פרק כה

ינואר 13, 2013 · מאת ילקוט שמעוני · בראשית
המשך סימן שסד

יען (כי) אמור מואב –
(כתוב ברמז תע"ד):

לבני קדם על בני עמון –
(כתוב ברמז מ"ה):

סימן שסה

ונטיתי ידי על אדום –
מגיד הכתוב, כשהקב"ה מטה ידו רשעים כלים מן העולם.
משלו משל למה הדבר דומה?
לביצים שהיו נתונות בידי אדם, שאם יטה ידו מעט הם נופלות ומשתברות.
וכן הוא אומר: ויט ידו על (אדום) [צפון] ויאבד את אשור.
וכן הוא אומר: וה' יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזור.
ואומר: נטית ימינך תבלעמו ארץ.
ואומר: הנני נוטה ידי על פלשתים,
ונטיתי ידי על יהודה,
ונטיתי ידי על אדום,
ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל.

בן אדם אמור לנגיד צור –
(ברמז ש"ל):