LIBRARY OF A G U D A S C H A B A D
אתר דעת -מכללת הרצוג
נבר־ב
מ
ו
צ
א
ד
1
בתוכן*
א
י ד * *
ו ד*
הועתק והוכנס לאינטרנט
www.hebrewbooks.org
ע״י חיים תשט״ט
ו
ה ח כ ם והרשע בהגדה /הרב א ב ר ה ם קורמן ז״ל
המונח ׳בקע׳ -מר׳ י צ ח ק הישראלי דרך ישייר מקנדיאה
7
ועד החזון איש /י ע ק ב לויננר
אמירת ״ ח ס ל סידור פסח״ בהגדה /הרב עמיחי כ נ ר ת י .
17 . . .
22
ה א ו ת י ו ת המשונות ש ב ת ו ר ה /מ ש ה רוזנווסר
"משונה רעה זו ב כ ת י ב ת ה ובלשונה״ /ד״ר מ ש ה כ״ץ . . . .ו4
43
דרשה לפני ת פ י ל ת מוסף /דרור פ י ק ס ל ר
להוראותיו ש ל ידעת׳ בלשון חכמים /ד״ר נחום מ׳ ברונזניק 48 .
דוגמא לעיון ת ל מ ו ד י בביאור הרלב״ג לתורה /
57
הרב ברוך ברנר והרב כרמיאל כהן
61
אוגקלוס ו ע ק י ל ס /ש ל מ ה במברגר
פירושי לעזי רש״י במילונים הצרפתיים /אברהם מאיר גלאנצר 65
על ספרים וסופריחם
תיקון הקוראים ׳המדוייק׳ -׳איש מצליח׳ /הרב דויד יצחקי
69
עיונים ב׳מעדני ארץ׳ כ ל א י ם -פ א ה /הרב מרדכי עמנואל 75 . . .
ע ל פגישת ה״לשם" ע ם ר׳ ישראל מ ס ל נ ט /הרב נתן קמנצקי 81 .
נתקבלו במערכת /י״ק
בס׳״ד ירושלים ניסן חשס״ו
מנוי שנחי :בישראל 70.- :ש׳יח
91
•
כדך מו גליון ג
•
המחיר 20.-ש״ח
נחוץ לארץ 25.- :דולר
www.daat.ac.il
ת״ד ,16508ירושלים 91164
מ ו ס ד י צ ח ק ברויאר,
אתר דעת -מכללת הרצוג
עורך אחראי)תשכ״ד-תשס״ב( :ר׳ יונה עמנואל זצ׳׳ל
המערכת:
ד״ר שמעון בולנ
הרב שמעון שלמה גולדשמידט
פרופ׳ מרדכי ברויאר
הרב שמעון ויזר
העורך :הרב יואל קטן ,קרית הישיבה ,שעלבים ,ד״נ שמשון 99784
טל׳ ;08-9276664 :פקס ;08-9276639 :דואר אלקטרוניwso@shaalvim.co.il :
למנויים :מוסד יצחק ברויאר ,ת״ד ,16508ירושלים 64וו9
© כל הזכויות שמורות למוסד יצחק ברויאר ,ירושלים
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ה ר ב א ב ר ה ם ק ו ר מ ן ז״ל
החכם והרשע בהגדה
פתיחה
גישות שונות לחכם ולרשע
מה בין החכם לרשע
תשובת בעל ההגדה לרשע
תשובת בעל ההגדח לחכם
פתיחה
1
עורך ההגדה של פסח שילב את הרעיון של ׳ארבעה בנים׳ בתוך נוסח ההגדה.
כהקדמה לקטע זה הוא מתחיל בברכה לקב״ה:
2
ברוך המקום ,ברוך הוא .ברוך שנתן תוךה לעמו ישראל ,ברוך הוא .כנגד
אךבעח בנים דברה תוךה .אחד חכם ,ואחד רשע ,ואחד תם ,ואחד שאינו
יודע לשאול.
3
ח׳חכם׳ וה׳רשע׳ הם אלו שלפי התורה אנו מנהלים עמם דרשיח של שאלות
ותשובות .לגבי החכם מנוסחת בתורה שאלה קצרה אך כוללת ,ובצידה תשובה
מפורטת וארוכה :
4
כי יעאלך בנך מחר לאמ־ר מה העדית והדוקים והמשפטים אשר צוד .ה׳ אלקינו
אתכם :ואמרת לבנך עבדים היינו לפךעיה ?מצרים ויוציאנו ה׳ ממצרים ביד
חזקה :ויתן ה׳ אותת ומ'?תים}דילים וךעים ?מ?ךים בפךעיה ו?כל ביתו לעינינו:
1
2
3
4
המאמר נערך מחדש ע״י מחברו ז״ל סמוך לפטירתו)ט׳ אדר תשס״א( ,והוא נמסר לפירסום
ב׳המעין׳ ע״י משפחתו במלאת חמש שנים להסתלקותו :הוא מבוסס על נספח ד בספרו ׳יהודי
מיהו מהו׳ )ת״א תשל״ד( עמ׳ 433ואילך ,עם הוספות ושינויים רבים )כמה מהם מאת
העורך(.
מעין ברכת התורה ,כפי שמוזכר בברכות יא ,ב .וכך מסביר בעל שיבולי הלקט ,ראה הגדה
של פסח ״תורת חיים״ ,הוצאת מוסד הרב קוק.
נראה שבעל ההגדה תופס את מושג החכם כהיפוכו של העצל ,כדברי הפסוק ״לך אל נמלה
עצל ראה דרכיה וחכם״ )משלי ו ,ו( :כלומר החכם הוא האדם הפעיל ,היוצר והבונה .היום
מקובל ש׳חכם׳ הוא אדם בעל יכולת שכלית גבוהה ,בלי קשר למעשיו בפועל.
דברים ו ,כ-כה.
המעין .ניס! תשס״ו ותו ,גו
www.daat.ac.il
|
1
אתר דעת -מכללת הרצוג
ואותנו הוציא משם למען הביא אתנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע
לאלתינו :ויצרנו ה׳ לעשות את כל החקים האלה ליךאה את ה׳ אליקינו לטוב
לנו כל הימים לחייתבו כהיום הזה :וצךקןה תהיה לנו כי נשמר לעשות את כל
המצור .הזאת לפני ה׳ אליקינו כאשר צרנו.
5
לגבי הרשע מנוסחת שאלה קצרה ותשובה קצרה בצידה :
ןהיה כי ייאמרו אליכם ?ניכם מה העבידה הזאת לכם :ואמרתם זבח פסח הוא
לה אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל
ויקד העם וישתחוו״.
,
כבר ראשוני הפרשנים התלבטו בשאלה ,מדוע הבדלי ניסוח קלים בטקסטים הנ״ל
גורמים לאחד האומרים להיקרא ׳חכם׳ ולשני ׳רשע׳ :האחד שואל ״מה העדית?״
והשני שואל ״מד .הע^ךה?״ ,האחד אומר ״אתכם״ והשני אומר ״לכם״; האם הבדלים
אלו מצדיקים לקרוא לראשון ׳חכם׳ ולשני ׳רשע׳?
ג י ש ו ת ש ו נ ו ת ל ח כ ם ולרשע
6
היו שהסבירו את המילה ״אתכם״ כריבוי של ״את״ במובן של ״עם״ ; כלומר,
אין במילה ״אתכם״ הוצאת עצמו מהכלל ,אלא להיפך ,הכללת עצמו עם הכלל .גם
רש״י ,רשב״ם ,הרוקח ועוד מפרשים ,סוברים שבאומרו ״אתכם״ במקום ״אותנו״
לא הוציא עצמו מהכלל ,היות וקודם לכן אמר ״ה׳ אליקינו״ ,ו״או]כם״ בא רק לציין
את העובדה שהציווי הישיר היה לאבותינו .היעב״ץ הציע לקרוא במקום ״אסכם״
— ״אותכם״ ,כפי שאמרו חז״ל ״בכל מקום שכתוב אותכם״ הרי זה אני ואתכם״ ,
כלומר ,כולל עצמו עם האחרים; אמנם בתורה כתוב ״אחכם״ ולא ״אותכם״ .
המכילתא יוצאת מהחנחה שכוונת החכם לומר ״אותנו״:
7
8
9
כי ישאלף בנך מחר לאנ*ר מה העד־ת ןהחקים והמשפטים אשר צוד .ה׳ אליקינו
אתכם .נמצאת אומר ארבעה בנים הם ,אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד
שאינו יודע לשאול .חכם מה הוא אומר ,מה העדות והחוקים והמשפטים אשר
צוד .ה׳ אלקינו אותנו ,אף אתה פתח לו בהלכות הפסח ,אין מפטירין אחר
הפסח אפיקומן .רשע מה הוא אומר ,מה העבדה הזאת לכם ,לכם ולא לו! ולפי
שהוציא את עצמו מן הכלל וכפר בעיקר ,אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו
5
6
7
8
9
2
שמות יב ,כו־כז.
כמו ״ודה רעה את)-עם( אחיו בצאן״ )בראשית לז ,ב(.
ראה סוטה לד ,א ,ורש״י ומהרש״א במקום)וראה את הגירסא ב״עין יעקב״(.
בכל המקורות הגירםא בהגדה היא ״אתכם״ ,עי׳ בירושלמי כפשוטו על פסחים פ״י ה״ד.
מכילתא דרבי ישמעאל פרשת בא מם׳ דפסחא פרשה יח.
המעין .ניסן תשס״ו ומו .גן
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בעבור זה עשה ה׳ לי בצאתי ממצךים ,לי ולא לך ,אילו היית שם לא היית
נגאל…
10
גם הירושלמי מהליף את המלה ״אתכם״ ב״אותנו״:
תני ר׳ חייא ,כנגד ארבעה בנים דיברה תורה ,בן חכם בן רשע בן טיפש בן
שאינו יודע לשאול .כן חכם מהו אומר ,מה העדות והחקים והמשפטים אשר
צוד .ה׳ אלקינו אותנו ,אף אתה אמור לו בחזק יד הוציאנו ה׳ ממצרים מבית
עבדים .כן רשע מהו אומר ,מה העבידה הזאת לכם ,מה הטורח הזה שאתם
מטריחין עלינו בכל שנה ושנה? מכיוון שהוציא את עצמו מן הכלל אף אתה
אמור לו בעבור זה עשה ה׳ לי בצאתי ממצרים ,לי עשה ,לאותו האיש לא
עשה ,אילו היה אותו האיש במצרים לא היה ראוי להיגאל משם לעולם…
הן בעל ההגדה ,הן המכילתא והן הירושלמי נותנים תשובות שונות מאלו שהתורה
נתנה לשאלות של החכם והרשע; הם מעדיפים כתשובה לרשע את הפסוק ״בעבור
זה עשה ה׳ לי בצאתי ממצרים״ ,התשובה ששמה התורה בפי אביו של מי שאינו יודע
לשאול!
מ ה כ י ן ה ח כ ם לרשע
ניתוח מפורט של פסוקי התורה אכן יחייב להגיע למסקנה שפרשה אחת מדברת
בחכם ופרשה אחרת מדברת ברשע .התורה מאפיינת שני סוגי בנים ,שדבריהם
מעידים על תוכנם הפנימי .ההבדל המהותי בין החכם לרשע נעוץ באופן השאלה:
החכם שואל על מנת לדעת ,והרשע מגיע עם ״משנה סדורה״ של התנגדות ,ואין הוא
מתכוון כלל לשמוע את התשובה .הוא שואל על מנת לקנטר ,ושלא על מנת לקיים.
התורה ממקמת את שאלת החכם בזמן עתיד ,״כי ישאלך ב?ף מחר״ ,היות ומיד
עם יציאת מצרים היה ברור מדוע מקיימים את מצוות הפסח ולא היה מקום לשאלות;
לעומת זאת הרשע החל לערער על כל העניין של עבודת ה׳ מיד לאחר יציאת מצרים.
מדוע שינו חכמים את התשובה שנתנה התורה ל׳חכם׳ ול׳רשע׳? נראה לומר,
שהתורה לא התכוונה לתת לנו טקסט מוכן מראש אותו יש לומר או להקריא בפני
החכם והרשע; התורה התכוונה לתת לנו קווים מנחים כיצד לענות לשני סוגי
השואלים האלו .כתשובה לחכם יש להיכנס לכל פרטי הדינים והעניינים שקשורים
לפסח ,מבחינת ״יעזמע חכם ויוסף לקח ,ונבון תחבלות יקנה״ )משלי א ,ה( ,לעומת
זאת לגבי הרשע הורתה לנו התורה לא להרחיב עמו את הדיבור ,אלא לתת לו
תשובה קצרה והחלטית .היות והרשע רוצה להתווכח ולא ללמוד ,לכן נותנים לו
תשובה פסקנית ״זבח פסה הוא לה׳״ — זוהי חובה ,ואין מקום לויכוחי סרק.
10
פסחים פ״י ה״ד.
המעין .ניסן תשס״ו ומו ,גו
www.daat.ac.il
|
3
אתר דעת -מכללת הרצוג
מתוך דיוק הפסוקים העלה הגר״א שלבן הרשע אין להשיב כלל — ״ואמרתם״
אמרה התורה ,לקהל הרחב; אבל לשאלות שאר הבנים יש לתת תשובה אישית:
לשאלת החכם נאמר ״ואמךוז ל מ ך /וכן לשאלת התם נאמר ״ןאמךת אליו׳/
ולשאינו יודע לשאול נאמר ״ןהגךת לבנך״.
ת ש ו ב ת כ ע ל ההגדה לרשע
בתורה מנוסחת שאלת הרשע והתשובה בלשון ׳רבים נוכח /כלומר דו־שיח בין
׳רבים׳ ל-רבים /דרשיח קצר וחד בין שתי קבוצות מעומתות .לעומת זאת בעל
ההגדה ניסח את דבריו כ״רב־שיח״ ,בעל מספר רבדים:
• חדוכר שאומר את דבריו לקהל עוכדי ה׳ שמקיימים את מצוות הפסח.
• הרשע אליו מתייחסים בלשון נסתר.
• בעל ההגדה הפונה לדובר ואומר לו כיצד לפנות באופן אישי לרשע.
מדוע הפך בעל ההגדה את התשובה החדה לרשע ,לטקסט מורכב בעל מספר
רבדים? נראה לומר שבעל ההגדה שינה את סגנון התשובה לרשע בגלל שמדובר
בתקופה היסטורית שונה :בהגדה של חז״ל מדובר ברשע בעל אידיאולוגיה
הלניסטית ,מדובר ברשע שכבר יצא מחוץ לגדר ,ובעצם אין הוא נוכח כדי לקבל
תשובה .בעל ההגדה מתעלם מן הרשע ,ובעצם אינו נותן לו תשובה ישירה או עקיפה
במהלך דבריו לקהל עובדי ה׳ .התשובה לקהל עובדי ה׳ נאמרת לצורך בידול בינם
לבין הרשע ,הם ניצלו והוא לא היה ניצל .לעומת זאת מצור .בעל ההגדה לדובר
להשיב גם לרשע עצמו ברמה האישית ,בחינת ״…וחשב מחשבות לבלתי ידה ממנו
נ ך ח ״ .בעל ההגדה בעצם ממליץ לנו מחד לבודד את הרשע לבל יושפעו ממנו
אחרים ,ומאידך — לנסות ולהידבר איתו ,״ואף אתה הקהה את שניו ואמיר לו״ ,הקהה
את טיעוניו והסבר לו שעזיבת דרך ה׳ גורמת לו להישאר ב״מצרים״ ,בעבדות
רוחנית.
״
ת ש ו כ ת כ ע ל ההגדה ל ח כ ם
תשובת בעל ההגדה לחכם שונה מתשובת התורה לחכם .בעל ההגדה והמכילתא
הדגישו שעל שאלת חכם יש להשיב בכל דור ודור בלשונו ובסגנונו ; ״ואף אתה
אמור לו כהלכות הפסח״ ,אלו הכתובות בתורה ואלו שנמסרו בתושבע״פ.
12
11
12
4
שמ״ב יד ,יד.
ואולי זו היתה כוונת מדרש ״לקח טוב״ שמות יג ,ח :״כנגד ארבעה בנים דברה תורה ,אחד
חכם …לכל אחד ואחד נתנה תורה דרך להשיב כפי עניינו ,שהרי העולם נברא בארבע מידות
בני אדם…״ — לכל בן לפי מידתו ,וגם לכל מידה כפי עניינה.
המעין .ניסן תשס״ו ומד .גו
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ההכ&
הרשע
כותרת השאלה
כי י^אלך בנך מחר לאמר
כותרת השאלה
והיה כי ייאמרו אליכם
בניכם
ההבדל
החכם שואל.
הרשע אינו שואל אלא אומר.
החכם פוגה בלשון יחיד אל
אביו.
הרשע אינו פונה כיחיד ,אלא
כקבוצת בנים אל קבוצה
אחרת ,קבוצת ההורים.
השאלה
מה העדית והדוקים
והמשפטים אשר ציה ה׳
אלקינו אחכם?
השאלה
מה העביךה הזאת
לכם?
ההבדל
החכה שואל מה יש לעשות.
הרשע שואל מה הסיבה למה
שאתם עושים.
החכה מזכיר את שם ה׳ כמקור
לציווי.
הרשע שואל שאלה מיתממת,
כאילו אינו יודע במה מדובר.
כ ו ת ר ת התשובה
ואמרת לבנך
כותרת התשובה
ואמרתם
ההבדל
לחכם התשובה נאמרת בלשון
יחיד ,מאב לבנו.
לרשע התשובה נאמרת בלשון
רבים ,הקבוצה מסבירה מה היא
עושה.
התשובה
עבךים היינו לפךעיה
במצרים ויוציאנו ה׳
ממצרים מ ד חזקה :ויתן ה׳
אותת ומפתים גדילים
וךעים במצרים ?פרעה
ובכל ביתו לעינינו :ואותנו
הוציא משם למען הביא
אתנו לתת לנו את הארץ
אשר נשבע לאביתינו :ויצונו
ה׳ לעשות את כל החקים
האלה ליךאה את ה׳ אלקינו
לטוב לנו כל ה^מים לחייתנו
?היום הזה :ו?ךקה תהיה לנו
כי נשמר לעשות את כל
המצוד ,הזאת לפני ה׳ ולקינו
כאשר צונו״.
התשובה
זבח פסח הוא לה׳ אשר
פסח על בתי בני
ישראל במצרים בנגפו
את מצרים ןאת בתינו
הציל ,ויקד הץם
וישתחוו״.
ההבדל
לחכם תשובה הכוללת הן את
הסיבה והן את המטרה של קיום
המצוות.
לרשע תשובה היסטורית על
הצלת עם ישראל ,כדי שגם
הוא יוכל להבין את המשמעות
הקיומית של הצלת בני ישראל.
המעין .ניסן תשס״ו ובור .גן
www.daat.ac.il
5
אתר דעת -מכללת הרצוג
מדוע בחרו חז״ל להדגיש כתשובה לחכם ״אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן״? 13
אנו מוצאים בחן״ל שתי גישות לגבי החשיבות ההדדית בין קיום המצוות ובין תלמוד
תורה .גישה אחת אומרת ״ותלמוד תורה כנגד כולן״ ,והגישה השנייה אומרת ״לא
המדרש עיקר אלא המעשה״ .שתי הגישות אינן נוגדות זו את זו אלא משלימות זו
את זו ,לפעמים ראויה הגישה האחת ולפעמים ראויה הגישה השנית .לחכם מדגישה
התורה ״לא המדרש עיקר אלא המעשה״ כמשקל נגד לטענתו של הרשע ״מה
העבודה…״ ,שמשמעה מה הצורך במצוות המעשיות־ ,התשובה היא שהדקדוק במצוות
וקיומן לכל פרטיהן הם התכלית הראויה לאדם.
14
15
בתקופת חז״ל קיבלה הדגשה זו משקל יתר ,כאשר היו שהחלו להכהיש את המקור
האלוקי של מצוות התורה .מנסחי ההגדה לא יכלו למצוא תשובה ניצחת יותר מזו
שנתנו :אכילת אפיקומן בסדר ליל פסח אין לה דבר עם האכילה עצמה ,כי הוא נאכל
על השובע ,כשאדם אינו רעב עוד; במצווה זו בא לידי ביטוי המאמר של רבי יוסי
״וכל מעשיך יהיו לשם שמים״ .אין זו ״עבודה״ ,אלא זכר לקיום מצוות ה׳ של
אכילת קרבן פ ס ח .
16
17
13
14
15
16
17
6
מעניין לציין שאופן ההגייה של התיבה אפיקומן אינו ברור :ב״הגדה שלמה״ של הרב כשר
עמ׳ 192מובאות שמונה צורות הגייה שונות!
פאה פ״א מ״א .בירושלמי על משנה זו מובא ״ואפילו כל מצוותיה של תורה אינן שוות לדבר
אחד של תורה״ ,במדרש שוחר טוב )יז ,ח( :״גדולה תורה מן המצוות ,שמצווה בפני תורה
כנר בפני חמה״ ,ובקהלת זוטא )עמ׳ :(94״כשם שיש יתרון לאור מפני החושד כר יתרון
דברי תורה על דברי המצוות״.
אבות פ״א משנה יז .וכן נאמר ״גדול שימושה של תורה יותר מלימודה״ )ברכות ז ,ב(.
בגמרא)קידושין מ ,ב( מובא דיון מפורש בעניין :״וכבר היו ר׳ טרפון וזקנים מסובין בעליית
בית נתזה בלוד .נשאלה שאלה זו בפניהם תלמוד גדול או מעשה גדול? נענה רבי טרפון
ואמר מעשה גדול ,נענה רבי עקיבא ואמר תלמוד גדול ,נענו כולם ואמרו תלמוד גדול
שהתלמוד מביא לידי מעשה״ .חשיבות הלימוד נובעת מכר שהוא מביא לידי מעשה ,כדברי
רש״י ״מי נתלה במין קטן נתלה בגדול״.
רמב״ם ראה במאמר זה חשיבות עליונה ודיוק מופלא ,עד שאמר על מאמר זה ״שהוא נאמר
בכוח אלוקי בלי שום ספק״ )שמונה פרקים פרק ה(.
״…משל לשני בני אדם שצלו את פסחיהם ,אחד אכלו לשום מצווה ואחד אכלו לשום אכילה
גסה״! בתחילת הדיון בגמרא הוגדר הראשון בצדיק והשני כרשע .אולם מסקנת הגמרא היא
שהוא אינו רשע ,אד אין זאת מצוה מן המובחר.
המעין ,ניסן תשס״ו ומד .גו
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
יעקב לוינגר
המונח יבקע׳
מ ר י י צ ח ק ה י ש ר א ל י ד ר ך ישייר מ ק נ ד י א ה ו ע ד החזון א י ש
.״׳וכבר עשו לוח הבקעים ,וקראו לחצי אלכסון כל הבקע ,וחילקוהו למאת
אלף ,וכל בקע נערך נגד כל הבקע לפי מידת המעלות ,ועל כל מעלה ומעלה
ערכו ערך המידה בכמות האורך של הבקע נגד כל הבקע׳…
)חזון איש או״ח קונטרס על קידוש החודש סי׳ קטו אות ב(
בכתבים העוסקים בחישובי קידוש החודש ,ובחישובים אחרים המובאים בכתבי
המפרשים והפוסקים ,נפגשים לעיתים קרובות במונח ׳בקע׳ .רבי יצחק הישראלי
הוא שטבע את המונח העברי הזה ,כתרגום השם הערבי ג׳יב )-
2
1
) • ; V " – .במונה
זה כינו המדענים הערבים הקדמונים את הפונקציה הטריגונומטרית הנקראת היום
3
4
סינוס) .sinus) -משמעה של מילה זו בערבית :׳סדק ,חתך)בהלוק לכיס ולהכנסת
1
בספרו יסוד עולם משנת ה״א ע׳) ,(1310מהדורת ברלין תר״ח .משם הועתק )בהשמטת
המבוא החשוב בגרמנית( גם לאוסף ספרי התכונה היהודיים ׳פועל השם׳ כיד שני)מהדורה
שניה בני ברק תשנ״ח( ,שההדיר)בעילום שמו בשער הספר — אבל אישר את פרסום שמו
כעת( הרב ליפא דב ויינטרויב מבני ברק .ר״י ישראלי היה בן טולידו ,תלמידו ומקורבו של
הרא״ש .הספר חובר במצוותו של הרא״ש ולכבודו)כמפורש במאמר רביעי פרק יח ,עמ׳ 35
טור :(2ראוי לציין שהרא״ש הגיע לספרד רק חמש שנים קודם ]ראה גם במבוא לשו״ת
זכרון יהודה לר״י בן הרא״ש מהד׳ מכון שלמה אומן)ירושלים תשם״ה( עמ׳ 24ואילך .אני
מודה לערן רביב על הערותיו למאמר זה[.
הג׳ימ״ל הפתוחה הגויה כמו במילים ג׳יפ ,ג׳ורג׳ וכוי ,והבי״ת נהגית כאילו דגושה בדגש
קל .הסימן מעל לאות השניה הוא סימן השווא הנח בערבית ]את המידע המתייחס ללשון
הערבית קיבלתי מד״ר אורי מלמד מהאקדמיה ללשון עברית ,ירושלים[.
התרגום ללטינית של המושג הזה נעשה במאה האחרונה לאלף השישי)אמצע המאה הי״ב
למניינם( .ראה דיון נרחב וממצה אצל פרופ׳ גד בךעמי צרפתי ,מונחי המתמטיקה בספרות
המדעית העברית של ימי־הביניים )ירושלים תשכ״ט( סעיף 152עמ׳ 108-107וסעיף 273
עמ׳ .220-218גב״ע צרפתי )שנפטר לאחרונה ,ז״ל( מסביר בין היתר שהמונח יבקע׳
)במשמעות סינוס( מקביל למונחים ׳מיתר מחוצה׳ של ר׳ אברהם בר חייא ו׳חצי מיתר׳ של
ר׳ אברהם אבן עזרא )שם עמ׳ .(218לא באתי כאן לחזור על דבריו ,אלא להמחיש את
הממצאים באיורים ,ולהאיר את הקשריהם העכשוויים.
4
המונח הערבי ג׳יב עבור הםינום הושאל משפה שאינה שמית ,הםנסקריטית)-השפה ההודית
האינדו־אירופאית העתיקה ,שם צורת המונח הייתה – jya-ardhמיתר־חצי ,ומקוצר jiva־
מיתר( .בראשונה נהגתה אצל הערבים בדומה להגייתה בסנסקריטית ג׳יב ,אבל במרוצת
2
3
המעין ,ניסן תשס״ו ומו .גן
www.daat.ac.il
7
אתר דעת -מכללת הרצוג
6
5
הראש( ,כיס של מעות ,חיק׳ ועוד .
מהכתוב ׳בקע לגלגלת — מחצית השקל בשקל הקדש…׳)שמות לח ,כו( מתברר
7
שמשמעות המילה בקע היא ׳משקל מחצית השקל׳ .שם זה נגזר מן השורש בק״ע,
8
שמובנו)בבניין קל( ׳חצה)לשני חצאים( ,שבר ,חלק ,סדק ,חרץ ,חתך׳ ,כפי שמצינו
לדוגמה בפסוק ׳ויבקעו המים׳)שמות יד ,כא(.
9
בחירת המילה בקע בעברית לפונקציה סינוס הייתה מוצלחת ביותר
10
מכמה
סיבות:
א .הפונקציה הטריגונומטרית sin Aהיא היחס בין שתי צלעות במשולש ישר־
הזווית , A B Cכלומר היחס a/cבין הניצב aמול הזווית שבקודקוד Aלבין היתר .c
11
הזווית הישרה נמצאת בקדקוד ) cראה תרשים . (1
ערכה של הפונקציה סינוס נע תמיד בין הגבולות
1
< A
– s i nאלה דומים)פרט לערכים הגבוליים(
למנה של שבר אמיתי ,והדבר תואם את משמעותו
12
העיקרית של השם ב ק ע .
ב .הוראות בקע ׳מטבע קטן׳ או ׳אבן־משקל קטנה׳
רומזת להוראת ג׳ייב הערבית — ׳כים של מעות׳.
תרשים 1
הזמן ייחסו)המתרגמים?( מילה זו ,כנראה בטעות ,למילה הערבית עם הכתיב הזהה אבל
הניקוד השונה :ג׳יב)־סדק ,חתך ,חיק וכוי( הנ״ל .מובן מוטעה זה תורגם בלטינית ^,sinus
מילה שמשמעה ׳עקומה ,קשת ,קפל ,מפרץ בים ,חיק ,שד׳)גב״ע צרפתי(.
אולי בגלל החריץ שבראש קופסות מעות.
5
ראה את מובני המילה הערבית ג׳יב במילון הלשון העברית של אליעזר בן־יהודה ערך
6
בקע )עמ׳ 594טור 2הערה .(2גב״ע צרפתי השיג בספרו הנ״ל )קטע 273עמוד 220
הערה (10על אחדים מההסברים שם )כנראה בגלל היעדר איזכור המקור הםנסקריטי של
המונח( .המילונים הערביים המצויים בימינו מביאים לרוב רק את המשמעויות :כים pocket -
) sinusnראה כר לדוגמה באתר באינטרנט של המילון המקוון ערבית־אנגלית:
.(http://dictionary.sakhr.com/
כך גם אצל רש״י על אתר .וראה אצל אבן־שושן ,המילון החדש )ירושלים תשכ״ט( ערך
7
בקע ,ושם תמונה של אבךמשקל שנמצאה בחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל ,ועליה
הכיתוב ׳בקע׳ בכתב עברי עתיק.
ראה ערך בקע במילוניהם של בריהודה ,מילון הלשון העברית• .אבךשושן ,המילון החדש
8
)וגם בקונקורדנציה החדשה שלו לתנ״ך(; בהט־מישור ,מילון ההווה.
לציון הפונקציה קוסינוס הנהיג ר״י הישראלי את המונח תשלום־בקע ,היינו בקע הזווית
9
,כלומר :תשלום־בקע של
x
90(cosx=sin
מעלות
אותה ל־)90שכן[ ,
זווית נתונה -בקע של תשעים מעלות מינוס אותה זווית.
הערתו של פרופ׳ צרפתי )שם ,בעמי :(220׳ראויה הייתה המילה ]בקע[ לשמש במינוח
10
המתמטי העברי של היום ,במקום תעתיק המילה הלאטינית שהייתה לידתה בטעות/
נתונים אחדים על ההיסטוריה של הפונקציות הטריגונומטריות נלקחו מאתר האינטרנט:
11
.http://alephO.clarku.edu/~djoyce/java/trig/sines.html
12אבל בהיות הםינום בדיד כלל )פרט למקרים פרטיים — ראה להלן( מספר אירציונלי ,אין
8
המעין ,ניסן תשס״ו וכור .גן
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
13
ג .המונח בקע מזכיר את גרף הפונקציה סינוס :גל עם הר ובקעה)ראה תרשים . (2
x) Yבךךינים( :Y = sin x
ד
00
•*1
תרשים 2
14
ד .ובעיקר :המונח בקע מבטא שמדובר בקטע הישר ,BCחציו של המיתר
) BE (chord-הידוע ,השייך לקשת ) B D Eראה תרשים .(3בכך מתרגם המונח
העברי בקע אל־נכון את מובניהם הן של המקור הסנסקריטי)־חצי־מיתר( ,הן של
התרגום)השגוי( הערבי)־חריץ ,חתך( ,והן של המשמעות המתמטית)־שבר( של
המילה.
15
16
תרשים 3
13
14
15
16
ab=ad=ae=1
הוא המנה של שבר במובן הצר של המילה )כי כל שבר הוא מספר רציונלי לפי הגדרתו(,
אלא המינוס מהווה את המנה של היחס ] [ratio -בין שני גדלים)הערת פרופ׳ עלי מרצבך(.
במילים אחרות :כל אימת שהניצב הנגדי או היתר הם מספרים שלמים — המנה היא ״שבר״,
וכל אימת שאחד מהם אירציונלי — מדובר ב״יחם״ )ניסוח ד״ר בנימין ברוין(.
לא מצאתי את ההסבר הזה למונח בקע במקום אחר ,והוא הסבר חריג במקצת )הערת בני
אביגדור( ,כי הקדמונים קובעי המונח טרם עסקו בתיאור גרפי של הפונקציות; והבאתיו רק
לסבר את האוזן לפי מושגינו העכשוויים .התיאור הגרפי של פונקציות התחיל עם הפילוסוף
והמתמטיקאי הצרפתי. ( D e s c a r t e s(1650-1596
לדעת פרופ׳ גב״ע צרפתי)במכתבו אלי מהי (4.4.05הנמקה זו של בחירת המונח בקע היא
היחידה הראויה להימנות.
מידת המיתר כפונקציה של הזווית בקדקוד aהייתה ידועה ומפורסמת מהאלמגסט )ראה
להלן( ,ומשם היא הגיעה גם לידיעת ההודים ששינו את הצגתה לפונקציית סינוס.
אבל ראה ראה הערה 12לעיל.
המעין .ניסן תשס״ו ומר .גן
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
כבר היוונים הקדמונים הכירו את הפונקציות הטריגונומטריות ,אבל ביטאו אותן
בצורה שונה במקצת מדרכנו בטריגונומטריה המודרנית .הם ערכו לוחות לגודל
המיתר BEכפונקציה של הזווית a2בקדקוד 3) Aראה תרשים
לעיל( וקראו
17
לפונקציה זו -chordמיתר .לוהות מעין אלה אפשר לראות בספר האלמגםט לתוכן
היווני הגדול תלמי ) (Ptoiemaeus Claudius-מאלכסנדריה שבמצרים ,שחובה
18
בתקופת התנאים .
עיון בתרשים 3לעיל מראה כי
(
המיתר
) -הוא מחצית
פונקציה chordמתייחסת לזווית
2
a
sin a – BE
A
שבקדקוד
־)
a2(chord
.רואים בעליל:
בקע )של הזווית ( a־ מחצית המיתר )של הזווית הכפולה .a2
19
התוכן הערבי אל־בתאני ,שהשפיע רבות על הרמב״ם ,ערך בהשראה הודית קרוב
לשנת ד״א תר״מ) (880את לוח הסינוםים-הבקעים הקדום ביותר שבידינו ,וקרא את
הפונקציה החדשה כשמה בםנםקריטית ,כפי שכבר הוסבר לעיל .גם תוכנים ומתמטיקאים
20
יהודים ,ביניהם תלמידי חכמים רבים ,ערכו לותות סינוסים וקראו להם לוחות ב ק ע י ם ,
17ערכי פונקציית המיתר־ chordניתנים שם במעגל־יחידה שרדיוסו ,60בשברים בשיטת
) sexagesimalsשיטת השישים( ,היינו בשברים שמכני איבריהם הם ,60בחזקות עולות.
לדוגמה :אנו מוצאים באלמגסט את ערך המיתר ,בשלושה איברים בשיטת השישים:
chord 40° – 41; 2/60. 33/60 = 41; 2, 33
נתמיר את ערך המיתר הזה למספר עשרוני ,כשמעגל־היחידה :1-
chord 40° = 41.0425/60 = 0.6840416
מכאן שלפי לוח האלמגםט ,אחרי ההתמרה המתאימה ,סינוס של מחצית הזווית ,40°יהיה
שווה למחציתו של המיתר :0.6840416
sin 20° = 0.3420208
בלוחות המודרניים המדוייקים אנו מוצאים:
sin 20° = 0.3420201
18קרוב לשנת 150למניינם .שם בפרק ) 1רומית( :11 ,במהדורת המקור היווני.Heiberg 1,48 :
בתרגומו לאנגלית של G. J. Toomer, Ptolemy's Almagest, Princeton University Press,
. p,1998.57
19החכם ההתי אךליבסה הזקן) (Aryabhata the Elder, 476-550הגדיר כנראה לראשונה את
הפונקציה סינוס בספרו ארייבטייה ) (Aryabhatiyaשחובר קרוב לשנת 499למניינם ואבד
בינתיים.
20בנוסף ליש״ר — אילם )אמשטרדם ,שפ״ט( ,ראיתי לוחות בקעים — בשם זה — בספריס
הקדומים הבאים:
• ספר עמודי שמים לר׳ ברור שיק משקלאוו)תלמיד הגר״א ,דיין ורופא ,ברלין תקל״ז(.
• ספר קנה המידה לר׳ ברור שיק משקלאוו)מהדורה ראשונה ,פראג תקמ״ד — לא ראיתיה:
מהדורה שניה ,שקלאוו תקנ״א(; ראה על הלוח הזה בהערה 27להלן .זהו לוח עם 7ספרות
משמעותיות לערכי הסינום)לעומת 5בלוחות האחרים( ,והוא לא הועתק מלוחו של יש״ר
אלא כנראה מספר אנגלי בן זמנו)המחבר למד רפואה באנגליה — ראה בערכו ,Schick
Bamchבאנציקלופדיה יודאיקה ,באנגלית(.
2
׳
10
המעין .ניסן תשס״ו ומו .גו
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
2 2
21
בהם היש״ר מקנדיאה בספרו ׳ספר אילם — גבורות ד ״ ,ובדור שלפנינו החזון
23
איש בהיבורו ׳קונטרס על קידוש החודש׳ .לוחות הסינום הישנים נערכו לרוב לפני
הנהגת הצגת הםינוםים בשברים עשרוניים ,וערכי הםינוסים ,עם 5מקומות אחרי
הנקודה העשרונית ,מוכפלים בהם ב־ ,100.000והם מוצגים כמספרים שלמים .כך
הדבר בלוחו של יש״ר מקנדיאה ,וכך גם בזה של החזון איש שהעתיק את לוחו
24
בעיקר מלוח ז ה .
אולם תקלה מצערת קרתה בלוח הבקעים של החזון איש :לוחו הועתק ממהדורה
25
לא־מתוקנת של ׳ספר אילם׳ ,וכך הוא מופץ עד היום במהדורות אחדות של ספרי
21
22
23
24
25
• ספר איל משולש לרבי אליהו מווילנא )וילנא והוראדנא תקצ״ד :הספר נדפס שנים רבות
אחרי מותו של הגר״א ,ואת הלוח שבו ערך כנראה מהדיר הספר ר׳ שמואל מלוקניק(.
נדמה שערכי הבקעים הועתקו מלוח ללוח בסדר הזה :אילם)אמשטרדם שפ״ט ,ואינני יודע
את מקורו( >-עמודי שמים)תקל״ז( >-איל משולש)תקצ״ד( >-אילם)אדעםא ,תרכ״ד(
> חזון איש )תשי״א( .וראה להלן בנספח 4לוח השוואה לטעויות בלוחות הבקעים.הרב יוסף שלמה רופא דלמדיגו ) ,(Delmedigo, 1591-1655יליד האי כרתים ,בין היתר
תלמידו )בגיל (!15באסטרונומיה ומתמטיקה של התוכן הגדול גלילאו)Galileo Galilei,
(1564-1642באוניברסיטת פדוואה שבאיטליה .מצבתו עומדת עד היום בבית העלמין היהודי
הישן בפראג ,שם נפטר.
מהדורה ראשונה :אמשטרדם שפ״ט) ,(1629בדפוס מנשה בן ישראל .השם אילם ע״פ הפסוק
)שמות טו ,כז( ויבאו אילמה ושם שתים עשרה עינת מים ושבעים תמרים ולחנו שם על המים.
הספר נפתח בשתים עשרה שאלות עמוקות ,הלוא הן שתים עשרה עינות המים .בעקבותיהן
באות שבעים שאלות ממוקדות יותר ,בעלות אופי פרדוקםלי ,הלוא הן שבעים התמרים.
קונטרס על קדוש החודש מאת ר׳ אברהם ישעיהו קרליץ ,בתוך ספר חזון איש יורה דעה,
הלכות עבודה זרה ,ליקוטים סימן מא )ירושלים תשי״א( ,והחל ממהדורת תשל״ג בחלק
או״ח סימן קטו .הועתק ,בין היתר ,לאוסף ׳פועל השם׳ כרך ג ,וכן למהדורות רמב״ם אחדות
בסוף ספר זמנים.
כך שמעתי בעל־פה מהרב דוד שמיךל מבני־ברק )מעורכיו הראשיים של משנה תורה
להרמב״ם מהדורת שבתי פרנקל( ,ששמע זאת אישית מפי הרב שמריהו גריינימן ז״ל ,אחיינו
ועוזרו של החזון איש .הרב גריינימן אסף בספריות בעבור החזון איש לוחות בקעים ,ואת
עיקר החומר שליקט העתיק כדבריו מספר אילם מהדורת אדעסא )ראה הערה הבאה :ולהלן
נספח ,(2או אולי מזו של אמשטרדם )להלן נספח .(1בנוסף לעדות חיה זו ,מעידים על כך
ההתאמות ברוב המספרים )ב* 90מתוך 92מספרים ,גם כנגד לוחות אחרים( ובעיקר טעויות
זהות בשני הלוחות .בשני ערכים מתוך כ־ 92מתקן לוח חזון איש את לוח אילם)בבקעים של
11ו־ 86מעלות( ,והדבר מראה שהשתמש לשם הגהה גם בלוח נוסף ,כנראה בזה שבספר
איל משולש מהגר״א דפוס ווילנא והוראדנא תקצ״ד .בסך הכול נשארו בלוח חזון איש 22
ערכים לא מדוייקים )ראה עוד פרטים בהערה הבאה להלן( .את לוח הבקעים של חזון איש
ראה בנספח 3למאמר זה ,ואת לוח השוואת השגיאות ראה נספח .4
ספר אילם מהדורת אדעםא תרכ״ד-תרכ״ח .לוח הבקעים שם )עמ׳ (350שגוי ביותר :מתוך
92ערכים בלוח (!) 24 ,לא מדוייקים ,ברובם ) (20אלו הן שגיאות עיגול בסיפרה האחרונה,
כפי שהן מופיעות כבר במהדורה הראשונה של הספר .אמנם חשוב לציין שמנקודת ראותנו
המעין .ניסן תשס״ו ומו .גו
www.daat.ac.il
|
11
אתר דעת -מכללת הרצוג
חזון איש ,ומועתק גם למהדורות שונות של משנה תורה להרמב״ם ,בסוף פירושו
ל׳הלכות קידוש החודש׳.
גדולים חקרי לב על שום מה לא העתיק חזון איש את הםינוסים מלוחות עדכניים,
26
שהיו נפוצים ביותר גם בזמנו ; במקום זה העדיף להעתיק אותם מספר בן שלוש
מאות שנה ,שערכי הםינום שבו לא היו מדוייקים דיים במושגי הדיוק של זמנו ,ל א
במהדורה המקורית התקינה בדרך כלל ,וקל וחומר לא בזו המשובשת שהייתה ת ח ת
ידו .אין לשכוח שהחזון איש לא היסס לחדש גם בתחום הזה ,ולהביא למשל בספה
תורני כשלו את לוח הבקעים וחישובים אחרים בספרות הלועזיות המודרניות
27
הנהוגות ,בניגוד לרבים מהמחברים ! יש לציין שלאחרונה הדפיס הרב חיים
קנייבםקי שליט״א בחיבורו שקל הקדש
28
את לוח הבקעים במתכונת לוחו ש ל
29
החזו״א ,ובדיוק מ ל א .נקווה שמהדירי כתבי חזון איש בעתיד יעירו על הבעיות
הקיימות בלוח הבקעים שבספר חזון איש ,ויסבירו את מקורן.
26
העכשווית החיסרון המשותף לכל הלוחות הקדמונים הוא שלא התחשבו בכללי העיגול
הנהוגים בזמננו ,ולכן שגיאות עיגול בהם אינן מהוות טעויות ׳אמיתיות׳ .שלוש שגיאות
)בבקעים (86 ,79 ,46הועתקו מהמהדורה הראשונה ,ושגיאה אחת )בקע (11התחדשה
במהדורת אדעםא .מתוך 24השגיאות כאן הועתקו ללוח חזון איש כאמור ,22מתוכן 20
שגיאות עיגול בסיפרה האחרונה כנ״ל ושתיים נוספות )בקעים (79 ,46שלא נתגלו בידי
מגיהי החזון איש .ראה להלן בנספח ,4לוח השוואה לטעויות בלוחות.
החזון איש הבחין כנראה באי־הדיוקים והסתירות בין הלוחות הישנים ,והוא כתב בקונטרס
על קידוש החודש סימן יז :׳…ונראה דאין לוח הבקעים נשתוה ]בעבר — י״ל[ בין חכמי
המדות ,מפני שאינו בדקדוק׳; היינו ,עושי הלוחות לא דקדקו בעבר בחישוביהם ,ולכן
הערכים שבלוחות הישנים אינם זהים .אולם אין להלין על חזון איש שכאילו חשב שיש במדע
מחלוקת על ערכי הסינוס ,כפי שהעיר אברהם קלונימוס)קלמן( קליקשטיין בהשגתו על חזון
איש בספרו הערות מתמטיות על הלכות קידוש החדש )ניו־יורק תשל״ח( עמ׳ ) 73-72ג־ד(
הערתו נובעת כנראה מאי הבנת דברי חזון האיש.
וכפי שעשה לפניו גם יש״ר .בניגוד לכך ראיתי לוחות בקעים עבריים קדומים בהם הספרות
העשרוניות הן אותיות עבריות א-ט הנקראות משמאל לימין)!( ,והאפם מסומל בסימן הניקוד
קמץ .לדוגמה :בספר קנה המידה לר׳ ברוך שיק משקלאוו)שקלאוו תקנ״א(:
ה )הערך הנכון(sin 30=0.5000000 :
בקע ל מעלות -
בקע מה מעלות -ט יו Jיא ך * ז )האות טי״ת שגויה ,צריך להיות חי״ת .זוהי
שגיאת עיגול ,ורבות הן בלוח זה .הערך הנכון.(sin 45=0.7071068 :
הרב שי״ח ]קנייבסקי[ ,שקל הקודש — והוא פירוש וביאור על ספר משנה תורה להרמב״ם
ז״ל )בני ברק תשנ״ז( .לוח הבקעים שם בעמוד קכד )המחבר הוא כידוע אחיינו של החזון
איש(.
בעזרת מחשבוךכיס ,ע״י הרב בצלאל כהן מבני ברק ,מחבר ׳קונטרס המנות׳ הנספח לספר
שקל הקודש.
;
27
28
29
12
המעין .ניסן תשס״ו ומו .ג!
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
נספחים
נספח .1לוח הכקעיס ,יש״ר מיןנדיאה ,ספר אילם — גבורות ד /
מהד׳ אמשטרדם שפ׳׳מ עמ׳ מצא
ל ו ח 1זביךןום
ibmVmiומימון
<7
66
©9toj
J1M4
*90*3
51
M79
!4
<8t93
**§74
*8660
83717
»6
69100
*4R3
tl
11
60
39
'58
37
83867
>*904
H
81913
!£. 80901
IL
77714
7«*H
*7347
743*4
73*33
71939
70716
LL
yp
49
IL
^4
43
ק»יו
39073
4<>*73
»*»*4
»9I
IL
!1
-צ !
*9 2£98j
»743
li!L 88 99939 *5
16
3*33 «7 99««3
%7
86 99336
6971
83
996
!9
*
L
8715
84
*9943
*9
Q׳4n
!£.
m87 83 £9*34
St 990*7
*J
*3*99
iL
*43U« JT 9*76
J44ft
98481
!3*73
1L
10081 79 9»»>3
"33919
liJ
' 37337
־*079' IL. 2781/
38778
493*1 77 97437 11
970*9
37
10181
*9*4* Zl
>*388* ZL 9<39
*4<73 74 961*6 « iL
»«*93
_40
<4*79
*27*2
65606
i L 93 "Of I L
66911
94m
JL
37«*3 ZL
י 70 9J9f9 43
69 933*8
9*718 4 1
ן
68
*^?74J
1
1
V
L
4
L
6
7
סן
It
׳»r
if
!7
!2
?I
lo
הערכים :בקע 86 ,79 ,46שגויים ,בנוסף לכעשרים שגיאות עיגול .ס״ה כ־ 23שגיאות.
המעין ,ניסן תשס״ו)מו ,גו
www.daat.ac.il
|
13
אתר דעת -מכללת הרצוג
נספח .2לוח הבקעיפ ,יש״ר מקנדיאה ,ספר אילם -גבורות די,
מהד׳ אדעסא תרכ״ד עמ׳ 350
לוה הנקעים
| 350
כקע
מקלו ה
בקע
חשליםה
בקע
תשליסי.
מעלות י
חשליסה
nrp
92050
91354
90631
89879
89100
88295
67462
86602
85717
84805
83867
82904
81915
80902
79863
78801
77714
76604
75471
74314
73135
71939
70710
67
Go
65
64
63
62
61
60
59
58
57
56
55
54
53
52
51
50
49
48
47
46
45
23
99990
39073
99985 J 24
40673
25
42262
99939
43837
99863
«2
27
45399
99556
28
99619
46947
29
99452
48481
30 , 50000
99254
31
51504
99027
32
52992
98769
33
54464
98481
34
55919
98153
57357
97815
35
36
97437
58778
37
60181
97029
96592
61566
38
62932
9G126
39
64279
40
95630
95105
41
65600
94552
66913
42
93969
68199
43
93358
69466
44
92718
45
70710
מעליה
השלופה
}89.
89
88
87
86
85
84
?8
82
81
80
79
78
77
76
75
74
73
72
71
70
69
68
מעלוח
rrp
872
1745
3490
5233
6975
8715
10453
12187
13917
15643
17365
10081
20791
22495
24192
25882
275(54
29237
309O2
32557
34202
35837
37461
$
v
1
2
3
4
5
6
7
6
9
10
ii
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
עי דגה עזרנו יי ונעלם ספר גבורות יי!
ו
הערכים :בקע 86 ,79 ,46 ,11שגויים ,בנוסף לכ־ 20שגיאות עיגול .ם״ה כ־ 24שגיאות.
!4
|
המעין .גיסן תשס׳׳ו ומו .גו
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
נספח .3לוח כקעימ — חזון איש ,קונטרס על קדוש החדש
ל
ו
ח
ה
ק
ב
ר
ם
י
!fWf MM
י|»יוםמ
W9W
—
69
62
•7
•4
25
64
95
22
81
20
79
78
77
74
75
74
72
72
71
9990S
99919
99061
99754
99419
99453
99394
92007
96749
1*421
^_
TO
49
08
67
66
65
44
41
43
41
40
_
_
_
—
39
_ 5a
57
—
34
55
54
91
52
51
SO
49
44
47
46
45
_
—
_
—
_
—
1745
2490
)232
4975
**71
10451
12187
—
I
—י
ג
ד1»1
15441
17245
39C6I
20791
23495
24192
19002
27*44
2*217
10902
22S57
24302
35*17
37441
21072
40672
42362
?4222
45199
44947
4«481
*0000
51504
53991
£4464
55919
673*7
92772
401 • 1
41544
48*12
64219
•6540
•4912
62129
99153
_
872.
—
V,
97215
97427
97029
94592
90124
95410
95105
94552
9394P
9335S
•9271
9205O
91154
90611
29S79
8910O
28295
27442
24602
•5717
94205
03247
82904
61915
2O902
79S43
7MO1
777X4
76604
75471
?4214
72121
71929
707LO
§M4
—
—
10Q0Q0
«
—
•
ל
—
—
—
9
—
10
11
—
12
13
14
19
14
17
•1
—•
—
י
—
—
•—
—
19
—
29
21
22
23
24
25
24
27
24
29
30
11
22
BJ
24
25
24
27
•2
»3
40
41
42
42
44
45
—י
—
—
—
—
—
—
—
—
—
—
—
—
—
—
—
—
—
—
—
־־—
>—
*7071
—
2
4
S
—
90
הערכים :בקע 79 ,46שגויים ,בנוסף לכ־ 20שגיאות עיגול .ס״ה כ״ 22שגיאות.
המעין .ניסן תשס״ו ונזו .גן
www.daat.ac.il
|
15
אתר דעת -מכללת הרצוג
נספח .4לוח השוואה לטעויות בלוחות הבקעים)הנוספות לטעויות העיגול(;
הספרה באות עבה :שגויה
הזווית
כמעלות
הפיגום
תמדוייל!
46
79
86
11
85
88
89
26
65
66
71934
98163
99756
19081
99619
99939
99985
43837
90631
91355
אילפ
עמודי
שמים
איל
משולש
אמשטרדם
שפ״ט
ברלין
תקל״ז
ווילנא
והוראדנא
תקצ״ד
אדעסא
תרכ״ד
71939
98153
99556
19081
99619
99939
99985
43837
90631
91354
*71939
*98153
*99756
19081
*99616
*99963
*99935
48837
*90631
*91350
*71939
*98153
*99756
19081
*99616
*99963
*99935
*48837
*90630
*91350
71939
98153
99556
10081
99619
99939
99985
43837
90631
91354
* ערף הםינוס בלוח אינו רשום בשורת הזווית הנכונה.
16
I
המעין .ניסן תשס״ו ומו ,גו
www.daat.ac.il
אילפ
חזון אי׳ט
בני ברק
תשי״א
71939
98153
99756
19081
99619
99939
99985
43837
90631
91354
אתר דעת -מכללת הרצוג
ה ר ב עמיחי כ נ ר ת י
א מ י ר ת ״חסל סידור פסח״ בהגדה
השתלשלות המנהג
תוכן הפיסקה
מקום האמירה בהגדה
השתלשלות המנהג
1
ברוב קהילות האשכנזים בזמננו נאמרת לקראת סיום ההגדה פיסקה זו ברגשי
התרוממות:
חסל סידור פסח כהלכתו ,ככל משפטו וחוקתו ,כאשר זכינו לסדר אותו כן
2
נזכה לעשותו .זך שוכן מעונה ,קומם קהל עדת מי מנה ,בקרוב נהל נטעי
כנה ,פדויים לציון ברינה.
ר׳ דניאל גולדשמיט ז״ל בהגדתו)עמ׳ (97כותב שפיסקה זו לקוחה מן הקרובה
4
3
5
׳אלוקים בצעדך׳ לשבת הגדול שחיברה ר׳ יוסף טוב עלם .קרובה זו עוסקת
בהלכות פסח ,והיא מסתיימת בבקשה שכשם שדרשנו בהלכותיו כן נזכה גם לקיים
את מצוותיו .הוא מוסיף שלנוסה ההגדה נתקבלו המשפטים האלו לאומרם בסוף
1
2
3
4
5
ולא אצל עדות־המזרח ,ולא אצל חסידי חב״ד :וטעמם של האחרונים הוא שאורות הפסח
נמשכים בל השנה ,ולא ניחא להם ביטוי ״חסל סידור פסח״.
בהגדות רבות הנוסח היה :״קרב נהל נטעי כנה״ ,ובלקט יושר )מובא לקמן( :״מהר לציון
נטעי כנה״.
כלומר ,פיוטים שנוהגים בקהילות מסוימות לומר בתחילת חזרת הש״ץ.
הסדר עצמו מתחיל בתיבות ״אלהי הרוחות לכל בשר״ ,ולכן באו״ז)לקמן הערה (5קוראו:
״סדר אלהי הרוחות״ .קרובה זו היה נהוג לאומרה בשבת הגדול בפולין ,ראה בספר
המנהגים לר״א טירנא )מהד׳ מכון ירושלים עמ׳ לג( ,ואילו באשכנז נהגו לומר פיוטים
אחרים ,ראה במהרי״ל )מהד׳ מכון ירושלים עמ׳ נג( ובמנהגי וורמיישא לר״י שמש )מהד׳
מכון ירושלים ח״א עמ׳ פ(.
מגדולי וקדמוני רבותינו הראשונים .חי בצרפת בזמן רגמ״ה )ראה בשם הגדולים בערכו אות
קלה ,ובהגהות מנחם ציון( ,ונחשב פוסק חשוב .פיוט זה של הר״י טוב עלם מכונה בראשונים
״סדר רבי יוסף)טוב עלם(״ ,ובעלי התוספות מרבים לדון בהבנות ההלכתיות שעולות ממנו
)ראה למשל בתוספות פסחים דפים ל ,קיד ,קטו ,קטו ,קטז ,קטז( .רבינו שמואל מפלייזא )בן
דורו של הסמ״ג( כתב פירוש לפיוט זה ,הביאו האור זרוע בסוף הלכות פסח)ח״ב סימן רנו(.
המעין ,ניסן תשס״ו נמו ,גן
www.daat.ac.il
|
17
אתר דעת -מכללת הרצוג
הסדר במשמעות חדשה — ׳כשם שזכינו לערוך את ליל הסדר כהלכתו היום _ י ,
רצון שנזכה לעורכו גם בעתיד /או ׳יהי רצון שנזכה להקריב בעתיד קרבן פסח׳
)־לעשותו( .כמו כן מעיר ר״ד גולדשמידט שפיסקה זו החלה להיכתב בתלק מההגדות
האשכנזיות מלפני כשבע מאות שנה ואילך ,ולא בכל מקום נתקבלה.
נדון פה בשלוש קביעותיו לפי סדרן .הקביעה הראשונה ,שפיסקה זו לקוחה אות
באות מסוף הפיוט של רבינו יוסף טוב עלם לשבת הגדול ,אין בה ספק ,והעירו ע ל
כך כבר מהברים רבים .
הקביעה השניה ,הטוענת שפירוש פיסקה זו בהופעתה בהגדה שונה מאשר פירושה
המקורי בפיוט לשבת הגדול — גם עליה עמדו כבר בעבר .וכך כתב ב׳עיון תפילה׳
בפירושו לפיוט:
ה
6
7
כן נזכה לעשותו — לעשות סדר הפסח בזמנו .ולא קאי על קרבן פסח ,שהרי
לא דיבר בכאן מקרבן הפסח אלא מסדר ליל פסח .אבל בהגדה פירושוp :
נזכה לעשות קרבן הפסח בעצמו .
8
אמנם הלשונות ׳סידור׳ ,׳לסדר׳ מתאימות מאוד למשמעות הפיוט ,ע״פ הגמ׳)ר״ה
לה ,א( ושו״ע)או״ח סימן ק( שתפילה צריכים להסדירה ולסדרה כדי שתהא שגורה
בפיו ,וזה בדיוק מה שעושים באמירת הפיוט בשבת הגדול :אבל היכן מצאנו לשון
״סידור״ על עצם אמירת או עשיית מצוה ,שנוכל לפרש כך את הלשונות האלו
בהגדה? אלא שמצאנו כמה מרבותינו הראשונים שנקטו את הלשון ״סדר״ לעצם
עריכת ליל הסדר על מצוותיו הרבות ,ובמנהגי מהרי״ל כתוב כבר הביטוי
המפורש ׳ליל הסדר׳.
אולם הענין תמוה מצד אחר ,היכן עסקנו בקרבן פסח בהגדה ? הרי הקרבן הוזכר
רק בקיצור ב״כל שלא אמר שלושה דברים״ ו כ ר ! ואם הכוונה על המצה והמרור
10
9
11
12
6
7
8
9
10
11
גם הרב כשר בהגדה־שלמה)עמ׳ (188כתב כך ,והוסיף :״ומשם הוכנס לכאן ,ודלא כשד״ל
הסובר שפיוט זה נתקן מעיקרו להיות נאמר בסוף ההגדה״.
ראה למשל בפירוש ״עיון תפילה״ שבתוך ׳אוצר התפילות׳ עמ׳ קכה ,ובהגדת ״ליל
שימורים״ של ר׳ יחיאל מיכל עפשטיין בעל ערוך השלחן! לקמן נדון בדבריהם.
וגם מסייע לזה קצת לשון ״ככל משפטו וחוקתו״ שלקוח מהפסוקים של קרבן פסח ,ראד,
במדבר פרק ט פס׳ ג ,יד)וציין לזה בעיון תפילה(.
הריטב״א בהגדתו ,הכלבו סימן נ ,ועוד.
סדר ההגדה פיסקאות ד ,ח ,לז.
ואינו דומה למנהג הגאון האדר״ת זצ״ל )עי׳ בספרו תפילת דוד ,מהדורת מכון אהבת ש ל ו
עמ׳ נח( לומר נוסח ״חסל סידור פסח כהלכתו״ וכו׳ אחר קריאת פסוקי קרבן פסח ב ע ר
פסח ,-האדר״ת גם נהג ללמוד הלכות אכילת קרבן פסח בסעודת ליל הסדר ,ולומר אח״כ או/
נוסח ״חסל סידור״ וכוי.
וכן הקשה בעל ערוה״ש בהגדתו .ואמנם מוזכר בחז״ל שצריך "לעסוק בהלכות הפסח״ כל
הלילה)ראה בתוספתא סוף פסחים ,וראה גם בשמו״ר פרק יז פיסקא ה( ,אבל ב׳סדר׳ עצמו
עוסקים רק בסיפור יציאת מצרים.
ם
כ
12
18
המעין .ניסן תשס״ו (בדר .גו
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
וארבע הכוסות ,שאנו מתפללים שנזכה לעשות גם את קרבן הפסח כמו שזכינו
לעשותם — היה עדיף לומר ״כאשר זכינו לסדר אותם כן נזכה לעשות הפסח״ !
ואכן בעל ערוה״ש מסיק :״ונראה לענ״ד שבאמת צריך לומר כן ,ונוסחא שלפנינו
היא בפיוט לשבת הגדול ששם הזכרנו כל הדינים״ .דהיינו שלדעתו אכן יש לתקן
את הנוסח שבהגדה בהתאם להקשרו ,ולא להשאיר אותו כפי נוסחו בפיוט
והקשרו שם .סוף דבר ,יש מן הדוחק בהעברת הפיסקה מהקרובה של שבת הגדול
להגדה של פסח בשלמותה׳ ,אולם ההעברה התקבלה למעשה ברוב הקהילות ,ונימוקה
עימה.
13
היכן ומתי התקבל המנהג להעביר פיסקה זו מהקרובה להגדה? המקור הראשון בו
כנראה נזכר המנהג הזה הוא בהלכות ומנהגי מהר״ש מנוישטט ,שם כתוב :״ולאתר
כל האגדה אמר סדר פ ס ח ״ וכר .וכך ביאר את דבריו תלמידו המהרי״ל :״מה״ר
שלום מאושטרייך היה מנהגו לומר לאחר כל ההגדה :חסלת סידור פסח״ .המהרי״ל
אינו מעיד על קיום מנהג אמירה כזה באשכנז ,אלא רק מוסר מה נהג רבו המהר״ש.
ובספר לקט יושר תלמיד בעל תרומת הדשן מובא המנהג הזה כמנהג אושטריך ,
וכן הובא כמנהג מקובל בספר מנהגי רבי אייזיק טירנא המבטא בדרך כלל את
מנהגי מרכז ומזרח אירופה.
14
16
15
17
18
20
19
במנהגי אשכנז המאוחרים יותר ,כמו יוסף אומץ או נוהג כצאן יוסף אין זכר
למנהג זה ,ורק בהגהות החוות יאיר על מנהגי אשכנז של ר״י שמש מוזכר המנהג
לומר ׳חסל׳ .אולם במשך השנים הפך מנהג אוסטריה ומזרח אירופה למנהג כל עדות
האשכנזים.
2 1
13
14
15
16
17
18
19
20
21
ואפשר אולי ליישב זאת כמש״כ בהגדת ״אור החמה״ לרב זונדל קרויזר ,שלשון התורה
טופלת את כל מצוות החג לקרבן הפסח ,״כלומר דע״י קיומן הוי הפסח מהודר טפי ,ועל זה
אומרין ככל חקתו ומשפטו ,והיינו דהסדר שלו קיימנו כדין ,ועכשיו אנו מבקשים שנזכה
לעשות אותו״.
במנהגי רבי אברהם חילדיק )תקופת המהר״ם מרוטנבורג ,נדפסו ב״קובץ על יד״ הוצאת
מקיצי נרדמים כרך ט ע״י ר״ש שפיצר( שהוא כנראה ספר היסוד ל״מנהג אוסטריה״ )ראה
שם עמ׳ (154פיסקה זו אינה מובאת)עמ׳ .(190גם במנהגי הר״א קלויזנר)מנהגי אוסטריה
אף הוא ,תקופת המהרי״ל( אינה.
מהד׳ מכון ירושלים עמ׳ פח .המהדיר שם כתב :״כוונת רבינו אולי לחסל סידור פסח וכו׳״
)וכנראה בעל מנהגי מהריי׳ל שלקמן כר גרס בו להדיא ,או לפחות כף הבין(.
מנהגי מהרי״ל ,סדר ההגדה עמ׳ קכג במהדורת מכון ירושלים.
ב״חםרון להמנות״ חלק ב עמ׳ 107לעמ׳ 95בחלק א.
מהד׳ מכון ירושלים עמ׳ מד.
עמי .175
עמ׳ רכב.
ח״א עמ׳ פז במהד׳ מהדורת מכון ירושלים.
המעין .ניסן תשס׳׳ו ומד .גן
www.daat.ac.il
|
19
אתר דעת -מכללת הרצוג
ת ו כ ן הפיפקה
22
התוכן כולל שמחה על השלמת וסיום הסדר ,כשמחת סיום מסכת :חשוב ל נ ו
לומר בסיום ההגדה ,שאין אנחנו שמחים ח״ו שסו״ם גמרנו את הסדר ונפטרנו מ ע ו ל
מצוות מפורטות אלו ,אלא להיפך :קשה עלינו הפרידה ממצוות תביבות אלו ,ו כ ב ר
משתוקקים אנו לקיימם שוב בשנה הבאה ביתר הידור ושלימות .יש בפיסקה זו ג ם
ציפיה לגאולה ,והדגשה ש׳קהל עדת מי מנה׳ מונה רבים ,אבל כולם מאוחדים.
הביטוי ׳קומם׳ — ע״פ הפסוק ״אני ה׳ אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים
מהיית להם עבדים ,ואשבר מטת עלכם ואולר אתכם קוממיות״ ,וביאר הספרא:
׳קוממיות — בקומה זקופה ,ולא תהיו יראים מכל בריר.׳ .
23
24
מקום ה א מ י ר ה ב ה ג ד ה
משפטי ״חסל סידור פסה״ שייכים לעיקרו של ליל הסדר יותר משאר הפיוטים.
כך מופיע במנהגי החת״ם :
25
…ושתה הכום ,ואמר לשנה הבאה וחסל סידור פסח ,וברכה אחרונה ע ל
היין .אז צוד .לנשים שילכו לישון מלבד הילדות הצעירות ,ואז סייס
הפיוטים…
החת״ם הקפיד לומר את תיבות ׳חסל׳ וכו׳ לפני הברכה אחרונה על כוס רביעית,
וגם הדריך את הנשים להישאר ערות לפחות עד אז .אמנם לומר זאת לפני כ ו ס
רביעית לא רצה החת״ס ,כנראה מפני דברי המהרש״ל :
26
ואח״כ ינעים מזמורים כר כמו שעשו הפייטונים כו׳ כמו אז רוב ניסים כ ר
ואומץ גבורתך וכי לו נאה כו׳ ואדיר הוא כוי ,ולא כטופסי המחזורים שכתוב
בהן שיברך כוס רביעי אחר אז רוב ניסים ואומץ גבורתך ,שזהו אינו מן
הראוי ,כי כל הארבע כוסות נתקנו על שבח ברכה שלפניו ,כוס ראשון
22
23
24
25
26
20
כמובן ,שמחה על הקיום ,ולא על הסתלקות המצוה מאיתנו .וכך כתב הרב דסלר זצ״ל על
שמחת מוצאי יוכ״פ )מכתב מאליהו ,ח״א עמ׳ :(267״…המנהג לשמוח במוצאי יוה״כ מכוון
להמשיך מתוך שמחה את הכפרה שזכו לה ביוה״כ ולקנות לה יציבות ,שלא ישובו יצה״ו-
וטמטומו להיות חוזרים ונעורים .אמנם בזה צריך לדקדק מאוד ,שתהיה השמחה על מתכונו;
זו .כי בנקל תוכל להסתנן אל תוך השמחה מחשבת פגם ,היינו שבקרב לבבו ישמח על שסד
עול ימי התשובה ורצינותם מעליו״.
ויקרא כו ,יג.
ל׳קומה זקופה׳ יש משמעות מעשית :בגבורה ועוז ,״יוצאים ביד רמה״ ,וציין לזה החזקוני
שם; והרס״ג פירש קוממיות :בני חורין.
ראה בליקוטי חבר בן חיים ח״ג דף ג ,ב וכן בשאר ספרי ליקוטי מנהגיו.
שו״ת הרש״ל סוף סימן פח.
|
המעין ,ניסן תשס״ו ומו ,ג1
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אקידוש ,שני אברכת גאלנו ,שלישית אברכת המזון ,רביעית אברכת הלל
27
דהיינו בסוף החתימה .
נעיר עוד ,שברוב ההגדות בזמנינו מופיע בצמוד לפיסקה ״חסל סידור פסח״
המשפט ״לשנה הבאה בירושלים)הבנויה(״ ,ולכן נדמה כאילו יש כאן המשך; אבל
אין הדבר נכון :משפט זה אינו נמצא בפיוט של ר״י טוב עלם ,והיו שנהגו לומר
״לשנה הבאה״ לפני ״ ח ס ל ״ ,ואף רבים שנהגו לומר ״לשנה הבאה״ לפני שתיית
הכוס הרביעית ,ו״חםל״ אתרי ברכת מעין שלוש .
28
29
30
לשנה ה ב א ה בירושלים הבנויה!!
27
28
29
30
גם הב״ח בסימן תפ נקט כמהרש״ל ,אבל המ״א ,הא״ר והח״י בסימן תפ העידו שבהגדות
שבזמנם הפיוטים נאמרים לפני כוס רביעית ושכך נוהגים.
וגם בגלל התוכן הקשור.
ראה למשל בספר המנהגים לר״א טירנא )הנ״ל(.
כך בהגדות אשכנז מלפני כשלוש מאות שנה ,ראה במנהגי וורמיישא לר״י שמש)ח״א עמ׳
פח הערה ,(35וכן בהגדות יותר קדומות )לדוגמא ,הגדת פראג משנת רפ״ז( .טעם מנהג זה
מובא בסידור רבי שבתי סופר בשם פירוש קדמון ,שרצו לקשר את ״לשנה הבאה״ לסוף
הפיוט ״כי לו נאה״ ,שהרי בירושלים לעתיד לבא יראה לכל שלו נאה ולו יאה :אולם רבי
שבתי עצמו שם נוקט אחרת ,ש״לשנה הבאה״ קשור בתוכנו יותר לאמירת ״חסל סידור״
וכוי ,עיי״ש.
.
תניא ,רבי אלעזר ה ק פ ר אומר ,עתידין ב ת י כנסיות ובתי מדרשות
ש ב ב ב ל שיקבעו בארץ ישראל וכר)מגילה כט ,א(
ועל דרך זה יש לכוין במזמור שמחתי באומרים לי בית ה׳ גלך ,ירושלים
הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו .זה המזמור בגלות נאמר ,ששמחתי
באומרים לי בית ה׳ נלך ,שהוא בית הכנסת ,כאילו עומדות היו רגלינו
בבית המקדש בירושלים ,ולכך שמחתי בהליכתי לבית הכנסת כאילו
באתי למקדש .לפי שירושלים הבנויה כעיר שחוברה גו /ר״ל ע״פ שאמרו
במדרש לעתיד יהיה בית המקדש גדול כירושלים שבעוה״ז ,וירושלים יהיה
גדול ככל ארץ ישראל .ועל זה אמר מה טעם יהיה בית המקדש לעתיד כ״כ
גדול? לפי שבירושלים הבנויה לעתיד יהיה חוברה לה למקדש יחדיו כל
מקומות של בתי הכנסיות שהיו בעוה״ז ,ונמצא עתה בגלות שאני עומד
בבית הכנסת -הרי הוא מקום המקדש גופיה דלעתיד.
)חידושי אגדות למהרש״א שם(
המעין ,ניסן תשס׳׳ו ומו .גן
www.daat.ac.il
|
21
אתר דעת -מכללת הרצוג
מ ש ה רוזנווסר*
האותיות המשונות שבתורה
1
הרמב״ם קיבע בהלכה ענץ שהיה נהוג ונפוץ בזמנו .ודיל :
ויזהר באותיות הגדולות ובאותיות הקטנות ובאותיות הנקודות ואותיות
המשונות כגון הפאי׳׳ן הלפופות והאותיות העקומות כמו שהעתיקו הסופרים
איש מפי איש ויזהר בתגין ובמניינן יש אות שיש עליה תג אחד ויש אות ש י ש
עליה שבעה…
עד לפני כמה מאות שנה היה זה מובן מאליו שהסופרים ישמרו על המסורת
העתיקה ,לפיה יש לכתוב אותיות מסויימות בתורה בצורה משונה .אולם מסורת זו
הלכה ונשתכחה ,והרמב״ם לא השאיר לנו רשימה כוללת של אותיות אלו כ מ ו
שהשאיר לנו רשימה של הפרשיות הפתוחות והסתומות; וברבות השנים ,הרדיפות
והצרות נשתכח דין זה לגמרי ,עד שרוב סופרי הסת״ם שבימינו אינם יודעים כ ל ל
שקיים מושג בתורה של אותיות משונות .
למסורת זו מתכוונת כנראה הגמרא במנחות )כט ,ב(:
2
אמר רב יהודה אמר רב ,בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב״ה שיושב
וקושר כתרים לאותיות ,אמר לפניו רבש״ע מי מעכב על ידך ,אמר לו אדם
אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש
על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות.
ופרש״י :כתרים — כגון התגין דם״ת; מהתיבה ׳כגון׳ משמע שגם שינויים אחרים
באות קרויים ׳כתרים׳ .וכך פירש גם הרמב״ם את המילה כתרים שבגמרא כמילה
כללית ,הכוללת גם את התגין וגם את האותיות המשונות שבתורה .
3
*
1
2
3
22
אני מודה לאשתי ,פרופ׳ דבורה רוזנווסר ,ולבננו ה״ר אוריאל ,שהשתתפו עמי בהכנת
המאמר זה.
הלכות תפילין מזוזה וספר תורה פ״ז ה״ח.
ראה בספר קדושת ספר תורה ,מאמר קבוצותיו תלתלים ,לר׳ דוד לייב גרינפעלד ,בהוצאת
ועד משמרת סת״ם )ברוקלין ,ניו יורק תשנ״א( ,עמ׳ צה-צו.
יש בידנו מדרש הנקרא מדרש ר׳ עקיבא בן יוסף על התגין ]המהדורה המדוייקת היא בתוך
הקובץ ׳בתי מדרשות׳ בעריכת ר׳ שלמה אהרן ורטהימר )ירושלים תש״מ( ח״ב עמ׳ תעא[.
הספר כולל דרשות על התגין וגם על האותיות המשונות .אם נניח שלמדרש זה רמזה הגמרא
וגם שהרמב״ם ידע על קיומו של המדרש הזה ,שתי הנחות סבירות )כי הוא היה בידי
המעין .ניסן תשס׳׳ו ומו ,גו
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
?{1מ
יי י'
jsיסזדוז לבבטן ?סיהפועגחע
,
יאה מ ס ל#גד אה ה&מי 0ל מ *חיהמ^י־־
דברים יא ,טז :׳פן׳ -פ׳ לפופה :יז :ח׳ דפתיא
ל?כימיאמכי*מי *
דברים ו ,ד :׳שמע׳ -
ע׳ עם ראש שמאלי גבוה
#כוא^אהמ
ויקרא כו ,מא :׳הערל׳ -ע׳ מוזרקת
בראשית יא ,לב :׳בחרן׳ ן׳ נזורה :יב ,א :׳לך לך׳ שני ל׳ מהרקות
4
סביר להניח שגם לפני הרמב״ם היה מונח ספר תאגי .וזו ההקדמה לספר זה :
5
הדין ספרא תאגי דאסיק עלי הכהן מן י״ב אבנים שהקים יהושע בגלגל ,
ומסרו לשמואל ,ושמואל מסרו לפלטי בן ליש ,ופלטי בן ליש מסרו
לאחיתופל ,ואחיתופל מסרו לאחיה השילוני ,ואחיה השילוני מסרו לאליהו,
ואליהו מסרו לאלישע ,ואלישע מסרו ליהוידע הכהן ,ויהוידע הכהן מסרו
לנביאים ,ונביאים קברוהו באסקופת בית מקדשא ,וכד עקרו אסקופת בית
4
5
ראשונים אחרים בזמנו באשכנז ובספרד ,ראה הקדמת ורטהימר שם עמ׳ תםז( — יובן למה
הבין הרמב״ם את המלה ״כתרים״ ככוללת את האותיות המשונות .ובפנים כבר כתבנו שגם
רש״י רמז לכך בזה שפירש את המילה ״כתרים״ כגון התגין דס״ת ,ולא כתב בפשיטות
׳התגין דס״ת׳.
לפי הגירסא ב׳אוצר מדרשים׳ בעריכת ר׳ יהודה דוד אייזענשטיין עמ׳ .563
עיין פירוש הרמב״ן עה״ת דברים כז ,ג.
המעין .ניסן תשס״ו ומר .גן
www.daat.ac.il
|
23
אתר דעת -מכללת הרצוג
מקדשא בשני יהויכין מלך יהודה אשכחיה יחזקאל נבייא ואתייה ל ב ב ל ,
ובשני כורש מלך פרם כד אסיק עזרא עשרה יוחסין מבבל אשכחיה להדין
ספרא ואםקיה לירושלם והגיע ליד מנחם ,ומנחם מסרו לרבי נחוניא בן הקנה,
ור׳ נחוניא בן הקנה מסרו לרבי אלעזר בן ערך ,ור׳ אלעזר בן ערך מ ס ר ו
לרבי יהושע ,ור׳ יהושע מסרו לרבי עקיבא ,ור״ע מסרו לרבי יהודה ,ו ר ׳
יהודה מסרו לרבי מייאשא ,ור׳ מייאשא מסרו לרבי נחום הלבלר ,ור׳ נחום
הלבלר מסרו לרבי.
בלי להיכנס לבירור מדוייק של זמנו ,ברור שהספר הוא עתיק מאוד .רס״ג ה ו א
הראשון המזכיר את הספר בשמו .ר׳ שמחה מוויטרי תלמידו של רש״י העתיק א ת
הספר ,סידר אותו לפי סדר הופעת האותיות המשונות בתורה )ולא לפי סדר הא״ב(
וכללו ב׳מחזור ויטרי׳ שלו .
גם לפני הרמב׳׳ן היה ספר תאגי ,והוא התייחס אליו בכבוד גדול כאל ספר עתיק
וקדוש .וזה לשונו בהקדמתו לפירושו על התורה:
6
7
וכל הנמסר למשה רבינו בשערי הבינה הכל נכתב בתורה בפירוש או שרמוזה
בתיבות או בגימטריאות או בצורת האותיות הכתובות כהלכתן או המשתנות
בצורה כגון הלפופות והעקומות וזולתן או בקוצי האותיות ובכתריהם ,כמר
שאמרו כשעלה משה למרום מצאו להקב״ה שהיה קושר כתרים לאותיות…
כי הרמזים האלו לא יתבוננו אלא מפה אל פה עד משה מסיני .ומזה אמרר
בשיר השירים רבד .בחזקיהו ,ספר תגין הראה להם .והספר הזה הוא ידוע
ומצוי אצל כל אדם ,יפרש בו כמה אלפי״ן יש בתורה בתגין וכמה ביתי״ן
ושאר האותיות ומספר התגין של כל אחת ואחת .ואין השבה בספרו על הספר
הזה וגילוי הסוד שהיה בו לחזקיהו מפני התגין עצמן ,אלא בידיעתן
בפירושיהן סודות רבים עמוקים מאוד .
8
9
נראה שהמנהג לכתוב אותיות מסויימות בתורה בצורה משונה היה נפוץ מאוד ,כי
מצאנו איזכורים למנהג זה בצרפת ,באשכנז ,באיטליה ,בספרד ,בצפון אפריקה
ובתימן .במקביל לכך ,לא מצאנו שום חכם מתקופת הראשונים הפוסל את המנהג הזה
או מפקפק בו.
רש״י הזכיר ,כמסיח לפי תומו ,אות משונה אחת בפירושו לתורה)בראשית יא ,ל כ
6
7
8
9
24
פירוש לספר יצירה ריש פרק ה ,הביאו בתו״ש שם.
מהד׳ שניה)נירנברג תרפ״ג( עמ׳ .674
בשהש״ר ג ,ז איתא וישמח עליהם חזקיהו ויראם את בית נכתה )ישעיה לט ,ב( ,מהו ביוז
נכתר ,רבי יוחנן אמר זיין בולע זיין הראה להם )היינו אות משונה( .ולפני הרמב״ן היתד,
גירםא אחרת.
עיין גם בכתבי הרמב״ן מהד׳ מוסד הרב קוק ח״ב עמ׳ תסז שכתב על ״אותיות לפופות
עקושות ועמוקות ומנוזרות״.
המעין .ניסן תשס״ו ומו ,גו
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ד״ה בחרן( :׳הנו״ן הפוכה ,לומר לך עד אברם חרון אף של מקום /אולם אין ספק
שהיו בספר התורה של רש״י עוד הרבה אותיות משונות ,שהרי אינו מתייחס לאות
המשונה הזו כאל תופעה חריגה ,ורק החליט במקום זה דווקא להביא דרשה שנדרשה
על האות ההפוכה הזו.
בין הראשונים האתרים שהזכירו את ענין האותיות המשונות נזכיר את ר׳ שם טוב
ב״ר אברהם אבן גאון ,מהבר הספר מגדל עוז על הרמב״ם ,אשר מפרש הלקים מספר
תאגי בספריו על הקבלה בדי ארון ומגדל חננאל ,-את ספר ׳הלכות ספר תורה׳
שנמצא בגניזת קהיר ,שרבים ייחסוהו לנשיא ר׳ יהודה ב״ר ברזילי אל ברצלוני; וכן
את ר׳ מנחם המאירי בספרו קרית ס פ ר .ר׳ יצחק רצאבי שליט״א ערך רשימה כוללת
ומדוייקת של הראשונים שהזכירו ענין ז ה .
כאמור ,קיימת אפשרות ללמוד דרשות באגדה והלכה מהצורה המיותדת של
האותיות המשונות ,כמו שר״ע היה דורש כתרי אותיות .ואכן נותרו בידינו דרשות
רבות מתקופת הראשונים שנקשרו לאותיות אלו .בנוסף לרש״י הנ״ל בסוף פרשת
נח ,ניתן לציין כדוגמא את הדרשה על האות חי״ת שב׳ותרה אף ה׳ בכם׳)דברים יא,
טז( שהיא ׳פתיא׳ ,היינו שרגליה מתרחבות? אחד ההסברים לכך הוא שיש בה רמז
לה׳ שיפשוט חרון אפו ויפגע גם בגויים ,ולא בישראל לבד ,גם כשיחרה אפו בעמו.
האות למ״ד שב׳לנכרי תשיך׳)דברים כג ,כא( פונה אחורה ,וההסבר לכך הוא שמצור.
להלוות לישראל בלי ריבית לפני שמלוה לגוי בריבית .ועוד רבים כאלו.
ראשית ההתנגדות לאותיות המשונות התעוררה בצפת בשלהי תקופת הראשונים:
ר׳ אברהם ב״ר דוד הרופא פורטולאונה ממנטובה ) (1542-1612כתב בספרו ׳שלטי
הגמדים׳ :״וכתב הסופר רבי מאיר מפאדובה ז״ל ,וזה לשונו בהגהת קונטרס אחד
שלו :ועם כל זה שמעתי וגם ראיתי אני כמה ספרי תורה שבאו מצפת שלא היה בהם
שום אות משונה ,אכן גזרו שמה זמן ועידן על כל הסופרים כי להבא לא יעשו שום
שינוי באותיות ספר תורה ,על כי אינם לומדים בספרי תורה .עד כאן דבריו״.
10
11
12
13
14
15
16
10
11
12
13
14
15
16
תורה שלמה כרך כט — כתב התורה ואותיותיה ,בעריכת הרב מנחם מנדל כשר )תשנ״ב
ירושלים תשנ״ב( ,פרק ו.
קרית ספר לר׳ מנחם ב״ר שלמה המאירי ,מאמר שני חלק ראשון)מהדורת מכון התלמוד
הישראלי השלם ירושלים תשנ״א( עמ׳ לו.
תורה שלמה שם עמ׳ .105
עיטור סופרים בתוך מאיר עיני סופרים לר׳ דוב בער ק״ץ )וילנא תרנ״ט( דף לב )עמ׳ .(63
בתורה שלמה שם עמ׳ .225
מנטובה שס״ז ,דף קעד ,א.
ה״ר יצחק רצאבי)תורה שלמה שם פ״ט אות ג( העיר שנימוק זה אינו מובן ,וכנראה שנפלה
כאן טעות .אך הרא״ש הביא נימוק זה בהקשר אחר ,והביאו הטור בסי׳ ער .והפירוש הוא
שהאותיות המשונות נכתבו כדי ללמוד מהן תילי תילים של הלכות ,כדאיתא במנחות )כט,
ב( ,ואם אין לומדים בספר תורה אלא רק קוראים בו בציבור אין שהות להתעכב ולדרוש
את האותיות האלו .וזה מפורש בפרישה )שם( ,וכן הבין ה״ר גרינפעלד )שם עמ׳ קט(.
המעין .ניסן תשס״ו ומו ,גו
www.daat.ac.il
j 25
אתר דעת -מכללת הרצוג
17
בעקבות חכמי צפת הלך ר׳ יוסף קארו בשלחן ערוך .הוא השמיט לגמרי א ת דין
האותיות המשונות ,אע״פ שהטור הביאו ,ובעקבותיו הלכו רבים מגדולי ה פ ו ס ק י ם .
אמנם היו חילוקי דעות במשך ארבע מאות השנים האחרונות בנושא ,אלה מ ח י י כ י
ומעודדים ואלה שוללים; אך ההתנגדות גברה במרוצת הדורות ,עד שהיו אחרונים20
שפסלו ם״ת שנכתב עם אותיות משונות כאשר השינוי נוגד באופן משמעותי
צורת האות והצריכוהו תיקון ,והיו כ א ל ה שהעדיפו שלא לקרוא לכתתילה ב ס פ ר י •
שיש בהם אפילו פאי״ן מלופפין בלבד .האחרונים שהתנגדו לכך נימקו את ע מ ד ת ם
בכך שהמסורת הזאת ,אשר איננה מתועדת בתלמוד ובגדולי הפוסקים ,נשתבשו־־,
במהלך הגלות ,וכל סופר בחר לו אותיות משונות כראות עיניו ,וכדברי החת״ס23
18
ס
19
א
21
ת
22
ש
נ ו
א י נ ם
ע ו ש י ם
ש ו ם
ו י פ ה
ד ב
ע ש ו
כ י
א י
א ת נ ו
י ו ד ע
ע ד
מ ה
׳ יכן
ז
׳
י׳
״וסופרים ל
הדברים המקובלים איש מפי איש ולא נזכרו בש״ם נתבלבלו באורך הגלות ו א י ן
לסמוך עליהם״ .דעתם של המתנגדים נתקבלה ונשתרשה בציבור ,עד שאפשר ל ו מ ר
שקרוב לוודאי שכבר למעלה ממאה שנה לא נכתב ספר תורה עם אותיות משונות
והספרים שנשתמרו לנו עם אותיות משונות הם כיום יקרי המציאות.
זקננו ר׳ שלמה גאנצפריד בספרו לשכת הסופר נ י ס ה לפשר במחלוקת ,והביא א ת
דברי ספר בני יונה לר״י לנדםדורפר :״יזהרו הסופרים כשעושין האותיות המשונות
שלא ישנו האות מצורתו ע״י כך ,רק יעשו התגים העקומים ההם בהוד הקולמס שיהיך
דקים כתוט השערה ,ולא כמו אלה שעושים בכל עובי הקולמס עד שהאות מ ש ת נ י ת
מצורתו ,אלא הכל בישוב הדעת והשכלה״ .ולהלן כתב עוד ״שהעייני״ן שמגביהין
ראשן השמאלי לא יגביהנו כל כך ,וכן העיינין שמהפכים ראשם הימני לא יהפכנו
כולו לגמרי אלא יכניס ג״כ מעט בפנים״.
אכן ,כמה מהאותיות המשונות נשתמרו עד ימינו ,והן אלה שנזכרו בתלמוד :אותיות
רבתי וזעירא ,ו׳ קטיעא של בריתי שלום ,נקודות על אותיות מסויימות ,ונו״נין
הפוכות .אך אפילו כאן ,כפי שנראה בהמשך ,היתר ,מגמה להמעיט בשינויים ,ע
שמספרם צומצם למינימום.
24
ד
בשנת תש״ך גילה אבינו ,מוהר״ר צבי דב רוזנווסר שליט״א ,ספר תורה ב ב י ה כ ״
שהיה בביתו של הה״ר יונה דייר סיימן זצ״ל ,שבו נכתבו אותיות רבות משונות.
ס״ת זה נקנה מאת סוהר הספרים שאלער שהיה גר בשכונת וושינגטון הייטס בעי-,
נ
25
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
סימן ערה סעיף ו.
יו״ד סימן ערה בציטוט דברי הרמב״ם.
ובראשם הרמ״א )יו״ד סימן ערה סעיף ו( והלבוש )עטרת זהב יוי׳ד שם(.
שערי אפרים ו ,ב.
כגון כ״ף סופית הפוכה ב׳דרך עץ החיים׳ ,ונו״ן הפוכה ב׳וימת תרח בחרן׳.
החיד״א בשו״ת יוסף אומץ סי׳ יא.
שו״ת יו״ד רסה.
לשכת הסופר ,ר׳ שלמה גנצפריד סימן טז ,ם״ק ז ,עמ׳ סז.
יהודי מיוחד זה ראוי למאמר בפני עצמו ,ועוד חזון למועד.
I
המעין .ניסן תשס־־ו ומו .גו
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ניו יורק ,שהעיד שהספר הובא ממחוז אלזם אשר בצרפת )בגבול גרמניה( .אבינו
ילהט׳׳א קנה את הספר ,שהיה בזמנו בחזקת כשרות ואף קראו בו בציבור ,מאת ד״ר
סיימן ,הזמין לו ארון מיותד ,ומסר אותו כפיקדון לספריה אשר בישיבת ר׳ יצהק
אלחנן )ישיבה יוניברםיטי( בניו יורק ,שם הוא שוכן עד היום במדור הספרים
הנדירים .הרב גרינפעלד ,ראש הועד של משמרת םת״ם בארה״ב ,בדק את הספר,
ואמר כי לדעתו הוא נכתב לפני כארבע מאות שנה.
ספר התורה הזה הוא בעל חשיבות רבה למתעניינים בכתב התורה ,מכמה בתינות.
ראשית ,הספר הוא מערביאשכנזי מובהק ,והיה בשימוש עד לפני זמן קצר־יתםית
בקהילות שמוצאן מערב גרמניה .מתוך שלושים ספרי תורה שנכללו ברשימת הרב
רצאבי הנ״ל רק אהד)המסומן באות ס׳( הוא אשכנזי)והוא אכן הדומה ביותר לספר
שלנו ( .אמנם גם מחזור ויטרי וגם ה״ר יצחק דוב בער בעל סידור ׳עבודת ישראל׳
באו ממסורת אשכנז ,אך מתזור ויטרי הוא עתיק מאוד ומלא שיבושים ,ושניים מתוך
שלושת מקורותיו של בער הם מא״י ומתימן .לכן ספר זה מצביע על היות האותיות
המשונות חזון נפרץ באשכנז בשתר תקופת האתרונים.
26
27
28
בראשית ג ,כד :׳המתהפכת׳ פ׳ לפופה :׳דרך׳ ך׳ הפוכה
אפשר
מהספר
שנית,
להוכיח שתי השערות שהבאנו
ל
ע
י
ל
ש נ י
°
מ
ג
ד
י
ל
ו י ו ״ — .
י
«•־־־•••־
י
^
ה
* *Vי • *
3
האחרונים .ההשערה שהבאנו ן ^ ם & 1י ״ ׳
• : T־ ל״^כד־ :!:; ^:ד;^:
־
בשם ההת״ס ,שבזמנו כבר לא
ל
1
?^^^:? .ד^־.-
4
!
י
שמות לב ,כה :׳בקמיהם׳ — רגל הק׳ דבוקה לגגה
היה מנהג אחיד לגבי האותיות
המשונות ״ואין אתנו יודע עד מה״ ,מוכחת בעליל מרשימת האותיות המשונות
שבם״ת זה )המובאת להלן( :מתוך 216אותיות משונות שבספר זה יותר מ־60%
26
27
28
אע״פ שאלזם היתה בשליטת צרפת מראשית המאה הי״ז ועד מלחמת ) 1870שנת תר״ל(,
מנהגי חבל ארץ זו היו כמעט זהים למנהגי מערב אשכנז.
33אותיות משונות בספר זה מופיעות גם בספר ס׳ ,שהוא הספר האשכנזי שבדק הרב רצאבי.
27אותיות משונות מופיעות בספר מ׳ ,שהוא קרית ספר לר׳ מנחם המאירי.
כפי שהוא מעיד על עצמו בהקדמתו לספרו תיקון הסופר והקורא.
המעין .ניסן תשס״ו ומו ,גן
www.daat.ac.il
27
אתר דעת -מכללת הרצוג
) (132אינם נמצאות בשום ספר הנכלל ברשימת הרב רצאבי! יש בעובדה סטטיסטית
זו כדי לחזק את דברי האחרונים שהרבה סופרים לא דייקו במסורת של האותיות
המשונות .גם ההצעה שהבאנו לעיל בשם לשכת הסופר בשם הבני יונה שהשינויים
ייעשו בחוד הקולמוס — יושמה בספר זה :כל השינויים נעשו בקולמוס דק ,כמו
התגין ,כך שצורתה הבסיסית של האות לא השתנתה .גם החיבור של רגל האות קוי׳ף
במילת ׳בקמיהם׳ נעשה בקולמוס דק מאוד ,ורק בהסתכלות מקרוב אפשר להבחין
בבירור שהיא מחוברת .כמו כן הגבהת אחד מראשי העי״ן או הצדי״ק )לדוגמא
ב׳שמע ישראל׳( נעשתה בצורה עדינה ,שלא כמו בספרי תורה אחרים שהביא הר־כ
רצאבי .האות המשונה היתירה המופיעה בכתב גס היא התי״ת דפתיא ,וגם הכ׳׳ף
ההפוכה )הפונה ימינה( ב׳דרך עץ החיים׳ נעשתה בקולמוס גס .הסופר טרח איפה,
מאתיים שנה לפני ר׳ יונה לנדסדורפר ,לוודא עד כמה שידו מגעת שהשינויים יהיו
תוספת לאות ,ולא הלק אינטגרלי ממנה המשנה את צורתה הבסיסית .אעפ״כ אין ס פ ק
שלולא המסורת של האותיות המשונות היה הספר נהשב פסול ,בגלל הכ״ף ההפוכה
והקו״ף הדבוקה.
שלישית ,ברוב המכריע של הספר כתב הסופר אות תי״ת כשיטת ר״ת ע •
תטוטרת ,שהוא המנהג המקובל בזמננו גם בכתב הב״י וגם בכתב האריז״ל .ר ו
החי״תין שבספר הם שילוב של ו׳ ו־ז׳ המחוברות בתטוטרת ,אך נמצאים בספר 52
מקרים שבהם כתב הסופר אות תי״ת כשיטת רש״י ,היינו עם גג שטות ותג אחד יוצא
ממנו .יש בדבר כדי לתזק את השערת הרב גרינפעלד ששתי צורות האותיות היו
בשימוש נפוץ בזמן הראשונים ,ומחלוקת רש״י ור״ת היתר .איזו עדיפה )ואז אולי
תהיה הצורה השניה בגדר אות משונה( .ענין זה מצריך יותר עיון ,ויתבררו ויתלבנו
הדברים.
כ
29
רביעית ,האותיות רבתי אשר בספר הזה נכתבו על פי שיטת ר׳ יוסף טוב ע ל ם
שהביא המחזור ויטרי ,ולפיו כל אתת מעשרים ושבע האותיות בלה״ק )כולל
מנצפ״ך( מופיעה פעם אחת בצורת רבתי בתורה .בזמן הזה נוקטים הסופרים בשיטה
אחרת המובאת בקרית ספר ,לפיה כל אות מופיעה בצורה רבתי פעם אחת ב כ ל
התנ״ך )ולא רק בתורה( .שיטה זו מפחיתה ,כמובן ,את מספר האותיות רבתי
שבתורה ,ומעמידה אותן על עשרי .גם האותיות הזעירות רבות יותר בספר זה.
30
3
29
30
שם ,עמוד קכ.
אלא שהסופר הוסיף על ר״י טוב עלם• .ברשימה שבמחז״ו אין מופיעה אות ,'1ואילו בססן-
זה ה-ך׳ נמצאת ב׳ונך אותו׳)דברים ב ,לג( .כנראה שהיה לסופר זה מגהג לעשות את
ששת האותיות בראש העמוד בי״ה שמ״ו רבתי)אלא שמסיבה כלשהי הה׳ במילת ׳הבאיס׳
]שמות יד ,כח[ רגילה( .בנוסף לכך כתב הסופר אות צ׳ רבתי ב׳צא מן התכה׳)בראשית
טז( ,אות ל׳ רבתי ב׳והלטאה׳)ויקרא יא ,ל( וכן אות צ׳ רבתי ב׳הצור תמים׳)דברים לב' ,
קרית ספר שם עמ׳ לז.
כ ל
ח
ד (
31
28
המעין ,ניסן תשס״ו ומו .גו
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הסופר התמיר לכתוב מ׳ זעירא במילת ממרים )דברים ט ,כד( כשיטת המחז״ו ,וגם
במלת מוקדה )ויקרא ו ,ב( כשיטת המאירי .
תמישית ,הסופר השתמש בשיטת מחזור ויטרי)והיא הנפוצה כיום( לגבי האותיות
הנקודות ,אך הנקודות גדולות ,ובכמתצית מהמקרים מחוברות ממש לאות .היום
הסופרים מנקדים מעל לאות ,ואין הנקודה נוגעת באות.
שישית ,יש מספר שינויים לגבי התגין בספר תורד .זה .נימקנו כמה מהשינויים
האלו שעמדו לנגד עינינו ,אך מקום הנחנו לאתרים להתגדר בו.
שביעית ,הנו״ן ההפוכה הראשונה כתובה בצורה המקובלת כיום ,כעין נו״ן הפוכה,
אך הנו״ן השניה היא בצורת . Z
ולבסוף — במפתיע התברר שהספר פסול! נפלה בו טעות גסה שלא התגלתה משך
ארבע מאות שנות קריאה בציבור :בדברים לב ,כד כתוב ׳וקטף מרירי׳ במקום ׳וקטב
מרירי׳! נראה שהסופר וכל הקוראים בספר וכן מרבית השומעים היו דוברי יידיש
וגרמנית ,והגו את לשון הקודש במבטא היהודי־גרמני בה האות Vנשמעת כמו האות
;Fלכן הסופר לא שם לב לטעותו ,ואף אחד מהקוראים או השומעים לא עמד על כך
במשך כל השנים .
ברשימה המצורפת בזה כללנו בין האותיות המשונות שש מקומות בתורה בהן רגל
הה״א מחוברת לגגה :הרגל אינה מתוברת ממש )כדוגמת הקו״ף שב׳לשמצה
בקמיהם׳( ,אלא שהאות כתובה בצורה שונה משאר ההאי״ן בספר ,כך שהרגל קרובה
מאוד לגג .בספר תאגי אמנם מוזכרות ה״א מחוברות בשישה עשר או שמונה עשר
מקומות ,אך כולן לא במקומות שבהם רגל הה״א ״מחוברת״ בספר זה .יש לציין
שקראנו ברשימה המצורפת לרוב האותיות המשונות בשמם המקורי ,כפי שנקראו
בספר תאגי; אך לאות ו״ו שצורתה רעה קראנו בשם ׳ו״ו מאוזנת׳ ,כי בספר זה לו״וין
האלו כעין אזניים בשני צידי הרגל ,ושם זה מתאר נאמנה את צורת האות המשונה
הזאת.
להלן רשימת האותיות המשונות ,האותיות רבתי וזעירא ,וכן התיתי״ן שהסופר
כתב כשיטת ר ש ״ י .
32
3 3
34
35
3 6
32
33
34
35
36
אמנם הסופר השמיט את היו״ד זעירא במילה תשי )דברים לב ,יח( אך הוסיף ס׳ זעירא
במילת בסופה )במדבר בא ,יד( ,ולא מצאנו לדבר שום מקור .אולי הסופר טעה ,והחליפו
במלת בסופה אשר בספר נחום )א ,ג( שהיא אכן זעירא לפי מדרש ר׳ עקיבא בן יוסף על
אותיות קטנות )בתי מדרשות ח״ב עמ׳ תפא( וכן במחז״ו.
ועיין בס׳ משנת אברהם שער הנון ,סי׳ כד ,עמ׳ 114שהביא שיטה זו.
לדעת הרב גרינפעלד הטעות נובעת מכך שהמילה הקודמת ׳רשף׳ מסתיימת באות ף׳ ,והסופר
שכתב את הספר קרא ב׳תיקון׳ כמה מילים ביחד לפני שכתב אותם ,וכך הף׳ של רשף נמשך
גם למילת וקטף .אך אין הסבר זה מתרץ איך הקוראים וגם הקהל במרוצת השנים לא הבחינו
בטעות זו.
מחז״ו שם עמ׳ .682
כרך כט בםידרה ׳תורה שלמה׳ מאת הרמ״ר כשר זצ״ל נקרא ״כתב התורה ואותיותיה״.
בתוכו נמצא מאמר מאת רבי יצחק רצאבי שליט״א על האותיות המשונות בתורה .הרב
המעין .ניסן תשס״ו ומו .ג!
www.daat.ac.il
29
אתר דעת -מכללת הרצוג
האותיות המשונות בםפר התורה מאלזס
מקבילות ברשימת רצהכי
א ,ב :מ ר ח פ ת ח ׳ ד פ ת י א
אין
פרשת כראשית
ב ,ה :ש י ח ח ׳ ד פ ת י א
ס
ג ,ז :ו ת פ ק ח נ ה ח ׳ ד פ ת י א
ם
ג,יח :ו ד ר ד ר ר׳ ,ר ׳ ,ד ׳ מ ו ז ר ק ו ת ב ר א ש ן ה ש מ א ל י
אין
ג,י :ו א ח ב א ח ׳ ד פ ת י א
ג,כד :ה מ ת ה פ כ ת פ ׳ ל פ ו פ ה
אין
ג כ ד :ד ר ך ך ׳ ה פ ו כ ה מימין ל ש מ א ל
ם
ו,ב :ב ח ר ו ח ׳ ד פ ת י א
א,ו,ד
ט,כה :ע ב ד ע ׳ ר א ש ה הימני ג ב ו ה
אין
ט,כח :ויחי ח׳ ד פ ת י א
ם ) א ך ר ק ה ח ׳ ש ל ויחי ו ל א ה ח ׳ ש ל נ ח ה ב א
׳
פרשת נח
אחריו(
י,י :ו כ ל נ ה כ ׳ מ ו ז ר ק ת ב ר א ש ה הימני
אין
י א ל ב :ב ח ר ן ן׳ נ ז ו ר ה
א,ו,ד,ס ) א ך ב כ ל ה ס פ ר י ם ן׳ מ ש ו נ ה (
יב א :ל ך ל ך שני הל׳ מוזרקות בראשן
ס
י ג ד :וראה ה׳ מחוברת לגגה
אין א ך ב ס פ ר גי ,ה ׳ מ ו ז ר ק ת
׳
פרשת לד לך
׳
יד,יד :ו י ר ד ף ף ׳ מ ו ז ר ק ת ב ר א ש ה ה ש מ א ל י
וגם למטה
אין א ך ב ס פ ר ם ׳ ,פ ׳ ל פ ו פ ה
יד,טו :ו י ר ד פ ם ו ׳ מ א ו ז נ ת
אין
יד,טו :ו י ר ד פ ם פ ׳ ל פ ו פ ה
ת,ד,ג,ס
טו,ב :ערירי שני ה ר ׳ מוזרקות בראשן השמאלי
מ ׳ ו ד ו מ ה ל ס פ ר ס ׳ א ך ב ס פ ר נ ו ש נ י ה ם זהי!
ט ו ,ה :ל ס פ ר פ ׳ ל פ ו פ ה
ס
טז ,ה :ו ב י נ י ך נ ק ו ד ע ל י׳ ב ת ר א
כן הוא ב ת נ ״ ך קורן
יז,כא :ב ר י ת י ת ׳ ר ג ל ימין ק צ ר ה
אין
רצאבי ע ר ך רשימה מקיפה ש ל כ ל האותיות המשונות ב ת ו ר ה ע ל פי בדיקה ש ל כ ע ש ד י
וחמישה ס פ ר י ת ו ר ה ,ו כ ן ע ל פ י ר ש י מ ו ת ש ל ה א ו ת י ו ת ה מ ש ו נ ו ת ש ל ג ם ט ר ו ר ׳ י צ ח ק
ד
ב ע ר ,ס י ד ר א ו ת ם ע ל פי ס ד ר ה פ ר ש י ו ת ,וסימן כ ל מ ק ו ר ש ב ד ק באות .ל ה ל ן ר ש י מ ת ה א ו ת י ו
0
כ
ת
ה מ ש ו נ ו ת ה מ ו פ י ע ו ת ב ס פ ר ה ת ו ר ה ה נ ״ ל ,ע ם ה מ ק ב י ל ו ת ב ר ש י מ ת ה ר ב ר צ א ב י ) א ם אכן
י ש כאלה( .סימני הספרים :א ס פ ר תאגי :ב ס פ ר ת ו ר ה ב כ ת ב ספרדי :ג ח ו מ ש כ ת ״ י ג ס 0ר
;
ד ר ׳ י צ ח ק ד ב ב ע ר ב ס פ ר ו ת ע ז ה ס ו פ ר והקורא .-ו מחזור ויטרי :ט ש ל ט י ה ג מ ד י ם ל ו -׳
א ב ר ה ם הרופא :מ ק ר י ת ס פ ר ל ר ׳ מ נ ח ם המאירי .-ס ס פ ר ת ו ר ה אשכנזי; ת ס פ ר י תור-ן-
מתימן ] .א פ ש ר ל ה ש י ג ה ע ת ק ש ל ה ת ק ל י ט ו ר ע ם ת מ ו נ ו ת ש ל כ ל עמוד ב ס פ ר ה ת ו ר ה ב א ר ה ״
,Sutton Road, Monsey, N Yובישראל :ר ח ׳ אבן שמואל 28א ר מ ו ת
9
י ר ו ש ל י ם ,ת מ ו ר ת $ 5א ו 23ש״ח[.
30
|
המעין .ניסן תשס׳׳ו ומו .גו
www.daat.ac.il
כ
3
אתר דעת -מכללת הרצוג
פרשת וירא
יח,ט :אליו נקוד על א,י,ו
יט לג :ובקומה נקוד על ר בתרא
כא,א :פקד פ׳ לפופה
כא,כו :שמעתי ע׳ ראשה השמאלי גבוה
כן הוא בתנ״ך קורן
כן הוא בתנ״ך קורן
אין
אין
כג,ב :ותמת ו׳ מאוזנת
כג,ב :ותמת ת׳ רגל ימין קצרה
כג ,טז :וישמע ו׳ מאוזנת
כד,א :בכל ל׳ מוזרקת בראשה
כה,יח :על פני כל אחיו פ׳ לפופה
כהח :נפל פ׳ לפופה
מ,ד,א,ו
אין
ג,ס
אין
אין
אין
כו,כד :בעבור ע׳ מוזרקת למטה
כו,כד :עבדי ע׳ מוזרקת למטה
א,ו
אין
׳
פרשת חיי שרה
פרשת תולדות
פרשת ויצא
אין
ל,כז :נחשתי ח׳ דפתיא
ג
ל,ל :ויפרץ פ׳ לפופה
אין
ל,מג :ויפרץ ו׳ מאוזנת
אין
לאח :ארם נקוד על ם׳
לא כג :וירדף ף׳ לפופה וממרקת בראשה השמאלי אין
אין
לא,לא :בנותיך ת׳ רגל שמאל קצרה
אין
לא ,לה :יחר ח׳ רגל ימין קצרה
אין
לא,לט :אחטנה ח׳ דפתיא
לא,מט :והמצפה צ׳ מוזרקת בראשה הימני
אין
ולמטה משמאל
ג,ם
לא,מט :והמצפה פ׳ לפופה
לא,נא :המצבה צ׳ מוזרקת בראשה הימני
אין
ולמטה מצד שמאל
מ,א,ו
לא,נב :לרעה ל׳ מוזרקת בראשה
׳
פרשת וישלח
לב :עברתי ע׳ מוזרקת בראשה הימני ולמטה
לבב :הים גג הם׳ ארוך ובולט משני הצדדים
לב,כ :אכפרה פ׳ לפופה
לב,כ :פניו פ׳ לפופה
לב,כ :אראה פניו פ׳ לפופה ומוזרקת
בראשה השמאלי
לב כ :פני פ׳ מוזרקת בראשה השמאלי
לג ד :וישקהו נקוד על כל אות
לד,כו :ויצאו ראשה הימני של הצ׳ מחוברת
מצדה השמאלי
׳
׳
אין
אין
ס
ם
ס ,אך בספרנו היא גם מוזרקת
אין אך בספר ם פ׳ לפופה
נמצא בתנ״ך קורן
אין
המעין .ניסן תשס״ו ומו ,גו
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
לד ח :ותמת ו׳ מאוזנת
לר.ח :בנימין ך קצרה ועקומה
לו,כז :ועקן ע׳ ראשה הימני גבוה
אין
אין
לז,ג :כתנת פסים פ׳ לפופה
לז,יב :את נקוד על כל אות
לז,כג :כתנת הפסים פ׳ לפופה
לם,ד :ויפקדהו על ביתו פ׳ לפופה
לט,כא :ויהי ו׳ מאוזנת
לט,כא :את יוסף פ׳ מוזרקת בראשה השמאלי
לט,כב :ביד יוסף פ׳ מוזרקת בראשה השמאלי
מ ד :ויפקד שר פ׳ מוזרקת בראשה השמאלי
מ :ובגפן שלשה פ׳ לפופה
מ,טז :סלי חרי ח׳ דפתיא
אין
נמצא בתג׳יך קורן
ת,ד,ג
אין
אין
אין
אין
אין
אין
אין
מאט :אחרות ר׳ מעוגלת
מא מה :צפנת פ׳ לפופה
מא,מה :פענח פ׳ מוזרקת בראשה השמאלי
מא,מט :חדל הל׳ מוזרקת בראשה
מא,מט :לספר הל׳ מוזרקת בראשה
מא,נד :ותחלינה ח׳ דפתיא
אין
ת,ד,ס
א,ו)אך בספרים ת,ד ס היא לפופה(
מ,א,ו)ראה את המובאה הבאה(
אין
אין
מה,ג :אל אחיו ח׳ רגלה הימני קצרה
מז,א :בארץ גשן ן׳ עקומה וקצרה
אין
אין
מז,כח :ויחי ח׳ דפתיא
מח ט :אשר נתן לי י׳ קטנה ומשונה
מט,יב :חכלילי ח׳ רבתי וכשיטת רש״י
מט,כב :עין ע׳ מוזרקת למטה
מט״כה :ויעזרך ע׳ מוזרקת בראשה הימני ולמטה
נ,כ :כיום ו׳ צורתה גרועה
ס
א,ו,ג
עיין במדור רבתי וזעירא וגם במדור
כשיטת רש״י
אין
אין
אין
א,ט :עם ע׳ מוזרקת בראשה הימני ולמטה
אא וישימו ו׳ מאוזנת
דומה ל :מ,ג אך בספרנו מוזרקת גם ל מ ט
מ,א,ו,ד,ג
ח ,כג :וזבחנו ח׳ רגלה השמאלית קצרה
ט ,טו :שלחתי ח׳ רגלה השמאלית קצרה
איו
אין
׳
פרשת וישב
׳
פרשת מקץ
׳
׳
פרשת ייגש
פרשת ויחי
׳
ח
,
פרשת שמות
פרשת וארא
32
המעין ,ניסן תשס״ו ומר .גו
www.daat.ac.il
ה
אתר דעת -מכללת הרצוג
פרשת בא
י/א :את לבו ל׳ מוזרקת בראשה
ם )גם בספר מ הל׳ מוזרקת(
יד כח :הפרשים לכל חיל פרעה שני הפ׳ מלופפין
טו,טו :יאחזמו ח׳ דפתיא
טו ,כ :בתפים פ׳ לפופה
טזא :לאמר א׳ מהלכת
טז ,יד :מחספס ח׳ דפתיא
טזד :מחספס פ׳ לפופה
טז,טז :מספר פ׳ מוזרקת בראשה השמאלי
טז,טז :נפשתיכם פ׳ לפופה
ד,ם
אין
אין
אין
אין
פרשת בשלח
׳
ג
אין)אך בספר ג פ׳ לפופה(
אין )אך בספר ג פ׳ מוזרקת ברגלה
השמאלי(
פרשת יתרו
יח,ז :וישתחו ת׳ רגלה השמאלית קצרה
יח,כב :ושפטו פ׳ לפופה
כז :יראתו י׳ משונה
כז :פניכם פ׳ מתוייגת באמצע רגלה
אין
מ
אין
אין )אך בספר ב,ד,ג,ם פ׳ לפופה ,ובספר
א,ו פ׳ מוזרקת בראשה השמאלי(
אין
אין
ס )אך גם בספרים מ,א,ו הל׳ מיוחד(
כא,ב :לחפשי פ׳ לפופה
כא,ג :בגפו ,בגפו שתי הפ׳ לפופות
כא,ד :בגפו פ׳ לפופה
כג,כו :מספר פ׳ לפופה
כג״כז :לפניך פ׳ לפופה
כג,כז :ערף פ׳ מוזרקת בראשה השמאלי
אין
אין
אין
מ,ג
אין
ג
כח,כט :לזכרן ן׳ דעקים רישיה
כט,כב :שתי ש׳ ראשו השמאלי גבוה
אין
אין
ל,טו :לפני ה׳ לכפר על נפשתיכם שלשת הפ׳
מוזרקים בראשם השמאלי
לבא :ויחל ח׳ דפתיא
לב,כה :בקמיהם ק׳ דבוקה בדקות הקולמוס
לב,ל :אכפרה פ׳ מוזרקת בראשה השמאלי
לג,כג :יראו ר׳ מעוגלת
לד,א :פסל לך שני הל׳ מוזרקות
לד,כה :תשחט ט׳ לפופה קצת
א,ו
ד,ס,ב
ס
אין)אך בספר ג פ׳ לפופה(
מ
אין
אין
כ,יז :תחטאו ח׳ דפתיא
כ,כג :תגלה הל׳ מוזרקת
כ,כג :עליו הל׳ מוזרקת
פרשת משפטים
פרשת תצוה
פרשת כי תשא
המעין .ניסן תשסי־ו ומו .נו
www.daat.ac.il
|
33
אתר דעת -מכללת הרצוג
פרשת ויקהל
להא :ואת מכסהו ר )רואת( צורתה רעה
לה,כב :תנופת פ׳ לפופה
למיד :המשכן ך דעקים רישיה
לז ח :קצוותו ו׳)אמצעי( דומה לי׳
לז,טז :בהן ן׳ דעקים רישירי
אין
מ,ת,ד,ג
אין
איז
איו
פרשת ויקרא
ד,ג :פר פ׳ מוזרקת בראשה השמאלי
ד,כ :לפר החטאת פ׳ לפופה
ר :,כמשפט פ׳ מוזרקת בראשה השמאלי
הג :וכפר פ׳ מוזרקת בראשה השמאלי
אין
מ,ד
אין
אין
פרשת צו
ו,ז :לפני פ׳ לפופה
ו ז :פני פ׳ לפופה
ו :האפה פ׳ מוזרקת בראשה השמאלי
וג :האפה פ׳ מוזרקת בראשה השמאלי
ח,ח :וישם ו׳ מאוזנת
אין
מ,ת
אין
אין)אך בספר ג פ׳ לפופה(
אין
׳
׳
פרשת שמיני
י טו :דרש דרש בסוף שורה ובראש שורה
׳
פרשת תזריע
יגב :הצרעת ע׳ ראשה הימני גבוה
יג,מא :מפאת פ׳ מוזרקת בראשה השמאלי
יג,מא :פניו פ׳ לפופה
אין
אין
אין
פרשת מצורע
ידב :האחד ח׳ רגלה השמאלית קצרה
יד,כא :לתנופה פ׳ מוזרקת בראשה השמאלי
יד,כט :יתן ת׳ רגלה השמאלית קצרה
טו ,לא :והזרתם ו׳ מאוזנת
אין
אין
אין
אין
פרשת אחרי מות
טז ,ב :לפרכת פ׳ לפופה
טז,ב :פני פ׳ לפופה
טז,ב :הכפרת פ׳ לפופה
טז,ב :הכפרת פ׳ לפופה
טז״ג :בפר פ׳ מוזרקת בראשה השמאלי
טז ,ד :ובמצנפת פ׳ לפופה
יח ד :משפטי פ׳ מחרקת בראשה השמאלי
יח,ה :משפטי פ׳ לפופה
מ,ת,ד,ג
מ,ת,ג,ם
מ ת,ד,ג,ם
מ,ת,ד
או
ם
א,ו
מ,ת,ד
׳
34
|
המעין .ניסן תשס״ו ומו ,גו
www.daat.ac.il
׳
׳
אתר דעת -מכללת הרצוג
פרשת קדושים
יט,טו:
יט טו:
יט,טו:
יט,לז:
׳
א,ו
מ,ת,ד,ג,ס
ס
מ,ת,ד,ג
במשפט פ׳ מוזרקת בראשה השמאלי
פני פ׳ לפופה
תשפט פ׳ לפופה
משפטי פ׳ לפופה
שרשת אמור
כג,טו :וספרתם פ׳ מוזרקת בראשה השמאלי
ו
כה,ח :וספרת פ׳ לפופה
כה,לז :לא תתן אכלך ן׳ דעקים רישיה
אין
אין
םרשת כתר
פרשת בחקתי
כו,מא :הערל ע׳ מוזרקת בראשה הימני ולמטה
מ
פרשת כמדבר
א לב :שמת נראה כשלושה תגין על גג המ׳
ג,יג :כל בכור )השלישי( הל׳ מוזרקת בראשה
ג,לט :ואהרן נקוד על כל אות
ג,מם :הפדיום פ׳ מוזרקת בראשה השמאלי
ג,נא :הפדים נראה כנקוד על ה׳
אין
אין
נמצא בתנ״ך קורן
אין
אין
ה ,ו ואשמה ה׳ ״מחוברת לגגה״
ו ,ט :פתאם פ׳ מוזרקת בראשה השמאלי
ו,כה :פניו פ׳ לפופה
אין
א
ג,ד
׳
פרשת נשא
פרשת כהעלותד
ם,י :רחקה נקוד על ה׳
טב :יעשו י׳ גבוהה ו׳ נמוכה משאר האותיות
ט,כ :יחנו ר צורתה רעה
י,לו :ר.נ׳ ההפוכה השניה כצורת Z
יא,ד :והאםפםף פ׳ לפופה
נמצא בתנ״ך קורן
אין
אין
לפי מסורת תימן)אלא שבספרים אלה שתי
הנ׳ זהות(
אין
פרשת שלת
יד,ה :ויפל לפני פ׳ לפופות
יד,ה :פניהם פ׳ מוזרקת בראשה השמאלי
יד,םז :וישחטם ח׳ דפתיא
יד כה :פנו פ׳ לפופה
טו,כד :כמשפט פ׳ לפופה
׳
אין)אלא בספר מ פ׳ לפופה(
אין)אך בספרים ת,א,ו,ג יש צורות אחרות(
אין
ג
המעין .ניסן תשס״ו ורוד .גו
www.daat.ac.il
|
35
אתר דעת -מכללת הרצוג
שרשת חי,ת
כאג :ארנון)השני( ו׳ מתוייגת בשלושה תגץ
כא,ל :אשר נקוד על ׳
אץ
נמצא בני׳ך קורן
כב,כג :שלופה פ׳ לפופה
כג,י :עפר יעקב שתי הע׳ מוזרקות בראשן
הימני ולמטה
ס,ג
ר
שרשת כלי!
כד .ט :המגפה פ׳ לפופה
כה,ט :במגפה פ׳ לפופה
׳
אין)אך בספרים מ,א,ו,0,ג,ש,ב יש צוררות
אחרות(
מ,ד
שרשת שנחס
כהב :ו׳ קטיעה באמצע האות
כה,יח :בנכליהם ה׳ ״מחוברת לגגה׳
כח,כד :אשה ה׳ ״מחוברת לגגה״
כט,טו :ועשרון נקוד על ו׳ השניה
בכל הספרים
אין
אין
נמצא בנ״ך קורן
שרשת מסעי
לד,ג :צן ן׳ דעקים רישיה
לד :קדמה נראה בנקוד על מ׳
לד,כב :דן ן׳ דעקים רישיה
לה ו :את נראה כנקוד על ת׳
לה,לב :תקוזו ח׳ דפתיא
לה,לב :כפר פ׳ לפופה
׳
לר,.לג :יכפר פ׳ מוזרקת בראשה השמאלי
לה,לג :אשר ש׳ רגלה השמאלית גבוהה
לה,לג :שפכו פ׳ לפופה
אין
אין
אין
אין
אין
אין)אך בספרים ת,ד,ג,ס פ׳ מוזרקת
בראשה השמאלי(
א,ו
אין
מ,ג,ם
פרשת דברים
אז פנים פ׳ מוזרקת בראשה השמאלי
בד :המלחמה שלושה תגין על גג הל׳
ב ,לד :לפנינו פ׳ לפופה
ג ,ב :ארצו א׳ מוזרקת בראשה הימני
אין)אך בספרים ת,ד,ג פ׳ לפופה(
אין
אין
אין
ו ד :שמע ע׳ ראשה השמאלי גבוה
ו,ט :מזזות ז׳)השניה( דעקים רישיה
ו,כב :בפרעה פ׳ לפופה
זא :המשפטים פ׳ לפופה
ם,ב
אין
ת,ד,ג
מ,ג
פרשת ואתחנן
׳
36
המעין .ניסן תשס״ו וווו ,גו
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
פרשת עקכ
זב :המשפטים פ׳ לפופה
ז,יג :לך ל׳ עקום לאחוריו
ט,כה :ואתנפל פ׳ מוזרקת בראשה השמאלי
ט,כו :ואתפלל פ׳ מוזרקת בראשה השמאלי
יא,טו :פן פ׳ לפופה
יא,טז :וחרה ח׳ דפתיא
מ,ד,ס
אין
א,ו
א,ו
מ ,ס
ס,ב אך גם בספרים מ,ת,ד,ו,ג,ש הח׳ שונה
יד,ח :טמא הוא ה׳ ״מחוברת לגגה״
טו,טו :אנכי תג יוצא מאמצע א׳
אין
אין
יזג עוד נראה כארבעה תגין בד׳
יט,ו :ירדף ף׳ מוזרקת בראשה השמאלי
כא,ח :כפר פ׳ לפופה ומוזרקת בראשה השמאלי
אין
ס
ד,ג,ס
פרשת ראה
פרשת שופטים
פרשת כי תצא
כא :תצא צ׳ מוזרקת בראשה הימני
וברגלה משמאל
כאח :אביו ו׳ צורתה רעה
כאט :אביו ו׳ צורתה רעה
כב,כח :איש תגין בראשה הימני
והשמאלי של השי
כג,ב :שפכה פ׳ לפופה
כג,ו :הקללה ה׳)הראשונה( ״דבוקה לגגה״
כג,טו :עבד ע׳ ראשה הימני גבוה
כג,כא :לנכרי ל׳ ראשה נוטה לצד ימין
כד,ז גנב ג׳ ללא תגץ
אין אך בספר ד הצ׳ תלויה)ראשה השמאלי
גבוה(
אין
אין
אין
אין
אין
אין
בספרים ת,ג,ס הל׳ משונה ופונה לצד ימין
אין
פרשת כי תכוא
אין)אך בספרים מ,ג פ׳ לפופה(
כח,יב :יפתח פ׳ מוזרקת בראשה השמאלי
פרשת נצכים
כט,יב :נשבע ע׳ ראשה השמאלי גבוה
כט,כד :לנו ולבנינו עד אחת עשרה נקודות
אין
בתנ״ך קורן
פרשת וזאת הברכה
לג,כט :אשריך ראשה הימני של א׳ מחובר
לגופו משמאל
לדב :לעיני כל שתי הל׳ מהרקות בראשן
לד,יב :ישראל הל׳ מוזרקת בראשה
אין
אין
המעין ,ניסן תשס״ו ומר .נן
www.daat.ac.il
|
37
אתר דעת -מכללת הרצוג
א ו ת י ו ת ר ב ת י וז
כ ס פ ר מאלזפ
פרשת תזריע
שרשת כראשית
א ,א :בראשית ב׳ רבתי
ב ,ד :בהבראם ה׳ זעירא
פרשת שלח
פרשת נח
ח,טז :צא צ׳ רבתי
יג,ל :ויהס ס׳ רבתי
ידז :יגדל י׳ רבתי
פרשת חיי שרד.
כג ,ב :ולבכתה כ׳ זעירא
פרשת חקת
יג,לג :והתגלח ג׳ רבתי
כא,יד :בסופה ם׳ זעירא
פרשת כלל,
פרשת תולדות
כז,מו :קצתי ק׳ זעירא
כד,ה :מה סבו מ׳ רבתי
שרשת שנחש
פרשת ויצא
ל,מב :ובהעטיף ף׳ רבתי
כז ה :משפטן ך רבתי
׳
שרשת דברים
פרשת וישלח
לד לא :המונה ז׳ רבתי
ב,לג :ונך ך׳ רבתי
גא :ערש ש׳ רבתי
׳
פרשת ויחי
מט,ח :יהודה י׳ רבתי
מטב :חכלילי ח׳ רבתי)וגם לשיטת רש״י(
נ,כג :שלשים ם׳ רבתי
שרשת ואתחנן
ו,ד :שמע ע׳ רבתי
ו,ד :אחד ד׳ רבתי
שרשת עקכ
פרשת שמות
ב,ב :טוב ט׳ רבתי
ט״כד :ממרים מ׳)ראשונה( זעידא
פרשת שושמיפ
פרשת בא
יא,ח :צא אתה צ׳ רבתי
יח,יג :תמים ת׳ רבתי
פרשת כי תצא
פרשת תצוה
כח לו :ציץ ץ׳ רבתי
כב,ו :קן ק׳ רבתי
׳
שרשת כי תבוא
פרשת כי תשא
לד,ז :נצר נ׳ רבתי
לדא :שמר ש׳ רבתי
לדד :אחר ר׳ רבתי
כח,סח :והתמכרתם כ׳ רבתי
שרשת נצכים
כט,כז :וישלכם ל׳ רבתי
שרשת וילד
פרשת ויקרא
א א :ויקרא א׳ זעירא
לא,כח :ואעידה ו׳ רבתי
׳
שרשת האזינו
שרשת צו
ו,ב :מוקדה מ׳ זעירא
לב,ד :הצור צ׳ רבתי
לב,ה :ופתלתל פ׳ רבתי
לב,ו :ה ה׳ רבתי
פרשת שמיני
יא ל :והלטאה ל׳ רבתי
יא,מב :גחון ו׳ רבתי
שרשת וזאת הברכה
׳
38
|
לג,כט :אשי־ד א׳ רבתי
המעין ,ניסן תשס׳יו ומו ,גו
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
א ו ת החי׳׳ת כ ש י ט ת רש׳׳י כ ס פ ר מ א ל ז ס
פרשת וירא
יט,כו :מלח
פרשת ויקהל
לז,ט :אחיו
פרשת מנחם
כז א :חפר
פרשת וישלח
לב,כ :ואחרי
לג,י :חן
פרשת צו
ו,ה :המזבח
ו,ו :המזבח
שרשת מטות
ל ,יכ :והחרש
לא,ל :אחד אחז
פרשת ויחי
מח״טו :ויצחק
מט,יב :חכלילי
פרשת שמיני
ט,כא :החזות
י,יג :וחק
א,מב :גחון
פרשת מפעי
לג,כו :ויחנו
לג,כח :ויחנו
לג,מח :ויחנו
פרשת אחרי מות
טז,כ :החי
טז״כט :האזרח
פרשת דברים
ג,יז :המלח
פרשת שמות
ב,ד :אחתו
ב,ו :ותחמל
פרשת וארא
ז,יט :קח מטך
פרשת בא
יב,ה :תקחו
פרשת בשלח
יג,כ :ויחנו באתם
יז,ו :בחרב
פרשת יתרו
יח,א :חתן
כ,יד :לא תחמד בית רעך
פרשת תצוה
כח,מג :חקת עולם
פרשת כי תשא
לא,ו :חכם לב
לא,יד :מחלליה
לב,לג :אמחנו
לד,טו :וזבחו
י
פרשת קדושים
יטד :חרש
פרשת אמור
כג,יט :לזבח
פרשת במדבר
א,יז :ויקח
פרשת נשא
ז ,םז :אחד ,למנחה
״
פרשת ראה
יג,יח :רחמים
פרשת כי ת ב ו א
כו,ד :מזבח
כז,ה :מזבח )ראשון(
כח,מה :וחקתיו
פרשת נצביפ
ל טז :וחיית
ל,יז :אחרים
׳
פרשת כהמלתד
ח ,כו :אחיו
פרשת וילד
לא ,ד :לסיחון
לא ,כא :תשכח
פרשת שלח
יד,יז :כח
יד,לח :חיו
פרשת האזינו
לב,כד :ולחמי
פרשת בלק
כג,ד :במזבח
ענייני ת ג י ן
פרשת מקץ
בראשה
מתוייגת
ם׳
אתכם
מג,ה:
השמאלי
פרשת פקודי
לח,כא :פקודי ק׳ מתוייגת
פרשת ויחי
נ,כג :שלשים ם׳ מחוייגת בראשה השמאלי
פרשת ויקרא
ג,ה :העצים ם׳ מתוייגת מלמטה
המעין .ניסן תשס״ו ומו .נו
www.daat.ac.il
|
39
אתר דעת -מכללת הרצוג
שרשת אמור
פרשת צו
כג,לו :מקרא קדש שתי ריק׳ מ ת ו י י ג ר
ח,ב :הבגדים ם׳ מתוייגת מלמטה
ח,לא :פתח ת׳ מתוייגת
יא,לה :יתץ ץ׳ מתוייגת בג׳ תגין
גם בראשה הימני
ת
פרשת נשא
ד,לו :פקדיהם פ׳ מתוייגת
ו,כה :פניו פ׳ מתוייגת
פרשת מצורע
פרשת ראה
ידב :אתם ת׳ מתוייגת
יב,ז :שם ם׳ מתוייגת
פרשת אחרי מות
פרשת שופטיפ
טז,כ :החי ח׳ מתוייגת באמצע גגה
טז כב :ארץ ץ׳ ללא תגין
יז,ג :אלהים ם׳ מתוייגת
׳
פרשת קדושים
פרשת וזאת הברכה
יט,טו :תשפט פ׳ מתוייגת למטה מצדה השמאלי
לג,א :מותו ת׳ מתוייגת
ת ו פ ע ו ת נ ו ס פ ו ת כ פ ס ר ה ת ו ר ה מאלזס
א .הנקודות על האותיות מחוברות ברובן לאותיות
ב .קיימים ו״וין ארוכים הרבה ,דוגמא במדבר יד ,מ :ועלינו ו׳ שניה ארוכה
ג .הל׳ המוזרקת דומה למס׳ 35שהוא מספר ם
ד .גם ק׳ ד׳בקמיהם׳ דומה לספר ס
ה .בסוף פרשת אחרי מות בכל הספרים הנ״ל הפ׳ דאת משפטי והפ׳ דאת ק י ת י
ואת משפטי זהים ,או ששניהם מוזרקים )כמו בספרים א ,ו( או ששניהם לפופץ ) כ מ ו
בספרים מ,ת,ד( .הסופר שלנו עשה את הראשונה מוזרקת ,והשניה לפופה.
ח
והערה אחרונה :האותיות שראשן האחד או רגלן האתד גבוה או נמוך מהבירו א י
מופיעות ברשימת הרב רצאבי ,אולי החליט שמקרים אלו מהווים אי-דיוק של ה ס ו
ולא אות משונה.
40
המעין ,ניסן תשס״ו ונדו .גו
www.daat.ac.il
נ ן
ס ר
אתר דעת -מכללת הרצוג
דיר
מש71
כ״ץ
״משונה רעה זו ב כ ת י ב ת ה ובלשונה
,,
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן ,כל האומר דוד חטא אינו אלא
טועה ,שנאמר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה׳ עמו ,אפשר חטא בא לידו
ושכינה עמו?! אלא מה אני מקיים מדוע בזית את דבר ה׳ לעשות הרע ,שביקש
לעשות ולא עשה.
אמר רב ,רבי דאתי מדוד מהפך ודריש בזכותיח דדוד :מדוע בזית את
דבר ה׳ לעשות הרע — רבי אומר משונה רעח זו )רש״י :בכתיבתה
וכלשונה( מכל ״רעות׳׳ שבתורה ,שכל רעות שבתורה כתיב בהו ׳׳ויעש״
)שבת נו ,א(
וכאן כתיב ״לעשות״ ,שביקש לעשות ולא עשה.
בקטע גמרא זה טמונות שורה של תמיהות וקושיות:
א .אם הלשון ״לעשות״ מתייחסת לזמן עתיד ,לרעות שטרם נעשו ,ועל כך רבי היה
דורש ״שביקש לעשות ולא עשה׳ /הרי דרש זר ,איננו שונה מדברי ״אמר רבי
שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן״ שהובאו לעיל! מה חידוש יש בדברי רבי ?
ב .וכי יעלה על הדעת שרבי יהפך את האמת כדי לדרוש בזכותו של דוד?
ג .מלשון הגמרא משמע לכאורה כי ״רעה זו״ ,בכתוב )שמ״ב יב ,ט( ״מדוע בזית
את דבר ה׳ לעשות הרע״ וגר ,היא בלבד נכתבה בלשון ״לעשות״ .והנה נמצא
כי התיבה ״לעשות״ )בצרופיה לעשיית רע( מצויה במקרא עשרות פעמים
נוספות! כמו כן ,היא מופיעה גם בהקשר לחטאי עבר ,להטאים שכן נעשו!
ד .במה ״רעה זו״ )אצל דוד( יוצאת דופן או ״משונה״ מכל השאר?
ה .מבואר ברש״י :״משונה בכתיבתה ובלשונה״ .ודברים תמוהים הם! מהו ׳כתיבתה׳
ומהו ׳לשונה׳? וכי רש״י צריך להבהיר שהתיבה ״לעשות״ נכתבת ונקראת
בלשון שונה מ״ויעש״?
בידוע כי כל דברי התנאים והאמוראים שקולים ומדודים להפליא ,ויש ללמוד לא
רק מתוך לשונם הכתובה אלא גם מאופן שימושי הלשון שנקטו ,מדיוק בסגנון
הדברים ובסדר הבאתם ,בין בשינוי ובין בצמצום ביטויים שניתן היה להשתמש בהם
ובחרו שלא להשתמש בהם.
בבדיקה שערכנו ,הפרדנו בין רעות שנעשו המופיעות במקרא בלשון עבר )כגון:
״ויעש״( ,לבין אלו שנאמר בהן ״לעשות״ )לשון עתיד( ,ונמצא כי בתוך עשרות
פסוקי התנ״ך בהם מופיעה התיבה ״לעשות״ )בצרופיה לעשיית רע( קיימים גם 13
פסוקים שהלשון המאחדת אותם היא :״לעשות הרע בעיניו״.
1
1
עי׳ ברי״ף על עין יעקב שבת נו ,א.
המעין .ניסן תשס״ו 1נזר .גו
www.daat.ac.il
|
41
אתר דעת -מכללת הרצוג
,
משהוברר כי פסוקנו איננו הפסוק היחיד המאופיין בלשון ״לעשות ה ר ע /ד ה ר ה
ועלתה ביתר תוקף השאלה המרכזית :אם כך ,במה ״משונה רעה זו״ ש ב פ ם ר ק נ ו
משאר 12הפסוקים האתרים שמצאנו שגם בהם כתוב :״לעשות הרע״?
לאור האמור נחזור ונעיין בדברי הגמרא ,תוך התבוננות בדיוקי הלשון ש ל ר ,
ושל רש״י המובאים הנ״ל ,והפעם בהבנת ביטויי הלשון :״מהפך״ :״משונה״ ,-״ ק !
רעות שבתורה׳ /וכן הביטוי המופיע ברש״י ״בכתיבתה ובלשונה״ ,בדרך מ ק ו ר « י
— המעוגנת במקור עצמו.
לאהר שהוברר ,במימרא בשם רבי יונתן ,כי בלשון הכתוב ״לעשות״ ד־ ו-
)המתייחם לעתיד( למדנו כי דוד לא חטא אלא ״ביקש לעשות ולא עשה״ — היסיןת
על כך רב ,בהביאו את החידוש של רבי ,כי כל זה מדוייק דווקא מתוך פ ם י ק נ ר
ה״משונה״ :רבי דאתי מדוד היה מהפך — היה תר שוקל ובוהן )כ״עני ה מ ה פ ך
בחררה״( — את לקט 13הפסוקים שמצא במקרא בהם כתוב ״לעשות הרע ב ע י נ י ״ .
בחקירתו זו העלה כי ״רעה זו״ שבפסוקנו משונה מכל 12הפסוקים האחרים ש ב ת ר ר ־
בהם מופיע ביטוי זה .״משונה״ — דהיינו שהיא נכתבת בכיתוב יוצא דופן מ ד ר ך
הכתיבה הרגילה .ובמה ״משונה״ היא? כמבואר ברש״י :״בכתיבתה ו ב ל ש ו נ ה ״ .
כלומר הרעה הזו ״משונה״ בשני מימדים :בכתיבתה ,במימד הכתוב )נוסח ה מ ש
הכתוב(; ובלשונה ,במימד הנקרא )בדרך הקריאה של הכתוב( .
והנה ,עיון בכתובים אלו העלה ,כי ׳תבנית הלשון׳ האחידה לכל 12הפסוקים ה י א
״לעשות הרע בעיני ה ״ /בעוד שאצלנו לא נאמר ״בעיני ר.״׳ אלא ״לעשות ר,ר-
בעינו״ .התיבה ״בעינו״ )כשלעצמה( ״משונה״ היא ,יש בה ״קרי וכתיב״ ,ו נ ח ל ק ר
כבר קדמונים האם הקרי הוא ״בעיני״)בשינוי הוא״ו ליו״ד( או ״בעינו״ ללא ש י נ ו י
הוא״ו ,ושוב נחלקו ונסתפקו האם הקרי של תיבה זו)ללא שינוי הוא״ו( הוא ״ ב ע י נ ו ״
)בחולם — בעינו האחת( או ״בעינו״ )בשתי עיניו( .
נמצאנו למדים ,כי כל מה שהעלינו בדברינו מקופל ומתומצת בלשונם הקצי-דז
הצהר• והמדוייקת של רבי ושל רש״י :״משונה״ רעה זו ״בכתיבתה ובלשוני׳״ ,ל ש ו ן
אשר עליה אין להוסיף וממנה אין לגרוע.
כ
2
כ
ת
ע
י
ה
3
ס ט
4
ע
5
2
3
ראה גם מאמרנו ״שבעה נקיים״ — על טיפת דיו של הרמב״ן ,׳המעין׳ טבת תשם״א ]מא,
בכלל ״משונה״ עשויים להימצא האות ,התיבה או הפסוק ,אות זעירא או רבתי ,כתיב חס!,
או מלא ,כתיב ולא קרי ,אותיות כעוזרות ,מנוכרות או מנוקדות וכד׳ .ר׳ רמב״ם הל׳ ׳ ,
ז ,ח :״ויזהר באותיות המשונות כגון הפאי״ן הלפופות )כפופות( והאותיות העקומות״ ו ,
ראה מ״ש המלבי״ם על נחמיה ח ,ח)ע״פ חז״ל בנדרים לו ,א ומגילה ג ,ב( :״אמרו^,-3^ …
במקרא זו המסורת ,שגם הפסוקים ופסקי טעמים והקריאה הוא מתורת הפה ,אם לקרות ב ח ל
אמו או בחלב ,זכר עמלק או זכר״.
ראה מנחת שי :׳מדוע בזית וגו׳ לעשות הרע בעינו .בעיני קרי .כן כיצאתי בספרי - 0
המדוקדקים .ודין הוא חד מן מ״א מלין דכתיכין וא״ו בסוף תיבותא וקריין יוי׳ד .וסימן נמסו-
בריש האי םיפרא וריש ירמיה .ובמקצת ספרים בעינו כתיב וקרי בעיניו ,ומסורת פ ל י ג ^
עלייהו׳ .ואכן כך מובא ברי״ף :״עוד אפשר לפרש משונה רעה בלשונה ,דכתיב ייע כעינר
)בעינו האחת( וקרינן הרע בעיניו)בשתי עיניו(״.
3
ס
[
ת
כ ו
4
כ
5
ס י
ר
42
המעין .ניסן תשס־־ו (מד .גו
www.daat.ac.il
ד
אתר דעת -מכללת הרצוג
דרור פ י ק ס ל ר
דרשה לפני ת פ י ל ת מוסף
הדרשה כ ש ב ת
הטור)או״ת סי׳ רצ( כתב בענין תשיבות קביעת דרשה בשבת בבית הכנסת:
קובעין מדרש ,כדאיתא במדרש ,אמרה תורה לפני הקב״ה ,רבש״ע כשיכנסו
ישראל לארץ ,זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו ואני מה תהא עלי? אמר לה יש
לי זוג שאני מזווג לך ,ושבת שמו ,שהם בטלים ממלאכתם ויכולין לעסוק בך.
על כן צריך שיקבעו מדרש ,להודיע לעם את הוקי הא-להים ואת תורותיו.
׳
ייעודו של יום השבת לתורה וללימודים ,ליום שכולו ״שבת ומנוחה לחי העולמים״
)משנה סוף תמיד( .בכל הדורות היה הציבור משכים בשבת לבית הכנסת לקרוא
קריאת שמע ,להאזין לקריאה בתורה ,ומייד אתר כך לשמוע את הדרשה)סדר אליהו
רבה פרק א( .רבים היו הולכים באופן מיוחד על מנת לשמוע את הדרשה ,ואף נקבעו
הלכות עירובין מיוחדות לצורך העניין)משנה עירובין ג ,ה( .מוזכרים גם דרשנים
מסויימים שרבים היו נוהרים להאזין לדרשתם)ירושלמי הוריות ג ,ד דף מה עמוד ב(.
בהתכנסויות בשבתות בבתי הכנסת לתורה ולתפילה הונחלה גם ידיעת התורה
ומורשת האבות לציבור הרחב ,וטופהה חוויית עבודת ה׳ בתפילה ,בלימוד התורה
ובקיום מצוותיה .
1
זמן הדרשה בתשילה
הדרשה עיקר זמנה לאתר התפילה ,וכך נהגו בתקופת חז״ל .גם בימינו בקהילות
רבות נוהגים לדרוש בשבת בבית הכנסת ,בקביעות או עקב אירועים מיוחדים .כך
למשל כאשר נערכת תגיגת בר מצוה ,או שמחה אחרת בבית הכנסת ,מקובל כי נציג
הקהל נושא דרשה ומברך את המשפחה החוגגת .לא ניתן להקדים את הדרשה קודם
לקריאת התורה ,בבר מצוד׳ — מפני שהדברים כוללים בדרך כלל איזכור על קריאתו
של הנער ,וגם בשמחות אחרות — המתח האוחז את בעלי השמחה לפני הקריאה
והעליה לתורה מקשה עליהם ועל הציבור להיות פנויים לשמוע דברי תורה .מאידך
לא נח לדחות את הדרשה לסוף התפילה ,מפני שרבים מהאורחים והמתפללים יעזבו
את בית הכנסת וימהרו לביתם לקדש ולסעוד את ליבם ,וכך ייפגע המעמד .לכן
מקובל בהרבה מקהילות ישראל לומר את הדרשה אחרי הכנסת ספר תורה ,קודם
לתפילת מוסף.
1
ראה בקובץ יהודים ויהדות בימי בית שני ,המשנה והתלמוד)ירושלים תשנ״ג( עמ׳ .278-266
המעין .ניסן תשס״ו ומד .גן
www.daat.ac.il
|
43
אתר דעת -מכללת הרצוג
2
אך יש שהעירו כי מעשה זה נוגד את ההלכה ,על בסים דברי המשנה ברורה :
אחר אשרי לא יאמר שום דבר ,דהקדיש שאומרים לפני העמוד קודם תפלת
י״ח הוא קאי על אשרי שאמר בתחלה ,וע״כ אין להפסיק ביניהם .ויהללו
שאומרים אין הפסק .ומה שנשתרבב המנהג שכשיש תולה אותז התזן הם״ת
בידו לאחר אשרי ,ואומר מי שבירך ומפסיק הרבה בין אשרי לקדיש שלפני
3
העמוד ,שלא כדין הוא .
לכן היו שהציעו להקדים את הדרשה קודם לתפילת ׳יקום פורקן׳ :אך בשלב זה
ספר התורה מונח על הבימה או אחוז בידי אחד המתפללים ,ובעוונותינו יש מתפללים
4
היוצאים בזמן הדרשה ,ובכך אתה מכשילם באיסור .
הצעה אחרת היתד .לשנות את סדר התפילה הרגיל עקב הדרשה :להכניס את ספר
התורה אחר יקום פורקן ,אח״כ לדרוש ,ואחר כך לומר אשרי וקדיש ומוסף .ברם
בהצעה זו טמונה סכנה מרובה :דורנו פרוץ באנשים המבקשים ״לתקן״ ,על פי עיוות
מחשבתם ,את מנהגי היהדות ,רבים מהם ״תיקונים״ בנוסח ובסדר התפילה .חכמי
הדורות האתרונים הקפידו שלא לתת פתחון פה לאותן הכתות ,ולכן כל שינוי בסדרי
5
התפילה אינו מומלץ .
לי נראה להצדיק את המנהג הנפוץ לדרוש אחרי הכנסת ספר התורה ,משום שזהו
2
3
או״ח סי׳ רפד ס״ק טו ,ומקורו בדברי המגן אברהם ס״ק ז.
הרב שמעון בירן הי״ד בקובץ מלילות חלק א )תשנ״ח( עמ׳ 431-429הציע את הסוגיא
והעלה את הבעייתיות שבה ,מבלי להכריע .הרב דוד לאו באתר ״מורשת״ )תשובה מתאריך
כט סיון תשס״ד( הציע להכניס את ספר התורה קודם לאשרי ,ואחרי הדרשה לומר אשרי
וקדיש; אך ראה מ״ש להלן על שינויים בסדר התפילה .יש לציין שתופעה זו ,של שינוי
מנהגים מקובלים ,מאפיינת את דורנו; יתכן שאדם גדל בקהילה שרבניה דרשו תמיד לפני
תפילת מוסף ,אך משנודעו לו דברי המ״ב הוא דורש לשנות את המנהג .האם תמיד דברי
המ״ב מבטאים את ׳ההלכה׳ ,גם נגד מנהג הקהילה לדורותיה? הדברים אינם פשוטים ,וראה
מ״ש ב׳המעין׳ מה ,ד)תמוז תשם״ה( עמ׳ .62-50וראה במאמרו של הרב בני לאו ב׳אקדמות׳
יד )תשם״ד( עמ׳ .174-155
4
סוטה לט ,ב :״ואמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי ,אין הצבור רשאין לצאת עד שינטל
ספר תורה ויניח במקומו :ושמואל אמר :עד שיצא .ולא פליגי ,הא דאיכא פיתחא אחרינא,
הא דליכא פיתחא אחרינא״ .רבו ההסברים לסוגיא זו ,ראה רי״ף מגילה פרק ד רמז אלף
קמא :משנה תורה לרמב״ם הלכות תפלה וברכת כהנים יב ,כד :ב״י או״ח סי׳ קמט ונושאי
כלי השו״ע שם .וראה גם מה שכתבתי ב׳שנה בשנה׳ כרך מג)תשס״ג( עמי .32-20
נראה לבסס את האיסור לנהוג בדרכי הרפורמים גם בדברים שבעיקרם אין איסור ,מרה
שכתב רש״י בפירושו לדברים טז ,כב :״אשר שגא .מזבח אבנים ומזבח אדמה צור .לעשות,
ואת זו שנא כי חק היתה לכנענים .ואע״פ שהיתר ,אהובה לו בימי האבות ,עכשיו שנאה מאחר
שעשאוה אלו חק לעבודה זרה״ .עפ״ז מה שהפך ־־היות סמל של הגיאולוגים והרפורמים
נעשה איסור מוחלט העומד בפני עצמו ,אף שהיה מותר בעבר .אחרי שהם פרצו פירצות
בסדרי התפילה איו אנו יכולים לקום ולשנות ולתקן ,גם בדברים שאין בהם איסור ויש להם
הצדקה לגופם.
5
44
הנזעין .ניסן תשס־׳ו ובדו .גן
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
המקום המתאים ביותר לדרוש בו במהלך התפילה וכנ״ל ,ואולי גם על זה אמרו חז״׳
״עת לעשות לה׳ הפרו תורתך״ :אך לדעתי אין צורך בכך ,ומנהג זה מבוסם עי
שיטות הראשונים בעניין הקדיש .
6
7
הקדיש שייך ל נ א מ ר ל פ נ י ו א ו לאחריו?
הרמ״א )דרכי משה או״ח סי׳ נד( דן בעניין הפסקה בין ברכת ישתבח ליוצר .הוא
מביא בשם הכלבו)סי׳ ו( שהקדיש חייב לעלות על פסוקים כלשהם ,ואם הפסיקו
אחרי ישתבח אי אפשר לומר קדיש .מסיבה זו ביטל הרמ״א את המנהג להפסיק אחר
ישתבח ,ודחה את ההפסקה לאחר אמירת הקדיש ,קודם לברכת יוצר .דברי הכלבו
הם למעשה המקור גם לדברי המ״ב שהבאנו לעיל .ברם הרמ״א בעצמו הצטער על
שינוי המנהג ,אחרי שראה באור זרוע )ח״א סי׳ צח( בשם תשובת הגאונים שיש
להפסיק קודם לקדיש אחרי ישתבח ,ולאחר ההפסקה לומר קדיש ולאחריו את ברכת
יוצר.
מדברי הרמ״א מתברר שיש מחלוקת בין הפוסקים האם הקדיש נאמר כסיום על
דברים שנאמרו קודם לו ,ואם כך יש צורך שלא להפסיק ביניהם ,או שהקדיש נאמר
על מה שיבוא אחריו ,ואם כן אין כל מניעה להפסיק בינו לבין ברכת ישתבח
)כשחרית( או אשרי)במוסף(.
הרמב״ם ,כדרכו ,הלך בשיטת הגאונים :״סדר תפלת הציבור כך הוא …שליח
ציבור …מתחיל ואומר קדיש ,וכל העם עונין אמן יהא שמיה…״ .ברור שדעתו היא
שתפילת הציבור מתחילה בקדיש ,ללא תלות מה נאמר לפניה :פסוקי דזימרא לדעתו
הם חלק מתפילות היחיד המקדימות את תפילת הציבור בשחרית .הרמב״ם חזר על
דבריו בסדר התפילה שבסוף ספר אהבה :״שליח צבור אומר קדיש לעולם קודם כל
תפלה ואחר כל תפלה״ ,ללא קשר למה שנאמר קודם .מקור הרמב״ם בגמרא)ברכות
׳ א( :״בשעה שישראל נכנפין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול
מכורך.״״ .לדברי הרמב״ם והגאונים מותר אם־כן להפסיק לאחר אשרי שבתפילת
מיםף ,והדבר היותר חשוב הוא לסמוך את הקדיש לתחילת תפילת מוסף.
8
ג
6
משנה ברכות ט ,ז .כך ציםם הרב בירן הי״ד )לעיל הערה (3בשם הרי״ש אלישיב והרח״פ
שיינברג שליט״א ,וכן כתב הרב דוד לאו)לעיל שם( בשם ״אחד הרבנים החשובים שדורש
לאחר החזרת הספר ,לפני הקדיש״.
הרכ אליהו כ״ץ ,הרב הראשי של באר שבע ,ביסס את המנהג על פי הקבלה ,ראה תשובתו
בחוברת ׳האשל׳ לח)תשמ״ח( עמ׳ .19-17למען הגילוי הנאות אציין שכך גם נוהגים בבית
הכנסח שלנו ,ובדברי אלה אני למעשה מצדיק את מעשי.
הלכות תפלה וברכת כהנים ט ,א )הציטוטים ממהדורת ׳יד פשוטה׳ מאת מו״ר הרב נחום
אליעזר רבינוביץ שליט״א( .על יחם הרמב״ם לגאונים ראה מה שכתבתי בנספח לפירוש
׳ רלא והלאה,
הי־מב״ס למסכת עבודה זרה -מהדורה מבוארת )מעליות ת ש ״
ובהפניות שם.
ס
המעין .ניסן תשס־־ו ןמו .ני
www.daat.ac.il
ב (
ע מ
4 5
I
אתר דעת -מכללת הרצוג
עלה בידינו עד כאן כי לדעת הרמב״ם ,וכן נראה שגם דעת השו״ע ,ודעת הרמ״א
לאחר הזרתו ,אומרים קדיש בתחילת כל תפילה גם אם לא אמרו קודם פסוקים .אם
כן בשאלה בה אנו עוסקים נראה שמותר להפסיק לאחר אשרי שבתפילת מוסף,
והחשוב הוא לסמוך את הקדיש לתחילת תפילת מוסף.
ס ו ג י הקדישים
ראינו כי יש קדיש הפותח את התפילה וקדיש המסיים אותה .הקדיש הפותה את
9
התפילה הוא הנקרא אצלנו חצי קדיש ,והקדיש שמסיים את התפילה הוא קדיש
תתקבל .וכך כתב הרמב״ם בסדר התפילה :״קדיש בתרא כל קדיש שאומר שליח
׳
צבור אחר שגומר את התפלה ,שאינו אומר אחריו כלום אלא כל העם שומעין אותו
ויוצאין ונפטרין.״״ .לפי זה מעיקר הדין שיר של יום ועלינו וכר אינן חלק מן התפילה
בציבור.
סוג שלישי נקרא קדיש דרבנן .כך כתב עליו הרמב״ם בסדר התפילה :״כל עשרה
מישראל או יתר שעוםקין בתלמוד תורה שעל פה ,ואפילו במדרשות או בהגדות,
כשהן מםיימין אומר אהד מהן קדיש״ .מקורו בגמרא)סוטה מט ,א( :״עלמא אמאי קא
מקיים? אקדושה דםידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא״ ,והרמב״ם הוסיף גם
10
מדרשות .
11
כרמב״ם כתב האגור)סי׳ צד( .ובשבלי ה ל ק ט מנה את הקדישים שלעיל ,וכן את
9
10
1 1
46
נראה כי דברי הרמב״ם ,שכל תפילה פותחת בקדיש ,הם ביסוד המנהג של כמה בתי־כנסת
בימינו שפותחים את תפילת ערבית )קודם ל׳והוא רחום׳( בקדיש .כנראה שזהו הקדיש
שבפתיחת תפילת ערבית.
המגן אברהם)או״ח סי׳ נד ס״ק ג( ציין לסתירה־לכאורה בדברי הרמב״ם :במשנה תורה הוא
כותב שניתן לומר קדיש דרבנן אחר כל לימוד של תורה שבעל פה ,ואילו בפירושו לאבות
ו ,טו כתב ״שאין אומרים קדיש על המשנה אלא על האגדה״ .ולכן מסכם המג״א שם :״א״כ
י״ל שגם כוונת הרמב״ם בחבורו לומר הגדה אחר תורה שבע״פ ,ולומר אח״כ קדיש״ .וכן
כתב מחצית השקל סי׳ נד ס״ק ג :״גם כוונת הרמב״ם בחבורו כן נינהו ,דכתב דעל כל תורה
שבעל פה אומרים קדיש ,מ״מ צריך לומר בסיום דרשת פסוקים …אף על גב שמצינו בו
פעמים רבות שחזר בו בחבורו ממה שכתב בפירוש המשנה ,מ״מ במקום שאין צורך לומר
שחזר בו עדיפא״ .ברם במקרה זה אין כלל מקום לקושיא ,שהרי הרמב״ם כלל לא כתב את
הפירוש המובא בשמו בדפוסים המצויים לפרק ׳קנין תורה׳ ,הפרק השישי שצורף למסכת
אבות כדי ללמוד אותו בשבת שלפני חג השבועות ,שהיא השבת השישית שבץ חג הפסח
וחג השבועות )מנהג זה מוזכר בסידורו של רב עמרם גאון( .בתחילת פירוש הרמב״ם לפרק
השישי הנדפס בגמרות המצויות כתוב כך :״בכל ספרי הש״ס נדפס בפירוש המשניות
להרמב״ם גם הפירוש לפרק שנו חכמים על שם הרמב״ם ז״ל ,וכן נדפס גם כן כמשניות…
נאפולי בשנת רנ״ב וכן במשניות וויניציאה ש״ו .אולם כבר העירו על זה הרבה חכמים
והוכיחו כי המדפיסים שגו בזה״ ,ראה שם שייחס פירוש זה לרש״י או מדרש שמואל .מכל
זה עלה בידינו שדעת הרמב״ם אחת היא ,שניתן לומר קדיש דרבנן על כל תורה שבעל פר
אות ח בדיני הקדיש :ודעבא בפרישה על טור או״ח סי׳ נה ם״ק א.
|
המעין .ניסן תשס״ו ומו .גן
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הקדיש שלאחר תפילת העמידה ותחנון אך אינו הקדיש המסיים את התפילה ,ואת
הקדישים בתפילות מנתה וערבית .הוסיף עליהם קדיש לאחר קריאת התורה ,שהוא
שונה במהותו מקדישי התפילה ,ומקורו בתקנת הכמים .
אם כן ,גם המבקשים לחשוש לדברי הרמ״א קודם תזרתו ,ולדברי המ״ב ,יכולים
לומר כמה פסוקים בסיום או לאחר הדרשה ,או יכולים לשזור בדרשתם דברי הגדה,
ובכך הקדיש שלאחר הדרשה עולה על הדרשה עצמה ,בנוסף על עיקר תקנתו
כפתיחה לתפילת מוסף .וכך כתוב בצורה מפורשת בברכי יוסף )או״ח סי׳ רפד ם״ק
טי( :״יש נוהגים לומר ההשכבות וההכרזות וכיוצא אחר אשרי ,וכתב הרב שיירי
כנה״ג דאינו נכון …ולי ההדיוט נראה עיקר כמ״ש בספר יד אהרן דאין לחוש לאומרם
אחר אשרי ,מאחר שאח״כ בהחזרת ס״ת אומרים מזמור לדוד וכמה פסוקים אחרים,
ועליהם אומרים קדיש .וכתב כן משם מהר״ש ן׳ עזרא גם כן .והדברים ברורים״ .
בנוסף לכך יש לומר כי ׳הפסקה׳ היא רק אם עוסקים בענייני חולין :דרשה בדברי
תורה כלל לא נחשבת כהפסקה ,ואם כן הקדיש עולה על אשרי והדרשה גם יחד .כך
פסק ערוך השלחן או״ח נד ,ב :״והפסק לא מקרי רק דברי חול״.
12
13
14
מסקנות
נראה מכל הנ״ל שניתן להפסיק בדרשה בין הכנסת ספר תורה לאמירת הקדיש
קודם לתפילת מוסף ,על פי דעת הגאונים ,הרמב״ם והשו״ע שהקדיש הוא פתיחה
לתפילה שבאה אחריו ,ואין כלל עניין של הפסק בין הקדיש לתפילת אשרי .גם אם
מבקשים לחשוש לשיטות החולקות ,ניתן לדרוש בענייני הגדה ולסיים בפסוקים ובכך
הקדיש בודאי עולה גם על הדרשה .וכפי שכתב הרמ״א )דרכי משה או״ח סי׳ נד(
כעניין הפסקה בין ישתבח לקדיש :״ולכן אין לבטל מנהג הקדום ,והנח להם לישראל,
שאם אינם נביאים ,בני נביאים ה ם ״ .
15
16
1 2
13
14
1 5
16
ראה גם במאמרו של אפרים בצלאל הלבני על מקום הקדיש בתפילה ,עלון שבות 106
)תשמ״ד( עמ׳ .14-4
על פי דברינו קדיש יתום איננו חלק מהקדישים המקוריים שחז״ל תיקנו לומר .כך כתב ערוד
השלחן יו״ד שעו ,יב :״עקרי הקדישים הם מה שבתוך התפלה ,אבל קדישים שאחר עלינו
ושיר של יום אינם אלא בשביל הקטנים .אבל מי שיכול להתפלל לפני העמוד יגיד הקדישים
שכתיד התפלה שהם העיקרים ,ושאחר התפלה יניח לקטנים ולא יגזול אותם .ורבים מעמי
הארץ טועים לומר דעיקר הקדיש הוא מה שאחר התפלה ,ונקרא קדיש יתום ,ואינם יודעים
כין ימינם לשמאלם״ .בעניין קדיש יתום ראה במאמריהם של י׳ הם ,מורשה ב)תשל״ב( עמ׳
ד8־ ;111יששכר דב גולדשטיין ,שנה בשנה תשנ״ט עמ׳ .-443-435וישראל תא־שמע ,קצת
עניני קדיש יתום ומנהגיו ,תרביץ נג ,ד )תשמ״ד( עמ׳ •568-559
וכן כתב החיד״א ב׳לדוד אמת׳ סי׳ כה סעיף ב ,וכ״כ בספר כף החיים.
לדעת הסוכרים כשיטת הכלם והמגן אברהם יש ליישב כיצד ניתן להפסיק באמירת ׳יהללו׳
וכל הפסוקים הנאמרים בהכנסת ספר תורה.
אם אין חובה לדרוש ,כגון בשבת שאין בה אירוע מיוחד ,ראוי לאמץ את דברי הרמ״א בסוף
:
דבריו שם ״אף עדיף טפי לנהוג שלא להפסיק כלל״.
www.daat.ac.il
המעין .ניסן תשס״ו ומו .ג1
I
אתר דעת -מכללת הרצוג
ד ״ ר נ ח ו ם מ׳ ב ר ו נ ז נ י ק
להוראותיו של ׳דעת׳ בלשון חכמים
לשם ׳דעת׳ קיימים כמה משמעים .אין צורך לדון במשמעו היסודי במובן ידיעה ודעה,
והגדרתו כמונח לאחד מסוגי החכמה טעונה דיון בפני עצמו; במאמר זה אשתדל
לעמוד על שימושיו הלשוניים האהרים כפי שהם משתקפים במקורות הז״ל ,ובכך
יתפרשו בעז״ה כמה מהם ביתר דיוק.
א .כ ו ו נ ה ו ר צ ו ן
בפסוק ׳אשר ירצה את רעהו בבלי דעת׳ וגו׳)דברים ד ,מב! וכן שם יט ד( — ׳בלי
דעת׳ משמעו בלי כוונה ,כפי ת״י בשני המקומות .בקשר לארבעים ושתיים ערי
הלויים נאמר :׳לדעת קולטות ,שלא לדעת אינן קולטות׳ .מדברי המאירי שם
שמפרש ׳שלא לדעת׳ שנכנס שם בדרך מקרה שלא בכוונת קליטה ,נראה שהוא
מפרש דעת במשמעות כוונה :אולם מדברי הריטכ״א שם שמפרש ׳שלא לדעת׳
שנכנס ישן בכתף אחרים ,נראה שהוא מפרש דעת במובן ידיעה .מפירוש רש״י שם
לא ברור ,אך נראה שגם הוא מפרש ׳דעת׳ במובן כוונה.
כך גם משמעו בכלל :כלי שרת אין מקדשים שלא מדעת ,ולכן תודה ששחטה על
שמונים חלות ההלכה היא שלא קידשו ארבעים מתוך שמונים משום שזה כנגד דעת
הבעלים ,כמו שמפרש רש״י :אץ מקדשין אלא מה שנתכוונו הבעלים …דהיינו
שמונים ,ופסול׳ .וכך בדרש :׳מניין למתעסק בקדשים שהוא פסול …ת״ל לרצונכם
תזבחוהו ,לדעתכם זבוחר ,כלומר תזבחו בכוונה לשם קרבן ,ולא כמתעסק בעלמא;
ודורש לשון רצון במובן כוונה ,שכן שני מושגים אלה קרובים זה לזה בהקשרים
רבים.
׳
1
2
3
השם ׳דעת׳ משמש גם במשמע רצון ,כגון בכלל של ר׳ מאיר ׳כל המעביר על דעת
של בעל הבית נקרא גזלן׳ ,וכגון בסיפור באדם אהד שהדיר את אשתו מלעלות
4
1
2
3
4
48
מכות י ,א.
מנחות עח ,ב.
חולין יג ,א ,וש״נ.
בבא מציעא עח ,כ.
|
המעין .ניסן תשס־ו 1מד .נן
www.daat.ac.il
אתר .דעת
הרצוג להלכה בקטן שבא לכבות
מכללתבקשר
כך -גם
לרגל ,ועברה על דעתו ועלתה ל ר ג ל
דליקה בשבת ,אם עושה על ׳דעת׳ אביו אומרים לו אל תכבה ,ומפרש רש״י:
שהתינוק צופה באביו ורואה שנוח לו בכך .וכך במאמר ׳הכל צפוי והכל גלוי והכל
לפי דעתו של אדם׳ ,שפירושו :אם כי הכל צפוי ,הכל תלוי ברצונו של האדם.
לפעמים נמצא שהמפרשים נחלקו במשמעו של דעת ,אם פירושו רצון או ידיעה,
כגון בהלכה ׳אין יעוד אלא מדעת׳ ,דהיינו מדעת דידה ,ופירושו של דבר שהיא
תתרצה .ברם דעת התוספות היא ״לא שצריך לעשות מרצונה ,אלא שצריך להודיעה
שלשם קידושין מייעדה״ .
5
6
7
8
9
כ• א ו פ י ו ו ט י ב ו של א ד ם
כך משמעו במשנה :׳ארבע מידות בדעות ,נוח לכעוס ונוח לרצות …קשה לכעוס
וקשה לרצות …קשה לכעוס ונוח לרצות …נוח לכעוס וקשה לרצות׳ .כאן מדובר
על ארבעה מיני תכונות ,דהיינו על אופיו של אדם .הרמב״ם בראש הלכות דעות
מרחיב את היריעה בדוגמאות נוספות לתכונותיו של אדם ובהגדרתן ,שהוא קורא
אותן בשם דעות .וכך יוצא שבמקום הביטוי ״האופי של דוד״ נמצא במקור אתר
״דעתו של דוד״ .ואין אלה אלא חילופי לשון בלבד ,ולא כמו שפירש בובר ,ונמשך
אחריו מרגליות ,שלשון ״דעתו״ הוא פירוש למונח ״אופי״ ,שכן שניהם כאחד
משמשים במובן תכונה וטבע של אדם ,ואין ביניהם אלא הבדל סגנון בלבד .כזאת
משמעו במאמר על בן סורר ומורה שנידון בסקילה ,משום ש״הגיעה תורה לסוף
דעתו של בן סורר ומורה ,שבסוף מגמר נכסי אביו …ויוצא לפרשת דרכים ומלסטם
את הבריות ,אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב״ .אין ״סוף דעתו״ אלא אופי
טבעו האמיתי של בן סורר ומורה ,כפי שעולה מתוך הענין.
10
11
12
13
14
הפתגם ״נשים דעתן קלה עליהן״ שנתפס ,כידוע ,אצל רבים ,שלא במובנו
הנכון ,פירושו שנשים יש להן אופי נות וגמיש .וכזאת שימושו בקשר למלך ומלכה
שדעתן קלה עליהן ,ולא איכפת להם אם יקריבו בעדם גדי או טלה לקרבן פסח,
15
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
נדריס כג ,א.
יבמות קיד ,א.
אבדת דר׳ נתן ריש פל״ט.
קידושין יט ,א ורש״י כפי הבנת הרשב״א שם.
קידושין ה ,א ד״ה שכן ,וראה משנה למלך הלכות עבדים ד ,ח־
אבות ה ,יא.
פסדר״כ מהד׳ בובר עמ׳ קפ,
מדרש תהלים קב ,א.
סנהדרין עב ,א.
שבת לג ,ב :קידושין פ ,ב.
פסחים פח ,ב.
ב :
ויק״ר ל ,ג מהד׳ מרגליות עמ׳ תרצי•
המעין .ניסן תשס־־ו ומד .גו
www.daat.ac.il
I
אתר דעת -מכללת הרצוג
דהיינו שהם בעלי אופי גמיש לגבי ענייני אוכל ,כפי שמבואר בתוספות שם .בהלכה
׳האומר לשלוחו צא תרום ,תורם כדעת בעל הבית׳ ,פירושו שכפי שהשליח מכיר
את אופיו של בעל הבית ,אם הוא נדיב לב תורם אחד מארבעים ,ואם הוא קמצן תורם
אהד משישים .בהוראה דומה משמש השם ׳דעת׳ בכינויים ׳עשיר בדעת׳ לוותרן,
ו׳עני בדעת׳ לקמצן .על יסוד ׳דעת׳ במובן אופי וטבע של אדם נוצר המונח ״דעת
קצרה״ ככינוי לכמה תכונות שליליות ,כגון ,קמצנות ,רגזנות ,דאגתנות ,עצבנות:
והיפוכו — דעת ר ח ב ה .
עוד ישנם כמה מאמרים בהם מופיע השם ׳דעת׳ ,המתפרשים ביתר הבנה אם נתפוס
שם זה במשמעות טיבו ואופיו של בן א ד ם ,ואין צורך להרחיב את הדיבור עליהם.
אולם אחד מהם זקוק לפירוש כדי לעמוד על הרעיון הצפון בו ,והוא הדרש לפסוק
׳והוא באחד ומי ישיבנו׳ )איוב כג ,יג( :על שהוא יחידי בעולמו הוא יודע דעת
בריותיו .מאמר זה מתייהם במדרש שם למשפט הנעשה בבית דין של מעלה ,והוא
משמש מענה לשאלה הנשאלת מאליה על התופעה שלפעמים אנו רואים שיש צדיק
ורע לו רשע וטוב לו :והמענה המרומז הוא ,שה׳ שהוא יהידי בעולם בגודל ידיעתו
הבלתי מוגבלת ,הוא יודע את אופיים וטבעם האמיתי של כל אחד מבריותיו ,ולכן
הוא דן כל אדם ואדם על פי אמת המידה המתאימה לאופיו הטבעי .וזאת הכוונה
גם במאמר זה כפי שהוא מנוסח במקום אהר :׳על שהוא יחידי בעולמו יודע משפטן
16
17
18
19
20
21
16
17
18
19
20
21
50
קידושין מא ,א.
כתובות םח ,א.
לרגזנות ודאגתנות ראה במיוחס לרש״י סנהדרין קא ,א .לקמצנות ורגזנות ראה ברשב״ם
בבא בתרא קמה ,ב .לעצבנות ראה הערה .28
למשל :אין דעת בריות שוות )תוספתא ברכות ה ,ט(; כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו
)ערובין םה ,א( :ובדעת ,מפני הגזלנין)סנהדרין לח ,א ומהרש״א שם( :הבבליים אוכלין אותו
כשהוא חי מפני שדעתן יפה )משנה מנחות יא ,ז( :כשבא הקב״ה לבראות את האדם ,ראה
צדיקים ורשעים עומדים ממנו ,אמר אם אני בורא אותו ,הרשעים עומדים ממנו …מה עשה
הקב״ה ,הפליג דעתן של רשעים מנגד פניו …ובראו)מדרש תהלים א ,כב(.
תנחומא מהד׳ בובר שמות יד ,והשוה תנחומא שמות יח.
עי׳ מה שכתב רמ״ש כהן על מצות תלמוד תורה על ״אדם חלוש המזג …אשר כוחות נפשו
נרפים ועצלים״ שהתורה השאירה בידו את ההחלטה עד כמה עליו לעסוק בתורה אף כי ״אין
לאל יד האנושי ליתן המידה האמיתית לזה״ ,וכך הדבר לגבי המידות המגונות כגון נקמה
וגאוה ״אשר נבדלו ונפרדו בזה כל איש לפי ערכו ומהותו״ )אור שמח ,הלכות תלמוד תורה
ריש פ״א( .באשר לתלמוד תורה — ראה מה שכתב ר׳ יוסף חיים זועפלד ש״לא כל אדם
מסוגל לישב עה״ת בקביעות״ )שו״ת שלמת חיים סי׳ רסב ,וראה שם סי׳ רסג וסי׳ שלט(.
וראה שו״ת בית יצחק לר׳ יצחק שמעלקיש ,או״ח סי׳ יב ,ש״מצות ושננתם לא לכל אחד
נאמר ,רק למי שיועיל לימודו״ ,וראה הגהות מלוא הרועים לחגיגה יד ,א .השוה המאמר
׳שלושה הקב״ה בוכה עליהן בכל יום ,על שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק ,ועל שאי
אפשר לעסוק בתורה ועוסק׳)חגיגה ה ,ב( ,ומה שכתב עליו ר׳ ראובן מרגליות בספרו נפש
חיה על או״ח ריש סי׳ מז.
|
המעין .ניסן תשס־׳ו ונזו .גן
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
22
של בריותיו׳ ,דהיינו שהוא יודע לפי איזו אמת מידה לשפוט כל אחד ואחד
מבריותיו בהתאם לטבעו האמיתי.
כזאת ניתן לפרש את הפסוק בפרשת קורח ׳א-ל א-להי הרוחות לכל בשר ,האיש
אחד יחטא ועל כל העדה תקצף׳)במדבר טז ,כב( .כפי שיתברר בהמשך ,השם ׳דעת׳
משמש כנרדף לשם ׳רוח׳ ,במשמעות אופי וטבע של אדם .ובכן פירושו של הפסוק
הוא :ה׳ שמכיר ויודע אמיתות טבעו של כל אדם ואדם ,אם קורח חטא בחטא כזה
שעל פי אופיו האמיתי הוא ראוי לעונש מות — אין להטיל עונש זה על כל העדה,
אלא יש לשפוט כל אחד ואהד בהתאם לאופיו וטבעו באשר לגודל האחריות לחטא
שעשה .בדומה לכך מפרש רש״ר הירש :הואיל ואתה ׳א-להי הרוחות לכל בשר׳ אתה
מכיר בחכמתך את מידת אשמתו של כל אדם.
באשר לשמות ׳דעת׳ ו׳רוח׳ כשמות מתחלפים במשמעות אופי וטבע של אדם,
הדבר משתקף ברורות במאמר חז״ל הבא :׳כשם שאין פרצופותיהם שוין זה לזה כך
אין דעתם שוין זה לזה ,אלא כל אחד ואחד יש לו דעת בפני עצמו .וכן אומר ,לעשות
לרוח משקל )איוב כח ,כה( …משה מבקש מן הקב״ה …גלוי וידוע לפניך דעתם של
כל אחד ואחד …בבקשה ממך …מנה עליהם אדם שיהא סובל לכל אחד ואחד לפי
דעתו ,מנין ,שנאמר יפקוד ה׳ א-להי הרוחות לכל בשר וגו׳)במדבר כז ,טז(׳ .
23
באשר ללשון בדרש על פסוק זה ׳הא־ל שהוא יודע דעת ורוח של כל אחד ואחד
וכי״ ,אין כאן אלא כפילות לשון להדגשה בעלמא .בילקוט שמעוני לפסוק ,הנוסח
יייא :׳שהוא יודע דעת של כל רוח של כל אחד ואחד׳ :ונראה לי שאינו אלא תיקון
לשון מצד סופר מחוכם כדי למעט את כפילות הלשון שבמקור.
24
ג .מ צ ב ר ו ח
כהסתעפות מן השם ׳דעת׳ במשמעות אופיו הטבעי של אדם ,וכנרדף של השם
׳רוח׳ במשמעות זו ,משמש שם זה גם במובן מצב־רוח זמני של אדם בנסיבות ותנאים
מ ם ו י י מ י ם
מ ש מ ע ו
כ
ב
מ
א
מ
ר
ש
ל
ו
ש
ה
ד ב ר י ם
ה י ה
ד ו ד
מ
צ
ט
ע
י
ע ל י י ,ם
י ה ד ח י
כ
ה ק ב
י
'
• י
דעתו בהן׳ ו כ ר .צער הוא מצב רוח שבו אדם מרגיש שצר ל ו .בכן פירושו
26
25
המאמר הוא :על שלושה דברים היה צר לדוד ,אבל י׳׳ י׳רחיב
בשלושת הדברים הללו.
א
ת
מ צ ב
ש
ל
ר ו
תנחומא מהד׳ בובר ,וירא כא.
תנחומא ,פנחס י .השוה כמ״ר כא ,יד ורש״י לפסוק.
.. uייי׳ וו־דיוח
ספרי זוטא לפסוק ,מהד׳ הורוביץ '
מדרש תהלים ד .ב .השוה הלשון :שלושה דברים מרחיבין דעתו של אדם ובו )ברכות
ע מ
3 2 0
מש כ ה י ג ! י כ י
« ? wניתן לראות מלשון רווח המש
ברייח׳)ספרי במדבר ,פי׳ ים־ ברכות בם,
דעתיה״ )נדרים מ ,א(.
ב ( ;
ש ל
צ ע י :
א ם
ה י ת י ,
י י ל י ת
׳
על חולה שהוקל לו מבאביו אומרים רווח
המעין .ניסן תשס־־ו ונדד .גו
www.daat.ac.il
I
עמך הרצוג
״צרכימכללת
אתר דעת -
ישראל מרובין ודעתם קצרה״ ,דהיינו
בכך מתפרש לנכון הביטוי
שישראל מרוגזים ,שהם במצב־רוח של חוסר מנוחה ,ולכן אין להם יכולת הריכוז
להביע את כל צרכיהם בבירור ובמפורט כראוי :ולא כמו הפירוש הרווח שהם מחוסרי
שכל להביע את כל צרכיהם .מעתה מובן היפוכו של ניב זה :כשמצב־רוח כזה נעלם
מאדם אומרים ״נתקררה דעתו׳ /כבמאמר ׳קצרה דעתו של בן מלך …אמר לו עכשיו
אנו מגיעין אצל מדינה …מיד נתקררה דעתו׳ ,דהיינו דעתו נהה ,בהתאם לשימושו
של הפועל קרר במשמעות ל נ ו ח .התואר ׳קצרה׳ בניב ׳ודעתם קצרה׳ משמעו ׳צרה,
מכווצת׳ ,כפי המשתמע מניגודו ׳דעת רחבה׳ .בכן משמעו היסודי של הניב ׳דעת
קצרה׳ הוא מצב־רוח של התכווצות והיצרות ,תופעה הבאה לאדם כתוצאה מחוויה
של צער ,רוגז ,פחד ,חוסר מנוחה וכדומה .וכך הדבר לגבי הניב ׳היה מקצר
בדעתו׳ ,המשמש במובן היה מצער את עצמו ,היה מתעצבן — משמעו היסודי הוא
שהיה לו רגש של ׳התכווצות׳ במצב רוחו.
27
28
29
30
31
32
33
כהרחבה של ניב זה נוצר הניב ,׳היה מתנק את דעתו׳ ,המשמש במשמע היה מצער
את עצמו עד למאוד ,אולם ביסודו משמעו היה מכווץ את מצב־רוחו עד כדי חניקה.
ניב זה מופיע במאמר על אהרן ,כשראה מריבה בין שני אנשים היה בא אצל כל אחד
מהם ואומר לו ,ראה ,חברך ״מטרף את ליבו וקורע את בגדיו ומתנק את דעתו״ .
34
27
28
29
30
31
תוספתא ברכות ג ,ז)ברכות כט ,ב(.
ראה גינצבורג ,פרושים וחדושים בירושלמי ,ח״ג עמ׳ ,355ואחריו ליברמן ,תוספתא
כפשוטה ,ברכות ,עמ׳ ,34שפירשו שהם ״טרודים ומרוגזים״ .בעיקרו של דבר ככר קדמם
יאםטרוב במילונו עמ׳ ,316אלא שתרגמו שלא במדויק במובן ״חוסר סבלנות״.
רק בעברית שלאחר חז״ל משמש הניב ׳דעה קצרה׳ במובן ׳שכל מוגבל /ראה למשל רמב״ם
הלכות תלמוד תורה ד ,ד וסוף הלכות מעילה .גם הניב המקביל ׳קוצר רוח׳ משמעו חוסר
מנוחה ושלוות הנפש ,כבחרוז :עבדיך בקוצר רוח ,ובשלוה יהיר וסרבן)סליחות ליום חמישי
של עשי״ת ,סדר הסליחות כמנהג ליטא ,מהד׳ גולדשמידט עמ׳ רלד(.
ילמדנו ,מובא בילקוט שמעוני בלק רמז תשעא.
ראה מאמרו של צ׳ מיהאן ״קרר לשון נוח בעברית ובארמית היהודית״ ,מחקרי לשון מוגשים
לזאב ברחיים בהגיעו לשיבה ,תשמ״ג ,עמ׳ .379-382על הוכחותיו הוספתי עוד במאמרי
״מלשון חכמים ללשון מקרא׳ /בית מקרא ,תשנ״ב ,עמ׳ .202-205ועוד יש להוסיף :׳אין
לשון שכיבה אלא קורת רוח ,שנאמר כי עתה שכבתי ואשקט ישנתי אז ינוח לי׳ )מדרש
תנאים לדברים לא ,טז( :וכן ׳כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא ניתן להם קורת
רוח אלא היו מהלכין ביום ובלילה׳)מדרש הגדול ,במדבר ,עמ׳ תקםב( .כדאי לציין ,שהניב
״לא תמלי רוח קרור״ )ב״ר מז ד( שהמפרשים נתלבטו בפירושו ,נתפרש לנכון במתנות
כהונה שם :לא תקרר רוחי ,מלשון קורת רוח.
על קצר במשמעות צר ראה מאמרי הנ״ל בבית מקרא ,עמ׳ .208-210וכבר קבע בעל תוספות
יום טוב :הרבה פעמים נמצא בלשונם שמשתמשים בלשון קצר ,והמכוון בו צר )משנה כלים
יא ,ז(.
אבות דר׳ נתן פרק כז .על הניב ׳חלש דעתיה׳ ,שדומה במשמעו לניב ׳דעת קצרה׳ ,רארי
מאמרי ״הסמנטיקה של השורש חלש״ ,לשוננו ,תשל״ז ,עמ׳ .171-173
שם פרק יא לפי כת״י עפשטיין ,מהד׳ שכטר עמ׳ .49פינקלשטיין לא עמד על כל זאת ,ומציע
׳
32
33
34
52
המעין .ניסן תשס׳־ו ורוו .גו
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
כדאי לציץ שניב זה בא גם בקיצור לשון ״ליחנק״ ,במקום להיחנק בדעתו :׳התחיל
המוכר ליחנק על שנתן ירושתו בדבר מועט׳ .וכזאת בביטוי ״היה הפרסי חונקו
ואומר לו למחר אני הורגך״ ,דהיינו שהוא מאיים עליו וגורם לו בכך חניקת הדעת
מפחד האיום.
35
36
37
וכך משמעו במשנה :׳החונק את אחד בשוק ומצאו חברו ואמר לו הנח לו ,פטור׳ ;
ופירושה של הלכה זו :אם מלוה פוגש את הלוה בשוק ומאיים עליו שישלם לו את
חובו ,ובא חברו של הלוה ואומר לו עזוב אותו ואני אשלם את החוב ,הוא פטור
מלשלם .גם כאן ׳חונק׳ אינו אלא קיצור לשון של הניב תונק את דעתו ,ומשמעו
מאיים עליו ,כבמאמר הקודם.
על יסוד כל האמור ניתן לנו לפרש שימוש לשון קשה בשם ׳דעת׳ במשמעות כעס:
בדרש על הביטוי ׳כי רגע באפו׳)תהלים ל 0 ,נאמר שאין דעתו של הקב״ה אלא
י ג ע .ונראה שלשון ״דעתו״ כאן הוא קיצור לשון ׳קוצר דעתו׳ ,במשמעות של
׳כעסו׳ .כך כנראה יש לתפוס גם בדרש לביטוי ׳ויודע דעת עליון׳)במדבר כד ,טז(:
שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקב״ה כועס ב ה :לפי דרש זה משמעו של ׳דעת׳
בפסוק הוא ׳קוצר דעת׳ דהיינו כעס .לא ניתן לתפוס דעת כאן במשמעות מצב רוח
כוללני; בלעם ידע את השעה שבה הקב״ה כועס ,שכן אפילו בלעם ביהירותו
המופרזת לא היה מתיימר לייחס לעצמו ידיעה גורפת על כל ׳מצב רוחו׳ של הקב״ה.
38
39
י .ס מ כ ו ת ותוקף־סמכות
בדרש על הפסוק ׳והיתר .לבני ישראל לחקת משפט׳)במדבר כז ,יא( נאמר :נתנה
תורה דעת לחכמים לדרוש ולומר כל הקרוב בשאר בשר הוא קודם בנחלה .אין
לפרש דעת כאן במשמעות חכמה ,משום שמתן חכמה בא מאת ה׳ החונן לאדם דעת,
כמו שנאמר בתפילת שמונה עשרה ,וככתוב ׳כי ה׳ יתן חכמה מפיו דעת ותבונה׳
)משלי ב ,ו ( .אך כפי המשתמע מתוך ההקשר משמעה של ׳דעת׳ כאן הוא סמכות.
40
41
פירוש מוזר לדבר :״המילים מחנק את דעתו מרמזות לפי דעתי על שטף הדם אל הראש
בשעה שאדם דואג ומצטער הרבה ,ומרגיש כאילו ראשו נבקע מן הכאב״ )מבוא למסכתות
אבות ואבות דרבי נתן ,עמ׳ קכב(.
מכילתא ,בשלח פרק א ,מהד׳ הורוביץ עמ׳ •88
י ן ,ו ל הוא מציע ק י
,
א ם ת ר
ר ב ה
ס ן ף
פ ר ק ז
מ ע ץ
ה ב ד ן ל ח
ש ל
ה ר י
ל
נ ע ל ם
כ ל
ענ
זרו
כן
שצריך להיות כענהו מלשון אונאת דברים״.
בבא בתרא י ,ח.
v.״ י י י ״s
מדרש תהלים לפסיק•
ברכות ז ,א .גם במאמר :כל אותן השנים שהיה יוסף חוץ מאביו היה דעתו של עקב על
יהודה )תנחומא מהד׳ בובר ,ויגש ,י( ,משמעו של ״דעתו״ הוא כעסו ,דהיינו קוצר דעתי•
ספרי ,במדבר ,פיסקא קלד ,מהד׳ הורוביץ עמ׳ .179
ראה מאמר על פסוק זה במסכת נידה ע ,ב.
חחעין .ניסן תשס־־ו ומו .גו
www.daat.ac.il
I
אתר דעת -מכללת הרצוג
כך גם עולה מלשון ״רשות״ בדרש זה בילקוט שמעוני לפסוק ,במקום ״דעת״ בדרש
שלפנינו בספרי .ואמנם אין ״רשות״ אלא חילוף לשון של ״דעת״ בלבד ,והמשמעות
של שתיהן אחת ,דהיינו סמכות וכוח סמכות.
ובאשר למקור סמכות זו כאן נראה להציע ,שהוא מבוסם על המידה של ׳שני
כתובים המכחישים זה את זה עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם׳ :הביטוי
״להוקת משפט״ דומה לשני כתובים המכחישים זה את זה ,שכן חוק הוא דין שטעמו
לא ידוע ,אבל משפט הוא דין שטעמו ידוע; ולכן יש צורך לכתוב שלישי שיכריע
ביניהם ,אך אין לנו כאן כתוב שלישי .אולם כבר גילה לנו הראב״ד בפירושו לשלוש
עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן ,בריש פירושו לספרא ,שאם אין כתוב שלישי
הסמכות ניתנה בידי החכמים לדרוש את הכתובים ולהכריע ביניהם .והם דרשו את
הביטוי ׳ ל ש א ת הקרוב אליו׳ שהבעל יורש את אשתו ,ולא אביה או אחיה .וזהו כעין
חוק ,שהטעם להעדיפו על אבי אשתו אינו ברור כל כך .נמצא שבסדר נחלות יש גם
ענין של חוק ,וגם ענין של משפט .המלבי״ם ורמ״ש כהן במשך חכמה לפסוק פירשו
כל אחד לפי דרכו בדרך אחרת ,ובכן יש מקום לדרך שלישית כמבואר.
במשמעות זו משמשת לשון ׳דעת׳ גם בדרש לפסוק ׳אתם נצבים היום כולכם׳
)דברים כט ,ט( :מפני מה עשאן משה מצבה? מפני שמשתמשין מדעת לדעת ,מדעת
משה לדעת יהושע …ואף שמואל שמשתמשין מדעתו לדעת מלכים עשאן מצבה .
והכוונה :משום שהם עוברים מסמכות אחת לסמכות אחרת לכן הם נאספו כולם יחד
בגוש אחד .באשר ללשון ״משתמשים״ נראה שיש לפרשו במובן משתעבדים על פי
לשון הדרש לפסוק ׳מקרב אחיך תשים עליך מלך׳)דברים יז ,טו( :כל שתשמישו
עליך לא יהא אלא מקרב אחיך .אף ניתן לפרשו במובן מונהגים ,כפי שימושו
במאמר ׳הראשונים ע״י שהיו משתמשין ברוח הקודש היו מוציאין)נותנים שם לילד(
לשם המאורע׳ ,ובמאמר ׳משמתו חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל,
ואע״פ כן היו משתמשים בבת קול׳ .וכך במאמר ׳אם ראית חנף ורשע מנהיג את
הדור ,נוח לו לדור לפרוח באויר ולא להשתמש בו׳ .
42
43
44
45
46
42
43
44
45
46
54
תנחומא ,נצבים ,א .בדעת זקנים מבעלי התוספות לפסוק הלשון היא ׳נשתנו׳ ,ובספר פתרון
תורה )מהד׳ אורבר עמ׳ (285׳משתנה׳ ,במקום ׳משתמשין׳ שבתנחומא שלפנינו.
במדבר רבה ט ,ח .אם כי על מנהיגי הציבור נאמר הלשון ׳שהם משמשים את ישראל׳)ספרי,
במדבר ,פי׳ קלט( ,וכאשר רבן גמליאל רצה למנות שנים מתלמידיו לפרנסים אמר להם:
׳כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם ,עבדות אני נותן לכם׳)הוריות י ,א( ,היינו מבחינת
תפקידם :אבל מבחינת חובות הציבור כלפיהם ,הציבור נתון למרותם של הפרנסים.
בראשית רבה לז ,ז.
סוסה מח ,ב .לפי ר״ש ליברמן משמעו של הניב ׳להשתמש ב…׳ הוא :להימלר ,לשאול)יוונית
ויוונות בארץ ישראל ,עמ׳ ,(294חה רחוק ממשמעות הלשון ,וגם לא מתאים למאמר הקודם,
כי לא מצאנו שהראשונים נמלכו ושאלו נביא או בעל רוח הקודש על איזה שם לתת לילד.
ופירושו :משום שהם מונהגים באורח חייהם על ידי רוח הקודש נפל בפיהם השם המתאים
לילד לפי המאורע שלו.
דברים רבה ה ,ח.
המעין .ניסן תשס־־ו ומו .גן
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
על פי ההוראה סמכות לשם ׳דעת׳ מתפרשים ביתר בהירות ודייקנות המאמרים
הבאים :הן הניחו דעתו של הקב״ה ואמרו לעגל אלה אלהיך ישראל ,כלומר ,הם
עזבו את אלהותו ומרותו של ה׳ וקבלו עליהם אלהותו של העגל; דוד מדעת סנהדרין
הוא הורג אבל עשו מדעת עצמו הוא הורג ,והיינו :דוד הורג בתוקף סמכות
שהעניקה לו סנהדרין ,אבל עשו הורג מכוח סמכות שלקה מעצמו .וכך משמעו בלשון
ההודעה ׳על דעת המקום ועל דעת הקהל אנו מתירים להתפלל עם העבריינים׳,
והיינו :בתוקף הסמכות מאת המקום ומאת הקהל אנו מתירים וכוי .וכזאת יש לפרש
את הביטוי ״והתועים על דעתך ישפטו״ שבתפילת ״הביננו״ :את הביטוי יש לפסק
׳והתועים ,על דעתך יישפטו׳ ,כפי שמפוסק בסידור אוצר התפילות .ופירושו :התועים
יישפטו בכוח סמכות ה׳ .ויש םימוכים לכך בנוסח המקביל :״ותועים עליך לשפוט״ .
ך ,ך 51
״ ,לץ
ן
ךעןן
יכך ^
47
48
49
50
W
ש
ל
ב ע נ י
ג ך
ק ט ן
ש א י ן
ל ן
א
ב
מ ט ב
א ן ת ן
ע ל
ב י ת
ך ע ת
ומפרש רש״י ״והן נעשין לו אב ,והרי הוא גר על ידיהן״ .ונראה שהכוונה היא לתוקף
סמכותו של בית דין כאביהם של י ת ו מ י ם .
52
בסופו של דבר יש לציין ,שגם המשמעים רשיון והסכמה שיש לשם ׳דעת /כגון
כביטויים אלה :אין מערכין לאדם אלא מדעתו ; שואל שלא מדעת גזלן ; נשבע
לו)משה ליתרו( שאינו הולך חוץ מדעתו ,ודומיהם ,נעוצים ביסודם במשמעות
הסמכות וכוח הסמכות שיש לשם זה .והטעם ,משום שאין אדם זקוק לרשיון או
להסכמה מצד מישהו אלא אם כן הדבר נתון לסמכותו ושליטתו של אותו איש .שיתוף
54
53
55
47
48
49
50
51
52
ייקרא רבה יא ,ג.
מדרש שמואל ,פי״ט ,והשוה בראשית רבה סג ,ח .נראה להציע שמה שנאמר ׳דוד מדעת
סנהדרין הוא הורג׳ מבוסס על ההלכה שאין מעמידים מלך אלא על פי בית דין של שבעים
ואחד )תוספתא סנהדרין ג ,ב ,וכן פסק הרמכ״ם( ,נמצא שסמכותו באה מכוח סנהדרין .אם
כי דוד נמשח למלך על ידי שמואל הנביא — נראה שהיה עדיין זקוק לאישור מצד הסנהדרין,
כפי שעולה מן המאמר הנדון.
ברכות כט ,א.
ירושלמי ברכות ד ,ג.
כתובות יא ,א.
בבא קמא לז ,א ,רש״י ונימוקי יוסף שם ומאירי שס ובגיטין לז ,א .לכאורה יש לשאול הלא
בית דין הוא אביהם של יתומים של בני ישראל ,ולא של גויים ,וגר קטן זה שבא להתגייר
עדיין אינו גר עד שיסבילו אותו ,ואם כן איך נעשה בית הדין כאביו להטבילו לשם גירות?
שאלה דומה נשאלת בתוספות כתובות שם לשיטתם שהוא מטעם זכים לאדם שלא בפניו,
הלא עדיין גוי הוא ואין שליחות לגוי .ומתרצים שם :כיון דבהך זכייה נעשה ישראל ,הוה
ליה כישראל גמור לעניין זכייה .וכוונתם היא כמבואר בריטב״א שם ׳גירותא דזכיותו באין
כאחד ,כדאיתא בגיסין גיטו וידו באין כאחד׳ .וכך הדבר גם לגבי שיטת רש״י ,גירותו של
וזקניו ש״אין לו אב ואבהותו של בית דין באים כאחד•
משנה ערובין ז ,יא.
בבא מציעא מא ,א.
שמות רבה ד ,א .במקור אחר הלשון הוא :שאינו הולך אלא ברשותו)תנחומא ,שמות ,כ(•
המעין .ניסן תשס׳׳ו 1נזו .ג!
www.daat.ac.il
|
אתר דעת -מכללת הרצוג
מושגים אלו קיים גם בשם ׳רשות׳ המשמש הן במשמעות רשיון והיתר והן במשמעות
שליטה ושלטון ,ובכן שני מושגים אלה אחוזים ודבוקים זה בזה.
56
נ ס פ ח :׳׳כל ד מ ק ד ש א ד ע ת א ד ר ב נ ן מקדש״
על סמך ההנחה ש׳כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש׳ נאמר בשלושה עניינים
׳ואפקעינהו רבנן לקידושין מיניה׳ ,והראשונים הוסיפו עוד עליהם .וכבר נתלבטו
המפרשים בהסברו של כח התכמים להפקיע קידושין.
ונראה להציע נימוק לכח החכמים בזה ,על סמך שימושו של ׳דעת׳ במשמעות
סמכות וכוח־םמכות .לפי הנאמר בגמרא הכוונה באמירת ״הרי את מקודשת לי״ היא
׳דאםר לה אכולי עלמא כהקדש׳ ,ומובן מאליו שכח זה בא מן התורה ,שהעניקה
למקדש כח לעשות זאת .אולם כדי שאיסור זה יבוצע ויושלט למעשה יש צורך
שהחכמים שבכל דור ודור יפעילו וישליטו אותו בקהל ישראל .וזאת הכוונה שכל
מי שמקדש אשר .מקדש אותה על דעת החכמים ,דהיינו שהוא סומך על כה סמכותם
של החכמים שישליטו את איסור אשת איש של אשר .זו ,ויאכפו איסור זה על כל
קהל ישראל .לכן כשהחכמים ראו צורך להפקיע קידושין ,העיקרון הוא שהם כביכול
מושכים את ידיהם מלאכוף איסור של אשת איש זו ,שכן יש כח ביד החכמים לעקור
דבר מן התורה בשב ואל ת ע ש ה .כתוצאה מכך מתבטלים הקידושין מאליהם ,שכן
כל קידושין שאין להם אכיפה מצד סמכותם של החכמים — אין להם תוקף גם מדין
תורה .מעתה נמצא ,שהקידושין של אותו אדם הופכים לקידושין לזמן ,והיות שאין
תוקף לקידושין הנעשים לזמן מוגבל מופקע ממילא תוקפם למפרע.
ובאשר לדעה שהפקעת הקידושין היא רק מכאן ולהבא ,ולא למפרע ,נראה
שלפי דעה זו קידושין לזמן אינם תקפים רק אם נעשו מלכתחילה לזמן מוגבל ,אבל
אם נעשו לזמן בלתי מוגבל ,ובגלל סיבה חיצונית נתבטלו קידושין אלה במשך הזמן
— אין הם נחשבים לקידושין לזמן ,והם נשארים בתוקפם כל משך זמן קיומם.
58
57
59
60
61
62
56
57
58
59
60
61
56
כדוגמה לרשיון :הכל צפוי והרשות נתונה )אבות ג ,טח .כדוגמה לשליטה :כיון שניתן רשות
למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים )בבא קמא ס ,א( :ואגרי בכון רשות חיות ברא
)ת״י ויקרא כו ,כב( :וארשת שפתיו בל מנעת)תהלים כא ,ג( :רשות שבשפתיו ,שהן אומרים
לו מדינה פלונית מרדה בך ,והוא אומר להן ילך גובאי ויחבל אותה )מדרש תהלים לפסוק(.
ועל זאת יש להמליץ :באשר דבר מלך שלטון)קהלת ח ,ד(.
כתובות ג ,א :גיטין לג ,א :עג ,א.
ראה אנציקלופדיה תלמודית ערך אפקעינהו.
קידושין ב ,ב.
כדוגמת ענין זה נמצא לגבי נכסים שנפלו לאשר ,אחרי שנישאת ,והיו בהם מעות של הקדש.
והשאלה נשאלת בגמרא ׳נימעלו בית דין׳)בבא מציעא צו ,ב( ,ומפרש רש״י שם :בית דין
של ישראל שבאותו דור ,שכל תקנות משפט תלויה בהן ,ועל ידיהן נוהגות חוקות המתוקנות
לצבור מאז.
יבמות צ ,ב.
|
62
שיטה מקובצת ,כתובות ב ,ב בשם שיטה ,ד״ה אית דמתרצי.
www.daat.ac.il
המעין .ניסן תשס״ו ומו .גן
אתר דעת -מכללת הרצוג
ה ר ב ב ר ו ך ב ת ר ו ה ר ב כ ר מ י א ל כהן
דוגמא לעיון ת ל מ ו ד י בביאור הרלבי׳ג לתורה*
ויקרא יט ,יט :ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך.
כבר יתבאר במה שיבוא שזה הכלאים הוא צמר ופשתים לבד ,שנאמר :׳לא תלבש
שעטנז צמר ופשתים יחדו׳)דברים כב ,יא( .וידמה שלפי הוראת הגדר לאמר ׳שעטנז׳
1
אנו עומדים עתה בסיום הכנתו של הכיר החמישי של כיאור הרלב״ג לתורה)מפרשת תזריע
ועד סוף ספי ויקרא( מהדורת ׳מעליות׳ מעלה אדומים ,שיצטרף לארבעת הכרכים הקודמים
אשר הונחו כבר ב״ה על שולחן מלכים )בראשית -תשנ״ג :שמות א — תש״ם :שמות ב
— תשם״א :ויקרא א — תשס״ג( .בביאורו לתורה מפרט הרלב״ג עניינים הלכתיים שבששה
סדרים לפרטי פרטים ,אולם לעיתים נדירות הוא חורג מסגנון הכתיבה הרגיל אצלו בחיבור
זה ,וכתיבתו היא כדרך ״החיבורים התלמודיים״ .נציג כאן דוגמה אחת כזו .בביאורו לפרשת
קדושים דן הרלב״ג בפירוט בענין איסור שעטנז ,ואגב ענייני שעטנז מופיעה בדבריו הערה
עקרונית אודות תוספות סבוראיות לתלמוד ,וכללי פסיקה אחדים .אנו מגישים קטע זה בפני
קוראי ׳המעין׳ — דברי הרלב״ג על פי נוסח מהדורתנו)בהשמטת הערות הנוסח( בתוספת
הערותינו .הכרך יצא לאור בעז״ה בהמשך שנה זו ,בה מציינים שבע מאות שנה לגירוש
יהודי צרפת)ס״ו-תשס״ו( :אירוע מחריד זה מוזכר ברלב״ג בביאור לפרשת בחוקות בסופה
של התוכחה )פרק כו לפני פסוק מו ,בסוף הכרך( ,והוא מהאירועים הבודדים בתקופתו
שמזכיר הרלב״ג בספריו :״…ומה שאמר ׳ואבדתם בגוים ואכלה אתכם ארץ איביכם׳)פסוק
לח( מורה על הצרות הגדולות שעברו על עמנו ,שמתו בהם רבים ,מכללם הרג קצת הקהלות
הקדושות ,וגירוש היהודים מארץ צרפת ,שמתו בסיבתו כפלים כיוצאי מצרים ברעב ובדבר״.
]״כפלים כיוצאי מצרים״ הוא ביטוי מליצי :להערכות אודות מספר תושבי צרפת ערב
הגירוש ומספר המגורשים ,ראה :שמעון שוורצפוקס ,יהודי צרפת בימי הביניים ,תל אביב
,2001עמ׳ .[264נצטט שתי עדויות נוספות של שניים מחכמי ישראל בני התקופה אודות
גירוש זה :א .ר׳ אבא מארי הירחי מחכמי לוניל )מנחת קנאות ,פרק קכ ,מהדורת רח״ז
דימיטרובםקי ,ירושלים תש״ן ,עמ׳ תתלה( :״בשנת חמשת אלפים וששים ושש לפרט ,היא
השנה שגרם החטא ונפל פתקא מן רקיעא בגזרת עירין ,ופשטה גזרת מלך צרפת על כל
היהודים אשר בכל מדינות מלכותו להוציא אותם מבתיהם החוצה נקיים מנכסיהם .ונאספו
כלם במשמר נער וזקן טף ונשים ביום אחד ,הוא יום ששי עשירי לחדש אב ,וגורשו מן
הארץ…״ .כ .ר׳ אשתורי הפרחי)כפתור ופרח ,כרך ג ,פרק נא ,הוצאת המכון ללימודי מצוות
התלויות בארץ ,ירושלים תשנ״ט ,עמ׳ ריג( :״גם אזכיר תאריך חרבן מקדש מעט ,והוא חרבן
בתי מדרשות ובתי כנסיות שבצרפת ובקצת פרובנצה בזמני ,ומן המערכה נסתי ,והוא
בעונותינו שנת ה׳ אלפים ום״ו ,והיה הוא גם כן בחדש המוכן לפורענות הוא חדש אב ,יום
שני לחרבן המקדש והוא העשירי באב ,והיה יום ששי ,והסימן א״ב הטומא״ה ,וילכ״ו בלא
כח ,כלומר יום ששי שנת ילכ״ו הלכנו ,אי נמי ויגרשהו ויל״ך .ויהיו ביניהם )-בין חורבן
בית שני לגירוש צרפת( אלף רל״ח .יחזירנו מהרה אל מלכותו המקודש מקבץ נדחי ישראל״.
ראה משנה כלאים ט ,א .רמב״ם ,ספר המצוות לא תעשה מב :הלכות כלאים י ,א .ספר החינוך
מצוה תקעא )תקנא(.
,
www.daat.ac.ilניסן תשס־־ו 1מו .גו
המעין.
I
אתר דעת -מכללת הרצוג
על הבגד ששתיו פשתים וערבו צמר ,או הפך זה :ולזה אמר אחר כן שם :׳צמר
ופשתים יהדר ,להורות שאיך שיהיה באופן שיהיה צמר ופשתים יחדו הוא אסור
ללובשו ,ואף על פי שלא היה ארוג הצמר עם הפשתים אלא שהוא שוע עמו ,כמו
הלבדים ,אם היו מצמר ופשתים ,או אם היה מחובר עמו חיבור ישים הצמר עם
הפשתים כלי אחד .ואפשר שיהיה ׳שעטנז׳ שם נאמר בכללות על אלו המינים שזכרנו
מהחיבור לצמר עם הפשתים .ואיך שיהיה ,הנה כשיתחברו הצמר והפשתים באחד
2
מהאופנים הנזכרים יהיה הבגד ההוא אסור ללובשו משום כלאים .
והוא מבואר שאין אסור מן התורה כי אם ללובשו ,אבל מותר להציעו מצע תתתיו,
שנאמר :׳לא תלבש שעטנז׳)דברים כב ,יא( ,ואמר בזה המקום :׳לא יעלה עליך׳ ,וזה
3
ראיה שכבר יתכן לשומו מצע תחתיו .וראוי שתדע כי לא יקרא ׳צמר׳ רק צמר
4
הצאן .
ויתבאר שחיבורי חיבורין חיבור לענין כלאים .והמשל ,שאם היתד .בכאן רצועה
של עור ,והיה מצד אחד ממנה חוט של צמר נקשר בה ,ומהצד השני חוט של פשתן
5
— אסור לחגור אותה ,כי היא צמר ופשתים יחדו ,כמו שהתבאר בתשיעי מכלאים .
2
ראה ספרא כאן)פרק ד ,יח( :״אין לי אלא בגד ,מנין לרבות את הלבדים? תלמוד לומד
׳שעטנז׳ ,דבר שהוא שוע טווי ונח״ )והשווה לפירוש הראב״ד שם( :ספרי דברים )פסקא
רלב( :משנה כלאים ט ,ח-ט :ירושלמי כלאים ט ,ו )לב ,ד( .רבינו מציע שתי אפשרויות
לביאור הפסוק בפרשת כי תצא :א .׳שעטנז׳ משמעו צמר ופשתים הארוגים זה בזה ,ובא
המשך הפסוק ומוסיף ׳צמר ופשתים יחדו׳ לאסור גם חיבור שלא באריגה )כמו בלבדים או
בתפירה( .כ .׳שעטנז׳ משמעו צמר ופשתים המחוברים גם שלא באריגה ,והמשך הפסוק
מבאר את משמעות המילה )בביאורו לדברים כב ,יא ביאר רבינו כאפשרות השניה( .נמצא
שלדעת רבינו אין צורך שיהיה גם שוע גם טווי וגם נח ,אלא די באחד ממיני החיבור כדי
שיאסר הבגד מן התורה משום שעטנז ,וכפי שהאריך בהמשך דבריו .דעתו של רבינו היא
כדעת הרמב״ם בפירוש המשנה כלאים י ,ח )במהדורה בתרא ולא במהדורה קמא :ראה
מהדורת ר ״ י קאפח עמ׳ קלד והערה :(20הלכות כלאים י ,ב-ד ,וראה השגת הראב״ד שם.
על שיטת הרמב״ם ראה מה שכתבו באריכות ר ״ י קורקוס ,רדב״ז ,כסף משנה)וכן בית יוסף
יורה דעה סימן ש :ומדברי רבינו עולה שלא כפי שפירש את שיטת הרמב״ם( ,ט״ז וביאור
הגר״א)יורה דעה סימן ש( ,ועוד .ועי׳ עוד ברמב״ן כאן ,ובספר החינוך מצוה תקעא)תקנא(.
וראה עוד בהמשך דברי רבינו ,ובהערה .8
3
ראה ספרא כאן)פרק ד ,יח( :״מכלל שנאמר ׳לא יעלה עליך׳ ,יכול לא יפשיל את הקופה
לאחריו ,תלמוד לומר :׳לא תלבש׳ .׳לא תלבש׳ — אין לי אלא שלא ילבש ,ומניין שלא
יתכסה ,תלמוד לומר :׳לא יעלה עליך׳ — מותר אתה להציעו תחתיך :אבל אמרו חכמים לא
יעשה כן ,שלא תהא נימה אחת עולה על בשרו״ .ורבעו ,כדרכו ,מבאר את הפסוקים ,ולכן
נקט דין תורה בלבד .ספרי דברים )פםקא רלמ .משנה כלאים ח ,א :״כלאי בגדים מותרץ
בכל דבר ,ואינן אםורין אלא מללבוש״ :יומא סט ,א; ביצה יד ,ב :יבמות ד ,ב :תמיד כז ,ב.
רמב״ם הלכות כלאים י ,יב.
ראה משנה כלאים ט ,א ,וראה ירושלמי שם )לא ,ד( :״אין לך קרוי צמר אלא צמר אלים
בלבד״ .רמב״ם הלכות כלאים י ,א .וראה תשובות רב נטרונאי גאון יורה דעה סימן רעז
)מהדורת ברח־י עמ׳ .(415-416
4
5
58
1
ראה משנה כלאים ט ,ט :׳׳לא יקשור סרס של צמר בשי פשתן לחגור בו את מתניו ,אף על
www.daat.ac.il
המעין .ניסן תשס״ו ונזו .גן
אתר דעת -מכללת הרצוג
וכן העושה בגד מצמר ארנבים ,וארג בו חוט של צמר מצד זה וחוט של פשתן מצד
6
זה ,הרי זה אסור משום כלאים ,כמו שנתבאר בהמישי מתוספת כלאים .ומזה המקום
יתבאר שהבגד של צמר שתפרו בו עורות ,והיו העורות תפורין בפשתן ,או היה בהם
חוט של פשתן קשור באופן שיהיה חיבור ,הנה הוא כלאים ,כי חיבורי חיבורים הם
׳יחדו׳ ,כמו שביארנו ,עם שהוא מבואר בנפשו .וכבר הארכנו בזה ,לפי שראינו
7
בזמננו זה רבים בלתי נשמרים מזה .
ואם יטעון אדם עלינו ויאמר שאין שם כלאים מן התורה אלא כשהיה שוע טווי
מוז ,כמו שנפסקה ההלכה בזה במסכת נדה )םא ,ב( ,כמר זוטרא שאומר עד שיהיה
שוע טווי ונוז :אמרנו לו שאין פסק ההלכה ההיא שם מחכמי התלמוד ,אבל מהגאונים
הראשונים ,ולזה לא נשגיח בפסק ההלכה ההיא; כי שם הלכות רבות בתלמוד הם
מהגאונים הראשונים ,כמו שזכר הרש״י ז״ל בפירושו למסכת חולין; ולזה הדעת נטה
8
הרב המורה .
פי שהרצועה באמצע״ .וראה רמב״ם ,פירוש המשנה שם והלכות כלאים י ,ג .וראה עוד
בהמשך דברי רבינו ,ובהערה ד.
ראה תוספתא כלאים ה ,יב .רמב״ם הלכות כלאים י .ט.
רבינו לשיטתו ,שסובר כשיטת הרמב״ם שכל חיבור של ׳צמר ופשתים יחדו׳ אסור מן
התורה ,ולפיכך יוצא כנגד הנוהגים היתר כל עוד אץ הצמר והפשתים מחוברים זה עם זה
באופן ישיר .השוה לר״ש על המשנה כלאים ט ,ט )הנ״ל הערה ,(5שכתב :״…וכשחוגר בה
קושר שני ראשיה ,של צמר ושל פשתן ,ביחד .דאי לאו הכי פשיטא דשרי ,ופוק חזי מה עמא
דבר ,הםרבלין שלנו של צמר ,ויש בהן עורות של טלאים או של שפנים תפור מן הפשתן…״.
וראה עוד מה שהביא בבית יוסף)יורה דעה סימן ש( בענין זה ,ובשולחן ערוך)שם סעיף ה(
וברמ״א שם.
;
לדעת מר זוטרא בנדה םא ,ב ,״…מדאורייתא שעטנז כתיב ,עד שיהיה שוע טווי ונוז ,ורבנן
הוא דגזרו ביה״ .ואמנם ״מתקיף לה רב אשי :אימר או שוע או טווי או נוז״ ,אולם המסקנה
המופיעה בגמרא היא :״והלכתא כמר זוטרא ,מדאפקינהו רחמנא בחדא לישנא״ .וראה
תשובת רב האי גאון)שערי תשובה סימן סג( שכתב כמר זוטרא ,וראה תשובות הגאונים
)שערי תשובה ,סימן סב( :״ותמהים על האי דכתב ר׳ חננאל או שוע או טווי או נוז ,דהא
גרםי׳ במם׳ נדה והלכתא כמר זוטרא דאמר עד שיהא שווע וסווי ונח דכולהו בעי׳ בחדא״.
וראה אוצר הגאונים יבמות חלק התשובות עמ׳ ,9-10ובליקוםי פירוש רבינו חננאל )שם
עמ׳ .(297וראה רי״ף ביצה )ז ,ב בדפי הרי״ף( .במהדורה קמא של פירוש המשנה סבר
הרמב״ם כמר זוטרא ,אולם במהדורה בתרא ,ובמשנה תורה ,חזר בו ממה שסבר בתחילה,
וכתב…" :שאינו נקרא כלאים אלא עד שיהיו בו כל שלושת הדרכים האלו ,וכל מה שזולת
זה הרי ועא כלאים מדברי סופרים•• כן כתבו קצת מן הגאונים .חה אצלי בלתי נכון ,אלא כל
אחד מהם כלאים של תורה .ואותו הלשון הכתוב בגמר נדה אינו לשון התלמוד אלא פירוש״.
וכר היא דעת רבינו .וראה גם לעיל הערה .2רבינו מסתמך גם על רש״י בענין קיומן של
״הלכות רבות בתלמוד הם מהגאונים הראשונים״ -ראה רש״י חולין מט ,א ,ד״ה ״ואין
הלכה כרבי שמעון״ :״גמרא קא פסיק ליה ,ובישיבה האחרונה )בשיטה מקובצת :ומישיבת
האחרונים( נפסקו ההלכות הללו הפסוקות סתם בגמרא״ :וראה עוד שם נ ,א ,ד״ה ״ואיו
הלכה כרבן שמעון ]ב״ג!״ .וראה ר ב ״ לוין ,רבנן סבוראי ותלמודם ,עמ׳ .51וראה גם ספרו
מ
www.daat.ac.ilניסן תשס״ו ומו .ג!
המעין.
I
אתר דעת -מכללת הרצוג
והנה תמצא ברביעי ממנחות מאמר לרבא חולק על מאמר מר זוטרא בזה ,והתבאר
בעירובין כי מר זוטרא היה תלמיד לרבא ,ומשורשינו בתלמוד שאין הלכה כתלמיד
9
במקום ה ר ב .ועוד ,שזה המאמר הוא בנדה אגב גררא ,ולזה לא יתן רושם גדול
10
בהאמתת זה ה פ ס ק .ועוד ,שכל המשניות שהם בתשיעי מכלאים מלאות מסתירת
11
דעת מר זוטרא במסכת נ ד ה .ועוד ,שכבר יתכן שיפורש מאמר מר זוטרא במסכת
נדה באופן בלתי סותר זה הדעת :וזה ,שהוא יאמר כי מלשון ׳שעטנז׳ לא יתבאר
שיהיה או שוע או טווי או נח ,אבל אם היתה הוראתו זאת ההוראה — רוצה לומר
שוע טווי ונח — היה ראוי יותר שיורה על מה שהוא שוע טווי ונח יהד ,לא על מה
שהוא או שוע או טווי או נח; ומזה הצד אמרו שם דהלכתא כמר זוטרא ,מדאפקינהו
רחמנא בהד לישנא; והנה אף על פי שנודה שיהיה האמת מה שאמר מר זוטרא כי
לשון ׳שעטנז׳ יורה על מה שהוא שוע טווי ונוז ,הנה מה שאמרה התורה אחריו ׳צמר
12
ופשתים יחדו׳ כלל כל האופנים שיהיה בהם הבגד צמר ופשתים יחדו .
13
וכבר יצאנו ממנהגנו בזה הביאור :ואמנם הביאנו לזה מה שזכרנו במה שקדם .
9
10
11
1 2
13
60
של הרב א״ר זייני ,רבנן סבוראי וכללי ההלכה )כרך א( ,עמ׳ 71והערה ,3וראה גם שם
עמ׳ .185וממשיך רבינו בנימוקים נוספים לפסוק שלא כמר זוטרא.
מדברי רבא עולה שגם בקשירה לחוד יש איסור שעטנז מן התורה :ראה מנחות לט ,א )ועי׳
דקדוקי סופרים שם אותיות ם-ע ,וראה גם כסף משנה להלכות כלאים י ,ד( .הלכה זו הובאה
גם על ידי הרמב״ם במשנה תורה )הלכות כלאים י ,ד( כראיה לשיטתו :״ומניין שכל איסורין
אלו של תורה? שהרי צרך הכתוב להתיר כלאים בציצית ,כמו שלמדו מפי השמועה שלא
נסמכה פרשת כלאים לפרשת ציצית אלא להתיר כלאים בציצית ,והציצית חוטין קשורץ
בלבד הן :מכלל שחיבור כזה שלא במקום מצוה אסור מן התורה ,שאינו ממעט בתורה דבר
שהוא אסור מדברי סופרים״ .ועיין גם מנחות )לט ,ב( :״…אמר רב נחמן :השיראין פטורין
מן הציצית .איתיביה רבא לרב נחמן …אי אמרת בשלמא דאורייתא…״ .ואמנם לא מצאנו
שמר זוטרא היה תלמיד של רבא .ויתכן שמר זוטרא היה תלמידו של רב פפא )ראה למשל
יבמות עה ,ב( ,ורב פפא היה תלמידו של רבא )ראה למשל עירובין נא ,א( :וראה מבוא
התלמוד לר׳ שמואל בן חפני מהדורת ר״ש אברמסון ,עמ׳ :100-105ויל״ע .בענין הכלל
״אין הלכה כתלמיד במקום הרב״ ראה מה שצויין באנציקלופדיה תלמודית )כרך א ,עמ׳
תריט הערה .(1על כל פנים מוכח מדברי רבינו שאומרים כלל זה כשתלמידו של רבא חולק
עליו ,וכדעת רבינו תם )תוספות עבודה זרה נט ,ב ד״ה ״אמר רב פפא״( והרמב״ן)מלחמת
ה׳ שבת נח ,ב בדפי הרי״ף( ,וראה אנציקלופדיה תלמודית )שם ,עמ׳ תרכ והערה .(10
השוה לדברי רבינו בפרשת משפטים התועלת השמיני השורש האחד עשר )עמ׳ ,(163-164
ולהערה 63שם.
כל המשניות שלאחר הכלל הנזכר בפרק ט משנה ח משמען שלא כרד זוםרא :ראה משניות
ט־י שם.
אף אם נקבל את קביעת ההלכה כדברי מר זוטרא אין בזה סתירה לדעת רבינו ,כיון שניתן
לפרש שכוונת מר זוטרא היא לומד שמלשון ׳שעטנז׳ עצמה משמע שוע טווי ונוז ,ולא שוע
או טווי או נוז ,ולענין משמעות לשון הכתוב אכן הסכימו לדבריו ,ואף על פי כן מן הלשון
׳צמר ופשתים יחדו׳ יש לרבות שוע או טווי או ברז־ .ראה לעיל בתחילת דברי רכינו כד״ה
זה ,ובהערה .2
״לפי שראינו בזמננו זה רבים בלתי נשמרים מזה״ ,כדלעיל לפני הערה .7
www.daat.ac.il
המעין .ניסן תשס״ו ומו .גן
אתר דעת -מכללת הרצוג
שלמה במברגר
אונקלוס ועקילס
אונקלוס
1
במסכת ברכות ,אמר רב הונא בר יהודה ,אמר ר׳ אמי ,לעולם ישלים אדם
פרשיותיו עם הציבור ,שנים מקרא ואחד תרגום .ובמסכת מגילה ,תרגום של תורה
אונקלוס הגר אמרו מפי ר׳ אליעזר ור׳ יהושע וכר ,והאמר רב איקא בר אבין אמר
רב חננאל אמר רב ,מאי דכתיב ויקראו בספר תורת הא-לוהים מפורש ושום שכל
וגי ,מפורש זה תרגום .שכחום וחזרו ויסדום .ו ב ר ש ״ י ,ואונקלום כשהוסיף ,לא
מדעתו הוסיף ,שהרי בסיני ניתן ,אלא שנשתכח וחזר ויסדו.
״אונקלום הגר״ כך הוא נקרא .״ושרף עליו אונקלוס הגר״ ; ״אונקלוס הגר אמר
כתבים מעשה צעצועים״ :מעשה בטבחו של אונקלום הגר ; ועוד .
אונקלום חי בתקופתם של ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ,תקופה שתחילתה לפני חורבן
בית המקדש ונמשכה עשרות שנים אחריו .ומובא ג ם ״מעשה שמת רבן גמליאל
הזקן ,ושרף עליו אונקלום הגר״ וכר .לפי גירםא זו ,התגייר בזמן בית המקדש לפני
פטירתו של רבן גמליאל הזקן .אמנם ברי״ף ,בר״ח וברא״ש הגרסא ״ומת רבן
גמליאל״ ללא תיבת ״הזקן״ ,ויש שכתבו שזוהי הגרסא הנכונה ,וכי מדובר ברבן
גמליאל דיבנה .גם במקומות נוספים נזכר אונקלום עם רבן גמליאל :״מעשה בטבחו
של אונקלום הגר שהביא פתו ]כופתו[ לפני רבן גמליאל״ ,״ומעשה ברבן גמליאל
2
3
4
6
5
7
8
9
1
2
ד ף ח ,א.
דף ג ,א.
3
ק י ד ו ש י ן מט ,א.
4
ע ״ ז י א ,א :ת ו ס פ ת א ש כ ת פ ר ק ח ה ל כ ה ט :מ ס כ ת ש מ ח ו ת פ ר ק ה.
5
6
י
כ ב א ב ת ר א צט ,א.
ת ו ס פ ת א כ ל י ם ב ב א כ ת ר א פ ר ק ב ה ל כ ה ב.
ב ע ״ ז ש ם ו ב ג י ס י ן נו ,ב :״ א ו נ ק ל ו ס ב ר ק ל ו נ י מ ו ם ב ר א ח ת י ה דטיטוס א י ג י י ר ״ ו כ ר ,יש
ל ה ס ת פ ק א ם זהו א ו נ ק ל ו ס ה י ד ו ע ש מ ו פ י ע כ א ן ב ש מ ו ה מ ל א ,ו ז א ת ד ע ת ם ש ל מ ח ב ר י ס פ ר
י ו ח ס י ן ) מ א מ ר ר א ש ו ן ס ו ף א ו ת א( ו ס ד ר ה ד ו ר ו ת ) ח ל ק ש נ י ע ר ך א ו נ ק ל ו ם ( ש כ ת ב ו ש א ו נ ק ל ו ם
ה ו א ב ן א ח ו ת ו ש ל טיטוס :א ו שזהו א ד ם א ח ר ש ג ם ש מ ו ה י ה א ו נ ק ל ו ס ,ו ה ו ב א ב ש מ ו ו ב ש ם
אביו ,ל ה ב ד י ל ו מאונקלום הידוע שמובא תמיד בשם אונקלום בלבד.
1
ר א ה ה ע ר ה .4
•
ר א ה ה ע ר ה .6
www.daat.ac.il
המעין .ניסן תשס׳׳ו 1נזו.
1
6
U
I
אתר דעת -מכללת הרצוג
10
ואונקלום הגר שהיו באשקלון״ .לא מצאתי שום נתונים שעל פיהם אפשר לקבוע
באיזה רבן גמליאל מדובר; כל המצוי בספרים הדנים בנושא זה ,אינו אלא השערות
בלבד .
11
12
בתוספתא חגיגה מסופר שאונקלום היה אוכל על טהרת הקדש ,והיתר .מטפחתו
13
מדרס ל ח ט א ת .
עקילס
בירושלמי ,בתוספתא ובמדרשים ,אנו מוצאים גר בשם עקילס .״עקילס הגר״ כך
הוא נקרא שם.
בירושלמי מסכת מגילה :״תרגם עקילס התורה לפני ר׳ אליעזר ולפני ר׳
יהושע״ וכר ,ובקידושין :״תרגם עקילם הגר לפני ר׳ עקיבא והיא שפחה נחרפת״
וכר ,ובסוכה :״תרגם עקילם הגר הדר הידור״ .ועוד יש במסכת דמאי ,בספרא
פרשת ב ה ר ,במדרש רבה ויקרא ,שיר השירים ,א ס ת ר ,ק ה ל ת ואולי גם
איכה .
14
15
17
16
19
18
20
21
22
23
24
בתנחומא נאמר על עקילם שהיה בן אחותו של אדריאנוס ,והיו לו עבדים
בפנטום שבחוצה ל א ר ץ .
25
24
תוספתא מקואות פרק ו הלכה א.
ויתכן גם שאונקלום בא הן לפני רבן גמליאל הזקן והן לפני נכדו רבן גמליאל דיבנה,
והמקורות מתייחסים לפעמים לזה ולפעמים לזה.
פרק ג הלכה א.
עיין חגיגה יח ,ב כמשנה.
פרק א הלכה ט.
פרק א סוף הלכה א.
פרק ג הלכה ה.
פרק ו הלכה ז.
על הפסוק ׳ולבהמתך ולחיה׳ וגר.
פרשה לג.
פרשה א אות ג.
פרשה ב אות ז.
פרשה ז אות א ]ח[.
עי׳ סדר החדות חלק שני ערך עקילס ,על פי היפה תואר ,שיחד מאתינס׳ באיכ״ר פרשה א
עקילם.
°יי
תנחומא פרשת משפטים פיסקא ה.
10
11
25
ספרא פרשת בהר ד״ה ולבהמתך ילקוט שמעוני פרשת בהר רמז תרנט ד״ה ולבהמתך
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
ע ׳
62
ה י א
www.daat.ac.il
|
המעין .ניסן תשס־ו ונזו .גן
אתר דעת -מכללת הרצוג
א ח ד א ו שניים?
בפירוש קרבן העדה למסכת מגילה וכן למסכת קידושין ,נאמר שעקילס הגר הוא
אונקלום הגר .גם בספר תולדות תנאים ואמוראים לר׳ אהרן היימן נאמר כי עקילס
הוא אונקלום -אדם שהיו לו שני שמות .זאת מנץ להם?
אמנם ,צלצול השם ״עקילם״ דומה במקצת לצלצולו של ״אונקלום״ .על שניהם
נאמר שהיו לפני ר׳ אליעזר ולפני ר׳ יהושע ,ועל שניהם מסופר במסכת דמאי
שהחמירו על עצמם והוליכו הנייד) .את חלקם בע״ז שירשו מאביהם( לים המלח .אבל
מכאן א״א להסיק שמדובר באדם אחד ,שפעם נקרא אונקלום ופעם נקרא עקילם.
המדובר בתקופה שבה היו הרבה מתגיירים ,וכמנהגו של האחד כך נהג גם השני.
במסופר לפנינו ,שניהם קיבלו תורה מר׳ אליעזר ור׳ יהושע .ואולי יותר מסתבר ,שכל
הסיפור הזה מתייחם רק לאחד מהם ,ומה שנמצא בספרים שלפנינו פעם ״אונקלוס״
ופעם ״עקילם״ הוא שיבוש של המעתיקים .
26
27
28
29
בספרים שונים שעסקו בנושא זה ,כגון ספר יוחסין לר׳ אברהם זכות ,סדר
הדורות לר׳ יחיאל היילפרץ ,מבוא לתרגום אונקלום לר׳ אברהם ברלינר ,אוצר
ישראל לר׳ יהודה דוד אייזנשטיין ערך עקילם ,ערוך השלם לחנוך יהודה קאהוט
וב׳שם הגדולים׳ להחיד״א ,נאמר שאונקלום לחוד ועקילם לחוד .גם הובאו מקורות
והוכחות .ברלינר ואייזנשטיין האריכו בדבריהם על עקילם שתרגומו הוא ליונית,
תרגום ידוע ששימש את היהודים במצרים ,ולהבדיל -גם את הגויים .בערוך השלם
של קאהוט ,ערך עקילם ,רשומים מקורות בירושלמי ובמדרשים הכוללים תרגומים
ליונית של עקילם ,גם לנביאים וכתובים .גם בהקדמה של רנ״א ל׳נתינה לגר׳,
הכוללת מובאות רבות ,אין הכרע בענין זה.
30
31
32
גם האמור במסכת סוכר .״בן עזאי אומר אל תקרי הדר אלא אידור)הידור( שכן
כלשון יוני קורץ למים אידור״ וכוי ,מובא בירושלמי ״אמר ר׳ תנחום תרגם עקילס
הדר הידור״.
33
2 6
2 7
2 8
2 9
3 0
31
3 2
3 3
על אונקלוס בתוספתא פרק ו הלכה יב ,ועל עקילס בירושלמי פרק ו הלכה ז.
עיין ע״ז יא ,א.
בערוך השלם ערך עקילס :״וכמה פעמים הוחלף באונקלוס ,אבל עקילם לחוד ואונקלוס
לחוד״.
כך משמע במאמר ראשון סוף אות א ואות ג.
חלק שני אות ע ד״ה עקילס.
בערוך השלם בערך אונקלום הזכיר את אונקלום ואת עקילם ,מבלי לחוות דעה אם הוא איש
אחד או שני אנשים .כרך זה יצא לאור בשנת תרל״ח .בערך עקילם ,בכרך שיצא לאור בשנת
תר״נ ,האריך בדברים ובהוכחות ,וקבע באופן ברור שאונקלום איננו עקילם ,ועקילם איננו
אונקלוס )בין שני הכרכים ,בשנת תרמ״ד ,יצא לאור ספרו של ברלינר(.
דף לה ,א.
פרק ג הלכה ה.
www.daat.ac.ilניסן תשס״ו ונזו .גו
הנזעין.
I
אתר דעת -מכללת הרצוג
34
יש גם לשים לב לשינוי הלשון בגמרא .בבבלי מסכת מגילה ״תרגום של תורה
אונקלום הגר אמרו מפי ר׳ אליעזר ור׳ יהושע״ .מפי ,כלומר שתרגומו ופירושיו הם
כמו שקיבל מרבותיו ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ,לא הוסיף ולא גרע ,וכמו שהביא ר ש ״ י
״שלא מדעתו הוסיף ,שהרי בסיני ניתן״ וכר .זאת היא חובתו של תלמיד ,שלא יסטה
מתורת רבותיו ,שקבלו איש מפי איש מסיני .על זה אין חייבים לקלםו.
בירושלמי נאמר ״תרגם עקילם הגר התורה לפני ר׳ אליעזר ולפני ר׳ יהושע
וקילסו אותו״ ,״תרגם עקילם הגר לפני ר׳ עקיבא״ וכר .לפני ,היינו שתרגם
לפניהם את הפסוק לפי הבנתו ,בודאי לא לפני שעסק בתורה במשך שנים לפני ר׳
אליעזר ,ר׳ יהושע ,ר׳ עקיבא ועוד .תרגום זה לא היה דוקא מה שקיבל מפיהם של
ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ,ובכל זאת מצא תרגום זה חן בעיניהם ,וקלסוהו .ומהמשך דברי
ר׳ אליעזר ור׳ יהושע גם ברור שמדובר בתרגום ליונית .הרי אמרו לו ״יפיפית
מבני אדם״ ,לשון זה מצביע על תרגום ליונית ,כדברי חז״ל :״אף בספרים לא
התירו שיכתבו אלא יונית״ וכר ושם ברש״י ״יפיותו של יפת הוא לשון יוני ,לשונו
יפה משל כל בני יפת״ .וגם שם בירושלמי' ׳תני בר קפרא ״יפת א־להים ליפת״
וגו׳ ,שיהו מדברים בלשונו של יפת באוהלו של שם׳.
3 5
36
37
38
39
40
4
סיכום
לא עלינו לקבוע עתה אם אונקלום ועקילס הם איש אחד אשר לו שני שמות ,או
שני אנשים ששמותיהם ומעשיהם דומים; אך בהתייחס לכל המובא לעיל ,הדעת נוטה
לומר שאונקלום אינו עקילם ,ועקילס אינו אונקלום.
34
35
36
37
דף ג.
קידושין מט ,א.
מגילה פרק א הלכה ט.
קידושין פרק א סוף הלכה א.
38
תנחומא פרשת משפטים פיסקא ה :״עקילם הגר וכר בא לו לארץ ישראל ולמד תורה ,לאחר
זמן מצאו ר׳ אליעזר ור׳ יהושע״ וכוי.
ועיין בערוך ,ערכים אקיום ,אתנםיאה ,עלם ,פלאה ,פלקט.
מגילה ט ,א.
הנ״ל הע׳ .36
39
40
41
64
המעין .ניסן תשס״ו ומו .גן
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
א ב ר ה ם מא<ר ג ל א נ צ ר
פירושי לעזי רש׳יי במילונים הצרפתיים
מילוני צרפת ,לשפה העתיקה והמודרנית ,מרבים להביא את לעזי רש״י כמקור
ראשון למילים צרפתיות שהיו בשימוש כבר במאה הי״א למניינם .אבל לעיתים הלעז
ברש״י אינו רק ראשון -אלא הוא מקור יחיד ,שממנו הם לומדים שלמילה מםויימת
היתה גם משמעות אחרת בזמנו של רש״י ,משמעות שכבר אין לה היום ,והיא אינה
ידועה משום מקור אחר .הם לומדים — ולעיתים אותנו הם מלמדים -את הפירוש
הנכון בתיבת הלעז שבדברי רש״י :ובאור הדש הלעז יאיר ,ומזכה את כולנו בהבנת
ביאורו .ונביא לכך כמה דוגמאות .
1
א .׳בהרת׳)ויקרא יג ,ב( מפרש רש״י :״חברבורות ,טיי״א בלעז ,וכן בהיר הוא
בשחקים )איוב לז ,כא(״ .לעז זה תרגומו כתם . T A J E – tacheבאיוב שם פירש״י:
״דומה לבחירים בהירים הנראים בשמים להוריד גשם״ .וכן בתענית )ז ,ב( בד״ה
אפילו כשהשמים בהירין :״כמו בהרת ,מנומר בעבים ורוצה להוריד גשמים״ .ובנידה
)נא ,א( בד״ה מודים חכמים לר״ע ,פירש״י :״מנמר ,טיי״ר בלעז׳T A J E R = /
,tacherוכתב שם מאי ׳הוי מנמר׳ .ונשאלת השאלה מה ענין כתם למנומר ,לבהיר?
מילון לארוס המפורסם ,החשוב שבמילוני צרפת ,כותב בפועל ) Tacherלהכתים(:
׳לעזי רש״י׳ ]על הש״ם[ משתמש בפועל Tajerבמובן tacheter׳ -לנמר ,לנקד,
2
3
מתוך דברים שנאמרו ב״כינום מדעייבינלאומי״ לרגל 900שנה לפטירת רש״י ,שהתקיים
בעירו של רש״י טרואה ובפריס בקיץ האחרון) 29-27ביוני :(2005חלקם מבוםםים על
דברים הכתובים בספרי ׳מעייני אגם׳)אנטוורפן תשס״ג :ראה מ״ש עליו עורך ׳המעין׳ בגל׳
תשרי תשם״ד ]מד ,א[ עמ׳ ,(84-85כשהם מעובדים מחדש עם הוספות והערות.
פירוש ׳בהיר׳ לפי רש״י ,וגם לפי חז״ל ,אינו כמקובל בימינו ,אלא הוא לשון אופל; ולפי זה
הפירוש באיוב :ועתה לא ראו אור ]כי[ בהיר הוא בשחקים ,״ורוח בא ומטהרתן ומעבירתד׳
וכו׳)רש״י(.
הכוונה לספרו של א׳ דרמסטטר )נפטר בשנת תרמ״ח( שאסף את לעד רש׳יי מכתבי יד
הנמצאים בספריות ברחבי אירופה ,״כדי להעשיר את השפה הצרפתית״ :כר ,בכל אופן ,הוא
כותב בדו״ח המפורט שלו לשר החינוך הצרפתי ,אשר בפקודתו ובשליחותו עשה את עבודתו
החשובה .על בסיס הספר הזה ,ובעזרת מקורות רבים נוספים ,הנחיל ר׳ משה קטן ז״ל לעם
)על התנ׳׳ך ועל הש״ם( בתוספת הערות ופירושים
ישראל את ספרו ״אוצר לעזי רש
מאלפים ומשלימים ,ואוצרו מעיד על יוצרו ,בהבנתו המושלמת את הצרפתית העתיקה
ובהתאמתה לדברי רש״י.
www.daat.ac.ilניסן תשס״ו ןנזו .גו
הנזעין,
|
אתר דעת -מכללת הרצוג
4
חברברת וכד׳ )ע״פ מילונו של מנחם בנית( .עורכי מילון לארוס לומדים מזה
שבמאה הי״א טרם נולד הפועל Tajer , T A C H E T E Rולפועל היתה גם משמעות
:Tacheterאנו לומדים מהם שבעצם רש״י באמצעות הלעז מפרש את מילת ׳בהרת׳
כמו שפירש ראב״ע )המובא גם ברמב״ן( :״אות וסימן״ .
ב .׳על ידו׳)במדבר ב ,יז( מפרש רש״י :״על מקומו .ואין לשון יד זז ממשמעו ,רות
של צדו קרוי על ידו ,הסמוכה לכל הושטת ידו ,אי״ן שו״ן איש״א בלעז״ EN -
. S O N A I S Eביטוי צרפתי זה פירושו היום :נוחות ,קורת רוח ,קלות וכד׳; ואילו גדולי
מילוני צרפת ,ביניהם זה של האקדמיה הצרפתית ,מצטטים את פירושו של רש״י
ולעזו ,ולומדים ממנו ,ממקור טהור יחיד זה ,ששורש המילה הוא ADJACENS73
הלטיני) -שכן ,סמוך ל״( ,ומשמעותה היתד Espace vide a cote de queiqu'un .־
רווח ריק )פנוי( על יד מישהו .
משמעות זו של הלעז מרשה לי להציע פירוש נועז :אל תקרי רוח של צדו ,צדו
במשמעות כיוון ,שאץ לו גבול ,ורש״י הרי אומר ״הסמוכה לכל הושטת ידו״; אלא
רוח )תרגומו של ,(espaceכמו ׳ורוח תשימו בין עדר לעדר׳ .ורוח והצלה יעמוד
בדברי ר ש ״ י . . .
ג .״מוכן הוא אצלי ,והלואי נתתי לך כבר״; במילים אלה מפרש רש״י את הפסוק
׳נתתי כסף השדה קח ממני׳)בראשית כג ,יג( ,אחרי שפירש לעיל)שם יד ,כב( :״וכן
נתתי כסף השדה קח ממני ,נותן אני לך כסף השדה וקחהו ממני״ .אבל רש״י הוסיף
בפסוקנו את הלעז ״דונא״י״ ,שפירושו נתתי .והלעז אומר דרשני ,איך הוא עוזר
להבין את הפירוש ׳נתתי -מוכן הוא אצלי׳?
היינו צריכים לחכות להופעתו של מילון היסטורי של השפה הצרפתית ,בו
מופיעות בפועל ) donnerלתת( גם משמעויות של ״להעמיד לרשותו של״ mettre a
,la disposition deוגם ״להודיע על הבטחה״ .communiquer une promesseועל
5
6
7
8
9
10
11
12
פי זה מובנת הדק היטב עזרת הלעז שהוסיף רש״י ,׳נתתי -הודעתיך על הבטחתי,
העמדתי לרשותך -קח ממני׳.
5
6
7
8
9
10
12
66
(Grand Larousse de la langue
).fran^aise, s.v. Tacher
שמתועד רק מ־ ,1538והוראתו גם marquer־ לסמן ,לציין.
השווה רש״י איכה א ,יד :״נקח־ים ,מנומרים ומסומנים״.
וגם מילון אוקספורד הגדול )מהד׳ (1989מביא את פירושו זה של רש״י במילת .ease
תרתי משמע ,ראה רש״י ישעיה לג ,יט.
וכר תירגם ר״מ קטן ז״ל ב׳אוצר לעזי רש״י׳ )לעז (3026״ברווחתו״ ,וכנראה קרא ג״כ
רוח ולא רוח ,עיי״ש.
ראה מ״ש בזה ב׳אוצר לעזי רש״י׳)לעז .(3019
בהוצאת ,Robert
p.
מר׳ל המילונים הגדולים.
ומקורו משנת 980ר 1080למניינם :ובצרפתית דהיום אין לתיבה זו כלל הוראות אלה ,וגס
במילונים לצרפתית עתיקה אינן מופיעות.
www.daat.ac.il
המעין .ניסן תשס״ו ומו .גן
"
אתר דעת -מכללת הרצוג
ד .אחרי שהראתם לדעת איך רש״י מסביר את לשונות המקרא בהשוואה
למשמעותם בשפה הצרפתית ,נראה להוסיף שלעיתים מזהיר רש״י את הלומד
ה׳חושב׳ בצרפתית ,כשהוא מגיע למילים שהוראתן בעברית שונה מבצרפתית ,שלא
יטעה לתרגם את המילים בשפתו באופן מילולי; במקומות אלה מזהירו רש״י שלא
כמילים הצרפתיות העבריות ,כי אחרות הנה .כך בגמרא תולין)ת ,א( ׳ליבן םכיף,
וברש״י :״באור ,בלשון חכמים נקרא ליבון ,ובלשון הלועזים קורץ באדמימותו״
)כצ״ל( .את הברזל המלוהט ״מלבינים״ בלה״ק ,ו״מאדימים״ בצרפתית ,ורש״י
מעיר כאן על ההבדל.
13
14
דברי רש״י אלה הביאוני לבאר פירושי רש״י בכמה מקומות ,שלדעתי אינם
ניתנים להבנה בלי ידיעת השפה הצרפתית .בפסוק ׳את אשר תאפו אפו׳)שמות טז,
כג( פירש״י :״לשון אפיה נופל בלחם ,ולשון בישול בתבשיל״ )וכן פירש בבראשית
מ ,א( .ובמסכת ביצה )טו ,ב( ׳אופין׳ פירש״י פת ,׳מבשלין׳ פירש״י תבשיל; ועוד
כמה פעמים בש״ם .לא מצאתי אחד ממפרשי רש״י לדורותיהם שיעמוד על פירושי
רש״י אלה .ההסבר הוא ,לדעתי ,כי בצרפתית ,העתיקה וגם החדשה ,אין פועל מיוחד
לאפיית לחם ,ואותו פועל משמש הן לאפיית לתם הן לבישול תבשיל — ;cuireומי
ש״מבשל״ את הלחם -הלא יתרגם את מילת האפיה בלשון בישול ,ומה יעשה
בפסוק ׳את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו׳ ,הלא שני הפעלים שווים הם
בשפתו! לכן מלמדו רש״י שבעברית )כמו בכמה שפות אירופאיות ,חוץ מהלטיניות(
קיים פועל לאפיית הלחם .ומי יודע כמה פירושי רש״י באים ב״לעז הפוך״ ,בכוונה
למנוע מהלועז התאמה ללשונו…
ה .לסיום ברצוני להעיר על טעות נפוצה במילת ״לעז״ :היא אינה ר״ת של ׳בלשון
עם זר׳ ,ולא ׳בלשון עם זה׳ ,ולא ׳בלשון עבודה זרה׳ :זו היא מילה מקראית ,כבפסוק
׳בית יעקב מעם לועז׳)תהלים קיד ,א( ,ופירש״י :״עם שפת לשון אחר ,שאינו לשון
הקודש״ .ובמשנה)מגילה יז ,א( :״ללועזות בלעז״ .אלא שהגרשיים שנמצאים בדרך
כלל בפירושי רש״י הנדפסים במילת ״בלעז״ גרמו לשיבוש זה ,ובאמת מקומם בעצם
רק במילה הצרפתית הסמוכה ,והם כמו מרכאות להבלטת המילה הזרה .
והמתעקשים להצדיק את השבשתא כיון דעל על ,יואילו לפרש את הכפילות המופיעה
15
16
13
14
15
6
ל
1
1
17
״כשם שיאמר בלשון לעז …כן יאמר בלשוננו ,ואין לתמוה מזה״ -דברי רבנו אליהו מזרחי
בריש פרשת מקץ.
ראה חידושי חת״ס לחולין על דברי רש״י אלה :״וצריך חקירה באריכות לשון רש״י שכתב
ובלשון הלועזים קורין באדמותי׳״.
חידושי זה בדברי רש״י ,בו התגאיתי ,פירםמתי בשנת תשמ׳יט ברבעון ״צפונות״ ,ומשם
הביאו בשמי ארטסקרול בפירושי רש״י שלו )באנגלית( .ורק אחר הופעת ספרי בשנת
תשם״ג כתב לי הגאון ר׳ מאיר מאזוז שליט״א ,שכיבדני בהערות מאלפות עליו ,שכבר
פירםם הסבר זה בירחון ׳אור תורה׳ אלול התשמ״ח )סוף עמ׳ תתרמ( .נחמתי היא שכיוונתי
לדעת גדולים.
האם גם היא ר״תי…
כבספרי החיד״א ,׳בני יששכר׳ ועוד רבים.
www.daat.ac.ilניסן תשס־ו ומו .נ1
המעין.
I
אתר דעת -מכללת הרצוג
פעמים רבות בדברי רש״י ״כלשון לעז״ )בראשית א ,יא :ג ,כד :כו ,יה ועוד יותר
מעשרה מקומות( ,וברשב״ם ׳ב״ל׳ שגם היא ר״ת של ׳בלשון לעז׳ .הדגשת המילה
הצרפתית ע״י הגרשיים גרמה לשימם גם במילת ׳בלעז׳ :אבל במילה הזרה הם הובאו
כדי להבדילה מהפירוש בלה״ק ,כי פעמים רבות התיבה הלועזית באה בלי מילת
׳בלעז׳ לפניה או לאתריה ,אך בתיבת ׳בלעז׳ הם מיותרים לגמרי ,ובוודאי שאינם
סימן לראשי תיבות.
וכבר קרה ,שהיעדר הגרשיים וחסרון מילת ׳בלעז׳ גרמו שהמילה הצרפתית
שברש״י נשתרבבה בטעות לגוף הגמרות שלנו :במם׳ ביצה )לג ,ב( פירש״י בד״ה
במוםתקי :״בשרף של עץ שקורין שף ,שעושין הימנו זפת וקורץ אותו רישינ׳׳א״
.rtsineוכן בב״ק )פה ,א( פירש״י :״וקירא -שעוה ,וקלבא -רישינ׳׳א״ .ואילו
בשבת)קלג ,ב( הגירםא בגמרות שלנו :׳וחדא דקירא)וע״ז פירש״י ״שעוה״( ,רבא
אמר קירא וקלבא רישינא׳ .גם הדיבור המתהיל ברש״י הוא ׳קירא וקלבא רישינא׳,
ועל זה בא הפירוש :״הוא זפת של עץ״ .אך בדפוס הראשון של התלמוד הבבלי
)ונציה ר״פ-רפ״ג( לא גרסינן בגוף הגמרא כלל את תיבת ״רישינא״ ,ורק בפירוש
רש״י שם כתוב ״וקלבא רישינא ,והוא זפת של עץ״ ,כמו בב״ק הנ״ל .לדעתי אץ
ספק שהםרון הגרשיים בתיבה רישינא בדברי רש״י בשבת גרם שהשבוהו לדיבור
המתחיל ,ושהוא מדברי הגמרא ,וכך נכנסה מילת לעז לגוף התלמוד !
18
19
18
19
68
וגם הלעז הארוך ביותר ברש״י ,׳ש״י פו״ר פלינצ״א )אגב ,מילון לארוס מציין שהמקור
הראשון למילה זו הוא רש״י( ד״י נו״ן פושי״ש׳ ,שהוא תרגומו המילולי של ״המבלי אין
קברים״ )שמות יד ,יא( ,שבא להראות שגם בצרפתית באה השלילה השניה ״אין״ לפרש
את השלילה הראשונה ״מבלי״ ,ואינה ׳מיעוט אחר מיעוט לרבות׳ -מופיע ברוב החומשים
בלי מילת ׳בלעז׳ לסימן שמילים האלה אינן עבריות )נתאר לעצמנו אלו ״פירושים״ היו
ממציאים במילים אלה אם גם הגרשיים היו חסרים.(…
ב״דקדוקי סופרים״ כותב שהטעות מופיעה בפעם הראשונה בדפוס פראנקפורט ,ושיש לשים
את הנקודה לפני מילת רישינא כרש״י לסימן ששם סוף דיבור המתחיל .אבל בדפוסים
הראשונים אין בכלל נקודה לסמן איפה נגמרים הדיבורים המתחילים ברש״י ,והרבה טעויות
מקורן כידוע בהיעדר זה .וראה ׳אוצר לעזי רש״י׳)לעז .(444
המעין .ניסן תשס׳׳ו וכזי .ג!
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
על ספרים וסופריהם
ה ר ב דויד יצחקי
תיקון הקוראים ׳המדוייק׳ -׳איש מצליח׳
מבוא•
רבני ישיבת ״כסא רחמים״ בבני ברק ,ובראשם ראש הישיבה ,הגאון ר׳ מאיר
מאזוז שליט״א)המכונה ׳נאמ״ן ם״ט׳( ,חרטו על דגלם את ההקפדה על דקדוק לשון
הקודש ,במקרא ,משנה וגמרא ,ואף בסידור התפילה .בשנים האחרונות יצא לאור
1
תיקון קוראים במהדורה חדשה ,מוגה ומתוקן ע ״ י רבני ישיבת ״כסא רחמים״ .
טענתי היא שבתיקון הקוראים ״המדוייק״ — ״איש מצליח״ ,ובחומשים שונים
שנמשכו בתמימות אחריו ,נעשו שינויים מסברא ,בטענה שמקור השינויים הוא
מסורת עתיקה שנמסרה בעל־פה .תירוץ זה עומד בסתירה גלויה לדעת ראש הישיבה
הרב מאיר מאזוז שליט״א ,שהביע בצורה ברורה את דעתו שיש לקרוא את התיבה
2
״האהלה״ מלרע בניגוד למקובל ,ולא תלה את השינוי במסורת עתיקה ; וכך העידו
1
]הדברים נערכו בקיצור רב מתוך דברים שכתב ר״ד יצחקי באריכות .י״ק[.
״ספר תיקון סופרים המדוייק איש מצליח ,חמשה חומש תורה ,הפטרות למנהג הספרדים
והאשכנזים ,מגילת אסתר ועוד .ובו מעלות רבות …והוא בנוי ע״פ רבותינו המדקדקים,
שלשה קני מנורה ,ראשון בקדש הרה״ג רבי ידידיה שלמה נורצי זצ״ל מח״ס מנחת שי ,ושני
בדומה לו הכהן הגדול רבנו שאול הכהן זצ״ל ראב״ד ג׳רבא מח״ס לחם הבכורים ועוד,
ואחרון חביב ר״מ ור״מ הגאון האמתי רבנו מצליח מאזוז זצוק״ל מח״ם שו״ת איש מצליח
ועוד ,והכל ע״פ הכרעת מורנו ורבנו הגאון ראש הישיבה שליט״א .מכון הרב מצליח ]שע״י
מוסדות ישיבת ׳כסא רחמים׳ ספרדית[ ,בני ברק תשנ״ז״ .ועוד הדפסות רבות ,חלקן עם
תיקונים.
יי בירחון ׳אור תורה׳ אדר א תשס״ה עמ׳ תנ כתב הרב מאזוז לגבי הספר ״חק־לישראל —
מלכות״ ,שלמרות שהשתבחו בעלי ההוצאה שנעשתה תחת הנחייתו והשגחתו ובהגהתו —
יש דברים שנעשו בניגוד לדעתו ,ולכן יש למחוק את שמו מעל גבי ההוצאה ההיא .אחת
מטענותיו היחה שהם הדפיסו ׳האהלה׳ ו׳צערה׳ מלעיל)כבכל התנכי״ם המדוייקים שמעולם(
בניגוד לדעתו .אילו סבר הרב מאזוז שמסורת ג׳רבה היא המחייבת לקראם מלרע — לא
היה לו מה להתלונן על המדפיסים ,שכן הם הדפיסו לפי מסורת כלל ישראל ,ולא התיימרו
להדפיס לפי מסורת יהודי ג׳רבה• ,והרי הרב מאזוז הגיה גם סליחות בנוסחאות אשכנז ,אע״פ
שהן בניגוד למסורתו! מכאן שדעת הרב מאזוז היא שההטעמה מלעיל היא טעות ,ולא סתם
www.daat.ac.ilניסן תשס׳־ו 1מו .ג1
המעין,
I
אתר דעת -מכללת הרצוג
בפניי תלמידים של הר״מ מאזוז בשמו )ראה להלן( .גם בחומש שנדפס בג׳רבה
תרצ״ח
3
״האהלה״ הוא מלעיל ,ולפיכך שינוי זה לפחות בוודאי שאינו ׳מסורת
4
ג׳רבאית עתיקה׳ .לדעתי אין מקום להגהות אלו הנעשות מסברא :גם לבקי בדקדוק
5
לא הותר להגיה את הספרים כרצונו ,ולא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול .
גם אין ממש בדברים על מסורת ג׳רבאית בת אלפיים שנה ,ואנסה להוכיח זאת
בשורות הבאות כשאתמקד בשינוי ההטעמה של התיבה ׳האהלה׳ הנ״ל.
א.
כמה מתלמידי ישיבת ׳כסא רתמים׳ טענו בפני ]מפי רבם[ שמותר לראש ישיבתם
6
הרב מאזוז להגיה את ניקוד המקרא מ ס ב ר א ,כמו שמצינו לדבריהם אצל הרשב״ם
מסורת אחרת ,ולכן לא הובאה ההטעמה מלעיל ב׳האהלה׳ אפילו כנוסח אחר כ׳תיקון
3
4
5
6
70
המדוייק׳ .וראה להלן.
״חמשה חומשי תורה ,נדפסו באותיות גדולות ,בית מסחר ספרים של בועז חדאד BOUAZ
HADAD imprimerie librairie DJERBA Tunisie״ .בדיקת חומש זה מראה שלא היתד,
מסורת מיוחדת בג׳רבה השונה ממסורת נוסח התורה של כלל ישראל.
ראה מאמריו של הרב אליהו כהן שנתפרסמו בקובץ ׳אור ישראל׳ מאנסי תשם״ה גליון לח
)עמ׳ רז-רלז( וגליון לט )עמ׳ רמח-רנב( :להלן אדון מעט בחלק מדבריו)ועי׳ מה שכתבתי
כבר בנושא זה ב׳אור ישראל׳ גליון כה ו-ל ,גליון לג עמ׳ קלג ,ותגובה קצרה בגליון לח
עמ׳ רלח(.
ידוע שקיים חרם קדמונים שלא להגיה את הספרים ע״פ הסברא )שו״ע יו״ד סי׳ רעט סע׳
א( .גם בעל ״לחם הבכורים״ עצמו ,שעליו מרבה להסתמך הרב מאזוז ,לא העיז לשנות דבר
מסברא ,ואדרבה דעתו מפורשת ב׳סלת למנחה׳ פרשת בלק ,ובתהלים פרק קנ ,שחלילה
להגיה את המקרא ע״פ הסברא.
הכלל שקבע הרב מאזוז הוא שלא יתכן שתבוא אות חטופה אחרי הטעם ,ולכן קבע
ש׳האהלה׳ הוא מלרע ,ולא מלעיל כבכל הספרים .אך בספר אור תורה למהר״ם די לונזאנו,
שעליו סומכים כל בני ספרד ואשכנז בקביעת נוסח ספרי התורה ,כתב )דברים כח ,מג(:
״מעלה השני — העין בשבא ופתח״ .דהיינו שהוא הגיה את דפוסי ויניציאה ,שבהם ״מעלה״
הנ״ל היא במ״ם קמוצה ומלעיל ,דהיינו שיש טעם ״סוף פסוק״ תחת המ״ם ואין טעם בלמ״ד
שבמקום שו״א בעי״ן צריך להיות חטף פת״ח .הרי דעתו בבירור להכריע שיתכן שיהיהחטף אחרי הטעם .ואף מנחת שי העתיק את המחלוקת בזה ואת דברי אור תורה ,ולא כתב
הכרעה ברורה בנידון .אך לסברת הרב מאזוז היה לו ידחות את נוסח אור תורה על הסף,
כבלתי אפשרי ומתנגד לכללי הדקדוק! הרי לנו שני קדמונים ,גדולי המומחים בדקדוק
ומסורת ,אשר כל ישראל הולכים לאורם הלכה למעשה בכתיבת ספר תורה ובניקוד התנ״ך,
שבפירוש לא הסכימו עם כללי הרב מאזוז)אע״פ שמנחת שי עצמו בידןשע ו ,יז מעתיק את
כללי החטף וביטוליו ,עיי״ש( .כי הרי כלל גדול לימדונו חז״ל )עירובין כז ,א( שאין למדים
מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהם חוץ ,ויש במקרא ניקודים רבים החורגים מהכללים
המקובלים .וכל זה מלבד עצם שתיקת אור תורה ומנחת שי בשש הפעמים שבהן מזפיעה
התיבה ״האהלה״ בתורה ,שהיא תמיד מלעיל בדפוסי וויניציאה ,ובודאי אין להעלות על
הדעת שכולם נעלמו מעיניהם .ומצאתי ב׳חלק הדקדוק׳ התימגי למהר״י צלאח ,גדול רבני
תימן)דברים כב ,טו :כה ,ז( ,שנוסח ספרי תימן המדוקדקים הוא השערה מלעיל ,ועיי״ש
המעין .ניסן תשס״ו ומר .גן
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
7
שהגיה את הניקוד מסברא ,כפי שמפורש בהקדמה ל״תהלים המדוייק״ )עמ׳ ג(:
״ואם ברוב או בכל הספרים הודפס דבר שסותר את כללי הדקדוק)כמו שנביא להלן(,
הדפסנו בע״ה לפי דעתנו הקטנה״ .רק כאשר ראו שרבים מתנגדים לרשות שנטל
לעצמו הר״מ מאזוז להגיה מסברה ,החלו לטעון טענה תדשה ,ש״האהלה״ מלרע היא
מסורת בעל פה של בני ג׳רבה זה יותר מאלפיים שנה ,ועל מסורת זו מבוסם השינוי
בתיקון שהם הדפיסו .אך קשה לסמוך על טענה זו כשהיא יוצאת מפי מי שאינו רואה
סיבה להימנע מהגהות מסברא ,כפי שקבעו לנו חז״ל שכל החשוד על הדבר אינו
נאמן להעיד עליו )עי׳ יו״ד סי׳ קיט וסי׳ רמב סע׳ לו( :מסורת ברורה בספרים
הכתובים והנדפםים בדברים השגורים בפי כלל ישראל )וג׳רבה בכלל( כל יום זה
8
מאות בשנים ,אינה נדחית מפני מסורת עמומה בעל־פה .מהדירי התיקון טוענים
שנוסח ה׳תיקון׳ שלהם מבוסם על מנחת שי ,לחם הבכורים והרב מצליח מאזוז ,אך
לפי שיטתם היו צריכים לסמוך אך ורק על ״מסורתם״ שהיא ״בת יותר מאלפיים
שנה״ ,ולא להתייחם כלל לדברי האחרונים המבוססים על ספרים ומסורות אחרים!
ולא עוד ,אלא שייעדו את תיקונם לכל ישראל ,ולא רק לציבור המצומצם־יחםית של
המחזיקים במנהגי ג ׳ ר ב ה .גם מעשיהם מעידים על זה כאלף עדים — שהרי הם
מוכרים את ספריהם לאלפים ורבבות ,ולא רק לציבור הג׳רבאי ,וגם חומשים
וסידורים חדשים אחרים המיועדים לכל העדות נמשכו שלא ביודעים אחרי
שינוייהם .ואם כן ,אפילו היתה באמת קיימת מסורת ג׳רבאית עתיקה המנוגדת למה
שמקובל בכל הספרים ,כיצד הם כופים את ״מסורת ג׳רבה״ על כלל הציבור? למה
9
10
11
אין אפילו הזכרה של מסורת כלל־ישראל בספריהם ,כמו שהזכירו ניקודים שונים
במקומות אחרים שבהם יש שינויים אמיתיים בין הספרים?
כ.
הרב אליהו כהן ,מתלמידיו של הר״מ מאזוז שליט״א שניסה להגן על שיטת רבו
בכמה מאמרים כנ״ל ,מניח שהיתה ביד בעל ׳לתם הבכורים׳ מסורת בעל פה
ש״האהלה״ מלרע :ב׳לחם הבכורים׳ )דף סא ,א( כתוב :״ומדודי ומםרפי הרב
כמהר״ר נסים הכהן ז״ל שמעתי שהמאריך שבצד״י והאל״ף אינו בא לעשות מלעיל
ל
8
9
1 0
1
1
בביאור ״דברי שלום״; הרי שגם ספרי תימן וגדולי מדקדקיהם אינם מקבלים את הכלל
שקבע הרב מאזח שלא יתכן במציאות חט״ף אחרי הנגינה.
ראה יאור ישראל׳ גליו! לג)תשרי תשם״ד( עמ׳ קנג.
ברור שאי אפשר לםמיר על ״מסורת״ עמומה של ניקוד החומש בעל פה ,שמאז שהתירו
לכותבו משום עת לעשות לה׳ נמסר מדור לדור בכתב.
עי׳ גם בקונטרס ״ויען שמזאל״ חלק ג)תש״ס( עמ׳ שלג ,המגן גם הוא על הגהותיו של
רבו הרב מאזוז ,ובו מודה המחבר שלא קיימת אצלם ׳מסורת קריאה של אלפיים שנה׳.
לפני שישים שנה תושבי האי ג׳רבה מנו פחות מחמשת אלפים תושבים יהודים ,ומאז רובם
הגדול התפזרו בעולם ,בעיקר לא״י ולצרפת.
כגון חומשי ״למען שמז באהבה״.
www.daat.ac.il
המעין .ניסן תשס־׳ו ומו .ג(
I
אתר דעת -מכללת הרצוג
— אלא להעמיד הצד״י והאל״ף כדין רוב המאריכין ,וטעם התבה הוא מלרע״־ ,ומכאן
מסיק הרב כהן :״הוי אומר כי קבלה שקיבל בעל־פה ממורו חזקה אצלו יותר ממה
שמצא כתוב ,וכי רק אחרי שהיתר .בידו מסורת הוסיף לה סברה״ .עכ״ל .אמנם
בפרשת וירא כתב בספר ׳לחם הבכורים׳ ב׳םלת למנחה׳ ״האהלה מלעיל״; אך לדברי
הרב כהן זו טעות סופר ,וצריך להיות ״ מ ל ר ע ״ .אך לא יתכן בשום אופן להגיה את
דברי ״לחם הבכורים״ מסברא ,כדי להצדיק את הגהת המקרא מסברא ,נגד עדות
מפורשת של ראשונים ואחרונים ומסורת כל ישראל ש׳האהלה׳ היא מלעיל .אחרי
חיפוש בדפוסים וכתבי יד לא הצליחו להצביע אפילו על תנ״ך אחד שבו ׳האהלה׳
מלרע באופן שיטתי ,ורק מצאו טעויות סופר בודדות בכמה חומשים.
אולם לאמיתו של דבר אין כאן אלא משא ומתן בין בעל ׳לחם הבכורים׳ ודודו על
תיבות ׳האהלה׳ רצערה׳ ,ודודו הציע מסברא שהתיבה היא מלרע .אין כאן שום רמז
על מסורת כזו שיש בידו ,ואף בכל נידונו הארוך ב׳לחם הבכורים׳ וב׳םולת למנחה׳
לגבי ׳צערה׳ אין שום רמז שמסורת כלשהי שבידם תכריע ,והדבר היה אצלו בספק
עד שלבסוף החליט מה שהחליט .ולא עוד ,אלא שבציטוט הנ״ל רואים שדודו של
המנחת ביכורים מתייחם לנוסח הנכון בחומשים הנדפסים ,ולא מוכיח דבר ממסורת
בעל פה ,שהרי אם קיימת מסורת בעל פה השונה מהמצוי בחומשים הנדפסים — לא
קשה דבר מהמאריכים שבצד״י ובאל״ף .ועוד ,למה הוצרך לדודו כדי ללמדו את
המסורת הזאת — הרי מסורת זו של אלפיים שנה בודאי היתר .בגדר ״זיל קרי בי
רב״ בג׳רבה ,שהרי ידוע כמה הקפידו אצלם על שינון מדוייק של המקרא! ברור
אם־כן מעל לכל ספק שלא היתר .שום מסורת בת סמכא בידו ,וכדבריהם המפורשים
של תלמידי הרב מאזוז כנ״ל.
12
13
הרב כהן לא הסתפק בכך ,אלא הוסיף ש״תיקון סופרים ׳איש מצליח׳ הוא לפי
מסורת בת יותר מאלפים שנה של יהודי האי ג׳רבא״ :דהיינו שלא רק הטעמת
״האהלה״ ו״צערה״ מלרע היא על פי מסורת בת יותר מאלפיים שנה — אלא כל
״תיקון הסופרים המדוייק״ איש מצליח ! אולם למעשה אין כאן הסתמכות על
14
12
13
14
72
הגהתו ב״םולת למנחה״ לא נזכרה בתקונים שבסוף הספר שבדפוס הראשון ,ואף הרב מאזוז
עצמו בהגהותיו ותקוניו בסוף הספר אינו מתקן את ה״טעות״ הנ״ל .ועוד ,דרך בעל לחם
הבכורים לכתוב ׳צ״ל׳)כמו בראשית יד ,יז ו-כד :קהלת ז( או ׳ט״ס׳ כשבא לתקן טעות -
ולא לסתום נגד כל הספרים ,ובודאי היה צריך להזכיר שכן הוא מסורתם )אילו היתר ,להם
מסורת כזו( .ועוד ,אילו בא לתקן את הספרים למלרע היה צריך להוסיף ׳וכן כולם׳ ,מה שאין
כן כשהוא רק בא לאשר את מסורת כל הספרים בניגוד לסברתו ,די לו לאשר אותה בפעם
הראשונה .ואכמ״ל.
בעמי רלג .דייה ההצעה לפסול.
במאמרו ביאור תורה׳ תשרי תשס״ה הע׳ 5הוכיח שבג׳רבה קיימים מנהגים עתיקים מימי
הגאונים ,ושנמצאות שם מצבות עתיקות)כולן בנות פחות מאלפיים שנה כמובן( :ברור שאין
מכאן שמץ ראיה שהיתר .קיימת בג׳רבה מסורת מקרא מיוחדת בת יותר מאלפיים שנה,
השונה ממסורת כלל ישראל.
המעין .ניסן תשס״ו ומו .גן www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
15
״מסורת״ אלא ה כ ר ע ו ת ,כמו שכל המתבונן בהגהות ״סולת למנחה״ על התורה
של בעל לחם הבכורים יראה שלא היתה לו מסורת מיוחדת ,אלא כל הכרעותיו
מלוקטות ממנחת שי ,אור תורה ועוד ספרים ,עם קצת משא ומתן — אך מסורת ג׳רבה
16
מאן דכר ש מ ה .אמנם נכון שנמצאו עדויות בודדות על בעלי קריאה מסויימים מהאי
17
ג׳רבה במאה שעברה שקראו את מילת ׳האהלה׳ מ ל ר ע ,אך גם אם עדויות אלו
מדוייקות — רחוקה הדרך מכאן עד לראיה שכן היתה מסורת של כל יהודי ג׳רבה,
18
ועוד להוסיף שזו היא מסורת בת יותר מאלפיים ש נ ה ,וכנ״ל — אין נאמנות
הלכתית למי שמוצא לפתע ׳מסורת׳ עתיקה שלא נשמע עליה מעולם ,כשהוא סותר
בטענה זו את טענתו הקודמת.
ג.
לגבי הדיון בנוסחאות נוספות בתיקון הסופרים מרתיק הרב כהן עדותו ,וקובע
שלרבי מצליח מאזוז הי״ד בעל שו״ת ״איש מצליח״ ,אביו של הר״מ מאזוז שליט״א,
היתה ״מסורת״ משלו ,וע״פ ׳מסורת׳ זו הוא מצדיק הכרעות בתיקון הסופרים נגד
מנחת שי .אולם מצאנו משמו רק הערות בודדות בכתב ובעל פה ,בהגהות בנו
הר״מ מאזוז בסוף לחם הבכורים ובהערות לתיקון הנ״ל ,שבוודאי שאינן מגיעות
19
לכדי ׳מסורת׳ :ברור שקביעת קיומה של מסורת זו לא באה אלא לתת
עי׳ בהמשך דברי הרב כהן שם בעמ׳ רלד-רלו ,ולהלן סע׳ ה.
חשוב להדגיש ,שאפילו אם היה ממש בראיותיו -הרי גם הגהה על פי מסורת שאין עליה
עדות נאמנה היא בכלל הגהה ע״פ סברא ,ונכללת בחרם הקדמונים הנ״ל.
ב׳אור תורה׳ תשמ״ו עמ׳ תרב ,במאמר הרב מנחם בר יוש״ר המכיל הערות על לחם
הבכורים ,כתוב באמצע דבריו :״ובכל הספרים המדויקים שאתנו בתיבת האהלה הבאה
בתנ״ך ח׳ פעמים הטעם בא באל״ף ,וכן תיבת צערה באה ברוב ספרים מדויקים ובתנ״ך קורן
הטעם בצאד״י ,וכ״נ עיקר לענ״ד״ ,ועל זה העיר הרב מאזוז בהערה :9״א״ה ,אבל במציאות
קשה מאד לקרוא צוערה והאהלה מלעיל ,אם לא שנחטוף החטף בעי״ן ובה״א ונהפכהו לשוא
נח .ומנהגנו לקרותם מלרע כדעת הרב לחם הבכורים״ .וביאור תורה׳ תשנ״ב עמ׳ תתיז כתב:
״וכמו שכתב בספר לחם הבכורים )דף ס״א ע״א( גבי ״צוערה״ ו״האהלה״ שהם מלרע…
וכן אנו נוהגים תמיד לומר צוערה והאהלה מלרע ובהעמדה קטנה בצד״י של צוערה ואל״ף
של האהלה ,ודלא כמי שכתב להפך״ .מבואר מתוך דבריו שלא היתה בידו מסורת ,אלא
שנהגו הוא והנלווים אליו כדעת לחם הבכורים ע״פ סברתו :עכ״פ מבואר שהטענה על
מסורת עתיקה בענין זה אין לה על מה לסמוך .וכבר כתבתי שבאמת אין דעת לחם הבכורים
כן למעשה בענין ׳האהלה׳.
והרי אפילו בג׳רבה ,אתריה דלחם הבכורים ,לא נתקבלו רבים משינוייו בסידור ,וכ״ש בדבר
חמור מאוד כהגהת המקרא מסברא.
הערות לחם הבכורים הן הכרעות ,כנ״ל ,וכן הר״מ מאזוז מכריע -ואילו אביו הי״ד בעל
׳איש מצליח׳ כל דעותיו הן ״מסורת״?! לא נדפס מעולם חיבור שלם של הערותיו על מסורת
קריאת התורה ,ורק בהע׳ 178שם מציין הרב כהן מקור לדברים שציטט בשם הרב מצליח,
מכלל שבשאר מקומות שלא ציין מקור)כדרכו בכל מקום( סתמן כפירושו שאין לו מקור.
www.daat.ac.ilניסן תשס״ו ומו .גו
המעין.
|
אתר דעת -מכללת הרצוג
מענה לביקורת ההדיפה של כמה מגדולי הרבנים על השינויים שנעשו מסברא
20
בתיקון ז ה .
ד.
21
רבני ישיבת ׳כסא רתמים׳ יודעים מה הם הספרים המדוייקים ב א מ ת ,אך בדרך
כלל במקום ששינו מן הנוסח הנכון בתיקון ובקטעי קריאת התורה שבסידור הם
22
נמשכו אחרי חומשים בלתי מדוייקים שמקורם בדפוסי אמסטרדם )עטיאס ועוד(,
23
שראשי המגיהים שלהם היו פרופסורים נוצרים .אך בסופו של דבר מודה הרב כהן
24
שנוסח התיקון נקבע ״תמיד לפי הכרעת הרב הנאמ״ן״ ,שהתיר לעצמו להכריע
ע״פ סברתו גם נגד הספרים המדוייקים ,ואפילו נגד מנחת שי ולחם הבכורים גם יחד,
ומסורת מאן דכר שמה .למעשה אין כאן לדעתי לא תיקון סופרים מדייק ,לא ״ע״פ
25
שלושה קני מ נ ו ר ה ״ ,ולא ״מסורת ג׳רבה״.
20
21
22
23
24
25
בראש המהדורה השלישית של הסידור במהדורתם שיצא זה עתה הדפיסו מכתב של הגר״ש
וואזנר שליט״א ,וכתבו שאינם פוגעים במסורת ,ושינוייהם מבטאים את מסורת אבותם
בתוספת שינויים שהנהיג לחם הבכורים ,כאשר כתב הרב מאזוז ב״מכתב הגלוי״ שפרסם
ב׳אור תורה׳ אדר ב׳ תשס״ה עמ׳ תקכו ]ועי׳ הע׳ 18לעיל[ .אך הדברים נסתרים מדברי
הרב כהן עצמו בעמ׳ רח ד״ה רביעית ,שכותב ש״עד הופעת סדור איש מצליח לא נעשה
דבר עם השיבושים שמצא מהרש״ך )בעל לחם הבכורים( בסידורי הספרדים״ .עכ״ל .הוי
אומר שגם בג׳רבה עצמה לא קבלו עליהם את שינויי לחם הבכורים ,ואכן בםדורי ג׳רבה
מרביתם אינם נמצאים ,וכ״ש שהשינויים הנוספים שהוכנסו ב״סדור המדוייק״ הם חדשים
בדפוס .תמוה מאוד שנדפס בראש הסידור מכתבו של הרב וואזנר שליט״א כאילו הסכים
לשינויים שבסידור ,בניגוד לדבריו המפורשים שם.
כמבואר בהקדמת תהלים שלהם עם ״אמת קנה״.
עי׳ מאמרי ב׳אור ישראל׳ גל׳ ל הע׳ .22 ,21 ,15על חוסר אמינותם ודיוקם של דפוסי
אמסטרדם — ראה מ״ש בספר ״אשרנו״ )מהדורות תש״ס ,תשס״ג( עמ׳ 207 ,196-204
פיםקא 3והע׳ ) 122ואפס קצהו פורסם ב״אור ישראל״ גליון יא עמ׳ קלג ,קלד( .אך בזמנם
נחשבו ספרים אלו כמדוייקים ]ביחס לתנכי״ס שלפניהם[.
כמבואר בהקדמות והסכמות בלשון רומי למהדורותיהם ,כגון אמסטרדם תי״ט ,תכ״ה
ותם״ה .ב׳מסורת התורה והנביאים׳)ווילנא תרס״ו( עמ׳ 85כתב :״ועוד התנ״ך במשך ארבע
מאות שנה היו ביד ערלים ומומרים…״ .וכמה הצטער על זה מרן החפץ חיים)עי׳ בשער הציון
סי׳ רפד ס״ק א ,וב״דוגמא מדרכי אבי״ אות נג(.
שם סוף עמ׳ רלה.
מנחת שי ,לחם הבכורים ורבי מצליח מאזוז הי״ד.
www.daat.ac.il
74
I
המעין ,ניסן תשס״ו וכדו .גו
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב מרדכי בר״ש עמנואל
עיונים ב׳מעדני ארץ׳ כלאים־פאה
דודי ,עורך ׳המעיף ר׳ יונה עמנואל ז״ל ,הידבר .לסקור ספרים תורניים חדשים שיצאו
ממזבח הדפוס .במדור ׳על ספרים ועל סופריהם׳ הציג העורך לעיני הקוראים את
הספרים ,ובעטו המבורך ידע לתאר את החידושים החדשים והמחודשים שנמצאו
בספרים הרבים שבוקרו על ידו .כשיצא לאור שו״ת ׳מנחת שלמה׳ של מורו ורבו
הגרש״ז אויערבך זצ״ל ,הקדיש לו דודי מאמר ארוך ומיוחד .לו היה דודי עדיין
בארצות החיים מסתמא גם ספר ׳מעדני ארץ׳ על הרמב״ם הלכות כלאים ופאה ,שיצא
לאור בשנת תשס״ג על ידי מכון ׳אוצרות שלמה׳ מכתבי הגאון רבי שלמה זלמן זצ״ל,
היה זוכה לסקירה מקיפה שלוי :כיון שלא זכינו ,ודודי הסתלק לבית עולמו לפני
ארבע שנים בכ״ה שבט תשס״ב ,אנסה בחשש לא־מוםתר למלא במידת האפשר את
החלל הזה ,לזיכרו המבורך.
מ נ ח ה א ו מעדן?
כידוע ,עניין גדול יש בקריאת שם לספר .כפי שהדבר בא ליד ביטוי בהקדמת
העורכים ,עד הרגע האחרון לא הוחלט כיצד לקרוא לספר התדש הזה .בתחילה עלה
במחשבתם של העורכים לכנות את הספר ׳מנחת שלמה /כפי שנקרא הכרך שיצא
לפניו על הלכות שביעית ,אך בסופו של דבר נקבע השם ׳מעדני ארץ׳ ,כהמשך
לסידרת ספרי ׳מעדני ארץ׳ על שביעית ותרומות .התלבטות זו היתה למעשה כבר
נחלת הרב עצמו .הגרש״ז הוציא לאור בשנת תש״ד ׳מעדני ארץ׳ על ענייני שביעית,
ובשנת תשב״י ׳מעדני ארץ׳ על ארבעה פרקים ראשונים של הלכות תרומות
לרמב״ם :איזכור ה״ארץ״ רומז כמובן לעובדה שהספרים דנים בהלכות התלויות
בארץ .שנים רבות לאחר מכן ,בשנת תשמ״ו ,ריכזו מנהלי מכון ״שערי זיו״ תשובות
ומאמרים שכתב הגרש״ז אויערבך בבטאונים שונים ובהזדמניות שונות ,ובהסכמת
הגרש״ז הוציאו אותם לאור בספר בשם שו״ת ׳מנתת שלמה׳ .שם זה עורר תמיהה
אצל אחד ממקורביו של הגרש״ז :מדוע זנח הרב את השם הקודם של ספריו — מעדני
ארץ? גם אם ״ארץ״ אינה ענין לקובץ התשובות החדש ,באשר רוב התשובות
והמאמרים שבו אינם עוסקים בענייני המצוות התלויות בארץ אלא בכל חלקי חשולחן
ו ר ׳ אד בכל אופן אפשר היה לפחות לקרוא לספר ההדש ״מעדני שלמה״! אך
זגר
1
בספר ״אבני חן״ עמ׳ עד הובאה רשימה אישית שכתב בן דודי הרב יוסף חיים זצ״ל ,מחבר
ספר ״אריח על גבי לבנה״ ,על הקשר הבל-יינתק שהיה לדודי עם הגרש״ז.
www.daat.ac.ilניסן תשס״ו ונזו .גו
המעין.
I
אתר דעת -מכללת הרצוג
התברר שהרב עצמו קבע את שם הספר והפך את ה״מעדנים״ ל״מנחה״ ,ונימוקו
עימו .מפי השמועה למדתי שכך הסביר הרב :׳כשכתבתי את ספרי ׳מעדני ארץ׳ היה
מקום לראות בספר מעין מעדן ,שכל מרכיב בו נבדק היטב ,ומשתמשים בהכנתו רק
בחומרים המעולים והאיכותיים ביותר .כל הלכה או דעה שהובאה בו נבדקה על ידי
היטב היטב ,ורק הסברות והפסקים שנראו בעיניי מעולים ביותר זכו להיכתב בספר,
לאתר עיון ודקדוק .לעומת זאת הספר ׳מנחת שלמה׳ הינו אוסף של מאמרים שכתבתי
ופירסמתי במשך זמן רב ,ולא היה סיפק בידי לעבור עליהם שוב לפני פירסומם
המחודש .במנחות פרק ח משנה א מובא שכל קורבנות הציבור והיחיד באים מן הארץ
ומחו״ל מן החדש ומן הישן ,ומפרש הר״ע מברטנורה שהכוונה שהמנחות באות מכל
מקום ,ומשום כך יאה ונאה לספר שנאסף ממקורות שונים ומזמנים שונים להיקרא
מנחה״ .ע״כ דברי הגרשז״א זצ״ל ,מפי השמועה .יצויין שהרב בענוותנותו לא הזכיר
את המשך המשנה ,שעל המנחות נאמר שכולן אינן באות אלא מן המובחר! לומדי
התורה שעסקו בבירורים שבשו״ת ׳מנהת שלמה׳ ודאי מסכימים ש׳מנחות׳ שבספר
נילושו ונאפו מסולת משובחת ומנופה :עבור לומדי התורה כל תורתו של רבי שלמה
זלמן זצ״ל היא מנחה מובחרת ומעדן כאחד.
הספר נעתק ממחברותיו של הרב וממאמרים שפירםם במקומות שונים ,תוך סידור
החומר ועיבודו ,ביוזמתו והמרצתו של הרב שלום אליעזר רוטר שליט״א ,בשיתוף
העורך הותיק של כתבי רבינו הרב עופר שמאי היימן שליט״א :הם עמלו רבות לסדר
את דברי רבנו על מכונם ,ויישר כוחם על כך.
ה ת ו ס פ ו ת למעדן
אמנם ,שונה עריכתו של כרך זה משאר כתבי רבעו .אם בספרי רבנו ,הוותיקים
כמו גם החדשים ,נדפסו רק דברי רבנו ,הרי כאן חברי המערכת המורחבת הוסיפו
הגהות והערות ,כדי להקל על אלו הלומדים את ענייני כלאים ומתנות עניים .שינוי
זה אינו דבר פשוט :ידוע שלאחר פטירת בעל ה׳שפת אמת׳ התלבטו מקורביו כיצד
לפרסם את חידושיו ,באשר דרך לימודו וצורת כתיבתו לא היו מקובלים כל כך
באותם ימים .הלכו והתיעצו עם הגאון• רבי חיים מבריסק ,שלאחר שקיבל את מחברת
החידושים ועיין בה ייעץ לפרסם את החידושים ללא שום שינויים והוספות ,וכך עשו.
בספר שלפנינו לא נעשו שינויים בגוף דברי רבנו ,ורק בשוליים הוסיפו העורכים
הערות וציונים לספרי האחרונים שדנו בנושאים הללו .לכאורה אין בכך בעיה ,אך
איני רואה שכך נהגו בדרך כלל התלמידים ובני המשפחה שהוציאו לאור את ספרו
של רבם הגדול הנפטר :ספק בעיניי אם ראוי ״לנצל״ את פטירתו של המחבר כדי
להוסיף הערות וביאורים בשולי דבריו.
אני עצמי לא למדתי בישיבתו ,אך שמעתי מתלמיד לשעבר בישיבת ׳קול תורה׳
שבשיעורו של ראש הישיבה הרב שלמה זלמן לתלמידי השיעור הגבוה בישיבה לא
היו ׳קולות וברקים׳ ולא חידושים ׳מפוצצים׳ ,היה זה כביכול שעור ׳פשט׳ ,אמנם
76
המעין .ניסן תשס־־ו
ומו .גן
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
לאמיתו של דבר היה לרבנו מבט שלם ומושלם על כל הסוגיות שבמסכת ,ומכלול
השיעורים נתן לתלמידים תשובות אמיתיות על אין־סוף קשיים וחידושים שעליהם
עמלו רבותינו ,ראשונים כאחרונים .כך גם ספר זה אינו מצומצם לנקודות מסויימות,
אלא נותן דרך כללית להבנת המסכת .לדעתי ההפניות של העורכים מסיטות לעיתים
קרובות את תשומת לב של המעיין מעולמו הלימודי של רבנו ,ומאלצות את הלומד
— בעל כורחו — להתייחס גם להלך מחשבתם של המגיהים והמבארים .גם במאמר
זה לא יכולתי להתרכז רק בדברי רבנו ,ונאלצתי להתווכח עם המגיה שרצה להבהיר
את כוונתו .יראתי בפצותי שיח להשחיל ,אך אני מנסה לדמיין לעצמי שהנני יושב
בחדר השיעורים ושומע שבוע אחר שבוע את שיעורי כלאים ופאה מפי קודשו של
רבנו ,פעם בדין הרחקות כלאים ,פעם בדין הגדרת המינים ופעם בדין צורת הפתח
בכלאי זרעים :הייתי חש את נשמת המסכת ,במשנה סדורה וברורה; אמנם אם באמצע
השיעור היה קופץ תלמיד אחד ומקשה על הרב מסברת החזון איש ,או מנסה להסביר
לחבריו את כוונת הרב — מסתמא לא הייתי מפיק את התועלת הרצויה מהשיעור.
הוספת ההערות וציוני המקורות גרמו למבוכה נוספת :הערות רבנו שנוספו
למאמרים מכתב יד קודשו משולבות עם הגהות המגיהים והערותיהם ,באותו גודל
אותיות ובאותו מיםפור הערות ,כאילו הן מצטרפות לדברי העורכים :רק בסוף הערות
אלו מצויץ שמאת ומעט רבנו הם ,אך התחושה היא שבספרו של רבנו ׳מאלצים׳ את
המעיינים להציץ בסוף כל ההערה כדי למצוא האם מצויין שם שמו של רבנו!
מ ת י נ א מ ר דין ש ד ה כ ה ל כ ו ת כלאים?
כיוון שספר מעדני ארץ נסוב על סדר הרמב״ם ,נכתבו דברי רבנו על פי הסדר
שקבע הרמב״ם במשנה תורה ולא לפי סדר המשנה ,ולכן הוקדמו הלכות כלאים
להלכות פארי ומתנות עניים.
לפני יותר מעשרים שנה שמעתי שיעור של רבנו הרב שלמה זלמן זצ״ל במסכת
מועד קטן ,ובמהלכו ,בקשר לדין שבי״ד יוצאים על הכלאים)מועד קטן ו ,ב( ,הסתפק
הרב מה הדין כאשר קיימת תערובת של מין אחר בשיעור של יותר מאחד מעשרים
וארבעה מהמין העיקרי)שאז חובה לעקור את הכלאים ]כלאים פ״ב מ״א[(; הספק
הוא האם החישוב מתייחם לכל שטח השדה ,או רק למקום בו נמצאים הכלאים
]בשטח ריבועי של 10.2אמות מרובעות[ .שאלה זו הינה מעשית למדי ,באשר
בהרבה מקרים שנמצא כלאים בשדה גדול באופן שישנן ״כתמים״ בודדים של מין
אחר ,שביחס לכל שטח השדה בודאי שאין בהם שיעור איסור כלאים ,אבל באותן
נקודות באמצע השדה נמצא מהמין השני יותר מ .1:24-קויתי למצוא מענה כתוב
לספק זה של הרב ב׳מעדני ארץ׳ על כלאים ,אך לא מצאתי התייחסות ישירה לנושא.
אמנם במספר מקומות נמצאים דיונים בנושאים קרובים .כך השאלה היסודית בהבנת
הפסוק ״שדך לא תזרע כלאים״ היא מהי בעצם הגדרת ״שדה״ מן התורה .לכאורה
אמור להיות גודל מינימלי הנחשב לשדה שבו אסור לזרוע כלאים ,אך בירושלמי
הנזעין .ניסן תשס״ו ומו .ג1
www.daat.ac.il
I
אתר דעת -מכללת הרצוג
כלאים פ״א הל׳ ט מפורש שכל פיסת קרקע שניתן לזרוע בה נחשבת לשדר .שבה
נוהג איסור כלאים.
בהלכות כלאים פרק ג הלכה טו פוסק הרמב״ם שבור ושדה ניר נחשבים כהפסק
בין שני מינים .הגרש״ז מעיר :לא נתבאר בדברי רבנו מה הוא שיעור בור וניר
שנחשב מפסיק לעניין כלאים .אמנם הר״ש כלאים פ״ב מ״ח כתב דשיעור שדה בור
או ניר הוא בית רובע ,אך המהר״י קורקום תמה דאם כן מאי קמ״ל — הרי זהו שיעור
הרחקה בין שתי שדות תבואה! ומסיק הרב שמדברי הרמב״ם משמע שאין צריך שום
שיעור ברוחב הבור והניר ,וברוחב כלשהו לאורך כל השדה סגי .יש לחזק את הבנת
הרב מדיוק לשון המשנה והרמב״ם הכותבים ש מ ר וניר מפסיקים ,ולא נאמר ״שדה
בור״ ,מכאן שבור כלשהו מפסיק .אמנם לכאורה סביר להניח ששטח בור ״כלשהו״
נהשב כהפסק רק כאשר היו סיבות ברורות ,הקלאיות ,שבגללן הושאר המקום בור,
או שבגללן חלק מםויים מהשדה נחרש ולא נזרע ונשאר לניר :סיבה חקלאית ,כגון
חוסר פוריות של הקרקע כתוצאה מניצול יתר של השדה ,גורמת לכך שדוקא יחידת
שטח זו הוברר .או נחרשה ,ואז יש כאן הפסק בין שדות המונע כלאים.
אמנם בפרק ג ,ט־י מסתפק הרב בשדה היטים גדולה ובצידה שדה שעורים ״אם
חיוב כלאים הוא רק בחיטים הזרועים בתוך מרחק של בית רובע מהשעורים ,שזהו
שיעור הרהקה של בית רובע בין תבואה לתבואה ,או כל זמן שאין בין שתי השדות
ההרחקה הראויה הרי הכל כלאים ,גם השטח המרוחק יותר .הנפקא מינא אם עושה
החקלאי מעשה או עיבוד כל שהוא לתועלת התבואה בקצה שכנגד ,המרוחק
מהכלאים ,אם עובר משום מקיים כלאים״ .לפי ההנהה שאיסור כלאים נמדד לפי גודל
כל השדה בכללותה ,ולא לפי מקום תיאורטי באמצע השדה ,היה מקום להחמיר שכל
השדה נחשב כיחידה אחת ,ואסור לעבוד בכולו .כנראה בדיוק בנקודה זו דן הרב,
האם מודדים את שיעור הכלאים לפי גודל כל אותו ״שדה״ ,או שישנו דין ״הרחקה״
להקל ,שמרחק של יותר מעשר אמות וחומש מבטל את דין הכלאים ,וליחידה של
״שדה״ אין משמעות בדיני הרחקות .בשתי הדוגמאות הללו נוטה רבנו להכריע
שההרחקות שהוזכרו במשנה מבטלות את דין כלאים ,והופכות את השדה לשתי שדות
אע״פ שבמציאות זוהי שדה אחת אחידה .אמנם ייתכן שלגבי חישוב אחוז התערובת
של המינים גודל ״השדה״ בכללותו הוא שקובע.
מ ה י ה ק ו ש י א על כ נ ו של כ ע ל ׳ ת פ א ר ת ישראל׳?
בפרק ג הלכה טז דן רבנו בהלכה שכתב הרמב״ם ,שמהפסוק ״שדך לא תזרע
כלאים״ לומדים שרק בשדה של אדם אחד נוהג כלאים ,דכתיב ׳שדך׳ ,אבל היתה
שדה של ח ב י ת זרועה מין אחד מותר לו לזרוע בשדהו הסמוכה לה מין אחר ללא
הרחקה .באות א בד״ה ׳ובהלכה׳ מביא את דברי ]בנו של[ ׳תפארת ישראל׳ בכלאים
פרק ב בועז אות ט ,שכתב שמוכח מהרמב״ם שהזורע כלאי זרעים גם שלא ב׳מפולת
יד׳ לוקה ,כי הוא זורע ליד שדה חבירו הזרועה כבר ואעפ״כ הוצרך הפסוק לפטור
78
המעין .ניסן תשסי־ו ומו .נו
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אותו מאיסור כלאים .רבנו דוחה את ההוכחה ,וכותב :׳ולענ״ד אין ראיה מכאן׳.
המגיה בהערה 140ניסה כותו בהסבר דברי רבנו ,וכתב שלפי מה שהסתפק הרב
בהמשך ייתכן שמדובר במקרה ששני החקלאים זורעים בידם כל אחד בפני עצמו זרע
אחר ,ולמקרה זה צריך את הפסוק שדך לפוטרו .אולם עצם םפיקו של הרב קשה מאוד
להבנה — מדוע זריקה של שנים בנפרד תיקרא מפולת יד ,הרי זה מפולת ׳ידיים/
ובירושלמי כלאים סוף פרק א משמע שכף היד של האדם היא שמצרפת את הזרעים,
ולכן רק במפולת יד של שני מינים ביד אחת נתשב שזורע ביתד כלאים .בכל מקרה,
לא מתקבל על הדעת שניתן להקשות על בעל ׳תפארת ישראל׳ ולסתור את דבריו
ע״פ ההנחה המסופקת שזריעת שנים יחד הוי מפולת יד.
אמנם כוונת רבנו פשוטה :ראובן זורע במפולת יד שני זרעים ,אחד נופל בשדה של
ראובן ואחד נופל בשדה של שמעון .לפי הרמב״ם הרי הוא פטור מדין ״שדך״ ולא
שני שדות ,ואם כן הוצרך הפסוק גם לזורע שתי שדות במפולת יד .מקרה זה לא
הוזכר ברמב״ם כי בניגוד לירושלמי ,הדן הרבה גם במקרים שאינן מצויים ,הרמב״ם
מלמד את העם את ההלכות החקלאיות המצויות בהלכות כלאים ,ואינו מציין הלכות
נדירות אע״פ שניתן להסיק מהם יסודות בדיני כלאים.
הנחת סאה בשדה -בתחילתו או בסוסו ,ב מ ח ו ב ר או בתלוש
נעבור להלכות מתנות עניים)פ״ב ה״ב אות ד( .את שיטת ר׳ יהודה המובאת במם׳
פאה פרק א משנה ג פירשו המפרשים ]ר״ש ,רמב״ם[ שעיקר הנתת הפאה צריך
להיות בסוף השדה .גם בישנות אליהו׳ לרבינו הגר״א פירש לכאורה בדרך זו,
בכותבו על דברי ר׳ יהודה שלדעתו התורה הקפידה ]על הנחת פאה בסוף השדה[
׳דכתיב פאת שדך׳ .ופירש הגרש״ז בשיטת הגר״א שלר׳ יהודה בעינן הנחת פאה
דוקא בסוף השדה ,וכמו שכתב בפירוש הקצר דלענין דאורייתא בעי הנחת פיאה
דוקא בסוף השדה .ומקשה הגרש״ז דאם כן מה הטעם שלא יוכל ליתן גם מן התלוש,
כיון שהוא נותן בבת אחתו כוונת הגרש״ז שמפורש בירושלמי שאם אדם הניח פאר.
פחות משיעור דרבנן של פאר) .אחד משישים מכל השדה( הוא יכול להניח פאה נוספת
בתבואה המחוברת שנשארה בשדה ,ולצרף עימה בהנחה נוספת בבת אחת עוד פאה
מהתבואה תלושה ,וזו כוונת המשנה בהמשך בדברי ר׳ יהודה ,שאם שייר קלח אחד
]מחובר[ סומך לו משום פאה ]בתלוש[ :ומקשה הרב מדוע נאמר דין זה רק בהנחת
השלמת הפאה ,ומדוע בהנחת הפאה הראשונה לא יוכל המניח לסמוך לפאה במחובר
גם פיאה נוספת בתלושי מדוע לא נאמר דין ״סומך עליו״ ,הנחת תלוש ומחובר בבת
אחת ,בכל הנחת פאה ?
2
2
העורכים ביארו בהע׳ 65ש׳כוונת רבנו דעד כאן לא פלעי ר״י ור״ח ]בירושלמי[ אלא כשכבר
נתן תחילה מקצת פאה ועתה אינו אלא כמשלים ,אבל כשלא נתן כלל תחילה לכר״ע מופיר W
מן התלוש .ולכן היקשה דמן התורה מה שנתן תחילה הוי כאילו לא נתן לר׳ יהודה ,ואם כן
המעין ,ניסן תשסי־ו ומו .נו
www.daat.ac.il
I
אתר דעת -מכללת הרצוג
ונראה שיש לבאר את כוונת הדברים ע״פ הגהת הגר״א בעירובין נג ,ב אות ב.
מסופר בגמרא שם על ר׳ יהושע שהתארח באכסניא ,ובעלת האכסניא הכינה לו
מאכל פולין .ביום הראשון והשני אכל ר׳ יהושע הכל ולא שייר כלום .ביום השלישי
הקדיחה האשה את התבשיל בכוונה ,ור׳ יהושע טעם ומשך ידו ממנו ולא אכל .שאלה
האשד ,את ר׳ יהושע :למה לא אכלת? השיב ר״י :כבר סעדתי מבעוד יום .אמרה לו:
היה לך למשוך ידיך גם מן הפת?! והמשיכה ואמרה לו :רבי ,שמא לא הנהת פאה
בראשונים? לא כך אמרו חכמים אין משיירים פאה באלפס אבל משיירין פאה בקערה.
כלומר ,דרכם היתד .שלא להניח לשמש את התבשיל מן האילפס ,אלא כל אחד מן
המסובים היה מניח ״פאה״ בקערה ומחזירה לשמש ,ותבשיל זה היה מאכל השמש
]רש״י[ ,ור׳ יהושע טעה בזה שלא נתן בפעמיים הראשונות פאה מתבשיל הפולין
לשמש .אמנם קשה מה רמזה האשה בהקדחת התבשיל? והגר״א שם מגיה על ד״ה
״שמא לא הנחת פאה בראשונים״ שצ״ל ״שמא הנחת פאר .על הראשונים״ .לפי
הגר״א האכםנאית אמרה לר׳ יהושע בסרקזם שמא שיירת את כל התבשיל היום
בתור פאר .לשמש ,בשביל כל הפעמים הקודמות שלא הנחת עבורו פאר .בצלחת,
ועוקץ דבריה היה כפי שיתבאר לקמן ,שפאר ,המונחת באופן כזה כלל אינה פאה ,אם
התכווץ לפטור בה את מה שלא נתן בעבר.
לאור דברי הגר״א בעירובין יש לפרש גם את כוונת שנות אליהו בפאה .הגר״א
אומר ,שאם לא שייר פאה בסוף השדה — לא יוכל לשייר פאה בתלוש מתוך כוונה
לפטור את השדה מדין פאה .אם יעשה כך לא יצא ידי חובת פאר .דאורייתא ,כי מן
התורה המצוד ,היא להניח בפועל בשדה את ׳פאת שדך׳ .יוצא שהחובה מדרבנן להניה
פאר .בתלוש בין אם שייר ובין אם לא שייר היא רק כדי להשלים לשיעור פאה ,ולא
כדי לפטור את השדר ;.לכן שתי כוונות אלו אינן מצטרפות בהנחה אחת.
לסיום
לא היה זה דבר המובן מאליו שחידושי רבנו על כלאים ופאה יצאו לאור עולם
מוקדם־יחםית בין כתבי הרב זצ״ל שטרם פורסמו ,ושיימצא מי שייקח על עצמו את
ביצוע הפרוייקט .מפרסמים עושי מצוד ,.׳מכון אוצרות שלמה׳ וצוותו שעמלו כה רבות
לפענח ולסדר את דברי הרב זצ״ל על סדר זרעים ,והרב רוטר שליט״א שנטל על
עצמו את הוצאת הכתבים לאור .עתה מאירה תורתו של רבנו גם את הלכות ארץ
ישראל החמורות.
למה ם׳יל לרי׳ח שאינו נותן מן התלוש .עכ״ל .כוונתם שלשיטת ר׳ יהודה יש להניח פאה בסוף
השדה ,ואם כן אם לא נתן כלל תחילה לכו״ע מניח בסוף ,ואז מזסיף אף מן התלוש ,ואם נו
למה ם״ל לר׳ חייא שאינו נותן מן התלוש .אמנם הקושיא בנויה על הנחת העורכים שמי שלא
נתן כלל פאה ״לכו״ע מוסיף על התלוש״ :אך זאת מנין להם? המעיין בשנות אליהו יראה שאיו
כל אחכור בנוגע למי שנתן פאה ראשונה ,האם באותה הנחה הוא יכול להוסיף מהתלוש.
80
המעין ,ניסן תשסי׳ו
www.daat.ac.il
ומו .נן
אתר דעת -מכללת הרצוג
ה ר ב נתץ ק מ נ צ ק י
ע ל פגישת הי׳לשם״ עם ר׳ ישראל מ ס ל נ ט
הרב ר׳ שלמה אליאשעוו)תר״ב-תרפ״ו( ,איש קדוש וגאון בנגלה ובנסתר ,נולד
בעיר החשובה ז׳אגר בצפונה של ליטא .אחרי חתונתו של ר׳ שלמה עם בת משפחת
פיין האמידה מן העיר שאוויל למד כפרוש בעיר טלז ,ושם התחיל להתעניין בחוכמת
הקבלה ,ואף התקרב לרבה של העיר הרב המקובל ר׳ יוסף רייזין)חותנו של ר׳ יצתק
יעקב ריינם( .אחרי עשר שנות ישיבה בטלז חזר לשאוויל ושימש כדיין בעיר ,אבל
אחר זמן מועט משך ידו מכל תפקיד ציבורי והתמסר ללימוד תורה ,ובעיקר התעמק
בחוכמת הקבלה .בזמן מלחמת העולם הראשונה עבר לתוככי רוםיא לעיר הומל,
מקום בו חתנו ר׳ אברהם שימש כרב .בשנת תרפ״ד עלה לארץ הקודש יחד עם חתנו
ובתו ובנם יחידם ,הנער יוסף שלום — לימים הפוסק הגדול הרב אלישיב שליט״א,
עד עולם ינון שמו .את הדפסת סידרת ספריו בקבלה ״לשם שבו ואחלמה״ התחיל ר׳
שלמה בשנת תרם״ט ,והםידרה נשלמה על ידי חתנו בירושלים בשנת תרצ״ה .הרב
ר׳ שלמה אליאשעוו היה אחרון הגדולים בין חכמי הקבלה הליטאיים .זי״ע.
בקובץ ״ישורון״ פורסם מאמר מאת הרב שלמה יהודה ליב הופמן בשם ״האם
נפגש בעל ה׳לשם שבו ואחלמה׳ עם רבי ישראל םלנטר?״ )להלן :המאמר( ,בו
מובאים מקורות סותרים בשאלה זו :מחד גיסא ישנם שניים שאמרו שאכן נפגשו ,והם
ר׳ ירוחם ליבוביץ ,שאמר בשיחה מוסרית שר׳ שלמה אלישיב סיפר לו שנסע יחד
עם ר׳ ישראל ושוחחו ביניהם על לימוד קבלה ,ור׳ אליהו לאפיאן ,שמסר לרב צבי
הירש פרבר ,אחי חתנו של ר׳ שלמה ,שר׳ ישראל ביקר אצל ר׳ שלמה בעירו
שאוויל .ומאידך גיסא יש אחד ,והוא ר׳ אריה לוין ,שכתב במילואיו ל״תולדות
ה׳לשם׳״ שחיבר שר׳ שלמה אמר לו בסעודת פורים האחרונה בחייו שלא זכה לראות
את ר׳ ישראל .בעל המאמר דוחה את עדות האחד מפני השניים ,והחליט שה״לשם״
וי׳ ישראל אכן נפגשו .וכדי שלא תהיה סתירה בין שתי העדויות לבין אמירתו של
1
2
3
4
בה נולדו בזמניהם ר׳ ישראל ליפקץ)תקעי׳א-תרמ״ג( ,שלמד והתחתן בםלנט ועל כן נקרא
על שמה־ .ר׳ רפאל נתן נטע רבינוביץ)תקצ״ה-תרמ״ח( בעל ה״דקדוקי סופרים״־ וגם הנגיד
המפורסם קלמן וולף ויסוצקי)תקפ״ד־תרס״ד(.
כרך טז)אלול תשם״ה( עמ׳ תתלח ואילך.
צוטטה ב״דעת חכמה ומזםר״ ח״ב עמ׳ קעד•
עי׳ הערת־השולייס 13במאמר.
אשר שהה במחיצתו של ה״לשם״ זמן
ר ב ׳
המעין .ניסן תשס״ו ומו .נו
www.daat.ac.il
I
אתר דעת -מכללת הרצוג
ה״לשם״ לר׳ אריה לוין ,הסביר בעל המאמר ,לכאורה בצדק ,את כוונת דבריו של
ר׳ שלמה שרק לא זכה ״להכיר ולהתקרב״ לר׳ ישראל ,אף שכן ״ראה״ אותו
באופן שטחי.
אלא שעדות השניים ,ר׳ ירוחם ור׳ אליהו ,נמצאת לא מכוונת בכמה דברים כפי
שאפרטם להלן .בעל המאמר הציע שאולי התקיימו שתי פגישות נפרדות בין ר׳
שלמה ור׳ ישראל ,וכל עד העיד על פגישה אתרת ,אבל מסיק ש״מסתבר יותר״
שהתקיימה רק פגישה אחת .ובוודאי שכך מסתבר ,שהרי לפי שני העדים נגעו
בפגישתם באותו נושא ,דהיינו בתמיהת ר׳ שלמה למה ר׳ ישראל איננו לומד קבלה,
ואם בשתי פגישות נפרדות קיימינן — לא ייתכן שר׳ שלמה יעלה אותה תמיהה
פעמיים .וכיוון שרק פגישה אחת ויחידה התקיימה ,שתי העדויות סותרות האתת את
חברתה בשלושה פרטים .ואלה הם כסדרם :הראשון ,בסוג הפגישה ,אם הייתה
אקראית תוך כדי נסיעה )כהגדת העד הראשון ר׳ ירוחם הלוי( ,או במכוון ,כאשר ר׳
ישראל ביקר אצל ר׳ שלמה בעירו ״בכוונה ידועה ומובנת״ )כהגדת העד השני ר׳
אליהו( :והשני ,באופן שר׳ שלמה ניגש להביע את ביקורתו על ר׳ ישראל ,אם
״הרהיב עוז בנפשו״ ובהיםום־מה שאל למה אינו לומד קבלה)לפי העד הראשון( ,או
״הביע תמהונו שאינו עוסק בנסתרות״ בהזות קשה)לפי העד השני( :והשלישי ,באופן
שר׳ ישראל הצטדק על ביקורתו של ר׳ שלמה ,אם משום שאין אצלו ״נפקא מינה
על איזה רקיע הקב״ה יושב״ וכל כולו עסוק בדאגה ויראה מעונשי שמים שעלולים
לפגוע בו ,באומרו ״אהת אני יודע כי יכו בשוטים ,ומאוד יכאב וכו׳ ומה עוד?״ )לפי
העד הראשון( ,או משום שהינו ״כבר זקן ,וגם מי יודע מה הם הספרים הראויים
ללמוד להתחלת חוכמת הקבלה״ )לפי העד השני( .וכיון שישנן סתירות בין שתי
העדויות ,הוכרח בעל המאמר לבחור אחד משני התיאורים של הפגישה ולדחות את
האחר ,והוא העדיף לאמץ את תיאורו של ר׳ ירוחם הלוי על פני תיאורו של ר׳ אליהו,
משום שר׳ ירוחם אמר בפירוש ששמע את הדברים מפי ר׳ שלמה עצמו ,ואילו ר׳
אליהו)כשמסר את הדברים לרב פרבר( לא אמר ששמע את הדברים ישירות מפי
ה״לשם״ ,וייתכן שהוא שמע על הפגישה מפי עד מפי עד ,והדברים שונו עד שהגיעו
לאוזניו ויצאו בלתי מדוייקים.
אך קשה לקבל את התיזה הזאת של בעל המאמר .ראשית כל ,הרי ר׳ אליהו
לאפיאן שהה במחיצתו של ר׳ שלמה זמן ר ב ,ועד שיוכח אחרת עלינו לנקוט שמה
שר׳ אליהו סיפר בשם ה״לשם״ שמע מפיו הקדוש ולא מפי עד מפי עד .ועוד,
דבשלמא בפרטים שאינם חשובים כל כך ,כגון אם נפגשו שני הגדולים באקראי תוך
כדי נסיעה או אחד בא לבקר את האחר ,או איך ניגש ר׳ שלמה לשאלתרתביעתו על
ר׳ ישראל אם בהיסוס אם בחוזקה ,או אפילו איך בדיוק הגיב ר׳ ישראל ,ייתכן
שכשהדברים נמסרו באמצעות כמה אנשים נוצרו בהם שינויים :אבל הרי ר׳ אליהו
לאפיאן אמר שר׳ ישראל בא לבקר בביתו של ר׳ שלמה ״בכוונה ידועה ומובנת״׳
5
5
82
כפי שציינתי לעיל מתוך הערת שוליים שבניאמ־ גדפו.
www.daat.ac.il
המעין ,ניסן תשס־׳ו ומו ,נו
אתר דעת -מכללת הרצוג
6
כלומר שהיה ידוע בדיוק לאיזו סיבה בא ר׳ ישראל לדבר עם ר׳ שלמה ,ואיך ייתכן
שנקודה כזאת תהיה בלתי מדוייקת ,ותשונה על ידי משמוש ידיים בהעברתה? ולכן
לפי דעתי לא צדק בעל המאמר במה שביטל את עדותו של ר׳ אליהו במחי יד.
בעל המאמר הביא גם את מה שר׳ אריה לוין שמע מר׳ שלמה בסעודת הפורים
בקשר ליחס שלו כלפי ר׳ ישראל מסלנט)שהיה באחד ושלושים שנה מבוגר ממנו(,
דהיינו שהייתה לו תשוקה להכיר את ר׳ ישראל ולהתקרב אליו ,אלא שהיה משתמט
מלבוא אל ר׳ ישראל מחשש שמא הלה ימנע אותו מלעסוק בחוכמת הקבלה .ובכל
זאת ,אמר ר׳ שלמה ,זכה לשמוע הרבה על ר׳ ישראל דרך ר׳ נחום שפירא ,העילוי
מדוקשיץ .אחר זמן־מה הציע ר׳ נחום לר׳ ישראל את חששו של הצעיר שרוצה
להכיר אותו ,ור׳ ישראל הרגיע אותו ואמר שמעולם לא עלה על דעתו להפריע
מישהו מדרכו בעבודת ה׳ שבתר לעצמו .ה״לשם״ סיים את סיפורו באומרו שאחרי
ששמע את דבריו אלה של ר׳ ישראל החליט להתקרב אליו ,אלא שזמן קצר לאחר
מכן נסע ר׳ ישראל מליטא לחו״ל ולא אםתייעא מילתא .עד כאן תוכן סיפורו של
ה״לשם״ לר׳ אריה לוין בסעודת הפורים .והקושי בולט :איך ייתכן שמצד אחד
ישאל־יתבע ר׳ שלמה מר׳ ישראל שהוא צריך ללמוד קבלה כפי שסיפרו ר׳ ירוחם
הלוי ור׳ אליהו לאפיאן ,ומצד שני יפחד שר׳ ישראל לא ייתן לו עצמו להמשיך
בלימודה? הרי יש כאן שני הפכים בנושא אחד :כי אם כל כך היה ברור לר׳ שלמה
שגם ר׳ ישראל עצמו צריך ללמוד חוכמה זו ,איך יחשוש שר׳ ישראל ימנע אותו
מכך? בעל המאמר מתרץ קושי זה ואומר שהדו־שיח בין ר׳ שלמה לבין ר׳ ישראל
קדם לסיפור עם ר׳ נחום שפירא ,ובתחילה נקט ר׳ שלמה כדבר פשוט שכל אחד צריך
ללמוד קבלה ולכן יזם את תביעתו מר׳ ישראל למה הוא איננו לומדה ,ודווקא אחרי
שר׳ ישראל ביטל את הענין של לימוד הקבלה בשיחה אתו ,פחד ר׳ שלמה להתקרב
אל ר׳ ישראל מתוך החשש שר׳ ישראל ימנע גם בעדו להמשיך וללמוד תורת הקבלה
— עד שר׳ נחום בירר שלא זו כוונת ר׳ ישראל .ובעל המאמר אזיל בזה לשיטתו
שבוויכוודזוטא בין ה״לשם״ ור׳ ישראל השיב ר׳ ישראל כפי שר׳ ירוחם הלוי הגיד,
כלומר ,שאיננו לומד קבלה משום שאץ ״נפ״מ לו באיזה רקיע הקב״ה יושב וכר״,
אשר מהטעם הזה לכאורה גם אחרים אינם צריכים ללמוד קבלה :אבל אליבא דר׳
אליהו לאפיאן ,שר׳ ישראל התנצל שהוא ״זקן ואינו יודע מאלו ספרים להתחיל
יכו״ /הרי התשובה הזאת שייכת רק לר׳ ישראל הזקן והמתחיל ,ולמה לו לר׳ שלמה
הצעיר והמנוסה בלימוד הקבלה לחשוש שר׳ ישראל ימנע ממנו את לימודה? וכיוון
7
להלן נעיין במהות ״הכוונה הידועה והמובנת״ הזאת.
לן :ןעיץ על העילוי הנפלא
היה צעיר מר׳ ישראל
הזה ב״תנועת המוסר״ ,סוף כרך ב .ר׳ נחום שימש עד שנת תר״מ ,סך של כשלושים וחמש
שנים ,בארבע רבנויות שלא היו רחוקות יותר משלושים וחמישה קילומטרים משאוויל
וםעלז ,המvמ mבהם ישב ר׳ שלמה ,ורק אחר כך עבר ר׳ נחום לכהן בריחוק של כמאה
קילומטרים משאוויל ,בעיר שאם ,אחרי שר׳ מאיר מיכל רבינוביץ ,בעל ״המאיר לעולם״
אשר כונה ״השאגת אריה השני״ ,התפטר מרבנותה והעתיק עצמו לווילנא.
ר ק
ב ש מ ו נ ה
ש נ י ם
א ב ל
ה י ה
מ א ן ד
www.daat.ac.il
כ פ ו ף
המעין .ניסן תשס״ו ונזו ,נ1
83
אתר דעת -מכללת הרצוג
שאמרתי לעיל שעדותו של ר׳ אליהו נאמנה היא ,שוב קשה למה חשש ר׳ שלמה
להתקרב לר׳ ישראל אחרי השיחה בין שניהם?
ובעצם צריכים אנחנו לנתח את הצטדקותו של ר׳ ישראל למה איננו לומד קבלה,
הן לפי עדותו של ר׳ אליהו והן לפי עדותו של ר׳ ירוחם הלוי ,כי לכאורה התשובות
גם שתיהן אינן ראויות .קודם כל ,התשובה אליבא דר׳ אליהו לאפיאן)שהוא זקן ומי
יודע וכוי( היא אכן הגיונית ,אולם אינה מספקת :מן ההיגיון הוא שקשה לאדם זקן
להתחיל בחוכמה שחדשה לו ,ובפרט חוכמה נסתרת שצריכים לברר מהיכן להתחיל
ללומדה ,אבל האם זה פוטר אדם מחיובו? הרי הרמב״ם צווח ואומר ״כל איש
מישראל חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר ,בין שלם בגופו בין בעל ייסורין ,בין
בחור בין שהיה זקן שתשש כוחו״ ,כלומר שאין פטור של קשיים :הרמב״ם הורה כאן
מפורשות שבל יאמר אדם ״הריני זקן ואינני יודע מהיכן להתחיל״ אלא יתאמץ ויברר
את הדבר וילמד)גם קבלה( .ולכן ברור לי שכששמע ר׳ שלמה את הצטדקותו זו של
ר׳ ישראל הבין שר׳ ישראל אינו מספק תשובה שלימה ,אלא מתחמק מלהשיב לו.
ועכשיו ,התשובה אליבא דר׳ ירותם הלוי)״מאי נפ״מ על איזה רקיע וכו׳ יכו בשוטים
ומאוד יכאב וכו׳ זה אני יודע בבהירות ומה עוד?״( גרועה עוד יותר ,למרות שהיא
אכן מספקת ,כי הרי אינה הגיונית :נכון הדבר שגישה כזאת שאדם עמל אך בדברים
שנוגעים לו למעשה היא מספיקה כדי שלמקצועות אלה יתן קדימה לעומת דברים
שאינם נוגעים לו; אבל האם ר׳ ישראל לא למד אלא דברים שנוגעין לו ,וכי לא למד
סדרי זרעים ,קדשים וטהרות שלא היו נוגעים למעשה באירופה ,וכי רובי תורה אלו
כמו זר נחשבו אצל ר׳ ישראל מםלנט? הס מלהזכיר .ועיין בסוף פ״ד מהל׳ יסודי
התורה שהרמב״ם מתאר את לימוד מעשה מרכבה כדבש וחלב אעפ״י שהדברים ההם
אינם נוגעים לאדם עלי אדמות ,והרמב״ם אומר שם כי אדרבה ,כניסה לפרדס והשגת
8
י
דברים רמים כאלו דבר גדול הוא לעומת הדברים הקטנים שבתורה הנוגעים ל״יישוב
העולם״ ,ואיך יאמר אדם לא אלמד קבלה כי אין אצלי נ״מ באיזה רקיע הקב״ה
יושב? ועל כורחן שר׳ ישראל לא התכוון בדבריו אלה אלא כמו שר׳ ירוחם ביארם
בשיחת המוסר ההיא בה סיפר על הפגישה בין ר׳ שלמה לר׳ ישראל ,והיינו שר׳
ישראל ,המחנך הגדול ,הורה שאין אדם יכול לקפוץ למדרגה שלא הגיע אליה עדיין,
אלא צריך להתקדם אליה שלב אחרי שלב .ר׳ ישראל הצטדק שהוא מרגיש שלא
הגיע עדיין לדרגה שיכול להתעסק בדברים נעלים כחוכמת הקבלה כי עסוק הוא
עדיין ליישב דעתו בענייני שכר ועונש ,דברים שנוגעים לכל אחד המרגיש כאב
כשמכים אותו בשוטים ,אף לאדם פשוט כפי שר׳ ישראל תיאר את עצמו בפני ר׳
שלמה באותה שיחה .וכיוון שזה הפשט בהצטדקותו של ר׳ ישראל ,אזי גם אם ננקוט
כבעל המאמר שעדותו של ר׳ ירוחם הלוי)ולא של ר׳ אליהו לאפיאן( היא הנכונה׳
לא היה לו לר׳ שלמה לדאוג שמא ימנע אותו ר׳ ישראל מללמוד קבלה ,שהרי אם
ר׳ ישראל אמר על עצמו שלא הגיע למדרגה של לימוד הקבלה -מודאי לא יאמר
8
84
פ״א ה״ח מהל׳ תלניזד תורה.
המעין .ניסן תשס״ו
www.daat.ac.il
ומו .גן
!
1
ן
ן
י
אתר דעת -מכללת הרצוג
על אדם אחר שהלה גם לא הגיע למדרגה הזאת ,ולא הייתה שום סיבה לר׳ שלמה
לחשוש מתוך תשובתו של ר׳ ישראל אליו שימנע גם ממנו ללמוד קבלה .ובכן ,אין
כל קשר בין הדרשיח שבין שני הגדולים לבין חששו של ר׳ שלמה שמא ר׳ ישראל
יניא אותו מללמוד קבלה ,וחזרנו לקושי הבולט שציינתי לעיל :איך ייתכן שמצד אחד
ישאל־יתבע ר׳ שלמה מר׳ ישראל שילמד קבלה ,ומצד שני יפתד שר׳ ישראל לא ייתן
לו להמשיך בלימודה?
ונניח בינתיים קושי זה ,כי סבורני דכיוון דאתאן להכי ,דהיינו להבין את עומק
הצטדקותו של ר׳ ישראל בין אליבא דר׳ ירוחם הלוי בין אליבא דר׳ אליהו ,אפשר
ליישב את הסתירה בין עדויותיהם של השנים ,ולומר כי בין שני הגדולים התקיימה
פגישה אחת שהיא שתיים .וכך השתלשלו הדברים :ר׳ ישראל בא לביתו של ר׳
שלמה בשאוויל )״בכוונה ידועה ומובנת״ כפי שמסר ר׳ אליהו( ,ור׳ שלמה ״הביע״
אז את ״תמהונו שאינו עוסק בנסתרות״ .ר׳ ישראל השיב לו שהוא ״זקן וכו״׳,
שבעצם היא רק תשובה מתחמקת כמו שהסברתי ,וכך הבין ר׳ שלמה את תשובת
אורחו .וכשר׳ ישראל נפרד ממארחו ועזב את שאוויל ,ליווה ר׳ שלמה את אורחו
החשוב כמה תחנות כיאות ,ותוך כדי הנסיעה ״הרהיב עוז בנפשו״ ללחוץ על ר׳
ישראל שיענה לו הפעם תשובה מספקת לשאלתרתביעתו .ואז השיב לו ר׳ ישראל
״מאי נפ״מ לי באיזה רקיע וכו״ /כלומר ,לא הגעתי לדרגה של לימוד קבלה )כפי
שהסביר ר׳ ירוחם הלוי את דברי ר׳ ישראל מםלנט( .האם תשובה זאת הייתה אמיתית
ור׳ ישראל אכן לא למד תוכמת הקבלה ,או שמא ״הסתיר דרכו״ ואכן למד חוכמה
נסתרת בלא יודעים ,זאת לא עניינינו במאמרי זה ,ויכול בהחלט להיות שמתוך מידת
ענוה קיים ר׳ ישראל לגבי זה את מה דעבידי רבנן דמשנו במילייהו לומר מסכת זו
אינה סדורה אצלי :ואשתמש במליצת ר׳ איצל בלזר ב״אור ישראל״ ,כשנוגע
לשאלה אם ר׳ ישראל למד קבלה :״עקבותיו לא נודעו לנו בזה״ .אמנם שתי העדויות
אינן סותרות זו את זו ,אלא הם תיאורים של שני חלקים של דרשיח אחד.
9
נחזור עתה לקושי הבולט שהזכרתי לעיל :איך ייתכן שמצד אחד ישאל־יתבע ר׳
שלמה מר׳ ישראל שילמד קבלה ,ומצד שני יפחד שר׳ ישראל לא ייתן לו להמשיך
בלימודה .ואפשר לומר בפשיטות ששני המאורעות בחייו של ר׳ שלמה ,מאורע א /
הדרשיח עם ר׳ ישראל ,ומאורע ב׳ ,חששו של ר׳ שלמה להתקרב אליו ,קרו בזמנים
שונים .והם אינם בסדר הכרונולוגי שסבר בעל המאמר ,כלומר שמאורע א׳ היה
המוקדם והגורם של מאורע ב׳ המאוחר ממנו ,אלא להיפך :מאורע ב׳ קרה כשר׳
שלמה היה עדיין צעיר ,ואז חשש שר׳ ישראל יניא אותו מללמוד קבלה ,ומאורע א׳
קרה כשר׳ שלמה היה כבר מבוגר ובטוח בדרכו הוא עד כדי שיכול היה להביע לשני
את תמיהתו על שהלה איננו לומד קבלה .ועיין בהערת השוליים 9במאמר ,בה מנסה
בעל המאמר לנחש באלו שנים תכנן ר׳ שלמה להתקרב לר׳ ישראל)מאורע ב׳( -
יאוכזב ע״י שר׳ ישראל עזב את ליטא .ברור הוא שמדובר בשנים שלפני שנת תר״ל,
9
כבגני׳ ב״בי דף כג סוע״ב ורש״י.
החעץ .ניסן תשס־־ו ומו ,ג1
www.daat.ac.il
|
אתר דעת -מכללת הרצוג
כי אז ,לפי ר׳ יעקב הלוי ליפשיץ בספרו ״זכרון יעקב׳ /עזב ר׳ ישראל את ליטא
והתיישב בממל .במשך שתים־עשרה השנים הבאות ,עד שחזר לליטא בשנת תרמ״ב
כשמונה הודשים לפני פטירתו ,ביקר בקובנה רק פעם אחת .ובעמ׳ 855של ספרי
״גידולו של ג ד ו ל ״ ביררתי שהביקור היוצא מן הכלל הזה התקיים בשנת תר״מ —
ואח״כ עבר לפריז לשנתיים ,ולא היה סיפק ביד ר׳ שלמה לחשוב על ״התקרבות״
לר׳ ישראל בעת ההיא ,דהיינו אחרי שנת ת ר ״ ל .ואף ברור הוא שמאורע א׳ ,שר׳
ישראל בא לבקר בביתו של ר׳ שלמה ,כמו שתואר ע״י ר׳ אליהו לאפיאן ,לא היה
יכול לקרות בשנת תר״ל או לפניה ,כשהיה ר׳ שלמה רק בן עשרים ושמונה או פחות
מזה ,כי אילמלי היה ר׳ ישראל צריך לדבר אתו על משהו היה ר׳ שלמה הצעיר נוסע
למקומו של ר׳ ישראל ,ולא שר׳ ישראל היה נוסע לביתו של ר׳ שלמה .ובעצם ,בעת
ההיא ,כלומר עד אחרי שנת תר״ל ,לא היה ר׳ שלמה יושב בבית חותנו בשאוויל
אלא כפרוש בעיר טעלז ,והיה מה שהיום אנו קוראים ״אברך״ -עיין בתולדותיו
של ה״לשם״ שחוברו ע״י ר׳ אריה לוין .על כל פנים ,מאורע א׳ ,הדרשיח ,התקיים
זמן רב אחרי שנת תר״ל ,כשר׳ שלמה כבר היה הרבה יותר מבוגר .ולפי מה שכתבתי
נפגשו השניים או בשנת תר״מ ,לפני שר׳ ישראל נסע לפריז ,כשה״לשם״ היה בן
שלושים ושמונה ,או בסוף שנת תרמ״ב ,חודשים מספר לפני פטירתו של ר׳ ישראל,
כשה״לשם״ היה בן ארבעים .ולכן אין להתפלא איך מתיישבים שני ההפכים בנושא
האחד ,כי בין מאורע אחד לשני עברו יותר מעשור שנים ,כנ״ל .וכבר ביררתי בספרי
ה נ ״ ל שבשנת תר״מ ביקר ר׳ ישראל יחד עם הברון הצעיר והאמיד דוד גינצבורג
בעיר קעלם על פי בקשת תלמידו ר׳ אליעזר גורדון ,רבה של קעלם וראש הישיבה
שהקים שם ,ושוב ביקר ר׳ ישראל בקעלם בדרכו מקובנה לממל ולקניגסברג באלול
של שנת תרמ״ב כדי להתוודע עם ר׳ ליב חסיד ,גאון וצדיק שהיה מפורסם בליטא
כפיקח עצום וסמל של ״ערום ביראה״ ,וכיוון ששאוויל היא רק 45קילומטרים
10
11
12
13
10
11
12
13
86
פרופ׳ מרדכי ברויאר שליט״א כתב עליו מאמר הערכה ב״המעין״ טבת תשס״ד ]מד ,כ[ עמ׳
81ואילך ,עליו הגבתי בגיליון שאחריו עמ׳ 63ואילך.
בהערת שוליים זו דחק בעל המאמר לומר שלפי בעל ה״זכרון יעקב״ לא עזב ר׳ ישראל את
קובנה בשנת תרי״ז .אבל זו טעות ,כי אין ספק שר׳ ישראל עזב את משרתו כראש הישיבה
בנבייזר קלויז בקובנה בשנת תרי״ז ויצא לגרמיה ושהה שם בערים שונות ,תקופת זמן בעיר
אחת ותקופת זמן בעיר אחרת .אלא שבמשך שלוש־עשרה השנים הבאות ,משנת תרי״ז עד
שנת תר״ל ,היה מרבה לבוא לליטא גם כן — לפעמים למשך חודשים ,ופעם אפילו לשנה
שלמה — והיה נחשב אז כאילו הוא גר בשני מקומות ,גם בליטא וגם מחוצה לה .וכוונת
ה״זכרון יעקב״ בכותבו ש״בשנת תר״ל עזב את קובנה והעתיק מושבו לממל וכו׳״ היא
שהפסיק מאז לבקר בליטא בתדירות.
עמ׳ 854-855ועמי .667-668
ר׳ אליעזר גורדון היה תלמידו של ר׳ ישראל כשלימד בנבייזר קלויז בקובנה .ר׳ אליעזר
ביקש מרבו להצטרף לביקורו של ר׳ דוד גינזברג בישיבתו ,כדי לעזור להתרים את הברון
הצעיר ואת אביו למען הישיבה .כתבתי על הבי?ר המעניין הזה של שני האישים ,גדול
התורה וגדול העשירים ברוסיא דאז ,בספרי בעמ׳ 850ואילך.
המעין .ניסן תשס״ו ומו.
גןwww.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מקעלם סביר הוא שבאחת משתי הזדמנויות אלה נטה גם לעירו של ה״לשם״ לשוחח
עם ר׳ שלמה.
ברם ,כל הסיפור על תביעת־תמיהת ר׳ שלמה מר׳ ישראל שאינו לומד קבלה צריך
תלמוד .כי עם כל האומץ שריכז ר׳ שלמה בלבבו וכל העוז בו התאזר ,איך היה יכול
לשאול־לתמוה על ר׳ ישראל מדוע אינו לומד קבלה? כי מלבד שר׳ שלמה היה בן
דור שבא אתרי דורו של הםלנטר ,הלוא לפי דעתו של ר׳ חיים הלוי סולוביצ׳יק היה
ר׳ ישראל כבר בדורו הוא אחד מארבעת גדולי ישראל שהיו מעץ ראשונים —
שלושת האחרים היו :אביו ר׳ יוסף דוב הלוי מבריסק ,המלבי״ם ,ור׳ יהושע ליב
דיםקין — והרב משולם דוד סולוביצ׳יק שליט״א גם מסר לי אימרה נוראה בשם ר׳
חיים סבו ,והיא שלמוחו של ר׳ ישראל מםלנט היה קדושת תפילין ,וגם ר׳ ברוך בר
לייבוביץ היה אומר שרבו ר׳ חיים הלוי היה רועד כשהזכיר את ר׳ ישראל
מסלנט ,ומה לו לאדם להתייצב ולהתווכח עם גדול ורם כענקים על מה שצריך
ללמוד ,ואתמהה אם שתיקה לא הייתה יפה לו בדבר הזה .ותא חזי :ר׳ ישראל הרי
אמר לר׳ נחום העילוי מדוקשיץ ש״לא עלה על דעתו מעולם להפריע מישהו מדרכו
המיוחדת בעבודת ה׳ שבחר לו לעצמו״ ,ואיך נוכל להבין שר׳ שלמה יקשה על הדרך
המיוחדת של ר׳ ישראל בעבודת ה׳ שבחר הוא לעצמו ,עד שמתרים נגדו למה אינו
לומד קבלה? ואפילו אם הדרשיח בין שני הגדולים קרה בקיץ של שנת תרמ״ב,
בפעם האחרונה שהםלנטר היה בליטא לפני פטירתו ,כשר׳ שלמה כבר היה בן
ארבעים ,קשה להבין איך העז לשאול־לתבוע דבר כזה מאת ר׳ ישראל .ומוכרחים
אנו לומר שחסר לנו מפתת מרכזי בהבנת הסיפור על הדרשית בין ר׳ שלמה ור׳
ישראל ,שמסרו לנו שני העדים המהימנים ר׳ ירוחם הלוי ור׳ אליהו לאפיאן.
ובזה באנו לברר מהי ״הכוונה הידועה והמובנת״ לביקורו של ר׳ ישראל הזקן
בביתו של ר׳ שלמה הצעיר ,שרמז עליה ר׳ אליהו .בעל המאמר בהערת שוליים 2
כותב ״מן הסתם ביקש הגרי״ם לתהות על קנקנו של בעל ה׳לשם׳ ולרכוש את לבו
לרעיון תנועת המוסר״ .והא בורכא ,כי במשך שבע־עשרה השנים משיצא מםלנט
בשנת ת״ר עד שעזב את ליטא בשנת תרי״ז)כשר׳ שלמה היה רק בן חמש־עשרה(
מצאנו את ר׳ ישראל מלמד לתלמידים ודורש ברבים ,תחילה בווילנא ואה״כ בקובנה,
ומחנך לשיטת המוסר .אמנם לא מצינו שינסה לשכנע איזה יחיד ,מי שיהיה ,ולקנות
את לבו לדרך המוסר .ולאחר מכן ,אף שהמשיך לחנך את תלמידיו שמלפנים על ידי
מכתבים ומאמרים ,אבל לרכוש נפשות חדשות לא שמענו .את ביקוריו בליטא באותם
הימים הרבים שישב בגרמניה ניצל לעשות למען צורכי הכלל ,שבעיותיו מרובוח היו
תחת ממשלת הצאר הרוסי והרמת הראש של המשכילים ,ולא להפיץ את רעיון שיטת
המוסר .ואם רצוננו לעמוד על היחס של ר׳ ישראל לכל הפצת רעיון המוסר בשנים
האחרונות של ימי חייו ,בתקופה שבה ניהל את הדרשיח עם ר׳ שלמה כמו שכתבתי,
14
15
5
1
לפי ספרו של הרב יצחק אדלשסיין ״רבי ברוך כר״ עני׳ קכד
וכבר כתבתי על כל זה בספרי עמ׳ 1115-1116
המעין .ניסן תשס״ו ומו .ג!
www.daat.ac.il
I
אתר דעת -מכללת הרצוג
16
צריכים אנו לקרוא את המודעה שהכניס ר׳ ישראל לכתב־העת ״הלבנון״ בשנת
תרל״ט ,וזו לשונה:
באשר רעיוניי משוטטים לימים יבואו לעת זקנתי ,כי הגעתי ב״ה לימי
שנותינו וכו /אמרתי אלכה לי אל כבוד תלמידיי ומכיריי ,ברוכים יהיו,
בבקשתי אשר ימחלו נא לכתוב אליי אדרעסע )־כתובת( שלהם באר היטב,
אולי יעלה בידי לבאר להם דבריי ומגמתי.
הרי שדאג באותה עת שמא סולפה תורתו ,והרגיש שצריך לבאר שוב את דרכו
ומגמתו ,ותחת השפעת מהלך מחשבה כזה בוודאי לא יסע לאיזו עיר לרכוש לבו של
מישהו ,כמה מוכשר שיהיה ,לרעיון שלא נקלט כדבעי)לפי דעתו של ר׳ ישראל( גם
אצל תלמידיו הוותיקים .על כל פנים ברור הדבר שכוונתו של ר׳ ישראל בביקורו
את ר׳ שלמה לא היתד ,למען שכנע אותו באמיתת שיטת המוסר.
17
והנראה לומר בזה — ועזר לי להגיע למסקנה זו בני הרב יוסף שליט״א — שהרי
מצינו שהרבה כתבים בקבלה של הגר״א והרמח״ל ור׳ אייזיק ה ב ר הוגהו וסודרו
על ידי ר׳ שלמה בשנות התר״מ ואילך .וב״תלפיות״ כבר כתב הרב צבי הירש
פרבר במאמרו ״הערות ומילואים לקורות ספרי רבנו הגר״א ז״ל״ ש״הרבה טרחו
וחיפשו אחר אדם גדול בנגלה ובנסתר אשר לו לב להבין עומק דא״ח ולרדת לסוף
דעתו של הגר״א ,עד שמצאו איש כזה בשאוויל ,ליטא ,הוא הגאון המקובל האלהי
ר׳ שלמה עליאשעוו וכר .הגה״ק מוהר״ש לא ידע איש את גבורתו ,כי הסתיר דרכיו
והיה נחבא אל הכלים ,ורק יהידי סגולה בדור ידעוהו ,כמו ר׳ ישראל סלנטר והחפץ
חיים ור׳ איצל בלזר ור׳ יויזיל הורביץ ועוד ,אשר ביקרוהו בהיכל קודשו אשר ישב
בחדר סגור מעוטף בטלית ותפילין ועסק בתורה יומם ולילה וכר״ .עד כאן דבריו
ועיי״ש .גם במכתבו לר׳ אריה לוין עם השגות על כמה דברים שר׳ אריה כתב
ב״תולדות ה׳לשם׳״ כתב הרב פרבר ״גדולי הדור בשנת תר״מ מצאו אותו להאחד
הראוי להוציא לאור כתבי הקודש של רבנו הגר״א וכו״׳ .אל לנו לשכות שאת סדרת
ספריו ״לשם שבו ואחלמה״ לא התחיל ר׳ שלמה להוציא לאור עד עשרים וחמש
שנים לאחר מכן ,וכדי שכתבי הגר״א יופקדו בידיו של היושב בסתר הלזה אשר ספון
היה בעיר שאוויל להגיהם ולסדרם ,היה צריך ר׳ שלמה לקבל הסכמה מגדולי הדור
שהוא ראוי לכך .מי היו ״גדולי הדור״ אלה שהסמיכו אותו? גם כדאי לברר באלו
שנים ביקרו אצל ה״לשם״ אותם ״יחידי סגולה״ שהרב פרבר מנאם אהד לאהד
18
19
16
17
18
19
88
שיצא בפריז ושימש שופר למען היהדות התורנית.
אבא ז״ל אף היה אומר שאנחנו לא נדע בדיוק מה ר׳ ישראל מםלנט רצה ,כלומר מהי שיטת
המוסר שלו ,כי מה שר׳ איצל בלזר כתב ב״אור ישראל״ לא בהכרח הוא מה שר׳ ישראל
התכוון לו ,אלא רק איך שר׳ איצל פירש אותו ,כמו שכתבתי בספרי עמ׳ .547
שהיו גנוזים אצל הגביר ר׳ שמריהו צוקרמן במוהילוב ,אשר אשתו היתה נכדה של ר׳
אברהם אחי הגר״א.
יצא לאור ע״י ישיבה אוניברסיטה ,ניו יורק תשי״א ,עמ׳ .358-359
החעין .ניסן תשס־־ו ומו .גן
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
20
בשמותיהם ,והם החפץ חיים ור׳ איצל בלזר ור׳ יויזיל הורביץ .אכן טבעו של ר׳
ישראל מאיר הכהן התחיל לצאת בעולם בסוף שנות השלושים של המאה הקודמת
כשהדפים את ספריו ״חפץ חיים״ ו״שמירת הלשון״ ,אבל אינני מאמין שבתוך השנים
האחדות עד שר׳ שלמה התחיל לעבוד על כתבי הגר״א היה ר׳ ישראל מאיר הכהן
מוכר כבר כאחד מ״גדולי הדור״ .ויתר על כן ,הנה הרב יוסף שלום אלישיב
שליט״א ,בן בתו של ה״לשם״ ,סיפר לי שהחפץ תיים )שהיה מבוגר מה״לשם״
בשלוש שנים( התוודע לסבו רק שלושים שנה אחרי שר׳ שלמה כבר התחיל את
עבודת הקודש בכתבי הגר״א ,דהיינו בזמן מלתמת העולם הראשונה בשנת תרע״ה
כששני הגדולים גלוץהוגלו ממקומותיהם בליטא לפלך מוהילוב ,ור׳ שלמה ישב אז
בעיר הומל ,איפה שחתנו ,אביו של הרב אלישיב שליט״א ,שימש ברבנות ,ור׳
ישראל מאיר הכהן ערך את גלותו בעיר םומיאץ׳ באותו פלך ברוםיא .גם ר׳ יויזיל
הורביץ ,שהיה צעיר מה״לשם״ בשש שנים ,שבוודאי לא הוכר כאחד מ״גדולי
הדור״ בשנות הארבעים ,התוודע אל ר׳ שלמה בגלותם יחד להומל ,איפה שר׳ יויזיל
העביר את ישיבתו מנובהרדוק שבועות מספר אחרי שר׳ שלמה הגיע ל ש ם .ובכן,
החפץ חיים ור׳ יויזיל בוודאי לא היו ״גדולי הדור שמצאו את ר׳ שלמה להאחד
שראוי להוציא לאור כתבי הקודש של רבנו הגר״א״ .גם ר׳ איצל בלזר)שהיה חמש
שנים מבוגר מה״לשם״( ,שחזר לליטא בשנת תרל״ז אחרי שש עשרה שנות רבנות
בקרית מלך רב פטרםבורג ,לא היה מוכר עדיין בראשית שנות הארבעים כאחד
מגדולי הדור .נמצא ש״גדולי הדור״ שהסמיכו את ר׳ שלמה למשימה המיוחדת לא
היה אחר מר׳ ישראל םלנטר ,והוא היה האיש הנאמן על ר׳ שמריהו ממוהילוב הן
בצדקותו והן ביכולתו להעריך אנשים וכשרונותיהם .והרי ידוע שר׳ ישראל היה
משתוקק להוציא לאור את כתבי הגר״א בכל שטחי התורה ,כפי שכתב על כך הרב
דוד קמנצקי שליט״א במאמר ב״ישורון״ כרך ו׳)אלול תשנ״ט( ,ואני מצאתי ב״מקור
ברוך״ לר׳ ברוך אפשטיין)עמ׳ (1800-1884שמתאר איך שהיה נוכח בקלויז של
הגר״א בווילנא כשבא ר׳ ישראל לבקר שם בקלויז כדי לעיין בתכריך של כתבי יד
הגאון ,וזה קרה )בלשונו של ה״מקור ברוך״( ״בתחילת שנות הארבעים למניננו״,
בדיוק בקטע הזמן שאנחנו ביררנו שר׳ ישראל בא לשאוויל להכיר את ה״לשם״
ולמנותו להכין את הדפסת כתבי הגר״א בקבלה.
21
22
20
21
22
מלבד ר׳ ישראל ,שהרב פרבר רק נולד בשנת פטירתו ,שאנחנו יודעים מתוך מה שכתבתי
לעיל מתי התראה עם ה״לשם״ ,דהיינו ,או בתר״מ או בתרמ״ב.
הרב אלישיב שליט״א גם סיפר לי שכשהעחיק משאוויל להומל עם הוריו היה בן שנה.
נינו של ר׳ יויזיל ,הרב מרדכי יפה׳ן שליט״א ,אף סיפר לי שר׳ יויזיל קבע שם בהומל סדר
לימוד של קבלה עם ר׳ שלמה ,וסדר לימוד זה החזיק חודשיים בלבד .באותה הזדמנות סיפר
הרב יפה׳ו שה״לשם״ היה הסנדק בבריתו של אביו ,נכדו של ר׳ יויזיל ,ר׳ יעקב יפהץ ,בעיר
הומל .והרב פרבר טעה כשכתב בשנת תשי״א שהחפץ חיים ור׳ יוזיל ״ביקרו ]את ר׳ שלמה[
בהיכל קודשו אשר ישב בחדר סגור מעוטף בטלית ותפילין ועסק בתורה יומם ולילה׳/
כלומר בעירו שאוויל.
www.daat.ac.ilניסן תשס״ו ונזו .ג1
המעין.
|
אתר דעת -מכללת הרצוג
ואכן בא ר׳ ישראל לשאוויל ״בכוונה ידועה ומובנת״ ,והיא כדי לתהות על קנקנו
של ר׳ שלמה — לא לבחון אותו בתוכמת הקבלה ,כי ר׳ ישראל לא התיימר בפני ר׳
שלמה לדעת כלל חוכמה זו ,אלא להעריך איזה מין אדם הוא ר׳ שלמה :האם לא
ילביש את רעיונותיו הוא על דברי הגר״א ,האם לימד את לשונו לומר ״איני יודע״
כשלא יבין משהו בכתבים שיסופקו לו ,האם יעשה עבודתו בזריזות ,וכדומה .וכמובן,
שאל אותו ר׳ ישראל אם יקבל על עצמו את המשימה הקדושה להתעסק בכתבי
הקבלה של הגר״א ,והאם הוא מרגיש שיוכל לעשות עבודה נאמנה בדבר .וכיוון
שהנושא של שיחתם היה לימוד קבלה ,אף יכול היה ר׳ שלמה ,בלי התרסה אלא
כשאלה לענין ,להעלות על הפרק למה אורהו הגדול איננו לומד קבלה ,ואפילו
״לתמוה״ על כך ,כמו שמסר ר׳ אליהו לאפיאן ,ור׳ ישראל השיב שהוא זקן ואינו
יודע היכן להתחיל .כיוון שתשובה זאת בלתי מספקת היא ,כמו שהסברתי לעיל,
התגלגלה שאלתו הלזו של המארח גם תוך כדי הליווי ברכבת ,ור׳ שלמה ״הרהיב
עוז בנפשו״ להעביר לר׳ ישראל ,בוודאי בעדינות ,את אי־הנחת שלו מהתשובה
המתחמקת שקיבל ממנו בביתו ,ודרש תשובה אחרת טובה הימנה ,ור׳ ישראל
בענוותנותו אזי השיב לו שמרגיש בנפשו שלא הגיע עדיין למדרגה הראויה ללימוד
קבלה ,כמו שמסר והסביר ר׳ ירוחם ליבוביץ ,כנ״ל .ואולי ,לפי זה ,אמר ה״לשם״
לר׳ אריה לוין שלא ראה את ר׳ ישראל ,אעפ״י שר׳ ישראל ביקר אצלו ,כי לא רצה
לגלות שר׳ ישראל בא לבחון אותו אם כדאי להטיל עליו את המשימה החשובה ,ואכן
מצא אותו ראוי לכך ,כי סבר שכל זה הוא בכלל ״מסכת״ דעבידי רבנן דמשנו
במילייהו בכך — בדיוק כמו שאמרנו למעלה שייתכן שמהאי טעמא שינה ר׳ ישראל
בדבריו כשנתן ל״לשם״ להבין שהוכמת הקבלה אינה סדורה אצלו .
23
עלה בידינו שסביר להניח שצדקו כל העדויות הנ״ל :בעל ה״לשם״ נפגש עם
ר׳ ישראל םלנטר פעם אחת ,וקיבל ממנו שתי תשובות שונות לשאלתו מדוע אינו
לומד קבלה :אך ה״לשם״ הסתיר פגישה זאת ממקורבו ר׳ אריה לוין כדי שלא יתגלה
לו טעמה ,דהיינו שנבהן ע״י הגאון הצדיק ר׳ ישראל מסלנט ,אדם שהיה ״מעין
הראשונים״ ,ועבר את המבחן בהצלחה.
23
ה ר ב פ ר ב ר ג ם כ ו ת ב שרי ע ו ב ד י ה ל ח מ ן ,ת ו מ ך ה ת ו ר ה ה ב ר ל י נ א י ) א ש ר ת ח ת ה ר ו ש ם ש ל
ד ר ש ה ששמע מ א ת ר׳ ישראל מסלנט ה ת ק ר ב לעולם התורה ונעשה מושפע ש ל בעלי המוסר,
כ מ ו ש כ ת ב ת י ב ס פ ר י עמ׳ ,(848ס י פ ק א ת צ ו ר כ י ח ת ו נ ו ת י ה ן ש ל ב נ ו ת י ו ש ל ה ״ ל ש ם ״ ,ו א ף
ע ז ר ל ״ ל ש ם ״ ל ה ד פ י ס א ת ס פ ר י ו ) ו ש י ע ר ת י ב ס פ ר י עמ׳ 846-847ש ר ׳ ש ל מ ה ק ר א א ת ס ד ר ת
ס פ ר י ו ב ש ם ה כ ו ז ר ־ ל כ א ו ר ה ״ ל ש ם ש ב ו ו א ח ל מ ה ״ כדי לרייוז ב ש ת י ה מ י ל י ם ה ר א ש ו נ ו ת א ת
שמו ,ש ל מ ה א ל י א ש ע ו ו ,ו ב מ י ל ה ה א ח ר ו נ ה א ת ש ם הנדיב ,לחמן .ואין לומ1־ ש כ ו ו נ ת ה ש ם הזה
היא ר ק ש ה ס פ ר י ם יאירו כאבנים טובות ,וכמו ש ב א מ ת ניסח ה ר ב ר א י ״ ה
קבורת
vק את מצבת
הצדיק ״ממרומים שולח ציר לפענח נעלמות ,האיר מחשכי ארץ ב ל ש ם שבו
ו א ח ל מ ת ״ ,כ י א ם כ ך מ ס ת מ א היה ר ׳ ש ל מ ה ק ו ר א ל ס פ ר י ו כ ט ו ר ה ש נ י ש ל החושן ,ש ש מ ו ת
א ב נ י ו ש כ י ח י ם א צ ל ח ז ״ ל ,ו ל א כ ט ו ר ה ש ל י ש י .ודוק( .אין ס פ ק שיד ר ׳ י ש ר א ל מ ס ל נ ט היתר.
ב א מ צ ע ה ת ק ר ב ו ת ו ש ל ל ח מ ן ל מ ק ו ב ל ,ו י ש א ר י כ ו ת ד ב ר י ם ב ז ה שאין כ א ן ה מ ק ו ם ל פ ר ט ה .
אמנם ז א ת ה ו כ ח ה ל כ ך ש פ ג י ש ה ר׳ ישראל עם ר׳ שלמה ל א הייתה אקראית בעלמא ,וכנ״ל.
90
החעץ .ניסן תשס״ו ומו ,גן
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
נ ת ק ב ל ו במערכת
מ ח ל ו ק ת ש ס ו פ ה להתקיים .הויכוח סביב הפרישה מהקהילה ).(1877
חלופת מכתבים גלויים ביו הרבנים ש״ר הירש וי״ד הלוי במברגר .תרגום,
הקדמה והערות :מאיר סיידלר .עורך שלמה שפיצר .הפקולטה למדעי
היהדות ,אוניברסיטת בר אילן ,רמת גן .תשס״ה 118 .עמ׳103-5318673).
עוד לא שקע האבק המחניק ,העציב .של המחלוקת המפורסמת בין ר׳ יהונתן אייבשיץ לר׳ יעקב
עמדן ,וסערה חדשה איימה לפלג את היהדות הנאמנה בקהילות אשכנז .לאחר מאבק עיקש,
ובעקבות שינויים חברתיים ופוליטיים בגרמניה ,הותר סוף־סוף בשנת תרל״ו ליהודים
האורתודוקסיים להקים לעצמם קהילות משלהם ,ולא להיות כפופים יותר לקהילה הראשית
של העיר .שבדרך כלל ׳נכבשה׳ כבר ע״י הרפורמים .שניים מגדולי אותו דור בגרמניה ,שהיו
מהמובילים במאבק זה ,היו רש״ר הירש ,רבה של ׳עדת ישורון׳ -הקהילה ה׳פורשת׳ של
פרנקפורט דמיין ,ור׳ יצחק דב )זליגמן בר 1הלוי במברגר ,רבה של העיר וירצבורג והמחוז.
בעקבות קבלת החוק החדש פסק הרב הירש ,כמובן מאליו ,שעל כל חברי קהילתו לעזוב את
הקהילה הכללית ולהיות חברים באופו בלעדי בקהילתו העצמאית שהפכה ל׳חוקית׳ ,גם לאחר
שהקהילה הכללית התחייבה לתת לזרם האורתודוקסי של הקהילה עצמאות רחבה וכולל
בבחירת הרב ,בהחזקת מערכת כשרות יכד׳ג ובכך להפוך למעשה לקהילה ׳דו ראשית׳; הובטח
שאפילו מיסי הקהילה של החברים האורתודוקסיים בקהילה המאוחדת יעמדו כולם לרשות
מוסדותיהם ,כך שלא יוכל איש לטעון כנגדם שהם מחזיקים בכספם עוברי עבירה .אולם,
להפתעתו ולאכזבתו של הרב הירש ,רוב חברי קהילתו ,בתוכם כמה תלמידי חכמים ,סירבו
לקבל את הוראת הפרישה ,וביקשו לחבור לקהילה האורתודקסית המתחדשת תחת כנפי
הקהילה ה׳גדולה׳ ,או להיות חברים בשתי הקהילות בשלב זה ביקשו כמה מתומכי הרב הירש
את רי״ד במברגר להשפיע על הסרבנים ,אך לאחר ביקור בזק בפפד״מ ־ בו לא טרח לבקר את
הרב הירש -השתכנע הריד״ב במפתיע דווקא מטענותיהם של סרבני הפרישה ,והתיר להם
להישאר חברים בקהילה שומרת־מצוות אף שתהיה חלק מן הקהילה הכללית .באחד מעיתוני
פפד״מ אף התפרסמה הצהרתו של הרב במברגר שחובת הפרישה מהקהילה ,לה הטיף הוא
עצמו במשך שנים רבות ,בטלה עם ההסכם החדש שבין הקהילה הכללית לקבוצה
האורתודוקסית שבקירבה פירסום זה גרר בעקבותיו ׳מכתב גלוי׳ חריף של הרב הירש לרב
במברגר ,עליו השיב באותו מטבע הרב במברגר ,ועליו ענה שוב הרב הירש .שלושת המכתבים
הגלויים האלו ,כל אחד מהם בן דפים רבים ,שנכתבו בגרמנית ,פורסמו מאוחר יותר בקובץ
כתבי הרב הירש בגרמנית וכו בתרגום לאנגלית ,אך רק עתה ,כ* 130שנה לאחר כתיבתם ,הם
מתורגמים לעברית ,עם מבוא ועם הערות תוכניות והיסטוריות ,כמצע להמשך הדיון בנושא;
לקוראי ׳המעיו׳ איו צורך לחדש שיסודות הוויכוח החריף והמר הזה מהדהדים עדייו בשיח
הציבורי שלנו היום .ויש להם משמעויות הלכתיות ,ציבוריות ואף פוליטיות לא מעטות
החשיבות היתירה שבהדפסת מכתבים גלויים אלו במלואם בעברית נובעת מכך שתוכנם היה
ידוע במשך כל השנים רק באופן חלקי גם לאלו שהסתמכו על דברי אחד הצדדים בדי לבסס
את דרכם הציבורית ,כפי שהעיר על בך פרופ׳ דוד הנשקה )בעצמו נין של הרב הירש( מעל דפי
׳המעין׳ כבר לפני שנים רבות)גל׳ יג ד ןתמוז תשל״ג[ עמ׳ 41ואילך ,דרך אגב ,בעמי 47שם הוא
כותב שר׳ חיים מבריסק קיבל את דרישת רש״ז ברויאר ,שיהודי שיש בעירו קהילה נפרדת והוא
משתייד לאגף האורתודוקסי של הקהילה הכללית לא יוכל להיות בעל תפקיד רשמי ביאגודת
הנזעין ,ניסן תשס־׳ו וכדר .גו
www.daat.ac.il
|
אתר דעת -מכללת הרצוג
ישראלי; א ך מ צ א ת י ב ז כ ר ו נ ו ת ר׳ י ע ק ב ר ו ז נ ה י י ם ] מ ה ד ו ר ת ׳שערים׳ ת ש ט ״ ז עמ׳ [185ש ה י א ה י ה
נ ו כ ח ב ׳ כ נ ס י ה ה ג ד ו ל ה ׳ ה ר א ש ו נ ה ש ל א ג ו ד ת י ש ר א ל ב ק א ט ו ב י ץ ' ב ה א י ר ע ה ה פ ג י ש ה ה נ ״ ל בין
רש״ז ב ר ו י א ר ו ה ג ר ״ ח מ ב ר י ס ק ,ו ה ו א מ ס פ ר ש א ח ר י ש ה ת פ ר ס מ ה ה ס כ מ ת ה ג ר ״ ח ל ד ר י ש ת רש״ז
פ נ ו כ מ ה מ ה מ ש ת ת פ י ם ב פ ל י א ה ל ר ׳ ח י י ם ע ל ש ה ו א מ כ נ י ס א ת ר א ש ו ב ו ו י כ ו ח ה פ נ י מ י שבין ח ר ד י
גרמניה,
ו ל א ח ר כ מ ה בירורים א כ ן ב י ט ל הגר״ח א ת הודעתו ה ק ו ד מ ת
לדבריו א כ ן מונו
ל ת פ ק י ד י ם ש ו נ י ם ב א ג ו ד ת י ש ר א ל ג ם י ה ו ד י ם ש ל א יפרשו' ,ב ל י ה ת נ ג ד ו ת גדולי ה ת ו ר ה ,בניגוד
ל ד ע ת ו ש ל רש״ז ברויאר!(
ב ר ו ר ל כ ל מעיין ,ו ה ד ב ר ה ו ד ג ש ב ד ב ר י ה מ ב ו א ש ל ד ״ ר ס י י ד ל ר
ה מ ה ד י ר ,ש ה ו ו י כ ו ח ה ה ל כ ת י ביו שני ת ל מ י ד י ה ח כ מ י ם ,ה ע ו ס ק ב ע י ק ר ב ש ת י ש א ל ו ת -מ ת י ר ב
א ח ר יכול ל ה ת י ר מ ה ש ר ב ה ק ה י ל ה א ס ר ) א ח ת מטענותיו של ה ר ב ב מ ב ר ג ר ה י ת ה שגדלותו
בתורה ,ש מ ק ו ב ל ל ר א ו ת ה כ מ ש מ ע ו ת י ת ה ר ב ה יותר מזו של חברו ,מ א פ ש ר ת לו ל ה ת י ר א ף מ ה
ש ז ה א ס ר ל ח ב ר י קהילתו!{ ,ו ה י כ ן ג ב ו ל ו ת י ה ש ל ה ח ו ב ה ה ה ל כ ת י ת ל ה ת ר ח ק מ ן ה ר ש ע י ם ו ל א
לשתף ע י מ ם פעולה -היה ר ק ה ר ק ע של ה מ ח ל ו ק ת ,עיקר הוויכוח היה ל א מ י ת ו של ד ב ר ה ע ר כ ה
מציאותית שונה של התועלת ל ע ם ישראל מפרישה ט ו ט א ל י ת של יראי ה ש ם מ א ח י ה ם הכופרים,
מ ו ל נ י ז ק ה ש ל פרישה כזו ל ט ו ו ח ה ק ר ו ב והרחוק ,א ו ב מ י ל י ם א ח ר ו ת ' ה פ ס ד מ צ ו ה כנגד ש כ ר ה
ו ש כ ר מ צ ו ה כ נ ג ד ה פ ס ד ה ׳ ו י כ ו ח כ ז ה ל א נ י ת ן ל ה כ ר י ע ב ה ו כ ח ו ת מ ש ״ ס ו פ ו ס ק י ם .זו ה י א ה ס י ב ה
ש ג ד ו ל ה ד ו ר ש א ח ר י ה ם ,ר׳ ח י י ם ע ו ז ר ג ר ו ד ז נ ס ק י מ ו ו י ל נ ה ,ס י ר ב ל ק ב ו ע מ ס מ ר ו ת ב מ ח ל ו ק ת זו,
ה ו א ק ב ע ש א ץ דינה של ה ו ר א ה ב נ ו ש א זה כ ש א ר ה ו ר א ו ת א י ס ו ר והיתר -ה י א תלויה ב ה כ ר ת
ה מ צ י א ו ת ו ב ה ש ק פ ת ה מ ת ב ו נ ן ,ו ל א נ י ת ן ל ה כ ר י ע ב ה ב נ י צ ו ח ה ל כ ת י א ל א ׳ ר ק ע ל פ י הגיון ישר
וניסיון׳ )עי׳ מ ב ו א ע מ ׳ ,(18ו א ל ו מ ש ת נ י ם ע ל פ י הזמן ,ה מ ק ו ם ו ה ק ה ל .נ י ת ן ל ו מ ר ב ה כ ל ל ה
ש ה ג י ש ה ה ח ר ד י ת ה א נ ט י ־ צ י ו נ י ת מ כ ו ו נ ת א ת ד ר כ ה ע ד ה י ו ם ל כ א ו ר ה ע ל פי ד ר כ ו ה ע ק ב י ת ש ל
ה ר ש ר ״ ה ,ב ע ו ד ש ה צ י ו נ ו ת ה ד ת י ת מ ז ד ה ה א ו ל י י ו ת ר ע ם גישתי ש ל ה ר ב ב מ ב ר ג ר א ו ל ם ה מ ה ד י ר
מ ע י ר ב צ ד ק )הע׳ 42ל מ ב ו א ( ש ב נ ו ג ע ל פ ת י ח ו ת ל ה ש כ ל ה ה כ ל ל י ת ה ת ה פ כ ו ה י ו צ ר ו ת
העולם
ה ח ר ד י ק ר ו ב יותר לגישתו ה מ ס ת י י ג ת של ה ר ב במברגר ,בעוד ש ב ד ר ד ־ כ ל ל הציבור הדתי־לאומי
ק ר ו ב י ו ת ר ל ת פ י ס ת ׳ ת ו ר ה ע ם ד ר ך א ר ץ ׳ ש ל ה ר ב הירש׳ ] ב צ י ב ו ר ה ח ר ד ״ ל י ה ד ב ר י ם ש ו ב ש ו נ י ם ,
ו א כ מ ״ ל [ א י ן ס פ ק ש מ ח ל ו ק ת זו ה י ת ה ט ר א ו מ ת י ת ל א נ ש י א ו ת ו דור ,ב צ ד ק ה נ י ח ו שני ה ג ד ו ל י ם
ה נ י צ י ם ש מ ש מ ע ו ת ה ר ח ב ה ה ר ב ה י ו ת ר ,ב מ מ ד י ם ש ל זמן ו מ ק ו ם ,מ א ש ר ה ו ו י כ ו ח ה מ ק ו מ י ב צ י ב ו ר
האורתודוקסי של פפד״מ על חיוב הפרישה
ס פ ק בעיני א ם מ י ש ה ו ישנה א ת דעתו ב ע ק ב ו ת
ה פ י ר ס ו ם המחודש׳ א ך ברור לחלוטין ש ה ב ה ר ת ה מ ח ל ו ק ת אז ש ם -תועיל לחידוד העמדות
ו ל ב י ר ו ר ה ד ע ו ת כ א ן ועכשיו.
פ ת ח השולחן .ביאורים למקורות השו״ע וטעמיו .דיני השהיה החזרה
ומוקצה] .מאת הרב חננאל קטן[ .בהוצאת כולל שמעון הצדיק ,ירושלים.
תשס״ו 120 .עמי(050-8741723).
א ב ר כ י כ ו ל ל ׳שמעון הצדיק׳ ,ש נ מ צ א ב ש כ ו נ ה ה י ה ו ד י ת ה מ ת ח ד ש ת ס מ ו ך ל ח צ ר ה ק ב ר ,ב ר א ש ו ת
א ח י ה ר ב ח נ נ א ל ,מ מ ש י כ י ם ל ת ק ן א ת ה פ י ר ו ד בין ה ת ל מ ו ד ל פ ו ס ק י ם ה ק י י ם ב ל י מ ו ד ה מ ק ו ב ל
פ ר י ל י מ ו ד ע י ו נ י ־ ה ל כ ת י ז ה ה ו א ח י ב ו ר נ ו ס ף ע ל השו״ע ,שיש ב ו ה ר ב ה מ ע ב ר ל ׳ ב י א ו ר גר״א׳
מ ו ר ח ב -מ ו ב א ו ת ב ח ו ב ר ת ש י ט ו ת פ ו ס ק י ם שאינן מ ו ז כ ר ו ת בביאור הגר״א ,ו מ ב ו א ר י ם ב ה ח ל ק י
ס ע י פ י ם ש ל א ז כ ו ב ו ל פ י ר ו ש ו ה ר ח ב ה .ע ב ו ד ת י ה ם ה ק ו ד מ ו ת ע ס ק ו ב ח ל ק ח ו ״ מ )דיני ש כ נ י ם
ו ש ו ת פ י ם ו ׳ ח ז ק ת ה ב ת י ם ׳ ,ר א ה מ ״ ש בגיליון ט ב ת ת ש ס ״ ה ] מ ה ,ב[ עמי
mו ה פ ע ם בהל׳ שבת
ה מ צ ו י ו ת .גוף ה ס פ ר כ ו ל ל א ת לשון ה ש י ״ ע ו ה ר מ ״ א ו ה ב י א ו ר הנ״ל ,ו ב ש ו ל י ה ע מ ו ד צ י ץ ה מ ח ב ר
ה ע ר ו ת ה ר ח ב ה ו ה ע ר ו ת ל מ ע ש ה מ א ת ג ד ו ל י ה א ח ר ו נ י ם ,ע ד רש״ז א ו י ר ב ך זצ״ל ו ת ל מ י ד י ו ש ל י ט ״ א
ועד בכלל.
92
|
המעין .ניסן תשס־־ו ומו ,גו
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מ ש נ ת הנז<ר .עיקרי משנתו ותולדות חייו של מרן נזיר אלקים הקדוש הרב
דוד כהו זיע״א מתיד יומניו ,עם מבואות ופרקי זכרונות מאת בנו־יחידו הרב
שאר־ישוב כהן שליט״א ,הרב הראשי וראב״ד חיפה .ערוד ע״י הראל כהן
וידידיה הכהן .ירושלים ,נזר דוד שעל יד ׳אריאל׳ -מפעלי תורה ,יהדות
וחברה בישראל .תשס״ה+36 .קב עמ׳(02-6435609).
קשה להאמין שהדמות המיוחדת ,הנשגבה ,הקדושה הזו של הנזיר ,׳הסתובבה׳ בינינו עד לפני
שנים לא רבות .הבן הרב שאר ישוב שליט״א ׳מגלה טמירין' -קטעי יומן ומכתבים של אביו
הנזיר ,המהווים עדות ישירה לשורשיו בין גדולי רבני ליטא ולדרך עבודתו המיוחדת .כך מתאר
הנזיר ועמי ח את ביקוריו בווילנא ,ואת הרושם הרב שעשה עליו ׳הקלויז החסידי' ,בית מדרש
הגר״א ש׳הוד קדושתו ורוחו היה עוד שפוך על המקום בבית מדרשו' ,שבו יושבים עשרה
׳בטלנים׳ ולומדים תורה כל שעות היממה )נדמה לענ״ד שיהחסידי' הוא ט״ס ,וצ״ל ׳קלויז
החסידי ,זה היה הכינוי ביידיש של בית המדרש של הגר״א שבתוך חצר ביהכ׳׳נ הגדול( .הקורא
עובר שנה אחר שנה עם הרב הנזיר ,תלמיד־חבר של הראי״ה קוק זצ׳׳ל ,כשאווירת הקדושה
והטהרה ,נקיות הדעת המופלגת ודקדוקי המצוות והלימוד ,אופפת אותו כולו.
ספר ראבי״ה ,הוא אבי העזרי ,לרבינו אליעזר ברבעו יואל הלוי ז״ל.
החיבור כולו בשלמותו בהגהה מחודשת מתיד כתבי יד עם הגהות והערות
ומפתחות ע״י דוד בהגאוץ ר׳ שריה שליט״א דבליצקי .ארבעה כרכים .בני
ברק תשס״ה(03-6772742).
ר׳ אליעזר ב״ר יואל הלוי היה מגדולי בעלי התוספות בגרמניה ,בנם ,נכדם ותלמידם של גדולי
הדור שני ספרי הלכה גדולים כתב ,ספר ׳אבי העזרי׳ וספר ׳אביאסף' ,שהיוו מקור חשוב ביותר
לגדולי הפוסקים בדורות הבאים ,מהאור זרוע .המהר״ם מרוטנבורג ,הרא״ש ,הטור וכו׳ -ועד
השו״ע ופוסקי הדורות האחרונים .ספר אביאסף ,שכלל כנראה בעיקר פסקים בנושאי נשים
ונזיקין ,אבד עם השנים ,אך ספר אבי העזרי ,המכונה היום יספר הראבי״ה׳ ,נדפס ברובו ע״י
׳חברת מקיצי נרדמים׳ בשנים תרע״ג־תרצ״ה בההדרתו של הפרופ׳ אביגדור אפטוביצר מווינה
ואח״כ בירושלים )שהוסיף עוד את הכרך ׳מבוא לראבי״ה׳^ ואותה מהדורה עם השלמות
ותוספות נדפסה ע״י ׳מכון הארי פישל׳ בירושלים תשכ״ה בארבעה כרכים .הספר הגדול
באיכותו ובכמותו) 1155סימנים!( זכה עתה לההדרה מחודשת ומתוקנת ע״פ כתבי יד ,עם הערות
וציונים ,קיטוע מתוקן והדגשת לשונות הגמרא ,ע״י הרב דוד דבליצקי בארבעה כרכים מלאים
וגדושים ,לאחר שהמהדיר כבר הוציא לאור בעבר שלושה כרכים ובהם הסימנים שלא נדפסו
במהדורת מכון הארי פישל וקטעים מ׳סדר בנין הבית׳ ןראבי״ה סי׳ אלף קמה[ פורסמו בפעם
הראשונה על דפי ׳המעין׳ ע״י פרופ׳ שמחה עמנואל !גל׳ תמוז תשנ״ד ע ׳ !! ואילך[ ע״פ כת״י
וציטוטים בפירוש התויו״ט ,והמהדיר לא שכח לציין זאת בהערותיו! המהדיר ,ת״ח בזכות עצמו,
מעיד ש׳עשה כל טצדקי׳ כדי לחסוך בהערות מיותרות ובסוגריים מיותרים ,כדי לעשות את
הספר נח ככל־האפשר לשימוש הקורא ,ואכן הצליח במלאכתו; אולם ה׳מחיר׳ של חיסכון
בסוגריים בענייני גירסא לעיתים משמעותי המהדיר כותב ומבוא לכרד ראשון עמ׳ 17שלא גילה
למעיין מתי העתקתו היא ע״פ כתה״י הבסיסי והמתוקן ביותר ,כת״י אוקספורד ,ומתי תוקן
הנוסח ע״פ אחד מכתבי היד האחרים ,ובלשונו ׳נהגנו כדרך שנהגו מהדירי הספרים מימים
ימימה שהשלימו מכת״י אחד על משנהו׳ ואכן ,מדהים היום להיווכח שמדפיסי כל הדורות נתנו
דרור לעצמם ,ולעיתים אף ראו בדבר שבח גדול ,להדפיס את הספר בו עסקו כשהם מלקטים
נוסח שנראה בעיניהם התקין והנכון בין הנוסחים השונים בכתבי היד או הדפוסים הקדומים
מ
המעין .ניסן תשסי־ו ומו .גו
www.daat.ac.il
I
אתר דעת -מכללת הרצוג
שעמדו בפניהם ,ו ל א ר א ו כ ל ל צורך ליידע א ת ה ק ו ר א על מעשיהם ,׳ ל א נודע כי באו א ל קרבנה׳׳
י ת ר ע ל כן ,א ו ת ם מ ד פ י ס י ם ג ם ה ג י ה ו א ת ה נ ו ס ח מ ס ב ר א ,ל מ ר ו ת כ ל ת ו כ ח ו ת ה ק ד מ ו נ י ם ,ו ה נ ו ס ח
ש ל ה ם ה ו א יזה ש ה ת ק ב ל ל ד ו ר ו ת ,ב ת מ י מ ו ת ה ל ו מ ד י ם א ו ב ל י ת ב ר י ר ה ,כ נ ו ס ח ׳הנכון׳ ש ל ה ח י ב ו ר .
מ כ ך א מ נ ם נ ז ה ר ר״ד דבליצקי; ה ו א מעיד ע ל עצמו ש׳בכל מ ק ו ם שהיה בו חשיבות ,ואפילו ס ר ך
של חשיבות ,הודענו ע ל השינויים בהערות ,ו ל פ ע מ י ם ה ב א נ ו שתי נ ו ס ח א ו ת ו ל פ ע מ י ם אפילו
שלוש ,ה כ ל ל פ י ה ע נ י ו ו ל פ י ש י ק ו ל ה ד ע ת ' ,כ ש ר ק ת י ק ו נ י ם ש נ ע ש ו ע״פ מ ק ו ר ו ת א ח ר י ם א ו מ ס ב ר א
ה י ק פ ו ב ס ו ג ר י י ם .א ו ל ם נ ת ת ד ב ר י ך לשיעורין .ל א ת מ י ד ס ב ר ת ה מ ה ד י ר ,ג ם כ ש ה ו א ב ק נ ה ה מ י ד ה
ש ל ר ד ״ ד נר״ו ,ת ה י ה מ ק ו ב ל ת ע ל כ ל ל ו מ ד ומעיין ,ויש ל נ ק ו ט ב ע נ ץ ז ה ז ה י ר ו ת כ פ ו ל ה ו מ כ ו פ ל ת
יש ג ם ל ד ו ן ב ק ב י ע ה ש נ ו ס ח ש ל ד ב ר י ה ר א ב י ״ ה ה מ צ ו ט ט ב א ח ד ה ר א ש ו נ י ם מ ש ק ל ו פ ח ו ת מ נ ו ס ח
כת״י מ ש ו ב ש פלוני ,ו ב כ ל ל ש ק ב ע ה מ ה ד י ר ,א ף בלי ל ה ש א י ר ל ע צ מ ו שיקול דעת ,ש נ ו ס ח ש נ ק ב ע
ב פ נ י ם ע״פ מ ק ו ר חיצון מ ו ס ג ר ב ס ו ג ר י י ם ,כ א י ל ו ה י ה נ ו ס ח ח ד ש מ ס ב ר א )שלא כ מ נ ה ג מ ה ד י ר י
ש ו ״ ת ה ר ש ב ״ א ,ר א ה להלו( .ל א כ ך נ ה ג ר ד ״ ד ע צ מ ו ב כ ר ך ה ר א ש ו ץ ש ה ו צ י א ל א ו ר ע ל ע ״ ז ) ב נ י
ב ר ק תשל״ו( :ע ל ד ב ר י ו ב ה ק ד מ ה ש ל א ה ע י ר בגוף ה ח י ב ו ר ע ל שינויי ס ג נ ו ן בין כ ת ב י ה י ד -ה ו ס י ף
ה ע ר ה ,וז׳׳ל :׳ ה נ ק ד נ י ם י מ צ א ו ב ס ו ף ה ס פ ר ר ש י מ ת ה ת י ב ו ת ש ה ו כ נ ס ו ל פ נ י ם מ כ ״ י לונדון ,ו ת ח ת י ה ן
ב מ ק ו ם שהיו -נ ו ס ח כ״י אוקספורד׳; ה׳נקדנים׳ ה ם ה ל ו מ ד י ם ה ר ב י ם ש ר ו צ י ם מ ד י ־ פ ע ם ל ב ד ו קב ע צ מ ם ע ״ פ מ ק ו ר ו ת ה נ ו ס ח ה ק י י מ י ם מ ה ו ה נ ו ס ח ה׳נכון׳ ש ל ה ח י ב ו ר ש ל פ נ י ה ם ,ו ח ב ל ש ר ד ״ ד
נר״ו ל א ה ת ח ש ב ב׳נקדנים׳ א ל ו ב מ ה ד ו ר ת ו ה מ פ ו א ר ת ה נ ו כ ה י ת של ס פ ר ה ר א ב י ״ ה השלם.
ל ח י ז ו ק ה ז ה י ר ו ת ה נ ד ר ש ת ב ה ה ד ר ת ס פ ר י ר א ש ו נ י ם א פ ש ר ל ה ב י א א ת הגילוי ש ל ה ר ב דבליצקי,
ש ה ר א ב י ״ ה ל מ ס כ ת ב ר כ ו ת שהו״ל רח״נ ד מ ב י צ ר אב״ד ק ר ק א ,שהיה ה ב ס י ס ב ה ל כ ו ת א ל ו ג ם
ל מ ה ד ו ר ת א פ ט ו ב י צ ר ,מ ל א בשינויים ו ה ו ס פ ו ת ש מ א ן ־ ד ה ו א ה ו ס י ף בשולי כ ת ב היד ,ושינויים א ל ו
ה ו ד פ ס ו ב ש ת י ה מ ה ד ו ר ו ת ה נ ״ ל כ א י ל ו ה ם מ נ ו ס ח גוף כ ת ה ״ י ,ב ל י ש ו ם מ י ל ת ה ס ת י י ג ו ת ! כ נ ר א ה
שרח״נ הנ׳׳ל א ו מ י ש ה ו א ח ר ר צ ה ׳לשפר׳ א ת ה נ ו ס ח ש ה י ה לפניו בכתה״י ,ו ל א ח ל ו ל א הרגיש
ש ה ו א ל מ ע ש ה מ ש כ ת ב נ ו ס ח חדש של ס פ ר הראבי״ה .לכן לענ״ד ל א היה לרד״ד שליט״א ל ה ב י א
ר א י ה ל ע צ מ ו מ ה נ ה ג ת ם ש ל מ ג י ה י ס פ ר י ם ב ד ו ר ו ת ה ק ו ד מ י ם ב ס ו ף ה מ ב ו א )עמ׳ 112-18מ א ר י ך
ה מ ה ד י ר ל ד ו ן ב ע נ ץ ׳ ס פ ר ה י ר ו ש ל מ י ׳ ,ש ל ד ע ת א פ ט ו ב י צ ר )עי׳ מ ב ו א ל ר א ב י ״ ה ע מ ׳ ,276ו ד ע ה זו
ה ת ק ב ל ה ע״י ר ב י ם ( ה ו א ה מ ק ו ר ה ע ל ו ם ל פ י ס ק א ו ת ר ב ו ת ה מ ו ב א ו ת ב ש ם ה י ר ו ש ל מ י ,ב ע י ק ר א צ ל
ראשוני
אשכנז ,ו א י נ ם בירושלמי שלפנינו; א ך רד״ד כ ו ת ב ש ל א כן ה ד ב ר י ם :מ ד ב ר י כ מ ה
מרבותינו ה ר א ש ו נ י ם מ ת ב ר ר ל ד ע ת ו ש ה פ י ס ק א ו ת ה א ל ו ה ם בשר מ ב ש ר ו ש ל הירושלמי ,ואילו
ה י ר ו ש ל מ י ש ל פ נ י נ ו ה ו א כ נ ר א ה נ ו ס ח מ ק ו צ ר ) ש ה ר י ה ו א מ ב ו ס ס ב ל ע ד י ת ע ל כ ת ״ י ל י י ד ן הידוע,
ו ע ר ב ו ע ר ב א צריך .1נ י ת ן ל ה נ י ח ש ע ו ד ל א ה ס ת י י מ ו ה ד י ו נ י ם ו ה מ ח ק ר י ם ב נ ו ש א ח ש ו ב ז ה )ועי׳
מ׳׳ש מ ה ר ׳ ׳ ץ ח י ו ת ב ה ע ר ו ת י ו ע ל מ ג י ל ה יב ,ב .1ו ע ו ד דבר :ד י י ק נ ו ת ו ש ל ה מ ה ד י ר ה ב י א ה א ו ת ו
ל מ ס ק נ ה ה נ כ ו נ ה ,שיש ל ו ו ת ר ע ל ה ג ר ש ו ה ג ר ש י י ם מ ע ל א ו ת י ו ת ה מ ס מ נ ו ת ה ל כ ה א ו פ ר ק ,ש מ
איו ב ס י מ נ י ם א ל ו ש ו ם תועלת; א ך ה ו א ויתר ע ל הגרשיים ג ם ב מ ס פ ר י ה^נים ,וזה לענ״ד צ ו ר ם
א ת ה ע י ן חבריך ת י ק ו ן .א ץ ס פ ק ש ז כ י נ ו ל מ ה ד ו ר ה ש ל מ ה ו מ ת ו ק נ ת ש ל ס פ ר ה ר א ב י ״ ה ,מ ה ד ו ר ה
ש ל א ז כ ו ל ש ב מ ו ת ה ה ר ב ה מ ס פ ר י ה ר א ש ו נ י ם ,ויש ל ק ו ו ת ש ה מ ה ד י ר ,ש א ח ר א י בין ה ש א ר ל מ ד ו ר
׳הגהות
מיימוניות׳
ברמב״ם
מ ה ד ו ר ת פרנקל ,יזכה
את
עם
ישראל
במהדורות
מתוקנות
ו מ ו ש ל מ ו ת נ ו ס פ ו ת ש ל ס פ ר י גדולי ה ר א ש ו נ י ם .
ש א ל ו ת ו ת ש ו ב ו ת הרשב״א ל ר ב נ ו הגדול מ ר נ א ו ר ב נ א רבי שלמה ב״ר
א ב ר ה ם בן אדרת .יו׳׳ל ע״פ ד פ ו ס י ם ר א ש ו נ י ם וכתבי יד ע ם ציוני מקורות,
הערות ו מ ק ב י ל ו ת ע״י מכון א ו ר ה מ ז ר ח ־ מכון ירושלים .חמישה כרכים :ח״א
-תשנ״ז; ח״ב-ח״ג ־ תשני׳ז; ח״ד ,ח״ה וח״ו ־ תשנ״ח; ח״ז)כולל מהדורות רומי
94
|
www.daat.ac.il
המעין ,ניסן תשס״ו ומו ,גו
אתר דעת -מכללת הרצוג
ר״מ וקושטא רע״ו בשלמותן( וה׳מיוחסות לרמב״ן׳ ־ תשס״א; תשובות
שבכתה״י שטרם נדפסו ,תשס״ה102-6510627).
ב ל מ ע ל ה מ־ 2500ע מ ו ד י ם מ צ י ג י ם מ ה ד י ר י ׳ מ כ ו ן י ר ו ש ל י ם ׳ ל פ נ י ע ו ל ם ה ת ו ר ה א ת כ ל ת ש ו ב ו ת
הרשב״א ,ב ת ו ס פ ת הגהות ותיקונים ,פ י ס ו ק וקיטוע ,הפניות והערות חשובות .ש מ ו נ ת ה ח ל ק י ם
ש ל תשובות ה ר ש ב ״ א שהיו ק י י מ י ם עד ה י ו ם ב ד פ ו ס י ם שונים ומשונים ,ל א הכילו א ל א ח ל ק
מ ת ו ך א ל פ י ת ש ו ב ו ת ה ר ש ב ״ א ש ש ר ד ו ע ד ה י ו ם ב כ א ר ב ע י ם ].׳[ ק ב צ י ם ש ל כ ת ב י ־ י ד ה מ פ ו ז ר י ם
בספריות
ה ע ו ל ם כולו ותיאור מ פ ו ר ט ש ל קובצי תשובות הרשב׳׳א ש ב ד פ ו ס נ מ צ א ב נ ס פ ח
ל מ א מ ר ו ש ל רש״ז ה ב ל י ו ,ש נ ת ו ן ה מ ש פ ט ה ע ב ר י ב ת ש ל ״ ה ע מ ׳ 250ואילך( .נ ו ס ף ל א ל פ י
התשובות
ש ב ש מ ו נ ה ח ל ק י ם א ל ו נ ד פ ס ו כ מ ה עשרות ת ש ו ב ו ת חדשות ב ס פ ר י יובל וזכרון
ו ב כ ת ב י י ע ת ש ו נ י ם ,ו ע ת ה ב כ ר ך ה ח מ י ש י ש ל מ כ ו ן י ר ו ש ל י ם נ ד פ ס ו כ־ 400ת ש ו ב ו ת ח ד ש ו ת .ח ל ק
ניכר
מאלפי
התשובות
בכתבי־היד
חופף
לתשובות
הנדפסות,
לרוב
בשינויים
והוספות
מ ש מ ע ו ת י י ם ב י ו ת ר ,כ מ ו ש ג ם ב ד פ ו ס י ם ע צ מ ם ישנו ע ש ר ו ת ר ב ו ת ש ל ת ש ו ב ו ת ה מ ו פ י ע ו ת מ ס פ ר
פעמים ,ל פ ע מ י ם אפילו בתוך א ו ת ו ח ל ק וראה בלוה ההשוואה ש ל תשובות הרשב׳׳א הכפולות,
ב ס ו ף ה כ ר ך הראשיץ ש ל ׳ מ פ ת ח ה מ ק ו ר ו ת ׳ ב מ ס ג ר ת מ פ ת ח השו״ת ש ל ח כ מ י ס פ ר ד וצפון
א פ ר י ק ה ,י ר ו ש ל י ם תשמ״א( .ה מ ה ד י ר ב ה ק ד מ ה ל כ ר ך ה ר א ש ו ן ועמי (15מ ס ב י ר א ת ה ה ת ל ב ט ו ת
ה ק ש ה ׳ ה א ם לההדיר א ת התשובות במתכונת שנדפסו עד כה ,א ו לההדיר א ת התשובות מחדש
עפ״י כ ת ב י ה י ד ה מ ר ו ב י ם ׳ ה ה ח ל ט ה ה י ת ה ל ה ש א י ר א ת ה ת ש ו ב ו ת ע ל ח ל ק י ה ם ב מ ת כ ו נ ת ם ,כ ד י
שהתשובות ל א תשונינה בצורה ש ת ק ש ה ע ל המעיינים ,ולהגיה א ת התשובות )בלא לשנות א ת
צורתן( ע ״ פ ה ת ש ו ב ו ת ה מ ק ב י ל ו ת ו ה מ ו ב א ו ת ש ב ב ״ י ו ש א ר ה פ ו ס ק י ם ,א ך ב ל י ל ה ז ד ק ק לשינויי
ה נ ו ס ח ש ב כ ת ב י ה י ד ו ה פ ו ך מ מ נ ה ג מ ה ד י ר ה ר א ב י ״ ה ד ל ע י ל ! ה ם ח ש ש ו ש כ ל שינוי ע ל ו ל ל ג ר ו ם
ל נ פ ״ מ ל ה ל כ ה ,ו מ י יודע א ם א ו ת ו כת״י י צ ד ק א ו ל א ,שהרי ב ר ו ר ש ג ם ה ס ו פ ר י ם ת י ק נ ו מ ד ע ת ם
פ ע מ י ם ר ב ו ת ב מ ש ך ה ד ו ר ו ת ,ו ל א ת מ י ד כ י ו ו נ ו י פ ה .א ו ל ם כ א ן ה ב ן ש ו א ל :מ ד ו ע עדיף ל ה ג י ה ׳ע״פ
ה ת ש ו ב ו ת ה מ ק ב י ל ו ת ו ה מ ו ב א ו ת ב ב ״ י ו ש א ר ה פ ו ס ק י ם ׳ מ א ש ר ע ״ פ כ ת ב י היד? ג ם ב ה ג ה ו ת מ ה ס ו ג
ה ר א ש ו ן ׳ כ ל שינוי ב ד פ ו ס י כ ו ל ל ג ר ו ם ל ד י ו ק ש ס ו פ ו נ פ ״ מ ל ה ל כ ה ׳ ,ו ג ם ב ה ם ימי יודע א ם י צ ד ק
א ו לאי! א ל א מ א י ,ה מ ה ד י ר י ם ה ק פ י ד ו לציין א ת ה ש י נ ו י י ם ב ה ע ר ו ת ו ל א בגוף ה ת ש ו ב ה -ה כ א
נ מ י יציינו ה מ ה ד י ר י ם א ת ה ש י נ ו י י ם מ כ ת ה ״ י ב ה ע ר ו ת ו ל א בגוף ה ת ש ו ב ה ! כ ך ל מ ש ל ה מ ה ד י ר י ם
ע צ מ ם ת י ק נ ו א ת ה ת ש ו ב ו ת ה מ י ו ח ס ו ת ל ר מ ב ׳ ׳ ן עפ״י כ ת ב י ה י ד ו ב ת ו ס פ ת מ ר ו ב ה ,כ א ש ר ר א ו
ש ת ש ו ב ו ת ר ב ו ת כ מ ע ט מ ש ו ל ל ו ת ה ב נ ה כ פ י ש ה ן נ ד פ ס ו ,ו ה ם ע צ מ ם מ צ י י נ י ם ל מ פ ע ל ו ש ל רח׳׳ז
דז׳ימטרובסקי ב ה ו צ א ת תשובות ה ר ש ב ״ א בעריכה מחודשת ,מ פ ע ל שהוא ר ק בתחילתו .א ו ל ם
לענ״ד ב ר כ ה ר ב ה ת ה י ה ל ע ו ל ם ה ת ו ר ה א ם במהדורות ה ב א ו ת שבוודאי ת צ א נ ה לאור יובאו
חילופי ה נ ו ס ח א ו ת ה ח ש ו ב י ם ־ ל פ ח ו ת ג ם מ כ ת ב י היד ,ואולי א ף יזוהה ה נ ו ס ח ה מ ק ו ר י ש ל תשובות
ה נ מ צ א ו ת כ פ ו ל ו ת ומשולשות ב ח ל ק י השו״ת ה ש ו נ י ם ב נ ו ס ח י ם שונים .ו ל ס י ו ם -א י א פ ש ר ש ל א
לציין א ת ה ז ר י ז ו ת ה מ ר ו ב ה ב ה כ נ ת ס י ד ר ה ז ו ש ל ת ש ו ב ו ת ה ר ש ב ״ א :ת ו ך ש נ י ם ס פ ו ר ו ת ה ו ה ד ר ו
ו ת ו ק נ ו א ל פ י ה ת ש ו ב ו ת ה נ ד פ ס ו ת ועוד ה מ א ו ת מ כ ת ב י יד והוצגו לפנינו ב מ ל ו א הדרן ,ו נ ו ס ף
מ פ ת ח מ פ ו ר ט ב ס ו ף ה כ ר ך החמישי ,כ ל ז ה ביגיעה ר ב ה ש ל העורך ה ר א ש י ה ר ב א ה ר ן זלזניק
ו ה ר ב נ י ם שעמו .יישר כ ו ח ם ,ויבורכו ׳מכון ירושלים׳ ו ר א ש ו ה ר ב יוסף ב ו ק ס ב ו י ם ש ל י ט ״ א ע ל
ה ש ל מ ת ס י ד ר ה זי ש ל ת ש ו ב ו ת ה ר ש ב ״ א ו ע ל ש א ר פ ע ל י ה ם ה ר ב י ם ,ב ב ר י ו ת ג ו פ א ו נ ה ו ר א מ ע ל י א .
קישוטי תורה .פירושים ,חידושים והגיגים לפי סדר פרשיות השבוע.
מהדורה רביעית עם הוספות מרובות ,הערות לפירוש ׳אור החיים' ,מילי
דאגדתא ,׳אגרא דהספידא דלויי׳ ומילואים .מ א ת יעקב קאפל רייניץ .ערך
והתקין לדפוס נפתלי חיים רייניץ .ירושלים ,פלדהיים ,תשס״ה .תצב עמי.
)102-6426887
www.daat.ac.il
המעין .ניסן תשס־ו ומו .ג1
|
אתר דעת -מכללת הרצוג
ק ו ר א י ׳המעין׳)ולא ר ק ה ם ( ה מ כ י ר י ם א ת ה ר ב יק״ר מ מ א מ ר י ו ,מספריו ,מהערותיו ומתגובותיו,
ו א י ן צ ו ר ך ל ו מ ר -ה ר ב י ם ש ש מ ע ו א ת שיעוריו ב ע ל ־ פ ה ב כ ל מ ק ו מ ו ת גלגוליו ב מ ש ך כ ח מ י ש י ם
שנה ,יוכלו להעיד ש ב ס פ ר ׳קישוטי תורה׳ זה מ ת ג ל ה לנו ה מ ח ב ר כפי ש ה ו א באמת :לעיתים
פ ש ט ן ו ל ע י ת י ם ע מ ק ן ,ל ע י ת י ם נ ו ט ה ל ח ס י ד ו ת ו ל ס ו ד ו ל ע י ת י ם מ ע י ר ה ע ר ו ת מ ע ט ׳מדעיות' ,ו א ף
מ ג מ ט ר י ו ת ו ר א ש י ת י ב ו ת ל א מ ו ש ך ידו ,ה כ ל ת ו ך ב ק י א ו ת מ ו פ ל ג ת ב ש ״ ס ו ב פ ו ס ק י ם ,ב פ ר ש נ י ם
ו ב ס פ ר י ד ר ו ש .ב כ ל פ ר ש ה י מ צ א ה ק ו ר א כ מ ה פ י ס ק א ו ת ש ב ו ו ד א י י ג ר מ ו ל ו ל פ ת ו ח ס פ ר י ם ולעיין
מחדש
ב פ ס ו ק ובמפרשיו ,א ח ר ו ת ש י ת א י מ ו ל׳וורט׳ בשולחן שבת ,ו א ף כ א ל ו שיפתיעו אותו,
למשל :בעמי ר כ ו -ר כ ז מ ז כ י ר ה מ ח ב ר א ת ד ע ת ה ר מ ב ״ ם ב ט ע ם מצוות ה ק ו ר ב נ ו ת ו א ת הדחייה
ש ד ח ה ה ר מ ב ״ ן א ת ד ב ר י ו מ כ ל ו כ ל ,ו א ת ׳פשרתו׳ ש ל ה א ב ר ב נ א ל -ש ה ט ע ם ש ל ה ר מ ב ״ ם ,
ש ה ק ו ר ב נ ו ת ל א ב א ו א ל א ל ה ר ח י ק א ת ה א ד ם מ ע ב ו ד ה זרה ,ה י ה ראוי לדורות מסויימים ,ו כ ש ל א
ק י י ם ח ש ש ע״ז י ו ת ר ־ ח ז ר ט ע מ ם ה ע י ק ר י ש ל ה ק ר ב נ ו ת ל כ פ ר ת ע ו ו נ ו ת ו ל ק י ר ב ת א ל ו ק י ם ; ו ב א
מ ח ב ר נ ו ו מ ו צ א ל י י ש ו ב ז ה ס מ ך מ פ ו ר ש ב מ כ י ל ת א ד מ י ל ו א י ם ) פ ר ש ת ש מ י נ י א ו ת לא 1ע ל ה פ ס ו ק
׳ ו ע ר ב ה ל ה ׳ מ נ ח ת י ה ו ד ה ו י ר ו ש ל י ם כ י מ י ע ו ל ם ו כ ש נ י ם ק ד מ ו נ י ו ת ׳ א ו מ ר רבי :׳ כ י מ י ע ו ל ם -כ י מ י
נח ,וכשנים קדמוניות -כשנות הבל ,ש ל א היתה עבודה זרה בעולם׳ ברור א ם ־ כ ן שלדעת רבי
א ו מ ר ל נ ו ה נ ב י א מ ל א כ י ,ש כ א ש ר ב ט ל ב י מ י ב י ת ש נ י י צ ר א דע״ז -ח ז ר ה ע ב ו ד ת ה׳ ב ק ו ר ב נ ו ת
ל מ ט ר ת ה ה א מ י ת י ת ׳כימי ע ו ל ם ו כ ש נ י ם קדמוניות׳ ,להיות ל כ פ ר ה ו ל ק י ר ב ת א ל ו ק י ם ,כשאין כ ב ר
צ ו ר ך ב ה ל מ ל ח מ ה ב י י צ ר א דע״ז! ה ׳ מ י ל י ד א ג ת א ׳ ב ס ו ף ה ס פ ר נ ו ב ע י ם ב ר ו ב ם מ ד ר ש ו ת ק צ ר ו ת
ב ש מ ח ו ת מ ש פ ח ת י ו ת ,ד ב ר י ם ש ר א ו י י ם ל ש ע ת ם ו ר א ו י י ם ג ם ׳לדורות׳ ,ו ר א ו י י ם ל א ו מ ר ם א ח ד
מ ה ם ר א ו י לציון :ב ע מ י ר ע ט ה ע י ר ע ל ד ר ש ת ה ב ר מ צ ו ה שלו ,ו ה ו ס י ף :׳ כ מ ה ת ״ ח מ ו ב ה ק י ם ק ל ס ו
ה ה ע ר ה ,א ך ד ו מ נ י ש ל א ה ש י ב ו דברי…
ה ג ד ה של פ ס ח שניים מ י יודע .שני פירושים לרבותינו הראשונים ,אחד
מחכמי אשכנז והשני מחכמי ספרד ,יוצאים לאור לראשונה מכתב יד עם
הערות ומבואות ע״י הרב יעקב ש׳ שפיגל] .לוד[ ,אורות יהודת המגרב,
]תשס״ה[+25 .רכט עמי(08-9228444).
פרופ׳ י ע ק ב ש מ ו א ל שפיגל ,ש ה ו צ י א ל א ו ר כ ב ר כ מ ה ס פ ר י ם )ביניהם שני כ ר כ י ם נ פ ל א י ם
ב ס י ד ר ה ׳עמודים ב ת ו ל ד ו ת ה ס פ ר העברי׳ ,שיש ל ה א ר י ך ב ה ואכ״מ 4ה ה ד י ר כ מ ה ח י ב ו ר י ם ו כ ת ב
אין־סוף מ א מ ר י ם ־ עשה ש ו ב ע ב ו ד ה מ ו ש ל מ ת ב ה ה ד ר ת שני פירושים אנונימיים ש ל שני גדולים
מ ת ק ו פ ת הראשונים ,א ח ד מ ב י ת מ ד ר ש ם ש ל בעלי ה ת ו ס פ ו ת והשני כ נ ר א ה ח כ ם ספרדי ,ע ם
הערות והפניות וציונים מ ל א ה ט נ א ,
וכמיבו
מ
ב
ו
א
מ ק י ף ל א ץ ־ ס פ ו ר פירושי ה ה ג ד ו ת ה ק י י מ י ם
ה י ו ם ה צ ט ר פ ו ש נ י י ם שימי יודע׳ מ י היו ,ו א ש ר י מ י ש ה ב י א ל כ ך ש ש פ ת ו ת י ה ם ש ל ק ד מ ו נ י ם א ל ו
ש ו ב ד ו ב ב ו ת -ה מ ה ד י ר רי״ש ש פ י ג ל ,ו ה ר ב מ ש ה ע מ א ר ר א ש מ כ ו ן י ה ד ו ת ה מ ג ר ב ) ״ צ פ ו ן א פ ר י ק ה ( ,
ש ב מ ס ג ר ת מ כ ו נ ו י צ א ו ל א ו ר כ ב ר בין ה ש א ר ט ״ ו פירושי ר א ש ו נ י ם ע ל ההגדה!
כנגד א ר ב ע ה בנים .ספר זיכרון לעילוי נשמת תלמידינו היקרים .ישיבת
שעלבים ,תשס״ו .קא 113+עמודים(08-9276562).
א ח ת ה ה צ ל ח ו ת ה ג ד ו ל ו ת ש ל י ש י ב ת ש ע ל ב י ם ה י א ת ו כ נ י ת ב נ י חו״ל ,ה מ ב י א ה ל ל י מ ו ד ת ו ר ה ש ל
ש נ ה י ש נ ת י י ם ו א ף י ו ת ר מ ח ז ו ר י ם מ ח ז ו ר י ם ש ל ב נ י חו״ל .ה ת ל מ י ד י ם מ ת ק ש ר י ם ל ת ו ר ה ו ל א ר ץ ,
ר ב י ם מ ה ם עולים ,ו ה א ח ר י ם ש ו מ ר י ם ע ל ק ש ר י ם ח מ י ם ע ם הישיבה ,רבניה ,ו ח ב ר י ה ם ש ב י ש ר א ל
ה י ח ס הדדי :א ר ב ע ה ב ו ג ר י ם מ ב נ י ח ו ״ ל נ פ ט ר ו ב ש נ י ם ה א ח ר ו נ ו ת ב נ ס י ב ו ת שונות ,ו ר ב ו ת י ה ם
וחבריהם
ש ב י ש י ב ה ע ר כ ו ל ז י כ ר ם ס פ ר ובו מ א מ ר י ם תורניים ,חציו בלשון ה ק ו ד ש וחציו
ב א נ ג ל י ת ,כ ו ל ל ד ב ר י ם ש כ ת ב ו ב ו ג ר י ם א ל ו ז ״ ל ב ע צ מ ם ,ו ב ת ו ס פ ת ד ב ר י זיכרון ו ה נ צ ח ה .מ כ ו ב ד
מלגו ומלבר .תנצב״ה.
96
המעין .ניסן תשס״ו ומו.
גןwww.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
המשתתפים בגלמן זח:
שלמה במברגר ,צפניה ,49ירושלים 95301
ד׳׳ר נחום מ׳ ברונזניק ,דיםקין ,11/35ירושלים 96440
הרב ברוך בתר ,הגילגל ,80מעלה אדומים 98410
Antwerpen, Belgium,GJanzer
הרב דויד יצחקי ,רשב״ס ,31בני-ברק 51602
הרב כרמיאל כהן ,דרך מצפה נבו ,50מעלה אדומים 98411
הרב עמיחי כנרתי ,איתמר 44834
ד׳׳ר משה כ״ץ ,הרב ש׳׳ז דרוק ,57רמת שלמה ירושלים 97279
יעקב לוינגר ,חוני המעגל ,8תל אביב 62663
הרב מרדכי עמנואל ,מפעל הש״ם ,5ביתר עילית 99879
הרב ד׳׳ר דרור פיקםלר ,עץ שמש ,29גני תקוזז 55900
הרב יואל קםן ,מכון שלמה אומן ,ישיבת שעלביס 99784
הרב נתן קמנצקי ,םורוצקץ 9ב ,ירושלים 94423
USA10952 Sutton Road, Monscy, NY
,9
משה יהודה רחנווםר
אבן שמואל 28א ,רמות ב ירושלים 97234
www.daat.ac.il