‡·¯ıÈ˘ÙÈÏ Ì‰
˙Ï"ÊÁ ˙¯˜ӷ ‰¯Â˙ Ô˙Ó Ï˘ Âί‡È
‡Â·Ó
התארי המדויק של מת תורה 1לא פורש בתורה – לא היו בחודש ולא היו בשבוע.
מי שעסקו בנושא זה על שני מישוריו ה חז"ל .מטרתו של מאמר זה היא לבחו את
קביעותיה של חז"ל במקורותיה השוני ולנסות למצוא את מקורות יניקת
מהכתובי.
בשלב ראשו עלינו לקבוע את הנוסח המדויק של כל מקור ,ולוודא
שאי אנו כבולי ל'תיקוני' של מסרני ומעתיקי שהושפעו מהמקורות האחרי או
מגורמי שוני .רק לאחר מכ נוכל להגיע לעיקר מטרתנו ,והיא ,כאמור ,להתחקות על
מקורותיה של חז"ל בכתובי ,וכ לנסות ולעמוד על היחסי בי המקורות השוני.
בשלושה מקורות תנאיי ישנה התייחסות לתארי מת תורה .1 :מדרש סדר עול
סו פרק ה'; .2 2מכילתא דרבי ישמעאל בשלח מסכתא דויסע פרשה א; .3ברייתא
.1במהל העבודה השתמשתי במקביל בשני המונחי 'מת תורה' ו'עשרת הדיברות' ,כשהכוונה
בשניה למעמד הר סיני ומת עשרת הדיברות ,ולא לנתינת שאר חלקי התורה .כפילות המונחי
קיימת כבר במקבילות השונות לברייתא התלמודית ,ראה להל בפרק העוסק בברייתא זו ,ובהערה
ש.
.2ביחס לסדר עול ,מלבד שתי מהדורות דפוס ,מהד' ליינער ,ורשה תרס"ה ,ומהד' )צילו( רטנר ,ניו
יורק תשכ"ו ,עמד לפנינו ג חלק ממהדורתו המדעית של ח' מיליקובסקי למדרש זה ,אשר עומדת
לצאת לאור .החלק שהיה בידינו הוא מנגנו חילופי הנוסח ,אשר מבוסס על כתבי יד רבי ,קטעי
גניזה ,ודפוסי ראשוני .בינתיי נית לעשות שימוש בעבודת הדיסרטציה של מיליקובסקיC.J. :
Milikowsky, Seder Olam, A Rabbinic Chronography, A Dissertation presented to the
Faculty of the Graduate School of Yale University in candidacy for the Degree of
.Doctor of Philosophy, 1981בדיסרטציה זו נית למצוא ג את תיאור עדי הנוסח השוני.
מהפני
ציטוטי מסדר עול המופיעי במאמר הנוכחי ,ללא ציו מפורש של עד הנוסח ,לקוחי ְ
של מהד' מיליקובסקי ,הערו בעיקר על פי עד הנוסח נ' )קטע גניזה – ,(Antonin 891א ג על פי
עדי נוספי .להל רשימת עדי הנוסח שבה אשתמש ,וסימוניה כפי שנמצאי בעיקר בעמ' 207
של הדיסרטציה הנ"ל )חו מקטעי הגניזה שסימוניה נמצאי ש בעמ' :(75 69
א כ"י אוקספורד ,בודליאנה Opp. 317
ב כ"י מילאנו ,אמברוסיאנה T66
ד דפוס מנטובה1513 ,
ה כ"י אוקספורד ,בודליאנה Hunt. 487
ל כ"י פרמה ,פלטינה 2787
נטועי טז )שבט תש"ע(
33
אברה ליפשי
המובאת בבבלי שבת פה ע"ב ,ובמקבילות ,יומא ד ע"ב ,ותענית כח ע"ב3.
ÌÏÂÚ ¯„Ò :Ô¢‡¯ ˜¯Ù
‡ÁÒ‰ ˙ÚÈ·˜ .
‡ÈÏÏÎ Ú˜¯ .1.
אמנ התארי של מת תורה עצמו נמצא בסו פרק ה' של סדר עול ,א לא נית לנתקו
מרצ התיארוכי המצויי בפרק זה ,החל בתארי יציאת מצרי המצוי בתחילתו של
הפרק .נוסחי שוני נמצאי בעדי הנוסח של סדר עול לפרק זה ,והתופעה נעשית
מורכבת יותר בעקבות העובדה שנקודות מספר בפרק ה בבחינת 'הא בהא תליא' ,כ
שהכרחי לבחו את היחס שבי העדי רק על רקע המכלול של כל אחד מה .מאיד
גיסא ,עובדה זו עצמה מהווה אמצעי שבעזרתו נוכל לנסות להכריע בי העדי השוני,
שכ עקיבות בתיארו הנקודות השונות תעיד על אמינותו של עד הנוסח ,וכ להפ.
קוד שאציג את הנקודות הרלוונטיות לדיו ,ברצוני להבהיר את אופי זיקת של נקודות
אלו לדיוננו.
כאמור במבוא ,בפסוקי התורה לא נמצא מקור מפורש לתאריכו של מת תורה ,לא
במישור החודשי ולא במישור השבועי .שני מישורי אלו יכולי להעיד אחד על השני
א נדע את הקורלציה שהייתה באותה שנה בי ימי החודש לימי השבוע )להל במאמר
אשתמש במונח 'הקורלציה' באופ סתמי כשהכוונה לקורלציה זו( .א תהיה בידינו
קורלציה זו הרי שתספיק לנו ידיעה על מישור אחד כדי לדעת את המישור השני ,כ
שא נמצא הוכחה לכ שמת תורה היה באחד מימי השבוע נוכל לדעת את תאריכו
בחודש ,ולהפ .קורלציה זו אינה חייבת להימצא דווקא בחודש סיוו .ג א נמצא
נ כ"י סנקט פטרבורג ,סלטיקוב שדרי ,אנטוני 891
ס כ"י סינסינטיHebr. Union Col. 852 ,
פ כ"י פריסBibl. Nat 974 ,
ק דפוס קונסטנטינופול1516 ,
ר כ"י פרמה ,פלטינה 2298
ג 1כ"י אוקספורד בודליאנה heb.c.18.1
ג 3כ"י אוקספורד בודליאנהheb.f.27,28-33 ,
אני מביע כא את תודתי לפרופ' מיליקובסקי על הרשות להשתמש בעבודתו זו.
במכילתא דרבי ישמעאל השתמשנו במהדורת הורווי רבי ,ירושלי תש"ל ,ובמכילתא דרשב"י
במהדורת אפשטיי מלמד ,ירושלי תשט"ו .שאר המקורות יצוינו במקומ.
.3ברייתות רבות הנוגעות במשתנה הקורלציה )ראה להל על משמעותו של מונח זה( מובאות בסוגיה
בשבת ש ,א מכיוו שאינ שונות מעיקרי השיטות שבמקורות האחרי לא אתייחס אליה בפני
עצמ .כמו כ במדרשי מאוחרי יותר ישנה התייחסות לסוגיה ,והמקורות מצויני במהדורת
הורווי רבי למכילתא דרבי ישמעאל ,עמ' ,86 85הערה .13בחרתי להצטמצ באלה שיש לה
נגיעה לשלושת המקורות דלעיל.
34
תיארוכו של מת תורה במקורות חז"ל
אותה בחודשי ניס או אייר נוכל ללמוד ממנה על חודש סיוו ,וזאת בהתבסס על
ההנחה שחודש ניס באותה שנה היה מלא ,וחודש אייר היה חסר 4.לפי זה א יודעי
אנו את היו בשבוע שבו יצאו ישראל ממצרי ,הרי שאנו יודעי את היו בשבוע שבו
יהיה ראש חודש אייר )א חודש ניס מלא ,אזי ראש חודש אייר יהיה יומיי אחריו
בשבוע( ,ומכא את היו של ראש חודש סיוו )כיוו שאייר חסר ,ראש חודש סיוו יו
אחריו בשבוע( .את הקורלציה הזו נרצה להסיק מתו הנקודות השונות שנציג להל.
הנקודה הראשונה היא התארי )במישור של היו בשבוע ,כמוב( של יציאת
מצרי .כיוו שיציאת מצרי מתוארכת חודשית בתורה כיו ט"ו בניס 5הרי שקביעתו
במישור השבועי תית את הקורלציה המבוקשת.
מבחינה עניינית נקודה זו של יציאת מצרי מציינת נקודת זמ אחת בלבד ,אלא
שמבחינה טקסטואלית היא כפולה ,שכ סדר עול מציי ג את היו בשבוע של ערב
פסח ,מועד שחיטת הפסח – י"ד בניס ,וג של 'ממחרת הפסח' הלוא הוא חג הפסח
עצמו מועד היציאה – ט"ו בניס .נציג א כ את עדי הנוסח בשתי הנקודות .הקטע בסדר
עול שבו נמצאות שתי נקודות אלו הוא" :ובארבעה עשר בו שחטו ישראל פיסחיה
ביו ] [×1היה ,בו בלילה לקו בכורות .ממחרת ] [×2ויסעו מרעמסס."…
הנקודה השלישית היא היו בשבוע של קריעת י סו .כא ההנחה היא שקריעת י
סו הייתה ביו שביעי של פסח ,כלומר כ"א בניס ,ומכא שתיארוכו השבועי של יו זה
שוב יית לנו את הקורלציה שבי ימי השבוע והחודש באותה שנה .ואלו הדברי
בהקשר בסדר עול" :לשחרית אמרו שירה אז ישיר משה ובני ישראל יו ] [×3היה
והוא היה יו טוב אחרו של פסח".
הנקודה הרביעית היא היו בשבוע שבו נסעו ישראל מאילי ובאו למדבר שור .יו
זה מתואר בתורה" :ויסעו מאילי ויבואו …מדבר סי …בחמשה עשר יו לחדש השני
לצאת מאר מצרי" )שמות ט"ז ,א( ,כ שקביעת יו זה בתיארו שבועי נותנת את
הקורלציה המבוקשת .ג נקודה זו כפולה טקסטואלית ,שכ לאחר קביעת היו השבועי
של ט"ו באייר ,מסיק מכא סדר עול ,לפי שניי מעדי הנוסח ,את היו השבועי של
ראש חודש אייר )שהוא כמוב אותו יו( בשבוע ,לכ ג כא נחשיב זאת כשתי נקודות.
.4הנחה זו הייתה מקובלת בספרות חז"ל כנקודת מוצא ,כל עוד לא מוכרחי להניח אחרת :עיי שבת
פז ע"ב.
.5למרות שתארי זה לא הוזכר באופ מפורש בתיאור היציאה ממצרי ,הוא עולה מתו הפסוקי
הקודמי בפרק שבה מצוי התארי של מכת בכורות" :והיה לכ למשמרת עד ארבעה עשר יו
לחדש הזה ושחטו אתו כל קהל עדת ישראל בי הערבי …ועברתי באר מצרי בלילה הזה והכיתי
כל בכור באר מצרי …ושמרת את המצות כי בעצ היו הזה הוצאתי את צבאותיכ מאר
מצרי ושמרת את היו הזה לדרתיכ חקת עול בראש בארבעה עשר יו לחדש בערב תאכלו
מצת עד יו האחד ועשרי לחדש בערב" )שמות י"ב ,ויח(.
מכל מקו לצור הקורלציה הדבר החשוב הוא ,שסדר עול מתאר את יציאת מצרי בט"ו בניס,
ג א היה נית לפרש אחרת את הפסוקי .ראה ג להל בדברי המכילתא שלמדה תארי זה
מהמילי "ממחרת הפסח".
35
אברה ליפשי
וכ נאמר ש…" :בחמישה עשר יו לחדש השני ו] [×4היה הא למדתה שראש חדש
אייר היה ב] ."[×5אגב ,לנקודה זו חשיבות מיוחדת ,שכ ממנה אנו למדי לא רק על
שיטתו של סדר עול ,אלא היא כנראה זו שהייתה מקור לשיטתו של סדר עול ,כפי
שיובא בהמש.
הנקודה השישית היא היו בשבוע שבו נסעו מאלוש לרפידי .יו זה לא מתואר
בתורה ,א למרות זאת סדר עול מתאר אותו ג חודשית וג שבועית ,כ שנית
ללמוד מכא על הקורלציה של סדר עול .וכ נאמר ש" :ב] [×6בעשרי ושלשה
באייר נסעו מאלוש ויבואו לרפידי."…
הנקודה השביעית עוסקת ביו החנייה במדבר סיני המתואר בסדר עול כאחד
בסיוו ,ונית לו ג ,לפי כמה מעדי הנוסח תיארו שבועי .וכ נאמר ש" :ב] [×7באחד
בסיוו נסעו מרפידי ובאו למדבר סיני."…
הנקודה השמינית והאחרונה ,לבו של הדיו ,היא התארי של מת תורה עצמו,
התארי השבועי והחודשי המופיע מפורשות בסופו של הפרק" :בששה לחדש ניתנו לה
את עשרת הדברות ויו ] [×8היה".
‡ÌÈ„Ú‰ ˙¯È˜Ò .2.
להל מוצגת טבלה ,ובה משתקפת גרסת של העדי השוני בשמונה הנקודות הנ"ל.
נציי כי בטבלה זו איננו מתייחסי לשינויי לשוניי ,דקדוקיי ,תחביריי וכיו"ב.
לענייננו הקריטריו היחיד לאפיו העדי הוא היו בשבוע שעליו ה מדברי .לא
נמצאי ,א כ ,בתו הטבלה ציטוטי מעדי הנוסח אלא נתוני מעובדי ,שה ימי
השבוע העולי מתו העדי .אמנ ,במקומות מספר מסתבר שלא ייתכ שהיו המופיע
בעד נוסח מסוי מכוו ליו בשבוע ,או לחילופי יוצא שהיו בשבוע אינו מתייחס
לתארי החודשי שאליו מתכווני שאר העדי ,ואשר רשו בשורת הכותרת בטבלה .על
מקרי ייחודיי אלו נעיר בשולי הטבלה.
36
תיארוכו של מת תורה במקורות חז"ל
.2
.1
עדי
הנוסח 6י"ד בניס ט"ו בניס
)שחיטת )יציאת
מצרי(
הפסח(
חמישי
נ
שישי
חמישי
ג1
שישי
חמישי
ג3
שישי
חמישי
ד
שישי
חמישי
ה
שישי
חמישי
ל
רביעי10
י"ד9
ב
רביעי11
רביעי
א
רביעי
ס
רביעי
פ
רביעי
רביעי
ק
חמישי
רביעי
ר
.6
.7
.8
.9
.10
.11
.12
.3
כ"א בניס
)קריעת י
סו(
שביעי8
שביעי
חמישי
שביעי
חמישי
רביעי
רביעי
רביעי
רביעי
רביעי
רביעי
.8
.7
.6
.5
.4
ט"ו באייר ר"ח )א'( כ"ג באייר ר"ח )א'( ו' בסיוו
)מת
)החנייה סיוו
אייר
)הגעה
ברפידי(7
תורה(
למדבר סי(
שישי
שני
ראשו
ראשו
שבת
ראשו
ראשו
ראשו
שבת
שני
ראשו
ראשו
שבת
ראשו
ראשו
ראשו
שבת
שני
ראשו
שבת
ראשו12
שבת
שני
ראשו
שישי
שני
שבת
שבת
שישי
שני
שבת
שבת
שבת
שני
ראשו
שישי
שני
שבת
שבת
על עדי הנוסח הללו ,מקור ,ופשר של הסימוני עיי לעיל ,הערה .2
ברוב עדי הנוסח לא מוזכר כא כלל היו בחודש אלא התארי החודשי בלבד)" :ו(בעשרי ושלשה
באייר נסעו מאלוש וכו' " .א על פי כ לשלמות הצגת הדברי ראינו לנכו להציג ג עדי אלו.
כמוב שלא נית להתייחס לנוסחה זו )הנמצאת ג בכ"י ה( כרלוונטית לנושא ,שכ ללא ספק אי
הכוונה כא לימי השבוע ,כמו בעדויות האחרות ,אלא ליו השביעי ליציאת מצרי ,כרצ למספור
המופיע קוד לכ ,המדווח על מעשיה של ישראל מדי יו מאז יציאת מצרי .אלא שנוסחה זו
קשה במקצת ,שכ כבר קוד לכ צוי" :אור שביעי ירדו לי …לשחרית אמרו שירה אז ישיר משה
ובני ישראל ,יו השביעי היה" .מכל מקו מהעדויות האחרות שכ מכוונות ליו בשבוע נית ללמוד
על הקורלציה המבוקשת.
כמוב שאי כא התייחסות ליו בשבוע ,אלא ליו בחודש .אמנ לכאורה הדברי קשי להולמ
שכ כבר בתחילת המשפט נאמר" :ובארבעה עשר בו שחטו ישראל פסחיה" ,ומה טע לחזור מיד:
"ויו י"ד היה" ,אלא שלפי כ"י ב ג בתחילת המשפט המצב שונה" :ובי"ד שנה בו שחטו הפסח".
אכ הא גופא קשיא ,מה פשר "י"ד שנה"?
יש לציי שעדות זו יוצאת דופ בכ שהיא אינה מתייחסת לאותו תארי חודשי שאליו מתייחסות
שאר העדויות .הדבר נובע מכפל המשמעות שבמשפט" :ממחרת × ויסעו מרעמסס" .כפל
המשמעות נעו בפיסוק .הא הפיסוק הוא" :ממחרת – × ויסעו מרעמסס" ,ואז × מתייחס ליו
המחרת ,יו הנסיעה ,כלומר ט"ו בניס .כ פירשו עדי הנוסח האחרי .לעומת זאת לפי עדי אלו,
א ,ב ,ק ,הפיסוק הוא "ממחרת × – ויסעו מרעמסס" ואז × מתייחס ליו הקוד לנסיעה ,כלומר
התייחסות חוזרת ליו שחיטת הפסח .כ יוצא פער של יומיי כביכול בי שני הענפי המרכזיי ,
למרות שעניינית יש כא הבדל של יו .
השיבוש כא )וכ בעד הנוסח ק( גלוי ,י"ד וט"ו שניה ביו רביעי ,וא זה מצטר להשערה בדבר
נחיתותו של ענ נוסח זה ,ראה להל.
נוסחה זו הנה תיקו של נוסחה קדומה יותר שהייתה בכתב יד זה ,שש היה כתוב' :ושבת היתה'.
37
אברה ליפשי
‡ÌÈ„Ú‰ ÁÂ˙È .3.
מבעד לסב הנתוני נית לראות בעדי השוני שני ענפי מרכזיי החלוקי על טיבה
של הקורלציה בי ימי החודש והשבוע באותה שנה:
.1הענ הגורס כי יציאת מצרי הייתה ביו שישי ,ר"ח אייר ביו ראשו ,ר"ח סיוו
ביו שני ומת תורה )ו' בסיוו( בשבת.
.2הענ הגורס כי יציאת מצרי הייתה ביו חמישי ,ר"ח אייר בשבת ומת תורה )ו'
בסיוו( ביו שישי.
א ננסה לשיי את העדי לאחד מהענפי על סמ הנקודה הראשונה שבה בא לידי
ביטוי השוני בי הענפי ,שחיטת הפסח )י"ד בניס( ,הרי שחלוקת העדי תהיה
כדלהל:
.1ד ,ה ,ל .מעט הנתוני המצויי ב :נ ,ג ,1ג) 3חו מנקודה האחרונה ב :נ( שייכי א
ה לענ זה.
.2א ,ס ,פ ,ק ,ר )ג כ"י ב שיי לענ זה על פי הנקודות הבאות(.
עדיפותו של ענ 1מתבססת על שני טיעוני עקרוניי .הטיעו הראשו הוא תלות של
כל כתבי היד שבענ ב זה בזה ,לעומת הגיוו שבענ ,1שבו – מלבד הקשר המשפחתי
בי ד )דפוס ראשו( וכ"י ל – ישנ עדי שאינ קשורי זה לזה .במסגרת טיעו זה נית
להוסי את עדיפות של קטעי הגניזה הנמצאי בענ .1
הטיעו השני מתבסס על בדיקה פנימית של כל אחד מהעדי לכל אור הפרק,
ומנסה לשפוט את טיבו על פי עקביותו ,ומנגד לראות בחוסר עקביות עדות לשיבושי –
תיקוני שנעשו בתהלי היווצרותו של עד הנוסח בנקודות אחדות בלבד ,כ שנית
ללמוד מהנקודות האחרות על הנוסחה המקורית .נית לראות א כ ,שבענ – 1חו
מחוסר התאמה בודד ,שנמצא בנקודה האחרונה שבכ"י נ – 13כל העדי עקביי .לעומת
זאת בענ ,2מלבד זאת שאי התאמה בי העדי השוני שבתו הענ 14,ג בעדי
עצמ – לא נית למצוא א כתב יד עקבי אחד :בכ"י ב ,א ,ק מתגלה חוסר התאמה
בנקודות החמישית ,השביעית והשמינית שבה העדי הללו 'הצטרפו' לענ הראשו.
לעומת כ"י ס ,פ ,ר היו עקביי יותר ,א ג אצל ישנו חוסר התאמה בנקודה
השביעית ,שבה ה הצטרפו לענ הראשו15.
.13ונראה שחוסר התאמה זה נגר כתוצאה מהשפעת המכילתא ראה להל.
.14אמנ יש לציי ,בשונה מכל הנאמר ,שישנה נקודה אחת ,נקודה ,3שבה דווקא כל העדי שבענ 2
תואמי זה לזה ,בניגוד לגיוו הנמצא בענ .1למרות זאת לא נראה שיש בכ כדי לערער את
המסקנה העולה מהטיעוני האחרי בדבר עדיפותו של ענ .1
.15נית לשער שדווקא בנקודה זו נשארה הנוסחה המקורית ולא תוקנה א בעדי שהתאמצו לשמור על
עקביות ,הודות לעובדה שנקודה זו 'מכונסת' במילה אחת בלבד ,כ שהיא הצליחה 'להסתתר' מידי
המתקני .
38
תיארוכו של מת תורה במקורות חז"ל
מלבד כל אלה נית להצביע על הקושי שבנוסחת ענ זה בנקודות מסוימות ,כמו
הקושי שבעדי א ,ב ,ק בנקודה השנייה ,שבה ה מתייחסי שוב ליו שחיטת הפסח,
למרות שכבר צוי קוד איזה יו הוא בשבוע ,ולא נראה שיש טע לחזור עליו שוב
ועד ק יו רביעי מופיע ג כי"ד וג כט"ו ,כפי שצוי ש בהערה( .ג
בעד א ֵ
)ועודֵ :
הנקודה הראשונה בעד הנוסח ב קשה להולמה כפי שכבר הערנו על כ בהערות.
א נניח כי ענ זה הושפע בעניי תיארו יציאת מצרי ממקור תנאי אחר
)המכילתא ,ראה להל( ,הרי שאת השיבושי השוני בתו הענ יש להסביר על פי
ההשערה כי ההשפעה מהמכילתא על סדר עול הייתה בנקודה העיקרית של יו יציאת
מצרי ,ואילו בנקודות האחרות לא שמרו כל עדי הנוסח על 'תיקוני' עקביי לאור
ה'תיקו' הראשו )לשאלת התפתחותו של ענ זה נחזור בנספח(.
מכל האמור עולה כי סביר בהחלט להניח כי ענ 1הוא הענ המייצג נאמנה את
שיטתו של בעל סדר עול ,ומכא עלינו לנסות לברר את מקורותיו שלו ,היינו את
המקורות בכתובי שהביאו את בעל סדר עול לשיטתו .נזכיר כי משימה כפולה לפנינו,
האחת – לבסס את שיטתו בדבר הקורלציה שבי ימי השבוע והחודש ,שאותה הבהרנו
מתו העדי ,והשנייה – לבחו את מקורו לכ שמת תורה היה בשישי לסיוו )אלא
שלאחר בירור הקורלציה ,שתי אפשרויות קיימות :או שנתברר לו שמת תורה היה
בשבת ,ומכ הוא הסיק על השישי בסיוו או להפ(.
·ÌÏÂÚ ¯„Ò Ï˘ Â˙ËÈ˘ ˙Â¯Â˜Ó .
·‰ÈˆÏ¯Â˜Ï ¯Â˜Ó‰ .1.
סדר עול אינו מסתיר מאתנו את מקורות שיטתו ,כ לשונו בנקודה הרביעית )לפי ענ
:(1
ומאילי נסעו לאלוש שנ' ויסעו מאלי ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סי
הוא אלוש אשר בי אלי ובי סיני בחמשה עשר יו לחדש השני ואחד בשבת
היה .הא למדתה שראש חדש אייר היה באחד בשבת16.
בפסוק זה ,א כ ,מונח המפתח לקורלציה .הפסוק עוסק בט"ו באייר )מפורש בפסוק(
ונית להוכיח כי מדובר ביו ראשו .עלה בידינו כי ר"ח אייר היה באחד בשבת .כיצד,
א כ ,נית להוכיח שפסוק זה מדבר על יו ראשו?
והרי הפסוק במלואו:
ויסעו מאיל ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סי אשר בי איל ובי סיני
)שמות ט"ז ,א(.
בחמשה עשר יו לחדש השני לצאת מאר מצרי
מיד בהמש מסופר על תלונות בני ישראל ועל פרשת המ:
הפני של מהד' מיליקובסקי ,שהיא מהדורה אקלקטית .קטע זה מורכב מהדפוס
.16נוסח זה הוא על פי ְ
וכ"י נ .אכ ,בתו הענ אי שינויי רלוונטיי לענייננו.
39
אברה ליפשי
ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכ לח מ השמי ויצא הע ולקטו דבר יו
ביומו למע אנסנו היל בתורתי א לא .והיה ביו הששי והכינו את אשר יביאו
)ש ,ד ה(.
והיה משנה על אשר ילקטו יו יו
הנחתו של סדר עול היא כי היו השישי המוזכר כא הוא היו השישי לדבריו של
הקב"ה 17,והנה יוצא מתוכ הפסוק )לח משנה – ערב שבת( כי יו שישי זה הוא ג
היו השישי בשבוע ,כ שדברי הקב"ה היו ביו ראשו .נוסי לכ את ההנחה האומרת
כי התלונה הייתה ביו הגיע למדבר סי ,ט"ו באייר ,וזאת על בסיס הכלל 'לא בא
הכתוב לסתו אלא לפרש' ,וכיוו שפסוק א עוסק בביאה למדבר ,ופסוק ב בתלונה –
ההנחה היא שה היו באותו יו – ט"ו באייר .על בסיס אותו כלל נוסי את ההנחה
.17הנחה זו היא הנקודה ה'רכה' בטיעו של סדר עול .פשט הדברי הוא שיו השישי המוזכר כא
הוא יו השישי ללקיטה ,והמ החל לרדת ביו שלאחר התלונה ,יו לאחר דיבורו של הקב"ה .את
זאת נית ללמוד מפסוקי ו ח" :ויאמר משה ואהר אל כל בני ישראל ערב וידעת כי ה' הוציא
אתכ מאר מצרי .ובקר וראית את כבוד ה' בשמעו את תלנתיכ על ה' ונחנו מה כי תלונו עלינו.
ויאמר משה בתת ה' לכ בערב בשר לאכל ולח בבקר לשבע בשמע ה' את תלנתיכ אשר את
מלינ עליו ונחנו מה לא עלינו תלנתיכ כי על ה' " .א המ החל לרדת ממחרת הדיבור ,והיו
השישי לירידת המ הוא יו שישי בשבוע הרי שיו דיבורו של הקב"ה הוא שבת ,וזהו יו ט"ו אייר.
כ ג מובא בש רס"ג בראב"ע )פס' א( ,ולקמ ,בפרק על המכילתא ,נשער שזוהי שיטת המכילתא.
הגר"א בפירושו לסדר עול מבחי בבעייתיות זו ,דהיינו שמפשט הפסוק עולה שיו השישי הוא
שישי ללקיטה ולא לדיבור ורוצה לומר שנקודת המוצא של סדר עול לפירוש זה היא דווקא מפסוק
שמוזכר בסו הפרק" :ששת ימי תלקטהו וביו השביעי שבת לא יהיה בו" )פס' כו( ,וכפי שמפרש
הגר"א" :מדקאמר להו ששת ימי תלקטוהו משמע שאותו היו שאמר לה הוא בכלל הששת ימי ,
ותלקטוהו לא קאי על ששת ימי ,שבאותו היו לא לקטו ,וראיה לזה מהא דכתיב ותשקט האר
ארבעי שנה ,והא שמנה שני של שעבוד כוש רשעתיי היה מה ,וכ בכל השופטי חו מגדעו,
אלא חשיב מאותו המעשה ארבעי שנה ,והשקיטה היה במותר השני ,וזה כלל גדול" .ללא קשר
לעצ כללו של הגר"א )ראה במבואו של רטנר פרק כ"א ,שהביא סתירה לכ מדברי הגר"א עצמו
ממקו אחר ,ועל פי זה שיער שחלק מהפירוש אינו מפי הגר"א; אמנ נית לתר שהגר"א כתב כא
לשיטת סדר עול בפרק יב( ,הדברי בהקשר לפרשה זו תמוהי לכאורה ,שהרי ציווי זה אמר אותו
משה בסו אותו שבוע ,לאחר שהמ שהותירו בשישי לא הבאיש בשבת ,ומה עניי זה לתיארו
הציווי שבתחילת הפרק? אלא שיש לפרש את כוונת הגר"א על פי דברי התנחומא )בובר( בשלח כד,
עמ' ,68המתייחסי לפסוק כג" :באותה שעה נזכר ששכח לומר לה פרשת שבת שאמר לו הקב"ה
כיו שבאו ואמרו לו אמר לה משה הוא אשר דבר ה' שבתו שבת קודש לה' מחר" וגו' .ופירש
הגר"א ,שהדברי מתייחסי ג לקטע השני בדברי משה )פס' כה כו( ,שנאמרו למחרת )עיי ש
ברש"י לפסוק כה על פי המכילתא( .ואכ הדברי מפורשי בויקרא רבה )פרשה יג ,מהד' מרגליות
עמ' רסט רע(" :בשבת מנ' ,ויותירו אנשי ממנו עד בקר ויקצ עליה משה ,וכיו שכעס שכח
מלומר לה הלכות שבת .מה אמ' לה אכלוהו היו כי שבת היו לי"י" )פס' כה!( .לפי זה ג
פסוקי אלו נאמרו בעצ על ידי הקב"ה בתחילת הפרק ,ביו הגיע למדבר ,ומשו כ מסיק מה
הגר"א לגבי תיארוכו של אותו יו )א ראה ש בחילופי הנוסח שבשלושה כתבי יד חסר פסוק זה,
ועיי בהערה 6ש ( .שוב ראיתי שטיעו זה – הקדמת דברי הקב"ה לתחילת הפרק בעקבות תיארוכ
של חז"ל – מפורש בתוספות שבת פז ע"ב ,ד"ה ואותו יו .
40
תיארוכו של מת תורה במקורות חז"ל
שבאותו יו הייתה ג תשובת ה' )פס' ד ה( .יוצא א כ שיו ראשו בשבוע זה
שהקב"ה דיבר בו אל משה הוא יו ט"ו באייר ,המוזכר בפסוק א .הקורלציה א כ
הוכחה :ט"ו באייר – יו ראשו ,ר"ח אייר – יו ראשו ,ר"ח ניס – יו שישי ,יציאת
מצרי – יו שישי וכו'.
כעת נמצאי אנו בפני חלקה השני של המשימה :בירור מקורותיו של סדר עול
בהצבת תאריכו של מת תורה ביו השישי בסיוו שהוכח שהוא יו שבת ,קביעה שבה
הוא מסיי את פרק ה'" :בשלישי בששה לחדש ניתנו לה עשרת הדברות ויו שבת
היה" )כ"י נ(.
·‰¯Â˙ Ô˙Ó Ï˘ Âί‡È˙Ï ¯Â˜Ó‰ .2.
אמנ כבר הזכרנו כמה פעמי כי לאחר הוכחת הקורלציה די לסדר עול למצוא
במקורות את אחד התיארוכי של מת תורה ,השבועי או החודשי ,וכ יוכח ממילא
התיארו הנוס .אלא שבפסוקי המתארי את מת תורה לא מפורש באופ ישיר א
אחד מתיארוכי אלו ,וא סדר עול עצמו לא מציי את מקורותיו .מסיבה זו משימתנו
זו סבוכה יותר מהקודמת ,שכ כא דומה שעלינו להתמודד ע הכתובי ,ללא עזרתו של
סדר עול כדי להוכיח את מסקנתו של סדר עול .ננסה למצוא בדבריו הקודמי רמז
להנחות שהובילו אותו למסקנה זו .המשפטי הקודמי לקביעה הנידונה ה:
בשני באחד בסיוו נסעו מרפידי ובאו למדבר סיני ומצאו ענני כבוד עליו .כל
חמשת הימי היה משה עולה אל ראש ההר ויורד להגיד לע את כל דברי ה'
ולהשיב דבריה לפני המקו.
המשפט הראשו מפורש בכתובי:
בחדש השלישי לצאת בני ישראל מאר מצרי ביו הזה באו מדבר סיני .ויסעו
מרפידי ויבאו מדבר סיני ויחנו במדבר ויח ש ישראל נגד ההר
)שמות י"ט ,א ב(.
על פי הנחתו של סדר עול ש"לא בא הכתוב לסתו אלא לפרש" )סדר עול פרק א,
בעניי שמו של פלג( ,הרי שכיוו שהפסוק פותח "בחדש השלישי" א כ "ביו הזה"
הוא אחד בחודש השלישי הוא חודש סיוו .לעומת זאת לא ברור כיצד הגיע סדר עול
לקביעתו השנייה על חמשת הימי שבה עלה וירד משה מ ההר .ועוד יש לברר את
מהות של חמישה ימי אלו ,א תחילת הוא הראשו בחודש וסיומ בחמישי ,או
אולי תחילת בשני וסופ בשישי.
הצעתנו היא ,שכוונת סדר עול לחמשת הימי שתחילת בשני לסיוו וסופ
בשישי לסיוו ,כאשר פרשנות הפסוקי שתוצג להל היא שהובילה אותו לכ .הנחתו
41
אברה ליפשי
הבלתי כתובה של סדר עול היא שכל עליותיו של משה בהשכמה היו 18,ומכא חישוב
הימי הבא .בפסוק ג מתוארת העלייה הראשונה של משה להר:
ומשה עלה אל האלהי ויקרא אליו ה' מ ההר לאמר כה תאמר לבית יעקב ותגיד
לבני ישראל.
עלייה זו א כ היא בשני בסיוו .בפסוקי ד ו מוסר הקב"ה את דבריו אל משה,
ובפסוקי ז ח משה מעביר לע את המסר ,וחוזר להר:
ויבא משה ויקרא לזקני הע ויש לפניה את כל הדברי האלה אשר צוהו ה'.
ויענו כל הע יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה וישב משה את דברי הע אל
ה'.
העלייה שבסיומו של פסוק ח מתרחשת א כ בשלישי בסיוו .בר ,בפסוק ט ישנו קושי
בסדר הדברי:
ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אלי בעב הענ בעבור ישמע הע בדברי עמ
וג ב יאמינו לעול ויגד משה את דברי הע אל ה'.
דברי ה' שבתחילת הפסוק ה המשכה של העלייה השנייה שמתוארת בסו פסוק ח
)שלישי בסיוו( ,א סיומו של פסוק ט קשה :מה דברי הע שאות מחזיר משה אל ה',
והרי כעת הוא קיבל דברי מה' ועליו להחזיר דווקא את דברי ה' אל הע? בנקודה זו
אנו משערי שסדר עול הניח הנחה המתבקשת מהקושי דלעיל :הייתה כא ירידה של
משה לע ,למרות שאינה מתוארת במפורש )שהרי הוא לא יכול לקבל דברי מהע ללא
ירידה אליה( .בירידה זו קיבל משה כפי הנראה מסר של הסכמה מהע בדומה למסר
שקיבל בפע הקודמת .שוב עלה משה )ברביעי בסיוו בהשכמה( אל ההר 19,ג כא
.18הנחה זו מפורשת בגמרא ,שבת פו ע"א ,וברש"י ש ,ד"ה לעול.
.19הנחה פרשנית זו הרואה בסיומו של פסוק ט רמז לירידה ועלייה נוספות של משה עולה מפורשות
מדברי מכילתא דרבי ישמעאל )מסכתא דבחדש יתרו פרשה ג ,עמ' ,211210וראה ש הערה ,13
הבאנו את הדברי בארוכה לקמ בפרק על המכילתא( ,וכ במכילתא דרשב"י )יתרו יט ט ,עמ' ,(140
ומהדברי המובאי בברייתא בשבת ד פז ע"א .בשני המקורות האחרוני מובאת דעתו של ר' יוסי
בר )ובמכילתא דרשב"י :ביר'( יהודה ,שהמסר שאותו הוריד משה ביו השני היה מצוות הגבלה,
למרות שהיא מפורשת רק בפסוקי הבאי )וראה ש בשבת תוספות ד"ה בתלתא( .אמנ איננו
מחויבי לומר שכ היא דעת סדר עול ,ומה עוד ,שדעות אחרות של תנאי הוזכרו במקורות הנ"ל,
הטועני כי המסר של משה לע היה אחר .על כ העדפנו לשער בדברי סדר עול שמשה קיבל
מהקב"ה את המסר הכתוב במפורש בפסוק ט ,ומהע שמע את הסכמת על כ .כל זה נראה לעניות
דעתי קרוב יותר לפשוטו של מקרא .אכ ,כל זה בדברי סדר עול .חלק מפרשני המקרא פירשו פסוק
זה ללא הוספת עליה וירידה ,כ פירשו רשב" )לפסוק ח( ,ראב"ע )ט( ורמב" )ח( ,כל אחד על פי
דרכו ,כשהמשות לה הוא כאמור היעדר העלייה והירידה הנוספות .אלא שלשיטת סדר עול נצר
לנו אותו יו נוס ,ולכ נראה לנו לצרפו לדברי חז"ל במקורות האחרי.
42
תיארוכו של מת תורה במקורות חז"ל
ללא אזכור מפורש בכתובי ,החזיר לה' את דברי הע ,הנקודה היחידה שמפורשת,
וקיבל מהקב"ה את הציוויי שבפסוקי י יג:
ויאמר ה' אל משה ל אל הע וקדשת היו ומחר וכבסו שמלת .והיו נכני
ליו השלישי כי ביו השלשי ירד ה' לעיני כל הע על הר סיני .והגבלת את הע
סביב לאמר השמרו לכ עלות בהר ונגע בקצהו כל הנגע בהר מות יומת .לא תגע
בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה א בהמה א איש לא יחיה במש היבל המה
יעלו בהר.
דברי ה' הללו נאמרו ,לפי החישוב דלעיל ,ברביעי בסיוו ,שהרי משה שוב עלה כדי
לקבל .והנה בפסוקי אלו נאמר במפורש עוד כמה ימי נותרו למעמד הר סיני:
"וקדשת היו ]ד' בסיוו[ ומחר ]ה' בסיוו[ ,כי ביו השלישי ]ו' בסיוו[ ירד ה' לעיני
כל הע וכו' " .כ מתואר ג בפסוקי שלאחר מכ )פס' יד טז(:
וירד משה מ ההר אל הע ויקדש את הע ויכבסו שמלת .ויאמר אל הע היו
נכני לשלשת ימי אל תגשו אל אשה .ויהי ביו השלישי בהיֹת הבקר ויהי קֹלת
וברקי וענ כבד על ההר וקֹל שֹפר חזק מאד ויחרד כל הע אשר במחנה.
כעת נוכל לחזור לדברי סדר עול" :כל חמשת הימי היה משה עולה אל ראש ההר
ויורד להגיד לע את כל דברי ה' ולהשיב דבריה לפני המקו" .פירוש :בשני בסיוו
עלה משה לראשונה להר וירד ,בשלישי עלה וירד שוב ,וכ ברביעי ,וא כי לא מצינו
עליה בחמישי בסיוו ,מכל מקו בשישי בסיוו שוב מצינו עליה )פס' כ(" :וירד ה' על
הר סיני אל ראש ההר ויקרא ה' למשה אל ראש ההר ויעל משה" ,וירידה )פס' כה(" :וירד
משה אל הע ויאמר אלה" ,כ שבהחלט נית לפרש 'כל חמשת הימי' במוב שזה
היה עיקר עיסוקו בחמישה ימי אלו ,ולאו דווקא שבכל אחד מחמשת הימי הללו הוא
עלה וירד .ומכא למסקנתו של סדר עול" :בשלישי בששה לחדש ניתנו לה עשרת
הדברות ויו שבת היה" ,כלומר – בשלישי לשלושת הימי שבפסוק )ויהי ביו
השלישי( ,שהוא החמישי ל'חמשת הימי' והוא השישי בסיוו ,ניתנו עשרת הדיברות,
ועל פי הקורלציה הידועה ,יו שבת היה.
‚ÌÂÎÈÒ .
שיטת סדר עול בתיארוכו של מת תורה בנויה על שתי הנחות .האחת – הקורלציה
הטוענת כי א' בסיוו חל באותה שנה ביו שני ,קורלציה הנובעת מהפסוק העוסק בט"ו
באייר )שמות ט"ז ,א; הנחה זו עצמה מתבססת על הנחה נוספת שהחודשי 'כסדר',
דהיינו אייר חסר(; השנייה – תורה ניתנה בו' בסיוו ,ודבר זה נלמד מחישוב עליותיו
וירידותיו של משה בתחילת פרק י"ט .מצירופ של שתי הנחות אלה עולה כי יו מת
תורה היה בשבת.
43
אברה ליפשי
χÚÓ˘È È·¯„ ‡˙ÏÈÎÓ ˙ËÈ˘ :È˘ ˜¯Ù
משלושה מקומות במכילתא )להל :מוקדי( ,העוסקי בשלושה תאריכי שוני ,עולה
שיטתה בנוגע לקורלציה בי ימי החודש וימי השבוע בשנת יציאת מצרי .התארי
הראשו – יו יציאת מצרי ,השני – יו ט"ו באייר )תחילת פרשת המ( והשלישי –
הימי הראשוני של חודש סיוו )עד מת תורה( .בשלושה מוקדי אלו קובעת
המכילתא את ימות השבוע של אות תאריכי ,כ שנית לאמת את שיטת המכילתא על
בסיס השוואת .כל זאת על סמ ההנחה ,ששימשה אותנו כבר בחקירת סדר עול,
האומרת כי חודש ניס היה מלא וחודש אייר חסר.
‡[‡ ‰˘¯Ù ÁÏ˘· ȉÈ„ ‡˙ÎÒÓ] ÌȯˆÓ ˙‡ÈˆÈ ÌÂÈ :Ô¢‡¯‰ „˜ÂÓ‰ .
נציג תחילה את הנוסח המופיע שבמהדורת הורווי )עמ' 20:(83
יו חמישי נסעו ממצרי ובאו עד רעמסס וביו שישי ובשבת שבתו ש ובאחד
בשבת שהוא רביעי לנסיעת התחילו ישראל מתקני כליה.
לפי נוסח זה ט"ו בניס היה ביו חמישי ומכא ג א' בניס ,כלומר יו קוד משיטת
סדר עול ,הסובר שר"ח ניס היה ביו שישי .נוסח זה מבוסס על שני דפוסי ראשוני,
קושטא רע"ה ,וונציה ש"ה .לעומת זאת מענ אחר של נוסח שנשתמר בשישה עדי נוסח
עולה שיצאו ממצרי ביו חמישי בדומה לקורלציה של סדר עול .אלא שבתו ענ זה
יש חילופי רבי ,וכדי לדו בה נציג בשיטה הסינופטית ,ולמע הסדר הטוב נסמי
אליה ג את נוסח הדפוס הראשו21:
]ד = דפוסי ראשוני; א = כ"י אוקספורד ;151כ = מינכ ;117.1ק = 1קטע גניזה
קיימבריג' ;T-S C4.8ק = 2קטע גניזה ;OR 1080 13.7מ = מדרש חכמי כ"י בהמ"ל
;ms. 4937ט = ילקוט שמעוני[
ד :יו ה' נסעו ממצרי .ובאו עד רעמסס וביו שישי ובשבת שבתו ש ובאחד בשבת
שהוא רביעי לנסיעת התחילו ישראל מתקני כליה
א :נסעו מערב שבת ובשבת ובאחד בשבת שהוא רביעי לנסיעת התחילו ישר' מתקני
את כליה
כ :נסעו מערב שבת ובשבת ובאחד בשבת שהוא שלישי לנסיעת התחילו ישר'
מתקני' את כליה
.20ובהערה 13העיר המהדיר על יחס נוסח המכילתא אל שיטת סדר עול.
.21עדי הנוסח של המכילתא מתוארי בספרו של מנח כהנא,‰Îω‰ È˘¯„Ó Ï˘ „È È·˙Î ¯ˆÂ‡ ,
ירושלי תשנ"ה ,עמ' ) 4937וראה ש ,עמ' ,38הערה 3על שאלת תלות של שני הדפוסי
הראשוני( .כתבי יד אוקספורד ,מינכ ובית המדרש לרבני )מדרש חכמי( מופיעי במהד'
הורווי; קטע הגניזה הראשו מופיע בספרו של מנח כהנא,‰ÊÈ‚‰ ÔÓ ‰Îω È˘¯„Ó ÈÚ˘ ,
ירושלי תשס"ה ,עמ' ,35וקטע הגניזה השני ש ,עמ' .37קטעי הגניזה וכ כתבי יד אוקספורד
ומינכ מופיעי במאגר כתבי היד האינטרנטי של אוניברסיטת בר איל.
44
תיארוכו של מת תורה במקורות חז"ל
ק:1
ק:2
מ:
ט:
נסעו ] [רב שבת ובשבת ובאחד ובשני בשבת ] שהוא[ רביעי לינסיעת התחילו
ישראל מתקני ]א[ת כי] [
נסעו מערב שבת ובשבת ובאחד בשבת שהוא רביעי לנסיעת התחילו ישראל
מתקני את כליה
נסעו מערב שבת ובשבת ובאחד בשבת וברביעי לנסיעת היו מתקני את כליה
נסעו מערב שבת ובשבת ובאחד בשבת שני בשבת שהוא רביעי לנסיעת היו
מתקני את כליה
המשות לכל העדי חו משני הדפוסי הראשוני הוא שיציאת ישראל ממצרי הייתה
בערב שבת .בר ,לפי זה יו א בשבוע הוא היו השלישי לנסיעת ,ויו ב בשבוע הוא
הרביעי לנסיעת ,וכא בנקודה זו – יו תיקו הכלי – מרובי החילופי בענ זה .בי
שלוש לארבע שיטות מצינו בנקודה זו :בכ"י אוקספורד ובקטע הגניזה השני קיימת
סתירה :יו א בשבוע הוא הרביעי לנסיעת ,ונתו זה עומד בסתירה לנתו שיצאו מערב
שבת; בכ"י מינכ מדובר על יו א השלישי לנסיעת שבו התחילו ישראל לתק כליה;
בכ"י בהמ"ל ,בקטע הגניזה הראשו ובילקוט שמעוני מדובר על יו ב הרביעי לנסיעת,
אלא שבכ"י בהמ"ל מושמט ציו היו השבועי.
מלבד ריבוי החילופי בענ זה ישנ ג בעיות מהותיות ברוב הנוסחי :בכ"י
אוקספורד ובקטע הגניזה קיימת כאמור סתירה; לפי כ"י מינכ קשה מדוע אמרו
האיקוטרי לע ישראל כבר ביו השלישי שה צריכי לחזור ,אלא א כ נעמיד שהיה
זה בסו היו; בכ"י בהמ"ל קשה חוסר האזכור של יו ב בשבוע ,וא בילקוט שמעוני
יש בעיה תחבירית בנקודה זו22.
נוכל להסביר את שלל הבעיות בענ זה א נניח שהנוסח המקורי היה כמו זה
שבד"ר ,שהיציאה ממצרי הייתה ביו ה בשבוע ,ומכא שתיקו הכלי היה ביו א
בשבוע ,הוא היו הרביעי לנסיעת .לאחר שנוצר ה'תיקו' ביו היציאה מיו ה בשבוע
לערב שבת נוצר הצור להתאי את המש המשפט בנוגע ליו תיקו הכלי .גישה אחת
הייתה להפו את יו א בשבוע ליו ב; גישה אחרת הייתה להפו את היו הרביעי
לנסיעת ליו השלישי לנסיעת ,וגישה שלישית ,אולי מחוסר שימת לב ,הותירה את
הסתירה על מקומה.
בעקבות הדברי ברצוני להציע א כ השערה נועזת מעט ,והיא שלמרות המיעוט
היחסי של עדי הנוסח בענ הראשו – רק שני הדפוסי הראשוני – מכל מקו ענ זה
הוא המשק את הנוסח המקורי של המכילתא 23.אלא שא א לגבי מוקד זה יש מקו
.22לכאורה קיימת בעיה מהותית ג בנוסח הדפוסי ,במילי 'וביו השישי' ,שלכאורה חסר האירוע
שקרה בו .א בעיה זו קיימת א בשאר עדי הנוסח לגבי שבת או אחד בשבת ,ונראה שכוונת ניסוח
זה היא רק למנות את הימי מהנסיעה עד ליו תיקו הכלי.
.23אמנ בובר ,בהערותיו על מדרש 'לקח טוב' ,שמות ,בשלח ,הערה יד )מהד' בובר עמ' ,(82הכריע
כענ השני ,ועיי להל בנספח.
45
אברה ליפשי
לבעל הדי לחלוק ,הרי שמהמוקד הבא עולה בבירור כי הקורלציה של המכילתא
'מוקדמת' ביו מהקורלציה של סדר עול24.
·¯Èȇ· Â"Ë ÌÂÈ :È˘‰ „˜ÂÓ‰ .
][(159 'ÓÚ) ‡ ‰˘¯Ù ÁÏ˘· ÚÒÈ„ ‡˙ÎÒÓ
נפתח בעובדה שבמוקד זה אי שינויי בי עדי הנוסח ,דהיינו הנוסח שנציג להל ,נוסח
הפני במהדורת הורווי מופיע ללא שינויי )הנוגעי לנידו דיד( ג בדפוס הראשו
וג בכ"י מינכ )כ"י אוקספורד חסר כא ,ואי קטעי גניזה( .מוקד זה חשוב במיוחד
משו שמלבד שנית ללמוד ממנו על הקורלציה ,הוא ג מגלה את המקור של בעל
המכילתא עצמו לקורלציה .כמו כ מוקד זה מציי במפורש את שני המוקדי האחרי
שבמכילתא המהווי השלכות לקורלציה שמקורה ,כאמור ,במוקד זה.
מאיל ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סי
ִ
על הפסוק בשמות ט"ז ,א" :ויסעו
איל ובי סיני בחמשה עשר יו לחדש השני לצאת מאר מצרי" ,נאמר
אשר בי ִ
במכילתא25:
'ויסעו מאיל ויבאו' – למה נאמר יו ,מגיד שאותו היו אירעה שבת להיות
שהיא סדורה ובאה מששת ימי בראשית עד שנתנה לה לישראל ]בעשרי ושני
באייר .ד"א[ 26בחמשה עשר יו לחדש – למה נאמר יו ,לידע באיזה יו נתנה
.24אמנ מ המכילתא דרשב"י )עמ' ,(49בקטעי שסודרו מתו מדרש הגדול )עמ' רנו( ,עולה סיוע
ברור לענ השני" :ויגד למל מצרי נסעו בני ישראל מרעמסס לסכות ומסכות לאית ומאית לפי
החירות ערב שבת ושבת ואחד בשבת שה חמשה עשר וששה עשר ושבעה עשר ,בשני בשבת
>שהוא רביעי< )הוספה זו שבמוסגר – של רד"צ הופמ עפ"י הילקוט( לנסיעת שהוא יו שמנה
עשר היו ישראל מציעי בהמת ומתקיני כליה לצאת אמרו לה קטרי הגיע פרתזזמיא שלכ לחזור
למצרי כעני שנא' דר שלשת ימי נל במדבר" .הדמיו הברור לדרשת המכילתא דרבי ישמעאל
יערער את הטענה כי מדובר בשני מדרשי נפרדי ואי ללמוד מאחד על משנהו ,וא אכ טענה זו
לא תעמוד ,הרי שלכאורה ראיה מכרעת לפנינו לטובת הענ השני ,וקושיה גדולה על התאמת
הדברי למקומות הבאי בשתי המכילתות .אלא שעדיי צריכה להיבדק האפשרות שמא לפנינו
עיבוד שיצא מידי מסדר מדרש הגדול )יעוי ש במבואו של מלמד ,עמ' נהנח ,המצדד בכ שמסדר
מדרש הגדול עיבד את מקורותיו ,ומנגד ,תגובתו של המהדיר של מדרש הגדול לשמות ,מרדכי
מרגליות ,בהקדמתו ש עמ' 6בהערה ,שעיבוד המסדר היה בארגו החיצוני של הדברי ולא בנוסח
המקורות גופ .בעניי זה ראה ג :י' טובי ,‰·Ó ÂÈ˙Â¯Â˜Ó – Ï„‚‰ ˘¯„Ó‰ ,עבודה לש קבלת
תואר דוקטור ,האוניברסיטה העברית ,ירושלי תשנ"ד ,פרק שישי ובייחוד עמ' ,(388387ועיי עוד
במדרש הגדול ש ,מדור חילופי נוסחות ,שהביא מגיליו כ"י בית המדרש לרבני נוסחה המתאימה
את שיטת המדרש לשיטת המכילתא דרבי ישמעאל.
.25וכ הוא ,בשינויי קלי ,במכילתא דרשב"י ,עמ' .105
.26הורווי הסגיר מילי אלו כיוו שה חסרות בדפוסי הראשוני )ורק ש ,אולי מחוסר הבנת (,
וביאר הורווי מילי אלו שהמ החל לרדת בט"ז באייר יו א בשבוע )תוא לקורלציה שבסמו(,
כ ששבת הראשונה שנצטוו עליה הייתה בכ"ב באייר .ובפירוש מאיר עי הביא מילי אלו מהילקוט
שמעוני ופקפק במקוריות ,א כאמור ה מתאשרות מכתבי היד.
46
תיארוכו של מת תורה במקורות חז"ל
תורה לישראל ניס שיצאו בו ישראל ממצרי אירע להיות בחמישי בשבת השלי
ניס אירע אייר להיות בשבת חסר אייר אירע סיו להיות באחד בשבת ,ואומר
'ממחרת הפסח יצאו' )במדבר ל"ג ,ג( ואומ' בחמשה עשר יו לחדש השני ואומ'
'בחדש השלישי לצאת בני ישראל מאר מצרי' )שמות י"ט ,א( נמצאת אומר
בחדש השלישי בששי בחדש בששי בשבת.
במוקד זה רואי אנו בבירור כי הקורלציה לשיטת המכילתא מוקדמת ביו מאשר
לשיטת סדר עול – יציאת מצרי ביו חמישי ,ר"ח אייר וכ ט"ו בו בשבת .אלא
שבדומה לסדר עול ג כא מוקד זה הוא המקור לקורלציה כולה ,ומפתיע הוא שאותו
מקור מוביל את בעל המכילתא לקורלציה שונה .המשפט המכריע הוא" :בחמשה עשר
יו לחדש למה נאמר יו לידע באיזה יו נתנה תורה לישראל ניס שיצאו בו ישראל
ממצרי אירע להיות בחמישי בשבת השלי ניס אירע אייר להיות בשבת" .פירוש של
דברי אלו הוא כי מפסוק זה עולה כי יציאת מצרי הייתה ביו חמישי .כיצד? כמוב
יו יציאת מצרי הוא השלכה רחוקה של הקורלציה הבאה לידי ביטוי בתארי שבפסוק
זה עצמו ,לאמור :נית להוכיח שפסוק זה העוסק בט"ו באייר חל בשבת ,ומנקודה זו
משתלשלת הקורלציה כולה עד ליציאת מצרי .אלא שעיקר השאלה היא :מניי
למכילתא שפסוק זה עוסק בשבת?
שיטתו של סדר עול תסייע להבחי בקלות במקורה של המכילתא .סדר עול כזכור
קבע כי פסוק זה העוסק בט"ו באייר חל ביו ראשו דווקא ,וזאת על סמ הדברי
שבפסוק ה" :והיה ביו הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה על אשר ילקטו יו
יו" ,וההנחה כי אותו יו השישי ,חו מהיותו שישי בשבוע וערב שבת ,הוא ג היו
השישי לסיפור שבפסוקי א ב ,ולדבריו של הקב"ה בתחילת הפרק ,כ שפסוק א עוסק
ביו ראשו .א כאמור לעיל נית לערער על קביעת סדר עול ,שיו השישי הוא השישי
לדברי הקב"ה .האפשרות האחרת ,ואולי ג הפשוטה יותר ,היא שיו השישי הוא שישי
לירידת המ שמתחילה יו לאחר דברי הקב"ה) 27ודברי משה לע שהיו באותו יו(,
ומכא שדברי הקב"ה היו בשבת ,ובצירו ההנחה )המשותפת ג לסדר עול( שדברי ה'
היו ביו הגיע למדבר סי ,עולה כי פסוק א מתרחש בשבת ,כלומר ט"ו באייר היה
לע ָבר – יציאת מצרי ,ט"ו
בשבת .עד כא הוכחת הקורלציה ,ומכא פתוחה הדר ָ
בניס ,ביו חמישי ,ולעתיד – מת תורה ,ו' בסיוו ,ביו שישי .ועל כ בייחוד – במוקד
השלישי.
.27כ עולה מפסוקי וז" :ויאמר משה ואהר אל כל בני ישראל ערב וידעת כי ה' הוציא אתכ מאר
מצרי .ובקר וראית את כבוד ה' בשמעו את תלנתיכ על ה' ונחנו מה כי תלונו תלינו עלינו",
ומההמש ש בפסוקי יגיד" :ויהי בערב ותעל השלו ותכס את המחנה ובבקר היתה שכבת הטל
סביב למחנה .ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחספס דק ככפר על האר ".
47
אברה ליפשי
‚‰¯Â˙ Ô˙Ó ÌÂÈ ÔÂÂÈÒ ˘„ÂÁ ˙ÏÈÁ˙ – È˘ÈÏ˘‰ „˜ÂÓ‰ .
][(212-203 'ÓÚ) ‚-‡ ˙¢¯Ù ¯˙È ˘„Á·„ ‡˙ÎÒÓ
על פי האמור עד כא ,כיוו שהמכילתא חלוקה על סדר עול בהנחה הראשונה שלו –
הקורלציה ,ומקדימה ביו )בשבוע( את הלוח החודשי ,הרי שא היא קובעת שמת
תורה היה ביו שישי ,הרי זה אומר שהיא מסכימה ע הנחתו השנייה של סדר עול
שמת תורה היה בו' בסיוו ,כפי שמפורש במוקד השני .אכ הסכמה זו אינה בגדר
הסכמה גרדא ,אלא שבמכילתא ,בניגוד לסדר עול ,מבואר ההלי הפרשני המוביל
להנחה זו .נעקוב אחר הלי זה .נציי א כא שהנוסח שיובא להל עולה ה מ הדפוסי
הראשוני ,ה מכתבי היד אוקספורד ומינכ ,שנוגע לקורלציה הנדונה.
בפרשה א על הפסוק" :בחדש השלישי לצאת בני ישראל מאר מצרי ביו הזה
באו מדבר סיני" )י"ט ,א( ,נאמר במכילתא )עמ' :(204
ביו הזה באו מדבר סיני .ראש חדש היה ,לכ נאמר בחדש השלישי לצאת בני
ישראל מאר מצרי.
פסוק זה א כ עוסק בא' בסיוו )יו ראשו בשבוע על פי הקורלציה( .על פסוק ג ש:
"ומשה עלה אל האלהי ויקרא אליו ה' מ ההר לאמר כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני
ישראל" ,נאמר במכילתא בפרשה ב )עמ' :(207
ומשה עלה אל האלהי .זה יו שני.
זאת על בסיס ההנחה האומרת כי כל עליותיו של משה בהשכמה היו .עלייה זו של משה
הייתה א כ ביו שני בשבוע שהוא ב' בסיוו .על העלייה הבאה )ג' בשבוע ובחודש(
המפורשת בסו פסוק ח" :וישב משה את דברי הע אל ה' " ,לא מתעכבת המכילתא ,א
על סיומו הקשה של פסוק ט )"ויגד משה את דברי הע אל ה' "( ,ששיערנו שמכא למד
סדר עול על עלייה נוספת ,מאריכה המכילתא )פרשה ב( בהצגת דעות שונות,
שהמשות לכול הוא אות ירידה ועלייה נוספות של משה שאינ מפורשות בכתובי
)עמ' :(210
'ויגד משה את דברי הע אל ה' ' .וכי מה אמר המקו למשה לאמר לישראל או
מה אמרו ישראל למשה לאמר למקו .ר' יוסי הגלילי אומר ,מתו שנאמר
והגבלת את הע סביב לאמר .ר' אליעזר ב פרטא אומר ,וכי מה אמר המקו
לאמר לישראל או מה אמרו ישראל למשה לאמר למקו ,אלא מתו שנאמר ויבא
משה ויספר לע אמר לה א מקבלי את עליכ עונשי בשמחה ,הרי את
מקבלי שכר ,וא לאו הרי את מקבלי פורענות ,וקבלו עליה עונשי
בשמחה…
נחלקו כא )ובהמש הקטע( התנאי על המסר שאותו העביר משה מהע אל ה' ,א
המשות הוא שמשה ירד מההר "באמצע פס' ט' " כדי למסור לע את דברי ה'
48
תיארוכו של מת תורה במקורות חז"ל
שבתחילת הפסוק ,קיבל מה תגובה כל שהיא ,וחזר להר בסו אותו פסוק 28.יוצא א כ
שעלייה זו שבסו פסוק ט חלה בד' לחודש ובד' בשבוע .בעלייה זו ה' מצווהו )פס' י
יא(:
ויאמר ה' אל משה ל אל הע וקדשת היו ומחר וכבסו שמלת .והיו נכני
ליו השלישי כי ביו השלשי ירד ה' לעיני כל הע על הר סיני.
ובמכילתא פרשה ג )עמ' :(211
'ויאמר ה' אל משה ל אל הע וקדשת היו' – זה יו רביעי' ,ומחר' ,זה יו
חמישי' ,והיו נכני ליו השלישי' ,זה יו ששי ,שבו נתנה תורה' …והיו נכני
ליו השלישי' – זה יו ששי שבו נתנה תורה ,שנאמר' ,כי ביו השלשי ירד ה'
לעיני כל הע על הר סיני'.
המונח 'יו שלישי' הוא זה שגישר בי היו הרביעי )בשבוע ובחודש( שאליו הגענו
בסו פסוק ט ,לבי היו השישי )כנ"ל( יו מת תורה.
עד כא פירשנו את המוקד השלישי כמכוו לימי השבוע ,מה שמתאי לקורלציה
של המוקד השני .בר ,נית לטעו כי 'יו שני' המופיע בפרשה ב אינו יו שני בשבוע
אלא יו שני בחודש ,וכ בימי שלהל ,ומכא אי אפשר להוכיח את הקורלציה ממוקד
זה ,כיוו שלא נית לדעת על יומו בשבוע של מת תורה .אבל נראה כי הלשו הסתמית
'יו שני' וכ להל 'שלישי רביעי' ,וכו' אינה מסתברת כיו בחודש ,שבדר כלל מצוי
כ'שני בחדש' וכדומה29.
„ÌÂÎÈÒ .
המוקד הברור ביותר במכילתא הוא המוקד השני ,וממנו נראה לנו להכריע כי שיטת
המכילתא חולקת על סדר עול בנוגע לקורלציה באותה שנה בי ימי החודש והשבוע,
מחלוקת הנובעת מפרשנות שונה לפסוקי בשמות פרק ט"ז ,כששורש המחלוקת כנראה
בפסוק ה )"והיה ביו השישי"( ,וענפה העיקרי בפסוק א )"בחמשה עשר יו לחדש
השני"( א לפרשו כיו ראשו )סדר עול( או בשבת )מכילתא( ,כ שלפי המכילתא יש
להקדי ביו בשבוע את הלוח של סדר עול .לעומת זאת בנוגע לפרשנות הפסוקי
בפרק י"ט ,פרשנות שהובילה את סדר עול למסקנה כי מת תורה היה בו' בסיוו ,נראה
.28וראה בהערת המהדיר ש על שיטות אחרות של פרשני המקרא ליישוב הקושי ,ללא אותה הנחה
המשותפת לתנאי.
.29אמנ במכילתא דרשב"י ,עמ' ,137הגרסה היא "זה היו השני" ,ולהל )ש ,עמ' " (140ויאמר ה'
אל משה ל אל הע וקדשת היו זה יו הרביעי .ומחר וכבסו שמלת ושיטבלו ביו החמישי",
וה"א היידוע הבאה לפני הימי מטה לומר שהכוונה היא לימי החודש ,הרגילי לבוא ע ה"א
היידוע לפני המספר ,ככל מספר סידורי ,ולא לימי השבוע ,שהמספר בה הפ לש עצ פרטי,
שאינו מקבל ה"א היידוע לפניו ,וצרי עיו .ראוי ג לציי שיש ש )בעמ' 140לפני כ( חילופי
נוסח :יו שלישי או יו השלישי.
49
אברה ליפשי
שיש הסכמה בי סדר עול למכילתא ,אלא שדווקא הסכמה זו בתארי החודשי של מת
תורה היא זו שהובילה לכ )בהתחשב במחלוקת בקורלציה( שה חלוקי בקשר ליו
בשבוע שבו ניתנה תורה :שישי )מכילתא( או שבת )סדר עול(.
בנוגע לשני המוקדי האחרי הנטייה שלנו היא להשוות למוקד השני ,ולטעו
שא ה מסכימי לקורלציה של המוקד השני .א מכל מקו א א אי הכרעה חד
משמעית בנוגע לשני מוקדי אלו ,כיוו שהמוקד השני הנו חד משמעי ,הרי שלהל
נכנה קורלציה זו שבה יציאת מצרי הייתה ביו חמישי ומת תורה ביו שישי ,כשיטת
המכילתא .ומכא ,שאת ענ הנוסח האחר במכילתא )יציאת מצרי ביו שישי( מסתבר
לראות כהשפעה של שיטת סדר עול על שיטת המכילתא ,כש שאת ענ הנוסח האחר
בסדר עול )יציאת מצרי ביו חמישי( נראה כהשפעה של שיטת המכילתא על שיטת
סדר עול.
כא המקו לאמירה עקרונית על כלל השיטות המתוארות עד כה .לאור ריבוי עדי
הנוסח בכל אחד מהמקורות יכול הרוצה לחלוק על זיהוי השיטות ע המקורות
המסוימי ,א עיקר המטרה במאמר זה היא להצביע על המסורות הקיימות ולדו ביחס
בינ לבי עצמ מחד גיסא ,וביחס בינ לבי הכתובי מאיד גיסא .למרות הטיפול
האינטנסיבי במקורות – שאלת זיהוי המסורות ע חיבור מסוי היא משנית מנקודת
ראותו של מאמר זה.
ÈÏ···˘ ˙Â˙Èȯ·· ÈÒÂÈ È·¯ ˙ËÈ˘ :È˘ÈÏ˘ ˜¯Ù
המשות לשני המקורות שראינו עד כה הוא התארי החודשי של מת תורה – ו' בסיוו,
ומחלוקת היא בתארי השבועי ,מחלוקת הנובעת משיטות שונות בקורלציה שבי ימות
השבוע לימי החודש ,כ שלפי המכילתא ניתנה תורה ביו שישי ולפי סדר עול בשבת.
‡‡˙Èȯ·· ÈÒÂÈ '¯Â ‡Ó˜ ‡˙ ˙˜ÂÏÁÓ .
והנה בבבלי מצאנו שיטה שלישית ,כאשר מחלוקתה ע השיטות האחרות סובבת דווקא
סביב התארי החודשי .לשיטה זו ניתנה תורה לא בו' כי א בז' בסיוו .מטרתנו היא
לברר את המקורות לשיטה זו ,וכ את היחס בי שיטה זו בדבר התארי החודשי לבי
התארי השבועי ,כלומר לבחו א שיטה זו מתאימה לאחת מהקורלציות בלבד ,או
שאי קשר הכרחי בי הדברי.
זו לשו הברייתא )שבת פו ע"ב(:
תנו רבנ 30:בששי בחדש ניתנו עשרת הדברות לישראל .רבי יוסי אומר :בשבעה
בו.
.30ברייתא זו מופיעה בשני מקומות נוספי :יומא ד ע"ב ותענית כח ע"ב .בשני מקומות אלו הפתיחה
היא 'תניא' .שינוי נוס קיי ביומא ,שש הנוסח הוא "ניתנה תורה לישראל" ,ובדקדוקי סופרי ש
50
תיארוכו של מת תורה במקורות חז"ל
כדי להתחקות על שורשי המחלוקת נל בעקבות הסוגיות בשבת וביומא היוצרות זיקה
בי מחלוקת זו למחלוקות אחרות ונבדוק א יש בזיקות אלו כדי ללמדנו על שורשה של
המחלוקת .נציי שבשלב זה מטרתנו היא למצוא ביסוס לשיטת ר' יוסי ,ובשלב מאוחר
יותר נעמוד בייחוד על אופייה של המחלוקת בינו לבי תנא קמא.
·Ú¯Ê ˙·Î˘ ˙ËÏÂÙ ˙ÈÈ‚ÂÒÏ ‰˜Èʉ .
בשבת )פו ע"א( עוסקת הסוגיה בתוספתא מקוואות )פ"ו ה"ו( ,שחלקה הראשו קיי
במשנה )ש ,פ"ח מ"ג( .כ מובא בגמרא:
ת"ר פולטת שכבת זרע ביו השלישי – טהורה ,דברי רבי אלעזר ב עזריה .רבי
ישמעאל אומר :פעמי שה ארבע עונות ,פעמי שה חמש עונות ,פעמי שה
שש עונות .רבי עקיבא אומר :לעול חמש .וא יצאתה מקצת עונה ראשונה –
נותני לה מקצת עונה ששית.
יסודה של המחלוקת בפסוקי שנזכרו לעיל משמות י"ט ,י יא:
ויאמר ה' אל משה ל אל הע וקדשת היו ומחר וכבסו שמלֹת .והיו נכֹני
ליו השלישי כי ביו השלשי ירד ה' לעיני כל הע על הר סיני.
ההנחה הפרשנית של חז"ל לפסוקי אלו היא כי מטרת הפרישה היא ,שבמת תורה לא
ייטמאו בשכבת זרע ,וא א אישה תפלוט שכבת זרע שנקלטה ,היא אינה מטמאה
מכיוו שהימי שחלפו גורמי לה להסריח "ואינו שכבת זרע הראוי להזריע" 31.לאור
ההנחה )שנומקה לעיל ,בניתוח סדר עול( שמצוות הפרישה נאמרה לבני ישראל ביו ד'
בסיוו ,מסיקה הגמרא כי ר' אלעזר ב עזריה ,הפוסק שהפולטת ביו השלישי טהורה,
סובר כת"ק דרבי יוסי ,שמת תורה היה בו' בסיוו ,כ שאישה שעוד שימשה בד' בסיוו
)קוד הפרישה( תהיה טהורה 'ביו השלישי' הוא ו' בסיוו ,ומכא שהפולטת ביו
השלישי לתשמיש – טהורה .לעומת זאת רבי ישמעאל ,הדורש פער של שתיי עד שלוש
יממות בי התשמיש לפליטה ,כלומר שהפליטה תהיה ביו הרביעי לתשמיש ,סובר כרבי
יוסי ,שבז' בסיוו ניתנה תורה ,ורק כשעברו ארבעת הימי מד' ועד ז' )כמוב שהספירה
שבתוספתא כוללת את יו התשמיש( – האישה טהורה .א רבי עקיבא המחמיר ודורש
מינימו של חמש עונות ,מסכי עקרונית ע רבי ישמעאל) 32ובשיטת רבי יוסי( ,אלא
שבנקודה אחרת הוא חלוק ,שהוא סובר שהתורה הקפידה על עונות ,שכ את צו הפרישה
ה קיבלו כבר בבוקרו של יו הרביעי ,וזאת על פי הכלל בסוגייתנו "משה בהשכמה
עלה ובהשכמה ירד".
אות )ש( ,העיר שבכ"י רומי ב' הנוסח הוא "עשרת הדיברות" ,כמו בשבת ותענית.
.31רש"י ש ד"ה לג' ימי.
.32רש"י ש ד"ה לעול.
51
אברה ליפשי
מה נית ללמוד מזיקה זו על שורשי המחלוקת בי ת"ק לרבי יוסי בתארי מת
תורה? נראה שלא הרבה .למרות שהמחלוקת שבמשנה ובתוספתא מקוואות קדומה
למחלוקת ת"ק ורבי יוסי ,במישור של פער הדורות בי התנאי בשתי המחלוקות )רבי
יוסי ב חלפתא הוא תלמידו של רבי עקיבא( – מתו הזיקה הברורה בי הפסוקי
בשמות למחלוקת במקוואות ,ומכיוו שבסוגיות הש"ס אי ניסיו להעלות גורמי
אחרי למחלוקת התנאי במקוואות ,מסתבר לומר שמחלוקת היסוד היא המחלוקת
בתארי מת תורה 33,מחלוקת שנית להבי את שורשיה בפירוש הפסוקי ,והעובדה
שהיא הגיעה אלינו דר רבי יוסי ות"ק אי בה כמוב כדי לומר שה הראשוני שנחלקו
בה ,ומתו מחלוקת זו נבעה המחלוקת על פולטת שכבת זרע.
לסיכומה של נקודה זו :לא עלה בידינו למצוא מתו הזיקה שיצרה הגמרא לסוגיית
הפולטת שכבת זרע מקור ושורש למחלוקת של רבי יוסי ות"ק על תארי מת תורה.
‚„"Î ˙ÂÓ˘ ˙¢¯Ù· ˙˜ÂÏÁÓÏ ‰˜Èʉ .
במסכת יומא )ד ע"א ע"ב( יוצרת הגמרא זיקה נוספת בי מחלוקת ת"ק ורבי יוסי
למחלוקת תנאי אחרת העוסקת א היא בפרשנות פסוקי השייכי באופ זה או אחר
למת תורה .המדובר הוא על המחלוקת הבאה:
תניא כוותיה דריש לקיש :משה עלה בענ ונתכסה בענ ונתקדש בענ כדי לקבל
תורה לישראל בקדושה ,שנאמר 'וישכ כבוד ה' על הר סיני' )שמות כ"ד ,טז( .זה
היה מעשה אחר עשרת הדברות ,שהיו תחלה לארבעי יו ,דברי רבי יוסי
הגלילי .רבי עקיבא אומר :וישכ כבוד ה' – מראש חודש ,ויכסהו הענ – להר,
ויקרא אל משה – ]משה[ וכל ישראל עומדי ,ולא בא הכתוב אלא לחלק כבוד
למשה .רבי נת אומר :לא בא הכתוב אלא למרק אכילה ושתיה שבמעיו ,לשומו
כמלאכי השרת .רבי מתיא ב חרש אומר :לא בא הכתוב אלא לאיי עליו ,כדי
שתהא תורה ניתנת באימה ,ברתת ובזיע ,שנאמר 'עבדו את ה' ביראה וגילו
ברעדה' )תהילי ב' ,יא(34.
מחלוקת זו עוסקת בפרשנות של הפסוקי בסו פרשת משפטי )פרק כ"ד( .פרק זה
עוסק בעלייה של משה להר ובהכנות אליה .בסו הפרק מופיעי הפסוקי:
)טו( ויעל משה אל ההר ויכס הענ את ההר.
)טז( וישכ כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענ ששת ימי ויקרא אל משה ביו
השביעי מתו הענ.
)יז( ומראה כבוד ה' כאש אכלת בראש ההר לעיני בני ישראל.
.33וכ הוא בלשו הרמב" בפירוש המשנה )מהד' ר"י קאפח עמ' שנא(" :ולמדו כול ממה שאמר
יתעלה היו נכוני לשלשת ימי אל תגשו אל אשה ונחלקו מתי היתה אזהרה זו".
.34מחלוקת זו )בי רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא( מופיעה ג במכילתא דרשב"י )יתרו יט ט ,עמ' ,(140
וראה בהערה 8ש למקבילות נוספות.
52
תיארוכו של מת תורה במקורות חז"ל
)יח( ויבא משה בתו הענ ויעל אל ההר ויהי משה בהר ארבעי יו וארבעי
לילה.
השאלה העקרונית היא על איזו עלייה מדובר בפרק זה? הא זוהי העלייה למת תורה
הרגיל ,לאמור עשרת הדיברות ,או עלייה זו הייתה לאחר מכ לקבלת שאר התורה?
השאלה הפרשנית הספציפית היא א "ששת ימי" שבפסוק טז מכווני לא' עד ו'
בסיוו המוזכרי כבר בפרק י"ט ,ואז "ביו השביעי" הוא ז' בסיוו ,או אלה הימי
שלאחר מת תורה ,ז' עד י"ב בסיוו ,והשביעי הוא י"ג בסיוו? בשאלה זו חלוקי
התנאי בברייתא .רבי יוסי הגלילי נוקט את האפשרות השנייה :זה היה מעשה אחר
עשרת הדיברות .תורה ניתנה בו' בסיוו )פרק י"ט( ,ובפרק כ"ד מתוארי האירועי
העוקבי מז' עד י"ב בסיוו ,כשבי"ג בסיוו )ביו השביעי שבפסוק טז( עלה משה לקבל
את שאר התורה .רבי עקיבא לעומתו נוקט את האפשרות הראשונה :פרק זה עוסק
בתחילת חודש סיוו כמו פרק י"ט .ששת הימי ה א' בסיוו עד ו' בו ,והיו השביעי
הוא ז' בסיוו.
מה הזיקה בי מחלוקת זו למחלוקת ת"ק ורבי יוסי? נתאר זיקה זו בדר השלילה:
אי אפשרות לומר שפרק י"ט ופרק כ"ד עוסקי שניה בתארי של נתינת עשרת
הדיברות כשהאחד מתאר אותו בו' בסיוו והאחר בז' בסיוו .לכ לא נית לצר יחד את
דעתו של ת"ק דרבי יוסי )שלצור העניי ,וכ מתו הנחותינו בפרק על סדר עול ,נטע
שמקורו הוא פרק י"ט( ,שבו' בסיוו ניתנו עשרת הדיברות ע פרשנותו של רבי עקיבא
בפרק כ"ד שהיו השביעי ש הוא ז' בסיוו ,ובו ניתנו עשרת הדיברות 35.ובלשונה של
הגמרא:
במאי קא מיפלגי רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא? בפלוגתא דהני תנאי .דתניא:
בששה בחודש ניתנה תורה לישראל ,רבי יוסי אומר :בשבעה בו .מא דאמר
בששה – בששה ניתנה ,ובשבעה עלה )דכתיב 'ויקרא אל משה ביו השביעי'
]שמות כ"ד ,טז[( .מא דאמר בשבעה – בשבעה ניתנה ,ובשבעה עלה] ,דכתיב
ויקרא אל משה ביו השביעי[ .רבי יוסי הגלילי סבר לה כתנא קמא ,דאמר בששה
בחודש ניתנה תורה ,הלכ ,זה היה מעשה אחר עשרת הדברות' ,וישכ כבוד ה'
על הר סיני ויכסהו הענ ששת ימי' )ש( – למשה ,ויקרא אל משה ביו השביעי
– לקבולי שאר תורה .דאי סלקא דעת וישכ כבוד ה' מראש חדש ,ויכסהו הענ
– להר ,ויקרא אל משה ביו השביעי – לקבולי עשרת הדברות – הא קבילו להו
מששה ,והא אסתלק ענ מששה! ורבי עקיבא סבר לה כרבי יוסי ,דאמר בשבעה
בחדש ניתנה תורה לישראל.
הגמרא מציגה את ההתניה כ :ת"ק אינו יכול לסבור כרבי עקיבא אלא כרבי יוסי הגלילי,
ולכאורה ניסוח הדברי קשה :הרי יסודה של הסוגיה כא היא מחלוקת של רבי יוסי
.35ויעוי ש במהרש"א ,חידושי אגדות ,שהקשה על קביעה זו ,וניסה להציע אפשרות ליישב את שתי
השיטות ,ובתירוצו ש.
53
אברה ליפשי
הגלילי ורבי עקיבא ,ומחלוקת זו רוצה הגמרא לתלות במחלוקת האחרת של ת"ק ורבי
יוסי ,וא כ ראוי היה שהגמרא תציג דווקא את ההתניה ההפכית :רבי עקיבא אינו יכול
לסבור כת"ק אלא כרבי יוסי .ועוד קשה ,הרי הגמרא פותחת ואומרת :רבי יוסי הגלילי
סבר לה כת"ק ,א מוכיחה שת"ק סבר לה כרבי יוסי הגלילי! והרי אי הדברי שקולי!
ונראה ליישב קושי אחד במשנהו .אי לגמרא צור להדגיש את ההתניה ההפכית ,שרבי
עקיבא מחויב לסבור כרבי יוסי ,שהרי לא מדובר בשתי נקודות שונות שהגמרא צריכה
ליצור זיקה ביניה ,אלא היא היא! רבי עקיבא הסובר שבז' עלה משה לקבל את עשרת
הדיברות אומר ממש את דברי רבי יוסי 36.הגמרא רוצה להדגיש את הזיקה בי רבי יוסי
הגלילי לת"ק דרבי יוסי .וכיוו שיסוד הסוגיה כא הוא מחלוקת רבי יוסי הגלילי ורבי
עקיבא ,ניסוח הגמרא הוא "ר' יוסי הגלילי סבר לה כת"ק" ,ואמנ מבחינה לוגית
ההתניה היא הפוכה :ת"ק מחויב לסבור כר' יוסי הגלילי ,אלא שמכיוו שכבר נוצרה
הזיקה בי ר' עקיבא ורבי יוסי ,ומאיד ת"ק ור' יוסי הגלילי מתיישבי זה ע זה ,ועור
הסוגיה רוצה להשלי את התמונה של תליית המחלוקת שבסוגייתנו ,הוא מנסח זאת
באופ שכביכול ר' יוסי הגלילי תלוי בת"ק ,א מיד מבהיר שהתלות הלוגית היא הפוכה.
הא לאור הזיקה המוצגת כא יש בידינו למצוא שורש למחלוקת ת"ק ורבי יוסי?
דומני שאי זה בלתי מתקבל על הדעת לטעו שאכ כ .אמנ התלות הלוגית שנוסחה
לעיל ,האומרת שת"ק מחויב לסבור כר' יוסי הגלילי יכולה להטעות כאילו רק לאחר
שת"ק קבע את שיטתו בתארי מת תורה ,נבעו ההשלכות בפרשנות פרק כ"ד ,א כמוב
שטעות אופטית כא .אי לזהות בי נביעות לוגיות לנביעות ראליות .משל למה הדבר
דומה ,לנביעה האומרת כי מתו כ שבגדי נרטבו נובע כי ירד גש .הרי לא רטיבות בגדי
גרמה לירידת הגש ,אלא שהאד המסיק על מאורע אחד מתו ידיעה על מאורע אחר
יכול להסיק על התרחשותו של ב' מתו ידיעתו על התרחשותו של א' ,למרות שבמציאות
הראלית התרחשותו של א' היא זו שגרמה להתרחשותו של ב' .כ הדברי בסוגייתנו.
הלומד את דעתו של ת"ק בתארי מת תורה מסיק על פרשנותו של ת"ק לפסוקי בפרק
כ"ד ,א שיטתו של ת"ק עצמו יכלה להיווצר בדר ההפוכה :מתו שיטתו בפרק כ"ד
הוא הסיק על התארי של מת תורה .א א לגבי ת"ק הדברי אינ נראי רלוונטיי,
שכ לכאורה הוכחנו לעיל ,בפרק על סדר עול ,את שיטתו מתו הפסוקי בפרק י"ט,
אמנ כשאנו מגיעי לשיטת רבי יוסי הדברי מסתברי להיות כסדר שתואר .כוונתי
לומר ,והדברי מפורשי ברש"י 37,ששיטתו של רבי יוסי שבז' בסיוו ניתנו עשרת
.36ואמנ לא זכיתי להבי את דברי המאירי ביומא ש שלאחר שסקר את מחלוקת רבי יוסי הגלילי ורבי
עקיבא וכתב בשיטת רבי עקיבא" :וקראו בשביעי לקבל עשרת הדברות" ,הוסי לאחר כמה מילי:
"ולדברי הכל בששה בסיוו ניתנו עשרת הדברות" )בית הבחירה ,יומא ,ירושלי תשל"ה ,עמ' ו(.
.37זו לשו רש"י בשבת פו ע"ב" :בששה בחדש כו' – דהא דכתיב ויכסהו הענ ששת ימי ויקרא אל
משה ביו השביעי – סבירא להו כר' יוסי הגלילי ,דאמר בפרק קמא דיומא )ד ע"א( זה היה מעשה
אחר עשרת הדברות ,ור' יוסי סבירא ליה דמשה וכל ישראל עומדי לקבל עשרת הדברות ,ולא בא
הכתוב אלא לחלק כבוד למשה" .רש"י תולה את מחלוקת ת"ק ורבי יוסי במחלוקת שביומא ,למרות
שסוגיית הגמרא בשבת כלל לא מזכירה את הדברי .נעיר כי מפירוש המיוחס לרש"י בתענית כח
54
תיארוכו של מת תורה במקורות חז"ל
הדיברות נובעת כתוצאה מפרשנותו בפרק כ"ד ,שהרי בפסוקי בפרק י"ט קשה 'לתחוב'
יו נוס ,מה עוד שלשיטת ת"ק עצמו הוספנו עלייה וירידה נוספי למשה ,וממילא יו
נוס ,מעבר לכתובי המפורשי ,כ שקשה להבי כיצד ניתוס לרבי יוסי יו נוס על
פי פסוקי אלו .אמנ א רבי יוסי קיבל את פרשנותו של רבו המובהק ,רבי עקיבא,
לפרק כ"ד ,הרי שמפורש ש ,לפי פרשנות זו ,שתארי מת תורה היה בז' בסיוו .את
דרכו של רבי יוסי בהתמודדות ע פסוקי פרק י"ט מתווה הסוגיה בשבת ,על פי היסוד:
יו אחד הוסי משה מדעתו .מכא ששיטתו של ר' יוסי הגלילי החולק על רבי עקיבא
בפרשנות פרק כ"ד היוותה תנאי הכרחי לפרשנותו ה'פשוטה' )ללא ההוספה של יו אחד
מדעתו של משה( של ת"ק בפרק י"ט היא היא פרשנותו של סדר עול.
„ÌÂÎÈÒ .
השערתנו היא כי שורש המחלוקת בי ת"ק ורבי יוסי בתארי מת תורה נעו בפרשנות
פרק כ"ד .רבי יוסי מקבל את פרשנותו של רבו ר' עקיבא ,שפרק כ"ד עוסק בימי
הראשוני של חודש סיוו ,וממילא מפורש ש שניתנו עשרת הדיברות ביו השביעי,
הוא ז' בסיוו .ת"ק לעומתו מקבל את פרשנותו של ר' יוסי הגלילי לפרק כ"ד ,לאמור,
פרשייה זו מתרחשת לאחר מת תורה ,ולא נית ללמוד ממנה על תאריכו של מת תורה,
ומכא הוא חופשי לפרש את פרק י"ט כפשוטו ,וממנו עולה )כפי שפורט לעיל בשיטת
סדר עול( ,שבו' בסיוו ניתנו עשרת הדיברות.
‰¯Â˙ Ô˙Ó Íȯ‡˙ ˙ÚÈ·˜Ï ˙¢‰ ˙ÂËÈ˘‰ ÔÈ· ÒÁȉ :ÈÚÈ·¯ ˜¯Ù
‡‰Î „Ú Â¯·Ëˆ‰˘ ÌÈÂ˙‰ ÔÈ· ÒÁȉ .
את הנתוני שהצטברו בידינו עד כה ,ביחס לתאריכו של מת תורה ,נית לסווג לשניי:
נתוני על היו בחודש ונתוני על הקורלציה שבאותה שנה )ומצירופ – נתוני על
היו בשבוע( .ביחס ליו בחודש שתי שיטות לפנינו ,האחת היא שיטת סדר עול,
המכילתא ות"ק שבבבלי – ו' בסיוו ,והשנייה היא שיטתו של רבי יוסי – ז' בסיוו .ביחס
לקורלציה שוב שתי שיטות ,האחת היא שיטת סדר עול – ר"ח סיוו ביו שני ,והשנייה
שיטת המכילתא – ר"ח ביו ראשו .כיוו שהמכילתא וסדר עול מסכימי לגבי היו
ע"ב ,מסתמ אחרת" :רבי יוסי אומר בשבעה – וטעמייהו מקרא במסכת שבת בפרק רבי עקיבא".
יוצא לפי זה ששורש המחלוקת הוא בפסוקי פרק י"ט שמביאה הגמרא בשבת ,אלא שכל המעיי
בגמרא רואה שאי בפסוקי המפורטי ש כדי להסביר את המחלוקת .ואכ אי להשלי מהפירוש
המיוחס לרש"י אל רש"י עצמו ,ו"גברא אגברא קא רמית" .אלא שדברי הפירוש המיוחס לרש"י
קשי מצד עצמ .ואולי יש לפרש את המילה "טעמייהו" לא כשורש נקודת המחלוקת דווקא ,אלא
כהרחבתה של כל שיטה וביסוסה בתו הפסוקי ולאו דווקא בנקודה שבה היא חולקת על השיטה
שמנגד.
55
אברה ליפשי
בחודש ,הרי שמחלוקת בקורלציה יוצרת מחלוקת לגבי היו בשבוע שבו חל מת
תורה :לפי סדר עול – שבת ,ולפי המכילתא – שישי.
כעת עלינו לנסות לבחו את שיטותיה של ת"ק ור' יוסי ביחס לקורלציה .ראשית
ננסה לנתח זאת בדר אפריורית :הא יש דר להסיק את יחסו של ת"ק ,הסובר שבו'
ניתנה תורה ,לקורלציה – כלומר הא הוא סובר שביו שישי או בשבת ניתנה תורה; או
לחילופי על יחסו של רבי יוסי ,הסובר שבז' בסיוו ניתנה תורה ,לקורלציה ,כלומר שבת
או יו ראשו? על פני הדברי לא נראה שאי דר כזו ,וממילא אי במחלוקת שביניה
לתרו לבירורה של המחלוקת בי סדר עול והמכילתא על הקורלציה .אלא שג א לא
נוכל להסיק דבר על שיטתו של אחד מה ,מכל מקו נראה שעל המחלוקת בכללותה
נית לומר דבר ביחס לקורלציה .בפשטות היה נראה לומר שא מצאנו מחלוקת על
התארי בחודש ,הרי שבשאר הנתוני שבאותו עניי ישנה הסכמה בי הצדדי ,כלומר
ישנה הסכמה על הקורלציה בי ת"ק ור' יוסי ,או כשיטת סדר עול או כשיטת המכילתא,
כ שא ה סוברי כשיטת הקורלציה של סדר עול – ת"ק יסבור שבת ור' יוסי ראשו,
וא כשיטת המכילתא – ת"ק יסבור שישי ור' יוסי שבת .א השערה זו צודקת יצא
שמחלוקת ת"ק ור' יוסי הפוכה באופ סימטרי למחלוקת סדר עול והמכילתא.
במחלוקת הראשונה ישנה הסכמה על הקורלציה ואי הסכמה על היו בחודש ,ואילו
במחלוקת השנייה ישנה הסכמה על היו בחודש ואי הסכמה על הקורלציה .כיוו
שבשתי המחלוקות ישנה הסכמה בדבר אחד ואי הסכמה בשני – מחויב להיות שיש
ביניה מחלוקת על היו בשבוע של מת תורה .עד כא הניתוח האפריורי.
·ÈÒÂÈ '¯Â ˜"˙ ˙˜ÂÏÁÓ·˘ ÌÈÂ˙‰ ÔÈ· ÒÁÈÏ Ú‚Â· ‡·¯ Ï˘ Â˙ËÈ˘ .
בניגוד לאפשרות שהעלינו בשורות האחרונות )שהמחלוקת היא על היו בחודש(
המבוססת כאמור על המגמה לצמצ את מחלוקת ת"ק ור' יוסי למישור אחד בלבד ,טוע
רבא במסכת שבת )פו ע"ב פז ע"א( ,שכש שה חלוקי על היו בחודש כ ה
נחלקו ג על הקורלציה .זו לשו הגמרא:
אמר רבא :דכולי עלמא – בראש חדש אתו למדבר סיני ,כתיב הכא 'ביו הזה באו
מדבר סיני' )שמות י"ט ,א( ,וכתיב הת 'החדש הזה לכ ראש חדשי' )ש י"ב,
ב( ,מה להל – ראש חדש ,א כא – ראש חדש .ודכולי עלמא – בשבת ניתנה
תורה לישראל ,כתיב הכא 'זכור את יו השבת לקדשו' )ש כ' ,ז( ,וכתיב הת
'ויאמר משה אל הע זכור את היו הזה' )ש י"ג ,ג( ,מה להל – בעצומו של
יו ,א כא – בעצומו של יו .כי פליגי – בקביעא דירחא; רבי יוסי סבר :בחד
בשבא איקבע ירחא ,ובחד בשבא לא אמר להו ולא מידי – משו חולשא
דאורחא .בתרי בשבא אמר להו 'ואת תהיו לי ממלכת כהני' )ש י"ט ,ו(,
בתלתא אמר להו מצות הגבלה ,בארבעה עבוד פרישה .ורבנ סברי :בתרי בשבא
איקבע ירחא ,בתרי בשבא לא אמר להו ולא מידי – משו חולשא דאורחא,
56
תיארוכו של מת תורה במקורות חז"ל
בתלתא אמר להו ואת תהיו לי .בארבעה אמר להו מצות הגבלה ,בחמישה עבוד
פרישה.
בניגוד לנראה מהסתכלות ראשונה אי בדבריו של רבא כדי להסיט את מחלוקת
מהמפורש – היו בחודש – אל הלא מפורש – הקורלציה ,שכ קל להיווכח ,שמחלוקת
זו לגבי הקורלציה אינה מסבירה את מחלוקת לגבי היו בחודש ,אלא מיתוספת אליה.
יש לעיי ,א כ ,מה הניע את רבא להוסי על מחלוקת המפורשת מחלוקת נוספת?
נוסי על כ שמלשונו של רבא 'כי פליגי' משתמע שהוא אכ בא להסיט את נקודת
המחלוקת ,כשימושו הרגיל של מונח זה בש"ס 38.אלא שהפתרו מונח לפנינו" :ודכולי
עלמא – בשבת ניתנה תורה לישראל" .בכ שהוסי רבא את המחלוקת לגבי הקורלציה,
נוצר המצב שלמרות שה חלוקי ביחס ליו בחודש יש ביניה הסכמה ביחס ליו
בשבוע .להבהרת העניי ראינו להרחיב במקצת באשר ליחסי ההדדיי של מוקדי
הסוגיה:
שלושה משתני לפנינו – היו בחודש שבו ניתנה תורה )כשהערכי האפשריי ה
ו' או ז'( ,היו בשבוע )והערכי שישי או שבת ,ותאורטית ג ראשו( והקורלציה
שבאותה שנה )והערכי :ר"ח ביו ראשו או ביו שני( .היחס בי המשתני הוא
כדלהל :קביעת של ערכי בשניי מהמשתני ,משפיעה על הער של המשתנה
השלישי ,כ שנית לומר שישנ שני ערכי בלתי תלויי וער שלישי תלוי .לדוגמה:
א נקבע שהקורלציה היא :ר"ח סיוו ביו ראשו ,והיו בחודש של מת תורה הוא ו'
בסיוו ,יוצא שהיו בשבוע )המשתנה התלוי( הוא יו שישי .לחילופי א המשתני
הבלתי תלויי היו היו בשבוע )שישי( והיו בחודש )ו'( – יוצא שהמשתנה התלוי הוא
הקורלציה – ר"ח סיוו יו ראשו .וכ באופציה השלישית :המשתני הבלתי תלויי
ה היו בשבוע )שישי( והקורלציה )ר"ח בראשו( ,יוצא שהמשתנה התלוי הוא היו
בחודש )ו'( .נציג זאת כתבנית:
](ÈÂÏ˙) ‚ ‰˙˘Ó <= [(ÈÂÏ˙-È˙Ï·) · ‰˙˘Ó + (ÈÂÏ˙-È˙Ï·) ‡ ‰˙˘Ó
כעת נשתמש במשתני אלו לניתוח המחלוקות .כשאנו נתקלי במחלוקת לגבי אחד
המשתני אנו מניחי כי משתנה זה הוא אחד המשתני הבלתי תלויי )לצור העניי:
א( ,וכל שיטה הכריעה בו אחרת .עוד אנו מניחי כי חו מהמחלוקת שלפנינו ישנה
הסכמה בנוגע לשאר הנתוני בסוגיה .לכ מסתבר שלגבי המשתנה הבלתי תלוי הנוס
)ב( קיימת הסכמה ,וא כ המשתנה התלוי )ג( יהיה ממילא שנוי במחלוקת ,אלא
שמחלוקת זו )על משתנה ג( אינה עקרונית ,והיא מתקבלת דווקא מתו כ שישנה
הסכמה לגבי המשתנה הבלתי תלוי הנוס )ב( .א כ בכל מחלוקת לגבי אחד
.38וכגו ברכות נב ע"ב" :אמר רבא :בברא כולי עלמא לא פליגי דברא משמע ,כי פליגי בבורא ,בית
שמאי סברי :בורא – דעתיד למברא; ובית הלל סברי :בורא נמי דברא משמע" ,וש מא ע"א" :וכי
פליגי רבי יהודה ורבנ – במילתא אחריתי פליגי".
57
אברה ליפשי
המשתני ,עלינו לברר מהו המשתנה הבלתי תלוי הנוס שלגביו קיימת הסכמה )ב(,
ומהו המשתנה התלוי )ג( שלגביו אמנ יש מחלוקת אלא שהיא אינה עקרונית אלא
נובעת 'ממילא' .נציג בתבנית א את המחלוקת:
]‡ )(‰ÈÂÏ˙ ˙˜ÂÏÁÓ) ‚ <= [(‰ÈÂÏ˙-È˙Ï· ‰ÓÎÒ‰) · + (‰ÈÂÏ˙-È˙Ï· ˙˜ÂÏÁÓ
כעת יכולי אנו לגשת לניתוח מחלוקת ת"ק ור' יוסי .כיוו שהמחלוקת המפורשת של
ת"ק ור' יוסי היא במשתנה החודש )משתנה א( ,הרי ששתי אפשרויות לפנינו.
האפשרות הראשונה :שמשתנה הקורלציה הוא המשתנה הבלתי תלוי הנוס )ב(,
ולגביו קיימת הסכמה ,וממילא – המשתנה התלוי )ג( הוא משתנה השבוע ולגביו קיימת
מחלוקת )תלויה(.
האפשרות השנייה :משתנה השבוע הוא הבלתי תלוי הנוס )ב( ולגביו קיימת
הסכמה ,וממילא – משתנה הקורלציה הוא התלוי )ג( ולגביו קיימת מחלוקת )תלויה(.
בניתוח הראשוני של הסוגיה )לעיל ,פרק רביעי סעי א( הנחנו כאפשרות הראשונה,
שמשתנה היו בשבוע הוא התלוי )ג( ,וערכו מתקבל רק כתוצאה מבירור הערכי בשני
המשתני האחרי )הבלתי תלוי( .והנחה זו נבעה מכ שמשתנה היו בשבוע נראה
פחות עקרוני ממשתנה הקורלציה ,ולכ העדפנו להניח שהמשתנה הבלתי תלוי הנוס
)ב( הוא הקורלציה ]שכ ג לשיטות המכילתא וסדר עול הוא בלתי תלוי[ ,וכתוצאה
מכ המשתנה של היו בשבוע הוא התלוי .נסכ הצעה זו:
Ú·˘ ‚ <= [(‰ÈÂÏ˙-È˙Ï· ‰ÓÎÒ‰) ‰ÈˆÏ¯Â˜ · + (‰ÈÂÏ˙-È˙Ï· ˙˜ÂÏÁÓ) ˘„ÂÁ ‡] .1
)(‰ÈÂÏ˙ ˙˜ÂÏÁÓ
כא אנו מגיעי לחידושו של רבא .רבא מצא בדרשות הפסוקי דר ישירה )גזרה שווה(
לקביעת ערכו של משתנה השבוע ללא תלות במשתני האחרי 39,כ שמשתנה השבוע
הוא המשתנה הבלתי תלוי )ב( ,וממילא ,ורק ממילא ,נובעת המחלוקת על הקורלציה,
והוא הופ להיות התלוי )ג( .כעת מוב המונח 'כי פליגי' שרבא משתמש בו .מונח זה
אכ מסיט את נקודת המחלוקת ,א אינו מסיט אותה ממשתנה התארי בחודש אל
משתנה הקורלציה ,שכ המחלוקת במשתנה החודש נותרה בעינה ,אלא מסיט אותה
ממשתנה היו בשבוע )שסברנו שהוא התלוי ,ולכ חלוקי בו( ,אל משתנה הקורלציה,
ההופ להיות 'תלוי' ,ודווקא משתנה השבוע הוא הבלתי תלוי שלגביו ישנה הסכמה.
.39רטנר במבואו כותב ,ש"דעת רבא שכ"ע סוברי כ מחמת שכ הוא מפורש בסדר עול סו פרק ה'
בשישי לחדש נתנה לה עשרת הדברות ויו שבת היה ,"…וקשה הרי ש מפורש ג שבו' סיוו
נתנה תורה בנגוד לשיטת ר' יוסי ,וא כ ,מה לנו להתאי את דעתו של רבי יוסי ליו השבועי של
סדר עול ולהוביל למחלוקת בקורלציה?
58
תיארוכו של מת תורה במקורות חז"ל
‚ <= [(‰ÈÂÏ˙-È˙Ï· ‰ÓÎÒ‰) Ú·˘ · + (‰ÈÂÏ˙-È˙Ï· ˙˜ÂÏÁÓ) ˘„ÂÁ ‡] ‡·¯ .2
˜(‰ÈÂÏ˙ ˙˜ÂÏÁÓ) ‰ÈˆÏ¯Â
לשיטת רבא א כ ,ערכו של משתנה הקורלציה הוא פונקציה של מחלוקת ת"ק ור' יוסי
בתארי החודשי של מת תורה ,כ ששיטת ת"ק בקורלציה תואמת לשיטת סדר עול,
ושיטת ר' יוסי תואמת לשיטת המכילתא.
במישור הלוגי קיימת ג אפשרות שלישית .לאחר שדחינו את האופציה שהמשתנה
התלוי )ג( הוא משתנה השבוע ,והעלינו את ההצעה כי המשתנה התלוי הוא משתנה
הקורלציה ,נותר לבדוק א נית להחלי את משתני )א( ו )ג( )שהרי בשניה יש
מחלוקת( .לאמור :ת"ק ור' יוסי הסכימו על משתנה השבוע – שבת ,והוא נותר המשתנה
הבלתי תלוי השני )ב( .אלא שהמשתנה הבלתי תלוי הראשו ,˜ÏÁ ·˘ ,הוא דווקא
משתנה הקורלציה ,כשת"ק בשיטת סדר עול ור' יוסי בשיטת המכילתא ,ואז יוצא
שהמשתנה התלוי הוא משתנה החודש ,כשבעצ אי מחלוקת עקרונית לגביו ,אלא
שלשיטת ת"ק בקורלציה ובהתחשב ביו בשבוע – שבת ,יוצא שמת תורה חל בו'
בסיוו ,ולשיטת ר' יוסי בקורלציה ובהתחשב ביו בשבוע )כנ"ל( ,יוצא שמת תורה חל
בז' בסיוו.
<= [(‰ÈÂÏ˙-È˙Ï· ‰ÓÎÒ‰) Ú·˘ · + (‰ÈÂÏ˙-È˙Ï· ˙˜ÂÏÁÓ) ‰ÈˆÏ¯Â˜ ‡] (?‡·¯) .3
‚ (‰ÈÂÏ˙ ˙˜ÂÏÁÓ) ˘„ÂÁ
כעת נבדוק א אפשרות שלישית זו יכולה להוות הסבר חדש לדברי רבא .לפי אפשרות זו
טענתו המחודשת של רבא היא שהמחלוקת המוצגת בברייתא אינה המשתנה הבלתי
תלוי אלא דווקא התלוי ,ולכ הוא מעמיד את עיקר המחלוקת ביחס לקורלציה ,שבה נית
לדעתו לנמק את שני הצדדי במחלוקת בפירוש הפסוקי )בניגוד למשתנה השבוע,
שש הוא העדי להציג הסכמה ,אולי מחוסר מקורות לשני צדדי חלוקי במשתנה
זה( .לפי אפשרות זו ,דברי רבא ,ובייחוד המונח 'כי פליגי' ,מתפרשי כפשוט :למרות
שהצגת המחלוקת היא על התארי החודשי של מת תורה ,מלמדנו רבא כי בעצ
מחלוקת זו היא רק השלכה של שני משתני אחרי ,האחד הוא משתנה השבוע ,שלגביו
ישנה הסכמה ,והשני הוא משתנה הקורלציה ‡Â‰ ‡Â‰˘ ,שורש המחלוקת )ואכ רבא
מרחיב בהצגת של שני משתני בלתי תלויי אלו( .כעת רבא אכ מסיט את המחלוקת,
לא במשתנה התלוי כמו שהצגנו בהסבר הקוד ,אלא את עיקר המחלוקת – את
המחלוקת במשתנה הבלתי תלוי הוא מסיט מהמשתנה החודשי ,העולה מפשט הברייתא,
אל משתנה הקורלציה.
לפי הסבר זה בדברי רבא תעלה השאלה – מה הניע את רבא לפרש את מחלוקת
התנאי שלא כפשוטה ,ולהסיט אותה ממשתנה החודש אל משתנה הקורלציה? נית
להסביר זאת ה בשלילה ה בחיוב ,כלומר ה בחיסרו שיש בתליית המחלוקת במשתנה
החודש ,ה ביתרו שיש בתליית המחלוקת בקורלציה .השלילה :הקושי שראינו לעיל
59
אברה ליפשי
בשיטת רבי יוסי .בניתוח שיטת ר' יוסי הפלגנו אל מחלוקת אחרת )בפרשנות פרק כ"ד(
כדי למצוא מקור לתארי ז' בסיוו ,וכל זה מתו הקושי למצוא בפסוקי פרק י"ט את
המקור לתארי זה .לפי ניתוחו זה של רבא ,א נקבל את ההסבר האחרו בשיטתו ,הרי
שר' יוסי הגיע לתארי ז' בסיוו רק כתוצאה משיטתו בקורלציה של אותה שנה,
ומההנחה שתורה ניתנה בשבת ,ולא מפרשנות הפסוקי בפרק י"ט .החיוב :מסתבר לומר
כי רבא הכיר את שתי המסורות התנאיות על שאלת הקורלציה )המוצגות בסדר עול
ובמכילתא( ,ולמד מה כי הקורלציה אינה משתנה תלוי אלא בלתי תלוי )אינו ג!( ,ולא
זו בלבד ,אלא שהוא א משתנה השנוי במחלוקת בי המדרשי ,כלומר מחלוקת תנאי
)אינו ב!( .מכא נטה רבא לומר כי א ת"ק ור' יוסי נחלקו דווקא על משתנה זה )א( ,ולא
על משתנה היו בחודש )והמחלוקת על היו בחודש היא מחלוקת תלויה(.
איזה הסבר נעדי בדברי רבא ,את ההסבר האומר כי שורש המחלוקת הוא היו
בחודש וההשלכה היא הקורלציה ,או ההפ – שורש המחלוקת במשתנה הקורלציה,
והשלכתה במשתנה החודש? דומה שה מתו לשונו של רבא )'כי פליגי'( ,ה מתו
הנימוקי לחיוב ולשלילה שהוצגו לעיל היה מקו להעדי את הפרשנות השנייה לדברי
רבא ,אלא שמלבד שחידוש מופלג יש באפשרות זו ,לא מצאנו בראשוני רמז לפירוש
זה ,ודווקא מדברי רש"י שהבאנו לעיל 40,יוצא כי משתנה החודש הוא המשתנה
העצמאי ,וממנו יוצאת המחלוקת בקורלציה .והדבר צרי הכרע.
עד כא על שלוש האפשרויות בהסבר מחלוקת של ת"ק ור' יוסי ,שתיי בשיטת
רבא ,והשלישית )שהוצגה ראשונה בפרק זה( ,לולי דבריו.
‚‡˙ÏÈÎӉ ÌÏÂÚ ¯„Ò ˙˜ÂÏÁÓÏ ‰ÒÁÈ ‡·¯ Ï˘ Â˙ËÈ˘ .
הא תפיסתו של רבא בדבר היחס שבי שלושת המשתני בשיטות ת"ק ור' יוסי ,לפי
אחת משתי הדרכי לפרש את שיטתו ,ניתנת להיאמר ג בשיטות סדר עול והמכילתא?
מוסכ על שני המדרשי כי משתנה החודש הוא ו' בסיוו )משתנה ב( ,ומכא שנותרו
שתי אפשרויות באשר ליחס בי שני המשתני האחרי הנתוני במחלוקת ,או
שהמחלוקת בקורלציה היא הבלתי תלויה )א( ,והיא זו שהובילה למחלוקת על היו
בשבוע )ג – המשתנה התלוי( ,או ההפ .לכאורה פשוט כצד הראשו ,שהרי מקורה של
הקורלציה לכל אחת מהשיטות כתוב במפורש בדברי סדר עול והמכילתא ,על הפסוק
"ויסעו מאילי וכו'" ,ומכא שהוא המשתנה הבלתי תלוי )א( .פרשנות זו כאמור
מתאימה לדר המחודשת בפרשנות דברי רבא הרואה בקורלציה את שורש המחלוקת ג
במחלוקת ת"ק ור' יוסי .בשתי מחלוקות התנאי א כ משתנה א הוא הקורלציה.
ההבדל בי שתי המחלוקות הוא בזהות של המשתני )ב( ו )ג( .במחלוקת סדר עול
.40הערה .37אמנ ,הדברי אינ מוכרחי בפירוש רש"י ,שכ הד"ה של רש"י )בו' לחדש( מוסב על
ציטוט הברייתא ,ולא על פרשנותו של רבא ,ונוכל לומר שרש"י הסביר את הברייתא על פי פשוטה,
ששורש המחלוקת נעו בדבריה המפורשי ,תארי החודש ,ולא כדברי רבא ,שעיקר המחלוקת
חסר.
60
תיארוכו של מת תורה במקורות חז"ל
והמכילתא )ב( הוא היו בחודש ,ו)ג( הוא היו השבועי )ההפ ממחלוקת ת"ק ור'
יוסי(:
Ú·˘ ‚ <= [(‰ÈÂÏ˙-È˙Ï· ‰ÓÎÒ‰) ˘„ÂÁ · + (‰ÈÂÏ˙-È˙Ï· ˙˜ÂÏÁÓ) ‰ÈˆÏ¯Â˜ ‡] .1
)(‰ÈÂÏ˙ ˙˜ÂÏÁÓ
א אולי עדיי יש מקו להשערה הקושרת בי שיטתו של רבא בהסבר מחלוקת ת"ק ור'
יוסי ,שהיו בשבוע הוא משתנה בלתי תלוי ,לבי מחלוקת של סדר עול והמכילתא.
נבדוק שוב את היחס בי משתנה הקורלציה )א( למשתנה היו בשבוע )ג( .כאמור לפי
הדר הפשוטה בהבנת המכילתא וסדר עול ,המחלוקת במשתנה הקורלציה היא
הבלתי תלויה )א( והמחלוקת במשתנה היו בשבוע היא התלויה )ג( .ננסה לערער על כ
ובכ ליישב קושי מסוי בשיטת סדר עול .הקושי הוא בדבר פרשנותו של סדר עול
לפסוק בשמות )ט"ז ,ה(" :והיה ביו הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה על אשר
ילקטו יו יו" ,שעל פי שיטתו מתפרש כיו השישי מהדיבור אל משה ולא מיו ירידת
המ כפי שעולה מפשטות הדברי וכפרשנותה של המכילתא .הדברי קשי ,על שו
מה ראה בעל סדר עול לנטות מהפרשנות הפשוטה? 41שמא יש להציע שהייתה כא
השפעה הדדית של משתנה הקורלציה ומשתנה היו בשבוע ,כלומר ,בעל סדר עול,
ביודעו שפרשנות הפסוקי בדר אחת מובילה לתיארוכו של מת תורה ביו שישי,
והפרשנות האחרת מובילה לשבת ,העדי את הפרשנות שתוביל לכ שמת תורה יהיה
בשבת ,וזאת או על פי דרשתו של רבא ,או מתו מגמה דרשנית כללית יותר הנוטה
לקשור בי מת תורה ליו השבת .כ א כ יצא לנו שמדבריו של רבא המעלה את ערכו
של משתנה השבוע ,הגענו לכ שאולי נקודת ההבדל בי המכילתא לסדר עול אינה
נעוצה דווקא בקורלציה ,ולא היא המשתנה הבלתי תלוי אלא המחלוקת מתחילה דווקא
במשתנה היו בשבוע ,וממנו נובעת המחלוקת בפרשנות הפסוק העוסק בקורלציה –
כלומר :החלפה של המשתני )א( ו )ג(:
]‡ ˘·‰ÈˆÏ¯Â˜ ‚ <= [(‰ÈÂÏ˙-È˙Ï· ‰ÓÎÒ‰) ˘„ÂÁ · + (‰ÈÂÏ˙-È˙Ï· ˙˜ÂÏÁÓ) ÚÂ
)(‰ÈÂÏ˙ ˙˜ÂÏÁÓ
אכ נחזור ונעיר כי מפשטות הכתוב בסדר עול ובמכילתא עולה כי הקורלציה היא היא
המשתנה הבלתי תלוי ,ואינה רק השלכה ,והדברי נותרו בגדר השערה.
דר נוספת להחיל את דברי רבא ,בדבר 'עצמאותו' של משתנה השבוע ,על שיטת
סדר עול ,מעלה פרשנות 'נועזת' למדיי .נקודת המוצא של התבניות שהוצגו עד כה
אומרת כי ניתוח של מחלוקת כלשהי בסוגיה צרי להתבסס על ההנחה כי חו
.41וב'לקח טוב' )מהד' בובר( עמ' 110ביסס כ את שיטת סדר עול" :אבל א תאמר שבחמישי בשבת
יצאו ממצרי יבא אייר בשבת והכתוב אומר ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סי וגו' בחמשה
עשר יו ,וכי ביו שבת באו והלא אמרנו שישראל נצטוו על השבת במרה לפיכ אי אפשר לומר
כ."…
61
אברה ליפשי
מהמשתנה הנמצא במחלוקת ישנה הסכמה ,ולכ על המשתנה הבלתי תלוי הנוס
בסוגיה )ב( אי מחלוקת ,ומתו כ יוצא שהמשתנה השלישי התלוי )ג( חייב להיות ג
כ שנוי במחלוקת .אכ הדברי נכוני כאשר המחלוקת היא 'אורגנית' ,שתי השיטות
מוצגות במקורות כמחלוקת )כמחלוקת ת"ק ור' יוסי( .אז אנו מניחי כי א המחלוקת
הוצגה בנקודה מסוימת מסתבר לומר כי רק בה היא קיימת .לעומת זאת במחלוקת בי
שתי יצירות כמו סדר עול והמכילתא ,אי אנו מחייבי להניח כי יש נקודת מחלוקת
אחת בלבד .כלפי מה הדברי אמורי? ישנה אפשרות לטעו כי שני המשתני הבלתי
תלויי בשיטת סדר עול ])א( ו )ב([ ,ואולי ג בשיטת המכילתא ,ה המשתני
השנויי במחלוקת ,דהיינו משתנה הקורלציה ומשתנה השבוע ,ודווקא מתוכ יוצא
משתנה החודש )ו' בסיוו( שרק · ‰¯˜Óיוצא מוסכ על שני המדרשי' .במקרה',
מכיוו ,שקביעת מת תורה בו' בסיוו ,לפי הדברי הללו היא רק פונקציה של קביעת
הקורלציה וקביעת היו בשבוע שבו ניתנה תורה )א שני המשתני הבלתי תלויי
חלוקי הרי שהמשתנה התלוי מוסכ(:
]‡ ˘·˘„ÂÁ ‚ <= [(‰ÈÂÏ˙-È˙Ï· ˙˜ÂÏÁÓ) ‰ÈˆÏ¯Â˜ · + (‰ÈÂÏ˙-È˙Ï· ˙˜ÂÏÁÓ) ÚÂ
)(‰ÈÂÏ˙ ‰ÓÎÒ‰
אכ לפי זה נצטר לבדוק מהו הגור ל'עצמאותו' של משתנה השבוע .ואמנ לשיטת
סדר עול שהיו הוא שבת ,נית לומר שהוא נקט כדרשתו של רבא בגזרה שווה 'היו
הזה' .לעומת זאת לשיטת המכילתא נוכל לתלות זאת בדרשה שבשבת פח ע"א:
מאי דכתיב 'ויהי ערב ויהי בקר יו הששי' )בראשית א' ,לא( ,ה"א יתירה למה
לי? – מלמד שהתנה הקדוש ברו הוא ע מעשה בראשית ,ואמר לה :א
ישראל מקבלי התורה – את מתקיימי ,וא לאו – אני מחזיר אתכ לתוהו
ובוהו.
'יו הששי' יתפרש א כ לא רק כיו בחודש שבו נתנה תורה אלא ג כיו בשבוע ,דבר
שמתאי להדגשת המכילתא )עמ' – 159הובא לעיל בפרק על המכילתא במוקד השני(
את כפל ה'ששי'" :נמצאת אומר בחדש השלישי ·˘˘."˙·˘· È˘˘· ˘„Á· È
„ÌÂÎÈÒ .
בפרק זה הצגנו שתי גישות עיקריות לקביעת היחס שבי שלושת המשתני בסוגיה,
הגישה הפשוטה וגישתו של רבא .שלושת המשתני ה .1 :הקורלציה שהייתה בי ימות
החודש והשבוע בשנת יציאת מצרי; .2היו בחודש שבו ניתנה תורה; .3היו בשבוע
שבו ניתנה תורה .הגישה הפשוטה טוענת ששני המשתני שאות יש לקבוע בצורה
בלתי תלויה )מתו הפסוקי וכדומה( ,ה הקורלציה והיו בחודש ,ומתו כ נקבע
ממילא היו בשבוע .לפי זה המכילתא וסדר עול הסכימו במשתנה החודש ,חלקו
במשתנה הקורלציה ,וכ יצאה לה מחלוקת במשתנה השבוע .א מחלוקת ת"ק ור' יוסי
מתוארת בדר זו .ה הסכימו במשתנה הקורלציה )כפי אחת השיטות האפשריות( ,חלקו
62
תיארוכו של מת תורה במקורות חז"ל
במשתנה החודש ,וכ יצאה לה מחלוקת בנוגע ליו בשבוע .כ שבסיכו המחלוקות
יוצא שעל שני המשתני ,הקורלציה והחודש ,נחלקו תנאי ,בעוד שהיו בשבוע הוא
רק פונקציה של מחלוקות אלו ,וכשלעצמו הוא אינו מהווה גור עצמאי בסוגיה.
הגישה המחודשת יותר ,גישתו של רבא ,מסתמכת על גזרה שווה המלמדת שמת
תורה היה בשבת ,גור היו בשבוע נעשה עצמאי ,ומתו כ הוא אינו נמצא במחלוקת,
אלא ת"ק ור' יוסי מסכימי בו .ההשלכה של קביעה זו היא על ערכיה ואופיי של
המשתני האחרי' .ערכיה' – ת"ק ור' יוסי חלוקי לפי זה ה על משתנה הקורלציה
ה על משתנה היו בחודש' .אופיי' – נית לומר שהמחלוקת על משתנה היו בחודש
היא הבלתי תלויה )כפי שנראה מפשטות הברייתא( ,ומשתנה הקורלציה הוא התלוי,
ונית לומר ההפ שהמחלוקת במשתנה הקורלציה היא הבלתי תלויה ,ומשתנה היו
בחודש הוא התלוי )כפי שנראה מסגנונו של רבא(.
א בשיטות המכילתא וסדר עול העלנו אפשרות שעל פי גישתו של רבא היחסי
בי שלושת המשתני ישתנו .למרות שקביעת ערכו של משתנה הקורלציה נראית כמקור
בלתי תלוי ,נית לומר שקביעת ערכו ,הושפעה מההשלכה שלו על היו בשבוע ,דהיינו
שהייתה נטייה לקבעו בשבת ,כ שהייתה השפעה הדדית בי שני משתני אלו .עוד נית
לומר שלמרות שהמחלוקת על משתנה הקורלציה היא עצמאית לחלוטי ,יכול להיות
שא המחלוקת לגבי היו בשבוע היא עצמאית לחלוטי ,למרות שהנחה זו מציגה שתי
מחלוקות שאינ תלויות זו בזו .לפי אפשרות אחרונה זו יוצא שקביעת ערכו של משתנה
החודש ,לפחות בשיטת סדר עול היא רק פונקציה של שני המשתני האחרי ,כלומר
משתנה החודש הוא המשתנה התלוי.
לסיכו נציג את האפשרויות השונות בכל אחת מהמחלוקות בטבלה:
‡˙Èȯ·· ÈÒÂÈ '¯Â ˜"˙ ˙˜ÂÏÁÓ
‰ËÂ˘Ù‰ ‰·‰‰
¯·‡ 1 ¯·Ò‰
¯·‡ 2 ¯·Ò‰
‡ )·– ÈÂÏ˙-È˙Ï
(˙˜ÂÏÁÓ
יו בחודש
יו בחודש
קורלציה
· )·– ÈÂÏ˙-È˙Ï
(‰ÓÎÒ‰
קורלציה
יו בשבוע
יו בשבוע
‚ )˙(˙˜ÂÏÁÓ – ÈÂÏ
יו בשבוע
קורלציה
יו בחודש
‡˙ÏÈÎӉ ÌÏÂÚ ¯„Ò ˙˜ÂÏÁÓ
‡ )·– ÈÂÏ˙-È˙Ï
(˙˜ÂÏÁÓ
‰ËÂ˘Ù‰ ‰·‰‰ .1קורלציה
יו בשבוע
‡·¯ ÈÙ ÏÚ .2
‡·¯ ÈÙ ÏÚ „ÂÚ .3קורלציה
· )·– ÈÂÏ˙-È˙Ï
(‰ÓÎÒ‰
יו בחודש
יו בחודש
יו בשבוע
]מחלוקת[
‚ )˙(˙˜ÂÏÁÓ – ÈÂÏ
יו בשבוע
קורלציה
יו בחודש
]הסכמה[
63
אברה ליפשי
ÌÏÂÚ ¯„Ò Ï˘ 2 ÁÒ ÛÚ Ï˘ Â˙ÂÁ˙Ù˙‰ :ÁÙÒ
כפי שראינו בפרק על סדר עול ,בי עדי הנוסח הישירי ישנו ענ )ענ (2המקדי ביו
את הקורלציה בי ימי החודש והשבוע בשנת יציאת מצרי ,כ שתארי יציאת מצרי
מוקד ליו חמישי בשבוע ]במקו יו שישי שבענ ) (1המקורי לדעתנו[ .מטרתנו
בנספח זה פונה לשני כיווני – לנסות למצוא את שורשיו של ענ זה ,וכ לסקור את
מידת התפשטותו בספרות המאוחרת.
לאחר הסקירה של מקורות חז"ל השוני ,נראה שההשערה בדבר שורשיו של ענ
זה מתבקשת .ראשית היה נית לומר שמתו השקפה בדבר אחידותה של ספרות חז"ל,
הייתה מגמה להשוות בי שיטת המכילתא ,הסוברת שיציאת מצרי הייתה ביו חמישי
לשיטת סדר עול ,א בסוגייתנו נראה שמגמה זו קיבלה משנה תוק מהסיבה דלהל.
רבי דנו במימרתו של רבי יוחנ "מא תנא סדר עול רבי יוסי" 42,א לענייננו החשוב
הוא שמימרה זו נתפסה אצל רבי כפשוטה ,ומכא המגמה להשוות את שיטתו של רבי
יוסי המופיעה בספרות חז"ל לסוגיה ,ע שיטת סדר עול .והנה רבי יוסי בברייתא
שבבבלי סובר שבז' בסיוו ניתנה תורה ,ואליבא דרבא נובעת שיטתו מהקורלציה
הטוענת כי ז' בסיוו היה בשבת ,כלומר כשיטת הקורלציה שבמכילתא ,ובניגוד לשיטת
הקורלציה שבסדר עול ,וכ יוצא שר' יוסי שונה מסדר עול בשתיי :שיטת הקורלציה
ותארי החודש של מת תורה .מתו כ נראה שהתפתח ענ המשווה את הקורלציה
שבסדר עול לקורלציה של רבי יוסי אליבא דרבא ,כלומר לקורלציה שבמכילתא .הקושי
בתופעה זו הוא שהקורלציה מהווה רק הבסיס שבשיטת רבי יוסי ,כשעיקר שיטתו
הנובעת מבסיס זה היא דבריו המפורשי שבז' בחודש ניתנה תורה .והנה דווקא בעיקר
שיטתו אי שו עד ישיר ,ג מאלה השייכי לענ זה ,המשנה את הנוסח בנקודה זו
שבסדר עול ,ואצל כול נשאר תאריכו של מת תורה ו' בסיוו.
2 ÛÚÏ ÌÈÙÈ˜Ú ÁÒ ȄÚ
א .העדות העקיפה הנרחבת ביותר לקורלציה של סדר עול ,שמתאימה דווקא לענ
השני ,מופיעה בבית מדרשו של רש"י ,בקשר לכינוי 'שבת הגדול' 43.כ מובא במחזור
ויטרי44:
ושבת שלפני הפסח נהגו הע לקרותו שבת הגדול ואינ יודעי למה .שהרי אינו
גדול משאר שבתות .אלא לפי שבניס שבו יצאו ישראל ממצרי חמשי בשבת
.42יבמות פב ע"ב ונידה מו ע"ב ,ובפרק הראשו של מבואו לסדר עול הרחיב רטנר את הדיבור
בסוגיה.
.43תור הדברי נמצא א בתוספות ,שבת פז ע"ב ,ד"ה ואותו יו ,א המקור ליו יציאת מצרי אינו
מסדר עול כי א מהברייתא ש.
.44מחזור ויטרי ,סימ רנט ,מהד' הורווי ,נירנברג תרפ"ג ,עמ' ) 222ובשינויי קלי במהד' אוצר
הפוסקי ,ירושלי תשס"ד ,כר שני ,עמ' שעח(.
64
תיארוכו של מת תורה במקורות חז"ל
היה ,כדאיתא בסדר עול רבא ובפ"ר עקיבא .ומקחו של פסח מבעשור ,והיה
בשבת שלפני הפסח …ועל ידי שנעשו ניסי לישראל באותו שבת שלפני הפסח
לפיכ נקרא שבת הגדול.
יציאת מצרי לפי סדר עול ,א כ ,בחמישי בשבת הייתה ,כשיטת המכילתא .דברי
אלו מובאי א בשאר ספרי דבי רש"י 45,וכ בספרות מאוחרת יותר46.
ב .עדות עקיפה נוספת לנוסחה זו בסדר עול מצויה בפירוש המיוחס לרש"י על בראשית
רבה ,מהד' וילנה ,פרשה ו סעי א ,ד יח ע"א" :וג בסדר עול מפורש שאותו חמשה
עשר יו שנסעו מרעמסס יו ה' היה ואתמול ביו רביעי שחטו פסחיה" .ובמנחת
יהודה לבראשית רבה ש )עמ' (40הארי תיאודור בנושא ,וציי שני כתבי יד של פירוש
זה שלא גורסי ש מילי אלו.
ג .בילקוט שמעוני שמות רמז קע ,מהד' מוסד הרב קוק ,ירושלי תשל"ז ,כר ראשו,
עמ' ,59מובא ציטוט מתו סדר עול ריש פ"ה ,ובתו הדברי" :בי"ד בו שחטו את
פסחיה ויו ד' היה ,בו בלילה לקו בכורות ,למחרת נסעו מרעמסס ."…ג נוסח זה
בסדר עול מתאי לענ השני ולקורלציה של המכילתא47.
ד .בעדות הבאה נית לראות את המגמה שעמדה מאחורי ענ .2בספר אור זרוע לרבי
יצחק מווינה ,הלכות מוצאי שבת ,זיטומיר תרכ"ב ,ד כד ע"א )ובמהד' מכו ירושלי
תשס"א ,עמ' שטו ,בשינויי קלי(:
ומורי הר"ר יהודה חסיד זצ"ל אמר לי שמה שאנו אומרי צדקת במנחה בשבת
היינו משו שאות פסוקי מדברי מתורה …כ שמעתי מפיו ולא פירש לי
הטע כי לא שאלתיו .ונראה בעיני דהיינו טעמא כדאמרינ פרק ר"ע דכ"ע בשבת
ניתנה ]תורה[ לה לישראל ,והא דתניא בסדר עול בששה בסיו נתנו לה עשרת
הדברות לישראל ויו שישי היה וגרסינ נמי במכילתא ,זה הקשה ה"ר פטר בר
יוס זצ"ל והשיב לו ה"ר יצחק ב מלכי צדק זצ"ל דברייתא דסדר עול משובשת
היא דמא תנא דתנא סדר עול ר' יוסי ובני התלמוד כ היו שוני אותה בז'
בחדש ניתנו עשרת הדברות ויו שביעי היה.
,Ò„¯Ù‰ ¯ÙÒ .45סדר פרשיות סימ קו ,מהד' ערענריי ,בודפשט תרפ"ד ,עמ' שמב ג; ,È"˘¯ ¯Â„ÈÒ
סימ שנב ,מהד' מקיצי נרדמי ,ברלי תרע"ב ,עמ' ,172 171וכתב ש בהערות שמקורה של
הדרשה בתנחומא )בובר( סי' יח ולא הבנתי את הקשר ביניה; ‰¯Â‡‰ ¯ÙÒסימ סב ,מהד' בובר,
ירושלי תשכ"ז ,עמ' ,È"˘¯Ï ¯˙ȉ ¯ÂÒȇ ;201סימ נז ,מהד' בערנאטה תשל"ג ,עמ' יד.
È˙·¯ ‡È˙ .46סימ מב ,מהד' הורווי ,ירושלי תשכ"ג ,עמ' מג; ,‚ȉӉריש הלכות פסח ,מהד'
רפאל ,ירושלי תשל"ח ,עמ' תכג ,ובהערה ש על מקורות נוספי בספרות הפוסקי והמנהגי .וכ
ציי לעדויות עקיפות לענ זה רטנר במבואו לסדר עול רבה עמ' ,141 140ועיי ש ציוני לעדי
נוספי.
.47תופעה מעניינת היא ,שדווקא בהביאו את המכילתא ,רמז רלא ,עמ' ,272נוקט ילקוט שמעוני נוסח
במכילתא ,שלשיטתנו אינו מקורי ,נוסח התוא לקורלציה של סדר עול" :נסעו בערב שבת ובשבת
ובאחד בשבת בשני בשבת שהוא רביעי לנסיעת התחילו ישראל מתקני כליה."…
65
אברה ליפשי
וממקור זה אנו רואי שהמגמה הייתה להשוות את סדר עול לשיטת ר' יוסי שבש"ס,
וא לאחר ששונתה הקורלציה של סדר עול )כפי שהיה הנוסח לפני הרב פטר( ,עדיי
נותר ההבדל ,שלשיטת סדר עול ניתנה תורה בו' בחודש ,ולר' יוסי בז' בחודש )ולכ
שינוי הקורלציה בלבד גר להקדמת היו ליו שישי ,וכנראה שהעד שהיה לפניו היה
ממשפחת של העדי ס ,פ ,ר( ,ומפני כ תיק ר' יצחק ב מלכי צדק ג את תארי
החודש שבסדר עול לז' בחודש.
ה .בספר יוחסי ,פרנקפורט תרפ"ה ,עמ' :6וראש חודש ביו ה' כדאיתא בסדר עול.
לסיו נציג ג את עדויות הנוסח העקיפות התואמות לענ :1
א .העד העקי הקדו ביותר ,אולי ,לשיטתו של סדר עול היא סוגייתנו בשבת .לאחר
שרבא קבע כי מחלוקת של ת"ק ור' יוסי נעוצה במחלוקת בקורלציה ,נפתחה סוגיה
ארוכה המנסה להביא ראיות לכל אחד מ הצדדי :שיטת ת"ק )המקבילה לשיטת סדר
עול לפי הענ המקורי( ושיטת רבי יוסי )המקבילה לשיטת המכילתא בקורלציה(.
לקראת סופה של אותה סוגיה )פח ע"א( איתא:
תא שמע ,דתניא בסדר עול :ניס שבו יצאו ישראל ממצרי בארבעה עשר
שחטו פסחיה ,בחמשה עשר יצאו ,ואותו היו ערב שבת היה .ומדריש ירחא
דניס ערב שבת ריש ירחא דאייר חד בשבא ,וסיו בתרי בשבא ,קשיא לרבי יוסי!
– אמר ל רבי יוסי :הא מני – רבנ היא.
והנה נוסחה זו בסדר עול מתאימה לענ המקורי ,ומהווה סתירה לדעתו של ר' יוסי,
ועל כ עונה הגמרא בהסכמה ,שאכ שיטת סדר עול מתאימה רק לרבנ .אמנ כל זה
לפי נוסחת הגמרא לפנינו בדפוס .אכ בכ"י מינכ הקטע חסר ,והוא מובא בגיליו .חו
מהדפוס וכ"י מינכ ,95העד הישיר היחיד שהיה בפני בעל דקדוקי סופרי למסכת שבת,
והוא אכ גורס קטע זה ,הוא כ"י אוקספורד 48.366רטנר במבואו 49שיער ש"רק חסרו
הוא זה כי בכ"י אחר מהגמ' נמצא" ,אלא שכמה קשיי במהל הסוגיה יש בדבר 50.מכל
.48דקדוקי סופרי ,ש ,אות ת.
.49עמ' .4וכ בהערותיו לתחילת פ"ה )אות י'( כתב על החיסרו בכ"י מינכ ובעי יעקב" :וזה לדעתי
מחמת שמעתיקי הש"ס היתה לפניה הגי' בסדר עול בטעות ויו רביעי היה וזה ההיפ מקושית
הגמ' לזה השמיטו כל המאמר א בספר הגדות התלמוד נמצא לנכו כגירסתנו".
.50א .מדוע מקשי על שיטתו של ר' יוסי דווקא מתו כ שהקורלציה שבסדר עול שונה מ
הקורלציה שבשיטת ר' יוסי אליבא דרבא ,והרי נית להקשות על דבריו המפורשי של ר' יוסי שבז'
בסיוו ניתנה תורה ,מסדר עול שמפורש בו שבו' ניתנה? על קושיה זו עמד רטנר )מבוא ,סו עמ'
,(13ורצה להעלות מתו כ וממקורות נוספי שלא קיבלו בזה קבלת רבי יוחנ שתנא דסדר עול
רבי יוסי היא ,אלא שעדיי קשה ,שהרי הסוגיה עצמה ,לפי נוסח הדפוס ,אכ השתמשה בסדר עול
כדי להקשות על שיטת ר' יוסי!
ב .מדוע לא הקשתה הגמרא בצורה מפורשת מר' יוסי על ר' יוסי ,דמא תנא סדר עול ר' יוסי ,כפי
שהקשתה בנידה מו ע"ב ,מר' יוסי אר' יוסי? ורטנר בטענו שהגמרא לא קיבלה בכל מקו את שיטתו
של ר' יוחנ רצה לתר שהגמרא בנידה מקשה דווקא מר' יוחנ אר' יוחנ ,מתו כ שר' יוחנ סובר
66
תיארוכו של מת תורה במקורות חז"ל
מקו לענייננו התופעה החשובה היא שעדות זו ,בי א נקדימה לתקופת עריכת הסוגיה
)כנוסח הדפוסי( ,ובי א נחשיבה כתוספת מאוחרת יותר )כנוסח כ"י מינכ( ,מתאימה
לענ המקורי.
ב .בעל מדרש לקח טוב הרחיב מאוד בסוגייתנו ,וכיוו שמעבר לעדות הנוסח שבו ,יש
בדברי ג משו סקירה רחבה על המקורות השוני שעסקנו בה במאמר זה ראינו
להביא את הדברי במלוא ]שמות ,בשלח יד ג ,מהד' בובר תרל"ח ,עמ' :[82
תניא בסדר עול ניס שבו יצאו ישראל ממצרי בארבעה עשר שחטו את פסחיה
ובחמשה עשר יצאו ומבערב לקו הבכורות ואותו היו ערב שבת היתה51.
וכ בהמש ש ,טז ,א )עמ' :(103 102
ויסעו מאילי …בחמשה עשר יו …למה נאמר יו מלמד שבאותו יו אירע אחד
בשבת שהוא סדור מיו שברא הקב"ה את עולמו …ניס שבו יצאו ישראל
ממצריי אירע להיות )בשני( ]בששי[ בשבת ,השלי ניס אירע אייר להיות
באחד בשבת ,חיסר אייר ,אירע סיוו להיות ]בשני[ בשבת ,בששה בסיוו נתנו
עשרת הדברות שהוא יו שבת ,ותניא בסדר עול ד"א בששי בשבת יצאו בני
ישראל ממצרי וסייעתא כסדר עול ,ואע"פ שהמכילתא מגדת שניס היה בה'
בשבת ,עיקר היסוד כתנא דסדר עול ,שניס היה בערב שבת ,ואייר באחד
בשבת ,וסיו בשני בשבת ,והתורה נתנה בשבת בששה לחדש.
ופע שלישית הזכיר את סדר עול בהמש )עמ' :(110
כדברי תנא דסדר עול שאמר ניס הוקבע בערב שבת ,השלי ניס יבוא אייר
באחד בשבת ובחמשה עשר בו באו מדבר סי ,בששה עשר בו שהוא שני בשבת
ירד המ …וחל ראש חדש סיו להיות בשני בשבת ,ובשבת שהוא ששה לחדש
נתנו עשרת הדברות לישראל ,זה עיקר ,ואי לסור ממנו ימי ושמאל ,וכ מפורש
תרומה בזמ הזה דאורייתא ,א המעיי בסוגיה ש יראה שהקושיא מסדר עול היא דווקא על
שיטתו של רב כהנא בהסבר דברי ר' יוסי ,ולא על שיטתו של ר' יוחנ.
ג .בד פז ע"ב מקשה רב פפא על שיטת הקורלציה של ת"ק )הזהה לסדר עול( מהפסוק "ויסעו
מאילי וכו' " ,בהביאו ברייתא המסבירה את הפסוק כפי המכילתא ,כלומר ביו שבת )יעוי לעיל
בפרק על המכילתא במוקד השני( ,וכדי לתר ברייתא זו אליבא דת"ק קובעת הגמרא' :אייר דההוא
שתא עבורי עברוה' ,והנה א היה לפני עור הסוגיה מדרש סדר עול ,היה יכול להביא את שיטתו
של סדר עול בפירושו לפסוק זה ,המעמיד אותו ביו ראשו!
.51ובסמו ש הביא את דרשת המכילתא במוקד הראשו ,א כנוסחת הענ השני )עיי לעיל בפרק על
המכילתא במוקד הראשו ,ובהערות " :(18 17עתה הב נסעו בערב שבת ובשבת ובאחד בשבת
ובשני בשבת שהוא יו רביעי לנסיעת התחילו ישראל מתקני את כליה ,"…ותמהני על בובר ש
בהערה יד ,שהכריע לגרוס כ במכילתא ,והרי מפורש לקמ בדברי לקח טוב ,שהמכילתא סוברת
שחל ראש חודש בחמישי בניס ,וכ בני ישראל יצאו בחמישי בשבת ,וא כ מסתבר שהלקח טוב
עצמו עיבד את דרשת המכילתא כשיטת סדר עול ,וכפי שהכריע להלכה )עמ' .(110
67
אברה ליפשי
במסכת שבת בפ' ר' עקיבא וכתוב בחמשה עשר יו לחדש השני שהוא יו
ראשו שכתוב בו ויהי ערב ויהי בשר יו אחד ,ויבוא ללקוט המ ד' ימי עד יו
השישי דכתיב וילקטו אותו בבקר בבקר ד' בקרי ,וביו השישי לקטו לח
משנה ויבא ר"ח סיו בשני בשבת ומת תורה בשבת לקיי זכור את יו השבת
לקדשו שהוא יו שבת עצמו כעני שנאמר זכור את היו הזה אשר יצאת
ממצריי בעצומו של יו אבל א תאמר שבחמישי בשבת יצאו ממצרי יבא
אייר בשבת והכתוב אומר ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סי וגו' בחמשה
עשר יו ,וכי ביו ששבת באו והלא אמרנו שישראל נצטוו על השבת במרה,
לפיכ אי אפשר לומר כ ,אלא כמו שאמר בסדר עול ,וכ הלכה וכ הדי וכ
העיקר.
68