"אמו ואביו תיראו": כאן הקדים אם לאב, לפי שגלוי לפניו שהבן ירא את אביו יותר
מאמו. ובכבוד הקדים אב לאם, לפי שגלוי לפניו שהבן מכבד את אמו יותר מאביו, מפני
שמשדלתו בדברים.

"ואת שבתותי תשמרו" סמך שמירת שבת למורא אב, לומר: אף על פי שהזהרתיך על
מורא אב, אם יאמר לך חלל את השבת, אל תשמע לו, וכן בשאר כל המצוות. אני ה'
אלהיכם: אתה ואביך חייבים בכבודי; לפיכך לא תשמע לו לבטל את דבריי.

נאמר "איש אמו ואביו תיראו" (ויקרא יט,ג), ונאמר "את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד"
(דברים ו, יג). השווה הכתוב מורא אב ואם למורא המקום.

ויהלא ללקי יכ שיא שיא" רמאנו ,(זי ,אכ תומש) "תמוי תומ ומאו ויבא ללקמ" רמאנ
ונשא חטאו" (ויקרא כד, טו). השווה הכתוב ברכת (=קללת) אב ואם לברכת (=קללת)
המקום; אבל בהכאה ודאי אי אפשר (=אי אפשר להכות את הקב"ה), וכן בדין,
ששלושתן שותפין בו.

דמה בן נתינה ראש פטרכולי (ראש המועצה) היה. פעם אחת הייתה אמו מסטרתו
בפני כלכולי (השרים) שלו, ונפל קורדקון (נעל) שלה מידה, והושיט לה שלא תצטער.

אמר רבי חזקיה: גוי אשקלוני היה, וראש פטרכולי (המועצה) היה, ואבן שישב עליה
אביו לא ישב עליה מימיו. וכיוון שמת אביו, עשה אותה יראה (עבודת אלילים) שלו.

פעם אחת אבדה ישפה של בנימן. אמרו: מאן דאית ליה טבא דכוותה? אמרו: אית
לדמה בן נתינה. אזלון לגביה, ופסקו עמיה במאה דינר. סליק, ובעי מייתה להו,
ואשכח אבוה דמיך, ואית דאמרין מפתחא דתיבותא הווה יתיב גו אצבעתיה דאבוי,
ואית דמרין ריגליה דאבוה הוות פשיטא על תיבותא. נחת לגבון אמר לון: לא יכילית
מיתותיה לכון. אמרו, דילמא דו בעי פריטין טובן. אסקוניה למאתיים, אסקוניה לאלף.
כיוון דאיתעיר אבוה מן שינתיה, סלק ואייתותיה לון. בעו מייתון ליה בפסיקוליה
אחרייא, ולא קביל עלוי. אמר: מה אנא מזבין לכון איקרא דאבהתי בפריטין? איני
נהנה מכבוד אבותיי כלום.
מה פרע לו הקב"ה שכר? אמר רבי יוסי בי רבי בון: בו בלילה ילדה פרתו פרה
.הולטנו ,בהז הלקשמ לארשי לכ ול ולקשו ,המודא
אמר רבי שבתי: כתיב (איוב ל"ז כ"ג) "ומשפט ורב צדקה לא יענה"; אין הקב"ה משהה
מתן שכרן של עושי מצוות בגויים.

אמו של רבי ישמעאל באה וקבלה (התלוננה) עליו לרבותינו. אמרה להן: געורו
בישמעאל בני, שאינו נוהג בי בכבוד. באותה שעה נתכרכמו פניהן של רבותינו.
אמרו: אפשר אין רבי ישמעאל נוהג בכבוד אבותיו? אמרו לה: מה עשה לך? אמרה
כאשר יצא מבית הוועד, רציתי לרחוץ רגליו ולשתות את המים, ולא נתן לי. אמרו
לו (חכמים לרבי ישמעאל): הואיל והוא רצונה, הוא כבודה.

יש שהוא מאכיל את אביו פטומות ויורש גיהנם, ויש שהוא כודנו בריחיים ויורש גן
עדן. כיצד מאכיל את אביו פטומות ויורש גיהנם? אדם אחד היה מאכיל את אביו
תרנגולים פטומים. פעם אחת אמר לו אביו: בני, אלה מנין לך? אמר לו: סבא סבא,
אכול ושתוק, שכלבים אוכלים ושותקים. נמצא מאכיל את אביו פטומות, ויורש גיהנם.
כיצד קושרו לריחיים ויורש גן עדן? אדם אחד היה טוחן בריחיים. שלח המלך להביא
טוחנים לעבודתו. אמר לו לאביו: אבא, היכנס טחון תחתיי, ואני אלך לעבודת המלך,
שאם יבוא ביזיון, אתבזה אני ולא אתה, ואם יבוא לידי מלקות, אלקה אני ולא אתה.
נמצא קושרו לריחיים, ויורש גן עדן.

נאמר "איש אמו ואביו תיראו", ונאמר "את אלוקיך תירא ואותו תעבוד". הקיש
מורא אב ואם למורא שמים. נאמר "כבד את אביך ואת אמך" ונאמר "כבד את ה'
מהונך", הקיש כיבוד אב ואם לכיבוד המקום. נאמר "ומקלל אביו ואמו מות יומת",
ונאמר "איש איש כי יקלל אלקיו ונשא חטאו". הקיש קללות אב ואם לקללת המקום.
אבל אי אפשר לומר מכה כלפי למעלן, וכן בדין, מפני ששלושתן שותפין בו.

.

.

.

.
הכלה רבד – העומש רבד

.

.

.

.
רק בתוך 12חודש ממות אביו אומר
(מ"כה=) "ובכשמ תרפכ ינירה"

לאחר שמת, שמא תאמר שהוא פטור מן הכבוד? אינו כן. כי אף על פי שמת, חייב הוא
בכבודו עוד יותר, כמו שכתוב "כבד את אביך". שאם אותו הבן הולך בדרך עבירה,
ודאי בזה את אביו, ודאי עושה לו חרפה ובושה. ואם אותו הבן הולך בדרך הישר ומיטיב
מעשיו, ודאי מכבד את אביו, מכבד אותו בעולם הזה אצל בני אדם, ומכבד אותו בעולם
הבא אצל הקב"ה. והקב"ה ירחם עליו ויושיב אותו ודאי בכיסא כבוד. (זוהר, בחוקתי).