חוברת א

ספטמבר 20, 2012 · המעין, גיליון א, כרך ל, תש"ן · כרך כג, תשמ"ג

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ב ת ו כ ך ‪:‬‬

‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬
‫‪www.hebrewbooks. org‬‬
‫ע״י חיים תשס״ט‬

‫‪.‬‬
‫תורה עם ק צ ת ד ר י ארץ ‪ /‬ה מ ע ר כ ת‬
‫הודעה גאמגה ‪ /‬ה ר ב ד ו ד צ ב י הופמן זצ״ל ‪.‬‬
‫קרבנות ה ג הסוכות ומשמעותם ‪ /‬ה ר ב ז א ב וישמן ‪.‬‬
‫הערות בי״ג יסודות ה א מ ו נ ה ‪ /‬ה ר ב א י ת מ ר ורהפטיג‬
‫מלכות בתפילת שמונה ע ש ר ה ‪ /‬ה ר ב אברהם גהשון‬
‫מ ש פ ה ת דורקטי ‪ /‬פח־פ׳ אברהם ם אברהם ‪.‬‬
‫הרב אביעזרי ז׳ אויערבד ‪ /‬ה ר ב רפאל אויערבך ‪.‬‬
‫בענין ש ג ת יציאת מצרים ‪ /‬מ ש ה ווייס ‪.‬‬

‫‪1‬‬
‫‪3‬‬

‫‪4‬‬
‫‪12‬‬
‫‪19‬‬
‫‪24‬‬
‫‪29‬‬
‫‪46‬‬

‫‪,‬‬

‫על ספריפ ועל סופריהם‬
‫מ ס כ ת ביכורים — הקר ו ע מ ן ‪ /‬י׳ עמנואל‬
‫יהדות ו מ ד ע כהכמות מ ש ל י מ ו ת ‪ /‬ה ר ב מ ׳ צוריאל‬

‫‪52‬‬
‫‪61‬‬

‫הערות ומילואים‬
‫על המיו ש ל ה ר ב ז׳ וורמםר ‪ /‬ג׳ ב א ב ״ ד ‪.‬‬
‫על הירושלמי ב״פרי ח ד ש ״ או״ח סי׳ קכה‬
‫ארבעה צריכים להודות‬

‫כ פ ״ ד ירושלים תשרי ת ש ״ ו‬

‫•‬

‫כ י ד ל‪ ,‬ג ל י מ א‬

‫ש״ח‪.-25‬‬
‫מנוי ש נ ת י ‪ :‬בישראל‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪68‬‬
‫‪70‬‬
‫‪70‬‬

‫•‬

‫ה כ ח י ד —‪n*y 8.‬‬

‫כ ח מ לארץ ‪ 5X1‬דולר‬

‫כתובת ה מ ע ר כ ת ‪ :‬רח׳ צפניה ‪ ,26‬ירושלים‪ ,‬סל׳ ‪288883‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫תודה עם קצת דיר ארץ‬
‫לרגל יום הזכרון המאה של ה ר ג שמשון ב״ר ר פ א ל הירש זצ״ל הופיעו מאמרים‬
‫ואף קבצים עיוניים הדנים במשנתו של הרב הירש‪ .‬גם במסגרת ״המעין״ התפרסמו מאמרים‪,‬‬
‫מכתבים ותרגומים‪.‬‬
‫אנו רואים חובה להתריע על נושא שמבחינת השם הוא דומה ל״תורה עם דרך ארץ״״‬
‫אבל אולי אין קשר ישיר בין הנושאים‪.‬‬
‫מאורעות‬

‫השנה האחרונה מוכיחים שקיימת סכנה מוחשית ליהדות הנאמנה‪ ,‬א ם‬

‫ל א תצליח לשמור על הרעיון של ״תורה עם ק צ ת ד י ר ארץ״‪ .‬יש מקום לויכוחים‪ ,‬יש מקום‬
‫לביקורת נוקבת‪ ,‬אבל הכל במסגרת של ״תורה עם קצת דרך ארץ״‪ .‬האם היהדות הנאמנה‬
‫חושבת שיכולה להרשות לעצמה שנאה בלי מצרים‪ ,‬שנאה תהומית בין שומרי מצוות‬
‫לבין עצמם‪ ,‬כפי ששלטה השנה ב ת ק ו פ ת הבחירות‪ ,‬ומאז ועד עכשיו?‬
‫כאמור יש צורך בביקורת‪ ,‬כגון ע ל התיחםות ״פופולרית״ לקדושי עליון‪ .‬״המעין•‬
‫מברר כל טיפול אחראי בנושא זה‪ .‬תנאי ראשון לביקורת כזו‪ ,‬שמחננו ידע לשמור ע ל‬
‫״תורה עם ק צ ת דרר ארץ״‪ .‬א ם בתור המחנה חוג א ח ד משמיץ א ת השני ל ל א הרף‪,‬‬
‫איר תגיע לביטוי ביקורת אמיתית ונחוצה? איזה הד יהיה לביקורת מוצדקת‪ ,‬כאשר בל‬
‫הביקורת אינה נקיה מהגזמות וטילופים ?‬
‫ל מ ה כ ל המאבק מופנה נגד א ד ם א ח ד י הבעיה ל א נולדה בשלהי תשמ״ט‪ .‬חבר המערבת‬
‫פרסם ב״המעין״ תשרי תשל״ה מ א מ ר ע ל בעית ״ספרים נחוצים עם תוכן פטול למחצה״‪.‬‬
‫ל מ ה ל א טפלו כ ל השנים בבעיה‪ ,‬תור אחריות חינוכית ובלי אינטרסים צדדיים?‬

‫ל ק ר א ת השנה החדשה אנו מבקשים א ת קוראינו ל מ ל א א ת תלוש ההזמנה בדף זה‬
‫)או להעתיקו( ולשלוח לנו בהקדם‪.‬‬
‫דמי מנוי לשנה )‪ 4‬גליונות( —‪ 25.‬שקל‪ ,‬בחוץ לארץ —‪ 12.5.‬דולר‬
‫לכבוד‬
‫מערכת‬

‫המעין‬

‫רחוב צפניה ‪26‬‬
‫ירושלים ‪95301‬‬
‫הריני חותם בזה על מנוי שנתי ל״המעין״ ומצרף בזה דמי מנוי‪.‬‬
‫השם‬
‫הכתובת‬
‫העיר‬
‫מיקוד‬
‫חתימה‬

‫‪1‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫הרצוג‬
‫מכללת‬
‫ועוד דוגמא של חוסר אתר‬
‫ארץ״‪ .‬קיימות דעות שונות כלפי ה ר ח ב ת‬
‫דרך‬
‫דעת ‪-‬קצת‬
‫״תורה עם‬
‫ההתישבוח ביהודה‪ ,‬שומרון וחבל עזה‪ ,‬הן בחוגים חרדיים והן בחוגים דתיים־לאומיים‪.‬‬
‫אבל מכאן ע ד להטיל ספק בנאמנותם התורתית של המתישבים‪ ,‬הדרך ארוכה ו מ ס ו כ נ ת ‪.‬‬
‫האם מותר לפקפק בשמירת תורה ומצוות של אלפי יהודים כ״י שומרי תורה ו מ צ ו ז ת‬
‫היושבים בעשרות ישובים כיי? האם מותר לכתוב על יושבי עה״ק חברון ת״ו‪ ,‬ב י נ י ה ם‬
‫עשרות לומדי תורה‪ ,‬שהם אנשי הימור שדרכם מהולה ב״תרפ״טין״ )!(‪ ,‬שלא למדו א ת‬
‫הלקח ממאורעות ת ר פ ״ ט י ! והאם מותר להכריז שהמתישבים אולי)!( אינם מ ד ק ד ק י ם‬
‫בהלכות ט׳ ב א ב י אוי לנו שהגענו ל מ צ ב כל כר טרגי ומסוכן בארץ הקודש‪.‬‬
‫מקור הבעיה הוא א ח ד ‪ :‬העדר של כבוד ודרר ארץ כלפי יהודים שומרי תורה ו מ צ ו ו ת ‪,‬‬
‫איש ע ל מחנהו ואיש על דגלו‪.‬‬
‫אנו רואים חובה להתריע ולהזהיר‪ .‬אולי ירחם עם עני ואביון ע ל עצמו‪ .‬א ו ל י ‪,‬‬
‫אולי ושמא מישהוא יתעורר ע ״י הדברים האלה‪ .‬עורו ישנים‪ ,‬עורו נא‪ ,‬התעוררו נ א !‬
‫אוי לנו א ם ל א נשמור על כבוד הדדי בתור המחנה‪.‬‬
‫ואם אין קצת דרר א ר ץ — ח״ו אין תורה‪ ,‬ח״ו אין יהדות נאמנה‪.‬‬
‫בסיום שנת הזכרון המאה של הרב ש״ר הירש אנו מאחלים לכל עם ישראל ש נ ת ש ל ו ם‬
‫וברכה‪ ,‬שנת שמחה ובנין הארץ‪ ,‬שנת תורה עם דרר ארץ‪.‬‬
‫המערכת‬

‫‪2‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫הרצוג ה‬
‫דעת ‪-‬אמכללתמ נ‬
‫ה ו ד ע ה אתר נ‬
‫ואהובנו הבחור מוהר״ר‬

‫לתלמידנו‬

‫מאת‬

‫‪(1‬‬

‫מוריו ה ח ת ו מ י ם‬

‫‪[e‬‬

‫‪<Zy‬‬

‫• ‪ M‬׳ ‪>?Cf.ffry‬‬

‫למטה‪.‬‬

‫כיוס הפרדך מישיבת בית מדרשנו׳ בעת אשר ממך יסתרו ויבנפו מוריך• כעת הזאת אזניך‬
‫תשמענה הדברים האלה מאחריך לאםר‪ :‬זה הדרך ת ל ך בו• לא תסור ממנו ימין ושמאל‪.‬‬
‫אתה הגבר כי תוקס על באחת הקהלות הקדושות• עליך להקיש עולה של תורה הכתובה‬
‫והמסורה׳ על פי היסודות והעקרים׳ אשר הורונו רבותינו הקדושים• כאשר הוגד לך ושמעת‬
‫פעמים אין מספר מפי סלמדיך להועיל ומדריכיך כדרך השם‪.‬‬
‫א ת ה למוד ה־ הלא ידעת גס שמעת׳ כי רבו הקהלות אשר פרקו מעליהן עול התורה‬
‫והסציה• ויקומו בהן ממרים אשר לא ישמעו לקול מורים׳ וזה החילם לעשות ל ל כ ת בהקות בגי‬
‫דתות אחרות• להעמיד בכית ה־ בלי שיר ולנגן בו גם ביום שבת קדש לחלל כקהל עם‬
‫א ת שבתות הי‪.‬‬
‫גם לא גכחד ממך• כי יותר שהיה העון הזה גדול וכבד מאד מאד• עוד נהיה לשרש פורה‬
‫ראש ולענה׳ לעבירה גוררת עבירות אחרות ותועבות גדולות• בי ל א יארכו הימים ולרגל הארגעל‬
‫קול מקהלות נשים שרות נשמע בהיכל ה•• וכסדר התפלה אשר קבלנו מאבותינו נפרצה פרצה‬
‫אחד פרצה׳ ונהרסו שתות העבידה שבלב על ידי הישפה וגרעין׳ על ידי שנויים והלופיס• אשר‬
‫יענו ויעידו׳ כי כפרו הםהרסים ובעטו בהבטחות ה׳ על ידי נביאיו• להשיב שכינתו לציון ושדר‬
‫העבודה לירושלים באחרית הימים‪.‬‬
‫ועתה הבן יקיר לנו׳ אם אנשי קהלה אשר פרצו באחת החטאות כאלה יקראוך להיות להם‬
‫לרב ומורה• לא תאבה ולא תשמע להם עד אשד הרימו והסירו בל מכשול מבית התפלה אשר‬
‫יכינו ל ך להתפלל ולהטיף שם מלותיך׳ כי לא תוכל לקרב אל פ ת ח בית הכגשת• אשר בו יזידו‬
‫ביד רמה נגד פקודי דתנו‪.‬‬
‫גס אס בבר ישבת על כסא הרבנות בתיך קהלת •עקב• ויקומו שם אנשים וידיחו א ת יושבי‬
‫עירם להביא אחת מחקות המחטיאות הגזברית למעלי‪ .‬אל בית תפלתך• ל א תעמוד בדרך אתם׳‬
‫בי אס הסר א ת משרת הרבנית הזאת מעל שכמך׳ מקומך ת נ ח ותשים כסלך בד׳ ועליו‬
‫תשלך יהבך‪.‬‬
‫והנה היום היה הורשת להורות ולדון בישראל׳ היום הזה נסמכת בשמיכת חכמים׳ היום‬
‫הזד‪ .‬קבלת כ ת ב תעודת דרבנות‪ .‬על ידנו היתה זאת לך׳ יען כי בטוחים אנהנו־ כי תשמור‬
‫הפקודים הנזכרים• באשר בבר הראית לדעת׳ כ׳ נאמנה רוחך א ת הי ואת תורתו״ ובצפיתנו‬
‫צפינו‪ .‬בי תהיה תמיד הולך המים ופועל צדק באשר היית עד הנה‪ – .‬והיד‪ .‬א ס ודיו רוח אחרת‬
‫תעבור עליך ותשליך אזהרתנו זאת אחרי גוך‪ .‬בין תבין א ת אשר לפניך ותדע ותשכיל• כי אזי כ ל‬
‫דברי התרה ורשות וסמיכה הנמצאים׳ דן בכתב ה ת ר ת הוראה אשר ניתן לך והן בכתב תעודת‬
‫הרבנות א ש י ת ח ת ידיך• בטלין וסבוטלין ל א שרירין ולא קיימין‪- .‬‬
‫אמנם כן תקית נפשנו• להיות מצות התודה על לבבך תמיר• ל ל כ ת בדרך טיניש ולעמוד‬
‫ארחות צדיקים׳ כי אז תצליח ואז תשכיל‪.‬‬
‫א ל ה ד ב ר י מוריך המזהירים באזהרה סגולה עם א ה ב ה מ ס ו ת י ח‬
‫•<*‪.£/‬ח~‬

‫>י‪*1‬‬

‫‪£ * f * 1 1‬‬

‫י־'*־^‬

‫יד*‪*•?-/‬׳‪/‬‬

‫תלמידי בית המדרש לרבנים בברלין‪ ,‬מיסודו של הרב עזריאל הילדםהיימר זצ״ל‪ ,‬אשר קבלו‬
‫״היתר הוראה״‪ ,‬קבלו יתד עם זה ״הודעה נאמנה״‪ ,‬אזהרה שהיתר ההוראה יהיה מבוטל‪,‬‬
‫אם בוגר בית המדרש יקבל משרה בקהילה שפרקה מעליה עול תורה ומצוות‪.‬‬
‫המכתב שצולם כאן קיבל בשעתו‪ ,‬ח״י אדר ב תר״ע‪ ,‬הרב אהרן גויבירס זצ״ל‪.‬‬
‫תודתנו לבנו‪ ,‬הרב י׳ יהושע בויבירס שליס״א שהמציא לנו המכתב‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫הרב זאב ויטמן‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫קרבנות דוג הסוכות ומשמעותם‬

‫א‪.‬‬

‫טעם לפרטי הקרבנות ומגינם — ה א מ נ ם ״הזיה גדולה״?‬

‫בענין ט ע מ י המצוות כ ת ב הרמב״ם במו״נ‪ ,‬ח״ג‪ ,‬פ כ ״ ה )ע״פ תרגום הרב ק א פ ח ( ‪:‬‬
‫״ואשר ראוי שיסבור בענין )טעמי המצוות( כל מי שדעתו שלימה הוא מ ה ש א ב א ר ‪,‬‬
‫והוא‪ ,‬שכלל המצוות יש להן טעם בהחלט‪ ,‬ובגלל תועלת מסוימת ציווה בהן‪ ,‬א ב ל‬
‫פרטיהן הן אשר נאמר בהן שהן לפשט ה צ ו ו י ‪) . . .‬בהן אין טעם כמבואר ל ה ל ן ( ;‬
‫מ ה שיש להדגים בו ב א מ ת מענין הפרטים הוא הקרבן‪ ,‬שהציווי בהקרבת ה ק ר ב ן‬
‫יש לו ת ו ע ל ת גדולה ברורה כמו שאבאר‪ ,‬אבל היות הקרבן הזה כבש וזה א י ל‬
‫ושיהיה מנינן מנין מסוים‪ ,‬לזה אי־אפשר ליתן טעם כלל‪ ,‬וכל מי שמעסיק ע צ מ ו ‪,‬‬
‫לדעתי‪ ,‬בחמצאת טעמים לאחד מהסרטים הללו הרי הוא הוזה הזיה גדולה‪ ,‬ש א י נ ו‬
‫מסלק בה זרות אלא מוסיף זרויות‪ ,‬ומי ש מ ד מ ה שיש ל א ל ה טעמים‪ ,‬רחוק הוא מ ן‬
‫הנכון‪…‬״‪.‬‬
‫בכל זאת עלינו לעסוק בברור משמעותם וטעמם של שבעים פרי חג ה ס ו כ ו ת ‪,‬‬
‫ולא בגלל שיש מקום להלוק על הרמב״ם‪ ,‬אלא מסתבר שלא כנגד ברור ט ע מ ם‬
‫של פרטים כאלו כיוון הרמב״ם א ת דבריו‪ .‬הרמב״ם מסביר שהסיבה לכך‪ ,‬שאין מ ק ו ם‬
‫לחפש טעמים לפרטים היא‪ ,‬כיוון שכדי לומר א ת המצווה יש הכרח באמירת פ ר ט י ם‬
‫מסוימים‪ ,‬ולכן אין מקום לחפש אהר טעמם‪ .‬למשל‪ ,‬לפי הרמב״ם‪ ,‬אין לשאול מ ד ו ע‬
‫חייבים להקריב דווקא כבשים לקרבן תמיד‪ ,‬שהרי בכל קרבן יש צורך להקריב מ ש ה ו‬
‫)או פרים או כבשים או אילים( ואם אין סיבה מיוחדת לחעדיף אילים או פ ר י ם‬
‫ע ל ־ פ נ י כבשים‪ ,‬ה ש א ל ה איננה לגיטימית‪ .‬כיוצ״ב אי־אפשר להקשות מ ד ו ע כ ב ש‬
‫אהד בבקר וכבש שני בין הערביים כיוון שיש צורך לקבוע מין שיוקרב‪ ,‬מ נ י ן‬
‫המוקרבים ו מ ו ע ד להקרבה‪ .‬ולכן השאלה מדוע נקבע דווקא מין זה ולא א ח ה מ ו ע ד ז ה‬
‫ולא אחר‪ ,‬או מנין זה ולא אהר‪ ,‬היא ש א ל ה שאין מקום לעסוק בה‪ ,‬ל ד ע ת ה ר מ ב ״ ם ‪.‬‬
‫לעומת זאת ברור‪ ,‬שאילו כל קרבגות המועדים היו זהים‪ ,‬ורק קרבן חג א ח ד‬
‫היה יוצא דופן באופן בולט‪ ,‬היה מחובתנו להעלות א ת השאלה מדוע אין מ ת כ ו נ ת ו‬
‫של קרבן זה שווה ל מ ת כ ו נ ת הקרבנות האחרים‪ ,‬ובודאי ש ה י ה עלינו ל ה ש ק י ע‬
‫מ א מ ץ בחיפוש א ה ד טעם הדבר‪ .‬ואמנם כך הם פני הדברים בענין מספרם ש ל‬
‫קרבנות הג הסוכות‪ ,‬וממילא בנידון זה מדובר בשאלה לגיטימית שבהחלט יש מ ק ו ם‬
‫להעלותה ושוב אי־אפשר להגדיר את העיסוק בה כהזיה‪ ,‬גם אליבא ד ה ר מ ב ״ ם ‪.‬‬
‫הראיה לכך היא‪ ,‬שגם חז״ל עסקו בשאלה זו‪ ,‬ובודאי אין כוונת הרמב״ם לרמוז ל ח ז ״ ל‬
‫בביטויו ובהגדרותיו — המכוונים כנגד אלו העוסקים בברור ט ע מ י פרטי הקרבגות‪.‬‬
‫כדי להבהיר שאמנם מדובר בשאלה לגיטימית שדורשת התיחםות והסבר גם‬
‫אליבא דהרמב״ם‪ ,‬נקדים ונעיין בטבלה ה ב א ה ה מ צ י ג ה א ת קרבנות ה ח ג י ם ‪:‬‬

‫‪4‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫המועד‬

‫שבת‬
‫ראש־ חדש‬
‫פסח )כל יום(‬
‫שבועות‬
‫ראש־השנח‬
‫יום־הכפורים‬
‫שמיני־עצרת‬
‫סוכות )כל יום(‬

‫הקרבז‬
‫פדים‬

‫כבשים‬

‫אילים‬

‫שעיר‬

‫‪2‬‬
‫‪7‬‬
‫‪7‬‬
‫‪7‬‬
‫‪7‬‬
‫‪7‬‬
‫‪7‬‬
‫‪14‬‬

‫—‬

‫—‬

‫—‬

‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬

‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬

‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪7—13‬‬

‫טבלה זו מצביעה על מספר ע ו ב ד ו ת ‪:‬‬
‫‪ .1‬שבכל חמועדים מוקרב באופן קבוע שעיר ח ט א ת אחד ליום והשנויים שבין‬
‫המועדים מתבטאים בקרבנות העולה בלבד‪.‬‬
‫‪ .2‬שבכל המועדים כולם מוקרבים ‪ 7‬כבשים ואייל אחד‪ ,‬מ ל ב ד בכל ימי חג‬
‫הסוכות שבהם מוקרב קרבן כפול של ‪ 14‬כבשים ושני אילים בכל יום‪.‬‬
‫‪ .3‬לגבי קרבן הפרים מוצאים אנו שלושה מועדים )ראשי־חדשים‪ ,‬פסח‬
‫ושבועות( שבהם מוקרבים שני פרים‪ ,‬ושלושה מועדים אחרים )ראש־השנה‪ ,‬יום־‬
‫חכפורים ושמיני־עצרת(‪ ,‬שבחם מוקרב רק פר אחד‪ .‬שוב בולט ייחודו של חג הסוכות‪,‬‬
‫הן בעובדה שקרבנות הפרים שבו אינם זהים לאף אחת מ ש ת י הקבוצות הללו‪ ,‬והן‬
‫בכר שמספרם חורג מסדרי הגודל של מספרי הפרים בשאר המועדים‪ .‬דהיינו‪ ,‬אם לגבי‬
‫הכבשים והאיל יש איזד‪ .‬יחם בין קרבנות שאר החגים לקרבנות סוכות )שמספרם‬
‫כפול(‪ ,‬חרי ש ל ג ב י חפרים אין כל יחם בין מספרי הפרים בסוכות למספרי הפרים‬
‫בשאר חחגים‪.‬‬
‫כיוון שכך‪ ,‬מוטל עלינו לברר את חםיבח לכך שסוכות יוצא דופן בקרבנותיו‬
‫בכלל ובקרבנות הפרים בפרט‪ .‬כמו־כן‪ ,‬טעונה חסבר חעובדח‪ ,‬שחרכב קרבנות‬
‫חחגים כולם דומה מ א ו ד א ה ד לשני וההבדל חמקםימלי שבין מועד א ח ד למשנהו‬
‫מ ת ב ט א בפר אחד‪ ,‬כשלעומת זאת בסוכות עדים אנו לקרבן שונח בכל אחד מ י מ י החג‪,‬‬
‫כאשר ההבדל בין היום הראשון של סוכות ובין היום האחרון של סוכות מ ג י ע לכדי‬
‫שישה)!( פרים‪.‬‬
‫ יתכן מאוד שאין מקום לשאול‪ ,‬ל ד ע ת הרמב״ם‪ ,‬מ ד ו ע מקריבים ‪ 7‬כבשים ואיל‬‫אחד ולא להיפר‪ ,‬ומדוע ב ר א ש ־ ה ש נ ה מוקרב פר אחד ואילו ב ר א ש ־ ח ד ש מוקרבים‬
‫שני פרים‪ .‬אבל מותר לשאול מ ד ו ע קרבנות ש מ י נ י ־ ע צ ר ת זהים •לקרבנות ר ״ ה ויו״כ‬
‫ולעומת זאת‪ ,‬קרבנות ר״ח זחים לקרבנות פסח ושבועות — דהיינו‪ ,‬מ ה מ ש מ ע ו ת ן‬
‫של שתי קבוצות ההגים הבאים לידי ביטוי בשתי קבוצות ה ק ר ב נ ו ת ? ‪ ,‬ובודאי‬
‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫א‪ .‬הקרבנות הזהים בראש השנה‪ ,‬יום הכיפורים ושמיני עצרת רומזים אולי לקשר מהותי‬
‫בין שלושת המועדים הללו‪ .‬הקשר בין ראש השנה ליום הכיפורים מפורסם ומוכר‪,‬‬
‫אך האם גם שמיני עצרת שייך לחטיבת מועדים אלו — מועדי דין והתקרבות כין ישראל‬

‫‪5‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫מכללת‬
‫דעת ‪-‬‬
‫שיש מקום‪ ,‬ואולי אף חובה אתר‬
‫הרצוגחג הסוכות מכל שאר המועדים ב כ ך ‪,‬‬
‫נשתנה‬
‫מדוע‬
‫לשאול‪,‬‬
‫שדווקא בו מוקרבים כפול כבשים וכפול אילים‪ ,‬ומדוע כה יוצאים דופן ק ר ב נ י ת‬
‫הסרים שבו משאר קרבנות הפרים שבשאר החגים‪.‬‬
‫כדי להזק א ת השאלה יש להשוות תופעה זו לרשימת הקרבנות המופיעה ב ם ס ר‬
‫יחזקאל )פרק מה(‪ ,‬שמבלי להכנם לשאלת הסתירה שבין פ ת ט הקרבנות ש ם‬
‫לפרוטם בתורה ושאלת ענינם ומגמתם של קרבנות אלו‪ ,‬הרי ששם יש זהות מ ו ח ל ט ת‬
‫בין קרבנות פסח לקרבנות סוכות וכפי שהיינו מצפים שיהיה גם בפרשת ה ק ר ב נ י ת‬
‫שבתודה‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫י י ח ו ד ם ש ל ק ר ב ג ו ת ס ו כ ו ת ע ״ פ ח ד ׳ ל ‪ ,‬רש׳׳י ו ה ר ש ׳ ׳ ר ה י ר ש‬

‫לאחר שנוכחנו לדעת‪ ,‬שענין קרבנות חג הסוכות — ב כ ל ל ; וקרבנות הפרים‬
‫בפרט‪ ,‬אומרים דורשני‪ ,‬נסנד• לתשובות שניתנו לשאלח זו‪.‬‬
‫הגמרא במסכת סוכה )נה ע״ב( שואלת ״הגי ‪ 70‬פרים כנגד מ י ? ״ ו מ ש י ב ה‬
‫״כנגד ‪ 70‬אומות העולם״‪.‬‬
‫על ת ש ו ב ה זו ניתן עדיין להקשות‪ ,‬אם עיקר הענין הוא להקריב ‪ 70‬ס ר י ס‬
‫במשך החג‪ ,‬מדוע שלא נקריב ‪ 10‬פרים בכל יום ויום ?‬
‫תשובה לקושיה זו נוכל למצוא בדברי רש״י על התורה )במדבר כט‪ ,‬י ח (‬
‫המסביר ע ״ פ המדרש שהפריט מ ת מ ע ט י ם מיום ליום כדי לרמוז שאומות ה ע ו ל ם‬
‫פוחתים והולכים וסופם שיכלו מ ן ה ע ו ל ם ‪) .‬זאת למרות שעצם ההקרבה נ ו ע ד ה‬
‫‪3‬‬

‫לקב״ה י האם רמז יש כאן שהיתום הדין — הכולל גם את הדין על המים — נמשד ע ד‬
‫לשמיני עצרת ז‬
‫הקשר בין שלושת המועדים הללו ניכר גם בכד שמועדים אלו אינם נזכרים ב ר ש י מ ו ת‬
‫ההגים ב‪0‬פר שמות ודברים והם הטיבה נפרדת משלושת הרגלים‪.‬‬
‫כמו־כז‪ ,‬נפקדים מועדים אלו מרשימת המועדים בספר יחזקאל )פרקים מה‪-‬־מו(‪ ,‬אס כ י‬
‫שם נפקד גם מקומו של חג השבועות‪.‬‬
‫ב‪ .‬גם הזהות שבין קרבן ראש חודש לקרבנות המועדים הינד‪ .‬מעניינת ואולי רומזת ל כ ך‬
‫שבעבר נהגו בראשי חודשים לשבות ממלאכה במו במועדים‪ .‬ואף על פי ש ב פ ר ש ת‬
‫המועדים בפרשת אמור לא מוגדר ראש חודש כמקרא קדש — ביטוי המציין ש ב י ת ה‬
‫מכל מלאכת ע ב ו ד ה — ה ר י שלמעשה ניתן להוובח שראשי חודשים היו מקראי ק ד ש‬
‫מבחינת עשיית מלאכה‪ .‬ראה למשל יחזקאל מו‪ ,‬א‪ :‬״שער החצר יהיה סגור ששת י מ י‬
‫המעשה וביום השבת יפתח וביום החודש יפתח״ )וראה גם שמו״א‪ ,‬כ‪ ,‬יח—יט וברש״‪,‬‬
‫שם‪ ,‬עמום ח‪ ,‬ה‪ ,‬ישעיהו א‪ ,‬יג וברש״י וברד״ק שם‪ .‬והשווה גם ראש השנה כ״ג ע׳׳א‬
‫שבשני ימי ראש הודש היה ביטול מלאכה שני ימים‪ ,‬ומגילה ב״ב ע״ב שקורין א ר ב ע ה‬
‫בהול המועד ובראשי חודשים כיוון שאין בכד ביטול מלאכה לעם(‪.‬‬
‫‪2‬‬

‫שבעה פרים‪ ,‬שבעה אילים ושעיר עיזים לחטאת — בפסח‪ ,‬ובסוכות גס כן יעשה כ א ל ה‬
‫שבעת ימים )סוף פרק מ״ה(‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫לשאלה זו ניתן להציע הסבר נוסף המתבסס על דברי הגמרא — המייחסים מ ש מ ע ו ת‬

‫‪6‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫לכפר ולהתפלל אף עליהם‪ ,‬וכדברי ר׳ יוחנן שם ב ג מ ר א ‪ :‬״אוי להם לגויים שאבדו‬
‫ואין יודעים מ ה איבדו‪ ,‬שבזמן שביהמ״ק קיים מזבח מכפר עליהם ועכשיו מ י מכפר‬
‫עליהם ?״(‬
‫מדוע כפרה זו נקבעח דווקא לחג הסוכות ? על־כך משיב רש״י בדבריו על‬
‫הגמרא שם‪ ,‬שבסוכות נידונים על המים וכיוון שהגשם יורד בכל העולם ומיטיב‬
‫ומברך את כל העולם‪ ,‬יש לכפר על העולם כולו כדי שיהיה זכאי לירידת הגשמים‪.‬‬
‫בפירושו לתורה )במדבר כט‪ ,‬יג(‪ ,‬וכן במאמרו ״סוכתו של לויתן״‪ ,‬במעגלי‬
‫שנה ה״א‪ ,‬מ צ ט ט הרב ש״ר הירש א ת דברי חז״ל ש ״ ה נ י שבעים פרים כנגד מ י ‪-‬‬
‫כנגד שבעים אומות״ ורואה כאן ביטוי של קרבן לכלל האנושות וקרבן ישראל זה‬
‫מבטא בקשה לכפר על כלל האנושות‪ .‬הרב הירש מסביר שהעובדה שמספר קרבנות‬
‫האילים והכבשים בסוכות כפול מקרבנות ש א ר החגים‪ ,‬מעידה ש י ש לחלק א ת‬
‫קרבנות חג הסוכות לשתי קבוצות‪ .‬קבוצה א ח ת מציינת א ת קרבנות חג הסוכות‬
‫היסודיים‪ ,‬וחם שבעח כבשים ואיל א ח ד — כמקובל בכל שאר המועדים — ושבעה‬
‫פרים המיהדים א ת סוכות מ כ ל שאר המועדים; והקבוצה השניה היא שוב ש ב ע ה‬
‫כבשים ואיל א ח ד כמקובל ושישה פרים הפוהתים והולכים מידי יום ע ד שביום‬
‫השביעי לא מוקרב אפילו פר אהד‪ .‬הקבוצה חראשונח מציינת ע ל ־ פ י חרב הירש‬
‫את עם ישראל‪ ,‬כאשר הקבוצה השניה מציינת א ת אומות חעולם‪ ,‬כשפחיתת הפרים‬
‫מציינת א ת ח ק ט נ ת חניגוד שבין אומות חעולם וישראל ע ד לביטולו חמוחלט של‬
‫ניגוד זה‪.‬‬
‫בפרוש זח מצינו ש נ י חידושים‪, :‬‬
‫א‪ .‬ה מ ש מ ע ו ת העיקרית של קרבנות חפרים איננח במספרם חכללי‪ ,‬א ל א במספר‬
‫הפרים המוקרב מידי יום ביומו‪ ,‬כשיש מ ש מ ע ו ת לשינוי המספר מידי יום ביומו‪.‬‬
‫ב‪ .‬קרבנות חג הסוכות הינם‪ ,‬למעשה‪ ,‬צרוף של ש נ י קרבנות המוקרבים יחדיו‪.‬‬
‫פרושו זח של חרב חירש מותיר עדיין מספר ש א ל ו ת ‪:‬‬
‫א‪ .‬לא מוסבר היחס שבין מספר הפרים הרב שבסוכות )‪ 7‬ליום בקבוצה היסו־‬
‫דית( ובין מספר הפרים בשאר המועדות‪.‬‬
‫ב‪ .‬לא ברור על סמך מ ה מוצע לחלק א ת ש ת י הקבוצות באופן זה ולא באופנים‬
‫אפשריים אהרים‪.‬‬

‫למספר הכולל של קרבנות הפרים בסוכות ולא למספר הקרבנות שהוקרב בכל יום —‬
‫והוא שאם היינו מצטווים להקריב ‪ 10‬פרים כל יום היינו עלולים לטעות ולחשוב‬
‫שהרעיון והמשמעות של פרי ההג הוא בעובדה שמקריבים ‪ 10‬פרים בבל יום‪ ,‬ולא היינו‬
‫מעלים על דעתנו שהמשמעות האמיתית היא בסכום הבולל של הפרים‪ .‬בבד שהתורה‬
‫שינתה את מספר הפרים מידי יום; וכיוון שלא סביר שהתורה באה ללמדנו שכל יום‬
‫בסוכות שונה מהותית מ מ ש נ ה ו ) מ ע ב ר לשוני שבין פסה ובין ר״ח‪ ,‬למשל — שקרבנותיהם‬
‫שווים( הרי שעל־כרחד עלינו להגיע למסקנה שבניגוד לשאר קרבנות החגים‪ ,‬בהם‬
‫אנו מחפשים את משמעות מספר הקרבנות המוקרב בכל יום בפני עצמו‪ ,‬הרי בסוכות‬
‫יש להפש אחר משמעות הסכום הכולל של הפרים שהוקרבו במשך החג בולו‪.‬‬

‫‪7‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ג‪ .‬לא ברור על סמך מ ה מזוהות הקבוצות כישראל מול אומות העולם‪ ) .‬ש א ל ד ‪,‬‬
‫זו‪ ,‬אף שאפשר אולי להפנות גם כנגד סרושם של חז״ל‪ ,‬ק ש ה בעיקר ע ל ם ד ו ש‬
‫הרב הירש כיוון שלחז״ל שחתיחםו לכל קרבנות הפרים כקבוצה א ח ת ו ה ג י ע ו‬
‫למספר ‪ 70‬פשוט יותר להבין שקשרו זאת לאומות חעולם שמספרם כפי ש י ד ו ע ל ב ו‬
‫ממקורות אחרים הוא ‪.(70‬‬
‫ד‪ .‬כמו כן לא ברור כיצד פ ה י ת ת מספר הפרים מציינת את ה ק ט נ ת ה נ י ג ו ד‬
‫שבין ישראל לעמים ע ד לביטולו חמוחלט‪.‬‬
‫לכן יש מקום להוסיף נדבך נוסף‪.‬‬
‫ג‪.‬‬

‫ת ו ס פ ת הפרים בסוכות זהה בדיוק למספר פדי כל ש א ר ה מ ו ע ד י מ‬

‫כפי שעולה מעיון במספרי הקרבנוח‪ ,‬השינויים שבין המועדים מ ת ב ט א י ם‬
‫במספר הפרים‪ .‬כיוון שכך העובדה שבסוכות הוכפלו גם מספרי הכבשים ו ה א י ל י ם‬
‫מ ל מ ד ת שאמנם עדים אנו בסוכות לקרבן כפול‪ ,‬ולכן הצעתו של הרב הירש ל ח ל ק‬
‫א ת קרבנות ח ג הסוכות לשתי קבוצות נראית מכוונת לפשוטו של מקרא‪.‬‬
‫מ צ ד שני‪ ,‬כאמור לעיל )הערה ‪ ,(3‬נראית גישת חז״ל למצוא מ ש מ ע ו ת ב מ ס פ ר‬
‫הכולל של הפרים כמכוונת יותר לפשוטו של מקרא‪.‬‬
‫לאור זאת‪ ,‬יש מקום להציע שאמנם קרבנות חג הסוכות מורכבים מ ש ת י ק ב ו צ ו ת‬
‫— כדברי הרב הירש — כאשר קבוצח אחת זהה לקרבנות פסח ושבועות )‪ 2‬סרים‬
‫כפי שהיה צפוי ש י ה י ה ; ואילו הקבוצה השניה מורכבת בנוסף לקרבן ה כ ב ש י ם‬
‫והאילים חסטנדרטי מ־ ‪ 11‬פרים )‪ (13—2‬שפוחתים והולכים עד ל־‪ 5‬פרים ב י ו ם‬
‫השביעי ובסה״כ ‪ 56‬פרים במשך כל ש ב ע ת ימי חחג‪ ,‬ושכאמור לעיל‪ ,‬במספר ז ה‬
‫כלומר‪ ,‬במספר הכולל — יש לחפש א ת מ ש מ ע ו ת קבוצת הקרבנות ה ז ו — ו כ ג י ש ת‬
‫חז״ל‪.‬‬
‫מד• משמעותו של חג שמקריבים בו ‪ 56‬פרים ? או במילים אהרות‪ ,‬מ ה מ ב ט א ת‬
‫הקרבת ‪ 56‬פרים במהלך חג הסוכות בנוסף לקרבנות החג הרגילים ? ה ת ש ו ב ה ל כ ך‬
‫תתבהר אם נערוך סיכום של כל קרבנות הפרים בכל מועדי ה ש נ ה )כאשר אנו נ ו ת נ י ם‬
‫גם לסוכות ‪ 2‬פרים כבשאר חרגלים ו ר ״ ח ( ‪:‬‬

‫—‬

‫סרים‬
‫—‬

‫—‬

‫ראש‪ 2‬חדש‬
‫פריםפסח‬

‫‪2‬‬

‫חדשיהשנח(‪2‬‬

‫‪x‬‬
‫‪x‬‬

‫פרים‬
‫—‬
‫שבועות‬

‫‪2‬‬

‫‪2‬‬

‫‪x‬‬

‫פדים‬
‫סוכות‬

‫ימיחחג(‪7‬‬

‫(‬

‫‪1‬‬
‫(‬

‫= ‪14‬‬
‫= ‪2‬‬

‫‪1 x‬‬
‫ימיהחג(‪7‬‬

‫= ‪24‬‬

‫(‬

‫= ‪14‬‬

‫ראש חשנח‬

‫— ‪1‬‬

‫= ‪1‬‬

‫יום כפורים‬

‫— ‪1‬‬

‫‪-‬‬

‫‪1‬‬

‫סך הכל‬

‫)פרי כל המועדים(‬

‫—‬

‫‪56‬‬

‫‪8‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫לפי זה‪ ,‬ניתן להעלות רעיון פשוט להבנת רבוי פרי החג‪ ,‬והוא ש מ ע ב ר להיותו‬
‫של סוכות מ ו ע ד כשאר המועדים‪ ,‬הרי הוא חג השקול כ נ ג ד כל שאר מועדי ה ש נ ה‬
‫ולכן גם יש בסוכות קרבן כ פ ו ל ‪:‬‬
‫אחד — קרבנות סוכות כמועד במסגרת שאר המועדים )שבעה כבשים‪ ,‬איל אהד‬
‫ושני פרים(‪.‬‬
‫והשני — קרבנות סוכות כחג מרכזי השקול כנגד כל מועדי ה ש נ ה )שבעה‬
‫כבשים‪ ,‬איל אחד וחמישים ושישה פרים(‪.‬‬
‫יתרונו של פרוש זה הינו בכך שהוא מבאר את ענין חכפילות בקרבנות הכבשים‬
‫והאילים; הוא מתבסס על כך שיש בקרבנות סוכות גם את קבוצת הקרבנות המקו־‬
‫בלים בהגים ד ו מ י ם ; ומספר הקרבנות שבקבוצה השניה מקבל את מ ש מ ע ו ת ו והסברו‬
‫מתוך נתונים המצויים בפרשה גופה‪ ,‬מבלי להזדקק למקורות ולחנחות שאינן מ צ ד ו ת‬
‫בפרשה עצמה‪.‬‬
‫כדי לבסס כיוון זה‪ ,‬יש לברר ש נ י דברים‪.‬‬
‫א‪ .‬האם העובדה שפר שמיני־עצרת לא חובא בחשבון מ ע ר ע ר ת א ת השוויון‬
‫המדויק שבין קרבנות כל המועדים ובין קרבנות קבוצת הקרבנות השניה בסוכות —‬
‫שוויון עליו ה צ ב ע נ ו בדברינו ?‬
‫ב‪ .‬האם מצינו מקורות נוספים חמעידים על אופיו חכפול של חג הסוכות ואולי‬
‫על היותו חג השקול כנגד שאר חחגים כולם ?‬
‫לגבי השאלה הראשונה פשוט שפר ש מ י נ י ־ ע צ ר ת איננו פוגע בשוויון המדויק‬
‫עליו הצבענו לעיל‪ ,‬כיוון ש ש מ י נ י ־ ע צ ר ת הינו מבהינות מסוימות סיומו ש ל סוכות‬
‫ומבחינות אחרות היגו רגל בפני עצמו«‪ ,‬ולכן אם באנו לצרף א ת פר ש מ י נ י ־ ע צ ר ה‬
‫לחשבון חפרים עומדות בפנינו ש ת י אפשרויות חגיוניות ב ל ב ד ; או לצרפו גם לסוכות‬
‫וגם לשאר המועדים‪ ,‬או להעמידו באופן נפרד וייחודי ולא לצרפו לא לסוכות‬
‫ולא לשאר המועדים‪ .‬ש ת י האפשרויות הללו יביאו בסופו ש ל דבר לשמירת השוויון‬
‫חמדויק שבין פרי חחג לפרי שאר ה מ ו ע ד ו ת ‪.‬‬
‫‪8‬‬

‫‪4‬‬

‫״הג הסוכות שבעת ימים״ )ויקרא כ״ג לד( ״חג ה׳ שבעת ימים״ )שם שם לט(‪ ,‬ומיד‬
‫לאחר מכן ״ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון״ )שם שם לט(‪ ,‬ושוב לאחר‬
‫מכן‪ :‬״ושמתתם לפני ה׳ שבעת ימים״ )שם שם מ—מא(‪ .‬וכן גם בספר במדבר ״וחגותם‬
‫חג לה׳ שבעת ימים״ )כ״ט יב(‪ ,‬ובהמשך ״ביום השמיני ע צ ר ת ‪ . . .‬״ )שם שם לה(‪.‬‬
‫וראה גם ריש פרק רביעי במסכת סוכה‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫מתוך העובדה שבשמיני עצרת יש רק שבעה כבשים ואיל אהד‪ ,‬נראית יותר האפשרות‬
‫השניה והיא‪ ,‬ששמיני עצרת איננו שייך להג הסוכות על שני מרכיביו‪ ,‬ושני מרכיבים‬
‫אלו מתיתםים לשבעת ימי הסוכות בלבד‪ .‬ומצד שני‪ ,‬שמיני עצרת הינו מועד הקשור‬
‫והנובע מסוכות ואיננו שייך לכל המועדים האחרים‪ ,‬כי אין כל אפשרות לראותו‬
‫כמועד עצמאי העומד בפני עצמו‪ ,‬שהרי סוף סוף הוא היום השמיני הבנוי על שבעת‬
‫הימים הקודמים לו‪ .‬לכן אין פר היום יכול להמנות לא בין קרבנות סוכות ולא בין‬
‫קרבנות המועדים האהרים שכנגדם שקול הג הסוכות‪.‬‬
‫מה הרעיון הטמון בחג מיוהד זה ז לענ״ד נראה שמגמתו של שמיני עצרת היא לכנוס‬
‫הביתה את כל השסע‪ ,‬הברכה והלימוד שנרכשו במשך שבעת ימי הסוכות על שני‬

‫‪9‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ד‪.‬‬

‫דעתר‪-‬אמכללת הרצוג‬
‫י י ח ו ד ו ש ל ח ג ה ס ו כ ו תאתרב מ ק‬

‫לגבי השאלה השניה נראה שאמנם ניתן למצוא מקור לעובדת היותו ש ל ח ג‬
‫הסוכות הג כפול‪ ,‬וזאת בפרשית המועדות שבספר ויקרא )כג‪ ,‬לג—מד(‪ .‬ב פ ר ש י ה ז ו‬
‫מוקדשים שני קטעים נפרדים לחג הסוכות‪ ,‬דהיינו‪ ,‬מצוות הג הסוכות נזכרת ב פ ר ש ה‬
‫זו פעמיים‪ ,‬כאשר כל קטע כולל פתיחה הקובעת את תאריכו המדויק של החג׳ א ת‬
‫מספר הימים של החג ואת מצוות ימי השבתון בראשון ובשמיני‪ .‬סביר מאוד ל ה נ י ח‬
‫שכפילות זו נועדה להדגיש את אופיו הכפול של חג הסוכות‪.‬‬
‫יתירח מזו‪ ,‬ניתן לראות ש מ צ ד אחד מופיע חג הסוכות במסגרת ה ר ש י מ ה‬
‫הכללית של כל חחגים )ויקרא כג‪ ,‬לג—לו(‪ ,‬ומצד שני‪ ,‬עומד חג חםוכות כ ש ק ו ל‬
‫כנגד כל שאר המועדים‪ ,‬כאשר לאחר ה ח ת י מ ה המופיעה בתום רשימת כל ה מ ו ע ד י ם‬
‫)שם‪ ,‬שם‪ ,‬לז—לח‪ :‬״אלה מועדי ה׳ אשר תקראו אותם מקראי קדש‪ ,‬להקריב א ש ה‬
‫ל ח ׳ ‪ . . .‬מ ל ב ד ש ב ת ו ת ח ׳ ״ וכר( נזכר חג חםוכות‪ ,‬כביכול‪ ,‬כעומד בפני ע צ מ ו‬
‫ברשימה נפרדת ועצמאית )שם‪ ,‬שם‪ ,‬לט—מג(‪ :‬״אך בחמשה עשר יום לחדש ה ש ב י ע י‬
‫באספכם את תבואת הארץ תחגו את־ חג ־ה׳ ש ב ע ת ימים״ וכוי‪.‬‬
‫חבטוי ״אך״ מ ל מ ד שלאחר שנםתימה רשימת המועדים והתורה ס י כ מ ה ‪:‬‬
‫מ ו ע ד י ח ׳ ״ וכר‪ ,‬עדיין נותר חג נוסף שאיננו שייך לרשימה הכללית אלא‬
‫בפני עצמו‪ ,‬ולמעשה יש בפנינו שתי רשימות חגים‪ ,‬שאחת כוללת את כל‬
‫כולל ס ו כ ו ת ; והשניה כוללת את חג הסוכות‪ ,‬בלבד‪ ,‬ששקול כנגד כל רשימת‬
‫הראשונה‪.‬‬

‫״אלה‬
‫עומד‬
‫החגים‬
‫חחגים‬

‫‪,‬‬

‫עובדח זו מודגשת גם בכנויו חמיוחד של ס ו כ ו ת — ״חג ה ״ — כ י נ ו י ש ב ו‬
‫מ ש ת מ ש ת התורה לצורך הגדרת החג בהופעתו ה ש נ י ה ‪ :‬״אלה מועדי ה׳ אשר ת ק ר א ו‬
‫אותם מקראי ק ד ש ‪ . . .‬א ך בחמשה ע ש ר י ו ם ‪ . . .‬ת ח ג ו א ת ־ ח ג ־ ח ׳ ״ ‪ .‬יש ל צ י י ן‬
‫ש ב פ ר ש ת המועדים בויקרא כ ״ ג נזכר הביטוי ״מקרא קדש״ ‪ 11‬פעמים עד ל ח ת י מ ה‬
‫ש ל פ נ י הזכרתו השניה של חג הסוכות ובטוי זח מתיחס לגבי כל המועדים‪ ,‬ל ע ו מ ת‬
‫זאת‪ ,‬בפרשה השניה של חג הסוכות לא הוזכר הביטוי ״מקרא קדש״ ו ה ת ו ר ה‬
‫הסתפקה בביטוי ״שבתון״‪ .‬כמו־כן הביטוי חג־ה׳ שנזכר פעמיים בפרשיה ה ש נ י ה‬
‫של סוכות לא נזכר אף לא פעם א ח ת בכל פרשית המועדות הארוכה ה מ פ ר ט ת‬
‫א ת כל שאר החגים )בפרשיה הראשונה נ ז כ ר ‪ :‬חג ה מ צ ו ת לה׳‪ ,‬ש ב ת ‪ . . .‬ל ה ‪ /‬ח ג‬
‫ה ס ו כ ו ת ‪ . . .‬לה׳‪ ,‬אך אף פעם לא כמו בפרשיה השניה של סוכות‪ :‬חג־ח׳ וחג לה׳(‪,‬‬
‫ופעם נוספת נזכר ביטוי זה בפרשית המועדות בספר ״במדבר״ ושוב אך ורק ל ג ב י‬
‫סוכות — שלא נזכר שם בשמו אלא רק בכינוי ״חג ל ה ׳ ״ ‪.‬‬
‫מ ה ההסבר לשני פנים אלו של חג הסוכות י יתכן שההבדל היסודי בין ס ו כ ו ת‬
‫לשאר החגים נעוץ בעובדה שסוכות מעבר להיותו חג הנובע ממצוותו של ה ק ב ״ ה ‪,‬‬
‫כמו כל שאר החגים‪ ,‬הוא גם חג ט ב ע י הנהוג ע״י כל עם הזוכה לאסוף א ת י ב ו ל‬
‫אדמתו‪ ,‬כדי להודות לאלוהיו על שפע הברכה‪ ,‬ולבקש ולהתפלל לברכה גם ב ש נ ה‬

‫מרכיביו‪ .‬מבחינה זו‪ ,‬כל שבעת ימי הסוכות הינם הכנה לקראת שמיני עצרת שהוא‬
‫פסגת הג הסוכות ותכליתו‪ .‬ואכמ״ל‪.‬‬

‫‪10‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הבאה‪ .‬ואת אותו חג טבעי מצווה התורה לחוג לה׳ שהוא א־להינו‪ ,‬ואליו יש להפנות‬
‫את התפילה לגשם ולברכה ולו יש להודות על כל הטובה של ה ש נ ה שחלפה«‪.‬‬
‫ייחודו זה של חג חםוכות כחג טבעי שאותו יש לחוג לה׳ בא לידי ביטוי‬
‫בעוד מקור מענין‪ .‬הכוונה לסוף ספר זכריח שם מוזכר חג הסוכות כקריטריון קובע‬
‫ומרכזי לקבלת עול מלכות ה ק ב ״ ה ‪:‬‬
‫״והיה כל הנותר מכל־הגויים הבאים על ירושלים ועלו מ ד י ש נ ה ב ש נ ה להש־‬
‫תהוות למלך ה׳ צבאות ולחוג א ת חג הסוכות‪ .‬והיה אשר לא יעלה מ א ת משפחות‬
‫הארץ אל״ירושלים להשתתוות למלך ה׳ צבאות ולא עליהם יהיה ה ג ש ם ‪ . . .‬המגפה‬
‫אשר יגוף ח׳ את חגויים אשר לא יעלו לחוג א ת חג הסוכות‪ .‬זאת תהיה ח ט א ת‬
‫מצריים וחטאת כל חגויים אשר לא יעלו לחוג את חג הסוכות״‪.‬‬
‫אולי גם העובדח שסתם חג במקרא ובהז״ל הינו חג חםוכות מעידח על ייחודו‬
‫זד‪ .‬של חג הסוכות‪ ,‬כיוצא דופן בין שאר חחגים וכעומד בפני עצמו‪ .‬ראה מל״א‪,‬‬
‫ח‪ ,‬ג ; ושם פס׳ ם ה ; מל״א‪ ,‬יב‪ ,‬ל ב ; דבחי״ב‪ ,‬ז‪ ,‬ח ועוד‪ .‬וכן במשנד‪ .‬בכורים א‪ ,‬ו ;‬
‫ראש השנה‪ ,‬א‪ ,‬ב ועוד חרבח בדברי חז״ל‪.‬‬
‫ואולי גם חשמחה היתירח שמצינו בחג הסוכות נובעת מייחודו זד‪ .‬של סוכות‬
‫ומקורה בעובדח שחג חםוכות חינו‪ ,‬למעשח‪ ,‬חג כפול‪ .‬והשווה זאת לפרוש המובא‬
‫בדעת זקנים מבעלי חתוםפות )דברים טז‪ ,‬טו(‪ ,‬שבפסח לא כתוב בשום מקום‬
‫״שמחה״‪ ,‬בשבועות פעם אחת ואילו בסוכות שלוש פעמים‪ ,‬שחרי ״אז לקטו התבואות‬
‫ופירות חאילן וגם חכל נאסף לתוך הבית‪ ,‬אז ה ש מ ח ה ה י א ש ל מ ה ‪ ,‬לכך כתיב ביה‬
‫שלש שמחות״‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫רעיון זד‪ .‬נאמר כבר ע״י הר״מ ברויאר בםפרו ״פרקי מועדות״‪ ,‬וראה שם בעיקר‬
‫בעמוד ‪.578‬‬

‫‪11‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ה ר ב א י ת מ ר ורדזפטיג‬

‫הערות בי״ג יסודות האמונה של הרמב״ם‬

‫הרמב״ם בפירוש המשגה‪ ,‬בהקדמתו לפרק חלק‪ ,‬קובע י״ג יסודות אמונה‪.‬‬
‫הרמב״ם כותב בסיום דבריו ש ם ‪ :‬״ראיתי שזה תועלת ב א מ ו נ ה ‪ . . .‬והתבונן ב ה ם‬
‫ה י ט ב ‪ . . .‬ש א נ י לא כתבתיו איך שנזדמן אלא אחר התבוננות וישוב ה ד ע ת ו ע י ו ן‬
‫בדעות נכונות ובלתי נכונות וסכום מ ה שצריך להאמין מ ה ם ‪ . . .‬״ ‪.‬‬
‫ליסודות אלו מ ע מ ד הלכתי‪ .‬לכופר בהם אין הלק בעוה״ב‪ ,‬כמבואר בהל׳ ת ש ו ב ה‬
‫להלן‪ .‬יתר על כן‪ ,‬הרמב״ם בפיה״מ שם א ו מ ר ‪ :‬״וכאשר יהיו קיימים לאדם כל ה י ס ו ד ו ת‬
‫הללו ואמונתו בהם אמיתית‪ ,‬הרי הוא נכנס בכלל ישראל‪ ,‬וחובה ל א ה ב ו ‪ . . .‬ו א פ י ל ו‬
‫ע ש ה מ ה שיכול להיות מן חעבירות מ ח מ ת ת א ו ת ו ‪ . . .‬וכאשר יפקפק אדם ב י ס ו ד‬
‫מ א ל ו היסודות הרי זה יוצא מן הכלל וכפר בעיקר ונמצא מין ואפיקורוס ו ק ו צ ץ‬
‫בנטיעות‪ ,‬וחובה לשנותו ולהשמידו ועליו הוא אומר הלא משנאיך ה׳ א ש נ א ו כ ר ״ ‪.‬‬
‫וראה עוד בחבורו‪ ,‬הל׳ רוצח פ ״ ד ה״י‪ ,‬הל׳ עדות פי״א ה״י‪ ,‬והל׳ שחיטה פ ״ ד ה י ״ ד ‪.‬‬
‫יסודות אלו זכו לתפוצה רבה‪ .‬יש מ י שקצרם ואלו נכנסו ת ה ת ה כ ו ת ר ת‬
‫י״ג עיקרים לסדר התפילח ונאמרים מדי יום בתפילת שחרית‪ .‬יש מי שהיבר ע ל פ י ה ם‬
‫את הפזמון הידוע בשם ״יגדל״ המופיע בראש הסידור‪.‬‬
‫אולם ד״רמב״ם עצמו חוזר על יסודות אלו בחבורו — הלכות תשובה‪ ,‬כ א ש ר‬
‫בדבריו שם יש חלוקה פנימית באלו עיקרים הכופר בהם נקרא מין אפיקורוס ו כ י ו צ ״ ב ‪.‬‬
‫בכוונתי כאן להשוות דבריו בפיה״מ לדבריו בהל׳ תשובה ובנספח‪ ,‬גם ל א מ ו ר‬
‫בי״ג העיקרים חמופיעים בסוף תפילת שחרית כנ״ל‪.‬‬
‫םקירה כללית‬
‫תחילה נחלק א ת העיקרים לקבוצות‪.‬‬
‫ח מ ש ת הראשונים עוסקים באמונה ב ה ‪ /‬ל א מ ר ‪ :‬מציאותו‪ ,‬אחדותו‪ ,‬ש ל י ל ת‬
‫הגשמתו‪ ,‬קדמותו‪ ,‬ועבודתו ללא אמצעי‪.‬‬
‫השישי והשביעי — נבואה בכלל ויחודה של נבואת משה‪.‬‬
‫השמיני והתשיעי — תורה מן השמים ונצחיותה‪.‬‬
‫העשירי וחאחד עשר — ידיעת הבורא מ ע ש ה בני אדם‪ ,‬והשגהתו — שכר ועונש‪.‬‬
‫השנים עשר והשלשה עשר — ביאת חמשיח ותחית המתים‪.‬‬
‫הלכות תשובה‬
‫בהל׳ תשובה פ ״ ג ה״ו אומר ה ר מ ב ״ ם ‪ :‬״ואלו שאין לחם חלק ל ע ו ה ״ ב ‪ . . .‬ה מ י נ י ם‬
‫והאפיקורםין והכופרים בתורה והכופרים בתחית המתים ובביאת הגואל״‪ .‬א ל ו‬
‫‪12‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מקבילים לכופרים בי״ג יסודות האמונה כמבואר בסמוך‪ .‬אח״כ גוםפו ע ו ד ‪ :‬״המורדים‬
‫ומחטיאי הרבים והפורשין מדרכי ציבור והעושה עבירות ביד ר מ ה בפרהסיא‬
‫כיהויקים והמוסרים ומטילי אימה על הציבור שלא לשם שמים ושופכי דמים ובעלי‬
‫לה״ר והמושך ערלתו״‪ .‬אלו הנוספים אינם כופרים באמונה אלא עוברים ב מ ע ש ה‬
‫ואינם נוגעים לנ״ד‪.‬‬
‫אח״כ מפרט ה ר מ ב ״ ם ‪ :‬״חמשה הן הנקראים מינים״‪ ,‬ואלו מקבילים לה׳ יסודות‬
‫האמונה בה׳‪ ,‬ו ז ״ ל ‪ :‬״האומר שאין שם אלוה ואין לעולם מנהיג )כנגד יסוד א(‪,‬‬
‫והאומר שיש שם מנהיג אבל הן שנים או יותר )כנגד יסוד ב(‪ ,‬והאומר שיש שם‬
‫ריבון אהד אבל שהוא גוף ובעל תמונה )כנגד יסוד ג(‪ .‬וכן האומר שאינו לבדו‬
‫הראשון וצור לכל )כנגד יסוד ד(‪ ,‬וכן העובד כוכב או מזל כדי להיות מליץ בינו‬
‫ובין רבון העולמים )כנגד יסוד ה(״‪.‬‬
‫ממשיך ה ר מ ב ״ ם ‪ :‬״ ש ל ש ה הן הנקראים אפיקורםין‪ :‬האומר שאין שם נבואה‬
‫כלל ואין שם מ ד ע שמגיע מהבורא לבני אדם )כנגד יסוד ו( והמכחיש נבואתו של‬
‫משה רבנו )כנגד יסוד ז(‪ ,‬והאומר שאין הבורא יודע מ ע ש ה בני אדם )כנגד‬
‫יסוד י ( ‪ . . .‬״ ‪ .‬ו ב ה מ ש ך ‪ :‬״ ש ל ש ה הן הכופרים ב ת ו ר ה ‪ :‬האומר שאין התורה מעם ה׳‬
‫אפילו פסוק אחד אפילו תיבח א ח ת אם אמר מ ש ה אמרו מפי עצמו ה״ז כופר בתורה‬
‫)כנגד יסוד ח( וכן הכופר בפרושה והוא תורה שבעל פה והמכחיש מגידיה כגון‬
‫צדוק ובייחוס )כנגד יסוד ח‪ ,‬כמבואר להלן( והאומר שהבורא החליף מצוה זו‬
‫במצוה אחרת וכבר בטלה תורה זו א ע ״ פ שהיא ה י ת ה מעם ח׳ כגון חחגרים )כנגד‬
‫יסוד ט ( ‪ . . .‬״ וכבר הזכיר הרמב״ם לעיל‪ ,‬בהלכה ו‪ ,‬א ת הכופרים בתחיית המתים‬
‫)כנגד יסוד יג( ובביאת הגואל )כנגד יסוד יב(‪ ,‬ולא ראה צורך לחזור עליהם שנית‪,‬‬
‫שכן אינם טעונים ביאור‪.‬‬
‫הקושי בהשוואה — ת ו ר ה שבעי׳פ‬
‫והנה אם נשווה דבריו כאן לי״ג היסודות ש ב י פ ה ״ מ יש לעמוד על שני ענינים‪.‬‬
‫בפיה״מ יש שני כופרים בתורה )ח—ט( ואילו כאן — שלשה‪ .‬אלא יתכן כי אכן‬
‫עיקר ח׳ בפיה״מ כולל בתוכו‪ ,‬לא רק אמונה בתורה מן השמים אלא גם אמונה‬
‫בפרושה המקובל‪ ,‬וז״ל הרמב״ם ש ם ‪ :‬״היסוד השמיני הוא תורה מן השמים‪ ,‬שנאמין‬
‫שכל התורה הזו נ מ צ א ת בידינו היום הנה התורה ש נ י ת נ ה למשה ושהיא כולה מפי‬
‫ה ג ב ו ר ה ‪ . . .‬וזהו ע נ י ן — ״אין תורה מן השמים״‪ ,‬אמרו שהוא האומר שכל התורה‬
‫כולה מ פ י ה ק ב ״ ה חוץ מפסוק אחד שלא אמרו ה ק ב ״ ה אלא מ ש ה מ פ י ע צ מ ו ‪ . . .‬וכן‬
‫פרושה המקובל גם הוא מפי הגבורה‪ ,‬וזהו שאנו עושים היום צורת הסוכה והלולב‬
‫והשופר והציצית והתפילים וזולתם היא ע צ מ ה הצורה שאמר ה׳ למשה ואמר לנו‪,‬‬
‫והוא רק מוביל שליחות נאמן במה ש ה ב י א ‪ . . .‬״ ‪.‬‬
‫הרי גם תורה ש ב ע ״ פ בכלל‪ ,‬והרמב״ם בחל׳ תשובח חילק יסוד זה לשנים —‬
‫כופר בתורה ש ב כ ת ב וכופר בתורה ש ב ע ״ פ ‪.1‬‬
‫‪1‬‬

‫אפשר עוד להעמיק בהשוואה בין נםוה העיקרים בשני המקומות‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬מוסיף‬
‫הרמב״ם בחבורו ״והמכחיש מגידיה כגון צדוק ובייתום״‪ .‬ועיין עוד בתחילת הלכות‬
‫ממרים‪.‬‬

‫‪13‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ה ש מ ט ת יסוד ה ה ש ג ח ה‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הקושי הגדול בהשואה הוא כי יסוד יא כלל אינו מופיע בהל׳ תשובה‪ ,‬י ס ו ד י‬
‫מופיע — ״האומר שאין הבורא יודע מ ע ש ה בני האדם״ אך יסוד יא המשלימו ב מ ד ד ‪,‬‬
‫ידועה‪ ,‬נשמט‪ ,‬וז״ל ב פ י ה ״ מ ‪ :‬״שהוא יתעלה משלם גמול למי שמקיים מ צ ו ת ה ת ו ר ה‬
‫ומעניש מ י שעובר על אזהרותיה ושגמולו הגדול הוא העולם הבא‪ ,‬ועונשו ה ה מ ו ר '‬
‫ה כ ר ת ‪ . . .‬״ ‪ .‬ולמעשה‪ ,‬מ ה דינו של מי שכופר בשכר ועונש ז לפי פיה״מ הוא ב כ ל ל‬
‫הכופרים כנ״ל‪ ,‬אך לכאורה לא כן הוא לפי ה׳ תשובה‪.‬‬
‫אעלה כמה תרוצים בישוב הקושי‪ ,‬אם כי אין לבי שלם‪ ,‬אף לא באחד מ ה ם‬
‫כמבואר להלן‪.‬‬

‫א‪.‬‬

‫׳ימרה כ נ ג ד מדד‪.‬״ ה י ד ו ע מ ס ב ר ה‬

‫הרמב״ם בחבורו עוסק במי שאין לו חלק בעוה״ב‪ ,‬וביסוד יא בפיה״מ ק ו ב ע‬
‫הרמב״ם כי עיקר הגמול הוא בעוה״ב‪ ,‬והאריך בזה גם בחבורו שם ס״ח‪ ,‬ואם כ ן‬
‫ברור כי מי שאינו מאמין בעוה״ב אין לו הלק בו‪ ,‬ולא הוצרך הרמב״ם ל ה ז כ י ר ו ‪.‬‬
‫אין זה סתם ענין של מדד‪ .‬כנגד מדד‪ ;- .‬אלא גם בסברה מובן שהגמול לא י נ ת ן‬
‫למי שכופר בו‪.‬‬
‫רעיון זה נמצא כבר בגמרא‪ .‬על דברי חמשנד‪ .‬ריש פרק חלק )סנהדרין צ‪ ,‬א (‬
‫״ואלו שאין להם הלק לעוה״ב‪ ,‬האומר אין ת ה י י ת המתים מן ה ת ו ר ה ‪ . . .‬״ מ ס ב י ר ה‬
‫הגמ׳ ש ם ‪ :‬״וכל כך למה‪ ,‬ת נ א הוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהיה לו ח ל ק‬
‫בתחיית המתים‪ ,‬שכל מדותיו של ה ק ב ״ ה מדד‪ .‬כנגד מ ד ה ‪ . . .‬״ ‪.‬‬
‫אמנם מכאן מ ש מ ע כי עוח״ב ותחיית המתים הד הם‪ ,‬כ ש י ט ת הרבה ר א ש ו נ י ם‬
‫שאף ציינו לסוגיה זו ‪ ,‬שלא כ ד ע ת הרמב״ם‪ ,‬כמבואר להלן‪ .‬אך לא ה ב א ת י ק ט ע זד‪,‬‬
‫מ ן הגמ׳ אלא כדי להצביע על העקרון כי הכופר בדבר אינו ראוי לאותו דבר‪.‬‬
‫‪t‬‬

‫‪3‬‬

‫אמנם על הסבר זה ניתן לשאול‪ ,‬ראשית‪ ,‬דרך פוסק לפרש דבריו‪ ,‬ולא ל ס מ ו ר‬
‫ע ל ה ב נ ת נ ו מסברה‪ .‬והרי המשנה פירשה‪ ,‬ולא סמכה על הבנתנו‪ .‬אמנם מ ב ה י נ ה ז ו‬
‫י״ל כי ה מ ש ג ה רוצה גם להשמיענו א ת חקשר שבין תחיית המתים לעוה״ב כ נ ״ ל ‪.‬‬
‫שנית‪ ,‬גס אם נקבל הסבר זה ל ה ש מ ט ת העוה״ב‪ ,‬עדיין ניתן להפריד בין עקרון ה ג מ ו ל‬
‫לבין עוה״ב‪ ,‬שכן מ ה דינו של אדם שאינו מאמין בשכר ועונש‪ ,‬אך מאמין ב ע ו ה ״ ב ‪,‬‬
‫השארות הנפש לכל‪ ,‬ללא חשבון גמול ? לכאורה הוא כופר בעקרון הגמול‪ ,‬ו א י נ ו‬
‫בן עוה״ב‪ ,‬אם כן מ ד ו ע לא מנאו הרמב״ם ?‬

‫בפיה״מ מדגיש הרמב״ם את משה כשליח הגבורה‪ ,‬שמסר לגו את התורה ופירושה‪,‬‬
‫וברור שפרושה המקובל של התורה הגיע אלינו באמצעות ״מגידיה״‪ ,‬כפי שתוארו בראש‬
‫מסבת אבות‪ ,‬ובהקדמת הרמב״ם למשנה תורה‪.‬‬
‫‪2‬‬

‫ראה סוטה‪ ,‬ח‪ ,‬ב‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫ראה רמב״ן בספרו תורת האדם‪ ,‬שער הגמול )הוצאת שעוועל‪ ,‬עמ׳ רצט(‪ ,‬והר״ן בחדושיו‬
‫לסנהדרין באן‪.‬‬

‫‪14‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ובדוחק י״ל כי אין הרמב״ם עוסק באמונה חלקית בעיקרים‪ ,‬ובמצב הרגיל‬
‫אין להפריד בין מושג חגמול לבין עוח״ב ‪.‬‬
‫‪4‬‬

‫ב‪.‬‬

‫עולם ה ב א בכלל תחיית המתים‬
‫‪8‬‬

‫הרב יעקב אריאל )שטיגליץ( עוסק אף הוא בהשואה בין פ י ה ״ מ להיבור‬
‫)הל׳ תשובה(‪ ,‬ובנ״ד הוא א ו מ ר ‪ :‬״כי בכך ש מ נ ה הרמב״ם א ת הכופר בתחיית המתים‬
‫בין הללו שאין להם חלק בעוה״ב הוא יצא ידי ח ו ב ת ו ‪ . . .‬ו מ ה הכופר רק בחללן‬
‫מהגמול )תחח״מ( אין לו חלק לעוה״ב‪ ,‬הכופר בעיקר הגמול )העוה״ב לשיטתו‬
‫של הרמב״ם( על אחת כמה וכמה‪ .‬בקיצור‪ ,‬כוונת הרמב״ם לומר‪ ,‬שאפילו הכופר‬
‫בתחח״מ אין לו חלק ל ע ו ה ״ ב ‪ . . .‬״ ‪.‬‬
‫על כך יש להעיר‪ ,‬בדרך שהערנו לעיל‪ .‬אף אם נראה את ת ח ה ״ מ כחלק מגמול‬
‫עוה״ב‪ ,‬עדיין יתכן להפריד בין עצם הגמול לבין עוה״ב‪ ,‬ולא נכפול את דברינו‬
‫דלעיל‪.‬‬
‫אך עצם חנחת חרב אריאל‪ ,‬כי ת ח ה ״ מ היא גמול נופף צריכה עיון‪ .‬הרמב״ם‬
‫כאמור מפריד בין עוה״ב‪ ,‬שהוא עולם הנשמות‪ ,‬ללא גוף‪ ,‬הקיים מ י ד לאחר ה מ ו ת‬
‫)הל׳ תשובח סוף פ״ח( לבין תהיית המ!ים‪.‬‬
‫טעמה של תחיית המתים סתום ברמב״ם‪ ,‬גם לאחר שטרח לכתוב א ג ר ת ש ל מ ה‬
‫בענינה‪ .‬הרמב״ם שם מציין כי זו תופעה נסית‪ ,‬״כי אותם בני אדם אשר יחזרו‬
‫נפשותם לאותם חגופות יאכלו וישתו וישמשו ויולידו וימותו אחרי אריכות ימים‬
‫הרבה כימי אותם הנמצאים בימות המשיח‪ ,‬אבל החיים שאין מות אחריחם חם חיי‬
‫העולם הבא לפי שאין בו ג ו ף ‪ . . .‬״ ‪.‬‬
‫‪6‬‬

‫אין הרמב״ם מזכיר כי ת ח ה ״ מ חיא חלק מן הגמול כלל‪.‬‬
‫בפיה״מ לפרק חלק‪ ,‬שם נאמר כי ת ח ה ״ מ תהיה לצדיקים‪.‬‬
‫שתי השערות בטעם ה ד ב ר ‪ :‬״א‪ .‬אולי ירידת הנפשות אינה‬
‫שיחזרו‪ ,‬אלא לצורך בני העוה״ז‪ ,‬שיראו את נם ה ו פ ע ת ם ‪. . .‬‬
‫שבירידה מחודשת לעוה״ז היא בכך שיוכלו להמשיך ולהשתלם‬

‫אפשר אולי שרמז יש‬
‫הרב י׳ ש י ל ת מ ע ל ה‬
‫לצורכם של הצדיקים‬
‫ב‪ .‬יש לומר ש ה מ ע ל ה‬
‫בתורה ו ב מ ע ש ״ ט ‪ . . .‬״‬
‫‪7‬‬

‫העולה מן האמור כי עלינו להאמין בתחה״מ כנס לא מוסבר‪ ,‬שכן הודיענו‬
‫דניאל בספרו )עי׳ באגרתו של הרמב״ם שם(‪ .‬כ מ ה קשה לאור זאת לומר כי יסוד‬
‫הגמול‪ ,‬שהוא מובן ומוסבר באריכות בכמה מקומות ברמב״ם‪ ,‬כלול כאן‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫לא שאלתי להיפר‪ ,‬מה דינו של אדם שמאמין בגמול‪ ,‬אך רק בעוה״ז‪ ,‬ולא בעוה״ב ?‬
‫שכן ממה נפשך‪ .‬אם הוא בן עוה״ב‪ ,‬מובן שלא מנאו הרמב״ם‪ ,‬ואם אינו בן עוה״ב‬
‫)עי׳ היטב בל׳ הרמב״ם בפיה״מ(‪ ,‬הרי הוא כלול במי שכופר בעוה״ב‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫במאמרו ״י״ג העיקרים להרמב״ם״‪ ,‬סיני כרך נח עמ׳ נח‪ ,‬תודתי נתונה לרב י׳ שילת‬
‫שהפנה אותי למאמר זה‪ ,‬ולהםברו של הרב נ׳ רביגוביץ המובא להלן‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫אגרות הרמב״ם‪ ,‬מהדורת הרב קאפח‪ ,‬הוצאת מוסד הרב קוק‪ ,‬תשל״ב עמ׳ פב‪.‬‬

‫‪7‬‬

‫בהערותיו למהדורתו את אגרות הרמב״ם ה״א עמ׳ שנ‪.‬‬

‫‪15‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ג‪.‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫גמול בכלל מומר לכל התורה‬

‫הסבר אהר מובא בספרו של הרב נהום א‪ .‬רבינוביץ‪ ,‬״יד פשוטה״ על הרמב״ם‬
‫בהל׳ תשובה פ״ג ה״ט ‪ .‬הרמב״ם שם מ מ ש י ך ברשימת אלו שאין להם חלק ל ע ו ה ״ ב ‪:‬‬
‫״שנים הם המשומדים‪ ,‬המשומד לעבירה אהת והמשומד לכל התורה כולה‪ .‬מ ש ו מ ד‬
‫לעבירה אהת — זה שהחזיק עצמו לעשות אותה עבירה בזדון ונתפרסם בה והורגל‬
‫‪ . . .‬והוא שיעשה אותה להכעיס‪ ,‬והמשומד לכל התורה — כגון‪ ,‬החוזר ל ד ת י הגויים‬
‫בשעה שגוזרין ש מ ד וידבק בהם ו י א מ ר ‪ :‬מ ה בצע לי לדבוק בישראל שהם שפלים‬
‫ונרדפים‪ ,‬טוב לי שאדבק באלו שידם ת ק י פ ה ‪ . . .‬״ ‪.‬‬
‫מ ש מ ע מדבריו כי בעצם המומר לעבירה אחת כופר בתורה‪ ,‬וע״ע מו״נ ח ״‬
‫פמ״א‪ ,‬ואם כן מה בינו לבין מומר לכל ה ת ו ר ה ? מסביר בעל ״יד פשוטה״ ש‬
‫״אמנם רבינו דייק בלשונו להשמיענו שאפילו לא עבר שום עבירה כלל מ ש ו מ ד ה ו א‬
‫בזה שאומר מה בצע לי להדבק בישראל שהם שפלים ונרדפים ו כ ו ׳ ‪ . . .‬נמצא שהאומר‬
‫מה פ צ ע כופר בשכר ו ע ו נ ש ‪ . . .‬הוא היסוד הי״א׳‪ .‬נמצא כי הרמב״ם כלל יסוד זד‪,‬‬
‫בהלכה ט‪.‬‬
‫הסבר זה נראה לי דהוק משני טעמים‪ .‬ראשית‪ ,‬לא מסתבר שהרמב״ם ה ב ל י ע‬
‫א ח ד מיסודות האמונה אגב דין מחודש בדבר מי שפירש מעל עם ישראל ב ש ע‬
‫צרתו‪ .‬שנית‪ ,‬קשה לדעת מה השיקולים של אותו פורש מהציבור‪ .‬אולי מאמין הוא‬
‫בהשגחה אך אין לו הכה הנפשי להתמודד עם המציאות העכשוית‪ ,‬ומוכן היא לותר‬
‫על חלקו בעוה״ב ובלבד שיהא לו ע ו ח ״ ז ? במלים אחרות‪ ,‬נראה שהרמב״ם כ א ן‬
‫עוסק בפגם במעשה‪ ,‬או אף באמונה הכרוכה במעשה‪ ,‬והם בכלל ״המורדים״‪ ,‬ו ל א‬
‫בפגם באמונח לכשעצמד‪ .‬שנידונו בחל׳ ז—ח‪ ,‬שהם בכלל ״המינים‪ ,‬אפיקורסים‬
‫וכופרים״‪ ,‬ראה שם ה״ו‪.‬‬
‫‪8‬‬

‫ג‬

‫ם ‪:‬‬

‫ת‬

‫ד‪.‬‬

‫טועה ביסוד ה ה ש ג ח ה‬

‫חרמב״ם במורח נבוכים ח״ג פי״ז מונה השקפות שונות בדבר ההשגחה‪ ,‬פוסל‬
‫ארבע דרכים‪ ,‬ומציג את השקפתו — היא השקפת התורה‪.‬‬
‫נסקור בקצרה דברי חדמב״ם ולאורם נבחן את שאלתנו‪.‬‬
‫ההשקפה הראשונה חמיוחםת לאפיקורוס‪ ,‬מייחסת א ת כל המציאות למקרה‪.‬‬
‫ההשקפה השניה השקפת אריםטו‪ ,‬מאמינה בהשגחה בחוקי ה ט ב ע ״הגלגלים ומד‪,‬‬
‫שיש בהם״‪ ,‬אך זו נסתיימה עם גלגל הירח‪ ,‬ואין הבורא משגיח על ה נ ה ג ת בני‬
‫אדם ה מ ש ת נ י ת ״כללו של ד ב ר ‪ . . .‬כ ל דבר שראהו תדיר לא יפםד ולא י ש ת נ ה‬
‫לו נוהג כלל‪ ,‬כמו המצבים ה ג ל ג ל י י ם ‪ . , .‬זה ב ה נ ה ג ה ‪ . . .‬וכל מ ה שרואה שאינו נוהג‬
‫לפי מ ש ט ר ואינו צמוד לסדר ומצבי פרטי כל מין מן הצומח והחי והאדם‪ ,‬א ו מ ד‬
‫ש ז ה במקרה‪ ,‬לא בהנהגת מנהיג‪ ,‬כלומר שאין ה ה ש ג ח ה האלוקית מתלווה עמו‪,‬‬
‫וסובר כי לווי ההשגחה גם למצבים אלה נמנעת‪ ,‬וזה נספח להשקפתו בקדמות העולם‪,‬‬
‫ושכל מ צ ב י המציאות הזו כ פ י שהם הפכם נמנע‪ ,‬ואשר דעתם כפי השקפה זו גם‬
‫מאותם שיצאו מכלל תורתנו הם האומרים עזב ה׳ א ת הארץ״‪.‬‬
‫‪8‬‬

‫מהדורה שניה ומתוקנת‪ ,‬עמ׳ נו—נז‪.‬‬

‫‪16‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ההשקפה השלישית‪ ,‬של כ ת ״האשעריה״ המוסלמית‪ ,‬מ א מ י נ ה שהכל גזור מראש‪,‬‬
‫הנהגת האדם כהנהגת ההי‪ ,‬צומח ודומם‪ ,‬שלא על פ י בהירה הופשית ושכר ועונש‪.‬‬
‫ההשקפה הרביעית של כ ת ״ ה מ ע ת ז ל ה ״ מ א מ י נ ה בבחירה חופשית א ך סבורה‬
‫כי חכל בא בחשגחה‪ ,‬גם הריגת הפרעוש ונשירת העלה וכיוצ״ב‪ ,‬ואף בפגעי ב נ י אדם‬
‫יש בהשקפתם מן הזרות‪ ,‬כך הם מסבירים אבדן חחםיד‪ ,‬למשל‪ ,‬״ כ י זח לחרבות‬
‫גמולו לעתיד לבא״‪.‬‬
‫בניגוד לכל אלו השקפת תורתנו היא כי השגחה פרטית נוהגת רק במין האנושי‪,‬‬
‫כאשר בהתאם לבהירתו החופשית של כל אדם‪ ,‬ה ק ב ״ ה גומל לו ט ו ב או רע‪ .‬ביחס‬
‫לבעלי היים יש רק השגחה כללית לקיום המין‪ .‬בהמשך דבריו מסביר הרמב״ם‬
‫יחודה של ידיעת ה ‪ /‬שם גם מזכיר ש א ל ת ״צדיק ורע לו‪ ,‬ר ש ע וטוב לו״‪.‬‬
‫והנח אם נחזור לנ״ד נוכח כי מ י שמאמין ביסוד י כ י ה ק ב ״ ה יודע מ ע ש ה‬
‫בני אדם‪ ,‬בניגוד לתפישה כי ע ז ב ה׳ א ת הארץ‪ ,‬כדברי הרמב״ם בפיה״מ ובחבורו‪,‬‬
‫כבר יצא משיטתם של אפיקורוס ואריםטו‪ ,‬ומאמין בהשגהה באופן מםויים‪.‬‬
‫יתר ע ל כן‪ ,‬בפיה״מ שם נאמר ביסוד ה ע ש י ר י ‪ :‬״שהוא יתעלה יודע מ ע ש ה‬
‫בני אדם ו ל א הזניחם ולא כ ד ע ת האומרים ע ז ב ה׳ א ת הארץ א ל א כמו שאמר גדול‬
‫העצה ורב העלילח אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני האדם‪ ,‬ואמר וירא ה׳‬
‫כי רבה ר ע ת האדם בארץ‪ ,‬ואמר זעקת סדום ועמורה כ י ר ב ה ‪ . . .‬״ ‪.‬‬
‫מ ש מ ע בפשטות שאין מדובר בסתם ידיעה אלא בידיעה אם ט ו ב או רע הוא‬
‫מ ע ש ה האדם‪ ,‬אם כ י עדיין יתכן שמאמין הוא בהשקפה ה ש ל י ש י ת או הרביעית‬
‫הנ״ל‪.‬‬
‫‪9‬‬

‫יתכן אם כן לומר כ י תחילה — בפיה״מ — סבר הרמב״ם כי ההשקפה ה נ כ ו נ ה‬
‫באשר לחשגחה היא יסוד בפני ע צ מ ו ) י ״ א ( ‪ ,‬שחכופר בו נחשב אפיקורוס‪ ,‬אך בחבורו‬
‫חזר בו‪ ,‬ולכן לא חזכירו‪ ,‬שכן אותו אדם טועה א ד אינו בגדר אפיקורוס ‪.10‬‬
‫חרמב״ם בחמשך דבריו במורח נבוכים שם )פרקים כב—כג( מייחם א ת חחש־‬
‫קפות השונות בדבר החשגחה לאיוב ורעיו‪ .‬איוב‪ ,‬בעקבות מ ח שקרה לו‪ ,‬נ ט ה ת ה י ל ה‬
‫להשקפת אריסטו‪ ,‬ע ד שהזר בו‪ .‬בלדד השוהי נ ט ה ל ש י ט ה השלישית )של ה ״ מ ע ת ־‬
‫זלה״(‪ ,‬צופר ה נ ע מ ת י נטה להשקפה הרביעית )״אשעריה״(‪ ,‬ואילו אליפז הביע א ת‬
‫השקפת התורה‪.‬‬
‫והמתבונן במורה נבוכים‪ ,‬שם מתרשם שחרמב״ם מתיחם לבלדד השוהי וצופר‬
‫ה נ ע מ ת י כטועים‪ ,‬לא כאפיקורסים‪ ,‬שאין להם חלק לעוה״ב‪,‬‬
‫‪9‬‬

‫אם כנים אנו בדברינו נהה דעתי בקושי אחר שהציק לי‪ .‬הרמב״ם בפ״ה מהל׳ תשובה‬
‫מאריך בעגינה של הבחירה ההופשית וקובע )שם‪ ,‬ה״ג(‪ :‬״ודבר זה עיקר גדול הוא‪,‬‬
‫והוא עמוד התורה והמצור‪….‬״‪ ,‬ומדוע לא מנה זאת כאהד מעיקרי האמונה ו אלא י״ל‬
‫כי בפיה״מ יסוד זה כלול ביסוד י״א של ההשגהה‪ ,‬ואילו בהבורו סבר כי יש טועים‬
‫שמאמינים בהשגחה‪ ,‬ללא בהירה חופשית‪ ,‬ואינם בגדר אפיקורסים )ובבר שמעתי‪,‬‬
‫גם בימינו‪ ,‬על פסיכולוג דתי‪ ,‬שאינו מאמין בבחירה חופשית‪ ,‬שרי ליה מריה(‪.‬‬

‫‪ 10‬כד‪ ,‬למשל‪ ,‬אומר הרמב״ם במו״נ‪ ,‬ח״ג‪ ,‬פי״ח‪ ,‬כי ההשגחה על בני אדם משתנה בהתאם‬
‫לדרגתם הרוחנית‪ ,‬ונ״ל פשוט כי מי שאינו מאמין בפרט זה אינו בגדר כופר ביסוד‬
‫ההשגחה בכלל‪.‬‬

‫‪17‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫תחם דעת ‪-‬‬
‫ואם תאמר מה טעם אתר‬
‫הרצוגבין ההשקפה הראשונה והשניה לבין‬
‫מכללתגבול‬
‫הרמב״ם‬
‫השלישית והרביעית‪ ,‬נראה שהרמב״ם ראה כיסוד שאין ״לותר״ בו — קשר בין ה ׳‬
‫ובני אדם‪ ,‬בניגוד לתפיסת אריםטו כי עזב ה׳ את הארץ‪ .‬בהל׳ תשובה שם‪ ,‬כורך‬
‫הרמב״ם את הכופר ביסוד י יהד עם כופר בנבואה )יסוד ו—ז(‪ ,‬שהוא ביטוי לקשר‬
‫זה‪ ,‬ומסתבר שכך יש להבין את דבריו בהל׳ ע״ז פ״ב ה״ג ובהל׳ רוצח פ״ד ה״י‪,‬‬
‫שם הוא מזכיר את הכופר ״בתורה ובנבואה״ שהוא כנראה מקביל לדבריו בהל׳‬
‫תשובה פ״ג ה״ה‪.‬‬

‫נ ס פ ח ‪ :‬ה ש ו א ה לי״ג עיקרים שבסידור‬
‫מכאן נעבור לסידור התפילה‪ .‬כזכור י״ג העיקרים מופיעים פעמיים‪ .‬בפזמון‬
‫״יגדל״ ובקיצור שנדפס בסוף תפילת שחרית‪ .‬התואמים הדברים לדברי ה ר מ ב ״‬
‫עצמו בפיח״מ ובחבורו? על מחבר פזמון ״יגדל״ קשר‪ ,‬לבוא בשאלות אם א מ נ‬
‫החרוזים משקפים בדיוק את האמור בפיה״מ‪ .‬המחבר מוגבל בשורות קצרות ש ל‬
‫שירה ודי בהבעת הרעיון‪ .‬אבל ממהבר קיצור הי״ג עיקרים שבסוף תפילת ש ח ר י‬
‫יש מקום לדרוש יתר דיוק‪.‬‬
‫מכאן עולות שתי ש א ל ו ת ‪:‬‬
‫א‪ .‬עיקר ה׳ אומר‪ :‬״ ‪ . . .‬שכל התורה המצויה עתה בידינו היא הנתונה ל מ ש‬
‫רבנו ע״ה״‪ .‬אין כאן רמז לתורה שבע״פ‪ ,‬יסוד שמופיע בדברי הרמב״ם‪ ,‬גם ב פ י ה ״ ^‬
‫וגם בחבורו בהל׳ תשובה‪ .‬ואם היה מותר הייתי מציע להוסיף כ ך ‪ :‬״ ‪ . . .‬שכל ה ת ו ר ך‬
‫המצויה ע ת ה בידינו‪ ,‬ופירושה המקובל‪ ,‬היא ה נ ת ו נ ה ‪ . . .‬״ ‪.‬‬
‫ב‪ .‬עיקר י״א א ו מ ר ‪ :‬״שהוא יתעלה משלם גמול טוב למי שמקיים מצוות ה ת ו ר‬
‫ומעניש מי שעובר על אזהרותיה ושגמולו הגדול הוא העוה״ב ועונשו ה ח מ ו ר ‪ .‬״ !‬
‫ה כ ר ת ‪ . . .‬״ ‪ .‬בהל׳ תשובה פ״ה מאריך הרמב״ם בהסבר עניינו של עוה״ב ל ד ע ת ו‬
‫וכבר עמדנו על הקושי ש ב ה ש מ ט ת יסוד זה בפ״ג שם‪.‬‬
‫ק‬

‫ס‬

‫ת‬

‫ה‬

‫ד‬

‫עכ״פ בעיקרים שבסידור מופיע יסוד שכר ועונש‪ ,‬אך אין רמז לעוה״ב‪ ,‬ו ז ״ ל ‪.‬‬
‫״ ‪ . . .‬גומל טוב לשומרי מצוותיו ומעניש למי שיעבור על מצוותיו״‪ .‬וכיצד זה י *‬
‫כי העוה״ב שהיא תכלית העוה״ז כלל אינו נזכר י‬
‫ת‬

‫ושוב אם היה מותר הייתי מציע להוסיף בסוף יסוד י א ‪ :‬״ ‪ . . .‬מצוותיו‪ ,‬כזה ו כ כ *‬
‫או כעולם הזה ובכא‪.‬‬
‫האומר את י״ג העיקרים שבסידור מדי יום וסופג בקרבו את יסודות ה א מ ו נ ד‬
‫שברמב״ם‪ ,‬ראוי לו גם להחדיר בעצמו את האמונה בתורה שבע״פ‪ ,‬ובעוה״ב‪.‬‬

‫‪18‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫הרב א ב ר ה ם נחשון )קופרמן(‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מלכות ועבודה בתפילת שמונה עשרה‬
‫הגמרא בברכות מ ׳ ‪ :‬מביאה מחלוקת אמוראים‪:‬‬
‫״ ג ו פ א ‪ :‬אמר רב — כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה‪,‬‬
‫ור׳ יוחנן אמר — כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה‪.‬‬
‫ומקשים הראשונים‪ :‬מדוע לדעת ר׳ יוחנן אין מוזכרת מלכות בשמונה־עשרה ז‬
‫תוס׳ בדף מ״ט‪ .‬כותבים‪ :‬״ובברכות של י״ח ברכות‪ ,‬כולם סמוכות לברכות‬
‫א־ל הי וקיים‪ ,‬אי נמי א־להי אברהם היינו מ ל כ ו ת ‪ . . .‬״ ‪ ,‬לדעתם יש צורך במלכות‬
‫גם בכל ברכה חםמוכד‪ .‬לחברתה‪ ,‬אלא שהמלכות שבברכה הראשונה עולה ע ל שאר‬
‫הברכות‪ ,‬ונהלקו התירוצים באם המלכות היא בברכת גאל ישראל או בברכת אבות‪.‬‬
‫ואילו תום׳ בדף מ ׳ ‪ :‬כ ת ב ו ‪ :‬״וברכות של ש מ ״ ע אין בהן מלכות‪ ,‬דאינן באין‬
‫בפתיהה ובהתימה אין שייך מ ל כ ו ת ‪ . . .‬״ ‪ .‬לדעת תום׳ שם אין מלכות‪ ,‬כ י בברכה‬
‫אין סתיהה‪ .‬הזכרת המלכות טפילה לאזכור ״ברוד״‪ ,‬וסביר שגם להזכרת השם‪,‬‬
‫וכשאין מזכירים אותם‪ ,‬אין מזכירים גם מלכות‪.‬‬
‫הנפ״מ בין התירוצים היא‪ ,‬שלתירוץ הראשון דווקא בברכה הסמוכה ל ה כ ר ת ה‬
‫א ״ צ במלכות‪ ,‬ולתירוץ השני‪ ,‬אם אין פתיחה לברכה אפילו בגלל סיבה אחרת‪,‬‬
‫לא תוזכר בה מלכות‪ .‬ושונים התירוצים זה מזה‪ ,‬שלראשון יש צורך במלכות גם‬
‫בברכה הסמוכה לחברתה‪ ,‬אלא שהמלכות שבברכה הראשונה עולה על כל הסמוכות‬
‫לה‪ ,‬ואילו לתירוץ השני‪ ,‬אין כלל צורר במלכות‪ .‬בנוסף לכד יש לציין‪ ,‬שבתירוץ‬
‫השני נ א מ ר ‪ :‬״אין שייר מלכות״‪ ,‬והכוונה בצורה שלילית — אין לומר מלכות‪,‬‬
‫אד בשטמ״ק שם דן בזה והביא שתי אפשרויות האם אין לומר או שאין הובה לומר‪,‬‬
‫אד אם רוצים‪ ,‬הרשות ביד חכמים לתקן לומר‪.‬‬
‫כיוון אחר מופיע בראבי״ה ובמאירי‪ .‬הם מחלקים בין סוגים שונים של ב ר כ ו ת ‪:‬‬
‫בברכות תפילה ו ב ק ש ה — א״צ במלכות‪ ,‬ואילו בברכות הודאה‪ ,‬ע ל ה נ א ה או על‬
‫מצוות‪ ,‬יש צורד במלכות‪ .‬וגם בתירוץ זה ישנו שוני בין הראשונים ה ש ו נ י ם ‪:‬‬
‫הראבי״ה בםם״י קי״ד כ ו ת ב ‪ :‬״ ‪ . . .‬ל א אמרינן מלכות משום ד ר ה מ י נינהו וכל מ ל ד‬
‫הוא מ ש מ ע מ י ד ת הדין דכתיב מ ל ד במשפט יעמיד א ר ץ ‪ . . .‬״ ‪ ,‬ז״א כאשר מ ב ק ש י ם‬
‫הסד מ א ת הקב״ה‪ ,‬אין ראוי להזכיר א ת מ י ד ת מלכותו‪ ,‬שהיא מידת־דין‪ .‬ואילו במאירי‬
‫בדף מ ׳ ‪ :‬כ ו ת ב ‪ :‬״שלא נאמרה הזכרת מלכות אלא בברכה ה נ ע ש י ת על בריאת העולם‬
‫או על המצוות‪ .‬כלומר שהוא גוזר ועושה כרצונו‪ ,‬וזה כעין מלכות‪ ,‬הא כל שהוא‬
‫תפילה ובקשת רהמים‪ ,‬אין צריך למלכות״‪ .‬לדעתו ברכות הנהנין‪ ,‬או ברכות הראיה‪,‬‬
‫מתייחסות לבריאת־העולם‪ ,‬ובהן יש מקום להזכיר א ת מלכותו ש ל הקב״ה‪ ,‬וכן‬
‫המצוות הן גזירותיו של הקב״ה‪ ,‬ולכן בסוג כזה של ברכות‪ ,‬יש צורר להזכיר מלכות‪,‬‬
‫אד בברכה של בקשה‪ ,‬אין צורר‪.‬‬

‫‪19‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫שלפי מכללת‬
‫אתר דעת ‪-‬‬
‫הרצוג א״צ בסיבה מיוחדת כ ד י ל ה ז כ י ר‬
‫הראבי״ה‬
‫ההבדל ביז התירוצים הוא‪,‬‬
‫מלכות‪ ,‬אלא בכל ברכה מסתמא אומרים‪ ,‬אא״כ היא רחמי‪ ,‬שאז אין מ ת א י ם ל ו מ ר ‪.‬‬
‫ואילו למאירי‪ ,‬יש צורך בסיבה חיובית כדי להזכיר מלכות‪ ,‬והסיבה היא קשר ל ב ר י א ת‬
‫העולם או למצוות‪ ,‬אהרת מ ס ת מ א אין אומרים‪ .‬והנפ״מ המעשית היא‪ ,‬ש ל ר א ב י ״ ה‬
‫מלכות בשמ״ע אינה שייכת‪ ,‬בעוד ש ל מ א י ר י — א י ן צורך‪ ,‬אך אין גם מ נ י ע ה ‪.‬‬
‫כיוון נוסף נמצא במאירי‪ ,‬בתום׳ וברוקח סי׳ שס״ג‪ .‬המאירי כ ו ת ב ‪ :‬״ ה ו א י ל‬
‫ולזכירת אבות הותקנה‪ ,‬וקודם זמנם לא היתד‪ .‬מלכותו מפורסמת בפי ד ‪ .‬ב ר י ו ת‬
‫לא חזכירו בד‪ .‬מלכות״‪ .‬וברוקח כתב בצורה דומה‪ ,‬אך שונה ב מ ק צ ת ‪ :‬״ ל ס י ש א י ן‬
‫לשנות מ מ ס ב ע הפסוק כלשון שהורה אליעזר עבד אברהם‪ ,‬ברוך ה׳ א ־ ל ה י א ד נ י‬
‫אברהם‪ ,‬עמדו ותקנו אותו לשון בלשון מלכות‪ ,‬ומלכות לא הזכיר‪ ,‬שהרי ה ק כ ״ ד ‪,‬‬
‫עדיין לא הודיע מלכותו לבריותיו‪ ,‬׳ושמי ה׳ לא נודעתי׳ בימיהם״‪.‬‬
‫אך בתום׳ בדף מ ׳ ‪ :‬כתבו א ח ר ת ‪ :‬״אבל א־להי אברהם הוי כמו מלכות‪ ,‬ד א ב ר ז ז ם‬
‫אבינו המליך הקב״ה על כל העולם‪ ,‬שהודיע מלכותו״‪ .‬לדעת המאירי אין צ ו ר ך‬
‫באזכור מלכות בברכת אבות‪ ,‬ואילו לתוס׳ יש צורך‪ ,‬אך ״א־להי אברהם״ ה ו א‬
‫במקום מלכות‪.‬‬
‫לרוקח ש י ט ת ביניים‪ :‬יש צורך בהזכרת תוכן המלכות‪ ,‬אך לא בלשון מ ל כ י ת ‪.‬‬
‫עקרון חדש נמצא בדברי ח ר ו ק ח ‪ :‬בברכות ש מ ״ ע אין לשנות מ מ ט ב ע ו ש ל‬
‫אליעזר‪.‬‬
‫יוצאת מהכלל היא שיטת ה ש ט מ ״ ק בדף מ״ט‪ .‬ד ״ ה ר״ס‪ ,‬הוא סבור ש י ש מ ל כ ו ת‬
‫בברכת אבות — ״מלך עוזר ומושיע ו מ ג ן ‪ . . .‬״ ‪ .‬כל שאר הראשונים ש ה ת ק ש ו מ ד ו ע‬
‫אין מלכות בברכת אבות סבורים‪ ,‬לעומתו‪ ,‬שעל המלכות להיות מוזכרת ב ת ה י ל ת‬
‫הברכה‪ .‬יוצא מכללם הוא המאירי‪ ,‬ש א ע ״ פ שמסכים שעל המלכות להיות מ ו ז כ ר ת‬
‫בתחילת הברכה‪ ,‬כ ו ת ב ‪ :‬״ ו מ ״ מ השלימוהו בסוף הברכה כ א מ ר ו ‪ :‬מלך ע ו ז ר ‪ . . .‬״ ‪.‬‬
‫לדעתו האזכור בסוף הוא בבחינת תשלומין‪.‬‬
‫׳‬

‫ננסה לעבור להבנת רובד עמוק יותר בדברי התוס׳‪ .‬ונפתח ב ש א ל ה ‪:‬‬
‫ל ד ע ת תום׳ במקום הזכרת מלכות הזכירו ״ א ־ ל ה י אברהם״‪ ,‬אך מ ד ו ע ד ו ו ק א‬
‫בברכת אבות בחרו להמיר את הזכרת המלכות‪ ,‬ב״א־להי אברהם״‪ ,‬מ ה מקום ל ש י נ ן ד‬
‫הזה‪ ,‬אם לכל הברכות טובות המילים ״מלך העולם״‪ ,‬במה נ ש ת נ ת ה ברכת א ב ו ת‬
‫כדי לענות על ה ש א ל ה נזקק לשאלה א ח ר ת ‪ :‬תפילה נקראת ״עבודה״‪ ,‬נ א מ ר‬
‫בספרי‪ :‬״ולעבדו — זו עבודה שבלב״‪ .‬והכוונה לתפילה‪ .‬וקשה‪ ,‬הרי עבודה ק ש ו ר ה‬
‫בהענקה‪ ,‬בנתינה‪ ,‬ואילו בתפילה אנו מבקשים א ת צרכי עצמינו‪ ,‬אנו מ מ ל א י •‬
‫את צרכינו‪ ,‬ולא נותנים‪ ,‬זהו ההיפוך מ ע ב ד ו ת ומעבודה ז‬
‫יש המתרצים ש ה ק ב ״ ה רוצה א ת עצם הקשר איתנו‪ ,‬ובקשת הצרכים היא א מ צ ע י‬
‫ל ה ש ג ת הקשר‪ ,‬אך אין בזה די‪ ,‬כי עדיין קשה‪ ,‬הרי אין בכך ע ב ד ו ת ?‬
‫ובמהר״ל בנתיב ה ע ב ו ד ה בפרק ג׳ כ ת ב ‪ :‬״כבר בארנו‪ ,‬כי התפילה היא אל ה ש‬
‫יתברך‪ ,‬שצריך האדם שהוא העלול פונה אל העילה ונתלה ב ו ‪ . . .‬״ ‪ ,‬כלומר מ ט ר‬
‫התפילה היא להביע א ת תלותינו בקב״ה‪ ,‬ולפי זה העבודה אינה באספקת ה צ ר כ י ס‬
‫ש א ו ת ה מ ס פ ק הקב״ה לנו‪ ,‬אלא בתחושת תלותינו בקב״ה‪ ,‬שאותה אנו מ פ ת ח י ס‬
‫בתוכינו‪ ,‬זוהי בקשת צרכים של ע ב ד מאדוניו‪.‬‬
‫?‬

‫ס‬

‫ת‬

‫׳‬

‫‪20‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫גישת המהר״ל היא הכיוון הראשון לתירוץ השאלה‪ ,‬אם כי על סי דבריו אין‬
‫עדיין עבודה בעצם בקשת הצרכים‪ ,‬אלא בהרגשת התלות המתלווה אליהם‪.‬‬
‫על פי דברי הרמב״ם בהלכות דעות פ״ג ה״ג ניתן לחדור לרובד עמוק יותר‪.‬‬
‫הרמב״ם כ ו ת ב ‪ :‬״המנהיג עצמו על פי הרפואה‪ ,‬אם שם על ליבו שיהיה כל גופו‬
‫ואבריו שלמים כלבד‪ ,‬ושיהיו לו בנים עושין מלאכתו ועמלין לצורכו‪ ,‬אין זו דרך‬
‫טובה‪ .‬אלא ישים על ליבו‪ ,‬שיהא גופו שלם וחזק כדי שתהיה נפשו ישרה ל ד ע ת‬
‫את ה׳‪ ,‬שאי אפשר שיבין וישתכל בחכמות‪ ,‬והוא רעב וחולה‪ ,‬או א ה ד מאבריו כואב‪.‬‬
‫וישים על ליבו שיהיה לו בן‪ ,‬אולי יהיה חכם וגדול בישראל‪ .‬נמצא המהלך בדרך זו‬
‫כל ימיו עובד את ה׳ תמיד‪ ,‬אפילו בשעה שנושא ונותן‪ ,‬ואפילו בשעה שבועל‪ ,‬מ פ נ י‬
‫שמחשבתו בכל כדי שימצא צרכיו‪ ,‬עד שיהיה גופו שלם לעבוד את ה ‪ .‬ואפילו‬
‫בשעה שישן‪ ,‬אם ישן לדעת כדי שתנוח דעתו עליו וינוח גופו כדי שלא יחלה‪,‬‬
‫ולא יוכל לעכור את ה׳ והוא הולה‪ .‬נמצאת שינה שלו ב ע ו ד ה למקום ברוך הוא‪.‬‬
‫ועל ענין זה צוו חכמים ואמרו‪ :‬וכל מעשיך יהיו לשם שמים‪ .‬והוא שאמר שלמה‬
‫בחכמתו‪ :‬״בכל דרכיך דעהו‪ ,‬והוא יישר אורהותיך״‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫אם יעשה את צרכי גופו‪ ,‬ומטרתו היא כדי שגופו ונפשו יחיו במצב טוב שיאפשר‬
‫לעבוד בעזרתם את הקב״ה‪ ,‬נמצא שכל צרכי גופו הם לשם שמים‪ ,‬ומדייק הרמב״ם‬
‫וכותב — שכל מעשיו הופכים לעבודה‪ .‬בעקבות דבריו‪ ,‬אפשר להבין גם א ת נושא‬
‫העבודה שבתפילה כשמתפלל האדם ומבקש את צרכי גופו‪ .‬אך מ ט ר ת בקשתו היא‬
‫כדי שיוכל להתפנות ולעבוד את הקב״ה בצורה טובה‪ ,‬הרי שעצם ה א מ צ ע י הופך‬
‫גם הוא ל מ ט ר ה ; בקשת הבריאות‪ ,‬הממון‪ ,‬האוכל ושאר צרכי גופו‪ ,‬הם אמצעים‬
‫לעבודת ה׳ יתברך‪ ,‬וכך הופך טעם העץ לטעם הפרי‪ ,‬האמצעי גס הוא הופך להלק‬
‫מהמטרה‪ ,‬ולעבודת ה׳‪.‬‬
‫לעומק נוסף נגיע בעקבות דבריו של ר׳ חיים מוולוז׳ין‪ .‬בנפש חחיים בשער שני‬
‫דן הוא בארוכה בנושא עבודת ה׳ שבתפילה‪ ,‬וכותב ש מ ט ר ת הבקשות אינה לצרכינו‬
‫חאגואיםטיים‪ ,‬אלא לקידוש ח׳‪ ,‬ולמניעת חילול ה׳‪ .‬ושתי צורות ל כ ך ‪ :‬ישנן ברכות‬
‫שכל טיבן הוא בקשה על כבוד שמים‪ ,‬כגון ״והשב את העבודה לדביר ב י ת ד ‪ . . .‬״ ‪,‬‬
‫וכגון תפילות על צרות של כלל ישראל ועל בקשת שלימותם‪ ,‬כ ג ו ן ‪ :‬קבוץ נדחי‬
‫ישראל‪ ,‬ה ש ב ת המשפט התורני‪ ,‬שבירת יד חרשעים‪ ,‬וחרמת קרן חצדיקים‪ ,‬בנין‬
‫ירושלים והשבת מלכות בית דוד למקומח‪ .‬צרת כלל ישראל נחשבת כמיעוט בכבוד‬
‫שמים‪ ,‬ובחילול ה ‪ /‬ובקשה על הסרת הצרה‪ ,‬כמוה כבקשה על ריבוי כבוד שמים‬
‫בעולם‪.‬‬
‫אד ישנו סוג אחר של ברכות־בקשה — על צרכינו האישיים‪ ,‬כגון בקשת רפואה‬
‫ופרנסה‪ ,‬כיצד יתקשרו הן לקידוש ה׳ ? כאן מציג נפש החיים יסוד חדש‪ .‬כשיחודי‬
‫סובל‪ ,‬שכינה מצרה עימו‪ .‬הקב״ה אינו מ ת ג ל ה בעולם בצורה שלימה‪ ,‬כאשר יהודי‪,‬‬
‫ואפילו יחודי אחד סובל‪ ,‬ועל זה נ א מ ר ‪ :‬״עמו אנכי בצרה״‪ .‬וכאשר מתפלל האדם‬
‫לא על צערו האגואיסטי‪ ,‬אלא על צערה של השכינה‪ ,‬כאשר מסוגל הוא ל צ א ת‬
‫מהמסגרת הצרה שלו עצמו‪ ,‬אל ההסתכלות חרחבה והכוללת‪ ,‬אל הרצון לגילוי‬
‫כבוד ה׳ בעולם‪ ,‬למרות שהוא עוסק בעניינים הפרטיים והקטנים שלו‪ ,‬אין לד‬
‫עבודת ה׳ גדולה מזו‪.‬‬
‫ומוסיף נפש החיים ואומר שלתפילתנו ישנה השפעה גם מעבר לעצם א מ י ר ת ה ‪:‬‬
‫‪21‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫המתרחשים בעולם‪ ,‬ועל מציאויות ר ו ח נ י ו ת‬
‫התפילה משפיעה על תחליכים רוחניים‬
‫עליונות הנמצאות בעולמנו‪ ,‬או בלשונו — על כל העולמות כולם‪ ,‬ובודאי ש כ א ש ר‬
‫המתפלל מתכוון להוסיף קדושה וטוב בכל העולמות כולם‪ ,‬הוא אינו דואג רק ל צ ד כ י‬
‫עצמו‪ ,‬אלא הופך לעבד ה׳‪ ,‬הדואג לעולמות כולם‪ .‬ובלשונו של נפש חחיים ב ש ע ר‬
‫א׳ פרק ד ׳ ‪:‬‬

‫״וזאת תורת ה א ד ם ; כל איש ישראל אל יאמר בליבו‪ ,‬ה״ו‪ ,‬כ י מ ה א נ י‬
‫ומה כוהי לפעול במעשי השפלים שום ענין בעולמות‪ .‬אמנם י ב י ן ו י ד ע‬
‫ויקבע במהשבות ליבו‪ ,‬שכל פרטי מעשיו ודיבוריו ומהשבותיו כ ל ע ת‬
‫ורגע‪ ,‬לא איתאבידו ה״ו‪ ,‬ומה רבו מעשיו‪ ,‬ומאד גדלו ורמו‪ ,‬ש כ ל א ח ד‬
‫עולה כפי שורשה לפעול פעולתה בגבהי מרומים‪ ,‬בעולמות ו צ ח צ ו ח‬
‫האורות ה ע ל י ו נ י ם ‪ . . .‬״ ‪.‬‬
‫ובשער שני הוסיף להסביר ולהעמיק במשמעות הברכה והתפילה‪ ,‬ו ה ש פ ע ו ת י ה !‬
‫על כלל העולמות‪.‬‬
‫לנדבך האחרון בהבנת עבודת התפילה מגיעים אנו בעקבות דבריו של ה ר א י ׳ י ה‬
‫קוק‪ .‬היסוד לדבריו מובע בפרק ״הרצון הכללי״ המופיע באורות הקודש )ח״ג ס כ ״ ס ( ‪.‬‬
‫וכך הם דברי ה ר ב ‪:‬‬
‫״אי אפשר להבין את פליאת הרצון של האדם‪ ,‬בכל פאר הוסשו‪ ,‬ר ק‬
‫)הכוונה — אלא רק( בתור ניצוץ אהד מהשלהבת הגדולה ש ל ה ר צ ו ן‬
‫הגדול שבכל ההוויה כולה‪ ,‬הופעת רצון ריבון כל העולמים‪ ,‬ברוד ה ו א ״ ‪.‬‬
‫רצון האדם אינו מתהיל ממנו‪ ,‬אלא מהקב״ה‪ .‬רצון הקב״ה הוא הגדול ו ה ח ש ו‬
‫בעולם ובמציאות‪ ,‬וסניף קטן ממנו‪ ,‬הוא רצונו של האדם‪ .‬האדם הוא מ צ י א ו ת ש ז כ ת ה‬
‫לפרוד קטן מהרצון הגדול של הקב״ה‪ .‬ההתהלה אינה מאיתנו‪ ,‬ואין אנו ה ע י ק ר ‪,‬‬
‫העיקר הוא הקב״ה ורצונו‪.‬‬
‫בתפילה אנו מביעים את רצוננו‪ ,‬ולפי חםבר נפש חחיים‪ ,‬עלינו ל ע ש ו ת א‬
‫רצוננו כרצונו של הקב״ה‪ ,‬ולבקש את בקשותינו למטרת מילוי רצון ה׳ ב ע ו ל ם ‪.‬‬
‫יסוד זה של נפש ההיים כתוב בדברי הרב בפרק ל ״ ה ‪:‬‬
‫‪3‬‬

‫ת‬

‫״ההפץ האישי‪ ,‬בהיותו מבוטא במהלד עילויו למקורו — ה ת פ י ל ה ‪. .‬‬
‫הרצון האישי של המתפלל מ ת ע ל ה למקורו‪ ,‬כלומר האדם מ ת א מ ץ ו מ ת פ ל ל ל ר צ ו ן‬
‫ה׳‪ ,‬שהוא מקור הרצון‪ ,‬ושלו שייד הרצון הנעלה‪ .‬וכאן מופיע חידושו של הרב‪ .‬ב ס ר ק‬
‫ל״ו כותב ה ר ב ‪:‬‬
‫״יסוד התפילה היא התרוממות הרצון והתגלותו‪ ,‬כשהמבוקש ה מ מ ל א‬
‫א ת רצונו של אדם‪ ,‬מובע בקשר הרעיון וההסץ בא־להים עולה ה ר צ ו ן‬
‫למרומי ערכו‪ ,‬מ ת א ח ד הוא עם הרצון הכללי‪ ,‬הרצון ה ע ו ל מ י ‪ . . .‬״‬
‫יש לתפילה שני כיוונים‪ :‬האדם מ ת א מ ץ להתפלל על רצון ה ‪ /‬ולחפור א ת ר צ ו ן‬
‫עצמו לרצון ה׳‪ ,‬והקב״ה מצידו עוזר לאדם‪ ,‬וממשיד והופד את רצון האדם‪ ,‬ו מ ש נ ה ו‬
‫‪22‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫להיות כרצונו‪ .‬״עשה רצונו כרצונך‪ ,‬כדי שיעשה רצונך כרצונו״‪ ,‬התפילה הינד‪ .‬תהליך‬
‫שבו האדם מביע את רצונו‪ ,‬ומזהה את כוונתו עם כוונתו של הקב״ה‪ ,‬והקב״ה מצידו‬
‫ממשיך את התהליך‪ ,‬ובהיזון חוזר מוכן לשנות את רצוננו‪ ,‬ולהופכו להיות כרצונו‬
‫של הקב״ה‪.‬‬
‫ואם כך‪ ,‬מתרחשת בתפילה עבודת ה׳ נפלאה‪ .‬המתפלל מזכך את רצונו בפועל‪,‬‬
‫והופך להיות עבד ה׳‪ ,‬רצונו של העבד — העובד — הוא כרצונו של א ת נ ו ‪ ,‬וזהו‬
‫העובד האמיתי‪ .‬והעבודה אינה רק מ ל מ ט ה למעלה‪ ,‬כלומר במאמץ של המתפלל‬
‫לכוון לרצון ה׳‪ ,‬כדברי נפש החיים‪ ,‬ואינה מ ס ת פ ק ת בהשפעה של העולמות העליונים‬
‫כדבריו הקדושים שם‪ ,‬אלא חוזרת ופועלת את פעולתה על ה מ ת פ ל ל — העובד —‬
‫בשעת עבודתו‪ ,‬השפעה מלמעלה למטה‪.‬‬
‫ומכאן יכולים אנו לחזור ולענות על שאלתנו ה ר א ש ו נ ה ‪ :‬לדעת תום׳‪ ,‬מדוע דווקא‬
‫בברכת אבות בחרו חז״ל להמיר את הזכרת המלכות ב״א־להי אברהם״ ?‬
‫והתשובה‪ :‬כשמגיעים לשמונה עשרה — לעבודת ה׳‪ ,‬עלינו לזכור כיצד להתפלל‪,‬‬
‫עלינו לעבוד את הקב״ה‪ ,‬ובקשותינו‪ ,‬גם על צרכינו‪ ,‬צריכות להיות כדי שנרגיש‬
‫את תלותנו בו )—מהר״ל(‪ ,‬כדי שנוכל להתפנות לעבוד את ה׳ בצורה טובה‬
‫)—רמב״ם(‪ ,‬כדי למנוע חילול ה׳‪ ,‬ולהרבות בקידושו ) — נ פ ש החיים(‪ ,‬כדי להשפיע‬
‫קדושה וברכה על כל העולמות ) — נ פ ש החיים(‪ ,‬וכדי לחשפיע חזרה על רצוננו‬
‫שיהפוך בפועל להיות כרצון בוראנו )—)הראי״ה(‪ .‬חז״ל ההליטו במקום ״ מ ל ך‬
‫העולם״‪ ,‬לנקוט בלשון ״א־להי אברהם״‪ ,‬כי אברהם הוא הדוגמה ההיה לאדם שהפך‬
‫את רצונו להיות כרצון בוראו‪ ,‬עובד ה׳ אמיתי‪ ,‬שזכה ומעשיו נהקקו במפורט‬
‫ובאריכות בתורה‪ .‬זו דוגמה לאדם שחייו הם עבודת ה׳ גדולה ומקיפה‪ ,‬המדריר‬
‫כל יהודי וקורא ל ו ‪ :‬״לך בדרכי״‪ .‬״צריך אדם לומר מ ת י יגיעו מ ע ש י למעשי אבותי‬
‫אברהם יצחק ויעקב״‪ .‬ובתחילת התפילה מזכירים אנו את אברהם שהמליך את הקב״ה‬
‫עליו‪ ,‬ועל כל העולם כולו‪ ,‬ובעקבות זה ניגשים אנו לעבודה האישית שלגו‪.‬‬

‫ו כ מ ו ב ע ץ ה ד ר ר י ח ו ט ע ם ‪ ,‬כ ן ב ע ם זו מ צ ו ת ו ד ע נ ו ע ם ‪.‬‬
‫ו כ מ ו בכן« ת מ ר ט ע ם ו ל א ריח‪ ,‬בן ב ע ם זו ב ע ל י מ צ ו ת ב ל א ד ת ו ר י ח ‪.‬‬
‫ו כ מ ו ב ע ב ו ת ר י ח ו ט ע ם מר‪ ,‬בן ב י נ י מ ו ה ו ג י ד ת ו ח כ ם מ ר ‪.‬‬
‫ו כ מ ו ע ר ב ה ב ל א ט ע ם וריח‪ ,‬כן ב י נ י מ ו ע ק ש י ם א ט ו מ י ם מ ל ה ר י ח ‪.‬‬
‫וכמו ע ץ פרי עלי סרק מ ח פ י ם ‪ ,‬כן ישרים עלי ר ש ע י ם מ ח ו פ פ י ם ‪.‬‬
‫וכמו ה ם אגודים א ל ה באלה‪ ,‬כן תלויים א ל ה באלה‪ ,‬ל מ ש ו ך א ל ה א ת אלה‪,‬‬
‫לעשות א ל ה כאלה‪ ,‬להנעים זמירות אלה‪ ,‬למי ברא אלה‪.‬‬
‫מ ת ו ר יוצר ליום ראשון ש ל סוכות‬
‫‪23‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫פ ר ו פ ׳ א ב ר ה ם ם‪ .‬א ב ר ה ם‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫משפחת דורלןטי‬

‫‪1‬‬

‫כותב חשו״ע ‪ :‬טען ט ע נ ת דמים‪ ,‬אם היתד‪ .‬מ מ ש פ ח ת דורקטי )פי׳ דור ק ט ו ע‬
‫כלומר משפחה של עקרים שעל ידה הדור קטוע מבנים( הרי זו בהזקתה וכר‪ .‬ו מ ק ו ר‬
‫הדין ב כ ת ו ב ו ת צ ‪ :‬ההוא דאתא לקמיה דרבן גמליאל חזקן‪ ,‬אמר לו רבי ב ע ל ת י‬
‫ולא מ צ א ת י דם‪ ,‬אמרה לו רבי מ מ ש פ ח ת דורקטי אני שאין להן לא דם נ ד ה ו ל‬
‫דם בתולים‪ .‬בדק רבן גמליאל בקרובותיה ומצא כדבריה‪ .‬אמר לו לד זכה ב מ ק ח‬
‫אשריד שזכית ל מ ש פ ח ת דורקטי‪ .‬מ א י דורקטי‪ ,‬דור קטוע‪ .‬אמר רבי הנינא‪ ,‬ת ג ח ו מ י ס‬
‫של הבל ניהמו רבן גמליאל לאותו האיש‪ ,‬דתני רבי הייא כשם שהשאור יפה ל ע י ס ה‬
‫כר דמים יפים לאשה‪ ,‬ותנא משום רבי מאיר‪ ,‬כל אשד‪ .‬שדמיה מרובין בניה מ ר ו ב י ם ‪.‬‬
‫רבי ירמיה בר אבא אמר זכה במקהד אמר ליה ורבי מ ס י בר אבין אמר נ ת ח י י ב‬
‫במקהד אמר ליה‪ .‬בשלמא למאן דאמר נתהייב‪ ,‬היינו דרבי הנינא אלא ל מ א ן ד א מ ד‬
‫זכה מ א י זכותא ? דלא אתי לידי ספק נדה‪ ,‬עכ״ל הגמרא‪ .‬וכותב ר ש ״ י ‪ :‬דור ק ט ו ע‬
‫שאין להם לא דם נדה ולא דם בתולים‪ .‬ומעיר המהר״ם ש י ף ‪ :‬אפשר הא דלא מ פ ר ש‬
‫דור קסוע שהדורות נקסעיס שאין בניהם מרובין‪ ,‬משום דלמאי דקאמר רבן ג מ ל י א ל‬
‫אשריד שזכית למשפחת דור קטוע‪ ,‬מ ש מ ע לכאורה דלית ליה הא דרבי ה נ י נ א‬
‫כשם שהשאור וכר‪ ,‬עכ״ל‪ .‬וכן עיין במשנה י וברש״י שם שכותב ושאין לה ) ב ת ו ל י ם‬
‫ודמים( הרי זה דור קטוע דכיון שאין להן דמים מרובים אין בניהן מרובין‪.‬‬
‫א‬

‫ד ׳‬

‫‪4‬‬

‫ש‬

‫כ‬

‫ו‬

‫ת‬

‫ב‬

‫‪:‬‬

‫ו ר ב י‬

‫י ה ו ד ה‬

‫א ו מ‬

‫כ י‬

‫נ ש י ם‬

‫שאיו ל ה ן‬
‫יש‬
‫י‬
‫ושיטה אהרת להרמב״ם‬
‫דם כלל‪ ,‬לא דם נדה ולא דם בתולים ואמנם לא תוליד וזהו ענין דורקטי שהוא מ ו ר‬
‫מב׳ שמות דור קטוע‪ ,‬והלכה כרבי יהודה‪ ,‬עכ״ל‪ .‬ומאיז־ד הוא עצמו פוסק ‪ :‬ט ע ן‬
‫ואמר לא מ צ א ת י ה בתולה וכר אם אמר מפני שלא מצאתי דם‪ ,‬בודקים ב מ ש פ ח ה‬
‫ש מ א אין להם דם כלל‪ ,‬לא דם נדה ולא דם בתולים‪ ,‬אם נמצאו כולן כן ה ר י‬
‫בחזקתה וכר‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫וק״ל‪ ,‬דאמנם לשיטת רש״י שיש לחן דמים מועטים ניחא‪ ,‬אד לשיטת ה ר מ ב ״ ס‬
‫הלא אין לה דמים כלל‪ ,‬ואנו יודעים ש א ש ה שאין ל ה דם נדה כלל אין ל ה ב י ו ץ‬
‫וממילא אינה יכולה להתעבר )פרט למקרה נדיר שנערה מ ת ע ב ר ת מהביוץ ה ר א ש ו ן‬
‫עוד לפני שהספיקה לראות דם נדה(‪ ,‬וא״כ למה לא כתב הרמב״ם לשיטתו ש י ש כ א ן‬
‫כ ‪3‬‬

‫‪8‬‬

‫ז ו‬

‫‪1‬‬
‫‪2‬‬

‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬

‫אהע״ז םי׳ סח םע׳ ה‪.‬‬
‫י ע״ב‪.‬‬
‫נדד‪ .‬סוף פ״ט ובגמרא שם םד ע״ב‪.‬‬
‫פי׳ המשניות נדה שם‪.‬‬
‫הלכות אישות פי״א הי״ב‪.‬‬

‫‪24‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪8‬‬

‫ז‬

‫מקח טעות וכפי שכתב בהלכה הקודמת‪ .‬וכן עיין ב מ א י ר י ‪ .‬ועיין בפחד י צ ח ק‬
‫ש כ ו ת ב ‪ :‬דורקטי‪ ,‬עיין איילונית‪.‬‬
‫וראיתי במשנה א ח ר ו נ ה ש כ ו ת ב ‪ :‬ור״י דאמר דכל גפן יש בה יין מ ש מ ע‬
‫דמיעוטא הוא שאין בהם‪ ,‬ולדידיה אפשר שאם לא מצא הוי מקה טעות‪ ,‬עכ״ל‪ .‬וצ״ע‬
‫למה כתב ״אפשר״‪.‬‬
‫והנה כותב הים של שלמה ׳ ‪ :‬ומדלא הביא הרי״ף והרא״ש הר שקליא וטריא‪,‬‬
‫משמע דלא פליגי לענין הלכתא דאף לר׳ חנינא לא יכול לומר חטעוני ומקחי ט ע ו ת‬
‫הוא אף שאשר‪ .‬שדמיה מרובים וכר‪ ,‬מ ״ מ גם זו ראויה לחוליד ואין כאן מ ק ח טעות‪,‬‬
‫עכ״ל‪ .‬וזה כשיטת רש״י‪ ,‬אך לפי מה שכתב ה ר מ ב ״ ם הא לא יכולה להיכנס‬
‫להריון כלל‪ ,‬וצ״ע‪.‬‬
‫ש כ ו ת ב ‪ :‬ומה דקמ״ל רבי יהודה י״ל ד ר ש ״ י סי׳ על‬
‫עוד ראיתי בערוך לנר‬
‫הרי זה דור קטוע‪ ,‬וכיון שאין להם דמים מרובים אין בניהם מרובים‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬מ ש מ ע‬
‫שיש לה בנים רק לא מרובים‪ .‬אמנם הרמב״ם בפי׳ ה מ ש נ ה כ ת ב שלא ת ל ד כלל‬
‫ונ״ל דזה תלי בפי׳ דור קטוע דרש״י בכתובות פי׳ קטוע מדם שאין לה דם נדה‬
‫ודם בתולים ולפי״ז י״ל דתלד‪ ,‬רק שאין לה בנים מרובים כ ד ת נ א ר ״ מ ועפ״ז סי׳‬
‫הכא כן‪ .‬אבל הרמב״ם מפרש כפי׳ הערוך שהביא שם מהרש״א ה ״ א בכתובות‪,‬‬
‫דור קטוע שלא תלד ויפסוק הדור‪ .‬ולפי״ז י״ל דפליגי בזה ר״י ור״מ‪ ,‬דלר״י לא ת ל ד‬
‫כלל ולר״מ רק אין בניה מרובים אבל ראויה לילד‪ ,‬ובזה י״ל דפליגי ב׳ לשונות‬
‫בכתובות וכר‪ .‬וי״ל שאם אינה ראויה לילד אין לך מקח טעות גדול מזה דאין אשד‪.‬‬
‫אלא לבנים כדאמרינן סוף תענית‪ ,‬ואיך א״ל ר״ג נתחייב במקחך‪ .‬ולכן ע ״ כ לר׳ יוסי‬
‫צ״ל דם״ל דר״ג היה סובר כר״מ שאפשר שתלד ואע״פ שאין לד‪ .‬בנים מרובים‪,‬‬
‫עדיין לא הוי כמום שיהיה מותר לגרשה בלא כתובה או שיהיה קדושי טעות‪ ,‬אבל‬
‫לר׳ ירמיה ם״ל ר״ג כר׳ יהודה דאין ראויה לילד כלל וא״כ א״צ לקיימה ולכן פייס‬
‫אותו לומר זכה במקחך דיהיה לך טובה ע״ז שלא תבא לידי ספק נדה‪ .‬ויש נפקותא‬
‫לדינא דלר׳ יהודה שהיא כעקרה‪ ,‬אין רשאי לישא אותה מ י שלא קיים פריה ורביה‬
‫ולר״מ שרי‪ .‬ולפי״ז צ״ל דאותו האיש שבא לפני ר״ג כבר היה לו בנים ד א ל ״ כ‬
‫איד אמר לו זכה במקהך‪ ,‬עכ״ל של הערוך לנר‪ .‬וכן כ ת ב השו״ת שואל ומשיב ״ ‪.‬‬
‫א‬

‫‪J‬‬

‫‪1 0‬‬

‫‪11‬‬

‫‪1 3‬‬

‫וכן כותב השו״ת דברי מלכיאל ‪ :‬דפשטות הש״ם בכתובות מ ש מ ע דדורקטי‬
‫בניהם מועטים אבל אינו ודאי שלא ילדו כלל וכן פירש״י שם דור קטוע ש א ץ להן‬
‫דם נדות ובתולים ולא פירש שקטוע מלהוליד וכוי‪ .‬וכן פירש הר״ן וכר‪ .‬ולפירוש‬
‫הערוד והרמב״ם וכו׳ י״ל דכיון שאפשר לישא אהרת אם כן אין זה הםרון ויש בה‬
‫‪6‬‬
‫ד‬
‫‪8‬‬

‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬

‫כתובות שם ונדה שם בסוף פי׳ על המשנה‪.‬‬
‫ערך דורקטי‪.‬‬
‫נדה שם‪.‬‬
‫כתובות שם םי׳ לא‪.‬‬
‫גם בפי׳ המשניות וגם ביד ההזקה שם‪.‬‬
‫על המשנה בנדה סד ע״ב‪.‬‬
‫מהדו״ג ח״א סי׳ רעג‪.‬‬
‫ה״ג סי׳ קב‪.‬‬
‫‪25‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫הרצוג‬
‫מכללת‬
‫כגוןדעת ‪-‬‬
‫מ ע ל ה שהיא ת מ י ד טהורה‪ ,‬או אתר‬
‫וכוי‪ .‬וכל זה דוחק והעיקר כפירש׳׳י‬
‫בנים‬
‫שיש לו‬
‫והר״ן שיולדת וכ״כ בסדרי טהרה סי׳ קצד שדורקטי יולדת וכוי‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫וז״ל‪ :‬הגה‬
‫ואחר ש כ ת ב ת י את כל זה מ צ א ת י בעז״ה תשובה בנידון באג״מ‬
‫בדבר בתולה אחת שהיא בת עשרים ויש לה שערות אבל עדיין לא בא לה ה א ו ר ח‬
‫כנשים ויש מהרופאים שאומרים שכאשר תנשא לאיש ותבעל יהיה לה הוסת ו ת ו ל י ד‬
‫בנים‪ ,‬אם יכול אביה להשיאה לאיש בסתם שלא לגלות לו זה שעדיין לא היה ל ה‬
‫אורח כנשים ולא יהיה בזה חשש קידושי טעות‪ .‬לע״ד איכא ראיה מפורשת מ כ ת ו ב ו ת‬
‫דף י וכר הרי חזינן שאף לר׳ יוסי בר אבין שר״ג נמי סובר כדתני ר״ח ו כ ר ״ מ‬
‫ש מ ה שאין לה דמים הוא חסרון לבנים ו מ ״ מ קיים המקח אף שהוא חוב לו‪ ,‬ו צ ר י ך‬
‫לומר דגם בלא דמים אפשר לה להוליד בנים אך לא מרובים‪ .‬ולמה שפרש״י ש י פ י ן‬
‫לאשח לר׳ חייא הוא למהר לה הריון הוי חחםרון שאפשר ימשך איזה זמן ש ל א י ה י ה‬
‫הריון‪ ,‬וכוונתו אולי הוא בשנים‪ ,‬שזו שיש לה דמים מ ת ע ב ר ת גם כשחיא צ ע י ר ה‬
‫ביותר דהוא תיכף כשנעשית גדולה‪ ,‬וזו שאין לה דמים מתעברת כשהיא גדולה י ו ת ר‬
‫כגון בת י״ח או בת כ׳‪ ,‬ואולי כוונתו הוא בסך הביאות‪ ,‬שזו שיש לה דמים מ ת ע ב ר ת‬
‫לפעמים תיכף בביאה ראשונה שאחר ביאה ראשונה שהשירה הבתולים‪ ,‬וזו שאין ל ה‬
‫דמים מ ת ע ב ר ת רק אחר שעברו עליה כמה ביאות‪ .‬עכ״פ היא ראויה לבנים ו ז ה‬
‫שיבא בקושי או רק בנים מועטים אינו חסרון לקדושין‪.‬‬
‫‪14‬‬

‫וממשיך ה א ג ״ מ ‪ :‬אבל הרמ״א סימן סח סע׳ ה כתב על משפחת דורקטי סי‪/‬‬
‫דורקטי וכר‪ ,‬אבל עכ״פ הא נמי מפורש שאינו מום למקח טעות משום דאף ש נ מ צ א‬
‫במשפחתה יותר עקרות מ ב מ ש פ ה ה אחרת‪ ,‬מ ״ מ כיון ש נ מ צ א ו גם במשפהה זו א ל ו‬
‫שאינן עקרות והרי אמה נולדח מ מ ש פ ח ה זו וגם היא עצמה נולדח מ מ ש פ ח ה ז ו‬
‫ואם מ ש פ ח ת אביה היא דורקטי נמי הא נולד אביה והיא עצמה‪ ,‬אין זה כבר מ ו ס‬
‫מאחר שאפשר שגם היא תלד‪ .‬וכן מפורש בים של שלמה וכר‪.‬‬
‫איברא דבפירוש המשנה להרמב״ם נדה סוף פ ״ ט וכו׳ שלפ״ז יש לחיות מ ק ח‬
‫טעות‪ ,‬ועיין במשנה אחרונה שכתב וכר‪ ,‬אבל הא הוא טעות גמור וכו׳ וגם ה א‬
‫הרמב״ם עצמו כ ת ב דין זה דר״ג שבודקין במשפחתה וכו׳ ומשמע שאין ט ע נ ת ו כ ל ו‬
‫ואם מרגשה בשביל זה חייב לה כתובה וכו׳‪ ,‬ואם הוא מקח טעות לא היה לה כ ת ו ב ה‬
‫וכר‪ .‬וחזינן שגם חרמב״ם סובר שאין לחוש בזו למקח טעות שמוכרחין לומר ש ג ס‬
‫הרמב״ם מודה שראויה להוליד והוא או דנימא שחרמב״ם חזר בו מפירושו‪ ,‬ו מ פ ר ש‬
‫כרש״י‪ ,‬או שגם בפירושו סובר שאפשר ש ת ל ד כדמשמע מרמ״א ובשביל ספק ס ו ב ר‬
‫שלא הוי מקח ט ע ו ת אף לחוציא ממנו ממון דחוא לחייבו בכתובה ויש לגרוס‬
‫אמנם אפשר שלא ת ל ד וכו׳‪.‬‬
‫והטעם שבשביל ספק אינו מום ליפטר אף מכתובה‪ ,‬אולי הוא משום ד מ ע מ י ד י ן‬
‫לה אחזקת אמה שילדה אף שהיא מהמשפחה שאין לה דמים ואף שלהרע״ב ש כ ת כ‬
‫דעקרה היא מוכרחין לומר שיפרשו מ ש פ ח ת דוקרטי היא שנולדים בה הרבה ב נ ו ת‬
‫שאין להן דמים ואלו שילדו בנים היה להן דמים וכו׳ והיתה אימה שילדה מ א ל ו‬
‫שיים לה דמים‪ ,‬וא״כ היא שנשתנית מ א מ ה שאין לה דמים‪ ,‬אין לה הזקה ש ת ל ד כ א מ ה‬
‫הא הרמב״ם בהלכות לא סבר כן אלא מפרש שאף לאלו שילדו אין להן ד מ י ם '‬
‫׳‬

‫ס‬

‫‪ 14‬אהע״ז ח״ג סי׳ כז‪.‬‬
‫‪26‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫שלכן שייר להעמידה‬
‫כולן כן ה״ז בחזקתה‪,‬‬
‫אין להיות לה הכתובה‬
‫טעות‪ ,‬לזה כתב ה״ז‬
‫כדבארתי‪.‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫אחזקת אמה שתלד אף שאין לה דמים‪ ,‬וכדכתב אם נמצאו‬
‫שמשמע שכולן אף אלו שילדו אין להן דמים וכו ‪ .‬מ ״ מ הא‬
‫מצד מקח טעות דאף אם היא ספק נמי יש לההשיב זה למקה‬
‫בחזקתה שהיא בחזקת אמה ש ת ל ד אף כשאין לה דמים‬
‫‪,‬‬

‫עוד ממשיך ה א ג ״ מ ‪ :‬והנה הראה לי וכו׳ אשר גם בערוך לנר וכר‪ .‬ולכן לדינא‬
‫אין לחוש כלל‪ ,‬דמאחר דב׳ הלשונות אליבא דר״ג סברי דאינו מקח טעות אף אם‬
‫נימא כדבריו דלרבי יהודה הוא מקה טעות הרי פליגי עליו ר ״ מ ור״ג‪ ,‬וגם ר״ח‬
‫ור׳ הנינא סברי דאפשר שתלד‪ ,‬שודאי אין לפסוק כר׳ יהודה שחוא יחיד וגם שר״ח‬
‫ור׳ חנינא לא סברי כוותיה וכו׳‪ .‬אלא צ״ל שהזר בו )הרמב״ם( בהלכותיו מ מ ש ״ כ‬
‫בפירושו כדאשכהן זימני טובא או שהגירםא גם בפירושו צריך להיות אפשר‬
‫שלא תלד כדכתבתי לעיל‪.‬‬
‫ומסכם ה א ג ״ מ ‪ :‬וכיון שראויה בעצם לבנים וכו׳ ויש גם בזה ספק מ צ ד שיש‬
‫מהרופאים שאומרים שלאהר ש ת נ ש א יבוא לה האורה כנשים ותוכל להוליד גס תיכף‬
‫וגם הרבה בנים וכו׳‪ ,‬עכ״פ כיון שנקט הספק איני רואה שיהיה חיוב לגלות זה‪.‬‬
‫ולרווחה דמילתא יחליטו האב והבת שאם יעבור זמן של ארבע שנים ולא ת ת ע ב ר‬
‫וגם לא יבא לה אורח כנשים‪ ,‬תתקבל ממנו גט בלא קושי ובלא שום תביעות ממנו‪,‬‬
‫שלההלטה זו שוב לא יהיה להנשואה כמעט שום הפסד‪ ,‬שודאי לא יצטרכו לגלות‬
‫אף לא ממדת הםידות‪ ,‬עכ״ל של האג״מ‪.‬‬
‫ואמנם שמהתי מאד ש ב ע ״ ה שאחר יגיעה והיפוש מ צ א ת י א ת כל אותם המקורות‬
‫שכבר ידע עליהם האג״מ‪ ,‬אך עדיין קשה לי להסביר כרופא איך ב מ ש פ ח ת דורקטי‬
‫כשמדובר על תופעח תורשתית )שחלק מהנשים במשסהה נגועים כי הלא אמה‬
‫של האשה כן הולידה( שאשר‪ .‬שאין לה וסת כלל יכולה להיכנס להריון וא״כ ש ו ב‬
‫הוזרת הקושיא למה אין כאן מקה םעות‪ ,‬דבר שלא מוזכר לא בגמ׳ ולא ברמב״ם‬
‫ולא בשו״ע‪.‬‬
‫שוב מצאתי בשר׳ ת המשולש‪ ,‬בשו״ת מהגאון ר׳ אליעזר יצהק‪ ,‬נכדו של מוה״ר‬
‫חיים מוולאזין ש כ ו ת ב ‪ :‬והן מה שנסתפק מר מדינא כיון דאין לה וסת עדיין אסור‬
‫משום בטול פ״ו‪ ,‬לפ״ד אין להסתפק בזה כלל כי מוכח מ כ מ ח סוגיות בש״ס דאף‬
‫אשה שלא ראתה עדיין יכולה להתעבר‪ ,‬והעולה על זכרוני לע״ע‪ ,‬בכתובות י ע ״ ב‬
‫דא״ל ר׳׳ג לך זכה במקהך‪ ,‬אף שהיתח מ מ ש פ ח ת דורקטי שאין לה דם בתולים‬
‫ודם נדה‪ .‬ואף ששם קאמר שאין בניה מרובים‪ ,‬היינו בדורקטי שלא יהיה לה לעולם‬
‫דם נדה‪ ,‬אבל עכ״ס מוכח שיכולה להתעבר‪ ,‬דאל״כ הרי הוי מקח ט ע ו ת דומיה‬
‫דנמצא איילונית‪ .‬וכן מוכה להדיא בנדה ה ע״ב ילדה וראתה דם מ ה מ ת לידה עדיין‬
‫אני קורא אותה בתולת דמים‪ ,‬מוכח להדיא דיכולה להוליד אף שהיא בתולת דמים‬
‫שלא ראתה דם מעולם‪ .‬גם מצינו בנדה סו ע ״ א רבינא איעםק ליה לבריה בי רב‬
‫חנינא וכר א״ל מאי האי וכו׳ א״ל אימר דאמר רבא בגדולה דקא חזי דמא בקטנה‬
‫דלא חזי דמא מי אמר‪ .‬א׳׳כ הרי היתד‪ .‬קטנה עדיין ש ל א ראתה מעולם )ודוחק לומר‬
‫דכבר היה לו בנים לבריח דרבינא וקיים מצות פ״ו דלישנא דאיעםק ליה מ ש מ ע‬
‫‪1 5‬‬

‫‪15‬‬

‫סי׳ כג‪.‬‬

‫‪27‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫הרצוג‬
‫בדיה‪ -‬מכללת‬
‫אתר דעת‬
‫על ברייתא )שם יג ע״ב( ד א ם ו ר‬
‫דרבינא‬
‫באשתו הראשונה(‪ .‬וכי עבר ח״ו‬
‫למנםב קטנות דלאו בנות אלודי‪ .‬אלא ע״כ מוכח דכיון שהגיע לכלל שנים ש ר א ו י ה‬
‫לילד‪ ,‬אף שאין לה וסת נדות עדיין חשבינן לה לראויה לילד‪ ,‬ובסרט ש ה ו כ ח ת י‬
‫שיולדות אף אם לא ראו וכר‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫ודברתי ארוכות עם רופא נשים מומחה שאמר לי שלדעתו אין אשד‪ .‬כ ז א ת‬
‫יכולה להיכנס להריון‪ .‬אך במקרה בודד של בהורה שאף פעם לא היתד‪ .‬לח ו ס ת ‪,‬‬
‫יכול להיות בין כל הסיבות‪ ,‬גם סיבה פסיכולוגית‪ ,‬וא״כ‪ ,‬ובמיוחד כשיש ס י מ נ י ם‬
‫של בגרות מינית‪ ,‬יתכן ששינוי במצבה‪ ,‬כגון נשואין‪ ,‬יביא למצב שיהיה לה ו ס ת‬
‫ותיכנס להריון‪.‬‬
‫וכתב לי הגרש״ז אויערבאך ש ל י ט ״ א ‪ :‬בענין דורקטי פתחתי ספר חנא ו ה ס ד א‬
‫על פ״ק דכתובות דף קםז וראיתי שהביא חבל מהברים שנו״ג בענין זה‪ .‬ו ל ד י נ א‬
‫ודאי פשוט הדבר דלדעת הסוברים שהיא מ מ ש עקרה יכול ודאי לגרשה בלא כ ת ו ב ה ‪.‬‬
‫וכן אם אין לו בנים וגם אין לו אשד‪ ,‬אחרת אף דבזה״ז אין כוסין על כך‪ ,‬מ ״ מ‬
‫יכול ודאי לגרשה‪ .‬וצריכים ודאי לומר שהגמ׳ והשו״ע מיירי רק לענין ט ע נ ת ד מ י ם ‪,‬‬
‫וזה שאמר לו זכה במקחד נתכוין רק לענין דאית בי׳ נמי טיבותא‪ ,‬אבל עדיין צ ר י ך‬
‫לעשות חשבון בנוגע למצות פו״ר‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫וכעת ראיתי בשו״ת ציץ אליעזר « שמביא ראיח גם מרבינו גרשום מאור ח ג ו ל ה‬
‫לפירוש רש״י‪ ,‬כי כותב רגמ״ה )במרדכי יבמות פרק החולץ סי׳ קיג( ואע״פ ש א י נ ה‬
‫רואה כשאר נשים לא תפסיד כתובה שאין זה קרויה איילונית דאין הדם מ ס י מ נ י‬
‫איילונית וכר הלכך א ע ״ פ שאינה רואה יש לה כתובה וכר‪ ,‬עכ״ל רגמ״ה‪ .‬ו כ ו ת ‪3‬‬
‫הציץ א ל י ע ז ר ‪ :‬ומדברי רגמ״ה וכו׳ ובע״כ דפירש כוונת הגמ׳ בההיא ד כ ת ו ב ו ת‬
‫כפי שמבארים בכוונת רש״י שם )עיין במהרש״א ובמהר״ם שיף שם( ש מ ש פ ח ת‬
‫דורקטי רק אין בניהם מרובים אבל אין זה מן הנמנע שתוכל ללדת‪ ,‬עכ״ל‪ .‬ו מ ס כ ם‬
‫ב ס ו ף ‪ :‬אמנם זאת נראה דבגוונא שמתברר במציאות שלא תוכל ללדת ו ש ה א ש ה‬
‫העלימה זאת מ ב ע ל ה לפני נשואיה‪ ,‬אפילו אם הבעל כבר קיים פו״ר‪ ,‬מ ״ מ יוכל ל ט ע ו ן‬
‫ט ע נ ת מ ק ה משום דלהרבה בני אדם הוי זה כשלעצמו שלא תוכל ה א ש ה ל ל ך‬
‫מום שאינם מתרצים לזח‪ .‬וכן מ צ א ת י בספר שו״ת אמרי יושר ח״ב סי׳ ק נ ט ו כ ו ׳‬
‫שאשר‪ ,‬שאינד‪ ,‬ראויד‪ .‬בודאות ללדת )שכרתו לד‪ .‬רחמח(‪ ,‬אף שאיני׳ א י י ל ו נ י ת‬
‫הוי מקח טעות ואינה צריכה גט כלל לרוב חפוסקים אף שיש לו בנים ו כ כ ז א ת ה ע ל ה‬
‫גם בספר לבושי מרדכי חאהע״ז סי׳ נח דניטלה האם חשוב מום‪ ,‬עכ״ל של ח צ י ץ‬
‫אליעזר‪.‬‬
‫ת‬

‫‪16‬‬

‫ח״ז סי׳ מח פ״ה‪.‬‬

‫‪28‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ה ר ב ר פ א ל נ‪ .‬א ו י ע ר ב ך‬

‫‪,‬‬

‫הגאון ר אביעזרי זעליג אויעדבר זצ״ל‬
‫חייו ו ת ק ו פ ת ו‬

‫א‪.‬‬
‫ה ר ב ר׳ אביעזרי זעליג א ו י ע ר ב ך נ ו ל ד‬

‫בכ״ז‬

‫ב כ ס ל ו ה ׳ ת ר ״ א )‪(24.12.1840‬‬

‫ב ד ר מ ש ט ט ש ב מ ד י נ ת הסן‪ ,‬ל א ב י ו הגדול מ ו ה ר ״ ר צ ב י בנימין ) ב ע ל ״ נ ח ל א ש כ ו ל ״ (‬

‫‪1‬‬

‫א ש ר כיהן ב א ו ת ה ה ע ת כ ר ב ה ש ל ה ק ה י ל ה ו ד ו כ ס ו ת הסן‪ ,‬ו ל א מ ו מ ר ת ל א ה ב ת‬
‫ר׳ יצחק־אייזעמאן ס ר ע נ ק ע ל מוויצנהאוזן‬
‫ימים קשים עברו ע ל שומרי ה ת ו ר ה ו ה מ צ ו ו ת ב א ש כ נ ז ‪ ,‬ב א ו ת ה ח ע ת ‪ .‬ב מ ק ו מ ו ת‬
‫רבים הרימו הרפורמים א ת ר א ש ם ודרשו ל ה כ נ י ס ״ ת י ק ו נ י ם ״ ב ד ת ‪ .‬ב ת י כ נ ס ת נ נ ע ל ו‬
‫ו ב מ ק ו מ ם נ פ ת ח ו ״טמפלים״‪ ,‬מ ק ו א ו ת נ ס ג ר ו ו ר ב נ י ם ב נ י ה ד ו ר ה ״ י ש ך ה ו ע ב ר ו מ ת פ ־‬
‫קידיהם‪ .‬גם ה ר ב צ ב י בנימין א ו י ע ר ב ך ‪ ,‬א ש ר ה י ה מ ג ד ו ל י ה ת ו ר ח ב א ש כ נ ז בדורו‪,‬‬
‫נרדף ע״י הרפורמים ב ק ה ל ת ו ‪ ,‬א ש ר ל א ב ה ל ו ב ש ו ם א מ צ ע י ם כ ד י ל א ל צ ו ל פ ר ו ש‬
‫ממשרתו‪ ,‬ואף הלשינו עליו ב ת ו א נ ו ת ש ו נ ו ת ל ש ל ט ו נ ו ת ‪.‬‬
‫ב ש נ ת ת ר ״ ד )‪ (1844‬ה ת ק י י מ ה ב ב ר א ו נ ש ו ו י י ג א ש ר ב צ פ ו ן ג ר מ נ י ה ה א ס י פ ה ה ר א ­‬
‫שונה ש ל ״רבנים״ ו מ ו ר י ־ ד ת יהודיים ש ו ה ר י ה ר פ ו ר מ ה ביהדות‪ .‬ה ה ל ט ו ת ה א ס י פ ה ‪,‬‬
‫אשר כ ל ל ו ״תיקונים״ ב ד ת ״ ב ה ת א ם ל ר ו ח הזמן״‪ ,‬ה ב י א ו ל פ ר ס ו ם ק ו ב ץ ״ ת ו ר ת‬
‫הקנאות״ אשר פורסם בתחילת ש נ ת תר״ה ואשר הכיל א ת מ כ ת ב י ה ם ומחאותיהם‬
‫ש ל ‪ 116‬מ ר ב נ י אירופה כ נ ג ד ה ה ל ט ו ת א ס י פ ת בראונשווייג‪ .‬ע ל ה מ כ ת ב ה ר א ש ו ן‬
‫המודפס‬

‫בקובץ‪,‬‬

‫ה ת ו מ י ם ‪ :‬ה ר ב א ב ר ה ם א ו י ע ר ב ך ) ל פ נ י ם א ב ״ ד בונא‪ ,‬א ב י ו ש ל‬

‫ג‬

‫רצ״ב( ‪ ,‬ה ר ב י ע ק ב ק א פ י ל ה ל ו י ב מ ב ר ג ר )אב״ד וורמייזא‪ ,‬ר ב ו ש ל רצ״ב(»־‪ ,‬ה ר ב‬
‫צ ב י בנימין א ו י ע ר ב ך ) א ב ״ ד ד א ר מ ש ט ט ( ‪ ,‬ה ר ב א ה ר ן א ו י ע ר ב ך ) ב נ ו ש ל ה ר ב א ב ר ה ם‬
‫‪1‬‬

‫בצוואתו אסר לכנותו בתואר כלשהו או לכתוב עליו דברי שבח‪ ,‬ואף אסר לכתוב‬
‫אודותיו — זצ׳׳ל‪ ,‬ולחיזוק דבריו כתב‪ :‬״ואיני מוהל מי שיכתוב עלי שום שבה״‪ .‬בני‬
‫ק״ק הלברשטט‪ ,‬אשר נזהרו מלעבור על הוראת ר ב ם — נמנעו מכתיבת דברי שבח‬
‫על מצבתו‪ ,‬והקקו בשוליה את ההערה‪ :‬״כן צוד‪ ,‬הרב ז״ל לכתוב על מצבת קבורתו‪,‬‬
‫והזהיר בל יוסיף אדם דבר‪ .‬ת׳נ׳צ׳ב׳ה׳״‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫בנוסף לר׳ אביעזרי‪ ,‬היו לרצ״ב אויערבך ואשתו — ‪ 5‬בנות‪ ,‬ובן — אברהם‪ ,‬אשר נפטר‬
‫בהיותו כבן ‪ 10‬שנים‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫אהיינו ותתנו של הגאון ר׳ יוסף דוד זינצהיים זצ״ל‪ ,‬בעל ״יד דוד״‪ ,‬ומתלמידיו של‬
‫הגאון ר׳ נתן הכהן אדלר זצ״ל‪ .‬ראה אודותיו בהקדמה ל״מנחת עני״ )״מכון ירושלים״‬
‫תשל״ד‪ ,‬עמ׳ ‪.(13‬‬

‫‪4‬‬

‫ראה אודותיו — ״המעין״‪ .‬תמוז תשל״ה‪.‬‬

‫‪29‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫הרצוג‬
‫מכללת‬
‫דעת ‪-‬‬
‫א‪ .‬וממלא מקומו כרבה של אתר‬
‫פרענקעל )אב״ד וויצגהאוזן‪ ,‬ג י ס ו‬
‫מאיר‬
‫הרב‬
‫בונא(‪,‬‬
‫של רצ״ב( והרב וואלף מוהר )אב״ד מיכלשטט(‪.‬‬
‫פרסום קובץ ״תורת הקנאות״ העלה את חמתם של ראשי הריפורמים ו ה ג ב י ר‬
‫א ת התקפותיהם בדרמשטט כנגד הרב‪ ,‬אשר הייו נעשו קשים מ ש נ ה לשנה‪ .‬ש ג י ם‬
‫לאהר מכן‪ ,‬שאלו אהד מפקידי הממשלה הבכירים — מדוע אינו מתפטר ״ מ ר צ ו נ ו‬
‫ה ט ו ב ״ ? ותשובתו של רצ״ב ה י ת ה ‪ :‬״ברצון הייתי עושה זאת‪ ,‬באם הייתי י ו ד ע‬
‫שאויערבך אחר יעמוד ת ח ת י וימשיך במלהמתי למען קדשינו ה נ ע ל י ם ! ‪ . . .‬״ » ‪.‬‬
‫עשרים־ושלש שנח שמר רצ״ב אויערבך א ת משמרת חקדש בדרמשטט‪ ,‬ע ד‬
‫שנאלץ לפרוש מתפקידו בשנת תרי״ז )‪ .(1857‬בנו‪ ,‬ר׳ אביעזרי‪ ,‬היה בן י״ז ש נ י‬
‫באותה עת‪ ,‬והמאבקים אותם היה צריך אביו לנהל כנגד המתכלים בכרם ה׳ —‬
‫הטביעו א ת רישומם על הבן הצעיר‪ ,‬אשר נקרא לימים למלא מקום אביו הגדול‪.‬‬
‫ס‬

‫מכתב ״חבר״ בהגיעו לבר מצוד‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫ראה‪ :‬הרב צבי בנימין אויערבך ז״ל— קובץ ליום הזכרון המאה לפטירתו‪ ,‬הוצאוז‬
‫׳המעין״‪ ,‬ירושלים תשל״ג‪ ,‬עמ׳ ‪.14‬‬

‫‪30‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪-‬‬
‫הרצוגר כ ש ה ש כ ל ה כ ל ל י ת ב ב י ת ־‬
‫מכללת ב י ל‬
‫אביו‪ ,‬ו ב מ ק‬
‫בנעוריו למד ר׳ אביעזרי ת ו ר ה אצל‬
‫ה ס פ ר התיכון ה מ מ ש ל ת י ש ב ע י ר מ ו ל ד ת ו ו ב פ ר נ ק ס ו ר ט ־ ד מ י י ן ה ס מ ו כ ה ‪ ,‬א ל י ה ע ב ר ה‬
‫המשפחה משנאלץ ר צ ״ ב ל ע ז ו ב א ת ד ר מ ש ט ט ‪ .‬ה ת מ ד ת ו ה ג ד ו ל ה ו כ ש ר ו נ ו ת י ו ה מ ב ו ר כ י ם‬
‫הביאוהו להישגים לימודיים גדולים‪ ,‬ועל א ף מ א מ צ י ו ל ה צ נ י ע ז א ת — נ י כ ר ה ד ב ר‬
‫ברבים‪ .‬דומה‪ ,‬כי אין ע ד ו ת גדולה י ו ת ר ל ה ע ר כ ת אישיותו ש ל ה נ ע ר הצעיר‪ ,‬מ א ש ר‬
‫תואר‬

‫״הבר״‬

‫ש ה ו ע נ ק לו‬

‫ע״י‬

‫דודו — ה ר ב מ א י ר‬

‫סרענקעל‪,‬‬

‫אב״ד‬

‫וויצנהאוזן‪,‬‬

‫עם הכנסו לעול המצוות‪ .‬ת ו א ר זה היה מ ק ו ב ל ב ק ה י ל ו ת ה ח ר ד י ם ב ג ר מ נ י ה ו ב ה ו נ ג ר י ה ‪,‬‬
‫והוענק ב ד ר ך ־ כ ל ל ל ב ע ל י ־ ב ת י ם שהצטיינו ב ק ב י ע ת ע ת י ם ל ת ו ר ה ‪ ,‬ב י ר א ת ה׳ ו ב מ ע ש י ם‬
‫טובים‪ .‬ה ע נ ק ת ת ו א ר זה ל נ ע ר בן י״ג ש נ י ם — היה ב ו ד א י מ ע ש ה ח ר י ג ו ר ב ־ מ ש מ ע ו ת ‪,‬‬
‫אשר העיד על אישיותו ומידותיו של מ ק ב ל ו ‪.‬‬
‫ישמח ה א ב ו ת ג ל ה י ו ל ד ת ע ל בן ח כ ם ש נ ת ן ל ה ם הוא ה י נ י ק ו ח כ י ם‬
‫בלמודו‬

‫ו כ מ ע ש ה ו מ נ ע ו ר י ו כ׳ א ב י ע ז ר ה מ כ ו נ ה ז ע ל י ג בן גיסי ח ר ב‬

‫מהור״ר‬

‫צ ב י בנימין א ו י ע ר ב ך נר״ו ב ק ״ ק ד ״ ש « ‪ ,‬ר א י ת י ו ו ש מ ע ת י ו‬

‫כאשר‬

‫מנעוריו הלך‬

‫ב ד ר ך הישר ו ל א ה ה ס י ר ל ק ב ו ע ע ת י ם‬

‫בתורה‬

‫ו ב ״ ח הצליח וגם ע ש ה פ ר י ה ל ו ל י ם ק ד ש לה׳ ב ת ו ר ת ו ו ב י ר א ת ו ה ק ו ד מ ת‬
‫להכמתו‪,‬‬

‫ו מ א ה ר ש ה ג י ע לו ע ת ל ט ו ב ח ל י כ נ ם ב ש נ ת י״ג ש נ ח א ש ר‬

‫הוליכהו מ כ א ן ו ל ה ב א ג״כ ה י צ ר ה ט ו ב ל ס מ כ ו ו ל ס ע ד ו ‪ ,‬ע ״ כ א ב ט ה בו‬
‫ו א מ ר ת י ל ו גאה ו י א ה ל ס מ כ ו ב ס מ י כ ת ה ב ר שאין מ ו צ י א ד ב ר ש א י נ ו‬
‫מ ת ו ק ן מידיו נ ק י כפים‪ ,‬ב כ ן ס מ כ ת י ו ל ק ר א ת ו ב ש ם ה ח ב ר ר ב י א ב י ע ז ר י‬
‫בן מ ה ו ר ״ ר צ ב י בנימין ל כ ל ד ב ר ש ב ק ד ו ש ה ת ו ך ע ד ה ק ד ו ש ה ‪ ,‬ו כ ל‬
‫קוראיו י ת נ ו כ ב ו ד ל ש מ ו ל ק ר א ת ו ד כ י א ב י ע ז ר ה מ כ ו נ ה ז ע ל י ג בשם‪,‬‬
‫ו ל כ ל ה ש ו מ ע י ם ל ב ק ש ת י י ב א ב ר כ ת ט ו ב ויונעם‪ ,‬ו ח ת י מ ת י ז א ת ל כ ב ו ד‬
‫ה ת ו ר ה ו ל ו מ ד י ה ולזרז ה נ ״ ל ל ש ב ה ל כ ל ט ו ב ל מ ש מ ר ת ע ו ל ם יום ד׳‬
‫הק׳ מ א י ר בן כ ה ר ״ ר י צ ח ק ה מ כ ו נ ה‬

‫ג׳ ד ה נ ו כ ה ת ר י ״ ד ל פ ״ ק‬

‫אייזעמאן פ ר ע נ ק ע ל ח ו נ ה פ ה ק ״ ק ו ו י ט צ ע נ ה ו י ס ע ן ו ה ג ל י ל יע״א‪.‬‬

‫כ‪.‬‬
‫עם סיום לימודיו בתיכון‪ ,‬ה מ ש י ך ר׳ א ב י ע ז ר י ל ל מ ו ד פ י ל ו ס ו פ י ה ו ש פ ו ת ש מ י ו ת‬
‫באוניברסיטאות‬

‫של מ י נ כ ן וברלין‪ .‬י ה ד ע ם ז א ת ה מ ש י ך ל ה ג ו ת ב ת ו ר ה ב ה ת מ ד ה‬

‫אצל הרה״ג ר׳ מ י כ א ל ל א נ ד ס ב ע ר ג זצ״ל ב ״ ב י ת ה מ ד ר ש ״ ה ב ר ל י נ י ש ב ה י י ד ר ו י ט ר ־‬
‫גאםה •י‪ ,‬וכן היה מן ה נ כ נ ס י ם והיוצאים ב ב י ת ו ש ל ח ח כ ם ר׳ י ה י א ל מ י כ ל ד ״ ר ז ק ״ ש‬
‫‪6‬‬

‫נטריד‪ .‬רהמנא ופרקיה‪ ,‬בקהילה קדושה דרמשטט‪.‬‬

‫‪7‬‬

‫״בית המדרש״ הישן במרכזה של ברלין‪ ,‬נוסד בשנת תק״ד )‪ ,(1744‬כנראה ביזמת הגאון‬
‫ר׳ דוד פרנקל זצ״ל )בעל ״קרבן העדה״ על התלמוד הירושלמי( — ר ב ה של ברלין‪,‬‬
‫ושימש במסך כמאתיים שנה )עד שנת תש״ד( כ״קלויז״ ללימוד תורה־לשמה והרבצתה‬
‫ברבים ע״י גדולי תורה‪ ,‬אשר בחלקם שימשו גם בדייני הקהילה‪ .‬ביניהם היו ר׳ מאיר‬
‫שמהה ודיל זצ״ל‪ ,‬ר׳ אלחנן ראזנשטיין זצ״ל — מתלמידי הגאון ר׳ עקיבא אייגר‬
‫זללה״ה ומדייני הקהילה ור׳ מיכאל לאנדםבערג זצ״ל‪ .‬רבו האהרון של ״בית המדרש״‬

‫‪31‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫האב והבן‬
‫הרב צבי בנימין אויערבך‪ ,‬בעל ״נהל אשכול״‪ ,‬עם בנו הרב אביעזרי זליג‬

‫)—רבד‪ .‬של פראג בשנים ‪ ,1836—1844‬ואח״כ רב ובלשן בברלין(‪ .‬ברור‪ ,‬כי‬
‫בתקופה זו המשיר ללמוד אצל אביו‪ ,‬אותו הוקיר כל ימיו כרבו המובהק‪.‬‬
‫דרד לימודו‪ ,‬אשר שילבה לימודים תורניים עם מדעים כלליים‪ ,‬היתד• א ו פ י י נ י ת‬
‫ג‬

‫‪32‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ס‬

‫דעתם ‪ -‬מכללת‬
‫הרצוגר ה ת ע ת ד ו ל ש ר ת ב ק ד ש‬
‫צעירים א ש‬
‫אתרא ו ת‬
‫לחרדי אשכנז ב א ו ת ה ה ת ק ו פ ה ‪ ,‬ו ב ס ר ט ל‬
‫ודיינים‬

‫כרבנים‬

‫בקהילות‪ .‬ס ב ו ש ל ר׳‬

‫אביעזרי— הרב אברהם‬

‫אויערבך‬

‫)אב״ד‬

‫בונא(‪ ,‬השתייך לדור האחרון ש ל ר ב נ י ם ב ג ר מ נ י ה מ ן ה ט י פ ו ס ה ״ י ש ך — א ש ר ה ק ד י ש ו‬
‫א ת כ ל הייהם א ך ורק לתורה‪ .‬ה ו א נ י מ נ ה ע ל ק ב ו צ ת ת ל מ י ד י ו ה מ צ ו מ צ מ ת ש ל הגאון‬
‫ר׳ נ ת ן הכהן א ד ל ר ז ל ל ה ״ ה בססד״מ‪ ,‬א ש ר כ ל ל ה בין ה י ת ר א ת ר׳ מ ש ה ס ו פ ר —‬
‫ה ״ ה ת ם סופר״ מ ס ר ש ב ו ר ג ‪ ,‬א ת ר׳ א ב ר ה ם ביגג — א ב ״ ד ווירצבורג‪ ,‬ר׳ ז ע ק ל ו ו א ר מ ס ר‬
‫— ה ״ ב ע ל שם״ מ מ י כ ל ש ט ט ‪ ,‬ר׳ יהודה לייב ק א ר ל ב ו ר ג — א ב ״ ד ק ר י ס ע ל ד ור׳ מ נ ד ל‬
‫קארגוי מפיורדא — ב ע ל ״גידולי טהרה״‪ .‬כ ל א ל ה ‪ ,‬ו כ ן גדולי ת ו ר ה א ח ר י ם ב ד ו ר ם‬
‫כר׳ י ע ק ב קאסיל‬

‫במברגר‬

‫הלוי‬

‫מוורמייזא ור׳‬

‫אברהם‬

‫וולף‬

‫המבורג‬

‫)אוה״ב(‬

‫מ פ י ו ר ד א — ל א רכשו כ ל ה ש כ ל ה כ ל ל י ת ‪ ,‬ו ל א ר א ו ב ה כ ל צורך‪.‬‬
‫אולם כ א ש ר ב א ח ר י ת ימיהם קדרו ש מ י ה י ה ד ו ת ב א ש כ נ ז ע ם ה ת ג ב ר ו ת ם ש ל‬
‫מרשיעי־ברית‪ ,‬ו מ ס פ ר ם ש ל ה נ א מ נ י ם ל ת ו ר ה — ה ל ך ו פ ת ת ‪ ,‬ה ב י נ ו גדולי ה ת ו ר ה כי‬
‫על־מנת‬

‫ל ק ר ב א ת ה נ ו ע ר ל ת ו ר ה ומצוות — יש ל ד ב ר ע מ ו ב ש פ ת ו ‪ ,‬ו ל ש ם כ ך יש‬

‫להצטייד גם ב ה ש כ ל ה א ק ד מ א י ת ‪ ,‬ב נ ו ס ף ל ל י מ ו ד י ה ם ה ת ו ר נ י י ם ‪ ,‬כ ״ ר ק ח ו ת ו ט ב ה ו ת ״ ‪.‬‬
‫ע ל גדולי ה ת ו ר ה ש ב א ש כ נ ז ב נ י ה ד ו ר ה ז ה נימנו אביו ש ל ר׳ א ב י ע ז ר י — ה ר ב צ ב י‬
‫בנימין אויערבך )ה״ נחל א ש כ ו ל ״ ( — א ב ״ ד ד ר מ ש ט ט ו ה ל ב ר ש ט ט ‪ ,‬ר׳ י ע ק ב ע ט ל י נ ג ר‬
‫)ה״ערוך‬

‫ל נ ר ״ ( — א ב ״ ד א ל ט ו נ א ‪ ,‬ה ר ב שמשון ר פ א ל ה י ר ש מ ס ס ד ״ מ ‪ ,‬ר׳ ע ז ר י א ל‬
‫‪8‬‬

‫הילדסהיימר — א ב ״ ד א י י ז נ ש ט ט וברלין‪ ,‬ואחרים‪ ,‬ו כ ל א ל ה ב י ק ר ו ב א ו נ י ב ר ס י ט א ו ת ‪.‬‬
‫א מ נ ם יש להדגיש‪ ,‬כי ב א ו ת ו הדור עדיין היתד‪ ,‬ר כ י ש ת ה ה ש כ ל ה ה מ ד ע י ת —‬
‫פרי ״יזמתו״ ה פ ר ט י ת ש ל כ ל א ח ד מ ן ה ר ב נ י ם ה ל ל ו ו ל א ה י ה קיים ג ו ף מכוון או‬
‫מוסד המכשיר ר ב נ י ם ב ע ל י ה ש כ ל ה א ק ד מ י ת ‪ .‬כ פ י ש ה י ה ה ד ב ר ב מ ז ר ה ־ א י ר ו פ ה ב ד ו ר ו ת‬
‫הקודמים‪,‬‬

‫בטרם הוקמו ישיבות‪ ,‬כ ך ה י ה ג ם ב א ש כ נ ז — ת ל מ י ד י ם ה ת ק ב צ ו ס ב י ב‬

‫לאחד מגדולי ה ת ו ר ה ולמדו ת ו ר ה מסיו ב״קלויז״ ה מ ק ו מ י ‪ .‬א ת ל י מ ו ד י ה ם ה א ק ד מ י י ם‬
‫השלימו ל א ה ר מכן‪ ,‬ו ל ע ת י ם — ת ו ך כ ד י ל י מ ו ד ם א צ ל ר ב ם ‪ .‬ב י ת ה מ ד ר ש ל ר ב נ י ם‬
‫)ה״סמינר״(‬

‫מיסודו ש ל ר׳ ע ז ר י א ל הילדםהיימר‪ ,‬ה ו ק ם ב ב ר ל י ן ר ק ב ש נ ת ת ר ל ״ ד‬

‫)‪ ,(1873‬ומאז יסודו ע ב ר ו ד ר כ ו מ ר ב י ת ר ב נ י ק ה י ל ו ת אשכנז‪ ,‬ע ד ל ה ו ר ב נ ו ב ש נ ת‬
‫תרצ״ט‬

‫)‪ ,(1938‬כ ש ת כ נ י ת‬

‫לימודיהם‬

‫מורכבת‬

‫באופן‬

‫מסודר‬

‫וממוסד‬

‫מלימודים‬

‫היה הרב ד״ר אברהם ביברפלד זצ״ל‪ .‬קול התורה לא נדם בבימ״ד זה עד לחורבנה‬
‫של יהדות אשכנז‪ ,‬וגם בימים שמספרם של לומדי התורה בגרמניה היה מועט — העמיד‬
‫״בית המדרש״ תלמידי הכמים‪ ,‬אשר היו למורי־דרך בקהילות אשכנז‪ .‬ביניהם יש לציין‬
‫את ר׳ עזריאל הילדםהיימר — רבה של ברלין‪ ,‬ר׳ מאיר להמן — רבה של מגנצא )מיינץ(‪,‬‬
‫ר׳ שלמה קרליבך — רבה של ליבק‪ ,‬ר׳ זאב וולף פיילכנפלד — ר ב ה של פוזן ור׳ אביעזרי‬
‫אויערבך — רבה של הלברשטט‪] .‬ועי׳ בספרו של פרופ׳ מ‪ .‬ברויאר‪Juedische Ortho- :‬‬
‫‪doxie im Deutschen Reich 1871-1918 (Juedischer Verlag bei Athenaeum,‬‬
‫)‪p,(1986.120-121‬‬
‫‪8‬‬

‫‪p‬‬

‫‪.‬‬

‫אם כי לא כולם סיימו את לימודיהם האקדמיים ולא רכשו דוקטוראט‪ .‬יש לציין במיוחד‬
‫את הרב יצהק דב הלוי במברגר — ״הרב מוירצבורג״‪ ,‬אשר התנגד עקרונית ללימודים‬
‫אקדמיים ורק כאשר נבחר לכהן כ ר ב ה של וירצבורג — רכש לעצמו‪ ,‬באופן פרטי ומזורז‪,‬‬
‫את ההשכלה שנדרשה לו לשם הצלחה במלאכת הקדש‪.‬‬

‫‪33‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫הרצוג‬
‫אתר דעת‬
‫של ר׳ עזריאל ה י ל ד ס ה י י מ ר ל ה ק מ ת‬
‫מכללת ת ו‬
‫פלא‪ – ,‬ש ת כ נ י‬
‫ת ו ר נ י י ם ו מ ל י מ ו ד י ם אקדמיים‪ .‬אין‬

‫ה ס מ י נ ר — נ ת ק ל ה ב ה ת נ ג ד ו ת ם של אחדים מ ג ד ו ל י ה ת ו ר ה בגרמניה‪ ,‬וביניהם גם כ א ל ו‬
‫א ש ר ב ק ר ו ב ע צ מ ם ב א ו נ י ב ר ס י ט ה ורכשו ת ו א ר אקדמאי‪ ,‬אך יראו מ מ ו ס ד א ש ר י ח נ ך‬
‫ויכוון ל ש י ל ו ב הזה — כ ד ר ך ל ר ב י ם ״‪.‬‬

‫ג‪.‬‬
‫ב ק ה י ל ת פ י ו ר ד א אשר בבאווריה‪ ,‬כמו ב מ ק ו מ ו ת ר ב י ם ב ר ח ב י אשכנז‪ ,‬היה ה מ צ ב‬
‫הרוחני‪,‬‬

‫ב א ו ת ם הימים‪ ,‬ב ש פ ל ה מ ד ר ג ה ‪ .‬ה ש פ ע ת ם של ה ר י פ ו ר מ י ם ו ה ת נ כ ל ו י ו ת י ה ס‬

‫הביאו ל ס ג י ר ת ה ש ל הישיבה ה מ פ ו ר ס מ ת א ש ר נוסדה ע״י הגאון ר׳ א ב ר ה ם ו ו ל ף‬
‫ה מ ב ו ר ג זצ״ל‪ ,‬ולימוד ה ת ו ר ה ה ל ך ו פ ח ת ‪ .‬עדיין נ ו ת ר קומץ של מ ש פ ח ו ת ש ו מ ר ו ת ‪-‬‬
‫מצוות‪ ,‬אך גם ב ק ר ב ה ל ל ו לא נ מ צ א ו ה א נ ש י ם ה מ ת א י מ י ם א ש ר ישכילו ל ק ר ב א ת‬
‫ה א מ ו נ ה בה׳ ל ל ב ו ת י ה ם של הצעירים א ש ר נ ת פ ת ו ל ל כ ת ש ו ל ל אחרי פ ת ו י י ה ם ש ל‬
‫מ ר ש י ע י ־ ב ר י ת ‪ .‬וגם א ם עדיין היו ב פ י ר ט מ ס ג ר ו ת ״ ל י מ ו ד יהודיות פרטיות‪ ,‬הרי ב ע ו ד‬
‫ש ר מ ת הלימודים ה כ ל ל י י ם ה י ת ה מ ש ב י ע ת ר צ ו ן — היתד‪ ,‬ר מ ת ם ש ל לימודי ה ק ו ד ש‬
‫בירידה מ ת מ ד ת ‪.‬‬
‫ואז ק מ ה ק ב ו צ ה ק ט נ ה ש ל מ ת נ ד ב י ם יראי ה׳ ו ק י ב ל ה ע ל ־ ע צ מ ה ל ח ז ו ר ו ל פ ת ו ח‬
‫א ת ב י ת ־ ה ס פ ר היהודי‪ ,‬ברוח ה ת ו ר ה ‪ .‬ב נ ד י ב ו ת ל ב ם נ ט ל ו על ש כ מ ם א ת העול ה א ר ג ו נ י‬
‫ו ה כ ס פ י ה כ ב ד ‪ ,‬א ך היה ב ר ו ר כ י ל ל א אישיות ח י נ ו כ י ת ־ ת ו ר נ י ת א ש ר ת ש כ י ל ל ה א צ י ל‬
‫מ ר ו ח ה ע ל בני ה נ ו ע ר — אין סיכוי ל ה צ ל ח ת ו ש ל המוסד‪ .‬שמעו ה ט ו ב ש ל א ב י ע ז ר י‬
‫א ו י ע ר ב ך מ פ פ ד ״ מ — בן ר ב ה ל ש ע ב ר ש ל ד ר מ ש ט ט — הגיע לאזניהם‪ ,‬והם פ נ ו א ל י ו‬
‫‪1 0‬‬

‫והציעו ל ו ל ק ב ל ע ל ע צ מ ו א ת ניהולו של ביה״ס ו פ י ת ו ח ו ‪.‬‬
‫מ ו ע ט היה מ ס פ ר ם ש ל ה ת ל מ י ד י ם — ‪ 42‬ב ל ב ד — ב ע ת ח נ ו כ ת ו של ב י ת ה ס פ ר‬
‫ב ם ת ו ת ר כ ״ ג ) א ו ק ט ו ב ר ‪ ,(1862‬א ו ל ם ר׳ א ב י ע ז ר י היה מ ו ד ע ל מ ש י מ ה ה ג ד ו ל ה שהוצעז־‬
‫לו‪ ,‬והוא נ ע נ ה ל ה ל ש מ ח ת ל ב ם ש ל הרדי ק ה י ל ת פירט‪.‬‬
‫כאן התגלו כשרונותיו הברוכים ולהט מסירותו לתורה ולכל דבר שבקדישד‪,‬‬
‫— ב מ ל א ע צ מ ת ם ‪ .‬יחד עם ח ב ר מורים צעירים‪ ,‬נ ל ה ב י ם ל ח י נ ו ך חרדי‪ ,‬ה צ ל י ח ת ו ך‬
‫זמן ק צ ר ל ה ע ל ו ת א ת מ ס פ ר ם ש ל ת ל מ י ד י ביה״ם ל־‪ 120‬תלמידים‪ ,‬ושמו ה ט ו ב ש ל‬
‫ה מ ו ס ד ג ר ם ל ס ג י ר ת ם ש ל ש נ י ב ת י ה ס פ ר היהודיים ב פ י ר ט א ש ר ל א נוהלו ברוך‪,‬‬
‫ה ת ו ר ה ‪ .‬ב א ה ב ת ו לתלמידיו‪ ,‬ה צ ל י ח ל ה ד ב י ק ם ב א ה ב ת ה ת ו ר ה ש ל ו והוא ל א ידע ג ב ו ל‬
‫ב מ ס י ר ו ת ו אליהם‪ .‬הוא ק ב ע ש ע ת ל י מ ו ד ע ם ת ל מ י ד י ם ה ש כ ם ב ב ק ר או מ א ו ה ר ב ע ר‬

‫ב‬

‫ל א ח ר ת ו ם ה ל י מ ו ד י ם ב ב י ת ה ס פ ר ‪ ,‬ואף ע ם צ ע י ר י ם א ש ר כ ב ר סיימו א ת ב י ה ״ ס ^‪1‬‬
‫ה י ה י ו ש ב ולומד‪ .‬ל ע ת י ם היה מ ש ת ת ף ב מ ש ח ק י ה ם ש ל הנערים‪ ,‬ודאג ו ח ת ע נ י י ן‬
‫ל ש ל ו מ ו ש ל כ ל א ח ד מהם‪ .‬אין פ ל א ‪ ,‬ש ה ת ל מ י ד י ם נ ק ש ר ו אליו ב ע ב ו ת ו ת ש ל אהבד‪,‬‬
‫ו ע ו ד שנים ל א ח ר ע ז ב ו א ת פ י ר ט — ח ו ז כ ר ש מ ו ב ה ע ר צ ה ‪.‬‬
‫‪9‬‬

‫ראה‪ :‬הרב ד״ר משה אויערבך — לדרכו של ביהמ״ד לרבנים בברלין‪ ,‬״המעין״ כ י ד כ ״‬

‫ז‬

‫א׳‪ ,‬תשרי תשמ״ז‪.‬‬
‫‪10‬‬

‫מרבית הפרטים בפרק זה לקוחים מתוך נאומו־הםפדו של ד״ר א‪ .‬פיילכנפלד ) מ נ ה ל‬
‫ביה״ם בפירט(‪ ,‬בעצרת־זכרון שנערכה לזכרו של הרב אביעזרי אויערבך בחודש ח ש‬
‫תרס״ב )‪ ,(1901‬לאחר הסתלקותו‪.‬‬

‫‪34‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ר ן‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫אולם מ ס י ר ו ת ו ו פ ע י ל ו ת ו ל מ ע ן ה ר ב צ ת ת ו ר ה ו י ר א ת ש מ י ם — ל א ה צ ט מ צ מ ו בין‬

‫הספר‬

‫כתלי בית‬

‫ב ל ב ד ‪ .‬לילותיו הוקדשו‬

‫להתעלות‬

‫עצמית‬

‫ב ת ו ר ה ולשיעורים‪,‬‬

‫ו ב א ה ב ת ו ל ת ו ר ה ס ח ף ר ב י ם עמו‪ .‬ב נ ו ס ף לשיעוריו‪ ,‬ה ח ל ל ד ר ו ש מ ד י ש ב ת ב ש ב ת ו‬
‫ל פ נ י ציבור מ ב ו ג ר י ם מ ח ב ר י הקהילה‪ ,‬ב א ו ל ם ב י ת ־ ה ס ס ר ‪ ,‬ו ע ד מ ה ר ה היה ה מ ק ו ם‬
‫צ ר מ ל ה כ י ל א ת הבאים‪ .‬ד ר ש ו ת י ו היו ס פ ו ג ו ת ל ה ט א מ ו נ ה ו י ר א ת ה׳‪ ,‬ו ב נ ו ס ף ל ד ב ר י ו‬
‫ע ל פ ר ש ת ה ש ב ו ע — היה מ ש ת ד ל ל ה ת י י ח ס ל ב ע י ו ת ה ש ע ה ה א ק ט ו א ל י ו ת ו ל ה א י ר ן‬
‫בהשקפה‬

‫ת ו ר נ י ת ״ ‪ .‬ב פ י ר ט היתר‪ .‬זו ת ו פ ע ה ח ד ש ה — ל ר א ו ת ת ל מ י ד ־ ח כ ם צעיר‪,‬‬

‫ב ע ל י ד ע והיקף ת ו ר נ י גדול ויחד ע ם ז א ת — ב ע ל ה ש כ ל ה א ק ד מ א י ת ו ש פ ה ג ר מ נ י ת‬
‫עשירה‪ ,‬היודע ל ה ת י י ח ס ל מ צ י א ו ת היומיומית‪ ,‬ל ה ת מ ו ד ד ע מ ה ו ל ה א י ר ה ב א ו ר ה ת ו ר ה ‪.‬‬
‫ל א ר ק כ ש ר ו נ ו ת י ו הריטוריים סייעו בידו ל ה ש פ י ע ע ל ק ה ל שומעיו‪ ,‬א ל א ה י ת ה זו —‬
‫ב ר א ש ו ר א ש ו נ ה — א מ ו נ ת ו ה ל ו ה ט ת ל כ ל ד ב ר ש ב ק ד ו ש ח ‪ ,‬א ש ר ס ח פ ה כ ל מ י שהכירו‪.‬‬
‫גם כ א ש ר ה ש מ י ע ב ד ר ש ו ת י ו ד ב ר י ם א ש ר ל א נ ע מ ו לשומעיו‪ ,‬ה כ י ר ו ה כ ל ב ע ו ב ד ת‬
‫ה י ו ת ם יוצאים מ ל ב טהור‪ ,‬ויחס זה ש ל ה ע ר צ ה כ ל פ י ו א ף בין ה מ ת נ ג ד י ם ל ד ר כ ו‬
‫ודעותיו — בא לידי ביטוי ב כ ל ש נ ו ת חייו‪ ,‬בהיותו ר ב ה ש ל ק ״ ק ה ל ב ר ש ט ט ומגדולי‬
‫ה ת ו ר ה באשכנז‪ .‬״ ב פ נ י א ד ם ז ה — א י ־ א פ ש ר ל ע מ ו ד י ״ — ה ת ב ט א פ ע ם א ח ד מ ג ד ו ל י‬
‫הנדבנים‬

‫בגרמניה‪ ,‬ל א ח ר ביקור ש ל ה מ נ ה ל ה צ ע י ר ב ב י ת ו ל מ ע ן ת מ י כ ה כ ס פ י ת‬

‫ב ב י ת הספר‪ .‬ב נ ו ס ף ל כ ך ‪ ,‬ריכז ס ב י ב ו צעירים ש ע ס ק ו ב מ ק צ ו ע ו ת שונים והיו מ ע ו נ ־‬
‫ינים ל ל מ ו ד — והוא ה כ נ י ס ם ל ע ו ל מ ה ש ל תורה‪.‬‬
‫כ ש נ ה ל א ה ר הגיעו ש ל ר׳ א ב י ע ז ר י לפירט‪ ,‬נ ב ה ר א ב י ו ל ר ב ה ש ל ק ״ ק ה ל ב ר ש ט ט‬
‫) ה א ל ב ע ר ש ט א ד ט ( ‪ .‬ק ה י ל ה ע ת י ק ה ו מ פ ו ר ס מ ת זו היוותה א ח ד מ מ ב צ ר י ה י ה ד ו ת ה ה ר ־‬
‫ד י ת באשכנז‪ ,‬וכיהנו ב ה כ ר ב נ י ם גדולי ת ו ר ה כר׳ ה י ר ש ל חריף‪ ,‬ר׳ לייב אייגר‬
‫‪1 2‬‬

‫)דודו ש ל ה ג ״ ר ע ק י ב א איגר מפוזן(‪ ,‬ר׳ ע ק י ב א איגר )בן דודו ש ל ה ג ר ע ״ א ( ו ע ו ד ‪.‬‬
‫ק ה י ל ה זו היתד‪ .‬ע ר ש ם ש ל אישים גדולים ב ד ב ר י ימיה ש ל י ה ד ו ת ג ר מ נ י ה — כר׳‬
‫י ש ש כ ר ב ע ר מ א ן ) ב ה ר נ ד להמן(‪ ,‬ר׳ ע ז ר י א ל ה י ל ד ס ה י י מ ר ו מ ש פ ח ת ה ג ב י ר י ם ה נ ד י ב י ם‬
‫ל ב י ת הירש‪ ,‬ו ע ל א ף היותה ק ה י ל ה ק ט נ ה ב כ מ ו ת — ז כ ת ה ת מ י ד ל ה י מ נ ו ת ע ל ה ק ה י ל ו ת‬
‫התשובות באשכנז‪.‬‬
‫ב ש נ ת תרכ״ג)‪ (1863‬נ פ ט ר ר׳ מ ת ת י ה ו ) מ ת ס ( ל ב י א ן — ר ב ה הישיש ש ל הקהילה‪,‬‬
‫ו ע ל ־ פ י ה מ ל צ ת ם ש ל ה ר ב מ א י ר ל ה מ ן מ מ ג נ צ א )מיינץ( ו ר ב י שמשון ר פ א ל ה י ר ש‬
‫מפרנקפורט־דמיין — נבהר רבה של ק״ק דארמשטט לשעבר‪ ,‬ה ר ב צבי‬

‫בנימין‬

‫אויערבך‪ ,‬כ ר ב ה ש ל ה ל ב ר ש ט ט ‪ .‬ב ת ו ך ק ה י ל ה זו‪ ,‬א ש ר י ד ע ה ל ה ו ק י ר א ת א י ש י ו ת ו‬
‫ה ג ד ו ל ה — הי ר צ ״ ב ב ש ל ו ה ובאושר‪ .‬הוא ע צ מ ו ת י א ר א ת ת ש ע ש נ ו ת מ ג ו ר י ו ש ם —‬
‫עד‬

‫לפטירתו — כשנים‬

‫ולהרביץ‬

‫המאושרות‬

‫בהייו‪.‬‬

‫בהלברשטט היה‬

‫סיפק‬

‫בידו‬

‫לכתוב‬

‫ת ו ר ח ברבים‪ ,‬ושנים א ל ו חיוו נ ח מ ה ע ב ו ר ו ע ל ה ס ב ל ה ר ב א ש ר ס ב ל‬

‫בדרמשטט‪.‬‬
‫מראשית‬

‫בואו ל ה ל ב ר ש ט ט ‪ ,‬נ ק ש ר ר צ ״ ב ב ק ש ר י י ד י ד ו ת ע ם פ ר נ ס י ה ק ה י ל ה‬

‫‪ 11‬זכינו‪ ,‬וחלק מאותן הדרשות — נמצא בידינו‪ ,‬ועם סיום תרגומן ללה״ק — נשתדל להוציאן‬
‫לאור בעה״י‪.‬‬
‫‪ 12‬ראה — ד״ר ע‪ .‬הילדםהיימר‪ :‬רבני הלברשטט וחכמיה‪ ,‬ספר אביעד )לזכר ד״ר י‪ .‬וולפס־‬
‫ברג־אביעד(‪ ,‬מוסד הרב קוק — ירושלים‪.‬‬

‫‪35‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫הרצוגל ה ע ר י ך א ת ג ד ו ל ת ו ב ת ו ר ה ‪ .‬ה ל ל ו‬
‫מכללתידעו‬
‫ואחיו‪- ,‬א ש ר‬
‫ה נ ד י ב י ם — ר׳ יוסף הלוי הירש‬
‫אתר דעת‬
‫היו בניו ש ל ר׳ אהרן ה י ר ש ־ ג ע ט י נ ג ן — מ י י ס ד ב י ת ה מ ס ח ר ל מ ת כ ו ת ״אהרן ה י ר ש‬
‫‪1 3‬‬

‫ו א ש ר א י ה ד ת ו ר ה ו ג ד ו ל ה ב מ ק ו ם א ח ד ‪ ,‬ו ה מ ש י כ ו ב ד ר ך אביהם‪ ,‬ב י ר א ת‬

‫ובניו״ ‪,‬‬

‫‪1 4‬‬

‫שמים‬

‫א‬

‫ו ב נ ד י ב ו ת ם ל כ ל ד ב ר ש ב ק ד ו ש ה ‪ .‬היה ז ה ר׳ יוסף הירש א ש ר ה ב י א‬

‫ת‬

‫ה ר ב ה ה ד ש מ פ פ ד ״ מ ל ה ל ב ר ש ט ט ‪ ,‬והוא ואחיו סייעו בידו ש ל ר צ ״ ב ל ה ו צ י א ־ ל א ו ך‬
‫א ת ס פ ר ״האשכול״‬

‫ל ר ב י א ב ר ה ם ב ״ ר יצחק‪ ,‬א ב ״ ד נרבונא‪ ,‬ע ם פירושו‬

‫״נחל‬

‫אשכול״‪.‬‬
‫ל א ע ב ר ו ימים‪ ,‬ור׳ בנימין — ב נ ו ה ג ד ו ל ש ל ר׳ יוסף הירש — נ ש א לאשר‪,‬‬

‫א‬

‫ת‬

‫מ ר ת יוליה‪ ,‬ב ת ו ש ל ה ר ב ‪ ,‬ו ק ש ר י הידידות בין ה מ ש פ ח ו ת ה ת ה ד ק ו ל ק ש ר י ם מ ש פ ח ­‬
‫תיים‪ .‬ש ל ש שנים ל א ח ר מ כ ן ‪ ,‬ב ש נ ת ת ר כ ״ ז )‪ ,(18.6.1867‬נ ש א ר׳ א ב י ע ז ר י ל א ש ד ‪,‬‬
‫א ת מ ר ת ר י י ס כ א ־ ר ו ז ה — ב ת ו ש ל ר׳ יוסף חירש‪ ,‬ו ח ר ב צ ב י בנימין א ו י ע ר ב ך ו ר ׳ י ו ס ף‬
‫הירש נעשו מחותנים כפולים‪ .‬האשה הצעירה הלכה ב ע ק ב ו ת בעלה לפירט‪ ,‬ו י ח ד י ו‬
‫ה ק י מ ו ב י ת ל מ ו פ ת ‪ ,‬ועוד שנים ר ב ו ת ל א ח ר ע ז ב ם א ת ה מ ק ו ם — הוזכר ש מ ם ב ה ע ר כ ה‬
‫ו ב ג ע ג ו ע י ם ‪ .‬מ ר ת רוזה‪ ,‬א ש ר ג ד ל ה ב ב י ת ש נ ת א ח ד ו בו ת ו ר ה וגדולה‪ ,‬ה י ת ה ד מ י ת‬
‫אצילית אשר כ ל הליכותיה אמרו מלכותיות‪ ,‬וכאשר נתמנה בעלה — כעבור ש נ י ס‬
‫א ה ד ו ת — כ ר ב ה ש ל ה ל ב ר ש ט ט ‪ ,‬היתד‪ .‬ה י א זו א ש ר ב נ ת ה א ת ״ ב י ת ה ר ב ״ ו ה א ו י ר ד ‪,‬‬
‫שמסביבו‪ ,‬בסגנון ״ ת פ א ר ת שבמלכות״‪.‬‬
‫ל א ה ר נישואיו ה מ ש י ך ר׳ א ב י ע ז ר י ל ה ק ד י ש א ת ש ע ו ת היום ל ה י נ ו כ ם ש ל י ל ד‬

‫י‬

‫י ש ר א ל ו ל ה ר ב צ ת תורה‪ ,‬ו ב ש ע ו ת ה ל י ל ה ע ס ק ב ת ו ר ה ב ה ת מ ד ה וביגיעה‪ .‬ע מ ל ה ת ו ר ד ‪,‬‬
‫ש ל ו ו ש א י פ ת ו ל א מ ת ב ה ב נ ת הסוגיא — איפיינו א ת ד ר ך לימודו כ ל ימיו ו מ ש כ ו א ל י ו‬
‫תלמידים רבים‪ .‬ע ל א ף ש כ ב ר היה ראוי להתעטר בםמיכת־הכמים‪ ,‬ל א ר צ ה א ב י ו‬
‫‪1‬‬

‫ה ג ד ו ל ל ס מ ו ך ידיו ב ע צ מ ו ע ל ב נ ו י• ‪ ,‬ו ע ל כן פ נ ה הגאון ר׳ ע ז ר י א ל ה י ל ד ס ה י י מ ר ז צ ״ ל‬

‫׳‬

‫‪1 3‬‬

‫א ש ר ה י ה ד ו ד ־ א ש ת ו ש ל ר׳ א ב י ע ז ר י ‪ ,‬א ל הגאון ר׳ י צ ח ק א ל ח נ ן מ ק ו ב נ א ז צ ״ ל‬
‫‪1 6‬‬

‫ו ב י ק ש ו כ י י ס מ ו ך א ת ר׳ א ב י ע ז ר י ל ה ו ר א ה ‪ .‬ר׳ י צ ח ק א ל ח נ ן נ ע נ ה ל ב ק ש ת ו ש ל‬
‫ר׳ ע ז ר י א ל ח י ל ד ס ח י י מ ר ו ש ל ח ל ר ׳ א ב י ע ז ר י י״ה ש א ל ו ת ב ה ל כ ה בד׳ ח ל ק י ש ו ׳ ׳ ע‬
‫וביקשו‬
‫הוראה״‬

‫ל ה ש י ב עליהן‪ ,‬ו מ ש ק י ב ל א ת ה ת ש ו ב ו ת — ס מ ך ידיו עליו ו כ ב ד ו ב ״ ה י ת ר‬
‫‪1 7‬‬

‫‪:‬‬

‫‪ 13‬ר׳ אהרן הירש־געטינגן היה הותנו של הגאון ר׳ עזריאל הילדסהיימר זצ״ל‪.‬‬
‫‪ 14‬ראה — ״מהלברשטט עד פתה תקוה״ — זכרונות הרב ד״ר משה אויערבך‪ ,‬ירושליס‬
‫תשמ״ז‪ ,‬עמ׳ ‪ ,18—17‬הע׳ ‪.9—8‬‬
‫‪ 15‬מתוך מאמרו של ב נ ו — הרב ד״ר משה אויערבך‪ ,‬בספר ״בנימין הירש״ )ירושליש‬
‫תש״ח(‪ ,‬עמ׳ ם״ז‪.‬‬
‫‪ 16‬ד״ר א‪ .‬פיילכנפלד )עי׳ לעיל בהערה ‪ ,(10‬מציין במאמר הספדו‪ ,‬כי כ ב ר קודם ל כ ן‬
‫הוסמך ר׳ אביעזרי להוראה ע״י ר ב ו של אביו — הגאון ר׳ יעקב קופל הלוי במברג‪-,‬‬
‫מוורמייזא‪ .‬אם כי לא מצאתי לכך כל אישור‪ ,‬יתכן הדבר‪ .‬רי״ק במברגר נפטר ב ש נ‬

‫מ‬

‫תרכ״ד )‪ ,(1864‬בהיות ר׳ אביעזרי בן ‪ 23‬שנים‪.‬‬
‫‪ 17‬מכתבו של רי״א מקובנא בצירוף שאלותיו ומכתב תשובתו של ר׳ אביעזרי — ש מ ו ר י‬
‫בידי המשפחה‪.‬‬

‫‪36‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ס‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫קושט ם ה ד ו ת א ניתן מ מ נ י ל ה ע י ד ב ש ע ר י ב ת ר ב י ם ע ל מ ע ל ת ה ״ ה ה א י‬
‫ג ב ר א יקירא ה ר ב הגדול חריף ו ב ק י ו מ פ ו ר ס ם ב ת ו ר ה ו ב י ר א ה כ ק ש ״ ת‬
‫מו״ה א ב י ע ז ר י ה מ כ ו נ ה זעליג א ו י ע ר ב א ך נ״י מק׳ פ י ו ר ד א ב ה ר ב הג׳ מ ו ״ ה‬
‫צ ב י בנימין ג״י א ש ר ש ל ח ת י לו ש מ נ ה ע ש ר ש א ל ו ת שיודיעני ה ו ו ת‬
‫ד ע ת ו ה ר מ ה ב כ ל זה וכהיום הגיע לי ת ש ו ב ו ת י ו מ ה ש ה ש י ב ע ל ה כ ל‬
‫כהוגן ו כ ה ל כ ה ו כ א ש ר ר א י ת י כי יש לו יד ל א ם ו ק י ש מ ע ת ת א א ל י ב א‬
‫ד ה ל כ ת א ולדון ו ל ה ו ר ו ת ל ע ם ד׳ כ ת ו ר ה ו כ ה ל כ ה ע ״ פ י ס ו ד ו ת פ ו ס ק י ם‬
‫ר א ש ו נ י ם ו א ח ר ו נ י ם כ י ד ד׳ ה ט ו ב ה ע ל י ו ו ב ש כ ל ישר כראוי ו ע ״ כ ידי‬
‫ת כ ו ן ע מ ו וכל מן דין ם מ ו כ ו ל נ א יורה יורה ידין ידין י ס ד ר גיטין ו ח ל י צ ו ת‬
‫וכל בני י ש ר א ל י ס מ כ ו עליו ו כ א ה ד מן ה ר ב נ י ם ה מ פ ו ר ס מ י ם ב י ש ר א ל‬
‫וחפץ ד׳ בידו יצליח וישכיל ו י ע ל ה מ ע ל ה מ ע ל ה ו ל ה ת ק ב ל ל ר ב ומ״ץ‬
‫באיזה קהי׳ ר מ ה שירצו ל ק ב ל ו כי ראוי ה ר ב הג׳ ה נ ״ ל ל ה י ו ת כ ת ר‬
‫הרבנות‬

‫ה ו ל מ ת ו ו ב ע ז ״ ה י ק ב ל ו ר ו ב נ ח ת מ מ נ ו ב כ ל ה ע נ י נ י ם ועוצם‬

‫ת ו ר ת ו ו י ר א ת ו ה ע צ ו מ ה ת ג ן ע ל י ה ם ל ב ר כ ם ב ר ו ב ב ר כ ו ת וחו״ש ו כ ״ ט‬
‫סלה‪ .‬ו ל מ ע ן כ ב ו ד האי ג ב ר א ר ב א ויקירא ו כ ב ו ד ה ת ו ר ח כי מ ח ז ר ת ע ל‬
‫א כ ם נ י א ש ל ה ב א ת י ע ל ה ח ת ו ם יום ד׳ כ״ז א ב ת ר ״ ל ל פ ״ ק פ ״ ק קאוונא‬
‫נ א ם י צ ח ק א ל ח נ ן ב ה ר ב מ׳ י ש ר א ל איםר זצ״ל‬
‫ח ו פ ״ ק ק א ו ו נ א ב ע ח מ ״ ח ס פ ר ב א ר יצחק‪.‬‬

‫ה ק ש ר בין ר׳ א ב י ע ז ר י וגדול הדור — ה פ ך ל ק ש ר ש ל קיימא‪ ,‬ו ב ר ב ו ת ח ש נ י ם‬
‫היה ר׳ א ב י ע ז ר י ש ו ת ף ל פ ע ל ו ש ל ר׳ ע ז ר י א ל ה י ל ד ם ה י י מ ר ב ת ה ו מ י ם כ ל ל ־ י ש ר א ל י י ם‬
‫שונים ב ה ם היה ג ם ר׳ י צ ח ק א ל ח נ ן קשור‪ .‬ב א ח ת מ ת ש ו ב ו ת י ו ב ה ל כ ה ש ל ר׳ י צ ח ק‬
‫א ל ה נ ן לר׳ ע ז ר י א ל )שו״ת ר׳ ע ז ר י א ל הילדםחיימר‪ ,‬או״ח סי׳ ה ׳ ( הוסיף ר׳ י צ ח ק‬
‫׳‬

‫א ל ח נ ן ב ש ו ל י מ כ ת ב ו )מיום ה׳ י״ב ת מ ו ז ת ר מ ״ ו ( ‪ :‬״כן ה נ נ י ד ו ר ש ב א ה ״ ר ש ל ו ם‬
‫בן גיסו היקר ה״ה ה ר ב הג׳ ה צ ד י ק ח מ פ ו ר ם ם ב נ ן ש ל ק ד ו ש י ם וכו׳ כ ק ש ״ ת מ ו ״ ה‬
‫אבי‬

‫עזרי זעליג א ו י ע ר ב א ך ש ל י ט ״ א ה א ב ד ״ ק ה א ל ב ע ר ש ט א ט יע״א‪ ,‬ו ש ל ו ם גיסיו‬

‫היקרים הרה״ג ה מ פ ו ר ס מ י ם ח ו ״ נ פ א ר י ע ד ת ם וכו׳ כ ש ״ ת מ ו ״ ה ב נ י מ י ן נ ״ י ומו״ד‪.‬‬
‫מ ר ד כ י נ״י מ ש פ ח ת ה׳ הירש — כ ל ם י ע מ ד ו ע ל ה ב ר כ ה ו כ ט ״ ס ‪ . . .‬״ ‪.‬‬
‫בכ״ז ב א ל ו ל ת ר ל ״ ב נ פ ט ר ח ר ב צ ב י בנימין א ו י ע ר ב ך — ר ב ח ח נ ע ר ץ ש ל ק ״ ק‬
‫ה ל ב ר ש ט ט ‪ ,‬ו מ ו ת ו ה י ש ר ה א ב ל כ ב ד ב כ ל ר ה ב י ק ה י ל ו ת א ש כ נ ז ה נ א מ נ ו ת ל ד ב ר ה׳‬
‫קודם‬

‫הלויתו‪,‬‬

‫‪1 8‬‬

‫‪.‬‬

‫ה ת א ס פ ו ר א ש י ה ק ה י ל ה ו ה ח ל י ט ו פ ח א ח ד — ע ל ד ע ת ו ש ל הגאון‬

‫ר׳ ע ז ר י א ל ה י ל ד ס ה י י מ ר — ל מ נ ו ת א ת ר ב י א ב י ע ז ר י זעליג כ מ מ ל א מ ק ו ם אביו‪ ,‬כ ר ב ה‬
‫של‬

‫ק״ק ה ל ב ר ש ט ט ‪ .‬ע ל אף ח ק ו ש י ח נ פ ש י ל ח י פ ר ד מ מ פ ע ל ו ה ח י נ ו כ י ב פ י ר ט ‪ ,‬ידע‬

‫ר׳ א ב י ע ז ר י כי היתד‪ .‬זו מ ש א ל ת ל ב ו ש ל א ב י ו ל ר א ו ת א ת ב נ ו ־ י ח י ד ו כ מ מ ל א מקומו‪,‬‬
‫והוא נ ע נ ה ל פ נ י י ת ם ש ל בני ה ל ב ר ש ט ט ‪ .‬ל ב נ י ק ה י ל ת פ י ר ט היה ק ש ה ל ה ס ת ג ל ל ר ע י ו ן‬
‫ה פ ר י ד ה מן האיש ח ד ג ו ל ו מ ש פ ח ת ו א ש ר מ ס ר ו נ פ ש ם ל מ ע ן ח י נ ו כ ם ש ל י ל ד י ישראל‪,‬‬
‫והם שיגרו א ל י ו מ ש ל ח ת ל ה ל ב ר ש ט ט ב ה ו ה ״ מ ס ו כ ו ת ו ב ק ש ו ה ו ל ה ש א ר ע מ ם ‪ .‬ע ל א ף‬
‫שר׳ א ב י ע ז ר י נ ש א ר ב ח ח ל ט ת ו ל מ ל א מ ק ו ם א ב י ו ב ר ב נ ו ת ‪ ,‬ה ב ט י ח ל ב נ י ק ״ ק פ י ר ט‬
‫כ י ל א יטוש א ת ב י ה ״ ס ב ט ר ם י מ צ א מ נ ה ל חדש‪ ,‬ו א מ נ ם נ ש א ר ב ת פ ק י ד ו כ מ ע ט כ ל‬

‫‪37‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫^ ־ ׳ ‪r‬‬

‫‪A‬‬
‫‪7‬‬

‫*‬

‫^ ‪^ A‬‬

‫‪a‬‬

‫׳‬

‫‪« v‬‬

‫^‬

‫(הי*‪.‬‬

‫י‪,/‬‬

‫‪'^VA&A‬‬

‫י‪/‬‬

‫‪±>>0 f. r‬‬

‫א‬

‫י׳ ׳ י‬

‫‪t1‬‬

‫‪/‬‬

‫ך(‪,‬‬

‫ן‪/‬‬

‫‪v /t‬‬

‫‪h‬‬

‫‪/£ ,,‬‬
‫‪c‬‬

‫^‬

‫&‪Ct&L‬‬

‫‪^ G p‬‬

‫‪/&/‬ה‬

‫ע ‪ 1‬ז ‪/‬‬

‫‪- / , ^ ^ c‬׳׳‪(/‬׳‬

‫‪*G>* nfa‬‬

‫‪ ; ^ ,‬ך י^‪/‬וה‬

‫י י י‬

‫‪38‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫לד‬

‫^‬

‫^ ? ^ ‪/" /‬לק‬

‫ע " ‪ 0‬י < ‪^ / £ 0‬ע‪/*/‬ן‬

‫^ ״<־י׳ * * י‬
‫‪,‬יתר ר׳י‬

‫י‬

‫י‪/‬‬

‫ראר‬

‫׳‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הרשי החורף של אותה השנה‪ ,‬ובש״ק ס׳ זכור תרל״ג נכנס לשרת בקדש כרבה של‬
‫ק״ק הלברשטט‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫״ ‪ . . .‬של נעליך מעל רגליך‪ ,‬כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא״‬
‫)שמות ג׳ ה׳(‪ .‬במלות הפסוק הללו סתח הרב הצעיר את דרשתו בעמדו לראשונה‬
‫לפני קהל עדתו‪ ,‬בהדגישו את גודל האחריות במילוי מקומו של אביו הגדול וכל יתר‬
‫גדולי ישראל אשר כיהנו פאר בק״ק הלברשטט‪ .‬קהילת הלברשטט הצטיינה במוסדות‬
‫התורה והחסד שלה‪ .‬ב״קלויז״ המפורסם שהוקם בשנת ‪ 1703‬ע״י ה ש ת ד ל ן והנדיב‬
‫המפורסם ר׳ יששכר בערמן הלוי )בהרנד להמן( וברבניו שישבו בו ועסקו בתורה‬
‫ושימשו גם בדייני הקהילה‪ .‬מוסדות הקהילה נוהלו על ידי שומרי התורה‪ ,‬ואף‬
‫אותם יהודי העיר שלא ניהלו אורח חיים המבוסס על תורה ומצוות — קיבלו על עצמם‬
‫את מרותו של המרא־דאתרא ומוסדות הקהילה‪ .‬בכך נחסמה הדרך בפני מגמות‬
‫הריפורמה שהתפשטו ברחבי גרמניה — להדור לקהילת הלברשטט‪ ,‬ולא היה צורך‬
‫בהקמת קהילה נפרדת עבור שומרי התורה‪ ,‬כסי שהיה בערים שונות בגרמניה‬
‫)בפרנקפורט‪ ,‬ברלין ועוד(‪ .‬בשנות רבנותו של ר׳ אביעזרי זעליג‪ ,‬הגיעה הערצת‬
‫בני הקהילה לרבם — לשיא‪ ,‬והשפעתו של הרב הקיפה א ת כל תחומי החיים‪.‬‬
‫עם הבחרו כרבה של הקהילה‪ ,‬נתמנה ר׳ אביעזרי גם כמנהל בית הספר היהודי‬
‫בעיר — ״השארת צבי״ )ביה״ס הראשון מסוגו בגרמניה‪ ,‬אשר נוסד בשנת תרג״ה—‬
‫‪ 1796‬וכלל מסגרת לימודי קדש משולבת בלימודים כלליים(‪ .‬הרב הצעיר‪ ,‬לא רק‬
‫שלא ראה בתפקיד זה עול מכביד ומיותר‪ ,‬אלא שראה בו את אחד היסודות החשובים‬
‫להשפעתו על בני קהילתו‪ .‬וכך אמר בדרשתו‪ ,‬בעת כניסתו לתפקידו )תרגום מגר־‬
‫מ נ י ת ( ‪ :‬״החשוב ביותר בין תפקידי הוא מצות חינוך ומצות תלמוד ת ו ר ה ‪ . . .‬זהו‬
‫התפקיד החשוב ביותר למנהיג הקהילה‪ .‬דאגתו הראשית היא לשמור על רמת‬
‫הלימודים‪ ,‬במיוחד ב י י ת הספר‪ .‬מי ששולט על בית הספר‪ ,‬עליו אומרים — שהוא‬
‫יוצר את הדור הבא‪ ,‬ואני מוסיף ואומר — כי על פי רוב‪ ,‬הוא יוצר גם את בית‬
‫הוריהם של התלמידים‪ .‬כאשר המורה ידע להנך את תלמידיו תורת אמת ידע גם כן‬
‫שהוראתו תיכנס לבית ה ו ר י ו ‪ . . .‬״ ‪ .‬ואכן‪ ,‬כשרונותיו ונסיונו הקודם סייעו בידו לרכוש‬
‫עד מהרה את לבם של המורים ותלמידיהם‪ ,‬ואהבתם אליו היתד‪ ,‬לחלק בלתי נפרד‬
‫מאהבתם של כל בני הקהילה לרבם‪.‬‬
‫השנים הראשונות בהלברשטט — לא היו קלות כלל ועיקר‪ .‬ראש הקהילה היה‬
‫ר׳ שניאור זיסקינד הירש — דודה וגיסה של אשת ר׳ אביעזרי‪ ,‬ואחריו מילא תפקיד‬
‫זה אהיה — ר׳ בנימין הירש‪ ,‬שהיה גם בעל אחותו של הרב‪ .‬מובן איפוא‪ ,‬שהיו‬
‫אנשים אשר טילנו כי הרב החדש נתון להשפעתה של מ ש פ ה ת אשתו‪ .‬אך לא חלף‬
‫זמן רב‪ ,‬וכולם הכירו כי גם אם אמנם הוקיר הרב את מ ש פ ח ת הירש׳ אשר פעלה‬
‫כה רבות עבור הקהילה ולמען כלל ישראל‪ ,‬הרי שבהנהגת הקהילה — נהג ביד רמה‬
‫ובמסירות עבור כל אחד מבני הקהילה במידה שווה‪ .‬ואדרבא‪ ,‬הרב ידע להפעיל‬
‫את השפעתו על מ ש פ ח ת הירש בכל הקשור בעניני צדקה — המקומיים והכלל־‬
‫ישראליים‪ ,‬והשלטון אשר זכה לו הרב בקהילתו יהד עם גיסו ר׳ בנימין הירש —‬
‫לא נמצא כמוהו בשום קהילה בגרמניה‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫השפעתו‬

‫הרצוג‬
‫אתרמ ידעת ‪-‬‬
‫געשה ד ב ר ח ש ו ב ב ק ה י ל ה‬
‫מכללתל א‬
‫החיים‪ ,‬ו‬
‫הקיפה את כל תחו‬

‫ללא‬

‫ה ס כ מ ת ו ‪ .‬פ ע ם קרה‪ ,‬ש ס ו ח ר עשיר פ ש ט א ת ה ר ג ל ו ל א היה יכול ל פ ר ו ע א ת ח ו ב ו ת י ו‬
‫ב מ ו ע ד והיה צפוי ל מ א ס ר ‪ .‬ה ד ב ר אירע ימים א ח ד י ם ל פ נ י יום הכיפורים‪ .‬ה ר ב כ י נ ס‬
‫א ת נ כ ב ד י ה ע ד ה ו ד ר ש מ ה ם ל ה ל ו ו ת ל ס ו ה ר א ת ה ס כ ו ם הנחוץ ל ו ו ל ה צ י ל ו מן ה כ ל א ‪,‬‬
‫והודיע כ י ל א יתן ל ק ה ל ל ה ת פ ל ל ב ל י ל ״כל נדרי״ א ם ל א יצילו א ת אחיהם‪ .‬ב ע ר ב‬
‫י ו ה כ ״ פ נ א ס ף ה ס כ ו ם במלואו‪ ,‬ה ס ו ח ר ניצל מ מ א ס ר ו ה ק ה ל נ כ נ ם ל ב י ת ה כ נ ס ת ב ה כ ר ת‬
‫ת ו ד ה ל ר ב ו הנערץ‪.‬‬
‫והעידו‪ ,‬כ י מ י ש ר א ה א ת ש נ י ה א נ ש י ם ה ג ד ו ל י ם — ה ר ב ר׳ א ב י ע ז ר י א ו י ע י ־ ב ך‬
‫ור׳‬

‫בנימין הירש — ע ו מ ד י ם ביום ה כ י פ ו ר י ם ב כ ו ת ל ה״מזרה״ ש ל ב י ת ה כ נ ס ת‬

‫‪.‬‬

‫״‬

‫יכול היה ל ת א ר ל ע צ מ ו מ ש ה ו מ ד מ ו ת כ ה ו נ ה ג ד ו ל ה ו מ ל כ ו ת ‪. . . .‬‬
‫א ת עיקר ת פ ק י ד ו כ ר ב ר א ה ב ה ר ב צ ת ת ו ר ה ברבים‪ .‬ה ת מ ד ת ו ו מ ס י ר ו ת נ פ ש ו ל מ ע ן‬
‫ל י מ ו ד ת ו ר ה — חיו ל ש ם ד ב ר ב ר ח ב י אשכנז‪ ,‬ו ע ד מ ה ר ה הוכר כ פ ו ס ק ו כ ג ד ו ל ב ת ו ר ה ‪.‬‬
‫כ מ ו ב ש נ ו ת ה י ו ת ו בפיורדא‪ ,‬ה ש ת ד ל גם ב ה ל ב ר ש ט ט להגיע ל כ ל ש כ ב ו ת ה צ ב ו ר‬

‫‪.‬‬

‫ל ק ט נ י ם כגדולים‪ ,‬ל ע מ ל י כפיים כ ת ל מ י ד י הכמים‪ ,‬ו ס ד ר יומו היה גדוש בשיעורים‪.‬‬
‫ה״קלויז״ ש ל ה ל ב ר ש ט ט היה ידוע ב ר ח ב י א ש כ נ ז כ מ ק ו ם תורה‪ ,‬ומאז ה י ו ו ס ד ו‬
‫ב ש נ ת ‪ 1703‬ישבו בו ת ל מ י ד י ה כ מ י ם ש ע ס ק ו ב ת ו ר ה ו ה ת פ ר נ ס ו מ ק ר ן מ י ו ה ד ת ש ה ו ק מ ה‬
‫ל ש ם כ ך ע״י ה נ ד י ב ר׳ י ש ש כ ר ב ע ר מ ז ) ב ה ר נ ד להמן(‪ ,‬ו מ ת ק צ י ב י ם ש ה ו ז ר מ ו ע ״ י‬
‫משפהת‬
‫חפכה‬
‫צעירים‬
‫ועד‬

‫הירש העשירה‪ .‬ר׳ א ב י ע ז ר י זעליג ה ר ה י ב א ת ה מ ס ג ר ת ‪ ,‬ו ב ש נ ו ת ר ב נ ו ת ו‬
‫חלברשטט לאבן שואבת לצעירים שחשקה נפשם בתורה‪ .‬אט אט ה ת ל ק ט ו‬
‫א ש ר ה פ צ ו ל ק ב ל ת ו ר ה מ ר ב ה ה ג ד ו ל של ה ק ה י ל ה ה ח ר ד י ת‬

‫המפורסמת‪,‬‬

‫מ ה ר ה נ ת י י ם ד ״קיבוץ״ בהורים ב ה ל ב ר ש ט ט ‪ ,‬ישיבה א ש ר ב ה ע ס ק ו‬

‫בתורה‬

‫ל ל א ת ע ר ו ב ת ש ל לימודים כלליים‪ .‬ל א היתד‪ .‬זו א מ נ ם מ ס ג ר ת מ מ ו ס ד ת ש ל י ש י ב ה ‪,‬‬
‫ב מ ו ב ן ה מ ק ו ב ל ש ל המושג‪ ,‬א ך ב ק ר ב צעירים ר ב י ם היה זה מ ו ב ן מאליו‪ ,‬כ י ב ט ר ס‬
‫י ק ב ל ו ע ל ע צ מ ם ת פ ק י ד רוחני כ ל ש ה ו או ב ט ר ם יצאו ל ע ו ל ם ה מ ע ש ה — י ש ב ו ש נ ה‬
‫או ש נ ת י י ם ל ר ג ל י ו ש ל ה ר ב מ ה ל ב ר ש ט ט ו י ת ב ש מ ו מ א ו י ר ה המיוהד ש ל ק ה י ל ה זו‪.‬‬
‫ה ב ח ו ר י ם ה ת ג ו ר ר ו בדירות‪ ,‬ל מ ד ו ב מ ש ך היום ב״קלויז״ ו ש מ ע ו שיעורים ב ב י ת ד ‪ .‬ר‬

‫‪3‬‬

‫ו א צ ל דייני הקהילה‪ .‬בין ה ת ל מ י ד י ם א ש ר ל מ ד ו ב א ו ת ה ת ק ו פ ה ב ה ל ב ר ש ט ט ו ש י מ ש ו‬
‫מאוהד יותר כרבנים בגרמניה‪ ,‬נימנים ח ר ב פינחס כהן )רבה של אנםבך ו מ מ נ ה י ג י ה‬
‫של‬

‫״ א ג ו ד ת ישראל״(‪ ,‬ה ר ב פ י נ ה ם וולף ) ר ב ה ש ל ק ה י ל ת ״ ת ל מ ו ד ת ו ר ה ״‬

‫ו״מקור‬

‫חיים״‬

‫בקלן‬

‫ב פ ת ח ת ק ו ה ‪ .‬נ ש א א ת ב ת ו ש ל ר׳ א ב י ע ז ר י ( ‪ ,‬ה ר ב מ ר ד כ י מ ר ק ו ס‬

‫פ ט ו ה ו ב ס ק י מ ב ר ל י ן ו ה ר ב ד ב ח ל ל ק ע נ י ג ס ב ע ר ג ר )רבד‪ .‬ש ל פ ל ע ש ע ן ( ‪.‬‬
‫על־פי עדות אהד מתלמידיו‬

‫‪1 9‬‬

‫‪ ,‬ה ת נ ה ל ס ד ר יומו ש ל ה ר ב בדייקנות‪ ,‬ב ש ק י ד ה‬

‫ו ב ס ד ר מ ו פ ת י ‪ .‬שעד‪ .‬ל פ נ י ת פ י ל ת שחרית‪ ,‬ע ו ד ב ט ר ם ה א י ר היום‪ ,‬א מ ר שיעור ל ת ל מ י ד י‬

‫‪18‬‬

‫באותה שנה נפטר גם חותנו של ר׳ אביעזרי — ר׳ יוסף הלוי הירש‪ ,‬פרנסה ומנהיגה‬
‫של קהילת הלברשטט‪ ,‬אשר פיזר מהונו ומאונו לכל דבר שבקדושה‪ .‬בעתונות התקופה‬
‫)״הלבנון״‪ ,‬״המגיד״‪ ,‬״דער איזראעליט״( מתואר בהרחבה שברה של הקהילה אשר‬
‫שיכלה את שני ״תאומי הצכיה״ בשנה אחת‪.‬‬

‫‪19‬‬

‫מתוך מאמרו של הרב ד״ ר דניאל פינק‪ ,‬״איזראעליט״ שנה מ״ב‪ ,‬תרם״ב—‪ 1901‬גל׳‬
‫‪.84—78‬‬

‫‪40‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ה״קיבוץ״ בביתו‪ .‬כל אימת שתגיעו התלמידים — מצאוהו מוכן ומזומן לתחילת‬
‫השיעור‪ .‬לאחר התפילה — שתה בום קפה‪ ,‬ומיד סנה לחגדת שיעור נוסף‪ .‬חפעם ישבו‬
‫סביב לשולהנו צעירים בעלי מקצועות שינים‪ ,‬אשר למדו אצל הרב את שיעורם‬
‫היומי בטרם יפנו לעסקיהם‪ .‬רק אהרי השעה ת ש ע בבוקר ה ת פ נ ה לארגון עניני‬
‫הקהילה ולהשיב תשובות בהלכה‪ ,‬ואז הלך לבית הספר — ל ל מ ד שיעורים ולעמוד‬
‫על סדרי הלימודים‪ .‬בעש״ק לפני הצהרים היה לומד עם תלמידיו שו״ע יורה־דעה‬
‫ותנ״ך‪.‬‬
‫לאהר סעודת הצהרים — נה קמעא‪ ,‬כשהוא נשען על מ ש ע נ ת הספה‪ ,‬וזמן קצר‬
‫לאחר מכן הגיעו רבני ה״קלויז״ ודייני הקהילה )הרה״ג ר׳ ש ל מ ה כהן והרה״ג‬
‫ר׳ יוסף נאבעל זצ״ל( לדון בצוותא עם ה מ ר א ־ ד א ת ר א בנושאי הלכה שעמדו על‬
‫הפרק‪ .‬הזמן שלפני תפילת מנהה־מעריב ולאהריה — הוקדש שוב לשיעורים עם‬
‫תלמידיו‪ ,‬ובשעות הערב הצטופפו סביב לשולהנו מבני הקהילה לשמיעת שיעוריו‪.‬‬
‫שעות הלילה יוחדו ללימוד עצמי‪ ,‬ורק בשער‪ .‬מאוחרת עלה על יצועו‪ .‬הוא השקיע‬
‫את כל כהו להתרגל לסדרים קבועים‪ ,‬והצטער כאשר נאלץ — בשל תפקידיו המרובים‬
‫— לשנות את סדר יומו או לבטל אהד משיעוריו‪ .‬סדריו הקבועים נמשכו כ מ ע ט‬
‫כל ימי חייו‪ ,‬עד שתקפה אותו המחלה אשר מ מ נ ה לא קם‪.‬‬
‫הרב לא ההמיץ הזדמנות להדריך את בני קהילתו ותלמידיו בהשקפה מוצקה‬
‫לנאמנות לתורה ומצוותיה‪ .‬דרשותיו בבית הכנסת נאמרו בתקיפות מרובה ולא חחניף‬
‫לאיש‪ ,‬ועל אף שלא תמיד הסכימו עמו כולם — התייחסו אליו בהערצה ובכבוד‪,‬‬
‫ואהוב היה על הכל‪ .‬אצילותו ומדותיו — הרשימו אף את חחלוקים עמו בדעות‪.‬‬
‫ביתו היה פתוח לכל‪ ,‬על אף שחיו לו ולרעיתו ‪ 12‬ילדים‪ .‬תלמידיו זכו ליחס של‬
‫בנים‪ ,‬ובכל סעודה הסבו לשולחנם נצרכים ואורחים‪ .‬כ מ ע ט כל משכורתו חולקה‬
‫לצדקח‪ ,‬בידעו שכל אימת שיזדקק לכסף — יוכל לפנות אל מ ש פ ח ת א ש ת ו ‪ . . .‬ואכן‪,‬‬
‫רעיתו חרבנית‪ ,‬אשר גדלח בבית נדיבים מוקירי תורח‪ ,‬ניחלח את ״ ב י ת חרב״‬
‫באצילות ובמלכותיות‪.‬‬
‫אין פלא‪ ,‬שלדרשותיו ושעוריו היתד‪ .‬תמיד אוזן קשבת‪ .‬בלילות ש ב ת חארוכים‬
‫בימות החורף‪ ,‬היה יוצא מביתו והולך לדרוש על בעיות הזמן לאור התורה‪ ,‬והציבור‬
‫שגדש את חאולם — ח ע י ד על כח המשיכה שבדבריו‪ .‬כאשר הנהיג לתלמידי ח״קיבוץ״‬
‫שיעור בלילות ש״ק בספר ״חובות הלבבות״‪ ,‬התרעמו בני הקהילה על כך שאין‬
‫השיעור מיועד עבורם‪ ,‬ולא ויתרו ע ד שניתן גם להם ל ה צ ט ר ף ‪ . . .‬כל נאום או דרשח‬
‫במאורע‪ ,‬בשבת או בחג — נועדו לרומם את השומעים‪ ,‬ולא אהת ה ש מ י ע דברים‬
‫ש ל א נעמו לאוזן שומעיו‪ .‬בתקיפותו ובכוהו המוסרי ה ת נ ג ד לחםפיד אגשים שבהייהם‬
‫התנגדו לאורה היים של מצוות או שהיו באופן לא־מוםרי‪.‬‬
‫איש א מ ת היה הרב בכל הליכותיו ובאופן לימודו‪ .‬תלמידיו העידו‪ ,‬כי בכל‬
‫לימודו ושיעוריו חתר אל ה פ ש ט ושאף לירד לסוף דעתם של הראשונים בהבנת‬
‫הםוגיא‪ .‬הדבר ניכר גם מדרשותיו בהלכד‪ .‬שנאמרו ב ״ ש ב ת שובח״ ו ב ״ ש ב ת הגדול״‪.‬‬
‫בדרשות אלו‪ ,‬הקיף א ת הםוגיא בעיון ובבקיאות ועמד על שיטות הראשונים‪ .‬דרשות‬
‫אלו חיו נאמרות בשני חלקים‪ ,‬כאשר ה מ ה צ י ת השניה נאמרה בשבת הוה״מ‬
‫)סוכות—פסח(‪ .‬חמקורות לםוגיא חולקו לציבור כחודש קודם לכן‪ ,‬ורבני ח״קלויז״‬
‫היו עוברים עם הבעלי־בתים על המקורות ומכינים אותם לקראת דרשתו ש ל המרא־‬
‫‪41‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫מכללת הרצוג‬
‫דאתרא ]דרשות־םוגיות אלו אתר‬
‫בע״ה בקרוב כספר[‪ .‬עבודת ה׳ שלך‬
‫דעת ‪-‬להופיע‬
‫עומדים‬
‫באה לידי ביטוי במועדי השנה‪ ,‬אם בתפילות הימים הנוראים ואם בשמחת החג ש ל ו ‪.‬‬
‫בפרט גדולה היתד‪ ,‬שמחתו בשמחת תורה‪ ,‬וכאשר התאספו בביתו כל בני ה ק ה י ל ה‬
‫לקראת סיומו של ה ה ג — היה חוזר ומדגיש בפניהם א ת גודל ערכו של ל י מ ו ד‬
‫התורה ומעוררם להרבות בהשתתפות בשיעורים ובחינוך ילדיהם לתורה ומצוותיה‪.‬‬

‫ה‪.‬‬
‫ע ד מהרה הוכר ר׳ אביעזרי בכל רחבי גרמניה כגדול בתורה וכמנהיג צ י ב ו ר‬
‫בעל שיעור קומה‪ .‬במאמר הערכה שהתפרסם שנים לאחר מכן בעתון החרדי ״ ד ע ר‬
‫איזראעליט״‪ ,‬במלאת הצי־יובל לרבנותו של ר׳ אביעזרי בק״ק הלברשטט )שנה ‪,39‬‬
‫גליון מם׳ ‪ ,(20‬נכתב כדלהלן )בתרגום מ ג ר מ נ י ת ( ‪ :‬״אם ניתן לומר על מישהו בדורנו‬
‫א ת התואר אשר ניתן ליעקב א ב י נ ו — ״איש תם יושב אהלים״‪ ,‬הרי זה מ ת א י ם‬
‫למנהיג הרוחני אשר בהלברשטט‪ .‬בצניעות ובהתמדה הקדיש האדם הזה א ת ע צ מ ו‬
‫ללמוד וללמד את תורתנו הקדושה‪ .‬בשנים הראשונות לכהונתו ברבנות — הוזכר‬
‫ש מ ו בחוץ אך במעט‪ ,‬אך ע ד מהרה נשמע לעתים תכופות יותר ובאופן ברור יותר‬
‫מ פ י תלמידי חכמים אשר שהו ת ו ך כדי מסעם בהלברשטט‪ ,‬כי הרב ד מ ת א הינו ל מ ד ן‬
‫של מ מ ש במובנו הישן של המושג‪ .‬יותר ויותר החלו צעירים בני כל ה מ ע מ ד ו ת‬
‫ל ש ב ת לרגליו‪ ,‬ועד מהרה הפנו מורי ההוראה בישראל א ת מבטם בשאלות ה ל כ ה‬
‫אל עיר ההרץ העתיקה ) = הלבדשטט(‪ ,‬בכדי לשמוע את עצתו ודעתו של ה א ב ״ ד‬
‫דשם‪ .‬בד בבד גדל תחום פעילותו החוצה‪ ,‬ויחד עם זאת המשיכה פעילותו הפוריה‬
‫בתוככי קהילתו״‪.‬‬
‫במיוהד היו קשריו הדוקים עם דוד־אשתו — הגאון ר׳ עזריאל הילדסהיימר‬
‫זצ״ל‪ ,‬והוא הפך להיות שותפו הנאמן בעניני ציבור — בגרמניה ומחוצה לה‪ .‬ב ר ״ ח‬
‫חשון תרל״ד )‪ (1873‬נהנך בית המדרש לרבנים בברלין ע ״ י מייסדו — ר׳ עזריאל‬
‫הילדסהיימר‪ .‬למן הווסדו‪ ,‬היה ר׳ אביעזרי חבר פעיל בחבר הנאמנים )הקוראטוריום(‬
‫של המוסד‪ ,‬והיה אהראי על ועדת הבחינות <י=‪ .‬ר׳ עזריאל הוקיר מ א ד א ת ר׳ אביעזרי‪,‬‬
‫ועוד בתקופת ההכנות לקראת פתיחתו של בית המדרש — בהיות ר׳ אביעזרי בפירט‬
‫— נסע אליו ר׳ עזריאל והתייעץ עמו בכל הנוגע לתכנית הלימודים של ה מ ו ס ד‬
‫המתוכנן‪ .‬כאמור לעיל‪ ,‬היו בין גדולי התורה באשכנז גם כאלה אשר הסתייגו מרעיון‬
‫ה ק מ ת ביהמ״ד לרבנים‪ ,‬ועליהם נמנה גם הרב צ ב י בנימין א ו י ע ר ב ך — ה ״ נ ח ל‬
‫א ש כ ו ל ״ ‪ .‬ר׳ עזריאל פנה אל ר׳ אביעזרי ובקשו להשפיע על אביו ולהסביר לו‬
‫א ת הערך וההכרח של בימ״ד לרבנים בגרמניה ‪ .‬ר׳ אביעזרי‪ ,‬אשר הכיר בהשיבותו‬
‫של מוסד זה בהתאם לתנאי התקופה‪ ,‬היה לו תומך נאמן‪ ,‬והיו בין תלמידי בית‬
‫המדרש אשר ע ש ו הפסקה בלימודיהם בברלין ובאו ללמוד במשך ש נ ה אצל ה א ב ״ ד‬
‫‪21‬‬

‫‪9‬‬

‫‪ 20‬מתוך דו״ח הקוראטוריום מיום א׳ בניסן תרס״ב — ‪ ,8.4.1902‬בשנתון ביהמ״ד לרבנים‬
‫תרם״א — ‪ ,1900/01‬עמ׳ ‪ ,3^1‬״איזראעליט״ שנה ‪ 39‬מם׳ ‪ ,(10.3.1898) 20‬מ‪ .‬הילדם־‬
‫היימר‪ :‬כתבים בדבר יסוד ביהמ״ד לרבנים בברלין‪ ,‬״המעין״‪ ,‬טבת תשל״ד‪ ,‬עמ׳ ‪.12‬‬
‫‪ 21‬אשר לא זכה אמנם לראות בפתיחתו של ביהמ״ד לרבנים‪ .‬הרב צב״א נלב״ע בכ״ז‬
‫אלול תרל״ב‪,‬‬

‫‪42‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫דהלברשטט‪ .‬בשנות חייו האחרונות שימש ר׳ אביעזרי כיו״ר ו ע ד ביהמ״ד‪ ,‬וכאשר‬
‫חלה ר׳ עזריאל הילדםהיימר ולא היה יכול להמשיר ולנהל א ת בית מדרשו — היה‬
‫זה מובן מאליו שהתפקיד יוצע לרבה הנערץ של ה ל ב ר ש ט ט ‪ -‬־ ‪ .‬ר׳ אביעזרי ד ח ח‬
‫את פנייתם של הברי צוות ביהמ״ד לרבנים וחברי הועד — מ ט ע מ י ם שונים‪ ,‬והגאון‬
‫ר׳ דוד צבי הופמן )ה״מלמד להועיל״( — נתמנה ליורשו של ר׳ עזריאל‪ .‬היתה זאת‬
‫יד ההשגחה העליונה‪ ,‬מאחר ורבה של הלברשטט הסתלק לעולמו זמן לא־רב לאחר‬
‫דודו ־‪.‬‬
‫‪a‬‬

‫קשרי המשפחה בין ר׳ עזריאל הילדםחיימר ור׳ אביעזרי אויערבך ובין חאחים‬
‫הגבירים בני מ ש פ ח ת הירש — הביאו לשיתוף פעולה פורח וחדוק בתחומים שונים‪,‬‬
‫בין אם היו אלו ענינים הנוגעים להיי היהודים בגרמניח )על כך — לקמן( ובין‬
‫בפעילות ציבורית במדינות אחרות‪ ,‬כסיוע ליהודים הנרדפים ברוסיה בשנות ה־‪80‬‬
‫או סיוע לישוב ארץ־ישראל‪ .‬ר׳ אביעזרי נימנה ע ל גבאי ״פקידים ואמרכלים דערי‬
‫הקדש״ )פקוא״מ( *׳; ובני משסהת הירש ה י ו — בעדודו של ר׳ עזריאל הילדסהיימר‬
‫— מ ן התומכים הגדולים בישוב א״י‪ .‬הם הירבו לתרום למען עניי אה״ק ולמען‬
‫מוסדות ומפעלים שונים‪ ,‬והקימו את אגף ״נוה שלום״ שבשכונת ״ ב ת י מ ה ס ה ״‬
‫בירושלים העתיקה י•׳־־‪ .‬במיוחד בא שיתוף חפעולח בין כל בני חמשפחה לידי ביטוי‬
‫כאשר ערערו ר׳ עזריאל הילדסהיימר ור׳ בנימין הירש ע ל סדרי ח״חלוקה״ בארץ־‬
‫ישראל ודרשו כי חלק מן התרומות הנאספות בין יהודי אירופה ייועד לפרודוקטי־‬
‫ביזציה של הישוב — לעידוד התיישבות והכשרח מ ק צ ו ע י ת ולחקמתם ש ל מפעלים‬
‫קונסטרוקטיביים כבית הולים‪ ,‬בתי יתומים ובתי ספר‪ ,‬ובכך לצמצם את התמיכה‬
‫האישית ללומדי תורה ולאותם שאינם יכולים להתפרנס בלבד‪ .‬ר׳ בנימין הירש‬
‫פירסם בשנת תרל״ז )‪ (6.4.1877‬תזכיר‪ ,‬בו סיכם א ת הצעות דודו — ר׳ עזריאל‪,‬‬
‫בנידון‪ .‬התזכיר עורר ויכוהים נוקבים — הן בגרמניה ע צ מ ה והן בארץ־ישראל‪,‬‬
‫ור׳ עזריאל הילדסהיימר ובני מ ש פ ח ת ו המסורים למען יישובה של ארץ ישראל‪ ,‬מ צ א ו‬
‫עצמם במרכזה של סערה גדולה‪ ,‬בין תומכים ומתקיפים ‪.‬‬
‫על המתנגדים נימנו ראשי הכוללים בירושלים‪ ,‬ובראשם אנשי כולל הו״ד‬
‫)הולנד ודויטשלאנד( אשר חחזיקו בשלטון ח״חלוקה״ ביד רמה‪ ,‬והללו נתמכו ע״י‬
‫ראשי הפקוא״מ באמסטרדם ואנשי ״הישוב הישן״ אשר ה ת נ ג ד ו לכל התערבות‬
‫מבחוץ בסדרי חחיים בירושלים ובאה״ק‪ .‬ו מ א י ד ך רבים בגרמניה דרשו לעשות‬
‫‪2 6‬‬

‫‪ 22‬״אלגמיינע צייטונג דעם יודענטומס״ מם׳ ‪ (4.10.1901) 40‬עמ׳ ‪ ,2‬הרב ד״ר מ‪ .‬אויערבך‬
‫במאמרו המוזכר בהערה ‪ ,15‬מאמר הערכה לזכרו בדו״ח הקוראטוריום המוזכר בהערה ‪,20‬‬
‫‪ 23‬ר׳ עזריאל הילדםהיימר נלב״ע בד׳ תמוז תרנ״ט ור׳ אביעזרי נלב״ע בט׳ תשרי תרם״ב‪.‬‬
‫‪ 24‬מרדכי אליאב‪ :‬אהבת ציון ויהודי הו״ד‪ ,‬ת״א תשל״א‪ ,‬עמ׳ ‪ 126‬הע׳ ‪ .17‬בתפקיד זה‬
‫שימשו גם אביו — הרב צ״ב אויערבך )שם עמ׳ ‪ 125‬הע׳ ‪ (11‬וגיסו — הרב ד״ר אליעזר‬
‫לאב מאלטונה )שם‪ ,‬העי ‪.(17‬‬
‫‪ 25‬מ‪ .‬אליאב — שם‪ ,‬פרק ד׳ ואילך‪ ,‬ד״ר י‪ .‬הירש‪ :‬ר׳ בנימין הירש ז״ל‪ ,‬ירושלים תש״ח‪,‬‬
‫אברהם בר־טורא‪ :‬ירושלים בעיני רואיה‪ ,‬ירושלים תשל״ה‪,‬‬
‫‪ 26‬מ‪ .‬אליאב — שם‪ ,‬פרקים ג׳—ו׳—ט׳—י׳—י״ב‪ ,‬מ‪ .‬אליאב‪ :‬אגרות הרב עזריאל הילדם־‬
‫היימר‪ ,‬הוצאת ראובן מם )מכון ליאו בק(‪ ,‬ירושלים תשכ״ו‪.‬‬

‫‪43‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ריאורגניזציה‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫וסדר במשטר ״החלוקה׳‪ /‬ואיימו להפסיק א ת התמיכות ה כ ס פ י ו ת‬

‫הקבועות‪.‬‬
‫על אף שר׳ אביעזרי נמנה על גבאי הפקוא״מ‪ ,‬ת מ ך בכל לבו ביזמתם ש ל‬
‫ד ו ד ו ־ ר ׳ עזריאל ו ג י ס ו ‪ -‬ר ׳ בנימין הירש‪ ,‬וכדוגמא לדעתו בנידון יכול ל ש מ ש‬
‫מ כ ת ב ששלח לר׳ יחיאל מיכל פינס )מיום ט׳ חשון תרל״ח ‪(16.10.1877‬‬
‫ישא ברכה מ א ת ה׳ ידידי הרבני המופלא והמופלג לו נפתחו ש ע ר י‬
‫תורה ושערי ה מ ד ע כ ש ״ ת מוהר״ר יהיאל מיכל פינם נר״ו‪.‬‬
‫‪ . . .‬וע״ד עניני אה״ק אין לי לספר דברים משמחי לב‪ .‬ה נ ה כל ה ת ש ו ­‬
‫בות אשר באו מהכוללים שם לפקו״א באמשטרדם — חוץ מב׳ או ג׳‬
‫מכתבים מאיזה כוללי ספרדים — כולם פח אחד ענו ואמרו ש כ ל‬
‫מחשבות גיסי כמוהר״ר בנימין חירש נ״י חן מחשבות חוץ‪ ,‬ולדעת א י ז ה‬
‫ממונים — מחשבות פיגול גמור‪ ,‬וחם והלילה להוציא מחשבות כ א ל ה‬
‫אל הפועל‪ .‬זהו תוכן דברי הממונים על הכוללים״ ואנחנו — גיסי נ ר ״ ו‬
‫ואני — לא שמהנו על משפטם זה‪ ,‬כי לא היה ספק בידינו שכל מ מ ו נ י‬
‫הכוללים והכמי אה״ק לא יאבו עמנו לשנות שום דבר ממנהגם ו ב פ ר ט‬
‫כולל הו״ד‪ ,‬אשר מ ת ע נ ג היום על רב טוב היתרון מכל יושבי ארצנו‪,‬‬
‫והפקו״א באמשטרדם שלחו א ת התשובות האלה לגיםי נ״י ומהם י ד ע‬
‫כ י עמהם הדין והסברה הישרה באמרם כי דרכי גיסי אינם הדרכים‬
‫לתקן עניני אחינו אשר בארץ הקדושה‪ .‬וגיסי נ״י לא ע ש ה ע ד י י ן‬
‫מאומה בענינים האלה‪ ,‬ודעתו להמתין ע ד אשר ישפות ה׳ שלום במהרה‪,‬‬
‫ואז יקוה שתיעשה אסיפה ע ״ י הפקו״א ועל־ידה יוודע‪ ,‬אם יסכימו‬
‫כל אוהבי ציון או רובם לשנות סדר החלוקה הנהוג אם לא‪ .‬והנה ד ע ת י‬
‫הקלושה נודעת לכב״מ מאז כאשר יחדיו נמתיק סוד‪ .‬ידידי נר״ו יזכור‬
‫שאין אני מסכים בכל הפרטים עם גיסי שי׳‪ ,‬אולם בעיקר דבריו —‬
‫ד ע ת נ ו שוח‪ ,‬ולי נראח שמחויבים אנחנו לעשות מ ה דאפשר ל ע ש ו ת‬
‫כ ע ת והוא )כאשר חויתי ד ע ת י לכ״מ( ש מ ש נ ת תר״מ‪ ,‬ש נ ח ש ת כ ל ה‬
‫פ ה הפשרה הישנה בין הפקוה״א ובין כל הכוללים אשר בארץ —‬
‫והלאה ינכו מכל ההכנסות איטר יבואו לידם‪ ,‬הן מעות אנשים יהידים‬
‫או מעות המוקדש לענינים יחידים‪ ,‬הן מ ע ו ת אשר הובאו תרומה ל ס ת ם‬
‫א״י — חלל! רביעי — ‪ 25%‬ובו יתוקנו דברים כוללים כ ג ו ן ‪ :‬א( ביקור‬
‫הולים‪ .‬ב( תלמוד תורה לתינוקות‪ .‬ג( הוראת דרכי מ ש א ומתן ו י ד י ע ת‬
‫הלשון ושאר מדעים והוראת דרכי האומנות )הענין השלישי אין מגלים‬
‫אלא לצנועים וד״ל( וכפי שראיתי מחשבון ש ל הפקוה״א מ ש נ ת ת ר ל ״ ג‬
‫אשר כ ע ת ת ח ת ידי על כל ההכנסות בשנה הנ״ל‪ ,‬לקרוב ‪ 200,000‬פל׳‪.‬‬
‫ואם כן ע ״ פ חשבון זח אפשר לפזר בכל ש נ ח ‪ 50,000‬פל׳ לדברים טובים‬
‫אשר ייהנו מהם כל יושבי עה״ק ולמצוה קיימת לדור ודור יחשב‪,‬‬
‫ואם יסכימו גם גבאי שאר הכוללים אשר בחר׳ ל ובפרט גבאי כוללי‬
‫‪ 27‬מתוך‪ :‬הארכיון הציוני‪ ,‬תיק ‪) 109A^4/‬הובא גם בספרו הנ״ל של מ‪ .‬אליאב‪ ,‬עמ׳ ‪.(398‬‬

‫‪44‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫רוםיא‪ ,‬מ ה טוב ו מ ה נעים‪ ,‬אז י ע ל ה ה ס ף א ש ר י ת ו ק נ ו ב ו ה ע נ י נ י ם‬
‫ל ט ו ב ת ה כ ל ל ב א ה ״ ק ל פ ח ו ת ל מ א ת א ל ף גולדן ב כ ל ש נ ה ו ש נ ה ‪.‬‬
‫ו ז א ת היא עצתי‪ ,‬י ת ח י ל כ ב ״ מ ל ש י ם א ת מ ח ש ב ת י ה ז א ת לעיני ג ב א י א״י‬
‫ב מ ד י נ ו ת רוסיא ו ל פ נ י גדולי הדור שם‪ ,‬אולי ת מ צ א חן ב ע י נ י ה ם ‪. . .‬‬
‫כ״ד החותם בשלום רב אוהבו ומוקירו כערכו ה ר ב‬
‫הק׳ אביעזרי זעליג ב ל א א מ ו ״ ר מ ה ר צ ב ״ ה ז ל ל ה ״ ה א ו י ע ר ב ר ‪.‬‬

‫׳‪W‬‬
‫‪ii‬‬
‫‪ii‬‬
‫עבודת‬

‫|‬

‫חינור‬

‫‪|j‬‬

‫והוראה‬

‫\‬

‫דרושים‬

‫*‬
‫ן‬

‫‪n‬‬
‫גברים או‪/‬ו נשים המוכנים ל ל מ ד ילדים א ו ‪ /‬ו ל ע ב ו ד ע ם בני נוער‬
‫אנו מחפשים מועמדים עם ידיעות טובות ביהדות ובעלי‬
‫מ ו ע מ ד י ם ב ע ל י ר ק ע מ ת א י םר‪,‬ק דעו בכרליל יג‪.‬ר מ נ י ת ) א ו ה ס ו ב ר י ם ש י ו כ ל ו‬

‫‪1‬‬
‫|‬
‫ן!‬
‫\‬

‫א ת ה ש פ ה ( והרואים בחינוך יהודי ב ת פ ו צ ו ת תפקיד‪,‬‬
‫יפנו אלינו‪.‬‬

‫\‬
‫\‬

‫*‬
‫ן‬

‫אנו מעוניינים ב ה מ ש כ י ו ת ולבן אין אנו מ ח פ ש י ם מ ו ע מ ד י ם‬
‫מידיים בלבד‪ .‬ייתכן גם לבעוד שנה‪-‬שנתיים‬

‫||‬
‫‪1‬ן‪3‬‬

‫|‬
‫|‬

‫אנו מציעים‪:‬‬
‫ק ה י ל ה פעילה‪ ,‬נוער טוב‪ ,‬ע ב ו ד ה מ ע נ י י נ ת ו ת נ א י ע ב ו ד ה טובים‪.‬‬

‫|‬

‫מועמדים יפנו א ל ‪:‬‬

‫‪I$‬‬

‫ללמוד‬

‫‪jjj‬‬

‫‪Israelitische Gemeinde Basel‬‬

‫|»‪j‬‬

‫‪Leimenstr. 24 Ch — 4003 Basel‬‬

‫‪|Jj‬‬

‫‪Schweiz‬‬

‫^‪feiagiagioioii‬‬

‫‪45‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫מ ש ה ווייס‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בענין שנת יציאת מצרים‬
‫לע״נ אבי מורי ואמי מורתי‪ ,‬זצ״ל‬
‫א״ר שמעון בן פזי א״ר יהושע בן לוי משום בר ק פ ר א ‪ :‬״כל היודע‬
‫להשב בתקופות ומזלות ואינו חושב עליו הכתוב אומר ׳את פועל ה׳‬
‫לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו׳ ״‪.‬‬
‫אמר ר׳ שמואל בר נחמני א״ר יוחנן‪ :‬״מנין שמצוה על האדם להשב‬
‫תקופות ומזלות ש נ א מ ר ‪ :‬׳ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם‬
‫לעיני ה ע מ י ם ‪ . . .‬׳ איזו הכמה ובינה שהיא לעיני העמים‪ ,‬הוי אומר‬
‫זה חישוב תקופות ומזלות״‪.‬‬
‫)שבת עה‪(.‬‬

‫אנו מתקרבים לשנת ה׳תש״ן לבריאת העולם שהיא שנת ג׳ אלפים וג׳ מ א ו ת‬
‫ליציאת מצרים‪ .‬בספרים רבים מייחסים א ת שנת ב׳תמ״ח ליציאת מצרים‪ ,‬א ב ל‬
‫שיטתם מבוססת על חשבון שאינו מדויק ומטרת מאמרי זה היא להוכיח ש ש נ ה‬
‫שיצאו בני ישראל ממצרים היתד! שנת ב׳ת״ן לבריאת העולם למנין שאנו מונים‬
‫היום‪ .‬עמד על זה הרב שלמה במברגר נ״י במאמר ב״המעין״‪ ,‬כמבואר ב ה מ ש ך‬
‫מ א מ ר זה‪ ,‬וכוונת מאמרנו זה להרהיב ולהוסיף הוכחות לשיטה זו‪.‬‬
‫‪ (1‬יש לעיין בכל השנים הכתובות בתורה בדורות הראשונים‪ ,‬כשאירע איזה‬
‫מעשה‪ ,‬אם כבר נגמרה השנה הכתובה ואנו עומדים כבר בשנה שלאהריה‪ ,‬או שאנו‬
‫עומדים בתוך השנה הכתובה ועוד לא נגמרה‪ .‬למשל‪ ,‬אדם הראשון הי ‪ 130‬ש נ ה‬
‫כשהוליד בנו שת‪ ,‬האם הולידו אחר ‪ 130‬שנים שלמות וכבר עמד בתוך ה ש נ ה‬
‫ה־ ‪ 131‬שלו או עמד בתוך השנה ה־‪ 130‬שלו‪ ,‬ולא עברו אלא ‪ 129‬שנים ש ל מ ו ת‬
‫מבריאת העולם‪ .‬מצינו שני האופנים האלה בתורה ושניהם אמת‪ .‬בשמות ז׳ ז׳ כתוב‬
‫ש מ ש ה רבנו היה בן ‪ 80‬שנח בדברו לפרעח קודם חתחלת המכות‪ .‬כיון ש ה י ה בן‬
‫פ׳ שנה שלמות באדר שקדם לניסן של יציאת מצרים ועשר המכות התחילו כ ש נ ה‬
‫לפני זה‪ ,‬מוכרחים לומר שמשה רבנו עמד כתוך השנה ה־‪ 80‬שלו‪ .‬בבראשית י״ז‬
‫כ״ד כתוב שאברהם אבינו היה בן ‪ 99‬כשנמול ופירש רש״י שם ש מ ל א ו לאברהם‬
‫‪ 99‬שנה שלמות בו ביום‪.‬‬
‫כתוב בבראשית ז׳ ו׳ ״ונח בן שיש מאות שנה והמבול היה מים על הארץ״‪,‬‬
‫עוד לא הוכרע אם ע מ ד בתוך השנה ה־‪ 600‬או ה־ ‪ 601‬שלו‪ ,‬לכך כתוב שם ז׳ י״א‬
‫״ ב ש נ ת ש ש מאות שנה לחיי נ ח ‪ . . .‬נבקעו כל מ ע י נ ת ‪ . . .‬״ ‪ .‬וכן כתוב שם ח׳ י ״ ג‬
‫״ויהי באחת ושש מאות שנה ב ר א ש ו ן ‪ . . .‬חרבו ה מ י ם ‪ . . .‬״ ‪ .‬מ ע ת ה שהמבול התחיל‬
‫‪46‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫כתוף השנה ה־‪ 600‬של נח‪ .‬וע׳ בראשית רבה כ״ו ב ׳ ‪ :‬״אפ׳ י פ ת שהוא הגדול‬
‫לכשיבוא המבול אינו בן מ א ה שראוי לעונשים״‪ .‬אפילו אם נאמר ש נ ח ה י ה בן‬
‫‪ 500‬שנים שלמות כשהוליד את בנו יפת‪ ,‬כיון שהמבול התחיל בשנת ה־‪ 600‬שלו‪,‬‬
‫א״כ לא היה יפת בן ‪ 100‬שנים שלמות )וע׳ ברש״ש ע ״ ז ט‪(.‬‬
‫‪ (2‬עכשו נברר מקור השגיאה בהרבה ספרים‪ .‬כתוב בתורח ״ויחי אדם שלשים‬
‫ומאת שנה ו י ו ל ד ‪ . . .‬״ ‪ .‬מכאן ואילך נמשכת הרשימה של כל הדורות מאדם ע ד יצחק‪,‬‬
‫ומיצחק עד יציאת מצרים עברו ‪ 400‬שנה‪ .‬אדם הראשון הי ‪ 130‬שנים שלמות‬
‫קודם לידת ש ת וא״כ בנו נולד כתור השנה ה־ ‪ 131‬לבריאת העולם‪ .‬וכשתוסיף‬
‫כ ל השנים של כל הדורות ע ד יציאת מצרים‪ ,‬ת מ צ א שעברו ‪ 2048‬שנים שלמות‬
‫ועוד הצי שנה עד פסח כשנולד יצחק ויציאת מצרים היתח א ח ר ‪ 2448‬שנים‬
‫וחצי שנה אבל לא בתוך השנה ה־‪ 2448‬לבריאה‪ .‬והם ש כ ת ב ו ש ש נ ת יציאת מצרים‬
‫היתד‪ .‬כתור ש נ ת ‪ ,2448‬התחילו החשבון במספר ‪ 130‬במקום ‪ !131‬ואם תאמר‬
‫אולי ע מ ד אדם הראשון כתור השנה ה־‪ 130‬שלו כשהוליד א ת ש ת ולא עברו אלא‬
‫‪ 129‬שנים שלמות וא״כ היתה יציאת מצרים כתוך ה ש נ ה ה־‪ 2448‬של בריאת‬
‫ה ע ו ל ם ? התורה הששה לזה והוסיפה עוד ש נ י כתובים ״ויהיו ימי אדם אחרי‬
‫ה ו ל י ד ו ‪ . . .‬ש מ נ ה מ א ת ש נ ה ‪ . . .‬״ ‪ ,‬״ויהיו כל ימי אדם ת ש ע מ א ו ת ש נ ה ושלשים‬
‫שנה וימת״‪ .‬לאחר הדגשה משולשת כזו‪ ,‬הדגשה שחוזרת כ מ ה פעמים בדורות‬
‫אחר אדם הראשון‪ ,‬אין ספק שהתורה רוצח ללמד אותנו שאדם חי ‪ 130‬שנים‬
‫שלמים קודם לידת בנו‪ .‬מובן שא״א לומר שכל א ה ד בשלשלת חדורות הראשונים‬
‫הוליד בנו בדיוק בסוף השנה הכתובה‪ ,‬אלא ברור הוא שהתורה באד‪ .‬להודיענו‬
‫שדרכה למנות בשלשלת הדורות רק השנים השלמות שעברו‪.‬‬
‫יש עוד דרך אהרת לבאר שנות הדורות מאדם עד יציאת מצרים‪ .‬ה נ ה ידוע‬
‫מ ה שהקשה רש״י בשמות ל• ט״ ז איך אפשר שהיו ש נ י המגינים של בני ישראל‬
‫במספר א ח ד הלא היו יותר מששד‪ .‬חדשים ביניהם‪ .‬ורש״י תירץ שהולכים אהר‬
‫ש נ ו ת העולם ולא אחר ש נ ו ת האנשים ושני המנינים היו ב ש נ ה אחת‪ .‬וע׳ בטורי אבן‬
‫על ר״ה י ‪ :‬בד״ה מדאכתי ועוד שם יא‪ .‬שמוכיה מ ן הגמרא בר״ה כ ש י ט ת‬
‫ד ש ״ י ואע״ג ש כ ת ב שם ש ז ה היה רק עד מ ת ן תורה‪ ,‬אפשר לומר ש ר ש ״ י סבר‬
‫ש ע ד אחר מנין ש נ י לא הוחלפה שיטה זאת‪ ,‬אבל אחר־כך בודאי מודה ר ש ״ י שהולכים‬
‫אחר שנות בגי אדם כדאיתא בערכין י ה ‪ :‬לגבי כ מ ה מצוות שבתורה‪ .‬לפי פירוש‬
‫של רש״י נתברר הדבר ב פ ש י ט ו ת ‪ :‬אם נאמר שלא עברו א ל א ‪ 1291‬שנים מבריאת‬
‫העולם ללידת שת‪ ,‬כבר נקראת שנה זו ש נ ת ה־‪ 130‬על שם אדם ובר״ה של ש נ ת ‪131‬‬
‫שנים‪ ,‬אז בר״ה של‬
‫‪i130‬‬
‫‪,‬‬
‫הוליד אחר‬
‫ש נ ת ‪ 132‬מתחילה ש נ ת ‪ 2‬לשת משום שלא מצינו אלא ‪ 130‬שנים לאדם וברור הוא‬
‫שאין למנות ש נ ה א ח ת גם לאב וגם לבנו‪.‬‬
‫‪ (3‬יש עוד מקור לטעות — וכן מובא במאמר ב״המעין״ המובא ל ה ל ן ‪:‬‬
‫איתא בע״ז ט‪ .‬״כמה בצרן‪ ,‬מ ד ת נ י ת נ א ארבע מ א ה ארבעים ו ת מ נ י שנין הויין״‪.‬‬
‫פ׳ כמד‪ .‬חםרין‪ .‬מ ש נ ת מ ת ן תורה‪ ,‬ו ש נ ת מ ת ן תורה בכלל‪ ,‬ע ד סוף ד׳ א ל פ י ם ?‬
‫‪ 448‬שנים! כלומר‪ ,‬א ת ה צריך להקדים ‪ 448‬שנים לשנת מ ת ן תורה ומאז ע ד סוף‬
‫ש נ ת ד׳ אלפים ת מ צ א ב׳ אלפים תורה‪ .‬ולכן אין מקום לומר ש ב ׳ אלפים תורה‬
‫התחילו בשנת ‪ 2000‬ואז ת מ צ א ש נ ת יציאת מצרים ומתן תורה בשנת ‪,2448‬‬
‫‪47‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אלא ב׳ אלפים תורה התחילו בשנת ‪) 2001‬אחר ‪ 2000‬שנים שלמות של ת ו ה ו (‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ושנת יציאת מצרים היתד‪ .‬ש נ ת ‪ ,2449‬כלומר כשתוסיף ‪ 448‬שנים שלמות על ה ש נ י ם‬
‫של תוהו‪ ,‬אז מתהילה ש נ ת יציאת מצרים ומתן תורה‪ .‬וגם רש״י שם כ ת ב ״ נ מ צ א‬
‫ממתן תורה עד ]סוף י[ ד׳ אלפים‪ 1552 ,‬שנים‪ ,‬ופשוט הוא ש ש נ ת מ ת ן תורה ב כ ל ל ‪,‬‬
‫וא״כ עברו ‪ 448‬שנים שלמות ועוד הצי ש נ ה מתהילת ב׳ אלפים תורה ע ד מ ת ן ת ו ר ה ‪.‬‬
‫‪ (4‬גם החזון איש בפירושו על הרמב״ם הלכות שמיטה ויובל י׳ ג׳ כ ת ב ‪:‬‬
‫״מדברי רש״י בע״ז ט‪ .‬נראה דרד״ו ש נ ה נגמרו בתשרי ת מ ״ ט לב״ע והיו י ש ר א ל‬
‫עוד במצרים יותר מהצי שנה״‪.‬‬
‫‪ (5‬אתר שיודעים שיציאת מצרים ומתן תורה היו בשנת ב׳ ת מ ״ ט ל ב ״ ע ‪,‬‬
‫יש עוד להוסיף שנה א ה ת שבזמן הגמרא ועד ימי הראשונים מ נ ו השנים מ מ ו ל ד‬
‫וי״ד‪ ,‬כלומר ממולד אדם הראשון שהיה ביום ו׳ י״ד שעות ליום‪ .‬אבל היום א נ ו‬
‫מונים השנים ממולד ב׳ה׳ר׳ר׳ שהיה שנד‪ .‬א ח ת קודם למולד אדם‪ ,‬וא״כ נ ב ר א‬
‫אדם הראשון בר״ה של ש נ ת ב׳ ויציאת מצרים היתה בשנת ב׳ת״ן לביה׳ר׳ד׳‪.‬‬
‫‪ (6‬ראיתי ב ״ ה מ ע י ך ט ב ת ת ש ל ״ ג )עמ׳ ‪ (48‬ראיה יפה מאוד מ א ת הרב ש ל מ ה‬
‫במברגר נ ״ י ‪ :‬בשמות י״ב ב׳ כ ת ב רש״י ״הראהו הלבנה בהידושה״‪ ,‬נתקשה מ ש ה‬
‫על מולד ה ל ב נ ה ‪ . . .‬והראהו עם השכר‪.‬״ ובמנהות כט‪ .‬כ ת ב רש״י ״ ב ש ע ת מ ו ל ד‬
‫הלבנה אינה נראית כי אם מ ע ט ואינה נ י כ ר ת ‪ . . .‬״ ‪ .‬לפי זה ה י ה הקב״ה מדבר ע ם‬
‫מ ש ה בשעת המולד או סמוך לה מאוד‪ .‬לפי השבון המולדות היה מולד ניסן ב ׳ ת ״ ן‬
‫בתהילת ליל המישי‪ ,‬אהר ב׳ שעות ו־‪ 332‬הלקים בלילה ולכן לא היתד‪ .‬ה ל ב נ ה‬
‫נראית אלא ביום חמישי בערב סמוך לשקיעת ההמה‪ .‬ובשבת פז‪ .‬נהלקו ה ת נ א י ם ‪,‬‬
‫לר׳ יוסי היתד‪ ,‬יציאת מצרים וא״כ גם ר״ח ניסן ביום ד‪.‬׳‪ ,‬ולרבנן ביום ר‪ .‬ו ע כ ש ו‬
‫יש להבין היטב ביאור מ ה ל ו ק ת ם ‪ :‬ר׳ יוסי סבר ש א ע ״ ג שנתקשה בדבר‪ ,‬מ ״ מ ק י ד ש‬
‫משד‪ .‬רבנו א ת חחודש עוד לפני השקיעה והוקבע יום ה׳ לר״ה‪ ,‬ולרבנן כבר ש ק ע ה‬
‫ההמה ויום ר היה ר״ה‪ .‬וכל זה מתאים אך ורק בשנת ב׳ת״ן‪ ,‬אבל בשנת ב ׳ ת מ ״ ט‬
‫לב׳ה׳ר׳ד׳ היה המולד או ביום ש ב ת או באמצע ליל ש ש י )זה תלוי אם היתה ה ש נ ה‬
‫פשוטה או מעוברת( וא״כ אין מקום למהלוקת התנאים‪.‬‬
‫‪ (7‬וע״ע בפסחים ו ‪ :‬״ מ מ א י דבריש ירחא קאי‪ ,‬דילמא בד׳ או בה׳ בירהא‬
‫קאי״‪ .‬התאריך ד׳ או ה׳ בניסן לאו דוקא אלא נ ק ט ד׳ וה׳ כמו בחרבח מ ק ו מ ו ת‬
‫בש״ס‪ ,‬אבל בתום׳ שם בד״ה מ מ א י כ ת ב ״בג׳ או בד׳ ״ ולמה שינה לשון הגמרא ז‬
‫וע׳ בהגהות יעב״ץ שם שכתב ׳שבערב ש ב ת וגם בשבת לא בא מ ש ה אל בגי ישראל‬
‫וא״כ לא בא אלא ביום א׳ וזה היד‪ .‬יום ג׳ לחודש לרבנן ויום ד׳ לחודש לר׳ יוסי‪.‬‬
‫‪ (8‬בספר יוחסין בתחילת מאמר א׳ מביא שיטה ש ש נ ת יציאת מצרים היתד‪,‬‬
‫ש נ ת י״ח למחזור קטן וזח מתאים ל ש נ ת ב׳ת״ן לבחר״ד‪ .‬אך הוא מביא גם ש י ט ו ת‬
‫אחרות‪.‬‬
‫‪ (9‬בתוספות מנהות ל‪ .‬ד ״ ה מכאן מביא בשם סדר עולם ש מ ש ה רבנו מ ת‬
‫ביום ו׳ בז׳ אדר‪ ,‬וכ״ח בניסן היה ביום שבת‪ .‬מולד ניסן ב ש נ ת ב׳ת״ף ה י ה ביום ו׳‪,‬‬
‫י ״ ז ש ע ו ת ו־‪ 827‬חלקים ויתכן שעשו ר״ח ביום א׳ וגם זה מתאים י פ ה עם ש נ י‬
‫חתאריכים הג״ל‪.‬‬
‫‪ (10‬יש להביא רמז בתורה מ ת ק ו פ ת ניסן ש ל ח מ ה שבאותה ש ג ה ב׳ת״ן‬
‫לב׳ה׳ר׳ד׳‪ .‬בענין תקופת החמה יש שיטת שמואל ש מ ו נ ה שם״ה ימים ועוד ו׳ ש ע ו ת‬
‫‪48‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫מכללת‬
‫הרצוגיותר מדויקת והוא מוגה ש ם ״ ה‬
‫שהיא‬
‫דעתא‪-‬ב א‬
‫אתרבר‬
‫לשנת החמה ויש שיטת ר ב א ד א‬
‫ימים‪ ,‬ה׳ שעות‪ 48/76 997 ,‬חלקים‪ .‬להלכה אגו פוסקים כשמואל לגבי א מ י ר ת‬
‫טל ומטר וקידוש החמה‪ .‬כשמחשבים תקופת גיסן של ה מ ה ש ל כ ל שגה‪ ,‬אגו צריכים‬
‫להםר ז׳ ימים ט׳ שעות ותרמ״ב חלקים מיתרון תקופת ה ח מ ה ע ל מולד גיסן‬
‫לשמואל ורק ט׳ תרמ״ב לרב אדא בר א ב א ואחר ההסרה הזאת א ג ו יודעים מ ת י‬
‫חלה התקופה אהר מולד ניסן‪ .‬מדברי המפרש על חרמב״ס חל׳ קידוש החודש מ ש מ ע‬
‫שהסרת ט׳ תרמ״ב נוסד לשיטת ר׳ יהושע שסבר בניסן נברא העולם והסרת‬
‫ז׳ ט׳ חרמ״ב נוסד לר׳ אלעזר שסבר בתשרי נברא העולם‪ .‬והנה בגמרא ר״ד‪ .‬יב‪.‬‬
‫קי״ל כר׳ יהושע )ע׳ רש״י שם( דלתקופה מונים מניסן וא״כ אין ל נ ו להםר א ל א‬
‫ס׳ תרמ״ב וזה מה שקדמה החמה ללבנה בבריאה ש ה ח מ ה נ ת ל י ת ב ת ה י ל ת ל י ל ד׳‬
‫והלבנה אחר ט׳ שעות ותרמ״ב חלקים כסרש״י שם‪ .‬א ב ל ב א מ ת אפשר אם קי״ל‬
‫כר׳ יהושע‪ ,‬מ ״ מ לשמואל צריכים לעולם להםר ז׳ ט׳ תרמ״ב‪ ,‬משום דלשיטתו‬
‫יש יתרון של ש ע ה א׳ ותס״ח חלקים בכל מחזור קטן וא״כ חיום‪ ,‬אחר ש ע ב ר ו יותר‬
‫מ־‪ 300‬מחזורים‪ ,‬יש כבר יותר מ־‪ 16‬ימים מ ח ש ת ק ו פ ת ניסן ש ל ח מ ה ה ל ה אחר‬
‫מולד ניסן ו ב ש ע ת מ ת ן תורה ה י ה היתרון הזד‪ .‬יותר מז׳ ימים ומשום זה מסירים‬
‫ז׳ ימים כדי לגרוע ק צ ת מ ן היתרון הזה‪ .‬וכל זד‪ ,‬א ל א לשמואל א ב ל לרב א ד א‬
‫בר אבא אין יתרון כלל אחר מהזור ש ל י ״ ט שנים ו א ״ כ אין לנו להםר אלא‬
‫ט׳ תרמ״ב‪.‬‬

‫והנה בשנת ב׳ת״ן‪ ,‬ש נ ת יציאת מצרים‪ ,‬ה ל ה תקופת ניסן ש ל ה מ ה ל פ י ש י ט ת‬
‫שמואל‪ ,‬והלכה כמותו‪ ,‬ס ״ ו ימים‪ ,‬י ״ ג שעות‪ 310 ,‬חלקים א ח ר המולד‪ .‬וכשתסיר‬
‫ט ׳ תרמ״ב כר׳ יהושע‪ ,‬והלכה כמותו‪ ,‬וכשתוסיף השאר )ט״ו ג׳ ת ש מ ״ ה ( ע ל מ ו ל ד‬
‫הלבגה שהיה אז ביום ה ‪ /‬ב׳ ש ע ו ת בלילה‪ ,‬ש ל ״ ב הלקים‪ ,‬ת מ צ א ש ה ת ק ו פ ה ה ל ה‬
‫בחצות הלילה בליל ט ״ ו ניסן ב ש ע ת מ כ ת בכורות‪ ,‬ביום ש ש י אליבא דרבגן‬
‫דר׳ יוסי‪ .‬כתוב בתורח ״חיום אתם יוצאים בחודש האביב״ )שמות י ״ ג ד׳( לפי‬
‫הנ״ל מרומז בפסוק זח שהגאולה התחילה בחידושו של אביב‪ ,‬פ׳ בתקופת גיסן‬
‫של חמה‪ .‬א ע ״ ג שביאור זה רק לשמואל וחשבונו אינו מדויק‪ ,‬אנו מוצאים כזה‬
‫בעגיז קו ש ל שלושים אמד‪) .‬מלכים א׳‪ ,‬ז׳ כ״ג( וע׳ בתום׳ ערובין יד‪ .‬ב ד ״ ה והאיכא‪.‬‬

‫י צ י א ת מ צ ד י ם גיסן ב׳תי׳ן ל מ ו ל ד ב ה ר ״ ב‬
‫ח מ ו ל ד ‪ 4.2.332 :‬בתחילת ליל ה׳‪.‬‬
‫ש נ ת ב ׳ ת ״ ן ‪ 128 :‬מחזורים קטנים והיא ש נ ת י״ח למ״ק‪ ,‬א ״ כ מגיםן ש ג ת א׳‬
‫ע ד ניסן ב׳ת״ן צריכים לחשב ב־‪ 128‬מחזורים ועוד י״ז שנים‪.‬‬

‫‪49‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫מכללת ו א ל ‪:‬‬
‫ב׳ת״ן ל ש מ‬
‫חשבון תקופת ח מ ה של ניסן‬
‫הרצוג‬
‫אתר דעת ‪-‬‬
‫חלמיפ‬

‫ששת‬

‫‪x 128‬‬
‫‪128‬‬
‫‪62080‬‬
‫ש‬
‫על‬
‫חמה‬
‫יתרון שנת‬
‫‪357‬‬
‫‪3468‬‬
‫‪748‬‬
‫‪x438 6‬‬

‫‪17‬‬
‫‪4‬‬

‫ימיפ‬

‫יתרון מחזור=‬
‫‪170‬‬

‫—‬

‫‪1.485‬‬
‫‪1 1 0 . 2 1 . 2 0 4‬‬

‫‪+‬‬

‫‪192‬‬
‫עיבור נבלעו‬
‫חדשי ‪%‬‬
‫ו׳ ‪177‬‬

‫‪29.12.793‬‬
‫]ג׳ ו׳ ח׳‬

‫‪310‬‬

‫‪13‬‬

‫‪642‬‬

‫‪9‬‬

‫‪1‬‬

‫‪15‬‬

‫‪%‬‬

‫מה שתקופה ראשונה קדמה למולד‬

‫‪748‬‬

‫‪3‬‬

‫‪15‬‬

‫‪332‬‬

‫‪2‬‬

‫‪4‬‬

‫‪+‬‬

‫מולד ניסן ב׳ת״ן‬

‫‪6‬‬

‫‪19‬‬

‫=‬

‫חצות הלילה בט״ו ניסן יום ששי‪.‬‬

‫‪ (11‬הרמב״ם בהלכות ש מ י ט ה ויובל פרק י׳ הלכה ב׳ כ ת ב ‪ :‬״ נ מ צ א ת א ו מ ר‬
‫בשנת ‪ 2503‬ליצירח מר״ח מאחר מולד אדם הראשון שהיא ש נ ה שנייה ל י צ י ר ה‬
‫התחילו למנות‪ ,‬ועשו ש נ ת ‪ 2510‬ל י צ י ר ה ‪ . . .‬שמיטה״‪ .‬ומזח מבואר שגם ח ר מ ב ׳ ׳ ם‬
‫מ נ ה השנים ממולד ב׳ה׳ר׳ד׳‪ ,‬ו מ ש נ ת ‪ 2504‬לבהר״ד התחילו למנות ועשו ש נ ת ‪2510‬‬
‫שמיטה‪) .‬הכסף משגה חבין חרמב״ם בדרך אחרת וכתב שאין אנו חוששין א ל א‬
‫ע ל יצירת האדם ואין אנו מונים אלא ממולד וי״ד‪ .‬וצ״ע( וע׳ שם ברמב״ם הלכה ‪n‬‬
‫ש כ ת ב ‪ :‬״ולפי חשבון זח ש נ ח זו שהיא ש נ ת ‪ 1107‬לחרבן שהיא ש נ ת ‪ 1487‬ל מ נ י ן‬
‫שטרות‪ ,‬שהיא ש נ ת ‪ 4936‬ל י צ י ר ה ‪ . . .‬״ וכיון שהרמב״ם מנד‪ .‬חשנים מ מ ו ל ד ב ה ר ״ ד‬
‫וכיון שהתחילו למנות לשטרות בדיוק ‪ 1000‬שנים אהר ש נ ת יציאת מצרים‪ ,‬א ״ כ‬
‫מבואר מדברי הרמב״ם ש ש נ ת יציאת מצרים היתד‪ .‬ש נ ת ‪ 2450‬ו ש נ ה ראשונה ל ש ט ר ו ת‬
‫היתד‪ ,‬ש נ ת ‪ 3450‬וחרבן בית ש נ י שנחרב בשנת ‪ 420‬לבנינו ל ש י ט ת הרמב״ם ה י ה‬
‫ב ש נ ת ‪ 3829‬כ ז ה ‪:‬‬
‫ממולד בהר״ד לניסן של י״מ‬
‫במדבר‬
‫כבוש ירושלים אלי׳ דחזון איש‬
‫‪ 16‬יובלות‬

‫‪ 2449,5‬שנים‬
‫‪40,0‬‬
‫‪13,5‬‬
‫‪800,0‬‬

‫חרבן בית א׳ בשנת ‪ 36‬ליובל‬

‫‪36,0‬‬

‫גלות בבל‬

‫‪70,0‬‬

‫בית שני עמד‬

‫‪420,0‬‬

‫חרבן בית שני בשנת‬

‫‪ 3829,0‬לבהר״ד‬

‫הרבה ראשונים כתבו שחרבן ב י ת ש נ י היה בשנת ‪ 421‬לבנינו וזד‪ .‬היה ב ש נ ת‬
‫‪ 3830‬לבהר״ד‪ ,‬עי׳ בבעל המאור ע ״ ז ט ‪ :‬זאכמ״ל‪.‬‬
‫‪50‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪ (12‬איתא בסדר עולם ר ב א סרק טו שבית ראשון נ ב נ ה ״ ב ש נ ה הרביעית‬
‫בשבוע״ ולסי שיטת הרמב״ם נבנה בשנה הששית ב ש ב ו ע ‪ :‬ה ת ה י ל ו שמיטין ויובלות‬
‫מ ש נ ת ‪ 2504‬לבהר״ד‪ ,‬והבית נבנה ‪ 480‬שנים אהר יציאת מצרים ו ז ה ה י ה בשנת ‪2930‬‬
‫וא״כ תתחילו לבנות בשנה הששית ב ש ב ו ע ! ואס׳ אם נאמר ש ב א מ ת התחילו לבנות‬
‫בשנת ה־‪ 480‬ליציאת מצרים‪ ,‬כלומר אחר ‪ 479‬שנים ש ל מ ו ת ועוד חודש א ח ד נבנח‬
‫הבית וכן סירש הגר״א שם במלכים א׳ ו׳ א׳‪ ,‬מ ״ מ עדיין נ מ צ א ת ה ת ח ל ת הבנין‬
‫ש נ ה א ה ת אהר מה שכתוב בסע״ר‪ .‬אין חשבון בסע״ר מ ת א י ם א ל א אם נאמר ש ש נ ו ת‬
‫הכבוש וההילוק היו ‪ 14,5‬שנים‪ ,‬אבל זה כנגד ההזון א י ש ע ל ה ר מ ב ״ ם ש מ י ט ה ויובל‬
‫י׳ ג׳ ע״ש‪ ,‬ועדיין צ״ע‪.‬‬

‫טהורות‪:‬‬
‫רמב״ם הלבות קידוש החודש‪ ,‬ה׳ ג ‪ /‬י׳ א׳ ובפירוש שם‪.‬‬
‫תום׳ ר״ד‪ ,‬ח‪ .‬בד״ה ולתקופות‪.‬‬
‫רד״ק על התורה‪ ,‬בראשית ה׳ ג׳‪.‬‬
‫חזון למועד לרב י‪ .‬ד‪ .‬מרגליות־יפה ]פרסבורג תר״ג(‪.‬‬
‫חזון איש על הרמב״ס‪ ,‬הלבות שמטה ויובל י׳ גי‪.‬‬
‫חזון איש על מועד‪ ,‬הלבות ראש השגה‪ ,‬סימן קלח—קמא‪.‬‬
‫ספר סדרי זמנים מאת א‪ .‬א‪ .‬עקביא ןתל אביב תש״ג(‪.‬‬

‫מי שרוצה לאהוב א ת‬
‫שההורים טיפלו‪ ,‬ד א ג ו‬
‫ואילו ה ב ן — ל א ע ש ה‬
‫לכבדם‪ ,‬ולכן ה ר ג ש ת‬

‫השני — צריך ל ת ת לו י ו ל א ל ק ב ל ממנו‪ .‬ד ו ק א בגלל‬
‫ומסרו א ת נפשם עבור ה ב ן — לכן ה ם אוהבים אותו!‬
‫מ א ו מ ה ע ב ו ר הוריו‪ .‬ה ו א ר ק י ו ד ע ו מ ב י ן ש ה ו א ח י י ב‬
‫ה א ח ד ו ת ש ל ו בלפי הוריו‪ ,‬פ ח ו ת ה ל א י ן ‪ -‬ע ר ו ר ‪.‬‬
‫הרב אביגדור נבנצל‪ :‬שיחות ל ר א ש השנה‪ ,‬עמ׳ קכז‬

‫‪51‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫על םפרים ועל סופריהם‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫יונה ע מ נ ו א ל‬

‫מסכת בכורים‬
‫ח ק ר ועיון‬

‫מסכת בכורים‪ ,‬הקר ועיון‪ ,‬כולל המשנה עם פי׳ ר׳ ש מ ש ו ן‬
‫משאנץ‪ ,‬תלמוד ירושלמי עם פי׳ ר׳ שלמה ס י ר י ל י א ו ‪,‬‬
‫הגהות וביאורי הגר״א ועטור ביכורים‪ ,‬לקט פירושים‪.‬‬
‫מ א ת הרב קלמן כהנא‪ .‬הוצאת המכון ללימודי ה מ צ ו ו ת‬
‫התלויות בארץ‪ ,‬ירושלים ת ש מ ״ ט‬

‫א‪.‬‬
‫‪1‬‬

‫״הצרכנו ל ח ד ש ש פ המלוכה להעכיר מ מ צ ו ת התלויות כארץ דשתור טעי ה ת ל ו ד ן ‪-‬‬
‫על פי ה ה ל כ ה ‪ /‬כך כתב הרב אישתורי חפרחי לפני כשש מאות ש נ ה בהקדמה ל ס פ ר ו‬
‫חגדול ״כפתור ופרת״ על מצוות התלויות בארץ‪ .‬לימוד ובירורים רבים על מ צ ו ו ת‬
‫אלו ועל גבולות חארץ קדמו לחיבור‪ .‬בעל ״כפתור ופרה״ ניגש לעבודה זו מ ת ו ך‬
‫הרגשה נפלאה שאכן בספרו הוא צועד צ ע ד ״לחדש חמלוכח״ ע״י חורדת החלודד‪,‬‬
‫מהלק בלתי נפרד של התורה‪ .‬הרב אישתורי הפרהי המשיר והתנצל על ה ע ז ת ו‬
‫״ א ת פי לא הםמתי לדבר דבר לצורך השעה על רוב המצות הנוהגות היום ב א ר ץ ״ ‪.‬‬
‫אכן יש צורך בהעזה דקדושא להדש א ת פני המלוכה של מצוות ה ת ל ר ו ת בארץ‪.‬‬
‫קשה להבין א ת ה מ ש מ ע ו ת העמוקה של חדברים‪ ,‬שמחדשים א ת המלוכה ד ו ק‬
‫בלימוד של המצוות התלויות בארץ ובמאמצים לשמירתן הלכה למעשה‪ .‬לא ה צ ה ר ו ת‬
‫ריקות על ארץ ישראל‪ ,‬לא דיבורים בעלמא‪ ,‬אבל גם לא התעלמות מהמצוה ה ג ד ו ל ה‬
‫ללמוד בהתמדה חלק בלתי נפרד זה של התורה‪ ,‬תורה שבכתב ותורה ש ב ע ל פ ה‬
‫מ ס כ ת ו ת רבות וסוגיות בכל הש״ם‪ ,‬ספר שביעי ]![ של יד התזקה‪ ,‬אשר גדולי ה א ח ­‬
‫רונים ה ב ה עליו ספרים ופירושים‪.‬‬
‫לימוד המצוות התלויות בארץ אפף מאז ומתמיד אוירה של כמיהה ק ד ו ש ה ‪.‬‬
‫המוגי עם ישראל ולומדי תורה בגולה הרגישו שלימוד זה הוא הקשר בין ה ע ב ר‬
‫המפואר והעתיד המיוחל‪ .‬כל לימוד הוא קודש‪ ,‬כל לימוד נוגע ל נ ש מ ת העם׳ א כ ל‬
‫הלימוד של ההלכות המיוחדות של ארץ ישראל גוון מיוחד לו‪ ,‬שחרי כ א ן ‪. . .‬‬
‫מחדשים א ת המלוכה‪ ,‬כאן יש תיקון של הזנחה‪ .‬קושי הגלות ושעבוד מלכויות ג ר מ ו‬
‫בעו״ה לכך ש ל א הרגשנו כראוי שסכנת ״חלודה״ איימה ה״ו ע ל מאות ה ל כ ו ת‬
‫‪,‬‬

‫;‬

‫א‬

‫׳‬

‫‪1‬‬

‫ע״ס בבא מציעא בו‪ ,‬א ״דשתיך טפי״ — פירש״י ״העלו חלודה רבה״‪.‬‬

‫‪52‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ודינים‪ .-‬בדור הקודם אמר חרב יוסף חיים זוננפלד שאמנם מםני חטאינו גלינו‬
‫מארצנו‪ ,‬אבל אנחנו הוספנו ח ט א ‪ :‬״והתרחקנו מ ע ל אדמתנו״‪.‬‬
‫אכן לימוד זה הוא אבז פינה לקראת הידוש המלוכה‪ .‬אחים תועים ש ל א זכו‬
‫לחינוך ללימוד תורה וקיום המצוות אינם יודעים כלל ע ל פינה יקרה זו‪ .‬ה ם ש מ ע ו‬
‫קצת על ש ב ת ועל שולהנו הטהור של עם ישראל‪ ,‬א ב ל אין להם מ ו ש ג מ ח ל ב ו ת‬
‫כלאים‪ ,‬תרומות ומעשרות והלכות ש ב ת הארץ‪ .‬אין להם מ ו ש ג מ ק ד ו ש ת ארץ ישראל‪,‬‬
‫קדושה של מצוות מיוחדות הנוהגות בארץ ישראל‪ .‬אבל גם רבים מאחיגו בגי ישראל‪,‬‬
‫שומרי תורה ומצוות‪ ,‬ביניהם לומדי תורה בהתמדה‪ ,‬לא העריכו לנכון ל ת ת א ת‬
‫הכבוד הראוי למלכות‪ ,‬למצוות התלויות בארץ‪ .‬רבים לא הרגישו א ת ש ע ת הכושר‬
‫להדש את המלוכה‪ ,‬להתמסר ביתר שאת ללימוד יקר זה‪ .‬הזנהה זו הדרה כ מ ע ט‬
‫לכל חחוגים‪ .‬קבלת היתר הוראה מטעם הרבנות הראשית במדינת ישראל אינה‬
‫מותנית היום בבחינות במצוות חתלויות בארץ‪ .‬אפשר לחבחן במקצוע זח‪ ,‬כתחליף‬
‫להלכות אבלות וכדומח! לא תמיד חיתח הזנחה זו‪ .‬ש מ ע ת י מהרב יהושע י׳ נויבירט‪,‬‬
‫שכאשר התכונן להיבחן לקבל חיתר חוראה‪ ,‬אמר לו חרב חראשי‪ ,‬חרב יצחק א׳ הלוי‬
‫חרצוג‪ ,‬שאין לגשת למבחן בלי לימוד מקיף בהלכות התלויות ב א ר ץ ! וכן ש מ ע ת י‬
‫שהרב הרצוג הבטיח בשעתו לרב שעלח מן חגולח‪ ,‬לעזור לו כאן בקבלת משרה‬
‫רבנית‪ ,‬אבל התנה ת נ א י מפורש‪ ,‬שעל הרב ללמוד קודם־כל מצוות התלויות בארץ‪.‬‬
‫אנו עדים ב״ה להתעוררות בלימוד התורה‪ ,‬אבל במרבית מוסדות התורה אין‬
‫נותנים את הכבוד הראוי להלק זה של לימוד התורה‪ .‬גדולי תורה ש ל י ט ״ א כ ת ב ו‬

‫‪2‬‬

‫ראה הקדמת הרב יעקב עטלינגר ל״ערוד לנר״ על מסכתות מכות וכריתות ושם תלונה‬
‫על מיעוט הלימוד ״בעניני שמיטות תרומות ומעשרות וסנהדרין ועדים וקדשים וטהרות‬
‫‪ . . .‬ואין זה דרך נכונה ולא אורח דעת ותבונה להשליך אחרי גיוו העיון ברוב מצות‬
‫התורה ולשים מסוה על פני יפה וברה‪ ,‬על אשר בעוננו הגלות החשיך ת ו א ר ה ‪ . . .‬״ ‪,‬‬
‫עי״ש‪ .‬וראה בהקדמת בעל חיי אדם לספרו שערי צדק על מצוות התלויות בארץ‪.‬‬
‫בסיום ההקדמה ל״שבת הארץ״ )עמ׳ יד( הדגיש הרב א״י הכהן קוק‪ :‬״התלמוד בעצמו‬
‫יביא לידי מעשה‪ ,‬שינון ההלכות יחקוק בלבבות את חיובם בלב ומשמיטה לשמיטה‬
‫יתוספו רבים‪ ,‬אשר בעז ד׳ בלבבם ירחיבו את גבול המצוד‪ ,‬בכל הרחבתה ופרטיה״‪.‬‬
‫ולא רק החקלאים חייבים ללמוד מצוות אלו‪ :‬״וביותר את אהי אשר אקרא להם ׳נעם׳‬
‫אלו תלמידי־חכמים שבארץ ישראל‪ ,‬להרחיב דברים על המצות־התלויות־בארץ בכלל‬
‫ועל מצות שביעית בפרט״‪.‬‬
‫״במקום הקדמה״ לספר שנת השבע )מהדורת תל אביב תשי״ב( כתב הרב ק׳ כהנא‬
‫״הוראת המצוות התלויות בארץ״‪ .‬פרסום המאמר‪ ,‬תור הרחבה והתאמה להיום‪ ,‬יביא‬
‫בודאי ברכה למורים ומחנכים‪.‬‬
‫וראה איכה רבה‪ ,‬פרשה א‪ ,‬נד שרבי שמעון בן יוחאי אמד שנביאי אמת דרשו מישראל‬
‫להפריש תרומות ומעשרות בבבל וכנסת ישראל אמרה על זה ״קראתי למאהבי המה‬
‫רמוני״‪ .‬ואולי סבר רשב״י שאם יפסיקו להפריש תרו״מ‪ ,‬יהיה קשה להזור למצוות אלו‬
‫בעתיד לבוא‪ ,‬עי״ש בהמשך המדרש‪ .‬וראה הכתב והקבלה ור״א ברלינר על פירש״י‪,‬‬
‫דברים יא‪ ,‬יה‪.‬‬

‫‪53‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫דעת ‪-‬מימכללת‬
‫הרצוגת דבריהם‪ ,‬מי למד א ת ה י ס ו ד י ת‬
‫לומד א‬
‫אתראבל‬
‫חיבורים יקרים בהלכות א ל ו י ‪,‬‬
‫כדי להבין‪ ,‬מ י מפלפל בחידושיהם ומי מ נ ס ה ל ד ע ת הלכה ברורה כ ד י להביה מ י‬
‫מפלפל בחידושיהם ומי מפיץ ברבים הלכה ברורה ומשנה ברורה בפינה זו ש ל ה ת ו ר ה ‪.‬‬
‫צאו וראו ב כ ת ב י ־ ע ת וירחונים תורניים ותחפשו מאמרים וחידושי תורה ב מ צ ו ו ת‬
‫התלויות בארץ‪ .‬ל מ ע ש ה אנו עומדים עוד בתחילת חדרך לקראת ״חידוש ה מ ל ו כ ה ׳ ‪/‬‬
‫ואולי ההמצנו הזדמנות נדירה להוריד א ת ההלודה ממצוות התלויות בארץ‪.‬‬

‫ב‪.‬‬
‫קצת הארכנו‪ ,‬אבל נ ד מ ה שמותר ל ה ש ת מ ש בהגדרה נשגבה זו ש ל " ל ח ד ש‬
‫המלוכה״‪ ,‬כאשר נסקור כ א ן היבור נוסף של הרב קלמן כהנא שליט״א‪ .‬לא באנו ח ״ ו‬
‫ל מ ע ס בזכותם של גדולי ישראל רבים שעשו למען הידוש השמירה ש ל מ צ ו ו ת‬
‫התלויות בארץ בדורנו‪ .‬הם עשו גדולות‪ ,‬כתבו היבורים‪ ,‬פסקו הלכות ועודדו א ת‬
‫החקלאים לשמור על הדינים המיוחדים של ארץ ישראל‪ .‬לא באנו ח ״ ו ל מ ע ט בזכותם‪,‬‬
‫אבל השיבות מיוהדת לפועלו ש ל הרב קלמן כהנא‪ .‬לא באנו להרחיב א ת ה י ר י ע ה‬
‫על מאמציו‪ ,‬על ספריו ומאמריו‪ ,‬על הדרכתו הנאמנה ועל רצונו ל א להכנע ו ל א‬
‫להתייאש‪ .‬הרב כהנא עיין והדריך‪ ,‬ל מ ד ולימד‪ ,‬מ ת ו ך מעורבות אישית ו מ ע ש י ת‬
‫בישוב הארץ ובעיות ההלכתיות שמתעוררות בקיום מצוות התלויות בארץ‪ ,‬ב י נ י ה ן‬
‫הלכות רבות ש מ א ו ת ש נ ה לא חגיעו למבחן מעשי‪ .‬אכן זה מפעל הייו של הרב כ ה נ א ‪.‬‬
‫והתוצאות מורגשות ב״ה בשטח‪ ,‬בקיבוצים ובמושבים‪ ,‬בישובים ותיקים ו ח ד ש י ם ‪.‬‬
‫לפני כחמישים והמש שנה‪ ,‬בהיותו ע ו ד בהוץ לארץ‪ ,‬ההל הרב כהנא ב מ א מ צ י ו‬
‫להחדיר א ת לימוד מצוות התלויות בארץ ו א ת קיומן הלכה למעשה‪ .‬חמישים ש נ ה‬
‫כ ת ב וחדריך‪ ,‬חקר ותבע עד שבם״ד זכה לשינוי מ ש מ ע ו ת י ביהם כלפי הלכות א ל‬
‫הן בלימודן והן בקיומן‪ .‬עוד ר ב ה הדרך‪ ,‬עוד רבה מאוד המלאכה‪ ,‬אבל ה ר ב כ ה נ א‬
‫זכה לראות פירות למאמציו‪ ,‬שהרי הצליח להוריד א ת ההלודה מ ע ל הלכות א ל‬
‫בתביעתו של בעל ״כפתור ופרה״‪ .‬לזה היתד‪ ,‬דרושה עבודה של עשרות שנים ו ל ז ה‬
‫חקדיש חרב כחנא מיטב כוחותיו הברוכים‪ .‬מספרים על הרב כהנא שבהיותו ר ״‬
‫בישיבת פולדא בגרמניה‪ ,‬הגה הרעיון ל ת ת שיעורים במצוות חתלויות בארץ‪.‬‬
‫אלא מ א י ? הוא לא מ צ א ספר מתאים‪ .‬לכן נסע לפרנקפורט והיפש שם ב ס פ ר י ה‬
‫א ת ספר שערי צ ד ק מ א ת בעל היי אדם על מצוות התלויות בארץ‪ .‬ה ר ב כ ה ג א‬
‫העתיק בעצמו וע״י תלמידיו א ת הספר והעתק זה שימש ספר יסוד ל ל מ ד א ת‬
‫הצעירים‪ ,‬אשר רובם התכוננו לעלות לארץ ישראל‪.‬‬
‫ו ׳‬

‫ו ׳‬

‫מ‬

‫עוד בהיותו בחו״ל פ נ ה חרב כחנא אל רבי חיים עוזר גרודזינסקי ב ו ו י ל נ א‬
‫וזה הורה לו לפנות בכל השאלות אל הרב אברהם ישעי׳ קרליץ ב ע ל חזו״א ב ב נ י‬
‫ברק‪ .‬וכך נוצר הקשר בין חחלוצים חחרדים חראשונים ובין בעל חזון איש‪.‬‬
‫‪3‬‬

‫בין הספרים החשובים שהופיעו בשנים האחרונות יש לציין ספר ״דרך אמונה״ »אוז‬
‫הרה״ג חיים קניבםקי‪ ,‬בני ברק תשמ״ד‪ ,‬על הלכות כלאים ומתנות עניים‪ .‬הפירוש מקיף‬
‫ותמציתי ובמדור ״ביאור הלכה״ נמצאים חידושים ובירורים בצורה למדנית־ישיבתית‪,‬‬
‫תוך עיון בשיטות השונות ובמיוחד שיטת החזו״א‪ .‬ידוע לי שהרב היים קניבסקי ע ו נ‬
‫בכתב על כל שאלה או הערה‪.‬‬

‫‪54‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ה‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הרב כהנא כתב םסרים רבים‪ .‬אשר בחלקם הגדול מוקדשים לבירור הלכות‬
‫ארץ ישראל‪ ,‬דיני שמיטה ותרומות ומעשרות וכר‪ .‬נוסף לזה הוציא הרב כהנא‬
‫מ ס כ ת שביעית עם סירושי הראשונים‪ ,‬תוך עיונים הלכתיים ובירורי נוסחאות‪.‬‬
‫עכשיו זיכה אותנו הרב כחנא בחיבור נוסף‪ ,‬מ ס כ ת ביכורים — חקר ועיון‪ ,‬ה מ ש ך‬
‫לחיבור מסכת שביעית — חקר ועיון‪ ,‬שני חלקים‪ .‬אמנם הלכות ביכורים א י אפשר‬
‫לקיימן בזמן הזה הלכה למעשה‪ ,‬אבל חיבור הדש זה מ ש ת ל ב יסד‪ .‬במסכת של כמיהה‬
‫לחידוש המלוכה‪ .‬קצת תמוה שרבינו הקדוש סידר מ ס כ ת ביכורים בסוף סדר זרעים‪.‬‬
‫מקומה לכאורה לפני מסכתות שביעית‪ ,‬תרומות וכר‪ .‬ואולי זח בא ללמדנו ש מ ס כ ת‬
‫ביכורים הכוללת הפרשת ביכורים בשדה עם הבאת הפירות אל מ ק ד ש ה׳‪ ,‬מ ס י י מ ת‬
‫א ת התהליך הנשגב של הידוש המלוכה‪.‬‬
‫מטרה אחת לכל לימוד במצוות התלויות בארץ — להדש המלוכה‪.‬‬
‫עמל רב השקיע חרב כחנא בחכנת חחיבור החדש‪ ,‬מ ס כ ת ביכורים — חקר ועיון‪.‬‬
‫ידועים כיוונים שונים בחיבורים על פירושי הראשונים‪ .‬יש מהברים שעיקר עבודתם‬
‫קביעת הנוםהאות הנכונות של הפירוש ויש מהברים שמטרתם להסביר א ת שיםות‬
‫חמחבר‪ ,‬לעמוד על ההידוש שבפירוש ואף לציין מקורות ומקבילות‪ .‬בהיבוריו של‬
‫הרב כהנא יש תשומת לב לשני הכיוונים‪ .‬עבודת נמלים בבדיקת כ ת ב י י ד רבים‬
‫קדמה לחיבור הנוכחי‪ .‬כידוע פירוש רבינו שמשון משאנץ המודפס אינו נקי‬
‫משיבושים וזה מקשה על הלימוד ולפעמים אינו מאפשר להבין א ת פירוש ר״ש‬
‫משאנץ‪ .‬ויותר מזה‪ .‬לימוד בפירוש עם שגיאות גורם לפעמים ל ה ה ל ט ה פזיזה‬
‫ש״כנראה״ יש כאן םעות ואין צורך להתאמץ‪ .‬לעומת זה — לימוד בנוסה מבוקר‬
‫ונקי מיקל בהבנה ואף מדרבן לעיון נוסף‪ ,‬תור ידיעה שהדברים מובאים כאן‬
‫כהוויתם ובלשונם המדויקת‪.‬‬
‫עיון בפירוש רבי ש ל מ ה םיריליו‪,‬‬
‫פירוש פני מ ש ה או קרבן העדה‪,‬‬
‫פירוש הרש״ם על סדר זרעים‪,‬‬
‫הרב כהנא הדפים את הירושלמי‬
‫כ״י מוסקבה ועל פי כ ״ י בריטיש‬

‫לימוד ירושלמי סדר זרעים לא יתכן היום בלי‬
‫מגולי ספרד‪ .‬פעם למדו את הירושלמי בעיקר עם‬
‫אבל אהרי שרבי היים יוסף דינקלם הדפים א ת‬
‫תופס פירוש זה מקום מרכזי בכל עיון בירושלמי‪.‬‬
‫על מסכת ביכורים עם פירוש הר״ש סיריליו על פי‬
‫מתיאום‪.‬‬
‫הרב כהנא הוסיף לחיבורו את נוסח הירושלמי ע ״ פ מהדורת אמסטרדם תי׳ע‬
‫]‪ ,[1710‬אשר עליה רשם הגר״א את הגהותיו וביאוריו‪ .‬הרב כהנא חיפש שנים רבות‬
‫את כ ת ב היד המקורי של הגר״א עד שמצאן אצל אדם פרטי‪ ,‬בלום אנג׳לם במערב‬
‫ארצות הברית‪ .‬רק מעטים יודעים כמה מאמצים היו כרוכים בחיפוש אהרי חיפוש‬
‫ע ד שהרב כהנא קיבל צילום מוסמך‪ .‬לפני שנים ש מ ע ת י מהרב כהנא ש י ת כ ן ש מ צ א‬
‫את עקבות כתב היד‪ ,‬אבל עדיין קיימים קשיים רבים‪ .‬אכן על זה נאמר ״ כ מ ע ס‬
‫שעברתי מהם עד ש מ צ א ת י את שאהבה נפשי‪ ,‬אהזתיו ולא ארפנו עד שהביאותיו‬
‫אל בית אמי ואל הדר הורתי״‪.‬‬
‫בסוף החיבור הוסיף הרב כהנא ״עיטור ביכורים״‪ ,‬ליקוט מפירושים אחדים‬
‫מראשונים ואחרונים ועוד עיונים אחדים‪.‬‬
‫בניגוד למסכת שביעית — חקר ועיון‪ ,‬לא נדפס חפעם פירוש רבי יצחק בן‬

‫‪55‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת‬
‫הרצוגבש״ם זילנא‪ ,‬אבל דוקא ל י מ ו ד‬
‫פירוש זד‪.‬‬
‫מלכי צדק‪ .‬נדמה שזה חסרון‪ .‬אמנם נדפס‬
‫בעיון בפירוש הר״ש משאנץ דורש השוואה עם פירוש מהר״י בן מלכי צדק‪ .‬ר כ י ם‬
‫חושבים שמהר״י בן מלכי צדק כ ת ב א ת פירושו ע ״ פ פירוש הר״ש משאגץ׳ א ב ל‬
‫ז א ת טעות‪ .‬הר״ש כתב ע ״ פ פי׳ הר״י במ״ץ‪ ,‬הרחיב ופירש ואף הביא פירושים נוספים‪.‬‬
‫לימוד בפי׳ חר״ש דורש עיון במקורותיו‪ ,‬בבלי וירושלמי וגם עיון בפירוש ה ר י ב מ ״ ץ ‪.‬‬
‫בש״ם ווילנא אמנם נדפס הפירוש‪ ,‬אבל לא בשלמות ועל כמה משניות‪ ,‬כגון פ ר ק א ‪,‬‬
‫מ ש נ ה ו—ז ]וכן סוף מ ש נ ה ה[ חסר הפירוש‪ ,‬אף שהפירוש קים ונדפס ע״י ר ״ נ ז ק ש‬
‫במהדורת פירוש הריבמ״ץ‪ ,‬מ ש נ ה זרעים‪ ,‬הוצאת מכון התלמוד הישראלי ה ש ל ם ‪,‬‬
‫ירושלים תשל״ה‪.‬‬

‫ההערות בשולי פירושי הראשונים‪ ,‬הר״ש והרש״ם מוסיפות מקורות ו ה ש ל מ ו ת ‪.‬‬
‫בניגוד לחערות במסכת שביעית — חקר ועיון‪ ,‬אין במסכת ביכורים — חקר ו ע י ו ן‬
‫עיונים רבים ע״פ ספרי החזון איש וגדולי ישראל אחרים‪ .‬כאמור מ ס כ ת ב י כ ו ר י ם‬
‫עדיין אינה מסכת ״ מ ע ש י ת ״ והפירושים השונים בדרך כלל אינם גוגעים כ ע ת‬
‫להלכה ולמעשה‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫להלן הערות אהדות לשם עיון נוסף‪.‬‬
‫בפרק א‪ ,‬מ ש נ ח ו מובא בשם רבי יחודח שמביאים ביכורים עד חנוכה‪ ,‬א ב ל‬
‫אין קוראים‪ .‬ושם בפירוש הר״ש ״ועד חנוכח מצויין ואינן כלין לחיח מן ה ש ד ה ׳ ‪/‬‬
‫והכוונה שזה הטעם שאין מביאים ביכורים אהרי חנוכה‪ .‬הרב כחנא )שם בהערה נ א (‬
‫מאדיר ודן בבעיה שדברי הר״ש ]ע״פ רש״י סםהים לו‪ ,‬ע״ב[ מעוררים‪ .‬ה ר ש ״ ש‬
‫)שם( הקשה מפםהים גג ע ״ א שלענין ביעור ש ב י ע י ת קיימים תאריכים הרבה י ו ת ר‬
‫מאוחרים לגבי ״כלח לחיה מן השדה״‪ ,‬תמרים בפורים‪ ,‬זיתים בעצרת‪ ,‬עגבים כ ס ס ה‬
‫וגרוגרות בחגוכה‪ .‬החזון איש )שביעית סי׳ טו‪ ,‬ם״ק ה( רמז לבעיה זו והרב כ ח נ א‬
‫מסביר שלפי חחזו״א לגבי זמני ביעור פירות שביעית קובע חזמן ש מ צ ו י ל ח י ה‬
‫במקומות איסוף שלד‪ .‬ואילו לביכורים העיקר שאפשר עוד להביא מן ה ש ד ה ו ל כ ן‬
‫המושג ״כלה להיה מ ן השדר‪.‬״ מציין שם תאריר יותר מוקדם‪ .‬חרב כהנא מ פ ג ה‬
‫למאמרו בם׳ חקר ועיון‪ ,‬ה״ה עמ׳ קגא בקשר לשגי פירושים ללשון אחת‪.‬‬
‫זה דיון מ ע ש י חשוב‪ .‬ידוע שלגבי זמני ביעור כפירות שביעית קמו מ ע ר ע ר י ם‬
‫וטענו שבמציאות של היום יש להקדים את זמני הביעור של פירות שביעית‪ .‬א י ן‬
‫לחתעלם מ כ ד שלמערערים‪ ,‬לכאורח‪ ,‬טענד‪ .‬נ ו ס פ ת ‪ :‬קביעת חנוכה כתאריד א ח ר ו ן‬
‫של ה ב א ת ביכורים מתור נימוק שמחנוכח ואילד כלין לחיח מ ן חשדח‪ .‬מ א י ד ד י ת כ ן‬
‫שיש כאן דוקא חיזוק לאלה ה מ ה ד ק י ם בתאריכים המאוהרים לגבי ביעור ס י ר ו ת‬
‫שביעית‪ ,‬שהרי יש כאן הוכחה שהז״ל קבעו שלגבי ה ב א ת ביכורים כבר ב ח נ ו כ ה‬
‫כלים הסירות לחיה מן ה ש ד ה ובכל זאת קבעו תאריכים יותר מאוחרים לגבי ב י ע ו ר‬
‫פירות שביעית‪ .‬אם שינוי חתאריכים נקבעו כבר בתורח שבעל פח‪ ,‬אז אפשר להוכיח‬
‫בודאות‪ ,‬שאכן קיימים תנאים שונים לקביעת ״כלה לחיה מן חשדח״‪.‬‬
‫ואולי אין כאן סתירה כלל‪ .‬לגבי ביעור שביעית‪ ,‬שיש איסור להפסיד פ י ר ו ת‬
‫שביעית‪ ,‬נקבעו תאריכים שוגים‪ ,‬כל פרי לפי זמגו האחרון‪ .‬מ א י ד ד לגבי סיום ה ב א ת‬
‫‪56‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ביכורים — ״ראשית בכורי אדמתך״ — קבעו הז״ל תאריך אחד‪ ,‬התאריך של הפרי‬
‫הראשון שהגיע ל״כלה לחיה מן ה ש ד ה ׳ ‪ /‬כלומר גרוגרות בחנוכה*‪.‬‬
‫במדור ״עיטור ביכורים׳‪ /‬עמ׳ ק ל ט מ ו ב א ת שיטת החזון איש שאין חיוב מן‬
‫התורה‪ ,‬אפילו לא מדרבנן‪ ,‬ל ת ת את הביכורים לאנשי משמר‪ .‬אין זה ״אלא ע צ ה‬
‫טובה׳‪ /‬״אבל מעיקר הדין נותבו לכל כ ה ן שירצה אחר שקיים מ צ ו ת הנהר‪.‬״)חזון איש‬
‫זרעים — לקוטים סי׳ ח‪ ,‬ם״ק ד(‪ .‬החזו״א ס ו ב ר ‪ :‬״ונראה דודאי בכורים כתרומה‬
‫וטובת הנאה לבעלים ונותנה לכל כחן שירצח״‪ .‬ה ו כ ח ה לשיטה זו במסכת מ ע ש ר שני‪,‬‬
‫סרק ה‪ ,‬מ ש נ ה ו שלפי רבי שמעון הביכורים ניתנים לכהנים ב ש ע ת ביעור מעשרות‪.‬‬
‫החזו״א הקשה איד יש מציאות של ביכורים בפסה‪ ,‬ומכאן ש א ה ר י ת נ ו פ ת הביכורים‬
‫בבית המקדש מותר לבעל חביכורים לחזור עם חביכורים ]לירושלים[ ולחלק אותם‬
‫אחר כר לסי רצונו עד זמן ביעור מעשרות‪ .‬ע ל ש י ט ה זו חזר החזון איש בגליונות‬
‫ע ל חידושי רבינו חיים על חרמב״ם‪ ,‬חל׳ ערכין וחרמין‪ ,‬פרק ו חל׳ טז‪ .‬רבינו חיים‬
‫כ ת ב שם שלפי החכמים חביכורים ניתנים מדאורייתא ל א נ ש י מ ש מ ר והחזו״א חולק‬
‫על זה‪ ,‬לסי שיםתו הנ״ל‪.‬‬
‫וכנראה יש עוד לדון בזה‪ .‬ע ל הפסוק ״ובאת אל הכהן א ש ר יהיה בימים ההם״‬
‫)דברים כו‪ ,‬ג( כ ת ב הרמב״ן וז״ל ״וטעם ׳אל הכהן אשר יהיה בימים ההם׳ אל הכהן‬
‫אשר יהיה שם בימים ההם כי הם נתונים לאגשי מ ש מ ר כ כ ל הקרבגות‪ ,‬ל א שיוליד‬
‫ע מ ו כהן מעירו להקריב בכוריו״‪ .‬ל פ י הרמב״ן כוונת ״ א ש ר יהיה בימים ההם״ לא רק‬
‫כהן בתקופה ההיא‪ ,‬אלא עוד יותר מצומצם‪ ,‬דוקא כהן א ש ר נ מ צ א בבית המקדש‬
‫בשעת הבאת הביכורים‪ .‬וכן בפירוש הרמב״ן לבמדבר ה‪ ,‬ט וז״ל ״לפיכר דרש‬
‫]רבי ישמעאל[ ׳אשר יקריבו׳ בבכורים שהם טעונין תנופה והגשה‪ ,‬יאמר הכתוב‬
‫כי כל הבכורים אשר יקריבו הבעלים לשם לכהן המקריב לו יהיה״‪ .‬ק ש ה לומר‬
‫שלפי הרמב״ן דין זה רק ״עצה טובה״‪ .‬וכן סיים שם הרמב״ן ״ולמדנו עוד מכאן‬
‫שיהו הבכורים לאנשי משמר שיקריבוה ואינה לכל כהן שירצה כתרומה״ ‪.‬‬
‫‪8‬‬

‫וז״ל רש״י‪ ,‬סוכה מז‪ ,‬ב )ד״ה זו חנחה( ״ ש מ ג י ד ל ד שמצור‪ .‬להניחו לפני המזבח‬
‫ואח״כ יטלוהו חכחנים ויאכלוחו״‪ .‬מפירש״י מ ש מ ע שאסור לבעלים לקחת הביכורים‬
‫אחרי קיום מצות ״והניחו״‪.‬‬
‫וכן בקרית ספר‪ ,‬חלכות ביכורים‪ ,‬פרק ג ״חבכורים נתנים לאנשי משמר‪ ,‬מחלקים‬
‫אותם ביניהם כקדשי מ ק ד ש משום דכהן מניף אותם ובמורם מ ת ו ד ה כתיב ׳והניף‬
‫אותם הכהן תנופה וגו׳ ק ד ש הוא לכהן׳ למדנו שהכהן המניף הוא האוכל אותם״‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫בידוע קיימות שיטות שונות לגבי צורת הביעור של פירות שביעית‪ ,‬אבל גם לפי השיטה‬
‫המקובלת שביעור שביעית — היינו להפקיר א ת תפירות‪ ,‬בכל זאת פידות שלא קיומו‬
‫ב ה ם מצות ביעור חייבים בילוי‪ .‬לכן מובן שחז׳׳ל נתנו ל כ ל פרי א ח זמן הביעור‬
‫המאוחר ביותר‪ ,‬כדי לא לגרום הפסד פירות שביעית‪.‬‬
‫וראה ״הליכות שדה׳‪ /‬גליון ‪ ,52‬כסלו תשמ״ח‪ ,‬עמ׳ ‪.20-21‬‬

‫‪5‬‬

‫בני ר׳ יוסף חיים נ״י הראה לי שכן הקשה על החזו״א בם׳ ״משמר הלוי״ זבחים‪ ,‬םי׳ קו‪,‬‬
‫מאת הרב מרדכי הלוי שולזינגר‪ ,‬בני ברק תשמ״ה‪.‬‬

‫‪57‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫וז״ל החינוך )מצוה צא( אתר דעת‬
‫הרצוג נצטוינו להביא למשרתי ב י ת ו‬
‫מכללת ו ה ‪. . .‬‬
‫״משרשי‪ -‬ה מ צ‬
‫ראשית הפרי ה מ ת ב ש ל ב א י ל נ ו ת י נ ו ‪ . . .‬מדיני ה מ צ ו ד ‪ . . . .‬ושנותניז הביכורים ל א נ ש י‬
‫המשמר״‪ .‬חחינוך מ ד ג י ש ששורש המצוד‪ .‬להביא א ת הביכורים דוקא למשרתי ה ב י ת ‪,‬‬
‫כלומר הכהנים העובדים בבית חמקדש‪.‬‬
‫החזון איש )שם( מודה שלפי שיטתו יש חכרח להסביר את דברי ה ר מ ב ״ ם‬
‫)הל׳ ביכורים‪ ,‬פ״א‪ ,‬הל׳ י( דביכורים ניתנים לזכרי כהונה ״שהרי ל א נ ש י מ ש מ ר ה ן ׳ ‪/‬‬
‫ש ז ה ״אינו אלא מ ד ר ב נ ן ׳ ‪ /‬אבל לפי החזון איש מוכרחים לומר שגם רש״י‪ ,‬ר מ ב ״ ן ‪,‬‬
‫התינוך וקרית ספר דנים רק בדין דרבנן‪ .‬בכל אופן יש צורך למצוא לפי רבי ש מ ע ו ן‬
‫מציאות של ביכורים מ ש נ ה שעבר שמקיימים בהם ביעור מעשרות בפסח ע ״ י‬
‫מסירתם ל כ ה ן ‪.‬‬
‫ואולי יש לומר שרבי שמעון הולך לפי שיטת רבי יהודה בסוף מסכת ביכורים‬
‫שנותנים חביכורים לכחן חבר בטובח‪ ,‬בניגוד לחכמים )שם( שנותנין אותם ל א נ ש י‬
‫משמר‪ .‬בירושלמי‪ ,‬פרק א‪ ,‬הלכה ב מובא שלפי רבי יהודה הביכורים הוקשו ל ק ד ש י‬
‫הגבול ולפי חכמים הוקשו לקדשי מקדש‪] .‬אגב‪ ,‬הלשון ״הוקשו״ מ ר א ה ש ז ה‬
‫מדאורייתא![‪ .‬רבי שלמה סיריליו )שם( מסביר שזו מחלוקת בין ר״י וחכמים ב ס ו ף‬
‫מ ס כ ת ביכורים‪ .‬וכן ברש״ס בסוף ביכורים ״דקסבר ר׳ יהודה דקדשי גבול נ י נ ה ו ׳ ‪/‬‬
‫לפי רבי יחודד‪ .‬אין חיוב להשאיר הביכורים לאנשי מ ש מ ר וקיימת מציאות של ביכורים‬
‫בידי חבעלים בפסח‪ .‬א ב ל הלכה כחכמים שביכורים הוקשו לקדשי מזבח וחייבים‬
‫למסור אותם לאנשי משמר ‪.‬‬
‫‪6‬‬

‫‪7‬‬

‫‪6‬‬

‫הרמב״ם פסק לפי חכמים )הל׳ מעשר שני‪ ,‬פרק יא‪ ,‬הלכה ח( שביכורים מתבערים‬
‫בכל מקום ואפשר לומר שמדובר בביכורים שנשארו בידי אנשי משמר‪ ,‬אבל לפי‬
‫רבי שמעון ״הביכורים ניתנים לכהנים״ ומזה הוכיה החזון איש שמדובר בביכורים‬
‫שעוד לא נמסרו לכהנים‪ ,‬כלומר ביכורים שהובאו כבר למקדש‪.‬‬
‫וראה ספר כלי חמדה‪ ,‬פרשת כי תבא‪ ,‬אות ו )עמ׳ רסב( וספר השקפה לברכה ע ל‬
‫דיני ביעור מעשרות מאת הרב יוסף צבי הלוי‪ ,‬עמ׳ קנ והלאה‪.‬‬
‫בני ר׳ אלהנן נ״י העיר לי שיש דין של ישראל שנפלו לו תרומות בירושה מ ב י ת‬
‫אבי אמו כהן )בכורות יא‪ ,‬א(‪ .‬ישראל זה ירש ביכורים מבית אבי אמו כהן שקיבל‬
‫אותם במקדש ועל זה אמר רבי שמעון שבביעור מעשרות חייבים לתת אותם לכהנים‪.‬‬
‫לפי אוקימתות אלו מדובר בביכורים בירושלים‪ ,‬הן כקדשי גבול בידי ישראל והן‬
‫כקדשי מזבח בידי כהנים‪ .‬וצריך עיון בלשון המשנה והרמב״ם שהביכורים מתבערים‬
‫״בכל מקום״‪ .‬וראה להלן הערה ‪ 7‬דברי הרדב״ז והמנחת חינוך‪.‬‬

‫‪7‬‬

‫וראה אור שמה‪ ,‬הלכות ביכורים‪ ,‬פרק ג‪ ,‬הלכה א‪ :‬״ונראה לי דר״י ל ט ע מ ו ‪ . . .‬דהוי‬
‫כקדשי גבול‪ ,‬אבל אנן דקיי״ל דהנחה ע״ג מזבה מעכבא דתנא ביה ק ר א ‪ . . .‬שזכו אותן‬
‫מעל גבי המזבח ומתחלק לאנשי מזבח כמו כל קדשי מ ז ב ה ‪ . . .‬וזה ברור״‪.‬‬
‫וראה רדב״ז‪ ,‬הלכות ביכורים פ״ב הלכה ו שיש ביכורים אהרי חנוכה‪ ,‬כ ג ח פירות‬
‫שהפרישם לפני חנוכה ולא נרקבו‪ .‬וראה מנחת חינוך‪ ,‬מצוה צא )ד״ה והנה הרמ״ח(‬
‫שלפי הראב״ד חפירות שביכרו לפני חנוכה מביא מהם תמיד‪ .‬כאן מציאות של ביכורים‬
‫בידי הבעלים בפסח‪ ,‬אך ראה שם שהטו״א הולק על זה‪ .‬בכל אופן מדובר כאן בביכורים‬
‫״בכל מקום״ ולאו דוקא בירושלים‪.‬‬

‫‪58‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫נזכיר עוד אחד מריבי ביכורים‪ .‬גר מביא ביכורים וקורא א ת פ ר ש ת ביכורים‪,‬‬
‫למרות שהוא אומר ״כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה׳ לאבתינו לתת לנו״‪ .‬הרמב״ם‬
‫מסביר ״הרי נאמר לאברהם אב המון גויים נתתיר‪ ,‬הרי הוא אב כל העולם כולו‬
‫שנכנסין תחת כנסי השכינה״ )הל׳ ביכורים‪ ,‬סרק ד‪ ,‬הלכה ג(‪ .‬רמב״ם פסק נ י‬
‫ע״ס הירושלמי סרק א‪ ,‬הלכה ד‪ .‬לגבי וידוי מעשרות ססק חרמב״ם שחגר אינו מתוודה‬
‫מסני שהוא אומר ״ואת האדמה אשר נתתה לנו״ )הלי מ ע ש ר שני‪ ,‬סרק יא‪ ,‬הלכה יז(‪.‬‬
‫במדור ״עיטור ביכורים״ )עמ׳ קלג( מביא הרב כ ה נ א תירוץ שהופיע ל פ נ י‬
‫שנים אהדות בשו״ת רבי עזריאל הילדםחיימר‪ ,‬ח״א‪ ,‬סי׳ ג‪ .‬חרב פסח פרנקל כ ת ב‬
‫לרבי עזריאל‪ :‬״ונהירנא כאשר יצקתי מים ע״י רביגו הגדול מהרמ״ם זצוק״ל‬
‫]ההתם סופר[ שמעתי מפיו הקדוש ישוב נכון בשם מ ה ר ברוך סרענקל זלה״ה‬
‫מלייפניק )בעל ברוך טעם[ ע״פ דברי רמב״ן על התורה בפרשת ווידוי מ ע ש ר‬
‫שהקשה על הא דכתיב כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש‪ ,‬הא לא נזכר‬
‫בשבועת האבות זבת הלב ודבש ותירץ דקאי על אבותינו יוצאי מצרים שנאמר להם‬
‫אל ארץ זבת הלב ודבש‪ ,‬וממילא מיושב דעת הרמב״ם דלכד בווידוי מ ע ש ר אין הגר‬
‫קורא דאין לפרש כוונת לאבותינו על אברחם כיון דכתיב בי׳ זבת ח ל ב ודבש‪,‬‬
‫אבל בפרשת ביכורים לא נזכר זבת חלב ודבש״‪ .‬כוונת התירוץ ש ל פ י הרמב״ן‬
‫מתייחסים במקרא ביכורים לשבוע שנאמרה לאברהם‪ ,‬ש ה י ה אב המון גויים וכולל‬
‫גם גרים‪ ,‬אבל בווידוי מעשרות מתיהסים לשבועה על ארץ ז ב ת חלב ודבש ושבועה זו‬
‫נאמרה לאבותינו כמצרים ולא לאברהם אבינו‪ .‬גר מתייחס לאברהם אבינו שהיה‬
‫אב המון גויים‪ ,‬אבל לגר אין קשר לאבותינו במצרים‪.‬‬
‫יש להעיר שהשואל בשו״ת רבי עזריאל כנראה קיצר ובעל ברוך םעם בודאי‬
‫הקדים והדגיש שבדבריו נכונים אך ורק ע״פ ההסבר השני בפי׳ הרמב״ן‪ .‬לפני כן‬
‫כתב הרמב״ן במפורש שגם השבועה בענין ארץ זבת חלב ודבש נאמרה לאברהם‪.‬‬
‫וז״ל ״ולא יקשח בעיניך כאן כי לא נזכר בשבועות האבות ארץ זבת ח ל ב ו ד ב ש‬
‫כי מאחר שהארץ ההיא ב ע ת ההיא ארץ זבת ה ל ב ודבש‪ ,‬ה נ ה נ ש ב ע לחם בארץ‬
‫זבת חלב ודבש״‪ .‬התירוץ הנ״ל בשו״ת רבי עזריאל יוצא מ ה ה נ ח ה שחרמב״ם הלך‬
‫אך ורק לפי ההסבר השני ש ל ח ר מ ב ״ ן ‪ :‬״או ׳לאבותינו׳ יוצאי מצרים‪ ,‬שנאמר להם‬
‫אל ארץ זבת חלב ודבש‪ ,‬כעין וירעו לנו מצרים ולאבותינו״‪.‬‬
‫ואולי אין כאן סתירה ברמב״פ‪ .‬הרמב״ם מביא א ת ההכרעה והמסקנה של‬
‫האמוראים והשאלה היא למה בענין ביכורים הירושלמי הכריע במפורש נגד סתם‬
‫משנה ואילו בווידוי מעשרות לא‪ .‬לפי זה אפשר לומר שהרמב״ם השאיר לנו א ת‬
‫הסתירה שבהכרעת האמוראים ועלינו לחפש יישוב לסתירה זו‪.‬‬
‫במקום אחר‪ ,‬בספר ״שנת השבע״‪ ,‬פרק ביעור ווידוי מעשרות‪ ,‬מ ב י א הרב כ ה נ א‬
‫תירוצים אחרים ואף מ פ נ ה )הערר‪ (61 ,‬לססרים אחרים שדנו בזה‪ ,‬ביניהם מ ה ר ״ י‬
‫קורקום‪ ,‬סוף הל׳ מעשר שני‪ .‬יש להוסיף שמהר״י קורקום דן בסתירה זו בחדהבה‬
‫גם בהל׳ ביכורים‪ ,‬פרק ד‪ ,‬הלכה ג‪ .‬מ ן הראוי ל צ ט ט ק ט ע מדברי מ ה ר ״ י קורקום )שם(‪,‬‬
‫שחיח כידוע אחד מגדולי מפרשי הרמב״ם שאף הכסף מ ש נ ה הסתמך עליו‪ .‬וז״ל‬
‫״דגבי מעשר אין שם אלא וידוי ואין כל חשש אם לא יתודה‪ ,‬אבל כאן במביא‬
‫הבכורים אם אינו קורא יראה זלזול ג ד ו ל ‪ . . .‬״ ‪ .‬כוונת מ ח ר ״ י קורקום שרבים אינם‬
‫יכולים לומר וידוי מעשרות מסגי סיבות שוגות ולכן אין זלזול בגר אם הוא‬

‫‪59‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫לא יתוודה‪ .‬ל ע ו מ ת זה‪ ,‬הגר חייב להביא ביכורים‪ ,‬ואם מונעים מ מ נ ו לומר‬
‫ביכורים בשעת ה ב א ת ביכוריו במקדש‪ ,‬יהיה בזה זלזול בגר‪ .‬היום אולי‬
‫בהסבר זה תירוץ של ״ ב ע ל י בתים״‪ ,‬אבל לפענ״ד יש כאן הסבר מוסרי‬
‫המובא תוך שילוב עם הסברים הלכתיים אחרים‪ .‬לא מצאתי שהסבר זה מ א ח ד‬
‫מפרשי הרמב״ם מוזכר בדיונים על פסקי הרמב״ם הנ״ל ‪.8‬‬

‫פרשת‬
‫רואים‬
‫מקורי‬
‫מגדולי‬

‫* * ‪#‬‬
‫חרב קלמן כחנא סיים את חיבורו וביאוריו על מסכת ביכורים‪ ,‬אבל ב ט ו ח נ י‬
‫שאין הכוונה לעשות סיום על סדר זרעים‪ .‬בבית המדרש להלכה בחתישבות ח ח ק ל א י ת‬
‫עומדים להוציא לאור הבורים נוספים וכן ספרי הלכה עבור הציבור הרהב‪ .‬ה ר ב ק ל מ ן‬
‫כהנא עומד בראש בית המדרש והוגה תוכניות מקיפות נוספות‪ ,‬יהד עם צוות מ ע ו ל ה‬
‫של תלמידי חכמים בהדרכתו הברוכה של הרב יוסף אפרתי‪.‬‬
‫אנו מקוים לראות פירות נוספים רבים בבית מדרש מיוהד זה‪ ,‬שכל מ ט ר ת ו‬
‫״להדש המלוכה״‪ ,‬מלכות מצוות התלויות בארץ‪.‬‬
‫ובזכות חדוש המלוכה נזכה למקדש מלך עיר מלוכה‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫באנציקלופדיה תלמודית‪ ,‬ערך גר‪ ,‬הערות ‪ ,93—94‬צוינו כמה אחרונים שדנו בסתירה זו‪,‬‬
‫אבל לא צויין מהר״י קורקום שדן על זה בשני מקומות‪ ,‬אף שכנראה מהר״י קורקום‬
‫הקדים את המפרשים האהרים שדנו בסתירה הנ״ל‪.‬‬

‫עיקר ענין מ צ ו ה ה ו א ב מ ע ש ה ד ו ק א ל צ ר ף ולזכר ו א ף ש ז ה ע ב ו ד ה ק ש ה‬
‫ויותר נח ב מ ד ת ה ר ח מ י ם והטוב לגמרי‪ ,‬א ך בני ישראל מ ב ק ש י ם א ת ה ע ו ל‬
‫ומחבבים ה מ צ ו ת ורוצים ש ג ם בעולם עשיה יתברר כבוד שמים ובכן ת ן פ ח ד ך‬
‫בו׳ ו י ר א ו ך כ ל ה מ ע ש י ם ‪ ,‬ו ל ב ר ח ו ז ר י ם ו ת ו ק ע י ם ו מ ר י ע י ם ג ם כ ש י ו ש ב י ם ‪. . .‬‬
‫כ ד י ל ה ש א ר א צ ל ם מ ל ב ו ת ש מ י ם וזברון ה ש ם י ת ב ר ך גם ב ע ו ל ם ה ע ש י ה ‪.‬‬
‫ש פ ת א מ ת ‪ ,‬ל י ק ו ט י ם ‪ ,‬ר א ש ה ש נ ה ‪ ,‬ע מ ׳ ‪76‬‬
‫‪60‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הרב מ ש ה צוריאל‬

‫יהדות ומדע כחכמות משלימות‬
‫יהדות ומדע כחכמות מ ש ל י מ ו ת מ א ת פרוט׳‬
‫יהודה לוי‪ .‬הוצאת כנה‪ ,‬ירושלים ת ש מ ״ ז‬
‫הרב יהודה לוי שליט״א מוכר לציבור תלמידי חכמים בישראל ע ל ידי ספרו‬
‫״זמני היום בהלכה״‪ ,‬לוחות זמני התחלת היום וסופו‪ ,‬לכל אזורי העולם‪ ,‬עם מ ב ו א‬
‫מקיף וממצח‪ .‬כן נודע לשבח םירושו העיוני ו ה ת מ צ י ת י ״ ק ב ונקי״ ע ל ירושלמי‬
‫מסכתות שביעית ותרומות‪ .‬פירושים אלה על הירושלמי חיבר חרב לוי י ח ד עם‬
‫הרב אריה כרמל שליט״א‪ ,‬תלמיד ותיק של הרב א״א דסלר זצ״ל‪ .‬לסני שנים אחדות‬
‫הוציא הרב לוי לאור םסר הדרכה ללומדי תורה ״שערי ת ל מ ו ד תורה״ ה מ ג י ש חומר‬
‫רב של עצות ללימוד תורד‪ ,‬שניתנו ע״י עשרות גדולי ישראל‪ .‬כן סרםם חוברת ת ש ו ב ה‬
‫״גבר ואשד! לאור היהדות״‪ ,‬ועוד כמד‪ ,‬מאמרים שהופיעו בשנים חאחרונות ב ״ ה מ ע י ך ‪.‬‬
‫המהבר זכה לשמש שגים רבות את הגאון רבי יצהק הוטגר זצ״ל והגאון רבי יעקב‬
‫קמיגצקי זצ״ל‪ .‬האחרון וכן רבו המובהק הגאון רבי יוסף ברייער זצ״ל סמכו אותו‬
‫בסמיכת הכמים‪.‬‬
‫בהיות חמחבר עוד בארצות נכר‪ ,‬חבר ספר בתחום התמהותו ״אלקטרו־אופטיקה״‬
‫וזכה להכרה בינלאומית כאשר ספר זה מ ש מ ש ט ק ס ט סטנדרטי לבוגרי אוניברסיטה‬
‫ומהנדסים בלימוד נושא זה‪ .‬המחבר שימש בתפקיד סרוססור בנושא זה והיום מ ו פ ק ד‬
‫במשרה רמה של רקטור של בית־הםפר הגבוה לטכנולוגיה )״מכון לב״( אשר‬
‫בירושלים‪.‬‬
‫חרב יחודד‪ ,‬לוי מחסידי שיטת ״תורה עם דרך ארץ״ הנו נאה דורש ונאה מקיים‬
‫שאיפה זו של הנהג עמה — עם התורה — דרך ארץ‪ .‬ספרו ״יהדות ומדע כחכמות‬
‫משלימות״ אשר פורסם על ידו בשעתו בצורתו המקורית באנגלית וחמונח עכשיו‬
‫לפנינו במהדורה עברית חנו ביטוי מתאים לכך‪.‬‬
‫ידיעת חכמת ה ט ב ע יכולה לתפוס מקום נ כ ב ד בחיי ל ו מ ד תורח‪ .‬דברי ר׳ יהושע‬
‫בן לוי בשם בר קפרא ״כל היודע לחשב תקופות ומזלות ואינו חושב‪ ,‬עליו הכתוב‬
‫אומר )ישעי׳ ה‪ ,‬יב( ׳ואת פועל ה׳ לא יביטו ומעשי ידיו לא ראו׳ ״ )שבת עה‪ ,‬א(‬
‫מורים על כך‪,‬‬
‫לדברי הרמב״ס )הל׳ יסודי התורה פ ״ ב ה״ב( הדרך להשיג א ה ב ת ה׳ ויראתו‬
‫היא ההתבוננות במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן הכמתו וכר‪ .‬וכבר‬
‫כ ת ב הרמ״א )שו״ת ס י ז( ש ״ ל א אסרו ללמוד דברי החכמים וחקירתם במהות‬
‫המציאות וטבעיהן כי א ד ר ב ה ע ״ י זה גודע גדלותו של יוצר בראשית יתברך״‪ .‬אמנם‬
‫בהסתייגות‪ ,‬כפי שפסק ביו״ד )סי׳ רמו‪ ,‬סע׳ ד ( ‪ :‬״ ו מ ״ מ מותר ללמוד באקראי בשאר‬
‫‪,‬‬

‫‪61‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫הרצוגבין החכמים טיול בפרדם‪ ,‬ו א י‬
‫שנקרא‬
‫מינים‪,‬‬
‫וזהומכללת‬
‫דעת ‪-‬‬
‫חכמות ובלבד שלא יהיו ספרי אתר‬
‫לאדם לטייל בפרדם רק לאחר שמילא כריסו בשר ויין‪ ,‬וחוא יודע איסור ו ה י ת ר‬
‫ודיני המצוות״‪.‬‬
‫בפירושיו של רש״ר הירש לספר דברים שיצא לאור לאחרונה בלשון ה ק ו ד ש‬
‫נאמר לכתוב ״כי שאל נא לימים ראשונים אשר חיו לפניך למן היום אשר ברא א ׳‬
‫אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים״ )דברים ד‪ ,‬ל ב ( ‪ :‬״רכוש ל ך‬
‫ידיעות על כל העבר ועל ההוד‪ ,‬בכל ה א ר ץ ‪ . . .‬ה כ ר ת ההיסטוריה והטבע ב מ ס ג ר ת‬
‫הגבולות ] = מאז בריאת העולם‪ ,‬דברים המצויים בתוך העולם הארצי ש נ ב ר א [‬
‫איגגה רק מותרת אלא היא רצויה בהיקף רחב ב י ו ת ר ‪ . . .‬שכן רק אם אדם סוקר א ת‬
‫כל הזמנים ואת כל המקומות‪ ,‬יתברר לו הייהוד הגמור של מ ע מ ד ישראל בעולם״‪.‬‬
‫במאמר שהופיע ב ״ ה מ ע י ך )תשרי תשמ״ט( כבר ציינתי עמדתם התיובית ש ל‬
‫גדולי ישראל רבים לרכישת ידע בהכמות הטבע‪ .‬מצאנו כי הרמב״ן היה רופא מ ו מ ח ה‬
‫ומייעץ בעניני לידות )בית יוסף‪ ,‬בדק חבית‪ ,‬על טור יו״ד סי׳ קנד( ורבי חיים ו י ט א ל‬
‫הקדיש שנתיים והצי ללימוד אלכימיה )ספר ״מקור ברוך״ של בעל ״תורד‪ ,‬ת מ י מ ה ״ ‪,‬‬
‫כרך שלישי‪ ,‬דף ת ר נ ״ ט ה מ צ ט ט א ת רה״ו עצמו(‪ .‬בעל ״תוספות יום ט ו ב ״ ה י ה‬
‫בעל ידע רב בחכמות כלליות ובמיוהד בהכמת ההנדסה והאלגברה‪ ,‬מצאנו כי ר ב י‬
‫יהונתן אייבשיץ מציע תוכנית הנדסית לשלוה ספינה אל חחלל )תסארת יהונתן‪,‬‬
‫פרשת נח(‪ .‬ואף רבי יעקב עמדן מ ש ב ח ומחלל לימוד ח כ מ ת ה ט ב ע ובמיוחד ה ר פ ו א ה‬
‫)שו״ת שאילת יעבץ‪ ,‬ח״א סי׳ מא(‪ .‬והגר״א מעיד מ מ ה שכתוב בספרי ה ט ב ע )ביאור‬
‫הגר״א לשו״ע יו״ד‪ ,‬סי׳ רא‪ ,‬ס״ק ו(‪.‬‬
‫בדורות חאחרונים ראינו כי רבינו חמלבי״ם חית בקי בחכמת ה ס ב ע כמובא בספר‬
‫הביוגרפי ״המלבי״ם״ מ א ת ד״ר נח רוזנבלום‪ ,‬מוסד הרב קוק‪ .‬רבי ישראל ליפשיץ‪,‬‬
‫בעל ״תפארת ישראל״ על משניות מ ג ל ח ידיעות גרחבות במדעים בסוף מ א מ ר ו‬
‫״דרוש אור ההיים״ )שנדסם בסוף סדר טהרות( ובעוד מקומות מספר בפירושו‬
‫למשניות‪ ,‬כגון כלאים פרק שמיני )בועז( ובפירושו לחולין‪ ,‬פרק תשיעי )בועז(‪.‬‬
‫ואף בעל ״ערוך לנר״ על הש״ם ו״ביכורי יעקב״ על הלכות סוכר‪ ,‬וארבע מינים‪,‬‬
‫ל מ ד הכמות כלליות‪.‬‬
‫יש להדגיש שלימודים כלליים אצל גדולי ישראל היו תמיד לימודי עזר ל ה ב נ ה‬
‫יותר טובה בתורה‪ .‬לכן תלמיד הכם רציני הרוצה ללכת בעקבות אותם גדולי ישראל‪,‬‬
‫יש לו על מי לסמוך‪.‬‬
‫וגוםיף גקודה‪ .‬לימוד הגמרא קשור בכוה הבקורת והיכולת לשאול שאלות‪ ,‬לבהון‬
‫ת ש ו ב ו ת ולהסבירן‪ .‬כל דרך הלימד בש״ם יוצרת בשכלו של האדם גישה בריאה‬
‫ש ל ״הגיון״ הבוהן ובודק כל דבר לאישורו‪ .‬כך בהבגה בלימוד התורה‪ .‬ואין זה‬
‫מ ת ק ב ל על ה ד ע ת ש ב ע נ י נ י ד ע ל מ א יעצום יהודי נאמן א ת עיניו ולא ירצה ״ ל ה ב י ן ״‬
‫א ת התופעות חםובבות אותו‪ .‬כאשר רבא חשב אודות רב פפא‪ ,‬שאיננו מכיר בהוויות‬
‫העולם ]מתוך רוב שקידתו והםתגרותו בארבע אמות של לימוד התורה[‪ ,‬גער ב ו ‪:‬‬
‫״בהורשיא קא אכיל ל י ה ? ״ )שבועות ו‪ ,‬ב‪ ,‬עיי״ש רש״י(‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬גדרשת‬
‫מ ת ל מ י ד הכם גישה של ידע והבנה‪ ,‬בין בלימודו דברי קודש‪ ,‬ובין ב ה ש ת מ ש ו ת ו‬
‫במימצאי־תבל‪ .‬ואולי‪ ,‬אדרבה‪ ,‬חוסר ה ת ע מ ק ו ת בשטח אהד עלולה להרגיל א ת ה א ד ם‬
‫ל ע ש ו ת כך גם בלימודו בתורה‪ ,‬להצטמצם להבנה ש ט ה י ת של דברי הראשונים‬
‫‪62‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫הרצוג‬
‫על מכללת‬
‫דעת ‪-‬‬
‫והאחרונים‪ ,‬ללא שיקול ד ע ת אתר‬
‫ומסקנות‪ .‬מ י ש ח ו ש ב שבלימודים‬
‫אבחנות‬
‫המיוסד‬
‫כלליים ובהוויות העולם אסשר להיות מומחה בלי לימוד והכנה‪ ,‬עלול להגיע להשליות‬
‫גם בהבנתו בלימוד התורה‪ .‬עמד על כך רבי מנשה מאיליה זצ״ל‪ ,‬מ ב א י ביתו ש ל‬
‫הגר״א בםסרו אלפי מנשה‪ ,‬ח״ב‪) ,‬ט‪ ,‬כז(‪.‬‬

‫נעיין עכשיו בםםרו החדש של הרב יהודה לוי ״יהדות ו מ ד ע כ ח כ מ ו ת משלימות״‪.‬‬
‫עליגו להודות כי הציבור של קוראיו הפוטנציאלים מוגבל מ א ד היום‪ .‬מן הראוי‬
‫שנברר את הסיבות לכך‪ ,‬שהרי יש לכך השלכות מעשיות‪.‬‬
‫]א[ המהבר הרב יהודה לוי הסנה ת ש ו מ ת ־ ל ב לבעיה זו)בםסרו‪ ,‬עמ׳ ‪ 69‬ואילך(‬
‫ומסביר שמתקוסת ימי־הביניים ואילך ה ת ג ב ר ה בין רבני ישראל ההתגגדו ללימוד‬
‫״חכמות חיצוניות״ כלימוד אינטנסיבי )כלשונו של חמחבר(‪ ,‬ויש בכך רמז לדברי‬
‫הרמ״א בשו״ע יו״ד סי׳ רמו סע׳ ד שהתיר רק באוסן ארעי בגלל התוצאות האומללות‬
‫כאשר נמשכו רבים לאסיקורםות על ידי לימוד זה‪ .‬מחבר םסרנו דוהה תשש זה‪,‬‬
‫באומרו כי ״יש להלק״‪ ,‬יש להבדיל בין ״לימודי מ ד ע י הרוה״ )סילוסופיה‪ ,‬פסיכו­‬
‫לוגיה‪ ,‬סוציולוגיה‪ ,‬ספרות וכיו״ב( ל מ ד ע י ה ט ב ע )סיסיקה‪ ,‬כימיה‪ ,‬הגדםה‪ ,‬מתימטיקה‪,‬‬
‫רפואח וכו׳(‪ .‬חילוק נבון זח מצאנו במחרי״ל )גתיבות עולם‪ ,‬ח״א‪ ,‬דף ם׳ טר ימיני(‬
‫ובשו״ת שאילת יעב״ץ לר״י עמדן )ח״א‪ ,‬סום״י מא( ועוד גדולי עולם אחרים‪.‬‬
‫]ב[ עוד סיבה לתתנגדות חיא ח ח ש ש סן יגררו ללימוד באוניברסיטאות‪ .‬מום־‬
‫דות ״השכלה״ אלה שימשו בעבר מבצר־כסרנות‪ .‬כיום רואה ר׳ יהודה לוי ס כ נ ה‬
‫נוססת לקלקול מ ה מ ת הירידה חמוםרית ש ח ת פ ת ח ה בקמפוסים‪ .‬על כן הוא מ ג י ע‬
‫למסקנה שאין הכרח ללמוד באוניברסיטה כדי להגיע ל ״ ה ש כ ל ה מדעית״‪ .‬קיימת היום‬
‫ספרות פופולרית מעולה‪ ,‬כולל כתבי עת‪ ,‬חמדווחת ע ל ח ת פ ת ח ו ת בכל ע נ פ י מ ד ע י‬
‫ה ט ב ע ומי שלמד יסודות במתמטיקה יכול‪ ,‬עם ק צ ת מאמץ‪ ,‬בעזרת אותה םסרות‬
‫להיות די מעודכן‪ .‬לדבריו ״יכול היהודי שאינו מדען במקצועו ללמוד א ת מ ס ק נ ת‬
‫המדע בלי להתמסר ברוב מאמציו להשגתו‪ ,‬אלא לעיקר שהוא לימוד התורה״‪.‬‬
‫]ג[ מציירים את שוללי לימודי הול כאילו הם גוש מגובש ש ל כל מורי הוראה‪.‬‬
‫זהו תיאור שאיננו נכון‪ .‬ראינו שהרמ״א ד ה ה ט ע נ ח ז ו ‪ :‬״זו מ ח ל ו ק ת י ש נ ה בין‬
‫החכמים‪ ,‬ולא אצטרך להשיג עליה‪ ,‬כ י כבר ת ש ו ב ת ו ערוכה בתשובת הרשב״א ח ״ א‬
‫תי״ה‪ ,‬מ ה שהשיבו חכמי סרובינצא להרשב״א על זה‪ .‬ואף הרשב״א ז״ל לא כתב ש ם‬
‫אלא לאסור ]חלימוד[ בינקותו של אדם‪ ,‬קודם שילמוד ח כ מ ת התלמוד‪ ,‬והוא הבשר‬
‫והיין ש כ ת ב הרמב״ם ]יםוה״ת סוף פ״ד[״‪ .‬הרי למדנו מדבריו של ה ר מ ״ א כי ה ח ש י ב‬
‫דברי הבדרשי כשוויי־משקל ל ט ע נ ו ת ש ל הרשב״א ן!‬
‫כל חנ״ל כתבנו כדי לחםביר א ת מ צ ב נ ו כעת‪ ,‬כאשר מחייבי הלימודים הכלליים‬
‫בין בני תורה נשארו במיעוט מצומצם מאד‪ .‬כמובן ש מ ח ב ר חספר אינו מ צ י ע‬
‫שכל בן תורה ילמד לימודים כלליים *‪.‬‬

‫]יש מקום לאפשר לבן תורה גם ללמוד לימודים כלליים ולהמשיד להיות בן תורה‪ .‬האם‬
‫אפשר לפנות דרישה זו אל ראשי הישיבות הגדולות‪ ,‬כאשר אפילו במסגרת של ישיבות‬
‫ההסדר כמעט אין מסגרת ישיבתית המאפשרת לימודים אלה‪ .‬כנראה שגם ראשי ישיבות‬

‫‪63‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫מכללת הרצוג‬
‫אתר דעת ‪-‬‬
‫משלימות״ אינה קלה‪ .‬ריבוי ה ש י מ ו ש‬
‫כחכמות‬
‫קריאת הספר ״יהדות ומדע‬
‫במילים לועזיות והרצאת הדברים בספר מעידים על כך שהספר מיועד למי ש י ש ל ו‬
‫רקע של השכלה פורמלית‪ ,‬כמו בוגרי ישיבות תיכוניות‪ .‬ספרנו עומד מול מ ש י מ ה‬
‫קשה להשפיע על אלו שמלכתחילה מנועים )ו׳ שרוקד‪ (.‬על פי חנוכם‪ ,‬מ ת ה ו ם ־‬
‫מ ח ש ב ה זה‪ .‬אבל מ צ ד שני‪ ,‬הספר יעניין מ א ד בעלי־תשובד• המתחילים לחקור א ת‬
‫דרכם הרוחנית‪ .‬כן ימצאו ענין בספרנו מייסדי מוםדות־חינוך חדשים‪ ,‬ע ת ש י ר כ י ב ו‬
‫את תכנית חלימודים‪ .‬מעל לכל‪ ,‬םסרנו יחזק את ידיחם של אלו שכבר בחרו ב נ ת י ב ‪-‬‬
‫מהשבתי זה‪ ,‬אלא שהם נבוכים בגלל ריבוי הבורות בעם‪ ,‬וכדבריו של ח ר מ ב ״ ם‬
‫בתחילת ״המורה לנבוכים״‪ :‬״ואין הכוונה במאמר זה להבין להמון‪ ,‬ולא ל מ ת ח י ל י ם‬
‫בעיון‪ ,‬ולא ללמד מי שלא עיין אלא בידיעת התורה ]בלבד[ כלומר ד י נ י ה ‪] . . .‬אלא[‬
‫היא ידיעת התורה באמת שכבר נקבע בלבו א מ ת ת תורתנו‪ ,‬והוא שלם בדתו ו ב מ ד ו ת י ו‬
‫ועיין במדעי ה ס י ל ו ס ו פ י ם ‪ . . .‬״ ‪ .‬לציבור כגון זה נועד אף ססרנו‪.‬‬

‫רמת אוצר־מלים שהספר מ ש ת מ ש בו‪ ,‬כאמור‪ ,‬מ ע י ד ה שהספר נועד לקורא ב ע ל‬
‫השכלה ״ישיבה־תיכונית״ לכל הסתות‪ .‬הדבר בולט יותר כאשר מעלעלים ב ד פ י‬
‫המקורות המרובים‪ ,‬שנדסםו בסוף הםסר‪ ,‬המציינים גם כן םסרות לועזית‪ .‬ואכן‪,‬‬
‫בארה״ב אשר שם הוםיע חםסר בתחילה‪ ,‬בשסה אנגלית‪ ,‬הרי זה מקובל ב ח ו ג י‬
‫הישיבות‪ ,‬מ ה שאין כן כאשר התוכן מועבר לציבור ארצישראלי‪.‬‬
‫אין הספר מתמסר לטיסול מקיף‪ ,‬מסועף ומסורט‪ ,‬בבעיות שאותן הוא מזכיר‪,‬‬
‫לכל ענין בפני עצמו‪ .‬המחבר הסתפק בנקיטת הדגמה אחת או שתיים‪ .‬כ ד ב ע נ י ן‬
‫ש א ל ת הנסים חסוגעים בסידור בלתי־מעורער של חוקי הטבע )עמ׳ ‪ ,(23‬או בירור‬
‫אודות גיל העולם )עמ׳ ‪ ,(19‬או יחסם של חז״ל למושגי ״ י ו ס י ״ ) ע מ ׳ ‪ .(45‬אין ה מ ת ב ר‬
‫פורש לפגי חקורא דברי שאר תלמידי חכמים המבארים ״ מ ח ש ב ת י ש ר א ל ׳ ‪ /‬כ ג ו ן‬
‫חרב א״א דםלר‪ ,‬ר׳ ירוחם ממיר ועוד‪ .‬אם היד‪ .‬פותח כל פרק בשתים או ש ל ו ש‬
‫שאלות‪ ,‬עליחן יתן תשובות )כדרכו של ר״י אברבגאל( היד‪ .‬מיקל על הבגת הקריאה‪.‬‬
‫ואולי יש בכל זאת יתרון בשיטתו של המהבר‪ .‬הוא מ פ נ ה א ת חםבריו לאלו ש ע ד י י ן‬
‫הם בבהינת ״מתהילים״ בנושא זה‪ ,‬ולכן טוב עשה שהכין נושאים מרובים וקצרים‪.‬‬
‫מטרת חםפר לעורר א ת חקורא גם ל מ ח ש ב ה מקורית וגם לקריאה גוםפת בגומרו א ת‬
‫חםפר‪ .‬לכן יש עזר רב ברשימת ‪ 594‬מקורות‪ ,‬מפורטים חיטב‪ ,‬בבחיגת ״והשאר‬
‫פירושא הוא״‪ .‬ואולי היה עדיף לו גדפםו חמקורות בתחתית כל ע מ ו ד בכדי ל ה ק ל‬
‫על המעיין‪ .‬דבר יפה עשה המחבר‪ ,‬שהכין בסוף הספר רשימה לזיהוי האישים והספרים‬
‫שהוזכרו בספר‪ ,‬עם ציון התקופה ההיםסורית בה הם פעלו‪ .‬אבל יש הםרון גיכר‬
‫בספר‪ ,‬שאין בו לוה־תרגום של עשרות המונהים הלועזים בהם הספר משתמש‪.‬‬
‫המתבר מ ת נ צ ל שאיננו מ ש ת מ ש במקורות מ ן ה ק ב ל ה ‪ :‬״ ע ק ב ההשש ש מ י ד ת‬
‫הבנתנו בקבלה לוקה‪ ,‬והשימוש בה עלול להטעותנו״ )עמ׳ ‪ .(87‬אפשר להבין‬
‫שהמחבר מסתייג משימוש בלתי מבוקר ממקורות בקבלה‪ ,‬אבל אין מנוס מ ל ה ע י ר‬
‫ההסדר רואים כאן בעיות‪ .‬אפשר לצאת בדרישה כזו לאותם חוגים הדוגלים בשיטת‬
‫תורה עם דרד־ארץ‪ .‬אם חוגים אלה אינם מצליחים ליצור מסגרת תורתית המאפשרת‬
‫גם לימודים אוניברסיטאיים‪ ,‬אין לבוא בדרישות לאותן הישיבות שאינן דוגלות כלל‬
‫בדיד זו‪ — .‬הערת העורך!‪.‬‬

‫‪64‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שיש בכך חםרין‪ ,‬וכדברי הרב ק ו ק ‪ :‬״רזי התורה מתבארים על סי כל החכמות‬
‫שבעולם״)אורות התורה‪ ,‬סוף סרק י׳(‪ .‬מאידך התבססות על הקבלח דורשת התעמקות‬
‫ואף ספר שלם לא היה מספיק לכך‪.‬‬
‫כבר הזכרנו‪ ,‬כי אין הספר מנסה למצות את הבירור והעיון בנושאים ש ד ן בהם‪,‬‬
‫אבל מצד שני זכינו שהספר מעורר אותנו לענינים רבים ושולה קווי־אור לכיווני‬
‫מחשבה פוריים ומועילים‪,‬‬
‫והרי כמה דוגמאות‪:‬‬
‫‪1‬א[ המוסר הרסואי )עמ׳ ‪ 33‬ואילך(‪ .‬כאשר חחברות לייצור תרוסות חדשות‬
‫משווקות תוצרת הדשה‪ ,‬הרי הן מעוניינות לקבל מהרופאים מידע מהימן אודות‬
‫מדת ההצלחה והתועלת שקבלו חתולים מהתרופות והמינון שלהן‪ ,‬בהשוואה לאלו‬
‫התולים שלא קבלו א ת התרופות האלו‪ .‬נשאלת השאלה‪ ,‬האם מותר לרופא למנוע‬
‫באופן שרירותי מ ת ן התרופה המוצאת ל מ ה צ י ת אוכלוסיית החולים )אשר סובלים‬
‫כאבים גם הם(‪ ,‬בכדי להועיל באוסן מסחרי לחברה )גם הוא מ ק ב ל תשלום מ ן החברה‬
‫עבור שרותו זו(‪ .‬לתורה ולהלכה ישנה דעה בענין‪.‬‬
‫]ב! האנושות היה תחת צל כבד של סחד מסני סרוץ מ ל ח מ ת האטום‪ ,‬לסי‬
‫קאסריזה‪ ,‬״התרגשות אישית״‪ ,‬של איזה רודן מטורף )עמ׳ ‪ .(329‬מ ה תלמדנו תורה‬
‫על הכשרת הדור למניעת ח ח ש ש ?‬
‫]ג[ ישנה אסשרות ע״י מ ת ן סמים מסוימים‪ ,‬מוסווים‪ ,‬תוך מזון המםופק לאוכ־‬
‫לוםיח‪ ,‬לגרום הרדמת העירנות‪ ,‬הרדמת כה הרצון והעצמאות‪ .‬כך עושים כבר להיות־‬
‫בר בגני היות‪ ,‬לבל יסכנו א ת היי שומריהם‪ .‬האם יבוא יום‪ ,‬ש ה מ מ ש ל ו ת יארגנו‬
‫וויסות מרכיבי־מזון הללו‪ ,‬למען המשך מ ש ט ר ן ז )עמ׳ ‪.(36‬‬
‫]ד[ ישנה בעיה מעמיקה‪ ,‬בעידן המודרני‪ ,‬יותר ויותר‪ .‬כאשר מכונות מ מ ו ח ­‬
‫שבות להסליא עושות א ת כל מלאכתנו ובני אדם רבים נשארים מבוטלים ממלאכתם‪,‬‬
‫ויש שעות־סנאי ר ב מ ד י בידיהם )עמ׳ ‪ .(37‬ה ס ת מ נ ו ת ש ל אומות העולם‪ ,‬העיסוק‬
‫בשעשועי־םפורט אקטיביים‪ ,‬מוגבל לדור הצעיר בלבד‪ .‬גס הצפייה בשעשועיהם‬
‫של אתרים לא תוכל למלא כל שעות היום‪ .‬מ ה ת ע ש ה האגושות ולא ת ה ט א ? לתורה‬
‫יש פתרון‪.‬‬
‫]ה[ בתעשייה המודרנית‪ ,‬בעידננו‪ ,‬ישנן הרבה חברות הגורמות נזק מ מ ש י‬
‫ועצום לכל סביבתם‪ ,‬בין ע״י פ ל י ט ת המרים מזיקים לנהרות‪ ,‬או פ ל י ט ת גאזים רעילים‬
‫לאויר )עמי ‪ .(47‬מ ה ת ג ו ב ת ההלכה בבחינת נזקי־שכנים ז‬
‫]ו[ הבעיה הסוציולוגית של תכנון־ערים‪ ,‬ה ח ש ש להיפגע מ ן הגזקים ש ל פ ש ע י‬
‫חיי־כרך )עיין עירובין כא‪ ,‬ב ״אל תדינני כיושבי כרכים״‪ ,‬וכן כתובות קי‪ ,‬ב‬
‫״ישיבת כרכים קשה״(‪ .‬לתורה הדרכה מ ה י מ נ ה )עמ׳ ‪.(49‬‬
‫]ז[ בעית הזוללות הבהמית‪ ,‬הפושה יותר ויותר בהכרתנו‪ ,‬ב ג ל ל שיסוי וגירוי‬
‫יצרים של התקשורת‪ ,‬הפרסומת של חרחוב בזמננו ) ע מ ‪ .(44‬י ש בכך גם גגיעה‬
‫בשאלת ב ל ־ ת ש ח י ת )כמבואר ב ש ב ת קמ‪ ,‬ב(‪ ,‬נוסף ע ל ה ש ת ת ת בריאות הגוף‪.‬‬
‫וכן עוד רשימה ארוכה שאין ביכולתנו להביאה בשלימותה‪ .‬המתבר הצליח‬
‫להוכיה בבהירות בהרצאתו המקיפה‪ ,‬כי אין לגהוג כ ע ת כ ב ת ־ י ע נ ה ה ע ו צ מ ת א ת עיניה‬
‫מ ן הבעיות האמיתיות שנוצרו‪ .‬האנושות‪ ,‬המדינה‪ ,‬החברה וכו׳ לא יוכלו להמםר‬
‫‪,‬‬

‫‪65‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫מכללת הרצוג‬
‫לשלטונם האנוכיי של כ מ ה אתר דעת ‪-‬‬
‫האוחזים בהגה המנהיגות ה ל א ־ ת ר ת י ת ‪.‬‬
‫אינטרסנטים‬
‫המחבר מוכית לנו כי הציביליזציה המודרנית הולכת ושוקעת )כמו ברומא ה ע ת י ק ה ( ‪,‬‬
‫אובדן דרך‪ ,‬בגלל חוסר הארה של דבר ה ‪ /‬היהדות הנאמנה מסוגלת להדריך א ת‬
‫עם ישראל לקראת מ צ י א ת דרכים תורתיות לפתור את בעיות היסוד ש ל ה ח ב ר ה‬
‫הנאבקת על דרכה לקראת העתיד‪ .‬רק בני תורה מסוגלים למצוא פתרונות‪ ,‬א ב ל‬
‫לשם כך יש צורך בידע ונםיון בלימודים כלליים‪.‬‬

‫*‬
‫המחבר הוסיף לנו קוגטרם שלם בפני עצמו‪ ,‬בעימות הישגי הפסיכולוגיה ה מ ק ־‬
‫צועית הנוכהית‪ ,‬מול ייעדי התורה )עמ׳ ‪ ,90—102‬וכן עמ׳ ‪ .(106—113‬הפסיכולוגיה‬
‫המודרנית‪ ,‬על אף הישיגיה המרשימים לא יישבה את הקונפליקטים )ההתנגשויות‬
‫הנפשיות( שיש בנשמתו של האדם המודרני‪ .‬המהבר העיר כי במהקר שנערך ב י ן‬
‫‪ 10,000‬איש‪ ,‬אודות תפוצת מ ה ל ת ־ ל ב עורקית‪ ,‬נמצא שיהודים דתיים ס ו ב ל י ם‬
‫כ מ ה צ י ת מ מ ה שהיהודים החילוניים סובלים )‪ 2.9%‬לעומת ‪ .(5.8%‬מובן מ א ל י ו‬
‫כי חבטחון בה׳‪ ,‬המרגוע הנפשי שהאדם יודע שגורלו הוא בידי ה׳‪ ,‬הם ה מ ו נ ע י ם‬
‫מ ת ח ומשבר ורישומן בעורקי הלב‪.‬‬
‫עוד קונטרס י פ ה מגיש לנו ה מ ה ב ר ‪ :‬המיבנה ההנדסי של אבר עינו ש ל א ד ם‬
‫)עמ׳ ‪81‬י‪ .(79-‬מ ה רבו מעשיך ה׳!‬
‫הגדיל המהבר לעשות בהגשת קונטרס נפרד ״העקרון האנתרופי״‪ ,‬כלומר‪ ,‬ה כ ר ח‬
‫מציאותו של הבורא י ת ‪ /‬ע״י תשומת ליבנו למערכת פלאות‪ ,‬מ ת ו א מ ת ו מ ד ו י י ק ת‬
‫בדייקנות נפלאח‪ ,‬בכל מערכות חטבע‪ ,‬אשר בלעדיחם לא חיו חיי אנוש א פ ש ר י י ם‬
‫כלל )עמ׳ ‪.((76—79‬‬
‫שרות השוב ע ש ה לנו המחבר‪ ,‬בהצביעו על נקודות הולשה של המדע‪ ,‬לבל נ א מ י ן‬
‫בו אמונה עיוורת )עמ׳ ‪ .(18‬המדע רק יכול לערוך לפנינו טבלה של מ ד ת ח ש כ י ח ו ת‬
‫והתדירויות של תופעות מסויימות‪ .‬אבל בשום פנים לא יוכל לצפו! א ת ה ע ת י ד‬
‫של התופעות בצורה מוהלטת‪ .‬למעשה‪ ,‬צורת הדיבור של מ ד ע נ י דורנו‪ ,‬מוכיחה א ת‬
‫אמונתם האלילית במדע ללא שום בסים חגיוני י )עמ׳ ‪ .(125‬כן מסביר חמחבר א ת‬
‫טעויות המחשבה של תומכי שיטת האבולוציה )״התפתחות המינים״( )עמ׳ ‪.(122‬‬
‫המחבר מבאר לגו בקטעים יפים איך יכולים להגיע מתוך לימוד א ח י ד ו ת ש ל‬
‫חוקי ה ט ב ע לאמונה באחדות הבורא )עמ׳ ‪.(31‬‬
‫יש להצטער על כך שאין המהבר מ נ ס ה ליצור הארה חדשה‪ ,‬תיאוריה ת ו ר ת י ת ‪-‬‬
‫מדעית‪ ,‬לפי חעקרון שקבע — ״חכמות משלימות״ של תורה ומדע‪ .‬כמובן אין ה ת ו ר ה‬
‫זקוקה ח״ו לשום השלמה‪ ,‬אבל ה פ צ ת התורה ויישומן בעולם המפותח‪ ,‬דורשים‬
‫ה ש ל מ ת ידיעותינו בתורה ע ״ י הבנה ושליטה במדעים‪ .‬אבל דרושה גם ה ג ד ר ה‬
‫מדוייקת של תופעות ה ט ב ע לפי השקפת התורה‪ .‬אמנם מסביר המחבר טיב ת ה ו ש ו ת י נ ו‬
‫א ת תופעות ה ט ב ע )עמ׳ ‪ 18‬ואילד(‪ ,‬אבל הרי ידוע שישנן גישות רבות ב נ ו ש א‬
‫יפלוםופיה ש ל ה מ ד ע )ראה אנציקלופדיה עברית‪ ,‬כרד כב‪ ,‬עמ׳ ‪ .(314—319‬ה ו ש ב נ י‬
‫כ י י ש מסר גדול ומועיל לדברי תורתנו בנידון‪ .‬דוקא היום‪ ,‬כאשר בסיסים מ ח ש ב ת י י ם‬
‫רבים ונושאים של המדע של ה מ א ה שעברה‪ ,‬הופרכו‪ ,‬היינו צופים ומצפים ל ג י ש ה‬
‫‪66‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫מכללת הרצוג‬
‫אתר דעת ‪-‬‬
‫התחבטו בהם‪ ,‬כאילו יש סתירה בין‬
‫שהדורות‬
‫יותר רעננה‪ .‬שאלות תיאולוגיות‪,‬‬
‫תורה ומדע‪ ,‬הוכהו כבטלות להלוטין‪ ,‬לפי ההבנה העמוקה של כמה מ מ ד ע נ י תקופתנו‪,‬‬
‫וגם הכופרים שביניהם‪ .‬לכל אלו‪ ,‬מהברנו לא תתייחס‪.‬‬

‫והנה‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬לסי הרב קוק‪ ,‬המדע היא זרוע מםויימת של התורה‪ .‬וכך ד ב ר י ו ‪:‬‬
‫״]הללו שמהוםרים רזי־החורה[ כל זמן שרוצים ל א ח ד א ת התורה ]בלי פנימיותה[‬
‫עם המדע‪ ,‬אין עומדים על יסוד האמת‪ .‬השאיפה העליונה שאור ח א מ ת זורח בה‬
‫היא ההכרה שהמדע הוא בעצמו אחד מהארות התורה במובנה האמתי‪ .‬באופן זה‬
‫היא הרצאתו של הרמב״ם ]בתהילת יסודי התורה[‪ .‬והנטיה הגוברת לצד הנסתר‪,‬‬
‫שהיא מבססת את יסוד התורה במה שהוא למעלה מן הטבע‪ ,‬אינה מסלקת א ת המדע‬
‫מעצמיותה של תורה‪ ,‬אלא היא מראה ש ה מ ד ע הגלוי הוא אמנם הלק בהתגלות‬
‫התורה‪ ,‬אבל הלק שאינו מואר באורה הפנימי כל זמן ש ה מ ד ע הוא מצומצם בשכל‬
‫המוגבל של ח א ד ם ‪ . . .‬״ )גנזי ראי״ח‪ ,‬חנוכה‪ ,‬עמ׳ ‪ .(6‬אמנם הרב קוק הזהיר שאין‬
‫לעסוק בתורה ובמדע כ ע ת תקופת־ לימוד אחת״‪ ,‬דמחברי אהדדי״ )שם‪ ,‬עמ׳ ד(‪.‬‬
‫חסרונו של הספר שהוא קצר )‪ 150‬ע מ ו ד ( ! אך הוא ״מיעוט חמחזיק את המרובה״‪.‬‬
‫יש לברך את המחבר שחעמיד שוב לנגד עינינו דברי חחתם סופר זצ״ל )עמ׳ ‪: (65‬‬
‫״ואספת ד ג נ ך ‪ . . .‬מ ש ו ם מצוות ישוב ארץ י ש ר א ל ‪ . . .‬ו ל א לבד ע ב ו ד ת קרקע אלא‬
‫לימוד כל אומנות משום יישוב וכבוד ישראל שלא יאמרו לא נ מ צ א בכל ארץ ישראל‬
‫סנדלר ובנאי וכדומה‪ ,‬ויביאם מארצות רחוקים״‪ ,‬עכ״ל‪ .‬וכמובן‪ ,‬אפשר לחרחיב‬
‫את חדוגמא‪ ,‬ולא תתכוון ל״םנדלר״ בלבד‪ .‬דבריו חקדושים אקטואליים ביותר כעת‪.‬‬
‫אם וכאשר ציבור בני תורח יתפתחו בחכמח ומדע וישתמשו בכשרונותיהם‬
‫המעולים ובכוונותיהם הטהורות‪ ,‬לא למען ב צ ע כסף או יוקרה‪ ,‬אלא כדי ל ש ר ת‬
‫את עם ישראל‪ ,‬או אז בודאי כי אור תורתם‪ ,‬זוחר יראת שמים שבהם‪ ,‬יזריחו ויופיע‬
‫זיו נפלא‪ ,‬להקרין ד ע ת בעם‪.‬‬
‫אנו פונים אל המחבר הנכבד שימשיך בכתיבתו הפוריה ולכל נקודה שהעיר‬
‫עליה בקצרה כעת‪ ,‬יקציב לה מסה יותר נרהבה‪ .‬ויהי ה׳ ע מ ו !‬

‫מ ע ת ה ד ע מ ע ל ת ל י מ ו ד המוסר‪ ,‬כי ע״י כר מ ת ע ו ר ר ה א ד ם ל ה כ י ר חטאיו‪,‬‬
‫ו ל ה ר ג י ש ש ט ו ת ו ו ע ק מ ו מ י ת ל ב ו ‪ ,‬א ם כ ן נ ת ח ד ש לנו‪ ,‬ש מ ל ב ד מ ע ל ת ה ב ה כ נ ה‬
‫והתעוררות לתשובה‪ ,‬הרי היא גם עיקרה של ת ש ו ב ה עצמה‪ .‬הוי אומר‬
‫״ ה כ ר ת ה ח ט א ״ כ מ ושנתבאר‪ ,‬ו נ מ צ א ש א ד ם ה ל ו מ ד מ ו ס ר — ל ש ם מוםר‪,‬‬
‫מקיים בזה מ צ ו ת עשה של תשובה י‬
‫ה ר ב י ה ו ד ה ל י ב ח ס מ ן ז צ ״ ל ‪ :‬א ו ר יהל‪ ,‬ח ״ ג ‪ ,‬ע מ ׳ ר מ ח‬
‫‪67‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫גדלי׳ דניאל באב״ד‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫על חמיו של מריה זעלןל ווארמםד ז״ל‬
‫ב ס פ ר ש ו ״ ת ״זכר ש מ ח ה ״ ) פ פ ד ״ מ ת ר פ ״ ה ( נ ד פ ס ו ת ש ו ב ו ת מ מ ו ״ ה ש מ ח ה ה ל ו י‬
‫ב מ ב ר ג ר ז״ל וכן ת ש ו ב ו ת מ א ב י ו ) ח ר ב מ ו ו י ר צ ב ו ר ג ( ז״ל‪ .‬ב ח ק ד מ ת ת ס פ ר ) ד ף ‪(VI‬‬
‫כ ו ת ב * ב נ ו מו״ה ז ע ק ל ב מ ב ר ג ר ז״ל א ב ״ ד קיםינגען‪ ,‬כ ה א י ל י ש נ א ‪ :‬״ א ש ת ו ש ל ח ג א ו ן‬
‫מוה׳ ז ע ק ל ז צ ל ל ה ״ ה מ ר ת צ ע ר ל א ה י ת ה ב ת ו ש ל חגאון ח ח ם י ד ה נ ו ד ע מ ו ה ׳ נ ת ן‬
‫א ד ל ע ר הכהן ז צ ל ל ה ״ ה מ פ ס ד ״ מ וזוגתו מ ר ת ק י ל א ב ת ו ש ל הגאון מוה׳ ד ו ד ש ט ר ו י ם‬
‫‪2‬‬

‫זצ״ל ה א ב ד ק ״ ק פיורדא״‪ ,‬עכ״ל‪ .‬ו ב מ ח י ל ת כ ב ו ד ו ה ר מ ה ט ע ה ב ז ה ו כ ד ל ה ל ן ‪:‬‬
‫ל א י ת כ ן ש מ ו ״ ה ז ע ק ל ה י ה ה ת נ ו ש ל הגאון מ ו ״ ה נ ת ן א ד ל ע ר ב ע ת ש ל א‬

‫א(‬

‫נ ש א ר מ ה ג א ו ן מו״ה נ ת ן א ד ל ע ר זרע ש ל קיימא‪ ,‬כי כן כ ו ת ב ת ל מ י ד ו ה נ א מ ן ב ע ל‬
‫התתם‬

‫ס ו פ ר ז״ל ב מ כ ת ב ו וכהאי ל י ש נ א ‪ :‬״ ש י ל ״ ת פ ״ ב יום ב׳ ה׳ כ ס ל י ו ת ק ע ״ ח‬

‫לס״ק‪ .‬ה ח ו ה ״ ש ל א י ש ו ב י ת ו ידי״נ ה ר ב נ י השנון ה מ ו ס ל ג צו״נ כ ב ו ד מ ו ״ ה מ ר ד כ י‬
‫ל י ב נ״י‪ ,‬נ ע י מ ו ת בימינו כ ו ת ב ת ה ג ס ה בידי אהיו שיהי׳ ר א י ת י ו ה נ ה נ ד ר ג ד ו ל נ ד ר‬
‫ל א ל ק י י ש ר א ל ל ש ל י ח ל ח ת ס ל ל ו ל ח ש ת ט ח ע ל ק ב ר איש א ל ק י ם קדוש מ ר נ ״ א ז צ ״ ל ‪,‬‬
‫ל ה ת ס ל ל ו ל ב ק ש ר ה מ י ם ע ל ר ז א ד נ א וכן י ע ש ה יקום דבריו‪ ,‬ו א נ י אחי׳ ש י ח ל ד ב ר‬
‫ב ר צ ו ת ה ‪ /‬כ א ש ר יצוה מ ע ל ת ו ‪ ,‬י ש ל ח ל י ד י ל ע ר ך א ד ו ם ז ה ב ו א צ ו ה ל א י ז ה צ ד י ק י ם‬
‫מתלמידיו‬

‫זצ״ל יעשו כ א ש ר אצור‪ .‬עליהם‪ ,‬ו ה נ ה ביצקי מ י ם ע״י ב ת ח ל ת ב ו א ו‬

‫ל ב א ם ק א ו ו י ץ ו ל א ה י ה לו כ י א פ כ ן קטן ו כ ת א ח ת כ מ ו כ ת י׳׳ב ש ג ה א ה ו ב ה ל ו ב מ ע ש י ׳‬
‫כ א מ ה כן ב ת ה ‪ ,‬א ״ א ל ס ס ר ב ש ב ה ה ו ב ע ו ״ ה מ ת ה ש פ ו ל א ד מ ע ע י נ ו והי׳ מ צ ד י ק ה ד י ן‬
‫בשמחה גדולה ונפלאה אשר לא ראיתי ממנו דוגמתו ב ת ס ל ת שמהת תורה אך ביום‬
‫ה ש ב ת פ׳ וירא‪ ,‬והוא היה רגיל ל ע ל ו ת ל כ ה ן ו מ פ ט י ר ב כ ל ש ב ת וגם באו!ח ש ב ת‬
‫ש ב ת ו ך הז׳ ל א מ נ ע מ ה נ ״ ל אז ב א מ ר ו ה ה פ ט ר ה זלג ד מ ע א׳ מ ע י נ ו ו ק י ב ל ו בידו‪,‬‬
‫ו מ י ד חזר ו נ ה פ ך ל א ה ר ‪ ,‬ו ש ו ב ל א נ ר א ה בו ש ו ם ר מ ז ע צ ב ו ת ולא הזכיר ש מ ה כ ל ל ‪,‬‬
‫ו ל א היה לו י ל ד א ח ר ל ע ו ל ם ולא ע ש ה ל ז ה שום ת ה ב ו ל ה ‪ ,‬גם כ י ל ד ע ת י ח ד ל מ מ נ ה‬
‫אורח‪ ,‬ו ל א ר צ ה ל ה ט ר י ח כ ל פ י מ ע ל ח ל ש נ ו ת ח ט ב ע ‪ ,‬כ י חיש ק ל י ו ת ר ח״ו י ג ר ו ם מ י ת ה‬
‫ל א ש ת ו חלילח‪ ,‬ו מ פ נ י זד‪ .‬גם א נ כ י ל א ב ק ש ת י מ מ נ ו זצ״ל ל ע ו ל ם ל ב ק ש ר ח מ י ם ע ל‬
‫א ש ת י ה ר א ש ו נ ה זצ״ל מ ט ע ם ה נ ״ ל ‪ ,‬ו כ ל שאין ד ו ה ק ה ש ע ה אין ה ש ע ה ד ו ח ק ת ו ו ה ר ב ה‬
‫ר י ו ח ו ה צ ל ה ל פ נ י ו ית״ש‪ ,‬ה ר ו פ א ל ש ב ו ר י ל ב ו ה מ ה ב ש ל ע צ ב ו ת ם הוא יגדור פ ר צ ו ת ם ‪,‬‬
‫‪8‬‬

‫ויבנד‪ ,‬ח ו ר ב ו ת ם ‪ ,‬ו ג ם י ג ו נ ם ו א נ ח ו ת ם וכו׳ א ״ נ ל נ צ ח ‪ .‬מ ש ה ״ ק ס ו פ ר מ פ ״ פ ״ ‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫וממנו הועתק בטעות בספר ״משפדות במברגר״ ירזשליס תשל״ט‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫אמנם בספר שו״ת זכר שמחה הנ״ל מובא שם בהערה למטה ממימורבוך דק״ק פולדא‪,‬‬
‫״שמרת צערלא היתה בת הגאון מו״ה נתן אדלער״‪ ,‬מכל מקום לאו מר בר רב אשי‬
‫חתום על הממימורבוך הנ״ל‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫המכתב הנ״ל של החתם סופר נדפס בכמה מקומות‪ ,‬מהם‪ ,‬בספר ״דרך הנשר״ )תולדות‬
‫מו״ה נתן אדלער(‪ ,‬ובספר ״חוט המשולש״)תולדות ההתם סופר(‪.‬‬

‫‪68‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫וכן בהקדמת הספר ״משנת רבי נתן״ )פרנקפורט דמיין תרכ״ב( כותב שם‬
‫המוציא לאור הגאון בעל נחל אשכול‪ :‬״אמר הצב״א נדרשתי לאשר שאלוני‪ ,‬אנשי‬
‫היל מיקירי ק״ק פפד״מ‪ ,‬להעתיק כל ההגהות ופרושים הנמצאים במסגרת מ ש נ י ו ת‬
‫רבנו נתן אדלער הכהן זצ״ל‪ ,‬להבר מהם הבור שלם ולהוציאם לאור‪ ,‬למען יעמדו‬
‫ימים רבים לזכר עולם למהברם‪ ,‬אשר לא נשאר לו זרע אדם מ ר ב ה א ר ץ ‪ . . .‬״‬
‫ב( הרב מווירצבורג ז״ל היה חתנו של הגאון מו״ה זעקל הנ״ל‪ ,‬ו כ ת ב בהקדמת‬
‫ספרו ״מלאכת שמים״ בהאי ל י ש נ א ‪ :‬״ושם זוגתי הרבנית ח כ מ ת לב בעלת מ ד ו ת‬
‫טובות ומעשים ישרים וטובים מרת קילה תי׳ בת מ״ת הרה״ג מו״ה זעקל ווארמםר‬
‫זללה״ה ואמה הרבנית מרת צערלה זללה״ה היתה מ צ ד אביה מ מ ש ס ה ת הרב ההםיד‬
‫מוהר״ן אדלר הכהן זללה״ה מפסד״מ ואמה היתה בת הרה״ג מו״ה דוד שטרוים‬
‫זללה״ה אב״ד דק״ק פיורדא״‪ ,‬עכ״ל‪ .‬ומעתה מדברי הרב מווירצבורג ז״ל הג״ל‬
‫יוצא מפורש שהגאון מו״ה זעקל היה תתנו של הגאון מו״ה דוד שטרוים‪ ,‬כ י כן כותב‬
‫בפירוש‪ :‬״ואמה ]היינו אמה של מרת צערלה[ היתד‪ .‬בת הרה״ג מו״ה שטרוים״ *‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫ג( הרב מווירצבורג כשמזכיר בםסרו מ ל א כ ת שמים )כלל ט ״ ו בינה ם״ק ב (‬
‫את זקגו )אבי אמו( הגאון מו״ה משה ארי׳ כותב כהאי ל י ש נ א ‪ :‬״ויש בידי ש ר ׳ ת‬
‫בעגין זה מאא׳׳ז הרב מו״ה משה ארי׳ הלוי׳‪ /‬ומדוע כשמזכיר א ת ז ק ג ו ) א ב י תמותו(‬
‫]היינו אבי תמותו לסי דברי ה ק ד מ ת שו״ת זכר ש מ ה ה הג״ל[ הגאון מ ו ״ ה גתן אדלער‬
‫הכהן לא כותב עליו שום תואר כגון ״חו״ז״ וכדומה‪ ,‬מאי ש נ א זקנו זה מזקנו זה ?‬
‫אלא מאי יש להבין מזה שהגאון מו״ה נתן אדלער לא היה זקנו )היינו חמותו מ ר ת‬
‫צערלה לא היתד‪ .‬בת הגאון מו״ה נתן אדלער(‪.‬‬
‫‪5‬‬

‫מססר ‪ (4‬מיותר לומר שגם מ ה ש כ ת ב מ ו ״ ה זעקל‬
‫ש מ ה ה ה נ ״ ל ‪ :‬״וזוגתו מ ר ת קילא בתו של הגאון‬
‫פיורדא״‪ ,‬הוא טעות‪ ,‬כ י זוגתו של הגאון מו״ה‬
‫של הרבני מו״ה פייש כ״ץ התן הגאון מ ו ״ ה דוד‬

‫ולפי דברינו הנזכרים )בהערה‬
‫במברגר הנ״ל בהקדמת שו״ת זכר‬
‫מוה׳ דוד שטרוים זצ״ל האבדק״ק‬
‫נתן אדלער היתד‪ .‬מ ר ת רייכל בתו‬
‫שטרוים א ב ״ ד דק״ק פיורדא‪.‬‬
‫והיות שבםסר ״משסחת במברגר״ )ירושלים תשל״ט( חועתקה בסדר היוחסין‬
‫בלשון אנגלית דף ‪ xiv‬הטעות הנ״ל‪ ,‬כאילו שהגאון מו״ה זעקל ווארמםר ז״ל היה‬
‫התן הגאון מו״ה נתן אדלער הכהן זללח״ח‪ ,‬וספר ״ מ ש פ ח ת במברגר״ הנ״ל ה נ ו מופץ‬
‫בתסוצה מרובה בין מאות צאצאי הרב מווירצבורג זללה״ה‪ ,‬לכן מ צ א ת י לגכון לפרסם‬
‫שזה לא נכון‪ ,‬והאמת כי הגאון מו״ה זעקל ווארמםר זללה״ה היה חתן הגאון מו״ה‬
‫דוד שטרוים זללה״ה א ב ״ ד דק״ק סיורדא‪ ,‬והכל על מקומו יבוא בשלום‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫ומה שכותב הרב מווירצבורג ״ואמה הרבנית מרת צערלה זללה״ה היתד‪ .‬מצד אביה‬
‫ממשפחת הרב החסיד מוהר״ן אדלר הכהן זללה״ה״‪ ,‬הוא כן‪ :‬כי להגאון מו״ה דוד שטרויס‬
‫היה עוד בת בשם קילה )חוץ מ ב ת ו צערלה הנ״ל( ובעלה של מרת קילה היה הרבני‬
‫מו״ה פייש כ״ץ‪ ,‬והגאון מו״ה נתן אדלער הכהן מפפד״מ היה חתנו של הרבני מו״ה‬
‫פייש הנ״ל )דרך הנשר עמוד ו—ז(‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫עיין מלאכת שמים כלל י״ב בינה ם״ק ד׳ וכלל כ״ו בינה ם״ק ג׳ ובשו״ת יד הלוי‬
‫בכמה מקומות‪.‬‬

‫‪69‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫מילואים‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫לעגיז הירושלמי שב״פדי חדש״ או״ח סי׳ לןבח‬
‫)המעין תמוז תשמט עמ׳ ‪(63‬‬
‫כ ת ב מהר״ץ חיות בהגהותיו למסכת מגילה יב ע ״ א וזה ל ש ו נ ו ‪ :‬׳ובמאמר לקיים‬
‫דברי אגרת אראה עוד מאמרים מהירושלמי שחיח נוכח עיני הראשונים ו נ א ב ד מ מ נ ו ‪.‬‬
‫ולדוגמא וכו׳ בפר״ח או״ח סי׳ קק״ח )צ״ל קכה( בשם הירושלמי כל מ י ד א י ת ל י ה‬
‫נדד‪ .‬בבית אסור למיסק לדוכן׳ וכו׳‪.‬‬
‫ולא חתעורר לבדוק בפר״ח‪ ,‬שהיה רואה שהפר״ח לא הביא כך בשם חירושלמי‪.‬‬
‫בוא ודאה בספרו ״דרכי ההוראה״ פרק שני הביא דברי הפר״ח ושם כ ת ב ‪ :‬׳ויש לדבר‬
‫זה שורש בירושל׳ י ובהערה כ ת ב ‪ :‬׳אולי בירושלמי קדשים׳‪.‬‬
‫ובובר במאמרו ״ירושלים הבנויה״‪ ,‬״ירושלים״ של לונץ‪ ,‬כרך שביעי עמ׳ ‪277‬‬
‫הביא אף הוא א ת הפר״ח ואף הוא מביא שחפר״ח הביא בשם הירושלמי‪ .‬ולנכון העיר‬
‫בובר שכל הענין נמצא בברייתא של מם׳ נדה שהו״ל האראוויץ בתוספתא ע ת י ק א‬
‫עמ׳ ‪ .25‬ובסוף ספר ההשלמה לירושלמי הנ״ל העתיק את כל המובאה• מן חסר״ח‬
‫בשם הירושלמי‪ ,‬עיין שם במדור השמטות מהירושלמי אות י‪ .‬בהערה שם רמז לדברי‬
‫בית אסרים ש נ ת ק ש ה להסביר הדבר‪.‬‬
‫ובית אפרים כבר ציין לו ב״דרכי ההוראה״ שהוא בתשובות ״ ב י ת אפרים״ ח ל ק‬
‫או״ח סי׳ ו‪ .‬ומה שביקש ב״ההשלמה״ לבאר את העניין משום שהכהן אבל ואין כ ה ן‬
‫אבל נושא את כפיו‪ ,‬אין הוא נכון כלל שחרי מפורש בפר״ח ש ח ח ש ש הוא ש מ א‬
‫נגע ב נ ד ה !‬

‫ש׳ אברהמסון‬

‫ברצוני להוסיף למאמרי ״ א ר ב ע ה צריכים להודות״ שהופיע בהמעין‪ ,‬ניסן‬
‫תשמ״ט כדלקמן‪:‬‬
‫כותב החפץ חיים זצ״ל פעמיים במאמרו ״ צ פ י ת לישועה״ )הראה לי גיסי היקר‬
‫הרב מ ש ה טורעצקי ש ל י ט ״ א רב דק״ק בלונדון( ו ז ״ ל ‪ :‬וכן בודאי ב ע ת הגאולה‬
‫כשיעברו חים ויוצרך כל אחד להביא קרבן תודה או על חולה שנתרפא וכו׳ )פ״ג‬
‫ד ״ ה ובאמת(‪ ,‬ו ש ו ב ‪ :‬או אם הוא אחד מארבעת שצריכין לתודות‪ ,‬כגון חולד‪ .‬ש נ ת ר פ א‬
‫או שהיה חבוש בבית האסורים וכה״ג‪ ,‬ובזמן המקדש היה צריך להביא קרבן תודה‪,‬‬
‫ועכשיו צריך ללמוד דיני הקרבת התודה‪ ,‬ועיין בסוף שו״ע או״ח ב ה ש מ ט ה ש ם‬
‫שביררנו שם ההנהגה בענין זה‪ ,‬עכ״ל )שם ד ״ ה וע״כ כשאנו אומרים‪ ,‬בהערה(‪.‬‬
‫ובהשמטת )קבלתי באדיבותו של הרב יעקב יהושע זקם שליט״א‪ ,‬נכדו של החפץ‬
‫חיים זצ״ל( כותב חחפץ ח י י ם ‪ :‬וגם לפעמים ש נ ח ל ה ונתרפא והיה מחויב להביא‬
‫קרבן תודה וכידוע שהוא א ח ד מארבעה שצריכין לתודות‪ ,‬ובזמנינו יש לו ל ל מ ו ד‬
‫ע כ ״ פ דיני הקרבת תודה וכו׳‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬

‫אברהם ם׳ אברהם‬
‫‪70‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫נתקבלו במערכת‬
‫מסכת ביכורים—חקר ועיון‪ ,‬כולל המשנה עם פי׳ ר״ש משנץ‪ ,‬תלמוד‬
‫ירושלמי עם פי׳ ר״ש סיריליאו‪ ,‬תלמוד ירושלמי עם הגהות וביאורי‬
‫הגר״א ו״עיטור טפרים״‪ ,‬לקט מראשונים ואחרונים‪ .‬מאת הרב קלמן‬
‫כהנא‪ .‬הוצאת המכון ללימודי המצוות התלויות בארץ‪ .‬ירושלים תשמ״ט‪.‬‬
‫שגי פירושי ר׳ אברהם אבן עזרא לתרי־עשר‪ .‬הפירוש המקובל ע״פ כת״י‬
‫מונטיפיורא ו״שיטה אחרת״ שעדיין לא ראתה אור‪ .‬עם חילופי גירסאות‪,‬‬
‫מראי מקומות‪ ,‬ביאור ומבוא‪ .‬מאת אוריאל טימון‪ .‬כרך ראשון‪ :‬הושע‪,‬‬
‫יואל‪ ,‬עמוט‪ .‬הוצאת אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪ .‬רמת גן תשמ״ט‪.‬‬
‫שוי׳ת חעדור לגר מאת הרב יעקב שטלינגר‪ ,‬אב״ד אלטונא‪ .‬שני כרכים‪.‬‬
‫ברר א‪ :‬שו״ת בנין ציון ושו״ת בנין ציון החדשות‪ .‬טודר מחדש עם‬
‫מבוא‪ ,‬ציוני מקורות ומילואים‪ .‬ברך ב‪ :‬קובץ תשובות חלק ג׳‪ ,‬ליקוטי‬
‫שו״ת‪ ,‬חידושים ומאמרים‪ .‬בעריבת הרב יהודה אהרן הלוי הורוויץ‪.‬‬
‫הוצאת דבר ירושלים‪ ,‬ירושלים תשמ״ט‪.‬‬
‫ספר טהרת הבית חלק ראשון‪ ,‬הלכות נדה עם משמרת הטהרה כולל מקורות‬
‫ההלכה ובירורי דינים‪ ,‬הערות והארות בדברי הפוםקים‪ .‬מאת הרב‬
‫עובדיה יוסף‪ .‬נלוה אליו בטופו קונטרס טהרת הבית הקצר‪ .‬ירושלים‬
‫תשמ״ט‪.‬‬
‫בית אהרן על עניני שבת ומועדים עפ״י סדר מועדי השנה‪ .‬מאת רבי אהרן‬
‫כהן זצ״ל‪ ,‬ראש ישיבת חברון בירושלים ת״ו‪ .‬הביא לדפוס הרב זלמן‬
‫כהן‪ .‬ירושלים תשמ״ט‪.‬‬
‫צפונות במה לצפונות גנזי קדם‪ ,‬מאמרים ומחקרים תורניים‪ ,‬חקר היצירה‬
‫התורנית ותולדות ישראל‪ .‬שנה א׳‪ ,‬גליון ד׳‪ .‬בני ברק‪ ,‬תמוז תשמ״ט‪.‬‬

‫המשתתפים בגליון ז ה ‪:‬‬
‫הרב זאב ויטמן‪ ,‬כפר עציון‪ ,‬גוש עציון‬
‫הרב איתמר ורהפטיג‪ ,‬ארזי הבירה ‪ ,50‬ירושלים‬
‫הרב אברהם נחשון)קופרמן(‪ ,‬גוה דקלים‪ ,‬ד״נ חוף עזה‬
‫פרום׳ אברהם ם׳ אברהם‪ ,‬רח׳ בין וגן ‪ ,86‬ירושלים‬
‫הרב רפאל נ׳ אויערבך‪ ,‬רה׳ קםוטו ‪ ,22‬ירושלים‬
‫‪Zurich,Suisse4,80003‬‬
‫יונה עמנואל‪ ,‬רח׳ צפניה ‪ ,26‬ירושלים‬
‫הרב משה צוריאל‪ ,‬רח׳ בית הלל ‪ ,13‬בגי ברק‬
‫גדלי׳ דניאל באב״ד‪ ,‬רה׳ גבעת שאול ‪ ,17‬ירושלים‬

‫‪71‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בם״ד‬

‫בתחילת השנה‪ ,‬אנו מבקשים מכל קוראי המעין לחדש‬
‫את המנוי על ידי מלוי הטופס בעמ׳ ו ]או להעתיקו[ ולשלחו‬
‫למערכת‪.‬‬
‫המעין‬
‫רח׳ צפניה ‪26‬‬
‫ירושלים ‪95301‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫העורר האחראי‪ :‬יונח עמנואל‪ ,‬דתי צפנית ‪ ,26‬ירושלים‬

‫דפוס צור‪-‬אות‪ ,‬ירושלים‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

⬇ הורדת הקובץ (PDF)