חוברת ב

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ד‬

‫כגרב עת מדצ א ראיר ער ~ד'ל‬

‫•‬
‫‪11‬‬

‫יוסר‬

‫בוייער‬

‫יצחק‬

‫' ‪ 1‬ל ם ‪.,‬ג‪.‬נר ‪ ..‬א גז י ד ‪r‬ו " " ‪ N . , 1‬ל‬
‫בתיכז‪:‬‬

‫•‬

‫ואהבת ל‪,‬דוי כמךד ‪ K I‬ל '‪ V‬ז' ‪!(',‬רןב ‪.‬‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪1‬‬

‫לימדו תורה מפי רב ‪ I‬הרב שמה צוריאל ·‬

‫•‬

‫•‬

‫‪4‬‬

‫נבואה שנכתבה לדורות ‪ I‬הרב יהודה קופרמן ·‬

‫•‬

‫•‬

‫ז‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪26‬‬

‫לאיין שאין ליקםי עליהם לשיטת הרמב"ם ‪ I‬יחודד הנשקה ·‬

‫‪33‬‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪41‬‬

‫על ביריר דרכני במדיגה ‪ I‬ד"ר משה ארנד ·‬

‫•‬

‫•‬

‫‪46‬‬

‫תיהו לשמה במציאות ימינו ‪ I‬פריפ' הידוה ליי ·‬

‫•‬

‫•‬

‫‪50‬‬

‫זוטות ‪ /‬הרב קלמן כהנא ‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫•‬

‫·‬

‫עדו על ברכת הארץ ‪ I‬אריה ריזנציייג ·‬

‫זכר לוהלכים‬

‫הרב אלכסנדר דינקל זצ"ל ‪ I‬יונה עמנואל ·‬

‫**‬
‫*‬

‫הגהית על ששה סדרי משגה )המשך( ‪/‬‬
‫במברגר‬

‫זצ"ל‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫הרב ציחק‬
‫•‬

‫דיב‬

‫•‬

‫•‬

‫‪51‬‬

‫•‬

‫הליי‬

‫‪55‬‬

‫•‬

‫תרומית‪ ,‬מעשרית‪ • ,‬מעשר שני‪ ,‬חלה‪ .‬ערלה‪ ,‬ביכירי~‬

‫‪:‬כייר "יוושליים טבת ‪ 'C,'r,‬ר‪ J‬יס‬
‫סנןי‬

‫בשתי ‪:‬‬

‫בשיראל‬

‫‪..‬‬

‫כו ‪ i‬כר‪ ,‬בל"'ןו ב‬

‫‪ 300 .-‬שקל‬

‫‪..‬‬

‫הז‪:.‬ח"ו ‪ 100- .‬שקל‬

‫חבוץ לראץ‬

‫‪ 10.-‬וול‪,‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫צפניה ‪ .26‬ירושליס‪ ,‬טל‪288883 .‬‬
‫כתובת המערכת ‪ :‬רח'‬

‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫אל‪,‬עזר' ברייאר‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪..‬‬

‫‪,‬‬

‫יאהבת ליער כמיר‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫שי לפעמים תחנות בח'ים‪ ,‬בהד חשובים !! מתרבים המחשבות על מטרת‬
‫החיים עול תוכםנ וערכס בפרט‪ ,‬דמוע אני קייס‪ ,‬למה הקב " ה ברא את רא‪.‬דם‪ ,‬את‬
‫האנושות‪ ,‬את עם שיראל ואותי ‪ 1‬מה התועלת בח'י ?הרי הקב"ה הבו שלם לחלוטיד‬
‫ואיד לו צרכיס בכלל ואיד הוא זקוק לא לי ‪,‬לא לאף אח‪.‬ד‬

‫‪.‬‬

‫‪. -.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫שמאצתי‪,‬‬
‫משמעות ח'י בתורה הקדושה ואנסה לרשום כמה מחשכות‬
‫חפשתי את‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫פרט‬
‫‪.‬ממושך לדמי‪ ,‬אבל איד בדברים לוהלד ‪ .‬אף רעיוד משלי‪,‬‬
‫ועיוד '‬
‫‪,‬אחרי חיפוש‬
‫‪,‬‬
‫'‬
‫‪,‬‬
‫לביסוח ולסגבוד‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪ ,‬א‬

‫קיימים כמה בתונים רמאש לגבי כל מאמיד והם ‪:‬‬

‫‪..‬‬

‫‪–‬‬

‫•‬

‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫' ‪ ( 1‬הקב"ה האו שלם ומלשום‪ ,‬לא חסר לו כלום וממליא איננו ‪ r‬קק‪ i‬לכלום‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫‪ (2‬הקב"ה האו טוב וטובו ‪ ' -‬כדרמו‪ – .‬איג‪ U‬מוגבל אלא בלתי"סופי‪, .‬‬
‫‪..‬‬

‫אבל ביצוע הטוב‪ ,‬הוצאתו מד הכח לפועל‪,‬‬
‫הטוב קיםי בו בפוטנציה‪ . ,‬להלכה‪,‬‬
‫‪,.‬‬
‫לעמשה‪ ,‬אפשרי רק ~אשר יהיה קיים משהו‪ ,‬אזיה ‪ .‬שהאו אובייקט ‪ ,‬אשר יכול לקבל‬
‫את טובו‪ .‬אם איד· דבר קיים שיכולים להטיב עמו‪ ,‬הטוב באשר בתיאוריה‪ ' ,‬בכח‪,‬‬
‫לעמהש ממשי והוא מוגבל‪ .‬בסגנוד חז"ל מצב כזה נקרא ‪:‬טובו לא " נתגלה‪.‬‬
‫איגבו‬
‫בא ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫אבל טובו של הבורא‪ ,‬הנו בלתי מוגבל ולכד רצה הוא ב"ה להתגלות ולהעניק‬
‫‪.‬‬

‫מטוב; בופעל לאובייקט לכ שהאו‪ .‬ולכן '‬

‫‪..‬‬

‫‪,‬‬

‫‪ (3‬החליט הבורא לברוא את האוב'יקט שיקבל את טורכ‪ ,‬וברא את האדם‪,‬‬
‫• •‬
‫‪,‬‬
‫להטיב לו‪.‬‬

‫מתוך הנארמ לעיל יוצא‪ ,‬כי אם הבורא פועל שמהו‪ ,‬מעילותו היא מולשמת‬
‫ומקסימלית‪ ,‬אשם החליט "להטיב" לארו‪-‬ה אובייקט זולתו‪ ,‬הטבה וי א·פריווי היא‬
‫הטוג המידבי‬

‫האשמרי‪. .‬‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫הבנרא !‬
‫הבררא לוכות את‬
‫מה הרא הטוב המירבי‪ ,‬רכ רוצה‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫•‬

‫•‬

‫‪..‬‬

‫א‪ . .‬הבורא ברא את הנבאר )האדם( יוהט לעצומ )חהמ ‪ -‬ולא שווה(‪ :‬נעשה‬
‫אדם בצלמנו ייכדמותנו"‪ .‬במה דומה האםד לבורא ז '‪ ,‬בכך שנברא בעל ייבחירה‬
‫חופשית" להחליט על פעילותו‪ ,‬ובה הנו בלתי תלוי בשום דבר‪ ,‬רק ברצונו רו‪.‬א‪.‬‬
‫הכל מד השמים‪ ,‬חזר מיראת שמםי‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ב‪.‬‬

‫היות וכל מתנה היא מביישת את המקבל אם איגנו יכלו‪ ,‬להשיב בגמולה‬

‫ובדדאי מחגה חוזרח ומתופח גורמח לרגש של חלות מדכאה )הואדם מקבל את‬
‫עצם קיומו‪ ,‬חייו וכל השגיו ‪ -‬במתנח ‪'(,‬ה החלסי ד‪,‬בורא להחנות את קבלח‬
‫טרבו בחגאים מסוימםי‪ ,‬שעם קיומם יקבל האםד את הטוב כ "ש כר" וכגמול על‬

‫קיםר מצרותיר‪ .‬לכו גתו לארם חקוםה קצרה לש עכהדד )שכעצם אינגה גחרהצ‬
‫לבורא כלל בהיותר שלם ובלחי גזקק לכלום ‪ "(,‬שאחרהי קיבל את השכר דש‪:‬רוחי‬
‫וזסדוכ‪ ,‬בהאתם למדיח עבזדתו ועצמתה‪ .‬הטוב המירכי האלוקי איעו מתנת חינם‬
‫מבישית‪ ,‬אלא שכר‬

‫ערבןן ‪,.‬‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫ב‬

‫~‬

‫חז"ל מהרהרים בשאלה ‪ :‬מה בעצם יכלו הכורא לברוא שאיגנו קיים מראש בר‪,‬‬
‫כי הרי הוא שלם ו הוא כולל הכל‪ .‬כל הנברא‪ ,‬כל כוחוח הטבע‪ ,‬כל חומר אטומרי‪,‬‬
‫כפוטנצהי ‪ ,‬הם‬
‫כל חוקי הםיסיקה‪ ,‬הכימהי והביולוגיה )וכדומה (! מקורם ושרשם‬
‫‪,‬‬
‫קיימים בכל‪-‬יכולחו‪ .‬מה‪ ,‬אם כו‪ ,‬נותר לו לברוא שאיגנו בר‪ ,‬והוא חיד;ש ו קיים‬
‫אך ורק רכר אחר‬

‫‪-‬‬

‫אשיננר יכול להיות וכ ואוחו ברא "שי מאיו"· זה הרצוו‬

‫"לקבל"‪ ,‬הוגשח "חסר לי שמהר"‪ .‬לבווא השלם לא חסר ראיו לר וצון לקבל‪.‬‬
‫וצוו זה קייפ וק בבויאה רהאו עצם בסיס הבואיה‬

‫‪-‬‬

‫‪.‬‬

‫לקכל מה שירות‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫אם אנחבר תמרבעים בהתנהוגת הבויאה‪ ,‬אנו נתקלים בחוםעה זו בכל מקום‬

‫ובכל עת‪ .‬החל דנרמם ‪ ,‬בצוחמ רבחי ‪ -‬אשו איו להם כקיומם אלא הרצזו לקבל ;‬
‫לגדול‪ ,‬להתפונס‪ ,‬לצמזח ולהתרבות‪ ,‬אבל גם אנדם שוא חכלית‪-‬הבוי‪ K‬ה‪ ,‬זה‬
‫דומה‪ .‬מלחמח‪-‬הקיםד ‪ ,‬הרצון לה ‪ i‬ליח‪ ,‬השאיםה לכבוה לנזחיוח‪ ,‬לשלסון ולעצמה‬

‫' כלכליח‪ ,‬מדיב' ‪ :i‬או חברתיח‪ ,‬הרצון לממש אח עצמר‪ ,‬אח כשרונרחיו וחכונוחיי ‪-‬‬
‫כל וה הוא רצון לקבל לעצמו )במלה ברורה ‪!! ' -‬גואיזם(‪ .‬כעמט ו‪ K‬יו חווזה‪,‬‬
‫ולהשיג‬
‫חנועה‪ ,‬חגוחה‪ ,‬החבטאוח או םעילוח כלשהי‪ .‬שמטרחה איגה אלא "לקבל" ‪.‬‬
‫דכר רמ‪ .,‬הרבר קיים כדוגו‪ ,‬ח שונוח ‪ :‬אנ; רהצר לקבל את הכל‪ ,‬אפילר על חשבון‬
‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫הזולח )גוכל לקרוא לכך אינב‪D‬טיליוח בלחי מוסריח( וער לרוצן לקבל בצורה‬
‫חרבותית‪-‬מוסריח‪ ,‬כאשו "באמח" מגיע לי‪ ,‬כי אני הטוב והמצולח יותר ‪ -‬הכל‬
‫‪,‬רצוו ‪.‬והשחוקקוח לקבל ' רלקבל עוד לעצימ‪ ,‬דע בל; די‪ .‬אין אדם בערלם שאימר ‪:‬‬
‫די‪ ,‬קבלתי הכל ומספיק‪.‬‬
‫ג‬

‫וכא) אבר בחקל‪,‬ם כטרגדהי אגרשית‪ ,‬בסתירה בי) שתי הונטררת שלערמתם‬
‫הרברא ברא אח הארם 'כ'‪-‬א) לעיל(‪ :‬הרא חצה סהאםד יההי דומה לר )לבורא(‪,‬‬

‫‪K‬בל הרא ברא ארחר ' כ"מקכל"‪ .‬זו סתירה א;ומה ברשרש בראית הדאם ‪ ,‬עצם‬
‫‪ :‬קיומו מבוטס על הרדצי לקבל רבכך הוא דשנה והלוסיו וכן‪.‬נ‪M‬רו‪ ,‬כדצי יחכו שהדאם‬
‫הייה רכמותו וכנ‪r‬לפ‪.‬ו ז כיצד דיבק ויתקרב לו ז‬

‫•‬

‫יירכי אכם‪n‬‬

‫לו אם שוחסים מן הצראר אן מן העורף"‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪. ,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בפתוון בעיה זו תלויה הצלחת האדם ותגלית קיומו‪ " ,‬איר יסתדד האדם‬
‫המשתוקק "לקבל" בתפקזי להיות יידוהמ" לבוראו ז בתוותנו הקדושה נארמ ‪:‬‬
‫רלכקה כו‪ ,‬יאורמים חז " ל ‪:‬כציד דיכק אםר כבווא ז אלא ‪ -‬המ ד ‪ t‬א רחום‪ ,‬אף‬
‫אתה רחםו ווכ‪ '.‬זה הפתווו ‪ I‬קבל‪ -‬אכל גיי לתת ! כסגנון חגמיבו ‪ :‬לקכל‪ ,‬אבל‬
‫על נמת להשמעי‪,‬‬
‫אבי בהגוח מקכל גל הזמן חסדים מהבווא )ובגר שונה ממבו ומתוחק ממבו(‪,‬‬
‫אבל ‪.‬יכול ‪ .‬אבי לבצל את ד‪,‬קבלה הזו לעמן ‪ -‬להשפיע לאחרים‪ ,‬להעני‪ .‬ק‪ ,‬לטפל‬
‫ולעזוו לזולת ואבי מתדמה בכר לבורא‪ ,‬הנותן ואיבו מקבל לעצמו‪ ,‬אני נמצל‬
‫תכונה שבצעם מוחיקה אותי המוכוא )לקבל( דכי להשפעי טובה לאחוים ובכר‬
‫להתדמות לבורא‪ I1 .‬ה תםקיד הארם ומטרתו ובגן האו עשןה תגת"רות לבווא וגם‬
‫מרויח לעצמו את חסד הקב"ה ‪ -‬כשלימוות )ולא כמתנת"חיםנ(‪,‬‬
‫נקיצור ‪~ 11"01 :‬לטרואיסט ולא ז!גואיסט‪,‬‬
‫••‬

‫פשוט ‪:‬אוהבת לרען גמוך ‪I‬‬

‫ארם שוב נבסי מסביב ונעיין בכנות בהרגלי"חייבו‪ ,‬בעולם וכ אנו חיים‪ ,‬כאשר‬
‫שכן לשכן הני דאיב‪ ,‬גאשר וסיםי"מםלגוח אינם ‪11‬כצאים שותםות ‪ ,‬כאשר בנחרםי‬
‫בגבסת דמברים אחד עם השבי‬

‫של שבאה ' ובגסות‪ ,‬אז אובה כי שי‬

‫בסג ‪ U‬ן "‪.,‬‬

‫עדו הרבה עלבדו גדי להשיג לוהתקדם בגיוי מטרת"החיים אשר למעבה נשתלתי‬
‫בעולם‪,‬‬
‫•‬

‫זו דרן התורה‪ ,‬בשורח הקב"ה אלי‪ ,‬וזו תגלית גל המצוות ‪:‬לעדן ולצרף אותי‪,‬‬

‫אותי ‪ I‬לתת ולתרום לזולת ולא לקבל גדי לקבל‪ ,‬אלא לקבל על מבת להפשיע‬
‫לחנר‬
‫‪.‬‬
‫'‪.‬‬

‫טוהכ לאחוםי‪,‬‬

‫ואהתב לרען גמןר‬

‫‪-‬‬

‫זה כלל גדול בותרד‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬
‫•‬

‫"בשלה ‪n‬א ‪m‬‬

‫•‬

‫קבעןם ןעואדסם יןם טוב" )שכח כא‪ ,‬כ(‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫עד ' אז הי'הלם די בימים טובים הראשונים עד שראה הקב"ה שנצרר לנן‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫'‬

‫עוד רגל דכחיכ הכל עשה יפה כעחו והקב"ה מקדים רפואה קודם למכה‬
‫ומטתמא התחיל אחר כר חשכות וראו ןהבינן חכמי הדור בני כינה כי‬

‫הקב"ה הכיז להם בשנה הקודמת זה הנט והמצוה דנרוח חנוכה לחשועה‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫•‬

‫‪III‬בת רב‪K‬ת לחנרבה תר"‪1‬ב‪'I‬‬

‫‪3‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫•‬

‫‪. ,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הרב משה צייראל‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫רבדי ‪ n‬ירזק ללימוד תרדה מפי דב‬
‫•‬

‫האממר "עשה לר רב" נכתב ' פעמיים בפרקי אבית )רפק א‪ ,‬מפי ר"י בן‬
‫פרחיה ורבן גמליאל( ישי בו חשיבות ואשונה במעלה להצלחח לימד התירה‬
‫יהעובד אח ה' ככל לבבי וככל נפשי‪ ,‬כדרבי הרמב " ם שם בפיהמ " ש ‪ " :‬ייתקיים‬
‫תלמדור בדיר‪ ,‬למי שאיני דימה ליומד האדם לעצמי כלירומו מזילחי‪ ,‬כי לימדוי‬
‫מזולחי מחקיים בדיי ומחברר ויחר‪ ,‬ואפילי היה כמהוי בחכמה אי מחיח ממנו ‪':‬‬
‫עכ‪ II‬ל‪.‬‬

‫יהנה בדורנו ישנם לידמי·חירה אשר חכניח לימידם בנייה על ההגיין בספירם‪,‬‬
‫ומפסידים בזה בעל ·כרחם אח המעלה הגדולה הזאח שיהא האדם מקבל חירה מפי‬
‫הרב החי‪ ,‬ואפילו אלו הלומדםי בחברוחוח‪ ,‬אבל אינם ‪ ,‬מחשיבים 'זה אח זה ' לגרילים‬
‫המם‪ ,‬יפסודי )עיין פיריש הגר"א למשניוח כאן‪ ,‬וכן מהר " ‪(.‬ל ישנם לומדי חירה‬

‫שבעצירוחם למח תורה מפי רב ‪ ,‬אר כעת הם חשןבים שהגעיי לרמה כזי בלימדו‬
‫החורה שאין עדו צירר ללמדו חורה בקבעיוח מפי רב‪ .‬אין כאן רק הפסד בעצם‬
‫הליזנדו ‪ ,‬אלא גם בגישה ללימוד החורה שנמסרה לני בריבה בעל פה‪,‬‬
‫ננסה לברר מה ענין ההפסר בהבנת התורה ע"י הלימדו מתיר ספרים בלב‪.‬ד‬
‫ראשית ‪ ,‬הלימוד מתיר ספר היא רק בדיעבה ייעת עלשית לה' הפרי חירתר"‪ ,‬אשר‬
‫החירי אח ההעלאה על הכחב בגלל השכחה הגיברח )גיטין ‪.,‬ס ע"ע תפארת שיראל‬
‫למהר"ל רפק ‪(.‬ח"ס ילכאירה ‪ ,‬שי לשאול‪ ,‬הרי יעילוח יחירה הרויחני כעת השכל‬
‫בכחב ‪ ,‬ולמה הקב " ה לא הנהיג כר עדו מימי מ ש ה רבנו ‪ 1‬ח ש ובה לכר מצא ‪U‬‬
‫בהקדמת הספר יי אמירת עיניס " לשו ‪ If‬ע חומ" ןז " ל ‪ :‬יי די שלא ימסכן )התלמדיים[‬
‫על מה שכתיבה למניהן ילא יעסקי בה כ"כ בעיון כמי שצריכי‪ J‬ליחן לב כשילמדי‬
‫בע"פ‪ ,‬שאז צריכין להגות בהן תמדי כדי לזכור הדברים ולא ישכחוהי‪ ,‬ועי " כ‬
‫יצויוא ומעםת ומסברםת כמה דינים‪ ,‬ואני אומר שגם מהאי טעמא לא רהצ הש " י‬
‫שיכתבו חורה שבע"מ מנפי שהדבר שנכחב לפנינו ישחנו בו המירושםי שעליו‪,‬‬
‫בומ שהוא בשמעתין ‪ …‬זבשיסת הוי " ף שי בז ב' פירזשימ '" ובדבריחם ח ‪ I‬לקימ‬
‫הגאינים ‪ …‬וגם דברדים‪ .‬סתומים בכוונחם ‪ …‬אוילו לא נכתבה אלא נמסהר ההלכה‬
‫עם םירזשיה מחכם לחכם ‪ ,‬פה אל מה ‪ ,‬לא ההי בו מחלזקח‪ ,‬זלא היינו צריכים לכלזח‬

‫‪ ,‬ימיני במבזכה ופירוש ההלכה‪ ,‬זהייני עזסקים באוחן שעוח בלימדו אחר ‪",…‬‬
‫עכ"ל‪ .‬בלשון זמנני היינו מוסיפים‪ ,‬אשר המלה הכתובה מעבירה רק בסרך את‬

‫כוונתי של הכזתב‪ ,‬כי גוונים על גוונים שונים תלוים בקונטקסט בחיכו משזלבח‬
‫חמלח‪ .‬זגם תלוי באומן שימשו חמלח של עדתי של הכזחב ובני דורו‪ ,‬מה שנקרא‬
‫"סמנסיקה " ‪.‬שמ‪ K‬ייכ כאשר התלמדי נמצא מזל רבו ‪ ,‬חוור שוזאל שוומע בהסברים‬
‫‪ .‬רשנ יס עד שמגיע לבירורו של דרב ימבין ירבקי את הרעיון המכזזן ' זלכן כתיבת‬
‫דהברםי מרזה רק הוחה והקסנה נהבנה התורה‪ ,‬בגלל חוסד הי כזלת לדייק בקיצור‬
‫‪ ,‬במלים סמורות הכותונ‪.‬ת‬

‫‪4‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ויש עדר ענין רהוני"‪ C‬נימי לענין הלימוד מפי חרב העורמ לפניך· מובא בסוסי‬
‫על‬
‫שאם‬

‫יג ‪:‬‬

‫דרבים יא פסיק‬
‫שמע‬

‫דבו‬

‫מס'‬

‫אנכי צמדה אתכם הזים "‬

‫יי אשר‬

‫מפי‬

‫קטן‪ ,‬שכועמ‬

‫חםכ‬

‫'"‬

‫השומע‬

‫‪:‬‬

‫‪ II‬מבלן‬

‫אתה אומר‬

‫מס' חכמ כשומע‬

‫מ‪' c‬‬

‫טבהדרין ‪ …‬השומע מס' סבהדרין כשועמ מס' משה ‪ …‬ולא עדר‪ ,‬השומע מס' משה‬
‫כשומע מס' הקב"ד‪ ,‬שבאמו ביתבו מרועה אחד"‪ ,‬עכ"ל‪ .‬כלומר‪ ,‬אפילו כאשר אדם‬
‫שומע אמדם קטן בחכמה‪ ,‬אם הוא מוסר ממה שבמסר לו‪ ,‬ע‪ ,!,‬התלמיד שהוא מוסיף‬
‫כעת זיק בשרשרת רצוםה וארוכה המגעת עד ה' כסיבי‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬יש אכן גחלת‬
‫‪ .‬עמוהמ האוגרת בקרבה אש"תורה‪ ,‬הבמסרת ‪,!,‬מ ל‪,‬ד מבי אז ועד סוף הדורות‪ ,‬מין‬

‫לםיד המועבו מרוו לדור‪ .‬ועל התלמ" להת"חס כך שבעת הזאת הוא שומע הך‬
‫ותיק של ייקול ה' בכח‪ ,‬קלו ה' הבדו'‪ :‬אשר עצתמ תוכיותה מן סיבי‪ ,‬בליווי כל‬
‫מיגי תוספת חירו ' שים והבנרת מעמלקות שעיטריהן חכמי הרורית‪.‬‬

‫וכאשו התלמד" חדיו גישה כזו‪ ' ,‬הוי הוא ממילא מתמלא מורא בםבי רבו‪,‬‬
‫כי לא קרוץ"חומר מצוי כעת לםביו‪ ,‬אלא מלאך ה' צבאי"ת‪ ,‬של‪,‬חא דרחמבא‪ ,‬אשר‬
‫באיזה השאי מדה‪ ,‬שכיבה מדברת מתוך גרובו‪ .‬ורק כך בשיג במקצת דמקצת דבריו‬

‫הבעלים של מהר"ל )בתיבות עולם‪ ,‬ח"א דף מו(‪" :‬של א יאמר האדם כי בעל התורה‬
‫הוא כמי ש~ר אד‪t‬ב‪ ,‬ואין ומשמות[ שם "תירה" נקוא עליו‪ ,‬רק ]נטעה לקוותו[‬
‫אדם שידוע תורה· ידבד זה איבי ‪ I‬רק כי הת"ח הוא כמי עצמ התיוה‪ ,‬שיר לו ד'‪l‬כין‬

‫גמוך אל התווה ‪••.‬‬
‫עצם התודה ‪ -‬מופיע‬

‫כי ההכ'!נם הם צעם החורה "‪.‬כ"ג ביטוי וה‬
‫שם בדבריי שש‬
‫•‬

‫‪-‬‬

‫חחכמי‪t‬ב הם‬

‫םעמים !‬

‫יהדמח"ל )בספרו "דרך ‪'",‬ה חלק ד פוק ב( ביסס דעיון זה‪ ,‬שהתודה היא‬

‫ייעונין היצונדאת תמאה'ת של שה~יית' ‪ I‬עכ !‪ I‬ל‪ ,‬ורברין באו שיב בספרי ייאדיר‬
‫במרים" דף ‪ 61‬ייישראל אירייחא יקוב"ה חד הוא" ע"פ זהר ת"ג דף ע"ג‪.‬‬
‫בזה ייבבו דכריי של ד " א כן הירקנוס )סוכה כ"ח( שמעולם לא אמד דבר‬
‫שלא שמע מפי רבן‪ .‬מעב"ו הדבר שכאשר בשאל מ‪II‬חרים ‪ " :‬כל דבר" אינן אלא‬
‫ע"פ השמועה ‪ " 1‬לא עבה על שאלה זי כלבה אלא תשובה מורכבת מהמש צלעות ‪:‬‬
‫ייזביזבי לא קדמבי אדם בביח המדרש‪ ,‬ולא ישתגי בב;ז>מ"ד לא שיבת קבע ולא שינת‬
‫עראי‪ ,‬ולא הבחתי אדם בביהמ"ד וציאתי‪ ,‬ולא שחתי שיזות חול‪,‬ן‪ ,‬ולא אמרתי דבר‬
‫שלא שמעתי מפי רבי זבעולמ'‪ :‬עכ"ל‪ .‬ויש להבין בשביל זבה הוסיף בל מה שהוסיף ‪1‬‬
‫אלא בא ללמד מה תוקף העבין התורבי וההת"חסות הבאותה אליו‪ " .‬לא קדמבי‬
‫אםד" איבנו בפלא ביותר אמ הוא עחכ אח ביהזב " ד צמאבע היומ· אבל הרי "לא‬
‫הנחתי דאם בביהמ"ד ציואתי" כלומר איחר עד אחרון אחרון התלמ'!'ים יצא‪.‬‬
‫ולהיפך ‪ ,‬לא הבתתי אדם בביהמ " ד ויצאתי איבנו עמלה זביהודת אם לא יהא הוא‬
‫הרשו‪c‬רז לכוא לשם !! וגם כאשר שי שבי קוטבים הללו‪ ,‬אם ביבי ביבי תתטפנו‬
‫תבומה‪ ,‬ג"כ איבבו מן הפלאות‪ .‬לוכן הוסיף "לא ישבתי"‪ .‬ועוד הוסיף שלא דיבר‬
‫מעולם שום שיתת תול‪,‬ן‪ ,‬כי פיו קדוש ליוצרו‪ ,‬וגם התורה שעוסק בה איבבה‬
‫מקרית‪ ,‬מן דא או הא‪ ,‬אלא וכלו תמציתי‪ ,‬כולו מרוכז מציבור אחה כולו מ‪ ' c‬המוסר‬
‫' 'ט) בצירי( אשד הוא הנציג של דורית שעברו !הורי לנו בזה תומנה תצוכת"אש‬
‫כאיזה תררת קודס ניגש ר"א לדברי תורה‪ ,‬הודכרים מתקשרים יפה ‪ .‬עם ‪ .‬הטפרי‬
‫המובא לערל‪ ,‬ןע"ע זהר ת"א רף ה‬

‫‪J‬‬

‫'ייארשים רברי‬

‫ב‪'," D‬‬

‫יבי'‪,‬‬

‫‪5‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫וזד~ מה השברייחא באבוח ו' מלמדח על אובעים ושומנה דברים שהחווה‬
‫נקנית בהז‬

‫‪:‬‬

‫‪H‬‬

‫‪ …‬באימה וכיראהןן וםירש תפארת ישראל שם ‪:‬‬

‫"שיהיה אימת רכי‬

‫עלין‪ ,‬שויהיה יראת שמים בלבן‪ ,‬שען‪/‬ל אלה ישגיח היטב ברברי רבו בלימייו" ‪,‬‬

‫עכ"ל• וזהו שאמדו באבוח ד ‪ :‬יימווא דבר כמורא שמים‪ ".‬וזה המ שלימדובו‬
‫בברכות כ"ב‪ .‬על הפסוק "והודעתם לבניך ולבני בניך יוםאשד עדמת לפני ה'‬
‫אלקיך בחווב'‪" :‬מה להלן באימה ובידאה וברתח ובזיע‪ ,‬אף כאן )בכל דוו ודור(‬
‫באימה דביואה ובותת ובזיע"‪ ,‬נזכ"ל‪ .‬זאח אומדח‪ ,‬באוחו להט‪ ,‬באותה חרהד‪ ,‬יצוק‬
‫אש‪ ,‬כמו שאז הועדמנד בפני "הו טיני נזשן כדלו'‪ :‬כך עלינו להחיות בקרבנו שוב‬
‫ושוב אח ההחוגשוח הפבימית‪ .‬ואין ספק שזה קשור מאד לחיסו לש התלמדי לרבו‪.‬‬

‫ולכן ביומא נ"ג‪ .‬ציא רבה מלםני רבו‪ ,‬הליכה לאחור‪ ,‬ובלי להסב רשאו‪ ,‬דנז שנתמלאה‬
‫האסקופה שלפני ביח רב יוסף דם מפצעי וגלי רבא )דיש לכודר שרב יוסף לא ראה‬
‫כל זה‪ ,‬כי סגי נהוו היה ‪ (.1‬וזה מסביר אח הלימדד בעמידה )מגילה (‪.‬א"כ דכן‬
‫מביא בית יוסף על או"" ‪ p‬מ"א ד"ה ומתוך דברי הרא"ש יכר בשם זהו הווב דף ד"ו‪,‬‬

‫שבזמן קריאת ס"ת "ושתקין ושמעין מלה מפדמ;ה כאילד קבלין ליה האי טשתא‬
‫ססי‪K‬ר ו~נ""ן עכ ‪ II‬ל‪.‬‬
‫•‬
‫חבל מדא שאיכדנו תחדהש זו‪ .‬הדורות נתקטנו ‪ ,‬דאין אנד מצואים רבנים בשיעור‬
‫קזמחם של גדלדי הדורות שנזברו‪ .‬אבל אעפ"כ ‪ ,‬יהיה מי שהיהי‪ ,‬שי לו לתלמיד‬
‫לקבונז לי רב )ואפילו אותי וב הוא אליבא דאמת פחוח בכמה דברים מן דוגח‬
‫החלמי‪.‬ד כן כחב הרמב"ם באביה פ"א והמהר"ל שם(‪ .‬וחז"ל השיו הבנח סבוית‬
‫הש"ס לדונשג לש "משמש ת"ח" )ברכית מ"‪ : J‬יסיטה כ"כ‪ .‬עיי"ש ברש"י(‪ .‬ובעירוביו‬
‫י"ג ‪:‬רבי ייחס אח מעלח לימודי כי ראה אח רבי מאיו מאחוריו‪ .‬ולפי הסבוו של‬
‫מהרש"א שם ראם ה'‪:‬ה רואה מלפנדי הוה מ‪ n‬ררבא טפי יז ‪/ I‬ל ‪" :‬ובהסברת פבים ‪,‬‬
‫יש להביו נקיי ‪ r‬ת העינים · ןבר~י‪ r‬ת שפתים זה"נז והוי עיגיר רראית את מודוד א ‪.‬‬
‫והיא בירושלמי שבת פ"א ה " ב שלא סומכין על פסקי רב ששת‪ ,‬כי היה סג' נהור‪,‬‬
‫ואף ששטם תיובת מפי האומר‪ ,‬לא רהא את פניו בשעח מסירח הדברים‪ ,‬ולכן חסוה‬
‫לו בהבנה בעומק הדבוים‪ .‬זמה יאימר א"כ עלינו‪ ,‬שכל דייערחינו הוא על סמך‬

‫‪.‬‬

‫המלים המודפסוחולא ידענר אח הנגינה הנכרנה‪ ,‬באיזה טון נאמוו הדבוים ז‬

‫כסיכדם ‪ :‬לא מקיימים במלואד‪ ,‬אח המשנה " עשה לד דב" כאשד לומדים מן‬
‫סרם‪ .‬אלא כשלומדים מםי וב בטל פה‪ .‬דכשם שלומדים חווה מפי הרב‪ · ,‬כך גם‬

‫אנחנד ננזביר לאחרים את התורה בעל פה‪ ,‬כדי שגם הדורוח הבאים ישמיכד אח‬
‫שרשרת התורה שנמסרה ‪ .‬לנו בנזל פה משך כל הדורות‪ .‬מצווםי · אנד להעביר את‬
‫התירה לדור הבא‪ ,‬אך כדי שנצליח בזה‪ ,‬אנד מחוייבים להתמיד בלימוד תווה מפי‬
‫רב‪ .‬אל נצטמצם בשמיעת שיעור מדטו‪ ,‬אלא נשתדל להמשיך את לימדו התורה‬
‫ע"י קבלת התורה פפי רב‪ .‬בלומ ‪ j‬ר זה‪ ,‬נקייס מציה ניספת ‪ ,‬כדברי הרמב ‪ II‬ס בספר‬

‫הצמות‪ ,‬מצוה ו' וז"ל ‪ :‬יישזיונו להתחבר עם החכמים ולהתחכר עמהם ולהתמדי‬
‫בישיכתם ככל ראפו אסדפ)' העכירה והחהרב‪ ,‬כמאכל וכשמתה והעסק ‪ ,‬דכי שיגיע‬

‫לנו להזימות במעשהים והלאמין האמתוית מדבריהם‪ ,‬דהןא אומרו יתעלה 'ובו‬
‫תדנק'"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫'‬

‫הרב יהדוה קיפרמז‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫נבראה‬
‫שהרצרכה‬
‫‪,‬‬

‫לררררת רנבראה שנכתבה‬

‫פרק‬

‫'לררררת ‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫א‬

‫•‬
‫‪,‬‬

‫סמכת כסירה ד"' ‪: M ,‬‬

‫שילראל‬
‫‪ ,‬הרהכ בבאיםי עדמי להם‬
‫‪,‬‬
‫שהצורכה לדיררת בכבתה‪ ,‬ישלא הרצרכה לא בתכבה‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫ת"ר ‪:‬‬

‫כסליםי כייצאי מצר י ם ‪ ,‬א ל א נבראה‬

‫ארביעם רשמרבה בביאים ישבע בבאיית בתבבאר להם לישראל'‪ ,‬רלא‬

‫תמתו רלא הותירר' על מה שכתיב בתירה חץר וכמקרא מגילה ' ‪ ,,.‬יתי ליכא ' ד‬
‫ןהכח י ב ‪ ) :‬ש דמאלייא‪ ,‬א‪ ,‬א( "והיי איש אחד מן הרמתיס צוסי‪ – "Q‬אחד ממאתיים‬
‫צרסים שבתבבאו להם לישראל מיהיה טיבא הרר כדתביא ‪ :‬הרבה בביאים עמדר להם‬
‫לישראל כפליים כייצאי מצרםי " אלא נכוהא השוצרכה לודרות' בכתבה ישלא‬
‫הוצרכה לא בכתבה ‪.‬‬

‫בגירסא דינקיתא שלבר ‪ -‬יכר מקיבל‪ ,‬לחשיב דע ה'‪'I‬ם ‪ -‬לרובבי כי כייבת‬
‫חז " ל בכלל זה של בבראה שהרצרכה לדירית שהיא ירק היא בכתבה‪ .‬היא עמין‬

‫אותז הבבואות שתוקפן לא פג אחרי זמן אמירתן‪.‬‬
‫ראגה‪ .‬לשמריתן העמולה של‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫להם עיר ‪.‬כח "ללמד ‪ .‬תשיבה אי הוראה" הן צריבית שמררה עמילה ‪ EI‬ז‬
‫היית ושי ‪-‬‬
‫‪.‬‬

‫י~בזי‪ ,‬ילכן בכתבי‪ .‬בהשקפה ראשיבה דימה תפיטה זי ל‪, ;i‬תר שלמרי חז " ל לכחיב‬
‫חירה שבעל פד‪.‬‬
‫•‬

‫לא גתכרר‬

‫)‬

‫אצל‪u‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫מניינם ‪ ,‬אלא ש‪n‬נחבסן כי המםשרים ז " ל הז ככה וזה בכה )פת י חך‪.‬‬

‫ל מ סתכ אובת לרכיבר מנהם הזבא י רי‪ .‬תיין להלן ישסת ‪'''(.‬שר‬

‫‪'''.‬ש'ר ואם ‪K‬תמר נר חניכה‬

‫‪2‬‬

‫‪.‬‬

‫כגר מסקו הנכ'ג‪'t‬ם ‪ .‬אבל בימי מדרכי חיי חגי זכריה‬

‫‪-‬‬

‫ומלאכי ‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫‪3‬‬

‫נבאי י ס‬

‫‪4‬‬

‫מהר"שא ‪:‬‬

‫רש ‪• " /t‬‬

‫••‬

‫ןרא‪ .‬רקמאי אחד מאמתיםי דצפםי יכן י ' היינן כאיתי הזור של אלקנה ‪ .‬אלכ‬

‫בכל הדורית חיי נטלתם‬

‫וכן' ‪.‬‬

‫'''שר ר"ה נביאה שהיצדכה‬

‫‪5‬‬

‫לדויות ‪:‬‬

‫ללמיד תשובה אן הוראה‪ .‬יכל הבך‬

‫ובהלכות גדולוח הן מנודין ‪ ,‬ידובז יש ללמרד מסדר‬

‫‪.‬‬

‫ערלם ‪.. ',‬‬

‫מ ‪n/l‬‬

‫היצרכן‪,‬‬

‫)עיין ‪ ,‬שס אבריכות את כל‬

‫הסויפה ‪ ,‬יבהטר ית של הב"ח ‪ · ,‬י‪..‬נ ר "ו‪ t‬ואחרים ‪ .‬שם ~ יטייז במחר " ז ח ייח שם ובחלוקח‬
‫הש " ס והמדרש עבני ז‬

‫הנבי א ו ת( ‪.‬‬

‫‪7‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫'‪.‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫גי ‪ 'l:‬ן‬

‫ם‪ ,‬ב ‪:‬‬

‫דרש רבי היודה בר נחמני מחורגמנהי דרבי שעמון בן‬

‫לקיש ‪:‬‬

‫כתיב )שמות‬

‫ל‪,‬ד כז( ייכתוב לן אח הדברים חאלח'ן וכחיב )שם‪ ,‬שם( ייכי גול פי הדברים‬
‫אהלה'ן הא כיצד ' ‪ l‬דברים שבכתב אי אחה רשאי לאומרם על םה‪ ,‬דברםי שבעל‬

‫המ אי אחה רשאי לאורמם בכחב‪ .‬דבי רבי ' שימעאל תנא ‪" :‬אלה" ‪ -‬אלה אחה‬
‫כוחב‪ ,‬ואי אחה כוחב הלוכח‪ .‬ומפרש רש " י ‪ :‬מכאן אתה למד השחלמדו לא ניחן‬
‫לכתוב ‪ -‬אלא מםני שהחורה שמחכחח‪.‬‬
‫בעקבות הגמרא המקבילה בחמורה י‪,‬ד ב • מבאר בעל חוסםוח רי"ד ‪ :‬אבל‬
‫משום )תהלים קיט‪ ,‬קכו( ייעח לעשות לה' ‪ -‬הםרו תורחר" ‪ 8‬התירו חכסים לכתוב‪.‬‬
‫ובזה סמר רבי שכחב‬

‫המשנה‪ ,‬ואחריו‬

‫כחבו הברייחות‪,‬‬

‫•‬

‫•‬

‫זרבינא ורב‬

‫אשי כחבו‬

‫•‬

‫התלמדו‪ ,‬וכן כל חכמי הדורות כוחבין פירושיהן‪ ,‬עכ " ל‪ .‬ורבינו גרשום מאור הגולה‬

‫)חמורה י‪,‬ד ב( מעין כי לפני שהתירו לכחוב תורה שבעל פה‪ ,‬כוחבי הלכוח דמרש‬
‫משנה וחלמדו והגדות כשורפי ‪ .‬תורה‪ ,‬שמום דדינן של הלכות בעל פה ואינו· רשאי‬
‫לכוחבן ‪ ,‬וכל הלדמ המן מן הכחכ אין לו שכר‪ ,‬עכ"ל‪ .‬סכל הנ"ל · נראה ברור כי‬

‫תורה שבעל המ נאסרה בכתיבה מדאורייתא " והיה צורד בהפעלת דין ייעת‬
‫לעשות" לאפשר את כחיבתה‪ .‬איסור זה‪ ,‬והסקבלי לו לומר בעל פה דברי תורה‬
‫שנכתב ‪ -‬אשר לדעת רבינר גרשון בתמזרה שם זנללת תזרה נביאים · וכתובים ‪-‬‬
‫מרכחיים בעליל כי לגבי נבאיים לא בעניני זכרון רשכחה קא · עסקינן‪ .‬הרי חורה‬
‫שכעל פה שניתנה תיד עם תירה שככתכ אינה יכולה אף •האי להשתנרת‪ ,‬רכל עדר‬
‫שי חירה בעולם שם תהא חורה שבעל פה‪ .‬יבכל זאת ‪ ,‬קובע הקב"ה שאסור לכחוב‬
‫איחה תורה‪ ,‬כשם שאסור לומר אח זאח החירה אשר ניתנק בכחב‪ .‬אין זה אלא‬

‫השבתב‪ .‬והא בטל ‪ .‬טובוונ האר ןמ הבטל פה‪ ,‬ו ‪ U‬חן החררה עדי רה ‪ :i‬חין בין שגי‬
‫עמדמוח אלה‪ ,‬ילא גחן להחליף אוםת‪ .‬גכיז רברור כי בעיח השכחה היא אשר‬
‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫;ג‪,‬יהע להתיר את כחיבח תירה שבעל פה‪ ,‬אבל לא זאת ' היא אשר גרמה לעצם‬
‫ההפרדה ביז הנכבת וביז הבעל פה‪ ,‬תורה שבכתב נשמה כן היא‬

‫‪ -‬הכתוב‪ ,‬הוכתיב‬

‫גיחן לדרשה רלפרשגות‪ ,‬במקרה דגן בשבעים הפגיס שחורה שבכחב גדרשת‬
‫‪6‬‬

‫חדישוי אגחת מהרש"א ‪:‬‬

‫בהן ‪".‬‬

‫לכאירה מהבי רקאי איגן מוכח אלא שיש דבייס בכחב ושי‬

‫רבםיד עבל סה‪ ,‬אבל המ יישאי אתה ישאי ' ןכןי" איני ומכח מיניהי ן‪ .‬ל!'י" מד ‪ n‬האלה ‪n‬‬

‫דכתיב ככל חאד דייק ייה זכדוכייתי מתנא דכי ריב ישמעאל‪ ,‬וחאד פיניי‪.‬דז נקס תנא‪.‬‬
‫ך‬

‫חז"ל פירשו ·נמשנה ברכותט‪ ,‬ה ייהפרי תררתך‬

‫‪-‬‬

‫עת לעשות '‪'',‬הל כלומר שפעמים‬

‫יכ‪,‬פירים דכרי תווה ) דאורייתא ( ממש‪ ,‬משום 'עת לעשית לה' "‬

‫ד;ןיינן הצןרר לקשר‬

‫שם שמים אי למנוע חילול השם‪ ,‬גכוז אליהי הבי הכימל )שחרטי "יץ( רדכן‪ '.‬בריר‬

‫כי איו חליול השם גדול דיחר מביטול חורה על ירי שכחה )אפילן אם היא מחמת‬
‫הצרוח והרידפית‬

‫‪8‬‬

‫‪9‬‬
‫‪10‬‬

‫רכוי( ‪.‬‬

‫‪".‬‬

‫מוטב שתיעקר )אות אחת( מז התוהר ואל תשתכח תורה משיראל‪.‬‬

‫" מכל הסוגיא משמע כי דרשית אלה הינן מאדורייתא ולא אסמכתא בעלאמ‪.‬‬
‫ציוןיי כי מ‪ p‬יר הכיטוי ןץסב'ס ענים בתורה" לא צמיבו לא כבבל י ולא יכרושלמי אלא‬
‫מכררש רהכ יג ‪ ,‬טי )כעבין יישכעיס שקל שנקל הקדו'ש (' ‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫•‬

‫זהו הכתוב המקויש אשר אם חסהד בו אות אחת מתון מאות אלפ' אות'ות'ו הוא‬
‫םסול‪ ,‬וחסר'ם לו ד'ב' קדשות סרפ תורה ‪".‬‬

‫"לולא חטאו שיראל לא ב'תב‪::‬י להם אלא חטשה חומש' תורה וסםר ה'ושע‬
‫בהתחדשות‬
‫בלדב" )בדר'ם כא‪(, ,‬ב בראה לםרש כ' ה"בו לוטד~ את כל הבדרש‬
‫•‬
‫הרתרה ןביושימה למצנים השמתנים כאמעצות המזייח השתיהר גדשרת בהו ‪, 12‬‬
‫ה'ו כלום בלדמ'ם בטסגרת " תוהד‬
‫בבואת הבכא"'ם‪ ,‬חמכתו של שלמה וש'ר'ו של דוד‬
‫•‬
‫שבעל מה'! ‪ .‬תורה שבעל פה זאת אסור הה' לכותבה‪ ,‬דה"בו לתת לה סמרמ של‬
‫הכ‪U‬ר‪.‬ב ואם כז הדרה קוש'א לדותכה ‪ :‬מהו התהל" הזה ההופד בבואה שהוצרכה‬
‫•‬

‫לדורות לבבוהא כתוכה‪ .‬האם כת'בה זאת "מעלה" את הבבואה למעדמ חשד‪ ,‬או‬
‫•‬

‫שמא איז‬
‫שמא האי ‪".‬מורדיה" אותה באשר היא תןצאת מזה שחטאן ישראל ! אי‬
‫‪.‬‬
‫כת'בת 'הבבוא;'ן עמלה או מור'דה לגב' הבבואה עצמה ‪ -‬שהר' גם ללא כת'בתה‬
‫אםשר ה'ה לשומרה ולזכרה שכאר תוהר שבעל פה ‪ -‬אלא נבואה שנצרכה לדורות‬
‫מזהכ ואתנו בכתוב חדש במסגרת תורה כתובה‪ ,‬שמכאז ולהבא א' אתה רשא'‬
‫לאומרה בעל פה‪' .‬חד עם זאת אותה תוסםת אשר אמבם כתובה ה'א‪ ,‬שונה מחמשה‬
‫חושמ' תוהר לא רק בהלכות ‪,‬ה' אלא ‪ -‬וזה העקיר ‪ -‬בדרן ל‪,‬מדוה‪ ,‬באשר ה'א‬
‫א'בה נררשת כאמתה של חשמה " חומש' תווה‪.‬‬
‫ברם ‪ ,‬לא רק בענ'ב' בבואה קא עסק'בז‪ ,‬כ' תהל'ד זה של ייטכססואל‪,‬זצ'ה"‬
‫של תורה שבעל פה צמ'בו בצווה מפורשת גם בעב'ב' הלכה‪.‬‬
‫•‬
‫‪.‬‬

‫ריוסכ ‪p‬א‪,‬‬

‫כ‪:‬‬

‫רב'אנ אמר מהכא ‪ :‬ייפאו' םשת'ם 'ה'ו על ואשם ומכבס' פשת '‪' D‬ה'ו על מתב'הם‬
‫)לא 'חנרו ב'זע" ‪' -‬חזקאל מה 'ח ‪ "(.‬אמו ל‪,‬ה רב אש'‪ ,‬הא מקמ' דאחא‬
‫ה'זקאל מאז אמוה ‪ ..‬ז ! ולטעמ‪ ,,,‬הא ארמר וב חסרא ‪ :‬דבו זה מתוות משה רב'בו‬

‫לא לזמנו‪ ,‬מרבו' 'חזקאל בז בוז' לזמנו ‪') :‬חזקאל שם‪ ,‬םסוק ס( "כל בז נכו ערל‬
‫לב וערל בשר לא 'בא אל מקדש'" הא מקמ' ראחא 'חזקאל מאז ארמה ! ‪ I‬אלא‬
‫גמרא גמ'‪ ' "I‬לה ואחא "‪,‬זקאל ואסמכה אקוא‪ ,‬הכ' נמ' גמוא גמ'ר' לה‪ ,‬ואתא 'חזקאל‬

‫ואסמכה ‪ .‬אקרא )עכ"ל( ‪".‬‬
‫מםורש 'וצא מ‪ ' D‬חז"ל כ' בתקופת 'חזקאל העח'קו אל הכחוב הלכה שה'תה‬
‫קבלה ב'דם מדאור"תא מ'מ' משה רב'נו‪ .‬תהל‪,‬ד זה א'ז ב'נו וב'ז בע'ת השכחה‬
‫‪11‬‬

‫"וס להע'ר כאו ב' לא רק '‪.T‬נוק מספר' קא עסק'גו‪ ,‬אלא דיקא בזמז האחריו אבי‬
‫ערים לגלייוים וכמליגים עבניו הידקו האר'‪ n‬מיס לש טכטט חתירה ןאכפ " ל‪.‬‬

‫‪. 12‬שואונ סרדיח אלן הרי ושנןת מאלה אוסר ישמשן את חזייל כהכרעןתיהם תבלמי‪.‬ד‬
‫תייז להלן‪.‬‬

‫‪ 13‬וש ‪: ' h‬‬

‫אסרה התוהו לכהניס ‪ .‬מלבוןסי הצמר כי הצמר מזי‪ ,‬הגוף ימזעי הב'שר‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫‪.‬‬

‫‪14‬‬

‫ןבנין לודוכ דבר זה‬

‫‪15‬‬

‫עכנ'ו ההוסלכית מסיג'א זאת על הבנת פוסוטו של מקרא יסגניו הכתיב‪ ,‬ע"ו בלפרשםו‬
‫וסל םקוח‬

‫פרק ‪:‬‬

‫‪'''.‬רש‬

‫עד דאאת 'חזקאל‪ ,‬עמוד'ס ‪ 147‬עד ‪•153‬‬

‫‪.. ,‬‬

‫‪9‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫לוא כלים‪ .‬בעל כרתבי להסיק כי ל‪,‬חזקאל הבביא ‪ .‬ביתבה הרשית לשבית את המעדמ‬
‫של איתה הלכה‪ ,‬יבמקים דאירייתא‪-‬תירה‪-‬שבעל‪-‬פה היא עתה דאירידתא‪-‬הכתיבה‪-‬‬
‫בדברי קבלד‪ .‬זהי מעי! שלב ביביים בי! תירה שבעל פה יבי! תורה שבכתב בחמשה‬
‫כהובה‪ ,‬כך‬
‫העתיק לכתב את דיבי כהבים ובגיד ‪,‬‬
‫חישמי תיהר ‪ ".‬יכשם שחיזקאל ‪.‬‬
‫עהש ל‪I‬כניר ישעהי הנביא בריבי שבת ‪ 11‬יכך לפני פניי יהרשע בדיני ברית מילח ‪• 18‬‬
‫•‬
‫‪ .‬ואחרי תקיפת הבביאים מציבי את השמר התהליך בדברי הכתובים יבתקופתם ‪":‬‬

‫את מצית ח~ביר הבבםי" לדמי ממשל‪ ,‬כב; י "חביר לבער על פי דרכי"‪ ,‬יכר גם‬

‫פסק הרמב"ם ‪ ".‬אלה הם שלישת חלקי התב"ך אשר‪ ,‬כאמיר‪ ,‬קדישתם האי לא רק‬
‫‪.‬‬

‫‪16‬‬

‫•‬

‫רעיין מחלוקת רמב"ם ראב"ז כלפשןטי של מקרא שם עמוד ‪•150‬‬
‫•‬

‫‪11‬‬

‫יעשיה אנ‪ ,‬יג מ"צמאו חםצך דוכר ר"וכ זסחז"ל ידשו‬
‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫כמטכת וסכת קיג‪ .‬א ‪ .‬בי קר‬
‫•‬

‫חפציר אסורים ולא חםצי שמלם ‪,‬וכר פסק הרמב"ס בהל' שבת כ‪,‬ר ה נהניאו את‬

‫"חפציר" וגם היתר חפצי שמים יחסים עתה ‪ ..‬טהכתיב‬
‫' הפסוק' דורשתו‪ .‬גם איסור ‪.‬‬
‫ביוסעיה‪ .‬ועיין רמב" ‪ t‬ויקרא כג‪ ,‬כד ר"‪.‬ר יהיה לכם שבןתן‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪18‬‬

‫תוספית יבומת עא‪ ,‬כ רי ה לא ניתנה מרעית מליה לאברהם אבינו‪ .‬יאם תסאר‪ ,‬אם לא‬
‫ניתבה סריעה עד יהושע‬

‫"אלה המציות"‬

‫‪-,‬‬

‫‪-‬‬

‫)פרק וד(‬

‫היכי‬

‫גמרינז‬

‫מיניה‪,‬‬

‫הא‬

‫כתיב ‪).‬ויקרא כז‪,‬‬

‫שאין הנביא רשאי לחשד מעתה )וסבת ק‪,‬ד‬

‫יד(‬

‫ויש לימר‪ ,‬יהלכה‬

‫‪(. N‬‬

‫לםשה פםנ~ היא‪' l ,‬ה‪~ ' I‬ס ם‪M‬כ‪:‬ב~ה "ק‪K‬ו )עכ"ל הותטפןת(‪ .‬מו הראול‪-‬צלליו כי· ב ‪ P‬יי‬
‫יהושבו כתב ספדן‬
‫בתוי‬

‫תקופתי‪,‬‬

‫)בבא רתבא יד‪ ,‬ב( כך שתהליך זה בעשה הן בוקב‪ ,‬תקופןת יהי‬

‫הרי‬

‫שחזקיה ןסייעתן‬

‫)בבי‬

‫דררן‪ ,‬שהאריכי‬

‫אחדיי‬

‫ימים‬

‫‪-‬‬

‫שר"י(‬

‫כתבן ייפסיה משלי שיר השירים וקהלת" )שם טו‪ ,‬א( משים ש"הוגו מב~ה‪ ,‬ולא‬
‫כנת סםרו ‪ ,‬שלא היי הביבאים נותכיס םפריהם אלא לםבי מרםת" )ריישי שם(‪ .‬בלימר‪,‬‬
‫אצל יעשהוו‪,‬‬

‫‪19‬‬

‫•‬

‫התהליך היה אמנס '‪ P‬קב תקיפתו‪ ,‬אבל הכתיבה היתה אחרי תקיפתן‪.‬‬

‫יש להבחיו כין דברי הכתיבים‬

‫‪-‬‬

‫שלהם מעמד אחר ממעמד דברי הניבאים‪ ,‬כשם‬

‫שלדברד הנביאים מעמר אחר מעממד יתירה מו שהמיםי‬

‫‪-‬‬

‫וביו תקופתם‪ .‬להלו ייראה‬

‫כי לפעמדם התקיפה גרמה לכתיבה‪ ,‬ולפעמים ההדנל שבמעמי ובססאסוס הוא שאר‬
‫גדם לכך שתודה שבעל פה מסיימת לא נכתבה כתורה ולא י בבכיאים אלא בכתובים‪,‬‬

‫בשס ששאר חלקי תורה שבעל פה לא בכתכי כלל ובלל אלא בשארו כולם רתברה שבעל‬

‫פה‪ .‬אמםנ איםת החלקיס של תורה נכתם משים "בות לעשית "‬

‫‪-‬‬

‫אבל לכלל "כבח"ב‬

‫לא הגיעו‪ .‬קרישת התלמוד היא כתוכן‪ ,‬ראיל‪ ,‬קיושת התנ"ד הדא גם בכתוב‪.‬‬

‫‪20‬‬

‫יש להעיד כאן כי לא הדי מצית חיגיך כהוי מצות תלמיד תודה‬
‫מפסוקים מפורשים‬
‫מצות חינוד‬

‫בתורה‬

‫)"ולמרתם ‪ K‬ותם‬

‫את בניכם"‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫ההיא לןמרש‬
‫בוביד‬

‫"ישננתם לבניך"(‬

‫מאן דכר שמה וחברה ז ! והלא דבר היא ‪ I‬אמםנ עיין היטב מבשך‬

‫‪-‬‬

‫חכמה לכראשית יח‪ ' ,‬יח ד"ה כי יתתיי למען אשר דצןה את כביו ואת ביתו אחריי‪,‬‬
‫הרראה‬

‫כפסוק‬

‫ההוא‬

‫כתורה את המקיר למצות "'ביך )יממ'לא ' בס "ינוך הכת‬
‫•‬

‫"כבי'ף ‪,‬ייביתו"(‪.‬‬

‫‪21‬‬

‫‪-‬‬

‫הלכות מאכלות אסוררת מרק יז הלכה כא‪ .‬אעייס שאין כ'ת ייד מצוילם להפריש את‬

‫הקטו )ממאכלות אסורים(‪,‬‬

‫מצ‪m‬‬

‫על אבין לגעור בי ולהפרישו‪ ,‬כדי לחבבן בקיישה‪,‬‬

‫שאנמר ייחבוך לבער על פ' דרכו" ‪ ,‬עכ"ל‪) .‬בכיף הסיג'א של "'בוך לעימת תלמיד‬
‫תוהר‪ ,‬רנאה לימר כי »‪,‬יקי מציח חיניר איה בררר דזם מסויתמ ןכקיוס‬

‫‪10‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫בם‪nr.‬‬

‫ם‪= p‬ייות‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪-,‬‬

‫בתיכן כי אס גס בכתיב‪ .‬מאז חתימת התב"ך על ''‪ ' '1‬אנש' כנסת ‪ ,‬הגדילה" לא‬
‫חל )ולא 'חיל( כל ש'ביי ייבהרכב הפבימי" בזה ה"חירה " ‪ ,‬כלימר החלק ' בכתב‬
‫‪ m‬חלק בעל םה‪.‬‬

‫אכל טרם נ'גש לבחון אח סשר הכח'בה לדיריח בנב'א'ס ובכחוביס‪ ,‬על'ני‬
‫להוגפת אח ח ש ימח הלכ לחופעה מרכזיח ו'סיד'ח בסיג'חנו• רה'א שמע'ן אוחי‬
‫תהליך משמ א'רע בחוך חיכס של חמשה חושמי חורה ! אם נ ש כיל להכ'ן אח‬
‫‪,‬‬

‫‪, I‬‬

‫אשר א "‪ '1‬ע כחיך כיח דמשרי של מ ש ה רכינו עצומ בדרגח תירה מן ה ש מ'ם ‪ ,‬שמא‬

‫יהז‪ r‬בזה כדי ללמד על השמך התהליך כנכיאים י בכחיב'ם כ " )ע " פ חענ'ח ט‪ ,‬א (‬
‫ליכא מידי דלא רמ'זא באיר"חא ‪ ".‬אס )נדרים כב‪ ,‬ב( לילא חטא ש'ראל לא‬
‫ניתנה להם אלא חמשה חימשי חירה וספר יהישע בלבד ) כלימר ‪ ,‬ששה מחי;‬
‫עשרים וארכעה ספרי קישר (<ב בא‪ ,‬רביבו עיבדיה ספירנו‪ ,‬ימלדמ כ' לילא חטאי‬
‫ש'ארל )בחטא העגל( היה היחס ב'ן חירה שבכחב יחורה שבעל פה שונה לחליטין‬
‫מזה שש' לנו ה'ים )אחרי חטא העגל יאחרי חטא המרגל‪,‬ם(‪ .‬הכחיב היה שינה‬

‫‪,‬‬
‫)‬

‫וממילא הלימדו של איחו כחיב על ''‪ ' '1‬כללי האינטרםרטציה )המ "‪ '1‬וח שהחירה‬
‫‪.‬‬
‫נדרשת בהן( היה אף היא שינה‪ .‬כל זאח‪ ,‬כאמיר‪ ,‬משום שחטאו‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫ר"‪II‬‬

‫סומרדב לשרובת‬

‫יי חתירה "‬

‫' ‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫וב‪,‬יב ‪":‬‬
‫‪ -‬היא החלק המע ש י ממנה ‪ ,‬יי אשר‬

‫‪ -‬החלק העיןני ש בה‪" .‬הו מ צוה "‬

‫‪ .‬וזאת על פי המסיק בבראשית "רשמרן ררד ה' לעושת ברקה י ‪'. W‬ם'פ הרי לםנינן‬

‫‪.‬‬

‫שלישה‬

‫תחומים ‪:‬‬

‫נא(‬

‫‪-‬‬

‫חלמיר תירה‪,‬‬

‫(ב)‬

‫צמוית ‪,‬‬

‫שמירח‬

‫)ג (‬

‫חייס של‬

‫תידה‬

‫)יידרן ה' " ‪ (.‬ע'ל המירום המחנכים ןהר"מיס למצוא אח האיזוו הנכוו כין שלרשתם‪,‬‬

‫יזן היא "מלאכת ה ‪. (1 H I‬‬

‫‪22‬‬

‫ימן‬

‫הראוי‬

‫כי אבו‬

‫כני‬

‫נימנע‬

‫תורה‬

‫מן‬

‫השימוש במיבח הלועזי‬

‫ייקנוניזציה"‬

‫של‬

‫התנ"ך‪ ,‬עקב האסוסיאציןת הלא נשירות במישגמ‪-‬ונח זה‪.‬‬

‫‪23‬‬

‫במאמרגו‬

‫לא‬

‫מלוג‬

‫ארורייתא‬

‫בתררה ותלמודן ( פרק‬

‫ן‬

‫י‬

‫)ייהמעין" טבת תשמ " א (‬

‫יכן בחוברת ין"ר‬

‫) ייגזירות ראווייתא וגזירןת דרבנן " (‬

‫)בסוגיות‬

‫סענני · כי ‪ ,‬מאמר חז"ל‬

‫)פסח'ם ל‪ ,‬ב ( כל ותקיין רכנז כע'ז דארי"תא ‪ -‬ת'קין‪ ,‬פ'ירשי שורכי הפעילה של‬
‫חז " ל ) גזירות ‪ ,‬ל‪ K‬םלוב‪ ,‬לפנים ונשוות הרין וכו ' ( כולן וב‪ P‬וגנןת חבווה‬

‫‪ -‬רו‪t‬רריית‪K‬‬

‫‪ ,‬צע מ ה ‪ .‬אלה אינם ‪~n‬יושל בית ובדרשם טל חז " ל‪ ,‬א ל א המשר ארתו הפעילןת אשר החלן‬

‫דנאורייאת‬

‫‪, I‬‬

‫•‬

‫) ‪ "':‬אשו בוא ‪- K‬להיס"( ןהשמכם וישיו מ ם אצל חו " ל‬

‫)"'‪V‬ושןח " ‪(.‬‬

‫‪' 24‬‬

‫וכמאיר‪ ,‬היה אז ‪" .‬חנ " ך מצומםצ" ן " תרהר שענל פה ובורחב"‪.‬‬

‫‪25‬‬

‫ייויאמר ‪ ,‬ה' אל מהש ע ל ה אלי ההרה והיה שם אותנה לך את לוח וח האבו וה‪ n‬ררה‬
‫והמציה אשר כתבתי לה ו רותם " ‪ .‬הקושי בפסוק מב ו אר‬

‫‪ p -‬ל מה מיסב יי אשר כתבתד ‪",‬‬

‫הרי הקינ'ה כתב רק את עשרת הדברןת ולא את יי התורה והמצרה " ! הפיררש הפשוט‬
‫)שלא כדין הספורנו ( יהיה‬

‫‪ :‬להיייתם‪,‬‬

‫כך ‪:‬‬

‫‪-‬‬

‫לוחות האבן‬

‫‪-‬‬

‫אטר כתבתי ‪ i‬התורה והמצוה‬

‫‪-‬‬

‫כלימי על משקל ‪-‬אב‪-K ,‬ב )יע"ן י'ש הקדמת הימב " ן ‪ .‬לכראש'ת(‪.‬‬

‫‪11‬‬
‫~‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫כתבחי " ‪ -‬בי לול ‪ IC‬חס ‪ IC‬ו בעגל היחה בל החורה חחומה ‪ ,.‬מיד הבורא יחברד‬
‫כמד הל‪ m‬דת‪ ,‬כמד שהעי" באומד )דגרים לג‪ ,‬ב( יי דאתא מרבבות קוי ' ש מימיגו אש‬
‫רח למו ‪ ".‬ומאז שחטאו בעגל לא דכד לכ‪,‬ן אבל בחבה מ ש ה יי בצמוות "‪ ,‬כאמרד‬
‫אחר כד )ש זמת ‪ ,‬ל‪,‬ד כז ‪ -‬ועיין להלן באממר( " כחב לד את הדבר ים האהל"‪.‬‬
‫ולא הביא משה רבינו את הל‪m‬ות א ל א כיר ל ש ברם לע י נ יהם ‪ ,‬ל ש בור את לבם‬
‫הזוגד‪ ,‬כד י ש'‪ I1‬זרו בתשובה‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫דרגת בני ש'ראל נזמן מתן חורה היחה כה עילאיח שהחורה ש נינחה להם‬
‫היחה במצב של " חחומה" ‪ ,‬הויינו כולה כחובה ברצף אותילת בלתי נספק‪ ,‬על דרך‬
‫יישמותיו של הקב ה " ‪ ,28‬הקשר ההדיק ביז ייקב"ה ובז עם בחירר לא היה צריך‬
‫"להגביל " אח דרכי החנהנוחם למחכונת קבועה זאת או אחרח‪ .‬לא ביח הלל ולא‬
‫בית שמאי‪ ,‬לא רבי עקיבא ולא רבי ישמעאל ‪ -‬אשר בולם בבחינח יי אלו ואלו‬
‫‪fl‬‬

‫דברי א‪-‬לקיס חיים " ‪ -‬קובעים בצורה קבועה ועקבית‪ .‬קביעוח ועקביוח אלו הן‬
‫מסממניה ותוצאה מהכחוב עם כללי פרשנוח‪ .‬באשר הכתוב נחון‪ ,‬מספר האפשרויוח‬
‫הפחוחות בפירוש אותו כחוב הוא חוצאה ופונקציה מ ' ההדרכה ' הניתנח על ' ידי‬

‫געל הכתוב‪ .‬זמן מתן תלרה לעם אשר כולו הגיע לייי נבואה _ זאם ד‪,‬געי ‪ ,‬יכול‬
‫היה להחזיק בדרגה ר‪iU‬יא ‪ – 30‬היתה שעת גושר לתת תררה ללא ' הגבלות" ‪,‬‬

‫עקב‬

‫הקגוס י ם‬

‫חישרבח‬

‫האב יס מו הטפורגי להבתנ טוגיתנן‪,‬‬

‫נמרש איםח ןחר כרי‬

‫לימדוס‪ .‬לגומו יי‪y‬ו כהם הקורא ויעמן על חחישיי המ ל ודחםי ‪.‬‬

‫‪26‬‬

‫גר ו ל‬

‫חירוש‬
‫גיתנה "‬

‫קא‬

‫) גיטין‬

‫חז י גא‬

‫‪(, K ,0‬‬

‫הבא‬

‫רס " ס‬

‫דבברי‬

‫בהבנת‬

‫ה מ ןב‪-‬חהמישג‬

‫יי תורה‬

‫חתימה‬

‫מושכ העימד בניגוד למושג " ת ו רה מגילה מגילח גיחבה ‪",‬‬

‫ומקובל לפשרי על פ י רש " ו ) ביטין שם ד ‪ /l‬ה חתימה ביתנה ( ‪ :‬לא נכחבה נוד סיף וב ן‬
‫לאחר שנאמרן כל הטרשיות כילן‪ ,‬והנאמרות לי בשנה ראשונה רשביה היר‬

‫)שנה(‬

‫סדורות לן על פה כוד שכתבן‪ ,‬עכ"ל‪ .‬מתןך דברי '''שר מקובל להבין ‪ .‬כי לםי שיטת‬
‫'חחומה‬

‫לא‬

‫ניחנה י‬

‫היחה‬

‫כל‬

‫כתלבה‬

‫הספירנן מפרש כי כחיבה אמםנ‬

‫של‬

‫היתה‬

‫תורה‬

‫‪-‬‬

‫אבל‬

‫עד‬

‫סוף‬

‫שב‪n‬‬

‫הארעבים‬

‫במדבר‪.‬‬

‫לא הכתיבה שאני מכירים‪ ,‬אלא‬

‫בתי נה אתות " מיד הברוא יתנרך כמו הלוחךת"‪.‬‬

‫‪27‬‬

‫רלא ה‪ P‬נ"ח‪.‬‬

‫‪28‬‬

‫" מפיר של הקב" ה לאזנו של מהש " )רונכ י ון הקדונה לכראישת ( ‪.‬‬

‫ו‪9‬‬

‫רמב " ז סוף הקימות לספר‬

‫בראש ' ת ‪…‬‬

‫עדד יש כ"'גו קב ל ה של אמת ) כלורמ ‪ .‬א יו‬

‫זאת " שיסת הרמב " ז " ‪ .‬אלא קבלה שה יתה אצל רכ יתינן‪ .‬יה י א ידןעה לנו עחה מכחכי‬

‫הרוניכ'‪1‬‬

‫‪ -‬י‪( .p.‬‬

‫כי כל התורה מלה שומת י ן שי הקב " ה ‪ ,‬השתיכןת מחתלקות לשמית‬

‫בעניו אחר ‪ ,‬אכלין תחשוב על דרו מלש כי‬

‫כגון ‪:‬‬

‫' בראש‬

‫יחגאו א‪-‬להיס י‪,‬‬

‫רכל‬

‫םםן‪P‬‬

‫החירה כן‪.‬‬

‫' בראשיח' יתחלק לתיבות אחחת‬
‫מל בד ‪ .‬ציריפם ונימטריןתיהם‬

‫של‬

‫שמות‪ ,‬רכבר כתב וביגו שלמה בםירושיר תבלמוד ) סוכה מה‪ .‬א 'דה אגי ( כונין השם‬
‫הגדיל של שבכוים ושחיים באי זה כוגין הוא יצוא משלישה פסיק"ם ) שמוח י‪.‬ד יס‪-‬כא (‬

‫"ויסע ‪ …‬זיאנ ‪ …‬ויט " ) הרי שלא י כשיטת הרפב" ו י קא עסקינו ‪ -‬י‪… .( p .‬‬
‫‪ 30‬בכחיגת "מי יטלה בהר ה י ‪ -‬ימי יקים בהר קדשי'‪ ,‬או ייעלה אלי ההחר ‪ -‬דה~ה שס"‬

‫‪12‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫~‬

‫"‪….‬‬

‫"‪,‬‬

‫חורה אשר חחפשר באופ! מחמדי על ידי פנהי שירי‪i‬ד אי הכתוב‪ ,‬אוחו כתוב אשר‬
‫אינו 'מגביל' במשמעוח הרגילה של 'הגבלה' ‪ ,S1‬פניה ישירה זו הוא נמח חיקם‬
‫של בעלי רוח הנבואה או רוח הקודש ‪ ,‬אשר יכולים לפנוח ולקבל מענה הישר מ!‬
‫הכחוב בעל האי! סופיוח של אפשרוויח בצירופי המלםי והאוח יוח‪ ,‬אשר בל חשובה‬
‫ועמנה הוא דביר א"להים חיים‪ ,‬בהיוחם מורכבים מצריופםי ש ונים ש ל 'ש ומחיו‬
‫של הקב " '‪.‬ה באוריי ‪ Kn‬זו נסחכל הקב"ה ולפיה ברא אח עולמו‪ ,‬גם כאשר ההי‬
‫'בורא עולמוח וחמריבם‪ ',‬היה כל עולם ועולם מחאים לחוכניח מסוימח לש צריופי‬
‫מלים ואוחויח אלו ‪ ,‬והוא רק הוא קבע ש'די! לא הניי! לי‪ '.‬וכאשר קבע סופיח‬
‫לגבי עולמנו אנו כי 'די! הניי! לי‪ ',‬אי! הכוונה לומר כי עולם זה יכול להתנהג‬
‫כדרר אורייתא במתכונת אחח ויחיהד כלב‪.‬ך שי מקום להנהיג עולם בדרגת אבות‬
‫מחד גיסא‪ ,‬ויש מקום להנהיג עולם בדרגת שבע מצוות בני נח מאידר גיסא‪,‬‬
‫אפשר להנהיג עולם בדרגת ביח שמאי ואפשר בדרגח בית הלל ועוד וערר‪,‬‬
‫כאשר ניתנה תורה לשש מאות אלף בני שיראל בדר גת נביאים ‪ ,‬היתה אמנם הוה‬
‫אמינא כי תימשר דוגה זאת‪ ,‬שהיא אותה דרגה עילאיח אשר מאז אדם הראשו!‬
‫הושגה רק על דיי האבות הקדושים‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫סרפנרי לששת יב כב ר"ה ןמ הרס שאר‬

‫בסף ‪:‬‬

‫•‬

‫שחהיה על כל הזאה טבילד‪ ,‬כמי שצהר האל באמרו )פסוק ז( יי על שחי‬
‫המזוזות‪ ",‬וזה קוםד‪ ,‬ואחר כר יי על המשקוף " ‪ ,‬זה לא יחכן זולתי כ"ג' הזאות‬

‫להורית על ג' "''''‪ ,1‬כאמרם ' ‪ //‬העילם הבא גרבא בין " ר " ‪ .‬זכר "הה קיים חאט‬

‫‪-‬‬

‫‪M‬רס הרשאה יבםרי תמן תירה רע סהנל‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫פסינרי לייןל‪II‬ר רכ‪ ,‬יב ד"ה ייהיתי לסכ ל‪" M‬לירס ‪:‬‬
‫‪",‬ובכן יהיה נצחיות מציאיתכם זכמני בלתי‬

‫צמ‪' 1I11‬‬

‫‪",‬כמו שהיתה הכוינה‬

‫כיר‪II‬ית הר‪II‬ם ובמתן תירה '" כי אמנם במתן תווה לולא השחיתו‪ ,‬היחה הכוונה‬
‫‪,‬לשים איתם במעלת ימות המשיח ועולם הבא שיעד בזאת הפושה בלי ספק‪, , ,‬‬

‫יא ‪ b‬עמלת אדם הואשין‬

‫=‬

‫מעלת מתן תווה )קידם חטא העגל(‬

‫=‬

‫מעלת‬

‫אחוית הימים‪ ,‬יבא הספוונו וילדמני כי בי! אדם הארשון יבי! מת! תורה היו איםת‬

‫‪,‬‬

‫הענקים אשר כיחיריס השיגן‬

‫‪$2‬‬

‫בחיחים הפרטלים את הדרגה העלאית ההאי‪.‬‬

‫‪ 31‬כי אין חיק )כחרב( שאין בי כעירת לש הוכקהר החר י ג ‪ ,‬ראם אמםנ קוסב'ס שיא מלןג ‪,‬‬
‫היר נםגע ‪ K‬וחו המרט המקריב את האינטרס האשיי שלו על הסזבח וסל טיבת הכלל‬

‫)'לא מלוג'( )ועייו בזה סנרק ה ' להל! שביטת "יי אברבנאל ‪P‬כניז צונות לכ חסור‬
‫ןםנלב"‪D,‬‬

‫~‬

‫כטרגית יובמ(‪ .‬זאת יערו‪ ,‬עד כמה שהחוק יןחר מקיף היר שהאו םוגע יבוחר‬

‫רפטיס וחריגים ‪ ,‬יעל כגון זה אמרי‬

‫‪32‬‬

‫ולפי המ שכארנר‬

‫תשמ"‪ ,,‬פרק ה‬
‫‪,‬‬

‫הברחהב‬

‫הרימאים ‪.Summa Jure Summa Injura :‬‬

‫}כמאמרנו ייראל םעלת אבדתם‬

‫ישיזב"‬

‫) המעין‪,‬‬

‫תשרי‬

‫‪ -‬עיין שם רצרף לכאו( לא רק השיגן ‪,‬אלא אף הכיבר את כביהס אשר‬

‫אבן אחריהם‪ ,‬כי האבות הם השררש והבגים הם הענפים ' )מהר ‪ II‬ל ( ‪.‬‬

‫‪13‬‬
‫ד‬‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫'םפותו רכא'‪ "I:‬ת ל ‪ I‬ו‪:1‬ב ר"ה אלי‬

‫‪…‬‬

‫תג‪c‬כ ‪:‬‬

‫הודיענו אמנם שהה" ענין החולהד אצל האבות כמו שהיה ענינו ‪,‬אצל אדם‬

‫יאשתו קודם‬

‫‪.‬‬

‫חטאם ‪. •.‬‬

‫אכות אלה ‪ ' .‬יפה הגדירם הרמכ"ם כומרה נכוכים חלק ג ‪ ,‬פרק נא "‪.‬‬
‫אכל בהגיע אשי מכני אדם מהשגח האמיחיוח שומחחו במה שהשיג לענין‬
‫שה'ה" כו מסדפ עם כני אדם ומחעסק כצרכי גופו‬

‫וזאת‬

‫המדרגה ‪…‬‬

‫טם ה' יתרכו ‪…‬‬
‫‪ ..‬כי אלה הארבעה‬
‫דמרגת האבות ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫ושכזו כולו טכ‪,‬ז הה'!‪ I‬יה'ה‬

‫שהיא דמרגח מהש רביגו‬

‫"'‬

‫וזאח גס ' כן‬

‫ ר ‪ fl‬ל האבות ימשה וביבר ‪ ….‬כהשיי‬‫עושים המעשים ההם ‪ ,‬לא היו עושים אותם רק כאכריהס בלכ‪,‬ד ולכותם ודעוחם‬
‫לא יסורו מלפני הא"לוה ‪) …‬עכ"ל הרמכ"ם(‪.‬‬
‫ענקי הרוח אלה דבקים ‪,.,‬מח כשכלם וכלבם כהקכ"ה‪ .‬להם לא היה כל צורך‬
‫ככחוב של חורה כרי לדעח את רצון ה! אם הוא נסתכל כאור"תא‪ ,‬הום ח"ם‬
‫בהאי עלמא‪ ,‬דכקוחם כהקב"ה היא אשר סללה להם את הדרך להכיר את ‪ ,‬מערכת‬
‫החוקים )אשר בשם 'תורה' נקראת( על פיה ח"ב עולם זה להתנהג ‪ ,‬ואשר בלעדה"‬
‫)לפחות כחפיסת המ'ג'מום שלה ‪ -‬שבע מצוות בני נח( אין לעולם כל זכוח‬
‫ק'ום ‪ ".‬י~א אשר ארמו לנו חז " ל בנועם לשונם )אבות דרכ' גתן לב ‪(:‬א‬
‫ז'מן הקב " ה לאברהם אב'גו שתי כליות כשג' ‪ .‬חכמ'ם‪ ,‬והיו מכ'נות' אותו‬
‫ויעוצוח אוחו‪ ,‬ומלמדות אוחו חכהמ כל הלץ‪.‬ה ‪".‬‬
‫' התורה' ‪ ,‬הי!( חכסת הקב '" ה אשר לפיה ובאמצעותה בברא העולם‪ ' .‬חויה'‬
‫זאח גמצאת ‪ ,‬אולם אינה נראית לעין הבלת' מזו'גח של אדם הרחוק ח"ק דפסה‬
‫מבעל החכמה‪ .‬אבל מ' שדבק עם הקב"ה‪ ,‬שערי החכמה הזאח פחוחש לפנ'ו והאו‬

‫מגיע אלה" ‪ -‬הן אל 'החורה' והן אל 'המצוה' )שמוח כה יב( ‪ -‬עקב דכיקוחו זאח‬
‫אל כעליה‪ .‬אין פלא‪ ,‬איפוא‪ ,‬שאברהם זקן ויושב בישיבה )יומא כח‪(. ,‬ב ' מוכן‬
‫‪,‬מאל‪ ;,‬כי 'איחן זה' ‪ ",‬אשר במרוצת הזמן הפך להיות 'עומרו של עולם' ‪ ",‬קיי‪,‬ם‬
‫את כל התורה כולה ואפץ‪.‬ו עיר;בי חכשילין )יומא שם( ואפ'לו ע'רובי חצירות‬
‫)בראשית רבה ס‪,‬ד‬

‫‪33‬‬

‫ד ‪"(.‬‬

‫הרי 'חורה' זאח נמצאת‪ ,‬כשם שחוק' הטבע קיימים‬

‫יממבי ינק הומכ ‪ H‬ז במורישן לדברים יא‪ ,‬כב ד"‪.‬ר ולדבקה נן }עייו ‪ ,‬שם היסב‪ , ,‬עוייו‬
‫עוד בזה במסזלת ישדיס עבנין קדישי‪.(,‬‬

‫‪34‬‬

‫" אלא שם חהא קבורחכם " )ש‪n‬ב מח‪(. 11 ,‬‬

‫‪ 35‬רלם י בראסוית דחב צה ‪:‬‬
‫‪ 36‬לס' לשו ‪U‬‬

‫‪31‬‬

‫באממרנן‬

‫נעשי שתי כליותין כשבי כריס של מםי והין גרב‪ p‬ית חורה‪.‬‬

‫של הרםב "ם בהל ' ‪ J‬כדרח וככבים מרק א‪.‬‬
‫'"יאל‬

‫מעלת‬

‫אביםת ישובן "‬

‫)"המטון ‪",‬‬

‫תשרי תשמ " ג(‬

‫יבארנו כי צמיית‬

‫דדבנן קררמ למתז תידה ‪ i‬לא הין יי התפתחות" מאיחרת · לתררה מסיגי‪ ,‬עו ידי ובוחיט‬
‫ז"ל‪ .‬כחלק וכהכרח התררה ושמידתה אשד באה בוקב דביקית ה‪ M‬בית ברגדא ' עזלם‪,‬‬
‫הכירן ושמרי הארגת הן את המצוות הידועות לבן הירם כדאררייתא‪ ,‬והן אלה המוכרית‬

‫לנו היוס כררכנו‪ .‬על פי דרכנל גניף המאמר הזה כך ייבנן הדבריס‪- :‬‬

‫‪14‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫עי פ'ו רתת‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫)יאע"פ לשא ‪-‬כל אחר הכיר אי מכיר אוםת חיקי הטבע ‪i‬זל ‪ -‬בירים(‪ ,‬איז פחית‬

‫‪.‬‬

‫ממשות בחוקי התורה )"בריתי ייםמ ילילה"( הבלתי נראים יבלתי רמכר‪I‬ב" לאהל‬
‫‪.‬‬
‫‬‫הומיחקים מעילם הריח‪ ,‬מא'שר לחיקי קרני רבסגן אי קרני ל"יר )"חיקיח שמים‬

‫יארץ"( 'לאלה המריחקים מעילם המרע‪ ,‬אלה ואלה מפי בירא עילם ניחנו"‪ ":‬וכל‬
‫הריצה להכירם יביא יילמדם ! ‪ -‬יהפיגע בראשינים פיגע בהכרח באחרינים )"שם‬
‫•‬

‫•‬

‫‪, .. -‬‬

‫תהא קרברתכם"(‪,‬‬

‫ונשיב לדברי הספירני ‪' :‬ילא הביא שמה רביני את הליחיח אלא כרי לשברם‬
‫לעיניהם וכן"‪ .‬ואמנם מדייקים הם דברין‪ .‬שהרי אם כטלה ההרה אמרנא כי תיבתן‬
‫להם חירה בדרגת כתיבת השי ‪II‬ח כשמותלו של הקב"ה‪ ,‬הךי גם כתיבת עשרת‬

‫•הרבריח בסלה ימביסלח‪ ,‬מרשם שעחה תינחז להם חירה שחיכחב על ו'י משה‬
‫ובי ‪ •U‬יעהמ יל‪,‬ןן‪ .‬תירה שבעל מה אשר תרפש את הכחיב המחירש‪ ,‬היית הוכתיב‬

‫של עשרת הזבריח ה'יה מעחה חלק בלחי נפרד מאיחי כחיב מחידש‪ ,‬הרי בטל‬
‫הכחיב הישז יאין כל טעם לחחי לבני ישראל‪ ,‬לכן 'לא הביא משה רביני את‬
‫איתיית(‬
‫'חירה‬
‫חחימה' )כלימר‪ .‬ברצף ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫הליחיח אלא כדי לשברם לעיניהם‪ ',‬כי במקום ‪.‬‬
‫תאב עחה חירה עם פיסיק מלים יעם כללי פרשנית בהחאם ‪",‬‬
‫‪.‬‬

‫•‬

‫•‬

‫םופרנו שוטת לא‪ .‬יח ר'ה< ויתן אל השמ‬

‫ככלדונו ‪: ..‬‬
‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫אחר שסיפר מה ההי הט‪ .‬ו ‪.‬ב השושג בסוף כל הפעמים ששהה משה בהר ארבעים‬

‫וים‪ ,‬פירש הטעם מפני מה לא הישג החכליח שיעד הא"ל יחברד במחז חדרה באםרי‬
‫)שמוח יס‪ ,‬י( יייאחם תהיו לי מםלכח כהנים יגיי קדיש" ‪ ",‬ונאמר )שם כ‪ .‬כא(‬
‫יימזבח אדמה חעשה לי ‪",‬ככל קסים ]אשר אזכיר אה שמי[ אביא אליד ]יברכחיד"["‪,‬‬
‫עד שהצורך לעשןח משכז‪ ,‬ןהידעי שקרה ;ה בסיבח רוע בחירת שיראל‪ ,‬כי אמםנ‬

‫בסיף ארבעים יים הראשינים נחן הליחית משעה א"להים לקדש אח כילם "להנגים‬
‫יגוי קדיש" ככל דברי הטיב‪ ,‬יהמ;ו ומי יהשחיחי דרכם ינמלי ממעלתם‪ ,‬כש שהעו'‬
‫אבמרו )שרמח לג‪ ,‬ן( ייייחנצלי בגי ישראל אח עדים מהר חירב‪",‬‬
‫‪-‬‬

‫בגי ~שוא; כזםן מתז תיהר בקבע איזה חלק מו 'התורה' יבא בכחב‬

‫‪-‬‬

‫'יהוא הנקרא‬

‫זאןרייחא )אין כאן המקים לרין נאיתה קסיגןריה מליתדת כשם הלכה לשמה מםיני(‬
‫אריזה חלק ישיאר מצוחה לו‬

‫‪38‬‬

‫או במסגרת חווייתא אן במסגרת דרבנן‪.‬‬

‫ערייו בפירוש " הבצי"ב לשמות כד‪ ,‬יב‬
‫לפנינו שהרי לא בשלמה‬

‫‪39‬‬

‫‪-‬‬

‫‪..:-‬‬

‫‪…‬‬

‫"אכן על ברחך אין כמי שהיא‬

‫כתובה‬

‫עדיין ‪"….‬‬

‫מבחיתנ פרשנות במקרא עוסק כאן הספורבו באשלת סמיכית הפרישות בין כלי המשכו‪,‬‬
‫שבת וחטא העגל‪ .‬כיירע‪ ,‬חקא כאו קעב שר"ו את הכלל אשיו מוקדם‬

‫ןמא‪m‬ר ‪.‬‬

‫חזלק‬

‫‪,‬ליר הרמ"גו‪ ,‬יכל גחלי מפשריו של רש"י עוסקםי בנואש‪.‬‬

‫' ‪40‬‬

‫אשר בדרגה זאת ניתנה להם תורה "חתרמה" לפי שמיתיי של הקב"ה‪ .‬כמבואר לעיל‪.‬‬

‫‪41 ,‬‬

‫כלימר‪ ,‬לא דין של "כי אם אל המ~‪,‬ם אשר יבחר ה'"')דברים יב‪(. ,‬ה בהאתם לגרבה‬
‫הררגה של האימה‪ ,‬בך נקבעת ייהתורה" שהם יקבלן‪ .‬לילא חטאו בעגל היתה השכיבה‬
‫יכילה לשרית ' ככ; מקום‪',‬‬

‫ל‪'o‬‬

‫חה זאת של‬

‫וס‪.‬םור ‪, U‬‬

‫לא רק שיגןי ככחוב ןסו אנז‪.‬‬

‫‪15‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫פ‪e‬ורנו םש וה‪ ,.,‬נשי‬

‫‪- – – — – ——- –_.‬‬

‫לוחות ר‪-‬וכ‪.‬ת ‪:‬‬

‫•‬

‫אוםת שדעי אנמיו )לעיל דכ‪ ,‬יב( ייאותבה לד אח לוחוח האבן '‪ :‬וטים חתו‬
‫"התורה רהמצוה" )שם שם( אשר‬

‫‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫פ‪e‬ותו וב‪,‬‬

‫כתב ‪..‬‬

‫כאשר עי‪,‬ד החחילו במעשה‬

‫העגל ‪.. :‬‬

‫כו י"ה סיו ובהר ‪: ..‬‬

‫קודם_ שאגמוי לתת לד מה שיעדתי לתת‪ ,‬והם )שמות שם( "התוהר והמצהו‬
‫אשר כתבתי" ‪, -12‬‬

‫השיבוי בדרגת בבי שייאל המתבטא גם בשיבוי במצוות מסוימוח או בתיפקדון ‪.‬‬
‫­ מוצא את ביטויו גם בעצם דרד עבדוחם של בני ישראל אח '‪.‬ה ייהדי בדיגה‬
‫רוחבית מביאה בעקבותיה ירידה בדרגת ההשגחה של הקב"ה על עומ‪ ,‬מ"נס"‬
‫אל‬

‫‪-‬‬

‫ייטבע ‪f ' I‬ו ‪, 4‬‬

‫ספורנו שומת לב ב ‪,‬יהו אל ואץ זבת‬

‫הלב וישכ_ ‪:‬‬

‫גולה מזה שהאו מקום חויב וצריכים אחם להתפיגס בו על דיי גס שאיבכם‬
‫יאויים לו‪ ,‬ולר אל ארץ זבת חלב ורבש שייכלו להתפרבס םש שלא על דיי נס ‪".‬‬
‫•‬

‫אויייחא ושיראל ‪ -‬חד הוא‪ ,‬נשתבחה דרגתם של ישיאל‪ ,‬וממליא בשחבתה‬
‫‬‫איתה אייייחא אשר על פהי הם צריכים לחירח את חיי התורה שלהם בעבדות השם‪.‬‬

‫כי אם שינוי בצמווח מוכש ‪:‬‬
‫ככלל‪ ,‬אי שמזיה‬
‫ממה‬

‫שוגים‬

‫ז‪ K‬ח‬

‫‪-‬‬

‫או וסלא היחה מצית ייעושן לי מקדש ;שכנתי בתרכם"‬
‫•‬

‫היתה אמנם גיחנת ‪ ,‬אכל תמקידי ותכליחן של הובשכן היו‬

‫שבאמת נקעב‬

‫בהיסטךריה‪ .‬ועבקבות הספורנו עיזי‬

‫במשי‬

‫חכמה בסיגית‬

‫פסח שבי )בהעלותך ס‪ ,‬י ד"ח א'שי איש כי יהיה טמא( המבאר כי קידם חטא העגל‬
‫לא היה‬

‫בכלל עובש‬

‫כות‬

‫)צא‬

‫ובדוק‬

‫כי‬

‫לא‬

‫בכ!ו‬

‫כוח‬

‫בכל‬

‫מושת משטטיס ‪( 1‬‬

‫‪K‬בשר אז לכל יחיד היה מעמר של ציבןר‪ ,‬רהרי ייונכרתה הנפש הה~א"‬

‫‪-‬‬

‫ראיו ציבור‬

‫נכרתיס‪.‬‬

‫‪42‬‬

‫הקכ"ה‪.‬‬

‫‪43‬‬

‫מאנר הספירנו הובי המהירות‪ ,‬יכחים אל מה היחה סטייםת מהר‪,‬‬

‫‪ 44‬והוא‬

‫הריו צאל‬

‫כל‬

‫יחדי ויחדי בשיראל‪,‬‬

‫המשותף ל"נס" ףסבמ" הוא שהכתח‪.‬‬

‫השגחתו של הקב"ה על יחיר או ציבור הוא פונקציה של וכירת הדביקות לש איתי‬
‫יחיר‪/‬ציבור עם הקב"ה‪ .‬ה"נס" של האדם הרגיל הוא ה"טב'" על הצריק איש הססלה‪,‬‬
‫עריין בזה בין היתר במאמדגן )ייהמעיו"‪ ,‬טבת תשמ"ב(‪ :‬עירו בפירוש הרס'ב‪/‬ן לתורה‪.‬‬

‫‪45‬‬

‫כאן האספקט השלילי של 'יארץ זבת חלב רדבש" על פי שיטת חז"ל בבראשית רבה‬
‫)פרשה ג‪ ,‬ה( המגדירים את חרמש במדבר כחומש הפסנר ') ‪~ y‬לדב א‪-‬להים נין האור‬
‫יביו החשור"( כאשר דןר יצואי מצרים הם ה"אן"ר אריל‪ ,‬דוי אבי הארץ ר~ ייהחשוך"‪.‬‬

‫א‪-‬להםי דרי אזר םלשתים בי‬
‫והשיה עמ דביר ראב"ע ריש מרשת שנלח ‪ H‬ילא בחס‬
‫•‬
‫קרו ב הוא"‪ ,‬המאבר‪ ,‬ל;כאורה‪ ,‬דניר שוגה‪.‬‬

‫‪16‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪c‬םותו וכשרת לר‪ ,‬בז ר'זזו תכב לך תא והב"'ים ‪M‬הלה ‪:‬‬
‫•‬

‫אע " ס שקדדם העגל אמרתי לתת לד את "לדחרת האבןהררתרה רהמצהראוש‬
‫בתבת''‪ ',‬עכשיר שחטאד ‪ -‬אתה ייפסל לד הלרחדת ‪ ' ..‬דכתבתי ‪ "".‬דלא אתן לד גם‬

‫כך ייהתירת והמציה אשר כתבתי ‪.41 ",‬‬
‫השתנתה‬

‫דרגת ‪ .‬האוסה‪,‬‬

‫אבל יינתב לד"‬

‫‪ -‬אתה ~ ‪•.‬‬

‫השחבר מצריתיה )שמכן(‪ ,‬השתנה אדרח‬

‫חיהי‬

‫)טבע‬

‫במקום נס( וממילא השתבתה ה '; אדרייתא " שאר לפיה ילמדו את תדרת השם החמייבת‬
‫אשר י'ריכם בדרד האמת‪ ,‬אלא‬
‫הדא‬
‫שנכתב על י'י הקב"ה‬
‫ארתם‪ .‬מעתה לא כתוב‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫'‬
‫"‬

‫דרנה פחותה ממבה‪ ,‬הלא הוא הכתוב ‪ .‬אשר הכתיב ה' אל משה רבינו )ייספיו של‬
‫הדררות על י'י ‪.‬כלליס‪ ,‬הלא המה‬
‫הקב"ה לאזנר של משה"( ראשר יש לפרשו לכל · ‪.‬‬
‫הזבירית השתירה נדרשת בהז‪ .‬מעתי‪ .‬ראיל‪ ,‬נ‪:‬צר ה " צדמ " ‪ -‬תירה שבכתב ‪+‬‬
‫תררה שבעל הפ‪ .‬החאת בלי השנחי · לא תיתכן‪ .‬דארלי בזה נבין דמעו דיקא בפסרק הר‬
‫‪) .‬שמות ל‪.‬ד כז( ‪ .‬המדבר על התוצאות הנזבעות מן הדרנה החדשה של גני ישראל‪,‬‬
‫אשר לםהיןזבהש‪".‬הוא הכותב רלא השס‪ ,‬דדקא כאן ‪ .‬כתוב· ‪" :‬כתב לד את הדברים‬
‫האלה כי על פי הדבריס האלה כרתי אתד ברית ואת ישראל‪ ",‬עליו ביארו חז"ל‬
‫הן את 'דרשתס גביטין ס‪ ,‬א בדבר דברוס שבכחב שאי אתה רשאי לאמרם בעל פה‬
‫' דכן להיפד‪ . ' ,‬ונס את דרשתם ‪(:‬םש) א"ר ' י‪ m‬נן‪ ,‬לא כרת‪ ,‬הקב"ה ברית עס שיראל‬
‫אלא על תורה שבעל םה‪ ,‬שנאמר "כי טל פי הדבריס האלה כרתי אתד ברית"‪.‬‬
‫כי רוקא 'כא‪.‬ן מדי אחרי פירוט תוצאית חטא העגל‪ ,‬נכנס עם ישראל לעירן לש‬
‫תורה שבכתב באותיות ‪ ,‬מלים‪ ,‬פסרקים ופרשירת ‪ ,‬ו ‪I‬ה·‪ ',,‬תורה שבעל פה שגס לה‬
‫כללםי קבועםי שמהל אשר באמעצותם הובטת הנצח לש תורה‪ .‬עתה ורק עתה שי‬
‫צררך לכררת ברית רואק על תווה שבעל פה‪ ,‬כי באמצעותה ווק באמצעותה תתפרש‬
‫תווה שבכתב מכאן‬
‫•‬

‫‪46‬‬

‫להבא ‪….‬‬

‫•‬

‫כויברת לשובית לד ‪ ,‬ןז אשר שם ובירגש כי כתיבתי של הקב"ה אחרי חסא העגל היתה‬
‫על הלווחת כלבר‪ .‬כן‬

‫זצ ‪r‬‬

‫דנונים ו ‪ ,‬א‪ ,‬אאל ש‪ W‬ם מנקים ו "י ן ההיםיך ('"נתתכ‪)",‬‬

‫אכה יו"ן החיובר )ן‪n‬אכתךב"(‪) .‬עויין בזה בהערה הכאה(‪.‬‬

‫' ‪47‬‬

‫יאילל‬

‫בזה‬

‫ההסבר‬

‫להבדל בין‬

‫"ןכתבחי' ‪ i‬רבין‬

‫יייאבתוב ‪,H‬‬

‫כי רצחה · התידה ‪-‬ליצרו‬

‫את האסדסיאציה כין פסוקנן רבין הפמיק המקורד לבויי כ‪,‬ד יב אשר ' בן "וכתבתי" היה‬

‫•‪,‬‬

‫מוסכ‬

‫הן על‬

‫"לוחרח‬

‫האכר‬

‫והן‬

‫~ל "התריה‬

‫ז‪n‬צמוהיי‪.‬‬

‫שרנה ‪ ,‬איפוא‪,‬‬

‫"‪i‬דוכ‪''' n‬נת‬

‫' הבוה מאיאנ )כ‪,‬ד יכ( מן "הי‪n‬כתני ‪ II‬מבסקנה )לר‪ ,‬א(•‬
‫‪48‬‬

‫את‬

‫"חתןרה‬

‫יהמצוה";‬

‫בכל ‪ :‬ביאירינן‬

‫לדביי‬

‫הספודנו‬

‫כאן ' )רכן‬

‫כמקימית אחרים‬

‫כמאמרינן( תמהנו ~ל העדר תשימת הלכ לענינים הנדינים כמהדורת מיסד הרכ קיק‬

‫לש הספירנן )ירושלים ‪(. 1980‬‬
‫‪· 48‬וכאירל ידנ להשאיי לנן יימזכית" אמוחה ‪ .‬הוה מא‪:‬ינא‪ ,‬אדגה חתןרר‪ .‬להאשיי לדנ‬
‫חגמה לאותה תיהר אשר נחיהתנ ' היתה צבורת ישמיתיי ‪ -‬של הקכ"הי‪ ,‬יהאו שבמיחנ‬
‫הפסוקים האחרונים של התורה‪ ,‬ידועה המחלןקת כככא כתרא טי‪ .‬א אם מהש כתםב‬

‫אי יהושע כתכם‪ .‬רהבה מיכא בשם הגיחא כי אמנם משה כן כתב את הפסוקים ה‪ K‬לה‪,‬‬
‫אכל 'ברצף אחד של אותיות )שמרתי‪ ·,‬של הקבייה( ולכן לא היה בזה שמום מיחזי‬

‫כשיקרא )"אםשד שמה ‪n‬י יכתב יימח שם משה"(‪ .‬אולם היה זה הירעש אשר "םעינת"‬

‫‪17‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הגעבו‪ ,‬איפוא‪ ,‬לתחבה רמכזית ויסדוית בתולדות הקשר בין אורייחא וישראל‪.‬‬
‫צורה( במסגרח החטא השבי אשר‬
‫שיביר איכותי זר‪ ,‬יש לו המשך )אם כי לא אבותה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫שיבה את פבי דרגח בבי שיראל‪ ,‬הלוא האר חטא המרגלםי‪.‬‬
‫ספורנו כרסבר ודפ‪ ,‬ב ‪,‬ייה לשעות ריח בחוח הוקירב‬

‫הגה עד העגל היה הקרבן ייריח בח‪"m‬‬

‫מהק'יכ ‪:‬‬

‫נזילת מנחה ונסכיס‪ ,‬כענין בהבל‬

‫‪, 4i‬‬

‫ובנח" ובאברהם ‪ ",‬וכענין )שמות כה ה( ייוישלח את נערי בני ישראל ועילו‬
‫' עולות ויזבחו זבחים שלמיס לה'‪ ,‬פריס" ‪ ",‬לא זולת זה‪ .‬ובחטאם 'בעגל הצריר‬
‫סבחה ובסכים לעולת התמדי שהיא קרבן צבור ‪ ",‬ומאז שחטאו במרגלים הצריר‬
‫מבחה ובסכיס להכשיר ‪ ..‬גם קרבן חיןו ‪".‬‬
‫‪ lt‬ח חכחיבה יקעב איחה בפיטוק מליס כםל שיש לגי הירם‪ ,‬כד אשין מה משום חסרין‬

‫בשלמית · הטוטאלית של תירה )"אפשר ספר תורה חם‪ ,‬אות אחת וכתוב לקוח את‬
‫פפר התורה הזה"(‪ .‬רלפי זה אלי יאלו דברי ןו‪-:‬להים חיםי‪ .‬ועיין בזה הברחבה במאמר‬
‫מאת הרב יצחק סנדר "בענין שמונה םסוקים שבסוף התירה"‪ II ,‬המעלן"‪ .‬תובוז תזסמ"ב‪.‬‬

‫‪49‬‬

‫אמנס לא צ'ם' ‪ U‬את הביטןי יריח בחוח' בקרבנו‪ ,‬אבל רביבי בודאי סכיו כי ייי ‪ 1‬טע '''ה‬
‫רא עבין 'ריח ‪ ,‬בחוח' )כחרגום אוגקלסו 'ורח רטו‪ M‬מן קםו ה' ‪'.‬וכן חרגם‬
‫א‪ ,‬ט "אשה רחי בחוח לה'"‬

‫‪50‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫יוקר‪.‬‬

‫'עלחא קירבן רמתקבל כרכי" רקם ‪!'(.‬ה‬

‫אחרי תמרגי בראשיח ח‪ .‬בא ייוירח ה' את ריח הגחיח" )עריין בנצי"ב ובמוסך חכוכה‬

‫שיבסוי זה המצייז את המקםימום כתכלית הקרבז הוא אשר לימד את חז"ל שנח הקריג‬
‫את קרנבי בהר המוריה(‪.‬‬

‫‪51‬‬

‫לא זכיתי לחיבן את דכריו‪ ,‬באשר לא מצינן שהקריב אברהם קרבנות )םרט לאיל‬

‫אחרי עקירת ציחק(‪ .‬ואם נפרש כי כיינתו ל)כואשית יב‪ ,‬ח( "ייכן שם םזתב ייקוגיו‪:‬‬
‫שכם ""ה )יעןיי כונפ ‪-,‬שים הובאברים כי רנ‪.‬יינה לתמילה ייא לקרבו‬

‫‪-‬‬

‫עוןיד כהז‬

‫םכאובר ‪ U‬ייאול ונעלת אברםת ישיבי"(‪ ,‬הרי איו כל זכי לייח נחוח‪ .‬וארלי כרינת‬
‫•‬

‫הספורנו לחשיבות שחז"ל נחנן לארבעה מזבחית שבנה אברהם )השוה וש"י כמדבר‬
‫גנ‪(, ,‬ד רעיון שהדגיש הםפיונו גם בהקדמתו לסםר בראשית בכותבי שהובזבחות של‬

‫אבורם‪ ,.‬איבנו מכווניס לארחה ובזבחות בחחלת יובי שיראל‪ ,‬משכז במדבר‪ ,‬שילה‪ ,‬נינ‬
‫וגכעין‪ .‬עי"ש‪ ,‬ודבריו רנ‪II.‬ל ערייו צריכים עיין‪.‬‬

‫‪~2‬‬

‫ואין יכר למנחת בסכים‪ ,‬יאילו המשך הפסיקים מלמד ‪ v‬ל הצריז )עויא( שנקר גבית‬
‫ילה בוכיתת הברית‪ ,‬ערר לורבת ייייחון את ר‪K‬ו ‪ a‬להיס ייאכלו רישתו" )מסוק י‪( K‬‬

‫‪-‬‬

‫כל יאת בידוקייד )םסוק (ב' "י אתנה לר אח לוחית האבז והחורה הז‪t:‬םיה אשי‬
‫בתתנ~‬

‫‪53‬‬

‫!‬

‫להניאז לדרגת 'ויח נחזח'‪ ,‬המנחות והנסכים בקרבו ציכןר מצינן אחרי חטא העגל‬

‫בםשרת אמור )ויקרא כב(‪ ,‬בעיי בםרקים א' )עולת יח"( ו'ג' )שלמי יח"( צייבה‬

‫•‬

‫החזדה את דיו ·'רית בחזת' אנופו קבוע‪ ,‬כאשר איו זכר למנחח נסכים ~ והלא רבר‬
‫היא ן‬

‫‪54‬‬

‫כלוונר‪ .‬להניא לידי דרגת 'ויח בחוח ' ‪; ,‬כלשרו פסי‪ P‬בו "לעשות רתי נרתח"‪.‬‬

‫' ‪ ' SS‬ןמנהחרח וניסד הרב קיק ‪ K‬יו כל ציןו לכל חק»ם הזה טרט למלםי ‪:‬‬
‫‪i‬זסושיזת )‪ (. r‬ארתה הגירה מתלרהי לקעט "בא המיא‪:‬נ עתה נפנים‬
‫‪18‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫רהז טעם סמיכית‬

‫המאמר‪. ,‬‬

‫פםותו םש דםפק כ רוהו חלה‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫תיידס ותוהפ ‪:‬‬

‫•‬
‫‪,‬‬

‫א‪i‬רר חטא ררמ‪.‬בלים הצריך םג 'התלה ‪ ",‬למען הייי ראויים שחחול ברכה‬
‫בבתיהס‪ ,‬כאמוו )יחזקאל 'מ‪,‬ז ל( "וראשית עריסותיכם ' תתבו לכהן להביח ברכה‬
‫אל ביתך"‬

‫ד ‪; t-‬‬

‫~‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫חכליחו ויעדרו )ייריח בחוח"( אכשו בבי ישראל היו‬
‫כ'י השקובן יביע אל‬
‫‪,‬‬
‫דבובה הבבוהה של מחן תורה‪ ,‬די ה;ז> בלא במ‪i‬ות בסכים‪ .‬עם ירי'תם מן הדרבה‬
‫‪.‬‬

‫אחרי חטא העגל חיה צריו להיסיף את מנחת הנסכים בחיןיק ופרצור‬

‫ההיא‬

‫)קובפנסצהי( לצמות קובבות צבור‪ ,‬ושוב עם יוידחם הבוספת אחרי חטא המרגל‪.‬ם'‬

‫ביתוספה מצוה וו של מבחת בטכ‪,‬יס אף לקרבן יחיד‪ .‬כל ואח במקביל יבחמה למצות‬
‫משכןמ‪-‬קשד המחייב ‪.‬איסור שחוטי חזו אחוי חטא העגל‪ ,‬לעומח ייבכל מקום‬
‫אשר אזכיר ‪ i‬את שמי" לםגי כן ‪ ,OS‬לפגי חטא העגל‪ ,‬היה הבית ההידרי החקלאי‬
‫מסובל ‪ ,‬לקלוט את בוכת השם על ידי קיוס מצות ‪ ,‬ביכורים‪ .‬אחרי חטא זה וחטא‬
‫‪,‬המרגלים היה צווך אף במצוות חלה להכשיו את אותו בית לאוחה בוכה ‪, 00‬‬
‫‪,‬‬

‫לולא חטאו ש'ואל בעבל לא גיתבה ' להם חורחבן' של היום‪ ,‬אלא חורה הכחובה‬
‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫ע"י הק ‪:i‬ייה נעצמו באות"ת שמותיו הקדשוים‪ .‬ולולא חטאו ישואל כומגלים‬
‫‪. .‬‬
‫‬‫"‬
‫‪.‬‬
‫ולולא הואיל שמה באו להם את התורה הזאת‪ ,‬לא ביתגה להם אלא שלושה חומשי‬
‫~‬

‫‪.‬‬

‫בדמבר עוסק בעיקר במצוות‬
‫תורה כלבד ‪ ".‬כי כבר העיר הרמב"ן ‪ ".‬שחומש‬
‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫· ‪56‬‬
‫ך‪S‬‬

‫ניםף ל‪;-‬‬

‫פצי‪n‬‬

‫ביבייי‪) Q‬חייו בהטרה האבה(‪.‬‬

‫יובנו‪.‬על סי ‪ ,‬רברין בפירוש‪ -‬לשפות‬
‫דובי יביבן‬
‫'‬

‫משטטדם · כג‪,‬‬

‫דם )בענין מצית ביכריים‬

‫"להחליף" את ‪,‬פולחן '‪i‬בורה זרה_ של אימות העולם אשר בשילו את הנדי 'בלחב‬
‫הבאה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫האם כמסגרת פולחן הסריין שלהם(‪ .‬ז"ה לא ‪ .‬תבשל נדי נחל‪:‬ב אמי ‪:‬‬
‫"‬

‫לא תעשה כמן‬

‫אלה הפעילית להרונת הסירות‪ ,‬כמחשבת עיביד עבירה זרה‪ ,‬אלא ‪ It‬ארשית כ~דכי~‬
‫דאמתך ת'כ"א כאומר )'~זקאל ונ‪,‬ר ל( ןיאשית כל ‪.‬יכןרי ןכל תרותס כל‪) ,‬ונכל‬

‫רתומיתיכם ‪,‬לכהנים ‪ ,‬יהיה‪ ,‬ורשאי‪ .‬ח · סוי !‪ t‬י'י'יכם תתני לכהו( · וה‪:‬יח וכהב אל ביתף‬
‫_)‬

‫‪ I‬שתחול כרכה כבתיהם'(‪ .‬יכן בספורנן לשמית ין‪ ,‬כי )בדיוק לםבי פסיק "כתב‬

‫לד ‪", •.‬כי " טל ‪ 1) .‬‬
‫זתרה שככתג‬

‫‪+‬‬

‫הזברים האלה כרתי"‪ ,‬כלימר‪ ,‬ה~עבר אל המתכונת החדהש של‬
‫בעל פה‬

‫‪-‬‬

‫והלא דבר היא ‪ !(,‬ר"ח ראשית ‪ .‬ביכורי אדמתי תביא ~‬

‫‪.‬‬

‫ההצלחה כפיוות כאמרי )יחזקאל מד " ל(‬
‫יכזה · שתיג‬
‫‪..‬‬

‫‪…‬‬

‫‪.‬ץא תנלש גדו‬

‫‪,‬‬

‫‪H‬‬

‫כמעש‪,‬ן נכי‬

‫כנען שהיי חושנים להוסיג בזה ההצלחה כפירות או נמקנה‪.‬‬

‫· ‪58‬‬

‫לימר שנתחדשה מזוה עקב ‪ .‬הירידה‬

‫מדוניו של הספירנו קשה להכרעי אם כיינתי‬

‫דברגה‪ ,‬אר שמא נתחשד תפקיר למצוה קיימת י"הרכב" רמ‪.‬צזה ‪.‬השתגה בהתאם ‪):‬וסיין‬

‫‪c‬‬

‫ב'ל שוטן של ונקרא‪ ',‬מאמר סג ‪ U‬ו החנןב מאמר ‪(.‬י ‪,‬‬

‫‪59,‬‬

‫'‬

‫‪-‬‬

‫להלן‪D‬ביק'ס האבים ירבאר הונ מלךןנ הטכסט של יחןקאל בנחו שלא למרנו וברתית‬
‫רבדנן עד דאתא יחזקאל ואסמגיה אקרא‪.‬‬
‫משה ‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪, .‬‬

‫‪,‬‬

‫"סירם התןרה המקןרי" היא בסיף חושמ ויקרא )כן‪ ,‬לד( ייאלה ‪i‬דמצוןנב· אשר‬
‫‪ " 60‬ולכן‬
‫‪.‬‬
‫צוה ה' את משה אל בני ישראל הבר סיני"‪ ,‬עליך דושו חז"ל בתיות נהנים · ובוסכת‬

‫‪..‬‬

‫‪n‬‬

‫דק‪: K .‬מכאן ש‪.‬איו הנביא ושאי למינח דני פע ה‪ .‬כי אמנם ~ז‬

‫הל ‪r ,K‬‬

‫הו ‪ -‬םוף · החןהר‬

‫‪19,‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪–‬‬

‫‪._ -‬‬

‫‪-‬‬

‫‪. ,- -‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫לשער‪ ,‬כעןן ההלכה לדןרןח כחןמש האי טמין נספחםי לחןשוב ןיקרא ‪ ".‬אילן‬
‫מהש רכינו לא הואיל לכאר להם אח החורה‪ .‬היינו לןרמים אח המצןןת המבאורןח ‪…‬‬
‫שכחומש דכרים על דיי כלל‪,‬ם של ח;רה שכעל פה‪ ,‬אשר בוארי היו שןניםאמלה‬
‫ששי לבו היןם ‪ ".‬ר‪ b‬ספת שגי חןשובים )אחד בעיקן סיפןןי ואחר כעיקר הלכח‪(,‬‬
‫משנה‪ ,‬איפוא‪ ,‬אח היחסים בין חורה שבכתב ובין חורה שבעל פה ‪.‬‬
‫•‬

‫אשר למזוות החמןןשוח ‪ ",‬ג~חן לומן בעקבוח הספורנו‪ ,‬או שאמבם מצוןת אלה‬
‫בחחשרו‪ ,‬כלןמר ביחוספו ‪ ",‬או שמצוןח אלן הפכו מבעל פה לבכחכ ‪ ".‬בין כה ובין‬

‫שבבחב‬

‫‪-‬‬

‫לילא חסאו ישראל במרגליס ‪ .‬יובן הראוי ימן הרציי לה~חיק באן אח‬

‫באיירי וסל הגאיו מלכיו‪ /‬ס דכבר ם~לן שי פשן‪" :‬נהןאיל משה אכר את ‪),"':‬רותה י ז ה‬

‫לשיני בפירישו לדברים א‪ ,‬ג רה ירהי בארבעים וסנה‪ .‬ר"ל הגה הדבריס האלה‬
‫דבר מוסה סוסת סצםי בזמנים מחולפיס בדןד כדורש והמוכיח‪ ,‬ולא היתה לו רשות‬

‫לכתבם בסםר‪ ,‬ואף אם היה כיתבם בספר לא היה בהם קרושת ספר תורה‪ ,‬רק היה‬
‫ענינס כדברי רתכחה שאנמרי גול פי חםכ‪ ,‬אי כדברים שדבר איוס הרוח ברות הקושד‪.‬‬

‫אלכ בארעבים שבה כאדח לחשד שגם צוה לן הקב" ה לאמרם שבית לשיראל וצבוןי‬

‫זבס' הגבירה‪ ,‬ויאמר לי יידבר אל בבי ישראל לאמר ‪ ",‬רגז צוה שיבתכם בספר זבפי ה'‬
‫•‬

‫שויאמרס ושיבחכם לא כםי הסדר שאמרם באחד עשר מקומות הנ"ל רק בסדר אחר‬

‫שסדר ‪'.‬ה‬

‫בגלל זה ‪ K‬ף‬

‫]ואולי‬

‫יהודה אשיני דירש סמיכית פרשירת בארבעת‬

‫ר'‬

‫החומשים הראשונים דררש אותן חנומש דברםי‬
‫‪·60‬הקדמת‬

‫הרמ"בז‬

‫במדבר ‪.. ,‬‬
‫' ‪61‬‬

‫לבדמבר ‪:‬‬

‫‪ f1‬ד‪Q‬וםר‬

‫הזה‬

‫‪-‬‬

‫י‪.‬‬

‫כזלו‬

‫ס‪.I .‬‬

‫בצמדות עשה שנצםןי‬

‫ואין בסםר הזה מציית נוהגות לרורות זולתי‬

‫במדבר ה‪ ,‬ו ד"ה והטעם מכל חטאת‬

‫האדם ‪••.‬‬

‫הבם‬

‫עבמדם‬

‫קצת ‪……‬‬

‫'יןלא נזכרה מנחת סוטה עם שאר‬

‫המנחות בתורת בהניס עבבור שהוא מנחת קנאות ואינה לכםרה והשל~ם בכ‪ M‬ז ‪ M‬ויו‬
‫י‪r‬ונ'‬

‫‪"….‬‬

‫" ‪ • 61‬על פי הונינןח של הרמב"ן‪ -‬בהקר‪n‬מן לדרביס‪ .‬בלומר‪ ,‬איתן‪ -‬המצווח שככר למדני‬

‫'"‬

‫עלהין בחומשים " הקידמים‪ ,‬והתורה שככתב )כלימר הישפ דבריס( הוסיפה להז ביארר‬
‫=) פרטיס( ניסף בחימש זה של וכשבה חירה‪.‬‬

‫‪62‬‬

‫לדוגמה‪ .‬מצות ייהענק תעניק לי ובר'" )דברים סו‪ ,‬די( היתה נלמדת ' כתורה שבעל‬

‫טה מהכחוב כשונות )כא‪ ,‬כ( "ןבשביסיח ציא לח'משי חםנ"‪,‬‬
‫‪~ 63‬ל פי הרמ‪,.‬ן שס‪ ,‬כלימר איחן הובצווח שלמד ‪~ U‬ל'הן בראשינה בחימש · דבר'ס‪.‬‬
‫גכון יבום וכדו'‪,‬‬

‫' ‪ 64‬דיגמה לכך כל "סוניא של מלמחת כיברש האיץ‪ .‬אנשר )לעדת חז"ל בספרי ייש‬
‫םרשת דובים‪ ,‬וכו מיאנ שם על 'די '''שר למרק א' ‪ ,‬םםוק ח ' ד"ה בו‪ K‬ו ירשי יכז‬

‫ברובב" ן בסרף הקדוכתי לחישמ מכרבר‪ ,‬וכן בספור ‪ U‬דלבריס מרק א‪' ,‬ב "יה יריבכם ‪,‬‬
‫וכן ספירגי לבדמבר א‪ ,‬ב ד"ה ‪' ,‬שאו ‪ K‬ת ראש יעדו עווד( היו צריכים להיכנס לארץ‬

‫•‬

‫ישראל דברגת ייאור" )ייירבדל ו(‪-‬להיס ביד הארר ונין החושר"( הזיינן‬
‫•‬

‫כל ‪ 'I‬כל ‪'I‬‬

‫זידי•‬

‫לכן לםב' חסא הזכרגליס מצינו רק מלמחת הגבה )בה~ליחר פרק יר"ד( כי אין ובקוס‬
‫לכל ובלחוכה אחרת‬

‫‪-‬‬

‫לא מלחמח מציה של כיביש‪ ,‬יקי " " לא וכלחמת‬

‫הרשוח‪.‬‬

‫‪ 6S‬יבסוגז‪ 'l‬זאת כמשברח · לש ריב ‪ U‬עיבידה ססורבו לש ללוא חסאי ב~גל וללוא חסאו‬

‫‪20‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪,‬‬

‫כה ארב עומו ים שרב ומל החרםעה של ייסכטרס‪ K‬ליזצה""‪ ,‬רה"בר בעל םה הערברח אל‬
‫בכחב‪ ,‬ועליבו להגריר אח החהל‪,‬ר במש'ור זה ‪I‬סל ראור"חא‪ .‬אם בשכיל לשערח‬
‫זאת‪ ,‬תהה" ארלי הדרר םחוחה להבנת התהל‪,‬ר המאוחר "חרשל 'לולא חטא ש'ראל‬
‫לא ביחן להם אלא חשמה חזמשי תררה רטםר יהזעש בלבד‪ :‬באשר בראה לבר כי‬
‫בארםו עקריבי זה השוכר ראתי התליר‪ .‬כשם שאיבר דררמ‪ ,‬לגמרי החהל‪,‬ר הראשרו‬

‫נ‬

‫הנ " ל עקב ‪n‬םא העגל )ייאשר בחבתי" = הקב ו‪ /‬ה‪ ,‬לערמת "כחב לך" = שמה(‬
‫אל התהליר השגי עקב חסא המרגל‪I‬כ' )חשמה חומשים במקרם שלרשה(‪ ,‬כר איבר‬
‫דומה לגמרי התהל‪,‬ר הנוטף של בבוארת בעל פה העובררת תהליר של יי טכטטואלי‪-‬‬
‫זציה"‪ ,‬וכו התהל" הבא של חכמת התורה שבכתובים העוברת אף היא ארתר חהל‪,‬ר‪.‬‬
‫אבל גם אם שרבים השלבים זה מזה‪ ,‬ברור כי ביטוד כל השלבים ומנח המעבר‬
‫של הםיכח חררה שהיתה בעל םה ‪ -‬ללבשו חשד של חלקה בכתב ו;חרה בעל םה‪.‬‬
‫לםי ביאורבר עד כאן בראה שאםשר להביו את המררש התמוה של התבחואמ‬
‫בעניו מתו רחרה‪.‬‬

‫‬‫שבח הפ‪,‬‬

‫‪: IC‬‬

‫ייןיתיצכן בתחתית ההר" )שמית יט‪ ,‬יז(‪ .‬א"ר אנדימי רב תמא בך הסאי מלדמ‬

‫שנפה הקב ‪ II‬ה עליהם את ההר כגיגית‪ ,‬יאמר להם 'אם אתם מקבלים התורה‬
‫מוסב‪ ,‬ראם לאו ‪ -‬שם חהא קבורתםכ' !‬

‫‪-‬‬

‫ערל הטתיהר ביו םטוק זה ביחרו ובין ה‪z‬בקביל לו במשםסים יינעשה ובשמע"‬
‫ררש רבי תנחומא‬

‫מכרגלים‪,‬‬

‫"‬

‫)נח‪ ,‬רמשה ‪(:‬ג‬

‫'זיי עיר בדבריי שמיח כם‪ ,‬י ירה יגיי קרוש ) ‪ . .‬כנ אמםנ היחה כןן‪n‬נ‬

‫הא‪-‬ל יתברר במתן תרדה לתת להם את כל הסיב העתי‪,‬ד לילי השחיתן דרכם עבגל"(‪,‬‬

‫וסמות כד‪ ,‬יח ד"‪.‬ר ויהי משה כהר ) " יהנה לא נחבר שבם ליד לשרח עד אחר מעשה‬

‫העגל"‬

‫‪-‬‬

‫יעיין שם את החשנין המדידק של שליש העלירת של מוסה אל הר סיני‪ ,‬כל‬

‫אחת תב ארבעים יים(‪ ,‬שמית נב‪ ,‬ס ד"ה יכן תעשר }"לא כמי וסהיה העניו קידם‬

‫‪,‬‬

‫הגעל‪(, It‬‬

‫במדוב ג‪ ,‬ו ףה משמרת כל הערה )"שזה היה ר‪ K‬ןי למנהדירז לילא עיז‬

‫העגל"(‪ ,‬במדבר ס‪ ,‬ד ד"ה בחושר הראשין )ייזכו להיכנס לאץר מדי בלתי מלחמה‬
‫לילא המרגלים"(‪ .‬במדבר י‪ ,‬לה ד"ה קימה ה' ויפוצו אויביך )ייכי אמנם לילא שלחו‬
‫מרגלים היו נכנסיס בזולת מלחמה‪ ,‬חשיי האימות בירחית כעזובת החירש והאמיר‬
‫אשר עזבי זנםני בבי שיראל"(‪ ,‬בדמרב כג‪ ,‬כב רה כותעפות ראם לו )"כי היתה‬
‫הכיינה לגשו האדמית ולהכניט‬

‫‪,‬‬

‫את שיארל לארץ בלתי הירגת הארמית"( ‪ ,‬וכבדרכ‬

‫כח‪ ,‬י ד'ה עילת מתיד העשויה בהר טיני )ייקודם העגל שלא היתה צריכה נטכים"(‪,‬‬
‫דכרים ל‪,‬ד יא ד"ה כנשר יעיר קנך )"יהין רצין שכמי שחשב לעשות בסיני‪ ,‬לולא‬
‫חטאו כעגל‪ ,‬יעשה לעתודי'(‪.‬‬

‫‪ 61‬והחוטפןת )שכת שם(‬

‫תיןת ‪:‬‬

‫שאמ היי וחזרםי שכרוא האש הגדילה שיצהא נשחמם‬

‫)ועיין תד " ש יתרו המביא אח דברי המפרשים על התנחומא( ‪,‬‬

‫‪21‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪- – – — — – – — –‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫לא קיבלו שיראל את התורה ער שכפה עליהם הקב " ה את ההר כגיבית‪ ,‬שבאמר‬
‫‪ ,‬ייןיתציבו בתחתרת ההרי'‪ .. : .‬ואם ‪ .‬תאמר על רת‪.‬ווה שככתב כפה עליהם הקב ‪If‬ח‬
‫את ‪ ,‬ההר‪ ,‬והלא משעה שאמר להם 'מקבלים ' אתם את התורה' עבו כולם ואומו‬
‫ייבעשה ובשמע" )שומת כה ז( מסבי שאין בה יגיעה זצער והיא מעט‪ , .‬אלא ‪(/‬מר‬

‫להם על התוהר כשטל ‪ ,‬פה‪ ,‬שיש בה דקדוקי מצות קלות הוומרות ; 'והיא ' עזה כמות‬
‫נקהש כשאול קאנתה‪ ,‬לפי שא לומר אותה אלא מי שאוהב הקב"ה בכל לבו ובכל‬
‫"‬
‫בוכשו ובכל מאחו‪.‬‬

‫‪r‬‬

‫'‬

‫‪.‬‬

‫‪-,‬‬

‫ודברי ההבחומא תמוהים ~יותר‬
‫תורה בסיגי‬

‫‪,‬‬

‫‪.,‬‬

‫!‬

‫יעלה על הדעת שאבוחיבו אשר ‪,‬קיבלו‬
‫ וכי‬‫‪,‬‬

‫בדרגת הקדמת ' ‪.‬יי נעשה" ל ‪ il‬נשמע '‪ ~, 5 IJ‬בגזעים הזי בנגע הדצוקים‬

‫הוקראםי למיבהים !!' כלום אמשר לומר כי רצו לקיים תורה שבתנב ‪ ,‬כפשוטה‬
‫)"וקצותה את ' כפה‪ ".‬ייעין תחת עין" (! ללא מירושה )אפילו היא ' קשה כשאלר(‬

‫בעל פה ‪ I‬וכי לא דיעו שתורה ‪,‬שבכתב אי אפשר לקיים בלי תורה שבעל מה ‪".‬‬
‫אפילו תהיה עזה כמות ‪ I‬אלא לפי דבריבו ביחא ‪ – :‬בבי ישראל ביקשו לקבל תורה‬
‫כהשאי כחובה‪ ,‬ללא מערכת מרשבות ‪ ".‬מערכח כזאת מביאה בחשובן עליוח‬
‫יורודית דברגת האומה‪ ,‬וממילא התאמת הותהר לררגה החשדה ‪ ".‬אבותיבו אשר‬
‫העפילי דלרגת הקדמת ייבעשה" לייבשמע"‪ ,‬אשר פרחה בשמתם ולרגע קט' קיבלו‬
‫חורה בדרגת 'פבים אל פבים'‪ ,‬היו סבורים כי דרגה זאת מובטחת להם ויחויקו בה‬
‫‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫'‬

‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫‪68‬‬

‫יני ‪ K‬י וכת שסוכירים את המשוג ' הקדמת נעהש לנשמע‬

‫‪I‬‬

‫וצרי להזכיי אח רכףן של‬

‫עבל בית ‪ .‬הלוי ) הגאוו ' ר' יוסף בער · סןלוכיצי ' יק · זצ ‪ 'I‬ל ( שמכאו המקור למצית תלמןי‬

‫תורה לשמה‪ ,‬כלומר אזתה צמיח תלמוד תורה אבסוליטית לע~מת מצות תלמיר תירה‬
‫פונקציונאליח‪ .‬שהיא לדמוד תירה ישם קדים צמוותיה‪ .‬שהרי אם מוכנדם בכר ל"נעשה ‪",‬‬

‫ש'ילמ ‪n‬‬

‫ומכוח‬

‫את ידני הובצית‪ ,‬כי אחרת איר ‪v‬ישן ויקייסר איחז ז ! בעל כר" ‪,U‬‬

‫‪ .‬איפוא‪ .‬שגם וי'"" ה"נעהש" יש ערו קונום ‪ ,‬למצות ‪,",‬משנ" ' יהיינו תלמיי תירה‬
‫לשימה‪,‬‬

‫‪'69‬‬

‫‪..‬‬

‫ויפת"ח•‬

‫יברים יב‪ ,‬כא "וזבחת כאוסר ציויתיך" )ולא ביארה התירה את מצרת שחיטה(‪ .‬עויי‬

‫עוור‪ ,‬כמביאר אצל כל אלה אשר עסקו בנושא זה ‪ ,‬החל ברמב " ם ועד למחר"ץ חיות‬
‫נמדנא התלמו‪.‬ד‬
‫‪O‬ך‬

‫הויא‬

‫הנקראת‬

‫)כגון ‪:‬‬

‫ייפרי‬

‫' תוהר‬
‫עץ‬

‫שענל‬

‫הדר"‬

‫=‬

‫טה!‬
‫אחריב‬

‫כי‬

‫איו‬

‫וכדו'(‪,‬‬

‫גן‬

‫לפני‬

‫אלא‬

‫לאותה מערכת של ישיים מציות‬
‫"‬

‫החורה לסיטואציות משתנות‪,‬‬

‫יאחרי העבל‪/‬הטרגלים‪,‬‬

‫הכייבה לביאוריס‬

‫מיספכים‬

‫של צמוות‬

‫וכן אצל‬

‫הנביאים שלולא‬

‫חטאו ישיראל‬

‫לא‬

‫נכתבי‬

‫אף הם‪.‬‬

‫דב‬

‫ויפה העיר חםכ ‪ .‬אחד כי אמנם כן כך היתה עסיתם של הדציקםי ‪ ,‬שהחלים‪ ,‬את האמונה‬

‫ב‪ImmutabilitY -‬‬

‫של החורה באומנה‬

‫ב‪Immobil1ty-‬‬

‫של תורה‪ ,‬תזרחנו הקדושה‬

‫היא "מובילית~ מאיד‪ ,‬בעיד היא אינה ניתנת לשינןי‪ .‬ווסיב אני חוסיס 'בהקבלה ביז‬
‫יי חוקות שמ'ס וארץ" וכין חוקות " בריתי יימם ולילה '‪,‬י כי אע " ם ש"אין חשד תחת‬
‫השמוסי‪ ',‬מיתאמים חדקי הסמ ' לכל ' סיטואציה שמחגיח ‪ D" P‬חחישי המעד ' )אף היא‬
‫‪,‬‬

‫חכמה א‪-‬להית ( ‪.‬‬

‫‪22‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪ ,‬מעמ‪.‬ך לכן טענו ‪ 1'11 -‬יצוך ןוןכהו שכעל פה‪ .‬אכל יודע "עחייוח הצוםה‬
‫מראישח אחריח‪ ,‬דיע ינ לא כך היהי המצב‪ ,‬ילכן הכרחיס לקבל חווה בצורה כואח‬
‫אשר חאפשר אח הא‪n‬מחה לעס ישראל ככל הדורוח‪ .‬זוהי החורה שכעל פה שנכםחה‬
‫הבטחח ישיומה של חורה לנצח נצחיס " ‪1‬‬

‫עלהים ‪-‬‬

‫וםא כנםי דברינו דע כה‪ ,‬נםנה אח מבטנו עוד צדע אחד אחורה‪ ,‬אל 'החורה'‬

‫הואשובה אשו ניחנה כחולדוח אשונ‪ ,‬הלא היא שבע זבצווח בני נח‪ .‬נואה כי גס‬

‫כאז היתה הזה אמינא ומסקנה‪ ,‬אכשר ההרה אמינא היתה של 'מיעיםו בכתב יריבי‬
‫' בעל פה‪ :‬ןמסקנחן היחה‬

‫רבםם" הלוכת מליכם‬

‫'ריבי בכחב י"‪1‬כעיטי געל מה' ‪".‬‬

‫ןפ‪ ,‬א ‪: .,‬‬
‫•‬

‫על ששה זכרים בצט‪ m‬דאם הראשון ‪ – ":‬על עבודה זרה" ועל גרכח‬
‫הדינים ‪".‬‬
‫השם" ועל שפיכוח דמיס" ועל נילוי עריוח" ועל הגזל" ועל‬
‫‪,‬‬
‫אע"פ שכולם הם קבלה בידינו ממשה רביגו ‪ ",‬יהדעח ניטה להס' ‪ -‬מגלל דברי‬
‫חורה בראה שעל אלה נצטוה‪ .‬הוסיף לבח אכר מן החי‪ ,‬שנאמו )בואשיח ט‪ ,‬ב(‬

‫" אך בשר בנםשן דמו לא חאכל‪':.‬ו במצאו שבע מצןות‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫הרי מפורש יצוא מפי הרמב"ס שתורה שבכתב אינה רושמת את שש מצוית‬

‫אדם הראשון‪ ,‬ואילו חורה שגכחג כן רושמת אחדוח מן המצווח האלה אצל נח ‪".‬‬
‫תוםהע זאח מחאימה גאוסן מםלאי לכל המהלך שראיבו עד כה ‪ – :‬לולא חטא‬
‫‪73‬‬

‫על‬

‫חז"ל בגיסין ס‪ ,‬ב‪ .‬עויין בספירנן לשמוח כד‪ ,‬יב ד"ה להורןתם המבאך כיצד‬

‫)‪' 1‬‬

‫אל‪ ,‬יאיו דברי ‪~ K‬להים חיים‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫•‬

‫‪74‬‬

‫מקורי בסנהדרין ני‪ ,‬ב ןרב‪.t‬זשית רבה טז‪ ,‬י‬

‫‪5‬ך כל וסשת ‪ .‬הדבירם דידש חז ‪ H‬ל על סי כללי תירה שעבל מה מכראשית כ‪ .‬סז ייציוו ה'‬
‫א‪-‬להיס על האדם לארמר‪ ,‬מכל עץ הגו אכיל תאכל‪".‬‬

‫‪76‬‬

‫"ריצר"‬

‫דד‬

‫‪'"I1‬ה‬

‫‪8‬ר‬

‫ייעל "~ה‪t‬ו‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫"כי היאדל הלן אחרי זו" )הןי‪p‬ע ה‪ ,‬י‪(. K‬‬

‫"ונוקב שם ה'מית יומת" )ויקרא כ‪,‬ז סז(‪.‬‬

‫' ‪ 79‬ל""ןפ"ו‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫•‬

‫‪ If‬שיםך דם ה"םר" )בראשיח מ‪(. ,‬ר‬

‫"ל"פר חו ישלח איש אח אשףת )ירמ‪:‬די ג ‪(. ,‬א‬

‫‪00‬‬

‫"מכל עץ הגז אכיל תאכל"‪ ,‬כלימר רק ממה שהותר לי ילא דבר אחר‪.‬‬

‫‪81‬‬

‫'‪w‬‬

‫‪8z‬‬

‫כלומר‪ ,‬איז לבו פסיקים מפירשים בתורה שבבתכ אשר יעידן על צמיית אלה לאדס‬

‫‪-‬להים"‬

‫‪-‬‬

‫"‪,,‬לזזים לא תקלל'ו )שמות בב‪ ,‬בז(‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫הואשון‪.‬‬

‫‪83‬‬

‫לא קר המציה שנתחדשה בבראשית פרק ט לבח ולבניי ) יי שבר בנמשו דרזב" אשר לםי‬
‫פשיסו של מקרא צמיין אורת · בשר אשר הנפש נווד נמצאת בו‪ ,‬דהייבי אבר מן החי‪(,‬‬

‫אלא אף לפחןת צמרה אחת מאלה אשר נצטיה כהן ארם הראשין )"שימר דם האדם"‬

‫‪…‬‬

‫ייזמכם לנפשותיכם אדרוש"(‪ .‬סצהר זאת לא הסכימה התורה לכתכה כפרשת בראשית‬
‫אצל‬

‫בעל‬

‫רצוב‪.‬יה‪,‬‬

‫יהנה היא‬

‫כתובה‬

‫פנרשת‬

‫גח‬

‫וטשר‬

‫תנחשדה‬

‫הבירת ' ביו‬

‫בירא‬

‫ערלם יונראיי בורגה החשרה של בני נח ליעונת ררגת ארם הוחשיו‪.‬‬

‫‪23‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪– – – – – – — – -‬‬

‫‪–‬‬

‫‪-‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫אדם הראשיו לא ניתבי לי אלא שש מציית אדם הראשיו בכתיב מצימצם בייתר‪.‬‬
‫אחרי שחטא‪ ,‬ניתיטף לנח טכטט חדש אשר ‪,‬שם כתיב בפשיטי של מקרא את אשר‬

‫למר אדם הראשיז בתירה שבעל סה‪ .‬איתה רתרה שבעל ‪ ,‬סה אשר לפח' בלמדי שש‬
‫המציית עבדה רמיר לדיר בשמך ערשה ‪ ,‬חרית‬

‫‪' -‬עד זאתא נח יאטמכהי‬

‫אקרא‪, 84 /‬‬

‫בםיים פוק זה‪ ,‬אשר עטק )אחרי הצגח בעייח כתיבח רביי הנב~םי אשר‬
‫הין בעל מה עד כתיבתם (" בד‪,‬יבט של איתה בעיח' יאיחי חהל‪,‬ך כבר אצל חייה‬
‫שבכתב‪ ,‬הדייני הקרמת תירה שבעל פה לחירה שבכתב‪ ,‬מן ‪ ,‬הראיי לצייו את קביעת‬

‫חז"ל בנדיז‪ ,‬יאחר כך את הגדרת העניז בי;' אחד מגד ‪i‬ל‪ ,‬האחריגים‪,‬‬
‫=ת ני'‪l‬כן ‪,‬ם‬

‫‪: 11‬‬
‫‪,‬‬

‫א"ר ייחנן משים ובי בבאה ‪:‬‬

‫תירה מגילה גמילה ניתנה )כשנאמרה סרשה‬

‫למשה הח' כיחבה‪ ,‬ילבטיף ארבעיס שנה כשנגמרי כל הפרשיית חיברז בגידיז‬

‫יתפרז ‪-‬‬

‫('''שר שנאמר )תהל‪,‬ם מ‪ ,‬ח( "אז אמותי הנה באתי במגילת טסר כתיב‬

‫עלי‪ ".‬רבי שמעיז כז לקיש אימר ‪:‬חירה חתיהמ ניתבה )ל‪ M‬נתכבה טי םיף כ‪ '7‬לאחי‬
‫כשומאי כל הס'!תית כילז‪ ,‬הרנ‪.M‬ץית לי שכנה נדשארה ישגהי הזי ' םיייית לי טל‬
‫הפ טי תכשבן‬

‫‪-‬‬

‫רש"י(‪ .‬שנאמר )רברםי לא‪ ,‬יח(‬

‫"לק‪m‬‬

‫את טפר ו‪ !o‬ןרה‬

‫היאח" ‪, ,.‬‬

‫איז אנז המקים לדיז בעצם המחליקת העקרןגית הזאת" כי אם לצייז שלערת‬
‫ריש לקיש היחה כל התורה כילה כמצכ בעל פה‪ ,‬רע אשר היעתקה לככתב ‪+‬‬
‫בעל מה כסוף ' ארבעים שגה )כמיבז כחהל‪,‬ך של הכחכה יי מפיו של הקכ " ה לאיזגי‬
‫של שמה"(‪ .‬אף רלעת ר' ייחגז יש להבחיז כיז הלימדו של משה רכיני בסעם‬
‫הראשוגה כהיותי על הר סיני )שם למד את ‪,‬החורה כולה ‪ -‬כלליה‪ ,‬דקדוקיה‬
‫ופרטהי( ובין הלימיד לקראת כתיבה‪ ,‬כאשר אז היה החהלין ש'‪/‬הקב"ה אימר‬
‫ימהש אומר יכותב" )כאנ בתרא טו ‪(,‬א ולכו דייק הרמכ"ז בהקדמתי לטפר בראשית‬
‫יכתכ ‪" .. ,‬ירכרתי מז ההי כתב מתחילת התירה עד טיף טיסיי המשכז"‪ ,‬כלימר‪,‬‬
‫עד לידתי מן ההר למד משה רביני בעל פה‪ ,‬ירק אחרי רדחי החל החהל‪,‬ך‬
‫של הכתבה ‪ -‬כתיבה‪.‬‬
‫יעל דבר הקדמת תירה שבעל פה לתירה שבכתב‪ ,‬ערל הקשר הלירמיד‪-‬וכריבי‬
‫שביניהס כתנ הרש ‪/ /‬ו הירש זצ"ל ריש פרשת משפטים ‪. : -‬‬
‫אכז‪ ,‬לא ייהטפר" היא מקיר השמפט ' העברי‪ ,‬אלא דברי התייה החיים כמטירח‬
‫שבעל ‪ ,‬פה‪ ,‬י " הטפר" הז" איבי אלא טדיע לזכריז יאסמכתא כמקרה שיתעירר‬
‫ספק‪ .‬הן המפר עצמי קיכע את העיבהד ‪ ,‬כי ארכעים שנה ככר נמטוה החירה השלמה‬
‫‪84‬‬

‫כלופר‪ ,‬מבחיבה ספרותית ‪ ,‬שהרי לא גח אסמניה )במו יהושע‪ ,‬ישעהיו ‪ ,‬יחזקאל( אלא‬
‫ה )‪ j‬ב"ה עבצמו מםיי לאזנו של משה‪.‬‬

‫‪85‬‬

‫לא עסקנו שבאלה מדעו כתכי הנביאים את דברי בכואםת לדורות דיקא טמור למיתתם‪.‬‬

‫‪ 86 ,‬עסקנו ‪ ,‬בנושא בחוברת ט"ן בטוגיות תבוהר ותימודן‪,‬‬
‫ןכמאמינן סננןו הכתיב פיק ‪.‬ן‬

‫‪,‬‬

‫‪24‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫בפרקי מבוא למשו חכמה‬

‫~‬

‫‪"-‬‬

‫~‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫לעם ‪ ,‬וכבר נעשתה התורה לקניינו ולחוק חייו‪ ,‬בטרם מפר לו משה את פםר התורה‬
‫לפני מורת‪ .‬אכן‪ ,‬אם כן הדב‪,‬ר מפתבר ש מקרים 'וצאים מן הכלל נרשמםי תחילה‪,‬‬
‫על מנת להציג לפנינו את עקרונות חיי החוק הפדירים באופן הברור ביותר‪ .‬ובכלל‪,‬‬
‫לא עקרונות החוק וכלליו נרשמו ב"פםר‪ ",‬אלא על"פי רוב מקרים ממשיים בודדים‪,‬‬
‫והם גרשמו בצורה כה מאלפת‪ ,‬שבקלות' ניתן להסיק מהם את הכללים שגמסרו‬
‫לתודעה החיה של המסורת שבעל פה‪ .‬לשונות המקראות שב"ספר" עשויות גם הן‬
‫מעשה אומן במדיה כזאת‪ ,‬עד שלרוב מרומזים בהן משוגי יפוד של החוק‪ ,‬כגון‬
‫על"ייד ביטוי בלתי"מקובל ‪ ,‬שינוי במיבנה הפסו‪,‬ק מקומה של מלה בםסוק‪ ,‬אות‬
‫יתירה או חסירה וכיוצא בא~ה‪ .‬הו ל‪ II‬תמוך הפפר הזה טלביו לאש ו ב תא החו‪.‬ק‬
‫הן לא ניתו הספר הזה בדיינן אלא על חנמ לששמ תזרכרת ליורטי הת ו רה‪ ,‬כרי‬
‫שישמרי וירעננו בז כרונם‪ ,‬חדשים לבקרים‪ ,‬את דייעת המצוות ; וכו ניתן הספר‬
‫בידי מורי התוהר כמשכיר היהאר‪ ,‬על מנת' לכריך במקראותיי את מסירת התורה‬
‫שבעל פה‪ ,‬וייקל להם לתלמידי בית המררש לשנו בליבם תמיר מחשד אתפרכי‬
‫התורה • שבעל פה על יסור הרמזים שבתורה שבכתב המונחת לפניהם‪.‬‬
‫חיס התירה שבכתב אל התורה שבעל פה כיחס התקצירים של הרצאה מדעית‪,‬‬
‫שנאמרה בעל פה כשלמיתה ‪ -‬אל ההרצאה שבעל פה‪ .‬לגבי צעורי המדע‪ ,‬ששמעו‬
‫את ההרצאות שבעל םה‪ ,‬מספיק רוי בתקצירים שבכתב‪ ,‬בשביל שיזכירו י‪ ,‬ירעננו‬
‫לעצמם‪ ,‬תמדי מחשד‪ ,‬בכל עת ובכל שעה‪ ,‬את כל אותו מדע כולו‪ .‬לרוב רי ‪ ,‬להם‬
‫במלה אחת‪ ,‬בתוספת סימן שאלה‪ ,‬סימו קריאה‪ ,‬קו‪ ,‬נקודה‪ ,‬מלה מודגשת וכיוצא‬
‫באלה ‪ -‬לרענן בזכרונם סיררה שלמה של רעיונית‪ ,‬הערית‪ ,‬הסתייגויות ונו‪:‬‬
‫לגבי אלה אשר לא שמעו את ההרצאות מפיו של המורה‪ ,‬יהיו התקצירים כאבן‬
‫שאין לה הופכין‪ .‬אם שיחזרן את הרמע מתוך התקצירםי כלב‪,‬ד ישקעו בהכרח‬
‫בטעיייח‪ .‬מלים וסינמים וכיוצא באלה‪ ,‬אשרשממשים לתלמיידם ששמעו את‬
‫ההרצאות שבעל פה כציונים מאלםים לשם שינון תכני הדמע ששמען באוזניהם ‪-‬‬
‫אינם אומיים כלום לאלה אשר לא ישבו לרגלי המורה ‪ ,‬והרי הם מסתכלים‬

‫"כתרנגולת בבבי אדם"‪ ,‬התלמירים‪ ,‬אשר שמעי את דברי המעד מפי המורה‪,‬‬
‫'יחז‪:‬זרו מתוך התקצירים את התכנים לאמיחם‪ ,‬אך לא ייצרו אותם מתוכם ; ואילו‬
‫גיתיך יעלה ' על פניהם ניכת הדברים הנראים בעיניהם כש‪,‬עשיעי‬
‫ההריוטית ‪ -‬אך‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬

‫ממש•‬

‫היתולים ש~ין להם יסרו‪ ,‬וכתלימות אשין בהם‬

‫]ההונשר בכליין האכו‬

‫•‬

‫•‬

‫‪.,‬‬

‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫"‬

‫‪25‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪————-_ ..‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הרכ קלמן כהבא‬
‫•‬
‫•‬

‫•‬

‫‪-‬זר‬

‫‪U‬‬

‫רת‪-‬‬

‫א‪,‬‬

‫לםיענות הגהת חג'י‪ W‬בירולשימ‬

‫‪,‬‬
‫•‬
‫•‬

‫כקןנטרסי " וחקר כיאןרי הגר " א לירשולמי ןלחןספחא סדר זרעם'" ע') מ'ס‬
‫שביעית עם הגהןח הגר"א במהדןרחי עמ' ר'י'ג( הבאחי דןגמאןח למענןח בלחי נכןז‬

‫של הגהות הגר"א‪ .‬הדוגאמ הראשיבה מתייחסת למסופר בלריש' רמאי פ ‪II‬ג‬

‫ה" ‪:,i‬‬

‫שכעשדב אחד ןמשא עצים על גמ‪ ,‬בקיש 'ר ערירא מר " חגי שיביא · ק יסם אחד‬
‫ממשאן של זה לחצןץ את ש'נין‪ ,‬אח"כ חזר כן ר"ז ןארמ שלא יכיא לן‪ ,‬שאם יעשה‬
‫כך כל אח‪.‬ד ‪,‬לך לן משאן של הלה‪ ,‬מס"מת הגמרא ‪ :‬לא ר"ז כשר כל כך אלא ןכף‪,‬‬

‫'ככל המקןרןת המבאיים הגהןת הגר " א לירשו' ש""ע) כקןנטרס פ'רןט מלא(‬
‫נמצא שהגר"א ה~יה ‪" :‬לא ר'יז צריך" במקום ייכשך"‪ .‬יכחנ על זה החזו"א )רמאי‬
‫‪'(: ,'T‬ה ןאינן מרכז‪ ,‬רארלי צ " ל צדיק כל כך‪ ,‬ןהחליף הגר " א תיבת כשר ' כתיתב‬
‫צדקי‪ .‬ע"כ‪.‬‬

‫מקבילה לדברים אלה ישנה גם כירןש' חלה סמ"‪.‬ך הר"כ"ז כפירןשר לירשולמי‬
‫י‪~/‬ה חבי ו"ח‪ . ,‬מצללן בחלה את ההגהה של הגר‪'/‬א‪ ,‬יבן מצינו הגהה וו בחלה בהגהות‬
‫הג'ר'א ע"ס העחקןת הרד"ל‪ ,‬הגהןח הרד"ל ‪ m‬רידכ"ז הם מהירןשלימ שבשרלי גליןנן‬
‫נרשמן הגהןת הגר"א בכתיכת י‪.‬ך לדבריהם לפחןח חלק מהז הנן ככחב " קשדן‬
‫של הגאןז )ע'י כקןנטרס הנ " ל ע'מ רכ " ‪(,‬ג ןשנה"ם לא צ"נן הגהה זן כיררשלמי‬
‫דאמי‪,‬‬

‫הגד~ת הגר " א נשרמן כירשולמי מחהרת אשמטילרםד ת"ע‪ m ,‬גה דכמאי‬

‫הןדפס כירשולמי ‪" :‬לא ר"ז כשר כל כך"‪ ,‬אבל בחלה מןדפס ‪ :‬ייר"ז כשר כל כך"‪,‬‬
‫כלרמר חסרה המלה ‪",‬אל" מתןך כך הנחתי שהגהה זן צרינה בחלה ןלא כדמאי‪,‬‬
‫מםני ש היא בהא לתקז ןלהןסיף את המלה " לא‪ ".‬ןפירןשה ‪ :‬לא ר"ז צרדי להירת‪,‬‬
‫אוין כאן החלםה בין ייכשר" לייצריך"· ואח"כ העותקה הגהה זי גם לראמי‪ ,‬הוובגה‬
‫כאיל‪, ,‬ג‪.‬ר " א מחליף ייכשר" ב"צריך " ‪ .‬עדר ציינתי שבכיאורי הגר " א בשן"ע חו"מ‬

‫שנט ס"ק כ' מןבאת הםיסקא מהירשולמי ןשם האי מרכאח כנןסח ‪ " :‬לא ר"ן כשר‬
‫כל כך‪ ".‬עןי'''ש כקרנטרס הנ"ל ערד הערה מהג " ר רפאל קצבלבןגן זלה"ה שאישש‬
‫השערחי זן‪,‬‬

‫הז הרבה‬

‫שניס חיפשתי את הספר שנו הגיה הגר " א הגהותיך שוהיה נירי‬

‫הרדיב"ז‪ .‬ואחרל הרבה שניס זיכבי השי"ח לאתר אח הספר‪ .‬ר' יהושע מונשייו הי"ר‬
‫םרסם כ " עלי סרפ" 'ן‪'-‬ן ) תש " מ( ע'מ ‪ 194‬אממר על הןצאת ספרים ראם שכןילנא‬

‫‪26‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ובוי"יעה ' מתור גלוהי שכתב ובה הראשי של ווטרדם הרב ויטו ז"ל ביום ה' שנט‬
‫תרע"ג להוצאת האלמנה והאחים ראם בוילנא‪ ,‬ושנתקבלה שם ב" ‪) . 2! 1! 13‬ליפ‬
‫הלוח הרוסי(‪ .‬לדבריו ‪ .‬של הרב ריטר ‪:‬הירושלמי ס ' ורעיס עם הגהוח הגר " א שהיה‬
‫בידי הגאון מן"ה יעקב דןד טרם הדםיסו אח םירן ש ו על הירושלמי נמכר בהשחדלותו‬

‫לרג‪.‬ביו הדצ;>" ו' שומאל ש טראוס ‪ .‬ן"ל והוא לע "ע ביד חחבו · הגביר ו' עיקב‬
‫ראזענהייס בופאבק‪1D‬וט דמיין עשענהיימעו שטראסע‪ .‬ע"כ‪ .' .‬גל וי ה וו בצמאת‬
‫אבוסף כתבי י' שבספרית האוניברסיהט בירןשליס‪.‬‬
‫‪.‬‬

‫לאחר חיפשוים עלה בידי בס"ד לאתר ספר וה בי'י אחד מצאצאין לש ו'‬

‫שומאל שטראוס המןו‪,:‬ר לעיל‪ ,‬והוא ‪ Prof. E. G. Straus‬לוס"אנג'לס שבקליפוךניה‬
‫בארה"ב‪ '.‬פרופ' שטראוס הואיל בטובולהכין עבורי צילומים מווב הסםר ובו אפ(!‪1‬ר‬
‫לקרןא את ההגהות ברובן‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬
‫>'‪'.:‬‬
‫•‬

‫‪-: ' "-‬‬

‫" "‪-‬ר‪-‬‬

‫_‪-‬‬

‫"' ‪••- – -‬‬

‫‪• • •• , .., -‬‬

‫‪,-~- , ~,,:-‬‬

‫"‬

‫;‪l‬‬

‫'‪–",' ',,.‬‬

‫‪~,–‬‬

‫‪,.‬‬

‫‪"' – '- ,," ••~ , .. -‬‬

‫‪.‬‬

‫‪., . – -‬‬

‫""‬

‫‪.‬‬

‫" ~‪,‬‬

‫~ "‪.‬‬

‫‪__ ;o"V‬‬

‫‪… .‬‬

‫‪y ,–‬‬

‫ר‬

‫‪1" ,‬‬

‫·‪f ·•.".‬‬

‫‪ , ~ ,'1‬ר‪~i~ ~;'fi‬ו ‪~' ; ti‬ןי ' ל ' ו '‪ r‬ר 'ך‪~n:it:‬רש'נ" ח;וא‪~i:‬רלי' ~‪:‬נ ‪'."',‬ו"כו‪ !;( 1:r‬ר ז; }· דן;י'‪! ~:‬כל ‪;.‬נר‬

‫"‬

‫‪_J1‬‬
‫‪c‬‬

‫כצרהלוא‪ i‬זנ ‪:‬ן‬
‫;י··~~~י‪,l..‬נך‪· I:‬יוג~ ‪ i‬ס‪~v‬‬
‫‪ ,‬כ~‪' .:~ '.~1:‬י ~~ ‪,~:~~ ~ ~~ I~ :‬א‪~.,~::,‬ל‪', ~~~':‬גרכן ‪It.‬‬
‫נ ‪ ..‬ר;‪ 14 .,‬ל‪ , _ ….‬ה _~ _ב' ‪,‬ח_וב_ ‪~'_"? j":">;; j‬אייהחכןא‪,‬א~‬
‫‪'I‬‬

‫'‪;:.‬‬

‫‪I‬‬

‫‪…‬‬

‫‪",, . . 1‬‬

‫‪ ''' X‬י ירם‪ i‬ההגהה ‪~ P‬ס;ד‪z‬נן;‬

‫‪.‬‬

‫‪!t‬‬

‫"‪r‬‬

‫'פ ‪ rt‬ג‬

‫‪t ;..‬‬

‫~'‬

‫ג ‪"~:.‬ר'~ו~_ ;"‪~I:.9.r‬א‪' I" .‬יית" תי ‪ ' ~ "m') :;i:"P‬נ" ‪~; n‬ו; ‪';tc‬ו ר~ ‪'l‬ח' ל· ‪.‬כיו_‪t‬ן ‪ , ~· '~-‬ז‪ 'r._t‬ו'? רנ ג‪.‬ס "‬
‫‪ I t‬וב‪: .‬נ& וכח;‪ :‬ר כ‪ .i.‬הא ד‪.‬ז‪.:-‬ונ ‪i‬בך‪ K‬יגכר)ז‪:; h‬ו ‪o . . i‬ויג‪;.~ :‬א';‪:‬ו ' י·ן ")ר ר'‪ j‬שס‪' i‬ד~נ;כדנ ‪-;-~ ~ t""",,! i‬‬
‫‪ I‬אנ~ ' ‪ k‬לכ‪ C‬כרו י ' הכ' א ו ח יו'‪\ t‬ת' ‪: r.,‬רכס‪ -‬נ רו ' אה ')ןא‪:‬קבלו ס‪j‬ה ‪::‬א ר "לב י ‪.‬ב~רב·‪,‬רא ר‪/!r"."..‬ג‪ -‬י ‪i . " " . /."./.‬‬
‫{‪1‬‬

‫! ‪:.‬ו‪ i‬ח ' <‪ :‬ע‪ 1‬ר ‪,‬ץ~ ל‪,‬זנ ןרן ‪.‬ר'י‪ j;:‬ןרז‪'"I t‬ו ‪I‬ס ‪ :‬א‪:‬ש' רו‪ .‬זבת ' ם הב' ;זז‪.‬ב'כר‪ '1‬ה‪ i‬קך ד''י‪:Jv‬ר‪n‬‬

‫‪I -iJ"1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪'p:'i.~ ,.J‬כייםה ‪;f j‬כ ווןנ · ‪ j ~' ! .,‬מכ·י ן‪ .‬ב 'כ ‪:‬ין‪ .‬ם ‪ c:‬ן‪ j',‬דג! ‪ ,‬ה ' לא '‪ .‬ט ‪ t‬ר כ' 'י‪~J:‬ו 'נ'~ ‪:‬כתנ" ~~א כ‪~ . .. ~~'! Z:‬‬
‫"<‪~"s:.‬‬
‫__ _‪~..‬ן_ ‪…t‬ד‬
‫זג‪1‬ג‪".. · 'P.‬לח ‪,‬‬
‫‪.- _ _ .,._ …‬פיל ‪ .‬ר ‪, ·P‬ך‬
‫"‬
‫____ ‪1 ,‬‬
‫הגה‪..‬ה __‬
‫______;‪_ _ ,‬‬
‫~‪_…..J‬‬
‫‪I‬‬

‫~‬

‫~‬

‫~‬

‫•‬

‫~‬

‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫הסכר להגהות אלו‪ .‬ראה לעיל עןכ'‬

‫•‬

‫•‬

‫‪'f.,‬‬
‫_ ‪. :I‬‬

‫~‪,‬‬

‫'‬

‫‪!,‬‬

‫‪ 26‬ילהלז עןכ ' ‪30‬‬
‫•‬

‫נעשה גם נסיון‬

‫לזהות‪ ,‬ע"פ כתבי יד מועטים המיוחסים לגר"א את ההגהות‬

‫שהן מכתב י'ו של‬

‫ולהפריד ביניהן ןביןהדג‪.‬הות שנרשמו ע"י תלמידיו‬

‫הבר"א‬

‫או מי שהוא אחר‪.‬‬
‫~‬

‫באדיבוחו של מםכ"ל משטרת ישראל מר א‪ .‬איבצן‬

‫‪.‬‬

‫עס‪P‬‬

‫‪.‬‬

‫'‬

‫בוה דמ עיקב לוינסון‬

‫'מ אגף החקירוח של המטה הארצי‪ · .‬למרות השחדלויןתיו המרןבות ' לא הגיע מר‬
‫לוינסון למסקנות ברןרןת על סמר הצילומים‪ .‬שי לקוות שאם ייבדק הספר עצומ‬
‫ייתר‪.‬‬
‫תהיינה התוצאות ברייות‬
‫•‬
‫•‬

‫‪..‬‬

‫•‬

‫•‬

‫· לזהיוי הסםר אגו מעתיקיס בזה אח האשיורים שברשא הספר‪ ' ,‬שנכחבו‬

‫ר' ' גרשון בר' יהרוא ששמןן ויפס רוג‪".‬ר אל‪,‬עזר רבינובזי רבה של נימסק‪.‬‬

‫ע"י‬
‫•‬

‫•‬

‫"לאות אמת ןצדק הנט להעי' ולהוידע בוה כי הירשולמי הלזה סדר זרע;ם‬
‫ד' שמאטילרדם שנת ת " ע הוא נהיו הירשולמי הנודע ' בתבל אשר בו לדמ והגה בו‬
‫חבר ‪ NJf‬החס;ד מווילנא זצ' !ל ובצידי הו ‪ .‬ססי הגיה וכתכ כו הגהותיו בכר' ‪ I‬ק בצעם‬
‫ידו הקדוהש ‪ .‬כי'וע וניכר היטיב לכל ידועי ומכירי כ"י הקדוהש וגם תחת י'י‬
‫היה נמצא כי ‪ /l‬ק של הגר"א ז ‪ /l‬ל מאותיןת של החיגור היקר "מעשה תורה" אשר‬

‫‪27‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫כעהש‪ '''.‬עש'ח' כו והוספח' ח'קונים ומואה המקושח ומקור' הרמאוכ'ם והוסןמח‬

‫רוכח ו'צא לאור כוורשא שבח חומ"ה‪ ,‬והכוח' כ'ייק של הגר"א ז"ל גם כהגהוח‬
‫שכצ '‪ T‬י דפי היוושלמ' הלזה‪ ,‬וק שבחוספו כו עוד הגהוח מחלמ'ד'ו זצ"ל שהוסיפו‬
‫‪'".‬גב וזה הירושלמי היה גם בידי הגאוז הרר"ל ז"ל ואח"כ בא לדי הרה"ב הגביר‬
‫הצד'ק ‪ m‬נד'כ כ"מ רוכ כער כמאפ' ז"ל מפ"ק מיבסק אשר קנה ואתו כמחיר רב‬
‫‪ m‬חאפר בו לכל בא' ומבקרי כ'ח אוצר ספר'ו הגחל כאור הגבוז הזה אשר הש'גה‬
‫'דו להש'גו‪ .‬ובפב' מסווהו ל '‪ T‬הרב הגאון הג' המפווסם מך"י"ד של‪,‬ט"א להגוח‬
‫בו ולהוציא ממנו חמציח הגהוח'ו לחוד ב'אורו הבפלא להב'א בוכה לעולם להשקוח‬
‫דערי צאן קשד'ם הצמאםי להבין דכו' תלמוד 'וושלמי הסחומ‪I‬כ" והחוחמ'ם‪.‬‬
‫וה' יא'ו ע'נ'בו בחווחו כו' ולראהי חחימח' 'זם 'ד כ"ו 'מ'ם לחושד מ"א שנח‬
‫חרנ"ט לפ"ק פה מ'נסק‪.‬‬
‫גרשוז נ"ר יהודא שמשיו ריספ מו ‪/J‬ל הס' "מעשה תןךה" מהגר"א ז"ל כתיקינים‬
‫ומ"מ והוספות וכוח‪.‬‬

‫דברי הרה"ג ו‬

‫‪I‬‬

‫גשריו ויוכפ ב ‪ /l‬ו האמורים למעלה א"צ חיזיק ‪ rm‬ן גברא‬

‫'‪' Y‬וא ומה'נמא דקא מסהרי דד'ן ד ‪ t‬א כחכא דמאואן הגו"א ז"ל וכ' כדיעה‬

‫וכהכרה קא אמר‪ .‬ובכן הבב' בזה לאשר ולק"ם דכר'ם שלמעלה אשו ע'ב' הווא'ם‬
‫חוא'בה פה על גל‪,‬ונ' ה'רושלמ' הלזה דברים מא'ר‪I‬כ" אשו שאמ רמארא על‪,‬ו‬
‫ורב רכנן חחום עליר אוין שרם פקפוק כי '‪ T‬הגר"א זצ"ל כחבחם‪ .‬רכאחי עה"ח‬
‫זים ד' כ"ו מנ"א שנח ה‪ n‬רב"ט מה מינס‪ P‬נאים אליעזר ראנינא‪ 1‬ןיסש ‪ n‬ן‪. D‬ק" ‪H‬‬
‫כשער הספר מעשה חררה‬
‫קררא'ם ‪ :‬ייבו"תא מעשה חורה‬
‫וכ'נו אל'הר מוילנא ‪ …‬מסורר‬
‫וייידה שמשון ‪ ' ..‬המוצאי אלור‬

‫שהרזרכ על 'ד' ו' גרשון ר'פס בחח'מחו הנבו‬
‫המ'וחס לרב'בו הקדוש '" עם הרספוח מהגאון ‪…‬‬
‫כעזה"יית על יד' ועל 'ר' הרב מר"ה גרשון כ"ו‬
‫'" יישוא תרס"ה‪1/ .‬‬
‫נחים חייס בלא"א מי ‪/I‬ה משה‬

‫באשייר הנ"ל הוזכר שי'זה הירושלמי היה גם בדיי הגאוו הרי ‪ II‬ל‬

‫‪• /l‬‬

‫•‬

‫בשנת‪ .‬תרי"ח הופיעו בקב'סכוג ‪:‬‬

‫הגהרת 'ררשלמי סדר זרעים מכבזר רב ‪• ., U‬‬

‫מובא אל'הו מוו'לבא זצוק"ל אשו נושמו ובכתבו בכי"ק ז"ל סב'ג ה'ושולמי‬
‫סדרם ‪ ' ..‬הרב הגאון ‪ .. ,‬שה"וו דדו לוו'א זצ"ל במוחאב‪ .‬בשעו חסר'ם מקום‬
‫שותנ רפוס‪ .‬רכאשו "הערח ‪ …‬המו"וו ע"קב צב' מעקלעבבורג אב"ד פז"ק כעל‬
‫הכתב והקבלה"‪ .‬ביז השאר נאמר שם ‪ II :‬מוהר ‪II‬ש ליריא ב"ל מפה‪ ,‬אשר יגע הרבה‬
‫למצוא אח ביאור' הגו"א והגהוחיו על ה'וושלמ' והספר' והם העחקח כחב '‪T‬‬
‫הרכ הגאון מוהר"ר לוריא ז"ל מנחיאוו"‪ .‬ב"הצעת המוצדא לאיר" אשר חתם עליה‬
‫"ל"ש" במס‪,‬ר כי בדיי רגוחב העתקית רבית מחי'גניי כ"י של הגר"א "רובס‬
‫ככולם השגת' מכבדו ש"כ הגואן הרר " לזללה"ה"‪ .‬והרד"ל עצמי עמדי כ' ייהגר~ח‬

‫רישולמ' סדו זוע'ס נמאצו '''ח מהעחק '''כ חלמידו (של הגו"א( הרב החסדי‬
‫מו"ה שלמה ממאהליב" )עלייית קיר ס'י ‪(.‬א‪"//‬‬

‫‪ m‬נה ע"פ זה אמםנ נואה שהירשולמ' לא ההי ב '‪ T‬ו של הוד"ל עצמו‪ ,‬אכל‬
‫א'ן כל פסק מתזד השוואה של המדוספ עם כחב ה '‪ ,T‬שההגהוח שהדו‪D‬םו בשמו‬

‫'''רע רת"ל הועחקו מהיוושלמ' שלפניבו‪.‬‬

‫‪28‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ובאישוו שלפנינו נאמו עדו ש " היושולמי נוכש ע " י הוה " ג דוב בעו 'במאפי‬
‫ז ‪ II‬ל מק ‪,i‬ק סניסק " ‪ .‬נעמדו ה'אחריו של ברייתא "מעשה תורה" הנ"ל היזכר ואשת‬
‫ביו העוזרים בכסף להדפסת הספר‬

‫‪:‬‬

‫'הרה"ג הגביר המפורסם מוהך"ר ‪,‬יב בער‬

‫‪J‬‬

‫באמפי '''נ ממינסק"‪.‬‬

‫•‬

‫‪1‬נ‬
‫‪,‬‬

‫•‬

‫‪.‬‬

‫‪? .,‬‬

‫?‬

‫‪-‬ו‬

‫?~"" ‪ 90/‬ו‪ ~W‬ז‪' r‬ז'יו‪,..J‬‬
‫‪'l,‬‬

‫'י רל ר ' "" ‪"1‬‬
‫‪',‬י'"‬
‫'"‬
‫"‬
‫‪I‬‬
‫י‬
‫*‪.‬‬
‫‪~,,‬‬
‫‪·~,-t;;::~r.~ :,· -'#'" f‬‬

‫ייי‪ ,‬א' ‪ j‬ד םקף‬
‫זחה ‪ P"S‬סליצק ~'צ'‬

‫•‬

‫ייהרב ר~ארד המופרסם מיהרי " ך שליט " א " הדא הגאיו ר' יעקב דןר‪ ,‬הזירע בשם‬

‫הודיב " ז בעל הפיושו על ה י וו ש למי‪ .‬עי' להלן אישורו על הספך‪ .‬דבויו של ר '‬
‫גשרון ויפס מקבלים אישוו ע"י הג"ו אליעזו רבינוביץ )תוי"ט‪-‬תופ"ד( בעל‬
‫משנת אליעזו )ירושלים תשכ"ב(‪ .‬בלמדו בוולוז'ין התפרסם כ " עילוי מקיוב"‪.‬‬
‫ההי ' חתנו של הג"ך יריחם יהורא ליב פרלמז ייהגדול ממיבסק"‪ .‬ומשבת תומ"ו היה‬
‫ובה של מינסק ‪ ,‬מ " מ חותנו הנ " ל‪ .‬עי' עליי ‪:‬האחד אליעזו ‪ -‬דברי הספד ואבל‬
‫אמת ו' ח'ייא ליב םאוםלע )ווילנא תופ"ה(‪.‬‬
‫בדף נרפד מאשר הודיב"ז זהות הספו‪ .‬כאמור השתמש הודיב"ז בהגהות אלו‬
‫בםירישו לירושלמי‪ .‬ולדבריו זיהה בדיוק אלה הגהות 'הם מכתב ידו של הנר"א‬
‫ואותן הביא גם בחיבורו הנ " ל‪ .‬מאחרות התעלם כמעט לגמרי‪ .‬וזה לשונו של‬

‫· דר‪.‬ידב (‪/‬ז ‪:‬‬
‫‪29‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪.-‬‬

‫‪- – – – – – _ . _ .,- –‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫·לזכר עןלם בהספו הקדוש הזה שיגע בן החסיד הבר ‪ II‬א ז"ל זי ‪ II‬ע והגיה בני‪'/‬ק‬
‫‪.‬‬
‫והוא הספר הקדוש אחד בעולם ות"ל אשר זכיתי לבאר כל הגהותיו של הגר"א‬
‫ז"ל שהם קילורין לעיבים והכבסתי לכרמי‪ ,‬ברידב"ז שיצא לאור בשבה " הזאת שתג‬
‫בובה ירושל‪,‬ם לפ"ק ולסימן לדורות הבאים לדעת איזד ‪ t‬כי"ק של הגר"א ז"ל‬
‫ברשם המס' תרוזמת בציור עג ול ם" ‪ 0‬ומנמה יוכיח על הכל וע"ז חתתמי היום‬
‫ס " ו אלול שבת בובה ירושל‪,‬ם לפ " ק פה ק " ק סלוצק יצ " ו ברוסלאבד המדיבה‪.‬‬
‫"‬
‫‪.‬‬
‫באים יעקב דיי החןם '~ ק יצ " ך כעל המח " ם ‪,‬דיב'!ז יחוסי הרי " ד על הירושלמי‪.‬‬
‫סלוצק יצ " ו‪.‬‬
‫עכ " ל בתוספת חותמח ‪ ' :‬יעקב דיי רידב " ז ויילאיוסקי חובה ‪,‬פ " ק '‬
‫‪.‬‬
‫בחזוד לעבין ההגהה בדמאי ובחלה‪ .‬הבוסח בירושלמי בחלה בדפוס אמשטילרדם‬

‫שלפביבו המוגה‬
‫בעבדיבן· בט;פס‬
‫הוא ‪ :‬ר"ז כשר כל כד אלא מיל‪,‬ן דיצרן שמן ‪.‬לן‬
‫‪. .‬‬
‫‪.‬‬
‫המלים "ד"ז ; ‪ ..‬לן" ‪ ,‬בתובים בסוגר"ם‪ .‬ובגל‪,‬ון רשום ‪ :‬לא דר"ז צריד כד אלא מיל‪,‬ן‬
‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫"לא" וגם ‪ .‬תוקן הבדסח "דיצרן‬
‫המלה‬
‫בשמע‪ .‬הךי שהושלם כאן העדך‬
‫דיוצר בעי‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫צייגה בהגהית‪ .‬הרר'‪/‬ל‬
‫שמן לן"‪ .‬והנה גם• ברמאי שינה הגהה • אשר' משים מה לא‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫כשר' כל ככ אלא ·מיל‪; j ,‬יוצרן שמע‬
‫‪ ,‬לא ר"ז‪,‬‬
‫הוא ‪:‬‬
‫בוסח הדפוס שם‬
‫'''עו הרידב" ‪,‬ז ‪..‬‬
‫‪.‬‬
‫•‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫•‬
‫‪1‬‬
‫לן ביעבדיבן‪ · .‬כאן המלה כשר מוקפת בע;גול ובגל‪,‬ון רשום ‪ · :‬צריד‪ .‬נרור שכחב‬
‫‪. ".‬‬
‫שחכוה‪ ' .‬וזה ‪ ,‬יכול להסביר אח‬
‫ה'‪ 1‬אשר בו הוגה בדמאי הנו שונה מכחב ה '‪1‬‬
‫"‬
‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪.‬‬

‫'‬

‫העדר הגהה וו אזל הרירנ"ז ‪ ,‬שהרי לא הבאי אלא ‪ .‬הגהות אשר הכ;‪ ,‬בהן כזיב דיו‬
‫למה לא‬
‫של הגר"א‪ .‬ואכן‬
‫תמוה ‪.‬‬
‫בחלה ' צ"ן שהגהה זו ‪ · .‬היא ‪ :j.‬ק"‪ ,‬של הגד"א‪ .‬אד ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫רזכרה הגה הזאת אצל רד"ל‪ .‬אין וה מסתבר · לומר שהיא נוסהפ רק לאחר השעותקו‬
‫ההנה;ת ‪i‬זמט;פס עי" ‪,‬ר' ‪ .‬שמואל ממאהל‪,‬ב; אף שגם זבר זה אפשרי‪," :, , ' .‬‬
‫‪-‬‬

‫‪.‬‬

‫• '‪.‬‬

‫‪I‬‬

‫‪,‬‬

‫ההגהה ‪ .,‬בחלה היא כתב ייו ‪ ,‬של הגר " א אנו צריכים לחפש לה הסבר‪.‬‬
‫אם‬
‫והנה ·‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫אפשו לפרש שהגו " א סבר שהירשולמי רהצ לומר שמצד הדין לא ההי צר"‬
‫ואולי‬
‫•‬
‫•‬

‫•‬

‫ר"ז להימנע מלקחת את הקיסם ‪ ,‬ומה שנמנע היה לפנים משורח הדין‪ .‬ועי' גל‪,‬וני‬
‫הש"ס לר' ויסף אנגל וכן הערת ר' רפאל קצבלבויגן הנ"ל‪ .‬ואפשר גם לפרש‪,‬‬
‫כפי שהעיר אחד מלודמי ביח דמרשנו )בהימ"ד להלכה בהחישבוח( שהכוונה לומר‬

‫שר"ז לא היה זקוק לקיסם ודרש אוחו רק כדי לחזור בו להורוח הלכה‪ ,‬או דרד‬
‫התנהגות מסו"מח זו‪.‬‬

‫ו!מנם אם אפשר יהיה להוכיח שאין הגהה זו בחלה מכתב ידו של · הגר"א‪ ,‬הרי‬
‫השערחנו שבאמרה בקונטרס הנ"ל גם עחה במקומה עומדח‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬בכל אופן ' בראה לי שהטופס הב"ל של הירושלמי ראוי ‪.‬לבדיקה מדויקח‪ ,‬בכדי‬
‫לקבוע באופן רכור אלו הגהות הן כתב ' ‪ l‬קדשו של הגר " א‪ ,‬ואלו של תלמ'‪1‬יו‪.‬‬
‫‪,‬וכולן כמובן ערכן במקומן·‬

‫‪,‬‬
‫ב‪,‬‬

‫•‬

‫‪, I‬שגות על "‪ U‬הרת בת ישרא''''‬

‫‪,‬‬

‫הג"ר משה שטרן שליט"!( בספרו באר משה ח"ג )ברוקלין בויראק תשלייב(‬
‫ס'י קלייב‪-‬קלייח דן בכמה סעיפים שבספרי טהרת בת ישראל‪ .‬המדובר בסעיפים‬
‫‪30‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שהשיג עליהם המשיג בנפי מון בעל החזו"א זלה"ה יקיבל ' חשובחו ממון‬
‫שפירסם הדבר בואש סופ‪ ,‬י‬

‫הב"ל‪, .‬‬

‫‬‫דן הגר"מ‬

‫•‬

‫‪ -‬כ‪ C‬י‬

‫‪,‬‬

‫שטרן כסימן ט"י סעףי ז! ‪ .‬שכקיבטרסי‪ ,‬הב"ל‪.‬‬

‫א‪ .‬בטי' קל""‬
‫כתבתי שם ‪ :‬זה שביארבי שהריאה דם כחילים יש לה רין בידה‪ ,‬דין זה הוא אף‬
‫בביאה שביה ישלישית‪ ,‬כל זמן שלא הפסיקה לראות בשעת הביאה‪ ,‬ואמבם יש לה‬

‫גם קילא ~‪ I.‬שבתבארה לעיל‪ ,‬שמתחילה ביים חמשיי לבעילתה במבין שבעת בקייס‪,‬‬

‫' על‪ ,‬זה השיג המשיג שרין זה לא פירש יבראה להחמי‪.‬ר ימרן זללה"ה השיב‬
‫על כר ‪ :‬אחרי השמבהג ' של ה' ימיס חימרא בעלאמ על המחמיר להביא ראהי‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫והבה כיתב בבאר משה יייהידן עס הגאין החסיר חזי"א זצ " ל יכן אבי הילר‬
‫ימורה זה כמה שבים בכל זמן שלא הפסיקה לראית בכל ביאה ויש לה בכל ביאה‬
‫‪,‬‬
‫וביאה כאבים"‪ .‬יכיתב שכן מצא בדרכי תשובה )קצ"ג 'ייח( משמיה דקבאת סיפרים‬

‫(י"ב) יכי‪ '.‬וכתב שהשיאל בבית שלמה )יי"ר ח"א ע"י( הביא מבעל עצי ארזים‬
‫)אח"ע סוסי' סו‪/‬ג( ואין ספר עצי ארזים תחת ידו‪ .‬ייוטוב לעיין בדברי הגאון‬
‫האפיתי הזה לדעת עד כהמ מיקל בדבר"‪ ',‬ומסייס שלהלכה הדיז עם קנאת סופוים‬
‫להקל כל זמן שיש כאכים כשעח הביאה‪ ,‬ייאכל לא כן כשאין לה שםר כאכ בביאית‬

‫אחרית‪ .‬ולא כבעל הקיבטרס הב ;'ל ' שסחם ולא פירש יבתן מכשיל לפבי הלידמ כספר‬
‫קיצוו הלכות‪".‬‬
‫•‬

‫‪,‬‬

‫יהבה מי שקורא תשיבתי של בעל חזי"א ‪,‬בעיין יייכח שלא סכר ככעל ‪ ,‬באו‬
‫משה ילא ואה •שים נתיבת מכשיל במה שנכחב‪ ,‬אלא שאישו הרברים כמו שבכחבי‪.‬‬
‫•יבטפר פרדס שחמה )בבי בוק תשלייט( גם כן ' הכין הדברים כ‪,‬ך ועיין שם בסי'‬
‫קצ"ב ס"ג אוח '‪.‬ד ואףכשאין שים כאב בבאייח האחרןת‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫' הויות וספו עצי ארזים ' איבי מציי כל כך חושבבי לבכין להעתיק בזה דכויו‬
‫לענין‪ .‬יאלו רבויו בסי' ס"ג אית ג' אחוי שהביא דבוי ב‪ I‬הו"ל מפראג שבט"ז‬
‫סי' קצ"ז ס"ק ד' להקל ולהתחלי למביח ביים 'ד אחר ביאה ואשובה של בתילים ‪:‬‬
‫יב"ל דשי להקל גם באיחן הואוית בבעילה ואשונה שאחו טבילה שביה שהיא‬
‫דבר ' שכיח ברוב בתולות שא " צ להמתין ה' ימיס‪ ,‬יאם טבלה טבילה שניה במיצאי‬
‫שבת תפסיק בהטרה סוף יים ד ותתחלי מבינה פיים ‪',‬ה שהוי הטעם של ‪.‬יים חפישי‬
‫חממח חשש שימיש בה " ש יבטבליה שבהי של הכלה לא שייר הר חששא כלל‪,‬‬
‫אוררבא בבאיה ראשיבה יש לחשו ייחר שטובלות קדום החופה ובאוח אל החתן‬
‫בעיד יום‪ ,‬ואפ"ה הקלו שלא לחוש לחשש זה‪ ,‬וכ"ש בגעילוח האחחח‪ ,‬כ"ז שלא‬
‫פסקה ‪ ,‬לואית מחמח חשמיש אבי מחזיקים לדם בחיל‪,‬ם 'שלא לדובה וואה מחמח‬
‫חשמשי‪ ,‬כ"ש שאין לחשו לשימוש בח"ש‪ ,‬שהרי אנין טיבלות קיום הלילה‪ ,‬יגשעת‬
‫ביאה מדי היא ריאה‪ ,‬וכן היריתי הלכה למעשה ללביש לבבים גיים ד' ילמניח‬
‫ז' נקייס מירס הו‪ .‬עכ‪/‬ל‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫‪ ..‬הובה הגאין האמיתי גלע עצי ' ארזים לא הזכיר זלו ברמז שהני מקיל רק‬
‫· כששי ‪ .‬לה כאב‪ .‬ימנימיקו שאין לחשו לשימיש בין השמשות משתמע ברור שאיני‬

‫‪31‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪_ ._- –.‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫' מצריד כאב כדי להקל‪ '.‬ו‪,‬על פי דבריו של בעל עצי ארזים ועל פי תסובתו של מר'ו‬
‫חזו " א בתשובתו להשגה מתכרר• כי זכיתי זלא נתתי חי " ח משנול לפני הלודמ‬
‫בטפר קיציר הלונת ש זכיתי לערןו‪ ,‬ישרבים החתגים הוכלית המ ש תמש ים בו ‪,‬‬
‫‪ ,‬תררה לשמי ית' יית‪, '.‬‬

‫‪..‬‬
‫ב‪.‬‬

‫בספרי הנ"ל מהדורא ‪ ,‬ראשונה כתבתי בסי' ג' סעיף הן שהמפסיקה בטהרה‬

‫ביים ב' לראיתה או לאחריי ייגמהג חטידית" היא להכניט מיר דחיק למשר כל ביו‬
‫השמשית‪ .‬והמשיג השיג "למה עשה בדיקת הרשב"א רק למנהג חסדיית‪ ,‬והב'''‬
‫"ט) קצ " י סעיף א (' חש לה ילעלום ל'>דמ אדם בחיר ביתי ‪ ,‬ולא הזכיר שזהי רק‬
‫דמח חטדיית ילא מציגי כר בדברי רביתיני האחריגים ' ש קולי כ ל כר בבדיקה זי ‪".‬‬
‫ה ש גה זי חאיר בט" קל יי ה בבאר מש ה ‪ :‬על זה צעק בצדק החכם המשיג איך‬
‫עשת מדין ' מפרשו כשן " ע מ ש מלה דהחשב " א יי מנהג חסדיית " ‪ ,‬ונפחס שלא מציבר‬
‫לשרם אחררו שרארי לטמור עליו שיקל בבדיקה זו כ " כ‪ ,‬עכ " ל‪ .‬ויש לחמוה היאר‬
‫שינה את לשוו ההשגה ראיר כתב שזה יידיו מפררש"‪ .‬רהמשיג לא כחב כ‪.‬ןרבדצק‪,‬‬

‫ש‪ i‬הר‬
‫שהרי מפררש איחא בעררר השלחו )ארת י"ז( שאף הבעל ‪ ,‬לאשחר לא יאמר‬
‫‪,‬‬
‫מע י קר הדיו ‪ ,‬רל'>דמגה ש ‪i‬ה רק חרמרא לכתחלר‪, .‬‬
‫יהחוי " א ה ש יב על הה ש גה ‪ :‬הל ש רו איגר מדקודק רז " ל גמהג כשר רכמי‬
‫שתכבתי ש ם סעיף ג‪'.‬רבס"ד תרקו הדבר כר במהדרררת הבארת ‪.‬‬
‫'‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫ג‪ ,‬ילבמרף רירשה לי להעתיק מה שכחב בבאר משה שם מי' קלייג ‪ :‬איו‬
‫אצ'לי ' צל מפק שהגאיו הק' בעל חזרו אי"ש זכי"ע לא ריע שבעל הקוגטרט הרא‬
‫ייד"ר ראביי" פלוני‪ ,‬כי אז לא היה מקרבר בעברדתר ' עבידת הקרדש רגם לא היה‬
‫מתאמץ ' להצדיק הררארתיר אנשר עשה ‪ ,‬שט ‪ m‬ארתי צדיק =) החזר"א( להשיב‬
‫על ש בע ה ש אלרח מהרב הגחל על הקרגטרט הנ " ל ‪ ,‬ע " כ ‪ ,‬רתמהני האם הכיר בעל‬
‫באר משה את מרו זללה " ה עד דכי כר שהרשה לעצמר ליחיט לר אי התמצארת שכזר ‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫נתקבל במערכת‬
‫מבתב מא>להר מאת רבגו אל‪,‬הר אל‪,‬עזר דטלר ז‪ " Y‬ל‪ ,‬מבחר חשד מתרך‬
‫כתביר בתררת המרטר רהשהקפה ‪ ,‬חקל רבעיי ‪ ,‬בעריכת הרב אריה כרמל ‪,‬‬

‫יר ‪ Y‬א לארר על ידי חבר תלמיד י ר ‪ ,‬ירילשום תשמ " ג ‪,‬‬

‫דבר שמה על מטכת בבא קמא ‪ ,‬הטברים רביאררים על הדף ‪ ,‬עירגים בט;גירת‬
‫ררזמרין‪ ,‬רח' אבן האזל ‪, 3‬‬
‫רבמפרשי הש"ט‪ .‬שבי חלקים‪ ,‬מאת הרב משה‬
‫‪,‬‬
‫יררשלים תשמ"ב‪-‬תשמ " ד‪,‬‬

‫דבד שמה על מטכת טנהדרין רעניגים שרגים‪ ,‬ערי לריס ‪ ,‬חליקת ארץ שיראל‪,‬‬
‫חלוקת עבר הירדן ערדו ‪ .‬מ'את הרב משה רוזמרין ‪ ,‬יררשילם תשמ"א ‪.‬‬

‫‪..‬‬

‫‪32‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ריר הגשקה‬

‫•‬
‫•‬

‫לאוין שאין לוקיס עליהם שליטת הרמב"ם‬
‫לאבי מורי‬
‫בהנסין לחכמה‬
‫‪I‬‬

‫)מד ‪ 1/‬ש אמת ה כא(‬

‫‪,‬‬

‫כלל כללר האחררג'ם נש'טח הרמב " ם ‪ :‬לאר של‪ ' D‬םשרטי של מקרא לא נא‬
‫לעג'! שם'רשרהר חכמ'ם‪ ,‬אע " פ שהרא לאר דמארר"חאבחרקף גמרר‪'! ,‬א לרק'ם‬

‫על‪,‬י‪ ,‬הרא'ל רלא גאמר כ! בפ'ררש בחררה‪ .‬מקררר הראשר! של הכלל ב"כסף משגה" '‪.‬‬
‫רמכא! רא'לר הרא חרזר רבשבה נאחררג'ם‪ ,‬ראף לספר' הכלל‪,‬ם דג‪'.‬ע ‪ '.‬טרם בפרט‬
‫אח העב'ג'ם מהם בלמד הכלל‪' ,‬ש להקד'ם רלרדמ שהדבר א'בר חראם אח כל ה'דרע‬
‫לבי משמבח הרמב"ם בברשא זה‪ .‬הרמב"ם מחחשב בפשרטר של מקרא רק כל ערד‬
‫א'‪ J‬קבלה של חכמלם "מפ' השמרעה" בפ'ררשר ; רגמצא‪ ,‬ממה בסשר ‪ :‬אם א'‪ J‬זר‬
‫הלאר ‪'! -‬א אכ! לאר דמארר"חא כלל‪ ,‬אלא מדבר'‬
‫קבלה מ‪ ' D‬השומעה בפ'רשר‬
‫•‬
‫סרפר'ם'‪ ,‬ראם ם'רשר הלאר הרא מס' השמרעה ‪ -‬הר' זה מדארר"חא לכל דבר‪,‬‬
‫רא'‪ J‬כל 'סרד לפטרר ממלקרח‪ .‬בעברר‪ ,‬א'פרא‪ ,‬לפרט' העביב'ם ; בע"! בהלכרח‬
‫השררבת ברמב"ם‪ ,‬בה! ראר מםרשיר מקרר לכלל‪. ,‬רבבחר! אם 'ש מקרם לייחסר‬
‫לרמב"ם‪.‬‬

‫א(‬

‫‪.‬‬
‫בראש רפק ט מהלכרח מאכלרח אסרררח כחב הרבמ"ם ‪:‬‬
‫בשר בחלב אסרר לבשלו ראסרר לאכלר מ! החררה ראסרר בהאבה ‪…‬‬
‫רמי שיבשל שמב'הם כז'ח כאחד לוקר‪ ,‬שבאדמ לא חבשל גד' בחלב‬
‫אמר‪ ,‬וכ! הארכל כז'ח משביהם ‪ .•.‬ליקה‪.‬‬

‫מ! הדברים יראצ במפורש‪ ,‬שא'‪ J‬לוקים אלא על האכליה הוב'שול‪ ,‬ולא על‬
‫ההגאה ; רכבד עמדו על כר האחרוגים ‪ '.‬וכחב בעל "משגה למלר" )הל' טומאח‬
‫‪1‬‬

‫כסף משגה‪ ,‬הלכות קרבז פםח‪ ,‬סיק ס הלכה ו‪.‬יראה להלו ס ‪ r‬יף ב‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫ראה אערא ררנכו לר"' אלגזי‪ ,‬ובערכת מ ‪ ,‬אית רם"ג ; ‪" :‬זכוב 'חט אשיו חיונה אי טל"‬
‫אדיכא איטוי חורה אמאי אינו לוקה‪ ,‬שכן צמיונ בכמה דרכתי להרמב"ס‪ .‬כז‪ .‬אדינו‬
‫ליקה אף ש‪.‬איסירן ןמאורותא ‪ i‬יהססם כריר לרגיל ברברי הרמב"ס‪ ,‬רכיון ומשמא‬
‫יקרא לא מיירי בהכי‪ ,‬אר‬

‫דונייתי'‪K‬‬

‫יקרא דדשינן איזה ררשה‪ ,‬אף שהוא רבר תורה‬

‫לא יקי עלה" עי"ש‪ ,‬וראה אנציקלופריה תלמודית‪ ,‬כרד י‪,‬ד ערר חייבי מלקירת‪,‬‬
‫סרר חשס‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫ראה להלז ‪i‬דערה ‪.6‬‬

‫‪4‬‬

‫וחה חידויש הלובת ‪,‬ל הס'ובינ לרא מז‪,‬חי‪ ,‬ףר ג "ער; לםח ונשהנ‪ ,‬מכאלות אטורית‬

‫‪.‬‬

‫שם ‪,‬ןל' ב‪ ,‬ועוד‪ ,‬יאר‪,‬ן השגות הרמ"גו לספר ‪,‬ןזבצוות לרובכ " ס ‪ ,‬שירש ב‪ ,‬שכתב כדבר‬

‫‪33‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫אוכלין פס"ז ‪(,‬י"ה שאע"פ שאיסוד ההגאה מן התודה‪ ,‬השדי כר למדגו ‪ :‬לא תבשל‬
‫וגר שלש פעמים‪ ,‬אחד לבשיול‪ ,‬אחר לאכילה ואחד להגאה )קדושין גז ע " ‪(,‬ב מכל‬
‫ובקום אז לוקים על איסור ההגאה הואיל אויגי מפורש בתודה )וע" לחם שמגה ‪,‬‬
‫מאכלות אסורות שם‪,‬דמוע מ " מ לוקים על האכליה(‪" " .‬‬
‫אר גראה שסיבה אחרת היא הפוסרת את הגהגה מן המלקית‪ ,‬סיבה יסידית‬

‫הדבד‪ ,‬יזחד ;ויש בדוגמא זן אף ללדמ על השתלשלוח פסיקתי של הרמב"ם‪ .‬בספד‬
‫המצוות )לא‪-‬תעשה קפז( מביא הדמב"ם את הילםןחא הידועה הג"ל לשלושח‬
‫האיסורים‪ ,‬ומבאד שאע"ס שאיסוד הנאה הוא לאן מן התודה‪ ,‬מכל מקןם איגן נמגה‬

‫מכגין המציות כלאי כנפי עצמו‪ ,‬הואיל הואכילה היא מין ממיגי ההגאה‪ ,‬יכבר‬

‫נמגתה איפיא ההנאה בכלל האכילה‪ ,‬עיין שם‪ .‬יהגה‪ ,‬בחיכירי הגריל לא " הביא‬
‫הרמב"ם כלל ילפותא ןו ; חחת זאת לודמ הוא את איסור האכילה בדדר אחרת ‪:‬‬
‫"‬

‫לא שתק הכתיב מלאסור האכילה אלא מנפי שאסר הכישול‪ ,‬כלדמר‬
‫"‬

‫ןאפילן כישןלז אסזר דאין צריד לןמר אכילתד‪ ,‬כמו ששתק מלאסור‬
‫הבת מאחר שאסד בח הבת )שם‪ ,‬הל'‬

‫כ( ‪'.‬‬

‫בהסבר" זה אין הרמב " ם " מגאר אלא את מקוד איסור האכילה‪ " ,‬שהןא הנלדמ‬
‫בררן " כל‪-‬שכן אמיסןר הבישיל ;אבל לאיסןרההבאה ‪ II‬ין בייר זי " כל מקור‪ .‬ומכל‬
‫"‬

‫מקום אין הרמג"ם מציין כל מקיר אחר מן החורה לאיסור ההבאה‪.‬‬

‫"‬
‫"‬

‫" נראה איפוא שלדעת הרמב"ם כחיבורי איסיר זה איבי מן החודה כלל‪ .‬יחר‬
‫על כן‪ ,‬הדבר מפירש בלשונו של הרבמ"ם שם ‪" :‬כשר בחלג אסור לבשלו ןאסור‬
‫"‬

‫‪.‬‬

‫לאכלו מי התורה‪ ,‬יאסןר בהנאה"‪ .‬אילן סכר הרמכ"ם שאיסור ההבאה אף הוא מן‬
‫החורה‪ ,‬הדי ההי לי לכלןל אח " שלושח האיסןרים חי‪,‬ר ןמחור שהפסיק כחיכןח‬
‫"מן התורה" ביז שבי האיסיךים הראשינםי לאיסיר ההבאה‪ ,‬מוכח כניריר שלעוחי‬
‫"‬

‫"‬

‫"‬

‫אזי איסור ההנאה מו התיוה‪.‬‬
‫"‬

‫"‬

‫פשיט שהנהנה ~בשך ' בחלנ לוקה‪ .‬דינו של הרמכ"ס בם"ח מהל' מאכלית אסירןת‬
‫הם"ו‪ ,‬שהבהבה מאיסררי הנא;ן זלא אכלם אינן‬

‫ליקה‬

‫‪-‬‬

‫אינך ענ"ו לכאז‬

‫"‬

‫ל‪' D‬‬

‫שני‬

‫הטעמיס שניחגי לן‪ .‬םעטכ של המגדי ובשנה שם לדין זה ‪ ,‬דשבר הראןי לאכילה שלא‬

‫‪ K‬כלן הרי זה שלא כררן הנאןת‬

‫‪I‬‬

‫ואיו ליקים על ‪t‬זיסיי'ס שבהורה ‪ -‬איא דרי הג_תם ‪,‬‬

‫איבך מיע י ל לעניננן‪ ,‬שהרי בנשר בחלב קייאמ לו )פסחים‬

‫כה גו ‪ H‬א ‪j‬‬

‫רםב " ס מאכ"‪K‬‬

‫פי"‪(, ,‬י"ה שייקים עליהם אף שיא בררר הנאתם‪ ,‬ןט»מו של החיביר )מציה קיג ‪(,‬‬

‫חזןראיי ואפשר ליהנות ללא מושה‪ ,‬איגו יוקה אף כשעשה מעשה‪ ,‬שכי יאר שאפשר‬

‫יעברר עלוי ללא מעשה אוז לרקיס עייו אף כשעשה מעשה‪ – ,‬יתבאר להלן‪ ,‬סעוף ג‪,‬‬
‫‪ ,‬שאוו יסרד לויחס אף לרמב"ם כלל זה‪ .‬ראכמ"ל ככיאןר שיטת הרמב‪/‬סו נובניין וכלקות‬
‫כאיסורי האנה‪.‬‬

‫ו‪I‬חה גם רמ"בם הל י ייואמח ונת‪ ,‬מרק א הלכה ב‪ ,‬לענייו השאלה ‪ ,‬ונדוע לא חל כאן‬

‫‪S‬‬

‫‪.‬‬
‫הכלל איו‬

‫"‬

‫סומאת מת שם‪ ,‬יאכ"מ‪.‬‬

‫~‬

‫עונשין מז הדין‬

‫"‬

‫‪ -‬עי ' מפר המצןרח לרמב " ס‪ ,‬לא~תעשה עקכ וכסמ" הלי‬

‫‪34‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪m‬‬

‫סבר ‪ .‬דהברים נראה שכך‬

‫הוא ‪:‬‬

‫כ"!"וע קבע הרמב"ם בספר המצוות )שורש ‪(,‬ב‬

‫שכל דרשה מז הכתוב ‪ ,‬שאיז על‪,‬ה עדות בדברי חז"ל שהיא מ ‪ I‬התורה‪ ,‬אינה אלא‬
‫מדרבנ!'‪ .‬בעניי! בשר בחלב קיימת עדות שאיסו‪ ,‬האכילה‪ ,‬נוסף ‪ :‬לאיסו‪ ,‬הבישול‬
‫המפורש בכתוב ‪ ,‬הוא מז התורה ‪ ,‬שהרי מפושר בתוספתא )מכות פרק ג ( שהאוכל‬

‫ב ש ר בחלב לוקה‪ .‬אר לעניז א י טור ההנאה ‪ ,‬אע " פ ש נדרש מז הכחוב ‪ ,‬איז כל ר‪:,‬יה‬
‫‪.‬‬
‫'‬
‫‪.‬‬
‫שומאיריחא היא‪ .‬ברם‪ ,‬ר~איל ‪ .‬והלימיד שנחקבל בטתאמ דגמרא ‪ -‬הדרשה במ'‬

‫ההנאה ‪ ,‬טבר‬
‫מקיר ' לאיסור‬
‫ כולל בחיכו ממילא ‪ .‬אף‬‫‪.‬‬
‫‪, .‬‬

‫האיטיר‬
‫אנמר‬
‫פעמים ש‬
‫‪',‬‬
‫‪.‬‬

‫הרמב " ם בטפך המצוית ש כל ש לו ש ח האיטוחים מז התירה‪ ,‬ש הרי המקור לאיסיר‬

‫‪·.‬האכילה · שמדאוריתא הוא עצמו ' מחייב ‪ .‬אף את איטור ההנאה‪ .‬יבאז נתחדש ל רמב " ם‬
‫חידשו ‪I‬זם כתיבת חי~ור ו הגדול ‪ :‬נמצא לן מקור חרש שלא הובא בתלמוד לא ך ס ו‪,‬‬
‫אכילת בשר כחלב ‪ ,‬שאין בכללי כל יסוד לאיטור ההנאה‪ .‬שהרי לימיד זה שכחב‬
‫הרמב"ם כחיבירו‪ ,‬שהאכילה נלמדת בקל יחימר מן הבשיול ‪ ,‬אינו בתלמו‪.‬ד יה " "!"גמ‬
‫משנה‪ ':‬שם מנזיר שמקורו כמדרש ויקרא רבה‪ .‬כויקרא רבה שלםנינו הדברים‬
‫•‬

‫‪..‬‬
‫‪6‬‬

‫‪.‬‬

‫מתבססים אבו כאן על הבנת דברי הרמב"ם כפישטם‪ ,‬כס' שהבינס הרמכ" ן בהוסגותיו‬

‫לספר חמרוית‬

‫) שורש ב ( ‪ ,‬עוןר‪ .‬בזי האחריגים מקרבל אמנם שאיז כרינת הרמב " ם‬

‫ל‪II‬דרכבן " או 'יי רברי סימרדם " כפשוטם ; אלא שהדיו תקפו מן חתירה ‪ ,‬אר הואיל‪ ,‬ייא‬
‫נידס אלא ע"י חכמים קיראי הר מ ב " ם " דרבבו " אי יי דברי ס ר פדים ‪ ".‬ברס ‪ ,‬פיררש זה‬
‫רבםי רם‪.‬‬

‫ןהקיוסי‬

‫קוסייי•‬

‫‪I‬זזסיל ‪r‬‬

‫את רא‪..‬חרןני פ לאמר‪ ,‬נ י תן‬

‫לישיןב ;‬
‫‪0‬‬

‫•‬

‫‬‫•‬

‫ראה מה שכחתבי‬

‫ב"סיב ‪",‬י צב ) חוס"וב נ( ‪ ,‬עמ ' רכח וא י י‪. ,‬‬
‫יכו כתיבת הונאמר הנ "ל לפרס ו מי ‪ ,‬נספד אפמרן לש "וי קאפח בשונא זה ‪ " ,‬דמברי‬
‫טוםררם"‪ ,‬ז'יונ י ם כסםחת חז " ל במקרא ו‪n‬בוידות ישראל ; מוקשד לפריפ ' רצ מלדמ‪.‬‬

‫ירושלים תשמ " ב‪ ,‬עפ '‬
‫' הןןכב " ס‬

‫כמשוטס‬

‫ו"דכרי ' סיפרים " הוא‬

‫‪-‬‬

‫לסירוס המקובל‬

‫‪ 248‬ואילר ‪.‬‬

‫הולד הוא כז'קכרת השיטה שיש להכין את דכרי‬
‫כמשמעו‪ J‬יכאשר‬

‫לקישיא‬

‫החמירה שגרמה‬

‫כי~ד מגריר ‪ ,‬הךמב"ם קדושי כסף כמדברי טוסרים‪ ,‬ב ‪ "g‬וד המתקדשת‬

‫בהם חשרבה כמקדישת מו התורה )לענין חיוב מיתה בזנותה ‪ .‬יכיו ‪(I‬כ' ~‪ .‬קועב הוא‬
‫בפשיטןת‪ ' ,‬שבשעה שטביר היה הרמב‪ I /‬ם שקדושי כסף הם ‪ ,‬מדברי טיפרים )קוים שחזר‬
‫בו ‪,‬‬

‫כעדית ' בנו ‪(,‬‬

‫טבר הרמב"ס‬

‫אף‬

‫השמתקדשת‬

‫בהם‬

‫אינה‬

‫אשת איש‬

‫מן‬

‫התורה ‪:‬‬

‫בזניתה לא תתחייב מיתה ‪ ,‬ארוסיה לכהן לא יתיררה בתררמה‪ ,‬יכל כיו ‪ /I‬ב ‪ .‬והיברים‬
‫א י נס אלא דברי תימה ‪ .‬לעניו דברי הרמב"ם שקדוש י כסף מדכרי טופרים קיימות גרטאות‬

‫' שוננח ‪ ,‬רביתו לרמר )אף שיש שחלקי גם בזה ‪ j‬ר הרכ ' ק ' כהנא ‪ ,‬ייהמעיז '" ‪ ,‬תמוז תשל " ‪(,‬ז‬
‫•‬
‫•‬

‫חשרמים ח ר ר ב ר‪ .‬אר לענ י ן השמפט המפרר'ש כרמ''ב ' ס ) פ "‪ M‬מחל ‪ /‬אשיות ה " כ ( ‪ W‬רא ש ‪:‬ר‬

‫שנקנית ' מחר םםל ‪:r.:‬‬
‫ונעישת מקן ‪ I‬שת ‪ . ..‬היי‬

‫דבי י ם אלו היא הנקראת מקו· דשת אר‬

‫•·‬

‫‪1M‬כייט‪.n‬‬

‫יכיןן שנקנית ‪ -‬האשה‬

‫היא אשת אשי• והמ על י ה חזו מעבלה חייב ימ ‪ M‬ביח‬

‫דין !'• ‪-‬‬

‫בזה איו כל חלופ י גיסא ר ת כלל וינוקר ‪ .‬ומפרשו א י פרא אשף במ הד י בה ה י ה ‪ .‬כותב שקדוש י‬

‫כטף מדברי טןפחם ‪ ,‬כתיב ה י ה כמי כו שאף קד ו 'ש כטף גירמ י ם לא י ושת אד י יי‪K‬ת‪ ,‬סל‬

‫‪:.‬‬

‫כל תוצאותיה‪.‬‬

‫ולא‬

‫יתכן לייחס‬

‫לרמב ‪I‬ום עדה ‪ ,‬שביסף לכד שנסתרת ~היא מסיג י ית‬

‫הש‪II‬ס‪ ,‬שהרי לא חילקי חכמים בין קדושי כטף לשאר קדדשין לעני~ז תצואיתיהם‬
‫שמר‪ K‬ןרית‪I‬י‪ , C‬אף ‪ ,‬הרמב " ם עצמו שרללה בפירשו‪ ,‬והשריה ‪ .‬מג י ד משבה‪ ,‬אישות · שם ‪,‬‬

‫~‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫איבס ‪ ..‬אך אמרד' מצו"ס הם בתרגום המיוחס ליובתן לדברים )'‪ '1‬כא(‪ .‬על החנוב‬
‫שם לא תבשל גדי בחלב אמו אבמר בתרגםו ‪':‬‬

‫לית אתון ושאין למיבשלא‪ ,‬כל דבן למיוכל ‪ ,‬בשר בחלב תחיהון‬
‫עמרבין בחאר‪.‬‬

‫כמו כן שי יסוד להבחי שלימוד זה ההי מצוי במכילתא דרשב " י לשמות )לד‬
‫כו( " מקורוח אלו הובליו שליבוי עדתו של הרמב"ס בעח כחיבח חיבווו‪ ,‬ערלהיס‬
‫סןמ· מעחה יכול היה לקבוע‪ ,‬שאין איסוך מן החורה אלא באכילח בשר בחלב‪,‬‬
‫שעל הלימדו לאיסור זה שי ואהי שהוא מן התווה ;אבל איסוו ההבאה ‪ ,‬אף שנדרש‬

‫מן הכחיב‪ ,‬איבו מן התיוה‪ ,‬היאיל ומקיוו איבו כלול במקור איסור האכילה ; וכיון‬
‫שלא מוכח מדבוי חז"ל שהיא מן החירה‪ ,‬חזרר הוא לכלל דרבבן‪ ,‬ילשיטחי‬
‫בשווש ב ‪'. 0‬‬

‫מעתה הךי םשרט מדיע איו לוקים על איסיר ההנאה‪ ,‬שכן לםי הומב"ס בהיבווו‬
‫איסרו וה איבר מן החווה כלל‪ .‬אין איפרא הוכחה מדיגמא רו לבנ"ח הכלל האמיו‬
‫בשיטת הךמב " ם‪ ,‬כאילו אין ליקים על לאיין שאיבם מבואוים בפשוםר של מקוא‪.‬‬
‫ב(‬

‫הרמב " ם לא מזכיר כלל דין מלקות על איסור האכלת קטן‬

‫וכבו‬

‫בבלות ;‬

‫ד"קו מכאן האחרונים‪ ,‬שאין לוקים על איסור זה לדעתו‪ .‬ובטעם הדבו כחכי כמה‬
‫אחרונים על‪J-‬כי הכלל האמיר ‪ ,‬שהואיל והלאו בדשו מן הכחוב )ויקרא יא מב( לא‬
‫אהכלום‪ ,‬שדשיהרו ‪ :‬לא חאכליום ) יבמוח קדי ע"א( ‪ ,‬ואין הפסוק מפווש איפאו‬
‫לאיסור זר‪ ,‬לכך אןי לוקים עליו ‪".‬‬
‫‪7‬‬

‫‪8‬‬

‫יכרב העיר על כר מהרז חיות מבבי~ו לדמרש רבה‪ ,‬רןםס ייל‪K‬ג עם'‬
‫ובבר צייז‬

‫למקיר‬

‫זה‬

‫דלרבי הרמים‬

‫הגד''' ענגיי‬

‫‪.XV‬‬

‫כספרי ביח ר‪K‬וצור‪,‬‬

‫ערך‬

‫אין‬

‫ערגשין מן הדין‪ .‬כלל ס ארת י‪ .‬ע~ש‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫כר שניונ במררש הגריל שם )ירשולים תשס"ז‪ ,‬עמ' תשיי שו' ‪" (: 18‬לא תבשל יגי'‬

‫‪-‬‬

‫הרי זה בא לאסיר ביושלו‪ ,‬קל יחומר אכילתן"‪ ,‬כנראה יקוחםו הוובים ממכילחא יושב"י‬

‫שם‪, ,‬כך סברי אםשסין‪-‬מלמד השכניסום למכילתא במהדירתם )עונ'‬

‫‪(. 224‬‬

‫עפ"י מהד"ג‪.‬‬

‫איז איפוא מקרי מכאן לומ‪,‬ר שהרמב"ם ליזמ מרושרת האכות רק מבדרשי אגרה‪ ,‬כפי‬
‫שסבר ילמוד מכאן י‬
‫ע'מ‬

‫‪110‬‬

‫יהנו ו‬

‫‪I‬‬

‫לויגנר‪ ,‬דרכי הונחשנה ההלכתית של הרמב " ס‪ .‬ירושליס תשכ"ה‪,‬‬

‫‪.68‬‬

‫‪ 10‬מן העניין לעמור כאן סל דרכר של ר‪O‬ו"‪1‬בג עביביד דכוי הוזבכם"" ב‪ O‬זג‪K‬י ‪ r‬ו ‪.‬‬

‫לשרו הםמ " ג בלאןיז קם‪" :‬יא תשבל גרד חביב אמן חכוב בתורה ג' פעמים ‪…‬‬
‫דיב ר ' שימעאל אחר לאיסיר אכילה אוחר לאסיןר האנה ואחד לא יסיר‬

‫זזן‬

‫ובחיא‬

‫בשייל ‪.. .‬‬

‫שי‬

‫הלסביר לתם‪ 1‬תב הס'נין לשא שתק הכתרב למאסור האכילה אלא פסבי אשטיר הנשייל‪.‬‬

‫לכרמר אמליר נרשילר אסרר זאיז צריד לרמר אכליןת "‪,‬נאתר"‪.‬‬

‫הס"מג מקנל להלכה‬

‫את ררדסת ו' שיעמאל‪ ,‬שכל סיושת האיפורםי מן חתורה ‪ ,‬אר על הפבוי לש הרמ"בם‬
‫לא צדה‬

‫לרןתר ;‬

‫לםיכר הכניסן למטגרת של "לתשובת הטינין"‪ ,‬הויטיף את איפיר‬

‫ההנאה‪ ,‬כאלין נלונר א‪:‬ף היא מהסבר זה ! נור'י במה שגריז כתדרה שלמה ‪ ,‬שסית נג‬
‫אןת וטם‪.‬‬

‫‪11‬‬

‫עיין טרי מגידם ‪ ,‬אןאח שםג‪ .‬אשי אברהם ם"ס ג ‪ j‬מגחת חינין‪ .‬צמרה יג אןת א‪.‬‬

‫‪36‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ברם‪ ,‬באמת נראה אשף כאז הרמב"ם הולר לשיטתו‪ ,‬שאיז איסור נחשב מז‬
‫התורה‪ ,‬אף שנדרש מז הכתוב‪ ,‬כל שלא נאמר בתלמדר שהוא מז התורה‪ .‬שהרי כר‬
‫היא לשוז הרמב"ם בםרק יז מהל' מאכלות אסורות הל' כז ‪:‬‬
‫קטז שאכל אחד ממאכלות אסורות או שעשה מלאכה בשבת איז בית‬
‫דיז מצוויז עליו להפרישו‪ ,‬לפי שאינו בז דעת· במה דברים אמורים‪,‬‬
‫בשעהש עמצמו‪ ,‬אבל להאכילו בדיים אסור‪ ,‬ואפילו דברים שאיסורז‬
‫מדברי סופרים‪.‬‬

‫הרמב"ם נוקט לשוז ייאסור" בלבד ;איז הוא כותב שהמאכיל עובר בלאו‪ ,‬או‬
‫שאיסורו מז התורה‪ ,‬ואף איז הוא מסמיר את האיסור לכתוב‪ .‬האיסור אף אינו‬

‫נמנה במניז המצוות שבראש הלכות מאכלות אסורות ושבראש החיגור‪ .‬ונראה מלכ‬

‫זה בבירור‪ ,‬שלדעתו איסור ספייה לקטז אינו מז התורה כלל ‪ ",‬ומז הטעם האמור‪.‬‬

‫ג( בפרקט מהלכות קרבז פסח הל' ז כתב הרמב"ם ‪:‬‬
‫האמכיל כזית מז הפסח‪ ,‬ביז מפסח ראשוז וביז מםסח שני‪ ,‬למומר‬
‫לעבודה זרה או לגר תושב או לשכיר‪ ,‬הרי זה עובר בלא תעשה‬

‫יאינו לוקה‪ ,‬אבל מכיז איתו מכת מרדות‪ .‬ובז נכר האמור‬
‫זה העובד אל נכר‪.‬‬

‫בתירה‬

‫הטעם לכר שאיז לוקים על לאי זה נתבאר בספר החינור )מצוה יג(‪ ,‬שהוא לםי‬
‫שאפשר לעבור על האיסור אף ללא מעשה‪ ,‬ושיטת בעל החינור ה "‪ K‬שכל לאו שיש‬
‫בו מעשה‪ ,‬אר ניתז לעבור עליו ללא מעשה ‪ -‬איז לוקים עליו‪ ,‬כאילו איז בו מעשה‪.‬‬
‫ברם‪ ,‬אין כל יסןד להניח שאף הרמב"ם מןדה בכלל זה ‪ ".‬ןלפיכר הסביר ה"כסף‬
‫משנה" שם‪ ,‬שלדעת הרמב"ם אין לוקים על לאן זה הואיל יבתורה נאמר "כל כן‬
‫נכר לא יאכל בו"‪ ,‬היינו שהאיסור על בז הנכר האוכל ‪,‬ואילן להלכה איז האיסור ‪-‬‬
‫לשיטת הרמב"ם כאז ‪ -‬אלא על ישראל המאכילו‪ ,‬וכיוז שאיז האיסור מםורש‬
‫בחורה אין לוקים עליו‪ ,‬אע"פ שהוא מדאוריתא ‪ ".‬וכאן המקור הראשון לכללנן‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬בראש הלכות קרבן פסח כתב הרמב"ם במניז‬
‫ממנו‬

‫וממר" ;‬

‫המצוות ‪:‬‬

‫יישלא יאכל‬

‫וכז כתב לעניז תושב ושכיר‪ .‬ומשמע‪ ,‬לכאןרה‪ ,‬שהאיסור על המומר‬

‫האוכ'ל‪ ,‬שלא הזכיר כאז‪ ,‬כבגוף ההלכות‪ ,‬את המאכיל‪ .‬וכבר הקשו האחרונים‬
‫סתריה זו‪ ,‬ובהערות ר"ח הלר לסםר המצוות במהדורתו )לא‪-‬תעשה קכח‪ ,‬הע' ‪( 14‬‬

‫‪12‬‬

‫יכבר היבא בעל יד מלאכי‪ ,‬כללי הרמ"בם אזת‬

‫"‬

‫את מסקנת עבל כנסח הגדולה‪,‬‬

‫חו"מ '''סר שנט‪ ,‬שכל לשא כתב הרמב"ם אלא "אסור"‪ ,‬ללא יצוו שהוא מדין תירה‬
‫או שהעושה כן עיבר כלאך‪ ,‬אין זה מו התררה‪ ,‬עי"ש‪.‬‬

‫‪13‬‬

‫עיין מגיר משנה לרמ"בם הלי שנירית פי"גה"נ שבקם‬

‫בדעתו כלל הפור‪ ,‬ועיין‬

‫שדי חם‪,‬ד כלליס‪ ,‬מערכת ל כלל יב‪ ,‬שסיכס את הדיון כנושא‪,‬‬

‫‪14‬‬

‫על‬

‫שיטת הצל'יח‬

‫)פסחים‬

‫עב‬

‫ע"א(‬

‫בביאןר‬

‫שיטת הרמב"ס‪ ,‬ראה מה‬

‫שכחב‬

‫ר ‪ /l‬ח‬

‫הלר‪ ,‬ספר המצןךת כמהדירתי‪ ,‬לא‪-‬תעשה קבח הע' ‪. 14‬‬

‫‪37‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫אף הביא ‪ .‬בשם אחד מו האחרונים‪ ,‬שהגיה בלשוו הרמב"ם במניו המצוות כדי‬

‫להתאימו לאמור בגוף ההלכות ‪".‬‬
‫אבל נראה שאיו כאו סתירה כלל‪ .‬כבר כתב הראי " ה קוק בקרנטרט אחרוו‬
‫)סי' א( ליישבת הארץ‪ ",‬שדרך הרמב"ם לבסח את המצוה בראש ההלכות לפי‬
‫גדרה המוםשק והעקררני‪ ,‬ואילן גביף ההלכות מדגיש הרמנ"ס את צהדי המעשי‬
‫של המצרה‪ ,‬עוייו שם בדוגמתו ‪ ".‬ואף כאז זהו ביאור הדברים ‪:‬גוף האיטור איבו‬
‫במעשה ההאכל" שאין קפידת התורה על מעשה ההאכלה‪ ,‬אלא על כך שבן הבכר‬
‫אוכל ; אר '~איל זאיו התורה מכזזבת את איסזריה אלא לש'ראל‪ ,‬לפיכד הגיטוי‬

‫‪i‬וןנעשי של האיטור מכררו לישראל‪ .‬למעשה ההאכלה‪ .‬לפי שהתררה מקפידה על‬

‫אכילת בו הבכר‪ ,‬לפיכר אסרה על ישראל להאכילו‪ .‬מעתה מתישיבת הטתירה‬
‫' מעירקה ‪ :‬במב ‪ r‬המצרזת כתב הרמב " ם יי שלא יאכל ממבר מומר‪ ",‬שכו גדרר המרפשט‬
‫של הלאו מכזוז לבן הברכ‪ ,‬שקפדית התירה היא על אכילתר ;אבל בבוף ההלכות‪,‬‬
‫ככיטןי המעשי של האיסןר‪ ,‬מכייו הרמב"ם את הלאו לישראל המאכיל‪ . ,‬שהןא‬
‫ה"תנןבח" המעשית של המציה‪.‬‬
‫‪.‬‬

‫מעתה נמציןנ למדים‪ ,‬מדוע איז לוקים על לאו זה ‪:‬‬

‫העזכדא שאיו הלאז‬

‫· מפורש בכתוב איבה מעלה ואיבה מורדיה‪ , ,‬אלא טיבת הפטור ממלקות היא שהישראל‬

‫המאכיל את כו הבכר איבו עובר על גוף האיטרר ;‬

‫שהרי עצם קפדית התורה היא‬

‫במעשה אכילתו של בז הבכר‪ ,‬ורק משום כך הזהירה את הישראל על האכלתו‪,‬‬
‫במצא שהעובר על קפדיח התורה עצהמ הוא כו הבכר‪ ,‬הולה מופקע מתורת ' לאו ;‬
‫ואילו הישראל המאכיל‪ ,‬אע"פ שעבו על 'אזהרת החורה‪ ,‬עצם המעשה האטור‬
‫לא בעשה בידו ועל כז איבו לוקה‪ ,‬וזו כוובת ר"מ המאיוי כחיבורו ליבמות‬
‫)עא ‪(:‬א"ע‬

‫בן בכר ‪…‬‬

‫א‪r‬‬

‫מאכיליז אותו מבשר הפטח והמאכילו עובר בלאו‪,‬‬

‫אלא שאיבו לוקה ·‪ ,‬אהר שלא עשה האו מעשה ‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫הרי שלא בימק את הפטור ממלקות בטברת החיבו‪.‬ך ואף לא בטברח הכט"מ ;‬
‫וכוובתו כפי שבחבאו ‪".‬‬
‫‪15‬‬

‫וראה גם פדרוש רי"ם םולא לספר המצרות של רב סעדיה גאין‪ ,‬לא‪-‬תעשה קסת‪ ,‬כרר ב‬

‫‪.‬‬

‫דף קצה טזי ד‪.‬‬

‫‪16‬‬

‫‪,‬‬

‫ועכין זה כתזב ה'‪ " ,‬א כהן‪ ,‬בית אהרן ‪(,‬ת"הס‪ ):‬הקרמה עמי ‪ ,7‬יר"יד סולינדז‪/‬דק‪ ,‬על‬
‫עי"ש‪ .‬וראה יו לורגגך‪ .‬דרכי המחשנה ההלכתית‬

‫התשובה‪ ,‬ירושליס תשי" ‪ t‬עמ' ‪,44‬‬
‫של הרטב "ס‪ ,‬עמ' ‪ 19‬רתע ' ‪ , 15‬שפקםק‬

‫דבבר ‪ ,‬אר דומה שבריגמה שהביא אין כדי‬

‫להוכיח אלא שעתים נימיקיס " אחרים גרזנו לשינןי שנין הכותרת לגיף ההלכות‪ .‬מלדב‬

‫‪.‬‬

‫הבימיק האמור‪.‬‬

‫ד‪ J‬על האשלה‪ ,‬אם לאו זבז בכי טכווו לכו הבכי עצוכו או לשיארל הוכאכילו‪ . .‬ס'י עוד‬
‫תוס ' הרא ‪/I‬ש לינמות גע ‪(,‬א"ע מבחת חיניך‪ ,‬מצהו יד אות א‪ ,‬ושר " ת סהר י ץ חיות‬

‫ט'י ב‪ .‬במבחת ח'ביר שם קבע בדעת הטמ"ג )לאייו שבב ושבד(‪ ,‬שחלוק היא על‬

‫הימ"בם יטבור שביו בבו נכי וב'ז ב‪i‬סוחב שוביר הא'טור הוא לאיבל‪ .‬ואל למאכיל‪.‬‬
‫‪38‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫נמצא ‪.‬שאף דיגמא זי אין בה כךי ללמד על הכלל‪ .‬האמיר‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬

‫ר( בעביין ‪.‬פירי מצירע כחב הרמב"ם בפרק יא מהל' טימאח צרעת הל' ז ‪:‬‬
‫‪.‬‬

‫•‬

‫•‬

‫הואיכל כזית מצפיר השחיטה עבר על עשה יעל לא חשעה‪ .,‬שבאמר‬
‫)דברים די יב( יזה אשר לא תאכלי מהם ‪ -‬מפי השמיעה למךו ש"זה"‬

‫לרביח הצפיר השחיטה‪.‬‬

‫‪. .‬‬
‫•‬

‫יכבר היכיח הרמב"ז בהשביתיי לספר המציית )מציית לא‪-‬תעשה ששכח הרב‪,‬‬
‫מציה ‪(,‬י שלדעת הרמב"ס איז מלקות על לאו זה ‪ ,‬שהרי לא מבאי בכלל הלוקיס‬
‫שבהל' סבהדריז ; אלא שהדמב " ז חהמ ‪ .‬שם‪ ,‬על שים מה פטרו הרמב"ס ממלקוח‪.‬‬
‫וב"משבה למלך" )פט"ז מהל' טימאת אוכליז ה"י( פירש על‪-‬פי כללבו‪ ,‬שהואיל‬
‫ואיז האיסור מפורש בכתוב כלל‪ ,‬ורק מיתורא ד"וזה " הוא בלמ‪,‬ד לכך איז לזקיס‬
‫עלי‪ ,‬אע " ס ש הוא לאו מז התורה‪. .‬‬
‫ברס אף כאז בראה שסיבה אחרת לדבר‪ .‬בשורש ט שבספר המצוות ביאר‬
‫הרמב " ם שבעביין לאי שבלכלות מצויים שבי מיבים ‪ :‬לאו אחד הכולל כמה איסורים‪,‬‬

‫כבון לא תאכלו על הדם )ויקרא יט בו(‪ ,‬שהוא לפי ביסוחו איסור אח‪,‬ד אך בדרש‬
‫לכהמ עביבים )עי' סבהררין סג ;(א"ע יכן לאו שלפי ביסוחו כולל כמה איסוריס ‪,‬‬
‫אלא ש כללתם התורה באזהרה אחת‪ ,‬וכגיז אל תאכלו ממבו בא ובשל מב ש ל )שמות‬
‫יב ‪(.‬ט בסיג הראשין אין מלקית כל עיקר‪ ,‬ובסיג השבי לוקה מלקוח אחת‪ ,‬עייז שם‪.‬‬
‫ר‪,‬רמב " ן בתמיהתו על הרמב " ס ש ם כותב‪ ,‬שהואיל ובסיב האחרזז סובר הרמב " ס‬
‫· שליקה עכ " פ מלקית אחת‪ ,‬הרי תמהר מדוע פטר ממלקית את האיכל מצפיר השחיטה‪,‬‬
‫שאע"פ שהאזהרה " וזה אשר לא תאכלו המס " היא לאי שבלכלות‪ ,‬שיש בכללה‬
‫בוסף לאיסור צפורי מצורע אף איסור עופות טאמיס‪ ,‬הבשר הפרס והעזביה וכף‬

‫שבהמשך הפסוק‪ ,‬מכל מקים לוקים בזה מלקות אחת לשיטת הרמב"ם‪ .‬במצא‬
‫וסהרי כחב שס " שבני האיסורים‪ ,‬יי שלא יאכל ממבן"‪ ,‬ולא חזכיר את המאכיל‪ .‬אך‬
‫בראה שגם הסס"ג מידה שכל שמדובר בגיי האיסור איני מכוון אלא לישראל‬

‫שהרי ברטזי הלאיין שכראש ספרי כחב הסמ " ג ביאי‬

‫וסגנ ‪:‬‬

‫יי שלא איכל שמיזמ מן‬

‫הפסח‪ .‬שנאםר כל בן גכר לא יאכל כי ‪ ,‬שנתנכרי ובעשיי " ‪ ,‬ובלאן‬
‫בשי פסח לגי חישב"‪ .‬יהחילוק‬

‫בייר ‪:‬‬

‫המאכיל‪. ,‬‬

‫שנד ‪:‬‬

‫" שלא לה"כ~ל‬

‫בן נכי ל'‪1‬סםחי איבו אלא שייאל מימר‪,‬‬
‫•‬

‫שחננכיו עז‪.‬נזסין לאכיי ששנ'‪1‬נס‪ ,‬זלטיכך ה ‪ fK‬הרה תאי לאוכל צע דונ ‪ j‬משא " נ חוסוב‬
‫שוכיר‪ ,‬שהם גויים ‪ ,‬ראין התורה מזהירה אלא את השיראל המאכילם ‪ .‬אבל הרמכ " ס‬
‫שהגריר‬

‫)חל'‬

‫ק " פ שם(‬

‫שבן בכר היא כל‬

‫העודנ אל בכר‪,‬‬

‫והרי אף גןי‬

‫כמוסמ ‪,r‬‬

‫שם י ר כתנ אף כזב בכר אשין האיםיר אלא למאכלי ‪ ,‬שהיר אין אזהרה לגזי ‪ .‬וצמנא‬
‫שאין המחלוקת בין הרמנ"ם לםמ"ב אלא בבדר בו נכר‪ ,‬שלםמ " ב‪ ,‬בעקבות הנס' בפםחיס‬

‫)צך "'ייא ( וכזבחים )ככ ע " ‪(,‬ב איבר אלא שיראל מימר ‪ ' ,‬ולרמב"ס '‪ ,‬ע‪''' D‬‬

‫‪o‬‬

‫)מ כאת דספחא פרכי ‪(,‬‬

‫שוכיר יישלא יאכל ממבו"‬

‫רוכ‪.‬כיל‪ n‬א‬

‫היא‬

‫אף גיר ‪ .‬יגביף המצתח‪ ,‬שם כחב הס "ונ ג אף ברח ש ב‬

‫‪-‬‬

‫אם איבו ט"ס‪ ,‬הרי הוא מושפע מלשוו הכתוב יסביפןח‬

‫הרמב"ם בר‪I‬י‪C‬ש ההלכןת ‪ ,‬וכבר נתבאר בםבים שאינו ‪I‬כיתר לכר שהאסירר על‬

‫המאכיל ‪.‬‬

‫‪39‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫‪-‬‬

‫‪- _.‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שהרמב"ן ם'רש את הכתוב‬

‫כר ‪:‬‬

‫"לא תאכלו וכ "‬

‫‪" (11 ) -‬וזה"‪ ,‬היינו צםון השחוטה‪,‬‬

‫הרי זה לאי‬
‫(ג) "הבשר הפרס והעזניה" לכי'‪ ,‬היינל איסךר ע ‪ .D1‬ךת ‪ .‬טמאים‪ .‬אר"ב ‪.‬‬
‫•‬

‫שבכללות מן הסונ השנ‪ ',‬שבאזהרה אחת כללה התורה שב' א'סור'ם משןש'ס‬
‫ונםרדים‪.‬‬

‫אר לש'טת הרבמ"ם נראה שנס ת'בת יי חה " ומסבת‪ ,‬כמשוטו של קמרא‪ ,‬על‬

‫העופות הסמא'ס‪ ,‬אלא שמלדמת ה'א ‪ -‬וכחמת 'תורה ‪ -‬גס על איסור הצ'פור‬
‫השחוטה‪ .‬ונמצא שזהו לאד שבכללדת מן הסדג הראשדן‪ ,‬שא'סור אח‪.‬ד יידזה אשר‬
‫לא תאכלו מהם‪ ",‬וכתפרש לכמה ענ'נ'ם‪ ,‬הן לעופות טמא'ם והן לצפור' מצזרע ‪,‬‬
‫זהרי זה כ " לא תאכלו על הזם " ‪ .‬ובסוג זה הרי שיטת הרמב " ס שאיז מלקות כל‬

‫עיקר‪ ,‬ונמצא שפטורז מוכלקות של האוכל צמפור השחוטה מחוור וברור "‪.‬‬

‫ה( הענ'ן האחרון שפ'רש;הו אחרוב'ס על‪-‬ם' הכלל האמור הוא ענין טהרה‬
‫ברבל'ס‪ .‬וזז לשון הרמב"ם בםרק טז מהל' טדמאת אוכלין הלכה ' ‪:‬‬
‫כל ישראל מזזהר'ן להיות טר~ר'ס ככל רגל מפבי שהם נכוביס ליכנס‬
‫כמקשר ולאכול קרשים‪ .‬וזה שבאמר כתזרה )ו'קרא יא ח( ובנבלתם‬
‫לא גתעו ‪ -‬ביגל בלכ‪.‬ד ואם נטמא א'נו לוקה‪ .‬אבל בשאר יוכדת‬
‫השנה איבו מוזהר‪.‬‬

‫שיטת הרוככ " ם איפוא שדין טהרה כרגלים וכראוריתא ‪ ,‬ופטורז ממלקות נתפרש‬

‫‪.".,‬ב ה " רכ‪z.‬ן בה למלר " ש ם על‪-‬םי כללבו ‪ .‬שהר' לם' פ ש וטו ש ל מקרא א ' ן העב'ן‬
‫מוסב על רגל‪,‬ס יוקא‪ .‬אלא שכאז אין צורך להארי‪.‬ך שכבר כ'אר את העבין יפה‬
‫דבי היודה עדלי כספרן "איי היס" )ראש השנה טו ע"ב‪ ,‬איסטרהא תקצ"ה(‪ .‬ראשית‪,‬‬

‫קובע הוא‪ ,‬אין העניין שייך לכלל האמור‪ ,‬שהר' כאן האיסזר להטמא ברגל אינו‬

‫בובד את הפשם כלל‪ ,‬אלא ההיחר להםמא בשאר ימדח הש נד‪ ,‬הדא הבוגד‪ .‬לפשט‪.‬‬
‫ובאשר לטעס המטור ממלקות‪ ,‬מבאר הר" י ע שמל ש ון הרוכב"ם ‪" ,‬כל ישראל מוזהר'ן‬
‫לה'וח סהור'ם‪ ",‬מוכח שא'ז כאז א'סור לעשות את מעשה הה'טמאות‪ ,‬אלא חיוכ‬
‫להיוח טהור'ס‪ ,‬ואיז מעשה הה'טמאזח אלא האמצע' שעל 'דו וכבטל אח· חוכח‬
‫הטהרה‪ ,‬וממ'לא אין כאז מלקוח‪ .‬והדברים בראיס כרור'ס‪.‬‬

‫*‬
‫בחבאר‪ ,‬א'פוא לענ"‪,‬ד שא'ן 'סוד לכלל האמור בש'טח הרמב"ס‪ .‬ולעולם‬
‫בל שהלאו אמבם מדאוריחא אף לוק'ס עליו ;וכדרר הלוכבו בחבררז אף כהמ גוםי‬
‫הלכוח במשבח הרםב"ם‪.‬‬

‫‪18‬‬

‫ברי שאיך לתמיה לפי זה כיצד חייב האיכל עופות טמאים מ ל קות‪ ,‬אף שזהו לאי‬
‫שבכליות מן הסוג שאין לוקים עליו; שהרי לאיסור עופית טמאים מקיר נוסף‪ ,‬יהיא‬

‫בייקרא יא‬

‫יג ‪:‬‬

‫אוח אלה תשקצר מו ‪,y‬ןןף ל‪ M‬איכלו וגן ' ‪ ,‬י ש ם אין "לאן מכיןן אלא‬

‫לועפות טמא ' ס וא'בו לאו שבכללות ‪.‬‬

‫‪40‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪.‬‬
‫ד ' אייח דוזנציי‪,‬ג‬

‫•‬

‫עיר על ברכת הארץ‬

‫]יעל גירטא אחת בבבלי טוטה לייו ע"א[‬
‫ב"הזנעיז" ניסן תשזנ"ג נתפרסם המאמר " על בוכת הארץ " ‪ ,‬בי מציע המחבר‬
‫לכיון בברכה שניה ש בברכח המזין לצאח משים ברכה על המצוה של ש'יבח ארץ‬
‫ישואל‪ ,‬בהסחמכו בזה על דעת הוחש " פ פרנ' בעהמ " ס יי חולדוח זאב " ועל דעח‬
‫הרב מ " א וועבו בה'דמחו לספר ייחמורח חודה" )ובניגוד לדעח הרב י " ל הכהן‬

‫מ"מון ‪ .‬במאמרו בסוף קיצוו שו"ע בהוצאח מוסד הרב קיק‪ ,‬ולדעח עוד אחויס‬
‫הסובריס‪ ,‬מטעמים שונים‪ ,‬שכלל לא נחקנה בוכה על מצווח ‪ .‬יישוב ארץ ש'ראל(‪.‬‬

‫כמקור קדום לברכה על ישיבח ארץ ישראל באצמעזח ברכח המזון מובא במאמר‬
‫הנ"ל ב " המעין" המעשה בדניאל וסיעחו שבעלוחם לארץ אמרו יימוטב ‪ .‬שנאכל‬
‫סעייח אץר ש'ראל זנברך על ארץ ישראל" )שה"ש רבה‪ ,‬ה‪(.'1 :‬‬
‫רנאים‬

‫הדרבים‪,‬‬

‫אף‬

‫שבמחשבה‬

‫ואשונה‬

‫נראיח‬

‫דעה‬

‫זו‬

‫כחדישו‪,‬‬

‫הרי‬

‫הא'‬

‫מת"שבח עם המקזרוח העוסקים בבוכת הארץ שבבוכהמ"ז‪ .‬הגמרא בברכוח מ " ח‬

‫ייחנו‬

‫ע"ב קובעח אמנם שלשלושח הברכוח של ברכהמ"ז יש עיקר מן החורה ‪:‬‬
‫ובנן‪ ,‬מנין לברכח המזון מן החורה‪ ,‬שנאמר‪ ,‬ואכלח ושבעח‪ ,‬וברכח ‪ -‬זוברכח‬
‫הזן ‪ ,‬את ה ' אלקיך ‪ -‬זו כרכח הזמון‪ ,‬על האוץ ‪ -‬זו בוכח האוץ‪ ,‬הטוכה ‪-‬‬
‫זו כונה ירשולים '‪''.‬וכו אף סדר התקנח הברכוח מחואו שם ‪ " :‬אמר וב נחמן ‪ ,‬משה‬
‫חקן לשיראל ברכח הזן בשעה שירו להם מן ‪ ,‬היו ש ע חז‪ p‬להם כוכח הארץ בשעה‬
‫שנכבסו‬

‫לאוץ •‪." ..‬‬

‫הווה אומר‪ ,‬אמירח ברכח הארץ בחבקשה דווקא כשנכנסו‬

‫ישראל לארץ‪ ,‬והין בגדך יי ערבך לעשייתה" של מצוית ורושה ושייבה‪ ,‬ולא בזמז‬
‫היוחם במדבר‪ ,‬על אף שכבר אז היחה הארץ כלשון הכחוב‪ ,‬נחונה לאבוח ומובטחח‬
‫לבנים‪ ,‬וביחן ההי להחיל על‪,‬ה אח הנוסח "שהנחלח לאבוחינו‪ ".‬הרברים מבוארים‬
‫גם מהמשך הסוגיא‬

‫שם ‪:‬‬

‫יי חניא‪ ,‬ובי אליעזו אומר‪ ,‬כל שלא אמו ארץ חמן" טובה ווחבד‪ ,‬בברכח‬
‫הארז ‪ …‬לא יצא ידי חי נחו " ‪.‬‬
‫וזבסביר כבית ייסף בשם שיבולי הלקם )אן"ח‪ ,‬םי' קם ‪/‬ו ‪(:‬ז " פירש הר' בביזניו‪.‬‬

‫לפי שואה היושע אח משה דביבו ע " ה שחמד ל‪,‬כבט לאוץ והחמלל עליה‪ ,‬וגם אבוח‬
‫העולם חדמו ליכבט וליקבו שם‪ ,‬כיווד שזכה הוא ל‪,‬כבס שם חיקן בברכח האדץ‬
‫ארץ חמרה"‪.‬‬

‫ועיי יוחו בהיוים הדבוים במדוש ובה‪ ,‬במרבו ‪ · ,‬פרשה כ"ג ‪ ,‬על הפסוק‬
‫יי כי אחם באים אל האץר כבען " שבפושח מסעי )כמדבו‪ ,‬לד ב‪ ,‬וכן הוא בחנחומא‬
‫על ססוק זה(‪:‬‬

‫ייהלכה‪ ,‬ער שלא נכנטו ישואל לאוץ כיצד היו מבוכים על המזון‪ .‬שבו‬
‫רברחינר ער שלא בכבסו לא"י היו מבוכים ברכה אחח הזן אח הכל משנכנסו‬
‫‪41‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫לאץר שיראל היר מברכים על הארץ ערל המזרן ‪ …‬ראין לך חביבה ‪,‬מכלום ירחר‬
‫מברתכ על הארץ רעל המזרן‪ ,‬שכך אחז"ל כל מי שאיבר מזכרי בבהמ"ז על הארץ‬
‫רעל המזרן ארץ חמו ‪ ; i‬רברית ותררה רחיים לא יצא דיי חרבתר‪ ,‬אמר הקב"ה חביבה‬
‫עלי ארץ שיראל ירתר מן הכל" רכר' וכר' עד סוף המאמר שם ‪ . , ". :‬לה‪' il‬ען שא ‪r‬‬
‫חביבה ‪''',‬אב א ‪/ I‬ל הקב " ה למשה הן הארץ חגיבה עלי‪ ,‬שנאמר‪ ,‬ארץ א‪:‬שר הו‬
‫אלקיך דררש ארתה תמדי‪ ,‬וישראל חביבין על‪ :‬שבאמר‪ ,‬כ' מאהבת ה' אתכם‪ ,‬אמר‬
‫הקב"ה‪ ,‬אבי אכביס את ישראל שהו חביבין עלי לארץ‪ ,‬שחביבה עלי‪ ,‬שאנמר כי‬
‫אתם באים אל הארץ כבען"‪.‬‬
‫' גם פרשח ברכת המזרן שבתורה בפרשת עקב )דברים‪ ,‬ח‪ ,‬ז"י( כפשסה עוסקת‬

‫גראש רבראשרבה בעביו הכביסה לארץ‪ ,‬הפרשה מתחלת בפסוק "כי ה' אלקיך‬
‫מביאך אל ארץ סרבה" ובר' רמסיימת "ואכלת שובעת רברכת את ה' אלקיך על הארץ‬
‫הסרבה אשר בתו לך"· הגרכה על המזון שאכלבר רשגעבר היא ההזדמברת שקגעה‬

‫‪ ,‬התררה לגרך את ה' אלקיבר על הגיאה לארץ ועל בתיבתה לבו‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫ראיה לתלרת זר שביז ברכת הארץ לביו קיום בפרעל של מצרות ירושת יישיבת‬
‫‪''',‬א גיתו למצוא‪ .‬בסזגיא נכרכות כ' ע"ג‪ .‬הגרמא רנה בבעיה האם נשיס חייבות‬
‫גבהמ"ז מדאורייתא אר מדרגבן‪ ,‬רלא פושטת בעיה זר‪ .‬ואכו בשו"ע ארר"ח‪ ,‬קפ"‪,‬ר ‪/ 11‬‬
‫מרבא הדבר כספק רלכן אין הבשים מרציארת בברכתו את מי שמחרייב מהתררה‬
‫בבהמ"ז‪ .‬צד הספק שמא חירבן הרא רק מדרבבן מרסבר '''ע '''שר‬

‫שם ‪1" :‬‬

‫ר דרבבן‬

‫דכתיב על הארץ הטרבה אשר בתן ל‪.‬ן והארץ לא ביתבה לבקבות להתחלק‪ ,‬ראי משןם‬

‫גבות צלפחד ‪ ,‬חלק אבהים הם בסלו שהיה מיוצאי מצרים"‪,‬‬
‫יצוא איפוא‪ ,‬לפי צד זה של הספק‪ ,‬שמי שאיבו ישיך גחלרקח הארץ ' הפיוית‬
‫איבר יכול להיחשב במלרא המשמערת כמי שהארץ בתבה לו‪ ,‬וממילא הברכה על‬
‫ירשות הארץ ובחילתה איבה שייכח בר מהתורה‪ ,‬אלא רק מכח ' תקבח חכמםי‪ ,‬לפי‬
‫ארתר דצ של הספק‪ ,‬חרגת הברכה חלה על מי שבפרעל מקבל חלק בארץ‪ ,‬ררק‬

‫חכמים הרחיבן את החרבה גם על הבשים מאחר רהארץ היא בחלה לכלל עם ישראל‪,‬‬
‫וגם הן מצורת על ישיבתה‪ ,‬גם לפי הצד השבי של הסםק הגורס שח;ובן הוא‬
‫דמאררייתא שמזם שברהמ"ז האי מצוות עשה שאיו הזמו גרמא )רש " י שם( רבור‬

‫שאינר צריך לחלרק על כך שברכת הארץ היא על עצם יררשת ו;שיבת ארץ ' ישראל‪,‬‬

‫אלא שלצד זה הנשים שייכרת ביררשה רישיבה בתוך כלל עם ישראל‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫מו הרארי להערי כאו שתי הערות בקשר סלגנוו של ' ברכת הארץ‪ ,‬ההערה‬
‫הראשרנה ברגעת למלים יישהנחלת לאבותיבר"‪ .‬ניתו להבין שהכרובה היא שהארץ‬
‫הובטחה רביתבה בראשובה לאברת‪ ,‬ואבר זכיבר בה רק מכח בחלת אברתיר‪ .‬אלום‪,‬‬

‫ביתו גם להעלרת השעהר שייתכו שהבוסח המתאםי לברכה על עצם קירם צמרזת‬
‫ירשרת שיויבת אזר שיראל היה "שהבחלתבו‪ ",‬ואולי רק עם חירבו הארץ הוצייאה‬
‫לגלרת‪ ,‬אר שמא רק בחר"ל‪ ,‬בתקו הברסח "שהבחלת לאברתיבו‪ ".‬ראכו‪ ,‬בשבולי‬
‫הלקס ‪ ,‬סימו ' קב"ז‪ ,‬על פי כתב הדי משבת רס"א )המכובה ע"י ר' שלמה באבער‬
‫"כתב די ‪"(,‬יכ מצאנן ‪:‬‬
‫‪42‬‬

‫‪,‬‬

‫"‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫" כחב אח' 'ר כב'מ'ז בר " ו ‪,‬בורה לך ה' אלוקבו שהבחלחבו ארץ חמהד‪.‬‬
‫חב'א‪ ,‬ר' אל'עור אומר‪ ,‬כל שלא אמר ארץ חמהד טובה ורחבה ככרכח‬

‫הארץ לא יצא י ‪ !l‬ה‪ ,‬פירש אחי ר' כבימין' נר"ן‪ ,‬לפי שראה יהןשו‪,‬ע וכן'"‬
‫)ההמשך כמצוטט ככ'ח 'וסף המובא לע'ל(‪.‬‬

‫אנמם בכתב "‬

‫היישע ‪,", ..‬‬

‫א' חסרה פ'סקא זו‪ ,‬והעניז מחח'ל כמל'ס " לפ' ·שראה‬

‫אר איז ספק שזן השמטה בכחג די א' ‪ ',‬שכן ההתחלה "לס " שראה‬

‫'הוש ‪.‬ע" הבה מקוטעת וא'בה מתקשרת לרכר'ם הקורמים ‪ ..‬ואם נקבל את הפיסקא‬

‫שככתב " כ' כמלאה ומרו"קח‪ ,‬הרי לבו נוסח קרום ב'ותר מחח'לח תקופח‬
‫הראשוב'ם‪ ,‬הגורס ש"הבחלתנו"‪ .‬ר' יצחק בז אר'ה 'וסף רב בב'אורו לס'‪,‬ורו ייסרר‬
‫עניית ישראל " ‪ -‬הוצאת רערעלהייס תרנ " " ‪ -‬מצייו שרביס אומרים "ש ו‪.‬בחלתבן "‬
‫אלא ' שלדעחו טוע'ם האומרים כז‪ .‬ככל אופז ש" ל ‪ u‬כאז ערות שהנוסח יישהנחלחבו"‬
‫‪.‬‬
‫‪. . ..‬‬
‫‪.‬‬
‫היה מקובל ו"וע אצל רכים‪.‬‬
‫•‬

‫ההערה הסגנןנית השניה מתייחסת להידאןת שבברכת הארץ ‪ :‬יינודה לד‬

‫‪/l‬‬

‫וכן‬

‫"ועל הכל אנח ‪ U‬מודים לך " ‪ .‬הוראוח אלו‪ ,‬שהעורך כאמירחז בקבע ' ככר בגמ; ‪!i‬‬
‫)רבכות מ"ט נז " א ‪ :‬יי ר ' אבא אומר צריך שיאמר בה האדוה חח'לה וסוי‪,("i‬‬
‫אולי ‪.‬ללמד שעב'ז הזכרת ארץ 'שראל בברכת הארץ הוא כדרך של מחז‬
‫'כולות‬
‫‪,‬‬
‫והתועלת הצומחים לבו מארץ שיראל‪,‬‬
‫תדוה והכרת טובה לקב"ה על ההבאה‬
‫‪.‬‬
‫מע'ז התכלית של ברכות הבהניז‪ ,‬ולא‪ .‬כעביז ברכח המצוות )שתכליתה‪ ,‬בתמצית‪,‬‬
‫הזכרת ה' בורא העולם ומצווה המצוות שהוא מקור הברכוח ‪m‬שפע הרוחנ' ש'ושפע‬
‫עליבו מקיום המצות(‪ .‬אולם מסתכר שהברכה כוללת את שבי הנזביב'ס םג ‪ .‬חי‪.‬ד‬
‫ודייקא ענין ההודאה חרא הטפל ניניהס‪ .‬כד מסניר זאת הג"" באי " ח סי' קפ"ז‪,‬‬
‫על דברי הטור הפוסק שא'ז להזכיר שוב 'הדואה קורם חתימת הברכה‪ ,‬ואלו דבריו ‪:‬‬
‫ייוא'ז צריך לומר קיים החת'מה ונודה לשמך הגריל םלה באמת ברוך אתה ה' על‬
‫הארץ ועל המזוז‪ .‬נראה שאותז· שנהגו כך סבירא להו רלשוז חח'לה וסוף משמע‬
‫‪'.‬‬

‫בסופו משמ כמו בחחילתו ממש ‪ ,‬ואילו ועל הכל אבחנו מייםד לך הוא כאמצע‪,‬‬
‫ייוקא ‪ .‬בסוף משמ רה"ל סמוך לחת'מה מעיז פת'חה‪ ,‬ורביבו הכר'ע שא'ז לאמרו‬

‫דאיז לה;ס'ף‪ ,‬וסכירא ליה כיוז שעיקר ברכה בתקבה על הארץ‪ ,‬אם כז עיקר הפתיחה‬
‫ה'א שהבחלת לאבות 'בו ארץ חמרה ‪ ,‬וזהו אמרו גם כז סמוך לחת'מה ככתוב ואכלת‬

‫שובעת וגומר על הארץ הטובה אשר נתז לך‪ ,‬וחוחם · כרוך אתה ה' על· הארץ ועל‬
‫הםזוז‪ ,‬אבל הייאה תחלה וסוף א'נו ע'קר לברכת הארץ אלא טפלה לה‪ ,‬ו‪ .‬לפיכך לא‬
‫הריא ‪ .‬הודאה פתיחה לברכה זן"‪.‬‬

‫לאור המקורות הבזכרים לעיל מובז מרוע רב'אל וס'עתו‪ ,‬בעלוחם לארץ‪,‬‬
‫כשהג'ע לדים ק'ום מצוות בו‪, "",,‬י"~ הזמינו עצמם לכרך על מצווה זו כאמצעות‬
‫ברכת המזין‪ .‬ועוך יותר מאירים דהברים שכםוביא ‪ .‬כסיטה ל ‪'I‬ן ע ‪ ".‬א‪ ,‬עפ ‪ , II‬גירסת‬
‫‪.‬‬

‫'‬

‫הגר"א באדרת אליהר‪ ,‬כמר שהובא ע ‪ II‬י ידידי ר ‪ I‬יצחק אמיתי כמאמר יי בעניז רבכת‬

‫הארץ" ב"המעין"‪ ,‬תשרי תדש"ם‪ .‬הגר"א באדרת אליהר )פדשת · ראה‪ ,‬יא‪ ,‬כט‪ ,‬רלא‬

‫"רברים כט" כמצר") כ"המע')" שם( מתאר את יוס כגיסת עם ישראל לארץ ישראל‪,‬‬
‫מעדמ הר גריזים ‪ ,‬הברכות והקללות‪ ,‬בבי) המזבח‪ ,‬סירחו בס'ד וכחיבת התוהר עלין‪,‬‬
‫הכל כמציות התורה כדכר'ם כ"ז‪ .‬ובהמשך כותב‬

‫הגר"א ‪:‬‬

‫‪.. .‬‬
‫‪43‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫‪. ..‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫"וקפלו אח האבניס והקריבו עולוח ושלמים ואכלו וברכו ברכח המזון ובגמרא‬
‫)סוטה לו ע"א( נמצא ט"ט וברכו וקללו‪ ,‬כי הברכות והקללות היו קרום המזבח‬
‫הוקרבת הקרבנות‪ .‬וצ"ל וברכו‪ ,‬פירוש ברכת המזון‪ .‬לכן אמרו וברכו כי הישוע‬
‫תיקן להם ברבת הארץ באותו היום ‪". …‬‬

‫הגמרא‬
‫גירסא זו של הגר " א ומזונח‪ .‬הן עי'י רשר‪",‬ש והן ע " י צמהפ איחן‬
‫בסוטה שס‪ ,‬הואחרון אף רצוה להבין שהגירטא הננונה בגמרא האו למחוק את‬
‫המלה יי וקללו"‪ ,‬זלכתוב במקזמה יי חנ‪,‬מ " ‪",‬ז כלומי ‪,‬שכגמרא נאמי במפושו שביט‬
‫ברנת המזון‪.‬‬

‫בכל אופן‪ ,‬לפי חיקון הגירסא של הגר"א ברור לגמרי שהחקנח בוכת הארץ‬
‫ע"י היושע היתה בעצם התקנת ברכת המצוית על הכניסה לא"י יעל ירושתה‬

‫ושייבחה‪ ,‬ואשר על פי הפטוק בחורה היה צריך לברך בוכה זו בבוכח המזון‪.‬‬
‫גאונוחו של הגר"א בהגד ‪ t‬חיו אינה צריכה חיזוק והטכמה‪ .‬אף על פי כן גמשך‬
‫הלב לבדוק כיצד נשחרבבה המלה "וקללו" לנוסחת הגמרא המודפטח ש"לגו"‪.‬‬
‫האם אמנם מציו מקור בכתב לגירסא המוגהת ע"י הגר"א ‪1‬‬
‫יאכן‪ ,‬בכתב הדי הקדום בייחר של מסכח טיטה‪ ,‬הדייע ככחב די וטיקן ‪110‬‬
‫אשר הועחק בשבח קמ " א ע"י יהישעהי ב'ר אברהם ממשפחה ייטף המעיני )מהדורה‬

‫פקטימילית בת ‪ 135‬ע;תקיס יצאה לאור בהוצאת מקור כע "מ ‪ ,‬ירזשלםי תשלייב(‬
‫ובצואים אונ את נוטחח הטוגיא )עמ' ‪ 52‬עומדה ב' במסכח סיטה(‪ ,‬ששחי השורוח‬
‫הרלבנטיוח הס דכהללן ‪:‬‬
‫" הועלו עילוח וובחים ואכלו ושחמו וברכו יקיל'‬

‫יקילפי את האנבים ובאו ילני בגלגל שב' והעברח " ‪.‬‬
‫שממעית המלה המקצורת " וקיל'" שבטיף השורה הראשינה איננה בשים אופן‬
‫"וקללו" אלא תחילחה של המלה ייוקילפו" שבשורה הבאה‪ .‬כחב היד מטידר בעמידוח‬
‫שירות ככחיבת סח"ם‪ ,‬ובכל מקים שהשורה מסחיימח באמצע מלה מקצורת המלה‬
‫בצירה זו‪ ,‬ובמידה והקיצור איגו מיכר ושכחי חיזרח השירה הבאה על כל המלה‬
‫בשלמיתה‪ .‬יש לכן דוגמאית רבות בכתב הי‪.‬ך כן באיתי עמדו עצמי‪ ,‬בהמשך‬
‫סוגייח הגמרא הדגה בצרעה שלא עברה את הירדן הגמרא מביאה את דברי רשי‬

‫לקיש )לפי ניסח הגמרא המודפסת יישלבי"( ‪" -‬על שפח ירדן עמדה זורקה בהן‬
‫רמה וסימתה עיניהן מלמעלה וטירטתן מלמטה שנאמר יאנכי השמדתי את האמרי‬
‫ובפנהים ‪ "…‬והנה בכתב הדי הנזנד שתי השורות הרלבנטיות הם ‪:‬‬
‫ייהבם רמת וטימת עיניהס מלמעלה וסירסס מלמ'‬
‫מלמטה שנ' אונכי ה ש מדחי אח האמרי מנפיכם ‪".‬‬
‫הנה ראוים אני חזרה על המלה 'יימלמטה" כשלמרחה לאחר שבשירה הקדומת‬
‫נכתב ‪'".‬מלמ" יכד היא גם לגבי הקיצןר יייקילי" הממלה 'יייקילופ" )דהיינו קילפו‬
‫את האבניס מהטדי ולא כגירסת הגמרא יישלנו" ‪ :‬ייוקפלו"(‪) .‬דוגמאות נוספוח‬
‫רבות לשיטה זו של כתיבה לשם שלמות צורת העמדוות‪ ,‬אשר היתה מקובלת‬

‫‪44‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫'‪".'_.‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫!‬

‫באותה תקופה ‪ ,‬יוכל הקווא למצוא בכתב היד של תקנות ובמ"ה ‪ -‬כתב די‬
‫גינצבורג ‪ -‬מוסקבה מס ' ‪ 107‬שנכתב בשנת פ"ט ‪ -‬אשר תצלומו צווף לכוך י " ו‬
‫של האנציקלופרןה התלמודית שיצא לאוו לפני חד ש ים מעטים‪( .‬‬

‫‪,‬‬

‫הקיצור יי וקיל ''' מסביד גם כצודנתגלגלה סעות הסופר ש פ'‪ l1‬נחה את הקצ"וו‬
‫כ מל ה נפרדת " וקללו " גנירסת הגמרות הנדפסות‪ .‬י ש להעיר ש כתקופת כתב הדי‬
‫היו כחכי די ש ל הגמרא מעוחקים כצורה וכחכנית אח' רה ‪ .‬כמו העתקת ספרי‬
‫ח ו רה‪ ,‬ויחכז אמוו שהקיצוו יי ו קי ל ''' חזו כהעחקות אחרות באוחה חקופה ו ש ימ ש‬
‫מקוו לטעות כדוווח מאוחוים יוחו‪ .‬הנה הוד " ק מצטט אח הגמוא בגרסו " וכוכו‬
‫וקלסו" )כפיוישו לה"ישע ח ‪ ,‬ל ‪ ,‬וכך היא ככל המהדווות הנדפסוח של מקואות‬
‫גדולוח מהמהדווה הראשינה דפוס ונצה" ופ"דו‪-‬פ " ‪(.‬ו יש להנה" שזהו הפענוח‬
‫שהמעחק" של הגמרא שהיחה לפני הדר"ק פענח אח הקיצור " וקיל'"‪.‬‬

‫‪I‬‬

‫•‬

‫•‬

‫העילה מכל האמור שהגיוסא המקווית כגמוא היא "יאכלו וכרכו " כפי שהגיה‬

‫הגו"א והכונה לברכת המזוז הכוללת את כוכת האוץ שנחקנה להם כאוחה שעה‬
‫"'ע יהושע כבוכה על כניסתם לאוץ ישואל וישובה )גם המלה "שוחו' ‪ i‬אינה‬
‫מום '‪ I1‬ה ככחב היד הנזכר ‪.‬וכז לא כגיוסת הגר " א באדוח א ל יהו שם ‪ ,‬יאיז צווך‬
‫בהסבר המובא ב " המעין" ‪ ,‬תשרי תשר " ס ( ‪.‬‬

‫•‬

‫‪i‬‬

‫עישית הצמוות מתור אהבה ש‪ ib‬על נמת ל‪j‬כבל מרט‬
‫‪' . . .‬וב שמכ'יז בהם עלשותז מאהבה בירז וכראוי שלא על מנת קלבל פרט‬
‫עם עסקי העלום הזה ‪ ,‬זה זוכה חל" העלום הזה חלו" עהלום הבא )רמב"ז ‪,‬‬
‫ויקרא יח‪ ,‬ה ‪ (,‬כאברהם יצחק ויעקב שעבדו מאהבה עם עסקו בעניגי עהולם‬

‫הזה בעגיז זרעית האדמה ‪ ,‬גם עבודת המקנה וזולתם מז העסקיס הגופג"ס ‪.‬‬
‫רביגן בחיי‪ ,‬ריקר‪.‬א יח ‪ ,‬ה‬

‫‪45‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫· ‪,‬ד"ר ‪ ,‬משה ארבד‬
‫‪,‬‬

‫•‬

‫‪, .‬‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫על ביריר ררכני במרינה ‪.‬‬

‫‪..‬‬

‫שאלות אחדות בעקבוך‪ J‬מלחמת שלומ הגליל‪,‬‬

‫"‬

‫‪,‬‬

‫תביעת שיבת צירן שבלמלנו‬

‫‪I‬‬

‫ייסוד ההסתדךות הצזןגית והקמת ·מדינת ישראל‬

‫עוררו בעמבו שאלות"יסוה שהיה בהן ‪ -‬ועדייו יש בהן גם כ‪,‬יו‪ – P‬כדי לפלג‬
‫אותנו· האם מותר לנקוט יזמה מידנית ‪ ,‬כיד להחזיר נדחי ישראל לארצם‪ ,‬לפבי בוא‬
‫שמיח צדקנו ו האם נכוו הוא לכבוש ‪ -‬או אף לרכוש בדמים ‪ -‬אדמות מאדמת‬
‫שמא שי בכך משום מרד באומות ומשום‬
‫או‬
‫א"י כדי‬
‫‪,‬‬
‫לבאלו מו השממה וליישבו‪. ,‬‬
‫‪.‬‬
‫הפרת השבועה שהושבענו יישלא נעלה בחומה" )כתובות קיא‪ (,‬ז וכלום מותר‬
‫הוא ‪ -‬לשם הצלח יהודים‪ ,‬לשם כינוו ממלכחיוח יהודיח‪ ,‬למעו בניו הארז וכו' ‪-‬‬
‫להתחבר אל יהודים םורק; עול מצוות‪ ,‬שיש ביניהם מח 'ללי ' שבת‪ ,‬אוכל; מאכלות‬
‫אסורים ואף כוםרים ומורמים לה~עיס ‪ 1‬הן 'לא מדובר בהתחברות חד"פעמית‬
‫‪.‬‬

‫למשימה מוגדית אחח‪ ,‬כי אם שביתוף 'פעולה מתמיד וממשוך לדורוח !ואם תאמר‪,‬‬
‫שא ‪ r‬פסול בעצם השוחפות העסקית הזאח‪ ,‬כל עדו אנו נזהרים ומתרחקםי משוחפוח‬
‫לדבר עבירה‪ ,‬האם איו בהשתתפות בו העקרונית והממוסדת במפעל הציוני שהפך‬
‫לממלכתי כיד לעשותנו אחראים ‪ -‬מכח הערבות ההדדית ‪ -‬לכל הנעשה במדינה‬
‫שלא בהתאם להלכה ‪ 1‬כיצד ייתכו‪ ,‬שנהא שותפים פעילים ברשות חמוקקת )הכנסת(‪,‬‬
‫הרואה עצמה ריבונית לחוקק חוקים‪ ,‬שאינם תואמים את ההלכה אלא במידה‬

‫המתקבלת על דעת רוב חבריה ? ומה הצדקה יש להשתתף כשופסים וכדיינים‬

‫רבניים ברשות שדפםת )מערכח בחי הדין(‪ ,‬הפועלת לפי חוק"יסוד חילוני ואשר‬
‫בערכאות‪ ".‬יושבים מלודמים ‪ ,‬שלפי ההלכה פסולים הם רלוו ז על יסדו מה מרשים‬
‫אנו לעצמנו לפעול במסגרח הרשות כמהצונת על שלוחותיה השונות )הממשלה‪,‬‬
‫המשסרה‪ ,‬הצבא וכו'(‪ ,‬בשעה שברור לכל‪ ,‬שאיו רשוח זו מופעלת שואיו היא‬
‫מפעילה אחרים בהחאם לכתוב בשלחו ערוך ?‬
‫שאלוח אלה והרבה אחרות כיוצא בהו‬

‫‪-‬‬

‫עתיקות הו‪ ,‬ואף נדונו בעשרות‬

‫ספר;ם ומאמרים‪ ,‬למו ראשיח צעד‪ ".‬של תבועת המהפכה הלאומית שלנו‪ ,‬המכונה‬
‫ציונוח‪ ,‬כלומר זה למעלה ממאה שנה‪ ,‬מעמםי רכוח נקבע דו ‪ t‬כח ‪ ,‬שהחנועה הציוניח‬

‫אמםנ חנועת מדר ד;יא במיךה מסויימח‪ :‬אך יסודותיה בקשר הבצחי שביו עם ישראל‬
‫‪,‬‬

‫"'‬

‫רב'יו התבצלית ‪:‬שירות אלה‪ ,‬הנכתבןת לזכרם רלע"נ של אותם צורבי דרבנן‪ ,‬חיילי‬
‫‪.‬‬
‫ישיבוח ההסדר הליי‪,‬ר שנפל‪ – ,‬חללים במלחמת שלייג‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫אין בהן משום תשיבה ;אין‬

‫בהן כזי ליישב את הדעת יכדי להשיב נפש‪ ,‬כל כ‪,‬לן אינז אלא שאלית ישנות וירועות‪,‬‬
‫' שבהעלאתו המחושדת יש ארלי אף כדי גרלמת צער בוסף לאלה שכןאבים כבר‪ : .‬ר ‪~ K‬‬

‫על םי כן‪ .‬לנןכח המכיכה‪ ,‬שםשתה ככל שנמת הצלמר בשיראל בחשדים האחרוגםי‪,‬‬
‫גדמה‬

‫לנו‪,‬‬

‫שאיז מנוס‬

‫מלחזוד ןלחבעו תדשבות‬

‫ברורות‬

‫ומיבנות‪,‬‬

‫מיבנות כידרחי‬

‫לתלמידי ה"הסדר"‪ ,‬המזדהים עם הדרך‪ ,‬שבה בחרו חבריהם ע'‪ , ):‬ומשמיכים ללכת בה‪.‬‬

‫‪46‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫לאוצי‪ .‬ללא עוגתם של ציוית עמגי מתחילת הגלית הואשינה )במאה השמינית‬

‫לפני הטפיוה( לאוץ שיואל‪ ,‬ללא געגיעיהם של אביתיני "על יושולים 'עיור יעל‬

‫'ציין משכן כבדרד"‪ ,‬ללא כל איתם התמויוים יהצי‪.‬נים‪ ,‬שהיצבי בדוכי הגילה בדי‬

‫חדשית בעיניני כאשו ניגאל‪.‬‬
‫'שלא תשתכח תיות א"י יכדי שצמייתיה לא תהייגה‬
‫‪,‬‬
‫ללא כל איתם הדינים יהמנהגית יהתפילית יהמאמוים יהמייטים יהגעגיעםי ‪-‬‬
‫'לא יכיל היה הועיין הצייני למציא בית‪-‬אחיזה בתידעת בני עמני יכליבם‪ ,‬ילא היה‬
‫‪,‬‬

‫בכחי לחילל תניעת‪-‬הגשמה שתביאני עד הלים‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫יאף על פי כן מתכוו דייקא כיים ייתו יייתו‪ ,‬שלא יישבי המחליקית‪,‬‬
‫הנ"ל עיווי בקוב נאמני בית ישואל‪ .‬אדובה‪ ,‬חייבים אני להידית‪,‬‬
‫ששאלית מן הטיג‬
‫‪,‬‬
‫שחיליקי הדעית קיימים עד היים הזה יאילי אף מחויפים יהילכים‪ .‬כין חכמי התיוה‬
‫שבימינן יש לא דק "ציונים" שלמים )וחוששני‪ ,‬שהם ‪ -‬מבחיבה מספרית ‪-‬‬
‫המיעיט(‪ ,‬אלא גם לא‪-‬צייגים יאנטי‪-‬ציינים‪ ,‬שדכום נשמע ישנידע להם כח‪-‬השפעה‪,‬‬
‫ללא קשו ‪,‬לעמדיתיהם הפוגמטיית ילמידת ההתאמה )אי העדו ההתאמה( שכין‬
‫דבריהס ו"גילןיי הדעת" שלחם ‪ -‬המכובים לא פעם יידעת תורה" ~ לבין זיקתם‬
‫יזיקת מפעליהם ימיטדיתיהם להטתדוית הצייגית ילמיטדית המדינה‪ ,‬אשו הם‬
‫שיללים את צדקת קיימה ‪ -‬למעשה אי להלכה‪ .‬כל זה ידיע ‪ :‬הדבוים עתיקים יאינם‬
‫צריכיס ‪ D‬ירוט‪.‬‬

‫אכן‪ ,‬הדכוים עתיקים יידיעים‪ .‬אר נדמה לני‪ ,‬שמלחמת שלים הגליל הגביוה‬
‫את המביכה הויחנית‪ ,‬יממילא הגדילה את הציור בהתייית דור כויוה‪ ,‬מעיגנת‬
‫בש"ט יבפיטקרם‪ ,‬ומסוכת כיסיויתיה‪ ,‬כדי שההילכים בה יהיי ‪,‬בטיחים בצדקתם‬
‫ימטי‪,‬גלים להשיב לעצמם ילזילתם‪ ,‬מדיע הם דבקים בה יאינם ב‪ m‬וים בדור אחות‪,‬‬
‫המוצגת לפניהם כטיבה ייתו יככשוה ייתו )אף אין נותעים מל‪i‬ישתמש בלשין‬
‫"קדישה" ביחט לדור האלטונטיבית דיקא‪ ,‬להבדיל‪ ,‬כביכיל‪ ,‬בין קדרש לחיל ‪(, …‬‬
‫יהשאי אכן 'במיבנים ובים קלה ייתו יניחה ייתר‪ .‬ההליכה בדור הקשה מחייבת‬
‫‪,‬‬
‫ביויר תמידי‪ ,‬יאין להטתפק בטענה שזיהי דוכני יבה נמשיר‪.‬‬

‫רגילים אצל ‪ u‬להרבית דיין יייכיח בשאלית ייגייט בני הישיכית" יכיי"ב‪.‬‬
‫הטיפיל בשאלית אלה תיך הוגשת חשש ביטיל תיוה‪ ,‬חשש מיעיט הדמית הדתית‬
‫של המתגייט יתיר העלאת טענה זי אי אחות הכויכית במטגות הצבאית‪" .‬טיפיל"‬
‫זה מטלף לחליטין את הבעייה ימטיט את הדיין לשאלית משניית ‪ -‬לא תמלית‬
‫ילא טפלית‪ .‬אר בכל זאת משניית ‪ -‬אגב העלמת שאלית היטיד דרחיקתן מן‬
‫התדועה‪·.‬‬

‫‪ -‬כר גואה לני ‪ -‬היא השאלה ‪:‬‬

‫אחת משאלית היטדר "המדרחקית" האלה‬
‫כידצ מיתו לאדם מישראל להויג יח"י לההוג‪ ,‬כאשו ההכועית המיבצעיית‪ ,‬שעל‬
‫פיהן הוא חייב לפעיל ימיכוח לפעיל בהייתי חייל‪ ,‬נצמאית בדיי מימחי צבא‪,‬‬
‫שאינם שיקלים שיקיל הלסתי‪ ,‬יכאשו ההכועית המדיניית‪ ,‬המחוללית את המיבצעים‪.‬‬
‫מיכועית בדיי מדינאים‪ ,‬שטמכיתם‪ ,‬מניעיהם ישיקיליהם '‪ ,-‬חיליניים הם במידה‬
‫רג‪.‬יברת יהילכת ן '!‬
‫יהנה‪ ,‬לדעת הרבה ממעצבי ייעדת הקהל" שלני‪ ,‬מלחמת שלייג שינה מקךךמיתהי‬
‫בכך‪ ,‬השיא יימלחמת בריוה'! גם אם שי להטיל ספק בצדקת הנחה זו‪ ',‬אין להתעלם‬

‫‪47‬‬
‫ד‬

‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מכד שלא עמטים חןשבים כך‪ .‬שממעןתן של דבר זה לעבייבבן האי‪ ,‬שלא בןכל עזו‬
‫להשיב את שרגילים היי לימר לאןתם יחדיים‪ ,‬שככר בימי טרםר'דמניה התייסרן‬
‫בדילמה המצפונית הקשח ‪:‬כידצ נחיה כארץ הזאת כלי להרים תרימה לכטחינה '''ע‬
‫מרצון‬
‫‪.‬הצטרפות לייהגנה" )אי לארגון צבאי אחר(‪ ,‬אך מאידך גיסא כציד נצטרף ‪.‬‬
‫למערכת צבאית ובתחייכ להרוג אחרים ולסכן חיי עצמנו על פי פקודיתיהם של‬
‫אנשים ‪ ,‬שהם כסוופ של חשכון שליחי ההסתדרית הציןבית‪ ,‬המתיארת לעיל ‪- 1‬‬
‫רגילםי היו להשיב‪ ,‬שלמחמת הגנה ‪ -‬מלחמת מציה היא‪ ,‬שמלחהמ כימיני מיכרחה‬
‫להחנהל לפי הוראות המומחים לכך )כררד שמרפאים חול‪,‬ם תוך מתן תוקף הלכתי‬
‫להוראוח הרואפים(‪ ,‬ועיי ועזו‪.‬‬

‫כמלחמח שלום הגליל נהרסה ב"ה החשתית הצבאיח של המחבלים וככל זאח‬
‫טעונים רכים שאבן זאח היתה "מלחמח ברירה~‪ '.‬אם בך‪ ,‬שי חשיבות כעיון כקעט‬
‫אחר מחוך פירוש הרמב"ן לתורה ‪*.‬‬
‫דיועה חמהיח חז"ל )תנחואמ חוקח בה( על שמשה רבנו ירא מלחקוף את‬
‫עוג מלך "בשז‪ ,‬עד שהקכ"‪ ,,‬אמר לו )במדבר כא ‪:‬לד ;דברים נ ‪(:‬ב‪ :‬ייאל חירא‬
‫אוחי כי בדיד נחחי אותו ‪ ," •..‬מה שאינו כן לגבי סיחון מלד האמורי· חז"ל דרש;‬
‫המ דשרשו )ותמציח דבריהם מובאח כרש " י שלני המקומות הנ"ל‪ ,‬בחוקח וברברים(‪,‬‬
‫אך ייעל דרך הפשט" פירש את הרברים הרמב"ן‪ ,‬אולה דכריו )סוף פ' חקת(‪:‬‬
‫ועל דרך הפשט לא היה ברעחו של משה להוריש עתה לישראל ארץ‬
‫סיחון ועוג ‪ …‬והנה סיחון ציא לקראח ישראל הדמברה וילחם כם‬
‫כעל ברחם‪ ,‬אן הייעי הםש )דכרים כ ‪:‬לא( 'ראה החליותי תת לפניך‬
‫אח סיחון ואת ארצו החל רש‪ ',‬כי מכאז התחיל ככיבוש שבעה עממים‪.‬‬
‫אבל עוג אסף כל חילו אררעי )שם ל ‪(,‬א‪ :‬והאי עיר בקצה גכולו‪,‬‬
‫והיי ישראל יכולים לנטוח מעליו‪ ,‬כאשר נטו מעל עשו ; והשם אמר‬
‫לו ‪ :‬אל תירא אוחו ולד אצלו והגתר בו מלחמה‪' .‬כי בדיד חנתי אןתי‪:‬‬
‫סחיון תקף‪ .‬והמלחמה כו מלחמח הגנה היתה‪ ,‬מלחמת "אין'כרירה‪ ",‬שממנה‬
‫התחיל כיבוש ••• ‪ 1‬עוג לא חקף‪ ,‬ועל כן ירא משה רכנו מלהתגרוח כו מלחמה‪ ,‬ער‬
‫שנצטווה על כן מאת הקב"ה‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫ולא שיירא משה רבינו יימזרוע בשר"‪,‬‬

‫ייכי עמן ה' א'להינן יכל הגייים כאי! נגדי מפאס ןתיהו נחשכי לן‪,‬‬
‫והוא המזהיר אח שיראל )דברםי לא ‪(:‬ו‪ :‬ייאל תיראן ןא‪ 5‬תערצו‬
‫מפניהם"‪ ,‬והוא המאשים אוחם ביראחם כעניז שנאמר במרגלים )דברים‬
‫א ‪(:‬ל'טכ‪" :‬ואומר אליבם לא תערצוז ולא תיראון מהם‪ ,‬ה' א'להיכם‬

‫הןא ילחם לכם ‪"…‬‬
‫)דמכרי הרמכ"! כמקןם הג"ל(‪.‬‬

‫•‬

‫יכאן מוטלת ‪;:‬לי החרבה הנעדמה להניע תורתי העמוקה למןךתי‪ ,‬מרופ ‪ I‬בחמה לירבביץ‪,‬‬

‫שהידית לאחד מגליוניתיה לעיין בפרשת השביע )חיקת תש"ס( למדתי לראשינה‬
‫דברי רמב"ד אלה בהירתי חייל ‪ ,‬ושהורוח לרבריה המחכימים עמדתי ול משמויםת‬
‫האקםיאלית‪.‬‬

‫‪48‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫משה רבינן ויא ‪II‬ו'‪1‬לי אםח ינמנע מלהחלם כימ שלא הגיהע השהע לכביש‬
‫את ארצן‪ ,‬באין הכרח גמור להתגונן בםניי עתה עי" התקפה כוללת ןיזימה‪.‬‬

‫מלחמת שלןם הגליל חידהר והחריפה את השאלית הקיןמיןת ‪ ,‬שכל ירא שמים‬
‫ח"כ לשאלו את עצמו בשהע זן שוכל מחנד ח"ב לס"ע כמיטב יכלתי במתן‬
‫תשןבה להן‪ .‬חז"ל לימדינו )כר"תא דקנין תורה ‪ (, 1‬שהתורה נקנית על דיי מי‬

‫ש"נשרא בעול עם‪ .‬חברו‪ ",‬ולאו דווקא ע"י מי ז‪p‬םורש ‪.‬לארבע אמות ‪.‬של הלכה‬
‫ושמאיר לאחריס ‪ .‬את מילןי התפקידים · החיןבייס אות פתררן בעיות ההלכה החמורות‬
‫הכרוונת בהם‪.‬‬

‫והנה‪ ,‬עד כה" הודגהש בשיריתיבן הבעייתיות שבמישור האישי והטכב"‪ ,‬כגון‬

‫הקושי לשרת בצבא ויחד עם זאת לקיים מצוות שבת‪ ,‬כשרזת ‪ .‬תלדומ תורה וונ'‬
‫לוק"ם את המ שפאשר לכנית "רמה דתיח באיחה" בכלחחומי הח"ם· ואליו‬
‫הדיונים שבימשור הציבורי היו קשורים בדרד כלל בשאלוח של ‪.‬א"י השלמה‪ ,‬של‬
‫ויחור על שטחים שנכבשו וכיו"ב‪ .‬לאור המאורעות של השנ;ם האחרונוח הכרח‬
‫האו לע"ד להחזיר למרכז הדיוו את הבעיוח העקרוניות ‪ ,‬הקשוריח בעצם החיים‬
‫בדמנית שיראל‪. .‬‬
‫הן ברןר האו‪ ,‬שח"ס אלה כרוכים כגחלח בשלהבת‪ ,‬בבחינת פסיק"רישא‬

‫גמור‪ ,‬בקייהמ · של ‪ .‬מערכת בטחון המופעלת ע " י משמלה ; והממשלה הזאח‪ ,‬השאי‬
‫ר‪ .‬יבונית להחלטי על מלחהמ שוולם ‪ -‬ולא רק על ייהגנה" ‪ -‬לפי מיטב הבנתה‬
‫שויקיליך‪ ,‬ממשלה חליונית היא‪· ,‬גס אם שריה‪ ,‬מעיןטס אן רןבס‪ ,‬דתיים‪ .‬כליס יעלה‬

‫על הדעח ‪ ,‬שרק בדעיבד ‪ -‬ולא לכחחילה ‪ -‬רמתר לגור בימיני בארץ שיראל ז‬
‫בין כד ובין כד ‪ -‬הציו"ר‪ ,‬כי נההי איד ש ים לטיב ההכרעות של השלטונות שלןב‬
‫אף בדבר‪ ,‬שהתורה הקםהרי עליו יותר מכל ז ומאידד‪ ,‬נציד ‪.‬נפעל במלוא הלהט‬
‫הררשר 'בלי לירוא ובלי לערת‪ ',‬על פי אותן ההכערוח עצמן ז‬

‫אומר ‪:‬‬

‫לולוי רמיסחפינא הייחי‬

‫תורת ההסרר עסונה ביסוס מחיו ש‪ ,‬לא מפני‬

‫השיא מאפשרת חפות שעוח של לימור חרוה ממה שמתקייס במקומוח אחרים‪ ,‬אלא‬
‫משום שבני חורה‪· ,‬השמרחים בצבא · על יסדו ייהסרר" זיום עמו‪ ,‬מבליטים בכד אח‬
‫השוחפות המיסרית ומרוים בשל כך כע ‪ r‬חעדות"השנר של הרמיבה ושל מערכת‬
‫בחסוהב‪ .‬משןואה ‪ .‬זן של הרמר ‪:,‬כשר שי ללבנה ילהסבהרי שבהפ המובנת ללב‪,‬‬
‫ואת זאת באן שורןח אלה לבקש מאת רבותיבו המןסמכים לכך‪.‬‬
‫•‬

‫•‬
‫•‬

‫••‬

‫•‬
‫•‬

‫•‬

‫•‬
‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪49‬‬

‫‪,‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪- -‬‬

‫‪-‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪ ,‬תררה‪:‬לשמה בצמיארת ימיגר‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪, ,‬‬

‫‪,‬‬

‫הערה‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫כאחי ' להעיר על מארמו ' של מוה"ן‬
‫שחד"מ( וכמיוחד על םירשרו )העהר ‪,8‬‬

‫קלמ ‪i‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫כהנא ‪,‬של‪,‬ט " א כ"המעיו " )חשרי‬

‫ש‪i‬כ( של דכרי הסםרא )ויקרא ס‪(:1 ,‬‬

‫ייאם בחקוחי חלכי '" להיוח עמלש כותהר"‪ ,‬יהיא וכירש שם שעמל 'כחירה‬
‫"איו הכררנה לליובדר התרהר כדי לדעת האיך ‪ ,‬לקיים מצהר יר אי אחרח‪ '" ,‬ובוכני‬
‫עצמי עימד החייכ ללימיד עייני של תירה ‪ -‬תורה לשהונ כחייב כוכני עצמי‪ ,‬ייד~‬
‫כחיקותי תלכי ‪ -‬שתהיי עמלים בתירה"‪.‬‬
‫‪.‬‬

‫בדברי הראשונים אבי מוצאים שת ‪ II‬ת לשמה הייגי‪ ,‬כמי בכל מציח‪ ,‬מתין אהבת‬
‫המצ)ה ‪ ,‬יחיבת המציה‪ .‬גם מיצאים שת"ת חייכלהיית ‪ ,‬על נמת לעשות רבלי ‪ ,‬יה‬
‫אינה לשמה; ראול‪ ,‬איז בה מציה כלל‪ .‬וכזמימני הוכונה בלכ זה היא שה"לשהמ"‬
‫של ת"ת הר;זיי כבכל ובציה‪ ,‬מתיך תיכת המצרה ;אלא ששי כאו תנאי ‪ ….:.‬אם איני‬
‫לודמ על מנת לעשית איו שם של ת"תחל על הל‪,‬מדר כלל‪ ,‬הררי יה גכיו מי שסיוכר‬
‫סוכירת הוערמ לשמה‪ ,‬מתוך אהבה לה! שציה על כך יתמון ‪ .‬תיכת המצדר;' אלא ‪-‬‬
‫שאורמ את הנסוח מתוך הסחר ואינו מתוכיו כלל לסווכר‪ ,‬שודאי לא ציא‪ .‬והרי זה‬
‫כמו שכתב הרב הכנא שם ששם יי חורה" חל רק על דכר המרוה לנו את הדרך‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫)וכרטימארי מקומות לנ"ל ‪ ,‬ארה בס' שערי ח"ח‪ ,‬עמ' ‪(.‬גי‪;-‬‬
‫'‬

‫‬‫ילוכי יה עלינו לוכרש את' הטוכרא הנ"ל שאמנם הניגדר ' הוא‪ ,‬כדברי הרב המחבר‬
‫'‬

‫' שליט"א‪ ,‬בין חוקש )ל‪i,‬כוד ‪,‬התורה( ומצווח )קיימה( אבל כא ‪.‬ווכןקצח ' שונה מדברי;‪,‬‬
‫והיינו שעמל החורר; המדובר עליי הוא בירור וכונת 'התורה כעדר שמירת המצהר‬
‫' הייני משנה‪ , ,‬בלימו ‪ .‬הלכה מסוקה )בעזו ייועשיתם ארחם'' ' הייבו ‪ ,‬קרום ' המציית(‪.‬‬

‫‪:‬עמל התורה הוא העובל הדרשו ‪ .‬להכין טעם המצוה כרי שנוכל לדמוח ובילתא למילתא‬
‫לוקיים כורנת השמגד‪ ,‬נחיים המסרככים‪ .‬וכד כתכ' מוכורש נקחנו אהרו על הספרא‬
‫הנ"ל ‪ :‬יישחהיו עמלים בעיון ' החורה‪ .‬וקרא לעייו' החירה הליכה‪ ,‬כסי זה‪ ,‬לוכי שאיו‬
‫החכליח ' בלימיד הל‪,‬מיה אלא המעשה היא התכלית‪ .‬יאם כן‪ ,‬בהיות האדם לרמד‬

‫עוומל נחורה‪ ,‬הוא הילך להשיג חכלית חיצה לו‪ ,‬יהאו המעשה‪. ".‬‬
‫הערחי על כ‪.‬ן מפני שאמד נסוהצ הטעוח אכליו ח"ת לשמה הוא ח"י מגהמ‬
‫" איגטלקטיאליח'שכלית" רגדיא‪ .‬ואירנ כן‪ ,‬אלא היא רחשיח דנ‪.‬חיוח לחיים ‪-‬‬
‫לנחוחנו שכאווכתינו הכלליו‪.‬ת הכתנהגיחירנ על וכרטיחיה‪ ,‬יבוכח‪ m‬מדיותינו האשייות‪.‬‬
‫עדיתי שםג הרב החמכר שליט"א החכו ‪ r‬להגו נגר םעות יו ולא באתי אלא לחזק‬
‫דבריי ביה ע; דיי הבאח וכירשו אחר על מימרא שעלולה לחח די לעסוח זו‪.‬‬
‫יהררה לר'‬

‫‪50‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫זכר להולכים‬

‫‪I‬‬

‫•‬

‫‪.‬‬

‫•‬

‫•‬

‫‪- ..‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫•‬

‫•‬

‫יונה ע'מנו‪(/‬ל‬

‫‪I‬‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪ ..‬הרב אלכסנדר וינקל זצ"ל‬

‫•‬

‫•‬

‫‪. ..‬‬

‫‪,‬‬

‫‪..‬‬

‫‪.‬‬
‫‪, ,‬‬
‫שי ובנ·ם שבהסתלקרתם מרוגש חלל ויק‪ ,‬מקרמם מירתם וובים מצטעוים‬
‫‪… .‬‬

‫‪,‬‬

‫על האשייות הבלעה שהל‪,‬כ;ך לעולהמ‪ .‬ישםב תלמידי חכמים‪ ,‬שבהסתלקותם אנו‬
‫מבכים את העילוי‪ , ,‬את הערקו הוים או‪ ,‬את הסיבי שאדב לבר‪ .‬ולפעמים א ‪ j‬ו מבכים‬
‫את האיש התמים יאו'הב הבריות שדרכן עלי אדמית היתה ' בחינת "יאת תמונת הו‬
‫ינים"‪ ,‬שלין ‪;I‬הבים " ‪ -‬הראה לאחרים אח ‪ n‬מונח ה' ~ למי מוישר חסדיי עמיק‪.‬‬
‫אכשו בפטו הוב אלכסבדו דיבקל בירם ‪ '1‬מוחשרן באבדה להידרת החודית‬
‫מוגלית מירדחת‪ . ,‬תלמדך 'חםנ‪ ,‬ו"מ בישיבת קול תווה‪ ,‬בעל מחת נעלרת אושי‬
‫‪ ,‬האמת‪ ,‬עביר רטוב לב‪ ,‬יפה התראו ויפה ההבהגה‪ ,‬דמקדק במצררת עד הגבול האחורן‪,‬‬
‫ובוסף לזה ‪ -‬אב אבדוב‪ ,‬מחבך את ביתו אחויו בהתדמה בדוך ה' עד שזכה להקים‬

‫ביוושלים עיה" ‪" 'v,‬‬
‫זבר‬
‫לשם‬
‫שבהיה‬
‫‪.‬‬
‫גדלו‬
‫באמן‬
‫בית‬
‫‪:‬‬
‫‪.‬‬
‫‪..‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫אך כל זה עוד לא מאפיין את ' היחידר של דיידי היקו ‪,.‬רב ‪ ,‬ייבקל זצ" ‪,‬ל‪.‬‬
‫•‬
‫•‬

‫ואיתי בו תזנדי דמות מויחדת‪ ,‬איש‪ ,‬בעל שיערר קומה שעמטים חמים לו‪ .‬הוא‬
‫בלוד וגלד בזנעוב אירופה הוי ווב שברתיי בתוככי ‪,.,.‬שולים החידרת‪ · ,‬עבולם‬
‫הישיבוח‪ . ,‬כאיש‬

‫המחייב את החיבור ‪ .‬החדרי בייתך‪ ,‬דרד ה וו ה‪:‬זך" וישיבת בריסק‪.‬‬

‫‪ .‬בית עיקב ‪ .‬השין ו'~בןנת יושול‪,‬ם" דווני ידייש‬
‫אשי‬

‫•‬

‫ו' ‪'j ' j‬‬

‫המעווה‬

‫בחיי‬

‫חורה‬

‫עם‬

‫דון‬

‫‪ -‬וככלות ‪ ,‬הכל נשאו הוב דינקל‬

‫אוץ ‪,‬‬

‫התגעי~ן‬

‫בחיי‬

‫תווה‬

‫בהתשיונת‬

‫התורתיח‪ ,‬יעץ ועדור את דידייו הו בים שחפשו דרך להמשרי באוץ שיואל את‬
‫דדםנ מאז‪ .‬ד~א בעצומ בחר‪ ,‬את הדון השייבתית ‪ ,‬הבני‪-‬בוקדת הויורשלמית‬

‫‪I‬‬

‫הל‪,‬טאית‪ ,‬אך הקפיד לשמור ה '‪ tr‬ב ע‪.‬ל מקורו‪-‬הוא ראף ראה את הרפובלמטיות של‬
‫הישטות השונות בז‪r‬דות ‪,‬הנאנמה‪ .‬לעצמו בחד רוך עקבית‪ ,‬אך ‪.‬דיע אשין זו רוך‬
‫‪",‬בים ולכן ואה חונה להדו‪,‬יך ולייעץ לדיידים ולמכירים הובים ‪ ,‬שלא הלכו אתו‬
‫‪.‬‬
‫ ‪.‬‬‫‪. .‬‬
‫‪.‬‬
‫דבוכו ‪ .‬הקרש‪.‬‬

‫'‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫__‬

‫אלכסבדך דיבקל נולד נעיו קלן " שבמעוב גרמנהי‪ .‬הרויו היי יהרדים חדדים‪,‬‬

‫' אמי היתה בתו של הוב " טובהי ' לבנשטיין‪ ,‬וםנ לש החודים בקרפבהגןואחו ' כך‬
‫‪,‬‬

‫~ רבה של הקהלה החרדית בציריך; שוצירהי‪, .‬‬

‫‪.-‬‬

‫•‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫בעקבות עליית הנאצים לשלטרן‪ ' .‬ענרה שמפחת דיבקל לאמסטרדם‪ ,‬הולב ‪: i‬‬
‫אלכסנדר לדמ ' שם בביח הסרפ ההידוי והודיו דאגו לשיערוי ' חורה ונסםיפ‪ .‬אחד‬
‫מהשכבים ההי הוב אהרן נריביום זצ " ל )אביו של להבל " ח הוב הירעש נויבידט‬

‫שליט"א( ואלכסגדו הצעיו פסג אהבת התודה עמוקה בלמדו אצל הוב נריבידט‪.‬‬
‫' ‪51‬‬

‫‪,‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪._ – – – – -‬‬

‫‪- –‬‬

‫‪- -‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ביבתיים פלרש הגרמנים להרלנד רכאשר התחילר גזררת ההשמהד נגד היהרדים‬
‫הרעברה משפחת דינקל לחמנה רסטרבררק שבמזרח הרלנ‪.‬ר שם גמשתי את אלכסנדר‬

‫‪r.-‬‬

‫בפעם הראשרבה‪ .‬בחררף חש"ד הגיעה שמפחת דינקל למחנה ברגן בלזן כרמכז‬
‫גרנמהי‪ .‬בעקובת העבודה הגוגמיח הקשה ‪ ,‬הרעב‪ ,‬טפיוס ומחלוח אחררת חלר אביר‪.‬‬

‫ארמ אוחיר הגודל‪ .‬ירתר מ ש בה רעבו וסבלו רכסףו מחר הי " ‪.‬ר אלכסנדר החז י ק מעדמ‬
‫לומררח הרעב רמחלרח קשרח ערב את כל ‪I‬כ"ורי השואך‪ .‬בזכות גילו הצעיר היה‬
‫אלכסנדר שמ‪ m‬רר מהעבו‪ ",‬זוקהש בברגז בלזן‪ .‬זוכרני ‪ .‬שראיחי ארחו שם לודמ‬
‫תורה עם הרב יעקב יקוחיאל בו'בראר הי"‪.‬ר זכרונוח עגומים רבים נשארו בכזרוני‬
‫מהימים זוהם‪ ,‬אך זכרון זזו‪,‬‬

‫בלזן‬

‫‪-‬‬

‫••‬

‫שראיחי את אלכסגדר דיבקל לומד חררזו בברגז‬

‫‪ -‬מזורה עד הירם הזה מקוך של גארה וארשר אשכן גם זה קרה שם‬

‫‪ -‬נער‬

‫צע;ר‪ ,‬רעב ומרשפל לרמד חורה ברחן מחנה המוח‪ .‬עלי להודרח ‪ :‬קנאחי בו אז קצח‪,‬‬
‫שהרי הייחי בסך זוכל מבוגר ממנר בשנזו רארחי ‪ .‬לקחר לעבודזו קשה בסלילח‬
‫כבשייפ‪ ,‬חפירוח ‪ ,‬ועבררח משא רכר‪ ',‬והוא זכה ללמרד חררזו !‬
‫אחרי השואה עבר אלכסבדר דינקל לציריך‪ .‬אחרי השחאושש מזורעות השואה‪,‬‬

‫הוא החליט ללמדו רוקחרח וזוחחיל ללמרר כימיה‪ .‬כמרבן שזושמיך בלימרר זוחורה‬
‫רהדוות לשכלר החריף הגעי להשגים בלימרד התררה‪ .‬בשבחו בציריך הוא הוציא‬

‫‪.,.‬‬

‫ירחון יי קול הנרער" עבור ' זונעור החרדי שכויצרהי· לשם כך ביקש אח עצחם של‬
‫רערכי יי השלשלת " בהולנד רזורדוח לכ‪ m‬ר החינוכי ארהבח התררה הצליח לה ו ציא‬
‫ירחרן יפה רגמורן ‪ .‬אולי קהש לתאך היסו את הפלאיה שרכבר‪ .‬חידוח שרצירהי לא‬
‫סבלה בשאוה של יזודוח אירופה הרבה אב בחור רברר‪ ,‬ניצרל זושאוזו רראה שלנוער‬
‫החרדי שכוצירהי חסר עחון עונר‪ .‬הוא החקשר עם חברוי ניצולי השואה בהרלנ‪,‬ד‬
‫בקיש אח צעחם רכך הופיע עתון חרדי לבעור שכויצריה עם מאמרים חנוכיים‬
‫שבחלקם תורגמו מ " הלששלח " השופיע בהולגד‪.‬‬

‫•‬

‫כעבור ' שגה‪-‬שנחיים החליט לעלוח לארץ שיראל וללמדו חררה ביישבח פוניבז‪'.‬‬
‫במהירות הסחגל לחיי השיינה‪ .‬הרב יוסף כהבמן זצ"ל‪ ,‬הרב מפוניבז‪ ',‬החרשם‬

‫מאשייוחו המי‪ m‬דת של ך' אלכסנדר דיבקל וקירנ אוחו עד שנההי לאחד החלמדיים‬
‫המקורנים ביותר של זורב זצ"ל‪ .‬בתחלת שבת השימטה תשי"ב בענה זורב מפוניבז'‬
‫לשבות כקיבוץ שעלבים‪ .‬שרק עתזו עלזו על הקרקע ולא היה אלא מקום עלוב של‬
‫אוהלים וצריפים אחדים· הפרנסה היתה בדרחק רב ראילו שנת השמיטזו מבעה עברודת‬
‫חקלאיוח‪ .‬הרב מפוביבז' שעמ על זומצב זוקשה של הקיבוץ זוצעיר שנוסד זזו עתה‬
‫מלו לטררן‪ ,‬מטרים ספורםי מהגבלו הירדבי‪ .‬אלכסנדר ידנקל ליוה אח ררב לשבוח‬
‫שבת בשעלבים‪ .‬אפילר מכוביח לא היתה לקיובץ‪ ,‬הרב הבעי באוטר משא ואילו‬
‫בחררי השייבה שליוו את הרב שיבו אחורה על הלפטפורמזו‪ .‬יחכן שביקור זה‬
‫רימם שישי רע יום ראושן בקיבזי עשלב‪t‬כי השפיע המשעה עמרקה על אלכסבךך‬
‫דינקל‪ .‬שם בשעלבים גמש םי'"'‪ ,,‬רבבי שמחפה שלא ראה משבוח השארה וזואו‬
‫ארה איד זורב מפוניב!' סרח לזויות במחציחם של חברי הקיברץ‪ ,‬איד הוא נחן להם‬
‫שעיררים ראיך עדדר אוחם להחזיק מעמד‪ .‬כאן ראה ר' אלכסנדר ‪,‬ינקל שאין דרכים‬
‫שרברח ביהדרח הנאמבה ; שי רק דרך אחח‪ ,‬אך ישנם מסלולי‪.‬ם שונים באוחה הדרך !‬
‫•‬

‫* ‪.‬‬

‫‪52‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪-‬‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הרב ' אלכסנדר דינקל רשמ‪.‬יד בלימדז החורה בזפניבז! ‪ ,‬וגדל לחלמ'‪ 'T‬חכ‪.‬ם‬
‫הרא עבר לירשולים לודמ בש"יבת בריסק‪ ' .‬כאן ב"שולים הקים את ביחו‪ ,‬ז!"ד עם‬
‫אשתו מרת חנה תח" מבית קייזר המולנה אשה חשובה‪ ,‬חרדית ומלומדת‪ ,‬אשר‬
‫עשתה ררבת' בהולנד למען קירוב רחוקםי‪ ,‬הצלח יחומי המלחמההמתברללות וכן‬
‫למען עליית ניצרלי השראה לארץ ש"ראל‪ .‬אחר נשראיו לדמ הרב דינקל בישיבח‬

‫‪.‬‬
‫בש"יתב‬

‫'‬

‫‪.‬‬

‫קול חררה‪ .‬יוחר משעריס ש נה לידמ אמרת‬
‫מיר ואחר כד נחמנה לו‪I‬נ"‬
‫בחווים ואף זכה ללדמ בניהס של התלמ'‪ 'T‬יס הואשרניס שלמדר אצלו בשנרחיו‬
‫הואשרנות בישיבת " קול חווה‪ ".‬לשיעוווי בישיבה יצא שס מיוחד ‪ -‬סברות ש"רוח‪,‬‬
‫בהירוח ובמיוחד סבלנות‪ .‬הוא לא ייתר על החלשיס בשיערר רעיקו שמחחר היתה‬
‫כאשו גס התלמיד הפחות"מחונן הצלז!"‪ .‬עיקר דאגחו היחה לטרבח החלמיד ולא‬
‫עירב כאן שרס שקילו אחו‪.‬‬

‫הרב דינקל היה אש"יות ישיבתית ליאטי‪,‬ת חדוו רוח בני ברק וירושליס‬
‫של מעלה‪ .‬אד הרא נשאר נאמן לצזר מחצבתו‪ .‬אחריס רראיס דבר כזה כמעם בלתי‬
‫אפשוי‪ ,‬אד אצל ארס בעל שיערר קוהמ כאלכסנדר דינקל הדבר נהפד למציאות‬
‫חיד‪ .‬הרא לא ויתר על רעחר הרבורה‪ ,‬אד הבין היטב רעותיר של אחריס‪ .‬הוא‬

‫דקדק רהחמ יו מאדז בקירס המצורת‪ ,‬אד כל זה בהבנה רבשיקול הערת‪ .‬לפני כמה‬
‫שנים חלה בעיניר רהררפא דרש ממנו למעט זמן מה בקריאה ובלימדז‪ .‬ימיס אחדיס‬
‫ל‪ o‬ני פסח נכנסתי אליר הוסבותי לו שאם הררפא דרש ממנר למעט בקריאה‪ ,‬בזדאי‬
‫שאסרו לר להתאמץ בבדיקת החמץ‪ ,‬להתכרפף לובדרק ברצפה רכר' רלכן מן הרארי‬
‫לעשרת שלז!" רלא לגררם לחץ בעיניס‪ .‬ר~א משמ שמח שהערתי לו בערר מעו‪.‬ד‬
‫הוא אהב את החיביך הירושלמי‪ ,‬את החדרים אדת אלה שהשמיכן את חיי הישוב‬
‫הישו‪ .‬הוא העריך את הצנעיןת שבמיסד יינבית ירושלים" מיסהדו של מרת חנה‬
‫םנפהייס ז"ל‪ .‬אד הרא לא הסת ‪U‬רו‪ .‬נפשר העדינה לא הסכימה לכל‪ .‬כד‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫הצטער צער עמרק על החבהגרת גסה‪ ,‬במיוחד כאשר זר הרפיעה במטייה לש יואת‬
‫שמםי‪ ,‬כאילו זר דוכה של תררה‪ .‬כל אש"ירתר היתה סמל של " אם אין תררה אין‬
‫דרד ארץ"‪ ,‬אד הרא גס תבע ייאס אין דרד ארץ איז תירה " ‪ .‬הרא לא הסכיס בשםו‬
‫פנים ואופז להתנהגות גסה של בני חווה והצטעו עצר רב כאשר ראה דחיפות‬

‫בשעת הלריה‪ ,‬אבילו זהו כברד התרוה שבני חווה דוחפים‪ ,‬נאבקים רלוחמים‬
‫יי מלחמת מצרה" לתפשו את הארון‪.‬‬
‫פעמיס וברת התפללתי אתו בימי חלו מנחה גדרלה בבית הכנסת ייבקיור חוליס"‬
‫במדכז יורשליס‪ .‬אחוי החפלה הלכנו כברת דרד קצוה ביחד רהליכה קצרה זר‬
‫היתה לי חמ" מקור למחשבה ‪ -‬ועירן מקורי‪ ,‬התענינות בבעיות טכנירת בקיוס‬
‫מציות התלריות בארץ‪ ,‬הערה על אממר ב"המעין"‪ ,‬רהכל בלבביות טבעית ומתון‬
‫רצו! רלנוח ולהבין‪ .‬זרכרני שםעס אשל אותי על בעהי חינכריח בחרג מסרם'‪.‬‬
‫עניתי לר ששס אי! הרהב סיכריםי לחיקרן‪ .‬הרא הפסיק ארחי · רארמ שאינר זבקבל‬
‫עדה‬

‫כזן‪.‬‬

‫למררת הסבל הרב שסבל בצעיררחר‪ ,‬היה הרב דינקל אש"יות חזקה‪ ,‬אד גוזפ‬
‫נחלש רבשגיס האחרונרת סבל מחמלה קשה‪ .‬ביוסי' מרחשר! לוינר את הוב אלכסנרו‬

‫ידנקל זצ " ל למנרחת עולמיס‪ ,‬י~א לא וכה לאויכרת יזביס‪ ,‬אך מי כמוהר ניצל כל ירס‬
‫‪53‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ואף כל שעה לעביית השם יח'‪ ,‬קהל של אלפים רבים ‪ ,‬ל‪,‬רר את אררונ‪ ,‬ראשי שיירבח‬
‫" ‪,‬‬
‫ימרזוזול‪,‬ס ונכי כרק‪ ,‬מארח תלמד"ס" ו'‪ ''T‬ו ‪',‬ים רב'ס מאיי‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫'‬

‫‪ .. ..‬ח'יו המרפלא'ם רהמקרר"ס‬
‫לאררך 'מס" טוב'ס להמ'שך אח‬
‫החשובה שתבלד לח"ס ארוכ'ס‬
‫וכג'ו‪ ,‬כנות '‪ 1‬ונרכ'ר ונרא' 'ה'ו‬
‫תההי‬

‫‪•,‬‬

‫יררשים ל‪,‬מדר וע'רו‪ ,‬על ' נביר רבנרת'‪ , 1‬ש '‪IT‬יי‬
‫ררכ' אכ ‪ ;r‬ס‪ ,‬על כל ה'ופ' שכהם‪ ,‬ב‪I‬ו ‪i‬רח אשןת‬
‫הקס" הרב ברק? ב'ח נהדר‪ ,‬כ'לרו קורש ‪ ,‬לה'‬
‫צמבה ח‪ ;r‬לאב ‪;r‬ס ז ‪, i‬ל" זאת ‪ ,‬צרואתו‪, ' ,‬‬

‫נשמתו‪ ,‬צרורה כצררו הח"ס‬

‫ומל ‪r‬‬

‫'ישר למשפחתו הככהרר ולכל‬

‫‪ ,‬שיראל‪,‬‬

‫‪'-‬‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,,‬‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬
‫•‬

‫•‬
‫‪,‬‬

‫•‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫‪..‬‬

‫‪,‬‬

‫"‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫" ‪, ,‬רק לאחר מכן‪ ,‬אחר שחזר יעקב מחרן‪ ,‬כתינ יייונא עוקב שלמ‪ ",‬שהגיע‬

‫שעבראת‬
‫אחרי‬
‫'‬
‫לעשי‪,‬‬
‫שהשתחיה‬
‫אחר‬
‫היה‬
‫זה‬
‫אך‬
‫;‬
‫הגריהל‬
‫שללמיתו‬
‫אז‬
‫•‬
‫והגלות לאדום ‪. . ,‬‬
‫בחינת שהעבוד‬
‫‪,.‬‬
‫‪,‬‬
‫•‬

‫‪-‬‬

‫‪,‬‬

‫‪. , ,‬שהואף אל הטוב בבל כחי‪ ,‬יסביר ששי בידי היכולת להגיע אל‪,‬יו‪ ,‬וממילא‬
‫‪,‬‬

‫'‬

‫‪,‬‬

‫יתחזק יואתמץ‪ , ,‬ובסיפי של דבר יתקן את עצמו ועולה כמעלות התורה‬
‫והיראה‪ ,‬מאייר גיסא‪ ,‬המרגיש כאליו אין בירו היכולת‪ ,‬עילו דלעת שחסר‬
‫באמיתת שאיפתו‪ .‬ומחזבתו‪ ,‬חלזק את שאיפחו ' ודבקותו אל המעלה ההיא‬

‫בילמוד המוסר ובתפלה עלזר ה‪:‬‬

‫‪'.‬‬
‫•‬

‫הרב א'‪W‬‬

‫סרןל ת"ל‪ ,‬מתנב אוכילדו‪ ,.‬חקל ג‪ ' ,‬עמ' ך ‪ 06-‬ב‪i‬‬
‫•‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫‪54‬‬
‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הרב יצחק דיב הליי במברגר זצ"ל‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫הגהית ‪.‬על משניית‬

‫•‬

‫"‬

‫]הובשך[‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫מסכת תרומות‬

‫רןכק א' משנה ד' ייביח שמאי‬

‫נעה"ג ‪:‬‬

‫אורמים 'חרימ‪n‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫עצמן בהם"‪.‬‬

‫ע"ו נדר "‪ D‬ףר כ"ה עמדו 'כק‪I‬ט‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫ובשנה ח' יילרא יין על עבנים הנדרכ '‪ D‬כף‪".‬‬

‫נעה"ג ‪:‬‬
‫עכ"ל‪. ,‬‬

‫זצרי‪ ,‬עי"ן םקר ג' משנה ד' דמכלחיו‪ ,‬זע"ו חיי"ס שם ‪ P‬ננ‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫מרק ב' ובשנה א' ברעוב"ב קבב ייהחזן ריאה היכן החיניקוח קור'ן‪ ,‬ידמרבנן "‪".‬אה‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫נעה"ג ‪ :‬נ‪I‬ריי עי"ן •דהיה לי להוכיח זה משובנגחי הזלא אין חורמ'ן‬

‫מן הסד~ר על ' הטאמ גם כן דק שובזם גזהר כדםירש העומ"ב בר '‪1:1‬‬

‫‪,‬‬

‫שובגה זי‪ ,‬יבח לירונ דיש לםשו דהלהכ לובסה מםיבי באח להיריח גיף‬
‫זהיו שא'ן זה ובקרי חביר ולא נטאמ חלק הטהור‪ ,‬אבל הלשין מורה‬
‫ייוח דד'ן חזרמ'ן מזה על זה אשמעיגן הלכה למשה ובםיגי‪ ,‬וצרי‪,‬‬
‫עיין‪, .‬לפי מה שכחב חיי"ט םרק ב' דכלא '‪ D‬משנה א' הח" לי להיכיח‬
‫ובשונגה ב' שם קבד דא"רי גם בדרבגן‪ ,‬גם בכתיביח דף ד' עמיי ב' קבה‬

‫'מיכח כן‪ ,‬יקישיחני הנ"ל למה לא היכיח הרעוב"ב ממשבח ‪ U‬עצתמ‬
‫יש לוחץ דמהר"ש שממע דלא ‪ OD‬יקא ל‪,‬ה אם לא הא אזין חירמין‬
‫ירב'‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫ד~א‬

‫דאיר"חא‪,‬‬

‫יכן‬

‫שונעמ‬

‫תמרמב"ם‬

‫בםירשרי‬

‫יבחרברי בקי‪,‬‬

‫ע"ן שם‪ ,‬ייג‪.‬ם שהעודב ' ב לא םבירא ל "‪ iT‬הכי‪ ,‬ובכל ובקים אין לי‬
‫להיכיח משובנחני כן כיין דלהר"ש ירובב"ם אין היכחה ממגה‪ .‬ייה‬
‫שלין השיטה מקיבצח בובםכת בבא מצ "‪ JI‬א דף נ"ט ‪ :‬ייכל באמח‬
‫הלכה היא היאיל שכאמת בשבע שכן האו להידיעני בא שהלכה כמיחי‬
‫ואיו לגנובם בדרב )רבני "‪iT‬ונתו( עכ"ל‪ ".‬עכ"ל‪] .‬אש"ל קשריא על‬
‫הרעוב"ב הנ"ל משונתנני הקשה גם כן חשיבת חיח א"יר ם ‪ ……‬קזנ‬
‫יבעניו אמח הלהכ ע"ו י' מלאכי קבת‪[,‬‬

‫קנא‬

‫כ"ת שמאי אומרים הן סותריס יכיי‬

‫חץר‪.‬‬

‫קבב‬

‫יד'ה‬

‫קבנ‬

‫רה באטת‪.‬‬

‫קבד‬

‫באמת אמרי זרעיני גיגה יכי'‪.‬‬

‫קנה‬

‫באמת אמרי רמזבת לי יכי‪'.‬‬

‫קבי‬

‫הלכות רתופןת מרק ה ' הלכה ז '‪.‬‬

‫קבז‬

‫סיי קרב ס " ק ‪.‬ח"'‬

‫קנח‬

‫כלל"' הכ"ף ‪''' ''' 0‬בש‪ ,‬כל ןםתמ הלכה‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪55‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ש ם ברעמ " ב קנם יי היה אמיאנ אביהר שהכל ' חפוהס אחח"‪.‬‬

‫בעה"ג ‪:‬‬

‫"‬

‫ע"ן הלכרת סובה בחבילה דבאגדת בי"ת פעמים קם רארלי‬

‫גם באגהדו כן‪ .‬לופי המ שכתב הגאון ;!שברת אל‪,‬הו קםא בשם ירולשמי‬

‫בלאי הכי ניחא דעריסה יקישןאים היא‪ ,‬עכ"ל ‪.‬‬
‫•‬

‫שם ברעמ"ב טקב " איגן חררם צריכי"‪.‬‬

‫נהע " ב ‪:‬‬

‫הרא דלא סגי בעריהמ אדיבך משום סיפא אצטרכיו‪ .‬עכ"ל‪.‬‬

‫פרק 'ד שמנד‪ ,‬א' בתוספות רע " ק איגר ו"ל ארת ל· ייטבל רק חצי סאה"‪.‬‬
‫בעה"ב ‪:‬עיין הרא‪.‬יי ש בפירוש המשבה ‪ ,‬ועיין תוספןת תמררה קגס פרק ף‬

‫שמבה ב ' הבאיו תוי " ט ש ם דבור המתחיל שכבגד ‪ .‬עכ " ל‪.‬‬
‫"‬

‫"‬

‫שמנה ו' נרעמ " נ קסר ייוסתם לו ‪ ,‬תבא כותיה בכמה דדבת'''‪.‬‬

‫בעה ;'ג ‪:‬וכן משמע מסחם שמבה דרשי פרק ה' משבה א' לקמן ומחלוקח‬
‫ואחר כז סתם וכו ' בחדא מסכתא הלכה כסתם‪ .‬ובןה מתורצח קשויח‬

‫הכסף שמבה רפק ' יי ג מהלכות תרומות הלהב א ' איך פסק רמב " ם‬

‫כרבי אלעיור הלא כירשולמי שדמעתין א ‪ ,‬תא להדיא דהלהכ רכבי‬
‫יוסי בן המשולם‪ .‬ולעב'; ד לא קשאי מידי דהתוספות בפרק לפבי‬

‫אדייהן רף זי"‪ 1‬עמוד א'קסה כתבו' דבהך כללא דמחלוקת ואחר כך‬
‫סחם "פליגי אמוראי‪ .‬ואם כן ירושלמי אפשר לומר דסבירא ל‪,‬ה דאין‬
‫הלכה כסתם ' מה שאין כן ‪ n‬למןדא דדין בלפבי אידיהן ובכהמ רוכחי‪.‬‬
‫ופסק רמב " ם כתלמארו דירן ‪ .‬ע'כ'ל‪.‬‬
‫משבה ח' בתוי " ט "בכהאי גוובא בראה לי רשרי לבטל לכתחלה ור' אליעזר‬
‫אוסר עכ"ל"‪.‬‬
‫נעה"ב ‪ :‬עיין ערלה פרק ג ‪ I‬משבה ה'קסו וגסלן דף " ב " ז קסי וברמב"ס‬

‫הלכות מאכלות אסורות רפק 'יי ו ה ל כות 'יי א וי"~ ובית יוסף יורה‬
‫רהע ס" צ"ס קםח‪ .‬וצריך עיון גרול‪ ' .‬וע"ן תוספתא בר " ש פרק ‪' 0‬‬
‫דמכלחין סוף משבה ה'קטט‪ .‬ובחוספת רע"ק לקמן במכלחין אות‬
‫לייו קע ובשונת אל‪,‬הר בשם הירשולמי בתרומות פרק טי"ח משבה‬

‫•‬

‫קבט‬

‫יר‪,‬ן זכו אגהדו‪.‬‬

‫קס‬

‫או"" סי' חרכ " ם סעיף ט"ו‪,‬‬

‫קםא‬

‫'דה יכז ערימה‪.‬‬

‫קסב‬

‫סיף ר"ה וכן אגוהד‪.‬‬

‫קסג‬

‫ףד ל ‪' .‬דה ‪,.".‬אי‬

‫קסד‬

‫'ד ' ה קב לםז‪. tn‬‬

‫קסה‬

‫ד'ה‬

‫קסי‬

‫ושם ברעמ"ב יבותי"ט‪.‬‬

‫•‬

‫•‬
‫•‬

‫פשיס‪.K‬‬

‫•‬
‫•‬

‫ב '‪.‬‬

‫קסי‬

‫בריש עמוד‬

‫קסח‬

‫"דה אכל המכיין יגם הלאה‪,‬‬

‫קסט‬

‫בטוף "יח אבל‪,‬‬

‫קע‬

‫‪56‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫פקר‬

‫ה‪I‬‬

‫שוננה‬

‫‪', 0‬‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ה' קע‪ .-‬וכו קשה משרב"א בחדיושי חוליו דף קו"ף קעב‪ .‬וכו משמע‬

‫‪,‬‬

‫"""‬

‫‪..‬‬

‫מזבחים‬

‫דף‬

‫ע ‪I‬ור‬

‫עמדו‬

‫נ'‬

‫ייגעמ‬

‫ישתד‬

‫קחזיבא‬

‫הבא‬

‫יכן'''‬

‫דוו"ק‪.‬‬

‫וכו מוכח מטוו אווח חיים ס" חב"ג שכחב שמום שאיו כובחו לבטל‬
‫•‬

‫לרא מטעם הנזכו בחוי " ט בשם הפיווש שמביא‪ ,‬ועייו דוכי משה קעב‬

‫ס'י חמ"ב קע‪,‬ד עכ"ל‪] ,‬אש"ל ערייו חשוכוח עו"ק איגו ס" כ " ז וס"‬
‫ע"ז קעה וכו בחלק‪, , ,‬קעי דף '" אשו לאאמ"ו גו"ו יאיו [‪,‬‬

‫רובק ה' שמבה ו' בחוי " ט ק;ן "ומכל מקום מסקי והלכה דע שוים ומשהו סגי " ‪,‬‬

‫‪•. .;j‬‬

‫" נעה"ג ‪ :‬בתשב"ז חל‪p‬‬

‫או ס'י טן 'וכ )דף ד"ר ע ‪ /l‬ג( העלה דיש להחמיר‬

‫ולהצויד בהמשכה עשוים ואחת סאה דווקא לא כל שהוא ‪ .‬עייו שם‪,‬‬
‫' ערייו בספר גדיולי טהוה גבא ס"ק ג"ה ובחל ס"ק ל " ה‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫שם בחוספות רע"ק‪ .‬בחעורוחי על ידי אחד מחלמדיים דצויד עיוו דאם דוד‬

‫שמל כל סאה כוללת מאה גרעיביו ושי כאו מאה ואחד סאיו ולקח‬
‫סאה אחח שכוללת מאה גועיביו על כרחד איו בה כי אם חלק המאה‬
‫מהתערובח הדלא איו לחלק הגועיו לחלקים וממילא צריכיו בזה‬

‫‪1‬י‬

‫לכאווה צרוף חוליו שבחעוובח השבי‪ .‬מה שאיו כו בדבר לח דבזה‬
‫שי לומר בסאה שהעלה איו בה כי אם חלק ממאה ואחד וממילא‬
‫מחבטל בעצמו‪ .‬ערייו פוסקים ביווה דעה קע" יבהלכות פסח קע'‬
‫בעביו מקח בקחמ‪ .‬ערי~ו שגות אליהו בשם יוולשמי‪ ,‬ו ‪i‬ויד עדו עיוו‪.‬‬
‫עב"ל‪.‬‬
‫שמנה חי כרעמ"נ קם ‪ II‬לא הירמה ‪ ,‬והלכה כחכמםי"‪.‬‬

‫בעה ‪ I1‬ב ‪:‬עיין בית שמואל סדו קב"ד ס"ק ‪,‬ג' עכ"ל‪.‬‬

‫•'>••‪.‬‬

‫פוק ו' משבה ‪,.‬בתוספות רע"ק איגר ז"ל אות מ"ז ייאי אפשר · לשלם משבעיית‬
‫הדיי ה‪ D‬קו"‪.‬‬

‫בעה"ג ‪ :‬יש לומר דבקיט אליבא דר' יוחנו בירושלמי ק ‪ KD‬דאית ליה‬
‫הדכמים אכולהו קאי‪ ,‬עייו שבות אליהו להגרא"ו על משבתנו קפב‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫•‬
‫•‬

‫‪'1'1‬‬

‫"'‬

‫סעא‬

‫אילי ז"ל םרק הי משנה ט‪.‬י‬

‫קעב‬

‫רה שאגי‪.‬‬

‫עסב‬

‫על איחו חיםי‪.‬‬

‫דנוק‬

‫איח ‪',‬ב‬

‫עקה‬

‫עבגיו היסית גניגה‪ .‬י‪s‬מנין טחיתנ חטים ןנחו‪r‬וןת‪.‬‬

‫עקי‬

‫וכתכבי הדי‪,‬‬

‫קג‪t‬ז‬

‫רה אוין המםי‪.‬‬

‫‪P‬עח ‪.‬‬

‫ש"ר‬

‫סיי ‪P‬‬

‫•‬

‫ייס סקיי ‪'.‬ג‬

‫קסט‬

‫איחר חיםי תנ"ג סעיף ג ' ישם במגן אבהרם ובס"ז‬

‫קם‬

‫כסוף ר" ה רר' שמעון·‬

‫קסא‬

‫סרק י' סיף הלכה '‪.‬ב‬

‫קסב‬

‫רבח‪P‬‬

‫יעקב עודו‪.‬‬

‫סרק ו' משבה '‪.‬ה‬

‫‪S7‬‬
‫‪"T‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬
‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫פרקי' משנ;ך ג‪" ' ,‬ואת עבדיו בין גדולים כף‪".‬‬

‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫נעה"ג ‪:‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫•‬

‫עיין פתד יצתק אית א~ דף מ"ב עמדו ב' קם" עב"ל‪.‬‬

‫'‪ .‬ופ‪.‬ק ח שמהנ א' בחוספית ער‪/‬ק איגר ז"ל אות ב ‪" I‬היכא דלא עהש מציה רצ"ע‪".‬‬
‫‪J‬‬

‫'‬

‫נעה " ג ‪ . :‬אלוי שי לידמ ה"צרדי ערין" הדבא פטיר מפין הוםת לענין‬
‫רפק יי"ר מהלבות רתיומת הלבה ‪.‬ב'" עכ"ל‪.‬‬
‫קרבן איירי‪ ,‬עיןי רמב"ם ‪,‬‬

‫‪.,‬‬

‫•‬

‫ש‪p‬נה ב' בתיי " ס םקד בשם רמב " ם במשפש משים מראס‪,‬‬

‫הקהש תלמידי ר' שלר' שית' תירפק ליה משרם סאור שזר‪ ,‬יתירץ‬
‫‪,‬‬

‫בני 'ר‪ .‬שמתה שית' אופשר שהיציא ‪ ,‬הפשפש אלא שקלט טעמי‬

‫'‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫הנפגם‪ ,‬יעדר שי לימר רנתרסק יגפים בעין‪ ,‬עיין תית אייר קםה‬
‫יפנים מאירית חלק ב' קפו‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬

‫‪..,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪ .‬שמנה "יישלהש משקין אסוירי ‪'".‬רכ ‪.‬‬
‫נעה"ג ‪ :‬מ‪,‬נינא אפשר למעיסי תרמ ‪ r‬יין אי מי חלב " עכ"ל‪,‬‬
‫‪,.,‬‬
‫‪-‬‬

‫‪.. ,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪~,‬‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫משנה ה' בר ‪,‬עמ"ב קםז ייימעין המשוך אפילי בל שהיא כף"‪.‬‬

‫נעה"ג ‪ :‬אם ‪ ,‬פישך רייקא אי אפליו מעיו העידמ עיין מקיאית ‪ .•• '0‬קחפ‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫מ ‪;;i‬‬

‫ט' שמנה ‪O‬ב ייאס בן לא ילקסי אלא חסורים"‪,‬‬

‫נחע"ב ‪:‬‬

‫‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫עייז רעמ"ב ןנמסכת גמיהל רפק בני הסוי ' ףד כ"ז עדםך ב'‬

‫מ‪IJ‬רי לי אם כו ‪ JI‬ף לא עמי‪ ,‬גרילה יכף‪ ,‬יגבמרא שם‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫פרק י' משנה ו‬

‫‪,‬‬

‫"פצרעי חולין יכף"‪.‬‬

‫‪t‬‬

‫נהע"ג ‪:‬‬

‫הך פציעי םירשרא ררישא‪ ,‬עייו ‪,‬ייש‪ ,‬דרמכ"ם בתביכי קםט‪,‬‬

‫עכ"ל‪.‬‬

‫'‪.‬‬

‫'‪.‬‬

‫‪..‬‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫' ‪ ' ,‬שמבה " בתיי"זכ יידבכיש איני כמבישל כף‪".‬‬
‫‪,‬‬
‫'נעה"ג ‪ :‬עיין הוכית תרימית פרק טי הלכה י"ט ‪,‬בכסף משנה‪ ,‬יניעד‬
‫'‬

‫ביהיהד מהחרה קמא תלק יירה דעה ס'י ב"י יתשיכית חית אייי סףו‬
‫' ‪",‬‬
‫'‪,‬‬
‫סימן ק'י'ג קן‪ ,‬וצריך עייו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫פ‪p‬ג‬
‫פקר‬

‫‪.. . -.‬‬

‫יא צמאתי םס‪.‬‬

‫‪..‬‬

‫‪. ,‬‬

‫‪,. .‬‬

‫רה או שז‪t‬םם‪,‬‬

‫•‬

‫מקה‬

‫ס'י ק‬

‫קםי‬

‫אשלה "סו‪.‬‬

‫קפן‬

‫יד‪/‬ה ובקרקעיח‪.‬‬

‫קםח‬

‫כנראה כרותני לטרק ה ' שמגה ג ' ‪ ,‬יםש ברעמי‪/‬ב ר"ה היה ‪ .‬המעיין‪ ,‬תיין ‪ ,‬גם יושרלםי‬

‫‪H‬‬

‫ר סי' קחה ‪ (,‬זכביך פערשו שקםץ לתבשיל‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫"‬

‫'‬

‫ב )וברמיס ו‪o‬נ‪m‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫‪..‬‬
‫‪,‬‬

‫•‬
‫‪,‬‬

‫'‪,‬‬

‫‪' '' ' ..‬‬

‫תרומית םרק ‪ .‬ח ~ ;זל~ה ג' ‪ .‬ייעמין כל ‪ .‬זמן‪ .‬שהיא ‪ .‬ומשר אין ' נו שמום גלי"'‪.‬‬

‫‪'".‬‬

‫קפט‬

‫םרק 'ט'י הלכה‬

‫צק‬

‫כך לם' דםיס מםרוכ‪ ,‬י דנמםו דעוכב‪ Y‬רג היא בס"‬

‫‪,‬‬

‫‪58 ,‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ק"טז‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫רפק‬

‫י " א משנה ט י בךעמ " ב קזג‪ t‬יי יהרי כאלי זכה בהן כהן כר' " ‪· .‬‬
‫‪ .‬בהע " ג ‪ :‬נז"ו גיסו דף·ל‪ .‬ןבוכ ש בה לוכלד ‪ Jp‬כ‪ ,‬נזכ"ל‪· . .‬‬
‫•‪. .‬‬

‫שמנה 'י בתויייס דייה ערל גבי "אפיל‪ ,‬יכלא כרשות כהז‪ ,‬הךייש"‪.‬‬

‫בעה"ג ‪ :‬וכן‪n‬טקןת פרק כל שעה קג‪ J‬בראה דברשית כה! אכל;ןן‬
‫)וכשבה לוכלד ' סרק 'ייא המלכןת תרןוכןת הלכה ‪(:‬ח"'‬

‫‪.. .. • .• .‬‬

‫קאי‬

‫•‬

‫‪..‬‬

‫שם‪ ,‬תןטפןת חדשים אןת ב' קצן ייןתירץ שר' יןטי ביוכןקן עוכן‪",‬‬

‫‪.. ,‬‬

‫‪.‬‬

‫'‪.‬‬

‫‪..‬‬

‫‪.‬‬

‫בהע"ג !"רע‪ :‬שד '' ' פרק אןו צדי! דף כ " ף ‪" I‬יי ו עמדו א ' ד " ‪:‬ר אלוכא קצה ‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬
‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪-‬‬

‫מסכת מעשרות‬
‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫הורןכל‪,‬ו' רוכ‪.‬ח ‪;I‬יו בעיירןת " ‪. .‬‬
‫‪.‬סרק ב' וכשבה ג ' 'יי‬
‫‪.‬‬
‫ ‪.‬‬‫בהע"ג ‪ :‬ה " א הדייעה רןוכ ‪ I‬ת על חקתנ ע ‪ I‬רא דפרק ‪ .‬וכריבה קרז ‪ ,‬עב"ל‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫·‬
‫‪.‬‬

‫י‬

‫‪-‬‬

‫סרק ג' שובבה א' בתןי " ט ד " ה בניי כן' " לא תהא אלא כוכחהב"‪.‬‬
‫בעה"ג ‪ :‬ןע"ן תןטפתא דוכעשר שני רסק 'דקז‪ ,J‬עכ"ל‪.‬‬
‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫• סרק ד' משנה א' בתןי " ט ד"ה השןלק זכ' ייןוכדלא קתני המבשל‬

‫בנזה"ג ‪:‬‬

‫ןשהןלק ןהןכבש‪.‬‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫ברבוכ " ם פרק ה' הוכלכןת וכעשר הלכה‬

‫'‪'',‬כז ‪.‬‬

‫ד"' איתא הוכבשל‬

‫‪.:‬‬

‫ןעיןו משהב למלד ומק ג' הלהב ג ' ןבן‪n‬י "ס ד " ה הכןבש‪,‬‬

‫עכ"ל‪.‬‬

‫•‬

‫מסכת מעשר שני‬

‫•‬

‫סרק ג' משנה ‪ '1‬רבעמ " ב ק‪ nJ‬ייאבל לעניו קליטת מחיצןת דרבנו '‪'',‬ןכ‬
‫בעה " ג ‪ :‬טנהדר ‪ r‬דף קי " ג עוכדר א ‪ :‬עכ " ל‪.‬‬
‫•‬

‫זסרכיני‪.‬‬

‫צ‪p‬א‬

‫רה מאכילה‬

‫קצב‬

‫הלכית תוימית פרק טי הלכה ז‪.‬י‬

‫קצג‬

‫ססחיונ לד‪ .‬רה מחםיז‪.‬‬

‫קצר‬
‫קצה‬

‫ירוח ימינה‪.‬‬

‫קצי‬

‫אבכ וסנק ט‪.‬ב‬

‫צקן‬

‫הלכה חי ‪.‬‬

‫‪y‬קח‬

‫רה‬

‫•‬
‫•‬

‫מתיר‪.‬‬

‫ירה ו"ש‬

‫ר‪I‬‬

‫•‬

‫• •‬

‫•‬
‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬
‫• •‬
‫•‬

‫•‬

‫•‬
‫•‬

‫•‬

‫שפעין‪.‬‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫'‪S9‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫>;ר)! ‪.,‬‬

‫•‬

‫שמנה ט' ייר‪ '.‬זה משער"‪.‬‬

‫נעה"ג ‪:‬‬

‫בזה אף 'ו ירסי דמשנה 'ייא מוו‪.‬ה כדאי‪!K‬ר בתרספת‪I‬ז קבס‪,‬‬

‫עכ"ל‪.‬‬
‫שמבה 'ייא ‪ ,‬יירכחרב עליה רתרהמ הרי אלר חרלין כר'‪:‬‬
‫בעה"ג '''רש‪ :‬כפרק האהש שלרם‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫דף ;>וכ"ר עומו' ב' ר‪ lt‬פישר העטם‬

‫אדזליבן כתר ררבא‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫פרק ה' שמבה כ' בתרי"ט ד"ה כרם כר' יייאית תנא בטע רכלרמר דלדתבי בטע‬

‫‪.‬‬

‫הכי נמי בנטע איירינן ‪'''.‬ןכ‬

‫בעה"ג ‪:‬‬

‫עיין ח'וושי רשכ"א רשי ר!)ק כר‪1‬ז' מרככין ‪,‬ב‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬

‫שם ברעמ"כ יימחרד שיאבל בל אדם בטע רבעי שלר כר"‪:‬‬
‫בעה"ג ‪ :‬יבוין בתרספ‪!K‬ר פרק ה' דג‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫שמבה ‪.,‬‬

‫‪..‬‬

‫בתרסשת חדשים ארת (ב) "יישלביבה ל‪,‬ם הגדרל'‪:‬‬

‫נהע"ג ‪:‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬

‫יערין תיםסרת רשי ר!)ק ביצד מכרב!' דף לייה ד"ה לומאן‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫שמנה י"ג ייכדי שתתן עטם כפיורת"‪.‬‬

‫בעה"ג ‪ :‬עיין חרפסתא סףר פרק '‪,‬ה עב"ל‪.‬‬
‫שמבה ט"ר כשברת אלחיר )פירשר הארןר( ד"ה "ייחבן הכן גדרל האר זח'בן כן‬
‫מתתיהו כי"‪:‬‬

‫בעה"ג ‪:‬‬
‫•‬

‫ריחבן בן מתחיהי כר' רכן כחב פחד יצחק אית יר"ד עןר ירחבן‬

‫'כהן גדרל דר בשם הלירכח ערלם ישלייה עיין שם‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬

‫מסכת חלה‬
‫פרק או משהב א' "חמשת דברים וכר'"‪.‬‬

‫אשפר דבמביא לעמיטי זיבין אף על גב דמין חיוכסי האר לכלאים‪ ,‬מבל‬
‫מקים למצה אפשר לימר דאין יצואין בהם‪ ,‬ממילא היא הד!' במי‬
‫לעבין חלה‪ ,‬אבל לעבין חמץ אפשר לרמר דכאין לדיי חירמץ רכמר‬
‫קצם‬

‫עונשר שבי פרק הי הלכה (‪'.1‬‬

‫ו‬

‫מסתכ ימברח‪.‬‬

‫רא‬

‫ירה הרי אלי חריין‪.‬‬

‫רב‬

‫ברכרת לה‪ .‬דייה רחר תני‪.‬‬

‫רג‬

‫הלכה ‪.‬ו‪,‬‬

‫דר‬

‫נשם הליכית סרלם עוזר ‪ 'K‬ם " ג‪ .‬ושל"ח חל‪p‬‬
‫רה כי 'ר יהושנו‪.‬‬

‫‪60‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫חורה ש‪P‬כי מה כלל ח"סו החכסים‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫שכתב במנהנים שבסוף תשורכת ביח יאהדר וה‪ ,‬וקיןי מה שכתבתי‬
‫בתחישי‪.‬‬

‫‪.,‬‬

‫"‬

‫"‬

‫שמבה‬

‫•‬

‫ברעמ"ב ייתבואה שעוהש םחרת מחשמ רביעיס קחמ כר"‪.‬‬

‫•‬

‫עייז ר " ש על שמנה זן רן ובתשובית הרשב"א‬
‫•‬

‫נעה " ג ‪:‬‬
‫נוכ"ל‪.‬‬

‫חס"ה רז‪,‬‬

‫‪"" 0‬‬

‫רסק ב' שמנה ב' בתוספות רע"ק איונ ז"ל ארת ח' וח ' יימחברן‪ ,‬ועיין במחניתין‬
‫רשי פרק ב' דתרומות" ום‪.‬‬

‫• ננוה"נ ‪:‬‬

‫ועיין תשובות הרא"ש כלל‬

‫בי"ח סי' וייד ותשיבית רן‪,‬שב"א‬

‫‪,‬‬

‫ס" ‪'''.‬סח עכן‪,‬ל‪.‬‬

‫•‬

‫‪.‬‬

‫ייניטל מירסן מתוכז ‪'".‬רב‬
‫משבה ר' ‪..‬‬

‫נקה"ב ‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫צויך עיון אם בחזר סובן לתוכן נמי פטורין או דוקא במורסנן‪,‬‬

‫סובןי או מווסנן וכדברי‬
‫עכ"ל‪] .‬עיין ש"ך בהלכות חהל יו כתב בהדיא ‪,‬‬

‫הש"ך מוכווש בשאלתות דוב אחאי נאון פושת צו ·""ו שלמה הלוי‪[.‬‬

‫‪.‬‬
‫‬‫מעות סוםר רצריד להרית ומערבי ‪",‬ו'כ‬

‫פרק ג' משבה או בתןי"ס ריב ייוהוא‬
‫'‬

‫•‬

‫נעה"ג ‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫אין צויך להבהי דאפשר לפשוו לשון מעזיבה שסצינו בטיט‬

‫של בגין‪ ,‬נוכ"ל•‬

‫‪,‬‬

‫"לאו כמחוסג מעשה דמי"‪.‬‬

‫שם כתוסםות רע"ק איגו ז"ל אות "‬
‫נעה"ג ‪ :‬יעייז תיססית דם‪ P‬קאמ‬
‫‪.‬‬

‫דנזיר ‪ .‬רף ‪ .‬י"ב עמדו א ' ד ‪/I‬ה באשה‬

‫ובביאיר הגרא"ןן על היורה עדה ‪".0‬‬

‫' ‪.‬‬

‫שכ"ז ס"ק ‪',‬א עכ " ל‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫•‬

‫מסכת ערלה‬

‫•‬

‫‪..‬‬

‫‪..‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫רסק 'א משנה ב' בתיסוכית רע"ק איגר ז"ל אות ב' יידע אחר שבע שכבשו‬
‫אסיוים שמים ערלה‪ ,‬טיוי אבן בחידשוים לואש השנה" יוג‪.‬‬
‫•‬

‫רה‬

‫ידבי מנהגר ק"ק ארגיי פרטיס השייכים לחמץ‪ ,‬סעיף '‪.‬ר‬

‫רן‬

‫"יה פחות מחשמת ריבעים‪.‬‬

‫רז‬

‫יזה‬

‫לשוני‬

‫בסוף‬

‫שם‬

‫החשוהב ‪:‬‬

‫ייאלא‬

‫איו‬

‫לי‬

‫••‬

‫‬‫כי‬

‫חםשת ' רעביס מקח‪,‬‬

‫אלא‬

‫שכשיערי העימר אמרה תירה ‪ ,‬ולא שכיעיר ןבקח הבא מחמשת וסביס הרבאה"‪.‬‬
‫‪..‬‬

‫‪m‬‬

‫‪,‬סיה שגלישה יונב טירר‪.‬ת‬

‫רם‬

‫נוהיגל‪ : 1‬לש ריכלה‪ ,‬ען‪r‬י‬

‫יכחשל‪I‬כ' ‪:‬‬

‫וכנל‪ M‬חכ שלמה על שמנה זן‪' ,‬דה‬
‫וי‬

‫ירחו חה סי' שכ " ד ביישר םק" יייא‪.‬‬

‫ו‪CI‬י‬

‫חתבילת הסרשה‪.‬‬

‫ריב‬

‫רה רתסמסם‪.‬‬

‫ייג‬

‫"רח ףד יג‪ .‬רה‬

‫"כמחיכר · םבי‬

‫‪ M‬יבןל‪.‬‬

‫טיררת · האי‬

‫•‬

‫ונחניח"'א‪,‬‬
‫‪.‬‬

‫• •‬

‫‪-‬‬

‫עוייז‬

‫•‬

‫‪,.‬‬
‫•‬

‫ונמחר‪.‬ת ‪.‬‬
‫‪61‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪————— -‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫~‬

‫‪,‬‬

‫‪ .‬נעה~ג ‪ :‬צרריר ליומ אוף על גב לדענ!' אברי בשר ‪n‬ביהר בששתיירר‬
‫סלקא בתיקר בחלו!' שם דיר‪ ,‬מכל קובים לעביו רעהל אסיר אף הונ‬
‫שהיה מרתר מקידם‪ ,‬רעייו ר"ש סיף שמגה ‪ ' 11‬דפרקיו בםש יר ‪ 1II1‬למי‬
‫‪ .‬רבתרספתא רםי ‪,‬אלא ' שגרף קריזסת טרר' אבו ל"‪.‬ב; אפשר' לתרץ‬
‫לכאוזח ' שראני' הכא אותרכי "מכל נזץ כמר שכתכ ' בר"ש ר‪.‬ז‪ ,‬ינזי!'‬
‫·‬
‫םש‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫‪. .‬‬

‫‪..‬‬

‫•‬

‫מ‪1II‬בה ‪ ' 1 ,‬כתרי"ט )קררכ לסיף השמנה(‪ ,‬יישמים דכערלה‬
‫פרי ‪''',‬וכ‬

‫כתיב‬

‫‪..‬‬

‫•‬

‫ננזה"ג ‪ :‬גם רדכ"ן ל‪ ,n‬ק ' (‪' 1‬‬

‫פריר רכעינו‬
‫‪,‬‬

‫‪..‬‬

‫סי' מ"ד כתכ דאליו שאיבר של אמכל‬

‫אלא לרחי פטיר מערלה רכר' גם כן א‪1II‬ל ‪ ..‬דימ שלביעית‪ ,‬עייו ‪ 1II‬ם‪,‬‬
‫עכ"ל‪ J .‬ערייו תשרכרת הלכרת קטנרת ריז כעניו ורדים‪ ,‬שלמה הלרי‪!.‬‬

‫‪.‬‬

‫~‬

‫פרק כ' שמנה ר' ‪ .‬כתיספרת רע"ק אית י"כ יירלהפרר הייו בטעם ‪ ,‬לחלא"•‬
‫רליכטיל‪ ,‬מים רמלח לגכי‬
‫' ‪.. . ,‬ננזה"ג ‪ , ,:‬יעיוי תרספית כיצה רף "‪,‬לח‪ , ,‬ר"ה ‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫!‬

‫‪,‬‬

‫‪.' .‬‬

‫" ·‬
‫'‬
‫‪. .‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫" ע'מה‪,‬‬

‫‪. -‬‬

‫עכ"ל ‪..‬‬

‫•‬

‫‪'.‬‬

‫‪,‬‬

‫משנת ט' בתוספות רע'' '‪i‬‬
‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫'‬

‫~‬

‫" ‪' .' . .‬‬

‫~‬

‫‪.‬‬

‫‪:‬‬

‫אית 'ייר "אז היר ברחו םעם למגם‪ II'g ,‬ש‪ ,‬ת' ‪". PI‬‬

‫‪.‬‬

‫נעה"ב ‪:‬ועיין "ייש ' על משנח זר‪ ,‬עכ"‪,‬ל‪.‬‬

‫‪".‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪- ..‬‬

‫_ ‪..‬‬

‫‪..‬‬
‫לרנזת הירישלמידבקשרים ימירי ררקא‬
‫‪-' . -‬‬

‫'‬

‫•‬

‫‪> .‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,-‬‬

‫פרק ג' משנה ג ' בת;ספרת חרשים ייאכל‬
‫כשיש להם פריח '‪''.‬רכ‬
‫נעה"ג ‪ :‬נזי!' שנרת !(לדי~ חיר בשס יר ‪1II1‬לימ ‪ ".‬איפכ!( ‪ ,‬עכ"ל‪:‬‬

‫' שם בשגרת אליהררכ ייכןרי ר!(יק~בו כרב' ‪i‬דד‪ ;;,:‬יאיו כד 'חשש איסרר‪".‬‬
‫ננזה";' ‪; :‬עייו משבה למלר קרפ 'א' מהלברת מטמא " שמככ רומשב‬
‫הלכה י"ר יאכ‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ך בערמ"כ "יאגי שנזמתי ‪ :‬אגר ‪ I‬י פרר אכתים שקרפתן רכה רברפכיו"‪.‬‬

‫שמנה‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫נהע"ג ‪:‬‬

‫‪. .,‬‬

‫רבתי ררכ כהבא פרשה‬

‫'יר ‪ 1II1‬למי ' נזל משנתנר רבג ‪.‬ררתי"ט ·פאה פרק ר' רבד ר"ה בחלקיי‪:‬נזכ"ל‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫•‬

‫רכו נמצא‬

‫כפסקתא‬

‫•‬
‫רדי‬

‫י‪.‬י‬

‫הלכה א‪.‬‬

‫ר‪.‬ז‬

‫בריש שמנה‬

‫ייז‬

‫חלק א' סי' )‪ I‬יינ‪, .‬‬

‫ריח ‪.‬‬

‫ד"‪.‬ר ובפוקשרים‬

‫יי‪t‬ו‬

‫'‬

‫·‬

‫••‬

‫•‬

‫‪..‬‬

‫•‬

‫‪•11‬‬

‫דף יז עדומ‬

‫ל‪'D‬‬

‫'ייא רכב ינזיין‬

‫•‬
‫ב‪•f‬‬

‫•‬

‫•‬
‫'‬

‫‪,.‬‬

‫•‬
‫•‬

‫•‬

‫‪..‬‬

‫‪..‬‬

‫‪..‬‬

‫•‬

‫•‬

‫• •‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫‪r‬‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫נוסחת הגר"א יי האז דתיסר קבזסדיס שאיו להן מתירים ‪ .‬אכל בקשרים ש ‪ I‬ש‬

‫‪ .‬להם מחירום צריכיו םי )‪ – ,'1‬אנל ‪ U‬פחה המןדססת לצאנן הסוכה‪ ,‬יה‪t‬ז' כומ‪ -‬שתנוב‬
‫הרתט‪"-‬י בשם הרא"בד " הותוספות חדשיס‪.‬‬
‫רב‬

‫םוף "ייי ייאורג‪.‬‬

‫רכב‬

‫וז"ל ‪:‬‬

‫רכא‬

‫'~‬

‫‪-‬‬

‫רה ריק·‬

‫ייא"ר לוי האגןז הזיי יש בו לששה סיניס‬

‫‪…‬‬

‫‪.‬‬
‫‪….' .‬‬

‫‪.‬‬
‫" ‪-.‬‬

‫של פרר שנטרר‬

‫עםצמן ' ; ~‪. .‬‬

‫‪' ..‬‬

‫כר האו םזי‪K‬רל יש בהפ בגי א‪:‬םד שהם סי ‪ V1‬ים צוביה מצעםמ"‪' .‬‬

‫רגנ‬

‫הלכה ה‪.‬י‬

‫רדכ‬

‫םשנה א‪.‬י ‪:‬‬

‫‪62‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪. _-:‬‬

‫‪,‬‬

‫‪..‬‬

‫‪-‬‬

‫~‪.‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫משהג ח' כת"יייט ייותימה דלעיל פסק הארנכי עקיבא כו"!‬

‫געה"ג ‪:‬‬

‫הלבתא כרכי קעיכא ולא הוי כבר · דכר שבמבין‪ ' :‬מבל מקום לעגין‬
‫דיגא ‪ .‬דשמבתגו דבתפצעו האגוזים ובף הלבה בן ‪ ,‬דוו"‪.‬ק עב"ל‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.,‬‬

‫• •‬

‫ושי לומר בשבגיה כרכרי ‪.‬רתמ"כ ·ותחת ‪:‬חלב‪K‬ת גברוס‬

‫הולכ‪iI‬ת ובי"ו‪ ,‬ומוגת הרעמ"כ דאף על' גכ דלעגין כטול ככרוח ליח‬

‫•‬

‫•‬

‫‪.'" , .‬‬

‫"‬

‫‪.‬‬

‫'‬

‫‪.‬‬

‫' ‪' . .‬‬

‫'‬

‫~‬

‫‪·.. .‬‬

‫·‬
‫•‬

‫•‬

‫'‬

‫‪.‬‬

‫•‬

‫' מסכת‬

‫‪..‬‬

‫·‬
‫בכורים‬
‫‪..‬‬

‫‪.‬‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪ .‬ר!כק א' שמבה "י "לאבותינו לתת ל ‪….; " u‬‬
‫געה"ג‪ :‬וקהש תיפקר ליה' דאיבו יוכל לומר כו ניכורי •אדמתך ככמשנה‬
‫בי ‪,I‬ת' דשי לתץר אליבא דרבי‪i‬דיזהד ומשבה י ‪ fl‬א יכה~ אי בימ על פי‬
‫סה שכתכ צל"ח פרק קמא דפסחים רכי‪ .‬ובתירוץ השני ניחא המ דהוה‬
‫צריך עיון על תירץו ראשון מתיי"ס דמשנה י"א רכז " עיין שם‪.‬‬
‫•‬
‫שם בר‪ V‬מ"ב יישאין הלכה כמשנה זן"‪.‬‬
‫' געה"ג ‪ :‬עיין מרדכי פרק קמא דמגילה רכח ‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫•‬

‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫פרק ב' משנה או ברעמ"ב רכס ייפשיטא שאסורים לזריס '‪''.‬ןכ‬
‫‪,‬‬
‫‪' .‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬

‫·‬

‫געה"ב ‪:‬ועוד שי לומר דשמום סיפא ';מ" שאין כן במעשר" בקיט להי‬
‫דכעמשר אפליו איסור אין בו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫‪.‬‬
‫בהע"ב ‪ . :‬ויכן ישעורה ‪.‬ש ל‬

‫שמגה ה' "ושי לה עשיר ‪n‬כךןמה‬

‫‪•H‬‬

‫‪,‬‬

‫‪. .‬‬

‫‪•.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪-.‬‬

‫'‬

‫•‬

‫‪.‬‬

‫•‬

‫·‬

‫•‬

‫•‬

‫אקילו‬
‫דבכרוים‬
‫‪'.‬‬
‫‪.‬‬
‫רגנן ‪.‬שממע‪.‬‬
‫תרוהמ הוא מן ‪.‬‬
‫‪-‬‬

‫מן דכגן אדי הלן שוער‪ ,‬צוירך עיין להרמב"ם לד דסובר ששעורן‬
‫•‬

‫• ‪.. •.‬‬

‫בששים‪ ,‬עכ'ול‪.‬‬
‫שמבה‬

‫‪'1‬‬

‫•‬

‫בתיספות חשדים אות ג' לרא "שמפורש ככר במקום אחר'!‬

‫געה"ב ‪:‬‬

‫עויין מסכת כלאים פרק ח' שמהג ה' כעדיובי לוכ‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫משנת חי בתוי"ט ייימד אמר רמרכב ומר אמר בדיה ‪.‬וכן'"‪.‬‬
‫‪.‬‬

‫געה"ב ‪:‬‬

‫‪. .‬‬

‫‪..‬‬

‫עיין ר!כק ס' מככורים רלב ככסף משבה בשם הר"ן אליבא‬

‫ררמב ‪ tt‬ם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫רכה‬

‫‪· '.‬‬

‫•‬

‫ד' יחדדה איכי אף עביי אריסות וכך ‪ ',‬יעייו שם נעוז‪.‬כ"ב ז " ח ‪ .‬אף ' סבלי‪.‬‬
‫•‬
‫•‬

‫ו‪:c‬מי‪.‬‬

‫כוי‬

‫דף ח‪ .‬ר‪,‬ך שם כדר'‬

‫רזכ‬

‫'דה ר' יהריה‪.‬‬

‫כוח‬

‫טי' תשס"ו‪.‬‬

‫רכם‬

‫רה י‪o‬א‪:‬ןיים‪.‬‬

‫רל‬

‫הלכות כזנרםי מרק כ ‪ I‬הלכה‬

‫רלא‬

‫רה םד‪.‬‬

‫רלב‬

‫‪ tt‬תי השהר‪.‬‬

‫רלנ‬

‫הלכה ‪'.‬ה‬

‫•‬

‫•‬

‫‪.‬‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪·- . . .‬‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫'‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫·‬
‫•‬

‫•‬

‫וחז‪.‬‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬
‫•‬

‫•‬
‫•‬

‫•‬
‫'‬

‫‪.‬‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫••‬

‫‪." ..‬‬

‫‪…‬‬

‫•‬

‫'‪63‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪..‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪—-~——————‬‬

‫פרק ג' שמנה ג' ברעמ"ב ייקרוב לארץ יוחר מלב אשר אילנוח שבשבעח‬
‫המינים דכחיב ארץ זיח שמו '‪''.‬כו‬

‫געה"ג ‪:‬‬

‫מא ‪:‬‬

‫יעןי שב"ס דכרכוח דף‬

‫הוסמוך לאת שבי קודם וכו‪:‬‬

‫‪r‬וכ"ל‪.‬‬

‫•‬

‫משנה טו בתוספות רע ‪ I/‬ק איגר ז"ל אות י"ט ייאם וצה להנאי משאר מינים‬
‫מבאי‪ ,‬ןצ"ע"‪.‬‬

‫נעה"ג ‪:‬‬

‫שד'" כבחימה ס'י ין"ר פסיק ל ‪ /I‬ו משמע דמדרבנן גם‬

‫שאר מיגיס הייכין‪ ,‬איגרא ייברי רש ‪ /l‬י רר"ן ‪,‬ל‪ ,‬הנ"ל צריכין יערן‬

‫גדול דכירשולמי דמכלחיו פרק •קמא לרה איתא שדארי מיגים לא · קשדו‬
‫כלל‪ ,‬ולר' שמעוו רלו ש' לומר קרא דבחמיה בעטור בכורים‪ ,‬אבל‬
‫לרבי עקיבא קשה‪,‬‬

‫עכ"ל‪. .‬‬

‫‪'.‬‬

‫•‬

‫בענןי איו מסיימיו בדבר רע צריך עיוו מסוף רפק ה' דברכוח פרק איו עומדיו‪,‬‬

‫וכן מסוף פרק הש'ו בסוכה רלז ובפרק ח ' בשבח‪ .‬אמנם בברכות רפק ב' שהפסיק‬

‫במשנה וי"ו וזי"ו ביו דין חחן שבמשנה ה' ‪ m‬י"ח בראה דהטעם שמום שלא לסיים‬
‫בדבר רע‪ ,‬דמשנה ה' צררי להסמיך למשנה‬

‫"‬

‫נחעוררחי ‪(…‬‬

‫)כאשר‬

‫משום‬

‫דתרויהיו איירי בםרדות ואיל‪ ,‬הסמיר משבה חי ‪ I‬ו ת למשנה ה' היה צריר לסייס‬

‫הפרק בדיני אבלוח • בר מינו‪ ,‬לכו הפסיק לסיים בדבר טו‪.‬ב‬

‫ולר‬

‫שהזכיר ותספןת רע"ק‪ .‬בחידשרי חרלין‬

‫קב ‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫"דה רמינה‪.‬‬

‫•‬

‫רלה‪.‬‬

‫הלכה ג' ייפשיסא האד מילתא הפריש כיכוריס‬

‫רלו‬

‫כן ננס‪.‬‬

‫רלז‬

‫טרק '‪.‬כ‬

‫‪.‬‬

‫משכגות המיגיס לא‬

‫חו ‪f‬‬
‫‪.‬‬

‫‪..‬‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‬‫•‬

‫• •‬

‫•‬

‫•‬

‫השמתתפםי בגליןר‬

‫זה ‪:‬‬

‫אלעיזר ברויאר‪ ,‬כפר אליהן‪ .‬דואר גדרה‬

‫הרב משה צוריאל ‪ ,‬רח' בית הלל ‪ , 13‬כבי ברק‬
‫הרב ‪m‬ז"ד‪ i‬קופרמן ‪ ,‬מכללה לכ ‪ U‬ח‪ ,‬נית יגן‪ ,‬ירישלםי‬
‫הרב קלמו כהנא‪ ,‬רח' פניס מאירות ‪ ,9‬ירושלים‬
‫דןד הגשקח‪ ,‬רח' עין‬

‫צ ‪ i‬ךיס ‪, 2‬‬

‫י‪,‬ושליס‬

‫אריה רוזבזוייג‪ ,‬מכןא חורון‪ .‬ד ‪ H‬ג שמשרן‬

‫ד"ר משה ארנד‪ ,‬רח' יצחק‬

‫ברויאר ‪, 3‬‬

‫•‬

‫ירושליס‬

‫פריפ י יהדוה ליו‪ .‬רח י בית יגן ‪ ,46‬ירישלים‬
‫יונה עמנואל ‪ I‬רחי צפניה ‪ ,26‬ירשולים‬

‫‪64‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫קשדו"•‬