חובות האב לבניו

ינואר 24, 2010 · בית


וינבל באה תובוח

יחסי הורים וילדים מסודרים גם הם על פי עקרונות הלכתיים. גם כאן, כמו
ביחסי איש ואשתו, הבסיס לקשר בין הורים לילדיהם הוא אהבה וכבוד.
וגם כאן צריך מסגרת של הלכות מחייבות, המשמשת בסיס ומסגרת לחיים
שחור אוהש דובכה תאו הבהאה תא דחא לכ שרפי הידעלב .החפשמב
להוריו או לילדיו בדרכו שלו, ולעתים רב יהיה הסבל במשפחה.

חובות האב כלפי ילדיו הם בתחום הכלכלי, בתחום החינוכי ובתחום הדתי.

ב,הס תובותכ

.
.
.
אין אדם חייב לזון
.
.
.

הבר אלוע יבר שרד
:האישנ יבד אחתפא
אף על פי שאמרו
אין אדם זן
את בניו ובנותיו כשהן קטנים,
אבל זן קטני קטנים.
עד כמה? עד בן שש.
קידושין כט,א

.
.
.
.
.
.ונממ היחיש עוצקמ – "תונמוא"
.ומצע לע הנגה הז ללכבו ,הייחש
.
.
מי שאין לו מקצוע, ייאלץ לשדוד.
.
.

:ונבב בייח באה
,ולומל
ותודפל
הרות ודמללו
השיא ואישהלו
.תונמוא ודמללו
ויש אומרים: אף להשיטו במים.
:רמוא הדוהי 'ר
,תונמוא ונב תא דמלמ וניאש לכ
.תוטסיל ודמלמ
"ליסטות" סלקא דעתך?!
.תוטסיל ודמלמ וליאכ :אלא
חובות האב כלפי ילדיו הם אלה:

חובת פרנסה – החובה לדאוג למזונותיהם. בהמשך נראה עד איזה גיל חלה חובה זו.

חובות בתחום קיום מצוות: מילה ופדיון הבן.

חובות חינוכיות: ללמדו תורה וללמדו אומנות. ויש אומרים: ללמדו שחייה.

.השיא ול אישהל :ודיתעל תורושקה תובוח

.


החובה לפרנס את הילדים



החובות בתחום הקיום הכלכלי, לדאוג למזונות, נקבעו תחילה עד גיל שש. הדבר נבע
ממסגרת החיים, ועבר שני שינויים: הראשון מתואר בדברי הרמב"ם, והשני הוא מתקנת
.תישארה תונברה


וט-די הכלה ,בי קרפ תושיא תוכלה ,ם"במר



כשם שאדם חייב במזונות אשתו, כך הוא חייב במזונות בניו ובנותיו הקטנים, עד
שיהיו בני שש שנים. מכאן ואילך מאכילן עד שיגדלו, כתקנת חכמים.

ואם לא רצה, גוערין בו ומכלימין אותו ופוצרין בו. אם לא רצה, מכריזין עליו
בציבור, ואומרים: "פלוני אכזרי הוא, ואינו רוצה לזון בניו, והרי הוא פחות מעוף
טמא שהוא זן את אפרוחיו." ואין כופין אותו לזונם אחר שש.

במה דברים אמורים? באיש שאינו אמוד (שאין יודעים מה גודל רכושו), ואין ידוע
אם ראוי ליתן צדקה או אינו ראוי. אבל אם היה אמיד, שיש לו ממון הראוי ליתן
ממנו צדקה המספקת להן, מוציאין ממנו בעל כורחו משום צדקה, וזנין אותן עד
.ולדגיש

הרמב"ם מתאר שני סוגי חובות של האב בעניין פרנסת הבנים:
החובה הבסיסית – לפרנס את הילדים עד גיל שש. חובה זו מוחלטת, ואדם אינו

יכול להמלט ממנה בטענה שאין לו כסף.__
:באה לש ילכלכה ובצמב היולת סנרפל הבוחה הלעמו שש ליגמ

– אם יש לו כסף, בית הדין מחייב אותו לדאוג לפרנסת ילדיו עד שיגדלו. אם האב __
מסרב, בית הדין יעקל את רכושו ויפרנס את הילדים. ___
– אם אין לאב כסף, מפעילים עליו רק לחץ חברתי: מפרסמים שהאיש אינו מפרנס __
.בל ערו רזכא אוהו ,וידלי תא ___

עברו הימים, והתברר שלחץ חברתי ומוסרי אינו מספיק, ההורים נמנעו מלפרנס את
ילדיהם למרות הלחץ החברתי שלחצו אותם. גם הגיל שבו הילדים יוצאים לעצמאות
– מתאחר והולך. נוצר צורך להאריך את התקופה שבה ההורים חייבים לפרנס את
ילדיהם על פי חוק, ולא רק על פי חובה מוסרית. דבר זה נעשה על ידי הרבנות הראשית,
:האבה הנקתב


דובכל
הרבנים הגאונים די בכל אתר ואתר שליט"א, בארצנו הקדושה
שלומכון ישגא מאוד.

בהתאם לתפקיד הקדוש שהוטל עלינו, מצאנו לנחוץ, למען תקנות בנות ישראל
וילדי ישראל, לאסוף את חברינו הרבנים הגאונים הגדולים, חברי מועצת הרבנות
הראשית לא"י, וראשי הרבנים של ת"א ויפו, חיפה ופתח תקוה שליט"א, לדון
בצורך לתקן תקנות נחוצות. ואחרי עיון ומשא מתן בהלכה הוחלט פה אחד…

בדין מזונות הבנים והבנות –

לפנים בישראל, אעפ"י שמעצם הדין לא היו כופים את האב בממונו לזון את
בניו ובנותיו הקטנים אלא עד הגיל של שש שנים, היו מכלימים אותו ומכריזים
עליו, כדי להכריחו לזונם עד שיגדלו. אך בזמננו לא איכשר דרא, לצערנו,
וכפייה מוסרית אין כוחה יפה כלל…

בימינו אלה, אפילו ילדים מבוגרים, קודם שהגיעו לגיל של חמש עשרה שנה,
סכנות מוסריות גדולות צפויות להם (לבנות וגם לבנים) אם פרנסתם לא תהיה
…יטפשמ דוסי לע תחטבומ

ועתה הננו מסכמים:
כשם שמאז ומעולם עד היום הזה היה כוח בית דין של ישראל יפה לחייב את
תויקוחה תוירשפאה תויפכה לכבו ונוממב ופוכלו רומג יטפשמ בויחב באה
לפרנס את בניו ואת בנותיו עד הגיל של שש שנים, כך יהא מעתה ואילך כוחם
תוירשפאה תויפכה לכבו ונוממב ופוכלו רומג יטפשמ בויחב ובייחל הפי
.הנש הרשע שמח לש ליגה דע ויתונב תאו וינב תא סנרפל תויקוחה

ביקרא דאורייתא ובברכת התורה והארץ ובתפילה לצור ישראל, להציל את
.הלואג רהמלו העושי שיחהל לארשי תיראש


ולראיה באנו על החתום, פעיה"ק ירושלים תו"ב


לארשיל תישארה תונברה יאישנ

נאום: בן ציון מאיר חי עוזיאל___נאום: יצחק אייזיק הלוי הרצוג.

ד"שת תבט א"כ

.



תונבה לש תויפסכ תויוכז



כדי להבטיח את זכויותיה של הבת, שאינה יורשת עם האחים בירושת האב, תיקנו
חכמים שהבנות ניזונות מנכסי האב לאחר מותו עד שהן בוגרות או עד לאירוסיהן.
זכות הבת למזונות קודמת לזכות הבנים לירושה, ואם הנכסים מועטים, ויש בהם רק
כדי מזונות הבת – תהיה הבת זו שתקבל את מזונותיה, והאחים לא יירשו.

(הינודנ) תונבה תסנרפ

נוסף לחובה לפרנס את הבת, חובה על האב לעזור לה להינשא, ועליו להעניק לה סכום
כסף בעת נישואיה. לא נקבע סכום מוגדר שהאב חייב לתת לבתו, והאב רשאי לתת
כראות עיניו. אם האב מת, הבנים היורשים חייבים להשיא את אחותם ולתת לה נדוניה
מנכסי האב. כמות הנדוניה תהיה לפי אומדן דעת האב: אותו סכום שהיה האב נותן
חייבים הבנים לתת. אם אי אפשר להעריך, יש לתת לה % 10מהנכסים.

.


החובה למול את הבנים




זי קרפ תישארב
ויאמר אלהים אל אברהם ואתה את בריתי תשמר (ט)

אתה וזרעך אחריך לדרתם: __
זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך (י)

המול לכם כל זכר: __
ונמלתם את בשר ערלתכם (אי)

והיה לאות ברית ביני וביניכם: __
ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר לדרתיכם (בי)

יליד בית ומקנת כסף מכל בן נכר אשר לא מזרעך הוא: ___
המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך והיתה בריתי (גי)

בבשרכם לברית עולם: ___
ותלרע רשב תא לומי אל רשא רכז לרעו (די)

:רפה יתירב תא הימעמ אוהה שפנה התרכנו ___

.


הלימ תוכלה ,ם"במר


א קרפ
מילה – מצוות עשה שחייבין עליה כרת, שנאמר "וערל זכר אשר לא ימול את

…ונב תא לומל באה לע הווצמו ."הימעמ אוהה שפנה התרכנו ,ותלרע רשב

ג קרפ
המל מברך קודם שימול "אשר קידשנו במצותיו וציוונו על המילה", אם מל בן חברו.

ואם מל את בנו, מברך "וציוונו למול את הבן", ואבי הבן מברך ברכה אחרת: "ברוך
אתה ה' אלהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו, וציוונו להכניסו בבריתו של
אברהם אבינו."

ואם היו שם עומדין – אומרים: "כשם שהכנסתו לברית, כן תכניסהו לתורה ולחופה

ולמעשים טובים."

ואחר כך מברך אבי הבן או המל או אחד מן העומדין שם: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך

העולם, אשר קידש ידיד מבטן, וחוק בשארו שם, וצאצאיו חתם באות ברית
קודש, על כן, בשכר זאת, אל חי, חלקנו,צורנו, צווה להציל ידידות שארנו משחת
, למען בריתו אשר שם בבשרנו. ברוך אתה ה' , כורת הברית." ואבי הבן מברך
."ונייחהש"

בוא וראה כמה חמורה מילה, שלא נתלה למשה רבנו עליה אפילו שעהאחת, אף

על פי שהיה בדרך. וכל מצוות התורה נכרתו עליהן שלוש בריתות, שנאמר "אלה
דברי הברית אשר צווה ה' ", "מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב", ושם הוא אומר
"אתם נצבים היום כולכם, לעברך בברית ה' אלהיך" – הרי שלוש בריתות . ועל המילה
נכרתו שלוש עשרה בריתות עם אברהם אבינו: "ואתנה בריתי ביני וביניך","אני
הנה בריתי אתך", "והקימתי את בריתי ביני וביניך", "לברית עולם", "ואתה את
יתירב התיהו","תירב תואל היהו" ,"ורמשת רשא יתירב תאז" ,"רומשת יתירב
בבשרכם", "לברית עולם", "את בריתי הפר", "והקימתי את בריתי אתו", "לברית
עולם", "ואת בריתי אקים את יצחק".


חכ קרפ רזעילא יברד יקרפ

…וכך היו ישראל נוהגים למול, עד שנחלקו לשני ממלכות, ומלכות אפרים נמנעה
מהם ברית מילה. ועמד אליהו זכור לטוב, וקינא קנאה גדולה, ונשבע לשמים שלא
להוריד טל ומטר על הארץ. ושמעה איזבל, וביקשה להרוג אותו. ועמד אליהו והיה
.ה"בקה ינפל ללפתמ

ואמר לו הקב"ה: אליהו, טוב אתה מאבותיך? ברח! עשו ביקש להרוג את יעקב, וברח
,וינפלמ טלמנו חרבו ,השמ תא גורהל שקיב הערפ ."בקעי חרביו" רמאנש ,וינפלמ
,טלמנו וינפלמ חרבו ,דוד תא גורהל שקיב לואש ."הזה רבדה תא הערפ עמשיו" רמאנש
שנאמר "אם אין אתה ממלט את נפשך", וכתוב אחר אומר "ודוד ברח וימלט". לימד
.טלמנ חרובה לכש

ועמד אליהו ז"ל, וברח לו להר חורב, שנאמר "ויקם ויאכל וישתה", ושם נגלה לו
הקב"ה. אמר לו: מה לך פה, אליהו? – "קנא קנאתי לה' צבאות כי עזבו בריתך בני
ישראל". אמר לו: לעולם אתה מקנא?! קינאת בשטים על גילוי עריות, שנאמר
"פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן". וכאן קינאת. חייך שאין עושין ברית מילה עד
שאתה רואה בעיניך.

מכאן התקינו חכמים לעשות כיסא אחד מכובד למלאך הברית, שנקרא אליהו ז"ל
מלאך הברית, שנאמר "ומלאך הברית אשר אתם חפצים".


ו השרפ ורתי שדחבד 'סמ – ורתי לאעמשי יברד אתליכמ

רבי נתן אומר, "לאוהבי ולשומרי מצותי", אלו ישראל שהם יושבין בארץ ישראל,
ונותנין נפשם על המצוות: מה לך יוצא ליהרג, על שמלתי את בני, מה לך יוצא
לישרף, על שקראתי בתורה, מה לך יוצא ליצלב, על שאכלתי המצה, מה לך לוקה
,"יבהאמ תיב יתיכוה רשא" (ז גי הירכז) רמואו ;בלולה תא יתלטנש לע ,לגרפאמ
מכות אלו גרמו לי ליאהב לאבי שבשמים.

תלמוד בבלי, מסכת שבת דף קל, עמוד א

תניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל מצווה שקיבלו עליהם בשמחה, כגון מילה,
דכתיב (תהלים קיט, קסב) "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב" עדיין עושין אותה
בשמחה, וכל מצווה שקיבלו עליהם בקטטה, כגון עריות, דכתיב (במדבר יא, י)
"וישמע משה את העם בכה למשפחותיו", על עסקי משפחותיו עדיין עושין אותה
בקטטה. דליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא [=שאין כתובה – נישואין – שאין בה מריבה].

תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: כל מצווה שמסרו ישראל עצמן עליה למיתה בשעת
גזרת המלכות, כגון עבודת כוכבים ומילה, עדיין היא מוחזקת בידם. וכל מצווה שלא
מסרו ישראל עצמן עליה למיתה בשעת גזרת המלכות, כגון תפילין, עדיין היא מרופה
.םדיב


קיצור שולחן ערוך סימן קסג, סעיף ח

נוהגים לעשות סעודה ביום המילה, שכל מצווה שקיבלו ישראל בשמחה (כמו מצוות
מילה) עדיין עושים בשמחה, וכתיב "שש אנכי על אמרתך וגו'".


המשך: פדיון הבן

חזרה לתוכן אישות ומשפחה