חוברת ג

ספטמבר 20, 2012 · המעין, גיליון ג, כרך כג, ניסן תשמ"ג · כרך כד, תשמ"ד

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪I‬‬

‫•‬

‫‪,.‬‬
‫כ‪"J‬וב ע‪.‬ת וכדצ א יאוי בו" ייד"‬
‫זבוסד‬

‫ב‪.‬רייער‬

‫יצחק‬

‫של ם דער ‪ ..‬א נור ד‬

‫‪i‬‬

‫•‬

‫‪" J‬ייייראר‬
‫•‬

‫בתיכי‪:‬‬
‫בין חורה למיע ‪ I‬שלמה יומן הי"י‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪1‬‬

‫אויערבך‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪8‬‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪17‬‬

‫הבשקה‬

‫·‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪21‬‬

‫ערפר‬

‫·‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪28‬‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪35‬‬

‫מאה שנה לפטירח הרב שיראל סלנטר !ז"ל ·‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪57‬‬

‫מעשר‬

‫על‬

‫‪I‬‬

‫גוני‬

‫ברכח‬

‫‪1‬‬

‫האזר‬

‫"מה‬

‫נשתנה"‬

‫פסח‬

‫רחגיגה‬

‫הירשפט‬

‫הרב נ' ראפל‬

‫זינה עמנואל •‬

‫לשיטח הרמב"ס ‪I‬‬
‫במקום‬

‫בן יסא‬

‫אשר‬

‫‪I‬‬

‫הרב‬

‫יבחר‬

‫ירי‬

‫‪I‬‬

‫סויף‬

‫י‪r‬ר‪x‬ק לוי‬

‫·‬

‫על ספריס רעל סופריהם‬

‫ספר נשמח ‪ IC‬ברהס על ' הל' ריפאיס ר"יליס ·‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪59‬‬

‫ספר שערי חלמיי חירה על לימיי חירה יכי' ·‬

‫•‬

‫•‬

‫‪63‬‬

‫כס"ר יירשול"ס ‪:‬ייסן תשוכ"נ • כר ‪ i‬ככ‪ ,‬נלייון נ‬

‫‪…….‬‬

‫~‪,.‬‬

‫נש"‪M‬רל ‪ 100 -.‬שקל‬

‫"'‪::-‬ש ‪:‬‬

‫כתיבת‬
‫•‬

‫‪,26www.daat.ac.il‬‬
‫העמרכת ‪ :‬ו ‪ ·- ~.n‬צפניה‬
‫•‬

‫"‬

‫‪..‬‬

‫‪…‬‬

‫הםה"ר ‪ 30-.‬שקל‬

‫כחץו לץרו‪$ 10-. c‬‬
‫יוישליס‪ ,‬סל'‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שלמח אומן חי‪-‬ד‬

‫•‬
‫נין חודה למדע‬

‫מאמיר חז"ל נעניניס שהג‪v‬ויה המדעית אילהן ביוס היא שונה‬
‫סבו"‬

‫נישא ההתנגשית לכאירה בין פסקאית בגמרא יבין"אסיתית" דמעיית‬
‫כנישא הזירש עיין‪ ,‬ישנם סספר הלכית‬

‫'מוכריח מעסקי איתי מזה זמן רב‪,‬‬

‫בגמראכגין שמכהין ופטריית' ברכתן שהכל מאחר ררינקים מן‬
‫'ין‪,‬‬

‫הגמרא‬

‫שר‪,‬הדרג‬

‫כינה‬

‫פטיר •‬

‫בשבת‬

‫משים‬

‫אינה‬

‫שהכינה‬

‫האייר '‪.‬‬
‫פרה‬

‫או‬

‫ירבה'‬

‫יחסית להן" הסיתרןת אסיתייית עדמרי‪,‬ת הנראית כיים ברירית ימכרחית‪ ,‬יש‬
‫מביביני' ש‪,‬יפטרי בעיה‪ ,‬זי ;נלא כלים‪ ,‬י‪,‬יאמרי שחו"ל קדישי על‪,‬רין כל דבריהם‬
‫קידש‬

‫ההרהיר‬

‫יעצם‪,‬‬

‫אחד‬

‫יהבדיקה‬

‫הדברםי‬

‫שי‬

‫משים‬

‫בהם‬

‫כפירה‬

‫יחסדין‬

‫במאינת‪ ,‬חכמים‪ ,‬אש') ל"אמיתית המדע" ינוחי להם אביניברסיטאית ילא יעשו‬
‫שים רישם כלל‪ ,‬אני מתקשה לקבל גישה זו על יסוד מה שלדמתי בסופ הכיזדי‬
‫)מאמר ראשין‪,‬ס"י‪ ,‬תרגים יד~דה אגן שמיאל( "חלילה לא‪-‬ל מהרית דבר התירה‬
‫סיתר דעית דגר הנראה עין בעין‪ ,‬אי דבר שהיכח במיפת שכל" יד"ל‪ ,‬גישה‬
‫אפשרית אחרת האי‪ ,‬שהבעיה לא מתעירךת" ברין שחז"ל לא באי לקבעו‬
‫הלכית מזע אלא הלכית חירה יחז"ל לא התני את פסקיהם ברקע מציאיתי‬
‫מסייים‪ ,‬ג~‪ 'II‬ה זי אינה מקיבלת עלי כיין שמסתבר מתי~ הסיגיית שחז"ל בססו‬
‫המז;ן‪ .‬בזזכנם '‪,‬כגין דבין‪ ,‬הכינה‪ ,‬יסביר להניח שלו‬
‫דיעיות‬
‫את‪ .‬דבריהם על‬
‫‪.‬‬
‫' ‪.‬‬
‫‪.‬‬

‫'‪.‬‬

‫לשמה אומן ףל כונר השייבה התיכונית ‪ ..‬חורב" ביררשלים‬

‫ןמגזושי תנינות הגונור‬

‫‪ ..‬זזרף‪•c‬‬

‫לרונ חפש שניס כשיבית שעלכיס‪ ,‬עס סיימי את מסגרת ה‪.‬הדסר· עכר שלהמ ללמיי‬
‫כישיבת‬

‫בירןשלםי‪.‬‬

‫וביר‬

‫בשבה‬

‫האחוונה לחיין למי‬

‫ב ‪ K‬ןניברסיהזכ‬

‫שמפיסם‬

‫הנוברית‪.‬‬

‫שלמה נפל בקרב כלבנין אוך לי"'ם סיין תשמ"'כ‪ ,‬במבבע שלים הגללי‪ ,‬בהדיתי כן כ"ה‪.‬‬
‫זה‬

‫מאמר‬
‫המעטות‬

‫הרב‬

‫יסודן‬

‫פרל‬

‫כ ‪ ..‬חבוךה"‬

‫עםי‬

‫שנשתמרו‬

‫וברזכי חלפיוי‬
‫דף‬

‫יבלייא‬

‫נתן‬

‫יהיבר‬

‫בכתרכיס‪.‬‬

‫הכין‬

‫את‬

‫לדפים‬

‫המאמר‬

‫והוטיף‬

‫לו‬

‫ובראי מקומית‪,‬‬

‫‪1‬‬

‫ברכות‬

‫‪2‬‬

‫אמסנ ראה א‪ .‬קורמן‪ ,‬חורה ומרוו חי‪- ,‬אב )תשלייח( נווב' ‪. 47-45‬ירחא העהת המערכת‬

‫שם‪ ,‬נטיף‬

‫מ'‬

‫ששלמה‬

‫בישיבת‬

‫ש‪ Y‬לבים‪,‬‬

‫חאת‬

‫הנוגררות‬

‫‪.‬ב'"‪,‬‬

‫המאמר‪.‬‬

‫סיי שפ ‪ H‬י סעיף הי‬

‫‪3‬‬

‫‪4‬‬

‫מחלוקת תאנים‬

‫מסכת‬

‫שבת‬

‫רף‬

‫המע'ך‬

‫ומע'גי‬
‫‪-‬ה'"ר ולא‬

‫געלמו‬

‫בכמה ‪r‬‬

‫זכרי‬

‫הגלייאככידארך‬

‫ופסריי‪.‬ת‬

‫במסכת שבת רף 'ייב נו"'ג‪c‬‬

‫ק"ז‬

‫ע"ב‪.‬‬

‫אמםנ‬

‫בירושלמי‬

‫שבת‬

‫פרק‪' :‬גז הלכה‬

‫להיתר הריבתהכינה‪ ,‬ירהא רםב"'ן על הסובאי בשבת‪ ,‬ייב‬

‫‪-S‬‬

‫לשן'"'עאןרח‬

‫חםיי‬

‫זי· כנח ‪ K‬ה· םב; ינוחר· סל· הרבי‪'"K‬ה‪ .‬התוב‬

‫'ג‬

‫מו‪K‬בסעם‬

‫ח‪a‬ך‬

‫‪c‬ג"‪,‬‬

‫ז ‪ J‬ל'" ·כפי שפויסם לראשונה‬

‫באסיא‬

‫חוברת‬

‫ל"'ה באממרו של פרופי דוב פריפר ‪ ..‬קבעית באהית על ידי בקירת‪ ,‬רם בפנורכת ‪A B.O‬ו‬

‫‪1‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הדי יודעים או סובוים מבהר אחות בפושבות של המצאיות הדי משבים את‬
‫פסק דינם'‪ ,‬בנוסף לזה בו‪ K‬ה שובותיבו הואשובםי התיחסו להתבגשות זו‬
‫בכובד ואש ול ‪ K‬פטווה בטעבה "ש ‪ K‬יו על מה לדבו כיוו שהגמר‪ K‬איבגה‬
‫ספו ביולוגיה'( ואם הם למדו ‪ K‬ת הבושא‪ ,‬תווה היא וללמוד ‪ K‬בו צויכים‪,‬‬
‫הדור והסיבה שבחותי לכתוב על בושא זה עתה בעוצה בסוגית הגמוא‬

‫הבלמדת כעת בישיבה‪ .‬בסיגיית כחיבות דף י"ג ע"ב רמיבו על כשוות ליוחסיו‬
‫של וולד שמיצאו "מםיקפק"‪ .‬ו‪ K‬יתי הלכה ובזכותי מעשה‪ .‬שי כיים בעולם‬
‫המדע טכנקיות ברוקות לקביעת אבהות )למעשה מדובו בטכביקות המוכיחית‬

‫בדואות של ‪ 99°k‬שפליבי ‪ K‬יבו אבדי של אלמובי( ע " פ בדיקות דם ‪'.‬‬
‫י זכרתי שבספרייתו של‬
‫מאח‬

‫דב פוימו‬

‫ו'‬

‫מן"" שליט"א‪ ,‬באחד מכתבי העת‪,‬‬

‫מיוושלים הדד‬

‫מבקודת‬

‫בבעיה‬

‫מצרי מאמר‬

‫מבט הלכתית ‪K '.‬מותי‬

‫‪ K‬חכמה והיא וחיקה ממבי‪ .‬בסעתי ליוושלים ובשעה שאיבה יום ואיבה לילה •‬
‫קו‪ K‬תי מאמו מאלף ומותק על היבטים שובים של הבעק ואגב כך למדתי‬
‫מספו סוגדית‬

‫)לייא‬

‫חרשית‪,‬‬

‫ע"א(‬

‫‪-‬‬

‫יובו‪ .‬מקיו‬

‫כד‬

‫הבעיה‬

‫ת"ו שלשה שיחפםי שי‬

‫לגבי‬

‫אבהות‬

‫באדם‪ K ,‬ביי‬

‫י ‪K‬מו‬

‫מזועי לובד שממבו עצמית יגדייו יכי' ואמו מזערת אדום‬
‫ושחוו‬

‫זרם ישעוית‬

‫שבעיד ‪ m‬קב"ה‬

‫בו‬

‫בותו‬

‫היא‬

‫רגי' )חשיב‬

‫בבדה‬

‫גמ'‬

‫יהקב " ה‪ K ,‬בדי‬

‫שממ ‪u‬‬

‫עוו יבשר‬

‫לצייו‬

‫בברפס‬

‫כי‬

‫ל ‪ K‬גוס' שאמר ברתנת בו רם‪ .‬אך בכתי"מ וביווש' כלאיים וכד בכמה ואשרבים‬

‫וככ' הגו"א ביו"ר וס"ג סק"ד ימיכח ששי לגורס "ידם"( אם בקבל דבוי‬
‫אגדה כמקוו לקביעת הלכה ‪ K‬יד מקים לבדיקת ‪ K‬בהוח ב ‪ K‬מצערת כדוויות הרם‬
‫האדימית ‪ ".‬ביםח לגמוא זו‪ .‬בפסק בספו האגודה )וא"ס הכהד‪ .‬מס' שבת‪ .‬םי"ס‬
‫ס" קס"ד( שמי שמתו לי שבי בבים מחמת מלה ובשא אשה אחות חייב למול‬
‫‪ K‬ת בבר שבודל לו ממבה ‪ K1‬ע " פ שמי שמתר ‪ K‬חדי חממת מלה ‪ K‬י ‪ U‬חייב במילה‪.‬‬
‫כ‪ K‬ד‬

‫היות ומדובו‬

‫ב‪ K‬ם‬

‫ובגמ'‬

‫‪ K‬חות‬

‫בדה‬

‫למול את ב ‪ .U‬ומסיים שם בעל האגידה‬

‫נמ‪K‬ו‬

‫‪ -‬רכד שעה ומל יחייה ‪".‬‬

‫במספס הישרלג‪c‬י ונמשפס העברי‪ ,‬ומקיר המכבת‬
‫כפסק ידנן‬

‫ירהא‬
‫נפסקה‬

‫של‬

‫ה'‬

‫של הרב‬
‫פקס‬

‫‪6‬‬
‫ן‬

‫רהא‬

‫םחד‬

‫והא ‪..‬סאי"א‬

‫‪ -‬ראה ה '‪ 5‬יה ‪ 64‬כמאונו שם‪,‬‬

‫''''אב ביה'"‪,‬‬

‫הרבבי אבשדיד )באסי‪ K‬שם(‬

‫הדרן‪.‬‬

‫ייהא םג בספרו וסל ר'‬

‫‪ :r‬ח‪P‬‬

‫שלמה‬

‫‪,‬יכרבנקי‪.‬‬

‫שהדם‬

‫ב‪K‬‬

‫מד‬

‫ה‪ K‬ם‬

‫חייב‬

‫האב‬

‫למ‪ c‬ויס" ‪ ..‬פחך זיחק" עיד זיי‪,‬‬

‫זר ‪pn‬‬

‫שם‪,‬‬

‫ל'י' עמ' ‪6‬‬

‫‪, 19‬‬

‫ר‪ K‬סי‪ K‬ל ‪ u‬ה‬

‫שם‬

‫)העיה ‪ 5‬יעלי(‪.‬‬

‫בפסקה ב'‬

‫סל‬

‫פסק‬

‫הדין‪ ,‬במאמרי של פרופי ריב פריומ‪ ,‬הערה ‪ 11‬וכממארו של הרב מרדכי הלפרין שם‪,‬‬

‫‪8‬‬

‫ראה‬

‫דב‬

‫‪9‬‬

‫ראה‬

‫ובבחות‬

‫פריובר‪,‬‬

‫סוף‬

‫‪ …‬קביע‪n‬‬
‫דף‬

‫ו‪-‬ס‬

‫אבהרת ‪…..‬‬

‫ובהערה‬

‫שבראוס‬

‫הזנ‪ K‬רם‪.‬‬

‫ב‪,"'.‬‬

‫‪ 10‬ירהא בפקס ר' ‪ U‬של‪ .‬אב"‪ ,‬ביה"‪ ,‬הרכבי בשאדיד‪ ,‬אס '‪ M‬סם )הער;ך ‪ S‬ל"י( סוף םקםה ‪',‬ר‬

‫לעניו ההבלד בזי שיונרש ככד יריית רו‪e‬ןונרת לכיז השיםיש כדכוריות הלבנות לבבי םיגי‪ .‬זן‪,‬‬
‫‪ 11‬רהא‬

‫םנ‪c‬אי‬

‫שם‬

‫בפקס‬

‫הדיו‪,‬‬

‫ה‪,‬ררת‬

‫‪. 10 ,9‬‬

‫ג‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪I‬‬

‫בספר לב אב‪.‬ררס ל'ו ד " ר אבר‪.‬וס ס‪ .‬אבר‪.‬ום באמר )פ"ב סע'ף (‪.‬ב‪.‬א‬

‫יז " ל ‪" -‬דעת גדיל' ‪.‬ורפסק'‪ D‬שא'ן ל‪.‬וסתמך ילא לקביע ‪.‬ולכ‪.‬ו על אימד ‪U‬ת‬
‫החפאס" כשז‪.‬ו מתבדג לקבלת חז " ל• יכ"מ שחז " ל קבעי ‪.‬ולכ‪.‬ו• דעםח ‪-‬‬
‫ש‪.‬ו'א דעת תיר‪.‬ו ‪ -‬עימדת יק"מת לחרות יאפ'לי במקיס ש‪.‬וד"ע ‪.‬ורפיא'‬
‫עימד מגב‪.‬ד לכן א'ן ל‪.‬וסתמך על בדקית סיג' דהם כד' לשליל )אי לקביע(‬
‫אב‪.‬וית של ‪,‬ל‪.‬ד מכ'יין שמקיבל על חז"ל שדם ‪.‬ו‪,‬דל בא רק מן ‪.‬ואם‪ .‬י‪.‬ויי‪.‬ו‬
‫שאיז להסתיעי בקביעת דם ב;ח ע"י חומרים כימיםי"‪.‬‬
‫לפסק‪.‬ו‬

‫בק ש ר‬

‫זי‬

‫מע'ר‬

‫‪.‬ואחריב‪.‬ו‪.‬‬

‫)בכתב(‬

‫אי!ז'רבך‬

‫הגרש " ז‬

‫‪ · …‬ז‬

‫בעס'‬

‫" 'תכן ש דבר' חז " ל א'בס כ " כ כפ ש יטס אך בס בלאי ‪.‬וא' טעסא א'ן ל‪.‬וסתמך‬
‫על ז‪.‬ו" עכ " ל‪ .‬בדןר של ‪.‬וצעד‪ ,‬ש ‪.‬ויצאת דבר' חז " ל מפשיטם תיך כ'י שמ'טת‬
‫‪.‬וקרקע מת‪i‬זת לבע'‪.‬ו• 'כיל‪.‬ו איל' להיית ביסח‪.‬ו קביע‪.‬ו לםתרין בע '‪ T‬ת ססיג‬
‫‪".‬ו‪.‬ז יאכמ"ל‪ .‬בבקיד‪.‬ו זי בעזיב את עב'ן קב'עת ‪.‬ואב‪.‬וית יבעביר ל‪.‬וצבת‬
‫‪.‬ובע'‪.‬ו באםרן כלל'‪.‬‬
‫פרק א "שטת הונוב"ם ום "‪ II‬ות‬
‫הבעיה‬
‫פי ‪ I/‬ר‬

‫בדברי‬

‫מרבר‬

‫בעניני‬

‫הרא ש ןנ י ם‬
‫התכרנה‬

‫‪-‬‬

‫הרמנ " ס‬

‫)אסטרונומיה(‬

‫וסיעתן‬
‫והמרתקים‬

‫‪-‬‬

‫הרמב"ס‬

‫ביו‬

‫כמו ‪ /l‬ג‬

‫" "ג‬

‫ברמי השמםי‪,‬‬

‫"וגם‬

‫שלא מעט שמעת' מכל מ' ש‪.‬ותעסק במש‪.‬וי ממדע' ‪.‬ותכיב‪.‬ו שריא‪.‬ו ש'ש ביזמא‬
‫במ‪.‬ו ש‪.‬וזכ'רי חז"ל מן ‪.‬ומרחק'ם ‪ .‬לפ' ש‪.‬ום אימר'ם בפריש כ' עיב' כל בלבל‬
‫מ‪.‬וןל חמש מאית שב‪.‬ו יכי' ‪ ".‬בסיף דבר'י היא אימר בז‪.‬ו " ל ‪" -‬יאל תבקשג'‬
‫לתאם כל מ‪.‬ו שאמרי מעב'ג' ‪.‬ותכיג‪.‬ו עם ‪.‬ומצב כם' ש‪.‬ויא‪ .‬לס' ש‪.‬ומער'ם‬
‫באותו הזמן ה'ו חסר'ס‪ .‬ולא דברו בכך משים שש' להם מסירת באיםח‬
‫‪.‬ודבר'ם מן הגב '‪, K‬ס' אלא מצד ש‪.‬ום ד"עב ' איתם דהירית באיתם ‪.‬ומקיצעית‪,‬‬
‫אי שמעים מ'דעב' איתס הדירית יבי' "‪ .‬מפ ש טית דבר' הרמב " ם תבן ללמד‬
‫כמ‪.‬ו עקריבית ‪.‬ומרמז'ם על חיסר הכ ‪ m‬ללכת בתר דחז " ל בעג'ג' דמע ; ‪-‬‬

‫ראשיב‪.‬ו‬

‫‪. -‬ומדע'ם באיתי ‪.‬וזמן ‪.‬ו'י חסר'ם‪ .‬שב'ת‬

‫‪ -‬דבר' חז"ל בעב'ב'ם‬

‫אל‪.‬ו לא באמרי מתיך קבל‪.‬ו מן הבב'א'ם )דבר ‪.,.,‬ו‪.‬ש מקבה לדבר'‪.‬ום מעדמ‬

‫של אמת תירת'ת( אלא מתיך מ‪.‬ו שלמדן בלמיד' ‪.‬ומדע'ם אי מתיי מ‪.‬ו‬
‫ששמעי מחכמ' ‪.‬ואומות ) כ " כ שם ‪.‬ורב קאפח בבאירי ‪.‬וער‪.‬ו ‪ (. 29‬ומכ'יין‬
‫שאב ' כבר בנמיק א ' ש‪.‬ומדע'ם ה '‪ T‬חסר'‪ ,D‬אז' א'ן לסמיך על דבר‪,.,.‬ם ‪ ,‬מצד‬
‫ש ב' בתן לימר כ ' א ' ן להסק מסקנית מפסקא זי ברמב " ם בקשר הללוכת‬
‫הבקבעית על סמך עיבדית דמע'ית‪ .‬כ'יין שכבר בקבע‪.‬ו ‪.‬ולכה ע '' ' חז " ל יא'ן‬

‫לשבית‪.‬ו "‪.‬‬
‫לכאירה בע'ה ‪ I‬ן ‪ ,‬יז"ל בפרק " מהלכות‬

‫הרמב"ם ב‪.‬ול' שח'ט‪.‬ו פיתר ל ‪u‬‬
‫שח'ט‪.‬ו ‪.‬ולכ‪.‬ו 'ייא‪ ,‬ב"' ‪" -‬יא'ן ל‪.‬וןס'ף על טרפית אלי כלל‪ ,‬שכל שא'רע‬
‫‪ 12‬ראה רמדול פסך ה‪K‬םוברים )ייוסלם‬

‫‪13‬‬

‫ב‬

‫‪,‬םי‬

‫ה'‪,‬‬

‫‪,‬כו‬

‫בונר‪' M‬‬

‫‪n‬‬

‫לשייב ‪ ,‬הזואת לייו ‪ K‬םשייסו( פ‪ K‬ןןנ יז ההדנות‬

‫ש‪t‬ב‪.‬‬
‫בחזו"'‪.‬‬

‫נשים‬

‫ס'י‬

‫כי ז‬

‫ם '" ק‬

‫ב' ‪,‬‬

‫והובא‬

‫םג‬

‫בחזו '" ‪.‬‬

‫יו·' סי‪-‬‬

‫ה'‬

‫'"ם‪p‬‬

‫יב‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫לבהמה אר לערף חרץ מאלר שמבר חכמ' דרררת הראשרב'ם‪ ,‬רהסכ'מר בבת' ד'ב'‬

‫ש"ראל אפשר שתח"‪ ..‬ראפ" ברדע לבר מדרכ' הרפארה שא'! סרפה לח'רת‪ ,‬רכ!‬
‫אלר שמבר ראמרר‬

‫שה! טר'פה אף‬

‫על‬

‫בדוכ'‬

‫פ' שיראה‬

‫הרפראה שבידירב‬

‫‪,‬שמקצת!' א'ב! ממ'ת'! ראפשר שתחיה מה!‪'! ,‬א לד אאל מה שמרב חכמים‬
‫ע"פ' התירה‬

‫שבא'‬

‫אשר‬

‫יוריד"‪.‬‬

‫הסת'רה בילטת‪ .‬במררה ארמר הרמנ"ם שהמדע'ס ה'ר חסר'סראם כ! דמרע‬

‫פסק שלמרית דבר' הריפא'ס בטר'ף אי בכשיר בהמה זי אי אחרת‪ .‬על מבת‬
‫לבטית ילתרץ את הסת'רה פב'ת' לדבר' הרמב"ם בטה"מ בהסד ‪ t‬א ד! בפסרק‬

‫"ע"פ התירה אשר "‪ 1‬ריד"‪ .‬אלי דבר" במ"ע קע"ד ‪" -‬שצייבר לשמיע לב"ד‬
‫כל מה ש'צרי מאסיר הר'תר יא'!‬

‫הגדרל ילעשית‬

‫ש'סברהרי אר' הדבר ש'יצ'איהר מ!‬

‫הבדל‬

‫ההקשם" שהתירה‬

‫בזה !'ב הדבר‬

‫בדרשת‬

‫בה!‬

‫אר הדבר‬

‫ש'טכ'רמ עליר שהיא אסייר תירה אר לפ' עב'! מ! העב'בים יכי' רהיא אמרי‬
‫'תנךח‪ ,‬על פי התירה אשר ייריד‪ ".‬נדברי הרמב"ם מצאבר ארבע חליקית‬
‫בדברי נ"ד הגדרל‪.‬‬
‫א‪.‬‬

‫הדבר‬

‫ש'סבריהי‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫הדכר‬

‫ש'יציאיהי‬

‫ג‪.‬‬

‫הדנר שיסכ'מר על" שד ‪ t‬א אסיר תיוד‪.‬‬

‫‪.‬ד‬

‫לפ' עב'! מ! העב'בים יכר )קט'גיראי‬

‫מהיקשםי‪.‬‬

‫זי א'בה שייכת לעביבבר(‪.‬‬

‫ב"ל‪ ,‬להב'! בדברי הרמב"ם שקטיגוראי ג' אימרת לרב לשמיע לדברי‬
‫חכמים בגלל‪ ,‬שהם‪ ,‬באמרי‪ ,‬דהייבי היית יחז"ל החליטי שדבר פליבי אסיר‬
‫באסיר תררה‪ ,‬הך' היא אטיר‪ ,‬יאטיר זה ברבע מעצם ההכחה של חז"ל' ילא‬

‫מבמיק אחר )דהייבי‪ ,‬ההלכה האי איטיבימ'ת" ראיבבה תלייה בשים גירם‬
‫ר'אלי‪!', .‬יע הבקשר זלה מאמח של הברי"ד סי‪,‬ליבצי'''ק בטפר "בסיד החידי‬
‫יהחיד" בהספדרעל 'ר ייליילה(‪ .‬לפ"ז גם דבריםשחז"ל איטרים על סייד‬
‫הכהו דמעית‪ .‬מסי'מת שאיבה מקיבלת כרום ימשיכר להרות אסררים‪ ,‬למרית‬
‫שאיבבי' דיחדם את‪ ,‬האמת המדעית מנפי האיבפירמצהי‪ ,‬הכלילה בדברי ההסבר‬

‫להלכד‪" .‬ש) להבחי! שהרמב"םהבדלי ‪'!,‬ב קטגרריא א' ‪ -‬הדבר ש'סבריהר‬
‫קרטביראי ב' ‪ -‬דהבר שאטריהי‪ .‬ילכאיהו הב' תךתי למה לי‪ ,‬יב' ש" שאטח‬
‫דבר מפבי שלא טבגיהי !! אאל ידא' ש"הדבר שטוביהר" מדבר באיפ! שהסיבה‬
‫'דעי! קן'מת ימיבבת אי לכה"פ לא בסתרת‪ ,‬יהדבר שיאסחד ‪ t‬היא בכה"ג‬
‫שהט'בה בטתרה(‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫למעשה המעיי! ברמב"ם· בהל' שחיטה 'יכל לדייק דבר'ם' אלר גם משם‬
‫בהלכה‪ .‬י"א מדבך הרמב"ם על טרםרת שלא מבר חז"ל למרית שיראה‬

‫‪ '14‬ראה '"''רזח שם' שההלכה נקנ‪,‬ת נ ‪2000..‬‬
‫‪ K‬וסובךפית‬

‫ביחם‬

‫לממזיו‪c‬ם‬

‫מדעיים‬

‫שנית' ‪n‬ררה*‬

‫מתקיפית‬

‫אחרית‪.‬‬

‫על" פי‬

‫רטבךא‬

‫זי‬

‫הנקבע‬

‫אז‬

‫לאכורה‬

‫והיא‬

‫אכן‬

‫קיימת' ביו‬

‫לחימאר' בין ל‪ p‬ול‪ ,K‬וםא כז הדברםי בוגריס את הכרעת הפחז יזחק שם )הערה‪(.S -‬‬

‫'‪4‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫דכרכי הםרארה שממיחין‪ .‬שם רבתב ר~א "אמשר שחחיה" למררח שדמרכי‬
‫הםררהא נעדו לנר שסרפה למרת‪ .‬בהלכה 'ייב מדבר הרמב"ם על סםררת שמנר‬
‫חז"ל כרחב הרבמ"ם " א ‪ r‬לן אלא מה שמנר חכמש'! רהנה 'ס‪ i‬דלקדק דכברי‬
‫הרמב ‪ II‬ם‪ ,‬דדמע לא הבאי םג בהלכה י"ג את הנמיק ש"אדוי ממיתין" כמר‬
‫שבהלכה 'ייא סתר את דביר הררמאש רכתכ ש"אםשר שתחיה'! הישירב בררר‬

‫לענ"ד ‪ -‬הרמב"ם דיע היטב את ארפיהי של מלאכת הרפראה שאיננה מסרגלת‬
‫לחח חחזריח מדרקירח‪ ,‬רלכן כחב שאע"מ שהררםאים ארמרים שהבהמה לא‬
‫תחהי י"ב חדש‪ ,‬אפשר שאיררי הן ימיה‪ ,‬עו"כ איבנה טופה‪ ,‬אך בהלכה י"ב‬

‫שהב וטעניס הררמאיס שטרפרת מסמירת איננה ממיתה‪ ,‬לא כתב הרמב"ם‬
‫שהטופוח האזת ממיחה‪ ,‬שהרי איננה ממיתה‪ K ,‬לא שהבהמה האי םופה משים‬
‫"שאין ןל אלא מה שמנר חכמש"‪ .‬חכמש נמנר לאסרר דובי זה כשלעצמר די'‬

‫לאסרר כמי שנחבאי לעלי בקטגריאי '‪.‬ג נמציונ למדים עם"ד הימב"ם בשלשת‬
‫ספרי'‪ ,‬שבענינים שאינם נרגעים להלכרח )רכניאה יק להלכרח שעלהין נמנר‬
‫בב"ד הגדרל רעיין לקמ!( אי! חרכה עלינר לקבל כאמח אח האינפרימציה‬
‫הכלרלה בדברי ‪, m‬ל" שהרי דמ‪.‬דעש הי' חסרש‪ ,‬אן בעניני הלכה‪ ,‬הירת‬
‫רהדבירם‬

‫נאסיר‪,‬‬

‫הם‬

‫סאררי‪.‬ם‬

‫דה נרסף לשיטחר של הימב"ם מנאצ בחשרבח הירב"ש בס" חמ"ז )להלן‬
‫נשרב לדר! בה‪ ,‬רלא בהקשי עם דברי הימב"ם( ראלר דביי' שם ‪" -‬רהרמב"ם‬
‫ז"ל ששנה גזמט יאמר שצרמח הנדי ‪ r‬הם בעצם החחחר! בערפרח‪ ,‬לא הדור‬
‫לר אחרי שלפי סרגייח הגמיא נראה שד~א בעצם המאצעי רלא נזכר בחלמרד‬
‫חלרק בי! בהמה לערף רגף ‪ ".‬עד כא! דבררי הצריכים לעניננר‪ .‬הכררבה לדברי‬
‫הרמב"ם בהל' שחיטה ב‪ "" C‬היווד שבהם כתוב שצומת הגדיוו בעוף הוא למטה‬
‫מן הארכרבה רבבהמה למעלה מן הארכרבה‪ ,‬למירת שבגמ' שממע שצרמת‬

‫הגדי ‪ ,r‬ב ‪r‬‬

‫בכהמה‬

‫רב ‪r‬‬

‫בערף‬

‫האר‬

‫בארחר‬

‫מקרם‪,‬‬

‫הירב"ש‬

‫מנורי‬

‫שהרמב"ם‬

‫שינה מפשטרת דביי הגמרא על סמן העדי הרפואי שלו‪ ,‬רעל נקהדו זר הרא‬
‫בא‬

‫לחלוק‪ ,‬רכפי שיתבאי‪,‬‬

‫האמח‬

‫היא‬

‫שבדיי הייב"ש‪,‬‬

‫וכניאה‬

‫בדיי‬

‫ונזד‬

‫כמה מהאחירנש הקדמרנים לא היתה אינפוימצהי מרויקת בפשרה זו‪ .‬בושאי‬

‫כלרי של הומב"ם מעירש שהרמב"ם עצמר‪ ,‬במכתב לחכמי מררבינציא הודיע‬
‫שמעולם לא חלק בי! צרמת הגדי בבהמה לצומת הגדי בערף‪ ,‬רכל מה שנמסר‬
‫בשמו בעני! זה בטעות יסדוו‪ ,‬הזוב"ז מס""ם שם " ובעל גמדל עז לא ארה‬
‫חהירה )ינבאוה גם הררב"ש{' ‪ .I‬מ"מ למדםי דמברי הירכן‪/‬ש שדו‪ K.‬וב‪.‬ין בשיםח‬
‫הומב " ם שהומב"ם מסכים‪ ,‬על סמך '‪,‬גז רפראי לשגרת דביר ג'מ מפשטרת‪,‬ם‬
‫על מנת להתאימם למצאיות הומואית‪ .‬דבר זה מתאים שליטתר הכללית של‬

‫‪r‬‬

‫הרמב"ם‬

‫‪r‬‬

‫שאי! אונ דוחים את הידע המדעי שבדייונ‪.‬‬

‫]אך‬

‫הךיב"ש שם גנלה לבו מ' חשר בדביר הרמב"ם ‪ – :‬בקמום‬
‫אחרת את המ‪D‬ש של הגמאר‪ ,‬ועי"כ תההי התאמה למצאיות‬
‫זאת אר ‪ r‬נזקקש לרעיון של האווטנרמהי של ההלכה אלא‬
‫~י ברי ר ד‪ .‬בררר שכל הפסקא הזאת מוסלת בספק‪ ,‬מכןרזי‬

‫כא! לפי הבנת‬

‫שאשמר ללמוד‬
‫הדמיעת‪ ,‬עושים‬
‫במקיים שבהם‬
‫שאול‪f ,‬ו היה‬

‫הריב"ש '‪,‬דע השרמב"ם לא אמר את המ שאמר נזבגי! רצמת הגידין‪ ,‬לא היה‬
‫ארמר את שאמר בשיסתו הכלל‪,‬ת‬

‫של הנרזב"ם[‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בוא כועא דארבה‪ ,‬ובדבו' הוב רב' אכהרם בז הרמב"ם במצא'ם רעייבות‬

‫דומ‪t‬ג' דבר'ם שי'באו להלז‪ ,‬הודפסו במבוא לספר עזי '‪V‬קב‪ ,‬דםוס וו'לבא‬
‫עמ' ‪ ,XV ,XIV‬הדמובו במאמר‪ ,‬שהוא לטעבת ו " ר מרגלי'ת‪ ,‬חלק מטםוו הגדול‬
‫של ר " א ‪ -‬המסם'ק לעובד' ה‪ :‬חשוב להב '‪ II‬כאז את דבר'ו כלשוםב‪ ,‬מםב'‬
‫החר'פות הובה שבהס המ‪ p‬ב'ס להם תוקף מ'וחד )רז‪L‬דגשות של‪" (,‬דע כ'‬
‫ח"ב אתה לדעת כל מ' ש'רצה להעמ" דעת "ועה ולש"א פב' אומוה‪ ,‬ולקבל‬
‫דעתו בל' ע'וז והבבה ‪ …‬שזה מז הדעות הרעות‪ ,‬והוא נאםר מדךר התורה וגס‬
‫מדןר‬

‫השכל ‪…‬‬

‫מאו הש'יית‬

‫לא תשא פב' דל ולא תהדר פב' גדול‬

‫לקבלת‬

‫תשםוט וכו' ואמר לא תב'רו םב'ם במשפט ‪K‬ו'ז הפשר‬

‫בצדק‬

‫אותו דעת‬

‫להעמ"" בלא וא"~ או בזי שאנמ'ז לאומרה ובשא לו פב'ס ובטעז לו‪ ,‬כ'‬
‫האמת אתו בלא סםק מפב' שהוא אדס גדול כה'מז וכלכל דודרע‪ ,‬שכל ‪ I‬ה‬

‫א'נו אר'ה אבל אםור‪ ,‬ולס' הקדמה זו לא בתח"ב מפב' גודל מעלת חכמ'‬
‫התלמוד‬

‫זתכובתס‬

‫בב '‪ II‬ור כלל'ה‬

‫לשל‪,‬מזת‬

‫תכזבתם‬

‫וםוט"‪ ,‬שנטעז‬

‫להם‬

‫בפ"‬

‫התורה‬

‫ובעמ"‬

‫ובקדדוק'ה‬

‫דעתם‬

‫ו'ותו‬

‫בכל אמר"‪,‬ם‬

‫אמו'ה‬
‫בופואות‬

‫ובחמכת הטבע ובתכובה ולהאמ'ז אותז כאשור באמ'ז אות ‪ i‬בפ" התווה וכו' ‪".‬‬
‫בהמשך מב'א ר " א את דברי תז " ל "האלוק‪I‬כ'‪ ,‬אלו אמרה יהושע בז ובן לא‬
‫‪ '1I‬יית' "‪",‬ל ואת מאמםר "אם הל‪,‬ה בקבל ואם לדזי ש" תשובה" כהוכחה‬
‫לש'טתז שרק הבח'בה המדו"קת של הדבר'ם ש" בה כד' להב'אבו אל המאת‪.‬‬
‫'יו א‬

‫מ‪r‬ןרףי‬

‫הבךייתא‬

‫את‬

‫בפסחיס‬

‫צ"ד‬

‫שבה‬

‫מובא‬

‫וויכוח‬

‫בין‬

‫חכמי‬

‫או"ה‬

‫לחכמי שיראל בדבר בעיה אסטרו‪ U‬מית מסריימת‪ ,‬ובסיוהמ הוכיחן חכמי אי"ה‬

‫לחכמי שיארל שהם צודקים עפ ‪, II‬‬

‫ראיה טבעית‪ ,‬ורבי‬

‫‪-‬‬

‫רביגי‬

‫הקדוש‬

‫‪-‬‬

‫הכר'ע כדעת חכמ' אימית ‪ -‬העולם‪ .‬כיתב על זה רב' אברהם ‪" -‬יבאמת‬
‫בקוא אדיז זה רב'בי הקחש‪ ,‬כ' האדם כשש"ל‪ ,.,‬מעל פבי' השקר ו '>‪" j:‬ג‪t‬‬

‫האמת ו'כר'עבו לאמ'תי י'חזיר בי מעדתו כש'תאבר לא הפכה א '‪l‬‬

‫סםק כ'‬

‫קדשו ד ‪ t‬א‪ ,‬יהבה תבבור לבי כ' החכמ'ם ז"ל א'בם מע'ב'ס הדעית ילא‬
‫מב'ש'ס איתם‪ ,‬אלא מצד אמ'תתם ומצד רא'ית'דס‪ .‬לא מפב' האימו אותי‪,‬‬
‫ה''‪I‬ז זכ' ש'ה'זה ‪ I‬עכ"ל )שם עמיד ‪(. XV‬‬
‫בדבר' הר"א מצאבי חזיק בוסף לש'טתי של הרמב"ם שבמקים שההלכה‬
‫סיתרת את המצ'אית המדע'ת‪ ,‬בזקק'ם אבי לרעי'ז האוטוובמ'ה של ההלכה‪,‬‬
‫דה"בי להפיר את ההלכה לכלת' תלו"‪ ,‬ככל גירם סב'בתי וכלשובי הזהב"‬
‫"כשאר באמ'ז איתן כפ"' התורה שתכלית חכמתה "‪,.‬כ ולהם במטרה להיריתם‬
‫לבב' אדם כעבזי שבאמר על פ' התורה אשר 'וריר" ‪".‬‬

‫‪ 15‬סי להעיי שלערת הרסנים בספר הזובדרת )שרש ‪K‬רשוי( החירג לשמיע לרכיו חכםימ‬
‫בכל מה שקשור להלכה‪ .‬הוא חייב‬

‫להלכה‬

‫ברביי חז‪-‬ל‬
‫רר‪.‬מכ‪-‬ו כטםר‬

‫הזפיי‪n‬‬

‫סבהב מר כימיחד‬
‫נאמםנ‬

‫דברי‬

‫אם‬

‫ר‪.,‬פב‪-‬ן‬

‫‪ P,‬ב‬

‫יו‪t‬‬

‫מן התורה נעשה‬

‫יבוי דמ‪,‬‬

‫קבלת‬

‫שם החולק על הרםכם"‬
‫סרבי הופב‪-‬ו שהחירב‬
‫סרם‬

‫נחבוו‪,‬‬

‫לי‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫זוזת‬

‫לרזת‬

‫הםרב‪ M‬םי‬

‫בתלםוד‪.‬‬

‫לעימת‬

‫כניעג ללאן רלא חטןך לכיורה "קמת‬

‫לוחת לתק"‪L‬בת ‪' m‬ץ גרכ‪ ,‬ממאונת‬

‫‪N' :‬בם‪-‬ל‪.r‬‬

‫‪'6‬‬

‫ח‪-.‬ל‪ ,‬ילכן אין טכנה של‬

‫זיוזל‬

‫חכפים‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫)מענין‬

‫לציין‪,‬‬

‫שמהגףנ‬

‫בפסחים‬

‫שממנה מוכחי‬

‫ר"א‬

‫את‬

‫שיטתו‬

‫בדבר‬

‫קבלת דאדית מחכמי אר"ה בענובים טבעיים‪ ,‬מיכחי ר" ח בדייק את ההיםך‪.‬‬
‫בשיטה‬

‫מקובצת‪,‬‬

‫כתובות‬

‫דף‬

‫י"ג‬

‫אומר‬

‫ר"ת‬

‫‪-‬‬

‫דאע"ג‬

‫שנצחו‬

‫חכמי‬

‫רא"ה‬

‫מכתלי שיראל היינו נצחון בטענות אבל האמת הוא כחכמי ישראל וכו‪ '.‬כאן‬
‫חמז ר"ח לביעחי חמורה מאד‬

‫מורה על צדקת‬

‫‪-‬‬

‫האם נצחון בטענוח‪ ,‬היינו נחצון בוויכוח‪,‬‬

‫העדה הגטענת ! לם"ד ר"א בן הרמב"ם בנראה שכן‪ ,‬ואדי‬

‫זה כלל כה פשוט שהרי יכול להייח שלא כל הטענוח האפשוירת נטענו‪ ,‬וא"ב‬
‫נחצון בעס ‪U‬ת איגנו חמייב לכאורה לקבל באופן טופי דעה מסוימח ואכמ"ל(‪.‬‬

‫עלי ‪ U‬הלוסףי לסעיה זי של ראשוגםי עדר את רחי"ל כעל הכיזיו בממאר‬
‫ "חלילה לא"ל מהיוח דבר‬‫ראשון ס'י ס"ו‪ ,‬בדבריי שהובאו כבר במבוא‬
‫התיהר סוחר דעיח ‪,‬דבר הנראה עין בעין או רבר שהוכח במסרת שכל"‪ :‬על‬

‫כרח ‪ U‬נוקקים אבו כאן לעריין האוטונומיה של ההלכה‪.‬‬
‫•‬

‫רעוד חזי לאוםחםי השוב " ז כספר תשב"ז‪ .‬בח"א בט" קט"ג‬

‫‪-‬‬

‫קס"י‬

‫הוא ין באריבות ככל הגמרות שבהם ישנם םסקאות המועררות מתחיה מבחינה‬
‫מתמטית‪ .‬ד ‪ t‬א מישיבן לםי דרכו‪ ,‬ובסוף תשובה קט"י האר כיחב וז"ל ‪" -‬יהלא‬
‫דיעת כי הענין הלמודי התחלתי השכל והענדי התלמדוי התחלתז ההגחה‬
‫האלוקית בדת האמח והעבדי המורכב משנחים כבחן שלםביני החחלותיו השכל‬
‫ירהת‬

‫וזיד‬

‫רוכ' ‪".‬‬

‫אם כי אפשר להבדי שהשוב"ז לא גרס אוםונימחי של ההלכד‪ ,‬ב"ל ככ"ז‬
‫לצרף לשמית הרמב " ם יד‪II‬מידי‪.‬‬
‫לסרכם וירכ סיטת רשאונים זי‪ ,‬ב"ל לומו שבנשראםי מדעיים אין אנו‬
‫חייבםי לקבל (‪ I‬ח דברי חז " ל בנכונםי‪ I( ,‬ל(‪ I‬רק מבחינח ההחנהגית להלבו‪.‬‬
‫דבר זה מחאפשו ע"י ועיין האירסבומיה של ההלכה‪ ,‬יגתוק ההלכה מוקע‬
‫מצאיותי מוחלס‪.‬‬
‫מצד שני במקום שאםשו ל ‪ m‬קר ולםשו אח דבוי חז"ל בהחאמה למציאות‬
‫שי אולי מקום לשעוח זא‪.‬ת‬
‫לז‪,‬רנו לא ו‪:‬ס לשדמ‪ .‬היאד לחפם תא בח‪:‬ויח שרא הפרקים ייסםכ ‪ X‬ת ‪u‬גכן תית‬
‫הרשאינים‬

‫כבוש"‬

‫חשוב‬

‫זי‪..‬‬

‫‪7‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הרב ב‪ .‬רפאל ‪.‬אןיערבר‬

‫‪..‬‬

‫מעשר עני‬

‫ויענים מישעםי בהלכות משעי עני הנהוג בשנה זו‪,‬‬
‫‪,‬השקפהי‬

‫כל‬

‫פ‪.‬הזסקיפה‬

‫שדבול‬

‫הריגז‬

‫מחנות‬

‫לרעי‪..‬‬

‫‪-‬‬

‫קרשר·‬

‫ענםיי‬

‫"יז‬
‫('''כ ‪I‬‬

‫)יביים‬

‫שהיפר‬

‫‪-‬‬

‫דובת‬

‫לרחמיס‪.‬‬
‫כ‪K‬רזסית 'ייח‬

‫'"שר)‬

‫א‪.‬‬

‫שכמקר ‪K‬‬

‫'ממעין‬

‫בח‬

‫תשמ" ג•‬

‫סייז‬

‫בשם ‪n‬נ‪ n‬ו(ו‪Q‬ב‬

‫מחנה אחרח ששיח' שי לעניםי בזרע הארץ‪ ,‬והאו המעשר שטחנין‬

‫לעניים‪ ,‬והוא הנקרא מעשר עני'‪.‬‬

‫בשלישית‬

‫ב‪.‬‬

‫ובששיח‬

‫השבוע‪,‬‬

‫מן‬

‫שמפרישים‬

‫אחר‬

‫ראשון‬

‫מעשר‬

‫‪-‬‬

‫מרפשי מן השאר מעשר ינותנו לעניים‪ ,‬ורא הנקרא מעשר עני‪ .‬ואין בשתי‬

‫שנים אלי מעשר שני‪ ,‬אלא מעשר עני '‪.‬‬
‫ג‪.‬‬

‫נצטויני בתורה על‬

‫בשני מקימוח‬

‫זי ; ב‪'D‬‬

‫מצוה‬

‫ראה }דברםי '"ייד‬

‫ככ‪n-‬ט( ‪" :‬מקצה שלש שנים תיציא את כל מעשר תביאתן בשנה ההיא‬
‫יהנחת בשערוי‪ .‬יבא הלוי ‪ …‬יהגר הויתים והאלמנה אשר בשער‪ ,.,‬יאכלי‬
‫ישבעי וגי' ‪ ".‬יב‪ 'D‬כי תבוא )דברים כ"ו יב( ‪" :‬כי תכלה לשער את כל מעשר‬
‫תביאתן בשגה השלשיית שנח המעשר ונחתה לליי לגר רתום ילאלמגה‬
‫יאלכו בשערי; ושבעי'! יבספרי • עמדי על ההדבל בין נתינת מעשר עני‬
‫בגורן )‪,,‬הונחת"( לבין נתינת מע"ע בבית ‪"(,‬התתנו‪ ),,‬ינתבארי הדברםי‬
‫נרמב"ם מ"ד מהל' מתבית עניים ‪".‬‬

‫‪1‬‬

‫הפאה‪ ,‬הלקט‪ ,‬השכחה‪ ,‬הפרס‪ ,‬העוללות ומע"‪) ,‬הרדג"ז‬
‫יב ‪ 1t‬ב"‪,‬בית ישרלא" כתב‬

‫חל' מע"ע סף‬

‫‪:‬‬

‫פ‪; H‬‬

‫פהלי מת"‪,‬‬

‫'"ה‪(,K‬‬

‫תרומה ימע"'ש‪ ,‬לקס‪ ,‬שכחה‪,‬‬

‫רכפ‪ K‬ה"ש‬

‫פאה ומע"ע‪.‬‬

‫­והבריין הלוי זז‪-‬ל )‪.‬עשר ת‪"' Y‬ר‪-‬ש חלי רנו"י( כי דיו‪e‬י דכריו וברכניס‪ ,‬דה‪ K‬יכא םג מנושר‬
‫ר ‪ K‬שון‬

‫והרי‬

‫היא‬

‫השביעי‪.‬ת‬

‫‪ 2‬לשין הרמב"ם פ"ר פהל‪ -‬מת"ע ה"א והי'‪ .,‬יעיי נרם" ‪ K‬יו"‪ ,‬מרםיי שלא שכתב יז"ל ‪:‬‬
‫הרב‬
‫ריני‬

‫‪3‬‬

‫הובא‬

‫המחבר‬
‫ברקה‬

‫הזה‬

‫השימם‬

‫הנוהבים‬

‫בר"'ז‬

‫כל‬

‫האיראנ‬
‫נררים‬

‫יברא"'ש‬

‫ונ~שר עני הוא רנרי‪(.‬‬

‫חוליז‬

‫דיני‬

‫יכר‪',‬‬

‫מעשר עבי‬

‫י~"ייזס‬

‫שכתב הםיר‪,‬‬

‫בס"ז‬

‫‪:,‬‬

‫יבונות‬

‫קלא‪.‬‬

‫תור"'ה‬

‫עוב"~‪,‬‬

‫ןד‪.‬ור"ה‬

‫ימ רהא קייז רב~ריה"'ש הלי פאה טיי די ‪,‬ו‪"-‬ר‬

‫‪4‬‬

‫יעיי ~יי‬

‫ב~ריה"'ש‬

‫יסיכםו הרברים‬

‫שם‬

‫ובפה‪'"K‬ש סיי‬

‫יב‬

‫אית‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ונשער‬

‫ואינו בטפרי‬
‫יב ‪ …‬משהנ‬
‫דיס‪-‬ז‪,‬‬

‫ב ‪ ..‬כרם ביוו'" ‪ K‬ובר התרימית ‪,‬ב'""‬

‫‪'8‬‬

‫ששי‬

‫ובש"‪.,‬‬

‫ק‪.‬‬

‫פי‬

‫ללמיר‬

‫מהם‬

‫היבה‬

‫עבי‬

‫)יארת‪,‬‬

‫שלפנינר‪.‬‬

‫דתרי‬

‫ו~יי‬

‫בורגי‬

‫כונלבי"'ם‬

‫ראשונה'" פהא חי ףבה‪.‬‬
‫למ"'מ‬

‫הלכות‬

‫פ"ז‬

‫פסוקות‬

‫ונהלי‬
‫פרק‬

‫מ~שר‬
‫מיב‪.‬‬

‫‪.‬ז"'ה‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מ‪i‬‬

‫מעשר נזני ניחן‬

‫‪.1‬‬

‫היבול ולא מן הרוחוים·‬

‫‪ .;1‬אע"פ שאדי אנו נותנם; חרו"מ כפועל לכהנםי ולויש‪ ,‬משום שבזמננו‬
‫אבדה חזק ‪ ri‬כהנםי לוויםי )היית וארנ מקבלםי אותם ככהנים ולויים על פי‬
‫עצמם‪ ,‬ללא דעםי ושלא '''פע ביח דין( ‪ ..‬ח'וכ של נחינת מעשר עני לעני ‪-‬‬
‫קייס גם כזמננו‪ .‬וגם עני חייב בהפרשת מע"ע וכנח'נחו 'לעני אחר ‪'.‬‬

‫‪,‬‬

‫ר‪.‬‬

‫לעני ‪..‬‬

‫ספק מבל ‪ -‬שהפרשי ממנו משער עני ‪ -‬אין כו חיוכ נתינת' מ ‪y"y‬‬
‫וא אם שי לו ואדי מבל והוא מטופק כו‪ ,‬אם חייב כמעשר שני או‬
‫ומתון‬

‫במעשר‬

‫עני‪,‬‬

‫עגי זה‬

‫לעני ‪..‬‬

‫זה‬

‫ספק‬

‫כדין‬

‫הפרשי‬

‫את‬

‫‪-‬‬

‫שניהם‬

‫חייב‬

‫•‬

‫מעשר‬

‫?תת‬

‫‪5‬‬

‫‪rn‬‬

‫‪6‬‬

‫רנובים ;"‪,‬ו‪ i‬פה'ל‪'''' -‬תנו ר‪""',‬ה 'ס מבתת ה"רץ הלי תרו'"מ ()"'ו ‪.'1‬‬

‫ייין ~גי יבתרו‪ t‬לקןבו‪.‬‬

‫"‬

‫לפי‬

‫כדברי‬

‫ז"'א‬

‫שבעיית‬

‫ם‪-‬ם‬

‫רונכי‪r‬ב‬

‫"יס'‬

‫מהלי‬

‫ם~‬

‫'ר‪.‬‬

‫עמשר‬

‫הרםכ"ם )הנורת הרב‬

‫'‪.1‬‬

‫זסליס"'ג‪ t‬כןדיעיו הוכמו‬

‫יב‪.‬‬

‫ייאן‬

‫הייב‪.‬‬

‫וסלים"‪x‬‬

‫כהאנ‬

‫שם‬

‫לחקי הח‪ P‬לו‪c‬ןת‬

‫‪.‬זזק משלר וחז לו" )תוליז קלז‪(.‬‬

‫‪8‬‬

‫זה‬

‫וכקרלי‬

‫נם‬

‫ראובי‬

‫ניסרח‬

‫הנימיק‬

‫נהעי קי(‪ .‬ן~וי‬

‫נמש‪-‬כ "וכ ייסף סאותי‬

‫מ'ם‬

‫יפבר‬

‫''''מ‪,‬‬

‫הת ו רה‪,‬‬

‫‪) 23‬טנת‬

‫חסףב ‪.( l‬‬

‫‪-‬‬

‫יש לתת מע"ע ‪K‬ף בספק סבל‪.‬‬

‫חזי·‪ .‬שבעיית ס'י זי סוט‪-‬ן‪ ,‬יעיי"'ש כ'ס ובזדרת האץר ‪,‬דכ יז הנוהר כ"ג‪ ,‬שעהלה ךכ"ז‬

‫יו‪t‬נן לו‪ H‬כפיררת סעיקי חיוכם ונה"‪,n‬‬
‫תעייכת הרי‬

‫בספקי‪ M‬חי‪ta‬נ‬

‫‪-‬‬

‫אנל‬

‫כירק‬

‫שעיקר‬

‫חייבו‬

‫דרבנן‪.‬‬

‫בספק‬

‫הו‬

‫אפשר להקל‪.‬‬

‫יהגרי''' דרייס שליס"'א )רב י ‪''''K‬ב לכל מקהלות השאכנזים בעיה ‪ p. .‬ירותשיי‪ (,‬כתב יי‬
‫בחשיבת‪) ,‬מייס ה' ח‪ P‬ת ח‪I‬סל";ס ( בזה"'ל‬

‫'ה) מע ס ה‪.‬ף •‬
‫‪H‬‬

‫‪:‬‬

‫‪. H‬דנ‪.‬ד בספק ש'"‪,‬ם אן מע"ע סביאך נרבמ ‪ H‬ם‬

‫יהרכ‪-x‬ר יהכ‪-‬ונ שם( וכוסו"‪) 9‬סיי סלא סודע קב"ז יק'י'כח‪ (.‬ילהלכה‬
‫יעי' פאת השלחן‬

‫בספיק‪ K‬ד;י‪K‬נ פפ;יש מנושר א ' רפורהו ראחר שפירהי נותנו לענ "'‪, C‬‬
‫נה' מנו"ע ס'י יג סנוי' ‪ ;( … ,‬וב כית ישאול"' שם‪ .‬אמםנ כבד"'ד ראית"‬
‫‪H‬‬

‫בספר‬

‫המעשר‬

‫והתררהמ )ס‪-‬ב סנו'י ר ' ( ;הביא בפנםי את רברי החןר ‪,‬א יכתב שם בבלייו )אות ("‬
‫יבנתינה לעני א;לי יש להקל בשני ' הנכנסת לשלישית‪ :‬אבל "(‪ t‬יעככס בייו כשל‪,‬סית‬
‫‪H‬‬

‫וכרבינוית שביזל ענייס בודאי‪. ,‬ל"כ‪ ,‬ילא הבנתי דבריי‪ ,‬רבשלובא םא היי אמריכן רבספק‪,‬‬

‫'אף בספד ‪, H‬ן 'אין זריך ליחן ל ‪ j‬ני במר שס " ל לכ"פ ראמררנן הפמנו ‪ H‬ה‪ ,‬והובאו ג ‪ H‬ב כספר‬
‫הובעסר ירון‪.‬ריובה‬

‫זנב‪, ..r‬‬

‫םא ל‪K‬‬

‫;‪n‬‬

‫הפיר;ת לענתם‪.‬‬

‫סם )עסי'‬

‫ן‬

‫‪-‬‬

‫יכ"פ‬

‫ח י ( יבהעררת ש‪,‬ם‬

‫הוי גוז~ נובייס‬

‫כ ‪K"m‬‬

‫שם )ד"ה‬

‫שפיר‬

‫י"ל‬

‫ל'ב "‪1 .‬‬

‫יובכ'‬

‫כיייא‪ ,‬אבל לירב הפוסקים‬
‫ייניס‬

‫הערליס(‪.‬‬

‫רכ"פ‬

‫סהביא‬

‫החז"א‬

‫ליתן‪.‬‬

‫וזבל‬

‫שם‬

‫ייתן‬

‫להייא‬

‫בתפר ‪ H‬ז‬

‫י'י' ‪ ,‬כנ"ל‪ ,‬רב אונ‪.‬י לו‪ c‬יתו בשניהס‪ .‬אמםב לינוחי יש עצה‪ ,‬כיוז דבשנ·ה אחת‬
‫הונספקיןת כרדאי ל"ה מעסר עני‪ .‬ב"‪e:‬ו במלוה‬

‫מערת‬

‫ינוני יוכל‬

‫להתנרת עמר‬

‫כשנ"‬

‫וש‪ 5‬יש;ת‪ .‬שאם ל'"ה ונשער עני‪ ,‬אז שואר ה‪,‬ני ע;ר חייב ל ‪ ,i‬ישילם לי ובהפירות מנויי'‬
‫מכשלשיית‬
‫ר‪K‬יית‬

‫לרביעית‪ ,‬בנלענ"‪.·,‬‬

‫תק ‪ro‬‬

‫רלם‪.‬רה את ה‪,‬ני‬

‫‪-‬‬

‫וחה לקדפ עסיי '‪.‬ח‬

‫‪9‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪ -‬ממי' עב"ס היא‪ ,‬לעשית בי כל המ ש'רצי ‪ ..‬ילכן ‪":‬‬

‫‪ .r‬מעשר עב'‬
‫‪',‬א פיךע'‪ ,‬ממבי מליה" יא'‪ ,‬משלמ‪ ,.,‬ממבי את התגמיל"‪ .‬אבל משלמ'‪",‬‬
‫ממבי דבך של גמל'ית ‪D‬חד'ס ‪ ",‬יצך" הלידע"י שהיא משער עב' ‪ ".‬יא'‪,‬‬
‫‪ 9‬לסון הטרו '''וי ט" של‪..‬‬
‫ לשוך הרמב"ם‬‫‪ 10‬מכג‪t‬ן וליאך‬
‫ספרי‬

‫פי ראה‬

‫‪ 11‬הפרישה‬

‫יפי‬

‫בס"‪P‬‬

‫תבו‪,‬א‬

‫כי‬

‫ל""ה כתב‬

‫כטוס" דג'"ג הכ'ו‪ c‬ינזת‬
‫רהכי‬

‫ארעתא‬

‫פיי‪ ,‬הונל'‬

‫עריה"ס‬

‫מת ‪, . .‬‬

‫שם‬

‫ופאה"ש‬

‫ו‪p‬ובררו‬

‫ב""‬

‫ואולי‬

‫לחלק‬

‫שי‬

‫העני‬

‫בין‬

‫איגו‬

‫זיקה‬

‫'·ם‬

‫‪''''. 0‬‬

‫דקיא ‪ K‬בעה"ב‪ ,‬באל העני עישה בי‬
‫ה ‪ ..‬אבי עזרי" סנם‬

‫נחנו לו‪.‬‬

‫‪'"',,‬יה‬

‫ב· תיםפג‪rc‬ו פהא‬

‫'"ם‪,r‬‬

‫וש ‪' K‬‬

‫מה שיחה‪.‬‬
‫לשלם‬

‫לוכע"‪,,‬‬

‫בי‬

‫דבונע"‪,‬‬

‫'''כה‬

‫נאל‬

‫"וגותיי‪,‬‬

‫זל‪x‬‬

‫סדיי‬

‫לרםר‬

‫לא‬

‫טברת ‪ ..‬ד‪K‬עת‪ K‬רהבי לא נתני לו‪ ,-‬כיין סממיז עניים הי‪.‬א יע" ס‪KD'"'I‬ד;ב '''כב סים‪ p-‬ביז‪.‬‬

‫‪ 12‬והסיר גרם ‪ :‬פסלחין‪ .‬ינוי ‪'''' -‬כב '''יי ‪" D‬‬

‫שלא‬

‫על‬

‫שעדמ‬

‫הגירס ‪nUC‬‬

‫חיליקי‬

‫יהג‪-‬מ‬

‫בינהיו·‬

‫דהתורה‬

‫‪ 13‬והטעם‪ ,‬כייז‬

‫ממנו חובותיי‪ ,‬אבל‬

‫‪-‬‬

‫מוברח לזה‬

‫‪14‬‬

‫נתנה ''"'נוע‬
‫מר‪ .‬שניחן‬

‫קר‬

‫לזרכיי‬

‫של‬

‫הזני‬

‫בדרן‬

‫גימלות‬

‫חסד‬

‫או‬

‫היי כזרניי )עריה"ש‬

‫נסאר‬

‫‪-‬‬

‫לחנך'עיר‬

‫ל‪J‬‬

‫כ ‪ J‬ה"כ לטין‪,‬‬
‫כיין‬

‫בטובה‪,‬‬

‫ש‪ K‬ינו‬

‫שם(‪.‬‬

‫לונכר כתיםסתא הנ‪',‬ן הונהא הלכה וי םנ כשונהנ ריאפ ''''מ '''מ ‪,‬כרמכ '"‪ D‬פיכנ מלהי‬
‫שכת הט"'ז‪ .‬י‪ K‬ךב‪,‬ה ס‪,‬פיס באמךו בפירושה של הלכה זי ‪(1t :‬‬
‫בנת יז"'ל‬

‫‪:‬‬

‫לי‬

‫חסרי‬

‫כרי שלא‬

‫‪,'",‬ממ‬

‫שהוא "'מ ‪ y‬כדי שלא יחשוב זה‬
‫"‪-,‬פג‬

‫ז'"‪)",‬‬

‫‪.‬משבה‬

‫ראשרנה"'‬

‫הרםב '"‪D‬‬

‫כי‬

‫שם‬

‫כי‬

‫יחבטל‬

‫שפוך‪Y‬‬

‫בפיה'"מ‬

‫במשנה‬

‫'‪ K‬ח"כ דנ‪e‬ת נ‪K‬ל לחנרר לזה מירת לשלם‬

‫לגמול‬

‫במשנה‬

‫שנריר‬

‫דרפאי(‪.‬‬

‫להררי‪,‬ר‬

‫יריאוב‪,‬‬

‫ה'בי‬

‫פו'‬

‫במשהנ‬

‫רנרדי‬

‫ס ‪M‬‬

‫דשמא‬

‫ר‪1.‬ר"‪ K‬כשנך'"א‬

‫כ(‬

‫כ‪,‬י שלא‬

‫הסבור שב‪,‬ה"ב מאכליו‬

‫להי‪,‬יעי‬

‫ונרדי להןרי'י‬

‫לחכך‪,‬‬

‫לי חוכו ס‪ P‬רם לי הגמיל והוי ייה פור‪ ,‬חיבי‬

‫והר‪,‬ייכ‬

‫דדמאי‪,‬‬

‫חסר של מניה‪,‬‬

‫משיי )וכ ‪ H‬כ ו‪ 1.‬ר " ' אבדמסקי זצ"'ל‬

‫שם‬

‫‪"',‬שה שם‬

‫‪..‬אכל משלפיו ממנו רכך של גמ"ח של זמרה‪ ,‬ונךדי להררי' שהו ‪,",. K‬מ‬

‫כוירי םא זבבל ‪,‬מו חברי חדס כאכל שאר‪,‬י‬
‫גמול‬

‫בס"'‪P‬‬

‫קסן‬

‫בפ"‬

‫וג‪,‬ל‬

‫יהא גרנב ד‪,‬ת‬
‫התוספת" (‪.‬‬

‫סהרי‪l‬וי‬

‫ייסמא‬

‫ה‪,‬בי‬

‫ב(‬

‫הך"'ש‬

‫של‬

‫חבר‪,‬‬

‫)ומהר''' בן למכי זיק כ' שם‪ ,‬דש‪K‬זב העבי מירר הנאה ממ'שר ‪(.‬ינ‪ ,‬י( בערוה'"ש שם‬
‫םי' הטעם שזוין להוייעי כרי שלא יוציאנו ל‪ n‬ל"‪) ,‬יפי' שם את החרספאת כעגי המקבל‬

‫ית ''''‪,‬נוה רלא ככ‪,‬ה"ג הגיתן‪, .‬י ' ה‪,‬רה ‪11‬‬
‫ב ‪ ..‬מנחת‬

‫ככורים‪-‬‬

‫‪,‬ל‬

‫התיספת‪.‬א‬

‫יכובכבתי להרגי·' יי'"ט‬

‫של'ם·א עיררתי‬

‫כשבתות יבחבים‪ ,‬אשך‬

‫מותר להאכילם‬

‫יש‬

‫ביניהם‬

‫ש‪:‬ווא‬

‫‪'''.‬עמ‬

‫ובכאןך הגד" ‪ X‬סי< רגב ס"ק ייח‪ (.‬יכ·כ‬

‫שכלל‬

‫אינס‬

‫י‪,‬ר‪,‬ים‬

‫רזה‬

‫מר‬

‫השיב‬

‫מכספי ובע·ע‪ ,‬הםא ‪"' n‬בים‬

‫פירוש‬
‫הרב‬

‫אידות אורחיס ענ'"ס‬

‫ךב'ס‬

‫הרברים‬

‫שליט""‬

‫‪:‬‬

‫יבליא‪:‬ו‬
‫‪..‬הנה‬

‫כריר‬

‫מה‬

‫('·תמ רזויך ל‪:‬וורי‪ ,‬שהיא עמשר עגי‪ ,‬וןבקורר נתוטפת‪K‬‬

‫להוריעס‬

‫שיתכסייו‬

‫שפםק‬

‫)‪''''D‬‬

‫הפראתחים בקכיז‬
‫ז‬

‫שהרי‬

‫‪,M‬‬

‫םא ייריערם‬

‫הרבמ"ם '''סיט)‬

‫רפיה(‬

‫‪'< D‬‬

‫המי‬

‫הסוין }טוט"‬

‫של‪ (M‬דקיא ‪,‬ל מה דסליק ‪,‬ל מה דמשלפין דבר של גףנח וני'‪ ,‬וז‪-‬ל הסר'"ו ז)ייל ‪:‬‬
‫(‪",‬שה ‪:‬‬

‫בנ‪c‬ל משלפין‬

‫ממנן ‪…‬‬

‫רברוי להןדי‪ ,‬לחברן שהן" ‪,·,,‬מ כיר שלא יחשוב בזה‬

‫‪.‬‬

‫שפך‪ ,‬לו חובו שקדם לו הגמול והר"ל פווע חובו במ'יי ‪y‬‬
‫רג‪ C‬לפי מה שפ" במנ‪ n‬ת בכורים‬
‫בן‬

‫‪,",‬מ ראםןר להן ‪K J‬יי‬

‫'כ ‪ H‬ל‪ .‬וזה לא ‪'",‬ש בנד·ד‪,‬‬

‫על התוספת‪ M‬שם‪ ,‬רהטעם שצריך להוריעו נדי להניג‬

‫לחן"ל‪ ,‬לייוס‬

‫כדב"ר שהכרונ‪.‬‬

‫‪10‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫לראח‬

‫ש‪ D‬יאוחים ואיו‬

‫‪ U‬ג‪n‬םי‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫פוד'! בו שבו"ם וא'! עוש'! בו שושב'נוח וא'! נוחנ'! ממנו דבר לצדקה ‪".‬‬
‫ובותנ'! אוחו לחבר ע 'ר בטובח הבאה ‪ ".‬וא'! מוצ'א'! אוחו מהארץ לחץו‬
‫לארץ ‪ ",‬שנאמר ; "‪ m‬נחת בשער'ד " ובאמר ; " ואכלו בשער‪ ,.,‬ושבעו " ‪".‬‬

‫אר ‪ m‬י ס המתכיישים‬

‫מהם לכיתס‪ ,‬ובדותר כדון ייש‬

‫ייקח םא‬

‫שהרא מכספי עובי'ע‪.‬‬

‫עדיו‬

‫ו‪-‬ל דהיד בכלל מה דאיתא ברמב " ם )פ"ז מה ' מת"ע ה א ם ( דמד שארגי ריצה ליקח זרקה‬
‫לז'ין ובוחביס‬

‫פעריןנ יו‬

‫מת נ ה‬

‫לשם‬

‫ל שם‬

‫אן‬

‫ינ " פ‬

‫ל;; ראח ‪,‬‬

‫(ר‪ 't‬עחיי;?‪ ,-‬ואף דלא הןכיך הסעם המובא בגך " א‬

‫מסחבר שמת ‪M‬‬

‫בושה‬

‫מיתר‬

‫‪-‬‬

‫הליכאי ונשיו ‪, .‬סנום ה‪,‬ייש‬
‫בהעיו‪.‬‬

‫יע"‬

‫‪ 15‬היינן‪,‬‬

‫אף‬

‫להעיים‬

‫סי '‬

‫בש ן "בו ) ‪"',‬ןי‬

‫שהעני‬

‫לן סיבה‬

‫יכיר‬

‫העני‪,‬‬

‫בחשבן‬

‫ל יי ש כ ‪ I‬ת"ז‪ ,‬יסעם מ '''רה כן למ כד זרק‬

‫‪-‬‬

‫רנג סעי '‬

‫שיא יהא וגנג יעת‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫מ " ‪/‬כ‬

‫שכעה"כ‬

‫לא שכיח‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫‪•18‬‬
‫שפסקי‬

‫זרקה‬

‫בני‬

‫עליו‬

‫והוא‬

‫הןויי‬

‫לתיתה‬

‫ח"ב‬

‫לא יפרענה ממנו""~‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫שיאן‬

‫פוריען ממנו חרב‪ .‬ובפאה " ש )ב '' ' א ן ת כ '" ה( ה ן ס י ף ‪ ..‬וא י ו ג ו תגין איתר לווניי ‪,‬בי"ס " ‪,‬‬

‫מתר‪ C‬פ ‪Kn‬‬

‫והיא‬

‫חנס‬

‫‪ 16‬היי ‪'U‬‬

‫רסאה‪.‬‬

‫רפ ‪ H‬נ‬

‫בזרכיהם‬

‫המתעסק כזרכי צביך‬
‫ינך '‬

‫לו דרר ו ז‬

‫שולחים‬

‫כזה‪ ,‬צמדקה‪ ,‬אכל מ"ע ששרלחים‬
‫‪ 17‬עף ספרי‬

‫כמעשר‬

‫מפרנסים‬

‫‬‫דרי‬

‫לו‪…‬‬

‫נבור‪ ,‬דמן‬

‫‪'D‬‬

‫קדושה‪,‬‬

‫עני‬

‫יע"‬
‫דרק‬

‫בעה"'ב‬

‫מ"מ‬

‫בכורים'"‬

‫‪ J‬ין‪j‬תה‬

‫כך‬

‫ךגערךה"ש‬

‫התירה‬
‫שםב‬

‫שבי‬

‫בשעריר‬

‫עכ " ל‪.‬‬

‫ישבער"'‪.‬‬

‫ירל ‪:‬יטעם כל אלר‪ ,‬לפי שהתורה‬
‫"ואכלר כסעריך"‬

‫העניים‬

‫‪-‬‬

‫לרא‬

‫הלכה‬

‫הםא‬

‫סלים "‪x‬‬

‫בם החלק של הובע"'ע‬

‫בהקדמ‪n‬‬

‫חפכ‪ .‬ויה‬

‫הימב"'ם )הי‬

‫ל"" זמיירי‬

‫)שבם‬

‫‪n‬‬

‫על‬

‫יבםאה"ש הג‪x‬י‬

‫כך‪,‬‬

‫נתנה‬

‫‪-‬‬

‫כתב‬

‫סי"ח‬

‫דה " ה לשאר זרכיו‪,‬‬

‫בביא ר ר‬

‫של עני‪,‬‬

‫לאא אוךחא‬

‫התרספת‪M‬‬

‫דה‪ M‬דכתיב‬
‫רמילתא‬

‫נקס‬

‫'‪,,‬בר עכ ‪ . .‬ל‪ .‬יבן הורה לי הגיי"ש אלישיב שליס " א‪ ,‬שלא‬

‫יש לתת‬

‫‪,‬ז " ל ‪:‬‬

‫את‬

‫רוקא‬

‫ובעית‬

‫פירןת‬

‫וכייב '"‪r‬‬

‫ל‪ M‬במקסנת‬

‫מת"ע‬

‫פ"ו‬

‫מש"'ב‬

‫הר ‪ . .‬א‬

‫המצ'''‬

‫כספי‬

‫אן‬

‫‪…‬ובה סרן כ " מ בכספי עונשר עני‪,‬‬

‫ובהפירות שכידכם‬

‫ד‪I‬כיכר" למכיר‬

‫"‪,‬ו‬

‫עמשי עני‬

‫לא ני· תן אל ‪ K‬לאכילה‪,‬‬

‫מ‪,‬שר ‪,‬ני רק לזרכיי‬

‫‪-‬‬

‫שמיכרים‬

‫הכ יי נה‬

‫שזב לא היי כספי וב‪ Y‬ייע‪ ,‬ובייאי נהגן כז '''פע‬

‫הררב"ז )‪ '" n‬ו‪ t‬סיי נו"'" ( יהבי'א‬

‫הי '‪ r‬ו( שהזכיר‬

‫שליס"' ‪K‬‬

‫ל‪x‬‬

‫איזה‬

‫החזי"'‪.‬‬

‫שם‬

‫)מ‪,‬שררת‬

‫רמיהן‪ .‬אמםנ דייקתי כרבךי הרדג"ז‬
‫פעמרם‬

‫‪I‬כ ‪'''. i‬‬

‫בזי שלא יכיאו ליזי‬
‫שלבבר‬

‫תמורתס‪.‬‬

‫עב""‬

‫כתב‬

‫לי‬

‫קררם שהעני זכה בה‪,‬ם ראם ככר זכה בפירות‬

‫ינראה זמה ש ‪ K‬פסר להייח בןו ישראל עוברת‬

‫סו"‪…. ,…‬‬

‫מוזהרים‬

‫כערוה " ש‬

‫" סי ' חי ד"ה יברדכ"ז(‪ ,‬זחייב ליתו המתנות עצמן‬
‫‪,‬ל‬

‫ריקא‬

‫סעף‬

‫נהונב""ס‪.‬‬

‫ובאשר לשלאה‪,‬‬
‫הגרי'''' זזןךס‬

‫ון"'ל ‪:‬‬

‫אמסנ‬

‫ררקא לאכילה‪,‬‬

‫קךא‪ ,‬אבל ל‪ M‬לפךר‪ ,‬חרברתיר‬

‫היר‪n‬א‬

‫שיאכל‬

‫כו‪e‬י )עררה"ש‬

‫ח·' ( ‪.‬‬

‫‪ OX‬ןר‪.‬‬

‫" ואכלר‬

‫יובךכר לבם‬

‫זדקה‬

‫בניא לי‬

‫למרנם חכס‬

‫לא מינכרי‪ ,‬דמיחזי כמנחה ודורון )‪,,‬כית ישראל" שם ‪(.‬‬

‫‪ 18‬הובב""ם כ י נ"‪,‬קיית '"‪,‬פס סוף ם '" ו רמת"ע‬

‫נקבעה‬

‫‪-‬‬

‫לוהם‬

‫להם‬

‫ראה ופ ' כי ב‪n‬ךו‪ c‬רבירר"לםי ם " א רפאה‪ .‬פהא ‪ -‬ש '·כ א ר ח כ · ו‪ .‬וףא שיאן‬

‫ב ‪ ..‬מנחת‬

‫דכתיב‬

‫אותו‬

‫סחמת‬

‫סובה ש‪ Y‬ישה‬

‫בעסקו‬

‫ומךחכ‬

‫‪.‬ובעות‬

‫רל‪x‬‬

‫הפסד כארפן‬

‫כובמארי‬

‫ביזיעין‬

‫מ"עשר‬

‫עני"‬

‫עיי"ש‪,‬‬

‫כובסקבתי בתשיבה‪,‬‬
‫הוככי)(י‬

‫הובכרן‬

‫בתועוכתו‬

‫לחקל*‪•n‬‬

‫או‬
‫שם‪.‬‬

‫מס' ‪24‬‬

‫‪.‬ג('"םש‬

‫‪11‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪ .n‬יכול לקיים ‪ ,.‬מצות נתינה של מעשר עני לעני ‪ ",‬על דיי שילוהיו‬
‫טכום כטף לנעי‪ ,‬ויתנה עמו" שכל משער עני שיההי לו ‪ -‬שיאיר אצל עצמו‬
‫בתמורה לחובו"‪ .‬וקיבע םע העני מראש מחיר קצוב למשקל מטויים של‬
‫מירות מעשר עני שיהרי לו‪ .‬וכל מעם שהיהי לו מעשר עני ‪ -‬צררי לזכותו‬

‫לעני זה ע"י אדם אחר ‪".‬‬

‫את‬

‫אחר ךכ יקחהו לעצמו וינכה לעני מחובו‬

‫הטכום שנדברו למי המשקל‪.‬‬

‫לסים‪.(.. -‬‬

‫‪ 19‬עסיסיס ‪-n‬ס הועתקי מסםר ‪ ..‬זםןןת האזר" )אמת ונר·ה ק‪ .‬כהנ‪M‬‬
‫‪ X"D‬ור‪-‬ו‪t1 .‬רחזחי בישיני לשנ כחרידתה‪ ,‬יבכיל דכריי‬

‫‪ 20‬חייב נתינה שינו רק כשמפרשי מםלכ ‪,‬ר ‪'K‬‬
‫כסזיף‬

‫‪ 21‬סיגיא‬

‫הר רתףם‬

‫נררי הך"שונםי‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫ומב‪-‬מ מ"ס הונל' משז ‪ 1‬היב‪ ,‬רימ‪;c‬‬

‫‪-‬‬

‫הבא‪.‬‬

‫גסדן‬

‫מ"'ז‬

‫‪.,‬ל רמכ·ם‬

‫ונזושר חל'‬

‫מהל‪-‬‬

‫"‪,.‬‬

‫‪.‬ז‪-.‬ר‬

‫כסיייגן‬

‫כשרב"'א וכריטב‪M-‬‬

‫שב' ש‪K‬ינר מן הרדן "ל‪ M‬תקנה‪ ,‬כדי לפחןח דלת לכהן‪ .‬ליי ינוני שלייי להם בעיי כתיס‪.‬‬

‫ירק‪ M‬כשלמוהו‬

‫על‬

‫‪,‬תה‬

‫להיות‬

‫וננח‬

‫ומחיים כבת‬

‫הריטבייא דכ"ז‬

‫הונעיח‪ ,‬לבא‬

‫‪ M‬היהרי בבר בעבר יבא ‪,‬תה לבבות ונש‪J‬ייחיי מהליהא זי‬

‫ן"'"‬

‫מפריש יז‬

‫ל‪ .M‬י"ז‬

‫‪-‬‬

‫כ'ס ו‪"n "",,‬ו"" לנר"ז הליו ‪,‬יזל 'ל" ול"ם )‪,‬דב תקז ‪, (K‬י‪R‬ב‪ '",,‬רביולסוריונ ‪ 'II‬ת‪K‬‬
‫פלונתא בענין‬

‫זרי'‬

‫זה‪,‬‬

‫ש ‪ K‬יל"'‬

‫כ ‪ .o‬די‬

‫בתנזון‬

‫ל‪,‬יףש‬

‫‪-‬‬

‫ל'"'ת‬

‫''''ךי‬

‫ררז‬

‫ס"‬

‫‪ 2:2‬וההלךאה האי נול יע" כז‪ .‬וסםג םג‪ C‬לא זיכה הלמיה ייברל‪ .‬ובסיבה כלוסהי‪.‬‬

‫‪,‬ליו להפויש ובע‪,-‬‬

‫‪-‬‬

‫כמייש בסונאי ניסן ל‪.‬‬
‫ייה‪ .‬בי יאת‬

‫רכי לית להי‬

‫ל‪x‬‬

‫להי ‪-‬‬
‫‪ -‬ל‪..‬‬

‫‪-‬‬

‫יחזיו לו ה‪,‬ני הלהוו את וב‪,‬ויתך‪.‬‬

‫נןני אין בי שוכום ובית }יו‪-‬ל המא~ז‬

‫חב‪ ,‬ליה‪ .‬כי אית להי‬

‫נשתרפר שזןחרי יי"ן בהם דכי לרפ‪.‬ו‬
‫ןסכיני ניהנר‪,‬‬
‫רכי לית‬

‫רכ"י‬

‫הונ‬

‫להי‪ ,‬כנון‬

‫שזזי‬

‫שנשתרפו‬

‫‪r‬‬

‫מכור‬

‫"ילב י ת‬
‫שרותיו‬

‫‪-‬‬

‫הלרוהו ‪ K‬לא ‪,‬ל עדח שיפרשי ‪,‬ליר חונלקיי‬
‫נמי‬

‫ליה‬

‫‪-‬‬

‫בחב‪.‬‬

‫ריש‬

‫לכילו‬

‫‪-‬‬

‫ליח‬

‫ללמוח‬

‫‪r‬סונרם‬

‫בהי‬

‫יללייה‬

‫רביח‪.‬‬

‫להתנות‬

‫‪.‬ת‬

‫הוב"ר‬

‫שאינו‬

‫ןוי‪-‬‬

‫‪:‬‬

‫‪,-,‬‬

‫וחר‬

‫לך ‪.‬‬

‫ז‪-‬כל ‪.‬‬

‫יהיכ להי‬

‫והריסב‪ "-‬כתב‬
‫בלל‪,‬‬

‫ואפילר‬

‫שלוס‬

‫יוכה‬

‫םג‪t‬זסרויךת‬

‫כזוכה‪.‬‬

‫‪:‬‬

‫קרי‪,‬‬

‫רהרוב‪-‬נם‬

‫שהרי‬

‫לא‬

‫וכקוירר‬

‫רהיה‬

‫כהיבה‬

‫כה‪'-‬‬

‫‪:‬‬

‫הףו‬

‫הלי‬

‫תרו‪-‬מ‬

‫שנם‬

‫לר‪-‬י‬

‫םא‬

‫בו'וו‪t‬‬

‫זנה‬

‫לא‬

‫‪".'.‬‬

‫רשכלו‪ t‬הי;ןו ל‪ ,‬ב‪n‬יהו‪, t‬ייחיבן ללשם‬

‫בונביר‬

‫יכרי‬

‫הבאי‬

‫כשאר חרברת‪.‬‬
‫רלריה‪.‬‬
‫רק‬

‫גזפהכ‬

‫ות‬

‫שתי‬

‫הלוכוה‬

‫וסב' ח‪-‬ל‬

‫‪-‬‬

‫‪:‬‬

‫ס‪;I‬יי ין‬

‫וכ‪.‬‬
‫לםה‬

‫די וחיים‪ ,‬ישר‬

‫האיקיונתרת‬

‫הרסו‪t‬רנר‪,n‬‬

‫כויז מפריש חיהין' ובפרזח "ריונה ‪H‬ן ובדר אי ש"''מ ובךזפןתיר וונזכה כהן‬
‫ל‪ M‬וחו‬

‫הכן‬

‫אי‬

‫רנלי של_ יתן ‪K‬ל‪ IC‬להו‬

‫הלוי‬

‫וא‬

‫העני זסהליי‪.‬ם‬

‫‪ -‬יו‪:‬נו ‪""1‬‬

‫ום‪l‬‬

‫היו יליבין‬

‫ליסלו‬

‫נס‪p‬ינן כ'ר ריס' יזחל יעזו ‪ R‬ח ינןיו‪c‬רנ זי‪:‬דב‬
‫כיחריהו‪,c‬‬

‫רסב‪K -‬‬

‫ויוסב· ‪.(M‬‬

‫ובובנו‬

‫הרוו‪c‬‬

‫‪i‬‬

‫וב‪K.‬י‬

‫לזכות רי ‪r‬ח‪t‬י וףכ‪, .‬ינל‪ .‬יםב הם‪t '.‬‬

‫בסם רכו רפ‪.‬יםםיק לד_ ‪ l‬ק‪"2‬סן להלכה ךה ‪ 91‬וסו ו‪t‬ח סנין‪t‬ו וז‪:‬דב מו‪:‬דב‪.‬‬

‫)חוז·ה‬

‫וז‪-‬ל‬

‫‪-‬‬

‫ואם אברו‬

‫בש‪,‬ת ההל‪,‬אה‪,‬‬

‫לחסרג כש‪,‬ר הזלו יבם שבי‪,‬ית ונשובסתי‪,‬‬
‫‪ 23‬בסרביא‬

‫ויפושי הס‪,‬ם‪ ,‬זיברן‬

‫ל‪ M‬ח"ייר לו הלהדן את זוביחיו‪ .‬ו ‪ "J‬ב‪,‬רוה‪-‬ש ‪,‬ר‪,‬יס סיי קו‬

‫ןממליא מיכן‪ ,‬רם‪ ta‬התהנ ‪,‬הונם‪.‬‬

‫‪ -‬ל‪x‬‬

‫‪'X -‬כ‪ ,‬את מעותיו‪ ,‬כי יאת‬

‫עכ·ל(‪.‬‬

‫ביניהם‬

‫שם ‪:‬‬

‫הייב‬

‫ןדא ההכן הוליו חיביים באחיריתי‬

‫‪-‬‬

‫לא‬

‫‪,‬ל‪ M‬ה'"הי‬

‫ליאכ סמים ובית‪ .‬לכיןנ‪.‬ר ברייז ‪ I‬םא‬

‫‪-‬‬

‫חו"'ונ‬

‫‪-‬ס‪P‬‬

‫יהונ‪-‬ס לוז היו רכית‪,‬‬

‫ו‪ x‬ין בי משים רבית‪ .‬מ‪-‬ם‪ ,‬בייד זכי לית להי‬
‫‪I‬‬

‫ונ‪.‬‬

‫י‪,‬ור‪,‬‬

‫‪12‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫זכודכ‪..‬‬
‫רהא‬

‫יףו‪ t‬דל‪Y‬בוטנ‬

‫המ בחי‪ .‬להר םםי לוו‪t‬קיים כינסי‬

‫ל‪,‬ניו‬

‫מחנוח‬

‫‪-‬‬

‫חביהנ‬

‫חכי‪:‬וב‬

‫כהי‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪I‬‬

‫‪I‬‬

‫כשקיב‪ Y‬את המחיר מראש‪ ,‬יכיל לקביע מחיר זיל ‪ ",‬יבלבך שז‪"t‬יה לעגי‬
‫"תר הכסף המזימן שמקבל עכש" מאשר המעשר שצריד לצופת‬

‫באמת ג‪m‬‬

‫לי משד כל ימית השנך‪ .‬דאף אם פנש נשעה דהחיקה לי לעני זעל '‪ ' 7‬כז‬
‫)כדםבר 'יימ '"כ‪ (,n‬ילכן לא ‪,‬שן בגיהן את וני‪ ..,)'.‬זינה בזיהכ )ושבאא יריסנ" ‪ .(K‬ו ‪" J‬‬
‫ברשכ"'א‬
‫רבר‬

‫יב‪1K‬נייי )סיף‬
‫גא‬

‫וסל‪M‬‬

‫ד"‪.‬ר ו'רכם( שהסביין‬

‫הביא‬

‫ובמל ם‬
‫ראסונה‬

‫אלא במכרי כהונה‬
‫שאין‬

‫בשךה‬

‫‪-‬‬

‫טךה"נ‪.‬‬

‫והאחיוגים‬

‫‪ Q‬ל'"‬

‫הכי‪ ,‬לאא‬

‫כעי'‬

‫יו"ר סי'‬

‫יו '‬

‫טיי‬

‫ניטן‬

‫‪'",,,‬לשת‬

‫‪H‬‬

‫וה ‪,iU‬‬
‫המע;יר‬

‫בשם‬

‫כו‬

‫היוושלמי‬

‫כתבי‪.‬‬

‫האנה‬
‫דלא‬

‫יעי'‬

‫שם‬

‫חש‬

‫לבין‬

‫מסחך‬

‫‪-‬‬

‫מזבארי‬

‫ינוני‪,‬‬

‫המל'"ם‬

‫הרמכ"ם‬

‫ככיאור הגי"א ס"ק‬

‫ם ‪H‬ק כ ‪I‬‬

‫הנותני‬

‫לוברי‬

‫שאר‬

‫בבית‬

‫הנותן‬
‫ראית‬

‫‪-‬‬

‫סע"‪,‬‬

‫ו ‪ )J‬נ""ם‬

‫ויה‬

‫ובעוימ‬

‫הירושלפי‬

‫כייו‬

‫דשאס‬

‫יייו‬

‫יעתייהו‬

‫כמן‬

‫במעשי‬

‫של‬

‫ליי‬

‫ד ‪ H‬ב‪ ,‬עווה ‪ N‬ש‬

‫של‬

‫בין‬

‫בםג'‬

‫לא‬

‫עגייס‬

‫ה ‪ 1‬ייק‬

‫ולא‬

‫למלק‬

‫אמור‬

‫‪ K‬ךקיסת ‪K‬‬

‫'רעים‬

‫כהאב‬

‫סיי‬

‫שויט"'א‬

‫קי‬

‫‪,‬ג"" ‪..‬יר‬

‫פניוי‬

‫‪:‬‬

‫‪,‬בי‪,‬‬

‫שאול"'‬
‫‪.‬הזבעיו'"‬

‫‪(. 35‬‬

‫הרםכ"'‪ C‬פי"'‪K‬‬

‫בחליפיו‬

‫‪,‬ייכא‬
‫ירצה‬

‫מגזר‬

‫לבעליס‪,‬‬

‫כמ‪,‬שך עני‬

‫רב"ז‬

‫‪,‬מ י‬

‫ולריה‪.‬‬

‫טיבת‬

‫ובנ‬

‫ךע"ו‬

‫פטק‬

‫היאך‬

‫הת""'ם אף‬

‫ינוולם‪.‬‬

‫שם‬

‫‪N‬‬

‫נקנים לבעה"ב‬

‫ו;ןןי‬

‫מהל‪-‬‬

‫מפני ;ינרהא‬

‫םע"ש‬

‫הי"א‬

‫מככירה‪,‬‬

‫וז"ל‬

‫‪…‬אבל‬

‫‪:‬‬

‫והמעשרות‬

‫‪ K‬יבו‬

‫והתר יפות‬

‫יכול‬

‫והמ‪u‬תת‬

‫להק ‪ U‬ת‬

‫להם‬

‫ו‪u‬מר‬

‫הכן‬

‫‪-‬‬

‫ב"תיהנ י ל ‪ K‬מבירה‪ .‬נוכ"'ל‪ .‬ןכ"ם הש"‪ ,‬כיו"ר של'!‪ N‬ם"ק ‪",.‬טק רגו‪ " .‬ב כינר ניתן לזכות‬
‫של‬

‫לנוגי מ ‪ IZ7J‬י נוני‬

‫שונק‪ ,‬הצשןי‬

‫אוןערבךא שויט"‪ K‬ב‪ ..‬כרפ‬

‫וייו"‬

‫להגינו‬

‫רתיובות‬

‫לסוגות‬
‫כ'‬

‫רב'ס ז‬
‫רכה‪,‬‬

‫נוס'‬

‫על‬

‫ועמר‬

‫יחדיש ‪,‬ו‪-‬ל‬

‫כך‬

‫‪:‬‬

‫‪u‬בייר דוג‪;.‬י"'ז‬

‫‪…..‬ןכיין שלענין‬

‫פריין ובע"ס מניגן בס" של"‪ M‬סקל יי ח דכזה " ז קיל טפי ופוייו םב לע מטבע שאיגו ייצא‬
‫באותי‬

‫ופן‪ K ,‬פוסר‬

‫לאקנייי מעשר‪ ,‬כיין שבזמנני אין ‪ .‬אף‬

‫וססב בקבין טייר שרי בזה"'ן‬

‫אחד שובעוה נול רעתי שההקנאה היא עבןר הסייר שאר עם‪ '-‬ריב הוא וסל העדים יםג‬
‫רנילין‬

‫תיכף להחזירן‪ ,‬אלא הקנין‬
‫שגמר בלב‬

‫יהיא מראה בכך‬

‫בראה‬

‫בנויני הבריית כסיטוובתא שגהנו‬

‫שלם להקנרת רוא נראה‬

‫כמכר‪,‬‬

‫כלל‬

‫בו הטוחרים‬
‫דברים‬

‫‪,‬אף וסזה גנד‬

‫מפררשים‪ .‬מאמ כבתתי רברים אלה מפני שבנולי פרדטיס יכו בקיבןצים של שווברי תירה‬

‫שקרנרים‬

‫הרבה‬

‫פנומים‬

‫ללרי ‪,‬לנובי כשאיז‬
‫רברי‬

‫טברא‬

‫הם‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫יש‬

‫טורח‬

‫להם‬

‫גדול‬

‫איך‬

‫להקבות‬

‫להם מבירים וםב י א שארו מכיר לנוגי‪.‬‬
‫‪H‬‬

‫'ת‪-‬כן‬

‫שאפשר‬

‫להקל‬

‫עליהס‬

‫ולהקנות‬

‫בכל‬

‫המנושר‬

‫פעם את‬

‫רכירן רכל סה שכחבני‬

‫המנושר‬

‫בכל‬

‫פנום‬

‫בלי‬

‫_‬
‫סרם‬

‫טךרח '''ע זיכיי בקניז טררר‪ ,‬ון"נו‪ .‬והלום ראיתי בס' ‪ K…‬ךז ישרלו‪ '"c‬להוגי"ם טיקוינט;‪:‬י'‬

‫ז"ל שבגת נח"נ ובי ‪ -‬וי רס‪K‬טך לזבית ית הלרי רה‪,‬ני ובתנרתיהם ‪.‬םנ בקביו טודר‪ ,‬ולא‬

‫דיעתי סניו לו יכר זה"‪ ,‬רהך"‪ ,,‬הכנא וסלים'"א בפארמו הב"ל נ ‪ ..‬הסנו'‪"' 1‬‬

‫רן‬

‫ברברי‬

‫הרגשז" ‪ K‬שליס"'‪ ",‬רהובקר דביייר" לססךו נול ‪ …‬נבכייי עני·‪ ,‬וסהרי לרזח סוס;‪:‬י' ‪ Q‬רבםי יס‬

‫וניבר ל‪,‬ני‪. .‬ש'""‪,"', ,‬מי הגרשז"א היטיף יי‪ ,‬זכדואי עייף מכלוהו להשכי‪ ,‬ל‪ 7‬ני אח‬
‫הטלין; בית האריזה יכו' ילהכניט לשם‬

‫את‬

‫היבול‬

‫יהננ‪,‬שריח‬

‫יוזכה הנוני בקניו ח ‪ J‬ר‪.‬‬

‫הורכ יוטני שלזיבגי לסיס ‪ . .‬א אמר לי‪ .‬שאכן בך גהני כשעלכיס בשגים שהפרישו ''''ונפ‬
‫מלכ‬

‫היבול‪.‬‬

‫‪ 24‬שס ננטין ל‪.‬‬
‫פחות‬

‫בברייח ‪: K‬‬

‫יפיטק נומהן כשער הזול‪ .‬ובתוד"ה ופוסק‬

‫משער הזול‪ .‬ךמב"ם פין‬

‫עונשר‬

‫‪-‬‬

‫אפילו פיסק הרבה‬

‫ה"ז‪.‬‬

‫‪13‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪ -‬מיתר‪ .‬אד אסיר לקביע מחיר מיזל על דיי זה שהעבי‬

‫מיזיל לי החמיר‬

‫חישש שלא יתן לי המעשר אלא לאחר" ‪".‬‬
‫‪ 25‬חזר"א מעשרות סי‪-‬‬

‫דה‪,-‬‬

‫ח'‬

‫האזול‬

‫ובגרר‬

‫שכבתי‬

‫‪H‬‬

‫החרס' שאפי‪-‬‬

‫פחות ונשנוי‬

‫הרכה‬

‫הזול‪ ,‬אמר לי מי"ך הברשז ‪ N‬א שליס"‪,‬א שביראי אין הכינה לבחינת סכום פעום אך ירק‬

‫משום ררחיקא ליה שעחא‪ ,‬כאשר אין כל יחס כין שוןד המעשר עני לסכים הגסף שהוא‬
‫‪ U‬תן לעבי בתחילת השנה‪ ,‬שהךי בכד עישה חוכא ואסלולא מכל הענין‪ .‬אלא יש לשעך‪,‬‬

‫אילך למשל היה הקיבוז נותן לעני כתחילת שבת וב‪ Y‬ייע ס‪ C‬ו התחייבןת על מעשר עני‬
‫כטך גכיה לתאריר‬
‫ובןדיי‬

‫היה‬

‫לכסף‬

‫יזכך‬

‫‪-‬‬

‫מזומן‬

‫מםחית‬
‫זה‬

‫סר ‪ Sl‬ין‬

‫בשביל‬

‫של‬

‫ככובה‬

‫לקבל‬

‫עהת‬

‫נלקח בחשביו כעת‬

‫יווד מאר‬

‫זמן הקציר‬

‫היה‬

‫או‬

‫שבך עתה‬

‫מז י מבים‪,‬‬

‫לעומת תחילת השנה‪.‬‬

‫איתר‬

‫ונרור‪,‬‬

‫פדיון שטך‬

‫‪,‬כו‬

‫הכציי‪.‬‬

‫את‬

‫תובורת‬

‫יש‬

‫ואותן‬
‫שטר‬

‫רחיק‬

‫עני‬

‫ההתחייבות‪,‬‬

‫וזקיק‬

‫ב‪ W‬סן‬

‫יכמה‬

‫אחוזיס‬

‫שובו ‪ ,‬תר‬

‫להתחשב‬

‫באינפלציה‪,‬‬

‫מאחר‬

‫מזומנים‪,‬‬

‫בסיף‬

‫עוך‬

‫הכסף‬

‫כי‬

‫לקחת בחסכין‬

‫השבה‬

‫הנקוב‬

‫את הסיכין שכח‪ M‬ריך‬

‫לא יהיה יברל כלל בשל בצורת רכו‪ ',‬וכל הגורמיס הללי מנטרפיס יחדיוי והשער הנמוך‬
‫שעבררי‬

‫בייתו‬

‫)יהנר‪n‬ייש‬
‫להעריך‬

‫ש‪ J ..‬ר‬

‫שההערכה‬
‫עביר‬

‫שליס'""‬

‫הוסףי‬

‫ףא‬

‫הזול"‬

‫בפחות‬

‫ארדות חירב הסכים‬

‫הקדמת‬

‫רהנרי"י‬

‫יטכיס‬

‫ובייבימז‬

‫בעל‬

‫השסר‬

‫רוייט‬

‫לפדית‬
‫לי‪,‬‬

‫שטרר‬

‫את‬

‫שבשי ‪ J‬ןר‬
‫יכז‬

‫רכ ‪(.50%‬‬

‫הוא‬

‫‪-‬‬

‫היאנםלנהי‬
‫לי‬

‫א!בר‬

‫הנקוא‬
‫כייס‬

‫ש‪ J …‬ר‬
‫בדואי‬

‫‪-‬‬

‫הגר""'ש‬

‫הזרל"‬

‫אלישיב‬

‫גיתן‬

‫שליטי ‪,K‬‬

‫לנכות‬

‫הטופי זויכה להיית כפי ועמקובל בין הסוחרים‬

‫המעית‪.‬‬

‫שליס ‪ N‬א כבת‬

‫לי‬

‫יי"ל‬

‫במכבתי‬

‫"הנה‬

‫‪:‬‬

‫החזר"א‬

‫רבוי‬

‫בפשוטו‪,‬‬

‫מוסברןי‬

‫דהא דיש לחשוב שיייין עפי"מ שכהן זדחיקא ליי שעתא היי מיכך מעשורתיך בזול ‪ J‬ייי‬
‫הפ‬

‫שמקדים‬

‫הקיבה‬

‫לי‬

‫לכהן‬

‫או לעבי‬

‫העבי‬

‫אזבזם אחר‬

‫‪I‬כעיתיו‪ ,‬רכן‬

‫אחה וובשכחת‬
‫לא‬

‫סאותן‬

‫העבי‬

‫לה ‪.‬ם(‬
‫קיבה‪,‬‬

‫במעשר‬

‫ה‪ p‬והב ‪ P‬ובה‬

‫לפי‬

‫‪I‬ה‬

‫ערך‬

‫עני‪,‬‬

‫ףא‬

‫מעשרותיי‬

‫דליכא חשש‬

‫‪ IC‬ת מעשרךתיהן‬
‫יש‬

‫לחש י ב‬

‫העני את וכעוערןתיהן שיקבלו וכארתי הקונה‪ ,‬ויא בזול וכחמת‬
‫לדאם‬

‫היכ‪N‬‬

‫םג‬

‫שיתן‬

‫שי‪ P‬בלו‬

‫הכהן‬

‫‪ IC‬י‬

‫אם ונוכר‬

‫הכהז‬

‫או‬

‫הקובה את‬

‫החשש שיתן‬

‫אחר‪.‬‬
‫והסבר‬

‫אמנם למעשה מצדד החזו"א שם יימר בדרד אפשר דלא פלוג רכנן בזבר יבי'‪,‬‬

‫דנריר‪ ,‬זהא דאסרי םא ‪ '9‬גדי בשביי שלא יתז לאחריס הוי מטעם דיא הייי ככהן הפסיי'‬
‫בבית‬

‫כמנר ‪ K‬ר‬

‫הגררנןן‪,.‬‬

‫ימזא כהן זרחיקא ליי‬

‫החזו"א‬

‫ביברי‬

‫המסייע‬

‫בכית‬

‫ברברות‬

‫סם‪ ,‬לבז‬

‫הכהן כוסבלי ועיא יתן‬

‫לאחרםי‬

‫משים דלא הייי‬

‫שוב ל‪-‬ה‬

‫‪-‬‬

‫ככהי‬

‫ודו"ק‪.‬‬

‫ךלענ"‪,‬ן אף שהחזר"א ז"ל בתב ךק בזרד אפשך בכ"ל‪ ,‬יש להכרי ‪'9‬‬
‫בבהן‬

‫כיין‬

‫‪ 0‬ע‪K‬ת סובא‪ ,‬אשר ימכיר ב"כ בואות ‪n‬וביי הזיל‪ ,‬בשבלי הקדתמ‬

‫הובעית‪ ,‬לכן אף םא מוכו ארתר‬
‫הגרנות‬

‫הראשונות‬

‫אמר‬

‫ז'נ‪ P‬ל‬

‫המסיי ‪ '9‬בבית‬

‫הנךברת‬

‫הוי‬

‫‪-‬‬

‫ךק‬

‫של‬

‫ענין‬

‫להקל‪.‬‬

‫הקו‬

‫לכתחילה‪.‬‬

‫חר‪,‬א‬

‫ובספק‬

‫יוס להקל‪ .‬וענית‪ ,‬הךי ב ‪ ",‬פני יהרשע"' שם )גטין ר " ל ז"ה מגרא( היקשה לו ג"כ‪ ,‬האיד‬

‫מןתך לפםוק אפילר כפחןת מוע ‪ '9‬ך הזיל להתום ' יהךשב"‪,‬א הא הי"'ל כהכ ‪i‬‬

‫הפסיי‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫"יז ‪ IO‬ן‬

‫בביח הרבברת )‪'".‬כהב רתיי‪ ,‬יכין ימסקיבן שם זההנן יכרל למזור בו לזולם‬

‫משים מסעיי ככה"'‪,‬ב שאין כאז‬
‫‪,‬ש"""ע‬

‫רשן"ר‬

‫כפסקים‬

‫הנדפסים‬

‫טרבת‬
‫'''פע‬

‫שולוח‬

‫כלל‪,‬‬

‫הרךאת‬

‫‪14‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ועםא יתייקו‬

‫החזר"א‬

‫ז"ל‬

‫‪-‬‬

‫יחרזך‬

‫וסהחימך‬

‫בי‬

‫למעשה‪,‬‬

‫הכו‪.‬ןו‬
‫וו‪a‬ו‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫דדי עני הראןי ליטןל צדקה‬

‫ס‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫נחכאר במשנה‬

‫דפאה ז ס ןבשן"ע‬

‫‪n"D‬‬

‫‪O‬‬

‫ןו " ר סי' רב"ב‪ .‬יעף בשן " ת ‪ nn‬יי ס ין"ד סי' רל ‪ II‬ם‪ ,‬שהאורי גבדר" עני בזה " ז‬

‫ובהמשך‬

‫לשנית"‪,‬‬

‫בחנ ‪:‬‬

‫תשובתו‬

‫זסזחיק‪ K‬ליי שעח‪ K‬טיבא ררכן‬

‫פשיס‪,‬א‬

‫‪…‬הבה‬

‫שאני‬

‫כיין‬

‫להןזיל בסביל הקרמת המעיח‪,‬‬

‫בכמה‬

‫מחשבין‬

‫‪•2 1‬‬

‫שדמ‬

‫םא בזמבנו כן המציאךת‬

‫שמתחש ניס גם באיכפלוי)(‪ NK ,,‬כ זה הוי שרי‪…. ,‬‬
‫‪ 26‬כל‬

‫לעיל‬

‫האנונר‬

‫בזין ‪..‬המלרה‬

‫את העג""‬

‫הדא מעיקרא‬

‫‪-‬‬

‫דזיאנ‪.‬‬

‫באל למעשה‪,‬‬

‫נהנן‬

‫'*'‬

‫‪ J‬רבןא‬

‫בשעלביס בשניס עכרן '''פע ינות הרב‪-‬ב קינזססם נז"ל ויכל‪n‬יימ וני''' הרבש"ן‬

‫שלים"‪ K‬והירג‪e‬ת ו‪ ,‬וכדלקובן‪ .‬דר‪,‬ת '''ימ שליט'"‪ .‬היא‪ ,‬ראף שתקיני לני ח ‪ I‬ל'" נתנוה ‪ ..‬כ‪y‬שי‬
‫‪ -‬וסרק מספר קסן של ונשקים ‪p‬וכייס מז‪ n‬ת ההפרישה‬

‫הזךל"‪ .‬ם‪-‬מ כיוס‬

‫‪ ..‬ש‪' Y‬‬

‫ובבחינה ובציאותית‪ ,‬להפריש אף בדרך זו‪ .‬מכיין שםב‬

‫אי אפשר‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫הזול· הרא סכים סביר ורילאי‪-‬‬

‫הרי איו הונשקים של שוונרי חירה ינולים לעמןך בכ‪.‬ן שהרי אליו היי כל ונוסקי המיינה‬

‫מעשו‬

‫מפוישים‬

‫)ולזעת‬

‫עבי‬

‫שליט"א‬

‫‪I‬בי"ו‬

‫לל‪,‬יים ול‪ M‬לסמיך על טענת המם‪,‬ייה(‬
‫הדפיגה‬

‫לכ‪.‬ן‬

‫בה‪K‬תם‬

‫במזב‬

‫אבל‬

‫‪-‬‬

‫להפריש‬

‫יש‬

‫מנו'''‬

‫אף‬

‫בפןעל‬

‫היר מחיוי התוזות‪ ,‬המסלם רכו'‬

‫הגיכחי‬

‫בו‬

‫‪-‬‬

‫אין‬

‫במפרישי‬

‫התחשבות‬

‫רכל כלכלת‬
‫ם‪,‬שרות‬

‫לא ייכל שים פשק והחויק מ‪,‬מד םא יצטרך היא לכדי להפריש ‪'%‬כ ‪2O‬‬
‫)פ‪,‬ייר וובע"ע ‪ (,‬ראף במע"'ע כלבד‬

‫‪-‬‬

‫ילתחו‬

‫מו‬

‫‪-‬‬

‫היכרל‬

‫אין יכרלים לעםיד‪ .‬ילכן הבהיב ‪K‬כי םו"ר שליס‪,K -‬‬

‫שהרב מאיר שלז"בונ דיייח לראשי יסיבח ‪.‬קרל תררה"‪ ,‬בתחילת שבת מעשר עבי‪ ,‬את כמןת‬

‫היביל המשיער בסוף הסונה‪ ,‬ונעשה קבין על המעשרות‪ .‬כסוף‬
‫המעשר‬

‫סכים‬
‫הכילל‬

‫לרשאי‬

‫ואילו את‬

‫הישיבה‬

‫ריבו‬

‫של‬

‫עכור‬

‫הסכים‬

‫הישיבה‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫והרבבים‬

‫החזיוי‬

‫נסלן‬

‫לום'"ש‪,‬‬

‫השנה מסר הרמ'"ש‬
‫סכום‬

‫רק‬

‫של‬

‫כתוימה‬

‫קטן‬

‫מהסכים‬

‫היסיבה‬

‫לקיבוץ‪,‬‬

‫זמיי‪n‬‬

‫התלייית‬

‫כחלק סזמות החזקםת של ישוביס שימוי תורה '''אב וסייע להם לקייס‬
‫כארז )ואף ששי כדבר הערמה מריבה‬

‫‪-‬‬

‫אמר לי '"''ןמ שבתאנים הקייפיס עתה בא" י‬

‫"ין דוך אחרת(‪ .‬ועל דברים לאי הרסיף‬

‫הכלל‪-‬יסובית‬
‫המוכרישיס‬

‫ערייו‬

‫תרי"‪I‬ב‬

‫לא‬

‫נשחנחה‬

‫ימנרליהם(‪,‬‬

‫הישובים‪ ,‬אשו ב"'ה השתפר‬
‫מהם חיים בויוחה‪ .‬יעזתו‬

‫השהנ כו"‪n‬‬
‫יייתר על‬
‫על‬

‫‪-‬‬

‫המכו"'ע‬

‫מל‪p‬‬

‫הרעת‪,‬‬

‫המסק‬

‫‪-‬‬

‫זה ‪ R‬מיו‬

‫וכן‬

‫)נלומר‪,‬‬

‫הרי‬

‫סואי‬

‫זובכם הכלכלי‬

‫ל‪1‬‬

‫הו"מ שלזיגגר סליט"'‪,‬א שאף שהמזיואת‬

‫שאין‬

‫כלכלח‬

‫אפסור‬

‫ליאן‬

‫להתעלם‬

‫מן‬

‫נתיבה‬

‫היכול‬

‫מתיך אונין‬

‫גבזול ‪ R‬ת‬

‫הענייס‬

‫רבידאי‪,‬‬

‫‪.(.‬‬

‫מתחשבת‬

‫המציאות‬

‫ערוך לעומח הסובים‬

‫מו הסכים‪ ,‬רמב ‪ KJ‬שמתיר סתי ה}וסקות‬

‫יל‪M‬‬

‫המדינה‬

‫היא‪ ,‬שי‪,‬שו את שבי הרבריס יחריר‬

‫בעת‬

‫‪-‬‬

‫הקורמות‪,‬‬

‫הליאה‬

‫שהכוני הונקכל‬

‫‪-‬‬

‫שבהתםא‬

‫כאשר מפויש‬

‫המסק‬

‫מיבוליו‬

‫במשקים‬

‫הפרטית‬

‫של‬

‫ורבים‬

‫לעני בתחילת‬

‫)נונו‬

‫הישיכה(‬

‫קיבלן העגםדי סכרם המתקבל‬
‫הםשתפר‬

‫של‬

‫הכלכלי‬

‫לזמב‬

‫אל‪,R‬‬

‫רכל‬

‫כשההפרשה בעשית‬

‫'''ע‬

‫יס לחשב את הסכום המן‪ m‬ר לקיבוץ ע"י העני =) הנהלת היסיבה(‪.‬‬
‫תרי"מ‬

‫את‬

‫הנמכרים‪ ,‬אבל‬

‫הקוביס ביאין כאן המקום להאריך בסיביא זו של מכירת סבליס‪ ,‬ובריאו ה'ענין בעיה במאמר‬
‫נפרד‪ [,‬הרי‬

‫על אף שאין הובפרישים‬

‫שם בלכד‪ ,‬ונמנא שגוזלים תא הכוביים‬

‫•(‬

‫נותבים מעשר‬

‫‪-‬‬

‫עני בפועל‬

‫אין המונו ) =‬

‫המש‪(P‬‬

‫אלא‬

‫מסתפקים‬

‫בקריאת‬

‫יכיל לתת מ‪,‬שר כוני‪,‬‬

‫וענה מ"ית זי הן‪ R‬לר ‪ Tl‬חא דמליו‪c‬ת‪ -‬כלכר‪ ,‬ויאן בה ובואת מבחיבה הלתכית )רדארבה‪.‬‬
‫ל‪K‬כורה שי ניובד בין שתי העזות הללי(‪ .‬יהסכרם עוני הרהיג רם'"ש סליט" ‪ k‬בדבר‬

‫זה‪.‬‬

‫‪IS‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪ -‬הרי· זו זדקה כלבד ולא‬

‫כי· אין· הרא י‪;20‬ב‪.‬ריש‪ .‬וא~· םא ירזה לחקן אח גזל העניים·‬
‫חל· עליה שם מעשר עני כמםי מו"'ר הגרשז"‪(.H‬‬

‫‪ 27‬רראה סכרם‬

‫בספר‬

‫הרברים‬

‫"צרקה ומשפס"‬

‫פרק '‪.‬ב רמכיון שמעשר עבי‬
‫ורק לעניים‬

‫)מאח ''''רה יעקב בלויא‪ ,‬ירושלים חש"(ונ‬

‫‪ -‬ממרן עביים הרא )עי' לעיל סעי' ('ז‬

‫רלא להוצאות חינוך ילדים‬

‫שערת‬

‫או לתוספת‬

‫ יש לתתו ךו‪C‬‬‫המותר‬

‫לימרזים‪ .‬וכך' )דבר‬

‫בכספי מנושר כספים(‪ .‬כך שעמתי מהגרי"ש אלשייב שליס"‪•K‬‬
‫אמםנ הרה"ב ר' זוז בן‪-‬ציין קליין שליט"א‬
‫הגרא"ז ורנר זנ‪":‬ל‬

‫אב"ד יסודות‪ ,‬מסר לי כי בסנותו שאל את‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫אב"ד טברי‪,‬א אם רשאי המושב להשתמש בכספי מע"נו להוצאות‬

‫!}יביך בביה"ס‪ .‬המקומי‬

‫ורנר זז"ל במכבתי )ימים‬

‫‪. . ,‬ב‬

‫לעשית‬

‫בה‪.‬‬

‫סייו‪.‬‬

‫ת‪-‬שט"ו( ‪:‬‬

‫יהסכים ‪ y‬מר‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫‪…‬ובעביו‬

‫עבי‬

‫מנושר‬

‫וז ‪ . .‬ל‬

‫של‬

‫לא‬

‫‪-‬‬

‫הרב‬

‫הרמב"מ‬

‫הזכיר‬

‫המ‬

‫יהסיר‬

‫ונראה‪ ,‬מפני שמי יוינו םא הנוני הרא עני באמ‪.‬ת יכ‪I‬בו מעשר ראשון‪ ,‬שלא נוחנים ללוי‪,‬‬
‫רגם עבי הריצה לתת‬
‫הלא איכליו‬

‫מחצה‬

‫‬‫אשתר‬

‫המנושר נוני למשק‬
‫קריאת ·שם‬

‫נשאר‬

‫הלא יש דיו השמבה הי' מציל‬

‫‬‫שם‬

‫ועושה‬

‫יבביו‪,‬‬

‫בויאי טרב‬
‫על‬

‫טבל‬

‫כרים‪,‬‬

‫מיבולי משקים‬

‫ניתן‬

‫ואף‬

‫בתינה‬

‫לא גרנו‬

‫כפינול‬

‫מהעצה‬

‫עת‬

‫הזו בניו‬

‫‪-‬‬

‫הקריתא‪-‬שם‬

‫גם‬

‫המיבא לעיל‬

‫שעריפה‬

‫ההלכה( מקריאת'שם בלב‪,‬ן‬

‫יהעיקר‬

‫הכרי‪) ".‬יבראה‪,‬‬

‫מנו"נו לעניים כלב‪,‬ן מ"'מ לאיר כל‬
‫יתכו‬

‫ציקה‬

‫ויפה‪,‬‬

‫בכל‬

‫‪-‬‬

‫נוטל מחצה ונותן מחצה‪ .‬כי‬

‫םא‬

‫כהערה‬

‫של מעשר‬

‫מעיקרא דדיאג‬

‫‪,26‬‬

‫רבבותיי‪.‬‬
‫עני‪,‬‬

‫יש‬

‫ולזכות‬
‫כי בלי‬

‫לייעד‬

‫כספי‬

‫ברבר נתינת מנו"נו בפועל‬

‫להוצאות חינוך‬

‫שהוזכרה שם‬

‫)מעבר‬

‫למה שחייבתו‬

‫בהערה‪ ,‬שהרי סוף‪-‬סוף‬

‫הכסף בפונול‪ .‬ויל'"ע(‪.‬‬

‫השאלה‪,‬‬

‫ואורות‬

‫רשאי‬

‫הםא‬

‫הרבי"י ייייס שליט"א וז"ל‬
‫אי ברהיטיס רכיב"ז‪,‬‬

‫כהכרחי"'‬
‫הרנה‬

‫בראה‬

‫הנותן‬

‫‪:‬‬

‫היכא דאינר‬

‫המבואר בתי ‪ n‬ת"ס‬

‫זריך‬

‫לרקדק‬

‫בזה‪.‬‬

‫לרריש‬

‫כ'"שם‪ ,,,‬אם‬

‫מהמקבל‬

‫יכיל‬
‫בכלל‬

‫לא‬

‫להפריז‬

‫לרמר לן אל תקנה‬
‫_בית דירתו‬

‫ההכרחי‬

‫שם אות ‪',‬ג מעיקר חזיך‪ .‬ה'י יכול‬

‫שכהמ‬

‫פנוימם‬

‫כמותרית‪,‬‬

‫ההכרח‬

‫לדיר‬

‫דירה‬

‫בסביבה‬

‫במקים היוקר‪.‬‬

‫‪,‬ליביש‬

‫לימר‬

‫של‬

‫השיבני‬

‫עזמו‬

‫לך כנ"ל‪.‬‬

‫תררה ששם‬

‫ןכ"'ב‬

‫אבל‬
‫בררך‬

‫כלל הזירות יקרית מדא כנודע‪ ,‬יםב םא רצרה לדור בסביבת משפחחו וחבריר הרגילים‬
‫ללמךד נומהם ביח‪,‬ן שהמה דברים ההכרחיים לבני תירה‪ ,‬דאז בודאי איננו רשא‪.‬ים לימר לו‬
‫שידור במקום‬
‫מכלל‬

‫ב;'ני‪.‬‬

‫ע"‪..‬ש ‪….‬‬

‫הזול‬

‫מיתר‬

‫ועיי‪-‬ש‬

‫שאין‬

‫ליתן‬

‫בסי‬

‫לן‬

‫זזקה‬

‫כל‬

‫הנ"ל‪ .‬ימנויקר הלכה‪.‬‬

‫לו‬

‫אפילן‬

‫אלף‬

‫זוז‬

‫בבח‪-‬אחת‪,‬‬

‫ומשפט‬

‫ם"ב‬

‫ס"'ג‬

‫ובהנורות שם‪,‬‬

‫•‬

‫‪16‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אפילו רק‬
‫כמבואך‬

‫חסר‬

‫דינר ‪ 'K‬שיבא‬

‫בשי"ע‬

‫רגב ס"א(‬

‫)ס'י‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪,‬‬
‫יונה עמנואל‬

‫על ברכת הארי‬
‫רבים מגדולי האחרונים הכריעו שאכן גם בזמן הזה ש' מצות‬

‫ישיבת‬

‫אץר ישראל‪ .‬בדורנו הכריע כך מרן בעל חזון אש' זצ"ל‪.‬‬

‫מאידך חסרה לנו ברכה על מצות ישיבת אץר ישראל‪ .‬ש' לנן ברכה על‬

‫הש'יבה בסןכד" אך אין לנו ברכה על מצזה חשובה זז של ש'יבת ארץ ש'ראל‬
‫שהאי שקולה נגד כל המצות‪.‬‬
‫עמד על זה הרב חיים שרגא פייביל פרנק זצ"ל בסםר תולדות זאב על‬

‫מסכת שבת‪ ,‬חלק ב עמ' סד_ וזה לשינז ‪:‬‬
‫לכן היה ראוי מן דהין לברך ברכה על הש'יבה באץר ש'ראל‬

‫כשאר קיום המצות‪ ,‬יהא דלא תקרב חז"ל ברכה על זה‪ ,‬קריב‬
‫הדבר להאמר דבברכת המזיז שאני מברכיז ואימרים נידה לך ה'‬
‫אלקינו על שהנחלת לאבןתינו אץר חמדה טיבה ורחבה וכי' יעל‬
‫הכל ה' אלקיני אנחני מודים לך יכו' ככתוב ואכלת ושבעת‬
‫יברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך‪ ,‬ברוך אתה‬
‫ה' על הארץ יעל המזין ‪ -‬בזה נכללה גם הברכה על הישיבה‬
‫בארץ ש'ראל‪ ,‬ומן הראיי שהישובים בארץ ש'ראל יכונן באמירת‬
‫ברכה זו על קיםר מציתו שיישביו בארץ‪.‬‬

‫מי שזכה להכיר את הרב חש"פ פרנק זצ"ל אכו יידע איך הרב חש"פ‬
‫פרנק זצ"ל ברך כל יום על ש'יבת ארץ ישראל‪ .‬רוב היים הוא ש'ב בביתי‬
‫הצנוע בשכונת ימיו משה מול חומות עיר הקדוש והמקשד‪ ,‬מעוטר בתפיליו‪,‬‬
‫הוגה בתורת ה' ובמיוחד במצוות התלויות באץר ובהלכות בית המקשד‪ .‬וכאשר‬
‫בשנת תשכ"ז זכה לראות את שיבת עם ש'ראל אל העיר העתיקה‪ ,‬קוה‬
‫הרחש"פ‬

‫פרנק‬

‫זצ"ל‬

‫שאכו‬

‫הגעי‬

‫עת הפקדיה‬

‫הנכספת‪.‬‬

‫והמקדש‪.‬‬

‫עת‬

‫חדיוש‬

‫הקדוש‬

‫‪,‬‬

‫לא ידועים לי ד"'נים בדברים הנ"ל שש' לכווו בברכת הארץ שבברכת‬
‫המזוו לברכת ש'יבת ארץ ש'ראל‪ .‬מאדיך מצאתי שתלמדי חכם דיוע עמד‬
‫על ענין זה יאף הגיע לאיהה מסקנה שאכן מי שזיכה לחיות בארץ ישראל‬
‫מקיים בברכת הארץ את הברכה על מצות ש'יבת הארץ‪ .‬הרב מדרכי אלעיזר‬
‫וועבר זצ"ל‪ ,‬רב בקהלןת שונןת בהונגריה אוחר כך בירושלםי חיבר ספר‬
‫"תמורת תודה" על מסכת תמורה‪ ,‬ירושלים תרמ"ז‪ ,‬כמו כן חיבר ספרים על‬
‫מסכתות אחרות יכן היה מעורב בחיםי הצבוריים של הש'וב הש'ן‪.‬‬

‫בהקדמתו לס' תמורת תודה תיאר הרב מ"א וערבר זצ"ל את תלאותיי‬
‫בחזץ לאץר‪ ,‬יזה‬

‫לשונו ‪:‬‬
‫‪17‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ארדר‬

‫ה'‬

‫כי‬

‫אנפת‬

‫ארךד‬

‫בי‪,‬‬

‫עניתני‪,‬‬

‫בי‬

‫רברת‬

‫עררת‬

‫רצררת‬

‫אין‬

‫מספר והרפתקארת היר לארת עדו על" החדב היה מתרח על ערםי‬
‫רראשי עלי ברכי הררצח האכזר‪ ,‬החנית עררר גנד לבי ראיתי‬
‫יהמית לגנד עיגי‪ ,‬כפסעיה ביני וביני‪ ,‬אש קני השריפה נגד‬
‫פני‪ ,‬רלהב המזרים חלף סביברתי‪,‬‬
‫הרב מרדכי אלעיזר ררעבר זצ"ל המי‪",‬יר בהקדמתר רתיאר כל מה שעבר‬
‫על‪,‬ר דע שזכה להגיע לארץ הקדו ש ד‪ .‬אר גם כאן לא זכה לחיים קל‪,‬ם רכלשרנר‬
‫"הוצרכתי ללמוד ולהתדגל פה אה"ק ת"ו כי חדשים לא שעררם אברתי עברי‬
‫עלי ראשי לא תכילם היריעה רהעט תעמרד מלכתרב מדהברים לא נתגר לכתרכ"‪.‬‬

‫הרב רעובר המשיר בהקדמחר בדברי הרדיה על הצלתר אוף האר"‬

‫על‬

‫הקשר הנצחי שיש לעם שיראל עם ארץ ישראל‪ ,‬שהרי "אף שגול‪,‬ם רמטולטל‪,‬ם‬
‫ממגי מקזשרים אגי לארה‪/‬ו‪ ". P‬והוא כתב יז‬

‫באמת ההי צר"‬
‫הפןסקים‬

‫שהיא‬

‫לבןר‬

‫ןכצןת‬

‫‪II‬‬

‫ל‪:‬‬

‫על ישיבח אץר הקדרשה ח"ר לשיטח‬

‫עשה‬

‫ךא‬

‫מראורייתא‪,‬‬

‫•‬

‫ופי‬

‫האמור‬

‫ויצאםי‬

‫בברכת המזרן על ארץ חמדה טובה שהגחלת לאברתיגר שמקדימס"‬

‫ליציאת מצרים‪,‬‬

‫לאברתי ‪,U‬‬

‫כי החזירגר‬

‫הש"י לארץ‬

‫הקדרשה אשר‬

‫הגחיל‬

‫ילכן ארמרים אח " כ ככתרב רברכת את ה ' אלקיר על‬

‫האדץ הטרבה אשר נתן לר כי לא זז זכרתינו ויניקתינר ממנו‬
‫והשםעתה‬

‫בר‪m‬‬

‫היא‬

‫ניח‬

‫בה‪,‬‬

‫חמדיית‬

‫אכן‪ ,‬יש כאן סעד לדבדי הדחש"פ פדנק זצ " ל ששי לכורן בבדכת האץר‬
‫לברכה על ישיבת אץר שידאל‪.‬‬

‫••‬
‫•‬
‫רארלי יש מקרד קדרם לבדכה על שייבת‬

‫אץר‬

‫שידאל באמצערת‬

‫בדכת‬

‫המזרן‪ .‬בדמדש דבה שיר השידים ה‪ ,‬ד על העסרק קמתי אני לפתרח לדרדי‬

‫רמכא שכודש דצה להעסיק את עליית היד~דים לאץר שיראל ‪:‬‬
‫בההיא שעתא בזד ראמר דעכד פדת עכד דלא עבר לא עיברר‪.‬‬
‫דניאל‬

‫רסעיתן רחברדתר‬

‫עלר‬

‫בארתה‬

‫שעד‪.‬‬

‫אמדר‬

‫מרטב שנאכל‬

‫סערדת אדץ ישדאל ינובר על אדץ ישדאל‪.‬‬
‫על דברי מדשר אלה העירני בבי די מרדכי נ"י‪ .‬לפי המדשר כאשר א‪.‬ןכלים‬

‫טערדה באץר שידאל‪ ,‬מברכים על אדץ שידאל‪ ,‬רהכררנה לבדכת המזרן‪.‬‬
‫וכנדאה שי חוירסו גרסף בדבדי המדשר הנ"ל "מרטב שנאכל סערדת אדץ‬

‫שיראל רנבדר על אדץ שידאל " ‪ .‬מצרת עשה מן החררה לבדר ברכת המזרן‬
‫ככתרב "ראכלת רשבעת רבדכת את ה' אלקיר על האדץ הטרבה אשד נחן לר"‬
‫)דברים ח‪.‬‬

‫‪"(.‬‬

‫כגדאה צמרת‬

‫בדכת‬

‫המזרן‪,‬‬

‫רכן‬

‫בדכה מעין‬

‫שלרש‪,‬‬

‫קשרררת‬

‫אבכילת תבאות אץר שידאל אר עידוחוי‪ .‬רכן מבראר שם בפסרק "כי ה'‬
‫‪18‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫אלקךי מבי~ אל ארץ טרבה ארץ נחלי מס" רכר' אץר חטה רשעררה רגפו‬
‫רתאנה רכר' ראכלת רשבעת רברכת את ה' אלקיך על הארץ הטרבה אשר נתו‬

‫לך'! עיקר מצות ברכת המזרו על לחם הארץ רכו עיקר ברכה מעיו שלשו על‬
‫פירות ארץ שיראל‪ .‬רכו כתב הרמב"ו )שם( "וכאשר תאבל רתשבע בארץ הוטבה‬
‫תברך עליה את השם'! הרמב"ו אמנם ממשיך רמרכיח "חיוב המצוה הזאת בכל‬
‫מקום"‪ ,‬שהרי "על הארץ הטובח כמו יעל הארץ הטרבה"‪ .‬אך בדמה לי שהרחבת‬
‫חיוב ברכת המורן בכל מקום רבכל תכראה לא באה לשלרל שעיקר ברכת‬
‫המזרו על פיררתיה של הארץ הטרבה אשר נתו לך‪.‬‬
‫לפי זה מרבנים היטב דברי הדמרש "מרטב שנאכל סעודת אץר ישראל‬

‫רנברך על ארץ ישראל" והכררנה שלא די באכילת סעדוה בארץ שיראל‪ ,‬אלא‬
‫"סעדות ארץ ישראל"‪ ,‬סערדה מלחם הארץ רפיררתיה‪ ,‬שהרי סערהד כזר מזכה‬

‫איתני שבבןה על ארץ שיראל‪.‬‬
‫אם כנים דברים אלה‪ ,‬שי להדר אחרי תבראת אץר שיראל‪ .‬כאשר זכינר‬
‫לשבת בארץ שיראל‪ ,‬לחירת בה ואף להנרת מטרב הארץ‪ ,‬מו הראוי לביי על‬
‫הארץ הטרבה אחרי אכילה מתברארת האץר‪ .‬אין הדירר בקמה חרץ לארץ‪ ,‬אלא‬
‫אדרבה יש להשתדל לאכרל "סעודת ארץ שיראל רנביי על אץר שיראל"‪.‬‬

‫*‪.‬‬
‫*‬

‫אך יש להזהר מהפרזה‪ .‬מעלה גדולה לפירות אץר שיראל כאשר פירות‬
‫אלה גדלו על אדמת ארץ ישראל בצורה ‪.,‬צויד_ תוך שמירה על קדושת‬
‫הארץ‪ ,‬שמירה על מצוות התורה‪ .‬יש עדיפות לפירות האץר כאשר מגדלהי‬
‫מוסיפים קדשוה לארץ ולפירו תיה‪ .‬מי לנו יותר גדול מרבינו ויאל סרקיס‬
‫שכתב ‪,‬ח"ב) ארהר חיים‪ ,‬ס'י רח ד"ה וכתב ערד( בהסברו על דברי הברכה‬
‫מעיו שלוש "רנאכל פמרהי ונשבע מטובה רנברכך עליה בקדרשה ובטהרה"‬
‫שהכורבה לשמור על אזהרת התורה )במדבר לה‪ ,‬לד( "רלא תטמא את הארץ‬
‫אשר אתם ישובס" בה"‪ ,‬כלומר "אם תטמא את הארץ נמשכת הטומאה גם‬
‫בפירותיה הוינקים ממנה‪ …‬ועתה באכלם פירות היונקים מטומאת הארץ‬
‫נסתלקה השכינה כי כשהטומאה נכנסת עם אכילת פירות בתוך בני שיראל‬
‫יוצאת כנגהד הקדשוה מקרב ישראל ועל כו ניחא שא ‪ U‬מכניסיו בברכה זר‬
‫ונאכל מפרהי רנשנע מטובה כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה‬
‫ומטהךתה‬

‫ונשבע‬

‫מטינתה"‪.‬‬

‫יש איפוא דעיפות לאותו פירות הארץ שגדלו תךר שמירה על‬

‫קדושת‬

‫הארץ ועל קדושת עם שיראל‪ .‬פירות ארץ ישראל אינם דושרים רק תקוו טבל‬
‫זעדלה‪ ,‬אלא דושוים את גדיולם בידי עובדי אדמת ארץ‬

‫שיראל המוסיפים‬

‫קדשוה בחיהים היומיומיים‪ .‬אכילת פירות נאלה מוסיפה קדושה לאוכלידם‪,‬‬
‫וכלשון הב"ח "כי באכילת פירןתיה אני ניזונים מקדישת השכיבה ומטהרתה‬
‫ונשבע‬

‫מטובתה'!‬

‫ונאכל מפריה ונשבע מטונה וננרכך עליה בקדשוה ובטהרה‬

‫‪.‬‬‫‪19‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ס'כימי של דבר ‪ :‬שי מקים לכייז לכיין בבוכת‬
‫את הביכה לע שי'בח אזר שיאול‪ ' .‬כמי כן שי הד"יו‬
‫שליש חקא בם'ויח אזר‬
‫בוכח המזין יכובה ‪v‬מ‬
‫אחו פ'ויח אזר שיואל כאלה אשו מגדל‪,‬הם שימו'ם‬

‫‪r‬‬

‫האוץ שבבוכת המרזן‬
‫לק'ם" מצית עשה של‬
‫שיואל‪ ,‬אך שי להדו‬
‫חיוה ימצייח ימיס'םם"‬

‫קדישה · לפ'וית האוץ‪ .‬א'ן להב'א אפ"יא לוכיז'ם של 'היד'ם חוד'ם וק‬
‫חיצוח חלב שא'ן על" ח'ליל שבח‪ ,‬אלא גם לחם‪ ,‬מוית י'וקית אשו גדלי‬
‫במישב'ס‬

‫יק'ביצ'ם‬

‫דח"ם‪.‬‬

‫להצהע זי שי משמעית גם לש"יבם" הדת"ם עצמם‪ ,‬בדור כלל הם משייק'ם‬
‫אח כל החיציח החקלא'ח שלהם לחניכה יאחי כר קינם" פ'ייח י'וקיח‬
‫מסיבסדם" בשיק הס'סינא'‪ .‬החיצאה מזה שבמישבם" אלה כמעם א'נס איכל'ם‬
‫אח םיויח האיץ אשו הם בעצמם זועי יגדלי חיר שמ'יה על קדישח האיץ‬
‫יק'ים מציית השם‪,‬‬

‫כמיבן שהדבו'ם הנ " ל מיבא'ם כאן יק כהצעה‪.‬‬

‫דימני שבדייני כאשי‬

‫אכשד דוא בהקפהד על דקחקי מציית‪ ,‬שי יש" מקים להצעה המשילשת הנ"ל ‪:‬‬
‫א' לכיין בברכת האזר לצאת הברכה על שייבת אזר שייאל ; ב ' להדו לבור‬
‫ביכח המזזר יברכה אחוינה על פיייח האיץ ; ג' לדהי לאכיל ס'ריח האיץ‬
‫אשר גמדלהים הם שימר' חירה יצמיית‪.‬‬

‫ידייע שעיקר שכי המציה על השמחה דבילה בה דבכתיב תחת אשי‬
‫לא בערת את ה' א‪-‬להיך בשמחה‪ ,‬אם כו צריך היישב בארץ ישיאל‬

‫להיית שמח תריד במציה התדירה באהבתי איתה יגם צייך להיית‬

‫ייא יחרז כדכתב ישב"י כל פקייא דלאי איחי בדחימי ייחילי לאי‬
‫פקייא היא‪.‬‬

‫סמר ‪,‬ם'ח" יר‪ '2‬אח שיראל‬

‫‪:zo‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫דדו‬

‫•‬

‫הנשקה‬

‫"מה נשתנה"‬

‫‪.‬‬

‫‪.' .. .‬‬‫‪".‬‬

‫‪I‬‬

‫‪-‬‬

‫בהזרזה‬

‫לוכ כנדמין זבא כבריקם‬

‫שניני בפסחיס '''פ)‬

‫‪,‬‬

‫שליטת הרמב"ם‬
‫וכיגש‬

‫מ"ד( ‪:‬‬

‫"!‬

‫‪,",‬נ‬

‫בהביעי‬

‫לשיבה‬

‫"מזגי לי כיס שבי יכאז' הבז שיאל ‪,,,‬בא‬

‫יאס איז דעת בבן אביי מלמדי מה בשתבה הלילה הזה מכל הלליית‪ ,‬שבכל‬
‫הל‪,‬לית" יכי! יבגמרא )קםי ע"ב( גרסיבז ‪" :‬למה עיקרין את השלרחן ז אמרי‬

‫דבי " יבאי ‪:‬‬
‫חזא‬

‫דכי שיכירר תיניקית ושיאל‪ .,‬אביי~ היה חיוב מקהי דיבה ‪,‬‬

‫דקא מדלי תכא‬

‫מעקרי תכא מיקמן !‬

‫מקש ‪;. i‬‬

‫אמר‬

‫אמר ל‪,‬ה רבה ‪:‬‬

‫להי ‪:‬‬

‫עדייז‬

‫קא‬

‫לא‬

‫אכל‪,‬בז‪,‬‬

‫אתי‬

‫קא‬

‫פטרתז מלימר מה בשתבה'!‬

‫במצא שקירא ההגהד בפטר מאמירח "מה בשחבה" ‪ -‬כל שהיתה דעת‬
‫כבז לשאיל כעצמי‪ .‬יעקרי של דכר ככר שביי במשבה שם ‪ …" :‬יכאז הבז‬
‫שארל‪ ,‬יאס איז עדח בבז אכ" מלמרי מה בשחבה‪ ",‬הא אם שי דעח בבז‬
‫לשאיל אין אביי מלדמי מה בשחבר‪ .‬הראשיביס בחלקי מה הז שאליח הבן‬
‫הפיטחת את האב מאמירת "מה בשחבה"‪ .‬על הבמייק לעקירח השילחן כחבי‬
‫ כלי‪i‬כר‬‫בעלי החיספיח )שס‪ ,‬ד"ה כרי( ‪" .:‬כיד שיכיר התיביק ישיאל‬
‫ימחיך‬

‫כך‬

‫יבא‬

‫לשיאל‬

‫בשאר דבריס ‪ ,‬אבל‬

‫במה ששאל‬

‫שהילחן לא יפטר ממה בשתנד‪ .‬יההאי דאביי‬

‫‪-‬‬

‫למה‬

‫א ‪ U‬עיקרין‬

‫לא פ" הג‪i‬כ' אלא תחלת‬

‫שאלתי'! אך חירץו זה קצת קשה ‪ :‬ראשיח‪ ,‬לא ‪i‬כיבן כציד יביא החבייק‬
‫מתיך עקירת השילחן לשאיל על שאר דבריס‪ ,‬שהרי הללי דעיןי לא בעשי‬
‫ילא ראה איתס כלל ‪ '.‬יעי‪,‬ד ד‪ m‬ק גחל היא לי‪i‬כר שאביי היסיף לשאלתי את‬
‫שאר ארבע הקיש"ח‪ ,‬אף שאין לרכ כל רמז גבמרא‪ .‬עוי‪,‬ד מםשט דברי‬
‫הגמרא בראה שכל עצמי של הסיפיר לא בא אלא ללמדבי שאפליי שאלה‬
‫קלה זי ששאל אביי‪ ,‬ד~איל ישאלה מעצמי‪ ,‬הרי היא םיטרת את מסדר הסדר‬
‫מ " מה‬

‫נשתנה"‪.‬‬

‫יאמבם‪ ,‬שאר ראשיבםי הכרעיי שכל ששאל הבן‪ ,‬אף שאלה קלה שכאלת‬
‫אביי‪ ,‬פטיר הקירא מ"מה נשתבה'! כולשיז בעל "שבל‪ ,‬הלקט" "ס) רחי‪ ,‬צג‬
‫‪ 1‬וסי הבורכםי ‪:‬‬
‫שיםח הרמב"'ם‬

‫נ‬

‫‪..‬וכן‬

‫‪-‬‬

‫הבן שויילא ; רה‪(1‬‬

‫לונאכח לשהונ קרוררקי סיפםיר םס‪ .‬לעגנינו‬

‫אין לכד וכסוכעות‪ ,‬שנירכחר היתה ‪..‬וכאן הבן ‪lC"',‬ליס‪ I‬כב‪ K‬וכך בם " "‬

‫וכהלי‬

‫חוכץ‬

‫רמזה ‪.‬ב'"ה‬

‫וינ‪U t‬‬

‫ענין‬

‫ל~דיועו‪.‬‬

‫שי‬

‫אף שיאםנ‬

‫וכסבתו שסיפ‪,‬ר זה הו‪ K‬נ‪"7‬נ‪ '7‬ליזיתו‬

‫‪ U‬רסםי תיבת ‪..‬ננ‪c‬ין‬

‫שי‬

‫בי‪:‬יי‪ ,‬שלוב‬

‫לוםר )י"ח ‪K‬ו"מ פרדזמן ‪ ,‬הדרים‪ ,‬ב )תשיז ( ‪ .‬עוכ'‬
‫מהבב‬

‫נ‬

‫'קייח‬

‫‪-‬‬

‫הסולחז‬

‫ולכך‬

‫‪(46‬‬

‫‪,‬‬

‫‪N‬‬

‫נבית‬

‫אלא ‪.‬וכאן הבז‬

‫רבה ‪ 'K J‬ן‬

‫שביוכי אביי עדיין‬

‫שיאל"‪,‬‬

‫ניךו יו‪t‬פו‪.‬‬
‫לא בחפסס‬

‫סלו<‪.‬‬

‫ןהס‪ 1'I‬ה להלו בפ‪p‬ו ‪..‬הקיסו סכי‪-‬ית הבו"‪.‬‬

‫•‪21‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ע " א( ‪.. :‬יבכל לשין יבכל ענין ששיאל יאימר מה יד‪ .‬נפטרין מלימר מה‬
‫נשחנה'‪ :‬רראייחי ממעשה דאביי‪ .‬יכז כחבי שאר‬

‫יאף מעשה רב‬

‫ראשינים ‪'.‬‬

‫בדייגי‪ .‬כעיז המעשה שבנמרא ‪" :‬הועדי מהר " י סג"ל על חמרי מהר"ר משה‬
‫כ " ץ‪ ,‬פעם אחח שאלחר‬

‫אבא‪ ,‬למה הגכהח‬

‫בחר ‪:‬‬

‫הוחחלי ‪..‬עבדים‬

‫הקערה ‪1‬‬

‫הייבי" רלא אמר מה בשתנה" )ספר מהרי‪ II‬ל‪ ,‬סדר ההגהד(‪.‬‬
‫ה " ריש כשיטת הרסכ"‪z‬ב‬

‫בםרק‬

‫רמצה הל '‬

‫ח מהל' חמץ‬

‫הרמב " ם ‪:‬‬

‫ב כחב‬

‫‪."..‬ראחר‬

‫עיקרין‬

‫כד‬

‫השרלחן מלפני קירא ההגהד לבדר רמרזגין הכרס השגי כואן הבז שראל‪ .‬רארמר‬

‫מה גשתנה הלילה הזה מכל הלילרח‪ ,‬שבכל הלילרת" רכר‪'.‬‬

‫הקררא ‪:‬‬

‫נמצא‪ ,‬לכאררה‪ ,‬שלשיטח הרמב"ם גם הבן רגם הקררא שאולים‪ ,‬שלא כםי‬
‫הערלה מן השמגה מוסרגיח הגמרא‪ .‬רכבר חמה החת"ם סיפר בהגהיחיי לשרלחן‬
‫עריך )אי"ח‪ ,‬חעג ז( ‪.. :‬לשרן הרמב"ם‪ .‬משמע שהקררא ההגדה אימר מה‬
‫גשחגה ‪ ,‬רבגמרא משמע אם הבז שראל לא יאמד הקירא אלא עבדים הייגר" ז !‬
‫רלא חירץ ב‪.‬‬

‫רעיד חיזכה ‪ .‬שבפקר ז מהל' חץמ רמצה הל' ג כחב הרמב"ם ‪:‬‬

‫‪..‬רצרדי‬

‫מה‬

‫נשתנה‬

‫שינוי בלילה‬

‫לעשות‬

‫כדי‬

‫תזה‬

‫שיראר‬

‫ושיאלו‬

‫הכניס‬

‫הלילה הזה מכל הלילרת‪ ".‬הרי ששאלת הבן הגזכרח‬

‫כלשוו‬

‫‪4‬‬

‫ה""‬

‫זמוי‬

‫‪I‬סבשיבה'"ל‬

‫חל '‬

‫נם בחגאי רבתי‪,‬‬

‫פטרתו ‪ I‬פ'י ריבב‪-‬ו לפסחים שם‪ ,‬זנהרי‬

‫פטח‬

‫ס ‪"'I‬‬

‫יוכרטקי‪.‬‬

‫מז‬

‫ייאמרי‬

‫בפרק‬

‫וכן‬

‫'‪l‬‬

‫תלפיות‬

‫ח היא שאלת‬

‫מוכח‬

‫אייך‬

‫כוסב"'מ‬
‫‪,‬ךב‬

‫חשטו‪.‬‬

‫‪I 601‬‬

‫מרר ללי פסח יפי> ההגדה ל ‪ mc‬ר במדולי פררבנס‪ ,‬ונהי ' רח ''' ' ס '‪ S‬ךן~‪ ,‬הררים‪ .‬לך‪..‬‬

‫‪ J‬רב ‪J 23‬‬

‫רבני‬

‫‪I‬ס";ייה ן‬

‫ופטקיי‪.‬‬

‫יו‪,‬שלם‬

‫ריקח‪ ,‬חל' פסח סי'‬
‫סדר‬
‫תשטן‬

‫ללי פסח‬
‫ע‪J‬ב'‬

‫עמרם‬

‫לר‬

‫קנא‬

‫פסחים‪ ,‬דפיס‬

‫ופג ;‬
‫לאיהי‬

‫עי'"ש‬

‫;‬

‫שנה"ל‬

‫סם‬

‫מלךגרריש‪,‬‬
‫אגוררהם‪,‬‬

‫ילואב קלה ע"‪K‬‬

‫השלם‪ ,‬סדר פסח 'יס‬

‫פירושי‬

‫סדר‬

‫טרר כ‪.‬‬

‫פב אוח‬

‫ותגיא‬

‫רבתי שם‬
‫רבנו‬

‫הגיה‬

‫יראה‬

‫ט'י‬

‫אליהך‬

‫מלוגרריש‬

‫ופירושה‪.‬‬

‫רא ל‬
‫‪H‬‬

‫יד‪ ,‬ירישלם‬

‫מ‪ M‬בשם‬

‫ןא‬

‫ראה‬

‫לשון‬

‫פרומקיו‪,‬‬

‫מגו‬

‫האלף‬

‫הרא"ש‬

‫על‬

‫טוף‬

‫כיו‬

‫רב‬

‫תערב‪,‬‬

‫'''ר בלים‪ ,‬שי"ת כדת שעירם סיי רבכ‪ .‬יי"'מ איש שירס‪ .‬אוניר עיו על סרר‬

‫‪5‬‬

‫וסס‪,‬‬

‫והדגה‬

‫לש ‪DD‬ח‪ .‬משנה י י'"ה ולםי יעחן‪ .‬רזן לימר בשייוכ רכרי הרבם"ם יא י או קחנד ‪:‬‬
‫םא שי לו כי‬

‫‪ -‬הרי הכן שואל‪ ,‬וםא אין מי שישלא‬

‫‪ -‬אימר הקרר‪.‬א ייאן הדברים‬

‫מתזןחבים כלל כלשון הרמכ"ם‪ ,‬אין צריך לוונר‪ .‬סדכרי ר""מ שטרנביך‪ .‬מוערים וזוננים‬

‫השלם‪ .‬ח"נ סיי רני‪ .‬ס ‪ ..‬הקור"א היא היא הבן‪ ,‬אינס במסמעות לשון הרמב"'ם כלל‪,‬‬
‫' רבנו מנרח בפיריסו על אתר רוצה יימר‬

‫‪ -‬של‪ K‬מכח קישאו זו‬

‫מההלכה את מםקנת המעשה ר‪ K‬ביי‪ .‬וזאת מכח מה ששגיגן‬

‫מזרה עלי ‪ U‬לספר" רכן‪ ',‬והרברים תמרהים ‪:‬‬

‫‪ -‬שהרמב'"‪ C‬דחת‬

‫""ואפילו כילנו‬

‫ראשית‪ ,‬לא מרכן כלל‬

‫‪-‬‬

‫חכמיס‬

‫וכוי‬

‫המ סחירה יש כין‬

‫וסתי ההלכו‪.‬ת יעיד‪ ,‬הרי קיערן לש דבר היא משנה עיוהכ‪.. .‬וםא יאן רעת נכו אגיי‬
‫למדמי"'‪ ,‬לומר שםנ‪ c‬יש יעת בבו איז בנ‪c‬יי מלדמו‪ ,‬וכידו ‪ m‬הא הרונכ"'ם‪ ,‬ואמםנ פ‪,‬סה‬
‫דאג"" מונא להלכה נרי"ף ובשאר רשאונים‪,‬‬

‫‪..‬‬

‫‪22‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪ ..‬מה בשתבה"‪ ,‬ימה עטם חיזר הקירא שויאל את שכבר שאל הבן ז יהלא‬
‫אפ'לי לש'טת התיס' בפטר הקירא מאמ'רת "מה נשתבה" כל ששאל הבן‬
‫שאלה זי‪ ,‬ידיקא כששאל שאלה בעלמא‪ ,‬בשאלת עק'רת השילחן‪)' ,‬א הקזרא‬
‫במטר ככר לש'טתס "‬
‫יבראה שקש"ס אןל הס שברמי לש'בי" הביסחאית שבדב‪ ,…‬הרמב"ס‬
‫כפרק ‪ .n‬כשני כתכ' ''ז" הג'יסא ה'א ‪" :‬יכאו הבו שיאל יאיסר לקירא מה‬
‫נשחבה" וכר‪ .‬דוסה שא)' כאן ג'רסא סקור'ח‪ .‬שהר' ושון זו" "ואומר לקירא"‪,‬‬
‫חדיקה יס'!'תרחי‪ ,‬אלא המעחיקם"‪ ,‬סתיר הקשים" ילעלי‪ .‬ש' ‪ U‬את הלשין‬
‫"יאיסו הקיוא"‪ ,‬ממבה אצ'!' שהן הבו יהו הקירא שיאל‪,‬ם‪ .‬יהגי'" ‪.. :‬אוימר‬
‫לקירא"‪ ,‬כאיפן שרק הכן שיאל‪ ,‬יכן ש' לימר בחיס לג'וסת כתב די ביסף • ‪:‬‬
‫"יכאן הבז שארל ואומר מה בשתנה" וכי'‪ ,‬ארלן היתה זי הגירסא המקוררת‪,‬‬

‫א'ן להעלות על הרעח כל טעם להיספת ח'בח "הקורא" בדי' מש'הו‪ ,‬באיפן‬
‫ שה'א גירסח כל שאר כתב' היד יהרםיס‪t‬כ'‬‫שת'!'צוך הגירסא שלםב'בו‬
‫הש'נם" ; אלא סביו להנ'ח להיפר‪ ,‬שמחור הקש"ם שנתבארו השמ'ט אחד‬
‫המעתיקים את התיבה "הקררא"‪ ,‬ונמצא שהבן היא השואל ואומר מה נשתנה‪.‬‬
‫הקייש כשאלית הכי‬
‫בגמךא שהיבאה לעלי מתבאר‪ ,‬כ' מבמת סדייר ענ'ב' הסדך ה'א שהבן‬

‫שיאל עמזסי‪ ,‬באיפן ספיבסב'‪ ,‬על הש' ‪ U‬ים" '!'ב'עש ךרארח ; יכך ספק הרמב"ם‬
‫בפרק ז‪ ,‬כמיכא לע'ל‪ .‬רכאן מחעיוו קרשי חמרו‪ ,‬שכבר העירי ‪,!,‬לע אחרינים •• ‪:‬‬
‫‪ 6‬הךףנמ בשר שליס"'‪,x‬‬
‫ע‪:‬ינ'‬

‫ו‪ K‬ילך(‪.‬‬

‫רב‬

‫הגרה‬

‫רוצה‬

‫שלמה‪,‬‬

‫לישיב‬

‫תוספות למהיירה‬

‫אות ב‬

‫שניה‬

‫שיטת הרמב"ם באמרו שלשיטתן‬

‫)ירושלם‬

‫כשיסת‬

‫‪-‬‬

‫תש‪K‬כ‬

‫התום '‬

‫_‬

‫אף כשהבן שולא שאלה בעלמ‪,‬א נשלאת עקירת השולחן‪ ,‬זרין האב לומר ‪..‬מה נסחנה""‪,‬‬
‫וראה בם ר' נןלדשובדיט‪ ,‬סרר הגרה‬

‫לייחס‬

‫לרזנב"'ם‬

‫הרמכ"'ם אין‬
‫יבזה‬

‫‪1‬‬

‫אף‬

‫‪9‬‬

‫בזה תר‪,‬לת‪,‬‬
‫זגוריס‬

‫התיםי‬

‫סל‬

‫טי>‬

‫היי‬

‫לשיםת‬

‫התר'ס‪,‬‬

‫שכבר‬

‫נתבאר‬

‫סהרי סלאת הכו היא שלאת "מה‬
‫שנפסר‬

‫ברפ‪,‬‬

‫דוחקה‪,‬‬

‫כזגכןאר‬

‫בשתבה"'‬

‫כםרנ‪1‬‬

‫‪-‬‬

‫‪…‬ליקוס‬

‫לפי‬

‫ז‪,‬‬

‫ה ‪ K‬ב‪.‬‬

‫''''תב תימבי כספריה הל‪ K‬ימית שביררשלם‪ ,80 2026 ,‬רכת'"' ןן‪.‬יזגגי של ר‪-‬י ליי ‪I‬‬
‫הנוםח ‪ UC‬ת‬

‫ן‬

‫את‬

‫שיטת‬

‫לב אית ר‪.‬‬

‫נוסף ל‪:‬וך‬

‫שדוחק‬

‫של פסח‪ ,‬ורושלם‬

‫ך"'ך רובינשטיין‪ ,‬ברכת רפאל‪ ,‬יישולם ‪,‬תשמ‪,‬א‬
‫הזניערם‬

‫ו‪tc.-n‬‬

‫תשח‪' '9 ,‬וב ‪.,' 30‬ה ‪• 1‬‬

‫שנו"'‬

‫נוס‪ n‬רנ‪c‬ח"'‬

‫מהרררת‬

‫שכרבוכ"ם‬

‫שי‬

‫בייגי‬

‫םרבקל‪.‬‬

‫והס‪T‬וה רונ"מ בש‪,‬ר רב‪..‬רה לסובה שוב‪.‬‬
‫'''תכ‬

‫‪ 10‬יו‬

‫מסה‬

‫קדמם‬
‫בחב‬

‫תיפני כמפירה‬

‫זכי‪,‬ת‬

‫הושב‪r-‬‬

‫קול‬

‫הלאוסית‪,‬‬

‫היףנו‪,‬‬

‫בפייישן‬

‫ביישרב קרשיא‬

‫‪.. 0 40(6‬‬

‫למש;ג‬

‫יהגדד‪..‬‬

‫זו‪ ,‬שהקסנים‬

‫')‪..‬ליקוס‬

‫שם_; ‪,.,‬‬
‫‪..‬יבין‬

‫בחיר‬
‫אינם‬

‫שנן"י‬

‫יי~‬

‫‪u‬םחואת"'‬

‫חסרה‬

‫שזגיעה"'‪,‬‬

‫שואלים‬

‫אל ‪ K‬על‬

‫‪m‬ישי‬

‫"ייש‪.‬‬
‫עקירת‬

‫ניסף לכך שולאיס הגדויים בהזרמנית זו כנזסח ‪..‬מה נשחנה‪….‬‬
‫ומז הגמרא עויה‬

‫שאין‬

‫הגזוייס‬

‫שולאםי‬

‫כי‬

‫שם‪(.‬‬

‫‪-‬‬

‫‪'"'im‬ן‪n‬‬

‫יסוב‪.‬‬

‫כקרל‬

‫הוזג"ז‬

‫שם‬

‫יביו·ב‪,‬‬

‫אד‬

‫הסולחן‬
‫ית'זנה‪,‬‬

‫שמז‬

‫יבכר‬

‫ה;כשגה‬

‫ששלאו הקטניס‪.‬‬

‫‪23‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫כ "‪ i‬ו יחרעוו הבו שלאול אח אובע הקושיות מעצמו‪ .‬והוי מקוס שאלח‬
‫הבו‪ .‬לאחו מ ‪I‬יגח כוס שני‪ .‬הוא קדום שואו עיניו אח כל השניויים שעלהים‬
‫הקושיוח ז‬

‫מוסבוח‬

‫ואכו‪ .‬בעקבוח דבוי ואשונםי ‪ ".‬כחב ו' ייאל חסדי )"חדושי מהוי"ח"‬
‫למשנה שם(‪ .‬שאמנם איו הבו שאול אלא על מה שואו עיניו‪ .‬כעקיוח השולחו‬
‫ומ ‪ I‬יגח כוס שני; ואילו נוסח "מה נשחנה" השנוי במשנה איו אומוו אלא‬

‫האב‪ .‬כל שלא היחה ביבה בבו לשאול אח שאלוחיו מעצמו‪ .‬ואחויו כחבו כו‬
‫חכמםי ‪ U‬סםםי ‪ ".‬בום פחוזו זה אינו עולה לשיטח הומב " ם‪ .‬שהוי מחד‬
‫גיסא הבאי )בפוק ‪ (1‬אח שאלח הבן בנוםח ‪..‬מה נשחנה'" ומאןדי כחב )ברפק‬
‫ח( שהקווא אומו ‪..‬מה נשחנה" ‪ -‬אפילו שאל הבו‪.‬‬
‫שגוסח השאלות יסודו בתקופת הביח‪ .‬כאשו‬

‫'ו מאיו איש שלום סבוו ‪".‬‬

‫‪ 11‬כר נוילה מפיךוסי רוס''' וךשב"ם למשגה שם )קסן א'"‪ , ( ,‬ימן הךאשונים שהובאו יעיי‬
‫הז י‬

‫בום‪,‬‬

‫‪.4‬‬

‫נוטף לרמב‪-‬מ‬

‫ז הארובר ששאלת‬

‫כפוק‬

‫מבתרא םב בטדרר רס"ג‪ ,‬ייוסלם‬

‫היא ‪..‬זבה‬

‫הבו‬

‫נסחנה"‬

‫תש ‪ K‬עוב י י'לז י ‪.,‬לי פחסםי לרי"ב‬

‫ינוי‪,‬‬

‫בן‬

‫גיא‪,‬ת ובהדי ר‪-‬יי'‬

‫כפבךגר‪ ,‬ש ‪ J‬ךי סובחה ב'"" ‪ D I‬ירס חרבכ ‪,‬מ י י'א ‪ I‬מןב"ב עשיו ו‪tC‬ב ‪ 1‬אור זרי'‪ .‬חל ' ספחםי‬
‫כמ'י‬

‫מפליי!ס‬

‫‪,‬ייש‬

‫ר‪e‬יקי‬

‫לפדום‬

‫ס‬

‫הריחות‪,‬‬

‫טיר‬

‫"' ‪K‬‬

‫ערנרויי קם "‪ K,‬טור ‪ I K‬ךבג‪'"c‬ה‪n ,‬ב'" עונ' ‪I 163‬‬
‫פ'י‬

‫פו ‪I‬‬

‫לרשב ‪ H‬ז‪,‬‬

‫ההבדה‬

‫‪…‬יבין‬

‫בחוך‬

‫פטחםי‪,‬‬

‫‪"',‬נה הלי פסח‪''' ,‬נ תסנ‪ K‬ע'מ‬

‫‪'0‬‬

‫שוכרעה"‪,‬‬

‫ךאכ"ן‪,‬‬

‫‪;K‬‬

‫וב'ם‬

‫הוני‬

‫טייר‬

‫יעיי‬

‫ם'י‬

‫'''שר‬

‫אדטיר‬

‫שמד ‪I‬‬

‫הויחך לרש''' אוח לח ‪ I‬טזר ללי פסח לרי שמנויה תימןו ‪'''',‬שר טוף יק"ם לםסחים‬
‫פחזרך‬

‫נדרנברג‬

‫ייסיר‪,‬‬

‫עדב‬

‫חופג‬

‫‪I‬‬

‫‪•284‬‬

‫נש‪.‬ונת‪…‬‬

‫‪ IZ‬רז‪ tn‬ר"'ו‪t‬ם פרידובו‪.. ,‬ובי ובאר מה‬

‫הרררם‪ .‬כ‪, ,‬מי ‪ I 46‬נ"'ה טור"יסגי‪ .‬הלשיו‬

‫רהספך‪ ,‬ג‪' ,‬מ‪ 2.86 ,‬ריאלר ‪ J‬ד י דל‪u‬שדימםי להלן הו ' ‪• 13‬‬
‫שלוס‪,‬‬

‫‪ 13‬ר"ם ‪ M‬שי‬

‫'ין‬

‫ןב‪ M‬יר‬

‫סרר‬

‫על‬

‫של‬

‫יהדגה‬

‫משבה‬

‫פסח‪,‬‬

‫ד"ה‬

‫ד‬

‫יאחריי‬

‫ובזוג‪,‬‬

‫•‬

‫די ‪u‬לדשדימם‪ ,‬סדר הנדה של פסח‪ ,‬ירושלם וח"‪ , M‬חשח‪ ,‬עמ' ‪) 29‬וראה ינ‪ e‬הליכוי‪ ,‬חקוי‬

‫זמנים‬

‫יוושלם‬

‫כ‪,‬‬

‫חשמ‪M‬‬

‫עמ'‬

‫נא(‪.‬‬

‫תשכם‬

‫עוכ'‬

‫‪, 11‬‬

‫ותיירוחיה‪ ,‬יוושלם‬
‫מה נשבתה‬
‫ה‪M‬ניגלם‬

‫כ‪,‬‬

‫•‬

‫‪,‬מי‬

‫רס"ג‬

‫הבז‬

‫‪, …,‬‬

‫איני‬

‫ראף חארהי‪,‬‬

‫‪; 259‬‬

‫אנמר‬

‫לאא‬

‫היה‬

‫היא‬

‫שהנן‬

‫העי‬

‫הראשוו‬

‫)עמ' ‪30‬‬

‫כהנז‪4 -‬‬

‫שם למחזור‬

‫טעית‪ ,‬שהיר מביאר שם‬

‫יסוד‪ .‬שהרי ל ‪ zc:‬נ‪ K‬מך‬
‫בעמיד הקירס לזה‬

‫יאיו‬

‫ריטרי‪.‬‬

‫המארחר‬

‫בו כנראה‬

‫מאוחרח‪,‬‬
‫האב‬

‫~‪(1‬‬

‫מה‬

‫מדעה‬

‫והמנהג‬

‫מזובו‬

‫כפי‬

‫לא‬

‫זו‪,‬‬

‫שהאב‬

‫בתשיבת‬

‫נזכר‬

‫של‬

‫שמנהג‬

‫כפי‬

‫אמיות‬
‫כתקופת‬

‫שנהג‬

‫אגין‬

‫)נב ‪' I‬‬

‫שכסר‬

‫שהיר‬

‫בכר‬

‫בטדור‬

‫גולדשמדים‬

‫ענמו‬

‫בספרו‬

‫כספרי‬

‫המ‪ M‬וחר‪.‬‬

‫זיינר‬

‫מת'‪Z‬בה'‪,D‬‬

‫שהביאו‬

‫הוא‬

‫והחייט‬

‫המ‪ p‬ירי‪,‬‬

‫יעיר‪ .‬והדביים‬

‫שסבור‬

‫גולזשדימט‪,‬‬

‫כלבר‪ .‬יכאמור‬

‫נשתנה‪,‬‬

‫להבין‬

‫כמי‬

‫להיפר ;‬

‫שם‬

‫'''ע‬

‫עפ י‬

‫האימר‬

‫‪(, 1‬‬

‫חזר‬

‫טעית‬

‫אמןרתי‬

‫אוה‪-‬ב לפסחים‬

‫בספרו‬

‫של‬

‫הגרה‬

‫פסח‬

‫הזבר‬

‫האומר‬

‫מה‬

‫נשתנה‪,‬‬

‫אינו‬

‫אלא‬

‫זיונר כהנזי ‪ 3‬להלכית גרולות כבעל אותה ינזה‪ ,‬חסר‬

‫כז כלל‬

‫יעיקך ; אף‬

‫שזיין‪) .‬ראה לעלי ‪,-‬ה‬

‫‪(11‬‬

‫וייני‬

‫שם ו'""ל ג'‪ K‬ת‬

‫פחרה‪,‬‬

‫שהרי‬

‫מפורש‬

‫שהבן אימר מה‬

‫נשתהנ‪.‬‬

‫חראי‬

‫סיאר ‪ K‬שבקמום השני בחנתי למקרה שהבו ל‪ M‬שלא ‪ I‬יכו מזור נדי ‪ U‬שם לסי הםררם‪,‬‬
‫שהרי ותר דכי ייכיר וטונך‬
‫ה‪ K‬ורה‬

‫‪n‬‬

‫‪-‬א‬

‫סיי‬

‫שם בהוסמך שהכן אורמ‬

‫‪•1‬‬

‫‪24‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫מה‬

‫נשהבת‪,‬‬

‫ינו"כ בנייל‪,‬‬

‫‪,‬ואה סי‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫המנהג ההי ‪ -‬לרתח שיניח" ‪ -‬לאכלו חחליה אח ס ‪ m‬ח הפסח‪ ,‬ירק אחר‬
‫ךכ לזמר את ההגדה ; לפי זה הבן שזאל על מה שככר ראה‪ .‬אלא שגם פחרון‬
‫זה איגי מועיל לשיטח הרמב"ם‪ ,‬המסדר את סדר הפסח כפי שהוא נחזג‬
‫בחקופח הביח‪ ,‬זאף על פי כן מקדים אח ההגהר לאכילה ‪ ".‬נמצאח שיטח‬
‫הרמב"ם‬

‫צריכה‬

‫משבל‬

‫עדיו‬

‫פנלם‪,‬‬

‫הנוסח‬

‫חשןזר‬

‫פתרון‬

‫זצהעת‬

‫נראה שפתרון פשזט יימצא לבעויחינז‪ ,‬על·דיי הצעת‬

‫בדברי‬

‫נזסח חשד‬

‫הרמב"ם‪ ,‬ונסת שגיחן לשחזרז על·פי דברי הרמב"ם עצמז בכגזן דא‪.‬‬

‫‪ -‬על·ידי‬

‫' ‪ l‬ועד‪ ,‬דרכו של הרמב"ם להוסיף תוספית ותיקונםי לדברוי‬

‫רשיום בגלוינזת ספרז‪ ,‬חופעה זו גלזיה לעינינו באוחם קטעםי מ"משנה חורה"‬
‫שגשתמרז בדייגז בכחב‬

‫דין של‬

‫ובבר העמדינו‬

‫הרמב"ם ‪'. 6‬‬

‫הרמב"ם‬

‫עצמז‬

‫על שיבשרים בספרז הנוביעם מתיפעה זו‪ .‬אחח מן השאלוח ששאלז חכמי‬
‫לזנלי את הרמב"ם היחה על הכתזב בספרז )הל' נזקי ממון מ"ד ה"ד( ‪:‬‬
‫"המזסר כהמחז לשזמר חינם אן לנזשא שכר או ‪ .‬לשואל‪ ,‬גננסו חחח הבעלים‬
‫זאם הזיקה חייב השומר‪ .‬במה דכרים אמורים‪ ,‬בומן שלא שמרוה כלל‪ ,‬אבל‬
‫אם שמרהז שמירה מעילה כראוי זיצאח והזיקה ‪ -‬השומרים פטורםי והבעלים‬
‫חייבם"‪ ,‬אפיל‪ ,‬הזכיתה את האדם‪ .‬שמדהו שמירה פחיחה ‪ -‬אם שומר חינס‬
‫היא מסיר"‪ .‬זהקשז חכמי לזניל )שז"ח הרמב"ם‪ ,‬ירישלם תךש‪ ,‬עמ' ‪: (713‬‬
‫"ואנו נסתתמו מעינינז מעינית החמכה דלעח מה זה ערל מה זה הבעלםי‬
‫חייגים‬

‫בהם‪,‬‬

‫ששמירת‬

‫השומרים‬

‫מעילה‬

‫שמררה‬

‫היתה" ן ! ‪m‬שינ‬

‫הרזכב"ס‬

‫)שם( ‪" :‬גם זו טעזת ! ואין על המעתיקםי חלינה‪ ,‬שהספר הראשין יצאי דברים‬
‫בגלוינים שלא כמקזמם ‪ …‬היוהי נזסח ההלכה כך ‪ :‬זציאה זהזיקה השומרים‬
‫מטורים ; שמריה שמלרה פחותה ‪ -‬אם שימר חינס היא השומר מםיר הונעלים‬
‫חייביס אםיל‪ ,‬המרחה את האדם ‪, .,.‬לפי שבכתב 'והבעלים חייבםי' שלא במקומן‬
‫ נתקשז הדברםי כואו‪.‬י ונסתתמו מעינית החכמה לא מכם‪ ,‬אלא הקולמוס‬‫ד~א שסתמן‪ ,‬והקילמוס יגלה עמקן"‪ .‬הוהז אומר ‪ :‬הואיל והרמב"ם הוסיף‬
‫‪, 14‬אה מרזבי סיף ‪o‬ם ‪ ,D'n‬ךפום זילנא לג ‪ V‬כ"" ‪I‬‬
‫‪ 15‬רו‪;t‬ן פרק זז מהל'‬

‫‪n‬מ‪y‬‬

‫רזוב;ז‪,‬‬

‫יבבר‬

‫וי השיט‪.‬ד המקולבת אף ניו‬

‫כר !"'וי הופונן_ ראה‬

‫'עמן '‪ 'g‬ל‬

‫החוקירם‪.‬‬

‫יברי‪ ,‬בתרגים‬

‫לעברית ב"ה‪1‬כ‪ Y‬ין"‪ ,‬ניסן תסלב ‪' Y‬כ‪ , 1 1‬אר ראה שם בעוב' ‪ 9‬ה‪ Y‬רח העירר ה‪1‬כםלי ספק‬
‫םא יש היבחןת שבתקיעת הכרת ‪:‬ערכי את הדסר חארי אכילח קרבן פסח‪.‬‬
‫הןזע ע"'י פ' קנםר במאמרן‬

‫ל ‪ mt‬ר‬

‫ובזיגח‬

‫הבוס הסגי לא‬

‫שב ‪ ..‬ישןרין" )חלמנןס ( ‪,‬‬

‫ש'וא‬

‫הכן לאא‬

‫‪..‬פה‬

‫ד‬

‫) ‪( 1911‬‬

‫נשתנה‬

‫עוב' ‪160‬‬

‫הלילה הזה‬

‫ישאר ‪ K‬רבע הקישרית שאל הבו כל אחת בהגעי ה‪ Y‬ניז ‪,‬לין היא מוסבת‪,‬‬

‫שכת ימיעדי שירלא‪ ,‬כ‪ ,‬ת"א תשכם ע'‪1‬ב‬

‫‪.353/4‬‬

‫‪-‬‬

‫פחררן ניסף‬

‫יאילר‪.‬‬

‫מכל‬

‫לדעחן‪,‬‬

‫הלילןת"‪,‬‬

‫יראה ח' לשם‪,‬‬

‫םשיםא סאין הדברים עוליס לשיםת‬

‫הרמבאס‪ ,‬שכלל כל הקוסיית בחיא מחתא לאחר ובזיבת כיס שני‪.‬‬

‫‪16‬‬

‫יר ‪jtX‬‬

‫הזו'‬

‫סקיםי‬

‫זב ‪ ..‬פשנה‬

‫שולזינרג‪.‬‬

‫נןו‬

‫חירה"‬

‫נכחב‬

‫דין‬

‫לש‬

‫הרפכ'"ם‪,‬‬

‫מהף‬

‫פ'‬

‫לן ‪ J‬קי‪,‬‬

‫סיף‬

‫הרםב"ס‬

‫יןרק ןן‪.‬שז‪.‬‬

‫‪25‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בגל‪,‬ו! ת'קוב'ס שוב'ס‪ ,‬א'רע לעתם" שהמעת'קם" הכב'סו את הכתוב בגלוי!‬
‫לגוף הספר ‪ -‬שלא במקוס הבכו!‪ ,‬שכ! לא תמד" בתברר להס בכובה ה'כ!‬
‫'ש לשבץ בגוף השורה את התוספת שבגלוי! ‪".‬‬
‫בראה שאף מבקרה שלפב'בי זהו המפתח לפתרו!‪ .‬הבוסח הבכוז בדבר'‬
‫הרמב"ס בפרק ח בראה שכך היא ‪" :‬ימיזג'! הכיס השב' יכא! הב! שיאל ‪ :‬מה‬
‫בשתבה הל'לה הזה מכל הל‪,‬לית‪ .‬יאימר הקירא ‪ :‬שבכל הל‪,‬לית !'א מטב'ל‪,‬ז"‬
‫וכף‪ .‬לשיטת הרמב"ס שי להפריד בין שאלת הפתיתה "מה בשתנה הלילה‬

‫הזה מכל הל‪,‬לית"‪ ,‬לב'! גיף ארבע הקיש'ית‪ .‬השאלה הראשיבה לבדה ה'א‬
‫ששיאלה הב! ‪ -‬לאיר הש'בי"ס שראי ע'ב'ו‪ ,‬יכמביאר בפרק 'ז ‪" :‬כד' ש'שאלי‬
‫הבבם" ו'אמרי מה בשתבה הל‪,‬לה הזה מכל מל'לות"‪ .‬ברס‪ ,‬קירא ההגהד‪ ,‬לאחר‬
‫שבתעיררה התעב'בית הב!‪ ,‬מערט כהמשך לשאלתי ארבעה ש'בי'ס הטעיב'ס‬
‫‪ -‬מתחיל בתשובת "עדבים תיינר"‬

‫הסבר‪ ,‬ימתיר כר‬

‫‪• 18‬‬

‫מעתה מת'שיבית כל התמ'ד~ת ‪ :‬היא'ל יהב! לא שאל אלא "מה בשתבה‬
‫הל‪,‬לה הזה מכל הל‪,‬לית"‪ ,‬לא בפטר הקירא מאמ'רת שאר השאלות‪ ,‬יא'! כל‬
‫ב'גדר !'ב מעשה דאב" לדבר' הרמב"ס‪ ,‬שהר' אף שס לא בעטר רבה בשאלת‬
‫אב" אלא מאמ'רת "מה בשתבה ‪ …‬מכל הל‪,‬לית"‪ ,‬אבל שאר הקיש'ית ידא'‬
‫ה'ה לי לרבה לאמר! ‪ ".‬במצאת ש'טת הרמב"ס ממיצעת !'ב ש'טת התוס'‬
‫לש'טת שאר ראשוב'ס ‪ :‬כל שאלה ששןאל הבז פוטרת את האב‪ ,‬ילאו דוקא‬
‫ארבע הקוש'ו‪ ,n‬ומעשה דאב" מתפרש כעשןטו ; מא'ד‪,‬ן פטןרן של האב א'בו‬
‫אלא משמפט הפתח'ה הבא לעורר את התמ'הה‪ ,‬שהר' זי כבר בתעוררה '''ע‬
‫הבז ; אבל גוף ארבע‪ n‬הש'גו"ס עד"ז צר'ך הקורא לפרט‪ .‬לם' זה א'ז כל‬
‫חזרה וכם'לות בשאלת הקורא לאחר שאלת הב! ; אף ה‪ n‬מ'הה כ'צד שיאל‬
‫הבז ספובטב'‪ n‬על דבר'ס שלא ראה ‪ -‬מ‪' n‬שיב‪ n‬מאל‪;,‬וי שאף לש'טת‬
‫‪ 17‬וראה הנורת מו"ר הרב"ז בבייקט שליס"א‪" ,‬חררה שבעל‪-‬פהיי‪ .‬קיבץ טן‪ ,‬ירושלם תשל‪,‬ן‬
‫עמ'‬

‫הע'‬

‫קלה‬

‫‪•• 1‬‬

‫הלילות" לביז נוף ארבע הקושיית‪,‬‬

‫‪ 18‬על האפשרות להפריי ביו "מה בשתנה ‪ …‬מכל‬

‫כי בכייון ההפוך‪ .‬כבר עמד רוס"ח קיק‪ ,‬עיונים ומחקריס‪ ,‬א‪ y ,‬מ' ‪149‬‬
‫חאג מקיים‬

‫לבנן בשאלה "מה נשתנה‬

‫מצית "את פתח לן" בפניתו‬

‫הלילות"‪ ,‬יהבן עובה‪ ,‬לאחר שפתח לי אביי‪" ,‬שבכל הלילית‬

‫לנויל העי ‪.6‬‬

‫כךי שאי‬

‫‪ 19‬בפסחים קםז ע"‪K‬‬
‫לחירות‬

‫ויהיב‬

‫ולסבוחי‪ .‬אמר‬

‫הקוסיות‪,‬‬

‫"אמר ליה רב נחמו‬

‫ליה‬

‫כספא‬

‫ליה ‪:‬‬

‫פטרתן מלומר מה‬

‫נמצא כאילו פטורו‬
‫סלא‬

‫אפשר להסבר‬

‫מסיפך ‪:‬‬

‫זה‬

‫סל‬

‫כהצעתנו‬

‫להיאמר‬

‫ודהבא‬

‫מאי‬

‫הקררא ממה‬
‫בשיטת‬

‫בעי‬

‫עבדיה ‪:‬‬

‫למי'מר‬

‫בסתנה‪ ,‬פתח‬

‫הךמב"ם‪.‬‬

‫‪N‬‬

‫הלילה‬

‫לרעתר‪.‬‬

‫הזה‬

‫מכל‬

‫וראה הנדה שלמה‪.‬‬

‫בדע·ח הרמב"ם‪,‬‬

‫לדךו‬

‫נשתנה כסהבן‬

‫וכו‪:‬‬

‫ואילד‪.‬‬

‫אף‬

‫ליה ?‬

‫אמר‬

‫ואמר‬

‫עבדים‬

‫שואל‬

‫ברם‪ ,‬כבך‬

‫נוביא ומפרק ליה‬

‫מעצמר‬

‫הרכח‬

‫ליה ‪:‬‬

‫בעי‬

‫מריה‬

‫לאוזויי‬

‫היינו"‪ .‬לגירסא זו‬
‫כולל‬

‫בריאות‬

‫חא‬

‫ארבע‬

‫גם‬

‫מכרעיות‪,‬‬

‫שאין‬

‫לגררס תיברת אלו‪" ,‬א"ל פטרתן מלימר מה נשתנה"‪ ,‬שאינן עניו לכאן והעוברר בטעית‬
‫מן‬

‫העמיד‬

‫הקיזס‪,‬‬

‫ואף‬

‫הראסרנים‬

‫פךק ו‪ ,‬יךושלם ת‪-‬שבא עמ' ‪33‬‬

‫לא‬

‫גרסין ;‬

‫ואילך‪.‬‬

‫‪26‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫עי'‬

‫יק"ס‬

‫שם‬

‫והגדה‬

‫שלמה‪,‬‬

‫מביא‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הרמב " ס‬

‫א‪r‬‬

‫הבן שואל אלא "מה נשתנה הלליה הזה מכל הל‪,‬לות" ‪ ,‬ושאר‬

‫כל הש'נו"ס א'נס נאמרם" אלא ע '' ' קורא ההגדה‪.‬‬
‫אלא שנסוח‬

‫כד‬

‫זה ‪,‬‬

‫ע " י הומג 'ו ם‬

‫נראה ‪ ,‬בכתב‬

‫כשבי שלכיס‪ .‬בתחילה‬

‫כחב הרמב"ס ‪" :‬וכאן הבן שואל מה נשתנה הל'לה הזה מכל הל'לות‪ ,‬שבכל‬
‫הלילות" יכו‪ '.‬בשלב זה הךל הרמב"ס בעקבות השיטה שהבז הוא השואל‬
‫אח כל ארבע הקשר"ח‪ ,‬ש'טה המצו'ה כבר לפנ' הרמב " ס בסדור רב סע'יה‬
‫גאון )'רשרל'ס חשא‪ ,‬עמ' קלז ( ‪ .‬אך לאחר מכן ת'קן הרמב"ס ןהוס'ף אח‬
‫הח'בות "ואומר הקורא " בגל"ן סםרו ; ת ' קון זה בא כנראה מ ח ו ך הקו ש ' על‬
‫ספונטנ'וח הש אלות ‪ ,‬וכוונתו שהקורא הוא האומר את ארבע הקוש'וח‪ ,‬לאחר‬
‫שהגן ש אל "מה נשתנה ‪ …‬מכל הל'לוח " ‪ .‬גרס ‪ ,‬המעת'ק ' ם שמצאו ת'בות אלו‬
‫גגל"ן הספר‪ ,‬לא הג'נו שש' לשגצן ג'ן " מכל הל'לות " לג'ן " שגכל הל‪,‬לות "‪,‬‬
‫שכן לא הכ'רו ש'טה מחושרת זו‪ ,‬המחלקת את "מה נשחנה" לשב'ם‪ .‬לם'כך‬
‫ש'בצו ת'גות אלו לפב' תחלת "מה נשתנה" וכך נמצא שגם הגן וגם הקורא‬
‫שואל'ס‪.‬‬
‫•‬

‫יאפ ש ר ‪ {,‬שהנסוח שהצעני‬

‫)שס ‪ ,‬קזס ע " א( ‪:‬‬

‫עמד כנך‬

‫לפבי ר " מ המאירי‪,‬‬

‫שכז זי‬

‫ל ש ינן‬

‫" וכאן ‪ ,‬ר " ל במז'גת כ‪D‬ו זה‪ ,‬הבן ש ואל את אב" אס הוא‬

‫חכם ‪ ,‬שהר' בזה עוקר'ן את ה ש ו ל חן ‪ ,‬ואם א'ן דעת בבן להרג ' ש בענ'ן ולשאול‬
‫אב'ו מלמדו‪ .‬ואעפ '' ' שתהלת השאלה בעק'רת השולחן‪ ,‬הוא מןס'ף בשאלות‬
‫לאמר לו שככל הל'לות אגו אוכל‪,‬ן חמץ" וכו! ו'תכן שכווגת המא'ר' כהצעתגו‪,‬‬
‫ האב‪ ,‬הגושא‬‫שאע " ס שתחלת שאלת הבן בעק'רת השולחן‪ ,‬הר " הוא"‬
‫האחרון שבזכר שם ‪" – ,‬מוס'ף בשאלות לאמר לו" ‪ -‬לבן‪ .‬אפשר שאף לפנ'‬
‫רגבו מבוח כך הה' הבוסח ‪ ,‬ש כן בם'רושו לרמב " ס על אתר באמר ‪" :‬וכאן הבן‬
‫שואל מה נשתנה ‪ -‬כ ל ומר כאן כ ש רואה ש מוזג ' ן כוס ש ב ' וע'י'ן לא התח לי ו‬
‫לאכול ‪ .‬אם חכם הוא שואל לאב'ן מה ב ש הנה'! הר' ש לא גרס דבבר' הרמב " ם‬
‫התיבות‬

‫את‬

‫הקורא "‬

‫" ואומר‬

‫קדום‬

‫התיבות‬

‫" מה‬

‫בשתנה " ‪,‬‬

‫וסביר‬

‫א'פוא שנרסן קיים "שבכל הל‪,‬לות " ‪ ,‬שאם לא כז חסר בדבר' הרמב " ס‬
‫כל צ'ון למעבר מדבר' הבן בשאלות'ו דלבר' הקורא שבהמשך ההגדה‪ .‬גס‬
‫מפ'רושו ‪,‬‬

‫ששאלת‬

‫הבן‬

‫מתעוררת‬

‫ספונטב'ת‬

‫מכח‬

‫מז'גת‬

‫הכוס ‪,‬‬

‫נראה‬

‫שלא‬

‫' גרס את שאר השאלות כשאלות הבן ‪ ,‬שאם כן ה'ה לו לפרש כ'צד ה לל ו‬
‫מתעוררות אצל הנן‪ ,‬אף ש ענ'נ ' ה ‪ l‬לא ה ' ו ל מראה ‪".‬נ'ע‬
‫אם‬
‫חדשה‬

‫נביס‬
‫בסדר‬

‫הדבריס‪,‬‬
‫אמירת‬

‫הרי‬

‫"מה‬

‫שנוסף‬

‫לי שי וב‬

‫דברי‬

‫הרמב " ם‪,‬‬

‫זניני‬

‫שליטה‬

‫נשתנה " ‪.‬‬

‫‪27‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫•‬

‫יוסף‬

‫••‬

‫‪,‬‬
‫<‬

‫‪,‬‬

‫עופך‬

‫פסח ןחגיגה נמקןם אשו ינחו‬
‫עניני‬

‫קרבן‬

‫מתאורםי‬

‫הפסח‬

‫שבני‬

‫בתורה‬

‫מקורמת‬

‫עקיריםי ‪:‬‬

‫בצייאת‬

‫מצרים )שמות פרק יב(‪ ,‬ובנאום המצוות של משה )דברםי פרק טז(‪.‬‬

‫אנו מוצאםי הבדלים בין שתי הפרשיות‪ ,‬ואלו הן שלש הבעיות‬

‫העיקרוית ‪:‬‬

‫א‪ .‬ספר דברים מדגשי את החובה להביא את הפסח למקום אשר יבחר ה'‬
‫ואילו בספר שמות אין הדבר מחכר‪ .‬יתר על כן ‪ :‬ספר דברים מדגשי שהקרבן‬
‫נעשה מחוץ לביתו של האדם ובסוים הקרבן אנמר ‪" :‬ופנית בבקר הולכת‬
‫לאהלוי" )פסוק ‪(,‬ז ואילו ספר שמות מצוה ‪" :‬בבית אחד איכל‪ ,‬לא תוציא מן‬

‫הבית מן הבשר הצוה''' ומשמע' שכל אחד אוכל פסח חרות בביתו‪ ,‬כפסח‬
‫מצרםי שנאמר‬
‫ב‪.‬‬

‫בו ‪:‬‬

‫"ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו דע בקר‪".‬‬

‫הקרבן בספר שמות‬

‫הוא ‪:‬‬

‫"שה‬

‫תמים‪…‬‬

‫מן הכבשיס ומן העוים תקחו"‪,‬‬

‫ואליו בספר דברים ‪" :‬וזבחת פסח לה' אלקךי צאן ובקר‪".‬‬
‫ג‪.‬‬

‫ספר שמות אוסר בשיול‬

‫הפסח ‪:‬‬

‫"אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל‬

‫מסים‪ ,‬כי אם צלי אש ארשו על כרעיו ועל קרבו" ‪(.‬ט) ואילו בספר דברים‬
‫מצינו ‪" :‬יבשלת יאכלת במקים אשר יבתר "'ה ‪(.‬ז)‬

‫בתירה שבעל פה נמצאים הסברים לקשיםי אלה ‪:‬‬
‫א‪ .‬אין "בבית אחד יאכל" כמשמעי‪ ,‬אלא פירשוו "בחבוהר אחת‪ ,‬שלא‬
‫ישעך הנמנין עליך שתי חביחת ויחלקי בי" ‪(.‬י"שר)‬
‫ב‪" .‬צאן יבקר" שנאמרו בדברםי אין יעידם שוהו ‪ :‬צאן לפסת ךבקר‬
‫לחגיגה‪" .‬שאם נמני על הפסח חבירה מחבה מביאים עמך תגיגה =) תגיגת די(‬
‫כדי שהיא באכל על השבע" ‪(.‬י"שר)‬
‫ג‪ .‬הבישךל שאנמר בפסה איני בשייל במיב ‪ U‬הרגיל במקרא‪ ,‬אלא "זהך‬
‫צלי אש‪ ,‬שאף האו קחי בשיךל" ‪(.‬י"שר)‬

‫הסברים אלה של תירה שבעל םה נארים דחיקיס יהויקםי מםשוטי של‬
‫מקרא‪ .‬אם יש לאכל את הפסח בחבירה‪ ,‬מחע תכתב התוהר "בבית אחד" ן‬
‫מדוע‬

‫משויה‬

‫התורה‬

‫את‬

‫הצאן‬

‫והבקר‬

‫המוקרבים‬

‫ומכנה‬

‫איחם‬

‫פסח‬

‫אע"פ‬

‫שאינם אלא חגיגה ‪ 1‬ומדוע לא כתבה התורה בפירשו שיש לצלות את הפסח‬
‫והשתמשה במונח "בישול" ‪1‬‬

‫מקורם של דברי "ז"ל נצמאים בתנ"ך‪ ,‬בפסח אישהיר )דה'י'ב לה( ‪:‬‬
‫"יירם‬

‫יאשיד ‪t‬‬

‫לבגי העם‬

‫צאן‪,‬‬

‫כבשים‬

‫ובני‬

‫עזים‪,‬‬

‫הכל‬

‫לפסחםי‪,‬‬

‫לכל‬

‫הנמצא לסמפר שלשים אלף‪ ,‬ובקר שלשת אלפים‪.‬‬
‫שוריו‪ …‬לכהנים נת ‪ U‬לפסחםי אלפיים שוש מאות ובקר שלש מאות ‪…‬‬
‫‪ …‬הרימר ללוים לפסחים חמשת אלפםי ובקר חמש מראת‪".‬‬
‫פרשה זי ‪,‬נכבתה‬

‫‪1‬‬

‫עסי‬

‫מר‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫כעי‬

‫שמעיר‬

‫באן‬

‫‪,‬זר‪K‬‬

‫לחאר‬

‫'‪S‬י‪M‬ית‬

‫זוגרים‪,‬‬

‫כמקום‪,‬‬

‫‪28‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ימכאן‬

‫שאנמהר‬

‫לדיייח‪.‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫המקרא מצטט‬

‫יש לדקדק ‪:‬‬
‫יפותר אותם ‪' :‬צאו'‬

‫ודברים‪,‬‬

‫את הבטו"ם הסותרים מספר שמות‬

‫שנאמר בדברים הוא 'כבשרם ובבי עזיםן האמירים בשמות‪,‬‬

‫הזוו קרבן הפסח‪ ,‬בקר האמור בדברים אינו כלול בפסח אלא קרבן נפדר הוא‪.‬‬
‫"ויבשלו הפסח באש כמשפט והקדשים בשלו בסיחת ובדודים ובצלחות‪,‬‬
‫ויריצו לכל בני העם‪.//‬‬

‫אף כאן מתיחס המקרא לקשרי בכתובים'‪ ,‬ואומר ‪:‬‬
‫בדברים‪ ,‬שתי תשובות בדבר ‪ :‬חדא‪ ,‬אף בישול באש =)‬

‫לענין 'בש'ול' האמור‬
‫צל‪ (,‬כ'משפט' האמור‬

‫בספר שמות‪ ,‬בישול הוא‪ ,‬שהרי ניתן להבין את המילה בישול כתאור כללי‬
‫לכל הכנת אוכל לאכילה ולא רק כבישול במים בתוך כלי‪ .‬ואם נפשך לומר‬
‫שבישול הוא במים דוקא‪ ,‬הרי ק"ם יאשיהו דין בישול ב'קדשים‪ :‬הלא הם‬

‫'הקרבנות מן הבקר שהוזכרו לעיל‪ ,‬שאותם בישלו בש'ול מעליא "בסירות‬
‫ובדדוים ובצלחות"‬

‫‪j‬‬

‫כך מתרץ המקרא את הסתירות‪ ,‬אך מה משמעותם של הקש"ם‪ ,‬ודמוע יש‬
‫צורך בתירוצים ‪1‬‬
‫לישוב הסתירות נאמר ששני ממדים לו לקרבן הפסח‪ .‬כס'‪-‬ח דורות שבספר‬

‫שמות הוא המשכו של פסת מצרים‪ .‬תפקידו להזכיר את יציאת מצרים‪ .‬כל‬
‫אדם אוכלו בביתו כשם שהיה בפסת מצרים‪ .‬הוא נאכל צלי בתפזון כדךר‬
‫יציאת‬

‫מצרים‪.‬‬

‫דינו‬

‫הכבשםי‬

‫מן‬

‫העזים‬

‫ומן‬

‫•‬

‫בלבד‪.‬‬

‫ספר דברים מוסיף ממד ‪ U‬סף לקרבן הפסת‪ .‬עם‬
‫המקום אשר יבתר ה‪ :‬יש להביא את‬

‫הכניסה לאץר וקביעת‬

‫קרבן הפסת למקום זה‪ .‬קרבן הפסת‬

‫משחלב עתה במערכת העליה לרגל שו'ש פעמים בשנה להראות לפני '‪,‬ה הדבר‬
‫מתבטא‬

‫בדיני‬

‫הקרבן ‪:‬‬

‫"פסת‬

‫מצרים‬

‫שאין‬

‫כן‬

‫ביתו‪,‬‬

‫דכסת‬

‫נמאר‬

‫בפסח‬

‫בו‬

‫דורות‪.‬‬

‫דורות‬

‫מקום אכילה שם‬
‫במקום‬

‫"ואתם‬

‫•‬

‫כל‬

‫פסת‬

‫לא‬

‫תצאו‬
‫•‬

‫מצרים‬
‫•‬

‫ש'ראל‬

‫לינה‪,‬‬

‫•‬

‫כל‬

‫שותטין‬

‫איש‬
‫אתד‬

‫במקום‬

‫מפתת‬
‫ואחד‬

‫שותט‬
‫פסת‬

‫את‪.‬ך‬

‫פסת דורות אוכלין במקום‬
‫)תוספחא‬

‫אתר"‪.‬‬

‫ביתו"‬

‫פסתים‬

‫מה‬

‫בחוך‬
‫מצרים‬

‫אתד ולנים‬
‫ת‬

‫‪( 15-17‬‬

‫הצווי "לא חצאו אש' מפתת ביחו עד בקר" שנאמר בפסת מצרים‪ ,‬אינו‬
‫נשמר כאן שהרי כלם נמצאים מתץר לביחם‪ ,‬במקום אשר יבתר‪ .‬לכן גם דין‬

‫"בבית אתד יאכל" משתנה לדין תבורד‪.‬‬
‫והממד שנוסף משהג גם אח אופיו של הקךכן ‪ :‬על‪,‬ה לרגל מתייכח לקיים‬
‫"ולא יארה את פני ה' ריקם‪ ,‬איש כמתנת ידו ככרכת ה' אלקיר אשר נחן ךל'!‬
‫כשם שמצות הבכור היא להביא למקום‬
‫וכשם שבכסף מעשר‬

‫קונים‬

‫אשר יבתר מ'בכורות‬

‫'בבקר ובצאן‪:‬‬

‫אף‬

‫קרבן‬

‫הפסח‬

‫בקרך וצאנך‪:‬‬
‫בצורתו‬

‫החשדה‬

‫צרוי לכלל את כל "ברכת ה' אלקיך אשר נתן לך'‪ :‬לא צאן בלבד אלא אף‬
‫בקר‪ ,‬וזה כמובן נוסף לקרבן ראיה‪ ,‬שלמיס וחגיגה שבכל חג‪.‬‬

‫‪ 3‬דוק ‪:‬‬

‫איך המקרא ארמו יויזלן‬

‫את הפסח'‪,‬‬

‫אלא מוסם‬

‫לשין בישול‪.‬‬

‫‪29‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪ -‬בבש'יל ‪'.,‬‬

‫יצורת האכ'לה ה'א‪ ,‬כרג'ל וכנהוג בשאר קרבנות‬
‫אד אע"פ שניסף ממד נוסף בפסח‪ ,‬מצוה ראשונה לא זזה ממקומה ‪:‬‬
‫הקרבן החדש של בקר וצאן כילל בתוכי את הקרבן המקיר' של כבשםר‬
‫יעז'ם‪ ,‬וקרבן זה נאכל כד'נו המקור' צל' אש‪ ,‬ובכד 'בטא את משמעיתו‬
‫הראשונה של הקרבן ‪ -‬זכר ל‪,‬צ'את מצר'ם‪ ,‬א'ן הצל'ה סותרת את ד'ן‬
‫הב'שול שנאמר בדבר'ם )כחלק ממצות על‪,‬ה לרגל(‪ ,‬שהר' אף צל‪) ".‬הנדשרת‬

‫כד' לסמל את נ‪''l‬את מצר'ם( 'כילה להחשב כבש'יל‪ ,‬הבקר הנוסף לקרבן‪,‬‬
‫‪,‬שא'ני בא אלא מדצ על'ה לרגל " א'ן בו ד'נ' צלק י'בושל ב'שול ממש‬
‫דר'שת‬

‫ע"פ‬

‫דבר'ם‪,‬‬

‫ספר‬

‫אמור מעתה ‪ :‬לא דוחק לפנ'נו‪ ,‬אלא שני מזמ'ם שונ'ם בפסח‪ ,‬לא באי‬
‫הת'רוצםר אלא לק"ם חיי את שת' משמעויות הפסח‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫•••‬
‫בשלש דרכ'ם תחב'ררית נ'תן לפרש את הפסיק "וזבחת פסח לה' אלק'ד‬
‫ובקר"‬

‫צאן‬

‫‪: 5‬‬

‫ע"פ משמעו של הפסוק 'ש בי כלל יפרט ‪ :‬הפסח בא מן הצאן‬

‫יין א ‪:‬‬

‫יהבקר‪ ,‬ןא לכאורה ארי פ'ריש זה תיאם ‪,‬את ההלכה‪ ,‬שהרי ‪:‬‬
‫"הפסח‬
‫מן‬

‫בא‬

‫בא‬

‫הצאו‬

‫מן‬

‫הכבשים‬

‫ואיבן‬

‫ימז‬

‫בא‬

‫מן‬

‫הבקר‪.‬‬

‫העזים"‪.‬‬

‫)תיסתפא פסח'ס ה ‪( 2‬‬
‫כבר‬

‫ירך ב ‪:‬‬

‫את‬

‫הזכרני‬

‫קב'עת‬

‫‪ n‬ג'גה הוא‪ ,‬וע"פ תפ'סה זי מתרגם‬

‫ההלכה שהבקר‬

‫פה‬

‫המיזכר‬

‫קרבן‬

‫‪-‬‬

‫אונקליס ‪:‬‬

‫‪ 3‬א כן לשין ו‪.‬תורה בעסקה בעניגי הקרבנות ‪ :‬בימי המילואים )שמית כס לא‪ .‬ייקרא "‬
‫לא(‪ ,‬בחסאת )ייקרא ו בא(‪ ,‬ב‪ Y‬גיו‬

‫בני עלי )ש"א ב יג(‪ ,‬יעיין כמיךחר באתורי יחזקלא‬

‫בכל‬

‫ע"פ‬

‫מר‪ ,‬פס'‬

‫)פרק‬

‫כ ופס'‬

‫כר(‪.‬‬

‫האלי‬

‫המקימית‬

‫ההלכה גיתן לאכול את הקרבנות בכל מאכל ‪:‬‬
‫מעוסה‬

‫ךמב"ס‬

‫הקרבנות‬

‫יראה פירוש הרב‬
‫את‬

‫גזרת "גר‬

‫פ"י‬

‫וס"ר‬

‫"{‪",‬ה‬

‫ני‬

‫םא‬

‫הירש )שמות יב‪,‬‬

‫יהיה זרעד"‬

‫‪-‬‬

‫ולפי‬

‫גרו‪.‬ת‬

‫צלויין‬

‫הצידה‬

‫‪(n‬‬

‫מיזכר לשין‬
‫שלוקין‬

‫המכרכרת‬

‫שחרבת צלי‬

‫זה‬

‫יש‬

‫טעם‬

‫שא‬

‫כישיל‬

‫בקרבנות‪.‬‬

‫ומבישלים‬
‫בצלי‬

‫של‬

‫בהדגשה‬

‫)חולין‬

‫קרבן‬

‫)זבחים‬

‫‪:, 1‬‬

‫קלב‪,‬‬

‫‪(.‬ב‬

‫פסח‬

‫של הבישךל‬

‫מבטאת‬
‫בקרבו‬

‫חביגת י"ר בביגרך לצלי אש של קרגו פסח‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫במכילתא‬

‫עמו‬
‫'אבלן‬

‫דרשב"י‬

‫דרשן‬

‫זאת‬

‫ושלא‬

‫ישחס‬

‫עמי‬

‫חולין‬
‫עמן‬

‫חגיגה‪.‬‬

‫עב‪ . . .‬ל‪.‬‬

‫כל‬

‫נומו חגיגה"‪ .‬אן ני‪,‬תן לפרש‬
‫בזמן‬

‫‪5‬‬

‫שחיטת הפסח‬

‫אלא‬

‫במפןרש‬

‫חגיגה‪.‬‬
‫זד‪ ,‬לפי‬

‫בפסח צמרים ‪:‬‬

‫"ואכלו‬
‫נעל‬

‫אותן"‬
‫מדרש‬

‫‪-‬‬

‫ווסחטך‬

‫שלא‬

‫הגדול‬

‫אוחו‬

‫איכלי‬

‫שהוסיף ‪:‬‬

‫‪-‬‬

‫וסלא‬

‫שיחט‬

‫עמו‬

‫חולין‬

‫ישלא‬

‫"ולדורות‬

‫שיחסין‬

‫את דברי המבליתא ביחס לפסח דורות‪ ,‬שלא רשחס חביהנ‬

‫לפני‬

‫תמיד‬

‫של‬

‫ערב‪.‬‬

‫במכילאת שם מופיעים דמרשים בןספים באותו מבנה‪ ,‬כשאר רק הפסוק האחרין שינה‬
‫בכל‬

‫מדרש‪.‬‬

‫‪30‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫"יחיכיס פסחא קדם ה' אלקך מן בני עיזא‪ ,‬ינכסח קדושיא מן‬
‫חירר"‪.‬‬

‫יבעקביתן> הלך '''דש ‪:‬‬
‫"וזנחת פסח לה' אלק" צאן"‬
‫תקחי‪" .‬יבקד "‬

‫‪-‬‬

‫‪ -‬שנא' מן הכבשים ימן העזים‬

‫תזנחי לחגיגה‪.‬‬

‫על פי דרך זו ישנם שני פרטים בספוק ‪:‬‬

‫יבקר שהיא‬

‫צאן שהוא פסח‬

‫חגיגה‪.‬‬

‫בראה 'שיו היא גם דרכם של דמרשי ההלכה ‪:‬‬
‫"יזבחח פסח לה' אלקיך צאן ובקר"‬
‫יהלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ימן העזש‬

‫אם כן למה באמר צאן ובקר ‪1‬‬

‫צאן לפסח יבקר לחגינה"‬

‫)ספרי ראה(‬

‫לפי שנאמך "וזבחת ספח לה' אלקיך צאו ונקר"‬
‫צאן לפסח ובקר לגתיגך‪.‬‬

‫אתה אימר כן אי איבי אלא אחד זה ואחד זה בפ‪ C‬ח‪ ,‬ומה אבי‬
‫מקיים שה‬

‫זכר‬

‫חמים‬

‫‪… J‬‬

‫מן הכבשים‬

‫העזש[‬

‫ימן‬

‫בפסח‬

‫מצרים‬

‫אבל פסח דירית יביא מזה ימזה ו‬
‫ת ‪ II‬ל "ועבדת את העבידה הזאת בחדש הזה"‬
‫כעבדוה שעבדת במצרים כך עשה לדירית‪.‬‬

‫)מבילתא שמיח יב('‬

‫אך להסבך זה קשרי לשזבי יקישי הלכתי ‪:‬‬
‫קשוי לשובי ‪ :‬לא יתקשך הוו יפה במלת 'ינקך'‬

‫)ךמב"ן(‪ .‬הבקך מתחבר '''ע‬

‫ין החבור לפסח שאיבו ממיני‪ ,‬ילא אל הצאו'‪.‬‬

‫הלכתי ‪:‬‬

‫יקשרי‬

‫"חגיגה היתה באה מן הצאן ומן הנקר‪ ,‬מן הכבשים ימו‬

‫העזים" )פסחיס ‪:(,‬טס ‪ 7‬רארלי לפי הפירוש התחבירי שהצגנו לא היתה החגיגה‬
‫צרינה ל בא אלא מו הנקר !‬

‫‪6‬‬

‫ניתז‬

‫להזיג‬

‫את שלש‬

‫‪.1‬‬

‫יזבחת‬

‫הדרכים‬
‫פסח‬

‫בבתינה‬

‫להי‬

‫וו‬

‫‪K‬ל‪ p‬יך ‪:‬‬

‫;‬
‫באי‬
‫יבקר‬

‫‪ .20‬וזבחת ‪:‬‬

‫פםח‬

‫אלקךי‬

‫להי‬

‫צאי‬

‫ו‪p‬כר‬

‫‪ .3‬וזנחת ‪:‬‬

‫פחס‬

‫לה'‬

‫אלקרי‬

‫זאו‬

‫יב‪ P‬ר‬

‫‪ 6‬אף ס‪ Y‬מי המקרא לא פירשו כו‪ .‬לפי םיירש ‪ 1‬ה יייה הפסוק צריך להיות מנרסח ‪:‬‬
‫יזבחת להי לאקךי ואן‬
‫ד‬

‫הפירוס‬

‫‪..‬‬

‫ונו‬

‫הככוסיס‬

‫לפםח יבקר‪.‬‬
‫ימן‬

‫העזימ"‬

‫במשהנ‬

‫זן‬

‫נרהא‬

‫מייתר‪.‬‬

‫ונאר‪.‬‬

‫שמקןר‬

‫המשנה הר‪M‬‬

‫‪31‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הומנ"ו‪,‬‬

‫ייר ב ‪:‬‬

‫לו‬

‫שהוק ש ה‬

‫הלשוב'‬

‫הקוש'‬

‫ברבו'‬

‫לרוד תחכיוית שובה‪ .‬שלש וכ'חות פווטו כפסוק ‪:‬‬

‫אובקילס " בטה‬

‫הפסח )שריבו‬

‫לא םווט‬

‫‪ ,‬כאן כ'ון שככר בוכר כשמות ( ‪ ,‬וכבוסף לפסח צאן וכקר המוכאם" לחג'גד"‬
‫אף התרגום המ '‪ 1‬חס ל‪,‬רבתן הלר בדרד‬

‫זו ‪:‬‬

‫" יתיכסרן פיסחא קדם ה' אלקיכין כ'ב' ש'משא ועאן ותור' למחר‬
‫ככרן 'ומא לחדרת חגא‪".‬‬

‫אלא שתרגרם וה מס'ע את הצאן רהכקר לחג'גת ט " ו הכאה למחות‪ ,‬רלא‬
‫לחגיגת י"ד הצמררה לספח‪.‬‬
‫אף על הרמכ"ן ביתן להקשות מן הלשרן ומהקשר הפרשה‪.‬‬
‫קר ש' ל ש רב' ‪ :‬פסח א'בו ממ'ן צאן וכקר‪ ,‬או'ן לכלל ארתם 'חד כרשימה‬
‫אחת )שלא כרמ " ראובן שמערן וורי " "שרר‪ ,‬שה כשכ'ם רשה עוםי " שמבא'‬

‫הרמכ"ן כדוגמרת(‪ .‬גם מהק ש ר הפרשה משמע שכלה ערסקת בקרכן הפסח ‪:‬‬
‫כפסרק הקררם באמר ‪" :‬רעשית פסח לה' ‪,.,", ,‬קלא רהפסרק שלאחר'ו מתיחס‬
‫אל הפסח כלכר כרכר עו'!' ‪" :‬לא חאכל על'ו חמץ" ‪'.‬‬

‫•••‬
‫על פי הנאמר כראשית דכר'בו‪ ,‬ביחן להסביר את דבר' חו " ל‪ ,‬נלא לשבות‬
‫את ההנבה הראשרבית של הססרק‪ .‬כספר דברים מרחיבה התורה את קרבן‬
‫הפסח של סםר שמות‪ ,‬וכזללת נתוכי את מה שמכונה ע וו ר תז " ל "חגיגת י " ר " ‪.‬‬

‫מעתך‪ ,‬כ ' וו שלפסח ‪ U‬סף ממד בוסף ש ל עליה למקום א ש ר יבחר‪ ,‬כול ל הםסח‬
‫המרחב את הצאן שהוא המשכר של פסח מצרים ואת הקרבברת הברספים‬
‫הכאים לבטא את העליה למקרם אשר 'בחר ה' ו‬
‫כך שביבר בירושלמי )פסחםי )‪ 1" 1‬ה"א( ‪:‬‬
‫" על רכר וה ע ל ה הלל מנכל‬
‫כחוב אחד אומר " וזבחת פסח לה ' אלק‪ ,.,‬צאן וכקר"‬
‫וכתרב‬

‫אומר‬

‫אחד‬

‫הכבשים‬

‫" מן‬

‫העזים‬

‫ימן‬

‫חקחו " ‪.‬‬

‫הא‬

‫כידצ ‪.‬‬

‫צאן לפסח‪ ,‬יצאו יבקי לחביבה"‬
‫הדרד היחדיה לפשר דכברי הלל בכתוב‪ ,‬הרא זן שהצגנו ‪ :‬החגיגה כיללת‬
‫בתרגה צאן וכקר‪ ,‬וה'א ‪ .‬הנקראח פסח כספר דכר'ם‪ .‬אד גם הצאן‬

‫השי ‪T‬‬

‫לפסח‬

‫של ספר ש מות גלול כצאן שבכזר כספר דכרים ‪".‬‬
‫הברייתא‬

‫פסח‬

‫המונאת‬

‫כללו‬

‫‪8‬‬

‫רת י המ‬

‫‪9‬‬

‫הרמב'"ן‬

‫דמיע‬

‫גם‬

‫כתךספח‪N‬‬

‫בחגיגה‬

‫לא‬

‫מ י כי"‬

‫אד‬

‫המקיא ‪ nJ‬ח‬

‫ממסיק‬

‫‪ 10‬אף‬

‫וכ‪n-‬‬

‫הוננאונר‬
‫‪ J‬אן‪.‬‬

‫כנגדן‬

‫‪.2‬‬

‫‪..‬הנד‬

‫הקישי‬

‫את‬

‫בפסח‬
‫כבשים‬

‫ההלכת י‬

‫ישאיהך‪,‬‬
‫ובגי‬

‫לפסחים"‪,‬‬

‫שהזברבן‪.‬‬

‫יהיא‬

‫מפרוס‬

‫עזיס הכל לפטחים‪.‬‬

‫ללמדך‬

‫שאף‬

‫הואן‬

‫הפסיק‬

‫את‬

‫‪.3‬‬

‫יבקר‬

‫נל‪ p‬ח‬

‫נזם‬

‫כזרר‬

‫שלשת אלפים‪.‬‬

‫לםםח‪,‬‬

‫‪,‬כן‬

‫מךבח‬

‫שם‪.‬‬

‫כספיר‬

‫כח " "‬

‫יט יק ן‬

‫זאן‬

‫רבקי‬

‫לחגוהב‪.‬‬

‫לפסח ‪,‬‬

‫שם‬

‫הפסח‬

‫זה‪,‬‬

‫הר מ ב · ו‬

‫דבריר‬

‫שפירשך כפרשתנו ‪• 1 :‬‬

‫)ה‬

‫משפט‬

‫הקשה‬

‫‪,(2‬‬

‫בערכח‬

‫השיהא‬

‫כין‬

‫לבין‬

‫החגיגה‪,‬‬

‫ו ‪ »t‬כ‬

‫‪32‬‬

‫היבונז‬

‫של ש‬

‫גרסא ר ח‬

‫‪32‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫שינית‬

‫בזן‬

‫אתר‬

‫ןז‬

‫יבינ יהן ‪:‬‬

‫זאן‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫וכד יש להביו גם את דביר רבי שימעאל במכילתא שם על הפסוק בדברים ‪:‬‬
‫"בחגיגה‬

‫בפסח הכתוב‬

‫הבאה‬

‫מדבר‪.‬‬

‫אתה אומר כו‪ ,‬או איגו אלא בפסח עצמו‬
‫אומר "שה‬

‫כשהוא‬

‫הככשים ומו העזים[ " הרי‬

‫תמ י ם )‪ .. .‬מו‬

‫פסח‬

‫עצןמ ומה ת"ל "זוכחת ‪o‬פח לה' אלקךי צאו וכקר " ‪1‬‬
‫בחגיגה‬

‫בססח‬

‫הבאה‬

‫הכחיב דמבר " ‪.‬‬

‫לפי וכי שימעאל כל הפסוק כלו מדבו כחגיגה‪ ,‬ואעפ " כ נוקטת התותר‬
‫כמןגח פסח‪.‬‬

‫הממד של על‪,‬ה לרגל ןקרבו כמקום אשר יבחר‪ ,‬הקרוי‬

‫כלומו ‪:‬‬

‫חגיגה בלשוו חכמים‪ ,‬קווי בתותר פסח ‪".‬‬
‫הקשר ביו חגיגת ד'" לבי! פסח מוצא את ביטן '‪ 1‬בדעיה הדחהיד של כו‬
‫תימא‬

‫)פסחים‬

‫שדיגי‬

‫עה(‬

‫י"ד‬

‫חגיגת‬

‫רמיגי‬

‫מושפעים‬

‫פסח‪.‬‬

‫שאף‬

‫מסתכו‬

‫עדלת חכמםי‪ ,‬אמגם דיגי חגיגה שוגים רמיגי פסח‪ ,‬אך שגיהם משתלבים יחד‬
‫לחטיבה‬

‫אחת‬

‫המכינה‬

‫'פסח'‬

‫דבריס‬

‫בספר‬

‫‪• 12‬‬

‫על פי דבריגו‪ ,‬גיתו להביו את מעמדה של חגיגת י"ך בהלכך‪.‬‬
‫המכילתא והספרי שהובאן‬

‫מדושי ההלכה‪,‬‬

‫ולמדים‬

‫לעיל‪,‬‬

‫זה מו‬

‫קרבו‬

‫ צאן לפסח וכקר‬‫הפסוק כדכרים ‪" :‬וזבחת סוכח לה ' אלקיך צאו וכקר"‬
‫לחגיגך‪ .‬לכאותר שממע שקרבו זה הוא מדאורייתא וחוכה להכיאו‪ .‬אך המשגה‬
‫בפסחםי (‪:‬טס) מגכילה את הגסיבות כהו מביאים קוכו‬
‫‪,‬‬

‫אימתי‬
‫שהיא‬

‫בא‬

‫מביא חגיגה‬
‫בשבח‬

‫הגבלות‬

‫כזמו‬

‫עמו ‪1‬‬

‫ןבמרינה יבטימאה‬

‫במיוחד‬

‫אלו‪,‬‬

‫שהוא בא‬

‫‪-‬‬

‫אין‬

‫כחןל‬

‫מבאייו‬

‫העודנה שהחגיגה באה‬

‫וה ‪:‬‬

‫וכטהרה‬
‫חגיגה‬

‫וכמועט‪.‬‬

‫ובומו‬

‫עמי‪,‬‬

‫רק במועט‬

‫) ש ההי‬

‫הסוכח‬

‫‪ -‬שו י( מביאים את הגמרא למסקנה "אמר רב אשי ;‬

‫מיעט לאכילת בבי חבורה‬
‫שמע מיגה חגיגת ארבעה עשר לאן חובה היא"‪.‬‬
‫תרת הגמרא קשה ‪ :‬כיצד איו חגיגת י"ך חובה ‪ 1‬והלא למחה ממקרא‬
‫פמורש ?ואיו רז אסמכתא בלב‪,‬ד שהרי איו לפסוק "זובחת פסח ‪ …‬צאן ובקר"‬
‫כל יכאור אלא בקרבו חגיגה ז‬
‫לפי התוספזת ‪ 1.3‬דמרשי ההלכה אינס עוסקים בחגיגת י‪ '/‬ד אלא בחגיגת‬
‫ט"ו הבאה כל ימי הפסח‪ .‬ואמגם לגשיה 'זן כל עיקרה של חגיגת ך'" הוא‬
‫מדרבגו כדי שיהא הפסח באכל על השבע‪.‬‬
‫‪/l‬‬

‫‪ 11‬כר‬

‫ב " ל לפרוס‪,‬‬

‫להכביט‬

‫את‬

‫רכ"י‪,‬‬

‫‪ 12‬ושוטנ ‪ K‬ף בלז‬
‫להביא אח‬

‫אע " וכ‬

‫הזאו‬

‫שניחו‬

‫לפסם‬

‫דברי‬
‫כיו‬

‫לפרש‬

‫שרבי ~ יזסמ ‪ )l.g‬ל‬

‫לזפ‬

‫יינו‬

‫ב ‪ …‬םא‬

‫ענין" ו‪ M‬יו‬

‫ג‪e‬יב '‬

‫הכתיב‪,‬‬

‫היובי ט םישר דכבר' ‪ U‬חנז‬
‫לפסחים‬
‫‪,‬‬

‫ייק‬

‫תא‬

‫הכתיב ביכרםי‪,‬‬

‫הבקך "‪ ,‬לחגיגה‪t" ,‬ת‪ D‬שיבול‬

‫ףא ונן הזאן לחניבה ‪ .‬ףא תא הברסה הנפוצה בספרי יכובכלי‪K‬ת ‪:‬‬
‫לחניהב " נתין להביו ובבחינה תחבירית‬

‫לאא‬

‫סאיסיהי‬

‫כדברינו‬

‫ולפרש ‪ :‬ו‪:‬או יכול‬

‫‪ MI ..‬ן‬

‫בחר‬

‫היה‬

‫להביא‬

‫לפסח‬

‫יבקר‬

‫לבוא לפסח‪ ,‬וכקר‬

‫רק לחגיגה‪ .‬מכל מקיס לא ובנאנו יעה החול ‪ ny‬על האפשרות להביא חביבת ‪, … ,‬‬

‫מן הנאן ‪.‬‬

‫‪ 13‬פסחים ‪ .y‬ד"ה לאו חיבה ; ד‪-‬ה מ"'ס זבו יור ‪ M‬י ‪ I‬חגיגה ח‪ .‬דה אלמו‪ t‬קסבר‪ .‬וםסבתר‬

‫‪33‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫אד '''רש בפ'רישי לגמרא" יבפ'רישי לתירה‬
‫ההלכה כמתוחס לחגיגה ד ‪ 1/‬ר‪,‬‬

‫‪ -‬מפרש את מדרש‬

‫"‪K‬‬

‫ןז"ל ‪:‬‬

‫ חזבח לחנ'גר‪ .‬שאס נמנו ‪ .‬על הםסח חבורה מריבר‪.‬‬‫ובקר‬
‫מב'א'ס עמו חג'גה‪ ,‬כד' ש'הא אנכל על השובע‪.‬‬

‫ואף לםי הרמב"ם חגיגת ו " ר ראןרייחא ‪:‬‬

‫כשמקר'ב'! את הפסח בראשו! מקר'ב'! עמו שלמ'ס ב'וס 'ייד ‪…‬‬
‫וזו ה'א הנקראת ‪ rr‬ג'גת ארבעה‪-‬עשר‪ ,‬יעל זה אנמר בתורה‬
‫"וזבחח פסח לה ' אלק "‪ l‬צאו ובקר " ‪ …‬חב'גת ארבעה‪-‬עשר שרוח‬
‫"' ד ליים השלשיי‪,‬‬
‫ואיבה חובה‪ .‬יאסיר להביח מבשר חגיגת‬
‫שנאמר ‪" :‬ולא ‪,‬ל‪,‬ו מו הבשר אשר חיבח בערב בזס הראשוו‬
‫)הלכוח קרבו פסח פ '' ' ה' יי ב(‬
‫לבקר"‪.‬‬

‫ה"ל‪ n‬ם·משבה" )חגיגה פ"ב ‪(,‬י"ה עומד על שיטתו של הרמב ‪ II‬ם ומסביר ‪:‬‬
‫יסיכר‬

‫ש היא‬

‫רכירב דאע " ג‬

‫התירה לא‬

‫מו החררה ‪,‬‬

‫רשרת‪ ,‬אם · ירצה יביא‪ ,‬ואם יביאה לא ילין איחה"‬

‫אמרה אלא‬
‫‪•15‬‬

‫אך מהו המקור בפסוק'ם לכך שג‪'n‬גח ד'" ה'א רשוח ‪1‬‬

‫ע " פ הדבר'ם שאמרנו לע'ל אפשר לומר ‪ :‬קרבו פסח נכחב בחורה פעם‬
‫אחח בספר שמוח זככר ל‪,‬צ'אח מצר'ם‪ ,‬ופעם נוספח בספר דבר'ם כחלק מעל"‪,‬‬

‫לרגל בפסח‪ ,‬כר' לק"ם אח הפסח ככזר ל'!‪,‬אח מצר'ס צר" כבש'ס יעז'ס‬
‫דווקא וצל' דויקא ; אח בח'נת עלייה לרגל שבפסח נ'ח! לק"ם בבקר ובצאו‪,‬‬
‫בצל' ובמבשול‪.‬‬
‫אס‬

‫אומרח ההלכה ‪:‬‬

‫=) כזר‬

‫הפסח‬

‫"וצ'אח‬

‫מצרש(‬

‫מועם‪,‬‬

‫הוא‬

‫הבא‬

‫קרבנוח נוספ'ס לשלמ'ם‪ .‬קרבנוח נוספ'ם אול הם המוגדר'ס בהלכה כ"חג'גח‬
‫"' ד "" והס 'כול‪,‬ס לה'וח גם מו הבקר ולהאכל אף בב'שול ; אד אם הפסח‬
‫מרובה ‪ ,‬נ'ח! לק"ס בואחו קרבו עצמו אח שנ' הרנ'ס המצוו'ס בספר שמוח‬
‫ובספר דברש כאחח‪ ,‬שהר' קרבו מו הצאו הנאכל צל' מוע'ל גס זככר ל'צ'אח‬
‫מצר'ס וגס כחלק מעל"" לרגל‪ .‬נמצא שחג'גח "' ‪) ,‬הקרבן הנוסף על הפסח(‬

‫!'א הכרח בה וא'נה אלא רשיח‪.‬‬

‫שכוסם‬

‫חר'ם‬

‫שפירוס‬

‫דמרשי‬

‫‪M‬‬

‫של‬

‫רירי‪,M‬‬

‫כן‬

‫כך‬

‫יטריפ‬

‫‪M‬‬

‫המדשרםי‬

‫כפכליו‪t‬ת‬

‫ובטפךי‪,‬‬

‫‪14‬‬

‫פסחים‬

‫‪ I4‬א דבריס‬

‫‪IS‬‬

‫‪,:‬‬
‫טז‪,‬‬

‫ד'"ה‬

‫כ‬

‫בן‬

‫ןו‪C‬‬

‫ירךיו‪u‬ר‬

‫רה‪I1‬‬

‫פדיס‪,‬‬

‫םיר‪I‬ס'''‬

‫‪,‬כר‬

‫פשטות‬

‫יקיו"‬

‫סר‪,‬‬

‫ז‬

‫‪t‬‬

‫הסיבאי‬

‫שם‪.‬‬

‫"יין כצל"" פסחםי ע‪ :‬ד"ה אונר‪ ,‬שרז בשיסת הרמב"ם‪,‬‬
‫בשיסת‬
‫התןיה"‬

‫הרבמ"ם‬
‫עפי‬

‫‪ 16‬ההגדרה‬

‫‪K‬י‬

‫הפונזח‬

‫ב‪ P‬ינזברס‬
‫העהר‬

‫פה‬

‫‪…‬פרשנים‬

‫ןפוסקיפ‬

‫וחרובים‬

‫ורהא מקוררת נוטפים הדגים‬

‫בפירוסי‬

‫של‬

‫רר‪.‬ב‬

‫הירוט‬

‫‪,‬ל‬

‫‪.8‬‬
‫לחגינח‬

‫‪,",‬‬

‫שינה‬

‫כ‪l‬נכילחג‬

‫‪34‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫פן‬

‫המוזע לזיי‬

‫כהב‪n‬נ‬

‫זכרי‬

‫רבי‬

‫ישמעלו‪c‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫היב יצחק לןי‬

‫יהשופט בן אסא‬

‫‪-‬‬

‫מלר במשפט יעמיד ארןו‬
‫לזכר‬
‫בת‬

‫אמי‬

‫מורתי‬

‫רחל‬

‫מרת‬

‫לןי‬

‫הכימ‬

‫יונה הכהו ביץ זיל שהנחנתי בדרר‬

‫"‬

‫אמת‪ .‬נלניע‬

‫בשיק‬

‫פי‬

‫ויצא‪,‬‬

‫ייא‬

‫בכסלו‬

‫תשםי‪.‬ג‬
‫ת‪..‬‬

‫בפטוקים טפורים מקיף הנביא ירמיה‬

‫‪-‬‬

‫את כל ימי מלכותו של‬

‫‪J‬‬

‫‪.‬צבה‪.‬‬

‫כותב טפר מלכם" )ב"ב טו ע"א(‬

‫‪-‬‬

‫היושפט ‪:‬‬

‫ויהושפט בן אטא מלך על היודה‪ ,‬בשתנ ארבע לאחאב מלך ש'ראל‪.‬‬
‫יהושפט בן שלשם" וחמש שנה במלכו‪ ,‬ועשרים וחמש שנה מלך‬
‫בירושלם‪ ,‬ושם אמו עזובה בת שלחי‪.‬‬

‫וילך ככל ררך סאא אכ‪,‬רי לא סר ממנו‪ ,‬לשטזת הישר כטיני ‪'.‬ה‬
‫אך הבמות לא טרו‪ ,‬עור העם מזבחם"‬

‫ומקטרים בבמות‪.‬‬

‫ושילם היושפט עם מלך ישראל‪.‬‬

‫ויתר רברי יהושפט‪ ,‬וגבורתו אשר עשה ואשר נלחם‪ ,‬הלא הם‬

‫כתובים על טפר רברי הימים למלכי 'ן'ר‪.‬רה‪.‬‬
‫)מלכים"א‬

‫השתתפותו‬

‫על‬

‫על‬

‫במלחמה‬

‫רמות‬

‫כב‪,‬‬

‫מאמ‪-‬ר(‬

‫גלער רהצלתו הנטית מחריב‬

‫הנבא'‬

‫את הריברי לפני רברי טיכרם אלה‪ ,‬בהקשר למעשיר של אחאב מלך ש'ראל‬
‫)מל"א‬

‫כב(‪ .‬על השתתפותו‬

‫במלחמה על‬

‫מואב‪,‬‬

‫רהנטים‬

‫שאירער‬

‫בה‪,‬‬

‫כרתב‬

‫הנביא בהקשר למעשיר של הנביא אלש"ע )מלייב ‪(.‬ג על מלחמרת אלה רימז‬

‫כאו הנכיא רק במל‪,‬ם "ראשר נלחם"‪ .‬נראה שהנביא אינו מחשיבם להמנות‬
‫בין מעשיר של המלך הירשפט‪.‬‬

‫אבל בטפר רברי הימיס נכתבר ערר מעשים חשובים שנשער בימי מלך זה‪,‬‬

‫שלא בהקשרים אחרים ‪ :‬א‪ .‬הוא הטיר את כל הטומאה והבמרת רהאש ‪'1‬ם‬
‫מיהדוה )רבהי"ב יז(‪ ,‬ב‪ .‬הרא החזיר את ש"ראל בתשרבה )שס יט(‪ ,‬ג‪ .‬רר‪.‬א‬
‫תיקן את טררי המשפט ‪(,‬םש) רר‪ .‬הצלת יהדוה מפני מואב עמון והר שעיר‬
‫בדרך נט )שם ‪(.‬כ כל אלה לא נרמזו אלא במלים "לעשות הש'ר בעיני ה' "‪.‬‬
‫והנה‬

‫אחרי‬

‫דברי הטיכום‬

‫הנ"ל‬

‫חוזר‬

‫הנבא' שוב‬

‫למעשיו‬

‫של‬

‫המלך‬

‫יהושפט ‪:‬‬
‫ויתר הל‪,‬רש‪,‬‬

‫אשי‬

‫נשאר‬

‫בימי אטא אביו‪ ,‬כטר‬

‫מן‬

‫הארץ‪.‬‬

‫ומלך אין באדםו‪ ,‬נצב מלך‪.‬‬

‫‪35‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ה"ושפם עשה ‪K‬ביות תרש‪I‬ס' ללכת אופירה לזהב‪ ,‬ולא הלר‪ ,‬כ'‬
‫בשברו‬

‫אב"ת‬

‫גבר‪.‬‬

‫בעצ"ן‬

‫אז אמר אחזה"ו בן אחאב אל '‪1‬שו‪.‬פס‪' ,‬ז>כו ע'דב עם עבר'‪1‬‬
‫באב'ות‪ ,‬ולא אבה ה"ושפט‪.‬‬
‫וש'כב‬

‫עם‬

‫ה"ושפט‬

‫ו'קבר‬

‫אבוח'י‪,‬‬

‫עם‬

‫ארבת'ו‬

‫דוד‬

‫בע'ר‬

‫אב'ו‪,‬‬

‫ו'מלר ה"ורם ב ‪ U‬תחת"‪.‬‬
‫בכל מלכ' 'הודה האחר'ם בא הפטוק‬

‫)מלכים"א כב‪ ',‬מז‪-‬בא( עם‬

‫"וישכב ‪…‬‬

‫אביתיי " מדי אחרי הםסיק המסכם "ייחר דברי וגר'‬

‫"‬

‫•‬

‫הוא דכר היא !‬

‫‪.1‬‬

‫בבטה כאן לשרטט את דרכי ומשע" של המלר ה"ושפט‪ ,‬בהתחשב בזמבו‬
‫ובסביבחו‪ ,‬על ‪ ' D‬פסוק' המקרא ודבר' חז"ל‪ ,‬וישזגע חכס ייוסף לקח‪.‬‬

‫••‬
‫•‬
‫'‪T‬שו‪.‬פט הה" דור רבעיי לרחבעם בן שלמה בן ח‪.‬ד כאשר ‪ u‬לד לאב"‬
‫אטא‪ ,‬מלך '‪T‬דד‪ .‬היחה ירשול‪,‬ם ע'ר מלוכה זה כמאה שבה‪ ,‬וכית ה' עדמ‬
‫בתיכה לכביד‬

‫זה‬

‫ולתפארת‬

‫וחמש‬

‫כחמש''ם‬

‫רק‬

‫שבד‪.‬‬

‫עברי מהימיס הקשים של "סרר אפרים מעל יהזרה"‬
‫מוח שלמה המלך‪.‬‬
‫בשתנ‬

‫שלש'ם' ושש‬

‫שתנחתן‬

‫)דבהי"ב‬

‫שלמה במלך‬

‫טז‪,‬‬

‫מצידם ‪..‬‬

‫עשרים‬

‫‪ -‬חלרקת הממלכה אחרי‬

‫א( ‪…‬‬

‫כונגד‬

‫ושש‬

‫שבה‬

‫אלא‬

‫לייו‬

‫כגבד‬

‫שנה‬

‫לייו‬

‫שבה‬

‫שנגזרה גזירה‬

‫על מלכות בית דדר להתחלק‪ ,‬ובא חרובה סת'ד'השתחרזר לה‪.‬ם‬
‫)תוספתא‬

‫באותה‬

‫שעה‬

‫כרחי‬

‫סיטה‬

‫מלך‬

‫ברית‬

‫םו ‪/ I‬בה"א‪.‬‬

‫שיראל‬

‫ינן‬

‫ומלך‬

‫סר"ע‬

‫פט"ז(‬

‫ארם‬

‫לעלות‬

‫ולהתגרית באסא‪ ,‬וקלקל ‪K‬ם‪,‬א ויצוא אטא כסף וזהב וגו' כריח‬

‫ביני וביב'‪1‬‬

‫וגו' וישטע בן הדד וגו' וחיי כשמוע בעש~ וחידל‬

‫רנר' יבעת ההיא בא חגבי רגו' הלא הכושים והלויבם רגו' כי ה'‬
‫)סד"ע‪ ,‬שם(‬

‫וגו' )דבהי"בטז‪-(. ,‬טא‬

‫כבן שער החי ' הבער ה"ושםט‪ ,‬והמלך והעםאשר בחידרה צפיו בכליןר‬

‫עינים לק"ם נבואת הבבאי אחיה השליוני ‪" :‬ואענה את זער דוד למעןזאת‬
‫ךו‪ C‬ל ‪ ,K‬כל היטיםןן )מלייא אי‪ ,‬לט(‪ .‬מטירח היחה ב '‪, T‬ם שלאחר שולשים ושש‬
‫שבה למלובח ' 'שראל תחזיר הוכלובת שהלהמ לבית ררו ‪..‬‬

‫‪-‬‬

‫‪t‬‬

‫מל‪ .-‬י‪,‬ן נםל‪ -M-‬ל‪ J‬רחכזס‬
‫חן כגנ‪-‬ר‬

‫‪2‬‬

‫ראה‬

‫''''דכ‬

‫רבו'‪,n‬‬

‫יקוח‬

‫וסס טי‪,‬‬

‫לע יהיםר בז יהךשפס‬
‫'''טפ ‪ K :‬רבע שניס‬

‫‪I‬‬

‫עד‬

‫ז‪n-‬‬

‫שם‬

‫על בג<ים ‪v I‬ןם טו‪ ,‬כגכ‪-‬ד על סאי ‪ I‬מל·ב‬

‫די‪ ,‬טוס‪-‬ז‬

‫של‪x‬‬

‫החחיל‬

‫‪ M‬כת מרעה ןיב'הג‪ I‬ל‪ M‬עיי רןי‬

‫על היראש‪ ' ,‬יניי(‪.‬‬

‫לבנות הבי‪,‬ת‬

‫"'םל}‪ x‬ג‪(.M ,‬‬

‫אבל‬

‫שובהת‪ n‬לי‬

‫לכנות‬

‫ייאה שם '''רס ‪-".‬חי‬

‫ושלמה מלר "רבעים שנ;ן '"למ) ‪, ac‬י‪ K‬מכ(‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫יאה סר"'נו‬

‫‪m‬נליקת‬

‫סיף‬

‫רבנב‪-‬ס‬

‫פם ‪: , . .‬‬

‫כבנר‬

‫ירכנ‪.,-t‬‬

‫למכרת גית ריר‬

‫לפני ששלמה התחתן‬

‫הלכית לפכםי יפ‪ .‬הס‪.-‬‬

‫‪36‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫יב‪-‬מ ידוב"ו‬

‫בגת פרנוה‪.‬‬

‫ש‪.‬ם‬

‫ינויין‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫נס גדיל נעהש למלך אסא באיתם הימים‪ .‬זהר הכושי ציא אלהיס "בחיל‬
‫אלף אלפים ומוככות שלוש מאות"‪" .‬עמד אסא ‪I‬זומר‪ ,‬אני אוי בי כח להחג‬
‫רלם‪ ,.‬אלא אני רדוף אותם‪ ,‬יאתה ערשה‪ .‬אמר לו‪ ,‬אני עשרה שגאמר )דבהי"ב‬
‫יה יב( וידופם אסא יגן' )כי נשברו לפינ ('ה‬

‫לפני אסא איז כתיב כאז‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫אלא למני ה' ולמני חמנוה" )מתיחה לאכ"ה רבתי(‪ .‬המלך אסא עומד ימתפלל‬

‫לםני ה' ‪" :‬סזר ‪ U‬ה' אלקניו‪ ,‬יכ‬
‫הזה "! )דבהי"ב די‪ ,‬זדי‪ .(-‬והמחנה‬
‫עזררי ‪t‬‬

‫הנבאי‬

‫בז‬

‫עודד‬

‫טלי‪,‬‬

‫ננעשו‪,‬‬

‫העצים‬

‫את‬

‫מערדו‬

‫ישכ'!‪I‬ב בא ‪ U‬לע ההמוז‬

‫ההיא‬

‫המלך‬

‫ניגף‬

‫ואת‬

‫ובשבר‪.‬‬

‫העם‬

‫שבהידרה ‪:‬‬

‫'ה"‬

‫עמכם בהיותכם ססו‪ ' .‬ואם תדושהרי ימצא לכם‪ ,‬ואם תעזבר ‪ t‬עיזוב !!תכם ‪… 1‬‬

‫יאתט חזקו‪ ,‬ואל יומי רייכם‪ ,‬כי שי שכר לפעולתכם" )שם טו‪ ,‬א‬

‫‪(.‬ז המלך‬

‫מחחזק מדבוי הזעוה מבטל ע"ז מאתו‪ ,‬ומבאי אח עמו בבירח לדריש את‬

‫ה' אלקי אביתיז;ם בכל לבבס יבכל נפשם‪ ,‬הרארץ שקטה‪ .‬מולחמה לא היחה‬
‫‪(.‬םש)‬

‫בקשו !!סא והייהר לשבת בשלדו‪ ,‬והנה קמץ עליהם רוגזו של בטשג‪c‬‬
‫סלד ש"ו‪ II‬ל‪ ,‬דוקא כאותם הימים יבאיתה שנד‪ ,‬שכה המלכות השלימה היתה‬
‫צירכה לחזור למלכות בית דיד‪ .‬בעשא כרת ברית עס אום לעלית ולהתגרית‬
‫באסא‪.‬‬

‫מה על המלך הצרקי לשעות ו האם אוי עליי להכוי את הכלםי למחלמה‬
‫זבןר כל המלחמות‪ ,‬כמו שנהג עיקב אב' ‪) U‬בוש‪II‬ית לב‪ ,‬ט ווש"י שס(‪,‬‬
‫וכמו ששעה הוא לםבי רמ‪.‬לחמה עם זרח הכשרי'‪ ,‬ואחר כן הלתפלל ולהעשן‬
‫על שיועת ה' ז והמלך אסא מצויא זהב וכסף מאוצחת בית ה' יבית רמ‪.‬לך ‪-‬‬
‫כל איתו אוצר אשר ה"'יית הצמיא לי מזהר הכשוי‪ ,‬ואשר ההי ביחשילם מימי‬

‫קדם זע ימי הרבעם )ספחים קיט ע"א( ‪ -‬ושילח איתי שוחר ל!! בן‬
‫הדד בז טבירןומ בז חזייז מךל ארם ‪" :‬לך הפרה את בויךת את בשע!!‬
‫עיולה מעל''' !!"למ) טי‪- ,‬חייס(‪.‬‬

‫שיואל‪,‬‬

‫ "האדם‬‫התחבילה הצלחיה‪ ,‬ובעשא חדל מלהתגוות במלך היודד‪ .‬אילם‬
‫יואה לעינים הר' יראה ללבב"‪ ,‬כך אמר ה' לשמואל בכיבנו את המלכות לבית‬
‫דיד‬

‫ז( ‪:‬‬

‫)שמ"א טז‪,‬‬

‫יבעת ההאי בא חבבי הרואה אל אסא מלך הידרה‪ ,‬ואימר‬

‫אליי ‪:‬‬

‫בסהטונ טל סל‪ ,‬רג‪,c‬פ ול" גטשגת טל יח "לקרי‪ ,‬על כז גמלט‬
‫מךל אםר ‪'.‬ז‪T‬מ הלא הכישםי והליבים היי לחיל לווב‪ ,‬לרבכ‬
‫ולמשרים להרבה מאד‪ ,‬יבהשענך על ה' תננם בןרי‪ .‬כי 'ו; עיביי‬

‫"‬

‫‪:‬וגח רכהי·ב‬

‫‪":‬‬

‫ייבז ייי מזיהר יףג חרהמ ומלדבים ‪,‬לחםי ובריתיפ ר ‪ 'U‬ר;ןוי לי ‪K‬ס‪at‬‬

‫‪ n‬ל‪r‬ו נש‪ M‬ונה וו‪I‬בח פיהיזה שליש פאות ל‪K‬ף‪, .‬במנייפן נסיא פגן רררני קסת ‪M‬םיס‬
‫ושפוגיס‬

‫רבי ‪..‬‬

‫ל‪X‬ף‪.‬‬

‫כי הנחרב‬

‫ורהא‬

‫ולאויב‬

‫לא‬

‫רזנב"'ן‬

‫כרובכר‬

‫סג‬

‫' ‪U‬זבן בכן‬

‫זגו‪' WJ‬ר‬

‫יג‪,‬‬

‫כ‪:‬‬

‫ן‬

‫‪ li1‬ונ‪.‬‬

‫‪u‬‬

‫יזי‬

‫‪ J‬זה‬

‫הגרנה‬

‫בכל‬

‫‪ 3‬ל "‪,‬ו‪ r‬בגלוב‪n‬י‪t‬ב‬

‫כרכוסי ‪ K‬ןךרת‬

‫לה‪ n‬ל ‪r‬‬

‫‪,‬להשמר‬

‫רכרי‪,‬‬

‫ת‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪ -‬נסכלת‬

‫שמטטית ככל האזר להתחזק עם לבכם שלם ו‪e‬ליו‬
‫על זאח‪ ,‬כי וכטתה ש' עמך מחלמית‪.‬‬
‫טז‪,‬‬

‫)דבהי"ב‬

‫;‪-‬כ!ז‬

‫שם(‬

‫יואה וד"ק‬

‫"דע "היצוו ח"ד לבם" שאוי לבבו של אסא שלם עם ה' אלק ‪ : r‬אמבם‬
‫כתוב אחו מעד" על" "וק לבב אסא היה שלם עם ה' כל ימיי" )מלייא טי‪,‬‬
‫ד" ; יבן דבה'''ב טו‪"(, ,‬ז אבל כנואה ההי אז"ה שהיא פגם זעיו‪ ,‬שאיבי בואה‬
‫לעיבי אדם‪ ,‬כחחבולה שבקט אסא‪ ,‬עד בדי בך שהבביא קווא ‪r‬ו " בהשענך‬

‫על מלך אםו‪ ".‬ואולי הפגם פגם אך ווק בהחזוח המלבוח השלימה לבית דדד‪,‬‬
‫בצמוי באוחה שבה‪ ,‬בי בך אומר לי הבכא' " בסבלח על זאת‪ ,‬בי מעחה ש'‬

‫עמד מלחמות"‪ ,‬וחז"ל קראי זאת "קלקל אסא"‪ .‬תכ!ז'ה זו מאת אסא באה דוקא‬
‫אחוי שראה את ש'ועת ה' בזרח הבשו‪" '.‬ולדציק ‪ …‬בחשב לעןו‪ ,‬שהוי הקב"ה‬
‫מרקרק טם צהריקים אפילו כחום שהטרה‪ .‬וכן דןו הדציקים השלמים בבטחון‪,‬‬
‫שלא יבקרש סבה‬

‫קלקל‬
‫נופלםי‬

‫אסא‬

‫ביי' ‪,‬‬

‫כלל ‪'.‬‬
‫‪II‬שם‬

‫‪-‬‬

‫והיתה‬

‫לא‬

‫היה‬

‫מלרכת בית‬

‫וכקלקל‬
‫יוו‬

‫לסי"ע שם(‪.‬‬

‫היו‬

‫רהזות‬

‫שבהים‬

‫כמבואשיבה‬

‫)ש'ואל‬

‫ואום(‬

‫)בא'וו‬

‫הגו"א‬

‫‪…‬‬

‫המלד אסא לא ביבן את צדע" לפי מעלתו‪ ,‬שבדושה‬

‫ממבר ‪:‬‬

‫ת"ו‪ ,‬חמשה בבואו מעוי רונ‪I‬כה של וכטלר‪ .‬יכולן לקי בהז וכ'י‬
‫אסא כרגל‪ ,,,‬דכתיכ רק לעת זקנתו חלה את וגליו )מל"א‬
‫רס‪,‬‬

‫בג(‪.‬‬

‫דשר רבא ‪ ,‬מםני מה נענש אסא !‬

‫מםני ששעה‬

‫)שו"י ‪:‬‬

‫אנגראי‬

‫עבודת מלך( בתלמידי חכמים‪ ,‬שנאמר ‪ ,‬והמלד אסא השמ!ז' את‬
‫בקי" !‬

‫כל היוזה "אזי נקי "! )שם ככ(‪ .‬מאי "אין‬
‫היודה אמו רב‪ ,‬אפילי חתן מחדרו יכלה חמופחה‪.‬‬

‫אמר‬

‫)סיטה‬

‫‪,‬‬

‫רב‬
‫ע"ב(‬

‫וגל" של אסא נבואו "מעיז דיגמה של מעלה" "'שו) ‪ :‬נשחנו‬
‫החחחונםי לחפאות(‪ .‬ובהם חלה נזלה זקנתי‪ .‬ומפני מה נענש ככלל ז‬
‫מצבה של חיידה ומלכה‬
‫של בעשא מל‪ ,‬ש'ואל‪.‬‬

‫דע' ‪r‬‬

‫מו‬

‫היה חמןר‪ ,‬יטרם חלמה הסכנה מהחגרויותזי‬

‫אמנס בעשא‬

‫נסוג מהרמה‪ ,‬אבל בודאי הוא‬

‫עלול‬

‫לחזור כקחב בבוחיח מחודשים‪ .‬יאסא מצוה להרוס אח המבצר אשו בומה‪,‬‬

‫לובנות ביצורםי‬

‫זו‬
‫נ‬

‫צפונה לה בגבע כנימיו ובןנצפו" להכנית‬

‫‪ -‬לדעחו של אסא‬

‫‪ -‬האר מכרז" "איז נקי ‪ !",‬לדעחי אוי כעת לדיו‬

‫ןר דביר רנבי כח"' )נן שאר( כישארת ‪,‬זב‬

‫די ;‬

‫"שי"‬

‫‪,‬ל‬

‫בפתיחה לפרשת‬
‫חשי·"" פרק ‪',‬ב‬

‫מקז‪ .‬ור"ה‬
‫חלק‬

‫למלחמת מצוה‬

‫םב‬

‫‪..‬חזון‬

‫‪',‬ר זי כי‪,‬‬

‫‪'38‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫יכו רבכייי‬
‫‪,‬ניני‬

‫"מוהב‪,‬‬

‫סמ ונ ‪ ..‬חיכית הלבבות‪-‬‬
‫כטחרן‬

‫תיו‪.‬‬

‫ירושלים‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫כבמלחמח שוית‪ ,‬שנה באמר על החחז "בקי היהי לניתן" )דנרים דכ‪(, ,‬ה‬

‫אלא לעת הואת ציא אפילי חתן מחדרי ‪ ,‬יכל שכן תלמדיי חכמים )העריר‪,‬‬
‫ערד אבגראי(‬

‫"‬

‫'‪.‬‬

‫אבל לא כאשר הבין אםא ראה ה'י'ח ‪ -‬עשה אבגראי בחלמדיי חכמםי‪.‬‬
‫אין כאן מלחמת מציה ‪ ,‬יאין לבטל תלמדיי חכמים מתלמדום‪,‬‬
‫נטח אל ה' ככל לכן‪ ,‬ואל ניבתר אל תטשן )משלי ג' ה( ‪-‬זי האי הדר'שה‬

‫הגדלוה שבדשוה מאטא ‪ ,‬ילא עדמ כה‪" .‬כי אם דא משחדל‪ ,‬ימבקש טינה‬
‫שיבצל מן המאורע ההוא שהאו כי‪ ,‬משים ‪,‬חלק האד וכלכו ככסחון ראתה טיהכ‪,‬‬
‫ןאיבבי כיטח בהקב " ה כבחסין שלם בכל ל‪I‬וב‪ .‬ימי שהאו שלם כמדי‪ n‬הכטחון‪,‬‬
‫יש עליי לבטהר כהקב"ה בכל לבי‪ ,‬שהוא יתעלה נעל הטיכי‪ n‬כולן וימין אלין‬
‫הסיבות‬

‫כפי‬

‫שציםדי" ‪'.‬‬

‫מה‬

‫יגם כחליי לא דשו אח ה‪ :‬כי כריפאםי )דכהי"כ טו ‪ ,‬יכ(‪.‬‬
‫אטא ‪,‬‬
‫לא דרש‬
‫מחהלכים‬
‫דרש אח‬

‫אשר לבבו ההי שלם ' עם ה' כל מייי ‪ ,‬נאמר עליי פטיק קשה‬
‫ כמיים נ‪e‬שר נכאיי הי‬‫את ‪ l 'iT‬ז הדרשיה כרזפאים פגם היא‬
‫ביניבו ‪ -‬לבוטח השלם‪ ,‬ופגם וה נקרא בלשין כחבי הקודש "לא‬
‫'ה "‪ .‬כון מקשה רמב " ן )ייקרא כי ‪ ,‬אי( ‪ :‬אוילו ההי דבר החפאים‬

‫בהיג כהם‬

‫כנוכיר‬

‫שלא דשו‬
‫בביח‬

‫הר ‪:‬‬

‫)בזמן הבבואה( ‪ ,‬מה‬

‫ה'ן‪…‬‬

‫עושי‬

‫טעם שיןכיר הריפאםי ו אין האשם‬

‫רק‬

‫אבל דהושר ‪r‬ה בבב"‪ ,‬לא דירשו בחטאםי‪ ,‬ימה חלק לרופאים‬
‫היז‬

‫רצןו‬

‫הביטח השלם ‪ ,‬הועשה רצון ה‪ :‬א ‪ r‬לו לפנוח לרפואים כלל‪ ,‬בומן אשר‬
‫יכול לפביח אל נביא '‪.‬ה ועל כר נדשו המלר אטא‪,‬‬

‫•••‬
‫הבער‪ ,‬הבס‪ ..,‬לכהי דרד‪ ,‬הישופט בן אסא חאה אח אכיי דג‪.‬חל נוקט‬

‫כתחכוליח גם כמלחמוחיי יגם כעניביי האשייים ‪ ,‬יפיגם ככך באשידיחי ‪ ,‬שאיבה‬
‫עודמח בחכיעיח הנעלוח מפי הנכאי‪ .‬ואול‪ ,‬כבר הכ ‪ r‬הנער או ‪ ,‬שכגלל יה‬
‫היחמצה דה‪.‬ודמניח ל‪ It‬ד‪ n‬אח כל שבטי שיראל חחת מלכוח כיח די‪.‬ד‬
‫אירעי‬

‫יביבחיםי‬

‫חהפוכיח‬

‫אלה‬

‫מעבר לגכיל‪.‬‬

‫כעשא‪,‬‬

‫כן‬

‫מלך‬

‫שיראל ‪,‬‬

‫בהרג בדיי ימרי‪ ,‬ססרי‪ ,‬שר הצבא ‪ ,‬הומלך בידי הצבא על שיראל‪ ,‬יומרי ש לוח‬

‫די כבפשי‪ .‬העם כשיראל טרם הכריע כין מלכיתו של עמרי לכיו חבבי כן גיבח‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫יעיין‬

‫באזות‬

‫‪ n‬רדושי‬

‫ובהריכוי ‪ K..‬ת כי‬
‫זמרה ‪.‬‬

‫ך‬

‫יעייו‬

‫‪a‬ב‬

‫רבני‬

‫כ‪" n‬‬

‫שעי‬

‫הבטחרן ( ‪.‬‬

‫למהרש'""‪K‬‬

‫‪,‬הירה ‪….‬‬
‫סיסה‬

‫) בן מר (‬
‫יעזיי‬

‫ונד‬

‫על‬

‫)סזסה"‬

‫לי‪.‬וז ונקל‬

‫ע"'ב‬

‫‪",‬רסר‬

‫"'"ד‬

‫ממני‬

‫בה‪ J‬יןו‪.‬‬

‫מ‪,‬ן ( ‪,‬‬

‫רמרבה‬

‫וג·מ לזנ י ו‬

‫טםיר‬

‫תלמידי‬

‫‪n"1‬‬

‫חכיפם‬

‫בלפחמת‬

‫דב‪.‬‬

‫התורה‪ ,‬בפתחיה‬

‫‪…‬מבתג‬

‫מאליי"'·‪,‬‬

‫לפרשת‬

‫רכן בי‪,‬‬

‫ונקז ) בונ'ןע ‪..‬חיכית הלבבות"‬
‫נבי‬

‫כר‪.P‬‬

‫סיף‬

‫חשנ·‪' ,,‬ע‪.175-170 :‬‬

‫‪39‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הדנה אז אחה הלמך אסא את ההדזמנרת לחאד את שהבטים ברור‬
‫התחבולרת רהםיבות‪ .‬הוא משאי את בנך יהרשפט ‪ -‬רהאר כבר למעלה מבן‬
‫עשרםי ‪ -‬לבחך של עמרי‪.‬‬
‫וכופבי המ הרגי‬

‫אסא בחו של‬

‫את חבני ז כדין שהשאי‬

‫עמרי‬

‫להיושפט בנך לאשה‪ ,‬הרגר את חבני )רש"י (!"למ טז‪ .‬כב ‪:‬‬
‫שנראי חשיביחי של עמרי(‪.‬‬
‫)סר"ע‬

‫גם הפעם לא כדיון אסא למחשבךח ה‪ :‬רנעשן על ביבחך‬
‫עמרי לטיבת עמר ימלכרח ביח דו‪.‬ד אמנם עמרי זכה למלכיח‬
‫הסיבךח‪ ,‬מפני שהרסףי עיר אחת באת שיראל ‪" :‬אמר רבי‬
‫זכה עמרי למלכוח ז מפבי השוסיף כרך אחד באת שיראל‪,‬‬
‫ט‪.‬ד כד(‬

‫סי"ד( ‪8‬‬

‫בהתחבה לבית‬
‫מאח ה‪ :‬מסבב‬
‫ירחבן‪ ,‬מפבי מה‬
‫שבאמר )מלייא‬

‫וקין את ההר שמררן מאת שמר בככרםי כסף‪ ,‬ויבן אח‬

‫ההר‪ ,‬ויקרא‬

‫את שם העיר אשר בגה על שם שמר אדני ההר שמרון" )סבהדרין קב ‪(.‬א"ע‬

‫אבל א ‪ r‬ישירבה של ארץ ישראל מכפרת על רשעתר ‪.. :‬יעישה עמרי הרע‬
‫בעיני ה‪ :‬ויער מכל אשר לפנדי‪ .‬יי ‪ -P‬בכל דור ירבעם בן בבט יבחטאתר אשר‬
‫החטיא את שיראל‪ ,‬להכעסי את ה' אלקי שיראל בהבליהם )מל"א טז‪ ,‬כה כו(‪.‬‬
‫תחבלותי של אסא להתחבר בקשיר נשיאין עם מלכית שיראל‬
‫להצלחי‪ .‬בעיני בבי אדם הצלחיה התחברלה להשלםי ב ‪ r‬מלכרת‬
‫מלכית שיראל ‪ -‬ר‪..‬גדלו השלרם "! )ראה ספרי בדמבר )‪ ' 1‬מב(‪,‬‬
‫באה לקרב לבבית ילהגדלי הרעיית יהחברית‪ .‬אבל לא כך גראה‬
‫ה'‬

‫‪-‬‬

‫הרחק משכן ער ! יאל תתחבר לרשע ! )אבךת פ"א‬

‫•‬

‫כדין שהשאי אסא מלך‬

‫אינה יכולה‬
‫זיךן ‪ i‬לבין‬
‫יתבחילה זי‬
‫הדבר בעיגי‬

‫מ"ז( ‪:‬‬

‫היירה את בתך של עמרי מלך ישראל‬

‫להירשפט בנו לאשה‪ ,‬נגזהר על מלכות בית דדז שתכלה עם‬
‫בית‬

‫שנאמר‬

‫אחאב‪,‬‬

‫כב‪,‬‬

‫)דבה"ייב‬

‫רמאלקים‬

‫‪(,‬ז‬

‫תבוסת‬

‫היתה‬

‫אחזזי רגר‪ :‬ובפלך שגהים )אחזיהר בן היךרם‪ ,‬מלך היודה‪ ,‬רדירם‬

‫בן אחאב‪ ,‬מךל שיראל( בו בדים‪ ,‬זה םע זה‪.‬‬
‫)תןספתא‬

‫בךא‬

‫ךראה‪,‬‬

‫כמה‬

‫היא‬

‫בין‬

‫המרחק‬

‫סוטה‬

‫ראיית‬

‫םי"ג‬

‫ה"ב ;‬

‫האדם‬

‫סר"ע‬

‫סיף‬

‫פדווז(‬

‫למחשברת‬

‫ה' !‬

‫‪..‬כוין‬

‫הששיא אסא בתך של עמרי להיישפט בגי לאשה‪ – "…‬האדם ריאה את השלים‬
‫בין המלכייןת אות חשיבותו של עמיר בעיני אסא‪ ,‬יהי"ת גוזר ‪ -‬מאוחה‬
‫סיבה ‪ -‬נ!יהר של כלןוי על מלכרת בתי דדו )לבן בנר של זיר‪.‬שפט בן אסא‪,‬‬
‫כעביר כארבעים שגה( ! אמגם כן‪ .. ,‬גדיל השלים‪ ,‬שאפליו עיביר ע"ן שולים‬

‫ביגזים‪ , ,‬כביכרל א ‪ r‬השטן גוגע בהם‪ ,‬שבאמר )השוע ‪.‬ד ין( חבור עצבים‬
‫פארים הבח לו" )ספרי שם(‪ ,‬ןהדגש על שלםו בכ‪-‬י!‪.,‬ם אלום מאןדי ‪..‬דגול‬
‫‪ 8‬בבל‬

‫למבי יהרהד ונזכיר‬

‫הבנאי‬

‫את‬

‫אמותיהם‪,‬‬

‫ייתם(‪ .‬רראה שס בהגהרת הגר"'א‪ ,‬החילק‬

‫על‬

‫לכן כני )היירם(‪ .‬ינוחו ‪,‬וד '''שר מלייב ט‪,‬‬

‫‪(0‬‬

‫למכד‬

‫רש ‪" . .‬‬

‫יהורס‬

‫כן‬

‫היושפט )י‪r‬זן‪c‬ז‬

‫יגירם ‪ ..‬שהשיא ‪N‬ו‪ m‬בתו‬

‫כן‬

‫של עמרד‬

‫כס‪.‬‬

‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪I‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫השלום‪ ,‬שלא ניח! בחלקם של רשעים‪ ,‬שנאמר )ש'עיה נו‪ ,‬כא( אי! שלום‪,‬‬
‫אמר ‪',‬ה לרשעים" )ספרי שם(‪ .‬אי! תקוה לרשעם' חלייח בשלום עם‬
‫הדציקים‪ .‬מלך‪ ,‬שעלין מעדי הנביא " ייעש אסא השיר בעיבי ה‬

‫כו‪,‬ך‬

‫‪I‬‬

‫בא ‪ 'I‬י ‪I1‬‬

‫)מל"א טו‪ ,‬אי(‪ ,‬לא כ'ול להיית לו שלום עם מלד‪ ,‬אשר אותו נבאי "!‪,‬עמ‬

‫עליי "ושעיה עמרי הער בעיבי ה‪ :‬וירט סכל שאר לפביי" )שם טז‪ ,‬בה(‪ .‬איז‬
‫זאת חאודת בטביי ‪',‬ה כי לא תתכו אחדוח אלא כהשפעה הדדית‪ ,‬כאשר לבבו‬
‫של זה ולבבו של זה שום'‪,‬‬

‫קיים בבואת אחהי השיליבי "ןא לא כל הימים" בחרה ל‪,‬מוח המשחי )ראה‬
‫דר"ק מלייא יא‪ ,‬לט(‪ .‬אח אחיוד כל שבטי ש'ראל חחח מלכיח ביח דיי חזה‬

‫הבביא חיזקאל לעח'!" לבא ‪ :‬עובדי דיי מלר על‪,‬הם‪ ,‬וחעה אחד היהי לכלם ‪-‬‬
‫יבמשפטי ילכו יחקוחי ש'מרו ועשו אוחם ‪ …‬וההי משכבי ‪.,‬ס"!'לע והייחי להם‬
‫לאלקים‪ ,‬הרמה יהיי ל‪ ,‬לעם )חיזקאל לז‪ ,‬כה‪-‬כז(‪.‬‬

‫••‬
‫•‬
‫במטיב שבוחיי הוכתר יפשוהט בז‬
‫דןר אסא אברי‪ ,‬לא סר ממבי‪ ,‬לעןשת‬
‫ה' עם יהושפט כי הלן בדרכי "!'וד‬
‫דשר לנעלם'‪ .‬כי לאלקי אברי דרש‪.‬‬

‫הו את הממלכה בדיי‪.. ,‬‬

‫םא‪ M‬בכתר מלכות בית רוד‪" .‬וילד בכל‬
‫השיר בעיבי "'ה )מלייא כב‪ ,‬מג(‪ " .‬והיי‬
‫אביו הראשונים )ראה שם דר"ק(‪ ,‬ולא‬
‫ובמציתיי הל‪.‬ר ילא כמלכי שיראל‪ ,‬ויכ!‬

‫ויגבה לכי בדרכי "'ה )דבהי"ב יז‪(. ,‬ר‪-‬ג‬

‫יאף הישופט‪ ,‬כייו שבחחזק במלכוח ‪ ,‬לא בחעטק בעסקי מלכוח‪,‬‬

‫ילא בעושר ילא בכביי‪ ,‬ולא בדבר אחר‪ ,‬אלא כריז‪ ,‬שבאמר וימלד‬
‫הישופט וגי' ייח‪ m‬ק על שיארל )שם ‪(.‬א מהי "ייחחוק" י‬
‫שנתחזק וםרנה דיינםי‪ .‬זאימד‪ ,‬ויגבה לבי דכדכי ה' יכ'ר‪ .‬גסית ריח‬
‫היתה בו ‪,‬‬

‫השיא אימר ייגבה לבי ז אלא שמינה יירניס עלהין‪,‬‬

‫היודעים ללכת בדרכי ה‪ :‬שנאמר )בראשית יח‪ ,‬יט( ושמרו דרד‬
‫ה' לעשוח צדקה ומשפט‪ .‬אוומר לדייבים ‪ :‬ארו ‪ ,‬כי המשפט‬
‫לאלקים הוא‪.‬‬
‫)תבחומא‪,‬‬

‫שופטים‬

‫א(‬

‫ אבל הצלחי בהם יוחר מכל מלכי יהודה‬‫לא נחעסק בעסקי מלכוח‬
‫אשר היי לפביי )ראה דבהי"ב כל פרק יז(‪ ,‬ולא בתעסק בעישר ובכביי ‪-‬‬
‫אבל הרי לו לריב )דאה שם(‪.‬‬

‫אלא בדין ‪ -‬מיוני הדייבם' הכשרים יתיקיו סדרי רזנ‪.‬שפס הם רדכי ‪r‬ךן‪,‬‬
‫יעליהם באמר "ייגבה לבי ‪., ,II‬אף שההי לי עשור וכבדו‪ ,‬לא גבה לבי בעבירם ‪,‬‬
‫כי אם במה שהלן בדרכי ה‪ :‬כי כל העושר הרכבוד ל‪ !I‬בחשב לו למאומה‪,‬‬
‫ומל דרכי "'ה )מצדדת ריר בדבהי"נ שס(‪" .‬כי הכתיב ימנע את המלך‬
‫מגאיות וחממות הלב וכו‪ :‬כי בראוי להחדומם ולהתגדל יזהידנו להיות לבבי‬

‫שפל‪ ,‬ככל חאיי הקסנ‪I‬נ" ממני )רמב"ן דבירם ין‪(. ,‬כ‬
‫‪41‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ללמר בערי היודה רגף·‬

‫ובשנת שלוש למלכר שלח שלרוי רגו'‬

‫וילמדו ביהודה‪ ,‬ערמהם ספר תורת ה‪ :‬ויסבר בכל ערי יהודה‪,‬‬
‫וילמדו בעם )דבהי"ב יז‪(. .‬ט‪-‬ז‬
‫רשיב‬

‫יהושפט‬

‫ביחשלים‪,‬‬

‫ויצא בעם מבאר שבע דע הר‬

‫ושיב‬

‫אפרים‪ ,‬וישיכם אל ה' אלקי אבותיהם‬
‫ויעמד שופםם" באת‪ ,‬בכל ערי היודה הבצחת לעיר עריר ו גו!‬
‫וגם בירושלים העמדי יהושפט מן הלויים והכהנים ומראשי‬
‫האבות לשיראל למשפם ףר ולריב‪) .‬שם יט‪(. ,‬ח‪-‬ד‬

‫כמה גדולים מעשי יהושפט ! בתחילת מלכותו שלח‬

‫שריו‬

‫את‬

‫להפץי‬

‫דיעית התורה ולימדוה בעם‪ .‬וכאשר ראה נסי ה‪ :‬ושמע תוכחת הנבאי )ראה‬
‫שם(‪ ,‬ירצא המלך כככורו וכצעומ בכל רחבי ממלכתו‪ ,‬משיב את העם אל דרכי‬

‫ה‪ :‬רמעמיד שרפטים כשרים רהגרנים בכל ערי ועיר‪ ,‬רממנה בית הדין הגדול‬
‫ביררשלים‪.‬‬
‫ראימר אל השפטים ‪ :‬ראר‪ ,‬מה אתם ערשים ! כי לא לארם תשפרט‪,‬‬
‫כי לה‪ :‬רעמכם בדבר המשפט‪ .‬עדתה ייה פחר ףר עליכם‪ ,‬שמח‬
‫עדשר‪ ,‬כי אין עם ה' אלקינו עולה ומשא פנים רמקח שחד רגו!‬
‫ריצו עייהמ‬

‫לאמר ‪:‬‬

‫כה תעשוז כיראת וה‪ ,‬כבאוונה רכלככ שלם‪.‬‬

‫רגף‪ .‬חזקר ועשר‪ ,‬רהיי ה' עם הטוב ! )שם‪ ,‬ר‪-‬יא(‪.‬‬

‫אלו הם יסידית משפטי התורה‪ ,‬רעלהים הוא בסס את כסא מלכותר‬
‫ויכן ה' את הממלכה ברדי‪.‬‬

‫רלא זר‪ ,‬אף רז ‪:‬‬

‫‪ ..‬ראת יראי ה' יכבד )תהלים טר‪ ,‬ד(‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫זה הישופט מדו‬

‫יהדרה‪ ,‬שבשעה שההי חאה תלמיי חכם‪ ,‬היה עומד מכסאו‪ ,‬זמחבקר רמנשקר‪,‬‬

‫רקררא לר רבי רבי‪ ,‬מרי מרי" )מכרת כה ‪(.‬א"ע‬
‫ככיר~ של נושאי דבר התורה עויה על כברח של המלד ‪ -‬ההי עודוב‬
‫מכסאר‪ .‬אהכה ר~ה אהג ארתם ‪ -‬מחבסר רמנשקר‪ .‬והרא נכנט לעליונרתם‪ ,‬בגלל‬
‫ וקררא לי "רבי רבי ! מרי מרי ‪ !".‬הבה כי כן‪,‬‬‫חכמת התורה אשר בלבם‬
‫זרהי רמותר אהדי "‪ H‬לית של מלד מבית דוד ‪ :‬הוגה בתורה‪ ,‬עדרסק במצרות‬
‫כדרד אבוי‪ ,‬כפי התורה שבכתב ושבעל פה‪ ,‬ויכוף כל ש"ראל לילר כה רלחזק‬
‫כר"ח‪) .‬ראה רמב"ם‪ ,‬הלכרת מלכים‪ ,‬פי"א ‪(.‬ד"ה מצהד על המלך לככר לורמי‬
‫תררה‪ ,‬רכשיכנסר לפנוי סנהדרין רחכמי שיראל‪ ,‬עימדו לפניהם רוישיבם בדצר‪.‬‬
‫רכז היה הירשפט מלך יהרדה ערשה אפילר לתלמדי חכם )שם פ"ב ‪(.‬ה"ה רבכל‬
‫יהיר משעוי שלם שמים‪ ,‬רתההי מגמתר ומחשבתו להרים רת אהמת‪ ,‬רלמלארת‬
‫הערלם צדק‪ ,‬רלשברר זרער הרשעםי‪ ,‬רלהלחם מלחמות ה' )שם פ"ד ‪(.‬י"ה‬
‫אמנם כן‬

‫‪-‬‬

‫וילר‪ '.‬ככל ררר אםא כאוי‪ ,‬לא סר ממנר‪ ,‬לשערת השיר בעיני ה' !‬

‫מה אבוי נאמר בר‬

‫מה אביו‬

‫נאמר בז‬

‫‪..‬‬
‫‪..‬ויסר‬

‫ועיש אסא השיר בעיני ה' כחד אביו"‬

‫את‬

‫מזבחות‬

‫הנכר והמכות‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪42‬‬

‫‪I‬‬

‫‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫אף הרא כן‪.‬‬

‫ושיבר את‬
‫~‬

‫'‪.‬‬‫‪,, ,‬‬

‫‪I .‬‬

‫המצבות‪,‬‬

‫‪. ';,‬‬
‫‪… ·'.,‬‬
‫'‪I I ,'.‬‬
‫·‪…,·1‬‬
‫‪'.‬‬
‫'‪.‬‬
‫‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫)דבהי"ב י‪,‬ד ב(‬

‫ויגדע את השאיר;"‬

‫אף היא‬

‫‪-‬‬

‫נאמר בי "יעיד‬

‫הסיר‬

‫את‬

‫הכרסת יאת האשדים מ '‪ IT‬דדה" )שם זי‪ ,‬ו( ‪ :‬כל עבודה זרה שבאזר ישראל‬
‫ומה אביו נאמר בו "וי אמר ליהודה לדרוש את ה' אל‪ , p‬אבותיהם‪ ,‬ולעשות‬
‫התורה יהמציה )שם ‪',‬י ג ( ‪ -‬אף הוא נאמר בי " ו'‪ 1‬א בעם יגו' יש"יכם אל 'דר‬
‫אל‪ p‬י אבות '‪ IT‬ם )שם יט‪(. ,‬ד יעיד הוסיף על מעשי אביו ‪" :‬ויתר ה‪ P‬דש‪ ,‬אשר‬
‫נ ש אר‬

‫בימי‬

‫ולכז‬

‫אסא‬

‫אביו ‪,‬‬

‫בער‬

‫‪ -‬מה אביו‬

‫מז‬

‫נאמר‬

‫האזר ‪".‬‬

‫בו "שקטה האץר‪ ,‬ואיז‬

‫האלה‪ ,‬כי הנ"‪' II‬זז לו )שם י‪,‬ד ה(‬

‫‪-‬‬

‫מלחמה‬

‫עמו‬

‫בשנים‬

‫אף הוא נאמר בי "יתשקיט מלבות‬

‫יהושפט‪ ,‬ויבה לי אלקיי םזככיכ )ש ם כ‪(. ,‬ל‬
‫הנה הוא זה המלד אשד כשמפט יעמיי ץרא )משלי כט‪ ,‬ד ‪ (,‬יוהי ה' עם‬
‫הטוב‪,‬‬

‫•"‬
‫יליד בכל דדו אסא אביי‬

‫‪ -‬אד ! ‪…‬‬

‫מה אביי נאמר בו "והבמית לא סרו" )מל"א טו‪'( ,‬י‬

‫אף הוא נאמר‬

‫‪-‬‬

‫בו "אך הכמית לא סרי‪ ,‬עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות‬

‫איז אלו ח"ו במית לע"ז ‪ I‬כי הרי אותם הם הסירו‪,‬‬
‫ליקרב על'‪IT‬ז לשמ'‪ ,c‬משחרבה שילה עד שנבנה‬
‫)ראה דברים יב‪ ,‬אי וברש''' שם מגמרא זבחים(‪,‬‬
‫שנאסרי משננבה הבית‪ ,‬יהיי ענשויס עליה כרח "‬
‫המלכים‬

‫אמא‬

‫הצדיקים‪,‬‬

‫ויהשופט ‪,‬‬

‫מזבחים‬

‫)שם כב‪ ,‬מד(‪,‬‬

‫אלא "במות היח" שהורגלו‬
‫הבית‪ ,‬שהיי הבמות מותרות‬
‫לא סרי עתה‪ ,‬ואף על פי‬
‫""דש) מל"א טי‪ ,‬די(‪ .‬ראיו‬

‫ומקטרים‬

‫בהם‬

‫אלא‬

‫ת"ו ‪,‬‬

‫הטם‪,‬‬

‫יאיז "העם" אלא רשעיס )ספרי במדבר יא(‪ .‬אבל אחד מיעיודי המלך הוא‬
‫להזק ברקה של תורה ‪ ,‬י=ייף כל ש'ראל לליד בה‪ ,‬ולהרם" דת האמת‪ .‬אם כז‪,‬‬
‫חסרין שי כאז‪ ,‬ו " אך" ‪ -‬למעט מנדילתם וצדקתם של מלכים אלה‪.‬‬
‫ערדר דבר שהלך בי דבןר אסא אביי ‪ -‬ולא לשבח ‪ :‬וישלם '‪ IT‬ושםס עם‬
‫מלך שיראל )מל"א כב‪ ,‬מה(‪ .‬יהישפט קיבל מאביי את שאיפתי החזקה להשל‪,‬ם‬
‫עם מלכי שיראל אשר בשומרין‪.‬‬
‫ומה אביי השיאו לבת עמרי ‪ -‬אף היא השיא את בנו יהורם לטתליה‬
‫כ‪,‬ז חאאב בן עמרי‪ .‬יכן היא אימר "ויתחתו לאחאב" )רבהי"ב יח‪ ,‬א יזו"ק‬
‫שם(‬

‫"‬
‫ומקרבה של חיתיז ‪ -‬להתחברות עם הרשע ‪:‬‬
‫א‪ ,‬במלחמת ימזת גלדע ‪ -‬עם אחאב‬
‫ עם אחז '‪ IT‬בז אחאב‬‫באניית תרששי‬
‫ב‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫ג‪.‬‬

‫ובמלחמת מואב‬

‫ראה‬

‫י‪:‬ום‬

‫למ'"ב‬

‫ח‪.‬חי‬

‫מלד יהרדה‪ ,‬ההי‬
‫לא‬

‫היי‬

‫אל ‪K‬‬

‫‪I‬‬

‫בן‬

‫שמרגה‬

‫כ"'נ‬

‫ עם יירם בז אחאב‬‫כר‬

‫)ירי"ק‬

‫סם(‬

‫כמלכי )מל '‪ II‬ב‬

‫שנםי )שם‬

‫וו‪(.‬‬

‫‪I‬‬

‫דבה'"יב ב‪,‬אר‪.‬‬

‫ח‪ ,‬כי(‪ .‬רכל‬

‫וייאב כויאי‬

‫נילי‬

‫אחזיה‪,‬‬

‫בן‬

‫שברת מלביתן‬
‫ביפי‬

‫בג‪e‬יו‬

‫‪,‬חליה‬
‫של‬

‫זקני‬

‫אביו‬

‫ויהירם‪.‬‬
‫יהירם‬

‫יחישפם‪.‬‬

‫‪43‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ורק במלחמתו בבני עמון ומואב והר עשיר‪ ,‬שבה לא התחבר לרשעים‪,‬‬
‫זכה לנס גלוי‪.‬‬

‫מן השמםי למדובו‪ ,‬איפוא‪ ,‬את גודל התביהע ממל‪ ,‬דצי‪,‬ק בזמן הנבואה‪,‬‬
‫בהתחברו לרשע‪ ,‬גם אם כוובתו לטובה‪ ,‬כפי שראינו כבר בתבעיה מאסא אביו‪.‬‬
‫ומן השמים למחנו את גודל שכרו‪ ,‬כאשר המךל הצדיק מצפה לרחמי שמים‬
‫ולישועת ה‪ /‬מבלי לנקוט בתחבולות ולבקש סיבות‪.‬‬

‫והוא הנמאר בתובהת הבביא ‪ ,10‬בספר מלכים ‪:‬‬

‫ושילם היושפם עם מל‪,‬‬

‫שיראל‪ .‬הבה ובלדמ פשרויח אלי‪.‬‬

‫••‬
‫•‬
‫מחוחבו וגיסן של היושפט‪ ,‬חאבא מל‪ ,‬שיראל‪ ,‬היישט מכל מלכי שיראל‬
‫אשר היו לפניו ‪ -‬להכעיס אח ה' "‪ .‬בעצת איזבל אשחו‪ ,‬בת מךל ציובים‪,‬‬
‫הוא מבהיג בשיראל אח עבודח הבעל הבזוהי והטמאה‪ ,‬ה' שולח אלוי אח‬
‫הב‪:‬ביא אלה‪-‬ו החשבי להוכיחו ולהחזיח למוסב‪ ,‬הבביא פועל במסיחח בפש‬
‫ממש‪,‬‬

‫והפרשויח‬

‫ידעוות ‪:‬‬

‫צעירח‬

‫הגשמים‪,‬‬

‫המעמד‬

‫הבשנב‬

‫בהר‬

‫הכרמל‪,‬‬

‫שחיסח בביאי הבעל‪ ,‬הבצחובוח על ארם בעזרח ה‪ /‬וכםר בבוח‪ .‬ואחרי כל‬
‫~את ‪" :‬רק לא היה כאחאב‪ ,‬אשר ית‪.‬מכר לעשות הרע בעיבי ‪',‬ה אשר סהתה‬
‫אותי איזבל אשתו‪ ,‬ייתטב מר‪ K‬ללנת אחרי הגלולםי ככל אשר עשו האמויר"‬
‫)מלייא כא‪ ,‬כי‪.-‬כו(‪.‬‬
‫אין ספק שהישופס הדצקי‪ ,‬מל‪ ,‬הידוה‪' I" ,‬ע את כל אשר בשעה עמבר‬
‫לגבול ממלכתו‪ .‬אולי הוא סבר שהקראיה הקיושה מפי כל ישראל בהר‬
‫הכרמל 'ה" הוא האלקים" ! מצבהעי על חשובה שלימה‪ ,‬אולי הוא סבר‬
‫שהבצחובות המופלאםי על בן הרד מצבעיים על קבלת החשובי‪ .‬ואולי י ‪ t‬א‬
‫סבר שתשובתו של חאאב אחרי משעה כרם בבות כיפרה לן על בל מעשוי ‪:‬‬
‫")אחאב( שלח וקרא להיושפט מל‪ ,‬היהדו‪ ,‬וההי בותן לו מלקות ארביעם‬
‫בכל וים שלשו פעמםי‪ ,‬ובצום ובחפילה היה משכםי ומעריב לפבי הקב"ה‪ ,‬והיה‬
‫עוסק בתורה כל ימין‪ ,‬ולא חזר לעמשוי הרעים עו‪,‬ר בותצרית תושבתו" )פרקי‬
‫דר"א פ' מג(‪ .‬הובה עתה ראוי י ‪ t‬א להתחבר אתו ‪" :‬לא ההו מפליג נפשהי‬
‫מינהי" )חוליו ח ע‪//‬א‬

‫‪(. 12‬‬

‫היושפט בא לשומרון להפגש עם אחאב )ראה הכל במלייא ככ וביבה"י ב‬
‫חי(‪ ,‬בשחיתו מעורר אחאב את כבוש רמות גלדע בדיי ארם )וראה שם ברי"ק(‪,‬‬
‫עיר חשו בה ‪ 1s‬בארץ ישראל עדיין בדיי הגויים‪ ,‬ומלהמת מצוה היא להוציאה‬

‫‪10‬‬

‫ירהא‬

‫‪11‬‬

‫על זמיתו ראה ‪'.‬‬
‫שהג‬

‫שם‬

‫"ייק‪.‬‬

‫לקייונן‪.‬‬

‫שפסיק‬

‫זה‬

‫היא‬

‫תוכחה‪.‬‬

‫לרי‪" ,‬דרכו של מלך בישראל"‪ ,‬בית הספר חורב ביררשלים‪ ,‬שלרשים‬

‫ירושלים‬

‫‪'''' 12‬סור ‪ :‬לא היה ‪Ti‬יושפס‬

‫תשבר‪,‬‬
‫נזהר‬

‫ע' ‪.91-79‬‬
‫ינבלר‬

‫ממבו‬

‫יכו‪.‬י‬

‫ירהא‬

‫‪ 13‬עיי םקלם כנחלת נד‪ .‬ואה דגריס די מגן יהושע כ‪,‬‬

‫‪44‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪n‬‬

‫שם‬

‫כל‬

‫הםיבנ‪t‬י‬

‫‪ I‬רשם כ‪,M‬‬

‫לו‪.‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫התלן‬

‫מ "‪ 'I‬ם ‪ ".‬ואחאב מציע ל‪,‬הושפט ‪:‬‬
‫ משיב‬‫בהתחשב מבצות ש'יבת '''א‬
‫כטוטי‬

‫כטוסיד‪.‬‬

‫רק‬

‫חבאי‬

‫הוא‬

‫אחד‬

‫‪,‬‬

‫‪ 17‬מי‬

‫מיי ‪:‬‬

‫לו‬

‫מחבה ;‬

‫רמות‬

‫דרש‬

‫גלדע ז‬

‫כמרבי‬

‫בא‬

‫ויהושפט‬

‫כמון‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫כעמי כעמד‪,‬‬

‫ה' !‬

‫כי'ם אתדבר‬

‫בראד‪,‬‬

‫שיהושפט לא היה בס‪ ,m‬אם מלחמח מצרה נלחמת בשוחפרח עם אחאב‪ .‬רהבה‬
‫מגסה אחאב לרמותו באדבע מאות בביאי שקר‪ ,‬שכולם מנבאים בסגגון‬

‫אחד ;‬

‫‪..‬עוה‪ ,‬זית ‪ l‬ה' ביד המוד"‪ ,‬יד~שפט מביו את המרמד‪ ,‬ודודש בתוקף והב ‪W‬‬
‫גם נביא‬

‫מאת‪,‬‬

‫ירמא‬

‫אשר‬

‫וק‬

‫אמת בשם‬

‫‪',‬ה‬

‫נביא ‪',‬ה‬

‫בן‬

‫מיכיהו‬

‫ימוה‪,‬‬

‫חיזה‬

‫אח מפלתו האישית של אחאב‪ ,‬כעוגש על מעשה כדם גבוח‪ ,‬שיא היה בו‬
‫חטא לכלל‬

‫ש'דאל ‪".‬‬

‫כדצי היה צדיד יהושפט להביו בבראה זו ו‬
‫כי'ו שהלן יד~שםט מלד יהודה עם אחאב מלד ישדאל למלחמה‬
‫ברמות גלדע‪ ,‬נגזרה נזיהר על יהושפט ל‪,‬הרג‪ ,‬שנאמד‪ ,‬ויהי‬
‫כראות שרי הדכב את יהישפט רגי' )וזעק יהישפט‪ ,‬יה' עזרי(‬

‫‪-‬‬

‫ראוי ל‪,‬הרג בארחה שעד‪ ,‬איא מלמר שבשכר זעקה שועק‪ ,‬תלה‬
‫לו הכתוב שבע שגים‪ ,‬וה'ו מיניו לבבו‪.‬‬
‫סרטה‬

‫)תןסםתא‬

‫ה ‪ I‬יב‬

‫םי ‪/ I‬ב‬

‫וםר"ע‬

‫םי ‪ f/‬ז(‬

‫ אפילר למלחמת‬‫דבר!נ' כררבונות ! יהושפט לא היה צרי‪ ,‬ללכח‬
‫מציה ‪ -‬עם אחאב‪ ,‬וגבזרה הגזירה ליהרג‪ .‬רק התפללה היא שהצילתו‪ ,‬אבל‬

‫הנביא ‪:‬‬

‫המלכרת כבר גמגית לבגו יהורם‪ .‬והדברים מפררשים בדברי‬

‫רצ'א אל פג'‪ 1‬יהו‪ M‬כו חנני החרזה‪ ,‬ו ‪W‬מר אל יד‪.‬שפט ‪ :‬הלרשע‬
‫לטזור !? רלשוגאי ה ' חאהב ד ! רבזאת על" קצף מלפגי ה ' ! אבל‬
‫דברים‬

‫סוב!נ'‬

‫נמצא‬

‫עמד‪,‬‬

‫כי‬

‫בערת‬

‫האשחת‬

‫מו‬

‫הארץ‪,‬‬

‫והכיבות‬

‫לןבכ לורוש ה‪ M‬ל ‪p‬י‪.‬ם‬
‫)דבהי"ב יט‪ ,‬ב‪-‬ג(‬

‫מלחמת מצרה גהרית מפגי החחברות לשרע‪ ,‬א ‪ r‬שרתפות כמצורח עם דשע‬
‫אפילר כסצרת ישיבת ארץ ישראל ; הלרשע לעזור ז וכד ה"ת צוז' להביו‬
‫אח גבאות מכ"יי' בו ימלה כי חאאכ האו רשע של‪ M‬בתכפרר לר חאסיר וכל‪.‬ם‬
‫במעשה כרם נבות נתקבלה תשובחו‪ ,‬ובמלחמת רמות · גלדע קיבל אח ערנשר‬
‫שיכפר לו‪ .‬אבל מלחמה זר היא עזרה לרשע‪ ,‬רלא על" מרטלת כעת המצרה‪.‬‬
‫‪.',‬ו כמה וחוקים מחשברת האדם ממחשבות ה' !‬

‫‪ 14‬רהא ומנין כהשלמה לספו המזזות של הך!נב '"‪ ,D‬מזיה ד ‪:‬‬
‫מן האימית ‪ …‬אבל האזר יא‬

‫נג'ח אןחה ג'דס‪ ,‬ול‪ M‬בדי "לחם מן האומרת‪ ,‬בדיי מו‬

‫הרוורת‪ .‬ואף כעי ' ‪ H‬מבלת אסתר"‪ ,‬החולק על רמב"'ן‪,‬‬
‫ל‪M‬‬

‫בהגה‬

‫רק‬

‫ביפי‬

‫משה‬

‫‪ 15‬ר'וא‪ :‬ס‪ D‬רש ‪ · …‬לסטוק‬

‫ז"י ‪:‬‬

‫ויא‬

‫נעזבה‬

‫ביד‬

‫זונח]‪1‬‬

‫ייהוש'‬

‫וריד‪,‬‬

‫ןכי‬

‫זמן‬

‫נותב ‪:‬‬

‫שיא‬

‫נין‬

‫ונצית ירושת הארץ וישיבתה‬
‫מארצם‪,‬‬

‫אתה " דנדן חמרח נםל‪: n‬זמ יט‪'.‬‬

‫‪45‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ועוד אזהרה לעתיד רומז הבביא יהוא בן חבבי ‪ :‬ולשובאי ה' )לשון רבים‪(1‬‬
‫תאהב )לשון עתיד ‪ 1 (1‬רמז רמז לו על בבי' של אחאב‪ ,‬אחזיהו ויורם‪ ,‬שעתדי‬
‫הוא להתחבר עמהם‪,‬‬

‫הופעם אין המלך יהושפט ‪ U‬הג בדרכי אביו‪ .‬כאשר בא אבי' של הבביא‪,‬‬
‫חנבי הרואה‪ ,‬אל אכיו של המלך כתוכחה דומד_ אחיר מחלמתו בבעשא )ראה‬
‫לעיל(‪ ,‬מה באמר בו ‪" 1‬ויכעס אסא אל הרואה‪ ,‬ויתבהו בית המהפכת‪ ,‬כי בזעף‬
‫עמו על זאת " )דבהי"ב טז ‪(. ,‬י ולעומחו בוהג יהושפט אחרת‪ .‬התוכחה מתקבלת‬
‫על לבו ‪ ,‬והוא מחחזק במלאכת ה' ובהבהגת העם בדרכי '‪.‬ה‬

‫במדיה יהאדם השיב מעלה גביהה ירתר‪ ,‬בה במדיה גם התבעיות ממני‬
‫גבוהות יותר ‪ -‬בקרובי אקדש‪ ,‬נורא אלקים ממקדשיך‪ .‬אכל גם להיפך‪ .‬מבידה‬
‫והאדם גדול יותר‪ ,‬בה במידה גם הרושם הזעיר והתגיכה הזעירה על מעשין‬

‫מקבלים משמעות גדולה הרבה יותר‪ .‬מלה או פסוק החקוקים לדורוח בכתבי‬
‫הקדוש‪ ,‬משמעותם אצל גדרלי ישראל איבה ביתבת לשער ‪• 10‬‬
‫וימת )אחזיה בן אחאב( כדבר ה' אשר דבר אלהיו‪ ,‬וימלוך יהורם‬

‫)בן אחאב( תחתיו‪ ,‬בשנת שחים ליהורם בו יהושפט מלך יהודה‬
‫)מל"ב א ‪ (. 1' ,‬אפשר לומר כן ‪ 1‬והלא יד ‪ t‬שפט מלך אחריו חמש‬
‫שנים ‪ " 1‬אלא כיון שהור יהשופט מלך דיו‪.‬דה עם אחאב מלך‬
‫ישראל למלחמה ברמות גלעד ‪ ,‬נגזרה גזירה על ירו‪.‬שםט ליהרג‬
‫וכו' אלא מלמ‪,‬ד שבשכר זעקה שזעק תלה לי כהתוב שבע‬
‫שבים ‪ ",‬והוי מובין לכ ‪.U‬‬
‫)תוספתא‬

‫שוב‬

‫וסד " ע‬

‫שם(‬

‫אחרי מערכת רמות גלעד מלך די‪,‬שפט עוד שבע שבםי‪ ,‬אבל הכתוב מובה‬
‫במקום אחד ‪ -‬אח ימי המלכות האלה לבבו יהורם‪ ,‬מפבי שהתחבר לאחאב‪.‬‬
‫'הושפט לא נהרג ‪ ,‬על אף הגזירה ‪ -‬בשכר הזעקה שזעק‪ ,‬יהושםט גם לא‬
‫מת ' לפבי זמנו‪ ,‬הכתוב גם אינו מפהיח מימי מלכותו‪ ,‬ואפילו לא נכחב שיהורם‬
‫מלך תחתיו בימיו‪ .‬ולא עוה אלא אפילו מבין ימי מלכוחו של היורם ‪ -‬שמונה‬
‫שבים )מל"ב ח‪ ,‬יז( ‪ -‬לא התחיל בימי רמות גלע‪.‬ד רק במקום אח‪,‬ד בהקשר‬
‫למלכות יהורוב בן אחאב‪ ,‬ר‪,‬מז לבו הכתוב כחשכון ‪, t‬שבים ש"היו מונין לבבו"‬
‫)אך כגירסת סד"ע ‪ :‬ועלתה מלכות לבבו(‪ .‬הדברים איבם מפךרשים בפסוק‪ .‬רק‬
‫מי שמחשב את חשבון השניס ‪ ,‬ותוהה על סתירה‪ ,‬לי נתגלה הרמז‪ .‬ואצל יהישמט‬
‫רמז כזה בדברי הנביא‪ ,‬הרי משמעותו רחבה וגדולה לא '‪ T‬ערוך‪ ,‬מתוך קושיה‬
‫וסתידה כיו סמיקםי ברמ ‪ j‬ה לנר לדירית התרכמה הכבדה כוםי המלך הצךקי ‪:‬‬
‫לא ה י ה לו ללכת לרמות גלעד יחד עם אחאב‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫‪ 16‬ראה ייק '' ' פל '" ו יילייש סיף רמז‬
‫‪ 17‬ואה‬
‫‪ 18‬דהייגו‬

‫החשבין‬

‫כרש"י מל"'ב‬

‫א‪,‬‬

‫קמא ‪:‬‬

‫אילר היה‬

‫יודע‬

‫ר‪ M‬ובן‪ K .‬הוו‬

‫ובועז‬

‫וכו‪',‬‬

‫יז‪.‬‬

‫שנתיים בימי אחזיה בן אחאב‪ ,‬וחמש שביס בימי יהורם כן ‪ K‬חאג‪ .‬עייו‬

‫‪46‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫רשיי שם‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫רארלי ניכל לרמר שערי ומז רמז לנר הנבאר‪ .‬אחרי הפסיק "יש>לם יהישפ‪t‬נ‬
‫ פסרק הסיכום "ריתר דברי יהישםט‬‫ מ"ז' אחריר‬‫עם מלד ש>ראל"‪ ,‬בא‬
‫רנר' ‪) ..‬מל"א כב‪ ,‬מה מר(‪ ,‬אף על פי שהנביא עד"ו ממש‪ ..,‬אחרי זה לתאר‬

‫חלק ממעשיי של ה'ישפט‪ ,‬אחרי השל‪I‬ר‪I‬כר עם מלד ש>ראל‪ .‬אלא רמז רמז‬
‫לנו‬

‫הבניא ‪:‬‬

‫ההשלמה‬

‫עם‬

‫מלך‬

‫ישראל‬

‫ארבה‬

‫רצויה‬

‫לפגי‬

‫הי ‪I‬ות‪,‬‬

‫' ובעצם‬

‫מםת"מים כאן ימי מלזכתר של '‪1‬ן‪,‬שםט‪ .‬נ‬
‫מלך‬

‫יהדרה קיבל את תרכחת‬

‫הנביא יהרא בו‬

‫חבבי בהכנעה‪.‬‬

‫תיכחה זי‬

‫אינה מרבאת כטפו מלכיס‪ .‬ממי הבניא ירמיה‪ ,‬כרתב הספר‪ ,‬אלא ברמז‪ .‬רדי‬
‫בךכ ללמדנר דלרררת את הלקח‪ .‬רק בספר מלכרת יבת דרד‪ ,‬טפו וכוי היסי‪.‬ס‬

‫מרבאת התרכחה בפיררש‪ ,‬כי שם ממשיד הסרפר בתיארר מעשיר הגדרלים של‬
‫המלד לבית דרד כתרצאה מתרכתה זר )רראה ר"י אברבנאל בהקדמתר לספר‬
‫מלכים )‪,,‬ההקדמה השניה"(‪ ,‬זכן בפיררשר למלייא כב‪ ,‬מט‪ ,‬בסרף דברוי על‬
‫מלכרת‬

‫יהרשפט(‪.‬‬

‫בינת"ס‬

‫קם‬

‫במלכרת‬

‫השכנה‬

‫•‬

‫מלר‬

‫חדש‪.‬‬

‫אחאב‬

‫נהרג‬

‫במלחמת רמרח‬

‫בלדע‪ ,‬כדבר ה' אשר דיבר ב"ז' הנביא מיכיד‪ .‬בו יסלך" רימלרד ה‪M‬זיה ברנ‬
‫חחתיר‪.‬‬

‫אין אבו ידרעים‬

‫נמה שינה אחזיה מאכין אחאב‪ .‬גם עלין מעדי הבכיא‬

‫"רשעי הרע בעיני ה‪ :‬רילר בדרד אביר רבדרד ארמ רבדרד ירבעם בו נבט‪,‬‬

‫‪I‬‬

‫אשר החטיא את ש>ראל‪ .‬ריעברד אח הבעל‪ ,‬רש>תחרה לר‪ ,‬ריכעס אח ה' אלקי‬
‫ישראל‪ ,‬ככל אשר עשה אביר" )מל"א כב‪ ,‬נג‪-‬נד(‪ .‬אולי טבר יהושפט לקרב‬
‫את בו גיסר הצעיר לרחרך_ בטרם ציא טבער הרע בערלם‪ ,‬רלכו ך"‪,‬חבר אתר‪.‬‬
‫וארלי סבר שבעניני מסחר וסםגרת אין איסרר להתחגר‪ .‬וארלי סבר שמרתר‬
‫לקבל עזרה מרשע‪ ,‬כאשר איבר מראה לי סימגי אהבה רחיבה‪ .‬הגביא היוא רק‬

‫אמר לו שאיו לעזור לרשע‪ ,‬אבל לא להיפר‪ .‬איו אגו וידעים‪ ,‬רגם חז " ל לא‬
‫מסרר לגר‪ ,‬מדרע‪ ,‬אחרי התוכחה הקשה ע‪-‬ל החרזה‪ ,‬לא עבר זמו רב‬
‫שנה אחת !‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫תרר‬

‫ר;רירשםט התחבר לאחזיה בו אחאב‪.‬‬

‫ואחרי כו אתחבר יהרשפט מלר ה'רדה עם אחזיה מלר ש>ראל‬

‫‪-‬‬

‫הוא הרשיע לעשרת‪ .‬רה'ברך‪ .‬עמר לעשרת אנירת ללכת תוששי‪,‬‬
‫רעישר‬

‫אגירת‬

‫בעצריו‬

‫גבר‪.‬‬

‫)רבהי"ב כ‪ ,‬לר~רל(‬

‫צעריו גבר לחרף ים סרף היתה באץר מלכי יהרדה עדר מיסי שלמה ‪",‬‬
‫הומ"‪/‬ן יהרשפט מנסה לחשו משם את המסחר הימי לארצרת הרחוקרת בבימי‬

‫קרם‪ .‬פעילרת כלכלית זר נעשית בעזרת אחזיה בו‬
‫נביא ה‪ :‬רמרכתיר על החחבררת זר לושע ;‬

‫‪ 19‬רהא‬

‫מל‪x-‬‬

‫אחאב‪ .‬ושרב בא‬

‫אליר‬

‫ס‪ ,‬כן‪ .‬ןינה""ב ת‪ ,‬יז‪.‬‬

‫‪47‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בהתחבוך‬

‫ו'תבבא אל‪,‬עזר בז דדרוהו ממשרה על 'הושפט לאמר ‪:‬‬

‫)שם לז(‬

‫טם חאזיהו ץרפ ה' את מטשיך !‬

‫רע‪ ,‬ילא‬
‫אדם‬
‫עם‬
‫אדם‬
‫'תתבר‬
‫שלא‬
‫מלמד‬
‫לרשע‪,‬‬
‫תתתבר‬
‫ואל‬
‫‪.‬‬
‫אם אדם רשע‪.‬‬

‫שכז מצ' ‪ U‬ב'הושפט שהתתבר באתאב‪ ,‬וועה‬

‫עמי‬

‫רמות גלעד‪ ,‬ו'צא על'ו קצף‪ ,‬שנאמר ובזאת על" קצף מלפב' ה'‪.‬‬
‫שיב תנתבר לאתזק ונ‪"7‬שי‬
‫מעשיו‪,‬‬

‫וש"בוי‬

‫בהתחברך‬

‫שבאמר‬

‫אב'ית‬
‫עם‬

‫אב" · ת‪ .‬וכו‪ '.‬דבר אחו‪,‬‬

‫לקווב‬

‫לתווה‪.‬‬

‫ש‪:‬ומא‬

‫תאמר‪,‬‬

‫בעצ'וז‬

‫אתזז!'י‬

‫גבר‪,‬‬

‫פץר‬

‫הויג'‬

‫מלרוו‬

‫תמירי‪ ,‬אלא שאבי מתתבר עמו‬

‫את‬

‫אל תתחבו לשרע‬
‫)אבות‬

‫גזהר‬

‫ופרץ‬

‫ד‪' ,‬‬

‫בכשונתו‪,‬‬

‫לעביבי סחורה‬

‫ה'‬

‫דר"ג‬

‫שהוא‬

‫את‬

‫מעש‪,,,‬‬

‫ יפאילו‬‫פ"ט‪,‬‬

‫"ייר(‬

‫התתבדות‬

‫ופרקמט'א‬

‫דרך‬

‫טואי‪ ,‬וכ‪,.,‬צא באלה‪ .‬לכך הוא )בתא' הארבל‪ (,‬תףור ומזה'ר "אל‬
‫תתחבו לרשע"‪ ,‬כלומר‪ ,‬בשים חרבה בטילם‪.‬‬
‫)ב'ת הבח'רה לאכרת ‪ D‬ייא מ"ז(‬
‫יהפעם תיכחת‬

‫בעונש מותשל‬

‫הנביא מלוור‪ ,‬גם‬

‫‪ -‬מדיה כגבר מדיה ‪:‬‬

‫"ר'שברן אב'ןת ןלא עצרן )כח( ללכת אל תרשש> " ‪(.‬םש)‬
‫הבב'א ‪ .‬בספר מלכס'‬
‫ןת‪,‬וכחה‬

‫עוד‬

‫מו‪,rrO‬‬

‫שגם הפעם מקבל המלך ז!'ושפט את‬

‫בהכנעה ‪:‬‬
‫אז אמר אחז'הו כז אחאב אל 'הושפט ‪, :‬לכו עבד' םע עבד"‬
‫באביות ‪ -‬ולא באה 'הושפט‪) .‬מלייא‪ ,‬כב‪(. ,‬ב‬

‫אחזיה חשב כבואה שהכשלרז בגרם להם מפב' חוסר יכולתם של עבדי‬
‫יהושפט להשיט אביות‪ ,‬יהוא מציע‪ ,‬לא דק להשתתף בעשיית האניות‪ ,‬אלא‬
‫גם בהשטתם‪ .‬אבל יהושפט למר ‪ r,N‬הלקח מפי הנביא‪ ,‬ילא אבה עוד להשתתף‪,‬‬
‫אפ'לו לעניני סחורה וספגות‪ ,‬עם הרשע‪.‬‬

‫‪Jf‬‬
‫אחזז!' בז אחאכ ברשעתו לא האר" ימ'ם על כסא מלכותר; "ו'מת כדבר‬
‫הי אשר דבר אליהי ‪ ,‬וימל‪ ,‬ייהורם תחתוי" )מל יי ב אי יז(‪ .‬יהנה ריאה יהושפט‬

‫מ'‪i‬ו ז!'דרה ‪ ,‬רררו ' של מלך ש"ראל‪ ,‬שהמלך הצע'ר"החשד ‪ 'aI‬נו רהלך רבובי‬
‫נא'יי‬

‫‪,‬אמי ‪:‬‬
‫ר'שעה הרע‬

‫בעיבי ה‪ :‬רק לא‬

‫כאב‪ ,.,‬וכאמו‪ ,‬וםי‪ ,‬תא‬

‫‪:‬חנתב‬

‫הכטל‪ ,‬אשר עשה אב'ו‪ ,‬רק בחטאות 'רבעם גז גבט‪ ,‬אשר החט'א‬

‫את 'שראל דבק‪ ,‬לא סר ממבד‪.‬‬

‫)מל"ב ג‪ ,‬ב‪-‬ג(‬

‫ז!'ורם בז אחאב הס'ר את מצגת הבעל‪ ,‬אשר עשה אביך‪ .‬הוא מחזיר את‬

‫המצב לקדמותו‪ ,‬כפ' שהז!' בימ' ירבעם בז בבט‪ ,‬בתח'לת מלכרת 'שראל"אפרים‪.‬‬

‫‪48‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מאידר הוא אינו מ‪ O‬יר את עגל‪ ,‬הזהב אשר בדן ואשר בביח"אל ‪ ",‬דונאגחו‬
‫שלא תשזב המןבהנ? לבית ‪ ,m‬אם יעלו לרגל ל‪,‬רושלס" עיר הקושד‪ ,‬ויראו‬
‫‪ II‬ת המלר מבית דוד בש'‪ '/‬בעזרר‪ ,‬ומלר ש'ראל א' ‪ U‬נהנה םןנריווילגיה זו‪.‬‬
‫ואם יבואו לבית המקשד בשצאי שנת השמיטה למצות "הקהל " ‪ ,‬ישמעו את‬
‫"פרשת המךל " מםיו של המלר מבית דדר )סגהדריו קא ע " נ ‪ .‬זשר '' ' מל"א יב‪,‬‬
‫כז(‪ .‬דהגאה ‪. .‬י‪II‬ר לממתכלו‪ .‬וכן נהגו כל מלכי ש'ראל מםי‪.‬דב זו '''שר) מל"ב‬
‫ג‪(, ,‬ג ואיו ‪ .‬בענל‪,‬ם ‪ .‬עבודה זרה ‪ .‬ממש וכתחילת עשייםת ‪ '".‬יורם םג היה זה‬
‫אשר‪ · ,‬עור לבם‪ 1‬הזיחו מל‪.‬ן עזר לעובדיר ‪ t‬אשר על הבית להציל את נביאי‬
‫ה' מדיי איזבל אמו‪ .‬אמםנ הלוה את הכסף ברביח‪ ,‬ועדונ בתוקף רב על החזרתו‪,‬‬
‫יעו' כך גם נענש לבסיף )שמי"ר פ ' לא(‪.‬‬
‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫מלר הדש זה‪ ,‬אשר תיקו במקצת מעשי אנותיי‪ ,‬שנה בתחילת מלכיןח‬
‫חלדי‪,‬המלך יהישפט‪ ,‬לעזור לו מסלחמחו כמו‪.‬בא בימי אביו אתאב היו לו‬

‫מואב למס‪ ,‬ואהרי · מוחו פשע ימשע מלך מואב במלכות בנו ‪:‬‬
‫יילך יש'לת אל יהישפט מלך יר~דה לאמר ‪·:‬מךל מיאב פשע בי‬

‫‪-‬‬

‫התלן תאי אל מראב לנבותמה ז‬

‫ויאמר ‪:‬‬

‫•‬

‫אעלה‬

‫‪-‬‬

‫כמךר‪,‬‬

‫כמיגל‬

‫כמעי‬

‫בעמר‪,‬‬

‫בסרסי‬

‫כסוסרי‪.‬‬

‫נמל"ב ג‪ ,‬ז(‬

‫‪,‬‬

‫די~שפט סיבר‪ ,‬כנראה‪ ,‬שאין יירם ' בן אחאב שרע ' גרמר‪ ,‬ימותר להירת לו‬

‫לעזר‪.‬‬
‫· בודאי‬
‫הפעם‬
‫חחוזה‬

‫סיף סיף רמובר על כבםדו של ש'ר‪ K‬ל‪ ,‬ירב איו הלבדלי ב ‪ r‬המלכריר‪.‬ת‬
‫נזכר הוא בשאלה דומה ששאלו אתאב‪ ,‬רק לפני שתניים ‪ ,‬כי גם חשובןח‬
‫דומה מו;; במלה לתשובתי או‪ .‬וברואי גם נזכר בתיכחה ד"‪,‬מורה של‬
‫אתרי · המלתמה ההאי‪ .‬אבל נראה ול להיישפט‪ ,‬כי לא על יורם נאמרה‬

‫האזהרה ההאי‪.‬‬

‫למד ש'ראל מתייץבו בכל עניינ המלחמה עם מלך היזוה המנוסה‪ .‬הם‬
‫מצרפס" אלהים בדכרם גם ' את אדום‪ ,‬ומקיפ' ם את ס" הלמח מדצ דרום‪ .‬אתרי‬
‫מסע של שהעב מ'ים במדבראוז‪t‬נ"ל המים מלכה"ם‪" .‬ויזבאר מלך ש'ראל ; אהה ‪I‬‬
‫כי קרא ה' לששלת המלכים חאוד‪ ,‬לתח ראתם ביד מראב‪ .‬ייאמר היושפט ‪:‬‬
‫האין פה נביא להי‪ ,‬רנדרהש את ה' מאוחו 'ייועין אתד עמבדי מלך ש'ראל‬
‫ואימר ; פה "לשי‪ ' U‬בד שפזב‪ ,‬ש!(ר יצק מס" על דיי א"והר" )מל " ב ג‪ ,‬י‪-‬אי(‪.‬‬
‫די ‪ t‬שפט לא ראה צוךר לשאול את פי הנבאי לפני היציאה לסמע‪ ,‬כי היה‬
‫בטו‪ , r‬בצו קת' מהלחמה יבצקדת ההל‪,‬כה רמ‪.‬שותפת עם מלך שיראל‪ .‬יגס עתה‪,‬‬
‫געח צרה ‪ ,‬היא במיח שגבאי הו נמצא במחנה שיראל‪ ,‬יבוראי ‪/,‬שי איתן דבר חי ‪".‬‬
‫•‬

‫‪ . %O‬כלאוהו זסםתנת ' דפבה ‪ ""I‬ב י‪.‬ב ים · שעיי פיוני אבהי‬

‫יהוזה‪,‬‬

‫מ'ג‪t‬ן‪'1‬‬

‫בן‬

‫רחכעם ‪ ,‬היחה ינון‪°.‬לן‪c‬‬

‫כסלכות‬

‫משתמע םםלייכ יי כט שבסיף ימי ה'ירם בן יהושפם היתה כלמכות יסראל‪.‬‬

‫‪ Y 21‬יין רן'"גו ‪ .‬רמו‪"; c‬נ' כח ‪ .‬הוחשה רמנ'‪ J".‬שמרת לכ‪t .‬ג‪ .‬רריה םב ‪t‬ה‪.‬שדואה ‪ .‬י‪,‬גל שכםדבר‬
‫בסנהררין‬

‫קב‬

‫‪.‬א"''‬

‫א"ר‬

‫אוזס‪c Y‬ג'‬

‫‪.,‬‬

‫‪49‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫יידרי אליי מלר ש'ראל ייהישפט ימלר אחם )שם יב(‪.‬‬
‫להידעי רשעי של י'רם ‪ -‬שלא הז‪ r‬דרמה רב‪ ,‬ילא הידה בי אלא‬
‫יהושפט‪ .‬למה לא נאמר כאן ב '‪1‬שפט ‪..‬מלר" ן להידעי עניתניתי‬
‫•‬

‫של ואתי צדיק‪ ,‬שוא‬

‫הדיים ‪:.::.:.‬‬

‫כחבר‬

‫היה‬

‫אחאב‪,‬‬

‫‪..‬מלר"‪.‬‬

‫רצה‬

‫ריש‬

‫וידר‬

‫אומררם‪,‬‬

‫הכחיב מרבה‬

‫יבשכר‬

‫•‬

‫שירדי‬

‫•‬

‫ופני‬

‫מפבי‬

‫הנביא‬

‫בבגדי מלכות‪,‬‬
‫גזיוה‬

‫שגבזיה‬

‫לפני הנביא‪ ' ,‬יכי‬

‫שיהרג‬

‫‪.‬‬

‫?ב ‪ U‬סארחה שעה ‪:.:‬ו‪. :.‬‬

‫אלא‬
‫םע‬

‫ומיכר‬

‫‪.‬‬
‫וא‬

‫כל‬

‫הנסי‪.‬ם‬

‫וראות‬

‫)בדמ"ר‬

‫בכחב‬
‫כא(‬

‫‪'g‬‬

‫הנה למדני הנביא את ההבדל בין מלר ישראל ל‪,‬ר~שפט‪ .‬אמסנ גם י'רם‬
‫מניו שהצרה באה עליהם מאת חי ‪.. -‬כי קרא 'ה ושלישת המוכים וא‪.‬וה‬

‫‪ 1‬גי' "‪,‬‬

‫אבו‬

‫•‬

‫עורה‬

‫איז‬

‫ששי‬

‫דבעתן‬

‫•‬

‫?שאוו‬

‫את‬

‫גביא‬

‫םי‬

‫כי "וא‬

‫ה‪,/‬‬

‫מדרה‬

‫היה‬

‫בי‪ ".‬יועימתי‪ ,‬איתי צדיק‪ ,‬לא רק שר~א רמדה בי‪ ,‬י‪ 7‬א רק שראה את השגתת‬
‫ה'‬

‫•‬

‫בהמצאו‬

‫הוא‬

‫בישא‬

‫של‬
‫את‬

‫הגביא‬

‫דבר‬

‫במחגה‪,‬‬

‫א‪ 7‬א‬

‫עוד‬

‫מתובש‬

‫•‬

‫?פבי‬

‫ע‪U‬ה‬

‫כי‬

‫הגביא‪,‬‬

‫הרי‬

‫‪'.‬ה‬

‫הבניא אלישע יידע את ההברל התהימי ביו שבי המלכים‪ ,‬יכררב‪ ,‬אליהן‬
‫הבניא נועי אחאב‪ ,‬אינר נרתע כלל מוהוכיח את מל~ך ישראל בתקיפות‬

‫רבה ‪:‬‬

‫‪..‬ייאמר אלש'ע אל מלר ש'ראל ‪ :‬מה לי ילר ז לר אל נביאי אביר יאל נביאי‬
‫אמך !ון‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫‬

‫)שם יג(‪ .‬וא תקנת כלים !עדייו א"'נך וכרה בנבאי זה‪ ,‬מערלם לא גמית‬

‫לבבד ‪ N‬ה'‬

‫)נמד"ר‬

‫שס(‪.‬‬

‫כל‬

‫זמו שאינך בכגע‬

‫?פני‬

‫ובביאי‪,‬ר‬

‫ה'‬

‫אתה‬

‫עדיין‬

‫בכדד שרע‪ .‬אבל מא"ר‪ ,‬י'ין הנביא פסול אח התתבריחי שו ירשפט למלר זר_‬
‫כי‬

‫‪-‬‬

‫סר‬

‫סבר‬

‫יהושפט‬

‫‪-‬‬

‫אין‬

‫הוא רשע‬

‫כאביי‪,‬‬

‫יכאחיי‪.‬‬

‫כארמ‬

‫יירם החבונו בעניחניחו של המלר יהשופט לפני הנביא‪ ,‬יקיבל בהכנעה‬
‫את תיכחתי‪ .‬שלא כאביו‪ ,‬רא מנסה לתקן אח דרכיי ‪:‬‬
‫החחיל מחחנן ופניי ‪ :‬ויאמר מור ש'ראל‪ ,‬אל ‪) I‬יחיב"‪ : Y‬נא‪,‬‬
‫על תזכיר עוונות המרשעת ההיא ‪ ,‬בקש עלינו רחמםי ‪ !(,‬כי קרא‬

‫ה' לשלישח המלכים האלה‪ ,‬לחח איחם ב" מיאב ז‪.‬‬
‫ייאמר אלש'ע‪ ,‬חי ה' צב"איח אשר עמדתי לפניי‪ ,‬כי לילי פני‬

‫יר‪.‬שפט מלר‬

‫"‪.‬רה אני‬

‫נשא‪ ,‬אם אביט או" יאם אראך !‬
‫)בדמ " ר שם ; מל יי ב ג‪ ,‬יג‪-‬די(‬

‫החיכתה החקיפה פעלה את פעילחה‬

‫‪ -‬יירם מחחנן לפני הנביא לבקש‬

‫רחמים על ישראל‪ ,‬ומסתייג ברירות ממעשי אמו‪ ,‬שדעיין היתה חיה‪ .‬יבכל‬
‫‪ n‬אםנמ הנבאי מענה ‪ K‬ת המלר )סםיר דכריפ ןו‪ ,‬סו ; רמכ "‪ D‬הלכות למכים ‪K'"D‬‬
‫ישם‬

‫'"ה‪(, n‬‬

‫אבל מכחינת הבכוד‪. ,‬פדלו‬

‫ומלך שמחל על כבודו א'ן ככידי‬

‫כנ'‪M‬‬

‫חחב ככבודו‬

‫מחול )שם ‪(.‬ב"ה‬

‫של‬

‫יהושפט‬

‫הלוכך‬

‫ל‪ M‬מחל‬

‫)שם‬

‫ם"'כ‬

‫כאן על‬

‫ה‪-‬ב‬
‫‪(.‬ח‪-‬ה‬

‫בכודי‪,‬‬

‫רהבבי‪ .‬היה חייג בככרדו‪ .‬אלא מתיד ענוה לםבי נישא דבר הי ל‪ M‬רצה להתהדר ביבישי‬
‫לפניו‪ ,‬ןמעלת‪,‬‬
‫‪ 23‬רה‪K‬‬

‫ו ‪ M‬של ‪ ;TI‬ן '‪ It‬םס‬

‫רנפות נפסוק ‪.‬‬

‫עללי‪.‬‬

‫‪50‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ןרה‪K‬‬

‫םנ‬

‫ומכיפ‬

‫סם ‪'"',.‬ה‬

‫•‬

‫‪J‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫זאת נעבה הבביא רק זנפני שהוא בשוא פנים ל"‪,.‬ושפט מלר יהוךך‪ .‬הנבאי‬
‫איני ריאה את הנראה לעין בלבה רא חאה גם את הפניזביות שבאדס‪,‬‬
‫מחשבות אדס ותחבוליתיי‪ ,‬ייצרי מעללי אש'‪ .‬בעיבי יי~שםס תיקו יירם את‬
‫עמשי אביי יאמי‪ ,‬יגם מיכו היא להכנע לפני הנביא‪ .‬ילכן היא התחבר אתי‬
‫במלחמה וי ‪ ,‬ובאמת אין הגביא מיכיחו על כך‪ .‬אבל הגביא מעמקי בראייתי ‪-‬‬
‫תשרבתו של יורם אינה שלמה‪ ,‬וב‪ Y‬יביו עדייו הוא רשע ‪ :‬אמר רבי ריחבו‪,‬‬
‫אסרר לאדם להסתכל בצלם רמרת ראם רשע ‪ ,‬שבאמר ‪ ..‬לרלי פבי יי‪.‬שפט מל‪,‬‬
‫יהידה אבי נשוא‪ ,‬אם אביט אליר ואם ארןא "! )מגילה כח ע ‪(. I/‬א חביעתן‬
‫של הגביא גרולה הרבה ירתר מהבבתם רראייתם של בבי אדם ‪".‬‬

‫‪..‬‬

‫מחבה ש'ראל בצ"ל בבס גליי ‪ ,‬רלא עדו‪ ,‬אלא גם בחלי גצחון גדרל על מיאב‪.‬‬
‫ויאמר )אלישע( ‪ :‬כה אמר ה‪ :‬עשה הנחל הזה גבים גבים‪ .‬כי‬
‫כה אזבר ה‪ :‬לא תראי רוח‪ ,‬ולא תראו גשם‪ ,‬יהבחל ההיא ימלא‬
‫מםי‪ ,‬ישתיתם אתם רמקביכם ובהמתכם‪ .‬ינקל זאת בעיני ה‪:‬‬
‫ובתו את מואב בייכם‪ .‬והכיתם כל עיר מבצר וכל עיר מבחרר‪,‬‬
‫וכל זע טוב תפילו‪ ,‬וכל מעיבי מים תסתומו‪ ,‬וכל החלקה‬
‫תכאיבו‬

‫הטיבה‬

‫באבנים‪.‬‬

‫)מל"ב ג‪"-( ,‬כ!רט‬
‫רכו היה‪ .‬למחרת בברקר‪ ,‬כעלרת המבחד‪ ,‬כדברי הנביא‪.‬‬
‫אמרר‬

‫)לאלשיע( ‪:‬‬

‫לר‬

‫אמרה‬

‫התררה‬

‫תשחית‬

‫‪..‬לא‬

‫צעה"‬

‫את‬

‫)דברםי כ‪ ,‬יט(‪ ,‬ראתה ארמר כו !‬
‫אמר להם ‪ :‬על כל הארמרת צוה רבר זה‪ ,‬וזר קלה רכזו"‪ ,.‬היא‪,‬‬
‫שבאמר ‪..‬רנקל זאת‬

‫‪I‬‬

‫בעיבי ה‪ :‬ובתן‬

‫את מואב בדיכם‪ ".‬שבאמר‬

‫‪ ..‬לא תדררש שלוםמ וטרבתם" )דברםי כב‪(1 ,‬‬
‫טוברת‪.‬‬

‫ אול אילבות‬‫)במר"‪,‬‬

‫מ'‬

‫כא(‬

‫שומעי לקחו של הבביא לא הביבו את מצוותו ‪ ,‬אולי ר"ראת שהע האי ‪1‬‬

‫)ראה רד"ק שם(‪ .‬אבל הבבאי אלשיע‪"., ,‬הש גם ממקבלי התורה ומרסריה ‪",‬‬
‫מלזבד ארתם הלכה שבמסרה בעל פה ‪ :‬כמר שבומאב בטלה הזבצרה לקררא‬
‫לשלום‪,‬‬

‫כך‬

‫איסור ‪..‬לא‬

‫גם אין‬

‫תשחית‬

‫מנמקת איסר‪ ,‬זה ‪..‬כי ממבר תאכל ‪…‬‬

‫את‬

‫עצה"‬

‫כי הארם עץ השרה" )רברים כ‪ ,‬יט(‬

‫כי חיי ראתם האר עץ השרה‪ ,‬עץ שהיא חיםי‬

‫‪ '2.4‬חז"ל‬

‫ר‪ M‬ו בצורתם‬

‫של‬

‫אליש‪,‬‬

‫זבךי‬

‫נביא היא‪ ,‬בנואתן מסתלקת מסנן‬
‫‪ 25‬ראה הקיובת רמב‪-‬ם‬

‫‪26‬‬

‫ראה‬

‫שם‬

‫‪",‬ב"‪,‬‬

‫ל ‪ …‬משנה‬

‫ןומב"ז‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫םג‬

‫פםג ‪,:‬‬

‫רנוחן‬

‫לארם ‪.2'8‬‬

‫ר ‪H‬ל‬

‫אובר‬

‫מלאיש‪ ,‬וכוי )פסחים‬

‫תוהו'"'‪.‬‬
‫בו"ב‬

‫‪ U‬הג‬

‫בארצם‪.‬‬

‫התורה‬

‫ובהר"‪n‬‬

‫‪.‬‬
‫י‪ H ,‬ד‬

‫ט"‬

‫‪:‬‬

‫כל‬

‫‪-‬‬

‫אם כן‪ ,‬ז‪e‬ין האיסור‬

‫ארם‬

‫שכו‪,‬ם‬

‫וכוי‬

‫םא‬

‫סי 'ייבי ירו‪c‬ה ''''סר שס‪(.‬‬

‫"‪.‬‬
‫‪51‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מצד השחתת‬

‫העץ‪ ,‬אלא‬

‫ובזזה" זו התורה לא‬

‫אוהמ קלה‬

‫מדצ ההפטד לאדס‪ ,‬ועל הפטהד של‬

‫חטה ‪".‬‬

‫בבואת הבביא בתק"מה במולאה‪ ,‬וישראל עשו כמצויתי אבח מיאב‪ .‬אילס‬
‫טופה של המלחמה לא הה" לטובת שיראל‪ ,‬כי לא היי ראו"ס לכך ‪:‬‬
‫וירא מןל מואב כי חזק ממבו המלחמד_ ויקח אתו שבע מאות‬
‫אשי שילף חרב להבקעי אל מלד אדוס‪ ,‬ולא יכלו‪ .‬ייקח את‬
‫בוב הבסר ‪ ",‬אשר ימלד חחחיי‪ ,‬ועילהי עלה על החסה ‪ -‬וה"י‬
‫" ‪ XP‬ף נוול טל שיאול‪ .‬ויטעו עמליי‪ ,‬וישבו לארץ‪.‬‬
‫'‬

‫"סה שעה )משיע מלך סואב( ‪1‬‬

‫האם לא חאמרי לי מה זה‬

‫‪-‬‬

‫)מל"ב ג‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫כו‬

‫כז(‬

‫כבט כל אטטרולוג)' שלו‪ ,‬ואסר להס ‪:‬‬

‫אבי עושה סלחמה עם כל אומה וסבצח איםת‪,‬‬

‫בואשר אבי עושה סלחמה עס היהודיס‪ ,‬הס מבצחםי אוחי ‪ 11‬אמרו‬

‫לו ‪:‬‬

‫זקן אחו‬

‫ההי להם‪ ,‬ושמו אבוהס‪ ,‬וביתן לו לבן מאה בן חיי‪,‬ד והקריבו‪ .‬אסר להס ‪:‬‬
‫הוקריוכ לגמרהי ו אמרו לו ‪ :‬לא‪ .‬אמר להם ‪ :‬אם הקריבו‪ ,‬לרא גסרו‪ ,‬בשעים‬
‫להם בטםי ‪ -‬איול הקריבו וגמר‪,‬ר על אחת כמה וכמה‪ 1‬ובכן‪ ,‬ןב בכור שי ל"‬
‫שעתדי למלוד תחתי‪ ,‬אלא אבי מקריבו‪ ,‬ואלי יישעו לבו בטים‪ .‬וזהו שכתוב ‪:‬‬
‫וקיח את בבו הבכור‪ ,‬אשר מילך תחתיי‪ ,‬יעילהו עלה על החמר_ והיי קצף‬
‫ ירהי‬‫ חמה )חסר( כתיב‪ ,‬שההי משתחוה לחמה‪ .‬מדי‬‫גדול על שירא "ל‪.‬‬
‫קצף גדול על שיראל‪ .‬אמר להם הקב"ה לשיראל ‪ :‬עיבדי ע"ז אין במיר!'‬
‫כבדוי‪ ,‬לפק הם מידו)' בי‪ ,‬ואתם מכירין כבודי‪ ,‬וסודוין אתם ביו" )עפ '' '‬
‫תבחומ'!( כי תש‪(. R‬ה‬

‫רב ושמואל ‪ :‬חד אמר‪ ,‬לשס שסיס‪ .‬הוד אסר‪ ,‬שלם ע"ז‪ .‬בשלמא‬
‫למ"ו לשם שמים ‪ -‬ה"בו דכתיב "ויהי קצף גדול על שיראל" ;‬
‫אלא לס"ד לשם ע"ז‪ ,‬אסאי "ויהי קצף" ו וכף מכתוקבין שבהם‬
‫ מכקולקל‪,‬ן שבהם עשיתם ‪) 1‬ועי)' שס ‪'''(.‬שרב‬‫לא שעיחס‬
‫ויטעו סעל‪,‬ו‪ ,‬ושיבו לארץ‪ .‬אמר רבי חביאב רב פפא ‪ :‬באותה‬
‫שעה יידן רשעיהן של שיראל לדונריגה התחתובה )ערי)' שם‬
‫‪'''(.‬רשב‬

‫•‬

‫)טבהדר!'‬

‫לט ע"ב(‬

‫אןזי ' טעות טריגת טעו האטטרולוג)' וסשיע מלך סואב'! ]ובבו את בסות‬

‫הלעב ; רשלףו אתבבייס‪ '.‬באש עולות לבעל[‪ ,‬אשר לא צויתי‪ ,‬ולא דברתי‪ ,‬ולא‬
‫וציתי ‪ -‬זה בבי של משיע סלד‬
‫עלתה על בלי )דימהי ‪,‬שי ‪(.‬ה אשר לא‬
‫ן‪:‬ן ו‪ K‬ית‪ ,‬הרי יכלן שיולא‬

‫ל‪ KK‬ל '‪, S‬ל" יל‪K‬‬

‫ליהבות‬

‫כיזבי לו‪c‬י‪:‬סי '‪.S‬‬

‫המיאלנות ז התירה לא‬

‫נתנה לשיראל‬

‫לבכןש איז זן‪,‬‬

‫רהא '''ס!ר כראוסית סן‪ ,‬סי ''''בוב )טיף ‪ '0‬דמ‪ (.‬ו‪t‬ונןדי‬

‫ל‪ K‬בההג באותו זמו האזהרה ‪.‬לא תחגר בם לונ‪n‬ונה"' )דברים כי ‪(,‬ס בי מזיה זו ‪K‬זנה‬

‫לדורות‪; .‬אה ‪ ..‬טפר המזורת" לר‪1‬בב"ס‪ ,‬שירש של ‪ r‬י‪ ,‬יבו נלחמו כמואב '‪ J‬ונרו םב ‪K‬היד‬
‫בן‬

‫בר‪,K‬‬

‫יפתח הגל‪ .",‬רכן‬

‫‪ 2.8‬רהא ‪D‬ב עדת נאיי י‪n‬ו‪c‬ין של‬
‫‪"!.‬‬

‫דוי‬

‫הפלר יייבו‪.c‬‬

‫ח"‪,y‬‬

‫למשיםי של‬

‫~‬

‫‪52‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫קונר‪..‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מראב רכר‪ :‬רלא דברתי ‪ . -‬זר בתר של 'םתח‪ ,‬ראל עלחה על לבי‬
‫בן אברהם‪.‬‬

‫‪ -‬זה ציחק‬

‫)תעבית ד ע"א‪ ·,‬רראה '''רש שם(‪.‬‬

‫איזה חרסד הבגה בררכי עבררת ה' ‪I‬‬

‫סילרף‬

‫א '‪ I‬ה‬

‫עקז"ת‬

‫במרת‬

‫צ"חק ‪I‬‬

‫ערם כל זאת ‪ -‬איזה קטדרג חמרר על ש'דאל ! אפילר מתרך טערת‪ ,‬חרסר‬
‫הבבה רסילרף ‪ I‬הגר"ם מררר‪t‬כ' בה‪ :‬כי איבם מכיד‪t‬כ' כבררר‪ ,‬אבל אתם ‪ -‬אם‬
‫מכידים‬

‫כנ‪'I‬ד זה מורדים !‬

‫כברךי‪,‬‬

‫שבהם‬

‫כמקרלקלין‬

‫עשיתם !‬

‫איזר‬

‫ה"ז"'‬

‫לאת ‪ ,‬אחרי הבס הגלרי ‪ r l' :‬ר וססה'ם של ש'ואל לדובריגה התחתרבה ! הרשעים‬
‫שבמלכית שומדת נזר לנס בנזותו של אותי צדיק‪ ,‬המלך ז"שפט‪ ,‬אבל המסע‬
‫המלחתזבי בכשל‪ ·,‬ומואב ·לא חזהד ערו תחת ז" ש'ראל ‪".‬‬

‫•‬

‫•‬

‫אחרי‬

‫וז‪r‬י‬

‫כן ‪ O‬ג‬

‫‪-‬‬

‫באי כבי‬

‫רבבי‬

‫מיאב‬

‫ועמהם‬

‫עומן‪,‬‬

‫)ראה‬

‫מהערמנים‬

‫בפיריש המייחס לרש''' רבדד"ק(‪· ,‬על ה'שופט למלחמה )ךבהי"ב כ ‪ -‬ראה‬
‫כל הסקר(‪ .‬מאוב לא הסתסקר בבסיגת מלר ש'ואל‪ ,‬הם באי גם לבקום את‬
‫גקחמם ממלר יר~רד‪ ,‬שבא לעזות מלר ש'ראל‪.‬‬

‫הסכבה גדלוה ער למא‪.‬ז הם כבד עבח את ים המלח‪ ,‬בצררה מפתנז'ר‪,‬‬
‫יהם כבו במצאים ברחנני את ז"דה ‪ ,‬בעין גדי‪ ,‬רעימרים לעלית סמם הש'ד‬
‫ה'ישפט קירא צים בכל ז"דד‪ ,‬רמבל וחבי ממלכתו‬
‫ליוישלים‪ .‬המ‬
‫מתקבצים אבשים‪ ,‬בשים וטף לבית ד‪,‬מקשר אשר ביררשל‪,‬ם‪ ,‬לעמרד ולהתפלל‬
‫לובקש על בפשם מפגי הסכגה הגדילה ‪" :‬אלק' ‪ ! U‬הלא תשפט בם‪ ,‬בי אין בבי‬
‫בח לגפי ההמרן הרב הזה הבא על‪ .u ,‬אוחגגר לא גדע מה נעשה ‪ -‬כי על"‬

‫‪-p‬‬

‫עיגגין ‪~".‬‬

‫קהל‬
‫סיברת‬

‫התפלל‬

‫קדוש‬

‫רמלך‬

‫ו‪ K‬בח ‪U‬‬

‫צדיק‬

‫הפעם‬

‫איכם מחפש‪t‬כ'‬

‫לא בדע מה נעשה ! פה‪,‬‬

‫‬‫‪ -‬לפגי למעלה ממאה שנה‬

‫באיתי‬

‫אויבם מבקשים‬

‫תחכילרת‪,‬‬

‫בית‬

‫מקרם‪ ,‬בחצוות‬

‫ה‪:‬‬

‫‪ -‬המלך שלמה בעת חגרכת ' הבית ‪:‬‬

‫בהנגף עךמ ש'דאל לפני ארב‪ ,‬אשר חיטאי לד‪ ,‬ושבי ‪,,,‬לא‬
‫ ראתה‬‫הרידר את שמ‪.‬ר ורח‪.‬םללי רוח‪.‬חבבר אל‪,‬ך בבית הזה‬
‫תשמע השמ‪t‬כ'‪ ,‬רסלחת לחטאת עמר ש'ראל‪ ,‬והשבתם אל האדמה‪,‬‬
‫אשר בתת לאביתם‪ .‬רגר‪'.‬‬
‫רעב כי ה'ה' באת רגי' בי ציר לי אידב בארץ שער‪ ..,‬רגר ראתה‬

‫תשמע השימם‪ ,‬מכרן שבתך‪ ,‬סולחת רעשית ותגת לאש" ככל דרב"'‬
‫)מל"א ח‪ · ,‬לג‪-‬לט(‬
‫רגר‪.‬‬

‫‪.- .‬‬

‫•‬

‫‪ 29‬בשנת‬

‫חרכ‪n‬‬

‫בגתיחזו כחורבות ייבין‪ .‬ב ‪ H‬רץ ןמב‪ ,M‬זמכת באן‪ ,‬שעלהי "ום פישע מלך‬

‫רובבג‪ t‬ו‪t‬ת ם' ‪ UI‬רי הלוחרתיר‪ .‬ניניהם ה ‪ IC.‬םג ' ןנתד‪a‬פ בחסריי ‪ K‬רוי‬

‫‪.‬‬

‫ו‪ K‬ולי‬

‫סי‬

‫כזה הסבר‬

‫ל ‪ IU‬דמ ‪.‬ייהי קוף‬

‫דנול‬

‫ל‪J‬‬

‫זוניל‪ .‬לפר ‪:K.‬ל‪,‬יש‬

‫שירלא"‪.‬‬

‫‪ 30‬מלח‪:‬בה זי היתה בטוף יוני מלכיר‪1‬ו של היישםם‪ ,‬שנתיים ל ‪ c‬גי ונך"ן‪ .‬דייז‬
‫מל‪-‬ב‬

‫ח‪.‬‬

‫סן‬

‫‪,‬ב‪1t‬ד‪ K1‬כשש‬

‫נכם'"‬
‫שנ ' ס‬

‫דס"ס ‪.‬‬

‫שהיתה‬

‫ל‪,‬וםת‬

‫הלמחהמ‬

‫כוברבא‪,‬‬

‫לפני ונןתן‪ ,‬לס‬

‫הוושםם‪.‬‬

‫ןיו‪e‬ו מוקםד‬

‫בתחילת‬

‫ןרוסנ"ו‬

‫ירכ!‬

‫שר "‪'Y‬‬

‫מלטת‬

‫‪,‬רד"‪P‬‬

‫דירם‬

‫בז‬

‫‪. .‬‬

‫‪s3‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫כתםליה זי יכהכטתה ‪ r‬י מתפלל עתה ייהרשםט ‪:‬‬
‫י"כנר לך כה מקשר לשמך‪ ,‬לאמר ‪ :‬אם תביא על‪..‬נר רעה‪ ,‬חרב‪,‬‬
‫שפיט‪ ,‬ידנר יערב‪ ,‬נעדמה לםני הבית הזה רלפניה כי שמך ננית‬
‫)דבהי"כ כ‪ ,‬ט(‬
‫הזה‪ ,‬ונזעק אל ‪ , ..‬מצרתנו‪ ,‬ותשמע יתישיע ‪I‬‬

‫כאשר כל שיראל והמלך נשענים על ה' בלב‪,‬ד שייעת ה' קריבה לבא‪.‬‬
‫כתו‪ ,‬הקהל הקדשו הי;ז‪ ,‬העומד בצום ובתפיל‪:‬ו בחצו ב"ת‬

‫ה‪ :‬קם אחד מו‬

‫הלייםי‪ ,‬מן נכ" אסף ‪ ,‬ו"‪,‬יואל בן זכרהי שמו‪ ,‬כ" שרתה עלוי חח הקידש‪.‬‬
‫הקשינר כל היהדו ישויבי יחשלים רהמלך ייהרשםס ‪ I‬כה‬

‫רמאיר ‪:‬‬
‫מאר ה'‬

‫לכם ‪:‬‬

‫אתם אל תיראי ראל תתתר מפני ההמרן הרב הזה‪,‬‬

‫כי לא לכם המלחמה‪ ,‬כי' לאלקםי רגי' לא לכם להלחם בזאת‪.‬‬
‫התיצבו‪ ,‬עמדי ורוא את דשיטת ה' עמכם‪ ,‬יד~דה ר"וישלים‪ ,‬אל‬
‫תיראר ואל תחתר ! מחו צאי לנפיהם‪ ,‬יה' עמכם ‪I‬‬
‫)שם די‪( I" -‬‬

‫המלך הועם מאמינםי באמינה שלימה במאיתית הנביאד‪ ,‬אף כי לא נבא‬
‫נכיא זה מועלם‪ .‬כ" דיער שתפליחם נתקבלה לפנ" כסא הכני‪,‬ד ינכרםי דניר‬

‫אמת‪ .‬די"שפט וכל הידוה ווישני יחשלים משתחיים ומידםי לפני ה‪ :‬והלי"ם‬
‫מהללים לה' בקיל גדול‪ ,‬עיד טרם ייראי את הנס‪.‬‬
‫למחרת בברקר יוצאים כילם למדנר תקוע‪ ,‬המלך מחזק את העם נאמינה‬
‫בה' רננביא" ה‪" :‬ועידמ משירר"ם לה' ומהללים להדרת קידש‪ ,‬נצאת לםנ"‬
‫החלוץ‪ ,‬ואומרים ד~דו לה‪ :‬כי לעולם חסדו ! "‬
‫עמד די~שםס ימאר ‪ :‬אנ" אין ני כת לא להחג‪ ,‬ולא לרדףו‪ ,‬אלא‬
‫בא' יי''ווכ ישהר‪ ,‬ואתה עושה‪ ,‬שנאמר‪ ,‬רנעת התלר ברנה ותהלה‬
‫)םתחיה‬

‫וגו!‬

‫לאיכה‬

‫דבתי(‬

‫כן‪ ,‬הלל ושירה עיד סרם ייראו בפוטל את הנס ‪ ",‬כי של ‪..‬מים היו נבטתינם‬
‫בשיועת ‪',‬ה יהבס שנתבשרו עליו ההי כבר נצמא בכח‪ .‬רבזכות אמירת השירה‬
‫על הנס שנכת‪ ,‬ויצא הנס מן הכח אל הפיעל‪ .‬וממ" למד ז ממשה רבני על‬

‫הםי‪ .‬כ" כך נאמר שם ‪ :‬אמרי שיאול למשה רבני ‪ :‬משד‪ ,‬המ על‪,‬נר לעשית ז‬
‫מאר להם ‪ :‬אתם תהוי מפארים ימחממםי וניחגים ש"ר ושנח וגדילה יתפארת‬

‫למ" שהמלתמית שלי יגי‪ '.‬כואתה טשה פתתי שיראל פדים‪ ,.‬י"מ‪,‬ו שירה‬
‫"אשיהר לה' כ" גאה גאה !" " )מכ"לתא בשלח‪ ,‬סיף ם' ‪(.‬ב ו"יתר מזאת ‪-‬‬
‫ש"רה זו באה מכקום‬

‫חפילה ‪:‬‬

‫אמר המקים‬

‫‪ 31‬ר‪:‬וא מאמרו של הרב ע‪ .‬שדיבא ‪ …‬הלל כעח‬

‫לשמה ‪:‬‬

‫זרה ‪….‬‬

‫משה ‪ I‬בנ" נתינ"ם בצרה‪,‬‬

‫ש‪:‬יב)'חיז‪ .‬לגיין‬

‫‪,64‬‬

‫ו'‬

‫•• ‪.46‬‬

‫ירא‪.‬ר‬

‫ל‪,‬רונת זות המרכא כסס הברח"מ זנ"'ל ‪,‬ל הפטיק רנאי כחךדם בטמתי‪ ,‬בחררסי רבני‬
‫ר‪ 1.‬ר"‪ · 1‬ם'ת‪, j1K c‬ציק‪.‬‬

‫הוצתא‬

‫שכפיל‪,‬‬

‫'יס‬

‫קבז‪,‬‬

‫‪,.‬‬

‫‪.76‬‬

‫‪ 32‬ניאה לורמ‪ ,‬שאין הדרכהנ לסירת הים כולה‪ ,‬אלא לפזמון החוזר‪ ,‬כי ‪,‬להי נימי בםירוס‬
‫שאמררה‬

‫אחר'‬

‫‪ p‬רי‪n,‬‬

‫יס‬

‫טוף‪.‬‬

‫וכך‬

‫מסמ‪y‬‬

‫‪54‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫םנ‬

‫מתוכנה‪.‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪m‬ם סוגר‪,‬‬

‫שרונא רדרף‪ ,‬ואתה עודמ ומאריד‬

‫בדיי לשנווח ז אמר‬
‫וונתז 'שר‬
‫סוף‬

‫‪'D‬‬

‫לר ‪:‬‬

‫הרם אח מןס וכו'‬

‫בחמילה ז ! אמר‬

‫‪-‬‬

‫לפגוי ‪:‬‬

‫ומה‬

‫ואחה חהא מרומם ושמבח‬

‫וש‪:‬ח ורוההא וגחלה וחפארח והדו למי שהמלמחוח‬

‫‪(.‬ג וכד גם משתמע מלשוד הגמרא )פסחםי קיז‬

‫ע"א( ‪:‬‬

‫שלו‬

‫)שם‬

‫ח"ר‪ ,‬הלל זה‬

‫מי אמה ‪ T‬רבי אלעיזר אומר‪ ,‬משה ושיארל אמחהו בשטה סשרמו טל הי‪.‬פ‬

‫הם אמרו "לא ל ‪u‬‬
‫למעבי‬

‫ה' לא לבו !"‪ ,‬משיבה חח הקושד ואמרה להו "למןןבי‬

‫‪".‬‬

‫ההוצאה מן הכח _ אל המיעל חיחה ‪ ..‬בעת החלן ברגה יתהלה"‪ .‬האויבים‬
‫•‬

‫הרגו אלה אח אלה ‪ ,‬ללא שום סיבה בראיח לןןין ‪" ,‬ויהדוה בא אל המצפה‬
‫לדמב‪,‬ו ויפנר 'אל ההמוז‪ ,‬והנם פגרםי בופלים ארהצ ‪,‬‬
‫‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫אוךר םלט'ה " ‪ .‬שלושה‬

‫ימ"ם עסקו בשלל ‪ -‬ללמדבו מה רב ההי המון האויבםי‬
‫נקהלו לעמק ברכד‪ .‬כי שם ברכו את ה' ‪".‬‬

‫‪-‬‬

‫"ובוים הרבעיי‬

‫מה חדוקים א ‪ U‬מלהבין אח ועמק משמעות הדבםיר ‪ I‬האין אנו יכולים‬
‫ ביח‬‫לתאר לצעמנו את האיחע העצום הוה ז השכינה שוהד בשיראל‬
‫המקשד עודמ על מכונו ‪ ,‬עם כל הנסםי התמדיםיי שבו‪ ,‬הכהנים בעבדותם‬
‫והליוםי בשירם ובזמרם‪ .‬המלך היושפט וכל עמו צמםי ומתפללים‪ ,‬ובוטחים‬
‫בטחון גמור באמונה שלהמ בנס‪ .‬ובתור כר ועמד נבאי ה' המלהיב את כולם‬
‫באמונתם‪ ,‬והמבסחי בשם ה' ‪ -‬אדי צוןח בתחבולוח‪ ,‬איו צןדר בכלי נשק ‪-‬‬
‫כ‪I‬כשד‪ :‬ובבי שיוחל טל הים ! לא לכם המלחמד‪ .‬כי לאלקםי ! והנס נארה‬
‫לעיני כל באי עולם ‪" :‬רהיי פהד אלקים טל כל ממלכרת הארצות‪ ,‬בשמעם‬
‫יכ בלחם וה עם אויבי שיראל " ‪ .‬אפילו הגויםי ‪ ,‬ערבדי ע"ו‪ ,‬אין להם הסבר אחר‪,‬‬
‫אלא כי נלחם ה' ‪I‬‬

‫•‬
‫"היו‪-‬שפס"‬

‫‪-‬‬

‫כשמו כן הוא‪ .‬דבי מארי הוה דייק בשמא )יימא גפ‬

‫ע" ב( ‪:‬‬

‫הי דהא השוםדכ‪ ,‬רהמפשם הרא לוה‪.‬‬
‫בהתחברי‬

‫עם‬

‫אחאב ועם‬

‫בנו‬

‫אחזהי‬

‫פנטה‬

‫בי‪,‬‬

‫בדהישמס‪,‬‬

‫מדיח‬

‫הםשפום‬

‫אהלרקי‪m ,‬י"ח דדקק עמו כחוס השערה כעם הדצקיםי הגמורים‪ ,‬כי כל דרכוי‬
‫משפס‪.‬‬

‫מואןדי‪ ,‬ד~א המלן הוקם על לעדור את סד'י םהשפום אהלוקי לעם ה'‬
‫בחוככי ארץ ה' ‪ -‬כי לא לאדם תשמסו‪ ,‬כי לה‪ ',‬רטכפם רככר םשפם‪.‬‬
‫‪;r.‬‬
‫על סיוד כזה יאדה גם הבנאי ירמהי‪ ,‬כעבור כ ‪ 280-‬שנד‪ .‬אח הקוים של‬
‫מלכרת בית‬

‫‪ 33‬אמנם‬

‫דרד ‪:‬‬

‫ר‪a‬וב"'ם‬

‫החםיו‪t‬נ סם‪,‬‬
‫נ‪:‬רה‬

‫התפללי‬

‫שם‬

‫ירהא‬

‫מפרש‬

‫‪.‬שעזמן‬

‫על‬

‫הים‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫לאמר‬

‫נסעביי‪.‬‬

‫י‪ P‬סה‬

‫וום ‪-m‬‬

‫סם כדיחושי ‪.‬וגית למהרשיא ‪ t :‬יבו בכל הגי ר"'‪l‬גתי‪.‬‬

‫ונג‪c‬ונף‬

‫כשהי' נסת‬

‫בן‪.‬‬

‫‪55‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪~,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪f‬‬

‫שנווכ דבר ה‪ :‬לונך ז‪r‬הזר‪ ,‬השדיב לע כסא דר ‪ ,' I‬אהת וערבוי יעסר‬
‫הביאם בשערים האלה ‪ :‬הכ ארמ ה‪ /‬טרש מפשם צויקה‪ ,‬והצילי‬
‫גזלו מרי שנורק רגר' בי אם שנור תעשר את הדבר הזה‪ ,‬יבאי‬
‫ביעשי הבית הזה מלכים וישבםי לרוד על כסאר‪ ,‬רכבים ברכב‬
‫רברםס' ‪ ,U‬ה‪ II1‬תרבזי ררמע‪.‬‬

‫••‬

‫‪.‬‬‫•‬
‫•‬

‫‪r‬זס‪),..‬‬

‫וכן התפלל דרד על לונכרח שלמה‬
‫אקלםי ‪I‬‬

‫משפיובן‬

‫ריין עךמ‬

‫בזצ‪P‬‬

‫יפשם‬
‫יירארן‬

‫עם‬

‫פיחר‬

‫בוג ‪:‬‬

‫למלד ‪' 1‬‬

‫נעיי‬

‫ם‪J‬‬
‫שמש‬

‫בימוי‬

‫כב‪,‬‬

‫כ‪-‬ד(‬

‫צדיק‬

‫‬‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬

‫ודצקתן‬

‫נוונ""‬

‫לבז מוך‪.‬‬

‫כםשפם ‪…‬‬

‫וישעי לבגי אבוין‪ ,‬וריב‪K‬‬

‫ערשק‬

‫רלפגי ירח רור דררםי ‪…‬‬

‫‪rl§i‬‬

‫ררוב שלרם‪ ,‬רע בלי יחר‬

‫)תהלים עב( ‪tr‬‬

‫נתקבל בוכעינת‬
‫דברי מנחם בירריר הלכרת על שרלחו רער" אררח חיים‪ ,‬חלק ריבעי;‬
‫הוכלת יר"ט דע הל' מגיהל‪ .‬מאת הרב מנחם מלוב כשר‪ ,‬הרצאת‬
‫בית תררה שלמה‪ ,‬ירשוילם תשמ" ג‪.‬‬

‫בשמת אברהם הלכרת חרילם‪ ,‬רופאים ררפראה‪ ,‬חלק‬
‫מאת פרופי אברהם"סופר אב;ןר‪j‬ם‪ ,‬ירושילם תשמ"ג‪.‬‬

‫אורח‬

‫חיים‪.‬‬

‫תחומיו תורה חברה ומד'נה‪ ,‬קרבץ הלתכי‪ ,‬חלק ג‪ ,‬הרצאת צמת‬

‫‪-‬‬

‫צורתי תורה ומרע‪ ,‬אלרו שברת‪ ,‬גוש ' עצירו תשמ"ב‪.‬‬
‫•‬

‫שערים‬

‫בהלכה‬

‫מבוא‬

‫והסחיר ‪ -‬בספיר הפוסקים‬

‫רלרכי הסרר‬

‫בהלכה‪ .‬המבנה והתוכו בטור ובשר"ע‪ .‬מאת הרב משה שליטא ‪- ,‬‬
‫•‬

‫ ‪ m‬צאת משאבים יררשלים תשמ" ג‪.‬‬‫•‬

‫‪–.‬‬

‫ספר אסיא מאמירם‪ ,‬תמציות וסקירות בענייני רפרא‪.‬ה והכלה‪ ,‬כרי‬
‫שילשי‪ .‬נערי ע"י ד"ר אברהם שטינגרג‪.‬‬
‫הרצאת ראובו ‪ -‬מס‪,‬‬
‫ירושלים‬

‫‪-. '. ' ..‬‬

‫תשמ" ג‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫הרפואה במקורות לקט מתור התנ"‪ ,,‬סשנה‪ ,‬תלסרוים‪,‬מדרשים‪,‬‬
‫זוה‪,‬ר רמבים ודוע‪ .‬מאת מנחם אסף‪ .‬הצואת ראובו סס‪ ,‬ריושלים‬
‫תשמ"‪.‬ג‬

‫•‬

‫‪<: 56‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מאה שנה לפטירת הרנ ישראל סלנטר זצ"ל‬
‫בכ"ה שבט השנה עברו מאה שנה לפטירתו של מרן הרב ישראל טלנטר‬
‫זצ"ל‪ ,‬מיסיד תביעת המיטר‪ ,‬יים הזכריז המאה צויז בשחיות מוטר בשייבות‪,‬‬
‫בתי ספר‪ ,‬סמיברוינים‪ ,‬אי לפנות‪ ,‬מכללה "ירישלים" יעיד וכז ע"י מאמרים‬
‫בעתינית הדתית‪ ,‬וים הזכריז לא צייז ע"י עצרית‪-‬עם‪ ,‬חה משקף נאמבה את‬
‫הדרך הצביעה בה הןל הרב ש"ראל טלנטר זצ"ל‪ ,‬לא ברעש השם ילא בנאומים‬
‫קילביים ברכשת יראת שמםי אלא במאצעית שיחית שקטית יבדיגמה אשיית‬
‫המבאיית לידי חשבוז הבפ ש יהתעיררית‪,‬‬
‫לדיתה של תניעת המיטר בליטא‪ ,‬תלמידי הרי"ס הפציו את רעייז של‬
‫לימיד מיטר בין תלמייד השייבית‪ ,‬דרכם של תלמדיי הריס" לא היתה קל"‬
‫אך לאט אלט הפך לימדו המיטר לחלק בלתי נפרד בריב שייבית ליטא‪ ,‬אך‬

‫הצלחתה של תביעת המיסר ביז כיתלי השייבית גרמה לפעב"ד לצמצים‬
‫פעיליתיה של תניעת המיסר‪ ,‬בתקבל הרישם שכייבתם של מייטדי תנועת‬
‫‪,‬מ‪.‬וםר ‪ K‬ינה ‪ II‬אל להחדרי את לימוד הומטר בחו‪ ,‬השייבית‪ ,‬להפץי יראת‬
‫שמים אמיתית ב ‪ r‬תלמדיי השייבית ילהחזיר נישא יטדוי ב"ה‪',‬ית למקים‬
‫הראיי בלימיד התירה‪ ,‬האם לכך באמת התכיוז הרי"ט ‪ I‬צ " ל ‪ 1‬נתביבן בדבריו ‪:‬‬
‫"כי לכל עביהר שי עיבש עצים יבירא‪ ,‬ילכל מצוה שי שכר‬
‫נעלה מאוה אם בפרט‪ ,‬יהיא עיקר ללמיד תורה כל עבירה‬
‫יעבירה לדבה ‪ ,‬לגאיה תירת הגאיה‪ ,‬למשא ימתן באמינה חלקי‬
‫התררה שאר לענינים שביז אדם חלבח‪ ,‬בעטקי הערלם יכחהמ ‪,‬‬

‫כרז‬
‫אם כד‬

‫)אגרת‬

‫לכל עב'‪-,‬ה רמציה ‪ K‬ת תררחה"‬

‫המרטר(‪,‬‬

‫היתה כוונתו של הרי " ט זצ " ל‪ ,‬הרי אנר עודמים עוד בראשית‬

‫מיולאז של תבעיותיו‪ ,‬זכותז הגדולה של השייבות שהז קבלו את דרשיתו‬
‫של ט''''רה בנרגע ללימרד התררה שאיגר מטתפק‬

‫א"‪ 1‬להט!"' מכאז‬
‫נתנו לעם ישראל‬
‫ללמד‪ i‬מרטר רב‬
‫סדמר המתאים לי‬

‫ברמרד שכל‪ ,‬בלב‪.‬ד אבל‬

‫שזאת כל תררת הרי"ט זצ"ל‪ ,‬מצות רברת עובירות‬
‫ולכל מצרה ולכל עבירה פרטםי ודיוקים רבים רשי‬
‫כדי ל א להכשל בקוים המ צוות‪ ,‬בז שייבה מרכרח‬
‫יאיתה תבעיה כלפי טוחר או פועל‪ ,‬עודב אדהמ‬

‫םבצוות _יאסיר~ים רבים וע ' " אי‪-‬זהיחת "וא עלרל לעברר על ‪ ,‬פרטי‬

‫רבות‬
‫צודר‬
‫ללמדר‬
‫נצטרה‬
‫דינםי ‪,‬‬

‫שונםי‪ ,‬החפא מופקד על חיי‪ ,‬אדם ממש וארי לא ייכשל ללא לימדו מוטר‪ ,‬רבים‬
‫מתפרנטםי‬

‫עמבודרת‬

‫פקודית ;‬

‫פרקים‬

‫שלמים‬

‫משפט תלוים ועומדים לפני המעבדי והעוב‪.‬ד‬

‫בש"ט‬

‫כל‬

‫ועשחת‬

‫טימנים‬

‫בחישז‬

‫זה חרש לימוד רב ואף‬

‫‪1‬ראת שימם רבה כיד לא לזלזל בכל דדקוקי הדיבים‪ ,‬כל זה לא יתכז ללא‬
‫ל‪,‬מדו מרטר‪ ,‬שי מיסר עברר בני תיהר רשי מרטר לאנשי שמא ימתז‪ ,‬שי‬
‫לחיליים ישי מיטר לעיבדי אדמה‪ ,‬כל אחד זקיק ללימדו מרטר‪ ,‬אשי‬
‫מרסר‬
‫••• •‬
‫•‬
‫על מחנהו יאשי על דגלו ‪ ,‬זאת התבעיה שהשמעי רביני רבי שיראל טלנטר‬
‫ז ‪"1I‬ל ב ‪;o‬יוזכ בתיך עמי ; הבה‪ ,‬גלמה מיטר; כל חאד המיטר המייעד לי‪ ,‬בידאי ‪,‬‬
‫•‬

‫‪"57‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שש'גם יסרחת ביראת שמים רבמרסר המתאימים לכרלם רודסד עשר ‪ -‬לגר תלמ‪ I -‬י‬
‫הרי"ס זצ " ל בספריהם רבשיחרתיהם על יסרדרת המרסר‪ .‬אבל ש' הלםץי את‬
‫דבריהם ניו כל חלקי העם ראף להתאים את דרשיית המרסר לכל מקציע רלכל‬
‫מעמ‪.‬ד‬

‫רזה לשרו הרמח " ל במסלת ש'רים‪ ,‬םרק אחררו ‪" :‬כי כל אדם לפי הארמגרת‬
‫אשר בדיר יהעסק אשר הרא ערסק ‪ ,‬כר צריר לר הש'רה יהדרכה‪ ,‬כי דרר‬
‫החסדירת הראריה למי ש תררתר אימנתר איגר דרן החסדירת הראריה למי שצרןי‬
‫להשכיר עצמר למלאכת חבירר‪ …‬אבל הראיל רהגרשאים משתגים אי אפשר שלא‬
‫ישתגר גם האמצעים המגיעים ארתם אל התכל‪,‬ת‪ ,‬כל אחד לםי עגיגר"‪.‬‬
‫לכו עדר רבה הדרן‪ .‬הרפרעי שחירת מרסר המתאימרת לבגי תירר‪ ,‬לתלמדירת‬
‫בסמגרירגים למרררת‪ ,‬לתלמדיי ישיברת יללרמדי תררה בכרללים‪ .‬אר איפה‬
‫שחירת מרסר על חיסר של המעבדי כלס' פרעליר ריחסם של הערבדים כלס'‬

‫המעבדי ‪ ,‬שחיית מיסר על חיסי שכגים יעל התנהגיתגי בחגית‪ ,‬שיחרת מיסר‬
‫עברר ממרגים על כשררת המזרו רשחירת מרסר לדייגים‪ ,‬שחית מרסר לסטרדגטםי‬
‫רכו עברר אחירת בבתי חרלים רכל שכן שיחת מרסר לערבדי ציברר‪ .‬דיני תררה‬

‫חמירים רמסרבכים‪ ,‬סימגים שלמים בשרלחן ערךר גשארר לדאברגגר ללא לימרד‬
‫רללא מיסר‪ ,‬איו דרר ש ראיו מבקש ‪ ,‬כי דחרהי קררהי לך‪ .‬כאן תסקדי ראתגר‬
‫לראשי הישינרת רמשגיחים בארתו הישיברת המחגכרת לקראת צייאה לתרר‬
‫חיי המעש שהרי בש'יברת אלר מן הרארי לחנן את התלמדיים להתרמדד בכל‬
‫הכעירת של תיי תררה שלמים בכל ענפי החייס‪.‬‬
‫רבירס הזכחו המאה לפטירתר של הרב ש'ראל סלגטר זצ"ל מן הרארי‬
‫עררר גא רהתערררר גא ממשיכי דרכר של הרי"ס‪ ,‬הרחיבר‬

‫שגמשיר את דרכר‪.‬‬
‫מקרם א ‪ m‬לר של הרב ישראל סלגטר‪ ,‬הרחיבר את היריהע ‪ ,‬תאירי את כל‬
‫התררה כרלה כאררר של מרסר ריראת_ שמםי ‪ ,‬נתברגן ככל מאמרי חז"ל המקיפםי‬
‫את כל התורה כולה‪ ,‬מצררת עשה רמצררת לא תעשך‪ ,‬פרטהין רדקדרקהיו‪.‬‬

‫רבדרר זי געשה חנת ך‪m‬‬

‫לרביגר‬

‫ישראל‬

‫סלנטר ‪ ' ,‬זכר‬

‫דציק‬

‫לברכד‪.‬‬
‫י‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫•‬

‫כשסיפרר ל""ס על דצקותיו של צדיק מפורסם‪ ,‬שאל‬

‫רי"ס ‪:‬‬

‫האם‬

‫קרה פעם שדציק זה נכנס לחנית של חנווני והציע לו שילר ללמךן‬
‫תורה והוא יחליף ארתי ליום אר יימיים‪.‬‬
‫הפאורות הגדוילם‪ ,‬עמי מו‪.‬‬

‫‪-s8‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫על ספר ‪ t‬ם יעל סיפר ‪ t‬הם‬
‫ירנה עמנראל‬
‫ספר נשמת אברהם‬
‫נשמת אברהס‪ ,‬הלכית‬

‫ח ל‪p‬‬

‫איךח‬

‫ירוועליס‪.‬‬

‫חרים‬

‫חרלים‬

‫אמח‬

‫ורפאים ורפוהא‪.‬‬

‫באךהם ' סופר‬

‫אברהם ‪.‬‬

‫תשוב"'ב‪.‬‬

‫בשנם' האחרונח ש'נה החענינית בני ש אים הלכח"ם ברפואה‪ .‬ערוח לכך‬
‫המקים הנרחב בטפרי שאלית יתשרברת לנרשאים רפרא"ם‪ .‬כמיכן היפיעי ספרים‬
‫וחובריח הרנים ב ש אליח שהתעיררי ברפיאה יבבחי חילים‪ U .‬סף לפרסימים‬
‫אלה‪ ,‬מיפ!‪/‬י זה כמה שנים כתב העת "אסיא" בהיצאת מכין ד"ר פלק שליינגר‬
‫ז " ל שע ‪ II‬ר בית התןלים שערי צדק בירן ש לים‪ .‬גם ככתבי עת תורניים שאיגם‬

‫מיקדשים לנישאים רפיא"ם ‪ ,‬הופיעי בשנים האחרי נית מאמרם' רבים הקשורים‬

‫בבעיות הלכה ברפיאה‪.‬‬
‫הפרסומם' הרבים רא‪,‬לה מקורם בבע י ות חשרית ברפיאה‪ .‬מכ ש ירים חר שי ם‬

‫בבתי החילים העמדיי שאלית מסיככיח לגרילי היראה‪ ,‬במייחד בקשר להפעלתם‬
‫ב ש בחיח יבחגים‪ .‬אך נרמה ש לא רק ההתפחחוח הטכני ל יגית הביאה לעיונים‬
‫הלכח"ם רבים‪ .‬כארצות הגילה היתה אפשרית לפתיר כעייח רפיאיית כשבת‬
‫ע " י רופא גיי אי אחית גוק הרי פחרין זה איני אפשרי באח ישראל‪.‬‬
‫גם הריפאים שימרי תורה ימצווח מביבים הי‪t‬בו שאין להסחפק בשמירת‬
‫התוהר בחי!כ' הפרט"‪.‬ם יש צירך בלימיד בלתי פיסק בש " ס ופיסקים כרי להיית‬
‫רופא באמן‪ .‬סימנםי רבים בשילחן עחך מהים' אתגר לרפוא ש ומר תוהר‬
‫ימציות אי לחילה המשתרל לשמיר על קרים המציות גם במצבי המיוח‪.‬ד ישסב‬
‫סימנים ש למם' ב ש ילחן עריך אירח ח"ם ש מ ש מע י תם המע ש י בעיקר לגבי‬
‫חולה‪ ,‬כגון הרחקה מצואה ומי רגליס בקריאת שמע ותפילה‪ ,‬מכה כיר אי‬
‫בראש לגבי הנחת תפילין‪ ,‬תחבישת כדיים לגבי נטילת דיים‪ .‬ריבי חילה‬
‫ויולזח בשבת‪ ,‬דין חולה ביים הכיפורים ועוד רינים רבים‪.‬‬
‫פרוספור‬

‫אברהם‪-‬סיפר‬

‫אברהם‬

‫תופס‬

‫מקום‬

‫מיוחד‬

‫בין‬

‫הריפאים‬

‫שומרי‬

‫חורה ימצוח בימיבו‪ .‬פרופסור אברהם הוא ריפא מעילה ‪ ,‬הן כדייעיתיי ‪ -‬היסיר ייח‬
‫ברפיאה והן במסיריתי לחילים‪ .‬בוסף לזה פרסם פריפסיר אברהם מאמרים רבים‬
‫בנשואים רפואיםי על פ י ההלכה )גם ב"המעין"( יאף הוציא שבי ספרים "לב‬
‫אברהם" חלק א וחלק ב‪ ,‬ביררי הלכה בנושאים שינים ברפואה‪.‬‬
‫בספר הנוכחי‪ ,‬ספר "נשמת אברהם"‪ ,‬הגדיל פחפסור אברהם ודן בהלכות‬
‫חילים‪ ,‬רופאים ורפואה בשולחן עריך‪ ,‬אורח ח"ס‪ .‬אין זה רק ספר חשוב ‪ ,‬גם‬

‫הרעיון היא מקורי‪ .‬בתור רופא חזרי עבר פרופסור אברהם על כל שולחן עריך‬

‫אהר חים'‪ ,‬על כל סמין יסעיף יהתעכב בכל דין שיש לי ש"כוח לחילה ולריפא‪.‬‬
‫‪.‬‬

‫‪59‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪-‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫יכר חיבר ספר רב הכמית יהאיכית עם ביחריס רל "‪ V‬יט' ד~ראית מסםר' הלכה‬
‫רבים‪ .‬בבישאים‬

‫רבים‬

‫התעיץ‬

‫עם‬

‫מירי היראה‬

‫י'יע‪.‬םי‬

‫במחריד‬

‫עם‬

‫מי"ר הרב‬

‫שלמה זלמ! איעירבר שליט"א‪ ,‬הרב היישע 'י בייבירט שליט"א‪ ,‬הראשי! לציר!‬
‫הרב עודבלה ויסף שליט"א יהרב א"י וןלרינברג שליט"א‪.‬‬

‫בספר מןבאדם גם הוראוח מהרג '''י וודרם ‪ w‬ליס"א ראב"ר של העדה‬
‫החרדית בירושלים‪ .‬יזה לשיבי של פריפ' אברהם בהקדמתן "יאם בחסדן ית'‬
‫זכיתי להוצאי לאיר את ספרי זה‪ ,‬בחסח גם זכיתי להתאבק באבק רגלי‬
‫גדול‪ ,‬דורבו וללמדו מםיהם‪ ,‬ודבריהם המובאםי כמעט בכל עמדו יעומ‪,‬ד הופכים‬
‫בע"ה את ספרי לפבי! יקר ערר‪ ,‬מלא וגדוש מחכמתם וחי'ושי תורתם‪ .‬ומחסדו‬
‫יח' שזכיתי ללמדו תירה מפי מן"ר הגי"ייד בויבירט שליט"א‪ ,‬תורה בכלל‬
‫והלכות רפואה בפרט"‪.‬‬
‫פרופסור אבהרם הדגשי שהספר לא בכתב דכי לפסוק הלכות‪ ,‬אר אזי‬
‫להתעלם מכר שבהבאת אלפי הוראות מספרי הלכה ופוסקי הלכה שי משום‬
‫הוראה הלכה למעשה‪ .‬מאךדי שיבם מקרים רבים שפרופסור אברהם מביא עדות‬
‫שובות מספרי הלכה‪ ,‬בלי להביא הכרעה‪ ,‬וזה הוכחה שאי! כוובת המחכר לםסוק‬
‫הלכה‪ ,‬אלא להביא לפבי הרופאים ןהחולםי את הוארות הפוסקים‪.‬‬
‫ישב! בעיות של הרופא החדרי שאיב! שייכות אר ורק לרוםא‪ .‬כר‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫מבאי פרופ' אברהם בריש הלכות שבת‪"' ,‬ס רמה בעבי! "שיראל ואיבו היודי‬
‫שותפי! אדי יתבהגו בשבת"‪ .‬מובא שם ב"בשמת אברהם"‬

‫)עמ' קה( םסק דיבו‬

‫של הרב משה פייבשטיי! של‪,‬ט"א שרפוא היודי שיתדל בבית חול‪,‬ם בחוץ‬

‫לארץ שיש שם גם רופאים בכרים‪ ,‬לא לעבוד שם בשבתות‪" ,‬ואף שגם אחרים‬
‫הם שומרי תורה‪ ,‬שהאר רק כלפבי דלםבי ]לגבי לםבי עור לא תת! מכשול[‬
‫דלא מפקיב!"‪ .‬מורי ורבי הרב שלמה זלמ! אויערבר שליט"א העיר לי "בארה‬
‫דבטוי זה של כלפבי דלפבי כתב רק בדןר השאלה כי זה במאר רק על בכרים‬
‫ולא כשיש חשש תקלה ל‪,‬שראל"‪ .‬ולגבי השאלה אם מותר להחליף עם חפא‬
‫יהדוי שאיבו שומר תורה כתב הרב משה פייבשטיי! שליט"א "ושי גם טעם‬
‫גדול להתיר להחליף אף עם י' ‪ n‬ים שאיבם שומרי תוהר‪ ,‬שגם כשיבואו בביתם‬
‫חיללו שבת במזיד בכל מלאכות ש'זדמ! לא פחות מהמלאכות שעישה בב'ת‬

‫החולים באיסור )כלומר עבודות שאי! הכחר לעשות! בשבת‪,‬‬

‫‪ -‬י‪.( .‬ע שא"כ‬

‫אי! בזה לפבי עור שהוחלפו להו מלאכות במלאכות‪ .‬ויותר בוטה שהרוחיו כי‬

‫שי הרבה חולים שמותר לעשות עבורם מלאכת וגם הרבה מלאכות הלא הם‬
‫רק‬

‫מדרבב!‪,‬‬

‫ומה‬

‫שעושה‬

‫בביתו‬

‫חב!‬

‫הם‬

‫מדאורייתא"‬

‫)שו"ת‬

‫אגחת‬

‫שמה‪,‬‬

‫אורח חיים‪ ,‬ח"ד '"ס עט(‪ .‬פרופ' אברהם מביא שם גם דעתן של מו"ר הרב‬
‫ש"ז אועירבר שליס"א מתור ס' שמירת שבת כהלכתה פרק לב ס"ק קבה‬

‫שהרופא העבריי! אשר כוובתו לתשלום "אע"ג דקעבי' מצוה‪ ,‬מ"מ ד~"ל‬
‫כבתכיי! לבשר חזיר ועלה בי'ו בסר טלה‪ ,‬דמביאר ב‪ P‬ידושי! לב א תוד"ה‬
‫דמחיל‪ ,‬דגם ע"ז 'ש משזם ולפבי עור‪ ,‬וגם אפשר דבבי"ד גרע טפי‪ ,‬כיו! שבאמת‬
‫שי בא! חילול שבת‪ ,‬ויתכ! דאיבה בדחית אלא אם כוובתי להצלה ילא ערבר‬
‫תשולם"‪ .‬מי"ר הר"ש ש"ז אויערבר של‪,‬ט"א מסתמר כא! על דברי בית הליי‬
‫על התירד~ פרשת שמית על הפסיק יירא א' את בב' שיראל‪.‬‬

‫‪60‬‬
‫‪.,‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫דומב' ש‪u‬ו' כאו מקום לב'רור נוסף‪ .‬בע‪1‬ד' זו עומדח גם לםנ' אלס'‬
‫ח"ל'ם דשמר' חורה המשחדל‪,‬ם לקבל הופש לשבח‪ .‬לפ' הרב משה פ"נשט"ו‬
‫של'ט"א א'ו בהד שום םגם שהה"ל הדח' גורם לךנ שה"" לא דח' 'שרח‬
‫מכקרמו בשבח ו'חכו שוה אף רצו' ‪,.,.‬דש הה"ל הוא דח' בחוםשחו מחלל‬
‫‪,‬‬

‫שבת‬

‫כביחי‬

‫וע' י‬

‫חמןריס‬

‫אסיורםי‬

‫‪,‬‬

‫בשירותן‬

‫ואיןו‬

‫‪..‬‬
‫כוו‬

‫‪.‬‬
‫מרחררח משום ם'קוח בפש וב'טחוו של‬
‫‪,‬‬

‫בצבא‬

‫'שראך‬

‫מואבות‬

‫הוא‬

‫‪-‬‬

‫ואף מךאכרח‬

‫רברח‬

‫רבות‬

‫א'בו‬

‫‪,‬‬

‫אוא דרבנו‪ ,‬אר ופ' דעחו שך מו " ר‬

‫שו'ט " א הרבר ' ם א'בן‬

‫הרב ש"ז אר'ערבר‬
‫‪,‬‬

‫םשוטים" כל כך ויתכו שיש כאן איסןר ")פני עיר " שהרי ‪ 1‬שגה דעה שחילןו‬
‫‪,‬‬

‫שבח‬

‫משרם‬

‫במש‬

‫פקרח‬

‫מרחר‬

‫רק‬

‫אם‬

‫כו‬

‫‪,‬‬

‫והצוד‪.‬‬

‫כוובחו‬

‫ויתכן שאצר החילי שומר תורה המצב ריתר קל‪ ,‬שהרי גם החייל הלא‬
‫רחי כל כותחו להצדה וא'ו כורחבר וחשדםו כמר אצל הרופא ה ד א דח'‪ .‬כמו‬
‫כן‬

‫יש‬

‫לומר שגם‬
‫‪,‬‬

‫ופי מן"ר‬

‫עבהר כאשר החיוי יקח‬
‫שהח"ו‬

‫הדחי‬

‫דברימך"ך‬

‫משחדך‬

‫הרב‬

‫ש"ז‬

‫אח‬

‫הרב ש"ז‬

‫חופשת השבת‬

‫וקבו‬

‫חופשח‬

‫אויערבך‬

‫שבת‬

‫שליט"א‬

‫אויערבך‬
‫המגיעה‬
‫ויחר‬

‫ש ‪~i‬יט‪//‬א‬
‫וו ו'ש‬
‫ממה‬

‫מ‪ i‬באיס‬

‫שים‬

‫איו‬

‫‪,‬‬

‫רק‬

‫דדוו‬
‫‪,‬‬

‫שמגיע‬

‫ב"שמירת‬

‫אם‬
‫וה‬

‫וו‪.‬‬

‫שבת‬

‫נדביר‬
‫רצר'‬
‫ועוד‪.‬‬

‫כה?כתה"‬

‫לגבי שהאוה אם לפ ‪ U‬ת בשבת לרופא שו'מר חורה או ורופא עבר"ו‪ .‬במקרה‬
‫‪,‬‬

‫כזה 'ו‪ U‬והדעיף פניה‬
‫‪.‬‬
‫דהחי מחו'ב והשחור‬

‫או‬

‫‪,‬‬

‫רופא‬

‫‪.‬‬
‫ועבדו דוקא‬

‫דתי‪.‬‬

‫אר‬

‫בשבח‬

‫איו‬
‫כדי‬

‫הכהר‬

‫‪,‬‬

‫ו ‪ I‬מדו‬

‫‪..‬‬

‫ומ ‪u‬‬

‫ע‬

‫‪.‬‬

‫מכאו‬

‫ה'ווו שבת‬

‫שהרופא‬

‫ע "י‬

‫רוםא‬

‫עב‪'T‬יר‪ .‬וכו הע'ר לי מו " ר הרב שלמה וומן או‪1‬ז'רבר ' של‪,‬ט"א "ברור ' שאינו‬

‫ח"ב בכר‪ ,‬קל וחומר מזה שמותר וכבות כרה " ר גחוח של עץ‪ ,‬וא'ו מטר'ח'ו‬
‫'אותן עלמרד ‪ -‬ש ‪ "D‬כל הזמן ‪,‬והזהיר ‪? ".‬םי זה איו הדבר י ם ג ‪ ..‬נשמת אברהם"‬
‫ע'מ קה ברור'ם כל צרכם‪ .‬אגב ‪ ,‬ומ " ר הרב שומה וזמן אוע'רכר של'ט"א דן‬
‫ב'ס שמ'רח שבת כהלכתה על רופא עבר"ו ולא הזכיר רופא "וממר " כמובא‬
‫ב"בשמת אברהם"‪.‬‬

‫‪'1‬וו אחר מובא בסי' קסג כקשר לדבר' הרמ"א שאסור להאכ'ל למ' שלא‬
‫בטל ים"!' למב' הסעודד‪ .‬שאלה זו מעשית לאחוח או מחנדב)ח( המאכ'י'ם אח‬

‫החול‪,‬ם‪ .‬ב"בשמח אכרהם" מרוכז חומר רב בשאלה זו‪.‬‬
‫דבויבםי כנשוא זה לא מצאת' שהרבבים שדבו בזה בשב'ם האחרובוח‪.‬‬
‫הבאיי את דברי ה"חפץ חרים" זצ"ל המונארם בשמו בספר החפץ חייס; חייו‬
‫ופעליי‪ ,‬ח"ג עמ' תתקב ‪ It‬ג ומשם מציטט ב"מסכת אבית עם פיריש החפץ חיים"‬

‫)'רשרל‪,‬ם חשב"ח( ע'מ ט! בפ'רוש על "ו'היי עב"ם כב' כ'חך" )אבוח א‪ ,‬ה(‬
‫וז"ל ; "אל חחמש פגמםי בענ' הבא אלדי לבקש עזרחך‪ ,‬בגוו שא'בו בוטל יו"!'‬
‫לסעדוה או א'בו בזהר בברבח הפח " א' ‪ U‬מברך ברכח המזוו !כדומד‪ ,‬הח'חס‬

‫אל‪ '! ,‬בשם שאחה ‪ ,‬מתחיס אל בבר‪ .‬שא'בך גמרשו מכ'חך אף אם הזא מחבהג‬

‫שלא לס' רצובר"‪' .‬ו‪ U‬להדב‪u‬ו' ש ‪ 1‬בר'ם אלה מובא'ם רק "כשם" החםץ ח"‪.‬ס‬
‫רמ"ר הרכ שלמה זלמן אוע'רבך של‪,‬ס"א אמר לי שבעל ההם‪ V‬חיםי זצ " ל‬
‫אמר דכרוי לגב' עב"ם שלא עו"!' ל ‪ u‬אם הם בוטלםי '!"יים ‪ ,‬אך מצד הד'ו‬
‫אסור ל'תן ' משלו גם לבביי ובנותוי הגדול'ס אם בודא' א'בם בוטלים 'ד"ס וגם‬
‫בצדקה לעב' אסור אלא כמקום סמק ולא כדוא'‪ ,‬כמבואר כס" קסג סע' כ‪ .‬ככל‬
‫אופו במקרה של סםק ‪ -‬וןס רוב המקרםי ככח' חול'ם‪' ,‬ו‪ U‬לסמוך על דכר'‬
‫‪,‬‬

‫‪61‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫החפץ חייס הנ"ל‪ .‬כמי כז שי לציין שבמשנה בויהר סי' קסג סי'ק יב מיבא‬

‫•‬

‫שעיקר האיסור באוכל של המאגיל‪ ,‬אבל אם הלחם של האוכל‪ ,‬איז איסור‬

‫מעיקר הדין‪ .‬ובנידוז אפשר לומר שהאוכל '!"יש לחולה‪ ,‬שהרי הוא משלם‬
‫עבור האישפוז ובודאי איז זה הלהם של האחות או המתנדבת בבית החולים‪.‬‬
‫כמוכו ש' כאו חולשת החולה הובקשים על" לפעמים ל‪,‬טול דייים ולברר‬
‫וכמובו ישנם צמבים המונעים מהחולה את האפשרות לברר‪ .‬אגב‪ ,‬בעל‪ ,‬מלונות‪,‬‬
‫מטעדות וקיוסקים אול‪ ,‬גכשל‪,‬ם גאז ולא שמעבו שבעלי הוראה מעירים על‬

‫כר לכעלי מלונות כשרים‪ .‬בראה ל‪ ,‬שאיז להעיי לאחיות ·ומתנדבות בכתי חול‪,‬ם‬
‫על בעהי זו‪ ,‬שבודאי ש' הלו כאז גמה צדדים להקל‪.‬‬
‫בסי' תקפט סעיף ו דז פרופ' אברהם בדברי השאבת אריה שאיז לטלטל‬
‫שופר או לולב לרשות הרבים עבור אשה‪ ,‬שהרי איז עליה שום חיוכ וטלטול‬
‫לרה"ו מותר רק בצורר קצת‪ .‬זאת בעיה הלכתית מעבייבת‪ ,‬אר במרה ל‪,‬‬
‫שלמעשה יש להבחיו ביו טלטול עבור אשה שאינה מחכה גלל ללולב או‬
‫ וביו אשה שאינה מוכבה‬‫לשופר והמבאי רוצה רק לזכות אותה במצוה‬
‫אפילו לטעום משהו לפני שמיעת שופר או בטילת לולב‪ .‬לית מאז דפליג‬
‫שמותו להביא לאשה ביו"ט דבר שהיא מחכה לו ככל‪,‬וז עיביס‪ ,‬כגוז מכתב‬
‫או מלבוש שהיא מעוביבת בה‪ ,‬ובודאי כאשר היא אינה מוכבה לאכול לםבי‬
‫שיביאו לה את הנדרש לה לפי הבנתה‪ .‬זכי הבאת שופר עבוד נשיס דידז‬
‫פחות חשובה ן אתמהה‪ .‬לגו נראה ל‪ ,‬שדברי השאבת אריה איםנ אקטואליים‬
‫לגבי אותן נשים המקפידות‬

‫]בצדק או‬

‫לא בצדק[‬

‫על תק‪J‬ז'ת שופר ונטילת‬

‫לולב‪ .‬אצלו 'זה יותר מ"צורר קצת‪ ".‬אר מו"ר הוב שלמה זלמז או‪J‬ז'רןם‬
‫שליט"א דחה חליוק זה לבמרי והעיר לי "לעבין מכתב או מלבוש אין שום‬
‫מקום לחלק ביו אגשים לבשים‪ ,‬משא"כ בלולב ושופר דהוי רק לצורר מצוה‪,‬‬
‫שפיר סיבר השאג"א שצריכים לימר להן דכדין שמעקיר הדיו הן פטירית‪,‬‬
‫לגן אטור לעשות מלאגה דאוריי ‪ !1‬א עבור זה"‪.‬‬
‫בהלגות‬

‫ברגת‬

‫המזון‬

‫)סי'‬

‫קפב והלאה(‬

‫לא מצאתי ב"בשמת‬

‫אברדס‪".‬‬

‫דיוו אם אחות או מתגרב)ת( יכזל להוציא אח החולה בבדכת מזון‪ ,‬אף‬
‫שהמברר בעצומ לא אכל‪ .‬על עצם הרין ש'גם דעות שובות בין הפוטקים‪,‬‬
‫כמביאר‬

‫במגן‬

‫א~והם‪,‬‬

‫ש'ראל‪ ,‬מגילה פרק‬
‫חולה שברצובו לברך‬
‫תשומת לב לשאלת‬
‫פיבות אוכל עבור‬
‫שאלה זו קיימת גם‬

‫טורר ו זהב‬

‫ומשנה‬

‫ברורה‬

‫בסי '‬

‫קצז‬

‫)וראה‬

‫גם‬

‫תפאךת‬

‫א‪ ,‬טרף משבה !‪ ,I‬ברעז טרס''' ‪(.‬א שאלה זו משעית לגבי‬
‫ברכת המזוו‪ .‬אך איו ביכלתר מסגי הלושתר‪ .‬גם לא מצאתי‬
‫ברכת הזימוו בבית החולים‪ .‬בכתי חוליס דביס קיימות‬
‫חולים המטוגל‪,‬ם לןכ‪ .‬האם זה נקרא צירוף לזימוז !‬
‫במטעדה ששלשוה אבשים אוכל‪,‬ם בקמרה על שרלחן אתד‪.‬‬

‫העלדבך בקידית אחדית מתיר ספד מ '‪ T‬חד זה ‪ ,‬ספו "בשמת אבהרם" הלכית‬
‫חול‪,‬ם‪ ,‬רופאםי ורפראה‪ ,‬חלק אורח חיים‪ .‬המחבר הדגול‪ ,‬פרוספור אבדדס‪-.‬טרפר‬
‫אברהם "'ב מופיע כאו ברופא חרדי דגול‪ ,‬עם בקיאות יסודית באלפי בעיות‬

‫בהלכה‪ .‬סגנגו בהרי ראף תלמידי חכמיס ימצאו בספר זה ע"בים הלכתיים‬
‫חשובים‬

‫ב"תר‪.‬‬

‫‪62‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫א‪.‬‬

‫אודות‬

‫שעיי תלמדו תזיה‬
‫סמר שעיי תלמדד תירה‪ ,‬על חייב לימיז תן‪,‬ו‪ ,.‬לימןי תורה‬

‫לחארים‪ .‬הלכה וו‪c‬דנה‪ .‬בקיאןת ומלפיל‪ ,‬סברג‪ t‬םנ‪t‬יקי שמןןת‪,‬ג‪t‬ת‬

‫חלמיי‬

‫יקיוס‬

‫תורה‬

‫והחכונןת יןויר‪.‬‬

‫הונצורת‪,‬‬

‫מתא יהיזה‬

‫חירה‬

‫זוכ‬

‫ייי‬

‫אוץ‪.‬‬

‫הל"‪ :‬הרז‪ K‬ת פלרהחם‪,‬‬

‫החורה‬
‫יריסל'‪•D‬‬

‫את הספר "שערי תלמיד תודה"‪ ,‬ואת מחנון כמוה"ר יהודח לוי נר"ר‪,‬‬
‫אין צורר להציג בפבי קוראי ‪..‬המעין‪ ".‬הספר ומחברו בודעיס בשעריס‪ ,‬וקוראי‬
‫"המעין"‬

‫בהניס‬

‫תרדר ממאמר"י רבי התכרן והענייו‬

‫של המחבר‪,‬‬

‫כמה‬

‫אשר‬

‫וכמה מהם מובאיס בספר זר‪ .‬ומכל מקום אין בחי המדרש בלי ח"שר‪.‬‬

‫יחודי של הספר היא בכר שאין היא ספר ביסף על הדמף‪ ,‬אלא ספר‬
‫העוסק בעניני יסיד במצוות תלמדו תורה שהיא כבגר כילם‪ .‬בקח לרוגמה את‬

‫שער ר‪ :‬העיסק בררר הלימור‪ ,‬אי אפשר שלא לדזר‪.‬רשס עמיקוח מהעבירה‬

‫הגפלאה שעשה המחבר בביריר יליבין הבע '‪l‬ת בבישא כה מסיבר‪ .‬במצא כאן‬
‫ליקוט משובח ומבופה מגדולי חכמי ש'ראל‪ ,‬מהתבאיס ורע גאוגי הדורות‬
‫ר‪,‬אחריביס‪ ,‬על מיגווך הרעות והשיטות‪ .‬יש כאן ביתוח וסיווג של הבעיות‪ ,‬תור‬

‫הגדרה מדויקת של כל רכשא‪ ,‬בגוו‪ ,‬בקיאוח‪ ,‬פלפיל‪ ,‬סברא ‪ ,‬אסיקי שמעחחא‬
‫אליבא רהלכחא‪" n ,‬שר וכו‪ '.‬כל הוכצוי אצל ליומד תורה יורע שאיך זה‬
‫מהדברים הקל‪,‬ם להגדיר באופו דמויק הדנל ביך פלפול לסברא או ח"וש‪,‬‬
‫שהרי המלפול‪ ,‬הסברא והח"יש יבולים להאמר בחרא מחתא‪ ,‬ורק עיך חדה‬
‫תבחיך‬

‫מה הסבוא שבאמוה‪,‬‬

‫שנתלו‪m‬‬

‫ומה‬

‫הח"וש שגחחשד‪,‬‬

‫ומהו‬

‫קורטוב‬

‫המלפול‬

‫אלז‪>r‬ס‪ ,‬ועל כל זה בא הוכתבר ומואה על י'י ל‪,‬קוט של כל הדעות‬

‫אלו‪ ,‬הך דוכי הפלפיל הבכובית‪ ,‬הו הרוכים שאינך גכיבית‪ ,‬איזי סבוא‬
‫נתנת לד‪,‬אמר ואיזן טברא לא ניתנח להמאר‪ ,‬מה הם החדיושםי הוצויםי ואף‬
‫המחוייבים‪ ,‬ואלו הם שאי! דעת חכמים בוחה מהם‪ .‬לעיבי הקווא מתגלה שרוכי‬
‫הלימור אף הג הלכות‪ ,‬וכמו למשל בהלכות שבת מובו לכל שש' רברים‬
‫האסוויס ודברים המותרים‪ ,‬כר גם בהלכות תלמדו תיוה ש'נו הוואות קבועית‬
‫אדי ללמיה ילא אש' השיו בעיגיי עישך‪.‬‬
‫אף סרר הליזני‪.‬ד מה קודס למה‪ ,‬חופס מקוס בכדנ בשער ור‪ .‬חכמי הריחת‬
‫ךזר‪.‬רעיו רבות על סרויס לא בכובים שהיו בהוגים במקומות שיגים‪ ,‬יבשעו ד'‬
‫ש' ליקוט חשוב בנישא‪ ,‬ש' לצייו כי בשביס החאוובית נעשו כמה נס '‪ l‬בות‬

‫חשוביס לשיפור העבייך‪ ,‬ואף הושגי תוצאות מצוייבות‪ ,‬לשמל בקיאות תלוכיריס‬
‫צעיוים נכ"ד כחבי הקרש ושינוך פוקי משביזת לפני הכבסם ללימוד הגמרא‪,‬‬
‫או לימוד סמכחוח‬

‫בדןר הבקיאוח‬

‫בצר הלימור בעיון‪ ,‬וזכוח‬

‫זו יש‬

‫לזקוף‬

‫הובה לאוחם אנשים מסוגו של המתבו בו"ו‪ ,‬אשר בושא וה הוא בגפשם וליבם‪,‬‬

‫‪63‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ומו המאוחר אל המודקם‪ .‬שער א' "מצות תלמוד תורה מהותה ‪:‬ו‪ n‬לכ‪,‬תה'‪:‬‬
‫שער זה ו' פרק'ם לו ובכבדות ד"ובר בר‪ ,‬כגון עב'ו תורה לשמה ושלא לשמה‪,‬‬
‫בושא שתפס מקום בכבד בופלמוס ש'טת החס'דות ומתגבד'ד" כד"וע החמ'רו‬
‫כמה מגדול‪ ,‬החס'דות בהגדרת מהרת תורה לשהמ‪ ,‬ולעומתס ה'תה דעת כמה‬
‫מהגדווים‬

‫כאותה שיטה‪.‬‬

‫שלא‬

‫הביא‬

‫המחבר‬

‫את‬

‫עם‬

‫עיקרי השיטות‬

‫‪II‬‬

‫‪,‬‬

‫הש‪/‬וס‬

‫רהראשוב'ם בתוספת בופד והבהרות‪ .‬פרק ו' דן במה שהעלו רבות'בר האחררב'ס‬
‫כ' שת' מצוות 'ש בתלמוד תורה‪ ,‬ל‪,‬מוד ו'ד'עה‪ ,‬ופרק ג' דן בתכל'ת הל'מו‪,‬ן‬

‫'ע"מ לעשות‪ ,‬ע"מ לדעת וע"מ להג'ע לדבקות בה‪ :‬ועוד ועוד‪.‬‬
‫שער‬

‫ושער‬

‫ו'‬

‫ז'‬

‫עסרק'ס‬

‫בשת'‬

‫חשובות‪,‬‬

‫בע'רת‬

‫אשר‬

‫בהס‬

‫רב'ס‬

‫ב'גוד'‬

‫ההשקפות והדעות‪ .‬ה"בו‪ ,‬תורה ודרד ארץ ותורה וחכמות‪ .‬כל עמ"ו 'שר 'מצא‬
‫'כ‪ ,‬נעשתה '''ע המחבר עבודה עצומה בא'‪t‬כפת מקררות רב'ס ומעב'ב'ם‪ ,‬ובחלקס‬
‫‪,‬‬

‫בטעמ‬

‫ושאיםנ‬

‫ידועים‪,‬‬

‫יכבר‬

‫כתב‬

‫השר‬

‫המסכים‬

‫עו מפדן‪,‬‬

‫מדי‬

‫הגר ‪ /l‬ר קמבציקי‬

‫ש ‪, 7‬א"ט' אשר המחבר במבה על תלמד" "‪ 1‬בש"'בת תוהר ועדת‪ ,‬כ' טוב שעה‬
‫שלא הס'ק מסקבות‪ ,‬כ' כמה וכמה דבר'ס משתגם" ל‪I‬ב' העת והארס‪ .‬בל' ספק‬

‫שכל מ' שז>דקק לבשרא'ס אלו ולאחר'ם שבספר‪ ,‬לא 'וכל לפסוה על העבודה‬
‫הכבידה‬

‫והחשובה‬

‫ע"י‬

‫שנעשתה‬

‫המחבר‪.‬‬

‫גס השער'ם '‪,‬ב ‪:,‬ג ה' קונע'ס ברכה לעצמס‪ ,‬כמו ב'רור הבד"ון בקבנ‪>r‬ת‬

‫ההלכה למעשה מדבר' גאדה‪ ,‬או בושא החומרות שפעמ'ם ואבו מוצא'ם שהמחמ'ר‬
‫‪.‬‬
‫‪, .‬‬
‫‪.‬‬
‫תברא על'ו ברכה‪ ,‬וםעמ'ם אמרר על'ו שא'גו אלא הד "‪1‬ט‪ ,‬ועל כן מן הראו'‬
‫לקבוע כלל‪,‬ס ברור'ם '''פע מקורות גאמג'ס לדעת את הדןר אשר בלד בד"‬
‫בושא חשוב ומעג"ן אכומן מ'וחד הוא ל'מוד תורה לאחר'ס‪ ,‬וב'חוד לרחוק'ס‬

‫לקרבס אל ה'הדות‪,‬ונשא שהוא מאד אקטואל‪ ,‬בתקופתבו‪ ,‬שרב'ס הס המב‪ P‬ש'ס‬

‫לשוב לציר מחצבתס‪ ,‬ולשאוב ממ'מ' הדעת‪ ,‬ה'א תורתבו הקדושד‪ .‬וא‪ ',‬בזה‬

‫השכ'ל המחבר לעמיד על שרש' הבע'ית וכל צדד'הן‪ .‬םג המחליקת העת '‪ p‬ה‬

‫ב'ן חנמ' 'שראל‪ ,‬אם תלמוד בדול או מעשה גדול‪ ,‬היארה '''ע דמ‪.‬חבר באיר‬
‫'קרית של פ'ריש'ס יח'דיש'ס המאגר'ס בדעת יהשכל יטיב טעס‪.‬‬
‫'ירשה '‪,‬ל‬

‫לד‪,‬ס'ף‬

‫שב' מקירית‬

‫דק‬

‫בכבד'סלעב'ב'ם‬

‫הב'דובם'‪,‬‬

‫בספר‪,‬‬

‫בשי"ת דבר' במת'ה לרא"ב ג'בזביךג )י'לאנתרכ"י( בהדקמה ש" מטאר בבכד‬
‫בונאש רתרה ידרד אוץ‪ ,‬יברפס זכרוו שאר'ת 'יסף '''רל הצד'ק מפיזבא‪,‬‬
‫נתח'לת הספר‪ ,‬ש" דרב'ם חשיב'ס בדרד הל‪,‬מי‪,‬ן ימן‪ ,‬הראג' לע"ו‪ ,‬בהם‪.‬‬
‫כיתב' הטורים‪ :‬הזנכיר אשיית את החמבר ירכל להעדי כי הסרפ כלוי על‬

‫שבעת שער'ו ועשרות פוק'ר על ש"כ עונוד "‪' K ,1‬םג אצל ד‪n‬מ‪.‬בר כתורה משפה‬
‫ולחיץ‪ ,‬אלא הס תונצ'ת מחשבתי י'ג'עתי משך תקופה אריכה‪ ,‬מלבד שאר‬
‫ח'ביך'י‪,‬‬

‫ימאמר'י‬

‫התורה ספר‬

‫החשיב'ס‬

‫בבשרא'ס‬

‫בכדנ מא‪,‬ד ערוי‬

‫שיב'ס‪.‬‬

‫יאכן זכה‬

‫נצירה מצי"בת וכתוב‬

‫להגש"‬

‫באופן‬

‫לפב'‬

‫ליונר'‬

‫תמצ'ח' ובווו‪.‬‬

‫א'ן לרג אלא לברד את מע"כ‪ ,‬המחבר בר"ורלהבנ‪ >r‬לותא רחש' התודה‬

‫על‪ ,‬המתבר‪ ,‬הפרה‪ ,‬שהעב'‪ P‬ל‪,‬ודע' ספר‪ ,‬ואף בוס'ף לו ברכר‪ ,‬ש'זכה להוס'ף‬

‫רעת‪ ,‬ללמוד ול‪,‬למר לשרמר ולעש‪.m‬‬

‫‪64‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

⬇ הורדת הקובץ (PDF)