חדל נא מי יקום יעקב –
(כתבו ברמז שי"ג):
כה הראני והנה אדני נצב על חומת אנך –
על שורא דאוניתא.
ובידו אנך –
כבעל חוב שעומד ושטרו בידו.
ודכוותה: ויקם מלך חדש – כבעל חוב שעומד ושטרו בידו,
ודכוותה: צלמא דכן רב = כבעל חוב ושטרו בידו.
מה אתה רואה עמוס, ואמר אנך –
זו סנהדרי גדולה, שהם כמנין אנ"ך.
ויאמר אדני הנני שם אנך –
א"ר סימון:
אמר הקב"ה: אני מיסרו בעוה"ז, אבל בעוה"ב לא אוסיף עוד עבור לו.
ויאמר הך הכפתור –
זה יאשיה מלך יהודה.
וירעשו הסיפים –
אלו סנקליטים שלו.
ובצעם בראש כלם –
רבי שמעון בר רבי אבא בש"ר יוחנן:
בצעם בראש כלם יפוק.
ר' יודן בשם ר' יוחנן:
לקופה מלאה עונות, מי מקטרג בראש כלם?
גזל.
אמר רבי יעקב בר אדא בשם רבי יוחנן:
כ"ד חטאות סדר יחזקאל ומכלם לא חתם אלא בגזל: והנה הכיתי כפי אל בצעך.
ר' פנחס בשם ר' יוחנן:
לבני אדם שהיו עובדי ע"א ומגלי עריות ושופכי דמים, הגזל חמור מכולם.
ובידו אנך –
אמר ר' אבהו:
שלשה אין הפרגוד ננעל בפניהם:
אונאה,
גזל,
ועבודת אלילים.
אונאה, דכתיב: ובידו אנך.
גזל, דכתיב: חמס ושוד ישמע בה על פני תמיד.
ועבודת אלילים, דכתיב: העם המכעיסים אותי על פני תמיד.
כל השערים ננעלו חוץ משער אונאה, שנאמר: ובידו אנך.
רבי אליעזר אומר:
הכל ע"י שליח, חוץ מאונאה, שנאמר: ובידו אנך.
ויען עמוס ויאמר אל אמציה לא נביא אנכי וגו' –
(בשמואל ברמז קי"ג):
וישראל גלה יגלה –
כתיב: בעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים מעם – והיא אז (י) שנת (שלש) [ארבע] לאחז, אפשר לומר כן?!
אלא מלמד, שהיה גזרה גזורה כן בימי עמוס, (יא) שנתים לפני הרעש.
ואומר: וישראל גלה יגלה מעל אדמתו.
כיוצא בו: שבועים שבעים נחתך על עמך.
רבי יוסי אומר:
שבועים שבעים – משחרב בית ראשון עד שחרב בית שני שבעים לחרבנו וארבע מאות ועשרים לבנינו.
ומה תלמוד לומר שבועים שבעים?
שהיתה גזרה גזורה קודם שבעים שנה.
כיוצא בו: (יב) והיו ימיו מאה ועשרים שנה.
ואומר: בשנת שש מאות שנה לחיי נח.
אפשר לומר כן?!
אלא שהיתה גזרה גזורה כן, קודם עשרים שנה.