אתר דעת -מכללת הרצוג
utf־־> jמו ^ **<0א ו ל hiyידי
א ג ו ד ת יענ1ל־7**-־*
פועלי
, . . . . .
Jתו Jן *
הועתק והוכנס לאינטרנט
www.hebrewbooks.org
ע״י חיים תשס״ט
כוונת הבריאה בחיבורי רמח״ל /יוסף אביב״י
.
.
.
.
1
תקנות וגזירות שבטל טעמן)המשך( /
הרב א׳ כרמל — פרופ׳ י׳ לוי
19
שביעית בחממות /הרב קלמן כהנא
31
תפילת א־ל ארך אפיים /פרופ׳ יצחק זימר
.
ההשגה החסרה בהלכות נזירות /הרב בצלאל נאור
.
.
.
36
•
.
.
46
49
יצר טוב ויצר הרע /פרופ׳ יהודה לוי
על מאורעות הימים
ארבעים שנה לסיום השואה /יונה עמנואל
•
•
•
.
55
על פפריפ ועל פופריהם
ספר נשמת אברהם ,חלק יורה דעה מאת פרופ׳ אברהם
.
61
תגובות והערות
בענין חבלה ע״י לקיחת דם /אהרן נתן אדלר
.
.
.
65
•
•
.
.
66
בענין איסורי תורה מטעם סייג )השלמה(
כפ״ד ירושלים תמוז תשמ׳יה • כרד כה ,גליון ד • המחיר — 1500.ש?ל
מנוי שנתי :כישראל — 5000.שקל
כחיץ לארץ — 10.ד ן ל
www.daat.ac.ilרח׳ צפניה ,26ירושלים ,טל288883 .
כתובת המערכת:
ד
אתר דעת -מכללת הרצוג
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
יוסף אביב״י
כוונת
הבריאה בחיבורי ר מ ח ״ ל
יתרון ידיעת הדברים על מתכונת חלקיהם
כפי מחלקותם וסדרי יחסיהם מידיעתם
שלא בהבחנה ,כיתרון ראיית הגן המהודר
בערוגותיו ומיופה במסילותיו ובשורות מטעיו
מראיית חורש הקנים והיער הצומח בערבוב.
מהקדמת רמח״ל לדרך ה׳
א,
ה ט ב ה וגילוי יחוד א ״ ס ב ״ ה
כוונת הבריאה פותחת חיבורים רבים של רמח״ל׳ וממנה יוצאים כל דבריו
על אודות עולם האצילות והנהגת ה׳ ית׳ בעולמנו .מהי כוונת הבריאה לפי רמח״ל ן
בחיבורים אחדים כתב רמח״ל כי כוונת הבריאה היא לברא אדם שיש לו בחירה
ולהיטיב עמו :״והכל תלוי בכונת הבריאה שהיא להיות אדם בבחירה ,כי כלן צריכות
ואם יחסרו או יותירו לא היה האדם כך״)אגרות ,אגרת ד( .״צריך לדעת איך עיקר
הכובה בבריאה היה רק להוציא האדם שיהיה בעל בחירה כמ״ש בכללים״ )אגרות,
אגרת יד( .״הנה כבר נתבאר לך במקום אחר היות הכוונה בבריאה עשיית האדם
בעל הבחירה ,וכל הבחירה על פי כוונה זו שוערה ונבראת״ )כללים שניים ,כלל ד,
הנהגת המרכבה ,עמ׳ ל( .״הנה בונת המאציל בבריאתו היתה לברוא בריאה אחת
שתוכל לקבל ממנו טוב ב ז כ ו ת . . .ע״כ ע״פ התכלית הזה הכין כל סדר פעולתו
שאחריו תמשך כל הבריאה ג״כ בסדר נכון ונאה״ )אגרות ,אגרת כג( .״כי המאציל
ית״ש כאשר חפץ לברוא נבראים שיקבלו טובו ידעה חכמתו כי טוב היות* הנבראים
האלה בעלי זכות ,פירוש שיוכלו לזכות הטוב הזה ממנו ,כי תהיה שלוותם מוצלת
מן הבושה אשר לאיש המצפה לשולחן הבירו .ועל כן צריך שיהיו הם בעלי בחירה
כי בבחרם הטוב ומאום ברע יהיה זה להם לצדקה ולזכות לקבל בפעולתם הטוב
הצפון להם״)קנאת ה׳ צבאות ,עמ׳ עו(.
בחיבורים אחרים כתב רמח״ל כי כוונת הבריאה היא לגלות את יחוד א״ס
ב״ה :״וכשנעלה יותר לשורש הדברים נבין איך עיקר הכל הוא יחוד א״ם ב״ה שהוא
מה שרק מציאותו הוא הנצחי והקדום והמוכרת ,וכל הנמצא רק ממנו הוא נמצא,
וזהו כל יכולתו שהוא תכלית הטוב ויכול לפעול גם ר ע . . .ועיקר היחוד שאפילו
הרע עצמו אינו כי אם בתחלתו וסוף הכל יחזור הכל לטוב״ )אגרות פתחי חכמה
ודעת׳ כג ע״א( .״יחוד הא״ס ב״ה הוא שרק רצונו ית׳ הוא הנמצא ,ואין שום רצון
1
www.daat.ac.il
הרצוג
מכללת
דעת -
ולא רצון אחר ,ועל יסוד זה בנוי כ ל
שולט
לבדו
אתרהוא
אחר נמצא אלא ממנו ,על כן
הבנין .רצונו של המאציל ית״ש הוא רק טוב ולכן לא יתקיים שום דבר אלא טובו,
וכל מה שהוא רע בתחלה אינו יוצא מרשות אחר ח״ו שיוכל להתקיים נגדו ,א ל א
סופו הוא טוב ודאי ואז נודע שלא יש רשות אחר אלא הוא .תכלית בריאת ה ע ו ל ם
הוא להיות מטיב כפי חשקו הטוב בתכלית הטוב .רצה הא״ס ב״ה להיות מ ט י ב
הטבה שלימה שלא יהיה אפילו בושת למקבלים אותו ,ושיער לגלות בפועל יחודו
השלם שאין שום מניעה נמצאת לפניו ולא שום חסרון ,לכן שם ההנהגה הזאת שהוא
מנהיג בה שבה יהיה בפועל החזרת הרע לטוב דהיינו במה שנתן בתחלה מ ק ו ם
לרע לעשות את שלו ,ובסוף הכל כבר כל קלקול ]נתקן[ וכל רעה חוזרת ה ט ו ב ה
ממש ,והרי היחוד מתגלה שהוא עצמו תענוגן של נשמות״ )קל״ח פתחי חכמה,
פתחים א—ד(.
וכן בויכוח מר ינוקא ומר קשישא הנקרא דעת תבונות :״האל ית״ש הוא ת כ ל י ת
הטוב ודאי ,ואמנם מחק הטוב הוא להטיב ,וזה הוא מה שרצה הוא ית״ש ל ב ר ו א
נבראים כדי שיוכל להטיב להם כי אם אין מקבל הטוב אין הטבה .ואמנם כדי ש ת ה י ה
ההטבה הטבה שלמה ידע בחכמתו הנשגבה שראוי שיהיו המקבלים אותה מ ק ב ל י ם
אותה ביגיע כפם ,כי אז יהיו הם בעלי הטוב ההוא ולא ישאר להם בושת פ נ י ם
בקבלם הטוב כמי שמקבל צדקה מאחר״ )סעיף יח( .״רצה הרצון העליון ל ג ל ו ת
ולברר אמתת יחודו שאין שום יכולת נגד יכלתו כלל ועיקר׳ ועל היסוד הזה ב נ ה
עולמו בכל חוקותיו .והכלל הוא׳ מה שהוא מסתיר פניו ונותן מקום לרע לימצא
עד שיחזור ויגלה טובו והרע לא ימצא עוד ונראה יחוד ממשלתו״ )סעיף מב( .כיון
שכבר למדנו תחילה על כוונת הבריאה שהיא ההטבה שואלת עתה הנשמה את השכל
מדוע יש טעם נוסף לכוונת הבריאה והוא היחוד :״עדיין יש לי מקום מעט לשאלה,
למה אנו צריכים לומר שהכל עומד על ענין היחוד הזה ,הלא טובה הסברא הראשונה
אשר שמעתי מפיך בתחילת דבריך ,שרצה הקב״ה להטיב הטבה שלמה אל נבראיו,
וראה שצריך לזה שיקבלוה בזכות ולא בצדקה״)סעיף מג( .וכאן באה תשובה השכל
הפותחת 5״אבל המעשה מוכיח שהיחוד הוא העומד להתגלות״)סעיף מד(.
וכן כתב בכללים השלישיים :״סדר הכללי הכולל כל עניני הנבראים ש ע ל
ענינו נבנו כל עניניהם הוא אמתת י ח ו ד ו . . .ונמצאו כל סדרי העויימות בנויים
על ענין גלוי היחוד שנעשה בהעלם תחילה וגלוי לבסוף״)כלל ג(.
יש לנו איפוא שתי קבוצות של חיבורים .באחת כתב רמח״ל כי כוונת הבריאה
היא ההטבה ,ובאחרת כתב כי כוונת הבריאה היא היחוד .שמא תאמר אין הבדל
בין כוונת ההטבה ובין כוונת היחוד ויש לתת את האמור כאן באמור שם כי ד ב ר
אחד הם ,כבר פירש רמח״ל עצמו את ההבדל שבין שתי הכוונות בדברים ברורים
שכתב בסוף אגרות פתחי חכמה ודעת :״כלל גדול אומר עתה לכ״ת .שלשה מיני
ידיעות זו לפנים מזו יש בחכמת האמת והם נמשכים מידיעת הכוונה של בריאת
העולם .הכוונה השטחית היא שהמאציל ית״ש ברא את עולמו לתת מקום לתוארים
כמ״ש בריש אוצרות חיים שהוא לקרוא רחום וחנון ארך אפים וכיוצא ,ואחר זד,
נמשך כל ידיעת האילן הקדוש עם כל ענפיו .וזה נקרא ידיעת התוארים ל ד ע ת
כמה תוארים יש ,והיינו כמה מדות כמה ספירות ובאיזה סדר הם מסודרים ואיך
נשתלשלו זה מזה ואיך הידיעה הזאת מתפשטת חוץ לגבול הזה .ידיעה השנית בענין
2
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הכוונה הוא שהמאציל ית״ש ברא את העולם להיטיב לנבראים הטבה שלימה שיקבלו
בזכות ולא בצדקה ,ועל כן שם כל הסדר הגדול הזה ,סף סוף אחר הרע בא הטוב
והם״א נאבדת והקדושה נשלמת ,ואז יקבלו כל הנשמות בזכותם ,וכן הוצרך לפעמים
תשלוט הס״א או אומות העולם עד שיטהרו ישראל ,ואחר זה נמשך הנהגות כל
המדות .ומי שלא הגיע לידיעה זו נקרא שלא הבין כלום .ידיעה השלישית בכוונה
שהיא ידיעה נפלאה מאד ,והוא שהמאציל ית״ש רצה לגלות יחודו להראות כי אני
ראשון ואני אחרון ,ועל כל פנים כל קללה תהפך לברכה וכל רע יחזור לטוב ,וזה
סוד אודך ה׳ כי אנפת בי וכר .ואחר זה נמשך הידיעה של כל הספירות שחוזרות
כולם אל היחוד העליון של הא״ם ב״ה .וזה הדבר לא הושג כ״כ בדורינו ,והוא באמת
עיקר אמונתו של ישראל לדעת יחוד המאציל ית״ש׳ ולהגיע לזאת הידיעה צריך
]יגיעה[ הרבה ומי שהגיע ]הוא[ המבין כל עניני החכמה בעומק גדול ,אך מי שלא
הגיע לפחות לשניה ודאי לא הבין כלום״)ל ע״ב(.
ב.
הנהגה והנהגות
כוונת הבריאה היא היסוד לבנין עולם האצילות ולהנהגת ה׳ ית׳ את עולמנו.
מהי ההנהגה הנמשכת מכוונת ההטבה ,ומהי ההנהגה הנמשכת מכוונת היחוד?
בחיבורים שבהם פתח רמח״ל בכוונת ההטבה המשיך ולימד כי ה׳ ית׳ מנהיג את
עולמו בהנהגה אחת והיא הנהגת המשפט ,חסד או דין ,כפי מעשי האדם ובחירתו
בטוב או ברע .כך כתב בכללים ראשונים :״ההנהגה היא קיום כל הנמצאים ,שכל
הכוחות שהוציאו התולדות ישובו להשפיע להם חיות להתמיד התקיימם״ )כלל ו(.
ובקנאת ה׳ צבאות :״ועתה אודיעך דרך ענין הנהגת המאציל ב״ה בסדר הספירות
האלה .הנה הפעולה הראשונה שרצה המאציל לפעול בברואיו היא ההנהגה בכלל,
פירוש השגחתו על התחתונים ושכינתו ב ק ר ב ם . . .אמנם ההשגחה צריכה להשתנות
לפי מעשי התחתונים ,כי לפעמים יהיה פועל חסד לשלם טוב ולפעמים דין להעניש
לראוי לו ,על כן נסדרה ההנהגה בחסד ודין״)עמ׳ פב(.
לעומת זאת בחיבורים שבהם פתח רמח״ל בכוונת היחוד המשיך ולימד כי
ה׳ ית׳ מנהיג את עולמו בשתי הנהגות ,הנהגות המשפט כפי מעשי האדם ובחירתו
בטוב או ברע ,והנהגת היחוד והממשלה הגמורה כפי רצון ה׳ ית׳ לגלות את יחוד!
ואת שליטתו הגמורה .כך כתב בקל״ח פתחי חכמה :״ענין שתי הנהגות הם הנהגת
הטוב ורע והנהגת היחוד׳ והנה הנהגת היחוד נעלמת בתוך אותה של טוב ורע
הנראית״ )פתח כח( .ובויכוח מר ינוקא ומר קשישא הנקרא דעת תבונות :״שתי
מידות שם הקב״ה לנהג בם את עולמו ,אחת מידת המשפט ,ואחת מידת השליטה
והממשלה היחידית .מידת המשפט היא מידת הטוב ורע׳ שבה תלויים כל עניני
הטובות והרעות בכל תולדותיהם ,ומקור המידה הוא הסתר פני טובו והעלם שלמותו.
מידת הממשלה היחידית היא מידת תיקון כל הנבראים בכחו יתב׳ ,אף על פי שמצד
עצמם לא היו ראויים לזה ,והיא הסובבת והולכת בהעלם בכל דרכי המשפט עצמו,
לסבב כל דבר אל השלמות לבד ,ומקווה הוא חק טובו הפשוט ית׳ ,שאף על פי
שנתעלם לא זז מלהשקיף עלינו לטובה .מידת המשפט היא המתגלית ונראית ,מידת
הממשלה היא המתעלמת ומסתתרת לפנים״)סעיף נ(.
3
www.daat.ac.il
ההבדל שבין הנהגה אחת ובין שתי הנהגות בבריאה מתבלט בענין כתר ,הוא
אתר דעת -מכללת הרצוג
א״א .כך כתב רמח״ל בקנאת ה׳ צבאות :״ב׳ ראשים נמצאים בבריאה ,והם הכתר
והחכמה .והענין כי כללות כל המציאות הוא משפיע ו מ ק ב ל . . .והנה מחכמה ולמטה
הוא סוד המקבל ונכלל הכל בד׳ אותיות השם ב״ה ,והכתר הוא סוד המאציל הפועל
ולכן לא נרמז אלא ב ק ו ץ . . .והנה עבודת האדם היא מן החכמה ולמטה ,שבהיות
כל זה מוכן אז הקוץ מתחבר עליהם חיבור הצריך ,ולפי החסר ההכנה כך ת ח ס ר
ההשראה ,וזה כל ענין השכר והעונש ,ולכן בבחינה זו נברא העולם ובסוד זה עומדת
התורה להיות מצווה לזכות או לחובה׳ אך בסוד הקוץ שהוא בחינת הכתר הוא זמן
קבלת השכר שנאמר בו היום לעשותם ומחר לקבל שכרם .וסוד הענין ,כי בהיות
רוצה המאציל שההשפעה תמשך ע״י התעוררות התחתון בסוד המקבל ,שיהיה הוא
הראשון בזה ,אשר כפי התעוררות כך יושפע לו ,זה נותן בחינות הזכות והחובה.
ועל כן בבחינה זו נברא העולם עתה וניתנה התורה גם כן ,ובבחינה זו עומדות נשמות
ישראל .אך כשירצה המאציל לקחת הדברים בתוקפו ,ולהמשיך ההנהגה מלמעלה
למטה ,שהמשפיע ישפיע בלא שימתין לבקשת המקבל ,הנה אז יעמדו הדברים
בנצחיות ההשפעה לעתיד לבא ,וזה סוד הכתר• נמצא ב׳ בחינות לעולם׳ אחד בסוד
החכמה והוא הראש האחד ,ואחד בסוד הכתר ,והוא הראש חשני ,שבבחינתו יהיה
העולם לעתיד לבא״ )עמ׳ קטז ,וכן בעמ׳ קכז—קכח( .הנהגת הכתר היא רק לעתיד
לבא בזמן קבלת השכר׳ ולא בעולם הזה בזמן עבודת האדם ובחירתו.
אבל בפירוש אדרא רבא כתב כך :״דע ששני דברים יש לנו להבין בענין
אריך ,הא׳ מה שהוא שורש למה שיצא בכל האצילות ,והב׳ מה שהוא פועל לפי
הנהגתו הפרטית והוא הנהגת החסד שמחזיר הכל לחסד״ )לד ע״א( .ובקל״ח פתחי
חכמה כתב כ ך :״ב׳ בחינות יש בא״א ,א׳ הנהגתו בחסד לגמרי מעצמו ,ואחד הנהגתו
ע״י ענפיו במשפט עד שיחזור הכל לענינו ממש בסוף הכל .הכוונה התכליתית
בכל ענין הספירות והנהגותם הוא כדי להטיב הטבה גמורה ושלמה ,רק שכדי
לבא אל התכלית הזה צריך להתגלגל עד שיגיע אל הסוף שיהא העולם מתנהג
במשפט ולהעניש החייבים עד שע״י זה תהיה אח״כ ההטבה שלמה ,הרי שמן הכוונה
עצמה התכליתית יוצא המשפט הצריך קודם שתגיע אל הסוף ואע״פ שנראה שהם
דברים הפוכים .וזהו ענין א״א וז״א ,שהא״א בסוד ההטבה הגמורה שאינו כי אם
מטיב ,ואעפ״כ ממנו יוצא שהיא בסוד המשפט כי הוא נולד מענינו ממש .פי׳ ,א״א
הוא לפי סוף הענין שלא יהיה כ״א טוב כך א״א כל ענינו אלא להטיב בסוד היחוד
המחזיר כל רע לטוב ,כידוע שבספירות עצמם יש ענין זה לצורך קיום העולם ,שאם לא
היתד .ההנהגה בנויה על זה והיה העולם מתנהג תחת הנהגת המשפט מצד הספירות
לא היה קיום לעולם מפני הרשעים ,לפיכך הקדימה המחשבה העליונה ועשתה
בספירות עצמם מלבד ענין הקו הנמצא בכל מקום עשתה א״א שהיא סוד מה שיהיה
בסוף הכל ,שהספירות עצמם יהיו מתוקנות בדרך היחוד בהטבה גמורה שהוא
סוד הקו המזכך את הרשימו״ )פתח צא ,פתח צב׳ ופירוש ,חלק ב ,הבחנה ב( .הנהגת
א״א כפולה היא ,להנהיג את העולם הזה בהנהגת המשפט ולהנהיגו כפי ההטבה
הגמורה בסוד היחוד.
נמצא ,שבחיבורים שבהם לימד רמח״ל על כוונת ההטבה הוסיף ללמד כי
הנהגה אחת יש לעולם ,ראשיתה בזמן הזה ,הנהגת חסד דין ורחמים ,זמן עבודת
4
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
האדם ובחירתו ,וסופה לעתיד לבא ,זמן קבלת השכר .בחיבורים שבהם לימד רמח״ל
על כוונת היחוד הוסיף ללמד כי שתי הנהגות יש לעולם מראש ההאצלה ועד העתיד
לבא ,הנהגת השכר ועונש והמשפט והנהגת היחוד והממשלה הגמורה.
ג.
ש ו ר ש הדין ורשימו
כוונת הבריאה היא התחלת כל האצילות ,וכמותה גם צמצום א״ם ב״ה עומד
בראש כל האצילות .האם באר רמח״ל את הצמצום בשני אופנים ,כאשר עשה
בכוונת הבריאה ?
בחיבורי כוונת ההטבה הסביר רמח״ל את הצמצום בדרך זו :״רק הצמצום
הוא הגבול הא׳ אשר הושם הפעולות ואינו העדר רק מציאות ,כי התנוצצות הוא
שורש הדין המתגלה ומשים גבול לפעולה להנהגתה״ )אגרות ,אגרת ד( .״ונמצא
שתחלת הבריאה היה הצמצום של הא״ס ב״ה והתפשטות הקו ,והצמצום הוא שרש
המקבלים והקו הוא בחי׳ המשפיע המתפשט לפעול׳ וזה הענין עצמו הוא ענין החסד
והדין״ )אגרות ,אגרת יד( .״והפעולה הראשונה הית שים הגבול לפעולת אורו שלא
יפעול בכל כוחו ,וזה הגבול הוא שרש הדין שגילה והוא הצריך לנבראים .והענין
שהתנוצץ אורו בפעולת שורש הדין בכל מה ששיער ברצונו לברוא ,והוסר מכל זה
שפעתו בכל כוחו שלא תהיה הפעולה בכל זה אלא בכח מ ו ג ב ל . . .זה הענין נקרא
צמצום האין סוף ,כי הוי כמו שנשאר מקום אחד חלול מאור הא״ם ,שנתצמצם האור
םביביו והוא נשאר פנוי ,ובזה החלל נמצאו כל ה נ מ צ א י ם . . .האור הזה מתנוצץ
נכנס כמו בוקע בחלל הזה מצד אחד לבד ,פירוש בדרך אחד כדמות קו אחד״ )כללים
שניים ,כלל ג ,בנין המרכבה ,מלאכה ראשונה( .״וסוד זה הענין הם שתי המדות
חסד ודין׳ שהם הצריכות לשכר ועונש ,והחסד עושה הפנימיות והדין עושה
חחיצוניות ,והם כלל הצמצום שצמצם א״ס ב״ה את אורו וקו מאורו המתפשט
ופועל״ )אגרות ,אגרת כג( .״הענין הראשון שעשה המאציל ב״ה הוא שית הגבול
כח הזה שבו יפעל פ ע ו ל ו ת י ו . . .כל פעולות המאציל הם בדרך התנוצצות״ )קנאת
ה׳ צבאות׳ עמ׳ פט(.
לעומת זאת ,בחיבורי כוונת היחוד הסביר רמח״ל את הצמצום בדרך זו :״בזמן
הצמצום הניח הא״ס ב״ה את הרשימו שהניח שהוא הבחינה שממנה משתלשל ג״כ
הרע בסוף הכל ,והרי יש בו כוחות הרבה בזה הרשימו אך גם בכלל הכוחות היה
גם שורש הרע ,וזה מה שצריך להתברר ע״י כמה גלגולים ודברים שבסוף הכל
יהיה כל רע חוזר ל ט ו ב . . ,ועל כן הכנים ברשימו הזאת את הקו מאורו ,שהכניסה
הוא לבעבור זאת לברר הרשימו מן הדין ושרש הרע שבו״)אגרות פתחי חכמה ודעת,
כג ע״א( .״הצמצום הזה עשה שיראה ממנו ב״ה האור וזיו ,מד .שקודם לכן ומה
שגם עתה אין הצמצום מגיע לו אינו ניתן להיות נראה ומושג כלל ,וזה האור שניתן
לראות נקרא אור נאצל ,כי הוא נראה כמו אור שנתחדש אך באמת אינו אלא איזה
בחינה מן האור הקודם שנתמעט כוחו בסוד הצמצום .זד .האור הנאצל היה נקרא
רשימו מן האור הקדום שלרוב גדולתו לא היה מושג ,וסוד זה הרשימו הוא הנקרא
מקום כל ה נ מ צ א . . .בזה הרשימו נשרש כל מה שעתיד להיות ומה שלא הושרש
שם לא יכול להיות אח״כ׳ ואעפ״כ לא היה יכול לימצא אלא אם כן הבלתי תכלית
5
www.daat.ac.il
הרצוג הנכנס בתוך החלל״ )קל״ח פ ת ח י
מכללת ב״ה
א׳ -מא״ס
עצמו ינהג א ו ת ו . . .וזה נקרא
אתרקודעת
חכמה ,פתחים כה—כז( .״קו הא״ם ב״ה הנכנס בתוך הרשימו נעלם בו בפנים ב ב ל
מדרגותיו ונקרא שמנהגו ,היינו לפי ענין שתי הנהגות הם הנהגת הטוב ורע והנהגת
היחוד ,והנה הנהגת היחוד נעלמת בתוך אותה של טוב ורע הנראית ועל כן נ א מ ד
שהקו נעלם״ )שם ,פתח כח׳ ופירוש ,חלק א ,הבחנה א( .״רשימו מן האור הקדום
ר״ל שאין זה דבר חדש ממה שנסתלק אלא כמו חלק קטן מ מ נ ו . . .ופירוש כל ז ה
הענין הוא ענין המלכות ל מ ט ה . . .וכשהבנת כל זה הענין למטה עתה תבינהו למעלה
כי הגילוי הנשאר אחר הצמצום נקרא הכל כמו מלכות א״ם ב״ה״ )שם ,פתח כו.
פירוש ,חלק ,הבחנה ג( .״הרשימו הוא הכח הנשאר לשרש עניני העולם וכלל מדרגות
ההנהגה ,שאינו אלא כרושם קטן לגבי מה ש נ ס ת ל ק . . .והרשימו הזה הוא שורש
מציאות התחתונים בבלתי שלימות והוא שורש עניני הטוב ורע שבאים בשיקול
אחד ,הפך מן התשואה לטובה הנמצאת לפי השלימות .הקו הוא השלימות שחוזר
האדון ב״ה וכולל בהנהגתו לנמצאים להשלים חסרונות ענינם״ )כללים שלישיים,
כללים ה-־ו(.
שני תאורי הצמצום של רמח״ל נובעים משני ספרים של דברי האר״י ז״ל
שהיו לפניו .במבוא שערים כתב ר׳ חיים ויטל :״כל צמצום הוא ד י ן • . .כי מעת
התחלת צמצום הא״ם לעשות המקום החלל הנזכר התחיל שרש הדין להתגלות ק צ ת
עם היות שאסור להזכיר בחינת דין זולתי מן האצילות ו ל מ ט ה . . .אמנם מה שאנו
מזכירים כאן בחינת דין הוא שורש הדין בהעלם ג מ ו ר . . .ונלענ״ד כי הנקודה
האמצעית של הא״ס שם היה כח שורש הדין שנתגלה אח״כ למטה ,וממנה נעשה
המקום שהוא דוגמת הכלי ,וממה שסובב על הנקודה ההיא נמשכו חיצוניות העולמות
ומהיותר סובב נמשך פנימיות״ )שער א ,חלק א ,פרק א( .באוצרות חיים כ ת ב
ר׳ חיים ויטל :״צמצם עצמו אל הסביבות והצדדין ונשאר החלל״ )א ע״ב( .ובגליוי
הגיה ר׳ משה זכות :״ונשאר חלל .לאו דווקא חלל כי נשאר שם רשימו מהאור אבל
לגבי הא״ם נקרא חלל״ )שם ,הגהה ה( .ר׳ משה זכות הגיה על פי דברי האר״י דיל
עצמו :״ונשאר רשימו מן האור שנסתלק במקום הפנוי שבו היה האור מתפשט
בתחילה״ )פירוש זוהר ח״א טו ע״א( ,ועל פי דברי ר׳ יוסף אבן טבול :״ונשאר
שם רשימו של אור עם כח הדין״)דרושים ,דרוש א(.
בקבוצת החיבורים הראשונה הסביר רמח״ל את דברי ר׳ חיים ויטל במבוא
שערים כי הצמצום שממנו מתגלה שורש הדין הוא הגבלת כוחו הבלתי בעל תכלית
של המאציל ית ,כלומר גילוי הגבול .בקבוצת החיבורים השניה באד רמח״ל את
הגהת ר׳ משה זכות בגליון אוצרות חיים כי הצמצום שממנו מתגלה הרשימו הוא
המעטת אורו השלם של המאציל ית׳ ,כלומר גילוי אור שאינו שלם .מה בין שורש
דין ובין רשימו ? שורש הדין איננו אור נוסף על הקו׳ ועל כן קו ושורש הדין הם
אור אחד והם הנהגה אחת שבה מנהיג האציל ית׳ את עולמו ,היא הנהגת חסד דין
ורהמים שראשיתה זמן העבודה וסופה זמן קבלת השכר• לעומת זאת ,הרשימו הוא
אור נוסף על הקו ,ועל כן קו ורשימו הם שני אורות הנמצאים יחד בכל סדר האצילות
והס שתי הנהגות שבהן מנהיג המאציל ית׳ את עולמו ,הנהגת הטוב ורע והמשפט
והנהגת היחוד והממשלה הגמורה.
׳
6
www.daat.ac.il
ד.
יחוד ה נ פ ר ד י ם ב ש ר ש ם
אתר דעת -מכללת הרצוג
אחר שלמדנו על כוונת הבריאה בחיבורים הנזכרים לעיל ומצאנו כי נחלקים
הם לשתי קבוצות ,נוסיף ונלמד עתה על כוונת הבריאה בחיבורים נוספים של
רמח״ל.
בפירוש אדרא רבא כתב רמח״ל כי כוונת הבריאה היא החזרת הרע לטוב:
״הכונה היא לנהוג הדברים בהנהגה כ״כ עמוקה שא״א להשיגה אלא הוא עצמו
ובה סוף סוף יחזור כל רע לטוב ותהיה הממשלה לקדושה לבדה ,והנה זאת היא
אמונתנו הקדושה אנחנו בני ישראל אשר אין מאציל אלא אחד ,הוא לבדו עשה את
הכל ושם התפשטות ספירות קדושה וכנגדם עשה מדריגת הרע ,והוא המנהיג לבדו
אדון יחיד להחזיר כ ל הרע להשתעבד לעבודת קדשו ואין גם אחד עושה דבר זולת
רצונו״)כד ע״ב(.
רמח״ל הבחין כאן בין פירוש הצמצום בענין ההטבה לבדו ובין פירוש הצמצום
כענין ההטבה הגמורה שעמה החזרת הרע לטוב :״הנה אע״פ שמה שנראה בענין
הצמצום ותולדותיו אינו אלא ההנהגה הזאת הנמצאת לצורך הבחירה וברצות
הרצון את זה אמרנו שנטה הרצון לצד זה כנ״ל ,אך באמת אין זה סוף הרצון ,וכאשר
נבין הכוונה התכליתית בזה הדבר נבין מהו רצות הרצון באמת ,כי רצות הרצון
להעמיד הדברים במדת דין להעניש החוטאים ולתת שכר טוב במשפט ולא בצדקה
אל הזוכים ,אבל אין זה תכליתו ,כי התכלית האמתי שהכל יתוקן וחשב מחשבות
לבלתי ידח ממנו נדח ,והכוונה העיקרית היא להחזיר הרע לטוב שהוא דבר הראוי
להעשות מן הנבראים ממנו .ונמצא כשאנו אומרים שהוא רוצה בהנהגה הזאת האמת
שהוא רוצה בסוף הענין שהיא הנהגה הנצחית ,פירוש שמעשה הצמצום שנראה שהיו
תולדותיו רק עניני ההנהגה הזאת אינו כן ,כי אדרבא מעשה הצמצום כך נעשה
להיות הנהגת הבחירה גורמות בהנהגת הנצחיות שהרע יחזור לטוב׳ אלא שכדי
לבוא אל התכלית צריך להעביר דרך האמצע והיא ההנהגה הזאת ,ובעוד שהוא רוצה
כך הנה תכליתו הוא הסוף והיינו ה ת ק ו ך )נט ע״ב(.
עוד כ ת ב על כוונת היחוד והחזרת הרע לטוב :״הנה הא״ם ב״ה ית״ש גם טרם
שעשה כל מה שעשה היה בכחו לעשות את הכל .אך צריך שתדע כי הוא ית״ש
תכלית הטוב ורצונו רק להיטיב בתכלית ההטבה ,ותדע שמתכלית ההטבה הוא
שאפי׳ הרע יחזור לטוב .וזה תלוי עוד ביחודו ית״ש ,שלהיות הוא יחיד בכל מיני
יחוד וכל רצונו להיטיב ע״כ לא ימצא רע שולט ומתקיים ,כי זאת היתה ס ב ר ת
המינים באמרם שתי רשויות יש ח״ו ,אלא בכח יחודו הטוב כל רע צריך שיחזור
לטוב״ )כת״י ,דף 268ע״א( .״כי הנה כבר שמעת איך כל אלה הענינים הם רק
לגלות היחוד בסוף הכל ,שאפי׳ ששלט הרע בכל שליטותיו אעפ״כ רק רצונו של
הב״ד ,הוא העומד ולא רצון אחר״)כת״י ,דף 306ע״ב(.
אחר הצמצום נאצל הרשימו :״ותדע שבסדר זה נסדר המציאות של הספירות
מתחלת המצאם שהוא בזמן הצמצום ,והבן מאד ענין הזה כי נשאר הרשימו בתוך
החלל וממנו נעשו הכלים ואח״כ בא הקו בתוכו״ )כה ע״ב(.
קו ורשימו נתפרשו כאן כשתי הנהגות :״הנה אז הובא כל הדברים הצדיכים
להתגלגל בענין הקדושה המנהגת את הם״א להביא הכל אל תקון אחרון כי ע״כ
7
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ירד שם הקו ,והנה אז היו שולטות מדריגות הרשימו והם ראשי סבוכים ש מ ה ם
נמשכים אח״כ גלגולים רבים ,והכל הולך אל הכוונה הזאת כי רצה המאציל י ת ״ ש
על כל פנים להחזיר כל רע לטוב ושם מסיבות גדולות מראשית אשר הוכנו ל ת ק ן
התקון הזה״ )רא ע״ב( .״וסוד הענין כי זה התעלמות הוא מה שראוי להיות ב ס ו ף
הכל כשלימות התקון ,ובקו עצמו כבר נעשה אבל ברשימו לא נעשה״)רג ע״ב(.
בכל אלה זהה פירוש אדרא רבא עם חיבורי כוונת היחוד שמנינו אותם ל ע י ל ,
אלא שכאן הוסיף רמח״ל גם יחוד המיחד את כל הנפרדים בשרשם :״עיקר ה כ ל
הוא היחוד המתגלה ,כי הוא ]מתגלה[ מעט מעט בדרך הסופא׳ עד שיצא פעלו ל א ו ר ה
בסוף הכל ,והוא תכלית השלימות .אמנם כבר פירשתי לך ענין ראש וסוף ואמצע,
כי הראש והסוף שניהם שלימים בדרך אחד ,רק שהראש שלימותו עלה מתחלה,
והסוף מתגלה אחר שנעשה המעשה בפועל להחזיר הרע לטוב ,אך ענין ה ח ז ר ת
הרע לטוב הוא הנעשה ב א מ צ ע . . .אך האמצע הוא עצמו החזר הרע לטוב ,והוא
נחלק לשתי בחינות ,בסוד שם וכינוי שסודם י א ה ל ו ה ה י ם . . .כי כל רע הוא ר ע
עד שהשם אינו מתגלה שבהעלמו שולט הכנוי וכאשר תקנו בני אדם את מעשיהם
עד שעל ידיהם כבר הרע חוזר ל ט ו ב . . .והנה בהיות האמצע מתחבר הוא ב ש נ י
עניניו כמו כן מתחברים למעלה רישא וסופא כי כשהאמצע יהיה נשלם ל ג ל ו ת
יחודו בכל פרטיו שכל רע חוזר לטוב ]ע״י[ השם המתחבר בכנוי ונגלה שהכל
א ח ד . . .ונשאר היחוד מתגלה ב א מ ת ו . . .כי עתה נמצאים שני ענינים הותקן
האמצע בתהילה בסוד יאהלוההים ותקונו מגיע אל סוף השלימות של רישא ו ס ו פ א . . .
וחיבור רישא וסופא נרמז בסוד ב׳ יודין ד י א ה ד ו נ ה י . . .ואחר שידעת זה תבין ש כ ל
עניני ההנהגה סובבים על שני השרשים ,הראשון שכל הענינים ההולכים לפי יחוד
האמצע ,ויש השני ההולך לפי היחוד של רישא ו ס ו פ א . . .וצריך לדעת כל העניניס
האלה לפי מקורם כי אין היחוד נשלם אלא בשניהם״)עמ׳ רכב(.
״ותבין עתה ששני סדרים שהם שלושה נמצאים בעולמות אבי״ע ,סדר הראשון
הוא בסוד שם הוי״ה ב ״ ה . . .לפי זה אצילות הוא לבדו שבו כל הצריך להנהגה,
והוא השרש ובי״ע הם הענפים שלו ,ובדרך זה כל התקונים נתקנים באצילות ו כ ל
הזווגים נעשים בו ובי״ע נעשים כנפש ל נ ו ק ב א . . .סדר שני הוא שאצילות נ ח ש ב
כלו לגשמה ובי״ע לגוף אליו מקבילים זה לזה ,ועדיין העיקר הוא בנשמה עצמה
והגוף מתנהג אחר הנשמה .וסדר שלישי אצילות הוא כלו זכר והכבוד עם כל ענפיו
כלו נוק׳ .ומזדווגים אצילות כלו בסוד הוי״ה ב״ה בסוד שמי עם הכבוד וענפיו בסוד
אדנ״י בסוד ז כ ר י . . .והנך רואה איך זה עיקר היחוד ,כי זה יחוד כללי באמת שאפילו
הנפרדים מתיחדים בהדבק בשרשם שזה מה שמגיע להם להתיחד ,משא״כ זווגי
האצילות לבדו שאין היחוד אלא בו לבד״)עמ׳ רכד—רכה(.
״ונשלם זיווג האמצע בסוד יאהלוההים …ואז נכנס האצילות בחינת נשמד,
בתוך בי״ע בבחינת ג ו ף . . .ואז מתחבר חיבור יאהדונהי ,בסוד זיווג של רישא
וסופא .ואז נשלם אחד ממש .והרי נשלמו כל מיני הזיווגים בסוד היחוד העליון״
<עמ׳ רלח(.
כאן מלמד רמח״ל כי יחוד א״ס ב״ה נשלם בשני יחודים .חאחד ,יחוד ש ם
הוי״ה ושם אלהי״ם ,הוא יחוד האמצע ,בו חוזר כל הרע לטוב .השני ,יחוד שם
8
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הוי״ה ושם אדנות ,הוא יחוד רישא וסופא בו מתיחדים הנפרדים בשרשם ומזדווג
עולם האצילות עם עולמות בי״ע הנפרדים.
היטיב רמח״ל לבאר את ענין יחוד הנפרדים בשרשם בחיבורו סוד המרכבה
דמות אדם והיחוד J״הנה הא״ם כבר היה שלם כמו שהוא עתה ,וכמו שיהיה לעולם
בלא שום שינוי .אלא שמתחלה לא היה מתגלה השלימות בפועל ,ואח״כ מתגלה
בפועל .ומפני שרצה לעשות זה הגילוי ,נמצאו ג׳ ענינים ,ראש סוף ואמצע .והיינו
ראש ,השלימות שהיה מתחלה בכח ,הסוף ,השלימות שיתגלה אח״כ בפועל ,והאמצע,
עד שלא נתגלה עדיין .והנה בין בראש בין בסוף אין מציאות רע ,כי הכל לטוב,
אך האמצע יש בו הנראה לפנים שהוא רע ,ומה שהוא באמת שהוא טוב ,וזה נקרא
שם וכינוי .והנה לפי זה יש שני מיני זיווגים ,זיווגי אמצע וזיווגי רישא וםופא.
והיינו כי היחוד צריך להתגלות ,והוא מתגלה מעט מעט על ידי הזיווגים ,שהשמאל
נכנע לימין והטוב שולט והרע חוזר לטוב .וכשיהיה נשלם לחתגלות באמצע עצמו,
הנה ממילא נשארים מתחברים הראש והסוף ,כי אז נמצא שהכל אחד ,ראש וסוף
ואמצע ,הכל טוב בלא רע כלל .כי עד שיש האמצע׳ שהוא שם וכינוי חסד ודין ,אז
נמצא הבחנה בין רישא לםופא ,שרישא הוא בכח ועדיין לא ]בפועל[ לםופא שהוא
בפועל׳ אך כשהאמצע חוזר להיות טוב ממילא רישא וסופא נמצאים מחוברים ,וזה
סוד אני ראשון ואני אחרון .ואמנם כל זיווגי האמצע הם כל הזיווגים הנזכרים
באצילות .אך זיווג רישא וסופא הוא עגין אחר ,שהוא זיווג האצילות עם הכבוד
שבבריאה ,כי כלל התיקון הוא שהיו התחתונים נדבקים בעליונים ,עד שיהיה
נדבק הכל בא״ם ב״ה ואז נקרא שחכל אחד״)עמ׳ רםד(.
על פי יחוד הנפרדים בשרשם כתב רמח״ל גם כוונות תפילה ,והם בסוף ספר
קיצור הכוונות :״ועתה אבאר לך כוונה אחת כללית על התפלה ,והיא מה שהוזכר
בד״יכלין דפרשת פקודי בספר הזוהר ,וסודה בסוד זיווג בי״ע עם האצילות• והענין
כי מה שאנו מכוונים בתפלה לעשות הזיווגים באצילות אינו עיקר המנה ,כי שם
הכל הוא אלהות ואין שייך בו שום פגם ופירוד• אבל עיקר הבונה לקרב הנפרדים
ל ש ו ר ש . . .וזיווג אצילות ובי״ע הוא בסוד הוי״ה א ד נ ״ י . . .ובהתחבר אלו הב׳
שמות ביחד בזיווג זה ,אז נקרא שנתחברו רישא וסופא והיחוד מ ת ג ל ה . . .ואז נשלם
היחוד בשלמות ,והס״א אינה יכולה לשלוט על הכבוד של בי״ע בסוד אח״ר ח״ו
אלא הכל ביחוד אחד״)עמ׳ קםב—קםג(.
עגין יחוד הנפרדים בשרשם נמצא גם במאמר הרעותין.
ה.
משל ונמשל
אחר שלמדנו את ענין יחוד הנפרדים בשרשם בפירוש אדרא רבא והחיבורים
שעמו ,נשוב עתה אל קל״ח פתחי חכמה ,אגרות פתחי חכמה ודעת ,ויכוח מר ינוקא
ומר קשישא הנקרא דעת תבונות וכללים שלישיים ,שבהם נתבאר כי כוונת הבריאה
היא גילוי יחוד א״ס ב״ה .בחיבורים אלה נזכר רק יחוד החזרת הרע לטוב ,אך לא
נזכר כלל יחוד הנפרדים בשרשם .בפירוש אדרא רבא לימד רמח״ל כי יחוד א״ם
ב״ה מתגלה ביחוד שם הוי״ה ושם אלהי״ם שהוא יחוד שם וכנוי ובו חוזר הרע
לטוב ,וביחוד שם הוי״ה ושם אדנות שהוא יחוד שמי וזכרי ובו מתיחדים הנפרדים
9
www.daat.ac.il
מכללת:הרצוג
דעת -
בשרשם .אבל בקל״ח פתחי אתר
״הרשימו הוא כלל כל החוקות ה ש כ ר
כתב כ ך
חכמה
והעונש שלפי זה הדרך נראה לכאורה במה קלקולים שנתקלקלו בעולמות ל פ י
הפגמים שפגמו החוטאים ,והאור שבפנים הוא לפי דרך היחוד שהכל טוב ואין ר ע
כלל ואין פגם בסוד שחת לא לו ,והוא המנהג את הרשימו כג״ל שסופו יהיה ר ק
טוב ושלמות .ואלה הב׳ דרכים נקראים שם וכנוי ,והנה א״ם ב״ה המקיף הוא השלמות
השלם והטוב שולל את הרע ואין שייך שם להראות הרע ותיקונו אלא מגיד מ ר א ש י ת
אחרית ונראה הכל טוב ,אך אחר ההעלם דהיינו הצמצום ושם מתחלקים ה ד ב ר י ם
לב׳ דהיינו שם וכנוי כנ״ל ,והכוונה שהשם ישלוט ויתגלה בסוף הכל ויחזיר כ ל
הנהגות הכנוי אליו ואז יהיה מה שהוא כבר בשלמות העליון א״ם ב״ה המקיף״
)פתח כז ,פירוש ,חלק ד ,הבחנה ב( .כאן כתב רמח״ל רק על חיבור קו ורשימו ,ש ה ם
שם וכנוי ,שהוא המגלה לבדו את יחוד א״ם ב״ה בהחזרת הרע לטוב ושהוא ה מ ג ל ה
לבדו בסוף הכל את מה שהוא כבר בשלמות א״ם ב״ה ,ולא הזכיר כאן כלל א ת
יחוד שמי וזכרי שאחר יחוד שם וכנוי ,לא הזכיר כלל את יחוד הנפרדים בשרשם
ולא כ ת ב שדווקא בשני היחודים האלה מתגלה יחוד א״ס ב״ה.
בפירוש אדרא רבא לימד רמח״ל כי יש בעולמות אבי״ע שני סדרים ש ה ם
שלשה .הסדר האחד הוא חיבור שורש וענפים ,השני הוא חיבור נשמה וגוף והשלישי
הוא יחוד זכר ונקבה .שני הסדרים הראשונים שייכים ליחוד האמצע ,ואילו השלישי
שייך ליחוד רישא וםופא .אבל בכללים שלישיים כתב רמח״ל כ ך :״ענין בריאה
יצירה עשייה הוא ,כי הנה המלכות היא שורש התחתונים ,וכל מה שצריך שיהיה
בהם צריך שישתרש בה בהתחלה .אמנם יש להבין עוד הדרך איך שמתפשטים
הדברים ממנה אליהם ,והיינו כמו הנפש בגוף ,כי כל תנועות הגוף יתיחםו ל נ פ ש . . .
ואמנם המקום שהמלכות מתחברת אל ענפיה הוא בי״ע ששם יש אלקות ונפרדים,
מה שאינו כן באצילות ,שאין שם אלא ההארות העליונות של הקדושה״ )כלל לג(.
בכללים שלישיים כתב רמח״ל רק על חיבור המלכות לבי״ע כמו נפש בגוף וכמי
שורש בענפים ,ולא כתב כי מלכות דאצילות עתידה להתיחד עם עולמות בי״ע
ביחוד זכר ונקבה.
נמצא כי ענין יחוד הנפרדים בשרשם מבדיל בין פירוש אדדא רבא והחיבורים
שעמו ובין קל״ח פתחי חכמה והחיבורים שעמו .בראשונים לימד רמח״ל כי יחוד
א״ס ב״ה מתגלה בשני יחודים ,ורק כאשר נעשים ונשלמים שניהם מתגלה יחוד
א״ס ב״ה .האחד ,יחוד שם וכנוי המחזיר את הרע לטוב ומחבר את האצילות והנפרדים
בשורש וענפים וכגוף ונשמה ,והשני ,יחוד שמי וזכרי המיחד את האצילות והנפרדים
כזכר ונקבה .באחרונים לימד רמח״ל רק על חיבור שם וכנוי ,רק על החזרת הרע
לטוב ורק על חיבור אצילות והנפרדים כשורש וענפים וכגוף ונשמה׳ וכי כ ב ר
כשנעשה ונשלם חיבור זה מתגלה יחוד א״ם ב״ה.
מדוע לא כתב רמח״ל את ענין יחוד הנפרדים בשרשם בקל״ח פתחי חכמה
ובחיבורים שעמו ? כדי לענות על כך צריכים אנו ללמוד את סדר האצילות המגלה
את ענין יחוד הנפרדים בשרשם.
כתב רמח״ל בפירוש אדרא רבא :״וזהו ענין הצמצום המוזכר במקומו שהוא
התעלם השלימות שזכרתי ,ומיד נשאר נאצל האור הזה ,והוא הכתר שזכרתי למעלה,
ואחריו בא ענין התפשטות המחשבה ,שהיא ה ח כ מ ה . . .והנה אח״כ התפשטות
10
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
המחשבה וההתלבשות בבינה ,המדריגה שנשאר בה האור ,ואז בה היה כל העניבים
המוזכרים בא״ק ,שבתחילה היה בסוד רשימו ואח״כ ירד חקו )עמ׳ ר כ ח ( . . .בהיות
המחשבה יוצאת ונאצלת מן הכתר ,הנח כל חלק ממנה שהיה מתעורר לצאת לא
היה יוצא אלא היה מתדבק מלמטה למעלה ברישא עצמה )עמ׳ ר ל ( . . .נקבצו כל
האורות שנתאצלו מן הרדיפות עם מה שהמשיכו מן הגלגולים של הרישא ונעשה
מחם מסך אחד והוא פרגוד העומד לפני הרישא ,וזה סוד הקרום של מוח כי הוא
מבדיל בין הגלגולת והמוח והיינו בין הכתר והחכמה )עמ׳ ר ל א ( . . .בהתאצל האורות
בפרגוד עצמו ,כי הרדיפה היתד ,מעורבת בתחילה ואח״כ נאצלו האורות אז כל
העשרה שלמעלה נכללו בחמשה האורות שנאצלו לימין בסוד ה׳ והעשרה שלמטה
בה׳ של ה ש מ א ל . . .ואז נכלל הנשמה בסוד הימין והגוף בסוד ה ש מ א ל . . .ובזה
הענין הולך סוד השם והכינוי)עמ׳ ר ל ג ( . . .והנה אז התחילה המחשבה להאיר לפי
עצמה כי עד עכשיו לא דברנו אלא מרדיפותיה ,והנה בתחילה הי׳ אורות שבה,
כיון שאינם אלא פתיחת הי׳ הקמוצים בכתר על כן נסדרו בסדר אותם של הכתר,
ואז ט׳ מהם נסדרו להיות בסוד הג׳ קוצץ ואחת אמצעית לכלם ,וזה מוציא סדר
שמי ו ז כ ר י . . .ותראה שזה הסדר הוא שהיה נמצא ברישא׳ שלא יכלה המחשבה
להשיג אותו כנ״ל ,שהיא היתה רודפת ונפרש הפרגוד ,ולכן בצאתו בה ,אעפ׳׳כ
לא השיגתו ברצונה כי לא נתגלה בו עם כל טעמיו ושרשיו אשר בעומק הרצון
כמו שהוא בי׳ ) ש ם ( . . .והנה כל זה הוא בסוד השם ב״ה ,פשוט ומלא ,פשוט בכתר
ומלא בחכמה .אח״כ נעשה עוד הדרגה שלישית של הארה והיא ב י נ ה . . .והחכמה
נסתמה שלא לפעול ב ג ל ו י . . .ואז היה מקום לבינה ופשטה ענפיה ושמה סדר אחר,
והוא סוד עשר ספירות כידוע ,ומשם יוצאים כל העשר ספירות דאבי״ע והם ז׳
הבלי הפה )עמ׳ רלז( . . .ומצד בינה נחשב אצילות לשרש בסוד י׳ שבשם ,בי״ע
ענפים מ מ נ ו . . .ונשארים בי״ע ענפים לשכינה כידוע ,והם כל עניני האמצע בסוד
השם וכינוי ) ש ם ( . . .אך מצד ההיכלין של חכמה שנתלבשו ,נעשה כל האצילות
נשמה וכל בי״ע ג ו ף . . .ומצד ההיכלות עשה נשמד .וגוף מקבילים זה לזה והוא
סוד הפרגוד ג״כ )עמ׳ ר ל ה ( . . ,והיחוד עולה כך ,הכל כבר אמרתי מתעטר מלמטה
למעלה ,ומגיע הכל עד החוט שנקרא א״ם׳ שהוא חוט הא״ם ב״ה ,ואז מיד נתקנת
הבינה שהיא הפה שאמרנו ,ונשלם זיווג האמצע בסוד יאהלוההים ,ואז החוט מתפשט
מן ההתלבשות ,ובתחלה נשלם ענין הט׳ היכלין ,ואז נכנם האצילות בבחינת נשמד.
בתוך ביי׳ע בבחינת גוף ,אח״כ עולים בסוד לא מטי אל המחשבה ,ומתעטרת ,ואז
מתחבר חיבור יאחדוגהי ,בסוד זיווג של רישא וםופא ,ואז נשלם אחד ממש ,והרי
נשלמו כל מיני הזיווגים בסוד היחוד העליון )שם(.
לעיל צטטנו את דברי רמח״ל כי שני סדרים שהם שלושה יש באבי״ע ,ובי
יש זיווגי רישא׳ אמצע וםופא .כאן מלמד רמח״ל את מקורם בסדר האצילות .זיווג
האמצע ,שבו אבי״ע הם כשורש וענפים ,יוצא מבינה שהיא פה דאדם קדמון .זיווג
האמצע׳ שבו אבי״ע הם כנשמה וגוף ,יוצא מהפרגוד שבין כתר לחכמה דא״ק
ומההיכלות של חכמה דא״ק .זיווג רישא וםופא ,שבו אבי״ע הם כזכר ונקבה ,יוצא
מחכמה עצמה דאדם קדמון.
לימד האר״י ז״ל באוצרות חיים :״והנד .הקרקפתא של זה הא״ק שהוא ראשו
עד מקום בחינת האזנים שלו נקרא בחינת שם ע ״ ב . . .אלא שאין בנו רשות לדבר
,,
11
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ב ז ה . . .והנה מבחינת האזנים ולמטה נתחיל לבאר בקיצור נמרץ׳ דע כי מ א ז נ י •
ולמטה מתחיל שם ס״ג שבו )ב ע ״ ב ( . . .והנה מן הפה הזה יצאו י׳ ספירות א ו ד ו ת
פנימים ועשרה מקיפים״ )ו ע״ב( .וכך כתב רמח״ל בכללים שניים את דברי ה א ר ״ י
ז״ל :״והנה ד׳ ענפים יצאו ,וסודם הע״ב כולו מן הגולגולת ,וענפיו נעלמים׳ לא נ ד ב ר
בהם .ומן הע״ב דס״ג יצאו ג׳ ע נ פ י ם . . .ויציאתם דרך האוזן וחחוטם ו ה פ ה . . .
ומן הפה יצאו ג״כ עשר ספירות פנימיים ומקיפים כ א ח ד . . .ונראה הכלי ,ו ה ו א
כלי לכל האורות העליונים ממנו ,אבל עדיין הוא כלי אחד בבינת כללות ה צ מ צ ו ם ,
ומשם ולמטה נעשה העשרה כלים ,כמו שאפרש .ועל כן עד כאן נקרא הכל ע ו ל ם
הא״ם ,שהוא בבחינת מה שנתפשט הא״ס ב״ה בנמצאיו ,ומשם ולמטה הם ה ע ו ל מ י ת
התחתונים והם אבי״ע שהם הנמצאים ע צ מ ם . . .אח״כ היו צריכים לצאת ש א ר
הענפים מא״ק והנה ם״ג הפנימי הנה הוא מתלבש כמו אימא בז״א ובוק׳ ,כך ה ו
]מתלבש[ במ״ה וב״ן הפנימים״)עמ׳ יב—יג( .האר״י ז״ל לימד רק את היוצא מ ס ״
דאדם קדמון ,הוא בינה דא״ק ,אך לא את היוצא מע״ב דאדם קדמון ,הוא ה כ מ ה
דא״ק .ד״אר״י ז״ל לימד כי מבינה דא״ק יוצאים אורות אזן ,חוטם ופה ,ו ב ס ו פ ם
יוצאים עשר ספירות עולם האצילות.
א
ג
נמצא שהאר״י ז״ל העלים את האורות היוצאים מחכמה דאדם קדמון ו ד י ב ר
רק על היוצאים מבינה דאדם קדמון ,ואילו רמח״ל גילה גם את אורות כתר ו ח כ מ ה
דאדם קדמון.
מכאן שסדר האצילות בשלמותו שלימדו האר״י ז״ל ורמח״ל הוא :יחוד ה א מ צ ע ,
שהוא יחוד שם וכינוי ,מתגלה בשני סדרים .האחד ,מתגלה מבינה דאדם ק ד מ ו ן
ומחבר את אצילות ובי״ע כשורש וענפים ,והשני ,מתגלה מהיכלות דאדם ק ד מ ו ן
ומחבר את אצילות ובי״ע כנשמה וגוף .יחוד רישא וםופא ,שהוא יחוד שמי ו ז כ ר י ,
מתגלה מחכמה דאדם קדמון ומיחד את האצילות ובי״ע כזכר ונקבה .נמשלו ש,ש
סדר אצילות זה הוא יחוד חחזרת הרע לטוב ויחוד הנפרדים בשרשם .לעומת ז א ת ,
סדר האצילות שלימד האר״י ז״ל הוא :יחוד שם וכינוי מתגלה מבינה דאדם ק ד מ ו ן
ומחבר את אצילות ובי״ע כשורש וענפים וכגוף ונשמה .נמשלו על סדר א צ י ל י ת
זה הוא יחוד החזרת הרע לטוב.
עתה יכולים אנו להסביר מדוע בפירוש אדרא רבא והחיבורים שעמו כ ת ב
רמח״ל על יחוד החזרת הרע לטוב ועל יהוד הנפרדים בשרשם ,ואילו בקל׳יח פ ת ח י
חכמה והחיבורים שעמו כתב רק על יחוד החזרת הרע לטוב .רמח״ל הבדיל כ י ן
באור הדברים שגילה האר״י ז״ל לבין הדברים שהוא עצמו גילה ,בין ח י ב ו ר י ם
שכתב ״להסיר הגשמות ממאמרי הרשב״י והאר״י זלה״ה״ ו״לבאר הנמשל ב ד ב ר י
האר״י זלה״ה לפי דרך משלו״׳ ובין חיבורים שכתב לפי דרך המשל שנתגלה א ל י ו .
קל״ח פתחי חכמה ,ויכוח מר ינוקא ומר קשישא הנקרא דעת תבונות ו כ ל ל י ם
שלישיים בנויים במתכונת סדר האצילות שלימד האר״י ז״ל ,ועל כן כ ת ב ב ה
רמח״ל רק את משל סדר האצילות שגילה האר״י ז״ל ואת חלק הנמשל ה מ ת א י ם
זה ,את בינה דאדם קדמון ואת יחוד החזרת הרע לטוב ,אך לא את חכמה ד א ד
קדמון ואת יחוד הנפרדים בשרשם .פירוש אדרא רבא ,מאמר הרעותין וסוד ה מ ר כ ב ה
דמות האדם והיחוד בנויים במתכונת דברי האדרא רבא או במתכונת עצמאית ,ו ע ל
ש
0
12
www.daat.ac.il
האצילות מכללת
כן כתב בהם רמח״ל את משל סדר אתר דעת -
הרצוגאליו ואת נמשלו בשלמות,
שנתגלה
את בינה ואת חכמה דאדם קדמון ,את יחוד החזרת הרע לטוב ואת יחוד הנפרדים
בשרשם• קיצור הכוונות בנוי במתכונת סדר הכוונות שלימד האר״י ז״ל ,ועל כן לא
רצה רמח״ל לכתוב בתוך כוונות אלו את הכוונות שיסד הוא על פי יחוד הנפרדים
בשרשם .כיוון שהכוונות המיוסדות על יחוד הנפרדים בשרשם מועטות הן ואינן
כדי חיבור עצמאי ,צרף אותם רמח״ל לקיצור הכוונות ,אבל הבדילם מכוונות האר״י
ז״ל וכתבן בסוף הספר לעצמן אחר שהקדים והודיע על מקורן בדברי הזוהר וביחוד
הנפרדים בשרשם.
ו.
היחוד בפירוש המרכבה
רמח״ל כתב על היחוד גם בפירוש המרכבה ,הנקרא גם פנות המרכבה :״כח
ממשלתו הוא מעורר בסוד יחודו העליון ה׳ אחד ,והוא כמנין זה השם כוזו״ )עמ׳
שיד( .״אלה הם פעולות השם הקדוש הזה ,שהוא כמנין יקוק אחד ,ההולך לגלות
היחוד בכח גדול ולהחזיר כל רע לטוב״ )עמ׳ שטז( .״על החומה הזאת נראה כבודו
של מלך מלכי המלכים הקב״ה .ועל הפתח הממשלה שלו עומדת בכח גדול ,בסוד
היחוד העליון שאינו צריך לשום סדר ,אלא הוא באחד ומי ישיבנו״ )שם( .״ואלה
בני אהרן מקריבים ה נ ש מ ה . . .להיותה מתחברת ביהוד העליון ,כי אין נבואה בלא
יחוד״ )עמ׳ שכב( .״ואז מתעורר המאור הגדול הבולל בכהו כל המאורות ומעלה
אותם למעלה עד א״ס ב״ה ,המחזיר הכל אל השלימות הכללי ,והוא אות חולם ו
שבקדוש״ )שם( .בחיבור זה לא הסביר רמח״ל את הנהגת עולם האצילות ולא הסביר
את הנמשל של דברי האר״י ז״ל .כל ענינו של חיבור זה הוא להודיע את שלבי
הגאולה העתידה לבא ,והם ארבעה ,יציאה מהגלות ,נבואה ,ביאת המשיח ומלכות
ה׳ .רמח״ל כתב את פירוש המרכבה על פי ספר ברית מנוחה׳ ולימד בו את סדר
המרכבה שמתחת לעולם האצילות .מכאן שהיחוד שנזכר בפירוש המרכבה הוא
היחוד המתגלה לעתיד לבא בעולמות הנפרדים ,ואין הוא היחוד העומד בראש
ההאצלה והמנהיג את עולמנו יחד עם הנהגת השכר ועונש ,שעליו למדנו בפירוש
אדרא רבא והחיבורים שעמו.
ז.
בין ש נ ת ת ״ ץ לבין ש ג ת ת צ ״ א
בג׳ אב ת״ץ נשבע רמח״ל ״להיות מאסף אלי וגונז כאשר ירצה כ״ת כל חיבורי
אשר עשיתי עד היום הזה עפ״י המגיד ונשמות קדושים שלא יצאו חוצה אלא על
פ י ו . . .וגם מעכשיו אהיה משיב ידי מלכתוב עוד שום חיבור בל׳ זוהר או באיזה
לשון שיהיה בשם מגיד או גשמות קדושים״ )אגרות ,תעודה עה( .בי״ח אייר תצ״א
כ ת ב רמח״ל לרבו ר׳ ישעיה באסאן :״ועפעפיו יבחנו כי הלא דבר הוא אשר נשתנו
עלי סדרי עולם לאסור עלי יחודים וכיוצא אשר כל לב חכם יבין לאשורו ,ומה׳
לא היתד .לעזוב אותי ת״ל כי גבר עלי חסדו ומאז משנה הורישני ,וכן מקוה אני
עשה יעשה כל הימים תמיד״ )אגרת פה( .מהו פירושם של דברי רמח״ל? מהו
החסד שגבר עליו ומהו המשנה שהורישו ה׳ לאחר שנאסרו עליו היהודים י
13
www.daat.ac.il
דעת -
כדי לנסות להבין אתאתר
הרצוג לרשום תחילה את החיבורים ש כ ך /ב
מכללתעלינו
רמח״ל
דברי
רמח״ל עד אב ת״ץ ואחר את החיבורים שכתב ממנו ואילך ,ולראות האם י
בחיבורים האחרונים משנה על אשר יש בראשונים.
החיבורים שכתב רמח״ל עד אב ת״ץ הם ,כללים ראשונים ,אגרת ד׳ א ג ר ת
יד ,כללים שניים ,אגרת כג ,קנאת ה׳ צבאות ,ופירוש המרכבה .החיבורים ש כ ת ב
רמח״ל לאחד מכן הם ,פירוש אדרא רבא׳ אגרות פתחי חכמה ודעת׳ קל״ח פ ת ח י
חכמה ,קיצור הכוונות׳ ויכוח מר ינוקא ומר קשישא הנקרא דעת תבונות ,ו כ ל ל י ם
שלישיים .מה בין אלה לבין אלה ? בראשונים ,פירש רמח״ל את סדר עולם ה א צ י ל ו ת
ואת קבלת האר״י ז״ל על פי כוונת ההטבה — כי הנהגה אחת יש בכל ,שראשיתה .
הבחירה ועבודת האדם ,וסופה — זמן קבלת השכר והחזרת הרע לטוב על י
היחוד העליון .באחרונים ,פירש רמח״ל את סדר עולם האצילות ואת קבלת ה א ר * ,
ז״ל על פי כוונת גילוי יחוד א״ם ב״ה — כי שתי הנהגות יש בכל ,מראש ה ה א צ ל ה
ועד העתיד לבא ,הנהגת השכר ועונש והמשפט ,והנהגת היחוד והממשלה ה ג מ ו ר ה .
האם על פי דברים אלה יכולים אנו לשער כי בשנת תצ״א נתפרשו לרמח״ל ם
עולם האצילות והנהגותיו ודברי האר״י ז״ל על פי כוונת גילוי יחוד א״ס ב״ה ,ו ה א ם
רשאים אנו לפרש כי לגילוי זה נתכוון באמרו ״כי גבר עלי חסדו ומאז מ ש נ ה
תורישני״ ?
ש
ד י
ד
ח.
ר
שתי ידיעות ב ח כ מ ת ה א מ ת
ד ,י א
ה ד
יטכה
למדנו והבחנו בין חיבורים שבהם לימד רמח״ל כי כוונת הבריאה
וכי הנהגה אחת נמשכת ממנה׳ ובין חיבורים שבהם לימד רמח״ל כי כוונת ה ב ר י א ה
היא גילוי יחוד א״ם ב״ה ושתי הנהגות נמשכות ממנה .פרטים הרבה יש ב ד ב ר ,
רמח״ל שלא נוכל כאן להעמיק חקר בהם .המעיין והמעמיק בכל דברי ר מ ח ״ ל
בכללים ובפרטים׳ ימצא כי ההבחנה שהבחנו בין החיבורים על פי הכללים׳ כ ל י מ
כוונת הבריאה וההנהגה ,נכונה גם על פי הפרטים׳ וכי שני בנינים שלימים ?ז1,
סדר האצילות וסדר ההנהגה בנח רמח״ל בשתי קבוצות חיבוריו.
לא זו אף זו .רמח״ל עצמו הבחין בין שני בנינים אלה ותארם ב ש ל מ ו ת ם ,
כדרכו ,בלשון קצרה ובהירה .ב״כלל גדול״ ,הנמצא בסוף אגרות פתחי חכמה ו ד ע ^
וצוטט לעיל ,כתב רמח״ל כי ״שלשה מיני ידיעות זו לפנים מזו יש בחכמת ה א מ ת ׳ /
בדבריו על הידיעה השניה בחכמת האמת סיכם רמח״ל את כל שלימד ב כ ל ל י
יעה
וקנאת
ראשונים ,אגרת ד ,אגרת יד ,כללים שניים׳ א ג
השנית בענין הכוונה הוא שהמאציל ית״ש ברא את העולם להיטיב לנבראים ה מ כ ה
שלימה שיקבלו בזכות ולא בצדקה ,ועל כן שם כל הסדר הגדול די ״ ד ד א ח ד
הרע בא הטוב והס״א נאבדת והקדושה נשלמת ,ואז יקבלו כל הנשמות ב ז כ ו ת ם ,
וכן הוצרך לפעמים תשלוט הס״א או אומות העולם עד שיטהרו ישראל׳ ואחר ןן1
נמשך הנהגות כל המדות״ .בדבריו על הידיעה השלישית בחכמת האמת ם י
רמח״ל את כל שלימד בפירוש אדרא רבא׳ אגרות פתחי חכמה ודעת ,קל״ח פ ת ח י
חכמה ,ויכוח מר ינוקא ומר קשישא הנקרא דעת תבונות וכללים שלישיים :״ידיעד,
השלישית בכוונה שהיא ידיעה נפלאה מאד ,והוא שהמאציל ית״ש רצה לגלות י ח ו ד ו
׳
ד
0
י ת
כ ג
צ
ה ׳
זד
ב
א
ס ו
ו
ת
:
, /י ד
ס י
כ ס
14
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
להראות כי אני ראשון ואני אחרון ,ועל כל פנים כל קללה תהפך לברכה וכל רע
יחזור לטוב ,וזה סוד אודך ה׳ כי אנפת בי וכר ,ואחר זה נמשך הידיעה של כל
הספירות שחוזרות כולם אל היחוד העליון של הא״ס ב״ה״.
ט.
כ ו ו נ ת ה ב ר י א ה ב ס פ ר ד ר ך ה׳
אחר שכתב את כל החיבורים הנזכרים לעיל ובהם שתי הידיעות בחכמת
האמת ,הגיע רמח״ל לאמשטרדם במחצית שנת תצ״ה ,ובה בחר ״לבלתי דבר דבר
בדברי החכמה עם איש בעולם כי הרעה גוברת בעו״ה״)אגרות׳ אגרת קמו( .בעיר
זו כתב את ספר דרך ה׳ ,שאין בו דברי קבלה מפורשים ואין הוא בנוי כמתכונת
סדר האצילות .לכן ,כשכתב רמח״ל בראש ספר זה על תכלית הבריאה הזכיר רק
את כוונת ההטבה שאפשר להסבירה בלא להזדקק לחכמת האמת :״הנה התכלית
בבריאה היה להיטיב מטובו יתברך שמו לזולתו״ )חלק ראשון ,פרק ב( ,אך לא הזכיר
כלל את כוונת היחוד כתכלית הבריאה ,כי כוונה זו נסמכת על קבלת האר״י ז״ל
ובלעדיה לא תובן.
אלא שמקומו של גילוי היחוד לא נפקד לגמרי .בהמשך הספר ,בבאור קריאת
שמע׳ כתב רמח״ל :״וממה שנכלל עוד בעומק זה הענין הוא גילוי אמיתת יחודו
י ת ב ר ך . . .ואמנם שורש כל מציאות הרע פעולותיו ושליטתו הוא העלים הבורא
יתברך את יחודו שאינו מתגלה בעוצם אמיתתו לכל ,וכפי שיעור ההעלם כך הוא
שיעור כח מציאותו של הרע ,ושורש כל ביטול הרע והעברתו והקבע כל הבריאה
בטוב הוא גילוי אמיתת יחודו י ת ב ר ך . . .ונמצא שסוף תקון כל הבריאה תלוי בגילוי
יחודו ית׳ ״ ) ח ל ק רביעי ,פרק ד( .בכך קיים רמח״ל בספרו זה את שבקש מתלמידיו
כשהיה רחוק מהם ונמנע ממנו ללמוד עמהם וללמדם :״הנה הפתחים הקטנים אשר
נפתחו לנו בדרכי ה׳ למבראשונה ללכת בנתיבות סודותיו באמת ,אתם אל הניחום
ולא יסורו מלבכם הדברים ,אך לפחות את אשר השגתם אל תאבדו ושמחתכם בכבוד
ה׳ ״)אגרות ,אגדת קםד(.
י.
סיכום
נלך בדרכו של רמח״ל ונקבוץ את הכלל מכל מה שאמרנו.
תקופה ראשונה ,עד סוף שנת ת״ץ ,כוללת את כללים ראשונים ,אגרת ד ,אגרת
יד ,כללים שניים ,אגרת כג וקנאת ה׳ צבאות .בחיבורים אלה לימד רמח״ל כי כוונת
הבריאה היא ההטבה׳ הצמצום מגלה את שורש הדין ,הנהגת אחת יש בעולמנו,
שראשיתה — הנהגת חסד דין ורחמים בזמן עבודת האדם ,וסופה — זמן קבלת
השכר לעתיד לבא.
תקופה שניה ,משנת תצ״א ואילך ,יש בה שתי קבוצות של חיבורים .האחת,
כוללת את פירוש אדרא רבא ,קיצור הכוונות ,מאמר הרעותין וסוד המרכבה דמות
האדם והיחוד .בחיבורים אלה חידש רמח״ל פרטים בסדר האצילות ,ולימד כי
כוונת הבריאה היא גילוי יחוד א״ם ב״ה שהוא החזרת הרע לטוב ויחוד הנפרדים
בשרשם ,הצמצום מגלה את הרשימו ,ויש שתי הנהגות בעולמנו ,והן הנהגת הזמן
15
www.daat.ac.il
והנהגת הנצחיות .השניה ,כוללת את קל״ח פתחי חכמה ,אגרות פתחי חכמה ו ד ע ת ,
אתר דעת -מכללת הרצוג
ויכוח מר ינוקא ומר קשישא הנקרא דעת תבונות וכללים שלישיים• בחיבורים א ל ה
פירש רמח״ל את סדר האצילות שמלמד האר״י ז״ל ,ולימד כי כוונת הבריאה ה י א
גילוי יחוד א״ם ב״ה שהוא החזרת הרע לטוב ,הצמצום מגלה את הרשימו ,ויש ש ת י
הנהגות בעולמנו ,והן הנהגת השכר ועונש והמשפט והנהגת היחוד והממשלה הגמורה.
תקופה שלישית ,משנת תצ״ה ואילך ,כוללת את דרד ה׳ .בחיבור זה לימד רמח׳״ל
כי כוונת הבריאה היא ההטבה .על גילוי היחוד כתב בבאור קריאת שמע.
ציונים ב י ב ל י ו ג ר פ י י ם
ארשום כאן את החיבורים שנזכרו לעיל ,ובצידם כתבי היד או הדפוסים ש ע ל
פיהם ציטטתי מחיבורים אלה.
חיבורי רמח״ל
כללים ראשונים .נזכרו לראשונה באגרת ד שנכתבה בכ״ב אלול תפ״ט .נ ד פ ס ו
בשמם הנכון ע״י ר״ש לוריא בספר פתחי חכמה ודעת ,ורשה תרמ״ד ,דפים א ע״א ^
ד ע״א .נדפסו שנית בנוסח מדויק אבל תחת השם הכללי פתחי חכמה ודעת ע״י
הרב חיים פרידלנדר בדעת תבונות ,בני ברק תשל״ג ,עמ׳ רצג—שג .אני מ צ ט ט
כללים אלו בשמם הנכון שבדפוס חראשון ובנוסחם הנכון שבדפוס השני.
אגרות .נדפסו ע״י ש׳ גינזבורג בשם אגרות רמח״ל ובני דורו ,ת ל א ב י כ
תרצ״ז .אגרת ד נשלחה בכ״ב אלול תפ״ט .אגרת יד נשלחה בט״ו כסלו ת״ץ .א ג ר ת
בג נשלחה בהתחלת שבט ת״ץ,
פירוש המרכבה .נקרא גם פינות המרכבה .נזכר לראשונה באגרת יד ש נ כ ת ב ה
בט״ו כסלו ת״ץ• נדפס ע״י הרב חיים פרידלנדר בגנזי הרמח״ל׳ בני ברק תש״מ,
עמ׳ שיג—שנט.
כללים שניים .נזכרו לראשונה באגרת כד שנכתבה בכ״ו טבת ת״ץ .נדפסו ע״י
ר״ש לוריא בפתחי חכמה ודעת ,ורשה תרמ״ד ,דפים ד ע״ב — יט ע״א׳ וע״י ה ר ב
חיים פרידלנדר ,בהכפלה ,בני ברק תש״ד .אני מצטט לפי המהדורה האחרונה.
קנאת ה׳ צבאות .נזכר לראשונה באגרת סט שנכתבה בכ״ו ס י ץ ת״ץ .נ ד פ ס
ע״י הרב חיים פרידלנדר בגנזי הרמח״ל ,עמ׳ םה—קמ.
ויכוח השכל והנשמה .נמצא בכת״י אוקספורד ,בודלינה ,2593דפים ,73—51
ונדפס ע״י הרב חיים פרידלנדר תחת השם דעת תבונות חלק שני בתוך גנזי הדמח״ל,
בני ברק תש״מ ,עמ׳ יז־םד .לאמיתו של דבר ,ויכוח השכל והנשמה הוא ויכוה
עצמאי ואין לו כל קשר לויכוח השכל והנשמה הנקרא ד ע ת תבונות .ויכוח השכל
והנשמה הנדון כאן נכתב במתכונת הכללים הראשונים .כלל ראשון בכללים ראשוניט
הוא סעיף ו בויכוח השכל והנשמה ,כלל שני הוא סעיף ח ,כלל שלישי הוא סעיפיט
16
www.daat.ac.il
הרצוג
מכללת
כב ,כלל שמיני הוא סעיף כח,
סעיף
דעת -הוא
אתרששי
י־-טז׳ כלל המישי הוא סעיף ב ,כלל
כלל עשירי הוא סעיפים מ—מד בויכוח השכל והנשמה .ההקבלה שבין ויכוח לכללים
שמצאנו בין ויכוח השכל והנשמה ובין כללים ראשונים נמצאת גם בשני ויכוחים
אחרים .כללים שניים תומצתו לעשרת פרקי המשניות המופיעים בחלק שני של
ויכוח חוקר ומקובל ,וכללים שלישיים נכתבו במתכונת ויכוח מר ינוקא ומר קשישא
הנקרא דעת תבונות .כיון שויכוח השכל והנשמה בנוי במתכונת הכללים הראשונים,
וויכוח מן ינוקא ומר קשישא הנקרא דעת תבונות בנוי במתכונת הכללים השלישיים,
אין לחפש כל קשר בין שני ויכוחים אלה ואי אפשר לומר כי האחד הוא חלק מן
האחר .היות שאין להניח כי רמח״ל חיבר שני ויכוחים בין נשמה לשכל שאין כל
קשר ביניהם ,נראה שמתחת ידו יצאו ויכוח השכל והנשמה וויכוה מר ינוקא ומר
קשישא ,ואחר כך שינו המעתיקים את המתווכחים בויכוח האחרון ועשאום שכל
ונשמה׳ וקראו שמו של הויכוח דעת תבונות.
פירוש אדרא רבא .נזכר לראשונה באגרת פד שנכתבה באייר תצ״א .נמצא
בשלמות רק בכת״י סינסינטי .501בין שיטיו הגהות ר׳ יקותיאל גורדון בכתיבת
ידו .חלק מפירוש אדרא רבא נדפס ע״י ר״ש לוריא בורשה תרמ״ו בשם אדיר
במרום ,וצוין כאן לפי דף ועמוד ,וחלק נוסף ,ושמו פירוש מאמר ארימת ידי בצלותין,
נדפס ע״י הרב חיים פרידלנדר בגנזי הרמח״ל ,עמ׳ ריט—רמה ,וצויין כאן לפי עמוד
בלבד .החלקים שלא נדפסו מצוינים כאן לפי כת״י דף ועמוד ,והם מכת״י הנ״ל.
סוד המרכבה דמות אדם והיחוד .נדפס ע״י הרב חיים פרידלנדר ,גנזי רמח״ל,
עמ׳ רנט־רעא.
קיצור הכוונות .נכתב בשנת תצ״ג .נדפס ע״י הרב חיים פרידלנדר ,בהכפלה,
בני ברק תשל״ח.
מאמר הרעותין .נדפס ע״י הרב חיים פרידלנדר ,גנזי הרמח״ל׳ עמ׳ רמו—רנח.
אגרות פתחי חכמה ודעת .נכתבו אחרי שהייתו של רמח״ל במנטובה ,כי רמח״ל
מזכיר בהן את שהייתו בעיר זו ,כלומר אחרי אייר תצ״א .נדפסו ע״י ר״ש לוריא,
פתחי חכמה ודעת ,דפים יט—ל.
קל״ח פתחי חכמה .חלק ממאמר הויכוח שנכתב במחצית שנת תצ״ב .קל״ח פתחי
חכמה נדפסו ע״י ר״ש לוריא בורשה תרמ״ח.
ויכוח מר ינוקא ומר קשישא .נגמר בערב ר״ח אדר ב תצ״די כת״י אוקספורד,
בודלינה ,2237דפים ,99—42ובו המתווכחים הם מר ינוקא ומר קשישא .בדפוסים
המתווכחים הם השכל והנשמה ,ושם החיבור הוא ד ע ת תבונות .בנוסח מדויק נדפס
ע״י הרב חיים פרידלנדר ,בני ברק תשל״ג .ראה מה שכתבתי לעיל על ויכוח
השכל והנשמה.
כללים שלישיים .נגמרו בט׳ אייר תצ״ד .כללים אלה נקראו בטעות בכתבי יד
כללים ראשונים ,ונדפסו בשם זה ע״י ר״ש לוריא במלחמת משה ,ורשה תרמ״ט,
דפים יז—כז ,וע״י הרב חיים פרידלנדר׳ בדעת תבונות ,עמ׳ רמז—רפז .אבל
מאגרותיו של רמח״ל ברור שכללים ראשונים הם הכללים ששלח לרבו בשנת
תפ״ט והזכרנום לעיל .כדי להמנע מן הטעות ,וכיון שרמח״ל כ ת ב גם כללים שניים,
קראתי להם כללים שלישיים .אני מצטט מכללים אלו לפי הוצאת הרב פרידלנדר.
דרך ה .נכתב באמשטרדם ,אחרי תצ״ה.
,
17
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ח י ב ו ת ס >1תריגז
פירוש האר״י ז״ל לזוהר ח״א טו ע״א .נדפס בהדרת מלך׳ אמשטרדם ת ק כ ״ ו ,
מג ע״א — מד ע״א .נדפס שנית על פי כתבי יד ע״י ג׳ שלום ,כתביו האמיתיים
של האר״י ,קרית ספר יט )תש״ב—תש״ג( ,עמ׳ .199—197נוסח שלם ומתוקן מ ש נ י
אלה נמצא בכת״י ירושלים ,בן צבי ,2218קעה ע״ב — קעט ע״א.
אוצרות חיים לד׳ חיים ויטל ,קארעץ תקמ״ג.
מבוא שערים ל ד חיים ויטל ,ירושלים תרמ״ד.
דרושי ר׳ יוסף אבן טבול .נדפסו בראש שמחת כהן ,ירושלים תרפ״א ,ב ש
חפצי בה ובראשם נכתב שהם לר׳ חיים ויטל ,אך בכתבי היד הקדומים ,כגון כ ת ״ י
בודפשט קויפמן 201שבגליונותיו הערות הרמ״ע מפאנו בכתיבת ידו ,נכתב ש ׳
יוסף אבן טבול כתבם.
הגהות ר משה זכות לאוצרות חיים .נכתבו בטופס אוצרות חיים ,כת״י גיו י ו ר ק ,
סמינר מיק׳ ,1615שבגליונותיו הגהות רמח״ל בכתיבת ידו .נדפסו ב א ו צ ר ו
חיים שבדפוס הנ״ל.
,
ס
ד
,
ת
יונתן בן עוזיאל ל פ י ש ה ו א א י ש ק ד ו ש ו נ ו ר א מ א ד ,ו נ ש מ ת ו מ ע ו ט ר
ב ע ט ר י ק ד ו ש ה ו ה א ר ה ר ב ה ,ע ל כן כ ל מ ע ש ה א ש ר יעשה י ע ל ה ויגיע ל ר ו מ ר
ש ל ע ו ל ם ,וינועע כ ל א ו פ נ י ה ק ו ד ש ו א ד ם א ח ר ש א י נ ו כ ל כ ך ק ד ו ש ו א י נ ו
מ ע ו ט ר ב א ל ה ה ע ט ר ו ת ,ל א י ת ע ל ו מ ע ש י ו לעילוי זה .ו כ א ן ה ה ד ר ג ה ר ב ד ז .
ל פ י ה כ נ ת ה א ד ם ו ל פ י ה כ נ ת ה מ ע ש י ם ע צ מ ם והזמן ו כ ל ש א ר ה מ ת ל ו י ק
ה ל א זאת ההכנה הכללית שנתן הקב״ה לעמו ישראל בהתחלה ,ל ה י ו ת י
מקיימים ועושים כ ל ה ת ו ר ה ו ה מ צ ו ה ,כי ז ו ל ת זה ל א היו יכולים ל ע ש ו ^
ב מ ע ש י ה ם מ ע ש ה ה ת י ק ו ן ה ג ד ו ל ש ה ם עושים ל כ ל ל כ ל ה ב ר י א ה ,כבלו
ש נ ב א ר .ו ע ם כ ל זה ,ב ה ם ע צ מ ם יש ה ה ד ר ג ה שזכרנו ,כי ל א י ד מ ו -
מ ע ש ה א ח ד מ ע מ י ה א ר ץ ל מ ע ש ה א ח ד מן ב ע ל י התורה• ,ו ל א מ ע ש ה בע?ז
ה ת ו ר ה ע צ מ ו ש א י נ ו כ ל כ ך מ ק ו ד ש ב מ ע ש י ו ל מ ע ש ה ה מ ק ו ד ש מ מ נ ו ; ול>ו
מ ע ש ה ה מ ק ו ד ש ל מ ע ש ה ה מ ק ו ד ש יותר ,מן ה ש ר י ד י ם א ש ר ה׳ ק ו ר א ; ו כ ן
ע ל ד ר ך זה ע ד מ ש ה ר ב נ ו ע״ה.
ר מ ח ״ ל ,ד ע ת ת ב ו נ ו ת ,סי׳ ק כ
ת
;
ר
18
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ה ר ב א ר י ה כ ר מ ל ו פ ר ו פ ׳ יהרדה לוי
תקנות
וגזירות ש ב ט ל טעמן
המשך מהגליון הקודם
סיכום
ראשון
חלק
פ ר ק א :ת ו ק ף ת ק נ ו ת חז״ל.
אין ב״ד יכול לבטל דברי ב״ד חברו אא״כ גדול ממנו בחכמה ובמנין ן והיינו
אפילו בטל טעם הגזירה .עכ״ז מצאנו דברי חז״ל שלכאורה בטלו בדורות מאוחרים
וצ״ע.
פ ר ק ב :ס ב ר ו ת ה ר א ש ו נ י ם ב ה י ת ר ה ל כ ו ת ש ב ס ל טעמן.
שלש סברות עיקריות נאמרו בענין:
א.
נאסר
במקרה
הדבר
שאין
הטעם
מ ע ו ל ם לא
א .איסורים.
תום ע״ז; סה״ת 5רא״מ; שו״ת בנימין זאב 5ב״י; פר״ח.
ב .הלכות.
דברים שאינם גזירות אלא דינים התלויים בסברה ובנסיבות.
שייך.
,
ב .ה ד ב ר א מ נ ם נ א ס ר ,א ב ל
רמב״ן י ,רא״ש ? תשב״ץ; רדב״ז.
ג.
במנין.
לא
אין
שונים
מטעמים
ב מ נ י ן ,אך
נאסר
אמנם
הדבר
מ נ י ן א ח ר ל ה ת י ר ו .וארבעה טעמים נאמרו בדבר:
צריכים
א .הגזירה היתה רק משום חששא )תום׳ ביצה ז תורת חסד :חת״ם :תפא״י(.
ב טעם הגזירה ברור )רבנו פרץ :רא״ש(.
קיום התקנה יביא לידי קלקול )מהרש״ל ? יעב״ץ :רמב״ם בתשובה(.
ג
ד .תקנה לכבוד אנשים מםויימים )רא״ש(.
פרק
שיטות
ג
התוספות
ממה שהבאנו לעיל פרק ב ) ס י ׳ א)א( וסי׳ ג ) א ( ( נתברר שבעלי התוספות עצמם
נחלקו בטעם ההיתר׳ שהרי בע״ז )לה ,א( כתבו שהטעם הוא שלא אסרו מתחלה
במקומות שאין נחשים מצויים ,הרי שבאותם מקומות מעולם לא היה דבר שבמנין:
19
www.daat.ac.il
דברמכללת
דעת -
ובביצה )ו ,א( כתבו שאע״פ אתר
הרצוג כיון שנאסר רק משום חשש ו ע ב ד
שבמנין,
שהיה
החשש לא צריכים מנין אחר להתירו.
ובתוספות ביצה ל ,א )ד״ה תגן( כתבו על הא דאין מטפחין ואין מרקדין ב ש ב ת
ויו״ט ״פירש״י שמא יתקן כלי שיר ]צ״ע שהרי גמרא מפורשת היא ,ורש״י ע צ מ ו
הראה מקומו בפרק משילין )לו ,ב([ ,מיהו לדידן שרי ,דדוקא בימיהן שהיו בקיאין
לעשות כלי שיר שייר למיגזר ,אבל לדידן אין אנו בקיאין לעשות כלי שיר ו ל א
שייך למיגזר״ .הרי שסתמו דבריהם ולא פירשו למה יצא מכלל צריך מנין א ח ר
להתירו.
ולכאורה היה נראה לומר שכוונתם להא שכתבו בביצה )ו ,א( שגזירת טיפוח
וריקוד היתד .משום חששא ובחששא לא אמרינן מבין אחר להתירו ודי בביטול הטעם.
אלא שבבית יוסף )או״ח סי׳ שלט ,ד״ה ולא( כתב ־•׳ואע״ג דבפרק קמא דביצה אמרינן
שאע״פ שנתבטל טעם הגזרה לא נתבטלה הגזרה ,התוס׳ נ;דמין לה למשקין מגולין
דשרי האידנא לפי שאין נחשים מצויין כמו שכתבו הם ז״ל בפ״ב דעבודה זרה״.
הרי שמוקים לה לפי אותה שיטה של התום׳)המובאת בע״ז לה ,א(׳ שמעולם לא גזרו
על כעין זה .ודבריו צ״ע ,שבמשקין מגולין מסתמא היו מקומות גם בימי חז״ל ש ל א
היו נחשין מצויין ולא גזרו בהם ,אבל בכלי שיר משמע מדברי התום׳ שדוקא בזמננו
לא שייך ,אבל בימיהם היתד .גזירה כללית• ולדבריו צריכים לדחוק ולומר שבזמן
שגזרו כבר הוציאו מכלל הגזירה זמנים שבהם לא יהיו בקיאים .וכבר כתב על זה
בשו״ת תורת חסד)או״ח סי׳ יז אות ו( שדבריו תמוהים.
והרמ״א )שלט ,ג בהגה( בהביאו את שיטת התום׳ בשם יש אומרים ,הוסיף א ת
המלים :״דמילתא דלא שכיחא הוא״ .ונראה שכוונתו שבא להסביר מש״כ התום׳
״האידנא לא שייך למיגזר״ ,שאף שיש גם בימינו בנ״א שיכולים לתקן כלי שיר,
מילתא דלא שכיחא היא ,והט״ז כ ת ב על זה ״בזה מתורץ מה שיש להקשות מ פ ר ק
קמא ד ב י צ ה . . .דהכא שאני כיון דלא שכיח כל כך .ב״י״ .הרי דמוקי הרמ״א
בסברת בית יוסף שהבאנו לעיל .אבל לכאורה אין הכרח לזה ,די״ל שהרמ״א מוקיס
את התוס׳ כאן כסברתם לעיל בביצה ו.
ועוד כתבו התוספות לשון שניתן לפרשו לכאן ולכאן ,דבריהם מובאים בר״ן
)ע״ז לא׳ א בדפי הרי״ף ד״ה גרסינן( :״מצאתי שכתבו התוס׳ דלא שייך לאסור
משום דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו כיון דחששא דאזיל ומודה לא שייבא
כי אם בהני דפלחי לעבודת כוכבים ע״כ .נראה שדעתם דכי אמרינן צריך מנין
אחר להתירו הני מילי להתיר אותם )שיהיה( ]שהיה[ בהם טעם האיסור מתחלה
אע״פ שבטל עכשיו ,אבל אותם שלא היה בהם טעם איסור מעולם ,שרו בלא מנין
אחר .ואם הם רוצים לומר כך ודאי שזו קולא יתירא ,דאפשר דהוה קים להו לרבנן
שלא נאסר מעיקרא לשאת ולתת עם העוברי כוכבים דלא פלחי לעבודת כוכבים,
אבל בסתם אין לנו .והדבר צריך עיון״ .וכתב בקרבן נתנאל )פ״ק דביצה סי׳ ה אות
ט( שפירוש הר״ן בכוונת התום׳ הוא ״דהני דלא פלחי לע״ז לא הוו בכלל התקנה״.
וכן הבין פרי חדש)יו״ד קטז( את דברי הר״ן; עי׳ דבריו שם בענין גילוי.
ובדי להבין דברי הר״ן על בוריים צריכים לברר מקודם מד .באו התום׳ לתרץ.
אם כוונתם לתרץ מעשה דרב יהודה ששלח מתנה לאבודרנא ביום אידם וכן רבא
לבר שישך ,דאיך היה די להם במה דקים להו דלא פלחי לע״ז הא צריך מנין אחר
20
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
להתירו ן או דילמא כוונתם ליישב מה שהיום נושאים ונותנים אתם גם ביום אידם
)והיי׳ כתום׳ ע״ז ב ,א ד״ה אסור( .וממה שכתב הר״ן בהמשך דבריו ״ואם הם רוצים
לומר כך ודאי שזו קולא יתירא״ משמע שהבין שהתוס׳ מיירי במנהג היום.
ומה שכתב הר״ן ״אותם שלא היה בהם טעם איסור מעולם״ יש לעיין אם הכוונה
לאותם גויים׳ או לאותם מעשים או דברים ,גם בשאר גזירות ,שבזמן הגזירה כבר
לא היה שייך טעם האיסור .וגם זה אפשר לברר ממה שכתב בהמשך שזו קולא יתירא.
כי באותם גויים דקים להו דלא פלחי גם האמוראים התירו׳ ואיך יאמר שהיא קולא
יתירא .אלא ודאי ״אותם שלא היה בהם טעם איסור מעולם״ מיירי בכל הגזירות,
כגון הא דאין מטפהין ,שכתבו התום׳ דלדידן שרי שאין אנו בקיאין בכלי שיר
ולא שייך למיגזר ,ופירשנו לעיל אליבא דבית יוסף שמעולם לא גזרו על כעין זה.
ועל זה כתב הר״ן שהיא קולא יתירא דמאן לימא לן שלא גזרו בכל האופנים משום
לא פלוג ,שהרי לא מצאנו בש״ס שום יוצא מכלל האיסור בענין זה.
ועל ביאור הר״ן בדברי תוס׳ אלו כתב פרי חדש )בסי׳ קטז( ״ודברי התוספות
הם מגומגמים ודברי הר״ן ברורים ונכונים וכן עיקר״ ,ולא העיר כלום על הא דכתב
הר״ן שהיא קולא יתירא .וכן בקרבן נתנאל שם שיבח פירוש הר״ן בדברי התוס׳
וכתב עליו ״שפתים י ו ש ק . . .וחילוק זה מפתח גדול בכל הש״ם לחלק בין ענין
לעניך .ןנראה שכוונתו לחלק בין איסורים כלליים לאיסורים שמעיקרא לא היו בכל
מקום ובכל אופן [.אבל על מה שהקשה הר״ן ״אם היו רוצים לומר כן ודאי שהיא
קולא יתירא״ כתב ״לא אוכל להבין״.
לפי פירוש הר״ן גם בעלי תוס׳ אלו ס״ל כהתוס׳ ע״ז לה ,א )שלא בכל המקומות
גזרו( ולא כהתום׳ ביצה ו ,א וגם האחרונים ששיבחו פירוש זה משמע שרוצים
לומר שהחילוק הזה נראה להם יותר • ,היינו שמותר רק כשמעיקרא לא נכללו אופנים
אלו באיסור .ועי׳ לקמן פרק ד שרוב הדברים המובאים שם בשם התוספות )ואולי
כולם(׳ וגם רבים מן האחרים ,מתפרשים לפי כלל זה.
פרק
בירור
הדינים
ד
על
פי
הסברות
הנה הסברות שהבאנו לעיל פרק ב שעל פיהן הסכימו הפוסקים לבטל בלי
מנין כמה דברים שנאמרו בש״ס׳ בקיצור כך הן:
א.
ב.
נאסר
הדבר
כאשר
לא
שייך
ה ט ע ם , -ויש בזה
מ ע ו ל ם לא
שני אופנים:
א .איסורים שאינם כלליים וי״ל שהמצב שאנו דנים בו לא היה כלול באיסור
מעולם 5
ב .דברים שאינם גזירות ותקנות אלא הלכות מעיקר הדין ,שנפל יסודן
בהשתנות המצב.
ה ד ב ר נ א ס ר ,א ב ל לא נ א ס ר ב מ נ י ן .
21
www.daat.ac.il
הרצוגפ נ י ם ש ל א
מכללת א ו
דעתב -ל י ש
אתר א
ה ד ב ר נ א ס ר ב מ נ י ן,
ג.
מנין אחר להתירו:
א .נאסר רק משום חששא.
ב .טעם הגזירה ברור לכל.
ג .ביטול התקנה הוא תיקון הדת.
ד .נתקן לכבוד אנשים מםויימים,
אבל כאשר באנו לבדוק את כל הדברים אשר רשמנו בנספח ולברר טעמי
היתרם ,רואים אנו שניתן להסביר כולם ע״י חמש סברות מתוך השבע הנ״ל» והיינו
בלי להזדקק להנחה שהדבר שנאסר לא נאסר במנין)שדבר זה קשה לעמוד עליו ,(2
וגם בלי להשתמש בסברת רבנו פרץ דהא דצריך מנין אחר להתירו היינו רק כשטעם
הגזירה אינו ידוע לכל )שפשטות הלשון אינו משמע כן :וכן כתב על זה ב ת ו ר ת
חסד ,שקשה לעמוד עליו(.
הבה נעיין אחד אחד בדברים המובאים בנספח שבסוף המאמר ,לפי סדר הסברות
הנ״ל ,אלא שהדברים שאינם בגדר גזירה ותקנה כלל ,הבאנום בסוף.
את מקורות הדינים ופירוט השינויים שחלו בזמן הזה ימצא הקורא בנספח .כאן
אנו מביאים רק את שם הדין ואת הנימוקים לשינויים) .האותיות שבסוגריים הן לפי
האותיות שברשימתנו בנספח(.
אומרים
א.
צריף
ה א י ס ו ר ל א ה י ה כללי
רוב הדברים שברשימה מוסברים על פי סברה זו ,היינו שכל מקום שהאיסור
מעיקרא לא חל בכל האופנים ,יש מקום לומר שלא נתכוונו חז״ל לאסור אלא באופנים
שהטעם שייך בהם .ואלו הן:
)א( א ש ה י ו צ א ת ב ת כ ש י ט י ה ב ש ב ת .האיסור לא היה כללי ,שהרי
כלילא )שרק אשד ,חשובה לובשתו( מותרת כל אשד .לצאת בו )שבת נט ,ב׳ או״ח
שג ,ה(.
)ב( ה ק פ ד ה ע ל ר ו ח ר ע ה ו ז ו ג ו ת .גם בזה מצינו )פסחים קי׳ ב(
״במערבא לא קפדי אזוגי״ ומסתמא לא גזרו שם .וגם פרי חדש )יו״ד קטז( הביא
מהא ד״כל דקפיד קפדי בהדיה ודלא קפיד לא קפדי בהדיה״ )פסחים שם( להוכיח
שלא בכל אופן גזרו .וגם בשיבתא )יומא עז ,ב( כ ת ב שנראה שאף בזמן התלמוד
לא נתפשט בכל המקומות.
)ג( ה ת ע ס ק ו ת ב מ ת ב י ו ״ ט ש נ י .מן הלשון ״והאידנא דאיכא
חברי חיישינך )ביצה ו ,א( משמע שרק במקום ובזמן דאיכא חברי אפור.
)ד( ט י פ ו ח ו ר י ק ו ד ב ש ב ת ו י ו ״ ט :עי׳ לעיל פרק ג שהארכנו בזה.
2
המלבי״ם )ארצות החיים סוף סי׳ ט בהמאיר לארץ( האריך בזד .והסיק :״דלא אמרו
דצריך מנין אחר להתירו רק היכא שידעינן שםנהדרי גדולה גזרו הדבר במנין ,אבל
דינים אחרים׳ אע״פ שהחזיקו בהם ,כל שלא ידעינן שנגזרו במנין אין צריך מנין
להתירו״ .אבל מלשון רוב הפוסקים משמע לכאורה שכל דבר שאיסורו מפורש בגמרא
מחזקינן כדבר שנאסר במנין ,אם לא שיש טעם מיוחד להוציאו מכלל זה .ודא עקא.
22
www.daat.ac.il
הרצוגכתבו התוספות )מגילה כג,
מכללת ס .
דעתי-ה פ ג ״
)ד (.ת י ר ג ו ם ה פ ר ש י ו תאתר ב ב
ב( שגם בימי התלמוד היו מקומות שלא היו מתרגמים׳ ״ועל זה אנו סומכין שאין
אנו מתרגמין …הפרשיות״) .מובא בטור או״ח קמה וכן פסק בשו״ע קמה ,ג( .ופי׳
דבריהם נראה שתירגום לא היה תקנה ממש אלא מנהג שהנהיגו ,ולא בכל מקום
הנהיגו.
)ו( כ פ י י ת ה מ ט ה ל א ב ל .כתבו התום׳)מו״ק כא ,א ד״ה אלו( דסמכיp
אירושלמי דאכסנאי פטור שלא יחשדוהו בכישוף.
)ז( ר ב י ת ד נ כ ר י .אמרו בגמרא )ב״מ ע״א ,א( שכדי חייו מותר ,וכן ת״ח
שלא שייך בו טעם הדבר שמא ילמד ממעשיו.
)ח( מ ש א ו מ ת ן ע ם נ כ ר י ם ב י ו ם א י ד ם .התום׳ )ריש ע״ז( הביאו
מרב יהודה דשדר ליה לאבודרנא ורבא דשדר לבר שישך ביום אידם ,דקים להו
דלא פלחי לע״ז והר״ן )ריש ע״ז ד״ה דינרא( הוסיף עוד מהא דשמואל ,שבגולה
אינו אסור אלא ביום אידם בלבד ״אלמא לפי המקומות אסרו״.
)ט( מ כ י ר ת ב ה מ ה ג ס ה ל נ כ ר י .דבר זה נאסר משום שמא יחמר
אחריו בשבת שהרי הבהמה מכירה בקולו ,וגם משום שאלה ושכירות .והתירו ע״י
סרסור׳ שלא שייך בו שני הטעמים .וכתבו התוס׳ דהאידנא מותר לגמרי ,דבהמות
שלנו אינן מכירות בקולנו ,וגם אין רגילים להשאיל ולהשכיר היום.
)י( מ ש ק י ן מ ג ו ל י ן .מצאנו כמה אופנים שלא חששו לגילוי ,כגון החד,
המר והמתוק׳ תוסס׳ גשמים מטפטפים ,ועוד)ירושלמי תרומות ח ,ג(.
)יא( ה נ א ת ס ת ם י י נ ם .סתם יינם נאסר בהנאה משום חשש ניסוך,
ואמרו בגמרא ״קטנים אין עושין יין נסך שאין יודעים בטיב עבודת כוכבים״ )ע״ז
בז ,ב( .והתום׳ שם כתבו ״עכשיו אין רגילין לנסך ל ע ״ ז . . .והו״ל כתינוק בן יומו״.
5
משמע מדברי פר״ח )סי׳ קטז( שלא גזרו אלא
)יב( מ י ם א ח ר ו נ י ם .
במקומות הקרובים לסדום ב.
)יז( ה ש ו ח ט ל ת ו ך ג ו מ א ב ש ו ק .בגמרא )חולין מא ,ב( אסרו אפילו
שוחט חוץ לגומא והדם שותת ויורד לתוך הגומא ,אבל בחצר התירו בכה״ג.
)יט( ק י ד ו ש ב ב י ה כ ״ נ .מלשון רב האי גאון ״אם אין אורחים אין
מקדשיך משמע שגם בזמן הגמרא לא קידשו אלא בזמן שהיו אורחים ,ולפ״ז לא
היתה תקנה כללית .ולר״ן שסובר שהיתה תקנה קבועה אה״נ דלא בטלה.
)כ( ג י ד ו ל ב ה מ ה ד ק ה ב א ״ י .גם בשעת הגזירה לא גזרו במדבריות
שבא״י)משנה ב״ק ז ,ז — גמ׳ עט ,ב(.
)כא( ג י ד ו ל כ ל ב ר ע .בבבא קמא )פג׳ א( ״לא יגדל אדם את הכלב
אא״כ קשור בשלשלת ,אבל מגדל הוא בעיר הסמוכה לספר וקושרו ביום ומתירו
בלילה״ .והשתא שאנו שרויים בין העכו״ם דשרי בכל ענין)שו״ע חו״מ תט׳ ג בהגה(
כתב הגר״א)ם״ק ב( דהיינו משום דדומה לספר.
3
ונראה שמסברה אמרה ,דומיא דמש״כ התום׳ שלא גזרו על מים מגולים אלא במקומות
שהנחשים מצויים .ואולי יש להביא קצת סמך לזה ממה שאמר אביי )חולין קד ,.ב(
״ומשתכח כי קורטא בבורא״ והיינו בבבל ,ובא לפרש למה נוהג שם ; ומשמע שבמקומות
שאפי׳ כזה לא נמצא ,לא גזרו.
23
www.daat.ac.il
הרצוגש ר א ל ר ו א ה ו .התירו
מכללת י
דעת -ו א י ן
אתרכ ר י
)כב( ח ל ב ש ח ל ב ו נ
במקום שאין חלב בהמה טמאה מצוי כלל ,אפי׳ אינו יושב בצד העדר ? היינו
שכבר מעיקרא התירו ביושב מצד העדר אע״פ שאינו רואהו כשהוא יושב,
שאין דבר טמא בעדרו .ובמטה יהונתן )יו״ד קטז ,א( כתב שלא היה איסור
כיון שבשעת הגזרה עשו תנאי ולא אסרו אלא כשאין ישראל רואהו.
פר״
משד
היכזן
כללי
ח
ס
ב .ד ב ר י ם ש נ א ס ר ו מ ש ו ם ח ש ש ג ר י ד א
דברים שנאסרו רק משום חשש )עי׳ פירושו לעיל פרק ב סי׳ ב( יש לומר•
שלא נאסרו במנין .ובסברה זו ניתן להסביר כדלקמן:
)יג> ס ד י ן ב צ י צ י ת .אסרו להטיל ציצית בטלית של פשתן שהוא כ ל א י
עם התכלת׳ משום חשש שמא ישכח מלפשטו בין השמשות .והיום שאין ת כ ל ת
והציצית גם הם מפשתן ,לא שייך חשש זה.
)טו( ש י ר א י ם ב כ ל א י ם .במשנה אסרו שיראים עם צמר משום מ ר א י ת
עין ,שהם דומים לפשתן .והיום שהכל בקיאים בהם ואין בזה משום מראית ע י ן ,
התירו .ואיסור מראית עין משום חשש הוא ,שהרי לרוב ראשונים הוא משום ח ש ד
)רש״י שבת סד ,ב ד״ה כל ן תוס׳ שם סה ,א ד״ה אמר; רא״ש שם פכ״ב סי׳ ט .
ועי׳ ריטב״א ר״ה ט ,ב( ,ובן מפורש בירושלמי )שביעית רפ״ג( .והיי׳ שהמעשד־,
עצמו יביא לידי חילול ה׳.
ס
ומטעם זה ניתן להסביר גם) :יז( השוחט לתוך גומא בשוק׳ וכן )כב( ח ל ב
שחלבו נכרי :אלא שאלה כבר הוסברו ע״י סברה א לעיל.
ג .ת ק נ ו ת ש נ י ת נ ו ל מ ח י ל ה
מה שתיקנו חז״ל לכבוד אנשים מסויימים ,הותרה התקנה עם מחילת האנשים
שעבודם הותקנה .והיום מסתמא הכל מוחלים בדברים דלהלן:
)יד( ה ר א ת ס כ י ן ש ח י ט ה ל ח כ ם .מדיגאדגמרא השוחט חייב ל ה ר א ו ת
סכינו לחכם ,לכבודו .והאידנא מחלו חכמים את כבודם בדבר זה ,ומראים ל מ ו מ ח י ם
הממונים על כך)רא״ש(.
)טז( כ ל ש מ ת א ב ל ע ל י ו מ ת א ב ל ע מ ו .גם באבלות של ה מ ת א ב ל
עליו כתב הרא״ש דהאידנא כל האבלים מוחלים על כבודם ולכן נהגו להקל בזה.
ד .ביטול ה ת ק נ ה ה ו א תיקון ה ד ת
אם קיום התקנה יביא לידי קלקול ,מותר לבטלה בלי מנין אחר .שני ד ב ר י ס
דלהלן בכלל זה הם:
)יח( ה פ ר ש ת ח ל ה א ח ת ב ל ב ד ב ח ו ״ ל .מה שנוהגים היום להפריש
רק חלה אחת בחו״ל כתב ב״י )יו״ד שכב ד״ה והטעם שכתב( בשם ספר התרומה
משום שהיום קשה לשמרח מזרים ונכרים ומבליעת כלים.
)כג( מ ת מ צ ו ד .ק ו נ ה מ ק ו מ ו .עכשיו טוב יותר להביאו לבית הקברות,
שאם יוודע לגויים יפגוהו ,ואפי׳ בשדה ישראל יש לחוש שלא ישאר בידו)מהרש״ל(.
)כד( כ ת י ב ת ת ו ר ה מ ג י ל ה ל ת י נ ו ק ל ה ת ל מ ד .התירו משוס
עת לעשות לה׳ ,שלא תימצא תורה בטלה ח״ו)ב״י יו״ד רפג(.
24
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ה.
הלבה ה ב א ה מעיקר הדיו
יש דברים שאינם מעשה בית דין כלל ,אלא יוצאים מעיקר הדין ,לפי תנאי
הזמן .באלו לא שייך לומר שיצטרך מנין להתירם ,שהרי לא במנין נתקנו ,ובהם
עשוי הדין להשתנות עם שינוי התנאים שבכל עידן ועידן .בכללם:
)כה( ר ח י צ ת ה נ י מ ו ל ב ח מ י ן ב ש ב ת .לפי המשנה )שבת קלד ,ב(
חייבים להרחיץ את הקטן לפני המילה ולאחר המילה וביום השלישי ,משום סכנה.
וכתב הרא״ש )שבת פי״ט סי׳ ב( ״דלאחר המילה כיון דסכנה היא אפי׳ ישראל מבעיר
האש ומחמם המים״ וכעין זה בתוס׳ גיטין ח ,ב ד״ה אע״ג .והביא דבריהם ב״י או״ח
ריש סי׳ שלא .וכתב ״אבל לדידן דבר ידוע שאינו מסוכן בכך הילכך דינו כדין
רחיצת גדול״.
)כו( ב ן ט ׳ ש נ ו ל ד ל מ ק ו ט ע י ן .מדברי הגמרא בנדה משמע שהנולד
לפני גמר החודש התשיעי הוי בחזקת נפל ואמו חייבת ביבום .וכתב רמ״א שהחוש
מכחיש זה ואנו צריכים לומר שעכשיו נשתנה הענין ]ואינה זקוקה ליבום[.
)כז( ס פ ק ב ן ז ׳ ס פ ק ב ן ח ׳ ש ל א ג מ ר ו ש ע ר ו ו צ פ ר נ י ו .
פסק בשו״ע )או״ח של ,ז( שאין מחללים עליו את השבת• אבל האידנא דרובם לחיים,
כתבו פוסקי זמננו שמחללים.
מסולקת
לענין
חדשים,
ל פ נ י ג׳
עוברה
)כח( ה ו כ ר
מ ד מ י ם .פסק בשו״ע )יו״ד קפט ,לג( שהוכר עוברה היינו שעברו ג׳ חדשים.
וכתב באיגרות משה )יו״ד ח״ג ,נב( שזה כמה מאות שנה נשתנו הטבעים ותיכף
שנתעברה פוסקים דמיה ,ולכן אם הגיע זמן וסתה ולא בדקה ולא הרגישה יש להקל.
הרי שכל הדברים שנרשמו בנספח הוסברו ע״י חמש הסברות הנ״ל.
פרק
גבולי
ה
ההיתר
הנה הסברות שהבאנו לעיל לבאר למה הותרו כמה איסורים דרבנן ,בדרך כלל
הביאום הפוסקים רק בדברים שכבר נהגו בהם היתר מקדמת דנא ,ובתור לימוד
זכות :כגון משא ומתן עם הגויים ביום אידם הנאת סתם יינם ן חלב עכו״ם )פר״ח( י.
וגם הא דמטפחים ומרקדים ,אע״פ ששם לא הזכירו התום׳ מנהג קדום ,כבר בזמן
הגמרא היו עושים כן ולא מיהו בידם משום ״הנח כו׳״ )שבת קמח׳ ב( ,וגם הרמ״א
פתח דבריו ״והא דמםפקין ומרקדין האידנא״ .אבל לחדש היתרים בדברים שנאסרו
במנין וטעמם בטל אחרי חתימת התלמוד ,לא מצאנו.
למשל׳ ג ב י נ ת ע כ ו ״ ם שהזכירו הרשב״א )תורת הבית בית ג ,שער 0
וכן הרשב״ץ והרדב״ז )הבאנום לעיל פ״ב םי׳ ב( כדבר שבמנין ,הרבה טעמים
החכרו במשנה ובגמרא )ע״ז כט ,ב ; לה ,א( וכולם מעין חשש ,ובטלו החששות
האלה בזמן הראשונים האלה ומ״מ אף אחד לא התירה .והרשב״ץ והרדב״ז חילקו
בינה לבין חלב שחלבו גוי׳ והקילו בחלב שאינה אלא חשש ,משא״כ בגבינה .וצ״ע
למה לא חישבו איסור גבינה גם הוא בחשש .ואולי י״ל שעצם ריבוי הטעמים מוכיח
75
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שטעם כמום יש בדבר ,כדמוכח במשנה שם ״השיאו לדבר אחר ובו׳ ״ .ואולי ה י א
בכלל גזירת בנותיהם ,כמו פיתם ושמנם.
בדין מ י נ ק ת ח ב ר ו ,שאסרו חכמים שמא תתעבר ולא תוכל להניקו ו י מ ו ת
)יבמות מב ,ב( ,וצריכה להתמין כ״ד חדש מלאים ]שהם זמן ההנקה[ )שם מג ,א(,
ונפסק בשו״ע )אה״ע יג ,יא( .והיום רוב נשים שלנו אינן מניקות זמן ממושך כ ל
כך ,ואעפ״כ לא רצו הפוסקים להקל לישא קודם כ״ד חדש )עי׳ אוצר הפוסקים ש
ם״ק עב—עד( ,חוץ מהר״ש קלוגר )חכמת שלמה אה״ע שם( שהתיר אחר י״ח ח ד ש
בצירוף קולא אחרת משום שאין בזה עקירת כל התקנה )ועיי״ש עוד כעין זה( .ו ר ״
פיינשטיין)אג״מ אה״ע ב סי׳ ט( מתיר לאחר כ״א חדש ,ואין מוחין במי שמתיר א ח ד
י״ח חדש ,מפני שמספר החדשים לא היה במנין ,והא דנקט י״ח חדש דוקא׳ כ ו ! כ
שגם בזמן הגמרא לא היו רובן מיניקות יותר מי״ח חדש) .ועי׳ כתובות ס׳ ב ר ש ״ י
ד״ה שמונה(.
והנה ג י ל ו ח ב ח ו ל ה מ ו ע ד נאסר משום ״שלא יכנסו למועד כ ש ה ס
מנוולים״ )מו״ק יד ,א( ,״ורבנו תם פירש כיון שזהו הטעם ,אם כבר גילח ק ו ד
המועד מותר גילוח במועד״ )טור או״ח תקלא( והיינו משום שהגזירה מעיקרא ל א
חלה על כגון זה ולא היתה כללית ככל אותן שפירטנו לעיל פ״ב סי׳ א ,וחלקו ע ל י ו
שאר הראשונים משני טעמים :א( אם איתא הוד ,להו לפורטה בהדי הנך ד ב מ ש נ ה
וגמרא שיצאו מכלל האיסור? ב( דמי יודע אם גילח קודם המועד .בנודע ב י ה ו ד י
)מ״ק יג» מ״ת צט( התיר לו ע״י פועל שאין לו מה יאכל ,וכתב שלזה התכוון ר ״
וגם עליו חלקו שאר הפוסקים )עי״ש צט—קא וחת״ס או״ח קנד( .באיגרות מ ש ה
)או״ח א ,קסג( כתב שבזמננו לא שייך להקשות על ר״ת דמי יודע בו׳ שהרי ר ו
בני אדם מגלחים בכל יום ן ועל קושיא א( כתב דתני ושייר .ומסיק דגם ה ח ו ל ק י ק
על ר״ת יודו כיום ,״ואין צריך לב״ד הגדול להתיר משום שמעולם לא היה זה ב כ ל ל
איסור״ .ומסיים ״אבל מ״מ איני נוהג להתיר אלא למי שיש לו צורך ביותר אך
מצטער ביותר ,ואם אחד ירצה לסמוך על זה בשביל היפוי בלבד אין למחות ב י ד
כי מעצם הוא מותר לענ״ד״ .אבל הרבה אחרונים כתבו שגם בזה״ז שרובם מ ת ג ל ח י
כל יום אסור מדינא וכן נהוג עלמא) .עי׳ נחל אשכול ח״ב מה ,יז ? חיים שאל ח ״
כג 5מועדים וזמנים ח״ד ,רצז(.
ומד ,שאסרו ר פ ו א ה ב ש ב ת משום שחיקת סממנים ,לכאורה הטעם ידוע,
וגם לא היתה גזירה כללית ,שהרי הוציאו מכללה :רפואה שאינה ניכרת ,כגון א ו כ ל י
ומשקים ,וקילורין שהוחמו בערב שבת)שבת קח ,ב( ,וסחופי כסא אטיבורא )שם ם
ב( ,ועוד כאלו)רמב״ם הל׳ שבת כא ,ל א ושו״ע או״ח שכח ,מג( .וכתב שם ה ר מ ב ״ ק
״שכל אלו וכיוצא בהם אין עושין אותם בסממנים כדי לחוש לשחיקה ויש לו צ ע
מהם״ .ולאור כל הטעמים האלה לכאורה היה מקום להתיר רפואות בזה״ז ,שאין
אנו בקיאים בשחיקת סממנים ומילתא דלא שכיחא היא .וכתב בקצות ה ש ל ח ן ) ב ד י
השלחן סי׳ קלד אות (2שיש לדחות סברה זו ולומר שאין הטעם ידוע ]לכל[ ש א ם ד
משום שחיקת סממנים ,ועוד כתב שי״ל שעדיין נמצאים מקומות בעולם ש ש ו ה ק י
שם סממנים בעצמם והרי הטעם לא בטל לגמרי .ומסיק שאעפ״כ יש לעשות ס נ י ף
להיתר מזה ,כגון היכא דנחלקו הפוסקים׳ ובמקום ספק אם הוא מיחוש או חולי.
ומה שאפשר לעשות ביטול הטעם סניף להיתר מצאנו כבר בשו״ת חת״ם )חיו״ד
ס
מ
0
ו 1״
3
ד
ק
ב
ש
ו ׳
;
ד
ד
ש
26
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
סי׳ קא( לגבי אכילת ב ש ר ע ם ד ג י ם ,שאין בה סכנה היום ,כיון שנשתנו
הטבעים )כגיל פרק ב סי׳ ג אות א( ,שכתב :״אף שלא נסמוך על זה לעשות מעשה
לאכלם זה עם זה ,דאפשר דהו״ל כמו דבר הנאסר ואפשר דלא שייך בזה כל הני
תירוצים הנאמרים ב ג י ל ו י . . .מ״מ הרוחנו שיצאנו מחמירת סכנתא דהשתא מיהת
ליכא םכנתא״ ,וע״כ מתיר טעם ובליעה.
וגם ב מ ש ק י ם מ ג ו ל י ם כתב בשל״ד) ,שער האותיות אחרי דינים התלויים
בארץ( ״מכל מקום שומר נפשו ירחק מהם וקדוש יאמר ל ו . . .שמעלה גדולה היא
השומר עצמו ועושה ככל הדינים המבוארים במשנה ובתלמוד״ .ובפאת השלחן
)ב ,ס״ם ל״ב( כ ת ב :״ורבנו הגאון ]הגר״א[ ז״ל היה נזהר מאד בחו״ל בכל דיני
גילוי מטעמו ונימוקו שצריך ליזהר בכל דברי רז״ל אף שבטל הטעם שגילו ,כי
גילו רק טעם אחד והעלימו הרבה טעמים נעלמים״ .כך אמנם נהג ,אבל להלכה
הפכים )בביאורו לשו״ע יו״ד קטז׳ א( לפסק השו״ע שמתיר בזמן הזה )עי׳ לעיל
פ״ב סי׳ א סוף אות א(.
נספח
הלכות
שנשתנו
בגלל
ביטול
טעמן
כמוזכר בפנים )פרק ב( ,כמה וכמה הלכות שנפסקו בגמרא ,קבעו הפופקים
שאינן נוהגות היום משום שטעמן אינו שייך עוד .4
במיוחד ה ת ו ס פ ו ת הביאו כן בהרבה מקומות ,כדלהלן:
)א( לא תצא אשה בתכשיטיה בשבת ,דילמא שלפא ומחוייא)שבת נז ,א( ,וכתבו
התום׳ בשם הרב שר שלום דנשי דידן אינן מראות תכשיטיהן וטבעותיהן ומשו״ה
מותרות לצאת בהן )שם סד׳ ב ד״ה ר ב י :שו״ע או״ח שג׳ י ח :ועי׳ שלטי גבורים
שבת פ״ו סוף אות ב ? תפא״י שם אות טו(.
)ב( ״מדיחה אשד .ידה אחת במים ]אפי׳ ביוה״כ[ ונותנת פ ת ל ת י נ ו ק . . .משום
שיבתא״ )יומא עז ,ב( ,וכתבו התום׳ לפי שרוח רעה ששמה שיבתא שורה על הלחם
אם לא נטל ידיו באותה שעה .״ומה שהעולם אין נזהרין עכשיו בזה ,לפי שאין אותה
רוח רעה שורה באלו המלכיות ,כמו שאין גזהרין על הגילוי ועל הזוגות״ )תום׳ שם
ד״ה משום ? ועי׳ יש״ש חולין פ״ח סי׳ לא ,ומג״א קעג ,א(.
)ג( מת ביו״ט שגי לא יתעסקו בו ישראל׳ משום שחוששין לחברי הכופים
את ישראל לעשות מלאכתם )ביצה ו ,א( .וכתבו התום׳ שבזמן הזה שאין חברי ,מותר
)שם ד״ד .והאידנא ן שו״ע או״ח תקכו ,ד(.
)ד( לא מטפחין ולא מספקין ולא מרקדין בשבת ויו״ט )ביצה לו ,ב( ,וכתבו
התום׳ ״לדידן שרי דדוקא בימיהן שהיו בקיאין לעשות כלי שיר שייך למיגזר״)שם
ל ,א ד״ה ת נ ן ; שו״ע או״ח שלט ,ג בהגה :ועי״ש שלח ,ב בהגה(.
4
לא כללנו כאן דברים שהיתרם כבר מובא במשנה ובגמרא ,כגון שמנם של נכריפ
)משגה ע״ז ב ,ו( ,טבילת עזרא )ב״ק פב ,ב ועי״ש בתוספות ד״ד .אתא( ,ומורייס של
נכרים היכא שהיין ביוקר )ע״ז לד ,ב(.
27
www.daat.ac.il
מכללת הרצוג
אתר דעת
תורגמן מתרגם לעם מה שהקורא ק ו ר -
שיהא -שם
) (.1״מימות עזרא נהגו
ז אבר
׳
׳ *
'
בתורה כדי שיבינו ענין ה ד ב ר י ם ״ ) י ״
נוהגים כן)מגילה כג ,ב ד״ה לא ? שו״ע או״ח קמה ,ג(.
) 0אבל חייב בעטיפת ה ר א ש . . .ובכפיית המטה )מו״ק טו׳ א( ,וכתבו ה ת ר ׳
שאין נוהגים עתה לעשות כ ן ) ש ם כא ,א ד״ה אלו; שו״ע יו״ד שפו בהגה; שפז( 3 ,
)ז( רבית דנכרי אסור מדרבנן )ב״מ ע ,ב! עא ,א( ,וכתבו התום׳ שנהגו עףןן!
להלוות לנכרים)שם ע ,ב ד״ד .תשיך; שו״ע יו״ד קנט ,א(.
)ח( ״לפני אידיהן של עובדי כוכבים שלשה ימים אסור לשאת ולתת ע מ מ ן ״
)ע״ז ב ,א( ,וכתבו התוס׳ שהעולם נושאים ונותנים ביום איד העבודת כוכבים ע מ ד ־ ,
)שם ד״ה אסור ן שו״ע יו״ד קמח ,יב(.
)ט( ״אין מוכרים להם ]לעובדי כוכבים[ בהמה גסה״)ע״ז יד ,ב :טו׳ א(׳ ו כ ת ב ו
התום׳ שנהגו הגאונים שבגולה היתר בדבר )שם ד״ד .אימור :שו״ע יו״ד קנא ,ז(-
)י( ״שלשה משקין אסורין משום גילוי המים והיין והחלב״ )משנה ת ר ו מ ד '
ח ,ד( ,וכתבו התום׳ ״ואנו שאין נחשין מצויין בינינו אין לחוש משום גילוי״ )ז//5
לה ,א ד״ד .חדא ? שו״ע יו״ד קטז ,א(.
)יא( ״אלו דברים של עובדי כוכבים אסורין ואיסורן איסור הנאה :ה י י ן / • / . . .
)ע״ז כט ,ב במשנה( ,וכתבו התום׳ ״עתה שבטל נ י ס ו ך . . .דיו להיות כפתם ושמנם . .
לאסור בשתייה ולא בהנאה״)שם נז ,ב ד״ה לאפוקי בסופו; שו״ע יו״ד קכג ,א ב ה ג ה ( .
)יב( ״מים ראשונים מצוד .ואחרונים חובה״ )חולין קה ,א( ,וכתבו ה ת י ס /
״ואנו לפי שאין מלח סדומית מצוי בינינו לא נהגו במים אחרונים״)שם ד״ה מ י ק .
שו״ע או״ח קפא ,י(.
וכן מצאנו ב ר א ״ ש בכמה מקומות:
)יג( סדין בציצית בית שמאי פוטרין)מנחות מ ,א( ופירש ר״ת )שבת כה,
״ קיי״ל״ י כ ת
תוד״ה סדין( ״משום כסות לילה ]דתכלת הו״ל שעטנז[•••
הרא״ש ״בזמן הזה שאין לנו ת כ ל ת . . .לא שייך למיגזר כלל״ )שו״ת הרא״ש בn ,
שו״ע או״ח ט( ,ומותר להטיל ציצית של פשתן בטלית של פשתן.
)יד( ״טבחא דלא סר ]הראה — רש״י[ סכינא קמי חכם משמתינן ליה״ ) ח ו ל י ן
יח ,א( ,וברא״ש כ ת ב ״והאידנא נהיגי שאין מראין סכין לחכם״ )רא״ש חולין פ^ןן
סי׳ כד ן שו״ע יו״ד יח ,יז(.
)טו( ״השיריים והכלך ]מינים של משי — ר ע ״ ב ( . . .אסורים מפני מ ר א י ת
העין״ )משנה כלאים ט ,ב( :והרא״ש כ ת ב ״והאידנא מצויין בגדי משי בינינו ו ה 4 ,
מכירים בהם הילכך מותר״ )הלכות כלאי בגדים ]באמצע פ״ט דנדה[ סי׳ ז 5שו^,/
יו״ד רצח ,א,׳ ועי׳ תפא״י כלאים ט ,ב אות יא(.
)טז( ״כל שמתאבל עליו מתאבל עמו״ )מו״ק כ ,ב( ,וכתב הרא״ש ״ ו ה א י ד ^
נהגו להקל באבילות של המתאבלין עליהן״ )שם פ״ג ססי׳ לה? שו״ע יו״ד שעד,
בהגה(.
וגם בדברי ה ג א ו נ י ם מצאנו סברה זו:
)יז( ״אין שוחטין לא לתוך ימים ולא לתוך נהרות וכו׳ ״ )חיליז מא׳ א(׳ ו כ ת
הגאונים ״במקום שאין רגילין לזרוק דם לע״ז מותר״ )תשובות הגאונים ה ק ד מ ו נ י ם
חוברו ע״י רבנו יוסף טוב עלם ,מובא בם׳ יד דוד לר׳ דוד דבוטון יו״ד סי׳ יא ,yfl
א
מ ב
ם
ה ל
ת
פ
ל
ה
י ב
י(
ו כ ת ב י
ה ת ו ס
ש א י
ס
0
מ
ז
t
ב
ו כ ב
ש
כ
%
ב
ד
3ד
28
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ב״י אות ז( ,וכן באור זרוע )ח״א שפד( ״דהואיל והאידגא לא שכיחי עובדים
ל מ י ם . . .שמותר אפי׳ בפרהסיא״)ועי׳ שו״ע יו״ד יב ,ב בהגה שהתיר רק בדיעבד;
ועי׳ ש״ך סק״ה(.
)יח( ״מן הנהר ועד אמנה ולפנים ]היי׳ בחו״ל 1שתי חלות אחת לאור ואחת
לכהן״ )מש׳ הלה ד ,ח( ,״אבל האידנא שבטל אפר פרה ואין חלה נאכלת בא״י ,אף
בחו״ל אין צריך להפריש חלת כהן״)בה״ג מובא ברא״ש הלכות חלה אות יד ן שו״ע
יו״ד סםי׳ שכב בהגה(.
)יט( ״למה לי לקדושי בבי כנישתא ,לאפוקי אורחים ידי חובתן״ )פסחים
קא׳ א(׳ ואף שעכשיו אין אורחים אוכלים בביהכג״ס ואין קידוש אלא במקום סעודה
״אפ״ה נקטינן לקדושי בבי כ נ י ש ת א . . .שתקנות חכמים קבועות הן״ )ר״ן פ׳ ע״פ(,
ובזה הלך בעקבות רב נטרונאי גאון)טור או״ח רםט( והרמב״ם )בתשובות הוצ׳ בלוי
סי׳ רכא( ורבנו יונה )ב״י שם( .אבל רב האי גאון כתב שם שאם אין אורחים אין
מקדשים בביהכנ״ס )טור םסי׳ רסט( ,וכ״כ הרא״ש )פ׳ ע״פ סי׳ ה( ״אי ליכא אורחין
נראה דהויא ברכה לבטלה״ ,וכ״כ בנו הטור ״אי איישר חילי אבטלינה״ ,וכ״כ בשו״ע
)סי׳ רסט( ״ועכשיו אע״ג דלא אכלי אורחין בבי כנישתא לא בטלה התקנה ,זהו טעם
המקומות שנהגו לקדש בביהכנ״ס .אבל יותר טוב להנהיג שלא לקדש בביהכנ״ם וכן
מנהג א״י״.
וכן מובא כזה ב ש א ר
פוסקים :
)כ( ״אין מגדלין בהמה דקה בא״י״ )משנה ב״ק עט ,ב( ,ובשו״ע )חו״מ תט,
א( ״והאידנא שאין מצוי שיהיו לישראל בא״י שדות נראה דשרי״)וכן בבדק הבית
חו״מ לד לענין פסול עדות(] .ובזמננו שזכינו בחסדי ה׳ ששדות ישראל מצויים בא״י
לרוב לכאורה חזרה התקנה ל ת ו ק פ ה ועי׳ שו״ת רמ״ע מפאנו סי׳ פ ה ; ציץ אליעזר
ח״ז כד ,ג[.
;
)כא( ״לא יגדל אדם את הכלב״)משנה ב״ק עט ,ב( ,וכתב רמ״א ״וי״א דהשתא
שאנו שרויים בין העכו״ם ואומות בכל ענין שרי ,ופוק חזי מאי עמא דבר״ )חו״מ
תט ,ג(• ]ובא״י בתנאי היום צ״ע אם פסק הרמ״א עדיין שייך[.
)כב( ״חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו ]אסור[״ )משנה ע״ז לה,
ב( ,וכתב הרדב״ז)אלף קמז( ׳ידאב אין לחוש כלל לדבר טמא ,אפי׳ שאינו בצד העדר
מותר״ ,וכן כתב פרי חדש ״בעיר שלא נמצא שם חלב טמא או שהוא יותר ביוקר
מחלב טהור ,מותר לקנות מהעכו״ם חלב שחלבו בלא ראיית ישראל כלל .וכן מצאתי
המנהג פשוט פה אמשטירדם״)פר״ח יו״ד קטו ,ו ד״ד ,ה כ ל ל וכעין זה באיגרות משה
יו״ד א סי׳ מז—מט .וכן מצדד חזו״א חיו״ד סי׳ מא ,ד אבל עי׳ חלקת יעקב ח״ב
סי׳ לח והאיש וחזונו עמ׳ קלב בהערה(] .ולמעשה יש מגדולי הפוסקים שחולקים
על פר״ח; כגון חת״ם יו״ד קז; וכ״כ חלקת יעקב ח״ב סי׳ לז—לח[.
;
;
)כג( ״מת מצוה קונה מקומו״ )ב״ק פא ,א( ,וכתב מחרש״ל :״ ע כ ש י ו . . .טוב
יותר להביאו לבית הקברות״)יש״ש ב״ק פ״ז תקנות יהושע תקנה י׳ ן ט״ז יו״ד שסד
סק״ב׳ ש״ך שם סק״י(.
)כד( אין כותבים ]תורה[ מגלה לתינוק להתלמד בה )גיטין ם ,א( ,והרי״ף פםק
״כיון דלא א פ ש ר . . .כותבין״)רי״ף שם ,וט״ז יו״ד רפג םק״א(.
29
www.daat.ac.il
הרצוג בין לאחר המילה״ )משגה שבת
מכללתהמלה
דעת -לפני
אתר בין
)כד (.״מרחיצין את הקטן
קלד ,ב( ,וכתב המחבר ״והאידנא לא נהגו ברחציה כלל )שו״ע או״ח שלא ,ט(.
)כו> ״תינוק בן יום א ח ד . . .פוטר מן ה י ב ו ם . . .הב״ע דקים ליה דכלו לו
חדשיו״ )נדה מג ב ; מ ה ב( ,״הא לא קים ליה םפיקא הוי״ )תום׳ שם ד״ה דקים(.
וכתב הרמ״א ״וי״א דבזה״ז אפי׳ לא נכנסת לחדש חט׳ רק יום א ח ד . . .הוי ולד
קיימא ,ואע״ג דאמרינן בגמרא )נדה לח ,א ורש״י שם( יולדת לט׳ אינה יולדת
למקוטעין כבר תמהו על זה רבים שהחוש מכחיש זה אלא שאנו צריכים לומר
שעכשיו נשתנה הענין״ )אה״ע קנו ,ד והוא מרשב״ש ]תשב״ץ ח״ב סי׳ נח[ מובא
בב״י שם ד״ה וכתוב(.
)כז( ״ספק בן שבעה ספק בן שמונה אין מחללין עליו את השבת .בן שמונה
הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו״)שבת קלה ,א( ,וכתב במנחת יצחק ״עתה כבר איתמחי
הרפואה וכי מעשים בכל יום שמוציאים הולד מ ה א ש ה . . .בחדש ה ש מ י נ י . . .ורובם
לחיים ע״י טיפול ה א י נ ק ו ב א ט ו ר . . .כיון שיש פוסקים שמחללין בכל ספק בן ז׳ בן
ח׳ אף דבודאי לא נגמרו ] ס י מ נ י ו [ . . .ואיתמחי הרפואה ,שפיר יש מקום להקל״
)ח״ד סי׳ קכג אות יח ,כא( .ורש״ז אויערבך שליט״א פסק שגם בפחות מבן ז׳ דלא
שייר הטעם של אישתהויי ג״כ מחללים במקום שיש אינקובאטור ,״שהרי עינינו
רואות שע״י האינקובאטור יכולים לחיות״ )שמירת שבת כהלכתה ס׳ לו הערה כד(.
וגם ביסודי ישורון)ח״ד עמ׳ רלה( מצדד להקל.
)כח( ״מעוברת לאחר שלשה תדשים ל ע י ב ו ר ה . . .אינה קובעת וסת״ )שויע
יו״ד קפט ,לג ,ע״פ נדה ח ,ב( .וכתב באיגרות משה ״אשד .שכבר ברור שחיא
מ ע ו ב ר ת . . .ע״י בדיקות הידועות לרופאים אבל עדיין לא עברו שלשה ח ד ש י ם . , .
הוא מהדברים שנשתנו הטבעים זה איזה מאות שנה שתיכף שנתעברה פסקו ד מ י ה . . .
לעגין הגיעה הוסת ולא בדקה ולא הרגישה שיש להקל״ )יו״ד ח״ג סי׳ נב(.
1סיד I
מ ק ו ב ל י ם א נ ח נ ו מ ר ב י נ ו ה ג ר ״ א ד א ם כי ח ז ״ ל פ י ר ש ו ט ע מ ם ,ב כ ל ז א ת
ה ש א י ר ו ט מ ו נ י ם ב ס ת ר ל ב ב ם ט ע מ י ם ל א ל פ י ם ג ד ו ל י ם ורמים ,א ב ל ל א ג ל ו
זה ל א ו ז ן ה מ ו ן ב נ י י ש ר א ל .
ר ב נ ו מ א י ר ש מ ח ה ה כ ה ן .מ ש ר ח כ מ ה ,ש מ ו ת יב ,ב.
30
www.daat.ac.il
הרב קלמן כהנא
אתר דעת -מכללת הרצוג
שביעית
בחממות
בספר סאת השלחן בסוף סי׳ כ׳ כ ת ב :אילן שנטעו בתוך הבית הרי זה ספק
אם נוהג בו כל דיני שביעית .ובבית ישראל שם פירש המחבר! בפ״ג דערלה ]םה״ב[
בירושלמי ר׳ יוחנן בשם ר׳ ינאי אילן שנטעו בתוך הבית חייב בערלה ,דכתיב
״כי תבואו אל הארץ ונטעתם״)פי׳ דמשמע בכל מקום שתטע( ,ופטור מן המעשרות
דכתיב ״עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה״ )ושדה משמע
בגילוי ולא בבית( ,ובשביעית צריכה )נשאר בספק( דכתיב ״ושבתה הארץ שבת
לה׳ ״ ,וכתיב ״שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר״ )משמע בגלוי( — .ונשאר בבעיא׳
ולקמן סי׳ כ״ג ם״ק כ״ג ביררתי דרבינו ]כלומר הרמב״ם[ והאחרונים הכריעו
דשביעית בזמן הזה דרבנן ,ולפי זה הבעיא לקולא ,עכ״ל.
ע״פ הירושלמי המובא ע״י פאת השלחן פסק הרמב״ם בה׳ מעשר שני פ״י ה״ט.
אילן שנטעו בתוך הבית חייב ערלה .ולענין המעשרות כתב בה׳ מעשר פ״א ה״י:
אילן שנטעו בתוך הבית פטור ממעשרות ,שנא׳ עשר תעשר את כל תבואת זרעך
היוצא השדה ,ויראה לי שהוא חייב במעשרות מדבריהם .שהרי תאנה העומדת
בחצר חייב לעשר פירותיה ,אם אספן כאחד י .וענין שביעית השמיט .והראב״ד
השיג בה׳ מעשרות וכתב ,דנטע בבית פטור ממעשרות אף מדבריהם ,שלדעתו חצר
דינה כשדה.
בהסבר דברי פה״ש כתב החזו״א )שביעית כ״ב א׳( שאין ללמוד מד״א דחייב
הרמב״ם במעשרות מדבריהם ,דהוא הדין לענין שביעית ,דאפשר דהקילו הכמים
לענין שביעית משום חיי נפש ולא גזרו בה .וכיון דלראב״ד לענין שביעית ודאי לא
גזרו חכמים ,ואפשר שגם הרמב״ם מודה לענין שביעית והנידון הוא בדרבנן ,סתם
]פה״ש[ הדבר לקולא.
ועוד כתב בחזו״א )כ׳ ו׳( שעל אף דאמרינן שגינה שעל הגג שביעית נוהגת
בה ,הזורע בבית גרע טפי ,שאין זו עיקר זריעה ועל כן איבעיא לן בירושלמי אי
נוהגת בו שביעית .ואומנם כך נראה מדברי הרמב״ם ,שהזורע בחצר נראה כזורע
בבית לענין מעשרות שהכוונה היא משום שאין זה עיקר זריעה.
1
2
וראיתי מי שכותב שלא יתכן לתרץ סתירה זו למאן דאמר דמעשרות דאילן הם מדרבנן,
ויתכן רק לרמב״ם הסובר שמעשרות פרי אילן אף הם מן התורה .ונ״ל דלכו״ע אפשר
לתרץ ,שהרי אילן הוא אף גפן וזית ,והרי אף אפשר לומר דאילן לדוגמא נקט ולאו
דוקא ,ונקט משום ערלה.
ולרמב״ם מוכרח לכאורה שהזורע בחצר — ואולי רק הנוטע — אין בה דין שביעית.
ילפה׳׳ש אף לא מדבריהם .וצ״ע .ולראב״ד חצר הרי היא כשדר-
31
www.daat.ac.il
דעושין לנטיעות בתים עד ראש
אלא דקשה מהא דתנן
מי׳ד(,הרצוג
פ״במכללת
)שביעיתדעת -
אתר
השנה׳ משמע דבשביעית אסור .כן הקשה שם החזו״א .אכן לא לכל הדעות יש כאן
מקום להקשות .לר״ח בתים דהאי משנה פי׳ חופרין להן נקעין בעיקריהן שיתקבצו
בהן המים .כך פירש בע״ז נ׳ ע״ב .ורש״י פירש שם ,עושין להם בתים — גדר
אמה סביבותיו וממלאין אותו עפר .וכן פירשו הר״ש והרא״ש בעקבותיו
והריבמ״ץ פירש :עושה לה צל והיא גדלה מתחתו ,כלומר מחפה כל הנטיעה
בצואת כלבים.
והנה לפירושים אלה לא קשה אהא דאיבעיא בערלה ,שהם ענינים שונים.
אך הרמב״ם פירש :עושין להם צללים )ר׳ יוסף קאפח :סככות( להסך מן הגשם
והשמש שלא יזיקום .וכן כתבו הר״ש והרא״ש שמהירושלמי משמע בית ממש לצל.
ולפירוש זה קשה אהא דאיבעיא בירושלמי.
וכתב על כך בחזו״א )שם( :ועושין להן בתים אינו ענין לנוטע בבית ,דהתם
הגג מצד האילן ,או שיש בגג חלונות ,שמגין בפני החמה ואינו מגין בפני הגשמים
ובפני הטל והאויר ,והתם הבית להיטיב הגידול ,אבל נוטע בבית הצמחים הם במצב
בלתי טוב ורצוי שנשלל מהם תועלת הגשמים והטללים והאויר וקוי השמש ,והבית
להם לרועץ.
ובסי׳ כ״א ם״ק א׳ כתב החזו״א׳ שגדר בית ודאי אינו צריך בית שחייב במזוזה,
והדעת נוטה דהעיקר תלוי בכיסוי ,ואולי צריך מחיצות י׳ טפחים גם כן .ולפי זה
הדברים טעונים הסבר ,שהרי אותה תקרה אינה מונעת קוי שמש או אויר ,ואף
חלק מן הגשמים והטללים ,לחלוטין .ואותן חלונות מאידך אינם מאפשרים כל טוב
של מזג האויר .אלא שהכוונה היא שבעשית בתים המטרה היא לשים מחסום לפעולה
שלילית ,וזאת אסרו .לעומת זאת נטיעה בבית מהוה ,מול נטיעה שלא בבית ,נטילת
תועלת שישנה בזריעה העיקרית באויר העולם .ואף כי יכול להיות שיש בה בצד
מסוים תועלת ,שגם תקרה לחוד יכולה למנוע מהם שמש ומכת ברד .ובכל גידול
3
5
3
4
5
בשיטות המפרשים )משנת יוסף( עמ׳ קכ״ז הביא דברי ר״ח :חופרין להן גקעין בעיקריהן
שיתקבצו בהן המים ומשקין אותם עד ר״ה .וכן הביאם בעמ׳ ק״ל בשיטת המפרשים,
ובנה דייק מסיום דברים אלה .ול״נ ברור ,שהמלים ומשקין אותם עד ר״ה אינם שייכים
לפירוש המושג בתים ,אלא הם הבאה מדברי המשנה והגמרא שם — .הרמב״ם
בפיה״מ מו״ק א׳ א׳ :עוגיות — שיחפור סביב עיקרי האילנות חפירות קטנות
יתקבצו שם המים .והנה עושין עוגיות לגפנים בשביעית כמבואר מו״ק ג׳ ע״א וכן
פסק הרמב״ם פ״א ה״ט .ור״ח מו״ק ד ע״ב הביא דברי הגמרא שם ,ופי׳ עוגיות וכתב:
]עוגיות[ פי׳ עוגה והן בדידין שבעיקרי אילנות כדתנן במם׳ כלים פ׳ כ״ט מ״ז .ובערוך
שפירש בעקבותיו כתב בערך בדד :ולמה עושין עוגה כדי שתחזיק מימיה ולא יתפזרו.
וצ״ע לחלק בין עושין להם בתים עד ר״ה ועושין להן עוגיות אליבא דר״ח.
והוסיף בשגו״א :והגשם ירד שם .וגם.זה צ״ע שהרי אינו אלא לשם השקאה ע״י הגשם
ולא גרע מעוגיות .ובמאירי פירש דהגדר סביב היא לשומרו מן הקור.
ל׳ הרמב״ם צ״ע ,שהרי בירושלמי מפורש שהיא גדילה מחמתו .ונוסף לכך הרי שלא
יזיקום נראה דהוי לאוקמי .ואולי כוונתו להסביר מושג ה״בתים״ בדרך כלל .ודוחק.
32
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שנעשה בבית נעשות פעולות מלאכותיות ע״י תוספת מים ,ויסות קור וחום ,או
תוספת תנאים מסוימים ,כדי שגידול זה יכול להצליח.
והנה החזו״א שדי ביה נרגא בהכרעת פה״ש ,וכתב שעיקר יסודו להקל באיבעיא
דלא איפשיטא והויא ספק ,מחמת דשמיטה בזמן הזה דרבנן׳ אינו מוכרע ,שהרי
האיבעיא אינה בזמן הזה דוקא ,אלא איבעיא בעיקר דין הבית ,ועיקר הספק הוא
בדאורייתא ,ובספק זה אזלינן לחומרא ,והרי גם בזמן הזה ל ח ו מ ר א .ועוד כתב
שיש לצדד לחומרא דילמא כרמב״ם דאיםורא דרבנן איכא ,וכמו במעשרות ,ולא
כ ס ב ר ת פה״ש שבשביעית ודאי לא גזרו ,ואם תמצא לומר כראב״ד ,ז״א שלא גזרו
רבנן ,אבל הא עיקר בעיא לא איפשטא בשביעית ,וע״כ ספק הוא שמא בשביעית
בזמן הבית דאורייתא והשתא דרבנן ,וספק ספקא להחמיר בדרבנן מחמרינן.
9
אך עיין עליו שדייק מרן ולא כתב שעיקר היסוד של פה״ש אינו נראה ,אלא
שכתב שאינו מוכרע .ועוד כ ת ב שם דין עציץ שאינו נקוב׳ שלא מציגו שגזרו עציץ
שאינו נקוב בשביעית .ולכן פסק דהיכא דעציץ שאינו נקוב הוא בבית את״ל דזורע
בבית דרבנן יש לומר דבעציץ שאינו גקוב לא גזרו בבית .וכיון שכבר הורה זקן,
פאת השלחן ,להקל אף בזורע בבית ]כלומר אף שלא בעציץ[ ,המיקל בעציץ שאינו
נקוב בבית יש לו מה לסמוך.
ובסי׳ כ״ו ס״ק ד׳ חזר לדון בדבר מדרצו להוכיח דגזרו בעציץ שאינו נקוב
בשביעית .ומסקנתו שם ,שאין עציץ שאינו נקוב מפורש בגמרא ,ומה שאינו מפורש
בגמרא גהיגי בפוסקים לםנף לקולא .וכתב שאף שהדעת נוטה להחמיר מי שסומך
על פה״ש בעציץ שאינו נקוב אין לנו כח למחות ,דיש להם על מי שיסמוכו.
ואנו חזינן מעשה רב .מלבד מה שכתב מפורש במכתב שכתב בשנת תרצ״ז
ופורסם במוריה )אלול תשל״ט( :״הותר להם עציץ שאינו נקוב תחת התקרה״ ,והרי
התיר למעשה לגדל ״גידולי מים״ ,ובפירוש איתמר אז ,שאין להבדיל בין המילוי
של העציץ שבו גדלו הגידולים ,בין אם הם גדלו במים ,או בחצץ ,או בכבול או
אפילו בעפר מהאדמה .וכל ההיתר הזה מבוסם על ע צ ת שאינו נקוב תחת תקרה,
דהוי עציץ שא״נ בבית.
והנה למעשה נשאלה השאלה בשמיטה הקודמת בקשר לזריעה בחממות בעציץ
שאינו נקוב .ואין אנו דנים כעת בכיסויי פלסטיק שמכסים בהם הערוגות בשדה׳
6
וצ״ע ,שהרי חזינן ששמיטה בזמן הזד .דרבנן דין מיוחד ובפני עצמו יש לה ,אף בפרט
שיש בשמיטה בכלל ,כלומר בשמיטה דאורייתא .בס״ג מ״ו שנינו דבאורז וחבריו
אזלינן בתר השרשה בין למעשרות בין לשביעית .ופירש רש״י )ר״ה י״ג ע״ב ד״ה
מתוך( שחכמים קבעו זמן השרשה לאורז וחבריו ,כיון דמעשרות דירק וקטניות ופירות
האילן דרבנן ,יכולת בידם לקבוע הזמן לסי דעתם .והקשה בתום׳ )שם ד״ה מתוך(
דהניחא מעשרות דרבנן אלא שביעית דאורייתא מאי איכא למימר .ומשני בשביעית
בזמן הזה דרבנן ,וכן פירש אחריהם הרא״ש .הרי אף דבשביעית מה״ת ,לפי תירה
זה יש זמן אחר ,שביעית דרבנן לחוד וזמנה בפני עצמה .ואולי הוא הדין לענין איבעיא
דלא איפשיטא.
33
www.daat.ac.il
ואף מכללת
בתים ,דעת -
אתר
הרצוג מקירות ותקרה של פלסטיק,
בבנויות
אלא בחממות הבנויות כעין
המוחזקים ע״י ברזלים ועצים ,ומן הסתם יש אף חיוב מזוזה בהם .ומכיון ושמעתי
שיש הנוטים להחמיר בהם משני טעמים ,נראה שיש לחזור ולדון בדברים.
יש מי שאומר שאף להחזו״א אין להתיר ,שהרי כתב בשביעית כ״ו ד׳ )נדפס
לראשונה בסוף פרה בשנת תרח״ץ( :״ואף בעציץ שאינו נקוב הדעת נוטה להחמיר,
אלא מי שסומך על הפה״ש בעציץ שאי״נ בבית אין לנו כח למחות דיש להם על מי
שיםמוכו״ .ולפי זה אף שבשנת תרצ״ז כתב כמובא לעיל ״הותר להם עציץ שא״נ
ת ח ת התקרה״ אין מקום לסמוך על מה שהותר אז .אך יכולני להעיד שבשמיטת
תש״ה הותר כאמור ,גידול בבית בעציץ שאינו נקוב — והמדובר היה במה שקראו
גדולי מים .ולמעשה הגידול היה בתוך אבני חצץ ,ונקרא גידולי מים רק על סמך
שע״י הזרמת מים בצירוף חומרי מזון מסוימים לזרעים ,גדלו גידולים אלה .וידוע
שהיתרו של החזו״א היה מבוסם כולו על עובדת עציץ שאינו נקוב בבית — והצריך
תקרה לחוד ולא שום דבר אחר.
וכן הורה במפורש בסדר שביעית שהודפס הלכה למעשה לרבים ואף עוד
בסדר שביעית שהודפס ערב שמיטה האחרונה לפני פטירתו בשנת תשי״א )הועתק
על ידי בשנת השבע מהדורה מחודשת( :״עציצים הנמצאים בבית אין בהם קדושת
שביעית כלל ,וגם מותר לזרוע בהם ולהשקותם בשביעית״ .הרי שלמעשה הורה
לפי הוראתו הראשונה בשנת תרצ״ז אף בשנות חייו האחרונות .ולראשונה נדפס
סדר השביעית הזה בשנת תש״ד )עיה״ק ירושלים ת״ו — תש״ד — ערב שנת
השמיטה — דפוס חורב שע״י ״פאג״י״ ירושלים( .ואין הוא העתק של ״סדר
השביעית״ שהודפס בחזו״א שביעית ,אלא נערך מחדש לקראת שמיטה תש״ה.
וב״םדר השביעית״ שבספרו לא מדובר כלל בעציץ ובזריעה בבית .והנה מאן דלא
ניחא ליה הכרעת מרן זללה״ה ע״פ פאת השלחן אין הספק של זריעה בבית סניף
להקל .אבל לפי הכרעת מרן זללה״ה ,שלמעשה היקל בזריעה בעציץ שא״נ בבית,
נראה דהוא הדין לחממות ובאינו נקוב .ועי׳ במעדני ארץ )ירושלים תשל״ג( בהערות
סי׳ ה׳ וסי׳ ו׳ שדן צדדים להקל בעציץ שאינו נקוב ואף נקוב בשביעית .והנה
איירינן בשביעית דרבנן ,ו ב ע צ ת שאינו נקוב יש המסתפקים שמא אסור מדרבנן,
ובבית יש מקום לסמוך על פאת השלחן ,וע״פ כל אלה פסק בחזו״א להקל למעשה.
ועוד אמרו שחממות היום מכיון שרגילים להקימם בשטחים נרחבים ולזרוע
בהם אין להן דין שדה .כנראה הסתמכותם על הר״מ בה׳ מעשר פ״א ד״״י המובא
לעיל ש כ ת ב :אילן שנטעו בתוך הבית פטור ממעשרות שנאמר עשר תעשר את כל
תבואת זרעך היוצא השדה ,ונראה לי שהוא חייב במעשרות מדבריהם ,שהרי תאנה
העומדת בחצר חייב לעשר פירותיה אם אספן כאחת• עכ״ל .והנה נראה מכאן שגם
חצר פטורה מה״ת מכיון דאפקעה מדין שדה .ומוכח מזה שצריך גם הבית להפקיע
7
עי׳ מראה הפגים בערלה שפירש דהאיבעיא היא רק אם נוהג בהם דין םפיחין .ועי׳
בתורת הארץ ס״ו אות כ״ה בהגה שמחמיר ,וכן הרידב״ז בסוף פ״א דהלכות שביעית
ובסוף ירושלמי מעשרות בפ־רושו .וכן עי׳ מעדני ארץ שביעית )ירושלים תשל״ב(
הערות סי׳ ח׳ אות ז׳ .ומה שהקשו על מרה״פ שפירשו בםפיחין הא האיבעיא באילן
ואין בו דין ססיחין כבר תירצו )ואיני זוכר מקומו( דאילן מחמת ערלה נקט.
34
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מדין שדה׳ ואם רגילין לזרוע שטחים נרחבים מהם הרי אין כאן הפקעה ויש להם
דין שדה.
והנה הראב״ד השיג על דברי הרמב״ם ולדעתו הצר שנטעה דינה כשדה ואין
מכאן ולבית כלום .ולראב״ד אין מקום להבדיל בין בית לבית׳ בין שרגילין לזרוע
בו לאיגן רגילין ,הבית אינו שדה .ואף לרמב״ם ,כפי שפירשגוהו אם חצר השכיחה
ומקובלת לנטוע בה יש בכוחה להפקיע מדין שדה למה חממות לא יפקיעו מדין
שדה .מסופקני מאד אם שכיחות ורגילות הזריעה בחממות יותר גדולה משכיחות
ורגילות של זריעה בחצר .אך העיקר עי׳ חזו״א מעשרות ז׳ ה׳ שפירש אותה הלכה
בהלכות מעשר אחרת לגמרי ,ולא מדובר בה לדעתו בהפקעת שדה ע״י חצר ,ולדעתו
גם לרמב״ם הזורע בחצר כזורע בשדה ,וכראב״ד .ופירש דברי הרמב״ם בדרך
אחרת עי״ש ואכמ״ל .ופירש פטור הזריעה בבית מן התורה׳ משום סכך המונע את
הגשם ואת הטל ואת הרוח ואת השמש ואין זו דרך גידול הטבעי — כלשונו של
מרן זללה״ה .והגה אין הפטור של בית משום שאין רגילין לזרוע בו ,או משום שבית
מפקיע דין שדה׳ אלא משום שאין זו דרך גידול הטבעי — ואף אם רבים יזרעו
בו לא שייך בזה למימר שהרגל געשה טבע.
ונ״ל לפי האמור׳ שהמיקל בחממות לא הפסיד מצות שמירת שביעית כהלכתה.
וכדאי הוא מרא דההיא עובדא ,מרן זללה״ה ,שהתיר לזרוע בעציץ שאינו גקוב
בבית להקל על שומרי שביעית כהלכתה בענין זה .ויהי חלקי עם המשתדלים עם
שומרי שביעית ומקילים על שמירתה בכחא דהיתרא עדיף בזמן הזה דשמיטה
דרבנן ובזמן הזה שהשומר שביעית בחקלאות הוא מיעוט דלא שכיחא ושוחה נגד
הזרם כולו ,וקשה עליו הדבר כקריעת ים סוף.
א י כ ה י ש ב ה ב ר ד העיר.
איכה ישבה ב ד ד העיר רבתי עם — ב ע ת החורבן היתה מ ח ל ו ק ת
ב י ש ר א ל ועיר ר ב ת י ע ם ה י ת ה ב ד ד — ,כ ל א ח ד ב ו ד ד ב מ ו ע ד ו .
ר ב נ י י ש ר א ל יהושע מ ק ו ט נ א ,ליקוטי ת ו ר ה ,עמ׳ 52ו.
35
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
י צ ח ק זימר
תפילת
א ־ ל א ר ך א פ י ם וגילגולי נ ו ס ח ת ה
כל המעיין בסידור התפילות בנוסח אשכנז )ואפילו בנוסח ״ספרד״ שרווח
באירופה( נוכח לדעת שהפיםקה ״א־ל ארך אפים״ )להלן :אא״א( הנאמרת לפני
קריאת התורה בימי שני וחמישי מתחלקת בשתי נוסחאות .ברוב הסידורים הודפסו
שניהם זה בצד זה כמקבילים זה לזה .בכמה סידורים ישנן גם כותרות לשתי
הנוסחאות :קהילת אשכנז לאחד וקהילת פולין לשני .נשאלת השאלה :הא כיצד ?
איך נתגלגלו הדברים עד שהגענו לשניים בכותרותיהם? הבה נעיין במקורות
ונבדוק השתלשלות הדברים.
א
בפעם הראשונה שאנו נתקלים בפיסקת אא״א היא במחזור ויטרי מספרות דבי
ג
2
רש״י .נביא את דבריו במלואם :
1
2
צונץ מציין ששתי הנוסחאות נזכרו בסידור רב עמרם גאון .ברם אני לא מצאתי אותם
שם .ראה צונץ ,תולדות הסיוט )גרמנית( ,ברלין ,1865 ,עמ׳ .17
מחזור ויטרי ,כת״י )מן המאה הי״ג( בית המדרש לרבנים ניו יורק ,מם׳ ,8029דף ,22
ב .ראה :מחזור ויטרי מהדורת הורוויץ ,נירגברג ,תרס״ג )מיוסדת על כת״י המוזיאון
הבריטי( ,עמ׳ .71שם נאמרו הדברים קצת אחרת ,הפיסקה פותחת :ואומר ש״ץ אא״א
ורב חסד ואמת אל באפך תוכיחינו ואל בחמתך תיסרנו חוסה ה׳ על ישראל עמך
והושיענו מכל רע חטאנו לך סלח נא כרוב רחמיך אל :ועונין הציבור :אא״א מלא
רחמים אל תםתר פניך ממנו חוסה ה׳ על ישראל עמך והצילנו מכל רע חטאנו לך אדון
סלח נא כרב רחמיך א־ל :ועונין שליח ציבור .פותח התיבה ונוטל ס״ל .ברור הוא
שהביטוי ״ועונין שליח ציבור״ איננו עולה יפה מבחינת הלשון והעניין .ואולי צריך
לגרום ע״פ כתה״י ועונין ציבור .ושמא התיבה ״ועוניז מיותרת ויש להשמיטה ,ולקרוא
בהמשך בשינוי הפיסוק :״]וןשליח ציבור פותח התיבה ונוטל ספר ת ו ר ה . . .״ .וצ״ע.
אגב ,שינוים בין כתה״י )שהיה בספריית תלמוד תורה ברג׳יו ד׳אמיליה לפני שהגיע
לגיו יורק( ובין הנדפס תוארו ע״י דניאל גולדשמידט .ראה :״נוסח התפילות של מחזור
ויטרי לפי כת״י רג׳יו״ ,מחקרי תפילה ופיוט )ירושלים ,תש״ם( ,עמ׳ «— .79ברם,
הוא לא הזכיר את השגויים הג״ל.
בסידור רש״י ,מהדורת באבער = פריימן ,ברלין ,תרע״ב עמ׳ ) 209סי׳ תי״ח( מובא
המנהג בלשון קצר שקשה להוציא מסקנה :ואומר קדיש עד דאמירן ואומר אא״א ו ג ו ׳
והציבור עונין אחריו ופותח התיבה ונוטל ספר תורה״ .הרי מחד קיםא נזכר כאן מענה
הציבור ,אבל מאידך גיסא לא נאמר כאן דבר על קיום שתי הנוסחאות.
36
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ואומר החזן קדיש עד דאמירן ואחר כך מתחיל מקראות הללו ואומר:
א־ל ארך אפים ורב חסד ואמת אל באפך תוכיחנו ואל בחמתך תיסרנו
חוסה ה׳ על ישראל עמך והושיענו מכל רע חטאנו לד אדון סלח נא
כרוב רחמיך א־ל .ועונין הציבור אחריו א־ל ארך אפים וחוזר אומר:
א־ל ארך אפיים ורב חסד ואמת אל תםתר פניך ממנו חוסה ה׳ על
ישראל עמך והצילנו מכל רע חטאנו לך אדון סלח נא כרוב רחמיך
א־ל .וחוזר ואומר מקרא זה .ואחר כך עונין הנוה )הציבור ?( מקראות
הללו .ופותח התיבה ונוטל ספר תורה.
יוצא ,איסוא ,ששתי הנוסחאות כבר היו נאמרות בצרפת במאות הקדומות .של
היישוב .ראוי לתשומת ל ב גם המנהג הקבוע של אמירת הדברים — כפתיחה ומענה
בין החזן לציבור .יתר על כן ,הש״ץ חוזר על הנוסחה השניה ושוב עונים הציבור
אחריו .כך ,כנראה ,היה המנהג המקובל בבית מדרשם של תלמידי רש״י ותלמידי
תלמידיו אחריו• הרי ר׳ יעקב חזן מלונדרץ )חי באנגליה בסוף המאה הי״ג ,קרוב
לגירוש( מתלמידי תלמידיהם של בעלי התוספות הצרפתים מזכיר את שתי הנוסחאות
3
במלואן כסי שנמסרו במחזור ו י ט ר י • אשר לשאר סידורים שנכתבו במאה הי״ג
בצרפת ,יש מהם שנמצאות בהם שתי הנוסחאות הללו > ,אלא שגם נשתמרו סידורים
צרפתיים המשקפים מנהג שונה במקצת מן המסורת שבידי מחבר מחזור ויטרי.
בסידורים אלה נכפלה הנוסחה הראשונה או שהיא מועתקת פעם אחת בתוספת
ההוראה ״וכופלין ,ויאמר אא״א פעם אחרת״ .זאת אומרת ,אין בכתבי יד אלה אלא
5
נוסחה אחת ,הראשונה ,ואותה נוהגים לכפול באמירה .
בפנותנו דרומה׳ למרכז הגדול בפרובינצא )פרובנס( ,שוב פוגשים אנו בשתי
הנוסחאות גם יחד .בספר ״כל בו״ ובספר ״אורחות חיים״ לר׳ אהרן בן יעקב הכהן
3
ר׳ יעקב חזן מלונדרץ ,ספר עץ חיים ,מהדורת ברודי .ירושלים תשכ״ב ,עמ׳ קכ״ג.
4
כת״י הספרייה הלאומית בפריס ; heb 633 ,המכון לתצלומי כתבי יד עבריים שע״י
בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי )להלן :מלכת״י( סי׳ .31299כת״י זה תואר ע״י
קולט סיראט ,״סידור תפילה של יהודי צרפת״ ,כתב־יד עברי 633בספרייה הלאומית
ריס״ )בצרפתית(119(1961.
E
J
R
(
,עמ׳ .23—7וראה גם סידור בכת״י פרים,
) heb 632מלכת״י ס׳ .(31298סדר התפילה שבשנ -כתבי יד אלה הוא הנוסח הצרפתי
הקדום שמקבילו נמצא במחזור ויטרי הנ״ל .הנוסח הצרפתי מתקרב לספרדי בכמה
תפילות כגון הקדושה לשחרית של שבת ,שהיא בנוסחת ״נעריצך״ ולא ״נקדש״ כנוסחת
האשכנזים •,הקדושה של תפילת מוסף בשבת פותחת ב״כתר יתנו לך״ כמו בפגהג
הספרדים ,וגם סדר הפסוקים ל״צדקתך וצדקתך״ הוא כפי מנהג הספרדים ולא כמנהג
האשכנזים .אולם רוב הפיוטים ושאר נוסח התפילה זהה בדרך כלל עם נוסח אשכנז.
ראה גם תיאור כת״י 632
מדארמשטט)R19,(1928
5
Q
J
!!ebבידי אלכסנדר מארכס בדיונו של ההגדה לפסח
( עמ׳ .(10
סידור ,כת״י פרים מס׳ ) heb 638מלכת״י ס׳ ; (31441כת״י בית מדרש לרבנים ,ניו
יורק ,מם׳ 4460דף ,3ב׳.
37
www.daat.ac.il
מלוניל )סוף המאה הי״ג — תחילת המאה הי״ד(« נזכרות שתי הנוסחאות ,אלא
אתר דעת -מכללת הרצוג
שכאן כבר ניתן טעם לכפילות הנוסחאות ,שלכאורה זהות הן כמעט לגמרי בתוכנן
וכלשונן .הנה לשונו של הרא״ה מלוניל :
ד
. . .אחר הקדיש אומר אא״א ,ואומר בראשון והושיענו ובשני והצילנו׳
והטעם כי בתחלה אגו מבקשים על הגאולה מהגלות והיא הישועה,
ואח״כ מבקשים רחמים ,כי גם תוך זמן היותנו בגלות יצילנו מכי
רע ומצרות האויבים וגזרתם ,וכן אמר דוד בתפלתו ,הושיעני מכל
רדפי והצלני .ואח״כ מוציאין ם ״ ת . . .
אף על פי שרא״ה היה איש לוניל ,הוא ציין לרוב גם את מנהגי נרבונא .לכן
סביר להניח שלא רק בלוניל נאמרו שתי הנוסחאות אלא גם בנרבונא )ואולי גם
בשאר מרכזי האיזור( .עד לכך סידור שנכתב בערך באותה תקופה בפרובאנס .אחרי
הכותרת :״להוצאת ספר תורה״ נכתבו שתי הנוסחאות בזו אחר זו י׳ .נמצאנו למדים
שגם דרומית לצרפת פשט מנהג שתי הנוסחאות )או הראשון בהכפלה( .לפני הוצאת
ם״ת בשני וחמישי.
כאשר אנו מדרימים עוד ובאים אצל אנשי ספרד ,הרינו מוצאים גם שם אותו
מנהג .גדול חכמי ספרד בהלכות תפילה ,מנהגיה ונוסחאותיה ,ר׳ דוד אבודרהם ,מביא
את שתי הנוסחאות ונותן טעם לאמירת שתיהן׳ בדברים שכבר קראנו אצל הרא״ה ״:
וכתב בעל משמרת המועדות שהטעם שאומרי׳ בראשונה והושיענו
ובאחרונה והצילנו כי תחלה אנו מבקשים על הגאולה מהגלות והיא
הישועה השלימה ואח״כ אנו מבקשים רחמים כי גם תוך זמן היותנו
בגלות הוא יצילנו מכל רע מצרות האויבים וגזרותם עד כאן .ותמצא
בשתיהן חמישים תיבות כנגד עשרת הדברות וארבעים יום שעמד
משה לקבל התורה.
הרי הטעם שנותן ״אבודרהם״ זהה לדבריו הנ״ל של הרא״ד .מלוניל מלה
במלה ,אמנם בשם חיבור בלתי ידוע בשם ׳״משמרת המועדות״ )ושמא אין זה אלא
כינוי לספר ״אורחות חיים״ או ״הכל בו״?( ,בתוספת נופך משלו׳ שמחזק עוד את
החובה להחזיק בשני הנוסחים גם יחד :חשיבותם בסכום המלים שבשניהם .לפיכך
יש לקיים כל אחת משתי הנוסחאות בדיוקה ,עליה אין להוסיף וממנה אין לגרוע ,שכל
6
על היחס בין שני החיבורים ישנם חילוקי דעות בין החוקרים .הדיעה הרווחת כיום
היא שספר ״כל בו״ היה מהדורה ראשונה לספר אורחות חיים שנכתב אחריו ולשניהם
מחבר אחד :ר׳ אהרן בן יעקב הכהן מלוניל .ראה שד״ל בכתב העת ״מ1ד ירחים״ א׳
) ,(1855ענד .10—5וראה תשובות שאלות הרשב״א דפוס רומא ,סי׳ ר״ל ,מהדורת ש״ז
הבלין)*רושליםי תשל״ז( ,מבוא עמ׳ י׳ .הערה .8
7
רא״ה מלעיל ,ם׳ ארחות חיים ,ירושלים תשט״ז ,עמ׳ מח .ספר ״כל בו״ סיורדא תקמ״ב,
8
9
סי׳ ים.
כת״י ,בית מדרש לרבנים ,ניו יורק מם׳ ,4783עמ׳ .144
אבודרהם השלם ירושלים תשכ״ג ,עמ׳ קכ״ז.
38
www.daat.ac.il
מכללת הרצוג
דעת -
אתר
במספר התיבות הקיימות .ואמנם
הצפונים
הרעיונות
תוססת או גרעון יפגע בהבעת
סידורי הספרדים שהגיעו אלינו מן התקופה הקדומה של הדפום משמרים את שתי
הנוסחאות בעקביות °י.
כללם של דברים ,בנוסחי צרפת ,פרובינצא וספרד נהוגה היתד• אמירת שתי
נוסחאות אא״א גם יחד )או שנהגו לפחות לכפול את הנוסחה הראשונה( .בצרפת נהגו
כך כסי הנראה עד הגירוש ובנוסח ספרד נהגו כך עד עצם ימינו.
ב
רוב ידיעותינו בעניין תפילת אא״א באשכנז )גרמניה( בתקופה הקדומה־יחסית
בא מבית מדרשו של ר׳ יהודה החסיד .אולי הידיעה המוקדמת ביותר שהגיעה אלינו
היא זו המצויה בסידור שיש משערים שנכתב ע״י ר׳ משה ב״ר יהודה )זקינו של
ר׳ אלעזר בעל ס׳ הרקח( ,שחי בסוף המאה הי״ב וכנראה היה חזן במגנצא ״ .בסידור
זה מופיע רק אא״א אחד )הראשון(׳ בנוסח דומה לאלה שכבר הזכרנו׳ ואך בשינוי
אחד בגירסא :״במקום ״חוסה ה׳ ע ל י ש ר א ל עמך והושיענו מכל רע״ ,נאמר שם
רק ״חוסה ה׳ על עמך׳׳ ,בהשמטת המלה ״ישראל״ .ר׳ אלעזר ב״ר יהודה ,בעל ס׳
הרקח ,בפירושו לתפילות מוסר לנו ידיעות ברורות על תפילה זו ונימוק לתיקון
הנ״ל .הוא כותב •י:
ואהר כך יאמר החזן בכוונת הלב א־ל ארך אפים .לפי שיש לקרוא
בתורה ועברנו עליה והקב״ה מאריך אפו עמנו כ ר ב רחמיו וחסדיו
על כן אנו מתחננים סלח נא.
א־ל ארך אפים :שמאריך אפו לרשעים ולצדיקים ואינינו)!( מניח
את מלאכי אף לירד ולהשחית העולם .ורב חסד ,שמטה כלפי חסד אם
כף המאזנים מעויינות ,עושה חסד ואמת׳ קיום טוב עושה עם העולם.
אל באפך תוכיחנו ,בעוד מלאכי אף לפניך ,אל תוכיחינו פן ישחיתונו.
חוסה ה׳ על עמך ,תהוס עיניך על עמך ונהלתך• והושיענו מכל רע,
לפי שכת]וב[ בזעם תצעד ארץ באף תדוש גוים )חבקוק ג ,יב( על כן
אנו אומרים והושיענו מכל רע .אם חטאנו לך אדון בשוגג ,סלח נא
כרוב רחמיך לרוב פשעינו) .לא( ]אל[ ,נא כרוב רחמיך ,ואתה מרחם
על האדם לאחר שיחטא אם ישוב אליך .ומתחילין בא־ל ארך ,ומםיימין
10לרשימת הדפוסים שבדקתי ,ראה להלן :הע׳ .20
11כת״י בית מדרש לרבנים ,ניו יורק ,מם׳ ) 4182מלכת״י ם׳ .(25084זיהוי מחבר הסידור
מוטל בספק .יש סבורים ,על־פי בדיקה סאליוגראסית שהוא מן המאה הי״ד או המאה
הט״ו .ברם .בנידון דידן הולם תכונו של החיבור את רוח בית מדרשו של ר׳ יהודה
החסיד .על ר׳ משה ב״ר יהודה ראה א״א אורבך ,בעלי התוספות ,ירושלים תש״ם,
עמ׳ .389
12פירוש התפילות יר׳ אלעזר בי׳ר יהודה ,כת״י ספריית בודלי־אוכםפורד מם׳ 1204
)מלכת״י ם׳ (16664דף 109א־ב )אני מודה להתני שמחה עמנואל שהיפנה את תשומת
לבי לכת״י זה(.
39
www.daat.ac.il
בא־ל,
הרצוגא ש ו נ ו ת
מכללת ו ת ר
דעת -ב ד י ב ר
אתר ק נ א
א־ל
כ נ ג ד ב׳
ואחרונות,
מי
שעובר
על
ע ש ה ועל לא תעשה .ואנחנו אומרים ב ש ב ת ב מ נ ח ה ואני ת פ י ל ת י
לך
ה׳ ע ת רצון ,א ב ל ב י ו ם ב׳ וה׳ א ו מ ר א ־ ל א ר ך א פ י ם ו ר ב ח ס ד .
בא־ל ארך אפים כ״ד תיבות׳ כנגד כ״ד ספרים.
ה פ י ר ו ש ה מ פ ו ר ט ל כ ל פ י ס ק ה ו פ י ס ק ה מציין ר׳ א ל ע ז ר
מלבד
התפילה׳
המספר.
והוא
מספר
מונה
מדוייק
שבתפילה
לתיבות
ומפרש את
ש ה ח ז ן
אומר
משמעותו של
ל מ נ י ן ה ת י ב ו ת היתד ,ת ו צ א ה ח ש ו ב ה ל ג ב י ה מ ש ך ת ו ל ד ו ת ה ת פ י ל ה ,כ י ב כ ך
נ ק ב ע הנוסח שלא יפגעו בו ב ת ו ס פ ת או בגדעון כלשהו ,כפי ש כ ב ר העירונו למעלה.
נימוק
מתוך
מסתבר
זה
״ישראל״;בלי
רישומה
סידור
של
לנו
מדוע
הקדום
בסידור
שהזכרנו אין
מופיעה
המלה
מ ל ה זו י ש כ ״ ד ת י ב ו ת ב ק ט ע .
ש ל ה ש ק פ ה זו ב ד ב ר מניין ה ת י ב ו ת ה י ג ח ת ה א ת כ ו ת ב ה ה ע ר ו ת ב ג ל י ו ן
שנכתב
הסידור הוא כפי הנראה צרפתי
ב ש נ ת ק ט ״ ז ל פ ״ ק ) (1357י• י.
ולכן ה ע י ר ה מ ע ת י ק ב צ ד ת פ י ל ה ז ו :״ואין ר ו ח ח כ מ י ם נ ו ח ה מן ה צ ר פ ת י ם ש מ ו ס י פ י ם
ת י ב ה א ח ת ואומרים ע ל י ש ר א ל עמך ,ש ה ר י אין ב כ ל א׳ א״א כ ״ א כ ״ ד תיבו׳
כאן
כ נ ג ד כ ״ ד ס פ ר י ם לפי]כך[ ת י כ ף לנטיל]ת[ ס ״ ת יסדו כ ״ ד א ו ת י ו ת תיבות ,א ם ע ב ר נ ו
ע ל ת ו ר ת ך ש ה י א כ ״ ד ס פ ר י ם ש ל ח נ א ו ב ו ׳ ״ .ל ב ד מ ר מ ז ש ל כ ״ ד ס פ ר י ם מ ו ס י ף ב ע ל
שורה שלימה של רמזים לחשיבות מספר כ״ד בתורה ,בנביאים ובכתובים.
ההגהה
הגהתו הוא
בסוף
דברי הרי״ח
מסיים :״ועל
)הרב
י ה ו ד ה חסיד( ז״ל אין ל ג ר ו ע
ואין להוסיף״ .ק ש ה ל ד ע ת א ם ר ק החזן א מ ר ה ת פ י ל ה כי בהוראות נ כ ת ב ר ק :״ואומר
ק צ ר ״ .א ך ב ס י ד ו ר ש נ כ ת ב ב ש נ ת ק צ ״ ה ל פ ״ ק )(1435׳ ב כ ו ת ר ת ל א א ״ א ,נ א מ ר
קדיש
ב מ פ ו ר ש :״ ק ד י ש ח צ י ו א ח ר כ ך ה ח ז ן י א מ ר ז ה ״ י י.
נמצאנו למדים שבאשכנז ניסו תלמידי בית מדרשו של ר׳ יהודה החסיד ,חסידי
אשכנז,
לקיים ולהפיץ א ת הנוסח ש נ מ ס ר להם
בשם ר ב ם בדיוקו ,אך כפי הנראה
5
ת מ י ד הצליחו בכך י .עוד למדים אנו שהחזן הנוטל א ת ס פ ר התורה בידו הוא
לא
י א מ ר ה״וידוי״ ש ל אא״א .וגם ל מ נ ה ג זה כ נ ר א ה ל א ע ל ה בידי ח ס י ד י אשכנז
אשר
לגרום
אחריהם
בעם׳
שיפשוט
כי
רוב
ר ו ב ם של• ס י ד ו ר י
אשכנז
שנכתבו
במאות
הבאות
ושנדפסו ע ד לימינו אלה ,אינם מזכירים ש ת פ י ל ת שאא״א צריכה להיאמר
ע י י החזן ב ל ב ד
1 8
י ברם דבר אחד מ ת ב ר ר היטב :כל סידורי אשכנז קבעו לומר א ת
הנוסח הראשון של אא״א בלבד ״ .
13
ס י ד ו ר ,כת״י א ו נ י ב ר ס י ט ת ל ו נ ד ) ש ב ד י ה ( 2 ,
14
כ ת ״ י , H U Cס ־ נ ס ־ נ ט י ,מ ס ׳ ) 436מ ל כ ת ״ י ס׳ ,(18797ע מ ׳ ) 32ר ק ב ס ד ו ר נ ד פ ס א ח ד
) M S . L . O .מ ל כ ת ״ י ם׳ .(34100
מצאתי הוראה דומה ,והוא דווקא לק״ק ספרדים ,ויגציאה תצ״ו(.
15
ב א ו ת ו כ ת ״ י ) ה נ ז כ ר ב ע ר ה (14נ ו ס ח ה ק ט ע ה ו א :ח ו ס ה ע ל י ש ר א ל ע מ ך .
16
ו א ו ל י ט ע ם א מ י ר ת ת פ י ל ה זו ע״י ש ל י ח צ י ב ו ר ק ש ו ר ב נ י מ ו ק א ח ר ל א מ י ר ת אא״א ,א ש ר
הובא בסידור רבנו שלמה ב״ר שמשון מגרמייזא )מהדורת הרשלר( ,עמ׳ ק ט ״ ז :אא״א
ת ק נ ו ל ו מ ר ב ש י נ י ו ב ח מ י ש י ל פ ־ ש י ו ם דין ה ו א ו ע ס ו ק י ם ב ד י נ י מ מ ו נ ו ת ,ה ר ב ו ת ח נ ו נ י ם
פן יעוותו בדין ש ל א ברצונם ובידיעתם.
17
מ ב י ן כ ת ב י ה י ד ש ב ד ק ת י אציין כ א ן א ת ה מ ת ו א ר כ י ם ש ב ה ם :כ ת ״ י ב ו ד ל י מ ם ׳ 1116
)מלכת״י
ם׳ (17722מ ש נ ת ק ״ ח .כ ת ״ י ס ר מ א מ ם ׳ ) ,653מ ל כ ת ״ י (13788א ו ל ם ,מ ש נ ת
40
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ג
ל מ ן ה מ א ה ה י ״ ד ו א י ל ך היתד .א י ט ל י ה א ר ץ מ ק ל ט ל כ מ ת ג ל ו י ו ת .ב ג ל ל ה ג י ר ו ש י ם ,
העלילות
והפרעות
באנגליה׳
בצרפת׳
ובספרד ,הגיעו לאיטליה
בגרמניה
מהגרים
כ מ ע ט מ כ ל ארצות אירופה ותלמודם ומנהגי ת פ י ל ת ם בידם .וכמו כן נעשתה איטליה
מרכז
חשוב ביותר לדפוס העברי לכל התפוצות .ע ל כן אין להתפלא על שנמצא
נוסחאות מגוונות בסידורים שהגיעו אלינו מאיטליה.
כאמור
נהגו
התיישבו
לומר
תפילת
באיטליה
אא״א;
בעלי
בסידורי
מנהגים
תפלות
שונים .ק ה ל
כמנהג
איטליה
״איטליאני״
הותיקים
)שנתכנו
לא
בשם
״לועזים״( א י ן ז כ ר ל ת פ י ל ה זו .ו נ ר א ה ש מ ס ו ר ת זו ל א ה ג י ע ה א ל ה א י ט ל ק י ם ה ו ת י ק י ם .
אולי הסתמכו ע ל הוידוי הארוך והמפורט הנאמר ע ל י ד ם ב כ ל ש נ י וחמישי )כבימי
ה ס ל י ח ו ת ( ו ל א ר א ו צ ו ר ך ל ה ו ס י ף ע ו ד ו י ד ו י ק צ ר ,18
אולם בעלי ב ת י הדפום המפורסמים שבאיטליה הדפיסו סידורים לק״ק ספרדים
שהתיישבו
בומבירגי
בארצם.
לדוגמא
אפשר
לציין
סידור
קדום
מאוד
שנדפס ע״י
דניאל
ב ו ו נ צ י ה ׳ ב ש נ ת ר פ ״ ד ל פ ״ ק ) (1524ו ב ו ת ח י נ ו ת ו ת פ י ל ו ת כ מ נ ה ג ס פ ר ד ״ .
בסידורים מסוג זה ב א ה לידי ביטוי אותה מ ס ו ר ת ש ל צ ר פ ת וספרד .ב כ ל הסידורים
2 0
.כנגד זה
הספרדים
מדפוסי איטליה א ש ר בדקתי הובאו ש ת י הנוסחאות ג ם יחד
בסידורים
נוסח אשכנז שנדפסו באיטליה הובאה ר ק נוסחת האשכנזים .אע״פ שלא
ר״י .כת״י מוזיאון ישראל מם׳ ) 180/53מלכת״י ם׳ (34699משנת ר״כ )בערך( .כת״י
ספריית בודלי־אוכספורד מם׳ ) 1126מלכת״י ס׳ ,(17732רל״א )אגב ,נויבאור בקטלוג
לכת״י ספריית בודלי מציין שכת״י הוא משגת ל״א .ברם צ״ל רל״א( .כת״י בית המדרש
לרבנים ,ניו יורק ,מם׳ .4532מגנצא ,תנ״ה .וכן כדאי להזכיר סידורו של המקובל
ר׳ הירץ ש״צ ק״ק פרנקפורט ,נדפס בטיהינגן ,ש״ך אשר הזכיר את נימוקי חסידי
אשכנז הנ״ל בפירושו .עיין שם ,עמ׳ .80
ר א ה ס ד ו ר לכל השנה ,כת״י פריס ) hob 599מלכת״י ס׳ 1472Uנכתב בשנה כ״ה
: 1 3
לס״ק .סידור כת״י פרמא מם׳ ) 854מלכת״י ם׳ (13017בשנת פ״ו לס״ק .כת״י בית
מדרש לרבנים ,גיו יורק ,מס׳ .4058סדור תפלה שלם ,אטליה ,הםגו)?( .סדור מנהג
רומי ,מנטובה ,שי״ז .סדור מתפלת כמגהג הלועזים ) = איטליאני( מנטובה שכ״ד.
סדר תפלות כמנהג ק״ק איטליאני ,רומא תק״ע.
19כמו כן בשנת ש״ד בבית דניאל בומבירגי ע׳׳י קורנילייו אדיל קינד.
20בדפוסי איטליה יש הוכחות מן הסידורים האלה שבדקתי :סדור תפלות לכל השגה,
נאפולי ר״ן .תמונות)!( תחינות תפילות ספרד ,ויניציה ,רפ״ד .סדור תפלות ,ויניציה
עדיה .סידור ,ויניצה שכ״ד .סדור כמנהג ספרד ,וינציה שנ״ז .סדר תפילות כל השנה
כמנהג ק״ק ספרד ,ויניציה שע״ז .סידור תפילות כמנהג ק״ק ספרד ,ויניציד .תל״ח.
סדר תפלה מכל השנה כסי ק״ק ספרדים ,ויניציה תם״ג .סדור וינציה תצ״ו .בדפוסי
אמשטרדם בדקתי סדר תפלות כמנהג ק״ק ספרד ]הנדפס[ בבית מנשה בן ישראל,
אמשטירדאם ,שפ״ח ; סדר תפלות כמגהג ק״ק ספרד אמשטרדם תי׳׳ח ות״ל .סדר תפלות
כמנהג ק״ק ספרדים ,אמשטרדם ,תם״ד.
41
www.daat.ac.il
כ ו ל ם ע מ ד ו ב ם י י ג ם ש ל ח ס י ד י א ש כ נ ז ל ש מ ו ר ע ל כ ״ ד ת י ב ו ת ב ל ב ד »= .ב ר ם ׳ ב ת י ד פ ו ס
אתר דעת -מכללת הרצוג
ה א י ט ל ק י ם ג ם הדפיסו סידורים למען מזרח אירופה )אמנם בהיקף מצומצם יותר( ״ .
וראוי ,איפוא ,ש נ פ נ ה ע ת ה ת ש ו מ ת ל ב נ ו ל א י ז ו ר זה.
ד
המסורת
הקדומה ש ל
יהודי
הארצות שממזרח לאשכנז
ברורה כ ל עיקר• א י ן כ ל ס פ ק שהיו ש ם
מהר״ם
מעורפלת ה י א ואינה
קהילות חשובות אפילו
בתקופה שלפני
מ ר ו ט נ ב ו ר ג ) ה מ א ה הי״ג( .ע ד ו ת ל כ ך ה י א ש ו ר ה ש ל ח כ מ י ם א ש ר ה מ פ ו ר ס ם
ש ב ה ם ה ו א ר ׳ י צ ח ק ב ע ל ״ א ו ר ז ר ו ע ״ ׳ ת ו ש ב ו י נ ה *׳־־ .ה מ נ ה ג י ם ש נ כ ת ב ו ע ״ י ר ׳ א ב ר ה ם
חילדיק
מ י ו ש ב י ב ו ה מ י ה ב ז מ נ ו ש ל מ ה ר ״ ם )או א ו ל י א ף לפניו( מ ע י ד י ם ע ל מ ס ו ר ת
יהודית
ידיעות
קדומה
במדינות
הללו׳•-
במסורת
ברם,
נוסחי
התפילהאין לנו
רבות־משמעות מן התקופה הקדומה .ר ק למן המאה הי״ד ואילד מגיעות אלינו מסורות
א ר צ ו ת אלה .ס פ ר י המנהגים ש נ ת ח ב ר ו ע״י חכמי אושטרייד מ פ י צ י ם ק צ ת
מתחומי
י
א ו ר ע ל מ נ ה ג י ח ב ל י ם א ל ה א ך ל צ ע ר נ ו ל א ב נ י ד ו ן ד י ד ן -־.
המקור
סידור
אשכנז
לבדוק א ת מנהג
הראשוןש ב ו אפשר
ש נ ד פ סע ״ י ר ׳ גרשוןכ ה ן בפראג
בדיוקו
אמירת אא״א
בסביבה זו הוא
ב ש נ ת רע״ו .ש ם נ ד פ ס אא״א ל פ י נוסח
אולם בסידור כ״י אשר נכתב ,כנראה ,במזרח אירופה ב מ א ה הט״ו
א ו ה ט ״ ז מ ו פ י ע ו ת ש ת י ה נ ו ס ח א ו ת ג ם י ח ד »־־ .ב ר ם ,ס י ד ו ר ש נ כ ת ב כ נ ר א ה ב א י ט ל י ה
והיה ברשותו ש לר ׳ שאול וואהל בנו ש לר ׳ שמואל יהודה ב״ר מאיר קאצינאילגבוגן,
ר ב ה ש ל פ א ד ו ב ה ,מ ז כ י ר ר ק א ת ה נ ו ס ח ה א ש כ נ ז י *•־ .ש א ו ל ו ו א ה ל ה י ה ג ב י ר א ד י ר ,
פרנס ק ה ל
השלישי׳
בריסק
דליטא ,ר ב
בסוף המאה הט״ז
ה ר י שבבריסק
דליטא
השפעה
בחצרו ש ל
המלך
זיגמונט
)סיגיסמונד(
ו ב ת ח י ל ת ה מ א ה הי״ז .א ם ה ו א א כ ן ה ש ת מ ש בסידורו,
התפללו
אא״א
נוסח
אשכנז.
מעניתהוא
סידור
שנתחבר
21ס ד ו ר ת פ י ל ו ת כ מ נ ה ג א ש כ נ ז ,מ נ ט ו ב ה ש י ״ ז ; ו י נ י צ י ה ש נ ״ ט .
22
לפי הסידורים הנמצאים בבית הספרדים הלאומי בירושלים מ ר א ש י ת הדפום ע ד אמצע
ה מ א ה ה י ״ ח נ ד פ ס ו ב א י ט ל י ה 21מ ה ד ו ר ו ת ס י ד ו ר י ם ל ס פ ר ד י ם 11 ,מ ה ד ו ר ו ת ל ס י נ ו ס ה
האשכנזים ו ר ק 2כ מ נ ה ג פולין .ואילו
ב א מ ש ט ר ד ם נ ד פ ס ו 10מ ה ד ו ר ו ת כ מ נ ה ג פ ו ל י ן
ב מ ש ד כ ל ת ק ו פ ת ק י ו מ ו ש ל ה ד פ ו ם ה ע ב ר י ש ם ) ש ה ח ל ה ר ק ב מ א ה הי״ז(.
23
ראה מאמרו ש ל י׳ וועלעש ,ר ׳ יצחק ב ן משה אור זרוע )בגרמנית(
ב ת ו ך (1909) :
,—710 6s4—•140 ,371—361 , 2 1 3 — 1 2 9וגב א ״ אאורבך712.
׳
ב ע ל י ה ת ו ס פ ו ת ) י ר ו ש ל י ם ת ש ״ ם ( ,ע מ ׳ •337—436ו ב מ י ו ח ד ב י ב ל י ו ג ר פ י ה ב ע מ ׳ 436הע׳ .1
24
ר א ה ש ׳ ש ם י צ ר ,מ נ ה ג י ר ׳ א ב ר ה ם ח י ל ד י ק ,ק ו ב ץ ־ ע ל ־ י ד ט ) י ״ ט ( ,ת ש ״ ם ,ע מ ׳ .215—151
25ר א ה ל מ ש ל מ ה ש כ ת ב ר ׳ אייזיק ט י ר נ א ב ס פ ר ה מ נ ה ג י ם ,מ ה ד ו ר ת ש ס י צ ר ,י ר ו ש ל י ם
ת ש ל ״ ט ,ע מ ׳ י״ג.
26
ב ד ק ת י א ו ת ו ב ת צ ל ו ם ,מ ל כ ת ״ י ם ׳ ,4821ע מ ׳ .43
27כ ת ״ י ב י ת מ ד ר ש ל ר ב נ י ם ,נ י ו י ו ר ק ,מ ם ׳ ) 4847מ ל כ ת ״ י ם׳ ,25748ע מ ׳ .(23
28ש ם ,מ ס ׳ ) 4539ע י י נ ת י ב מ ק ו ר ,ו ה ו א כ ת ו ב ב כ ת י ב ה נ ה ד ר ת ( .א ג ב ,ב ג ל י ו ן ה ד ף ,ב צ ד ו
ש ל הנוסח שבסידור ,נוספה הערה :״ולא צ ר פ ת י שאומרים ע ל
42
www.daat.ac.il
י ש ר א ל עמד״.
אתר דעת -מכללת הרצוג
בלובלין בשנת של״א לפ״ק י׳ .2שם מופיע אא״א נוסח אשכנז עם פירוש בגליון.
למחבר היו מקורות הנ״ל מבית מדרשם של חסידי אשכנז ,ולכן הוא מעתיק לתוך
סידורו את כל ציוני ההגהות שבסידור משנת קט״ז שנזכרו למעלה .הוא מביא גם
את דברי רד״א ומרמז לטעם שתי הנוסחאות שבםפרן של רא׳׳ה מלוניל .הוי אומר,
אף על פי שנוסח הסידור הוא אשכנזי ,הפרשנות בגליון מביאה גם את נוסחאות
הצרפתיות־ססרדיות .יוצא ,איפוא ,שבפולין לא נמצא עקביות במסורת אמירת
אא״א• ואכן ר׳ מרדכי יפה ,בעל ה״לבושים״ ,רבה של פראג ,מסכם את המצב
בהערותיו לשולחן ערוך אורח חיים .הוא כותב בספרו לבוש תכלת :
3 0
יש מקומות נוהגין לומר ב׳ א־ל ארך אסים ,באחד הושיענו מכל רע
ובשני הצילנו מכל רע ונ״ל שמנהג נכון הוא כי פי׳ הושיענו שיושיענו
מן הצרה שאנחנו בה עתה והצילנו פי׳ שיצילנו שלא יפגע בנו עוד
פגע רע אחרת נ״ל.
דו־ערכיות זו משקפת את המצב בפולין היטב .אין מנהג קבוע לכל הקהילות!
ונשאלת השאלה ,מדוע לא היה נוסח אחיד בפולין כמו שמוצאים אנו בתפוצות
האחרות שבהם דנו כבר ? סבורני שאת ההסבר למציאות של שתי המסורות בפולין
עלינו לקשור בהגירות השונות שזרמו לארץ זו במשך הדורות .הנוסח הדומיננטי
היה זה של המסורת האשכנזית׳ בעלת נוסח אחד ,כי המגורשים הרבים מגרמניה
נהפכו לגורם משפיע ומכריע בקהילות פולין .ברם׳ גם המסורת של צרפת וספרד
הגיעה לפולין ,אולי דרך איטליה .ואע״פ שאין ראיה ברורה לדבר יש אולי רמז
לדבר .בדפוסים המעטים שנדפסו באיטליה במאה הט״ז—י״ז בשביל קהילות פולין
מובאות שתי הנוסחאות בלי שום הוראות כיצד לנהוג באמירתן .כמו כן גם באחד
הדפוסים הראשונים באמשטרדם נדפסו שתי הנוסחאות )בהוראות בפורטוגזית
באותיות עבריות י( ־ .
31
3
החל מאמצע המאה הי״ז היו יוצאים לאור סידורים שבהם נדפסו שתי הנוסחאות
בשני טורים נבדלים המיועדים לבני הארצות השונות — פולין ,רייסן ,ליטא ,פיהם
ומערהרין? מעל לנוסחה הראשונה צויין שהיא למנהג אשכנז ומעל לשניה צויין
שהיא לפי מנחג פולין • בחלק ניכר מן הדפוסים הללו יש הבחנה יותר מדוייקת:
33
29בודליאנה מם׳ ,1144עמ׳ ) 44תצלומו בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושליפ,
(Ft 2304
30
31
32
33
לבוש התכלת ,ויניציה ,ש״ס ,סי׳ קל״ד ,םק״א.
סדור כמנהג פולין ופיהם ומערהרין ורייסן ,וינציה שנ״א ,עמ׳ כ״ו ,ב — כ״ז ,א;
תפלות כל השגה כמנהג פולין רייםן פיהם מערהרין ואשכנז ,ויניציה שצ״ו.
סדר תפלות כמנהג אשכנז ופולין ,נדפס בדפוס ר׳ יוסף בן ישראל בן מנשה בן ישראל,
אמשטרדם תו.
שפתי ישינים לר׳ שבתי משורר בס מפראג ,אמשטירדאם ,תל׳׳ח; סדר תפלה מכל
השגה כמנהג אשכנז ופולין ,פרנקפורט דמיין)?( תמ׳׳ז; סדר תפלה דרך ישרה לר׳
יחיאל מיכל ב״ר אברהם עסשטיין ,פרגקפורם דאודרה תם״ג; סדור דרך שיח השדה
לר׳ עזריאל מווילנא ,ברלין תע״ג; סדור שער השמים )סחר השל׳׳ה( ,אמשטרדם
43
www.daat.ac.il
הרצוגופולין קטן :מעל לנוסחה השנייה
ופיהם
לנוסחה הראשונה הופנו נוהגי מנהג אשכנז
אתר דעת -מכללת
צויין :״מנהג פולין ג ד ו ל ״ ״ .ויש סידורים שהוסיפו לנוסח השניה? ״אין גרוש
פולין זאגט מן דאש אויר ]= בפולין גדול אומרים גם את זה[״« .מעניינת היא
הכותרת לנוסחה השניה שהופיעה בדפוס דירנפורט בשנת תנ״ד :״אין גרוש פולין
און איין טייל קהלות זאגט מאן דען אא״א אויר ,עם איז איין אלטער מנהג ]= בפולין
גדול ובקצת קהילות אומרים גם את אא״א הזה ,והוא מנהג קדום[״ .36
נראה שאפשר לתאר את התגבשות מנהגי פולין בדרך שכבר ציינתי .בפולין
נמצאו שתי המסורות ,וכאשר הגיעו יהודי אשכנז בעלי הנוסחה האחת בהמוניהם,
נעשתה נוסחה זו עיקר .ברם ,לא כל הקהילות היו מוכנות לקבל את תכתיבם של
האשכנזים .היתה להם ,כנראה ,מסורת משלהם• לא נ ת ב ר ר ה לנו המסורת הקדומה
של יהודי פולין ואין אנו יודעים אם אמרו את הנוסחה השניה בלבד או שתיהן כאחת.
מעדותו של ר׳ מרדכי יפה בעל ה״לבושים״ נראה שאמרו את שתי הנוסחאות .נדמה
שככל שהקהילות התרחקו מן ההשפעה של אשכנז ,הן התקרבו למסורת האחרת.
אולי קירבת ״פולין גדול״ למרכזים המסחריים הגדולים שבאשכנז ,כגון האמבורג
שבצפון גרמניה על מתיישבי ספרד ופורטוגל שבה׳ בעלי המעמד המכובד ,השפיעה
על קהילותיה להוסיף את הנוסחה השנייה ולהדביקה אל הראשונה ״ .
תע״ח ; סדור קרבן מנחה כמנהג פיהם ,פולין ומעהרין ,זולצבאך ,תקנ״ג; סידור תפלות
ישראל כמנהג אשכנז ופולין ,םיורדא תקע״ג .בדרך אגב אעיר שאין ברצוני לדון
בשינויים השונים במהדורות סידורים שבהשפעת האר״י וברוח החסידות.
34תפלה מכל השנה ,קראקא שנ״ז; סדור תפלות ,קראקא ש״ם )בערך(; ס ח ר תפלות,
פראג תכ״ח ; סדר התפלות מכל השנה כמנהג פולין פיהם ומעהרין ,דיהרנפורס תקנ״ד ;
סדור אשי ישראל עס״ד הגר״א מווילנא ,ירושלים תרע״ח ; סידור שסה ברורה לר׳ מאלף
היידנהיים ,רעדלהיים תקס״ז; סדר תפלות בני יעקב )עפ״י ר׳ יעקב אב״ד ליםסא(
סרעםבורג תקצ״ד.
35םדר תפלות מכל השנה עם פירוש כמנהג פולין רייםין ליטא פיהם מעהרין ,אמשטרדם
תמ״א; תפלה לכל השנה ,ברלין ת״ס; סדר תפלות מכל השנה כמנהג פולין רייםן
ליטא פיהם ומערהרין ,אמשטרדם תס״ח; סדר תפלות מכל השנה כמנהג פולין,
אמשטרדם תקמ״ו.
36דינהרפורט ,תנ״ד .לצערי לא יכולתי לעיין בסידור זה כי הוא איננו בבית הספרים
הלאומי והאוניברסיטאי שבירושלים .הכותרת צוטטה ע״י א׳ ברלינר ,הערות לסידור
)ברלין (1909עמ׳ .28מעניין שישנו םידור בבית הספרים דפוס דינהרסורט שנת תנ״ב,
אשר שתי הנוסחאות הובאו בו זו בצד זו בלי כל הוראות או הערות בדבר חילופי
המנהגים שבין המדיגות .אגב ,ברלינר טען )שם( שעד מהדורת אמשטרדאם ת״ז נהגו
להדפיס נוסח אחד בלבד ,או הראשון או השני ,ורק מהדורה זו ואילך הנהיגו להביא
את שניהם .ברם כבר ציינו למעלה שכבר במהדורת ויניציאה שצ״ו מצויות שתי
הנוסחאות.
37גם ר׳ יצחק בער בהערות בסידורו סבור שמנהג פולין גדול היה ל ה ו ס י ף את
הנוסחה השניה על הראשונה ושלא נהגו לומר את השניה בלבד .ראה דבריו ,סידור
עבודת ישראל ,רעדעלהיים תרכ״ח ,עמ׳ .119
44
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
א ף ע ל פ י שבדפוסים הראשונים )הבודדים( כ מ נ ה ג פולין ובוהמיה וסביבותיהן
ש ר א ו א ו ר באיטליה הובאו ,כאמור ,ש ת י הנוסחאות ב ל י הפרדה ,ל א י כ ל ה מ ס ו ר ת
הכפולה להיקלט באיזורים
הנוסחה
ש ה ה ת י ש ב ו ת ה א ש כ נ ז י ת ש ב ה ם היתד• כ ה ח ז ק ה
ורבת משקל.
ל פ י ה ש ע ר ת נ ו יוצא ,איפוא ,ש ה מ נ ה ג ש פ ש ט בפולין ל ו מ ר א ת ה נ ו ס ח ה ה ש נ י ה
ב ל ב ד הוא שיבוש שנכנס מתוך המסורות השונות.
הנוסחה
את
העובדה שהאשכנזים אמרו רק
גרמה לאותו שיבוש
הראשונה ובפולין הוסיפו עליה ג ם א ת השניה,
ש ב ד פ ו ס י ם ש מ ן ה מ א ה הי״ח ו א י ל ך א ש ר א מ נ ם מ ע ל ל נ ו ס ח ה ה ר א ש ו נ ה ציינו בדין
״ כ מ נ ה ג אשכגז״ א ך ל פ ו ל י ן ) א ו ״לפולין גדול״( ייחדו ר ק א ם ה נ ו ס ח ה השניה.
ו י ש א ש ר ה ש פ ע ת מגהג ס פ ר ד נ ק ל ט ה ג ם א צ ל אשכנזים ב ג ר מ נ י ה גופא .מעניינים
מבחינה זו ה ד ב ר י ם ש כ ת ב ר׳
א ש ר ר ו ב שנותיו ישב
בעמדין(.
יעקב עמדין ,ה ר ב הדגול א י ש אשכנז
ב מ א ה הי״ח,
באלטוגה ה ס מ ו כ ה ל ה א מ ב ו ר ג )חוץ מ כ מ ה ש נ י ם ש ה י ה ר ב
בסידורו ״בית יעקב״ ה ו א הביא א ת ש ת י הנוסחאות ,ומעל לנוסחה השנייה
הוא העיר :״בנוסח אא״א הא׳ יש כ ״ ד ת י ב ו ת כנגד כ ״ ד צרופי ש ם א־דני ובנוסח
ה ז ה ]השני[ כ ״ ו כ נ ג ד מ ס פ ר ש ם הויה .לבן צ ר י ך ל ו מ ר ש נ י ה ם ״
מושפע מן
הדו־נוםחאית ש ל צ ר פ ת ו ס פ ר ד וממניין
המסורת
3 8
.מ ס ת ב ר ש ג ם הוא
התיבות
ש ב מ ס ו ר ת זו,
והרכיב עליה א ת ת ו ר ת הכוונה ש ל הקבלה ע ל צירופי השמות שלה ,כדרכו.
ס ק י ר ה זו
נסיים
ב ס ב ר ה ח ר י פ ה שהובעה בסידור ״אשי ישראל״ שעל־פי ד ר ך
הגאון ר ׳ אליהו מווילנא ,א ש ר מ ה ד י ר הסידור ח י ד ש א ו ת ם מ ן ־ ה ס ת ם מ ד ע ת ו :
וזה במקום תחנון ניתקן ע ל פי
לבית
הדברים
אא״א׳
יואל
הכנסת,
והוא
וכשיאמרו
חכמי איטליה,
רחום לא
לאלה שאיחרו לבוא
קריאת
ישמעו
התורה
3 8
.
ב א י ם כ ה ע ר ה ל ל ש ו ן ה פ ס ו ק ״ ח ו ס ה ה ׳ ע ל ע מ ך ״ ) י ו א ל ב ,יז( ש ב ת ו ך
ב נ ו ס ח ת ״מנהג אשכנז ופיהם ופולין קטן״ .לשון ה ת ח י נ ה ש ל ה פ ס ו ק ש ב ס פ ר
אמורה
״אשי
ושנויה
ישראל״ א ת
הכנסת
לבית
תפילת
ב״תחנון״,
ההשערה
)כדוגמת כ מ ה
ודבר זה הוא
שהוליד ,כנראה,
ש ת פ י ל ת אא״א ניתקנה כ ת מ צ י ת
תפילות
קצרות שהן
בלבו של
מהדיר
ה״תחנוך למאחרים
תמציתן של
הארוכות — כגון
״ ה ב י נ ט ״ וכגון ״מעין שבע״ ל ל י ל ש ב ת ,ש א ך ניתקני• למאחרים( .ל מ ר ב ה
האירוניה ה ו א מייחם א ת ת ק נ ת אא״א לחכמי איטליה ,ש ל א ה י ת ה ל ה ם ת פ י ל ת אא״א
כלל ,מ ה
שמלמד כיצד
העלם
המקורות
הקדומים
מ פ ר ה א ת אמנות החידוש ואת
חריפות הסברות.
לסיכום,
עברו
ניתן לומר שהיו ש ת י
גלגולים שונים
בארצות
מסורות
באמירת אא״א
ב ק ה י ל ו ת אירופה .הן
שוגות׳בעקביות מסויימת• ר ק בפולין ,בגלל העובדה
ש ל ק ל י ט ת ההגירה מ ק ר ב עדות שונות ,אנו מוצאים אותו צירוף מיוחד ש ל מיזוג
מ נ ה ג י ם ת ו ך ה ת פ ל ג ו ת מםויימת .א פ ש ר אולי ל ו מ ר שאותו מיזוג ת ו ך ה ת פ ל ג ו ת אופייגי
לקיבוץ
היהודי
שהתגבש
בארץ זו ו ל ש ב צ ם א י ש א י ש ל פ י נוסחו ועדה ע ד ה לפי
מנהגיה•
38
סידור ב י ת יעקב לר׳ יעקב מעמדין ,לעמבערג תרם״ד.
39
ס ד ו ר א ש י י ש ר א ל עס״ד הגר״א מ ו ו י ל נ א ,י ר ו ש ל י ם תרע״ח ,ע מ ׳ ס״א.
45
www.daat.ac.il
הרב בצלאל נאור
אתר דעת -מכללת הרצוג
ההשגה
בהלכות
בתוספתא
הובאה
החסרה
נ ז י ר ו ת ג׳ י א ה ש י ג ה ר א ב ״ ד :״ א מ ר
א ב ר ה ם ,זו
מצאתי
הגירםא כך
ובירושלמי א ב ל בגמרא שלנו אינה כן והיא מ ב ו ל ב ל ת מאד״ .ב מ ג ד ל עוז
ההשגה
נ ת כ ו ו נ ת י
הקורא
ב ה ל כ ו ת נזירות
בתוספת:
א ל א
״זאת
הגירםא
ל ה א ר י ך
כך
זמן
וכו׳
מצאתי
ה נ ז י ר ו ת
מבולבלת
זמן
מאד
מ ר ו ב ה ״ .
לא
יחוש
שהמלים הנוספות אין להן שום ק ש ר ל ד ב ר י ההשגה .א ם אינן שייכות להשגה
מה פשרן ן כ ל מי שעסק׳ ולו קצת,
שלגו,
כתבי־היד,
הבא.
מ י ד יבין שאין זאת לשון
בכתבי־היד.
לטכסט
אף
הקדומים
הראב״ד כלל,
העומדים
ביותר
של משנה תורה ,אלא מקובצות
בלשונות
תופעה
הרמב״ם
והראב״ד,
בהשגות הראב״ד למשנה תורה מתוך
שכולן
אלא לשון
לרשותנו,
הרמב״ם
ההשגות
בדיבור
אינן
סביב
ב ס פ ר בפני עצמו ,כ ך ש ק ל מ א ד ל ט ע ו ת
בשטף־רצף.
כתובות
)אפשר
לראות
אותה
ב מ ג ד ל ע ו ז ה ל ׳ ב ר כ ו ת יא ,ט ו :״ כ ת ב ה ר א ב ״ ד ז״ל ה נ ה ל ד ב ר י ו וכו׳ נ ע ש י ת
מ צ ו ת ביעור״ .ב ר ו ר למעיין ש ה מ ל י ם האחרונות ״נעשית מ צ ו ת ביעור״ אינן מ ה ר א ב ״ ד
כלל
מהרמב״ם,
אלא
המסתוריות
מלא
ושייכות
הקופה ,בודקין אותו,
נ ת כ ו ו נ ת י
שלשים
אצלנו
הבא
לד״ה
שנשתרבב
לכאן
בטעות(.
ואכן
המלים
מופיעות לקמן ברמב״ם הלכה יז :״האומר הריני נזיר מלא הבית או
א ל א
אם
אמר לא היה
זמן
ל ה א ר י ך
בדעתי
ה נ ז י ר ו ת
שאהיה נזיר כ ל ימי
מ ר ו ב ה
זמן
ולא
ה ר י זה גזיר
יום בלבד״ .סימן מ ו ב ה ק הוא זה שהיתר .ב מ ק ו ם הזה ה ש ג ת ה ר א ב ״ ד ,א ו ל ם
בדפוס אין כ ל רמז
)אופייני
הדבר,
לכד•
גם
שבכתבי־היד שרד
בכתבי־היד המרובים
הציטאט
מהרמב״ם ללא
שבדקתי׳
לא מצאתיה.
השגת הראב״ד ,ממש
כ מ ו ב מ ג ד ל ע ו ז ( .ע ד ש מ צ א ת י א ת ש א ה ב ה נ פ ש י ב כ ״ י ר ו מ א א נ ג ׳ ל י ק ה : 63,2
״ ו ל א
נ ת כ ו ו נ ת י
א ל א
ל ה א ר י ך
כלומר
אריכא
לי
מלתא
כ מ ל א ה ב י ת ) ל ה א ר י ך ה נ ז י ר ו ת ז מ ן מרובד(.״.
כאן
שיש
״תרין רעין דלא
שיבוש
המתחיל
מ ת פ ר ש י ך — רמב״ם וראב״ד .אלא שאפילו כאן נדמה
קל ב י ן ל ש ו נ ו ת ה ר מ ב ״ ם ו ה ר א ב ״ ד ,ש ה ר י כ ב ר ל מ ד י ם א נ ו ש ה ד י ב ו ר ־
ב מ ל ו א ו ״ ל א נ ת כ ו ו נ ת י א ל א ל ה א ר י ך ז מ ן ה נ ז י ר ו ת זמן מ ר ו ב ה ״ ,ו א ם כן׳ ה ע ו ד ף
״כלומר אריכא לי מלתא כמלא הבית״ — הוא־הוא השגת הראב״ד.
מעתה
כלל
*
אלא
חובה עלינו ל ב ר ר א ת כוונת המשיג .ב ה ש ק פ ה ראשונה ,אין כאן השגה
ה ג ה ה * .
באותה צורה
שהמפרש
ראה מאמרי ב״םיני״ ,אב״אלול תשד״ם.
46
www.daat.ac.il
ותוספות
פירשו
את
המשנה
בנזיר
וף
ח , .״והא ד א מ ר מ ל א ה ב י ת מ ש מ ע כאילו א מ ר א ר י כ א לי מ ל ת א כ מ ל א ה ב י ת ׳ /
כך
אולם
נאות
כשנגרד
הראב״ד
למשנת
ק צ ת מ ת ח ת לפני השטח ,י ת ג ל ה בפנינו פ ע ר עצום בין ש י ט ו ת הר״מ והר״א.
מקובל
ללמוד
הרצוג
אתר דעת -מכללת
)כנושא־כליו הראשון( להוסיף
ביאור
הרמב״ם.
ב ע ו ל ם ה י ש י ב ו ת ש מ ס כ ת נזיר ״שייכת״ לגרי״ז הלוי סולובייצ׳יק זצ״ל.
בעיון ה ל כ ו ת נזירות ל ר מ ב ״ ם בלי ״חרושי מ ר ן רי״ז הלוי״ ,ל א בא בחשבון.
ב ה ל כ ו ת נ ז י ר ו ת ג ,י א מ ס ב י ר ה ג ר י ״ ז א ת ה מ ח ל ו ק ת ב י ן ה ר מ ב ״ ם מ ח ד ג י ס א ,
והנה
וראב״ד
ובעלי
לשלשים
יום ,ו נ ז י ר ו ת ע ו ל ם ש ה י א ע ו ל מ י ת .א ם ה נ ז י ר ו ת נ מ ש כ ת ע ו ל מ י ת ,אז היא
ממילא
התוספות
לרמב״ם
מאידך.
שני
ישנם
סוגי
נזירות,
נזירות
סתם
נ ז י ר ו ת עולם .מ ה שמאפיין נ ז י ר ו ת ע ו ל ם הוא א ר י כ ו ת הזמן׳ ולאו ד ו ק א אופן
ה ר מ ב ״ ם איננו מ ח ל ק בין
הקבלה.
הלשונות ״עולם״ ו״לעולם״
— בשני
המקרים
הרי הוא נזיר עולם ח מ ת ג ל ח מי״ב חדש לי״ב חדש .לראב״ד )ובעלי התוספות( ישנו
כזה שהנזירות שלו נ מ ש כ ת עולמית ובכל זאת אין לו דין נזיר ע ו ל ם ואיננו
נזיר
לעולם .לפי דעתו מ ה שמאפיין נזיר עולם הוא לשון הקבלה׳ ולכן באומר
מתגלח
״הריני נזיר לעולם״ במקום ״הריני נזיר עולם״ אינו בסוג נזיר עולם.
זאת׳
״נזיר
ועוד.
באמת
הרמב״ם
לפי
ישנם
ש ל ש ה
סוגי
נזירות:
״סתם
נזיר״,
לזמן קצוב״ ,ו״נזיר עולם״• ד ו ג מ ה ש ל נזיר לזמן קצוב ,האומר ״הריני נזיר
שנה״ )ואע״פ
אלף
גוזר
שאיננו
נזירות״
שאינו
ש א י ־ א פ ש ר ש י ח י ה ה א ד ם א ל ף שנה ,אין זה ב ג ד ר ״עולם״( .מ י
לעולם,
)שלשים
וגם
יום(.
לא לזמן קצוב,
אמנם
לפי
לזמן ק צ ו ב ואיננו מוגבל
הרי הוא ממילא נכנס
הראב״ד
ודעימיה,
ראינו
בסוג של
שאפשרי סוג
״סתם
נזירות
לשלושים יום של ס ת ם נזירות .משא״כ לרמב״ם,
גזירות שאין ל ה ק צ ב ה )בלשון ה ג מ ר א דף ז , .״קיצותא״( היא א ו ט ו מ ט י ת ס ת ם נזירות.
זה מ פ ו ר ש ב ד ב ר י ו ב ר י ש פ ר ק ג :״ ס ת ם נזירות ש ל ש י ם יום ,כ י צ ד מ י ש א מ ר ה ר י נ י
נזיר אין פ ח ו ת מ ש ל ש י ם יום ,ואפילו א מ ר הריני נזיר נזירות גדולה ע ד מ א ד ה ר ב ה
ה ר י זה נזיר ש ל ש י ם יום׳
הריני
ש ה ר י
לא
ז מ ן ״ .וכן כ ת ב ב ה ל ״ ה :״ ה א ו מ ר
פ י ר ש
נזיר מכאן ע ד מקום פלוני ,א ם לא החזיק
ש ל א נתכוון
בלבד,
בפירוש
מפורש
זה אלא
לנזירות
ה מ ש נ י ו ת נזיר א׳
גדולה
ה:
ב ד ר ך הרי זה נזיר שלשים יום
ו ה ר י
״כבר נקדם לך
לא
פ י ר ש
זמן״.
וכך
ש ס ת ם נזירות שלשים יום
א פ י ל ו כוון לזמן מ ר ו ב ה ל פ י כ ך כ ל זמן ש א מ ר א נ י ל א נ ת כ ו ו נ ת י ש א ה י ה נזיר ל ע ו ל ם
א ב ל נ ת כ ו ו נ ת י ל ז מ ן מ ר ו ב ה א י נ ו ח י י ב א ל א ש ל ש י ם י ו ם ו כ ו ׳ ״.
מחלוקת
״אמר
ה ר י נ י נזיר א ח ת ג ד ו ל ה וכו׳ א פ י ל ו מ כ א ן ועד ס ו ף העולם׳ נזיר ש ל ש י ם יום״.
ומבהירה
תוספות
בצורה
סוף
שכך
הראשונים
משתקפת היטב
ב פ ר ש נ ו ת ם ל מ ש נ ה ב ד ף ז .ב מ ש נ ה כ ת ו ב :
הגמרא
״אריכא לי
הדא
מילתא כמכאן ועד סוף
העולם״ .לפי המפרש,
ופירוש הרא״ש ,התכוון הנוזר ל ס ת ם נזירות ש ל שלשים יום ולא ה ת ב ט א
כזאת אלא כדי לומר ״דטריחא ואריכא ,כ ב ד עלי ודומה לי כאילו הוא עד
העולם״ .אילו התכוון
אנו
מפרשים
ב א מ ת לנזירות שאינה קצובה ,היה בידו להשיגה ,אלא
א ת דיבורו שלא התכוון א ל א ל ס ת ם נזירות של
ש ל ו ש י ם יום.
א ב ל איך שהרמב״ם העתיק א ת המשנה ,מוכח שסבור ש ב א מ ת התכוון הנוזר לנזירות
א ר ו כ ה מ ש ל ו ש י ם יום׳ ב ר ם כ ל זמן ש ל א ה ק צ י ב זמן מםויים ל נ ז י ר ו ת ו ה ר י נ ש א ר ב ג ד ר
47
www.daat.ac.il
םתם נזיר :״ואפילו אמר הריני נזיר גזירות גדולה עד מאד הרבה ,הרי זד ,נזיר
אתר דעת -מכללת הרצוג
שלשים יום ,שהרי לא פירש זמן״)פ״ג ה״א(.
על רקע זה ,מובנת היטב ההתנגשות בין הרמב״ם והראב״ד בהלכה שלגו.
כל אחד לשיטתו מוכרח לכתוב מה שכותב .הרמב״ם מצדו׳ כ ו ת ב :״האומר הריני
נזיר מלא הבית או מלא הקופה ,בודקין אותו ,אם אמר לא היה בדעתי שאהיה גזיר
כל ימי ו ל א נ ת כ ו ו נ ת י א ל א ל ה א ר י ך ז מ ן ה נ ז י ר ו ת ז מ ן מ ר ו ב ה
הרי זה נזיר שלשים יום בלבד״ .לפי ד״רמב״ם׳ הנוזר אמנם התכוון לתקופה יותר
ארוכה משלשים יום׳ אבל מכיון ״דלית ליה קיצותא״ הרי זה בגדר סתם נזיר
ושלשים יום בלבד .הראב״ד מצדו ,מבין להיפך שכוונת הגוזר דוקא לשלשים יום,
וזה שאומר ״כמלא הבית״ ,כוונתו לומר אריכא לי ,טריחא לי מילתא כמלא הבית.
אבל לו יהא כדברי הרמב״ם שכוונתו באמת לתקופה יותר ארוכה ,היה הדין שונה
לגמרי ,והיתד ,נזירותו ״גזירות אריכתא״ .ואין לך מחלוקת גדולה מזו!
כל זאת למדנו מתורתו של הגרי״ז ,שלפי הסברו ,לא רק שהשגה זו שגלינוה
לא באה כהפתעה ,אלא אדרבה ,צפויה היתד .מראש ,ואף התבקשה.
ו ה א -ל ק י ם י ב ק ש א ת ה נ ר ד ף ) ק ה ל ת ג ,ט ו ( :
ל פ ע מ י ם ה א ד ם ח ו ש ב ב ד ע ת ו ש נ ר ד ף ה נ ה ו מ ש ו נ א י ו ויש ל ו ט ע נ ה ע ל
א ש ר נ ר ד ף ה נ ה ו ו ב כ ל ז א ת ל א י ב ק ש ו ה׳ ל ה צ י ל ו ,א ב ל ה א מ ת א י נ ו נ ר ד ף
כלל ,רק ה ו א רודף ,רק שונאיו אינם מניחים א ת ע צ מ ם ממנו ומתקוממים
כ נ ג ד ו .ו ז ה ו ו א ל ק י ם י ב ק ש א ת ה נ ר ד ף — מי ה ו א ב א מ ת ה נ ר ד ף ומי ה ו א
הרודף.
ר ב נ ו י ש ר א ל י ה ו ש ע מ ק ו ט נ א ,ליקוטי ת ו ר ה ,ע מ ׳ .151
48
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
י ה ו ד ה לוי
יצר
טוב ויצר ה ר ע
יצר ט ו ב ויצר ה ר ע היבם מושגי יסוד ב ח כ מ ת ה נ פ ש ה ת ו ר ת י ת .ע ל אף ש מ ו נ ח י ם
א ל ה ש ג ו ר י ם ב פ י ההמון ,ב י ר ו ר מ ש מ ע ו ת ם רחוק מ ל ה י ו ת פשוט׳ כ מ ו ש נ ר א ה ב ה מ ש ך .
פירושים ביצר טוב ורע
א.
הפירוש
הפשוט של מונחים אלה הוא שיצר הטוב הוא הדחף לעשות א ת הטוב,
דהיינו מצוות ,ויצר ה ר ע הוא ה י צ ר ל ע ש ו ת א ת הרע.
יונה )מובא
ה״ר
ב מ ל א כ ת ש ל מ ה ,ב ר כ ו ת ט ,ה( ב פ י ר ו ש ו ה ר א ש ו ן ע ל ה מ ש נ ה :
״ ו א ה ב ת א ת ה׳ א׳ ב כ ל ל ב ב ך — ב ש נ י י צ ר י ך ׳ כ ת ב :״ ע ב ו ד ת י צ ר ה ט ו ב ה י א עשיית
המצוות,
ו ע ב ו ד ת י צ ר ה ר ע ה י א ש י כ ב ו ש י צ ר ו ה ר ע ה מ ת ג ב ר ע ל י ו ,וזו ה י א ה ע ב ו ד ה
ש ל ו . . .״ וזה ד ו מ ה ל מ ה ש כ ת ב ה ״ ר י ש ר א ל מ ס ל נ ט באג׳ ה מ ו ס ר כשטר .א׳ ,ש י צ ר
הרע הוא כח הטומאה באדם המלפפו לפשעים.
הפירוש הזה ק ש ה מ כ מ ה בחינות:
א(
טוב
ה מ ד ר ש ) ב ר ״ ר ט ,ח( ק ו ב ע :״ ו ה נ ה ט ו ב מ א ד ,ז ה י צ ר ה ר ע .ו כ י י צ ר ה ר ע
מאד .אתמהא .אלא שאלולי יצר הרע ,לא בנה אדם בית ולא נשא אשה ולא
הוליד ולא נ ש א ונתן״ .והרי נ ש י א ת א ש ה והולדת ב נ י ם היא המצוה הראשונה ב ת ו ר ה ,
וגם בניית ב י ת היא ס י ב ה ל ש י ב ה מ מ ע ר כ י ה מ ל ח מ ה וודאי ד ב ר רצוי היא .ואיך הגורם
לאלה יחשב יצר הרע ?
ב(
ל פ י ה פ י ר ו ש הזה ,ה ד ח ף ל א כ ו ל ה ו א י צ ר ה ר ע בזמן שהוא מכוון ל מ א כ ל י ם
אסורים
והוא נ ח ש ב יצר ה ט ו ב בזמן ס ע ו ד ת שבת ,אף ע ל פ י שלכאורה הוא אותו
דחף.
וכן ל א ה ר י ה ד ח ף לאכול מ א כ ל י ם א ס ו ר י ם כ ה ר י ה ד ח ף ל ח ל ו ק ע ל ב י ת הדין
וכו׳ ,ו ל מ ה י ק ר א ו חז״ל ש ם א ח ד ל כ ו ל ם ?
בפירושו השני שם ,פ י ר ש ה״ר י ו נ ה :״שיצר ה ט ו ב הוא מ י ד ת ה ר ח מ נ ו ת וכיוצ״ב׳
נ ב ר א לאכזריות״ .לפי זה א מ נ ם הקושיא השניה איננה ק ש ה ש ה ר י כ ל
ויצר
הרע
עניני
היצר ה ר ע הם מסוג אחד .אבל הקושיא הראשונה נשארה .האם אמנם זקוקים
לאכזריות כדי ל י ש א א ש ה ולהוליד בנים:׳
פירוש
הרע:
יצר
ש ל י ש י מ צ א נ ו ב ר מ ב י ׳ ם ) פ י ה מ ״ ש ב ר כ ו ת ט ,ה( ש מ פ ר ש א ה ב ת ה ׳ ב י צ ר
״ ש י ש י ב ב ל ב ו א ה ב ת ה א ־ ל . . .א פ י ל ו ב ע ת ה מ ר י ו ה כ ע ס והרוגז ,ש כ ל זה הוא
הרע״ .מ ש מ ע שהוא מ פ ר ש ש י צ ר ה ר ע הוא ה ד ח ף ל מ ר ו ד בה׳ .וגם ל פ י ר ו ש זה
מתורצת
עבירה,
הראשונה
הקושיא
וגם
לא
נשארת
השניה הנ״ל,
באותו
מעשה
שהרי הרצון ל מ ר ו ד בה׳ איננו שייך א ל א ל מ ע ש י
בשעה שהוא
נ ע ש ה ע ל פי רצון ה׳.
אבל הקושיא
בעינה :איך ייחשב הרצון למרוד ״טוב״ ואיך הוא גורם לבנות
בית ולהוליד בנים ?
49
www.daat.ac.il
רביעי .ר״מ המאירי )חבור על
והנה כמה מגדולי הראשונים פירשו פירוש
אתר דעת -מכללת הרצוג
התשובה ,עמ׳ (233כ ת ב :״ . . .ב ש נ י לבבות ,ביצר טוב וביצר רע ,רוצה שנשים
תכלית מכווגת גם בפעולות היוצאות מן התאווה .ועל זאת הכוונה אמרו ב ד ר ש . . .
והנה טוב ,זה יצר הרע״ .ובפירוש תירץ כאן המאירי את הקושיא הראשונה דלעיל
מן המדרש ״והנה טוב מאד״ וגם הקושיא השניה מתורצת ,שהרי התאוה אחת היא
)וזהו הפירוש השני שהזכירו שם הר״י מסלנט( .אבל עדיין נשארו כמה דברים
לעיון:
א .למה נקרא היצר הזה ״רע״ ?
ב .מה זה יצר טוב ?
ג .איך המלה ״לבב״ מרמזת לשני היצרים ?
בהמשך ננסה לברר את אלה וכן להאיר מאמרי חז״ל סתומים בנושא.
ו
ב.
מ ק ו ר ה ב נ ו י ״יצר ה ר ע ״
אמרו בקדושין )ל ,ב( :״קשה יצר הרע שאפילו יוצרו קראו רע ,שנאמר כי
יצר לב האדם רע מנעוריו״ )בראשית ח ,כא( ,וכנראה זהו מקורו של הכנוי ״יצר
הרע״ שכן חז״ל נוהגים להשתמש בדברי המקרא בקביעת בטויים תורניים.
ודאי שאין כוונתם בזה שיצר הרע בעצמו ובטבעו רע ,שאם כן לא היה השי״ת
יוצרו .אלא שהקרא רומז לנו שאותו יצר לב רע מהתחלתו ,מנעוריו .ורק במשך
הזמן ,ולאט לאט ,ניתן לנו להפכו לטוב על ידי קיום המצוות ״שלא נתנו אלא לצרף
בהן הבריות״ )בר״ר מד ,א( .קיום המצוות יש בו לעצב מחדש את דחפינו ואת
תאוותינו ולהקים אהבת ה׳ כמאוויינו העיקריים :״אברהם אבינו עשה יצר הרע
טוב דכתיב ומצאת את לבבו נאמן לפניך״ )ירושלמי ברכות ט ,ה( .״לבב״ — שני
היצרים משמע.
ובזה מובן גם כן מה שנקרא יצר הרע ״טוב מאד״ ומה שצריכים לאהוב את
ה׳ בו ,והיינו אחר שהפכנוהו לטוב .אלא העובדה שה׳ קראו ״רע מנעוריו״ די בה
כדי לקבוע לו את השם הזה.
ג.
מהו יצר הטוב
לפי דעת המאירי וסיעתו הנ״ל ,שהם פירשו שיצר הרע היינו הנעה מתוך
התאוות ,נצטרך לברר מהו יצר טוב .על ידי הרחבה במקצת של דבריהם נוכל להגיע
לבירור שגי המושגים וכן להארה של כמה דברי חכמינו.
1
במקום אחר )חברר על התשובה ,עמ׳ 166פירש המאיר׳ :״בכל לבבך ,בשתי לבבות
וכר ,כלומר שבהשתדלותו בחק נפשו והשתדלותו בצרכי גופו ,תהיה הכוונה בשתיהן
אל תכלית אהת והיא אהבת השם״ .הפירוש הזה קרוב לנ״ל ,אבל לפיו ישארו כמה
מהמימרות דלקמן סתומות.
כעין פירוש המאירי שהבאנו לעיל פירשו גם בעל התשב״ץ )מגן אבות ,אבות ב ,יא(:
״ויצר הרע הוא רבוי התאוות וכי׳ ״ וכן ר״י אברבנאל )נחלת אבות שם( ובמדרש
שמואל )שם(.
50
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בני אדם מונעים ומופעלים בשתי דרכים כלליים:
א( לפעמים פועלים לפי התאוה ודחפים פנימיים בלי בקורת שכלית׳ או בלי
להתחשב עם בקורת זו.
ב( לפעמים הדחף פועל דרך מחשבה ומתוך בקורת שכלית והמעשה הוא
תוצאה של שיקול הדעת.
ונראה שכמו שהדרך הראשונה מכונה ״יצר הרע״ ,כך השניה נקראת ״יצר טוב״.
אין בזה לומר שהדרך המתונה והשקולה תמיד היא טובה ,וכן יצר הטוב אינו
תמיד טוב ,רק שמו נקרא כך ,כמו שראינו ששמו של עמיתו נקרא ״יצר הרע״ אף
על פי שאינו תמיד רע.
בזה יובן היטב מה שדרשו חז״ל )ברכות יב ,ב עה״פ במדבר טו׳ לט( :״ולא
תתורו אחרי לבבכם — זו מינות״ .ואם ,כמו שאמרנו קודם ,״לבב״ היינו שני היצרים,
הרי אמרו לנו כאן שמינות היא פעולת יצר הטוב בשתוף עם יצר הרע .אתמהא .אבל
לפי הסברנו עתה ,יצר הטוב היינו פעולה מתוך שיתוף השכל והמחשבה .ולפי זה
למדונו כאן ש ה מ ע ו ת אמנם נובעת מהתאוות )״יודעין היו ישראל בעבודת כוכבים
שאין בה ממש ,ולא עבדו עבודת כוכבים אלא להתיר להם עריות בפרהסיא״ —
סנהדרין מב ,ב ועג״כ דברי ר׳ אלחנן וםרמן ,בעקבתא דמשיחא וכן בקובץ מאמרים
מ״א ס״ז( אבל הן מגייסות את השכל לשרותן ,והרי היא מעשה שותפות של יצר
הרע והטוב .ומה נעמו דברי התורה ״אחרי לבבכם — זו מינות״.
וכן מובן בזה מה שאמרו חז״ל )קה״ר ד -יג .וכעי״ז באבות דר״ן פט״ז ה״ב(
שיצר הרע מזדווג לאדם מלידתו בעוד היצר הטוב אינו מזדווג לו אלא משיגדל .שהרי
דחפים ותאוות נמצאות בתינוק ״משעת יציאתו״ לאויר העולם )סנהדרין צא ,ב(,
והוא גם זקוק להם להחיותו עד שמתחזק שכלו והוא נעשה בר דעת כאשר מגיע
לגדלות — .ועם הדעת הוא זוכה ליצר טוב.
ד.
ה מ ל ה ל ב ב מ ר מ ז ת ל ש נ י יצרים א ל ה
בתנ״ך אנו מוצאין שהלב מסמל לפעמים את המחשבה ולפעמים את הרגש.
והרי כמה דוגמאות.
לב כמקום המחשבה
״ובלב כל חכם לב נתתי חכמה״)שמות לא ,ו (
״אשר חשבו רעות בלב״)תהלים קמ ,ג (
״לב חורש מחשבות אוף׳)משלי ו ,יח(:
״מים עמוקים׳ עצה בלב איש״)שם כ ,ה(.
״ולבי ראה הרבה חכמה ודעת״ )קהלת א .טז(.
;
;
ל ב כמקום הרגש והר*1ן
״ויניאו את לב בגי ישראל״)במדבר לב ,ט (
״היה לב ישראל אחרי אבשלום״)שמואל־ב טו ,יג( ?
״והשיב לב אבות על בנים׳ ולב בנים על אבותם״)מלאכי ג׳ כד(:
״ישמח לב מבקשי ה׳ ״ )תהלים קה ,ג(!
״כמים הפנים לפנים׳ כן י^ב האדם לאדם״)משלי כז ,יט(.
;
51
www.daat.ac.il
וכן מצאנו ברמב׳ץ בפירושו על הפסוק ״ואהבת את ה׳ א־לרייד בכל לבבך״
אתר דעת -מכללת הרצוג
)דברים ו ,ה( שני פירושים למלה ״לבב״:
א( ״הכת המתאוה״;
ב( ״הדעת ,והוא כנוי לרוח המשכלת״.
וכן המחבר )שו״ע או״ח סי׳ כ״ה ם״ח( :״הלב ,שהוא עיקר התאוות
ו ה מ ח ש ב ו ת . . .״ ואם אמנם המלה ״לב״ כוללת את כל אחד מאלה ,מסתבר מאד
לומר שהמלה הכפולה כוללת את ״שני הלבבות ,יצר טוב ויצר רע״ )לשון המאירי
כנ״ל( והיינו הפעולה השכלית והפעולה הרגשית ־.
בדרך זו נמצא גם פתרון לקושיא עתיקה .מה שמצאנו בפרשת המבול שה׳ שלח
את המבול כי ראה ״וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום״)בראשית ו ,ה( .ומאידך,
הבטיח שלא יביא עוד מבול ״כי יצר לב האדם רע מנעוריו״)שם ח ,בא( .הרי שרוע
היצר הוא סיבת המבול ,ובו בזמן סיבת מניעת המבול .ועכשיו כשנדקדק נראה,
שאדרבה ,משמעות הדברים מובנת היטב לאור הפירוש הנ״ל .הרי יצר המחשבה
דהיינו יצר טוב ,נוטה להיות טוב בדרך כלל׳ ואם גם הוא רק רע כל היום ,הרי זה
סיבה להבאת המבול .מאידך ,יצר לב האדם ,דהיינו יצר הרע ,בעל כורחו הוא רע
מנעורנו ,ומנעורנו לא ניתן לגו אלא לדאוג רק לעצמנו .אמנם ניתן הוא להטבה,
אבל אם לא הצליחו בזה ,הרי זה טעם להקל בדינם .וכמו שרעתו של יצר הטוב
״כל היום״ היא סיבה להבאת המבול ,רעתו של יצר הרע ״מנעוריו״ הריהי סיבה
למניעתו.
ה.
ב י ר ו ר ד ב ר י ת ו ר ה בעגין ה י צ ר י ם
בנוסף לכל מאמרי חז״ל בענין היצרים שכבר הבאנום בהמשך דברינו עד כאן
ואשר באו על פתרונותיהם לפי פירושנו ,יכול פירוש זה להאיר דברי תורה אחרים,
ונביא כמה כאלה.
2
הבאתי ראיות מן המקרא שהרי דנים אנו בדרשה מן המקרא .ואולי יהיה כאן ״לשון
תורה לעצמה ,לשון חכמים לעצמו״ )ע״ז נח ,ב(.
אבל לאמיתו של הדבר ,גם חז״ל ראו ,בדרך כלל ,את מקום החכמה בלב .וכן אמרו
)עירובין נג ,א( :״לבן של ראשונים כפתחו של א ו ל ם . . .״ .ומפורש אמרו )קה״ר א,
טז( :״הלב מ ה ר ה ר . . .הלב מרחש . . .הלב מחשב . . .הלב הוגה שנא׳ )תהלים
מט ,ד( :והגות לבי תבונות״ .ואמנם מצאנו שתנאים נחלקו בדבר ,וז״ל ילק״ש )ריש
משלי ,וכעין זה גם במדרש משלי א( :״שהיה שלמה מחפש ואומר ,היכן היא ההכמה
מצויה .ר׳ אליעזר אומר בראש ,ר׳ יהושע אומר בלב״ ,אבל מסיק שם :״ואתיא כבדעתי׳
דר׳ יהושע דאמר החכמה היא בלב״ .וממשיך :״מפני מה נתנה החכמה בלב ,לפי שכל
האברים תלוים בלב״.
אבל ,מאידך ,מצאנו שהראש הוא המלך על האברים )שבת םא ,א ואבות דר״נ לא ,ג(.
ועי׳ משך חכמה )פ׳ בא עה״כ משכן יקחו( וז״ל :״אולם המושכלות הן בראש ,שם
מקור המושכלות וציורים והמדמה והזוכר וראש מלך שבאברים״ .והעיר אותי ידידי
הדגול ר״א כרמל שליט״א שכן נרמז גם בדברי רבי )יבמות ט ,א( :״כמדומה לי שאין
לו מוח בקדקדו״.
52
www.daat.ac.il
הרצוג
מכללת
לבבי ליראה שמך״ ,היינו שהתפלל
״יחד
דעת -יא(:
אתר פו,
מה שאמר דוד המלך )תהלים
שיצליח בעיצוב מחדש של דחפיו עד שיסכימו עם רצונו השכלי לירא את שם ה׳,
ואז הרי שני היצרים יהיו מאוחדים.
מה שאמר ריש לקיש )ברכות ה( :״לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע״
פירושו שעל האדם להתרגל לפעול במתינות׳ ולפני שישלח רסן דחפיו ,לבחון אם
אמנם רצויים הם.
״ואת הצפוני ארחיק מעליכם — זה יצר הרע שצפון ועומד בלבו של אדם״
)סוכה נב ,א ע״פ יואל ב׳ כ( .ואמנם ,בעוד והליכי מחשבותינו בדרך כלל ידועים
לנו היטב ,מאויינו לרוב טמונים בתוכנו בלי שאנו בעצמנו נהיה מודעים להם ,והרי
צפונים הם בלבינו.
בהמה ,הרי אין לה אלא דחפים בלבד והרי זה מה שאמרו חז״ל
״שאילו היה לבהמה שני יצרים ,כיוון שהיתה רואה סכין ביד אדם
מפחדת ומתה״ .כנראה ,הכוונה שהמחשבה ,והיינו יצר הטוב ,חסר
הוכיחו שיש לה יצר סמכו זאת על כך שהיא מזיקה נושכת ובועטת
ומשמע דהיינו יצר הרע .וכן כתב שם מפורש המהרש״א .
)בר״ר יד ,ד(:
לשחטה ,היתד,
לה .וכן כאשר
)ברכות םא ,א(
3
מה שאמר הקב״ה ״בראתי יצר הרע ,בראתי לו תורה תבלין״ )קדושין ל ,ב(
לא תיארו כדבר שבעצמו הוא רע ואשר צריכים לחסלו ,אלא המשילו לדבר אוכל
שטעמו קשה וזקוקים לתבלינים למתקו .כן יצר הרע קשה הוא מאד׳ אבל על ידי
התורה הוא נתקן ויכול לזוננו .כמו שהבאנו לעיל ״שלא נתנו המצוות אלא לצרף
בהן את הבריות״.
מה שאמרו חז״ל )ב״ב טז ,א( :״הוא שטן ,הוא יצר הרע׳ הוא מלאך המות״,
צ״ע ממה שהשטן הוא אחד וכן מלאך המות ,בעוד ויצר הרע יחדו אותו לכל אחד
ואחד מבני אדם בנפרד ,כגון ״בשני יצריך״ ,וכן ״כל הגדול מחבירו ,יצרו גדול
ממנו״ )סוכה נב ,א( ומיידי ביצר הרע של עריות .וכן מד ,שאמרו שאברהם
אבינו עשה יצר הרע טוב כדכתיב )נחמיה ט ,ח( :״ומצאת את לבבו נאמן
לפניך״ .אבל ראה את דברי הר״ע ספורנו )בראשית ג ,א( שכתב על זה :״כי אמנם
יקרא הדבר בשם איזה דומה לו ,כמו שנקרא המלך א ר י ה . . .״ ואולי כוונתו לומר
שלא רצו בזה חז״ל שיצה״ר ממש השטן ,אלא שדומה לו בפעולותיו.
ו.
סיכום
ונסכם דברינו בקיצור.
לפי שיטת המאירי ניתן
בלבד ,בלי לערב בהחלטה את
השכל לגיבוש ההחלטה .לפי
ניתן לשפרו ולתבלו ולעשותו
3
לפרש שיצר הרע היינו הנטיה לפעול על פי הרגש
השכל .בעוד היצר הטוב הוא הדרך שבה מגייסים את
זד ,יצר הרע אמנם רע ואנוכי בתחילת חיינו ,אבל
טוב ,ולא נקרא רע אלא מפגי שכך התורה מכנהו.
לפי זה צ״ע מה שאמרו באבות דר״נ)טז ,ג( שאין יצר ה ר ע לבהמה .ועי׳ בנין יהושע
שם ,שפירש דהיינו שאינה מזיקה לעצמה.
53
www.daat.ac.il
ויצר הטוב הוא הנטייה לבחון החלטותינו לפני כל פעולה .ודרכו ניתן לנו לשפר
אתר דעת -מכללת הרצוג
את יצר הרע .אבל מאידך׳ גם יצרה טוב אפשר להשתמש בו לרעה כמו לטובה.
ח כ ר ת טובה
לסיום עלי לציין שר׳ מרדכי עמנואל נ״י עבר על המאמר והעירני לכמה מקורות
חשובים בנושא .יישר כוחו.
יצר
הרע מתחיל להתגרות מגיל שלש עשרה
. . .ו ב ז ה ח ל פ ו ימי נ ע ר ו ת ו מ ת ח י ל י ן ימי ע ל מ ו ת ה מ י ו ח ס י ם ל נ ו ג ה
ו ד ו מ ה ב ה ם ל צ פ י ר עזים ר ו ק ד ויצר ה ר ע מ ת ח י ל ל ה ת ג ר ו ת ב ו מ ש י ת ח י ל
ל ה י ו ת איש ,ד ו ב א ו ר ב ה ו א ל ו ע ל ה ר ע ה ש ו ק ד ו נ ת נ ו ל ו ח כ מ י ה מ ו ס ר ר מ ז
ב מ ש נ ה א ו ר ל ש נ ת י״ד ב ו ד ק י ז א ת ה ח מ ץ ) ה ו א ש א ו ר ה מ ב א י ש ה ע ס ה ( ,
א ו ר ה נ ר ה׳ נ ש מ ת א ד ם ל ע ש ו ת ל ו מ ו ק ד ע״י א ש ד ת ו ע ר ך ע ל י ה עצי ע ו ל
ת ו ר ה ו מ צ ו ת ו ל מ ס ר ו ביד ת ל מ י ד חכם ,סופר ונוקד וכל דרכיו פוקד חנוך
לנער בילדותו כשור לעול וכחמור ל מ ש א לישא חבילתו על כ ת פ ו
להעקד…
ר ב נ ו י ע ק ב ע מ ד ן ,מ ג ד ל עז ,ס ו ף א ו צ ר מ ג ו ר ה .
54
www.daat.ac.il
יונה ע מ נ ו א ל
אתר דעת -מכללת הרצוג
ארבעים
שנה לסיום השואה
ובגויים ל א י ת ח ש ב
עוד ידובר רבות על הביקור של נשיא ארצות הברית בבית קברות צבאי גרמני
שבו קבורים גם אנשי ס .ם״ חיילים שהשתתפו באופן פעיל ובמודע בביצוע של
פשעים חמורים ע״י השלטון הנאצי .רבים ניסו להניע את הנשיא מצעד חמור זה
שיש בו משום סולחה והתפייםות עם פשעי הנאצים ומבצעיהם .הנשיא לא נרתע
ואף נעלב מהאשמה כאילו הוא אנטישמי .מצד שני באו מדינאים ועיתונאים והסבירו
שאכן נשיא ארצות הברית זקוק היום לשיתוף פעולה מדיני וצבאי עם ממשלת בון
ולכן לא היה יכול לסרב לבקשתו של נשיא גרמניה לשים זר על קבריהם של חיילי
הרייך השלישי׳ כולל אנשי ס .ס . .הגרמנים ,כך הסבירו׳ נמאס להם לשמוע זה
ארבעים שנה על פשעיהם בתקופת השיאה והם דרשו צעד הפגנתי כדי לשחרר
אותם מהאחריות על השואה והמלחמה.
כניעה זו של נשיא ארצות הברית הכתה בתדהמה ובצער את ישראל ,מדינת
ישראל ואת העם היהודי בגולה .לא האמינו שאכן זה יקרה .בהתחלה נשמעה דעה
שבסופו של דבר סולחה זו לא תצא לפועל ,אך המציאות היתה אחרת• ואף גרועה
מזה .הנשיא טס אל מחנה הריכוז לשעבר ברגן־בלזן ,הניח שם זר ומיד טס
לביטבורג וכיבד את זכרם של חיילי הרייך השלישי ואנשי ס .ס . .עירוב פרשיות
זה הוסיף מלח על פצעי עם ישראל׳ כאשר נשיא ארצות הברית כרך את הגרצחים
ואת הרוצחים יחד .אף בנאומיו המשיך הנשיא להדגיש את עירוב הפרשיות.
והגרמנים הודו בפה ,מלא שירה ,על המתנה המיוחלת שנתנה להם ע״י אישיות
נעלה ,גשיא ארצות הברית ,שהוא ידוע כאוהב ישראל וידיד מדיגת ישראל.
ימים אלה דורשים חשבון הנפש .ידענו שהגרמנים דורשים החזרתם בכבוד
לחיק העמים ,סולחה על העבר עד שלא יהיו מוכרחים לשמוע לנצח על השואה
האיומה שהמיטו על עם ישראל ,על תאי הגאזים׳ על הרציחות ועל הברבריות כלפי
ילדים ,זקנים וחולים.
ואולי יש סיבה להיות מרוצים שנשיא ארצות הברית לא ביטל ברגע האחרון
את צעדו המצער .יותר טוב לראות את המצב כמו שהוא׳ יותר טוב שהדברים
ברורים לכל עם ישראל בכל מקום שהוא.
חושבני שנשיא ארצות הברית אינו אך ורק מדינאי
נוצרי אדוק והוא עושה רבות למען הפצת הנצרות בארצו.
אמונה מצרית ,שהיא כידוע ״דת הרחמים״ .אמנם עם
את פעולותיה של ״דת הרחמים״ משך כאלפיים שנה ,ועם
טוב .הוא מצהיר שהוא
וכנוצרי אדוק הוא חדור
ישראל מכיר מדי טוב
ישראל שוב עומד נדהם
55
www.daat.ac.il
מול גילוי חדש של דת הרחמים .למד .נרמה את עצמנו? דת הרחמים מעולם לא
אתר דעת -מכללת הרצוג
הצטיינה באהבה יתירה כלפי עם ישראל .דת הרחמים דורשת ממאמיניה רחמים
כלפי כל פושע ,כלפי כל בן אדם שנכשל ,אפילו ביצע את הפשעים החמורים ביותר.
ד ת הרחמים דורשת גישה אנושית כלפי כל פושע נוצרי• אמנם יש להעניש את
הפושע ואת הרוצח ,אך גם הוא זכאי לרחמים .אין זה מקרה כלל וכלל שאלפי פושעי
מלחמה הצליחו להמלט אחרי השואה הודות לעזרה הפעילה של הכמורה וממשלות
גוצריות באירופה ודרום אמריקה.
אבן יסוד באמונה הניצרית שהאדם מוכרח לחטוא .כל אדם גושא׳ לפי השקפה
זו ,את ״החטא הקדום״ ,האדם מוקף מעת לידתו בחטאים והאדם ניצל רק ברחמים
מהמציאות העגומה של הכרח לחטוא .הבנה בלתי נכונה בתנ״ד הביאה את הנצרות
לכך לטעון שזאת היא רוח התנ״ך .הם מסתמכים על פסוקים כגון ״וכל יצר מחשבות
לבו רק רע כל היום״ )בראשית ו ,ד (.וכן ״הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי״
)תהלים נא ,ז( .לא כאן המקום לויכוח עם אמונה נוצרית זו׳ אבל עלינו לדעת שכך
היא השקפת הנצרות אין פלא ,איפוא ,שהעולם הנוצרי מוכן לנטות קו על הפשעים
החמורים ביותר .הם רואים בסליחה והתפייסות סימן של רחמים ורוח נוצרית יפה.
ראשי הכנסיה מסכימים בלב שלם עם התפייסות זו עם הרוצחים הנוצרים של לפני
ארבעים שנה ,ובודאי ובודאי כאשר מליוני הנרצחים היו ב ר ו ב ם . . .יהודים!
זאת ועוד :הנצרות צדדד .מאז ומתמיד בצדקתו של החזק׳ הן מבחינה השקפתית,
הן מבחיגה תועלתית .לכן לא קשה לה לסלוח לפשעיו של החזק] .דוגמא בימינו־
אנו :העולם הנוצרי מפקיר את המיעוט הנוצרי בלבנון (.העקרון של דת הרחמים
הפך להסכמה אילמת לפשעי החזק .הגיוני — ,לפי תפישה זו — שראשי הותיקן
מלאו פיהם מים בזמן שלטון הנאצי ,גם כאשר נודע להם על רציחת מליוני יהודים
בידי הגרמנים .גם היום ראשי הנצרות אינם רואים שום בעיה מצפונית בהתפייםות
עם גרמניה והעברת קו על פשעי העבר .איך אומרים היום? זהו תהליך׳ תהליך
מוסרי של העולם הנוצרי .דת הרחמים נותנת גושפנקה לכל כגיעה מצפוגית.
לא באתי לעורר ויכוח עם הנצרות ואין כוונתי ח״ו לעורר שנאה לגויים ,אבל
מן הראוי שנבין את מאורעות הימים באור הנכון .הנחת זר על קבריהם של חיילי
היטלר ימ״ש ,אפילו לא היו אנשי ם .ם .הוא מעשה נוצרי מובהק .צעד נוצרי זה
מסמל התפייסות בין שני עמים נוצרים חזקים ,תוך הדגשה שזאת התפייסות
המושתתת על אדני המוסר ,קרי המוסר הנוצרי.
חשבנו לתומנו שהעולם הנאור לעולם לא יסלח לגרמנים על השואה האיומה,
על תאי הגאזים ,ופשיטת כל רגש אנושי ברצח מליוני יהודים בצורה שאין דוגמתה
בתולדות האנושות .אך האמונה הנוצרית אינה סוברת כך .דת הרחמים מוכרחה
לשים גבול לחרם החברתי שהוטל על גרמניה אחרי סיום המלחמה .אתרי השואה
הוציאו בכמה ארצות במערב אירופה חוק האוסר חיתון עם הגרמנים ואף נאסר
ביקור של גרמנים בארצם .אחרי כמה שנים הוסר החרם וכך הגענו כעת לשלב
*
ראה בפירוש הרב ש״ר הירש ,בראשית ו ,ה דחיה מוחלטת של השקפה זו.
56
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
האחרון .אמנם לפי הבנתנו היהודית אין לנשיא ארצות הברית להניח זר אפילו
על קבר של חיילי גרמניה ,וכל שכן ,קל וחומר בן קל וחומר ,שאין להניח זר על
קבריהם של אנשי ס .ס . .אך עלינו לדעת שהנצרות חושבת לפי תפישתה־היא.
סופר חילוני ,אבא קובנר ,התבטא בצורה חריפה גגד הסולחה עם מבצעי
השואה .הוא טען שלפני ארבעים שנה נרצחו מליוני יהודים ועכשיו ע״י זר הפרחים
על קברי הם .ס .בביטבורג ,נרצח זכרונם של שש מליון יהודים .דבריו הם נכונים.
החילוניים בישראל אינם יכולים להבין כלל מה קורה כעת לפני עיגיהם ממש .מלאי
אהדה הם לתרבות הנוצרית על כל גווניה והנה פתאום הם עומדים מול יריקה
נוצרית ,יריקה שלא חיכו לה כלל .הם לא האמינו שיש תהום כה עמוקה בין תפישתנו
ובין תפישת העולם הנוצרי .ואולי תפקחנה עיניהם ?
אד אין להכחיש שהסולחה של העולם הנוצרי עם פשעי הגרמנים הפתיעה גם
אותנו ,היהודים הדתיים .גם אנו לא חשבנו שזה יקרה עכשיו — עוד בדור השואה.
ואולי האשמה תלויה גם בנו .חוששני שלא עשינו מספיק לשמור על זכרונות השואה,
זכרוגות פשוטם כמשמעם .דבר מוזר התרחש אחרי השואה .ההלם אחרי השואה
היה נורא .שרידי השואה היו תחת לחץ פסיכולוגי עמוק .רוב הניצולים סרבו לדבר
על מה שקרה להם .הם ממש פחדו לדבר .היה הכרח לנסות לשכוח• סוף סוף רצו
לחזור ולהמשיך לחיות ולשם כך היה צורך לנתק את עצמם מזועות השואה .לכן
המעיטו לדבר והעדיפו לשתוק ואף קיוו לשכוח — ,ואם לא לשכוח את הכל׳ אז
בכל אופן לשכוח חלק מהזכרונות .ועוד סיבה לשתיקה בימים אלה :היו יהודים
רבים שהצליחו להסתתר בזמן השואה ,אך רבים מיקיריהם נסחבו למחנות ההשמדה.
ניצולים אלה פחדו לשמוע מניצולי המחנות על זועות השואה ,הם בקשו לא לדבר
על השואה ן מספיק שהוריהם ,אחיהם ואחיותיהם ולפעמים גם ילדיהם הומתו בתאי
הגאזים ,הם סרבו לשמוע איך יקיריהם סבלו והומתו .תקומת מדינת ישראל ומלחמת
השחרור גם הם תרמו למיעוט העיסוק בזכרונות השואה .אמנם ישנה כיום ספרות
ענפה על השואה ,אך השואה לא זכתה להתייחסות הראויה לה.
וכך הגענו למצב תמוה .אלפי ניצולי השואה כ ב ר הלכו לעולמם ומספר הניצולים
החיים היום הולך ופוחת .לכל ניצול השואה הזכרונות שלו ,זכרונות ברורים,
זכרונות מעורפלים ואף מאורעות שהוא יכול להעיד עליהם שהוא שכח א ו ת ם !
מעט מאוד נעשה למען איסוף הזכרונות מהשואה .חוששני שהדורות הבאים לא
יבינו למה לא נאספו זכרונות מכל ניצולי השואה .גם המוסד יד ושם לא עשה מספיק
בנידון .נצולי השואה רבים שלחו זכרונות ל״יד ושם״ ,אך מוסד זה לא ביקש חומר
נוסף או מקורות לחומר חדש.
גורמים שונים הביאו לשתיקה זו על פרטי השואה .אנו מדברים על השואה
בצורה כללית ,אך עד היום הזה יש פחד לדבר על פרטי השואה ,לרשום זכרונות
או לדבר עליהם ברבים .לא רק על פשעי הגרמנים מפחדים לדבר .יש אי־ידיעה
כמעט מוחלטת על חיי היהודים בשואה .הלואי את הגרמנים עזבו ואת חיי היהודים
בשואה שמרו .מה ידוע היום ,ארבעים שנה אחרי השואה׳ על המאמצים של מאות
אלפי יהודים לשמור על קיום המצוות בשנות השואה .נכתב סיפור כאן וסיפור שם,
אך אין זה אלא מיפה מן הים.
57
www.daat.ac.il
הרצוג בלזן תקעו שופר בראש השגה.
מכללת ברגן
שבמחנה
והנה דוגמאות מעטות :מספרים
אתר דעת -
אך מי מעונין לדעת מי תקע שופר בברגן בלזן ,האם תקעו פעם אחת או אולי היו
כמה מגיגים .ומה זה היה ״מגיד בברגן בלזן ? מספרים שאפו שם קצת מצות לפני
פסח .מי אפה וממה אפו ואיך אפו ? הייתי נוכח כאשר אפו מצות בברגן בלזן ואני
יודע מאיזה קמח ומאיזה ״מים שלנו״ ,מי לש ומי השגיח ,איפה אפו ועם איזה
עצים ובאיזה תנור .ובאמצע האפיר ,נכנם איש ם .ם ! .האם מישהו מעונין לאסוף
ידיעות אלו ,למען ידע דור אחרון ?
ועוד פרט .ידוע על ״יהי רצון״ שחובר בברגן בלזן לאומרו לפני אכילת חמץ.
האם מישהו אסף חומר׳ כדי לשמור על הפרטים ,באיזו שנה חוברה תפילה זו,
מי חיבר אותר* איך הפיצו אותה ,מי העתיק אותה .הכרתי שני בחורים ה׳ יקום
דמם ,שהעתיקו תפילה זו בכמה וכמה העתקים ,בכתב ידם׳ אחרי עבודה מפרכת
של שתים עשרה שעות ביום; הם העתיקו והפיצו ,אך הם בעצמם לא אכלו לחם
משך כל ימי הפסח תש״ד! איפה זה נרשם ו
ישנם זכרונות וישנה שכחה .בחורף תש״ה החמיר המצב בברגן בלזן ,רבו
החללים ,וכמעט כולם נהפכו לשלדים חיים .כמעט שנה הצליח אבי מורי הי״ד
לחחזיק ולארגן תפילה בציבור בצריף .עוד בחול המועד סוכות תש״ה התפללנו
ובאמצע נכנסו אנשי ס .ס ,.צעקו ושאגו כשבט ברברים ,הכו על ימין ושמאל ואף
הענישו את האחראי על הצריף• זה האחרון ,אדם לא דתי ,יוסף גרונמן׳ קיבל מכות
נוראות ,אך הוא ביקש מאבי מורי הי״ד להמשיך בארגון המנין! אחר כך העבירו
את כולנו לצריף אחר ושוב לצריף אחר ואינני זוכר מתי נפסק המנין .ידוע לי
שבחנוכה כבר לא היה מנין .אבי מורי הי״ד הדליק כל ערב נר אחד עבור כולם,
אך יהודי אחד גיגש אל אבי הי״ד ואמר שאינו מבין איך אפשר להדליק נר חנוכה
במקום מחריד זה.
ולמה לא אוספים חומר על לימוד תורה בשגות השואה ,במקומות מסתור
ובמחנות .האם אין ערך שנספר על זה לבנינו ,שלא נשוחח על זד ,בישיבות ? על
לימוד תורה בערום ובחוסר כל ,רעב וחולי ,עם ספר אחד או בלי ספר ,אבל למדו,
באימת קודש .לימוד תורה במחבוא בעליית הבית ,במרתף בגיטו ובמחנות .לא
מדובר על לימוד תורה שלפני מאות שנה ,אלא לימוד תורה לפני כמה עשרות שנים,
לימוד תורה לשמה בלי מותרות ,בלי התנשאות .זאת היתה קנאות אמיתית ,בלי
זיוף .האם אין זה ראוי להיזכר ,האם אין זה מעניין את היהדות הנאמנה ? ומי יודע
אם אין קשר בין התעלמות זו לבעית השטחיות שביהדות הנאמנה כיום ,השאיפה
לתיצוניות ולמותרות ,קנאות עקרה ופלגנות מזיקה.
למרות השואה וחיסולם של מליוני יהודים ,נשארו עשרות אלפי ניצולים,
שארית הפליטה מעמק הבכא .רובם הגיעו לארץ ישראל או לארצות הרווחה .הם
חיים בתוכנו ,אנו נפגשים אתם יום־יום ,מתפללים אתם ואנו משתתפים בשמחתם
והם שמחים בשמחתנו .אך יורשה לי לשאול שאלה א ח ת :האם שאלנו אי־פעם
אחד מניצולי השואה לספר מה זה היה ״שבת״ במחנות ,מה הם זוכרים על יום
הכפורים באושוויץ או בטרבלינקה ,אם היה איזה זכר לליל הסדר ועוד שאלות כאלו
וכאלו .יתכן שרבים נמנעו משאלות כאלו מתוך חשש שפליט השואה יסרב לדבר
על התקופה ההיא .אך עצם ההתענינות בחיי אחינו ואחיותינו בשואה היא
58
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
עובדה מצערת .מי שמע על יהודים שהלכו בשבת לעבודה ,עם כלי עבודה לסלילת
כבישים בידיהם ,אך בלי מטפחת בכים י שמעתי ויכוח אם אפשר בליל שבת לקדש
על שתי פרוסות לחם.
ראיתי אך חלק קטנטן של השואה ,אך כמוני יש לכל הניצולים זכרונות• ישנם
דברים שאפילו היום אי אפשר לדבר עליהם ,אך זה אינו פוטר אותנו לאסוף כל מה
שניתן לשמור לדורות הבאים .אפילו ניצולים מאותו המחנה יש להם זכרונות
שונים .מאות יהודים עבדו בברגן בלזן בקומנדו הנעלים! עבודתם היתה לפרק
מליוני נעלים משומשות שהובאו למחנה מכל קצווי גרמניה .החלקים העליונים
נשלחו שוב לבתי חרושת שוגים בגרמניה ואילו מהפסולת הקמנו ערימה גבוהה
ורחבה בתוך המחנה .שמעתי שהגרמנים ,אנשי הס .ס , .קראו לערימה גבוהה זו
,Die jiidische Klagcmaucrכותל הקינות ,כינוי המקובל לכותל המערבי.
הגרמנים השתמשו במלה זו מתיר הנאה על העבודה המפרכת בהקמת ערימה עצומה
זו .הם צעקו ואף נתנו מכות כאשר העלינו במריצות את פסולת הנעליים אל
ראש הערימה שהתרחבה יום יום .מי יודע היום על ״כותל המערבי״ שבברגן בלזן י
וכך ישנם פרטים לאין שיעור ,על הקרמטוריום ,המשרפה ,על ^ K i r g m b o
שעל יד המשרפה ,שממנו חפרנו חול לעבודות הבניה שבמחנה .ועל יד המשרפה
היתה הבקתה של שני בחורים שעבדו במשרפה ואחר כך הם הועברו למות במחנה
אחר .היו שמועות שבחורים אלה נצטוו לעקור את שיני הזהב מהמתים לפני שרפתם.
כמובן אין להתעלם מהצללים שבתקיפת זו ,צללים חמורים ,על יהודים שירדו
מטה מטה .הצללים האלה מקשים לתת תמונה אמיתית על חיי עמנו בשנות השואה,
בגיטאות ובמחנות .אך גם מהכשלונות אפשר ללמוד ובודאי אין לצייר את החיים
בשנים אלו כטלית שכולה תכלת .אך חוששני שהשכחת תקופה זו על פרטיה הזוהרים
והכאובים היא אסון לעם היהודי ,לחינוך היהודי ולהםטוריה היהודית .חובה עלינו
לתבוע את עלבונם של קדושי השואה שהאמינו בשעות הקשות ביותר שבחייהם,
שעם ישראל יזכור אותם ויכבד את זכרם ע״י ידיעת מעשיהם לפני שעלו על
המוקד ,הי״ד.
הנחת הזר בבית הקברות הצבאי בגרמניה ע״י נשיא ארצות הברית היתד ,צעד
בלתי צפוי לחלוטין .צעד זה העיר אותנו מאשליות• ואולי נתבונן יותר בסוגיה
חמורה זו של שנות השואה ונצליח למסור את פרטיה לדורות הבאים .לא דרוש
לנו מחקר השואה אלא רצון לשמוע ולשמור.
ואף מן הראוי לעמוד על יחסנו אל העם הגרמני .זה שנים רבות מבסיחים לנו
שלטונות גרמניה שלעולם לא יבצעו עוד פשעים כאלה נגד היהודים .יותר מזה —
אנו שומעים הרהורי חרטה ואף בקשת סליחה .יש להניח שהצהרות אלו ניתנו
בכנות ,אף שאין לשכוח שלא כל שכבות העם שותפים לגישה זו של בושה וחרטה.
אך לפי דעתי אנו מהוייבים להבהיר לנו .לבנינו ולכל העולם שאין סימני צער
עומדים כאן לדיון .יתכן מאוד שאין סכנה שבעשרות השנים הבאות יחזור העם
הגרמני לסשעיו האיומים והבלתי אנושיים שבשנות השואה .אולי לעולם לא יחזור
59
www.daat.ac.il
מחוייבים לדון על גישתנו לעם הגרמני,
כאשר אנו
לזה .אך כל זה אינו נוגע לנו כעת
מכללת הרצוג
אתר דעת -
העם שהוציא מתוכו רוצחים כה שפלים ,כה ברברים והם עשו כל זה תוך נימוק
שהם הם הגזע העליון.
עובדה היא שתמיד היתד• אנטישמיות בגרמניה .עובדה היא שבהשמדת מליוגי
יהודים השתתפו עשרות אלפי גרמנים ואולי אף מאות אלפים׳ ולא רק אנשי ס .ם.
מוסתים .גרמנים מכל שכבות הציבור השתתפו באופן פעיל בשואה ,גרמנים מהצפון
ומהדרום ,מחבל הדוהר וממזרח ,פשוטי העם ואנשי מדע ,רופאים בכירים ואנשי
אומנות ותרבות• מוסדות מחקר והםטוריה הוקמו לשם ביצוע הפשעים וביסוסם
המדעי־ביאולוגי .עשרות אלפי חיילים מהשורה השתתפו ברצח מליוני יהודים
בפולין ,ליטא ואוקריינה .אכזריות וכוחות בהמיים שבגרמגים פרצו החוצה ומצאו
סיפוק שטני .עם שהתפאר להיות פאר התרבות האירופאית ,ואשר יצירותיהם של
שילר וגותה היו שגורות בפי כל שכבות הציבור — הם הם בצעו פשעים ,חדשו
שיטות עינויים אשר לא שיערנו ,שאכן ייצור ההולך על שתיים מסוגל לעשותם.
ובכן השאלה היא איך נתייחס לעם הזה ,לתרבות שלו ,לחלקו בתרבות העולם.
אל נא נתווכח אם יש סימני חרטה או אין ,אם יש סכנה להשנות לעתיד או לא— ,
אלה הם דברים מעניינים להםטוריונים בלבד .אנו שואלים איך נדון את העם הגרמני
אשר רבים מהם )לא כולם!( בצעו את מה שזממו לעשות .איך נתייחס לעם,
שאפילו רק מיעוט מהם מסוגל לבצע פשעים כה נוראים ,שמחים לרצוח ,לענות
ילדים וזקנים ללא ישע ,מליוגי יהודים ללא הגנה .הם אף עינו ורצחו מאות אלפי
אסירים מאומות העולם • .גם את הייחם התת־אגושי של הגרמנים כלפי פולנים
ורוסים יש לקחת בחשבון ,כאשר נדון את העם הזה׳ את תרבותו ואת מקומו בין
עמי תבל.
וחוששגי שגם החשבון הזה טרם עשיט כראוי.
יורשה לי לסיים בסיפור קטן .כאשר הגרמנים נכגםו לבית הורי הי״ד
לאסור אותנו ,את אבי ואת אמי עם שמונה ילדים ,הם נתנו לנו כמה רגעים לאסוף
את התרמילים ,שמיכות וקצת אוכל .וכך היתר• שיטתם :למחרת פינוי הדירה ,באו
הגרמגים להוציא את כל הרהיטים .ברגעים המעטים שהגרמנים נתנו לנו לצאת מן
הבית ,לקחה אמי מורתי הי״ד עט וכתבה באותיות גדולות מ ת ח ת אחת התמוגות
שבדירה מילה אחת :ר ו צ ח י ם ,בלע״ז Moruer:אמי היי׳ד קיותה שלמחרת
כאשר יבואו לפנות את הרהיטים׳ יקחו גם את התמונה ויראו הגרמנים את שמם
האמיתי.
*
כאשר צעדנו פעם לעבודה ,זיפות כבישים בברגן בלזן ,ראיתי מאחורי הגדר ,איר
אנשי ם .ם .עשו — Apellמפקד — לאסירים גויים שהוחזקו בתנאים נוראים .במפקד
בוקר היו שלוש קבוצות ,קבוצה של אסירים ״חיים׳ ,ערימה של א ס י ר י ם . . .פתים
)אלו מתו כנראה במשך הלילה( ובאמצע שכבו אסירים . . .גוםםים.
60
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
על
ספרים ועל סופריהם
יונה ע מ נ ו א ל
ספר
נ ש מ ת א ב ר ה ם חלק יורה ד ע ה
נשמת אברהם ,הלכות חולים ,רופאים ורפואה .חלק יורה
דעה .מאת פרוס׳ אברהם־םוסר אברהם .ירושלים תשד״מ.
כאשר סקרנו לפני שנתיים ב״המעיך )ניסן תשמ״ג( את ספר נשמת אברהם,
חלק אורח חיים ,על הלכות חולים ,רופאים ורפואה ,לא תארנו לעצמנו ,שאחרי תקופה
קצרה יופיע חלק שני של ספר זה ,והפעם חלק יורה דעה.
לכאורה אין בשולחן ערוך יורה דעה דינים רבים בעניני רפואה .מה להלכות
שתיטה ,טרפות׳ בשר וחלב ,ריבית ,נדרים ,תלמוד תורה ,נדה ואבלות לחולים
ולרופאים ו אך לא כך הדבר .בספר הנוכחי דן פרופ׳ אברהם במאות הלכות שב״יורה
דעה״ שיש להן קשר עם רפואה .אפילו בסי׳ א ,הלכות שחיטה ״מי הם הכשרים
לשחוט״ ,מביא פרופ׳ אברהם דיונים על כשרותם ואי־כשרותם של שוחטים הנובעת
מבריאות לקויה או מומים של השוחט .בהלכות כסוי הדם )סי׳ כח ,סעיף טז( מובא
הדין ״השוחט לחולה בשבת לא יכסה״ ואילו בהלכות מליחה )סי׳ כט ,סעיף ג( דן
פרופ׳ אברהם בבעית מליחת בשר במלח דיאטי עבור חולים החייבים לאכול בלי
מלח .נקודת המוצא של הדיון בחידוש הידוע שבשו״ת הלכות קטנות )ח״א סי׳ ריח(
כאילו סוכר נחשב למלח ואפשר למלוח את הבשר עם סוכר .רוב האחרונים דוחים
את דברי ההלכות הקטנות ,ופרופ׳ אברהם מציע השימוש במלחים אחרים שאין
להם השפעה מזיקה לחולים .המחבר הסתמך כאן על פוסקים אחרונים שדנו בבעיה זו.
פרק חשוב בספר הוא סימן קנה ״אם מותר להתרפאות מעובד כוכבים״ .בשו״ע
נפסק )שם סעיף א( ״כל מכה וחולי שיש בהם סכנה שמחללים עליהם השבת אין
מתרפאים מעובד כוכבים שאינו מומחה לרבים״ .רבים הדיונים בספרי הפוסקים
ומפרשי השו״ע בכל הקשור בהלכה זו ופרופ׳ אברהם מביא בבקיאות גדולה א ת
הכרעות האחרונים בהלכה מסובכת זו.
ומכאן לדיונים בהלכות נדה ,דיונים המשתרעים על ששים עמודים .דיון רחב
בבעיות חציצה לגבי אשד ,הטובלת ,סתימות בשיניים ,שיניים תותבות ,תפירות
וכן מכשירים רפואיים שונים .פרופ׳ אברהם פגה בשאלות רבות לגדולי הפוסקים
בדורנו ומביא את הכרעותיהם .כמו כן הסביר פרופ׳ אברהם את הבעיות מבחינה
רפואית .המחבר המשיך בבירורים רפואיים בהלכות מילה ,מחלות המעכבות את
המילה ,מציצה בפת או באופן אחר וכו׳ .וכן מובאים בספר עיונים רבים בהלכות
ביקור חולים והלכות אבלות הקשורים בהלכות רפואה.
תשיבות גדולה לספר זה ורבים ימצאו כאן הדרכה נאמנה בהלכות מסובכות.
פרופ׳ אברהם הדגיש בפתיחת הספר ״ממרת הספר הזה היא אך ורק להביא לפני
61
www.daat.ac.il
מכללת הרצוג
אתר דעת -
להתעורר לפני החולה ,ולציין את מראי
שעלולות
הקורא את הבעיות ואת השאלות
המקומות שהיה ביכולתי למצוא .הספר לא נכתב כדי לפסוק הלכות או להראות לחולה
או למטפלים בו הלכה למעשה את הפתרונות לבעיות הלכתיות ,אלא להדריך אותם
בדרך אשר ילכו בה שידעו איך ומתי לשאול ולהתיעץ עם מורה הוראה״ .אך מסופקני
אם בזה פתר המחבר את הבעיתיות שבספרו .מספרים שהחפץ חיים זצ״ל חשב
לחבר משנה ברורה גם על שולחן ערוך ,יורה דעה ,אך רבנים גדולים יעצו לו לא
לחבר ספר כזה .הם הסבירו שמן הראוי שבבעיות הלכה שבי׳יורה דעה״ יפנו בעלי
הבתים למורי הוראה ואין לתת בידי ה״בעלי בתים״ ספר עם הכרעות בהלכות
מסובכות שביורה דעה• למרות דברי פרופ׳ אברהם בפתיחת הספר ,אין להתעלם מזה
שאכן ישנן בספר זה הכרעות מגדולי הפוסקים ,מסודרים ומבוארים ,עד שכל מי
שמעיין בספר ימצא כאן הדרכה מעשית לבעייתו־הוא .מקובל שהולכים לרב בכל
שאלה של חציצה בטבילה ,אך מסופקני אם אחרי קריאה בספר זה ,ימשיכו לפנות
למורה הוראה׳ שהרי בספר שלפנינו הכל מסודר ע״פ הכרעות גדולי האחרונים
וגדולי הפוסקים בדורנו .הבאתי חשש זה לפני רב גדול שליט״א והוא הסביר לי
שעיקר חשיבות הספר אינה לבעלי בתים אלא בהדרכה לרבנים .בספר זה יש מראי
מקומות רבים לספרי הלכה הדנים בבעיות הרבות המתעוררות בימינו והקשורות
ביורה דעה ,ועל ידי עיון בספרים אלה יגיעו מורי הוראה להכרעה בשאלות
שהופגו אליהם.
המחבר חרש חרישה עמוקה בספרי ההלכה ואף בכתבי עת תורגיים )אסיא,
מוריה ,המעין ועוד( ואסף אלפי הכרעות הלכתיות .לפעמים הקדים פרופ׳ אברהם
הסבר רפואי קצר המקיל על הבנת הנושא .פרופ׳ אברהם מתגלה בספרו זה כרופא
מומחה ותלמיד חכם בעל שיעור קומה.
לשונו של הספר ברורה והענינים מסודרים בצורה יפה• המחבר לא חסך וסידר
את הנושאים בצורה ברורה .אך לפעמים קיצר במקום שהיה מן הראוי להאריך.
בשאלת חציצת עדשות מגע בטבילה ,כתב פרוס׳ אברהם סך הכל שורה וחצי וז״ל
״אם שכהה להסירם ,אינה צריכה לטבול שנית׳ אך לדעת המנחת יצחק מהווים
חציצה ואפילו בדיעבד״ .כמקור להיתר מובא שו״ת אגרות משה ושו״ת הר צבי.
חסרה כאן הדגשה שגם לפי המקילים יש חיוב להוציא את עדשות המגע ל פ נ י
הטבילה והמחלוקת קיימת רק ל ד י ע ב ד .וכן העיר לי מו״ר הרב שלמה זלמן
אויערבאך שליט״א ״ואף שזה משמע מהלשון של ׳ואם שכח׳ ,מ״מ הי׳ צריך לכתוב
בפירוש שחייבים להוציא״ .בהקשר זה יש לציין שהשימוש בעדשות מגע אינו שווה.
יש הולכים אתן רק שעות מועטות ביום ויש משתמשים אתן כל היום .יתכן
שהפוסקים המקילים לדיעבד אינם מקילים לגבי אותן נשים שאינן משתמשות
בהן כל היום ,ואילו המחמירים מודים שאם אכן הולכות אתן כל היום יש מקום
להקל בדיעבד .על זה העיר לי מו״ר הרב שלמה זלמן אויערבאך שליט״א וז״ל
״חושבני שגם אם הולכות בהן כל היום׳ מ״מ אם בלילה הן מוציאות את עדשות
המגע ,מ ס ת ב ר שאין זה ראוי לביאת מים ,וחוצץ״• אגב ,אחרי ניתוח קטרקט׳ ובמיוחד
בניתוח בגיל יותר צעיר ,משתילים לפעמים עדשת מגע ובמקרה זה כנראה גם
המתמיד יודה שאפילו לכתחילה אין כאן חציצה.
62
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
חשיבות הספר אינה רק בליקוט אלפי הלכות מתוך ספרי הפוסקים ,עבודה
רבה בה עבר המחבר על מאות שאלות ותשובות המפוזרים בספרים רבים .פרופ׳
אברהם לא הסתפק בזה ,אלא הביא שאלות רבות לפני מו״ר הרב שלמה זלמן
אויערבאך שליט״א ולפני הרב יהושע נויבירט שליט״א .כמעט אין עמוד בלי הוראה
בשאלה חדשה והוראות אלו מוסיפות חשיבות מעשית מעודכנת לספר זה .פרופ׳
אברהם עבר על כל סעיף בשולחן ערוך יורה דעה וכאשר התעוררה שאלה שלא
מצא עליה תשובה ,הביא אותה לפני הרבנים שליט״א .בסי׳ קכ ,הלכות טבילת
כלים׳ אין לכאורה דינים מיוחדים להולים ורופאים .פרופ׳ אברהם מביא בסימן זה
)עמ׳ לא( דיונים אם מותר להשתמש בכלים במלונות ובמסעדות כאשר יש חשש
שהכלים לא הוטבלו .והוא מוסיף :״וכל זה באדם בריא׳ אולם חולה המאושפז בבית
חולים יהודי ,א״ל ]אמר לי[ הגרש״ז אויערבאך שליט״א דודאי יש להתיר לו לאכול
ולשתות מכלים של בית החולים אפילו כשהוא יודע בודאות שאינם מוטבלים״.
עיונים חשובים מביא המחבר בסי׳ שלו ״דיני הרופא״ ,על המצוד! לרפאות,
על האחריות הגדולה של הרופא ועל חיוב תשלומים אם ריפא בלא רשות וקלקל.
בסי׳ קנח מביא המחבר תשובות רבות לגבי חולה שיש בו סכנה וחולה שאין בו
סכנה ,אם יש לכפות על החולה לעבור ניתוח ,מה הדין אם החולה בסכנה ,אך הניתוח
אולי יצליח או ח״ו יקרב את קיצו .בסי׳ שמט ״איסור הנאה במת ובתכריכיו״ מביא
המחבר דיונים רבים בקשר לניתוחי מתים .מן הראוי להעתיק את דברי פרופ׳
אברהם בנידון .אהרי שהביא שרובם ככולם של הפוסקים אוסרים נתוחי מתים
לשם לימוד רפואה ,מוסיף פרופ׳ אברהם )שם עמ׳ רנו( וז״ל ״והיום עם עצם
ההתפתחות של המידע הרפואי ובעיקר של בדיקות משוכללות ע״י צילומים וכן
ביופסיות מהחולה התי גם ממקומות העמוקים בחלל הגוף ,פחתה מאד החשיבות של
ניתוחי מתים בלימוד הרפואה ובאבחנת מחלות ,עד כדי כך שהיום השתגה החוק
בארה״ב ואין בית החולים חייב לבצע ניתוחי מתים כלל כדי לזכות לסינוף לבית
חולים אוניברסיטאי .כמו כן אין שום ראיה שרמת הרפואה בבית חולים׳ בו אינם
מבצעים ניתוחי מתים ,יורדת עקב זה מביה״ח אחר ,או שהרופאים או סטודנטים
הלומדים שם נופלים ברמת ידיעתם ברפואה מעמיתיהם הלומדים בבתי חולים
שם מבצעים ניתוחי מתים״.
בסי׳ קנז )עמ׳ סו—סז( דן המחבר במחקר שמבצעים על חולים ובריאים
״כשמטרת המחקר היא לעזור לחולים אחרים בעתיד ,האם גם כאן מותר לעשות
כן בהסכמת הנחקר ובצער קטן כגון לקיחת דם וכו׳ ועגה לי הגרש״ז אויערבאך
שליט״א שאם החולה נמצא לפניך והוא במצב מסוכן ,אז ודאי מותר לאדם לסבול
אפילו צער גדול כגון לתרום כלייתו כדי להציל את החולה המסוכן״ .אך זה רק אם
יש חולה מסוכן לפנינו .ואילו במחקר וגסיון ללמוד על מחלה כדי לעזור לחולים
בעתיד ״אז מותר לאדם להסכים לעבור צער קטן כגון שיקחו ממנו דם וכדומה׳
וכגון דא יש לו בעלות על גופו ,וכן מותר לרופא לבצע מחקר כזה בהסכמתו של
הנחקר״ .לפי הוראה זו אסור אפילו לקחת קצת דם מהחולה לשם מחקר בלי הסכמתו
של החולה .האם כך נוהגים בכל בתי החולים הדתיים ? ! וחוששני שפרופ׳ אברהם
לא הבהיר כל צרכו .במקום לכתוב ״מותר לרופא לבצע מחקר כזה בהסכמתו של
3ם
www.daat.ac.il
הרצוגמחקר כזה ב ל י הסכמתו של
לבצע
לרופא
הנחקר״ ,מן הראוי לכתוב ״ א ס ו
מכללת
אתררדעת -
החולה״ .הגענו כאן לבעיה מרכזית של מחקרים לשם לימוד ואף של ניתוחי מתים
היום :יש מקום להיתרים במקרים מסוימים ,אך אין ודאות שהרופא אכן יבצע רק
את אותו מחקר או רק אותו הנתוח בלי לחרוג מהוראות הפוסקים .לא מצאתי תשומת
לב בספר לבעיה זו ,שהיא לפענ״ד הבעיה בה״א הידיעה של המחקר הרפואי ונתוחי
מתים כאן בארץ .שמעתי שפרופ׳ אברהם התבטא לא פעם בצורה חריפה ביותר נגד
ההפקרות הנוראה בניתוחי מתים.
בהקשר זה היה מקום לדון בזכויות החולה מבחינת ההלכה והמוסר היהודי.
בעמ׳ נ דן המחבר׳ בעקבות שו״ת ציץ אליעזר )חלק יד ,סי׳ לה( על ״לקיחת דם ע״י
סטודנט לרפואה שבגלל חוסר הנס יון גורם לחבלה״ .פרופ׳ אברהם טוען ,ובצדק,
״ובאמת המציאות היא שהרופאים במחלקה עסוקים בעבודתם בבקר׳ בבדיקה וטיפול
בחולים ,שלא ניתן להעשות ע״י הסטודנטים ,וממילא קשה לרופא גם להתפנות
ללקיחת דמים״ .אך תאם זאת כל האמת י החולד ,אינו מתנגד שאחות מוסמכת תקח
ממנו את הדם ,אבל מסופקני אם החולה מסכים שסטודנטים מתלמדים עליו! זאת
בעיה חמורה ואין לחפות על זד ,בטענה שהרופא עסוק • ! לכן לא הבינותי את ההיתר
שפרופ׳ אברהם מביא בשם מו״ר הרב ש״ז אויערבאך שליט״א ״כיון שכך נהוג בכל
בתי חולים ,מעיקרא נכנסים אדעתא דהכי ואין צורך לנטילת רשות״ .עד איפה
ההיתר של ״אדעתא דהכי״ י שומעים לא פעם טענה שהחולה שילם כסף רב ,כדי
שרופא מסויים יטפל בו ,אך למעשה הרופא המומחה מעביר חלק נכבד של הטיפול
לרופא פחות מומחה או לסטודנט ,האם גם כאן יש היתר של ״אדעתא ד ה כ י ״ י
והעיר לי מו״ר הרב שלמה זלמן אויערבאך שליט״א ״כוונתי רק על לקיחת דם ע״י
סטודנטים וכדומה מהדברים שכך רגילים בבתי חולים ,אבל לא על המשך הטיפול
וכדומה״.
וקיימת עוד בעיה שמן הראוי לדון בה .מה היא זכותו של החולה או משפחתו
לבקש מהרופא להתייעץ עם רופאים אחרים? ומד ,הזכות של חולה לקבל את
המסמכים הרפואיים כדי להראותם לרופא אחר ? כמובן אין להתעלם מכך שישנם
מקרים לא מעטים שהחולה מגזים בדרישתו להראות את המסמכים לרופא אחר,
אך אין להכחיש שישגם מקרים שטובת החולה דורשת התייעצות כזו או להעבירו
לבית חולים אחר ואילו הרופא או/ו בית החולים מערימים קשיים במסירת המסמכים.
ובכן ,מהן הזכויות של התולה? פרופ׳ אברהם נ״י בודאי היה מביא דיונים בנושא
השוב זה ,לו מצא עיונים כאלה .ואולי אין מקום לנושא זה ביורה דעה סי׳ שלו
״דיני הרופא״; זה נוגע גם ל״חושן משפט״ ולא רק ל״יורה דעה״ .ובכן ,עוד חזון
למועד!
בסוף נציץ עוד ה״מפתח הענינים״ המסודר שבסוף הספר ,מפתח המקיל על
עיון בנושאים הרבים שפרופ׳ אברהם העלה בספרו המקיף הזה .כה לחי.
*
וראה משנה ברורה או״ח סי׳ לב ם״ק קג נגד טענת הסופרים כאילו הם גומלים חסד
כאשר הם מניחים לנערים המתלמדים לכתוב תפילין כדי שירגילו בכתיבה ,עי״ש.
אמנם הנושאים אינם דומים ,אך יש ללמוד מדברי המשנה ברורה גם לנושא דידן.
64
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אהרן נתן אדלר
בעניו
א י ס ו ר ח ב ל ה ע״י ל ק י ח ת ד ם
במאמר שר פרוס׳ אברהם בענין השתלת אברים )המעין ניסן תשמ״ה( ,מביא
המחבר לגבי חבלה ע״י לקיחת דם את דברי האגרות משה• פרופ׳ אברהם מביא ראיה
לדברי הרב משה פיינשטיין שליט״א ממה שכתב הרמב״ם שאסור לאדם לחבול בין
בעצמו בין בחברו ,ולא החובל בלבד ובו׳ דרך נציון הרי זה עובר בלא תעשה ,וכתב
פרופ׳ אברהם שמתוך דברי הרמב״ם משמע שרק דרך נציון אסור ,אבל בציור
שזה לתועלת אין איסור כלל אע״פ שיש צער.
אך נדמה לי שאין מקום לקושיתו אם נדייק בדברי הרמב״ם עצמו .דהנה כתב
הרמב״ם בפרק ה׳ מהלכות חובל ומזיק הלכה א׳ וז״ל אסור לאדם לחבול בין בעצמו
בין בחברו ,ולא החובל בלבד אלא וכו׳ דרך נציון הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר
לא יוסיף .פרופ׳ אברהם הבין את דברי הרמב״ם כהלכה אחת וגם מה שאסור לחבול
בעצמו הוא מטעם לא יוסיף.
אבל כמדומני שיש לחלק את דברי הרמב״ם ,ונאמרו פה שתי הלכות נפרדות,
יכן נמצא בדרכי דוד בב״ק דף צא :הלכה אהת שאסור ל ח ב ו ל ,והלכה זו היא
בין אם חובל בעצמו בין אם חובל בחבירו .ונאמרה עוד הלכה שאסור ל ה כ ו ת
מטעם ״לא יוסיף״ ,אבל לא נאמרה הלכה שאסור להכות את עצמו .וכן הוא מוכיח
מתוך דברי הגמרא ,בבא קמא דף צא .הגמרא שם מביאה מקור לאיסור חובל מתוך
דברי ר״א הקפר שאם המצער עצמו מן היין נקרא חוטא המצער עצמו מכל דבר
על אחת כמה וכמה.
ויש לעיין בדברי הגמרא ,מדוע לא הביאה מקור לאסור חובל מהפסוק ״לא
יוסיף״ .ויש לתרץ שהגמרא מחלקת את שני הדברים ,והאיסור שלא יוסיף הוא
רק במכה את חבירו כמו שליח בית־דין המכה את השני .אבל האיסור לא נאמר
במכה את עצמו .אלא שיש איסור נוסף של החובל בעצמו שנלמד מנזיר׳ ואיסור
זה הוא גם על עצמו .ואם הדברים נכונים מיושבים היטב דברי האגרות־משה
שלא הביא ראיה זו להתיר לתרום דם.
אבל היה אפשר לדחות את דברי הדרכי־דוד .את הראיה הראשונה שדייק
שבהתחלה הרמב״ם כותב שאסור ל ח ב ו ל ואח״כ כ ת ב שאסור ל ה כ ו ת אפשר
לדחות שהרמב״ם כתב לשון זה רק מפני שכן הוא רגילות הדברים .ואין אדם
רגיל להכות את עצמו.
וגם את הראיה השניה מתוך דברי הגמרא בפרק החובל אפשר לדחות ולהסביר
את הגמרא באופן אחר .אפשר לומר שהגמרא באמת סוברת שהאיסור לחבול בעצמו
הוא מטעם ״לא יוסיף״ ,אלא שהיה קשה לגמרא מנין שאיסור זה הוא אף במכה את
עצמו׳ אולי האיסור הוא רק בחובל בחבירו ובעצמו אין איסור ,ואפשר להסביר
65
www.daat.ac.il
הוא בעלים ויכול לעשות בעצמו
שהרי
עצמוהרצוג
עלמכללת
דעת -
את ההבדל שבין עצמו לחבירו ,אתר
כל דבר ,וגם לחבול בעצמו ,אבל בחבירו אין לו רשות .והגמרא רוצה להוכיח שאין
הדבר כן מתוך הדין של נזיר שאם מציגו שאסור לצער עצמו מן היין סימן שאין
הוא בעלים על עצמו ,ואינו יכול לעשות בגופו כרצונו ,וא״כ גם ביחס לגופו אין
לו רשות יותר מאשר בגוף חבירו ,ואם בחבירו יש איסור שלא יוסיף גם החובל
בגופו עובר באותו איסור .וכן כתוב במפורש בספר קרית־ספר למבי״ט שהפשט
ברמב״ם שחובל בחבירו וחובל בגופו זה אותו איסור ״שלא יוסיף״ ,ואם נלמד כד
אז צריך לצאת שבעצמו ,בציור שלא דרך בזיון ,יהיה מותר אע״פ שיש צער ,ואם כן
תוזרת ראיתו של פרופ׳ אברהם שיש מקום להקל מדברי הרמב״ם.
ובלחם־משנה הלכות דעות פרק ג׳ האריך בענין אם נזיר חוטא או לא ומסקנת
דבריו שהאיסור לצער עצמו מן היין הוא רק מדרבנן ,וא״כ הק״ו שאסור לחבול
בעצמו הוא רק מדרבנן ,ולא מטעם לא יוסיף ,משמע שס״ל כהאגרות־משה ששני
הדינים הם דברים נפרדים ואין ראיה מהדין השני על הדין הראשון.
בענין
איסורי ת ו ר ה מ ט ע ם סייג
קבלתי הערות אחדות בעקבות המאמר ״איסורי תורה מטעם סייג״ )המעין,
ניסן תשמ״ה ,עמ׳ 12והלאה(.
הרב יוחנן פריד שליט״א העיר לדברי הרמב״ם סוף הלכות דעות על איסור
נטירה וז״ל הרמב״ם ״ . . .העושה כזה עובר בלא תטור אלא ימחה הדבר מלבו ולא
יטרנו שכל זמן שהוא נוטר את הדבר וזוכרו שמא יבא לנקום״.
בני ר׳ אלחנן נ״י העיר לדברי שלטי הגבורים׳ יומא פרק ח )על הרי״ף דף ב
ע״ב ס״ק ג( על תוספת יום הכפורים וז״ל ״לא נאמר עונש ואזהרה אלא על עצמו
של יום אבל התוספת יש בה מצות עשה כדי שיתרחק אדם מן הספק ויתחיל
מבעוד יום״.
בני ר׳ מרדכי ג״י העיר לפתיחה כוללת' של הפרי מגדים או״ח ס״ק יז שבחצי
שיעור בבל יראה אין איסור של חצי שיעור וזה ע״פ שיטות הראשונים שאיסור
בל יראה משום סייג ״לפי דסייג לסייג אפילו התורה לא גזרה וכ״ש חז״ל״ .הרי יש
לאיסורי תורה מטעם סייג תוצאות מעשיות בהלכה .ולפי זה אפשר להבין שיש
דעה במפרשים ריש פרק ז דנזיר )ראה שם בפרוש הר״ב( ששיעור איסור אכילת
ענבים אצל נזיר ברביעית ולא בכזית )וראה במם׳ סוכה ו ,א ובמפרשים שם( ,שהרי
במדרש ובראשונים מובא שאיסור א כ י ל ת ענבים אינה אלא סייג ל ש ת י י ת
יין ולכן יש סברה ששיעור של אכילת ענבים אצל נזיר הוא במדת חלח ולא כמו
אצל איסורי אכילה אחרים בכזית.
וראה משך חכמה ,ויקרא יב ,ה ״בכל קודש לא תגע״ וז״ל ״אמנם הענין מושכל
דהנגיעה היא רק כסיג אל האכילה והאכילה בקדשים בכרת ,לכן עשתה התורה סיג
לדבריה דגם על הנגיעה לוקה״ וכר עי״ש.
י .ע.
6ג>
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
כ ר ו
רשימת
כ ״ ה
ה מ א מ ר י ם ב כ ר ר כ״ה ,גליונות א׳—ד׳
שם המחבר
כליון
סמי
שפ המאמר
ד׳
ג׳
ד׳
ב׳
ב׳
ב׳
ג׳
א׳
א׳
א׳
ב׳
ג׳
ג׳
ג׳
א׳
ד׳
א׳
ד׳
1
25
65
1
2
53
50
14
61
33
1
1
51
31
א׳
א׳
31
59
תקנות וגזרות שבטל טעמן
ג׳
3
תקנות וגזרות שבטל טעמן )המשד(
ד׳
19
יצר־טוב ויצר־הרע
מעמד הר גריזים והר עיבל
בדין אין בשול אחר בשול
דרשות חז״ל ופשוטו של מקרא
עוד על ״אוצר לעזי רש״י׳׳
ד׳
אביב״י ,יוסף
בונת הבריאה בחבורי רמח״ל
אברהם ,סרופ׳ ס׳ אברהם
השתלת איברים
אדלר ,אהרן נתן
בענין חבלה ע״י לקיחת דם
אלתר ,הרב יהודה אריה ליב זצ״ל הנס בנר ראשון
אמתי ,יצחק
הדלקת נר חנוכה עש״י הרמ״א
אוצר לעזי רש״י
ארנד ,ד״ר משה
יחסנו כלפי המדינה
בוצ׳קו ,הרב משה
על סדר תפלת שמונה עשרה
ביברסלד ,ד״ר צבי
במברגר ,הרב יצחק דוב זצ״ל
הגהות על ששה סדרי משנה )סדר טהרות(
ברויאר ,הרב מרדכי
דין בני נח בבית דין של ישראל
הנם שבנר ראשון
ברויער ,ד״ר יצחק זצ״ל
בזכות הסייגים נגאלו אבותינו
הכהן ,הרב מאיר שמחה זצ״ל
על מצות ומרורים יאכלהו
הנשקה ,דוד
על ״בטחון״ ועל פטליזם
וילמן ,הרב פנחס
זמן מולד הלבנה
וירצבורגר ,שמעון
תפילת א־ל ארך אפיים
זימר ,סרופ׳ יצחק
זמן מולד הלבנה
טוקצינםקי ,הרב גיסן א.
שביעית בחממות
כהנא ,הרב קלמן
מהות הטבע :״מכתב מאליהו״
כרמל ,הרב אריה
מול ״מורה נבוכים״ י
עם ישראל ואומות העולם
כרמל ,הרב אריה
כרמל ,הרב אריה
לוי ,םרופ׳ יהודה
כרמל ,הרב אריה
לוי ,פריס׳ יהודה
לד ,פרוס׳ יהודה
לוי,הרב יצחק
לוין ,יעקב
מורגנשטרן ,הרב שלמה
מלחי ,הרב ד״ר ירמיהו
[
[
ב׳
ג׳
ג׳
ג׳
35
57
51
36
49
13
47
20
63
67
www.daat.ac.il
שמ המחבר
מנדלבאום ,ד״ר חיים
נאור ,הרב בצלאל
נבון ,הרב יעקב
עמנואל ,יונה
עמנואל ,יונה
עמנואל ,יונה
עמנואל ,יונה
עמנואל ,יונה
פרעשל ,טוביה
קופרמן ,הרב יהודה
קופרמן ,הרב יהודה
רוב ,אליעזר
רפלד ,מאיר
שטורך ,אפרים פישל
אתר דעת -מכללת הרצוג
שם המאמר
זמן מולד הלבנה
ההשגה החסרה בהלכות נזירות
קבלת עדות בד״נ בכ״ג או בג׳
מערכת עצים נוספת ביום הכסורים
איסור אבטחה לטיולים של מחללי שבת
איסורי תורה מטעם סייג
ארבעים שנה לסיום השואה
ם׳ נשמת אברהם ,יורה דעה
הסכמות מהרב ש״ר הירש זצ״ל
נבואה שנכתבה לדורות )המשך(
נבואה שנכתבה לדורות )סיום(
על דרכנו במדינה
לנוסח ברכות נר שבת וחנוכה
נר של שבת ונר חנוכה
המשתתפים בגליון זה:
יוסף אביב״י׳ רח׳ שערי חסד ,4ירושלים
הרב אריה כרמל ,רח׳ בית וגן ,94ירושלים
פרופ׳ יהודה לוי ,רח׳ בית וגן ,46ירושלים
הרב קלמן כהגא ,רח׳ פנים מאירות ,9ירושלים
פרופ׳ יצחק זימר ,רח׳ מבוא הררי ,2ירושלים
הרב בצלאל נאור ,ת״ד 89׳ קרית ארבע
יונה עמנואל ,רח׳ צפניה ,26ירושלים
אהרן נתן אדלר ,רח׳ חפץ חיים ,5בני ברק
68
www.daat.ac.il
גליון
עט׳
א׳
ד׳
ב׳
א׳
א׳
ג׳
ד׳
ד׳
ב׳
א׳
ב׳
ב׳
ג׳
ב׳
51
46
39
46
57
12
55
61
67
20
28
59
59
10
אתר דעת -מכללת הרצוג
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ה ע ו ר ר ה א ח ר א י ־ י ו נ ה ע מ נ ו א ל ,רוו־ צ פ נ י ה * .2י ר ו ש ל י ם
www.daat.ac.ilי ר ו ש ל י ם
דפוס צור אות,
אתר דעת -מכללת הרצוג
www.daat.ac.il