אתר דעת -מכללת הרצוג
ג±ר־ב מ ו צ א
כד11
*vr
? *lit
1
! ד י ע נ ד • /א ג ו ד 1־־ jי ע 1ד א ל
1
הועתק והוכנס לאינטרנט
www.hebrewb ooks. org
ים תשם״ט
בתוכן:
ע
י
ח
1
שמיטת תרמ״ט במזכרת בתיה )עקרון( /א׳ ארקין
20
זמירה ותולדותיה בשמיטה /הרב שמעון וייזר .
25
פנינים ב״עולת ראיה״ /הרב רפאל בנימין פוזן .
31
.
37
פשט ומדרשו בהגי ב ,יב /אפרים פישל שטורך .
41
על המחלוקת סביב 0׳ דרכי המשנה /אברהם שישא
47
שלשת המימדים בתעניות /הרב שמואל דוד .
.
.
51
על מידת הטפה והאמה /הרב דוד מצגר .
לבעית הצל״ה בשיעורין /הרב קלמן כהנא .
.
58
על איסורי יציאה מארץ ישראל /י לוי וא׳ כרמל .
על מאורעות הימים
לעשות את השבת /יונה עמנואל
62
העדות ותגובות
על מתן הספקות לתלמידי הכמים /י זולדן .
67
,
,
כש״ד ירושלים תמוז תשמ׳׳ו • כרד כד ,גליון ד
מנוי שגתי :כישראל — 10.ש?ל
www.daat.ac.il
• המחיי — 3.שקל
כהוץ?«p—.10
,
כתובת המערכת :רה׳ צפניה ,26ירושלים ,סל 288883
ךןל
ר
אתר דעת -מכללת הרצוג
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שמיטת תרמ״ט
במזכרת בתיה)עקרון(
לקט קטעי עתונות ומכתבים המתארים
מידת מסירות נפשם של מייסדי המושבה מזכרת בתיה
בקיימם את מצות השמיטה בשנת התרמ״ט
ליקט
אחיעזר ארקין
מזכרת בתיה
ערב שנת השמיטה תשמ״ז
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
תודתי נתונה לכל האנשים אשר העירו הערותיהם
ועודדוני לפרסם הדברים
ובראשם הגאון הרב ר׳ שלמה זלמן אויערבך שליט״א
לזכר נשמות
אבי מורי ר׳ זלמן מנדל ב״ר ישראל חיים ארקין ז״ל
נפטר א׳ אלול תשמ״א
)נכד לר׳ צבי ארקין ממייטדי המושבה(
אמי מורתי מרת מרים בת ר׳ חיים וטויבה רוחמיט ז״ל
נפטרה ז׳ אדר ב׳ תשמ״ו
אחי הבכור אליעזר משה הי״ד
נפל ד׳ מנחם-אב תש״ז
בהתקפת הפלמ״ח על תחנת הראדאר הבריטית בכרמל
כתגובה על גירוש אניית המעפילים ״יציאת אירופה תש״ז״
ת.נ.צ.ב.ה.
מימים ימימה הלבה קבועה בישראל ,כי יש שמיטה בעולם ושנת
השמיטה היא לפי חשבון הרמב״ם ז״ל .מימים ימימה לא עלה על לב איש
המוני ,כי בטלה שמיטה וכל מי שנשאו לבו לעלות אל הארץ הזאת ,לעבדה
ולשמרה ,הכין עצמו לקיים מצות שמיטה ,ותהי אפוא מצות השמיטה כאחד
מאברי הדת שהנשמה תלויה בו.
ר׳ יחיאל מיכל פינט ז״ל
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
תוכן
הענינים
ו.
מבוא
.2
ה ח ל ט ת מייסדי ה מ ו ש ב ה מ ז כ ר ת ב ת י ה לקיים ה ש מ י ט ה
.5
הסכטוך עם פקידות הברון
א
ה ד ר י ש ה ל ק ב ל א ת יבול ש נ ת ת ר מ ״ ח
ב.
הודעה על ה פ ס ק ת התמיכה
ג.
הדרישה ל ח ת ו ם על ״כתב הכניעה״
ד.
הסירוב ל מ ס ו ר א ת השוורים
.4
הקרע עם הברון רוטשילד
.5
ה ט ל ת טנקציות על המושבה
.6
פקידות הברון ת ח ת שבט הביקורת
.7
המושבה סובלת ח ר פ ת רעב
.8
ה ל ו ו א ת ועד הכוללים שבירושלים למייסדי ה מ ו ש ב ה
.9
קריאה לעזרת המושבה
.10קיטוב ה ע מ ד ו ת בין ״ ח ו ב ב י ציון״ ל ר ב נ י ירושלים
ו .1ה ר ב ג י מ פ ל מ ל מ ד ט נ ג ו ר י ה ע ל ר ב נ י ירושלים ואיברי מ ז כ ר ת ב ת י ה
.12מ ש ב ר ה י ח ט י ם בדיוני א ט פ ת ״ ח ו ב ב י ציון״ ב ו ו י ל נ ה
.13ה ה ו צ א ה ג ז ר ת גירוש ע ל מייסדי ה מ ו ש ב ה ?
.14ת ל ו נ ת בני ה מ ו ש ב ה ב א ו ז נ י מ ר ד כ י בן ה ל ל ה כ ה ן
.15הגישושים ליישוב ה ם כ ם ו ר
.16מ כ ת ב י ה ר ב ש מ ו א ל ט ל נ ט
7ו .יישוב ה ס ב ס ו ד
.18ט י כ ו ם
www.daat.ac.il
)עקרון(מכללת
מזכרת בתיהאתר דעת -
הרצוג הראשונים
בצעדיה
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מבוא
פרק סוער ומרגש בתולדות המושבה מזכרת בתיה )עקרון( ,ובמערכת היחסים
בין מייסדי המושבה ופקידי הברון אדמונד דה רוטשילד ,נסב סביב שאלת קיום מצות
השמיטה בשנת תרמ״ט ).(1889
חלפו אד שנים מעטות מאז החל רעיון יישוב ארץ ישראל לקרום עור וגידים
והנה קרבה שנת השמיטה אשר ע״פ הדין אין לעבוד בה את אדמת ארץ ישראל.
ערב שנת השמיטה הראשונה בה נזקקו מייסדי חמושבות חחדשות בארץ ישראל
להתמודד עם הקשיים בקיום מצנת השמיטה הלכה למעשה התעורר פולמוס
ציבורי בארץ ישראל ובתפוצות הגולה על הצורך וחאפשרויות לקיים מצוד .שמאות
שנים נבצר מעם ישראל לקיימה -אמנם משך כל שנות הגלות גרו יהודים בארץ ,אך
כמעט כולם לא עבדו בחקלאות ולא עמדו בפני הבעיה אם לקיים את הלכות שביעית
בשדה ובכרם .גם גדולי ישראל בארץ ובחו״ל דנו ערב שנת השמיטה תרמ״ט איך
לשמור שמיטה .חלק מגדולי פולין וליטא חתמו ,אחרי ליבון הלכתי ובירור המצב ,על
היתר למכור את הקרקע לזמן מוגבל לנכרים ,וזאת כהוראת שעה כדי להפקיע את
הפירות מקדושתם ,ולבצע את העבודות ע״י גוי וחלק אף ע״י ישראל.
המניע למתן ההיתר מקורו בעובדה שהמושבות חחדשות היו בראשית צעדיהן
והשבתת העבודה היתד .גורמת לקטיעת התפתחותן בעודן באבן והיתה עלולה חלילה
להביא לסתימת הגולל על חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל.
לעומתם ,רבני ירושלים ,ובראשם הרב שמואל םלנט ,יצאו נגד מתן ההיתר
למכור את האדמה ערב שנת השמיטה .לשיטתם במתן ההיתר טמונה פגיעה
קשה בקדושת הארץ .רבני ירושלים יצאו בקריאת קודש לבני המושבות לקיים את
מצנת השמיטה כחלכתד .ולהימנע מעבודות האדמה האסורות בשנה השביעית.
הם העלו על נם את הזכות להקים יישובים בארץ ישראל ,ועם זאת הדגישו את
החובה לקיים את מצות השמיטה ,שזה מאות בשנים נבצר מאבותינו לקיימה.
כמו-כן ,ציינו שאי-שמירת השמיטה היתה אחת הסיבות לגלות עם ישראל מארצו
והבטיחו למתישבים ״כי שביתת הארץ תהי׳ להם לברכה״ .יצוין כי חכמי העדה
הספרדית בירושלים תמכו במתן ההיתר.
1
2
1ראה י׳ אפל ,בתוך ״ראשית התחיה״ ,ת״א תרצ״ו ,עמ׳ ;311—280י׳ קלויזנר ,״מקאטוביץ
עד וינה ,התנועה לציון ברוסיה״ ,ירושלים תשכ״ה ,עמ׳ ;347—324ספר ״מזכרת בתיה״,
ת״א תשכ״ח ,עמ׳ ;55—49הרב ק׳ כהנא ,״שנת השבע״ ,מהדורא מחודשת ,פרק פולמוס
השמיטה; מאמר ״לתולדות קיום מצות השמיטה״ מאת הרב מ״צ נריה בספר ״דבר
השמיטה״ ,הוצאת האגף לחנוך הדתי ,משרד החנוך והתרבות ,ירושלים תש״מ.
2פירוט הנימוקים בעד ונגד ההיתר ,איגרת המתירים וכרוז האוסרים ראה הרב י״מ
טיקוצינםקי ,״ספר השמיטה״ ,מהדורה רביעית ,עמ׳ ע״א והלאה.
5
www.daat.ac.il
הרצוגי ה לקיים ה ש מ י ט ה
מכללתת ב ת
דעתה -מ ז כ ר
אתרש ב
ה ח ל ט ת מייסדי ה מ ו
ההחלטה להקמת מושבה ,אשר ברבות הימים נקראה בשם ״מזכרת בתיה״,
גובשה במהלך פגישה שהתקיימה ביום ראשון של סוכות תרמ״ג בין הרב שמואל
מוהליבר והברון אדמונד דה רוטשילד ,בה הצליח הרב מוהליבר לעניין את הברון
ולהלהיבו לפעולה למען יישוב ארץ ישראל .הברון הציע להקים מושבה לנסיון,
אותה יישבו ״עשרה או שנים-עשר עובדי אדמה מנעוריהם״ שיעברו תקופת הכשרה
ונםיון במקוה ישראל.
אחד עשר האנשים אשר נמצאו ראויים ליםד את המושבה נבחרו ע״י ר׳ יחיאל
בריל והרב מרדכי גימפל יפה * רבה של רוז׳נוי ,מתוך תושבי הכפר סבלובקה
הסמוך לעיירה רוז׳ינוי שהיה מיושב ע״י יהודים עובדי אדמה מנעוריהם.
טרם עלותם לארץ נחתם עמם הסכם בו סוכמו התהיבויות מייסדי המושבה
מחד וחתחייבויות נציגי הברון מאידך.
עם עלות המייסדים ארצה הם עברו תקופת הכשרה ונסיון במקוה ישראל ,עד
אשר בשנת תרמ״ד נקנתה בהוראת הברון אדמת המושבה.
בתחילה היה שטח אדמת המושבה 2800דונם ,מאוחר יותר ,עם הצטרפותן
של שבע משפחות נוספות נרכשו בשנת תרמי׳ו כ 1,400-דונם נוספים .מייסדי
המושבה נודעו כחקלאים חרוצים שומרי תורה ומצוות ,ובשל כך זכו לאהדה והערכה
רבה מצד הברון אדמונד דה רוטשילד.
בשנת תרמ״ז ,עת ביקר הברון רוטשילד במושבה ,התפעל מחריצותם והקפדתם
בקיום מצוות התורה ,ועל כן ביקש להסב את שם המושבה ״עקרון״ לשם ״מזכרת
בתיה״ על שם אמו שנפטרה באותה שנה.
3
5
3על בחירתם ועלייתם לארץ ,ראה םסרו של ר׳ יחיאל בריל ״יסוד המעלה״ ,יד בן צבי
תשל״ח.
ואלה שמות המייסדים הראשונים :ר׳ יעקב ארקין ,ר׳ צבי ארקין ,ר׳ ברוך צבי ברנשטיין,
ר׳ אברהם יעקב גלמן ,ר׳ יחזקאל לוין ,ר׳ יעקב לםקובסקי ,ר׳ משה מלר ,ר׳ חיים
משה פרם ,ר׳ דב רודבסקי ,ר׳ יהושע רובינשטיין ,ר׳ אפרים שקולניק.
על המייסדים שחתמו על ההסכם עם ר׳ יחיאל ברי״ל העיד הרב מרדכי גימפל יפה
״כי המה אנשים ישרים הולכי תום ועובדים אדמתם בעצמם בזעת אף ויגיעת נפשותם
ושמץ עול וריב לא נשמע עליהם״)ספר ״יסוד המעלה״ ,עמ׳ .(12
4הרב מרדכי גימפל יפה היה תלמיד־חכם גדול ,בקי בש״ם ופוסקים ,מדרשי הלכה
ומפרשי התורה ,חיבר ספרים רבים ,אד רובם נשרפו .מפורסם חיבורו ״תכלת מרדכי״
על פירוש הרמב״ן על התורה ,הוצאת לוין אפשטיין ,ירושלים ,וראה שם בהקדמה
רשימת ספרי הגהמ״ח שנדפסו וכן רשימת פירושיו שנשארו בכתב יד .עלה לארץ
בשנת תרמ״ח ונמנה על המתנגדים למתן ההיתר.
מאמרו ״לא עת לחשות״ על שמירת שמיטה של אנשי עקרון נדפס בעתון ״החבצלת״,
אלול תרמ״ט ,גליון ,43מובא להלן בנספח בסוף המאמר.
5ר׳ שאול פלזנר ,ר׳ אליהו משה הרשקוביץ ,ר׳ שלמה ויםברג ,ר׳ אהרון זליג לויטה,
ר׳ גדעון שרשבםקי ,ר׳ מרדכי ניימן ,ר׳ יעקב גולד.
b
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
״בהיות הנדיב השר הגדול באראן
וכן מסופר ב״המגיד״ ,תרמ״ז ,גליון :24
עדמונד דע ראטהשילד הי״ו ורעיתו הגבירה תי׳ ב׳עקרון׳ היא המושבה החוסה
בצל חסדם ,וישמח מאד עליה כי תשגשג כשושנה יפה ,ועל אנשיה החרוצים
בעבודתם ,ועל כולם כי הנם יהודים אמתים שומרי הדת לכל דקדוקיה )וזה אדיר
חפצו הבאראן חי״ו ובח מצא נחומים לנפשו העגומה אשר הצטער ב׳ראשון לציון׳
מכעס יושביה האברים כנודע( ,ענה ואמר לאנשי ׳עקרון׳ :׳בני חביבי ,מתנה
טובה הבאתי לרל״צ ,אבל לא זכו בעיני ואינם שוים לה ,אמרתי לקרות את המושבה
ההיא בשם בתיה ע״ש נשמת אמי ג״ע אשר נפטרה בשנה זו ,אך נחמתי ,כי
המושבה הזאת ,אשר אשמת יושביה גדולה ,איננה ראויה להקרא בשמה ,ע״כ לכם
אתננה ,ומושבתכם לא עוד עקרון תקרא כי אם בשם ׳מזכרת בתיה׳ תקרא מעתה
והלאה .כל בני המושבה קראו :יחי הנדיב לעולם! תחי הגבירה לעולם! עוד תזכו
לראות בנחמת ציון וירושלים ובשוב בנים לגבולם בבי״א!״ .למרות ששם המושבה
הוסב ל׳מזכרת בתיה׳ היא המשיכה להיקרא גם בשם ׳עקרון׳.
על המתישבים בעקרון כתב אחר כך משה םמילנסקי :״מן היום הראשון
לעלייתם על הקרקע הצטיינו העקרונים בסגולותיהם החקלאיות ,בחבת עבודה,
בכשרון עבודה והסתפקות במועט ,עבדו כולם — הגברים ,הנשים והטף .סוף סוף
ראתה ארץ ישראל יהודים אכרים כהלכה ,נעים ונחמד היה מראה העקרונים
בעבודתם ,כולם ,מקטן ועד גדול ,אנשים ונשים ,עבדו בשדה כל היום״) .ספר מזכרת
בתיה ,עמ׳ .(25
עוד לפני עליית המייסדים לארץ ישראל ,בעת שבאו בדברים עם ר׳ יחיאל
בריל וישבו עמו על תנאי עלייתם לארץ כמצויין לעיל ,מצאו לנכון להדגיש בסעיף
י״א להסכם את הדברים הבאים:
׳׳כאשר נתישב בהאחוזה אשר תנתן לנו אין לפקידי החברה אשר
במקור .ישראל להתערב בענינו רק בדברים הנוגעים בין אדם לחברו,
אכל כדברים שבין אדם למקופ ומצות המעשיות אין להם להתערב
ולאמר לנו כה תעשו או כה לא תעשו ,כי אם ככל אשר יורו לנו
תופשי התורה כה נעשה ונצליח )ההדגשה שלי — א.א] ,.יסוד המעלה
עמ׳ .[14
,,
הסעיף הנ״ל ,שחתם את התנאים שסוכמו בין ר׳ יחיאל בריל למייסדי המושבה
ערב צאת האחרונים לארץ הקודש ,לא היה ריק מתוכן וחסר משמעות ,אלא ברבות
הימים מצא ביטויו ומימושו הלכה למעשה בחיי היום יום בהנהגת המושבה.
מיד עם עלותם ארצה קשרו מייסדי המושבה קשרי ידידות עם רבני היישוב
הישן בעיר הקודש ירושלים ,ואימצו לעצמם את מנהגי ירושלים .הם העדיפו לבחור
מקרב רבני ירושלים לכהן פאר על כס הרבנות במושבה והשתדלו לקחת מירושלים
מלמדי תינוקות שילמדו את ילדיהם.
במערכת יחסים זו ,ונוכח שאיפתם של מייסדי המושבה לקיים את המצוות
התלויות בארץ ,אין כל תימה בכך שקיבלו עליהם לנהוג כפסק רבני ירושלים האוסר
את העבודה בשנה השביעית ,אף שעם החותמים על מתן ההיתר למכירת הקרקע
כדי לעבוד בשמיטה נמנה הרב שמואל מוהליבר ,שהיה הוגה הרעיון והיוזם
7
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
לייסוד המושבה מזכרת בתיה .על אף היחסים הטובים של המתישבים עם הרב
שמואל מוהליבר אשר טרח רבות עבורם ואף השיג את תמיכתו של הברון רוטשילד
להקמת היישוב החדש ,החליטו אנשי מזכרת בתיה ברוב קולות לקבל את פסק דינם
של רבני ירושלים.
על מייסדי המושבה בהחלטתם לשבות בשביעית השפיעה באופן מיוחד עמדתו
של הגאון ר׳ מרדכי גימפל יפה זצ״ל אשר לא נטה אחרי המתירים .אאנשי עקרון
״היו בשכבר הימים בני הכפר הסמוך לרוזינוי — מקום רבנותו בגולה — והורגלו
לשמוע לדבריו כאשר ישמע איש לדבר הא־לקים״ )מל״ל ,דרך לעבור גאולים ,עמ׳
.(126במאמרו ״לא עת לחשות״ תיאר הרב מרדכי גימפל יפח את החלטת תושבי
המושבה לשבות בשנה השביעית .4
בעתון ״הצפירה״ ]תרמ״ט גליון [27התפרסם מכתב מטעם הבד״צ דכוללות
האשכנזים בעה״ק ירושלים ובו מנומקת ההלטת מייסדי המושבה לשבות בשנה
השביעית כדלקמן:
״וכששאלו פקידי המושבות מה דעתם של הרבנים דפה ]בירושלים[
והשיבום כהלכה ]כלומר לקיים את מצות השמיטה כהלכתה[ ,הגידו
בני עקרון תומ״י כי הם ישמרו את השביעית ויעבור עליהם מה!
באמרם כי מלבד שחביבה עליהם המצוה בשעתה ,ואין לאל ידם
לאחוז במחרשה בשנת השמיטה ,עוד די עבודה להם בשנח הזאת
המותרת להם ,כגון בנין גדרים סביב השדות וגדרות צאן וכדומה,
ועוד אמרו כי האדמה צריכה באמת שביתה שנה אחת להחליף כוח
לשנים הבאות״.
הסבסוד עם פקידי הברון
עוד לפני שנת השמיטה תרמ״ט ,היו חיכוכים בין תושבי מזכרת בתיה ובין
אנשי הפקידות של הברון ,הן על רקע דרישות הפקידים בעניני ניהול העבודה ,הן
בעניני קיום המצוות.
בעתון ״המגיד״ משנת תרמ״ז מם׳ 43פורסמה ההודעה הבאה:
״מעקרון מודיעים ל׳הצבי׳ כי הקולוניא פורחת כחבצלת והקולוניםטים
חרוצים במלאכתם ושמחים בחלקם .זה לא מכבר נגמר שם בנין
בית התפילה להמושב ,בנין מפואר מאד.
להנדיב הנודע האב והפטרון להקולוניא הובאה דבת הקולוניםטים
רעה לאמר :מאריכים הם יותר מדי בתפלותיהם ערב ובוקר ומתבטלים
עי״ז ממלאכתם.
וישלח הנדיב נ״י דברו אל מנהל המושב ה׳ אםאוועצקי ויצו עליו
להגיד להאכרים בשמו לאמר :עבדו את ה׳ א-לוקינו בכל אנת נפשכם
והאריכו בתפלה כחפץ לבבכם ואיש אל יפריעכם״.
8
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אבל דיבתם הרעה על ״עצלותם״ של תושבי מזכרת בתיה כנראה בכל זאת
השפיעה על הברון אחרי שנתיים ,כאשר נודע לו על החלטת התושבים לשבות
בשנת השמיטה.
עמדת הברון ופקידיו במחלוקת שנתגלעה בין הרבנים בשאלת קיום מצות
השמיטה היתה שיש לסמור על ההיתר למכירת הקרקע כדי לעבד את האדמה
באותה שנה.
אכן ,בכל המושבות ,למעט במושבה פתח תקוה ,המשיכו לעבד את האדמה
בשנת השמיטה באמרם שמסתמכים על ההיתר ,ולפיכך החלטת מייסדי מזכרת
בתיה לשבות בשביעית היתד .יוצאת דופן ובלתי מובנת לפקידי הברון ,וגרמה לקרע
עמוק בינם לבין תושבי המושבה.
פקידי הברון ניסו בדרכים שונות ומשונות להניא את מייסדי המושבה מהחלטתם
זו ,ולשם כך לא נמנעו אף מלנקוט דרכים עקלקלות לרבות הבאשת ריח מייסדי
המושבה בפני הברון רוטשילד אשר נודע באהדתו אותם.
בתחילה נקטו פקידי הברון יד רכה ונהגו בתחבולות ,ברם משנוכחו לדעת
כי בדרכים אלה אין לאל ידם לשנות את החלטת מייסדי המושבה מלשבות בשביעית,
לא בחלו ורדו בהם ביד קשה ,דבר שמצא ביטויו ,בין היתר ,בדוגמאות הבאות:
א .הדרישה לקכל את יבול שנת תדפ׳׳ח
כדי לכפות על תושבי המושבה לעבוד בשנה השביעית ביקשו פקידי הברון
לשנות את שיטת ניהול המשק ,וקבעו מחד גיסא כי כל משפחה תזכה לתמיכה
חודשית הנחוצה לה למחיה מאת פקידות הברון ,מאידך גיסא גזרו שכל משפחה
תביא את יבול אדמתה והכנסותיה משנת תרמ״ח לבית פקידות הברון ,כאשר בכוונת
הפקידים להפסיק את מתן התמיכה עם קבלת התבואה ובכך לאלץ את המייסדים
לצאת לעבוד בשביעית…
בעתון ״החבצלת״ ]שנת תרמ״ט גליון מם׳ [4מוצאים אנו את ההודעה הבאה:
8
״מעקרון מודיעים :האדון בלוך נתן צו לכל הקולוניםטים כי יביאו
6
הוא היה פקיד הברון בראשון לציון ובמזכרת בתיה ונהג ביד קשה עם תושבי המושבה
שרצו לשמור שמיטה .פרום׳ י׳ קלויזנר כתב עליו :״ . . .בלוך היה זר לגמרי לרעיון
יישוב ארץ ישראל ולעניני התיישבות .הוא רצה לקבל משרה ,פנה אל הברון בבקשה
לתת לו עבודה ,ונשלח לארץ ישראל . . .איש קשה ועז פנים ,בעל השכלה מצומצמת,
אוהב מדנים ושקרן ,אבל בעל מרץ ,היה מטיל מרה באנשים הסרים למשמעותו .על
יהודי רוסיה ובפרט על אברי המושבות ,הביט מגבוה כעל קבצנים .הוא חי בודד ונהג
ביד קשה..,״) .ספר ״מזכרת בתיה״ ,עמ׳ .(94בלוד היה גם רחוק מחיי תורה ואין
פלא שסירב לכבד את רצונם של החקלאים שומרי תורה שהחליטו לשבות בשנת
השמיטה .בלוד וחבריו לא הבינו איד המתישבים העזו להחליט בניגוד לרצונם של
נציגי הברון ,שרק הם קובעים את סדרי העבודה של המתישבים.
9
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת
הרצוג לבית הפקידות ,וכן אם ירויח איזה
בהמתם
את תבואותיהם ומספוא
קולוניםט מאומה מן הצד למשל ,אם הוא נוסע בעגלתו לעיר ומקבל
מאחד שכר נסיעה ,או כי יעבוד בימים שאין לו עבודה אצל א ח
את כל זה יביאו לבית הפקידות וא״כ יתן להם המנהל איש איש לסי
מכסת ביתו את צרכיו לפי השערת וערך המנהל״.
ר ׳
בכתבה נוספת באותו עתון ]שנת תרמ״ט גליון מם׳ [6מתוארת באופן דרמטי
הדרך שבה נגזרה הגזרה הנזכרת ומוסיף הכותב ומעיד על תגובת המייסדים למשמע
הגזרה ,בלשונו:
״ …נפל לב חקולוניםטים בקרבם ,וכל אחד מחם חש את העצם א ש
יאמר האדון בלוד לתחוב בגרונם .הרגישו בני עקרון כי הרשת ה
טמן בלוך ללכדם ,יען החליטו לבלי עבוד בשנה השביעית כ א ש
גזרו כמעט כל רבני ירושלים ,ואחרי אשר קיימו וקבלו בני עקרון
עליהם לשמוע בקול הורים ומורים ,ולכן השכיל האדון בלוד ל כ ס ו
עליהם הר פקודותיו כגיגית .והיה אם יתעו בשוא ויאמינו בו לתת ע ל
ידו את תבואותיחס ,אז תיכף בו ביום לא יתן לחם על לחם לאכול
אם לא יצאו לעבוד בשביעית!
נוסף על זה הרגישו בני עקרון כי האדון בלוד יאבה לעשותם לעבדיס
אחרי שיחתמו על חכתב כי כלם רק שכירי יום וחיים בחסדי הנדיב״.
ר
ז ה
ר
ת
הגזרה למסור את התבואה לפקידות הברון נגזרה על מייסדי המושבה על י
הפקיד בלוד ביום הששי ערב כניסת השבת .מייסדי המושבה החליטו ביום ה ש
שלמחרת שלא לציית לח ,ולמעשה בעצם חתכנסותם חפרו גזרה אחרת של הפקין-
בלוד שלפיה נאסר עליהם להתכנס יחדיו ולדון בעניני חפקידות] .בעתון ״חחבצל ״
משנת תרמ״ח גליון מם׳ 36התפרסמה ההודעה על איסור ההתכנסות — ״עןן.
מודיעים מעקרון — בליל אשר יבכיון בני-ישראל על כי שודד תפארתם ,ת ל
האדון ב׳ אוםוביצקי )אחיו של המנהל י׳ אוםוביצקי היושב עתה בעקרון ו מ ת ס ט
למען יחיד .אח״כ למנהל( מודעה בשם האדון בלוד ,ובה כתוב לאמור ,כי מ ט ע
הפקידות נאסר לחקולוניםטים לחתאםף יחד בשום מקום .ואסור להם לדבר מ ע נ י נ י
הנוגעים בענין האדמיניסטראציה ,ורק מותר להם להתוכח ולהתיעץ בעניני ד ת ! ! ״ [
בעל המאמר דלעיל מתאר בעתון ״החבצלת״ את תוכן החלטת מייסדי ה מ ו ש
ומדגיש :״עם כל זאת עברו הפעם הקולוניסטים את תורתו והפרו חוק ועוד
השבת התאספו יחדיו ויחליטו כולם אומר לבלי תת לבלון־ אף חטה אחת מהכד.,
ולא פרוטח אחת מאשר ירויחו ,כי מה לו ולהם י הכי עבדי עולם הם ? !״
ביום א׳ בשבוע ,עת שבא הפקיד בלוך שנית אל המושבה וחזי י ״ י חידותיך
באוזני מייסדי המושבה ,ענוהו האחרונים כאחד :״כי לא יתנו משלהם לבית ה פ ק י ד
אפילו מחוט ועד שרוך נעל!״
חסר אונים חזר הפקיד בלוך למקוה ישראל כלעומת שבא מבלי ש ה צ ל י
לממש ולכפות את מזימתו,
ד י
3ת
ת
ה
ס
ם
ס
י
כ ה
ב י ו ם
זזי
מ
ע
ית
ה
10
www.daat.ac.il
ב .הודעה על הפסקת התמיכה
אתר דעת -מכללת הרצוג
באחד מביקוריו במושבה ציווה הפקיד בלוד על תושבי המושבה לעבוד
בשמיטה והםתמד על ההיתר של רבני רוסיה בהזהירם שאלמלא כן יטול הברון מהם
את כל רכושם.
איכרי מזכרת בתיה דרשו ממנו לראות את גוף ההיתר שנתן הרב יצחק אלחנן
םפקטור מקובנה ,ובלוך טרח ,נסע והציג בפניהם ההיתר לפיו אמנם התיר הרב
יצחק אלחנן למכור את האדמות לנכרי ע״מ לעבוד בשביעית ,בתנאי שהעבודה
תיעשה על ידי נכרים.
משלא השתכנעו מייסדי המושבה מדברי השכנוע של הפקיד בלוד ,תלה
האחרון מודעה בבית הפקידות בראשון לציון שעניבה הפסקת התמיכה למשפחות
השובתים.
תיאור המפגש בין הפקיד בלוד לתושבי המושבה מוצא ביטויו בעתון ״החבצלת״
שנת תרמ״ט גליון מם׳ : 9
״מעקרון מודיעים :ביום ב׳ החולף ביקר האדון בלוד את מושבתנו
ויקרא לכל הקולוניסטים כי יבואו לפניו ,ראשית דברו היה לקולוניםט
הראשון ׳כי הביא עמו את גוף ההיתר מהגאונים בו התירו לעבוד
בשביעית /ובידו השנית הושיט את ההיתר להקולוניםטים לקרוא
אותו ,ואחרי קראו כל הקולוניסטים את ההיתר אמרו לו ,כי מההיתר
הזה מוכח איסור גמור ,יען בו כתוב מפורש ״והעבודה בכרמים ושדות
יהיו ע״י אינו ישראל״! ומי בכבודו — הוסיפו הקולוניםטים לאמור
להאדון בלוד — יודע ,כי אי אפשר לנו למלאות אחרי התנאי הזה,
יען אם נבוא לעבוד בנוכרים אזי יצא שכרנו בהפסד!
׳אנוכי לא אבין שפת עבר — ענה האדון בלוד — ובהעתקת ההיתר
ללשון צרפת אשר בידי ,לא מצאתי את התנאי הזה ,ואנוכי לא אטה
ימין ושמאל מגוף ההעתקה הצרפתית ,לכן אם תאבו ושמעתם לעבוד
בשביעית אזי מטוב נדבות הנדיב תאכלו ,ואם תמאנו ומריתם אז
דבר אין לי עמכם ,ולא אוסיף לבוא אל המושבה׳.
׳על ה׳ השלכנו יהבינו — ענו הקולוניםטים — והוא יכלכלנר ,ובזה
נפרד בלוד מהם״.
ביום השני הדביק האדון בלוד מודעה על בית הפקידות בראשון לציון ,וזה
נוסחה:
אחרי ראות את ההיתר לעבודה מהרב הגאון ר׳ יצחק-אלחנן אב״ד
קאוונא ,והמכתב ששלח הרה״ג הנ״ל להרה״ג ר׳ צדוק הכהן מפריז
ולהאדון הנכבד ר׳ מיכאל ערלאנגער ואחרי אשר גופי המכתבים
האלה גלויים וידועים להקולוניםטים ,מודיעה האדמיניסטראציה בפקודה
נמרצה אשר לה כי התמיכות יפסקו להקולוניסטים האלה המאמינים
11
www.daat.ac.il
הםהרצוג
מכללת
אתר דעת
מחוייבים להחזיק באיסור השמיטה
אלה -,כי
בכל זאת אחרי כל
בשנה הזאת תרמ״ט.
ראשון לציון 6נאוועמבער כסליו ]תרמ״ט[
כל מי החפץ לראות את ההיתר יפנה אל האדמיניסטראציה י
כתב העתון מוסיף ומציין:
״השמועה עוברת ,כי דבר שלח האדון בלוף להגיד לבני עקרון ב ש
האדון פראנק ]הפקיד העליון בא״י מטעם הברון[ כי באם לא יצאו
לעבוד ,אזי תנתן אדמתם להסלאחים ,וכי בני עקרון השיבו ,כי
טפת דמם האחרונח ילחמו נגד הגזל הזה ,ובימים האלה יתבררו
ויתלבנו הדברים!״
ס
ע
ד
נ .הדרישה לחתום על ״כתב כניסה׳׳
מייסדי המושבה שקיבלו עליהם לנהוג כפסק רבני ירושלים וסירבו בכל תוקף
לעבוד בשביעית ,נדרשו לחתום על ״כתב כניעה״ מחפיר שתוכנו כי האדמה שניתנה
להם לא תהיה עוד בבעלותם והם יהפכו ל״שכירי־יום״ ויקבלו למחייתם תמיכה
מהברון.
דרישה זו העלתה את חמתם של מייסדי המושבה נגד פקידות הברון לפי שסתרה
את תנאי ההסכם שנעשה עמהם לפני עלייתם לארץ ושממנו השתמע כי האדמה
שתינתן להם ושאותה יעבדו תהיה בבעלותם הבלעדית.
פקידי הברון ,במגמה לכפות על מייסדי המושבה לצאת ולעבוד בשביעית
ניסו באמצעות ״שוט״ ״כתב הכניעה״ הנ״ל להשיג מטרתם זו ,והצהירו כי ייאותו
לוותר על חתימת ״כתב הכניעה״ אם יצאו המייסדים לעבוד בשנת השמיטה.
להלן תיאור מצב הענינים כמובא בעתון ״חחבצלת״ ]תרמ״ט גליון מם׳ : [10
״מעקרון מודיעים :האדון פראנק והאדון בלוך באו הנה ,ושלחו
לקרוא את הקולוניםטים .האדון פראנק שאל אותם מדוע לא יצאו
לעבוד ? ומדוע לא יחתמו על הכתב אשר הציע האדון בלוד לפניהם
)כבר הזכרנו מהות ה״כתב״ הזה!(
העקרונים התמימים ענו ואמרו ,כי בשום אופן לא יעבדו בשביעית,
ואף לא יחתמו על כתבים אשר ישללו מאתם כל זכויות האדם באשר
הוא אדם.
ומה יהיה אחרית דבר ? — שאל אותם חאדון פראנק —
״אם באמת תרצו לטחון פני עניים ולדכא עם ה׳ — השיבו הקולוניםטיס
— אז תנו לנו את הוצאות דרכנו ושלמו לנו בעד עמלנו עד כה
ונשובה לארצנו״.
וכה עזבו האדונים פראנק ובלוד את המושבה מבלי צלח בידם להעביר
את אחינו לא על דעתם ולא על דעת קונס״.
ך
12
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
משנוכחו פקידי הברון לדעת כי מייסדי המושבה עומדים בםירובם לעבוד
בשביעית ואינם נכונים לחתום על ״כתב הכניעה״ החלו להשמיע באוזניהם סדרת
איומים ,וממשיך כתב עתון ״החבצלת״ בתיאור הדברים ]שם[:
״עתה הודיעו לנו מעקרון כי האדון פראנק הפחידם ׳באם לא ישמעו
בקול המנהל ,ולא יצאו לעבודתם ,גם אם לא יחתמו על הכתב ,אזי
יקח מהם כל מיני התמיכה ,היינו רופא ובית מרקחת ,ואת השו״ב
ואת המורים׳״.
מייסדי המושבה לא נרתעו אף מאיומים אלה ,ובעל המאמר בעתון ״החבצלת״
מציין לשבח את עקשנותם :״אבל הפעם הראו הקולוניסטים כי מידת בני ישראל
תאזרם חיל ,והיא מידת ׳קשה עורף׳ אשר לולא המידה הזאת ,כבר נשכח ישראל
מעולם״.
דבקותם של מייסדי המושבה בהחלטתם המקורית מצאה ביטויה בעתון
״החבצלת ]שנת תרמ״ט עמ׳ 1א[:
״מעקרון מודיעים :האדון הירש נ״י פקיד ׳מקוה ישראל׳ נחם עתה
מדבריו וגם הוא יאמר ׳כי אין לנו לחתום על כתבים אשר יעשו
אותנו לשכירי יום׳ .אבל בכ״ז יחזיק עלינו דבריו ׳כי נאלצים אנחנו
לעבוד בשנה השביעית ואם לא ,לא תינתן לנו תמיכה׳ .אבל — יאמר
המודיע — לב חעקרונים נכון ובטוח כי ירחמם ה׳ ויתן להם את
מחסורם על שומרם את תורתו״.
חרף חריצותם של מייסדי המושבה ,והעובדה כי זריזותם היתד .לפלא בעיני
כל ,לא נמנעו פקידי הברון מלטעון כנגדם שהמניע להחלטתם לקיים את מצות
השמיטה הנו עצלותם ורצונם להתבטל ממלאכה במשך שנה תמימה .טיעון זה
של פקידי הברון ,שעמד בסתירה למציאות האמיתית ,והעובדה כי ניסו לאלצם
לחתום על ״כתב הכניעה״ ,עוררו את רוגזם של המייסדים .על כך ניתן ללמוד
מפגישה בין מייסדי המושבה לפקיד בלוך אשר בה הקריא בפני המייסדים מכתב
שנשלח מהאדון שייד ]המפקח מטעם הברון על המושבות הראשונות[ וזה לשונו
]״החבצלת״ תרמ״ט גליון מם׳ : [21
״יען אתם בני עקרון הנכם עצלים שנוררער ולכן לא תחפצו לעבוד
בשביעית ותסמכו טעם עצלותכם בשביעית ,לכן החליט הבאראן כי
תחתמו כלכם אשר כל הנמצא בעקרון שייך להבאראן ,ואתם מוכרחים
לעבוד בתור שכירי יום ,ואם לא ז אז אחריתכם יהיה יותר מר ויותר
גרוע מאחרית הבאםבראבים ובני זכרון יעקב ,כי אתכם נשיב לרוםיא!״
כאמור ,תוכן מכתבו של האדון שייד עורר את רוגזם של מייסדי המושבה,
ובמיוחד חאיום כי אם לא יחתמו על ״כתב הכניעה״ יגורשו מארץ ישראל הזרה
לרוסיה.
למשמע דברי המכתב קם ר׳ יעקב גלמן ]גורש אחר כך מהמושבה על-ידי
פקידי הברון[ וקרא :״כי בוש לא יבוש האדון שייד לכתוב שקר מוחלט כזה ,לכנות
13
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
את אברי עקרון בשם עצלים ושנורער ,ראו את היד הזאת — אמר האדון גלמאן
וירא לבלוך את ידו — ראו איך צבה היא מרוב עבודה ,עד כי גם ה׳צביה׳
)געשוואולםט( נתקשתה כאבן ,והיד הזאת תוכל ב״ה להרויח לחמה מבלי ב ק
נדבות ,כי כן יכולה היא להמית ,אבל לא תחת הנדיב!״
ואחריו ענו כל יתר הקולוניסטים :״כי שבע בבוקר יתפללו לעת מציא ז
היום בו ישיבו אותם למקום מולדתם ,הן לא ברחנו ב״ה ממקומנו ,לא עשקנו ולא
רצונו שם איש ,רעיון הישוב הוביל אותנו הנה ,אבל אם נראה כי יאלצו אותנו
לעבור על דתנו ,ולעשות אותנו לעבדים ,אזי טוב טוב לנו לשוב למקום שיצאנו
ובה׳ בטחנו כי נרויח אי״ה שם את לחמנו בכשרות על טהרת הדת״.
לדברים אלה שיצאו מפי המייסדים השיב בלוד :״אל תאיצו להשיב מענה
כזאת ,שימו אל לבבכם הן נתתי לפניכם שתי דרכים את דרד החיים ואת דרר הכוח,
בחרו לכם אורחות חיים חתמו כי תהיו שכירי יום וכי תעבדו בשביעית…״
כאמור ,מייסדי המושבה גמרו אומר והיו נחושים בהחלטתם לשבות בשביעי
ולא לחתום על ״כתב הכניעה״ ,ואף לא נרתעו מהאיומים כי יגורשו מעל אדמת
המושבה ויוחזרו לרוסיה.
ש
די
ת
ד .הסירופ למסור את השוורים
משנדרשו מייסדי המושבה למסור את השוורים ,שלא עבדו בשמיטה ,למטרת
סלילת כבישים ולהובלת מים לבאר טוביה ,סירבו לעשות כן .תושבי המושבה
טענו שהשוורים נמסרו להם וחששו שנציגי הברון מתכוונים לגזול מהם את השוודי•
או שחם ימסרו אותם למתישבים במקומות אחרים שעובדים בשנת השמיטה .ס י ר ו
זה הוסיף שמן על המדורה.
ב
הקרע עם הברון רוטשילד
כבר הוזכר למעלה שהברון רוטשילד בביקוריו במושבה התפעל בשעתו
מחריצות ידי מייסדי המושבה ומפשטות הליכות חייהם .בגלל אהדתו לבני המושבה
אף ביקש ממייסדיה ,בשנת תרמ״ז ,להסב את שם המושבה על שם אמו ,ומאז נקראת
המושבה בשם ״מזכרת בתיה״.
דיווחי פקידי הברון בשנת תרמ״ט על עמדת מייסדי המושבה ביהס ל ק י
מצות השמיטה ,עוררה את חמת הנדיב.
על גודל רוגזו של הנדיב ניתן ללמוד ממכתב חריף ששלח הברון לרב צדוק
הכהן ,ראש רבני צרפת והיוזם לפגישה ההיסטורית של הרב שמואל מוהליבר ע
הברון רוטשילד ,בה הצליח הרב מוהליבר לרכוש את לב הברון למען הקמת מושבות
בארץ ישראל.
במכתבו תוקף הברון רוטשילד את הרב מוהליבר על שהוליכו שולל בכך
שלא עמד על המשמר שיבחרו עשרה מתישבים בלבד לייסד את המושבה כפי שסוכם
ביניהם בפגישתם בראשית שנת תרמ״ג ,אלא נבחרו אחד-עשר בתי אב שמנו כ200-
נפש ,ושההוצאות הכספיות עליהן היו מרובות.
וס
ם
14
www.daat.ac.il
שבהן הרצוג
הרבות -מכללת
אתר דעת
נתחייב לשם רכישת אדמה
במכתבו מזכיר הנדיב את ההוצאות
והקמת המבנים עבור מייסדי המושבה ומותח שבט ביקורתו על מייסדיה ,ואף הוא
חיווה דעתו שהחלטתם לשבות בשביעית הנה אך תירוץ על מנת שלא לעבוד.
הנדיב תוקף את הרב מוהליבר גם על כך שלא עשה דבר לשכך את אש המרד
במזכרת בתיה בכל הנוגע לענין השמיטה.
ממכתב זה ניתן ללמוד על טענות נוספות שהעבירו פקידי הברון אליו ,ביניהן
עלילות ,כגון תפיסת פקיד הברון בגרונו על־ ידי אחד המתישבים ,או הטענה
שמייסרי המושבה מנעו מאחד המתישבים שביקש לעבוד בשמיטה לפי ההיתר,
לומר קדיש ביום הזכרון לאביו.
עובדות אלו ,כאמור ,גרמו לרוגז הנדיב על מייסדי המושבה ,המה אשר קודם
לכן היו לתהילה בסי הברון.
להלן קטעים מהמכתב :
ך
״עכשו באה שנת השמיטה .אני מבין ומוקיר את כל ההשקפות הדתיות,
לעולם לא תעלה על דעתי המחשבה להכריח את האנשים לפעול נגד
דתם ,אולם שנת השמיטה היתד .בשביל אנשי עקרון רק תירוץ בכדי
לא לעשות כלום ,כי יש ענינים שהם מותרים לפי הרבנים האדוקים
ביותר אשר חיו בתקופה שארץ ישראל היתד .ארץ יהודית ,דבר שאינו
כך היום .הם פשוט לא רוצים לעשות כלום .אני מרגיש את ההתקוממות
שמתחילה ,אני ביקשתי לכתוב לרב שמואל מוהליבר ,מה עושה הרב
הזה ? ,הוא ,אשר זרק לזרועותי 200נפשות והוא אשר אחראי כלפי,
אפילו מילה אחת אינו משיב לי! מתארים אותי בעתונות כמדכא,
אשר רוצה להכריח אנשים לא לכבד את הדין ,והמתיישבים מנצלים
את ההזדמנות כדי לקבץ נדבות בכל אירופה.
האם הרב שמואל עושה משהו בזמן הזה? כלום! הוא האשם בכל
כי לפי בקשתו עשיתי את הכל ,הוא לא אומר כלום ,ועל ידי שתיקתו
הוא מחזק את המתקוממים.
המכתבים שכותבים אליו נשארים ללא מענה .נראה הדבר כאלו הוא
רוצה לנער מעצמו את חאחריות .תור הזמן הזה הולך וגובר הרוגז.
מאחר ואתה כותב כל שנה כי הם מתים מרעב ,ובשנה הזאת עוד
יותר ,רציתי לדעת כמה זמן יהיה להם מזון מהיבול שלהם ובקשתי
באמצעות הנציג שלי דו״ח על היבול והם סירבו למסור .השוורים
שלהם אשר אינם עובדים בכל זאת הם אוכלים .אני דרשתי את
השוורים האלה שהרי הם שלי לתקופת שנת השמיטה על-מנת לסלול
דרכים ,ולהביא מים לקסטינה אשר אין לה עדיין באר .והם סירבו.
אחד מהם תפס את נציגי בגרגרת .במקום להוציא את האיש הזה
ד ״כתבים לתולדות חבת ציון וישוב ארץ ישראל״ ,ערוכים ע״י אלתר דרויאגוב ,אודיסה—
תל־אביב תרע״ט—תרצ״ב ,כרך שני עמ׳ .778המכתב הזה נכתב ביידיש ותורגם כאן
לעברית .כל המובאות במאמר זה מתוך ״כתבים״ מתיחסות לספר זה.
15
www.daat.ac.il
מהמושבה הם עוד עומדים לצדו ומעודדים אותו להמשיך בזה .באותן
עיקרי היהדות של תורתנו הקדושה,
שוכחים את
הזמן אותם היהודים
מכללת הרצוג
אתר דעת -
ז״א החובה שיש לכל יהודי לכבד את זכר הוריו ,והם מונעים מאחד
מביניהם אשר קיבל ונשמע לדברי ר׳ יצחק אלחנן מקוונא לומר קדיש
ביום הזכרון ,ולפני רוצים להציג אנשים אלה כדתיים.
אף אחד מהם עדין לא ביקש סליחה ,ולמרות הכל מרשה לעצמו ר׳
שמואל לבקש ממני שאני אשכח את הכל .המלה של ר׳ שמואל היא
חסרת כל ערך בשבילי ,וכן גם המלצותיו .אני בעצמי אראה מה
יש לי לעשות ,ככל שנמשך הענין כך אפעל בקשיחות נגדם.
האם ידוע לך אדוני הרב הראשי מה יש בדעתי לעשות ז לך אני
רוצה לומר את האמת ,אותם העקרונים רוצים רק אדמה ,בתים ,וכן
הלאה בשביל עצמם ולצחוק לי בפנים ,אבל זה לא יקרה.
שידע ר׳ שמואל שאת המתישבים של עקרון עם משפחותיהם אני
אשלח לו חזרה ,ואז הוא יראה מה הוא יכול לעשות אתם ,ופרט
לכרטיסי הנסיעה לא אתן להם אפילו אגורה אחת.
בתקוה נעימה להתראות עמך בקרוב.
חותם בכל הכבוד
אדמוני דה רוטשילד,/.
מה העלה את חמתו של הברון ולמה לא ענה הרב מוהליבר על מכתבי הברון ?
בשולי המכתב ב״כתבים״ הנ״ל מובא הסברו של נכדו של הר״ש מוהליבר ובין
השאר מובא שם :״בימי המבוכה ההם קבל הגרש״ם כמה מכתבים מאת הבארון
רוטשילד להתערב בדבר ולהשפיע על העקרונים .הגרש״מ בקש לנסוע לארץ־ישראל
לשם כך ,אבל הוא חלה בעת ההיא והרופאים אסרו עליו את הנסיעה הזאת .אז
אמר הגרש״מ בלבו :אם הוא יחזיר תשובה להבארון ויספר לו את הדברים כהויתם,
כלומר שהוא כבר עשה את כל מה שהיה בידו לעשות ולא הצליח _ ,ןךאי 1,
עוד יותר כעסו של הבארון על העקרונים .והכעס הזה ימיט אסון על העקרוני•
ועל הישוב כולו .לפיכך החליט שלא להחזיר תשובה כלל לבארון ,ובזה יעלה אמנם
עליו את חרון-אפו של חנדיב חגדול ,אבל יסיר את חרון-האף מעל העקרונים ,משום
ששתיקה זו יהיה פירושה ,שהרב מוהליבר ,ולא העקרונים ,אשם בדבר ,משום
שהוא לא רצה להשפיע עליהם״.
יגד
עם קבלת המכתב דלעיל מהברון רוטשילד כתב הרב צדוק הכהן מכתב לר
שמואל מוהליבר בו ציין ,בין היתר ]״כתבים״ כרך שני ,עמ׳ : [779״יושבי עקרון
הבאישו את ריחם לפניו ,ואם לא יבקשו מחילה במהרה וישנו את דרכם ,לא אדע מד,
ילד יום מחר…״.
כעם הברון כלפי בני מזכרת בתיה מוצא ביטויו גם במכתב ששלח אחד מראשי
המשכילים ,הסופר הידוע משה ליליינבלום לר׳ י .מ .פינם בו כתב ]״כתבים״ כרך
שני ,עמ׳ :[665״ובנוגע לעקרונים ,הנה הם האבידו את תקות הישוב בעוונם.
מי כמוך יודע כי עיקר הישוב וכל תוקפו היה תלוי אך בנדיב ,והנה הכעיסוהו
בהבליהם״.
ב
16
www.daat.ac.il
הטלת סנקציות על המושבה
אתר דעת -מכללת הרצוג
משנוכחו פקידי הברון לראות כי מייסדי המושבה דבקים בהחלטתם לשבות
בשביעית ,והנםיון להחתימם על ״כתב הכניעה״ לא הצליח בידם ,לא נמנעו מלהוציא
דיבת מייסדי המושבה רעה באוזני הברון וזממו באמצעות גזרות קשות לאלצם
לעבוד בשביעית.
בעתון ״החבצלת״ ]תרמ״ט גליון [15התפרסמה ההודעה הבאה:
״תמול באה דעפעשה מפאריז ,בה יצוו על האדון בלוד כי יסגור את
באר המים בעקרון ,ולא יתן להעקרונים ובהמתם מים לשתות ,ואף
לסגור את בית חםפר ,ולשלוח את המורים לבתיהם .כמו כן לפקוד
על הרופא שלא לבקר את חוליהם…״.
הפקיד בלוד הזדרז להתרות במייסדי המושבה ,כמתואר בעתון ״החבצלת״
]תרמ״ט גליון מם׳ : [17
״מעקרון מודיעים :ביום א׳ החולף נקראו ששה מבני המושבה לבוא
לראשון ולהתייצב לפני האדון בלאף .בני המושבה אלה באו
הקריאה ,וכבוד האדון בלאר נגלה עליהם ויאמר להם נחמתי על אשר
אמרתי לכם פעם כי אשקוד להרע לכם ולמושבתכם עד אשר לא
ישאר לד .שריד ,וכעת אבטיחכם כי בכל כוחותי אשתדל להטיב לכם
ולעשות את עקרון לתחילה בארץ ,אבל הצלחתכם מונחת עתה בידכם,
אם תעבדו בשביעית אזי אתן לכם את כל אשר תדרשו ותבקשו ממני,
ואם תמאנו לעבוד ,הנה חזקה עלי הפקודה לסגור את באר המים
במושבתכם ,ולסגור את בית הספר.
׳עשר .אדון ככל אשר בכחך — ענו ואמרו הקולוניםטים כלם —
ואנו נעשה ככל אשר בכח ישראל ,והוא לשאת ולסבול כל עמל
ותלאה עבור קיום מצות תוה״ק!׳ וילכו להם לדרכם״.
לקול
הפקיד בלוד נשאר חסר אונים למול עמדתם התקיפה והנחרצת של מייסדי
המושבה ולכן הוציא אל הפועל את הגזרות הרעות על המושבה .והרי תיאור הדברים
כפי שמופיע בעתון ״חחבצלת״ ]תרמ״ט גליון מם׳ : [35
״קיים האדון בלאר את אשר גזר האדון שייד על עקרון .את המורים
שפת צרפת בבית הספר שלל מהם ויקחם אליו לראשון-לציון ,וגם
הפרדים מסבבי הגלגל לשאיבת־מים גלו מעקרון לראשון לבל יהנו
מהם שובתי שביעית ,ואם באלה לא יוסרו עוד ידו נטויה לרדפם עד
הורמה ,ולגרשם בכוח הממשלה מעל האדמה אשר ניתנה להם ואשר
עבדוה בזיעת אפם״.
גם גזרת הגזרות לא הרתיעה את מייסדי המושבה כמתואר בעתון ״הצפירה״
]תרמ״ט גליון מם׳ : [10
״ובני המושבה ׳עקרון׳ עודם מחזיקים בדעתם לבלתי עבוד את
האדמה בשנה השביעית .לשוא יכסו עליהם הר כגיגית ,לשוא יפחידו
17
www.daat.ac.il
הרצוג
מכללת
אתר דעת -
עליהם אימים ומוראים גדולים,
יהלכו
ולשוא
אותם בעונשים חזקים,
שומע אין מהם .כעת נגזר לסגור את בורות המים על מסגר ו ל ב ל ת י
תת להם מים לשתות ,גם לשלח בניהם מבית הספר ,ולבלתי י ב ק ר •
הרופא כלל וכלל״.
פקידות הברון ת ח ת שבט הביקורת
אליעזר רוקח תוקף קשות את פקידות הברון בשל הטלת הסנקציות על מייסדי
המושבה ,ובין היתר סירסם בעתון ״החבצלת״ את הדברים הבאים ]תרמ״ט גליון מ ס ׳
: [39
״אויבינו הם בני פ ר י ז . . .פשעם והטאתם הראו עתה בכמות איומה,
במםרם את בני עקרון למשפט!״
לדבריו ,לא היתר .כל הצדקה לפקידי הברון לנהוג בנוקשות עם תושבי המושבה
התמימים אשר ״לא הרימו יד לא בפקיד ואף לא בחוט ושרוך נעל אשר בנעל א ח ד
ממשרתי מ ש ר ת י ה ם . . .ואשר לא חטאו ולא פשעו זולת בשבתם בשנה השביעית
ככתוב מפורש בתורה ,ולא קיבלו הערמות וערמומיות אשר חשבו איזה ר ב נ י ם
לעשות בהם אוזנים לתורה ללא הועיל וללא ע ז ר . . .״ .
בהמשד דבריו לועג אליעזר רוקח לפקידות הברון שהביאה לחילול הקודש
בארץ ישראל ומביע תקותו כי יד מייסדי המושבה תהיה על העליונה ב מ א ב ק
שבהצלחתם בו תלוי קיום היישוב:
״טוב אפוא! אם עקרון תנצח — ואשר בזה תלוי עתה באמת קיום
הישוב כולו ,ותקותנו חזקה בממשלתנו הרוממה כי לא תתן ל מ ו ט
רגלי עבדיה חישרים — תשאר כלמת נצח להאויבים אשר חללו א ת
הקודש בארה״ק ,וגם אם עקרון תנוצח ח״ו גם אז בוז לכם ,ו ל ע ג
לכם ,כי את מי נצחתם ,עדר משפחות עניות אשר אין להם בעולמם
אלא תומתם וישרתם ועבודתם ,יהד עם נחלי הזעה אשר זבו מבשרם!״
ובלשון חריפה ביותר תוקף בהמשד דבריו את פקידי הברון ומציין :״ ו י
׳ ואלה
ל
ל
אויבים שהם שרצים מאוסים ,אשר לא נוכל לנגוע בי׳ז
הם אשר הסבו עתה באסון עקרון ובחלול כבוד האומד .כולה״.
ש
א
ם
א
ב ג ו ע
נ ס ש
המושבה טובלת מ ח ר פ ת רעב
כפי שפורט לעיל ,הטלת הסנקציות על המושבה הכבידה על המייסדים ומיום
ליום נתדלדלו אוצרות המזון שאגרו קודם שנת השמיטה.
משחלפו כשלושה חודשים מתחילת שנת השמיטה ,אזלו כליל אוצרות המזון
ובני המושבח סבלו חרפת רעב ,אף על סי כן לא נכנעו ללחץ פקידי הברון לעבוד
בשמיטה.
להלן תיאור מצבם העגום של בני המושבה באותה עת ]״החבצלת״ תרמ״ט גליון
מם׳ : (41
״מצב אחינו האברים במושב עקרון הנורא מאד יחייבנו לדבר דברים
18
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הנכבדים ,ולעורר לבבם לחומלה
אחדים על אודותם באזני קוראינו
עליהם.
אמנם כן הוא ,נורא ואיום מצב בני עקרון ,חרפת רעב ישאו על תומתם
וישרם בהקשיבם לקול מורים תקיפי ארעא דישראל הגאונים הגדולים
רבני ירושלים אשר אסרו עליהם העבודה בשנה הזאת שנת השבע
ככתוב בתורתנו .ועד השמיטה הנוסד מאת הגאונים האלה לאסוף
נדבות לתמכם ינהלם אמנם בלחם ,אבל אך בלחם צר ,כי אך קמח
יותן להם מדי שבוע בשבוע ויחולק לפי מספר נפשותיהם ולא יותר,
והן לא על הלחם לבדו יחיה האדם ואין עוזר ותומך להם ליתר
הוצאותיהם המוברחות ,ולכן כמעט אין בית בעקרון אשר אין שם
הולה ,ובמשך שני ירחים האהרונים הובאו משם ירושלימה כעשרים
חולים אנשים נשים וטף אשר שכבו ימים ושבועות בבית הביקור
חולים לאחינו האשכנזים הי״ו ,וגם עתה שוכבים שמה ששה או שבעה
חולים ,לבד חולים אחדים השוכבים בבתיהם בעקרון מאין להם
הוצאות הנסיעה לפה ,והרופא בראשון לציון לא יבקרם כי פקודת
הפקידים תפריעהו ממלאות חובתו.
תלמוד תורה בטלה ,כי לוקחו מהם בפקודת הפקידים המורים והמלמדים.
ואם לא ידאגו על בטול למוד שפת צרפת ,ידאב לבם על תינוקות של
בית רבן ההולכים בטל ,מאין מלמד .עתה גדל שברם כי בהמותיהם
עד כה מצאו מרעה בשדותיהם אשר לא זרעו ויוציאו חציר לבהמה,
ועתה יבש חציר ואין לאל ידם לקנות להם תבן ומספוא והרעב החל
להפיל בהם חללים .במצב הנורא הזה עוד יוסיפו הפקידים לענותם,
ויגישום למשפט לפני שופטי הממשלה ביפו ,ובכל שבוע או שבועים
נתבעים שנים שנים מהאברים לדין לשלם כל אחד לערך ארבעה
אלפים פראנק אשר הוציאו הפקידים עליהם מכסף הנדיב .לעת עתה
לא זכו הפקידים בדין והמשפט ידחה משבוע לשבוע ,אך המצב נורא
מאד ,רעב וחלאים רבים פנימה ,מלחמות ומשפטים חוצה ,וכל אלה
על שום מה ? על שום שקיימו מצוה — הכלולה מכמה מצוות עשה
ולא תעשה — כהלכתה!״
ובכתבה נוספת בעתון ״החבצלת״ מופיע תיאור מצב בני-המושבה כדלהלן
]תרמ״ט גליון מם׳ : [43
״הלא תדעו אחים יקרים כי אחיכם אכרי ׳עקרון׳ נתונים ברעה
גדולה ,ואסונם גדלה מאד ,המה ונשיהם וטפם ובהמותם יחד יגועו
ברעב במלא מובן המלח .זעקת הרעבון החלה להפיל בהן חללים,
ויום יום יובאו חולים רבים מהמושבה לבתי ההולים אשר בעירנו)י־ם(,
כל לב ישראלי נקרע לגזרים בראותו נהרי נחלי דמי ישראל מוגרים
במורד בגלל שמירת הדת וחוקי האמונה על שמירתם שנת השמיטה
כפי האיסור אשר יצא מאת גאוני עה״ק ירושלים ת״ו…״
ןהמשד בגליון הבא בס״ד[
19
www.daat.ac.il
שמעון וייזר
אתר דעת -מכללת הרצוג
לע״נ אמי מורתי הכ״מ
מרת ש ר ה ר ח ל ע״ד,
בת ר׳ אברהם בוים הי״ד
זמירה ותולדותיה בשמיטה
שנינו בתו״כ )על פרק כה ,פסוק ב( :ומניין שאין מקרםמים ואין מזרדין ואין
מפםגים באילנות ,ת״ל ׳׳כרמך לא״ .ברייתא זו הובאה במס׳ מו״ק )דף ג ע״א,
בשינויי לשון( להקשות ממנה על מה שאמר רבא :אבות אסר רחמנא ,תולדות לא
אסר רחמנא; מכדי זמירה בכלל זריעה ובצירה בכלל קצירה ,למאי הילכתא כתבינהו
רחמנא ,למימרא דאהני תולדות מיחייב ,אאחרנייתא לא מיחייב .והשיבו שם
שמלאכות אלה אינן אסורות אלא מדרבנן ,וקרא אסמכתא בעלמא .וכן פסק הרמב״ם
)הל׳ שמיטה ,פ״א ה״ג וה״י(.
עוד לפני ידיעת מהותן של המלאכות האלה — קירסום וזירוד — ברור מן
הנ״ל שיש הבדל מהותי בינן לבין הזמירה ,והוא העושה אותן תולדות נוספות
ואחרות של זריעה ,ולהלכה הוא המפקיע מהן את האיסור מדאורייתא .להלן ננסה
בס״ד לברר מהו הבדל זה.
בגמרא שם פירש המפרש המיוחם לרש״י )על זהותו דנו רבים ,וראה להלן(:
זמירה בכלל זריעה — שדרכו של זומר ל־צמוחי פירי כזורע.
זימור — מחתך ענפים יבשים של גפן.
מקרטמין — היינו זימור ,אלא שקירםום שייר באילנות.
מזרדין — מחתך ענפים יבשים ולחים ,לפי שיש לאילן ענפים
יותר מדאי.
נראה בכוונתו ,שהזמירה היא מלאכה שטבעה לכוון את צימוח הפירות —
במיקומם ,בטיבם ובכמותם ,לפי הרצוי למגדל .משום כך היא נחשבת תולדה לזריעה,
שאף היא תכליתה ההצמחה ,אלא שהפעולות המעשיות ,שהן האמצעים לתכלית זו,
שונות זו מזו ,עד שזו נחשבת אב וזו אינה אלא תולדה.
מה שכתב המפרש שמדובר בזמירת ענפים יבשים ,נראה שכוונתו לתקופת
התרדמה שבחורף ,כאשר הגפן בשלכת ללא עלים ,ולפיכך הענפים נקראים יבשים
)ראה מם׳ כלאיים ,פ״ז מ״ב( .אכן זוהי התקופה שבה מבוצעת הזמירה במיטבה.
קירםום הוא פעולה בשאר אילנות המקבילה לזמירה בגפן ,ונראה מדברי המפרש
שעצם ביצועה בהם ולא בגפן עושה את הקירםום לתולדה השונה מזמירה ,וממילא
20
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אף איסורה אינו מה״ת .ואמנם נאמר בתורה ״וכרמך לא תזמור״ ,ויש מקום לומר,
לדעת רבא ,שרק זמירת הכרם היא שנאסרה ,ולא הקירסום בשאר אילנות.
אך קשה לומר כן ,שהרי אף לדעת החולקים על רבא וסבורים שאף קירםוס
אסור מה״ת ,הרי נתרבה הקירםום מ״כרמך לא״ ,כמפורש בברייתא הנ׳׳ל; ואם
נאמר ש״כרם״ שנאמר בתורה בא למעט שאר אילנות ,איך יתרבה קירםום מאותו
לשון עצמו שבא למעטו ? וגם לדעת רבא שריבוי זה אינו אלא אסמכתא ,קשה
לעשות אסמכתא כזו.
ועוד קשה; כי לפי ההנחה הנ״ל נצטרך לומר שאף מה שאמר רבא שרק בצירה
אסר רחמנא ולא שאר תולדות ,היינו שרק בצירת הכרם אסורה ולא קטיף בשאר
אילנות ,וזה לא ייתכן ,שהרי מבואר במס׳ שביעית ,פ״ו מ״ב ,שבםוריא עושים
בתלוש אבל לא במחובר ,לפיכך דשים וזורין ודורכין ומעמרין ,אבל לא קוצרין
ולא בוצרין ולא מוסקים .כלל אמר ר״ע :כל שכיו״ב מותר בא״י עושין אותו בםוריא,
ופירשו המפרשים שם ,שכל המלאכות המותרות בא״י מה״ת עושין בםוריא ,להוציא
קצירה ,בצירה ומפיקה.
)גם הר״ש ,בפירושו למס׳ שביעית ,פ״ב מ״ג ,כתב כדברי המפרש למו״ק:
מקרםמין — מלשון קרםמוה נמלים״)מם׳ פאה ,פ״ב מ״ז( ,והיינו זימור ,אלא שלשון
קירסום באילן וזימור בכרם ,מלשון זמורות ,שמחתך ענפים של גפן .ע״כ .ואילו
בפ״ו מ״ב הנ״ל כתב הר״ש )אינו בדפוסים הרגילים ,אלא בפירוש הר״ש מכ״י
שסירםם הרב קלמן כהנא שליט״א בספרו :מסכת שביעית ,״חקר ועיון״ ,ספר שני,
עמ׳ שיז( שהעבודות שבמחובר ,קצירה ,בצירה ומסילה אסורות בארץ מה׳׳ת(.
כמו כן דרשו בתו״כ )על פרק כה ,פסוק ה( :״לא תבצור״ — לא תבצור כדרך
הבוצרים; מכאן אמרו — תאנים של שביעית אין קוצין אותן במוקצה .ויש ממפרשי
המשנה ,שביעית פ״ח מ״ו ,שפירשו שהכוונה לקציצה מן המחובר; ואף אותם שחלקו
ופירשו שהכוונה לעבודה בתלוש ,לא חלקו מטעם שאין איסור מה״ת בקציצת
תאנים מן המחובר אלא מטעמים אחרים ,ע״ש )ובייחוד בפירוש הר״ש מכ״י שב״חקר
ועיון״ שם ,עמ׳ שעד(.
לפיכך מסתבר יותר שבשאר אילנות אין בדרך כלל עבודה הדומה ממש לזמירה,
והקירםום אינו אלא חיתוך הענפים גרידא ,אך אינו משתווה לזמירה בתוכנו; כי
הזמירה אינה חיתור סתם ,אלא דרושים מומחיות וידע מקצועי לקבוע אלו ענפים
יש לזמור ובאיזה מקום בדיוק יש לחתוך ,כדי לקבל את הצימוח הרצוי.
דבר זה עולה מדברי התוספות למס׳ סנהדרין ,דף כו ע״א ,ד״ה לעקל ,ע״פ הסבר
״חזון איש״ .בגמרא שם מבואר שמותר )לכתחילה!( לזמור כרם בשביעית אם
המטרה אינה אלא להשתמש בזמורות ,כגון לעקל בית הבד ,ומוכח שם שהדבר תלוי
בכוונה בלבד .וכמו שהמליצו שם :״הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות״ .והסבירו
בתוספות שם את ההיתר ,כי לגבי שביעית אין לאסור אלא אם משביח ,אבל כאן
״עביד ליה באותו עניין דוודאי קשה ליה״.
והסברם לכאורה צ״ע; מה נפשך — אם כוונתם שלא התירו שם אלא אם
משנים מאופן הזמירה הרגילה וזומרים באופן שקשה לאילן ,איר אמרו על כך ״הלב
1
1וכן לדעת הראשונים הסבורים שלד״ה זוהי אסמכתא.
21
www.daat.ac.il
שאף הרצוג
כוונתםמכללת
אתר דעת -
זמירה סתם מותרת ,איר כתבו ע ל
יודע״ ,הרי הדבר ניכר בפועל .ואם
כך ״דוודאי קשה ליה״ ,הרי ייתכן מאוד שעשוי הדבר אף להועיל לאילן.
והסביר חזו״א )שביעית ,סי׳ יט םקי״ד ,ד״ה ובתר( :כוונתם שכל זימור צ ר י ך
דקדוק וחכמה ,והרבה מומין יש באילנות שגורמין גרעון בגידולן ובסירותיהן ,ו כ ל
זימור שאינו על צד הדקדוק עושה גרעון כ פ י ר ו ת . . .לעניין שביעית ,כיון שאין
עושין כן ,והוא נתכוון לעצים ,שרי; אבל אם נתכוון לזימור אסור ,והיינו ד א מ ר
״הלב יודע״) .הראי״ה קוק ,״שבת חארץ״ ,קונטרס אחרון ,אות יא ,התלבט מ א ו ד
בביאור דברי התוספות ,וכמדומה שלא העלה דבר ברור בכוונתם; אמנם גם ה ו א
שיער שהיתה — ע״פ מנהגם בעבודת הכרם — צורה ידועה או מידה ידועה ב ה נ ח ת
הזמורה הנשארת ,ע״ש(.
מבואר ,איפוא ,שחחילוק בין קירםום לזמירה אינו משום שרק בכרם א ס ר ה
התורה את הזמירה ,אלא אדרבה ,מה שאסרה התורה רק זמירת הכרם הוא משום
שאין בדרד כלל כיוצא בה בגיזום שאר האילנות׳ .לפיכר מובנת דרר הדרשה
מ״כרמך לא״ ,שהושמטה המלה ״תזמור״ אע״פ שנותרה המלה ״כרמך״] .חיזוק־מה
לפירושו של המפרש שקירסום שייר בשאר אילנות ,יש למצוא במדרש הגדול ע ל
שמות ,כג יא )מובא ב״מכילתא דרשב״י״ ,מקיצי נרדמים ,תשטו ,עמ׳ .(217ע ל
הפסוק ״כן תעשה לכרמד לזיתך״ דרשו שם :מניין שאין מזבלין)אולי צ״ל :מיבלין(
ואין מפרקין אין מעפקין )אולי צ״ל :מאבקין( ,אין מעשנין ,אין מגזמין ואין מצדדין
בעלין — ת״ל ״כרמך׳; ומניין אין מקרפמין ואין מפםלין ואין מצדדין ואין מגזמין
בעלין — ת״ל ״זיתד״(.
כשיטה זו של המפרש הובא אף בערוך ,ערך קרסם ,בשם י״א )ראה מש״כ מהר״ץ
חיות בהגהותיו למו״ק ,דף יד ע״א ,על שבמקום אחר בערוך הובא ג״כ לשון המפרש
שם אות באות בשם רבני מגנצא; ונראה שהמפרש הזה קדם לערוך ,או ששניהם
שאבו ממקור קדום( ,וכן בפירוש ר״י בן מלכי-צדק למס׳ שביעית ,ם״ב מ״ג; וכנראה
שימשה יסוד לעוד ראשונים שפירשו כן — ראה ״לוח העבודות״ שערך הרב קלמן
כחנא שליט״א ,סוף ספר ראשון של מסכת שביעית ,״חקר ועיון״ ,שכן פירשו
הר״ש הנ״ל ,רבנו הלל ,ר״ש בן היתום ,ואולי עוד ראשונים מן המוזכרים שם.
עניין מיוחד קיים ,כמובן ,בבירור דעת הרמב״ם בנושא זה .אמנם בפירוש
משנת ״מקרםמין״ — שביעית ,פ״ב מ״ג — פירש הרמב״ם שאין הכוונה אלא
לתבואה ,כהקשרו של שורש זה במס׳ פאה ,פ״ ב מ״ז; וכן פירש במס׳ שבת ,סי״ב
מ״ב )וצ״ע מהברייתות שבתו״כ ובמדרש הגדול הנ״ל( .אך בפירוש משנת ״מזרדין״
כ ת ב :״כריתת הענפים המתפשטים מן האילנות; וזרדים — שם הענפים הנכרתים
בעת הזמיר״ .לכאורה — ממה שלא הוציא מן הכלל את הגפן אלא דיבר בסתם
על אילנות ,וכן ממה שהזכיר את ״הזמיר״ שמן הסתם הוא בגפן — יש להניח
שעבודה זו שייכת גם לגפן; וא״כ צריך להבין מדוע אמרו בברייתא שאינה זמירה.
עוד יש להבין מהו התואר ״המתפשטים״ שנתן הרמב״ם לענפים ולשם מה הוא דרוש.
מסתבר שיש להשוות את פירוש הרמב״ם כאן עם פירוש המפרש הג״ל שהזירוד
2
ראה הגהות הרש״ש על מם׳ שביעית ,פ״ב מ״ג )הובא בקיצור בתום׳ אנ״ש שם( ,ולפי
המבואר כאן מיושבת קושייתו בפשטות ,בם״ד.
22
www.daat.ac.il
לאילןהרצוג
שיש -מכללת
אתר דעת
ענפים יותר מדאי״ )והוסיף
הוא ״חיתוך ענפים יבשים ולחים ,לפי
ריבמ״צ הנ״ל :״להקל האילן״( .גם מלשונו נראה שלא הוציא את הגפן מן הכלל
כפי שעשה לגבי הקירסום ,ולפי המבואר לעיל מובן הדבר ,שהרי פירש שעבודה זו
אינה נעשית כדי להצמיח אלא לשמור על האילן שלא יתבזבזו משאביו .נראה שאף
״כריתת הענפים המתפשטים״ היא אותה עבודה.
במס׳ שבת ,סי״ב מ״ב ,שנינו :המנכש והמקרסם והמזרד כל שהוא ,חייב .ופירש
שם הרמב״ם :מזרד הוא הכורת ענפי האילנות; …כשהוא מתכוון להשתמש במה
שכרת ,הוא מאבות מלאכות חקוצר ,ואם נתכוון לתקן חצמח כדי שיגדל ויפרה,
כאשר יעשו בזמירת הגפנים ,הוא זורע .ע״כ .גם כאן יש להבין כנ״ל שהזירוד הוא
כריתה בלתי מדוייקת ,ולכן מן הסתם אין הוא נידון כזמירה ,אלא אם כן היתד.
כוונתו לכך ,וכדרך שביאר החזו״א דלעיל לעניין הזומר לעקל בית הבד.
בהלכות שמיטה ,ס״א ה״ב ,כתב הרמב״ם :אינו לוקה מן התורה אלא על
הזריעה או על הזמירה ,ועל הקצירה או על הבצירח ,ואחד הכרם ואחד שאר האילנות.
מפשטות לשונו משמע שזמירה שייכת ואסורה אף בשאר האילנות ,אולם אע״פ כן
אין הכרח לומר שזמירה שייכת ככל האילנות ,אלא שלאו דווקא בכרם שייכת
זמירה אלא אף בכל אילן שאפשר לכוון את צימוחו ע״י זמירה כדוגמת הגפן .ובאמת
כתב הרשב״ם בפירושו לב״ב ,דף פ ע״ב ,ד״ה הלכך ,שקציצת בתולה השקמה
אסורה מה״ת משום זמירה ,וכן מורה פשטות לשון הרמב״ם ,הל׳ שמיטה ,פ״א הכ״א:
״שקציצתה עבודת אילן ,שבקציצה זו תגדל ותוסיף״ — השווה ללשונו בראש הפרק:
וכל העושה מלאכה מעבודת …האילנות …עבר על ל״ת ,שנאמר …״וכרמר
לא תזמור״ .ומבואר כן בפירושו במס׳ שביעית ,פ״ד מ״ה :כורתין האילן במקום
ידוע ממנו ,כדי שיתחזק כוחו ויתן פריו בעתו לרוב ,כמו הזמיר לכרמים .בדרך זו
תואמים דברי הרמב״ם בהלכותיו לדבריו חנ״ל שבפיח״מ ,וכן לשיטת כל הראשונים
הנ״ל )לרבות הרשב״ם ,שנראה לכאורה כחלוק עליהם(.
להרחבת דעתו של המעיין אציין להלן מקורות נוספים שדנו בעניין זה ,וכמדומה
שתרמתי מעט בס״ד להבהרת כמה נקודות שנותרו עמומות או מוקשות בדבריהם,
ישמע חכם ויוסף לקח .לסיום אעתיק קטע ממכתב שכתב השתא ידידי ,ד״ר משה
זקס נ״י ,מנהל המכון לחקר החקלאות ע״פ התורה ,שליד הסתדרות פועלי אגו״י
בא״י ,ברשותו ,ובו מובאת הוראת מרן בעל ״חזון איש״ זצ״ל הלכה למעשה
לכורמים ,הוראה המראה בעליל שהגדרת הזמירה שכתב בספרו כנ״ל לא היתה
לימודית גרידא אלא שימשה יסוד לפסיקה בפועל:
כשהגעתי לחפץ חיים ,לפני ארבעים שנה ,למדתי מהרבנים והכורמים כי
הפתרון לשמיטה ,ע״פ הוראת בעל חזו״א ,הוא כדלהלן:
א( אדם לא מקצועי יעבור בכרם ויקצץ את הנוף באופן כללי ,ללא הכוונה
מקצועית ,עד שיישאר לשריגים אורך שיהיה גדול בצורה בולטת מהאורך
הנדרש לזמורות מבחינה מקצועית )עין אחת או שתים יותר(.
ב( לאחר מכן יעברו הזומרים המקצועיים ויסירו את הזמורות המיותרות
עד לבםיםן.
23
www.daat.ac.il
הרצוג להסיר באופן ידני את העיניים
המקצועית ,יש
התוצאה
דעת -מכללת
ג( כדי להבטיח את אתר
המיותרות עם הלבלוב.
נמסר לי כי החזר׳א אמר כי היתר זה הוא זמני ,עד שיימצא פתרון טוכ
יותר ,וכי כל השלבים הנ״ל אינם זמירה דאורייתא ,ומשום כד יש להתירם
כמקום הפסד הקשור בהימנעות מזמירה.
ההסבר ההילכתי שנמסר ע״י רבני ח״ח היה שדעתו של בעל חזו׳׳א היתה
שכל שהפעולה אינה זמירה ב״דקדוק״ אין זו הזמירה האסורה מה״ת .הסבר
נוסף שקיבלתי היה שמכיון שהגמרא במו״ק אומרת שזריעה וזמירה מהוות
מלאכה זהה ,אב ותולדה ,מוכח שמלאכת הזמירה היא הכוונת הצימוח
לנקודות מםויימות ,והכוונה זו קשורה להקצרת שריגים ולא לסילוקם עד
לבסיס )לא ידוע לי אם אכן נאמרה נקודה זו ג״כ ע״י בעל חזו״א(.
מקורות )מלבד הנזכרים כבר בפנים(:
רמב״ן ,״מלחמות ד׳״ ,סוכה פ״ג)דף טו ע״ב מדפי הרי״ף בדפוס וילנא(.
ר״ן וריטב״א ,סוכה לד ע״ב במשנה ,בשם הרמב״ן.
״אגלי טל״ ,מלאכת זורע ,סעיף א ,ם״ק ד.
״משנה ראשונה״ ,שביעית ,פ״ד מ״ה.
״חזון איש״ ,שביעית ,סי׳ יז ,ס״ק כ; סי׳ יט ,ס״ק יד; םי׳ כא ,ס״ק טו; סי׳ כו ,ס״ק א.
״כרם ציון״ השלם ,אוצר השביעית ,גידולי ציון ,פרק ג ,סי׳ כה )להג״ר א״ד רוזנטל(.
״משנת יוסף״ ,שביעית ,פ״ב מ״ג ,״מקרסמין״.
״חידושים וביאורים״ להג״ר חיים שאול גריינימן ,שביעית ,סי׳ א ,ס״ק ט.
״ישועת משה״ להג״ר יהושע משה אהרנסון ,ח״ד ,סי׳ כ״ו וכ״ז.
״חקר ועיון״ להג״ר קלמן כהנא ,ח״ד ,עמ׳ י״ז—ל״ב.
ענין ם מ י כ ת פ ר ש ת א ו נ א ה ל ש מ י ט ה ) ו י ק ר א כה ,יד—טז( ,ה ג ם ד ל פ י
מ ע ט ה ש נ י ם ת מ ע י ט מ ק נ ת ו כר ,ע ם כ ל זה ע י ק ר א ו נ א ה אינו ד ו ק א ב ע נ י ן
שמיטין ,א ב ל ב א מ ת ע י ק ר א ל ת ו נ ו ה ו א כ ד י ל ה י ו ת ב נ י י ש ר א ל ב א ח ד ו ת ,
כ מ ״ ש חז״ל ש א ו נ א ת ד ב ר י ם ג ם כן ב כ ל ל .ו ה נ ה מ צ ו ת ה ש מ י ט ה א י נ ה מ צ ו ה
פ ר ט י ת א ב ל כ פ י ה א ח ד ו ת שיש ב ב נ י י ש ר א ל יכולין ל ק י י ם ז א ת ה מ צ ו ה ,
כ מ ״ ש בזמן ש כ ל יושבי׳ עלי׳ כ ר ,ו כ מ ו ב ש ב ת מ ת י ח ד י ן ב ו ב ר ז א ד א ח ד ע״י
ה ש ב ת ו ש מ י ט ה תלוי׳ ב ב נ י י ש ר א ל ו ב ק י ד ו ש ב י ת דין ,ל כ ן ע״י ה א ח ד ו ת
ב א י ן ל ש ב י ת ת שמיטה.
ש פ ת א מ ת ,פ ר ש ת בהר ,ת ר ל ״ ח
24
www.daat.ac.il
הרב רפאל בנימין פוזן
אתר דעת -מכללת הרצוג
פנינים ב״עולת ראיה
,,
ביצירתו רבת הפנים וההיקף של הרב ר׳ אברהם יצחק הכהן קוק זצ״ל קובעת
״עולת ראיה״ ברכה לעצמה .מן הראוי שלקראת סיום שנת הזכרון החמישים של
הרב קוק זצ״ל נעיין אפילו רק במקצת בפירושיו העמוקים לסדר התפילה.
כבר ההיקף הכביר מעורר השתאות :רכ״ג עמודים גדושים נצרכו לו לרב קוק
זצ״ל לפרש חלק בלבד מתפילת שחרית — ״ועד דור ודור אמונתו״.
שפע הכמות והתוכן מעידים נאמנה כי מילותיו של הרב המופיעות בראש
סידורו התקיימו בו עצמו :״התפילה המתמדת של הנשמה מתאמצת היא תמיד…״.
אותה התאמצות תמידית היא הפשר לחידושו הגדול ב״עולת ראיה״ .שהרי
בעוד שהמתפלל הרגיל מוצא בסידור יחידות הבנויות מקטעים ומפרקים שלמים,
הנה עיקר חידושו של הרב קוק הוא בפרוק הפרק או הקטע למשפטים עצמאיים אשר
בכל אחד מהם מגלה הוא רעיון שלם .יתר על כן ,אף המשפט הבודד המוכר לנו
כמטבע לשון שלמה — מתפרק אף הוא למילים כאשר בכל מלח מתגלים תכנים
חדשים המפקיעים את הביטוי או המלה ממשמעותה המוגבלת ומגלים בה מרחבים
חדשים ־.
הרב קוק היה גאון המחשבה והקבלה ועם זאת אמן הכתיבה והביטוי .על כן
כמעט טבעי הדבר כי מסכת התפילה תופסת מקום נכבד ביצירתו .שהרי בתפילה
אולי יותר מבכל מקצוע אחר חוברים יחד העבודה שבלב עם ההגות והמחשבה,
שבהם במיוחד היה הרב יחיד ומיוחד .
אמנם דוקא בשל כך לא קלה היא הקריאה בכתביו לסידור ,כשם שגם שאר
יצירתו דורשת היא עיון והתעמקות .לשונו המיוחדת השופעת דימויים רבים ,מהם
רבים השאובים מעולם הקבלה — מכבידה לעיתים על הלומד ,יתר על כן ,כתיבתו
הרהוטה והשופעת מעוררת במשקל ראשון רושם של ארכנות ואף של הזרות
מליציות .אכן פעמים רבות נזקק המעיין לשנות ולשלש בקטע הנדון כדי לעמוד
1
ג
1סדר תפילה עם פירוש עולת ראיה מאת הרב ר׳ אברהם יצהק הכהן קוק זצ״ל.
כרד ראשון :תפילות לימות החול תמ״ג עמודים.
כרד שני :תפילות לשבתות ולמועדים ,ת״ק עמודים.
הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים .מהדורה ראשונה בשנת הקטר״ת )=תש׳ט( ומאז
יצא בכמה וכמה מהדורות.
2ר׳ לדוגמא פירושו ל״מודד ,אני״ .כל מלה ומלה מתפרשת לו לרב כמאמר שלם :״מודה״,
״אני״ ,״לפניך״ וכן הלאה עד ״רבה אמונתד״.
3ואין בכך למעט את היותו של הרב קוק זצ״ל גאון תלמודי ,שקדן עצום מנעוריו ועד
זקנתו ,צדיק וחסיד המעורה גם בכבשונה של העשיה והבניה.
25
www.daat.ac.il
אתר דעת -
הרצוגדברי הרב נקנים אלא ביגיעה.
מכללתאין
הדברים —
על ה״נקודה״ ,על תמצית הענין .כלל
לפיכך אין פלא כי בספרות העממית בפולקלור העסיסי בו שמור מקום מיוחד
לאמרות חסידיות — נפקד מקומו של הרב קוק .שהרי האימרה החסידית נקלטת
בתודעת העם לא רק בשל שנינותה וחריפותה אלא גם — ואולי בעיקר — עקב
מסירתה בקוצר .חינו של ״ווארט״ הוא במסר החד המפתיע והקצר ,ועם זאת בעל
עומק — מעט המחזיק את המרובה .לשונו של הרב קוק ,כידוע ,איבה שייכת לסוג
זה של התבטאות.
מאמר זה מנסה איפוא להביא בפני הקורא אימרות המיוסדות על חריפות
והברקה ,מאלה שנתגלו לכותב השורות ב״עולת ראיה״.
במקורם מופיעים הרעיונות או חאמרות שבכאן בלבוש אחר — מתבררים הם
ומתלבנים בארוכה בדרך הרצאתו חרחבה וחמיוחדת של הרב .אלא שדרך מסירת
הדברים שבכאן תוך הארת נקודה מסוימת המפתיעה בחריפותה או במקוריותה —
באה לפתוח בפני הקורא פן פחות מוכר במשנתו של הרב ,והיינו כי בבית היוצר
של חרב קוק מרובות מאד החריפויות וההברקות השנונות — אלא שאין אלה מטרה
כשלעצמה ועל כן נעלמות הן לעיתים מעינו של הקורא ,קרוב גם לומר כי הרב
בענוותנותו הרבה רחוק היה מהתהדרות בכגון אלה.
וזאת למודעי :את כל המובא להלן יש לדון לכל היותר כ״כלי שני״ בלבד.
כשם שאין הדברים מנוסחים בלשונו של הרב קוק — כך אין הם מתיימרים למצות
את כל האמור בקטע ממנו נשאבו הדברים.
נעשה כאן לכל היותר נסיון להאיר באלומה קו מסוים ,רעיון או הבזק הגנוז
בתוך הרצאתו הרחבה של הרב.
הדוגמאות דלהלן ספורות הן ,אך יש בהן להעיד על המרגליות הרבות הססונות
בעולת ראיה .אם יעוררו הדברים להמשך המלאכה והיה זה שכרנו.
א .״ …ולא יאכל חמץ״ )סדר הנחת תפילין(
מדוע בלשון נפעל ״ולא יאכל״ ,ולא כמקובל ״ולא תאכל חמץ״ י
מפני שברישא של הפסוק נאמר ״זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים״.
״זכור״ במקור — להורות שטבעו של היום הזה הוא שיהיה זכור באומה ,וביום
כזה — אי אפשר לחמץ שיאכל*…
ב .״ואחרי ככלות הכל לכדו ימלוך נורא״ )אדון עולם(
מקובל לפרש :גם אחרי שהכל יכלה ,גם אם חלילה היקום כולו יחרב ויגיע
לכליון — ה׳ לבדו ימלוך לעד.
ואילו הרב מפרש :״ככלות הכל״ — כאשר כל הנשמות תכלינה אליו יתברך —
לשון ״כלה שארי ולבבי ,חלקי א-לוקים לעולם״ )תהילים( ,אז תתברר ותתגלה
מלכותו…
8
4עולת ראיה ,א׳ ל״ז,
5
שס ע׳ פ׳׳ז.
26
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ג .״והרחיקנו מאדם רע ומחבר רע״ )ברכות השחר(
האין זו כפילות לשון ?
ברם יש אדם שהוא רע בטבעו וממנו בודאי צריך להנצל .אך יש אדם שביסודו
הוא טוב אולם אם יתחבר עמי — עבורי יהיה חוא רע כחבר .וזהו שמתפללים
״והצילנו מאדם רע ומחבר רע״ .
9
ד .״ובוף את יצרנו להשתעבד לך״ )ברכות השחר(
והרי כבר התפללנו ״ודבקנו ביצר הטוב״ ?
מכאן שלא די ביצר טוב בלבד ,גם הוא — היצר הטוב — צריך ״להשתעבד
לד״…
7
ה .״ותגמלנו חסדים טובים״ )ברכות השחר(
לכאורה — תרתי דסתרי :אם הטובות באות בחסד מה שייך לומר ״ותגמלנו״
בחינת גמול המגיע לנו ?
אלא שעל זה גופא מתפללים :שלא ישפיע הקב״ה רב טובה בחסד בלבד אם
אינו מגיע לנו כלל ועיקר ,שהרי מרב הטובח עלול אדם חלילה לבעוט .על כן
מבקשים אנו ״ותגמלנו״ — שתהא הטובה המושפעת בחסדך כגמול על מעשינו.
ואף שגם טובה זו בחסד היא ויתרה על המגיע לנו — ברם מועילה היא לחנך
את האדם לשלמות .
8
ו.
העקדה(
שכן את הציווי
נתברר לו עדיין
יתברך לברר לו
״והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליו״ )פרשת
בפסוק זה — אומר הרב זצ״ל — פסגת חנםיון .ומדוע?
הנורא של העלאת הבן לעולה כבר שמע אברהם אלא שלא
מקום העולה .נמצא כי זקוק הוא להתגלות מחודשת מאת ה׳
את המקום.
והרי כידוע ״אין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה״ — נמצא כי בפסוק זה טמון
שיא הנםיון :אם יהיה אברחם במעלת חשמחה יזכה לנבואה וידע מהו המקום
בו עליו להעלות את בנו .אם לא ישמח — לא ידע ,וממילא יהיה פטור מן
המצוה.
כובד הנםיון איפא הוא בשמירת על דרגת השמחה לקראת עקדת ה ב ן . . .
9
ז .״וישכס אברהם כבקר״ )פרשת העקדה(
ומאי קא משמע לן ?
כי גם לאהר ששמע אברהם אבינו את הציווי הנורא ,מסוגל היה לישון מתוך
מנוח הנפש…
״וישכם אברהם בבקר״ — ובבקר התגבר כארי .
10
6
ד
8
9
10
שם ע׳ ע״ח.
שם ע׳ ע״ט.
שם ע׳ ע״ט—ס׳.
שם ע׳ פ״ו.
שם.
27
www.daat.ac.il
ח.
דעת -מכללת הרצוג
״ויבקע עצי עולה״ )פרשת אתר
העקדה(
וכי לא יכול היה להמתין עד שיגיע למקום ולכרות שם עצים ז ואף אם כ ב ר
לקח העצים מביתו ,וכי לא יוכל לבקע אותם בסמוך להקרבה ן
אלא שאהבת ה׳ העליונה שבערה באותו צדיק היא שזרזה אותו לא רק להידור
בקרבן עצמו אלא גם בתשמישי הקרבן ״ .
ט.
ו י ד א את המקום מרחוק״ )פרשת
״ביום השלישי וישא אברהם את עיניו
העקדה(
והיכן היא האמירה שנתבשר עליה ? )״על אחד ההרים אשר אומר אליך״ ז!(
אלא שאברהם נתעלה כל כך שכבר לא היה צורך באמירה ,שכן הוא הגיע
לדרגת השגה כה גבוהה שאת מה שצריך היה להאמר — הוא היה ר ו א ה . . .ב!
י.
״ונשתחוה ונשובה אליכם״ )פרשת העקדה(
והלא אין יצחק עתיד לשוב והיאך אמר ״ונשובה״ לשון רבים ז
אלא שההשתחוואה ענינה הוא כפיפת הגוף החמרי ,כביטוי להתעלות הנשמה.
ואותה עלית נשמה אל מרום הקודש — היא באמת משותפת לאברהם וליצחק.
וזה שאמר אברהם ״ונשובה אליכם״ ,היינו את המצב העליון הזה בו תגענה
נשמותינו לא-ל חי — נשיב אליכם ,להשפיע עליכם ועל העולם כולו י-ז.
יא .״ויכן שם אברהם את המזבח״)פרשת העקדה(
ואילו בכל יתר המקומות הנאמרים באבות כתוב ״ויבן שם מזבח״ בלא ה״א
הידיעה ,ומהו ״המזבח״ ?
ללמדנו שמרוב אהבת ה׳ שבערה בו באברהם ,כבר מזמן היה לו ציור ברור
ומוחש של אותו מזבח אשר יבנה לכשיצטווה על כך.
״ויבן את המזבח״ — שכבר הכין בלבו וברעיונו ״ .
,
יב .״ויקרא אליו מ ל א ך ה מן השמים״ )פרשת העקדה(
מדוע הגילוי של ״אל תשלח ידך״ נאמר בפי מלאר ולא בדבר ה׳ כמו הצווי
הראשון ?
משום שהצו של ״העלהו שם לעולה״ לא יכול להמםר ע״י שום מ ל א ה זהו
דרגת ה״בכח״ וסוד ה׳ ליראיו.
אולם בגמר הנסיון שעה שהתברר כי כל כחותיו של אברהם נתפשטו מן הכה
אל הפועל — באד .ההתגלות ע״י מלאך ,שכן מציאותם של מלאכים מקבילה
היא — התפשטות הגילוי הא-לוהי בעולמות .
18
11
12
13
14
15
שם ע׳ פ״ו.
שם ע׳ פ״ו—פ״ז )ור׳ גם להלן ע׳ צ׳ ״אל המקום אשר אמר לו הא׳״(.
שם ע׳ פ״ח )וראה ראב״ע לפסוק(.
שם ע׳ צ׳.
שםע׳צ״ב.
28
www.daat.ac.il
העקדה(מכללת הרצוג
אתר דעת -
)פרשת
יג .״וישב אכרהפ אל נעריו״
מאי קמ״ל ?
שגם לאחר שהשיג אברהם את כל המדרגות העליונות נשאר במדתו הקודמת
להשפיע גם על הנמוכים ביותר אף אלה שעם החמור ,השקועים בחמריות כדי
להעלותם ״ .
1
יד .״מה טוכ הלקנו …ומה יפה ירושתנו״ )״לעולם יהא אדם״(
חלק ה׳ שבנו — הוא טוב מוחלט כשלעצמו.
אולם מי אומר שהוא ראוי ומתאים לנו ?
ההוכחה היא מצד ירושתנו — אם ירשנו את חלקנו מאבותינו הקדושים ,סימן
הוא שירושה זו יפה ומתאימה היא לנו ״.
טו .״ונתת אותו בין אהל מועד ובין המזבח״ )פרשת הכיור(
מדוע נבחר מקום זה דוקא לכיור י
מפני שכיור ענינו טהרה .ואין משיגים טהרה אלא כשמצטרפים כוחות השכל
לכח הרצון .ועל זה מרמז מקום הכיור :״בין אהל מועד״ — מקום הדיבור
הא-לוהי ״ובין המזבח״ ,שהוא סמל ההקרבה והרצון )״לרצון לפני ה׳״(«.1
טז .״היא העולה על מוקדה על המזכה כל ה ל י ל ה ע ד ה ב ק ר ״ )פרשת
תרומת הדשן(
מה מקום לכפילות ״כל הלילה עד הבקר״ ?
אלא בעוד שזריקת דם העולה מכוונת כנגד העלאת נפשו של אדם )״כי הדם
הוא הנפש״( ,הרי ששרפת בשר העולה באה כנגד זיכוך הגוף והתומר .ולכן
״כל הלילה״ ,שעה שאדם ישן ומתגבר כח הגוף — תהיה העולה על מוקדה
״עד הבקר״ עד שיעור אדם בבקר ויעמוד במלא הדרו לפגי א-ל הי •י.
יז .״יגעתי באנחתי ,אשחה בכל לילה ממתי בדמעתי ערשי אמסה ,עששה מכעפ
עיני עתקה ככל צוררי .סודו ממני כל פועלי און כי שמע ה קול בכיי .שמע
ה׳ תחינתי ה׳ תפילתי יקח )נפילת אפיים(
יש חנאנח ,אך לבכות אינו מסוגל מפני שכוחות הרע אוהזים בו .וזה שאמר
המשורר ״יגעתי באנחתי״ נאנח אני אך אין בכחי לבכות .אילו בכיתי כי אז
״אשחה בכל לילה מטתי״ ,אך ״עששה עיני״ — נחלשה ואינה דומעת עקב
״כל צוררי״ — כוחות היצרים הרעים .ולכן — ״סורו ממני כל פועלי און״.
אולם למרות הכל מכיון ש״שמע ה׳ תחינתי״ לכן ״ה׳ תפילתי יקח״ וגם אם
היא פגומה…
,
20
16
17
18
19
20
שם
שם
שם
שם
שם
ע׳ צ״ו.
ע׳ ק״ט.
ע׳ קי״ט.
ע׳ קכ״ב.
ע׳ ש״ג—ש״ד.
29
www.daat.ac.il
)זכירות( -מכללת הרצוג
יח .״זכור את אשר ה׳ א׳ למדים״אתר דעת
בכלל הציווי — לזכור גם כן שאין מעלת הנביאים מגיעה למעלת מרע״ה.
שהרי בדבורה של מרים נתכוונה להשוות מעלתה למעלת אחיד .ונענשה על כך.
ומה שנאמר בסיום התורה ״ולא קם עוד נביא לישראל כמשה״ ,מנוסח בפסוקנו
כמצות עשה מפני שענין זה הוא מיסודות הדת.
21
יט ,״מברכותיו של אדם ניכר אס תלמיד חכם הוא אס לאו״ )ברכות נ׳ ע״א(
סבורים כי עיקרה של ברכה הוא בהיותה יוצאת מלב רגש.
בא האמורא ללמדנו כי הרגש המתלווה לברכה ראוי לו שיהיה מיוסד על אדני
השכל והחכמה.
ולפיכך ניכר מברכתו של אדם אם תלמיד חכם הוא ואינו בעל רגש ב ל ב ד « . . .
כ,
״יה״ר שלא יבוש כעה״ב בעולם הזה ולא יכלם לעולם הבא״ )ברכת האורח
לבעל הבית(
מה ראו לתקן ברכה לבעל הבית שלא יבוש י
מפני שכל האוכל מסעודה של אחר לא ימלט מקורטוב של בושה על כך שנזקק
לאחרים.
לפיכך נאה הוא לאורח לברך את בעל הבית שהוא — בעל הבית — לא יבוש,
לא בעוה״ז ולא בעוה״ב .28
כא .״רשב״ג אומר :כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב מ ש ת י ק ה . . .
ולא המדרש עיקר אלא המעשה״ )פרקי אבות(
מקובל לפרש :לא מצאתי לגוף טוב יותר מאשר שתיקה )והמ״ם של ״משתיקה״
הריהי מ״ם היתרון(.
לרב זצ״ל נתפרשה משנה זו על המהרהרים בתשובה אך לכלל מעשה לא הגיעו.
ועל כך אומר התנא ״לא המדרש עיקר אלא המעשה״ ומוסיף :ושום דבר טוב
לא יצא לגוף ,היינו לתיקון המעשים — ״משתיקה״ היינו אם תחשוב בלבד
מחשבות ותשתוק ותסתפק בכך .לא כ ך ! עליך לעשות מעשים בפועל .משתיקה
בלבד — עדיין לא יוצא ט ו ב " . . .
הרי אלה כאמור הארות שנאספו מקופיא ואינן אלא ״כדי קליפה״ מהמטמוניות
שבגוף הדברים ,ואידך זיל גמור,
21שם ע׳ של״ד .
22שם ע׳ שמ״ח.
23שם ע׳ שס״ח.
24כרך ב׳ ע׳ קם״ב.
30
www.daat.ac.il
הרב שמואל דוד
אתר דעת -מכללת הרצוג
שלשת המימדים בתעניות
מהי המטרה של הצום ן
מטרה אחת היא להביע אבל וצער.
מטרה שניה היא לעורר לתשובה.
מטרה שלישית היא לבקש על העתיד.
אבל — על חרבן בית המקדש.
צער — על חצרות שבאו עלינו ועל שאין אנו מבינים את משמעותו של בית המקדש
כדי שנוכל להתאבל עליו באמת.
תשובה — על החטאים שגרמו לחרבן.
בקשה לעתיד — המסקנה של המטרות הראשונות היא הבקשה לעתיד שבית המקדש
יבנה.
במקורות מופיע בדרך כלל ערך הצום כתמרור הקורא לחיפוש דרך לתשובה,
כד שנינו במדרש ל״ב מידות )משנת ר׳ אליעזר( פרשה שלישית :במה צריכים
לזכרו )את בית המקדש( ? לזכור מידותיו ובנייניו ואת שעריו ואת כל תכונתו . . .
וכן ירמיה אומר ״הציבי לך ציונים .. .שימי לך תמרורים״ — זכרו חורבן
הבית ״שיתי לבד למסילה דרך הלכת״ דעו על איזו עבירות גליתם מארצכם ,אל
תשובו לעשות כמותן ואם עשיתן כן ״שובי בתולת ישראל שובי אל עריך אלה…
זכרו מרחוק את ה׳״.
אם כן ,לפי המדרש מטרת זכירת המקדש היא התשובה.
ואלה דברי הרמב״ם )הלכות תעניות ,פרק ה׳( :״יש שם ימים שכל ישראל
מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן ,כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה,
ויהיה זה זכר למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשגו עתה עד שגרם להם
ולנו אותן הצרות .שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר והתודו את עונם
ואת עון אבותם וגו׳ ואלו הן יום שלישי בתשרי …ועשירי בטבת …וי״ז בתמוז…
ותשעה באב״.
הרמב״ם השוה מטרת ד׳ התעניות למטרת תעניות על צרה ,שכן כתב בתהילת
הלכות תעניות :״מצות עשה מן התורה לזעוק ולחריע בחצוצרות על כל צרה שתבא
על הצבור …ודבר זה מדרכי התשובה הוא שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו,
1
1
בדור של אחר החרבן עדיין זכרו את מימדיו ואת תארו ,דבר שהקל על הזכירה.
לנו לא ניתן כי אם ללמוד את מידות הבית ,לזכור את המשמעות ,לנסות ולהבין את
התוכן.
31
www.daat.ac.il
ומדברי סופרים להתענלת על כל
ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעיםאתרהורע
להם…הרצוג
דעת -מכללת
צרה שתבוא על הצבור עד שירוחמו מן השמים״.
אך להעמיד את עיקר כובד המשקל של התענית על התשובה ,קשה הוא ,שהרי
לא מצינו בחז״ל שיפרטו את החטא שהביא להריגת גדליה או לאסון אחר עליו
צמים ,אדרבא ,הרמב״ם עצמו כאשר פירט את הימים בהם מתענים )בפרק ה׳( כתב
רק את הסיבות החיצוניות ,את הדברים שקרו בימים אלה ,לא את הסיבה להם ,ואם
היה עיקרן תשובה ,האם לא היד .צריך לפרט על אילו חטאים הם באים ?
על כן נראה שבפירוט המטרות לצום יש לשים משקל רב יותר לתחושת האבדן.
כד כתב ד״ר נתן בירנבוים ז״ל:
2
״הוי ,רבונו של עולם י לפנים היה לנו בית מקדש .הכהנים הקריבו
שם לפניך את קרבנותינו והלווים שוררו לפניך משירי דוד המלך,
שירי נצח …יכלנו שם להרגיש את קרבתך בפועל ממש ,לספוג מלוא
חפניים קדושה .בבית המקדש מסוגלים היינו ללמוד ולהבין ,מי אנחנו
ומה מקומנו בעולמך הגדול״)עם השם ,עמ׳ רט״ז(.
מי אנחנו ומה מקומנו בעולמך הגדול.
את היחס בינינו ובין הקב״ה מבליט המדרש )פתיחתא דאיכד .רבתי( :״באותה
שעה נכנסו אויבים להיכל ושרפוהו ,וכיון שנשרף אמר הקב״ה :שוב אין לי מושב
בארץ ,אסלק שכינתי מעלה ואעלה למכוני הראשון …באותה שעה היה הקב״ה
בוכה ואומר אוי לי מה עשיתי ,השריתי שכינתי למטה בשביל ישראל ועכשיו
שחטאו חזרתי למקומי הראשון …אמר להם הקב״ה למלאכי השרת בואו ונלד
אני ואתם ונראה בביתי מה עשו אויבים בו .מיד הלך הקב״ה ומלאכי השרת וירמיהו
3
2
3
כך כתב הרב קוק זצ״ל בעת שפורעים ערבים הפריעו לתפילת יהודים ע״י הכותל
והמשטרה הבריטית התערבה לטובת המתקיפים :״גוי אחד יש בעולם ,ישראל שמו ,וזקן
הוא הגוי הזה .כוחות אדירים עמדו עליו להכהידו מן העולם ,עמים רבים חמושי כח
זרוע בשר בזו ארצו ,החריבו מקדשו .פזרו את בניו לכל עבר וצררו אותו בהמת
נקם .ולעם הזה ישנה נשמה אדירה ,רבת אונים אשר לו תוכל להכחד ,נשמת חיים
רוויה לשד של יוצר החיים כולם .לעם הזה היה מקדש נשגב בקדושתו מכל מקדש
אשר במלא העולם כולו ,ואחרי אשר נשדדה ארצו ונחרב מקדש גאונו נשאר לו אך
שריד אחד בארץ החיים ,זהו כתלנו ,כותל המערבי .וכשפזורי בניו ,הבאים ממרחקים
בנשמות כמהות לגאון עולמם ושופכים שיח במקום קדוש זה ,שריד כל המחמדים של
אומת הפלאות .כל עם שיש לו זיק ניצוץ ,נשמת אנוש ,מוכרח הוא לעמוד ברטט של
חרדת קודש לפני הדרת השיבה וגאון הציפיה אשר לעם עתיק היומין״ )כתלנו ,חזון
הגאולה ,עמ׳ מב(.
אין זו מליצה! כאשר בית המקדש קיים .הקב״ה משרה שכינתו בארץ ,ופירושו של
דבר ע״פ המדרש שהוא ממש נמצא בקרבנו .אפשר לחוש זאת בעליל בשיטת השכר
והעונש המידי )דוגמא :דור המדבר שנענש מיד על כל תלונה שאינה מוצדקת וכן
מות עזה ,כאשר נגע בארון ה׳ בהעלות דוד את הארון לירושלים(.
32
www.daat.ac.il
לפניו …באותה שעה היה הקב״ד .בוכה ואומר :אוי לי על ביתי ,בני היכן אתם,
אתר דעת -מכללת הרצוג
כהני היכן אתם ,אוהבי היכן אתם ,מה אעשה לכם ,התריתי בכם ולא חזרתם בתשובה.
אמר הקב״ה לירמיה אני דומה היום לאדם שהיה לו בן יחידי ועשה לו חופה ומת
בתוך חופתו״.
שני דגשים כאן :האחד — היחס שבין הקב״ה לכנסת ישראל ״מי אנחנו ומה
מקומנו בעולמך הגדול״ .והשני הוא לא רק היחס שבין ה׳ לישראל ,שכביכול אף
ה׳ בוכה על ישראל ,אלא הקשר שבין הקב״ה לישראל ביחס לבית המקדש ״אני
דומה היום לאדם שהיה לו בן יחידי ועשה לו חוסה ומת בתוך חופתו״ .ישראל בנים
יחידים למקום ,וללא בית המקדש נחשבים אנו כנטולי נשמה.
הכיצד ז נבחן זאת ע״ס המסורת )המובאת בגמרא בסוף מסכת תענית( שביום
הכיפורים היו בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים .בשעה שאנו מתפללים מגהה,
בזמן נעילה ,בזמן התחנונים האחרונים ,כאשר כל אחד מאתנו עושה מאמץ אחרון
טרם נעילת שער ,היו הם בזמנם רוקדים ושמחים .היתכן ז
נדמה שההסבר היחידי לכך נעוץ בהבדל שבין בית מקדש קיים ובין בית
מקדש חרב .כשהיה ביה״מ קיים והיו שולחים את השעיר לעזאזל היו קושרים בין
קרניו חוט שני ואת הלקו השני של חוט השני היו קושרים בבית המקדש ,וכשהיה
השעיר מתרסק בעזאזל ,היה חוט השני מלבין והיו ישראל יודעים שעוונותיהם
נמחלו .כשהיה כהן יוצא שלם מבין קדשי הקדשים ,ידעו ישראל שהקטרת נעשתה
כהלכתה ,ואף לה כח כפרה העוצר מגפה.
אם כן ,בזמן שבית המקדש היה קיים ,היה יחם דו סטרי בין הקב״ה לישראל.
ישראל מתפללים וה׳ עונה .פונים לנביא ומקבלים תשובה מאת ה׳ .כאשר התשובה
ידועה ,מד .הפלא שיכולות בנות ישראל לחול בכרמים והרי הן כבר ידעו שה׳ מחל!
מה שאין כן בזמנינו .ומה הפלא שאנו משולים לבן שמת בתוך חופתו.
ומהבכי על הורבן בית המקדש ,עובר ד״ר בירנבוים לירושלים:
״הוי ,רבונו של עולם! לפנים היתד .לנו ירושלים שוקקת חיים ותוססת
כשאר ערים ,ובכל זאת שונה מהם בתכלית .כמו אפופה מין רטט סמוי.
הרטט של מעמד הר סיני .כל גרגיר חול ,כל רגב וכל אבן מקיר
זעקו :עירך אלקים ,עירך לעמך ,לחיות בין חומותיה ,חיים על פי
התורה ,חיים כרצונך ה׳.
ואילו כיום :הועם וכבה הברק הנוצץ דאז ,כאילו מעולם לא האיר
בגוונים זוהרים .פנה הודה ,פנה זיוה .אתה הוא שנתת לנו ואתה הוא
שלקחת זאת מאתנו.
יהיה שמר הגדול מהולל ומבורך״) .שם(
והוא ממשיך לקונן ,והפעם על הארץ:
״הוי ,רבונו של עולם! לפנים היתד .לנו ארץ הקודש ,ארץ ישראל,
הארץ שלנו! הארץ שלנו ? הארץ שלך! הארץ שבה איוותה לה משכן
השכינה .הארץ שכל השדות ,היערות ,הנהרות והאגמים שנתברכה
בהן ,ציפו בכליון נפש …לשיר ולזמר שפצהו מםיותינו ,בעלותנו
לרגל לראות את פניך שלוש פעמים בשנה .הארץ ,בה רעמו קולות
33
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הנביאים ,ודעת ורחמים ותפארת נישאו וריחפו בחלל .ואילו כיום:
״גירשו אותנו מן הבית שלנו! אתה הוא שנתת לנו ואתה הוא שלקחת
זאת מאתנו .יהי שמך הגדול מהולל ומבורך!״.
במדרש למדנו שגם הקב״ה בוכה ומצטער על החרבן ,אך לא זו בלבד ,הוא
אף מתאבל! כך מתאר מדרש איכה רבתי בתחילתו :״אמר רב נחמן אמר שמואל
משום ר׳ יהושע בן לוי :קרא הקב״ה למלאכי השרת ,אמר להם :מלך בשר ודם
כשמת לו מת והוא מתאבל ,מה דרכו לעשות י אמרו לו :תולה שק על פתחו .אמר
להם :אך אני כך אני עושה ,הדא הוא דכתיב ״אלביש שמים קדרות ושק אשים
כסותם״ )ישעיה נ׳( .מלך בשר ודם מה דרכו לעשות ? אמרו לו :מכבה את הפנסים.
אמר להם :כך אני עושה שנאמר )יואל ד׳( ״שמש וירח קדרו וכוכבים אספו
גגהם״ . ..מלך ב״ו מה דרכו לעשות י הולך יחף .כך אני עושה שנאמר )נחום א׳(
״ה׳ בסופה ובסערה דרכו וענן אבק רגליו״ .מלך ב״ו מה דרכו לעשות ז מבזע
פורפירא שלו )קורע את בגדיו( .כך אני עושה …מלך ב״ו מה דרכו לעשות ?
יושב ודומם ,כך אני עושה שנאמר ״ישב בדד וידום״ .מלך ב״ו אבל ,מה דרכו
לעשות י יושב ובוכה .כך אני עושה ,דכתיב )ישעי׳ כ״ב( …״ויקרא ה׳ אלקים
צב-א־ות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה״.
שמא זאת הסיבה לחובת הצער והאבלות שלנו ,כשם שאנו מצווים ללכת
בדרכיו של מקום ולהתדמות במידותיו ,כך מצווים אנו גם להלוך בדרכיו ,בדרכי
הצער וחאבל על חורבן בית המקדש .אע״פ שאין אנו מבינים את גודל האבידה
ואין אנו מבינים את הצורך באבילות ,עלינו להצטער משום שהקב״ה מצטער ,הן
משום שאם הוא מצטער ,כביכול מצידו ,אף אנו צריכים להצטער מצידנו ,הן משום
שאנו מצווים להצטער בצערו של מקום ,ואם גם לזאת אין אנו מסוגלים ,הרי שעלינו
לעשות פעולות של צער אך ורק משום חחובה ללכת בדרכיו.
אם עד כה ניסינו לתאר את מימד הצער בגלל האבדה הגדולה ,ננסה כעת
לתת את דעתנו על הצער ,כצעד של חרטה בדרך לתשובה ,וכן הוסיף וכתב נתן
בירנבוים:
״וכל זאת באתנו בגלל שחטאנו לפניך ׳מפני חטאינו גלינו מארצנו
ונתרחקנו מעל אדמתנו /אכן ,הכהנים שלנו הקריבו על מזבחך קרבנות,
הלויים שוררו לפניך את שיריו חנצחיים של דוד המלך .ברם ,את
קירבתך ,אלקים ,לא השכלנו תמיד להרגיש כיאות …בעת שעשינו
עבודתך בידנו האחת ,ביטלנו אותה במחי היד השניה.
אכן ,ירושלים עיר הנצח היתד ….היא היתד .עירך ,שנבנתה עבורנו,
כדי שנחיה בה בהתאם לרצונך ולאזהרותיד .ברם ,האם באמת חיינו
כר ז
כן ,השכינה שלך היתד .שרויה בארצנו הקדושה ,בארצך .אמנם נישאו
שם בחלל האויר ריחות טובים ,של דעת רחמים ותפארת …קול
נשמע כרעם בהלל ,ובעד רעמי הנבואה הן מגיע גם לנו יישר כח
ברם ,הן לא להיגם הרעימו הנביאים כל כך…״ )שם(
׳
34
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אך דומה ,שהדברים עדיין אינם מספקים אותנו .עדיין אין אנו מבינים את
הצורך לצום ,עדיין אין אנו מרגישים כלל מה חסר לנו .דומה שהסיבה לכך נעוצה
בדברי הזהר )פרשת שמות ,מובא בתרגום( :״אמר ר׳ שמעון :מי שרגיל לסבול,
כשבא לו זמן של צער ,הוא סובל משאו ואינו חושש ,אבל מי שהיה בכל ימיו
בתפנוקים ועידונים ויש לו צער ,זהו צער שלם ועל זה יש לבכות .כך ישראל,
כשירדו למצרים ,רגילים בצער היו ,שהרי כל ימיו של יעקב אביהם היה בצער,
לכן סבלו את הגלות כראוי ,אבל גלות בבל היה צער שלם …מה טעם בשביל
שהיו בתפנוקי מלכים דכתיב )איכה ד׳( ״בני ציון היקרים ,המםולאים בפז — איכה
נחשבו לנבלי חרש מעשה ״ידי יוצר״ ועכשיו היו יורדים בגלות .בריהיים על
צואריהם וידיהם כפותים לאהוריהם״.
אנו ,שלא הכרנו את התקופה בה בית המקדש היה קיים ,איננו יודעים להעריך
אותה כיאות .איננו יודעים לא על מה להתאבל ולא על מה להצטער ,ועל כן עלינו
להצטייד בשתי עצות .האחת על מנת שנבין על מה אנו מצטערים והאחרת על מנת
שנרגיש אבלים:
אחת — על הצער :דומים אנו לתינוק בשעת אסון נורא בבית ,הרואה לפניו
פנים קודרות ומסביב לו תוגה ואבל ,ואין שכלו משיג מכל הצער והיגון המקיפו
ומה שמרגיש ביותר בשעת מעשה הוא שאין האוכל מוגש לו כרגיל ואין צרכיו
נעשים לו כסדרם .כן אנחנו היום .אין אנו תופסים את הנזק ,אין אנו יכולים להשיג
את גודל האבידה ,לפחות נרגיש שמשהו לא בסדר ,שצרכינו אינם כסדרם.
האהרת — על האבל ,אחרי השואה כתב הרב יחזקאל סרנא זצ״ל ,ראש ישיבת
חברון :״ולכן העצה היעוצה לנו כענין שכתוב )ירמיחו ו׳ ,כ״ו( :״אבל יחיד עשי
לך״ כלומר אי אפשר להקיף את האבל כולו כי גדול הוא מתפיסת שכלנו ועמוק
הוא מדרכי רגשותינו ,ולכן עלינו להצטמצם כל אחד בפנתו ,כל אחד באבלו כי אין
לך אדם מישראל שלא היה לו חלק בחורבן ,חלקו הוא ,איש על אביו או אמו ואיש
על אחיו וקרובו ,איש על רבו או תלמידיו ואיש על ידידו ואוחבו .יקח גא כל אחד
את שלו ויעשה לעצמו אבל יחיד ,או אז אולי יתפוס לו מקצת ואז יתאבל״.
נדמה שעל פי דבריו ניתן להבין את הגמרא )תענית דף ל׳ ע״א— ל׳ ע״ב(
המספרת על ר׳ יהודה בר׳ אילן שבעת כניסת הצום היה דומה כמי שמתו מוטל
לפניו ,ולכאורה היתד .הגמרא צריכה לומר שדומח כמי שחרב בית המקדש בימיו,
אבל ע״פ הדברים הנ״ל יש להסביר שככל שסיבת האבל כבדה יותר ,כללית יותר,
כך קשה יותר לתפוס אותה במלוא משמעותה ולהתאבל עליה ,ועל כן אדרבה ,יש
להוש את האבל כאבל פרטי ,על מנת שיראה ,על מנת שיורגש ,על מנת שיזדעזע.
המטרה השלישית של התענית היא הבקשה לעתיד ,בקשה הבאה מתוך עצמת
הכאב ומתוך חזרה בתשובה ,ועל כן נסיים במובאה נוספת מתוך כתבי ד״ר נתן
בירנבוים:
״אבל אם ׳מפני חטאינו גלינו׳ מוכרחים אנחנו לצאת מן הגלות בזכות
תשובה .אולם ,מהיכן נוטלים תשובה כזו ,רבונו של עולם …,שהכל
יסתכלו איש בפני רעהו ויזעקו נבהלים :׳אוי ,כמה הרהקנו לתעות!
הבה ונשובה!׳.
35
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
היכן מוצאים תשובה כזו ,שתהיה תשובה ממש ,אמיתית ,שלמה,
לוהטת ,הזקה ומקובלת ורצויה לפניך .מנין נשאב את הכוהו לבגיגה
המחודש של כנסת ישראל ? מנין הכה להתאזר בסבלנות כה ארוכה ן
מתי נזכה כבר לראות שוב כנסת ישראל אמיתית ?
רבונו של עולם! מהיכן נשאב את התעוררות התשובה ,שתרומם
ותנשא את העם היהודי לדרגה המופלאה של דעת ,רחמים ותפארת.
ואתה אבינו — סלח ומחל לנו ,אב רחמן וקדוש ,לא תיוותר לד אז
ברירה אחרת ,כי אם לשים קץ וסוף לצרות שלנו ולמהומות שלהם,
לשלוח לעולם את גואל הצדק ,משיח בן דוד״) .שם(
כן יהי רצון.
ואם נכון הדבר שהיהדות החרדית — על אף נאמנותה ,לא התוותה הגחיות־הגנה
שיש בהן לחזק את כוח ההתנגדות בפגי נםיונות העולם והזמן ,הרי עליה להקים כוחות
הגנה אלה עכשיו .ואז עליה לציין כל מה שעלול להחליש את היהדות ואת יכולת-
ההתקדשות כאסור לפי התורה — כי הרי כך רצון הא־לוקים הוא — וכל מה שיש בו כדי
לחזקה בכר — כמצוה .אזי עליה לציין כחטא כל ויתור על חיים יהודיים וכל שהייה
במסיבות המביאות לידי התרחקות ואליליות ,ואילו כל מה שיש בו כדי להרחיק נםיון רע
מישראל — כמצוה .הכרר צריר להיות בעיניה חטא ,כי בו מקור האליליות ,והשיבה אל
החקלאות — מצוד״ כי יש בה ערובה לבדידות וקדושה ישראלית .כל מעשה חשוב
בהתישבות ,במקצוע ,בתלבושת ,בשפה ובחיגיר ,צריך להיות או חטא או מצוד.
ד״ר נתן בירגבדם ז״ל :עם השם ,עמי עו
36
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אפרים פישל ש ט ו ר ך
פשט ומדרשו בחגי ,ב ,יב
במסכת פסחים דף ט״ז ע״ב איתא :״ת״ש ,הן ישא איש בשר קודש בכנף
בגדו ונגע בכנסו אל הלחם ואל הנזיד ואל היין ואל שמן ואל כל מאכל ,היקדש ?
ויענו הכהנים ויאמרו לא״)חגי ב ,י״ב( .ובדף י״ז ע״א מביאה הגמרא את הפסוק הבא
אחריו :״ויאמר חגי אם יגע טמא נסש בכל אלה היטמא י ויענו הכהנים ויאמרו
יטמא״ .עיי״ש כל הםוגיא.
והנה ,לדעת חז״ל פה בבבלי )שיטת הירושלמי נבאר הלאה( הבטוי ״בשר
קדש״ פירושו בשר טמא ,כמו שרש״י מפרש :״בשר קדש ,שרץ ,לשון קדש היה
בארץ״ )מלכים א׳ י״ד( ועל הפסוק עצמו בספר חגי מפרש רש״י ״בשר טומאת
נבלה או שרץ״ ומלת ״היקדש״ שבפסוק הראשון ,פירושו :״היטמא״ כמו בפסוק
השני .ומצאנו שם פועל כזה בתורה ״פן תוקדש המלאה״ .והנביא בחן אותם בהלכות
טומאה .לדעת רב שאל אותם בפסוק הראשון אם יש ״רביעי בקודש״ כאשר הטומאה
באה ע״י שרץ ,והם ענו שלא כהוגן ,״אישתבש כהני״ ,כי הם ענו ״לא״ ,ובאמת יש
רביעי בקודש .ולדעת שמואל שאל אותם על חמישי בקודש ,והם ענו כהוגן ,״לא
אישתבש כהני״ כי באמת הטומאה נפסקת ברביעי בקודש ,ואין חמישי בקודש.
ובפסוק השני שאל אותם ,לדעת רב — לפי הסברו של רב נחמן אמר רבה בר
אבוה — על רביעי בקודש הבא ע״י טומאת מת ״טמא נפש״ ועל זה ענו כהוגן
״ויענו הכהנים ויאמרו יטמא״ ,מפני שבקיאים היו בטומאת מת ולא היו בקיאים
בטומאת שרץ .רבינא אמר :״התם רביעי הכא שלישי״ .כלומר ,לפי דעת רבינא
לא היו בקיאים ברביעי בקודש כלל ,אפילו ברביעי הבא ע״י טומאת מת ,והשאלה
בפסוק השני היתד .על שלישי בקודש ,כי ״טמא נפש״ פירושו המת בעצמו ״טומאת
נפש״ ולפי זה יוצא ששאל אותם על שלישי בקודש ואת זה ידעו וענו כהוגן .עיי״ש
כל הסוגיא עם רש״ י ותוספות.
ולכאורה זה קצת מוזר ש״טמא נפש״ יהיה פירושו המת בעצמו .נדמה לי שלא
מצאנו ביטוי כזה במקום אחר בתנ״ד .ועי׳ ברש״ש כאן שהוא מפרש ״טמא נפש /
אפילו לדעת רבינא ,כפשוטו ,אדם שנטמא במת ,כמו בכל התורה כולה ,ואפילו
הכי יוצא פה ״שלישי לטומאה״ .כי הכנף שנגע בטמא נפש נעשה ג״כ אב הטומאה
כמותו ,מכח ״חרב הרי הוא כחלל״ ,כשיטת הרמב״ם שהכלל הזה הוא בכל הכלים
והבגדים ,ולאו דווקא בכלי מתכות.
ועי׳ בירושלמי סוטה פרק ה׳ דף כ״ג ע״א )לפי דפוס ראם( שהירושלמי מפרש
״בשר קודש״ כמשמעו ,בשר קדשים טהור .והשתלשלות הטומאה היא כך :״הכנף
הוא תחילה) ,שנגע באב הטומאה ,בשרץ או בנבלה( ,בשר קודש — שגי ,לחם
ונזיד — שלישי ויין ושמן ומאכל רביעי״ זה קצת כמו ר״ת בתוספות ״או או קאמר״
רק בקצת שינוי ,כי לסי הירושלמי ״ואל כל מאכל״ ג״כ או אל כל מאכל קאמר
,
37
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
)עי׳ בתיםפות( .ועי׳ פה במהרש״ל שהוא מפרש ג״כ ״בשר קודש״ כמשמעו ,בשר
קדשים טהור ,אבל הוא עושה עוד חלוקה אחרת ש״ לחם ונזיד ושמן״ כולם או
קאמר ,והם כולם שלישי ,״ואל כל מאכל״ הוא רביעי.
בסיכומו של דבר ,לדעת כל השיטות והאוקימתות ,כולם מיהו מודים שמדובר
פה מדבר טמא שנגע בדבר טהור ,והשאלה היא על השתלשלות הטומאה לדרגותיה.
ר״א אבן עזרא בפירושו על הפסוק הראשון בחגי ב ,י״ב ,לא יאבה לדברי חז״ל.
הוא מפרש ״בשר קודש״ כמשמעו )וזה לא תמוה ,כי גם הירושלמי מפרש ככה(.
אבל הוא מפרש גם את הפועל ״היקדש״ מלשון קדושה וטהרה .וזה לשונו ש ם :
״בשר קודש כמשמעו קודש ממש ,והפר יקדש — יטמא )ההפך של ״יקדש״ הוא
״יטמא״( ואם יקדש — יטמא למה ישנה )אם יקדש פירושו יטמא אז למה הוא משנה
את לשוני מפסוק אחד לשני( כי זה הכתוב אחר זה )כי הם שני פסוקים ממש זה
אחר זה ,ולמה בפסוק הראשון נאמר ״היקדש״ ובפסוק שלאחריו נאמר ״היטמא״
אם פירושם שוה( ואת כל הענין מפרש האבן עזרא ככה :״והנה ,השאלה על בשר
קודש ,שכתוב ״וכל אשר יגע בבשרה יקדש״ ,אם נגע הכלי ,הוא הכנף ששם הבשר
הוא הקודש ,אל הלחם או לאחר הנזכרים ,היקדש ?״ )ר״ל ,אם בשר קודש שנמצא
בכלי — בכנף — נגע ,דרך הכלי ,אל מאכל חולין ,השאלה היא אם חולין זה נעשה
קודש מכה נגיעתו בקודש( ״ויאמרו לא ,ונכונה דברו״ )והם ענו כהוגן( ״אחרי שלא
נגע בכל אלה לבד הכנף ,ולא בשר הקודש ממש נגע בהם״ )ר״ל ,שהחולין לא נגעו
בקודש ממש אלא דרך הכנף ,והכנף היתה חציצה בין הקודש והחולין( ״והוא הדין״
)וכך הוא הדין( ״כי לא נגעו בבשר קודש״ )כי החולין לא נגעו בבשר קודש עצמו
כי אם ע״י חציצת הכנף ,הכלי( עכ״ל.
דבריו האחרונים של ר״א אבן עזרא מוזרים .הוא אומר שבשר החולין לא נעשה
קודש ע״י נגיעה בקדשים ,מפני שהכלי חוצץ ביניהם .ונראה מדבריו ,שאם היתה
נגיעה ממש ,בלי חציצת הכלי ,היה נעשה קודש ,וזה נגד ההלכה .דאיתא בספרא
פרשת צו פסוק י״א פרק ו׳ ״יכול אע״פ שלא בלע ,ת״ל בהם ,משיבלע״ ומובא
במסכת זבחים דף צ״ז ובכמה מקומות בש״ס .והנגיעה בלבד — אף בלי חציצה —
אינח אוסרת .וחוץ מזה ,אפילו לפי דרכו של האבן עזרא ,מה היתה שאלת חנביא,
האם יעלה על הדעת שהחולין יקדשו למרות חציצת חכלי ,שאין כאן לא בליעה
ואפילו נגיעה אין כאן ? ובאמת נמצאים בדברי האבן עזרא ,כמה פעמים ,דברים
שהם לכאורה נגד חז״ל .וכבר טרחו מפרשיו לתרץ את דבריו עד מקום שידם מגעת.
ועי׳ ב״שם הגדולים״ להחיד״א ,מערכת גדולים א ,פ״ט ,שתלמידיו של הראב״ע
שלחו ידם בפירושו והוסיפו מדעתם דברים אשר לא כן ,וכל לשון שיימצא בחומש
ובנביאים שהוא מנגד לדברי רבותינו ז״ל ,איננו מהראב״ע עצמו ,רק תלמידיו ,בלי
ידיעתו ,אחרי מותו שלחו יד ,והראב״ע וכםאו נקי ,עכ״ל החיד״א.
אבל מעניין שגם המלבי״ם מפרש את הפסוק הזה בדרכו של ר״א אבן עזרא,
אבל בהתאם להלכה! וזה לשון המלבי״ם :״הן ישא איש בשר קודש בכנף בגדו
היינו בשר קודש ממש שנתקדש לגבוה ,בשר הקרבנות .ונגע הבשר הנמצא בכנפו
)הבשר ממש ולא הכנף-הכלי( אל חלחם או אל הנזיד ובו /היקדש ? האם הדבר
שנגע בבשר הקודש מקבל את הקדושה להיות קדוש כמוהו ? ויענו הכהנים ויאמרו
לא ,כי מה שכתוב ״כל אשר יגע בהם יקדש״ פי׳ מה שנבלע בבשרה מבשר החטאת
א ו
׳
38
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
יקדש ,מפני שנתן בו טעם ,וטעם הוא כעיקר כמש״פ חז״ל ,לא אם נגע מבחוץ״.
ואח״כ שאל אותם הנביא ״אם יגע טמא נפש בכל אלה ,היטמא ? ויענו הכהנים
ויאמרו יטמא״ .כלומר ,הקדושה אינה חודרת אל חעצם על ידי נגיעח בלבד ,אלא
על ידי בליעה ,אבל הטומאה מתדבקת על ידי נגיעה בלבד״ .ובאמת פירושו של
המלבי״ם מתאים מאד לפי פשוטו של מקרא ומיושב מאד על סדר הכתובים והמשך
הענין .״ויען חגי ויאמר ,כן העם הזה וכן הגוי הזה לפני נאום ד׳ וכן כל מעשה
ידיהם״ והמלבי״ם מפרש :״השאלה והתשובה הזאת היא משל ותוכחת מוסר שהנביא
הוכיח את הכהנים — העם הזה — ואת כלל האומה — הגוי הזה )עם יותר מעולה
מגוי( ,שהם דומים לפתרון השאלה הזאת .כמו שבמשל הזה אם יגע חול בקודש,
לא יקדש כמוהו רק אם ייבלע בבשרו וייכנס בו הקדש אל תוכו ,לא אם נגע
מבחוץ ,כן הקדושה לא תתדבק אל האדם רק אם תיבלע בו ותיכנס אל תוכו ,ר״ל
רק אם יתפםנה בלבו ובנפשו הפנימית ,לא אם תגע בו מבחוץ .כי הגוף החיצוני
אין לו קירבה עם הקדושה שהיא ענין נפשי .אבל הטומאה תדבק גם אם תגע מבחוץ
על הגוף ,כי היא יש לה שייכות עם הגויה .״וכן כל מעשה ידיהם״ באשר אינם
עושים רק בידים החיצוניות ,ואינו מעשה לבבם ונפשם ,לכן טמא הוא ,יתדבקו
בטומאה ולא בקדושה״ .עד כאן לשון המלבי״ם.
והנה ,ידוע הוא חכלל ש״אין מקרא יוצא מידי פשוטו״ חוץ משלשה מקומות
״שההלכה עוקבת מקרא״ )סוטה ט״ז( ,כלומר ,אע״פ שמשמעות הכתוב אינו כן,
באה ההלכה ועוקרת את הפשט .אבל זהו רק בשלשה מקומות אלה ,אבל בדרך
כלל הרשות נתונה לפרש את המקרא באופנים שונים ,ורק בתנאי ,אם הפירושים
אינם נוגדים את ההלכה .ולפי זה פירושו של המלבי״ם על פסוק זה אינו מוזר,
כי הוא מפרש לפי פשוטו של מקרא ,״בשר קודש״ זה בשר קדשים ו״היקדש״ הוא
כפשוטו ,אם המאכל של חולין נעשה קודש ע״י נגיעה — בלי בליעה — בבשר
הקדשים .והפירוש הזה אינו נוגד את ההלכה ,כי כן היא ההלכה שעל ידי נגיעה
בלי בליעה אינו נעשה קודש.
והנה ,ישנם כמה מחכמי התורה הסוברים שדרשות חז״ל מוכרחות ומוטבעות
בעומק חוקי הלשון ובסגנון השפה .שהפסוק נכתב לפעמים בסגנון מוזר ,במלים
מיותרות ובמשפטים מסולפים לכאורה ,המראים בעליל שפירושו של הפסוק לפי
פשוטו של מקרא לבד ,אינו משביע רצון .ורק ע״י דרשת חז״ל הפסוק בא על
תיקונו ,או שלכל הפחות הדרשות האלה נרמזות במבנה המשפט וביתורי הלשון
באופן שסגנון הפסוק מכריח גם את הפשט וגם את הדרש .כמו שרש״י רגיל לכתוב:
״אין המקרא הזה אומר אלא דרשני״ .בשיטה זו הולכים בעל ״הכתב והקבלה״,
המלבי״ם בעל ״תורה תמימה״ ועוד) .יש דעות חלוקות בזה( .ונתתי אל לבי לתור
ולחפש בפסוק שלנו בסים ויסוד ,לפי סגנון לשונו ,לדרשה שחז״ל דרשו עליו .איזו
״זרות״ יש בו ומה הקושי לפרשו רק לפי פשוטו של מקרא ,כפי שהמלבי״ם מפרשו,
ומה הכריח את חז״ל להוציאו מפשוטו .ואען ואומר ,לפי פשוטו של מקרא ,כפי
שהאבן עזרא והמלבי״ם מפרשים אותו ,שהנביא שאל אותם אם מאכל של חולין
נעשה קודש בנגעו בקדשים ,אז למה לו לנביא לפרט את כל הפרטים הללו :״לחם,
נזיד ,יין ,שמן וכל מאכל״ .הלא בנגיעת חולין בקודש אין שום השתלשלות של
דרגות שונות ,ראשון שני וכר .השאלה היא רק אם נבלע בו מן הקודש או רק נגע
39
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בלי בליעה .וגם מלת ״בכנפו״ מיותרת פה לגמרי ,לא רק לדעת אבן עזרא ,כי לפי
פירושו הוא ,המלה ״בכנפו״ קשה ותמוהה ,כמו שכתבנו לעיל ,אלא אפילו לפי
פירושו של המלבי״ם היא מיותרת .כי מה איכפת לי איפה הבשר — בשר הקודש
מונח ,ומדוע לא בידו ו ובכן סגנון המקרא ויתור המלים מורים באצבע על דרשת
חז״ל ,שמדובר פה מעגין ששייך בו השתלשלות של דרגות ,מן החמור אל הקל.
ולפי זה כל הפרטים חשובים פה .הכנף — אב הטומאה ,הלחם )או בשר הקודש,
לפי הירושלמי( הוא שני וכר וכר ,וכל הפסוק על מקומו יבוא בשלום.
ומעתה גם דיוקו של ר״א אבן עזרא אינו קשה כלל .כי הנביא דבר בלשון
דו־משמעותית ,לשון הכוללת בתוכה גם את הפשט וגם את הדרש .כי אם היה
אומר במקום ״בשר הקודש״ ״בשר טמא״ ובמקום ״היקדש״ — ״היטמא״ ,היה
שולל את פשוטו של מקרא לגמרי ,ואין מקרא יוצא מידי פשוטו .ובכדי שדבריו
יכללו את שני הפירושים גם יחד — חפשט וחדרש — חוכרח לחשתמש במונחים
דמשתמעין לתרי אנפין ,״בשר קודש״ ו״היקדש״ שפירושם גם קדושה וגם טומאה.
ולפי האוקימתא של רבינא שהפסוק הראשון מדבר מ״רביעי בקודש״ והפסוק
השני מ״שלישי בקודש״ אפשר לתרץ דיוקו של ר״א אבן עזרא בטוב טעם ודעת.
ר״א אבן עזרא הקשח על דברי הז״ל למה הנביא משתמש ,בשני פסוקים רצופים,
בשני ביטויים שונים ״היקדש ,היטמא״ שהם לכאורה נוגדים זה לזה ,בשעה שלפי
דרשת חז״ל פירושם שוה .שניהם מבטאים טומאה ולא קדושה .ולמה לא אמד גם
בפסוק הראשון ״היטמא״ במקום ״היקדש״ י
ובכן ,לפי האוקימתא של רבינא הפסוק יידרש כמין חומר .הנביא הוכרח
להשתמש בפסוק הראשון דוקא בביטוי ״היקדש״ ולא ״היטמא״ ,אפילו לפי דרשת
חז״ל ,מבלי להתחשב בפשוטו של מקרא .כי כידוע ,רביעי בקודש נקרא ״פסול״
ולא ״טמא״ ,מפני שהוא אינו עושה חמישי .ושלישי בקודש נקרא ״טמא״ מפני
שהוא עושה רביעי .והנה ,הבטוי ״פסול״ אינו נמצא במקרא ,זהו בטוי תלמודי
מובהק .ולכן השתמש הנביא בפסוק הראשון בפועל ״דרקדש״ על משקל ״פן תקדש
המלאה״ ,שמובנו בלשון המקרא כמו ״פסול״ בלשון חז״ל ,ולא אמר ״טמא״ .אבל
בפסוק השני שמדובר בו — לדעת רבינא ־ -בשלישי לטומאה ,שייר בו לשון
״טמא — היטמא״ כי השלישי עושה רביעי בקודש.
40
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
א ב ר ה ם שישא
על המחלוקת סביב לס׳ דרבי המשנה
שני לחות אבנים ,כנגד שתי תורות,
תורה שבכתב ותורה שבעל פה.
)מדרש תנחומא ,עקב(
מאמרו של ד״ר דוד האוםדורף הי״ו ,ליום הזכרון החמישים של הרב דוב אריה
ריטר זצ״ל ,הלוחם בחירוף נפש בעד התורה והמסורה ,היה באמת דבר בעתו —
ומה טוב הוא היד .אחד המעטים שנכנסו לסמינר שבברעםלוי ,הציץ ולא נפגע,
ואף היה משומעי לקחו של המיסד ד״ר זכריה פרנקל .ד״ר האוםדורף מדגיש
בשמו של הרב ריטר שחוא חסתייג מן ״רוח הפשרנות״ ששררה באותו המוסד ,אולם
דיבר בנימה אוהדת יותר על פ ר נ ק ל .וזה למרות שה״הרב הירש תקף בשעתו
בחריפות את פרנקל על הגדרתו הפושרת י־ של המושג הלכה למשה מסיני״.
2
יש לדייק היטב כשיחזור של העובדות ,אין לומר שהרב שמשון רפאל הירש
זצ״ל התקיף את פרנקל רק על משהו שאינו אלא פושר ,על משהו דלא קרירא ודלא
חמימא כדבר של חסרון-חשיבות .ההתקפה של הרב הירש על פרנקל היתה על
דבר הנוגע לאחד מיסודי הדת ,האמונה במסורה; שהתורה־שכעל־פה יסודה מפיני,
האם פירושו של המושג הזה יש לקבלו פשוטו כמשמעו .הרב הירש האשים את
פרנקל שאינו מאמין בזה ,וכיון שכן זוהי מינות ואפיקורסות ובזיון על דבר ד׳.
להדגים רציניותה של המחלוקת שהסעירה את היהדות הנאמנה אינו ענין של מה־לד
ושל מה־בכך .ארשה לעצמי לרשום בקיצור את הגורם למחלוקת ואת תוצאותיה.
1המעין ,ירושלים ,כרד כ״ו ,גליון ב׳ ,טבת תשמ״ו עמר .34—28
2הוא מדגיש שזכריה פרנקל היד .שומר מצוות קלות כחמורות ,בכל זה במקום שהי׳
עירוב בעיר יצא בשבת במסריה .שמעתי מפי הרה״ג ר׳ ישעי׳ פירםט זי״ע רבה האהוב
של השיף־שוהל בוינא ,בהיותו גר בקרית חצות בלטשווארטה מקום מנוס מהפצצות
של הרשע יש״ו .פרנקל בילה פעם את ימי החופש בבאדען־ביי־וויען )הוא הזכיר את
השנה אבל זה נשכח ממני ברבות הימים( ,אשר לשם באו בימי הקיץ רבים מרבני
מדינת הגר ומגליציה להנפש ולשתות ממימיו הרפואיים .פרנקל שמר לו חדר במלון
יהודי אשר שם גרו גם כמה מגדולי הגר וגליציה .בעוד שכל הגדולים הוציאו חפציהם
מחדריהם בשבת לחדר האוכל או לחדר בו התפללו ,פרנקל דקדק שלא להוציא כלום.
רבני גליציה התרשמו לטובה מהתנהגותו זו של הרב המודרני ,לא כן רבני הגר
שהכירוהו ואת דעותיו.
3
ההדגשות פה ולהלן משלי הן ,א.ש.
41
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
פרנקל הדפים את ספרו ״דרכי המשנה״ ,לייפציג ,בשנת תרי״ט .מטרתו בחיבור
ספרו היתד ,לסדר יסודי ההתפתחות וההשתלשלות של התורה שבעל פה עד ל ז מ ן
עריכת המשנה .הספר הגיע איך שהוא לידיו של ר׳ ידידי׳ גאטליב פישער ז צ ׳ ׳ ל
אז בעל בית מכובד וסוחר שראה ברכה בעסקיו בשטוהל-ווייםנבורג ,במערבה ש ל
ארץ הגר > .הוא היה תלמיד הכם עצום ,בעל סברה ישרה עם ידיעות תורניות ר ח ב ו ת
ונמנח על תלמידיו חמצויינים של חחתם סופר ״ .אחרי שעבר על הספר נוכח ל ד ע ת
שהתיאוריה הקוטבית המוצעת אליה וקוץ בה .פרנקל קובע שחלק מן ההלכות
שהוגדרו על ידי חז״ל תחת הכותרת הכללית ״תורה שבעל פה״ נרמזים כ ב ד
במקורות עתיקי ימין ,למשל ,הוא מצא רמזים לאלו כבר בדברי הנביא ירמיהו .א ב ל
עיקר התחלתם והתקבלותם כנורמה המחייבת את כלל ישראל יש לקבוע רק לזמנו
של עזרא הסופר ועולי בבל ,ואחריהם ממשיכי דרכם בהתפתחות הדרגתית על י ד י
אנשי כנסת הגדולה שהם למעשה ,אלו שיסדו את התורה־שבעל-פה על פי סכרזץ
ישרה ובמועצות ודעת שבאלה זכו במדד ,גדושה .התוצאות של ההשתלשלות
וההתפתחות האלו מצאו את הקודיפיקציה הסופית על ידי רבי יהודה הנשיא בששה
סדרי משנה כפי שנמצאים בידינו .בסיכום ,לפי דעתו מקורות של התורה־שבעל־פה
גבעו מגדות נהרות בבל ,אבל לא ממדבר מתנה נחלה לישראל ,לא משפל הריס
מפי הגבורה מסיני .ר׳ גאטליב פישער הבחין באפיקורסות שבשיטה זו וחזה בסכנה
הכרוכה בדעה כוזבת זו .הוא לא אחר וכתב בלשון הקודש ביקורת מפורטת וחריפה
על חםפר ושלח את הביקורת לרש״ר הירש עם בקשה שזה ידפיס אותה ב״ישורון״
שיצא לאור בעריכתו .הרב הירש תרגם את הביקורת לגרמנית והדפים את המאמר
בשלושה המשכים י כמובן שהרב הירש הזדהה עם דעותיו של המבקר ומילא את
דבריו כמעט בכל החוברות של ״ישורון״ הבאות לזמן מה.
טרם שנתייבש הדיו של המדפיס על הנייר של החלק הראשון שנדפס בישורון
טבת תרמ״א /יאנואר ,1861ואנשים מצדדי פרנקל התחילו לזרוק פצצות מול הרב
׳
6
4
בתור השערה אני מציע שהספר הגיע לידיו מרבה של העיר הרב יוסף גוגגהיים ,חתן
הרב שמשון רפאל הירש זצ״ל .הוא נתקבל בשנת תרי״ט למלא מקומו של ד״ר מאיר
ציפסר ,ואחרי שנתיים של םערד .וסופה ורדיפות מצד ״הנאורים״ עזב את העיר והחליף
את הרבנות דשם עם זו של קאללין שבמורביה.
5נולד ב־ Feip6tczשנת תק״ע — ונפטר באייזענשטאדט בשנת תרנ״ו .אחרי שנתסרדו
החרדים מן הרפורמים נבחר הוא לרבה של הקהלה הצעירה בשנת תרכ״ו .בימי זקנתו
עזב את הרבנות והתיישב בבית חתנו הרה״ג ר׳ שלום קוטנא בא״ש.
היה לו ויכוח חריף גם עם ד״ר מאיר ציפםער ,ועל מחברתו של ציפםער ״מי השילוח״
אופן 1853 ,השיב בחיבור ״דלתים ובריח למי השילוח״ ,וויען תרט״ו .כמה החשיבו רבי
עזריאל הילדםהיימר זצ״ל את ר׳ גאטליב פישער יש להשוות דבריו ב־ pr. M. Eliav:
Rabbiner Esriel Hildesheimcrs Briefe, Jerusalem, 1965עמו׳ 44/43ועמו׳ .27
6ביטויים אלה הם של פרנקל.
pp5621
Dec/Jan=Teveth —196. Gottlieb Fischer:
y/June=Siwan, 214 ;ibid., Jan/Feb, 1861=Schewat pp. 241—252; ibid.
pp. 252—261.
42
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הירש ,שנוא נפשם מאז .הם הסתדרו במערכה מבלי לחכות להמשך של המאמר,
ושדה הקרב קבעו ,במקום שהיה אפשר לקוות שיקבעו ,ה-א.צ.ד.י״ס של פיליפזאדיז י.
הדיוט הקופץ בראש לאמבטיא הרותחת היה רפאל קירכהיים שסירסם מעל לראשי־
תבות שמו R. K.מאמר שכל כלו אינו אלא התקפה אישית על ר״ג פישער )שלא
הכירו( ועל הרב הירש )בן עירו( על שהללו ההינו להתקיף את פרנקל ]לא את
השקפותיו!( ,את ״האיש הנהדר מכל״ ואת מוסדו ,וכל כך למה ״היות שהוא
]פרנקל[ הסיר ב״דרכי המשנה״ שלו מהמידות התלמודיים שהתורה נדרשת בהן,
ומהפרישה המסורתית של המקרה את ההילה הא-להית״ — וזה הכל! למעשה
תנא דמםיע ליה לר׳ גאטליב פישער בכל ,מכל ,כל .פיליפזאהן פירםם מאמרים
נגד הרב הירש וסיעתו מידי שבוע בשבוע ,רובם התקפות אישיות ,בין אלה הצהרת
תלמידי הסמינר .אבל היו גם אחרים שהיו מנסים כוחם לחפות על פרנקל ,כלומר,
אלה שהתקיפו את ה״דרכי המשנה״ לא הבינו את דברי המחבר ,או שלא הבינו את
המקורות שעליהם הסתמך המחבר .בין אלה ד״ר וואלף לנדוי ,הרב של דרזדן,
ד״ר ב .בעער ראש הקהל שם ,ואחרים .עוד מעט ויצאו גם חוברות שונות ממלומדים,
בין אלה סירסם שי״ר ״דברי שלום ואמת״ ,פראג ,תרכ״א האוחז בשיטת לנדוי
ומרבה בפלפול בלי שום כח שכנוע .לא כן ש״י קאמפף הפרעדיגער הנאור של
פראג; במחברתו שיצאה בשבוע בו יצאה לאור מחברתו של שי״ר « ,״ממתיק סוד״,
פראג ,תרכ״א הביע דעות המתאימות עם אלה של קירכהיים — הוא קובע שפרנקל
צודק ,שלגמרי אין דבר כזה ,של תורה שבעל פה שמקורה מן ה״הלכה למשה מסיני״
]עפרא לפומיה![.
כמובן שגם מצדדי חרב חירש לא טמנו ידם בצלחת .הרב הירש בעצמו השיב
על דברי לנדוי ועל מחברתו של שי״ר מעל דפי ה״ישורוך סמוך לחופעתם .הרב
צבי בנימין אויערבאך ביקר גם הוא את ה״דרכי המשנה״ במחברתו ״הצופה על
דרכי המשנה״ ,פפד״מ ,תרכ״א ,כמוהו גם הרב שלמה זאב קליין ,רבה של קאלמאר
הגיב במחברת שהדפיס בשם ״מפני קושט ,בקורת על ספר דרכי המשנה״ ,פפד״מ,
תרכ״א .הרב קליין שם פעם שנית לשדה הקרב בהשיבו על מחברתו של שי״ר
בספרון ״האמת והשלום אהבו …אגרת ]אל[ …מוהר״ר שלמה ליב רפאפורט״,
פפד״מ ,תרכ״א ״.
9
8
8
9
Dr. Ludwig Philippson; Allgemeine Zeitung des Judenthums. Magdeburg,
1861.
.A.Z.dJ., Jan. 1861 pp. 31/32
10שתי החוברות נדפסו בפראג ע״י המדפים ד .עהרמאנן ,והוא הודיע על הופעתן ב
! .A.Z.d.J. 30. Juni, 186
! 1לפני כן בהיותו עוד רב בדירמעגאך יצא הרב ש״ז קליין לריב נגד דעות נפסדות
שהביע ברור ליב צייטלין בספרו ״חזות קשר,״ ,פאריס ,ןתר״ו[) .עותק באוסף מהלמן,
ירושלים ,תשמ״ה ,מס׳ ,(1754במחברת ״מענה רד על חזות קשה״ ,מוהלהויז] ,תר״ו —
תאריך ההקדמה[ עותק אוסף מהלמן שם מם׳ ,1755ועותק בידי( .וראה דברי הרב
ק׳ כהנא שליט״א ,המעין ,ת״א תשרי תשי״ד ״לדמות הריפורמה וה׳שמרנות׳ ביהדות״
ושם בשם הרב קליין ״האמונים על ׳דרכי המשנה׳ לא יתכנו להיות מן המודים הרבנים
בעדת ה׳ אשר בלב שלם יאמינו בתורה המקובלת…״.
43
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שגי הצדדים הוציאו עוד עלונים וקונטרסים בגרמנית ,בעברית וכר ,גם העתונות
צדדה כל אחד בשלו Israelite Mainzo ,של לעהמאנן עמד לצדו של הירש
וסיעתו ,ועתונו של לעאפאלד לעוו ,אשר כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש אדם
מצא מקום דרור וקן לו בעתונו Szegedino Ben Chananjaצידד עם פרנקל ,ומה
גם עתונו של פרנקל ,Monatsschrift etc.-nגישה מיוחדת נקט לו הדייז ומוי׳ש
דק״ק פראג ,הרה״ג ר׳ שמואל פרייגד זצ״ל במכתבו הגלוי ״פתשגן הכתב״ ,פראג,
תרכ״א .הוא מצא דרכו של הרב הירש בהתקפתו את פרנקל חסרת נימוס ומתקיסר
בעד זה בחריפות .אבל לעיקר הדבר האשמתו של הירש את פרנקל שמתוך דבריו
בספרו יוצא שהוא אפיקורוס ,בזה מסכים עם הירש .הוא מסכם דבריו ,שעל פרנקל
מוטל החוב להסיר מעליו לזות שפתיים של מתנגדיו ,ולהגיד קבל עם בדפוס בלי
שום הסואה או במלין דמשתמעין לבי תרי ,רק בשפה ברורה שהוא מאמין באמוגה
שלימה שהתורה שבעל פה היא הנתונה למשה רבינו מפי הגבורה — הלכה למשה
משיני ,ומובנו שמאז איש מפי איש עד רבי יהודה הנשיא ואת זה שסידר במשנה.
ואם לא יעשה כן ״שתיקתו ]של פרנקל[ מהיום והלאה תחשב בעיני כהודאה גמורה,
כי כניס דברי המרשיעים אותו…״ .
אמנם יש לזקוף לזכותו של פיליפזאחן שכבר בתחילתה של חמחלוקת ,בפברואר
עמד על התורפה הזו .במאמר ארוך המלא חירוף וגידוף והתקפות בלתי מרוסנות
על הרב הירש ור״ג םישער ,הוא מתקיף גם את פרנקל .התקפה זו אינה מוגבלת
לנושא שלפניו ,הפולמוס סביב ל״דרכי המשנה״ ,הוא מפרט קצת מתולדותיו של
פרנקל וגולל פרשת האי־עיקביות שלו בדברים העומדים ברומו של עולם היהדות
של אז ,וחסרון שיטה יציבה שהראה בפולמוםין קודמים * למשל בזמן ה״האמבורגער
טעמפעלשטרייט״ חודיע פרנקל דעתו ברבים שאינו רואח שום טעם לפסול את סדר
התפלה של הריפורמה בהמבורג ,ובכל זה חגיב ברבים שחשינויים לא מצאו חן
בעיניו; באסיפת הרבנים ]של הריפורמה הידועה[ בפראנקפורט אשר עזב פרנקל
בקול רעש גדול ,לא עשה את זה משום ״שהנאספים ]רבני הריפורמה[ שמטו את
לשון העברית מן הפולחן שלהם ,רק התרגז משום שהם רצו להקציב בתוך הפולחן
מקום מוגבל בשפת־האם ]מוטטערשפראכע[ וכר״ וכולי .וכאן בא אל הנושא אשד
לפנינו/לפניו ״וכן הדבר הזה בנוגע לפולמוס אשר לפנינו ,שהיא באמת בעיה
רצינית .מן הנכון לדעת מה דעתו של פרנקל בנוגע למה שנודע במסורת כמושג
הלכות למשה מפיני ,האם אלו לפי דעתו הן רק הלכות שיסודם בהיסטוריה עתיקת
12
13
1
12הוא מכתב ערוד לראש הקהל של פראג ,אפרים וועהלי .תאריד המכתב יום ד׳ ס׳ כי
תשא ,תרכ״א.
.A.Z.dJ. 19. Feb. 1861, p. 103 13
14היו גם אחרים שמנו את ה״על הטא״ של פרנקל ,כדאי להשוות דבריו של מחבר
העלום־שם של ״מאור עיניים״ ,מחברת הכתובה בגרמנית עם שם עברי באותיות
עבריות ,וויען ,1881 ,עמו׳ ) 10/9מצדד עם הירש(; ודברי ר׳ עזריאל הילדםהיימר
במכתב שכתב לידיד נעוריו ,ר׳ וואלף םיילכנפלד בדיםםלדארף ,כתוב באייזענשטאדט,
עש״ק וארא ,תרכ״א )בספר הנ״ל בהערה .(5מאלה יש בזה מה שאין בזה ,הצד השווה
תאורו של אישיות שחיזופרנית־דתית מובהקת.
44
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
יומין ,או האם מקורם של אלו בגילוי השכינה? בעיה זו אפשר היד =] ,לפרנקל[
לברר אותו באופן פשוט ובהיר .ההצעה שיש כאן רק אי הכנה בדבריו ,בלתי
אפשרית לקבל אותה .ספר שכל מטרתו לברר דרכי המשנה שומה היה עליו לכלול
בו בירור בעיה זו במלים ברורים ובסגנון שלא יתנו אפשרות לאי הבנה״ .הוא אף
מוסיף שזהו הטעם העיקרי שפרנקל הותקף ,הן מן הימין וגם מן השמאל.
תחת לחץ מאומץ מכל הצדדים סוף סוף נכנע פרנקל והסכים להדפיס הצהרה
במאנאטםשריפט שבעריכתו .ההצהרה נדפסה בחודש אפריל .1861אולם במקום
להשקיט התרעומות וההאשמות כנגדו ,דבריו הוסיפו שמן למדורה ,וחזק את ידם
של מאשימיו .בהצהרה הודיע ברבים שמעולם לא רצה לפגוע בתורה שבעל פה,
וזה הי׳ הסך הכל שהיה אפשר להסיק מדבריו ,שהיו מוסווים ובלתי בהירים .מאשימיו
ראו בהסואה כוונה מיוהדת — דהיינו משום שהוא באמת לא האמין בהלכה למשה
מסיני.
עד ראייה למתהווה באותם חחודשים בפראג ,מקומם של שי״ר קאמפף ושל
הר״ש פריינד ,היה חבחור נפתלי צבי הכהן אדלר בנו של הרב הראשי של בריטניאה
הרה״ג ר׳ נתן הכהן אדלר ז״ל .הוא בילה שם כשנתיים להתכונן לרבנות ,למד שם
שו״ע יו״ד אצל אחד מגדולי העיר בכדי שיקבל עם גמרו ואחרי שעמד בגםיון את
היתר-הוראה מדייני העיר ומרבה שי״ר .היו לו יחסים אישיים טובים עם כל הנזכרים
כמעורים בסבר קרני הפולמוס סביב ל״דרכי המשנה״ .אחרי הופעת הצהרתו של
פרנקל כתב במכתב הכתוב ביידיש״ לאביו ללונדון בין השאר ״לעצטערער
=1פרנקל[ ערקלארטע ווירקליך אין זיינעם נייעםטען אפריל העפטע פייערליך,
דאס ער ניע בעאבזיכטיגטע תושבע״פ אנצוגרייפען .זיינע פערטיידיגוגג איםט
אבער אונגעניגענד״ .תרגום :״חאחרון ]פרנקל[ הודיע בפומבי בהוברת החדשה
]של[ אפריל שמעולם לא התכוון להתקיף את תורה שבעל פה .אך הגנתו היא
בלתי מספיקה״.
הדברים מדברים בעד עצמם.
כיון דאתינא להכא ,אמרתי להוסיף פרט קטן פיקנתי הנוגע ישר לענין .ד״ר
האוםדורף נ״י מסר איד התייהם הרה״ג ד״א ריטר לברעםלוי .כדאי ג״כ לדעת איך
התחשבו בברעסלוי עם הרב ריטר .ד״ר יצחק רילף רבה של מעמעל שקנה לו שם
טוב ושם עולם בעד עזרתו לפליטי ארץ הגזירה משנת 1882והלאה ״ ,פנה אל ד״ר
גרץ בברעםלוי היות וראשי העדה בהאנוי פנו אליו שיציע להם מועמדים הראויים
לרבנות דשם ,האם יש בין חניכי המוסד שבראשו עמד אז הראויים לזה .גרץ השיב
לו במכתב מ־ 2אוגוסט ,1880שיכול להציע ארבעה אנשים ,את Dr. Fessler,
17
15כ״י המכתב בידי סרםמתיו בספר היובל לכבודו של בצלאל רוט ,׳זכור ימות עולם׳ =
.Remember the Days, London, 1966
16היה עובד שכם אחד עם הגרי״א םפקטור זצ״ל בהצלת אלפי פליטי רוםיא ,ראה על זה
ב״זכרון יעקב״ לר׳ יעקב ליפשיץ מזכירו ויד ימינו של הג׳ הנ״ל על ג׳ חלקיו ח״א
ספד״מ ןתרפ״ח; ח״ב קאוונא] ,תרפ״ז[; ח״ג שם ,תר״צ.
Reuven Michael (Editor): Heinrich Gratz Tagebuch und Briefe, J.C.B. 17
Mohr, (Paul Siebeck) Tubingen, 1971, p. 380, Brief No. 200.
45
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
,Dr. Ritter, Dr. Rawitz, Dr. Flaschnerואף הוא מנה שבחן ״ …שנים הראשונים
אדוקים מדאי] ,הם[ אימצו לעצמם את שיטת הרב הירש מפרנקפורט ,דר .ריטטער
ודר .ראוויטש ]חם[ תלמודיים מצויינים…״ .מעניין שמחדיר המכתבים אף ל א
ניםה לברר את זהותם של הנזכרים ,ושמם של ד״ר ריטר והאחרים אף אינו רשום
במפתח השמות.
ד״ר האוםדורף מזכיר שבין הר׳ ריטר וחרח״ג ר׳ יצחק אלחנן זצ״ל רבה של
קאוונא היתד ,קיימת התכתבות בעניני הלכה .על זה יש להוסיף שלפי מה שנמסר
עליו בספר ״אהלי שם״ זכה הרב ריטר לקבל סמיכת חכמים היתר־הוראה מרבד,
של קאוונא ,וגם מרבה של קאליש הרה״ג ר׳ שמשון ארנשטיין זצ״ל .ב״אהלי שם״
נמצאים עוד פרטים חשובים לתולדותיו ,וכאשר אי פעם יכתבו תולדותיו בפרוטרוט
כדאי שיתחשבו במה שנמסר שם.
18
9ז
"Die beiden ersten zu fromm, haben die Richtung des Rabbiner Hirsch in 18
Frankfurt. Dr. Ritter und Dr. Rawitz sind ausgezeichnete Talmudisten …".
19ר׳ שמואל נח גאטליב ,מפינםק :אהלי שם ,פינםק ,תער״ב .חלק גדול של הערכים
נרשמו על ידי ״בעלי־השם״ או נתקבלו מאנשים הקרובים לאלו ,וערכם חשוב] .בענין
היתר הוראה של הרי״א ספקטור להרב ריטר ,מעיר ד״ר האוסדורף נ״י שבמכתבי הרב
ריטר אל קהלת רוטרדם עם רשימת הרבנים שנתנו לו היתר הוראה ,לא מוזכר הרי״א
םפקטור[.
גלינו מ א ר צ נ ו ו נ ת פ ז ר נ ו ל א ר ב ע ב נ פ ו ת ה ע ו ל ם .ה ת פ ו ר ר ה ה ח ב ר ה
ה י ה ו ד י ת ,ה ח ב ר ה ה ח ז ו נ י ת ,א ש ר החזון ש ל כ ל ה ח ז ו נ ו ת מ ע צ ב א ת כ ל ד ר כ י
חייה .ה פ י ץ ד׳ א ו ת נ ו ב כ ל העמים ,מ ק צ ה ה א ר ץ ועד ק צ ה ה א ר ץ ,ו ל א נ ר ג ע נ ו
בגויים ה ה ם ,ו ל א היה מ נ ו ח לבךז ר ג ל נ ו ויתן ד׳ ל נ ו ש ם ל ב רגז ,וכליון עינים,
ו ד א ב ו ן נפש .ו ה ת מ כ ר נ ו ש ם ל א ו י ב י נ ו ל ע ב ד י ם ו ל ש פ ח ו ת — ואין קונה.
״ואין קונה״ — :ע ל כן — נ ש א ר נ ו ; ״ואף ג ם ז א ת ״ — נ ש א ר נ ו !
ד ״ ר י צ ח ק ב ר ו י א ר ז״ל :נ ח ל י א ל ,עמ׳ ת נ ד
46
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב דוד מצגר
על מידת הטפח והאמה
כידוע שיעורם של מידות אלו מבוסם על שיעור רוחב האגודל ,ארבעה אגודלים
בטפח וכ״ד אגודלים באמה .גם שיעור רביעית חלוג תלוי ברוחב האגודל כמבואר
בפסחים קט ,א .לכן טרחו חכמי ישראל למדוד ולקבוע את שיעור רוחב האגודל -
נחלקו בדבר זה אף אחרוני זמנינו ,הלוא הם בעל החזו״א זצ״ל ובעל שיעורי תורה
זצ״ל .החזו״א העמיד את מדת האגודל על 2,4ס״מ בקרוב ,ואלו בעל שיעורי תורה
קבע ומצא עס״י הרמב״ם שרחבה 2ם״מ ,ושכן היא קבלת זקני ירושלים .עי׳ בארוכה
בספריו שיעורי תורה ושיעור מקוד.» ,
1
כמובן ,איני כדאי להכניס ראשי בין שני הרים אלו ,אך נראה להוסיף קצת
נופר לבירור ענין זה ממקום אשר לא יכלו לדון בו בדורות עברו.
מצינו הלכה אחת בהלכות ספר תורה שממנה ניתן לקבוע את שיעור האמה.
במסכת ב״ב יד ,א ישנה ברייתא בהאי לישנא :ת״ר אין עושין ספר תורה לא ארכו
יותר על הקיפו ולא הקיפו יותר על ארכו )צריך לצמצם הכתב לפי עובי הקלפים
לכשיגמור יהא חוט המקיף את עוביו כמדת ארכו — רש״י שם( .ושאלו את רבי
שיעור ם״ת בכמה )ארכו מיבעיא ליה — רש״י( ,אמר להן בגויל ששה )שהוא עב
והקיפו גדול צריד ששד ,טפחים ,זו היא מדד ,להיות נגמר בששה טפחים היקף בכתב
1ראה צל״ח פסחים קטז ב ד״ה הואיל ,שעמד על הסתירה שמצא בין שיעורי חז״ל
במדידת האורך ,לשיעורם במדידת הנפח .ועי׳ שו״ת חתם סופר או״ח סי׳ קבז וקפא
ובית יצחק יור״ד ח״ב סי׳ קלג .ומצינו בשר׳ת אבקת רוכל סי׳ נב שהשואל כבר עמד
על סתירה זו לענין שיעור מקוה ,כשמדדה באגודלין נמצאת חסרה ,וכשמדדה לפי משקל
רביעית הלוג מצאה כשרה .וע״ש בסי׳ נג )תשובת הב״י( ושו״ת מבי״ט ח״א סי׳ קמג.
ומה שהסיק הנוב״י בספרו צל״ח שם שהביצים נתקטנו ,ראה בספר המנהיג הל׳ פסח סי׳
לד שאין למדוד בביצים .וכ״כ התשב״ץ ח״ג סי׳ לג .וכבר עמד החות יאיר בחוט השני
סי׳ צז )דף צו עמ׳ ב( שהביצים נשתנו ,ואלו היעב״ץ בםדורו בית יעקב דף קיח ע״א
)יד ,ח בהערה ,ושמא אינה שלו( העיר שהאגודלים נשתנו .וראה בשיעור מקוה סי׳
עא שלדבריהם יש להקטין את האגודל .ועי׳ משנה ברורח ובאור הלכה סי׳ רעא סע׳
יג .וראה עוד באוצה״ג ריש ביצה ובהערתו של הראי״ה קוק שם עמ׳ ,61ובקו״א לדעת
תורה המובא בהערה הבאה.
2וכן העלו במדידתם המהרש״ם ,בספרו דעת תורה יור״ד סי׳ לה ם״ק קט״ז ,והדרכי
תשובה שם ,םי׳ יט ם״ק כז)עפ״י שו״ת רמ״ע מפאנו סי׳ ג ,ועי׳ מקור חיים )לחחות
יאיר( סי׳ שמט[ .וכ״כ הנצי״ב במשיב דבר ח״א םי׳ כד עם״י הרמב״ם בהל׳ ם״ת
ס״ט ע״ש.
47
www.daat.ac.il
הרצוג
כמה,מכללת
בקלףדעת -
בינוני — רש״י( .וכן שאלוהו אתר
דאינו יודע .ומוסיפה הגמ׳ ש ר ב
והשיב
הונא כתב שבעים ספרי תורה ,ורק אהד מהם יצא ארכו בהקיפו ,ואלו רב אחא ב ר
יעקב כתב ספר תורה אחד על עור של עגל ויצא לו ארכו בהקיפו.
דין זה העתיקוהו להלכה הרמב״ם בריש פ״ט מהל׳ ספר תורה והטור והשו״ע
יור״ד סי׳ ער״ב .וידועה תשובת הרמב״ם לר׳ נהוראי ב״ר הלל הדיין א ש ר
נתפרסמה לראשונה בשו״ת פאר הדור )אמשטרדם תקכה ,סי׳ סו( בה מאריך ה ר מ ב ״ ם
בפרטות ,כיצד לעשות שיהא ארכו בהקיפו > .וראה גם בהגהות מיימוניות ו מ ג ד ל
עוז הל׳ ס״ת שם מה שמעידים על עצמם בענין כתיבת ס״ת ארכו בהקיפו .נ מ צ א
איפוא ,שלו היה בידינו ס״ת כתוב על גויל וארכו בהקיפו ,נוכל לדעת ממנו א ת
שיעור האמה שהיא ששה טפחים.
3
ואכן ספר תורה כזה הגיע לארץ ישראל לפני חמשים שנה ,והוא של הר״ן
מפרש הלכות הרי״ף .הראשון שהשתמש בספר זה לענין הלכה ,היה הרב א ר י ה
ליב פרידמן בספרו צדקת חצדיק ,בו נשא ונתן עם מרן חחזו״א זצ״ל בענין כ ת י ב ת
הצד״י ביו״ד הפוכה ,ע״ש באריכות .לענינינו חשוב תאורו של הס״ת הנמצא בעמי
לז :״חם״ת שלם מבראשית עד לעיני כל ישראל כתוב על גויל חלק ויפה שהשחיר
מזוקן ,הצדיקי״ן ביו״ד הפוכה והכתב הוא ספרדי ,רגלי ד״קו״ף דבוקות בו ל ג ג ם
5
8
7
3
התום׳ שם מבארים מהו גויל ומהו קלף .ובשו״ע יור״ד סי׳ רעא סע׳ ג בהגהת רמ״א
וש״ך שם שכיום הקלפים שלנו יותר מובחרים ,לכן המנהג לכתוב ס״ת על הקלף .ועי׳
שו״ת מהר״י מינץ םי׳ טו )דף לא ע״א( שמבאר המנהג לכתוב על קלף ולא על גויל.
ובהל׳ ם״ת לה״ר יהודה ברצלוני עמ׳ יד מבאר עפ״י הירושלמי מגילה פ״א ה״ט
שבקלפים לא נתנו חכמים שיעור ,משום דהוו להו קלישי ולא מצי סופר לשער הקיפו
כארכו .והביא בשם רב מתתיה גאון לפי שהקלף דק הוא ואינו הווה לשער ו׳ טפחים,
משא״כ גויל שהוא עבה.
4
בספר בני יונה )להר״י לנדםופר( בהל׳ ם״ת כתב ב׳ דרכים למצוא בקל ארכו כהקפו.
אד בדפוסים החדשים הושמטו הדברים ,כיון שאין כותבים עתה ארכו כהקפו.
המעיין בספר צדקת הצדיק המובא להלן יוכח שאין ספק שס״ת זה הוא של הר״ז ,ואף
אם לא כתבו בעצמו ,מ״מ ברור שנכתב עבורו ובפקוחו ,ואין כאן המקום לכפול הדברים.
יש לציין שהר״ן על הרי״ף שבת פ״ח ובחי׳ שם עט ,ב )נדפסו בתור חי׳ הריטב״א(
כתב :ומיהו מצוד .מן המובחר בגויל שכך היה דרכן וכו׳ ואע״ג דאמרינן בפ״ק דב״ב
שאלו את רבי ס״ת בכמה וכו׳ בקלף איני יודע ,לאו למימרא שיהא רשאי לעשות
בקלף לכתהילה אלא בשעת הדחק קאמר .וכ״כ שם ד״ח ד׳ל דכיון דלא אשכתן מי
שעשה כד ,אין מתירין לכתחילה לעשות בקלף .ומצוה מן המובחר אינה אלא בגויל
ע״כ .וכ״ה בהל׳ ם״ת להר״י ברצלוני עמ׳ טז בשם ר״ח ע״ש.
5
6
7
אגב ,לפני ארבע שנים יצא לאור מכת״י ספר מקור חיים לבעל חות יאיר )ע״י מכון
ירושלים( ובהל׳ תפילין סי׳ לו אות א הוא מעיד שרוב הסופרים באשכנז נהגו לכתוב
הצד״י ביו״ד הפוכה .ובהערה שם ציינו בסתם לחזו״א .כשהערתי על כד למחבר ,ראיתי
שהיה דבר זה פשוט בעיניו שכר הוא הדבר .וראה בספרו שם עמ׳ פח ,שאף מדברי
ברוך שאמר )מובא בב״י( אין להוכיח שכונתו לפסול צד״י ביו״ד הסוכה כהבנת
חחזו״א ,אלא דפוםל רק אם לא עושים שום רגל ,כי אין כאן צורת יו׳׳ד.
48
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
6
כמ״ש התשב״ץ וכו׳ ארכו כהקפו 48ס״מ״ ]ההדגשה שלי( .ולפי המבואר בגמ׳
הנ״ל שארכו כהקפו בגויל הוא בששה טסהים ,הרי שהאמה היא בת 48ם״מ .
והנה ,אף שעדותו נאמנה עלינו ,אך היות ולא נחית לענין שעור האמה ,אפשר
דלא דייק פורתא ,לכן חשוב היה למדוד את הם״ת שוב .ואכן במדידה נוספת ,עפ״י
מש״כ הרמב״ם בהל׳ ס״ת שיהא מהודק היטב ,מצאנוהו בדיוק ארכו כהקיסו 48
ם״מ ! יש לציין שמדת ארכו לבד מספיקה לקבוע את שעור האמה ,כפי שיוצא
9
1 0
8ח״א סי׳ גא .בהערות לשו״ת ריב״ש סי׳ קמו ]עומד לצאת לאור ע״י מכון אור המזרח
שליד מכון ירושלים 1העירותי שהריב״ש פסל ם״ת כזה ,ולא הזכיר כלל שבם״ת של
רגו הר״ן יש קוסי״ן כאלו .וראה בשו״ת תשב״ץ שם מה ששוחח על כך עם הריב״ש.
9וזאת כמובן בכתב בינוני לא גם ולא דק ,שהרי ברמב״ם ובשו״ע שם מבואר שאם
עשה בגויל פחית מששה טפחים ומיעט את הכתב ,או יתר על ששה והרחיב בכתב
עד שיהיה ארכו כהקפו הרי זה כמצוה] .בבאור הגר״א שם םק״ב כתב מקור לדין זה
בגמ׳ ״ממד .שאמרו שם רב הונא כתב וכו׳״ .נראה כונתו דלא יצא לו רק ם״ת אחד
משבעים ,כיון שכתיבתו לא התאימה לכך .ועי׳ כם״מ שם ה״א[ .וא״כ מי יתקע לגו
שם״ת זה הוא ששה טפחים ,שהרי אפשר לעשות ארכו כהקפו בפחות מו׳ טפחים )ראה
מג״ע שם ה״י( .וכן ביותר דתלוי בכתב .והנה זה פשוט דס״ת זה אינו יותר מששה
טפחים ,דא״כ יהא האגודל פחות מ־ 2ם״מ והטפח פהות מ־ 8ם״מ והאמה פחותה מ־48
ם״מ .וזה לא מקובל לכל הדעות .אך מנין לנו דאינו פחות מר טפחים .על כד יש להשיב
בתרתי .חדא עפ״י היוצא משו״ת הרשב״ש םי׳ שכא שלכתחילה אין לקרוא בם״ת פחות
מו׳ טפחים כי אין זה כבוד לצבור .ועי׳ פת״ש שם סק״ב .ועוד שהכתב שבם״ת שלפנינו
רחוק לומר שהוא דק .ולכן מסתבר שהר״ן כתב ס״ת כדינא דגמרא בששה טפחים ,וכפי
שגם הרמב״ם מעיד על עצמו שעשה כן .ונראה דמלבד מה שצריד שעור ו׳ טפחים כדי
שיגיע הקפו כארכו ,מבואר במסכת סופרים פ״ב ה״ה דשעור ארכו של ם״ת ו׳ טפחים,
וכתב ר״ת בהל׳ ם״ת שלו )במחזור ויטרי עמ׳ 655ובגנזי ירושלים עמ׳ צח( דילפינן
לה מלוחות שארכן ששה .ומשמע שבכל ם״ת כד וכהרשב״ש .והראבי״ה בהל׳ תיקון
ם״ת סי׳ אלף וקמט אחר שהעתיק דברי ר״ת שאורך הדף ו׳ טפחים כשיעור אורכן
של לוחות ,הוסיף על דבריו שכן צריך לעשות גם הקיפו .וכל זד .מסייע שהר״ן כתב
על יריעות שארכן ו׳ טפחים] .אגב ,מש״כ היעב״ץ בב״ב יד ,א ששיעור ו׳ טפחים
ילפינן מם״ת שבארון אליבא דר״מ שם ,ומוסיף שילפינן מזה גם ששיעור הקיפו יהיה
מכוון למדה זו ,כי עביו היה ב׳ טפחים ,וכל שבעביו טפח יש בהקיפו שלשה .מלבד
מה שכתבו הרמב״ם בפהמ״ש והתום׳ ם״ק דערובין )יד ,א( שאין החשבון מדוקדק לפי
חכמי המדות ,והתום׳ העירו כן על הםוגיא בב״ב )ומבואר ברמב״ם שם שיש בהקיפו
שלש ושביעית בקרוב ,ובמקו״א הארכתי עם״י ראשונים שכתבו שלהלכה יש למדוד
כשעור זה ולא בשעור המבואר במשנה דאינו מצומצם ואכ״מ( .הרי בראשונים הג׳י׳ל
מבואר דלא ילפינן לה מם״ת שבארון אלא מלוחות ומשם אין ללמוד היקף(.
10הם״ת הזה נמצא כיום בספריה הלאומית .ומדדתיו עם ר׳ יהושע מונדשיין ]היריעה
הראשונה ארכה 47ם״מ אך ניכר לעין שנחתכה בראשהן .אף שבידינו גם מידות שולי
הגליון ,המבוארים במנחות ל ,א ,אך הם אינם לעכובא ,וראה דעת קדושים סי׳ רעג
במקדש מעט םק״א ,דלהוםיף שרי לכתחילה לכר׳ע.
49
www.daat.ac.il
מכללת הרצוג
מהגמ׳ ששאלו ארכו בכמה ,והריאתר
כדרך הרמב״ם והראשונים ה נ ״ ל
דעת -שהר״ן
ברור
כתב ס״ת כדינו ,דהיינו על יריעה כזו שיתקיים בה הדין של ארכו בהקיפו ,א ו ל ם
כאמור לא הסתפקנו בכד ״ .
זאת ועוד ,אף שמצאנו שמרה זו של האמה תואמת את שיטתו של הר״ן ב מ ק ו ם
אחר )כפי שיתבאר להלן( ,מ״מ נראה שאין לטעון שהר״ן אזיל לשיטתו בזה ואילד
לדעת החולקים על הר״ן אין להביא ראיה מספרו לענין השעורים ,וכמות שיתבאר.
כבר העלו גדולי חאחרונים בדורות שלפנינו ששיעור האמה תלוי ב מ ח ל ו ק ת
הראשונים בשיעור קומתו של האדם הבינוני .בכמה מקומות מצינו שקומתו ש ל
אדם ג׳ אמות )ערובין מח ,א וש״נ( .ונחלקו הראשונים מהיכן מודדים ג׳ אמות א ל ו .
לדעת התוס׳ )שבת צב ,ב( שעור זה הוא עד הכתף בלי הראש ,ולדעת ח ר ש ב ״ ם
והרמב״ן )ב״ב ק ,א( שיעור זה הוא עם הראש .וכיון שהאמה היא שליש ק ו מ ת ו
של האדם ,א״כ לדעת התום׳ שעור האמה יהיה קטן משעורה לדעת ה ר ש ב ״ ם
ורמב״ן ,שכן שליש מכפות רגליו ועד כתפו ,קטן משליש שעד קדקדו .וברור ש א י ן
וא״כ
להעלות על הדעת שרשב״ם ותום׳ נחלקו במציאות שעור קומתו של האדם
חשוב לנו לדעת מהי דעת הר״ן בזה — כתוס׳ או כרשב״ם.
והנה בחי׳ הר״ן לב״ב שם )נדפסו לראשונה מכת״י בתשכ״ג( הביא א מ נ ם
מחלוקת זו ,אך לא ניתן להעלות מדבריו שם מהי דעתו בענינינו .אולם בהי׳ ל ש ב ת
שם ]נדפסו בטעות בחי׳ הריטב״א כידוע ,ראה בראש ספר קובץ הערות ליבמות[
מבואר להדיא דס״ל כתום׳ ,דג׳ אמות היינו עד הכתפיים בלי הראש ,והרי זה מ ת א י ם
לשעור אמה של 48ם״מ ,כי יוצא שעד הכתפיים גבהו 144ם״מ ,וכך מקובל ל ח ש ב
קומתו של אדם בינוני בקרוב )שגבהו עם הראש 170ם״מ בקרוב( .לפי״ז ת ה י ה
לנו ראיה נוספת להנך ראשונים ששיעור ג׳ אמות לקומתו של אדם הוא בלי הראש !3
שהרי מצאנו שאמה של ם״ת שארכו כהקפו היא בת 48ם״מ ,וברור לכל שזה פ ח ו ת
הרבה משליש קומתו של אדם בינוני מרגליו ועד קדקדו .ולכן אין לטעון ש ל ד ע ת
הראשונים חחולקים על תום׳ והר״ן ,אין ראיה מס״ת זה לשעור האמה .שהרי א״א
לשתי מידות אורך שונות שיגיע ארכו כהקפו .וכיון שיצא כך לפי אמה של 48ם׳׳מ,
הרי שמזה מוכח שקומתו של אדם ג״ט ,הוא עד הכתפיים.
׳
ושוב ,כמובן ,לא באתי להביע דעה במחלוקת חמורה זו שנוגעת להרבה מצוות
דאורייתא ,אלא להראות פנים לשיטה האומרת שהאמה של תורה היא בת 48ס״מ
11
12
13
14
לענין זה הפניתי תשומת לבו של ר׳ ש .ז .הבלין ,וראה מש״כ ב״עלי ספר״ גליון יכ.
עמדו על כד בגלות עליות מקואות פ״א מ״ז ,מנחת ברוך סי׳ עה ענף ב ובשעורי תורה
שער ו בארוכה.
ואכן במנחת ברוד סום״י עו כתב שרוב הראשונים ם״ל כתום׳ ,וע״ש שהביא ראיות
רבות לזה ודחה ראיות הרמב״ן .ועי׳ קונטרס נבכי ים בענין השעורים )בספר נתיבים
במי הים ח״ג(.
ולפי״ז רביעית הלוג היא 86,4םמ״ק .ועי׳ ביאור הלכה סי׳ רע״א סע׳ יג מש״כ לפי
דעת הר״ן שבב״י סי׳ תריב לענין מלוא לוגמיו] .ועי׳ תשובת הר״ן שבשו״ת הריב״ש
סי׳ שצ שבעניני מצוות יש להזהר ולעשות בדרך היותר בטוח[ — .וראה בארוכה בספר
מדות ומשקלות של תורה לד׳ יעקב גרשון וייס ,ומש׳׳כ עפ״י שרית הר״ן בסרק קכט.
50
www.daat.ac.il
ה ר ב קלמן כ ה נ א
אתר דעת -מכללת הרצוג
לבעית הצל״ח בשיעוריו
רבו הדיונים בקשר להתאמת שיעורי המצוות והאיסורים השונים ,הן שיעורי
אורד הן שיעורי נפח והן שיעורי משקל ,שנישנו ע״י חז״ל ,למידות המקובלות
בזמנים השונים .ואף חיבורים מיוחדים הוקדשו למטרה זו .ובמיוחד לא פסקו הויכוחים
מאז בירר הנודע ביהודה בסוף ספרו צל״ח לפסחים ,שקיימת אי-התאמה בין שיעורי
הנפח שביתנו לנו בשיעור כביצה ,לשיעורי הנפח שניתנו לנו באגודלים .הדוגמא
שדן בה היא שיעור העיסח החייבת בחלח .עיםח שנעשתח מקמח בשיעור של מ״ג
ביצים וחומש ביצה חייבת בהלה ,כך נאמר בשולחן ערוך יו״ד הלכות חלה סי׳
שכ״ד .וכן נאמר שם שעיסה שנעשתה מקמח במידה של כלי שהוא 679אצבע
במעוקב היא החייבת בחלה .והנה אם נמדוד באגודלים של בני־זמננו ,וכן אם נמדוד
בביצים בינוניות של זמננו ,נגיע לשיעורים שונים בהחלט .זה הכריח את הנודע
ביהודה לומר שביצי זמננו התקטנו .ומאז לא פסקה ההתדיינות בענין זה.
רחש לבו של הרה״ג ר׳ יעקב גרשון וייס שליט״א דבר טוב ,להיות המאסף
לכל המידות והמשקלות של תורח שבדברי חז״ל וראשונים ואחרונים ,להשוותם עם
מדות שהיו מהלכות בזמניהם במקומותיהם ,ולהעריכם במידות זמננו אנו .וזיכה
אותנו בספר רב ערך באיכות ,בדיוק ובבירור ,ובכמות ההיקף :מדות ומשקלות של
תורה )ירושלים תשמ״ה( .ידוע הוא שרבות בשנים התמסר חרח״ג המחבר לעבודתו
זו .בעבודת נמלים מתמדת אסף ,מחד כל מה שנכתב ע״י חז״ל ,ראשונים ואחרונים
בנושא שבחר לדון בו ,ומאידך הצליח לרכז מידע רב ערך ובהיקף מדהים על מידות
ומשקלות שהיו נהוגים בזמנים שונים ובמקומות שונים ,ובעיון ודיוק רב השוה
הדברים אלה מול אלה .זכר ,מחברנו להסכמות נלהבות של גדולים ומומחים .וע״פ
תאריכי ההסכמות ניתן לראות עד כמה ניפח המחבר סלתו ,שהרי כבר בשנת תשל״ט
קבל הסכמת הגר״י מרצבך זצ״ל לספרו ,אך כלל בו גם מה שנכתב עוד בשנת
תשמ״ב־תשמ״ג.
לפנינו כאן אנציקלופדיה שלימה של המדות והמשקלות אשר כל מי שידון
בשאלת השיעורים יצטרך לחתיחם אליה.
כמובן שבמסגרת מחקרו נידונה הבעיא שהעלה חצל״ח ,והרחמ״ח נותן לה גם
פתרון משלו .חקירותיו של הרב וייס העמידו את בעיתו של חצל״ח ביתר חריפות.
מסקנתו היא )עמ׳ ר״ב( ששיעור רביעית הוא כ־ 75גרם מים ,ז״א 75סנטימטר
מעוקבים ,לפי שיעורי המשקל הניתנים ע״י הרמב״ם בהלכות ערובין 17±דינרים=
דרהמים .לעומת זאת מגיע חרחמ״ח למסקנא )עמ׳ רצ״ט ושפ״ב( ששיעור אצבע
לרמב״ם הוא כמעט 2.5סנטימטר ,ושיעור האצבע הטבעי הוא 2.35ס״מ )עמ׳ רל״ה(.
אם נחשוב את חרביעית לפי אצבעות ,אצבעים על אצבעים על אצבעים וחצי והומש
אצבע ,ונחשוב את שיעור האצבע ל 2.4-ם״מ הרי נגיע לרביעית של בקירוב 150
51
www.daat.ac.il
אתר דעת
הרצוגמשקל הדינרים .לאותה ת ו צ א ה
מכללת לפי
שהגענו -אליו
0מ״ק מעוקב ,כלומר כפול ממה
הגיע הצל״ח כשמדד רביעית ע״פ אצבעות מול רביעית ע״פ ביצים .הצל״ה כ א מ ו ר
פתר את הבעיא באמרו שהביצים בזמננו התקטנו ,והביצים שהיו בזמן חז״ל היו
יותר גדולות ,וע״כ העיקר היא המדידה ע״פ האצבע הבינונית שלנו .וכשנתעוררד,
לאחרונה השאלה בקשר לעימות בין הדינר = הדרהם של הרמב״ם ובין מידת האורך,
נאמר שהדרהמים של הרמב״ם משקלם היה יותר גדול מהדרהמים של ימינו ,אפשרות
אשר נדחית לפי מחקריו של הרב וייס .ואלה אשר לקחו כיסוד את הביצה של ימינו
ו/או את הדרהם של ימינו היו מוכרהים לומר שהאגודל הינו לא יותר מ 2-ס״מ,
ואז הגיעו לזהות במידות .מחברנו שהגיע למסקנא שהאצבע של הרמב״ם הינד,
כאמור כמעט 2±ם״מ והדרהם-הדינר ! 4גרם החריף את הבעיא.
הרב וייס פותר את הבעיא בדרך מקורית )ע׳ עמ׳ רמ״ג ,רמ״ה ושע״ד( .שיעור
רביעית שמדדנו באצבעות הוא שיעור של מלבן .וכן מדדנו את שיעור המקור,
ושיעור החלה .לדעת הרב וייס יש למדוד את שיעורי נפח אלה לא במלבן א ל א
בעיגול .כלומר אצבעים על אצבעים של הרביעית אינו מרובע אלא עיגול .כמובן
שע״י זה קטן במידה ניכרת שיעור הרביעית ,אבל אין הקטנה זו מספקת עדיין כדי
להגיע לזהות עם מידת הדינרים והביצה .מידת הנפח איננה נמדדת לדעתו בצורת
גליל־צילינדר ,אלא בצורת אליפסוידה ,חצי ביצה .ואז מגיעים אגו לזיהוי מידות
מפתיע .זה לדעת חרמב״ם ודעימיח .כל מי שמדד שיעורי נפח במשקלו של הרמב״ם
ולעומת זאת גם באצבעות זו היתד ,שיטתו.
דרך אחרת לתום׳ והרשב״ם .בהשוותם מידות חאורך לנפח הם מתכוונים ל נ פ ח
של מלבן .בעקבותיהם סוברים כמותם המאירי ,התשב״ץ והריב״ש .והנה אם מדדו
במלבן יש חכרח לתרץ את חוסר חתיאום בין נפח הביצח וחנסח שמתקבל ע״י
שיעור אצבע ואמה )ע׳ עמ׳ רמ״ח—רם״ד( .לדעתם לפי הרהמ״ח יש להקטין א ת
שיעור האצבע והאמה.
לדעת הרב וייס היה הבית יוסף מודע לדבר ,הבית יוסף )יו״ד ר״א( הכריע
לענין מקוד ,מתוך חומר הענין למדוד בצורת מלבן .ועם זאת מדד באצבע גדולה.
אך לענין שיעור חלה הכריע )או״ח תנ״ו( כרמב״ם למדוד ע״פ ביצים ודרהמים,
וכשיעור חקסן )פרק קמ״ז(.
וסימוכין למדוד שיעור נפח בעיגול מצא הרהמ״ח בלבוש )יו״ד שכ״ד( .שם
הביא הלבוש שיעור חלה בביצים ,במשקל דרהמים ובאצבעות .וסיכם :״אבל עדיין
צ״ע באלו המידות )כלומר במדות האצבעות( אם ר״ל מרובעות או מעוגלות ,דודאי
הבדל יש ביניהם ,דכשהוא עגול הוא מחזיק יותר מכשהוא מרובע ,וצריד עיון
במדידה ,לכד טוב הוא לשער המדד ,כאשר נתבאר בלבוש חחור סימן תנ״ו״ .וכוונתו
למדות בביצים כפי שנתבאר בלבוש או״ח סי׳ תנ״ו .מפרש דבריו הרב וייס ,שהלבוש
היה מודע להבדל שבין מדידת הנפח באצבעות בצורת מלבן מול צורת האליפסוידה
)חצי ביצה( .וזה אמרו ,שצ״ע אם למדוד במרובע או במעוגל ,שהרי יש הבדל בנסח
בין מדידה זו למדידה זו ,וכמובן שמידת המרובע גדולה ממידת העיגול ,ועל כן
צריך לחגיה בלבוש :״שכשהוא )עגול( ]מרובע[ הוא מחזיק יותר מכשהוא )מרובע(
]עגול[״ .ומתוך שהנידון הוא בשיעור הלה הכריע להפריש בברכה במידת ביצים
שהוא השיעור הקטן וכפי שביאר בלבוש או״ח,
52
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
והנה אין כל ספק שרעיונו של רי״ג וייס דיינו מבריק ,אך עם כל זאת נ״ל שיש
עליו כמה פרכות רציניות ביותר.
גכון הוא כדברי בעהמ״ח שדבר טבעי הוא שכוס היא עגולה ובור מקוד .עגול
היא• אד עם הכל תמוה שהרמב״ם כשהתכווץ לשיעור נסח במעוגל לא אמר הדבר
מפורשות ,שהרי לא כוס ולא בור מתאר לנו הרמב״ם ,אלא את שיעור הנפח שלהם
הוא מוסר•)וע׳ גם עמ׳ רמ״ז הערה .(31אך ביותר תמוה ששיעור הרביעית לרמב״ם
אינו נמדד ,לסי המוצע ,בגליל אלא באליסםוידה — חצי ביצה .והנה מוכרחה
להתעורר מיד השאלה לאיזו חצי ביצה התכוון כשנתן שיעורים ,להצי עליון או
לחצי תחתון• ואולי לאליסםוידה אחרת .והיאך שלא הזכיר שלצורה של חצי ביצה
מתכוון ולא למידת עיגול של גליל.
כאמור פתרון הבעיא של חצל״ח ניתן ע״י הרהמ״ח בהצעתו רק לרמב׳׳ם.
לתום׳ ודעימיה שמודדים הנסח בריבוע הוצרכנו למצוא הסבר בהקטנת שיעור
האצבע .ואז נפח הרביעית ,החלה והמקוה ,הן של הרמב״ם והן של תוססות משתווים.
אצל הרמב״ם הוקטן חנפח ע״י אליפםוידה ,אצל התוספות ע״י הקטנת שיעור
האצבע .ויוצא ששיעור רביעית ,חלד .ומקור .זהים אצל הרמב׳׳ם והתוספות .ולפי
זה לא משום שרצו הב״י והלבוש לחחמיר בשיעור חלה ולהקל בחיוב ברכה בשיעור
קטן הכריעו למדוד למעשה בביצים )או במשקל הדרהם שבימי הב״י( ,אלא משום
שאין מחלוקת בדבר למעשה בין הרמב״ם והתום׳ .ואין כאן לא חומרא ולא קולא•
ובשיעור מקוד .הרי החמירו ללא צורך .שהרי שיעור המקוה לרמב״ם אף שאצבעו
גדול הרי הוא נמדד לסי הרב וייס בעיגול .ובעלי התום׳ המודדים במרובע שיעור
אצבע שלהם קטן .ואם הב״י והלבוש הצריכו במקור .שיעור אצבע גדול ובנפח
ממבע ,הרי ארכבו אתרי רכשי ,לקחו אצבע גדול של הרמב׳׳ס ונפח מרובע של
תום׳ והחמירו שלא לצורך.
ויתרה מזו .לא הב״י ולא הלבוש הזכירו ולו ברמז שחולקים ראשונים בכך
אם למדוד הנפח בעיגול או במרובע .אלא סתם כתבו למדוד חלה בעיגול ומקוה
במרובע ,ולא הזכירו שיש כאן מחלוקת ראשונים ובמקוה יש לחחמיר בשיעורה.
אלא אגב אמרו ששיעור מקוד .מודדים אמתים על אמתים וכר במרובע .והיאד זה
שלא הוזכר בשום מקום שמחלוקת הרמב״ם והתום׳ היא אם מודדים בעיגול או
במרובע.
ואף יתרה מזו .באבקת רוכל סי׳ נ״ב יש דיון על שיעור מקוה מםויים שחב״י
פסל אותו מחמת שלדעתו לא היה בו השיעור לפי מידת האצבעות .ולדבריו שם מ׳
סאה לפי שיעור שנתן הרמב״ם לרביעית במשקל הם 166רוטל שאמיש .לעומת
זאת אם נמדוד אמה על אמה ברום ג׳ אמות משקל המים יגיע ל 300-רוטל שאמיש.
ה״זקו״ שעמד כנגד רצה להכשיר המקוה לפי משקל ע״פ שיעור רביעית כפי מה
שהודיע לנו הרמב״ם .והב״י פםל אותו ששיעור לפי אמה על אמה וכו׳ היה חסר,
אף שהיה שם משקל המים .הב״י תמה שם על הרמב״ם בקשר לסתירה בין מידת
הנפח ע״פ המשקל ובין מידת הנפח ע״פ אמות .ולא הזכיר כלל את אפשרות המדידה
בעיגול ,ופסל המקוה אף בדיעבד ,אף שלפי חשבונותיו של הרב וייס הוא כשר
בין לרמב״ם בין לתום /ולא התחשב באותו ״זקן״ שצעק ככרוכיא שהמקור .כשר.
53
www.daat.ac.il
הרצוג לסי הראשונים אלא שאף על
מכללת כשר
המקור,
שאמנם
דעת -
ולפחות היה צריך להסביר לו אתר
פי כן צריך להחמיר *.
ודברי הלבוש שעליהם מסתמך הרב וייס אחרי שהגיה אותם מתפרשים ללא
כל הגהה וללא כל קשר לרעיונו של הרב וייס .וזה הסברם:
ביו״ד שכ״ד מביא הלבוש בהתחלה שיעור עיסה לחלה בביצים ,והנו מפנה את
תשומת לבנו שבאו״ח )לבוש חחור( סי׳ רנ״ו הסביר דרך מעשית למדידת נסח ע״ס
שיעור חביצים )ע״י חפלת מים( .לאחר מכן הביא מב״י את השיעור במשקל
ובאצבעות .לבסוף הנו כותב שדרך המדידה באצבעות היא בעיתית .הלבוש התכוון
למדידה באצבע ממש .והנו כותב שצריך עיון איך מודדים את האצבעות ,אם מודדים
אצבעות סמוכות זו לזו ויוצא אז שמודדים במרובע של האצבע ,או שמודדים כל
אצבע בפני עצמה ,ואז מגלגלים קצת ומעגלים את האצבע ואז יוצא שיעור האצבע
בעגול יותר מכשהוא מרובע.
וראיה שלדרך המעשית של המדידה התכוון הלבוש אפשר למצוא בסוף דבריו:
לכך טוב הוא לשער המדד .כאשר נתבאר בלבוש ההור סימן תנ״ו .אין הלבוש מתכוון
לומר שיש להכריע מבחינה הלכתית למדוד בביצים ולא באצבע .שאם כך היה יכוי
להסתמך על התחלת דבריו ביו״ד בו הוא עומד שהזכיר את מידת הביצים .אלא
שכוונתו להראות דרך מעשית ,והיא הובהרה רק באו״ה ,וביכר דרך מעשית זו על
דרך מעשית של מדידת האצבעות שבה יש לו ספקות.
מכל האמור נראה לי שעדיין לא הגענו לפתרון מספק שר בעיתו של הצל״ח.
גדולי דורנו מרן בעל חזון איש זללה״ה והגאון בעל קהלות יעקב זללה״ה גם הם
לא ראו פתרון ברור במדידותיו של הצל״ח .שהרי בדאורייתא דרשו לחחמיר לפי
שני השיעורים ורק בדרבנן סמכו על השיעור הגדול של הצל״ה .ובעל קהלות יעקב
בשיעור מרור שהוא בזמן הזה מדרבנן הסתמך גם הוא על השיעור הקטן.
כמובן שאין באמור להקטין מחשיבותו של המחקר הגדול אשר זיכנו בו הרב
יעקב גרשו! וייס שליט״א על חמדות .והמשקלים .ויישר היליד ,לאורייתא ויפוצו
מעינותיו חוצה כברכת כל הנותנים הסכמותיהש להדפסת ספרו.
* בהסבר תשובה זו דן הרהמ״ח בעמ׳ שע״ו ואילך .וגם אני דנתי בתשובה זו בחקר
ועיון ספר ראשון )ת״א ,תשי׳כ( עמ׳ רכ״א ואילר .והיות ובנקודה כיםויימת בהבנת דברי
הב״י אינני מזדהה עם הסברו של הרב וייס ,ומאי־דך במאמרי הנ״ל משום מה טעיתי בבמה
טעויות חישוב ונוספו לזה גם טעויות דפוס ,הריני מדפים החלק הנדון ממאמרי זה לחדש
להלן:
בשרית ״אבקת רוכל״ םי׳ נ״ב שואל ר׳ אלעזר ן׳ יוחאי בענין שיעור מקוד -שנזדמן
לו ומדדו יחד עם ״חכם מרביץ תירה של ק״ק בקהל ספרדים כביוהר״ר משה כל״ץ י״ה״,
אשר אף הוא בא על החתום על אותה שאלה .ומספר השואל ש״באה אליו תלונת קצת
מאנשי ק״ק ספרדים י״ה״ ,שפקפקו בשיעור המקור ,במקום ואחרי סיפור ההרפתקאות בענין
המדידה וריב ומדון שהיה בדבר ,מוסר השואל ,שמדדו המקוה האחד ״ועלה אורכו אמה
ושני שלישים שהם שלשים ושמנה גודלים ,ורוחבו אמה שהוא ארבעה ועשרים גודלים
54
www.daat.ac.il
הרצוגלסי זה שהמקור .״חסר של]י[ש 1
ומסקנתו
ועמקו אמה ושני שלישים שהם ל״ח
גודלים״מכללת
אתר דעת -
אמה רוהב בעומק שני שלישי אמד.״ .הוא ממשיר :״עוד ביררנו להם דרך אחרת ,שנמנה
כל הגודלים הצריבי׳ לשיעור ארבעי׳ סאה ויעלו באורך וברוחב ובעומק מאה ועשרים
ואנו אין לנו במקור .הזה באורך וברוחב ובעומק כי אם מאה באופן שנחסרו עשרים״.
אך ״הזקן״ ,שאתו התדיינו ,רצה לברר את כשרות המקור .לפי משקל ,ע״פ שיעור
רביעית הלוג ״כסי מה שהודיע לנו הרמב״ם״ .הם שקלו ע״פ שיעורים של הרמב״ם ״ועלה
שיעור ארבעים סאה קל״ח משקלות האליב״ש וה׳ אונקיו׳ שהם קם״ו משקלות שאמי״ש
והמקוה הנז׳ עלה במשקל קק״ן חאלאביש שהם שאמיש ש׳ .אמרתי להם אי אפשר שמשקל
זמנינו יהא מכוון למשקל זמנו של הרמב״ם לשני סיבות הא׳ שהוא כפי שיעור המדידה
עלה ש׳ משקלות שאמי״ש וכפי שיעור המשקל עלה קם״ו ואי אפשר שיהיה ההפרש כ״כ
גדול מקם״ו לש׳ שהוא קרוב לחצי״.
פירושה של סיסקא זו הוא ,שאם נקח כיסוד את שיעור המשקל שנתן הרמב״ם לרביעית
יצא שמ׳ סאה הם קס״ו רוטל שאמיש .לעומת זאת אם נמדוד מקוה של אמה על אמה ברום
ג׳ אמות ונשקול המים שבתוכה יגיע שיעורה לש׳ רוטל שאמיש .ו״המקוה הנז׳״ פירושו
מקוד .בשיעור אמה על אמה ברום ג׳ אמות ,שהרי אומר בהמשך הדברים שמשקל המים
״כפי שיעור המדידה עלה ש׳ משקלות שאמיש״ ,כלומר משקל המים במקור .שהותקנה ע״פ
״שיעור המדידה״ ,שהוא אמה על אמה ברום ג׳ אמות .ואכן בהמשר הדברים אומר השואל:
״ועוד נעשה כלי אטה על אמה ברום אמה ונמדוד ונראה אם יעלה כפי שיעור הנזכר .וכן
עשינו ,ונמדד ועלה כל כלי ס״ד משקלות שעלו הג׳ כלים רנ״ב משקלות חאליבש״252 .
משקלות חאליבש הם בערך 300רוטל שאמיש לפי האמור לפני זה ״קק״ן חאלאביש שהם
שאמיש ש׳״ .ומשקל המים של מקוד .ששיעורה אמה על אמה ברום ג׳ אמות ששיערוהו
בדרך זו זהה עם משקל המים של מקוד .״כפי שיעור המדידה״ .ובניגוד לה המשקל של
המקור• ״כפי שיעור המשקל״.
2
והנה השואל מצא עוד נמוק לפסול המקוה הנידון .ארבעים סאה צריכים להספיק
לטבול הטובל גופו בפעם אחת ,ובשיעור שהיה באותה מקוה אי אפשר שיעלה הגוף בפעם
אחת .לסי נםיונו צריך לפחות 215חאליבש מים בכדי שיעלה הגוף בפעם אהת בו .והיות
והמקור .כפי שיעור המשקל 138האליבש ועוד ,הרי שהסר בה לפחות יותר ממחצית שיעורה
בדי שיוכל לטבול כל גופו.
זהו תוכן השאלה שנדפסה ב״אבקת רוכל״ והופנתה כפי מה שמתברר מהתשובה לא
רק לב״י אלא גם למבי״ט העונה עליה בסי׳ קמ״ג כאמור .אגב מברר המבי״ט והב״י כמה
אי דיוקים של השואל במשקל ובמדידה.
המבי״ט קובע כי ה״דו־ד האחרת״ לפיה סיכמו את האגודלים שברוחב ועומק ואורר
במקוה כשר מול המקוה הנידון אינה ראיה כלל .נוסף לכך הוא קובע שטעו באמרם ש־§1
אמה הם ל״ח גודלים ,שהרי אמה היא 24גידלים ו־ $הם 16הרי ש־ 13אמה הם 40גודלים.
ולפי זה אם המקוה הוא אמה על אמה ושני שלישים על אמה ושני שלישים הרי היא
בגידלים 24על 40על .40
ייעומת זאת שיעור המקור .הוא אמה על אמה ברום ג׳ אמות ושיעורה באגודלים הוא
1
תוקן ע״פ המבי״ט.
24גודלים .אמה על אמה על ג׳ אמות הם 24
120
=
5
x
גודלים.
55
www.daat.ac.il
הרצוגחלקים מכ״ז״ ממקור .כשיעור.
מכללת ״ב׳
הנדון חסר
24על 24על .72המבי״ט מברר
שהמקור.דעת -
אתר
ואכן אם נהסור את שיעור המקוה לאגודליס מעוקבים יצא ששיעור מקוד ,כדין הוא.
24×24 =72×41472אגודלים מעוקבים .לעומת זאת המקוה הנידון הואx=40 x4038400 24 :
אגודלים מעוקבים 1/27 .מתוך 41472הוא בדיוק 2/27 .1536הם 41472 .3072פחות 3072
הם .38400כלומר שהמקור .הנדון ששיעורו 38.400אגודלים הסר בדיוק 2/27משיעור
המקוה.
ב״אבקת רוכל״ לוקח לעומת זאת בתור יסוד את הישוב האגודלים שמסר לו השואל
וחושב המקוה הנדון לשיעור 38 :אגודלים על 38אגודלים על .24שיעורו במעוקבים הוא
) 34656״עולה שלשים וארבעת אלפים ושש מאות והמישים ושש״( .לעומת זאת מקוד .כדין
שיעורו ) 41472״מקוד• שלם שהוא עשרים וארבעה גודלים על עשרים וארבעה ברום שבעים
ושתים שהם אמה על אמה ברום שלש אמות התשבורת שלהם עולה מ״א אלף וארבע מאות
ושבעים ושתים״( ״נמצא שהוא )המקור .הנדון( חסר חמשת אלפים ושמנה מאות וארבעה
עשר גדולים ,נמצא שהוא הסר יותר משמינית השיעור ואין הםרונן מגיע לשביעית השיעור״.
ברור הוא שכאן נפלה טעות בהעתקה .שהרי 41472סחוח 34656הם 6816והוא חסרון המקוה
והוא כמעט שישית השיעור.
המבי״ט קובע שלא דקדקו גם במשקל לפי שיעור רביעית של הרמב״ם .לפי הרמב״ם
כסי מה שמםבירו בעל כפתור ופרת רביעית הוא כ״ו דרהם ועוד ט׳ קירט .ואם נהפוך זאת
למ׳ סאה נגיע לקל״ח רוטל שאמי״ש.
כפי הממבי״ט שם יוצאות מידות אלה:
1דרהם = 16קירט.
1אוקיא ־ 50דרהם.
1רוטל שמיש = 12אוקיות — 600דרהם.
יוצא לסי זה שלוג שהוא 4רביעיות הוא 104דרהם ועוד 16קירט כלומר 105דרהם.
והיות והשעורים הס
ו סאה = 6קב.
1קב = 4לוג.
הרי הסאה היא 24לוג.
24כפול ,2520 = 105כלומר שהסאה היא 2520דרהם.
40סאה הם 100800דרהם.
והיות והרוטל שמיש הוא 600דרהס ,יוצא ששיעור מ׳ סאה לסי משקל רביעית של
הרמב״ם הוא 168רוטל שמיש.
גם ב״אבקת רוכל״ מגיע לשיעור זה באמת :״כסי מה שכתב הרמב״ם שרביעית משקלו
שבעה עשר דינרים ןוחצ־ן ,וידוע שדינר הוא דרה״ם וחצי נמצא משקל הרביעית עשרים
ושש ]ורבע[ דרה״ם והלוג מאה וחמש והקב ארבע מאות )ושתים( !ועשרים( והםאה שני
אלפים וחמש מאות ועשרים שהם ארבעה רוטולים שאמי״ש ומאה ועשרים דרה״ם .נמצא
ארבעים סאה מאה וששים ושמנה רוט״ל שאמי״ש״.
8
3
ברור שהוא ט״ס וצ״ל ״ועשרים״ וטעה הסופר שהיה כתוב כ׳ והעתיק ב׳ ,כי 105כפול
ארבע הוא .420וכן תקן הרא״ח נאה זצ׳׳ל ב״שיעורי תורה׳׳ ע׳ צ׳; וכן הוסיף כל מה
שזעםפגו במרובע; והתיקון ברור.
56
www.daat.ac.il
בימינוהרצוג
הנהוג מכללת
אתר דעת -
וכפי שקבעו גם רא״ח נאה זצ״ל
והנה אם נקח שיעור הדרה״ם כפי
בספריו שהוא 3,2גרם ,יצא ששיעור מקוד ,לפי שיעור הרביעית של הרמב״ם הוא 100800
דרהם כפול 3.2הרי ששיעור המקוה לפי זה הוא 322,560ליטר .ועיין ב״שיעור מקוד!״
לראייה נאה ע׳ מ״ו וע׳ כ״ח שמגיע בדיוק לאותו שיעור.
אמנם לפי השואל שם אם נחשב את שיעור המקוה ״לפי שעור המדידה׳ /כלומר אמה
על אמה ברום ג׳ אמות נגיע ל־ 300רוטל שאמיש ,כפי שהזכרנו ,ע״פ שתי המדידות שערכו.
והנה 300רוטל ש׳ הם 180,000דרהם .ואם דרהם הוא 3,2גרם הרי שיעור המקור .הוא
576ליטר.
אחרי ש״אבקת רוכל״ מביא שיעור המשקל של המקוה לפי שיעור רביעית שמזכיר
הרמב״ם הנו אומר :״ומכל מקום אין לנו לסמור על המשקל במקום שיהיה סותר למידה,
כ׳ המדה היא העיקר ויתד תקועה״ .במלים אחרות מביע ב״אבקת רוכל״ הסכמתו לשיעור
המקור ,כסי שנמדד ע״י השואל.
והיא הדבר המבי׳ט .הוא כותב שמעיקרא דדינא פירכא לשער המקוה במשקל ולא
במידה .״ומה שכתב הרב ז״ל ]כלומר הרמב״ם[ שיעור הרביעיות במשקל לא כתבו אלא
לדברים שלא הזכירו בהן מדידה״.
אמנם יש לנו לברר בדברי המבי״ט עוד ענין אחד .הבאנו לעיל לשונו של הרב השואל
שכתב .ש״המקוה הנז׳ עלה במשקל קק״ן חאלאביש שהם שאמיש ש׳״ .הסברנו שבאמרו
״המקור ,הנז׳״ התכוון למקור ,לפי שיעור המדידה בנגוד למקוה לפי שיעור המשקל .ונוסיף
ונחזק זאת .המשד דבריי שיי השואל הוא ראיה ברורה על כד ,שהרי אומר :״אי אפשר
שמשקל זמננו יהא מכוון למשקל זמנו של הרמב״ם לשני סיבות הא׳ שהוא כפי שיעור
המדידה עלה ש׳ משקלות שאמי״ש וכפי שיעור המשקל עלה קם״ו ואי אפשר שיהיה ההפרש
כ״כ גדול מקם״ו לש׳ שהוא קרוב לחצי״ .ברור שאינו משוה כאן מקוה לפי המשקל ומקור.
לפי מה שהיה לפניו ,אלא שני שיעורים שונים ,כלומר מקוד ,לפי המשקל ומקור ,לפי המדידה
ומגיע למסקנא שדרהם של הרמב״ם אינו הדרה״ם של זמנו.
אמנם הלשון ״המקוה הנז׳״ הטעתו למבי״ט וסבר שהמקוה הנידון היה שיעורו ש׳
רוטל שאמיש שכותב ״ובמקור .חנזכר נמצא )ר׳כ( )ר״נ(« משקל חלביש שהם שלש מאות
שאמיש״ .ובהמשך הדברים מביע המבי״ט תמיהתי עד כך היאך ש׳ רוטל שאמיש לא יהוו
שיעור מקום שלם ,באמרו :״ואיני משער איד אפשר שימצאו ש׳ משקל שאמיש במקוה הזה
ההסר במדה אחד מי״ג והצי ממדת אמה על אמה ברום ג׳ אם לא שיהיו המים עכורים
ומלאים עפר״ .ובהמשך הנו אומר שיש להניה שלא מדדו האגודלים בדיוק ואילו מדדו
בדיוק ,וכפי מה שמבאר שם מדידה בצמצום רב של ש־עור המקביל לאמה על אמה ברום
ג׳ אמות ,ניחא ליה שהמשקל הוא ש׳ רוטל שאמיש.
אך לסי מה שביררנו שבאמרם ״המקוה הנז׳״ התכוונו למקור .ע״ס שיעור מדידה אין
כל קושי בדבר וסרה גם הוכחתו של ראי׳ח נאה ב״שיעור מקוד,״ שבע׳ קי״ג .וכל דבריו
בהסבר התשובות שם איו להם יסוד.
ע״כ דברי תשובות אלה.
4
כן הוא באבקת רוכל בשאלה ,ונכון .לפי האמור שבל״ח משקלות הלביש ועוד הם
קם״ו שאמיש ,הרי רוטל שאמיש הוא 1,2משקל הלביש 300 ,רוטל שאמיש הס 250
משקל חלביש.
57
www.daat.ac.il
י ה ו ד ה לוי ו א ר י ה כ ר מ ל
אתר דעת -מכללת הרצוג
על איסורי יציאה מארץ ישראל •
בירושלמי שביעית )פ״ו ה״א( איתא:
רבי ייםא ]הוא רב אםי דתלמוד בבלי( שמע דאתת אימיה לבצרה ןעיר בחוץ
לארץ( .אתא שייל לרבי יוחנן ,מהו לצאת .אמר ליה ,אם מפגי סכנת דרכים ,צא;
אם מפני כבוד אמך ,איני יודע .אטרח עלוי ,ואמר אם גמרת לצאת ,תבא בשלום.
ובהמשך :רבי שמעון בן לקיש אזל לבצרה .אתון לגביה ,אמרי ליח ,חמי לן
]ראה למצוא לנו( בר נש דריש ,דיין סופר ,חזן ,ועביד כל צרכינן .חמא חד בבליי,
אמר ליח ,חמית לך חד אתר טב ,ומאן ניהו ,בצרה .אתא לגבי רבי יוחנן .אמר ליה,
מבבל לבבל] .כלומר ,כיון שהוא בן חוץ לארץ אין קפידא במה ששוב יוצא לחו״ל(.
וצריך עיון ,למה במעשה דר׳ ייםא לא רצה ר׳ יוחנן להתיר לכתחילה ,ובמעשה
דהאי בבלאי התיר מיד משום שהיה מבבל; הרי ר׳ ייסא ,שהוא רב אםי כנ״ל ,ג״כ
מבבל היה ,כדמוכח מחנוםח דההוא מעשה המובא בבבלי )קידושין לא ,ב(.
והר״ש סיריליאו פירש שספקו של ר׳ יוחנן לגבי ר׳ ייםא היה משום שכהן
היה ומשום טומאת ארץ העמים נגע בה] .וכן מצאנו ״ר׳ אמי ור׳ אסי כהני חשיבי
דארץ ישראל״ )מגילה כב ,א( !.וסימוכין לפירושו ממה שמביא הירושלמי )ברכות
ש״ג סוף ה״א( מעשה זה כעין תשובה לשאלה :״מהו שיטמא כהן לכבוד אביו ואמו.״
יציאת כהן מא׳׳י
אבל צ״ע במה חםתפק ר׳ יוחנן לגבי יציאה מא״י לצורך כיבוד אב ואם .הר״ש
םיריליאו כתב דבכיבוד אב ואם איכא מצות עשה וגבי טומאת כהן יש עשה ולא
תעשה :לגפש לא יטמא ,וקדושים יהיו ,ואע״ג דטומאת ארץ העמים מדרבנן ,החמירו
בה כבשל תורה בשב ואל תעשה.
ובתום׳ ע״ז )יג ,ד״ה ללמוד תורה( כתבו דהא דאיתא בברייתא שם יוצא
ללמוד תורה ולישא אשה ,דוקא אלו שחשובות הן אבל לשאר מצוות לא .וצע״ג על
זה דברישא דברייתא איתא דגם לדון ולערער מותר לצאת ,ובנוסח יותר שלם של
חברייתא )ירו׳ ברכות ג ,א ;,נזיר ז ,א; שמחות ד ,כה( איתא בהדיא דמטמא כהן
ויוצא לחו״ל לדיני ממונות ולדיני נפשות ולקידוש החדש ולעיבור שנה ולהציל
שדהו מנכרי; ואיך יהיה לתום׳ אפי׳ הוד .אמינא דלמצוות מן התורה אסור.
ותירוץ לקושיא זו בסי׳ בעל ס׳ הרדים ע לירו׳ ברכות )ג ,א( ששם איבעיא
להו ״מחו שיטמא כחן לכבוד אביו ואמו״ ופושט ממעשח דר׳ ייםא ור׳ יוחנן דהכא.
ופי׳ בעל ס׳ חרדים שהשואל והפושט שניהם לא ידעו את הברייתא הנ״ל .ומה שר׳
•י מאמר זה מבוסם על אחת ההערות החדשות שהוספנו למהדורה השנייה מסירושנו
״קב ונקי״ על ירושלמי מם׳ שביעית העומדת להופיע בקרוב בעד׳ה.
58
www.daat.ac.il
הרצוגהרבה לא״י היה קשה בעיניו
חיבתו
יוחנן לא רצה לפסוק לקולא ,כתב כי מתוך
אתר דעת -מכללת
שיצא אדם לחו״ל .ועוד י״ל שאמנם שמיעא לחו חברייתא ,אלא שכל חעניינים
בברייתא מיירי במצוות :״לדיני ממונות ולדיני נפשות״ היינו לדון ולחעיד בחם
שהיא מצוה )כן פירש בקרבן העדה נזיר ז ,א ,בפי׳ שני ,וכן יש גירםא בתוספתא
ע״ז א ,ג ״להעיד ולדון״( .ואף מצוד ,גדולה היא ,כי העולם עומד על הדין .ו״להציל
שדהו מנכרי״ אולי בשדה בא״י דמצוה לאוקמה ביד ישראל )וכעין זה פי׳ קרבן
העדה שם( .וגם היא מצוד ,גדולה שהרי ישיבת א״י שקולה כנגד כל המצוות )ספרי
על דברים יב ,כט( .ומצות כיבוד אב ואם נסתפק בה ר׳ יוחנן מעיקרא אם היא מצוד,
גדולה ,ולבסוף התיר משום שהשוה הקב״ה כבודם לכבוד חמקום )קידושין ל (:ותרי
גם היא מצוה רבה.
ותוספות )ע״ ז שם( מביאים משאילתות )קג( דנקט הנך )תורה ואשד (.דקילי
וכש״כ שאר מצוות שהן חשובות .והא דאמר דקילי כתב בשאילת שלום שם )ס״ק
קכד( משום שיכול ללמוד גם בארץ וכן באשה יכול למצוא גם בארץ .וקשה על
דבריו מהא דאיתא בע״ז )יג (.שלר׳ יוסי מותר לצאת אפי׳ אם מוצא בארץ ללמוד
״שלא מכל אדם זוכה אדם ללמוד״ ,וכן הלכה )יו״ד שעב ,א( ,וי״ל דהיינו שללמוד
סתם יכול גם בארץ ,ורק ללמוד ביתר שאת צריך לצאת .ובזה אפשר ליישב הא
דמייתי בספרי שם מעשים בתנאים שיצאו להו״ל ללמוד תורח וחזרו בהם משום
חיבת הארץ ,וק׳ מעיקרא מאי סברי ולבסוף מאי סברי ,אלא דודאי היו מוצאים
ללמוד גם בא״י ויצאו משום האי יתר שאת ,ולבסוף סברו דחאי יתר שאת נדחה
משום חיבת הארץ.
ובחעמק שאלח שם )סקי״ד( כתב עוד שבא ללמדנו שמותר לצאת אפי׳ לת״ת
אעפ״י שנדחה מפני כל מצוד .עוברת .ולישא אשר — ,אע״פ שהלכח פסוקד .״ילמד
תורד .ואה״כ ישא אשר.״ ,הרי דלישא אשה נדחה מפני ת״ת .ובלישא אשה אפשר
לומר עוד דמםתמא מיירי גם בשכבר קיים מצות פריה ורביד ,וא״כ אינה אלא מדברי
קבלה ומכש״כ שאר מצוות.
ולפי״ז נשאר קשה למה נסתפק ר׳ יוחנן אם מותר לצאת לכבוד אמו ,שודאי
לא גרע ממצוות קלות הללו .וכתב רי״ם פערלא )ם׳ המצוות לרס״ג עשה ט ד״ח
איברא דאין חילוק ,דף קב ע״ד( :״דאע״ג דודאי כיבוד אב ואם עדיף שהוקש
כבודם לכבוד ח מ ק ו ם . . .מ״מ לענין לדחות שאר מצוות מפניה ,בתר דגלי קרא
דאני ח׳ — דכולכם חייבים בכבודי ,מיניח שמעינן שאין שום מצוח נדחית מפני
עשה דכבוד ,ואפי׳ עשד .דדבריחם״.
]כעין זה אפשר להקשות במצוות שבין אדם לחברו בכלל ,דהא כתב ברא״ש
ריש פאר) ,ססק״ג( ״הקב״ה הפץ יותר במצוות שיעשה בהן גם רצון הבריות,
מבמצוות שבין אדם לקונו״ .והק׳ על זה הגר״א וסרמן הי״ד בקובץ מאמרים )ת״א
תשמ״ד עמ׳ מב( ממה שרצו לומר )ברכות יט (:דנילף מחשבת אבדה דפטור זקן
ואינה לפי כבודו ,שתידחה כל מצוד .מפני כבוד עצמו ,ומשני איסורא מממונא לא
ילפינן ופירש״י ״ממונא קיל מאיםורא״ .וקשה דהא אמרינן לעיל דמצוות בין אדם
לחברו חביבות יותר לפני המקום .ותי׳ ר״א וסרמן ״דבמצוד .שבין אדם לחברו ,מה
שיש בחן בין אדם למקום חוא בתולדד ,מחפרט דבין אדם לחברו ,וכיון דהא דבין
אדם לחברו מצד עצמו קיל מאיםורין שבין אדם למקום ,ונדחה מפניהם ,ממילא תו
59
www.daat.ac.il
באופן הרצוג
אבל -מכללת
אתר דעת
דליכא דחייה וא״כ בבין אדם לחברו
ליכא כלל בין אדם למקום בזה,
ישנו ג״כ בין אדם למקום וע״כ הוא חמור יותר מבין אדם למקום גרידא״ .ועי״ש.
והוא כעין תירוץ הרי״פ פערלא דלעיל[.
ובזיו הים כתב ״על כרחד צ״ל דכיבוד אם במקום כיבוד מקום כמאן דליתא
דמי״ .ואולי כוונתו כנ״ל .ועוד כתב שמשו״ח נסתפק ר׳ יוחנן דשמא לא התירו
אלא במקום צורך גדול כמו הצלת ממון או ללמוד תורה ולישא אשה אבל לא משום
כיבוד אם ,שבטלה לגמרי לגבי איסור .אבל לענ״ד קשה לומר שתהא מצות כיבוד
אב ואם קילא מממונות שהוא כיבוד עצמו .ואולי הטעם ,שאין כבודה תלוי דוקא
במה שהולך לקראתח לחו״ל דהא יכול לקבלה מיד בבואה לגבול א״י.
יציאת ישראל מא׳׳י — מקור לדברי הרמב״פ
גם לישראל אסור לצאת מא״י אלא ללמוד תורה ולישא אשד .או להציל ממונו
מן העכו״ם ויחזור לארץ ,וכן יוצא הוא לסחורה )רמב״ם הל׳ מלכים ה ,ט( .ומש״כ
הרמב״ם שאסור לכל אדם לצאת אפי׳ על מנת לחזור צ״ע מנא ליה .ונושאי כליו
שם ציינו להא דע״ז )יג (.שכהן מותר ליטמא בהו״ל ללמוד תורה וכו׳ ,ונראה
שכוונתם דכש״כ ישראל .וכל זה ללמוד היתר יציאה לדברים אלד .אבל לישראל
איסור יציאח מא״י ע״מ לחזור עדיין מנא ליה .ואין לומר שמקורו ממה שאמרו
״אין יוצאין מארץ ישראל לחו״ל אא״כ עמדו סאתיים בסלע״ )ב״ב צא ,(.דחרי איחו
מוקים לה ביוצא להשתקע )מלכים ה ,ט( .גם מה שאמר רב יהודה אמר שמואל
)כתובות קיא ,א( ״כשם שאסור לצאת מא״י לבבל כו׳״ מסתמא מיירי בלהשתקע
שם ,וכן משמע מדברי הרמב״ם בהביאו מאמר זה בסוף סרק ה ,ועדיין היציאה
ע״מ לחזור מנא ליה דאםור.
ולולא דמםתפינן היה נראה לומר שמקורו הוא מםוגיא דמו״ק )יד (.גבי בא
ממדינת הים ״שיצא שלא ברשות״ ,ופי׳ הרמב״ם כפי׳ הראב״ד )מובא ברא״ש(
דמיירי ביוצא חו״ל ,ולס״ז מסקנת הגמ׳ שם דלשוט לכו״ע אסור לצאת .ומה שהתיר
לםחורח כתב מגדל עוז שמקורו בירושלמי מובא ברי״ף סוף מם׳ םנחדרין דמייר׳
במצרים ,ונ׳ דכוונתו דכש״כ לשאר מדינות] .ובהגהות מיימוניות שם כתב שהוא
ירושלמי במס׳ ידים [.ועוד י״ל שמקורו הוא ממו״ק )יד (.וכפי׳ הרא״ש בשם הראב״ד
כנ״ל .ובתשב״ץ )ג ,רפח( התיר לצאת רק ללמוד תורה או מפני כיבוד אב ואם.
וההיתר משום כיבוד אב ואם נראה דנפק ליה מהאי מעשה דר׳ ייםא שהבאנו לעיל.
ולפי מה שהתיר חרמב״ם רק על מנת לחזור צ״ע הא דמעשים בכל יום שבאים
לא״י לזמן קצר ואח״כ יוצאים להשתקע שוב בחו״ל; הרי להשתקע שם בכל אופן
אסור .ואולי הם סומכים על מש״כ מהרי״ט צהלון )סי׳ פה( שהאיסור חל רק על
מי שהיתה דירתו בא״י הוא ואבותיו ,אבל מי שבא לכאן ולא איתדר ליה )כקידושין
נ (.מותר לו לחזור לחו״ל ,כי מתהילה כאילו על תנאי בא .ואולי עוד ראי׳ לזה
ממעשה דהאי בבליי )לעי( שהתיר לו ר׳ יוחנן להשתקע בבצרה באמרו ״מבבל
לבבל״ אע״פ שכבר היה בא״י.
יישוב רש׳׳י קשה בסוגייץ כקידושין
והגה בנוסח של אותו מעשה דרב אפי ור׳ יוהגן המובא בבבלי קידושין)לא ,ב(
60
www.daat.ac.il
היתד.דעת
מובא שרב אםי כשהיה בבבל אתר
הרצוג שדעתה היתד .מטורפת עליה
מכללת זקנה
לו -אמא
והציקה לו הרבה ועזבה והלך לא״י .״שמע דקא אזלא אבתריה .אתא לקמיה דר׳
יוחנן א״ל מהו לצאת מארץ לחו״ל ,א״ל אסור .לקראת אמא מהו ,א״ל איני יודע.
אתרח פורתא ,הדר אתא .א״ל :אםי ,נתרצית לצאת ,המקום יחזירך לשלום.״ ופירש
ר״שי ״נתרצת לצאת .סבור חיד .שדעתו לחזור למקומו לבבל .יחזירך לשלום .עד
מקומך.״ וכבר חעיר מחרש״א חדוחק שבפירושו ,שחרי לקראת אמו קאמר ,ולמד.
סי׳ שחיח סבור שדעתו לחזור לבבל .וגם יחזירך לשלום דחוק לפרש דמיירי לבבל.
ונראד .שמח שנדחק רש״י בזה הוא משום שסבר שרב אםי חמוזכר כאן לא
היד .כחן ,ולאו חיינו רבי אםי חמוזכר במגילד .כב ,א .וסובר רש״י שאין איסור
לישראל לצאת מא״י על מנת לחזור .והגמ׳ במועד קטן שנקטנו לעיל כמקור לשיטת
הרמב״ם חרי מפרש רש״י באופן אחר ,שכתב :״שיצא שלא ברשות .כלומר ,הואיל
ולא יצא ברשות אחרים אלא ברצון עצמו לא אנוס הוא,״ ודוחק הוא .הרי שנדחק
רש״י בשני מקומות כדי לקיים שיטתו שאין איסור לישראל לצאת מא״י ע״מ לחזור.
וצריכים לומר לרש״י שמח שאמר בגמ׳ ״דקא אזלח אבתריה״ הכונה שהתחילה
לצאת מבבל ,ורצה לחזור לשם למנוע יציאתה .וגם צ״ל שרש״י לא ראה את
הירושלמי שהבאנו בראש דברינו ששם מפורש שהגיעה לבצרה שהיא עיר סמוכה
לגבול א״י )עי׳ ברייתא דתחומי א״י ,ירו׳ שביעית ס״ו שם( ,או שסובר שהמעשה
בירושלמי מעשח אחר הוא.
וממה שגתבאר לעיל במאמר זה ארווח לן ב״ח לחבין על בוריין שלוש התשובות
של ר׳ יוחנן בבבלי )וגם בירושלמי יוצאות אותן שלוש תשובות כשתדקדק בהו(.
כי מד .שאמר ״אסור״ משום ששאלו סתם ״מחו לצאת״ ,ובלי סיבה ודאי שאסור.
וכששאלו ״לקראת אמא מחו״ א״ל ״איני יודע״ ,כי נסתפק מצות ישיבת א״י ומצות
כיבוד או״א מי עדיםא ,כמו שחבאנו לעיל שיטות הראשונים בזח .וכשחור לבסוף
א״ל ״אםי ,נתרצית וכו׳,״ הכונה שאם הוא מרגיש צורך גדול בזה הו״ל כמאן דלא
איתדר ליח ,ובחיותו בן בבל חרי מותר לו לחזור כדלעיל.
. . .א י נ נ י מ ב ט י ח לי ה ר ב ה מ ם י ו ר ו ש ל מ ר א ב י ך ה י ק ר שליט״א ,כבלו
ש נ ו כ ח ת י מ כ מ ה םיורים אחרים .כללו של ד ב ר כמעט ,כי כ ל א ש ר י ב א ל ת ו ר
א ת הארץ ,נ ש א ר א ח ר כך במקומו ו ל א יעלה ל א ר ץ הקודש ,ר ק זה שעולה
בלי ח ש ב ו נ ו ת ושאלות ,ועולה ב מ ם י ר ו ת נ פ ש ע ל מ נ ת לטבול ,ה ו א ניהו
א ש ר י א ח ז ב א ר ה ״ ק ו ל א י ר פ נ ה ,ה ו א י ע ל ה ו ה ו א ינחל ,ה א מ ת ,כי ס ב ו ל
י ט ב ו ל א ב ל ט ו ף ט ו ף ה ו א נ ק ל ט בארץ״ א ר ץ י ש ר א ל ה י א מ ה ד ב ר י ם ש נ ת נ י ם
ביטורים ,ו כ ש מ ב ק ש י ם ל י ש ב ב ה ב ש ל ו ה א ז י ג ל ג ל ה ח ו ז ר ישיב א ל ה ג ל ו ת .
ה ר ב א ל י ה ו א ל י ע ז ר ד ט ל ר ז צ ״ ל :מ כ ת ב מ א ל י ה ו ,ח ״ ד ,עמ׳ 352
61
www.daat.ac.il
על מאורעות הימים
אתר דעת -מכללת הרצוג
יונה ע מ נ ו א ל
לעשות את השבת
א
הרב רפאל קצנלבוגז זצ״ל כתב בשני מקומות על הרב שמשון רפאל הירש,
ב״המעין״ תמוז תשי״ד ובספר ״הרב ש״ר הירש ,משנתו ושטתו״ )ירושלים תשכ״ב(.
בתחלת שני מאמרים אלה הדגיש הרב קצנלבוגן שסוד הצלחתו ׳:־י הרב ה־רש היה
בהתעמקותו היסודית בבעיות דורו ״כלל גדול הוא שמי שאינו יודע לבאר ולהסביר
את מהותם וטבעם של הספיקות ,אין בכוהו לפתור אל נבון את הבעיות והשאלות״
)בספר הנ״ל ,עמ׳ (86ובמאמרו ב ״ ה מ ע י ך :״כלל זה אנו מוצאים גם בתלמוד.
פעמים רבות אנו קוראים בגמרא ׳בתר דאיבעיא הדר פשטה׳ ,ללמדנו שהפשיטות
באה אחרי שהועמדה הבעיה בכל היקפה ורחבה ,והיא נפתרה אחרי הברור והלבון
של הספקות לכל צדדיהם״ )המעיז ,שם עמ׳ .(1
אם נרצה להתבונן במצב העגום של השבת במדינת ישראל ,מן הראוי לזכור
היטב את הדברים הני׳ל .יתכן שלפעמים יש צורך להפגיז ,יש תועלת בפעולות
פרלמנטריות ,אך כל זה אינו מביא לנו פתרונות .יש מקום למחאה ,יש צורך
בתקיפות ולמערבה מתמדת ,אך קודם כל יש הכרה לראות את הבעיה ואת מקורה.
יש להתבונן היטב במצב .הסכנות הן גדולות לטווח ארוך ,יתכן שיש מקום
לפסימיות על מצב השבת בדור הבא ,אך כל זה אינו משהרר אותנו מלראות את
המצב הנוכחי לאמיתו .אסור להקל ראש לנוכח המצב ,אך גם אסור להגזים .מסופקני
אם מודעות בלשון ״היסול השבת״ אכן מתארות את השבת בשנת תשמ״ו במדינת
ישראל .חייבים אנו לחקור אחרי שורש הבעיה ויחד עם זה לראות את המצב בעינים
פקוחות ולא לראות את המצב כלאחר יאוש.
ובכן ,קיימים חילולי שבת נוראיים כאן במדינת ישראל ,אבל בכל זאת יש
כאן שכת .כתשעים והמשה אהוז של בתי החרושת ,מפעלים ,משרדים ,הנויות וכו׳
סגורים הם בשבת .רוב ,רוב רובם של הפועלים אינם עובדים בשבתות .תשעים
וחמישה אחוז )לכל הפחות( של משרדי הממשלה והעיריות ,קופת הולים ,לשכות
עורכי דין ,רופאים ,בעלי מלאכה זעירה ,בנקים ,הברות בניח ,חנויות השיווק
הגדולות והקטנות ,בתי חרושת למזון והלבשה ,סופרמרקטים ,המשביר המרכזי ועוד
ועוד ,סגורים חם בשבת כמעט לחלוטין .נכון הדבר שיש פרצות ,אבל הן בדרך כלל
יוצאות דופן .לכל הפחות תשעים אחוז של תושבי המדינה אינם עובדים בשבתות
ובחגים במקום עבודתם .אפילו יהודי חילוני אינו יוצא לעבודתו ביום השבת ,שהרי
מקום עבודתו סגור בשבת .אין לזה אח וריע בכל העולם .בלונדון ובניו יורק,
באנטורפן ובטורונטו יוצאים אלפי יהודים לעבודה ביום השבת .מאות אלפי תלמידים
יהודים הולכים בארצות הגולה לבתי הספר בשבת ,ואילו כאן בארץ ישראל
62
www.daat.ac.il
מכללת הרצוג
האוניברסיטאות סגורות בשבתותאתר דעת -
לימודים בשום בית םסר ,כולל
ובחגים ,אין
הקיבוצים החילוניים .כבר בימי שישי בצהריים מתרוקנים בתי החרושת ,המשרדים
והאוניברסיטאות ומאות אלסי שכירים ועצמאים נוהרים הביתה .יום שישי אחרי
הצהריים ,שעה-שעתיים לפני השבת מתמעטים ההולכים ברחובות העיר .השווקים
והכבישים שהמו לפני כן מאלפי עוברים ושבים ,מתרוקנים כאילו הוכרזה שביתה
כללית .כאשר ד״ר יצחק ברויער חזר מבקורו בארץ ישראל ,סיפר ליהודים בפרנקפורט
על התרשמותו העמוקה של ערב שבת אחרי הצהריים בתל אביב החדשה )ציוני דרד,
עמ׳ .(119
אכן ,יש שבת במדינת ישראל .כמעט כל מקומות העבודה סגורים .לדאבוננו
יש פרצות ,אבל הן יוצאות מן הכלל .אדרבה ,הפרצות בולטות דוקא על רקע העובדה
שיש שבת .יש בתי חרושת עם משמרות העובדות בשבתות ויש ביניהם מפעלים
שברצון מינימלי חיח אפשר למנוע בחם את חילולי חשבת .יש מקרים בודדים
שפועלים מעונינים לעבוד בשבת כדי לזכות בתשלומים מיוחדים .זאת תופעח
מחפירה במדינת ישראל ,אבל ב״ה אין זו תופעה מקובלת .רוב חעובדים אינו רוצח
לעבוד בשבת .גם לפי חוקי המדינה יש צורך בהיתרי עבודד .מיוחדים לשבת ,אבל
זח חוק ללא שיניים .יש חוקים עירוניים האוסרים פתיחת חנויות ומקומות בידור,
אבל לעיריות אין כוח ולפעמים גם אין להם רצון לכוף את החוק על פורצי גדר.
אבל למרות כל זח ,חשבת ,יום מנוחה ,חי וקיים במדינת ישראל.
יש ללחום נגד היתרי עבודה בלתי הכרחיים ,יש לחתריע ולמנוע פתיחת בתי
קולנוע בערי ישראל בלילי שבת ,אבל קשה לראות שזאת הבעיה של השבת במדינת
ישראל .אין להסכים לשינוי הסטטוס־ קו האומלל המביא לריבוי חילולי שבת ,אבל
לא בנקודה זו המשבר האמיתי של השבת במדינה .נניח שהיהדות הנאמנה תצליח
למנוע פתיחת בתי קולנוע בלילי שבתות ואפילו השלטונות יבטלו היתרי עבודה
שאין להם שום הצדקה — ,האם בזה התקדמנו לקראת יישום חשבת ברחבי הארץ ?
אין לזלזל בעבודתם של חברי חכנםת חדתיים ושל אותם חברי העיריות המנסים
לכבות דלקות ,אבל זח בלתי מציאותי לצפות ששליחי צבור אלד .יביאו לשינוי
מחותי בשמירת חשבת במדינת ישראל.
ב
הבעיה הכאובה של חשבת נמצאת במקום אחר ,לא בתחום הממשלתי ולא
בהעדר חוקים .אמנם בתי החרושת ,החנויות והמשרדים סגורים ,מבוגרים רבים
נהנים בביתם ובשכונתם מחמנוחח ,אבל רבים ,אולי מאות אלפים מחללים את השבת
ע״י בילוי המוני ברהבי הארץ .כמעט כולם רוצים לצאת ,נוסעים ונוהרים אל הים
ואל היער ,טיולים ברחבי הארץ ,ההורים עם הילדים .בעוונותיהם הרבים רוב תושבי
מדינת ישראל אינם יודעים מה זה שבת קודש .אינני מגלה סוד בכתיבת עובדה
כאובה זו .אמנם הם אינם עובדים בסדנא ובמשרד ,לפני כניסת שבת רבים מדליקים
נרות לכבוד שבת ,בליל שבת רבים שומרים איזו מסורת של שבת בבית ,אבל
למחרח יוצאים באלפי כלי רכב לביקורים ולטיולים ,לחופי חים ואל מגרשי הספורט
וכר .הצעירים מחפשים כבר בליל שבת מקומות בילוי ובשבת בבוקר ובמשך כל
היום גוברת השאיפה ההמונית לצאת מן השגרה ולהגות ללא הגבלה ע״י נסיעות
63
www.daat.ac.il
העבודה ,אבל מהללים שבת בריש גלי
במקומות
ברחבי הארץ .הם אינם עובדים
מכללת הרצוג
אתר דעת -
ע״י טיולים אל חיק הטבע והוללות במגרשי הספורט וחופי חים .כאן הטרגדיה
הגדולה של השבת במדינת ישראל .כבישי הארץ ,חופי הים וחורשות מתמלאים
חילולי שבת המוניים ר״ל.
ובכן ,זה היסוד של המשבר ,יום השביעי נתקבל כיום המנוחה ,אבל יום השבת
אינו נהפך ליום השבת כמקובל מדור דור .אמנם כך המצב גם בכל ארצות הגולה,
אבל שם חילולי חשבת של אחים תועים אינו בולט ,ואילו כאן במדינת ישראל
חילולי חשבת מורגשים בכל חומרתם .אחוז שומרי חשבת במדינת ישראל חוא הרבה
יותר גבוה מבכל מקום אחר ,אבל עובדה מעודדת זו אינה יכולה לחפות על המעמד
הקשח של חשבת במדינת ישראל .השאיפה למותרות ,תענוגים ובילויים מקובלת
היום בעולם המערבי ושאיפה זו חדרה עמוק למליוני היהודים כ״י החיים היום
במדינת ישראל .מקור הבעיה איננו בשלטון ולא בראש העיר פלוני .הבעיה היא
פשוטה ומחרידה :חלקים גדולים של תושבי הארץ בגדו בשבת קודש ,הם פנו עורף
לשבת ואין לצפות לתשועה ע״י ישיבה בקואליציה• ולא ע״י לחימה באופוזיציה.
הלק ניכר מהעם אינו מכיר בקדושת השבת ורוצה להגות בשבת לפי הבנתו האומללה.
בודאי יש טענות המורות נגד הממשלה והכנסת על הזלזול בשבת בשעה שמצהירים
שיש לשמור על ״מסורת ישראל״ ,אבל מקור המשבר אינו בממשלה ולא בדברי
רשעות של חברי כנסת שמאלניים .ההתרחקות משמירת המצוות וההתבוללות
הלאומית פגעו קשות בדמותה של השבת ומד .יעזרו כאן מהאות והפגנות ? לפעמים
יש צורך בהפגנות כדי שאחרים יבינו שאסור ליהדות הנאמנה להשלים בפגיעות
כה חמורות בשבת ,אבל אל נשלח את עצמנו שעל ידי צעקות יחזור העם אל שבת
קודש .הלואי שהנציגים הדתיים בכנסת וברשויות המקומיות יצליחו למנוע פתיחתם
של כמד .בתי קולנוע — האם בזה החזרנו את העם אל שמירת שבת מינימלית ?
ג
ובכל זאת אין מקום ליאוש ,בשום פנים ואופן .קיימת במדינת ישראל ורק
כאן במדינת ישראל ,תשתית טובה לשמירת השבת .בתי הספר ובתי מלאכה סגורים,
אין בורסה ואין בנקים בשבת והכל נסגר כבר ביום שישי בצהריים ואפילו התחבורה
הציבורית שובתת באופן רשמי ברוב חלקי הארץ .יש תשתית לשבת ,אבל השבת
בוששת לבוא .האם אנו יודעים להעריך לנכון שיש לנו כאן בארץ יסודות עובדתיים
נהדרים לשמירת חשבת ? למד .רק לבכות ולמח אנו שומעים רק אנחות בשורותינו ?
יש להכיר היטב את העובדות הקשות ויש לראות את האפשרויות הגדולות ,שכחנו
את הדרך היחידה של השכרה .בדרך הטבע אין סיכויים להפוך את כולם לבעלי
תשובה ,אבל ישנן דרכים שונות של הסברה ושכנוע .אין הכוונה ל״הידברות״,
שכוונתה אצל רבים ויתורים הדדיים בין הציבור הדתי והציבור החילוני .עלינו
לצאת במאמץ מתמיד להשמיע את דבר השבת .עיתון חרדי התחיל בימים אלה
לשדר ב״ קול ישראל״ קריאה לפרסם מודעות מסחריות בעיתון זה ,ואילו דבר
השבת אין להשמיע ברדיו י ולא רק ברדיו ובטלויזיה .יש לנו אנשי רוח משכילים,
סופרים ועיתונאים בעלי שם המסוגלים לכתוב בעיתונות הכללית על ערך השבת.
עלינו להתחיל מאלף-בית ,לכתוב על השבת כיסוד של עם ישראל שבלעדד ,אין
64
www.daat.ac.il
ברדיוהרצוג
לארגן -מכללת
אתר דעת
שיחות על חשבת כיסוד של חיי עם
תקוח ח״ו להמשך חדורות .יש
ישראל ,כמונע התפוררות המשפחה ,כמונע ירידה מן חארץ וכמונע חתבוללות
רוחנית של תושבי המדינה .קיימות אפשרויות מגוונות של חפצת חומר בכתב על
ערך השבת .כך ,למשל ,יש למסור לכל זוג העומד להתחתן ,חוברת על חשבת.
מסופקני אם כב׳ הרבנים המדברים בתוכניות הדתיות ב״קול ישראל״ מודעים
לאפשרויות העצומות של הסברה דתית למאות אלפי השומעים .חוגי השמאל הכירו
מזמן את הנשק של הצהרות ושיחות מעל גלי האיתר .מעניין לשמוע ברדיו דבר
הלכה ,או שיעור בגמרא ובתניא ,אך השידורים ברדיו יש לנצל קודם-כל להסברה
של יסודות היהדות .יש לפנות לראשי המחלקה להווי דתי ב״קול ישראל״ שישתמשו
בחלק של השידורים להסברה דתית ,פשוטה כמשמעה .כמובן לא די בזה .יש לפרסם
בעתונות מודעות קצרות וקולעות על ערך חשבת וכן ברדיו ובטלויזיח .יש לארגן
ערבי הסברה בישובים ובקיבוצים עם מטרד .מוצהרת אחת :להחדיר את ערך
השבת בכל שכבות העם .אפשר לחלק הומר הסברה בברית מילה ,במסיבות בר מצוד,
ובחתונות .כמו כן אפשר לחסיץ חומר הסברה בבתי חולים באמצעות מתנדבים
ומתנדבות חעובדים שם .אשר רבים מחם יעזרו ברצון .כללו של דבר :קיימות
אפשרויות רבות להביא את חשבת אל העם.
ושמרו בני ישראל את חשבת לעימות את חשבת .יש רק דרך אחת :עשיה
מתמדת למען השבת .ושוב נדגיש :יש להמשיך בפעולות פרלמנטריות ,יש לפעול
במועצות העיריות ויש לפעמים אף לארגן הפגנה מכובדת למען חשבת .אבל לכל
זח יש רק ערך ,אם זח מכשיר עזר בתור פעולות מקיפות למען החדרת מצות השבת
בכל שכבות העם ,בעיר ובכפר ,בעתונות ובכל כלי התקשורת .עת לעשות לשם,
הפרו תורתך .מי שחושב שיש דרך אחרת ,יבוא ויציע את תוכניתו .לפי עניות
דעתי יש רק אפשרות אחת :ארגון עממי ארצי למען השבת.
ומניין יבוא הכסף לפעולות אלו י אני משוכנע שלא זו הבעיה .נסתפק במקור
מימון אחד .אם כל יהודי ויהודיה שומר שבת במדינת ישראל יתן כל שבוע שקל
אחד למען חשבת ,מובטח תקציב חודשי של קרוב למליון שקל.
אין לצפות למהסר מידי בעקבות ההסברה ,אבל אל לנו לזלזל בסיכויים .יש
מקום לאופטימיות זהירה .לאט לאט נשבור את חמוםכמות אצל רבים ,נעמיד את
יום השבת לדיון לפני תושבי המדינה .זה דורש טקט והתמדה ,אבל לאור העובדה
שיש לנו תשתית טובח של קיום יום חשבת באופן מציאותי ,כעובדח בשטח ,קיימים
סיכויים טובים לתוצאות טובות .אל נשכח שהיהדות הנאמנה חיה וקיימת במדינת
ישראל ,היא מתחזקת ומתרחבת ,אם כי דימויה בציבור הרחב אינו תמיד בעליה.
בעיה חמורה היא חפיצול של חיחדות חנאמנה .האם זח נאיבי לחציע פעולה משותפת
של כל חחוגים הדתיים למען השבת ו
ד
הסברה נבונה ושקטח אף תחזק את שמירת השבת אצל שומרי שבת שקשה
לחם לעמוד לפני פתויי החברה .אלפי צעירים זקוקים לעידוד ושכנוע לא להגרר
אחר מחללי שבת .רק הסברה טובה ומתמדת בעיתונות ובכלי התקשורת תועיל
כאן.
65
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
להסברה ואף לבדק הבית בשורותינו.
ונרמוז לנושא אחר ,שגם הוא ראוי
גדגיש בכתב ובעל סה את החשיבות שהשבת אכן תהיה יום מנוחה וקדושה ,יום
של תסילח ולימוד ,יום מוקדש לחינוד ולמשפחה ולא יום של שיחה בטלה בבית
הכנסת ,יום של שעמום בלי התעלות רוחנית כאשר מבלים רוב שעות חיום בקריאת
עיתונים ואכילה .גם נושא זה יש לכלול בהסברה ויש לפנות אל כב׳ חרבנים שהם
יעלו בשיחותיהם את הרעיון המרכזי הזה .בעל החפץ חיים זצ״ל לא ראה בזה
פחיתות כבוד לדבר על נושאים ״פשוטים״ אלה ,בלי חידושי תורה ובלי פלפולים.
בתקופה זו עם ישראל זקוק להדרכה פשוטה על היסודות של חיי תורה .בהקדמה
לספר ״נדחי ישראל״ )וורשה תרנ״ז( הקדים בעל החפץ היים בדברי הנביא יחזקאל
)לד ,ב—ד( ״בן אדם הנבא על רועי ישראל הנבא וגו׳ את הנחלות לא החזקתם
ואת החולה לא רסאתם ולנשברת לא חבשתם ואת חנדחת לא השבותם ואת האובדת
לא בקשתם וגו׳ וגו׳״ ,עי״ש על האחריות לטפל באחים תועים ולהוציא אותם לאט
לאט ממצבם הרוחני המסוכן .ומי יעיז לומר שהיום איננו חייבים ללכת בדרך
בדוקה זו .לדאבוננו ישנם רשעים ומחטיאי את הרבים ,אבל רובו של העם הוא
בגדר של חולים וחלשים ,שבורים ונדחים שאפשר לרסאותם ולחזקם.
לשם כך עלינו ללכת בדרך של הסברה ,הסברה המתאימה לתקופתנו ,הסברה
על רמה ,הסברה המושתתת על אדני היהדות הנאמנה ,בלי סטיות ובלי קולות ,אך
גם בלי חומרות ,בלי קנאות ובלי אלימות.
והתנאי הראשון הוא אחדות ,בלי אחדות ,בלי שיתוף פעולה של כולם ,של כל
החוגים הנאמנים ,אין סיכויים .אפשר לטפל ביחידים ,אבל אם נרצה לפנות אל כל
העם ,יש לייצר את הכלים המתאימים לכד ובזר .רק נצליח מתוך שתוף פעולה של
כל שומרי תורה ,מתוך אחדות ואהבה.
*
•
בתום התפילה ההמונית בליל שבת פרשת קדושים בכיכר השבת שבירושלים,
בא חסיד חובש שטריימל והרים את קולו וצעק :״רבותי ,תראו איזו אחדות ,באנו
כולנו לכאן למען השבת ,כל החוגים ביהדות הנאמנה ,אבל ,רבותי ,איפר .האחדות
מחר ביום ראשון ומחרתיים ביום שני ז איפח האחדות למען השבת ?״.
לא הכרתי את היהודי שעמד שם וצעק ,אבל בעיני זאת היתד .צעקתה של שבת
המלכה
• . .ו כ מ ו ש ה ב ו ר א ב ״ ה ב י ר ך ו ק י ד ש ב ה ת ח ל ת ה י ו ם השביעי ש ל ו א ת
ה ט ב ע ש ל מ ל א כ ת ה א ד ם ,כן ב כ ל ל י ל ש ב ת וליל ש ב ת ק ם ה א ד ם ה י ה ו ד י ע ל
רגליו ,ו ב ה ח ז י ר ו א ת ה ט ב ע ל ב ו ר א ב״ה ,מ ב ר ך ה ו א ו מ ק ד ש ה ו א א ת ה ב ר י א ה
ש ל מ ל א כ ת ה ב ו ר א ב״ה .ה ה כ ר ז ה ה ח ג י ג י ת ש ל ה א ד ם ה י ה ו ד י ב כ ל ל י ל ש ב ת ,
ב ה הוא שובת מ כ ל מ ל א כ ת ו ומחזיר א ת הטבע ל ב ו ר א ; אכן נודע הדבר,
כי ה א ד ם ה י ה ו ד י ה ו א ב ע ל -ב ר י ת ו ש ל ה ב ו ר א ב ״ ה — ש ב י ת ה מ ו ל ש ב י ת ה — :
״ברית עולם״
ד ״ ר י צ ח ק ב ר ו י א ר ז ״ ל :נ ח ל י א ל ,עמ׳ ריג
66
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הערות ותגובות
י ה ו ד ה זולדן
על מתן הספקות לתלמידי חכמים
בחוברת המעין)ניסן תשמ״ו( דן חרב פינחס הכהן וילמן בדרכו של מרן המחבר
בפסיקת ההלכה בענין מתן הספקות לתלמידי חכמים .כידוע ,אסר חרמב״ם לתלמידי
חכמים להתפרנס מהצדקה ,אד חכמי חדורות חלקו על פסק זה של הרמב״ם * .הרב
יוסף קארו )להלן הרי״ק( סומך את הוראותיו בדרך כלל על פסקי חרמב״ם ,ואילו
כאן השמיט איסור זה מהשולחן ערוך ,בו בזמן שהוא עצמו האריך לדון בשאלה
זו בכסף משנה בחלכות תלמוד תורה )ס״ג ה״י( ,ובבית יוסף בטור יו״ד )סימן רמ״ו(.
תשובתו של הרב וילמן לשאלה זו היא שהרי״ק לא רצה לפסוק כרמב״ם
מסני שכל חכמי דורו חולקים עליו ,ויש להתיר לקבל שכר משום ״עת לעשות״.
מאידך ,לא רצח חרי״ק לפסוק בניגוד לרמב״ם ,מפני שקיימת אפשרות שחוא עצמו
מעלה בכסף משנה ,שמא הלכה כרמב״ם מעיקר חדין .חרב וילמן שם מציין עוד,
שהרמב״ם כתב את דבריו )בפרושו לאבות פ״ד מ״ז ,ובהלכות ת״ת ס״ג ה״י( תוך
סערת נפש בלתי רגילה ,מפני שחשש לגרימת בזיון וחילול השם ,ולכן יש לומר
שהלכה כמותו .מסקנתו של הרב וילמן אם כן היא שחרי״ק בחר בשתיקה ״על
מנת שהשתיקה ׳תכריז׳ שלא הותרה הרצועה ,ושזהו היתר של הוראת שעה ושעת
חדחק ,ויש לנהוג בו בזהירות ובסייגים הדרושים״.
יש לדון בהבנה זו בדרך פסיקתו של חרי״ק .במאמרו של חרב וילמן לא חובא
מקור חשוב בשאלה זו ,בו מביע הרי״ק בצורה ברורה ביותר ,מה דעתו להלכה
בענין זח.
בשו״ת אבקת רוכל סימן כ׳ נשאל חרי״ק אם לתלמידי חכמים עשירים מותר
לקבל פרם ,על אף שאינם צריכים ,ובמיוחד שחםרס בא על חשבון תלמידי חכמים
עניים .בדבריו ציין השואל ,״האם דבר זה מותר אפילו לסברת החולקים על חרמב״ם
ומתירים משום עת לעשות לה׳ ? »״
1
1
עיין במאמרי — פרנסת תלמיד חכס מצדקה ,חוברת פרי הארץ גליון ח׳ ,אייר תשד״מ,
עמ׳ .41—29
2הרמב״ם הזר על דבריו במקומות נוספים :הלכות מתנות עניים פ״י הי״ח; פהמ״ש
לסנהדרין פי׳י מ״א; פהמ״ש לנדרים פ״ד פדה :ארגות הרמב״ם )הוצאת מוסד הרב קוק(
עמ׳ קל״ד .דברי הרב וילמן בהערה 22אינם שיכים לכאאן .מפני שבהלכות דעות
שם .וכן בהלכות מתנות עניים ס״י ה״א ,אוסר הרמב״ס על כל אדם להשליך עצמו
על הצבור ולא בגלל עובדת היותו תלמיד חכם.
3בגדרי עת לעשות לה׳ ,עיין במאמרי בחוברת פרי הארץ ,גליון ו׳ חשון תשמ״ג ,עם׳
.26—9
67
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
וכך עונה הרי״ק :״והנני משיב ואומר ,כי זה שלושים שנה כשכתבתי ביאור
להרמב״ם ז״ל כשהגעתי להלכות ת״ת ס״ק ,כתבתי על דברי הרמב״ם שם ובפירוש
המשנה שהאריד למעניתו נגד האומרים שראוי שיעזרו לחכמים ולתלמידים שתורתם
אומנותם ,ועם חיות כי רוב חכמי התורה ,היו נוהגים כן כמו שמבואר בדבריו ,סתר
ראיותיחם וחביא ראיות לדבריו ,ואני טענתי בעד מנחג חכמי חתורח ,ותירצתי כל
מה שהקשה עליהם ,וחבאתי כמד ,ראיות לדבריהם כיד ח׳ חטובח עלי ,וחעולח מכלל
דברי שם כי מי שילמד לשם שמים ואח״כ אי אפשר לו אם לא יטול שכרו —
מותר!״.
יוצא באופן ברור ,שחרי״ק קובע בצורר ,שאיננח משתמעת לשתי פנים ,שחוא
פוסק בניגוד לרמב״ם ,וחדבר מותר .לא מוזכר בתשובח ובשום מקום אחר בדברי
הרי״ק בשאלה זו ,שזהו ״חיתר של חוראת שעח ושעת חדחק ויש לנהוג בו בזהירות
ובסייגים הדרושים״ .לא ברור לי מנין שאב הרב וילמן מסקנה זו.
גם הבנתו ,שהרי״ק מעלה אפשרות שהלכה כרמב״ם )בסוף דבריו בכסף משנה(
איננה מתקבלת על הדעת ,לאור תשובת הרי״ק באבקת רוכל ,בו ביאר את דבריו שם
בכסף משנה ,והכריע שמותר בניגוד לרמב״ם.
נראה ,שיש לדקדק היטב בדבריו בכסף משנה שם ,וז״ל :״וגם כי נודה שההלכה
כדברי רבינו בפירוש המשנה — "…ההלכה אם כן היא בפירוש המשנה ,דהיינו
פירושו של הרמב״ם בפירוש המשנה הוא הנכון ,לא עצם ההלכה שפסק הרמב״ם.
לו היתה כונתו לומר שהלכה כרמב״ם ,לא היה צריר הרי״ק להוסיף את המילים
״בפירוש חמשנח״ .ממילא ברור ,שעיקר חקושי של חרי״ק על חכמי הדורות ,הוא
מכח דברי חמשנח ,ולא מעצם פסק חחלכח של חרמב״ם ,משום שעל כך אפשר
לחלוק .יוצא אם כן ,שבשום מקום בכסף משנה לא העלה הרי״ ק את חאפשרות
שחלכח חוכרעח כרמב״ם.
חמקום חיחידי בו אולי ניתן לראות ,שבכל זאת חרי״ק פוסק חלכח כרמב״ם,
זח בבית יוסף ,מקור חשוב אף הוא שלא חודגש בדברי חרב וילמן.
בטור יו״ד סימן רמ״ו כותב חבית יוסף :״ומכל מקום מי שאפשר לו להתפרנס
ממעשח ידיו ולעסוק בתורח )וברורח כונתו שבאופן זח אין חוא מתפרנס מחצדקח(,
ודאי מידת הםידות היא ומתת אלקים הוא .אבל אין זו מידת כל אדם ,שאי אפשר
לכל אדם לעסוק בתורה ולחחכים בה ולהתפרנס ממעשה ידיו״ )—ולא להתפרנס
מחצדקה .הוספה שלי — י.ז.(.
מדברים אלו ניתן להבין שבכל זאת ראח חרי״ק ענין לתלמידי חכמים לא
להתפרנס מהצדקה ,אולם למסקנה אין לפסוק כך משום שאין זה דרך לרבים .יוצא
אם כן ,שבעצם בשום מקום לא חשב הרי״ק שיש לפסוק כרמב״ם לרבים ,וברור
שמותר להתפרנס מהצדקה .כמובן ,שאין כל קושיה על חרי״ק בכד שפסק כנגד
הרמב״ם ״שהוא הפוסק היותר מפורסם בעולם״ ,מפני שבאותו מקום בו כותב הרי״ק
דברים אלו )בחקדמתו לבית יוסף( ,מציין חרי״ק את האפשרויות בהם כן ניתן
לפסוק בניגוד לרמב״ם ,ואחת מהם היא במקום שאין חמנחג חמקובל כמותו או ההלכה
כמו עמודי ההוראה חנוםפים — חרי״ף והרא״ש.
מכאן גם תחיה תשובה לשאלתו חמקורית של חרב וילמן ,מדוע אם כן לא
68
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
פסק הרי״ק בשו״ע בצורה מפורשת נגד הרמב״ם ,כפי שכתב בכסף משנה ובבית
יוסף ,ויותר מאוחר לאחר כמה שנים בתשובותיו באבקת רוכל י
כאן יש מקום להסתמר על דברי ההיד״א בשו״ת יוסף אומץ סימן כ״ט ,הקובע
שהרי״ ק לא הביא דברים לשולחן ערוך ,על אף שעסק בהם בבית יוסף ,כשיש לו
אחת משלוש סיבות :א .הדין במציאות הוא רחוק .ב .הדין פשוט .ג .שיש ללומדו
מדין אחר שפסק בשו״ע .במקרה דנן יש להסתמך על הסיבה השנייה ,וכפי שחזכרנו
שלרי״ק עצמו היה פשוט שחדין בנגוד לרמב״ם וכפי שכתב בכמח מקומות ,וכן
המנהג בעם ישראל היה פשוט ברובו בניגוד לרמב״ם.
אשר על כן ,נראה שדרך פסיקתו של מרן המחבר בענין זה ברורה ,ומותר
לתלמיד חכם חלומד לשם שמים ,וחזקוק למחיה ,לקבל הספקה מהציבור ,ואין לראות
בכך לדעתו הוראת שעה ושעת דחק.
עפרה ,ארץ בנימין ,הרי ירושלים
א ב ו ת י נ ו ח ט א ו ו א י נ ם ו א נ ח נ ו ע ו ו נ ו ת י ה ם ס ב ל נ ו ) א י ב ה ה ,ז(
העניז ה ו א ד כ ל ה ח ט א י ם ש ב כ ל ל י ש ר א ל הי׳ ק צ ת מ ה ם ב ש ו ר ש ד ו ר ו ת
ה ר א ש ו נ י ם ,ד כ מ ו כ ל ה ז כ ו י ו ת ש ל ב נ י י ש ר א ל ה ם מ א ב ו ת י ה ם ,כן א ם הי׳
ת י ק ו ן ג מ ו ר ב ש ו ר ש ל א הי׳ נ צ מ ח ה ח ט א י ם א ח ר כך .וז״ש א ב ו ת י נ ו ח ט א ו
ו א י נ ם ו א נ ח נ ו ע ו ו נ ו ת י ה ם ס ב ל נ ו ,פי׳ כי ח ט א ק ל מעון ,כ מ ״ ש ש ג ג ו ת ה ם
ח ט א י ם ו ז ד ו נ ו ת ע ו נ ו ת .וע״י ה ש ו ג ג ש ב א ב ו ת י נ ו נ צ מ ח א ח ״ ב ב ד ו ר ו ת א ח ר ו נ י ם
ז ד ו נ ו ת .ד ב מ ו ע ב י ר ה ג ו ר ר ת ע ב י ר ה ו מ ת ח י ל כ ח ו ט ומטיים ב ע ב ו ת ה ע ג ל ה ,
כן ב כ ל ל א ם יש ב ד ו ר ו ת ר א ש ו נ י ם ש ג ג ו ת ו ע ב י ר ו ת ק ל ו ת נ מ ש ר א ח ״ ב ח ט א י ם
גדולים.
ש פ ת א מ ת ,פ ר ש ת דברים ,תר״מ
69
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
כדר כ״ו
רשימת המאמרים בכרך ב״ו ,גליוגות א׳—ד׳
שם המאמר
שם המחבר
אלבום ,חרב יוסף יחיאל
על הבאת קרבנות בזמן הזה )א(
ב
אלבום ,חרב יוסף יחיאל
על הבאת קרבנות בזמן הזה )ב(
ג
53
אסרתי ,חרב יוסף
גבולות הארץ לשביעית
ג
33
ארקין ,אחיעזר
שמיטת תרמ״ט במזכרת בתיה )א(
ד
1
ברויאר ,ד״ר יצחק ז״ל
הרב אברהם יצחק קוק זצ״ל
א
38
גלינרט ,אליעזר
הבלשנות בת ימינו
א
43
דוד ,חרב שמואל
הכנת הרסת לסםח
ג
40
דוד ,חרב שמואל
שלשת המימדים בתעניות
ד
31
חאוסדורף ,ד״ר דוד
הרב דוב אריה ריטר זצ״ל
ב
28
וייזר ,חרב שמעון
זמירה ותולדותיה בשמיטה
ד
20
וילמן ,חרב פנחס
מתן הספקות לתלמידי חכמים
ג
26
זולדן ,יהודה
על מתן הספקות לתלמידי חכמים
ד
67
כהנא ,הרב קלמן
הגרא״י קוק והשמיטה
א
10
כהנא ,הרב קלמן
פירוש המשנה של הרמב״ם בכתב ידו ז )א( א
55
כהנא ,הרב קלמן
פירוש המשנה של הרמב״ם בכתב ידו ? )ב( ב
54
כהנא ,הרב קלמן
לבעית הצל״ח בשיעורין
ד
51
כרמל ,הרב אריה
על איסורי יציאה מארץ ישראל
ד
58
לוי ,פרופ׳ יהודה
חיוב מחאה למי שאינו רוצה לקבלה
ב
14
לוי ,פרופ׳ יהודה
מחאה ושנאח לדת בימינו
ג
3
לוי ,פרופ׳ יהודה
על איסורי יציאה מארץ ישראל
ד
58
לוינגר ,ד״ר י׳׳מ
ר׳ וואלף חיידנהיים )א(
א
16
לוינגר ,ד״ר י״מ
ר׳ וואלף היידגהיים )ב(
ב
35
70
www.daat.ac.il
גליון
עמ
43
אתר דעת -מכללת הרצוג
מצגר ,חרב דוד
על מידת הטפח והאמה
עמנואל ,יוגה
לקראת לימוד מסכת שביעית
נ
עמנואל ,יונח
ססר מנחת שלמה לגרש״ז אויערבך
ג
43
עמנואל ,יונה
לעשות את חשבת
ד
62
סוזן ,חרב ר״ב
פנינים ב״עולת ראיח״
ד
25
פנט ,חיים צבי
עיונים בסליחות
א
48
קופרמן ,חרב יהודח
עיון בסי׳ רש״י על התורה
א
28
שטורך ,אפרים פ׳
סשט ומדרשו בחגי ב ,יב
ד
37
שישא ,אברחם
על המחלוקת סביב ם׳ דרכי המשגה
ד
41
שלוםברג ,אליעזר
דרכי לימוד באגרות חזון איש
ג
11
ד
47
5
בקשה לבבי המחברים
.1לכתוב את המאמר על צד אחד של העמוד.
.2לכתוב את ההערות על עמודים גסרדים.
.3לשלוח את המאמר כתוב במכונת כתיבה או בכתב יד ברור ,עם רוחים בין
השורות.
מערכת ח מעין
71
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
נתקבלו במערכת
ערוגת הבושם שולחן ערוך אבן העזר עם פירוש ערוגת הבושם מאת הגאון רבי
מיכאל בכרך ,ראב״ד פראג ,חלק ראשון .הוצאת מכון שלמד .אומן — ישיבת
שעלבים ,מכון ירושלים תשמ״ח.
הר צבי על התורה חידושים וביאורים על פרשיות התורה .נלקטו מעזבונו של מרן
צבי פסח פראנק זצ״ל ,רבה של ירושלים .כינס וערך הרב שבתי דוב רוזנטל.
מכון חרב פראנק ,ירושלים תשמ״ו.
לוח דבר בעתו ה׳תשמ״ו לוח מפורט לכל ימות השנד .עם דינים ומנהגים ,דברי
הימים ,מפת השמים ומעשה בראשית ,עתים לתורה ועוד .תתקלו עמ׳ .בעריכת
הרב מרדכי גנוט .הוצאת גמ״ח אחיעזר ,בני ברק ,תשמ״ו.
ששה ספרים מקדמוני גדולי ישראל ספר ארץ הפץ ,תשובה מיראה ,קונטרס מהגאון
בעל חסמ״ע ,ספר חמד משה ועוד .הוצאת קמא ,ירושלים תשמי׳ו.
סידרא כ ת ב -ע ת לחקר ספרות התורה שבעל-פח .בעריכת צבי אריח שטיינסלד.
כרך א תשמ״ה ,כרך ב תשמ״ו .הוצאת אוניברסיטת בר-אילן.
משתתפים בגליון זה:
אחיעזר ארקין ,מזכרת בתיה
הרב שמעון וייזר ,רה׳ מתתיהו ,23בני ברק
Bathurst St. Willowdale, Canada
4600
הרב שמואל דוד ,קבוץ ראש צורים ,ד״נ הרי חברון
TB810 The Ridgeway, Golders Green, London NWII,
אברהם שישא
הרב דוד מצגר ,רה׳ בית וגן ,20ירושלים
הרב קלמן כהגא ,רח׳ פגים מאירות ,9ירושלים
הרב אריה כרמל ,רח׳ בית וגן ,94ירושלים
פרופ׳ יהודה לוי ,רח׳ בית וגן ,46ירושלים
יונה עמנואל ,רה׳ צפניה ,26ירושלים
יהודה זולדן ,עפרה ,ד״נ ארץ בנימין
72
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
העורר האחראי :יונה עמנואל ,רח׳ צפניה ,26ירושלים
דפוס צור-אות ,ירושלים
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
www.daat.ac.il