תהלה לדוד – מבנה ומשמעות

ננתח את מבנה הפרק על פי מילים מנחות (א.), נביא מבחר פירושים והערות (ב.),¹ ולבסוף נדון על מקומו של הפרק בסידור התפילה (ג.). הפרק וניתוחו מוצגים בצורה גראפית.² 

 

על פי המילים המנחות ניתן לחלק את הפרק לשני חלקים, כשלכל חלק שני בתים: המילים "ברך", "הלל", "שם … לעולם ועד" מופיעות כמסגרת של המזמור כולו בהתחלתו (א-ב) ובסופו (כא), והשורש "ברך" מופיע גם במרכז המזמור (י).³ חוג המברכים מתרחב אם כן לאורך המזמור: תהילתו האישית של בעל המזמור ("וַאֲבָרֲכָה" – א.ב) מתרחבת לקהל החסידים ("יְבָרֲכוּכָה" – י) ולבסוף כל הבריאות מצטרפות לברכת ה' ("וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר"), אך עדיין נשאר תפקיד מיוחד לתהילת המשורר ("תְּהִלַּת ה' יְדַבֶּר פִּי" – כא). המזמור למעשה מדגים את ההרחבה של תהילת המשורר האישית ("תְּהִלָּה לְדָוִד" – א), אשר מגיעה בסוף המזמור לידי "תְּהִלַּת ה' …" בפיו של "כָּל בָּשָׂר" (כא),⁴ ובכל ספר "תהלים" רק מזמור זה נקרא "תְּהִלָּה". כוונת המשורר האישית "וַאֲבָרֲכָה שִׁמְךָ לְעולָם וָעֶד" (א-ב) מתגשמת אכן בסוף הפרק לגבי כל האנושות "וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁו לְעולָם וָעֶד" (כא), ובעקבות הצטרפות "כָּל בָּשָׂר" לברכת ה' – מתווספת גם קדושה מיוחדת לשם ה': "וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁו לְעולָם וָעֶד" (כא), כי עצם ההצטרפות של "כָּל בָּשָׂר" היא המהות של קדושת ה'.⁵ המזמור מרחיב, אם כן, לאורך כל הדרך את הרעיונות המופיעים בפתיחתו ומיישם אותם על כל הברואים בחתימתו.⁶ 



שני חלקי המזמור מורכבים מארבעה בתים: החלק הראשון (ג-ט) מתאר את חווייתו האישית של המשורר, ובחלק השני (יא-כ) מדובר על המלכת ה' על ידי כל בני אדם עד שלבסוף "כָּל בָּשָׂר" מצטרף לברכת ה'.⁷ 



הציר של שני החלקים והמעבר ביניהם הוא בזכות "מַעֲשֶׂיךָ" והברכה של "חֲסִידֶיךָ" (י); "מַעֲשֶׂיךָ" חשים את רחמי ה' "עַל כָּל מַעֲשָׂיו" (ט), וכנאמנים במידות ה' "חֲסִידֶיךָ" מברכים את ה' ומודיעים לבני האדם את גבורותיו (יא).⁸ 



המילים המנחות של הבית הראשון (ג-ו) הם "גדולה" (התחלה וסוף), ושל הבית השני (ז-ט) "טוב" (התחלה וסוף). בבית השלישי (יא-יג) הנושא הוא קבלת עול מלכות של "בני אדם", והמילה המנחה היא "מלכות".⁹ הבית הרביעי (יד-כ) מתאר את חסדי ה' עם כל הברואים והמילה "כל" חוזרת בשבעה פסוקים אלה עשר פעמים;¹⁰ יש בכך מעין תהליך של הכנה לקראת סיום הפרק "וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁו לְעולָם וָעֶד" (כא).¹¹ 



המושג "מַעֲשֶׂה" מופיע בפרקנו כ"מילה מנחה" ארבע פעמים; חזרת המושג מתאימה להתפתחות הרעיונית של המזמור לאורך כל ארבעת חלקיו: כל דור משבח את גדולת ה' ומעשיו ("מַעֲשֶׂיךָ" – ד), ובנוסף לכך המשורר מציין את הקשר המיוחד של הבורא עם "עַל כָּל מַעֲשָׂיו" (ט); בעקבות כך המשורר וחסידים אחרים מפנימים, שעליהם להודות לה באופן פעיל, כיון שהם עצמם גם מעשיו של ה' (י); הבית הרביעי מתאר את השגחת ה' עם כל הבריאה במילים "וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו" (יז).¹² – בדומה, גם החזרה על השורש "ח-ס-ד" מלמדת מסר דומה: רחמי ה' מתואר במילים "וּגְדָל חָסֶד" (ח), וכמי שזוכה לחסדי ה' – המשורר מברך את ה' יחד עם "חֲסִידֶיךָ" (י). המילים "מַעֲשֶׂיךָ" ו"וַחֲסִידֶיךָ" (י) חוזרות בתיאור של השגחת ה' על הבריאות "וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו" (יז), כי החסידים המחפשים את קרבת ה' – גם דבקים במידותיו.¹³ 



חלוקת המזמור לשני חלקים של ארבעה בתים: את שאיפותיו האישיות המתוארות בחלק הראשון (ב-ט), המשורר מרחיב ומפרש בשביל כל בני אדם בחלק השני (יא-כ). לאחר התהילה על גדולת ה' וגבורתו (בית ראשון) המשורר משבח את טוב ה' ואת רחמיו על כל מעשיו (בית שני);¹⁴ כמו כן, לאחר קבלת עול מלכות ה' על ידי כל בני אדם (בית שלישי) משבח המשורר בפרוטרוט את דאגתו של הבורא לכל ברואיו (בית רביעי); גדולתו ומלכותו של ה' (בית ראשון ושלישי) משולבת עם טובו ודאגתו לכל המעשים (בית שני ורביעי). 



הבית הראשון (ג-ו) והשלישי (יא-יג) מתארים את יזמתם של בני אדם לברך ולהלל את ה' ("מלמטה למעלה") בניגוד לבית השני (ז-ט) והרביעי (יד-כ), אשר מתארים את חסדי ה' עם על מעשיו ("מלמעלה למטה").¹⁵ 



המושגים שהופיעו בבית הראשון (ג-ו) חוזרים ביתר הרחבה בבית השלישי (יא-יג): "דור דור", "הדר כבוד", "גדולה וגבורה".¹⁶ בדומה, גם השגחת ה' על כל הברואים בבית השני (ז-ט) מתוארת ביתר הרחבה בחלק הרביעי ולבסוף גם עם הבחנה בין רשעים ויראי ה' (יד-כ). 



יש, אם כן, מבנה הגיוני ואחדות ספרותית של כל המזמור, הבנוי לפי סדר אל"ף בי"ת.¹⁷ 

 

נזכיר כאן רק מבחר פירושים לפי סדר הפסוקים, אשר תורמים בצורה משמעותית להבנת הפרק. – המזמור משלב מספר נוסחי תפילה ידועים,¹⁸ והשינויים הקטנים בין המקבילות מדגישים את האופי השונה של הפסוקים והקשרם. 



א: הניסוח "אֱלו-הַי הַמֶּלֶךְ" בפתיחת המזמור הוא יותר מודגש מאשר "מלכי ואל-הי" (תהלים ה', ג; פ"ד, ד), כי קבלת עול מלכות הוא עיקרו של כל המזמור.¹⁹ 



ג: "גָּדול ה' וּמְהֻלָּל מְאד" מופיע גם במזמורים אחרים (תהלים מ"ח, ב; צ"ו, ד); המשורר כביכול מצטט נוסח ידוע של תהלת ה', כדי להצטרף בתהילתו לשבחים של דורות אחרים. בעקבות כך הפסוקים ה-ו מתארים ברישא את תהלתם של דורות אחרים, ובסיפא את תפילת המשורר – בניגוד לסוף המזמור (כא), בו תהלית המשורר קודמת לברכת "כל בשר". 



ח: "חַנּוּן וְרַחוּם ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל חָסֶד" – בדומה לפסוק ג, גם ניסוחים אלה לקוחים מנוסחי תפילה עתיקים ידועים: "ה' ה' אֵ-ל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת" (שמות ל"ד, ו). היפוך הסדר "רַחוּם וְחַנּוּן" של ספר שמות לנוסח "חַנּוּן וְרַחוּם" מובן על פי מקבילות אחרות, בו הסדר התהפך.²⁰ 



י: "חֲסִידֶיךָ" וקהל חסידים מוזכרים גם בפרקים הבאים ("פסוקי דזמרא") מספר פעמים ושם הם מזוהים עם בני ישראל (קמ"ז, יא; קמ"ח, יד; קמ"ט, א.ה.ט), אך פרקנו מזכיר את החסידים דווקא בהקשר אוניברסלי ללא קשר עם עם ישראל. 



יב: "לְהודִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרתָיו" – ניסוח מאוד דומה מופיע בתהלים ק"ו, ח: "וַיּושִׁיעֵם לְמַעַן שְׁמו לְהודִיעַ אֶתגְּבוּרָתו", אך ההקשר שונה בשני המקומות: בשעה שהניסוח שם מתאר את נפלאות ה' עם בני ישראל דווקא בזמן יציאת מצרים, מתאר הפסוק בתהלים קמ"ה את מאמציו של המשורר עם "בני אדם", דהיינו עם האנושות כולה.²¹ כשם שה' הראה את גבורתו לבני ישראל, כך המשורר מודיע עכשיו את גבורות ה' לאנושות כולה. 



י-יג: "מלכות ה'" – בקהל "חסידים" (יא) ולאחר הודעה "לבני אדם" (יב)²² 

הפסוקים י-יא מדברים על תהילת החסידים, אשר מודיעים את גבורות ה' גם לבני אדם אחרים ומשתפים אותם על ידי כך בקבלת עול מלכות שמים (יב-יג).²³ ההבדלים בין שני החלקים מובנים היטב על פי הקשרם: 

 

א. "כְּבוד מַלְכוּתְךָ" של החסידים מתרחב ל"וּכְבוד הֲדַר מַלְכוּתו": על ידי פרסום שם ה' בקרב שאר בני האדם ("לְהודִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרתָיו"), מלכות ה' מתבססת כביכול בפרהסיא וזוכה לתוספת של "הדר".²⁴ 



ב. החסידים מקדימים את קבלת המלכות ואחר כך מפרטים את גבורת ה' (יא), כי אצלם קבלת עול מלכות ה' היא נקודת המוצא והנחת היסוד. לעומת זאת, בבואם לפרסם את שם ה' אצל בני אדם אחרים, עליהם להקדים את גבורות ה' בפרוטרוט, ורק על ידי כך בני אדם אחרים יבואו לידי הכרה במלכות ה' (יב), אשר תביא בסופו של דבר לידי מלכות ה' בכל העולם ולכל הדורות (יג). המבנה הכיאסטי של קבלת מלכות ה' וסיפור גבורות ה' הוא, אם כן, מכוון.²⁵ 



ג. בינם לבין עצמם מדברים החסידים על גבורת ה' בלשון יחיד ("וּגְבוּרָתְךָ"), אך לבני אדם אחרים הם מודיעים את גבורות ה' בלשון רבים ("גְּבוּרתָיו"). על רקע עול מלכות שמים מבינים החסידים את כל מעשי ה' בעולם כביטוי אחיד של גבורתו, אך הגישה של שאר בני האדם היא הפוכה: מתוך התבוננות מפורטת בכל גבורות ה' לפרטיהן הם באים לידי הכרה במלכות שמים.²⁶ 



ד. למרות שהחסידים מחפשים את קרבת ה' (י-יא = בגוף נוכח), הם פונים לבני אדם אחרים, כדי לשתף גם אותם בהכרת מלכות שמים (יב = גוף נסתר); הפנייה לבני אדם מתבקשת אפילו כשעל ידי כך החסידים מתרחקים כביכול באופן זמני מקרבת ה'.²⁷ אחרי הצטרפותם של בני אדם אחרים, ה' נזכר שוב בלשון נוכח (יג), ורק אז מלכות ה' הופכת להיות שלימה ונצחית. 



יג: דניאל משתמש בניסוח דומה מאוד, אשר כנראה שימש כנוסח תפילה שגור לשבח את הבורא: "… מַלְכוּתֵהּ מַלְכוּת עָלַם וְשָׁלְטָנֵהּ עִם דָּר וְדָר" (דניאל ג', לג); כשדניאל מדבר עם מלך נבוכדנצר על מלכות ה', הוא מגשים ומיישם כביכול את המסר של הפסוקים בתהלים קמ"ה: "לְהודִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרתָיו וּכְבוד הֲדַר מַלְכוּתו:מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עלָמִים וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל דּור וָדור".²⁸ 



יד: מידות ה' מפורטות בתפילת השבח בפרק הבא, ויש שם חזרה עם הניסוח של פרק קמ"ה: "ה' פּקֵחַ עִוְרִים ה' זקֵף כְּפוּפִים ה' אהֵב צַדִּיקִים" (תהלים קמ"ו, ח), וגם שם דאגות ה' לכל הנזקקים קשורה למלכות ה' כמו במזמורנו. 



טו: פסוקים אלה דומים מאוד לתיאור בתהלים ק"ד, כז-כח, אך ישנם מספר הבדלים משמעותיים ביניהם: "כֻּלָּם אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּן לָתֵת אָכְלָם בְּעִתּו: תִּתֵּן לָהֶם יִלְקטוּן תִּפְתַּח יָדְךָ יִשְׂבְּעוּן טוב": מזמור ק"ד מתאר את האחדות וההרמוניה שבכל הבריאה כולה, בניגוד לפרק קמ"ה בו מתוארת השגחת ה' הצמודה, את דאגתו ואת קרבתו של הבורא לכל הברואים, בכל יום ויום.²⁹ 

 

אין פרק בספר תהלים, אשר נקבע לאומרו שלוש פעמים בכל יום כמו פרק "תהלה לדוד". לפי חז"ל, יש לומר מזמור "תהלה לדוד" בכל יום: "אמר רבי אלעזר אמר רבי אבינא: כל האומר (תהלים קמ"ה) תהלה לדוד בכל יום [שלש פעמים] – מובטח לו שהוא בן העולם הבא" (ברכות ד' ע"ב).³⁰ חז"ל קבעו לומר את הפרק "בכל יום" יחד עם פרקי "פסוקי דזמרא" (תהלים קמ"ו-ק"נ), אשר מכונים בפי חז"ל כ"הלל",³¹ כפי שנרמז כביכול בלשון הפסוק בתחילת פרק קמ"ה: "בְּכָל יום אֲבָרֲכֶךָּ וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעולָם וָעֶד" (קמ"ה, ב). 



עיקרו של מזמור קמ"ה הוא קבלת עול מלכות שמים³² בהתחלה על ידי הפרט ובהמשך בצירוף כל החסידים. המזמור מתאים לפי זה כפתיחת ה"הלל" של פסוקי דזמרא, וגם כמזמור לפני תפילת מנחה – הרי הפרט מבקש להצטרף בתחילת תפילתו אל תפילת הציבור כולו.³³ 



רק בתקופות יותר מאוחרות נתווספו לסידור גם הפסוקים לפני ואחרי "תהלה לדוד".34 מסתבר, שמסדרי הסידור ביקשו לתת על ידי הוספות פסוקים אלה אופי אחר למזמור האוניברסלי: במזמור קמ"ה המשורר פונה לכל האנושות כולה ומזמין אותם להצטרף לתהלת ה' בפי כל בשר. במסגרת אמירת המזמורים בבית הכנסת, מדגישים הפסוקים הנוספים את הפן היהודי של המזמור: הפסוק האחרון של הפרק הקודם (מזמור קמ"ד, טו) רומז לדוד המלך ולעם ישראל היושב בציון, והפסוק האחרון אכן מסכם את אושרו של "הָעָם שֶׁכָּכָה לּו" (ראה תהלים קמ"ד); כמו כן הפסוק מספר תהלים פ"ד, ד, אשר גם פותח במילה "אַשְׁרֵי", מתאר בהקשרו של אותו הפרק את כיסופי המשורר לבית המקדש, בו המשורר פונה אל ה' בלשון "מַלְכִּי וֵאל-הָי" בדומה לתהלים קמ"ה, ב: "תְּהִלָּה לְדָוִד אֲרומִמְךָ אֱלו-הַי הַמֶּלֶךְ"; פסוק זה גם מתייחס למהללים את ה' ("יְהַלְלוּךָ") כמו בתחילת תהלים קמ"ה, ב: "בְּכָל יום אֲבָרֲכֶךָּ וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעולָם וָעֶד". בדומה לכך מדגיש גם הפסוק מתהלים קט"ו, יח לאחר אמירת המזמור את תפקידו המיוחד של עם ישראל בברכתו ובהללו את ה' בניגוד לעמים אחרים, כי בשלב זה "כל בשר" עדיין לא מברך את ה'; "וַאֲנַחְנוּ" ממלאים עכשיו את התפקיד הזה, ומברכים את ה' בלשון "הַלְלוּ יָ-הּ"; "ברך" ו"הלל" הן מילים מנחות במזמור "תהלה לדוד" ובפסוקי דזמרא (פרקים קמ"ו-ק"נ). פסוק זה, אשר מדגיש את ברכת ה' על ידי עם ישראל ("נְבָרֵךְ") מסתיים בלשון "הַלְלוּ יָ-הּ", נתווסף בסידור לאחר "תהלה לדוד", כדי להכין כביכול את תהילותיו של קהל החסידים בלשון "הַלְלוּ יָ-הּ" בפרקים הבאים.³⁵ 



ההרחבה בפרק "תהלה לדוד" של המילה המנחה "ב-ר-כ" מברכת המשורר (א-ב), לברכת החסידים (י) ולבסוף לברכת ה' על ידי "כל בשר" היא יסוד גדול בנוסח הברכות והתפילות, וכל ברכה מנוסחת לפי עקרונות אלה,³⁶ כפי שעולה מהטבלה הבאה: