חוברת ד

ספטמבר 20, 2012 · המעיין, כרך כ"ד, גיליון ד', 1984 · כרך כד, תשמ"ד

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫•‬
‫כתב בנת מוצא יאיר ו'»‬
‫"צ ר "‪ 1‬וכ כ‪.‬ר"ייער‬
‫רכיסד‬

‫‪•..,‬‬

‫‪,‬י ‪ 1‬ל !כדגנר ‪ ..‬א ג ‪ 1‬ד‬

‫‪ J‬יישראל‬

‫‪i‬‬

‫בתיכן‬

‫‪:‬‬

‫הבך כלוהי בוכת‪ K‬ביהגי ן הוב דח ר‪D‬קס •‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪1‬‬

‫ן םוים' יד' '‪ :1‬ליי •‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪10‬‬

‫נביאה שבכתבח לחחת )השונך( ןור‪.‬ב יו"‪ •1 ,‬קיםמון •‬

‫•‬

‫‪15‬‬

‫•‬

‫•‬

‫‪41‬‬

‫ע‪C‬‬

‫שיאול יאימית העיל‪c‬‬

‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫לע ובהית ‪ " ;0‬ישי ‪ II‬הדס ן ‪II‬ברה‪ II C‬ב ‪" II‬בגידט •‬

‫•‬

‫• ‪'.‬‬
‫‪,.‬‬

‫על סירמם ‪p‬ול ופדםזז‪o‬וב‬

‫טםר דןר אמינה על הל' כלאים ימתנית‬
‫אבריני‪ 1 C‬הוב קלמן כהנא • • •‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪58‬‬

‫•‬

‫נתיובת‬

‫להגדיל חרהו ללא פחד ן ירנה מע ‪ Im‬ל •‬

‫•‬

‫•‬

‫‪71‬‬

‫‪,‬ל חיטיבר כלפי המ‪ ,‬יבה ‪ f‬הוכ שמר‪ .‬בנחקר •‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪79‬‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪84‬‬

‫גתרבה יתשרבה ן ד"ר ונשה ארבד‬

‫‪.‬‬

‫•‬

‫•‬

‫~‬

‫הגהרת נזל ששה טדוי שוננה )השמך( ‪ f‬הרכ חויק דרב הלרי‬
‫במברגו זצ"ל )סדר בזיקיז רקשדיס( • • • • •‬
‫•‬

‫‪8s‬‬

‫בס"י יורשלים תרזב! תשם‪n‬ר • ובך וכ‪ ,‬נלרין י • ‪r‬םכוד'" ‪ 175-.‬שקל‬
‫‪n‬בץר לןיו‪ 10- . II‬ייל‪,.‬‬
‫ובנ" שנתי ‪ :‬בשיו‪ M‬ל ‪ 600-.‬שקל‬
‫תברבת המערכת ‪ :‬הר' ופבחי ‪ •26‬ישורלי‪.‬ם סל‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪- —-‬‬

‫‪-‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הרב דוד פוקס‬

‫•‬

‫•‬

‫הנר כולהי בדכתא נונהו‬
‫עיןר בנשונת שוב ‪-‬י‬

‫א‬

‫הגמרא' מספרת על התשרמות חיובית בויתר של ובי שמעון בו י‪ ' m‬שמבי‬
‫תלמדיים שהתארחו אצלו‪ .‬לאחר שהלכו פנה לבנו רבי אלעזר ואמר ‪:‬ייבני י'זם הללי‬
‫אנישם של צירה הם‪ 'I ,‬ל בכיהיז דליכרבוך"‪) .‬עיין רש'" שם המבאר אח התואר‬
‫יישל צורה‪ ",‬כלימר חכמים(‪.‬‬

‫מתפלא הלומד ושואל‪ ,‬למה שולח הרב‪ ,‬האב את תלמדיי‪ ,‬בני להחברר על יזי‬
‫אחרים ו במה כוחם של אלה‬

‫‪-‬‬

‫אפילו אנשים של צורה‬

‫‪-‬‬

‫גדיל מכוח רבם ! האם‬

‫שי בדים לברך כרכה שאין רבי שמעין יעדו לברכו ו‬
‫אם מאירע זה מחרחש אחרי שלש עשרה השנים שבילן יחד רבי שמעון ןבנו‬

‫כמערה ‪..‬‬

‫הקשייא גדולה עוד יןתר‪ .‬איפה מצאנו שב'‪ D‬קרןכים יןתר‪ .‬כשיטה אחת‬

‫יןחר מאשר שוב"י וכנן ו א " כ מי מסיגל לכוך אח רבי אלעזר‪ .‬אם לא וכי שמעון ו‬
‫ןאפילן אם נגיח שכל זה קוהו עיי לפני כן ‪ ,‬שי להתפלא על הצויד וןב‪.‬שןנה של‬
‫הוב‪ .‬זיל גכידהן דלירבבןן‪.‬‬

‫עיון בסוגית הברחיה למערה‪ .‬וכתיצאה מכך הכירזר בשיטתן של רבי שמנוןן‬
‫יכוליס להבהיר את העניז·‬
‫הגמרא נ מביאה את הרקע לאותן שנים במערר‪ .‬בדיין פוליטי )לכאורה( בעניאנ‬
‫דיומא יושביס רני דהייה ררבי יוטי ירבי‬

‫שמעין ‪…‬‬

‫פתח רבי יהדרה ואמר ‪:‬כמה נאםי מעשיהם של אןמה זי )רש" ‪:‬‬
‫ררמייס( ‪ .‬תקנר שורקים‪ ,‬תקנר גשירם‪ ,‬תקנר מרחצאות‪ .‬רבי ירטי‬

‫שתק‪ .‬נענה רשב" ומאר ‪ :‬כל מה שתקנו לא תקנר אלא צלררר‬
‫עצמן‪ .‬תקנו שווקיס להושיב בהן זינות ‪ ,‬מרחצאות עלדן בהן‬
‫עצמן ‪ ,‬גשריס ילטול מהן מכס ‪.‬‬
‫מחליקת זו ה ‪ U‬געח ליחס החכמים לשלטון נכיום בארץ ישראל היתה נכארה ‪.‬‬
‫לשיחת היים‪ .‬היו שצדדיו כשיטת ובי יהודה‪ .‬על אף העו‪ ,‬למוות החורכן הנואר‬

‫‪-‬‬

‫ובלי סתירה לן‪ ,‬אחבנן נהנים ממעשדים‪.‬‬

‫יי הנא'‪"D‬‬

‫של אןמה זן‪ .‬תקני שווקים‪,‬‬

‫סדירן כלכלה יציהנ ‪ ,‬ןמחיר האוכל הוא זול‪ .‬איך לא נאמר תהדד ז חקנן גשרים‪,‬‬
‫‪1‬‬

‫מ‪P‬וד קסן דף '‪.‬ס‬

‫‪2‬‬

‫שבח דף‬

‫‪3‬‬

‫שס‪.‬‬

‫לייג ‪:‬‬

‫‪1‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫רמגיעים מהר ירחר לביח המדשר‪ .‬שודיי מפעלים הנדסיים של הורמאים מיהימים‬
‫אח מגלי העתקירח של ימינר‪ .‬אי‪ ,‬לא יחפעל‪ ,‬ערובי הגשרש של אז ז חקרב‬

‫מרחצארח הוכל נקי ירחר‪ .‬שי םחרח מחלרת‪ .‬אי‪ ,‬לא נכיר בטרבה הזאח ז מחגנדים‬
‫אנר לשלטרו זר‪ ,‬נשאף לעצמארח ר‪ m‬ניח רידמניח ; אבל ביגחיש חייבש להדורח‬
‫על הטרב שממנר נהנים‪.‬‬
‫הין ביראי שהבינר את רבי ייטי‬

‫‪-‬‬

‫שוחקי‪.‬‬

‫הריר חרמכיס בשיטת רבי שמערו· אי‪ ,‬אפשר לאמר חרהד ז נם שרב"י קנד‪,‬‬

‫שברק בזרל רעבר על הגשר רטבל במהוץ‪ ,‬אבל אינר יכרל להערי‪ ,‬מעשה שמטרחר‬
‫םסולה‪ .‬עבוו מה עשו מעשים אלה ד להרעיל לאחרים ז לעזרר לזרלת ז לא !!לנצל‪.‬‬
‫לספק צרכים זבויים ושםליס‪ .‬ואם המטהר פסולה‪ ,‬גם המעשה פסול‪ .‬ממילא איו על‬
‫מה להודרת‪.‬‬
‫משיחרח היםר וויכיחים בבית המדרש‪ ,‬הגתלגלר הדברים ונשמעו‬

‫למלכות ‪'.‬‬

‫אמרר ‪ :‬יחר ‪ m‬שעילח יתעלח " ירטי ששתק יגלח צליפריר "‬
‫שמערו שגינח יחרג ‪ ….‬אזלו טשר במערתא ‪…‬‬
‫מחלוקת זן ביו רבי יהוהד ורכי שמעיו מופעיה )לכאורה( בזנקים אחר ו ‪,‬בזניו‬
‫אחר‪ ,‬ביו חולקים אחרים‪.‬‬

‫דשר ר' חנינ!( רנ פפא ראיתימא ר' שמל!(‪: ,‬עלתיד ל‪K‬נ מגי!(‬

‫הקדשו רנרר האו טפר חררה רמנחיר בחקיר אורמר ‪:‬‬
‫בה יבא ייטרל שרנר ‪. ..‬‬
‫מיר נכנטה לפניו למכרת דומי תחיהל ‪.. .‬‬

‫למי עשטק‬

‫אמר להס הקב"ה ‪:‬במאי עטקתם ז‬
‫ארמירם לפניר ‪:‬רבש"ע‪ ,‬הרבח שרקוים תקנינו‪ .‬הרבה מרחצארת‬
‫עשיני‪ .‬ר‪".‬בה נטף רזהב הרביני‪ .‬יכילם לא עישני‪ ,‬אלא בשביל‬
‫ישר!(ל כרי שיתעסקר נתר ‪! m‬‬
‫אמר להם הקב יה ‪ :‬שריטם שבעלום ! כל מה עשישתם צלרוך‬

‫עצמכם עשיתם‪ .‬תיקנתם שרוקים הלישיב בחו רזנ‪ ; m‬מ ‪ m‬צאיח‬

‫לערו בהו עצמכו ;כטף רזדב‪ .‬שף הרא ‪…‬‬
‫חייבים לעמרד על ניסרח חשובחר של הקב"ה לררמאים‪ .‬הרא דרמה כ"כ ללשרנר‬
‫של רבי שמערו ‪ I‬אח דכךי רשב"י שמער חלמידיס נאמנים רמסררם בדייבקרח דור אחר‬
‫דרר‪ ,‬דע שנכחבר כםי שאנחנן קוראים במסכח שבח שם· מי שמנו מםי הקכ"ה ‪ K‬ח‬

‫הנמירח שבר שייב לאומרח הערםל לנוחדי לבאז לא בנבראה נורסקוכי כאו חז"ל‪,‬‬

‫יכ אס בחכמת החרהר ארמרים אח אשר במיניס‪ .‬אם מכניסיס אח לשרנר הדיעוה של‬
‫ושב"י לםיר של הקב " ה ‪ .‬מחסרנים ללדמנר ו‪c‬שלר דבוי אלקים חי!כ'‪ .‬לשיטד‪' ,‬י זזנטףר‬
‫‪4‬‬

‫‪ p‬ייש תיס' ד"ה ה"ג‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫ולבז קרו ליה ראש המרבריס בבל מקים‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫גייין רב נסיס גאוד שם דף ‪"".‬ל‬

‫‪7‬‬

‫עבודה זרה דף '‪.‬ב‬

‫‪2‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בן‪'K‬ן עלום ‪ I‬מה '‪ P‬שה רבי יך‪ 1.‬ו ו‪ ,‬ז האם נאלץ לאמי שהןא אינן מקבל בכלל אפשיןח‬
‫של רוין הר בתחילח מסתכ '‪ l‬בןהר והר ז‬
‫גם טענח רומי באוחה סוניא דורשח‬

‫הסבר ‪….‬‬

‫ו כולם ל‪ M‬ישענו‪ M ,‬ל‪ M‬שבכיל‬

‫שי‪II‬רל דכי שיתספקו כתוהר‪ .‬עד כאן החוצפה ! איר מעיזים לטעון ככה ז היר ל‪M‬‬

‫החמאים של אז עומדים לפני כסא הכברה אלא נשמח מלכוח רומי לעתיד לבא‬
‫הראוה בארי הגדול אח האמח‪ ,‬בארחר מעמד אין אשל‪,‬ות‪ ,‬אין אפשחח‪ ,‬ואין רצון‬
‫לשקר‪ .‬איר נבין את דבריהם !‬

‫‪r‬‬

‫מפחח לבירזר הנשוא כול ו אפשר לצמא במחלוקח נוספח ב רבי יהדוה לרבי‬
‫שעמןו‪l' ,‬ל הפסקר מברכוח ה' אם בחרקוחיו בלך בסוף ויקיא ' "‪ I‬השכתי ההי הוור‬
‫דס ‪,‬ףר‪M‬ה מובא בחררת כהנם"‬

‫שם ‪:‬‬

‫רבי היודה אומר ‪:‬‬
‫רבי שמעיז ארמר ‪ :‬משביתז לשא יזיקר ‪,‬‬
‫מעבירם מז האץר‪.‬‬

‫מחלוקח בהלכות נ! חיות ! חהיינה או לא חהיינה חיוח ערוח ‪ ,‬האם בזה חולקים‬

‫!‬

‫עמדוי עוםל אלה ז‬
‫ה ‪ IU‬ןו החנאצ'ןבי ‪ ,‬רבי ויסף ראז ‪ • r‬מפ'‪ l‬נח ת'‪ l‬לןמה זן בדרר האןםינייח לן‪.‬‬
‫ד‪"1‬הב‪ ,‬בתף'כ פשרת בחרקוחי על קאר דהשבחי חהי כו' במיא שם פלונחא ד'ו די"ו ‪•1‬‬
‫רר"ש אם ההשבחה ר"ל כמות הדברים‪ ,‬וס"ל ל'ו יהודה ואזיל לשיטתן )פסתים ב"א (‪.‬‬
‫דאיז בעיוי חמץ אלא שריפה‪ .‬ר"ל דצריר שלא תהא הכמות‪ .‬רכמבואר בירשו' פ"ב‬
‫ופסחים השבהת שיהא בלא יראה כו'‪ .‬אבל רווש ס"ל הדשכתה הןי ג"כ ביטול‬
‫איטת הדבר"‪ .‬עכ"ל‬

‫‪• 10‬‬

‫הרי בעדר מקים‬

‫‪11‬‬

‫משתמשת התו;ח בפעול "להשבית" ‪M" ,‬ן כירם ה‪. ' I‬שו ‪i‬‬

‫שתכיתו שרנ‪c‬י בסתיםכ"‪ .‬אם רבי היהור מפשר את הה ש בתה שם ‪,‬‬

‫א‪r‬‬

‫ב '‪ P‬ור חמץ‬

‫אלא ש יוסה ‪ ,‬ד' ל כמית הדבירם ; ח ז יב היא לפוש את השבחת חיה רעה כאוחה‬

‫צוהר ‪ -‬השבתת הכמות ‪ ,‬החןמר‪ .‬אבל רבי שמעו!‪ .‬רוח אחרת עמו‪ .‬אי! התורה‬
‫מתכוונת לביטול חןמר‪ ,‬אלא לביטול איכות הדבר‪ .‬הוא הרלר בשיטח החכמים ‪".‬‬
‫ייאף מפרר וזורה לרוח אר מטיל ‪"".‬םל פירורי ח‪r‬מ אלה‪ ,‬מכחינת החומר ‪ -‬בבדיקת ‪..‬‬
‫מעכהר ביאולוגית‪ ,‬נשאיו כפי שהיו‪ .‬אכל לשיטת יכי שמעון העיקר ר"א היחס‬
‫לאיכות הדבי‪ ,‬אם '‪ P‬דוו האיכותי של החמץ בטל‪ .‬כבר קיים את מצות ייתשכיתן"‪.‬‬
‫ובן בעקבויח מסביר ר"ש את השכחח החיה הרעה‪ .‬זאב ןנמר היין ‪ ,‬אר לא יזיקן‪.‬‬
‫אזי‬

‫עדר חיה ערה !‬
‫קשה להתאפק‪ ,‬ולא להשמ "‪ l‬הלאה דברר הגאון הרוגאצ'ןבי‪ .‬לא רק בשני‬

‫‪8‬‬

‫כ"ז‪ ,‬ו‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫שו"ת צפגת ם ‪ P‬נח נ"ו סיוכן ‪',‬ב מיכא כצסבת פסג" ‪,‬ל רת‪.‬ןהר ייקרא שם‪,‬‬

‫‪O‬ג‬

‫""גז בן לרייתר לש הררגאצ'יבי‪ ,‬הגארן רכי מדוכי קאלינ ‪ It‬במכתבי תווה מכתב‬

‫‪n·p‬‬

‫וכשתר חלתק ייאב ו‪e‬וח סיזבו כ ' ‪.‬‬

‫יאה גם פןש כ‪n‬מה ' י קאר םש יייך אחרח‪.‬‬
‫‪11‬‬

‫שמ‪m‬‬

‫ב‪I‬‬

‫שובגה ‪ II‬םחים שם‪,‬‬

‫"יב‪ ,‬ט"ר‪.‬‬

‫•‬

‫‪3‬‬
‫‪,‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪.‬‬

‫מקימית אלה משתמשת ה ‪,‬תיוה בפערל ש‪.‬ב‪.‬ת‪" .‬ייים השביעי שבת לה' אלקיר לא‬
‫תעשה כל מלאנה" ‪ .18‬יגם שם חילקים ו"י יו"ש ‪/‬‬
‫החיפו גימא יאינד צויר אלא לעפוה" עישה מלאבת החפיהר )תדלרת חישו‬
‫אי בובה( שהתירה אסוה‪ ,‬אבל איבי עשרה לאיתי ציור כעין השיי צויכין לד‪ ,‬בשמבן‪.‬‬
‫את ' הפעילה החיזבוית עשה‪ .‬יש חדר כארזבה בידוק בפי שההי אילד היה ' צריך לגימא‬
‫לנעוץ בה או לרבו אחר ‪".‬‬

‫רבי היירה זבחייב ‪ /‬אבל רבי שמעין פיסו ‪ ,‬כי לא התביין לאיתה מסהר שהתיהר‬
‫אסהר‪ .‬אין לר‪,‬תייחס לפעולה החוזבויח בלי כוונה‪.‬‬
‫הונה ערו שם בהלנות שבת‪ ,‬אמנם במישור איסווי דובנן ‪ ",‬רתביא‪ ,‬וני מדססין‬

‫‪.‬פ‬

‫‪r‬‬

‫דאמר ‪ :‬בדרר אדם מ=ה כםא דפססל‪ ,‬דנלרכ שלא יתכדין לושטת חר ‪ ".‬אם אינו‬
‫מתכוין‪ ,‬מותו לכתחילה ‪ /‬וובי יהודה אוסו‪ .‬גם אם אינו מתכוין‪ ,‬שמא עישה חריץ‪.‬‬
‫שוב אוחה מחלוקת‪ ,‬הפעולה לבד אסווד‪ ,‬או רק עם מחשבה וכוונה‪.‬‬
‫אם נבדוק עו‪.‬ד נואה שלא וק בהלכוח פסח ושבח חולקים '''ר‬

‫וו"ש ;‬

‫אלא‬

‫באינו מתכוין של כל התורה כולה‪ .‬בסוגייח הנאה הבאה לאדם כעל בוחו" חולה‬
‫הגמרא יין הנאה מקודש ~ ‪ , 1‬מאבידה ‪ ~. O‬ימכלאים‬

‫‪2t‬‬

‫באותה חמלוקת‪ .‬המשנה‬

‫‪,‬גג‬

‫') ‪,‬‬

‫‪,22‬‬

‫מבאיה מחלוקת ‪ I‬ו בענין הטלת מום בבכור‪ .‬הגמרא "מעמדיה את המשנה "ב ‪ I‬יו‬
‫חופף ומפספט‪ ,‬אבל לא טווק" כו"ש ראמו דבו שאין זבחכויו‬

‫מוחו ;‬

‫אבל לובי‬

‫להידה אסור ‪ i1‬ב•‬

‫לא וק בהגדוח מילה אחח בתווה‪ ,‬אלא במחלוקח יטרוית בנושא השיךי לכל‬
‫מצוות ד‪,‬תווה עוסקים רבי ' יהדדה ורבי שעמון‪ ,‬מה החשיבות של פעולה בידים ‪,‬‬

‫גבופו של אדם בל‪ ,‬כוונה ך על כן מגיע בעל שו"ת אבני נ ‪ I‬ו" למטקנה שובי היהרד‬
‫ירבי שמעוז חולקים אם מנזוות צריכות כוונה‪ ,‬מחל ‪ I‬קח תנאים ‪K‬דמיארים בסוג' ‪ I‬ח‬
‫ובות בש " ס‪ .‬לכל הדיעית חייב אדם לכתחילה לעשות מנזוה בכיונה שזבקיים אח‬
‫תון הבורא‪ .‬אבל בדיעבו‪ ,‬חקע בשופר שלא‬

‫בכוובד‪.. ,‬‬

‫או הה> קורא בחורה ‪r‬כרשת‬

‫ק"ש יהגיע ומז המקוא " יצא או לא יצא ך לובי היודה שי משמעות למעשד" בדיעבד‬
‫‪13‬‬

‫שמןת כי‪ .‬יי‪.‬‬

‫‪,‬ייג ‪:.‬‬

‫‪14‬‬

‫שבת דף‬

‫‪15‬‬

‫עיין תום שבת‬

‫‪16‬‬

‫לרוב הראשןנים‪ ,‬אכי עיין ברמ"נז שכת דף ע"‪,‬ר ‪.‬שלדאז חיזב ת‪t‬ואת‪.‬‬

‫‪17‬‬

‫שם דף כ"ב‪.‬‬

‫רף ו " ך ‪.‬‬

‫ריה רבי שמעון‪.‬‬

‫דף ' כ"ה ‪. :‬‬

‫‪. 18‬‬

‫םםחים‬

‫‪)9‬‬

‫שם כ ‪ H‬ו‪,‬‬

‫כ" ו ‪. :‬‬

‫‪20‬‬

‫שם‬

‫‪21‬‬

‫םש‪.‬‬

‫‪22‬‬

‫ככוררת רף‬

‫‪23‬‬

‫גזיר רף מ"ב‪,‬‬

‫‪24‬‬

‫יעין תרס' שכח רף‬

‫‪25‬‬

‫הרבי מסאכסשאב בהקדמת לטפרו אגלי טל‪,‬‬

‫‪26‬‬

‫•‬
‫‪,‬‬

‫ל'‪II‬ג ‪:‬‬

‫ראש השגה רף‬

‫ןנכריי‪Z(I‬ן שם‪,‬‬
‫•‬

‫"פא ‪:‬‬

‫""כ ‪, :‬‬

‫דה פיחם‬

‫ךעדד‪.‬‬
‫‪27‬‬

‫כרכית דף ‪.‬ג""‬

‫‪4‬‬

‫•‬
‫•‬

‫‪I‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫יצא‪ ,‬כי עשה את פעילת המציה‪ .‬אבל לו"ש לא צ'א‪ ,‬כגיף בלא נשמה‪ ,‬ילא הפתםי‬
‫היללי י·ה !אין עור של מציה גם בייעבי בלי כייגה‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫ב‬

‫‪ ,‬עלםמך ‪ ,‬כל זה נבין אתות את הייין ה"פיליטי" שקיימי ובי יהיהר יובי שמעין‬
‫ביחס לשלטין וימי‪ .‬בשיטה עקבית של חכמת התירה ין כל תנא לשיטתו‪ .‬רבי‬
‫הידוה יכלר לאמר ייכהמ גאים משעהים של אימה זי"‪ ,‬היא יכיל לאמו תיהו גם על‬
‫מעשה בלי כיינה‪ .‬ובי שמעין מתגבי בתויפית ליור זי ‪" :‬כל מה שתקני לא תקני‬
‫אלא לציוך עצמן "! אם מחשבתם פסילה‪ ,‬אם למטוה שפלה פעלי ‪ ,‬אין עןו למעשיהם‪,‬‬
‫אי אםשו להדוית להם‪.‬‬
‫כל זה בעלום הזה !אבל לעת'!" לבא )הסיגיא בתחילת מסכת עבדוה זרה(‪,‬‬
‫כשנשמה עימית לםגי בית היין הגייל '‪ t:‬ל מעלה ; גם ובי יהיהו מררה‪ .‬גם היא‬
‫יכויז "שיטים שבעילם ! כל מה שעשיתם לצירך עצמכם עשיתם"‪ .‬וק בהוכב גיף עם‬
‫נשמה ריאה רבי יהררה עוך למעשה בלבי‪ .‬כשקיבתי נהנית מהשיק ‪ ,‬וגליי בגשו‪,‬‬

‫יגיפי במ ‪ m‬ץ‪ ,‬היא מיכן לאמו את שאמו‪ .‬אבל לעת'!" לבא אד' לי מחליקת עם‬
‫‪''',‬בשר כל שכן שלא עם ביאו עילם‪ .‬חייושי של ובי שמעין הוא שגם בעילם הזה‪,‬‬
‫גם כשהגיף נהנה בפיעל‪ ,‬אין לואית בחייב מעשה בל‪ ,‬כיינה טהיוה‪.‬‬
‫יבזה שי להבין את טעגת מלכית וימ‪.‬י יייכילם לא עשיגי‪ ,‬אלא בשביל ישואל‬
‫דכי שיתעסקי בתירה"‪ .‬לכאיוה חיצפה שלא שמעני דכיגמתה‪ .‬אבל יתכן להיפך‪,‬‬

‫לגפי האיר הגייל ‪ ,‬ויאה מלכית וימי שכל מעשהי בטעית יסייה‪ .‬הנשמה מביהר‬
‫שאין מקםר לבקש שכר‪ ,‬הכל אביי ‪ …‬חיץ מהטוב שיצא בלי כוינה עממשיה‪ .‬בכל‬
‫זאת זכו ישראל לעסיק בתווה ייתו הידות לשיק שתיקנו‪ ,‬לגשר שבנו‪ ,‬ילמ ‪m‬ץ‬
‫ששיכללי‪ .‬גגר רצינם צ'אה טיבה לעיסקים באמיתה של תוהר‪ .‬את השכר ההיא‬

‫יבקשי‪ ,‬כעין זה מיוסםי בשם הגו " ח ‪..‬‬

‫ע"ס רביר הומב"ם בהקרהמ לםיחש המשנר‪.‬‬

‫מייע המציא הקב"ה כל האנשים אשר לא יצייוי מישכל לנפשם !‬

‫‪…..‬‬
‫‪ …‬מםגי‬

‫שהאםו חםר מאר ימצטוך לרבוים ובים‪ .‬יההי נצוך ללמרר‬

‫החושיה יהקציוה ‪ .. ,‬יאין בחיי מתשולח מה שיסםיק ללמדו ‪ rc‬לי‬
‫המלאכות ‪ …‬על כן נמצאו שאר בני אום לתקן אלי המעשים הצריכים‬
‫אלםהי במיינה‪ ,‬דכי שימצא החכם צרכי מזימן לפניי יתתישיב האץר‬
‫יתהיה מצייה ‪ " .‬יצהר לעבדיו לבנית אומין ‪ …‬יאפשו שהייה האורובן‬
‫ההרא מזימן לאיש "!‪,‬סח יבא באחוית הימים ייחםה יים אחד בצל קיו‬
‫מז חקיריח‬

‫ההם ‪…‬‬

‫‪P‬‬

‫וכז מנהג ה כ"ה ןחכמתו‬

‫‪. " …‬‬

‫הגו"ח היה אימר ' שמםלית הנרזל שנםללה מטטרבירג לנלוין ‪ ,‬הרי היא נשניל‬

‫שבן שייבה ירכל בנקל לנםרע ע"י לרראלזין‪ .‬א"כ ייצא שבאמת כל מה שעשו‪ ,‬לא עשו‬
‫אל ‪ rc‬בשביל שיראל "כדי שיתעםקי בתורה ‪ -‬אטילו אם לא הביבו כר בשעת עמהש‪.‬‬
‫לטיערן זה עינה הקב"ה‪ ,‬יישיטים שבערלם ‪ "1‬שכר זה כבו קיבלתם בחייכם‪ ,‬שכו‬
‫‪28‬‬
‫נ‪9‬‬

‫חדידש רבנן הגו"ו סאלאוןי‪r‬ייק מפי השמ‪ p,‬ה ‪ ,‬הנר‪n‬א‪ :‬מטנטיל‬
‫בראישת‬

‫נרא ‪…‬‬

‫""נ‪.‬‬

‫‪"1Z‬ייו כראשית א' ‪'(. i‬א‬
‫כשביל ישראל שנקר‪ K‬ו ראישת תבאותה ) ‪"I‬חש'‪-‬‬

‫‪5‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪-‬‬

‫מע ש ה בלי מחשבה קיבל גוף בעילם הע ש ייה‪ .‬בשמה עודמח ב'ין לע הסוהנ‬
‫והמחשהב‪" I( .‬ב ‪ .‬יי כל מה שע ש יחם ל צורך עצמםכ עשיחם ‪ " …‬וב‪r‬ח"יס מלפג'!'‬

‫‪'C‬‬

‫יבחךר‪.‬‬

‫בכל הסוגיא היאח ‪ II‬ין מחלוקת בין רבי יהוזה לרבי שמעון‪.‬‬
‫אחרי הקדהמ זי‪ .‬בחזור לרבי אלעןר ששלחו אביי להחברך '''ע שגש ‪'!''!'.‬מלחמ‬
‫הרא לא החהממה לרא דן ככל הביררר כשיסח אביו‪ .‬רבר ;אלא‬
‫איל אשכחיבחו דקא רמו קראי אחדדי ‪. ..‬‬
‫בלדג על הדיון כין שבי החלמידים ש הגמרא הבאיה כאן ‪".‬‬

‫' •••‪-‬‬

‫‪ . ..‬אמרו ילה ‪ :‬מאי כעית הכא ?‬
‫)גם הם לא הביגו להמ שלחו רשכ''' ‪( 1‬‬
‫אמר הלי ‪ :‬דאמר יל אאנ‪ .‬זיל גכייחי לויברכיך‪.‬‬
‫)יתכן שגם הוא מתפלא‪(.‬‬

‫אמרי ל‪,‬ה ‪ :‬יהו< רעוא דתזרע ולא תח‪ Y‬ד‬
‫)היי צרון שחזגזו רלא חקצרר( ‪.‬‬

‫תעייל לרו< תיפוק‬
‫) תכניס ולא תרצאי(‪.‬‬

‫תיפקר לרו< תעייל‬
‫)חוציא ולא תכנ'ס(‪.‬‬

‫ליחרוכ כיתך ילותוכ ו<ישפיזך‬
‫) ביחך יחרב רחשב כארעיותך(‪.‬‬

‫לכלכל פתירך‬
‫)ש לחנך יתבלבל( ‪.‬‬
‫לרו< תתזי שתא חרתו<‬
‫)ולא תראה שנה‬

‫חשדה( ‪.‬‬

‫)איזו כרכה !לזה הלך בתמימרת במצורת אביו‪(.‬‬

‫כי אתו< לגכי אכןח ‪ ,‬אמר היל ‪ :‬לו< מכעיא דכדוכי לא כריכן•‬
‫ו<בל צעייר צעירי‪.‬‬
‫) כידגובית הדיכיר ‪ .‬עיין חשדדי אגדרת ל מ חשו " א שם‪(.‬‬
‫ו<מר ל‪,‬ה ‪:‬מאי אמרו לך ?‬
‫הכי והכי אמרו יל‪.‬‬
‫ו<מר ילה ‪ :‬ךבה כולחו כרכתא ביבחו !‬
‫) כל אלר ברכרת גדרלרח הו ! חכל שלא הבבת את כררבחם‪.‬‬
‫בזכרד שמדרכד כדרד שלאחר חררכן ; עם הצררת רהעלילרת‪.‬‬
‫המגיפרת הרמחלרת(‪.‬‬

‫תזרע ולא‬

‫תחצד ;‬

‫תוליר כביס לרא ימותר‪.‬‬

‫תעייל רלו< תיפוק ; תעייל כתלא‪ ,‬רלא "ומות כנך דילפקןר ‪.‬‬

‫‪30‬‬

‫לא ככרי מאריכה הגמרו‪ ;c‬בדיון כיז‬

‫השניס ;‬

‫יש לעפדו על הקשר לגך ‪. G‬‬

‫‪6‬‬

‫‪.-'J,‬‬

‫‪J‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪,‬‬

‫תיפוק ולא תעייל ; תילרד בנתא‪ ,‬לוא ימותו גוונייהו לויו‪,‬ו דו‬
‫לותיך‪.‬‬
‫ולחרוב ביתך וולתוב אשופיזך ; דהאי עלמא אשופיזך והה‪K‬ו‬
‫עלמא ביתא ‪.. ,‬‬
‫לבלבל פתרוך ;בבני רבגחא‪.‬‬
‫)סימפונית המהוהמ בשלחן בחכת ‪7‬ידש‪(.‬‬

‫‪,‬‬

‫לוא תחזי שתא חדתא ; דלא תמרת אנתך‪ ,‬לוא תנטב אינתתא‬
‫אחירתי ז'י‪.‬‬

‫אבל מןתר לשאןל‪ ,‬רזנןע ברכו כר !‬

‫א"כ באמת הנך וכהלן ברכתא גינהן ;‬
‫למה לא ייעד מאה ועשרש ‪, . ,‬במזל טןב ‪ …‬בשעה טןבה ‪! " . , .‬למה ברכןת שאפשר‬
‫להביגן רק בפירוש שוב"י ז ולמה לא בר‪,‬ו רשב''' בעצמן לאריכות ימים שומחת‬
‫בנוי ובנותוי ך‬

‫‪,‬‬

‫‪I‬‬

‫אם‪ ,‬כפי שנתבאר למעלה‪ ,‬שיטתו של רבי שמער! היא שלא להתייחס לכמןת‬
‫הדברים‪ ,‬לחורמ‪ ,‬לצורה החציונית‪ .‬אם סובר כד גם בסוגיות ההלכה‪ ,‬גם באגהד‪,‬‬
‫גם בעניני דיומא בחשדוח היום‪ ,‬אם אצלו קובעת הוכונה‪ ,‬המחשהב הפנימיח‪) ,‬את‬

‫הז‪ m‬ר ותורת הסוד(‪ .‬אכירת המטרה ‪ m‬עירו ;היה רוצה למסןר תורה רר לבנר‪ ,‬ואם‬
‫בסוגיות הרבות הצלחי להדריר את בוג‪ ,‬תלמודי‬

‫בשיסחו ;‬

‫יחכן שכחמנר הגדול‬

‫השיה נבצר ממגו להעביר שעור אחד מיוח‪.‬ד‬
‫שי רברש שאי! ללמדם בהרצאה אי בשיעור רג‪7‬י‪ ,‬חרויית החיים‪ ,‬ההתמרורות‬
‫העצמית הפרטית היא תבגה את הסייד‬

‫יבי! שגם חדשות היים‪ ,‬הנראית לעחים‬

‫החינוכי האמיתי‪ .‬ךשב ‪, /l‬‬
‫כמצערות ימכאיכרת ; כל‬

‫רוצה שבנו חביבי‬

‫המ דעברי רחמנא‬

‫לטב עבדי ‪ ",‬הנר כולהו כרכחא נינהי‪ ,‬גם כשעל פני השטח נראים אחרת ‪".‬‬
‫אח רה ההי יכול לסמר לכנו‪ ,‬תלמידן ; אבל כלי אןתה עןזמר‪ .‬שכשמע רבי‬
‫אלעיר מה שנאדה כקלהל‪ ,‬הנלם המכה שספג אמלה הזרםי לו ; יכול היה לחשיב‬
‫שאת רעתו הם מכקשים‪ .‬רק אח " כ יבי! שבאמת ברכוהי‪ ,‬אילו אביו היה מנסה תרגיל‬
‫כזה‪ ,‬לא ההי הבן חשוד לוגע בכו ובתו‪ .‬היא ההי מחפש את הביונה הפנימית הויה‬

‫לומ‪,‬ן באל החוויהי הנמלהא וממילא בלי העומק‪ ,‬ער כהמ ששכלו יכול לתפוס בלי‬
‫שיתוף כל הווייחו‪ .‬ורבי שמעו!‪ ,‬אדן! הפנים‪ ,‬רצוה שלימוד חשוב זה עיובר‬
‫לפנימיותו של רבי אלעזר‪ .‬כשהכחי! בשני תלמרייר שקנו את שיסתו העיקריח‪,‬‬

‫"אגשים של צוהר םה"‪ ,‬שלח אלהים את בגו‪ .‬הם הכינו שעליהם להשלים מה שדר‪.‬ב ‪,‬‬
‫האב איני יכיל בעצמו לעשוח‪ ,‬יברכרו‪ .‬הנר כליהן ברבאת‪.‬‬
‫ג‬

‫יש עבי! לעמוד על עוד שגי מקורוח )לפחות( לבירור שיטת רבי שמעו! שלא‬
‫הוכנסו למעלה‪ ,‬כדי לא להפרעי לרצף הדברים‪.‬‬
‫‪31‬‬

‫רש"י ס‪K‬ת‬

‫דחח‪: K‬‬

‫וי טגר‪ .‬ראשינה לש נשיןאיו‪ .‬דכתיב '"כי '‪ P‬ח איש אשה חשדה‬

‫לא צ"א וגיי" )דבירם כ ‪(./l‬ד‬

‫‪32‬‬

‫ברכות דף‬

‫‪33‬‬

‫ע"ע פתח עיניפ לחירא מנזוי קטז שם דרכי‪ K Q‬חרןת להטכר‪.‬‬

‫‪0‬‬

‫‪:‬תמורת רכו‬

‫ר"‪•W‬‬

‫ד‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫•‬

‫הר"ן‬

‫‪140‬‬

‫מסביר מדוע דבר ששי לן מתידים אינן בטל‬

‫בריב ;‬

‫לא כדכךי '''רש נג‬

‫הוכפרש "היאיל ייש לי מת"ין לאחר זמן‪ ,‬סיביל לאבלי אחר יי"‪I‬כ בהיתר גדמר ‪,‬‬
‫לא יאכלני באיסיר על דיי ביטיל"‪ .‬הר"ן" חילה את הדין במחליקת רבי הידוה‬
‫ו"מנים" בענין ביטול אסיוי ברזב‪ .‬וז " ל‪ ,‬וכד בארה ' לי בטעמי של דבי‪ m ,‬זינו‬
‫לרבבן ול‪ ,.‬יהוהד דאיפלגו בוכין במיבו אי ב‪I‬כיל אי לא ‪ . , .‬יקסכר ר' היזהד הדיינו‬
‫עטמא משום דמין במיבו לא בטלי‪ ,‬לםי שכל דבר סהוא דוהמ לחבירו איבו חמלשיו‬

‫ימבטלי‪ ,‬אלא מעמדיי וחמזקי· ימשים הכי סביאר להי לך ' יהון ;נ בכלזהי איסייר דיוכן‬
‫במיני לא בטיל‪ .‬ורבבן לא משמע להי הכי‪ ,‬דמכל מקים מין במיבו דאיסוי הריתי "יי‬

‫~‬

‫דויונן זה לזה‪ .‬כיון דהר סאור יחך שרי‪ .‬אשין ארוי ל‪,‬לר חאי דמיובם ב‪. P‬ם‪ :‬אל"‬
‫אהי הילוקן באיוסי והיתר‬

‫'"‬

‫דכי היכי רי' יהורה אזיל אהר ריזבון הט‪:‬ם‪ .‬אזלו‬

‫יגבן אהר דמיון ההיחר‪ .‬ולפיכד כל שחלזקין באיסור והיתר‪ ,‬אפילו מין במיבי בסיל‪,‬‬

‫דד‪.‬הר ליה כמיו בסאיבו מיבי‪ .‬ומש‪i‬בד הכי אמרינו דבדבר שיש לז מחיייו ' נסז רבנו‬
‫שמים חימרא לדרבי יההזר‪ ,‬רכיין שאיו דבר זה חליק מן ההיחר לגמרי באיסיר‬
‫והיחר‪ ,‬שאף הוא סיפי להייח ביחר כמיהי‪ ,‬אמריבן שאיבי בטיל במיבי ‪ …‬ע"ש‪.‬‬
‫גם כאו רבי יהודה לשיטחי סוכר שראיי לילד אחר דמייבם כעצם ‪ -‬בחימי‪.‬‬
‫אם בזבוק במעבדה‪ ,‬לא נמצא הבדל בין האיסיר ובין ההיחר ; ילכן בשארים מ ‪r‬‬
‫מבי'‪l‬ב שאיבי בטל‪ .‬אבל רבבן =) רבי שמעון( אזלי אחר חילוקן באיסור ~יחר ‪.‬‬
‫כיין ‪ , m‬אסיר וחד שרי‪ .‬האיסור האו מין אחר מההיחר !מעבהד של תדרה במחיבה‬

‫‪.,‬‬

‫"‪.‬‬

‫בהבדל איכיחי ביניהם‪ ,‬יייבם כמין בשאיני מינו שבסל בחב‪.‬‬
‫הגמרא " מביאה ברייתא הדנה שכאלח עמדמם של שמינה פסוקים אחרובם'‬
‫בחזדר‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫דתני!'{ ‪ ,‬יי ולמת שם משה עבד חי ‪ 39 ,.‬אפשר מהש חי‪ ,‬יכתב ירמת‬

‫שם שמה ? אאל עד כאן כתב משה‪ ,‬מכאן ואילר כחב יהעשר ‪…‬‬
‫אמדיר שואלים '" אפשר ספר תיהד חםד אות אהת ? יכתיב‬
‫"קלרח את טפר התירה הזה" ;" אלא עד כאן הקב‪-‬ה ארמר‬
‫והשמ כותכ‪ .‬מכאן ראילך הקב"ה ארמר רמשה כרחב בדמע ‪…‬‬
‫שבי הצדדים צודקים ‪ I‬גם למשה רבינו איז היחד לכחוב אלא האמח‪ .‬משה ימזח‪.‬‬

‫ה' קיביר‪ ,‬אפשר לכחיב ; לא יימח שם משה‪ .‬מאדי‪.‬ן ספר חירה חסהד אוח אחח‬
‫פסזלה‪ .‬אם חסרים שמיבה פסיקים על אחח כמה יכהמ‪ ,‬יהרי משה מיסר ספר חירה‬
‫שלם לשבטי‪ .‬הח ש יבה ‪ ,‬יי משה כיחנ בדמע " ‪ ,‬מעיררח חמיהה ניספח‪ .‬יאם מחלי‬
‫דמעת בשעח כחיבה‪ ,‬מיחר כבר לשקר !‬
‫‪34‬‬

‫נדרים רף ג"ג‪ .‬ד'"ה ינת‪ V‬רכ ב‪ M‬חר‪.‬‬

‫‪3S‬‬

‫בנ‪r‬יה דף ג ‪:‬ר " ח שיש לו סתיייו ו"רח אפילן באלף לא ב ט ‪.‬ל'‬

‫‪36‬‬

‫בא '' ' שם‪,‬‬

‫י‪3‬‬

‫מנחות דף כ ‪.I‬ב‪/‬‬

‫‪38‬‬

‫בבא בתרא רף‬

‫•‬

‫•‬

‫ט"ן ‪.‬‬

‫חי‪.‬‬

‫‪39‬‬

‫דברים ל ‪ I‬ד‪/,‬‬

‫‪40‬‬

‫םש לייא‪ ,‬כ"ו‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪8‬‬

‫)‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מפורסמים דברי הגר"א להסבר הברייתא‪ ,‬אין ה"דעמ" כאן אותו נוזל תיודר‬

‫מן העין ; אלא לשון עירכוכיא‪ ,‬כפי שמופעי כמשנה ‪ ..‬ייוהדממע כתרוהמ וכערלת‬
‫וכלאי הכרם" וכן" ייהמטמא ומדמע והמנסר'! ייעדו שי בידינו קבהל של אמ‪,‬ת‬

‫כי כל התיהר כלוה שמיתיי של הקב"ה‪ ,‬שהתיבית מתחלקית לשמית בענין אחר ‪.. , , ,‬‬
‫הותירה קדהמ לכריאת העלום‪ ,‬אין צרדי לומר ללדיתי של שמה רבינו ; כמו שבא‬
‫לנו בקבלה שהיתה כתיבה כאש שחידר‪ .‬על נכי אש לכנה ‪ ",‬הונה שמה כסוטר‬
‫העמתיק מסטר קדמין וכותב ‪", " , , ,‬‬
‫אותה תוהר של אש שחיהר כתוכה ע"ג אש לכנה עם כמעס אין סוף ‪ ..‬אפשרויית‬
‫של ציריטי איתיות לשמיתיי של הקב"ה ראה משה בהר סיני‪ ,‬מכל ציריף למד משה‬
‫מתורה שבעל פה ומסיד פנימייחד‪ .‬שיבזו אחד של אותיית הוא שהקב"ה הכתיב לו‪,‬‬
‫למ"ד תיהר מגילה מנילה ניתנה או למ"ד תירה חתימה גיתנה ‪ ",‬לרשום בדיו על‬
‫קלף כםי שנמסר לנו ‪",‬‬
‫לדביר הגר"א אין מחלוקת כמציאות כברייתא‪ ,‬שתי הדיעות מקבלות שרק משה‬
‫רבינו הורדי תורה מן השמים‪ ,‬תורה עם כל מיליאדרי הצירוטים של רצון הבורא‪,‬‬
‫שתיהן מבינית שלמשה נמסר שיבזו אחרין של אותיית לפסיקי התורה כםי שהוא‬
‫מופעי אצלני היים ובבראשית ברא עד הפסוק התשיעי לםני סיף התוהר‪ ,‬שני החנאםי‬
‫מסכימים שיהישע היא שסדיר ‪ ,‬בצייי אלקי אחרי מות משה‪ ,‬את האותיית כשמונה‬
‫פסיקים האחרינים‪ ,‬הממליקח היא ‪ -‬למי לייחס שמינה פסיקים אלה‪ ,‬למשה או‬
‫להישוע ז יימ חילקים בכרייתא שם ז רבי '‪~'T‬ן;ן ורבי שמעין ! רבי יהודה סיבר‬
‫מאכן אדלי‪ ,‬כתב הישוע‪ ,‬פסיקים אלה בדיי על קלף מסר לני הישוע‪ ,‬אכל רכי שמעון‬
‫‪i‬רלו‪ ,p‬אמנם היישע סדיר אח האיתיית גם לשיטתי‪ ,‬אבל מי הירדי משמםי את בל‬
‫צירדטי האיתידת לשמיתיד של הקב"ה‪ ,‬את הטנים הוסדו שבתדהר ז ממי קיבלנו אח‬
‫התדהר שקדמה לבריאת העדלם ז רק ממשה ‪ I‬א"כ גם שמדנה פסדקים אחרדנים‬
‫מתיחיסים למשה‪ ,‬אפילד שיהדשע רשם איתם למעשה עכדרנד‪,‬‬
‫םג כאן לשיטתם‪ ,‬דאדיר ‪ ..‬ויל גמיר‪,‬‬
‫‪~ 41‬ולה ס"ב ןכ"ד ‪.‬‬

‫‪42‬‬

‫גיטין דף כ"ב‬

‫‪43‬‬

‫רפב"ן בהקדמה לתררה‪.‬‬

‫‪44‬‬

‫יויוסלוכי שקייס ט"ו ה"א ףד‬

‫‪. 45‬‬

‫רובב"‪ ,‬שם‪,‬‬

‫‪46‬‬

‫פילםי בנית שתי אותירת‪ ,‬שלש‪ .‬ארבע‪,‬‬

‫‪47‬‬
‫‪48‬‬

‫' גיסין דף‬

‫ס"ז ‪:‬‬

‫‪:.‬‬

‫ע"ש ‪1‬‬

‫‪…‬‬

‫ס‪. :‬‬

‫יי‪'J‬ז '''שר טינה רף מ " ה ‪.‬‬

‫אדה אני ‪i‬חן למראה חמוף תבורת הגנלה לשנן לן‪c‬ורת ‪ v‬לום‬

‫של ר'י ותהר·‬
‫‪ 6‬שבת דף קי ‪ …..‬רבי ש‪v‬וב‪ ,‬ראמר ‪ :‬כל ישרל‪ ct‬בני למכיס הם }ליר רק בני םלכים‬
‫בפערל(‪,‬‬

‫' מסחיס דף כ"'ח ‪.‬לרבי שסמין מ‪ "r‬עשבר עייי רפוםח איגן כל‪''' ' R‬רל) דסני‪ .‬כי נאסר‬

‫איחי חוונב(‪ .‬ערדו " ‪.‬‬
‫בריר שיש ליזהר מלתלות יורת מרי על גורם אחד כישסת הנתא‪ .‬התררה היא הרכה‬

‫ירות מייכבת ןסמיקה‪ ,‬אבל יתכן שיש ברבריס אלה להאיר ול פקצת דרבן‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫יהה ד ו ‪ i‬ס‪,‬‬

‫ך‬

‫עם ישראל דאדמדת העדלם‬
‫‪-‬ו‬

‫אדח האחגר'ס הככדש שגלוחנו מט'לה על'ונ הוא לעדרמ גגך השםע‪m‬‬
‫הגו'ס ולהחו'ק כתררתנו הק' כל' לגטות ממנה 'ס'ו רשאמל‪' .‬חסני לג‪'1‬ס גס הוא‬
‫גקכע על 'ר' התורה ולגב'ו במ'רחר הגלרת מקשה אח השמ'רה על הררי שזווגי‬
‫בה‪ .‬כאשר אנו שרו'םי ב'ז גםף ארהב' ש'ארל ‪ ,‬מא"מת על'נו הסכנה שגחקרב‬
‫אל‪D‬ה" 'ותר מד'‪ .‬ומא‪"!,‬ד ‪ -‬ו‪:‬ו לראבוננו הסכנה השכ'חה הרבה 'ותר ‪ -‬שמתוד‬
‫הרד'פוח התכופות יהאכזר'ית גביא לשגוא אותם 'יתר חמארו'‪ .‬במי'ח‪.‬ד כאשר‬
‫אומה נולה‪ ,‬כגוו הערב'ח‪ ,‬צרה על קהל‪,‬ה ה'דר'ח שלמה‪ ,‬כגוז מד'נח ש'ארל‪ ,‬כמעט‬
‫א' אפשר להנצל מזלזיל‪ ,‬חשר‪ ,‬והצקה של אגש'ם פרט"ס של אוחה אומר‪ ,‬אף בל‪,‬‬
‫שנער להם שים פשע‪ .‬מא'!"ד ‪ ,‬מצב נזה עשו' לח"ב ארתני במרית תק'פית אשר‬
‫לנאורה ניגדוח כלל‪ ,‬אהבת הכר'י‪.‬זו‬

‫‪1‬‬

‫לכס‪m‬‬

‫לאור הדריפות הקשות והתכופית שבהן אומות העילם פיקדים אותנו‪ ,‬קל מדא‬
‫את החסד שהגרים עשי לני‬

‫‪-‬‬

‫סיסית יחרו‪ ,‬יועצי של פתה )פוטה‬

‫"ו ‪.( K‬‬

‫יבחר החנה‬

‫דז לכומר רויכלין שהציל את ‪.‬ךתלמדו משריפה במסירות נםש‪ ,‬דעו יסיגר אגו ושייכה‬

‫‪ U‬ים הדצלו יהדרים ואף םכני את חייהס בזה ‪ ,‬וזאת בו בזמו שסבי ‪U‬‬

‫‪ M‬הדוןסות‬

‫האיומות בירתר של הנאצים בימי מלחמת העולם השנייה‪ .‬מסבע האםד לנסוח להשתחרר‬

‫ממשעובדןת כלפי מי שעשה לו טיבה‬

‫‪-‬‬

‫גמידחד כאשר המיטיב שייר לקנתה גכורת‪.‬‬

‫אכל‪ ,‬מאידך‪ .‬נזכור שכפיית טיבה היא מן המדרת המכוערות ביותר ואף הוקהש לכםירה‬

‫בע'קר‬

‫)כ‪' D‬‬

‫שנלמד מפרעה שהתח'ל כמה שלא '‪ VT‬את 'יסף ולבסוף‬

‫רמא ‪:‬‬

‫לא 'תע"!'‬

‫את ‪'(.‬ה‬

‫יי םגיחש שען עם יעקב אמי רשב''' )טפרי כהעלתך ס‪ :‬ו ‪ I J‬ס" ם"ס‪; I‬מלנא כרש'''‬
‫בראישת ל " ג ‪ ,‬די( ‪:‬ייהלכה כירעו עששו שיגא לעיקב‪ ,‬אלא נהפך רחריפ נ‪K‬יחה שוע‪.‬‬
‫•‬

‫ונשקו בכל לכף‪ '.‬ברור השכינה לעשו ילשנאתי ל'עקב‪ .‬אמנם השתפוש ב'‪1‬כסרא רר‬
‫" ‪.‬‬

‫לתאר רוכ שבאת הגיים לבן‪ ,‬ןהייבן דרך מלציה‪ .‬ןאיז כזה אלא למציה‪ .‬מהלה ייהלכה"‬
‫";אי קשה‪ ,‬ויש שגרסו "והלא" )עי' אנצ' תלמודית‪ ,‬ערן הלכה‪ ,‬הערה‬

‫‪(.44‬‬

‫אבל רדא'‬

‫לשא יתכן שכונתה כאן להלכה‪ .‬דהיינו דבר שמחרייניס לעשותו‪ .‬הויר מפירש חככן‬

‫הראשונים אשין הלכה שייכת כעניני‬

‫אגרה ‪:‬‬

‫"כל מחלוקח שלא חיינ המחלןתק בעמהש‪,‬‬

‫אלא כעדת כלכ‪.‬ד לא גנרדר כי הלבה כםלונ~ 'ר) שמואל‬

‫זז " ל הרמכ"ס )ם'המ"ש טוסה מ " ג‬

‫טזה"ג( ‪:‬‬

‫ר ‪".U‬‬

‫סובא התלרונב‪ ,‬בטוף(·‬

‫"יבכר ‪ K‬מרח' לד ל ‪ R‬פעס‪ ,‬ש ‪K‬ס נחלקי‬

‫חכפים כאיזה השקפה דועה שאין תכליתה מגושה פן המעישם‪ ,‬הרי איו ליובר שם הלכה‬
‫כפלרגי"‪ .‬עוי' בשרי חמ‪,‬ד כללים‪ ,‬מ‪ ''I‬הה"א אות ל"ב‪.‬‬

‫‪10‬‬

‫‪"4‬‬

‫‪I‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫עם כל זה‪ ,‬שוהמ עלינו לנסות לחיות חזקים כדעותינו‪ ,‬ולא לתת לאויכנוו‬
‫לעייח אח חקשמוחנו‪ ,‬מן נסור דסרך חחורה יסן ‪ 'IIC‬ש‪K‬םל‪.‬‬
‫הבה נברר לעצמני אח דעח חירחבו הק' כעבין זד‪ .‬לא באחי לחדש דבר לקורא‬
‫היקר‪" ,‬אלא להזכירי אח הידיע לו כבר‪ ",‬כדי שנחחזק הבשקמח החורה כבחאים‬
‫הקשים של היי‪.‬ם‬
‫‪.‬א‬

‫ציירת עם שיראל‬

‫םא רצוגני לברר אח יחס שיראל לגיי‪.‬ס אין " שנע"ן בלקט אממרי חז"ל‪.‬‬
‫עלירג לגשח לייסוגיא" כמקירה‪ ,‬לסיפיר החוהר על '‪1I‬ירח עם שיראל‪i ,‬זוחר כך נבין‬
‫מאמרי חז"ל לאיר איחו ספיר‪.‬‬
‫עד דור ההפלגה העמ '‪ T‬ה' רק יחידים להורוח לאגשי דירם אח הדרך‪ .‬אחרי‬
‫ההפלנה‪ ,‬האבושות היחה מורכבח מאומוח‪ ,‬במקים להיוח מירכבח מ '‪ T'II‬ים‪ ,‬ומאז‬
‫והלאה ‪ .‬בכחבה ההיסטוריה בעיקר על ידי אימיח‪ ,‬מלכייח עולוח ויירדיח‪ ,‬סלחמוח‬
‫פוקדוח אח האנשויח עד אשר יקבלו העמם" על עצמם עול מלסח שמם"‪ ,‬ימי‬
‫םכי·‪ ',,‬ויבחם ז‪c‬ת הדדך ילוכ בה ‪i‬זוח הסשעה אשר יעשןו‬

‫‪-‬‬

‫יזאת לא במאמר!נ'‪,‬‬

‫באווכים‪ ,‬והסב'>"ןם‪ ,‬אלא על י'ד עמשה‪ ,‬יפה דושר ויהפ מק"ם ?‬

‫היה צורך באומה‪ ,‬דוגהמ ומורה דרך לאומות‪ ,‬ולכן אין פלא שכעשרים שבה‬

‫אחרי ההפלגה קרא ה' לאברהם ללכח מארצו על מבח ל‪,‬עשוח לנוי‪.‬‬
‫וכאשר נחבונן במה שנאמר לאברהם בעח שנצטיה "לך לך" נאדה שכל מה‬
‫שבאמר לו אחרי המלים הללו היו הבסחוח וברבוח ואין שם אלא צווי אחד ‪" :‬הה'‬
‫בר‪i‬ס" )בראשית י"ב‪'(, ,‬כ יפירשן "ז"ל )בר"ך לייט‪ ,‬י"ג( ‪:‬ייקוי ניה בריכה‪ ,‬מה‬
‫כריהכ זו מטחרח את הטסאים‪ ,‬אף את סקרכ דחיקים ומטהרם לאכה'ם שבשמם""‪ ,‬חרי‬
‫שסבחינח מעשה של אברהם‪ ,‬מטרת הקריאה לא היתה אלא לה‪..,‬ת מורה דרך לגוים‪.‬‬

‫יבן למעשה עשר‪ .‬וי"ל הרמב"ם )הל' ע"י א‪'( /‬נ ‪ :‬ייהוחחיל לעמדו ילקריא בקיל‬
‫בדול לכל העולם ולהידיעם שיש שם א‪-‬לה אחד לכל העילם‪ ,‬ולו ראוי לעבדו‪ .‬יהיה‬
‫מהלן יקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה '" היה מי"ע לכל ז‪c‬חד‬
‫ואחד כפי עזתו עד שיחזירהו לדרך האמת‪ ,‬עד שבתקבצו אל‪,‬ו אלפים ורבבות"‪,‬‬
‫וכן בעממד הר סיב‪ '.‬כאשר ה' בקש ממשה להסביר לשיראל ז‪c‬ח משסעוחו של‬
‫סחן החורה‪ ,‬אמר לי שעל "‪,‬שמירח התירה הניה לו ס ‪ U‬לה‪ ,‬ומס"ם ‪ :‬יי ואתם חהיו‬
‫לי סמלכת כחבים ובוי קדוש" )שסות "יי ט‪ (,'1 ,‬יהדי אין הכהן אלא של '‪ II‬ה' ז‪c‬ל בני‬
‫אםד )מסקנת הבמרא קדשוין כ"ג ‪ :(,‬ייועל עם שיראל היטל שלמוך על תורת ה' בתוך‬
‫האנשוית‪ ,‬כהכן הבןר ערמ" )לש' שר"ר הירש‪ ,‬אנחת צופן ('ח ‪'.‬‬
‫‪2-‬‬

‫כהגיס‪ ,‬יכלו כלווטיס‬

‫כזככילו‪u‬ר ‪,‬יר'י )יתרן ‪ ' 0‬כ' טי' ('י ‪..• " :‬‬
‫שנא' יבני חד כהביס היו בש‪ "(. /1' :n ).v‬מכאז ‪ IC‬מרן ואויין‬
‫בקרסים ""‪ ,‬ןםבכילתא דשוב ‪ .. ' .. : ,‬כהניס‪,' .‬דל בטלנים‪,‬‬
‫‪H‬‬

‫)‪" D‬‬

‫שרים( כזנין‬

‫היי כל ישראל לאכרל‬
‫כינין שנא' ובנ" דח‬

‫כהנים חי ן‪" n .‬ל ןגןי דקוש‪ ,‬פכ‪ M‬ו ובאח ר‪I‬י‪C‬ןיין היי ישראל ל‪I‬י‪C‬כלר כקדשים"‪ ,‬שמעוב‬
‫מנשיהם כהניס מוכש‪ ,‬רכז פי'‪l‬סר גם ו"ס ספררגן‪ .‬אבל‬

‫ברדיי ‪:‬‬

‫דתא אמר רבני דרד נהניס היריי‪ ,‬כרן בושביים‪ ,‬יהוא כגנד‬

‫"נהגים‪ .‬שריס‪ ,‬כמה‬

‫‪.‬דוככילת‪ K‬ל‪' c‬‬

‫הנ"ל‪ ,‬רכנ‪tJ‬וח‬

‫‪11‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫גם‪. ,‬עצם העיבדה שהחיחו נחנה בדמבר‪ .‬רימזח לני שהאי נחלח כל ו(יםיח‬
‫העילם ‪" :‬נחנה חירה דימיט‪ ,‬פרהטאי‪ ,‬במקים הפקר‪ .‬שאילי נתנה באר‪.‬ז‪ ,‬ישראל היי‬

‫‪-‬‬

‫לאימיח העילם‪ ,‬אין ‪.‬להם ‪ .‬חלק כה" )מכילחא‪ ,‬שמיח ‪,‬ט"' ‪'(.‬ב יבטיגנין ייחר‬
‫אימרים‬
‫‪.‬‬
‫‪." r‬‬

‫)מ"ר‪. .‬חנחימא ‪. .‬דברים ('ג ‪:‬‬
‫מפירש ‪..‬‬
‫‪. .‬‬

‫‪'.‬‬

‫"נחן הקב"ה החירה לישראל דכי ‪.‬שיזכי בה לכל‬

‫האימית"‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫יכאשר הקב"ה רצה לזכיחני בפרשה קטנה שעל ןוי קראיחני כה נחשב כאילי‬
‫אם‬
‫טיב א' ' ר"ה כי ‪.‬‬
‫יגעני בחירה יימם ילילה‪ ,‬לא מצא אלא פשוח שמע )מד' שיחר‪. .‬‬
‫בחורת ‪',‬ה ןעג"כ מנחות צ ‪ II‬ט (‪ :‬שהיא תצמית התוהר‪ ,‬ימה היא אימרח לני ‪ :‬ייה';‬
‫שהיא א‪.:‬להיני עהת ‪ ,‬ולא א‪-‬להי האימית ‪ ,‬היא עחןו להייח ה' אחה שנא' אז אהפיך‬
‫אל עמיס שפה ברירה לקריא כילס בשם "'ה ‪''',‬וש) רברםי י‪ :‬ר' ע"מ ספ‪.‬ן סיס‪",‬‬

‫ן‪..‬‬

‫ל'; ‪(.‬א ' כלימר‪ ,‬השיעיר הראשין שהיהירי צרי‪ ,‬לחזיר עליי חמיי היא ‪ :‬נוודרני· היא‬
‫להביא לקבלח עיל מלכיח שמיס בעילם כילי‪.‬‬
‫יכן ישעיהי הגביא ‪ .‬מכנה ארתני כאיר גייס )שיעהי מ"ב‪'(. ,‬י יכאשר י~א מחאר‬

‫אחרית הימיס‪ ,‬היא ייאה )שם '"יי א‪ ,‬ט ו ( ‪" :‬כי מלאה הארז דעת את ה' כמים ליס‬
‫את ‪.‬‬
‫‪'.‬‬
‫מכסםי"‪ .‬יכן צפנהי )צפנהי ג‪'( :‬ס ‪ :‬יי כי אז אהפיך אל העמים שפה בריחו‪ ,‬לקראו‬

‫‪~3‬‬

‫כילם בשם ה' לעבדי שכם אחר"‪ .‬וכן מעדיים לנו חז"ל )כרכות נ"ז (‪ :‬שכאשר‬
‫רואים מקרם שנעקרה עבורה זרה ממנו‪ ,‬מברכים ‪:‬ייבררך שעקר עכי"ם מאצרני‪.‬‬

‫"‬

‫יהשב לב ‪ ,‬עובדיהם לעבריך"‪ ,‬ואמנם נחלקי תנאים םא ארמרים כן גם בחו"ל‪ ,‬אבל‬
‫נספקה ההלכה כדכרי שוכ " א ‪:‬ייאף כחי " ל צריך לימר כן מפני שעחןוםי להתגייר"‪.‬‬
‫ימפושו · כחב הר"ן )רשויח ד " ז ד " ה יאחר ‪ -‬עמ' קב‪-‬א בהצו' מדלמן( ‪" :‬שכל‬
‫האימיח שייבי לאמי נחני‪ ,‬בכל פרטי המציח ייקייקהין"‪.‬‬
‫מכל הנ"ל משמע שקבלני אח תירתני הק' לנחותני בנוויד הזה‪ .‬יישומרחם‬
‫‪,‬‬
‫לעשיתם‪ ,‬כי האי חכמתכס יכינתכמ לעיני העמים אשר ישמעין את כל הח‪ P‬םי האלה‬
‫יאמרי רק עס חכס ינבין הגלי‪ ,‬הגרול הזה" )דכריס ‪:‬ד ‪(.‬ף רלשס כך קבלני גםאת‬
‫אזר ‪ U‬הקדושת הליטכה להר ה' דכברי הגביא )ישעיה כי‪ ,‬ב‪-‬ג( ‪:‬ייהוהי אבחרית‬

‫היימס‪ ,‬נכין יההי הר בית ה' ‪ ' ..‬יהגרי אליי כל הגוםי ‪ …‬יאמרי לרכ ינעלה‪ .‬אל‬
‫הר ה‪ :‬אל בית א‪-‬להי עיקב‪ ,‬ליירני מררכיי ינלכה באיחויתיי‪ ,‬כי מציין חצא תוחו‬

‫ייבר ה' מירישלים"‪ ,‬ערצם השם ירלשלים ‪ ,‬משמעיתי ששס יראי את השלים הכפיל‬
‫הנובע מו 'ייבהר ה' יארה "‬

‫עי' שר"ר הישר‪ ,‬ייאנו‪ ,r‬כתכיס‬

‫)נראשית כ"ג 'ייר‪.‬‬

‫םלרקץםס‪(. ,‬א"ח‬

‫התירה רהאת ררישרת לני כדי שניכל לבצע את יעידנר זה במלאוי‪ ,‬שהרי‬
‫עלינר להיות יי~מה לאומות העילם יהיינו לחיית לעיניהס חיי אומה מושלמים אשר‬

‫ל' רה אני זקיקםי להנחיןת לחתנחגןח הכלל ‪ ,‬כילל מיטדןת =לתייס‪ ,‬לוהנתהגית‬
‫הפרס‪ ,‬ילכ אלה התירה מענקיה לנו‪ ,‬ןכן אנן זקיקים לאת שתששמ לני כבהמ לח"'‬
‫‪,‬אימה ‪,‬מישלמים אלה )משמעית הגלית נפרס א"·ה בסיף המאמר(‪.‬‬
‫היתה להם גיר‪ O‬א אחרת םש‪.‬‬

‫ןומכ "‪r‬‬

‫‪,‬‬
‫פי' ממלכת כהנים‪ , ,‬ממלכת משרתי·‪ . ,‬ביאת שגם‬

‫הוא פפשו כהגיס ממש‪ ',‬והר"שר הירש‬

‫מירש ‪:‬‬

‫~ ייםזי רתע ה' יכני~ה לה' ~ל ‪' -‬זיי‬

‫םאיר פיו ופופח פשגויו" ‪ ,‬וכאגרות צפןו )אג' ('ס ‪:‬‬
‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫· הויינן כמי שחננגי‬

‫‪,‬‬

‫ב‪ D‬גיס‪.‬‬

‫"בל בן וסיראל משמס בהו למפרח‪.-‬‬

‫‪-r‬‬

‫‪12‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הרי שחפקרינו וככודב וכאר‪ ' ,‬ו ‪ p‬וב כל זאח אינו ‪ K‬לא וב‪ P‬זי שירות לאוובות‬

‫העלום ‪" :‬כוכרומין אםת ' ששרהר אני נותן לכוב‪ ,‬עברות '‪ K‬ני נותן לכם" )הוירות‬
‫"‪ 🙁 •.‬וכשם שנאמר אצל הוכל‪.‬ן כמובא שם ‪ :‬ייוריכרו אליו לאמר אם היום חהתי‬
‫עדב לעם ה‪ I‬ה" )מלכםי א י"ב‪ '(. 1 ,‬אם האנושות דומה לגוף אשר כל אומה ו‪ K‬ומה‬
‫נר כוזבו; חייה עם ישראל לב האימות )כוזרי מ"כ סיי ל ‪I‬יומ‪"-‬כ(‪ .‬אי‪ ,‬במובחל הירם‪,‬‬

‫המח ‪ K‬שר הוא המכובד שכאבםיר; אכל עדיין תפק"'ו לשרת אח הגוף כולו‪.‬‬
‫ןז"ל הבצי"נ )העמק רנר‪ ,‬שמית ‪',‬ר כ"ב( ‪" :‬בני בכירי ישראל‪ ,‬אדע"ג שכל‬
‫אימית העולםה‪i‬רמ כתכלית הבריאה ‪ .,.‬אבל שיראל נמשל לכן בכיר של המלר•‬

‫‪.‬‬

‫שהי‪ K‬יישר הכתר‪ ,‬שעדר כח" המלר ובסיעי בהנהגת המליכה ‪ ,‬ןכ שיראל מסיעיים‬
‫כ"י להשגחה ולהליכית עילם"‪ .‬יכעין ‪ I‬ה )דברים לייג‪'( ,‬ג ‪" :‬אף חיבב עמים‪ ,‬אע"פ‬
‫שהקכ"ה חבב כל אומיח העןלם ‪ …‬מכל מקים אינו דומה לחכה יחרה של ישראל"‪.‬‬
‫יהמ שכתג 'יישכל אימות העןלם בתכלית הבריאה" לכאירה צ"ע מדברי רש"י )רשי‬
‫בארשיח( ‪" :‬בראשית ברא ‪ .• ,‬ובשביל שיראל שנקראו ראשית תבואתו'‪ :‬אשר‬
‫לכ‪ K‬ורה משוכע מדברים אלה שכל העולם‪ ,‬םע אומות העולם‪ ,‬לא נברא אלא בשביל‬
‫ישראל ושהם החכלית; ולא אומות העולם‪ .‬אכל כאשר נע"ן במקור רברי שר'"‬
‫בנןי ‪ K‬וםת על נמנם‪ ,‬וה"נו שכזרכת שיארל בנרא העולם‪ ,‬וז"ל המדשר ‪ p),,‬ייר לו‪ ,‬ד ;‬
‫וכעין זה גם כמ"ר תנחומא ]הוצ' ר"ש כאכער( כראשיח (" ‪ :‬יישמים ואזר לא‬
‫נבראן אלא ככוןת שיראל‪ ,‬דבתיב בראשית ברא א‪-‬להים‪ ,‬ןאזי ארשית אלא‬

‫שיר ‪ K‬ל •‪ " ..‬הרי שלא בא המרשר אלא ללמדנו שכלי קבלת התיהר על ידי ישאול‬
‫לא 'ההי כדאי לברוא את העולם וקר ככוןתנו נברא‪ ,‬ואין כונתו בלל לקבןע את‬
‫תכלית באירת העול‪.‬ם‬
‫‪. .‬‬

‫כ‪.‬‬

‫•‬

‫‪ns‬כלית הג'י חכייותיו‬

‫' ייחביב אדם ‪ .‬שנברא בצלם •‪ ..‬חביבים שיראל שנקארי בנים למקים ‪" …‬‬
‫)ארבת ' ג‪ ,‬די( 'הרי שלכ אדם‪ ,‬אף הגוי‪ ,‬נבאר בצלם א‪-‬להים ובגלל זה זיכה ככבוד‬
‫הקרשר בזה‪ .‬יואלי לא מקהר היא שמה שבתוב כתוהר )דברםי ב"א‪,‬‬

‫תלין' בנלתי על עץ‪,. .‬‬

‫כ"ג( ‪:‬‬

‫"לא‬

‫כי קללת א‪-‬להים תליי"‪ ,‬יפי' שר"י )שם‪ ,‬ע"פ סנהדרין דף‬

‫מ"ד( ‪:‬ייזלזולי של מלר· ] 'הקכ"ה( היא שאדם שעיי כדמוח ידיק ‪': u‬‬
‫קיים לראשינה אצל גוים )יהושע ח‪ :‬כ"ט ; י‪ :‬כ"ז( ‪'.‬‬

‫‪ -‬שהדין הזה‬

‫•‬

‫מ‪m‬ב שכריאש היזכר יידאם" ובסימא ‪ N‬שיואל"‬

‫‪3‬‬

‫משמ ‪r‬‬

‫"סאדם" כלול ביים‪ ,‬יכן משעוב‬

‫ס‪.‬רמקרא המיבא‪ ,‬השוא מרנו ול בני נח‪ .‬ינראה שכן פישרן גם כל הראשןנים‪ .‬ו"זל‬

‫ת"ד יתה‬

‫)שס( ‪:‬‬

‫"כי האדם חכיכ לפנין מכי הברזית כי בצלם נבראן‪ ,‬ושיראל יררזיס‬

‫שהם חביבין טכל שאר האומות‪ ,‬כי נקראי בנים למקים"‪ .‬יכן משעמ םלשון הרשב"ז‬

‫)גמן ‪ k‬בןת‪ ,‬שם(‪ ,‬וכן טירשן הר'" אברבנאל והר" יובז‪ ,‬רע" במדרש שטדאל שטסיפק‬
‫רבבי וסב'‪ K‬כשם "רח די ןויטאל דפיירי רק בצדיקיס‪ .‬ומה שהמק‪K‬ד פיירי נבני גח‪.‬‬

‫‪.-‬‬

‫שפרם שבם מהמ יכול לצ)(ת ידצק‪" .‬ו‪ P‬חןי"ס כאירכות שבם ה ‪ K'l‬פונחי רפיירי‬

‫כבגי ‪.‬‬

‫גח‪ .‬יכן שממס בפירוש הפר"ל שם‪,‬‬

‫‪.4‬‬

‫' עד'י ר!כ"נן )דבר'ס כ"א‪ ,‬לייב(‪ ,‬ובמנחח חנור‬

‫)קומ ‪r‬‬

‫המנחה '‪.‬מ תקלייו(‪ ,‬ובתאפרת‬

‫‪13‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫חז"ל אף זמגש"''ם )סבהדר'ן ד‪ /‬ה ‪ -‬ףד ל"ז (‪" : .‬לם'ןכ בנרא אדם "‪…‬יח •‪•.‬‬
‫ומפב' שלום הבריית‪ ,‬שלא 'אמר אםד לחברו‪ ,‬אבא גדלו מאביך‪) – ".‬כבראת כבר‬

‫‪'.‬‬

‫אז ה'ו דומאגים מן הגזעבות אשר היםו 'דועה תיא לשמצת ארשר בחובה טמובת‬

‫הסכנת הגדולה לשלום הבר'ות ‪[. 1‬‬
‫ובס' חסד'ם כתב )סי'‬

‫וע" עוד בזה לקמן ס"‪.‬ד‬

‫שב"ח( ‪:‬‬

‫"נכר' הזר'ז בז' ובצוות שבצטון לבני בח‪ ,‬הזהו‬

‫מטעותן שטעותן אסור‪ ,‬ותש'ב לו אבדה‪ ,‬ואל תזלזלהו‪ ,‬אלא חכבדהו ייחר מישראל‬
‫שא'בו עוסק בתורה‪".‬‬

‫יכאשר הגרי עוהש רצון ה' כמעט א'ן גכול לרמה ש'כול להש'ג‪ .‬לא רק "כל‬
‫המקבל ז' צמוות ובזהר לעשרחן הר' ןת חמס""' אימוח העולם רש"' לו חלק לעלום‬
‫הבא" )לשוו רובב"ס‪ ,‬הל' מלב'ס ח‪(, /‬א"י אלא "אםילן בכר' ועוסק בחזרה היו הוא‬
‫נכהו גדרל" )ע"ז ג' ‪ ..‬ב"ק ל"ח ‪ .(,‬עד כד' כך ‪ 1‬ראף בזה עד"ו א'ן בז '‪,‬ד אאל‬
‫המדרגה הגבוהה ביותר שאדם 'כול לזכות בה )חוץ ובתח"ח המחים( הרי ה '‪ K‬חח‬
‫הקדרש )ע"ז ב' ‪ :,‬ע"פ בוסח מס'לח '‪(, IV‬ם'ר יגם לגבה הע"!'ו חז"ל שהגיי זרכה בה‬
‫באוחה מהז שישראל וזכת בה ‪" :‬ב'ו ש‪-‬אול בין עכר"ם ‪ ,‬ב'ן איש כין אהש‪ ,‬ביו עבד‬
‫כיו שםחה ‪ ,‬הכל לפי המעשה שהוא עשרה‪ ,‬כך שוהר על‪,‬ר רוח הקודש" )חדב"א ‪(.‬ט"פ‬
‫)המ שמימרא זר גראית סווחח אמםד ז"ל )דקוש'ו ע' (‪!"' :‬אש‪ :‬הקב " ה משרה שב'ברח‬
‫אלא על משפחרח מ'רחסוח שבש‪-‬ראל‪ ,‬ראה לקובו ס " ד ‪[. .‬‬
‫וכאו צר'כים אנו לע"ן כשטח הכרזר' "בעבין הא"לה'" שבדבק כעם ש‪-‬ארל‪,‬‬
‫ררק בעם 'שראל‪ .‬תרא חרזר על הנושא בכמה מקרמרח בספרו‪ .‬במאמר א' ס" ל"ז ‪-‬‬
‫מ"ג הרא מיצג את דרגת 'שראל לעומח הגר'‪ ,‬כמר זר של גר' לערמח בעל‪ ,‬ח"ם‪ .‬שם‬

‫כסיי צ"ח יק"ג היא מתאר אח תהליך הזיכוך מדיר לריר ;‬

‫חת"ס ח"ן ס'י 'ייד(‪.‬‬
‫ישראל )אכות גי‪,‬‬

‫‪(,‬ח"ס אבל עי' סה"מ לש הרכמ"ם וכ'''‪ I‬יל‬

‫‪/l‬‬

‫‪,,‬‬

‫דמשמגו ששלךי‬

‫רק בישראל‪.‬‬
‫ובענין הנאה ממת ג‪c‬יבו·יהדוי ‪ ,‬עיין מ‪K‬מרו המקיף של טרופ' אכוהם )ה‪to‬סםי תשרי‬

‫חשס" ‪.K‬‬
‫‪S‬‬

‫ג‪(. 6I)-5‬‬

‫"גזל גנעני ‪,‬רי‪c:‬ו‪ o‬דבאתן מיתרח" )כ " ק ‪' P‬י'דג‬
‫רסאד‪..‬‬

‫ב' ‪I‬‬

‫'‪l‬כשרל‪K‬‬

‫כ‪r‬‬

‫מעןבד טכב'פ‬

‫‪N‬‬

‫‪:(,‬‬

‫) ~‪I‬ש"ס‬

‫"~ןו לגחל וו‪ C‬לעשוק‪ ,‬סיליר כל‬

‫‪"0‬‬

‫שב " ס‬

‫‪/((.' 0‬‬

‫' חאד‬

‫דדנ‪.‬ש‪ M‬דח‪Iu‬‬

‫עם ישראל אי עם גרי סובד ע"ז‪ ,‬אם מדד אר שקל בחםר‪ ,‬זרבר בלא תעשה ‪ m‬ייב להחזיר‪,‬‬

‫‪14‬‬

‫)!_‬
‫;‪r‬כ‬

‫‪I‬‬

‫חמדי היו בודדים חשיי‬

‫סםוגל'ס לקבל את העב!"' ד‪,‬א"לתי דר‪,‬יו כתור ג‪P‬ויוו לערמת אח'םה שתדי בתרו‬
‫קלםה‪ ,‬עד שבאו בני יעקב שכולם ה'ו ראר"ם לענין הא"להי‪ .‬ונואה ובור שמרובו‬
‫כאן על עב'ו וחרשתי שאיבו כלל תוצאה לש קבלת התורה שומ'רת צמוות"!'‪ .‬יהשיטה‬
‫הזו צ"ע לאור כל המובא לעיל ‪ ,‬במיוחד שמשמע ממבת כאילו הוא אומר לגו'ס ‪:‬‬
‫"אבא גחל מאביך‪ ".‬ועד"ן לא מצאחי לו סמוכין כדביו חז"ל‪ .‬וק הדים משםחו‬
‫מצאתי בכתבי המהר"ל ‪ -‬ארלי‪ .‬ואי"ה בדבר על זה עדר לקמז ס"ד‪.‬‬
‫רמהז כזריותיי של הגיי ז שבע מצרוח בצטרי כהו בח רכגיו )רמב"ם הל' מלכים‬
‫זכ‪'(. :‬א רהן לא בטלר מש‪-‬ראל על י'!" קכלח התירה )אף על פי שיחכן יערבשן הרקל( ‪,‬‬
‫ביבה'ן דיגים‪ ,‬שםיכת דמיס‪ ,‬וגזל ולכן שםיכח דמים וגזל הגרי אסרםיר ‪ ..‬יאפליי‬
‫גג'בת עדתו של גוי בלדב אסוהר )חולין צ"ד ‪ .(.‬וכן גתיבת ש‪ m‬ר להםות ד'ן )שף'ת‬

‫‪P"O‬‬

‫•~‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫"‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫‪,‬‬
‫~‪.‬‬

‫‪.1‬‬

‫זכירןת ישדאל יתד על דירג‪.‬ם‬

‫על אף חשיביתם של הנכרים‪ ,‬שי לני חיבית כלמי אחיני בני ישראל שאיננן‬
‫מחייבים בהז כלמי גיים‪ .‬אפשר להסביר את ההפליה הזי בכד שאני‪ ,‬בני ישראל‬
‫שיחמים בדעי הגדיל שחיארנהרי לעיל‪ ,‬של קריאה לכל העילם לעבידח ה‪ :‬יבחיס‬

‫לשיףת הב קריב קיירסת חיביח מייחדיח‪ .‬הבילםח ביז החיבית המייחדיח הללי היא‬
‫~‬

‫האחררית ההדדית‪ ,‬שכל ישראל ערבים וה ל‪:‬ה‪ ,‬על וה נרחיב את הדביר לקמז ס"ה‪.‬‬
‫אבל גם חבלי אהבה מייחדח צריכים לקשיר יחד אח השיחפים‪ ,‬ילכז המציה )ייקרא‬
‫'ייס‪' .‬ייח( ‪ :‬ייואהבת לרען נמיר" אינה חלה אלא על ייוער במציית" כלומר יהודי‪.‬‬
‫אמנם בס' הבריח )ח"ב םייי( מביא אח הגמרא )ברכיח‬

‫"מרגלא כפימיה‬

‫"ייז (‪: ,‬‬

‫אזביי‪ ,‬לעילם יהא אדם ‪ , ..‬ירמבה שלים •‪ ..‬יעם כל דאם‪ ,‬יאמליי עם נברי בשיק‪,‬‬
‫כדי שיהא אהיב למעלה ינחמד למסה‪ .‬אמרי עליי על ר' ריחנז בז זכאי שלא הקדימי‬
‫אדם שלים מעילם‪ ,‬יאפילי גכרי בשיק"‪ .‬ימידיק ממגה "כי חו"ל קרבי גיםי יכללי‬
‫יייאהיג את‬

‫‪,‬‬

‫""‬

‫ארתם באהבת רעים"‪ .‬יכו ר' חייס ויסאל )שערי קדושה ‪',‬א ('ה כתב ‪:‬‬
‫כל הברייח‪ ,‬אופליי נכרים'‪ ..‬ינהאו שכיינחם לאההב סםת‪ ,‬אבל לא אהכה " כסןר" ‪-‬‬
‫ייכמיד משוב" >לשין ססילת שיירם מ"ייא(‪.‬‬
‫ינראה שמקיםר בירישלמי )גדרים‬

‫‪'( / 0‬ב ‪:‬‬

‫"יאהבת לרעד כמיד‪ ,‬ר' עקיבא‬

‫אימר וה כלל נדיל בחירד" בז עזאי אימר‪ ,‬זה סםר חילדית אדם‪ ,‬וה כלל גדיל מזה"‪.‬‬
‫יפישו בקרבז העהד ‪" :‬זה ספר חודליח אדם‪ ,‬שכל בבי אדם אבים אמב אח‪.‬ד דא‬
‫כלל גחל מיאהכח לעון כמי‪.‬ן דלא קאי אלא על עוד"‪ ,‬היינו כאז צמווים לארות‬
‫כל בני אדם כאחםי וזה גחשב כלל גדיל בתירה )כולל גדלו הייבי שכלול דברםי‬
‫‪.‬‬
‫•‬

‫•‬

‫הרבד"‬

‫‪" 17‬‬

‫שבת ס"ח ורש'" שם בתחלת הגמרא‪ ,‬הרי במה שכילל ייתר אנשים היא‬

‫בחשב בכדלו‬

‫ייחר( ‪.‬‬

‫אםשר לחלק את המציית ב'ן אםד לחברי לאלה הבובעות מדרישית הצדק‬

‫)כמפורס בהעהר ‪ 5‬לעיל( שאיסחח עלי לפגעו באח"ם ‪ ,‬יבזי אלה הטבעית אמהבה‪,‬‬

‫יבן אםור להטעית את הגוי בחשבין‪ ,‬אלא ידקדק עמי שנא' ]אצל גוי[ יחשב עם קונהי‪,‬‬
‫ן‪ K‬ע "‪ D‬כביש תחת ידך‪ ,‬קף'ח לגיי שאינן ככשר חחת ייך‪ .‬דהרי היא‬

‫•‬

‫אימר ‪:‬‬

‫ני תרעבת‬

‫ה' ‪-.‬להיר כל עןהש אלה‪ ,‬כל ען‪:‬דש ‪ r‬לי ‪,‬מכל סקום " )רמכ" ‪ Q‬הל' גגיבה ז‪.‬י ‪'(.‬ח יייול‬
‫"‬

‫ראב"ן )ב"ק קי " ג‬

‫‪-‬‬

‫דף וק " ד ע " ד בהצו' אבן שלמה(‬

‫שכן שאסיר לגניב לגןי‪ ,‬רלא תגנוב‬

‫‪-‬‬

‫‪:‬‬

‫ייראסיו לג ‪ U‬כ עדת הגןי יכל‬

‫רומיא דלא תרצח דלא תנאף‬

‫‪-‬‬

‫רהיי בין לישראל‬

‫בין לגןי‪" .‬ו‪ v‬רגרי הרמכ"ם בפיהןב"ש )כלים י"ב‪ ,‬זי( שהאריד בזה‪.‬‬

‫צריחת הגיו אסירה מן התורה ‪ ,‬ירינן מסןר לשפים )מכילתא פ' משפסלם כ"א‪ ,‬י"ר‬

‫‪-‬‬

‫בהצו' המלבי " ם סלי ב " ח ‪ (.‬יכן רעת הרמב"ם )עי' כיימ הלי וורחק בי‪ ,‬י"א‪ ,‬שובביא ‪ R‬ת‬

‫‪..‬רזבכיל‪n‬א‬
‫‪,‬‬

‫ז‪'t‬‬

‫ומסיק ‪:‬‬

‫'"יהזו שכתב יבני אינן נהרג ‪,‬ליך בביח ריו‪ ,‬כלימר ‪:‬אכל בריני‬

‫שמיס חיב"(‪ ,‬וכן במאירי )סנהררין נ"ז‬

‫‪:(.‬‬

‫יכתב על זה כמשר חכמה שני‬

‫רברים ‪:‬‬

‫(א) "בואה דדאם המזלק לעכו"ם חייב ללשם‪( ".‬כ) יייותכן משום רישראל שהרג בן‬
‫נח איכא‪ ,‬זבלבר הצריחה‪, ,‬דר ‪ P‬ון רחלול הוסם ית'‬
‫‪,‬‬

‫ווס‪n‬ובר‪ .‬סיוירם‬

‫וכף ‪…‬‬

‫‪…‬‬

‫יבזה אוכרן אין יום הכפורים‬

‫צםנ‪ K‬רין עיגוס זביתה ‪ p‬ל חליי השם‪ ,‬יאיר יכוסו לן על ידי‬

‫ימת‪..‬ר חטא ה"ת"ה‪ .‬תל כרחר דיגו מסור לשסים " ‪.‬‬

‫‪15‬‬

‫~'‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪———————- -‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫המחייבוח אוחי לעזור לו‪ -‬באלה הבובעוח מן הצדק ‪ -‬שמיהר על זכויוח של הזולח‬
‫‪ -‬אבו מחויבים גם כלםי גוים ‪ ,‬כעדו אלה הבובעוח מאהבה‪ ,‬מחייבוח אוחנו רק‬

‫‪-,‬‬

‫כלפי יהודים‪ .‬באלה האחדונות נכללות מצוות כמו גמליוח חטדים וצדקה‪ ' ,‬שמטח‬
‫כטמים ואיטור רבית ‪ ,‬השבת אכז'ה ומקוח בםש‪ ,‬בקיסה ובטירד‪ .‬נמרם טיבן קצח‬
‫כהמשד‪.‬‬

‫ברור הוא שגמליות חסד צוקדה א יבן זכייוח שביתבו לתערכ‪ .‬אדרהכ‪ ,‬בחהעי‬
‫כזאח היחה מוגעח בזכוח הבחבע לחח הייס או לא לחח‪ ,‬לםי שקול עדחו‪ ,‬אבל‬
‫מאדי‪,‬ן אף על פי שכל פעולה מטויימת של חטר איגבה חוכה עליבן‪ ,‬במילות חטר‬
‫כאומן כללי אבו כן מחויבים בה חוכה גדלוה‪ .‬כגדאה חובה הזאח נובעח מזה שעלינו‬
‫לחזק ‪ K‬ת השותף למפעלנן ד‪,‬קדשר ‪ ,‬זזכןכן שכעין זה איבו שירי אלא בישר‪ K‬ל‪.‬‬

‫)‪.‬‬

‫י‬

‫מצוות שמטת כספים ואיסור רבית גם הן מטעם זה שהרי ההלואה בבחה על‬

‫מבת להחזיר אח החןב והשמטחה ‪ K‬ינה אלא מתנת חנם‪ .‬וגם ברביח אין שום םגיעה‬
‫בצדק‪ .‬כמו שמןחר לי להשכיר את כיתי שיוחזר לי כעין‪ ,‬יהיה מותר לי ל"השכיר"‬

‫את כטפי על מבת שיוחזר לי ערכן‪ .‬וכן כחב הרמב"ן )דבירס כ"ג‪'( .‬כ ‪" :‬הרבית‬
‫שהזא בעשה לדעת שניהם זברצזנם לא נאטר אלא מצד האחהד והחס‪.‬ד כמז שצהו‬
‫ואהכת לרעד כמוד ‪ , ..‬חסד ןרחמים יעשה עם אחיו כאשר ילובן כלא רביח וחחשב‬
‫לו לצדקה‪ ,‬וכן ה ש מטה חסר לאחים‪".‬‬
‫וכו השכח אכדה‪ .‬אי‪," ,‬ייכבי כו אםד לשרחו בזה ‪ 1‬אין זה אלא חסר ששועה‬
‫עם חכרו ‪ ,‬והוא הירו בה ש כת אכדח גןסו ‪ .‬ןלכו גם " לא חעמדו על דם רעד" )ויקאר‬
‫י ‪ II‬ט‪ ,‬ס ן' ‪ (l‬א י בן ש ירי אלא אצל יהייז וי •‬

‫"'‪.‬‬

‫‪//‬‬

‫ומעביו ש אף על םי ש הב " ל אינבן מחויכים כהם כלםי בכיר מטעם חסה מטעם‬
‫דרכי שלום אנו כן מחויבים ‪ .‬ת " ל הרמב " ם ) הל ' מלכםי י‪( :‬כ'י' ‪" :‬אםליו העכו"ם‬
‫]שלא קבלו עליהם ז' מצוות בנ י נח( צוו חכמים לבקר חולדיס‪ .‬ולקבור מחהים עם‬
‫מתי ישארל לומרגס ענייהם בכלל עביי ישראל‪ ,‬מפני דרכי שלום‪ ,‬הרי באמר טןב‬
‫ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו‪ .‬ונמאר דרכיה דרכי בוםע וכל בחי בוחיה שלוס"‪ .‬וכו‬
‫רביח של גוי אסורה מדרבנן )הל' מלהד ולוה ה‪'( :‬ב וכן המחויר לו ‪ K‬גהר ירכ‬
‫‪6‬‬

‫הרמבם" )הל' גזלה ואבדה ‪,‬א"' ('ג‬

‫בתב ‪:‬‬

‫זה ערבר גובורה מטני השוא מחזיק דיי‬
‫סי ' רס"ו‬

‫מקי‪ /‬כ ( ‪:‬‬

‫ו מזלרת •‪•.‬‬

‫"אבדח הניי מותרת‬

‫‪ I‬ש‪' P‬‬

‫והמחיזרה‪ .‬הרי‬

‫'"‬

‫עולם"‪ .‬וידיק מכאן נאר הגולה )חרט‬

‫ס‪ " ",‬ו דלא מאר רב שם בפנהדריו אלא נעכן " ם נויכד וככבים‬

‫ולא כעכן " ס שבזמן הזה שמדרים בבורא ‪,‬לום ן נימוסיהם להחיזר‬

‫‪,‬הונאייר נכ ‪ N‬ק קי " ג‬

‫(‪.‬‬

‫אבדה‪…..‬‬

‫מסיק ‪ :‬יי כל שהיא מעממין הגדור י ם כדרג י הרת יגוונדו חי‪-‬להןת‬

‫זיל א י וה דצ‪ ,‬אזי ‪ II‬ם שונג‪t‬י‪n‬נם וחיקה ממאנותנן‪ .‬א י נס ככלל זה‪ ,‬אלא הרי הם כישיאל‬
‫גמןר לרבר'ס אלי‪ ,‬אף באברה‪ .‬ןאף בטסןת‪ ,‬לוכל רוזש הרבר' ם ‪ ,‬בלא ושם חליקד"‪,‬‬

‫ל ‪" :r‬‬

‫כתלהר ‪n‬מיפה ) דבירם כ"ג ג י‬

‫מ "‪p‬‬

‫כ" ג ו‪ ' D‬לייג כ י‬

‫מ "‪P‬‬

‫גי(‬

‫כשתב ‪:‬‬

‫י' כל ים‪.‬פישיס‬

‫בתכן בכלל הייז הזה )היתר אכיית גיו( יאיייי בזיוניי אלילים הפאריים" רנונא מקוי‬
‫דלבר מהגמרא‬

‫יהתיר ממונן •‪•.‬‬

‫) כ ‪ II‬ק ל ""‬

‫(‪: .‬‬

‫" ראה‬

‫הקכ ‪ ~-‬ה שאין האיפית מקייומת ז ' צונרו‪,‬ת ‪ ,‬עדפ‬

‫אבל אלה המקיימים ו ' צמוות‪ ,‬יהם ריב האימרת שבזה‬

‫הגאורית (!) נסלה סל כל סםק רש'גס שיה ככל ל'שר‪ II‬ל ‪",‬‬

‫‪-‬‬

‫‪lf‬‬

‫ז רבכל ייוכיינ‪m‬‬

‫אבל כל זה ל‪ II‬םןב‪II‬‬

‫כשן"גו‪.‬‬

‫‪16‬‬

‫‪r‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪<.‬‬
‫‪,‬‬

‫שיתקשד שם שמים‪ ,‬הרי זה שמיבח )הל' גזלה יאבדה י"א‪'(, ,‬ג יגוי' באר הגילה‬
‫)חו"מ סי' שמ"ת םק ‪ !/‬ה( המביא את דבריו ומןסלף דבריס מרגשים‪.‬‬

‫איסורי נקדמה ונטדרה גם הם איםנ אלא מתןך חיבת האהבה‪ .‬הרי גם ה' מענשי‬

‫מ‪',‬ה כנגד ומה ‪ ,‬ילמה היא לני אסיי‪ ,‬ימסבירים לני חז " ל אח האיסיר )ייישלמי‬
‫נדרים ט‪ /‬ד( ‪" :‬למה זה דיהמ ‪ 1‬ה'ר שחותר בשר הוכה הטכין כדיי ‪ -‬הםא יחזיר‬
‫ויכה‬

‫'‪f.‬‬
‫~‪.‬‬

‫בדיו ‪" 1‬‬

‫בעוד ואני יואה את עצימ ואת חברי כחלק מאותו גיף ‪ ,‬אטםל בחטאיי‬

‫דןר חיקון ולא דור נקימה ‪ ,‬מה שאיני כן בבן אדם אחר שאיגי חלק מאיחי גוף‪.‬‬

‫יכן בענין טימאח מת באיהל שי " יחרין" ליהידי על הניי לםי דעה אחח‪ .‬ביבמיח‬

‫'ס) ‪ :,‬ס"א (‪: .‬‬

‫יי חניא‪ .‬יכן היה ר' שמעין בן ייחאי אימר קברי עו"כ אינן מטמאין‬

‫באיהל שנא' )יחזקאל ליי‪,‬ר לייא( יאחן צאני צאן מרעיח; אדם אתם ‪ -‬אתם קיייין‬
‫אדם יאין ע"כ קרייין אדם"· הוחכמי‪r‬כ מטמאים )ונחלקי הפיטקים בדבר‪ ,‬עיין תיס'‬
‫םש‪ .‬יבשי"ע נםטק יינכין ליזהר"(‪ .‬החיסםית )שם יבב"ק לח ‪ .‬תד"ה אלא( מביאים‬
‫הרבה םסיקים בהם גוים נקראים אדם‪ ,‬יעיין שם תייוצי‪r‬כ שינים‪ .‬יר"ת םייש שאדם‬
‫‪", 1‬‬

‫‪,,-‬ז‬

‫‪.‬‬
‫•‬

‫'‬

‫הייני ישראל דוקא‪ ,‬אבל האדם כולל גם את הגרים )רגם על זה הקשי בתיס' שם(‪.‬‬
‫ידבריי צריכים הטבר‪ .‬יבחםארת ישראל )אביח פ"ג בערז אית ('א מטביר שלא ייתכן‬
‫שהדברים ‪ .‬ככחבם אלא שיש‪K‬רל נקראים אדם שהם ‪ -‬דימה לאדם הראשין ‪ -‬יצייח‬
‫של הקב " ה ילא חילדח הקדרמים להם‪ .‬רהייני שהםש אדם שייר לאדם הראשין דיקא‬
‫יהיא שם עצם פוס' ‪ I‬יבשם עצם פרטי איו ה ' הדייעה שייר כן‪ ,‬ילכז " האדם " כולל‬
‫גם גףם בעדר יי אדם " כלדל רק שי‪(I‬ךל‪.‬‬

‫יי שיראל יעכי " ם )בא י ם לפניר ל דין( אם שי זכיח לשיראל בדינהים דנין לי‬
‫בידנהים‪ .‬רארמרים לר כן דינכם‪ .‬יאם י ש כזזח לשיראל בדיניני‪ ,‬דנין לי ידן חיהר‪,‬‬
‫ארומרםי לי כר דיניני ‪/‬ן ) לשוו ומב " ם הל' מלכיס ‪',‬י י וו ב ‪ ,‬וה י א סב'' ';‪ j‬קד ‪/‬ו ב ‪ .(.‬ונראה‬
‫להטביר שדין כזה אינר מבררר אם ש ‪,.,‬י לדיניהם או לדינינו‪ .‬ולכן הרי מרטל גול‬

‫‪,‬‬
‫"‬

‫הדייו לבחור באיזה מהם לדין ומאחר והרא מצררה לאהיב את ההידרי ייתר ממה שהאר‬
‫מצוהו גול הגוי‪ ,‬אינו מן הראוי לבחור אח הדיו בו יםטדי ההירדי‪,‬‬
‫יעל הדין הנ " ל כתב הרמב ‪ If‬ם )פיהמ ‪ I1‬ש נ"ק ‪',‬ד ('ג דבירם המפליאים ‪ ,‬לכאוהר‪.‬‬
‫ייואל יקשה בעינין דבר זה ואל חחמה עליו >כמו שלא חחמה על שחיטח בעלי‬
‫חיים‪ ,‬אף על סי שלא עשר שים דבר רע< לםי שמי שלא נשלמו בו החכונית‬
‫האנישיוח אינו אדם באמח > ראין חכליחו אלא לאדם ‪ I‬האמתי« והדבור על עניו‬
‫זה צריר טפר מיוחד" ‪ '.‬הדברים ממליאים שהרי לכאירה משמעוחם להשורת אח‬

‫הגיי לבעלי חיים וכאילו איו רע בשחיטחי‪ .‬וזה רדאי לא יחכו לאור כל הנ " ל‪ .‬אבל‬
‫דבריי העניים במקים זה ‪ ,‬ע ש ים'ר הם במקרם אחר ‪ ,‬בהקדמחו לטדר זרעים )הוצ' ר"י‬
‫קאפ"‪ ,‬עמ ' כ " ג ר " ח וכאשר( ןז‪/‬ל שם ‪" :‬והזנרע היא שמןסדף במהןחן ועמתיקי‬
‫ממצב למצב‪ ,‬צמב שפל למצב נעלה ‪ ,‬לפי שהיה אדזכ בכח ינעשה אדם בפרעל ‪,‬‬
‫ש האדם לפני שילמד אירנ אלא כבההמ ‪ ,‬כי לא נבדל האדם שמאר בעלי חיםי אלא‬

‫‪,.,‬‬
‫‪.‬‬

‫בהניין '" )דהייני( ה ש נת המשוכל י ח '" הודבור על הענין הזה בשלמית יאןר‬

‫ך‬

‫הביטח ‪r‬ב‪ "I‬הוצ י הר ‪ H‬י קאפח‪ ,‬הכילל קטעים שחסרים בדפםרי הדוס ‪ ,‬ןסימנחיס בפוגיוים‬
‫שמילשים‪ ,‬המלים בסוגריים המריבעות הוספתי לבירור הדבר‪.‬‬

‫‪17‬‬
‫‪~.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מאד'! כיגת הרמב"ם בראת‬

‫ברירה ‪:‬‬

‫המדע )בתרגים‬

‫המידפס ‪:‬‬

‫•‬

‫החכמה( היא שהיפך‬

‫את האםד לאדם ‪ ,‬את האדם בכח לאדם בפיעל‪ ,‬יהשת"כית לעם ישראל אינה אלא‬

‫גירם ברכשית המדע‪ .‬יהשיה דביר חז"ל )פטחים מ"ס (‪" : :‬ילא ישא בת עמי הארז ‪…‬‬
‫יעל בביתהין היא אימר‪ ,‬אריר שיכב עם כל בהמה ‪ …‬א " ר אלעזר‪ ,‬עם האזר מיתר‬
‫לבוחרו ביום הכפורים שחל להיוח בשבח"‪ .‬ימטחבר שכאן מקיר לדברי הרובב"ם הב"ל‪.‬‬
‫ייש עוד הפלאה לרעה בנד הגיי ‪,‬וכך מספרח לבו הגמרא )ב"ק לח (‪ : .‬יייכבר‬
‫שלחה מלכית רומי שבי סרדייסית אצל חכמי שיראל ‪ :‬לדמיבי תורתכם‪ .‬קראי ושבו‬
‫ישלשי‪ .‬בשעת פטירחם אמרי להם ‪ :‬דקקדבי בכל תירתכם יאמת היא‪ ,‬חיץ דמבר יה‬

‫ו;‬
‫•‬

‫שאתם אימרים‪ ,‬שזר של ישראל שנגח שזר של כנעני פטור‪ ,‬של כנעני שנגח שיר‬

‫של שיראל‪ ,‬בין חם בין מוע‪,‬ד משלם בזק שלם‪ ,‬ממה בפשך ‪ …‬ודבר זה אין אבו‬
‫מידעיים למלכית‪ ".‬בגמרא שם מיםברת ההפלאה הזו במה שהקב"ה ראה שהגייס‬
‫לא שמרו את ז' מצוית בבי בח והעבשים בדבר הזה‪ .‬וברמב"ם )הל' בזקי ממין ח‪/‬‬
‫('ה פירש יוחר ‪" :‬ל‪ c‬י שאין הגוםי מח"בין את האדם על בהמחו שהזיקה‪ ,‬יהיר אנו‬
‫דנין להם כדיביהן‪ .‬ושור של נכרי שגגח שיר של ישראל‪ ,‬בין תם בין מועד‪ ,‬משלם‬
‫בזק שלם‪ .‬קבם הוא זה לגוים לפי שאיבן ‪,‬הירין במצוות אינן מסלקין הזיקן‪ ,‬ואם לא‬
‫חח"ב אותן על בזקי בהמתן אין שממרין אותה ומפסויין ממון הבריות'!‬

‫ר‪.‬‬

‫"‬

‫~‪r‬‬

‫יחריניח האזרח על הגר‬
‫אנו עם סגולה לה ' אשר בחר בנו מכל העמים ינתן לנו אח חירחו‪ .‬בתירחבו זו‬

‫היא בעיקהר בחירה לחפקיד ואין בעצם הבחירה משמעות של יתרובות שנמצאםי‬

‫בבי‪ ,‬ייודיעח כי לא בצדקחך ה' א"להיך בותן לך את הארץ הטובה הזאת‪ ,‬כי עם‬
‫קשה עורף אחה" )דברים ט‪'(, /‬י אלא רק קבלתבו על עצמנו קיום מצווח החורה‪,‬‬
‫היא היא מקדשת אוחבו‪ .‬עם כל זאת מסחבר שתה"נה תכונוח לאומיות בשיראל‪,‬‬
‫כמי שאבו עדים לחכובות כאלה גם אצל אומות העולם‪ .‬ימהן החכונות הלאומייח‬
‫שלגון אמרו חכמינו )יבמות ע"ט (‪" : .‬שלושה סימנים באומה זי ‪ :‬הרחמנים‪,‬‬
‫הב"שבםי וגומלי חסדים " ‪ .‬כל שיש בו שלושה סימנים הללי‪ ,‬ראוי להדבק באימה‬
‫זי"‪ .‬כדי לשמיר ל~' תכינית לאומיות אלה‪ ,‬מומלץ להרחיק גוים שתכוניתוי‪,‬ם‬
‫מתנגדית לאלה מלהתקבל בעם שיראל‪ .‬מאדיך למדיני "ז " ל )בציה כ"ה (‪ : :‬יימפני‬
‫המ נתנה תורה לישארל ‪ ,‬מפני שהן עזין ‪ " .‬שאלמלא נתנה תירה לישראל ‪ ,‬אין כל‬
‫איהם ילשין יכילין לעמיד בפניהם‪ ".‬ומפשר בעל דברי ח"ם מצנז )שי"ת רברי ח"ם‬
‫ח ‪ I1‬א ין"ד טי' ל ‪" : (I‬הי‪,‬ני בטבעם הם קשים ברמוח ילכן נחנה חורה לשביר קישי‬
‫הטבע באזהרות וגדחת יתירית לנאיה ונאיוף וגזל וכד' כדי לשמיר דרך המצייע‪,‬‬
‫כי ההם בסבעם עלולים לעזוח ‪ ,‬לזה גדהר החורה הק' בגזירית יתרות‪ .‬אוםל האורמת‬
‫איגן צריכות לחימרוח יחרות‪ ,‬כי אינם עזים בסבעם‪ ,‬ויד להם בז' מצוות '!‬
‫אגל עם כל העךר הגדול של אותן התכוניח‪ ,‬אין להן השלכוח הלכחייח‪.‬‬
‫לכ היחדינית שדנני כהם בסעףי הקודם נוכעים מקיםר מצוית ד‪,‬תזרה כמזעל‪,‬‬
‫או · הםתח"בות לק"מן‪ ,‬דה"נו מקיים המצויח בכח‪ .‬ייההבדל שבו הירמי עם בני‬
‫ישראל שמאר הגיים היא כאמצעית קבלת התירה‪ ,‬שוזלת זה‪ ,‬הנה ככל הגיים בית‬

‫•‬

‫•‬

‫‪18‬‬

‫"‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שיראל" )לשי! איר הח"ם‪ ,‬ר"פ חקת(‪ .‬ילכ! כל הגיי המתג"ר יקבל על‪,‬י את החיהנ‬
‫לק"יי את צמיית התירה‪ ,‬הרי היא יהידי לכל דבר‪ .‬עם כל יה ק"מית כלפיי הגבלית‪.‬‬
‫גגי! בעבי! מלכית ישררה‪ ,‬י ‪" i‬ל הגמרא )קדישי! ע"י (‪" : :‬ש םו תשים על‪,‬ך מלך‬
‫מקרב אחיך ‪ -‬כל משימית שאתה שמים לא יהיה אלא מקרב אתיך '" ר' ‪ I‬ירא‬
‫מטפל בהי ]מתעסק בהם לכבדם ילהישיבם ב ש ררה‪'''[. .‬רש רבה בר אביה מטמל‬
‫בהי‪ .‬במערבא אפילי ריש כירי לא מיקמי מיבי‪".‬י‪ .‬נהרדעא אםילי ריש גרגיתא לא‬
‫מיקמי מיבי‪".‬י "‪ .‬ר‪.‬רי שבחלקי ח ‪ " I‬ל בדבר‪ .‬יהרמב"ם פסק )הל' מלכים א‪: ( "1 :‬‬
‫ייאי! מעמידים מלך מקהל גרים אפילי אחר כמה רירית‪ ,‬ער שתהיה אמי מישראל ‪…‬‬
‫ילא למלכית בלב‪,‬ד אלא לכל שררית בישראל‪ ".‬טעם הרבר כתב בס' חביך )מ ‪' i‬‬
‫תצ"ח ([ט"קת] ‪ " :‬כי מהיית הממיבה לראש בשמע לכל בכל אשר ירנר‪ .‬צריך להיית‬
‫על כל פבים מזרע ישראל שהם רחמבים בבי רחמים‪ ,‬כרי שירחם על העם שלא‬

‫להכביד עילם ‪'. " …‬‬
‫עדר הבדל למריבי חז"ל )קדישי! ע' (‪" : :‬כשהקב"ה משרה שכיבתי‪ ,‬אי! משיה‬
‫אלא על משפחית מייחסית שבישראל"‪ .‬השראת השכיבה קשירה בקרישה מייחדח‬
‫הבאה מטיהר המשפחה וכברפז שם בגמךא ‪:‬ייבעת ההיא באים ה' אההי לא'"להיס‬
‫לכל שמפחית ישראל ‪ -‬לכל ישראל לא באמר ‪,‬אלא למשפתית ישראל "‪ ,‬יבראה שגר‬
‫בעל כרחי במבע מ ‪ I‬ה‪ ,‬מבח'גת מיצאי‪.‬‬
‫יכ! התיהר פיטרת בבי גי'רת )שהירתם שלא בקרישה( מיבים יחל ‪ r‬ה‪ ,‬ש ‪ I‬ער‬
‫הג'ף הפקר לעב'! זר‪ .‬שיב הטעם פמבי שא ‪ r‬יתיס האב 'י בר'א )'במית צ"ן ‪ ,:‬צ"ח ‪.(.‬‬
‫]המ שהרבה מצטטש לגבי גיש ‪:‬יישיבי לכם פה עם החמיר ‪ -‬עם דהימה לחמיר"‬
‫)יבמיח ס " ב ‪ .(,‬איבי נכי!‪ ,‬שהרי המימרא הזי באמרה לגב' עברים ריקא ‪ ,‬שבהם כיל‪,‬‬
‫•‬
‫עלמא מדרים שאי! להם יחיפ[ ‪.‬‬
‫והנה ר ‪ I‬הידוה הלרי כתב בכן ‪ i‬רי )מ"א סי' <‪",‬םק ‪" :‬ועם כל זה לא ישתוה הגר‬
‫הגכגפ בתירתבי עם האזרח‪ ,‬האזרחים לבדם הם ראייש לבבואה‪ ,‬יזילתם ‪ -‬תכל‪,‬ת‬
‫עניבם שיקבלי מהם ישיה'י חכמים יתפירים‪ ,‬אך לא נביאים"‪ ,‬יהיה מקים לתשיב‬
‫שזה יצא לא מהמימרא שהבאבי לעיל בסמיך‪ ,‬אבל קשה לימר כך שהרי חז"ל רברי‬
‫על יחיס משפתה ירק ממילא נמעט הגר על דיי זה‪ .‬יקשה על דברי הכיזרי מהגמאר‬
‫)סנהדרי! לייט (‪ :‬האימרת שעיבריה הגביא גר ארימי היה‪ ,‬יכ! ממה שכבר הבאני‬
‫לעיל רברי ח ‪" I‬ל )תרב"א פ"ט( ‪" :‬בי! ישראל בי! עכי"ם ‪ …‬הכל לפי המעשה שר~א‬
‫עישה‪ ,‬כך שיהר על‪,‬י ריח הקשד" ‪ '.‬גם לדברים אלה של הכיזרי עיר לא זכיגי למציא‬
‫מקיר בש‬

‫‪8‬‬

‫"‪•D‬‬

‫אלוי נוכל להוטיף עיך טעם‪ ,‬המלר העשןי להשפעי יןחר מכל דאם אחר '‪P‬ל ה‪:‬עם ‪:1‬על‬
‫ררכי‪ ,‬וורך ו‪.‬תיבתי ל (‪1‬ג‪n‬רי הזמן‪ ,‬איש כזה חייב לחייח מעירה‬

‫‪m‬‬

‫רמק במןדס בכל‬

‫היסםורית עם ישראל ‪ ,‬ו‪:‬בי של‪ M‬גרל כסביבה כזו ‪ ,‬אינו יכול לקלים הכנה כזו וכן אינו‬
‫יכרל להורישה לבניו‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫לכוזורה שחי הובימרות הללו סרתרות מה שימרנו שאין השכינה שררה‬
‫פייחםות ביטראל‪ .‬יאילי צריכים לחלק ביו‬

‫ר‪m‬‬

‫אלא ‪ r‬ל סווב‪I‬נחן‪n‬‬

‫הקדוש )רכן נבראה(‬

‫רכין '‪.‬שראת‬

‫‪19‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ה‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫עוברת רחרבת תרבחה‬

‫התרהר חיבה ארתבר לרתרס בבי ראם לעבררת אבה"ם שבשמים‪ ,‬רזאת מכמה‬
‫בחיברת‪ ,‬מהז ש"כרת רק לגבי אתיבר בבי ישראל רמהז ש"כרת לכל בבי אדם‪.‬‬
‫בשב‪-‬ואל‪-‬תעשה בצסויבו )ויקרא 'ייס‪' ,‬ייד( ‪ :‬יילוםבי ערר לא תתז מכשרל"‪.‬‬
‫ופיושו חז"ל )ע"ז ו' ‪ :‬ועוד( רהיינו שאסור לסיעי לאדם לעבוו ‪ V‬ביוה אשר בל‪v‬זי‬
‫הסיוע אל היה יכול לעוברה‪ ,‬איסור זה שייך כלפי גוים כש לגבי '‪ 1I‬דרים‪ ,‬כמםושר‬
‫שם‪,‬‬

‫‪J,‬‬

‫מאיו‪-‬י בקום‪-‬ועשה למרבו )שבועות לייט (‪" : ,‬כל ישראל ערבים זה בזה"‪,‬‬

‫בלומר שכל האומה היא כגוף אחד לקיום התורה‪ ,‬ועביהר שלכל יהודי בחשבת‬
‫כחוב לצבור בלו ‪ -‬במהז ואינם אנוסים בדבר‪ ,‬והייבו שיהויד אחד בעבש על עביר"‬
‫חברו במדה והיה בזיו למובעה‪ ,‬ווה שייך רק אצל יהודי‪ ,‬וכז חובחבו להרחיק אדם‬
‫מן העברה כתיבה )ויקרא לווס‪ ,‬י"ז( בלשון ‪ :‬ייחוכח תוביח את עפיחן"‪ ,‬והיינז‬
‫יהודי דוקא‪,‬‬

‫אבל אפילו בקום ועשה אמרו )פסחים פ"ז (‪" : :‬לא הגלה הקב"ה אח ישראל‬
‫לביזהאומות ‪ ,‬אלא כדי שיחזספו עליהם גרים‪ ",‬ואפילו עובש נאמר ברבו‪ ,‬שהוי‬

‫‪.,‬ף‪,‬‬

‫'"‪,‬‬

‫אמרו כומרש )ויק"ר " ('ה ‪ :‬ייםא לא חגזיו א‪-‬להוחי לאומוח העולם‪ ,‬הרי אבי‬
‫ופרע‬

‫מכם‪, I /‬‬

‫ובאוה שלגבי גוים חובתנו זו אינבה גכרר מצות חוכחה אלא בגרר מצות אהכח‬
‫‪',‬ה ןז"ל הרסכ ן‪/‬ס במצהו ‪ i‬י )‪ O‬ה " מ שעיו ('ג ‪ :‬יישהניה קוראםי לבני אדם כלם‬
‫עלבדותו זלהאםיד בו ‪ ' ..‬זלשזד ספוי זאהבת את '‪,‬ה אהבד‪,‬ו על "בויזת באבוהם‬
‫אביך‪ ,‬שבא' ואח הבפש אשר עשו בחון"‪ .‬והוי אבהרם אביבו בשתבח מ‪K‬ד על‬
‫הנפשות שעשה לקונם )כראשיח י"ב‪'( ,‬ה )ועי' באריכות רמב ‪ II‬ם הל' ע"ד ‪'.‬א ‪'(.‬ג‬
‫לאור הנ"ל צ"ע הגמוא )ב"ב " (‪ :‬במה שאסרה לקבל צדקה מגוי משםו שכחוב‬
‫)שיעהי כ"ז‪ ,‬י‬

‫‪I/‬‬

‫א( ‪:‬‬

‫"ביבש קצירה תשברנה"‪ ,‬ופירש‬

‫'''רש ‪:‬‬

‫ייכשתכלה זכןת שנירן‬

‫וייבש לחלוחית מעשה צדקה שלהז‪ ,‬אז ש"ברו"‪ ,‬משמע לכאורה שיש למנעו מגוי‬
‫עשית צדקה‪ .‬והוי גם גוי מחויב בעשיח‬

‫ט"ו‪ ,‬מווס( ‪:‬‬

‫"הבה זה היה עון‬

‫סדים ‪.. .‬‬

‫צדקה ;‬

‫כך משמע מדבוי הבבאי )יחזקאל‬

‫ייר עבי ואביון לא החזקין" 'ר) יונה‪ ,‬שע"ת‬

‫ש"ג ס" ‪(,‬ר"ט ראם כז יהה" אסרר לבר לסייע לעבור על זה‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬עליבו "לכוף‬
‫את כל באי העולם " לקייס חרבתם זר‪ .‬יעוד צ ‪ II‬ע מה שבפסק בשו"ע )יו"ד סי' רב"ז‬
‫ס"א( שבצבעה מרתך לישראל לקבל צדקה מגרי )ושממע רמ"" אפיל‪ ,‬בהיה יכ‪,‬רל‬
‫השביכה‪ .‬ארילי כינםת להשארת שכינה סל כלל ישראל ובמן שלידמונן )ידובכת‬

‫ב"‪ P‬ם יי ג ‪: ( .‬‬

‫"סי ‪· .‬‬

‫אאשיו השכיגה שורה על טחוח סוסגי אלםיס שובי רבנית מישראל"‪ .‬יבא‬

‫לחדוי‪,‬נר שאיו רג‪.‬רים ובני שמפחןת בלחי מיוחסןת נכנסיס למנין ההז‪ .‬יסב' טחתב‬
‫החררה )מאת ר‬
‫יאמר‬

‫‪…‬‬

‫‪I‬‬

‫הסישל מקראק‪ ,1't‬ט' בהעלותך( הביא דמסר הםיר‬

‫מזה ‪:‬‬

‫"ח"ד‬

‫ובנ‪m‬‬

‫ה‬

‫איז השכינה שיחר אלא על וסגי אלפים ישני רבבית‪ ,‬הרי שהיו ישראל כאו‬

‫•‬

‫חסר אחר‪ ,‬יבא גר יהשליס ‪ ,‬נמצא גורם לשכינה שתשרה על ישראל"‪ ,‬ומקהש מכאן סל‬
‫דברי רי )קרושיו ‪'.‬ע ‪" n‬יה קשיס(‬

‫‪:‬‬

‫‪fI‬דל‪o‬ינך שקים שנט~' כישראל וויזין חשכיבה‬

‫שורה אלא על משפחה מייחםת"‪.‬‬
‫•‬
‫•‬

‫‪20‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫;‪.,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫להחפרנס מיהויים(‪ ,‬וכהמשך שם )ס " כ( נפסק ‪ :‬ייוכלך או שו עו"ג ששלח מרמו‬
‫לש"ארל דצלקה ‪ ,‬איו מחזיירן אוחו‪ ,‬אלא נוסל‪,‬ן מוכנו וינחו לעניי עכו"ם"‪ m .‬וי‬
‫פסק כאו ני האי שדישו יי ביבש קציוה חשבונה" ואם כו איך החיו לקחח גמוי‬
‫אפיל ‪ i‬בצכעה ו נגם המאיוי )סנהדריו‬

‫נ"ט (‪.‬‬

‫כחב שאמוו לקבל צדקוחיו של‬

‫גוי ;‬

‫אבל אולי כוכחו בזה לחרומוח לביח ככסח וכד‪ :‬אף שמסחימח לשונו "צדקוחיו"‬
‫לא משמע כך[‪ .‬ועייו מה שפירש הדוישה שם ומה שהקשה על‪,‬ו הט"ז )שם סק"ב(‪,‬‬

‫‪ -‬שמוחר לקבל ;‬

‫וחירץ שש" לחלק בין כאשר הגוי נוחו לחוך יד העכי היהודי‬
‫זביו נחיהנ לידי הגבאי היהדרי ‪ -‬שאסזר לקבל‪ .‬זהסביו שכאשר הגזי כזחו לןו‬
‫העני הייי‪-‬יד ‪ ,‬איבי מקמדי שיגעו לידי ‪ 't‬היזר ייקא‪ ,‬בעיי במ‪o‬רה לזיי הגנאי היי‪.‬ךןי ‪,‬‬
‫כאשר הגוי יעדד שחלק מהכסף ‪,‬לך לעכיים גזיים )כרמ שהזא בעצמו מפוש שם(‪,‬‬

‫בזה החכוו דוקא לעניים יהזדים‪ .‬וזה צ " ע‪~' ,‬לכאורה‪ .‬אדרבה ‪ ,‬איפכא מסחברא‪.‬‬
‫בשו"ח ערח כהו "ס) קל"ב( רצוה לתרץ שהקאר ייביבש קציהו חשברנה" שייך‬

‫קר להמשך מלכות של גוםי ולכו האיסור שירי רק כשאר בית המלך כוחכים‪ .‬ולפי‬
‫זה היה מחורץ לא רק למה היחיד מוחר לו לקחח ‪ ,‬אלא מחזרץ גם למה דרשו "ביבש‬
‫קציהו חשברכה" בלי לחשזש ממכיעח מצוה מן הגזי‪.‬‬
‫לפני הסוגיא הכ " ל דגה הגמאר שבאלה של צדקה זחסד של גזםי בכלל‪ ,‬והיינו‬

‫בהקשר לפסוק )משלי 'יי‪.‬ד לייד( ‪" :‬צדקה חרומם גוי‪ ,‬וחסד לאומים חטאח"‪ ,‬אכשר‬
‫בקש ו' יוחכו בו זכאי מתלמןויו לפרשו‪ ,‬כלם פישרוהו ‪ :‬יי כל צדקה ‪ m‬סד שו‪c‬ומוח‬
‫עובדי כוכבים עושים‪ ,‬חטא הוא להם"‪ .‬ואז ר' יוחכו בו זכאי עצמו פיוש ‪" :‬כשם‬
‫שחטאח מכפרח על ישראל ‪ .‬כך צדקה מכפוח על אומוח העולם"‪ ,‬ולמסקנה הזא‬
‫משבח אח פיוושו של 'ר נחוניא בו הקנה שלדבויו הפסוק מדבר רק בצדקה וחסד‬
‫'‪ t‬ל ישארל‪ .‬בוכשלי '''רש פישר שחסד לארוכים חטאח ‪ ,‬שהיי כוטל‪,‬ם מזה ונוחנםי‬
‫לזה‪ .‬ו"א אבו עזאר ‪m ,‬ייר יונה פישרו כויב"ז דלעיל ‪ ,‬שחסדם מכפוח חכטאח‪,‬‬
‫ולב"נ מפוש אח העסרק על התחסדוח ש ל הגרים‪ ,‬שכל מה שמעכים אח עצמם‪ ,‬הוא‬
‫חטררן ‪ ,‬רלא חרספח‪ ,‬בעברדח '‪.‬ה‬

‫ו‪.‬‬

‫היחם בשעת מלתמה‬

‫כל הנאוכו דע הכ אניו אלא בשעח שלוס וגבוי שאיו לו עלינז וכחשבוח שרע‪.‬‬
‫אבל בשעח מלחמה רבגרי צר ואויב ‪ ,‬אררבה ‪ ,‬צריכםי ליזהר וכדא פן נטכן‪ ,‬ח"ו‪ .‬ח"‬
‫ישראל ; עו נהיה וחמנים על האכזיר‪ .‬זבזה כהיה אכזירים על וחמנםי בני וחמנים‪.‬‬
‫לא נשכח ייבי בחמלח שאול על אגג גזלד אזיב"‪ .‬גם נזכזו היטב מעשה אחאב‪ ,‬מלד‬
‫ישארל‪ ,‬כאשר הסגיר ה' בידר אח בן הדד‪ ,‬מלך ארם‪ .‬ואמרו לו עבדיו ייהכה כא שמענו‬
‫כי מלכי ביח ישראל‪ ,‬כי מלכי חסד הם‪ ,‬נשימה גא שקים •‪ ..‬ויבואו אל מלד ישראל‬
‫ויאמרו ‪ :‬עבדד בו הדד אמר חחי גא בפשי‪ .‬זיאמר ‪ …‬אחי הוא" )מלכים א כ"‬
‫ל"‪'(, I‬ב‪ -‬וכשלח דבר ה' אל אחאב ‪:‬ייכה אמר ה ‪ :‬יעו שלחח אח אש" חרמי וכןו‪,‬‬
‫והיחה נסשך חחח נפשו ‪) " …‬שם וכ" ‪(.‬ב זאמנם בסוף ‪" :‬זמלד אום צ‪ .. , m‬לא‬
‫חלחרמ ‪ …‬כי םא אח מל‪ ,‬ישארל לבדז" )שם כ " ב ‪ ,‬ל"א( יכך נפל בגלל הומנוות‬
‫המוסעת ‪.‬‬

‫‪21‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪,‬‬

‫והנה במכילחא )בשלח על 'יי‪,‬ד ר' ‪ -‬בהרן' מלבי"ם ס" ('ר ‪ :‬ייר "‪ V‬ח שש מארת‬
‫רכב בחרו‪ ,‬משל מ' היו הבהמות שהיו סוענ'ו הסוכבוח"‪ ,‬ומסיק שה'ר מארתם מצרםי‬

‫‪7‬‬

‫שהיו יראיס דבר ‪',‬ה "מכאן היה ו' שמעוו אימר‪ ,‬טיב שכמצרים הווג‪ ,‬טוב שכנחשים‬

‫רצוץ את מוחו"‪ ,‬ובמס' טופר'ם )סוף פט"ו(‬

‫הרוג"‪ ,‬והחוס' )ע"ז‬

‫א"'‬

‫כ"ו ‪:‬‬

‫גרט ‪:‬‬

‫ייהטוב שבעו"כ‪ ,‬בשעת מלחהמ‪,‬‬

‫ד"ה ולא( מב'א נו בשם 'רושלמ' קדוש'ו )כנראה שם ד‪:‬‬

‫‪ -‬אבל אצלבו חסר(‪ ,‬וכז מונא להלכה נש"ך )יו"ד סי' קב"ח סק"א( בשם‬

‫הב " ח‪ ,‬וכו מרומז כלשוז הרמכ"ם )הל' רוצח ד‪ ' :‬יי א וכ"מ שם(‪ ,‬והטעם בכל אלה‪,‬‬

‫משום דמיירי בעיבד' כיכבים שהם בעצם חייבים מ'תה אלא שכל זמו שלא דגים‪.‬‬
‫אסוו לסבב להס את המ'חה ‪ -‬והייבו בשעת שלום אבל כעת מלחהמ ומתר להרוםג‪.‬‬
‫אבל מסתכר '~גם בגו' שא'נו עובו כוכב'ם צר'כ'ס לשקול ה'טב איך להתנהג‪,‬‬

‫~‬

‫מחד גיטא ‪ ,‬לא לזלזל כשפיכת דמים‪ ,‬ומאדיך שלא לטבו ח'י 'שראל‪ ,‬ח"ו‪ .‬וידוע‬
‫היטג מעשה הל ‪ II‬ה הי"‪.‬ר יטוב אשי יכלכל דבריו במשפם )ע"פ תהלים קיב‪(. ,‬ה‬

‫"‬

‫ז‪,‬‬

‫"‬

‫הרחקה ןרב הגיים‬

‫לפי דכו'בו‪ .‬חפק'ד עם 'שואל הוא לקוכ אח אימית העולם לעבודת ה‪ /‬ולכאירה‬
‫מלו' תפקדי זה דורש מגע וקשו אתם‪ .‬ולפי זה צ"ע כל ההרחקות השתורה וחז"ל‬
‫הטליו על‪,‬בו‪ ,‬כגוז צוי' התורה )דבו'ס ז‪'( /‬כ ‪" :‬לא חכרוח להם בךית ילא חחבם"‪,‬‬
‫ודשוו חז"ל )ע"ז‬

‫כ' (‪.‬‬

‫(א) לא תתז להם חנ'ה בקרקע‪( ,‬ב) לא חתן לםה חז )שלא‬

‫יאמר כמה עכו " ם זה נאה‪"'( .‬שר ‪( ,‬ג) לא תתו להם מחבח חבס‪ .‬ואע"פ שלפ' פשוטו‪,‬‬
‫המקוא באמר וק לגב' ז' העממים ‪ ,‬כבר פ" החוס' )שם‪ ,‬ד"ה דאמו(‪ .‬שבאלה שלשרה‬
‫ייא'ו שום טעם לחלק ביז שאו עוביד כוכבים לז' עממיז'" יכז ההרחקיח שחדשו‬
‫חז"ל‪ ,‬כגוז "גזרו על פחז משום שמנז‪ .‬ושמבז משםר ייבז‪ ,‬ערל ייבז משום בבותיהו‬
‫רכו'" )שבת לווז‬

‫‪:(.‬‬

‫הטעם להרחקות ברוו שהוא כדי למנוע השפעתם של הגוים על'בו‪ .‬אכל‪ ,‬מאדי‪,‬ן‬
‫במה שאנו נמנעים נ‪.‬גמ·~ אתם‪ ,‬הםא איבבו מוגבלים‪ ,‬כו זבמז‪ ,‬מלד‪.‬שפיע עליהם !‬

‫אמנם נכיז הוא שכמדת מה ההרחקות ממעטות את יכולתנו ללמד ולהדר'ר‬
‫את הגוםי ‪ ,‬אבל ההמעהס הזו איננה אלא במישור הפרט ‪ -‬גכי הדרכח הפסר על‬
‫דיי הפרט ‪ ,‬אבל כאשר בע' ‪ r‬כנביאים נוכח לדעת שהאוהמ ה'שראל'ת‪ ,‬כאוהמ‬
‫לדוגמה‪ .‬יושכת על אדמתה‪ .‬היא אמורה להיות מורת דרך לאומות העולם‪ .‬הודאה‬
‫זכו לאומות העולם 'כולה להצליח רק אם נשכ'ל להק'ם מדינה המתנהלח על פי‬
‫התורה ואשר אהבה אחוה ושלים ישלטו בשער'ה‪ .‬לבז מגמתנו ושאיפותיבו צריכוח‬
‫להיות נואש ובראשונה לזכוח להקים מדינה זכו‪ .‬דהיינו לביאת משיח צדקבו‪,‬‬

‫כו בזמז שאבו משתדלים כתיקוז עצמנו‪ ,‬איז ספק שכל השפעה להטיב את המצב‬
‫הרוחב' של הגוים ‪,‬רצויה וכרוכה ובמ'‪m‬ד כל מי שאהכח ה' אמיתית שונחג כלבו‪,‬‬
‫'שאוף לקראת זה‪ .‬וההשפעה הזו הינה אף אחת מטרות גלוחנו‪ ,‬אבל בראה הש'א‬
‫מטהר משנית ולבז עלינו להזהר שלא בשיגנה ח"ו על חשבוז שלמות רוחנ'ת פנ'זניה‬
‫על 'די התבוללות ביז רב‪.‬וים‪.‬‬

‫‪22‬‬

‫‬‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪I‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪.n‬‬

‫גולת ואגולה‬

‫םב בתוהר ‪ -‬כתובחות שכה ‪-‬‬

‫גם בבב ' א'ם באמר ל בו שעז'בת התורה תגרור‬

‫אחר'ה גלות‪" .‬השמרו לבם םן 'פתה לככבם וסרתם ‪ …‬ואבדתם מהרה מן האזר‬
‫הטובה אשר ה' ניתן לכס" )דברים י " א‪(. ,‬ז"ו‪-‬ז"ט יבראה שהגלית היא יותר מסתם‬
‫עובש‪ .‬גם כאץר 'בול ה' להעב'שבו עובש'ם חמור'ם‪ ,‬במםורט כתוכחות‪ .‬אלא בראה‬
‫שהבלות ה'א הכרח'ת למב'עת חלול הםש עצום‪ .‬אמבם ‪ ,‬גם כעצם ה'ותבו כגלות‬
‫הר'בו מחלל'ם את השם ‪" :‬ו'כואו אל הגו'ם אשר כאו ש ם ו'חללו את שם קשד' ‪,‬‬
‫באובור להם עם ה ' אלה וובארצו 'צאו " )'תזקאל ל " ו‪ ,‬כ ' ( ‪ ,‬אכל א'לו לא הגלנו ה'‬

‫ה'ה השארבו בארץ הופך לחלול השם עדר 'ותר גדול‪ .‬שהר' ‪ ,‬א'לו ה'ו 'שראל‬
‫עז'בת‬

‫מצל‪r‬ז>'ם ‪ ,‬על אף ע'זכתם את ה' ואת תורתו‪ ,‬ה'ה זה הופך להודעה לגוס" ‪:‬‬
‫ה' ה'א מצל'חה ח"ו ‪ -‬וא'ן לך חלול השם גדול מזה‪ .‬ולכן ברור‪ ,‬שכד' להצ'ל‬
‫'עודבו הלאומ' ה'ה מוכרח להגלותבו על עז'כתבו את תורתבו‪ .‬כגלות המר הזה‪,‬‬

‫חובתנו העקר'ת האר לכטל אח גורמ'ה ולחזור לה'וח ראו"ם לגאולה‪ ,‬ראו'ים לה'ות‬
‫די גמה ל גייס‬

‫‪, 10‬‬

‫כה'וחבו כארצות הגו'ם אמבם חובה על'בו לדרשר אח ש לום הע'ר אשר הוגלבו‬

‫שהמ ולהחמלל בעהד אל ה‪ :‬כ' כשלוהמ ח''ה לבן שלםו )'רמ'הן כ"ונ ‪ '(. 1 ,‬דבכי‪.‬‬
‫כמ'וחד כמד'בוח שטוכוח לבו‪ ,‬שה'הדר'ם מחמסר'ם לחכועות סוצ'אל'ות שמטרתן‬
‫האר ל'שר ולחקן את אבש' הונד'בה‪ .‬וכאמח ככל שאבו מחכהג'ם כ'ן הגו'ם כדרך‬
‫התן‪i‬ח נהיה דוגמה להם יגרכל להשפיע עליהם להתנהג כשורה‪ ,‬הריגו בזה מקשדםי‬
‫שם שמ'ם ‪ -‬אבל אל לבו לשכוח שע'קר התמסרותבו ח"כת לה'ות חזוק ח'י תורה‬
‫בתוד עמבו אבו‪ ,‬ולזכור שזו הדרך הארוכה‪-‬הקצרה גם להצלת האומות‪ .‬שהר'‬
‫כרבאה הם אף פעם לא 'ג'עו לדרד ה' ממש אלא דרד עם 'שראל כארצו הח' ח"ו‬
‫על ')‪ /‬רצון ה! לכן כל התקדמות לקראת המטרה הזי האר טוף טוף גם לאוונות העולם‬
‫ת'קין‬

‫‪-‬‬

‫ח'קון 'סדו' ןבר‪-‬ק"מא‪.‬‬

‫א'לו ה"בו‪ ,‬כזמן שה"תבו כגלוח ‪I ,‬נבס'ם ללמד את אומות העולם א'ך לבהל‬
‫אימה בררך הנכונה‪ ,‬וארי היי צוחקים עלינן‪ .‬חרינו במצב של איש עסקים שהקיס‬

‫עסק ופשט את הרגל‪ ,‬החאושש ושוב הק'ם '>טק ושוב בכשל‪ ,‬מה עשה אותן א'ש‬
‫עסק'ם ז הק'ם כ'ת טפר לב'הול עטק'ם‪ .‬ולא 'צחקו על'ו אבש' העסק'ם ! יי הר' אתה‬
‫בכשלת פעמ"ם‪ .‬מה חוכל ללמד אוחבו ‪ " 1‬ולכן א'ן לנו אלא להחאמץ לזכות כגאולר‪.‬‬
‫לאור כל האמיר לע'ל‪ .‬כריר שהגלות מיבעת מאתבו מלו' ע'קר נןודר ‪ U‬וט'בת‬
‫ה'ותבו לעם‪ .‬וברמה שזה ע'קר האסון שבגלית המר הזה ‪ ,‬וכן ע'קר אכלותבו בט'‬
‫כאב‪ .‬ואול‪ ,‬כ'נו חז"ל את האבלות ה ‪ .‬את כאבלוח על 'רושל'ם ‪ -‬ייכל המתאכל‬
‫על 'רושל'ם זיכה ורואה בשמחתה" )תעב'ת ל' (‪ :‬לרמוז לבו שאבלותבו האר על כד‬
‫שא'ן עתה ב'כולתבו להב'א את השלםו הכפיל לעולם‪.‬‬

‫‪)0‬‬

‫הובקרש הראשןן נחרב מפני ע ‪ N‬ז ‪ ,‬גלןי עריות ומשיכת דוכיס )יומאט‬

‫‪(:‬‬

‫וכאשר גנאלי‬

‫ינני חמיש את ב ית המקדש ‪ ,‬אמנם שחסן חא ציר הגח של ס " ו יט יפי ע יני ן לש צור‬
‫הרס לש עירית >ייפא‬

‫ס"'ס ‪(. :‬‬

‫הכרת הבסי נחרב מפגי שנאת חנס‪ ,‬ראילי עלינן בסיוחד‬

‫לשרש את ה ‪ r‬ון דנזה מתיכבך כדי לזכות כגאילה‪,‬‬

‫‪23‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ותורשה לי מילתא אגב אורחא‪ .‬כמדונמי שמודעות לדבר הזה יש בה דכי להדריד‬
‫כל אחד ואחד מאתנו גם ביחסו למדינת ישראל של היום‪ .‬החלסת ועדית סאן רימו‪,‬‬
‫וכגראה גם החלטת האו"ם‪ ,‬סילקו את העכוב שגבע המשבועה שהשובעגו בה שלא‬
‫למרוד בגוים )כתובות קי"א (‪] .‬כד היא דעת כעל אור שמח זכן משמ‪ !I‬םדנרי‬
‫אבגי גזר‪ ,‬וחבלים בגעימים ‪; ..‬ובס' ויואל משה חולק[‪ .‬אולי עליגו ל‪I‬זרות בוזלה‬
‫אף ר‪r‬מ מה' שגתן לנו עכשו את הכלים לקשד שם שמים על ידי גהיול דמיגה לפי‬
‫רצוגו‪ .‬כל אחד הגר בארץ ‪ -‬ובמדת מה גם מי שיכול לגור בה ‪ -‬היר הוא שותף‬
‫במדינה עקב האפשרות שהוענקה לו‪ .‬הוא יכול לפעול לשיסורה הר‪ m‬גי או לחדול‬
‫ממגו‪ ,‬זו בחירה שמסר ה' לידו‪ ,‬אבל עליו לדעת שעצם האפשרות עושה אותו שוףת‪.‬‬
‫אבותה מ' ‪ I‬ה שהיה בדיו למחוח ולתקן )‪ "' 17‬שבת נ"ד ‪.(, :‬ה"נו שותף נקז ‪ j‬ש שהם‬
‫אי הפוכו‪ ,‬ח"ו‪,‬‬

‫וכן עלינו לדעת שכל השחיתוח בעולם וכל המלחמות‪ ,‬מבחינה מסויימת‪ ,‬הן‬
‫באשמחגו‪ ,‬שהרי‪ ,‬אילו עשיבו אח שמוטל עליבו‪ ,‬מזמן היו באיס אלנו הגויס ללמדו‪.‬‬
‫זכאשר עזרכים טבח בביאפרא או בבגגלא"שד או בקמבזדיא‪ ,‬צריכים אנו להרגשי‬
‫במחדלנז זלהאזר בגבזרה לזכזח בביאת המשיח‬

‫נב" ‪•X‬‬

‫•‬

‫‪11‬‬

‫וז"ל נעל איר שמח‬

‫במכתב שפררסם ב"התיר" בשנת‬

‫חרם"‪: K‬‬

‫"אמנם כעח רסובה‬

‫ההשגחה אשר באסטת המלמכןת הנארוח בס ‪ K‬ז דגומא ניחז צי אשר אזר ירשאל תחהי‬
‫לסם ישראל‪ ,‬וכיין סשי פחי השבועות ובישיין המלכיס‬

‫תב"י( ‪:‬‬

‫‪" . ..‬‬

‫ובאבכי נזר )חיי ‪ /l‬ר סי'‬

‫"שאס יותן רושת לכלום לעלות‪ ,‬לא יהיה שבערה ]בתוקף["‪ .‬יבשו"ח חבליס‬

‫בנע'מים )סיי קלב( ‪ :‬יירהשביעס ה' שאסיר יקיים מציה זי בסכנת נפשות‪ .‬אבל אם‬

‫אין ‪…‬‬

‫ויהיה להם רשייז זבאןה " ‪ J‬לעלית ‪''',‬אל אין דשם הוכחה מכאן‬

‫יבס ' ארץ חזברה )ם"א "שייי א‬

‫‪"0‬‬

‫ו‬

‫‪I‬‬

‫)ובהשבעוות ‪",l‬‬

‫א י‪ /‬ר( הסגיר למה ר‪ l‬גנדןחם לש הערביס יו‪:‬ננה‬

‫ביבעח לשאלה‪ ,‬יכן למה בטול תיקף השביעית חל בס על שסחיס ביספ'ס שבכבשי‬
‫אחר בך‪.‬‬

‫ועוד אמרו חז"ל כמרוש שתוקף השבועות לא חיה אלא לאלף שגיס וז"ל ו' חייס ייסאל‬
‫)הקדמה לס ' עץ חיים ‪ ,‬ר"ה אמר ערר‬

‫וב «(‪.‬‬

‫‪:‬ייוככר אמוי רז"ל כי זמו השבעוה היא‬

‫ער אלף שניס כמ " ש ףל בבריתא דר' ישמעאל בפרקי היכלוח עס" דניאל נ זן‪,‬‬
‫וז"ל ואיתיהבון נידיה דע עדין ןעירנין " ‪,‬‬

‫נאה(‬

‫‪.,‬‬

‫‪24‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪.‬‬
‫והכ הידוה קופרוכן‬

‫‪.‬‬

‫לררררת רנבראה שנבתבה לררררת‬

‫נבראה שהרצרבה‬

‫]הוכשר[‬

‫פרץ‬

‫ג‬

‫עד כה עסקני במקימם ל;' ספוי הנבא"ים במטגוח נצחייח ההלכה ‪-‬‬

‫זי אשי‬

‫חחילח חייבה לעם ש'ואל בטיני וחיקפה לנצח נצחים‪ .‬אבל מקובל לואוח ‪ -‬ובצדק‬
‫~ בספוי הנביאים דוקא לא ספוים הלכח"ם כי אם ספוים העיטקים בחולדוח ישואל‬
‫וב‪1‬כ"טר" לדוווח שש' ללמיד מז ההיטטווה"‪ .‬גס כאן נשאלח השאלה ‪ :‬במה שונה‬
‫ההיסםןרהי הכתובה נסםיר הנביאםי מזן הכתיהב כתורה מדח גיסא ומזן הכתיבה‬

‫בכחיבים סאידך גיטא ‪ '.‬אלי יאלי ושימים לפניני בטכפם סטוים‪ ,‬יהי'ח יש' ץר‬
‫‬‫ שהיי ייהעובדיח" הן לכאירה נחין איביקטיבי קביע ‪2‬‬‫היטטויה" אחח בלבד‬
‫עליני לשאול מדוע חלק זה מן ההיטטוריה של עם ישאול ושוס בחמשה חומשי חווה‪,‬‬
‫חלק אחו טל ‪K‬ותה ת"ופה ידוע לנו מטפוי הנביאים‪ ,‬וחלק אחו המדבו על איחה‬
‫חקופה שספוי הנכיאים כיחבים איייחיו כתיב דיקא בספוי הכתיביס‪ .‬הלא דכו‬
‫היא !ועל אובעה לא אשיבני‬

‫‪-‬‬

‫הוי חלק וביעי )הגדול ביוחו( שש' בי יוחו‬

‫אמשו בכל שלשוח חלקי החנ"ך‪ ,‬מיפ!‪/‬י אצלני בטפוי חז"ל )ש " ט ככלי‪ ,‬ש"ט‬
‫'חשלמי ‪ ,‬דמשרים יכי'(‪ ,‬הגאין וכי ה"ישע העליו' ב‪ II'D‬ש~ למסכת אכיח )רחלחח‬
‫יהושע( פיק כ' משנה כ' מבאו‪ ,‬וזה לשוגו ‪: -‬‬
‫יואיתי להעתיק פה המ שכתיב כספו הנעלה ייקו מאי‪,‬ן סאונת חכסיט להגאין‬
‫הצדיק רחכם א‪-‬לקי כמהרר"ו באי ער שי ‪!II‬לרמ שההי בזסן מרו‪ ,f1 .‬וב‪K‬ריר ז"ל שנ‪i‬ו‬
‫חםייט‪ ,‬אשר בכון מאיי להייח הספו ההאו נמצא כדיי מבקשי אמובה כה' וכתרררת‬

‫ותכניו לעגין באיתי ענין‬

‫‪1‬‬
‫‪2‬‬

‫‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫מן ההיסטורהי הדייתע לני ממרפית חזאל‪,‬‬

‫יבינמיר משפטים כאיניברסיסה בדבלין אירלגד ע יר רמלדתי‬

‫לידמונן ‪:‬‬

‫העיבחת איבו‬

‫יכרלרת לשקר ‪ -‬הן רק יכולרת להטעות !‬
‫שי להצטער על כר שכתביו של הגאין הנ"ל אינס ודי‪s‬ויס יד צכרם בין לוידמ הןתרה‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫פירושן למסכת אבית האו ביאור קלאםי ל ‪ p‬ימק פשוטו של המשניות‪ .‬חיבורו דעונז והת‬
‫לא נם ליחן כקובע סמפרים ככל הקשור בתורה שבכתב והיחם ביהנ יכלז תויה שבעל‬
‫פ‪.‬ר‪ .‬הרדוישם לשו האל ידה‪p‬ש דמגיימם ומאםיבים את גדלות הלידרןנ של תו;ח בנוסח‬

‫‪.‬‬

‫לימא )הגר"א‪, ,‬רנצי"נ‪ ,‬משו חכהמ ואחירם( ו»יור‬

‫ןד‪u‬י‪.‬‬

‫מלם נקבצי חברי חיידי כססר‬

‫קטו אחר ציולם חמשד כאן כאזר כמאה שנה אחרי שהגאין המחכר הניא אוםת לראשינה‬
‫אל בית הרפום‪.‬‬

‫‪25‬‬

‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שבעל םה‪ ,‬וזה בשבת"ם בדפס מחדש לזכות הרכ'ם ‪ '.‬וזה לשובו שם ; שכשאחד‬
‫חמט'א ‪ ,‬גם אחר' מ'תתו לעובשו א'ו קץ‪ ,‬אפשר ש'לכו ו'תרבו מאוד אוחם האבשש‬
‫שחיטאו בשב'לו‪ ,‬ורב'ם אשר 'מ'ת במורת אמשר המ'ת בח' "‪ ,'I‬עול זה ב'אר בהר"ר‬
‫שמה זבות מה שאמר הכתוב ‪",‬מר') לב‪,‬‬

‫(ס' ;‬

‫"גדול העצה ורב ‪.,.,",‬לעה אשר ע'ג'ד‬

‫פקוחות על בל דרכ' בב' דאם‪ ,‬לתת לאש' כדרבי' וכפר' מעלל'ו"‪ ,‬שבשאר הקב"ה‬
‫שמכ'ר' ומעב'ש אש' אח‪,‬ך הבה ע'ג'ו 'חברד פקוחות על בל דרב' בג' אדם אשר‬

‫בעולם " לראו" אם עמש'ו עשו פ'רו" והוא הה" בעובו'הם‪ ,‬אז 'עג'ש אותו על‬
‫כולם‪ ,‬ו ; הו "לחת לאש' )הבדוו( בדרב'ו וכםר' מעלל'ו" ‪ '.‬שום פרק בב בסוף הפרק‬
‫הפל'א לתרץ ולכאר הטםע למה לא בזכרה במלכ'ס תשובת מבשה‪ ,‬ובדבר' ה'מ'ם"ב‪,‬‬
‫לג בכחבה ‪ '.‬והטעם הוא‪ ,‬מפב' ב' בל "וםא ומחם'א את הרב'ס א'ו מסם'ק'ם ב'דו‬
‫לעשוח חשובה‪ ,‬וא'ו תשובחו מקובלת‪ ,‬בד' שלא 'ה'ה הוא בגו עדו ותלמ"ו בג'הבום‪,‬‬

‫והבה מבשה החט'א רב'ם והדחים מעל ה' "‬

‫וכששב אל ה' לא השתדל בבל כוחו‬

‫להחז'רם בחשובה‪ ,‬במו שעשה חזק"" אב'ו לבער גלול' אחז אב'ו‪ ,‬רק אמר הבחוב‬
‫ייו'אמר ל"דו‪.‬ה לעובד אח ה' א"לה'הס" ‪ -‬אמ'רה בעלמא ‪ ",‬לבו כל עור ש'שאול‬
‫בעבור חטאת'ו שהחטא'ם החמד"ו הס ובג'הס ובב' בבה"ם לעבוד עבורת ם'לו"")‬

‫ולחטאו‪ ,‬לא בחשבה תשובתו לבלום‪ ,‬ולבו לא בכתבה תשובתו נספר מלב'ם‪ ,‬אבל‬
‫באשר ספך תש מו העךלם אחר חורבו הב'ת בל עוגד' ג'לולש ובתגטל צ'ר הער של‬
‫עבהרר זרה מו העולס ולא ה'ה שום אדם ש '‪1T‬טא בשנ'לו ‪ ,‬אז בחבוצצה חשךנתו לפב'‬
‫המקךם ךהךע""ה לך‪ .‬דע באו דנר'ו הבע''מס‪ ,‬שםת'ס 'שוק‪ .‬ךהבג'" שס'ף‪ ,‬דכו חב'א‬
‫)בבא בתרא טו‪ ,‬א( 'רמ'ה כחב סםח ךספר מלב'ס‪ ,‬עזרא כתב ספרך וספר דביר‬

‫ה'מ'ס‪ .‬ךב'מ' ‪",‬מר' עד"ו לא בעקר הצ'ר הרע עדבךדת ג"'ךלש‪ ,‬ךב'מ' עזאו שה"'‬

‫‪4‬‬

‫ואולי בדור עני זה יימצא זה אשר ידפיסי שוב מחדש לזכות את הרביס‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫בותז וסבר‪ ,‬על מוסקל מעב'ש = בותן עובוס‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫ילכן כ"ל דרבי בני י"םיי ‪m‬בר ל''‪K,‬י'ש' מאיןד‪.‬‬

‫ך‬

‫היל לםבינן לימיך יסוד כשהקפה של זתרה‪ ,‬שהוא יסדד כדרבי הן גשכר י'יגש‪ .‬יסדד‬
‫זה לא מתירת מוסה רכינן למדניהך אלא מדברי נכיאיס‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫יכזה הגעני לשאלה כוללת אודןת היחס ביו ספר מלכים וטפר דרכי הימיס‬

‫‪-‬‬

‫השיגירים‪,‬‬

‫היסםית ומגרעות שבשני הספריס‪ .‬ברור כי תשובת אבי עד שר שיים )והוספת רכי יהןוש‬

‫העליך( הינה רק אחת הדרכים לפתןר בעיה זאת‪ ,‬ואף אינה ביתתנ ליישום לכל המקירם‬
‫הפרובים בהם סםר מלכיט וספי דכרי הימים איםנ עולים בקנה אחד‪ .‬רב‪s‬יבין חשיבת‬
‫מגהש כותב בדכיי היפים‪-‬כ‪ ,‬לג‪ ,‬יכ‪-‬יח ייוכהצר לו חלה אח פני ‪',‬ה א‪.‬י ויבכ‪ V‬ו‪t‬מרו‬

‫לממגי א‪-‬להי אבותיי‪ ,‬וי‪n‬םלל אילו 'ףערת‬

‫לי ‪, . ,‬‬

‫וםיר את אלהי‬

‫הנכר ‪…‬‬

‫ולוחך חצוה‬

‫י»לר‪ ,‬ייבז את זונכח ה' ויזכח עליי זחב שלמםי וחוהד אורמ ליהודה לסבדר ‪ M‬ת ה' ‪ M‬יהלי‬

‫שירא'ל‪ ,‬אבל עדו העם זוכחיס ככמית רק לה' א‪-‬להיהס‬

‫‪. " …‬‬

‫‪9‬‬

‫דכרי היפים שם פסוקםי ‪-‬איא‪ ,‬ומלבים"ב‪ ,‬בא‪-K ,‬חי‪,‬‬

‫‪10‬‬

‫לעותמ ריכיר שהיא לשוו קשה )מכות יא‪ K ,‬יתירת כחכים פרשת שמיכי(‪ .‬לעייו שובר‬

‫חכמה לשמית טי‪ ,‬א ד"ח אז ישיר משה‪.‬‬
‫‪11‬‬

‫מכאן דברי הגאון ר' יהרש‪ V‬ה ‪ P‬ליר‪.‬‬

‫‪26‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מאנשי כנסת הגדולה עקרו ליצרא עד"ז )יומא סט‪(. ,‬ב לכן בספר מלכים שכתב‬

‫ירפיה לא נבתבה תשובת מנשה‪ ,‬ובספר דברי הימים שכתב עזאר נכתבה ‪(.‬ל"כע)‬
‫הדייעה אדוות תשובתו )אמנם בלשון רפה( של מנהש היתה דיועה לירמיה‬

‫הנביא שנם השיתה נהירה לעזרא הסופר‪ .‬ההבדל ביניהם אינו הבלד מהותי סגולי‬
‫בין נבאוה ובין רוח הקוז'ש של ספרי הכתובים ‪ ,‬אלא הבלד היסטורי בין ירמהי‬
‫ובין עואר‪ .‬אליו היה הענין בתוב בספיר ‪.r‬דכ'‪'K‬ם של בית שני‪ ,‬יכלו אף הם לכתוב‬
‫את פרשת תשובתו של מנשה ‪ ,‬באשר כבר עבר ציאר עד"ז מן העולם‪ .‬אין עוד פרי‬
‫מעלל" לש מנשה )אלה שהחטיא אותם( לוכן תשובתו שנדחתה דע כה "יכולת עתה‬
‫להתקבל‪.‬‬

‫אבל לא כר אפשר לפרש את ההבדל בין דברי השירה של דוד המלר בשמואל‪-‬ב‪,‬‬
‫פרק כב ובין אותה שירה )"עם שינויים קלים"( בתהלים יח‪ .‬הרי לפנינו אותו מחבר‪,‬‬
‫אותה תקופה‬

‫‪-‬‬

‫אין ואת אלא שהגירסא בשומאל‬

‫‪-‬‬

‫בבית דמרש של ננואה יסהדו‪,‬‬

‫ואילו הגירסא בתהלים שמקפת את תפיסת רוח תקודש של ספרי הבתובים‪ .‬לא הרי‬
‫האריה דרר המשקפים של נבואה כהרי ההסתכלות דרר המשקפים של רוח הקושד‪,‬‬
‫ולא הרי זה והרי זה כהרי נבואתו הסגולית של משה רבינו‪.‬‬
‫ובר בותב רבינו בחיי בפירושו לויקרא צו ח‪ ,‬ח ד"ה ויתן אל החושן את האוםיר‬
‫ואת התומים‪,‬‬

‫כבת של שם המפודש היה ‪ …‬ודמרגה היתה ממדרגות‬
‫מדמרגת הנבואה ולמעלה מבת‬

‫קול ‪,.‬‬

‫ר‪m‬‬

‫הקושד‪ ,‬למטה‬

‫דוע כי ההפשו ששי בין נבואה לרוח הקדוש‬

‫הוא השנבי!( בעת שתבא בו הנבואה ‪ ,‬כל הרגשותיו וכוחותיו בטלות‪ ,‬והוא שמולל‬

‫מכל דרבי העולם הזה ומופשם מן החומד ומתבדדו עם השכל לבדו ‪,‬והנה זה בהקיץ‬
‫וזו היא מעלת שמונה נביאים ‪ ..‬ור‪ m‬הקושד הוא שלא תתבםל אחד מהרגשותיו‪,‬‬
‫והאו מדבר כדרר גל אדם ‪ ,‬אבל יעודר אותו רוח עליוני ויופיע הדברים על לשונו‪,‬‬
‫בסיוע א‪-‬להי‪ .‬וזו היא מעלת‬

‫הכתובים ‪..‬‬

‫אבל מעלת התורה שצוה‬

‫ודיבר עתדיות ‪,‬‬
‫לנו משה ‪ -‬למעלה מבל זה‪ ,‬כי נבואתו של משה למעלה מכל הנביאים כולם‪ .‬ומםעם‬
‫זה תמצא לרז"ל שיובירו בגל מקום ; ‪ -‬תורה נביאים וכתובים בסדר המעלות‬
‫ומדדנות הנבואה‪ .‬ובםירוש אמרו ;מניחים תורה על גבי נביאים אבל לא בתובים‬

‫על גבי נבאיים‪ .‬בל זה הוצרבו החכמים ז"ל להעיר על מדרגות הנבואה‪ ,‬בדי שיתבונן‬
‫האםד‪ ,‬הוחי יתן אל לבו מאין תוצאות הנבואה‪ ,‬ואיר המעלות זו למעלה מזו‪ ,‬ומה בין‬
‫נבואת משה לשאד הנביאים כולם )עב"ל רבינו בחיי(‪.‬‬
‫‪12‬‬

‫באשר איגי בריו ששיב היא כגו ייו ושיבי אלה שה‪ n‬טיאס גבחי ‪ U‬ם‪.‬‬

‫‪13‬‬

‫שההי נהיג כתקי‪ D‬ת כית שני לחאר שספקה נכראה יגם פסקי אירים יתומםי‪.‬‬

‫‪. 14‬‬

‫ומב ‪ 't‬ם מירה‬

‫בבוכים‬

‫ב‪.‬‬

‫מה ‪:‬‬

‫הדמרגה השימנית שיכיאו חייו כרמאה הבניאה ויראה‬

‫שונליס כאגרהם כוכראה ביז הכתרים ‪ ,‬כ' שם'‪t‬לם ההם ריה כומ‪:‬דא יהום‪.‬‬

‫‪15‬‬

‫כי םג בכתובים יש יינכראיח"‪ ,‬כלומר הגרת עתיחת )ולא רק דברי חכמיס דועת ‪- IC‬לה'‪( D‬‬
‫אלא שהן גאמ‪,‬ית כררגה אחרת ובררך ש י נה מז הגביאות שבספרי הנביאים‪.‬‬

‫‪16‬‬

‫וכך הרבננ"ס שם ‪:‬יבזה המין רמןח הקוו ש חיבר חר תהליפ‪ m ,‬בר שלמה שמלי יקהלת‬
‫דשיר השיריס‪ .‬יכן דניאל יאיוג ודברי היוניס שואר הכתרבים כוה המין מריח הקושד‬
‫חיברו‪ .‬ולזה יקריום ייכתוניס"‪ ,‬רצוה לומר שהם כתיכ~ם בדרה הקרש‪.‬‬

‫‪27‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ולא קר בבביאים ובכתובים אלא גם בתוהד ובכתובים ובציבו כי אותו סיסור‬
‫מוסעי בשתי "מהדורות" אשר בהשקסה ראשובה איבן עולות בקבה אחד זו עם זו‪.‬‬

‫הבה בש‪v‬בת " די כתוב ייויעל הארבה על כל את מצירם ויבח בכל בובל ובצריס‬
‫כבד מאדר‪ ,‬לפביו לא הה" כן ארבה כמהרו ואחריו לא יהיה כף· סשרבדתא שר'"‬
‫מםשר ‪:‬ואותו שהה" בייוב יוזול שנאמר בו )יואל ב‪ ,‬ב( "כרמהו לא בהז‪ 'l‬ובן העולם‪",‬‬
‫לדמבו שהיה כדב משל משה ‪ -‬על דיי מיב"‪ D‬הובה שהיו יח‪.‬ד אוחנ ילק חסלי‬

‫בזם ‪ ",‬אבל של ‪ -‬שובה לא היה אלא מיו אח‪.‬ד וכמוהו לא ההי ולא היה" )עכ"ל ‪'''(.‬רש‬
‫על סיווש זה מקהש‬

‫הומב"ו ‪:‬‬

‫וקשה עלי מאמו הוב‪ ,‬שהוי כתוב )תהלים עח‪ ,‬מו(‬

‫ייייחו לחסיל ינילם ייגיעם לארנה‪ ",‬יכתינ )שם קד" לד( "אמר יינא ארבה יילק‬
‫ואי! מססו" ‪ .;.".‬ספדי הכתובםי מעידים לכאוהד שאף נזמבי של משה היו יוחר‬
‫מאשו מין אחה ילכן הקישיא אינה על '''שד נלבד )'אנל של משה ובין אח'ד( אלא‬
‫על עצם ספרי החב"ך ‪ -‬מהו הקויטריון הקונע מה די‪,‬יה כחונ בחורה‪ .‬וובה ישיאו‬
‫להיות ‪-‬כתוב באותו עביו בשאר ספרי חב"ך‪ ,‬בחינח זע אוחא דוד המלך ואסמגיה‬

‫אקאר ‪ ".‬ובראה כי על זה השיב בעל דבוי דוד )הט"ז( בעמדתו העקרובית בבשוא‬
‫זה‪ ,‬הקובעת כי אמבם צדק '''שר באמרו 'אבל של משה מין אחד‪ ',‬וכי נוובזה זאת‬
‫איבו עומדת בסתירה למקראות מפורשםי בספר תהל "‪ .D‬וזה לשובו ‪- :‬‬
‫ובלע"ד‬
‫םב כן 'ליק'‬
‫)שמות רנה‬
‫לאכלן ‪.‬הכי‬

‫‪17‬‬

‫יואל‬

‫‪.,‬‬

‫דאדוי בימי ובהש לא הה" אלא מין אחד הר"בו ארבה‪ ,‬אלא השיה שמו‬
‫ו'חסיל' וסכיהר םעם‪ ,‬כרמ שאתה צרוי לימר גבי חנמל" דששרו רז"ל‬
‫יב‪ ,‬ו( 'חמנל' ‪ -‬השיה בא חו ומל ‪ ".‬והז‪ 'l‬מולל את יר‪ P‬העז יעשב‬
‫במי אלה שלשרה שמןת שהין לארבה בשניל איזה טעם ‪ ".‬ישובים זויכ‬

‫ד "יתר הגזם אכי הארכה ריתר הארבה אכל הייק ייחר הייק אכל החסי""‪.‬‬

‫עויןי במפרשים של רזו''' ובמפרשי הנביא אשר תירצי את קישיח שו'" באופנים שוניס‪.‬‬

‫‪18‬‬

‫'יזי שם נסיוגי ליישב אח ‪''',‬שר בטייז שאיני מוצא חן בעיני הוכמ"ו ועמו )ייאחל‬

‫רבריס בטליס"( כשאח"כ מפרש »ל פי רביני חנאנל ומביא את "דעתי ב‪D‬סם הכתוב"‪.‬‬

‫יוב‪m‬‬

‫ר בכך השקישיא כה בילטת שאי! להעלית על החת‬

‫שהצד השבי לא הביאה בחשבין !‬

‫כיםו יעלה על העדת שאדשתמוטי מר"ש" מקראית‬

‫סיג זה של מחליקת ראשינים‬

‫פמירשים בתנ"‪ ,‬ז ‪ f‬מעי! זה צמיבי‪ ,‬לשמל‪ ,‬בחמליקת רמב''' ירמנ"ם )נטרשח שערח‬
‫הרכרים כיתרי ר ‪/I‬ה א‪-‬ל קאנ( בעניז משעוברת המליס קאנה‪ ,‬כעם יכרי' תל הקב"ה‪.‬‬

‫גם שם מביא הימנ"ו מקראות מפורשים כתב"ך הסותרים‪ ,‬לכאלרה‪ ,‬את עדמת הרסג"מ‪.‬‬
‫גם שם כמן כאן חרמרת הקושוא )ייפוקא למא ידבר הכותב‬

‫(‬

‫‪H‬‬

‫מחייבת למניא תשובה‬

‫לש לחנח'לה‪ ,‬ילא ייחק של דעיבר )עריי! שס רעחי של ו" אברבאנל בשרה נכיכםי‪.‬‬
‫ערייו מאמרן של ר"ק כה‪K‬נ שליס"א בסוף טפר הזכרוו‬

‫‪-‬‬

‫המדיתר מודס הרב קקו‬

‫‪-‬‬

‫המשאיר ענין זה בילי זניןי ‪(.‬ןיי'»‬

‫‪19‬‬

‫שווב‪ ,‬המ אל יההי כתיב בכיל בףא אחו מספרי החנ"'‪ ,‬דירו»ר לני תמיי ספררת חז"ל‪.‬‬

‫‪20‬‬

‫תהלים חע‪ ,‬םז "ושקשך‪ ::‬בחנכל"‪.‬‬

‫‪' 21‬בחגלמ' לשיז ניטריקין ב =) נא( ח! =) נח( מל‬

‫‪ 22‬כיורמ ‪,‬‬

‫)למשיז 'אםיל‪'(. c‬‬

‫רק ייארנה" היא שם צסס‪ ,‬ראילר שאר השמות הם תראר המבארים אספקטים‬

‫מסייטםי שדביס של ‪e‬‬

‫עולת הארכה כמכה לע צמירם‪.‬‬

‫‪28‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫לא הוכזי בתיהו יק ארבה ‪ ",‬אלא שבתהלים כםל ה‪ P‬נין במלות שונות" כדןר‬
‫הפסוקימ הביבה מקומות ‪) " .. ,‬עכ"ל הט"ו(‪,‬‬
‫יאיבו לעיל כיצד ירמיה הבביא גילה לבו יסדר בתורת שכי ועונש ‪ ,.‬וכדצי‬
‫הגדיי מחדש מצ‪ m‬מן התורה" עד כדי ביטולה לעתדי לבא ‪ ".‬אבל עוד הגדיל‬
‫לעשות בזה שבטכסט של בובאתו קבע לבו מסמרות בעצמ חלוקתה של ייתורה"‬
‫לסוגימ שונימ של מצווח‪.‬‬
‫ירמיה יס‪ ,‬ה ‪:‬ובבו את במות הבעל לשרוף את בניםה באש עלות לבעל‪ ,‬אשר‬

‫לא ציויתי ולא דברחי ולא עלתה על לבי‪ .‬ותרגם יובתן בן עוזיאל ‪… :‬‬
‫באורייתא‪ ,‬דרלא שלחית בדי עבדי בביאי‪ ,‬ולא רעוא קדמי ‪".‬‬

‫דלא םקדיח‬

‫הרי לפביונ אשיור מפושר כי בוסף על " ציויתי" שי עדר יידברת''‪ '.‬ונוסף על‬
‫יידברתי" שי עוד ייעלתה על לבי" ‪ -‬הלוקה שמולשת לצפוות ייהתוהו"‪ .‬תפיסתבו‬
‫במצוות התורה היתה מאז ומתמדי תפיסה דו"מימדית ‪ – :‬דאורייתא דרבב!‪ ,‬שכליוח‬
‫שעמרית‪ ,‬בי! אדם למקום בי! דאם לחבירו‪ ,‬שעה לא תעשה ועוד ועדר‪ .‬אי! לבו מקום‬
‫בקונספצהי היסידות שלבו למצבי ביביםי‪ ,‬לאותו אפור שב'ן‬

‫השחור ‪m‬‬

‫לב!‪ ,‬ואף‬

‫לאותי לחמצה לשליש ולרביע ‪ ".‬והנה בא הנביא וצמביע על כר שתירתנו האי‬
‫)לםחות( תלת"וניוניית באשר שי בה מצוית ונדאורייתא יצמיוח מז הנבאיםי ‪..‬‬
‫בנ‬

‫יכ זחרי הכפה ‪x‬עהם‪ ,‬יבזה עיסקת הפרשה כ‪.‬חומש‪ ,‬רלא כזבתו הפעילה של איתה מכה‪.‬‬

‫‪ 24‬כלופר‪ ,‬ספר התלים מכאר לנן אספקטים שרביס של העבין‪ .‬ארתם אספקטים אשר לייי‬
‫כתיבה בתירה שבכתב לא הגיעי‪ .‬כי לא היי מעניהנ של תירה‪,‬‬

‫‪25‬‬

‫רעיין בשפתי חכפיס המכאר בשם גחלת יעקב ‪:‬לעולם כוסל ונשה לא היה אלא ימו אחר‪.‬‬
‫ובתהלימ ~שה כו יי‪.‬ות הסיי‪.‬ה ‪(.‬ז) ומקשה כ~ל שוככיל לוו‪.‬ד ו' דדר םאחו ‪ K :‬טו‬
‫ידכ למיןח המליצה ליאמ פילי וסדקגח ז !לס' עביות עדתנן בעל שפתי מכסיס החמוו‬
‫לישטןת של הס"ז‪ ,‬כאבחנה שביז םש העצם זסום החראר‪ .‬בררגת חכינה לש תררה‬

‫ש'נבתכ איז מקים 'ליפןת‬

‫הטליצה ‪1‬‬

‫כאשר כל אית יאית נדרשת בשבעיס טביס של‬

‫תורה‪ .‬היה זה דדר המלך אשך גילה לני בצירה ברירה )מלניה יפה( אח אשר הייט‬
‫לודמים באחת המ'דות שהתווה בדרשת בהן תמוך האותיות של תררה שבכתכ‪ .‬אותו‬
‫האןתירת שאין להן מליצה‪.‬‬

‫‪26‬‬

‫ןה לע דיי מה שכתב )ייכודכיו וכםיו עמלליף'( ר‪.‬הו על דיו המ שלא כתב )תשותב‬
‫מנשה בטםי מלכיס(‪.‬‬

‫‪Z‬ו‬

‫זינית יציאת צמרים‪.‬‬

‫‪29‬‬

‫ןכסןנ'‪ K‬העוסקת בקובגות ילריפ‪,‬‬

‫‪28‬‬

‫ילא לישת הזסמיח' )יתיו לסיל כטרק ‪(.‬ב‬

‫הבירב חז"ל כי הנבאי וכתיחס ימבשרין ל‪,‬קדית‬

‫יחצק‪ .‬בזה קשור הענין נפושת ייוהעלהר םש לעולה" ערומת ייאל תשו'ון ירך אל הגער"‪,‬‬

‫דרברי ר'ש'י יירכי אמרתי לך 'שחטהו'‪ ,‬הרי אדמתי לך יהלעהוי‬

‫‪30‬‬

‫‪,‬לע זה רירבר כהרחבה כפרקיס הבאיס כאשר‬

‫ניוכ‪n‬‬

‫‪-‬‬

‫אסיקתיה‪ ,‬אחתיה" ‪I‬‬

‫לחת כי נם ארוייתא עצהונ הראתה‬

‫לנו דלתע כי אותס לוסכי ביניםי קיימ‪ s‬ם בכל דרג של תיהו‪ .‬אםבננ נקבעי גדריס קבעויס‬
‫מאז " ‪ M‬ימת ות"י ג" )כי זאת נראה א"יה‪ ,‬שוסכס שהיתה " חתיתמ ‪,‬ךתלם"'ד‪ I‬כך היתה‬
‫ייחתיתפ רת"ינ"(‪ .‬אבל ער לארתה חתיהונ היר יארםציות‬

‫סת‪m‬‬

‫ןת' )כםש שדע חתימת‬

‫ר'‪ I‬יונדו היה מקרם לןומדרת ‪v‬םדמרח שרנרח למגי )'ביזה הוכה לררררת(‪.‬‬

‫‪31‬‬

‫יבזה הרדה קיישא לדיכתה‬

‫‪-‬‬

‫הלא איז לנבי ‪ lC‬יס מקום כתהליך ההלכתי‪ ,‬שהרי אנרמ‬

‫‪29‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫וונצוות שעלו על לבו של הקב"ה‪ .‬ועלינו לברר תמי אותה קסיגור '‪" 1T‬עלתה על לבו"‬
‫של הקב"ה שייגחו חרגם "רעיא קדפי"‪.‬‬
‫הוב אלחגן וסומן הי"ד קוגטוס דבוי סופוים ‪ ".‬ווה לשוגו ‪:‬‬
‫גואה מרבוי הומב"ן ממה שהוכיח מדמצינו שדנויהם )של חו"ל(‬

‫קל ‪r‬‬

‫יו ‪ r‬ו‬

‫מדאוי"חא ‪ ".‬שלדנויו אין כדכייהם שום דואיי‪-‬תא כלל‪ .‬דאס גאמו שהומב"‪1‬‬
‫לא מלק על הךמב"ס ךק לעגין קר ‪ IC‬ר"לא חסוך‪ ",‬אבל גס הוא מודה שגצטויגו זבו‬
‫התיחו לשומע לדברי חכמיס מקרא או מסבךא או מהלכה למשה מסיגי‪ ,‬אס כן‬
‫הקושיוח שהקשה על הרמכ " ם מפגי מה דכחרס קליס שמל חוהו‪ ,‬גאמי לו ולטעמ‪:‬ז'‬
‫גם בן יקשה ואח הקושיא‬

‫כעצהמ ‪".‬‬

‫ומה גפקא מיגיה בוה אס גצטויגו לשמעו לדברי‬

‫חכמיס מקוא ד"לא חסור" או מקרא אח‪,…‬גא או ונהלכה למשה מסיגי ‪ -‬דגם בהלכה‬
‫למשה מסיגי אול‪,‬גן נספיקו לחומרא‪ .‬אלא על כרחר צריר לומו‪ .‬לכאווה‪ ,‬לדעת‬
‫הרוככ"ו שלא גצםויגו כלל וכן התויה לשוכוט ‪…,‬כיל חכ'ונם‪.‬‬
‫וחיונה גדדלה לדמר כן‪ ,‬דאם כן מאיזה טעם אנו ח"כיס לשמדע לד‪,‬ן‪ ,‬ושלא לנזכור‬
‫על דבויהם‪ ,‬אחוי שאין לגו שום צידדי כחורה על זה ‪ -‬לא מקרא דלא המלכה‬
‫)לשמה מסיגי( ולא ונסביא‪ .‬דאם אבמי שהסנאר גוחנת כן ‪ ".‬הדר 'ך ל'‪ 1T‬ואזר"אח‪,‬‬
‫כמארו"‪ 3‬ן בכל דוכחי ‪ :‬הא למה ל‪ ,‬קאר ‪ -‬סברא ה'‪ ,IC‬אלאמ דסבאר קואר חד‬
‫דינא להם ‪ 6‬נ‪.‬‬

‫והגה ביבמוח דף סב‪,‬‬

‫חניא ‪:‬‬

‫מדעחו‪ ,‬והפכימה יטחו ליטת‬

‫שלושה דבר'ס עשה שמה רבינו על‪,‬ו השלםר‬

‫הקזנום ‪- :‬‬

‫פיוש מן האשה‪ ,‬שויבו את הלוחוח‪ ,‬והוסיף‬

‫יום אחד ‪ " …‬וגואה דהא דהוסיף יום אחד איגו אלא מררבגן‪ ,‬דמן החורה לא‬
‫היתה מצוח פרש'ה רק שגי ימים‪ .‬והיום השלישי היה מדובגן ‪ …‬ומכל מקום הסכיונה‬
‫רעחו לדעת הסקרס‪ ,‬יכו ח‪i‬ו' נם תון היש'ו‪ .v‬אלא שלא ציוהו טל זה '‪",‬כ‪ :r‬םזכושו‪.‬‬
‫ואם כן יש לומר הדרא הדין ככל הדנפות ם‪~…,‬הו של יירכהם יכםההזכ סוםת‬
‫)ויקרא כז‪ ,‬לד( ייאלה המצווח"‬

‫מכאן שאין הגביא‬

‫‪-‬‬

‫וסו‪' K‬‬

‫לחדוס זבי מעתה )שבת‬

‫קי‪,‬ד ‪(.‬ב‬

‫‪32‬‬

‫בהתיחסו למחלוקת רבמ ‪ /l‬ם‬

‫ירמב ‪ilf‬‬

‫בשושר הראוסוו לספר המצורת‪ ,‬הוזבמים טוזע‬

‫שנצטויני וס התירה )ייעל 'כ‪ J‬התורה אשר ייייד תעשה" ‪ ,‬ן"לא סתןר מז הזוכ אוסי‬
‫יג‪..,‬ו יד יזג'ז ושמאי"( ישמור‬
‫כגנרי הוםב"ו‬

‫של‪' c‬‬

‫א‪n‬‬

‫זגצורח דרבגז )"ושזגר‪ n‬ס‬

‫א‪ n‬זגשרמ‪'"(.n‬‬

‫טוסז‬

‫זה היחה כל צוביה דוכנן חפררה ממצדה רגילה ‪I‬חדריי‪K‬ת‪ .‬לכר‬

‫מסקתנו כי "לא חסןר" ומסב על !‪ E‬ידשרי חז " ל אח הצמיות כתירה סבכחב‪ ,‬ארילן צונחת‬
‫דרבנן קשורות בפסיק זה רק "סמר כ‪ V‬למא לחזק‪ ,‬לא שיהיה בהן מן התורה אזיו‪.‬ה‬
‫כיי נאותו‬

‫‪33‬‬

‫לאו" ‪.‬‬

‫שהרי אתי ראזרייתא ודחי דיבגן‪ ,‬וזה לא יתכן אם כל מציה ררבנן האי גם שתי צמוות‬

‫ד‪ K‬ורייתא‪ .‬הוא הדין לגבי ספק אדורייתא לחומרא וספק רדבנו לקרלא‪.‬‬

‫‪34‬‬

‫כבחיתנ ימום שבר'‬

‫!‬

‫‪ 3s‬לשפיו רלכיי חכמ·ם‪.‬‬

‫‪36‬‬

‫אלא שסוב הררא קוסויא ראשוגה לס רביני לרן‪n‬כה‬

‫‪-‬‬

‫הרי מצרות דרכנז הן ‪ J‬תה‬

‫ראורייאת‪ ,‬וזמת ספק ‪t‬תורייחא לחרמרא‪ ,‬וספק ררבגז לקולא זז !‬

‫‪ 37‬בשלרשת ימי ההגבלה לפני מחו חורה‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪30‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ליטת הסקום '" ןהמאי טעאמ אני ח"כים לעשות כדבריהם‪ ,‬שד"' אנו מ‪p‬יימים‬
‫כזה ‪ .‬נחוו שהי"ת‪ ,‬שהטכימה ערתם לרעחן‪ .‬ומכל מקום ‪ ,‬ביון שלא בא עלה"ם צי'וי‬
‫מםושר בתורה דם‪ .‬קל‪,‬ם מדברי תורה מפורשים ‪".‬‬
‫ובזה י'בו עניו טחום סה שדכ‪.‬ינו נזירת הכ'מם נם קודם סתו תורה‪ .‬ד'עכו"ם‬

‫הבא על בת שיראל' היא מגזירת בית דיו של שם במעשה דיהודה ותמר‪ ,‬ומאיזה‬
‫טעם היו "ייביס אז לשמוע לדברי חכמםי ‪ ",‬דהרי קודם מתו תורה לא היו מצווים‬
‫אלא בשבע מציית בני נח ‪ ,‬ומילה וגיר הנשה ‪ ",‬ומצוה זו לק"ם דברי חכמים אינה‬
‫ונכללו‪ .‬וכן קשה כהמ השוסיף שמער"ה יסו אחד מערתו ‪ ,‬דהוא מדרנבו כנ " ל ‪ ,‬הדרי‬
‫אז היה בס כן קודם מתן תורה‪ ,‬וכמה נתחייכו )בבי ישראל ‪.( '.‬ק אז לשמוע לרבריי ! !‬
‫אמנם לפי הב " ל אתי שפיר ‪ ,‬דכל מה שציוו חכמים אנו ידוע'ס שכו הוא גם רצוו '‪,‬ה‬
‫דובר זה לעשות רצונו ית"ש ‪ -‬כל באי עולם מצווים ועוסרים סתהילת ברי‪-‬תם על‬
‫זה‪ ,‬יכל הנסצאים נובוא לעשות רצוו קונם '"‬
‫וכזה אפשר לפרש כוובח הכתוב בירמה" יט‪ ,‬ה '" ופירושו כתרגום ‪ …‬הנה‬
‫ככתוב הזה מפורש כי יש שלוהש הל‪ ' I,‬תורה ‪( – :‬א) הנקרא ייציוו''' ‪( ",‬כ) הנקרא‬
‫"דיברר" ‪( :",‬ב) שאין עלין לא "ציייו" ‪,‬לא "דיבור" אלא רצון הו כלבר ‪ -‬וםה כל‬
‫ררנכו·‬

‫לופי םשוטי המקראוח ‪ ,‬נארה שזה ההי עונו של כלעם הרשע‪ ,‬דלכאורה אהרי‬

‫שאמר "אם יתו לי בלק למא כיחו כסף וזהכ לא אוכל לעבור אח פי "'ה מה היא‬
‫רשעתי ! ! אבל באמת אף שידע בלעם היטב בי הליכתו לקלל את ישראל היא נגד‬
‫תון ה' ‪ ",‬לא חשש על זה כל זמן שלא היה לו ציווי מפורש שלא ל‪,‬לך‪ .‬ועל כו‬
‫אמר "לא איכל לעבור את פי ה' " ‪" -‬פי" וייקא ‪ ,‬אכל רצון ה' לא היה חשונ כעינןו‬
‫לעשוחו‪ ,‬וייהי רשעתו‪ .‬עכ " ל ר ' אלחנן וטרמו הי " ד ‪".‬‬
‫‪38‬‬

‫לוהלו כובת‬

‫רכיבן ‪… :‬‬

‫מסתמא הוא חשיכ יותר‬

‫רכיין שאנן רואים השתירה האריכה דבבר זד‪ .‬ייתר חמכירן‬
‫רז ‪ I1‬ל העירןני כזה דבדכו שהוא ייתר חשוב למבי המקום‬

‫‪…‬‬

‫כו האריכו הכתרכים יי‪h‬ד ‪.‬‬

‫ואם כן כל האיסורים שי דבריהם שלא באמרן כלל אפילו‬

‫שבכתב‬

‫(‪.‬ו‪ i‬אלא שאנו יירעיס מרבדי חכמים שכך הוא וצוגן‬

‫ברמיזה )כתורה‬

‫‪'.‬‬

‫ית"ש הם קל ‪ "I‬ם טור ‪ "I‬רתר יסכיום הנלרםים ברשו כתויה שכעל פה )וכל זה תיאם את‬
‫דרכנר בסגגרן הכתיב‬

‫‪39‬‬

‫‪40‬‬

‫‪-‬‬

‫‪,‬יין כלפשוסו של מקרא עמוידם ‪ 96‬עד ‪[. 160‬‬

‫כאשר סרט אנרמ "שוומשר את שממרתי" וצובוות "לא תסר"ר‪.‬‬

‫יסיו רובכ"ס הלכות מלכיס‬

‫‪,0‬‬

‫א‪ .‬ו"יו במארמגו ייואל תבלת אכוםת ישינו" כהמעיו‬

‫תשרי תשס"ג( פרק א‪.‬‬

‫‪41‬‬

‫הלא המה תרי"ג צונוות אדורייתא‪.‬‬

‫‪42‬‬

‫הלא המה דברי הגביאים‪.‬‬

‫‪43‬‬

‫"לא חלו ‪V‬סדס‪ ,.‬לא חאר אח העם כי ברוך הוא" )בסדבר כב‪(. ,‬ג'‬

‫ו‪"!V‬‬

‫במשך חכמה‬

‫אספילר ההיתר שקיכל כלעם ללכת )"קים לי אתם"( ניתן לו במסגרת חלוס לילה‬
‫)יייובא א‪-‬להים אל כלעם לילה"( כעיי הסירןב ההחלטי )"לא תלר וובהם (" גיחן לי‬
‫בבניאה רגילה )"'ריאמר א‪-‬להיס אל בלםע"(‪ .‬הרי מכאן היה בלעם צררי עדלת כי תיו‬

‫הי היא לשא יל" ואילי ההיתר ללכת היא כעל משקל במןר ובמני )דרגת לילה(‪.‬‬

‫‪44‬‬

‫רלמי זה אפשר‪ ,‬אולי‪ ,‬להכין את אשלת חז"ל )אבות ה‪ ,‬יס( מה ניזתלםיייי של אניהם‬

‫‪31‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ר' אלחנן הסביר‪ ,‬איפוא‪ ,‬וכה פשו הדבו שוכצינר גזיווח ערר קררם וכחן חרהר‪.‬‬
‫על פי הסבוו שי לנו הננה חמשדוח באותר וכסרק הוכשבח אח אבוהם )בואשיח כו‪,‬‬

‫ה( ‪:‬‬

‫"עקב אשר שמע אבוהם בקול‪ ,‬ישימו וכשוכותי מגוותי חיקותי ותורותי"‪,‬‬

‫רתרמה וכנין ריע אונחם את כ‪ m‬ן של גזיורת )יישמוכותי"(‪ ,‬והמ ראתה התווה להקיים‬
‫את הגויחת למציית ילחיקית ילתיוית ‪ ",‬אולם למי רברי ‪ .,‬אלחנן ההסבר הר‪II‬‬

‫פשיט ‪ – :‬הוי כל באי עולם וכצייםי לקיים )וממילא קםרר לגלות( את רצין ה‪:‬‬
‫וצין זח גילר לני חו " ל ב"משמרח " שקבעו חם לתרהר‪ .‬טבעי‪ ,‬איפאו‪ ,‬שאבהרם‬
‫אבירנ אף בהייתי בן נח‪ ,‬כאשו נעשי שתי כלייתיי כשני וכעינית והתובק אל בוראי‪,‬‬

‫גילה ביה את וצין ה' והחל בקיים איתה "משמות"‪ ,‬וק אחוי שהחל בקיים את‬
‫רצון ה' )יימשמרתי"(‪ ,‬ציוזר‪ ,‬אותי הקב"ה באיתן המצוו‪,‬ת החוקות והתירית שלא‬

‫צרה להשאירם במסגרת אינו מצווה ועושה ‪",‬‬

‫פרק‬

‫ד‬

‫נפי ;זוראינו'‪ ,‬האלמנס של לדורות בדביר הנביאים אינו בתוכן בלבה השרי‬
‫םנ תוהו שבעל פה ניתבה לדורות ‪ -‬והיא ‪ ,‬הר‪,‬י לא נכתבה‪ ,‬בעל כחדנו נאמו‪ ,‬איפוא‪,‬‬
‫כי חרדיש נבראה שבצרכה לדורות שנכתבה היא בבכתהכ‪ .‬לשון אחרת ‪:‬ספרי הנבאיים‬
‫שלבי שיבםי אמיתן הננארית שלא הגעיי אליגי נמסגרת ספרי הנבאיםי‪ ,‬יאף אמיתן‬
‫הנניאות אשר הגעיו אלי ‪ U‬במסגרת ספוי הכתובםי‪ ,‬כגח דניאל ודנו‪ :‬בכך שקדישםת‬

‫‪-‬‬

‫אביבך לתלמדייו של בלעם הרשע‪ .‬שהרי עצם הטאלה תפןהה‬

‫ששואלים המ ביניהס‬
‫סותרים מאת ה ' ) " כי‬

‫ז ! ונראה שכך פירושו ‪:‬‬
‫בציחק ייקרא לך זרע ‪…‬‬

‫מהן השמוףת לשניהם‬

‫כמו כל‪P‬ס גם אברהם צנטווה ובייייט‬
‫והעלהן שם לעולה‬

‫אל הנעי"( וגם עליי היה להחליט כין 'םוי "'ה רבין "רצין‬

‫ה' ‪".‬‬

‫‪…‬‬

‫אל תשחל ן‪T‬י‬

‫אילי רצה היא להקפדד‬

‫רק על 'וכי ה" )קררקטיות( יכרל היה ינהיג כםי שתיץר הקב"ה בזעםי לקשריתן‬

‫) ‪ II‬אתמיל אמרת לי"( באמרי ‪' :‬יכי אמרתי לי שחטהר‪ ,‬אמרתי לך ה»הר‪ K ,‬סיקתיה ‪-‬‬
‫אחתיה ' ‪,‬גדלותי של אברהם אבינו היתה‪ ,‬איםוא‪ ,‬בזה שבהתומרדית שיכין פי ה' ויזיז‬

‫הו נציח רציו ה ' ‪ ,‬הלא תיא הבפייו לשחלם את בנן‪ .‬כד עולה בם מהרמב"ם ומרה בבוכי‪.‬ב‬

‫)חל‪p‬‬

‫ג פיק ד(‬

‫מאת ה ו‬

‫הכיתב ‪•.. /, :‬‬

‫כחזיו ‪…‬‬

‫להדויענו עד כמה אפיתי אצל הנביאים חפ‬

‫חש לחשרם את בגד יחךזז אןסו אהב •••‬

‫היי מונהרים למה שהטבעיס תמנגידם‬

‫זסב‪a‬‬

‫ראילז היה פקפוק‬

‫‪.•.‬‬

‫להם‬

‫ל ‪IC‬‬

‫לו ‪. " .. .‬‬

‫‪ 45‬עריין במדשני ח הקשיהר בסיג'א זאח במאדמגו "‪M‬ל עובלח ‪M‬ברםת 'שוףכ ע'דרפס‬
‫‪ 21‬עד ‪ .25‬באן ב‪K‬םםרני אט גוחביס נישה חסדה להנחנ עגין רה‪.‬‬

‫‪ 46‬בבחיתב פ‪n‬תחו לי כפחתי של ‪vr‬נם ארני אפתח לכם כפחחו וסל‬
‫תגח‪ n‬ם לבראשית יו ‪ ,‬כד ד"ה‬

‫כגלי ומקרם יותר ‪-‬‬
‫אל רצין ה'‬

‫נ‬

‫‪-‬‬

‫היזק‪,P‬‬

‫אולם ‪.n‬‬

‫יייסו בזה דבברי‬

‫הבמאר שבגלל זה לא מל אברהם אביב ‪ IC‬ת וערפ‬

‫שהרי עדי לע' צמוות מיהל בשם שירע על צמוות אחרות בכריתנו‬

‫משזס שוצה להילת מציןה דעדשה‪.‬‬

‫כמרק הרוסאי) לוס ‪QI‬כמרבי‪,‬‬

‫‪32‬‬

‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫היא עתה בס‪t‬כםכ ילא רק תכדבו‪ .‬כיטיי מוחשי לאטפקט זה של ה'לדירות' מצינו‬
‫דבנריי של הבצי"ב מויליזיו‪ ,‬הדו בשאלת 'העריכה' הסופית של טפרי הנביאםי‪.‬‬
‫יכציד 'העורכים' ידעי לשמור על כל קטע יקטע‪ ,‬כל שבריר של כםםס‪ ,‬אשר בי‬
‫נמצאה יבשמרה קדישת הטקסט של בביאים' )עקב חשיבית המקירית האלה נביאס‬

‫במליאם‪ ,‬תין כדי ביאירם בהערית המתליית אל המקיר‪ ,‬ות(‪.‬‬
‫פיריש הנצי"ב למכילתא ריש פדשת יתדי • )עמיד קסג(‪ .‬מכילתא ‪:‬נתקבצו כל‬
‫מלכי אימות העילם אצל בלםע הרשע‪ ,‬אמרו לי ‪ :‬בלעם‪ ,‬שמא המעשה הזה עישה‬
‫לני כשעשה וליר המביל‪ ,‬שנאמר )תהלים כט‪' ,( ,‬ה" למבול ישב יושב ה' מלד‬
‫לעוםל"‪ .‬אמר הלם ‪ :‬שוטים שבעולם‪ ,‬כבר נשבע הקב"ה לנח שאיבו מביא מביל‬
‫לעילם‪ ,‬שנאמד )שיעיה נ‪.‬ד ט( " כי מי נח זאת לי אשד נשבעתי מעביר מי נח עדר‬

‫על האץר ‪ … 4 I /‬ומפרש הנצי"ב ד " ה כי מי‬

‫זאת לי‬

‫ב‪n‬‬

‫זגו' ‪:‬‬

‫אל תתמה יהאל קרא‬

‫"אשר נשנעתי וגו' ייישעיה אמהר‪ ,‬וכיוצא בזה איתא בנבא בתרא כא‪ ,‬ב גבי יאוב‬

‫"‬

‫אמך ליה‪ ,‬דכתיב )ירמיה מ‪ ,n‬ל( "ארור ערשה מלאכת ה' רמלת" )עכ !‪ I‬ל הגמרא(‪.‬‬
‫וירמיה אמרה ‪ !.‬וכחב הדמ"ה שם בזת‬
‫‪2‬‬

‫עלומת קדשות הםםכם של כתוכים ‪,‬‬

‫הלשין ‪:‬‬

‫ואע"ב רהנ‪.‬י קראי ד ירמיה אמרדנהי‬

‫ךל‪R‬זתןכ היסוס' של בביאים‬

‫אשר לידי טנפם‬

‫ל<‪. J‬ן'!‪>.‬ד‬

‫‪3‬‬

‫נפדס בראשינה מתוך כתב די הג~}ן ‪l‬‬

‫המחבר )אשר ברחמר שזבים ניתר לבן לפליטה מן‬

‫‪-‬‬

‫טנסט המכילתא‪ ,‬הגהית הגר ‪ IJ‬א ופיררוס הבצ"יב‬

‫השואה(‬

‫כירושלים שנת תדיל‬

‫כשם כרכת הנצי"ב )מהדורה זאת באה אחדי הוצאת ‪ tI‬ירזגזד הנצי"ב לסםרי בשלושה‬
‫כרכים שהמביאים לבית הדפוס קראו בשם עמק הנצי"כ(‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫"דרק‪ .‬אמר‪ ,‬כדמ זנך מי המביל השיו כימי גח שנשבעתי שלא יענרר עיד לע‬

‫ר‪I‬י‪t‬ת•‬

‫הדיא נזירה לשא תינמל‪ ,‬כז נשגעתי אחרי אצתך המגלרת '"מקצוף ל»'יר רענעי נרא‪.‬‬

‫ןפוידשו ‪ ,‬זוזת הגל ו ת ןהשביה היא ל ‪ j‬כמי מי נח ‪ ,‬כדמ שהם לא יהיי עדו‪ ,‬כן אל יההי‬
‫לן בלךת עדר‪ .‬ישבעות ‪n‬ב )יזרהי ביית הנצי"ב‬

‫‪-‬‬

‫היכן צמיני שברהע אצל ‪n‬ב פרט‬

‫להמ שנאמר על כר כןא בספר ישעיה י‪.( .‬ק היא שאומ שתי םנזמיס (א) "זלא יכרת‬

‫כל בשר עדר ממי המכרל"‪( .‬ב) יירלא יהיה עוד מכרל לשחת כל כשר"‬
‫רבותינו‪ .‬ולדמו מזה כי 'לאן‬

‫‪-‬‬

‫לאו' שביעה‪ ,‬ומד'לאו‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫לאוי שכעדה‪' ,‬הו‬

‫כך פירודס‬

‫‪-‬‬

‫הו' נמי‬

‫שבעדה‪ .‬דשי לפרש כי הברית היא השבעוה ‪ .‬כרמ שאמר ייהוקימוחי את כריתי אתםכ"‪.‬‬

‫והכרית ר‪K.‬ו קיום דהכר‪ ,‬וכן שבעוה היא קיום הדבר‪ .‬עכ " ל הרד " ק‪ .‬שלא ‪,‬למדו שי‬
‫חז " ל‪ ,‬וגלי להייקק למש‪ I‬ואה של ה‪,‬רק )כרית = שנעוה(‪ ,‬במרא רביני כי השבוהז‬

‫אמנם כן היהת‪ ,‬אלא היריעה עליה היתה כמסירת בעל סה דס דאתא שיסיה ואסםכה‬
‫אקרא‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫אמיסעמא‪ .‬ענדת הכי )שלא הרגת את הנקיבות‬

‫‪-‬‬

‫ר"שי( ז א‪.‬מר ליה‪ ,‬דכתיב ייתחמה‬

‫את זכר )פעמיים קץמ( עמלק"‪ .‬אמר ליה‪ ,‬יהא אנן זכר )צירה סגרל( קרינו ‪ J‬רמא יהי‬
‫אנא כזר אסרירן‪ .‬אזל שייליה לרביה‪ ,‬ארמ‬

‫להי ‪:‬‬

‫היאך אקריחוו ז ארמ ליה ' זכרי‬

‫)קמצוה(‪ ,‬שקל סםס'‪,‬ו למ'קסל‪:‬ז'‪ ,‬אומ 'יה‪ ,‬אוסב' י‬
‫‪6‬‬

‫רהרי ייאג זןמ רב לסבי ירמיה ‪) f‬אולם ‪ ,‬שי לצייו כי ספר למכים ‪ •K) -‬טרק יי( י‪:‬שר‬
‫שם מסיפד ‪,‬ל מבצע יואג ‪II‬דע הכרית כל זכי באדים" בכתג )לסי חז‪ II‬ל כבגויז בתרא‬
‫סר‪ ,‬א( לע ריי זיימה‪ .‬סיבר ‪ ,‬אםוזו‪ ,‬שעמשיו של יאוב כפי השם כתובםי בספר למכים‬

‫‪33‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫לבתר כמה דורות )מדורו של דוד ויואב( כולהו גמרא גמיר להו )הלבה למשה מסיבי‪,‬‬
‫ואחא ירמיה אסמכיבהו אקראי‪ ,‬לימר לך כמה קשה עובש הסופרים ומלדמי חי ‪ U‬קוח‬

‫יכיוצא בהן העישון מלאכת י‪,‬שם רמיה‪ ,‬שםה בארור ‪ m‬ייביס מיחה כדיי שמים _‬
‫עכ"ל הרמ"ה(‪ .‬יכן • כתבי בתוספות גיטין סח‪ ,‬א' ד"ה יכחיב זנית ייין ותירשן‪.‬‬
‫אף על פי ש‪ J‬ה הפסוק ‪ to‬לא בכתב עדיוי‪ .‬היו י‪r‬ו עין‪ .‬כמי "אריר עושה מלאכת ה'‬
‫רמהי" בפרק לא חיפור )בב"ב אנ‪ ,‬ב( גבי ייאג" )עכ"ל הותספות(‪ .‬זהבביאים‬
‫הקןשד‪ .‬ייןחר מזה איח ‪II‬‬

‫הביאן הפסיקים המקובלים "בהשמך דבריהם על פי ר‪m‬‬
‫ברבה ויקרא פרשה ו' )פיסקא ו( ‪ :‬אמר ר' סימןן‪ ,‬בארי" לא גתבבא אלא שבי‬
‫פסוקים ‪ ",‬ולא ההי בהם כדי ספר‪ ,‬וביטפלי בשיעהי‪ ,‬ואלו הם )ישעהי ‪ .n‬יט( ייוכי‬
‫יאמרו אליכם וח‪11:‬ד) אל האגוח ואל הדיעוגים המצפצפםי וההמגיס‪ ,‬הלא עם אל‬
‫אלהיו ידרוש בער החייס אל המתלם"‪ ,‬וחברו ‪ ,111‬עכ"ל המדרש(‪ .‬הרי שהדי מקןבלים‬

‫שמחברי היא ירוניה‪ ,‬יקבלן ציריק והצדקה מיסדו אמונתי והשקפתי כ‪,‬נין 'ערהש מלאכת‬

‫'ן‪ ,‬רמיה ' ‪ .‬לכו קישית ונינו 'זירמיה אמרה' י}"‪r‬נ קצת{‪.‬‬
‫ך‬

‫א"ל כתיב )ירמיה שם( "ואריר מוגע תיבו רמס"‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫יכי נם ציירו כמטורת הישיס‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫כסוביא של מלאכת הבניה שיי ביח המקםח '»ל ידי לשמה הךלמ‪ .‬ני אתא )אשפיאי(‬
‫סיירהי לגשוםנקיה )ימצאו שלם‬

‫כ‪ .‬א( ל‪"r‬‬

‫ה' ‪r‬‬

‫ןתירוש יקח לכ‬

‫‪ -‬רףוי( גליהי אשכ‪n‬יה חרמא‪ .‬אמר ‪n‬ביב )ונשלי‬

‫הומה שכר יכל שוגה בו לא יחכס" יכתיב )הישע ו‪ .‬יא( ייזגית ייין‬

‫‪, /I‬‬

‫‪10‬‬

‫מספר השוע‪ ,‬לעימת הפסוק הראשון שכן היה ירוע בזמגו של שלמה בעל ‪D‬סר שוכלי !‬

‫‪11‬‬

‫אסמכיה‬

‫‪v‬ויין ברבי עקיבא אייגר גליין הש"ס גיטין נה‪ ,‬ב‬

‫המעיר ‪:‬‬

‫אקמצא ובר קצמא‬

‫‪-‬‬

‫אקרא רמשלי ")‪K‬שרי ראם מםחד תמיד ומקשיה לכו יפול ברעה"( ענין עובהש שהיה‬
‫)בזמן החורכו(‪.‬‬

‫אח"כ‬

‫ומליהו‬

‫‪12‬‬

‫ובן בסנהדרין דצ‪,‬‬

‫כ‬

‫‪H‬מארת הן בבית‬

‫‪-‬‬

‫רשע ‪H‬‬

‫זה פקח‬

‫בן‬

‫יבז' ‪.‬‬

‫כפי שהנצי‪ lt‬ב יבאר להלן‪ ,‬כוונתו אמנם לפםוקים =) סכסטים( השין מקינלים בשמר‬
‫הדוררח‪ .‬שיבה‪ ,‬איפוא‪ ,‬תהליר זה מאיתי תהליר הידוע בשם עד ראתא‬

‫‪…‬‬

‫יאסמכיה‬

‫אקרא‪ .‬שם הקבלה שבמסרה במשך הדירות היתה תורה שבעל פה‪ ,‬שאח"כ באה ‪ .‬לדיי‬
‫כתיבה בטבסס אצל הבכיא‪ .‬כאן דמבר הבצי"ב על כתרב מסיים אשר היה סקיבל אזלם‬
‫ברתר כתיב‪ ,‬ראשר אח " כ מצא את סקימר במסר של בביא מסרםי‪.‬‬

‫‪13‬‬

‫‪4‬נ‬

‫אביו לש הרשע הבניא‪.‬‬

‫כלורפ‪ .‬נמל‬

‫נניאי‪" n‬‬

‫לא גאזןרה נביאה לדירות "בימלא נכחבה אלא ססכס לש‬

‫שני פסוקים בלבר‪.‬‬

‫‪1S‬‬

‫פסקר‬

‫כ‪:‬‬

‫"לתירה ולת‪,‬דוה אם לא אימרו כדבר הזה ‪K‬שר אין לי חשר"‪ .‬יייין רש ‪ U‬י‬

‫ורד"ק המבאריס שניהם את הכתובים הו על ררך המדשר בעקבות חז " ל )מוסב ‪,‬ל‬
‫גלית עשרת השבטים( רהן על דרך הפשט )גמר נבואתי הקרומת(‬

‫‪-‬‬

‫בי טכסט חדא‪,‬‬

‫ולהפשיט ולדרוש ביתן‪ .‬תיין בדמרש בהמשך הםיסקא )דע סוף הענין( כלצר חז"ל‬

‫דררשיס את שבי הפסיקים האחל ש ‪ i‬שעדה צירף אל ספרו הוא וכנביאתו של הבנוזי בארי‪.‬‬

‫‪34‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בשגי םפרקםי אלה שהיר מרקרמים לשיעיה‪ ,‬רבא שיעהי רטפלן בסםרר ברהר"ק ‪".‬‬
‫הורי איתא בדמשד תהלים " דאחיתרפל מצא לדרד לרמר בפני עצמר‪ ,‬אמר לי כתרב‬
‫)ירמיה נ‪ ,‬לי( ייחרב על הבדים רנראלר" ‪ -‬חרב ל"למידי חכמים שלרמדםי בד‬
‫כבד ‪ ".‬הרי דירע היה ארתר מקרא בימי אחיתרפל‪,‬רעל ‪ 'III‬תה בררנה שסאר ‪K‬חיתרפל ‪",‬‬
‫רבא ירמהי הנביא רטפלה כספרר לענין אחר" בררח הקרשד ‪ ".‬רמזה באימ כמה‬
‫דמרשי אגחת לדרשר מקרארת שאמר דדר ןכדרמה על עצמר בתפילתר‪ ,‬על דרררת‬
‫הקיימימ ‪ ",‬ה"נר משרם שהיר מקרבלים אי הבינר בחכמתם יידלפי הענין שנכתב‬
‫אןתן המקרא לא היה רארי להיכתב כד אלא באיזה דירק לשרן אחר ‪ ".‬אלא משרם‬
‫השהי מקובל לדיי ןכדרמה מכבר ‪ ",‬ןבשעה שיצא אותר מקרא לאןר היה מדןיק יפה‬
‫לםי ארתו ענין" הוהי מקןבל על פה ‪ ".‬רבאר בחררת המא‪ m‬רים ןמארן רבם תכוכ‬
‫‪J6‬‬

‫טונתו‪ ,‬אילד לרוח הבניאה‬

‫‪-‬‬

‫וה‪ P‬יקי שהצירוף נחה על ייד בכו‪ M‬כנביא )רלא ח"ן‬

‫סל ידי 'דרקטררי חיצוני(‪.‬‬

‫ד)‬

‫לפנינו בייקי‪.‬ט לירזביה רמז טן‪ ,‬יכן בכלה רבתי ח )ביחם אל השמבה ‪K‬נברח ו‪ .‬ג‬

‫‪-‬‬

‫דזו מלך שיראל לא לדס מאתיתוםל אלא נטי די‪.-‬כם כלבד קראו 'רבו אלוםו רמעדיו'(‪.‬‬

‫‪18‬‬

‫ובדזכשר כלה רכתי ‪:‬למה אתה שריב לבדי תוסק כתורה ‪ ,‬אין דברי תורה תמקייימם‬
‫אלא כחברים‪.‬‬

‫‪~9‬‬

‫ואין הנצד"כ ריאה ובקים לפרש את המררש 'כדמרןסן‪ ',‬דהייבו ‪n‬שז"י השתשוני בפסוק‬

‫זה "פרמיה כוכשעובות זאת של בד =‬
‫'דכ להובחשי את תןכחתי‬

‫לב‪,‬ז והם אשר שמי‬

‫השיא מצם תוכחםת‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫‪na‬‬

‫הפסוק כםיי של אחי‪v‬וםל‬

‫בענין האיטור ללמדר תירה ללא‬

‫ריכקו חברזם‪ ,‬פכאן גמיע הנצי"ב לתטיטה חשדה לגרמי לגבי כל אוםת הדמרישם‬
‫המביאים םסיקים‬

‫אזנ‪m‬‬

‫נפיהם‬

‫של דמויית בחנ"‪,,‬‬

‫מסיקים אשר נכנתו נחנ''' בתקיפה‬

‫‪n‬‬

‫רת מתקיפת אןתן הדמויית‪ .‬אין הנצי"ב ריאה בציטטות א‪.‬לי מעין שימוש ב' ןפוס‬

‫ספררתי' להשתמש בפסוקים כוכ‪.r.‬י'ם ןלא כדםכדאת‪ ,‬ןאף איבך ר ‪ It1‬ה בצי‪t‬כטות אהל כל‬

‫אנגרןניזם‪ .‬אלה ומבאית ש'ירות אשר תחילתם כןאתה תקסרה קדוהמ‪ ,‬יסיפם )כלבשר‬
‫חשד‬

‫בקונסכסס‬

‫חדש‬

‫ובסםר‬

‫חשד(‬

‫באחד‬

‫מספיר‬

‫הג"'ך‬

‫בטכסס‬

‫‪e‬‬

‫ופי‪.‬‬

‫אחרי גםזיה‬

‫היסטירית ארוגה בשמר מאות רבךת של שנים‪.‬‬

‫‪ 20‬ק'‪..,‬ר ‪:‬‬

‫ייהכדימ ‪':‬‬

‫שפירוש‬

‫מז‬

‫הגוזבים‬

‫'ייבדיך‬

‫מתים‬

‫יחרישי"‬

‫יהם‬

‫הקוסמים‪.‬‬

‫ותעה‬

‫בארב הרהע על ‪.r‬נ"'‪ f‬ניאלי ולא חיו דבר ולא הרעילן להם קסמהים‪.‬‬

‫‪21‬‬

‫גבי' כראש'ת רנה לרשי םרשח ‪,‬ציא )סח‪ ,‬כ ( ר' שומאל נר גחמן םחת )חהל'ם קנא‪,‬‬
‫א( "שיר למעלות אשא עיני אל ההרים" )השמדרש דורש את בל המזפרר הזה על יעקב‬
‫בשהע שברח ללבן במצות הוריו‬

‫‪-‬‬

‫עיין שם‪ ,‬ש"הרים" = הירים‪ ,‬ייעזרי" ם אהש )עזר‬

‫כגנרר(‪ II ,‬שומר ישראל" = שורמ ‪y‬וקב עודו[‪.‬‬

‫ב‪z‬‬

‫בי שני מקירית לכאמובת דברי חו"ל‬

‫‪-‬‬

‫אי קבל‪D‬ת ה‪ K‬פיתית אי חכמחם הרבה )שאר‬

‫לתעד ר ' אלחגן וסרפן הב'אה אותם לסון משמ אל רצון ה ' כמצדדתיו(‪.‬‬

‫‪23‬‬

‫מן הקונסכסט המקורי אשר בו הוטבע מטבע לשין מקרא זה בניסוחו הראשין‪.‬‬

‫‪24‬‬

‫כגרו המזמרריס אשר 'נאמרו' על דיי גדרלי ערלם אשר קדמו לדוד המלר )'העורר' הסרפי‬
‫לש ספר תהליס( במו_ אםד הרארזש ‪ ,‬מהש רביגו תוו‪ ,‬יערין בזה להלן סביסת "‪,‬כביאב‬
‫כסרג!(י זאת של וירבת‬

‫‪25‬‬

‫הסומ‪.‬‬

‫ל‪ M‬רק הותכז אלא גם חסכינו‪ ,‬כלומר מובאה דמייקת )אמנם לא כחובה דעייז כסגסס‬

‫‪35‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫םב בעב'ן שלםב'הם באיתו לשין המקיבל סכנר ‪ ".‬ינן סקרא )דבירם י‪ .‬ד( יישסע‬
‫שיראל ה' א ל‪ p‬ינר ה' אחד" ‪ ,‬ןבחקשה בזה הרמב"ז אמאי לא כתיב 'ת" א·לקיר"‬
‫כמו לשון כל הפרשה ‪ ".‬אבל מזה מבואר כדשרת חז"ל בםרק מקוס שבהגו" שםסוק‬
‫זה באמר ב'מי 'עקב יבב'ו לפב' מוחו‪ .‬משום הב' כחוב בחיהר באותו לשון עצמו‬
‫‪w‬‬

‫שאמרן יעקב ובניו‪ ,‬לנכתב בתררה !'על פי ה' ביד‬

‫מהש" ‪,29‬‬

‫ינדאה רמזה הגעי מנה‬

‫קרי וכת'כ בבביאים ובחיכ'ס ‪ ".‬באשר היה מקיכל מככר בזה הבוסח ‪ ".‬ובשהג'ע‬
‫סי תב ‪(. tl‬ך לאפוקי מתיהר שבעל מה אשר הותכי כיוב היה ייוע דע ראאת חיזק ‪ 1C‬ל‬
‫ל‪X‬ספכיה רקא" כאיםת המקרים ו‪r‬שו " ל צייגו אצל הנכיאיס י‪ ,‬שלבים‪,‬‬

‫‪ 26‬כלומר‪ ,‬תהליר הכתיבה הסופית )אחרי תקיםה אריכה של מסיר‪J‬ו הציטסה בעל פה(‬
‫בחשבון‬

‫הן‬

‫את‬

‫הבאי‬

‫החדשה‪ .‬זהרי‬

‫כז‬

‫דרכח של‬

‫לאינסרםטציית שוגות‬

‫המשמעית‬

‫‪-‬‬

‫)קינטכסט(‬

‫כתינה אשד‬

‫המקורית‪,‬‬

‫יהו‬

‫ןםן~ ‪r‬‬

‫ייכמטיש‬

‫את הישום‬

‫לסיטואציה‬

‫סלע"‪ ,‬רק הטכפט‬

‫ניחו‬

‫פשט‪ ,‬רמז‪ ,‬דרש סדו יכדן‪ ',‬כי עדו המובאה נשארה בעל פה‪,‬‬

‫היתה שובמעוחה רק ב'פשט ! ההיסטורי וסלה‪ .‬כאשר ניתופף מימד חשד על דיי העתקתה‬

‫לכתכ‬

‫‪-‬‬

‫טכסם‪ ,‬יש בבוחה של ארתה ציטטה שהיא חגי‪,‬ן כתכב‪ ,‬להקיף את מירב‬

‫המש‪r‬מיוית בא ‪pm‬ות בללי המרשינת המקובלים בםירןסו התג י‪",‬‬

‫‪27‬‬

‫ואהת צריר להתבינו בזה‪ ,‬כי שינח הבתרב באו לאמר ווה' א‪-‬להינו" ‪,‬לא א"ינ ייא‪-‬לה‪" ,.,‬‬

‫)םסוק ‪( 1‬‬

‫כובר שאררמ ככל ונקים )דברים ט‪ .‬א( יישעמ ישראל אתה עובר היום ‪" …‬‬
‫ייכי ה' א‪-‬להיך"‪) .‬שס ב‪" (1 ,‬שמע ישראל אםת קרבים היים • • • ‪) 11‬שם פסוק ד( ייכל‬
‫ח'א‪-‬להיכם"‪ .‬יכן בכל הטרשיית שירבר עם ישראל יזכיר 'ה" א‪-‬להיכם" או 'ה" א‪-‬להיך"‪,‬‬
‫יגם כאכן אומ ייואהבת את הו ‪"".‬הל‪-‬א‬

‫‪28‬‬

‫פסחםי גן‪ ,‬א נתר רבבן‪ ,‬כיצד היי כררכין את שובע‬
‫‪D‬ש ככדו ובלכןתו לסלום‬

‫לקשי‬

‫‪. ..‬‬

‫יאנו ובאי ססמא אמרינו ליה‪ ,‬כ‪ ' ,‬וידסי ריב סוסונרו כן‬

‫ביקש י»קב לגלרת את הץק‬

‫בגין יישובע ישראל‬

‫‪" …‬‬

‫עשה פתח יעקב אבי ‪U‬‬

‫‪29‬‬

‫ר‪".,.p‬‬

‫‪…‬‬

‫אלא לש‪ M‬חין אןרמים ""כרין‬

‫לבגיו ‪.•.‬‬

‫שאמ דש בוביטתי‬

‫םסלו ‪…‬‬

‫אמרר לו‬

‫כםש שאיז בלבן אלא אחד כן אין ביבגי אאל אחר‪ .‬באותה‬

‫יארמ "כרןר‬

‫כאז דייק הגצי"ב רלא כתנ‬

‫שם ‪• " …‬‬

‫'בר‪m‬‬

‫הקדוש' ואף לא 'ברי" הבבואה'‪ ,‬כד דרגת תי;ח‬

‫שככתב היא 'מטיר של הקב‪ II‬ה לאזגי של שמה' )הקדובת הרובב"ו לתורה(‪ ,‬ובשלוו הכתוב‬

‫' על ‪ ' D‬הו ביד שמה'‪ .‬ככירת המשפט "וזאת הותרה אשר שם שמה לעכי בכי ישראל ‪-‬‬
‫סל םד ה י ביר ובשה ‪ ",‬אינו םסיק בתגייך‪ ,‬אלא מירכב ונשגי מסיקים שיגים‪ .‬גידר יותי רמתה‬

‫היא המשמם בתמילותיינ ייה' מלך ה' מלך ה' ימליר עלולם רח"‪ ,‬זחויבו םסקו כתב"ר‬
‫אלא מירכב שמלרשה חלקי םסרקים שרבים‪ .‬ועייז כזה את הסכר הןזסמ חכמה בבדפנר‬
‫בלק ‪.‬ג' כא ד"ה וחדרסח מלך כר(‪.‬‬
‫שיטה‬

‫‪ 30‬בזה חידיש גדיל מבית דמרשו של הגאון מוילוזדו כסיגית קרי יכתיב בב"ו•‬
‫זאת רחוקה ת"ק םרסה זמו של הדר"‪ y‬הרואה בקרי יכתיב מיען 'חילופי נסוחאות‪',‬‬
‫יזה לשוו הררק" בהקד‪n‬מי לב"ך ‪ – :‬ובראה כי מלות האלה נצמאו כו לפי שבניית‬
‫ראשונה אדבי הסםירם רבסלסלי• יהחכסםי יזועי התורה מןת‪ .‬ראנשי כנמת הגדרלה‬
‫שהחזירי התוהר ליישבה צמאן חמלרקת בספיים והלכר כהס אחר הריב לסי ד ‪p‬םת‪,‬‬
‫ובמקיס שלא השדגה דעםת על הבירור‪ ,‬כתנו ה‪n‬א‪:‬ד‬

‫מבפבים‪ ,‬וכן כתבו כררר אחר מבפנים ובדרך אחר‬

‫‪36‬‬

‫לר ‪ac‬‬

‫גקרו‪ ,‬או כתבי חמזו ולא‬

‫מבחץו ‪.. ,‬‬

‫י"כ») הוד"‪ (. p‬ייזין‬

‫"‬
‫‪,‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫לכתבי לפי‬

‫הענין ‪",‬‬

‫נרשו לעשית איזה שיניי במקרא‬

‫זה ‪",‬‬

‫ובא הנוסח הש"ן‬

‫בכחיב ‪ ",‬ושניהם עומדים להיררש‪ ,‬באשר כי בשני העחים נאמר ברוח הקדוש‬
‫)עכ"ל הבציו‪/‬ב ‪(. 96‬‬
‫הצהרח בבי יעקב בפני אביהם )במענה לחששי ילחשרו שמא נמצא ביגה'ם‬

‫פטיל( לא זכתה להיכחב במקורמ ההיטטורי‪ ,‬כםש שנם חנזכח אביהם הזקן‪ ,‬בחיר‬
‫האבות‪ ,‬הבידוע לי שאמםנ מיחתו שלמה‪ ,‬אף היא לכלל כחיכה לא הניעה‪ .‬בהרי‬
‫כבשי ררמחנא לא בעינא‪ ,‬ואין אני ידועים על מה נרחחה כחיבה זאח‪ .‬אבל זאח‬
‫אבי כו דויעים‪ ,‬ע"פ הנצי"ב‪ ,‬שכתוב וה נשמר ככחיב אצל בני המשפחה‪ ,‬עד אשר‬

‫נצמא כשר לבא בקהל כחיבח החורה בזמו הרצאת הפרירה ;‪ v‬ל משה רבינו ‪ ,‬כאשר‬
‫האויל לבאר לכבי בביהם אח חירת '‪.‬ה חורה שבכחב מוכנה עחה לקלוט אח‬
‫המל‪,‬ם האלה בלבושו החדש ובמ שמ עיתו החדשה ) ציווי לעם ישראל‪ ,‬ולא פנה'‬
‫לבא זקן(‪ .‬ואלס דוקא כאן נשמהר הצורה המקוריח )ייה' א"לוקינו"( ‪ ,‬היא אשר קבעה‬

‫אח מטבע הלשןו כזמו הקדים‪,‬‬
‫אכל‪ ,‬בעדו דברי הכנים זכו להיכתכ‪ ,‬כאשר ניחיטף להם האלמנט של חורת‬
‫משה רכינו‪ ,‬הרי חנובת אכיהם )ייכרוך שם כבדו מלכוחו לעולם וע"ד(‬
‫לטכטט של החנ " ך‬

‫נשארה מח ‪n‬‬

‫כולו‪ ,‬מטורח הטכטט )ולא דק החוכו( נשמרה בהקפדה על דיי‬

‫בעלי המטורח ככל הרודוח‬

‫‪-‬‬

‫שמא ייפחח הפחח לקל‪,‬טתו בררגת תורה מו השמים‬

‫או נביאיס אי כחיביס‪ .‬כאשד חם ונשלם החנ"ך‪ ,‬החברר כי לא נמצא למשפט הזה‬
‫כל כית אחיזה כקיישת החנ"ך‪ .‬נשאר לני לווכד אוחו בקונטקסט ההיטטורי של‬
‫וכעם אחת בשגה‪ ,‬כשאר אנו בדדגח מלאכים‬
‫למלאכי השדח !‬

‫אבל לולא חסאו ‪…‬‬

‫‪-‬‬

‫וכך נאה וכך איה כי לא ניחנה תודה‬

‫מי יועד היכו היה משפט זה כחוב כפסיק‬

‫בחג"ך·‬

‫כך ייהתגלגלו" הטכטסים מדיד לדור‪ ,‬עד אשד הגיע כל אחד אל מנוחתי אול‬
‫נחלתו עם כל הדיגש של קדושח הטכטט‬

‫‪-‬‬

‫הנלמד בפשט והנדשר במדרש‪ .‬ה"שמע‬

‫שיארל" של בני יעקב 'החגלגל' כעצמוחיו של יהדוה עד אשר במשנה חודה של מהש‬
‫דבינו יכול ההי לנ‪ m‬תוך שינוי קל מ'אלוהיכם ' ל'אלקינף‪ .‬בארי אביו של הושע‬
‫)האו‪ ,‬הבן‪ ,‬אשד הנחיל לנו שלושה עשר פרקי נבואה בדרגח הנצח של לדודות(‬

‫וכה להורש" לנו שבי פטוקים בלב‪.‬ד דק בעלי רוח הקדוש בשעור קומה של אנשי‬
‫בה ‪ m‬נה במכתב אמלהון כרך ד )ירזסרליס תשייוכנ( במכתכן של הרב דמלר בענין דרשות‬
‫יאגיות חז"ל‪,‬‬

‫קרי וכתיב יעדו )עמודים ‪ 353‬עד‬

‫‪(, 355‬‬

‫ויויין בה»'ררח המאלםןח של‬

‫הרערד הרב ארהי כרמל ‪7‬שיט"א‪ ,‬ברור כי שיטת הנצי ‪ /1‬ב סוללת ררו חישה לומגי‬
‫בהכנת תופעה מיוחדת זאת של קרי וכתיב על כל גווניה השינים‪,‬‬

‫‪31‬‬

‫רהייני נוסח הכתיב האו לפי מקורן ל‪1‬ס הכתוב בהיסטוריה‪.‬‬

‫‪32‬‬

‫כלרזכר‪ ,‬כאשר נ י תרסף המידמ ההיסטורי שהני‪ ,‬כאשר אז בא חררר של כותב ז‪i‬ז )שדו‬
‫כה לא נכתב כספר( להיכתב כטכסט‪.‬‬

‫‪33‬‬

‫להתאימן לעניו‬

‫השני ‪.‬‬

‫‪34‬‬

‫רהקרי מיצג ‪ K‬ת‬

‫החן ' ש‪.‬‬

‫‪35‬‬

‫רראיו‪D‬י הדבריס למי שאמסר !‬

‫)ערי ‪r‬‬

‫ןהשוה דכרין כםירוש ‪.‬ד‪1‬בכיל ‪ M‬עמדר קכז 'ד' ;ד‬

‫והלא ככר נארמ ‪ ,‬וזוזי לחלק(‪.‬‬

‫‪37‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪- – – – – – – – –‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בניא'‪D‬‬

‫כנטת הגחלה עדיו לשלכ פטוקים '‪1‬כותמיס אלה במטגרתם הסופית אצל‬
‫אחירם )לא בבו ‪' !(.‬השתלה' זאת היתה לאין ערוך קשה מגל השתלת אבר של ימ‪r:‬יו‪.‬‬
‫לולא ההתאמה המוחלטת למקומו הס"'י‪ ,‬היה הטכטט של הבביא המאמץ דוחה את‬
‫ה'גוף הזר‪ :‬וה '‪ iT‬ממשיך להתגלגל דע אשר ימצא את מקום מנוחתו‬
‫ימצאנו בכלל‪ ,‬וישאר בדד ישוב מחוץ למחבה התנ"ך רבלו‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪ -‬או שאמ לא‬

‫וכך אמנם מציבו שחז"ל ציטטו לבו 'פסוקםי' אשר איבם בתנ"ך כלל ועיקר !‬

‫וכד מבאר הבצי"ב )בפירשו למכליתא עמוד קפח(‪ .‬והנה אמרו ביבומת דף פו‪ ,‬ב ‪:‬‬
‫אמר ר' חנינא‪ ,‬בחחליה לא היו מעמדיים שרטרים אלא םו הלויים‪ ,‬שנ‪K‬סר )זביר‬
‫הימים'ב‪ ,‬יט( "ושוטרים הלוייט לפביכם"‪ .‬עכשיו אין מעמדיםי שוטרים אלא משיר‪ K‬ל‪.‬‬
‫שנאמר ' ישיטרםי הרבים בראשיכם' "'רש) ‪ :‬דהייני ישראל שהם רבםי למויים(‪.‬‬
‫והמקאר הזה אט"ג אשינו ככתובים היה מקובל אצל‪.‬ם‬

‫כדי שעבין מסייס ייכל להיכלל אבחד מחלקי התב"ד‪ ,‬היא צררי לה""ית בעל חוכ‪,‬‬
‫נצחי )"לדורית"( ובעל אפשריח של כתיבה בטכטט העידמ הלילמד בכל האיפבים‬
‫שטכטט התירה אי הבביאים נלמד ובדרש‪ .‬רק כאשר בתמל‪ K‬ו שבי תבאים אלה ייבוחת"‬
‫הטכטט ממקוומ באמטוטפיהר של תוהר‪ ,‬ולובש צוהו של טכסט אשר בחקשד בקדשות‬
‫טכסט התג"ך‪ ,‬כעב ‪ r‬עבן האיגר בתיכי ‪,‬םכ‪ '1‬ובע על פבי השמים‪ ,‬ולאט לאט מיותטף‬
‫לז אדםי נוספים הממלאים את הענו ומקרבים אוחו לקארת יעררי לרן‪.‬רדי סטר על‬
‫פבי הארץ‪ ,‬עם התמלא העבן וםע פגישתו בחבאי אקלים נכונים‪ ,‬נשפך מטענה על‬
‫הקרקע הצמאה לרויה‪ .‬כ ‪' i‬גלגולו של פטיק' ‪ -‬בראשית דרכו לא היה בו 'כדי‬
‫ש'‪1‬כהע' ‪ -‬וא מחמת חטרין בתיכן הנצח שלר‪ ,‬אי חמתמ חסרון במטפר 'הפבים' של‬
‫ליומד שניתז לדרשי וללמדי‪ ,‬האברג '‪ iT‬שבכותב בשמר היטב‪ ,‬רבשמי ההסיטרירה של‬
‫עם הנצח הוא נע לאטו‪ ,‬כאשר סידי חקופה וחקופה הו‪ K‬אוגר ‪ K‬ל ותכר חכנים חשדים‬
‫המעשיירם את מטעבי התורבי‪ .‬יהבה עם פגשיתי באטמוטפיהר הבכיבה‪ ,‬מ'ור'רי איתר‬

‫הקב"ה אל תיד כתבי הקידש‪ ,‬כשהיא מחחבר אל הטכטטים הנצחיים הקולטםי אותי‬
‫בדייק במקםר הבכזן ובהקשר הבכין‪,‬‬

‫כד 'גלגילי של פטיק! תחילה נוסח‪ ,‬אבל לדיי כתיבה לא הגיע ‪ ",‬רכאשר הגיעה‬
‫אמבם שעתו להיכתב‪ ,‬היה וה משום שכבר ביתרטפר לימרדים ביטפים במשד הדיררת‬

‫אשר כולם יחד בלמדים יבדשרםי מן הכתוב הזה בניטוחי הטרפי‪ ,‬ונשאלת השאלה ‪:‬‬
‫מה סידת ה'עריכה' של הכותב הטופי אשר הכביט פטוק זה אל חוך קדשות הטכטט‬
‫של הג"ד‪ ,‬האם היתה רשות לשיע'‪ iT‬רלירמיה‪ ,‬אנשר '‪t‬יפלף פטוקים מטוימים אשר‬
‫באמח לפבי כן על דיי אחרםי לתוך הספר שלהם‪ ,‬לשבית את ביטת הפסיק דני‬
‫להתאימי למקומו החשד כחלק איבטגארלי מסכסט בביאתם‪ ,‬השאלה בשאלת במלוא‬

‫חריפיתה דוקא באותה טוגיא שחז"ל העירו עליה שחומר עתיק של כהמ דורות‬
‫'בערך יבסדר' טופית על ידי אדם אחד ‪ -‬הלא היא ספר תהלים סדוד המלד 'ערד'‬
‫בררח הק‪i‬ו ש‪ ,‬יאשר פרקיי נאמרו על דיי עיד תשעה אבשים‪ ,‬רכך משיב הבצי"ב‬

‫‪ 36‬אם תקופח נ'ם‪m‬י ההיסטורית היתה תקופת התרהר‪ ,‬לא קהש להביו זמיע ליזי תכיבה‬
‫לא הגיע‪ ,‬שהרי הקריטרירנים לש כתיבה במסגרת ההרא מחייכים אפשרות של לודוונ‬
‫ככל שבעים הפגים שי רתרה‪ .‬יעדר יריבר בזה בפרק הסרכום‪.‬‬

‫‪38‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪I‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫רשי םר ש ת ש ירת הים )עמוד קד( ד"ה השמינית שאמר‬

‫גםירשרו למכליתא "‪,‬‬
‫שלמה‪.. ,‬‬

‫זה אחד מחמשה שיייס שכתיב בספר מלכיס·א ה‪ ,‬יג )ייוידבר שלושת אלפים‬

‫משל( ויהי שירו חמשה ואלף " "‪ .‬ופירושו שעשה חמשה שיריס נפרדיס גרוח‬
‫הקוז 'ש ‪ – :‬ארבעה גספר תהלים ‪ ,‬היינו )תהלים ל( " מזמור ש יר חנוכת הביח " וגו'‬
‫ותגי כמכליתא אכן שדלמה אמרו‪ .‬ותהלים עב "לש למה א·להיס מ ש פטיך למלך'!‬
‫ו)תהלםי קכז( יישיר המעלות לשלמה '‪ :‬ו)תהליס צב( " מזמור שיר ליום השבת ' ‪:‬‬
‫דמרומז גראשי תיבות שלמד" ואע"ג שהוא מי"א מומורים של משה רביגו )ילקוט‬
‫שמעוני( ‪ ,‬ובווהר הקדוש פרשת תרומה דף קלח איתא דאדס הראשון אמרו‪ ,‬ועל‬
‫כרחך שמה רביגו הוסיף בו דבי ‪ ,‬והכי נמ י ש למה הוס י ף בו ‪ ,‬כ מ ו מקרא )פסוק יי(‬

‫יישתולים כנית ה' יגף ‪ ",‬ובימי מ ש ה לא התי ' בית ' אלא אהל‪ n:n .‬מישי ה ו א 'ה"‬
‫אמר לשכון בערםל " במלכםי·א‪ .‬י ובדברי הימים ‪,‬ב· ו‪ .‬או מזמור )תהלים כד( "לה'‬
‫הארץ ומלואה" שאמרו במסכת שבת דף ל‪ ,‬א שאמר שלמה )פסוק ז( יישאר שערים‬
‫ראשיכם"‪ .‬זהן פירוש ייחמשה " ‪" . SO‬יאלף" ‪ -‬היינו ספר ש לם יהוא שיי ‪ ,4 0‬והיינו‬
‫שיי השירים‪ .‬יהכי םירש רבינן בחיי הא דכתיב "של שרת אלפיס מ ש ל " הייגן שלושה‬
‫ספרים‬

‫‪, 4 1.‬‬

‫ובפירישן לשיר השירים ‪ ,K‬א מבהיר הנצי"ב את שיטתו בבדון ‪ .‬תיך כדי השיואת‬

‫מלאכת 'העריכה' של שלמה המלך עם זו של אביו דוד ‪- : .,‬‬
‫יישיר השירים "‬

‫‪-‬‬

‫אשר נתחבר מהרבה שיריס נפררםי ‪ ,‬א ש ר כמה מהם נתחברר‬

‫בווח הקןו ש על דיי אחרים ‪",‬‬

‫כמו יי הג י רה לי " וגך' נאמר על דיי שמה רבינ ך‪ ,‬כדתב י א‬

‫בספוי פרשת םבחס‪ .‬בם מקאו יי שיקבי " וגו' היה מקרבל לרב ו תיבו בדמרש שה‪1‬ד'‬

‫מרקדם לשלמה‪ ,‬רחקרו מתי נאמר‪ .‬רכן שיר ייאחות לבו קטבה" באמר בימי אברהם‬
‫אבינו כמגואר בבראשית רבה פושת לך לך ‪ …‬אבל שלמה אסף השיריס ברוח‬
‫הקושד וגם הםריף הדהב משלו‪ ,‬רע ש אן ש יר נפ ל א אח‪.‬ן רהרי זה כמו ספו תהלוח‬

‫‪37‬‬

‫ד"ה את השירה הזאת‪ ,‬רכי ישרה אחת היא‪ /‬הולא מי שיררח הן‬
‫שלמה‪ ,‬שבאמר )תהלים ל( מזמיר שיר חביכת הבית‬

‫‪. ..‬‬

‫השמינית שאמר‬

‫לדוד ‪.. .‬‬

‫‪P 38‬כדר הח " ק פישר "אלף " כשמ‪P‬מו ) יי איםנ ב מ צאיס אצלנו ‪.. .‬‬

‫כי רב י ס הפסיים ‪ K‬בין‬

‫שילראל גנליתם " ( היה זה ר "שי אשך ט ירסו יי אלף " מלסווז לל מ ד‪ ,‬כר סופיך ר ש שלשות‬

‫אלפים הוא 'סולשרה לימרריס ‪ ',‬וכן "חוסמה יאלף " פירשרו ייבכל חאד כדי הרא ללמףו‪.‬‬
‫עויין פיררש ‪.‬ךנצי"ב להלן ב»יקבית רבינר בחיי‪.‬‬

‫‪39‬‬

‫כלימר ‪ ,‬החשםה שירים‪.‬‬

‫‪40‬‬

‫כיי מ י ‪ ,‬הטפר כלון האר ש י ר חסיבר ל»י דיי שלסה ‪ ,‬ואיז השיר חלק מטפר אחד חשובי‬

‫לגו ידי ‪ M‬חו '‪. C‬‬

‫‪4‬‬

‫ומינון זה בר'ש י י ‪ :‬שלשו ם»יימם כתוב יי לשוכי שלמה" בספר שוכלי‪.‬‬

‫‪42‬‬

‫בפירוש הקצר ‪ :‬שיר שנתחבר מהרבה שירים נפרדים יהמרבה משוררים‪ .‬ייאשר לשלמה "‬

‫_‬

‫הרא חככ‪'U‬ום וכררח הטו"ש קבצם י תקםנ י»יהש מהם שיר אח‪.‬ד‬

‫‪ 43‬כליןכי‪ ,‬לא קר מלאכת ה‪,‬ך'הכ גשעתה‬

‫בך‪m‬‬

‫בטיס לאיתה מלאכה‪ ,‬אף רם‪ .‬גכתבי ב»יזסםת‬

‫הקדוש‪ ,‬אלא ףא המק ירות שאר שישובן‬

‫בר‪m‬‬

‫הקוו ש‪.‬‬

‫‪39‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שעשה דדר אביי ינקרא כילי על שמי‪ ,‬כדכתיב )תהל‪,‬ם עב‪ ,‬כ( "כלי תם"'ית דדר‬
‫בן ‪",‬י'ש אע"נ שיש בהם מזרמרם" שאמרים אחריס‪ ,‬ה"בי עשהר זקבים‪ ,‬אלא שדיד‬
‫נם כן אמרם בריח הקידש יהגיה בהם הרי'םף שמלי‪ ,‬כמי )תהלים צ( בתםילת יימשה‬
‫איש הא"להיס" כתיב 'ייימי שברתינו בהם שבעיס שנה"‪ ,‬יאמרי על זה ביגמרת‬
‫)דף דם‪,‬‬

‫ב( ‪:‬‬

‫יהא בימי דדר איעמיט שני שנאמר "ימי שניתיני"‬

‫יגף ‪…..‬‬

‫הרכי‬

‫מיכרח זמכתיב במזמי"‪ ,‬שמה רביני )תהלים צז‪ ,‬ח( "שמעה יתשמח ציין"‪) ,‬שם‪,‬‬

‫צס‪ ,‬י( ייישמיאל בקיראי שמי"‪ .‬זה"ני דאיתא בפסחם" רף קיז‪ ,‬א ‪ :‬כל התשבחית‬
‫שבתהלים דיד אמרם‪ ,‬שנאמר "כלי חפילית דיד בן ישי"‪ ,‬יהיא משים שדיד הנהי‬
‫‪ m‬וסיף בהם ‪",‬ב‪ o‬יהבי נמי שלמה "'‪ ,‬קבץ השירים שהיה מקזבל בידן ז‪n‬וסיף היכה‬

‫שמלי‪ ,‬יעשה מהם שיר אח‪.‬ך ילא עשה כריר אברי שהשאיר כל מזמיר על צירתי‬
‫הראשינה ‪ ",‬אבל שלהמ עשה שיר אחד מן השירים‪.‬‬

‫‪44‬‬

‫הרי שמשה לא היה כותב כך‪ ,‬ולא מעטך יצאן מלום אלה‪ .‬אבל עיין ספורנו לשמות‬

‫ז‪ .‬ז ר ‪ If‬ה רמשה בן שמינים שנה ‪:‬‬

‫ועם כל זקנתם השכימן והודרזו לרצין קוםב‪ .‬כי‬

‫אמ‪a‬נ מי שהניע לשמונים ג‪ C‬כיסם ההם כבר ג"בר יימ השיבה יהגעי לבכורות כדמ‬
‫שהעיד בתפילתך כאמרי "ימי שגרתינו בהם שבעיס שנה " יגך‪'.‬‬

‫‪45‬‬

‫זאיו הכייבה שכחג את כילם כמקודס‪,‬‬

‫‪ 46‬ברא ברעא דאבוהי‪ ,‬ומשעה אבין סימן ל בן ‪.‬‬
‫‪47‬‬

‫כי אמנם יי הגיה )‪,,‬לפיף כהס " ‪ ,‬אכל כל זאת כחוך מסגרת הצויה המקורית של כל‬
‫מזמיר יוכזומר‪ .‬לכן נשארי מאה וחשמים מזמירדם‪ ,‬לא כן עשה כגן שלהמ אשר השכיל‬
‫לשלב יחד את כל השירים‪ ,‬יהיו בידיר לשיר אחד בעל מכנה אורגוזני אחיד‪.‬‬

‫‪40‬‬

‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫אברהם אבא יונגודט‬

‫על מהית קירישי אשה‬
‫לימור סוגית "איי אהש מתקרשת בחילםיי"‬
‫ע"פ ררני הדכ יחיאל יעקכ רבניוג צז"ל‬

‫הרב חייאל יעקב ויגברג )הגריי"ו( מעיד על צעמו שהרבה ח '‪ 'T‬ושי חוהר‬
‫ובראירי סוגיות של‪,‬ו שהוי ומכנים לדפוס‪ ,‬אבדו בשאיה‪ ,‬לצערנו לא זכינו לארותם‬
‫ערוכים ומפודרים‪ ,‬ולכן נצטרכתי ללקט שהםי אחד לאחה מתון מחברות שמצאתי‬
‫בעז בונו‪ ,‬הבן כתב ראשי פרקים לקראת שיעורים שנתן‪ ,‬מתון הקלטות של שיעורים‬

‫שנשחמח עמי‪ ,‬מתון רשימוח ןמחברןח סיכןם של תלמ '‪ 'T‬ין‪ ,‬מתןד מכחבים יומתון‬
‫כתביי השונםי שהןדפסו )בעיקר בשן " ת שר '‪ 'T‬י אש(‪ ,‬זוהי עבזות תשבץ ושחזור‬

‫תון כדי השוואת המקוחת השרנים‪ ,‬הוספתי‬

‫ביאורים ‪m‬‬

‫ערות כיז לנסות ולהבין את‬

‫הסוגיות ע"פ היסודות שהנחי הגריי"ו‪ ,‬הכוונה היא להבאי את ררד לימורו של‬

‫הרב וינברג לכלל הלומז ים ‪ ,‬כי הם לא חיפשו את ביאורוי לסוגיות הש"ס בתשובותיי‬
‫בהן הם מובעלים בין השיטין‪ ,‬או במחברות שאינן בהשיג '‪,'T‬‬
‫רןכאונ‪.‬ר שלפנינו הוא נסיון זעיר לבאר סוגהי ע"פ דבריו המקוטעםי‪ ,‬מובא פה‬
‫רק קטע קטן מרברי הגריי"ו‪ ,‬האופיני לשיטת לימדוו ‪ .‬ועל פיו רא מבאר סוגיות‬
‫נוסשת כק '‪ 'T‬שוין‪) ,‬דכיו הרכ וינברג נדפסו בואתיןת גדולות‪ ,‬באותיות רגליות‬
‫וקטנות ‪:‬באיורי והערךתי(‪ .‬רצוני בזה לעירר את כל מי שיש בירו מכתביו‪ .‬משיעורוי‬
‫וממכנחיו של הרב ויננרב למוסרם לי ‪ .‬על גמת שאוכל להרחיב ולהוסיף על המ‬
‫שיש בידי‪.‬‬

‫•‬
‫הגמאר מסיקה ש·הכשמה שמנתה ג' דדכי‪t‬ב לקידןיש אשה באה למעיטו‬

‫קידישון עיי חילמין‪ .‬מוקשה הגמרא יואימא הכי נמיי ?ומצרתת ‪" :‬חילפין‬
‫‪ ·.‬איתנהר בפחות שמוה פרוהט ךאשה בפחות משוה פרךהט לא מקניא נפשה"‪,‬‬
‫רפישר'י ‪" :‬רנגאי הוא ‪.‬דל הכלך ביטל לה לתידת חליפוי ביקדשווי ראפילי ‪.‬‬
‫בכיל שיש כו שרה פררהט אי יהיב ו‪ ;f‬בשלון חליפין עד ידהיה לה בוחרת‬
‫לשון קנין אר קתיה או קדישוין" כקידשוין‬

‫ג ‪.( : .‬‬

‫נתוה הארשת‪t‬ני עמיררון כמה אשלרת על פישר'י ןנציין שחיים‬
‫א(‬

‫איכ פשטה דיה וקיבלה תחקשר בפחרת משוה‬

‫פדרטה ?‬

‫מהן ‪:‬‬

‫!'‬

‫•‬

‫•‬

‫ר שמ"‪,‬שוז‪'o‬ן הלר ז"ל טרח עוזר לי ב‪ R‬יסךף חורמ‪ ,‬ויהיר רנרי התררה הדמכאים כאן‬

‫לעיליי‬
‫‪1‬‬

‫נשותמ‪.‬‬

‫חרט' קדיושיו ג ‪.‬‬
‫ותבי‪ ' C‬הרא " ש ‪-‬‬

‫ר " ח ייואשה בפחדת משיה פריטה לא מקניא נפשה" נשם רב'וב תם‪.‬‬
‫הרצי חרכ מש‪.‬ו שומאל‬

‫שפירא ‪.n‬‬

‫‪ .M‬תשנ " א‬

‫‪-‬‬

‫םש‪ ,‬תיצרו "וגראה‬

‫‪41‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ב( נימא בפחות משחו פרוטה ליתנהו באשה‪ ,‬בשוה פרוטה איתנהו‪,‬‬
‫דביון דבפחות משוה פרוטה לא נתבלטו מחמת פטלו קנייתן אלא מחמת‬
‫קפידתה לש אשה‪ ,‬כי אית בדן‪ ,‬שוה פחטה דלא קפדה אמאי ילתנהו בה' ?‬
‫ותוט' הלכו בדרך ‪)',‬שמ ‪,‬ם בהבנת הגמ‪ ·',‬דבה" א חשבה הגמ' דחילפין‬
‫)דאית נהו שוה פרוטה( איתא בכלל כםף ולכן הקתשה ‪" :‬אוימא כחי נימ"‬
‫שתתקשר אהש בחילעין‪ ,‬ומש·ני "חליפין איתנהו בעחות משחו ערוהט" וזהו‬

‫סימן חשילעין אנים מעטם כטף אלא קנין אחר‪ ,‬וכלשון היוטב"א "וזו ראיה‬
‫דחילפין אב בעני עצמו הם לווא תדלוה דכסף ·הם" " ושליטת התוס' הגירסא‬
‫בגמ' "בפחות שמוה פריטה אל מקניא" לוא גרט נעשה‪ ,‬ודרך זאת אינה‬

‫' מתיישבת כלל עם פישר"י דלתיס' ה פחות משוה פדוהט" אינו קרשד כלל‬
‫יכלל לרגשית האהש )"דגנאי הוא לה"( אלא והא דכבן‪,‬וה ג'יולי לגדרו‬
‫המשפיט לש קנין חילפין "‬
‫‪H‬‬

‫שיש ליישב גירס ' הספריס‪ ,‬דכיוו דסםת נשים לא מקנו בםשייהן כפחות שמןה טרדסה‪,‬‬
‫אפילן פשטה ירה וקיכלה קדיישין בפחות בטלה חתה"‪ .‬יכן בתוםי לרכינן אלעיזר‬

‫מטיי‬

‫‪-‬‬

‫היצי מכון ירשולים תשס"ב‬

‫‪ -‬קדיישיו ג ‪.‬‬

‫ד"ה יאשה‬

‫לא מוכגיא בפשי‪ ,‬יכז אין‪u‬ן בכית הכחידה לרביט ר‪K‬מ‪.‬ייר‬
‫תש"'כנ‬

‫נטהש‬

‫‪-‬‬

‫קדישויו‬

‫" ‪…‬‬

‫ג•‬

‫כ ‪ tl‬חן‪h‬‬

‫שמדה פייטה‬

‫‪ -‬הו! ' אברהם ספרר יחשלים‬

‫"רח ולגיניו כיאןר זה שאומי '‪.‬א ‪M‬א כ‪I‬כחות זסמ "‪ D‬לא " ם‪ p‬נאי‬

‫אר י ו ציןד לשנית הגירסא שאף וכבת גר‪,‬לי הרבביס שגאגי ‪ 'It,‬א לכל הגשים‪.‬‬

‫‪K‬רםולי פרשה בטלה תחה"‪ .‬יביתט ' "יי הזקן‪,‬‬

‫קדישר ‪r‬‬

‫ג‪:‬‬

‫"דה ‪X‬ל‬

‫וכקני‪ K‬נפהש ‪:‬‬

‫'"הלןנ ‪ D"R‬שהיא ייצה להתקשר בפחות משהו פרוטה ‪ rK‬הקדישוין כלוס פהרסרע‬
‫‪..‬‬

‫ותתר ז‪I‬י'ם‪;~.‬ח בסי'‪9‬ר ‪".‬שה"‬

‫‪' ''»1‬‬

‫ג"כ כח'ן ושי הריטב""‪ ,‬קידןשין‬

‫לענין קדיו'ש' בם'י‬

‫‪:‬‬

‫ג ‪ .‬ר"‪n‬‬

‫סרי (‪ I‬מה דשה פיקניא כחליפין‪ ,‬מ'ש"‬

‫"רגזיות הכתרב רביענן כמף אר ממרן ראע"ג ראלבא איביש‬

‫‪m‬‬

‫שיב‬

‫ליה פחןח )!"מש כסף אן ממון בסלה דעתו אצל כל אםד רלא משגחינן ביה"‪.‬‬

‫ג‪.‬‬

‫'ד'ה למערטי חליפיו‬

‫‪2‬‬

‫עי' חידשרי ו"כמ‪ ,,.‬קדירשיו‬

‫‪3‬‬

‫דמסד חרב קיק‪" ,‬עי הרב (‪ .1‬ליכסנשסייז‪ ,‬ירלשוים תשמ"ג ‪-‬‬
‫ריטב"א קידישיז ג ‪ .‬ד"ה ‪ 1( ' '10‬חוכ שן ה סיקניא בהייפ ‪.r‬‬
‫'דה למעיטי ‪ n‬לי)‪ I‬ין ‪ :‬ייכייז ‪ I('T‬שכחן חליפין נםחות מש"פ‬

‫;‬

‫רכז חחישי ‪.‬דושב"א‬

‫‪-‬‬

‫הוצ'‬

‫שם‪.‬‬
‫יערי ג"כ בחיי הרסב"ז םש‬
‫לאו בתררת כסף הם קרגיז‬

‫אפיי כשיש בהם ש"פ אלא חדשו היא חשדשה בהם תירה בלירמ דיז אחר היא אש' ‪U‬‬
‫בבלל כסף ולא שחד לי ןאשה לא אפ;ח בה תידה קנייה אלא בכסף"‪ .‬יכן בחיי הדשב"א‬

‫םוס יי'כי! דאוסכח! חל'פ'! בפחיה םש " ~ על !'ב‪ m‬לא 'דמ! בסף ה!‬

‫קיג'! ‪, , ,‬‬

‫ארוסה לא‬

‫מארה כה זתרה קנהיי אאל כסף הלכך אין ‪ n‬ל'םין קינין בה"‪ .‬סרי ' לקמן '»ח‪i‬ה ‪Jl‬‬
‫המשך רכיד הרשב " א‪.‬‬

‫רמיהי בסדרכי לר' ומדכי בר הלל אשכנזי‪ ,‬ק ‪ fr‬וסיז‬

‫נ‪.‬‬

‫רה‬

‫אר‪:‬רס ‪…‬‬

‫בתכ ייר‪K‬שה‬

‫בפחרת שמיה פרופה לא מקניא לדאן כסף הןא ושובום הכי בםלי להן תירת ‪ n‬ליפיז‬
‫לגמרי אפילר בכלי שיש בי שוה פרוטה‪ ,‬ילא לת ל ‪ 'C‬קנ כפחות"‪ ,‬ישמונע שזה דק‬

‫בגרר גוידה‪ .‬וכז ברתס' הרי''' לרי ישעיה דטראני‬

‫‪ -‬ירישלים תשל' י ד‬

‫‪:‬‬

‫‪ -‬קידןשיז י‬

‫י"ה שמא איםרו אהש נקבית בחליפיו‪ .‬עיח'ש מה שעלת בדעתי מבהרןרא ןשק‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫כםי הנראה‪ ,‬כעקבות רביבו תם‪ ,‬עםין תשי הגירסאית בםבי הראשונים‪ .‬וחה רםכ"ו‬

‫‪42‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫יהמאת קוהש ג‪-‬כ על שר"י רפישר ‪-‬רגנאי היא ‪-,‬ו‪ ;f‬יהאם כשזה שיה‬
‫‪ :‬פרוהט אין כאן גנאי אלשה ? יעטנה זאת שממשת בעצם כאחר ההסבירם‬
‫ישלטת בית שמאי ראמיר י בירנר ובשוה רידב‪) -‬ע'ל קירישון יא‪,‬‬

‫יב ‪,(,‬‬

‫צוי‪,‬ל רבית ללה‪ ,‬ראמ‪ ",‬בפחהט ובשהו פחטה ‪ ,‬טעונים ‪ :‬וברינר אפשר‬
‫' קלנות אהש ? ונעשר ידרנים אפשר ? ! אלא נע‪-‬כ השכסף הוא קר סלמ לש‬
‫נקוי‪.‬‬

‫מכלייס אחרות‪ ,‬זה גופא שקיימא ‪t‬ו שאפשר קלונת אשה אפולי‬
‫‪ .‬בפרהטו מיכיח השכסף ‪ ,‬הוא קר סלמ לש קנין‪,‬‬
‫קדישויו ג ‪ .‬ד"ח לעמוטי חליפין ‪:‬‬

‫"ולםי פי' זה )עיי כה‪P‬רה הקיימת( הכי גריס ואשה‬

‫נפחות משוה פרוטה יא ובקניא‪ .‬אבל מקצת הנוסחאית שכתיב בהם מקניא נפשה נוטית‬

‫למרףסי דל והיא גירסת ההלכית ‪ " …‬יכז במדרכי‪ ,‬קדיושיו ג ‪ .‬ד"ח יאשה •‪..‬‬
‫ג~ו ‪ I‬רדי יגירי רביני תם‪ ,‬וכז בתוסי הרא ‪ /l‬ש ובמאירי זעי לעיל הערה ‪ . 1 ,‬יכן בריטכ"‪M‬‬
‫קדישריו ג ‪ .‬רה סר" ‪ K‬מה דשה מיקבי ‪ K‬כחליפיו " ‪ …‬ויש ספריס שכותג בהם ןאתו‪u‬ר‬
‫כפחית ~ש"ס לא ובקני‪ .‬נפשה ‪. ,. …‬‬
‫יכתרס י יירי הזקן מובאת רק הגירסא "לא מסבוא נםחש" ‪ -‬עי ' לייל הערה ‪ .1‬וכן ב‪" D‬‬
‫רכיני יהותנז באר ריי חכהז למוניי ‪ -‬הצוי מהש יהדוה הכהז כליי ניי יירק תרי ‪-‬‬
‫ץ' ‪' j‬ןשיז נ ‪ :‬ירה לא ובקבי‪ lt‬נפשה‪ ,‬וכז משתעוב כרשכ "‪ .M‬עי ' לוכקו ה~ה ‪ . 11‬יבן בפסקי‬
‫ד"‪"".‬ר לרכיס יחוהי וטראבי ‪ -‬רזר‪.‬י מכזו התלמדו הישראל‪ .‬די הרב ארכהם ליס ‪,‬‬
‫ירל‪1‬זוי‪ C‬תשל '‪ II‬ן ‪ -‬קדיזסרין ג ‪ .‬ירה נםיאנ ריישא ל‪lP‬נןטי אובי‪ .‬שום ה~ ‪ l‬ן‪ .‬רגס‬
‫מובאות‬

‫בסהזו‪.‬‬

‫חרבה‪ ,‬קמרר קרםו לגיר י לא וכקביא נפהש צמ' ‪ U‬נטפי ההלכןת לרי"ף‪ .‬כפי המרבא‬
‫ברמכ"ז )"והיא גייסת ההלמת"(‪ .‬ראמבם בפי' הד"ז ‪,‬ל הל י הרי" ף ‪ ,‬ריש‬

‫מביאנ דרי‪ W‬א ‪ ,‬מיבא השרמכ"ן לא גרם כסביא נפשה כהלכות‪,‬‬

‫"ז"ל ‪:‬‬

‫סדישר ‪r‬‬

‫רה‬

‫"ובדתק הרםכ"ן‬

‫ז"ל לותן קישירת הללר ילפי מה שכתב רנאה עשיקר הבייטי היא ‪K‬רהש בפתות שמוה‬
‫פררסה אל סםביא רל‪ M‬נםרנז קמב'" נפהש כהלכרת •‪" n . .‬יי"זס בהגהות ‪.‬ב; ‪ /f‬ח )בית‬
‫חשד( לר ' יואל םירקש‪ ,‬ארת אי‪ ,‬ש‪1‬ז" !‪ E‬הר"ן ע"ש הרפב"ן יש לחוכןק תיבת נפהש‬
‫כהלכרת‪ .‬יכז הביסחו‪ t‬כפי' הר"ן רפוס קשרסא‪ .‬פרשאית המאה הס'י ז למספרס‪ ,‬יילוא‪.‬‬

‫גרסיבז וכסבוא נפשה בהלכות" )אם כי כהלכרת שם הגי' ה "‪" K‬לא מקביא נפהש" ‪!(.‬‬
‫אורלם בלשון הרונב"ז שלפביגר קהש לחשזר נוסחה ע"פ גיוםת הרן‪ .‬ינצייז ג"כ שבתכב‬

‫‪,‬‬

‫י' וסל ח" הרובכ"! סל קי' ‪ ,!Vl‬דובפמס"קויפובי ‪A 451‬‬

‫" ‪ …‬ובסנאו נפהש ‪.•.‬‬

‫)ובאה ס " ‪(.‬ו'"‪-‬ו דםפ'ס הונמח‬

‫הרא' ג'תפר ההיט‪r‬ת' ככרנסח הפרים שביייונ‪ .‬רכן בתכ'''‬

‫נפסיאה ‪4‬דב )ו‪o‬נה ‪(,‬ו"' אויל' ‪,..‬רצ לגרוס כף! דס הת'‪p‬ו! הדם ‪ P'D‬כמווג "‪ D‬דבפ‪,‬פ‬

‫חילאב ‪… " :‬‬

‫‪.‬‬

‫רלא גרסינו קוכנ‪K‬י נפשה )כרם ותכישב( נהלכןת" ‪.‬‬

‫גירתס הרבמ " ן כהלכית )לא קמניא נפהש( רםפי '»'‪ iI‬ג"כ בכבתי די לש ההלכרת םהםו‪t‬ה‬
‫הי"ד ששי בידיונ ) פריס ‪ i HF;B 311‬דסיס ‪ i HEB 313.1‬לרגדרו ‪ j • 7/. 1‬לרגןוד ‪/ l‬ךך‪.‬‬

‫‪j‬‬

‫"בכת"י מגטראה ‪ 30.1‬הגירסא לא מקניא נע‪:‬ייי‪t‬ם(‪ .‬רזרהי הגיר ' הדמפיה‪ r‬דבפרסםי‪.‬‬
‫‪ .‬אר נכת''' ‪,‬תיק יותר לש ההלכןת ‪ ,‬המאמה ה"'ג‬

‫‪-‬‬

‫נין יורק‬

‫‪- RAB 695 i ACD 0220‬‬

‫הגיר' חיא כגיר י רכיגר תם ייחליפין איתנהר בפתןת ‪,‬שמהר פריסה ראשה נפחןת משרה‬

‫פריטה סקניף‪) t‬רכררר שתיתב "לא" חרסה שם צו‪II‬ל ייראהש כפחרת שמרה פררטה ~‬

‫‪43 ,‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫י‪:‬‬

‫הונה ידעוה מחחלוקת הטמ"ע הוט"‪ ,‬בחו"מ רשי ק"צ בהגדרת קניז‬
‫הכטף נקקרע ‪ '.‬לטמ"ע קניז כטף הוא משםו פיוערז‪ .‬ישייי המנ‪ li‬ז‪ .‬והפרוטה‬
‫שנותז להוקח למוכר הוא תחילת פיערוז בעד החפץ הנקנה‪ .‬דהא נקיז כטף‬
‫נלמד משהד עפרוז יכטף הנזכר נשרה עפרוז ההי דמי ישווי השדה‪ .‬לט"‪,‬‬
‫כטף האו קניז כמו שרט חזקה וטדור‪ .‬לא נחורת וישיי המקח‪ m .‬א קנ'ז‬
‫קםניייא(‪ ,‬יזה‬

‫מ~ ‪' J‬‬

‫‪,‬‬
‫‪r,.‬‬

‫קצת את היסדו למקיר קדים לגיר' יינפשה"‪,‬‬

‫יהגה כרט''' הגי' לא מסביא נפשה מיפיעה בכתבי היד שבידינר‬
‫)אובה‬

‫(ד‪""'-‬ג"י ; ‪) VAT EBR 158‬אובה (ד'" ; ליבדח ‪410‬‬
‫‪) 36112‬ןשה ד"רט‪"-‬ו ‪ -‬ושס כתיב לא מקביא נפשה םש ‪ j‬ם‬

‫‪-‬‬

‫פראפ ‪) 1299/1‬וסכה‬

‫(ד"'‬

‫‪y‬ראםסייי~בלדוד‬

‫;‬

‫יגאני הוזו‬

‫ןו‬

‫לה ‪-( …‬‬

‫א"א לעדת מתיך כתב היד אם תיבת יינפהש" שייכת לדיכןך המתחיל או שהיא פירןש‬
‫של 'שר ‪ V‬לדיניר התמחיל "לא מקני ‪…. K‬‬

‫ערי' בשרידי אש ח"‪,‬ד הצו' מיסד הרב קיק ירושליס תשלייז‪ ,‬עמ' קסז‪n‬יק‪11 "1 ) .-‬‬
‫יימחקרים בתלמןד של הגרי'''י' ‪ ,‬חת' ביהרבד לרכניס כברלין‪,‬‬

‫‪( 16-5 169‬‬

‫ערב‬

‫רתצ"ז‪,ynmn /‬‬

‫‪,‬‬
‫•‬

‫חמקר ב ‪ I‬גיל "‪D‬ירשוי ר"ס' כפנ~ם הגרמא" ‪ ,‬בן מתבאר שלי רק את הגהןתיי‬

‫ותקיני נוסחאותיי של רוש" הכביסי המעתיקים לגרסח הגמ' )עול כר בבר םתרעי‬
‫רביבו םת בהקדמתי לספר הישר‬

‫‪-‬‬

‫חלק הפירןשים(‪ ,‬אלא ליעתיס‬

‫‪-‬‬

‫פירוידסו יבאיןויר‪,‬‬

‫אר"כ ‪ 't'I‬תכן שתיבת "נפשה" היתה רק פ~רשו של ר"ש" )כעין המופי‪ P‬בפדוסים‬

‫גבירסת‬

‫הרן ‪:‬‬

‫של ‪u‬‬

‫לא קובניא‪ .‬נםהש רגאני האר לה( ‪ ,‬שהוכנס ‪J"IK‬יוכ לתןר דיביר התמחיל‬

‫יתמןר כד לנוסחאות דגומ‪ ',‬שגירסתן "לא מקנוזי נפשה"‪.‬‬
‫‪:‬חנה ככתב די מינכן‬

‫ככבת 'ד‬

‫‪9S‬‬

‫)מאה יייד(‪ ,‬הגירסא כגמ' היא אכן "לא ןכקניא נפהש"‪ ,‬וכן‬

‫‪VAT EBR 111‬‬

‫)מאה 'ייד(‬

‫;‬

‫וב‪ ,‬בכחב 'ד אוקספודר"בלדו' ‪) 31i1/2‬אובה‬

‫••‬

‫'יידס‪"-‬ר(‪.‬‬
‫רהאתמ ששתי הנזסחאזת‬

‫‪-‬‬

‫'"לא סקנ‪ 't‬א נמשה " ‪" ,‬אל ןבקנזזי‬

‫‪H‬‬

‫‪-‬‬

‫יורת חפנב ‪:‬זיעם‬

‫שפפישם ד;‪c‬כר להבנת הסיגיא‪ .‬הרי הם‪ ,‬בפי הפרשנים‪ ,‬כידובי לשתי הדרנים )רףסי‬
‫וכינו םת( בהכנת‬

‫‪-‬‬

‫הגמ' ‪:‬‬
‫נפשו "‪,‬‬

‫ביתן להסביר את הגמי‬

‫והראיה‪ ,‬דהרי גם אם הגירסא המקירית היא "לא מקניא‬

‫ע"פ שיסת רביני םת‪ .‬עיי ריסכ"‪ K‬קדישוין ג‪ ,‬רה סד"א מה‬

‫בחליפין ‪:‬‬

‫" ‪.•.‬‬

‫ש ‪•I"I‬‬

‫קמביא‬

‫יז‪t‬ה סרפיס כשתיב בהם זא‪n‬תא בסחית מש "‪ 0‬לא מקנזזי נסהש ~לאו לימומא‬

‫דתלוזי בקפדיתא של אהש ונתתה כומשמע מפיוש" י ז"ל רא"כ למה אין חליפין קונין‬

‫באשה פיהת כשיש בהם ש" ‪EI‬‬

‫‪…‬‬

‫~‬

‫אלא הכי םירושא ראתתא הנקנית בכסף לא‪ -‬מקניא‬

‫נפשה בפחות מש"פ פאיי רוכעתה דפחות משוה פווסה אינר חשיב כסף ולא מומן יאינר‬

‫קובה כקרקע וא"א לה להקונת עצמה בדבר אש'בו כסף ולא‬

‫ממוו ‪……‬‬

‫וכן ‪ ,‬םג אם הגיסרא הקמורית היא "לא ונקניויא ניחן למרש שה"לא קונני")( קשיר‬

‫לגנ"א )דוגמת האפשרות שהעליתי לעלי ש"בפשה" הוא פירוש לש ‪"'(.‬שר והדוב‬

‫רמנח ג"כ בביטוי הג'מ ויאה‪.t‬ב בפחןת שמוה פריסה לא מקניא‪ ,‬דהרי גם לרביני םת‬
‫הוסמפם הזה איננו מתפרש בלי הוספת ייסוגריים" ‪ ,‬וכרינת המשפס לדי‬

‫תם ‪:‬‬

‫אוח‪v‬ן‬

‫)שבקב'ח ככםף( כמחוח שמוה מרוסה לא מ‪p‬ב'א 'כ) מחות מש"מ א'בו בכלל כםף(‪.‬‬
‫‪5‬‬

‫ספר מאירת עיניים לר ' יה ‪ j‬שע פלק הכהן ‪.‬חשון משפם ק ‪ H‬צ ס"'ק אי‬
‫הלוי ‪" I‬ן"מ ק ‪ ! H‬סעיף‬

‫‪j‬‬

‫סי'ו זהב לדי דוד‬

‫ב' ‪.‬‬
‫•‬

‫‪44‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪.‬‬

‫~‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בסף בקדישוין נלדמ ג"ב שמרה עפחו‪" .‬חה פשרט רבאהש קתה ארתה‬
‫דךר תנניה זחלר לא בזחרת ישזזי מה שהאר ‪',‬ה~ש רמעתה טל"‪ ,‬זזראי היי‬
‫כטף טמל לש קניו אר גם לטמ'ע נארה דוריקא במשא ימתן היר הבסף‬
‫תחילת פיערזן אר כאשה לא ישיר פיערזן רבע"כ קנין חכטף הזא קר סלמ‬
‫קלנ"'‪,‬‬
‫‪6‬‬

‫ינר'לקמי מ;ד שהעלינן ושמא גס לפי הט"ז י'ש נפקא מ ‪ "I‬נא‬

‫ביז מק‪n‬‬

‫וקירשויו‬

‫כהלפ )יעיו ב " כ מה שה ‪P‬לינן בדעת האבבי מילואים לך ' ארי' לייב הכהו הלר‪ O ,‬י ' 'ג' ס‪,‬‬
‫הסיבר‪,‬‬

‫בעקבות‬

‫יכסף‬

‫הס"וכי‪,‬‬

‫היא‬

‫כטף‬

‫ישוןי‬

‫מקםר‬

‫ככל‬

‫כ‪,‬לל‬

‫קידושיו(‪.‬‬

‫ובזעם רבאה הוקנ'ן‪ ,‬כאיסן כללי ‪ ,‬האר הביטןי ההום"יש לגסי רות חת שי שבי הדדצים‪.‬‬

‫כליומ‪ ,‬ה"במירות דעת" היא הפיעלת כצעם את החלרת השמפטית החשדה‪ .‬ומעשה‬
‫הקביו הוא רק הזכחה לגמירית עדת‪ ,‬ייש לרקב זאת להסבר שביתן הגריו‪/‬ון לרמב"ם‬

‫חלי גזילה ואבידה ‪I‬כייא ה"ס המחשיב לא תחמןר ל"לאו שאיז בי מעשה" על אף שבררסו‬
‫מעשה כדי לעבור עייי‬

‫‪/1‬‬

‫‪:‬‬

‫‪…‬‬

‫כויתנ הרבמ"ם שלא הרנח הלאן יא תחוזכד אלא על‬

‫החדפה שביב החרמד ‪ ,‬ורק מסוום שיש כהמ מדרגית בחמרה כמי בכי רוכ המסיר‬

‫ללב ‪ ,‬ואי אפוסר לעשר את מרית החמדה שכי כי אם יד מעשו‪ .‬חצייני ‪.‬דכעכיל את‬

‫כומת החמ‪ r‬ה ימדיתה‪ ,‬בחני‪ .‬התירה ישעןר לרנר‪ ,‬שאס בגחונה כלכי החדמה והג' ‪M‬‬
‫לדמרגה כזך שהביאות לעשןת השתדלנןת‪ ,‬להכביד סליי‬

‫תי‪c.‬‬

‫ןלהפציי נן כ"כ ד‪v‬‬

‫של ‪ p‬חן ממני‪ ,‬אז הגיעה החמדה למידה שאסרתה התררה יסיבר כלאן לא תחמדו‪ .‬כדמ‬

‫בכל פבירה שיסדוה בתכשה שבגוף כגיו אבילה ישתיה ונשיאת משא בשבת‪ ,‬שנחבה‬
‫התורה שיסיר לדכר‬

‫‪-‬‬

‫זכית‪ .‬ככותבת יןכ'‪ ,‬כרמ"כ גבי בעדרה שיסדוה ביכ רן‪,c‬רם‬

‫חננה התורה 'ש‪.‬ו»י ווכירה ‪ .‬והקני' וכוכנו הרבי תגחומ 'י‪t1‬נבת ‪r‬מהש העביהר‪ ,‬אלא‬
‫דיובת החמדה והגדרח כמ ו חה" עכ " ל )שרידי אש ח " ג עוכ'‬

‫שםשע‪•I‬‬

‫שעת( ‪.‬‬

‫םנרכ גיתן לומר‬

‫הקניו האו רק ש~'יעו ומדיה להגיית "כרמח " ה " בימיית ערת " של שני הצ‪ r‬רםי‪.‬‬

‫נצמא א " כ דהקביו דן‪.‬א כעצם לכשר חיציני‪ ,‬םםל‪ ,‬לנ~חת יעת שי הדצדים ינו ‪ 'I‬ות‬

‫הלות םשפזםית רחהטי‪ ,‬יכו יש להכין ג"כ את הלשין "קנין" ‪ -‬האשה יינקבית"‪ ,‬יכו' ‪-.‬‬
‫)ערי' ג"כ בדרים כז ‪" :‬רהלכתא אסמכתא קניא '" והיא קזנו מיניה '"כ''כ חוס'ב'‪.‬‬
‫יצמאנן שם דמעשה תיצונ' בעל חשיבית יכיל להזכיח על גמירות דעת בקמום שהנחרנים‬
‫מורםי שאיז כאו גזניררת דעת‪.‬‬

‫ראובכ"ל( ‪.‬‬

‫הסבר הגריי " ו שהכסף היא סמל של קנין משתלב איפזא בהגררת הקניז ומהותי‪ .‬ולדמדם‬
‫א ‪ U‬פהגרי"ין שםג הסוב" ע יקבל הנדרה זאת של כסף כק י דשרי אהש‪) .‬אוויל ניתז‬
‫להזסיף שגם בשמא ומתך‪ ,‬שבי הכסף האר פירעון לתת הרבסע‪ ,‬פירוש הדבר השפיזוער‬
‫מששוב כ'"שיעיר" וכמידה לגמירות דעת(‪ .‬כן לדמיס אגו‪ ,‬הממשך דכרי הגריי'"‪,,‬‬

‫החשיבות המירבית‬

‫‪v‬‬

‫ל‬

‫הסמל‪ ,‬יעל התצואות ההלכתיות המסתעפות מכך ‪:‬‬

‫ייהכסף האו סמל קנין י"'ושת א‪.‬בל חליםין דיהמ למשא ןחמי‬

‫• • • ‪• 11‬‬

‫ןהמקורמת כהם מצאני לשא נדרש םעש‪.‬ר קנין כדי שתיוצור חלות משפטית חשדה‬
‫מהוןים היכחה לדסוד הנ " ל שה"גמדרות רעת " היא‬

‫‪-‬‬

‫תוסי בוכרות‬

‫י‪: M‬‬

‫הפ ו על ‪h‬‬

‫ד " ה אקביוי קא מקני ליה מקום‬

‫דגומ ומעשבד ליה חצרו‬

‫‪H‬‬

‫)ובעיו זה ע'י כשכת‬

‫יח ‪:‬‬

‫את ה‪ n‬לן‪.‬ת‪ .‬עי '‬

‫בחצרן ‪:‬‬

‫לשמל ‪:‬‬

‫יי אומ"' כאל קביך קא קבי‬

‫רה דמפקאר להו אפקורי(‪.‬‬

‫_ נבא מצעיא צד ‪ .‬ייימתנה שימר חינם להיית כשיאל ‪. ..‬‬

‫יר' יזחנז ארמ אפיו תיונא‬

‫‪45‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ימעזנם זה אין אשו ; ננקית ‪n‬בילםין‪ ,‬אשןי ‪1II‬ה‪c.‬נר חסץ שמתחלף ברוב‬
‫אחד‪ .‬האישית היא ענין לש איטיד יקרישה והבטף היא טלמ של נקין‬

‫לאישית‪ ,‬באל חילפיז ריחמ לשמא ימתן‪ ,‬חיליף רוב ברבד‪ ,‬יזה חיא הנגאי‬
‫לאשה שהזכיד שד"י‪ .‬י‪I‬כה וכנ‪c‬זסדה רג‪I.‬כ' ‪:‬אשה בסחית וכשלה סדיהט לא‬
‫בשלא קנו מדדי‪ ,‬כההיא הניה יקא ב‪I‬כיק ייה קלא ‪K‬דינשי ובהיוכנא היא גימר ןםשגוזב‬
‫פנשיה"‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫ריטב"א קידשוין‬

‫ז•‬

‫ד"ה גודב‬

‫‪.•• " :‬‬

‫רא;ע"ג דלא מסי ייריה האנת ספןח שהצויא‬

‫המייה רלא הגיע לדין שי ערב לא בסף רלא שר"ב אפ"ת משתעדב בהנאה דפםי ליה‬
‫בהונ שהלןה לזה ‪,‬ל אוניבתף‪.‬‬
‫ח'‬

‫הריסכ"ן‪ ;c‬החשרםי‪ ,‬בבא צובא‪r‬י‬

‫צם ‪.‬‬

‫ר"ח ארוב רב הונא השואל קדרום‬

‫חמברי ‪:‬‬

‫‬‫" •‪ ..‬הדא מ"ל השתא וזרי? משיכה קינה בשררמים •‪ ..‬אלא טעמא שונים דארם ובשגוכי‬
‫‪I‬‬

‫וסמי בכטף‪ ,‬ובההיא האנה יאושיה ניהליה ואפקה ופשרתיה לרשית שואי גוננ לובשעבד‬

‫ליה פנשיה חאבריןת כאילו קיבל מנמו שכר שלומר יל‪ n~,‬ייב כאןנ‪ D‬הי"‬
‫‪'I"P -‬וסןוי‬

‫ס ‪… ' :‬‬

‫‪K‬דרמ יכ גל'‪ r‬ארפ יב כמה אתת ‪ U‬תו לנגך כד וכ‪.‬ך לכחך כד‬

‫רנר‪ .‬עדמי יקשדו הן הן הדכריס הנקנים באמידה" '''שר) ‪:‬בלא קניו השקיחשין הן‬
‫גומ הדבר ובההיא הנאה קדא מתחתני אהדדי גומי ו‪.‬קמני(‪.‬‬

‫ררנאה ששי לחלק כין סבי סרגים סל "קניניס" ום‪,‬ו‪ V‬ליס בלי עמשה‬

‫‪-‬‬

‫כששי הרכחה " ‪ rn‬ונית" ‪ v‬ל גפיירת עדת‪ .‬כבערבו א וכרכחת‬

‫שב '‪J‬תייב רוהצ להק ‪U‬ת לתדה‬
‫כסמרגיה" ‪:‬ש"י~‬

‫'‪,‬כה‪J‬‬

‫יח ‪:‬‬

‫קגין ‪:‬‬

‫הנ"ל‪ ,‬ששי א;דוב‪K‬נ‬

‫מקום כחצרי כי ‪ II‬נחיא ליה דלית‪s‬ינדי צפיר‪.‬‬

‫עריי כעגיז זה כובגחת חינךו ליב יוסף באב"‪.‬ד‬

‫הסמםה לצפוה‬

‫שלייו‪ -‬כסוף מצהר שדב‪/‬ב‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫כשה"משתעבד" קמבל דבר )לשובל הבאה( »'דר לפבי חלרח הקביז‪ .‬ו ‪ K‬י הקבלה היא‬

‫זנקיר "לנתיהב"‪ ,‬להשתעדבןת ‪ ,‬ןאין צוןר ברכחה אחרת לגסירות דעת‪ .‬יכז היא בכבא‬

‫צפגזי ‪ lC‬צר‬

‫;‪.‬‬

‫נריטבו‪/‬א קיו'‪,‬שיו ז • ‪ j‬וכריטינ ' א כמ"‬

‫צם ‪.‬‬

‫הובזבאים לדל‪ .‬כי בכל קניז‬

‫הקבהל היא תת‪:‬יד‪ M‬לש חלות הקגיז )לשמ' הקונה שזז‪ ,‬זיכה בדשה סברכקת חלות‬

‫הקב'ו( <‪t‬ז כפקי'ס הב"ל 'ש ככר קנלה מקוםד !‬

‫אח הגמ' בקדיושיו ם ‪:‬‬

‫ייהן הן הוכרים הנקביס כאפירה" ניחן להביז ונ'שני הגיוונים‪.‬‬

‫אמשך לי'‪I‬מ ש'ש כאו אודםאג חצ"ונ'ת )ייקוא תמחחב' אהרו‬

‫‪'"(.‬‬

‫שבכר קיכלן תיכח קדיוישו זמתזד כר שמתעבידם )‪F‬ויי ג"כ גיטיז‬

‫‪,‬אמשך גכ" לשו‪D‬‬

‫די ‪.‬‬

‫"בההאי הגאה‬

‫דקא ובשתגאי ליה נין מלוה ישנה למלוה חדשה גמר ומשעביד נפשיה"(‪.‬‬

‫ערי' עדו ב"וב זבז ‪,‬ייחליפין בהמ קוגין רג אדמ ככלין של קונה דניחא להי לקיגה דליהוי‬
‫קונגה קוגה כי היכי לדגומ ולקני ליה ‪ .‬רליי אומ ככליו שי ובקהנ‬

‫‪…‬‬

‫בההיא הנאה‬

‫קדא מקנל מינהי גרמ ארקבי ל"הי‪ .‬אונמם שם יש פעשו‪ ,‬קנין )ייבכלין לש קיהנ • ‪,.‬‬
‫ככלין ועל מקבה"(‪ ,‬אך הגימשה מזםי‪s‬י כאכניעי ל '"‪' J‬רת גמירזת דוית אצל הפקנה‪.‬‬

‫ואולי זה גם קושי לז‪tr‬ירר ועל סב'ן חי'פין שתכליתו סהתסדבןת‪ .‬יס' די ירנה לרי אוניר‬

‫ברי םדרריס הלרי אברלעפיה‪ ,‬בנא בתרא קיד ‪.‬‬

‫רה כרם ‪ ••• " :‬וכיון‬

‫‪,‬ל ‪ac‬‬

‫משאי‬

‫רג‪,‬אה לדייה ימקהנ בהאי קנין גיפיה אלא לנקיסה י'י‪t‬ביו‪t‬ת ב‪M‬ה קביז בסל‪08‬ב ‪" …‬‬
‫תיי ג"כ וב'יסכ"א קן נ ו שיו כב ‪ :‬ףה ואפוסר ‪ ..• " :‬אין הקנון ‪M‬י‪ M.‬לקםיי רה'יובם‬
‫רדוכים יא המבי בעדב כנעני לקנין איפזר שבז"'‪ .‬תי' ‪,‬זך כברכת שמארל לי ‪ I‬ברןד חב‬

‫‪46‬‬

‫•‬

‫‪".‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫•‬

‫•‬

‫‪i‬‬

‫קןבגלא גפחוס‪ ,‬פחית שמיה פריהט הןא טלןונ מיבהק לחילפלו‪ ,‬וסםחיל!ן רבר‬

‫ברבר‪ ,‬יכל אםו ‪m‬כנל ‪ q‬מה וסלוס לן ברגע זה לרבר אחר וסרנחה בן‪ ,‬חה‬

‫ףסלר כמטוח‪ ,‬באל אחוס אלגה חפץ לש סמחר ‪'.‬‬
‫יייבאוןזי‪ .‬חלק ב' טי' י‪ /‬ןבה שהביא נשם רכו רבינו חייס הלןי מבריסק ‪ … " :‬יהא‬
‫בחליפין הקינה איגו ניתן כלים למקנה אלא דדיז ‪ n‬ליפין היא רטת המקנה שמקבה לו‬
‫בחליפין‬

‫••• " ‪.‬‬

‫ייטדר הנ"ל זסה"'נ'‪l‬ברןת עדת" היא ה‪r‬נן‪P‬לת את חלות הקניז תהייגה השלכית לתוףק של‬
‫קב'ו ‪' O‬טןא‪n‬ם‪ .‬השנא נאב צמע"א‬

‫רע ‪, .‬‬

‫לעבב ‪r‬‬

‫קב'ו זה ע" ג"כ ברבר אברהם ליב‬

‫‪.‬ונהס ד‪,‬בער כהגי שםירו‪ ,c‬טי' ‪'.K‬‬

‫ך‬

‫רגם אם רתצה‪ ,‬הרי אזי כביחה להתקדש בקיחשין שהם ננר דיוח הותהר‪ ,‬וכעיז שכבת‬

‫זתס' ו"י הזקן‬

‫•‬

‫‪,‬ל"'‬

‫‪-‬‬

‫עיי לסיל ה'רה ‪1‬‬

‫‪-‬‬

‫ושםז‪;Y‬ו~טו תורת ‪ n‬ליפין בקירושי אשה"‪ ,‬אן‬

‫"' ‪ 0‬הראשןנים יקמו הערה ‪ – , 11‬שפנח · הגבאי‪ ,‬הרי איז קדיןשי ‪ n‬ליפין נבללים‬

‫גגזירה שהו‪,‬‬

‫י ‪"J‬‬

‫בשרדיי אש ח 'י ג סי'‬

‫נ"ך‪.‬‬
‫‪.‬‬

‫ההטרב על שמפט הגמ ' "ראהש כסחרת משיה פרוטה לא ןכקניא נפהש" אופיני לזןר‬

‫ל ‪ 't‬םידו של הרב וינברנ‪ .‬המנסח לני וע~ין וכפתח כליומר הטוגיה‪ ,‬איתן הוא גמלה‬
‫בפרס הלכתי או ברוגמא אי בטיעיו חריף המובאים כשקיא וטראד‪ ,‬ולרבויו‪ ,‬כל תפקידם‬

‫להבלי'ם את הרעיון‪ .‬הורי לך הונב חגמאות ‪:‬‬
‫‪ •1‬בסרגית יימחצה על מחצה וכוב" ‪ -‬הסבר הפיסקד‪ .‬יירתי רזבי בחד מאנ ליכא"‬
‫)חולין כח (‪ – :‬שרדיי אש ת"א 'בו'» קצה‪.‬‬
‫‪ .Z‬כטרגית ~ בן גרישה‪ .‬דם‪.‬בר המיטקה " לו ילא לזערי ‪ •..‬בעינו אנשר זםמ לשעית‬
‫יליכא" )ובברת ב (‪,"", – .‬רש אש ח"א עוב' שלם‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫•‬
‫‪ ' . 3 ,.‬בידני שטררת‪ ,‬הסבר הפיסקה "שטרר בידי אמי כ ‪ J‬י" )ככא בתאר ע (‪,.,' – .‬רש‬
‫•‬
‫' אש ח"ג עמ' שפח )יקורב לזה‪ ,‬הסכר המישג ייפזןייף מתזכר" ‪ -‬שרייד אש ח ‪'I‬ג עמ'‬
‫‪.‬‬

‫שטא בהערה(‪.‬‬

‫‪.4‬‬

‫כסיוד חיוכ תשלומיז כבזקי שייך‪ ,‬הסכר הפיסקה ייאס ארמתם בש‪,‬וי רחמורי שאיז‬

‫בהם זסת אתרמו בע'דב יבאמתי שיש בהם ערת ‪M ,‬שם ‪M‬קב~וכם ילו ויוליק ברירש של‬
‫הוונד ו‪n‬הי חייב לשלם" ס'‪T‬י) ס"ד רבז ‪ i‬יערי ב " כ‬

‫ב"‪P‬‬

‫ר‬

‫(‪- .‬‬

‫סרדיי אש ח"ד ספ' חנק‪.‬‬

‫נציין ג"כ שווגיי הפסחת חרא חיחים ביטךי שמםטי‪-‬הלכחי לעויין מןרסי‪-‬חש‪ y‬םחי‪.‬‬
‫רכר דביר הרב וינרבג מכורנים איתבו לשלב בלימוד הטרניה את הוסיין המוסרי‪ ,‬הרני‬

‫כולט בסרגיה שלנו‪ .‬בה מזדקרת‪ ,‬תיר כדי הדיון ההלכתי‪ ,‬ההשקפה המוסרית על מערוכ‬
‫האהש וקדרשת האשיןת‪ .‬ומענין לציין כיצד הסברי כםךנחי םשתלב עם הגאמר בספרי‬

‫"לפרקים" ‪:‬‬

‫ייונבי היהחת איו כמשפתה שמרם שתיף אישית כלבד אוא בסיקר שמים‬

‫שותף דחייו ןמשאת ]פש‪ .‬איש ואשה באיס כברית כדי לעבדו יחד ‪ ,‬לרעיןו וחזיז‬

‫שובןף‪ ,n‬כדי לגשס בחייהם את הי»יייו הזה‪ .‬יי‪-‬ן האטב‪ :‬לבב' י‪s‬וכ‪.‬י קנין וום‪.‬ז‪ ,‬לא ניי‬
‫קרוסיס אלא ‪ 'I'I ,‬ר כגברו" )הצואת קייה ‪IU‬זנבה‪ ,‬יוושלים חש"נז‪ ,‬סם' מי‪ ,‬ןחי' גב"‬
‫כמיםרו ייאשת חיו"‪ ,‬שס עמ' ‪{.‬ג‪-‬ז‪:‬צ‬

‫‪47‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫וליחר העמקה בשיטח שר"י ע"פ הבנח הגרי"ייר‪ ,‬נצ"ו כאן אח מהלכם של‬

‫‪-'l‬‬

‫הרשב"א והיווו בסןגיא‪ ,‬דןנ‪,‬תישיביס ג"כ עם גירסת הגמ' 'ייראשה כפחית משיה‬

‫רפוטה לא מקנ '"‪ N‬נפשה‬

‫‪•/l‬‬

‫‪ .1‬וזה לשין השרב"א ‪, .. " :‬דכיין עדיקר חליםוי אפ" בפחוח משוה פחטה‬
‫איחנהי‪ ,‬כי עבדי להי בכלי שיה מנה לא ייפה כחי מכח כלי שאיני שרה פררטה‪,‬‬
‫דשם חליפין חר הזא ‪ ,‬דבשלאמ אי חליפין לא ניחני לחזרה היה אמרינן כי יהיב לה‬
‫פחרח משרה פריטה לא מקניא נפשה אבל כי הייב לה שרה םריטה מקגיא נםשה‪,‬‬
‫ראי נמי אי עיקר חליפ ‪ r‬ליתנהר כלל בפחיח משיה פררטה ר~ינן אמרי' כירן דקנ"ה‬
‫חשרבה היא מקניא בה נפשה‪ ,‬אבל השחא רקי"ל רחליפין קני ע"מ להקנרח הרא ‪8‬‬
‫רלאר רדיה נינהר‪ ,‬אפילר כי יהיב לה חליפין שרה מנה מאי הרי‪ ,‬הא מ"מ לא בגרפן‬

‫‪,(,‬‬

‫היא נקניח אלא בדינן‪ ,‬ודינן אםילו בפחרח משרה פריטה איחיר‪ .‬יכיין שרין חליפין‬
‫איחיה בפחוח משוה פררטה לא חשיבא לה וגנאי האו לה להקנוח עזמה בקנ"ה‬
‫פחזחר‪ .‬כזאח שעיקרה כםחרח משרה פחטה"‬

‫בדרםי חמ‬

‫‪:‬‬

‫"‬

‫‪r,‬‬

‫"ורב ‪J‬חמו פאר קני‪ ,‬דהא סודרא קני על במח להק ‪ U‬ת הדא"‪,‬‬

‫‪8‬‬

‫‪1,'8‬‬

‫‪9‬‬

‫יעי' ברפנ"ו קדיישיו ג‬

‫ד"ה למעוטי חליפין‬

‫‪.‬‬

‫'‪… /‬‬

‫אכל מקצת הנןסחארת שותכב‬

‫נזום מקכיא ב‪r‬נשה כיסית לפיר'ש" ז"ל והיא גירסת ההלכרת‪ .‬ייש לשייב כה רכל חליפוי‬
‫רגבי אשה כחליפין וטחות משיה וטיטה ביבהן ר‪.n‬מגה רמ להחזרי לא קנוא באשו‪,.‬‬
‫רגתר הנאה יבטוף אזלה ולוז מסביא נפשה"‪ ,‬דורך זאת תמיישבת םע הגירס" כקדישויו‬

‫י‪:‬‬

‫כסגיז מתנה ד'מ להחזיר "ככולהו קבי לבר שאונה לם"' אשיו אהש נקנית ב‪n‬ל‪D‬ידי‬

‫‪-‬‬

‫רכן‬

‫ובכתב די סיגבן ‪ 95‬ייבכולחר קני לרב הזסאז‪.‬ב שאין אשה נקנית‬

‫בבתב די‬

‫חנליסיז" ;‬

‫‪) -‬זןה שלא בגירסת רב האי גאיו בםםר הזבקח יהכםמר‪,‬‬

‫‪VAT EBR 111‬‬

‫יייז תק"ס‪ ,‬ריש שוע יח‪ ,‬המרבאת ברמנ"ן קידןשין‬

‫ו‪:‬‬

‫רה אלא ארמ וג איש‬

‫‪-‬‬

‫יעי' מש ‪/I‬כ כ"זר זהב" לך' אליעזר פילץ בהגהותיו לספר המקח והממכר שסר י"ח‪,‬‬

‫אית אן‬

‫‪-‬‬

‫"גזירה שמא יארמי אשה בקנית בחליפיו‪ ",‬יכן הביא רי יצחק בסל העיםור‬

‫כםארמ שלישי ארת‬

‫בםס ניסחה ספרדית‪ ,‬רכן גירסת פסקי הרי"ר קדישריו‬

‫כ‪" 'I‬‬

‫‪:,‬‬

‫ד"ח‬

‫אמר רכא‪ ,‬וכן ככפתור וטחר לרב אשיתורי בן משה הפחרי‪ ,‬הוצ' אברהם משן‪ .‬לתו‬

‫ירשולםי תרב"ז סיף פרק סו‪ ,‬יעי' ג"נ כבית הנהירה לרנינו האמירי קןחישו ן‬
‫‪ N‬ע"‪ D‬שבכל אלו‪,‬‬

‫רב‪" n‬‬

‫‪:‬‬

‫ד"‪.‬ר‬

‫הריטב"א שם ד"ה הכי בסרינו(‪ ,‬כי היסדו השמיףת למנתה ס"מ‬

‫להחזיר ולחליפיו היא ד"לא מתחביא גהי יאפי' החהנה נהי כש"‪I‬כ קודם לחזרה‪ ,‬איהו‬
‫לאו בההיא האבה קא ו‪/‬ל‬

‫‪/I‬‬

‫)חיי הוסנ"ן קידושין‬

‫ו‪:‬‬

‫ר ‪ II‬ה א‪.‬לא ארמ יב ‪',‬ס!'א ןהשייה עם‬

‫·הרמב"ם חל' אישות מ '" ה חלי כה רםע חיי הרשב‪/‬יא קידשוין‬
‫יערי‬

‫‪"> 1‬‬

‫י‪:‬‬

‫''' ' ה אלא ארזב רב ארסו‪,‬‬

‫בי"ן סל הל ‪ J‬הוי"ף‪ .‬שם "דה הא לך מנה ל‪1‬ו מתנ שתחזירהן לי(‪.‬‬

‫ידהז "חליםין גיח ‪ U‬לחזרה" מהיןה א"כ יסדו מלסילת חליסין באשו‪ .‬הו לומב"ו יהן‬
‫לרמנאו‬

‫לרשנ"א‪ .‬אך מטינ‪:‬ן שונח ‪:‬‬
‫טריטה ; לרשנ"א _ ייניתנר לתזרה" מגלה יירלאו כגיטן היא נקנית אלא דבינו"‪ .‬ורקוכ‬
‫לשיטת הרמכ"ז‪ ,‬נ"שיסה לא נ»דו למ"' ‪ -‬הצוי הרכ ניסן זקם ירושלים תשלייי ) '‪ J‬ל‬
‫‪-‬‬

‫מכיין דניתונ לחזרה אין כאן הגוו;ה לש שוה‬

‫זהרח המחבר שיי'''' בהקדהמ‪ ,‬ערי' ג"כ נקרית טפר כ"ה עמ'‬

‫‪ 242-243‬ושם הסרה‬

‫‪( 54‬‬

‫‪-‬‬

‫קידושיו‬

‫ג•‬

‫‪; 126-131‬‬

‫כ"ז םעי‬

‫ד‪/‬ח חליפין ייואהש בםחות משיה פררטה רכן'‪,‬‬

‫ואס"ג רמקביא בשטר התם ל‪ M‬נהתה לתורת הג‪'. M‬ו‪r:‬‬

‫‪48‬‬

‫‪,‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫'·‬

‫שני שלביס איפוא בהבנה למה איז אשה מחקשדת בחליפין מכל יכל )אפ" ביש‬
‫בהם שוה‬

‫פריטה( ‪:‬‬

‫א( ההלהכ ד " אינחהי בחז;זר" גמלה י"לאי נבופן תא" נקנית אלא ברינ'ז'‪,‬‬
‫;זזייני שקנין חליםין בכלל‪ ,‬הזא רק "סלמ של קנןי" )כלשזז הגרי"ייי בענין קדישוי‬
‫כסף(‪ .‬צז " ל שהגמ' ציאה המנחה זאח‪.‬‬
‫ב( עמתה נשאר לארות הםא שי כאז מסל חשוב או מזולזל וההלכה ד"איתנהי‬
‫בפחיח משהר פרוהט" מגלה שחליפדי הוא קנזי פחוח ‪ ,‬מזולזל‪ ,‬והרתרה לא חסכםי‬
‫לקנין שכל עצמיתי ננאי היא לאהש להתקשד בזה‪.‬‬
‫‪ .2‬יז"ל הר"ז ‪ … " :‬דמעיקרא הכי מקשינן ס"ד אמינא שקניז חליונןי היא‬
‫בכלל קיחה ‪ n‬כתובה בקיחשין דחליפין מתורת כמף ובהני‪ ,‬ארע"ג הדשתא ניוב ס"ל‬
‫דחלםיין איחנהו בפחיח משהר פריטה אפ"ה אפשר דכייז דבעינז בהו כלי ידבר‬
‫המסיייס כדאיתא בפר~ הזהב )ב"מ מז (‪ .‬דבר חשוב הוא אף על פי שאיני שיה‬
‫פררטה כאדמרינז מה כלי דנר חשיב‪ ,‬דמשום הכי אמרינן דטעני שני חמטין יהזרה‬
‫לי באחד מהס חייב ציואי כלים למה שהן כדאיתא בפרק שניעת הידינין )שבערות‬
‫מ ‪ :(,‬יכירן שכז איכא למימר דמתורת כסף קונין ובכלל כי יקח נינהי‪ ,‬ימהדרינן‬
‫אדי אפשר דקנין חליפיז איתהי בכלל כי יקח דאנז סהדי דאשה כפחוח שמיה פרוטה‬
‫אפילי בכלי שלם לא מיקנאי נפשה הלכד זראי כשאמר הכתיב כי יקח אין קנןי‬
‫חליפין בכללי שאליו כן ההי אף פחוח משוה פרוהט בכלל ‪ ..‬ואי אפשר ומעהח‬
‫בדמםי ידבר הכתוב ילא בחליפין " ‪.‬‬
‫‪I‬ו גנאי ‪( If‬‬
‫)בחיגה הנפשית ‪:‬‬
‫פי' הר"ן היא איפיא כעיו צירףו של ררד רש"ו‬
‫דררך חיס' )בחינה משפטית ‪:‬גדר הקנין( כמוגאי‪ .‬בת"א חשבה הגמ' שחליפין בכלל‬
‫כי יקח )יזה קדיב לתיס' ‪ -‬אס כי לחוס' הה"א שלחליפדי שי שייכית לקנןי כסף‬
‫צמיצממת לחליפיז ששי בהם שיה פריטה ‪ -‬אד הי"ייז לא יכול לקבל את פ" תיס'‬
‫בתיריץ המב' ש"איתנהי בפחית משיה פריטה" בא ללמדני דאין חליפדי בכלל כסף‬
‫דהרי להר"ן חשינית הכלי מחפה על חיסרין העןר ‪ !(.‬יהגמ' תירצה דמכח הננאי‬
‫ששי נפחית שמהר פריטה נע"כ שאין חליפדי כנלל כי קיח‪) .‬יצ"ל שהסב;זר של‬
‫חשיבית הכלי דהי אילי לתת לפחית משיה פריטה תירת כסף מבחינה משפטית‬
‫אד אדי בכיחה להשפעי על עדת האשה‪ ,‬שתרצה להתקדש בזה ‪ (.1‬ייש לציין ג"כ‬
‫דלתיס' הגיליי של פחית משיה פריטה היא שחליפיו אינםכלל תילהד דכסף‪ ,‬בעדר‬
‫שלר"ן דג‪,‬יליי היא שחליפין אינם בכלל כי יקח‪ .‬יייתכן שלר"ו עדיין נחשבים‬
‫חפילין עמין תילדה דכסף‪ ,‬גם בובסקנת הנוב‪ ',‬אלא דשג‪,‬לייי מלדמנו הש"תיהזל"‬
‫יי'נבה ב‪.-‬נרח אחרי‬

‫‪10‬‬

‫ה ‪ I‬ב ‪".‬‬

‫הוושןה ם‪ P‬פטקי הו""ד קלמז הערה ‪19‬‬

‫‪… H‬‬

‫וכיין דבפחןת שם "‪ D‬ליחבהן ‪.‬כש;ח פריטה‬

‫יונב לחינהן שאיו נזיהו שוה ל‪ ilti‬צ ‪ .1J,I‬יזה ענצם מונת כלשיו ‪ 1‬ש‬
‫לה לתירת חליפיז בקדישויז יאפילי ככלי שיש בו דשה פריטה‬

‫‪11‬‬

‫‪h‬‬

‫' " ‪.. .‬‬

‫הלןכ בטדל‬

‫‪. " …‬‬

‫והאמת שגם לרשנ"א שי כאז צירןף כיז יןר ר"דסי לררר תוס'‪ ,‬דאחרי שכאיר את הגפ'‬

‫בדיהמ לתוס'‬

‫‪' -‬י» ליעל העחר ‪- 3‬‬

‫הקשה למה א"כ הגוב' תיתה זוסה תליי כ‪M‬ש‪" i‬‬

‫יהרי גם אם האשה תיאות להתקשד כפחות מש"פ זה לא יועיל ייהר‪ K‬בייז דלא ‪ .‬דפזי‬
‫כסף הן קינין מנא אתיאו כאהש" )מתור שאלה זאת משתעמ הסרשכ"א גרס "לא קמביא‬

‫‪49‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫יהבה גם לשרב"א יבם לר"ן בכבס עבין ה"גבאי" בחיחץ הבמ' אן לרשב"!(‬
‫הגבאי היא על כל הקבין‪ ,‬שהיבן קבין מזןלזל‪ ,‬ילםי הר"ן רג‪.‬באי ר ‪ I‬רק על פחיח‬

‫‪-,‬‬
‫‪'/‬‬

‫שמיה פחטה אן חמין כן בפסל כל קבין חליפין באשר"‬
‫ימןבאים כאן א"כ ג' ררכים בהבבח בירסח רמג‪" '.‬יאשה בםחיח שמןה פרןהס‬

‫לא מקבאי נפהשי‪ '.‬יבעיר שלר"ן הגבאי מיסב על ייפחיח שמיה פריטה"‪ ,‬הרי גם‬
‫לשרב"א יגם לשר"' )לםי הבנח הגריי"י( רג‪.‬באי ה!זו על כל הקנין‪ .‬אן לרשב"א‬
‫ה"םחית שמיה פררטה " חינו מרכיב חמותי ב"גנאי"‪ ,‬כי היא הגרםר להגדות עצם‬

‫~‪I‬‬

‫קבין חליפי! כקבין מיילזל ; לשר'" )לפי הבנח רג‪.‬ריי"י( ה"םחיח משיה םריטה" רס‬
‫משמש כסימן מיבהק להבבח איפיי המםחרי של קנין חל‪,‬פין‪ ,‬יאין הקבין כשלעצומ‬
‫מזילזל ירק במקרה הפרטי של קירישין שי כאן בבאי לאשה בבלל האיפי המסחרי‬
‫שיש לקבין חל‪,‬פי!‪ .‬יהבה‪ ,‬לפי השרב"א רב‪,‬יטיי ייזאתש בפחיח שמהר פרןטה לא‬
‫מקניא נפשה" משמעי ראשה לא מקביא נפשה בקבין כזה שוב ההלכה ד"פחןח‬

‫שמיה פרוטה" מגלה את אופיי הזמולזל‪ .‬ולפי '''שר )ע"פ הבנת הגריי"ו( שממעו‬
‫ראתש לא מקבאי בפשה בקבין כזה שבן ההלכה ד"פחיח משיה פריטה" מגהל אח‬
‫אופיו המםחרי‪.‬‬

‫•"‬

‫ריש לציין שתי לחוס' הן לרשב ‪ /l‬א יהן לרש''' )לאיר פירוש הגריי"י( ה"פחות‬

‫שמיה פריטה " משמש כסימן ילא כסיבה‪ .‬לחיס' זהי סימן שקבין חליפין איבן בחירח‬
‫כסף‪ ,‬לשרב"א זהי סימן שיש כאן קבין פחןח‪ ,‬ירלש"' זר סימן שיש אכן קבין מסחרי‬
‫ומבהק ‪ ,‬החלםח חפץ בחםץ‪.‬‬

‫ישי לצ' ‪ r‬עדר דשרכם של השרב"א ישל הר"ן ברסגיא מחשייביח לכאיהר‬
‫ב"כ עם פירשון של רש '' ·' אד אם נביו את '''רש כנ " ל ששמעמית ה"ג‪K‬ני" ה‪K‬ו‬
‫האיפי המסחר שבקנין‪ ,‬בפחח לבי פחח בהבנח קטעים אתירם של '''רש בסיגאי ‪:‬‬
‫בענוי אין אשה נקבית בחליפיו פירש '''שר )ד"ה ‪ n‬לםייז( ‪ :‬ייקניז כידי"‪ .‬וקשה‪,‬‬
‫להמ צצמם פה רש'" אח הגדרח קבין חליפין‪ ,‬הרי קבין חליפין מסחעף לשבי סיגםי ‪:‬‬
‫נפ '‪ h,llt‬בגמ'‬

‫‪-‬‬

‫עיי"ש בהערות הרב א‪ .‬ליכטנשטיין הע'‬

‫‪-. 99‬‬

‫ואמםנ אפרש גם‬

‫לומר שעיקר שאלתן היא מכח התחלת משפט הגמ' יי'אשו‪ :‬בפחרת מ"שס לא ובקביא"‪,‬‬
‫ו‪:r‬י'‬
‫בל~‬
‫של‬

‫מה‬

‫שיכתכתי‬

‫אנפשה ‪(. If‬‬
‫אהש‬

‫כסוף‬

‫סהרה‬

‫‪,4‬‬

‫שביתן‬

‫הלביו‬

‫ש"לא‬

‫יכיוא הושכ ‪ If‬א שואלת הגמ' דכיוו‬

‫לשהד‬

‫"אף‬

‫אבן‬

‫בארמ‬

‫לכל‬

‫אשר‬

‫מקב~א'י'‬

‫ארשכח‪1‬‬

‫הקניות‬

‫לגבאי‬

‫קושר‬

‫גם‬

‫הדוקשן קצת קניותיהן‬

‫שבשהד‬

‫שיהייו‬

‫ביהגות‬

‫כן‬

‫באשו‪ .",‬ותמצרת הגסי ‪ :‬כיין דחליפיו איתבהי כפרתת מש ‪ H‬ם ואהש כטחןח םש" ‪II‬‬
‫לא מקבאי רגאבי ר‪ K‬לה‪ ,‬הא על‬

‫כ‪m‬‬

‫יז לא ר'קסי אלא לקבית כסף כלזב אדיתא בידה~‬

‫)עול כר הקשה ‪,‬ןרשב"א דנימא ד ‪M‬קשר לםחןת תנליסי) שיש כדם‪ ,‬ש "‪O‬‬

‫רחל'טין לאי בגרסן היא בקבית אלא בריבן‪ ,‬ייס כאן קב ‪r‬‬

‫ותיזר כנ"ל‬

‫מייייל(‪.‬‬

‫נצמא דנם הד‪z‬חכ"‪ K‬לרמ שמכח הגנאי ש'ש כאשו‪K ,‬ייא ללרומ אשה‬

‫סש ‪,, 1‬‬
‫‪J‬‬

‫ו‪e‬ר לו"ז‬

‫הגב ‪ 'lC‬י גמלה 'ש ‪ "X‬א להכליל חליסיז ב"כי יקח"‪ ,‬ולשרכ ‪ 'lCIf‬הג‪K‬ני הוא גילוי לכל ‪K‬שר‬
‫קביבי שדה‪ .‬יהיא מלרונני וסא"א להרחיב את התשואה ביו אהש לדשה וניכר לקבוי כסף‪.‬‬
‫ולכאןרה‪ ,‬עפ" באיןר זה של השוב"א‪ ,‬הרי גם נאשלת הגטי‬

‫‪-‬‬

‫כביגיי לותס'‬

‫ולר"‪– 1‬‬

‫יגפ בת~רוץ‪ ,‬הגתת דבומ' היא שאיו חלפייו נכלל כסף‪ .‬תיי ג"כ לקמו הערה ‪19‬‬
‫מה שיש להוסיף כביאיר הר"ן‪.‬‬

‫‪50‬‬

‫• •‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫~‬

‫בתורת יישהו בשהו‪ ",‬ובתורת "קבין סדור"‬

‫‪-‬‬

‫שאיבו דמי החלשין אלא ש ‪U‬תבין‬

‫אוחו לקיםי הדבר לדב '"ע) רש"י ב " מ ‪,‬מ‪ r‬ד"ה גאלוה זו מכיהר דו"ה זו חלש!'‪,‬‬
‫וסוח' שם ד"ה גאולה זו מכיהר‪ ,‬ושרב"א קדיוישן כח ‪ :‬ד"ה הבחיא לרב ששת( ‪,‬‬
‫ולואכהר גם זה וגם זה פסול כאשה הרא חרתי איחבהו כפחות שמוה פחטה‪.‬‬

‫ינראה שאפשר להבין אח רש"י נג' אופנםי ‪:‬‬

‫‪,r.‬‬
‫א‬

‫בחליפיו "ש הר בשהו" אז שרם הי' א דריעיל באשה ראין ציןר לחת עטם‬
‫יי דאיתב‪ ",‬בםחרת משיה סררטה ‪ ",‬יכציד תההי האשה חליפי הדמים היר אין לי בה‬
‫שום קב'ן הגוף‪ ,‬והוה כעין שהביא הרשב"א )קידשוין‬

‫ג (‪.‬‬

‫דלא מועיל קבין חזקה‬

‫באשה‪ ,‬דכיון דא'ן גוהפ קבוי לו לא שייכא כה חזקה‪ .‬וכן מציבו לעבין איסורי הבאה‬
‫דמכרן וקדיש כדמיהם והדין דמקודשת וכתכ שר"י דזהו ד'ן מיוחד לבכי קידשוי‬
‫אשה ‪ ,‬ומבאירם תוס' )ע"ז‬

‫~‪.‬‬

‫בד (‪:‬‬

‫ייושי ליתן טםע ולחלק !‪C‬שיד‬

‫‪,‬‬

‫רוסה כל ןכ‬

‫לחלפיי רהדנ'‪l‬נ' ‪".‬‬
‫אר כ"קב!' סרור " ש ‪U‬תבםי אותו לקיים הדבר בלבד ה"א ידועיל בשאה כיו!‬

‫ארניו וולוו סמל ‪",‬‬

‫עול זה בא החדישו אריבו מעויל‪ ,‬מפבי ששי אכן סמל לכש‬

‫משמערתי הוא חיליף דבר ברוב‬

‫והראיהי ‪:‬‬

‫יידאיתונד‪ .‬בפחןת משזה פריהט" !‬

‫ושי להמתיק את הדבוים‪ ,‬דהבה צמיבו דוישות שובות לגבי ה"סודו" אשיבז‬

‫קיומית בחליפין "שוה בשוה" "ע) חוס' ב"מ מן ‪ :‬ד"ה ילרבז נחמן ; מו ‪ .‬ד"ה גאולה‬
‫זו מכיהר( ‪:‬שהיא כל " שהיא שלם‪ .‬ווואים אבו א"כ שבחווח סמל שיבן דושיות‬
‫•‬

‫מיוחדרח לגבי צורתן‪ ,‬אד עמניו שאין דריהש שה ו‪ /‬סודר" יהיה ג " כ שוה מריטה‪.‬‬

‫אופשר להסביר זאת בב' אבפין ‪:‬‬
‫א( ע"פ הו"! הב"ל ‪ ,‬ושי קדיו'~'ן ‪' ,‬י ' ל דכיון דשי כאן כלי שלם הרי "אציו‬
‫כלים למה שהז" וחשיבות הכלי מחפה על חיסרין הערר יההו כאיל‪ ,‬שוה פריטה ‪• 14‬‬
‫ב( ע"פ הגויי"ו‪ ,‬הא דאי! נותבים חשיבות יתהד עלרי זהו סימן מובהק‬
‫לחליסי! וכי'!םי לסצם חמותו‪ ,‬דחמליף דבו ששי לו ברגע זה לדבר אחר שווצה בו‪,‬‬
‫והסדוו האו סמל לקנ'ן חל‪,‬פי! ומ! ·הנמנע שתההי דרשיה לשוה פווטה !‬
‫ושי סמוכי! דלבר דעצם מהותו של חליפין הוא שלעור החפץ אדי חשיבוח‬
‫•‬

‫מרכעת ‪:‬‬
‫‪ '12‬ו‪.‬הרשוה ג " כ עם הריט"בא קידשויו ז ‪ :‬רה ופרקינו לא צריבא ר‪ K‬רו‪ m‬לה זיו‪t‬נמ ‪:‬‬

‫" ‪ . ..‬ואם מפני שמקנה לי סהמ הרי הוא קינה אדון לצעמו ‪. " . ..‬‬
‫‪13‬‬

‫ועי' הבאמר לעיל בסוף הערה ‪ 4‬בשם הרמ"ה‪ ,‬הךיסב"‪ K‬וברכת שומאל על הייחיי לוו‬
‫קני) ‪'),‬ס‪,‬ל" שתכל'תו השתעבדות לק'םו רהכר‪ .‬ולכאורה מוכח שזה פעול בגדו סלמ‪.‬‬
‫יארלי רק בסדור ‪ ,‬קשבינו בלמד ל‪n‬מקיים כל רכ'י‪,‬י )וזי ' תוס' ב"מ‬

‫בגנירה( באומן הדכי י ם‪ ,‬ר ‪ UC‬לם לרש''' גימיה ב " פ מז ‪.‬‬
‫כל דב"י םוננב גס סל שוה בשהו‪ ,‬כס' ש'תבאר להל)‪.‬‬

‫•‬

‫‪14‬‬

‫תי ' ‪ ,‬ג " כ באכני ימלואםי ס" לא ס " ק ן‬

‫כוזב‪r‬‬

‫מז ‪.‬‬

‫ד"ה בארלה זג‬

‫ד" ה ההוא לקייס כל דבר ‪"' ,‬לקםיי‬

‫קדיישוו ככל" שאין כו דסה פרוטה ‪,‬‬

‫וכן כאוות וזבין כח" רבי' שעובון יההדו הכהן שקאם‪ ,‬קידשוין סי' ב‪.‬‬

‫‪51‬‬

‫~ ‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‬‫היר כלל‬
‫חליפיו‬
‫ד"ה כל‬

‫עי' ב"מ מז ‪ .‬מחלרקת האם חליפי! רקפד עליהיר היר חליפןי‪ ,‬רשי צד שלא‬
‫בגדו חליפי!‪ ,‬ואף למ"ו דהוי חליםי!‪ ,‬וד‪.‬י זה מפני שבכל עיסקה ‪ -‬אף של‬
‫ שי לכה " )! קפדיא ק‪-‬נ‪a‬ת‪ ,‬עיור‪/‬ש בשד''' דו'ה בשופטני שרסקינו ותבוס'‬‫חליפי! מיקפד קפרי‪ .‬ארף לשארובים רסבוי חרליפי! צויכי שואמ‪ ,‬זה רק‬

‫‪.‬‬‫"‬

‫כיר שתההי סמיכית ערת )עי' גיומקי י"סף על הרי"ף שם ד ‪ II‬ה קנה(‪ ,‬היינן אש"‪N‬‬

‫הלתעם'‪ >:‬כליל מגוום העןו‪ ,‬אד המוכיב המכירע בעיסקת ייחליפי! " האר הוצו!‬
‫בחפץ הזלות ‪ ,‬וצויכי שומא אי! םירשוו אדח"כ חייבים להיות שויס בעוד ואדובה‪,‬‬

‫‪1.‬‬

‫כששוםי‪ ,‬אן המחלוקת בגמ' לםי תפיסה ‪ I‬את‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫מ‪ J‬ש‪t‬ו‪ ,‬שם ד"ה ייזמכור לי קאמר" משעמ ראין אונאה בחליפיו )שלא כחי'‬

‫הירסב"א '"‪,‬שדים שם ד"ה ושי לי אובאה(‪ ,‬יעלו בגימיקי יוסף שם ד"ה ושי לו‬
‫אונאה‪.‬‬

‫‪ -‬אף לתוס' הדיבא דשוה כפליים לא הוי "שהו כשיה" )ב"מ‬

‫מו ‪:‬‬

‫ר"ה לורג‬

‫בחמ!( פיחשו שכדי ש;קיה שוה בשוה צויד שתההי כא! תמורה ואם שוה כפליים‬

‫א"א לקרא לזה תמיהר וע"ג החפץ שנותז הוא בבדר ייסדור" והשאר היו מחילה ~‬
‫ רעי' נ"ב קירושיו ‪" . n‬אל מיבעיא כסף ראי אית בהי שהו םחטת איז אי לא‬‫לא אבל תבואה וכלים איאמ דממקרבא בהאתיהיו נרמ ומיוני נפש'‪ :,‬קמ"ל‪ ".‬ושממע‬
‫‪•1‬‬

‫בורר הויבא דממרת ה ‪ II‬עיסקא‬

‫‪II‬‬

‫"‬

‫הוא חפץ אהר שריצה בי ) ‪ II‬מקךבא הבאחייהן"( אז ‪-‬‬

‫ה"דשה פרוטה " נעשה חסר משמעית‬

‫‪ -‬יזה חיפף בדיקר לפ'י הבריי " ‪ ,‬כק' ‪ I‬ושין ג ‪ .‬על‬

‫"‪ n‬ליםןי איתבהי בפחיח משי‪.‬ד פויטה"‬

‫‪ -‬ימכאז הה"א דקיבה בחרנאה יכלים‬

‫אף בפחרח מש"פ ‪ ,‬ובק"ל דקר בשיה פחהס שי להם חורת םכף‪,‬‬

‫ואחוי שהעלינו ע"פ הגויי " ו דסודו פסול בקדיישי! אע"פ דרי וק סמל של‬
‫קבי!‪ ,‬וזאת זבפגי משזבעותו ה"מסחוית" )חילוף דכו בדבר( שי עדי! שלאול מה‪,‬‬

‫בקדישוי! ‪".‬‬

‫א"כ זבשזבעותו וכוחו של קבי! כסף הכשו‬
‫ארויל י"ל וכסף מסזבל את הנתינה והאי היסוד לבבי! וקדישת בית בישראל‪.‬‬

‫ערי' נ"כ בלשו! הט" ‪ I‬חו"זב ריש ק"צ המיבא לעיל‪ .‬הזבוכיח זבקדישוי! דכסף הוא‬
‫קבי! כמו חזקה ולא סיערו! יידבאשה קוהב איתה דךר נתינה לחו‪ ,‬לא כתיות שייוי‬
‫מה שהוא שהר"‪.‬‬

‫ושאמ לםי הט"ן שי ב"זב בי! קידושןי ומקח כשממערת הקני!‪ .‬בקדישוי! כסף‬

‫ו~א טסל לבתיגה יבמקה הוא סמל לפירעו!‪.‬‬
‫יהבה לרעת רג‪.‬ירי"ר‪ .‬גם הסמ"ע מוהר רבקחישןי ו~י הכסף סמל של קני! ורק‬
‫בשמא י ‪ M‬ז הוי הוא מששמ כתחילת םיערו!‪ .‬אד האבגי מילואים סי' כ"ס גרסו‬
‫ברעת הסמ"ע דבכל קמום משמש הכסף כםיעוי! וגם באשה שייך שזייד‪ .‬רצר"‬

‫‪IS‬‬

‫סוי' ב"כ בחזרו אי'ש לי '‪ M‬ניהם שיעיהי קרלזי‪r ,‬זףמ גי'פ‬

‫ער ‪:‬‬

‫סנ ‪:‬‬

‫ידזיק ם‪o‬דת ' "כס‬

‫שגם חליפי שוי בתאנה מיקיר "שרה בשחו"‪ .‬סוי ' עיי בתרס' ב"וב‬

‫יובנה מטבע נעשה‬

‫חליפין ‪… " :‬‬

‫זכר ‪.‬‬

‫'דה וסםע‬

‫יירן חליפין שאינם שוים תברח המקח‪ ".‬רע" ג"כ‬

‫בנתיבות המשפט לרבינר יעקב מליסא‪ ,‬חשון שמפם רג כיאררים ג‪.‬‬

‫‪' 16‬רע" ג"כ ב"מ‬

‫אי ‪:‬‬

‫"מתנות כהינה נתינה כחיכא בהי‪ .‬הליפ~ד ררר רםפכו והי‪ ',M‬תיי"ש‬

‫‪'''.‬ס!'רכ ריש לחקןר האם יש'יר להקמת מתנות כהובה 'ע'י כסף ו‪.‬אכמ ‪ H‬ל‪.‬‬

‫‪52‬‬
‫'~‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫להביו רגבריו דאיו הכווהנ שיו'י לאשה‪ ,‬רהרי איו לבעל קניו הגוף באשר‪ ,‬והדכונה‬
‫ש '‪' T‬ף להסכונתה‪ ,‬להתצרותה להתקשר‪ ,‬וכלשובו "שיןוי הקרישויו"‪ ,‬ומעתה אפשר‬
‫דגם לאבני מל‪-‬ראים ביתו להביו בשר'" את הפסרל של חליפיו לאור המלך הגר"ייו ‪:‬‬
‫אפשר להחליף חפץ כחפץ אך לא חפץ ברצוו רבע"כ כשמקשר בחליפיו כררנתו על‬
‫גוף האשה וזה אל ייתכו‪ ,‬וגם כשמקשר בסודר‪ ,‬ויש כאו רק סמל‪ ,‬הרי עצם משעמות‬
‫הסמל בבאי הרא לאשה כב"ל‪,‬‬
‫ב‬

‫רחו באיוו בקסיר את דב"י רג‪.‬ר"ייו על שסית התוס' "יייר בק" ן ' ש' דרסר‪,‬‬

‫שיטת התוט' רי"ר ארי בתו ז‪f‬נ טודר שהו פרוטה‪ ,‬אע" ג רהזכיר ז‪f‬נ‬
‫שם חילםיז‪ ,‬כיוז רנקיטא בהי ג' על ג' ייויהא שראית לעושקו" היר יחא‬
‫מקושדת '‪ .,‬אבל בנתז ז‪f‬נ טרדר ואמד לה התקריש במנה‪ ,‬ימנה איז כאז‪,‬‬
‫ככי האי בוונא אינה קמודשת כיוז רחליפיז איתנהו בפחות שמהו‬
‫וקתהש ‪1 ,‬ךמ ‪il‬יד"ט‬

‫‪z1‬‬

‫םרוטה ‪",‬‬

‫ומ"ש מרת‪.‬קשרתי יל כמנה תתו לה דינר מוקותשד‬

‫ושי‪,',‬ם‪ ,‬וכ"ת האנ עדתה אמנה‪ ,‬א"כ מעטם מלוה אינה קמשדות לוא שמום‬

‫געריוו ‪ m‬ילםיו ! עו""ש שתיץר דכהתקישד לי כמנה תתז לה ירבר יש‬
‫י‪1‬‬

‫מ"ג"»‬

‫ך‪.‬‬

‫רמא רב שמרשיא ''ש'וכ האי סךוןזר כיון רתפיס יבה שלש על לשש קיינן‬

‫ניה ינתן לרעהו דכאמז יפסיק דמי יקני‪.‬‬

‫‪M‬מ ‪:‬‬

‫‪18‬‬

‫זי' נדריס‬

‫‪19‬‬

‫הור"ן ברריס‬

‫אמר רב אשי ימאן ליאמ לו דסוירא אי פתיס ליה לא‬

‫מס •‬

‫מיתפיס ‪…‬‬

‫ר"ח רלענין הלכה‪ ,‬תפס ג"כ כפשטות שלםי ההנחה הדיא רשאית‬

‫לעןשקי הרי היא מקדושת‪ .‬אלא דשעת הירז דשברי רב שאי הנ"ל אנרמי רק כיד‪ n‬ויא‬
‫מל‪K‬וכ‪ .‬יכו כביטקיי יוטף זול הלי היר"ף שם כסןגיא‪ .‬ד ‪ H‬ה יעדו‪ .‬לוםי ‪ H‬ז '‪ "J‬ל שיק‬

‫שכ ‪j'j:l‬‬

‫ש ‪;i‬‬

‫בתורה וו‪.‬םו‪ ,‬שלםי קשרםא דמליאת איבה רשאית ל‪s‬ישוו‪ p‬לתת הףן‬

‫ומסילא א"א להחיל עלין תןרת כטף‬

‫‪-‬‬

‫איגה סקודשת‪ .‬ואמםנ הא דאינה מקוו שת איננן‬

‫מפעם ' ‪ I‬רכל חליפין רגבי אשה כחל"'םין רפחות סמות פרוםה"‬
‫הער‪.‬ר‬

‫'‪- 9‬‬

‫‪-‬‬

‫‪»'''' -‬‬

‫הטבר הרבוב" ‪ l‬ללי‪P‬‬

‫אלא מטעם שהכ‪K‬י הר'ן כקדיושין‪' ,‬ש'כח" הפחית משיה פריטה שיש בטירר‬

‫ונןבע הלכליל חליטין כ"כי יקח" ‪ -‬עי' ליעל העוה ‪•11‬‬

‫‪20‬‬

‫ן"זל פסקי הרי"ד ‪ P‬ידרשיז‬

‫‪D"'TK‬‬

‫ג‪.‬‬

‫ר"ה במינא רישיא למעטוי‬

‫מאי ‪:‬‬

‫"אי קשיא יאם נתן‬

‫טורר לחחן )בחיט' ר<ףר רג‪.‬ו' לאהש( שיש ני שןה פריסה ‪'K‬עי‪D‬י שגונתו בתררת‬

‫‪ n‬ליפיו אאמי יאנה מקוךשת יהרי וסי כאז שיה פרוטה יכיין דבקיםא ב י ה שלש לע' שלש‬
‫יהיא רשאית לפסוקו )בתוס' רי"ר הגי' לעשוקי( אאמי איבה‬

‫מקדדשת •••‬

‫גארה לי‬

‫אשם בזה הטייר כלבד בתרצית לו לקרשה אע"פ שהזכיר לה שם חלפיין מקודשת היא‪,‬‬
‫יהבא במאי עסקינן כגין שהתנה עמה לקשדה במבה ולא הי' גיתגו לה עכישי אלא‬
‫התפיטה את הסודר שתנקרשה לי )בתוט' רי"ר הגי' שתתקרש לו( רלא תובל לחזור בה‬
‫והאו יתחייג ליתז לה מבה לאחר זןונ‪ ,‬בכי האי גויבא ידאי איבה‬

‫מקורשת ‪…‬‬

‫דכיזי‬

‫‪ m‬ייפיז איתנהן נםחזת משיה פייםה יאשה לא סקניא נפטה נפחית מ"שפ >התקשד‬
‫לי שלא תוכל לחזיר כה כויןו רפחות לינתהי‪ ,‬בזשה פריטה ) גת‪1t‬ו ' יו"ר ניטף יי"יפנ(‬

‫ליתנה‪ ,‬אזס ‪r‬‬
‫‪21‬‬

‫גזירה שיה למחצה דאינה מקידטת עד שיתן לה את המנה‪,‬‬

‫ר ' ייסף מטראני‪ ,‬ב‪ n‬יחשין על היי"ף‪ ,‬סדישוין שם‪ ,‬ר"ח והא וארמינו למעוטי חליסיו‪.‬‬

‫‪53‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫תאני ואם רצוה שלא קליים ישל וא"כ הוא כטף שמא"כ בונתן ז‪f‬ו טודר‬
‫ואמר הל שרצוה לקדהש בטודר לשא ירכלר חלזור )לא הוא מבתיגת רמ‪.‬גה‬
‫לוא היא המקידשין(‪ ,‬א"ב זה הוא חילפין‪ ,‬אבל כשונתן הל טרדר כיל‬
‫התחייכות למנה מהבי מטעם בטף ואע" ג שאמר בשלון חילפין‪ ,‬ראבבבי‬
‫ל‪t‬גכיאים טי' כ"ט ט"ק ב' התקהש דכביר ההמיר"ט יפי' באופן אדח את‬

‫‪j‬‬

‫חתוס' ‪"',‬די עייייש‪.‬‬

‫ראמגם י"ל דיש ג' מיגי קנין‪ ,‬כרביגו תם המובא בשוב"א קידשוןי כח ‪:‬‬
‫הגיחא לרב ששת‪ ,‬מכירה‪ ,‬שוה בשוה‪ ,‬געל‪ ,‬ובפקן מקרא ‪" :‬על הגאהלו"‬

‫~‬

‫•‬

‫ד"ח‬
‫זר מכיהד‪" ,‬ערל המתוהד" זו חליפיז שמחילף דבר בדבר שחו בשדר‪" .‬יקלים‬

‫כל דרב לשוף אשי געול" הייונ קגין בעל וסרדר ‪ ,‬אשיונ דיוכ החילפין‪ ,‬אאל‬
‫בשותגםי ואתם ל;כיים הדבר לבד‪ ,‬ופשרי רשב"א דכל המחלוקות‪ ,‬אי מטבע‬
‫געשח חילפין )ב"מ המ ‪ :(,‬אי פייר עבדי חליפין )ב"מ מז ‪ ,(,‬ואי בכיל לש‬
‫קרגה או בכיל לש קמנה )שם( הם קד בקנין בעל באל בקגין לש שוח בשחו‬
‫לא פילני ומהני גם בפריטה‪ ,‬בפיר‪ ',‬ובבילי של קובה )ער" ג"ב ב"מ מו ‪:‬‬
‫רתט' ד"ח ולרב גחמן ; שם מז ‪ ,‬תוט' ד"ח גואהל זר מבדיח( ‪,‬‬
‫לובן אם גותי לה פרוטה אר טדור בתורת חילפין המני ונן"" שחו בושה‪,‬‬
‫ולדעת הפגי יהושע ב"ה מה ‪ :‬דר‪.‬א כמר כטף ‪".‬‬
‫באל אם נתן הל פרוטה וא טודר ופטק תלת הל מנה רא "ב גיז‪f‬ו דעתו‬

‫לעשית קנין של שיח בשי‪.‬ה עם המנה "‪ ,‬וקד דצוה עלשות סניז חילפין קל»מ‬
‫הדבר‪ ,‬הלכי לא מהגי‪ ,‬וזו כווגת המדיד‪".‬ט‪ ,‬דהתם )בהתקשדי יל בנמח יגתן‬
‫לה ידגר( הוא דק תגאי ירבול שלא לתת ולבטל קהדיוישן‪ ,‬באל הבא גיהל‬
‫שאיגר רצוה בתגאי ררק רצוה לעשות השרה בשחו בחיד עם המנה‪ ,‬ימנה‬

‫אניי נרתז ז‪f‬ו ‪ ,‬ער"כ דרצוה עלשרת קהבין בפריהט רזה רהר‪ .‬חילפין בי בע"כ‬
‫הפהטור פערתל מדין טדור "‪.‬‬

‫‪ 22‬רש לצייו שד ' יעקב יהשוע פלק )כעל‬

‫כש‪m‬‬

‫‪H ',‬‬

‫פני יה ן ש ‪"( lI‬‬

‫חולק על הושב ‪ . .‬א‪ .‬דדערת שוזר‪,‬‬

‫)‪ l‬הגי מתירת שיה כטף ככטף ‪ ,‬ןממ'לא אלי‪K‬ב דוי ויחנו דרנר רת;ח ‪'B‬םת קובית‬

‫אין זירר ברקא ר י על החמירה " ‪ .‬ךב‪ ~' n‬הרי"ס לד'‬

‫אמיר אלטר‬

‫יצח‪P‬‬

‫גמןר ‪n‬‬

‫ף'פ רג‬

‫ס"ג ג מסיק השכתוב בא ללמדונ שמועיל מטעם כסף‪.‬‬

‫"ו‪ v‬ב"כ במדרכי קדישויו ג ‪.‬שהבאי בשם ר ‪ I‬אליעזר בו‬
‫‪ IP‬שה בסדוד בח ז רח שזה מיזטה זלא‬
‫‪J‬כיינוש‪ ,‬אבו הזיזר בט‬

‫ס ‪pH‬‬

‫נחלי ‪r'D‬‬

‫‪I‬‬

‫יואל הליי ) ראבי"ה( ש ‪/I‬אם‬

‫מקושדת‪ ".‬זכבית שמואל לן' ש‪na‬מל‬

‫ב כתב רשממזי מהסררגי כרשטת התוסי רוו'‪ .,‬ובארז זבי‬

‫לךי צבי הירש מברודא גפיי על שרלחן עריר אבו הזיזר כט‪ ,‬א ס"ק ב כתב דרבריי לא‬
‫מוכרחים ראררבה לעדת המרדגי היא‬

‫ר‪P‬‬

‫מקדושת אס נתן לה הסררר ‪n‬כ‪t‬ייות ש‪,; I‬‬

‫פר‪".nrti‬‬
‫‪ 2J‬לאכלרה הסבר הנריל " י יפה ג"כ אם גניד דהמקדש גילה ‪Y‬זתי לשעית קניו של ם'‪I'I,C‬‬
‫םע הפגה‪.‬‬

‫‪24‬‬

‫‪,‬ליתר הרחבה בניאוך שיטת התוס ' רי"ר עיי באוצר הפוסקים כרך וג‪, :c‬מי וכב וונ'‪.‬‬

‫‪54‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪..‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫~‪.‬‬

‫‪1t1‬‬

‫יהנה אף אם בימא דלדעת התוס' די"ד גם שהו כשוה מהבי תמוית חליפיי לרא‬
‫ונתידת כסף )רלא כפני ה'יעש יחי' הד"יים הנ"ל(‪ ,‬ניתז להכיי דמקורשת אם נתז לה‬
‫מידד ול!! פסק לתת לה מנה‪ .‬ושני הסדנים לרכד‪ ,‬א( מה כבי דנתן כתידה חליפיז‪,‬‬
‫‪ '110‬סוף כיוו חי תפיס לה' מיחפיס )נדדים ‪n‬מ ‪ :(.‬כללו כבתינה ג'בו יזז כסף‪ .‬יכ ‪ P‬יו‬
‫שאמדו )כ"מ יכ (‪" .‬חזד איתרכאי שמום די ולא גערה שמלחיות" ‪.‬י"ל שדהו כשחו‬
‫!!יתדבאי שמים חליפיז ילא גער מכסף‪ ,‬ודק כפסק לחח לה מהנ ונתו לה סדור‬

‫כסף ;‬

‫לקיםי הדדנ‪ .‬הדוי ונליאת דלא ש"ר בכסף‪ .‬איתעקד מיבהי תודת‬

‫ב( אין‬

‫להקפדי על הלשוו" ומה שהזכיד בשק' ‪ I‬סה לשוו חל‪,‬פין הוא לאי דווקא‪ .‬וכוונת‬

‫המקשד דהכסף ניתו כרמי חליפתה ומתויתה‪ ,‬המבד זה משתגזמ לכאודה מלשוו‬
‫ההמרי"ס עיי"ש‪.‬‬

‫ועתה חוזריס אגי לשיטת שר‪ II‬י ';הגידר כאן חליפין נ"קבי ‪ l‬סןדר"‪ .‬דיש לפשר‬
‫כוונתו דדק ב"סדוד" אינה מקושדת םשד זה פועל סדין חלפ‪-‬ין‪ ,‬והדיז ד"אי תפסי‬

‫להי ימתפסי" איו דיו‪ ,‬לערח שר"י‪ ,‬לחת לנחינת הסדור תורת כסף דסוף סיף‬

‫‪,‬‬

‫<‪..‬‬

‫לכתחילה לא נתן לה על דעת שתתפוס ; אר אם נתו חפץ כתודה שהו בשוה )וכסובן‬
‫שאז החפץ נהיה שלה לא גנלל זכות תפיסה אלא מכח עצם סיב הנתינה(‪ ,‬א"כ‬
‫אדרבה האי מקושדת‪ ,‬דהדי שי כאן‬

‫תיית כסף ‪".‬‬

‫למיכום נונצ!! סרתם סדוד לדש'" חופף לסרוי ‪ p‬יימ להקבות מנה לערת התוס'‬
‫רי"‪.‬ד דכשבה'ם ונה שאיבה מ‪ " p‬שת ד ‪ t‬א דבע"כ הסודד ם‪i‬חל דמין חליפין ולא‬
‫"·‪,‬מ סכף‪,‬‬

‫יגארה רהבנח זאת פאשרית ג"כ ע"פ המלך הושבייא הנ"ל על ה"נבאי ‪ II‬בקדישוי‬
‫חליפין‪ ,‬שומא רק בסדור נחשב חףפיו לקניו ומזלזל רשס "לאו בגופן האי נקבית‬
‫‪.1‬‬

‫אלא ביזנן" )לשוו הדשב"א( כיוו דאיחהי בחזדה‪ ,‬אי בשזה בשוה היד בגופן האי‬
‫נקנית לוכו אס איאנ שוה פדוהט האי קמו‪ I‬שת‪.‬‬

‫ג‬

‫הנראה נרש"י אוין באז כלל צמצום ' ‪ t‬ל הגדדת חליפין‪ ,‬זאדדבה הביטוי "קבין‬
‫סידר" כולל‪ ,‬כלשובי של ‪''',‬רש את שבי סוגי החלפיין‪ ,‬שיה בשהו י"סדור"‪ .‬דהבה‬

‫'''רש ב"מ מו ‪.‬‬

‫ד"ה ייההיא לקיםי כל דכר‬

‫‪/l‬‬

‫פירש יהקרא "לקייס כל דבר"‬

‫‪-‬‬

‫•‬

‫‪2.5‬‬

‫עי' לקמו ורוכש''' קדייישז‬

‫ג‪:‬‬

‫ר " ח "לא ס‪ P‬ני"‪ ,‬נפשה" ניתו‬

‫להכ ‪r‬‬

‫ראדיבה יש חשיכרת‬

‫ירתה לשלון‪,‬‬

‫‪26‬‬

‫‪…‬‬

‫הו לס' הטגי 'הושע ותי' האףס יהו לשג' ההםנו'ס הג" ל ‪ .‬ןהשוהו } יי כ סנו שיטת ר יי ז‬
‫תיל ת»רה‬

‫•‬

‫‪.19‬‬

‫אמםג לפ~ שר"י השןוב נה»'רה הקדותמ שמחם»‪ ,‬אלרי לדא ייתל‬

‫חליפין נלכ צייה השיא‪ ,‬דעצם הזברת םש חלי‪ D‬יו מקלקלת אח הקדיישון‪ .‬ינן תת‬
‫יי שיעהי יחרין זי'ל דסראבי בפסקי הריא"ז )הדרפסי יחד עם פסקי הרי"‪,‬ד הןצ ' מכין‬

‫התלדומ הישראלי השלם‪ ,‬יהלשים תשל ‪ N‬ז( קדישויו פי' א הלי א‬

‫וקבו ב‪,‬ל התים' רי"‪,‬ד יז"ל‬

‫‪:‬‬

‫‪H‬‬

‫‪.. .‬‬

‫)י‬

‫‪N‬‬

‫ד( ‪.‬‬

‫שחולק »ל‬

‫וכדברי המורה )רישיי( גיאה לי שאע"פ וסלא הי ‪iT‬‬

‫ד‪P‬תה להתקשד אלא כקב'ןהסרור‪ ,‬הוא'ל הרזכיי לושן חל'פז‬

‫‪..‬‬

‫'"‬

‫איבה קמדותש'"‬

‫‪55‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫" אויירי כ ‪ II‬סזור‬

‫‪II‬‬

‫)‪ /I‬בעל‬

‫‪II‬‬

‫בקרא(‬

‫‪ -‬מיסב הן על מכיהר הן על שוה בשו;ך ‪ ,21‬רכך‬

‫‬‫‪h‬‬

‫יש לדרשו לעדה '''רש ‪:‬גאולה זו וככירה‪ ,‬יישוככר לן וככיהד גמורה בדוכים ולא קיכל‬
‫וכעות ובאין לק"ם מכירתן על יד" קבין"‪ ,‬תמורה זו חליפין‪" ,‬שחמל‪,‬ף כלי זה‬
‫בחוכץ שכגנדו" )לשון שר"י(‪ ,‬לק"ם כל דבד ‪ -‬גואלה ותוכוהד ‪ -‬שלף אש" בעלו‪,‬‬
‫שגבאןלה‪ ,‬ה"בן וככירה וכקבה לו בעלן ותמק"מת המכירה ‪"!",‬מ ןבןתו לז דימם שממק‬

‫עוכו לכשירצה‪ ,‬ובתוכוהד‪ ,‬ה"בו ש‪i‬וםליף הבעל בחלוק‪"!" ,‬כו שוכשר בלע החלוק את‬
‫הבעל בקבה החלוק ככל מקזם שדא ‪ ".‬זוככאן הזכיטזי "טודר" אז ייבעל" שמשמ‬
‫לדעת '''רש לשבי טוגי החל‪,‬פין‪ ,‬הו בתורת קיםר למכיהד ואז ה"טדרר" המווה קד‬
‫מסל‪ ,‬הן כתדרת רמתהד בקבןי ש‪ m‬כשזה דאז ה"סדור " הזא בזפא טמל זחומרה‪ ,‬זנד‬

‫‪1‬‬

‫ייבתן לי חמ ‪r‬‬

‫בראה ג"כ בלשדבו של שר'" כ"מ ומ ‪ .‬ד " ה חליפיו דמקטדי עליהו ד‪" 1‬ל‬
‫בחוכץ ברתרת חליוכןי לקבות כדין שקרבין בסרור דזה מקפדי לראות שיהא המדדו‬
‫ש‪i‬ח כל כר"‪ ,‬ימסתבר הד"סזור" שממש שם כ ‪ /l‬תמןרה'ן בחליםין שהו גשוה‪ ,‬וכד‬

‫ימשובת תהימתי של הריטב"א שם הדקשה ‪:‬‬

‫אטו איבשי קפרי בסדרר !‬

‫וכן וכשעמ ג"כ וכלשדו שר"י על הובשבה ק '‪1"T‬שיו כח‪ ,‬ע""ש היט‪.‬ב‬
‫ימכאן ביטוט להבחה דשר"י קמיף בביטוי ייקבין סורר" את שגי טוגי חהליטוי‪,‬‬
‫כלווכר הן אם בתו לה בתדרת שיודי )ממל ותמורה( והו אם בתו לח רק לקיים הק"!"ושיו‬
‫)טמל (א"!"רג היד הם פסולין בקידוש ‪ ,r‬רשי כאו גבאי לאשה כוכי הוונסבר לעיל‪.‬‬
‫‪y‬ן יי פ זומלי הגר" "‪ 1‬על‬

‫טיב ה"גבאי" בק"!"שוי חליוכ ‪r‬‬

‫בפתח לבו ב"כ פתח ‪ ,‬להבבח‬

‫מוף דרבי שדי" ק"!"שויו ג ‪ :‬ד"ה ל ‪ II‬קמבאי בוכהש ת"ל ‪ :‬יירגבאי היא לה הבלך בטיל‬
‫לה לתורת חל‪,‬פין בקיחשיו ואפילו בכלי שיש רב ש ‪ m‬וכרוטה אי יהיב 'לה בלשון‬
‫חליוכין טד דיהיב לה בתורת לושן קניו וא קיהה או קידשווי"‪,‬‬
‫דהבה‪ ,‬אידכדת הדברים של רש"י תמדהה ‪ :‬למה לא חליק בוכשטדת ביו בחן לה‬
‫כרתרת חלי‪ D‬יז אז בחז לה כתזרת כטף‪ ,‬דוכה עניו לשזנדת הקיד‪ I‬שדי לכאז‪ ,‬היד זדהי‬
‫טדגיא ‪ II‬רדכה לקוכו וש"!"ק) ‪ r‬ה ‪ :‬ו ‪ :(,‬אוטו אי יהיכ לה כחורה חליםיז לא ייכל לומו‬
‫לה שלון קביו אד קידשוין ‪".‬‬
‫שואמ י"ל הזלשןן מרוה על המוח הרבדים‪ ,‬על הרוח שכו נשעים הק"!"וש‬
‫הלשובןת המקובלות בקדישוין מכוובות ואתם לאפיק הוצוי‪ ,‬לעביו של איסור ןקחהש‬

‫‪.r‬‬

‫‪27‬‬

‫עריי בטבי יהו‪'$‬ש כ ‪ I/‬מ‬
‫נעלו‬

‫‪I/‬‬

‫אתרןייהו קאי‪ ,‬וממילא התקשה בשיטת רביבי תם הב ‪ II‬ל‬

‫קירושין ב‪: n‬‬

‫‪-‬‬

‫הורבץי‪ ,‬קדיישיו‬

‫‪2.8‬‬

‫מה ‪:‬‬

‫שתפט בך בפסטות רהקרא "לקיים כל רבר ישלף איש‬

‫‪-‬‬

‫המוםכרת בזסרב ‪ II‬א‬

‫יוב‪.‬חלק בין הלגית דשה בשיה והלכות ייסוררי‪ '.‬ייע' בקמנה לר ‪ D I‬חנס‬

‫כח ‪.‬‬

‫המ שיישג כזה‪.‬‬

‫יסי בס" רכיגי היינתן ב ‪ Y‬ריי הכהן מלרגיל עיל הלי הר"ו‪) y‬הייפטי כרס' ס הזרג‪;c‬ת‬

‫'ייאל המקורות‪ ,‬ירשולים תשכ‪ I/‬ג( כמוגיא שם‪ ,‬ר ‪ I‬ה וזאת לפנים נשיראל ‪ I‬דשרש כך ‪.‬‬

‫‪29‬‬

‫ועיי' בהגהות ה‪,‬ש"ש לר' שמואל שסרשאון שמתקשה כזה ומפנה ללשין ריי"ן התמקון‬

‫ייתר לדעתן ‪ .‬זז"ל הר"ז ‪:‬‬

‫'"ואע"'פ שקזישה בכלי שיוט ונ שזה טרזסה‪ ,‬יא יהיכ לה‬

‫בתירת חליפין לא וכקבוזי דע דיהיב לה הכלי לשום כטף"· אך " בתנבי הדי של '"ש"רייי‬
‫המוכוג‪:‬ים לעילי הערה ‪ 4‬לשןו ר"שי הוא כזבי זה שלפנינו )ככת ‪ II‬י סראפ הבי'‬

‫‪… 11‬‬

‫דז‬

‫ריהיב לה כי'~ד קנין או קיחזו אן קירושין" ותיבת תו"‪I‬ב‪ U‬לשין קגין" ‪ " .. .‬איננה(‪.‬‬

‫‪56‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬
‫'‬

‫•‬

‫‪- – – – – – – – — – – – – – – — – – – – – – -‬‬

‫‪..‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪,.‬‬

‫~‬

‫‪,‬‬
‫~‬

‫שבי הנחיהנ המי‪ m‬סמל של קנין לאשייח‪ ,‬ישי כאן חדייש דאס" לדשן קנוי‪ ,‬שיש‬
‫רב לכאיהר אםרי מסחף‪ ,‬כשר בקדייישן‪ ,‬כי שממעיחי גם "חליח שמםטיח" ‪",‬‬
‫יכשק" שה כשלין זה הרי הסכימה עדתי לדת שמה יישראל הריאה ב"קנין" ביסיי‬
‫לחליח המשסטית של האשייח‪,‬‬
‫אר ברגע שן ‪:‬םרי'! ללשינית אלי לשין חליםין‪ ,‬הףהםנה אח הקי‪ ,‬ישוי לאסיק‬
‫לא צריי‪ ,‬לאסיק מסחרי‪ ,‬שהיא גנאי לאשה‪ .‬ירש " ‪ ',‬בדקיח לשיני‪ ,‬לא הצסמצם קר‬
‫בהבחנת שני סיני קנין‪ ,‬קנין חליםוי יקנין כסף‪ ,‬אלא בהרגשיי נזנוי הלשךן ר\‪ I‬בא‬
‫להכלםי אח ההבלד הוהוכתי שביניהם‪ ,‬שר~א המקיר לססילת קנין חליםין ‪".‬‬
‫•‬

‫~‪.,‬‬
‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪30‬‬
‫‪31‬‬

‫'י'» יעלל הז‪•6 Jn‬‬

‫' ובו‪m‬‬

‫הירביס רא‪,‬לן ס‪r‬מתי הסבר גיל הגפ' קדישריו‬

‫הוני‪ ,‬יובןתת לי רם זוורתי‬

‫וקדיוישה ו‪' K‬‬

‫רם ••‪•.‬‬

‫ו‪.‬‬

‫ייאיבסיא יהי ימיחדת יל‬

‫ל‪1‬סכףו "לנול‪1‬ם ברפבר נוהט לוו נוטקי ניטה‬

‫דהויב לה ןזותקי ה"נ ‪ . I‬ייכ"‪ P‬רהיב לה ואמר לה בהני שילבי‪ ,‬יייכי קא‬

‫יפבנוי ליה הני לישני לקרין>ש קאמר הל אי דליאמ ללמאכה קרמא לה תקין"‪.‬‬
‫ולכאורה קהש להמ לא הכריהע נפי דוקי‪ .‬ושי קוםא לה‪ ,‬הרי ים ידבר אתה קדוס‬

‫נול נוטקי קריןסוין זוזי רגליים זלרכ זטין בלשןנןת אלי לקריןסווי ןאל ללמכאה ד ‪I‬‬
‫יסי לישיב בכמה אנפיו‪ .‬והרב צבי א‪ .‬ביוגרשל שליט " א‪ .‬הסכיו דוגמ' לא היה פסק‬
‫· דבבר · שנייתבו היתה להתחתו אתה‪ ,‬אר אסוח הגמ' היא האם לדסביח אלן בננםאית‬
‫תו‪ C‬הקדיןישו כפי השתוהד ריצה כהס א ו האם הו פןננות את חק' ‪ i i‬שיו לאפקי יי‬

‫רציר‪.‬‬

‫לסאיק וכונחרי‪ ,‬וזיהי כווחנ יינןנ' ייאי ידומא ללםחכג‪ c‬קמאי הל " ‪t‬‬

‫‪57‬‬

‫~‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת• ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪-‬‬

‫על ספרים ועל סופריהם‬

‫'‪/.‬‬

‫שמנה ברירה להלכית זרעים‬
‫‪'1f‬‬
‫הגאוו 'ר שמר'י ףס'!' חיים קניכסקי שליט"א ‪ ,‬כנו של הגאוו ר' ישראל עיקכ‬

‫שליט"א בעל קהיליח עיקב ‪ ,‬זיכה אח קהל הלוזנדים בספר השרכה שימאיר בשחכו‬
‫לא ייכל להחישב כהפר ‪ i‬ה‪ ,‬והיא ספר ררך אמינה פירשו ובי ‪ !l‬ור על ספר שמנה‬
‫חיהר ספר זרעים לרמב"ם ‪*.‬‬

‫בהקדהמ לספר אנו קיראים‪ ,‬השפסוקים קיצרי מאר בדיני המצייח החליייח אברץ‪.‬‬
‫" בחי " ל לא היה זה נזגע למעשה‪ ,‬זגם באח ב ז ‪u‬מ לא היי רשוח לשיראל‪ m ,‬וק‬
‫מהמצווח לא ההי נוגע כ"כ למעשר‪" .‬יבזמניני שזכינו כעזה'''‪ ,‬שנחרבה הישיב‬
‫‪''',‬אב וגם ריב הקרקעוח ישיכים היוס להיידים בעז"ה חוח כל הדינים למשעה‬
‫כמעט בכל יוס‪ m .‬יוח וקהש למצוא הלהכ פסוקר" וברירנו זכיני שמח בעל החזו"א‬
‫זצ " ל בירר בס~ ‪ M‬רוב עניני זעדים וגפרס הנוגעים לעמהש"‪ ,‬אך הלימרר בספ ‪M‬‬
‫קשה וצובריך עיוו רב וםג שי יידברים שמרו ז"ל לא דבר בהו ובחבארו בשאר סמרי‬
‫רביחינו ‪".‬ל"ז מתוך שהגהונ"" ראה בעצמן ייחב העמל ותסירחא" כשחיפש ייו‪,‬‬
‫עלד‪ .‬זבעחו ללקס כל הדינים וסדירם על סדר הרמב"ם‪ ,‬שהרי בשו"ע קציר מדא‬
‫בידבים אלה‪ .‬הגהמ"ח מזכיר ספרים ומפרשים שהגיעו לדייו‪ ,‬וגם דברי מרו ז‪:‬ז"ל‬
‫כבחב זבעל פר‪U .‬סף על דכריז שכדפוס‪ .‬ויצו ‪ r‬שהני מסחמר נם על כחבי די‬
‫המירושלימ‪ ,‬ועל כחב יד מפירוש הר"ש ‪ -‬והכוזבה לכח''' פריז שעל פיי יצ‪K‬‬
‫הר"ש למס' שביעיח‪ ,‬וכו כחבי די מהגר " א שעל פיהם פורסס יתשלימ שבעייח‬
‫םע הגר"א ‪ -‬וכו הבו מזכיר העחקה חהשד מפיה"מ לרמב"ם ‪ -‬ומשוס המ לא הוזכר‬
‫שם המחרגם והמי"ל ר' יוסף קאפח שליט"א‪ – ,‬אלה עם כל סםרי ראשובםי ואחרובים‬
‫שמזכיר הגהמ"ח שישמו אבמור יסרר לספרו‪ .‬ייובמקומוח שמרו החזו"א הכרעי‬

‫•‬

‫ופסק להלכה" כחב הגהמ " ח כעדחו ייכי היא בחראה ומ‪II‬ר דארעא שי‪II‬רל עזמדו‬
‫ההוארה"‪ ,‬אר יחד עמ זאת היכאי גם שאר הדיעןת ורמ‪ ,‬שה'י להגתם"ח להעיר‪.‬‬
‫והבה איו כל ספק שהיקף זה וסעוף זה של הגהס"ח יחד עם בקיאוחו הממורססח‬

‫ועינו החדה הולדיו לנו חיבזר בעל ערן גדזל ורב ש‪II‬רזי להחבןר בו‪ ,‬וראו~ הוא‬
‫שימצא גכל ביח בישראל ששי בו המעייו בדברי חורה‪.‬‬
‫כיחב שורוח אלה שמח לצייו אח העוברא שכחבי יר מסוימים נכללו ב החימר‬
‫הרה"" רי זליג שפיאר ז " ל ‪ ,‬שתיי מבאי ביתן‬
‫‪.‬שבי השתמ ש הגהמ " ח ‪ ,‬ובמיןחד שזכה ‪.‬‬

‫‪r‬‬

‫הבאמנים ביוחר של מרו ז"ל‪ ,‬שהחוברית שדהפיס על פי סרו נכללו בספך ושישמו‬

‫•‬

‫חלק ארשון הלכות כלאםי‬

‫‪-‬‬

‫הלכות מחגית‬

‫‪ I‬נייס ‪ . . .‬חבי‪'n‬‬

‫בעזה"י "ישח בהגר"י'י‬

‫‪ J‬קניבסקי( וסלים ‪ u‬א שחב כל הצובוה שהיא תל'יה זוגים =) תוסדם"( לם"ק‪ .‬בדטס סכי‪,‬ןייק‬
‫בני ברק‬

‫ח"ו‪.‬‬

‫‪58‬‬

‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מקור נמאו לבירור הכרעותיו ש ל כעל חזו " א‪ ,‬וכנראה י ש גם חלק להופעתו של‬
‫הטפר לאותם חקלאים שומרי מצהו ‪ ,‬אשו במטיוות מרובה השתדלו ושמתדלים‬
‫להחיות שוכוכות אוצבו בדור התווה והוכצרר_ והם הם ש זכו גם כו לוכתבה נאה זו‪,‬‬
‫הטפר שלסנינו ‪ ,‬כפי ש כותב הגהוכ " ח‪ ,‬טודר " כטדו וכוו הוכשנה בווהו זצ " ל " ‪,‬‬

‫כל הפותח טפר זה יראה שהנו בטד"ורו חיק'י מו ש לם ‪ -‬עד כמה שאפשו ‪ -‬לטפו‬
‫שמנה בווהו‪ ,‬גם גדלו צוורתו צו ו רת אותיותיו וטדר הדפט ‪ ,m‬הכל בדוגמת השמנה‬
‫בחהו‪ ,‬ואף השער ש ל הטפר טררר כדרר הוכשגה ברורה והועתקו בו לשונות שלמים‬
‫שמער טפר וכשבה ברורה ‪ ,‬לדוגמא ‪ :‬יי ערר צירפחי בצדו כמה ענינים גחוצ!!‪ ,‬ובשם‬

‫בואיר ההלכה יקאר"‬

‫‪ -‬העתק לשת מדברי המ"כ‪ ,‬ני~ירני קטן " יקרא " במקים‬

‫'ייכנה"‪ ,‬וכ! גם יי תחת הדןר אמונה פתחנו שעו וחב בשם ציו! ההלכה ובו יצו"!‬

‫על כל דיבור ודיבור לדעת וכבט! 'זכ צ'או הפנינים האלו'! שהנו כוכעט העתק וכלא‬
‫מהדבום' שבשער המשנה ברוהו‪,‬‬

‫ואכו מתחלק הטפר לביאור "דרד אמונה" הווא מקביל לביאור משבה כרווה‪,‬‬
‫לביאור ההלכה המקכל> לבאוו הלכה של המ"ב‪ ,‬ולצ"! ההלכה המקביל לשער‬
‫הצירבים שכמ " ‪.‬ב‬

‫רהנח חיוקי זה ‪ ,‬וקאירת שם ניאןר ההל;ס כה י' א חי נ '"עת שניתוספה לע שדמ‬
‫של באור הלכה של בעל המ " ב‪ ,‬וכו קףאת םש ציו! ההלכה בה " א ה'‪'I‬יעה שבקרא‬
‫על שם ש ער הציוו ש ל בעל הוכ " ב ‪ ,‬יש להם מש מעות גם כלפי הקואר ררעוכ‪ ,!".‬אמבם‬
‫רפגשי הגהם " " ‪ ,‬הו כ ש ער הספד‪ ,‬הו בהקדמה‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫ישס אף ש תי מעפיס‬

‫‪-‬‬

‫ש" ח " ז‬

‫להווות הלכה למעשה מטפר זה " ‪ ,‬אכל אי! להתעלם מהמ שצוי! לעיל ‪ ,‬והטפר חובע‬
‫בצוו‪ m‬ובטד"ורו לואות בו יישמבה ברוהר" לטדר זערים‪,‬‬
‫אלא שעלינו לזכור את המיגבלות‪ ,‬המשנה ברורה בתחבר אחוי שלאחר הד"‬
‫ר"‪,‬וקה בתחבח הטירדם ‪ ,‬והשולחן ערין ע ‪ II‬ל מרן חב ‪ '/l‬ובתוספה לי הפפה של הרמ'י א‪.‬‬
‫וצורפו להם בשואי הכל!!‪ ,‬באו הגולה‪ ,‬והטורי זהב הוגמ! אבוהם ומפרשיהם כפוי‬
‫מגד!!‪ ,‬ומחצית השקל‪ ,‬ועדו ועדו חמברים‪,‬‬
‫ומתוכם קוצר באר היטב‪ ,‬בשתי מהדורות שונות ושמני מחברים‪ ,‬ושערי תשובר‪.‬‬

‫ואז בא בעל משבה ברורה וטילת טלותו מהם‪ ,‬ובבואו להדפיט השו"ע עם המפה‬
‫צירף להם את אבר הגול;ד ‪ ,‬באר ה'טב ושע'י תשורב_ ורק בצירופם הדפ'ס את‬

‫הוכשנה בווהר ובאוו הלב;ד ושער הציו!‪,‬‬

‫אר בטדו זערים ‪ ,‬ובספר זוע!!' לרוכב"ם ‪ ,‬חטרנו כל אלר‪ .‬ולוכבד המ שחטרבו ‪,‬‬
‫הף מה שההי אסשו לדחפיט לא הרופט ‪ ,‬כוחב מרו בעל החזו " א )שב'‪ I7‬יח ז' ל ' ( ‪:‬‬
‫" הארב"ד בהשגותיו לא כ"ו להשיג‪ ,‬אלא להש ל‪t‬נ" התווה שוהייה הו " מ דהי עם‬
‫דב'יו ז "ל טפר מבואר בו הלוכת כל התורה " ‪ ,‬והבה הדופט בהמדורא שלפנינו הרמב"ם‬

‫בלי הואב " ‪,‬ד הווא אף בניגדו ל וכקובל בכל ההמחרות )ולא טוב נזשו גם במהחות‬
‫מוטד הרב קוק שה ש מיטו את הראב"ד בהצואתם(‪,‬‬

‫אמנם מז"! הבהמ " ח "נזל כל דבר בציו! ההלכה מאי! מקוח " ‪ ,‬אבל המוו רב‬
‫בקמרררת הדבףם שבאו בדרד אומנה ומקורותיי של הרמב"ם בשאוי בהמדיאד זי‬
‫בלתי חשרפים‪ ,‬על אף שאחד מהתפקים'ד הואשיים של נשואי כליר של הומב"ם‬
‫ההי לחשרף מקרררתיו‪ ,‬רהבה כבר גל‪ ,‬רועיה בעל דוד אומנה בטפרר קוית מל" רכ‬
‫‪59‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הוסיף על מקיריתיהם של בישאי כלי הרמב"ם הרבה מקירית ביססים‪ ,‬יא'‪ 1‬כל ספק‬
‫שמקימו של קרית מל‪,‬ך כמיבן‪ ,‬ניסף על המ שגילי קדדמיי‪ ,‬היה בשולי הלוכתיי של‬
‫הומב"ם גם במהדיאר יי של ספו יערים‪,‬‬
‫שיר מקים לשאיל להמ בהקדמת המחבר‪ ,‬במנירח את הסםוים הששתמש הבם‪,‬‬
‫בעדוי לגמרי סםררי של הגאין מיהרי"צ ליי יצ"ל‪ ,‬אשו חיבר ספםיר על כל חלקי‬
‫מציות תלויות בארץ ירב החומר שבאסף בהם‪ ,‬וכן הכרכים של כרם ציין על‬
‫איצריתיהם תמיה דא שבעדו זכום‪,‬‬

‫בסיף הספר הדדםס קובטרס קיציר מהלכות כלאים שבדפס ע"י ההר"ח‬

‫‪.,‬‬

‫זליב‬

‫שפיוא ז"ל בחיי מרן זצ"ל יעל פיי‪ ,‬ימכיין שבחלק ראשין זה הדדםסי בם הלכית‬
‫מתבות עביים‪ ,‬בראה שההי מן הבכין להדפיס גם סדר הפשרת תרי"מ י'ש"ל '"ע‬

‫‪ .,‬זליג שפירא‪ ,‬היית יבהלוכת מתבו"ע כידובו כהמ עביגים ששי בהם הכו עה‬
‫בסרו הפושה זה‪,‬‬

‫מתיך הערית אלה בדהמ לי כי טיב היה עישה הגהמ"ח ללוא ההי ב‪ m‬ו בציות‬
‫הספו שבחר‪ ,‬ולולא היה הולך מבחיבה סידורית בעקבותיו של המשבה ברוהר‪ ,‬ספרו‬

‫החשוב היה מתקבל הדדית להמיתי‪ ,‬תכבו יהעזת היקפי‪ ,‬יהודות למחבוי המפיוסם‬
‫בסרב פבים יפות‪ ,‬ללא כל ספק‪ ,‬בלא לעירר‪ ,‬בדומע אי בלא מודע‪ ,‬ביקורת השייאתית‬
‫לשמבה חברה‪ ,‬אמךדי ‪ 1'K‬כל ספק שהעדי הרב התמגלה בספר‪ ,‬ההבנה הקיעלת‬
‫לבירור הביעית ןםג המעשין‪,‬ת הרצאת הדףבם בשלןו מסביהר יסזר'רם הרבח לש‬
‫ההלכית לפי סדר הרבירם של הרמב " ם מקבים לספו הזה חשיבית מ'ד‪m‬ת ןת ‪ Vl‬לתיית‬
‫גרלוה ביותו‪,‬‬
‫לאחו הערכה כלל‪,‬ת זו מתבקשית הערות מספר‪ ,‬אשר אפשר לימר‪ ,‬שראבפן‬

‫מקיר בזומבן לדיי‪ ,‬אדי הן באית חלילה להמעיט מערכו של הספו‪ ,‬אל ‪ K‬דןקא גנלל‬
‫ההערכה הגדןלה לספר‪ ,‬יש צוךר לבחון ולדביק הדק היטב את הדברים ןלהפנות‬
‫תשזמת ל ב להן‪,‬‬
‫בתקלנו בשלשה מקירמת בהם דמבו הגהמ"ח על חזהר‪ ,‬לונן בואה שלא היתה‬
‫בהן חזרה‪ ,‬פעמיים ייחסה החזוה למון בעל חזו"א‪ ,‬יםעם אחת הןסבו‪ ,‬שהחזו"א‬
‫סובו השרמב"ם חזו בו‪,‬‬
‫•‬

‫ובתחיל מהאחוןו‪,‬‬
‫בפ"ו מהלכית מתנית עניים ה"ה פישר בדךר אמיבה ס"ק כ"ח‪ ,‬עזמון ימאוב‬
‫המעשירן מ"ע בשביעית ‪ ,‬לםי עזת רוב ארשיבים‪ ,‬לא איייר בעמון ורמאב שטדי‪..‬ו‬
‫בסיחון‪ ,‬הוהיא שי לי דין עבר הידרן‪ ,‬ובהרג שם שמסיה דמרבבן לויכא ידן משעחת‪,‬‬

‫אלא מייוי בחלק עמון ומואב שלא כבשוהו ישארל מעולם‪ ,‬ואין בהרג בי שיבעית‬
‫ורק עמשרות דמובנן‪,‬‬

‫בציון ההלכה אית כ"ד הביא להקת ראשינים שסירשו כז‪ ,‬תי'‪ 1‬שחנזו"א‬
‫שביעית כ ‪ /l‬ח ג' משמע‪ ,‬שגם דעת הרמכ ‪"I‬ב‪t‬‬

‫כז‪m" ,‬‬

‫ןר בן ממש"כ בפהי"פ‪ ".‬יכיינת‬

‫דבריי למה שכתב הרמב"ם במס' ריים פ"‪,‬ד שהדמיבר באץר עמון וומאב שכבש‬
‫סיחון ערוג‪ ,‬אך בחזו"א שביעית אין שום רמז לכך‪ ,‬שהרמב"ם חזר בו מםיחש‬
‫השמנד‪ .‬ובצה"ל שם אית כ"ו כתב ביותו‬

‫זהיוית ‪:‬‬

‫ייינכארה רבקט דגם ובני חזו‬

‫‪,‬‬

‫‪60‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪-".,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בן ‪'.I‬‬

‫אך ס ' בחזו"א שביעית גן כ"ה‪ ,‬דווה שם הכן‪ ,‬ח ‪ ,‬שכתב על רברי הרמב ‪1‬זס‬

‫נפיה " פ " ונראה דהיא ט"ס " ‪ ,‬וכרור שבכיונה כתב כו ‪ .‬שחרי הסביר מרו להמ אי‬

‫אםשר ולמר שא"יר בעמוו וומאב שטהירי בס"‪,‬יו‪ ,‬יאם כו קשה האיר כתב בםיה " ונ‬
‫כו · לוכו ‪,‬תב דבואה הויא עסות סופר‪.‬‬
‫בחזו " א כלאםי ה' ט " ו מובאים דבוי הגר " א ‪ ,‬ש הזורע כלא"ם לבדוקו מוחר‪.‬‬
‫שמום שלא יקיימו עד ש יע ש ו פשתו‪ ,‬אלא עיקום בהיותם קבים ‪ -‬ום י ' מרו ‪ ,‬שכזורע‬
‫לבדוקו עקוןד בתחילח צמחיחו ‪ ,‬ואין הצמח של חח י לח הצמחיה ב‪n‬ו לבבי אדם ואןי‬

‫רוב בבי אדם וזרעיו ל ד ה ‪ ,‬כול 'שאיו דןר לזורעו איו בו משום כלאיים‪ .‬הרבה ההיתר‬
‫האו‪ ,‬שמום שלא יקיימו ‪ .‬וכו הוא בלשוו הרא"ש ‪ ,‬שאיו קמימו‪ .‬אבל אם מקימו עד‬
‫שיתבשל ‪ ,‬אוי כונת הבדיקה גירמת היתר‪ .‬אח"כ הביא םש לשין הרמב " ם פ " ג הי"ז‬
‫שמותר לזחע תלם אחד של פשתו בצד חטים שלו סמוך לשדה חטים של חברו‪,‬‬
‫שהרואה יעדו שאיו דרר העם לזרוע תלם אחד של םשחו‪ ,‬ולא בתכויו זה אלא לבדוק‬
‫שדה‪,‬ו אם ראויה היא לזרעו פשחו אם‪ -‬לאה ובמצא כזווע להשחתה‪ .‬וכחב מר‪,‬ן‬
‫שאם כווגת הרמב " ם להשחיתו טרם שיתגלדו ביחא ‪ -‬והרי הוא כפירושו של הגר"א‪,‬‬
‫וכמשתמע מו האר " ש‪.‬‬

‫אח " כ דו מרו בכר להמ סא עדתו לא לקיימו דע שיגדלו איו בהם שמום כלאיים‪,‬‬
‫ופישר דמחשבה מארש לעקרו קדום שבכרו ‪ ,‬משום שאיו חפצו אלא לבדקו‪ ,‬עושה‬
‫אותו‬

‫כמ ‪ r‬שא ‪r‬‬

‫מקיימיו ‪ ,‬ואם כו שי לומר ‪ ,‬שגם וזם משוזירו בוזרץ ליבלות עשוה‬

‫אותו מכיו שאין מקיימיו‪ ,‬ואם בפשר כר יעלו דברי הרמב " ם כפשוטם‪, ,‬לוומ שאף‬
‫אם התוכון הלשחיחו רק אחר שיגדלו מוחר‪ .‬סויים בצ " ע‪ .‬הווסיף אום ש ר דגטוע‬

‫‪-.‬‬

‫לס"ג‪ ,‬על מגח ש לא ללקטו ‪ ,‬אין בו מ ש םו כלאיים מו החורה‪.‬‬
‫לום י זה מסקבת הדברםי האי שלהגר"א מוחר לדבוק אם הכוובה לעקור לפגי ‪-‬‬
‫גדיול‪ .‬וכו אפשר לפשר דברי הרמב"ם‪ .‬אנמם אם בפשר דברי הרבמ " ם כפשוטם ‪ ,‬ומדרת‬
‫סברא שבאמהר המ הוא הגורם שאןי בזרעיה זו משום כלאים‪ ,‬היר כשבודק ‪ ,‬אם‬
‫כוובחו‪ ,‬להשחיחו קר אחר שיגדלו ‪ ,‬אי אף להשאירו באץר שיבל‪,‬ו מותו‪.‬‬
‫ומ‪ J‬ה‪ -‬בובע דאפשר‪ ,‬שזורע לסייג על מבת שלא ללקטו איבו אסור מו החוהר‪-.‬‬
‫הרבה בד"א כלאים א' ס"ק א' הסיק ‪ :‬ואפשר דגם הזורע צחמ לסייג ע"מ שלא‬
‫ללקט‪,‬ו או הזורע ע"מ להשאירו בארץ לבלות ולא ילקטב‪,‬ו דומתו מו החוהר~‬
‫וב ‪i‬יוו ההלהכ שם באמו ‪:‬ייובראה דמרו חזר בו ממש"כ בשבעיית ס'י כ' סק"ה‬
‫הוזורע להתלמד לוקה שמום כלאים דלפ"ז איו לוקה רק אם דעתו ללקט הפירות"‪.‬‬
‫אר הרי בהמדורא ואשובה של חזו"א שביעית )ירושלםי תצו"ז( חסר כל אותו‬
‫קעס בסי' כ' סק " ה אשר לו מחיחיס בצוין ההלכה ‪ .‬הוא נדפס רובו ככולו בוספוח '‬
‫שבעייח שבסוף חזו " א נגעים פרה ) ירשול‪,‬ם ת‪ m‬יי ‪(.‬ץ קטע זה )בהוספוח שביעית‬
‫ס"ק ל"ד( ח בזוער בשביעיח‪ ,‬ובחב שם ש כל זעיוה העחהדי להשחשר חשיאב ‪.‬‬
‫זויעה‪ ,‬הואיסור כרב גנמר ‪ ,‬ואין נפקותא לאזיה תכלית זערן‪ .‬הווס'!' ‪ ,‬דגם במבריב‬
‫כלאים להחלדמ חייב ‪ ,‬הו"ב ככל כלאםי‪ ,‬יוחו מזה לא ' באמר הבוסםוח ש בעי י ת שם‬
‫לעניו כלאים‪ .‬חזו"א כלאים הודפס אח"כ בשבת ת " ש‪ .‬ולםי הכתוב בכלאםי ‪ ,‬הומובא‬
‫לעיל‪ ,‬החכוו שם שתי דיעות ‪ ,‬האחת שאם זרע לדבוק וכוונתו לעוקרו לפבי שיגדלו‬
‫ וזה פין ‪ I‬ש זוער להשחתה ברמב"ם ‪ -‬אינו אסור‪ .‬והםירוש השני ברמב " ם שאם‬‫זוער לבקדוו וחשוב להביח ליבלות מותר‪ .‬הוהי אפשר לומר‪ ,‬שיש סתיהו ביו ‪ -‬האמור‬

‫‪61‬‬
‫~‪-‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫כשבנו"ית‪ ,‬שכוונת הז'רעה לא !)עלה ולא ומרידה‪ ,‬וביו המ שהתיר בכלאים כזוער שלא‬
‫על מנת לגדל פיוןת‪ .‬אך כשנת תשי"כ הדופסה !)הדורא שנ;ד" של הלכרת שכנו"י‪!.‬י‬
‫ש‪1‬ם הדופס כל הקטע דמד‪.‬ספות שבנו"ית כס" כ' ס"ק '‪.‬ה ונוספר שם עדו מיל‪,‬ס מספו‪,‬‬
‫ואלה הו ‪ " :‬מיהא בכלא‪I‬נ" אם עדחו לע‪p‬ןרו ךךקם שיעשו פיחת '!א ח'‪'I‬כ דבכלא‪I‬נ"‬
‫בעיבו זרנו"ה הונילה דבוב ב ‪ J‬ייא =) כני אדם(‪ ,‬ע' כאל‪I‬נ" ס '' ' ס "‪". v‬ו"מ וד"‪,‬‬
‫השכויע ונח כאו כ ‪ M‬ה ראשונה שככלאםי‪ ,‬וכחכ דא!' חיוב אם דעתו לעוקח קדומ‬
‫שישעו פיווח‪ ,‬ולא כחכ שא!' חיוב אם זער וחשב להניחן ל‪,‬בלות כאוץ‪ .‬וכפידשו‬
‫הת"חס כמהדווא אחרוהב של שכיעיח לונה שכחכ בכלא‪I‬נ"‪ .‬ואיו כאן מקום להעשוד‪,‬‬
‫שבבלאים חזר כו מרו ונמה שכתב בשבנ‪'1‬יח‪ ,‬כאשר בשכנו"ית המדורא כחאר בסיווש‬
‫הת"חס לדכירו בבלא‪I‬נ"‪ .‬וכדרר מאונה כלאים ס"ג הי"ז םייק צ"ד הביא בל ד'רב‬
‫חזו"א מבלאים‪ ,‬ואינו מתי‪I‬ר'ס בלל לשמ"ב מון כשכיעיח המדואר אחוונה שהתיר‬
‫וק נחושב לעקור‪ ,‬כלומר דאיבו ונתיו בחש‪1‬ב להב‪I‬ר'ו ל‪,‬בלות‪.‬‬
‫‪,‬הבה דברי "זי"א לפי פירוש השני ברמב ‪ II‬ם מתייחסים לדביר הר‪I‬כב"ס המתיר‬

‫לזווע הלחלדמ‪ ,‬כלשובו ·ומוחו לו לזרער"‪ ,‬והוסיף בחזו"!( שלםייג אפשר שהי;ד"‬
‫ג"כ מותר מן התווה‪ ,‬והוסיף כדןר‬

‫אמונה ‪:‬‬

‫וק דמרבנו אסור‪ ,‬והעוה מקוח בצה"ל‬

‫מחזו"א כלאיס ב' ס"ק '‪.‬ד והבה אף שם דו ע"פ הידעה דשעתו לעקוו מותר‪ ,‬אוינו‬
‫דן כחש‪1‬כ להנחיו שיבלו‪.‬‬
‫וכצה"ל שם הוסיף עדו מקור להמ שכחכ‪ ,‬דאיו לוקה וק אם עדחו ללקמ הפירו‪.‬ת‬
‫·וכו מצאתי כחשו' דוב"ז ח"ו ס" כ' אלםים ונ"ג ‪m ,‬ייער כלאםי אל לאכליה‬
‫אלא למאריח '!ע איו לוקה‪ ,‬אכל אםור כיח שראוי לאמכל אםר"‪ .‬הוהב הונעי!' דככיר‬
‫הזרנ"ז יראה ארשית שהבאמר " כייו שראוי למאכל אדם" לא ש"ד כלל הנד‪ .‬הרדכ " ז‬
‫צמנו" שם לזרער שזא '‪ D‬שאינם ארייים למאכל אדם‪ ,‬ואוסר שמום כלאים המ‪" :r‬נ‪I‬‬
‫הראויים‪ ,‬וכהקשו זה הזכיר יישראוי למאכל אדם"‪ .‬ולעניננו ‪ :‬נאשלה שם השאלה‬
‫כזווע מיני זערים‪ ,‬ואיבו מכוון כהם לאכילה כלל‪ ,‬אאל לונואיח '!ע‪,‬ד )ז"א ל ‪'(,u‬‬
‫םא מותו‪ .‬והתשובה האי ‪ :‬לא מצאחי מקום לשאלה זו‪ ,‬כרי באכליה תלאי מילחא‪.‬‬
‫והלא מי שזרע כלאים‪ ,‬אע"פ עשבר‪ ,‬מותר לו לאכלו‪ ,‬כי '!א האיסור תליי אלא‬
‫כזויעה‪ ,‬או המקיים ארחר‪ .‬וכירו שהדבר תלוי כזויעה מה לי שיזער לאכליה אר‬
‫למראית העיו‪ .‬ותו מי שתאה אותם כלום ידוע אם הם לאכליה או למראית העיו ;‬
‫ואם עכר וזערו עבר על שדך לא תזוע כלאים ואסור לקיימו אכל איבר לוקר‪ .‬הורוצה‬
‫לעשות כן יזוע מיני ז שאים שאינם ונאכל אםר‪.‬‬
‫הובה הורכ"ז אודמ כפירשו‪ ,‬שלא חליא באכיהל כלל‪ ,‬וכתכ זהוות עכר על‬
‫דשך לא תזר ‪ .P‬אמבם כתב דאיבר לרקה ‪ -‬וסיסקא זו טעונה הסכו‪ ,‬אך איבו נארה‬
‫שמכאו שי להכר‪I‬ר' שרכוב‪1‬ח ארסרר דמרכבו ער"כ איבו לרקה‪ ,‬שככפידוש כבת שלא‬
‫צמא מקום לשאלה זו ‪ ,‬כייו אש' ‪ u‬חליי כאכליה וק כזרזנו"‪ .‬ועוכו על שיר ל ‪K‬‬
‫תזוע‪ .‬וכבואה שי כאו איזו עסות םופר כקשו לבאדמ ארינו לוקי‪ .‬אר '‪ 1‬שאל היהי‬
‫אי אםשר להכיא אריה דמב'רו לכ‪.‬ך שהתורה לא אסוה אלא אם זער לאכילד‪.‬‬
‫ומכאו לדוגמא אחות של ייחזרח" מרו דמכווי‪.‬‬
‫בה' חמבית עניים ס"ג ח"כ בררך אמונה ס‪/‬ק ז' דן‬

‫הרהמ"‪n‬‬

‫נמיגםי החייבים‬

‫בםאיה מו הותרה‪ .‬לדכריו עדת הומב"ם שכל המיניו חייכיו מו ' אר'ריחא‪ .‬כצה"ל ס"ק‬

‫‪62‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‬‫‪/‬‬

‫•‪J‬‬

‫•‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ל' הנו כוחב ‪ :‬חזו"א עמשרןח סי' א' סק " א ולא כמו שמצו ר בשביעיח ס" ' ז' ס"ק‬
‫כ " ז‪ ,‬אוםשר רובנו ומהד לערח החוס!‬
‫בהמשך דבריו בס " ק זה בדרך אמונה כוחב ‪ ,‬שדעח הרבה ארשונםי‪ ,‬רמה"ח‬

‫אינו חייב בםאה אלא דגו חיחש ויצהר‪ ,‬והשאר כולם איו‬

‫םסק החזן"א כשטיה זר‪ .‬יבס " ק לייג בצה"ל ברשם ‪:‬‬

‫חייב ‪r‬‬

‫אלא מדרבנו‪ ,‬ולכו‬

‫שכערית סי' ז' ס"ק כ"ז כ"ח‪,‬‬

‫וכחכ שם דרוב הפוסקים סכירא להו כר' חם ]כלומר שרק דגו חיחש ויצהר הם מו‬

‫החורח( ולפי הם שכחבחי )כלומר כס " ק לייא כצה " ל[ צ " ע ‪) .‬ששם כתכ דרעת ' בה " ג ‪.‬‬
‫שד " י ‪ ,‬ובבו פווח‪ ,‬ומב " ו‪ .‬רא " ח ‪ .‬חינוך‪ ,‬רשב " ם דנעח הרמב " ם שכולם מה " ‪(.‬ח אר‬

‫יש לומר כייו דרוב האר ש ובםי ש ה י ו אחיר ר " ח מסכימים ל ערחו ) והם הר "ש ‪ .‬הוא " ש‬
‫הושדב " א הוריסב"א(‬

‫להסבר‬

‫‪-‬‬

‫אפשר הולהכ כבחראי‪] .‬המוקף במרובעים נוסף על דיי‬

‫ק " ‪(.‬כ‬

‫הובה אם חזר בו מרו במעשרוח מדעתו הקודמח‪ .‬יגם הרמב"ם סובר שכולו‬

‫מן החווה‪ .‬שי מקום רב להסחפק אם פסק עור מרו בגר רעח הרשב"ם ‪ .‬הרמב"ם‪,‬‬

‫הרמכ "‪,1‬‬

‫הרא"ה והחיניר ‪ ,‬הסוברםי כבה " ג וכרש " י‪ .‬כאן אינן מעריל איזיז כבותאי‪,‬‬

‫הושיקול של מבייו קו ל וח בארה מפוקפק ;‬

‫ובעל דרך אמובה הוי כרביכ אחרי רשכי‪.‬‬

‫םנמא גם בהבאתם הדבירם אינס מ‪ ' I‬ויק י ם ‪ .‬אכן ב ש ביעית‬

‫‪"' 0‬‬

‫ז' ס'יק ""ב כיתנ‬

‫מרי‪ ,‬דאחרוג איבו מחוייב בפיאה שאיו לקיסחו כאחד‪ .‬הווסיף‪ .‬ראף אם הוא ספק‪,‬‬
‫שי צדדים להקל וביניהם‪ ,‬שפיאה במו חרומוח ומעשרוח בזמו הזה מדרבבו ‪ .‬ייועוד‬
‫רהוי דרבבו משום רשאר פירוח האילו דרכבו‪ .‬וכשמ"כ לעיל כשם ר"ח והר"ש‬
‫הוושכ" !‪ ! ' I‬ולא כחב מרו רפוסק דשאר פירוח האילו מדובנו ‪•.‬שמום דרוב הפוסקים‬
‫סביאר להו כר"ח ‪ .‬אלא שמום הדר " ש והרשב " א מצסוםים אליו‪ .‬וכנהאר משםו‬
‫רבעדח הרמב " ם בוסה מרו לומר ראפשר רמוהד בזה ל עדח ר " ח‪ .‬ומחור מה שר~כחי‬
‫מרו כו הםגמרא בחול‪,‬ו קל יי א ע " א ‪.‬‬

‫ואיו כל סםק‪ .‬שאם באמר שגם הרמב " ם סובר ש כולו‬

‫חייב ‪r‬‬

‫מו החוהר ‪ .‬ארף‬

‫שמקל ההוכחה חמול‪,‬ן בחלש ע '" זה‪ ,‬וזראי שאיו מקום לומר שמרו‪ ,‬אם חזר בו‬

‫הבס'ונו את דעח הרמב"ם‪ ,‬לא חזר בו מפסקו‪ '.‬בכל אופן דבר זה ההי צודי להישרם‬
‫באיזה השוא מקםו כבוחו מקום הלרהור כעיו זה‪.‬‬

‫אך המעייו בחזו " א מע ש רוח א' א‪ :‬ששם כאילו חזר מח מהאפשרוח לומר‬
‫שלרמב " ם חייבים בםיאה רק דגו ח י רשר וציה‪,‬ר ייווכח‬

‫שא ‪r‬‬

‫שמם כל ראהי ‪ .‬באמר‬

‫שם שדמרכבו חייב בל אוכל וב ש מר כתחמוח ומע ש רוח ‪ ,‬ומה " ת לר "ש ולרוב הפוסקםי‬
‫איע חייב אאל דגו תירו ש ויצהר ‪ ,‬ו ל רמב " ם כל הפירוח חוץ מן ה י רקות‪ .‬וכאן כותב ‪:‬‬
‫שבעיית סל ן זי ס ' ‪ f‬ק כ " ג ‪ ,‬כ"ז ‪,‬‬
‫רע' שמ ‪ II‬כ‬
‫‪.‬‬

‫‪,‬ב ‪,"/f‬‬

‫ובכלל עונשר גם םאה יכל שאינן פרי‬

‫למעשר אינו פרי לפאה‪ ,‬דדא‪ .‬לא חליק ביניהו אלא במכביסו לקיום ולקיסתו באחח‪,‬‬
‫אבל אוכל דחני כחוויהו חד דינא הוא‪.‬‬

‫לדמ מזה "גהמ " " ' שהשרה החזז"א םיאה לעמשר לעניז "ייב מן התיהר‪ .‬ואז '‪,‬‬
‫אם לרמב " ם חייבים כל הפירות ‪ .‬חץו מירקוח במעשר ‪ .‬חייבים כולם גם בפאיד‪ .‬אכל‬
‫‪ I‬י ‪ K‬ם ש ר לומו כן‪ .‬שמו של הרמב " ם הבק ש ר ‪ I‬ה לא ד" ~ כר‪ .‬ואם ערח הח ‪ I‬ו "‪ I‬צש " ל‬
‫שהסינםי ' החייבים סן החורה זהים ב ‪ r‬למעשר ביו לפאוה‪ .‬חשיאל השאלה ומה‬
‫לערת רש"י והומכ"ו‪ .‬לערחם במעשו אניו חייב מה"‪ n‬אלא דגו תירוש וציהר‪,‬‬

‫‪63‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫וכםיהא דעתם ‪arr‬וייבים לכ ה‪i‬בינים‪ ,‬ועור‪ ,‬היתכן שמרן חיזור בו הונמ שכתכ כשכ "‪ V‬יח‬
‫ע"י שצי לעיין שם‪ ,‬לוא יכתוב שהני חו ‪ I‬ר בו‪ ,‬ואל ינסה להסיכר הגרמא כחול‬
‫אלא כרור שציונו של מרן לעיין בשמ"כ כמעשרות באה לאשר‪ ,‬שבעת כתיכח‬

‫‪r‬‬

‫••‬
‫‪,‬‬

‫‪.r‬‬

‫דבריי בעונשרות טובר הנו כ‪i‬בו שטכר כשכתב דבריו בשבעיית‪ .‬ילדעתו ריב הפוסקים‬
‫כמו שכתב כאן‪ ,‬וכמו שכתב בשביעית‪ ,‬טוכירם שכמעשרות חייבים מה"ת רק דגן‬

‫תירשו וציהר‪ ,‬מפני שלבעלי התוספות מצטרפםי בזה םג וש'" וגם הומב")‪ ,‬ובפיאה‪,‬‬
‫עדת ך‪/‬ת הד"ש הושרב"א ג"כ חשיינםי רק דגז תירוש ליצהר מן התורה ‪ .‬עדות‬

‫‪,J‬‬

‫הרבמ"ם אינה ‪n‬וןנלטת בענין‪ .‬ועל כו פטק ומכח‪.‬ם‬

‫ימה שכחב להשייח ם‪I‬ז'ה לעמשר הוא לעבי) למחישב ‪D‬רי‪ .‬יכס' שכחב בלי‬
‫הלפדיר בפסקי כין המלים‪ ,‬והפיטוק כאו האו של מרן ‪ :‬ער' שמ"כ שבעיית ס'י ז' ס"ס‬
‫כ"ג‪ ,‬כ"ן‪ ,‬כ"ח‪ ,‬ובכלל מעשר גם פאה וכל שאינו מרי למעשר איגי פרי לפאה וכו‪'.‬‬
‫וכוובתו להוכחי‪ ,‬כםי שכתוב להלו ש"מיו שהוא גחע לאכליה ואינו חייב בשעמר‬
‫אינו חייב ב‪D‬יאה‪ ,‬וה"ה כל שאינו אוכל כתחלתי לענין מעשר אינו אוכל לענ ‪ r‬פאה"‪.‬‬
‫ואין לתלות סתירוח בדברי מרי במקום שאינם קימים‪ .‬ופשוט גם שמרן דייק‬
‫כשויני‪ ,‬ושי להקפדי בהכאת דבריי‪ .‬בקשר לרתי"מ כחב דחב הפוטקםי סביר‪!l‬‬
‫‪ -h‬דאיונ חייב המ"ת אלא דתי"י‪ ,‬ער " כ פסק כמיתם‪ .‬יבפאה כתב דזי עדת רת‬
‫ר"ש ושוב"א ופסק כמותם‪ ,‬לוא כתב דכן עדת חב‬

‫‪.,‬‬
‫•‬

‫הפוטקםי ‪".‬‬

‫ומכאו לאי ידוק לשוני‪ .‬בה' כלאיים ם"א הורפס כר"מ ‪:‬אסור לזרוע כלאיים‬
‫לנכרי‪ .‬ובד"א ס"ק 'י'ג כתב אסור לזרוע כלאי זרעים לגף‪ :‬ובזה החי בהתלט מקםו‬

‫דל‪,‬קי כניט‪ ,m‬ולא לשנית מלשין רמב"ם‪ .‬יבעיקר שהר"מ משמרי ‪ :‬ימיתר לימר‬
‫לנכרי לזרוע לי לכאי זרעיס‪ .‬יכאו מתנקם בני‪ ,‬שהגהמ"‪ n‬לא דייק להביא קמיחתיו‬
‫של הרמב"ם‪ .‬המעייו בכס"מ יארה שמקיהר של הלכה זי הוא בתוטפתא כלאםי פ"‪X‬‬
‫בסוםד‪ ,‬וומאבת בירילשימ סףו מס' ערלה בשווו ; ייא ‪ r‬עשוק עם הגיר ככלאםי כיז‬
‫בכלאי הכרם כיו בכלאי זרעים‪ ".‬וברמב"ם אל מיזכר שום קמים א"ר שסאיר זלרעו‬
‫כלאי כרם לגיי‪ .‬בפ"ה ה"ה איתא רק דאין עודריו עם הגוי‪ .‬ואס זער לגיר כל ‪' !I‬‬
‫זרעים‪ ,‬עבר על איסור בלאי זערים‪ ,‬ואם זער כלאי כרם עבר נם על איסור כל ‪' !I‬‬
‫כםר‪ .‬וזה פירשוו של הרמב"ם כאו‪.‬‬
‫ערור מספר הנוחת אקראי‪.‬‬

‫כלאים ם"א ה"א באור ההלכה כתב דהבדאי כו היא הבשלהמ כרכוח כ"כ ב "‬
‫‪.‬‬
‫ד'ר ירסאחי מהרר ככלאי זערםי ‪ m‬ייכ אף בלא ‪i‬בפןלח די‪.‬‬
‫וליינ שאיו ‪ I‬ה כה ברןר‪ .‬דהכי משעמ בדהי" בהשלרמ_ אדיתא התם דר' ‪I‬ז'שהי‬

‫אומר דאיגו חייב עד שיזער חטה שעוהר וחרצו במפולת די‪ .‬וכתב על זה פירשו‬
‫וחייב שתים אחת ‪i‬בשום כלאי זרעיס אוחת משום כלאי הכרם‪ .‬ואם איו שלשתו‬
‫•‬

‫וג‪ P‬יר אגב ‪:‬‬

‫בחזר"א שם הביא מ‪.‬ור'שייס םייא זטיאה )י"ח ס"ב( דגם וסמים ובצלדם‬
‫ר‬

‫"ייכיס כםיאה ןוכ החררה‪ .‬ינ‪n‬כ שם עוד להרשןת לעניז חייב מן התורה ם‪K‬יח ימש‪7‬ר‬
‫זה לז;ן‪ .‬יכחב לעה‬
‫שני‬

‫‪a‬‬

‫הח‪ r‬ר"‪X‬‬

‫אריבי מיבו דאכתי מעשר‬

‫יר‪P‬‬

‫דמרבנו‪ " .‬הובה הרדט ב‪zrs‬כשר‬

‫ייה )ףה '‪ I/I‬ב( ו(כן כתב שוימים יבצללם חייבם בעםשר מן החורה‪ ,‬שהו‪c‬ו‬

‫‪.‬יי‪Y‬‬

‫שמכניפן לקלים וחייב נפיאה ותנו כל שחייב בפיאה חייב כומשיית‪,‬‬

‫‪64‬‬

‫•‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪,‬‬

‫"‬

‫מש‪m‬‬

‫בממולת די‪ ,‬אם זער חטה ןשעורה חייכ‬
‫מכלים ‪.‬‬
‫הובה פיחשד יכדל בהחלט להיית שאם אין שלשתן במפולת יה רק שחטה‬
‫יעשוהר במפן''' חייב‪ ,‬ימטה ‪ m‬רצז במפי''' פטור‪ .‬ואמנם‪ ,‬יכרל להיות שההשלהמ‬
‫סובר שחייב בחטה ושעדרה אף בלא ‪''',‬דפמ אבל לדמר שכן שממע בהאיד לא‬
‫בראה ‪,.‬ל‬

‫"‬

‫וכז כתב בצה"ל שם שכ"כ באמייר בקשחין לייט‪ ,‬כלומר שחייב בכלאי זערםי‬

‫‪,‬‬

‫כלאי זרעים ארם חטה וחתז פטור‬

‫אף שלא בספו '' ‪ '.‬הובה גם באמירי שם לא מצאחי הדברים מפדשרים‪ ,‬אף שיש לדמר‬
‫שבדטםי דבריו להחפרש כן‪ .‬ארשית מפבי שכדברן על איסןר זעירח כלאי זערםי‬

‫לא הזכיר אלא שזיערן בשדהו דלא כחב חי‪.‬ן דלהלן כחב‪ ,‬שהזורע חטה שועדהר‬
‫וחוצ! במפו''' חייב שמום כלאי זערים וכלאי כרם‪ .‬אבל אם זרע חטה דחרצ! אי‬
‫שעדהר ‪ m‬וצ! או חטה בכום או שבי מיניז בכםר אלא שלא זערם כאחד אלא זה אחר‬

‫זה יכן שזער חטה שועדרה וחרצן אלא שלא זערם כאחד אלא זה אחר זה א "‪ I‬אלד‬
‫כלאי הברם אלא שקצחם כלאי זרעים‪.‬‬

‫י'"‬

‫הובו‪ ,‬יביל להידח ‪ ,‬שמה שכבח שקצחם כלאי זועים ‪ ,‬כןובתי לזער שבי מיבין‬

‫בכרם שלא זערם כאחה יכו חטה שועזהר יחצרו שלא זערו כאח‪,‬ן ןאז סיבר שכלאי‬
‫זועים חייב אף בלא מפד '‪ ".‬אבל אפשר גם לפרש שקצחם ש חייב בכלאי זרינום‬
‫מחייחס רק לחטה שעדוה ןחצרו שלא זרעם כאח‪.‬ד אך חטה דשעיוה זוע חיה יעל‬
‫זה קר בארמ שחייב בכלאי זרעםי‪ ,‬יהרי קצחם שחייב בכלאי זערים‪ .‬רר‪,‬דכחה בחרה‬

‫ל‪v‬דת המאייר אי! כא!‪.‬‬
‫וזגב נעיר שמש " ב שמרז פסק דא"צ מפולח יד טעדז ניסוח וזחר‪ .‬ון;י מקדם‬
‫•‬

‫לכחיב חייכ וזף בלא '‪'',‬יפמ אד אסדר אף כלא מפו''' ‪ ,‬יאי! כאו מקדם לביסדח של‬
‫צריכיחא‪.‬‬

‫נה ' נלאים ם ‪11‬א בצה " ל ס " ק ב " ג צריך יחקן ‪:‬‬

‫"ןר"א זבח 'א) (ו‪"j‬ס ‪ It'l‬א י"ב‪.‬‬

‫ובפ"ב בדרך אמדבה ס"ק ק' צריך לתק! ‪:‬אחד )במקדם ‪:‬אסיר(‪.‬‬

‫ב‪''' D‬‬

‫ה"ב דכלאים דן בעבין שעטבז‪ ,‬אי פסק הרמב " ם דאד שדע אד טדדי אד בדז‬

‫הדי כלאים מן התדוך" אד שפסק דוק שדע דטיי דבדז כאחו הדי מן הותהר‪ .‬הדנה החי‬

‫•••‬

‫מקום להביא גירסת הטור )ין"ר ש ' ( בדברי הרמב "ס‪ ,‬ידבוי הכ " מ‪ ,‬שבפהי " מ כלאים‬
‫ם יי ט מ ‪ /l‬ח הין ג"כ שתי נרסחאות‪ .‬ןבהצ " ל שם ם יי ק ל " ג הבאי אויה לבוסחא דאן‬
‫שעו אן טוד או ברז היר המ וו ת מם ' " ה " ג בהלכות ערןת ‪ ,‬ששם מפרש שעםנז ןמ‬

‫החירה שדע אד טדי וזד ביז‪ .‬אך אחיר מה שהדבא על דיי וממב " ם כת '" חימו )מסכת‬
‫שב'‪ V‬יח ‪ -‬חקר דעידן עןנ' רפ"ט הבעהר( שגדרס שער דטדי דב‪,‬ז אפשו שכמד שהדי‬
‫שתי נוסחאית ברמב"ס בין בםהי"מ בין בדי החזקה‪ ,‬בה' כלאיס‪ ,‬כן היו שתי ניסחאית‬
‫גס בה' עדית‪ .‬ןלמהדיאר בחוא של הומב"ס לדקה אן שיע אד טיי אי גיז‪ .‬ימאחו‬
‫שלפי ההקדמה ההי בדיי הגהוב " ח תרגימו של הר"י קאפח ההי יכיל םג שם לארות‬

‫•‬

‫•‬

‫שתי נדסחאדת בפחי"מ‪.‬‬

‫בה' מתגית ענםיי בבאיןר תהלהכ פ " ב ה"ב )עייב ע " א( הבאי שמיטה וכקונצת‬
‫דעת הראב"ד דז' המיניס חייביס בחרי ‪ !1‬מ מו התירה )ושי כאן טעות דפוס‬

‫‪65‬‬

‫‪..‬‬

‫~‬

‫•‬

‫שכתג ‪:‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ז' מיני רגן‪ ,‬וכמונן צ"ל ‪ :‬ז' המינים(‪ .‬וכחכ שאח"כ מס"ם שם רמעשר חאנש דרבנן‬
‫וכנראה שי שם טס"‪ ,‬וצ"ע‪ .‬רעומ על כך ככר הגירי"פ )‪ I‬ערלא כ)‪I‬חרי ציון )וחבל‬
‫שספרר הדן בהחרבה בארבעה פרקש הךאשרבי‪t‬ג של הכםחרר רפרח אינר כלול ביו‬

‫‪-,‬‬

‫הספריס הששתמש בהז הגהמ"ח(‪ .‬בדף ‪" l‬א טיר או םש הניא את דברי האוג"ד‬

‫רכתב‪ ,‬ששי קצח ט"ס בסרף לשרן הראב"ה רתיקן הדברים‪ .‬רהירח רספר זה אינר מצרי‬

‫בכל מקום‪ ,‬ומצרה לחקן הטערח בשט"מ נביא דברי השט"מ רהחיקרן המרצע בפרחי‬
‫צייז‪ .‬השס"מ הבאי בב"מ פ"ח ע"א דביר הראג"ד דכל ז' המינים החייבים בבכורםי‬
‫ח"בים גחרו"‪J‬כ דגמר ראשיח ארשתי בגז"דש מבט‪I‬כ'ר‪ .‬הווסיף‬

‫‪../‬‬

‫"מיהר )ענבים(‬

‫]חאנםי( ארמרינו הכא שיט)‪I‬א בעלמא האי‪ ,‬איידי דאמר )חאנש( ]ענבים( נקט‬
‫)ענבים( ]חאביס(‪ ,‬כי אחיס‬

‫הס ;‬

‫לרא היא חאבים מדרבנן ענבים מדאורייתא"‪ .‬כד‬

‫נר‪K‬ה להנהי לפי הגריי)‪. I‬פ" וכוונחו בזה לומר דמהחם )כלרמר מכר שהזכיר בכ"מ‬
‫שם תאביס ובר‪ K‬ה כאילו תאנה חייבת מו החררה[ ליכא ראהי דלאר דוקא חאנש‬
‫וכדכחב התם בתרס‪'.‬‬

‫בה' מתנ"ע פ"ד ת"ד פסק הרמב"ם שספק מתנית עניים לעניים שבאמך‬
‫חעז!ב‬

‫‪-‬‬

‫הנח לפנהים שמל‪.‬ך !כנהי"ל מוסכר בקיצוד שלר"ש שי מקאר לחדז לכל‬

‫אחד שמלש המתנוח‪ ,‬לקס שכחה ופאד‪ .‬שממבר בלמד שספק המתנה לעניש‪ ,‬שובבבלי‬
‫בלדמ הדבר מהכתוב עבי ושר הצדיקו‪.‬‬
‫רע' בחרבת גדרלי הארץ להגךי"צ הלרי סרף הלכה ס"ד )עמ' קנ"ט(‪ ,‬שס מובא‬
‫היחשלמי רחר"כ בעבין‪ .‬רשס מרבעת הדיעה שאין למדריס אלה שייכים בעמשר עני‪.‬‬

‫ער" בשן"ת חת"ס יו"ר ר"מ‪ ,‬שלדבירו הר‪'/‬ן והנמי''' סינרים שרק נלש"‪I‬כ שידי‬
‫דספק הרא של עניים‪ ,‬ולערמת זאת הלרמד מהכתרבים עני ורש הג‪r‬דקיר אר ל ‪ K‬תטה‬
‫סוכר‪ ,‬שסםק בכל המתנות לענ"ס‪ .‬וההי מקםר להזכרי הענין‪.‬‬
‫נםיין מודמתני ‪II‬ע ה"א כנת בד;; א ס"ק ד שצריד ליתן מ ‪ N‬ע עצןמ ל ‪ v‬ני ואינך‬

‫יכול ליתו ימרו‪ ,‬אא"כ מכירו שגרתן לר תמדי רכר‪ '.‬רציין כצה"ל לחזר"א עמשררת‬
‫סי' ח' ס"ק ה' לעביו מתנות כהונה והוסיף מדילהי !הוא הד ‪ r‬כאו‪! .‬הבה דינורים‬
‫דביר שמל"מ בה' מעשר פ"ז ת"ו שמביא יחשלמי השןאל ‪,‬ובי שי מכיר לעגי‪ .‬והענין‬
‫בדיוו ארוכות‬

‫‪-‬‬

‫ע' דברי גדולי הארשונש והאחרונים בעניו שהוכאו כחקר ועיין‬

‫ח"ד עמ' קע"ח והללן‪ .‬הוגהמ"ח לא נגע כלל כזה אלא כתב כפשטות ד ‪ r‬מכיר לעני‬
‫כמלי לנמק‪,‬ו ובמארה המקוס עלול להיוצור הדושם כאילו הדכרש מתבססים לע דביר‬
‫מרו זללה"ד‪.‬‬

‫פ"ר מתבר"ע ד"א סס"ק ‪':‬ד יכל הפירית שחייביו במעש"ר יבמע ‪II‬ש חייבין‬
‫בשבת מ ‪ II‬ע במ"ע‪ .‬וציין בצה"ל ח' ‪ lo~ :‬ה"ש‪ .‬אר בעה"ש סי' י"ד ס"ג איחא ‪ :‬רפשים‬
‫דא זמבל המינ'ן שמפרשיין מ‪II‬שר ראשון ומע"ש מפרישין מהו מעשר עב'‪ .‬עה"ש‬

‫דמב; על המינים החייבםי לוא על הפירוח כולם· ומקורו של הגהמ"‪ n‬הוא רבביר‬
‫הרמב"ם בהלכוח מעשר שני פ"א הי"ב שס‬

‫איאח ‪:‬‬

‫כל הפםור מעמש"ר פםוד מן‬

‫השבי רמו העבי וכל שחייב בארשךו חייב כשבהים‪ .‬ומוסיף עדר ‪ :‬וכל החיסר מוציא‬
‫מעשר וכר‪'.‬‬

‫‪66‬‬
‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫"‪. .‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪-‬‬

‫שם ה"ב בד"א ס"ק ט' מסכלר קריאת תחמה גרילה כשם זה מפנל שיש תרימת‬

‫מעשר שהאי וק אחד ממאר_ יעיר שהיא חייב על כל הפלרית‪ ,‬יתוי"מ איהנ חייכ‬

‫אלא על העמשר הראשיו‪ .‬ילא צייו מקיו להסכוים אהל‪ .‬יהנה ככי " ס םייא )מהריות‬
‫ריים"ס כ"י ע"ב( מיסברת קריאת שס תרימה גרילה‪ ,‬שהיא ראשית לכל הריניו‪,‬‬
‫כענלן שס קדישוא ובא יעיי"ש בפוחי צייו מה שרו בדבויס אלה ימביא הסכר‬

‫ארשיבים‪ .‬יע' ביראים קע"א‪ .‬שפיוש שהיא חשיבה שהאי ואשינה‪ .‬יעיד שירכהל‬
‫להיית גדילה שאיו לה שיעיר‪ .‬יבספו חרידם כבת דנקראת בדיהל על דרך סבי בד ‪ t‬ו‪,‬‬
‫שהרי חטה אחת שטרת הכרל‪ ,‬כמי שקיאוים לקידיש של שבת בבקר קדישא רבא‬

‫)יע' כרם צייו איצו התרימית הלכית פסיקית עמ' ד' שהיבאי דכרים אך אל כלום‬
‫בדייק(‪ .‬יהטעם הואשיו שהביא הגהמ " ח מיזכו ע"י ו' ייסף קאפח כהעריתיי לספר‬
‫הצמחח מ"ע קכ"ו מבלי שצויין לי‬

‫מקיר‪.‬‬

‫בהן מנתי"ע ‪I‬כייו ה"ג דור אמיגה ס"ק 'ייס פירש שהמלים יישנת המשער"'‬
‫שבכחיב דביום כ"ו 'י'ב אמעשר עני קאי‪ .‬אך שר " י בםלחשי על החיהד תכב ‪:‬שנת‬

‫המעשר ‪ -‬שנה שאיו גיהג כה אלא סעשו אחד סשני מעשוית שנהגי כשחי שנלם‬
‫שלבסיה ‪ " .‬ואי זה זה מעשר ארשין‪ .‬ןבצה"ל שם ציין על פירשוו ע" ר"ה י"ב ‪'.‬ב‬
‫יהנה '''רש בר"ה ג"כ פישר דקאי אמטעך ארשיו‪ .‬אלא שכהיה אמינא של "גמרא‬
‫שבשנה השלשייח הייה נהוג וק מעשו געי ייבטל גם מעשר ואשוו פישו שדנת‬
‫המעשו אמעשו עני קאי‪ .‬אכל אחרי שהגמוא דחתה ההו אמינא יי אין מקים‬
‫'לפירשו זה‪ ,‬רורבי '''רש בסיררשך על הותהר יוכיחן‪ .‬וכן איתא נר"ח בר"ה שם ‪:‬‬
‫מדכתיב שנת המשעו שנה שאין כה אלא עמשו אחד וזהי מעשר ארשין‪ .‬יא לכ‬
‫סיכה לשטת מפרישוי של שו'" על החיהר‪.‬‬
‫יעי' כספרי ארה פי' ק"ס רדרוש ‪ :‬יכרל הייי שבי מעשיית ביהגלם כה‪ .‬ת"ל‬
‫שנת המשעו‪ ,‬מעשו אחד ניהג בה ראין שנל מעשחת ברהגים כה‪ .‬יפישו בחלרדיח‬
‫ארמ על פי וש ‪ "J‬נמשרת תרבא ימעשר אחר הייגן מעשר ראשין‪ .‬רבומק הנ!י"ב‬

‫‪r‬‬

‫םישר כך בהסתמך על שד"י כואש השנה‪ .‬רהוי זה כפי שאמרני‪ .‬יכספיו הני‬

‫משמיך ‪:‬‬

‫אין לי אלא ובשעו עגי שןנ דיכר הכרחב ובגין לשאר מעשוית ת"ל תןנאתך רלכד_‬
‫הויה ערלה על הרעת שספיו מפשר כפי שפישו הוהמ"ח ששתב המעשו ד‪ /!t‬ובעשר‬
‫עגי‪ ,‬אלא שגם רתבלדרח אםד יגם "גצי"ב פיררש שהאי אלן לל אלא מעשר עני הרכברה‬
‫אין לי שיהא נניעיר אלא עמשו עגי ‪ -‬יאין אצלם כל היה אמינא לפשו שלא‬
‫כפלשר"ל בתוהר‪ .‬ווונכחר פירוםש זה דקאי אבעיור משלין הספיד מגיז לאשר‬
‫משעחת‪ .‬אשילו היתה הכייגה לכך שינהג עמשו ראשיז בשלשיית לא הדי‪ ,‬שמתשמ‬
‫משין וכיס שאר עמשרית‪.‬‬
‫ומצאתי לר חכו להרהמ"ח בהתלבטיייתיי בפידשר שנת המעשו‪ ,‬יהיא דג‪.‬דר"צ‬
‫הומפן‪ ,‬אשר בפיחשר לדכרים הני צמיע שלשה פיוישים לביטרי שתב המעש‪.‬ר‬
‫חמךו שלא מצא ס'שק בחייוס שנת העמשר למשער ראשיז על ‪i‬כי דרך הפשט‪ ,‬אשלחו‬
‫שאף‬

‫כםלחשי‪. .‬‬
‫הב' מתבן"ע פ"ר‬

‫ה"ה ‪:‬‬

‫חולכה למשה מסיני שיהין מפרשיםי באזר עמין ומואב‬

‫מעשר עגי בשיבעי‪.‬ת יכחכ בד"א ל‪ rn : ,‬למ"מ ‪ -‬לאי חקא ‪ ,‬דהא דא וק תקהב‬
‫רזכרבבן‪ II .‬לא דבו כויר כהלמ"פ‪ .‬יהנה מקיוה של הלכ" זו האר בסוב' ירים ם"ד‬

‫‪67‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מ"ג ‪ :‬הלמ"מ עמיו ימיאב ןכעשר ‪ r‬מ"ע בשביעית· ישם םישר הר"ש דהלמ"מ לאי‬
‫דיקא אלא כהלמ " מ‪ .‬יע " פ הר"ש ה ‪I‬ה כתב בכמ" השרמב"ם עהתיק שוןו רשוכ‪.‬גה‪,‬‬
‫ישכייבתי לאי דיקא הלמ"‪J‬כ‬
‫יהכ‪.‬המ " ח ‪1I‬ייו לדב'י הר " ש הרכ"מ יכתב‪ ,‬שדלב'יי הסכים בח ‪ I‬י"א שב'‪ I7‬ית‬
‫'"ס כ " ח ס " ק ג' ד ‪ ,o‬י‪ .‬הנה הר "ש הביא שם גם חיסםחא בה אמר‬

‫‪ .,‬אל '‪ I7‬זר ‪:‬‬

‫מקיבלבי‬

‫מריב" ‪ I‬שקבל מז ה ‪ I‬זגוח וה ‪ I‬וגוח מו הנביאים זנביאים מו שמה‪ ,‬הלמ"מ עמיו בכ‪II1I‬ו‬

‫עמשר ‪r‬‬

‫מ " ע בשב '‪ I7‬ית‪ .‬יהר"ש אמר בפיריש‬

‫החוספתא ‪:‬‬

‫יגביאים ממשה‬

‫‪-‬‬

‫הלמ"מ‬

‫ממש‪.‬‬

‫יבשביעית שם עמד מרו על דברי ר"ש אלה‪ .‬יכתב דאע"כ‪ .‬דהלמ"מ מתםשר‬

‫דבר בריר כך‪,‬לזנ"מ‪ ,‬מ"מ לא משעמ '"ל לר"ש לפשר באילי קבלני מי הנביאים‬
‫ונביאים ממשה‪ ,‬והוסיף דאי היא הלמ ‪' f‬מ צ ‪ II‬ל על דרד שכחב מהרש ‪II‬ל יערובין ה' ב'‬

‫שקבלנו שאם יבאר לתקן יתקני מעשו עגי‪.‬‬
‫•‬

‫הרנה לא ומכח דמברי מה שםירש דב'י הרמב"ם כס' שםישרם הגהמ"ח‬
‫בעקבית הכ " מ‪ ,‬שהוי אחרי שהב '‪ K‬דברי השד"ל כתב רק שהרמב"ם העתיק לשיי‬
‫השמנה‪ .‬ערו בדוב ‪ TI/‬ה' תרומות פ"א ה"ו שהבאי "מי שכתג" רהלמ"מ לאי דוקא‪,‬‬
‫ימיהי בתיספתא שממע דהלמ "מ ממש קאמר‪ .‬זתיזר שהואה לי הקב"ך‪ ,‬לשמה כל‬

‫מה עשתדייו לחדש הבניאים הוחכמים יאמר לי כי כ‪.‬ז'י דרבנו על אזר עמיו ימיאב‬
‫משעהת ה'ה' ניהנ מ" ‪ 17‬כשכ'‪I7‬ית‪ .‬ואיו זה חחק‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫יאחר שמת הבאי פירשר הלמ " מ ע " ס דברי הרש"ל‪ .‬ה‪.‬זהים םע דביר הדרג"ז‪,‬‬
‫' ואח"כ הב '‪ K‬את הרמב " ם וכתב שהעתיק לשח המשנה אםשר לפשר לעדתו ‪,‬בוי‬
‫הרמב"ס כםי ש‪E‬כישרם הררג"ז‪.‬‬

‫ואגב נעיו נם לעניו אחו שציייו כד‪,‬לכה למשה מסיני בהלכית כלאים מ " ‪ I‬ה" (!‬
‫כותב הרמב"ם ‪ :‬היתה שוהד אחת של גםנים זו בצד ‪ I‬ו אםילו הו מאה א ‪ r‬זה כםד‬
‫אלא נכםו יחייית‪ .‬כדרך מאינה ס"ק ט"ו באמר על זה ‪, :‬הלכה לשמה מסיני ד~א‬
‫דכרם האר דרקא של ה' כ‪.‬פנים‪ .‬רהגה יירע הוא שהרזנב"ם מובה בהקדזנתו לפיריש‬

‫רןכ‪,‬שנה את ההלכות למשה מםיני‪ .‬ובהלכותיי ש' שמצ"ו הלןב"מ אף שלא במאה‬
‫‪,‬בפיה"מ )ע"ו חקר ועירי ח"א עמ' ןכך ‪ o‬זנה(‪ .‬אך לא בפה'"זנ רלא במשגה תירה לא‬
‫משנה ראשרנה‪ .‬רהנה לפי זה לכל‬

‫היזכהר הלכה ‪ I‬ר דכרם‪ .‬רבצה"ל צר"ו כמקרר ‪:‬‬
‫הירתר היה מקרם לשררם (!"רב ‪ :‬יש מי שארמר שהלמ"מ הא"‪ ,‬אבל לא לקבעו הררכ‬
‫בהחלטירח כםי שנקבע‪ .‬אך דא עקא שהעמ"ו במשנה ארשרנה כלאים םייז ה"ה‬
‫‪ ,‬י‪',‬אה שכחב ‪ :‬רמ;ד"ר עיקר הך מילתא '" ‪,.,‬רצ לימר הולכה היתה בםדי כי זנםי‬
‫הקבלה‪ .‬יכבר מגר אצל הרבמ"ם בהלכרחיר את הביטרי הלכה מס' קבלה שבע שערה‬
‫‪ ,‬םםע יאיז האר זהה דרקא עם המשוג הלהכ לשמה מסיבי‪.‬‬
‫יהוזכר ענין הכרם הקמו כהלמ " מ עיד פעם זב " א בם יי ז ה " ז וכלאםי ס"ק ל"י‬
‫שכתב ךהלמ " ןכ שכרם של ב ' שתים כבנד שתים ראחת ירצאת זגב ב"כ גחשב כרם‪.‬‬

‫יבצה ‪ II‬ל ‪" EI‬ב נרשם ‪ :‬ע' ביררש' ובב"מ לעיל ‪E‬כייר ה"ר‪ .‬יהנה לא זכינן שו‪.‬ירושלמי‬
‫' כילר אר אף בחלקי א‪ ,,,‬פתוח לפביגי רלא ידרע לבר מקומר של היררש' הארמר שכרם‬
‫קמו היי הלמ " זכ‪ .‬אבל מתרך כך שמרבי הלרכת לשמה מסיבי לא הזכירר יורשלמי _‪,‬ז‬
‫רמתרך כך שמרן כפי שבראה להלו לא הזכיר ירשו' זה כשכתב בקשר לכך אחרת‪,‬‬

‫‪68‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫יכן משהנ ראשנה שהיזכו ליעל לא הזכיו הדה הלמ"מ‪ ,‬ילא הסתמך על היושלמי‪.‬‬
‫נארה לנו שאין ירישלמי האומר דהזי הלמ " מ‪.‬‬
‫ובקשו לכ"מ בס" ה"ר נואה לנו שאינו מתייחס לכרם קטן דהיי הלמ"מ‪ ,‬אלא‬
‫למה שנאומ שס בהלהב שילהד פזחתה מטםח אינה מקשות את הזועיס בכום קסן‬
‫ומקשות ככםר גדל‪ .‬ערל זה כתב הכ"מ ‪:‬ומשמע לי דשין זה בכלל שעיירםי שהם‬
‫הלמ " מ‪ .‬רכינתי ששיעור טפח שאיני מקדש בכרם קטן ומקדש בכרם גדול היי הלמ"מ‪,‬‬
‫בכלל שעיורים‪ .‬וכר הב הדברים כחזי"א כלאים י"א י"א שהקשה על דברי הכ"מ‬

‫‪r‬‬

‫;חל"ל למחישכי' נהד נ"ן א' בהדי הגי זשעיירו טפח‪,‬‬
‫•‬

‫ינס כד"א םייק כ"ג כפ"י ה"ר נותן לכרם קטן דין הלמ"מ ‪ ,‬כםי הבגתי דשב‪.‬ין‬
‫ככ"‪,‬ןב דאיתא‬

‫התם ‪:‬‬

‫הואר הלכה למשה מפיני או שהתירה מסרתו לחמכסי לקבעו‬

‫מה רייא כרם‪ ,‬וציין לכ ‪/I‬מ לוחזי"א י ‪' I‬א י"א בכלאםי‪ .‬יהנה כבר אמרנן שאיז הלניי‬
‫כן דברי הכ"מ‪ .‬יבחזו"א אמנם איתא וז"ל דד‪,‬דבר מסיר לחכמיס מה נקרא כרם‪.‬‬

‫ימ‪n‬היא על כלע דרך אמונה אשו כדרך כלל יכמוצהר הילך כעקכיתיו של מרן‬
‫זללה"ייה כאן בענין סיררג ידן כדם לא הסתפק בדבריי של מרן ‪ ,‬שהדבר במפר לחכמים‪,‬‬
‫אלא שעאה הללמ‪I‬נ" בלי מקור ברור‪.‬‬
‫הרבה גרם לו השוצרך לומר דב' כבגד ב' אר' ויצא זבכ הנו הלמ"מ‪ ,‬מכיו! שפירש‬
‫כרמכ"ס שצירת כרס קטן ד~א שהויצאת זבכ היא מול הכיביים של שתי השירות‬
‫מה‬

‫‪::‬‬

‫‪"..‬מאר' כתב הומב"ם כם"ז ה"ב שכרם ד~א שתי שורות של ג' '‪,‬ג רר~כהו‬

‫לוומ שכוס של יוצא זגב מלו הביגיסי הנו המלמ"מ‪ .‬אבל לר"ש המפרש שצויא‬
‫זנב היא שתי שיוךת לש ב' יבהמשך של שיהר אחת ועד גפן כזה ‪ ::.‬וחאיז‬
‫כאילי הן ג' על ג‪ :‬עשיקר הכרם ג' גגד ג‪ :‬אלא אחת החסיוה איבה מפסדת את‬
‫צווות וצךיד לההויב 'י אמית אף מהזיית הפביי 'ע) דיני כלאי הכרם בחזי"א יי"וד‬
‫סעיף ‪'(.‬י ולדעיה זי א ‪ r‬כל צירו לימר דב' כנגד כ' יא' ייצאח זנב די הלמ"מ‪.‬‬
‫שזה כליל דב כרם קט!‪ .‬אמנם אם היזצא זנב האר כיבתיסי הרזא ציהד חדש‪ ;J‬צרוי‬
‫הסכר לבתיבת דיז כרם לאתת צויאת זבב כזי‪.‬‬

‫‪r‬‬

‫•‬

‫הונה מיהר''' קיקךוס מפשר גם דבךי הרמנ"ס כס' הדיהע של הר"ש‪ ,‬זכן ומבא‬

‫כביה"ל לפ"ז ה"ז )רף מ' ‪(.‬ג"ע יהביא כן גם נשם תואנ"ש והי' יכול להביא גם‬
‫בשם ומו ‪ r‬חל"ה שפ'י דברי הר"מ בהלכןתיך כפי שפ" הר"ש ע' סי' י"א ס"ק‬

‫וכחב שם שמלשז! הרמב " ם משמע דארויז כאילי אחרת בטיעה שם‪ .‬יא '‪I‬‬

‫(‪'.11‬‬

‫בלשובי של‬

‫הרמב"ס הכרע כפירשו שפירשו בף' כ אחרםי של הרמב‪/‬וס‪ ,‬רק נצירה שצידרה בפהי"מ‬

‫הווא צויהר כז גם מהדוות ו' יוסף קאפח ע"פ '''כ של פיה"מ‪ .‬יכתב עליז כבה"ל‬
‫שזה כ"י הרמכ"ס צעמי ‪ -‬יהדבר איבו החלטי‪ ,‬ושי ביה דעיות שציא מבית דמשרי‬
‫וזבל אל מתכב ריו‪ ,‬וכמב! שאי! מזה היכחה גמידר‪ .‬ירק לשי! הו "' מיגש כשס"מ‬
‫ככ"כ‬

‫ד"' ‪ l1‬יי א שכתב שתי גפנים כנגד שתי גפנים יאחת יוצאח מביגריס‪ .‬משמע‬

‫אד' ויצאת זנב הזי שלא כשיהר אחת עם שתי חכחתיד‪ .‬ילדעח מרז אי! מחלוקת‬
‫ביז הרמב"ס והר"ש צנורת' יצואת זנב יע"' ירבונ"ז ‪ i"D‬מ"ב שהבאי ראי' לצורה‬
‫זי ונהתיספאח )לושיני שלם בהמדורח ר"ז זק"ש(‪ .‬הופירישםי כרש'" יברמכ"ם‬
‫שמתכיבםי ליצואת זנב גגד הכיב"ם איבם מסתמכים אלא על ציירי‪.‬ס יכרכ כחב שם‬
‫בכה"ל ת"ע אם שי לומסך על הצוירים‪.‬‬

‫‪69‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪- – – – – – – — —..‬‬
‫‪–‬‬

‫וגשיפ קגצי למלין‪ .‬אד לא גוכל לסייס ובבל‪ ,‬לציין אח הובחנה הט‪-‬ה שהענסי‬
‫לונ הגהמ"ח גם בביאו'יו להלכית ש אינן מיצןכ‪.‬ירת החלו!"ת באזר ןהכלןלוח הנ'‬
‫כלאיס וובחגוח עגייס· כל אחד קסן כגדרל ייהגה בובייחד מל‪,‬ובדר הפרק האחחן‬
‫בה' מחני"ע הדן בעגז צדקה עס הסב'יו של הגהוב"ח‪.‬‬

‫אגי בט‪ m‬יס שצביר לרדמי חירה ובוביוחד כל העוסק‪t‬ג" ‪ -‬ולצעונן עידז הם‬
‫ובעטיס ‪ -‬בל‪,‬מדר מצייח החליייח בארץ‪ .‬יחכי בכליין עיגיס לחלק‪t‬ג" הכאיס סל‬
‫דךר ‪K‬מוגר‪ .‬ולא באו העררחינר אלא ובחיי חביובחא ד(‪1‬רר"חא וצרון לואית כל‪,‬‬

‫(‬

‫מפואו מושלפ בהדח‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫~ ‪,"., q‬יי'~‪,‬יי‪,‬י ‪,. c‬יי‪,‬י""י‪,".‬י" ‪ c‬י‪c .‬‬

‫""‪# • • • • • ""."~,""~,‬י‬

‫עמת גףני וכאצרני חטוגי חלק גדלו וכהמצות כמו טדו קםישר וטו ‪,‬רזח‬
‫שארן ברדיני בעיה"ד קל"מן בזמן הוה וארן ב"‪,‬ני בזה אלא רצמח תלמרח‬
‫וחדה‪ ,‬אמגם טרר זעדים אע"ג שבחו"ל אין ב"'ני קליימו‪ .‬מ"מ אול זשבו‬
‫שלבת ‪ ,‬באץר ישראל יש להם חקל התורה הזה מלעשח‪ ,‬מ ‪ U; i‬מדאירויתא‬
‫ומהם מדדכנן‪ ,‬יזכית הישובים באץר שיראל ומקייימם המצית התלרוות‬
‫בארץ וב מאי מכש'כ ספר הרתומה כלהכות אץר שיראל ש ‪ " i‬ו אבץר‬
‫שייאל ומקייס רצמת התליוות בה וזכה יושוכ מבחציתי לש הקב"ה וכהרכ‬
‫‪,‬התאהד מהש רברג כל ‪ u‬ס לא " י כדי קל"ם המצות התלןיזת הב מכ"ש בסהטו‬
‫'''ד א‬

‫‪•t‬‬

‫מתור קהימה לספר ירר אמנוה על 'לח זעדים מאת רהב חייס קנרבסיק‬
‫' ‪00‬‬

‫"" 'יייייייייייייי~ייי~' ‪ O‬ייייייייי"י~'''~יי'''‪##‬יי'''יייי‬

‫‪70‬‬

‫‪q‬‬

‫"‬

‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪-‬‬‫"‬

‫ירנה ע‪UI3‬אל‬

‫‪,, .'".'1 p. ………..‬‬
‫'‪-‬‬

‫‪,‬‬

‫‪~ .-',.‬‬

‫להגדיל תירה ‪-‬‬

‫ללא פחד‬

‫א‬

‫בגליוז כסלו חרי"א של יישיורוז" סרסס הרב שמשוז רסאל הירש זצ"ל מארמ‬

‫‪Die Minoritiit‬‬

‫‪-‬‬

‫הסיטוט‪ ,‬מאמר זה נדפט ‪.‬וב ב"אןסף כתב'ס"‪ ,‬חלק ד עמ'‬

‫‪ A ~28‬אר לסי מיסב יידעוחי לא ד~סעי מאמר זה בחרגוס עובי‪ ,‬לא בססר‬

‫מעגלי השבה )ד חלקםי( רלא ' באממר בדרד‪ ,‬תרכנר מסביר להונ לא סררסס המאמר‪,‬‬
‫הרב הישד דן כאז בבע;ןר יסודיח רכארבה ‪ ,‬שהיום אוהביס להחעלם ממבד‪ .‬באמבקר‬
‫נגד הריפורם ובגד הריסורם למחצה רלשלשי‪ ,‬חש הרב הישד שהמאבק הזה לעול‬

‫להבא' אח הבאגמםי לדתרה ולמסרהו תלד"צדדיו‪.‬ת לצמצום פעולרח‪ ,‬אם יעסקו‬
‫בעיקר באוחם השסחים שבהם נטשר המאבק בינם והרוב החילוני‪ .‬יש ברכה מטויתמ‬

‫לציברר בהירחו מעיוס‪ .‬אבל עליו להשרמ מהטכברח האורבות לו‪ ,‬שי סכבה שהמיעוט‬

‫יחלד להתעסק באותם העבינים שהרוב עוסק בם‪ .‬מתרד נימוק שעל המיעוס הלמתסר‬
‫אר ררק לאוחם ערכםי שהרוב שולל אוחם רכר עלולים להגביל אח התעביבוחה של‬
‫היהרית הנאמנה שלמחי המריהנ בלדב‪.‬‬
‫בבא'‬

‫כ‪I!l‬‬

‫חלק מזביר הרב ש"ר הירש בבידון‪ ,‬מן הראוי שהמאמר יחורגם‬

‫כםל ‪K1‬ו‪ ,‬בחלק הראשון דן הרב הירש בהרחבה בבעיה של רוב ומעירס רמסביר‬
‫שכאשר הרוב איבו מקבל אח התורה והמצורת כיסוד ראשון‪ .‬א'ן למעירס להכנע‬
‫לשום לחציס ותבעיו‪.‬ת במצב כזה לא חל הכלל של ייאחרי רבים להסוח"‪ ,‬אדרבה‪,‬‬
‫לפני כן הזה‪..,‬ה התירה "לא תההי אחרי רבים לרעית'‪) ! 1‬שם עמ' ‪(.33‬‬

‫וכאשר דן בסכנרת האררבוח למיעוט הבאמן לתורה‪ .‬כחב הרב הישד דבריס אלה‬
‫)שם‬

‫עמ' ‪; (49 46‬‬
‫על המיעוט חלששו מפני סכנה מירחדת במיבה יחשיבו רצוים הלגדיר‬

‫בחד‪-‬צדז·ירת מכזישב·ה רבמעשה‪ ,‬וככל שהמיעוט רבקו יותר‬

‫בעביבו ‪m‬‬

‫דר‬

‫קלירמו‪ ,‬כז גדולה סכבה זו‪ ,‬כבר בוכתנו לערת‪ ,‬כי עצם עממדם כמועיט‬

‫במעי את אניש המיעטו עלרור על ענינם‪ ,‬חזרר עוודר‪ ,‬כיד לקיים את ר‪ m‬ו‬
‫כמציאות חהי בלבות בל חבירהם‪ ,‬עילהם להתעמק בו בכל נפשם כרי‬
‫לתופס את אמתתר בר‪ m‬ם‪ ,‬לוהפץי את הכרת עהניז בחוגם בלש‪,‬מות גהלד‬
‫הולוכת‪ ,‬ראינו כי עיסוק עירני זה בעירן בענינם הוא התנאי הראשון לקירמו‪,‬‬
‫משובח לראות כי עיסוק זה ·הרא הירתון החשוב ביתר אשד ענין אמיתי‬

‫יכול לזכרת ט באשר מיעטו הוא העוסק בו‪ ,‬ואלום‪ ,‬התמסרות רוחבית‬
‫גמרוה זו עלנינו‪ ,‬הדי היא קדובה רלכ‪.‬יא את המעירט דילי חד‪-‬צדידות‬
‫‪I‬‬

‫זותחי לרדיד' רי יצח‪ ,.‬נווס '''נ שרחגם את הקס '‪.S‬‬

‫‪71‬‬
‫‪,‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫~‬

‫במחשבה‪ ,‬יזו עלולה לגרום לניייז בהתעתחיתם של חיי הריח המייחדים‬
‫בתור ‪ ,‬חהוג‪ ,‬יתיר‪ ,‬ה‬

‫מזי ‪:‬‬

‫•‬

‫ייתכז שאניש המיעוט יציגו את ענינם בבנלטות‪,‬‬

‫באיחר לא מיצחל ‪ ,‬יכר ייגםד לי נזק שמעמיתי ‪ ,‬ובראי יעליגי בני זזימע‪t‬ת‬
‫הלעירר את הכרת עניב ‪ ,D‬כבל ישרבה בו הואר‪ ,‬ככל שימצאו בו מקיר‬
‫לא אכזב לעעולית ד ‪,m‬ג‪ t‬ככל שהכרה זו תיטיף אשור‪ ,‬תאיר את ‪, ,‬תע'"‬
‫תקבע אח דרכי החיים וצורותיהס ‪ ,‬וככל ישפל‪,‬גו בערר הכרתם‪ ,‬עלוילם‬
‫לארית כל הרכה אחרת כמיותרת‪ ,‬חטרת כל עד‪.‬ך אף שיללו כל עיטקו‬
‫‪,‬ב‪', I‬יעות אחרות כחטא בעבינם‪ ,‬כצצמום ההתמטרות המגיעה ל‪,‬ן כקיפ‪m‬‬

‫•‪,‬‬

‫צדקתו‪.‬‬

‫ואלום בזלזלו גדידא מכגמות דיחניית אחרןת‪ ,‬יגיע המיעיט ‪ ,‬נעלניםי‬
‫גרעוים יותר‪ ,‬כמובן לשא יעידר באוחר נכון ואמיתי כל אותן מקעוצות‬
‫הדעת בהם‬

‫אינו עוסק·‬

‫וכאשר יראה כי עיטזק ‪,‬שקדני בהם צמיר בתור‬

‫אניש הדוב שמולו הוא עומד‪ ,‬היד יידא‪ ,‬מתור חוסר יידרע‪ .‬את אשר תחלה‬
‫קד ‪ m‬ניח מתור זלזלו ‪ .‬העימוט יראה אח מתנגדיו מתששמים אגוםת‬
‫מצקעוות העדח כדי לבגחו ולבצחו כקלות‪ ,‬שכן קל כל כר חלופיע במבאק‬

‫•‬

‫רוחני ככעל עידופת במקצוע וב יהריב איבו מתמצא‪ ,‬אף אינו רוצה הלכירו‪,‬‬
‫מחור עקדון ‪ .‬התצואה ‪,‬הטבעית תההי השמיעוט ינחי כי יש קרהב ענימית‬

‫בןי אותןכ מקצועות ‪ ',,‬עת לבין עקרונותיו של אותו ••וכ‪ ,‬ואלי אף יאימן‬
‫כי אותן ידיועת הז הן שושר תעייותיו של הריב‪ ,‬מכאז יגעי ילרא לוהת‪I‬מ‪K‬‬
‫עחד ודאגה מעני כל עיסקו בעדת מחץו לשלו‪ ,‬שמא יסכן את טהורה‬
‫‪ m‬נמאנות של אנשיו ‪ ,‬לא יעלה כלל על עדתו‪ ,‬כי כארש האמת יהא דרכו‪,‬‬
‫היר אין עילו לחששו מכל הכחר לש אמת‪ ,‬אדרכה ימצא ידדי נחץר בכל‬
‫אמת‪,' ,‬הא אשר יהא המקום בו תיצמא וותכר‪ .‬שכן כל ‪ .‬ד‪ x,‬מת אחת יהא‪.‬‬

‫הימעוט לא יראה‪ ,‬כי לא אמת היא אשר מציגים נגדו הלפחידו‪ ,‬אלא קשר‬
‫ידכיר ירק קמשויטם כדביר טשןת של שחטיות‪ ,‬ולא יוכל הלטיר מםח המטכה‬
‫של נצחון חוגג‪ ,‬רק משום שמתחרק מז העדת מתיר חיסר העידי‪ ,‬כעחד‬

‫ללא יטדו ‪.. .‬‬
‫‪ . . ,‬יבאשר‬

‫המיעיט‬

‫מכירר‬

‫עצמן‬

‫מכחינת‬

‫הדעת‪ ,‬היד היא מעסיי‬

‫כל אותם יתרובות ישכלו להיות לתועלת להתפתחות ר‪ m‬ו‪ ,‬צמוצמם‬
‫בעצמו את ההכרה בענינו‪ ,‬שכז לא יישג נצחונו לש ענין אמיתי בדדר לש‬
‫רתעיה חששנית‪ ,‬אלא בעילונות מתגנרת‪.‬‬
‫תצואות עגוומת עוד יותר טמונות כחוכה של אותה סכנה שהגדרנן‬
‫כחד‪-‬צדידות כעמהש‪ ,‬גשיה כזאת תיתכן‪ ,‬ת"ל‪ ,‬קד מצד יחידםי בחדרב‪,‬‬
‫שכן אילן נצמאה כהקיף יותר גדול‪ ,‬היר ‪ ,‬היתה מבלטת את כל קימוו‬
‫הרמטיד לש איתה חברת ימעיט ‪ ,‬אף על עי כן‪ ,‬ישמים אותו נזק‪ ,‬לא רנכל‬
‫מהלנע מלמדת עחה מבלםי עמטות ‪ .‬אם הענין אשר דימ‪.‬עוט מייצג אינו‬

‫עיתי גרידא‪ ,‬אלא עמזרב כחיי המעשה עלומקם‪ ,‬אם הוא דושר ןצמויה‬
‫את מטירת חיי העמהש הלגשמת עקרונן‪ ,‬ואם‪ ,‬יתיחר מזו‪ ,‬הוא ישמג את‬

‫צמאיותו הממישת האמיתית‪ ,‬בעצןכ ילשטתו כמגווז הגיוליים לש חיי‬
‫העמשה עויצוכ צורותהים‪ ,‬אז חייב מעיוט כזה יל‪,‬חט משקל חושב ביותר‬
‫‪72‬‬

‫‪,‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הלגשמה המעישת של עקריניתיי‪ ,‬ייכיר את הנמנים עליי על פי איחר‬
‫חייהם לפי עקרין זה‪ ,‬אם ‪,‬העקרין שהיא חריר בי אמיתי היא‪ ,‬היר יחחרה‬
‫רביב העידמ רמלי בהגשמח כל חהסר כרל האמת אשר מכיירם בי שנירס‪.‬‬
‫גם י ‪ II‬ד‪ ,‬יתיהר מזי‪ ,‬יאץל את הריב על ייר נצחיניתיי בזיהר זי המשיתפת‬
‫לםה‪ ,‬ל‪.‬הרוית באימתת העקרין אשר הלה כיפר בו‪ .‬יאםלו‪ ,‬דיקא משים‬
‫השריב מכחשי עקרון זר_ ‪;,‬יר יקפיד ·המעייט בשמנה הקפדה‪ ,‬כי העקרין‬

‫ייגםש בחיגי היא‪ ,‬ייתר מ ‪I‬ה ‪ ,‬כי ייגשמ דקוא כפימבי‪ ,‬בריב עמ‪ .‬יכאן תיתכן‬

‫הסכנה‪ ,‬כי יתלקטי בקרבו אנישם מבני חיגי‪ ,‬שאינם מבינים נכונה את‬
‫העקרינית בטהרתם‪ ,‬יסביירם כי עלהים עלסקו אר ורק בהגשמת העקרינית‬
‫שעילהמ רם‪ .‬חליקים עמ החב‪ ,‬יכי דם‪ .‬שראים לכבד קר איתם הדבירם‬
‫אשר מיפעיימ כ"סמל מפלגה" כלפי ח‪y‬ו‪ ,‬את אשר מייחד איתם יצמיין‬
‫איתם כבני המעייט‪ .‬גם אם ללהי ניהגים בחד‪-‬צדויית מתיר ביינה תיממה‪,‬‬
‫‪ m‬וטאים קר מחיסר ידעיה‪ ,‬הם גירימם נזק חמיר בייתר‪ .‬אם חברתם לא‬
‫תצויא את החד‪-‬צדוים האהל מותכה בהחלטיי‪,‬ת היר תיצמא בסיבין‬

‫כפלו ‪ :‬בחיגה פנימה תעום במשר הזמן תיערת חיבתה בטהרתה ישילמיתה‪,‬‬
‫יחמצוה הל תיתקל ככל ימני אי‪-‬הבנית ‪m‬דשית‪.‬‬
‫בשורית אהל הביע הרב הירש את חזרחו מז האפשחח שהירהיח הנאמנה‬
‫תפעל בעיקר בא ‪ I‬תם השטחים בהם האי חולקת על השקפותיו של הריב החילוני‬
‫וגתעי לצמב שי'דו‪ C' .‬נאמנים לתורה יזניחי חלק מחיי תוהר יצמוות מתור הנחה‬
‫ומזהר ןקכעניניס אלה איז הבדלי השקפה בינס והחילינייס‪ .‬דך‪,‬ב הירש הבחי בזמנו‬
‫שרק חידי '‪ C‬יגיעו לטעית זו והוא הביע את תקותו שרק חידי '‪ C‬עלולים לסכז את‬
‫היקף פעלוית הה"רות הנאמנה שהרי איז להעלות על הערת שאכז רכים יבחרו כדךר‬
‫מוזהר ומסוכתנ זו‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫להרב הישר היתה סיבה לאוםטימיןח זך‪ .‬יריע שראשי הר'םןםו ןתלמי‪,‬ים‪n‬‬

‫הזנחיי את לימוד תורה שבעל פה יהתעסקו בעיקר בתנ " ך‪ ,‬דקדוק יכי‪ '.‬והנה‪ ,‬דיקא‬
‫זעבהד זי הביאה אז את גדולי הרבנים ביהדות הבאנמה להתמסר גם כ! לפרשבית‬
‫התנ"ך‪ ,‬כדי לד ‪ t‬כחי שאכ! ליומד התנ"ך איבו שייך למשכילים‪ .‬אדרדב‪ .‬המלבי"ם‪,‬‬
‫התכב הוקבלה‪ ,‬הרכ הישר אוחרםי במחנה האנמבים ה‪K‬וו איך ללמדו תנ"ך בציהר‬
‫הנוכנה יאף הצלחיו להוכחי את האוילות שבשיטית היופירם השפכו את לימוד‬
‫הגת"ר ללימוד עקר שאי! לי קשר עס חיי תירה ימצוות‪ .‬הדבריס דיועיס ואינס‬
‫זקוקםי להוכחית‪.‬‬
‫ימה המצב דבירני ז האם היםו אינה קיימת הסכנה שנתמסר רק לאותם דבריס‬
‫שבהם אנו נבדלים מהרוב החילוני ?האם המשכבו את דרכם של המלב"יים יהכבת‬
‫והקבלה ז שי לברך על מבח! ארצי לבוער התורבי שמבנה ובנמרא‪ ,‬אר למה אי!‬
‫מבח! ‪IC‬צרי בתורה עם פירשו ‪''',‬רש תהלםי עם פירוש זר"ק‪ .‬ומה עם לימדו יסדוי‬
‫בפירשו הרמב"! על התורה ז ומה עם שיעורים קבועים בפירשו הבצי"ב על התורה !‬
‫אי! להסתפק בדייעה מילולית בתנ"ך‪ ,‬וחייביס אבו להחזיר את הקדישה ללימיד‬
‫התנ"ך‪ .‬יבכ! הברירה האי ‪ :‬להשאיי את התב"ך בדיי חוקריס והסטור '‪'I‬ביס או להחזיר‬
‫את ההדו ‪ .‬הוטיהר ללימדו התנ"ך‪.‬‬

‫‪73‬‬

‫•‬

‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪- – – ——– – -_.‬‬
‫‪-‬‬

‫ב‬

‫חוששני ששיבן מצוות שחלובי להזכירז מחוך חחשוה אשחירם "תפשו" את‬
‫המצהו הזאת‪ ,‬ולכז פעילוח או עיונים במצוה זו עלולים לגרםו לחדש אשנו מושוכעים‬
‫מאחרים‪.‬‬

‫נסתפק בדוגמאות בוררוח‪ ,‬וגם וה הביסוס רב‪ ,‬יוחר נעים לכחוב מאמר תורני‪,‬‬
‫אך חוששבי שהשחיקה כבדיון כבר החנקמה בני‪ .‬שי שחיקה שהיא סייג לחכהמ‬

‫ושי שתיקה שהיא חוצאה של פחדנו‪.‬ת‬

‫(‬

‫הגענו ב"ה לכך שמאות אלפי יהודים נאמבים מקיימים היום מצות שייבת‬
‫אץר שיראל ע"י חיי חורה וצמוות במדינת שיראל‪ .‬דורות רבים לא זכו לכך‪ .‬שי‬
‫חיי תוהר בערםי הגדולות בארץ ‪ ,‬בבפרים‪ ,‬במזשבזת ובקיבוצי‪.‬ם למחת החשוך‬
‫וחיי הפקר מצד אח‪.‬ד מקיימים היודיס נאמנים את מצהו ישיבת ארץ‬

‫יש‪II‬רל ‪m‬‬

‫לק‬

‫מאוחו ציבור מקיים אח מצות ישוב אץר שיארל '''ע עבוהר בשדה ובכרם הופרחת‬

‫שממות הארץ לארץ בוחבח אח יבולה חוך שמיהר על קדושת האץר‪.‬‬
‫אך מזור הרנר שרי‪.‬ורםי נאמנים רנים החיים היום נמז 'נח ישראל ‪,‬חלוו להזכרי‬

‫את מצות ישיכת ארץ ישראל ומצוח שיוב ארץ ישראל‪ .‬מלמםיר בבחי ספר‪ ,‬לומדים‬
‫בשייבות ובכוללים‪ ,‬מפרסמים מאמרים‪ ,‬אבל מצות ישיבת אץר שיארל‪ – ,‬הס‬

‫‪,.‬‬

‫להזכיר‪ .‬כוחבםי מאמרים חורביים ‪ ,‬המדשים סברות ומתעמקםי בבעיות חשרוח‬
‫אבל מצות שיוב ארץ שיראל הוצאה אל מחץר למחבה‪ .‬והסיבה פשוטה ‪:‬הרוב החליוני‬
‫ו"דתיהלאומי" וגם ייגשו אמובים" לקחו את בישא ייישוב אץר שיארל" תחת חסוםת‬
‫וכך חלוה מצוה וו להיות נשוא מכובד לעיון‪ .‬שינם טובים שולמים במחננו שחושש'ם‬
‫שאיזכוי מצוח שיוב ארץ שיראל בזמננו חושף אוחם כאוהדי ה"ציונים" למינהים‬
‫ולכן "מה לנו ולצהר זו"‪ ,‬נדבר ונכתוב על מצוות אחרות‪ .‬בציבור הדתי הלאוימ‬
‫מדבירם על ציונות ועל המדינה‪ ,‬אכל גם הם ממעטםי לדבר על מצות ישיכת ארץ‬
‫ישראל‪ .‬אין שעיורים כמצהו וו ואלפי הידוים דחיים מטילי‪,‬ם באצרית תבל‪ ,‬בל‪,‬‬
‫ששמוע על הבעיה ההלכתית הכרוכה ביצאיה מז האץר ללא צויך‪ ,‬אפליו עזיבה‬
‫לזמז קצר‪.‬‬
‫אי‪-‬הזכרת מצוח ישוב אץר ישראל הפך לאופנה מקובלת עד שאפילי בהזדמנויות‬
‫שמוכרחים להזכיר מצוה חשובה זו ‪ ,‬נמבעים מכך ‪.‬אין חשש ל;הות ‪ K‬ת כובח הטוםיר‬
‫מכתנגד לעיר החדריח הדחשה הנבבית ב"ה כעח בלב שימרון‪ .‬תעומלה גלזרה‬
‫ופרסומת ענקיח מלוות את בנין העיר‪ .‬ישנן מודעוח בעתונות הדתית‪ ,‬חולקו רפי‬
‫הסברה ופרוספקטםי מרהיבים‪ ,‬בהם פונים אל הציבור התורתי להצטרף לעיר‬
‫החדשה‪ .‬נימוקים רבים מובאים במרדעות ובפרסומים‪ ,‬כגון תינוך חותי‪ ,‬שויבות‬

‫וכוללים‪ ,‬בניה טוהב‪ ,‬גינוז‪ ,‬איכות חיים גבוהה‪ ,‬מנהלה חרוצה ומודרניח‪ ,‬תחבוהר‬
‫טובה ועו‪.‬ד אך נימוק אחד לא נזכר ‪:‬מצות ישוב ארץ שי‪II‬רל‪ .‬בונים ערי תוהר‬
‫בלב שומרון ואינם מוכירםי מצוח שיוב ארץ שיראל‪ .‬האם האמרגנםי באתמ חוששים‬
‫ש' ‪ I‬ישח כה‪ C‬שהם שייכיס לחוג אחר ז !‬
‫הדבר מוזי מאוד ואף מכאי‪.‬ב‬

‫הופיעו זה עתה שני ספרים חשובים על מצ))ח האשה ובנוח שיארל‪ ,‬ספר‬
‫יי הליכות ביתה" )ירושל‪,‬ם תשמ " ג‪ ,‬יוחר םחמש אמות עמדוםי( אמת הרב חד‬

‫אויערבך שליט " א וספר ייהליכות כת ישארל" )ירושלים תשד"מ‪ ,‬כמעט ארבע אמות‬

‫‪74‬‬

‫י‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫• •‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪,‬‬

‫~‬

‫ע'"‪T‬רמס( מאת הרב צ'חק ע"קכ פוקט של'ט"א‪ .‬שב' תלמי'' חכמס" 'קר'ס אטפו‬

‫בספרס" אלה חומר רכ‪ ,‬עס פסק' הלכה‪ ,‬ד'וב'ס ומבהנ'ס‪ ,‬מלוו'ס מקורות והסכר'ס‪.‬‬
‫פה ישס 'שבס ד'וב'ס אם'לו כמצוות שא'בו מעש'וח כרנע‪ ,‬כנוו ח'וב בשס" ככב'ו‬
‫ב'ח המקשד ובספר הראשוו מוכא אף ד'‪ 1‬ו מכצוח ב'כוףס של בש'ס‪ .‬הכל בשעה 'פה‬
‫בעתו‪ ,‬אך חבומר הרב שבשב' טפר'ס אלה בשכחה מצוה "חח‪ ,‬צמות ש'וב ארץ‬
‫‪~ '.‬‬

‫‪,‬‬

‫ש'ארל‪ ,‬או מצות ש''בה אזר 'שראל‪ .‬משבה מפורשת בכתודנח ‪',‬ק ב "הכל עמל'ו‬
‫לארז ש'ראל וא'ו הכל מוצ'א'ו‪ .‬הכל עמל'ו ל'רושל'ס וא'ו הכל מוצ '‪, II‬ו' אחד‬
‫האבש'ס אוחד הבש'ס'! שרס מןכאת כר"תא ןז"ל ייה'א אומרת לעלות והוא אומי‬
‫לשא לנזלןח דכפ'ו אןחו לנזלוח ואס לאן ר'צ'א ו'חו כחןכה'! א'ו חולקס" נזל ד'בס"‬
‫אלד‪ ,‬אף שש' ‪"1‬דנ'ס אס ח'וכ זה ק'ס" ככל מצכ של סכבה הודער פרבסה כאזר‬

‫ש'ארל )רהא שולחו ערןך‪ .‬אבו העזר ס" עה‪ ,‬סע'ף ד‪-‬ה וראה שס באר ה'טב וםחח'‬
‫תשובה(‪ ,‬אול‪ ,‬א'‪-‬הזכרת מצוח 'ייןכ ארץ ש'ראל כשב' סםר'ס אלה בובנזת רק‬

‫‪"~.‬‬

‫משכחה‪ ,‬אבל חז"ל החבטאו בלשוו חומרה על שכחה כזן )אבוח ג‪ '(. ,‬א'ו לדרוש‬
‫חממבר סםר על חובוח הבש'ס לדןו בכל מרס' מצות ש'וב אזר ש'ארל לנב' בש'ס‪,‬‬
‫אבל סכאו דנז להשתקה ומחלטת של עמזה זן‪ ,‬שחז"ל הנז'רו דשןקא בש'ס חכבו‬
‫צמוה זו )מובא בם'שר''' מכדכר כו‪ ,‬סד( ‪ m‬וקה ה'‪ II‬הדרך‪ ,‬כסםר'ס הב"ל מוכא'ס‬
‫בוהנס" חשד'ס מקרוב כאו שא'ו להס אפ'לו עממד של מבהג 'שארל '‪ .‬וא'לו סזוח‬
‫'שוכ ארץ 'שארל ‪' II‬בה ראן'ה אם'לו לרמז קל !‬
‫זה המ‬

‫‪2‬‬

‫אשמרבו ‪:‬‬

‫הדרב כואכ מדאד אוף מסוכו כמח'הב ח'בוכ'ת הושקפת"‪,,‬‬

‫כיחי יש רב‪.‬רל נין העדות השונות לגכי הונצווח שהנשיס חטגות יקיימן‪ .‬לכו קשה‬
‫יהגפע מגמחמיות מסייתמ בספרי ליקום הנ"ל‪ ,‬שהרי טביע הרכר שהרב המחבר דיגיש‬
‫יותר פנרב‪.‬יס השגשים בחיגר נוהגית· בם' הידכות ניתה‪ ,‬פרק ינ‪ ,‬סס' וי מובא ייונצוה‬
‫זסל‪m‬ונ ולעסרת סםזוה תמ שקןרא שס לבתו‬

‫זס ‪U‬ל ‪",:n‬‬

‫כמקיר הינ ‪) IC‬שם ‪ "O‬ק לב(‬

‫"כטעפי הנןנהג'ס שם בשם ד‪VJ‬כויר הגדול וז"ל שעמת~ שאמילו בחע קשורא םזי יבתן‬

‫שביהדל‪ ,‬היא קצת צמוה לשומח ויעשית טסר;ח"‪ .‬כמקיר היכא רק "שפעתי" זאת אומרת‬
‫לא ראה מנהג זה איא רק שמס‪ .‬יהמ שעמ ד "קצת מצוה" ימזה יצאר‪ .‬היראה מפורשת‬

‫"צוכ‪ m‬ש'לם‪m‬‬
‫•‪,‬‬

‫ןב‬

‫‪n‬‬

‫ולעשות סעדוה"‪ .‬ופאילו ןזל יייש ‪ U‬הגיס" אן יייש‬

‫נמךנ‪, .‬‬
‫‪N‬‬

‫א‪.‬ומ "פצהר " !‬

‫ו ומטטים נטפר הנ"ל את דכיר "כז אשי ח"י גזל ונכח השחיי ‪ U‬של כת צונרה )בז‬

‫אזח חי‪ ,‬ת"א‪ ,‬חאו‪,‬‬

‫‪"0‬‬

‫יז(‪ .‬היה מז הראוי להנאי את כל דנויו ייתההי שוכחה ארתו היום‬

‫ותלגרש בגיד שנת"‪ ,‬בניגיד לסי הליכות כת ישואל יש כסי הליכות כיתה התעלמית‬
‫כעמס מ‪ m‬לםת מיים הכת מצוה‪ ,‬למרית שבשן"ת שיניס דניס בדנו‪,‬‬

‫כוזיפר‪ ,‬סכגזי הרבר שהרב הסחכו ששפע וכמנהגים וכקובלים בחיגי‪ .‬אבל מן "ואןי לא‬
‫להתעלם לגמרי מןכהנג"‪ O‬שיגיס בהידות המ‪K‬ננה‪ .‬לכותב הטרריס חסר בשני הססריס‬

‫הנ"ל איזכןר של מנהגו וסל נשיס יבגות ישראל המשתרלות‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫זאת‬

‫ר‪P‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫אם צרכי הכית ‪'I‬כאסשריס‬

‫לבוא בשבתית רבחגים לניזו הכנסת כרי להתפלל ולוסמיע קריאת התיהר‪ ,‬אין זי‬

‫שאלה הלכתית אם גישם מחויבית לשמו ‪ p‬קריאת התירה כשבת אי לא‪ .‬אלא נוהג‬

‫קמרכל כבתים רבים‪ ,‬שמו הראיו הלזכירן‪ ,‬לניהג זה יש ;ותר חשיכוח וכטבילח בישם‬

‫ובחרוןת בערב ראדס השהנ ןר‪P‬נכ ףרב ! אגכ‪ ,‬ראה קןביר תיםי לכעל חות יאיר‪ ,‬אי '‪ II‬ח‬
‫סיי רחו ם‪ 'P‬ר נםש קדמינים שנמהג זה "ט‪ P‬ןת רן‪:c‬ו‪ .‬כםדי"‪,‬‬

‫‪75‬‬

‫•‬

‫~‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫·‪r‬‬
‫•‬

‫ג‬

‫התעלמות הבלתי מכוונת זך קמוהר בפחד שאחרים יזהו אותרג ב"ציונות" אך‬
‫ב"ציינות" לחמצה‪ .‬והדברים מגיעים עד כדי אבטור‪.‬ך וכר אני מוצאים בטפר שו"ת‬
‫חשוב תשירבת ‪ .‬לרבנים בכל קציר תבל‪ ,‬לונדון‪ ,‬ניו יורק‪ .‬אנטיירפן וכו! אבל תשובה‬
‫על בעיה מחורה בהפשרת מעשר עני אל רבו לש קירבץ שעלבים‪ ,‬מוזכרת בלי‬
‫להזכיר שהחשובה נשלחה לרבו של קיבוץ שעלבים‪ .‬ניו"יוקר ולונדון רמתר להזכרי‪,‬‬
‫אר השם יישעלבים" מנהדר ומוחרם‪ .‬עליתי לרב המחבר שליט"א‪ ,‬ושאלתי המ זה‬
‫ערל המ זר‪ ,‬אר לא קבלתי תשיבה‪ .‬אחרםי אמרו לי שכנארה קנאים באו לבית הדופט‬
‫ומחקו לפי שר‪ .‬ריות לבם‪ .‬ללא דיעית הרב החמבר שליס"א‪; .‬ךרקנאים כרמבן צדוקי‪:‬ם‬
‫‪ K‬סור לפרסם שישנם עובדי ארמת אץר ישארל המדקדקים בכל מציית התלויות‬
‫בארץ‪ ,‬על כללהי דוקדוקיה והמקיימים מצות שיוב אץר שיארל בצורה הנעלה בייות‪.‬‬
‫‪ K‬ין התנגדות מצד הקנאים ששלוחים תשומת לירושלםי ולניו"ייקר‪ ,‬מותר ·דלזו‬
‫הבפשרת מעשר עני‪ ,‬אבל אסור לפרסם שתשובה זו נשלחה לקיבוץ תורני בידמנת ·‬
‫שיראל‪ .‬זה יתפשר ‪ n‬ייו כאחהד לייציובים"‪ .‬הוכ שליט"א עמירב היטב בחיי‬
‫רתהר באץר שיר‪ K‬ל‪ ,‬ביקר בקינת שעלבםי ;ךרשתתף שם בשחמת בר מצדו‪ .‬אצל‬
‫אחד מתלמידיו‪ ,‬אר להזכיד את · שם שעלנםי בטפר תשונותיו ‪ -‬זה ל ‪ !C‬רציר‪ .‬האם‬
‫זה לא ח"ו קטחג על היהדות הנאמנה ‪ – ,‬עיד של חב גויים בחו"ל רמתד להכזיד‪,‬‬
‫אפליו עיד בחו"ל שדוב ההיודים הם חמללי שבת‪ ,‬אבל יישעלבים" אטור לתעלות‬

‫(‪.‬‬

‫•‬

‫‪~,‬‬

‫על הכתב ‪I‬‬
‫רתנה עדו תצואה מהחשדנות והפח‪.‬ד‬

‫לדאבוננו ובעוונותניו סרם זכינו להגעי אל המנוחה ואל הנחלה אכרז שיארל‪.‬‬

‫•‬

‫הידוים שומרי מצוות שמרחים בצה"ל‪ ,‬בשרות טדיד‪ ,‬במטגרח שייבות ‪ .:‬תטרר‬
‫ובמליו‪ K‬םי‪ .‬שאלות הלכתיות דבות מובראת לפני מודי ד ‪ t‬ראה שלטי"א בנוגע‬
‫לשמירת ההלכה בצבא‪ .‬הדיונים ההלכתיםי בשמידת ההלכה בצבא החלו עדו לפני‬

‫מ‪ K‬תיים שגד‪ ,‬בזמן בעל חיי דאם‪ ,‬בדיון ב"אנשי חיל יהדוים שצדיו ללכת על שממר‬
‫שלו" )חרו אדם סרו סח‪ ,‬סעיף א יםש‬

‫ב"בשמ‪n‬‬

‫אםד" ס"ק א ד"ה רהבה(‪ .‬לא ‪-,‬דית‬

‫לי כמה עשרות יהידים הלכו אז לצבא וכמה שאלות הואכו א; לפני מורי הוארד‪.‬‬
‫ה"חיי אםד" לא התבישי לכתוב על בעיותהים ההלכתיות של חיילים‪ .‬בזמניני מציעםי‬
‫חיילים רבים שימרי תורה וצמוות שאלות מטובכות לפגי רבני חרנו‪ .‬אד עוכסים‬
‫‪K‬מידמ תלכה שנכבתו בעקובת השאלות דוח‪.‬שובות הנ"ל‪ .‬האם ‪ rK‬אבן שוב גיל"‬
‫של הסטנות יפחד להארות ייציוב''' ן התוצאה האי שאנשםי ‪ .‬שאיבם מוסמכים לכד‬
‫כותבים אממרים בנושאים הלכתיים אקטואליים בצבא ומפדסמים פסקי הלכה בשם‬
‫פוסקי הדוד מתוך אי"דיוקים ומתיד עיבוד לפי עדת הכותב‪ .‬זאת תוצאה של מהלך‬

‫••‬

‫דוח מקובל היים שזה לא לפי כבודו של רמרה הוארה לכתוב על בעיות מעשיות של‬
‫חיילי צבא‪ ,‬פן יאמדו‬

‫הקנאים ‪…‬‬

‫גם לבעיה זו '!!בא דוג‪K‬מ מאלפת‪.‬‬

‫לפני כשנתיים פרטם דב מאמר בענין "פק‪m‬‬

‫•‬

‫~‬

‫בפש בשבת כלפי הפושרים דזנזר‬

‫התורה"‪ .‬הרב הביא שבם אחד מגדולי הפוסקים בדורני ייכי החיליים צרכיים לצאת‬
‫בשבת ולחלל שבת כיד לאבסח מקומות ואתיד טיולים שאלהים מגעיםי ונמצאםי‬
‫מטיילים רבים‪ ,‬כשקיימת טכנת נפשות באתידם אלת מפני פגעו חמבלים‪ ,‬אע"ס‬

‫‪76‬‬

‫‪.,..‬‬
‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪,‬שאותם מטיילםי הם מחללי שנת כפרהסיה‪ ",‬אפשר להסיק מסגנון הזכרםי שחייל‬
‫דתי חמיייב ללוות טיולים של מחללי שתנ‪ ,‬כאשר המטיילים נוסעים למקומות שא!'‬
‫לנטינו בר אבטחה‪ .‬ע"פ הוראה זו אפשר לדריש מחייל דתי לנסוע נשנת לים המלח‬
‫דכי לשומר על התמחרצים והמטיילםי שם‪ .‬פניתי למירה הוהאר שבש‪v‬ב נכתנ םטק‬
‫הידו הנ"ל והבעתי את חדרתי מהדכרםי שפורטמו נשמי ואף הנאתי את טנרתי‬
‫שהיראות בכראה מגיינת למקהר מיוח‪,‬ד שמטיליים מנצאים עבשיו בטגנה ‪ ,‬אר איז‬
‫הוכונה ח"י לחייג חייל דתי לחלל שבת כיד לאפשר טייל של חמללי שבת‪ .‬אכן‬
‫ומרה ההיראה דרש מבעל המאמר לתקו את הרשרם הרמטעה בקובץ הנא של השנתיו‪,‬‬
‫אר הדבר לא נעשה לפי מיטב ידעייתי‪ .‬ואילי מן הראוי שפוטקי הדור שליט"א‬
‫יאסרו פרסום דברי הלכה בשמם יהם יפרטמו את הוראותיהם בשלונם ובחתימותיהם‪,‬‬
‫עם ישארל קדושםי ארויים לכר ; גם החיילים שומרי תוהר ימציית ראויים לכר·‬
‫ד‬

‫האם שי תררפה לתופעה זו שיהידים שומרי תורה ומצררת מתרחקים מכל‬
‫פנוילות עמשיח ורוחנית בארחם תחומים חייביים ששי פעילרת דימה במחכה החילוני ז‬
‫דברי הרב ששמון רפאל הירש על סכנה זו מוכיחים על ראהי בהירה של מה עלול‬
‫לקרות‪ ,‬הוא האשי שעמד בשער בת רבםי וחלם את מלחמתי העזה רהבלתי םשרנית‬
‫גבד כל השיעלםי הגדולים והקטנםי ככרם בית שיארל שניסו להררס חיי תררה ומציי‪.‬ת‬
‫אר היא גם האשי שהזהיר אותנר לא לנטוש פעילות כאותם תחומים חשובים שאחיני‬
‫הותנוים עיסקים דכם‪ ..‬העדר"עיטוק ‪u‬נשאים אלה יבאי בטופו של דבר להתכגדות‬
‫לעסיוק ריתני ומעשי בתחיימם אלה יכר אני עלילםי לההםך למע"יט שא!' פנזי‬
‫לקיםי אח כל החררה כולה ‪ ,‬אלא אר ירק איחן מצירת שאחרים אינם מקייימם‪ .‬הרב‬
‫ה'‪ r‬ש קיהר ששגיאה חמוהר כרר חההי רק טעוח של יחיידם‪ ,‬אר בכל ואח שי לםםל‬
‫בנווד מעוד בטכנה וז‪ .‬הוא טבר שיחכן שאין תרופה ליהדוח הנאמנה אלא לד‪ !U‬דחק‬

‫מאנשים חד"צדדיים אלה כדי שכילנר נדע שתפק"גר להתמסר לכל החורה כולה‬
‫ולא להפקיר תחומים‪ ,‬בהם אין לנר חילוקי דעוח עם החב החילוכי‪ .‬יחכן שיש הפרזה‬
‫מסייימת‪ ,‬יאולי םליטת קולמוט בהצעתו של הרב הירש להתחרק המ"חד"צדדיים‪",‬‬
‫‪,‬‬
‫'‬

‫אבל דבריי מיכיחים את החומרה בה ראה הרב הירש את הסכנה שבחוג הזה של‬
‫ה"ח‪-,‬צדדיים"‪.‬‬

‫יאולי המצב כיום יותר חרמר‪ .‬בזמנו החריע הרב הירש לא לנטוש ‪ ,‬עיסוק רוחני‬
‫רצוי שאין בו סכנה לקיםו התורד‪ .‬הרב הישר התכיין ליידרר אץו" וגם לעשיית‬
‫צדקה הוס‪,‬ד דברים שאחים תועים עסקו הבם כדורו‪ .‬בזמננו התרחקות מתחומםי‬

‫משותפים מב'אה אף לרפיוו כקיום מצוות כמו מצות שיוב ארץ שיראל או השתתפות‬
‫נבטחוו המדניה‪.‬‬

‫התחרקות יי הביאה כבר חלשדנות כלפי אותם היידים שלמים הנווסקםי ב"ה‬
‫גם היים במצוח שיוב אץו שיראל על כל צורותיה‪ .‬וכר הביאה ההתרחקרת לחשדנות‬
‫ושלילה‪ .‬והדבר חמוה מעיקרו‪ .‬וכי יהזרים חשדנים אלה טבורים שבמקומוח שעיבדים‬
‫את אדמת אץו שיארל תוך חילול שבח‪ ,‬אכילח מאכלות אסררים ובלי טהדת המשפחה‪,‬‬
‫מקיימםי מצות ישוב ארץ שיראל ‪ 1‬דיקא החשדנות והולזול כלםי אחים שומרי ותרה‬
‫‪ ,‬וצמררח העובדים את אדמת‪,‬הארץ‪ ,‬חור חשד שי'!‪ 1‬כאן איוו קרבה עם אחים תועים‪,‬‬
‫‪7‬ד‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫דיקא חדשנית זי ניבעת מטעית מצעות על דונתח של מצית שייב אח שיארל‪,‬‬
‫כנארה פגורלים כאן וגשי אשהמ כלפי צגוםם יאילי אף נימה של קנאה‪ ,‬אר וניש‬
‫אשמה יקנהא היפכים במשד ה ‪ :‬מן לחשדנית יהטלת דופי גאיםת שימיו רחדו‪.‬‬
‫ימציית העמי'ים נם היםו דלגו על מצית ישיב אוץ שיואל יגנין האח‪,‬‬
‫ייה' חפץ למען צדקי להגליד תירה יאיריו" )שיעי' מב‪ ,‬כא(‪ ,‬מצייםי אבי אל‬
‫ל‪ t ,‬סיף על התוהר ילא לגדגור ממבד‪ .‬תפקדיבי להגריל חירה ילהאדירה‪ ,‬לקבל !‪nl‬‬

‫התיהד בכל גדילהת יתפאודח‪ ,‬ללא פחד ילא חשבין ;>טביגי‪ ,‬כר לדמיני וובתיונ‬

‫‪-,‬‬

‫(‪,.‬‬

‫יוק כד בצליח בהפצת הרתדו‪.‬‬

‫‪.,‬‬

‫יייייייי‪,‬י‪'##'~,‬יייייי' ‪, C‬י‬

‫‪"##, D‬ייייי""‪CO • • .‬‬

‫"'"יייייייייייייייייי‬

‫תירה ציה לני שובה מירשה קהלת יעקב‬
‫ותהד ציה ‪,‬לבי השמ ‪ -‬כך דהעדר‪.‬ה להאימית הועדבת רדברו זוור‪ ,‬דרתהה‬
‫זהאת איה המוהשר‪ ,‬ז;ןדהשו המאיתית‪ ,‬אל האץר ימה השיא גיתנת ל ‪,u‬‬

‫הות ‪m‬‬

‫היא ·המדשרה ‪ i 1'. L‬דוית‪ ,‬ואיול הארץ והכוח הם סר‬

‫דתואצורת ‪. . .‬‬

‫לא ילחידים‪ ,‬אלא צליביר נתו קהכ"ח את תירתי מבירשה‪ ,‬השיד קד צהיביר‬
‫הוא בצחי וקד צליןבר יש רא‪.‬צמעים עברו הכל‪ ,‬איו ציביר מת אויו ציביר‬
‫עני‪ ,‬ילא בתנה התוהד בעור התקיפות חזז‪, ,:‬ר בלבר ולא רק עבור כל צהיברו‬
‫כולו‪ ,‬םב הקתל עיקב‪ ,‬קההל ‪,',, -‬והצ חההשל לש קלה יכעיקב‪ ,‬שי קלבל‬

‫את התיי 'וז יכל קהלה מחייבת דלאיג קליים הותיה‬
‫הרב ש‪-‬ו ‪'I.I‬ו ש‪,‬‬

‫‪- _.- – – – – __ "..-.. ,— ,._ – – – ,- – – _- – – ,.‬‬

‫יד‬

‫‪– –‬‬

‫‪78‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫פרישוי לתח ‪., 1‬‬
‫ייי‪, – – .‬‬

‫דס ים לג‪ ,‬ד‬

‫תר ‪# ft/V ….. , . / V ' f t‬י • •‪…..,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הרב שמה בצוקן‬

‫על יחסגן כלפו המדונה‬
‫]מכתב[‬

‫ב"ה‪ .‬ו ‪nn‬‬

‫אייי חשד‪#‬ם‬

‫בכוד יד'די ד"ר סשה ארנה שלםו וברכה‬
‫קר עכשיו התפניתי לקריא את אמרמיך שהופיע ב"הונעיו" של חשד טבת‪ ,‬רב הנך‬

‫מיסל ספק בצרקתס של אלו הובשתתם‪t‬ב" במ'יביות המשמלה ובעיקר של הובשתתפםי‬
‫בשרות צבאי‪ ,‬מאחר שהמשמהל היא ביד' יהודים שאינם מקבל‪,‬ם ונרות התורר_‬
‫ומונילא החלטותיהם רפקודותיהם איבו בעשות לעי התורה וההלכה‪ ,‬הובך מרחיק‬
‫לכת עד כיד לעורר שאולי כדאי לצאת ולגור כחו"ל‪ ,‬כדי להשתמט מחובית אלו‪,‬‬

‫‪(1‬‬

‫ג"ל שהעמרת השאלה כםי שכב' מעמדי אותה‪ ,‬בסעות יטירה‪ ,‬ככ' חשוב‬

‫'‪,,‬חובת ההשתתפות בצבא נובעח מציווי המונשלה‪ ,‬ימי שאינו מכיר במשמלה זו‬
‫הוא פטור מאותו החובות‪ .‬אך לא כו הוא‪ .‬לבו תורה‪ ,‬ההתחייבות הזאת בובעת‬
‫מאחריות שיש לכל בו ישראל כלפי עמו רמדינתו‪.‬‬

‫וכ‪ K‬ו הטעות השבה'‪ ,‬שכבראה ‪ ,‬כב' אינו סדביל ביו המדינה והממשלר~ וכיוו‬
‫שאיגו רוהצ להכיר בסמכות ממשלה זו‪ ,‬גם איבו מכיר בדמיבה‪ .‬אמבם פשיס שבחה‬
‫של מדינה לא בובע מו הממשלה‪ .‬בשבילבו‪ ,‬בשבלי כל בו תורה‪ ,‬המדיבה שייכת‬
‫לסע ישראל כולו לדיר דורוח‪ ,‬ביו שמלכו ה'יה שלמה המלך‪ ,‬ביו שיהה' ח"ו אחאב‬
‫וירבעם‪ ,‬ביו שעובו שומר ובצוות ביו שעובד ע"‪ 1‬חלילה‪ ,‬ביו שבובצ‪ K‬בארצו ביו‬
‫שנמצא נבלות ]כחכוב דרבםי ‪:‬ד מ' ולסעו אתירך יסים על האדמה אשר ד' א‪-‬להדי‬
‫נותו לך כל הימים‪ ,‬ע "ש באוה"ח[‪ .‬מדיבתנו היא מדיבת כלל יש‪K‬רל‪ ,‬והאחריות‬
‫לשרת את מדיבבתו ולהבטיח את שלום עמבו איו לו עביו עם פרצופה של הממשלה‪.‬‬
‫פשוט‪ ,‬א"א לה ‪ M‬מק מו האחירות‪ ,‬כי גם בעמשה שלילי ישבה פעולה‪ .‬ארם למשל‬
‫הידוי יתחמק ובן שריח בצבא‪ ,‬הוא מחוק בוה אח בת איוביגו‪ ,‬והיהי אולי גורם‬
‫בזה אבהדי לאחיבו בג"י‪ ,‬ואותו הדבר אם יחשוב להחחמק מו האחריוח בצאתו‬
‫חלליה מו האזר‪ ,‬דיבו יהיה כדיו מי שיש בדיו להצלי חולה מסובו ומחעםל ממנו‪,‬‬
‫דשיגו בידו שופך דמים‪ .‬ואפליו אם עושה זה מטעמי צניערח‪ ,‬הלא עסקה המשנה‬
‫בסרהט שהוא נקרא חסדי שרטה‪.‬‬

‫ועו‪.‬ד מי שאינר רוצה להשתתף בדסיניות הממשלה‪ ,‬מפני שאינו מכיר בה ולא‬

‫בדסינה‪ ,‬הוא רק חמזק בזה את רבחות של אלה שהאר רוצה להחליש‪ ,‬כי הדסיגה‬
‫האי צמיאות‪ ,‬היא של עם ישראל בחסדי ‪:‬ד ואנחנו‪ ,‬חובתנו היא‪ ,‬לשתף הב מיטב‬

‫‪9‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ך‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫כחותינו‪ ,‬כדי שהמדינה תתנהל בווח התוהד‪ ,‬ובטח לא בגשים זה‪ ,‬אם אנו בוהדםי‬

‫מכל עשח"‪ ,‬אס אבו מתחמקים מכל שוות‪.‬‬
‫ב(‬

‫אוי אני וואה שום פטול לקכל הוואות ולצ"ת לפקדוות הביתבות ‪'" 7‬‬

‫הממשלה או ‪ ' '' 17‬מפקדים בצבא ‪ ,‬םנ אם איבם שומוי מצוות ‪ ,‬כי לא מדובו כאן עבנין‬

‫‪n.‬‬

‫שיש נגדו המותי כי! השקפותה'ם והשקפותיבו‪ .‬כי כמובו כמוהם כל ר לסותה'ם‬

‫בונעות מ) הוצו! והחיוב להכטיח את שלומה של דמינתבו ואח ח"רם‪ .‬של תושכיה‪.‬‬

‫והלא כב ' כעצמו ציטט שאם נשאל למשל את הובנים ואת מווי הוואה אם לצאת‬
‫למלחמה או לא‪ ,‬הלא תשובתם תהיה בוווה‪ ,‬אי! אבו מספיק מומחים בזה‪ .‬וכמו‬
‫ששואלםי את הרופא בעבי) חול‪ ',‬כד שואלים למומחים צבא"ם בעני! ביטחר!‪.‬‬
‫וישבם גם הרבה גדולי תווה שבכורבה הם מסתגרים בביהמ"ד ואי) להם שום עבין‬
‫עם מה שמתרחש חוץ לבה'מ"ד‪.‬‬
‫והבה הדמיבה עומדח‪ .‬צויכים להבטיח את שלטונד" את בטחרבה‪ ,‬את הכלכלה‬

‫רכי'‪ ,‬אן ימ יראג לזה ! את הממשלה כב' פוסל‪ ,‬ישומךד הותהו‪ ,‬כב' רצרה‬
‫שהם לא ישתתפו ולא יחנו י'ם ולא יס"ער ל"עובוי עביהר"‪ .‬וכי הדמינה חוכל‬
‫להתבהל בלי שררו~ אתמהה‪ .‬וכי בני תורה לא נהנםי מכל המנגנוך של המ"נו‪,‬‬
‫יכי בחורי הישיבה שלומדדם תורה לא צריכםי שחיהים יהיי שמורדם‪ ,‬ואיך הם יכוליס‬
‫להבות מאבטחה ד‪ 1J‬יחנת ע 'יד צבא שהם מחרימים איחו ז "האחיבם יבאן למלחמה‬
‫ואחם תשבו פה" )במובר לב‪ ,‬ו וואה שם גם פי' וע"ט(‪.‬‬
‫ןהנה ע "‪ p‬ר טפקותיו נובעות מבמצע שלום הגליל‪ ,‬שהבה‪ ,‬כפי וב ‪ ,M‬מחלתמ‬
‫" בריהר"‪ .‬ואם היו שואלים לחכמי התווה היו מתנגדים להם‪ .‬וגם כא! נ " ל שבכ'‬
‫טהע סעות גדולה ‪ ,‬ונפל בפח של הפרטומת הגדרלה שנעשית להכאש' את הממשהל‬
‫בעבוי מבצע שלייג‪ .‬אבי לא ראיתי ולא שמעתי את חכמי החווה שהתבגדו לבמצע‬
‫זה‪ .‬לא לפנ" ולא לאחריו‪ .‬הפוטומת הגדולה נעשית או ‪ ''' 17‬האופוזצ'יה המנצלת‬
‫כל עני! להבאיש אח הממשלו" או ‪ ''' 17‬פציפיטטםי למיגה'ם שבטח לא שאבו את‬
‫אמונתם בתורה ‪ .‬אדרבה הם בדןר כלל האנטי‪-‬דת"ם המובהקים‪ .‬ואם הלם נצ"‪.‬ת‬
‫תהפד מדיבת ש'ראל למדינה לא יהודית ח"ו‪.‬‬
‫נכוך‪ ,‬שהמבצע עלה לנו בהובה אבידוח ‪ -‬ואול‪ ,‬הרבה מך האבי'ות הן התצראה‬
‫של כל הצעקוח של הפציפיטטים‪ .‬ואין כאן המקום להאריד בזה ‪ -‬אבל זה לא ואיה‬
‫שהמלחמה לא היחה הכרחית גם אם כב' קורא אוחה מלחמת בויהר‪ .‬ואלה שו‪ n.‬ל‪,‬טו‬
‫מחוד בריוה שהמלחמה הכרחית החליטו בשיקול הדעח‪ .‬וגם חכמי התורה ‪ -‬לו‬
‫שאלו אוחס ‪ -‬לא היך מחליטיס אחרת ע ‪ I/‬פ המידע שההי ביריגר‪.‬‬
‫ג(‬

‫אני וואה בחומאר את עדמתו לחלק ה " דתיםי " וה " חליוניםי" )בכוונה אבי‬

‫כוחב את המל‪,‬ם במרכאות( לשבי עמים היישבים משבי עבוי התריט‪ .‬המגיגדים‬

‫תכלית הנגו‪.‬ד ווואה ‪ .‬בכל פעולות והחלטות של המדינאים‪ .‬פעולות של פורקי עלר‬

‫אובטי דת"ם ‪ .‬יכאילו מי שצ"ח לפקדוהים הוא כבו עשה בהר עצמו מעשה עיל‪- .‬‬
‫חלילה לנו לחלק אח העם ‪ .‬וחלילה לנו לעשות מחיצת נרזל ביניהם יכיניגי‪ .‬דיםכ‬
‫ככולם‪ .‬הם ה'דוים טובים ‪ -‬ואין עלינן לתת ציונים מי ה'ודי ירתר סוב ‪ -‬רבים‬
‫מהם ומטדםי את נפשם כעד טוכת העם יבטח ונו‪ ,‬וורבם ככולם מכב"ם את ערכי‬
‫היתדות‬

‫‪-‬‬

‫אפילו אם בתייהס הפךטיים אינס מגשימםי ~ת תיר"ג הזמרזת‬

‫‪-‬‬

‫•‬

‫•‬

‫חם‬

‫‪80‬‬
‫• •‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫פועלים כהיודים למען םע יהדרי‪ ,‬למען דמינה יהודית ‪ ,‬ונותנים מחשבתם להבטחי‬
‫את שלום העם כולן ואת בטחונו‪ .‬אוי אפשר לפסול אותם יה‪ jj‬ים ז ואם שי לנו‬
‫טעבות מצודקוח ‪ ,‬עשל פי החו‪.‬זר צרין לברג אחר‪.‬ת אם כיכלתנו להטביר להם כנות‬
‫ואמתת עדמ‪u‬ת‪ ,‬אבי‬

‫בט‪m‬‬

‫שהם ירזכ אחן קשבת דלבירנו‪ .‬יכ טוף סוף אין פה נגדרים‬

‫חמותיים בין בקשתם ובקשתנו לדרוש לשלום עמנו‪.‬‬

‫‪n‬מוב‪u‬ת האי להמנין את החמיצו‪.‬ת לקרב את הבדוית ‪ ,‬לוארת בכל אחד אח‬
‫וויע ויהידו יקו‪ ,‬חביבים שיאול שנקרוא בבים למקום ‪ ,‬ורק ע"י אהבח הרבויח‬
‫ רם‪ .‬שכב ‪I‬‬‫אהבה ננה ‪ ,‬ע " י כבדד הכרירת ‪ -‬ככןר כו‪ ,‬נביא להדדיות‪ ,‬וגם הם‬
‫פוטל ‪ -‬יכבדו אותנו ‪ .‬וכמים פנםי אל פבים וכו‪ '.‬וכן אמח חז"ל )טנהדר ‪ r‬קו (‪ :‬מפבי‬
‫חמ זכה עמרי למלכות מפבי שהוטיף כרן אחד בארץ ישואל‪ .‬הולא אליהו הבביא קם‬
‫לפני אחאב ובתן כבוד למלך‪ .‬וכן אמרו שם מפבי מה זכה אחאב למלכוח כ"ב שבה‬
‫מפנר שכיבד את חתירה שביתנה בכ"נ אותיות‪.‬‬

‫ובמקום לצמאו פגמים וטדקים במבהיגי המדינה וכי לא היה יכול למצרא בהם‬

‫זכוירת‪ ,‬שהם מבטחיים שלרם םע ישראל‪ ,‬מוטיפים כרכים‪ ,‬דאוגים למצוקה לש‬
‫עניים‪ ,‬וגם מכבדים את התורה ! הונה נרדה לדמינאים השובים אשר תמיד חפשו‬

‫שלתף את הדתיים בעבודת ניהול המדינה‪ ,‬כי גם להם חשוב ‪ -‬עכ " פ לרובם ‪-‬‬
‫שהייה למדינה צביון דחי ‪ ,‬ורק בנו תלוי לשתף פעולה איתם ‪ ,‬ולהטביר להם כדי ‪.,‬‬
‫הטיבה עליגר‪ ,‬אח הדהו של הידהות האמיחיח ‪ ,‬אח עליןנותה של חתיהר‪ ,‬אח הייםד‬
‫של המוסר הגנוז בכל שמפט ובכל הלכה‪ .‬בנו תלוי לא להרוט את החבל קדה שא ‪U‬‬
‫הולכים עליו‪ .‬עלינו לבנות הגשרים שנביא להבנה היי ית‪ .‬לעבהדר שמותפת ‪ .‬ולאחדות‬
‫האיהמ ע " פ הרתהר‪.‬‬

‫ד( תמדי הרגשתי שמלחמת יום הכפורים ‪ -‬למרות האבדות הקשות שטבלנו‬
‫ הבאיה מפנה חשוב בעצוב פני הדמינה‪ .‬אם לפני תקופה יו הרגשנו שניהלו‬‫המדינה נעשה כעיקר ע"י יי החילוניים"‪ ,‬ן"הדתיםי" הין בטלים בריב ונגררים בר‪ m‬ס‬
‫אחריהם‪ ,‬הלא אמז ואילן נשתנו הדברים‪ .‬דוקא האדוקים בחררה הם ויצירם ומפתחים‬

‫את המדינר" ומוסיפים כרכים‪ .‬הופכים דמבריות לשדות פו‪.‬דרים‪ ,‬עולים אר ' ן;! ולא‬

‫יורדים ‪-‬‬

‫והעיקר התחיל בלמחמה עצמה‪ ,‬שאנשי ההסדר נלחמו בעוז ובכשור שהיו‬

‫למופח לכל הצבא‪ ,‬וכל הקצינים שבחו אח מסירוחם ואח פעילותם‪ .‬מאז בשתנה‬
‫ג"כ החיס בין החילונים לאדוקי הצמווח‪ ,‬היה זה יחס של ככוד והערצה‪ .‬וחחח שראו‬
‫לםבי זה בכחזרי ישיהנ "שמתמטים" ארו הבם עכשיי מן הבחיםיר שבשירותהים‪.‬‬

‫כב' "‪' jj‬ע שלכ ובגרי שייבתבו ]עשלן לאזר( שמרתים בצה " ל‪ .‬דרר‪.‬בה עךש את‬
‫מבצע של יי ג ‪ ,‬וכולם ח‪ m‬ו לי על חיס של כדוב שנר"'ו בהם‪ ,‬כשאוו אוחם ואת חבויר‬

‫ההסדר ‪ ,‬אח דבקוםח בוח‪.‬זר ובמצוות מדצ אח‪.‬ד ואת דבקוחם ומסריוחם לעבהדר‬

‫בצבא ‪ ,‬שהם עשוםי אותה במולד גבהו ובומיטבצהי חורתית מצד שני‪ .‬קצין אחד ‪-‬‬
‫ששושרו בשומר העציר בעשה לבעל חשובה ע " י הגמע שהדי‪ ,‬לו עם אותם הבחור‪.‬םי‬
‫אז חישוב כב‪ '.‬מה יותר חשוב בעיניו‪ ,‬חלול השם או קדוש השם‪ ,‬השתמטות‬
‫מכל עביית יציור ונטחון ובזה בההי ללעג ולקלס‪ ,‬ומה הבריות אומחת עליו ייאיי‬
‫לי לזה שלימד תירה"‪ .‬או השתתפות מלאה עם אחריות תורתית ‪ ,‬להיות למופת‬
‫ולחגמא‪ .‬כדי שיגדיו ויאמרו ייאשרי אביו שלמדו תורה‪ .‬אשרי רבו שלדמו תו‪.‬זר"‪.‬‬
‫‪81‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ה(‬

‫אשךיני שיכיני שניכל להשתתף במציה הבי מכיבדת יהבי קדישה‪ ,‬הבסתת‬

‫בסחין ישלים לדמיגה‪ ,‬ילהיית שיתפים להקב " ה שהגה לא ינים ילא ישין שימך‬
‫ישראל‪ ,‬יאשריני שגם אם מפקדים רבים יעצובי המדיניית עדי ‪ r‬אינם שימךי מציית‬
‫כתניקו שנשבה אוילי גם מפני שלא עשינו יד להלהיב לברתם לתיהו _ עב"י הם‬
‫כמבדים כאמיר אח היהדיח ראח ערכהי ‪ ,‬יבלב פק ‪ m‬תיהם ‪ -‬אם ללכח למלחהמ‬
‫או לא ‪ -‬אין להס אלא יעייי אחד להבטיח בטחינן של העם‪ ,‬ןבוה גם הם מזהזים‬
‫עם רצןן הבירא‪ ,‬יגם הס געשים שיתפיס לשימך שיראל‪ ,‬יכן כל החילייס שנלחמי‬

‫למען הגנת אךצגי םה חיילי צב‪-‬איח ד‪ :‬גבירים אגשי השם‪,‬‬
‫אני מםחד ידידי‪ ,‬שבממארי ךק חיזק אה דייהם של אלי שעדד לא הכיךי בדמיגתגי‬

‫כמחנה שניתגה לגי מאת הביךא יח‪ :‬ינתן ךפיין לאלי הנביכים‪,‬‬
‫הנה נאגד כיחיתיגי להכיר בהתחדשית מידגחני נס גגלה אמח ד' ישנהיה ראיים‬

‫להכיך בניסי‪ ,‬להללי ןלהדדית לי‪ ,‬ילגרים ע"י פעיליתיני‪ ,‬מחשביחיגי‪ ,‬מן ההגה‬
‫הייצא מפיני ימן דזב‪.‬ילים היצוואת מעטני‪ ,‬אחדיח הואמה חחח דגל ‪:‬ד לקדש שם‬
‫שסים‪,‬‬

‫דידיי מיקיר‪.‬ו‬
‫שמה ביצקי‬

‫ד·ר השמ ארבד‬

‫רברי‬

‫תגובה‬

‫ותשובה‬

‫ךשימחי "על ביריר דכו ‪ U‬במדינה" )המעין‪ ,‬טבח חשד"ם(‪ ,‬זיכתה אוחי בחגיביח‬
‫אחדיח‪ ,‬הרנני מדדה בזה לכל אלה‪ ,‬שקראי דבריי יטרחי להגיב עליהס ‪ -‬בעל פה‬
‫‪ K‬י בכתב‪ ,‬בין שבאי לחמין בהמ שכתבחי‪ ,‬בין שבאי לחליק עליי מכל יכל אי‬
‫להסחייג ממני באיפן חלקי‪ ,‬מכילם לדמתי ;ישיר כיםח !‬
‫ייושון לי להשיב בקצהר על דכרי מכרבדי‪ ,‬מן"ר הרב שמה בוציקי‪ ,‬ארש ישיבת‬

‫סינסריי שליס " א‪ ,‬המתפסרמים בחיברח וז ‪ ,‬יעל דברי דידיי אל‪1‬ז'יך ענמיאל "'נ ‪,‬‬
‫"דרכי של חייל משייבח ההסדר"‪ ,‬שד~םעיר בחוברת הקדדמח )ניסן חדש"ם(‪,‬‬
‫כשלעצמי‪ ,‬תמים דעים ‪ II‬ני עם ריב הדברםי ‪ ,‬שכחבר כב' הרב ביצק‪-‬ר הרח'‬
‫עמניאל ‪ ,‬לא באתי " להציב סיסן שאלה " על דךר ההדסר‪ ,‬רלא הלסלי ספק בצדקחם‬
‫של המשחתפים בשרית צבאי‪ ,‬ילא "לפסןל יהידים" כל שהם ; ןבזאדוי לא העליחי‬
‫על הערת ‪ -‬ילא כל שכך על הכבת ‪ -‬ש"כדאי לצאת לורגר בחר"ל דכי להשתמס‬
‫מחלבית אלר'!‬
‫סלקיר אני ימעךיד כ"גבייר כח עישי דברי" את כל הבחיךים‪ ,‬הסצרסים קיים‬

‫מצית תלמיד תירה כשק" ‪ ;r‬עם שדרת כנ‪r‬ה"ל ימיליי חיכתם הלאימית כנאס ‪U‬ת‪,‬‬

‫‪82‬‬

‫‪.,‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪-‬‬

‫כל מ' שקוא רש'מת' ער הםלף 'בלל ה'ה לה'ללבח‪ ,‬שבללבת' ה'תה להצ'ב אתגו‬

‫בפב' ובלת'בל‪ ,‬ואש' 'ש'בלת ההסדו‪ ,‬ש'סב'ול "!בססל את צדקת הדון הזאת תלן‬

‫ב'ולי השאללח שהעל‪,‬ת' ‪ -‬לא וק בשעיר;ז'ם לבש'חלח'הם שבעל·פה )ל‪ K‬ת זאת‬
‫הם ונדוא' עשו'ם(‪ ,‬אלא םג בממאו'ם חליב"ם המחםוסמ'ם בכתב‪ ,‬שכן דבו זה לע"ר‬
‫אביל געהש ב'וניונ כדבהד מפסק‪.‬ת‬

‫כמ' שעיבד זה עשחת שב'ס ב‪'n‬בלר‪ ,‬אממ'ן אב' ‪ ,‬שאסלר לההז'ק שאללת חשלונת‬
‫אל מתחת לסף התיעוי‪ ,‬גם כאשו א'ן תשיבה דמר"קת ישמכבעת ללכ פוס לפוס ‪:‬‬
‫שכן ההזה‪ p‬זכאת עלרלה ‪,!" -‬מ אר לאחר זמן ‪ -‬לחונע את מח'וה לוהב '‪ II‬לי''‬
‫ת'סכיל‪ ,‬ספקרת רמביבה ‪ ,‬שא'בס בר '‪' II‬ס לשיס אדם שולגב' אדם צע'ר הס עללל'ס‬
‫לה'לת מסרבב'ם‪.‬‬
‫סנכה זר של עדמה ולחג'ת מעיועוח ק"מת בימ‪m‬ד בעב'ן הבחן לארו העלברלת‪,‬‬
‫שז"בח' במאמו' ‪ :‬שהשאלה בלגעח לח" בפשרח ממש ; שלפב' הזע'ו הדת' פת‪ m‬ה‬
‫דו‪ ,‬אלמובס'ב'ח‪ ,‬שה'א במרבבם" וכ'ס קלה 'רתו‪ ,‬הלרא ה'‪ II‬רךו הל'רמד בש"'בה‬

‫מן הטיםוס המפזרתי ‪.,‬‬
‫לס'ןכם ‪ :‬לא להמ'ל ספק אבת'‪ ,‬אלא לבקש אמת המרממכ'ם לכר המבהר‬
‫רתוב'ת נמלסחח ‪ -‬ל ‪ i‬קל"!' דובבר דמב'בה בכלל‪ ,‬לצ'!"לק דור ייההסדו" בפוס‪.‬‬
‫שואותה הררי נ‪n‬מגת "נטובה ייתר ןככשרה ירתר"‪.‬‬

‫יי‬

‫מבקש אגי להסתייג קב ההונג לקר‪I‬י‪t‬ר לשיימת ל‪k‬ה נםס ייישיבות קדשוןת"‪ ,‬שכן עללו‬
‫להשחתנ סכך ‪ ,‬זגויסיןבח‪-‬ההדסר וז‪,‬‬

‫שייבן‪ n‬חיוכנין‪n‬‬

‫""ייייייייי ••יי ‪ O‬יי‪.O .‬י‪,……‬י ••י‪.,,, c .‬יי ‪…..‬‬

‫השזבתת‪J‬כם> מל"ן‬

‫י‪I‬ק‪l‬ביזרןח חילןגייח הו ‪ n‬ייי‪.‬‬

‫•‬

‫‪..,‬יי‪.‬י י‪.‬י ‪ •• "…‬י ‪•………. , cc‬‬

‫זה ‪:‬‬

‫הרב דדר וסקס‪ ,‬הז' """‪' ,28 11‬וושל'ם‬
‫זופם' יהוווי יול‪ ,‬חר'בית יגז ‪ ,46‬ירלשויס‬
‫הרב 'ןהו'ו‪ ,‬רקפרמן‪ ,‬מכללה לבב" ‪ ,‬ב'ת וגן‪' ,‬וישל'ס‬
‫אהרבס אבא ר'נגרומ‪ ,‬וח' שמוג'חרבסק' ‪' ,16‬ושול'ס‬

‫הרב קלמן כהגא‪ ,‬הז' בםם" אמ'ררת ‪' ,9‬חשלם"‬
‫ל'בה ענמראל‪ ,‬הז' צפג;ז' ‪' ,26‬רשול‪,‬ס‬
‫הוב מהש ונצקי‪,‬‬

‫‪Montreux, SuJsse‬‬

‫‪,‬ו‬

‫‪Rue de Jamon‬‬

‫ד"ו משו‪ ,‬אונ‪.‬ד הז' צ'חק כח'או ‪' ,3‬ושול '‪D‬‬

‫שלמה במבוגו ‪ ,‬וח' צפב'ה ‪' ,49‬ושול‪,‬ם‬

‫‪83‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫•‬

‫•‬
‫•‬

‫• •‬
‫•‬

‫•‬

‫‪t.‬‬

‫‪…‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪—- .‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הגהית על משגזית‬
‫מהרה"נ יצחק ריב הליי במברגר‬
‫הרב מרייר ‪ Y‬בררג‬

‫הכל כאשר לכל עניניס יפיס נאה אף נעיס ‪ .‬הנהות על‬
‫משניות‬
‫אב " ד‬

‫מגליון‬
‫נר " ו‬

‫המשניות‬

‫אשר‬

‫המה‬

‫יאיר‬

‫לנצח‪,‬‬

‫נקבצו‬

‫פה‬

‫העירה‬

‫ויירצבורג‬

‫שלמה‬

‫הל‪,‬י‬

‫תרט " י‬

‫וכת " ר‬

‫לפ " ק‪.‬‬

‫ה'‬

‫מן‬

‫הטוכ‬

‫כעמיר‬

‫גורבה‪,‬‬

‫יע " א ‪,‬‬

‫יזכנו‬

‫אאמ " ו‬
‫מני‬

‫בשביס‬

‫לי ש ב‬

‫הרה"נ‬
‫הקטן‬

‫תרחו‪ ,‬י‬

‫באהלה‬

‫של‬

‫תורה עד זקבה שויבה מתור שלוס שולוה ברכה ר‪Y‬הל ‪n‬ה ‪,‬‬

‫ונגורה באהל‪,‬ך‬

‫עולמים‪,‬‬

‫אמן‬

‫ואמז‬

‫סלה ‪,‬‬

‫ונזכה לראות‬

‫צ'‪ 1‬ן ‪ 1‬ירושלם בבנינה‪ ,‬בב " א ‪.‬‬
‫) מחןך עשר כחב היר משנת כח"ר (‬

‫]המשך[‬

‫הועת"‬

‫שבית‬

‫בת‪ 1‬ספת‬

‫העד‪ 1‬ת‬

‫ומראי‬

‫מק ו מות‬

‫ע " י שלמה הלף במבדגר‬

‫עיה " ק יר‪,‬שלם שנת תשר"מ לפ";ו‬

‫‪85‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪-‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫•‬
‫‪,‬ת ‪t‬זב‪ ~,J‬וב הקיאר‬
‫•‬

‫‪—-‬‬

‫;‬

‫האותיות הקטנות בתוך ההגהות מציינות מספר ההערה‬

‫המופ'עה נשול' זדגל'וז‪.‬‬

‫‪86‬‬

‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫"‬

‫סדר נזיקיו‬
‫מסכת‬

‫קמא‬

‫גגא‬

‫פרק הו שמבה זי"ן בתיי ‪ I1‬ס ד ‪/ I‬ה ולהפרשת כז' יירמאי דהוה ההר"‪.‬‬
‫ועיוי כזכחים‬

‫נעה"ג ‪:‬‬

‫פקר כיח שמ ‪ /C‬י דף מת א‪ ,‬וכתוספות שם ב‪,‬‬

‫עכ"ל‪.‬‬
‫פרק ט' שמבה י ‪'I‬א בר"כ ג "ןהשתא תר לינא כפרה‬

‫"‪• I‬‬

‫צירר עיוז על רמ"א אבירח חייס הלכית דים הכפורים טי' תרכ"א " עוייך‬
‫המ שכתכתי בחדיושי לזבחי‪I‬ב פרק קמא‪.‬‬
‫מסכת‬

‫מציעא‬

‫גגא‬

‫םיק ד משגה י"א "מקים שגהגן להטיל מים בייז כו' ‪.‬ו‪t‬‬
‫בהע"ג ‪:‬עיין אירח חייס טי' תס"ב סעיף ‪',‬ג עכ"ל‪.‬‬
‫רפק ה' משגה ז' כחוספות רע"ק איגר ז"ל סוף אות מ " ח ייוחרוק להםרס חלדא ‪,‬‬
‫צו"ע ‪• I1‬‬

‫בעה ‪ /l‬ג ‪:‬יעיין ט"ו ה סיי קע ה ס"ק טי"ת‪ ,‬עכ"ל ‪.‬‬
‫‪IJ‬‬

‫פרק‬

‫ו'‬

‫משבה‬

‫זו‬

‫בתןי"ט‬

‫ר"ה‬

‫מותר‬

‫אדם‪,‬‬

‫זחםור‬

‫שכבת מעדתיה ונפשיח‬

‫אשחמוכתהי כף‪,‬‬

‫לעג"ד אפשר לומר רכווגת '''שר י לרדבתא אפילו לאחם"ר‪ ,‬אף לע גב‬
‫רסלקא תתהי דמצי למימר איגי רוצה שהייה משכוגי כדי אחירם על‬
‫דרד אין השוכר רשאי להשכיר‪ ,‬קא משמע לן‪ ,‬לכן שפיי קאמר הטור‬
‫מסכאר דגפשהי דווקא לאחרים ומחר‪ .‬שוב אריתי כש"ס פקר חז‪ P‬ח‬
‫הבתםי דף •‪ •.‬ז עול כל פגים כקרק ‪ l‬שרי ‪ ,‬עישו"‪ ,,‬וצריד ‪ I‬יון‪.‬‬
‫מסכת‬

‫בבא‬

‫בתרא‬

‫םרק ב' שמגה ‪ ' /C‬ימשנה כ' לענין טפח‪ ,‬צרדי ‪ I‬דין בנהז ח דמגי שם ירבי וכםח‪.‬‬

‫אל נמי הנד הזבא‪ ,‬ומריע לא מבאן‪.‬‬

‫א‬

‫שום בר'ס" ד"ה הלכתא לשונ‪r‬ןוו‪ t‬רוה ‪" 'K‬ל הלהנ קו‪c‬מינ‪•N‬‬

‫ב‬

‫ד ‪ II‬ה היכתא לוכשיחא‪.‬‬

‫ג‬

‫ד"ה הכסף ינתז·‬

‫ו'‪.‬‬

‫ד‬

‫ם‪ P‬יף‬

‫ה‬

‫יירה רעה‪,‬‬

‫ו‬

‫‪,‬‬
‫ח‬

‫כבא מציעא‬

‫ם;‬

‫לא זםאתי ‪.‬‬
‫דף‬

‫כ"ו ‪.‬‬

‫‪87‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫םש‪ ,‬בר"ב "ואין לי מה לשלם"‪,‬‬

‫צר'י ע'יו להונ לא פ'רש כרמ שפ'שר בפרק חוקת הבת'ם שמבה ח'‬
‫משום שאיו בב' וזדם רוצים לדוו על עסק מרמםב‪,‬‬
‫שם משנה‬

‫')‬

‫בחינוקוח של ביח רבו ס‪.‬‬

‫וצר'ר עיוו לעניו ביח הכנסח אי מ ‪ ' i‬בני חצר לעכב‪ ,‬עייו מסכח‬
‫מנ'לה ‪'.‬‬
‫טרק ה' משנה א' ייןחמכיס אומרים איז הדמים‬

‫ראיה " ‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫צרדי ע'ון חכמים ה"נו חנא קמא‪,‬‬

‫מסכת‬

‫סנהדרין‬

‫פרק ב' משנה א' יירהממרבה ממצעו בינר לבין העם כו' ‪".‬‬
‫נעה")‪ :‬ע"ן מדשר רבה ר'ש פרשח נשוז ‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫משנה ר' ברעמ ‪II‬ב ריוה אספניא בי' יי וירצאיס עמו כל השבה " ‪.‬‬

‫‪:‬‬

‫נעה"ג כו היא בירשול'‪7‬כ 'א נשם ר' 'השוע בן לי'‪ ,‬ועיין שם‪ ,‬ובלחם‬
‫משהנ יב‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫שם בתוי"ט ר"ח אספניא בו' ייקורין להרצאה אפסניא"‪.‬‬

‫נעה"ג ‪ :‬ההי לו להבאי קרא עוזרא ר' י"ג "רא‪ B‬חם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫פרק ר ' שמנה ב' בתןי " ס ר " ה הטואמית כי' "שיד לתמוה אמאי לא בתי האסיר‬
‫וווונ‪.‬חר‬

‫כף ‪•.‬‬
‫נעה"נ ‪ :‬ארלי על פ' ירשולמי רפרקיו 'ג רנם בפסלו שמפחוח חמחילי)‬
‫מן הצה עכ"ל‪.‬‬

‫פרק ת' משנה ב' בתוי"ס ר"ה אכל דבר שהוא מצדה‪.‬‬

‫הונ השניח בציוי עיוו שי לומר קצח דקדשו החשר גיפהי דאייויתא‪,‬‬
‫מה שאין כן אבלוח סליה דרבנן למאן רסבירא ליה הני‪ ,‬אבל‬
‫להחולקסי צרדי עיון ‪ ,‬ועיוי ב‪(I‬ךייש דברכוח ‪'.‬ו‬

‫משנה ה' יןי ישנה ער לצירקים יני'‪.‬‬
‫ציוי ערין ככרכיח פרק הריאה סר ייו לתל'מ וי חמבםי יפר‪ .‬ייש לשיכ‪.‬‬

‫ס‬

‫כערוב"כ ר'ה לא ובקרל‪,‬‬

‫י‬

‫אולי כוונתן לפירוש הראשוו שבחןספות בדף‬

‫כי ‪.‬‬

‫ד"ה ניוז‪ ,‬ושיין בבמילה‬

‫טו ‪:‬‬

‫‪v‬שרה‪,‬‬

‫אלי תלסדיי חכמים שמשכימיו ימערי גיו כבתי כנסיוח זכו'‪.‬‬
‫יא‬

‫הלכה וי‪.‬‬

‫יב‬

‫הלכית למכםי טרק ני הלכה ר '‪.‬‬

‫יג‬

‫הלביי '‪.‬ז‬

‫יד‬

‫רף‬

‫טז ‪:‬‬

‫סתני' רחץ בלילה הראשונה יכו‪'.‬‬

‫‪88‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫פקר‬

‫‪,..‬‬

‫שמנה א' בתןי"ט ר"ה בספויס החציוניס כן' "וכשמנה כ"ג שו )כד צויר‬

‫להי'ת( מ‪p‬ו ה' אזובת התיד ביבת הכסא ובמהוץ"‪.‬‬
‫נהנו"ג ‪ :‬דבד זה צר" עיו! גדול דספרי מיני! בדואי אמ'לו בבית‬
‫הכסא אסוד'!‪ m .‬המכ י'ניח שכבח הרעמ"ב באובת לענ"ד גם כ!‬

‫'‪ .‬אי! כוונחו על חכמה יונ'ח שגזרו עליה אלא על שאד ספף חול שאינ!‬
‫חמכמת התוהר אבל אינ! מתנגדי! לה‪ ,‬וכ! כתב דמ"א ביוהר נורה‬
‫סין רם"ו סעףי ‪',‬ר עכ"ל‪.‬‬

‫שמנה ב ‪ I‬ש' לדי '‪ P‬דמלכש נקיס תנא בו"יי ו כאחרו! דווקא‪ ,‬ובה ‪ M‬סות בכל‬
‫חד "ייי‪ ,‬אולרי ההפרש בלשין הקשד בין שלשה לארבעה‪ ,‬וצריך ע'יי‪.‬‬
‫משבה ה' בהערמ ‪ /l‬ב יז ייתאב אזכותא קי מהדר"‪,‬‬

‫!"ע קח''שן יח הגמל‪ !,‬ריבן כי‪.‬‬
‫מסכת‬

‫מכות‬

‫פוק ב' שמנה ח ' כיוצא וב‪ ,‬ע' ‪ r‬תר'ייס ‪'.,‬‬

‫לענ " ד ש' לוומ דקא' שמאנה חמש"ית‬

‫רםרק הלןן‪.‬‬

‫מסכת‬

‫שביעות‬

‫פרק ר' משבה ח' בתוי"ט ד"ה שאמר כו' ייעד שיקייס מוצא שפתיו‪ ,‬נראה לי"‪.‬‬
‫נעה"ג ‪:‬עיין חןת יאיר ס'י מ"ר כ הדיינן אחר סירס סימן הנ"ל‪ ,‬ד"ה‬

‫•‬

‫יהנה‪,‬‬

‫עכ"ל‪.‬‬

‫יעזו‬

‫נעה"ג ‪:‬‬

‫ע' ‪r‬‬

‫רומכי ףש פוק בני הע" ס" תתכ"א‪ ,‬ער"ן‬

‫פרק ה' משנה ד ‪ ,‬ותבשיבת הרמ"א‬

‫‪ "0‬מ "‪n‬‬

‫ערכ ‪r‬‬

‫ו‪t‬כ‪ ,‬וגטזי דף ין " ר עמדד‬

‫‪',‬ב וברש''' ד"ה אלא מתבה‪ ,‬ובתשובת ר' בצלאל אשכנזי סי' ט " ד רף‬
‫נ"ה עמהדו ג'בנ‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫מסכת‬

‫עזיות‬

‫פרק ב' שמהב וו "ש ר ' שיעמאל אומי יגרמי כף ‪".‬‬
‫נהעי"ג ‪ :‬עיין רמב ‪/I‬ם בפויןש הונשנרית ‪ ,‬תויספןת שתב י"ט עדומ או ‪,‬בנ‬

‫עכ"ל‪.‬‬

‫נז •‬

‫סר‬

‫כרכרת‬

‫סז‬

‫בי פרטיס ס‪r‬יביס ביתב בייג‪.‬‬

‫'ז‬

‫רה הרי‬

‫חי‬

‫טףר פרק‬

‫אלר צמילין‪.‬‬
‫רכי"' ‪ ,‬דף פכ ‪.‬‬

‫ריעיו נחד‬

‫יס‬

‫"דה בירצא כר‪.‬‬

‫כ‬

‫ןכהזרהן‪ c‬ואמחרת טי' ףכיה‪.‬‬

‫כ‪K‬‬

‫‪v‬ו'יו גם בסי'‬

‫ט"ז‪.‬‬

‫די ‪.‬‬
‫ככ‬

‫עדומ ‪'.‬כ‬

‫כג‬

‫ד"ה רבי ישמעאל‪.‬‬

‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪89‬‬

‫‪-‬‬

‫‪.‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫פר‪P‬‬

‫ר' שמנה ף "הסך בשמן טהור‬

‫בעה"ג ‪:‬‬

‫נו' ‪".‬‬

‫עיןי ש"ך ירהו דעה סי' ‪ P‬צ"ח‬

‫'‪/‬ס‪P‬‬

‫י'‪/‬ד שבם הכלוח גדלרית‪,‬‬

‫יש לומר דכאן א""י בזב'עוט שא'בו מקט'ה נזכ"ל‪.‬‬
‫פוק ח' משבה א' _ כתוי"ס ד"ה וכי הידרה אזמר ןכ' '"שר" פקר מ' שדנת דף‬
‫ע"ז" כר‪.‬‬

‫נחע"ג ‪ :‬עיוי המ שכתב התיי"ס בסוף דני‪ ,‬זה בשם הארב"ד‪ ,‬ונשר'''‬
‫מרק כל הבשר ףד ק"ד עומד ב' בה בראה דשר''' טובר גם כן הכאוב"‪,‬ד‬
‫וצר'ו נז'ין‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫מרק ח' שמבה ז' בות'ייט טיף ד"ה ועוד אחרח כו' ייאבל לצבינז!' ודא' שפרמסה"‪.‬‬
‫בנזה"ג ‪:‬וכן כתוב בחוטמחא בי להרא‪ ,‬ע"ן שם‪ ,‬נזכ"ל‪.‬‬

‫מסכת‬

‫אבות‬

‫פוק א' שמנה ג'" כתרספות חשדים "במי ששונח הלכןת כתהר של תזהר וכן'‪,‬‬
‫עיין שס"‪.‬‬

‫נעה"ג ‪:‬‬

‫עיין פירשר רןנ‪,‬שניות לרש''' מהא רנדירם כז נר' מופרן‪,‬‬

‫וברמ"א ויהר דעה ט" רמ"ו בח ובאבות דרב' בחן טוף מקר 'ייב‪ ,‬נזכ"ל‪.‬‬
‫פרק בי שמנה זי"ן בתויו‪ ,‬ט סוף ר"ה מרבה רמה כף ייוהחניטין וכו‬

‫‪", I‬‬

‫נעח"ג ‪ :‬עיין דמרש ווב‪ .‬םרשת ויחי פרשה ק' כם‪ ,‬עכ"ל•‬
‫עזו בעה"ג ‪ :‬בתשובח שבות 'עקב חלק ב' ט" צ"ז ל הונת נזל‬
‫השרכ"א לא כזח שהוא בגר הש"ס ד~בח פרק מקא דף 'ייג ‪:‬לב ועיין‬

‫שם‪ ,‬ונמאת הידז עם השבית עיקב‪ ,‬יגם החוי"ט העלםי עין שמ"ס זה‪,‬‬

‫יבזה בדח!' כל דבר'י‪ ,‬זויק ותשכח‪ .‬נזכ"ל‪.‬‬
‫שמבה 'ייר כערוב"ב לב "לשון הפ‪ P‬ר המבזה כו'‬

‫‪",‬‬

‫בעה"ג ‪ :‬אולו ;גל םש אותו המ!‪ ,‬ששומ כו אל הה' מזכ'ח התבא‪,‬‬
‫אלא אדו' דגם זה ברמז וג‪ ,‬נזכ"ל‪.‬‬
‫פקר ג' משבה ו' כתוי"ס ר"ה חשמה כף "עויין למ‪y‬ז"‪.‬‬

‫נעה"ג ‪!" :‬ע פקר א' דבבא מצ'נזא שמבה ח' ל‪.‬ד עכ"ל‪.‬‬
‫דכ‬

‫'דה ר ' היחדו אווננ‪,‬‬

‫כה‬

‫ד"ח ר' יוסי ו‪c‬יומ‪,‬‬

‫כי‬

‫פקר בי הלכה‬

‫בז‬

‫םג ‪.‬‬

‫יזד‬

‫‪,'.‬‬
‫•‬

‫בח‬

‫ם ‪ 'I7‬ף כ"א‪.‬‬

‫כט‬

‫אות ‪(.‬ד)‬

‫ל‬

‫בענין שפיכת סיד על המת שלא יסריח רירכלן להביאן לקברות אביתיי‪,‬‬

‫לא‬

‫עיין כןת'ין‪:‬וו‪.‬‬

‫לב‬

‫ר"ה ל‪D‬א‪p‬ווו‪o‬ו‪,‬‬

‫לכ‬

‫דכר אחר איז בשר התמ זכן'‪,‬‬

‫לד‬

‫ייאי אבוהר לס טשרות"‪,‬‬

‫‪90‬‬

‫•‬

‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪–‬‬

‫_‪. .‬‬

‫_‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שובהנ ח' כתיי"ס ד"ה לכ השיכח כי' "יכדובשר שומאל כתב אוכילי‬

‫בהנו"ג ‪:‬‬

‫כף ‪".‬‬

‫עי!" '''שר מרק קאמ דכרכית דף חי"ת עמיי כ' דל‪ .‬המכ‬

‫שכבת היהרי כיקן ששחכ תלומח כף‪ .‬נוד"ן וכקר כ ‪r‬ד מכרכין לך‬

‫כלםיב‪n‬ת " שנומין י" ש'נומאל כדאם חישר כנושת חרשיה ‪,‬דנ‪'1‬‬

‫יע"ן "מש ר אמיר כ'נוחכ!" לעב!" הבחת מזיובת לנכיי לו ‪m‬כ‪ II‬רמ‪..‬‬
‫שונומתת‪ II‬רכי אמיר‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫שמןט ג"' בחו"יס ר"ה גדריס סייג ןכ'‬

‫נעה"ג ‪:‬‬

‫ייכנרדי כשוםי רכף ‪",‬‬

‫עוידז שד"י נדריס ףד י'ו'ר ‪ 'O‬ף עמדו אי‪ ,‬ובאבות פישר שר"'‬

‫כהר"ב‪ .‬נוכ"ל‪.‬‬

‫סרק הו שמנה ה' בחי'''ס ד"ח לא הפליה כוי "להאכילה בשר קשד"‪.‬‬
‫בנוה"ג ‪ :‬צירר עיין כיימא דף וכ"כ עמיד א' לח ישי לשיב‪ .‬ועי!" כריותת‬
‫דף "ייג לט‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫שונהנ ף ברתי"ס סיף ד"ה פי הארץ ם כף ייאלא גם כרינת שר"'י כ‪ i‬ת‪cc:‬ם ףנ ‪".‬‬

‫בעה"ג ‪ :‬עו"ן כוכקר המכ לדמקי!" ‪'".‬‬

‫עכ"ל‪.‬‬

‫שמנה כ"א וד'ה בז עשםיר‪.‬‬

‫ע"ן ימרוש ה‪i‬כשבה לר‪i‬ככ"ס סכדהנרין וכקר שכעיי‪ ,‬יכתשוכת חםנ‬

‫צבי בונ יכתשוכת תדות שלמים להרכ שיעהיי כן " שיארל חזקיהי‬
‫כםא‪ II‬ן בגנ‪.‬‬

‫סדר קדשים‬
‫מסכת‬

‫זבחים‬

‫‪….‬‬
‫•‬

‫קרמ א' משבה ר כתוטםות חדשים אות כ' ייבר וכלוגתיה דרכי שנומון"‪.‬‬

‫‪–‬‬

‫~‬

‫‪.,‬‬

‫בעה"ג ‪ :‬יזכיתי לראית כתירת כהביס פשרת צי ‪.‬גרס להדיא ר אלעזר‪,‬‬
‫ענ"ל‪.‬‬

‫ייזם‬

‫וכרק כ' דסמבה ‪ '11‬כתי"ייס ד"ה עזדוב ףנ "כארמריבן לקומ כשנומתין כי קשו‬
‫ףכו ‪".‬‬

‫חל‬

‫רה ‪m‬כתם ‪.‬תוס‪.‬‬

‫לו‬

‫וכונת‬

‫הל ‪:‬‬

‫לו‬

‫לא ת‪n‬םי בזאת‪"'II1 ,‬ך כחחני דלברי ר' ‪!II‬ניר ב‪,‬ירובין‬

‫•‬

‫מר‪ "".‬יי בגי הוח זהרי ב‪K‬למ‪n‬כי י'וכ‬
‫לת‬

‫תונ רבבן ייברה שהרחיה‬

‫לט‬

‫רת‪.‬יוי לה ל ‪ I‬ירבה וכר'‪.‬‬

‫מ‬

‫בהמשכן רה יפי‬

‫‪ta‬וב‬

‫שב‪ h‬הל ‪ .‬ודש "‬
‫‪A‬‬

‫יג ‪.‬‬

‫כ‪,‬נין רודנ‪r.‬ו ‪ P‬נקחנםו ל ‪M‬‬

‫‪• 11‬‬

‫ברר‪.‬‬

‫הב‪ K‬ר ‪.‬‬

‫ירה סחרו‪,‬‬

‫כמ‬

‫אשלה "מס‪.‬‬

‫גונ‬

‫חקל שבי‪ ,‬לחמי תדוה‪ ,‬חשיבה '‪.‬ה‬

‫א‬

‫לע פסקו ‪ DII1‬האכל ‪.‬לב‪'.‬‬

‫‪91‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫נעה"ג ‪:‬‬

‫צריד עיוו מחע לא מביא פטוק דפרשת כי תאש "כל הנגע‬

‫בהם יקשד"‪ ,‬עי!'‬

‫'''רש כ‪ ,‬ובטוף פרק 'ד דטוכה שובנה ו""ד במא'‬

‫הער " ב ארה' להר קאר‪ ,‬וכז לקמו פרק תשעיי שמהנ זי"ו‪ ,‬ועייו ותי"ט‬
‫מנחות פרק יו"ד ב‪,‬‬
‫•‬

‫עכ"ל•‬

‫פרק ג' שמנה ד' בער"ב קיפה חבליז כו!‬

‫נעה"ג ‪:‬‬

‫עי!' לקמן פרק יו"ר שמנה ז ' בחוי"ס ד‪ ,‬ובתיטפית חד ש'מ‪,‬‬

‫עכ"ל‪.‬‬
‫פרק ד' שמנה ג' בתוי"ס ד"ה והלבוהנ כף יידלא שייר בהו אכליה כלל"‪.‬‬

‫נעה"ג ‪ :‬צויר ע"ן לעניו קואר בריש פרק כיצר מברכין ה עודו לר'‬
‫אלעיזר בפרק ח' שמגה 'ד זמכלח!‪ ,‬מהו‪ :‬ועי!' דוע מה שכחב ות"'ס‬
‫פרק ח'שמנה ו'י‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫פקר‬

‫‪'1‬‬

‫משנה א' ייקדשי קשרםי שחשטן בראש המזבח‬

‫כו' ‪",‬‬

‫נעה"ג ‪ :‬ע"ן לקמו פוק ט' שמגה ד'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫פרק ‪ ' 1‬שמנה ה' ייחוריו שלא הגיע זמנן‬

‫כו' ‪".‬‬

‫געה"ג ‪:‬עיין לקמן פרק י"ד משנה ב‪ :‬עכ"ל‪.‬‬
‫מרק ח'שמנה ר' יינתערב ביין דראין איות‬

‫כף ‪".‬‬

‫נעה"ג ‪ :‬שי לע"ן אם משעירו במנוח הי!' בגדו כומת מים האל ייז‬
‫עב יוחר כדאיאת בסוכה ‪ ,1‬אם לא שי הפשר בזה לעניו המראה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫פרק "יג שמגר‪ ,‬ר ברעס"נ ח ייואיז הלהכ כיר‬

‫נעה"ג ‪:‬‬

‫נחמיה"‪.‬‬

‫עייו חוי"ט ס דטחם משבה דירש פקר ה' דלא כרבי נחמהי‬

‫הויי טםת ואחר כך חמלוקח‪ ,‬ושי לימר דלקמן מבשבה חי"ח טחם כר'‬

‫נחמהי דוהו‪ .‬להי מחלוקח ואחר כד סםת ‪ ,‬וצריד עיוו אם זה דוני‪,‬‬
‫להמ לי חד טחמא‪ ,‬המ ל‪ ,‬חרי טמתא‪ ,‬או לדאמ דבתריתא עיקר‪ ,‬וע‪r‬י‬
‫לענין םחאמ דרבים‬

‫ש"ס רשי טקר אלי טרפית ‪,‬י יעייו חוי"ט ‪…‬‬
‫עדףי‪ ,‬יעיין המ שכחבתי בחלק ד' '•• ‪ -‬לונ"ד עדומ א‪ :‬עכ"ל‪.‬‬

‫ב‬

‫יעיין גם כרשיי' על טסוק כל הנג '‪ P‬במזבח יקשו‪ ,‬שבפרשת תציה‪.‬‬

‫ג‬

‫פרק שתי מררת‪ .‬ובשמניות היא פרק ס ‪ :‬משבה חי ‪ ,‬יי ה מחת הלח‪.‬‬

‫י‬

‫ד"ה ‪ I‬שאז‪.‬‬

‫ה‬

‫דףיו‪.‬‬

‫ר‬

‫יידה דם‪.‬‬

‫ז‬

‫יףחונ‪:‬‬

‫ח‬

‫כסוף השפנה‪.‬‬

‫ם‬

‫ר'ה די בחמיה אימר‪.‬‬

‫י‬

‫חדליז‬

‫גמ ‪.‬‬

‫‪…‬‬

‫ל<‪I‬‬

‫·א~‬

‫איני חתת‬

‫יברש"" ד"ה הלכה כסתם משנה ירה אמררא" גיגהי‪ ,‬י‪n‬יס' י"ה יהא ומא‪.‬‬

‫מנאתי‪.‬‬

‫י'יד ‪.‬‬

‫‪92‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שם בתוי"ס יב ייולמה לא יהא חייב על הונ שד ‪ t‬א הלהכ לשמ‪,‬ך מסיני כמו על הונ‬
‫שהיא דמוארייתא‬

‫כי ‪" . I‬‬

‫נעה"ג ‪:‬‬

‫עייז יחשלמי רבזיר יג‪ ,‬עכ " ל‪.‬‬

‫מסכת‬

‫‪,‬‬

‫מנחרת‬

‫פרק ג' שמהב " בערמ"ב ייעדנדי ל;ןי הקטתר םחותה מכזית פסילה"‪.‬‬
‫נעה"נ ‪ :‬עייו פרק ב' דבכורות משנה ו' דהלכה כרבי עקיבא דאי אפשר‬

‫לצמצם ‪ ,‬וכו פישר הרמב"ם פרק טי"ת מהלכות רוצח הלבה ח ‪ I‬ולפי‬
‫זה הוה ל‪,‬ה להרע"ב לכתוב שמשנה זו לדינא איו לה מציאות‪ .‬ויש‬
‫לש'ב על פי מה שכתב רמב"ם בפרק י"א מהלכות · פסולי המוקשריו‬

‫הלכה ט‪//‬ן על פי מה שפישר הכסף משנה שם לבאר הש"ס יי דף כ"ו‬
‫מעןד ב' יעריז שם הכתיב‪ ·,‬ערייז לעיל פקר א' משנה ב' בתרי"ט ד"ה‬
‫קמץ טו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫םקר ד' שובנה ג' בערמ"ב סו "לא היה להם חלם בדמבר אלא המו'!‬

‫נעה"ג ‪:‬‬

‫עייז תיספית דף מ ‪ II‬ה עמור ב' ד"ה קרבי ‪ ,‬ותוספית דף ס"מ‬

‫עמרו ב' ד " ה חטין‪ ,‬עכ " ל‪.‬‬
‫רפק ח' שמגה א' כער"ב כל קרבנות מו החשד כי'‪.‬‬

‫נעה"נ ‪:‬‬

‫עייו ציין תרי‪//‬מ עכ"ל‪.‬‬

‫שובנה גי בתון " ם יז יי רגם בבזךיאת השעתקתי לא תני משרנל כר ‪".‬‬
‫נעה"ג ‪ :‬עייו בש"ס דפרק איו ממעןויו יח וכשחא שלקיא‪ ,‬ועייו ת' רמ"א‬

‫סי' נ"‪.‬ז עכ"ל‪.‬‬

‫משבה ז' בתריויט ד"ה משלשיה כי' ייכלומך מאמצע השליש האמצעל כן' ‪".‬‬
‫נעה"ג ‪ :‬צריך עייו אם שלש' לאו לשוו זכר הוא‪ ,‬יעדו קשה למה לי‬
‫וכשלישה‪ ,‬הוה להי לומר מאמצעה גרידא‪ ,‬וצריך עיוו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫םרק וו משבה ב' דם ייראשי שבילים מלא אגרוף"‪.‬‬

‫געה") ‪ :‬עי ‪r‬‬

‫מאה פוק ג ‪ I‬משבה ף נ בר"כ‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫שמגה ד' בותי"ט ד"ה רבי עקיבא כי' "יצוא בלא פדי· יז תוס' ‪".‬‬
‫נעה ‪/‬ו ב ‪:‬‬

‫צריך עייז אי לא שייר דינא ררבי עקיבא באי שי בריהר או‬

‫איו בריהר ‪ ,‬עכ"ל ‪.‬‬
‫•‬

‫יב‬

‫רה רבי לאיעזר איומ‪.‬‬

‫יג‬

‫לא פצאתי שם‪ .‬ואיל' רכיבתי למכת ומדות‪ ,‬םשי פרק ר ‪ I‬הלכה ג · ‪.‬‬

‫ןו‬

‫סמכח מחנו‪.‬ת‬

‫יח‬

‫ע"ז לח‬

‫טי‬

‫קזיונ רעלה בידי‪,‬‬

‫'ט‬

‫ברעמ"ב ד"ה כריכית‪,‬‬

‫טז‬

‫רה קרבך‪.‬‬

‫כ‬

‫ד"ה לקציר ולשגרת‪.‬‬

‫'‪l‬‬

‫'דה ילא מן רכ‪.‬בשריס‪.‬‬

‫‪..‬‬
‫•‬

‫‪:‬‬

‫•‬

‫‪93‬‬
‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪.,‬‬

‫‪ .‬שמהב " בתיי"ס אנ ייששתק ו' טופין לוא כהייאה היא כי' ‪".‬‬
‫בעה"ב ‪:‬יעיין אוביר ככ ןרמב"ן שלהי מסכת בציה בכ‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫ונסכת חלויו‬
‫‪ I‬םקר ב' שמבה ‪ ' K‬בתוסמות ‪ n‬ן שים ףה המסס ל'''ו" אדית‪ K‬בשבת ףכ קםדו‬
‫שנשתנה"‪.‬‬

‫בעה"ג ‪ :‬ועידי פרי חשד בס" מ"ח על שלחן עחך כד‪,‬‬
‫)שמנה ג' כרעמ"נ ייונחמת‬

‫געה"ב ‪:‬‬

‫סעיף ‪ "1‬עב"ל‪I,‬‬

‫בני מעיה מןצן כן' ‪".‬‬

‫עיין פיר במירם כה בסי ב"ב במשבצות ‪ I‬הב ס"ק‬

‫קר‪,' D‬ד מש‪.‬דנ ‪ ' K‬יי‪v‬זבליז דרמנקשדיז בדצי‬

‫נהבו"ג ‪:‬‬

‫«‬

‫עידי זבחםי םקר‬

‫ב‪I‬‬

‫‪,' K‬‬

‫עב"ל‪[,‬‬

‫בו' ‪",‬‬

‫שמבה ה' ברעמ"ב בו‪ ,‬יבתיר"ס דוכשבנתי‬

‫ר"ה אירת‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫•‬

‫פקר ז' שמגה ה' ייוהחטב בונתן טםע‬

‫כי' ‪".‬‬

‫ג'‪" ;n‬ג ‪:‬אולי אשעמניו דלא תיאמ דבל ד‪:‬ג‪.‬ריין געשיו גבלה יבעי ששםי‬
‫גנד כולן‪ ,‬קא שמעמ ןל דבברי הגהש לחדר שמעריגן‪ ,‬עב"ל‪.‬‬
‫מקר ח' שמ‪.‬דנ ‪ '1‬בתוסםות רע"ק אינר ז"ל ) ‪ 11111‬ףנ( "אאמי לא חישב חלב‬
‫ששכלו'‪,‬‬

‫ג'‪";n‬ב ‪:‬‬

‫עייו‬

‫ת‪i‬כדמתא כז‬

‫יעידי‬

‫עדר מסבת‬

‫גדםיר ףד‬

‫ס"ן ‪ g‬זוב'ר‬

‫‪O‬ב‬

‫חומר מכלל וכף ובר"ו שם‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬

‫מסכת‬

‫בכורות‬

‫‪.‬‬

‫‪- ".‬‬
‫•‬

‫פרק א'שמנה ג' נערונ‪ tl‬בכח ייןפיחש רכרתי עיקר"‪.‬‬

‫נעה"נ ‪ :‬עי ‪ r‬ש"ך ס'י ק' ‪ I‬י ''ס '‪ j:‬נ"ו‪ ,‬וברמב"ס פרק י"ב הוכלכוח‬
‫בדבירם כם‪ ,‬ווב ‪K‬ב"ד ומשגה ללמך שם ל‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫סקר ב ‪ I‬שמבה אי בתיו"ס ד ‪I‬הו זה הכלל כי ‪ I‬ייכומ שכתבתי שם"‪.‬‬
‫ב'‪" ;n‬ג ‪ :‬עריין לקמן סוף פקר "ן אל‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬

‫וס‬

‫רה ןםו‪ c‬הביא )השגי(‪.‬‬

‫ככ‬

‫מ‪m‬‬

‫בנ‬

‫מלחתכנ ה‬

‫ר הקטן רה זוה שבתכ ‪.‬ף"""ד‬
‫‪I‬‬

‫רה ‪.‬רב הכיתב גל" ו' ‪"».I"I‬‬

‫דנ‬

‫יירח דעה‪.‬‬

‫‪n‬ב‬

‫רה נשי זכרים‪.‬‬

‫כה‬

‫יורה ר ‪ J‬ה‪.‬‬

‫כם‬

‫הלכה כ"א‪.‬‬

‫ל‬

‫הלכה אדס‪.‬‬

‫אל‬

‫בתרח'ם ד"ה זה הכלל‪.‬‬

‫הז‪z‬ו‪m‬‬

‫ם ‪ K‬ת הוכיקו שין‪.‬‬

‫כו‬

‫רה‬

‫כז‬

‫קר‪ IJ‬ח' הלכה ח‪.‬י‬

‫‪94‬‬

‫)‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫"‬

‫וסק הי משנ;ן ד' כחןי"ט ד"ה הארןלז כר " ירייי מים שאיו אדם‬

‫חנשד עלין וכ' ‪".‬‬

‫נעה " ג ‪:‬קשה דהלא אלי מיימן אי אפשר לבא בדיי אדם יפשיאס יגאמן‬

‫עלדים‪ ,.‬ייש לשיב דאילי אפשר על דרך מקלית דעיקב‪ ,‬אי כמי שאמח‬
‫בפהד אדימה דמעבירין לפגהי כיס אדים לב‪ ,‬יעיין בש"ס בענין מיתר‬

‫להטיל מים במעי הםא לב יבהא דחייתא דרב גידל ל‪,‬ד יאילי לכך ידיקא‬
‫~•‬

‫המשגה יגקט בדיי אדם ילא גקט על דיי אדם‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬

‫•‬

‫מסכת‬

‫כריתות‬

‫פרק א ' משהכ א' ברעמ"ב לה ייאבל המפטרמ להתלדמ אי למסח לצביר כי ' !'‬
‫נעה"ג ‪ :‬וקא משמע לן דאף על גב ששי לצבור עדיין שמן יקסירת‬
‫אחר‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬

‫שם ברעמ"ב לי "כמו ששמחו שלהמ מפגי מחלוקתו של אדונהיו כי' ‪".‬‬
‫נעה"ג ‪:‬‬

‫~‪,‬‬

‫צריר עיין דבש"ס דף ה' עמדו ב' מפשר באפרסמונא רכיא‪,‬‬

‫‪ IT‬כ"ל‪,‬‬

‫•‬

‫מסכת מעילה‬
‫פרק א' משבה ב' בתוספןת חשדים ייאי במי כאז מיייר רק מ‪ J‬רקית הדם"‪,‬‬

‫געה"ג ‪:‬‬

‫במחילח כבוד תורתם‪ ,‬געלם מהרבנים נשמםת דען‪ ,‬דברי‬

‫תוספות בעמילה שם בדף ז"יין עמדו א' שכחבו בזה‪ ,‬עיין שם‪ ,‬וספקו‬

‫של תוספות לעג"ד שי לפשוט ערל כהדר צריך לימר אף כלתי סכין‬
‫אחכה‪ ,‬דאי לא חימר הכי אלא בעי בתכ אחת משמ ‪ ,‬יכמשעמת‬
‫הערמ " ב ‪ ,‬אם כן הה' שמעמ דיבי עקיבא סובר אפשר לצצמם‪ ,‬ובפרק‬
‫בי לי דף טו"נ משמע לדא סכיאר לוה דכבי ריסי הגלילי‪ ,‬אלא ‪ 11‬אי‬

‫דלאי דיקא‪ ,‬וצריך עיון ברבמ"ם הלכות מעילה פרק ג' הלהנ וי"י‪,‬‬
‫גם לשר"י במעילה שם לח צריר עיון‪ ,‬יעיין הזכ שכתבתי על הגליין‬

‫מנחית פרק ג' משגה ד‪ /‬עכ"ל"‬
‫פרק ג' שמנה ב ‪ f‬ברעמ " ב לם "כייז אדיכא במי שלמים"‪.‬‬

‫•‬

‫געה"ג ‪:‬יצרוי עיןר לעגין בטיל בייב ‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫שמנה זי נחוי"ס ונ " צוריך עיןו להמ רחאו מהלהכ"‪.‬‬

‫געה"ג ‪:‬‬

‫יאולי רבגן מליגי ארבי אליעזר בר צדוק מטעם עמלין בקשר‬

‫כו' עורבה שבלילב כיין דגוהגת ביום ארשון גם כגבולין אילי קדשיא‬
‫טפי‪ ,‬צ"ע‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫"'‬

‫כי ‪,‬‬
‫ג ‪ :‬ו‪,‬וד‪.‬‬

‫לכ‬

‫~" ‪I‬‬

‫לג‬

‫בכורות‬

‫דל‬

‫אילו ז" ל חיואת דרב רמי כו רחל ‪ ,‬בככירית‬

‫ףד‬

‫לן‬

‫ג‪:‬‬

‫‪E‬ב!>כת בכ‪,‬יית‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫לח‬

‫דף ז‬

‫הל‬

‫ו' ה והמפטם אח השמן‪.‬‬

‫יס‬

‫ד ' ה לא בהניס‪.‬‬

‫לי‬

‫ר"ה יהסו כשמן‪.‬‬

‫מ‬

‫ד ‪ /l‬ה רבי אלעיזר‪.‬‬

‫‪.-‬‬

‫‪95‬‬

‫‪,‬‬

‫• ‪,‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪— -‬‬

‫‪.-‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪———- —‬‬‫‪,‬‬

‫פוק י' שמבהד ייגדיל ת"תי מבקש כר ‪".‬‬
‫בעה"ג ‪ :‬בקיט שבי דנרים אתריג ‪ m‬ליק לרמ! הא דחיםפחא פ‪,‬ק ב' אמ‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫דבקטביית איו הדיו כו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫מסכח‬

‫חמי‪,‬‬
‫‪~.‬‬

‫פרק ד' משבה ב' בתיר"ט ד'ה ילא היה מיייה כו' ייכארמריבן לא כל האצבעית‬
‫שוית"‪.‬‬

‫בעה"ב‪ ,‬צוי‪ ,‬עיון דלא מבאי אצבע א"להיס‪ ,‬יאילי על פי דמאריבן‬
‫לשין חמכםי לחיד מכ‪ ,‬ועיוי מה שכתב ר' וראלף הי '‪ 'T‬בה"ס בסדיר‬
‫שפה כרירה גבי הוחיות ישורח בשם הארב"ע מנ‪ ,‬ועיין מת שכתג‬

‫תיי"ט בירש תרומית מה יעיןי ירש פרק דלקמו דבקט עשות הדבירם‬

‫בלשין יכר‪ ,‬ךלא הדברךת בלשךן בקבה‪ ,‬יעיין פוק ‪,‬לקמן משבהד מה‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫והונ שכתב תוי"ט במסכת מרךת פרק ג' משבה ד' מו ‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫פךק ה' שמנה ף בתוי"ט מז ייזכרהו ובקבהן"‪.‬‬

‫בעה"ב ‪ :‬יעיוי תשיבת חב"! חלק א' סי' של"י ‪",‬מ עב"ל‪.‬‬

‫מסכת‬

‫מדוח‬

‫וכ' ‪".‬‬

‫פרק א' משנה גי חוי"ס ז"ה קדפונים כו' ייבן של וידרםי חמזו להר הביח‬
‫בעה"ג ‪ m :‬רא"ש כתנ בפירישי על מסבת יאת ךז"ל לפי הששכיבה‬
‫במערב היה השער הזה ארש לכל השעוים‪ ,‬קפי היא ואש בלשךן יךו‪,‬‬
‫עב'‪/‬ל‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫]השוכך גגליון האנ[‬

‫אמ‬

‫הלכה ר ‪I‬‬

‫קלז ‪:‬‬

‫בונ‬

‫חרלין‬

‫גפ‬

‫וז"ל ‪" :‬ישיררי‪ ,‬כז הוא בכל הספרים ‪ .. .‬כרמכבה וחיזקאל דבר לע חהיות בלשין זכר‬
‫גרוב ‪ ,‬וכבר כבת הואב"' "‪ l‬ז"ל כי העברים יחדזש‬

‫יתכייל ב ‪r‬‬

‫זכר לנקנה כלשין חידי‪,‬‬

‫אגל גשלת וגיט לא חישר ‪•"1‬‬

‫דמ‬

‫דה ‪K‬ל יחריטו‪.‬‬

‫הונ‬

‫והכף‬

‫דמ‬

‫רה ככפיס‪.‬‬

‫מו‬

‫'ז'ח‬

‫בתיכי‪.‬‬

‫חמ‬

‫כעכיו קריאת "הוא אחוזתם" כמרשת כהר סיבי‪ ,‬בחיריק ואל בשורוק‪,‬‬

‫‪…‬‬

‫מחזיק ששלה קבין‪.‬‬

‫הראשונםי כל רבר אשין בי רוח חייס זכחוי או נקבהו ‪…‬‬
‫הרא לשרד רכו ולא לשוד‬

‫‪,‬ז"ל ‪:‬‬

‫""אמרי‬

‫ותו מי הגדי להס כי אחוזה‬

‫נקגה ‪. " , . ,‬‬

‫‪-‬‬

‫‪96‬‬

‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

⬇ הורדת הקובץ (PDF)