בית מקרא )מח(
חברים כותבים
תשרי-כסלו תשל"ב
פשוטו כמשמעו של הספור על אהוד בן גרא
אפמרי
של משהגרסיאל,בית מקראחובי מ*ו,סיון תשל-א)
מאת
היים ראם
במאמרו "הספור על אהודבןגרא בספרשופטים" מעלה משהגרסיאל השערות
הוא
רבותומציגאותןכעובדותועל
ספור מעשה חדש,שאיןלוכלאחיזה
המסופרת במקרא,ואיףסונדוןגד מ
במציאות
למה
יתובבובמפורש.
בכ
חש
מנין למרגרסיאל שאהודבןגראיצא בראש משלחתגדולה ונכבדה והמנחההיא
המסשנתחייבובו בםישראלז
,
ן
מ
ז
ה
,
ו
ח
י
ר
י
מ
והפרש
מנין שהרעתשלון היתה בעבר הירדן מזרחה הרחק
בין
בריחתושלאהודועדשהגיעה השמועה עלהרצחו שלהמלך,מצל עלידיבניישראל
לארשן המרד והבסת צבא מואב?הנחהזו ,שעליסודה מבטל מרגרסיאל אתדבריו
שליוסףבןמתתיהו,אינה עומדתבפני הבקורת ואומרת את'ההיפך מסה שרוצה מר
גרסיאללראות בהשתלשלות המאורעות.
ידוע שבכלהמדימת שלהימים ההםהיתה מערכתשל קשרמהיר עלידיסימתם,
שליחיםורציםמהירים,ואין ספקשידיעה על הרצחו של המלךהיתהמגיעה לכל
מקום מהריותר ממתנקש בורח ,שאישיכול להשתמש בדרך המלךואינויכול לרע
לאור היום ,מחשש שיתפס ,כאשר הוא נע בארץאויב ללא נשק ונבדלבחיצוניותו
מעםהארץ .בהבמידהשהדרך שעלהבורחלעשות מתארכת,קטניםסיכוייולהינצל.
ומה קל מאשר לחסוםבפניו אתהמעברים עלהירדן.
כפישנאמר במפורש בספורהמקראי בפסוק כו,היה משךזמןבריחתושל אהוד
קצר ביותר ,תוךניצול הזמן שעמד לרשותו עד שנתגלה מעשה ההתנקשות .כתוב:
"ואהודנמלט עדהתמהמהםוהואעבראתהפסיליםונמלטהשעירתה".ואיןכלסיבה
להוציא את הפסוק מפשוטושבונאמר ,שעדשעבדי המלך התמהמהו ,הספיק אהוד
להגיעהשעירתה,אי-שםבהריאפריםאו בשטחישראלבסמוךלו.
כל הקוראבעיון את פרשת אהודבן גרא מוכרח להודות בעובדה שהמחבר היה
אמן הספור ,המשתף אתקוראיואושומעיוביצירתהעלילה ,עלידיחשיפתהעובדות
החשובותביותרלהבנתהעלילה והשארתמקוםנרחב לקורא למלא את החסר ,ושכל
כולו של הספור לא בא אלא לפאר את מעשהו של אהוד ,שאיפשר את הבסתהאויב
הפולשלתחומי הארץ.
ספור המעשה כפי שהוא מתואר מפסוק י"ב ואילך ,כל מלה שם במקומה ,וכל
הספורבנויבהלתרב .הספור ממוקדלרגענעיצת החרבבבטנו שלעגלוןמלךמואב,
כאשרבתחילתו.ניתןבתמציתובקצור רב הרקע למעשה ,ובסופו התוצאהממנו.
09נ
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )מח(
היים
תשרי-כסלו תשל"ב
ראם
י]
פסוק)"ב~-סיר 4ת הרקקלעליתו לל 4גול4,לך ~אב הצחתופל בםישראל
כרצוןאלהים על הרעשבניישראלעשו ,כמקובל בכל ספרשופטים.
כפי הנראה מפסוק י"ג ,היה עגלון לוחם אמיץ בעל כושר מנהיגותוארין עד
שהצליח ללקט סביבוגם אתבניעמון ועמלק ובמספר קרבות ,כמשתמעמהלשין:
"וילךויך" (וכל"וילך" מלמד עלתהליך הלוקחזמןולא על מעשה אחד)נצח את
בני ישראלוהגיע עדיריחו.זה מחזק את מה שמספריוסף בן-מתתיהובקדמוניות:
"והוא הכה אותם בקרבותרבים והכרעתחתיו אתהמדייתם באומץ לבמיתר העם
ודיכאלגמרי אתחילם שלהעבריםוהטילעליהם מסעובדוכו'"…איןכלסיבהלא
להאמין לעדותו המסיעת שליוסףבן-מתתיהו .בסופם של הקרבות הצליהעגלון
להתבסס בצדוהמערבי שלהירדןולרשת אתסביבותיריחו.מלשון הכתוב":ויירשו
אתעיר התמרים" משתמע שכבשוהואףנאחזובסביבה.על-ידיזה מתק הקשר עם
שבטי עברהירדזונוצראיוםממשי על בםבממיןואפרים.מי הםבניישראל שעבדו
אתעגלתשמונה עשרהשנה סתם ,לא פרשהכתוב ,אבל מתקבלעל הדעתשהםשבטי
דרום עבר-הירדן ובקעתיריחו ,כאשרגבול שלטוש הממשי שלעגלוןהואהפסילים
אשר אתהגלגל.וזה מה שנאמר בשופטיםי' ,ז-ט ושם נאמר" :ויחר אף ה' בישראל
וימכרםבידפלשתיםובידבניעמון.וירעצווירצצו אתבניישראלבשנהההיאשמונה
עשרהשנה את כלבניישראל אשרבעבר-הירדן בארץהאמורי אשרבגלעדויעברו
בנייעמון אתהירדן להלחםגםביהודהובבנימיןובביתאפריםותצרלישראלמאד".
בשניהמקריםזהה מספרהשנים "-שמונה עשרה".
אישיותו שלעגלון כלוחםומנהיגהיא שאיפשרה את שלימתם שלבני מואב ,עמון
ועמלקעלהשטחיםהכבהטים;זה משתמעגםמהלשון"ויאספואליו"הנקוטה במקרא
כאשראיטיות חזקה בעלת כושרמנהיגות מצליחה ללקט סביבה לוחמיםעזי נפש,
ן בפסוקי"ז" :ועגלון אישבריא מאד" המושג "בריא" מראה
וגם מהתואר שלעג-י
,
ה
נ
ש
מ
,
ן
מ
ש
,
ף
ס
יותרעלאישחזקבעל מאשראיש אבלאיןזה
כיגםהמושגשמן משמש
בפרקזה שם נרדףלגבורחייל ,כפישאנולמדים מפסוק כב" :ויכו את מואב בעת
ההיא כעשרתאלפיםאישוכלשמןוכלאישחילוכו'."…
אהוד מבין שרק סילוקו של עגלון יפורר את השותפות בין הלוחמים שנאספו
ממואב,עמוןועמלק בזכותאישיותווהוא מחליט להמית אתעגלון ,שעת כושר לכך
הזדמנהלו כאשרנשלחההמנתהבידו.
ך
וכאן בא עיקר ספור המעשה כיצד אהוד מתכנן ומבצע את זממו; הספור הוא
מציאותי,מלהיב ומשלהב ,המשתף אתקוראיו בכלהצעדיםשנוקט אהוד ,מעורר את
דמיונם ומביא אותם להערצת פקחותווזריזותו של אהוד.ויש לסמוך על המחבר
שהספור כפי שהוא מסופר עלידוהיה סביר והתקבל על דעת הקוראים בם דורו,
המכירים את המקומות המוזכרים ,את המרחקים בימהם ושעוריהזמן הדרושים על
מנת לעבור ממקום למקום ,והעוקבים בנשימה עצורה אחרי כל צעדיו של אהוד.
עצם העובדהשאין המחבר מתארהיכן המקומות שהואמזכיר ,מוכיחה על קדמותו
של הספור ושהמחבר ממח שהמקומותידועיםלקוראים.
על מנת להרוג את המלךחייב אהוד להתקרבאליו למרחק שלהישגיד מבלי
לעורר את חשדו ,דברשאינו קל כלעיקר.עליו לבודד את המלך מפמלייתו ,לא
לסכל אתאנשי המשלחת,בין אם גדולההיא או קטנה ,ולהשאיר לעצמו דרך yDn
110
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )מח(
חיים
יה
תשרי-כסלו תשל"ב
ראם
יחם
ג
לבריתה שוד עלי לקחת בחשבת שמלו שמד
ממסח חרת ובעל כח,
שלמרות ששמןהיהעדיין הוא מהווהיריב מסוכן בדו-קרב של מגע ,ועלכןעליו
להנחית את המכההממיתהבפתאומיותמלאה שלאתותירלעגלוןאפשרותשלתגובה.
הנשק שאהוד בוחרהיא חרבישרה וקצרה שנועדה לדקירהוהיאנתנת להסתרה
עלירךימין ,במקום שאין איש חושד בכך ,מפני שהמואבים ,שהיורגילים לחרב
מעוגלת הארוכה ,לא חשדובוומשום שכללוחםרגילחוגר אתנשקו עלירך שמאל,
מעלהבגדים.נוסף על כך דרושה רק תשעה אחת מהירה לשליפהולדקירה ,ללא
צוהך בהנפה הנותנת שהות לאיוב להיסוגולהתימן ,ובפרט לאויב המנוסה ומאומן
בכך .גם המקום התאים למטרתו.אין המקרא מפרשהיכן היה מקום מושבו של
המלך בעת הושת המנחה ,אבל סביר לחשוב שהוא היהאי שם לא רחוק מהגבול
ומהפסילים אשר אתהגלגל.זה איפשר את העברת המנחה ללאצורךבטלטולי דרך
ארוכים ,ללאסיכון המנחה והאנשים הנושאים אותה וללא דאגה למשמרמזוין כבד
להבטחתם .להגשת המנחהנצלוודאי אתשהותוהזמניתאו הקבועה של המלךעגלון
באחד המחנות הסמוכיםלגבול .הזכרתהפסילים פעמיים וההקשר עם המסופר שם
מצביעה עלשעוריזמן לא ארוכים הדרושים בשביל להגיע למקום המעשה ,ותוך
הזמן שעבדי המלךהתמהמינוהספיק אהוד לעבור אתהממיליםולהגיע השעירתה
וזהודאיהיה חלק חשובבתכניתו שלאהוד להצלת המשלחתולהצלחתוהוא.
אחרישאהודמלוה אתאנשיו עד המקום,בו הם כברבטוחים,הואהוזר אל המלך
עלמנתלבצע אתזממו .אפשר במדה רבהאמדיוקלשחזר אתלותהזמנים המשוער:
המשלחתמגיעה למחנה בשעות הבוקרואחרישנתנולהם לחכותכיאה,מתקיים טקס
הקרבת המנחה סמוך לשעתהצהריים ,כאשר המלךיושב למשפט ומקבל קהל .עד
שאנשי המשלחתחוזרים לפסילים בגלגל ואהוד שב אל המלך מספיקזהלסיים את
ארוחתוולעלות לחדר המקרהבעליה להתבודד למפחתו.ונקודהזו החשובה מאד
למהלך העלילה ,מודגשתכראוי בפסוק כ;
"ואהוד באאליווהואיושבבעליית המקרה אשרלו לבדו"וסביר מאדשהיו אלה
השעות החמות של אחרהצהרים.
על
התכונה של המלך להתבודד בעליית המקרה נלקחה בחשבון ידי אהוד
בתכניתו להסתיר את הרצח מעין הפמליה של המלך לתקופתזמן המספיקה לו
לבריחהבטוחה.
הדרמטיות שברגעים מכריעים אלה מושגת בסיפור שלנו דוקא עלידי הקצור
והצמצום .אהוד אומר למלך" :דבר סתר לי אליך" והמלך מסלק את אחרוני
העומדיםעליו.והנה אהוד עם המלך לבד בחדרועבדיו לאיחשדו במאומה גם אם
יעבורזמן מה ,מבלי שהמלך יקרא להם .אבל זה לא מספיק עדיין .אהוד חייב
להתקרב למלךמבלי לעורר את תשדו של לוחםותיקוחשדןזה,כי בדרך כלל לא
נהגואנשיםאז כעתה להתקרב למלךושמרו על מרחקבפכחותוולרובגםכרעוברך,
וכל תנועה חפוזה והתקרבות יתרהיו מעלים את השדותיו של המלך שמשהואינו
כשורה,ומזהיריםאותובעודמועד.ואת האפשרות להתקרבמשיגאהוד עלידישהוא
אומר למלך" :דבר אלהיםליאליך".זה מעלה בהדרגה את המתח והסקרנות של
המלך .ראשית ,דבר הסתר ואחר כך -דבר אלהים; משום קדושה קם המלךויורד
מהכסאהמורמבדרךכלל,עליוהואיושב .וכאן מבצעאהוד אתזממוובמכהאדירה
111
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )מח(
[א
תשרי-כסלו תשל"ב
פשוטוכמשמעו שלהספורעלאהודבןגרא
אחתהואהורג אתהמלך .התאור של המצב ,הבא אחרי,הלהב,האכזרי מאד ,לא בא
לשם ההסבר מדוע לאגילו מיד עבדי המלך את הבר הרצחו של המלך ,כדעת
הממרשים ,אלאהוא בא ללמד על עצמת המכה בההרגאהוד אתעגלק.
אחרי שהספורמגיע לשיאו בהריגת המלךיורד המתח בהדרגה בתאור בריחתו
של אהוד ותוצאות המעשה המעז הזה ,שהם התעוררותבני ישראל למרד ,לכידת
מעברותהירדן והשמדתהאויב שאבדלוהמנהיג.אין ספק,שהריגתושלעגלוןהיא
הגורם המכריעבנצחוןבניישראל על מואבולכןהיא מסופרתבדיוק ובפרוט ,וכל
מלה בפרקזההיא במקומהואינה מיותרתואין שוםקושי'בהבנתו ככתבווכלשונו.
ואיןגם כלצורך לבטל אתפרושושליוסףגןמתתיהו.
"….
וצי
ן
ר,
,יפז
א" _ון
112
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il