חוברת ד

ספטמבר 20, 2012 · המעיין, כרך מ"ו, גיליון ד', 2006 · כרך כג, תשמ"ג

‫‪L I B R A R Y OF A G U D A S C H A B A D‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫נצר־כ‬

‫‪1‬‬

‫מ ו צ א ? אול ‪ S17‬יד**‬

‫בד ‪1‬‬
‫>זגרד*‪-1‬כ יע‪1‬דאל‬

‫כ*רכ‪**7‬‬

‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬
‫‪www.hebrewb ooks. org‬‬

‫בתוכן‪:‬‬

‫ע״יחייםתשס״ט‬

‫ו‬
‫סמכות רבנית בזמן הזה ‪ /‬הרב יוסף גבריאל בקהופר‬
‫ביאור בשיטת רבנו תם בזמני היום ושקיעת ההמה ‪ /‬רן בן־נון ‪10 .‬‬
‫מעורבותם האישית של נביאי ישראל בנבואתם ‪/‬‬
‫‪25‬‬
‫הרב אברהם נחשון‬
‫‪37‬‬
‫הכנסת כתב עברי לבית הכסא ‪ /‬הרב ברוך אפרתי‬
‫תגובות והערות‬
‫עוד בענין בעל ה״לשם״ ‪ /‬הרב נתן קמנצקי‬
‫ועוד על זהות מחבר ספר החינוך ‪ /‬יוסף אברמסון‬
‫תגובות קצרות ‪ /‬הרב ישראל מ׳ פלס‬
‫קצר ‪ -‬צר ‪ -‬צרר ‪ -‬צרה ‪ -‬מיצר ‪ /‬הרב יעקב קאפל רייניץ ‪. . .‬‬

‫‪47‬‬
‫‪52‬‬
‫‪53‬‬
‫‪54‬‬

‫על ספרים וסופריהם‬
‫מניעים ומגמות בחיבורו של ׳ספר הערוך׳ ‪ /‬גבריאל יצחק רוונה‬
‫"הנשר הגדול׳׳ ‪ -‬גלגולו של כינוי כבוד ‪ /‬ד״ר מיכאל רינלר ‪. .‬‬
‫׳משנה מפורשת מסכת ברכות׳ לרב סנדר צבי שמש ‪ /‬מרדכי מאיר‬
‫׳שערוריית אדישות׳ ‪ -‬או סערה מיותרת! ‪ /‬הרב יואל קטן ‪. .‬‬
‫נתקבלו במערכת ‪ /‬י״ק‬

‫‪55‬‬
‫‪68‬‬
‫‪74‬‬
‫‪82‬‬
‫‪91‬‬

‫רשימת המאמרים בכרך מו‬

‫‪95‬‬

‫נ ס ״ ד ירושלים תמוז תשס׳יו • ברד מו גליון ד • המחיר ‪ 20.-‬ש״ח‬
‫בחוץ לארץ‪ 25.- :‬דולר‬
‫מגוי שנתי‪ :‬בישראל‪ 70.- :‬ש ״ ח‬
‫‪www.daat.ac.il‬ת״ד ‪ ,16508‬ירושלים ‪91164‬‬
‫מוסד יצחק ברויאר‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫עורך אחראי)תשכ״ד‪-‬תשס״ב(‪ :‬ר׳ יונה עמנואל זצ״ל‬
‫המערכת‪:‬‬
‫ד״ר שמעון בולג‬
‫הרב שמעון שלמה גולדשמידט‬

‫פרופ׳ מרדכי ברויאר‬
‫הרב שמעון ויזר‬

‫העורך‪ :‬הרב יואל קטן‪ ,‬קרית הישיבה‪ ,‬שעלבים‪ ,‬ד״נ שמשון ‪99784‬‬
‫טלי‪ ;08-9276664 :‬פקס‪ ;08-9276639 :‬דואר אלקטרוני‪wso@shaalvim.co.il :‬‬
‫למנויים‪ :‬מוסד יצחק ברויאר‪ ,‬ת״ד ‪ ,16508‬ירושלים ‪91164‬‬
‫© כל הזכויות שמורות למוסד יצחק ברויאר‪ ,‬ירושלים‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הרב יוסף גבריאל בקהופר‬

‫ס מ כ ו ת רבנית בזמן הזה‬

‫לפני מאתיים ש נ ה ‪ ,‬ב ש נ ת ה ״ א ת ק ס ״ ו ) ‪ 1 8 0 6‬ל מ נ י י נ ם ‪ /‬כינס הקיסר נפוליון בפריז‬
‫מ א ה ושנים ע ש ר צירים יהודים מ מ ר ח ב י ממלכתו‪ ,‬והציג בפניהם ת ר י ס ר ש א ל ו ת על‬
‫‪1‬‬

‫התייחסות ה י ה ד ו ת למדינה מודרנית‪ .‬בין הצירים היו גם רבנים‪ ,‬ו ב ר א ש ם ה ג ר י ״ ד‬
‫זינצהיים ז צ ״ ל מ ח ב ר ספרי יד דוד‪ .‬בנוסף ע ל כ ך נ ש ל ח ו ש א ל ו ת הקיסר גם ל ה ג ׳ ׳ ר‬
‫‪2‬‬

‫י ש מ ע א ל ממודינא זצ״ל‪ ,‬ב ע ל ש ו ״ ת ז ר ע אמת‪ ,‬א ש ר ה ש י ב ע ל י ה ם ב כ ת ב ‪ .‬היות‬
‫שתשובות‬

‫ה א ס י פ ה יחד עם ה ת ש ו ב ו ת ש ל הגר״י ממודינא הן ה ר א ש ו נ ו ת לדון‬

‫ב ש א ל ת ס מ כ ו ת ה ר ב נ ו ת ב ת ק ו פ ה ש ל א ח ר האמנציפציה )הענקת זכויות ש ל אזרחות‬
‫ליהודי אירופה(‪ ,‬ש ו מ א עלינו לבחון ת ש ו ב ו ת אלה‪ ,‬ל ד ע ת אם יש בהן דברים ל א מ י ת ה‬
‫ש ל ת ו ר ה ש א פ ש ר להסיק מ ה ם מסקנות ל מ ע ש ה אודות ס מ כ ו ת ר ב נ י ת במדינות‬
‫‪3‬‬

‫החופשיות ש ל זמננו‪ ,‬או ש מ ע ו ר ב ת בהן פ ס ו ל ת ש ל ה כ נ ע ה וחנופה ל מ ל כ ו ת ‪.‬‬
‫ה ש א ל ו ת ה נ ו ג ע ו ת לענינינו הן ש א ל ו ת ז‪-‬ט‪.‬‬
‫ש א ל ה ז היתה‪ :‬״ מ י הוא ה מ כ ת י ר ב כ ת ר ה ר ב נ ו ת חכמיהם ומוריהם?״‬
‫ש א ל ה ח היתה‪ :‬״ א י ז ה מ ש פ ט מדיני נוהגים הרבנים ש ל ה ם ב ק ה ל ע ד ת ם ? ״‬
‫ש א ל ה ט היתה‪ :‬״מינוי ה ר ב נ י ם ו ה נ ה ג ו ת מדיניות ש ל ה ם ה נ ״ ל הוא מכח ציווי ה ד ת‬
‫או מ נ ה ג ב ע ל מ א ? ״‬
‫ע ל ש א ל ה ז ע נ ת ה האסיפה‪:‬‬
‫מאז ה מ ר ד ]הצרפתי[‪ ,‬ב כ ל מקום ש י ש מספיק יהודים להחזיק רב‪ ,‬רוב ר א ש י‬
‫ה מ ש פ ח ו ת ממנים א ת ה ר ב ‪ ,‬אחרי שיוקדמו חקירות ל ג ב י ה י ו ש ר והידיעות ש ל‬
‫המועמדים‪ .‬אכן אין אופן ה ב ח י ר ו ת שוד‪ .‬ל ג מ ר י — מ ש ת נ ה הוא לפי המקום‪,‬‬
‫ו ע ד היום כ ל ה ק ש ו ר ל ב ח י ר ת ר ב מ ו ט ל בספק‪.‬‬

‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬

‫אשר חלק מהם היוו בשנה שאחרי זה את ה״סנהדרין״ של נפוליון‪ ,‬שאישרה‪ ,‬בתקנות‬
‫קבועות‪ ,‬את רוב תשובות האסיפה‪.‬‬
‫עקב זקנותו המופלגת נבצר ממנו להשתתף אישית באסיפה‪.‬‬
‫תשובות האסיפה ניתנו בצרפתית‪ .‬הציטוטים כאן הם תרגום שלי מהתרגום לאנגלית שיצא‬
‫לאור לראשונה בשנת תקם״ז‪Transactions of the Parisian Sanhedrin or Acts of the :‬‬
‫‪Assembly of Israelitish (sic) Deputies of France and Italy. Collected by Diogene‬‬

‫‪ .Tama and translated by F.D. Kirwan, London 1807‬תשובות הגר״י דמודינא ניתנו‬
‫בלה״ק והודפסו ע״י הרב יהודה רוזנטאל ברבעון ״תלפיות״ שנת תש״ט מס׳ ‪ ,3-4‬עמ׳ ‪565‬‬
‫והלאה‪.‬‬
‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו ‪1‬מו‪ .‬דן‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪1‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ה ר ב ה ג ד ו ל והיותר ח ש ו ב בכל קהל וקהל בהסכמת טובי וחשובי העיר‪.‬‬
‫על ש א ל ה ח ע נ ת ה האסיפה‪:‬‬
‫אין הרבנים נוהגים שום מ ש פ ט מדיני בקהל היהודים‪ .‬אין למצוא את המושג‬
‫״ ר ב ״ בתורת מ ש ה ‪ ,‬ואף בימי ה ב י ת הראשון ל א מוזכר מושג כזה‪ .‬לראשונה‬
‫הוא מוזכר בסוף ימי ה ב י ת השני‪ .‬ב ע ת ה ה י א שלטו הםנהדריאות או בתי הדין‬
‫ביהודים‪ .‬בית דין עליון‪ ,‬ש נ ק ר א הסנהדרין הגדולה‪ ,‬ישב בירושלים‪ ,‬והיה‬
‫מורכב מ ש ב ע י ם ו א ח ד דיינים‪ .‬היו גם בתי דין נמוכים אשר הורכבו מ ש ל ו ש ה‬
‫דיינים‪ ,‬ל ש פ ו ט דיני ממונות ומשפטים מדיניים‪ ,‬ועוד ]סנהדרין[ של )כ״ב(‬
‫] כ ״ ג [ דיינים א ש ר י ש ב ה בעיר הבירה על מנת להחליט בעניינים פחות‬
‫חשובים ] מ א ל ה א ש ר נידונו בסנהדרין הגדולה[‪ ,‬אשר נקראה הסנהדרין‬
‫הקטנה‪ .‬רק ב מ ש נ ה ו ב ת ל מ ו ד נמצא ל ר א ש ו נ ה ה מ ו ש ג ״ ר ב ״ במובן ש ל מומחה‬
‫בדינים‪ ,‬ואדם זכה ל ת ו א ר זה הן הודות למוניטין שלו‪ ,‬והן הודות לדעת ה ק ה ל‬
‫ע ל אודות חכמתו‪ .‬כ א ש ר גלו י ש ר א ל לרחבי ת ב ל ‪ ,‬במקומות אשר הורשו‬
‫ל ה ת י י ש ב מספר מספיק ] ש ל יהודים[ הם הצטרפו כדי לייסד קהילות קטנות‪.‬‬
‫פעמים‪ ,‬בנסיבות אלה‪ ,‬ר ב עם עוד שני מומחים הרכיבו מין מועצה‪ ,‬ה נ ק ר א ת‬
‫בית דין‪ ,‬דהיינו בית משפט‪ .‬ה ר ב מ י ל א א ת התפקיד ש ל השופט‪ ,‬ושני האחרים‬
‫היו לעוזריו‪.‬‬
‫סמכויותיהן ואף עצם קיומן ש ל מועצות אלה‪ ,‬עד עצם היום הזה‪ ,‬תלויות‬
‫ברצון ה מ מ ש ל ו ת א ש ר ת ח ת ם גרים היהודים‪ ,‬ובמידת הזכויות א ש ר להן זכו‪.‬‬
‫מאז ה מ ר ד ]הצרפתי[ אין מ ו ע צ ו ת רבניות א ל ה מתקיימות בצרפת ובאיטליה‬
‫בכלל‪ .‬היהודים‪ ,‬ש ה ו ע ל ו ל ד ר ג ת אזרחים‪ ,‬מצייתים בכל דבר לחוקות המדינה‪.‬‬
‫היות וכן‪ ,‬תפקידי הרבנים‪ ,‬במקומות הימצאותם‪ ,‬מוגבלים ל ד ר ש ת מוסר בבתי‬
‫הכנסיות‪ ,‬וסידור קידושין וגיטין‪.‬‬
‫במקום א ש ר אין בו ר ב ר ש א י היהודי הכי מלומד בדת לסדר לסדר קידושין‬
‫ל ל א סיוע ש ל רב‪ .‬היות ש ז ה מלווה בבעיות‪ ,‬א ש ר בודאי מן הראוי למנוע‪,‬‬
‫י ש ל ה ח י ל ע ל כ ל א ד ם ה נ ק ר א ל ס ד ר קידושין א ת ה ה ג ב ל ו ת א ש ר בהן ה ר ש ו ת‬
‫ה מ ק ו מ י ת מ ג ב י ל ה א ת תיפקוד הרבנים בתחום זה‪.‬‬
‫ב א ש ר לסמכויות שיפוטיות‪ ,‬אין ל ה ם ]לרבנים סמכויות אלה[ כ ל ל וכלל מפני‬
‫שאין א צ ל ם מ ע ר כ ת שיפוטית דתית‪ ,‬וכמו כן אין ל ה ם ]זכות[ לכוף מ ש מ ע ת‬
‫ב א ש ר ל ת פ ק י ד י ה ם הדתיים‪.‬‬
‫ו ה ג ר ״ י ענה‪:‬‬
‫בימים חלפו ל מ ו היו כ ל ק ה ל ו ק ה ל מ ש ת ד ל י ם ל ה ש י ג מן ה ש ר ה ש ו ל ט עליהם‬
‫קיומים ל ה ר ש ו ת ם ל ה ת נ ה ג ביניהם ע ״ פ ת ו ה ״ ק ‪ ,‬ו ג ״ כ היה נותן להם ר ש ו ת מן‬

‫‪2‬‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו ומו‪ ,‬דן‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מדליה שנטבעה לכבוד כינוס‬
‫ה׳םנהדרץ׳ ע״י נפוליאון‬

‫ציור של אחת מישיבות ה׳םנהדרין׳‬

‫עמודי השער של הוכרת התפילות שנאמרו בפתיחת כינוס ה׳סנהדרין׳‬

‫המעין‪ .‬תמוז תשס״ו ונדו‪ .‬דן‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪3‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ה ש ר ל ה ט י ל חרם או קנם ממון וכיוצא‪ .‬א ב ל כ ע ת שכל אחד עושה מה ש ל ב ו‬
‫חפץ‪ ,‬ואין יכולת ביד הרבנים ל מ ח ו ת בידם‪ ,‬אין הרבנים יכולים ל ע ש ו ת ר ק‬
‫ל ה ש י ב כדין ו כ ה ל כ ה למי ש ב א ל ש א ו ל להם דיני איסור והיתר ולדרוש ל ע ם‬
‫בענייני הדין והמוסר ו א ה ב ת חברים בעבור ישמע העם וייטיבו דרכיהם‬
‫ומעלליהם ויהיה י ר א ת ה׳ ע ל פניהם‪ ,‬וזה יועיל למי שהוא ירא שמים ו ב א‬
‫ל ש מ ו ע דברי ת ו ר ה ל ש מ ו ר ולעשות‪.‬‬
‫ע ל ש א ל ה ט ענתה האסיפה‪:‬‬
‫אחרי ה מ ע נ ה ל ש א ל ה ה ק ו ד מ ת א ך ל מ ו ת ר ל ה ש י ב ע ל זאת‪ ,‬אלא רק ל ה ע י ר‬
‫שאפילו יצוייר ש ה י ה שמור לרבנים עד עצם היום הזה איזו םמכות שיפוטית־‬
‫מדינית — א ש ר אכן אינו כן — ל א היו לסמכות זאת או לצורת הבחירות‬
‫]לרבנות[ תוקף הלכתי‪ ,‬ומקורן אך ב מ נ ה ג גרידא‪.‬‬
‫ו ה ג ר ״ י ענה‪:‬‬
‫מינוי הרבנים ו ה נ ה ג ה ד ת י ת ונימוםית ל ת ו ע ל ת העם הנזכרת ב ש א ל ה ה נ ״ ל‬
‫הוא ע ״ פ תורתנו ה ק ד ו ש ה ‪ ,‬כ ד כ ת י ב בספר ש מ ו ת סי׳ י ״ ח בעצת יתרו ל מ ש ה ‪,‬‬
‫ע ת ה ש מ ע בקולי וכו׳ ו ה ז ה ר ת ה א ת ה ם א ת החוקים ואת התורות וכו׳ ו י ש מ ע‬
‫מ ש ה לקול חותנו וכו׳‪ ,‬והיא ג ״ כ מצות ע ש ה ב פ ר ש ת משפטים‪ ,‬וכמו כן בספר‬
‫דברים סי׳ י ״ ז שופטים ושוטרים תתן ל ך בכל שעריך וכו׳ ושפטו א ת ה ע ם‬
‫מ ש פ ט צ ד ק וכו׳ ע ד סוף ה פ ר ש ה ‪ ,‬וכן ב כ מ ה דוכתי אחריני‪ .‬א ב ל כ ע ת אין‬
‫בידינו להוציא זה מן ה כ ח א ל ה פ ו ע ל ב ש ל ם שבפנים‪ ,‬כמו ש כ ת ב ת י ב ת ש ו ב ה‬
‫הקודמת‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬נ פ ק ״ מ ג ד ו ל ה בין ת ש ו ב ו ת ה ״ ס נ ה ד ר י ן ״ ל ת ש ו ב ו ת ה ג ״ ר י ש מ ע א ל די מודינא‪.‬‬
‫ש ה ר י ב ע ת ש ב ת ש ו ב ה ל ש א ל ה ז׳ פקפקו הסנהדרין באופן ותוקף הבחירות‪ ,‬ל ד ע ת‬
‫ה ג ר ״ י י ש אופן ברור‪ ,‬ו מ מ י ל א אף תוקף‪ ,‬ל ב ח י ר ת הרב‪ .‬ובמקום מ ע נ ה הסנהדרין‬
‫ל ש א ל ה ח׳‪ ,‬א ש ר ג ד ש ו א ת המידה ל ש ל ו ל מן הרבנים כ ל סמכות‪ ,‬עד א ש ר כ מ ע ט‬
‫ש ל א חילקו בין ר ב ב י ש ר א ל לבין יהודי פ ש ו ט אך מלומד‪ ,‬מ ש ת מ ע מדברי ה ג ר ״ י‬
‫שעדיין היה ל ר ב נ י ם סמכות‪ ,‬אם ל א ״ ש כ ל א ח ד ע ו ש ה מה ש ל ב ו חפץ ואין יכולת ביד‬
‫ה ר ב נ י ם ל מ ח ו ת בידם״‪ .‬ו ב ה מ ש ך ל ה ב ד ל זה בין הסנהדרין להגר״י‪ ,‬דקדקו הםנהרין‬
‫עוד יותר ב ת ש ו ב ת ם ל ש א ל ה ט׳ ל ה ד ג י ש א ת חוסר הסמכות המוחלטת ש ל הרבנים‪,‬‬
‫ואילו ל ה ג ר ״ י יסוד מינוי וסמכות הרבנים נ מ ש ך בלי הפסק מתקופת יתרו עד היום‪,‬‬
‫א ל א ש א ״ א ״ ל ה ו צ י א זה מן ה כ ח א ל ה פ ו ע ל ב ש ל ם ש ב פ נ י ה ״ כ א ש ר מקדמת דנא‪,‬‬
‫ו א מ נ ם א פ ש ר ‪ ,‬ל כ א ו ר ה ‪ ,‬ל ס ב ו ר ש ה ס נ ה ד ר י ן עיוותו א ת הדין ביודעין‪ /‬ואין מ ה‬
‫ל ד ק ד ק ב ד ב ר י ה ם כלל‪ .‬א ל א ש כ א מ ו ר היו בין חבריו גם גדולי תורה‪ ,‬ולכן שומא עלינו‬
‫לבחון א ם א פ ש ר ל ה ס ב י ר א ת ע מ ד ת הסנהדרין באופן ש י ע ל ה בידינו מחלוקת ש ל‬
‫מ מ ש בינם לבין ד ע ת ה ג ר ״ י ה נ ״ ל ‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫|‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו ומו‪ .‬דן‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ו ה נ ר א ה בזה הוא‪ ,‬שהיו דברים מעולם‪ .‬ת ״ נ ש נ ה לפני פ ר ש ה זאת נפלה מחלוקת‬
‫בזה‪ ,‬גם ה י א בצרפת‪ .‬ב ש נ ת ה ״ א ק כ ״ ג ) ‪ 1 3 6 3‬למניינם( מינה ה מ ל ך ש א ר ל )קארל‪,‬‬
‫קארלום‪ ,‬צ׳ארלם( החמישי א ת ר׳ מ ת ת י ה ו טריויש‪ ,‬ת ל מ י ד ה ר ״ ן ורבנו פרץ הכהן‪,‬‬
‫ל ר ב ה ר א ש י ש ל פריז‪ .‬הוענק לר׳ מ ת ת י ה ו ת ו א ר הכבוד ״ מ ו ר נ ו ״ ‪ ,‬ומשפחתו היתד‪,‬‬
‫פטורה מ ל ע נ ו ד א ת אות הקלון ש ה י ה חייב כל יהודי ל ה ת ה ל ך בו‪ .‬כ א ש ר נפטר ר׳‬
‫מתתיהו ב ש נ ת ק מ ״ ז ) ‪ 1 3 8 7‬למניינם( מ י ל א בנו ר׳ יוחנן א ת מקומו ב ה ס כ מ ת ה מ ל ך‬
‫דאז‪ ,‬ש א ר ל השישי‪ .‬אולם זמן קצר אחרי כן טען תלמידו ש ל ר׳ מתתיהו‪ ,‬ר׳ י ש ע י ה‬
‫בר א ב א מרי‪ ,‬ש ל ו זכות ה ר ב נ ו ת — דהיינו הסמכות ה ב ל ע ד י ת למנות רבנים ולהחזיק‬
‫י ש י ב ה בצרפת‪ .‬ר ב ה ש ל וינה ר ב נ ו מ א י ר בר ברוך ) מ ה ר ״ ם הלוי( עמד לימין ר׳‬
‫ישעיה‪ ,‬וגזר ב א ז ה ר ת נידוי ש ת ה י ה מ מ ש ל ת ו ע ל כ ל מ ל כ ו ת צרפת‪ ,‬ורב א ש ר יקום‬
‫ל ת פ ו ש י ש י ב ה ב צ ר פ ת בלי ר ש ו ת ה ר ״ ר י ש ע י ה יהיו כ ל הגיטין והחליצות ש י ע ש ו‬
‫לפניו פסולים‪ ,‬וכליו כלי גוים‪ .‬ל ע ו מ ת ם ל צ ד ר׳ יוחנן עמדו ה ר י ב ״ ש ורבנו חסדאי‬
‫ק ר ש ק ש ‪ .‬ל ב ס ו ף ד ע כ ה ה מ ח ל ו ק ת ב ע ק ב ו ת ג י ר ו ש יהודי צרפת ב ק נ ״ ד ) ‪ 1 3 9 4‬למניינם(‪.‬‬
‫ב ש ו ״ ת ה ר י ב ״ ש ) ס י מ נ י ם רםט־רעב( מ ב ו א ר ענין ה מ ח ל ו ק ת באריכות‪ .‬ב ר א ש דבריו‬
‫ת מ ה ה ר י ב ״ ש ‪ :‬״ א י ך יצא ד ב ר כזה מלפני מ ה ר ״ ם הלוי‪ ,‬ליטול ש ר ר ה ולגזור ב א ר ץ‬
‫ל א לו? ואף כי ה ו א מופלג בחכמה‪ ,‬מ ו פ ל ג בזקנה‪ ,‬אין לו לגזור במלכות צרפת בלתי‬
‫ר ש ו ת ק ה ל ו ת ה מ ל כ ו ת ההיא‪ ,‬או ר ש ו ת החכמים והרבנים ש ב מ ל כ ו ת ההוא! ואף אם‬
‫ר א ה כי י ש איתו און ויכולת‪ ,‬אילות ו מ מ ש ל ת ‪ ,‬לגזור ע ל כ ל תפוצת הגולה‪ ,‬איך נתן‬
‫ה מ מ ש ל ה ל ה ר ״ ר י ש ע י ה ע ל מ ל כ ו ת צרפת‪ ,‬א ש ר גם הוא מחוץ ל מ ל כ ו ת ההוא מושבו״‪.‬‬
‫ת ח י ל ה ב י א ר ה ר י ב ״ ש ש ה ס מ י כ ה ה נ ה ו ג ה בצרפת אין יסודה ב ר ש ו ת שהיו נוטלים‬
‫חכמים בעידן ה ת ל מ ו ד מ ר י ש גלותא‪ ,‬כפי ש מ ב ו א ר ב ס נ ה ד ר י ן ) ה ‪ ,‬ב( ״ ר א ש י גלויות‬
‫ש ב ב ב ל הן עומדין במקום מלך; ויש ל ה ם ר ש ו ת לרדות א ת י ש ר א ל בכל מקום ולדין‬
‫עליהם בין רצו בין ל א רצו‪ ,‬כמו ש א מ ר ו ש ם ל א יסור ש ב ט מיהודה אלו ר א ש י גליות‬
‫ש ב ב ב ל שרודין א ת העם ב ש ב ט ‪ .‬ומי שאין לו ר ש ו ת מ ר י ש ג ל ו ת א ‪ ,‬ודן א ת הדין וטעה‪,‬‬
‫מ ש ל ם מביתו‪ ,‬א א ״ כ קיבלוהו עליהם ב ע ל י הדין‪ ,‬ר ״ ל ש ה ו א ל א כפה אותם לדון‬
‫לפניו‪ ,‬א ל א ש ה ם באו לפניו מ ע צ מ ם לדון להם‪ .‬ואז ה ו א פטור אם טעה‪ .‬ואם נ ט ל ר ש ו ת‬
‫מ ר י ש ג ל ו ת א יכול לכוף ב ע ל י דין לדון לפניו‪ ,‬ואף אם י ט ע ה בדינו יהיה פטור‪ ,‬שכיון‬
‫ש נ ט ל ר ש ו ת הרי הוא כאילו קיבלו ע ל י ה ם ב ע ל י הדין״; ש ה ר י מי ש נ ס מ ך לרבנות‬
‫ב ז ה ״ ז איננו נוטל ר ש ו ת מן ה מ ל ך ‪ ,‬א ל א ל ע ו ל ם ״ צ ר י ך ש י ק ב ל ו ב ע ל י דינין א ת הדיין‬
‫ושידין ל ה ם מרצונם‪ ,‬או ש י ק ב ל ו ה ו ע ל י ה ם ה ק ה ל ויתנו לו ר ש ו ת לדון בכפיה‪ ,‬דאז הוי‬
‫כמו אם ק ב ל ו ע ל י ה ם ה ב ע ל י דינין‪ .‬א ב ל שיקום ר ב אהד‪ ,‬ומובהק ] ר ״ ל מ ה ר ״ ם הלוי[‪,‬‬
‫ויתן לו ר ש ו ת לדון בכפיה‪ ,‬ו ש י ה י ה פטור אם טעה‪ ,‬זה ל א ש מ ע נ ו מעולם‪ ,‬והוא עצמו‬
‫‪4‬‬

‫אם דן בכפיה ו ט ע ה חייב ל ש ל ם ״ ‪ .‬והיות שאין ל ר ב מוסמך ש ל ימינו זכות כפיה‪ ,‬איך‬
‫יגזור מ ה ר ״ ם הלוי אומר כ א ש ר עשה?‬

‫‪4‬‬

‫הריב״ש שלל גם את הסברא שהסמיכה היא לפי שהתלמיד שלא הגיע להוראה אסור לו‬
‫להורות‪ ,‬ושע״י הסמיכה נותן לו רשות להורות‪ ,‬עייש״ה‪.‬‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו ומר‪ .‬דן‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪5‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫והוסיף ה ר י ב ״ ש לתמוה על מ ה ר ״ ם הלוי‪ ,‬ש מ ע ו ל ם ״ ח כ ם אהד לא היה אוסר וגוזר‬
‫גזרות על כל י ש ר א ל ‪ ,‬כי אם לבני עירו ולגבולותיה‪ ,‬כי האחרים אין להם ל ק ב ל‬
‫גזרותיו‪ .‬ו מ ה ר ״ ם הלוי שהוא דר באשכנז‪ ,‬אם יגזור במלכות צרפת יגזור ג ״ כ ב כ ל‬
‫י ש ר א ל ‪ ,‬כיון ש ה ו א גוזר חוץ לעירו ואף חוץ למדינתו ואף תוץ לגלילו‪ .‬ו כ ״ ש ש י ש‬
‫חכמים אחרים בצרפת‪ ,‬וביחוד מ ה ר ״ ר יוחנן נר״ו! ו ה ל א בימי חכמי המשנה‪ ,‬כ ש ה י ת ה‬
‫מחלוקת בין החכמים בדבר הוראה‪ ,‬כל אחד מהם היה מנהיג בני מקומו כפי ס ב ר ת ו‬
‫ואף ל ה ק ל ‪ ,‬כדאמרינן בפרק כל ה ב ש ר ) ח ו ל י ן קטז( במקומו ש ל ר׳ אליעזר היו כורתין‬
‫עצים ל ע ש ו ת פחמין ל ע ש ו ת ברזל‪ ,‬במקומו ש ל ר׳ יוסי היו אוכלין בשר עוף בחלב‪,‬‬
‫ואף א ח ר מכאן כ ש נ פ ס ק ה ה ל כ ה ד ל א כר׳ יוסי היו מניחין אותן על מנהגן‪ ,‬כדאמרינן‬
‫ה ת ם לוי א י ק ל ע לבי יוסף רישבא‪ ,‬אייתו לקמיה ר י ש א דטווסא בחלבא‪ ,‬ולא אכל ו ל א‬
‫א מ ר ל ה ו ו ל א מידי‪ .‬כי א ת א לקמיה דרבי‪ ,‬אמר ליה‪ :‬מ ״ ט ל א תשמתינהו? אמר ליה‪:‬‬
‫א ת ר י ה דר׳ יהודה בן בתירא הוה‪ ,‬ואמינא ד ל מ א ד ר ש להו כרבי יוסי הגלילי וכו׳‪.‬‬
‫וכל שכן‪ ,‬שאין ל ר ב אחד לגזור ולאסור במלכות אחרת חוץ לממשלתו דברים‬
‫המותרין מדין התלמוד‪ ,‬כמו מה ש ג ז ר מ ה ר ״ ם הלוי ש ל א יתפוש שום רב י ש י ב ה‬
‫‪5‬‬

‫בצרפת אם ל א ב ר ש ו ת מ ה ר ״ ר י ש ע י ה ״ ‪.‬‬
‫והסיק ה ר י ב ״ ש ‪ :‬״ ו מ כ ל מה ש נ א מ ר יצא לנו ש ה ג ז ר ה שגזר מ ה ר ״ ם הלוי היא ש ל א‬
‫כדין וכהלכה‪ ,‬כבודו במקומו מונח‪ ,‬ואין ל ח ו ש לה‪ ,‬א ל א שתלמידיו ותלמידי מ ה ר ״ ר‬
‫ישעיה‪ ,‬אותם ש ר ו ב חכמתם מהם‪ ,‬אין ל ה ם להורות‪ ,‬ולקבוע מדרש‪ ,‬ולתפוש ישיבה‪,‬‬
‫א א ״ כ נטלו ר ש ו ת ממנו‪ ,‬כמו ש ה ו א מן הדין‪ .‬ו א פ ש ר ש ע ל א ל ה ל ב ד נתכוין מ ה ר ״ ם‬
‫הלוי‪ ,‬שחזקה ע ל אדם גדול כמוהו ש ל א יצא מ ת ח ת ידו ד ב ר שאינו מתוקן• ואף אם‬
‫הוסיף וגזר בגזרת נידוי חרם ש מ ת א ‪ ,‬ס מ ך לו ע ל מ ״ ש בירושלמי דמו״ק ה ד א א מ ר ה‬
‫ה ע ו ש ה ד ב ר ש ל א כ ש ו ר ה צריך נידוי‪ .‬אך הפריז ע ל מידותיו לומר שגיטיו וחליצותיו‬
‫פםולין‪ ,‬ובזה חתרנו ל מ צ ו א לו פתח או ט ע ם נכון‪ ,‬כי חפצנו צדקו‪ ,‬ו ל א מצאנו״‪.‬‬
‫א ח ר כ ל זאת ה ב י א ה ר י ב ״ ש עוד ש ל ו ש ה טעמים לעמדתו לימין ר׳ יוחנן‪ ,‬ומה‬
‫ש נ ו ג ע לענינינו ה ו א ה ט ע ם הרביעי‪ :‬״ ש נ ת מ נ ה ]ר׳ יוחנן[ בהורמנא דמלכא‪ ,‬ודינא‬
‫ד מ ל כ ו ת א דינא‪ .‬ואפילו ש ט ר ו ת ה ע ו ל ו ת ב ע ר כ א ו ת ש ל גוים הן כשרים מטעם דינא‬
‫ד מ ל כ ו ת א ‪ ,‬כ ״ ש ש א ם מינה ה מ ל ך במלכותו דיין י ש ר א ל שידין בין א י ש לחברו‪ ,‬והוא‬
‫מ ו מ ח ה ובקי בדינין‪ ,‬שדיניו דין‪ ,‬ויכול לכוף ב ע ל י דיניו לדון לפניו‪ ,‬כדאמרינן ב ג מ ר א‬
‫)סנהדרין שם( פ ש י ט א מ ה כ א ל ה ת ם מהני‪ ,‬ד ה כ א ש ב ט והתם מחוקק‪ ,‬דתניא ל א יסור‬
‫ש ב ט מיהודה אלו ר א ש י גליות ש ב ב ב ל שרודין א ת י ש ר א ל בשבט‪ .‬ומחוקק מבין ר ג ל י ו‬
‫א ל ו בני בניו ש ל ה ל ל ש מ ל מ ד י ן ת ו ר ה ברבים‪ .‬ופירש רש״י ז״ל‪ ,‬שרודין‪ ,‬ש י ש ל ה ם‬
‫כ ח ו ר ש ו ת מ א ת מ ל כ י פרם‪ .‬ע ״ כ ‪ .‬ו א ע ״ פ ש נ ש י א י ארץ י ש ר א ל גדולים בתורה יותר‪,‬‬
‫ועוד ש ה ם םמוכין‪ ,‬ובני ב ב ל כייפי להו ב מ ל ת א דאםורא‪ ,‬ויש ל ה ם ל ל כ ת ב מ נ ה ג ם‬
‫כחומרי מקום ש י צ א משם‪ ,‬כדאמרינן בפרק מקום ש נ ה ג ו ) נ א ‪ ,‬א( א ב ל מ א ר ץ י ש ר א ל‬

‫‪5‬‬

‫‪6‬‬

‫שוב שלל הריב״ש סברא שרבני צרפת כולם נחשבים לתלמידי מהר״ם הלוי‪.‬‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו ומו‪ ,‬דן‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ל ב ב ל כיון דאנן כייפינן להו עבדינן כוותייהו‪ .‬א פ ״ ה בענין נטילת רשות‪ ,‬ד ד ב ר ש ל‬
‫ממון הוא‪ ,‬ר א ש ה ג ו ל ה ש ב ב ב ל עדיף מ נ ש י א ש ב א ר ץ ישראל‪ ,‬ש ה נ ש י א מ צ ד התורה‬
‫אין לו ל ת ת ר ש ו ת ר ק ב א ר ץ י ש ר א ל ובעיירות הסמוכות לה‪ ,‬ו ר א ש ה ג ו ל ה ש ב ב ב ל‬
‫יש לו ל ת ת ר ש ו ת ב ב ב ל ו ב א ר ץ י ש ר א ל ‪ ,‬וזהו מפני הכה ש י ש ל ר א ש גולה מ מ ל ך פרם‬
‫שהיה מולך ב כ ל ה א ר ץ ההיא‪ ,‬ולזה הוא ש ל י ט גם ע ל הנשיא‪ ,‬כדאמרינן בפרק ב ת ר א‬
‫ד ה ו ר י ו ת ) י א ‪ ,‬ב( ב ע א מיניה רבי מרבי חייא‪ ,‬כגון אני מ ה אני ב ש ע י ר י כלומר נ ש י א ו ת‬
‫דידי מי הוה נ ש י א ו ת מעליא‪ ,‬דאילו הוינא בזמן שבית ה מ ק ד ש קיים מייתינא שעיר‪,‬‬
‫או לא? א מ ר ליה הרי צ ר ת ך בבבל‪ ,‬כ ד ת נ י א ל א יסור ש ב ט מיהודה אלו ר א ש י גליות‬
‫ש ב ב ב ל ‪ .‬ופירש ר ש ״ י ז״ל‪ ,‬הרי ר א ש ג ו ל ה ש ב ב ב ל דהוי ע ל גבך‪ ,‬ובעינן שאין ע ל‬
‫גביו א ל א ה׳ אלהיו‪ .‬וכן הוא מ ל ך צרפת היום במלכותו‪ ,‬ו ש א ר המלכים במלכותם‪,‬‬
‫כמו מ ל ך פרם בימים ההם ב א ר צ ו ת ההם‪ .‬ו ה ר ש ב ״ א ז ״ ל כ ת ב ב ת ש ו ב ה דכל שלטון‬
‫הממונה ו מ ו ש ל במקומו דינו דין‪ ,‬והוא בעירו ב כ ל ל דינא ד מ ל כ ו ת א כ ל ש ע ש ה כחוקי‬
‫‪6‬‬

‫מקומו‪ ,‬ובודאי מחוקי המלוכה הוא למלכי האומות למנות שופטים ב א ר ץ ״ ‪.‬‬
‫ומסיים ה ר י ב ״ ש ש מ ״ ש ה ט ו ר ) ח ו ש ן מ ש פ ט סי׳ ג( ״ ש ע ת ה בזמן הזה שאין לנו ר י ש‬
‫ג ל ו ת א ו ל א נ ש י א אין נטילת ר ש ו ת מן ה מ ל ך מועיל‪ ,‬דדוקא הנהו דנפקי לן מקרא‬
‫ד ל א יסור ש ב ט א פ ש ר דהיינו דוקא למי שאינו מומחה‪ ,‬דהיינו דגמיר ולא סביר‪ ,‬דריש‬
‫ג ל ו ת א או ה נ ש י א יכולין ל ת ת לו ר ש ו ת כיון דגמיר‪ ,‬כ מ ״ ש שם‪ ,‬ו ל א המלך‪ ,‬כיון ד ל א‬
‫סביר‪ .‬א ב ל במומחה‪ ,‬דגמיר וסביר‪ ,‬שמן הדין‪ ,‬יכול לדון ביחידי ב ל א רשות‪ ,‬כדמםיק‬
‫ב ר י ש מ כ ל ת י ן ) ס נ ה ד ר י ן שם(‪ ,‬ר ש ו ת ה מ ל ך מועיל לו ל ה י פ ט ר מן הטעות‪ ,‬ו ל א ג ר ע‬
‫מ ר י ש ג ל ו ת א ד א ת י מחמתיה״‪.‬‬
‫והנה ל כ א ו ר ה ת ש ו ב ו ת ה ״ ם נ ה ד ר י ן ״ עולים בקנה א ח ד עם דברי ה ר י ב ״ ש ‪ ,‬דהיינו‬
‫שאין כ ל ס מ כ ו ת עצמית ל ר ב בזמן הזה‪ ,‬וכל פ ר ש ת גדולתו אך ורק מפני ו כ א ש ר‬
‫‪7‬‬

‫הרשוהו המלכות‪ .‬וכשיטת ה ר י ב ״ ש פסק ה ר מ ״ א ב ח ו ״ מ סי׳ ג סעיף ד ‪ .‬אכן‪ ,‬מאידך‬
‫גיסא‪ ,‬וכי ב ק ט ל י קניא ב א ג מ א קעסקינן? ה א קמן חד מתקיפי קדמאי‪ ,‬אדיר התורה‬
‫מ ה ר ״ ם הלוי‪ ,‬שהחזיק את עצמו ל ב ע ל סמכות עצמית )אפילו עד כדי יכולת לפסול‬
‫גיטין( ש ל א בגלילו‪ ,‬ובמה כוחו גדול?‬
‫ו ה נ ר א ה בזה ה ו א שנחלקו ה ר י ב ״ ש ו מ ה ר ״ ם הלוי בשני נושאים‪ .‬ה ר א ש ו ן הוא בדין‬
‫ד ע ת חכם ב ת ק נ ה שמקורו ב ב ״ ב )ט‪ ,‬א(‪ :‬״ ה נ ה ו בי תרי טבחי ד ע ב ד י עניינא בהדי‬
‫הדדי‪ ,‬ד כ ל מאן ד ע ב י ד ביומא דחבריה נקרעוה למשכיר‪ .,‬אזל חד מנייהו ע ב ד ביומא‬
‫דחבריה‪ ,‬קרעו למשכיה; אתו ל ק מ י ה ד ר ב א ‪ ,‬חייבינהו ר ב א לשלומי‪ .‬איתיביה ר ב יימר‬
‫בר ש ל מ י א לרבא‪ :‬ולהסיע ע ל קיצתם! ל א א ה ד ר ליה רבא‪ .‬אמר ר ב פפא‪ :‬שפיר ע ב ד‬
‫ד ל א א ה ד ר ליה מידי‪ ,‬הני מילי ה י כ א ד ל י כ א אדם חשוב‪ ,‬א ב ל היכא דאיכא אדם ח ש ו ב‬
‫ל א ו כ ל כמינייהו דמתנו״‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫אלא שמסתייג הריב״ש שאין לאדם ליטול רשות מן המלך‪ ,‬שלא ברצון הקהלות‪ ,‬וכש״כ מי‬
‫שאינו ראוי לדון‪.‬‬

‫‪7‬‬

‫עיי״ש בש״ר ם״ק טו‪ ,‬בגר״א ם״ק כו־כז‪ ,‬ובפ״ת ס״ק ח בשם החת״ס‪.‬‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו ומר‪ .‬דן‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪7‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ונחלקו המחבר ו ה ר מ ״ א ב ח ו ״ מ סוף סי׳ ר ל א אם דוקא בני אומניות צריכים א ת‬
‫ד ע ת החכם בתקנותיהם‪ ,‬או אף בני העיר‪ .‬ומקור ד ע ת המחבר שאין בני העיר ז ק ו ק י ם‬
‫ל ד ע ת החכם ה ל א הוא מ ר א דשמעתין‪ ,‬ה ר י ב ״ ש ‪ .‬אכן ה ש ״ ך שם ס ״ ק ד ו ה פ ״ ת ס ״ ק‬
‫‪8‬‬

‫ו החזיקו ב ש י ט ת ה ר מ ״ א ש א ף ת ק נ ת בני העיר אין ל ה תוקף בלי הסכמת החכם‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬מדברי ה ר י ב ״ ש ע ו ל ה שזהו דווקא בחכם הממונה ע ל עניני הציבור א ש ר‬
‫התנו הסרים ל מ ש מ ע ת ו בפירוש ל ק ב ל א ת דבריו‪ ,‬דאם ל א כן אין דבריו מ ח י י ב י ם‬
‫‪9‬‬

‫א ו ת ם ; אכן לשון ה ר מ ב ״ ם‬

‫‪1 0‬‬

‫ב ה ג ד ר ת החכם הוא‪ :‬״ ח כ ם חשוב לתקן מ ע ש ה ה מ ד י נ ה‬

‫ו ל ה צ ל י ח דרכי יושביה״‪ .‬ו כ ב ר כ ת ב ב ש ו ״ ת מ ה ר י ט ״ ץ )החדשות סימן קסח( ע ״ פ‬
‫ש י ט ת הרמב״ם‪ :‬״ ה ר י למדנו ש כ ש י ש חכם חשוב לתקן דרכי המדינה דוגמת נ ד ו ן‬
‫ה ש ו א ל אין מועילים תיקונים ש י ע ש ו ב ע ל י אומניות‪ .‬אם כן דון מינה דהיכא דהוא ת י ק ן‬
‫ת ק נ ה להצליח דרכי יושביה ל ש ם שמים ולהציל ע ש ו ק מיד עושקו בודאי ש מ ע ש י ך‬
‫קיימים ותקנתו קיימת ואפילו ש ל א מדעתם‪ ,‬ש ה ר י התוכחת שמוכיחם במילי ד ש מ י א‬
‫ל א פ ר ו ש י מאיםורא בודאי ש י ש שאינם חפצים בו וקצים בתוכחתו‪ ,‬ו ע כ ״ ז מ ו כ י ח ם‬
‫ומייסרם ודבריו נ ש מ ע י ם ע ל כרחן‪ ,‬ה כ א נמי ת ק נ ה זו אפרושי איסורא הוא‪ ,‬שאין ל ך‬
‫איסור ]גדול[ מגזל וחמס מ ש ו ד עניים מ א נ ק ת אביונים ואלמנות‪ ,‬ואם העשירים א י נ ם‬
‫שמים ע ל ל ב ע ב י ר ה היא בידם‪ ,‬ו ת ב ו א ע ל החכם ב ר כ ה שתיקן להם תקנה ז ו ״ ) ע י י ״ ש‬
‫ש ד ח ה דברי ה ר י ב ״ ש דידן(‪.‬‬
‫ו נ ר א ה ש מ ח ל ו ק ת זאת נעוצה בחקירה אם גדר סמכות החכם הוא גדר ש ל ש ר ר ה‬
‫מכח תורתו‪ ,‬או ג ד ר ה ק נ א ה ש ה ס כ י מ ו הסרים ל מ ש מ ע ת ה ר ב להקנות לו זכויות‬
‫‪11‬‬

‫מ ם ו י י מ ו ת ‪ .‬ובכן‪ ,‬אם ס מ כ ו ת החכם ה ו א אכן גדר ש ל שררה‪ ,‬אזי סמכות זאת נ ו ג ע ת‬
‫גם לבני העיר גם בענינים ש ל א התנו במפורש להקנות לחכם זכות ל א מ ר א ת ד ע ת ו ‪.‬‬
‫ברם אם סמכות החכם הוא ג ד ר ש ל הקנאה‪ ,‬אין ל א ל החכם ל ה ת ע ר ב בעניני ה ע י ר‬
‫א ש ר ל ג ב ם ל א התנו אתו‪ .‬ו ע ״ כ ם ״ ל ל מ ה ר ״ ם הלוי כמהריט״ץ‪ ,‬ש ב ת ו ר חכם מ מ ו נ ה‬
‫י ש ל א ל ידו ל ה ת ע ר ב בענין גדול זה ש ל ה ר ב נ ו ת ה ר א ש י ת שבפריז‪.‬‬
‫א ל א שעדיין ק ש ה א ש ר ה ש י ג עליו ה ר י ב ״ ש ‪ ,‬היאך מ ל א ו לבו למיגזר מ מ ד י נ ה‬
‫למדינה?‬
‫ו נ ר א ה ש מ ק ר א מ ל א ד י ב ר ה ה ג מ ר א בזה‪ .‬ד ה נ ה מ כ ב ר ראינו ש כ ת ב ה ר י ב ״ ש ש ר א ש‬
‫ה ג ו ל ה ש ב ב ב ל היה לו ל ת ת ר ש ו ת ב ב ב ל ו ב א ר ץ י ש ר א ל מפני הכח ש ה י ה ל ר א ש‬
‫ה ג ו ל ה מ מ ל ך פרס‪ ,‬ש ה י ה מולך בכל ה א ר ץ ההיא‪ ,‬ומשום זה היה ר א ש ה ג ו ל ה ש ל י‬

‫ט‬

‫גם ע ל הנשיא‪ .‬והסיק ה ר י ב ״ ש שכן היה דין מ ל ך צרפת בימיו במלכותו ו ש א ר ה מ ל כ י ם‬

‫‪8‬‬

‫ע״פ הרא״ש בב״ב שם ושו״ת הרשב״א סי׳ אלף רו‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫ע״ע בחידושי הרשב״א ל ב ״ ב שם‪ ,‬ובשו״ת התשב״ץ חוט המשולש טור א סי׳ טו אות כ‪.‬‬

‫‪10‬‬

‫הל׳ מכירה פי״ד הל׳ י‪-‬יא‪ ,‬עיי״ש בכם״מ ובשו״ת אבקת רוכל סי׳ קפו‪-‬קפח‪ ,‬ובאבן האזל‬
‫שם הי״ד‪.‬‬

‫‪11‬‬

‫ומעין חקירת שו״ת דבר אברהם ח״א סי׳ א סוף ענף ב• וע״ע בספרנו בגדי שש על מם׳ ב ״‬
‫סי׳ יט והע׳ כה‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו ומו‪ ,‬דו‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫כ‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫במלכותם כמו מ ל ך פ ר ס בימים ה ה ם ב א ר צ ו ת ההם‪ ,‬ש כ ל מ ל ך י ש ל ו כ ח ל ה ע נ י ק‬
‫סמכות לרבנים שבמדינתו‪ ,‬א ך ל א מ ע ב ר לגבולותיו‪.‬‬
‫אכן בספר אורים ותומים סי׳ ג ם ״ ק ו‪ ,‬א ש ר ת ק ף א ת ה ר י ב ״ ש קשות‪ ,‬ה ק ש ה עליו‬
‫בזה‪ :‬״ ל א ה ב נ ת י מאיזה ט ע ם יהיה כ ח ביד ר י ש ג ל ו ת א ב ב ב ל ליתן ר ש ו ת לא״י משום‬
‫דהיה ל ה ם כ ח מ ל ך פרם — וכי מ ל ך פ ר ם מ ש ל בזמן רבי ודור ש ל אחריו בא״י? ה ל ו א‬
‫ל א היה ל ו כ ל ל ציווי ו מ מ ש ל ה בא״י‪ ,‬והיתד‪ .‬א״י ת ח ת מ מ ש ל ת קיסרי רומא‪ ,‬ת ח ת‬
‫אנטונינום בימי ר ב י ״ וכו׳‪ ,‬ע י י ״ ש שהוסיף ת מ י ה ה ע ״ ג תמיהה‪ ,‬עד ש ה ס י ק ש ה ס מ כ ו ת‬
‫היתירה ש ל ר י ש ג ל ו ת א ה י ת ה ע ק ב ייחוסו לזכרים דבית דוד ל ע ו מ ת ייחום ה נ ש י א‬
‫‪12‬‬

‫בא״י ל נ ק ב ו ת ד ב י ת דוד כ מ ב ו א ר ב ס נ ה ד ר י ן ‪.‬‬
‫א ל א ש ב ר ו ר ש ל א כן ל מ ד ר ש ״ י א ת הםוגיא‪ ,‬א ל א שהבין ש ע י ק ר ה ה ו א מטעמי‬
‫שררה‪ .‬ש ה ר י כ ת ב ש ה כ ח ו ה ר ש ו ת מ א ת מלכי פרס‪ ,‬ל ע ו מ ת ה ש ר ר ה ה מ ו ע ט ת ש ל‬
‫הנשיאים‪ ,‬הם עמדו ל ר י ש ג ל ו ת א ל ה ע נ י ק ל ו סמכות יתירה‪ .‬וברור ש ד ע ת ו ש ל מ ר ו ת‬
‫היותן ש ת י מדינות ח ל ו ק ו ת ) ו ד ל א כ ר י ב ״ ש ( ‪ ,‬ולמרות ש מ ל כ ו ת רומי היתד‪ .‬החזקה יותר‬
‫כ מ ״ ש בספר אורים והומים ש ם ב ה מ ש ך דבריו‪ ,‬כ ל ממונה נ ע ר ך ל ע ו מ ת ממונה חברו‬
‫ע ״ פ מידת ה ר ש ו ת א ש ר קיבל לידיו‪ ,‬ו ה ע ר כ ה ז א ת נכונה אף מ ע ב ר ל ג ב ו ל ו ת הארצות‪.‬‬
‫ו ע ״ כ ס ב ר מ ה ר ״ ם הלוי שכוחו יפה ג ם מ ע ב ר ל ג ב ו ל ארצו‪ ,‬בצרפת‪.‬‬
‫ו א ם אמנם אין ל א ל ידינו ל ש ע ר מי קיבל לידו יותר סמכות‪ ,‬ה ר ב בווינה או ה ר ב‬
‫בפריז‪ ,‬הרי ב ס פ ר אורים ותומים ה נ ״ ל כ ת ב ש ל ו ל א ייחוסו היתר ש ל ר י ש ג ל ו ת א היה‬
‫מ ס ת ב ר איפכא‪ ,‬ש מ ן הראוי היה שרבי‪ ,‬ש ק י ב ל ס מ כ ו ת מ מ ל כ ו ת רומי החזקה ו ה מ ו ש ל ת‬
‫בכיפה‪ ,‬היה צ ר י ך להיות ב ע ל כ ח ל ת ת ר ש ו ת ב מ ל כ ו ת פ ר ס ה ח ל ו ש ה ‪ ,‬עיי״ש‪ .‬ושוב‬
‫אכן ה ״ ה בנידון ד י ד ן ש ה ר י בעידן הוויכוח ע ל ר ב נ ו ת פריז היתה וינה בירת‬
‫׳‬

‫ה ״ א י מ פ ר י ה ה ר ו מ א י ת ה ק ד ו ש ה ״ ‪ ,‬א ש ר היתה ה מ מ ש ל ה ה ב כ י ר ה והחזקה באירופה‬
‫בתקופה ההיא‪ .‬ויתכן ש מ ש ו ם ש ה מ מ ש ל ה א ש ר ממנה קיבל א ת סמכותו היתה חזקה‬
‫יותר‪ ,‬ש ו ב ה י ה ל ו ל מ ה ר ״ ם הלוי כ ח לכוף א ת בני המדינות ה ט פ ל ו ת לדעתו‪.‬‬
‫ו מ ע ת ה ברור ש ל מ ה ר ״ ם הלוי ודעימיה ר ש א י ר ב )״חכם המדינה״( ש ה ת מ נ ה‬
‫לתפקידו לכוף א ת עדתו בסמכותו העצמית‪ ,‬גם א ם ל א התנו הם ל ק ב ל ד ע ת ו בתחום‬
‫זה‪ .‬ו ר ב א ש ר ק י ב ל סמכות מ מ מ ש ל ה חזקה י ש לו לכוף א ת ד ע ת ו גם ב ג ל י ל ו ת אחרות‪,‬‬
‫כ ל ש ה ן ט פ ל ו ת למדינתו‪ .‬ובוודאי ש כ ן היה הדין ל ג ב י ר ב ש ה ת מ נ ה ב מ ל כ ו ת נפוליון‪,‬‬
‫א ש ר מ ל ך בכיפה ברחבי אירופה‪ ,‬א ם ל א ש ה מ ל כ ו ת מ נ ע ה מן הרבנים א ש ר בתחומה‬
‫ל ה ו צ י א א ת כ ח ה ת ו ר ה ש ל ה ם מ ן ה כ ח א ל הפועל‪ ,‬כ א ש ר רמז ה ג ״ ר י ש מ ע א ל ממודינא‬
‫בתשובותיו ה נ ״ ל ‪.‬‬

‫‪12‬‬

‫שם בתוד״ה דהכא מן הירושלמי‪ .‬ועי׳ בחי׳ הגרי״ז על התורה פרשת ויחי‪.‬‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו ומר‪ .‬דן‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫|‬

‫‪9‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫רן בךנון‬

‫ביאור בשיטת רבינו ת ם בזמני היום ושקיעת החמה‬
‫המאמר מוקדש לעילוי‬
‫נשמתו של אחי יואב ז״ל‬
‫זזהןדמה‬

‫ע ל זמנו ש ל בין ה ש מ ש ו ת ‪ ,‬נחלקו חכמים כ ב ר במשנה‪ ,‬ו ל א חדלו מלדון ו ל ח ל ו ק‬
‫ב ד ב ר עד ימינו אלו‪ .‬הדיון ש ל הראשונים ב מ ש מ ע ו ת הזמן של בין ה ש מ ש ו ת נ ו ב ע‬
‫בעיקרו מ ה ם ת י ר ה בין שתי סוגיות בגמרא‪ ,‬ה א ח ת במסכת ש ב ת והשניה בפסחים;‬
‫ב ש ת י סוגיות אלו מופיע מ ש ך זמן שונה ל ק ט ע היום ש ת ח י ל ת ו ב ש ק י ע ת ה ש מ ש וסיומו‬
‫ב צ א ת הכוכבים‪.‬‬
‫ש י ט ת רבינו ת ם ב נ ו ש א זמני ה ש ק י ע ה ובין ה ש מ ש ו ת ‪ ,‬כפי שהיא מבוארת ב א ר י כ ו ת‬
‫ע ל ידי האחרונים‪ ,‬מעוררת קשיים גדולים‪ ,‬א ש ר פורטו בספרים ומאמרים רבים‪.‬‬
‫ב מ א מ ר זה ברצוני לנסות ל ה צ י ג ביאור שונה ל ד ב ר י רבנו תם‪ ,‬כפי ש מ ש ת ק ף ל ע נ ״ ד‬
‫מדבריו ב׳ספר הישר׳‪ ,‬וכן מדברי רוב הראשונים שדנו בשיטתו‪ .‬אתמקד ב ה ב נ ת ם‬
‫ה מ י ל ו ל י ת ש ל המינוחים השונים המובאים בסוגיות העוסקות בענין זה‪ ,‬ב מ ג מ ה ל ה ב י ן‬
‫כיצד תיארו ח ז ״ ל א ת מ ה ל ך גרמי השמים‪ ,‬ולאור זה להציע ה ב נ ה שונה מ ה מ ק ו ב ל‬
‫בספרי רוב האחרונים בדברי רבינו תם‪ .‬אם ה ב נ ה זו נכונה‪ ,‬תוסרנה מאליהן ר ו כ‬
‫הקושיות ש ה ע ר י מ ו האחרונים ע ל שיטתו‪ .‬אין בכוונתי להיכנס למשמעויות ה ה ל כ ת י ו ת‬
‫ה נ ו ב ע ו ת מ ה ה ס ב ר י ם השונים‪ ,‬ומיותר לומר שאין במאמר זה שום כוונה ל ה ו ר א ה‬
‫ה ל כ ת י ת כ ל ש ה י ‪ ,‬א ל א רק מ ט ר ה לימודית ׳ ל ה ג ד י ל תורה ולהאדיר׳‪.‬‬

‫הםוגיד! כ מ ס כ ת ש כ ת‬
‫ה ג מ ר א ב מ ס כ ת ש ב ת ) ל ד ‪ ,‬ב( ע ו ס ק ת ב ה ב נ ת ה מ ו ש ג ״ ב י ן ה ש מ ש ו ת ״ ‪ ,‬ו ב מ ס ג ר ת‬

‫ז ו‬

‫מ ב י א ה ברייתא‪:‬‬
‫ת ״ ר ‪ ,‬בין ה ש מ ש ו ת ספק מן היום ומן ה ל י ל ה ספק כולו מן היום וספק כולו מן‬
‫ה ל י ל ה מטילין א ת ו ל ח ו מ ר שני ימים‪ ,‬ואיזהו בין ה ש מ ש ו ת מ ש ת ש ק ע ה ח מ ה‬
‫כ ל זמן שפני מזרח מאדימים‪ ,‬הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון בין ה ש מ ש ו ת‬
‫הכסיף העליון ו ה ש ו ה לתחתון זהו ל י ל ה דברי רבי יהודה ר׳ נחמיה אומר ו ג ו ‪. . /‬‬
‫ו ה ג מ ׳ מוסיפה‪ :‬׳ ש י ע ו ר ב י ה ״ ש בכמה‪ ,‬אמר ר ב ה אמר ר ב יהודה אמר ש מ ו א ל‬
‫ש ל ו ש ה ח ל ק י מיל׳ וכו׳‪ .‬ו ב ה מ ש ך ה ם ו ג י א ) ד ף לה‪ ,‬ב( מוזכרת ש ו ב דעתו ש ל ש מ ו א ל ‪,‬‬
‫‪10‬‬

‫|‬

‫המעין‪ .‬תמוז תשס׳׳ו ומו‪ .‬דו‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫א ש ר יוצרת זהות בין סוף בין ה ש מ ש ו ת ובין צ א ת הכוכבים‪ :‬׳ א ״ ר יהודה אמר שמואל‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫כ ו כ ב אחד יום‪ ,‬שנים בין ה ש מ ש ו ת ‪ ,‬ש ל ו ש ה ל י ל ה ״ ‪.‬‬
‫ה ר א ש ו נ י ם הסיקו מהםוגיא‪ ,‬כפי ש ג ם נפסק ב ש ו ״ ע סי׳ ר ס א ס ע ׳ א‪ ,‬שזמן זה ש ל‬
‫בין ה ש מ ש ו ת הוא הזמן ש ת ח י ל ת ו מ ש ת ש ק ע ה ח מ ה וסופו ב צ א ת הכוכבים‪ ,‬ואורכו הוא‬
‫‪1‬‬

‫שלושת רבעי מיל ‪.‬‬

‫הסוגיה ב מ ס כ ת פסחים‬
‫ה ג מ ר א בפסחים דנה ב ס ו ג י א ש ל ״איזו היא ד ר ך ר ח ו ק ה ״ לענין ה ק ר ב ת קרבן פסח‪.‬‬
‫ב מ ס ג ר ת ה ד י ו ן ) ד ף צד‪ ,‬א( מ ב י א ה ה ג מ ׳ ברייתא‪:‬‬
‫רבי יהודה אומר עוביו ש ל רקיע א ח ד מ ע ש ר ה ביום‪ ,‬ת ד ע כ מ ה מ ה ל ך אדם‬
‫בינוני ביום ע ש ר פרסאות‪ ,‬ו מ ע ל ו ת ה ש ח ר עד הנץ החמה א ר ב ע ת מילין‪,‬‬
‫מ ש ק י ע ת ה ח מ ה ו ע ד צ א ת הכוכבים א ר ב ע ת מילין‪ ,‬נ מ צ א ת עוביו ש ל רקיע‬
‫אחד מ ע ש ר ה ביום‪.‬‬
‫‪2‬‬

‫ר ב י יהודה ס ו ב ר שעובי ה ר ק י ע הוא ‪ 4‬מ י ל י ן ‪ ,‬ולצורך ה ג ד ר ת הזמן הזה מ ש ת מ ש‬
‫גם רבי יהודה במונהים ״ ש ק י ע ת ה ח מ ה ״ ו ״ צ א ת הכוכבים״‪.‬‬
‫ע ל פניה קיימת כאן סתירה ברורה בין ש ת י הסוגיות‪ .‬כ ל א ח ת מהסוגיות מ ג ד י ר ה‬
‫מ ש ך ש ו נ ה לחלוטין לזמן המפריד בין ש ת י נקודות זמן זהות — ב מ ס כ ת ש ב ת זמן זה‬
‫הוא ש ל ו ש ת ר ב ע י מיל )כ־‪ 13.5‬דקות(‪ ,‬ו ב מ ס כ ת פסחים זמן זה הוא א ר ב ע ה מילין‬
‫)כ־‪ 72‬דקות(!‬
‫רבינו ת ם )ספר ה י ש ר חלק החידושים מהד׳ ש ל ז י נ ג ר סימן רכא( מ ב ד י ל בין שתי‬
‫שקיעות‪ ,‬ו ב כ ך מ י י ש ב את הסתירה‪ .‬וזה לשונו שם‪:‬‬
‫ר ב ה א מ ר ר ב יהודה א מ ר ש מ ו א ל כרוך ותני‪ ,‬אי זה ה ו א בין ה ש מ ש ו ת‬
‫מ ש ת ש ק ע ה ח מ ה כ ל זמן שפני מזרח מאדימין‪ ,‬הכסיף התחתון ו ל א הכסיף‬
‫העליון בין ה ש מ ש ו ת ‪ ,‬והכסיף העליון ו ה ש ו ה לתחתון לילה‪ .‬ו ל א ת י מ א מ ש ע ה‬
‫ש ר ו צ ה ח מ ה ליכנם ב ר ק י ע דמאז הוא מתחיל ליאדם‪ ,‬א ל א מ ש ת ש ק ע החמה‬
‫ש כ ב ר נ כ נ ס ה ברקיע ו ע ב ר ה בעוביו ש ל רקיע והוא עדיין כ נ ג ד החלון‪ ,‬ומשום‬
‫שעדיין ל א ע ב ר א ת חלונו ו ל א פסק חלונו ל ל כ ת אחרי הכיפה הוא מטיל‬
‫זהורורין ומאדים מושבו‪.‬‬
‫ו ע ל כ ר ח י ך אני צריך ל פ ר ש מ ש ת ש ק ע ה ח מ ה כמו ש פ י ר ש ת י ש כ ב ר נכנסה‬
‫ברקיע‪ ,‬דאי ת י מ א מ ש ע ה ש מ ת ח י ל ליכנם — זה אינו יכול להיות‪ ,‬ד ה א אמרינן‬

‫‪1‬‬

‫‪2‬‬

‫משכייהזמן אשר מקובל לייחס אותם למהלך מיל נעים בין ‪ 18‬דקות ל־‪ 24‬דקות‪ .‬במאמר זה‬
‫נחשב את הזמן של מהלך מיל ע״פ הדעה המקובלת שהיא ‪ 18‬דקות‪ ,‬לכן ‪ %‬מיל הם ‪13.5‬‬
‫דקות‪.‬‬
‫אם מיל אחד הוא ‪ 18‬דקות‪ 4 ,‬מילין הם זמן השווה ל־‪ 72‬דקות‪.‬‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו ומו‪ ,‬דן‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪11‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בפרק מי שהיה ט מ א בפסחים דעוביו ש ל רקיע אחד מ ש ש ה ש ל יום״‪ .‬ו א ם‬
‫א ת ה מ פ ר ש מ ש ת ש ק ע ה ח מ ה כמו ש ק י ע ת החמה‪ ,‬ואם כן הוי בין ה ש מ ש ו ת‬
‫ח מ ש ת מילין‪ ,‬ואם כן ק ש י א ד ר כ ה אדרבה‪ ,‬ד ר כ ה אמר לקמן ד ל א הוי ב י ן‬
‫ה ש מ ש ו ת א ל א ת י ל ת א ריבעי מיל‪.‬‬
‫א ל א ע ל כרחיך מ ש ק י ע ת ה ח מ ה יום גמור הוא‪ .‬ומשום הכי גרסינן ב י ה‬
‫מ ש ק י ע ת החמה‪ ,‬מ ש ע ה שיתחיל ליכנם ברקיע לשקוע‪ .‬ו מ ש ת ש ק ע מ ש מ ע‬
‫ש נ כ נ ס כבר‪ ,‬ועדיין ל א ה ג י ע לאחורי כיפה מכל וכל‪.‬‬
‫‪3‬‬

‫ש י ט ת ר ב ע ו ת ם ב א ה ל ת ר ץ םתירה־לכאורה בדעתו ש ל רבי יהודה‪ ,‬ולכן י ש‬
‫להבין ת ח י ל ה א ת שיטתו ש ל ר׳ יהודה‪ .‬י ש גם להבין נכונה את המונחים ב ה ם‬
‫מ ש ת מ ש י ם ח ז ״ ל ‪ ,‬ו ב ע ק ב ו ת י ה ם הראשונים‪ ,‬לתיאור ה ת נ ה ג ו ת גרמי השמים ה ש ו נ י • ‪/‬‬

‫שקיעה ‪ -‬בין ה ש מ ש ו ת ) ש ב ת (‬
‫כפי שראינו‪ ,‬ב מ ס כ ת ש ב ת מוזכרת ה ש ק י ע ה כ ח ל ק מהתיאור של בין ה ש מ ש ו ת‬
‫במונח ׳ מ ש ת ש ק ע החמה׳‪ .‬ה ג מ ר א מ ב ר ר ת א ת ה מ ש מ ע ו ת המדוייקת ש ל חילופי ה צ ב ע‬
‫‪5‬‬

‫בשמים‪ ,‬וכל הצופה א ל השמים מיד ל א ח ר ה ש ק י ע ה ה נ ר א י ת יכול להבחין ב ח י ל ו פ י‬
‫ה צ ב ע י ם ש ה ב ר י י ת א מתארת‪ .‬ל א ו ר זאת סביר להניח שכוונת הברייתא לזמן ש ל‬
‫ה ש ק י ע ה הנראית? אך אי א פ ש ר ל ה ת ע ל ם מכך ש ה ב ר י י ת א אינה נעזרת בתיאור ב י ן‬
‫ה ש מ ש ו ת בפרט ה ב ו ל ט ביותר לעין — ה ש ק י ע ה הנראית עצמה! כמו כן ל א ברור ה א ס‬
‫כוונת ה ב ר י י ת א היא ש ׳ מ ש ת ש ק ע ה ח מ ה ׳ הוא הזמן של ה ת ח ל ת בין ה ש מ ש ו ת ‪ ,‬אך‬
‫ש ׳ מ ש ת ש ק ע ה ח מ ה ׳ היא מ ש ך הזמן ש ל כ ל בין השמשות‪.‬‬

‫שקיעה ‪ -‬ע ו ב י ה ר ק י ע ) פ ס ח י ם (‬
‫ה ג מ ר א בפסחים ה ב י א ה א ת ה ב ר י י ת א ה מ ב א ר ת את חלקו ש ל הרקיע מתוך ש ע ו ת‬
‫היום‪ ,‬בעזרת בחינת מ ש ך הזמן בו ה ש מ ש נ מ צ א ת בעולם‪ .‬חכמים יצאו מתוך ה נ ח ה‬
‫‪3‬‬

‫כמו גם רוב שיטות הראשונים‪ ,‬חוץ משיטת ר׳ אליעזר ממיץ הרא״ם )ספר היראים סוף ס י ׳‬
‫רעד ]קב[‪ ,‬עי׳ שם ב׳יראים השלם׳ בהערות ׳תועפות ראם׳ אות רכג( שע״פ שיטתו כל ע ו י‬
‫כ‬

‫הרקיע וכן גם כל משך בין השמשות נגמרים לפני השקיעה הנראית‪ .‬שיטת זו בוודאווו‬
‫חולקת על ר״ת‪.‬‬
‫‪4‬‬

‫חז״ל הסבירו את תנועת השמש והכוכבים באופן שונה מהמקובל בעידן המודרני‪ .‬לעניוון‬
‫דעתי יש להבנתם ה״מילולית״ וה״טכנית״ של המושגים השונים בדברי חז״ל ח ל ק‬
‫משמעותי בהבנת שיטת ר״ת‪ ,‬כפי שיבואר בהמשך• ועי׳ בשתי תשובות של האדמו״ו‪-‬‬
‫מחב״ד זצ״ל בחוברת אמונה ומדע תשל״ז עמ׳ ‪.103-104‬‬

‫‪5‬‬

‫במונח ״השקיעה הנראית״ הכוונה לשימוש המקובל היום לשקיעה — ירידת גלגל ה ש מ ^‬
‫אל מתחת לאופק‪ .‬כמובן שגם לאחר השקיעה הנראית לא משתרר באופן מיידי חושך‬
‫הארץ‪ ,‬אלא עדיין קיימת רמה הולכת ויורדת‬

‫‪12‬‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו ו‪1‬זו‪ ,‬דו‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ש‬

‫ל אור בשמים במשר זמן רב‪.‬‬

‫ע‬

‫ל‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שקיימת חפיפה בין הזמן בו מ ה ל כ ת ה ש מ ש בעולם לזמן ה מ ו ג ד ר כ ׳ י ו ם ‪ /‬רבי יהודה‬
‫מ ב א ר כי אדם מ ה ל ך בכל ש ע ו ת היום ‪ 10‬פ ר ס א ו ת )כל פ ר ס ה היא בת א ר ב ע ה מילין‪,‬‬
‫כלומר ‪ 40‬מילין בם״ה(‪ ,‬מתוכן א ר ב ע מילין הם הזמן א ש ר בו חוצה ה ש מ ש את הרקיע‬
‫בבוקר‪ ,‬ועוד א ר ב ע מילין בחציית ה ר ק י ע א ח ה ״ צ ‪.‬‬

‫ן רקיע[]‬

‫אי!‬

‫}__‬

‫[] יקיע[‬

‫העולם־ שעות היום‬

‫{‬

‫צריך ל ב ר ר מהי כוונת ח ז ״ ל בביטוי ׳עובי הרקיע׳‪ ,‬הרי ע ל פי ידיעותינו כיום‬
‫‪6‬‬

‫הרקיע הוא ב ע ל מימדים אין ס ו פ י י ם !‬

‫מהלך• זזשמש כ א ר ץ והרקיע‬
‫ב ה מ ש ך ה ס ו ג י א בפסחים מ ב י א ה ה ג מ ר א מ ח ל ו ק ת נוספת בין ר ב י לחכמים‪:‬‬
‫‪…‬חכמי י ש ר א ל אומרים ביום ח מ ה מ ה ל כ ת ל מ ט ה מן ה ר ק י ע ו ב ל י ל ה ל מ ע ל ה‬
‫מן הרקיע‪ ,‬וחכמי אומות העולם אומרים ביום ח מ ה מ ה ל כ ת ל מ ט ה מן הרקיע‬
‫ו ב ל י ל ה ל מ ט ה מן ה ק ר ק ע ‪ ,‬אמר רבי ונראים ד ב ר י ה ם מדברינו‪…‬‬
‫‪7‬‬

‫ב מ ד ר ש מ ו ב א ת מחלוקת דומה‪:‬‬
‫ויתן אותם אלוקים ב ר ק י ע השמים‪ ,‬כיצד ג ל ג ל חמה ו ל ב נ ה שוקעים ברקיע‪,‬‬
‫ר ב י יהודה בר א ל ע א י ורבנן‪ ,‬רבנן אומרין מאחורי הכיפה ולמטה‪ ,‬רבי יהודה‬
‫בר א ל ע א י אומר מאחורי הכיפה ולמעלה‪ …‬ו א מ ר ר ב י שמעון בן יוחאי אין אנו‬
‫יודעים אם פורחין הן באויר ואם שפין ברקיע ואם מהלכין הן כדרכן‪ ,‬ה ד ב ר‬
‫ק ש ה מאוד‪ ,‬ואי א פ ש ר לבריות ל ע מ ו ד עליו‪.‬‬
‫ע ל פי זה ס ב ר ר ב י יהודה ש ה ש מ ש חוזרת ב ל י ל ה מ ע ל הרקיע‪ ,‬מ מ ע ר ב למזרח‪,‬‬
‫‪8‬‬

‫ו ב מ ש ך היום מ ה ל כ ת ה ש מ ש בין ה ר ק י ע ובין ה א ר ץ ‪ .‬יתכן ש ה ו א ת י א ר א ת ה א ר ץ‬
‫כשטוחה‬

‫ו מ ו ג ב ל ת באורכה ורוחבה‪ ,‬כ א ש ר ס ב י ב ה סובבים הכוכבים והמזלות‬

‫ב מ ס ל ו ל י ם ) ג ל ג ל י ם ( עגולים‪ .‬ה מ ר ח ב בו סובבים ה ג ל ג ל י ם ס ב י ב ה א ר ץ נ ק ר א ״ ר ק י ע ״ ‪.‬‬
‫בשונה מ ה א ר ץ ה ש ט ו ח ה ו ג ל ג ל י הכוכבים העגולים‪ ,‬ס ו ב ב ת ה ש מ ש ב מ ס ל ו ל ייחודי‬
‫מ ש ל ה ‪ ,‬בחלקו ת ח ת ה ר ק י ע — ב מ ה ל ך ש ע ו ת היום‪ ,‬ובחלקו מ ע ל ה ר ק י ע — ב מ ה ל ך‬

‫‪6‬‬

‫ראה רמב״ם הלכות יסודי התורה פרק ד‪.‬‬

‫‪7‬‬

‫בראשית רבה פרשה ו סעיף ח‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫דעתם של שאר חכמי ישראל לא ברורה‪ :‬בסוגיה בפסחים נוטה דעת חכמים לדעתו של רבי‬
‫יהודה‪ ,‬ולעומת זאת במדרש נוטה דעת רבנן לדעתו של רבי החולק על רבי יהודה‪ .‬אנו‬
‫עוסקים רק בהבנת דעתו של רבי יהודה‪] .‬ועי׳ בספר ׳קו התאריר הישראלי׳ מאת רמ״מ כשר‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו ]מו‪ .‬דן‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪13‬‬

‫הרצוגל ה א ר ץ ואין אנו רואים א ת ה ש מ ש ‪,‬‬
‫מכללתי כ ה ע‬
‫דעת ‪-‬ר ת ח ש‬
‫אתר ש ו ר‬
‫ש ע ו ת הלילה‪ .‬ה ע ו ב ד ה ש ב ל י ל ה‬
‫מוכיחה ש ה ג ב ו ל ה ע ל י ו ן ) ה ח י צ ו נ י ( ש ל ה ר ק י ע הוא אטום לחלוטין‪ .‬ל ע ו מ ת ו ה ג ב ו ל‬
‫הפנימי)התחתון( ש ל הרקיע הוא ג ב ו ל שקוף‪ ,‬וכך מ ת א פ ש ר לנו לראות את ה כ ו כ ב י ם‬
‫ב ש ע ו ת החשיכה; הכוכבים קיימים במקומם ב ג ל ג ל י ה ם גם בשעות היום‪ ,‬אולם ה א ו ח‬
‫החזק והמםנוור ש ל ה ש מ ש ל א מ א פ ש ר ל נ ו לראותם‪ .‬ולסיכום — הרקיע ה ו א מ ר ח ב‬
‫ע ג ו ל א ש ר תוחם א ת העולם‪ ,‬גבולו הפונה ל א ר ץ שקוף וגבולו החיצוני אטום‪.‬‬

‫ציור הארץ‪ ,‬הרקיע‪ ,‬הגלגלים ומסלול השמש‪ ,‬כפי שהיה מצייר רבי יהודה‬
‫ב מ ש ך היום ע ו ב ר ת ה ש מ ש א ת ה מ ר ח ב א ש ר בין הארץ והרקיע ממזרח ל מ ע ר ב ‪.9‬‬
‫כ א ש ר מסיימת ה ש מ ש א ת מ ה ל כ ה מ ע ל ה א ר ץ ה י א ממשיכה לנוע מ ע ר ב ה ‪ ,‬ונכנסת א ל‬
‫ת ח ו ם ה ר ק י ע בו נמצאים הכוכבים‪ .‬כ א ש ר ה ש מ ש מסיימת לחצות א ת הרקיע מ ע ר ב ה ‪,‬‬
‫וחוצה א ת ג ב ו ל ו החיצוני ש ל ה ר ק י ע — ה י א יוצאת מן העולם‪ ,‬מ ב צ ע ת שינוי ח ד‬

‫בשער השני)בעיקר מעמ׳ כא עד לד( שהאריך שם בעניו המחלוקת בין חכמי ישראל לחכמי‬
‫אומות העולם על פי שיטות הראשונים והגירםאות השונות‪ ,‬ובענין צורת כדור הארץ‪ ,‬ועוד‪[.‬‬
‫‪9‬‬

‫‪14‬‬

‫במסלול פנימי ישר או מעוגל; אין לכד כל משמעות‪.‬‬

‫|‬

‫המעין‪ .‬תמוז תשס״ו ומו‪ ,‬ד‪1‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ב מ ה ל כ ה ופונה כלפי מ ע ל ה ‪ ,‬מ ע ל הרקיע‪ .‬בזמן זה‪ ,‬ל א ח ר הפנייה ש ל ה אל מ ע ל לרקיע‪,‬‬
‫מחוץ לעולם‪ ,‬מתחיל ל ה ת ג ב ר ה ח ו ש ך ע ל הארץ‪ .‬ה ש מ ש מ מ ש י כ ה לנוע מ ע ל הרקיע‬
‫מ מ ע ר ב למזרח ע ל מנת להיות מוכנה ש ו ב בצד מזרח לזריחה ש ל הבוקר ה ח ד ש‬
‫למחרת‪ .‬ש ע ו ת היוםץהאור ע ל ה א ר ץ כ ו ל ל ו ת א ת ה ש ע ו ת בהן ה ש מ ש נ מ צ א ת מ ע ל‬
‫הארץ‪ ,‬ובנוסף גם א ת הזמן בו ה י א חוצה א ת הרקיע‪ .‬כ א ש ר ה ש מ ש כ ב ר אינה נ מ צ א ת‬
‫מ ע ל ה א ר ץ א ל א בתוך תחום הרקיע‪ ,‬ה י א נ מ צ א ת ב מ ר ח ב א ש ר פתוח לחלוטין א ל‬
‫ה א ד ם העומד ע ל ה א ר ץ ‪ ,‬לכן נ ר א ה עדיין האור ע ל הארץ‪ ,‬ו א פ ש ר ל ר א ו ת את ה ש מ ש‬
‫‪1 0‬‬

‫למרות ש ה י א כ ב ר בתוך ה ר ק י ע ‪.‬‬
‫‪1 1‬‬

‫ראשונים רבים‪ ,‬ה ל כ ו בעקבותיו ש ל רבינו תם‪ .‬גם ה ר מ ב ״ ן בספר תורת ה א ד ם ‪,‬‬
‫ב מ ס ג ר ת הדיון ב ת ו ס פ ת העינוי ב ע ר ב יום כיפור‪ ,‬מ ב י א א ת פירושו ש ל ר״ת‪:‬‬
‫וראיתי לרבינו ת ם בספר ה י ש ר ש ל ו פירוש נכון בסוגיא ההיא בפרק במה‬
‫מדליקין‪,‬‬

‫ש ה ו א ז ״ ל פ י ר ש ד מ ש ת ש ק ע החמה ד א י ת מ ר ה כ א ש ה ו א בין‬

‫ה ש מ ש ו ת היינו מסוף ש ק י ע ת החמה‪ ,‬כ ל ו מ ר מ ש ע ה ש נ ש ק ע ה ברקיע והיא‬
‫עדיין כ נ ג ד חלונה‪ ,‬לפי ש ל א ע ב ר ה הלונה ועדיין אינה מ ה ל כ ת אחורי כיפה‬
‫פני ה ר ק י ע מאדימין כ נ ג ד מקומה ש ל חמה‪ ,‬וזהו כ ל זמן שפני חמה מאדימין‬
‫איתמר ב ג מ ר א ‪ ,‬א ב ל ת ח י ל ת ש ק י ע ת ה ח מ ה ש ה י א ה ש ע ה ש ה ת ח י ל ה ליכנם‬
‫ברקיע ו נ ס ת ל ק ה זריחתה מן ה א ר ץ קודם לזמן הזה הוא‪…‬‬

‫‪10‬‬

‫כניסת החמה לרקיע אינה שקיעה כלפי מטה‪ ,‬אלא המשך מסלול השמש בדיוק כמו שהיה‬
‫במשך כל היום‪ .‬לכן למרות היותה של השמש בתוך הרקיע‪ ,‬ועזיבתה את הארץ‪ ,‬אין מניעה‬
‫לכך שנמשיר לראותה או להנות מאורה‪.‬‬

‫‪11‬‬

‫מהדורת הרב שעוול‪ ,‬מוסד הרב קוק‪ ,‬כרך ב עמוד רנא‪.‬‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו ומו‪ ,‬דו‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫|‬

‫‪15‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מ‪0‬ו‪ »1‬ש‪!3‬יעת החמה‬

‫הביטוי ״םון‪ 6‬ש ק י ע ת ה ח מ ה ״ מתייחם ל מ ש ך ש ל זמן‪ ,‬ו ל א‬
‫ל נ ק ו ד ת זמן‪ ,‬והכוונה היא ל מ ש ך הזמן ש ה ו א בין ה ש מ ש ו ת ‪.‬‬
‫״ מ ש ע ה ״ — ל א ח ר הזמן שבו ע ב ר ה ה ש מ ש א ת רוב עובי ה ר ק י ע ‪.‬‬

‫כלומר משעה‬

‫ח ז ״ ל ו ה ר א ש ו נ י ם מ ש ת מ ש י ם בביטוי ׳׳שקיעה׳׳ ע ל מ נ ת ל ת א ר‬

‫שנשבעה כרקיע‬

‫א ת ה מ ע ב ר ש ל ה ש מ ש ב ת ו ך הרקיע‪ ,‬ב ה ש א ל ה מ ש ק י ע ה ב ת ו ך‬
‫מים‪ ,‬כ נ י ס ה אל תוך חומר שקוף׳‪ ,‬זאת בניגוד ל ש י מ ו ש ה י ו ם‬
‫בביטוי ׳ ש ק י ע ה ׳ כירידה ל מ ט ה ‪ ,‬שקיעה א ל מ ת ח ת ל א ו פ ק ‪.‬‬

‫כנגד״‪,‬‬

‫כ ל ו מ ר עדיין ל א עברה את חלונה‪.‬‬

‫והיא עדיי‪_1‬כנגד‬

‫״עדיין‬

‫חלונה‪/‬‬

‫״חלונדד — הכוונה ל פ ת ח ב ג ב ו ל החיצוני האטום ש ל ה ר ק י ע ‪,‬‬
‫ש א מ ו ר ל א פ ש ר ל ש מ ש ל ע ב ו ר דרכו אל מ ע ב ר ל ר ק י ע ‪ .‬מ י ד‬
‫ל א ח ר ה מ ע ב ר ד ר ך החלון ה ש מ ש מ ש נ ה כיוון ו מ ת ח י ל ה ל נ ו ע‬
‫מ ל מ ט ה ל מ ע ל ה כ א ש ר היא מקיפה א ת הרקיע מבחוץ׳ ע ל מ נ ת‬
‫ל ה ג י ע ל ק ר א ת ה ב ו ק ר ל מ ח ר ת אל החלון המזרחי ולזרוח ש ו ב ‪.‬‬
‫ר ק יציאת ה ש מ ש אל מחוץ לעולם ושינוי כיוונה הוא סוף ה י ו ם‬
‫ותחילת הלילה‪.‬‬

‫לפי שלא עברה הלוכד‪.‬‬

‫זמן זה הוא הזמן ש ל בין השמשות‪ .‬למרות ש פ ר ק זמן ז ה‬
‫מתחיל ב ש ק י ע ה ה נ ר א י ת ל א מ ש ת מ ש בכך ה ר מ ב ״ ן ל ה ס ב ר ו ‪,‬‬

‫ועדיין אינה מהלכת‬
‫אחורי כיפה פני הרקיע כ נ ר א ה מ ש ו ם ש ל ה ב נ ת ו ה ש ק י ע ה ה נ ר א י ת אינה זמן מ ו ח ל ט‬
‫מאדימין כנגד מקומר׳ א ל א זמן יחסי‪ ,‬התלוי בקוצר ראותם ש ל בני האדם; מ ב ח י נ ה‬
‫״ א מ י ת י ת ״ אין ב א ר ץ י ש ר ה שקיעה נראית‪ .‬באופן ת י א ו ר ט י‬

‫של חמה‬

‫א ם ה א ד ם ה י ה ה ו ל ך ע ד סוף העולם הוא היה ר ו א ה א ת ה ש מ ש‬
‫נ ע ל מ ת א ל תוך חלונה כלפי מעלה‪ ,‬ו ל א ״ ש ו ק ע ת ״ כ ל פ י מ ט ה ‪.‬‬
‫אכל תחילת שי!יעת‬

‫״ ת ה י ל ת ש ק י ע ת ה ח מ ה ״ הוא הזמן א ש ר מתחיל א ת ה ס פ י ר ה‬

‫החמה שהיא השעה‬

‫ש ל ‪ 4‬מ י ל י ן ) ז מ ן זה ת ו א ם כמעט במדויק א ת ״ פ ל ג ה מ נ ח ה ״ ‪,‬‬
‫ו ע ל כ ך נרחיב ב פ ס ק ה הבאה(‪.‬‬

‫שהתחילה ליבנפ‬

‫״ ה ת ח י ל ה ל י מ ס ברקיע״ — כלומר ש ה ש מ ש חוצה א ת ה ג ב ו ל‬

‫ביי‪.‬יע‬

‫הפנימי־השקוף ש ל הרקיע‪ ,‬והיא עכשיו נכנסת ל ת ח ו ם‬

‫כ‬

‫ו‬

‫נמצאים הכוכבים‪ .‬ה ח ל ב ש ע ה הזו ו ל מ ש ך ‪ 4‬מילין ח ו צ ה‬
‫ה ש מ ש א ת ה ר ק י ע ‪ ,‬ו ב מ ש ך ‪ 3%‬מילין מ ת ו ך הזמן הזה ה י א ע ד י י ן‬
‫נ ר א י ת ‪ /‬מ א י ר ה בארץ‪ ,‬כ ל ו מ ר מבחינתנו זה עדיין זמן ש ל י ו‬

‫‪/ 0‬‬

‫ורק לאחריו מתחיל ב י ה ״ ש ל־‪ #‬מיל נוספים א ש ר מ ש ל י מ י ם‬
‫א ת ע ו ב י ה ר ק י ע ל־‪ 4‬מילין‪.‬‬
‫ונסתלקה זריחתה מן‬

‫״ ז ר י ה ת ה ״ הכוונה ש ה ש מ ש כבר אינה נ מ צ א ת מ ע ל ה א ר ץ ^‬
‫א ל א נ מ צ א ת בתוך הרקיע‪ .‬גם כאן מ ש ת מ ש י ם החכמים ב מ י נ ו ת‬
‫‪2‬‬

‫״ ז ר י ח ה ״ באופן ש ו נ ה מ א ש ר בשימוש ה מ ק ו ב ל בו ה י ו ם ! ‪.‬‬

‫‪12‬‬

‫‪16‬‬

‫הרמ״א כותב באו״ח סי׳ נח ש״שיעור הנץ החמה הוא כמו שיעור שעה אחת קודם ש י ע ל‬

‫|‬

‫המעין‪ .‬תמוז תשס״ו ונזו‪ ,‬דו‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ה‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ה ס כ ר ה מ ו ש ג י ם על פי ש י ט ת ר״ת‬
‫א‪.‬‬

‫״ ש ק י ע ת ה ח מ ה ׳ ׳ — ה ת ח ל ת ה ש ק י ע ה ‪ ,‬זמן א ש ר ל א ד ם ה ע ו מ ד ע ל ה א ר ץ ו מ ס ת כ ל‬
‫ע ל ה ש מ ש ל א נ ר א ה בו שינוי חד ב מ ה ל ך ה ש מ ש ‪ ,‬א ל א ר ק היחלשות מ ת מ ש כ ת‬
‫‪1 3‬‬

‫ש ל אור ה ש מ ש ; אולם בזמן זה ה ה ל ל מ ע ש ה ת ה ל י ך ה ש ק י ע ה ‪ ,‬ו ה ש מ ש כ ב ר ל א‬
‫נמצאת מ ע ל ה א ר ץ א ל א ב ת ו ך הרקיע‪.‬‬
‫ב‪.‬‬

‫״ ה ש ק י ע ה ה נ ר א י ת ״ — לזמן זה אין מ ש מ ע ו ת ה ל כ ת י ת מוחלטת‪ ,‬משום שאין‬
‫ל ש ק י ע ה ה נ ר א י ת מ ש מ ע ו ת ״ א ו ב י י ק ט י ב י ת ״ מבהינת סוף היום בעולם‪ ,‬א ל א רק‬
‫מ ש מ ע ו ת ״ ס ו ב י י ק ט י ב י ת ״ ל כ ל א ד ם ואדם ע ״ פ מיקומו ה ר ג ע י ע ל ה א ר ץ באותו‬
‫הזמן‪ .‬זה הזמן ש ב ו מתחיל הספק ש ל בין ה ש מ ש ו ת ‪.‬‬

‫ג‪.‬‬

‫״ ל י ל ה ״ — מבחינה ה ל כ ת י ת ה ל י ל ה מתחיל ר ק ל א ח ר ש ה ש מ ש ע ב ר ה א ת כל‬
‫הרקיע‪ ,‬יצאה א ל מחוץ ל ע ו ל ם ו ש י נ ת ה א ת כיוון תנועתה‪ .‬ע ״ פ ח ז ״ ל ג מ ר מ ע ב ר‬
‫השמש‬

‫בחלון‪ ,‬כלומר י צ י א ת ה ש ל ה ש מ ש אל מהוץ לרקיע‪ ,‬הוא הזמן‬

‫ה ״ א ו ב י י ק ט י ב י ״ ש ל סוף היום ו ה ת ח ל ת הלילה‪ .‬מכיוון שאין אדם א ש ר נמצא‬
‫בסוף ה א ר ץ ע ל מנת ל ר א ו ת א ת מ ע ב ר ה ש מ ש בחלון‪ ,‬רק צ א ת הכוכבים הוא‬
‫האינדיקציה ל כ ך ש מ ע ב ר ה ש מ ש בחלון הושלם‪ ,‬ו ב כ ך הסתיים היום והחל‬
‫הלילה‪.‬‬
‫ד‪.‬‬

‫״ ב י ן ה ש מ ש ו ת ״ — בין ה ש מ ש ו ת נ מ ש ך ל א ו ר ך כ ל ״ ס ו ף ה ש ק י ע ה ״ ‪ ,‬הוא מתחיל‬
‫ב ש ק י ע ה ה נ ר א י ת ומסתיים בסוף היום־תחילת הלילה‪ ,‬בסוף האמיתי ש ל ה ש ק י ע ה‬
‫‪14‬‬

‫— יציאת ה ש מ ש מ ה ר ק י ע — צ א ת ה כ ו כ ב י ם ‪.‬‬
‫ה‪.‬‬

‫״ ע ו ב י הרקיע׳׳ — מ ש ך זמן ש ל ‪ 4‬מילין מ ת ח י ל ת ה ש ק י ע ה ע ד סוף השקיעה‪ .‬זה‬
‫הזמן א ש ר לוקח ל ש מ ש ל ח צ ו ת א ת כל עוביו ש ל ה ר ק י ע עד מ ע ב ר לחלון‪.‬‬
‫כל גוף השמש על הארץ״‪ .‬התוספת של הרמ״א באה להבחין בין הנץ החמה — ה״זריחה״‬
‫שהיא הופעת השמש לעינינו‪ ,‬לבין ״יעלה כל גוף השמש על הארץ״ — שהוא זמן מאוחר‬
‫יותר בכשעה‪ ,‬בדומה לאבחנה שבין ״נסתלקה זריחתה מן הארץ״ לבין ״סוף שקיעה״ שהיא‬
‫צאת הכוכבים‪ .‬״שיעור שעה אחת״ הוא ליתר דיוק ‪ 58.5‬דקות‪ 3 :‬מילין שלמים ‪ 18*3‬שהם‬
‫‪ 54‬דקות‪ ,‬ועוד ‪ y‬מיל שהוא ‪ 4.5‬דקות‪ .‬הנטייה הטבעית היא שתהיה םימטריה בין הבוקר‬
‫‪A‬‬

‫לערב׳ אד מבחינה הלכתית קיימת התייחסות שונה לגמרי לסוף היום בערב )המעבר מיום‬
‫אחד ליום אחר( לעומת הופעת השמש בבוקר )זמני התפילות והמצוות אשר נוהגות ביום‪,‬‬
‫תפילין‪ ,‬ציצית וכדי(‪ ,‬והניסיון ליצירת השוואה בין המונחים ההלכתיים ״עלות השחר״‬
‫ל״צאת הכוכבים״ וביו ״זריחה״ ל״שקיעה״ יכול להביא למסקנות שגויות‪ .‬הרמ״א נקט‬
‫״יעלה כל גוף השמש על הארץ״ ולא מונח הלכתי‪ ,‬כדי להסביר לאיזה זמן במציאות‬
‫מתכוונת ההלכה בענין זה‪.‬‬
‫‪13‬‬

‫״ותירץ ר״ת שיש חילוק בין משקיעת החמה ובין משתשקע החמה‪ .‬דמשקיעת משמע מתחלת‬
‫שקיעה‪ ,‬שמתחלת ליכנס בעובי הרקיע ומתדולת אורה להיות פהה‪ ,‬ומאז ועד צאת הכוכבים‬
‫איכא ד׳ מילין‪.‬״״ תוספות הרא״ש שבת לה‪ ,‬א‪.‬‬

‫‪14‬‬

‫הביטוי ״סוף שקיעה היינו צאת הכוכבים״ מופיע בתום׳ מנחות ב‪ ,‬א ובמרדכי בתחילת פרק‬
‫במה מדליקי! ובעוד ראשונים‪ ,‬בבית יוסף או״ח סימן תקסב ובב״ח סימן תרעב‪ ,‬ועוד‪.‬‬

‫המעין‪ ,‬ת מ ה תשס״ו ‪1‬מו‪ .‬דן‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪17‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ע ל פי הסברים אלו ברור שאין ל ק ב ו ע א ת ה ג ב ו ל בין היום והלילה לפי ה י ע ל מ ו ת‬
‫ה ש מ ש מעיני ה א ד ם — ש ה ו א ענין סובייקטיבי‪ ,‬ו ל א לפי ה ת מ ע ט ו ת האור ב ע ו ל ם‬
‫ש ה ו א ת ה ל י ך ה מ ת מ ש ך זמן רב‪ ,‬א ל א ע ל פי מדד אובייקטיבי ש ל יציאת ה ש מ ש מ ן‬
‫העולם‪ .‬כאינדיקציות ב ל ב ד לזמן זה א פ ש ר להיעזר במופע ש ל צ א ת ש ל ו ש ה כ ו כ ב י ם ‪,‬‬
‫או במדידת זמן ל א ח ר ה ש ק י ע ה הנראית‪ .‬רבנו תם ל א בא א ל א לפתור ס ת י ר ה ב י ן‬
‫הסוגיות ב א מ צ ע ו ת ה ס ב ר ע ל ת ה ל י ך ה ש ק י ע ה ‪ ,‬והוא ל א התכווץ ל ח ד ש שיטה ב נ י ג ו ד‬
‫ל מ ק ו ב ל בענין זמן סיום היום ותחילת הלילה‪.‬‬

‫כ י א ו ר ש י ט ו ת התנאים האחרים‬
‫ה מ ח ל ו ק ת בין החכמים ה י א ע ל הזמן בו מתחיל בין ה ש מ ש ו ת — הזמן ש ה ו א ס פ ק‬
‫יום וספק לילה; אין מ ח ל ו ק ת ע ל כך שסיום זמן הספק והתחלת ה ל י ל ה ה ו א צאר!‬
‫הכוכבים‪ ,‬ש ה ו א סוף ה ש ק י ע ה ‪,15‬‬
‫א‪ .‬ד ע ת ו ש ל ר ב י יהודה ה י א ה ד ע ה א ש ר פורטה באריכות לעיל‪ :‬ב י ה ״ ש מ ת ח י ל‬
‫ב ר ג ע ש א נ ו כ ב ר ל א יכולים ל ר א ו ת א ת ה ש מ ש בעיניים )השקיעה הנראית(‪ ,‬ו ה ו א‬
‫מסתיים ב צ א ת הכוכבים‪ .‬גם רבי יהודה ס ו ב ר ש ב ש ק י ע ה הנראית עדיין ל א ה ס ת י י ם‬
‫בוודאות היום וממילא ל א החל הלילה‪ ,‬אולם מכיוון ש צ א ת הכוכבים ה ו א ר ק‬
‫אינדיקציה עקיפה לסוף היום ו ה ת ח ל ת ה ל י ל ה ‪ ,‬ועוד ש צ א ת הכוכבים אינו זמן מ ס פ י ק‬
‫מובהק‪ ,‬לכן מ ר ג ע ש א נ ו כ ב ר ל א רואים א ת ה ש מ ש בעינינו אין לנו ברירה א ל א‬
‫להתייחם לזמן הזה כ ס פ ק יום וספק לילה‪.‬‬
‫ב‪ .‬ד ע ת ר׳ נחמיה ה י א ש ש י ע ו ר בין ה ש מ ש ו ת הוא ׳כדי שיהלך אדם מ ש ת ש ק ע‬
‫ה ח מ ה חצי מיל׳‪ ,‬ו ע ל כך א מ ר ר׳ חנינא‪ :‬׳ ה ר ו צ ה ל י ד ע שיעורו ש ל ר׳ נהמיה יניח ה ת מ ה‬
‫‪16‬‬

‫ב ר א ש ה כ ר מ ל וירד ו י ט ב ו ל ׳ ‪ . . . .‬ר ב י נחמיה ס ו ב ר כמו רבי יהודה‪ ,‬שהסוף ה א מ י ת י ש ל‬
‫היום ו ת ת י ל ת ה ל י ל ה ה ו א ר ק ב צ א ת הכוכבים‪ ,‬כ ל ו מ ר מ ע ב ר ה ש מ ש א ת כ ל ע ו ב י‬
‫ה ר ק י ע והחלון‪ ,‬ו ע ד אז הזמן עדיין נ ח ש ב יום‪ .‬ה מ ח ל ו ק ת של רבי נחמיה עם רבי י ה ו ד ה‬
‫ה י א ר ק ב ש א ל ה מתי מ ת ח י ל הספק; לפי ר ב י יהודה הספק מ ת ה י ל מיד עם ה ס ת ת ר ו ת‬
‫ה ש מ ש מעיני ה א ד ם ה ע ו מ ד ע ל ה א ר ץ ‪ ,‬ו ל ע ו מ ת זאת סובר רבי נחמיה ש ה ס פ ק ש ל‬
‫‪1 7‬‬

‫ב י ה ״ ש מ ת ח י ל ר ק ‪ 4.5‬דקות מ א ו ה ר י ו ת ר ‪.‬‬
‫ר׳ חנינא ב ג מ ר א מ ב א ר א ת ד ע ת ו ש ל ר ב י נהמיה באופן הבא‪ :‬כ ל זמן ש י ש ל נ ו‬

‫‪15‬‬

‫״ר׳ יוסי אומר בין השמשות כהרף עין זה נכנם וזה יוצא‪,‬‬

‫כהרף עין זה נכנס וזה ויצא‪,‬‬

‫כולהו תנאי מודו דכץ השמשות‬

‫אלא דמספקא להו מתי הוא אותו הרף עין‪…‬״ תוספות הרא״ש‬

‫שבת לד‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪16‬‬

‫שבת לה‪ ,‬א‪.‬‬

‫‪17‬‬

‫ראה תוספות הרא״ש שבת לד‪ ,‬ב ד״ה וירד‪ :‬׳ונראה לפרש‪ ,‬הרוצה לידע תחלת בין השמשות‬
‫דרבי נחמיה מתי מתחיל יניח חמה בראש הכרמל ו כ ו ‪ /‬ואחר כל זה יתחיל השיעור׳״‪4.5 .‬‬
‫דקות הם ההפרש בין חצי מ י ל ) ‪ 9‬דקות( של ר׳ נחמיה‪ ,‬וביו « מיל)‪ 13.5‬דקות( של ר׳ יהודה‪.‬‬

‫‪18‬‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו ומו‪ .‬דו‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫וודאות ס ב י ר ה ש ה ש מ ש ) ל מ ר ו ת שאנו כ ב ר ל א רואים אותה ישירות בעיניים( עדיין‬
‫ל א עברה את חלונה‪ ,‬עדיין זהו יום ודאי‪ .‬כך ל מ ש ל כ א ש ר נעמוד ע ל ש פ ת הים‪ ,‬ואין‬
‫כל הפרעה ל ר א ו ת מ ע ר ב ה — כ ל זמן ש ה ש מ ש מ א י ר ה א ת ר א ש ה כ ר מ ל זהו סימן ודאי‬
‫ש ה ש מ ש עדיין ל א ע ב ר ה א ת חלונה‪ ,‬ולכן זה עדיין יום ודאי‪ .‬רק ל א ח ר מכן מתחיל‬
‫‪1 8‬‬

‫זמן ה ס פ ק ‪.‬‬
‫ג‪ .‬״ ר ב י יוסי אומר בין ה ש מ ש ו ת כ ה ר ף עין זה נכנם וזה יוצא ואי א פ ש ר לעמוד‬
‫‪19‬‬

‫ע ל י ו ״ ‪ .‬נ ר א ה שאין לר׳ יוסי מ ח ל ו ק ת עם שני התנאים האחרים ב ש א ל ה ע ל מ ב נ ה‬
‫השמים‪ ,‬או ב ש א ל ה מתי הוא ה ג ב ו ל בין היום ללילה‪ .‬ר׳ יוסי טוען בברייתא ש ה ו א‬
‫יודע לציין א ת הזמן המדוייק בו ע ו ב ר ת ה ש מ ש את חלונה‪ ,‬ה ג ב ו ל ה ״ א ו ב י י ק ט י ב י ״ בין‬
‫‪2 0‬‬

‫היום והלילה‪ ,‬ולכן זמן ש ל ספק ל ש י ט ת ו נ מ ש ך ר ק כהרף ע י ן ‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬ר׳ יהודה ור׳ נחמיה מסכימים עם ר׳ יוסי שהזמן החולף בין ה ש ק י ע ה‬
‫הנראית לחציית החלון אינו ל י ל ה ודאי; אולם ל ד ע ת ם אין א פ ש ר ו ת לבן אנוש ל ד ע ת‬
‫במדוייק את הזמן בו מסתיים היום ומתחיל הלילה‪ .‬לכן בכל מ ק ר ה ש י ש צורך הילכתי‬
‫בכך‪ ,‬כמו בענין כניסת ה ש ב ת ‪ ,‬י ש ל ק ב ו ע סייג‪ ,‬ו ל ה ג ד י ר בסוף ה ש ק י ע ה זמן ש ל ספק‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬ב ה ד ל ק ת נרות חנוכה ל מ ש ל ‪ ,‬מפרשים רבים א ת סוף ה ש ק י ע ה ישירות‬
‫כ צ א ת הכוכבים‬

‫‪2 1‬‬

‫‪.‬‬

‫פלג ה מ נ ח ה‬
‫קרבן ה מ נ ח ה היה קרב ב ש ע ה ת ש ע ומחצה‪ ,‬כ ל ו מ ר ש ע ת י י ם וחצי לפני הלילה‪ .‬פ ל ג‬
‫המנחה הוא מונח ה מ ג ד י ר א ת מחצית )‪-‬פלג( הזמן בין ה ק ר ב ת קרבן המנהה ובין‬
‫הלילה‪ ,‬והוא ש ע ה ו ר ב ע ב ש ע ו ת זמניות‪.‬‬
‫פ ל ג המנחה נזכר ב ג מ ר א ב מ ס פ ר הקשרים‪ ,‬כאן נדון בשנים מהם‪ .‬ה ר א ש ו ן הוא זמן‬
‫תוספת שבת‪ :‬פ ל ג ה מ נ ח ה ה ו א ה ת ח ל ת הזמן בו ניתן ל ק ב ל א ת ה ש ב ת ‪ ,‬ולהתחיל את‬
‫זמן ׳תוספת ש ב ת ‪ /‬ה ה ק ש ר ה ש נ י הוא ק ב י ע ת זמן הסיום ש ל ת פ י ל ת המנחה‪ ,‬ו ה ת ח ל ת‬
‫זמנה ש ל ת פ י ל ת ערבית‪.‬‬
‫‪2 2‬‬

‫כך כ ו ת ב ה ר מ ב ״ ן ‪:‬‬
‫ובכאן ה ב י א הענין ל פ ר ש ד ב ר נ ע ל ם מ ד ע ת רבים‪ ,‬ש ה ר א ש ו נ י ם ל א הרחיבו‬
‫בפירושו‪ ,‬והוא זמן ה ת ו ס פ ת הזה שמוםיפין ביום הכיפורים ו ב ש ב ת ו ת וימים‬

‫‪18‬‬

‫מבדיקה שערכתי מתברר שהפרש הזמנים בין השקיעה הנראית לאדם העומד על שפת הים‬
‫בחוף הכרמל לבין העומד על פסגות הכרמל הקרובות לים עומד אכן על ‪ 4.5‬דקות‪.‬‬

‫‪19‬‬

‫שבת לד‪ ,‬ב‪.‬‬

‫‪20‬‬

‫ר׳ יוסי לא מסביר לנו איר הוא יודע את הזמן המדוייק הזה‪ ,‬ומתי הוא אותו הזמן‪.‬‬

‫‪21‬‬

‫במסכת שבת כ א א נאמר על נר חנוכה‪ :‬׳מצותה משתשקע החמה‪ /‬וראה בית יוסף או״ח‬
‫׳‬

‫סימן תרעב‪ :‬׳פירוש סוף שקיעה‪ ,‬היינו צאת הכוכבים׳‪.‬‬
‫‪22‬‬

‫תורת האדם הנ״ל הע׳ ‪ ,11‬לפני ואחרי הקטע שנזכר לעיל‪.‬‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו ומו‪ .‬דו‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫|‬

‫‪19‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫טובים מחול ע ל הקודש‪ ,‬דודאי קודם בין ה ש מ ש ו ת הוא‪ ,‬דהא ת ו ס פ ת ע ש ה ‪,‬‬
‫ובין ה ש מ ש ו ת ספק‪ …‬ו ש י ע ו ר בין ה ש מ ש ו ת איפליגו עליה אמוראי ב פ ר ק ב מ ה‬
‫‪2 3‬‬

‫מדליקין‪ ,‬ומםקנא מ ש ת ש ק ע ה ה מ ה הוי בין ה ש מ ש ו ת עד צ א ת הכוכבים‪ ,‬ו א ם‬
‫כן ה ת ו ס פ ת הזה קודם ש ק י ע ת ה ח מ ה הוא‪ .‬וזה דבר גדול ש ל תימה‪ ,‬ש ת ד‬

‫״ א‬

‫ח מ ה זורחת כ נ ג ד ו וחייב בעינוי ו א ס ו ר במלאכה‪ …‬ופשטו זה אני אומר‪ ,‬ד מ ש ע ה‬
‫‪2 4‬‬

‫ש ה ת ח י ל ה ש מ ש ל ה ש ת ק ע ‪ ,‬עד זמן ביאת השמשות‪ ,‬והוא הזמן הנזכר ב פ ר ק‬
‫ב מ ה מדליקין‪ ,‬והוא בכלל ת ו ס פ ת מחול ע ל ה ק ו ד ש מ ה ל ך ש ל ו ש ת מילין ו ר ב י ע‬
‫‪2 5‬‬

‫מ י ל ‪ .‬ר צ ה להוסיף כל הזמן הזה מחול על הקודש מוסיף‪ ,‬ואם ר צ ה ל ע ש ו ת‬
‫מ ק צ ת ו חול ומקצתו ת ו ס פ ת ע ו ש ה ‪ ,‬ו ב ל ב ד שיוסיף ממנו‪ …‬כלומר ב ר ג ע ש ה ו א‬
‫יום י ה א בודל ל ש ו ם ת ו ס פ ת ו ל א מ ש ו ם ס פ ק לילה‪ …‬א ל א ר ג ע ש ה ו א ב ר ו ר‬
‫ש ה ו א יום מוסיף ודאי‪ .‬והיינו דאמרינן במס׳ ברכות‪ :‬רבי יהודה אומר ע ד פ ל ג‬
‫המנחה‪ ,‬והוא זמן קרוב ל ת ח י ל ת ה ש ק י ע ה ‪ ,‬אין ביניהם א ל א מ ה ל ך ש ל א ר ב ע‬
‫‪2 6‬‬

‫‪2 7‬‬

‫] מ א ו ת [ אמות ב ק ר ו ב ‪ ,‬ד ק א ס ב ר רבי יהודה לענין תפילה ב ת ר ש מ ש א‬
‫אזלינן‪ ,‬דבעינן ל ת פ י ל ת מנחה יראוך עם ש מ ש ‪ ,‬ולפני ירח דור דורים ל ש ל‬
‫ערבית‪.‬‬
‫ר ב י יהודה ב ס ו ג י א ש ל זמני התפילות‪ ,‬קובע כי ה ח ל מזמן ש ל פ ל ג ה מ נ ה ה א פ ש‬

‫ר‬

‫ל ה ת ח י ל ו ל ה ת פ ל ל ערבית‪ .‬אם הזמן ש ל פ ל ג ה מ נ ח ה היה דומה לזמן ש ל ה ת ח ל ת‬
‫ה ש ק י ע ה א פ ש ר היה להבין א ת ההיגיון ש ב ד ב ר ‪ ,‬כי ה ת ח ל ת ה ש ק י ע ה מ ב ט א ת א ת ה ז מ ן‬
‫בו ה ש מ ש כ ב ר אינה נ מ צ א ת ) ז ו ר ח ת ( מ ע ל ה א ר ץ א ל א שוקעת והולכת אל ת י ד ע ו ב י‬
‫ה ר ק י ע אל ע ב ר חלונה‪ ,‬כי ל מ ר ו ת שזמן זה הוא עדיין יום מבחינת האור בעולם‪ ,‬ו כ ן‬
‫מ ב ח י נ ת ה ה ג ד ר ה ה ה ל כ ת י ת ‪ ,‬אולם כ ב ר מ ת ה י ל התהליך שבסופו יגיע הלילה• ל כ ן‬
‫מבחינות מסויימות א פ ש ר ל ה ת ח י ל לקיים בזמן הזה מעשים הקשורים ל ל י ל ה ‪ ,‬כ מ ו‬
‫ת פ י ל ת ערבית‪ ,‬וכמו ת ו ס פ ת ש ב ת ‪ .‬ל ע ו מ ת זאת לפני ה ת ח ל ת השקיעה‪ ,‬ש ז ה גם ל פ נ י‬
‫פ ל ג המנחה‪ ,‬זהו יום גמור‪ ,‬ואין שום מ ש מ ע ו ת ל ק ב ל ת ש ב ת בו‪ ,‬או ל ה ת פ ל ל‬

‫ו‬

‫כ‬

‫ערבית‪.‬‬

‫‪23‬‬

‫״משתשקע החמה״ כלומר בהתחלת סוף השקיעה‪ ,‬היינו השקיעה הנראית‪.‬‬

‫‪24‬‬

‫התחלת השקיעה‪ ,‬כניסת השמש לתוך עובי הרקיע‪.‬‬

‫‪25‬‬

‫‪ 4‬מילין של עובי הרקיע פחות א מיל של ביה״ש‪.‬‬

‫‪26‬‬

‫כצ״ל‪.‬‬

‫‪27‬‬

‫הפער של כארבע מאות אמה‪ 3 ,‬דקות‪ ,‬נובע מהחישוב הבא‪ :‬פלג המנחה הוא הזמן של ש ע‬

‫ד >‬

‫ורבע‪ 75 ,‬דקות לפני צאת הכוכבים‪ .‬סוף היום הוא צאת הכוכבים‪ .‬תחילת השקיעה היא סדךן‬
‫מהלר השמש מעל הארץ וכניסתה לתור עובי הרקיע‪ ,‬והוא מ‬

‫ת ח י ל‬

‫‪4‬‬

‫מ י ל י‬

‫ו ל‬

‫פ נ י‬

‫ס י‬

‫ף היוס‪.‬‬

‫זמן ‪ 4‬מילין הוא ‪ 72‬דקות‪ .‬כלומר קיים הפרש של ‪ 3‬דקות בין פלג המנחה ל ה ת ח ל ו ;‬
‫השקיעה‪ .‬במונחים של מילין החישוב הוא כזה‪ :‬מיל‪ 2,000-‬אמה‪ .‬זמן מהלך מ י ל ‪ 1 8 -‬דקרון‬
‫זמן מהלך דקה ‪ 111 -‬אמות‪ ,‬כלומר ‪ 3‬דקות הן זמן מהלך ‪ 333‬אמה‪ ,‬שהם ארבע מאות אמן!‬
‫בקרוב‪.‬‬

‫‪20‬‬

‫|‬

‫המעין‪ .‬תמוז תשס״ו ומן‪ .‬ד(‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הסוגיא כ י ר ו ש ל מ י — מ ח ל ו ק ת ר ב י יהודה ו ר ב י‬
‫בירושלמי ב ת ח י ל ת פרק ר א ש ו ן ש ל מ ס כ ת ברכות נ מ צ א ת םוגיא דומה ל ב ב ל י‬
‫הנ״ל‪:‬‬
‫כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום‪ .‬הכסיפו זהו בין ה ש מ ש ו ת ‪ .‬השחירו נ ע ש ה‬
‫העליון ש ו ה לתחתון זהו לילה‪ .‬ר ב י אומר ה ל ב נ ה בתקופתה‪ ,‬התחיל ג ל ג ל המה‬
‫ל ש ק ע ו ת ח י ל ת ג ל ג ל ל ב נ ה ל ע ל ו ת זהו בין ה ש מ ש ו ת ‪ .‬אמר רבי חנינא סוף‬
‫ג ל ג ל חמה ל ש ק ו ע ו ת ח י ל ת ג ל ג ל ל ב נ ה לעלות‪.‬‬
‫ה ת ח ל ת הםוגיא והציטוט מ ה ב ר י י ת א דומים לסוגיית הבבלי‪ ,‬אולם ב ה מ ש ך מביא‬
‫הירושלמי מ ח ל ו ק ת נוספת ע ל מ ש מ ע ו ת הזמן ש ל ״ ה ל ב נ ה ב ת ק ו פ ת ה ״ ‪ .‬רבי סובר‬
‫ש ב א מ צ ע ה ח ו ד ש מ ת ר ח ש י ם ש ל ו ש ה אירועים באותו הזמן‪ :‬ש ק י ע ת ה ש מ ש ‪ ,‬זריחת‬
‫הירח ו ה ת ח ל ת בין ה ש מ ש ו ת ‪ .‬ע ל פניו תיאור זה ת ו א ם בדיוק את ד ע ת ש א ר החכמים‪,‬‬
‫וכן הוא מ ת א י ם לתיאור ה מ ק ו ב ל עלינו היום‪ .‬לכן ל א מובן ע ל מ ה חולק רבי חנינא‪,‬‬
‫או מה הוא רוצה ל ה א י ר ע ל ד ע ת ו ש ל רבי‪ .‬ל א נ ר א ה סביר כי הוא חולק ע ל המציאות‬
‫ה מ ת ו א ר ת ע״י רבי‪ ,‬כ ל חודש א פ ש ר ל ר א ו ת בברור כי זריחת הירח ב א מ צ ע החודש‬
‫מ ת ר ח ש ת עם ש ק י ע ת השמש‪.‬‬
‫רוב סוגיות ה ג מ ר א והפוסקים ה ו ל כ ו ת ב ע ק ב ו ת ר ב י יהודה‪ ,‬ה ס ו ב ר ש ה ש מ ש חוזרת‬
‫‪2 8‬‬

‫בלילה מ ע ל הרקיע; ל ע ו מ ת ו ס ו ב ר ר ב י ש ה ש מ ש ה ו ל כ ת ב ל י ל ה ל מ ט ה מן ה ק ר ק ע ‪.‬‬
‫לעניות ד ע ת י ר ב י ורבי חנינא ל א חולקים כאן בעניין הלכתי‪ ,‬א ל א ב ה ג ד ר ת המושגים‬
‫הקשורים ל מ ב נ ה השמים‪ :‬עבור ר ב י ) א ש ר ס ו ב ר כי ה ש מ ש יורדת ב ע ר ב אל מ ת ח ת‬
‫לארץ( ה ש ק י ע ה ה נ ר א י ת ה י א ״ ה ת ה ל ת ה ש ק י ע ה ״ ‪ ,‬כ א ש ר חציית ה ש מ ש א ת הרקיע‬
‫מ ת ר ח ש ת ל א ח ר השקיעה‪ .‬ל ע ו מ ת זאת עבור ש א ר חכמי י ש ר א ל ‪ ,‬שסוברים ש ה ש מ ש‬
‫בלילה ע ו ל ה כלפי מ ע ל ה ‪ ,‬ה ש מ ש צריכה קודם כ ל ל ח צ ו ת א ת ה ר ק י ע לפני סוף היום‪.‬‬
‫לכן ב א ר ב י חנינא ו מ ד ג י ש לנו בירושלמי כי אותו הזמן א ש ר מבחינת רבי הוא‬
‫״ ה ת ח י ל ג ל ג ל ח מ ה ל ש ק ע ״ ‪ ,‬מבחינתנו‪ ,‬ש א ר הכמי י ש ר א ל ‪ ,‬מ ש מ ע ו ת הזמן הזה היא‬
‫״ ס ו ף ג ל ג ל ח מ ה ל ש ק ו ע ״ • ל א ח ר ש ה ב ה י ר לנו ר ב י הנינא מתי הוא הזמן ש ל ״ ס ו ף‬
‫ג ל ג ל ח מ ה ל ש ק ע ״ ‪ ,‬ה ש ק י ע ה הנראית‪ ,‬או ע ״ פ המינוחים ש ל ח ז ״ ל סוף השקיעה‪,‬‬
‫מ מ ש י כ ה הםוגיא ו מ ב א ר ת לנו מתי הוא הזמן בו ״ ה ת ח י ל ג ל ג ל חמה ל ש ק ע ״ ‪ .‬ל ד ע ת‬
‫רבי ש מ ו א ל בר חייא בר יהודה ב ש ם ר ב י חנינא כ ש מ ת ח י ל ג ל ג ל חמה ל ש ק ע ׳ א ד ם‬

‫‪28‬‬

‫‪2 9‬‬

‫פסחים צד‪ ,‬ב‪ .‬אין משמעות לשאלה האם רבי סבר כי הארץ עגולה או שטוחה‪ ,‬אולם בוודאי‬
‫דעתו היתה שמהלך השמש הוא בסיבוב סביב הארץ מלמטה‪.‬‬

‫‪29‬‬

‫כמובן שאין כוונתו של רבי חנינא לתת לנו דרך למדידת הזמן מהתחלת השקיעה עד סוף‬
‫היום‪ ,‬משום שהזמן הזה של התחלת השקיעה — התחלת כניסת השמש לעובי הרקיע _ אינך‬
‫זמן הניכר לעיני האדם‪ .‬כוונתו של ר׳ חנינא היא‪ ,‬שאם נמדוד את הזמן אחורנית מסוף‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו ומו‪ ,‬דן‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫|‬

‫‪21‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫עומד ב ר א ש ה ר כ ר מ ל ויורד וטובל בים ה ג ד ו ל ועולה ואוכל בתרומתו‪ ,‬חזקה ב י ו ם‬
‫טבל׳‪.‬‬
‫ה ש י מ ו ש ב ד ו ג מ א ש ל ה ש מ ש והר ה כ ר מ ל דומה ב ב ב ל י ובירושלמי‪ ,‬אולם ב כ ל א ח ת‬
‫מהסוגיות מ ד ו ב ר בתיאור ש ל מ ק ר ה ש ו נ ה לגמרי‪ .‬ב ב ב ל י מ ג מ ת רבי חנינא היא ל ב א ר‬
‫לנו מדוע רבי נחמיה מתחיל א ת ב י ה ״ ש ש ל ו מ ע ט מאוחר יותר מ א ש ר רבי יהודד‪;,‬‬
‫ל ע ו מ ת ז א ת בירושלמי מ ג מ ת ר ב י חנינא ל ב א ר לנו כי הזמן ש ל ״ ה ת ח י ל ג ל ג ל ח מ ה‬
‫ל ש ק ו ע ״ ) ה ת ח ל ת השקיעה( הוא זמן א ש ר מוקדם ב ע ר ך ב ש ע ר ‪.‬‬

‫‪30‬‬

‫להתחלת ב י ה ״ ש ‪,‬‬

‫כ ל ו מ ר ל ש ק י ע ה הנראית‪ .‬מ ש ך זמן א ש ר מ א פ ש ר לאדם א ש ר עומד במרומי ה ר‬
‫ה כ ר מ ל ‪ ,‬כ א ש ר מ ת ח י ל ה השקיעה‪ ,‬להספיק ל ר ד ת לחוף הים התיכון ו ל ט ב ו ל ע ד י י ן‬
‫ביום‪.‬‬
‫ב ה מ ש ך ה ם ו ג י א בירושלמי מופיעה מימרא נוספת‪ ,‬אשר שייכת ל ה ב נ ת זמני ה י ו ם‬
‫ומיקום ה ר ק י ע ב מ ה ל ך ש ע ו ת היממה‪.‬‬
‫‪…‬א״ר יוסי בי ר׳ בון‪ ,‬אם אומר ליתן עוביו ש ל רקיע ל ל י ל ה בין ב ע ר ב י ת ב י ן‬
‫שהרית‪ ,‬נ מ צ א ת אומר שאין היום והלילה שויו‪ ,‬ותני ב א ח ד בתקופת נ י ס ן‬
‫ו ב א ח ד בתקופת ת ש ר י היום ו ה ל י ל ה שוין‪ .‬א ״ ר הונא נלפינה מדרך ה א ר ץ ‪ ,‬ש ר י‬
‫מ ל כ א נפק א ע ״ ג ד ל א נפק אמרין דנפק‪ ,‬שרי עליל ל א אמרין ד ע ל עד ש ע ת ה‬
‫דייעול‪.‬‬
‫אם נ ע מ י ד א ת מ ה ל ך ש ע ו ת היום ש ל ר ב י יהודה כפי שביארנו לעיל‪ ,‬ע ל גבי ג ר ף‬
‫ש ע ו ת ש ל ‪ 24‬ש ע ו ת ‪ ,‬כ א ש ר חצות היום הל ב ש ע ה ‪ ,12‬נקבל א ת הציור הבא‪:‬‬
‫עוב•‬

‫ן עובי‬
‫‪,‬‬

‫י״יי•‬

‫יאיץ‬

‫™‪* i‬‬

‫<«יר‪,‬‬

‫הרקיע‬

‫‪6 15 14 13 12 11 10 9 8 7 6 5 4 3 2 1 24‬י ?‪23 22 21 20 1 !8 1‬‬

‫‪24‬‬

‫לעומת ז א ת ציור שעות היום ע" פ רבי אמור להראות כך‪:‬‬

‫עוג•‬
‫<ייה‬

‫‪2| 4‬‬

‫‪T~1‬‬

‫ע‪1‬ב•‬

‫‪:‬‬

‫התן*‬

‫‪5 T"3‬‬

‫י‬

‫האח‬

‫‪10 9~~8 T"J6‬‬

‫‪U‬‬

‫‪15 U 13 1| 2‬‬

‫|‬

‫!‬

‫היקי*!‬

‫‪1"716‬‬

‫<י<ה‬

‫‪23 22 21 20 19 1| 8‬‬

‫השקיעה)השקיעה הנראית( נגיע אל התחלת השקיעה‪ ,‬ולשם המחשה אפשר לתאר זאת כזמן‬
‫הלוקח לאדם לרדת ברגל מהר הכרמל ועד הים‪.‬‬
‫‪30‬‬

‫‪22‬‬

‫‪ 58.5‬דקות ליתר דיוק‪ 72 .‬דקות של ‪ 4‬מילין פחות ‪ 13.5‬דקות של ביה״ש‪.‬‬

‫המעין‪ ,‬ת מ ה תשס״ו ומו‪ ,‬דו‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ע ״ פ הציורים נ ר א ה כי ל ש י ט ת ר ב י אין ב ע י ה עם ש א ל ת ו ש ל ר׳ יוסי בי ר׳‬
‫בון‪ .‬רבי חולק ע ל ר׳ יהודה‪ ,‬מבחינתו עובי ה ר ק י ע מתחיל ל א ח ר ה ש ק י ע ה הנראית‬
‫ואינו חלק מ ש ע ו ת היום‪ .‬ר׳ יוסי כ נ ר א ה מ ק ש ה ע ל שיטתו ש ל ר׳ יהודה‪ :‬הוא מניח‬
‫כי גם אצל ר׳ יהודה עובי ה ר ק י ע אינו ח ל ק מהיום‪ ,‬ולכן יש לשייך את ש ע ו ת‬
‫מ ע ב ר ה ש מ ש ברקיע ל ל י ל ה )בדומה לרבי(‪ ,‬ויישארו ליום רק כ־‪ 9.5‬ש ע ו ת בעוד‬
‫הלילה יכלול כ־‪ 14.5‬שעות‪ ,‬וזאת ב ס ת י ר ה ל ב ר י י ת א שהיום והלילה שווים‪ .‬על‬
‫כך מתרץ ר ב ה ו נ א שעובי ה ר ק י ע לפי ר׳ יהודה נ כ ל ל ב ש ע ו ת היום ו ל א ב ש ע ו ת‬
‫‪3 1‬‬

‫הלילה ‪.‬‬

‫םיכומ‬
‫בתמצית א פ ש ר ל ת א ר א ת ש י ט ת ו ש ל ר ״ ת באופן הבא‪:‬‬
‫• בין ה ש מ ש ו ת מתחיל מיד ל א ח ר ה ש ק י ע ה הנראית‪.‬‬
‫• ה ל י ל ה מתחיל ‪ %‬מיל ל א ח ר ה ש ק י ע ה הנראית‪ ,‬זה הזמן א ש ר בו מופיעים ש ל ו ש ה‬
‫כוכבים בינוניים‪.‬‬
‫• ‪ 58.5‬דקות לפני ה ש ק י ע ה ה נ ר א י ת )‪ 72‬דקות לפני צ ה ״ כ ( מסיימת ה ש מ ש את‬
‫מ ה ל כ ה מ ע ל ה א ר ץ ומתחילה לנוע בתוך הרקיע‪ ,‬ולזמן הזה קוראים ח ז ״ ל ׳ ה ת ח ל ת‬
‫השקיעה׳‪.‬‬
‫• פ ל ג ה מ נ ח ה חל ‪ 75‬דקות לפני צ ה ״ כ ‪ 3 ,‬דקות לפני הזמן ש ל ׳ ה ת ח ל ת השקיעה׳‪.‬‬
‫ע ״ פ זה י ש זהות גמורה ב ק ב י ע ת הזמן ש ל בין ה ש מ ש ו ת בין ש י ט ת ר ״ ת לבין הבנה‬
‫ה מ ק ו ב ל ת ב ד ע ו ת הגאונים ו ה ר מ ב ״ ם ‪ .‬ה ה ב ד ל בין ה ה ס ב ר הזה ב ש י ט ת ר ״ ת ‪ ,‬לבין‬
‫שיטת חלק מ ה א ח ר ו נ י ם‬

‫‪32‬‬

‫ה ו א במועד אליו מתכוונים ה ז ״ ל כ׳עובי הרקיע׳‪ ,‬יתרת‬
‫‪3‬‬

‫א ר ב ע ת המילין ש מ ע ב ר ל־!‪ /‬מיל ש ל ב י ה ״ ש ‪ :‬ע ״ פ ה ב נ ת נ ו ב ש י ט ת ר ״ ת ׳עובי הרקיע׳‬
‫חל לפני ה ש ק י ע ה ‪ ,‬והוא חלק מ ש ע ו ת היום; ל ע ו מ ת זאת ע ״ פ האחרונים ׳עובי הרקיע׳‬
‫חל ל א ח ר ה ש ק י ע ה ‪ ,‬והוא הזמן א ש ר ע ד סיומו יוצאים כ ל הכוכבים‪ ,‬ולכן הוא ח ל ק‬
‫מהלילה‪ .‬האחרונים מתרצים א ת ה ס ת י ר ה בין ה ג מ ר א ב ש ב ת ל ג מ ר א בפסחים ע׳׳י‬
‫ה ג ד ר ת ש ק י ע ה א ח ת ושני צ א ת הכוכבים‪ ,‬ל ע ו מ ת ר ״ ת א ש ר מ ג ד י ר שתי שקיעות וצאת‬
‫כוכבים אחד‪.‬‬

‫‪31‬‬

‫אין אפשרות להעמיד ששיטת ר׳ יהודה היא שעובי הרקיע הוא לאחר השקיעה הנראית‪,‬‬
‫משום שאז תהיה המשמעות שעובי הרקיע שייך ללילה‪ ,‬ואז באמת היום והלילה שווים‪ ,‬ואין‬
‫קושיה‪ .‬אם בכל זאת היתה ה״א להעמיד את שיטת ר׳ יהודה כאשר עובי הרקיע )כל משך‬
‫הזמן שבין השקיעה לצאת הכוכבים( הוא לאחר השקיעה הנראית — קושיית ר׳ יוסי הייתה‬
‫צריכה להיות הפוכה‪ :‬״אם ניתן את עובי הרקיע ליום‪ ,‬לא יהיו היום והלילה שווים?״‬

‫‪32‬‬

‫לדוגמא הגר״א באו״ח סי׳ רסא‪.‬‬

‫המעין‪ .‬תמוז תשס״ו ומו‪ .‬ד[‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪23‬‬

‫‪I‬‬

‫זמןהרצוג‬
‫מכללת‬
‫אתרלדעת‬
‫אחד הן יראו כך‪:‬‬
‫גבי‪ -‬קו‬
‫אם נצייר א ת ש ת י ה ש י ט ו ת ע‬

‫‪P1‬‬
‫מילין‬

‫‪7‬‬

‫‪3%‬‬

‫שיטת ר ת‬

‫שיטת האחרונים‪.‬‬

‫מיי?•‪[4‬‬
‫‪a‬‬

‫מיי‬

‫‪3‬‬

‫‪/4‬‬

‫‪r‬‬

‫[{‬
‫מיל׳‬

‫‪3%‬‬

‫ועי׳ ב ש ו ״ ת ה ר ד ב ״ ז ח ל ק ד סימן א ל ף ש נ ג ) ר פ ב ( ‪ ,‬שכתב‪:‬‬
‫ה ר א ש ו נ י ם כולם ה ע ל ו ד ש ת י ש ק י ע ו ת הוו‪ ,‬ו ל א הוי בין ה ש מ ש ו ת ע ד ם ר ף‬
‫ה ש ק י ע ה ]אלא[ כ ש י ע ו ר ת ל ת א ר ב ע י מילא‪ …‬ואני ל א מצאתי בכל ה פ ו ס ק י ם‬
‫ו ה מ פ ר ש י ם הנמצאים אצלנו מי ש ח ו ל ק בדין זה א ל א רא״ם‪ …‬והוי י ו ד ע‬
‫ש א ע פ ״ י שחזרו חכמי י ש ר א ל להודות ש ה ח מ ה חוזרת בלילה ת ח ת כ ד ו ר‬
‫ה א ר ץ ‪ ,‬ואינה נכנסת בחלונות ו מ ה ל כ ת אחורי כיפה כמו שהיו אומרים ת ה י ל ה ‪,‬‬
‫דודאי ה ש ת א קים לן דכוכב קבוע ו ג ל ג ל חוזר — ל א נפקא מינה מידי ל ש י ע ו ר‬
‫בין ה ש מ ש ו ת ‪ ,‬דבין הכי שיעורו הוא ת ל ת א רבעי מילא‪ ,‬ד מ ש ע ה ש מ ס ת ל ק ר ן‬
‫ה ח מ ה מ ע ל ה א ר ץ הוי ת ח י ל ת בין ה ש מ ש ו ת ‪ ,‬ו כ ש ש ו ק ע ת ב מ ע ר ב ועדיין ל‬

‫א‬

‫נראו ג׳ כוכבים הוי בין ה ש מ ש ו ת והוא סוף שקיעה‪ .‬ו ב צ י ו ר ה ש ק י ע ה היד•‬
‫ה מ ה ל ו ק ת ‪ ,‬לא ב ש י ע ו ר ה ‪ .‬ת ד ע ‪ ,‬ש ה ר י כ ל המפרשים ז ״ ל ל א הזכירו ד ב ר מ ז ה‬
‫ב ה ל כ ו ת ש ב ת ‪ ,‬והרי ה ם היו בקיאים ב מ ה ל ך השמש‪ ,‬ויודעים שחזרו ח כ מ י‬
‫י ש ר א ל ל ה ו ד ו ת לחכמי אומות העולם‪ ,‬ואי איתא דאיכא נפקותא ל ש י ע ו ר כ י ן‬
‫ה ש מ ש ו ת — היה ל ה ם לפרש! אלא ודאי לא נפקא מינה מידי‪…‬‬
‫מ כ א ן ש ג ם ל ד ע ת ה ר ד ב ״ ז ש י ט ת ר ״ ת אינה חידוש ב ה ל כ ה החולק ע ל ה ג א ו נ י ם‬
‫‪33‬‬

‫ו ה ר מ ב ״ ם ‪ ,‬א ל א רק ד ר ך לימודית ש ו נ ה ל ה ס ב ר דברי רבי י ה ו ד ה ‪.‬‬

‫‪33‬‬

‫‪24‬‬

‫וע׳׳ע בענין זה בספרו של ר׳ ח״פ בייניש ׳הזמנים בהלכה׳ ח״א פרק מב עמוד ש ע‬

‫‪I‬‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו ומו‪ .‬דו‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ז‬

‫הרב אברהם נחשון)קופרמן(‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מעורבותם האישית של נביאי ישראל בנבואתם‬
‫א‪ .‬הנביא כמתפלל עבור העם‬
‫ב‪ .‬הנביא כמתייסר‪ ,‬מוכה‪ ,‬מבוייש ונהרג‬
‫ג‪ .‬הנביא והניסים‬
‫ד‪ .‬כתיבה היסטורית נבואית‬
‫סיכום‬

‫א‪ .‬ה נ ב י א כ מ ת פ ל ל ע ב ו ר ה ע ם‬

‫‪1‬‬

‫נביאי י ש ר א ל ר א ו את א ח ד מתפקידיהם ל ה ת פ ל ל עבור עם ישראל‪ .‬כ ב ר מ ש ה‬
‫‪3‬‬

‫‪2‬‬

‫רבנו מ ת פ ל ל עבור עם י ש ר א ל ל א ח ר ח ט א ה ע ג ל ‪ ,‬ל א ח ר ח ט א ה מ ר ג ל י ם ‪ ,‬בזמן‬
‫‪5‬‬

‫‪4‬‬

‫חטא קרח ו ע ד ת ו ועוד‪ .‬ה׳ מ ר א ה מ ר א ו ת נבואיים ל ע מ ו ם ו ב ה ם נראית מ כ ת א ר ב ה‬
‫ו א ח ״ כ מ כ ת א ש ה ש ו ר פ ת ומכלה‪ ,‬ושניהם עתידים ל ה כ ו ת ב ע ם ישראל; בשני המקרים‬
‫‪,‬‬

‫מ ת פ ל ל עמוס ע ל ׳ י ע ק ב כי דל ה ו א ‪ /‬ו ה מ ב ט ל א ת הגזירות‪ .‬ה ׳ אומר לירמיהו‪ :‬״ א ל‬
‫‪6‬‬

‫ת ת פ ל ל ב ע ד ה ע ם הזה ל ט ו ב ה ״ ‪ ,‬מכאן שירמיהו אכן ה ת פ ל ל עליהם‪ ,‬או לפחות רצה‬
‫ל ע ש ו ת כן‪.‬‬
‫האם תפילה ע ל ע ם י ש ר א ל ה י א תפקיד מוצהר ש ל כ ל נביא‪ ,‬או ש ה ו א ע ו ש ה זאת‬
‫ע ל ד ע ת עצמו ב ג ל ל נבואתו?‬
‫‪7‬‬

‫ה ג מ ר א ב פ ס ה י ם ש ו א ל ת כיצד ציוה ה ק ב ״ ה ע ל ה נ ב י א ה ו ש ע ל ק ח ת ל ע צ מ ו א ש ת‬
‫זנונים וילדי זנונים‪ ,‬ואומרת‪:‬‬
‫אמר לו ה ק ד ו ש ברוך ה ו א להושע‪ :‬בניך חטאו‪ .‬והיה לו לומר‪ :‬בניך הם‪ ,‬בני‬
‫חנוניך הם‪ ,‬בני א ב ר ה ם יצחק ויעקב‪ ,‬ג ל ג ל רחמיך עליהן! ל א דיו ש ל א א מ ר‬
‫כך‪ ,‬א ל א א מ ר לפניו‪ :‬רבונו ש ל עולם‪ ,‬כ ל ה ע ו ל ם ש ל ך הוא — ה ע ב י ר ם‬

‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬

‫ראה במאמרי ׳שליחויות הנביא ותפקידיו׳‪ ,‬׳המעין׳ טבת תשס״ה ]מה‪ ,‬ב[ עמ׳ ‪ 18‬ו א י ל ך‬
‫שמות לב‪ ,‬יא‪-‬יג‪ ,‬לא‪-‬לב•‬
‫במדבר יד‪ ,‬יג‪-‬יט‪.‬‬
‫במדבר טז‪ ,‬כב‪.‬‬
‫עמום ז‪ ,‬א‪-‬ו‪.‬‬

‫‪6‬‬
‫‪7‬‬

‫ירמיהו יד‪ ,‬יא‪.‬‬
‫פז‪ ,‬א‪.‬‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו)מו‪ .‬דן‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪25‬‬

‫הרצוג א ע ש ה לזקן זה? אומר לו‪ :‬ל ך ו ק ח‬
‫מכללתא ‪ :‬מ ה‬
‫ברוך ה ו‬
‫אתרו ש‬
‫באומה אחרת‪ .‬אמר ה ק ד‬
‫דעת ‪-‬‬
‫א ש ה זונה והוליד ל ך בנים זנונים‪ ,‬ואחר כך אומר לו ש ל ח ה מ ע ל פ נ י ך ‪ ,‬א ם‬
‫הוא יכול ל ש ל ו ח‬

‫‪8‬‬

‫_ אף אני א ש ל ח א ת ישראל‪ .‬ש נ א מ ר ויאמר ה ׳ א ל‬

‫ה ו ש ע לך קח ל ך א ש ת זנונים וילדי זנונים‪ ,‬וכתיב וילך ויקה את ג מ ר‬

‫כ‬

‫ת‬

‫דבלים‪…‬‬
‫מ פ ו ר ש כאן ש ה ׳ ציפה מ ה ו ש ע ל ה ת פ ל ל על עם ישראל‪ ,‬בודאי ש ל א ל ק ט ר ג ע ל י ה ם ‪,‬‬
‫‪9‬‬

‫וקל וחומר ש ל א ל ה צ י ע לו להחליפם‪ .‬מ מ ש י כ ה ה ג מ ר א ו מ ת א ר ת ‪:‬‬
‫ל א ח ר שנולדו ]לו[ שני בנים ו ב ת אחת אמר לו הקדוש ברוך הוא ל ה ו ש ע ‪ :‬ל א‬
‫היה ל ך ללמוד מ מ ש ה רבך‪ ,‬שכיון ש ד ב ר ת י עמו — פירש מן ה א ש ה ‪ ,‬א ף א ת ה‬
‫בדול ע צ מ ך ממנה‪ .‬אמר לו‪ :‬רבונו ש ל עולם‪ ,‬יש לי בנים ממנה ואין אני י כ ו ל‬
‫להוציאה ו ל א ל ג ר ש ה ! א מ ר ליה ה ק ד ו ש ברוך הוא‪ :‬ומה אתה‪ ,‬ש א ש ת ך ז ו נ ה‬
‫ובניך ]בני[ זנונים‪ ,‬ואין א ת ה יודע אם ש ל ך הן אם של אחרים הן‬

‫_‬

‫‪3‬‬

‫ך‬

‫י ש ר א ל ‪ ,‬שהן בני‪ ,‬בני בחוני‪ ,‬בני א ב ר ה ם יצחק ויעקב‪ ,‬אחד מ א ר ב ע ה ק נ י נ ץ‬
‫שקניתי בעולמי‪ …‬ו א ת ה א מ ר ת ה ע ב י ר ם באומה אחרת?! כיון שידע ש ח ט א ע מ ד‬
‫ל ב ק ש רחמים ע ל עצמו‪ .‬א מ ר לו ה ק ב ״ ה ‪ :‬עד ש א ת ה מ ב ק ש רחמים ע ל ע צ מ ך‬
‫— ב ק ש רחמים ע ל י ש ר א ל ‪ ,‬ש ג ז ר ת י עליהם ש ל ש גזירות בעבורך‪ .‬ע מ ד ו ב ק ש‬
‫‪1 0‬‬

‫רחמים וביטל גזירה‪ ,‬והתחיל לברכן‪ ,‬ש נ א מ ר ‪ :‬׳והיה מספר בני י ש ר א ל כ ח ו ל‬
‫הים וגו׳ והיה במקום א ש ר יאמר ל ה ם ל א עמי אתם יאמר ל ה ם בני א ל‬
‫ונקבצו בני יהודה ובני י ש ר א ל יחדו וגו׳‪ ,‬וזרעתיה לי בארץ ורחמתי א ת ל א‬
‫ר ח מ ה ואמרתי ל ל א עמי עמי אתה׳‪.‬‬
‫לפי ה ג מ ר א ה ו ש ע ש ב ב ת ש ו ב ה ‪ ,‬ה ת פ ל ל על עם י ש ר א ל וגם ברך אותם‪ ,‬ו פ ס ו ק י‬
‫ה ב ר כ ה הנאמרים בפרק ב׳ הם ה ב ר כ ה ש ל הושע‪ .‬נ ש א ל ת השאלה‪ :‬הרי פרק ב׳ ה ו א‬
‫פרק נבואי ש ה ו ש ע קיבל אותו כ נ ב ו א ה מד׳קב״ה‪ ,‬ואינו ברכה ש ה ו א ברך מ ע צ מ ו ?‬
‫וצריך לומר או ש ה ו ש ע ברך מעצמו א ת עם י ש ר א ל במילים אלו‪ ,‬וה׳ הסכים ע ל ידך‬
‫‪1 1‬‬

‫ונתן ל ה ם תוקף ש ל נ ב ו א ה ; או שרצונו ש ל ה נ ב י א ל ב ר ך את עם י ש ר א ל ג ר ם ש ה ׳‬
‫נתן לו נ ב ו א ה בלשון זו‪ ,‬ו ב ר כ ת ו ה י א נבואתו‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫הושע א‪ ,‬ב‪-‬ג‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫שם ע״ב‪.‬‬

‫‪10‬‬
‫‪11‬‬

‫הושע ב‪ ,‬א‪-‬ב‪ ,‬כה‪.‬‬
‫ומצאנו דבר דומה באברבנאל‪ ,‬שהנביא מקבל מה׳ רק את המסר הנבואי והוא זה ש מ נ ס ח‬
‫ובספרי הנביאים נכתבו דבריו וסגנונו‪ .‬כך גם מצאנו בספר תהילים בפרקים שמתחיליס‬
‫ב׳מזמור לדוד׳‪ ,‬שחז״ל אמרו לנו בפסחים )קי ‪ ,‬א( שקודם אמר שירה ואח״כ שרתה ע ל י ו‬
‫רוח הקודש‪ ,‬שנראה שכוונתם היא שהוא אמר את הפרק מלבו ומדעתו‪ ,‬ורק אחר כך ק י‬
‫גושפנקא של רוח הקודש‪ :‬אך שם מדובר בכתובים וברוח הקודש‪ ,‬ולא בנבואה‪.‬‬
‫ר׳‬

‫ז‬

‫‪ 3‬ל‬

‫‪26‬‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו ומו‪ ,‬דו‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫הגמרא בברכות‬

‫‪1 2‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מ ת א ר ת א ת מ ה ש ה ת ר ח ש בין ה ק ב ״ ה ובין מ ש ה מיד ל א ח ר ח ט א‬

‫העגל‪:‬‬
‫‪1 3‬‬

‫׳וידבר ה׳ א ל מ ש ה לך ר ד ׳ ‪ ,‬מאי לך רד? אמר רבי אלעזר‪ ,‬א מ ר לו ה ק ד ו ש‬
‫ברוך הוא למשה‪ :‬משה‪ ,‬רד מגדולתך! כלום נתתי לך ג ד ו ל ה א ל א ב ש ב י ל‬
‫י ש ר א ל ‪ ,‬ועכשיו י ש ר א ל חטאו — א ת ה ל מ ה לי? מיד ת ש ש כחו ש ל מ ש ה ו ל א‬
‫‪14‬‬

‫היה לו כח לדבר‪ .‬וכיון שאמר‪ :‬׳ ה ר ף ממני ו א ש מ י ד ם ׳ ‪ ,‬א מ ר משה‪ :‬ד ב ר זה‬
‫תלוי בי — מיד עמד ונתחזק ב ת פ ל ה ו ב ק ש רחמים‪ .‬מ ש ל ל מ ל ך ש כ ע ס על בנו‬
‫והיה מכהו מ כ ה גדולה‪ ,‬והיה אוהבו יושב לפניו ו מ ת י ר א לומר לו דבר‪ .‬אמר‬
‫המלך‪ :‬א ל מ ל א אוהבי זה ש י ו ש ב לפני הרגתיך! אמר‪ :‬ד ב ר זה תלוי בי — מיד‬
‫ע מ ד והצילו‪.‬‬
‫ב ג ל ל ה א מ י ר ה ׳ ל ך רד׳ הבין מ ש ה שאין לו כ ל ל כח ל ה ת פ ל ל עבור עם ישראל‪ ,‬כי‬
‫כל גדלותו וכח תפילתו נובעים מכוחו ש ל עם י ש ר א ל ‪ ,‬והם הלוא ירדו מ ג ד ו ל ת ם‬
‫בעקבות ח ט א ה ע ג ל ‪ .‬אמירת ׳ ה ר ף ממני ו א ש מ י ד ם ׳ היא ה מ ל מ ד ת אותו ש י ש בידו כח‬
‫להתפלל‪ ,‬כמו אוהבו ש ל המלך‪ .‬ל א ח ר ש ה ו א מבין זאת‪ ,‬ברור לו ש ה ו א מ ת פ ל ל עבור‬
‫העם‪.‬‬
‫בנוגע ל ש א ל ת נ ו ניתן לדחות ולומר ש מ ש ה רבינו הוא מ נ ה י ג ם ש ל כ ל ל י ש ר א ל ‪,‬‬
‫ולכן עליו ל ה ת פ ל ל עליהם‪ ,‬מ ה שאין כן ב ש א ר הנביאים‪ :‬ה ו ש ע ל ע ו מ ת מ ש ה רבנו‬
‫הוא רק נביא‪ ,‬ואינו מ ל ך ו ל א מנהיג; תחום עיסוקו הוא רוהני בעיקרו‪ .‬כך גם עמוס‬
‫וירמיה אינם מנהיגי העם‪ ,‬א ל א ע ו ב ד ת היותם נביאים מ צ י ב ה בפניהם תפקיד נוסף ש ל‬
‫תפילה ע ב ו ר עם י ש ר א ל ‪ ,‬ומהם י ש נ ה ראיה‪.‬‬
‫‪15‬‬

‫בויקרא ר ב ד ‪ .‬מושווים נביאי י ש ר א ל ל נ ב י א י הגויים‪ ,‬ובין ה ש א ר מופיעים הדברים‬
‫הבאים‪:‬‬
‫א מ ר רבי א ל ע א י בר מנחם‪ :‬כ ת י ב‬

‫‪1 6‬‬

‫׳רהוק ה׳ מרשעים׳‪ ,‬וכתיב ׳ ו ת פ ל ת צדיקים‬

‫ישמע׳‪ .‬׳רחוק ה׳ מ ר ש ע י ם ׳ אלו נביאי אומות העולם‪ ,‬׳ ו ת פ ל ת צדיקים ישמע׳‬
‫אלו נביאי ישראל‪.‬‬
‫נביאי י ש ר א ל נקראים צדיקים‪ ,‬ונביאי הגויים — רשעים‪ .‬ב מ ד ר ש זה ה ה ש ו ו א ה‬
‫אינה נ ו ג ע ת ל צ ו ר ת ק ב ל ת ה נ ב ו א ה או לזמן ק ב ל ת ה ‪ ,‬ה ה ב ח נ ה היא בין הצידקות ובין‬
‫הרישעות‪ ,‬בין ת פ י ל ת ם ש ל נביאי י ש ר א ל ש מ ת ק ב ל ת ‪ ,‬לבין הריהוק ש ל ה ק ב ״ ה‬

‫‪12‬‬

‫לב‪ ,‬א‪.‬‬

‫‪13‬‬

‫שמות לב‪ ,‬ז‪.‬‬

‫‪14‬‬

‫דברים ט‪ ,‬יד‪.‬‬

‫‪15‬‬

‫א‪ ,‬יג‪.‬‬

‫‪16‬‬

‫משלי טו‪ ,‬כט‪.‬‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו ומו‪ .‬דן‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫|‬

‫‪27‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מנביאי האומות‪ .‬ו מ כ ל ל ה ד ב ר י ם למדנו‪ ,‬ש ת פ י ל ת נביאי י ש ר א ל הינד‪ .‬יסוד מ ה ו ת י‬
‫בנבואתם‪.‬‬
‫ומפורשים ה ד ב ר י ם גם ב מ ד ר ש מ ש ל י ) פ ל ׳ ׳ א ( ‪:‬‬
‫אשר‪ ,‬י ר א ת ה׳ היא ת ת ה ל ל — זה משה‪ …‬אמר ר׳ יוסי בר ירמיה‪ :‬מ פ נ י מ ה‬
‫הוא ה מ ש י ל א ת הנביאים בנשים? א ל א מה האשד‪ ,‬הזאת אינה מ ת ב י י ש ר ן‬
‫מ ל ת ב ו ע צרכי ביתה מ ב ע ל ה ‪ ,‬כ ך הנביאים אינן מתביישין מ ל ת ב ו ע צ ר כ י ה ן ש ל‬
‫י ש ר א ל מלפני ה ק ב ״ ה ‪.‬‬
‫‪1 7‬‬

‫ה ד ב ר י ם מ ו ס ב ר י ם ע ל פי דברי ה ר מ ח ״ ל בדרך ה ׳ ‪ ,‬ש ה נ ב ו א ה היא ד ב ק ו ת נ ש מ ת י ת‬
‫ש ל ה נ ב י א ב ק ב ״ ה ‪ ,‬ו כ ת ו צ א ה מ מ נ ה מ ת ק ב ל ת תפילתו ש ל הנביא יותר מ ת פ י ל ת‬
‫‪18‬‬

‫אתרים‪ .‬גם ל ש י ט ו ת ה ד ו ר ש ו ת מ ה נ ב י א להיות ב ע ל שלימות מ י ד ו ת י ה ‪,‬‬

‫מובן‬

‫ש ת פ י ל ת ו ש ל א ד ם ב ע ל ר מ ה רוחנית ג ב ו ה ה ת ת ק ב ל ע ״ י רבונו ש ל עולם‪.‬‬

‫כ‪ .‬הנכיא כמתייסר‪ ,‬מוכה‪ ,‬מכוייש ונהרג‬
‫מוצאים אנו א ת הנביאים מתייסרים עבור אמירת הנבואה‪ ,‬מתביישים‪ ,‬מ ו כ י ם ‪,‬‬
‫ולעיתים אף נ ה ר ג י ם ב ע ק ב ו ת אמירתה‪ .‬כך ירמיהו מ נ ב א נבואת הורבן ע ל י ר ו ש ל י ם‬
‫ו ע ל ערי יהודה‪ ,‬ו ב ע ק ב ו ת נבואתו מכה אותו פ ש ח ו ר בן אימר הכהן‪ ,‬ונותן א ו ת ו ע ל‬
‫‪1 9‬‬

‫המהפכת ‪ .‬ובהמשך‬

‫‪2 0‬‬

‫מסופר ע ל ירמיה ש מ נ ב א ואומר לעם בחצר בית ה׳ ש א ם ל‬

‫א‬

‫ישובו ב ת ש ו ב ה י ח ר ב בית ה מ ק ד ש כמו מ ש כ ן שילה‪ ,‬ונאמרים הדברים הבאים‪:‬‬
‫ויהי כ כ ל ו ת ירמיהו ל ד ב ר א ת כל א ש ר צוה ה׳ לדבר אל כל העם‪ ,‬ו י ת פ ש ו א ת ו‬
‫הכהנים והנביאים וכל ה ע ם ל א מ ר מות תמות‪ .‬מדוע נבית בשם ה׳ ל א מ ר כ ש ל ו‬
‫יהיה ה ב י ת הזה והעיר ה ז א ת ת ח ר ב מאין יושב‪ ,‬ויקהל כל ה ע ם אל י ר מ י ה ו‬
‫ב ב י ת ה׳‪.‬״ ויאמרו הכהנים והנביאים אל השרים ואל כל ה ע ם ל א מ ר ‪ ,‬מ ש פ ט‬
‫מות ל א י ש הזה כי ניבא א ל ה ע י ר ה ז א ת כ א ש ר ש מ ע ת ם באזניכם‪ .‬ו י א מ‬

‫ר‬

‫ירמיהו א ל כ ל ה ש ר י ם ו א ל כ ל ה ע ם לאמר‪ …‬ואני הנני בידכם‪ ,‬ע ש ו לי כ ט ו‬

‫כ‬

‫ו כ י ש ר בעיניכם‪ .‬אך ידע ת ד ע ו כי אם ממיתים אתם אותי כי דם נקי א ת‬

‫ס‬

‫היה מ ת נ ב א ב ש‬

‫ס‬

‫נותנים עליכם ו א ל ה ע י ר ה ז א ת ו א ל יושביה‪ …‬וגם א י ש‬

‫‪2 1‬‬

‫ה׳ אוריהו בן ש מ ע י ה ו מ ק ר י ת היעדים‪ ,‬וינבא על העיר הזאת ועל ה א ר ץ ה ז א ת‬

‫‪17‬‬

‫ח״ג פ״ג‪ ,‬עמ׳ ‪ 104‬כהוצאת פלדהיים‪.‬‬

‫‪18‬‬

‫רמב״ם יסודי התורה פ״ז ה״א‪ :‬מורה נבוכים ח״ב פל״ב‪ :‬על פי הגמרא בנדרים לח‪ ,‬א‪.‬‬

‫‪19‬‬

‫ירמיהו יט‪ ,‬יד ‪ -‬כ‪ ,‬ו‪.‬‬

‫‪20‬‬

‫פרק כו פס׳ ח ו א י ל ך‬

‫‪21‬‬

‫רש״י פס׳ כו‪ :‬וגם איש היה מתנבא — מי שאמר זו לא אמר זו‪ ,‬עד כאן דברי צדיקים‪ ,‬ו ע מ ד ו‬
‫רשעים שהיו שם ואמרו‪ :‬גם איש מתנבא וגו׳‪ ,‬כשם שאוריה נהרג יהרג ירמיה‪ ,‬כד מפורז^‬
‫בספרי‪.‬‬

‫‪28‬‬

‫המעין‪ .‬תמוז תשס״ו ומו‪ ,‬דו‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫כ כ ל דברי ירמיהו‪ .‬ו י ש ל ח ה מ ל ך יהויקים אנשים מצרים‪ …‬ויוציאו את אוריהו‬
‫ממצרים ויביאוהו אל ה מ ל ך יהויקים ויכהו בחרב‪ ,‬ו י ש ל ך את נ ב ל ת ו אל קברי‬
‫בני העם‪.‬‬
‫ובדברי ה י מ י ם‬

‫‪22‬‬

‫מסופר ע ל הנביא זכריה בן יהוידע‪ ,‬ש ג ם הוא שילם בחייו ע ל‬

‫‪23‬‬

‫אמירת נ ב ו א ת ו ‪.‬‬
‫נביאים אתרים נדרשו ל ע ש ו ת מ ע ש י ם שמביישים אותם בעיני הציבור‪ .‬יחזקאל‬
‫מצטווה ל ע ש ו ת לו כ ל י גולה‪ ,‬ל ג ל ו ת ממקומו למקום אהר‪ ,‬לתתור בקיר‪ ,‬ל צ א ת ב ע ר ב‬
‫‪24‬‬

‫כבורח‪ ,‬ולכסות א ת פ נ י ו ‪ .‬ה ו ש ע מצטווה ל ק ח ת א ש ת זנונים וילדי זנונים‪ ,‬ושניהם‬
‫אכן עושים כן‪.‬‬
‫הרמב״ם במורד‪,‬‬

‫‪25‬‬

‫ס ב ו ר ש ה מ ע ש י ם המביישים ל א קרו במציאות א ל א ב מ ר א ה‬

‫הנבואה; זו ד ע ת ו ל ג ב י הציווי ה נ ״ ל ל ה ו ש ע ‪ ,‬כ ך ל ג ב י ירמיה והאזור‪ ,‬וכך גם ל ג ב י‬
‫מ ע ש י יהזקאל בפרקים ד‪-‬ה‪ .‬ה ס י ב ה ה ע י ק ר י ת היא‪ :‬״ ו ח ל י ל ה ל א ‪ -‬ל ש י ע ש ה א ת נביאיו‬
‫ל ע ג וקלם לנבלים‪ ,‬ויצוום ל ע ש ו ת מ ע ש י ש ט ו ת ״ ‪.‬‬
‫אך בניגוד ל ר מ ב ״ ם סבורים ח ז ״ ל ב מ ס כ ת‬

‫‪2 6‬‬

‫פסהים ש מ ע ש ה ה ו ש ע נ ע ש ה בפועל‪,‬‬
‫‪2 7‬‬

‫בעולמנו הגשמי‪ .‬ו ל ג ב י מ ע ש ה האזור כ ו ת ב ה ר ד ״ ק ‪ :‬״ א פ ש ר ש ה י ה ממש‪ ,‬ו ע ש ה כן‬
‫ירמיהו מה שצווהו ה א ‪ -‬ל ״ ‪ .‬ו ב ס פ ר חסידים ל ר ב י יהודה ה ח ס י ד‬

‫‪2 8‬‬

‫כ ת ב שישעיהו ה ל ך‬
‫‪2 9‬‬

‫בפועל ערום ויחף‪ ,‬ושיחזקאל גילת א ת זקנו; וכך ה י א גם ד ע ת ה א ב ר ב נ א ל ‪.‬‬

‫‪22‬‬

‫דהי״ב כד‪ ,‬כ‪-‬כא‪.‬‬

‫‪23‬‬

‫ובירושלמי תענית פ״ד ה״ה נאמר‪ :‬שבע עבירות עברו ישראל באותו היום‪ ,‬הרגו כהן‪ ,‬ונביא‪,‬‬
‫ודיין‪ ,‬ושפכו דם נקי‪ ,‬וטימאו את העזרה‪ ,‬ושבת ויום הכיפורים היה‪ .‬ובקהלת רבה פרשה ג‬
‫סי׳ טז נאמר שדמו של זכריה היה תוםם במשך ׳רנ״ב שנה מן יואש עד צדקיה׳‪ ,‬ונבוזראדן‬
‫כשעלה להחריב את ירושלים מצאו תוסס‪ ,‬ושפך עליו דמי הרבה יהודים עד שאמרו לו במה‬
‫מדובר‪ ,‬וכך מופיע גם בבבלי גיטין נז‪ ,‬עב‪ .‬אך בקהלת רבה פרשה י סי׳ ד מובאת בקורת‬
‫על זכריה‪ :‬׳אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח׳‪ ,‬כי באתה לך ממשלה אל תנח מדת‬
‫ענוותנותך‪ ,‬ללמדך שכל המניח ענוותנותו גורם מיתה לעולמו‪ ,‬וחטאת לדורו‪ .‬וממי את למד?‬
‫מזכריה‪ ,‬שנאמר‪ :‬ורוח אלהים לבשה את זכריה וגו׳ ויעמוד מעל לעם‪ ,‬וכי מעל ראשי העם‬
‫היה ה ו ל ח אלא שראה עצמו גדול מכל העם‪ ,‬חתן המלך וכהן ונביא ודיין‪ ,‬התחיל מדבר‬
‫גדולות‪ ,‬ואומר להם‪ :‬למה אתם עוברים את מצות ה׳ ולא תצליחו וגו׳‪ ,‬מיד ויקשרו עליו‬
‫וירגמו אותו אבן במצות המלך‪ …‬אבל יחזיאל לא עשה כן‪ ,‬אלא )דהי״ב כ‪ ,‬יד( ויחזיאל בן‬
‫זכריה בן בניה בן יחזיאל בן מתניה הלוי מבני אסף היתר‪ ,‬עליו רוח ה׳ בתוך הקהל‪ ,‬מהו‬
‫בתוך הקהל? שהשוה עצמו לקהל‪…‬‬

‫‪24‬‬

‫יחזקאל יב‪ ,‬ג‪-‬טז‪.‬‬

‫‪25‬‬

‫ח״ב פמ״ו‪.‬‬

‫‪26‬‬

‫פז‪ ,‬א‪.‬‬

‫‪27‬‬

‫ירמיה יג‪ ,‬א‪.‬‬

‫‪28‬‬

‫ספר חסידים מהדורת הרב ראובן מרגליות )י‪-‬ם תשי״ז( סי׳ קצג‪.‬‬

‫‪29‬‬

‫הושע א‪ ,‬א‪.‬‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו ומו‪ ,‬דן‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫|‬

‫‪29‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מדוע ע ל ה נ ב י א להתייסר? מדוע לעיתים עליו להיות מוכה‪ ,‬מאויים למוות‪ ,‬ו א פ י ל ו‬
‫נהרג? מהי מ ט ר ת ה מ ע ש י ם הנבואיים המביישים?‬
‫ה ס י ב ה ה ר א ש ו נ ה ה י א ש ע ל ה נ ב י א ל ב ט א את מסירותו המוחלטת ל א מ י ר ת ה נ ב ו א ה ‪,‬‬
‫א‬

‫ו א ת נכונותו ל ה ק ר י ב א ת עצמו ע ב ו ר שליחות ה ק ב ״ ה לכבוד הבורא‪ ,‬ו ל פ ר ס ם‬

‫ת‬

‫ש מ ו י ת ב ר ך בעולם‪ .‬זו ד ע ת רבי יהודה החסיד בספר חסידים‪ .‬הוא מזכיר ש ל ו ש‬
‫על‬

‫ד ו ג מ א ו ת ש ל צדיקים‪ ,‬ו ש ל ו ש ת ם הם נביאי ה ‪ /‬שקיבלו את ה ב ו ש ה ו ה מ י ו ן‬
‫‪30‬‬

‫נבואתם ל כ ב ו ד ו ש ל ה׳‪ .‬ו א ל ה ד ב ר י ו ‪:‬‬
‫ל‬

‫‪…‬כמו שהצדיקים שמחו ל ק ב ל ב ו ש ת ובזיון לכבוד הבורא‪ ,‬שנאמר‪ :‬פ נ י‬

‫א‬

‫‪3 1‬‬

‫ה ס ת ר ת י מכלימות ו ר ו ק ‪ ,‬ויהזקאל ש ג י ל ח זקנו‪ ,‬וישעיה ש ה ל ך ערום ו י ח ף ‪.‬‬
‫ל ד ע ת ה ר מ ב ׳ ׳ ם במורה ש ה מ ע ש י ם ה ת ר ח ש ו ב מ ר א ה הנבואה‪ ,‬קיימת ס י ב ה א ח ר ־‬

‫ת‬

‫ל מ ע ש י ם אלו‪ :‬הם מהווים ת ל ק מ מ ס כ ת ה מ ה ש ת ה נ ב ו א ה לנביא עצמו ו ל ע ם ) א ם ע ל י ן‬
‫ל ס פ ר א ת ה מ ר א ו ת ה ל ל ו לעם(‪.‬‬
‫‪3 2‬‬

‫ל ה ב נ ת מ ט ר ה שלישית‪ ,‬נמשיך ונעיין ביחזקאל פרק ד ׳ ‪:‬‬
‫ו א ת ה ש כ ב ע ל צדך ה ש מ א ל י ו ש מ ת את עון בית י ש ר א ל עליו‪ ,‬מ ס פ ר ה י מ י‬

‫ם‬

‫א ש ר ת ש כ ב עליו ת ש א א ת עונם‪ .‬ואני נתתי לך את שני עונם ל מ ס פ ר י מ י‬

‫ם‬

‫ש ל ש מ א ו ת ו ת ש ע י ם יום‪ ,‬ו נ ש א ת עון בית ישראל‪.‬‬
‫ל ד ע ת ה ר ד ״ ק ה ד ב ר נ ע ש ה ב מ ר א ה הנבואה‪ ,‬אך מרש״י מ ש ת מ ע ש י ה ז ק א ל ע ש‬

‫ה‬

‫זאת בפועל‪ .‬מ ה ה מ ט ר ה בזה?‬
‫ר ש ״ י במקום כותב‪:‬‬
‫ע ל צדך ה ש מ א ל י — ל ס ב ו ל צ ע ר וייסורין מניין ימים כמנין ש נ י ם‬
‫‪3 3‬‬

‫ע‬

‫הציקתני רותי כביכול ע ל ש ה כ ע י ס ו ל פ נ י ‪ ,‬ותכפר ל‬

‫ע ו נ ם‬

‫׳‬

‫א ח ר י‬

‫א‬

‫ש‬

‫א ש‬

‫ר‬

‫י קש‬

‫ה‬

‫בעיניך הפורענות שאני אומר ל ה ב י א ע ל י ה ם נתתי לך א ת שני עונם ו ג ו ׳‬
‫הקילותי עליך ל ק ב ל א ת צ ע ר ש ס ב ל ת י אני למנין שנים ש ח ט א ו לפני‪ ,‬ה פ כ ת י‬

‫ם‬

‫ל ך למנין ימים‪.‬‬
‫רבונו ש ל עולם ה צ ט ע ר ע ל ה ע ב ו ד ה הזרה ש ב י ש ר א ל ‪ ,‬והנביא יסבול א ת ה ס ל‬
‫כ‬

‫ש כ ב י כ ו ל ס ב ל ה׳‪ .‬ה נ ב י א ה ו א נציגו ש ל עם ישראל‪ ,‬וסבלו יכפר ע ל ה ע ם ‪ .‬ה ׳‬
‫‪3 4‬‬

‫ברחמיו מ ס ת פ ק ב צ ע ר מיניאטורי ש ל הנביא‪ ,‬והוא יום ל ש נ ה ‪ .‬צ ע ר ה נ ב י א‬

‫‪30‬‬
‫‪31‬‬

‫א‬

‫שם‪.‬‬
‫ישעיהו נ‪ ,‬ו‪ :‬גוי נתתי למכים ולחיי למורטים‪ ,‬פני לא הסתרתי מכלימות ורוק‪.‬‬

‫‪32‬‬

‫פס׳ ד‪-‬ה‪.‬‬

‫‪33‬‬

‫היה אולי מקום לומר שיםוריו היו כדי שיחוש בצער השכינה‪ :‬אך רש״י ממשיך‪ :‬ותכפר‬

‫‪34‬‬

‫עוונם‪.‬‬
‫השווה דרך ה׳ לרמח״ל‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק שלישי ׳בהשגחה האישית׳ סוף אות ח‪ ,‬בנוגע ל י‬

‫‪30‬‬

‫י‬

‫נ‬

‫ך‬

‫המעין‪ .‬תמוז תשס״ו ומו‪ .‬דו‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ע‬

‫ל‬

‫‪ 0‬ו ר י‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫במטרה ל ה ב י א א ת ד ב ר ה׳ בכל מחיר אל העם‪ ,‬ו ל א ל ה מ ח ש ה ‪ ,‬א ל א כדי ל כ פ ר על‬
‫העם‪.‬‬
‫ובמלכים א ׳‬

‫‪3 5‬‬

‫מופיע ה מ א ו ר ע הבא‪:‬‬

‫ואיש א ה ד מבני הנביאים אמר אל ר ע ה ו ב ד ב ר ה׳ הכיני נא‪ ,‬וימאן ה א י ש‬
‫להכותו‪ .‬ויאמר לו יען א ש ר ל א ש מ ע ת בקול ה׳ הנך ה ו ל ך מ א ת י והכך האריה‪,‬‬
‫וילך מ א צ ל ו וימצאהו ה א ר י ה ויכהו‪ .‬וימצא א י ש אחר ויאמר הכיני נא‪ ,‬ויכהו‬
‫ה א י ש ה כ ה ופצוע‪.‬‬
‫ב ק ש ה מוזרה כזו מפי נביא ב ד ב ר ה ‪ /‬טעונה הסבר‪ ,‬ואכן ה ר ד ״ ק מביא את ביאור‬
‫חז״ל‪:‬‬
‫הכה ופצוע — הפצע ה ו א מ כ ת דם‪ ,‬ובדרש‪ :‬אותה טיפת דם ש י צ א ה מן הצדיק‬
‫היתה כ פ ר ה ל י ש ר א ל ש ל א מתו מ ה ם ב מ ל ה מ ו ת רמות ג ל ע ד ‪ ,‬שהרי אמר לו‬
‫הנביא ו ע מ ך ת ח ת עמו‪ ,‬כי חייבי מ י ת ה היו‪ ,‬א ל א ש א ו ת ה טיפת ד ם‬

‫‪3 6‬‬

‫היתד‪,‬‬

‫כפרה להם‪.‬‬
‫גם במקרה זה רואים אנו שיסורי ה נ ב י א אינם ל כ ב ו ד ה׳‪ ,‬א ל א כדי לכפר ע ל עם‬
‫ישראל‪ ,‬כדי ש ל א ימותו מהם במלהמה‪.‬‬
‫לדעת ר״י א ב ר ב נ א ל‬

‫‪3 7‬‬

‫קיימת ס י ב ה רביעית‪ :‬מ ע ש י ה ו ש ע עם א ש ת הזנונים‪ ,‬ומות‬

‫‪38‬‬

‫א ש ת י ח ז ק א ל ‪ ,‬ו ה ל י כ ת י ש ע י ה ערום ויחף א ר ע ו אכן במציאות‪ ,‬ולמרות שמצד‬
‫הנביאים עצמם ודאי ראויים ה ם ל כ ב ו ד כ כ ב ו ד מלכים — הנביאים היו שלוחי ה׳‬
‫ליישר א ת ה ע ם ו ל ה ש י ב ם ב ת ש ו ב ה ‪ ,‬ולכן ל א ח ש ה׳ ע ל כ ב ו ד ם ו ע ל צרכיהם‪ ,‬א ל א על‬
‫תקנת העם והיישרתם‪ ,‬ו ע ש ה ל נ ב י א י ם דברים ש י ש פ י ע ו ע ל ה ע ם אפילו אם הם יפגעו‬
‫אישית בנביאים ו ב ס ו ב ב י ם אותם‪ .‬דברים מוחשיים ש נ ר א י ם בעינים — משפיעים ע ל‬
‫הרואים ה ר ב ה יותר מדברים ש ר ק נ ש מ ע י ם באוזן‪ .‬ב ש י ט ת ה א ב ר ב נ א ל מ ו ד ג ש ת‬
‫ה ת ו ע ל ת ל ע ם י ש ר א ל ‪ ,‬ל א מצד ה כ פ ר ה הרוהנית‪ ,‬א ל א מ צ ד ה ח ד ר ת ה מ ס ר הנבואי‬
‫לתודעתו בצורה מוחשית‪.‬‬

‫הצדיק עבור אחרים‪ :‬״ואמנם כיון שהם שלמים וראויים לטוב‪ ,‬ושהם מתייסרים רק בעבור‬
‫אחרים‪ ,‬ודאי שתתפייס מידת הדין במועט בהם כבמרובה בחוטאים עצמם״‪ .‬הרמח״ל עוסק‬
‫שם בצדיקים המכפרים לא רק על דורם הם‪ ,‬אלא על כל הדורות כולם‪ ,‬ויתכן שגם ישעיהו‬
‫כלול בהגדרה זו‪ ,‬י ו א מכפר במקרה זה על דורות שעברו במשר שלוש מאות ותשעים‬
‫שנה‪.‬‬
‫כ‬

‫ה‬

‫‪35‬‬

‫כ‪ ,‬לה‪-‬לז‪.‬‬

‫‪36‬‬

‫דברי הרמח״ל הנ״ל תקפים גם כאן‪ ,‬למרות שכאן עוסקים בכפרה על דור אחד•• לכן מדגישים‬
‫חז״ל ׳טיפת דם׳‪ ,‬והיא תמורת מניעת מותם של רבים מעם ישראל‪.‬‬

‫‪37‬‬
‫‪38‬‬

‫על תחילת הושע )עמ׳ ב(‪ :‬הדברים מובאים כאן בשינויים קלים‪.‬‬
‫יחזקאל כד‪ ,‬טו‪.‬‬

‫המעין‪ .‬תמוז תשס״ו ומו‪ .‬דו‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫|‬

‫‪31‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫נ‪ .‬ה נ ב י א והניםים‬
‫ה נ ב י א ק ש ו ר לניםים בכמה אופנים‪ .‬י ש נביא המביא אות ומופת ע ל א מ י ו ז ך‬

‫ת‬

‫נבואתו‪ ,‬י ש ניםים ה נ ע ש י ם ע ל ידי הנביא‪ ,‬ויש ניםים שאמנם א ץ הנביא ע ו ש ה א ו ת ם ‪,‬‬
‫אך ה ו א מ ב ש ר עליהם טרם בואם‪.‬‬
‫ד ע ת ר ם ״ ג באמונות ודעות היא ש כ ל נביא ה נ ש ל ח לבני אדם מביא סימן ע ל י ‪,‬‬
‫ד‬

‫‪3 9‬‬

‫שינוי ה ט ב ע ‪:‬‬
‫‪40‬‬

‫ו כ ל ש ל י ח ש ב ח ר ו ה ב ו ר א לשליחותו‪ ,‬ע ש ר ‪ .‬לנוהג שנותן לו אות מן ה א ו ת ו‬
‫הללו‪ ,‬או שינוי ט ב ע במניעת ה א ש מלשרוף‪ ,‬או ל ש נ ו ת ע י ן‬

‫‪4 1‬‬

‫מ‬

‫הדבר‪ ,‬כ ג ו ן‬

‫ש ה ו פ ך ב ע ל חי לדומם‪ …‬ו כ א ש ר מוסר לו סימן מסוג זה נ ת ח י י ב כ ל מי שראד‪,-‬‬
‫א ו ת ם מבני אדם לכבדו ו ל ה א מ י ן לו בכל מה שיאמר להם‪ …‬מפני ש ה י א נ א מ ן‬
‫לפניו‪.‬‬
‫א‬

‫ל ד ע ת ר ם ״ ג ה א ו ת ושינויי ה ט ב ע ה ם הם ה ד ר ך היחידה ש ב ה מ א מ ת ה נ ב י א‬

‫מ‬

‫נבואתו ו א ת ה י ש ל ח ו ע ל ידי הבורא‪.‬‬
‫ה ר מ ב ׳ ׳ ם מסכים עם ר ס ׳ ׳ ג ש א ח ת הדרכים ש ב ע ז ר ת ם מ א מ ת הנביא א ת נ ב ו א ת ו ה י‬

‫א‬

‫‪4 2‬‬

‫ע ש י י ת א ו ת ונס‪ ,‬א ך ס ו ב ר שישנן גם דרכים נוספות‪ .‬ה א ח ת — עליו לומר ע ת י ד ו‬

‫ת‬

‫ועליהן להתקיים כולן בלי יוצא מן ה כ ל ל אפילו בפרט קטן‪ ,‬ובודקים אותו ד ‪ .‬ר ן ‪1‬‬
‫כ‬

‫‪4 3‬‬

‫פ ע מ י ם ‪ .‬ו ה ש נ י ה ה י א ש נ ב י א א ח ר שהוהזק כנביא א מ ת מעיד עליו ש ה ו א‬

‫כ‬

‫נ‬

‫^‬

‫י‬

‫‪4 4‬‬

‫א מ ת ‪ .‬בכל אופן ל ד ע ת שניהם זהו ה ק ש ר ה ר א ש ו ן שבין הנם לבין הנביא‪.‬‬
‫ה ק ש ר ה ש נ י ה ו א ה ע ו ב ד ה ש ה ת ו ר ה והנביאים מלאים סיפורים ע ל נביאים ש כ י צ ‪7‬‬

‫ג ו‬

‫ניסים‪ ,‬ה ח ל מ מ ש ה רבינו במכות מצרים‪ ,‬דרך י ה ו ש ע בבקיעת הירדן ו ב ה ע מ ד ת ה ש מ ^‬
‫בגבעון‪ ,‬ע ב ו ר לניםי אליהו ו א ל י ש ע המפורטים בספר מלכים‪ ,‬וכלה ב י ש ע י ה ו ש מ ש ‪- ,‬‬
‫נ‬

‫את מהלך השמש‪.‬‬
‫ה א ם מחייב ה ד ב ר ש א ד ם יהיה נ ב י א בכדי שיוכל ל ב צ ע נם? בספרות ח ז ״ ל מ ו צ א י‬

‫ק‬

‫אנו ניםים ש ב ו צ ע ו ע ל ידי תנאים ואמוראים שחיו בתקופת בית שני ואחריה‪ ,‬ב ו ז ק י פ ! ‪-‬‬
‫‪4 5‬‬

‫ש ל א היו בה כ ב ר ל א נ ב ו א ה ו ל א רוח ה ק ו ד ש ‪ .‬מכאן מוכח שאין צורך ל ה י ו ת נ י ^‬
‫כ‬

‫ה ׳ כדי ל ב צ ע נם‪ ,‬א ל א צדקות ה א ד ם ודבקותו ב ק ב ״ ה הם ה מ א פ ש ר ו ת לו זאת‪.‬‬
‫‪39‬‬

‫הנבחר באמונות ובדעות‪ ,‬מהדורת הרב יוסף קאפח )ירושלים וניו יורק התש״ל(‬

‫ה‬

‫‪0‬‬

‫א‬

‫השלישי עמי קכד‪-‬קכה‪.‬‬
‫‪40‬‬

‫‪-‬הבורא‪.‬‬

‫‪41‬‬

‫הרב קאפח כותב בהערה שניתן לתרגם ׳עצם׳‪.‬‬

‫‪42‬‬

‫הרמב״ם יסודי התורה פ״ז ה״ז ופ״ח ה״ב‪.‬‬

‫‪43‬‬

‫בעבודת המלד לרב קרקובםקי הסתפק בכמה פעמים מדובר‪ .‬ובספר ארבעה‬

‫ט ו ר י‬

‫א ב ן ‪ ,‬ד‪,‬ו‬

‫בספר הליקוטים לרמב״ם פרנקל‪ ,‬כתב בביאור הרמבי׳ם שמדובר על שלוש פעמים‪.‬‬

‫ך‬

‫ל‬

‫דבריו קצת קשה להבין מדוע לא כתב כן הרמב״ם במפורש‪.‬‬
‫‪44‬‬

‫שם פ״י ה״ה‪.‬‬

‫‪45‬‬

‫ראה רשימה בספר בית יחזקאל לר׳ משה יחיאל הלוי צוריאל )וייס(‪ ,‬בני ברק ת ש מ ׳ ‪,‬‬

‫‪32‬‬

‫‪I‬‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס׳׳ו ומו‪ ,‬דו‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪"°‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫‪4 6‬‬

‫ה ק ש ר ה ש ל י ש י בין הנם והנביא מופיע גם הוא ב ר ס ״ ג ‪:‬‬
‫שאין ה ב ו ר א יתרומם ו י ת ע ל ה מ ש נ ה עצם ד ב ר עד ש י ע י ר א ת ה ע ם ש ה ו א‬
‫מ ש נ ה אותו‪ ,‬ו ה ט ע ם ל כ ך כדי שיאמינו בנביאו‪…‬‬
‫ר ס ״ ג סובר ש ל כ ל נם ת ק ד ם ה ו ד ע ת נביא‪ .‬ק ב י ע ת ו זו ש ל ר ם ״ ג מחייבת דיון נפרד‪,‬‬
‫שהרי י ש לנו לפתות א ר ב ע ה סוגים שונים ש ל מטרות לניםים — ישנם ניםים ל ה צ ל ת‬
‫עם י ש ר א ל כגון בקיעת ים סוף‪ ,‬ניסים ל ה צ ל ת יהיד מ ה ע ם כגון א ת א ב ר ה ם אבינו וכן‬
‫את חנניה מ י ש א ל ועזריה מ כ ב ש ן ה א ש וכגון ה צ ל ת דניאל מ ג ו ב האריות‪ ,‬ישנם ניסים‬
‫הקשורים ל ה ת ג ל ו ת ה ק ב ״ ה כגון א ש וקול שופר מן השמים וראיית הקולות בזמן מתן‬
‫תורה‪ ,‬וסוג רביעי הוא נס ל נ ק מ ה באויבי עם י ש ר א ל כגון האבנים שיורדים בבית‬
‫הורון בזמן יהושע‪ ,‬וכגון מ ל א ך ה׳ ש מ כ ה ב מ ח נ ה א ש ו ר ב מ ב ו א ו ת ירושלים בזמן‬
‫חזקיהו ה מ ל ך )ישנם גם שילובים בין המטרות‪ ,‬כגון ה צ ל ת עם י ש ר א ל ונקמה‬
‫באויביו(‪.‬‬
‫ל א מצאנו ב ת נ ״ ך הודעה מקדימה ב כ ל נם‪ ,‬ה מ פ ו ר ש ת בפשוטו ש ל מקרא‪ .‬וכאן‬
‫נ ש א ל ת ה ש א ל ה ‪ ,‬ה א ם כ ו ל ל ר ס ״ ג ב ק ב י ע ת ו א ת כ ל הניסים הללו‪ ,‬או ש י ש חילוקים‬
‫ביניהם? אולי ניסים שנועדו ל ה צ ל ת ו ש ל צדיק יחיד אינם כלולים ב ג ד ר זה?‬
‫בכל אופן‪ ,‬מודה הרם׳׳ג ש ל נ י ס י ם ש נ ע ש ו בתקופת ח ז ״ ל ל א קדמה ה ו ד ע ת נביא‪,‬‬
‫שהרי פסקה ה נ ב ו א ה ורוח הקודש‪ .‬ו ה ד ב ר י ם ברורים מתוך דבריו‪ ,‬שהרי הוא כ ת ב‬
‫ש מ ט ר ת ה ה ו ד ע ה היא ״ כ ד י שיאמינו ב נ ב י א ו ״ ‪ ,‬כ ל ו מ ר ש מ ט ר ת ה ה ו ד ע ה איננה מצד‬
‫הנם‪ ,‬א ל א מצד הנביא‪ ,‬ואם אין נביא אין צורך בהודעה‪.‬‬

‫ד‪ .‬כ ת י ב ה ה י ס ט ו ר י ת נ ב ו א י ת‬
‫כתיבה היסטורית נבואית גם ה י א ה ל ק מתפקידיו ש ל הנביא‪ .‬נביאים ראשונים הם‬
‫דוגמה מ ו ב ה ק ת לכך‪ .‬תיאור ה מ א ו ר ע ו ת כפי ש ה ת ר ח ש ו ‪ ,‬נ כ ת ב ב נ ב ו א ה ע ל ידיהם‪.‬‬
‫הגמרא בבבא ב ת ר א‬

‫‪4 7‬‬

‫אומרת‪ ,‬ש י ה ו ש ע כ ת ב א ת ספרו‪ ,‬ו ש מ ו א ל כ ת ב א ת ספר‬

‫שופטים ו א ת ספר ש מ ו א ל עד ל ת י א ו ר מותו‪ ,‬ו ש נ ת ן ה נ ב י א ו ג ד ההוזה השלימוהו‪,‬‬
‫ושירמיהו כ ת ב א ת ספר מלכים‪ .‬לפי ר ש ״ י‬

‫‪4 8‬‬

‫הנביאים כ ת ב ו א ת ספריהם ר ק לפני‬

‫מותם‪ ,‬ואם כן ה כ ת י ב ה ההיסטורית ה נ ב ו א י ת אינה ש ל י ח ו ת לדורם‪ ,‬א ל א לדורות עולם‪.‬‬
‫במה מתייתדת ה כ ת י ב ה ההיסטורית הנבואית? ל א נעמוד ב מ ס ג ר ת זו ע ל כ ל‬
‫עקרונותיה ו ע ל כ ל מטרותיה‪ ,‬ונסתפק בציון עקרונות כלליים‪ .‬ה כ ת י ב ה ההיסטורית‬

‫עמי קכב‪ .‬הרב צוריאל מונה שם שלושים ואחד ניסים‪ ,‬שחלק מהם כוללים בתוכם‬
‫כמה ניסים‪.‬‬
‫‪46‬‬

‫שם עמ׳ קכה‪.‬‬

‫‪47‬‬

‫יד‪ ,‬ב ‪ -‬טו‪ ,‬א‪.‬‬

‫‪48‬‬

‫טו‪ ,‬א דייה כתבו ישעיה‪.‬‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו ומו‪ .‬דו‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫|‬

‫‪33‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הנבואית מ ת י י ח ס ת ר ב ו ת לפן הערכי‪ ,‬התורני והדתי‪ .‬למשל‪ ,‬ת א ו ר ה ע ב ו ד ה ה ז ר ה‬
‫‪4 9‬‬

‫ש ש ב ט י י ש ר א ל ע ב ד ו ב ת ק ו פ ת ה ש ו פ ט י ם עובר כחוט השני לכל אורך ה ס פ ר ‪ .‬ה י א‬
‫גם מתייהםת ל א נ ש י ם הפועלים ב מ ו ש ג י ם ש ל טוב ורע‪ .‬בתאור מלכי י ש ר א ל ו י ה ו ד ה‬
‫בספר מלכים‪ ,‬מופיעה בצורה ק ב ו ע ה ה ה ע ר כ ה ה א ם ה מ ל ך ע ש ה ה י ש ר בעיני ה׳ ו ה ל ך‬
‫‪5 0‬‬

‫בדרכי דוד‪ ,‬או ש ע ש ה ה ר ע בעיני ה ׳ ‪ .‬ה ש ג ח ת ה׳ בעולם‪ ,‬ותגובתו על מ ע ש י ע ם‬
‫י ש ר א ל ו ע ל מ ע ש י אומות העולם‪ ,‬גם הם מהווים מרכיב מרכזי בכתיבה ה ה י ס ט ו ר י ת‬
‫‪5 1‬‬

‫הנבואית‪ .‬ה פ ל ש ת י ם ש ש ב ו א ת ארון ה׳ לוקים בעוון ז ה ‪ ,‬ולהבדיל‪ ,‬דוד מונה א ת‬
‫עם י ש ר א ל ‪ ,‬ו כ ע ו נ ש מתים ש ב ע י ם א ל ף א י ש מעם ישראל‪.52‬‬
‫א ך בוודאי ש ס פ ר י הנביאים מ ל א י ם גם בפרטים צבאיים‪ ,‬מדיניים‪ ,‬כ ל כ ל י י ם ‪,‬‬
‫דמוגרפיים‪ ,‬חברתיים‪ ,‬גאוגרפיים‪ ,‬תאריכים‪ ,‬אורך תקופות היסטוריות‪ ,‬ובפרטים ע ל‬
‫צמחים ו ע ל ב ע ל י חיים‪ .‬י ש נ ם פרטים ע ל מ ש פ ח ו ת שונות‪ ,‬מקצועות שונים‪ ,‬ו א פ י ל ו‬
‫תיאורים ב ע ל י אופי פסיכולוגי‪ .‬ח ז ״ ל ו ב ע ק ב ו ת י ה ם הראשונים והאחרונים ראו ע ר ך‬
‫בסדרי הזמנים כ ש ל ע צ מ ם ‪ .‬ל מ ש ל ‪ ,‬ל ג ב י םררי הזמנים ב ת נ ״ ך י ש בידינו ה ס פ ר ׳ ס ד ר‬
‫עולם׳‪ ,‬המיוחם ל ת נ א ר ב י יוסי בן חלפתא‪ .‬גם ראשונים כ ר א ב ״ ד הראשון ו ה מ א י ר י‬
‫ועוד כ ת ב ו חיבורים שונים העוסקים בכרונולוגיה‪ .‬לימוד הרקע הכללי והריאלי ש ה י ה‬
‫קיים בתקופת ה ת נ ״ ך מ א פ ש ר להבין נכוחה א ת המאורעות ו א ת יחס ה ק ב ״ ה א ל י ה ם ‪,‬‬
‫יהס ש מ ת ג ל ה ד ר ך ה נ ב ו א ה ) כ ג ו ן נביאים אהרונים המתייחסים ל מ א ו ר ע ו ת ש ה ת ר ה ש ו‬
‫בזמנם‪ ,‬ותוארו בנביאים הראשונים(‪ ,‬ודרך דברי הז״ל‪.‬‬

‫םיכופ‬
‫ה ג ר ׳ ׳ א בביאורו ל פ ר ק ש ב ו מ ו ק ד ש ישעיהו לנביא׳ על הפסוק ׳ ו א ש מ ע א ת קול ה ׳‬
‫‪53‬‬

‫אומר א ת מי א ש ל ח ומי ילך לנו‪ ,‬ואומר הנני ש ל ח נ י ׳ ‪ ,‬מסביר‪:‬‬
‫ומי י ל ך לנו‪ .‬פירוש‪ ,‬אליהו ת ב ע כבוד ה א ב ולא כבוד הבן‪ ,‬ש ל א מ צ י נ ו‬
‫ש ה ת פ ל ל ב ע ד י ש ר א ל ‪ .‬יונה ת ב ע כבוד הבן‪ ,‬ש ל א רצה ב ת ש ו ב ת נינוה ש ל א‬
‫יצא ר י ע ו ת א ל י ש ר א ל ‪ ,‬ו ל א ת ב ע כבוד האב‪ .‬א ב ל מ ש ה אמר ל מ ה יחרה וכן׳ ‪54‬‬
‫‪5 5‬‬

‫ודי זהב ו כ ו ׳ ‪ ,‬ו ת ב ע כבוד ה א ב ‪ ,‬ואמר ל י ש ר א ל ח ט א ת ם ח ט א ה גדולה‪ .‬ו ז ה‬
‫ש כ ת ב כאן‪ :‬ומי י ל ך לנו‪ ,‬רצונו לומר ב ש ב י ל שנינו‪.‬‬
‫‪49‬‬

‫פרק ב כולו‪ :‬ג‪ ,‬ז־ח‪ ,‬יב‪ :‬ד‪ ,‬א‪ :‬ו‪ ,‬א‪ ,‬כה‪-‬לב‪ :‬ז‪ ,‬ד ברש״י וברד״ק‪ :‬ח‪ ,‬לג‪-‬לה‪ ,‬וכן הלאה ע ל‬
‫זו הדרך‪.‬‬

‫‪50‬‬

‫למשל‪ :‬מלכים ב ח‪ ,‬יח‪ ,‬כז‪ :‬יב‪ ,‬ג! יג‪ ,‬ב‪ ,‬ועוד‪.‬‬

‫‪51‬‬

‫שמואל א ו‪.‬‬

‫‪52‬‬

‫שמואל ב כד‪.‬‬

‫‪53‬‬

‫ו‪ ,‬ח‪.‬‬

‫‪54‬‬

‫מתפלל על עם ישראל לאתר תטא העגל‪ ,‬ובעוד מקומות‪.‬‬

‫‪55‬‬

‫משה מסנגר על עם ישראל‪ ,‬עד כדי אמירה שנקראת בפי חז״ל הטחת דברים כלפי מעלה‬
‫כמבואר בברכות לב‪ ,‬א‪ :‬מאי ודי זהב? אמרי דבי רבי ינאי‪ ,‬כך אמר משה לפני הקדוש ברוך‬

‫‪34‬‬

‫המעין‪ .‬ת מ ת תשס״ו ןמו‪ ,‬ד(‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הגר״א מסביר שכבוד האב הוא לדרוש מעם ישראל לחזור בתשובה‪ ,‬ולהוכיחו‬
‫בדברים על חטאיו‪ ,‬וכבוד הבן הוא להתפלל עבור עם ישראל‪ .‬מקור דברי הגר״א‬
‫הוא המכילתא דרבי ישמעאל יי‪:‬‬
‫‪6‬‬

‫נמצאת אתה אומר שלושה בנים הם‪ ,‬אחד תבע כבוד האב וכבוד הבן‪ ,‬ואחד‬
‫תבע כבוד האב ולא כבוד הבן‪ ,‬ואחד תבע כבוד הבן ולא בכבוד האב‪ .‬ירמיה‬
‫תבע כבוד האב וכבוד הבן שנאמר נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת‪ ,‬לכך‬
‫נכפלה נבואתו‪ …‬אליהו תבע כבוד האב ולא כבוד הבן‪ …‬ומה נאמר שם‪ …‬ואת‬
‫אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך‪ …‬שאי איפשי בנבואתך‪ .‬יונה תבע כבוד‬
‫הבן ולא כבוד האב‪] …‬מה כתיב[ ויהי דבר ה׳ אל יונה שנית לאמר‪ ,‬שנית‬
‫נדבר עמו לא שלישית‪.‬‬
‫בדברי הגר״א מוזכר משה כדורש כבוד האב והבן‪ ,‬כעוד שבמכילתא מוזכר‬
‫ירמיהו‪ .‬יתכן שמכיוון שישעיהו קדם הרבה לירמיהו לא יתכן שהדוגמה שתובא לו‬
‫תהיה מנביא המאוחר לו‪ .‬אך יתכן שמקור דברי הגר״א הוא מדרש פסיקתא רבתי‪,‬‬
‫שמזכיר לא שלושה אלא ארבעה בנים ‪:‬‬
‫‪57‬‬

‫אלא ארבעה בנים ]הם[‪ ,‬אחד תבע כבוד האב ולא תבע כבוד הבן‪ ,‬ואחד תבע‬
‫כבוד הבן ולא תבע כבוד האב‪ ,‬ושנים תבעו כבודו של בן וכבודו של אב‪.‬‬
‫אליהו תבע כבודו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬כשהיה עומד ומקטרג‪…‬‬
‫ואם כי אין שם פירוט כי הנוסח שבפנינו חסר‪ ,‬יתכן שבפני הגר״א היה הנוסח‬
‫שלם‪ ,‬והיה כתוב בו שהבן הרביעי הוא משה שתבע את כבוד האב ואת כבוד הבן‬
‫גם יחד; ואולי גם בפניו לא היה כתוב במפורש‪ ,‬והוא כתב זאת מסברתו‪ .‬בכל אופן‬
‫למדנו מדברי הגר״ א בהקשר לדברי חז״ל הללו‪ ,‬שמשה‪ ,‬ישעיהו וירמיהו דרשו‬
‫שלושתם את כבוד האב‪ ,‬וגם את כבוד הבן‪ .‬כבוד האב כולל את שליתויות הנביא‬
‫ומשימותיו הנעשים לכבודו של הקב״ה‪ ,‬וכבוד הבן את הנעשים לכבודו ולסיועו של‬
‫עם ישראל‪.‬‬
‫הנביא מתפלל עבור העם‪ ,‬וזהו כמובן כבוד הבן ; הוא מתייסר‪ ,‬מוכה‪ ,‬מאויים‬
‫ונהרג‪ ,‬פעמים הוא עושה זאת לכבוד הבורא‪ ,‬ופעמים לכבוד הבן; הניםים הנעשים‬
‫על ידי הנביא‪ ,‬וניסים שהוא מבשר עליהם טרם בואם‪ ,‬אלו הקשורים להתגלות‬
‫‪58‬‬

‫הוא‪ :‬רבוגו של עולם‪ ,‬נשכיל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די — הוא גרם‬
‫שעשו את העגל‪.‬‬
‫‪56‬‬

‫פרשת בא‪ ,‬מסכתא דפםתא פרשה א ד״ה בארץ מצרים‪.‬‬

‫‪57‬‬

‫פסיקתא רבתי‪ ,‬מהדורת ר״ט‪ ,‬איש שלום‪ ,‬פרשה כס ד״ה דבר אחר איכה‪.‬‬

‫‪58‬‬

‫אמנם בכל תפילה עמוקה ישנה עבודת ה׳ שהיא כבוד שפים‪ ,‬עיין במאמרי ׳מלכות ועבודה‬
‫בתפילת שניגנה עשרה‪ /‬׳המעין׳ תשרי תש״ן ]ל‪ ,‬א[ עמ׳ ‪ 19‬ואילך‪ .‬וע״ע במאמרי הנ״ל‬
‫בהעי ‪ A‬בעיקר כסיכום עמ׳ ‪.32‬‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו ומו‪ .‬דו‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫|‬

‫‪35‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הקב״ה הם לכבודו‪ ,‬ואלו שנעשים להצלת עם ישראל‪ ,‬להצלת יחיד מהעם‪ ,‬ולנקמה‬
‫באויבי עם ישראל הם ודאי לכבוד הבן ‪.‬‬
‫למה נועדה הכתיבה הנבואית ההיסטורית? זו המבטאת את התגלות ה׳ ואת דרכי‬
‫השגחתו היא לכבוד שמים‪ ,‬וזו המביעה את הצלחות עם ישראל וכבודו היא לכבוד‬
‫הבן‪ .‬הפרטים והתיאורים שאינם באים לכאורה לא לכבוד האב ולא לכבוד הבן‪,‬‬
‫מטרתם להמחיש את הקשר הנבואי בין ריבונו של עולם לבין עם ישראל; קשר זה‬
‫החל מאבות האומה‪ ,‬ונמשך עד לתהילת בית שני‪ .‬הקשר הנבואי שלו זכה עם ישראל‬
‫הוא אחד מסימני הבחירה האלוקית בנו ‪.‬‬
‫‪59‬‬

‫‪60‬‬

‫‪59‬‬

‫אם כי אויבי עם ישראל הם גם אויבי ה ‪ /‬כנאמר ברש״י שמות טו‪ ,‬ז‪ :‬וברוב גאונך תהו־ס‬
‫קמיך — תמיד אתה הורם קמיך הקמים נגדך‪ :‬ומי הם הקמים כנגדו‪ ,‬אלו הקמים על ישראל‪,‬‬
‫וכן הוא אומר)תהלים פג‪ ,‬ג( כי הנה אויביך יהמיון‪ ,‬ומה היא ההמיה?)שם ב( על עמך יערימו‬
‫סוד‪ ,‬ועל זה קורא אותם אויביו של מקום‪ .‬וכן ברד״ק נחום א‪ ,‬ב‪ :‬ואויבי ישראל הם אויכי‬
‫הא־ל וצריו‪ .‬והמקור לכך בחז״ל הוא בספרי זוטא )פיםקא י אות לה(‪ :‬ויפצו אויביך וינסו‬
‫משנאיך‪ ,‬וכי מה הם כל גויי הארץ וכל ממלכות האדמה שהם קרואים אויבים ושונאים‬
‫למקום? אלא כל שהוא אויב ושונא לישראל‪ ,‬כאלו הוא אויב ושונא למקום‪ …‬כשהוא אומד‬
‫עמו אנכי בצרה)תהלים צא‪ ,‬טו(‪ ,‬הא ידעת שכל זמן שישראל בצרה אף הקב״ה כאלו עמהן‬
‫בצרה ) ה מ ^ ע ת האחרונים נמצאו בעזרת פרוייקט השו״ת של בר אילן(‪ .‬אויבי ישראל הם‬
‫כאמור אויבי ה׳ כי עם ישראל מייצג את הקב״ה בעולם‪ :‬אך הרבה פעמים שונאי י ש ר א ל‬
‫מבזים ומתריסים בגלוי כלפי מעלה‪ ,‬כגון פרעה וסנחריב‪ ,‬בשתי האפשרויות יהיה בנקמד‪,‬‬
‫בהם גם כבוד הי‪.‬‬

‫‪60‬‬

‫ברכות ז‪ ,‬א‪ :‬ואמר רבי יוחנן משום רבי יוסי‪ :‬שלושה דברים בקש משה מלפני הקדוש ברוך‬
‫הוא ונתן לו‪ :‬בקש שתשרה שכינה על ישראל ונתן לו‪ ,‬שנאמר‪ :‬הלא בלכתך עמנו‪ ,‬בקש ש ל א‬
‫תשרה שכינה על אומות העולם ונתן לו‪ ,‬שנאמר‪ :‬ונפלינו אני ועמך‪ .‬ועי׳ כוזרי מאמר א א ו‬

‫ת‬

‫קטר‪ .‬׳ועם כל זה לא ישתוה הגר הנכנס בתורתנו עם האזרח‪ ,‬כי האזרחים לבדם הם ראויים‬
‫לנבואה‪ ,‬וזולתם‪ ,‬תכלית ענינם שיקבלו מהם ושיהיו חכמים וחסידים‪ ,‬אך לא נביאים׳‪ .‬האמור‬
‫בכוזרי הוא לגבי גרי צדק‪ ,‬וקל וחומר לגבי גויים‪.‬‬

‫‪36‬‬

‫המעין‪ .‬תמוז תשס״ו ומו‪ ,‬ד‪1‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הרב ברוך אפרתי‬

‫הכנסת כ ת ב עברי ל ב י ת ה כ ס א‬

‫קדושתה של הלשון העברית‬

‫‪1‬‬

‫הרמב״ם כותב )מו״נ ג‪ ,‬ח בתרגום הרב קאפח(‪ :‬״ויש לי עוד טעם במה שנקרא‬
‫לשוננו זה לשון הקודש‪ ,‬ואין לחשוב כי זה התפארות מצידנו או טעות‪ ,‬אלא זה אמת‪,‬‬
‫והוא כי הלשון הזה המקודש לא הונח בו כלל שם לכלי המשגל‪ …‬כל הדברים הללו‬
‫לא הונה להם ביטוי ראשוני כלל בשפה העברית‪ ,‬אלא מכנים אותם בשמות מושאלים‬
‫וברמזים״‪ .‬לפי טעם זה לשון הקודש נטולת קדושה עצמית‪ ,‬וכל קדושתה נובעת‬
‫מנקיותה הרבה מן הדברים הנחותים‪ .‬קיימת התיחםות נוספת של הרמב״ם לנושא‬
‫באחת מתשובותיו ‪ ,‬בה אסר לרקום על טלית פסוקים בכתב אשורי‪ ,‬בין היתר משום‬
‫שמותר מעיקר הדין להיכנס עם הטלית לבית הכסא ולדורםה ברגל וכד‪ ,‬״ואיך‬
‫נפקיר פסוקי התורה שנכתבו בקדושה‪ ,‬שנכתבו מפי הגבורה‪ ,‬לאלו הטינופות‬
‫והזלזולים״! ואין הכוונה רק לקדושת התוכן‪ ,‬שהרי בהמשך כתב הרמב״ם ״וממד‪.‬‬
‫שחייבים לדעתו שזה הכתב‪ ,‬רצוני לומר כתב אשורי‪ ,‬הואיל ובו ניתנה תורה וכו׳‬
‫מגונה להשתמש בו חוץ מאשר בכתבי הקודש‪ …‬ובגלל זה הענין שינו הספרדים כתבם‬
‫ונתנו לאותיות צורות אחרות עד שנעשה כאילו כתב אחר‪ ,‬כדי שיהיה מותר‬
‫להשתמש בו בדברי חול״• וא״כ קדושתו של הכתב האשורי נובעת מקדושת התורה‬
‫שבו נכתב‪.‬‬
‫‪2‬‬

‫‪3‬‬

‫דברים ברוח זו אנו מוצאים בדברי הרמ״א ‪ :‬״ומה שכתב לי אדוני ששגגתי באיזו‬
‫‪1‬‬

‫המאמר מוקדש לזכרו של סבי הרב שמעון אפרתי דיל‪ ,‬אשר עסק בתורה ובהוראתה כל‬
‫חייו‪ .‬בכל המאמר המושגים ׳עברית׳ ו׳לשון הקודש׳ משמשים בשווה‪ .‬אגב כך אציין שהר״י‬
‫רצאבי נעקד יבשר׳ע המקוצר שלו‪ ,‬כפי מסורת תימן המתייקת( ׳בית ה כ ס א ‪ /‬מלשון כיסוי‪,‬‬
‫וכלל לא מלשון כיםא‪-‬מושב!‬

‫‪2‬‬
‫‪3‬‬

‫שו״ת הרמב״ס מהד׳ בלאו סי׳ רסח‪ ,‬הובא לדינא בברכי יוסף או״ח סי׳ פה ם״ק י‪.‬‬
‫שו״ת הרמ״א סי׳ ז‪ ,‬בתשובה למהרש״ל‪ .‬מענין לציין את הקירבה בין דברי הרמב״ם לדברי‬
‫הרמ״א בתחומי מחשבה נוספים; למשל באותו סימן בשו״ת הרמ״א הוא כותב למהרש״ל‪,‬‬
‫־שיזקף אותו על הזכרתו את אריסםו ״הערל״‪ ,‬את הדברים הבאים‪ :‬״אם נאמר שאסרו ללמוד‬
‫בכל ספריהם גזירה משום דברים האסורים שבהם — מ״מ בספרי חכמינו ז״ל אשר מימיהם‬
‫אנו שותים‪ ,‬ובפרס הרב הגדול הרמב״ם ז״ל‪ ,‬בזה לא עלה על שום דעת לאסור״‪ :‬דהיינו‬
‫שדבריו של הרמ״א על אריסםו וכו׳ בעניני הפילוסופיה מותרים‪ ,‬ויוכיח הרמב״ם‪ .‬וכן ביו״ד‬
‫סי׳ רכן בהלכות ת״ת מביא הרמ״א את הסברו הפילוסופי של הרמב״ם למילה ״פרדס״‪,‬‬
‫יעוי״ש ובהערת הגר״א שם כביאורו)וראה גם בהערות הבאות(‪.‬‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו ומו‪ .‬דן‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫|‬

‫‪37‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מילות בדקדוק‪ ,‬כאשר העלה מר על ספר‪ ,‬אומר‪ ,‬אינני מכת המדברים בעלי הלשון‪,‬‬
‫כי כבד פה ולשון אנוכי‪ ,‬כי אנוכי נזהר בענין המכוון‪ ,‬ולא במילות)שאינו מעלה ולא‬
‫מוריד לעניין דינא(‪ ,‬ואני מודה ששותא דמר לא ידענא‪ ,‬אך אומר שזהו דקדוק עניות‪,‬‬
‫ושרי לי מרי״‪ .‬נראה א״כ שלדעת הרמ״א אין מעלה עצמית ללשון הקודש )במה‬
‫שלא נוגע לענין דינא(‪ ,‬ואיכפת לנו רק ״הענין המכוון״‪ ,‬דהיינו קדושת התוכן ולא‬
‫הכתב‪ ,‬עד כדי כתיבת הביטוי ״דקדוק עניות״ על תיקוני טעויות בדקדוק לשון‬
‫הקודש ‪.‬‬
‫‪4‬‬

‫ש י ט ת כ ע ל י הסוד‬
‫‪5‬‬

‫הרמב״ן‪ ,‬מגדולי בעלי הקבלה ‪ ,‬סובר אחרת )בפירושו על שמות ל‪ ,‬יג(‪ :‬״והנה‬
‫הוא הלשון שהקב״ה יתעלה שמו מדבר בו עם נביאיו ועם עדתו‪ …‬ובו נקרא בשמותיו‬

‫‪4‬‬

‫אולם העיר לי ר״ש בולג מעורכי ׳המעין׳ שאין מכאן ראיה גמורה‪ ,‬כי יתכן שהרמ״א יחשוב‬
‫שאלו דקדוקי עניות גם אם קיימת קדושה בעצם השפה‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫בניגוד לרמב״ם‪ ,‬וכדברי החוות יאיר)סי׳ קט(‪ :‬״מכל שכן כשהכותב מחשב ע״פ סוד‪ …‬והוא‬
‫זיווג והארת האורות העליונים‪) …‬אף בי הרמב״פ לעג עליהם בכמה מקומות(״‪ .‬ואכן ד ע ת‬
‫רבים מגדולי ישראל שהרמב״ם אינו מבעלי הסוד‪ :‬א‪ .‬כתבי הרמב״ן מלאים מדברים בסגנון‬
‫״הרב ]‪-‬הרמב״ם[ כתב‪] ,…‬ובניגוד לכך[ ועל דרך האמת•״״‪ .‬וכן הוא בענין היחס לאריסטו‪,‬‬
‫שהרמב״ן מכנהו לעיתים בשמות גנאי חריפים‪ ,‬לעומת הרמכ״ם שכדברי הרמ״א שם ״ ע ש ה‬
‫ספר המורה שכולו אינו אלא מזה המין״‪ …‬ב‪ .‬הרמ״א שם כותב בפירוש שבעניני ״מהות‬
‫המציאות וטבעיהן״ יש ״למקובלים דעת אחרת בזו״‪ ,‬לעומת ״ספר המורה ובעל העקידה‬
‫ושאר מחברים גדולים״‪ .‬ג‪ .‬הגר״א ביו״ד סי׳ רמו ם״ק יח כותב על דברי הרמ״א שעיסוק‬
‫בפרדם זהו לימוד בספרי פילוסופיא)״שאר חכמות״( את הדברים הקשים הבאים‪ :‬״אבל ל א‬
‫ראו את הפרדס לא הוא ולא הרמב״ם״‪ :‬משמע שאין מה שהם מכנים פרדס מה ש ה ג ר ״ א‬
‫)בעל הסוד( מכנה פרדס‪ .‬ובמקום אחר )יו״ד סי׳ קעט( הפליא הגר״א וכתב‪ :‬״והוא‬
‫)‪-‬הרמב״ם‪ ,‬והרמ״א בעקבותיו( נמשך אחר הפלוםופיא‪ -‬אכל כ ב ר הכו א ו ת ו על קדקדו‪…‬‬
‫והפלוסופיא הארורה היטתו ברוב ליקחה לפרש הגמרא הכל בדרך הלציי‪ ,‬ולעקור אותם‬
‫מפשטן‪ .‬וחס ושלום איני מאמין בד&‪ ,‬ולא מהפ ולא מהמונפ‪ ,‬אלא כל הדברים הם כפשטן‪,‬‬
‫אלא שיש בהם פנימיות‪ ,‬לא פנימיות של כעלי הפלוסוסיא שמשליכץ א ו ת ה לאשפה‪ ,‬אלא‬
‫של בעלי האמת״‪ .‬הסגנון הזה כלפי הרמב״ם חריג בתכלית‪ ,‬ואמנם היו שערערו על אמיתת‬
‫הדברים והכחישו שהם יצאו מתחת קולמוסו של הגר״א; כך בספר קריה נאמנה לרש״י פין‬
‫מווילנא)עמ׳ קם( הובא מכתב הרב צבי הירש קצנלבויגן אל המחבר‪ ,‬שנאמד בו בין השאר‪:‬‬
‫״ושמעתי מפי הגאון רבי מנשה מאילייא ז״ל‪ ,‬שמ״ש בביאורי הגר״א יו״ד )סקע״ט ס ״ ק‬
‫יג( על הרמב״ם‪ ,‬שהפילוםופיא הארורה הטתו ברוב לקחה ]וכר[‪ ,‬אבל כבר הכו על קדקדו‬
‫ו כ ו ‪ /‬ע״ש! וכן מ״ש בביאורי הגר״א יו״ד )םרמ״ו ם״ק יח( ע״ד הרמ״א בהגה שלא ר א ה‬
‫את הפרדס לא הוא ולא הרמב״ם וכו׳ ע״ש‪ ,‬מעולם לא יצאו הדברים האלה מעטו ומפה קדשו‬
‫של הגר״א‪ ,‬ואיש אחד הציג דברים אלו בתוך ביאורי הגר״א בשעת ההדפסה‪ ,‬והוא היה‬
‫מכיר את האיש ואת שיחו״‪ .‬אולם בספר עליות אליהו)יג׳ א( הובא מכתב ממהר״ש לוריא‬
‫)שהוציא לאור את ספרי הגר״א ובכל כתבי יד קדשו נאמן הוא‪ ,‬לפי עדות הרב המחבר‬

‫‪38‬‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו ומו‪ .‬ד‪1‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הקדושים‪ …‬והנה אין צורך לטעם הזה )של הרמב״ם במורה הנבוכים( כי הדבר ברור‬
‫שהלשון קודש קודשים הוא‪ ,‬כמו שפירשתי״‪ .‬ניכר אם כן שהרמב״ן רואה ערך גם‬
‫בעצמותה של הלשון‪ ,‬שכן ״בו נקרא בשמותיו הקדושים״‪ ,‬ו״הלשון)‪-‬עצמה( קודש‬
‫קודשים״‪.‬‬
‫וכ״כ ריה״ל)כוזרי מאמר שני אות סו‪ ,‬על פי תרגום אבן תבון(‪ :‬״והמעלה לעברית‬
‫בעצם הלשון‪ …‬היא הלשון אשר דבר בה השם יתברך עם אדם וחוהי'״‪ .‬וכ״כ גם‬
‫הרדב״ז)שו״ת הרדב״ז ח״ג סי׳ תמב(‪ :‬״ובזמן שקיבל משה רבינו עליו השלום את‬
‫הלוחות למדוהו האותיות וציורן וםודותן‪ .‬ומרוב קדושת הכתב לא נתן רשות למשה‬
‫כשכתב י״ב ספרי התורות שיכתוב בכתב אשורי״‪ .‬פשוט אם כן שישנו ענין של‬
‫״קדושת הכתב״ שנפעל מ״םודותך של האותיות‪ ,‬ולא מדובר רק על שפה נקיה‬
‫וכדומה ‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬אם נדייק נבחין שגם הרמב״ם תלה קדושה בכתב יותר מאשר בלשון‪ ,‬שהרי‬
‫כתב שקדושתו של הכתב אינה נפעלת משפתו הנקיה )כקדושת הלשון לשיטתו( כי‬
‫‪7‬‬

‫הנ״ל(‪ ,‬שדברי הגר״ א בביאוריו ליריד יסקע־׳ט וכרבי־ ׳‪ n‬נמצאים בכתב יד קדשו‪ ,‬ולכן מ״ש‬
‫רבי צבי הירש קצנלבויגן כי־־יה נאמנה הי׳׳ל‪ .‬לדבר תועה עי מסדרי הדברים הני׳ל‪ ,‬אינה‬
‫קריאה נאכינה‪ ,‬ושיץ־ ענה‪ .‬עיי״ש‪ .‬וכ״כ ר׳ אהרן מרכוס בספר החסידות )ערוד עט( לדחות‬
‫דברי רבי צבי הירש הנ״ל‪ ,‬ע״פ עדות הגאון רד " שקבע אמיתות הדברים ע״פ כתב היד‬
‫של הגר״א‪ .‬וכ״כ ר׳ יצחק מלצאן באבן שלמה יפי׳׳א א״ג‪ .1‬שכן נמצא בכי״ק של הגר״א‪,‬‬
‫ושלא כיש אומרים שאין זה מדברי הגר״א יבשו״ע דפוס וילנא ׳עידנו׳ מעט את נוכח‬
‫הדברים בביאור הגר״א הנ״ל יו״ד סי׳ קעט‪ .‬וראה מ״ש הגר״ע יוסף בשו״ת יביע אומר‬
‫ח״א יו״ד סי׳ סט‪ ,‬וכן החכימני בזה מורי הרב ד־׳ר יגאל שפרן(‪ .‬ד‪ .‬ב׳שם הגדולים׳ לחיד״א‬
‫ערך ׳הרמב״ם׳ נמצאים הדברים הבאים‪ :‬כתב מהרח׳־ו ז־ י ‪ …‬ולכך יא זכה לחכמת הזהר‪.‬‬
‫עכ״ד‪ .‬ובספר מגדל עוז כתב שהרמב״ם בסוף ימיו עסק בקבלה‪ ,‬משמע שאר ימיו לא‪ .‬וידוע‬
‫שבסוף ימיי לא כתב כלום אלא עסק ברפואה בלבד ייעויין הקדמת הרב יוסף קפאח ז״ל‬
‫לספר המורה בהוצאתו‪ ,‬ובהערה הבאה(‪ .‬אמנם אפשר לומר שהרבה מדבריו של הרמב״ם‬
‫תואמים את המקבילות בתורת הסוד )ולכך נוטה דעתם של הרב צבי יהודה קוק‪ ,‬הרב יהודא‬
‫ליאון אשכנזי ועוד(‪ ,‬אלא שאין לאנוס את כל משנת הרמבי־ם כדי להתאימה בכח ובדוחק‬
‫לספרי הסוד הראשוניים‪ ,‬כפירוש המיוחס לראב״ד לספר יצירה ופירושי רמב״ן השונים‪,‬‬
‫ודאי לא לכתבי האר״י וגוריו‪ .‬ועי׳ במה שכתב מרן הרב קוק זצ״ל ב׳מאמרי הראיה׳ במאמר‬
‫על משנת הרמב״ם )ומן ריסן המחקרי ראה בכפר ׳מחקרי קבלה׳ לג״ש ח״א פ״ז על תהליך‬
‫׳הפיכת׳ הרמב״ם מפילוסוף למקובל‪ ,‬ואכמ׳ לג‬
‫ובתרגום אבן שמואל הלשון היא‪ :‬״זאת היא הלשון אשר בה נגלה האלוה אל אדם ואל‬
‫חוה״‪ .‬אבן שמואל הבין שמדובר בהתגלות לאדם ולאו דוקא בדיבורו של הקב״ה‪ ,‬בעוד‬
‫שר״ש אבן תבוז הבין כנראה שמדובר ב״הי־שון אשר ה־ דבר בה״‪ .‬ואמנם אין זה מוחלט‬
‫לתלות כוונות אלו בהבדלי התרגום‪ .‬אני מודד‪ .‬למורי הרב יואל קטן שהסב את תשומת לבי‬
‫לענין זה‪.‬‬
‫וכעין זה בחוות יאיר )סי׳ קםג ׳־והכל מפני שאינו כתב הקדש‪ …‬כי גם לשון הקדש קדושתו‬
‫מפני חיבור אותיות הקדושות שבו‪ ,‬שנודע ליידע מעט מזעיר בחכמת אמת‪ …‬בעשותו האות‬
‫בתמונה ההיא כדת משה וישראל‪ ,‬וממילא נמשך עליו קדושה מצד התמונה העליונה ההיא״‪.‬‬
‫‪1‬‬

‫‪,,,‬‬

‫‪1‬‬

‫הוזעץ‪ .‬תחוז חשס״ו ווזו‪ .‬דן‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪39‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫לרמב״ן וסיעתו והן לרמב״ם‪ ,‬על קדושת‬
‫אם מהעובדה שבו ניתנה התורה‪ .‬ואם כן הן‬
‫הכתב אין מחלוקת‪ ,‬אלא רק על סיבת קדושת הכתב והאותיות‪ :‬לרדב״ז הקדושה‬
‫נפעלת מעצמותן של האותיות‪ ,‬ולרמב״ם מהשימוש ההיסטורי בהן‪.‬‬
‫׳‬

‫‪8‬‬

‫דיבור עברית כ ב י ת הכסא‬

‫הגמרא)ברכות סב‪ ,‬א( אומרת‪ :‬״גמרינן קבלה דבית הכסא צניעותא ושתיקותא״‪.‬‬
‫ובמקום אחר אומרת הגמ׳)תמיד כו‪ ,‬א(‪ :‬״ובית הכסא של כבוד — זה היה כבודו‪,‬‬
‫מצאו נעול יודע שיש שם אדם‪ ,‬פתות — בידוע שאין שם אדם״‪ ,‬וכתב על כך ר ש ״ י‬
‫)ברכות סב‪ ,‬ב(‪ :‬״אלמא אין מספרין בבית הכסא״‪ .‬ומדוע אין זה ׳מכובד׳ לשוחת‬
‫בבית הכסא כהגדרת הגמרא? המפרש )במסכת תמיד כז‪ ,‬ב ד״ה עד כאן( תולה א ת‬
‫הענין בצניעות‪ ,‬וכך פירש דברי אמורא שנכנס לבית הכסא ותכירו דיבר ש‬
‫״‪…‬שאינך צנוע‪…‬״‪ .‬וכן רש״י עצמו בברכות)שם ד״ה עד כאן(‪ :‬״שאינן צנועין בכית‬
‫הכסא‪ …‬אלמא אין מדברין בבית הכסא״‪.‬‬
‫אמנם לדעת הרש״ש)על רש״י ברכות סב‪ ,‬ב ד״ד‪ .‬אלמא( אין לתלות את הצניעות‬
‫בבית הכסא באיסור לדבר שם‪ :‬״יותר היה נראה לפרש דלאו אורה ארעא להיפנות‬
‫שניים יחד״‪ ,‬דהיינו שאין בית הכסא נקרא ״של כבודי׳ בגלל השקט שבו‪ ,‬אלא בגלל‬
‫שאין נפנין בו שני בני אדם יחדיו‪ .‬ובאמת שדברי הרש״ש לקוחין מדברי השיטה‬
‫מקובצת)ברכות סב‪ ,‬ב ד״ה אתא(‪ :‬״אלמא אין דרך שיכנסו שניים כאחד״ ‪.‬‬
‫אמנם גם לפי הסברא שהשתיקה משום צניעות כרש״י ועוד‪ ,‬מנין לנו שיש לשתוק‬
‫בבית הכסא בגלל מעלת הלשון?‬
‫מצינו בזה דברים מפורשים בספר חסידים )תתקצד(‪ :‬״אמרו לזקן‪ ,‬במה הארכת‬
‫ימים? אמר‪ ,‬כי היו אורחים בבית המרחץ ולא היו מבינים בלשוני והיו מדברים עמי‬
‫בלשון עברית‪ ,‬ואני לא דברתי מעולם בבית המרחץ ובבית הכסא ואפי׳ דברים של‬
‫חול אע״פ שמותר‪ ,‬והואיל ועשיתי גדר ותוספת הוסיפו לי על שנותי״ ‪.‬‬
‫וכן כתב גם רבי יוסף היים מבגדד ב׳בן יהוידע׳)ברכות סב‪ ,‬א(‪ :‬״הכוונה הוא על‬
‫שתיקה מדברים‪ ,‬שלא ידברו שם‪ ,‬מפני שרוחות רעות יתחזקו ויתאחזו בדבור א ו ת י ו‬
‫היוצא מפי האדם״‪ .‬אמנם‪ ,‬שמא נאמר שחיזוק כוחות אלו נעשה ע״י עצם הקול היוצא‬
‫מהפה‪ ,‬ולא בגלל קדושת האותיות? לכן הוא ממשיך וכותב‪ :‬״מה שאין כן השמעת‬
‫קול בלתי חתוך אותיות — אינו מזיק״‪ .‬לפנינו שיטה מחודשת‪ ,‬שהפסול לדבר בבית‬
‫ס ‪:‬‬

‫‪9‬‬

‫‪10‬‬

‫ת‬

‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬

‫דעתו של הרמב״ן לא בהירה בזה‪ ,‬כי הוא התבטא רק לגבי קדושת הלשון‪ :‬אך סביר ל ה נ י‬
‫שיודה לרדב״ז‪.‬‬
‫אמנם ברור שלמעשה בשעת צורך ניתן לדבר בבית הכסא‪ ,‬וכל הםוגיא היא לכתחילה ב ל ב ד ‪.‬‬
‫קשה לומר שנקט ׳עברית׳ לאו בדווקא‪ ,‬שהרי תיבה זו מוזכרת ככל ספר חסידים ר ק עוד‬
‫פעם אחת‪ .‬וכ״כ בשו״ת מנחת יצחק )ח״ד סי׳ םא(‪ :‬״מדברי המג״א )או״ת סי׳ פה ס ק ״‬
‫מוכח דס״ל הפירוש בדברי הספר חסידים דקאי דוקא על הדבור בלשון הקדש״‪ .‬ולהלן ע ו ד‬
‫נדון בדברי המגן אברהם הנ״ל‪.‬‬
‫ח‬

‫כ (‬

‫‪40‬‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס׳׳ו ווזו‪ ,‬דן‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הכסא הוא משום ״נתינת כת״ לצדדים פחותים בבריאה ע ״ י השפה הקדושה"‬
‫המתבטאת באותיות‪.‬‬
‫מקור ההיתר המפורש כגמרא )שבת מ‪ ,‬ב( האובדת‪ :‬״דברים של חול ביותר לאבדן‬
‫בלשון הקדש״ )בבית הכסא ובבית המרחץ(‪ .‬וכן נפסק בשו״ע )או״ח סי׳ פה סע׳ ב(‪:‬‬
‫״דברים של חול מותר לאמרם שם בלשון הקדש״‪.‬‬
‫על פניו נראה שיש פה מחלוקת עקרונית בין סוגיות התלמוד‪ .‬מהסוגיא במסכת‬
‫ברכות נראה שאסור כלל לדבר הן מ״קבלה דבית הכסא״ והן מ״בית כסא של כבוד״‬
‫)לפחות לפי הסבר אחד(‪ ,‬אך המחבר פסק כגמרא בשבת‪ ,‬הסוברת שדברים של חול‬
‫מותר לאומרן בלשון הקדש בבית הכסא ובית המרחץ׳ ‪ .‬והמגן אברהם )שם סק״ב(‬
‫כותב‪ :‬״ומדת הסירות הוא להחמיר״‪ .‬ואם כן יש פה הכרעה לדינא שניתן להקל‬
‫כסוגיא בשבת‪ ,‬ונתינת מקום למנהג חסידות כגמרא בברכות ותמיד‪ ,‬וכמו שנהג הזקן‬
‫דםפר חסידים ‪ .‬אולם הרמ״א חלק על המחבר‪ ,‬וכתב )או״ח סי׳ ג סע׳ ב על פי‬
‫האו״ז(‪ :‬״ולא ילכו שני אנשים ביהד‪ ,‬גם לא ידבר שם״‪ ,‬ומקורו הוא כמובן מהגמ׳‬
‫דברכות )סב‪ ,‬ב(‪ ,‬וכן מהרמב״ם )הלכות דעות פ״ה ה״ו‪ :1‬״צניעות גדולה נוהגין‬
‫תלמידי חכמים בעצמן‪ …‬ולא ידבר כשהוא נפנה‪ ,‬אפילו לצורך גדול״‪ .‬הגר״א שם‬
‫מפנה לגמרא בברכות )ח‪ ,‬ב(‪ :‬״תניא א״ר גמליאי" בשלושה דברים אוהב אני את‬
‫הפרסיים‪ …‬צנועין בבית הכסא״‪ .‬אם כן הדבר נתון במתלוקת המחבר ודדמ״א‪.‬‬
‫‪1‬‬

‫‪13‬‬

‫‪,,,‬‬

‫כתב עברי כ ב י ת הכסא‬
‫עתה נותר לנו לברר האם אותה מחלוקת של המחבר והרמ״א קיימת גם כשמדובר‬
‫על לשון כתובה‪ ,‬או רק על לשון המבוטאת בפי האדםיי‪.‬‬
‫‪11‬‬

‫הבן יהוידע לא כתב שאין לדבר דוקא בעברית‪ .‬אך כך מסתבר‪.‬‬

‫‪12‬‬

‫פשוט למחבר שהגמרא דיברה שם על בית הכסא‪ .‬לכרות שכתוב שם בכתביא שדברים של‬
‫חול כותר לאומרן בלשון הקדש‪ ,‬כפי שברמב״ם והלכות ק׳ יש פ״ג ה״ד‪ (,‬הבין וכתב‪ :‬״דברים‬
‫של חול מותר לאומדן בלשון הקדש בבית הכסא״‪ .‬וכ״כ הרא״ש וע״ז פ״ג אות סד‪.(,‬‬

‫‪13‬‬

‫ומורי הרב יואל קטן העיר שיתכן שהפשט בגמ׳ בשבת הוא שזו רק מידת חסידות ולא איסור‬
‫כלל‪ ,‬וא״כ אין מחלוקת בין הסוגיות‪.‬‬

‫‪14‬‬

‫ואכנס לכאורה נראה היה לתרץ שאין מחלוקת כלל בין המחבר והרמ״א‪ ,‬שהרי הרמב״ם‬
‫עצרו כתב והלכות ק״ש פ״ג ה״ד‪ :(.‬״דברים של חול מותר לאומדן בלשון הקדש בבית‬
‫הכסא״ ובמקום אחר כתב ודעות פייה ד‪.‬י׳ו>‪ :‬״ולא ידבר אפילו לצורך גדול״‪ .‬ובשו״ת מנחת‬
‫יצחק )ח״ ד סי׳ סא( כתב ליישב שאין לדבר בעת שנפנה ממש‪ ,‬אך כאשר אינו נפנה ממש‬
‫שרי לדבר שם עברית‪ .‬ויתכן לפי זה שמרן התיר רק בפסק מלהפנות‪ ,‬והרמ״א שאסר הוא‬
‫בעודו נפנה‪ .‬אך דא עקא שבשערי תשובה ואו״ח סי׳ ג ס״ק ב( כתב ״ואפשר דהרמב״ם‬
‫דוקא בשעה שהוא נפנה ממש קאמר דאפילו לצורך גדול אסור‪ ,‬ודדמ״א שכתב ולא ידבר‬
‫שם דהיינו בבהכ״ס אפשר דבעת שאינו נפנה עדיין שרי לצורך״‪ :‬משמע שדברי ד״רכי״א‬
‫אינם בעת שנפנה בדוקא‪ ,‬ונשארה בעינה מחלוקת המחבר והרמי׳ א אליבא דהפת״ש‪ .‬וצ״ע‪.‬‬

‫‪15‬‬

‫בענץ דומה כתכ דדמ״א ביו״ד סימן רפד סעיף ב‪ :‬׳ ויש אומרים שאין לכתוב דברים של‬
‫חול בכתב אשורית שכותכין בו התורה״‪.‬‬

‫תזעץ‪ ,‬וזחה ת שם־ ו! יזו‪ .‬דן‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪41‬‬

‫הרצוג‬
‫לענין דעת ‪-‬‬
‫התייחסות ישירה ראשונה אתר‬
‫יעקב עמדין)שו״ת שאילת יעב׳׳ץ‬
‫מכללת ר׳‬
‫מצינויאצל‬
‫סי׳ י(‪ :‬״ואהא םמיכנא ועבידנא עובדא לעיין בבית הכסא בספרי פ ל ו ס ו פ י‬
‫המועתקים ללשון עברי‪ ,‬כגון ספר המדות לאריסטו‪ …‬אף על פי שבלי ספק יש קדושה‬
‫בלשון גם מצד עצמו״‪ .‬גם אם נאמר שהיעב״ץ פסק בענץ הדיבור בבית הכסא‬
‫כמחבר ולא כרמ״א‪ ,‬עדיין ״מידת תםידות הוא להחמיר״ כספר חסידים וכדעת‬
‫המג״א; ובכל זאת ריעב״ץ מקל להכניס ספר בלשון הקודש לבית הכסא‪ .‬החיד״א‬
‫הביא בברכי יוסף )סי׳ פה אות א ואות ב( את שאילת יעבץ הנ״ל‪ ,‬ואם כן נראה‬
‫שפסק כמוהו‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬מוסיף היעב״ץ ואומר)שם(‪ :‬״שמעתי על הרמב״ן ז״ל שהיה מעיין בספרי‬
‫לשון לעז של חכמי אוה״ע בבית הכסא‪ ,‬וכן היה מנהגו של אבי מורי הגאון ז ״ ל ״‬
‫ומכאן הוא לומד שאין לעיין בספרים המלמדים דקדוק של הלשון העברית שכן ״ א י‬
‫אפשר לעמוד בהם בלי הרהור דברי תורה ופסוקי המקרא׳‪ /‬משום ש״אין דרך להגיע‬
‫לידיעת לשון הקדש על נכון כי אם על פי כתובים אשר יורו באצבע על כללי‬
‫הדקדוק״‪ .‬אולם לכאורה מהנהגת הרמב״ן וההכם צבי נראה שאין לקרוא כ ל ל‬
‫בספרים הכתובים בלה״ק בבית הכסא משום קדושת אותיות לה״ק וכשיטת הרמב״ן‬
‫לעיל‪ ,‬ולא רק בספרי לשון ודקדוק המביאים להרהור בדברי תורה שאסורים לכו״ע ‪17‬‬
‫י‬

‫א‬

‫‪16‬‬

‫י‬

‫דברי הרמב״פ‬

‫הרמב״ם הנ״ל )שו״ת הרמב״ם סי׳ רסה( אסר לכתוב פסוקים על טלית מפני‬
‫שעצם הכתב קדוש‪ ,‬והוא ״מפקיר פסוקי תורה לידי זלזול‪ ,‬שמותר להכנס בטלית‬
‫מצויצת לבית הכסא‪ …‬כתב אשורי הואיל ובו ניתנה תורה ובו נכתבו לוחות ה ב ר י‬
‫מגונה להשתמש בו חוץ מאשר בכתבי הקדש״‪ .‬אמנם‪ ,‬ניתן היה להשיב ש ה ר מ ב ״‬
‫מדבר על ״כתב אשורי״ ש״בו נתנה תורה״ ומכאן קדושתו‪ ,‬ובכתב עברי שלנו ש‬
‫לא ניתנה תורה יהיה מותה אך בשו״ת הרדב״ז)ח״ג סי׳ תמב( כתוב‪ :‬״אלא כך ה‬
‫הצעתן של דברים‪ ,‬כי עשרת הדברות הכתובים על הלוחות לכולי עלמא היו ב כ ו ז‬

‫ת‬

‫‪18‬‬

‫ם‬

‫כ ך‬

‫ס‬

‫כ‬

‫‪16‬‬
‫‪17‬‬

‫הלא הוא החכם צבי‪.‬‬
‫ומצאנו דבר דומה בכתיבה כעין דיבור בחוות יאיר )סי׳ טז( בעדן ברכת התורה לפני כ ת י כ‬
‫ד״ת‪ :‬״ש״מ דכתיבה מקרי שפיר דיבור״‪ .‬בטעם האיסור‪ ,‬כתב הגר״א )ביו״ד סי׳ רפד ס ‪,‬‬
‫ב( ע״פ דברי הרמב״ן‪ ,‬שכיון שאסור לכתוב בכתב אשורי כתיבה ללא שירטוט)קו של ש ו ר‬
‫כדי שהאותיות תצאנה ישרות( אסרו לכתוב כתיבה אשורית לדברי חולין‪ ,‬שבהם ניתן ל ה נ י‬
‫שלא יקפידו תמיד על שרטוט שורה‪ .‬ויש לציין שמצאנו דעה מקילה של הרמח״ל בםסו‪-‬ך‬
‫׳דרך חכמה׳ בדבריו בענין סדר הלימוד הראוי‪ :‬׳והחכמות והמלאכות החיצוניות כ ש י ד ע‬
‫יניחם‪ ,‬אך למען לא ישכחם יחזור עליהן בהיפנותו אל בית המים׳‪ .‬סביר להניח שאין כ ו ו נ ת ו‬
‫ל ס<‪,-»5‬‬
‫?׳ י‬
‫על לימוד בעל פה בענייני שירה ומתמטיקה‬
‫שירה ומליצה בעברית‪ .‬וצ״ע‪.‬‬

‫‪18‬‬

‫תודה לידידי ר׳ דוד הלפרין שהאירני בעניין זה‪.‬‬

‫מ‬

‫ע‬

‫ה‬

‫ח‬

‫‪0‬‬

‫כ‬

‫‪42‬‬

‫|‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס׳׳ו ומי‪ ,‬דן‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ה‬

‫ם‬

‫ר ‪ ,‬ו א‬

‫ע ו ס‬

‫נ ר א ה‬

‫ש‬

‫ה‬

‫ו‬

‫א‬

‫מ‬

‫ד‬

‫ב‬

‫ר‬

‫ג ם ע‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫אשורית‪ ,‬ובזר‪ .‬אין חולק כלל‪ …‬ובזמן שקבל משה רבעו עליו השלום את הלוחות‬
‫לימדוהו האותיות‪ …‬ומרוב קדושת הכתב לא נתן רשות למשה כשכתב י״ב ספרי‬
‫התורות שיכתוב בכתב אשורי‪ ,‬ונתנה להם בכתב עברי שהיו משתמשים בו שם ועבר‬
‫והנמשכים אחריהם״‪ .‬הרדב״ז נוקט אם כן שהלוחות בלבד ניתנו בכתב אשורי אך‬
‫ספרי התורה ניתנו בכתב עברי‪ ,‬ולפי זה אם נחיל את סברת הרמב״ם לאסור בזיון‬
‫לכתב הקדש בגלל היותו הכתב שבו ״נתנה תורה״ על הכתב העברי שבו לפי‬
‫הרדב״ז נתנה תורה‪ ,‬הרי שאין לבזות כתב עברי כלל‪ ,‬וודאי שלא להכניסו לבית‬
‫הכסא‪.‬‬
‫אולם כידוע אין הכתב העברי האמור ברדב״ז הנ״ל דומה לכתב העברי המרובע‬
‫של הדפום של ימינו אלה‪ ,‬שכן הכתב העברי שעליו דיבר הרדב״ז הוא הכתב הקרוי‬
‫דעץ )או רעץ בשיבוש(‪ ,‬והכתב שלנו הוא כעין כתב אשורי)אך אין בו תגין וכו׳‬
‫ולכן הוא פסול לם״ת(‪ ,‬ואם כן הדרא קושיא לדוכתא‪ ,‬שהרי רמב״ם ורדב״ז דיברו‬
‫שהקדושה קיימת בכתבים מסויימים)כל אתד לשיטתו(‪ ,‬אך בכתב המצוי היום שמא‬
‫אין קדושה כלל‪ ,‬שכן בו לא ניתנה תורה?‬
‫אלא שיש לנו לעיין בדברי רב האי גאון)הובאו ע״י המרדכי פ״א דשבועות סימן‬
‫תשנח(‪ :‬״ולא עוד אלא כיוון שכתוב בתוכן כל אותיות שבאלף בית הרי א״ב‬
‫מצטרפין אותיות שלו וכמה שמות והן גופן של תורה״‪ ,‬ולמד מכאן הבית יוסף)יו״ד‬
‫סי׳ רלז(‪ :‬״ולפי זה אפילו הנוטל אלף בית בידו ונשבע בה הרי זה שבועה‪ ,‬ואפילו‬
‫הנוטל ספר מחכמת חיצוניות ונשבע בו הוי שבועה אם הוא כתוב אשורית״‪ .‬וכתב‬
‫על כך רבי יאיר בכרך )שו״ת חוות יאיר סי׳ קט(‪ :‬״נראה דכל זה מיירי בכתבו‬
‫ישראל‪ ,‬דמתשבתו אפילו בכתיבות אלף בית ללמוד בו תינוק או שאר חכמה בעשותו‬
‫האות בתמונה ההיא‪ …‬וממילא נמשך עליו קדושה מצד התמונה העליונה ההיא‪,‬‬
‫ואפילו לא יחשוב דבר ממילא כך הוא‪ …‬וראיתי ספר אקלידום ואבן סיני של רפואות‬
‫בכתב אשורית בדפוס‪ …‬אף כי יש למנוע מלנהוג בהם בזיון לקנח בהן ולזורקן לארץ‬
‫או למקום אבדון‪ …‬וראיתי משתמשים בהם בתנויות ומוכרי בשמים ורוכלים‪ ,‬וכך‬
‫ראיתי גם כן חנווני ישראל‪ ,‬ולא רציתי למחות בידם מאחר שכבר נתפשט היתרו‪.‬‬
‫ומכל מקום אני בביתי נמנע מלזורקם לאשפה‪ ,‬כל שכן תשמיש של גנאי)כגון לדבקם‬
‫בתלונות(‪ …‬כי מזדעזע כולי‪ …‬בראותי‪ …‬באותיות קדושות דהם תמונות צורות‬
‫עליונות‪ ,‬וממילא ראוי לנהוג בהם כבוד״‪ .‬בהנחה פשוטה לכל בר דעת שספר‬
‫אוקלידום היווני שהחו״י ראח לא היה מודפס באשורית מדוקדקת של ספר תורה עם‬
‫תגין וכו‪ /‬לפנינו א״כ השוואה ברורה בענין קדושת האותיות בין הכתב האשורי לבין‬
‫האותיות המרובעות שלנו י אין זו רק דעתו של ההוות יאיר אלא שכך הוא הבין את‬
‫‪9‬נ‬

‫‪19‬‬

‫ובענין כתב שלנו המלופף‪ ,‬אותיות בצורת ׳כתב׳ בניגוד לצורת ׳דפוס׳‪ ,‬מה שמכונה בפוסקים‬
‫״כתב משיטה״‪ ,‬יעויין בשדי חמד מערכת הד׳ כללים כלל לח‪ ,‬שמביא בשם שו״ת חוות יאיר‬
‫שיש להקל בכתב המלופף שלנו‪ ,‬וכן מביא שם בשם ספר דברי יוסף בשם מורו שיש להקל‬
‫בכתב רש״י טפי מכתב אשורי‪ .‬וכן יעויין בדברי הגאון הר״י הלוי הרצוג הרב הראשי‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס׳׳ו ןמו‪ ,‬ד‪1‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪43‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הב״י‪ ,‬ודווקא מהרמב״ם )ואולי גם מהרדב״ז( נלמד שאץ לבזות כתב עברי מ ר‬
‫של היום‪.‬‬
‫הרמב״ם שם המשיך‪ :‬״‪…‬ועל כן שינו הספרדים כתיבתם‪ ,‬ושמו אותותם א י ת ר‬
‫אהרות‪ ,‬עד שנעשה ככתב אחר‪ ,‬להתיר להשתמש בו בדברי חול״‪ .‬מוטל עלינו א ״‬
‫לברר על איזה כתב העיד הרמב״ם ש״שמו אותות‪ …‬להתיר להשתמש בו כ ד ‪- ,‬‬
‫חול״ ‪.‬‬
‫ר כ ע‬

‫ת‬

‫כ‬

‫‪ 3‬ר‬

‫‪20‬‬

‫האחרונים המחמירים‬

‫בנוסף לדיוקנו מדברי החיד״א בברכ״י הנ״ל ולדברי החוות יאיר שהבאנו!‪2‬‬
‫מצאתי עוד מספר אתרונים הפוסקים שהכתב המרובע שלנו דינו ככתב אשורי כ ש ר‬
‫לענין קדושתו‪ .‬ראה בשו״ת משנה הלכות )חי״ב סי׳ ריז(‪ :‬״ומהאי טעמא ן ־‬
‫מרבותינו אפילו את ספריהם שהדפיסו לא הדפיסו אלא בכתב רש״י‪ ,‬שלא רצו ב ו ־ ו‬
‫ענוותנותם להשתמש בכתב אשורית שחשבו שאינו ראוי להם בספריהם כי ש מ א ל‬
‫זכו״‪ .‬הרי ש״כתב אשורית״ הוא אותיות הדפוס שלנו‪ ,‬ולא דווקא כתב של ס״ת‪ .‬ו‬
‫גם מוכה מדברי הבית הלל)הובא בגליון המהרש״א יו״ד סי׳ רפד סע׳ ב ד״ה ד‬
‫של חול(‪ :‬״ואם כן לא יפה מה שרושמים הסותרים לפני פתחי חנויותיהם מיני םחוו‪-‬ן‪-‬‬
‫שיש להם למכור באותיות מרובעים״‪.‬‬
‫ועוד עי׳ בשו״ת דברי יציב )או״ח סי׳ כט(‪ :‬״והנראה כי הנה יש להסתפק כ כ ל‬
‫ו כ‬

‫‪3‬‬

‫א‬

‫כ ן‬

‫י‬

‫ס‬

‫‪3‬‬

‫ר‬

‫ע‬

‫ל‬

‫משיט״א)בשבת( כיוון שהוא נלקח מאשורי ואינו אשורי אין זה כתב‪ …‬וכתב מ ש י ט ״ א א י‬

‫נ ו‬

‫לישראל בשו״ת היכל יצחק או״ח לו‪ :‬״אפשר שצדקו בזה שאין חייבים מן ה ת ו ר ה‬

‫אשורי אף על פי שתולדתו מכתב אשורי״‪ .‬וכן בשו״ת טנחת שלמה ח״א ס״ז כתב ה ג ר ש ו ׳ ‪^ ,‬‬
‫על פוסק שהורה לרופא לחתום בשבת בלועזית‪ :‬״הוא תמוה‪ ,‬הרי אין חותמין בכתב א ש ו ן ‪, -‬‬
‫ואם כן אין שום חילוק בין כתב שלנו ללועזית״‪ .‬וכן הוא בשו״ת משנה הלכות ח י ״‬

‫כ‬

‫ת‬

‫ס י‬

‫׳‬

‫ריז‪ :‬״אמנם נראה פשוט דבכתב משיטא שלנו או כתב רש׳יי וכיוצא בו שאינו כ ת ו ב כ ת כ‬
‫אשורית מותר לכתוב בו בכל מקום ודברי חול‪ ,‬ומהאי טעמא תקנו כתב זה״‪.‬‬
‫‪20‬‬

‫מה עוד שמרן הב״י הביאו בב״י סי׳ רפג לדינא‪ ,‬ועלינו לבדוק אם זה מתיישב עם ה כ נ ה‬
‫החוות יאיר את שיטת הב״י דלעיל‪ .‬ויעויין בשו״ת הרשב״א )ח״א סי׳ עח(‪ :‬״ א ב ל י״יטענו‪-‬‬
‫הנכונה היא משום דכתיבה זו אינה אשורית מותר לכתוב בלא שרטוט״‪ ,‬ואין לעשווץ ‪l p‬‬
‫בכתב אשורי‪ .‬צורת אותיות הדפום שלנו דומה יחסית לכתב אשורי של ספר תורה‪ ,‬ר י ח‬

‫כ‬

‫שבה אכן יש להחמיר‪ .‬וכן מעיד גם הרמב״ן)גיטין ו‪ ,‬ב םוד״ה וכתב(‪ :‬״‪…‬שאינה כ ת י‬

‫‪ 3‬ד‬

‫כלל‪ …‬ועל דא אנא סמיך למיכתב בכתיבה זו בלא שרטוט‪ ,‬וכן עמא דבר״‪ .‬ברור ש י י ׳ כ ת כ‬
‫העברי בתקופת הראשונים הספרדים היה שונה משלנו‪ ,‬ולא היה דומה כלל לאותיות ס ‪- ,‬‬
‫ס‬

‫תורה‪ ,‬וממילא אין להקיש מדברי הרמב״ם שהתיר כתב הספרדים דאז על הכתב ה מ ו ־‬
‫ים‬

‫היום )צילום של כת״י הרמב״ם נמצא בספרים ש י נ ׳ למשל‬

‫ב‬

‫ס‬

‫פ‬

‫ר‬

‫"‬

‫ה ג א ו נ י ם‬

‫ו ה ר א ש‬

‫ו כ ‪5 7‬‬

‫יניס״‬

‫הוצאת ספרית אלינר עמ׳ ‪ ,135‬והוא שונה בתכלית משלנו‪ :‬וכן מובאת שם תתימתי‪ ,‬ש ה י‬
‫ודאי ״דברי חול״‪ .‬וזהו הכתב שהתירו לכתוב בו ולבזותו(‪.‬‬
‫‪21‬‬

‫‪44‬‬

‫שו״ת חו״י סי׳ קט‪ ,‬ויש לציין שהפתחי תשובה הביאו להלכה ביו״ד סי׳ דלו סק״ב‪.‬‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס׳׳ו ]מי‪ .‬דו‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫משפטי צורות האותיות וקוציהן האם נמסר למשה מסיני שכן תואר האות והם שייכים‬
‫לעצם האות‪ …‬והיה נראה מזה שעצם האות היא כמו שהוא נראה לתינוק‪ ,‬אלא שבאו‬
‫כמה ענינים כהוספה לעצם האות״‪ .‬וכתב בהמשך שכן דעתו‪ ,‬והביא זאת בשם כמה‬
‫ראשונים ‪ .‬אם אין התגין מעצם האות‪ ,‬כיון שבדפוסים האותיות בדרך כלל הן אותיות‬
‫שלמות רק ללא תגין‪ ,‬הרי הם אותיות אשוריות ללא ״הוספה לעצם האות״‪ ,‬ולפי‬
‫הסברם של כל הראשונים יש באותיות הללו קדושה‪ ,‬שכן הם עיקר השפה‪ ,‬והם‬
‫נמסרו למשה‪.‬‬
‫מכך שהקדמונים כשדנו בעיסוק בבית הכסא נתנו עצות להרהר בדברים שונים‪,‬‬
‫ואף לא אחד כתב לקרוא שם ספרים‪ ,‬נראה שגם הם החמירו באותיות מרובעות‪ .‬עי׳‬
‫בדברים רבה)פ״ח(‪ :‬״אמר להו שמואל תיתי לי דלא מעיינא בהו אלא בעידן דנפקא‬
‫למיא״‪ .‬ופירשו התוספות)תענית ז‪ ,‬א ד״ה אף(‪ :‬״פירוש להטיל מים״‪ .‬שם מדובר על‬
‫עיון במהשבה בעניני איצטגנינות‪ ,‬ולא על קריאה בהם‪ .‬וכן במורה הנבוכים )ח״ג‬
‫נא(‪ :‬״תשים מ ח ש ב ת ך במילי דעלמא‪ …‬בעת היותך במרחץ״‪ ,‬וכן בשל״ה )שער‬
‫האותיות‪ ,‬קדושת האכילה ד״ה ומאחר בהגה״ה(‪ :‬״ירגיל עצמו ]בבית הכסא[‬
‫ב ח ש ב ו נ ו ת ‪ ,‬ובשבת נראה לי שיחשוב בבנינים נאים מצויירים ובממשלה שרים‬
‫וכיוצא בזה״‪ .‬וכן בספר חסידים )תקמו(‪ :‬״ ו מ ח ש ב ו ת חפציך לא ת ח ש ו ב אותם בעת‬
‫שתוכל ללמוד תורה‪ ,‬אלא כשתלך בבית הכסא או בבית המרחץ אז ת ח ש ו ב בם״‪.‬‬
‫אין ראיה מכל המקורות האלו שאסור לקרוא כתב אשורי בבית הכסא אלא סניף‬
‫בעלמא‪ ,‬כיוון שיתכן שמדובר במצב שאין אפשרות לקרוא בבית הכסא‪ ,‬ומצד שני‬
‫לא בכל מקום כתבו והדפיסו באותיות מרובעות‪.‬‬
‫‪22‬‬

‫ה א ח ר ו נ י ם המקילים‬

‫מנהג מקובל בימינו שלא להכניס לבית הכסא כתבים בשפה העברית‪ .‬אולם‬
‫להלכה נראה שקיימת מחלוקת אתרונים בדבר‪ ,‬ורובם מקילים‪.‬‬
‫הפתחי תשובה )יו״ד סי׳ דלו ס״ק ב( הפנה לדברי ההוות יאיר שאסר לבזות כתב‬
‫דפוס פשוט כשל היום‪ ,‬אך מצד שני הרמ״א שאסר דיבור בבית הכסא לא פירש‬
‫שקיים איסור קריאה שם‪ ,‬וגם משמע שדעתו היא שאין כתב הדפוס שלנו כתב אשורי‬
‫לענין קדושתו‪ ,‬שהרי כתב)יו״ד סי׳ רפד ס״ב(‪ :‬״ויש אומרים דאין לכתוב דברים של‬
‫חול בכתב אשורית ש כ ו ת ב י ז ב ו התורה״‪ ,‬ועוד יותר מכך הבאר היטב שהעיר)על‬
‫הרמ״א שכתב לאסור דיבור בבית הכסא באו״ח סי׳ ג סע׳ ב ם״ק ב(‪ :‬״וכל שכן שלא‬
‫יאכל״ לא המשיך וכתב ״ולא יקרא שם״‪ ,‬וכבר ראינו את עדותו המפורשת של‬
‫היעב״ץ על עצמו שעשה מעשה והיה קורא בבית הכסא ספרי חול בעברית‪ .‬וכך הוא‬
‫גם בציץ אליעזר)חט״ו ם״ז(‪ :‬״מותר להכנם לבית הכסא בדברי חול הכתובים בכתב‬
‫‪22‬‬

‫שו״ת הרא״ש בג‪ ,‬יא‪ ,‬רי״ו נתיב ב ח״ב בשם רבינו יוסף‪ ,‬מאירי בקרית ספר ריש מאמר‬
‫שני ח״א‪.‬‬

‫המעין‪ .‬תמוז תשס״ו ומו‪ .‬דן‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪45‬‬

‫אתר דעת‬
‫הרצוג״ובדבר הכנסת עיתונים וכן מ י ל ו ן‬
‫מכללתע‪:0‬‬
‫ח״ב ‪ -‬סו״ם‬
‫עברי״‪ .‬וכן באגרות משה )יו״ד‬
‫שנדפסו באותיות מרובעות של דפוס לבית הכסא אין בזה שום איסור׳ כי איבם‬
‫אותיות ששייך ללמוד מהן דינים״‪ .‬והסברו מופיע במקום אחר )אג״מ יו״ד ה ״ ג ם י ׳‬
‫קב( שניתן להקל היות ש״עשו באותיות קצת שינויים עד שנעשה ככתב אהד‪ ,‬ו כ מ ע ט‬
‫שרוב האותיות הנדפסות המרובעות הם בשינוי קצת״‪ .‬ונראה שכך הבינו גם ה ג ד ״ ח‬
‫פלאג׳י ורבי יוסף ודים ‪ :‬״כתב אשורית‪ …‬יש בה קדושה וראוי להגנז‪ …‬כיודן‬
‫שההקפדה היא בעבור כתב אשורית שיש בו קדושה‪ …‬מי שרוצה לכתוב ס ו ד‬
‫לחבית‪ …‬אם כתב כתב של ספר תורה זה נקרא בשעת הדהק פעם ביובל‪ ,‬ו ב ה כ ר ח‬
‫ועל כל פנים יזהיר אותו שיגנה הכתב במקום מוצנע דרך כבוד״‪ .‬וכן בשו״ת ד ב ר י‬
‫יוסף)אירגאם‪ ,‬סי׳ מא( כתב להתיר‪ ,‬והעיד שכן המנהג‪.‬‬
‫ועוד יש לדון בענין הדפוס עצמו‪ ,‬האם לאותיות הנדפסות יש גדר של אותיות‬
‫שנכתבות או לא; יעויין בשדי המד)מערכת הד׳ כלל לח( שמסיק שיש להשוותם ו ל‬
‫להקל באותיות הנדפסות‪ ,‬והביא הבל פוסקים שפסקו כך‪ .‬אלא שהגר״ע י ו ס ף ) י כ י ״‬
‫ח״ד יו״ד סי׳ כא( סובר שדפוס אינו ככתב‪ ,‬והביא גם הוא עוד חבל פוסקים ה ס ו כ ח י •‬
‫כך‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬וכן ראיתי בשו״ת מנחת יצחק)ח״א סי׳ יח אות כא( שמחלק שיש ל ה ק ל‬
‫בדפוס יותר מבכתב יד‪ .‬ויתכן שדפוס צילום קל עוד יותר מדפוס‪ ,‬כמו שעולה מ ד ב ר י‬
‫המהרש״ם )ח״ג סי׳ שנז(‪ ,‬וכן מדברי הגר״ע יוסף )שם(‪ :‬״ומכל שכן בנידון‬
‫שנעשו ע״י צילום שהוא גרוע יותר מהדפסה רגילה״‪ ,‬ובדפוסים המודרניים ל‬
‫ההדפסה נעשית למעשה בצילום ולא בהטבעת אותיות‪.‬‬
‫מכל זה נראה שאין לאסור מצד הדין להכניס כתב עברי לשירותים‪ ,‬אך יש בדכו‪-‬‬
‫ענין של חסידות שיש לו מקום ‪.‬‬
‫‪23‬‬

‫א‬

‫א‬

‫ד נ ן‬

‫‪3‬‬

‫‪24‬‬

‫‪23‬‬

‫שו״ת ר ב פעלים ח״ד יוי׳ד םל״ב בשם הרח״פ כרוח חיים יו״ד רעו‪ ,‬שהבין כן כ ד ע‬
‫הרמב״ם דלעיל‪.‬‬

‫‪24‬‬

‫בשו״ת ציץ אליעזר חלק טו סימן ז הכריע‪ :‬״מותר ליכנס לבית הכסא בדברי חול ה כ ת י כ י‬
‫בכתב עברי‪ ,‬וגם לרבות אפילו בכתובים בכתב אשורי״ וסמך דבריו על דברי ה ׳ ש א י י‬
‫יעב״ץ׳ שזכרנו לעיל‪ .‬ואמר לי הרב יעקב אריאל‪ ,‬שכיוון שנהוג להכניס דברי ד‬
‫לשירותים יש לומר שהתקבלה הדעה שאין זה כתב אשורי של םת״ם‪ ,‬ומותר ל כ ת ח י ל‬
‫והרב שלמה אבינר הוסיף שהמחמיר תבוא עליו ברכיי• ושמעתי מהרב מרדכי אליהו ש ס י ^ ״‬
‫על אחד מגדולי ירושלים רבי יהודה צדקה שהיה מרים מן הקרקע כל דבר כתוב ע ב ר ־ י‬
‫אפילו דברים של חול בעטיפות ממתקים‪ .‬ובענין האותיות מרובעות שלנו כתב רח״ד הלו^‬
‫בשו״ת עשה לך ר ב חלק ה שגם בהם יש להקפיד‪ ,‬ולא להכניסם לבית הכסא‪ ,‬ו ב ג ל ל ס י כ ן ‪-‬‬
‫זו נהגו הספרדים לכתוב בכתב משיט״א והאשכנזים בכתב אחר )כגון כתב רש״׳(‪ ,‬ל«ןף‬
‫שכו‪/‬‬
‫שכיום מקילים לכתוב בכתב מרובע אין להכניס ספר ככתב זה לשירותים• י י‬
‫ה ר ב רפאל שטרן ששמע מהגרז״נ גולדברג שבשנים הראשונות של בית החולים ׳ ש ע ‪,‬‬
‫צדק׳ בירושלים הטפסים והכרטיסים היו בכתב רש״י מסעם איסור כתיבת דברי חולין ב כ ת‬
‫אשורי)אד לא מצאתי םמד לדעה הרווחת בקרב ת״ח ש׳הבן איש הי׳ אסר להכניס‬
‫עברי לבית הכסא‪ ,‬ואודה למי שיאיר את עיני(‪.‬‬

‫ת‬

‫‪0‬‬

‫וז‬

‫‪7‬‬

‫‪0‬‬

‫‪0‬‬

‫ו‬

‫ה‬

‫ת‬

‫א י ת י‬

‫כ‬

‫ד‬

‫ב‬

‫כ‬

‫‪46‬‬

‫|‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו ומו‪ ,‬דו‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ת‬

‫ב‬

‫תגובות והערות‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫עוד בענין ב ע ל ה״לשם״‬
‫ב ע ק ב ו ת פרסום מאמרי ב ״ ה מ ע י ן ״ ה א ח ר ו ן ) ׳ ע ל פ ג י ש ת ה ״ ל ש ם ״ עם ר׳ י ש ר א ל‬
‫מסלנט׳‪ ,‬׳המעין׳ ניסן ת ש ס ״ ו ]מו‪ ,‬ג[ עמ׳ ‪ 81‬ואילך( ה ת ק ש ר אליי ה ר ב ישעיהו הדרי‪,‬‬
‫ומסר לי ש ש מ ע מפי הרב דב כ ״ ץ ז״ל‪ ,‬מ ח ב ר ספרי ״ ת נ ו ע ת ה מ ו ס ר ״ ‪ ,‬ש ה ו א היה נוכח‬
‫כ ש ה ״ ח פ ץ חיים״ נ פ ג ש עם ב ע ל ״ ל ש ם ש ב ו ו א ח ל מ ה ״ בעיר הומל‪ ,‬ו ה ״ ל ש ם ״ ש א ל‬
‫א ת ה ח ״ ח מדוע אינו לומד ק ב ל ה ) א ו ת ה ש א ל ה ש ש א ל את ר׳ י ש ר א ל םלנטר‪ ,‬ש ע ל י ה‬
‫ס ו ב ב מאמרי הנ״ל(‪ ,‬והלה ענה לו‪ ,‬כ ש ה ו א מ צ ט ט א ת מזמור ק ל ״ א בתהילים‪ :‬אני‬
‫״ כ ג מ ו ל עלי אמו״‪ .‬עד כאן סיפורו ש ל ה ר ב ד ב כ ״ ץ ‪ .‬א ת ה ד ב ר ש מ ס ר הרב הדרי‬
‫א י ש ר לי בנו ש ל ב ע ל ״ ת נ ו ע ת ה מ ו ס ר ״ ‪ ,‬שכני ה ט ו ב ה ר ב י ע ק ב כ ״ ץ ‪ ,‬שהוסיף שאביו‬
‫אמר לו ש ב ת ק ו פ ת גלותו בהומל‪ ,‬דהיינו ב ש נ ו ת ת ר ע ״ ה ‪ -‬ת ר ע ״ ו ‪ ,‬כ ש ה י ה כבן‬
‫ש ש ־ ע ש ר ה ‪ ,‬היה בית הוריו ש ם מקום מ ע ב ר ל ר ב י ם מהפליטים גדולי התורה שהוגלו‬
‫ע ״ י הרוסים מליטא‪ .‬והנה‪ ,‬בחלק ה׳ ש ל ״ ת נ ו ע ת ה מ ו ס ר ״ )ירושלים ת ש כ ״ ג ( ‪,‬‬
‫ה מ ו ק ד ש ל א י ש י ו ת ם ופעלם ש ל תלמידי ר׳ ש מ ח ה זיםל מקלם‪ ,‬ת י א ר ר׳ דב )בעמ׳‬
‫‪1‬‬

‫‪ (266-285‬א ת אביו‪ ,‬הרב י ע ק ב כ ״ ץ ז ״ ל ‪ ,‬ו א ת ה י ש י ב ה שהקים בהומל‪ ,‬והזכיר את‬
‫ה א נ ש י ם ה ג ד ו ל י ם ש ג ל ו בימים הרבים ההם ל ע י ר ההיא‪ ,‬ביניהם ה ״ ח פ ץ חיים״‪ ,‬ר׳‬
‫חיים עוזר גרודזנסקי ור׳ איצל מפוניבז׳‪.‬‬
‫מתוך ה ע ו ב ד ה ש ה ״ ל ש ם ״ ה צ י ג א ת ש א ל ת ו ל ח ״ ח ״ מ ד ו ע אינו לומד ק ב ל ה ״ בעיר‬
‫הומל‪ ,‬י ש ל כ א ו ר ה הוכחה ל מ ה ש כ ת ב ת י ב מ א מ ר י ש ה ח ״ ח ל א נ פ ג ש עם ה ״ ל ש ם ״ עד‬
‫הגיעו ל ע י ר ההיא‪ ,‬כי לולא זאת מ ס ת מ א היה ה ״ ל ש ם ״ ש ו א ל א ת רעהו ש א ל ה זו‬
‫מכבר‪ .‬ואכן‪ ,‬ה ר ב א ר י ה לוין כ ת ב ב ״ ת ו ל ד ו ת ה ׳ ל ש ם ׳ ״ ש ב ה ו מ ל נ פ ג ש ו השניים‪ ,‬ודלא‬
‫כמו ש ה ש י ג ה ר ב צבי הירש פ ר ב ר ע ל דברי ר׳ אריה‪ ,‬בכותבו ב א ת ד ממכתביו ״ ג ם‬
‫בשאוויל ביקרו ]הח״ח[‪ ,‬והיו אוכלים יהדיו‪ ,‬וגם ה ב נ ו ת ל א היו ב ש ״ ק ע ל השולחן‬
‫כ ש ה י ה ה ח ״ ת — כן סיפרו לי״‪ .‬א ל א שמתיאורו ש ל ה ר ב פ ר ב ר מ ש מ ע ש ה ב י ק ו ר עליו‬

‫‪1‬‬

‫ר׳ יעקב כ״ץ היה אחד מבעלי המוסר המובהקים בדור ההוא; אחרי שהרב ליבצ׳יק חסמן‬
‫עזב את הכהונה של משגיח בישיבת טלז‪ ,‬בה שירת שבע שנים מתרנ״ו עד תרם״ג‪ ,‬התמנה‬
‫ר׳ יעקב במקומו ושירת שם כשנה וחצי‪ .‬כל השנים האלו היו קשות לישיבת טלז‪ ,‬כי בהן‬
‫אירעו לעתים תכופות הפרעות ומרידות של התלמידים נגד ההנהלה‪ ,‬כפי שתיארתי אני‬
‫בספרי ״גידולו של גדול״‪ ,‬עיי״ש בכמה מקומות‪ .‬משנת תרם״ו ישב הרב יעקב כ״ץ על‬
‫התורה על העבודה ועל המוסר בכיסא הרבנות של העיירה קליקול‪ ,‬שנמצאת כשישים ק״מ‬
‫צפוניתימזרחית לםלז‪ ,‬ומשם הוגלה לעיר הומל בגלות רוב רובם של יהודי ליטא במלה״ע‬
‫הראשונה‪.‬‬

‫המעין‪ .‬תמוז תשס׳׳ו ]נזו‪ ,‬דן‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫|‬

‫‪47‬‬

‫היו הרצוג‬
‫מכללת‬
‫אתר דעת ‪-‬‬
‫עדיין סמוכות על שולחן אביהן ט ר ם‬
‫ה״לשם״‬
‫סיפרו לו התקיים כשבנותיו של‬
‫נישאו‪ ,‬ולפי זה ייתכן שאכן נפגשו השניים עוד בשנות המ׳ כשה״לשם״ היה עדיין‬
‫באמצע דרכו בשבילי הקבלה‪ ,‬ולכן לא שאל את עמיתו שאלה כזאת‪ .‬ומכל מקדם‬
‫נוטה אני להעדיף את דברי ר׳ אריה לוין על פני מה שסיפרו לר׳ צבי הירש‪ ,‬שהשניים‬
‫באמת לא נפגשו עד גלות הומל‪ ,‬כי התיאור איך הבנות נעקרו ממקומן ליד שולחן‬
‫השבת בגלל נוכתותו של הח״ח )ובפרט בשנות המי( נראה בעיניי בדמיוני ובלתי‬
‫אמיתי‪.‬‬
‫ברם‪ ,‬צריכים אנו לעיין בדו־שיח שבין ה״לשם״ וה״חפץ חיים״ הנ״ל כפי‬
‫שמםרוהו הרב הדרי והרב כ״ץ מפי בעל ״תנועת המוסר״‪ ,‬האם הדברים סותרים א ת‬
‫דבריי במאמרי ב״המעין״ משתי בחינות‪ .‬ואתייחס לבחינה בחינה בנפרד‪ .‬האחת היא‬
‫שבמאמרי נקטתי שה״לשם״ לא היה שואל את ר׳ ישראל מםלנט מדוע איננו ל ו מ ד‬
‫קבלה לולא שר׳ ישראל היה מקדים ופותח בעניין של לימוד הקבלה )בהציעו‬
‫ל״לשם״ את עבודת ההגהה בכתבי הגר״א בחוכמת הקבלה‪ ,‬כמו שכתבתי שם(‪.‬‬
‫וצ״ע אם דבריי נסתרים מזה שה״לשם״ אכן שאל שאלה זאת את הח״ח גם מ כ ל י‬
‫שהלה יקדים לדבר אליו על ענייני לימוד הקבלה‪ .‬אבל נראה שאין כאן קושיא ע ל‬
‫דבריי‪ ,‬כי מי יימר שה״חפץ חיים״ אכן לא יזם שיחה עם ה״לשם״ על התעסקותו ש ל‬
‫ה״לשם״ בלימוד הקבלה‪ ,‬ואולי רק אז שאלו בר־שיחו למה הוא‪ ,‬ה״חפץ חיים״‪ ,‬אינו‬
‫לומד חוכמה זו? ואפילו אם נימא שה״לשם״ הוא זה שפתח בשאלה‪ ,‬גם איו קושיא‬
‫על דבריי‪ ,‬שהרי אינו דומה היחס של ה״לשם״ לח״ח לייחסו לר׳ ישראל מםלנט‪ ,‬כי‬
‫ה״לשם״ היה צעיר מה״חפץ חיים״ רק בשלוש שנים‪ ,‬וכבן־גילו לא היה מהסס‬
‫לשאול אותו מדוע אינו לומד קבלה‪ ,‬מה שה״לשם״ לא היה יכול לשאול את ר׳‬
‫ישראל שהיה מבוגר ממנו בשלושים ואחת שנים‪ ,‬לולא שר׳ ישראל פתח בעניין‬
‫לימוד הקבלה של ה״לשבד‪ ,‬כפי שכתבתי במאמרי‪.‬‬
‫הבחינה השניה היא בקשר למה שכתבתי במאמרי על תשובתו של ר׳ ישראל‬
‫ל״לשם״ לשאלה למה איננו לומד קבלה‪ ,‬שלפי עדותו של משגית ישיבת מיר‪ ,‬ו‪,-‬‬
‫ירוחם הלוי ליבוביץ‪ ,‬הייתה ״מאי נפ״מ לי על איזה רקיע הקב״ה יושב‪ ,‬אהה אני‬
‫יודע כי יכו בשוטים ומאוד יכאב וכו׳ ומה עוד״‪ .‬וכתבתי שתשובה זו איננה יכולה‬
‫להיות כפשוטה‪ ,‬דהיינו שר׳ ישראל טען ואמר שאיננו לומד דברים שאין בהם נ פ ״‬
‫כלפיו‪ ,‬כי בוודאי למד גם דברים שאין בהם שום נפ״מ אליו‪,‬־ אלא כוונת תשובתו ש ל‬
‫ר׳ ישראל הייתה כפי שביארה ר׳ ירוהם הלוי בשיתה המוסרית בישיבת מיר‪ ,‬דהיינו‪,‬‬
‫שר׳ ישראל אמר שהוא מרגיש שלא הגיע עךיין לדרגה שיכול הוא להתעסק בדברים‬
‫הבעלים של חוכמת הקבלה‪ ,‬כי הוא עדיין צריך ליישב את דעתו בדברים היםודייס‬
‫של שכר ועונש‪ .‬וצריך עיון האם את תשובת ה״חפץ חיים״ לשאלה‪ ,‬כפי שמסרה ר׳‬
‫דב כ״ץ שהיה עד שמיעה‪ ,‬יכולים אנו להבין כפשוטה‪ ,‬או שמא גם בה צריכים א‬
‫להעמיס כוונה אחרת‪ .‬ונראה לומר בזה‪ ,‬שמתשובתו של ר׳ ישראל סלנטר הרי ה י‬
‫משמע שביטל את כל הלימוד של קבלה כיון שהוא דבר שאין נוגע למעשה‪ ,‬וזה ל‬
‫ייתכן כלל‪ ,‬ולכן היינו מוכרהים להעמיס כוונה אחרת בדבריו; אבל תשובת הח״ח‬
‫מ‬

‫נ ו‬

‫ה‬

‫א‬

‫‪48‬‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו ןמו‪ .‬דו‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫מכללת‬
‫הרצוג ק ב ל ה מפני שדרכם בחיים‬
‫מלימוד‬
‫דעתו ‪-‬ר י ם‬
‫אתר פ ט‬
‫ש ת ו כ נ ה הוא ש י ש סוג אנשים שמעיקרם‬

‫ה י א ״ כ ג מ ו ל עלי אמו״‪ ,‬שפיר יכולים אנו ל ק ב ל ה כפשוטה‪ .‬בדברו ע ל מהותו‪ ,‬תיאר‬
‫ב ע צ ם ר׳ י ש ר א ל מאיר הכהן א ת עצמו כפי ש נ ע י ם זמירות י ש ר א ל תיאר את עצמו‬
‫בפסוקי המזמור הנ״ל‪ :‬״ ל א ג ב ה לבי‪ ,‬ו ל א רמו עיניי‪ ,‬ו ל א הילכתי בגדולות ובנפלאות‬
‫ממני‪ .‬אם ל א שיוויתי ודוממתי עליי נפשי כ ג מ ו ל עלי א מ ו ‪ ,‬כ ג מ ו ל עליי נפשי״;‬
‫ופשוטו כמשמעו‪ ,‬והוא ש ת ו ר ת ה ״ ג ד ו ל ו ת ו ה נ פ ל א ו ת ״ ‪ ,‬ש ה י א תוכמת ה״ן‪ ,‬ל א ניתן‬
‫ל א ד ם שכמותו‪ ,‬והוא פטור מלימודה‪ .‬ואם נ ש א ל אנחנו‪ :‬ל מ ה ל א ענה ר׳ ישראל‬
‫‪2‬‬

‫ם ל נ ט ר את ה ״ ל ש ם ״ ב ש ע ת ו כ ת ש ו ב ת ה ח ״ ח ? התירוץ הוא פשוט‪ ,‬כי ר׳ י ש ר א ל ל א‬
‫היה מ ס ו ג ה א נ ש י ם שיכולים ל ק ר ו א ע ל עצמם א ת הפסוקים ה א ל ו ש ל המזמור‪ ,‬כי הרי‬
‫ר׳ י ש ר א ל מ ם ל נ ט אכן הילד ״ ב ג ד ו ל ו ת ו ב נ פ ל א ו ת ״ כ ש ח י ד ש ש י ט ה ח ד ש ה של מוסר‪,‬‬
‫ו ל א ה ל ך בדרך הישנה ו ה פ ש ו ט ה כ א ש ר ע ש ה ב ע ל ה ״ ח פ ץ חיים״‪ .‬ו ע י ץ בספרי‬
‫״ ג י ד ו ל ו ש ל ג ד ו ל ״ עמ׳ ‪ 574‬ואילך איך ש ה ח ״ ה ל א ׳החזיק׳ מדרך בעלי המוסר‪,‬‬
‫תלמידי תלמידיו ש ל ר׳ י ש ר א ל מםלנט‪ ,‬וכמו ש כ ת ב ה ר ב י ש ר א ל זיםל דבורץ בספרו‬
‫״ ה ג א ו ן ר ב י מ ש ה מרדכי א פ ש ט י י ן ״ ) ה ו צ א ת נצח‪ ,‬ת ל א ב י ב ‪ ,‬ת ש ״ ד ( עמ׳ ‪ ,55-56‬וז׳׳ל‪:‬‬
‫״]ישיבת רדיו[ ה ת נ ה ג ה כ ל השנים ע ל פי הנוסח ה ע ת י ק ש ל ימי נעורי הגאון הקדוש‬
‫ב ע ל ׳חפץ חיים׳‪ ,‬והוא האמין בתום ל ב ב ו ש י ע ל ה בידו ל נ ה ל את ה י ש י ב ה ע ל פי הנוסח‬
‫הזה כל הימים‪ .‬אולם א ד מ ו ״ ר ה ג ״ ר נתן צבי פינקל ] ה ס ב א מסלבודקה[ המומחה‬
‫הגאוני ב מ ק צ ו ע זה‪ …‬ר א ה והכיר ש ה ד ב ר הזה מן הנמנע הוא ]בתקופה החדשה[‪.‬‬
‫לדעתו‪ ,‬אי א פ ש ר היה ל ה ל י ש י ב ה ש ל ת ו ר ה ל ה ת ק י י ם — אם ל א ע ל פי שיטת המוסר‬
‫מיסודו ש ל גאון קדוש י ש ר א ל מ ס ל נ ט זצוק״ל‪ …‬ו ע ל כן ח ש ב תמיד מהשבות כיצד‬
‫ל ה ש פ י ע ע ל ה נ ה ל ת ישיבת רדין‪ …‬ומן ה א מ צ ע י ם העיקריים שאחז בהם היה ז ה שהיה‬
‫׳‬

‫שולח תמיד א ת טובי הכוחות ב ג ד ל ו ת ה ת ו ר ה והמוסר שבין מיודעיו ומחונכיו ללמוד‬
‫ב י ש י ב ת רדיו‪ …‬והם היו מ ש מ ש י ם מעין‪ …‬׳ מ ש פ י ע י ם רוחניים׳‪ …‬מובן ה ד ב ר שמכיון‬
‫ש ל א נתמנו באופן רשמי‪ ,‬ל א הייתה ה ש פ ע ת ם ע ל ה י ש י ב ה שלמה‪ .‬ו ב כ ל זאת ה ש ת מ ט‬
‫מרן ה׳הפץ היים׳ כ ל הזמן מלאהוז בסדרי ה י ש י ב ו ת החדשים‪ ,‬ע ד ש ב א ה המהפכה‬
‫הרוסית ] ב ת ר ם ״ ה [ וזעזעה א ת כ ל ההיים הרוחניים‪ ,‬וכותלי י ש י ב ת רדין נטו גם הם‬
‫ליפול‪ ,‬ואז הכיר בצדקת ה ג ר נ צ ״ פ והסכים ל ה צ ע ו ת י ו ולמינויים ה נ ״ ל ״ ‪ .‬ע כ ״ ל ‪.‬‬
‫ובספרי הוספתי ש ג ם אחרי ת ק ו פ ת ה מ ה פ כ ה ה ה י א ל א ש ו כ נ ע ר׳ י ש ר א ל מאיר הכהן‬
‫‪3‬‬

‫ב צ ד ק ת ש י ט ת ה מ ו ס ר ו ל א א י מ צ ה כ ל ל ‪ ,‬ע י י ״ ש בעמודים ה נ ״ ל ‪ .‬ולכן א ף ב ש נ ו ת‬
‫ת ר ע ״ ה ‪ -‬ת ר ע ״ ו בעיר הומל א מ ר בצדק ל ב ע ל ה ״ ל ש ם ״ ש ה ו א פטור מלימוד ה ק ב ל ה‬
‫כי דרכו ה י א ה ד ר ך הישנה‪ ,‬ולו נ א ה ולו י א ה לומר על עצמו ש ה ו א כ ג מ ו ל עלי אמו‬
‫שאינו מ ה ל ך ב ג ד ו ל ו ת ונפלאות‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫וכפרט אם ננקוט שר׳ ישראל באמת ידע את חוכמת הקבלה‪ ,‬ורק התחמק מלגלות לאחרים‬
‫שמשנה זו סדורה בידו‪ ,‬כמו שכתבתי במאמר‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫ומה שכתב ר׳ ישראל זיסל דבורץ שהכהן הגדול הכיר בצדקת הסבא מסלבודקה הוא מוגזם‪,‬‬
‫כי ה״חפץ חיים״ לא הכניס את שיטת המוסר לישיבתו אלא כהוראת שעה בלבד‪.‬‬

‫המעין‪ .‬תמוז תשס״ו ומו‪ ,‬ד!‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪49‬‬

‫אתר‬
‫הרצוגע ל ה ׳ ל ש ם ׳ ״ של ה ר ב א ר י ה לוין‪:‬‬
‫מכללתו ת ב‬
‫דעת ‪-‬״ ת ו ל ד‬
‫מזעריות על‬
‫אסיים ב ש ל ו ש ה ע ר ו ת‬

‫)א( מ ה ש ה ו ד פ ס ש ם ש ״ מ ר ת ש ר ה ל א ה בתו ש ל ה׳לשם׳ הייתה א ש ת ה ר ב ה ג א ו ן‬
‫ר׳ ש ל ו ם ר ב דוויינאווא״ — צריך ל ה י ו ת ר ב ד מ י י ג א מ א ) ב ג י מ ״ ל ל א בנו״ן(‪ .‬ה ע י י ר ה‬
‫ה ז א ת נ מ צ א ת ‪ 13‬ק ״ מ מהעיר קלם ד ‪ 4 5‬ק ״ מ מהעיר הגדולה שאוויל‪ ,‬ר ‪ 3 4‬ק ״ מ‬
‫מעיירת מ ו ל ד ת ‪ /‬ציטעוויאן‪.‬‬
‫)ב( ה מ ח ב ר כתב‪ :‬״ ל מ ר ו ת ס ב ל ו מדקדוקי עניות‪ ,‬מסר נפשו על דקדוקי ת ו ר ה‬
‫ודקדוקי סופרים לקיים כ ל המצוות ב כ ל ההידורים בשמחה עצומה״‪ .‬אמנם בעניין ז ה‬
‫מ צ א ת י ד ב ר מעניין בקונטרס ״ פ ר ק י זכרונות״ ש ל שמחה דולינסקי‪ ,‬ש ה י ה בנו ש ל‬
‫‪4‬‬

‫ה ר ב זלמן ד ו ל י נ ם ק י ) ר א ד י נ ע ר ( ‪ .‬מ ר דולינםקי כ ו ת ב ש ב ש נ ת תרם״ז חזר א ב י ו ) ב ג ל ל‬
‫מחלתו‪ ,‬מ מ נ ה נפטר ש ל ו ש שנים א ח ר כ ך כ ש ה ו א רק בן ארבעים( מ ה ע י ר מיר‪ ,‬ש ם‬
‫ש ה ה ש נ ה ב ש ל י ח ו ת ש ל ה ס ב א מ ס ל ב ו ד ק ה כדי להכניס בישיבה ד ש ם א ת ש י ט ה‬
‫המוסר‪ .‬ואז ע ש ה ב ה ו ד ש אלול ובימים הנוראים בםלבודקה‪ ,‬ולסוכות בא ל ש א ו ו י ל ‪,‬‬
‫עיר מגורי משפחתו‪ .‬בנו הקטן ש מ ח ה התלווה לאביו ב ש ל ו ש ת המקומות‪ .‬ו כ ך מ ת א ר‬
‫ב ע ל הזכרונות א ת א ח ת מחוויותיו כ ש ה ג י ע לשאוויל‪ :‬״ ב ש מ ח ת תורה בצהריים ה ו ז מ נ ו‬
‫‪5‬‬

‫לכיבוד א צ ל ה ר ב ש ל מ ה פ י י ך — הוא ר׳ ש ל מ ה אליאשעוו בעל ה ״ ל ש ם ״ ‪ .‬״ ה ו‬

‫א‬

‫היה ידוע כ ר ב ׳ מ ק ו ב ל ״ י ו ש ב תמיד ע ל התורה‪ .‬הוא בנה לו סוכה מהודרת‪ ,‬עם ד ל ת ו ת‬
‫וחלונות‪ ,‬תריסים ע ל החלונות ו ג ג מתרומם‪ ,‬והכל היה צבוע בצבעים מרהיבים‪ .‬ר׳‬

‫ש ל מ ה פיין היה איש אמיד‬

‫) ה ה ד ג ש ה שלי‪ ,‬נ‪.‬ק‪ ,(.‬ואת חג הסוכות ח ג ג ברוב פ א ר‬
‫‪6‬‬

‫והדר‪ .‬הכיבוד ש ל ש מ ת ת ת ו ר ה היה ב ס ו כ ה ״ ‪ .‬ה ״ ל ש ם ״ היה ׳איש אמיד׳ — או ׳ ס ו ב ל‬
‫מדקדוקי עניות׳? כ ו ת ב הזכרונות היה ר ק בן ש ב ע כשהזר לשאוויל‪ ,‬ובן ע ש ר ה י ה‬
‫כ ש ה ת י י ת ם מאביו‪ ,‬ו ל א היה מי שיחנך אותו כדבעי‪ ,‬ו כ ש ה ע ל ה את פרקי ז כ ת נ ו ת י ו‬
‫ע ל י גליון כ ב ר ס ט ה ש מ ח ה דולינסקי מ ד ר ך אבותיו והיה גר ב מ ו ש ב ג ב ע ת ח ן‬
‫שבשרון‪ .‬ייתכן ש ה ה ע ר כ ה ש ה ״ ל ש ם ״ היה אדם עשיר נ ב ע ה מרושם ילדות מ ו ט ע ה ‪,‬‬
‫ויכול ג ם ל ה י ו ת ש כ ש ר א ה א י ך ר׳ ש ל מ ה ה ו ג ג א ת ה ח ג ברוב פ א ר ו ה ד ר ה ג י ע ב ע צ מ ו‬
‫ל מ ס ק נ ה ש ר ׳ ש ל מ ה היה בוודאי עשיר‪ .‬ו א ע ״ פ ש מ ר ש מ ח ה כ ש ר היה ב א ו ת ה ש ע ה ‪,‬‬
‫ל א ה י ה יכול אז ל ר ד ת לעומקו ש ל מה ש ר ׳ אריה לוין קבע כ מ ע ט ש ל ו ש י ם ש נ ה ל א ח ר‬
‫מכן‪ ,‬ש ר ׳ ש ל מ ה היה ״ מ ו ס ר א ת נפשו לקיים כ ל המצוות בכל ההידורים״ ל מ ר ו ת‬
‫ש ״ ס ב ל מדקדוקי עניות״‪.‬‬
‫)ג( ה מ ח ב ר כותב‪ :‬״ א ח ר י ס ב ל ו ה ר ב ל ע ת זקנותו בתקופת ה מ ל ח מ ה ה ע ו ל מ י ת ב ע ת‬

‫‪4‬‬

‫אחד מעשרת בעלי המוסר שתולדותיהם רשומות בחלק ה׳ של ״תנועת המוסר״ ה נ ״ ל‬
‫ושהרב יחיאל יעקב וויינברג שהושפע ממנו בלומדו בסלבודקה כתב עליו ש״בפתיל הנשזד‬
‫ונטויה מעורקי לבו הבוער הדליק את הנר בלב הצעירים״‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫שקרא אז את שם משפחתו ע״ש משפחת תותנו שתמך בו — וכך נהג לאחר מכן גם ת ת נ ו‬
‫של בעל ה ״ ל ש ם ׳ ‪ /‬כשקרא את שם משפחתו אליאשעוו ע״ש משפחת חותנו‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫מר שמחה דולינםקי ממשיך לתאר שם את שמחת התורה בשאוויל — וכידוע גם בשמחת‬
‫תודה היו שותים לשוכרה בליטא‪ ,‬כמו כפירים‪.‬‬

‫‪50‬‬

‫‪I‬‬

‫המעין‪ .‬תמוז תשס׳׳ו)יזו‪ .‬ד!‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫גזירת גירוש‬
‫בפנים רוםיא ב ג ל ג ו ל י צרות מ ש ך ש ב ע ש נ י ם ועוד‪ ,‬ו א ח ר י ש ו ב ו עוד ל ה א מ ל א ‪,‬‬
‫התגברה תשוקתו‪ ,‬א ש ר נ כ ס ף והשתוקק כל יבין‪ ,‬ל ע ל ו ת א ל א ר ץ ה ק ו ד ש ״ ״ ‪ .‬ה מ ח ב ר‬
‫לא פירט כמה זמן ש ה ה ה״לשם״ בעיר ב ר ד י א נ ם ק שבמהוז טוורידה ‪ ,‬ואף לא פירט‬
‫המחבר מדוע עבר לשם‪ .‬מסתמא ברח ה״לשם״ מהומל בגלל מלהמת האזרחים בין‬
‫המלוכנים)הלבנים( והבולשביקים)האדומים( שפרצה בשנת תרע״ח‪ ,‬אשר בעקבות‬
‫התוהו ומהו ששרר אז כמרחבי אוקראינה נרצחו בשנים הבאות לפי האומדן כעשר‬
‫רבבות יהודים הי״ד‪ .‬חומל‪ ,‬אע״פ שהיא נמנית על רוסיה הלבנה‪ ,‬שוכנת קרוב‬
‫לגבולה של אוקראינה‪ ,‬וגם היא הייתה מקום מסוכן־ ורק מחוז טוורידה‪ ,‬שלא היה‬
‫באוקראינה ממש אלא כמה שנקרא אז רוסיה החדשה )כי מאתיים שנה לפנים היה‬
‫גם צפון הים השחור תחת שליטת העותומנים המוסלמים(‪ ,‬היה יותר בטוח‪ .‬המצב‬
‫הנורא שרר באוקראינה בשנים תרע״ה עד תרפ״א‪ ,‬ולכן סבורני שר׳ שלמה חזר‬
‫להומל בעת ההיא‪ ,‬כלומר בתרפ״א‪ .‬ולפי חשבון זה‪ ,‬מספר שנות ״הסבל הרב״‬
‫שעבת על ר׳ שלמה‪ ,‬שהתתילו מגירוש יהודי ליטא בםיון תרע״ה‪ ,‬היו שש ולא שבע‪.‬‬
‫בתמוז תר״פ כבר הורשו הפליטים לתזור למולדתם מטעם הממשלה הקומוניסטית של‬
‫רוסיה ובסיועה‪ ,‬אבל ה״לשם״ בחר להישאר בהומל אצל חתנו‪ ,‬כי החתן לא היה‬
‫פליט‪ ,‬שהרי את הרבנות קיבל כמה שנים לפני מלחמת העולם‪ ,‬ובהומל מושבו‪ ,‬ולו‬
‫ולבנו בוודאי לא היו מרשים הקומוניסטים לחזור לליטא‪ .‬בשנת תרפ״ב כתב ר׳‬
‫שלמה את שני המכתבים המודפסים ב״איגרות לראי״ה״ )ירושלים תשמ״ו; סי׳ עח‬
‫ו‪-‬פד( בהם מבקש מ״ידידו מאז הרב הכולל״ הראי״ה קוק להשתדל להשיג היתרי‬
‫כניסה לארץ ישראל עבור משפחת פייגין מתשובי העיר הומל‪ ,‬ובמכתב השני גם‬
‫בעדו ובעד ביתו‪ .‬ואחרי שנתיים‪ ,‬בשנת תרפ״ד‪ ,‬עלה ה״לשם״ לציון ברינה‪.‬‬
‫שאוויל ב ש נ ת ת ר ע ״ ה ‪ . . .‬ב ה י ו ת ו ב ה א מ ל א ‪ ,‬ו א ח ״ כ ב ע י ר ב ר ד י א נ ם ק י‬

‫‪7‬‬

‫נתן קמנצקי‬

‫עיר נמל על החוף הצפוני של הים השחור‪ ,‬הרחוקה מהומל ‪ 780‬ק״מ בקו אווירי בכיוון‬
‫דרונדמזרח‪ ,‬יותר ממה שהומל רחוקה משאוויל‬

‫‪ 600 -‬ק״מ גם כן בכיוון דרום־מזרח‪.‬‬

‫המעין‪ .‬תמוז תשס״ו ונזו‪ .‬דו‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫|‬

‫‪51‬‬

‫ר הרצוג‬
‫מכללת‬
‫אתר‬
‫ספר החינוך‬
‫זהותדעתמ‪-‬ח ב‬
‫ועוד על‬
‫‪1‬‬

‫תודה לר׳ דניאל כץ על הערותיו המחכימות אודות זיהוי מחבר ס פ ר החינוך ‪ .‬אולם איני‬
‫סבור שעל סמר הנימוקים שהביא ניתן לדחות באופן נחרץ את דבריו של פרופ׳ תא שמע‪,‬‬
‫שהמחבר הינו ר׳ פינחס הלוי‪.‬‬
‫א‪ .‬אין משמעות מכרעת לטענת ר״ד כץ שבספר החינוך מצוד‪ ,‬ת הרמב״ן מוזכר בברכת‬
‫המתים‪ ,‬ושלכן טעה תא שמע כשזיהה את ״מורינו ישמרם א־ל״ באותה מצוה כרמב״ן‬
‫כי כבר העירו החוקרים על תופעה מצויה בספרות הראשונים‪ ,‬שלחכם פלוני מוצמדת‬
‫לפעמים באותו ספר ברכת החיים וברכת המתים ‪ .‬הרב א׳ ונגרוב הציע שברכות המתים‬
‫שיוחסו לרמב״ן בספר החינור הינם הוספה של מעתיקים‪ ,‬שנשמעו להוראתו של המחבר‬
‫בפתיחת ספרו שיש רשות למעתיק לתקן בספר אח חדרוש תיקון •׳ אד יחנן לדעתי‬
‫שהמחברים לא טרחו להשוות בספר את ברכות החיים והמתים כדי להבליט שהיה להם‬
‫קשר עם חחכם הנזכר בעודו בחיים‪ .‬ולתואר ׳מורנו׳ — מצוי שתלמיד‪ ,‬ואף תלמיד חכר‪,‬‬
‫לא יכנח את רבו בשמו בעודו בחיים אלא יכנהו ׳מורנו׳ בסתם ‪.‬‬
‫ב‪ .‬בענין חחזרה בטעה בברכת המזון בשבתוח ויו״ט‪ ,‬ממנה רצה הכוחב להוכיח שאין‬
‫מחבר חחינוך תלמיד הרשב״א — קיימת מחלוקת זהה בין בעלי התוספות ‪ ,‬ויתכן מארד‬
‫שהחינוך הכריע כאחד הצדדים במחלוקת בלי שהיה תלוי בדעת הרשב״א‪ ,‬ולכן לא ציין‬
‫הפעם שקיבל הלכה זו ממוריו או רבותיו‪ ,‬כדרכו לתעד מסורות מעין אלה‪.‬‬
‫ג‪ .‬מצאתי שבמצות שופר מגדיר החינור שהכלי הראוי לקיום המצור‪ .‬הוא זה שיש לן‬
‫נקבות וזכרות חוץ מקרן של פ ר ה ‪ ,‬ובסיום דבריו כתב‪ :‬״והארכתי לד בני מעט בכאן לסי‬
‫שהפירוש הזה נתחדש במשנה זו מזמן לרוב״‪ ,‬וזהו חידושו של הרמב״ן ! מכאן ניתן‬
‫להוכיח שהחינור חי בתקופת הרמב״ן‪ ,‬ולא בזמן חלמידי הרשב״א ‪.‬‬
‫יוסף א ב ר מ ם ר ן‬
‫‪2‬‬

‫‪3‬‬

‫‪4‬‬

‫‪5‬‬

‫‪6‬‬

‫‪7‬‬

‫‪8‬‬

‫‪1‬‬

‫׳המעין׳‪ ,‬תשרי תשם״ו ןמו‪ ,‬א[ עמ׳ ‪.63‬‬

‫‪2‬‬

‫ספר החינוד עם תרגום והערות באנגלית מאת הרב אלחנן ונגרוב‪ ,‬הוצאת ספרים פלדהייס‬
‫תשד״מ‪ ,‬ח״ה עמ׳ ‪ xi‬הע׳ ‪ ,8‬לגבי הזכרת הרמב״ן בשתי הברכות באותו הדף של חידושי‬
‫הרשב״א‪ :‬חקרי יהדות‪ ,‬הרב ד״ר ש׳ פדרבוש‪ ,‬מוסד הרב קוק‪ ,‬תשכ״ו‪ ,‬הריטב״א‪ ,‬עמ׳ ‪;295‬‬
‫‪,‬‬

‫ושם‪ ,‬גם לגבי המאיר ‪ ,-‬חידושי הריטב״א‪ ,‬ב״ב‪ ,‬מוסד הרב קוק‪ ,‬בההדרת הרב י״ד אילן‪,‬‬
‫עמ׳ ‪ :9-10‬שם‪ ,‬דף קסא‪ ,‬א מוזכר הרא״ה בשתי הברכות‪ .‬רבינו בחיי עה״ת‪ ,‬מבוא ל ס ס ר‬
‫בראשית‪ ,‬הרב שעוועל‪ ,‬מוסד הרב קוק‪ ,‬עמ׳‬
‫‪4‬‬

‫‪8-9.‬‬

‫‪3‬‬

‫שם‪ ,‬עמ׳ ‪.xi‬‬

‫הגדרתו כ״תלמיד חבר״ מובא בכנסת מחקרים‪ ,‬ישראל מ׳ תא שמע‪ ,‬תשס״ד‪ ,‬ח״ב‪ ,‬עמ׳ ‪.201‬‬

‫‪5‬‬

‫ברכות מט‪ ,‬ב ד״ה אי‪ ,‬סוכה כז‪ ,‬א ד״ה אי)טור או״ח סי׳ קפח בבית יוסף(‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫מצור‪ ,‬תה‪.‬‬

‫‪7‬‬

‫עי׳ בדרשה לר״ה‪ ,‬כתבי הרמב״ן מהד׳ מוסה״ק ח״א עמ׳ רכח ״ודבר זה חדשתי אותר‬
‫בילדותי״ )ציין לכף המהדיר במהד׳ מכון ירושלים(‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫עוד יש לציין שהרב ונגרוב במהדורתו הנ״ל מצא נימוקים נוספים המחזקים את שיטתו ש ל‬
‫פרופ׳ תא שמע שמחבר החינוד הוא ר׳ פינחס אחיו ורבו של הרא״ה‪ ,‬והוא מוסיף שס ש ע ו ד‬
‫לפני תא שמע זיהה את ר׳ פנחס כמחבר החינוך האדמו״ר רבי יצחק מקאמרנא‪ ,‬עי׳ באוצר‬
‫החיים סוף פרשת ב ה ר ) ב כ ך נראה שחזר הרב ונגרוב בו ממה שייחס את החינוך לר׳ אהרן‬
‫בחומש שמות בעמ׳ ‪ ,(xlviii-l‬בהתאם להכרעתו גם קבע הרב ונגרוב בשער מהדורתו‬
‫באנגלית שהספר הוא ״כנראה מאת רבינו פנחס)אחיו של רבנו אהרון( הלוי איש ברצלונה״‪.‬‬

‫‪52‬‬

‫המעין‪ .‬תמוז תשס״ו ‪1‬מו‪ ,‬ד(‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫תגובות קערות‬
‫לעורך ש ל ו ‪/‬‬
‫א‪ .‬נהניתי מתוכן בקורתו של ד״ר אלטמן על ספרם של שגיא וםטטמן)גל׳ תשרי ת ש ס ״ ו‬
‫]מו‪ ,‬א[ עמ׳ ‪ 67‬ואילך(‪ ,‬אך אינני מסכים לאפיק אליו הוא מפנה אותה; אל ישליך הכותב‬
‫מדרכם של שני אנשי אקדמיה — על ׳המדע׳ ועל ׳האוניברסיטאיות׳‪ .‬כיום הכירו אפילו‬
‫חכמי מדעי הטבע כי העולם איננו מקום מסודר לחלוטין‪ ,‬ואי אפשר לצפות הכל מראש‪,‬‬
‫וקיימים גם גורמים אקראיים בסדר העולמי‪ :‬עם זאת לא בטלה כוונת המדע בכללותו לתאר‬
‫את העולם‪ ,‬ולנסח את הכללים שעל פיהם הוא פועל‪ .‬גם את עולם הרוח אפשר לתמצת‬
‫בכללים; הרי לנו ראשי עולם הישיבות ׳הליטאי׳‪ ,‬שניסחו נושאי הלכה רבים)ואחדים מהם‪,‬‬
‫כר׳ יצחק הוטנר זצ״ל — אף נושאי אגדה( בצורת כללים‪ .‬לדעתי קראו מחברי הספר את‬
‫המקורות עליהם הסתמכו קריאה סובייקטיבית‪ ,‬מוטית ולעיתים מוטעית בגלל הסיבות‬
‫חשכיחות )חלק מהן או כולן(‪ :‬הרצון לחדש! השאיפה להישאר קשור ל׳יהדות׳ ללא צורך‬
‫באמונח וללא חיוב לקיים מצוות! הרצון לנגח את שומרי המצוות בדורינו שחם פחות‬
‫׳יהודיים׳ מאהיהם החילוניים‪ ,‬שהרי הם כובשים ומדכאים וכו׳‪.‬‬
‫ב‪ .‬בדיון אודות ׳מעוז צור׳ ובתים שנוספו ל ו ) ג ל ׳ טבת ת ש ס ״ ו ]מו‪ ,‬ב[ עמ׳ ‪ 29‬ואילך(‬
‫כדאי היה לציין לפיוט ״אזי מים שטפוני״ שנאמר במקורו כזמר למוצ״ש )פרסמתי אותו‬
‫מכת״י ]מאותר[ בשנת תשנ״ב בספר הזכרון למרן הגרי״י פרנקל בהוצאת מכון ירושלים(‪:‬‬
‫יש בו הודאה על ההצלה מהגלויות‪ ,‬אך לא נזכרו בו כלל היוונים‪ .‬הוא נמצא כבר בכת״י‬
‫אשכנזי ה מ ת ו א י ר בערך לשנת ם׳)‪ ,(1300‬ואפשר מאד ש׳מעוז צור׳ הוא חיקוי לזמר זה‪,‬‬
‫חיקוי שיועד לחנוכה ]הכיוון ההפוך אינו מסתבר‪ ,‬שכן ההקיין לא היה נמנע מלהזכיר את‬
‫גלות יון[‪ .‬היה מקום להזכיר אף אח ״אחר שובי משבי ב ב ל ״ שחיבר ר׳ אליח בלין כזמר‬
‫לחנוכה )צפונות ב‪ ,‬טבת תשמ״ט(‪.‬‬
‫ג‪ .‬מסקנח מאמרו של גלצר )שם עמ׳ ‪ 46‬ואילר( היא שהמדליק נר חנוכה בפנים צריר‬
‫״לחפש לו אילן אהר להיתלות בו״‪ ,‬ונוצר רושם‪ ,‬כאילו בתור דבריו נמצאת הוכחה —‬
‫מכתבי היד‪ ,‬או ממקום אהר — הפורכת את פרשנותו של ר׳ מאיר יונה ש ״ ץ מפרש‬
‫העיטור‪ ,‬שמצא בבעל העיטור מקור קדמון המצדיק את המנהג להדליק בזמן הזה נרות‬
‫חנוכה בתור הבית‪.‬‬
‫ולא היא‪ .‬ראשית‪ ,‬הפיסוק שמציע גלצר לא נמצא בשום כת״י‪ .‬שנית‪ ,‬ועיקר‪ ,‬אם‬
‫בפרשנותו — המשפט הקשה כולו מיותר‪ ,‬ומה הוסיף לנו בו בעל העיטור? מה היינו חסרים‬
‫אילו כתב ״ ו ב ש ע ת הסכנה•״‪ ,‬ומי שיכול‪…‬״?‬
‫ל ע נ ״ ד הפירוש הנכון נמצא באמצע הדרך‪ ,‬בין הקצוות הנ״ל‪ :‬העיטור ל א בא להצדיק‬
‫את המנהג‪ ,‬אך גם אינו מתנה אותו בסכנה‪ .‬בתחילה הוא מתאר מצב‪ :‬״ואחר שנהגו על‬
‫הסכנה — נהגו״ גם ללא סכנה‪ ,‬ואח״כ הוא מביע את המלצתו‪ :‬״ונלמדות הנהוג[ מי‬
‫שיכול‪…‬״‪ .‬א״כ‪ ,‬לדעתי‪ ,‬אכן אי אפשר לקבוע שהעיטור מצדיק את המנהג להדליק נר‬
‫חנוכה בפנים — אר אי אפשר להתעלם מכר שהוא מקבלו כעובדה‪ ,‬ואינו פוסלו כמנהג‬
‫טעות או מנהג שטות‪.‬‬
‫חחזקנה ידיך‬
‫‪,‬‬

‫ישראל מ פלס‬

‫המעין‪ .‬תמוז תשס־׳ו ומו‪ .‬דו‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫|‬

‫‪53‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ערה ‪ -‬מיער‬
‫קער ־ ער ‪ -‬ערר ‪-‬‬

‫׳קצר — קטן באורכו‪ ,‬הפך מן ארוך׳‪ :‬׳צר ‪ -‬מצומצם ברוחבו‪) /‬מילון אבן שושן(‬
‫אך בלשון חז״ל ׳קצר׳ משמש גם במובן צר ‪ ,‬וכך אמרו)ברכות סא׳ א(‪ :‬׳אף אשד‪,‬‬
‫קצרה ]‪-‬צרה[ מלמעלה ורחבה מלמטה‪ /‬וכך מצאנו בפירוש רש״י)ב״ק נ‪ ,‬ב ד״ה חריצץ‬
‫וכו׳( בחארו את ׳שיח׳‪ :‬׳ארוכה וקצרה׳ ]‪-‬צר[‪.‬‬
‫וכבר העיר על תופעה זו בספר ׳היכל רש״י׳ עמ׳ תתשסו‪:‬‬
‫‪1‬‬

‫השימוש בקצר במקום צר תמוה כיום‪ ,‬וכנראה כתבו כן כאילו התכוונו לומר קצר‬
‫ברוחבו‪ …‬קדמוננו לא הקפידו להבהין בין קצר שהוא היפוכו של ארוך‪ ,‬כלומר‬
‫קטן‪ ,‬לבין קצר שהוא היפוכו של רהב‪ ,‬כלומר צר‪ .‬לפיכך אין תימה שרש״י כתב‬
‫ארור וקצר במקום ארוך וצר‪ …‬ועוד תימה שבמלוני התלמוד וגם במלון בן יהודה‬
‫]וכן במילון אבן שושן‪ .‬יק״ר[ אין כלל קצר בהוראת צר‪.‬‬
‫ואכן כך הוא פירושו של רש״י לפסוק ׳ותקצר נפש העם בדרך׳)במדבר כא‪ ,‬ד(‪:‬‬
‫בטורח הדיר שהוקשה להם‪ …‬וכל דבר קשה על אדם נופל בו לשון קיצור נפש‪,‬‬
‫כאדם שהטורח בא עליו‪ ,‬ואין דעתו רחבה לקבל אותו הדבר‪ ,‬ואין לו מקום בלבו‬
‫לגור שם אוחו הצער‪ …‬כללו של פירושי‪ ,‬כל לשון קיצור נפש בדבר — לשון שאין‬
‫יכול לסובלו הוא‪ ,‬שאין הדעח סובלתו‪.‬‬
‫האדיר בפירושו שלא כדרכו‪ ,‬ולבסוף גם ׳סיכם׳‪ :‬׳כללו של פירושי׳ וכו׳‪.‬‬
‫תורף פירושו‪ ,‬כי ׳בדרך אינו ציון מקום היכן קצרה ]‪-‬נעשית צרה[ נפש העם‪ ,‬כי אס‬
‫סיבת קוצר הנפש‪ ,‬לאמור‪ :‬טירחת הדרך שהוקשה להם ]ובי״ת ׳בדרך׳ יתפרש במשמע‬
‫׳בגלל׳[‪.‬‬
‫וכר יהיה ביאורו של הפסוק ׳ כ צ ר לך ומצאוך כל הדברים האלה׳)דברים ד‪ ,‬ל(‪ :‬שלא‬
‫חחיח דעתר רחבה לקבל את ׳כל הדברים האלה׳‪ .‬וסימוכין לפירוש רש״י אפשר למצוא‬
‫בדברי נעים זמירות ישראל )תהילים כה‪ ,‬יז(‪ :‬׳צרות לבבי הרחיבו׳‪ ,‬ואין לי מקום בתוך‬
‫לבי לגור שם אותו הצער! והטעם שהם רבות )ראב״ע שם(‪ .‬ומכאן נגזרת המילה ׳צרה‪/‬‬
‫מלשון ׳צר׳‪ ,‬שאין מקום בלב להכיל אותה )ואכן לשניהם שורש אחד והוא ׳צרר׳(‪ .‬וגם‬
‫לשון ׳צרור את המדינים׳)במדבר כה‪ ,‬יז( תתפרש בדרך זו‪ ,‬עשה שיהיה להם צר מלהכיל‬
‫הצער שיגרם להם‪.‬‬
‫וכך ׳האריר׳ גם ר״י בעל הטורים את ה׳דרך )במדבר כא‪ ,‬ד(‪ ,‬ש׳בצר לד מצאיר ]בד‪[,‬‬
‫כל הצרות האלו׳‪ ,‬בהוסיפו ׳מלמד שראו כל הצרות שיבואו עליהם ]בדרך[ בגלות אדום‪,‬‬
‫ואיך ימשך גלות אדום‪/‬‬
‫וזאת חזינו על בשרנו בשנות הגזירה תש״א‪-‬תש״ה‪ ,‬שקצרה נפשנו בדרך הארוכה‪,‬‬
‫בסבלנו צרות שאין הדעת םובלתן‪ :‬עד שהקב״ה ברחמיו הוציאנו מן ה מ י צ ר — למרחביה‪.‬‬
‫‪ 1‬ראה במאמרו של ד״ר נ״מ ברונזניק ׳המעין׳ ניסן תשם״ו ]מו‪ ,‬ג[ עמ׳ ‪ ;52‬כהע׳ ‪ 32‬שם הוא‬
‫מפנה למאמרו ׳מלשון חכמים ללשון מקרא׳)בית מקרא תשנ״ב(‪ ,‬שבו בעמ׳ ‪ 208-210‬הוא‬
‫עוסק בענין קצר במשמעות צר‪.‬‬
‫הרב יעקב קאפל רייניץ‬
‫‪54‬‬

‫המעין‪ .‬תמוז תשס״ו ומו‪ .‬דו‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫על סופרים וסופריהם‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫גבריאל יצחק תונה‬

‫מניעים ומגמות בחיבורו של ׳ספר ה ע ר ו ך‬

‫פתיחה‬
‫ל א ה ר ב ה ידוע ע ל קורות חייו ש ל ר ב י נתן א י ש רומי ] ד ׳ ת ש צ ״ ה ‪ -‬ד ת ת ס ״ ו‬
‫)‪ (1035-1106‬בערך[‪ .‬כ כ ל ה נ ר א ה ‪ ,‬התייחס ע ל מ ש פ ח ת הענווים ברומא‪ .‬אביו‪ ,‬רבי‬
‫‪1‬‬

‫יחיאל‪ ,‬ה י ה מחכמי ה י ש י ב ה ב ע י ר זו‪ ,‬ו ג ם פייטן ש ח י ב ר כ מ ה ק ר ו ב ו ת ‪ .‬אחרי פטירת‬
‫אביו מ י ל א ע ם ש נ י אתיו‪ ,‬ר ב י ד נ י א ל ו ר ב י א ב ר ה ם ‪ ,‬א ת מקומו כ ר א ש י ש י ב ה ב י ש י ב ת‬
‫רומא; ה א ח י ם אף ענו בצוותא ע ל ש א ל ו ת ב ה ל כ ה ‪ .‬ידוע ג ם ע ל בית כ נ ס ת שהקים ר׳‬
‫‪2‬‬

‫נ ת ן ‪ .‬ב ע י ק ר נ ת פ ר ס ם רבי נ ת ן ע ל שום ספרו ׳ ה ע ר ו ך ‪ ,‬ה מ ס ו ד ר במילון תלמודי‪ ,‬ומכיל‬
‫בתוכו ערכים ב ס ד ר אלפביתי‪ ,‬ה ל ק ו ח י ם מן ה ת ל מ ו ד י ם ‪ ,‬ה מ ד ר ש י ם ו כ ת ב י הגאונים‪.‬‬
‫יתכן וקדם ל ס פ ר ה ע ר ו ך ס פ ר ד ו מ ה ב ש ם ז ה ה ש נ ת ח ב ר בידי ר ב צ מ ח גאון‪ ,‬אולם‬
‫‪3‬‬

‫ס פ ר זה אינו מצוי ב י ד י נ ו ‪ .‬מילון א ח ר ב ס ד ר א ל פ ב י ת י נ ת ח ב ר ב א ש כ נ ז ב ת ק ו פ ת חייו‬
‫ש ל ר ב י נ ת ן בידי ר ב י מכיר ב ר ב י יהודה‪ ,‬אהיו ש ל ר ב נ ו ג ר ש ו ם מ א ו ר ה ג ו ל ה ‪ ,‬אך גם‬

‫‪1‬‬

‫על קורות רבנו ועל ספרו ראה במבואו של אלכסנדר קוהוט לערוך השלם‪ ,‬כרך א‪ ,‬ניו יורק‬
‫תרל״ח‪ .‬ראה גם‪ :‬ישראל משה תא שמע‪ ,‬הספרות הפרשנית לתלמוד‪ ,‬ירושלים תשנ״ט‪ ,‬חלק‬
‫א עמ׳ ‪ :218-223‬ד״ר מרדכי מרגליות ןעורך[‪ ,‬אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל‪ ,‬תל‬
‫אביב תשל״ג‪ ,‬כרך רביעי עמ׳ ‪ :1181-1177‬ראה גם בחוברתו של מאיר רפלד‪ ,‬בפרדס‬
‫המילונים‪ ,‬רמת גן תשם״ג‪ ,‬המוקדשת ברובה לערוך ולנושאי כליו‪ :‬לסיכום ממצה בתוספת‬
‫הפניות רבות ראה‪Shimeon Brisman, History and Guide to Judaic Dictionaries and :‬‬
‫‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪7‬‬
‫‪5‬‬
‫‬‫‪2‬‬
‫‪7‬‬
‫‪4‬‬
‫‪,‬‬
‫‪pp‬‬

‫‪2‬‬
‫‪3‬‬

‫יש המצביעים על מבנה עתיק שבו שכן‪ ,‬לפי המשוער‪ ,‬בית כנסת זה‪ .‬ראה‪ :‬אטיליו מילנו‪,‬‬
‫גטו רומא — תמונות מן העבר‪ ,‬ירושלים תשנ״ב‪ ,‬עמ׳ ‪.134-133‬‬
‫ראה‪ :‬תא שמע שם עמ׳ ‪ .218‬לשאלת קיומו של ספר זה והאם היה לעיניו של רבי נתן ראה‪:‬‬
‫קוהום שם עמ׳ ‪ :16‬ר׳ חיים צבי טויבש‪ ,‬הערוך של רבי נתן והערוך הקדמון של רבי צמח‬
‫בר פלטוי גאון‪ ,‬ספר זיכרון לשלמה ה׳ מאיר‪ ,‬ירושלים ה׳תשט״ז‪ ,‬עמ׳ ‪ .141-126‬לדעתם‬
‫ספר כזה אכן נתחבר‪ ,‬אך רבי נתן לא הכיר אותו‪ .‬לעומתם סבור שרגא אברמםון שהערוך‬
‫שלפנינו הוא המילון התלמודי הראשון שנכתב בעברית‪ ,‬ראה במאמרו יספר הערוך לרבי‬
‫נתן ב״ר יחיאל מרומא׳‪ ,‬סיני צה א‪-‬ב ]ניסן אייר תשד״מ[ עמ׳ כח‪-‬כט‪.‬‬

‫המעין‪ .‬תמוז תשס׳׳ו ומו‪ .‬דן‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪55‬‬

‫‪I‬‬

‫ממש‪,‬מכללת‬
‫של דעת ‪-‬‬
‫הוא לא שרד ‪ .‬מלבד ספרים אתר‬
‫הרצוג רשימות שונות‪ ,‬מעין מילונים‬
‫התקיימו‬
‫בסיסיים‪ ,‬עוד קודם להיווצרות הספרות הפרשנית לספרי חז״ל ‪.‬‬
‫חכמים שונים התחבטו בשאלה האם יש לראות בערוך מילון שעיקר מגמתו‬
‫בלשנית‪ ,‬ולא באו קטעי הפרשנות שבו אלא כדי להבהיר את פירושי המילים; אר‬
‫שמא מטרתו פרשנית‪ ,‬ואין הסדר האלפביתי אלא עניין של סדר וצורה ‪ .‬כבר ציין‬
‫שרגא אברמםון כי ״לצערנו לא נשארו לנו הרבה דברים להתעוררות שנתעורר ע ל‬
‫ידה לחבר את הספר‪ ,‬והשיירים שנשארו בידינו אינם מגלים אפילו טפת ממה שחשב‬
‫המחבר״ ‪ .‬מחד גיסא מתאר רבנו את יצירתו בשיר החתימה שלו ״יגעתי עבור‬
‫תיבות הקשות דיבור עם דיגומו הות כרוך״‪ ,‬ומסביר את מטרתו ״לסדר ספר הערוך‬
‫לכל רכבי צחרה‪ ,‬תיבות הקשות מתורה שבעל פה לחברה״‪ ,‬תיאור שממנו עולה‪,‬‬
‫לכאורה‪ ,‬שייעודו של הספר לשמש במילון‪ :‬מאידך גיסא גדוש הספר במקורות‬
‫ובביאורים ענייניים‪ ,‬ההולמים פירוש יותר מאשר מילון ‪ .‬יש שקבעו שהערוך אכן‬
‫‪4‬‬

‫‪5‬‬

‫‪6‬‬

‫‪7‬‬

‫‪8‬‬

‫‪4‬‬

‫תא שמע‪ ,‬שם‪ :‬אברהם גרוסמן‪ ,‬חכמי אשכנז הראשונים‪ ,‬ירושלים תשמ״ט‪ ,‬עמ׳ ‪.105-102‬‬
‫בין השאר קובע גרוסמן כי רבי נתן לא הכירו‪ .‬גם שרגא אברמסון במאמרו הנ״ל מ ט ע י ס‬
‫את ראשוניותו של הערוך‪ ,‬ומדגיש כי רבי נתן לא הכיר ספר זה ולא הושפע ממנו‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫תא שמע שם עמ׳ ‪.27‬‬

‫‪6‬‬

‫כך למשל מציג תא שמע את הדברים במאמרו ׳הרקע האיטלקי של ספר הערוך׳ ]‪La‬‬
‫‪ :[Rasscgna Mcnsile di Israel 67 Ganio-Agosto 2001 pp. 24‬״האם יש לאתר את ה מ נ י ע‬
‫היצירתי בתחום הלימודי — או שמא קשור הדחף בהתעניינותו הלשונית המיוחדת ש ל‬
‫המחבר?״ עיי״ש‪.‬‬

‫‪7‬‬

‫אברמסון שם עמ׳ ל‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫אף זאת היטיב תא שמע לתאר ]שם עמ׳ כב[‪ :‬״פעמים הרבה הביא יותר מפירוש אחד‪ ,‬ו ג ס‬
‫יותר משנים ושלושה‪ ,‬באופן זה הפך הספר למעין אוסף של מאות ואולי יותר סוגיות‪ ,‬ק צ ר ו ת‬
‫או ארוכות‪ ,‬מבוארות ללומד לפי מיטב המסורת הפרשנית‪ ,‬ומתוך ספרים שבמקורם ל א ה י ו‬
‫מצויים כבר לרוב חכמי ימי הביניים שאחריו לעיין בהם‪ .‬והכל‪ ,‬לכאורה‪ ,‬אגב רצונו ל פ ר ש‬
‫מילה אתת מתוכה של הסוגיה‪ .‬תופעה זו‪ ,‬שהקנתה לספר את פרסומו הרב בימי הביניים ו ע‬
‫לעת החדשה‪ …‬עוררה את השתאותם של החוקרים‪ ,‬שהתקשו להבין כיצד קרה כדבר ה ז ה‬
‫האם היתר‪ ,‬זו עיקר כוונתו מתהילה להרבות בסוגיות ובביאורים‪ ,‬אף על פי שבהקדמתו‬
‫המחורזת לספר‪ ,‬הסתומה למדי‪ ,‬לא רמז כלל בכיוון הזה‪ ,‬וגם מבנה הספר אינו מתאים כ ל ל‬
‫לצורך זה‪ :‬או שמא איבד המחבר‪ ,‬כביכול‪ ,‬שליטה על ספרו ויצאה המתכונת המורכבת הזו?״‬
‫שרגא אברמסון ]שם עמ׳ לט[ סבור שההרחבות באו להביא מקורות עלומים לידיעת‬
‫הלומדים‪ ,‬״ומשום שבעל הערוך ידע שמקורותיו הרבים אינם ידועים לכל הלומדים ה ש ת ד ל‬
‫להכניס לספרו יותר ממה שמשתמע לכאורה מעיקר כוונתו‪ ,‬היינו לא מילון בלבד עשה א ל‬
‫פירוש נרחב לכמה מן הפסקאות והסוגיות שבהן הוא עסוק‪ ,‬הכל לפי מה שמצא במקום‬
‫שלפניו‪ ,‬והרחיב את המסגרת אף על דברים שלא נזכרו בערך הזה ואף אינם שיכים לערך‪…‬‬
‫וכיוצא בזה אף לעניין פסק הלכה‪ ,‬לכאורה אין בעל הערוד פוסק הלכה בספר הזה‪ ,‬אלא א ס‬
‫מצא פסק הלכה במקור שלפניו והעתיק אותו‪ ,‬ואף כאן‪ ,‬לא לערך הזה אלא לכל מה שישנו‬
‫בםוגיא הזאת‪ …‬אין צריך לומר שאין אנו באים בטרוניה על ע ל הערוך שהוציא את ה ס פ ר‬
‫מכלל מילון‪ ,‬משום שעל ידי ההרחבה נמצאנו זוכים בתורה שלמה מתורתן של ראשונים״‬
‫ד‬

‫א‬

‫ב‬

‫‪56‬‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס׳׳ו ומר‪ .‬דו‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫‪9‬‬

‫מכיל בתוכו שני ממדים — פרשני ומילוני ‪ .‬אין להקל ראש בשאלה זו‪ ,‬ואין לראות‬
‫בה חקר קדמוניות גרידא‪ ,‬בבחינת ׳מאי דהווה הווה׳‪ ,-‬ידיעת היעוד שכיוון לו המחבר‬
‫עשויה לתרום תרומה גדולה לאיכות הלימוד בספר‪ ,‬להבנתו ולמאות ‪.‬‬
‫‪10‬‬

‫העריד כ צ ו מ ת הזמנים ו ה ת ק ו פ ו ת‬

‫בחינת הנסיבות שבהן נתתבר הערוך‪ ,‬האווירה הרוחנית ששררה בזמנו ובמקומו‬
‫של רבי נתן והשפעתה על יצירתו‪ ,‬מלמדת אותנו שהן מצד המקום והן מצד הזמן עמד‬
‫בעל הערוך בנקודת מפגש‪ ,‬באזור אליו התנקזו מסורות מגוונות‪ ,‬ובעידן של תמורות‪.‬‬
‫יהדות איטליה‪ ,‬היושבת בצומת שבין מזרה ומערב צפון ודרום‪ ,‬התאפיינה ביכולת‬
‫לתבר מסורות שונות ולמזגן‪ ,‬וספר הערוך הוא במידה רבה אהד הביטויים המובהקים‬
‫לתכונה זו‪ .‬״היהדות האיטלקית היתר‪ ,‬מקום חנייתן של כל הצורות שפשטה ולבשה‬
‫היהדות במשך אלפיים שנה‪ ,‬התחממה לאורם של הניצוצות האחרונים של היהדות‬
‫במקום חיותה‪ ,‬ומשמשת אספקלריה אשר כל החליפות והתמורות שעברו על היהדות‬
‫בגלות משתקפות בה״ ‪ ,‬״מקום יש באכסנייתה לכל מיני הזרמים השונים‪ ,‬וכבעלת‬
‫אכסניה חרוצה היתר‪ ,‬יודעת להטיל שלום ביניהם״ ‪ ,‬ו״הערוך הוא דמות דיוקנה של‬
‫היהדות האיטלקית‪ ,‬כאילו התגלמה בתוכו נשמתה״ ‪ ,‬שכן ״נראה כאילו נתלקטה‬
‫חכמת כל תפוצות ישראל ובאה ושכנה בערוך״ ‪ .‬לחכמי איטליה ניתנה ההזדמנות‬
‫להכיר בתי מדרש רבים ושונים‪ ,‬ולא פלא שבקרבם צמתה יצירה המלכדת בתוכה את‬
‫תורת הגאונים עם זו של ישיבות אשכנז‪ .‬הפירושים שבערוך‪ ,‬מלבד אלה שקיבל רבי‬
‫נתן מרבותיו‪ ,‬שאובים ממיטב מסורת הגאונים מהד‪ ,‬ומן הספרות הפרשנית‬
‫המתתדשת בצפון אפריקה ובאשכנז מאידך‪ .‬מצד אהד כלולים בו הרבה מפירושי רבנו‬
‫‪11‬‬

‫‪12‬‬

‫‪13‬‬

‫‪14‬‬

‫‪9‬‬

‫אמנם‪ ,‬נראה שיש למצוא הסבר מקיף ועמוק יותר לדברים‪ ,‬בייחוד לאור קיומם של ערכים‬
‫שאינם מילוניים ]כגון העיר יעשר׳[‪ :‬ראה להלן‪.‬‬
‫ראה‪ :‬רבי יוסף הלוי‪ ,‬יקר הערך‪ ,‬כרך א‪ ,‬תל אביב ה׳תש״א‪ ,‬הקדמה כללית עמ׳ ‪ :7‬הרב חיים‬
‫דוד שאוועל‪ ,‬ערכי ופרושי הערוך למסכת סוטה‪ ,‬הדרום‪ ,‬יז‪ ,‬עמ׳ ‪ .45‬דו־ממדיות זו באה לידי‬
‫ביטוי בנושאי כליו של הערוך‪ ,‬יש מהם שהתמקדו בפן הבלשני שלו ויש מהם שעסקו דווקא‬
‫בערוך כפרשן‪ .‬על נושאי הכלים של הערוך ראה בספרו הנ״ל ^‪ Shimeon Brismai‬עמ׳‬
‫‪ :62-71‬וראה עוד לקמן‪ .‬יש להוסיף שבשיר החתימה השני מציין רבי נתן שבחיבור ספר‬
‫הערוך הוא מקיים נדר הקשור לאסונות אישיים שפקדו אותו‪ ,‬אך אין בכך כדי להסביר את‬
‫הבחירה בסוג זה של יצירה או את מטרתה המעשית‪.‬‬

‫‪10‬‬

‫פוק חזי כמה קולמוסים נשתברו בניסיונות להסביר‪ ,‬למשל‪ ,‬אח מניעיו של הרמב״ם בחיבור‬
‫ספרו הגדול‪ .‬ראה‪ :‬מנחם אלון‪ ,‬המשפט העברי‪ ,‬תולדותיו מקורותיו ועקרונותיו‪ ,‬חלק ג‪,‬‬
‫ירושלים תשמ״ח‪ ,‬עמ׳ ‪ :980-1004‬יצחק טברםקי‪ ,‬מבוא למשנה תורה להרמב״ם‪ ,‬ירושלים‬
‫תשנ״א‪ ,‬עמ׳ ‪ :74-49‬יוסף פאור‪ ,‬עיונים במשנה תורה להרמב״ם‪ ,‬ירושלים תשל״ח‪ ,‬עמ׳‬
‫‪.54-60‬‬

‫‪11‬‬
‫‪12‬‬

‫ישעיה זנה‪ ,‬היהדות האיטלקית‪ ,‬תל אביב תשכ״א‪ ,‬עמ׳ ו‪.‬‬
‫שם עמ׳ טז‪.‬‬

‫‪13‬‬

‫שם עמ׳ כ‪.‬‬

‫‪14‬‬

‫אברמםון שם עמ׳ לז‪.‬‬

‫המעין‪ .‬תמוז תשס״ו ומו‪ .‬ד[‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫|‬

‫‪57‬‬

‫‪1 6‬אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪15‬‬

‫‪7‬‬

‫חננאל ‪ ,‬אף הוא יליד איטליה ‪ ,‬שמוצאם בבית מדרשם של הגאונים '‪ .‬מצד שני‪,‬‬
‫קירבתו הגיאוגרפית‪ ,‬ההיסטורית והתרבותית הגדולה של המרכז היהודי שבאיטליה‬
‫לחברו שבגרמניה‪ ,‬קירבה שבגוף וברוח‪ ,‬הביאה לקליטתם של פירושי מגנצא‬
‫באיטליה סמוך להתהוותם '‪ .‬רבנו נתן מרבה להסתמך עליהם ' ועל פירושי רכנו‬
‫גרשום מאור הגולה‪ ,‬אותו הוא מזכיר בשמו כשלושים פעם ‪ .‬רבי נתן גופו ספג את‬
‫תורתו בבתי מדרש שונים‪,‬־ תחילת לימודו היתד‪ ,‬אצל אביו ברומא‪ ,‬אך הוא גם ג ל ה‬
‫למקומות תורה‪ .‬כך למד אצל רבי משה הדרשן בנרבונה שבפרובנס‪ :‬אצל רבי מצליה‬
‫בן אלבצק‪ ,‬תלמיד רב האי גאון‪ ,‬בסיציליה‪ ,‬ממנו קיבל הרבה מן הפירושים ש ה ו‬
‫מביא בספרו בשם רב האיי או בשם ׳הגאון׳ סתם‪ :‬ובדרום איטליה למד כנראה ג‬
‫אצל רבי משה כלפו מבארי' ‪ .‬לפי בעל היוחסין נדד עד בבל ולמד שם מפיו של רב‬
‫האי ‪ :‬ואם כי אין מקור אחר לכך שרבי נתן עצמו ביקר בבבל ‪ ,‬ברור שהיו מחכמי‬
‫רומי שעשו כן‪ ,‬ומן הסתם שמע רבנו לקח מפיהם ‪.‬‬
‫זמנו של רבי נתן הוא זמן של שינויים בעולם הרוח הישראלי‪ :‬תהליך הפנמת‬
‫תורתם של חכמי בבל באיטליה ובאירופה כולה מגיע לנקודת שיא‪ ,‬התלמוד הבבלי‬
‫הופך לסמכות העליונה‪ ,‬ומהנוהג הארץ ישראלי נותרים שרידים בלבד‪ .‬גם צורת‬
‫הפרשנות משתנה‪ .‬לא בבת אתת התמזגה של המורשת הבבלית‪ ,‬עד כדי הפיכתה‬
‫‪9‬‬

‫‪8‬‬

‫‪20‬‬

‫א‬

‫ם‬

‫‪2‬‬

‫‪23‬‬

‫‪22‬‬

‫‪24‬‬

‫‪15‬‬

‫קוהוט שם עמ׳ ‪ :12‬ת א שמע‪ ,‬הספרות הפרשנית לתלמוד‪ ,‬כרך א עמ׳ ‪ :218‬ג׳יי רובנר‪ ,‬י ח ס ו‬
‫של ר׳ נתן מרומי אל פירוש רבנו חננאל‪ ,‬דברי הקונגרס העולמי ה־ ‪ 11‬למדעי היהדוון‬
‫ירושלים תשנ״ד‪ ,‬חטיבה ג פרק ראשון‪ ,‬עמי ‪.191-197‬‬

‫‪16‬‬
‫‪17‬‬

‫ת א שמע שם עמ׳ ‪.123‬‬
‫וכבר ציינו זאת קדמונים בני המאה הי״ב‪ ,‬ראה תא שמע שם‪.‬‬

‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬

‫שם‪.‬‬
‫שם‪.‬‬
‫קוהוט שם עמ׳ ‪ :11-12‬תא שמע שם‪ .‬על היחס בין פירושי מגנצא לפירושי רבנו ג ר ש ו ס‬
‫ומידת הבחנתו של רבי נתן ביניהם ראה‪ :‬גרוסמן‪ ,‬חכמי אשכנז הראשונים‪ ,‬עמ׳ ‪!74-165‬‬
‫לשאלת הבתנתו של בעל הערוך בין פירושי מגנצה לבין פירושי רגמ״ה ראה גם ת א ש ט ‪,‬‬

‫ע‬

‫כנסת מחקרים — עיונים בספרות הרבנית בימי הביניים‪ ,‬ירושלים תשם״ד‪ ,‬עמ׳ ‪ .12‬ע ל‬
‫מקורותיו של הערוך ראה בהרחבה‪ :‬קוהוט‪ ,‬שם עמ׳ ‪ :10-21‬אברמסון שם עמ׳ לב‪ .‬ישנם ג ס‬
‫חיבורים שלא ברור אם רבי נתן עשה בהם שימוש‪ ,‬כזה הוא למשל ספר השורשים ל ר י‬
‫כ‬

‫יונה בן ג׳נאח ]ראה‪ :‬שרגא אברמםון‪ ,‬ענינות בתורת הגאונים‪ ,‬ירושלים תשל״ג‪ ,‬עמ׳ ‪! 15‬‬
‫הערה ‪ .[3‬ככל הנראה גם לא השתמש ב״ספר המפתח״ של רנ״ג‪ ,‬עקב היותו כתוב כ ל ש ו ן‬
‫הערבית ]ראה‪ :‬שרגא אברמסון‪ ,‬ר ב ניםים גאון — חמישה ספרים‪ ,‬ירושלים תשכ״ה‪ ,‬ע מ ׳‬
‫‪ ,27-19‬ראה גם‪ :‬הנ״ל‪ ,‬ענינות בתורת הגאונים‪ ,‬ירושלים תשל״ג‪ ,‬עמ׳ ‪ .[171‬על שימושו‬
‫של בעל הערוך ב״מגילת סתרים״ של רנ״ג ראה‪ :‬הנ״ל‪ ,‬רב ניםים גאון‪ ,‬עמ׳ ‪.225-222‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬

‫קוהוט עמ׳ ‪.10-11‬‬
‫שרגא אברמםון‪ ,‬לחקר הערוך‪ ,‬לשוננו לו ]תשל״ב[ עמ׳ ‪.122‬‬

‫‪23‬‬
‫‪24‬‬

‫שם‪.‬‬
‫ראה‪ :‬אברהם גרוסמן‪ ,‬אימתי פסקה ההגמוניה הארץ ישראלית באיטליה‪ ,‬בתוך משאת משד‪,‬‬
‫— מחקרים בתרבות ישראל וערב מוגשים למשה גיל‪ ,‬עמ׳ ‪.153‬‬

‫‪58‬‬

‫המעין‪ .‬תמוז תשס״ו ומו‪ ,‬ד!‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫לזרם המרכזי והשולט‪ ,‬בקהילות שעמדו עד אז כעיקר תחת השפעה ארץ ישראלית‪,‬‬
‫קרי — קהילות איטליה ואשכנז ‪ .‬התהליך שהחל במאה התשיעית הבשיל במאה‬
‫העשירית ‪ ,‬ויש המאחרים את סופו לאמצע המאה האחת עשרה‪ ,‬במקביל‬
‫להתרחשות הדומה באשכנז ‪ .‬מכל מקום‪ ,‬אין ספק שכבר במאה העשירית ניכרת‬
‫היטב ההשפעה הבבלית בפעילותם של חכמים שונים‪ .‬חכמים איטלקיים‪ ,‬ביניהם גם‬
‫תושבי רומי‪ ,‬יצאו ללמוד בישיבתו של רב האי גאון ‪ .‬החכמים הידועים רבי‬
‫קלונימום ובנו רבי משולם ינקו אף הם מן המורשת הבבלית ; פסיקתם ההלכתית‬
‫מתבססת על התלמוד הבבלי ועל תשובות הגאונים‪ ,‬והתלמוד הירושלמי כמעט ואינו‬
‫מוזכר ‪ .‬רישומו של התהליך ניכר‪ ,‬בין השאר‪ ,‬בתורתה של ישיבת מגנצה‪ .‬חכמיה‬
‫עסקו בהתאמת המסורות שבידיהם להלכה התלמודית הבבלית‪ ,‬ובעקבותיהם הלך‬
‫רבי נתן ‪ .‬התהליך הינו‪ ,‬אם כן‪ ,‬דו סטרי — המורשת הבבלית מובאת לאשכנז דרך‬
‫איטליה‪ ,‬ישיבות אשכנז מפתחות שיטה למדנית לשילובה במסורות הקיימות‪ ,‬ושיטה‬
‫זו עוברת משם שוב לאיטליה ומתיישמת גם בה‪ .‬גם מורה הדרך הבולט האחר של‬
‫רבי נתן — רבנו חננאל‪ ,‬מזווג בפירושו את תורת בבל עם זו של ארץ ישראל ‪.‬‬
‫הערוד מהווה אם כן ציון דרך בתהליך הפנמת המורשת הבבלית באירופה בכלל‬
‫ובאיטליה בפרט‪ ,‬ותפקיד זה כשלעצמו כבר מעניק לו מעמד של יצירה למדנית‬
‫פרשנית‪.‬‬
‫‪25‬‬

‫‪26‬‬

‫‪27‬‬

‫‪28‬‬

‫‪29‬‬

‫‪30‬‬

‫‪31‬‬

‫‪32‬‬

‫תהליכים נוספים ששימשו ככל הנראה כזרזים לחיבורו של הערוך‪ ,‬הם אלה‬
‫שהתרחשו בשדה הפרשנות‪ .‬עד זמנו של רבי נתן רווח בעיקר הפירוש ה׳פאראפרזי‪/‬‬
‫בו מרצה המפרש בהרחבה ובפירוט את כל מהלך הסוגיה או את ראשי פרקיה בלשונו‬
‫ובלא דילוגים‪ .‬המעבר לשיטה פרשנית שונה ניכר בפירוש התלמוד של רש״י‪ ,‬בן‬
‫דורו של רבי נתן‪ :‬רש״י אינו מסכם את הסוגיה אלא מכניס את ביאוריו למסגרת של‬
‫׳דיבורים מתתילים׳ ‪ .‬כרש״י‪ ,‬עזב גם רבי נתן את הדרך של קודמיו‪ ,‬אלא שבמקום‬
‫לבחור בדרך של צמידות לסוגיות — הוא בחר במיון אלפביתי של הפירושים‪ .‬נראה‬
‫‪33‬‬

‫‪25‬‬

‫על תהליך זה ראה‪ :‬ראובן בונפיל‪ ,‬בין ארץ ישראל לבין בבל‪ ,‬קווים לחקר תולדות התרבות‬
‫של היהודים באיטליה הדרומית ובאירופה הנוצרית בימי הביניים המוקדמים‪ ,‬שלם‪ ,‬ה‬
‫]התשמ״ז[‪ ,‬עמ׳ ‪ :1-30‬הנ״ל‪ ,‬מיתוס‪ ,‬רטוריקה‪ ,‬היסטוריה? ‪ -‬עיון במגילת אתימעץ‪ ,‬בתור‪:‬‬
‫תרבות וחברה בתולדות ישראל בימי הביניים‪ ,‬קובץ מאמרים לזכרו של ח״ה בן ששון‪,‬‬
‫ירושלים תשמ״ט‪ ,‬עמ׳ ‪ :99-135‬אברהם גרוםמן שם עמ׳ ‪ :143-157‬הני׳ל‪ ,‬חכמי אשכנז‬
‫הראשונים עמי ‪•424-435‬‬

‫‪26‬‬

‫גרוסמן‪ ,‬אימתי פסקה ההגמוניה הארץ ישראלית באיטליה‪ ,‬שם‪.‬‬

‫‪27‬‬

‫גרוסמן‪ ,‬חכמי אשכנז הראשונים‪ ,‬עמ׳ ‪.433‬‬

‫‪28‬‬

‫גרוסמן‪ ,‬אימתי פסקה ההגמוניה הארץ ישראלית באיטליה‪ ,‬עמ׳ ‪.153-152‬‬

‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬

‫גרוםמן‪ ,‬חכמי אשכנז הראשונים‪ ,‬עמ׳ ‪•427,75‬‬
‫גרוםמן‪ ,‬שם‪ ,‬עמ׳ ‪ :75‬הנ״ל‪ ,‬אימתי פסקה ההגמוניה הארץ ישראלית באיטליה‪ ,‬שם‪.‬‬
‫ישראל משה ת א שמע‪ ,‬םפר שיבולי הלקט וכפיליו‪ ,‬איטליה יא ] תשנ״ה ‪ [2001‬עמ׳ מד‪.‬‬

‫‪32‬‬

‫ת א שמע שם‪.‬‬

‫‪33‬‬

‫ת א שמע‪ ,‬הספרות הפרשנית לתלמוד‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ׳ ‪.40-39‬‬

‫המעין‪ .‬תמוז תשס״ו ‪1‬מו‪ ,‬דו‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪59‬‬

‫מכללת הרצוג‬
‫בשירדעת ‪-‬‬
‫שרבי נתן היה מודע לשינוי‪ :‬אתר‬
‫לספרו הוא כותב ״שבח הוד ותפארת‬
‫ההקדמה‬
‫לעימיה ששריה נהורא‪ ,‬שיעצני והשכילי בדרך הטובה והישרה‪ ,‬מה ששמעתי וראיתי‬
‫וסברתי בערך לשוטרה‪ ,‬בתפוחי זהב במשכיות כסף בלי לסתרה״‪ .‬כלומר — רבי נ ת ן‬
‫מודה לה׳ שהעניק לו את הרעיון לסדר ]׳לשוטרה׳[ את הדברים אותם שמע מרבותיו‬
‫]׳שמעתי׳[ קרא בספרים ]׳ראיתי׳[ וחידש בעצמו ]׳סברתי׳[ בצורה חדשה‪ .‬א פ ש ה‬
‫שגם לכך ולא רק למגמות מילוניות‪ ,‬כיוון בדבריו ״יגעתי עבור תיבות הקשות‬
‫דיבור עם דיגומו הות כרוך׳‪ /‬או ״לסדר ספר הערוך לכל רכבי צחרה תיבות הקשות‬
‫מתורה שבעל פה לחברה״ ‪ .‬באותה תקופה הפרשנות החלה עוברת מן העיסוק‬
‫הבלעדי בנושאים של קביעת הנוסה‪ ,‬פירוש מלותיו‪ ,‬מקור המימרות‪ ,‬כוונת הדברים‬
‫בהקשרם המקורי והנוכהי והסדר הפנימי בסוגיא‪ ,‬אל העיסוק בשאלות מקיפות יותר‬
‫— טעמן של המימרות בסברה‪ ,‬מידת התאמתן אל מקורות מקבילים‪ ,‬מידת ההתאמה‬
‫למקורות חיצוניים‪ ,‬ההכרעה בין אפשרויות פרשניות חלופיות ומבחן הפסיקה‪.‬‬
‫בספר הערוך‪ ,‬המרבה לעסוק בנושאים אלה גם כאשר אין זה חיוני לעבודתו‬
‫ה׳מילונאית׳‪ ,‬ניכרת תשומת לב לבעיות הפרשניות בהן החלו לעסוק אז ‪ .‬נוסף ע ל‬
‫כך‪ ,‬יתכן שרבי נתן ביכר שיטה שבה אין צורך לחזור ולהסביר את אותה מילה או‬
‫אותו ביטוי בכל מקום שהם מופיעים‪ ,‬דבר הגורם לחסכון בעבודת ההעתקה‪ ,‬בדיו‬
‫בנייר ובקלף ‪.‬‬
‫הווי אומר — ספר הערוך עומד בצומת של זמנים ומקומות‪ .‬הוא מתה בר בארץ‬
‫שבה מזרח ומערב נשקי אהדדי‪ ,‬בקהילה שחכמיה טיפחו את אומנות האיסוף והמיזוג‪,‬‬
‫הכינוס והתתימה‪ ,‬בעידן שבו תקופה אהת מסתיימת והבאה אחריה מתהילה‪ .‬טבעם‬
‫של מקומות וזמנים כאלה שמתהברים בהם ספרי סיכום וחתימה ‪ .‬כזה הוא ג‬
‫הערוך — סיכום המכיל את תמצית תורתם של הפרשנים שקדמו לו‪ ,‬והנחלתה‬
‫לדורות שלאחריו‪ .‬צדקו אם כן הללו שראו בערוך ספר פרשני‪ ,‬ש״כל כוונת חיבורך‬
‫ומלאכתו לערוך ולהציע לפנינו פירושים שונים וגרסאות שונות״ ‪ ,‬אותם ק ו ו י‬
‫האופייניים לפרשנות התלמוד האיטלקית בת המאה י״ ‪ — 39‬ההיקף הכמותי הגדול‬
‫של היצירה הפרשנית‪ ,‬השפעה חזקה של פירוש רבנו חננאל‪ ,‬מיזוג מסורת פרשניה‬
‫׳‬

‫‪34‬‬

‫ם‬

‫ג‬

‫‪35‬‬

‫‪36‬‬

‫‪37‬‬

‫‪0‬‬

‫‪38‬‬

‫ס‬

‫ה‬

‫ב‬

‫‪ 3 4‬ה ד ב ר י ם מתחדדים בייחוד לאור גישתו של אברמסון ]ראה לעיל הערה ‪ [1‬לפיה היה ר ב י‬
‫הראשון שחיבר מילון תלמודי בעברית‪.‬‬

‫‪3n‬‬

‫‪35‬‬
‫‪36‬‬

‫תא שמע‪ ,‬הספרות הפרשנית לתלמוד‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ׳ ‪.219‬‬
‫ראה‪ :‬דב רפל‪ ,‬מילונים עבריים כספרי לימוד‪ ,‬סיני קא ]תשמ״ח[ עמ׳ רלה‪.‬‬

‫‪37‬‬

‫על עקרון חיבורם של ספרי סיכום בסיומן של תקופות ראה בהרחבה‪ :‬שלמה זלמן הבלי׳‬
‫על ׳החתימה הספרותית׳ כיסוד התלוקה לתקופות בהלכה‪ ,‬מחקרים בספרות התלמודית _‬
‫יום עיון לרגל מלאת שמונים שנה לשאול ליברמן‪ ,‬ירושלים תשמ״ג‪ ,‬עמ׳ ‪.148-192‬‬

‫‪38‬‬
‫‪39‬‬

‫‪60‬‬

‫יקר העיר‬

‫א‬

‫על מסכת ברכות‪ ,‬ת ל אביב ת ש ״ ׳ ייקימה‬

‫ע מ‬

‫רבי יוסף הירץ הלוי‪,‬‬
‫״יקר הערר״ ראה עוד לקמן‪.‬‬
‫ריבמ״ץ‪ ,‬רבי שלמה בן היתום‪ ,‬ר׳ ברור ב״ר שמואל הספרדי‪ .‬לתיאורם של אלה ראה‪:‬‬
‫שמע‪ ,‬הספרות הפרשנית לתלמוד‪ ,‬ח״א‪ ,‬עמ׳ ‪.225-226‬‬

‫המעין‪ .‬תמוז תשס״ו ‪1‬מו‪ ,‬דן‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫׳‬

‫‪1 0‬‬

‫• על ס‬

‫‪0‬‬

‫ת‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫אשכנזית במערכת פרשנית הבנויה על יסודות גאוניים וצפון אפריקאיים — נמצאים‬
‫גם בערוך‪.‬‬
‫גישה כזו‪ ,‬הרואה בערוך קודם כל יצירה פרשנית‪ ,‬אנו מוצאים כבר סמוך לתיבורו‪:‬‬
‫בשנת ד׳תתם״א )‪ (1101‬נתחבר ׳נושא הכלים׳ הראשון של ספר הערוך‪ ,‬׳האגור׳‬
‫לרבי שמואל ברבי יעקב ג׳מע‪ ,‬שחי ככל הנראה בקאבס שבצפון אפריקה ‪.‬‬
‫בהקדמתו של רבי שמואל מתוארת בצורה מליצית מסירת התורה שבעל פה ממשה‬
‫רבנו‪ ,‬דרך הנביאים‪ ,‬הזוגות‪ ,‬התנאים‪ ,‬רבנו הקדוש‪ ,‬האמוראים‪ ,‬רב אשי ורבינא‪ ,‬רב‬
‫האי ואחריו ׳בנו׳ הרוחני — רבי נתן איש רומי‪ ,‬בעל הערוך — ״ואחד מבניו גדל‬
‫ברומי‪ ,‬ערוך מלחמה‪ ,‬מלומד לקרב‪ ,‬מנשיאי הרבנים נושקי רומי קשת‪ ,‬אחוזי חרב‬
‫מלומדי מלחמה לנקום נקמת ה׳ באדום‪ ,‬העורכים לגד שולהן טמא להשליך עליהם‬
‫נעל רמסם בפעמי דלים‪ .‬ויגדל האיש ויחכם מכל האדם אשר בדורו‪ ,‬מקום הניחו לו‬
‫אבותיו להתגדר בו‪ ,‬זכה ונחלו‪ ,‬ישר הדור ושם עקוב למישור ורכםים לבקעה‪ ,‬ערך‬
‫ערך לחם לפני ה׳ תמיד וסידרו נגד כל הבאים אחריו והטעים צפיתית בדבש‪ ,‬לתם‬
‫אבירים‪ ,‬מן הנבלע ברמ״ח איברים ליודעי דת ודין‪ ,‬לכן כל המשכיל ומבין בתורת‬
‫האלוקים ויודע עצם יגיעת המלמד‪ ,‬עונה כנגד רבו בהזכירו שמועותיו במתענג במתק‬
‫פירושיו ומדיבוב שפתיו בשנתו בהדביב כומר ענבים״ י ‪ .‬אם כי המליצה קשה למדי‬
‫להבנה‪ ,‬ניתן להסיק ממנה שרבי שמואל רואה ברבי נתן ובחיבורו חוליה מרכזית‬
‫בשלשלת מסירת התורה‪ :‬רבי נתן מתמצת את דברי קודמיו ומגישם מנופים ומבוררים‬
‫לדורות הבאים‪ .‬מן הראוי לתת את הדעת לכך שרבי שמואל מציג את רבי נתן כמפיץ‬
‫תורתה של בבל‪ ,‬ראייה העולה בקנה אחד עם תפקידו של רבי נתן בתהליך קבלתה‬
‫של המסורת הבבלית באיטליה‪.‬‬
‫‪40‬‬

‫‪4‬‬

‫הישיבה כ ב י ת היוצר של הערוך‬
‫הספרות הפרשנית נוצרה ברובה הגדול‪ ,‬אם לא כולה‪ ,‬מתוך הלימוד המשותף‬
‫בישיבה ‪ .‬סביר להניח שתערוך‪ ,‬שנתחבר בידי ראש ישיבה‪ ,‬אינו יוצא מכלל זה‪.‬‬
‫בדיונים שנערכו בפני התלמידים ובשיתופם נולדו‪ ,‬כנראה‪ ,‬גם ההערות אותן מוסיף‬
‫רבי נתן לפירושים אותם הוא מצטט ‪ .‬בניסיונו כראש ישיבה הבחין רבי נתן בקשיים‬
‫הניצבים בפני הלומד והיפש דרכים להקל עליו ‪ .‬מלאכה זו התאפשרה עקב גישתו‬
‫‪42‬‬

‫‪43‬‬

‫‪44‬‬

‫‪40‬‬

‫יצא לאור בידי שלמה נובר‪ ,‬כרםלוי תרמ״ת‪ .‬לסקירה תמציתית עליו ראה‪ :‬בריםמן עמ׳ ‪:17‬‬

‫‪41‬‬

‫רפלד‪ ,‬בפרדס המילונים‪ ,‬עמ׳ ‪.5‬‬
‫רבי שמואל גמע‪ ,‬אגור‪ ,‬ברסלוי תרמ״ח עמ׳ ‪.15‬‬

‫‪42‬‬
‫‪43‬‬

‫תא שמע‪ ,‬הספרות הפרשנית לתלמוד‪ ,‬עמ׳ ‪.25‬‬
‫ראה‪ :‬שרגא אברמםון‪ ,‬לחקר הערוך‪ ,‬לשוננו לו ]תשל״ב[ עמ׳ ‪.149-148‬‬

‫‪44‬‬

‫עי׳ מ״ש תא שמע במאמרו ׳הרקע האיטלקי לספר הערוך׳ עמ׳ כד‪ :‬גם שרגא אברמסון עמד‬
‫על המגמה הדידקטית של העיור‪ ,‬אד בלא להטעים את זיקת העניין לתפקידו של רבי נתן‬
‫כראש ישיבה ]ספר הערוד לרבי נתן ברבי יחיאל מרומא‪ ,‬עמ׳ לא[‪.‬‬

‫המעין‪ .‬תמוז תשסי׳ו ומו‪ .‬ד‪1‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫|‬

‫‪61‬‬

‫מכללת הרצוג‬
‫בתקופתו לא היו נגישים לכל• כ ש ם‬
‫דעת ‪-‬שכבר‬
‫רביםאתרמהם‬
‫שפירושו של רש׳׳י לתלמוד הוא‪ ,‬בעיקרו של דבר‪ ,‬גיבוש בכתב של הפירוש‬
‫המסורתי והמועבר בעל פה של היהדות האשכנזית ‪ ,‬כך מהווה ספר הערוד ג י ב ו ש‬
‫כתוב של הפרשנות המקובלת בבית המדרש שברומי‪ .‬אגב כך יש להזכיר כי פ ע מ י ם‬
‫הרבה שאבו שני חכמים אלה מאותן מסורות‪ ,‬ואפשר שמכאן הדמיון בין פירושי‬
‫הערוך לבין פירושי רש״י‪ ,‬למרות שככל הנראה רש״י לא הכיר את ספר הערוך ‪48‬‬
‫ברם‪ ,‬אין להסיק מכך אלא על מסורות מקבילות‪ ,‬אך לאו דווקא על מקור ישיר‬
‫משותף ‪.‬‬
‫היקפו של הערוך משקף נאמנה את היקף הלימודים בישיבה‪ .‬יש לזכור שחומר‬
‫הלימודים באיטליה כלל לא רק את התלמוד הבבלי‪ ,‬אלא הרבה מעבר ל כ ך ‪ ,‬ו ה ד ב ר‬
‫ניכר היטב בתוכנו של ספר הערוך‪ .‬ישנם בו גם עקבות לנוהג‪ ,‬האופייני אף הוא ל ב י ת‬
‫המדרש האיטלקי באותה תקופה‪ ,‬ללמוד את המשנה בפני עצמה ולאו דווקא בצמוד‬
‫לתלמוד ‪ .‬למעלה מכך‪ ,‬התפשטותו של הערוך בצרפת ובאשכנז הביאה בכנפיה‬
‫להרחבת היצע המקורות שנלמדו בישיבות שם‪ ,‬ומשזכו הכמי ארצות אלה לפירוש‬
‫‪45‬‬

‫ש‬

‫ל‬

‫ר ב י נ ת ן‬

‫‪46‬‬

‫ל מ ק ו ר ו ת‬

‫‪47‬‬

‫‪49‬‬

‫‪50‬‬

‫‪51‬‬

‫‪45‬‬

‫לדעת אברמסון נגישותו של רבי נתן למקורות עודדה אותו לקבל עליו את המשימה ש ל‬
‫הקלת קשיי הלימוד ]שם עמ׳ לא[‪.‬‬

‫‪46‬‬

‫שם עמ׳ לט‪.‬‬

‫‪47‬‬

‫א״י איגום‪ ,‬רש״י ובית מדרשו‪ ,‬ב ת ו ך תקופת האופל‪ ,‬תל אביב תשל״ג‪ ,‬עמ׳ ‪.154‬‬

‫‪48‬‬

‫כך היא דעתו של איגום שם‪ .‬אמנם יתכן שבסוף ימיו הכיר רש״י את ספר הערוך‪ ,‬ראה‪ :‬ש מ א‬
‫יהודה פרידמן‪ ,‬פירושי רש״י לתלמוד‪ ,‬הגהות ומהדורות‪ ,‬כתוך‪ :‬רש״י — עיונים ב י צ י ד ו ‪ /‬ו‬
‫רמת גן תשנ״ג‪ ,‬עמ׳ ‪ 173‬הערה ‪.141‬‬

‫‪49‬‬

‫יואל פלורסהיים‪ ,‬דברי הערוך שמקורם בר״ח ובגאונים הנמצאים גם בפירוש רש״י ל ת ל מ ו ד‬
‫סיני קח ]אב‪-‬אלול תשנ״א[ רלב‪-‬רלז‪.‬‬

‫‪50‬‬

‫על ההיקף הרחב של חומר הלימודים בישיבות איטליה ראה‪ :‬יעקב זוסמן‪ ,‬כתבי יד ו מ ס י ר ו ת‬
‫נוסח של המשנה‪ ,‬דברי הקונגרס העולמי השביעי למדעי היהדות‪ ,‬ירושלים‬

‫ת ש מ‬

‫״ א ‪ ,‬עמ׳‬

‫‪ 235‬הערה ‪ :88‬הנ״ל‪ ,‬פירוש הראב״ד למסכת שקלים? בתוך‪ :‬מאה שערים — עיונים כ ע ו ל מ ס‬
‫הרוחני של ישראל ביה״ב לזכר יצחק טברםקי‪ ,‬ירושלים תשם׳יא‪ ,‬עמ׳ ‪ 156‬הערה ‪ ;99‬מ ר ד כ י‬
‫ברויאר‪ ,‬אוהלי תורה — הישיבה תבניתה ותולדותיה‪ ,‬ירושלים תשס״ד‪ ,‬עמ׳ ‪!29 ,116‬‬
‫‪.137‬‬
‫‪51‬‬

‫על נוהג זה ראה יעקב זוםמן שם עמ׳ ‪ ,235-236‬וראה שם ביחוד הערות ‪ .88-89‬ד ו ג מ א‬
‫ללימוד נפרד של המשנה ניתן למצוא בכך‪ ,‬שהמילה ׳לכש׳ שמקורה במשנה ] ש ב ת ב ‪ ,‬א‪-‬ן‬
‫מופיעה בערכה בצורה ׳לגש׳ ]ערוך השלם‪ ,‬ערך לגש‪ ,‬כרך חמישי עמ׳ ל‪ •[1‬אד ב ע י ד יעמו‪/-‬‬
‫]חלק שישי עמ׳ ‪ [218‬ובערך ׳שך׳ ]חלק שביעי עמ׳ ‪ [179‬הנוסח הוא ׳ ל כ ש ‪ /‬כמות ש‬

‫ה‬

‫ו‬

‫א‬

‫בכל כתבי היד של הבבלי ובעדי הנוסח‪ .‬אולם‪ ,‬סקירת כתבי היד הידועים של המשנה מ ל מ ד ו ‪/‬‬
‫שבכולם הגרסה היא ׳לגש׳‪ .‬כנראה‪ ,‬הואיל והלומדים נתקלו במילה זו בעת עיסוקם כמשנן‪,-‬‬
‫פירש רבי נתן את הגרסה שהיתר‪ ,‬לפניו שם‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬כאשר בא להסביר מ י ל י ‪0‬‬
‫תלמודיות הוא מצטט את הנוסח שבספרי התלמוד — ׳לכש׳‪.‬‬

‫‪62‬‬

‫|‬

‫המעין‪ ,‬תמוו תשס׳׳ו ומו‪ ,‬דו‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫למילים הקשות שבמדרשים שונים הגבירו את עיסוקם בהם‪ ,‬ואף זיכו את הדורות‬
‫הבאים בפירושים משלהם ‪.‬‬
‫ניכר שאיסוף החומר וקביעתו לא נעשו בבת אחת‪ :‬יש שפירוש שנקבע לציטטה‬
‫זו אינו מתאים לציטטה אחרת ‪ .‬כנראה‪ ,‬דומה דרך התפתחותו של הערוך לזו של‬
‫פירושי מגנצא מהם שאב‪ ,‬מתוך ׳קונטרסים׳ שנרשמו אגב לימוד שוטף והלכו‬
‫ונתרחבו במרוצת הזמן‪ .‬אפשר שבתחילה רשם רבנו נתן את פירושיו על סדר‬
‫התלמוד ושאר ספרי חז״ל שעסק בהם‪ ,‬ורק לאחר מכן סיווגם לפי סדר חא״ב‪ :‬כך‬
‫משמע מן העובדה שפירושי הערוך מבוססים‪ ,‬כמו שציינו‪ ,‬על יצירות פרשניות —‬
‫פירושי רבנו חננאל‪ ,‬רבנו גרשום ופירושי מגנצה‪ .‬אולי ׳קונטרס רומי׳ הנזכר בפירוש‬
‫המיוחס לרש״י למסכת תענית הוא הוא ששימש תשתית ויסוד לספר הערוך‪.‬‬
‫לסברה זו ישנן השלכות על הדרך שבה יש ללמוד ולהבין את הערוך‪ .‬שכן‪ ,‬לפיה‬
‫פירושיו ונוסחיו של הערוך להלק מסוים של התלמוד מהווים יחידה אהת גם אם הם‬
‫מפוזרים על פני ערכים הרחוקים זה מזה‪ ,‬והדברים עודם טעונים בריקה ‪ .‬הקביעה‬
‫בדבר חיבורו ההדרגתי של הערוך תוך כדי לימוד ישיבתי תומכת בהשערה לפיה‬
‫הביא עמו רבי קלונימום ברבי שבתי מרומא לוורמייזא רשימות חלקיות של ספר‬
‫הערוך ; אם כי ספר הערוך במלואו נתפרסם רק עשרים וחמש שנה מאוחר יותר ‪,‬‬
‫הרי שיסודותיו הונתו כבר אז‪.‬‬
‫‪52‬‬

‫‪53‬‬

‫‪54‬‬

‫‪55‬‬

‫‪56‬‬

‫‪58‬‬

‫‪57‬‬

‫העריד ‪ -‬י צ י ר ת סיכום ש י מ ו ש י ת‬

‫דומה שהראשונים אכן ראו בערוך מעין פירוש שעיקר ייעודו לסייע ללומדים‪,‬‬
‫ומכאן קצרה הדרך ליצירת פירושים דומים נוספים‪ .‬לא מכבר מצא פרופ׳ תא שמע‬
‫ז״ל קונטרס פירושים אלפביתי קדום למדרשי בראשית רבה וויקרא רבה‪ ,‬ערוך בידי‬
‫אחד מתלמידיו של רבי קלונימום איש רומי‪ ,‬המבוסם במוצהר על ספר הערוד ‪ .‬ככל‬
‫הנראה נועד הקונטרס לשימושם של לומדי המדרשים אותם הוא מפרש‪ ,‬הרוויים‬
‫‪59‬‬

‫‪52‬‬

‫תא שמע‪ ,‬פירוש אשכנזי קדום למדרשי בראשית וויקרא רבה‪ ,‬מכילתא וספרי‪ ,‬בכתב יד‪,‬‬
‫בתוך מהדורת מ״ב לרנר לפירוש זה‪ ,‬ירושלים תשנ״ה‪ ,‬עמ׳ ‪.11‬‬

‫‪53‬‬

‫אברמסון‪ ,‬ספר ה ע ך לרבי נתן ברבי יחיאל מרומי‪ ,‬עמ׳ לז‪.‬‬

‫‪54‬‬

‫על נוהג כתיבת הקונטרסים ראה‪ :‬אליעזר מאיר לפשיץ‪ ,‬רש״י‪ ,‬ירושלים תשל״ו‪ ,‬עמ׳ נה‪-‬םז־‬

‫ר ו‬

‫תא שמע‪ ,‬הספרות הפרשנית לתלמוד‪ ,‬עמ׳ ‪ .168 ,422‬אברהם גרוסמן‪ ,‬חכמי אשכנז‬
‫הראשונים‪ ,‬עמ׳ ‪.422‬‬
‫‪55‬‬

‫תענית בא‪ .‬וראה לפשיץ שם עמ׳ סג‪.‬‬

‫‪56‬‬

‫גישה מעין זו ניתן למצוא במאמרו של ג׳י רובנר הנ״ל הע׳ ‪.15‬‬

‫‪57‬‬

‫גרוםמן‪ ,‬תכמי אשכנז הראשונים‪ ,‬עמ׳ ‪ :351‬תא שמע‪ ,‬פירוש אשכנזי קדום‪ ,‬עמ׳ ‪.11‬‬

‫‪58‬‬

‫גרוסמן שם‪.‬‬

‫‪59‬‬

‫אם כי יש בו חומר נוסף ושימוש גם בלעזים אחרים‪ ,‬מלבד אלה שנשתמש בהם רבי נתן‪.‬‬
‫יחודו של הקונטרס בכך שאין הוא מקיף את ספרות חז״ל כולה אלא פלח מסוים מאד שלה‪.‬‬
‫ראה‪ :‬תא שמע‪ ,‬פירוש אשכנזי קדום‪ ,‬עמ׳ ‪•10‬‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו)מו‪ ,‬דן‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫|‬

‫‪63‬‬

‫מכללת הרצוג‬
‫אתר דעת ‪-‬‬
‫שהערוך נתפס בידי בני דורו כפירוש‬
‫להקיש מכאן‬
‫במילים יווניות ‪ .‬יתכן שניתן‬
‫שימושי‪ ,‬שבו ניתן למצוא בקלות את ביאורן של מילים קשות‪.‬‬
‫‪60‬‬

‫היקפו ו ת ו כ נ ו של הערוד כ ב י ט ו י ל נ ס י כ ו ת ח י ב ו ר ו‬

‫ראיית הערוך כיצירת סיכום פרשנית מסבירה את היקפו הרחב‪ ,‬את קיומם ש ל‬
‫ערכים פרשניים טהורים ושל ציטטות שאינן הכרחיות להבנת משמעותם המילולית‬
‫של ביטויים שונים ‪ ,‬את הימצאותם של קטעים שונים בערוך הנראים לכאורה‬
‫כשייכים לערך שבו עוסק רק במקצת ‪ ,‬את ציטוטם של דברי פרשנות גם כשאין‬
‫הם נוגעים בהכרה לפירוש המילה ‪ ,‬את קיומם של ערכים שתוכנם אינו לשוני כ ל ל‬
‫אלא פרשני־תוכני טהור ‪ ,‬ואת עובדת ציטוט קטע שלם לכאורה ללא צורר • ל א ו ר‬
‫דברינו לא פלא שרבי נתן בספרו הערות הלכתיות שונות‪ ,‬בייחוד בנושאים השנויים‬
‫במחלוקת‪ .‬כך למשל‪ ,‬בערך ר א ש הוא עוסק במנהגי ראש השנה ובתפילותיו‪.67‬‬
‫‪61‬‬

‫‪62‬‬

‫‪63‬‬

‫‪65‬‬

‫‪64‬‬

‫‪66‬‬

‫הערוד ‪ -‬אוסף מ ק ו ר ו ת א ו יצירה אחידה?‬

‫כדרכם של חכמי איטליה‪ ,‬הערוך לא רק זימן מקורות רבים לאכסניה משותפת‬
‫אלא גם גיבשם לכלל מקשה אחת‪ .‬לעיתים קרובות פרשנים שונים צורפו זה ליד זה‬
‫ולא הוזכרו בשמם ; לפעמים פירוש שהועתק מרבנו תננאל מבאר תיבה מגירסת‬
‫גמרא שונה מזו שגרס רבנו חננאל עצמו‪ ,‬או פירוש מאת רבנו חננאל במקום א‬
‫מובא כפירוש לגמרא אחרת ‪ .‬דרכו של רבי נתן להביא נוסח תלמוד בערי א ח ד‬
‫ולפרשו לפי המקור שלפניו‪ ,‬ובערך אחר פירש לפי גרסה אחרת ‪ ,‬ואין הוא ח ו ש‬
‫מפני סתירות פנימיות בין חגירסאות‪ ,‬תרגומן ופירושן ‪ .‬גם כשנוסח גמרא שונה מזה‬
‫שבספרים שלו מופיע במקור שממנו העתיק לא תמיד הוא מציין זאת‪ ,‬כשם שלא ת מ י ד‬
‫‪68‬‬

‫ח ד‬

‫‪69‬‬

‫‪70‬‬

‫ש‬

‫‪71‬‬

‫שם‪ ,‬עמ׳ ‪.11‬‬

‫‪60‬‬

‫תא שמע‪,‬‬

‫‪61‬‬

‫ראה על כך‪ :‬אברמםון‪ ,‬ספר הערוך לרבי נתן ברבי יחיאל מרומי‪ ,‬עמ׳ לו‪ ,‬לם‪.‬‬

‫‪62‬‬

‫על תופעה זו ראה‪ :‬שרגא אברמםון‪ ,‬לחקר הערוך‪ ,‬לשוננו לו ןתשל״ב[ עמ׳ ‪.125‬‬

‫‪63‬‬

‫אברמסון‪ ,‬שם‪ ,‬עמ׳ ‪.126‬‬

‫‪64‬‬

‫כאלה הם למשל הערכים אבד ]ערוך השלם‪ ,‬כרך א עמ׳ ד[‪ ,‬אחר אחר ]שם עמ׳ ״‪ ,r‬א ל ע ז ו ‪-‬‬
‫]שם עמ׳ נז[ ועוד‪.‬‬
‫גרוםמן‪ ,‬חכמי אשכנז הראשונים‪ ,‬עמ׳ ‪.56‬‬

‫‪65‬‬
‫‪66‬‬
‫‪67‬‬
‫‪68‬‬
‫‪69‬‬
‫‪70‬‬
‫‪71‬‬

‫‪64‬‬

‫שם‪ ,‬כרך ז‪ ,‬עמי ‪.234‬‬
‫מאיר רפלד‪ ,‬והשיאנו בראש השנה‪ :‬גלגולים ונוהגים‪ ,‬כתוך‪ :‬דניאל שפרבר‪ ,‬מנהגי י ש ר א ל‬
‫חלק ז‪ ,‬ירושלים תשם״ג‪ ,‬עמ׳ ריד‪-‬רטו‪.‬‬
‫אברמםון‪ ,‬ספר הערוד לרבי נתן ב׳יר יחיאל מרומא‪ ,‬עמ׳ לז‪.‬‬
‫רובנר שם עמ׳ ‪.192‬‬
‫שרגא אברמםון‪ ,‬לחקר הערוד‪ ,‬עמ׳ ‪.91‬‬
‫תא שמע‪ ,‬הספרות הפרשנית לתלמוד‪ ,‬כרד א עמ׳ ‪.219‬‬

‫|‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס׳׳ו ‪1‬מו‪ .‬ד!‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪72‬‬

‫הוא מציין את מקורותיו ‪ ,‬גירסה המופיעה בערוך ועליה פירוש רבנו חננאל אינה‬
‫בהכרח גרסתו של רבנו חננאל ‪ ,‬ומובא פירוש שאינו מתאים לנוסח הגמרא כפי‬
‫שהוא מצוטט בערוך ‪ .‬אמנם כאשר הערוך מביא מן המקורות פסקה ללא פירוש‬
‫ודאי שכך חיא גרסתו שלו ‪ .‬מעמדו כלקט‪ ,‬מגובש ואחיד ככל שיהיה‪ ,‬מחייב אותנו‬
‫גם להניח שאין להקשות מערך אחד לערך שני‪ ,‬שכן יתכן והאחד מבוסם על מקור‬
‫מסוים בעוד חברו בנוי על מקור אחר ‪.‬‬
‫‪73‬‬

‫‪74‬‬

‫‪75‬‬

‫‪76‬‬

‫עיסוקו של כ ע ל העריד כענייני נ ו פ ח‬

‫ערכו של הערוך מתבטא גם כמשמר נוסחאות ישנות‪ ,‬וחשיבות יתירה קיימח‬
‫בעבודתו של רבנו נתן בבירור הנוסח ‪ .‬לעתים מביא בעל הערוך את לשון התלמוד‬
‫בלבד‪ ,‬ללא תוספת פרשנית! רבי ישעיה ברלין‪ ,‬בעל ׳הפלאה בערכין‪ /‬סבור שמטרתו‬
‫בכך היא לקבוע גרסה מסוימת כנכונה‪ ,‬והסיבה לכך שלפעמים מביא הערוך סוגיה‬
‫מאוחרת ולא את הסוגיה המקבילה לה המוקדמת יותר היא משום שלדעתו הנוסח בזו‬
‫המאוחרת הוא הנכון ‪ .‬אמנם אין רבנו חושש כלל ועיקר מפני סתירות פנימיות‬
‫אפשריות בין הגרסאות‪ ,‬תרגומן ופירושן ‪ ,‬אין הוא עקבי בנוםהאותיו ויש להיזהר‬
‫מלהסיק מדבריו אודות נכונות גרסה זו או אחרת ‪ .‬יתכן שאופיו המילוני המיוהד‬
‫של הספר הוא שגרם למחברו לתת את הדעת באופן מיוחד לחילופי נוסח ‪ ,‬אם כי‬
‫העיסוק וההכרעה בין הנוםתאות השונות רווחים בין חכמי איטליה בכלל ‪ .‬גם‬
‫בתהום הנוסח השפיע הערוך על הדורות הבאים ‪ .‬מן הראוי לציין שלפעמים לא‬
‫מופיעה בערוך במפורש גרסה שונה מזו שבתלמוד שלפנינו‪ ,‬אך ניתן להבין מדבריו‬
‫כי גרסה שכזו אכן עמדה לפני רבי נתן ‪.‬‬
‫‪77‬‬

‫‪78‬‬

‫‪79‬‬

‫‪80‬‬

‫‪81‬‬

‫‪82‬‬

‫‪83‬‬

‫‪84‬‬

‫‪2‬ד‬
‫‪73‬‬

‫אברמםון שם עמ׳ ‪126‬‬
‫רוכנר שם‪.‬‬

‫‪74‬‬

‫אברמםון שם עמ׳ ‪•91‬‬

‫‪75‬‬

‫אברמםון‪ ,‬ספר הערוך לרבי נתן ב״ר יחיאל מרומא‪ ,‬עמ׳ לח‪.‬‬

‫‪76‬‬

‫רבי יוסף הירץ הלוי‪ ,‬יקר הערך על מסכת ברכות‪ ,‬ת ל אביב תשי״א‪ ,‬עמ׳ ‪.10‬‬

‫‪77‬‬

‫קוהוט שם עמ׳ ‪.5‬‬

‫‪78‬‬

‫רבי ישעיה ברלין‪ ,‬הפלאה בערכין‪ ,‬ווין תרי״ט‪ ,‬בסוף הספר במדור ׳שכחת המלקט׳‪.‬‬

‫‪9‬ד‬

‫תא שמע‪ ,‬הספרות פרשנית לתלמוד‪ ,‬עמ׳ ‪.123‬‬

‫‪80‬‬
‫‪81‬‬

‫אברמסון‪ ,‬ספר הערוך לרבי נתן ברבי יחיאל מרומי‪ ,‬עמ׳ לח‪.‬‬
‫יעקב ש׳ שפיגל‪ ,‬עמודים בתולדות הספר העברי — הגהות ומגיהים‪ ,‬ר מ ת גן תשנ״ו‪ ,‬עמ׳‬
‫‪) 87‬מהדורה שנייה תשס״ד‪ ,‬עמ׳ ‪.(95‬‬
‫שם עמ׳ ‪) 89‬מהדורה שנייה עמ׳ ‪.(97‬‬
‫ישנה סברה לפיה בעל ׳ילקוט שמעוני׳ עשה שימוש ר ב בספר הערוד‪ ,‬ולעתים ביכר את‬
‫גרסאותיו‪ .‬ראה‪ :‬עמום גאולה‪ ,‬חידת מפתח הפסוקים שבכת״י מוסקבה‪ ,‬גינצבורג ‪,1420/7‬‬
‫תרביץ ע‪ ,‬ג־ד!ניסן אלול תשס״א[ עמ׳ ‪.454-456‬‬
‫הרב שלמה יוסף זוין‪ ,‬סופרים וספרים‪ ,‬כרך א‪ ,‬ת ל אביב תשי״ט‪ ,‬עמ׳ ‪.79‬‬

‫‪82‬‬
‫‪83‬‬

‫‪84‬‬

‫המעין‪ .‬תמוז תשס״ו ומו‪ .‬דן‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫|‬

‫‪65‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫עיכודי ה ע ר ו ך כ פ י ר ו ש על סדר ה ת ל מ ו ד‬

‫היות הערוד ספר פרשני לא פחות מאשר מילון הניעה מספר חכמים לנסות ולשחזר‬
‫את הערוך על סדר הש׳׳ם ‪ .‬הראשון עליו ידוע שניגש למלאכה זו הוא רבי שלמה‬
‫במברגר‪ ,‬שהוציא בגרמניה בין השנים תרכ״ח־תר״ן מספר כרכים של ספרו ׳לימוד‬
‫ערוך׳‪ .‬ספר זה כולל את פירושי הערוך מסודרים למסכתות שבת‪ ,‬ברכות‪ ,‬ר ״‬
‫תענית‪ ,‬סוכה ומגילה ‪.‬‬
‫יצירה דומה היא ספר ׳יקר הערך׳ מאת רבי יוסף הירץ הלוי מראשון לציון‪ .‬לדבריו‬
‫עבד על ספרו ארבעים וחמש שנה‪ ,‬והמהדורה אותה מסר לפרסום היא המהדורה‬
‫השלישית ‪ .‬מהסכמת הראי״ה קוק לספר‪ ,‬שנכתבה ביום כ״ד כסליו תרע״ב‪ ,‬עולה‬
‫שאז כבר היה כתב היד של הספר שלם ‪ .‬אף על פי כן כרך אחד שלו‪ ,‬על מסכת‬
‫ברכות וסדר זרעים‪ ,‬יצא רק בשנת תש״א‪ .‬בשנת תשי״ט הוציא לאור מוסד הרב קוק‬
‫את התלק על מסכת שבת‪ ,‬ובו נוספה הקדמה מאת הרב יהודה ליב מימון‪ ,‬בה הוא‬
‫מוסר שכתב היד המקורי מכיל שנים עשר כרכים ‪ .‬בשנת תשם״ה יצאו לאור חלקים‬
‫נוספים‪ ,‬אך טרם הושלמה הדפסת הספר כולו‪.‬‬
‫בהקדמתו לספר מביע רבי יוסף הלוי את דעתו לפיה כיוון בעל הערוך לשתי‬
‫מטרות‪ :‬׳׳א‪ .‬לכנס ולקבץ את פירושי ותשובות הגאונים‪ …‬להציגם בערכים מיוחדים‬
‫לפי סדר הא״ב במקום הראוי להם לפי עניינם‪ …‬כעין ספר ׳מילון׳‪ .‬ב‪ .‬לתת לפני‬
‫החכמים העוסקים בתורה את עצם דברי רבותינו הגאונים והמפרשים הנ׳׳ל במקורם‪…‬‬
‫שיהיה להם ספר לימוד ופירוש״ ‪ .‬לדעתו‪ ,‬מטרתו הראשונה של הערוך הושגה ‪9‬‬
‫לעומת זאת ״מטרתו השניה טרם הושגה ובתור ספר לימוד ועיון ללימוד מספרו א‬
‫פירושי הגאונים והראשונים נעזב כמעט לגמרי ואינו נדרש״‪ .‬העריכה החדשד‬
‫לפי סדר המסכתות‪ ,‬נועדה להחזיר את ספר הערוך לתודעת הלומדים ‪ .‬לכרך‬
‫הראשון של ׳יקר הערך׳ נתפרסם מאמר ביקורת אוהד מאת הרב שלמה יוסף זווץ‪.93‬‬
‫‪85‬‬

‫ה ׳‬

‫‪86‬‬

‫‪87‬‬

‫‪88‬‬

‫‪89‬‬

‫‪90‬‬

‫ת‬

‫(‪/‬‬

‫‪92‬‬

‫‪85‬‬

‫לסקירת יצירות אלה ראה בריםמן עמ׳ ‪ 274‬הע׳ ‪.40‬‬

‫‪86‬‬

‫בריסמן ]שם[ מגדיר את רבי שלמה במברגר כמי ש״המיר את העבודה ממילון רבני ל פ י ר ו ש‬
‫תלמודי״‪ .‬לדרכנו אין הגדרה זו מדויקת‪ ,‬שכן גם בתבניתו המילונית מהווה הערוד פירוש‪.‬‬

‫‪87‬‬

‫יקר הערך‪ ,‬כרך א‪ ,‬תל אביב ה׳תש״א‪ ,‬הקדמה כללית עמ׳ ‪.7‬‬

‫‪88‬‬

‫הסכמת הראי״ה קוק חזרה ונדפסה בתוך‪ :‬הסכמות הראי״ה‪ ,‬ירושלים תשמ״ח‪ ,‬עמ׳‬

‫‪!7-16‬‬

‫שם היא כותרה כהסכמה לספר ׳הערוך׳‪ ,‬ולא היא‪ ,‬ההסכמה נתנה כמובן ל׳יקר הערך׳ ו ל‬

‫א‬

‫לערוך‪ .‬הראי״ה ממליץ למחבר‪ ,‬בין השאר‪ ,‬להוציא תחילה חוברת לדוגמא ולניסיון ו ר ק א ח ר‬
‫כר לגשת להוצאת היצירה כולה; מלבד הסכמה זו מעוטר הספר בהסכמות גם מהרב י צ ח ק‬
‫הלוי הרצוג ומהרב בן ציון מאיר חי עוזיאל‪.‬‬
‫‪89‬‬

‫‪90‬‬
‫‪91‬‬
‫‪92‬‬
‫‪93‬‬

‫‪66‬‬

‫יקר ה ע ר ך כרד ב‪ ,‬ירושלים ה׳תשי״ט‪ ,‬הקדמה עמ׳ ‪•6-5‬‬
‫שם כרד א‬

‫עמ׳ ‪.7‬‬

‫שם עמ׳ ‪.8‬‬
‫שם‪.‬‬

‫הרב שלמה יוסף זווין‪ ,‬סופרים וספרים‪ ,‬תל אביב תשי״ט‪ ,‬עמ׳ ‪.71-78‬‬
‫שאוועל‪ ,‬ערכי ופרושי הערוף למסכת סוטה‪ ,‬הדרום‪ ,‬יז‪ ,‬עמ׳ ‪.45-57‬‬
‫|‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו ‪1‬מו‪ .‬ד‪1‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫וראה גם ר ח ״‬

‫ד‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ר׳ מאיר מייזליש‪ ,‬תושב כני ברק‪ ,‬הוציא את ספריו ״הערוך על הש״ס״ בשלושה‬
‫כרכים ]בני ברק תשנ״ב[ ו״הערוך על תלמוד ירושלמי״ בשני כרכים ]בני ברק‬
‫תשנ״ד[‪ .‬שני הספרים ערוכים במתכונת דומה‪ ,‬ויש בהם‪ ,‬מלבד דברי הערוך עצמו‪,‬‬
‫מספר הערות של המלקט המודפסות בפני עצמן בפתיחת הספר ותוספות המופיעות‬
‫בצמוד לדברי הערוך עצמו‪ ,‬בהן הערות המבוססות על מפרשי ומגיהי הערוך‬
‫הקודמים )בייחוד על קוהוט ב״ערוך השלם״(‪ ,‬איורים להמתשת הכתוב והערות‬
‫הנוגעות למקורן של המילים הלועזיות‪ .‬הערות לשוניות אלה הן בעיקר פרי עבודתו‬
‫של החכם הצנוע יוסף רופא ז״ל‪ ,‬שהיה בקיא בלשונות יוון ורומי‪ .‬במה שנוגע‬
‫להילופי גרסאות מסתפק מייזליש בציון המקומות בהם שונה גרסת הערוך מהנוסח‬
‫המופיע בש״ס וילנה‪ ,‬ואין בו הפניות לעדי נוסה ולכתבי יד־‪ ,‬לכל היותר הוא משווה‪,‬‬
‫כנראה בעקבות קוהוט‪ ,‬לגרסה המופיעה ברבנו חננאל‪ .‬מטרת הספר היא בעיקרה‬
‫שימושית — לתת בידי הלומדים את פירושיו של הערוך במקביל לש״ם‪ ,‬בצורה נוחה‬
‫ומאירת עיניים‪.‬‬
‫עריכה מתורשת של הערוך על סדר המסכתות נוספה‪ ,‬בין המפרשים הנמצאים‬
‫בסוף כל מסכת ומסכת של מהדורת הש״ם של ׳עוז והדר׳ ]ירושלים תשנ״ח[‪ ,‬תתת‬
‫הכותרת ׳ספר הערוך על הש״ס׳‪ .‬דברי הערוך מלווים בלקט מתוך נושאי כליו —‬
‫מוסף הערוך‪ ,‬הפלאה שבערכין ובית אהרן‪ .‬יתרונה של עריכה זו הוא בכך שהיא‬
‫מעודדת את הלומד לפנות לערוך הנמצא ככרך שבידיו‪.‬‬
‫םיכום‬

‫ספר הערוך כולל בתוכו שני ממדים — מילוני ופרשני‪ ,‬כשהמניע לחיבורו הוא‬
‫ככל הנראה בעיקר הפרשני — הרצון לסכם את תמצית הפרשנות התלמודית שנוצרה‬
‫עד ימיו‪ :‬עובדה זו מסבירה את הימצאותם של ערכים‪ ,‬תכנים וקטעי פרשנות בספר‬
‫הערוך שאין להם מקום במילון בעלמא‪ ,‬ואין הם נהוצים לצורך הבהרה בלשנית‪.‬‬
‫מובן שגם הממד הבלשני קיים בספר‪ ,‬אך הוא לכל היותר כבעל מעמד שווה‬
‫לרעהו הפרשני‪ .‬יתכן שבתהילה היה החומר שבערוך מסודר כפירוש למסכתות‬
‫התלמוד ולמדרשים בהם הוא עוסק‪ ,‬ורק בשלב מאותר יותר ערכו רבי נתן בסדר‬
‫אלפביתי‪ .‬תשיבותו של הערוך היא לא רק בפירושים שבו‪ ,‬אלא גם בגירםאות‬
‫אותן הוא מציע‪ .‬את נושאי כליו של הערוך ניתן לסווג להללו המתמקדים בעיקר‬
‫בפן הלשוני שבו‪ ,‬ולהללו המתרכזים בפן הפרשני‪ .‬חלק מאלה האחרונים סידרו‬
‫מחדש את הערוד בהתאם לסדר הש״ם‪ ,‬במגמה לעודד ולהקל את השימוש בו‬
‫כפרשן‪.‬‬
‫יהי רצון שזכותו של רבי נתן בעל הערוך ותורתו יעמדו לנו לזרענו ולכל ישראל‬
‫עד עולם‪.‬‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו ומו‪ ,‬ד[‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪67‬‬

‫ד״ר מיכאל ריגלר‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫״הנשר הגדול״ ‪ -‬גלגולו של כינוי כבוד‬

‫בשנת תשם״ה ציין עם ישראל שמונה מאות שנה לפטירתו של גדול הפוסקים‪,‬‬
‫׳׳אהרון הגאונים בזמן‪ ,‬ראשם בחשיבות‪ ,‬הרב המורה הגדול הרמב״ם זצ״ל‪ ,‬אשר‬
‫אין ערוך אליו בכל חכמי ישראל אחרי חתימת התלמוד״י‪ .‬ארון הספרים היהודי‬
‫גדוש בהיבורים הדנים בדברי הרמב״ם בכל ענפי התורה‪ ,‬כתיבה שההלה סמוך‬
‫לפרסום כתביו ולא פסקה עד עצם היום הזה‪ .‬עם ישראל הביע את עומק הערצתו‬
‫למורו הגדול באימרה המפורסמת ״ממשה עד משה לא קם כמשה״‪ .‬אישיות ענקית‬
‫זו‪ ,‬שכל שבח נוסף לגדולתו בפסיקה ובפרשנות ובהגות‪ ,‬ברפואה ובהנהגת ציבור‪,‬‬
‫עלול לגרוע מדמותו הענקית‪ ,‬הוא אביר ההוכמה ואדיר התורה‪ ,‬נר ישראל ונביא‬
‫החוכמות‪ ,‬המאור הגדול — וה״נשר הגדול״‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬מכל תארי הכבוד שדבקו בו‪ ,‬המפורסם מכולם הוא ״הנשר הגדול״‪ .‬הנשר‬
‫הוא הגדול‪ ,‬הבולט והמרשים ביותר בין העופות היציבים בארץ‪ ,‬והוא נזכר במקרא‬
‫ובספרות חז״ל עשרות פעמים‪ .‬אורח חייו זכה לכמה תיאורים במקרא ‪ ,‬וגם בספרות‬
‫תז״ל היה הנשר מקור לתיקוי למתבונן בו ‪ :‬׳יהודה בן תימא אומר הוי‪ …‬קל כנשר‪…‬‬
‫לעשות רצון אביך שבשמים״‪ ,‬ולדעת ר״י בעל הטורים בתחילת ספר אורת חיים _‬
‫כהוראה להתרחק מן העבירה‪ ,‬או כרמז להזור על לימודיך ללא יגיעה‪ ,‬כדכתיב ״יעלו‬
‫אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו״ ‪ .‬הצירוף ׳הנשר הגדול׳ נמצא בספר יתזקאל )יז‪ ,‬ג(‪:‬‬
‫׳הנשר הגדול גדול הכנפים ארך האבר מלא הנוצה׳ וכו׳‪ ,‬תיאור הרומז למלך התקיף‬
‫ביותר של התקופה‪ ,‬נבוכדנצר מלך בבל‪ .‬וכן במשנת רבי אליעזר נזכר‪ :‬״מה הוא‬
‫הנשר הגדול — זה נבוכדנצר״ ‪ .‬כינוי זה לרבי משה בן מימון נשמר בפי ה ע‬
‫‪2‬‬

‫‪3‬‬

‫‪4‬‬

‫‪5‬‬

‫‪6‬‬

‫ם‬

‫‪1‬‬

‫ר׳ ידעיה הפניני בסוף ספרו בחינת עולם )מהד׳ ירושלים תשי״ד( מג ע״א‪ .‬הרמכ״ם נ ו ל ד‬
‫בספרד בערב פםח ד׳תתצ״ח‪ ,‬ונפטר במצרים בכ׳ טבת ד׳תתקם״ה‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫דברים כח‪ ,‬כט•‪ ,‬ירמיהו מח‪ ,‬מ; איוב לט‪ ,‬כז‪-‬כט‪ :‬חבקוק א‪ ,‬ח‪ :‬ועוד•‬

‫‪3‬‬

‫אבות ה‪ ,‬כ‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫ישעיה מ‪ ,‬לא‪ .‬ועי׳ רע״ב אבות שם‪ ,‬ובתפא״י שם בהסבר המשל‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫מדרש ל ״ ב מידות מהד׳ ענעלאו)ניריורק תרצ״ד( דרשה ו עמ׳ ‪ . 110‬וכ״ה במדרש על מ ש ל י‬
‫שם‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫וכ״ה במדרש פנים אחרות מהד׳ בובר)ווילנא תרמ״ז‪ :‬מכונה גם ״ספרי אגדתא על א ס ת ר ״ (‬
‫נוסח א דף כד‪ .‬וכ״ה בדרשות ר״י אבן שועיב‪ ,‬מהד׳ הרב ז׳ מצגר )ירושלים תשנ״ב( עמ׳‬
‫פז‪ ,‬ועוד שם בעמ׳ קיב‪.‬‬

‫‪68‬‬

‫המעין‪ .‬תמוז תשס״ו)מו‪ .‬דן‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ובמקורות הכתובים לאייר כל הדורות‪ ,‬שכן הגביה עוף יותר מכל חכמי ישראל‬
‫שקדמו לו בהבנה ובלמדנות‪ ,‬ברוהב אופקיו ויכולתו להציב משנה סדורה בהלכה‬
‫ובמשפט ‪ .‬האיזכור המוקדם ביותר שמצאתי המייחס לרמב״ם את התואר הזה הוא‬
‫בספרו של הרמ״ה« ״כתאב אלרםאייל״ ‪ ,‬בתשובתו של הרב אהרן ב״ר משולם‬
‫מלוניל לרבינו הרמ״ה‪ :‬״‪…‬כי מי שמע כזאת מי ראה כאלה‪ ,‬וכדבר הגדול הזה‬
‫הנהיה‪ ,‬כי על נשר הגדול‪ ,‬גדול כנפי חכמה ותושיה‪ ,‬ורב נוצה בדעת ושכל ומועצה‪,‬‬
‫יקומו יוני גאיות לשבת במארב להכות בצדיה‪ ,‬להשגות ישרים להפוך פליליה‪,‬‬
‫ולהפוך שורק כולו זרע אמת סורי הגפן נוכריה‪…‬״ ‪.‬‬
‫רבים מהפונים בשאלות אל הרמב״ם הכתירוהו בתוארי כבוד מפליגים‪ :‬כך‬
‫למשל ‪ :‬״יורנו גאוננו אדונינו משח הרב הגדול אור העולם ופלאו ממזרח שמש עד‬
‫מבואו ירום הודו למעלה למעלה‪…‬״‪ ,‬ובסי׳ תם הפונה כותב ״‪…‬הדרת יקרת תפארת‬
‫מרנו ורבינו משה הרב המובהק נר המערבי דגל הרבנים אור עולם ומלואו ממזרח‬
‫שמש עד מבואו‪…‬״‪ ,‬ובגניזה הקהירית נמצאה אגרת שאלה המופנית לרמב״ם‬
‫הפותחת בשורה ארוכה של דברי שבח‪ :‬״‪…‬גאון מקדשינו‪ ,‬זוהר שמשנו‪ ,‬עטרת‬
‫ראשינו‪ ,‬מחמד נפשנו‪ …‬מנהיגנו ואלופנו‪ …‬משה ראש הראשים‪ …‬עמוד הימיני‪ …‬הרב‬
‫המובהק‪ …‬נחל נובע בחכמה‪ …‬דגל הרבנים‪ …‬יחיד הדור ופלאו‪…‬״ ‪ ,‬אד לא נמצא‬
‫בהם התואר ׳הנשר הגדול׳‪ :‬רק בדורות מאוחרים יוחר נקבע כינוי זה לרמב״ם‪ :‬כך‬
‫למשל בהקדמתו של בעל ״התוספות יום טוב״ למשנה ‪ :‬״‪…‬וסיבת וטעם כל דין ודין‬
‫כ י י ר חיבור הנשר הגדול הרמב״ם ודומיו‪…‬״‪ ,‬וכך כתב רבי אברהם אחי הגר״א‬
‫בספרו ״מעלות התורה״‪ :‬״‪…‬והנה הקדמונים נתלבטו במניין המצוות‪ …‬וכל אחד ואחד‬
‫סותר מניינו של הבת‪ …‬וגם מניינו של הנשר הגדול הרמב״ם ז״ל אשר כל האחרונים‬
‫נמשכים אתריו‪….‬״‪ .‬כך גם בספרי גדולי דורנו‪ :‬למשל בשו״ת ״ציץ אליעזר״ כתוב‬
‫״מפי הנשר הגדול בעל הכנפים הרמב״ם ז״ל״‪ :‬ועוד הרבה‪.‬‬
‫‪7‬‬

‫‪9‬‬

‫‪10‬‬

‫‪1,‬‬

‫‪12‬‬

‫‪13‬‬

‫‪14‬‬

‫‪15‬‬

‫י‬

‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪n‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬

‫‪14‬‬
‫‪15‬‬

‫ראה‪ :‬א׳ דוד‪ ,‬עורך‪ ,‬הנשר הגדול בבית הספרים — יצירות הרמב״ם באוצרות בית הספרים‪,‬‬
‫תערוכה לציון ‪ 800‬שנה לפטירתו‪ ,‬ירושלים‪ ,‬בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי‪ ,‬תשם״ה‬
‫)דברי המבוא מאת פרופ׳ י׳ צפריר והעורך(‪.‬‬
‫ר׳ מאיר הלוי אבולעפיה )ד׳תתק״ל‪-‬ה׳ד‪.(1244-1170 :‬‬
‫ספר האיגרות איגרת כ‪ .‬הספר ראה אור לראשונה בפאריס תרל״א‪.‬‬
‫מתלמידי הראב״ד‪ ,‬נפטר בשנת ד״א תתק״ע )‪.(1210‬‬
‫איגרת זו נדפסה שנית בכתב העת ״טעם זקנים״ )פפד״מ ‪ (1854‬עמ׳ םה־ע‪.‬‬
‫מהדורת בלאו סי׳ שעג‪.‬‬
‫א׳ גוטםדינר‪ ,‬״המורה״‪ ,‬בתוך‪ :‬רבנו משה בן מימון‪ ,‬חייו‪ ,‬ספריו פעולותיו ודעותיו — קובץ‬
‫תורני מדעי‪ …‬לזכר מלאת ‪ 800‬שנה ליום הולדתו‪ ,‬ירושלים‪ ,‬מוסד הרב קוק‪ ,‬תרצ״ה‪ ,‬עמ׳‬
‫צג‪.‬‬
‫יום טוב ליפמאן וולרשטיין בהר״ר נתן הלוי העליר ז״ל‪ ,‬של״ט‪-‬תי״ד )‪.(1654-1579‬‬
‫חלק יז סי׳ ז וסי׳ לא‪ ,‬חלק יח סי׳ ל‪ ,‬ועוד‪.‬‬

‫המעין‪ ,‬תמה תשס״ו)מו‪ ,‬דן‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫|‬

‫‪69‬‬

‫לימיםהרצוג‬
‫כונהמכללת‬
‫אתר דעת ‪-‬‬
‫בתואר ה נ ש ר ה ג ד ו ל ‪ ,‬ו ג ם א ח ר י ם‬
‫אמנם ג ם ה ר א ב ״ ד ב ע ל ה ה ש ג ו ת‬
‫‪1 7‬‬

‫‪1 6‬‬

‫זכו ב מ ש ך הזמן לכינוי זה‪ .‬ר א ש ו ן ל ה ם ל א ח ר ה ר מ ב ״ ם הוא ר׳ א ב א מרי מלוניל‪ :‬ב ס פ ר‬
‫״מנחת קנאות״‬

‫‪1 8‬‬

‫״ מ ה ר ב ה ג ד ו ל א ב א מרי ב ״ ר מ ש ה ב ״ ר יוסף הירחי דון א ם ט ח ־ ק ^‬

‫מחכמי לוניל א ש ר י ש ב במונפיליע״‪ ,‬כ ת ו ב ) מ כ ת ב מא(‪ :‬״‪…‬הנשר ה ג ד ו ל ה ח כ ם ה ש ל ם‬
‫ר ׳ א ב א מ ר י ב ר א כ ה ן ו ב ר אוריין״‪ …‬ו ע ל ח כ ם א ח ר ) מ כ ת ב עב(‪ :‬״ ה נ ש ר ה ג ד ו ל מ ל א‬
‫‪2 0‬‬

‫ה ר ק מ ה ‪ ,‬״ ״ ‪ .‬אהד השואלים את ה ר א ״ ש‬

‫‪2 1‬‬

‫פונה א ל ה ר א ״ ש בזו הלשון‪ :‬״ מ י כ ה ח כ ם‬

‫ומי יודע פ ש ר ד ב ר ‪ ,‬כ מ ל א ך אלוקים ש ה כ ל תלוי בו‪ ,‬הנשר ה ג ד ו ל ב ע ל הכנסים‪ ,‬כ י‬
‫לו מ ש פ ט ה ב כ ו ר ה פי שנים‪ ,‬מ ר נ א ו ר ב נ א ה ״ ר א ש ר נר״ו‪…‬״‪ .‬יותר מ א ו ח ר מ כ נ ה ר ׳‬
‫יצתק ב ר ש ש ת ) ה ר י ב ״ ש ‪ ,‬ברצלונה ה׳פו — א ל ג ׳ י ר ה׳קסח‪ (1408-1326 ,‬ת ל מ י ד ו ש ל‬
‫ה ר ״ ן ‪ ,‬א ת מ ה ר ״ ם הלוי מווינה בן ד ו ר ו‬

‫‪2 2‬‬

‫״‪…‬הנשר הגדול גדול הכנפים מ ל א ת ו ר ה‬

‫‪23‬‬

‫א ש ר לו ה ח כ מ ה מ ה ר ״ ם חלוי נ ר ״ ו ‪ . . .‬״ ‪ .‬ור׳ צ מ ח ב ״ ר ש מ ע ו ן ) ד ו ר חמישי ל ר ש ב ״ ץ ‪,‬‬
‫ב ש ו ״ ת ה ת ש ב ״ ץ ח ״ ד ״ ח ו ט ה מ ש ו ל ש ״ טור א סי׳ נג( כותב‪ :‬״‪…‬וליראת ה ה ו ר א ה‬
‫נםמכתי בחומה ג ב ו ה ה ה ו א ה נ ש ר ה ג ד ו ל מ ה ר א ״ ם ז ״ ל ״ ‪ ,‬כשכוונתו ל ר ׳ אליהו מ ז ר ה י ‪,‬‬
‫מ ג ד ו ל י חכמי ה ת ו ר ה בטורקיה בדור ה ב ״ י ‪ .‬ב א ר ץ אשכנז כונה בכינוי זה ה מ ה ר ״ ש‬
‫‪24‬‬

‫מ נ ו י ש ט ט ‪ .‬א ח ד ה א י ש י ם הבולטים בדור גירוש ס פ ר ד היה דון יצחק א ב ר ב נ א ל ‪ ,‬ו ג ם‬
‫עליו כ ת ו ב ב ס פ ר ״ ק ו ר א ה ד ו ר ו ת ״‬

‫‪2 5‬‬

‫‪2 6‬‬

‫״ ה נ ש ר הגדול מהר״י אברבנאל ז ״ ל ״ ; ו כ ך‬

‫ה ו א מכונה ג ם ב ש ע ר ה ג ד ה ש ל פ ס ח ״ ז ב ח פסח״‪ :‬״ ה ש ר ה נ ש ג ב ה נ ש ר ה ג ד ו ל מ ׳‬
‫יצהק א ב ר ב נ א ל מ ש ו ע י ס פ ר ד ג ז ע י ש י ב י ת הלחמי״‪.‬‬
‫ומכאן ל ר ב י יוסף ק א ר ו ) ט ו ל ד ו ר מ ״ ה — צ פ ת ש ל ״ ג ‪ (1575-1488 ,‬ו ג ד ו ל י ד ו ר ו ‪:‬‬

‫‪16‬‬

‫הוא ר׳ אברהם בן דוד מפושקיירש תת״פ‪-‬תתקנ״ט )‪ ,(1198-1120‬מכונה גם ה ר א כ ״ ד‬
‫השלישי‪ .‬המאירי הכתירו כ״גדול המפרשים״‪ ,‬הרשב״א ״גדול המורים״ ‪ ,‬והרא״ש ״ ג ד ו ל‬
‫הדיינים אשר בארץ״‪.‬‬

‫‪17‬‬

‫שו״ת אחיעזר לגאון רבי חיים עוזר גרודזינסקי על קדשים חלק ד סימן ע )דף םא במהד׳‬
‫ירושלים תשמ״ז(‪.‬‬

‫‪18‬‬

‫פרעםבורג תקצ״ט‪.‬‬

‫‪19‬‬

‫מחכמי פרובנס‪ ,‬בן דורו של הרשב״א‪.‬‬

‫‪20‬‬

‫עפ״י הנאמר ביחזקאל שם‪ ,‬״הנשר הגדול‪ …‬אשר לו הרקמה״ וגר‪.‬‬

‫‪21‬‬

‫נפטר בשנת ה׳פ״א )‪ :1320‬עי׳ במבוא לשו״ת זכרון יהודה לר״י בן הרא״ש‪ ,‬מהד׳ מכון‬
‫שלמה אומן — מכון ירושלים תשס״ה‪ ,‬עמ׳ ‪ :(27-28‬שו״ת הראש כלל פה סי׳ י‪.‬‬

‫‪22‬‬

‫שו״ת הריב״ש סי׳ רעא‪ ,‬מהד׳ מכון ירושלים תשנ״ג‪ ,‬דף שנד‪.‬‬

‫‪23‬‬

‫הוא הרב מאיר בן ברוך הלוי‪ ,‬מגדולי חכמי אשכנז במאה הי״ד‪ ,‬נולד בפולדא‪ ,‬ושימש‬
‫ברבנות בווינה‪ .‬הריב״ש העריכו מאוד‪ ,‬וכתב עליו בכבוד מ ו פ ל ג ) ש ם בתשובה(‪ .‬ע ל ח כ ם‬
‫זה ראה‪ :‬ש׳ שפיצר‪ ,‬״מהר״ם הלוי מוינה ופסקיו״ ׳סיני׳ פד עמ׳ לז־מו‪.‬‬

‫‪24‬‬

‫בשו״ת מהרי״ל )מהד׳ סץ‪ ,‬ירושלים תש״ם( סי׳ י‪ .‬ר׳ שלום ב״ר יצחק זקיל היה ר ב העיר‬
‫נוישטט שבאשכנז במאה הי״ד‪ ,‬והיה רבו המובהק של המהרי״ל‪ .‬מוכר גם כר׳ ש ל‬
‫מאושטרייך‪.‬‬

‫‪25‬‬

‫לר״ד קונפורטי‪ ,‬מהד׳ דוד קאםםעל‪ ,‬ברלין ת ר ״ ו ) ד ״ צ ירושלים תשכ״ט( דף ל‪ ,‬א‪.‬‬

‫‪26‬‬

‫לשון זהה הובאה ב״בית יוסף״ או״ח סי׳ קםח‪.‬‬

‫‪70‬‬

‫|‬

‫המעין‪ .‬תמה תשס״ו ומו‪ .‬דן‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ו ם‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בשו״ת בית יוסף סי׳ יג הופנתה אל מרן שאלה ביחס לגט בהאי לישנא‪ :‬״הנשר‬
‫הגדול בעל הכנפים המגביה לשבת על מרומי שמי התורה‪ ,‬טעמי הסברא כנשר יעוף‬
‫השמים יפרוש כנפיו כל היום יחרוש וידרוש על דבר האמת״‪.‬״ ‪ .‬וכך כותב‬
‫המהרשד״ם אל הרדב״ז ‪ :‬״‪…‬כי מה האיש אשר כמוני אשר יכה את קרית ספר‪,‬‬
‫קרית חנה דוד‪ ,‬ואיך ישרוק חזבוב קצוץ חכנפים אל הנשר הגדול בעל הכנסים‪ ,‬הטוב‬
‫כי יחקור החוח שחוח לארז בלבנון‪.‬״״‪ .‬ורבי יוסף טיטאצ׳ק ‪ ,‬שחכמי דורו ראוהו‬
‫כגדול הדור‪ ,‬ועליו קרא ר״י קארו ״אור ישראל וקדושו עטרת בני הגולה‪…‬״‪ ,‬נכתב‬
‫עליו בשו״ת ״דברי ריבות״ סי׳ מח לר׳ יצחק בר שמואל אדרבי תלמידו‪ :‬״‪…‬זהו‬
‫מה שפירש הנשר הגדול החכם השלם כמו״ר הרב יוסף טיטאצק יצ״ו״‪.‬״‪ .‬וכך כונה‬
‫גם מהר״י בירב)רל״ד‪-‬ש״א( בסוף ימיו? בשו״ת ״גינת ורדים״ לרב אברהם הלוי‬
‫מגדולי רבני מצרים כתוב‪ :‬״‪…‬ראה ראינו גזרת ספיר ויהלם ה״ה הנשר הגדול רבינו‬
‫יעקב בי רב ז״ל‪…‬״ לר׳ אברהם הלוי בעל שו״ת גינת ורדים״ היה תלמיד מובהק‪,‬‬
‫רבי ישועה שכאבו‪ ,‬שכתב פירוש לספרו של רבו בשם שו״ת ״פרת שושן״‪ .‬בחיבור‬
‫זה כתב‪ :‬״‪…‬מידי עוברי בדברי הפוסקים ז״ל מצאתי להנשר הגדול משה איש‬
‫האלוקים הרב פני משר‪ .‬בתשובה ח״ב סי׳ עז שאיזן וחיקר‪…‬״‬
‫החיד״א)תפ״ד‪-‬תקם״ו( הכתיר כמה וכמה מגדולי ישראל בתואר המדובר‪ ,‬ביניהם‬
‫הרשב״ץ ור׳ ישעיח באסאן ‪ .‬כידוע שימש החיד״א שד״ר בכמה מארצות‬
‫אירופה‪ ,‬שם התוודע לחכמי תורה מאשכנז ולספריהם‪ ,‬וכך הוא כותב על אחד מהם‪:‬‬
‫‪27‬‬

‫‪29‬‬

‫‪28‬‬

‫‪30‬‬

‫‪31‬‬

‫‪32‬‬

‫‪33‬‬

‫‪34‬‬

‫‪36‬‬

‫‪27‬‬

‫‪35‬‬

‫‪37‬‬

‫מהד׳ ירושלים תש״ך‪ ,‬דף קצז‪-‬רד‪.‬‬

‫‪28‬‬
‫‪29‬‬

‫רבי שמואל די מדינה‪ ,‬שאלוניקי רע״ח־ש״מ )‪.(1581 -1518‬‬
‫ר׳ דוד בן שלמה ן׳ זמרא‪ ,‬רל״טי־של״ג)‪ ,(?1573-1479‬ממגורשי ספרד שחי ופעל בצפת‬
‫ובירושלים ורוב ימיו במצרים‪ ,‬בשו״ת הרדב״ז אה״ע םי׳ קםה בתשובה‪.‬‬

‫‪30‬‬

‫נולד בספרד לפני הגירוש בשנת רמ״ז‪ ,‬ובעודו ילד בא עם אביו לשאלוניקי‪ .‬נפטר בקושטא‬
‫בשנת ש״ה‪.‬‬

‫‪31‬‬

‫מגדולי חכמי שאלוניקי במאה הט״ז‪ ,‬היה תלמידו של ר׳ יוסף טיטאצק‪ ,‬הספר ראה אור‬
‫בשאלוניקי שמ״ב)‪.(1582‬‬

‫‪32‬‬

‫חלק אבן העזר כלל ד סי׳ יב‪ ,‬מהד׳ ירושלים תשנ״א‪.‬‬

‫‪33‬‬

‫חלק אה״ע כלל ד םי׳ א‪ ,‬מהד׳ ירושלים תשנ״ד‪.‬‬

‫‪34‬‬

‫מחבר הספר הוא הרב משה בנבנשתי שעמד בראש ישיבה בקושטא בשנים תם״ח־תקל״ז‬
‫)‪ ,(1677-1608‬השו״ח מחזיק שלושה כרכים‪.‬‬

‫‪35‬‬

‫בשו״ת גינת ורדים חו״מ כ ל ל ה סי׳ ט מעניק המחבר את התואר גם לרמב״ן‪ :‬״‪…‬וידוע מה‬

‫‪36‬‬

‫שכתב הנשר הגדול הרמב״ן בהקדמת ספר מלחמות ה׳‪…‬״‬
‫שו״ת חיים שאל ח״ב סי׳ כ! רבי שמעון בן צמח דוראן בעל שו״ת התשבץ‪ ,‬קכ״א־ר״ד‬
‫)‪.(1361-1444‬‬

‫‪37‬‬

‫שם חלק א סי׳ י‪ .‬ר׳ ישעיהו בן ישראל חזקיהו באםאן‪ ,‬רבו של הרמח״ל‪ .‬שימש כ ר ב ברייג׳ו‬
‫)דרום איטליה(‪ ,‬ונפטר בשנת תצ״ט‪ .‬חיבר את שו״ת ״לחמי תודה״‪ ,‬ונחשב מגדולי הפוסקים‬
‫בדורו‪.‬‬

‫המעין‪ .‬תמוז תשס״ו ומו‪ .‬ד|‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪71‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫״הנשר הגדול חד מן קמי״א מכת ראשונה של גדולי רבני אשכנז האחרונים מהר׳׳ם‬
‫מריזבורק ״‪…‬‬
‫ר׳ שלמה בן אברהם הכהן)המהרש״ך( מגדולי הרבנים בעלי ההלכה בטורקיה‬
‫בסוף המאה הט״ז‪ ,‬הכתיר את המהרי״ט בתואר הנשר הגדול‪ :‬׳‪.‬״אולי לא שמע דברי‬
‫הנשר הגדול מוהררי״ט)שכ״ט‪-‬שצ״ט( זלה״ה‪ ,‬ומי הוא זה ואיזה הוא אשר לבם‬
‫כחודו של מחט סדקית שיוכל להכריע בדברים חמורים כאלה״‪.‬״‪.‬‬
‫מקרב רבני ארם צובה )חלב(‪ ,‬שנודעה ברבניה בדורות עברו‪ ,‬זכה הרב מרדכי‬
‫אצבאן להיקרא ׳הנשר הגדול׳‪ :‬בשו״ת ״מכתם לדוד״ לרבי דוד פארדו כותב‬
‫המחבר ‪ :‬״‪…‬הנשר הגדול הרב כמוהר״ר ]מרדכי[ אצבאן ז ״ ל ושאר הרבנים‬
‫שבצובה‪ ,‬וגם נלוו אליהם כמוהר״ר משה ן׳ אדרית ז ״ ל שבעה״ק צפת‪…‬״‪,‬‬
‫אישיות הלכתית נוספת שזכתה לכתר הנשר הגדול היה ר׳ יעקב ן׳ נהמיאש ‪ .‬מי‬
‫שכינהו בתואר זה היה המהרח״ש — ר׳ חיים שבתי)לפני שט״ו־ת״ז(‪ ,‬שאחרי שנת‬
‫ת׳ היה לרבה הראשי של סלוניקי‪ ,‬וסמכותו ההלכתית פשטה בכל ארצות המזרח ‪.44‬‬
‫ויש שחכם קורא לרבו הנשר הגדול‪ ,‬אך לא ציין מי היה רבו המובהק; כזהו המקרה‬
‫של ר׳ נסים חיים משה מזרחי ‪ ,‬שבספרו ״שו״ת אדמת קודש״ כתב בח״ב יו״ד סי׳‬
‫יז‪ :‬״‪…‬דהלילה והס ליה לזרעא דאבא לאורויי באתרא דרכיה הוא הנשר הגדול מ׳׳ו‬
‫]‪-‬מורי ורבי[ מופלא שבסנהדרין ה״י ]־ה׳ ישמרהו[‪ ,‬ככתוב תורת משה‪…‬״‬
‫ר׳ מאיר אייזנשטט היה מרבניה החשובים של יהדות אשכנז במאות ט״ז־י׳׳ז‬
‫)מהר״ם א״ש‪ ,‬ת״ל־תק״ד(‪ .‬מבין היבוריו נודע במיוהד ״שו״ת פנים מאירות״ ‪ ,‬ובו‬
‫בה״א סי׳ קד פנה אליו השואל בהאי לישנא‪ :‬״‪…‬מורינו ורבנו מוכתר בכתר תורה‬
‫‪38‬‬

‫‪39‬‬

‫‪41‬‬

‫‪40‬‬

‫‪42‬‬

‫‪43‬‬

‫‪45‬‬

‫‪46‬‬

‫‪38‬‬

‫חי ופעל באשכנז במאה הי״ד‪ .‬ר׳ יהודה מינץ כותב עליו‪ :‬״יש להם להתגדל בו ו ל ת ל ו ת‬
‫באילן גדול הגאון מוהר״ר מנחם מרזבורק ז״ל שאיזן וחיקר ותיקן‪ …‬מנחם בן ה״ר פ נ ח ס‬
‫מעיל צדק‪…‬״‪ .‬במקום אחר נזכר שהיה מגדולי חכמי אושטרייר )שו״ת מהר״י מינץ סי׳ י ‪.‬‬
‫ג‬

‫ים של שלמה למהרש״ל על מס׳ חולין פ״ז סי׳ טז(‪ .‬על ר׳ מנחם ממירזבורק ראו‪ :‬י׳ זימר‪,‬‬
‫ר׳ מנחם ממירזבורק ונימוקיו‪ ,‬סיני עח)תשל״ו( עה‪-‬פח‪.‬‬
‫‪39‬‬

‫ר׳ יוסף טרני‪ ,‬נולד בצפת‪.‬‬

‫‪40‬‬

‫חלק יו״ד סי׳ נא )דף קלט‪ ,‬ב(‪.‬‬

‫‪41‬‬

‫חיבר ספר ״זבח תודה״ קושטא תצ״ג‪ .‬הוא נפטר בשנת תק״י‪ .‬עליו ראו‪ :‬ד׳ לאנייאדו‪,‬‬
‫״לקדושים אשר באר״ץ״‪ ,‬ירושלים תש״ם‪ ,‬סי׳ טו‪.‬‬

‫י‪42‬‬

‫חתום על תעודה של שלוחי ארץ ישראל לאיטליה‪ ,‬ראו‪ :‬ספר צפת)א(‪ ,‬ירושלים תשנ״ב עמ׳‬
‫שם״ו‪ ,‬וכן‪ ,‬א׳ יערי‪ ,‬שלוחי א״י‪ ,‬ירושלים תשם״ב‪ ,‬ח״ב‪ ,‬עמ׳ ‪.432-431‬‬

‫‪43‬‬

‫ל א הצלחתי למצוא אודותיו פרטים ביוגרפיים‪ ,‬נראה שהיא היה מן הדמויות הבולטות באזור‬
‫תורכיה־יוון‪-‬הבלקן‪ .‬בספרו של י״ש עמנואל‪ ,‬״מצבות סלוניקי״ ירושלים תשכ״ח ח ״ ב‬

‫׳‬

‫נזכרו כמה חכמים בשם יעקב ן׳ נחמיאש‪ ,‬אחד נפטר בשנת ‪ ,1674‬והאחר בשנת ‪.1793‬‬
‫‪44‬‬

‫בקונטרס ׳עיגונא דאיתתא׳ שבספרו שו״ת תורת חיים )שאלוניקי תי״א(‪.‬‬

‫‪45‬‬

‫היה מחכמי ישיבת ״בית יעקב״‪ ,‬בראשה עמד הרב ישראל יעקב פירירה‪ ,‬ועל פניו נראה‬
‫שהוא ׳הנשר הגדול׳‪ .‬הרב נסים חיים מזרחי נתמנה לראשון לציון ורב ראשי בירושלים‬
‫בשנת תצ״ב)‪ (1732‬עד פטירתו בשנת תק״ט )‪•(1749‬‬

‫‪46‬‬

‫‪72‬‬

‫מהד׳ לעמבערג תרנ״ט‪ ,‬ח״א שאלה קד )מט‪ ,‬ב(‪.‬‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו ומו‪ ,‬דו‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ונאוה מוהר״ר מאיר נר״ו המאי״ר לארץ ולדרים‪ ,‬מתיר אסורים‪ ,‬הנשר הגדול היודע‬
‫לשוט בים התלמוד ובכל הפוסקים‪ ,‬חכו ממתקים‪ ,‬נופת מתוקים‪ ,‬שבעתיים‬
‫מזוקקים‪.‬״״‪ .‬גם ר׳ יעקב עמדין היעב״ץ בספרו ״שאילת י ע נ ״ ץ ״ מצטט שואל‬
‫שכותב לו בזו הלשון‪ :‬״כבוד אדמו״ר הגאון הגדול החסיד המפורסם הנשר הגדול‬
‫כעל הכנפים‪…‬״‪.‬‬
‫‪48‬‬

‫‪47‬‬

‫‪49‬‬

‫בעל ה״חתם סופר״ מכנה בשו״ת שלו כמה וכמה חכמים בתואר הנשר הגדול‪.‬‬
‫בראש וראשונח את מורו הרב נתן אדלר‪ :‬״‪…‬כקש״ת ]כבוד קדושת שם תפארה[‬
‫מוהר״ר נתן כחן צדיק על החסידים ועל הצדיקים הוא הנשר הגדול המרחף על גוזליו‬
‫תלמידיו הותיקים כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה ירקרקים‪…‬״‪ .‬בהלק ו׳ של שו״ת‬
‫חתם סופר)במהדורה הנדפסת( סי׳ יג משיב החת״ס לרבי פייש וואלערשטיין אב״ד‬
‫מאהר )תקע״ב־תק״צ( ומכנה אותו‪ :‬״הנשר הגדול‪ …‬ידידי המופלא המופלג״ וכו׳‪.‬‬
‫החתם סופר עצמו )תקכ״ב־תקצ״ט( כונה בשו״ת ״אפרקסתא דעניא״ לר׳ דוד‬
‫שפרבר הנשר הגדול‪ ,‬וכן הוא בשו״ת ״גבורות יצחק״ לר׳ יצחק רוזנברג)נולד‬
‫תר״ך(‪.‬‬
‫‪50‬‬

‫התואר הנשר הגדול לא פסח על מחברי ספרי מוסר ומהשבה‪ .‬כך מצאנו בספר‬
‫״ווי העמודים״ לרבינו ישעיה הורוויץ )בתוך ספר ״שני לוחות הברית״(‪ :‬״הקדמה‬
‫שניה שתיבר הנשר הגדול בעל הכנפים מופת דודינו הגאון המופלג בחכמה ובתםידות‬
‫במעלות ובמידות‪ ,‬כבוד הרב אב״ד בדת הישראלי כמהר״ר שעפטעל סג״ל נ ר ״ ו‬
‫בן כבוד הרב המחבר ספר זה״‪ …‬גם האר״י הקדוש כונה כך ע״י ר׳ יוסף חיים בן‬
‫אליהו מבגדד ה״בן איש חיי׳ )בגדד תקצ״ב־תרס״ט( ‪ ,‬וכן האדמו״ר ר׳ חיים‬
‫הלברשטאם מצאנז)תקנ״ג־תרל״ו( בשרית ״רב פעלים״ ח״א יריד סי׳ נו‪ .‬בספר‬
‫״עצות ישרות״ לרבי נחמן מברםלב נכתב בהקדמה על תלמידו ר׳ נתן‪ :‬״‪…‬הנשר‬
‫הגדול הלוא הוא הרב הקדוש‪ ,‬צדיק יסוד עולם‪ ,‬בוצינא קדישא איש אלוקים מורנו‬
‫ורבנו הרב רבי נתן זכר צדיק וקדוש לברכה״‪ ,‬ובשו״ת ״משנה הלכות״ לר׳ מנשה‬
‫קליין חי״ד סי׳ רנג כותב המהבר על הרבי מחב״ד‪ :‬״‪…‬הנשר הגדול אספקלריא‬
‫המאירה הגאון הגדול מרביץ תורה לאלפים מזכה את הרבים‪ …‬כ״ק מוהר״ר מנחם‬
‫מנדל שניאורםאהן‪…‬״‪.‬‬
‫‪51‬‬

‫‪52‬‬

‫אולם אין ספק שבספרות הדורות האחרונים‪ ,‬היתיד שתואר הנשר הגדול מלווה‬
‫אותי ללא עוררין הוא רבנו משה בן מימון‪.‬‬
‫‪47‬‬

‫תנ״ז‪-‬תקל״ו)‪.(1776-1697‬‬

‫‪48‬‬
‫‪49‬‬

‫מהד׳ לעמבערג תרמ״ד‪ ,‬ח ״ כ סי׳ קכ‪.‬‬
‫יו״ד סי׳ קםז )דף סח‪ ,‬ב( ד״ה ״תיתי שלמא רבא‪…‬״‪ .‬רבי נתן אדלר הכהן מפפד״מ‬
‫)תק״ב‪-‬תק״ם( היה מורו המובהק של מרן החתם סופר‪ .‬בכינויו הנשר הגדול יש כוונה דו‬
‫משמעית‪ :‬עצם התואר‪ ,‬וכן רמז לשם ״אדלר״ שמשמעו בלשון אשכנז ״נשר״‪.‬‬

‫‪50‬‬
‫‪51‬‬

‫מהד׳ ברוקלין ‪ 2002‬ח״ג אה״ע סי׳ רעג‪.‬‬
‫הר״ר שבתי שעפטיל בן השל״ה‪ ,‬ש״ן?‪-‬ת״כ )‪.(?1660-1590‬‬

‫‪52‬‬

‫שו״ת ״תורה לשמה״ םי׳ לט‪ ,‬מהד׳ ירושלים תשל״ג עמ׳ מג‪.‬‬

‫המעין‪ .‬תמוז תשס׳׳ו ‪1‬מו‪ .‬דו‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫|‬

‫‪73‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מרדכי מאיר‬

‫׳משנה מפורשת מ ס כ ת כרכות׳‬
‫ל ר ב סנדר צבי שמש‬
‫פתיחה‬
‫א‪ .‬המבוא‬
‫ב‪ .‬לשון המשנה‬
‫ג‪ .‬פירוש המשנה‬
‫ד‪ .‬ההערות‬
‫ה‪ .‬המקורות‬
‫סיכום‬

‫פתיחה‬
‫‪1‬‬

‫בשעה שלמדתי ועיינתי בפירושו של ר׳ אליעזר לוי ׳משנה מפורשת׳ נתקלתי‬
‫בחיבור בעל שם זהה‪ ,‬שמחברו הוא הרב םנדר )אלכסנדר( צבי שמש ‪ .‬באותו זמן‬
‫לא נתתי דעתי עליו‪ ,‬שכן עיקר ענייני היה בחיבור של ר׳ אליעזר לוי; משהתפניתי‬
‫מעיסוק זה שבתי לחיבורו של הרב שמש ומצאתי שיש בו עניין‪ ,‬ובשורות הבאות‬
‫אפנה אליו בקצרה את תשומת לב הקוראים‪.‬‬
‫הספר ׳משנה מפורשת מסכת ברכות׳ יצא לאור בשנת תרפ״ט בירושלים בדפוס‬
‫מוריה‪ ,‬ובו כשבעים עמודים ‪ .‬בראש הספר מופיעה הסכמתו של הרב הראשי ר׳‬
‫אברהם יצחק הכהן קוק ‪ .‬לאחר מכן נמצאים ׳דברים אחדים׳ מאת הרב שמש‪ ,‬בהם‬
‫הוא מתאר בקווים כלליים את מטרת החיבור‪ .‬הפירוש עצמו כולל ארבעה חלקים‪ :‬א‪.‬‬
‫‪2‬‬

‫‪3‬‬

‫‪4‬‬

‫‪1‬‬

‫עיון שהוביל למאמר‪ :‬״פירוש ׳משנה מפורשת׳ לר׳ אליעזר לוי״‪ ,‬המעין מו‪ ,‬א ] ת ש ר י‬
‫תשס״ו[‪ ,‬עמ׳ ‪.73-84‬‬

‫‪2‬‬

‫הרב פרופ׳ נריה גוטל)מכותבי הראי״ה‪ ,‬ירושלים תש״ם‪ ,‬עמ׳ ‪ ;218‬וראה גם עמ׳ קיז( זיהה‬
‫אותו עם הרב אלכסנדר צבי גדליה טכורש‪ .‬זיהוי זה ככל הנראה אינו מדויק‪ ,‬שכן ב ש ע ר‬
‫ספרו של הרב שמש נזכר שם אביו ״חיים גרשון הלוי׳‪ /‬ואילו אביו של הרב טכורש נ ק ר א‬
‫אברהם יצחק )ראה‪ :‬יצחק רפאל‪ ,‬אנציקלופדיה לציונות הדתית‪ ,‬ב‪ ,‬ירושלים תש״ד‪ ,‬עמ׳‬
‫‪ ,(424-427‬כמו כן הרב טכורש ל א היה לוי‪.‬‬
‫‪ X X I Y W + 1 3‬עמודים‪ ,‬ועוד שלושה עמודי הערות לא ממוספרים בסוף הספר‪.‬‬
‫נדפסה גם אצל י׳ ישמח‪ ,‬הסכמות הראי״ה‪ ,‬ירושלים תשמ״ח‪ ,‬הסכמה מט‪.‬‬

‫‪3‬‬
‫‪4‬‬

‫‪74‬‬

‫|‬

‫המעין‪ .‬תמוז תשס״ו ומו‪ .‬דו‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מבוא‪ .‬ב‪ .‬לשון המשנה‪ .‬ג‪ .‬פירוש המשנה‪ .‬ד‪ .‬הערות ומקורות‪ .‬בסוף הספר נדפסו‬
‫הערות של הרב צבי יהודה הכהן קוק ‪ ,‬הסכמה והערה של הרב יעקב משה תרל״פ‪,‬‬
‫והערות של הראי״ה קוק‪ .‬במהלך ההדפסה התרחשו מאורעות תרפ׳׳ט‪ ,‬ובגב השער‬
‫מתייחם הרב שמש לאירועים אלו תוך שהוא מתאר את הזעזוע הקשה שעבר על‬
‫היישוב‪ ,‬והוא מקדיש את ספרו לזכר ההרוגים‪.‬‬
‫‪5‬‬

‫א‪ .‬ה מ ב ו א‬

‫בדברי המבוא עוסק הרב שמש בקצרה בחמישה נושאים‪ ,‬השלושה הראשונים —‬
‫מהות המשנה בכללה‪ ,‬זמן המשנה וסדרה‪ ,‬לשון המשנה וסגנונה — אינם קשורים‬
‫דווקא למסכת ברכות‪ .‬ביתם לנושא הראשון כתב הרב שמש )עמ׳ ‪ (3‬שהמשנה‬
‫מתאפיינת בעיסוק בהלכה‪ ,‬ולא במחשבה וחכמה‪ ,‬ולדעתו נקודה זו מייצגת תפיסה‬
‫עקרונית של היהדות שכן ״בנגוד לדעות אחרות שהמחשבה והחכמה הן עיקר שלמות‬
‫האדם‪ ,‬אומרת תורתנו הקדושה‪ :‬ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם‬
‫האדם וחי בהם )ויקרא יח‪ ,‬ה(‪ ,‬ועל יסוד המצוות המעשיות נבנתה המשנה״‪.‬‬
‫לאחר מכן הוא פונה לעסוק במסכת ברכות ותוכנה‪ ,‬ועומד שוב על כך שהמםכת‬
‫עוסקת אך ורק בהלכות קריאת שמע ולא בתכניה‪ ,‬״על פי הכלל שהמעשים הנכונים‬
‫משפיעים על המחשבה״ ‪ .‬אח״כ הוא מונה רשימה של עשרים מחכמי המשנה‬
‫המוזכרים במסכת ברכות‪ ,‬לפי סדר הופעתם במסכת ‪.‬‬
‫הרב שמש מייתם את תתילת סידור המשנה לר׳ עקיבא בן יוסף‪ ,‬עשורים בודדים‬
‫אחרי חורבן הבית‪ ,‬פעולה שנמשכה על ידי תלמידו ר׳ מאיר‪ ,‬ובאה לידי סיום על ידי‬
‫רבי יהודה הנשיא‪ .‬הוא מציין שלשון המשנה היא השפה שהייתה מדוברת בתקופת‬
‫המשנה בארץ ישראל‪ ,‬שהיא עברית הכוללת השפעות ארמיות‪ ,‬סוריות‪ ,‬יווניות‬
‫ודומיות‪ ,‬כאשר המילים שהובאו משפות זרות ׳גוירו׳ ולבשו צורה עברית ‪ .‬הרב‬
‫שמש קובע‪ ,‬ששפת המשנה נקייה יותר מזו שהייתה מדוברת באותם הימים‪ ,‬ושככל‬
‫שמדובר במשניות קדומות יותר — ״הן יותר לשון העברי טהור״ ‪.‬‬
‫כפי שהזכרתי לעיל‪ ,‬מונה הרב שמש את שמות התנאים שבמסכת ומציין מספר‬
‫פרטים ביוגרפים אודותיהם‪ .‬אודות ר׳ מאיר כתב בין השאר‪ :‬״‪.,.‬מרוב פלפולו לא כוון‬
‫כל כך להלכה למעשה‪ ,‬ולא ירד לעמק ההלכה לפרטי פרטיה‪ .‬בהלכות של מסכת זו‬
‫לא מצא כנראה כר נרתב לפלפולו ויש ממנו מאמר אהד‪…‬״ ‪ .‬הרב קוק בהערותיו‬
‫‪6‬‬

‫‪7‬‬

‫‪8‬‬

‫‪9‬‬

‫‪10‬‬

‫‪5‬‬

‫שבו ונדפסו בהסכמות הראי״ה)לעיל הערה ‪ ,(4‬וכן אצל הרב ש׳ אבינר‪ ,‬צבי קודש‪ ,‬א‪ ,‬בית‬

‫‪6‬‬

‫אל תשס״ה‪ ,‬עמ׳ ‪.182‬‬
‫עמ׳ ‪.5‬‬

‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬

‫ראה עמ׳ ‪ 12‬בהערה‪.‬‬
‫בעמ׳ ‪ 4‬הוא מביא לכך מספר דוגמאות ביניהן‪ :‬אמצע‪ ,‬נטל‪ ,‬מלסטם ועוד‪.‬‬
‫שם‪.‬‬

‫‪10‬‬

‫עמ׳ ‪.8‬‬

‫המעין‪ .‬תמוז תשס״ו ומו‪ ,‬ד‪1‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪75‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪11‬‬

‫שנדפסו בסוף הספר לא נשא פנים ״להרב הגאון היקר׳׳ ‪ ,‬והעיר על כך‪ :‬״ח״ו לומר‬
‫כן‪ ,‬כי חבריו לא יכלו לעמוד על סוף דעתו‪ …‬ובתורתו של ר׳ מאיר כתנות אור כתיב‬
‫בה‪ ,‬שמורה על בהירות התורה הקדושה אצלו‪ ,‬וחס לן לומר שלא מצא כר נרחב‬
‫בענייני ברכות‪ ,‬והלא בתוספתא נזכר בעוד מקומות‪ ,‬ו׳סתם משנה ר׳ מאיר׳ גם ע ל‬
‫מסכת ברכות נאמרה״‪.‬‬
‫כ ‪ .‬לשזץ ה מ ש נ ה‬
‫‪12‬‬

‫ב׳לשון המשנה׳ הרב שמש ״מעתיק ומבאר באופן קל המילים שאינם‬
‫רגילים במקרא ‪ ,‬גם מביא שרש המלה ‪ ,‬ולפעמים גם מקורה במקרא !״‪.‬‬
‫ההרחבות כוללות גם עיסוק בתופעות נוספות‪ ,‬כמו זיהוי הבניין או המשקל ש ל‬
‫‪13‬‬

‫‪5‬‬

‫‪14‬‬

‫‪16‬‬

‫‪11‬‬

‫לשון הרב קוק בהסכמה בראש הספר‪.‬‬

‫‪12‬‬

‫דבריו בעמ׳ ‪.2‬‬

‫‪13‬‬

‫יש שהוא מביא שני פירושים למילה)פ״ט מ״ב הזיקין(‪.‬‬

‫‪14‬‬

‫בדי־ד כלל הוא מביא רק אפשרות אחת ראה‪ :‬פ״א מ״א נכנסים )כנס(‪ :‬פ״א מ״ב ו ג ו מ ר ה‬
‫)גמר(; פ״א מ״ב הפסיד )פסד(; פ״א מ״ג יטה )נטה(; פ״א מ״ד רשאי )רשה(; פ ״ א מ ״ ד‬
‫להאדיר )ארד(‪ :‬פ״א מ״ד לחתום )חתם(‪ :‬פ״א מ״ה זכיתי)זכה(‪ :‬פ״ב מ״א המקרא )קרא(‪:‬‬
‫פ״ב מ״א כון)כדן(; פ״ב מ״ג דקדק )דקק(‪ :‬פ״ב מ״ב למפרע )פרע(; פ״ב מ״ו אסור )אסר(‪:‬‬
‫פ״ב מ״ז לטול)נטל(; פ״ג מ״א מוטל)טול(‪ :‬פ״ג מ״ב להתחיל)תחל ‪ -‬ומדגיש שאין ה כ ו ו נ ה‬
‫לשורש חלל(; פ״ג מ״ה לטבול )טבל(; פ״ד מ״א מנחה )נחה(‪ :‬פ״ד מ״א קבע )קבע(; ס ״ ד‬
‫מ״א מוספין)יסף(‪ :‬פ״ד מ״ב בכניסתו)כנס(; פ״ד מ״ב תקלה)תקל(; פ״ד מ״ב הודיה)ידה(;‬
‫פ״ד מ״ג שגורה )שגר(‪ :‬פ״ד מ״ד פרשת )פרש(‪ :‬פ״ד מ״ד העבור )עבר(; פ״ה מ״ד ה ט ר ו ף‬
‫)טרף(‪ :‬פ״ה מ״ה סימן)םים(; פ״ה מ״ה מטורף )טרף(; פ״ו מ״ג גידולו )גדל(; פ״ו מ ״ ה‬
‫פרפרת )**•(! פ״ו מ״ו הסבו)סבב(‪ :‬פ״ו מ״ו מוגמר )גמר(; פ״ו מ״ז טפלה )טפל(; פ״ו מ ״ ז‬
‫שלק)שלק(; פ״ז מ״א דמאי)דמה(; פ״ז מ״א טבל )טבל(; פ״ז מ״ג מרובים )רבה(‪ :‬פ״ז מ ״‬

‫ג‬

‫מועטים )מעט(; פ״ז מ״ה מצטרפין)צרף(; פ״ח מ״ג מפה )נפף(‪ :‬פ״ח מ״ג כסת )כסה(; פ ״ ח‬
‫מ״ג מכבדין)כבד(‪ :‬פ״ח מ״ה יאותו)אות(; פ״ט מ״ג מעוברת)עבר(; פ״ט מ״ג צוחה )צוח(;‬
‫פ״ט מ״ד כרך )כרד(; פ״ט מ״ד הודיה )ידה(‪ :‬פ״ט מ״ה יצריך )יצר(; פ״ט מ״ה מדה )מדד(‪,-‬‬
‫פ״ט מ״ה הוי)הוה(; פ״ט מ״ה יקל )קלל(; פ״ט מ״ה רקיקה )רקק(‪ .‬במקרה אחד היה מ ס ו פ ק‬
‫מהו השורש והוא הציע שתי אפשרויות‪ ,‬ראה פ״א מ״ב הנץ )בוץ או נצץ(‪.‬‬
‫‪15‬‬

‫פ״א מ״א האשמורה‪ :‬פ״א מ״א רבי‪ :‬פ״א מ״א עמוד השחר‪ :‬פ״א מ״ב וגומרה‪ :‬פ״א מ ״ ב‬
‫הנץ החמה‪ :‬פ״ב מ״א בפרקים‪ :‬פ״ב מ״א לא יפסיק‪ :‬פ״ב מ״א כדי‪ :‬פ״ב מ״א נוהג‪ :‬פ ״ ב מ ״ ד‬
‫הנדבר‪ :‬פ״ב מ״ה פטור‪ :‬פ״ב מ״ה שנשא‪ :‬פ״ב מ״ה לבטל‪ :‬פ״ב מ״ו אסור‪ :‬פ״ב מ״ז כ ש ר‬

‫;‬

‫פ״ד מ״ג מעין‪ :‬פ״ד מ״ד פרשת! פ״ה מ״ב ושואלין‪ :‬פ״ו מ״ג הנובלות‪ :‬פ״ו מ״ז טפלה‪ :‬פ ״ ז‬
‫מ״ב כענין‪ :‬פ״ז מ״ה שמקצתן‪ :‬פ״ח מ״ב מוזגין‪ :‬פ״ט מ״א נסים‪ :‬פ״ט מ״ב הזיקין‪ :‬פ״ט מ ״ כ‬
‫הזועות‪ :‬פ״ט מ״ג צוחה‪ :‬פ״ט מ״ה יצריד‪ :‬פ״ט מ״ה היי; פ״ט מי׳ה ובמנעלו‪.‬‬
‫‪16‬‬

‫בפ״ה מ״ה כתב ש׳םימן׳ הוא שם תואר‪ ,‬ועל דברים אלה חלק הרב צבי יהודה הכהן ק ו ק‬
‫בהערה המופיעה בסוף הספר‪.‬‬

‫‪76‬‬

‫|‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס׳׳ו ומו‪ .‬דן‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫‪18‬‬

‫‪17‬‬

‫‪20‬‬

‫‪19‬‬

‫המילה ‪ .‬כמו כן הוא עומד על נשילת אותיות ‪ ,‬חילופי אותיות ושיכול אותיות ‪.‬‬
‫בנוסף לכך הוא שם לב להבדלי משמעות בין לשון המקרא ללשון חכמים ‪ ,‬וכן‬
‫להבדלים דקדוקיים שונים בין לשון המקרא ללשון חכמים ‪ ,‬ובין לשון הכמים‬
‫לעברית המודרנית ‪ .‬את ההרחבות‪ ,‬מעבר לפירושה של המילה‪ ,‬הוא כותב לאחר‬
‫שסיים את ביאור המילה‪ ,‬״כדי מי שאינו רוצה להתעמק בלשון ימצא תיכף ביאור‬
‫המילה ופירושה״ ‪.‬‬
‫כמו כן הוא עומד על קיומן של מילים שמקורן בשפות זרות — ארמית ‪ ,‬יוונית‬
‫ורומית ‪ .‬למילים אלה ״ניתן להם על פי רוב צורה ונטייה עברית״‪ ,‬והוא מביא לכך‬
‫דוגמאות‪ .‬לצד ׳גיורן׳ של מלים זרות קיים גם תהליך הפוך‪ ,‬בו מלים עבריות מקבלות‬
‫צורה ארמית ‪.‬‬
‫‪21‬‬

‫‪22‬‬

‫‪23‬‬

‫‪24‬‬

‫‪26‬‬

‫‪25‬‬

‫‪27‬‬

‫‪28‬‬

‫ג‪ .‬פירוש ה מ ש נ ה‬

‫הפירוש עצמו מתאפיין בקיצורו הנמרץ‪ ,‬״לתת באופן קל את הבנת המשנה לפי‬
‫פשוטה״ ‪ .‬הוא אינו כולל את ציון פסק ההלכה במקרים בהם המשנה כוללת‬
‫מחלוקות שונות‪ ,‬גם נעדר ממנו כל איזכור של שמות המפרשים בהם עשה הרב שמש‬
‫שימוש‪ ,‬אולם הוא מסביר את מחלוקות התנאים בהסברים מגוונים‪ .‬במקרים מסוימים‬
‫‪29‬‬

‫י‬

‫יש לציין שבשני התחומים האלו‪ ,‬הבניינים והמשקלים‪ ,‬לא תמיד הצעותיו מתאימות לצורה‬
‫בה מקובל היום לנתח את המילים הנידונות‪.‬‬

‫‪18‬‬

‫׳קוריו׳ ולא ׳קודאין׳)פ״א מ״א קורץ(; ליחלק ולא להיחלק )פ״ז מ״ד ליחלק(‪.‬‬

‫‪19‬‬

‫פ״ב מ״ב טעה במקום תעה ״שאותיות דטלנ״ת מתחלפות״‪.‬‬

‫‪20‬‬

‫פ״ז מ״ג מועטים ולא מעוטים‪.‬‬

‫‪21‬‬

‫פ״א מ״א רבי — צמצום המשמעות של התואר רב‪ :‬פ״ב מ״א בפרקים — הרחבת המשמעות‬
‫של המילה פרק; פ״ב מ״ב נוהג — הרחבת המשמעות של שורש נהג! פ״ג מ״ה לטבול —‬
‫שינוי המשמעות של שורש טבל‪.‬‬

‫‪2 2‬‬

‫כר למשל ציין שפעמים רבות האות ׳ש׳ שבמקרא הופכת לאות ים׳ במשנה )פ״ב מ״א לא‬
‫יפסיק(‪ .‬כמו כן עמד על שינויי בניין)פ״ב מ״ה לבטל(‪ :‬למילה ׳פרי׳ אין ריבוי בלשון המקרא‬
‫)פ״ו מ״א פרי — שם ציין שנוסח הברכות הוא על פי לשון המקרא(; ׳פת׳ בלשון המקרא‬
‫׳ ח ת י כ ת לחם׳ ואילו בלשון המשנה ׳לחם׳)פ״ו מ״א פת(‪ :‬׳גובי׳ במקרא ללא אל״ף‪ ,‬ובמשנה‬
‫׳גובאי׳ עם אל״ף בהשפעת הארמית )פ״ו מ״ג(‪.‬‬

‫‪23‬‬

‫כר למשל לגבי סיומת צורת הריבוי ׳ין׳ לעומת ׳ים׳ )ברכות פ״א מ״א קורץ(‪ :‬שינוי‬
‫במשמעות המילה הקדש )פ״ז מ״א והקדש(‪.‬‬

‫‪24‬‬

‫עמ׳ ‪.2‬‬

‫‪25‬‬

‫פ״ב מ״ד האילן — ארמית? פ״ו מ״ג — הנ״ל סוף הע׳ ‪.23‬‬

‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬

‫פ״ד מ״ו קרון — מיונית•‬
‫אסדה; פ״ט מ״ה ובפונדתו; פ״ט מ״ה קפנדריא — מרומית‪.‬‬
‫עמ׳ ‪.4‬‬

‫‪29‬‬

‫עמ׳ ‪.2‬‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס׳׳ו ומו‪ ,‬דן‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫|‬

‫‪77‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הוא טוען שהתנאים נחלקו בהבנת השורש של המילה בה עושה התורה שימוש ‪,30‬‬
‫או לגבי הבנתה של המילה עצמה!‪ .3‬מדי פעם נמצאים בפירוש עצמו)ולא רק בחלק‬
‫ההערות והמקורות( פירושים מחודשים‪ .‬לדוגמא‪ ,‬את המילים ״לא הפסיד״ הנאמרות‬
‫על מי שקרא קריאת שמע לאהר זמנה הוא מבאר ״לא עבר על ׳לא תוסיפו ו ל א‬
‫תגרעו ממנו׳)דברים ד ב(‪ ,‬שמצות למוד התורה תמידית״)פ״א מ״ב( ‪ .‬כך בביאורו‬
‫למשנה ״ואם אין שם כהן אלא הוא לא ישא את כפיו״)פ״ה מ״ד( כתב ״אפילו אין‬
‫כהן מלבד החזן״‪ .‬בהתייחסו למחלוקת בית הלל ובית שמאי בדבר היוב ברכת המזון‬
‫במקום האכילה)פ״ח מ״ז( נימק את דעת בית שמאי המחייבים לאכול דווקא במקום‬
‫האכילה‪ :‬״כי הברכה היא לדעתם על עצם הנאת אכילה‪ ,‬וצריך לברך במקום ש א כ ל ׳ ‪/‬‬
‫ואילו בית הלל מתירים לברך בכל מקום כי ״עיקר הברכה על השובע‪ ,‬ויכול לברך‬
‫בכל מקום״‪ .‬בדבריו על הברכות בשעה שנכנסים לעיר ויוצאים ממנה הביא א ת‬
‫הרקע ההיסטורי‪ :‬״בסוף זמן הבית‪ ,‬וביותר אחרי החורבן‪ ,‬ישבו בכל הערים הגדולות‬
‫הרומים והיונים‪ ,‬שהיצרו את היהודים הבאים שמה‪ ,‬ובפרט בפתח שער העיר מקום‬
‫שלוקחים מכם מכל הנכנס ויוצא״)פ״ט מ״ה(‪.‬‬
‫‪32‬‬

‫ד‪ .‬ה ה ע ר ו ת‬

‫באופן לא־מפתיע חלק ה׳הערות והמקורות׳ הוא המעניין בין חלקיו השונים ש ל‬
‫הפירוש‪ .‬הוא כולל ארבעים ואחת הערות‪ ,‬מהן קצרות ביותר — חלקן בנות שלוש‬
‫ארבע שורות — ומהן ארוכות המשתרעות על פני עמוד ויותר; חלקן בעלות גוון‬
‫ישיבתי‪ ,‬וחלקן בעלות גוון מחקרי‪ .‬אביא כאן כמה דוגמאות‪:‬‬
‫‪ .1‬בהתייחסו לפ״א מ״ג ביאר שרק לגבי קריאת שמע של שחרית עושה המשנה‬
‫שימוש בשעות)״וגומרה עד שלוש שעות״(‪ ,‬בשל העובדה ששעות נמדדו בזמנם רק‬
‫בעזרת הצל )׳שעון שמש׳(‪ ,‬דבר שהיה אפשרי רק בשעות היום ‪.‬‬
‫‪ .2‬באותה משנה נאמר בסופה ״הקורא מכאן ואילך לא הפסיד‪…‬״; הרב שמש ל א‬
‫מקבל את ההסבר לפיו הכוונה לברכות קריאת שמע‪ ,‬מכיוון שברכות קריאת שמע‬
‫נזכרות לראשונה רק במשנה ד ‪ .‬לכן הוא מציע ש׳לא הפסיד׳ הכוונה שלא עבר על‬
‫איסור בל תוסיף ‪.‬‬
‫‪33‬‬

‫‪34‬‬

‫‪35‬‬

‫‪30‬‬

‫כף ביאר את המחלוקת בפ״א מ״א לגביי זמן קריאת שמע‪ ,‬האם שורש ישכב׳ מ ש מ ע ו‬
‫ההליכה לשכב בלבד או שמא גם עצם השכיבה‪.‬‬

‫‪31‬‬

‫כד בפ״א מ״ה הסביר את מחלוקת בן עזאי וחכמים בכך שלמילה ׳כל׳ שני מובנים‪ :‬״א‪.‬‬
‫במובן תואר כמותי להראות על שלמות הדבר כמו ׳כל היום׳‪ .‬ב‪ .‬שם מספר כללי‪ ,‬ל כ ל ל‬
‫פרטים הרבה כמו ׳כל הימים׳ ובן זומא דורש אותו במובן הראשון‪] …‬וחכמים מ״מ[ ד ו ר ש י ס‬
‫אותו במובנו השני״‪.‬‬

‫‪32‬‬

‫וראה להלן ליד הערה ‪.35‬‬

‫‪33‬‬

‫עמ׳ ‪.1‬‬

‫‪34‬‬

‫כעין זה העיר גם ח׳ אלבק בהערותיו על משנה זו‪.‬‬

‫‪35‬‬

‫עמ׳ ‪ .111-11‬שאלה זו הקשו מספר מפרשים לפניו)לדוגמא ר׳ משה זכותא בקול הרמ״ז(‪ ,‬וכעין‬

‫‪78‬‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו ‪1‬מו‪ .‬ד[‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪ .3‬בפ״א מ״ג מסופר על ר׳ טרפון שנהג באמירת קריאת שמע כבית שמאי‪ .‬את‬
‫דבריו פותח ר׳ טרפון במילים ״אני הייתי בא בדרך״‪ .‬על דברים אלה מעיר הרב‬
‫שמש‪ :‬״הלשון שלא כרגיל ‪ ,‬ומדוע זה לא אמר הלכתי בדרך? והוא משיב‪ :‬אולי‬
‫רצה לתרץ את עצמו איך הלך בדרך בלילה‪ ,‬והלא אמרו ׳לעולם יכנס אדם בכי טוב׳‬
‫— והינו ביום‪ ,‬לכן אמר ׳הייתי בא׳‪ ,‬כלומר שנסתובב ככה שלא כרצונו״ ‪ .‬על‬
‫השאלה העומדת בבסיס חידושו של הרב שמש יש להעיר כי דווקא הלשון ״הייתי‬
‫בא״ היא הלשון הרגילה בלשון המשנה‪ ,‬וכך נכתבו שני מעשים ברבן גמליאל‬
‫ובזקנים‪ :‬״‪…‬מעשה ברבן גמליאל וחוקנים שהיו באין בספינה‪…‬״ )מעשר שני פ״ה‬
‫מ״ט; שבת פט״ז מ״ח(‪.‬‬
‫‪ .4‬ההבדלים בין לשון ׳שחר׳‪ ,‬׳ערב׳‪ ,‬׳שחרית׳ ו׳ערבית׳ המתגלים בין המשניות‬
‫הראשונות במסכת ברכות‪ ,‬מובילים את הרב שמש להסיק שמשניות ג־ד קדומות‬
‫למשניות א‪-‬ב ‪.‬‬
‫‪ .5‬בפ״ב מ״ב מובאים דברי ר׳ יהודה האומר‪ :‬״בין ויאמר לאמת ויציב לא‬
‫יפסיק״‪ .‬המילה ׳ויציב׳ לכאורה מיותרת‪ ,‬ועל כן מסיק הרב שמש שהדברים‬
‫אמורים רק ביחס לתפילת שתרית בה נאמרה פרשת ציצית‪ ,‬מה שאין כן בתפילת‬
‫ערבית ‪.‬‬
‫‪36‬‬

‫‪37‬‬

‫‪38‬‬

‫‪39‬‬

‫‪ .6‬דברים מעניינים במיותד מצויים בדבריו על המתלוקת הכפולה של ת״ק)המזוהה‬
‫בברייתא כר׳ יהודה( ור׳ יוסי בעניין ׳קרא ולא השמיע לאוזנו׳ ו׳קרא ולא דקדק‬
‫באותיותיה׳ )פ״ב מ״ג(‪ .‬בראשית דבריו הוא מנסה להציע נקודת מתלוקת אחת‬
‫שתסביר את שתי המחלוקות‪ .‬לדעתו לדעת ר׳ יהודה קריאת שמע מהווה גילוי חיצוני‬
‫של המחשבה הפנימית של האדם‪ ,‬ואיננה ניסיון להשפיע על האדם; ועל כן מחד אם‬
‫לא השמיע לאוזנו יצא‪ ,‬אך מאידך קריאה בצורה לא מדוקדקת ״מראה על קלקול‬
‫המתשבה״ ועל כן לא יצא בה‪ .‬לעומתו ר׳ יוסי סובר שהמטרה בקריאת שמע היא‬
‫״שתשפיע על מחשבותיו״ של הקורא ״וקריאה בלי הרמת קול אין בכוחה להשפיע״‪,‬‬
‫ומאידך לדעת ר׳ יוסי ב׳קרא ולא דקדק באותיותיה יצא׳ שכן ״קול המילים והתיבות‬
‫ישנו לכן בכוחם להשפיע על המחשבה״‪ .‬לאחר הצעת הסבר זו ניגש הרב שמש לדון‬
‫בקריאה בהרהור‪ ,‬והוא מציע שהרהור כדיבור רק באונס ‪ ,‬ובכך אפשר ליישב אתת‬
‫‪40‬‬

‫‪41‬‬

‫תירוצו של הרב שמש נכתב על ידי הרב ראובן פינק)תנובת יהודה‪ ,‬קראקא תרנ״ו‪ ,‬ברכות‬
‫ט ע״ב(‪.‬‬
‫‪36‬‬

‫שאלה זו נשאלה גם על ידי אחרים‪ .‬ראה‪ :‬הרב ש״א ורטהימר‪ ,‬משנת שלמה )ירושלים‬
‫תשנ״ב( ברכות פ״א מ״ג )שם תירץ באופן אחר(‪ .‬וכן פירושו של הרב חרל״פ בהערה‬
‫שהוסיף להסכמתו לספר )מופיעה בסוף הספר(‪.‬‬
‫עמ׳ ‪.111‬‬
‫עמ׳ ‪.111‬‬

‫‪39‬‬
‫‪40‬‬

‫עמ׳ ‪ .VI‬ייתכן שמקור הדברים הוא ברש״ש‪ ,‬כמו בעמ׳ ‪.XVII ;XVI ;XIII‬‬
‫עמ׳ ‪.VI‬‬

‫‪41‬‬

‫עמ׳ ‪.VII‬‬

‫‪37‬‬
‫‪38‬‬

‫המעין‪ .‬תמוז תשס׳׳ו ‪1‬מו‪ .‬ח‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫|‬

‫‪79‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫גם מהלך ארוך של הראי״ה קוק בו‬
‫מקושיותיו של רע׳׳א)ברכות אות ל(‪ .‬הוא מביא‬
‫הוא מציע יישוב אתר ‪.‬‬
‫ואלה הם רק דוגמאות מתוך העושר הרב המצוי בחלק זה של הפירוש‪.‬‬
‫‪42‬‬

‫ה‪ .‬ה מ ק ו ר ו ת‬

‫בחלק ההערות‪ ,‬בניגוד לפירוש‪ ,‬ניתן למצוא מגוון רחב של מקורות בהם משנה‬
‫ותוספתא ‪ ,‬תלמוד בבלי וירושלמי על מפרשיהם השונים‪ :‬ר ש ״ י ‪ ,‬תוספות‪46‬‬
‫רבנו יונה ‪ ,‬רא״ש ‪ ,‬ההשלמה ‪ ,‬רש״ש ; ועל הירושלמי‪ :‬מראה פנים ‪ ,‬פני‬
‫משה ‪ ,‬פנים מאירות ; ומפרשי המשנה בהם‪ :‬הרמב״ם ‪ ,‬ר׳ עובדיה מברטנור ‪55‬‬
‫תוספות יום טוב ‪ ,‬מלאכת שלמה ‪ ,‬שנות אליהו ‪ ,‬תפארת ישראל וזו־ע‬
‫ישראל ‪ ,‬תוספות תדשים ותוספות ר׳ עקיבא איגר ‪.‬‬
‫בנוסף לכך נזכרו‪ :‬רמב׳ץ על התורה ‪ ,‬משנה תורה לרמב״ם ולתם משנה‪65‬‬
‫וחידוש של הרב א׳יי קוק שככל הנראה לא נדפס בשום מקום נוסף ‪ .‬כמו כן מובאים‬
‫‪43‬‬

‫‪44‬‬

‫‪48‬‬

‫‪47‬‬

‫‪52‬‬

‫‪45‬‬

‫‪49‬‬

‫‪51‬‬

‫‪50‬‬

‫‪54‬‬

‫‪53‬‬

‫ה‬

‫‪57‬‬

‫‪56‬‬

‫‪60‬‬

‫‪58‬‬

‫‪61‬‬

‫‪59‬‬

‫‪62‬‬

‫‪63‬‬

‫‪64‬‬

‫‪66‬‬

‫‪42‬‬

‫‪43‬‬
‫‪44‬‬

‫‪45‬‬

‫;‬

‫עמ׳ ‪ .Vlll-Vll‬וראה להלן ליד הערה ‪.66‬‬
‫עמ׳ ‪.XVI ;XI ;IV ;1‬‬
‫עמ׳ ‪.XXIII ;IX ;II‬‬

‫עמ׳ ‪.xxiv ;V‬‬
‫עמ׳ ‪.xxi ,11‬‬

‫‪46‬‬
‫‪ 4 7‬ע מ ׳ ‪.11XV ;11‬‬
‫‪V11 48‬עמ׳ ; ‪. V‬‬
‫‪ 49‬עמ׳ ‪.xil ;XI‬‬
‫‪xix;XV11‬עמ׳‪. 1 1 1 X‬‬
‫‪ 5 1‬ע מ ׳ ‪.11X‬‬
‫‪ 52‬עמ׳ ‪.XIX ;XVII ;XII‬‬

‫‪53‬‬

‫עמ׳ ‪.xxiii‬‬
‫‪.V-,111‬‬

‫‪XX‬‬
‫‪ 5‬פ ע מ י י ם)‪IV‬עמ׳(;‬
‫‪ 55‬עמ׳ ‪.IV‬‬
‫‪ 56‬עמ׳ ‪.xix‬‬
‫‪ 57‬עמ׳ ‪.XVI‬‬
‫‪ 58‬עמ׳ ‪.XXI ;XVIII ;XVII ;XV ;XII ;XI‬‬
‫‪ 59‬עמ׳ ‪.XXI ;XVIII ;XI ;IV‬‬
‫‪ 60‬עמ׳ ‪.IX‬‬
‫‪ 61‬עמ׳ ‪.XXIII !V‬‬
‫‪ 6 2‬ע מ ׳ ‪. 1 1 X I X ;V‬‬
‫‪ 63‬עמ׳ ‪.XI‬‬
‫‪ 64‬עמ׳ ‪.xvi‬‬
‫‪ 65‬עמ׳ ‪.xvi‬‬
‫‪ 66‬ג ם ב׳טוב רואי׳ לברכות‪ ,‬שאמור להיות ליקוט כל תידושיו של הראי״ה למסכת‪ ,‬ל א נדפסך‬
‫‪80‬‬

‫המעין‪ .‬תמוז תשס־׳ו ןמו‪ .‬ד!‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪67‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪68‬‬

‫דבריו של ר׳ שלום אלבק ‪ ,‬ר׳ אברהם משה לונץ לירושלמי ‪ ,‬דברים מתוך‬
‫אנציקלופדיה אוצר ישראל ומספר אוצר הלשון ‪ ,‬ועוד ‪.‬‬
‫‪70‬‬

‫‪69‬‬

‫‪71‬‬

‫סיכום‬

‫חלום גדול היה לנגד עיניו של הרב שמש ״להוציא לאור כל המשנה‪ ,‬מסכת אהר‬
‫מסכת״ ‪ .‬אך לא כל חלום בא לידי מימוש‪ .‬הקשיים שהעולם המעשי הציב בפניו‪,‬‬
‫״העבודה הכבירה וההוצאה הרבה״ ‪ ,‬הובילו לכך שהחלום החל ונגמר בהוצאת‬
‫מסכת ברכות בלבד‪ ,‬וגם פירוש זה לא הותיר כל תותם על לומדי המשנה‪ .‬ואף על פי‬
‫כן — חן מיוחד נסוך על פני היבור זה‪ ,‬בו קיים שילוב מיוחד בין הסבר פשוט ביותר‪,‬‬
‫כפי שזה בא לידי ביטוי בחלקים העוסקים בלשון המשנה ובפירוש המשנה‪ ,‬לבין‬
‫הרחבות מאלפות ומאירות בהערות‪.‬‬
‫‪72‬‬

‫‪73‬‬

‫הדברים בשלמותם‪ ,‬אם כי חלק מהחידוש נמצא שם באות קנא‪ .‬ואלו הדברים)עמ׳ ‪:(V11-V1H‬‬
‫"‪…‬וכשדברתי מעניין זה עם כבוד מרן הגאון האמתי פאר ישראל מו״ה אברהם יצחק הכהן‬
‫קוק שליט״א רצה לתרץ באופן אחר‪ ,‬והוא שכיוון שרוצה לצאת שם על ידי דיבור ש׳שומע‬
‫כעונה׳ אינו יוצא כבר בהרהור‪ ,‬וכמו שאמרו בגמרא על המשנה ׳ראה את המציאה ונפל‬
‫עליה ובא אחר והגביה קנה‪ ,‬ויקנה לו ארבע אמות שלוי כיון שנפל עליה‪ ,‬גילה דעתו‬
‫שמפילה ניחא ליה לקנות ולא בארבע א מ ו ת ׳ ) ב ב א מציעא ו ע״א(‪] .‬עכ״ד[‪ .‬אלא שיש‬
‫לפקפק בזה‪ ,‬שאינו דומה לגמרי לשם‪ ,‬ששם נפילה וד׳ אמות הם שני דברים נפרדים וכשקונה‬
‫בזה אינו קונה בזה‪ ,‬אבל כאן מכוין לצאת בשניהם יחד‪ ,‬בדיבור ובמחשבה‪ ,‬כי לכתחילה‬
‫צריכים שניהם בברכת המזון‪ ,‬וכשאינו יוצא על ידי דיבור למה לא יצא על ידי הרהור? וכן‬
‫משמע מהרא״ש שהזכרנו שנדחק לפרש שרבינא סובר כרבי מאיר‪ ,‬והלא יכול לםבור כר׳‬
‫יוסי‪ ,‬אלא כיון שקרא בפיו גילה דעתו שרוצה לצאת בדיבור לא בהרהור‪ ,‬והדיבור בלחש‬
‫אינו דבור‪ ,‬לכן לא יצא! אלא על כורחר שאין לחלק בזה‪ ,‬ולרבינא יוצא בכל אופן‪ .‬ובהמשד‬
‫הדיבור תירץ ]הראי״ה[ גם באופן זה שתירצנו קודם‪ ,‬וברור שכיוונתי לדעת גדול״‪.‬‬
‫‪67‬‬

‫עמ׳ ‪ .1‬הדברים נדפםו לראשונה בתור‪ :‬עלים לדוגמה מתלמוד בבלי עם פירוש חדש )ורשא‬
‫תרע״ג‪ :‬נדפס מחדש בספר ׳בית הועד לעריכת כתבי רבותינו׳ ]ירושלים תשם״ג[‪ ,‬ושם‬
‫הדברים בעמ׳ ‪ ,(245-246‬ובנו ח׳ אלבק הביאם בלשונם בתוך פירושו לסדר זרעים)ירושלים‬
‫— תל אביב תשי״ט( עמ׳ ‪.325-326‬‬

‫‪68‬‬

‫עמ׳ ‪) x v i‬פעמיים(‪.‬‬

‫‪69‬‬

‫עמ׳ ‪. x v i i i‬‬

‫‪70‬‬
‫‪71‬‬

‫עמ׳ ‪.XX‬‬
‫יוסט )עמ׳ ‪ ,(XV‬האלצמן)עמ׳ ‪ ,(XXI‬טשרנוביץ)׳רב צעיר׳( מספרו קצור התלמוד )עמ׳ ‪;1‬‬
‫‪ ,(XXI‬מאמר של ה׳ לויזון על דקדוק המשנה )עמ׳ ‪ ,(4‬וכן פילון ויוםיפון)עמ׳ ‪.(XVII‬‬
‫ב׳הערות ומקורות׳ בעמ׳ ‪ XXII‬מוזכרים בלשון סתמית ׳ספרי היסטוריה׳‪.‬‬

‫‪72‬‬

‫עמ׳ ‪) 2‬לא ממוספר(‪.‬‬
‫שם‪.‬‬

‫‪73‬‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו ומו‪ .‬דן‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪81‬‬

‫הרב יואל קטן‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫׳שערוריית אדישות׳ ־ או סערה מיותרת?‬
‫״הרבי ה מ ל ך המשיח״‪ ,‬שערוריית האדישות‪ ,‬והאיום ע ל‬
‫א מ ו נ ת ישראל‪ .‬מ א ת דוד ברגר‪ .‬ירושלים‪ :‬אורים ה ו צ א ה‬
‫לאור‪ ,‬תשס׳׳ה‪ 207 .‬ע מ ‪(02-6797633) /‬‬

‫בניגוד למקובל בסקירות ספרים‪ ,‬אפתח את דבריי על הספר הנ״ל בתשובה‬
‫הלכתית קצרה של הרב יעקב אריאל שליט״א‪ ,‬רבה של רמת גן‪:‬‬
‫שאלה‪ :‬האם האמונה שהרבי מליובביץ׳ ז״ל הוא המשיח אינה דומה לאמונה הנוצרית?‬
‫כיצד יש להתייחס ליהודים המאמינים באמונה זו‪ ,‬ומה יש לעשות עם כתביהם?‬
‫תשובה‪ :‬הרבי מליובביץ׳ זצוק״ל היה אדם גדול בתורה‪ ,‬בחסידות ובהנהגה‪ .‬ה ה ע ר צ ה‬
‫אותו מובנת‪ .‬ייתכן שאם היה מגיע לארץ ישראל ומנהיג את המדינה כולה‪ ,‬הן ה נ ה ג ה‬
‫מדינית והן הנהגה רוחנית‪ ,‬היה יכול להיות אולי המשיח‪ .‬אולם הוא נפטר‪ ,‬ולא זכה‬
‫ולא זכינו לכר‪ .‬המאמינים בו שלא מת הופכים אותו למעין א‪-‬ל כביכול‪ ,‬ויש ב כ ר שמץ‬
‫וחשש לעבודה זרה חלילה‪ .‬יש להעמיד מאמינים אלו על טעותם‪ ,‬שהרי ל א ייתכן‬
‫שהרבי זצוק״ל גדול יותר ממשה רבינו וכל גדולי האומה שמתו‪ :‬אפילו יעקב ש נ א מ ר‬
‫עליו שלא מת אין הדבר כפשוטו‪ ,‬וכמאמר הגמ׳ בתענית ׳וכי בכדי חנטו חנטיא וספדו‬
‫םפדניא׳י מומלץ ל א לעיין בכתביהם‪.‬‬

‫הדברים הקצרים האלו של הרב יעקב אריאל‪ ,‬שאינו נוטה כידוע לקיצוניות‬
‫ולהתלהמות כלל‪ ,‬מבטאים למעשה הכרזת מלחמה על תנועת חב״ד כיום‪ ,‬שהרי חלק‬
‫ניכר מרבני חב׳׳ד ומחםידיה אכן מאמינים שהרבי עדיין חי ואו שהוא המשיה‪ ,‬גם‬
‫אתרי שנפטר — לפי כל קנה מידה ארצי ואנושי — בג׳ תמוז תשנ״ד בניו יורק‪ .‬גם‬
‫המיעוט מחסידי חב״ד שאינם מאמינים בדברים כפי שנוסחו כאן — רובם ככולם אינם‬
‫מותים‪ ,‬אף משתפים פעולה‪ ,‬ודאי חברים באותו ארגון ומקבלים על עצמם אותם‬
‫רבנים‪ ,‬כמו הרבים שלפי דבריו השקולים של הרב אריאל טועים בטעות שיש בה‬
‫׳שמץ וחשש של עבודה זרה׳; ולאו מילתא זוטרתא היא! ואכן‪ ,‬אלו‪ ,‬ויותר מאלו‪ ,‬הם‬
‫הדברים שזועק הרב פרופ׳ דוד ברגר בספרו‪ .‬התמחותו במדעי היהדות ובהיסטוריה‬
‫של הדתות‪ ,‬בספרות הפולמוס היהודית־נוצרית ובתולדות העימותים שאירעו במשך‬
‫הדורות בין יהודים לנוצרים‪ ,‬חידדה את ראייתו‪ ,‬והביאה אותו למסקנה נחרצת‪ ,‬שמה‬
‫שקורה בחב״ד היום כבר עבר את ׳הקו האדום׳‪ .‬מאוהד מושבע של התנועה‪ ,‬שאף‬
‫הורה בבית ספר בעל גוון חב״די בשליחות במזרח אירופה‪ ,‬הפך לאויב מר של‬
‫התהליכים הקורים בה בשנים האתרונות‪ ,‬תהליכים שהאיצו והעצימו תהליכים‬
‫אחרים‪ ,‬׳לגיטימיים׳ יותר‪ ,‬שקורים בתנועה זו כבר שנים רבות‪ .‬למרות שכל רצונו‬
‫שקריאתו תישמע ותביא את גדולי ישראל לפעולה‪ ,‬לא ויתר המחבר על הכותרת‬
‫‪82‬‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו ומו‪ ,‬דן‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫המורכבת שנתן לספר‪ ,‬כותרת לא ׳פוטוגנית׳ ולא אלגנטית במיוחד‪ ,‬כנראה כי לדעתו‬
‫הכותרת הזו היא־היא מהות הקריאה שלו‪ ,‬הנואשת‪ ,‬אל כל מי שיכול להרים את קולו‬
‫נגד התופעות הבעייתיות בחב״ד ונגד קבלתן בשתיקה ע״י רוב שלומי אמוני ישראל‪,‬‬
‫לקום ולעשות מעשה‪ .‬בהתאם לכך הוא פותח את ספרו במשפט ׳סכנה קיומית אורבת‬
‫לאמונת ישראל‪ /‬לא פחות!‬
‫המהדורה הראשונה של הספר הופיעה באנגלית בשנת תשס״ב‪ ,‬ובה ניסה המחבר‬
‫לשכנע את מנהיגי יהדות ארה״ב שהגבולות האמוניים שהפרידו בין היהדות לבין‬
‫הנצרות לאורך כל הדורות הולכים ונעלמים‪ ,‬בעקבות ההגדרות המשיחיות החדשות‬
‫מבית מדרשה של הב״ד‪ .‬הוא מגדיר את חיבורו כניתוח היסטורי ופולמוס דתי־הלכתי‬
‫מכאן — וקינה ותוכחה מכאן‪ ,‬והוא מצפח ומייחל שהרבנים והמנהיגים הרוחניים של‬
‫שלומי אמוני ישראל ישימו לב לקטסטרופה שלדעת המחבר הולכת ומתרגשת על‬
‫היהדות כולה‪ .‬עיקר הבעית לדעתו חיא‪ ,‬ששתי קביעות שהיו מוסכמות על כל יהודי‬
‫באשר הוא במשך רורות רבים נתונות עתה בספק‪ ,‬אחרי שההיפך הגמור שלהן הפך‬
‫לאופציה לגיטימית אצל יהודים רבים שומרי מצוות‪ :‬א‪ .‬שגם אדם שנפטר לפני שבאה‬
‫הגאולה יכול ללא כל הסתייגות לחיחשב עדיין משיח‪ ,‬למרות שלא גאל את עם‬
‫ישראל ולא בנה את בית המקדש ולא הביא את חעולם כולו להכיר בה׳ אלוקי‬
‫ישראל‪ .‬ב‪ .‬שיתכן מצב שמשיח־פוטנציאלי יכריז על דורו כדור הגאולה‪ ,‬יכין את‬
‫הגאולח ואף יתחיל לממש אותח — אך ימות ויקבר לפני שהסתיימה‪ ,‬וחסידיו יאמינו‬
‫שהגאולה השלמה תתקיים אחרי שיקום שוב לתחיה‪ .‬חלק ניכר מחסידי הב״ד אכן‬
‫מאמינים בשתי הנחות אלו‪ :‬הם מאמינים שהרבי הנפטר הוא המשיח למרות שלא גאל‬
‫את ישראל ולא בנה את בית המקדש וכר‪ ,‬ו‪/‬או שהוא הכין את הגאולה והביא אותנו‬
‫עד פיתחה‪ ,‬וסיומה יגיע על ידו ובהנהגתו אחר שיקום הוא עצמו לתחיה מחודשת‪.‬‬
‫המאמינים בדברים אלו נחשבים בעיני רוב מכיריהם כיהודים יראים ושלמים‪ ,‬חלקם‬
‫אף מחזיקים בתפקידי רבנות ודיינות בארץ ובעולם‪ ,‬כאשר לכאורה אכן יש כאן‬
‫בעיה‪ ,‬משהו כאן לא בסדר‪ ,‬משהו כאן לא מתאים לעיקרי האמונה כפי שהיו מקובלים‬
‫מאז ומתמיד בעם ישראל‪ ,‬ובעיקר בפסקי הלכה מפורשים של הרמב״ם‪.‬‬
‫אמנם חלקים מן הציבור ההרדי־ליטאי‪ ,‬בעיקר אלו שהיו כפופים להוראותיהם של‬
‫הרב שך והםטייפלר ועוד לפני כן של ר׳ אהרן קוטלר זצ״ל‪ ,‬אכן מתייחסים בשלילה‬
‫לתב״ד כבר שנים רבות‪ ,‬ועוד יותר בשנים האחרונות; אך רבים אחרים‪ ,‬בציבור‬
‫החרדי־חסידי ובציבור ההרדי־ליטאי המתון יותר‪ ,‬ה׳ירושלמי׳‪ ,‬וכמובן בציבור החרדי‬
‫והדתי המודרני יותר‪ ,‬הדתי־פלורליםטי יותר‪ ,‬הם ורבניהם‪ ,‬אינם מוכנים לעשות את‬
‫החשבון המתמטי הפשוט אותו עשה הרב אריאל בציטוט שהובא בראש דברינו‪,‬‬
‫ולהתייחם אל רבני חב״ד וחסידי חב״ד בכל ההומרה הראויה למי שחשודים על‬
‫קירבה לע״ז‪ ,‬לא פחות‪.‬‬
‫לכאורה כל מי שמכריז ׳יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח׳‪ ,‬ומתכווץ לאדם‬
‫שנפטר — אכן פוגע בעצם מעצמיה של עיקרי האמונה היהודית? ואיך אם כן עוברים‬
‫דברים אלו לסדר היום ע״י רובה ככולה של היהדות הנאמנה? להסבר תמיהה קשה‬
‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו ‪1‬מו‪ ,‬ד(‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪83‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫האירועים‪ ,‬הכתבות בעיתונות היהודית‬
‫זו מוקדש רוב הספר‪ .‬המחבר מתאר את מהלך‬
‫בארה״ב‪ ,‬הפולמוסים שהתלקחו‪ ,‬הדיונים במועצות רבנים וחכמים למיניהם‪,‬‬
‫ההצלחות המעטות והכשלונות הרבים שנחל במאבק זה‪ ,‬יחיד נגד רבים‪ ,‬הלש נגד‬
‫חזקים‪ ,‬והדברים נוגעים ללב‪ .‬אבל מה ״תכל׳ס״? מה התשובה של אלו שיושבים‬
‫ואינם עושים דבר‪ ,‬ומהי תשובתם של ה׳חשודים׳ באמונות ודעות כה בעייתיות?‬
‫הספר שזור כולו בתשובות‪ ,‬תשובות שאינן משכנעות‪ ,‬ומשאירות אצל הקורא‬
‫תחושה קשה ביותר; הקונפליקט הפנימי הולך וגדל‪ ,‬שהרי כל אחד מכיר ומוקיר‬
‫׳חב״דניק׳ זה או אחר‪ ,‬מאיר פנים ועושה הסד‪ ,‬המוסר את נפשו למען התורה‪ ,‬החינוך‪,‬‬
‫היהדות והיהודים — ומצד שני אין לו תשובות משכנעות לשאלות הקשות שהוא‬
‫נשאל ע״י המחבר! גם עדויות מפורשות על דעתו של הרבי זצ״ל עצמו לא מצליהות‬
‫להבהיר את הדברים‪ :‬מצד אחד לא אמר מעולם דברים ברורים וחדים על משיהיותו‬
‫שלו‪ ,‬ומצד שני קיימים אלפי רמזים‪ ,‬ואף עדויות מצולמות‪ ,‬על התייתסותו בסבר פנים‬
‫יפות לרבים שתיארו אותו כמשיח בשנותיו האחרונות‪ .‬גם בדברים הכתובים מפיו אין‬
‫אמירה מפורשת‪ ,‬אך ישנם רמזים דו משמעים‪ ,‬שכל צד מושך אותם לכיוונו‪ .‬אף בין‬
‫מקורביו ומזכיריו הדעות תלוקות‪ ,‬ולמען האמת לא תמיד ניתן לסמוך על כך‬
‫שהתבטאויותיהם של בעלי תפקידים בחב״ד בנושא הזה מבטאות את דעתם‬
‫האמיתית‪ .‬לדבריו של ברגר גם מסיונרים כבר ׳עלו׳ על התופעה החב׳׳דית־‬
‫משיתיסטית‪ ,‬והם משתמשים בה כהוכהה לכך שגם ביהדות מאמינים עתה באפשרות‬
‫שמשיח מת יכול לקום לתחיה‪ ,‬ועל כן הם שבים ומסבירים לכל מי שמוכן לשמוע‬
‫להם שההתנגדות היהודית ההיסטורית למועמד ׳שלהם׳ כבר אינה תופסת‪…‬‬
‫איך אם כן כל זה עובר כמעט בשתיקה ע׳׳י רוב רבני ישראל? פרופ׳ ברגר מציע‬
‫לכך כמה תשובות )פרק יג בספר(‪ :‬הרצון להימנע ממחלוקת; הפיצול הקיים ממילא‬
‫בין קבוצות שונות ביהדות שומרת המצוות; המראה וההתנהגות הדתיים־לגיטימיים‬
‫של כלל חסידי חב״ח התדמית החיובית כל־כך של חסידי חב״ד בארץ ובעולם;‬
‫הקושי לנהל מאבק נגד תנועה מאורגנת כחב״ד‪ ,‬והקושי הכפול ומכופל לפתוח‬
‫במאבק ציבורי תםר פשרות כשאין לכך גיבוי ארגוני וכספי‪ .‬אז מה לעשות? בפרק‬
‫האחרון של הספר מציע המתבר שכל רבני ישראל וקהילות ישראל יקפידו לא‬
‫להעסיק רבנים‪ ,‬שוחטים וק״ו דיינים וכד׳ מאלו שמאמינים במשיחיותו של הרבי גם‬
‫אחרי שנפטר; לא יאכלו בשר משחיטה של שוחט ׳משיחיםט׳ ולא ישתו יין שנגע בו‬
‫׳משיחיםט׳ ללא חקירת דעותיהם; אין להופיע בפני בי״ד שיש בו דיין ׳משיחי׳‪ ,‬או‬
‫שראש ביה״ד הוא כזה גם אם הוא אינו נוכח בדיון׳‪ ,‬אין להתפלל בבית כנסת‬
‫שמכריזים בו ׳יחי אדוננו׳ וכו׳; ואין לתת בשום אופן למורה ׳משיתי׳ להורות בבית‬
‫ספר‪ .‬מובן מאליו לדעתו שאין לשלוח ילדים למחנות קיץ או פעילויות אתרות בהם‬
‫המדריכים או האחראים משיחיים‪ .‬לדעתו אי אפשר בשום אופן להסתפק בקבלת‬
‫תשובה שלילית מהמועמד החב״דניק לאהד מתפקידים אלו לשאלה ׳האם אתה‬
‫משיתיםט‪ /‬כי רבים מחסידי חב׳׳ד אינם מכריזים בפומבי על אמונתם במשיתיות הרבי‬
‫ולכן אינם מגדירים את עצמם כ׳משיחיםטים׳‪ ,‬אלא צריך לקבל תשובה חיובית ברורה‬

‫‪84‬‬

‫|‬

‫המעין‪ .‬תמוז תשס׳׳ו ומו‪ .‬דן‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ל ש א ל ה ׳האם אתה מכיר בכך שחרבי מ ח ב ״ ד אינו המשיח ו ל א יהיה המשיח׳‪ .‬ובכל‬
‫אופן‪ ,‬הוא מדגיש‪ ,‬שפיכת קיטונות ש ל נאצות על המשיחיסטים אינה סימן מובהק‬
‫כ ל ל לאי־משיחיות‪.‬‬
‫ואחרון חכביד‪ :‬פרופ׳ ברגר מתאר מיעוט קטן אך מ ש מ ע ו ת י ב ח ב ״ ד שבהגדרותיו‬
‫כ ב ר מתקרב לכך שמעמד הרבי זצ״ל הוא מעמד אלוקי‪ ,‬כמו ה ה ג ד ר ה שהרבי כל‬
‫מציאותו אלוקית‪ ,‬שהוא כל יכול ויודע הכל‪ ,‬ו ש ה ו א ל א היה מ ס ו ג ל כ ל ל לתטוא!‬
‫הגדרות מעין אלו נמצאות עדיין בשוליים ש ל תםידות ת ב ״ ד ‪ ,‬אך פורצות יותר ויותר‬
‫פנימה לכיוון המרכז‪ ,‬נאמרות מדי פעם גם ע ״ י ׳משפיעים׳ ומחנכים בפורומים‬
‫שונים‪ ,‬ומי יודע מח ילד יום‪ .‬אמנם רוב חסידי ת ב ״ ד מתייתסים בזלזול לקבוצה‬
‫ה׳אלוקיסטית׳״הקיצונית שבתוכם‪ ,‬אך בדרך כ ל ל נמנעים מלהוקיע אותם באופן ברור‬
‫ונחרץ‪ ,‬וזח מח שמעורר דאגה‪ .‬גם מ ע ש י הטעייה נ ע ש ו מצדדים שונים‪ :‬חסיךי ח ב ״ ד‬
‫נוהגים לחציג את תתימתו ש ל הגאון ר׳ אהרן םולוביצ׳יק ז צ ״ ל ‪ ,‬אחיו הצעיר ש ל‬
‫ה ר ב מבוסטון ומגדולי תלמידי החכמים ב א ר ה ״ ב ‪ ,‬על מ כ ת ב באנגלית‪ ,‬בו כתוב‬
‫במפורש שאי א פ ש ר ׳לחעמיד מחוץ לאורטודוקםיה׳ א ת האמונה ש ה ר ב י ה מ ת יקום‬
‫ויהיה משיח‪ .‬אך ל א ח ר זמן חזר ה ר ב ב מ כ ת ב פומבי והסביר ו ה ד ג י ש ש א מ ו נ ח ש ה מ ש י ח‬
‫יקום מבין המתים אינה אמיתית ונוגדת את היהדות‪ ,‬ומי שמאמין בה אולי אינו מין‬
‫— אך בוודאי ש ה ו א טועה ו מ ט ע ה )וכנראה ש ה ו ט ע ה בחתימתו ע ל נוסח ה כ ת ב‬
‫הראשון‪ ,‬ר א ה בספר עמ׳ ‪ ,(73-75‬ואלו הם ל מ ע ש ה בדיוק הדברים ש כ ת ב הרב אריאל‬
‫לעיל‪ .‬זו כנראח נקודת חמחלוקת בין ה מ ח ב ר לבין רבים מתלמידי החכמים ומנהיגי‬
‫ה מ ה אלו מ ס ת כ ל י ם על חסידי ה ב ״ ד המשיחיסטים )ואין ספק ש ה ם מהווים רוב‬
‫מוחלט בין חסידי ח ב ״ ד היום( כטועים‪ ,‬אולי כטפשים‪ ,‬א ב ל ל א ככופרים בעיקרי‬
‫אמונה מקובלים‪ ,‬ולעומתם המחבר‪ ,‬כ ש ל צ י ד ו כ מ ה מ ג ד ו ל י ה ת ו ר ה הליטאים בדורנו‬
‫ובדור הקודם ועוד מיעוט ש ל רבנים בני דורנו‪ ,‬ר ו א ה אותם בעיניים מחמירות ה ר ב ה‬
‫ה ר ב ה יותר‪.‬‬

‫* •‬

‫•‬

‫בוודאי ש א נ י הקטן ל א א ב י ע כאן א ת ד ע ת י ה א י ש י ת בענין כ ה המור וכה כבד‪ ,‬ב ע ל‬
‫מ ש מ ע ו ת היסטורית ותורנית ב ל ת י מצויה‪ ,‬שעיקרי אמונת י ש ר א ל תלויים בו מצד‬
‫אחד‪ ,‬ו ש ל ו מ ה ואתדותר‪ ,‬ש ל היהדות ה ד ת י ת בדורנו תלויים בו מן ה צ ד השני‪ .‬גם אצלי‬
‫ר ב ו ת ה ת מ י ה ו ת ע ל כמה ה נ ה ג ו ת ואמונות ח ב ״ ד י ו ת ‪ ,‬ולעומתן ר ב ה ה ח י ב ה ל ת נ ו ע ת‬
‫ח ב ״ ד ו ל מ ע ש י ה הנפלאים ב א ר ץ ובעולם‪ .‬א ך מה שבוודאי אוכל לומר הוא‪ ,‬ש ל ע נ ״ ד‬
‫ה ס פ ר ש ל פרופ׳ ב ר ג ר הוא ס פ ר רציני‪ ,‬מ ע ו ר ר מ ח ש ב ה ‪ ,‬מ צ י ג ש א ל ו ת כ ב ד ו ת מ ש ק ל ‪,‬‬
‫ו מ ת ב ס ס ע ל ע ו ב ד ו ת ומסמכים וציטוטים בדוקים; כל ב ע ל תפקיד תורני־ציבורי‪ ,‬וכל‬
‫מי ש ה נ ו ש א הזה מטריד את מנוחתו‪ ,‬חייב ל ע ב ו ר ע ל ה ס פ ר ברצינות ו ב כ ו ב ד ר א ש ‪,‬‬
‫ל פ ת ו ת כדי ׳ ל ד ע ת מד‪ ,‬ל ש א ו ל ‪/‬‬
‫׳אני מאמין ב א מ ו נ ה ש ל מ ה ב ב י א ת המשיח‪ ,‬ו א ע ״ פ ש י ת מ ה מ ה א ה כ ה לו בכל יום‬
‫שיבוא׳‪.‬‬
‫המעין‪ .‬תמוז תשס״ו ןמו‪ ,‬דן‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫|‬

‫‪85‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫נתקבלו במערכת‬
‫ס פ ר מ ר כ ב ת ה מ ש נ ה על היד החזקה להרמב״ם מרבינו שלמה מ ח ע ל מ א‬
‫זצללה״ה‪ .‬מהדורה חדשה ׳משנה המרכבה׳)בשני הכרכים שיצאו עתה יש‬
‫ט ״ ס ב ש ם המהדורה בשער(‪ ,‬שילוב והרכבה של שתי מהדורות ׳ מ ר כ ב ת‬
‫ה מ ש נ ה ‪ /‬ב ה ו ס פ ת דברי הרמב״ם והשגות הראב״ד‪ .‬מהדיר‪ :‬ה ר ב צבי יהושע‬
‫לייטנר‪ 6 .‬כרכים‪ ,‬תש״ס‪-‬תשס״ו‪ .‬ירושלים‪ ,‬הוצאת ס פ ר י ם פלדהיים‪.‬‬
‫)‪(02-6536061‬‬
‫לפני שש שנים ב ל ב ה בשנת תש׳׳ס‪ ,‬יצא לאור הכרך הראשון של המהדורה המחודשת של א ח ד‬
‫החיבורים החשובים ביותר על משנה תורה להרמב״ם; עתה זוכה ר׳ יעקב פלדהיים‪ ,‬היוזם‬
‫והמממן והדוחף של מהדורה מתוקנת זו‪ ,‬לברך ]כמעט[ על המוגמר‪ ,‬כאשר שני כ ר כ י ם יצאו‬
‫כעת כאחד‪ ,‬ה כ ר כ י ם הראשון והאחרון ־ כרך מדע־אהבה‪-‬נשים‪-‬קדושה)זמנים כ ב ר יצא בכרך‬
‫נפרד בשנת תשס׳׳בו וכרך נזיקין‪-‬קנין‪-‬משפטים‪-‬שופטים‪ .‬בצדק התחילו המהדירים ב ה ה ד ר ת‬
‫חלקי הפלאה‪ ,‬זרעים וטהרה‪ ,‬שלא יצאו לאור מעולם במהדורה נוספת חוץ מדפוסי צילום של‬
‫ה ד פ ו ס הראשון הקשה מאוד ללימוד‪ ,‬ורק אח״כ המשיכו בההדרת שאר החלקים‪ .‬הצירוף של‬
‫שתי ה׳מהדורות׳ שכתב הגאון המופלא רש״ח זצ״ל )ראה מ׳׳ש עליו במבוא לכרך הראשון של‬
‫המהדורה החדשה של ספרו ׳שולחן תמיד׳ על אורח חיים‪ ,‬שיצא לאור מכת״י ע״י מכון שלמה‬
‫אומן בשנת תש״ס‪ ,‬עמ׳ ‪ 19‬ואילך ]הכרך השני יצא לאור בתשס״ד[( ל ס פ ר אחד‪ ,‬מהדורות שכל‬
‫א ח ת מהן ה י א למעשה חיבור נפרד; העתקת לשון הרמב״ם והראב״ד לפני כ ל דיון ]כפי שהיה‬
‫רצונו המפורש של המחבר[; והוספת הערות‪ ,‬הפניות ומפתחות וכד׳ ‪ -‬פותחים תקופה חדשה‬
‫למעיינים ב ס פ ר ׳מרכבת המשנה‪ /‬ולמעשה לכלל המעיינים בספר משנה תורה ל ה ר מ ב ״ ם עצמו‪.‬‬
‫׳כמעט׳ לברך על המוגמר אמרנו ק ו ד ם ‪ -‬כי א״א עדיין לברך בשלמות כאשר ח ל ק נ כ ב ד מ ה ס פ ר ‪,‬‬
‫ה ק ו נ ט ר ס ׳בריכות בחשבון‪ /‬שבו עיונים גאוניים למדניים־חשבוניים בסוגיות שונות בש״ס שיש‬
‫להן ה י ב ט מתמטי‪ ,‬ק ו נ ט ר ס שנספח לחיבור מרכה״מ מ א ז הדפוס הראשון ‪ -‬עדייו ל א נ ד פ ס‬
‫במהדורה חדשה זו; הוצאת ׳פלדהיים׳ מתכוונת להוציא אותו לאור בנפרד‪ ,‬אני מקווה מ א ו ד‬
‫שעם ה ר ח ב ת ענייני החשבונות שב׳קונטרס׳ זה‪ ,‬באופן שהלימוד בו יביא ללומדים א ת התועלת‬
‫הראויה‪ .‬מ פ ת ח כללי בין למעלה מ מ א ה עמודים סוגר א ת הכרך האחרון‪ ,‬א ך בעיון מהיר מ צ א ת י‬
‫שחלו בו כ מ ה אי־דיוקים קלים‪ ,‬כגון שספר השאילתות ל ר ב א ח א י גאון מופיע בין המדרשים‪,‬‬
‫למרות ש ס פ ר הלכות גדולות למשל‪ ,‬גם ה ו א מ ת ק ו פ ת הגאונים‪ ,‬נמצא בצדק בין המפרשים‪.‬‬
‫כמויכן ל א צויין מאיזה ד פ ו ס העתיקו המהדירים א ת לשון הרמב׳׳ם והראב״ד‪ ,‬עובדה בעלת‬
‫חשיבות מכרעת לעיתים קרובות‪ ,‬בעיקר כאשר יצאו כ ב ר בימינו כ מ ה מהדורות מתוקנות של‬
‫׳משנה תורה׳‪ .‬כ ל ל המעיינים ברמב״ם מפיקים ויפיקו תועלת מרובה ממהדורה חדשה זו של‬
‫׳מרכבת ה מ ש נ ה ‪ /‬המהווה פ ת ח ל ה ע מ ק ת הלימוד ב ס פ ר גאוני זה‪ ,‬של גדול מפרשי ה ר מ ב ״ ם‬
‫לדעת רבים‪.‬‬

‫ס פ ר י ק ב א פ ר י ם מ ו ע ד י ם ‪ .‬כ ר ך א חג ה פ ס ח וכרך ב חג השבועות; כ ר ך ג‬
‫ימים נ ו ר א י ם וכרך ד חג הסוכות; וכרך ה חנוכה ‪ -‬ט״ו ב ש ב ט ‪ -‬א ר ב ע‬
‫פרשיות ‪ -‬ימי הפורים‪ .‬מ א ת ה ר ב יעקב ק א פ י ל שווארץ‪ .‬ברוקלין ניו יורק‪,‬‬
‫תשנ״ט‪-‬תש״ס‪ 3 .‬כרכים‪(03-5700276).‬‬
‫‪86‬‬

‫‪I‬‬

‫המעין‪ .‬תמוז תשס״ו ומו‪ ,‬דו‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫כרכים רבים ונושאים רבים בסידרת ספרי ׳יקב אפרים׳‪ ,‬ועל כמה מ ה ם כבר כתבנו במדור זה‪.‬‬
‫בכרכים על המועדים קיים שילוב של הלכה ואגדה‪ ,‬רמז וסוד‪ ,‬רעיונות וחידושים‪ ,‬כיד ה׳ הטובה‬
‫על הגאון המחבר‪ .‬בסימן הראשון בכרך השלישי דן ה מ ח ב ר עם דודו־זקנו הרב דוד בן ציון קליין‬
‫שליט״א מיסודות‪ ,‬ה׳ יחזקהו וירפאהו‪ ,‬בענין מה שכתב זה בספרו ׳תהלות דוד׳ על המנהג הקיים‬
‫היום אצל רבים להדליק גר חנוכה בפנים‪ ,‬שלא כעיקר תקנת חז״ל )ובשיטת בעל העיטור; נושא‬
‫שנידון לאחרונה גם על דפי גלימות ׳המעין׳(‪ .‬ומחדש ה מ ח ב ר שרצונם של חז״ל ב ת ק נ ת ם להדליק‬
‫בחוץ היה שיהיה ניכר שזהו נר למצוה ולא למאור‪ ,‬ואחר שנהגו להדליק בפנים מפני ה ס כ נ ה‬
‫יעל שולחנו׳ ‪ -‬שוב חזר ההיכר שזהו נר מצוה‪ ,‬כ״ש בימינו שאץ נוהגים להדליק כלל נרות כאלו‬
‫לשם תאורה‪ .‬אולם המחבר מדגיש)עמ׳ ט( שכתב ס ב ר א זו רק ׳מדוחק הדבר מה שברוב תפוצות‬
‫ישראל אין מדקדקין כלל להדליק מבחוץ‪ ,‬אף שאין שום ס כ נ ה בדבר‪ :‬ולא שכך ראוי לנהוג‬
‫לדעתו לכתחילה‪.‬‬

‫ב י א ו ר י הראי׳׳ה לפרקי א ב ו ת ‪ .‬מ א ת הרב ר׳ א ב ר ה ם יצחק הכהן קוק ־זצ׳׳ל‪.‬‬
‫בהוצאת המכון על שם הרצי״ה קוק זצ״ל‪ .‬עריכה‪ :‬בן ציון כ ה נ א שפירא וזאב‬
‫נוימו• עיה״ק ירושלים‪ ,‬אדר תשס״ו‪ .‬תרלח עמ׳‪(02-6524793).‬‬
‫מעיינו של מרן הראי״ה אינו פוסק‪ .‬ספר זה כולל ביאורים על פרקי אבות מ ל ו ק ט י ם מ ס פ ר‬
‫׳עולת ראיה‪ /‬משאר ספרי הרב הנדפסים ומכתבי היד המרובים שעדיין נותרו‪ ,‬והוא מאיר‬
‫באורות חדשים א ת ׳פרקי אבות׳‪ .‬כך למשל על משנת ׳חביב א ד ם שנברא בצלם׳»ג‪ ,‬י ת וכל‬
‫א ד ם הרי נברא בצלם‪ ,‬מאריך הרב זצ״ל בכת״י ש ט ר ם נ ד פ ס בענץ ה ה ב ד ל בין אומות העולם‬
‫שנצטוו רק ביראת ה׳ ׳טבעית‪ /‬בניגוד לעם ישראל שנצטוו במצות עשה של יראת ה ‪ /‬המחייבת‬
‫א ו ת ם לחקור בנפלאות ה׳ ולהגיע למדרגה הרבה יותר גבוהה ביראת ה׳ מזו ה׳טבעית‪ /‬מדרגה‬
‫שהיא ה ב ס י ס לקיום כל המצוות‪ .‬במבוא מביעים העורכים א ת רחשי ת ו ד ת ם לרב א ב נ ר שליו‪,‬‬
‫שכבר ערך מפתחות לפרקי א ב ו ת מ כ ל כתבי הראי״ה‪ ,‬וכאשר שמע על עבודתם של העורכים‬
‫הנ״ל מ ס ר לידם א ת החומר שהכין וביטל א ת תוכניתו; כשם שקיבל שכר על הדרישה כך יקבל‬
‫על הפרישה‪.‬‬

‫ד ר ש ה ל פ ס ה ‪ .‬רבי אלעזר מוורמייזא‪ .‬ההדיר והוסיף מ ב ו א והערות שמחה‬
‫עמנואל‪ .‬הוצאת מקיצי נרדמים‪ ,‬ירושלים תשס״ו‪ 152 .‬עמי‪(02-9973486).‬‬
‫ידידי פרופ׳ שמחה עמנואל נר״ו‪ ,‬שבין שאר תפקידיו התמנה לאחרונה למזכיר ׳חברת מקיצי‬
‫נ ר ד מ י ם ‪ /‬ה ח ל י ט להוציא לאור ב מ ס ג ר ת פרסומיה חיבור חשוב שמעולם ל א נדפס‪ ,‬שהוצאתו‬
‫לאור ב א ה לתקן במעט א ת מיעוט החיבורים בהלכה שהגיעו לידינו מ א ת ׳חכמי שו״ם׳ בתחילת‬
‫תאלף השישי‪ ,‬ח כ מ י ם ששמותיהם מופיעים אין־סוף פעמים בספרות ה ה ל כ ה ‪ -‬א ך ר ק מ ע ט‬
‫מזעיר מ ת ו ר ת ם נ מ צ א באוצר ה ס פ ר י ם התורני‪ .‬הדרשה של ר׳ אלעזר בעל ס פ ר ׳הרוקח׳ היא‬
‫דרשה הלכתית ק ל א ס י ת של שבת הגדול‪ ,‬ש נ א מ ר ה ע״י א ח ד מגדולי הראשונים בתקופת בעלי‬
‫התוספות‪ .‬בין א ם הכתוב הוא ט י ו ט א שחיבר לפני א מ י ר ת הדרשה בציבור‪ ,‬ובין א ם העלה א ת‬
‫ה ד ב ר י ם ש א מ ר על ה כ ת ב מ א ו ח ר יותר‪ ,‬נ ר א ה שאין הדרשה הכתובה משקפת א ת הדברים כפי‬
‫שנאמרו‪ ,‬מפני שמובאות בה ב כ מ ה נושאים דעות שונות‪ ,‬ו מ צ ו ט ט י ם ב ה ק ט ע י ם ר ב י ם מתוך‬
‫ספרי רבותיו וראשונים שקדמו לו‪ ,‬דברים שקשה להניח שנאמרו כפי שהם כתובים לפני ק ה ל‬
‫ועדה‪ .‬ב מ ב ו א ו המקיף פורש פרופ׳ עמנואל א ת כ ל הידוע על ר׳ אלעזר מוורמייזא‪ ,‬ובעיקר על‬
‫שני חיבורים נ ו ס פ י ם שלו שנמצאו לאחרונה בכתבי יד ומצפים לגואלם‪ .‬נוסף להערות‬
‫והמקבילות וההפניות בגוף הדרשה הוסיף המהדיר שני נספחים‪ ,‬א ח ד מ ה ם ציטוט מדוייק‬
‫ו מ ב ו א ר של כ מ ה קטעי אוטוגרף של ר״א מוורמייזא שנמצאו ב כ ת ב יד המצוי בספריית‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו ומו‪ ,‬ד‪1‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫|‬

‫מכללת הרצוג‬
‫אתר דעת ‪-‬‬
‫רישומים על־גבי כתבי יד‪ ,‬במנהג לצייר א ת‬
‫תמונה׳ של‬
‫אוקספורד‪ ,‬והשני דיון‪ ,‬מלווה ב׳מדרשי‬
‫מצות המצוה בתקופת הראשונים‪ .‬א ת ה ס פ ר מקדיש המהדיר לאביו‪ ,‬עורך ׳המעין׳ ר׳ יונה‬
‫עמנואל זצ״ל‪ .‬בסוף פ ת ח הדבר)עמ׳ יא‪-‬יב( הוא מ ב י א א ת סיפורו של אביו זצ״ל על ליל ה ס ד ר‬
‫שנת תש״ה במחשכי ברגן בלזן‪ ,‬א ח ר שאיבד רבים מבני משפחתו בזה א ח ר זה; היא ערך א ת‬
‫ה׳סדר׳ ליד מ י ט ת א מ ו הגוססת‪ ,‬בלי יין‪ ,‬בלי מצה וגם בלי חמץ‪ …‬רק מרור בלב היה לו בשפע‪.‬‬
‫כשהגיע הנער יונה למילים ׳כן ה׳ אלוקינו ואלוקי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים א ח ר י ם‬
‫ה ב א י ם ל ק ר א ת נ ו לשלום‪ ,‬שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך׳ ‪ -‬פרץ בבכי‪ ,‬ולא יכול היה עוד‬
‫להמשיך; ה ו א ל א האמין שהוא או מישהו מ ה ס ו ב ב י ם אותו יזכה להגיע לרגלים א ח ר י ם בשלום‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬בדיוק א ר ב ע י ם שנה א ח ר המעשה הזה‪ ,‬בסעודת ברית מילה לנכדו שנערכה בביתו ב ע ר ב‬
‫פ ס ח תשמ״ה‪ ,‬סיפר ב פ ע ם הראשונה לבני ביתו על אותו ליל סדר נורא‪ ,‬והוסיף‪ :‬׳לו ידעתי א ז‬
‫שעוד א ז כ ה לשבת בירושלים הבנויה‪ ,‬עם אשתי‪ ,‬ילדיי ונכדיי‪ -‬ולשמש ס נ ד ק בברית ה מ י ל ה של‬
‫נכדי ‪ -‬אולי הייתי מצליח ל ס י י ם א ת ק ר י א ת ההגדה׳‪…‬‬

‫ח ב ל נ ח ל ת ו ‪ .‬מ א מ ר י ם ותשובות בדיני תורה‪ .‬ה ל ק תמ<שי‪ .‬מ א ת יעקב‬
‫אפשטיין‪ .‬עיר האמונה‪ ,‬תשס״ו‪ 336 .‬עמי‪(054-6672712).‬‬
‫הגלות שנגזרה על תושבי גוש קטיף ל א יכלה לתורה שבה היה ספוג הגוש כולו‪ .‬א ח ת ה ר א י ו ת‬
‫לכך היא ה כ ר ך החדש של יחבל נחלתו׳ שחיבר הרב יעקב אפשטיין ‪ -‬ת״ח מוותיקי עצמונה‬
‫וחוקר במכון התורה והארץ‪ .‬בזמן הוצאת ה ס פ ר היה תושב ׳עיר האמונה׳ ‪ -‬העיירה ה פ ל א י ת‬
‫שקמה לה ס מ ו ך לנתיבות‪ ,‬ובה גרו בתנאים־לא־תנאים מגורשי עצמתה‪ ,‬שלא רצו ל ק ב ל א ת‬
‫׳גזירת׳ השהות בבתי מלון במשך חודשים ר ב י ם על כל תחלואיה; וכעת הוא מחלוצי היישוב‬
‫שומריה ש ב ח ב ל לכיש בגלגולו החדש‪ .‬הרבה תורה יש בספר‪ ,‬ומעט מאוד קינה על העבר;‬
‫ב ה ק ד מ ה מ ת א ר ה מ ח ב ר במילים נרגשות שעיירות גוש קטיף ׳נתלשו ממקומן׳ למרות ש׳לא היה‬
‫ח ב ל ארץ שהחזיק בשכר סופרים ומשנים‪ ,‬ואשר פעמו בו חיי תורה והתיישבות בארץ׳ יותר‬
‫מ ח ב ל קטיף‪ .‬כ מ ע ט שלא היה ישוב בגוש קטיף שלא היה בו מ ו ס ד חינוכי של תלמוד תורה‪ ,‬בין‬
‫א ם זו ישיבה או א ו ל פ נ א או ׳כולל׳ או מכון תורני‪ ,‬ובחלק גדול היו כ מ ה וכמה מוסדות כ א ל ו ‪-‬‬
‫ואעפ״כ א ב ד ה הארץ ונצתה כ מ ד ב ר מבלי יושב‪ …‬מ א ת ה׳ היתה זו היא נ פ ל א ת בעינינו׳‪ .‬ח מ י ש י ם‬
‫ה ס י מ נ י ם ש ב ס פ ר ע ו ס ק י ם בעניינים שונים מ כ ל חלקי השו״ע‪ ,‬ורק ח ל ק ם דן בשאלות שהזמן‬
‫גרמן ‪ -‬שימוש חולין בכלי בתי כנסיות של גוש קטיף‪ ,‬פקודת מלך בלתי חוקית‪ ,‬ת פ ק י ד י ה‬
‫וסמכויותיה של הרבנות הצבאית‪ ,‬דין מזוזה באוהלים‪ ,‬חיוב קריעה בפינוי ישובים ועוד‪ .‬בין‬
‫השאלות האחרות‪ ,‬ה׳רגילות׳‪ ,‬נ מ צ א בירור בענין דרך ה נ ח ת תפילין על גבס‪ ,‬ה א י ס ו ר לכהן ל ב ר ך‬
‫בנשיאת כפיים שלא ב מ ס ג ר ת תפילה בציבור‪ ,‬שיטת ה א ו ר זרוע לעניו ס ו כ ה גזולה ) ה ת פ ר ס ם‬
‫ב׳המעין׳ תשרי שעבר ןמו‪ ,‬א[ עמ׳ ‪ 9‬ואילך(‪ ,‬היתר השימוש בחוטי ניילון לקשירת הסכך‪ ,‬ח ו ב ת‬
‫תשלומי נזק של מי שהזיק או גנב כשהיה ק ט ן ) ‪ -‬פטור מצד הדין‪ ,‬וחייב רק ממידת ח ס י ד ו ת ג‬
‫ועוד‪ .‬ה ס פ ר מ ס ת י י ם ב ה ס פ ד על הצדיק מ ר צדוק ראב‪ ,‬׳ ס ב א צדוק‪ /‬איש ׳תורה ועבודה׳ ב מ ל ו א‬
‫מובנו העמוק והיפה של הביטוי‪ ,‬שעבר א ת אימי השואה והשבי הירדני וכל חייו בנה א ת ארץ‬
‫הקודש בעשר אצבעותיו‪ ,‬ובשנותיו האחרונות היה תושב עצמונה‪ .‬הוא נ פ ט ר שבע ימים ומעשים‬
‫בלב שבור זמן קצר ל א ח ר הגירוש)ימים ס פ ו ר י ם אחרי שסיפר א ת סיפור חייו ה מ ר ת ק לתלמידי‬
‫ישיבת שעלביםג א ה ו ב ונערץ על כל תושבי היישוב‪ .‬עוד מוקדש ה ס פ ר לרה״ג ר׳ מ נ ח ם ליבמן‪,‬‬
‫תושב עצמונה גם הוא‪ ,‬שנפטר זמן קצר אחריו ל א ח ר מ ח ל ה קשה‪ .‬שנותיו הקצרות היו קודש‬
‫לתורה וליישוב הארץ‪ ,‬בכמות ובאיכות נדירות‪ .‬תנצב״ה‬

‫‪88‬‬

‫|‬

‫המעין‪ .‬תמוז תשס״ו ומו‪ .‬ד[‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫כ נ ס ת מ ח ק ר י ם ‪ .‬עיונים בספרות הרבנית בימי הכינים‪ .‬כ י ד ג‪ :‬איטליה‬
‫וביזנטיון‪ .‬ישראל מ׳ תאישמע‪ .‬ירושלים‪ :‬מוסד ביאליק‪ ,‬תשס׳׳ו‪ .‬ח‪ 360+‬עמ׳‪.‬‬
‫)‪(02-6783554‬‬
‫פרופ׳ י״מ ת א שמע שהלך לעולמו זה מקרוב היה מגדולי החוקרים בתולדות הספרות התורנית‬
‫בדורות האחרונים‪ ,‬וכותב פורה וחרוץ‪ .‬מעטים יודעים שהיה בעל יסורים‪ ,‬ובשנים האחרונות‬
‫התדרדרה בריאותו מאוד‪ .‬פ ל א שלמרות הכל הספיק להכין לדפוס‪ ,‬נוסף לכל שאר ספריו‪ ,‬א ת‬
‫הסידרה ׳כנסת מחקרים'‪ ,‬ובה ארבעה כרכים‪ :‬אשכנז‪ ,‬ספרד‪ ,‬איטליה וביזנטיון‪ ,‬פרובנס‬
‫והמזרח‪ .‬שני הכרכים הראשונים יצאו לאור בחיי ה מ ח ב ר בשנת תשס״ד‪ ,‬השני כאשר כ ב ר שכב‬
‫על ערש דווי‪ .‬עתה יוצא לאור מעזבונו הכרך השלישי‪ ,‬על פי התוכנית שכבר היתווה בחייו‪ .‬זכות‬
‫הקדימה אכן הגיעה לשני הכרכים הראשונים‪ ,‬שכן ׳ראשוני׳ אשכנז וספרד ל ה ם משפט‬
‫הבכורה‪ ,‬בכמות ובאיכות‪ ,‬בעולם הספרות התורני של תקופת הראשונים‪ .‬לידם לפרובנס‬
‫בגדולתה נתבצר מ ק ו ם מיוחד‪ ,‬ולעומתה שרידי גדולי התורה שבמזרח עלומים בדרך כלל; שני‬
‫מרכזים אלו יקבלו א ת מ ק ו מ ם בכרך הבא‪ ,‬האחרון‪ ,‬של סידרה זו‪ .‬א ך איטליה היוותה מאז‬
‫ומתמיד מרכז תורני מיוחד‪ ,‬מושפע ומשפיע ועומד בפני עצמו‪ ,‬והספרות התורנית בתקופת‬
‫הראשונים בביזנטיון)איזורי יוון ודרום איטליה( מהווה כ ר פורה ל מ ח ק ר ולגילוי חדשות‪ .‬רוב‬
‫פ‬

‫י ק י ה ס פ ר עוסקים בתרבות התורנית של ביזנטיון והקשרים בין חכמיה לבין חכמי אשכנז‪,‬‬

‫מאירים למשל א ת קשריו המיוחדים של ר׳ משה הדרשן מ פ ר ו ב נ ס ע ם תורת ביזנץ‪ ,‬א ת‬
‫דמויותיהם של ר׳ ברוך הספרדי ׳מארץ יוון'‪ ,‬רבנו הלל ב״ר א ל י ק י ם ועוד‪ ,‬חוקרים לעומק א ת‬
‫מהות מדרש ׳לקח טוב׳‪ ,‬ס פ ר ׳תעלומות חכמה׳ ו׳פירוש הגאונים ל ס ד ר טהרות'‪ ,‬וכולם עומדים‬
‫ת ח ת הכותרת של פרק יד‪ :‬׳על לימוד התורה בביזנטיון ‪ -‬ח כ מ י ם רבים ויצירה מועטה׳‪ .‬יתכן‬
‫שכרך זה יתרום פחות ללומדי התורה מבחינת ה א ר ת דמויות ראשונים ש ה ם מכירים‪ ,‬עימם ה ם‬
‫נפגשים יום יום ‪ -‬לענין זה יפיקו יותר תועלת משני ה כ ר כ י ם הראשונים; א ך אין ס פ ק שחידושים‬
‫תורנייםיספרותיים־היסטוריים ימצאו הרבה יותר בכרך על חכמי איטליה וביזנטיון‪ ,‬שתורתם‬
‫שנותרה בכתב היא מ כ ר ה זהב לחוקר ספרות זו‪ .‬בידיו של פרופ׳ ת א שמע אכן עלו גושי זהב‬
‫רבים‪ ,‬א ו ת ם ידע ליצוק לפרקים מ ל א י תוכן וענין‪ ,‬שמצליחים להפיח רוח חיים בדורות שלמים‬
‫שתורתם היתה כ מ ע ט עלומה מאתנו‪ .‬הפרק הראשון ב ס פ ר עוסק באפשרות שספר ׳הערוך׳ חובר‬
‫בהשראת מילון לטיני־נוצרי ידוע שחובר כ מ ה עשרות שנים לפניו במתכונת דומה; א ם נכונה‬
‫השערה זו ‪ -‬יש בעבודתו של ר׳ נתן מרומי בעל הערוד יישום של דברי חז״ל ׳חכמה בגויים‬
‫תאמין‪ /‬ו׳יפייפותו של יפת תשכון באהלי שם׳‪ ,‬בעיקר מפני שפרופ׳ ת א שמע מ ר א ה שספר‬
‫הערוך ה ר ב ה יותר מקיף‪ ,‬עקבי ושיטתי ב מ ל א כ ת ו ממקבילו הלטיני‪ ,‬להבדיל בין קודש לחול‪.‬‬
‫בסוף ה ס פ ר מ פ ת ח מפורט‪ ,‬ובו בין השאר רשימה של יותר מ מ א ת י י ם ח כ מ י ם ו כ מ א ה וחמישים‬
‫ס פ ר י ם שנידונו בכרך זה‪ .‬הערה אחת‪ :‬ב מ פ ת ח הנ״ל )עמ׳ ‪ 1348-349‬ה ו כ נ ס ה רשימת כתבי היד‬
‫ש ל ה ם נזקק ה מ ח ב ר א ל תוך רשימת המקורות הספרותיים שבספר‪ ,‬בין ייחוסי ת נ א י ם‬
‫ואמוראים׳ לביו ׳ליקוטי פרדס׳; לענ״ד מ ת א י ם יותר ל ה ב י א ה בנפרד‪.‬‬

‫ו ש מ ח ת ב ח י י ן ‪ .‬תולדותיו וחזונו של הרב מרדכי פינחס טייץ‪ .‬רבקה טייץ‬
‫בלאו‪ .‬ירושלים‪ :‬אורים הוצאה לאור‪ ,‬תשסי׳ו‪ 180 .‬עמי‪(02-6797633).‬‬
‫ה ס פ ר מ ת א ר א ת תולדות חייו של ה ר ב מרדכי פ י נ ח ס טייץ‪ ,‬מגדולי הרבנים בארה״ב )נפטר‬
‫בתשנ״וו‪ .‬ה ו א פותח בסיפור ילדותו ובית הוריו בליטא‪ ,‬דרך לימודיו בישיבות ומעברו לארה״ב‪,‬‬
‫ועד לפעליו המיוחדים במינם ב ה ק מ ת קהילה ומוסדות חינוך למופת בעיר אליזבת ה ס מ ו כ ה לניו‬
‫יורק‪ ,‬ובפעילות ל א י נ פ ס ק ת בהפצת תורה ויהדות לקרובים ולרחוקים‪ .‬בין השאר היה הרב‬
‫מראשוני הפעילים בהפצת אור התורה מ ע ב ר ל מ ס ך הברזל‪ ,‬ונסע ‪ [!] 22‬פעמים לברית המועצות‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו ומו‪ ,‬דן‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫|‬

‫‪89‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫בשליחויות חינוכיות ותורניות א ל היהודים הנצורים בה‪ .‬זהו תיאור מעניין של הגשמת ח ל ו מ ו ת‬
‫חינוכיים ורוחניים באמריקה ההישגית והיקרה‪ /‬על רקע החיים היהודיים ודמויות מ ו פ ת‬
‫יהודיות באירופה ובארה׳׳ב‪ ,‬תיאור שנעשה בידי בת א ו ה ב ת ומעריצה‪ ,‬שזכתה שבנה מ מ ל א כ ע ת‬
‫א ת מ ק ו ם ס ב ו כ ר ב ה של קהילת אליזבת‪ .‬מהדורה זו היא תרגום לעברית של המהדורה ה א נ ג ל י ת‬
‫של ה ס פ ר שיצאה לאור לפני כ מ ה שנים‪ ,‬וחבל רק ששכחו ׳לייהד׳ בה א ת רוב ה ת א ר י כ י ם‬
‫הנוצריים המופיעים בספר‪.‬‬

‫ד ב ר ח ב ר ו ן ‪ .‬שאלות ותשובות ובירורי דינים להלכה ולמעשה‪ .‬ח ל ק א ב ן‬
‫העזר וחושו משפט‪ .‬חיברתיו וערכתיו ב ח ס ד ה׳ עליי הצב״י משרת ע ם‬
‫קדושים דב ליאור‪ ,‬מ ר א ד א ת ר א עיר ה א ב ו ת קרית ארבע ‪ -‬חברון עיה״ק‬
‫תובב״א‪ .‬מכון לרבני ישובים‪ ,‬קרית ארבע‪ ,‬תשס״ה‪ 272 .‬עמי‪(02-9964722).‬‬
‫הרב ליאור נושא בשני כתרים‪ :‬כתר רבנות חברון וקרית ארבע‪ ,‬וכתר ראשות ישיבת ׳ניר׳‬
‫שבקרית ארבע‪ .‬א ו ל ם כתרים נ ו ס פ י ם לו‪ ,‬ב ה ם ראשות ׳המכון לרבני ישובים׳ שעל יד הישיבה‬
‫ובית הדין של חברון‪ ,‬בראשון מ ב ר ר י ם א ת ה ה ל כ ה ובבית הדין דנים אותה בפועל בין איש‬
‫לרעהו ובין איש לאשתו‪ .‬עתה א ס ף הרב ‪ 160‬מפסקיו ותשובותיו בחלקי אה״ע וחו״מ‪ ,‬ר ב י ם מ ה ם‬
‫פ ס ק י דין שדן ביושבו על מדין‪ ,‬והוא מציגם לעיני כל ישראל‪ ,‬כשהוא מצפה ‪ -‬כדבריו ב ה ק ד מ ת ו‬
‫־ שהתועלת העיקרית ש ב ה ם תהיה לרבנים צעירים‪ ,‬שיוכלו לדמות מ ה ם מ י ל ת א ל מ י ל ת א‬
‫ולהיעזר ב ה ם בשעת הצורך‪ .‬רוב ה פ ס ק י ם והתשובות קצרים‪ ,‬מנומקים באופן הגיוני ־ א ב ל‬
‫מ מ ע ט י ם ב ה ב א ת מקורות‪ ,‬א ך בסופם‪ ,‬ל ל א יוצא מן הכלל‪ ,‬ה ח ל ט ה ברורה וחדה‪ ,‬ש א י נ ה‬
‫משאירה ספיקות ו ל ב ט י ם בהכרעה הראויה למעשה‪ ,‬גם כאשר ל מ ד ק ד ק בדברים יש על מ ה‬
‫לדון‪ .‬כך למשל מכריע ה ר ב ה מ ח ב ר שליט״א בסי׳ יז אות ד שבדיקת רקמות הנעשית בימינו כדי‬
‫לקבוע א ב ה ו ת עשויה לקבוע גם ממזרות ודאית ‪ -‬ולא רק לעורר ס פ ק ממזרות‪ ,‬פ ס ק ש ל מ י ט ב‬
‫ידיעתי אינו מ ק ו ב ל )עדיין?( ברוב בתי הדין‪ .‬לפני כן בסי׳ ה דן הרב בשאלה ש ה ת פ ר ס מ ה בזמנו‪,‬‬
‫ה א ם לאשה הזכות לדרוש שישתילו בה ביצית מופרית מזרע בעלה‪ ,‬שעתה הוא פרוד מ מ נ ה‬
‫ובתהליכי גירושין ומתנגד בכל תוקף להפריית זול בית המשפט העליון בזמנו ברוב קולות ד ח ה‬
‫א ת בקשתה‪ ,‬ורק השופט הדתי‪ ,‬ל א ח ר שהתייעץ עם ת״ח חשוב‪ ,‬קבע שאכן זו זכותה; ל א ח ר לחץ‬
‫ציבורי נערך דיון נוסף‪ ,‬ובית המשפט העליון נכנע כדרכו לדעת ה ק ה ל והפך א ת ה ח ל ט ת ו ‪ -‬מ ו ת ר‬
‫לאשה ה מ ס כ נ ה הזו‪ ,‬שזו ההזדמנות האחרונה שנותרה לה להרות‪ ,‬להשתמש בביציות ה מ ו פ ר ו ת‬
‫ה מ ו ק פ א ו ת שנותרו גם בניגוד לרצון בעלה‪ .‬א ו ל ם הדין לכאורה אינו כן‪ :‬על ס מ ך מ ה ניתן ל ק ב ו ע‬
‫שהביצית המופרית שייכת לה? היא שייכת ל א פחות לבעל‪ ,‬ואולי אף יותר ‪ -‬מפני שהדין ב א ש ה‬
‫הרה שנפגעה ׳ויצאו ילדיה׳ הוא שהבעל מ ק ב ל א ת דמי הוולדות שהופלו‪ ,‬מכאן שהעובר א ו‬
‫העוברונים)שהרי ביצית מופרית היא כעוברון ל כ ל דבר( שייכים יותר לו מאשר לה! ודאי ש א ם‬
‫העוברון כ ב ר היה בתוכה‪ ,‬כ ב ר התחיל לגדול בגופה‪ ,‬ביו א ם תחילת גידולו היתה ׳בדרד כ ל‬
‫הארץ׳ ובין א ם הושתל ל א ח ר זמן ‪ -‬׳עובר ירך אמו׳ הוא‪ ,‬והוא נחשב כ ח ל ק ממנה; א ו ל ם כ א ש ר‬
‫ה ו א מחוץ לגופה א ץ לה בו לכאורה שום זכות ממונית׳ ועם כל ה ר ח מ י ם עליה זכותו של‬
‫הבעל־לשעבר לעכב א ו ת ה מלהשתמש בו‪ .‬הסימן האחרון‪ ,‬סי׳ ק י א בחלק חו״מ‪ ,‬כולל שש‬
‫שאלות ותשובות קצרות בענייני גזל‪ ,‬בהן קובע הרב בין השאר שמי שהיה חייב כ ס ף לוועד ה ב י ת‬
‫ו ל א שילם‪ ,‬ועתה כשהוא רוצה לשלם כ ב ר התחלפו ח ל ק מהדיירים‪ ,‬יכול לשלם לוועד ה ב י ת‬
‫הנוכחי‪ ,‬ב ה נ ח ה שהכסף אינו ׳ממון השותפים׳ א ל א שייך ליבית׳ ול׳ועד הבית׳ לצורך ה ט י פ ו ל‬
‫השוטף כבנין‪ .‬בסוף ה ס פ ר נמצאות הערות של הראשל״צ הר״ש עמאר‪ ,‬בהן באות ג הוא מעיר‬
‫על התשובה הנ״ל בענין ועד הבית‪ ,‬שלדעתו א ם דיירי הבית שילמו יותר בגלל זה שלא שילם‬
‫בזמו ־ יש לו חיוב לפצות אותם; משיב לו ה מ ח ב ר שמי שמשלם ס כ ו ם מסויים לוועד ה ב י ת‬

‫‪90‬‬

‫|‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו ומו‪ ,‬דן‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫מתייאש מהכסף שנתן‪ ,‬ק״ו א ם הוא עובר אח״כ דירה‪ ,‬ואין חובה ע״פ הדין להשיב לו אותו‪,‬‬
‫אפילו א ם ל א נ א מ ר של׳ממון הבית׳ יש גדר נפרד‪ .‬לסוף ה ס פ ר נוספו תקצירי ה פ ס ק י ם ומפתח‬
‫נושאים מפורט‪.‬‬

‫ס פ ר ד ו ל ה ו מ ש ק ה ‪ .‬לקש שיחות בענייני חנוכה שנאמרו מפי מו״ר רה״י‬
‫הגר״י הורוביץ שליט״א בבית המדרש דישיבת אופקים בין השנים‬
‫תשנ״ד־תשס״ד‪ .‬נערד ונכתב ע״י תומר חיים בכר‪ .‬ירושלים‪ ,‬פלדהיים‪,‬‬
‫תשס״ה‪+31 .‬שמו עמ׳‪(02-6536061).‬‬
‫גיסי מו״ר הרב יעקב הורוביץ שליט״א בנה עולם של תורה באופקים ‪ -‬ישיבה שהפכה לקהילה‬
‫שהולכת והופכת א ת העיר כולה לעיר של תורה‪ .‬עיקר מאמציו מוקדשים ללימוד ולהוראה‬
‫בישיבה בעיון התלמוד‪ ,‬אך עוד יותר משיעוריו יצא שמם בעולם התורה של שיחותיו המוסריות־‬
‫עיוניות‪ .‬בדרכו של מורו הגר״י הוטנר זצ״ל מהלך גם תלמידו שליט״א‪ ,‬ו מ ב ס ס על מדרשי תז״ל‬
‫ועל תורת המהר״ל מפראג שיטה חינוכית שלמה‪ ,‬שביטויה העיקרי מופיע בשיחות ס ב י ב מועדי‬
‫השנה‪ .‬תלמידיו‪ ,‬ובראשם קרובו הרב יוסף חיים הברמן ועורך ה ס פ ר תומר חיים בכר‪ ,‬עשו‬
‫מעשה‪ ,‬נטלו א ת ה׳מאמרים׳ שנאמרו במשך כ מ ה שנים סביב ימי החנוכה‪ ,‬סיכמו וערכו‪,‬‬
‫שיכתבו וציינו‪ ,‬הוסיפו מקורות ומפתחות וחילקו לסעיפים; מקורבו של ראש הישיבה ר׳ יעקב‬
‫פלדהייס נטל על עצמו א ת ההדפסה; וכך הגיע לידינו קובץ מ ל א וגדוש בעיון מוסרי־חינוכי־‬
‫מחשבתי עמוק וגם מעניין על ימי החנוכה‪ .‬כך למשל עוסק כל הפרק האחרון ב ה ס ב ר דברי‬
‫הרמב״ם שחלק מ נ ס החנוכה היה ש׳חזרה מלכות לישראל יתר על מ א ת י י ם שנה'‪ ,‬כשהפרק כולו‬
‫הוא שילוב של שיחה בשבת חנוכה תשס״ד עם ׳מאמרי׳ חנוכה תשנ״ח ותש״ס‪ .‬הרב שליט״א‬
‫משווה בסוף דבריו)עמ׳ שג‪-‬שח בין דור החשמונאים‪ ,‬שאחרי החושך של ימי יוון חזרה מלכות‬
‫התורה לאיתנה במהירות מפליאה‪ ,‬ובכח זה שבה וניצחה א ת ה ק מ י ם עליה לדורות עולם‪ ,‬לבין‬
‫דורנו‪ ,‬שאחרי השפל של השואה ושל החילוניות ה ח ל ה התורה להיות חביבה על לומדיה ביתר‬
‫שאת ועוז‪ ,‬ועתידה עוד לפניה‪ .‬יהי רצון שימשיך גיסי ראש הישיבה בהרבצת תורה וחינוך עוד‬
‫שנים רבות וטובות‪ ,‬בבריות גופא ונהורא מעליא‪.‬‬

‫ידי מ ש ה ‪ .‬דרשות במחנה ה ס ג ר בצרפת בימי השואה‪ .‬הרב משה קלנברג‪.‬‬
‫עריכה‪ :‬א ס ת ר פרבשטין‪ .‬ירושלים‪ ,‬המרכז ללימוד השואה‪ ,‬תשס״ה‪ 285 .‬עמ׳‬
‫]‪ 10+‬עמ׳ באנגלית בסוף הספר[‪(02-6797315).‬‬
‫הרב קלנברג הי״ד היה בן גליציה שהתגלגל לרבנות קהילה בעיר מץ שבצרפת דרך בודפשט‪,‬‬
‫וינה ועוד‪ ,‬עד שהוגלה למחנה הריכוז לה־לנד במרכז צרפת‪ ,‬ואחרי חודשים ארוכים של ס ב ל‬
‫הובל לאושוויץ ונרצח שם‪ .‬נותרה מ מ נ ו מ ח ב ר ת של דרשות ונאומים שהוא נשא בהיותו עצור‬
‫בלהילנד עם רבים מבני קהילתו‪ ,‬והוא אף ה ס פ י ק לקרוא שם לחיבורו זה‪ ,‬שלא ידע כלל א ם‬
‫יוותר ממנו שריד‪ :‬׳ידי משה׳‪ ,‬שהרי גם ידיו פרושות היו בתפילה מול עמלק דורו כמשה רבנו‬
‫בשעתו‪ .‬הגיגיו ודברי תורתו כוללים סיפורים על קורותיו‪ ,‬ו ה ם מעבירים מול עינינו תמונות חיות‬
‫של קהילה בבית האסורים‪ ,‬כשרבה בראשה מנחם‪ ,‬מעודד‪ ,‬מחנך ומהווה דוגמא‪ .‬הגב׳ פרבשטין‪,‬‬
‫ראש המרכז ללימוד השואה ב מ כ ל ל ת ירושלים לבנות‪ ,‬נ ט ל ה על עצמה א ת עריכת הספר‪ ,‬ונוספו‬
‫לו מ ב ו א היסטורי מ א ת פרופ׳ שוורצפוקס בשם ׳הדרך הארוכה ממץ לאושוויץ׳‪ ,‬ודברים על הרב‬
‫ואבותיו ומסעיו ותורותיו מ א ת בנו‪ ,‬לשעבר מרבני בריסל‪ .‬גם הרבנית פרבשטין עצמה האריכה‬
‫ב ח ל ק ה׳עיונים׳ ש ב ס פ ר בפרק ש ל ם על האיש ועל ספרו‪ ,‬ועוד נוספו ל ס פ ר נספחים ומפתחות‪.‬‬
‫יד ושם ראויים למנהיג עדה‪ ,‬ת״ח צנוע ואמיץ‪ ,‬שניספה בימי הרעה‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו ומו‪ ,‬דן‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫|‬

‫‪91‬‬

‫מעלה אדומים‪ .‬קובץ לציון שמונה‬
‫מ ע ל י ו ת כ ה ‪ .‬ביטאון ישיבת‬
‫משה׳הרצוג‬
‫׳ברכת מכללת‬
‫אתר דעת ‪-‬‬
‫מאות שנה לפטירת הרמב״ם‪ .‬אלול ה׳תשס״ה‪ 388 .‬עמ׳‪(02-5353655).‬‬
‫הישיבה במעלה א ד ו מ י ם כ ב ר גידלה דור של בני תורה‪ ,‬מ ה ם תלמידי חכמים‪ ,‬בניחוח מיוחד של‬
‫א ה ב ת תורה ולימודה בעיון‪ ,‬עם גוון ׳מדעי׳ מסויים‪ ,‬כתבנית דמותו של ראש הישיבה ה ר ב פרופ׳‬
‫נ ח ו ם אליעזר רבינוביץ‪ ,‬ואולי אף כתבניתו של הרמב׳׳ם‪ ,‬שהרבה מעיסוקו התורני של זה מ ו ק ד ש‬
‫לתורתו של זה‪ .‬׳מדעי׳ במובן החיובי התכוונתי ‪ -‬כתיבת מ ח ק ר י ם תורניים דייקניים‪ ,‬מ ס ו ד ר י ם ‪,‬‬
‫כאשר לעיון הישיבתי נוסף גוון של דיוק במקורות‪ ,‬התבוננות היסטורית ותורנית־ספרותית‪ ,‬ו א ף‬
‫ה ק פ ד ה א ס ט ט י ת ב ה ד פ ס ת הספר‪ .‬בכרך הזה מופיעים זה לצד זה מ ח ק ר תורני־מדעי על דף ח ד ש‬
‫של טיוטת כ מ ה הלכות ב ס פ ר משנה תורה בכתב ידו של הרמב״ם‪ ,‬עם הערות של מהדירו ה ר ב‬
‫יצחק שילת ושל ראש הישיבה; ק ט ע חדש מ ה ס פ ר המיוחד במינו ׳המספיק לעובדי ה״ של ר׳‬
‫א ב ר ה ם בנו מתורגם לעברית בידי נ ס י ם סבתו‪ ,‬וגם מ ח ק ר על ה ס פ ר מ א ת הרב כ ר מ י א ל בהן‪,‬‬
‫כותב ותיק ב׳המעין׳ ומעורכי המהדורה החדשה של פירוש הרלב״ג לתורה; ועוד כ ע ש ר י ם‬
‫מ ח ק ר י ם ו מ א מ ר י ם למדניים ס ב י ב משנת הרמב״ם‪ .‬בצדק מעיד ראש הישיבה בדברי ה פ ת י ח ה‬
‫שלו שמאז ייסודה של הישיבה העיסוק בתורת הרמב״ם נעשה נ ח ל ת ם של רוב ה ל ו מ ד י ם בה‪,‬‬
‫וכמה ו כ מ ה ס פ ר י ם שלו ועליו יצאו לאור ע״י רבני הישיבה )רבים מ ה ם נ ס ק ר ו ע״ג ד פ י ם אלו(‪.‬‬
‫ראוי לציון מ א מ ר גדול בכמות ואיכות של הרב ד״ר דרור פיקסלר מבוגרי הישיבה על ׳לשון‬
‫וסגנון בפירוש המשנה לרמב״ם׳‪ ,‬ובו בירור מדוקדק של יחס הרמב״ם לשפה העברית ו ל ס ג נ ו נ ה‬
‫כפי שזה ב א לידי ביטוי בפירוש המשנה‪ ,‬שעיקרו נכתב כידוע בערבית דווקא‪ .‬ה ר ב שלומי א ל ד ר ‪,‬‬
‫גם הוא מבוגרי הישיבה‪ ,‬חוזר לעניו הגדרת ׳הלכה למשה מסיני׳ במשנת הרמב״ם‪ ,‬ומיישב א ת‬
‫הקשיים ה ר ב י ם בענין זה בהנחה שלכל הלכה למשה מסיני קיים גרעין ש נ מ ס ר בלשונו ה ק ד ו מ ה ‪,‬‬
‫ועל גביו נ ו ס פ ה פרשנות של חז״ל שאינה תמיד חלק מן ההלל״מ עצמה; הכותב מ נ ס ה ל ה ו כ י ח‬
‫א ת דבריו משתי סוגיות‪ ,‬ויש ב ה ם ממש‪ .‬פירותיה של ישיבת ׳ברכת משה׳ מתוקים וצילה נ א ה ‪,‬‬
‫יהי רצון שתעלה מחיל א ל חיל‪.‬‬

‫ב א ל ה דן א נ ו כ י ‪ .‬עיונים בפרשות השבוע מאת יוסף חיים שפיגל‪ .‬אדר‬
‫תשס״ו‪ 210 .‬עמ׳)‪(08-9467796‬‬
‫ה ר ב שפיגל ז׳׳ל‪ ,‬תלמיד ח כ ם מעולה וצנוע‪ ,‬מרביץ תורה ומחנך בישיבת הדרום ברחובות‪ ,‬רצה‬
‫ל ה ק י ם מ צ ב ה להוריו ב ס פ ר ובו דברים שפירסם שבת־בשבתו על פרשת השבוע ב ק ר ב בני‬
‫קהילתו ‪ -‬והנה ה ק י ם לדאבון משפחתו וכל מכריו מצבה לעצמו‪ .‬ה ס פ ר כולל דברי תורה כ ס ד ר‬
‫הפרשות‪ ,‬ומשולבים ב ה ם ל ק ט וחידוש‪ ,‬פשט ודרש‪ ,‬דברים המתיישבים על הלב‪ .‬כך בפרשת‬
‫ישלח לך׳‪ ,‬נוסף לדעות השונות על מהות ח ט א המרגלים‪ ,‬מביא ה מ ח ב ר ז׳׳ל )עמ׳ ‪ (154‬פ י ס ק א‬
‫מ ס פ ר ׳אם ה ב נ י ם שמחה׳ לר׳ יששכר שלמה טייכטל‪ ,‬בה הוא מ ס ב י ר שהמרגלים העדיפו ׳ ל ח ם‬
‫שמים׳ ועלייה בתורה ובמידות בצל משה רבנו במדבר‪ ,‬על פני הנסיונות והקשיים שיגיעו א ל י ה ם‬
‫ב ה י כ נ ס ם א ל ארץ נושבת‪ .‬׳דיבת הארץ׳ לפי זה ה ם הקשיים האמיתיים שיש בכיבוש ה א ר ץ‬
‫ובהתיישבות בה‪ ,‬קשיים שעשויים ל ס מ א אף א ת עיניהם של גדולים בישראל ו ל ה ר ח י ק ם מ ד ר ך‬
‫ה׳ ומרצונו‪ .‬ה פ ר ק האחרון ב ס פ ר דן ב ה ב נ ת הכינוי ׳עבד ה״ שניתן למשה רבנו; כל מכיריו יעידו‬
‫שגם ר׳ יוסי שפיגל המנוח זכה ל מ ע ט מבחינה זו‪ ,‬וחבל על דאבדין‪ .‬תנצב״ה‪.‬‬

‫ע מ ו ד י ם ב ת ו ל ד ו ת ה ס פ ר ה ע ב ר י ‪ .‬כ ת י ב ה והעתלןה‪ .‬יעקב שמואל שפיגל‪.‬‬
‫הוצאת אוניברסיטת בר אילן‪ ,‬רמת גן‪ .‬תשס״ה‪ 653 .‬עמי‪.‬‬
‫ה ס פ ר העברי‪ .‬הגהות ומגיהים‪ .‬מהדורה שנייה‪ .‬יעקב שמואל שפיגל‪ .‬הוצאת‬
‫אוניברסיטת בר אילן‪ ,‬רמת גן‪ .‬תשס״ה‪ 689 .‬עמי‪(03-9240084).‬‬
‫עמודים ב ת ו ל ד ו ת‬

‫‪92‬‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו ומו‪ ,‬דן‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ב׳המעין׳ ניסן תשנ״ז ]לז‪ ,‬ג[ עמ׳ ‪ 69‬ואילך כתבנו סקירה מפורטת על המהדורה הראשונה של‬
‫החלק ׳הגהות ומגיהים‪ /‬הראשון בסידרת ׳עמודים בתולדות ה ס פ ר העברי׳‪ .‬פרופ׳ שפעל‪ ,‬ת״ח‬
‫וידען מופלג בכל התחומים ב ה ם הוא עוסק‪ ,‬מציג לפני כל חובב ס פ ר תורני‪ ,‬ובאופן מיוחד לפני‬
‫כל העוסקים בכתיבה והגהה ועריכה וההדרה של ס פ ר י ם תורניים בדורנו‪ ,‬שני ספרים‬
‫מונומנטליים‪ ,‬שיש ב ה ם מ כ ל טוב בתחומים הנקודתיים ב ה ם ה ם דנים‪ .‬ו א ל יהיה הדבר קל‬
‫בעיני הקורא‪ :‬ניכר שפרופ׳ שפיגל מקפיד להצטמצם בענין הספציפי שבו הוא עוסק‪ ,‬ו׳כובש א ת‬
‫מעיינו׳ שלא לעבור מעניו לעניו; א ך כמות המידע‪ ,‬הנתונים‪ ,‬ההערכות‪ ,‬הדוגמאות‪ ,‬הכללים‬
‫והפרטים שהוא מגיש לקורא בקנה‪ ,‬כשולחן ערוך ומוכן לסעודה‪ ,‬ה ם לעיתים בכמות ואיכות‬
‫בלתי נתפסים‪ .‬ע צ ם זה שספר ׳כבד‪ /‬׳מקצועי‪ /‬׳נקודתי׳ שכזה זכה למהדורה שניה מורחבת‬
‫ומתוקנת שנים ספורות א ח ר שנדפס‪ ,‬מ ר א ה על החשיבות ועל הענין שיש במחקרים אלו לקהל‬
‫רחב‪ .‬כי אכן כ ל א ח ד מ ס פ ר י ם אלו מכיל ל ל א גוזמא מאות רבות של מחקרים‪ ,‬שכל א ח ד מ ה ם‬
‫היה בו כדי ל פ ר נ ס מ א מ ר שלם בעל משמעות באחד מכתבי העת התורניים מחד‪ ,‬או בכאלו‬
‫שעוסקים ב מ ח ק ר מדעי היהדות מאידך‪ .‬רק על קצה המזלג אעבור על כ מ ה מפרקי ח ל ק ׳כתיבה‬
‫והעתקה׳‪ :‬ה פ ר ק הראשון ׳כתיבת החיבור ע״י ה מ ח ב ר או באי כוחו׳ מתחיל בסוגי הכתיבה‬
‫השונים במקרא‪ ,‬דן בחשיבות המיוחדת של כתיבה בכתב־ידו של המחבר‪ ,‬על חתימת המחבר‬
‫כתחליף לכתיבתו‪ ,‬על זיהוי כתיבת ה מ ח ב ר במקרים של ספק‪ ,‬על כתיבות של אנשים הקרובים‬
‫למחבר וכתיבות שונות של תלמידים ‪ -‬כאלו שאפשר ושאי־אפשר לסמוך עליהם‪ .‬הפרק השני‬
‫עוסק בתהליך הכתיבה‪ ,‬צורת סידור ה ק ו נ ט ר ס י ם בכתבי היד העתיקים ומשמעותה‪ ,‬דרך הפניות‬
‫המחברים מ מ ק ו ם ל מ ק ו ם בספר‪ ,‬והחשיבות של ה ס ד ר התוכני בכתבי הקדמונים‪ .‬הפרק ה ב א‬
‫עוסק בהגהת הכתיבה הראשונה והעתקתה‪ ,‬ובעריכת החיבור שלא ע״י ה מ ח ב ר עצמו‪ .‬הפרק‬
‫הרביעי עוסק במהדורות מתוקנות של ספרי קדמונים ובהגדרת המונח ׳מהדורה‪ /‬ובין השאר דן‬
‫בשאלה עתיקת היומין של ה׳מהדורות׳ השונות בפירוש רש״י לתלמוד‪ .‬בפרק זה מנתח ה מ ח ב ר‬
‫עשרות ספרי ראשונים שיש ב ה ם שינויים בין מהדורות שונות‪ ,‬ומכריע מתי אכן מדובר על‬
‫׳מהדורה׳ חדשה ומתי מדובר על תיקונים שונים שתיקן ה מ ח ב ר במהדורתו‪ ,‬ואין ב ה ם למעשה‬
‫בכדי להיקרא ׳מהדורה׳ אחרת‪ .‬אח״כ הוא בוחן סוגים שונים של ׳מהדורות שניות׳ ‪ -‬קצרות‪,‬‬
‫מורחבות‪ ,‬מתוקנות‪ ,‬מתורגמות ומשולבות‪ ,‬ו א ת ההתייחסות ל כ ל א ח ת מתופעות א ל ו בהיבט‬
‫ההלכתי והמחקרי‪ ,‬ועוד פ ר ק שלם לו שעוסק בספרי השו״ת ובדרך כ ת י ב ת ם ועריכתם‪ .‬ישים לב‬
‫הקורא שאנו מציינים כאן ר ק ראשי פרקים מתוך הנושאים ש ב ה ם עוסק א ח ד משני ס פ ר י ם‬
‫אלו‪ ,‬ועוד ל א הגענו לחצי אותו ספר! המפתחות המפורטים ה נ ס פ ח י ם ל כ ל א ח ד משני ה ס פ ר י ם‬
‫כ ש מ ם כן ה ם ‪ -‬מפתחות ב ה ם ניתן ל ה י כ נ ס לאוצרות הבלומים הכלולים בהם‪ ,‬א ך ח ב ל שלא‬
‫נוסף ג ם מ פ ת ח מקורות נוסף למפתחות האישים‪ ,‬ה ס פ ר י ם והענייניים‪ .‬ב מ פ ת ח ה ס פ ר י ם‬
‫מופיעים ספרי השו״ת לעיתים לפי ש מ ם ולעיתים ע ם הקידומת ׳שו״ת׳ או ׳תשובות‪ /‬ולענ״ד יש‬
‫צורך להקפיד יותר על אחידות‪ .‬והערה כללית‪ :‬שם הסידרה הוא ׳עמודים בתולדות ה ס פ ר‬
‫העברי‪ /‬ו ב מ ס ג ר ת ה כ א מ ו ר יצאו לאור עד עתה שני כרכים )הראשון ש ב ה ם כ ב ר זכה כנ״ל‬
‫למהדורה מ ו ר ח ב ת ומתוקנת(; א ך בגב הכריכה נ מ צ א רק שם הסידרה‪ ,‬וחוץ מהצבע השונה של‬
‫הכריכה א ץ שום סימן כדי לדעת על איזה כרך מדובר! כאשר יהיו בסידרה זו ח ל ק י ם נוספים‬
‫בעז׳׳ה הקושי למצוא בספריה א ת הכרך ה מ ת א י ם יודגש עוד יותר; עניו זה חייב לבוא לידי‬
‫תיקון‪ .‬ה א מ ת ניתנה ל ה י א מ ר שספרים רחבי־יריעה א ל ו דורשים עיון מפורט וממושך‪ ,‬ו א ח ר י ה ם‬
‫ניתן יהיה בעז״ה לכתוב עליהם שוב בהרחבה; ׳ספרים מונומנטליים׳ אמרתי‪ ,‬וגם זה בלשון‬

‫המעטה יהי י«‪ WW WW 1‬ד י ש ‪jppj ftfe‬‬

‫נ‪/‬מודים)יסכים‪ /‬שיעליעם שני א ח י ה ם‬

‫הבכורים א ת ח ק ר ה ס פ ר התורני במעלות נוספות‪ ,‬ויהיו ב ס י ס לתהדרה מתוקנת ומושלכת של‬

‫כתבים תורניים‪ ,‬בדור זה שבייה התורה חנינה‬

‫נ ו‬

‫על לומדיה והיגיה‪.‬‬

‫המעין‪ .‬תמוז תשס״ו ומו‪ ,‬דו‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫|‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ש י ב ת ציון‪ .‬ב א ו ר י ם חדושים ועיונים בהלכות העתידות לבוא‪ ,‬ט ה ר ה ו ב י ת‬
‫המקדש‪ .‬מ א ת ה ר ב יוסף דוב לובאן‪ .‬ירושלים‪ 3 .‬כרכים‪ :‬ט ו מ א ת אוכליו ‪-‬‬
‫כ ס ל ו תשס״ה; מקדש וקדשיו ‪ -‬סיון תשס״ה; ט ו מ א ת מגע מ ש א מושב ו מ ש כ ב‬
‫־ כ ס ל ו תשס״ו‪(02-6250319).‬‬
‫הרי״ד לובאן‪ ,‬ת״ח מעולה וצנוע משכונת שערי ח ס ד בירושלים‪ ,‬ל א פוסק מלחדש בהלכות שהן‬
‫כ מ ע ט ׳מת מצוה׳ ו׳הלכתא למשיחא׳‪ .‬בזריזות שאינה מצויה הוא מוציא לבדו‪ ,‬נוסף ללימודיו‬
‫ולחיבוריו האחרים‪ ,‬כרך א ח ר כיד של עיונים וסיכומי הלכה בהלכות הקשות של ט ו מ א ה‬
‫וטהרה‪ ,‬כאשר הוא מודע לפער הקיים בין הסוגיות המפוזרות בספרות חז״ל בנושאים א ל ו לבין‬
‫ה׳אסוקי שמעתא א ל י ב א דהלכתא׳‪ ,‬ה ה ל כ ה למעשה‪ ,‬כאשר חוץ מן הרמב״ם אין כ מ ע ט פ ו ס ק י ם‬
‫שדנו ל ה ל כ ה ברוב סוגיות אלו‪ .‬א מ נ ם מפרשי המשנה הגדילו לעשות ב מ ס כ ת ו ת אלו יותר מ א ש ר‬
‫בשאר המסכתות‪ ,‬ונימוקם כמובן עמם‪ ,‬ובכל זאת ח ס ר ס פ ר שירצה א ת ה ה ל כ ה בנושאים ה א ל ו‬
‫כפי שמקובל בענייני ה ל כ ה אחרים‪ .‬נ ט ל על עצמו א פ ו א מ ח ב ר זה עבודה אדירה‪ ,‬והיא ל ס ר ו ק‬
‫א ת שיטות ה ת נ א י ם והאמוראים‪ ,‬הראשונים וגדולי האחרונים‪ ,‬ו ל ס כ ם א ת ה ה ל כ ה סעיף א ח ר י‬
‫סעיף ע ם מקורות ובירורים‪ .‬הוא מעיד על עצמו‪ ,‬ב ה ק ד מ ה לכרך האחרון)בינתיים(‪ ,‬שיכל ת מ צ י ת‬
‫הלכה נ כ ת ב ה תוך כדי מיצוי דמי שלי‪ ,‬בבחינת עבודה קשה שבמקדש׳‪ .‬כל כרך פותח ב ת ק צ י ר‬
‫ה ס י מ נ י ם והסעיפים שבו‪ ,‬אח׳׳כ גוף ה ס פ ר שבו ההלכות בקצרה בראש העמוד והעיונים‬
‫והבירורים במדור ההערות‪ ,‬ובחלק מ ה פ ר ק י ם אף נוספו פרקי עיון לנושאים מסויימים שנותר‬
‫בלבו ובקולמוסו מ ה להרחיב בהם‪ .‬הכרך על הלכות פרה אדומה כבר יצא לאור בשנה שעברה‪,‬‬
‫ו ה כ ר כ י ם הנ׳׳ל ממשיכים בבנין הנפלא‪ ,‬שיהיה לעזר רב לכל מי ש׳משלם פרים שפתיו׳ עתה‪,‬‬
‫ובעז״ה בקרוב ישמשו א ת כולנו ה ל כ ה למעשה‪ .‬נ ר א ה לענ״ד שטובה גדולה היה עושה ה מ ח ב ר‬
‫ללומדי הלכות אלו א ם היה מוסיף ט י ר ח א על טירחתו ומצרף מפתח מפורט בסוף כ ל כ ר ך‬
‫להלכות ולבירורי ה ה ל כ ה שבו‪ ,‬ושמא רצונו להכין מ פ ת ח מ ל א על כל הלכות ט ו מ א ה ו ט ה ר ה‬
‫בסוף הכרך האחרון בסידרה זו; ע״פ זריזותו וחריצותו של הרב לובאן ל א ירחק היום שנזכה ג ם‬
‫לזה‪.‬‬

‫פ ר ש נ י ם ו פ ו ס ק י ם א ח ר ו נ י ם ב פ י ר ו ש ו ש ל ה ר ב שייר ה י ר ש על ה ת ו ר ה ‪.‬‬
‫מ א ת יונה עמנואל‪ .‬מהדורה שניה ‪ -‬כסליו תשס״ה‪ 16 .‬עמ׳‪] .‬בעריכת בנו‬
‫מרדכי עמנואל[‪(02-6526328).‬‬
‫א ח ת מעבודותיו החשובות הראשונות של ר׳ יונה עמנואל זצ״ל בשדה ה ס פ ר התורני ה י ת ה‬
‫רשימת ה פ ו ס ק י ם והמפרשים מתקופת האחרונים שנזכרו בפירוש הרשר״ה לתורה‪ ,‬ב ת ו ס פ ת‬
‫ציונים ביבליוגרפיים קצרים‪ ,‬הערות ומראי מקומות‪ .‬החוברת הזו יצאה לאור בשנת תשכ״ב‪,‬‬
‫ובמשך השנים הוסיף בה ה מ ח ב ר תוספות לרוב‪ .‬א ת החוברת המעודכנת הוציא עתה ל א ו ר בנו‬
‫ר׳ מרדכי נר״ו‪ ,‬ויש בה תועלת ר ב ה למעיינים בכתבי הרשר״ה‪ .‬מעניין לציין שאחד ממקורותיו‬
‫של ה ר ב הירש היה הפירוש ל ס פ ר ויקרא של נפתלי הירץ וויזל‪ ,‬שיצא לאור ב מ ס ג ר ת ה ח ו מ ש י ם‬
‫של משה מנדלסון‪ .‬הרשר׳׳ה‪ ,‬שהיה כידוע קנאי באמונותיו ודעותיו‪ ,‬ל א רק שהביא כעשרה‬
‫ציטוטים מפירוש זה ודן ב ה ם כ ד ר כ ה של תורה‪ ,‬א ל א שהוא אף מציין א ח ר שמו של וויזל ׳נ״ע׳‬
‫]־נוחו עדן[; מ כ א ן שלמרות הביקורת הקשה שנמתחה על וויזל על קשריו ע ם מנדלסון ועל‬
‫תוכניותיו החינוכיות החדשניות‪ ,‬ל א ר א ה אותו רשר׳׳ה‪ ,‬שהיה קרוב אליו בזמן ובמקום‪ ,‬כ מ י‬
‫שייצא מחוץ לגדר׳!‬

‫‪94‬‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו ומו‪ .‬דן‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ר ש י מ ת ה מ א מ ר י ם ב כ ר ך מ ו ‪1‬תשס״ו‪ ,1‬ג ל י ו נ ו ת א ‪ -‬ד‬
‫גליון עמוד‬

‫שם המהבר‬

‫שם המאמר‬

‫]המערכת[‬

‫׳תכלה שנה וקללותיה׳‪…‬‬

‫א‬

‫אברמסון יוסף‬

‫ועוד על זהות מחבר ספר החינוך‬

‫ד‬

‫‪52‬‬

‫אלטמן דייר יעקב‬

‫בין מוסר תורני למוסר ׳אקדמי׳‬

‫א‬

‫‪67‬‬

‫אפרתי הרב ברוך‬

‫הכנסת כתב עברי לבית הכסא‬

‫ד‬

‫‪37‬‬

‫אפשטיין הרב יעקב‬

‫עיון בשיטת האור זרוע בסוכה גזולה‬

‫א‬

‫‪9‬‬

‫במברגר שלמה‬

‫אונקלוס ועקילם‬

‫ג‬

‫‪61‬‬

‫בן־נון רן‬

‫ביאור בשיטת רבנו תם בזמני היום ושקיעת החמה‬

‫ד‬

‫‪10‬‬

‫‪1‬‬

‫בקהופר יוסף גבריאל‬

‫סמכות רבנית בזמן הזה‬

‫ך‬

‫‪1‬‬

‫בראור הרב יצחק‬

‫״לחדד את התלמידים״‬

‫ב‬

‫‪18‬‬

‫בראלי הרב מאיר‬

‫קידוש על לחם משנה‬

‫א‬

‫‪23‬‬

‫ברונזניק ד״ר ג״מ‬

‫להוראותיו של ׳דעת׳ בלשון חכמים‬

‫ג‬

‫‪48‬‬

‫ברנר הרב ברוך‬

‫דוגמא לעיון תלמודי בביאור הרלב״ג לתורה‬

‫ג‬

‫‪57‬‬

‫גוטל הרב גדיה‬

‫׳חדשים גם ישנים׳‪ :‬עובדות לאשורן‬

‫ב‬

‫‪79‬‬

‫גלאנצר אברהם מאיר‬

‫פירושי לעזי רש״י במילונים הצרפתיים‬

‫ג‬

‫‪65‬‬

‫גלצר אהרן‬

‫אךץה מלים לענני ןאבינה מה יאמר לי‬

‫א‬

‫‪35‬‬

‫גלצר מרדכי‬

‫הדלקת נרות חנוכה בפנים שלא בשעת הסכנה‬

‫ב‬

‫‪46‬‬

‫דסברג הרב אורי‬

‫בית שאן והאנציקלופדיה התלמודית‬

‫ב‬

‫‪69‬‬

‫המבורגר הרב בנימין ש׳‬

‫הברכה על הטלית בחופה‬

‫ב‬

‫‪5‬‬

‫הנקין הרב י״ה‬

‫מילוי פקודה המנוגדת להלכה‬

‫ב‬

‫‪35‬‬

‫ויזל אברהם‬

‫משמעות חדשה בכיסוי החודש בראש השנה‬

‫א‬

‫‪30‬‬

‫ולדמןידעאל‬

‫׳סוף מעשה במחשבה תחילה׳ ‪-‬‬
‫סוף הלכות טומאת צרעת‬

‫ורהפטיג אושרי‬

‫הכרעת ספק לחומרא ‪ -‬חובה‪ ,‬רשות או איסור‬

‫א‬

‫‪52‬‬

‫ב‬

‫‪59‬‬

‫חרל״פ הרב יעקב ח׳‬

‫המחלוקת בענין קדושת בית הכנסת‬

‫ב‬

‫‪48‬‬

‫יסלזון אליעזר דניאל‬

‫סופי ההלכות במשנה תורה לרמב״ם‬

‫ב‬

‫‪77‬‬

‫יסלזון שמואל‬

‫׳אבינו מלכנו׳ ‪ -‬מקורותיו במקרא ובתלמוד‬

‫א‬

‫‪12‬‬

‫יצחקי הרב דויד‬

‫תיקון הקוראים ׳המדוייק׳ ‪ -‬׳איש מצליח׳‬

‫ג‬

‫‪69‬‬

‫כהן הרב כרמיאל‬

‫דוגמא לעיון תלמודי בביאור הרלב״ג לתורה‬

‫ג‬

‫‪57‬‬

‫כנרתי הרב עמיחי‬

‫תריסר הלכות מספר ׳לקט יושר׳ הלכות חנוכה‬

‫ב‬

‫‪1‬‬

‫כנרתי הרב עמיחי‬

‫אמירת ״חסל סידור פסח״ בהגדה‬

‫ג‬

‫‪17‬‬

‫כץ דניאל‬

‫ועוד על זהות מחבר ספר החינוך‬

‫א‬

‫‪63‬‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו ומו‪ ,‬ד‪1‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪95‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שם המאמר‬

‫שם המהבר‬
‫כ״ץ ד״ר משה‬

‫״משונה רעה זו בכתיבתה ובלשונה״‬

‫לוינגר יעקב‬

‫המונח ׳בקע׳ ‪ -‬מרבי יצחק הישראלי דרך ישייר‬
‫מקנדיאה ועד החזו״א‬

‫ליפסון דניאל‬

‫״מעוז צור״ ממבט היסטורי‬

‫לרנר אליעזר‬

‫ארבעת המינים כקרבן בתלמוד הירושלמי‬

‫מאיר מרדכי‬

‫פירוש ׳משנה מפורשת׳ לר׳ אליעזר לוי‬

‫מאיר מרדכי‬

‫׳משנה מפורשת מסכת ברכות׳ לרב סנדר צבי שמש‬

‫נבגצל הרב אביגדר‬

‫׳באנו לפניך׳ ‪ -‬תחינה ליום הקדיש הכללי‬

‫נחשון הרב אברהם‬

‫מעורבותם האישית של נביאי ישראל בנבואתם‬

‫עמנואל הרב מרדכי‬

‫חיוב בית שאן בתרומות ומעשרות‬

‫עמנואל הרב מרדכי‬

‫עיונים ב׳מעדני ארץ׳ כלאים‪-‬פאה‬

‫פיקסלר דרור‬

‫דרשה לפני תפילת מוסף‬

‫פלס הרב ישראל מ׳‬

‫תגובות קצרות‬

‫צ׳צ׳יק הרב מ״ד‬

‫לשאלת עריכת פירוש לתלמוד‬
‫מאת הרב ח״י עהרנרייך זצ״ל‬

‫קורמן הרב אברהם‬

‫החכם והרשע בהגדה‬

‫קטן הרב יואל‬

‫נתקבלו במערכת‬

‫קטן הרב יואל‬

‫]תגובה ל״חדשים גם ישנים׳‪ :‬עובדות לאשורן[‬

‫קטן הרב יואל‬

‫נתקבלו במערכת‬

‫קטן הרב יואל‬

‫נתקבלו במערכת‬

‫קטן הרב יואל‬

‫נתקבלו במערכת‬

‫קטן הרב יואל‬

‫׳שערוריית אדישות׳ ‪ -‬או סערה מיותרת?‬

‫קמנצקי הרב נתן‬

‫על פגישת ה״לשם״ עם ר׳ ישראל מסלנט‬

‫קמנצקי הרב נתן‬

‫עוד בענין בעל ה״לשם״‬

‫ת ו נ ה גבריאל יצחק‬

‫מניעים ומגמות בחיבורו של ׳ספר הערוך׳‬

‫רוזנווסר משה‬

‫האותיות המשונות שבתורה‬

‫רוזנפלד יקותיאל‬

‫״לדורון לתפילה ולמלחמה״‬

‫רוזנפלד הרב שלמה‬

‫קדושת עמק בית שאן מן הדין ולא מן הארכיאולוגי!‬

‫ריגלר דיר מיכאל‬

‫״הנשר הגדול״ ‪ -‬גלגולו של כינוי כבוד‬

‫רייניץ הרב יעקב קאפל‬

‫״מפתח גדול לפתוח בו מנעולי תורה״‬

‫רייניץ הרב יעקב קאפל‬

‫׳באנו לפניך׳ ‪ -‬תחינה ליום הקדיש הכללי‬

‫רייניץ הרב יעקב קאפל‬

‫קצר ‪ -‬צר ‪ -‬צרר ‪ -‬צרה ‪ -‬מיצר‬

‫רייסקין שלומי‬

‫בענין שמות המקומות המצויינים ב״כתובת רחוב״‬

‫שטרן הרב רפאל‬

‫תענית גשמים בזמן הזה‬

‫‪96‬‬

‫המעין‪ ,‬תמוז תשס״ו ומו‪ .‬ד‪1‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ה מ ש ת ת פ י ם בגליון זה‪:‬‬

‫יוסף אברמסון‪ ,‬רחוב שושנה ‪ ,15‬ירושלים ‪96305‬‬
‫הרב ברוך אפרתי‪ ,‬חמדת ‪10990 ,217‬‬
‫רן בן־נון‪ ,‬קיבוץ מירב‪19148 ,‬‬
‫‪Zabriskie Ter, Monsey NY, USA‬‬
‫‪3‬‬
‫ד״ר מרדכי מאיר‪ ,‬דוד אלעזר ‪ ,2‬גבעת שמואל ‪54032‬‬
‫הרב אברהם נחשון‪ ,‬רבן יוחנן בן זכאי ‪ ,17‬אלעד ‪48900‬‬
‫הרב ישראל מרדכי פלס‪ ,‬אבני נזר ‪ ,16‬בני ברק ‪51394‬‬
‫הרב יואל קטן‪ ,‬מכון שלמה אומן‪ ,‬ישיבת שעלבים ‪99784‬‬
‫הרב נתן קמנצקי‪ ,‬סורוצקין ‪9‬ב‪ ,‬ירושלים ‪94423‬‬
‫גבריאל יצחק תונה‪ ,‬הצבי ‪ ,47‬באר שבע ‪84732‬‬
‫ד״ר מיכאל ריגלר‪ ,‬הרב צבי יד‪1‬דה ‪ ,10‬ירושלים ‪95438‬‬
‫הרב יעקב קאפל רייניץ‪ ,‬שמואל נתן ‪ ,6‬ירושלים ‪96412‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

⬇ הורדת הקובץ (PDF)