זהו שאמר הכתוב:
אמר רבן שמעון בן גמליאל:
כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה.
אמרו רבותינו:
שני דיקולוגין היו עומדין לפני אדריינוס, היה אחד מהן מלמד על הדבור שהוא יפה ואחד מלמד על השתיקה שהוא יפה.
א"ל האחד: מרי, אין טוב מן הדבור, אלולי הדבור היאך הכלות מתקלסות?
והיאך היה משא ומתן בעולם?
והיאך היו הספינות פורשות בים?
מיד א"ל לאותו שהיה מלמד על השתיקה שהיה יפה: [היאך אתה למד על השתיקה]?
מיד בא לדבר, עמד אותו שהיה מלמד על הדבור וסטרו על פיו.
א"ל המלך: למה סטרת אותו?
א"ל: מרי, אני למדתי מן הדבור על הדבור, וזה בא ללמד משלי על שלו.
אמר שלמה: לא אמר הקב"ה שתאלם פיך ותהא יושב ושותק כחרש, אלא
אין לך גדול מאהרן ומרים:
הבאר עולה ומשקה את ישראל בזכות מרים,
וענני כבוד מקיפין את ישראל בזכות אהרן,
וכיון שנתנו רשות בפיהם והסיחו במשה, לא שתקתי להם.
אמר רבי אבא בר כהנא:
מה כתיב למעלה מן הענין?
מרים רואה את הנרות דולקות, אמרה לצפורה: מה עסק של נרות הללו דולקין?
אמרה הענין.
אמרה מרים: אשריהן נשים של אלו, מה הן רואות?
היאך עלו בעליהן לשררה.
אמרה לה צפורה: אוי להן, שמעכשיו אינם נזקקין להן לתשמיש, אלא הן נעקרות מעכשיו. א"ל: מנין את יודעת?
אמרה לה: מאחיך, שמשעה שנתקדש לדבור אינו מכיר למטתו.
כיון ששמעה מרים כך, הלכה לה אצל אהרן ואמרה לו את הדבר, התחילו יושבין ונושאים ונותנים בדבר.
א"ר יהודה בר שלום:
בדבר שהסיחו בו נתוכח הקב"ה עמהם, שנאמר:
אמר רבי שמעון בן יוחאי:
מחוסרי טבילה היו שהיו בעלי קריין, ואין
אין דבור בכל מקום אלא לשון קשה.
וכן הוא אומר:
וכן ה
ותדבר מרים ואהרן במשה –
מלמד, ששניהם דברו בו, אלא שמרים פתחה בדבר, שלא היתה מרים רגילה לדבר בפני אהרן אלא מפני צורך השעה.
כיוצא בו אתה אומר:
מנין היתה מרים יודעת שפרש משה מפריה ורביה?
אלא שראתה את צפורה שאינה מתקשטת בתכשיטי נשים.
א"ל: מה לך שאין את מתקשטת?
א"ל: אין אחיך מקפיד בדבר, לכך ידעה מרים ואמרה לאחיה ושניהם דברו בו.
רבי נתן אמר:
מרים היתה בצד צפורה בשעה שנאמר
והרי דברים קל וחומר: ומה מרים שלא נתכוונה לדבר באחיה לגנאי אלא לשבח, ולא למעט מפריה ורביה אלא לרבות, ובאחיה הקטן ממנה, ובינה לבין עצמה, שנאמר:
ועוד קל וחומר: ומה עוזיהו המלך שלא נתכוון ליטול לו גדולה ולא בשביל כבוד עצמו אלא בשביל כבוד קונו, כך נענש, המתכוון ליטול לו גדולה בשביל כבוד עצמו על אחת כמה וכמה.
מגיד הכתוב שכל מי שהיה רואה אותה היה מודה לנויה.
וכן הוא אומר:
רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר:
צפורה – צְפוּ וראה מה נאה.
וכי כושית היתה והלא מדינית היתה, שנאמר:
אלא מה כושי משונה בעורו, כך צפורה משונה בנויה יותר מכל הנשים.
כיוצא בו אתה אומר:
אלא מה כושי משונה בעורו אף שאול משונה במראהו, שנאמר:
כיוצא בו אתה אומר:
אלא מה כושי משונה בעורו, כך ישראל משונין במצות יותר מכל אומה ולשון.
כיוצא בו אתה אומר:
אלא מה כושי משונה בעורו, כך היה ברוך בן נריה משונה במעשיו מכל בני פלטין של צדקיהו.
עוד למה נאמר, והלא כבר נאמר:
יש לך אשה נאה ביפיה ולא במעשיה, במעשיה ולא ביפיה, כמה שנאמר:
רבי יוסי אומר:
יש לך נאה בילדותה וכשהיא מזקנת היא מתנוולת.
מכאן אתה אומר: שהיתה צפורה נאה בילדותה ובזקנותה.
ר' יהודה אומר:
יש לך עניה בת עניה שהיא נזקקת למלכות ואינה יודעת לנהוג, צפורה כושית בעניות כושית במלכות.
ומנין אתה אומר שבשביל כן לקחה משה?
שנאמר:
והלא [אף] עם האבות דבר הקב"ה ולא פרשו מפריה ורביה,
מלמד, שלא היה שם בריה אלא בינן לבין עצמן דברו בו, שנאמר:
רבי נתן אומר:
בפניו של משה דברו בו, שנאמר:
בדעתו.
או עניו מאד בגופו?
תלמוד לומר:
עניו בדעתו.
או עניו בממונו?
תלמוד לומר:
וכן מצינו (שהפסולת) [שהספיר] של לוחות של משה היה, שנאמר:
ובמקום אחר הוא אומר:
ואומר:
מקיש מעשה למעשה: מה מעשה האמור להלן של ספיר, אף מעשה האמור כאן של ספיר.
ולא מאבות.
רבי יוסי אומר:
אף מאבות ולא ממלאכי השרת.
כתיב:
וכתיב:
אמר הקב"ה: הרי משה מופרש בענוה ואינו מבקש צרכו, כשם שבקש על כבודי
אין
וכי למה יצא משה עמהם?
שלא יהו ישראל רואין אהרן ומרים יוצאים לדבר ואומרים: דומה שמשה נזוף.
דבר אחר:
שיהא קרוב לבקש על מרים.
להודיע כבודו של משה, שירד בשביל כבודו.
רבי שמעון בן מנסיא אומר:
מלמד ששלשתן נקראו בדבור אחד, מה שאי אפשר לפה לדבר ואי אפשר לאוזן לשמוע.
וכן הוא אומר:
אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי.
שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם:
בשר ודם כשיוצא למלחמה יוצא בבני אדם מרובים וכשהוא יוצא לשלום אינו בא אלא בבני אדם מועטין, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא כשהוא יוצא למלחמה אינו יוצא אלא יחידי, שנאמר:
מפני מה לא יצא משה עמהם?
שלא יהו ישראל אומרים: אף משה היה עמהן בכלל הכעס.
דבר אחר:
בא הכתוב ללמדך דרך ארץ, שכל זמן שאדם רוצה לדבר עם חברו אל יאמר לו קרב אלי, אלא מושכו במה שרוצה לדבר עמו.
דבר אחר:
שלא ישמע גנותו של אהרן.
דבר אחר:
שאין אומרים שבחו של אדם בפניו.
רבי אלעזר בן עזריה אומר:
מצינו שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו, שכן מצינו בנח, שנאמר:
רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר:
מצינו שאומרים מקצת שבחו של מי שאמר והיה העולם, [שנאמר:
מגיד שהיה מדבר עמהם בענן.
וכך היה מדבר עם שמואל בענן, שנאמר:
אמרו בשעה שהיו ישראל רואין עמוד הענן בין השמים ובין הארץ, היו יודעין שהוא ידבר עם משה, וכן בשמואל.
ולמה יצאו חוץ לאהל מועד?
שלא יהא משה אומר: דומה שנמצא בי פגם שכן נדחתי מן האהל, ושלא יהו ישראל אומרים: דומה שנמצא במשה פגם שכן נדחה מן האהל.
רבי יהודה אומר:
משלו משל למה הדבר דומה?
למלך שבא אוהבו אצלו והיה מבקש לומר לבן ביתו,
אמר המלך: מה אני מוציא את אוהבי לשוק, אלא יהא בכבודו בטרקלין ואני ובן ביתי נצא לשוק.
דבר אחר:
אין אומרים שבחו של אדם בפניו ואין תובעין עלבונו של אדם בפניו.
בבקשה דברי בנחת.
אמרתי להם בחלומות ובחזיונות הייתי מדבר עמהם, שנאמר:
הראיתיו מה למעלה מה למטה, מה לפנים מה לאחור, מה שהיה ומה עתיד להיות.
משל למה הדבר דומה?
למלך שהיו לו אפוטרופין הרבה, זה ממונה על חפץ זה ואחד ממונה על כולן.
כך יש מלאך ממונה על האש וזה על הברד וזה על הגובאי ומשה שלט בכולן.
משל למה הדבר דומה?
לעשיר שקנה קרקעות וכותב אונאות לשם אחר, אמרו: עכשיו הוא אומר שלו הם.
אמר ליה:
כך הקב"ה ברא העולם מתוך התורה וקראה לשמו של משה, שנאמר:
אמר הקב"ה:
פה אל פה – אמרתי לו לפרוש מן האשה.
או אינו אלא מראה פנים?
הרי כבר נאמר:
ר' עקיבא אומר:
וחי – אלו מלאכי השרת (כתוב ברמז תל"א).
למה נאמר?
לפי שהוא אומר:
תלמוד לומר:
זה מראה אחורים.
או אינו אלא מראה פנים?
הרי כבר נאמר:
ואומר:
והלא אף קלי הדעת והדיוטות כותבין כן, ומה תלמוד לומר:
והי – של רשעים, שנאמר:
אין תלמוד לומר:
משל למה הדבר דומה?
למלך שהיה לו (עבד) [אפוטרופוס] במדינה והיו בני המדינה מדברים עליו.
אמר להם המלך: לא בעבדי דברתם בי דברתם, ואם תאמרו איני מכיר מעשיו, זו קשה מן הראשונה. לא עליו העליתם את הסרחון כי אם עלי, שאין רע מן הגנב [אלא] מי שהוא מקבל ממנו.
בשניהם.
מיד נתרפא אהרן.
מאחר שהודיען סרחונן אחר כך גזר עליהן נדוי.
והלא דברים קל וחומר: אם הקב"ה לא כעס על בשר ודם קודם שהודיע סרחונו, קל וחומר שלא יכעוס אדם על חברו עד שיודיענו סרחונו.
רבי נתן אומר:
מפני מה הודיען סרחונן ואחר כך גזר עליהן נדוי?
שלא יאמרו כדרך שאמר איוב:
שלשה דברים עשה משה מדעתו והסכים דעתו לדעת המקום.
שבר את הלוחות,
ופרש מן האשה,
ופרש מאהל מועד
[והוסיף יום אחד].
פרש מן האשה, כיצד?
אמר אם ישראל שלא נזדמנו אלא לפי שעה ולא נתקדשו אלא לקבל עשרת דברות נאמר להם:
ר' יהודה בן בתירא אומר:
אמרתי לו לפרוש מן האשה, שנאמר:
פרש מאהל מועד, כיצד?
אמר: ומה אהרן אחי שנמשח בשמן המשחה ומרובה בגדים אמר לו הקב"ה:
שבר את הלוחות, כיצד?
אמרו: בשעה שעלה ונטלן וירד, שמח שמחה גדולה, כיון שסרחו ישראל, אמר: אם אני נותן להן מזקיק אני אותן למצות חמורות ומחייב אני אותם מיתה לשמים, שכתוב בהן:
אחרים אומרים:
לא שבר עד שנאמר לו מפי הגבורה, שנאמר:
אמר לו: יישר כחך ששברת.
ר' מאיר אומר:
משל למלך בשר ודם שאמר לפדגוג: רדה את בני אבל לא בפני, וּמִשֶּאֵלֵךְ לי רדהו, מפני שרחמי האב על הבן.
והלא דברים קל וחומר: אם חס המקום על הצדיקים בשעת כעס קל וחומר בשעת רצון, שנאמר:
מלמד שנצטרעה כְּעֻזָּה, וללמדך, שנקית בשר היתה.
וכן הוא אומר:
שנפנה מצרעתו.
ר' יהודה בן בתירא אומר:
עתיד ליתן את הדין, כל מי שאומר: נתנגע אהרן, אם הקב"ה כסה עליו ואתה מגלה עליו?! ועתיד ליתן את הדין, כל מי שאומר: צלפחד מקושש היה, אם הקב"ה כסה ואתה מגלה עליו?!
ועתיד ליתן את הדין, כל מי שאומר: שעקביא בן מהללאל נתנדה.
מגיד שכל זמן שהיה רואה אותה היתה פורחת בה, לפי שנסתכל אהרן בנגעיו והלך לו, אמר אהרן: אני עכשיו מסתכל בשל מרים והלך לו.
ומנין אתה אומר כל מי שהיה מביט בו היה רותת?
אמרת:
אמר להם: אתם הייתם יוצאים בפתח שאני והוא יוצא הייתם יוצאים בזכותו,
אמר ליה: אם שוגגין היינו, מחול לנו כמזידין.
בבקשה.
אל תקבל עלינו חובה.
אמרו ליה: נתפשנו ששלחנו יד בך (כתוב ברמז רס"ד).
דבר אחר:
מה המת מטמא באהל אף כן מצורע מטמא בביאה.
אמר אהרן: נמצאתי מפסיד לאחותי שאיני יכול לא להסגירה ולא לטמאה ולא לטהרה, לפי דרכנו למדנו שהיה אהרן דורש אין אדם רואה נגעי קרוביו.
מרחם אמנו יצאת, אלא שכינה הכתוב (כתוב ברמז תשל"ו).
(זו היא) [בשרנו היה צריך לומר] כענין שנאמר:
כולנו יצאנו מרחם אחד.
מגיד שהיא היתה מלמדת הנשים ואנו אנשים.
מכאן היה רבי שמעון אומר:
צריך אדם להיות מושל בשל עצמו מבשל אחרים.
ומנין אתה אומר שלא הוצרך משה לשמוע מפי אהרן?
אלא אמר משה: אינו דין שתהא אחותי בצרה ואני ברוחה?
תלמוד לומר:
תניא: ארבעה חשובים כמת:
עני,
ומצורע,
וסומא,
ומי שאין לו בנים.
עני, דכתיב:
מצורע, דכתיב:
סומא, דכתיב:
ומי שאין לו בנים,
יש אדם אומר: אעקור שני שנשכה את לשוני, אקטע ידי שהכתה בשרי?!
אין הצדיקים מושלין בעצמן אלא באחרים.
בא הכתוב ללמדך דרך ארץ, שכל זמן שאדם רוצה לבקש [שאלותיו צריך] שיאמר שנים ושלשה דברי תחנונים, ואחר כך יבקש שאלותיו.
מה תלמוד לומר:
אלא שאמר לו: השיבני אם אתה מרפא אותה אם לאו, עד שהשיבו הקב"ה:
מפני מה לא האריך משה בתפלה?
שלא יהו ישראל אומרים: מפני שהיא אחותו הוא עומד הרבה בתפלה.
דבר אחר:
שלא יהו ישראל אומרים: אחותו נתונה בצרה והוא עומד ומרבה בתפלה.
דבר אחר:
לא זהו משה שמתפלל והקב"ה שומע, כמה שנאמר:
ואומר:
מעשה באחד שירד לפני התיבה, בפני ר' אליעזר והיה מאריך יותר מדאי.
אמרו לו תלמידיו: כמה ארכן הוא זה!
אמר להם: כלום מאריך יותר ממשה רבינו, דכתיב ביה:
שוב מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה בפני רבי אליעזר, והיה מקצר יותר מדאי.
אמרו לו תלמידיו: כמה קצרן הוא זה!
א"ל: כלום מקצר יותר ממשה רבינו, דכתיב:
אמר רב חסדא:
כל המבקש רחמים על חברו אין צריך להזכיר שמו, מנלן?
ממשה רבינו, שנאמר:
רבי אחא ברבי יאשיה אומר:
שתי נזיפות נזפה, אלו אביה בשר ודם נזף בה, צריכה שתהא נכלמת שבעה, אי מה אביה בשר ודם שבעה, קל וחומר הקב"ה ארבעה עשר, דיו לבא מן הדין להיות כנדון, מה אביה בשר ודם שבעה אף הקב"ה שבעה.
שנו רבותינו:
נגח נגף נשך רבץ בעט ברשות הרבים – משלם חצי נזק.
ברשות הניזק – משלם נזק שלם, דברי רבי טרפון.
וחכמים אומרים:
חצי נזק.
א"ל רבי טרפון: ומה אם במקום שהקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים [שהוא פטור], החמיר בקרן, מקום שהחמיר עליהם ברשות הניזק אינו דין שנחמיר עליה בקרן?!
א"ל: דיו לבא מן הדין להיות כנדון, מה ברשות הרבים חצי נזק אף ברשות הניזק חצי נזק. ורבי טרפון לית ליה דיו, והא דיו דאורייתא הוא!
דתניא: מדין קל וחומר, כיצד?
[קל וחומר לשכינה י"ד יום, אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון], כי לית ליה דיו היכא דמיפרך קל וחומר, היכא דלא איפרך קל וחומר אית ליה דיו.
רבי טרפון, שבעה לשכינה לא כתיבי, אתא קל וחומר אייתי ארבסר, אתא דיו אפיק שבעה ואוקי שבעה. חצי נזק כתיב באורייתא, ואתא קל וחומר ואייתי חצי נזק אחרינא ונעשה נזק שלם, אי דרשת דיו ואפקיה איפריך ליה קל וחומר.
ורבנן, שבעה דשכינה כתיבי, דכתיב:
ורבי טרפון, ההיא שבעה תסגר דדרשינן דיו הוא.
ורבנן, כתיב קרא אחרינא:
ורבי טרפון, ההוא דאפילו בעלמא דרשינן דיו, שלא תאמר הכא משום כבודו של משה, אבל בעלמא לא קא משמע לן.
(כתוב ברמז תקי"ח).
ללמדך שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו.
מרים המתינה למשה שעה אחת, שנאמר:
יוסף זכה בעצמות אביו ואין באחיו גדול ממנו,
מי לנו גדול מיוסף, שלא נתעסק בו אלא משה.
משה זכה בעצמות יוסף ואין בישראל גדול ממנו, שנאמר:
מי לנו גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא הקב"ה, שנאמר:
רבי יהודה אומר:
אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו, הרי הוא אומר:
וכי שתי חצרות היו שנסעו מזו וחנו בזו?!
אלא כיון שנסעו ישראל לא הספיקו להלוך עד ששמעו שנצטרעה מרים וחזרו וחנו לאחוריהם, לכך נאמר:
אמר רבי אבהו:
כיון שהחזיקו בהמתן ליסע מיד שיצאו לדרך הפכו פניהן, סבורין שמא הענן מקדים לפניהן ולא מצאו אותו, למשה ואהרן ולא מצאו אותן, מבקשין את הבאר ולא מצאו אותו, מיד חזרו לחצרות, שנאמר:
כדי שידעו שבשביל מרים לא קדם הענן.
אמר הקב"ה: בעולם הזה על ידי שהייתם בטלים מדברי תורה הייתם מסיחים בבני אדם, אבל לעתיד לבא אתם למדים תורה מפי ואני מרבה לכם שלום, שנאמר: