ויהי בחדש השביעי –
(כתוב ברמז רנ"ב).
ויבאו אנשים משכם משלו וגו' –
ערי יהודה בחרבנן מנא לן דבעי קריעה?
שנאמר: ויבאו אנשים משכם משלו ומשומרון ושמונים איש מגולחי זקן וקרועי בגדים.
ועשרה אנשים נמצאו בם ויאמרו אל ישמעאל אל תמיתנו –
זה שאמר הכתוב: אם ישמעו ויעבודו יבלו בטוב ימיהם ואם לא ישמעו בשלח יעבורו – אם שומעים ישראל להקב"ה ועובדין אותו אמלא ימיהם בטובה.
כשם שאמר דוד: ימי שנותינו בהם שבעים שנה.
וכשם שאמר משה: את מספר ימיך אמלא.
יבלו בטוב ימיהם – אתה מוצא שתי שנים עשתה הארץ פירות מרובים, מה שלא עשתה כל ימות העולם:
שנה אחת בכניסתן לארץ – ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת.
וכתיב: (כא) ויכרתו משם זמורה ועשרה בני אדם טוענים אותו.
ושנה אחת שגלו מן הארץ – דכתיב: ועשרה אנשים נמצאו בם ויאמרו אל ישמעאל אל תמיתנו כי יש לנו מטמונים בשדה חטים ושעורים – שלא היה להם מקום היכן ליתן והיו טומנים אותם בשדה.
וכתוב אחד אומר: טובים היו חללי חרב מחללי רעב – ואילו שמעו שלהם היה.
ואם לא ישמעו בשלח יעבורו – שלח מעל פניו ויצאו.
והבור אשר השליך שם ישמעאל את כל פגרי האנשים אשר הכה ביד גדליהו –
וכי גדליהו הרגם והלא ישמעאל הרגם?
אלא מתוך שהיה לו לחוש לעצת יוחנן בן קרח ולא חש, מעלה עליו הכתוב כאילו הרגם.
א"ר אבא:
האי לישנא בישא, אע"ג דלקבולי לא איבעי ליה, למיחש ליה מבעי ליה.