דרשה לברית מילה לתלמיד רבינו יהודה החסיד

פברואר 21, 2013 · מאת הרב יעקב ישראל סטל · מחקרים

‫‪ÏËÒ Ï‡¯˘È ·˜ÚÈ ·¯‰‬‬
‫ירושלי‬

‫„¯˘‪„ÈÒÁ‰ ‰„Â‰È ÂÈ·¯ „ÈÓÏ˙Ï ‰ÏÈÓ ˙ȯ·Ï ‰‬‬
‫‪Ê΢‡ È„ÈÒÁ ψ‡ ¯Â·Èˆ· ‰˘¯„‰‬‬
‫מוסד הדרשה בציבור באשכנז של ימיהביניי‪ ,‬התפרס על ארועי שוני במעגל השנה והחיי‪,‬‬
‫והתמקד בנושאי מגווני‪ .‬הדרשות שנישאו בבית הכנסת‪ ,‬בשבת בי מנחה לערבית‪ ,1‬בשבת שלפני‬
‫המועד‪ ,2‬בתו המועד‪ 3‬ובזמני תשובה‪ ,4‬או בסעודות נישואי‪ ,5‬ברית מילה‪ 6‬ובהזדמנויות חגיגיות‬

‫‪1‬‬

‫‪2‬‬

‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬

‫‪6‬‬

‫ראה להל הערה ‪ .11‬לכ שדרשו בי מנחה למעריב דוקא‪ ,‬השווה להל הערה ‪ .3‬וכנראה כ ג נהגו באלזס‬
‫בסביבות שנת רס"ו‪ .‬ראה ר' יוחנ לוריא‪ ,‬משיבת נפש‪ ,‬אמור‪ ,‬ירושלי תשנ"ח‪ ,‬עמ' קפו‪" :‬שהשבת סיבה‬
‫לתורה‪ ,‬בהיות הציבור פנויי לשמוע דרשה"; בחוקותי‪ ,‬עמ' קצג‪" :‬שיבואו ‪ ȇÙ‰ ˙ÚÏ‬לשמוע הדרשה‬
‫בשבת"; ש‪ ,‬עמ' קצ‪.‬‬
‫שמא היו שנהגו לדרוש בהלכות השבת ˜‪ Ì„Â‬השבת‪ .‬ראה ספר חסידי‪ ,‬מ"מ‪ ,‬סי' קנד ]=ספר חסידי‪,‬‬
‫מ"ו‪ ,‬סו"ס תקפח‪ ,‬עמ' ‪" :[162‬כמו שיש לדרוש במעשה מועדי לפני המועדי‪ ,‬כ בעני שבת ‪ ,ÂÈÙÏ‬כדי‬
‫למהר בצרכי שבת"‪ .‬לא ברור א הכוונה לדרשה בציבור‪ ,‬או רק לעיו פרטי‪ ,‬כל יחיד ויחיד בפני עצמו‪.‬‬
‫ראה‪ :‬ספר חסידי‪ ,‬מ"מ‪ ,‬סי' קנד )לעיל הערה קודמת(; פירושי ופסקי לרא"צ‪ ,‬אמור‪ ,‬עמ' קפג‪" :‬וכ פסק‪,‬‬
‫לדרוש בכל החגי בשבת שלפניו‪ ,‬לדרוש לפי עניינו דבר על מכונו"‪ .‬עוד על הדרשה בהלכות החג קוד‬
‫החג‪ ,‬ראה‪ :‬ספר הרוקח‪ ,‬הלכות פסח‪ ,‬סי' רמד‪ ,‬עמ' קמ; ר' יצחק מווינא‪ ,‬אור זרוע‪ ,‬ח"א‪ ,‬אלפא ביתא‪ ,‬סי'‬
‫מא‪ ,‬זיטאמיר תרכ"ב‪ ,‬ד ה ע"ג‪ .‬וכבר נזכרת דרשה כזאת בספר הפרדס לרש"י‪ ,‬בודפשט תרפ"ד‪ ,‬עמ' שמג‪.‬‬
‫וראה‪ :‬ש' עמנואל )מהדיר(‪ ,‬רבי אלעזר מוורמייזא‪ :‬דרשה לפסח‪ ,‬ירושלי תשס"ו‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪.4342‬‬
‫ראה‪ :‬אור זרוע ש )הערה קודמת(; הגדה של פסח ושיר השירי ע פירוש הרוקח‪ ,‬ירושלי תשמ"ד‪ ,‬עמ' כא;‬
‫תוספות השל על התורה )להל הע' ‪ ,(11‬וראה עוד להל ‪ ,‬הערות ‪ .27 ,16‬ושמא ג הדרשה שבמועד נִשאה בי‬
‫מנחה למעריב‪ ,‬כפי שהיה נהוג בשבת‪ .‬כ עולה מסיפורו של ר' יוזפא שמש על 'הרוקח'‪ ,‬עי' להל הע' ‪.16‬‬
‫ראה להל ‪ ,‬הערות ‪.3738 ,8‬‬
‫ראה פירושי ופסקי לרא"צ‪ ,‬תולדות‪ ,‬עמ' ז‪" :‬שיש לתלמידי חכמי לדרוש בשמחה של מצווה‪ ,‬כגו‬
‫בסעודת ברית מילה או סעודת נישואי "; פירוש רבינו אפרי‪ ,‬כי תצא‪ ,‬ס"ע קצה‪…" :‬רמז מילה ונישואי ‪,‬‬
‫ובשניה רמז 'תורה'‪ ,‬ורמזה בי מילה ונישואי ‪ ,‬לומר ל‪ ,‬שמצוה לדרוש דברי תורה בברית ובנישואי "‪.‬‬
‫בתקופה מאוחרת יותר‪ ,‬סביבות שנת רס"ו‪ ,‬נהגו באלזס מנהג משונה‪" :‬מה שנהגו באילו גלילות ‪„ÈÓÚ‰Ï‬‬
‫„¯˘‪ Ô‬בעת החתונה ו‪) "Ï‚¯˙ ÂÈÙÏ „ÈÓÚ‰Ï‬משיבת נפש ]לעיל הערה ‪ ,[1‬כי תצא‪ ,‬עמ' רמט(‪ .‬והשווה גיטי‬
‫נז ע"א‪" :‬דהוו נהיגי כי הוו מפקי חתנא וכלתא‪ ,‬מפקי קמייהו תרנגולא ותרנגולתא‪ .‬כלומר‪ ,‬פרו ורבו‬
‫כתרנגולי"‪ .‬וראה‪ :‬ד' שפרבר‪ ,‬מנהגי ישראל‪ ,‬ז‪ ,‬ירושלי תשס"ג‪ ,‬עמ' שמחשמט‪ ,‬שנג‪.‬‬
‫בנוס לדרשה מכת"י שאני מדפיס בהמש‪ ,‬נדפסו לפני כארבעי שנה שלוש דרשות לברית מילה מחסידי‬
‫אשכנז עלידי י' אלבוי‪' ,‬שלוש דרשות אשכנזיות קדומות מכ"י בית הספרי'‪ ,‬קרית ספר‪ ,‬מח )תשל"ג(‪ ,‬עמ'‬
‫‪ .347340‬למקורות אשכנזייחסידיי המזכירי את הדרשה בברית מילה‪ ,‬ראה‪ :‬פירושי ופסקי לרא"צ‪,‬‬
‫תולדות‪ ,‬עמ' ז )לעיל הערה ‪ ;(5‬פירוש רבינו אפרי‪ ,‬כי תצא‪ ,‬ס"ע קצה )לעיל הערה ‪ ;(5‬להל ליד הערה ‪21‬‬
‫ובה; להל הערה ‪ .47‬נראה כי א ר' משה מקוצי‪ ,‬שזיקתו לחסידי אשכנז ידועה‪ ,‬דרש בסעודות מילה‪ ,‬כפי‬
‫שהעיר אלבוי‪ ,‬ש‪ ,‬עמ' ‪ ,341‬הערה ‪" :9‬ג בסמ"ג‪ ,‬הלכות מילה‪ ,‬עשי ‪ ,‬סי' כח‪ ,‬יש רשמי של דרשה‬
‫שבעלפה"‪ .‬ויתכ שג 'עני מילה' שבסו פרפראותיו של ר' אביגדור‪ ,‬מקורו בדרשה שנשא המחבר‬
‫ירושתנו | ספר רביעי תש"ע‬

‫מ‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫אחרות‪ ,7‬עניינ היה הלכה אגדה או מוסר‪ ,8‬ואחדות מה שרדו עד ימינו‪ .9‬ג הגיעו לידינו עדויות על‬
‫תוכ הדרשה‪ ,‬תדירותה וציבור שומעיה‪ ,‬וג על הדרשני ומעמד‪ .‬רוב הגדול של הדרשות והעדויות‬
‫בעניינ שנשתמרו בידינו מהמאה האחרונה לאל החמישי וראשית האל השישי )המאות הי"ג והי"ד(‪,‬‬
‫מקור בכתבי חסידי אשכנז או מחכמי הקרובי לבית מדרש‪.‬‬
‫בביתהכנסת בוורמייזא נהג רבינו אלעזר הרוקח‪ ,‬תלמידו של ר' יהודה החסיד ומראשי ַד ָריה של‬
‫חסידות אשכנז‪ ,10‬לדרוש בציבור בי מנחה לערבית מדי שבת בשבתו‪ 11‬בהלכות שבת‪ 12‬ובענייני אגדה‪,13‬‬
‫בסעודת ברית מילה‪ .‬ראה‪ :‬א"י גולדמינ‪' ,‬פירוש התורה לרבינו אביגדור'‪ ,‬ספר הזכרו לרבי שמואל ברו‬
‫ורנר‪ ,‬ירושלי תשנ"ו‪ ,‬עמ' קצזקצח‪ .‬והדברי מסתברי‪ ,‬מאחר שר' אביגדור זה היה קרוב לעולמו של ר'‬
‫נחמיה בר' שלמה הנביא )ראה‪ :‬אידל‪' ,‬בי אשכנז לקסטיליה במאה השלוש עשרה'‪ ,‬תרבי‪ ,‬עז ]תשס"ט[‪,‬‬
‫עמ' ‪ 478‬הערה ‪ ,14‬עמ' ‪ 507‬הערה ‪ ,(286‬שהחשיב מאוד את הדרשה בציבור‪ .‬ראה להל ‪ ,‬ליד הערה ‪30‬‬
‫ואיל‪ .‬על מנהג הדרשה בסעודת ברית מילה‪ ,‬שלא באשכנז ואגפיה‪ ,‬ראה בסו המבוא‪ .‬וש‪ ,‬הערה ‪,74‬‬
‫הובאו מקורות אשכנזיי נוספי למנהג‪ ,‬שלא מקרב חסידי אשכנז‪.‬‬
‫‪ 7‬ראה פירושי ופסקי לרא"צ‪ ,‬אחרי‪ ,‬עמ' קלח‪" :‬כשדורשי דברי תורה על השולח כאילו מקריבי לח הפני‬
‫על השולח ‪ …‬זה הראש הדורש דברי תורה‪ ."…‬וראה ג מושב זקני‪ ,‬פרשת תולדות‪ ,‬לונדו תשי"ט‪ ,‬עמ' מג‪:‬‬
‫"ואוכלה בעבור תברכ נפשי‪ .‬תימה‪ ,‬וכי בשביל המאכל היה מברכו?! אלא הכי פירושו‪ ,‬בעד שאי השכינה‬
‫שורה אלא מתו שמחה‪ …‬ולפיכ ‪ ,‰ÂˆÓ ˙ÁÓ˘· ˘Â¯„Ï Â‚‰‬לפי שמתו שמחת סעודה שכינה שורה‬
‫עליה"‪ .‬מהקשר הדברי נראה‪ ,‬שכוונתו למנהג הדרשה ב‪ ˙„ÂÚÒ‬מצוה )ולביאור עי' להל הע' ‪ .(32‬והשווה‬
‫פירוש רשב"‪ ,‬בבא בתרא קמה ע"ב‪ ,‬ד"ה זהו בעלי אגדה‪" :‬שדורש בכל מקו ברבי בבתי משתאות"‪.‬‬
‫‪ 8‬דרשות המוסר נִאו כנראה בזמני שהקודשו לתשובה‪ ,‬כמו חודש אלול‪ .‬על דרשות מוסריות ראה להל ליד‬
‫הערות ‪ 3738‬ובה ‪ .‬ג דרשותיו של ר' משה מקוצי‪ ,‬בעל סמ"ג‪ ,‬הטיפו לתשובה‪ .‬הוא היה ב צרפת ובעל‬
‫זיקה לחסידות אשכנז‪ ,‬ואת דרשותיו נשא בנדודו בי ערי ספרד וצרפת‪ ,‬ובה קרא להקפדה בשמירת מצוות‪.‬‬
‫ראה‪ :‬א"א אורב‪ ,‬בעלי התוספות‪ ,‬ירושלי תשמ"ו‪ ,‬עמ' ‪ 465‬ואיל‪.‬‬
‫‪ 9‬על הסיבה למיעוט הדרשות שנִאו בשבתות ומועדי שהגיעו לידינו‪ ,‬ראה‪ :‬עמנואל )לעיל הערה ‪ ,(2‬עמ' ‪.45‬‬
‫‪ 10‬ראה עליו‪ :‬אורב )לעיל הערה ‪ ,(8‬עמ' ‪.411388‬‬
‫‪ 11‬ספר הרוקח‪ ,‬הלכות שבת‪ ,‬סי' נו‪ ,‬עמ' מד‪" :‬יש שקורי מדרשי בי מנחה למעריב‪ ,‬ויש שדורשי אגדות או‬
‫מפרשי ‪ ;"…‬הלכות יו הכיפורי‪ ,‬סי' רטז‪ ,‬עמ' קו‪" :‬שדורשי לקהילות בשבת"‪ .‬וראה עדותו בקינתו על‬
‫אשתו‪ ,‬להל ליד הערה ‪ .53‬והשווה‪ :‬אור זרוע‪ ,‬ח"ב‪ ,‬הלכות מוצאי שבת‪ ,‬סימ פט‪ ,‬זיטאמיר תרכ"ב‪ ,‬ד כד‬
‫ע"א‪" :‬כל רבותינו שברינוס נוהגי לדרוש בי מנחה למעריב"‪ .‬על רבותיו של ר' יצחק בר' משה בעל 'אור‬
‫זרוע'‪ ,‬ראה‪ :‬אורב )לעיל הערה ‪ ,(8‬עמ' ‪ ;439436‬ע' פוקס‪ ,‬עיוני בספר 'אור זרוע' לר' יצחק ב משה‬
‫מוינה‪ ,‬ירושלי תשנ"ג‪ ,‬עמ' ‪ .2118‬על זיקתו של ר' יצחק לתורת חסידי אשכנז‪ ,‬ראה ש‪ ,‬עמ' ‪.4033‬‬
‫למקורות נוספי מקרב חסידי אשכנז המזכירי את הדרשה בשבת‪ ,‬ראה פירוש הרוקח לתורה‪ ,‬כי תשא‪ ,‬עמ'‬
‫קסח; פינחס‪ ,‬עמ' קכח‪" :‬כי בשבת סתו פי מלדבר דבר  דיבור אסור‪ ,‬אבל בדיברי תורה מותר‪ …‬כי מקהילי‬
‫קהילות ודורשי בשבת"; פירוש רבינו אפרי‪ ,‬ויקהל‪ ,‬עמ' שיח; ויקהל )'מכתיבה אשכנזית'(‪ ,‬עמ' שיטשכ‪:‬‬
‫"מקהילי הע בשבת ויו טוב לדרוש‪ ,‬ומי שאינו פנוי ללמוד כל השבוע בשבת ילמוד‪ ,‬וה כל ששת ימי השבוע‬
‫עוסקי במלאכה וצריכי ללמוד בשבת"; תוספות השל עה"ת‪ ,‬כר י‪ ,‬שמות לה א‪ ,‬אות ו‪ ,‬ירושלי תשנ"ה‪ ,‬עמ'‬
‫קסחקסט‪" :‬אמר הקב"ה למשה‪ :‬עשה קהילה גדולה ודרוש לה בהלכות שבת‪ ,‬שילמדו ממ לכנס קהילות‬
‫קהילות בכל שבת לדרוש לישראל איסור והיתר‪ .‬וכ דוד היה מקהיל קהילות בשבתות ובימי טובי בישראל"‪.‬‬
‫‪ 12‬ספר הרוקח‪ ,‬הלכות שבת‪ ,‬סי' נה‪ ,‬עמ' מג‪" :‬אמר הקב"ה למשה‪ :‬עשו קהלה גדולה ודרוש לה ברבי הלכות‬
‫שבת‪ Ìȇ·‰ ˙¯„ ÍÓÓ Â„ÓÏÈ˘ ,‬להקהיל קהלות בכל שבת ושבת‪ ,‬לדרוש לישראל ‡‪ …¯˙ȉ ¯ÂÒÈ‬ואי‬
‫להניח הדרשה עבור הסעודה השלישית"‪.‬‬
‫ירושתנו | ספר רביעי תש"ע‬

‫דרשה לברית מילה לתלמיד רבינו יהודה החסיד‬

‫מא‬

‫"דברי הנחמדי מזהב"‪ 14‬המושכי את הלב‪ .15‬ג נהג לדרוש ביו טוב בעניינו של יו‪ .16‬דרשה אחת‪,‬‬
‫כנראה לשבת הגדול‪ ,‬אותה העלה על הכתב‪ ,‬הגיעה לידינו וכלולי בה דברי הלכה ואגדה בענייני‬
‫‪19‬‬
‫החג‪ .17‬ר' מנח בר' יעקב‪ ,18‬א הוא מבני וורמייזא‪ ,‬שישב בבית הדי של העיר יחד ע 'הרוקח'‬
‫וכנראה נמנה על חסידי אשכנז‪ ,20‬דרש ג הוא בציבור ואחת מדרשותיו לברית מילה הגיעה לידינו‪ .21‬ג‬
‫ר' יהודה החסיד‪ ,‬מראשי חסידי אשכנז‪ ,‬נראה שדרש היה‪ .‬באחת מדרשותיו לימד זכות על ראוב‬
‫במעשה לאה‪ ,22‬ודרשות אחרות שיקע בחיבורו המפורס 'ספר חסידי'‪ .23‬ר' אפרי מבונא‪ ,24‬ממקורביו‬
‫של ר' יהודה החסיד‪ ,25‬המעיד על דברי ששמע מפי אביו ר' שמואל בר' קלונימוס‪ ,26‬מזכיר את המנהג‬

‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬

‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬

‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬

‫ספר הרוקח‪ ,‬הלכות שבת‪ ,‬סי' נו‪ ,‬עמ' מד )לעיל הערה ‪.(11‬‬
‫סידור הרוקח‪ ,‬עמ' פא‪.‬‬
‫דברי על טכניקות הדרשני לייפוי הדרשה‪ ,‬ראה‪ :‬י' ד ‪ ,‬ספרות המוסר והדרוש‪ ,‬ירושלי תשל"ה‪ ,‬עמ' ‪.4627‬‬
‫ספר הרוקח‪ ,‬הלכות ראש השנה‪ ,‬סי' רג‪ ,‬עמ' צה‪" :‬וצריכי ישראל לשמוח בראש השנה‪ …‬ולאחר שהתפללו‪,‬‬
‫אוכלי ודורשי מעניינו של יו"‪ .‬והשווה לסיפורו של ר' יוזפא שמש על 'הרוקח'‪ ,‬ש"השביע ענ ‪ …‬ובאותו‬
‫היו הביא אותו הענ אל שפניא‪ ,‬אל עיר מגורי הרמב" "‪ ,‬ש דרש ·‪,·È¯ÚÓÏ ‰ÁÓ ÔÈ· ,ÁÒÙ Ï˘ È˘ Ë"ÂÈ‬‬
‫"הוא שאל את כל הקושיות שהתקשה בה הרמב" זה זמ רב‪ "…‬ותירצ "לפי תורת הקבלה"‪ ,‬וג "סיפר‬
‫בעת הדרשה את כל המעשה‪ ,‬שהוא נשלח מ השי"ת ללמד לרמב" תורת הנסתר וג להרוג את השר‪ …‬ודרש‬
‫עוד דרושי ופשטי‪ ,‬שכמות לא שמעו בכל ימי חייה"‪ .‬ראה‪ :‬מעשה נסי‪ ,‬סימ ז‪ ,‬בתו‪ :‬ש' איידלברג‪,‬‬
‫ר' יוזפא ַש ָמש דקהילת וורמיישא‪ ,‬ירושלי תשנ"א‪ ,‬עמ' סזע‪ .‬למרות שבמעשה זה רבו היסודות האגדיי‪,‬‬
‫אי להסכי ע הקביעה‪ ,‬ש"יסודו בדמיו ו‪ ÂÏÂÎ‬אגדה" )איידלברג‪ ,‬ש‪ ,‬עמ' נה(‪ ,‬כי המידע הנלקט מספרי‬
‫'הרוקח' עצמו תומ בתיאור דרשתו שבספרד‪.‬‬
‫ראה‪ :‬עמנואל )לעיל הע' ‪ .(2‬לשאלה הא דרש ר' אלעזר דרשה זו כמו שהיא מצויה לפנינו‪ ,‬ראה ש‪ ,‬עמ' ‪.45‬‬
‫על מצבת קבורתו בוורמייזא נכתב‪" :‬רבינו מנח בר יעקב אבי החכמה‪ ,‬תנא דורש פוייט ואי חסר מאומה"‪.‬‬
‫ראה‪ :‬א' ריינר‪' ,‬אב שכתוב עליה‪ :‬תוארי הנפטרי על מצבות בית העלמי בווירצבורג ‪ ,'13461147‬תרבי‪ ,‬עח‬
‫)תשס"ט(‪ ,‬עמ' ‪ 133‬הע' ‪ .44‬דבריו ש‪ ,‬ש"איננו יודעי דבר על אופי דרשנותו של חכ מוכר זה"‪ ,‬אינ מדויקי‪.‬‬
‫א' אפטוביצר‪ ,‬מבוא לראבי"ה‪ ,‬ירושלי תרצ"ח‪ ,‬עמ' ‪.382‬‬
‫ראה‪ :‬אורב )לעיל הערה ‪ ,(8‬עמ' ‪ ;370369‬אלבוי )לעיל הערה ‪ ,(6‬עמ' ‪ 343‬הערה ‪ .22‬ג תוכ דרשתו‬
‫)עי' הערה הבאה( משופעת בסגנו הפרשנות הדרשנית של חסידי אשכנז‪.‬‬
‫דרשתו הובאה בספרו של ר' יעקב הגוזר‪ ,‬ב דורו של 'הרוקח'‪ .‬ראה 'כללי המילה'‪ ,‬בתו‪ :‬זכרו ברית‬
‫לראשוני‪ ,‬א‪ ,‬קראקא תרנ"ב‪ ,‬עמ' ‪" :62‬אלו דרשות העתיק הגוזר בדרשה של דודו‪ ,‬הר"ר מנח ז"ל"‪ .‬והכוונה‬
‫לר' מנח בר' יעקב מוורמייזא‪ ,‬ראה‪ :‬ש‪ ,‬במכתבו של י' מילר‪ ,‬עמ' ‪ ;XV‬אלבוי )לעיל הע' ‪ ,(6‬עמ' ‪.343342‬‬
‫ראה‪ :‬פירושי התורה לר' יהודה החסיד‪ ,‬מהדורת י"ש לנגה‪ ,‬ירושלי תשל"ה‪ ,‬עמ' ‪ ;48‬פירוש הטור‪ ,‬בראשית‬
‫לה כב‪ .‬אות הדברי הובאו בפירוש רבינו אפרי‪ ,‬וישלח‪ ,‬עמ' קכד )'מכתיבה אשכנזית'(‪ ,‬בתוספת‬
‫החתימה‪" :‬ושמעתי שחסיד אחד דרש זה ·„¯˘ ·¯·‪] "ÌÈ‬על מקורות מאוחרי לפרשנות זו‪ ,‬ראה‪ :‬ש'‬
‫אשכנזי‪ ,‬אלפא ביתא קדמיתא דשמואל זעירא‪ ,‬ירושלי תש"ס‪ ,‬עמ' ‪.[388385‬‬
‫ראה‪ :‬י' ד )לעיל הערה ‪ (15‬עמ' ‪ .128‬יתכ ג‪ ,‬שזו הסיבה שב'ספר חסידי' מצויות כמה התייחסויות לדרש‬
‫ולדרשה‪ .‬ראה לעיל הערות ‪ ,12‬ולהל הערות ‪.6869 ,65 ,5455‬‬
‫ראה עליו‪ :‬אנ"צ רות‪ ,‬פירוש על הפיוטי מכת"י המבורג ‪ ,153152‬מהדורת פקסימיליה‪ ,‬ירושלי תש"מ‪,‬‬
‫מבוא‪ ,‬עמ' י הערה ‪ ,11‬ובספרות המצוינת ש‪.‬‬
‫א"א אורב‪ ,‬ערוגת הבש‪ ,‬ד‪ ,‬ירושלי תשכ"ג‪ ,‬עמ' ‪ .40‬וראה הערה הבאה‪.‬‬
‫ראה‪ :‬אורב )לעיל הערה קודמת(‪ ,‬עמ' ‪ ;51‬ד' גולינקי ‪' ,‬רבינו ש"ח'‪ ,‬סיני‪ ,‬צח )תשמ"ו(‪ ,‬עמ' ראריב‪.‬‬
‫ירושתנו | ספר רביעי תש"ע‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫מב‬

‫לדרוש בציבור במועדי‪ .27‬ונראה כי ג ר' אביגדור הצרפתי‪ ,‬מחוג 'הכרוב המיוחד' של חסידי אשכנז‪,28‬‬
‫היה קרוב לעולמה של הדרשה בציבור‪.29‬‬
‫בקרב חסידי אשכנז מחוגו של ר' נחמיה בר' שלמה הנביא‪ 30‬הוקדש מקו מיוחד לדרשה‪ .‬לדבריה‬
‫ב‪' #‬איטיאל' הממונה על הדרשות‪ ,31‬ו"כשתלמיד חכ פוצה פה לדרוש בתורה‪ ,‬שכינה‬
‫קיי מלא ֵ‬
‫שורה עליו‪ ,‬ודורש כמעי הנובע‪ ,‬כי מלא אחד מזמי לו דרשות לאי חקר"‪ .32‬גישה זו הביאה את בעלי‬
‫החוג להשתמש בהשבעת מלאכי‪ ,‬שיתנו למשביע "עריכת שפתי ומענה לשו לדרוש ברבי בלא‬
‫מכשול"‪ ,33‬מתו אמונה שדרשה רהוטה ומוצלחת אינה ברת השגה בלא סייעתא דשמיא מיוחדת‪.‬‬
‫מקבילה מעניינת לגישה זו אנו מוצאי אצל ר' אברה בר' אכסלרוד מקולוניא‪ ,‬חכ ב המאה הי"ג‬
‫בעל זיקה לתורת הסוד האשכנזית‪ ,34‬המקשר את הדרשה בנבואה‪.35‬‬
‫מבית מדרשו של ר' נחמיה הנביא א הגיע לידינו פירוש דרשני לתורה שחיברו ר' אפרי בר'‬
‫שמשו‪ ,‬ומתוכו ניכר שמחברו נשא דרשות בציבור ואת חלק שיקע בפירושו‪ .36‬אצלו ג מצאנו דרשות‬
‫מוסריות שנשא במהל חודש אלול לעורר את הע לתשובה‪ ,37‬סוגת דרשנות המוכרת ממקור אחר‪.38‬‬

‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫‪36‬‬

‫‪37‬‬

‫י"ל צונ‪ ,‬הדרשות בישראל והשתלשלות ההיסטורית‪ ,‬בעריכת ח' אלבק‪ ,‬ירושלי תש"ז‪ ,‬עמ' ‪ 514‬הערה ‪,28‬‬
‫עמ' ‪ 515‬הערה ‪.32‬‬
‫ראה‪ :‬י' ד ‪ ,‬עיוני בספרות חסידי אשכנז‪ ,‬רמתג תשל"ה‪ ,‬עמ' ‪ ;9897‬הנ"ל‪ ,‬תורת הסוד של חסידות‬
‫אשכנז‪ ,‬ירושלי תשכ"ח‪ ,‬עמ' ‪ ,50‬עמ' ‪ .55‬וראה ג‪ :‬ש' עמנואל‪ ,‬שברי לוחות‪ ,‬ירושלי תשס"ז‪ ,‬עמ' ‪177‬‬
‫הערה ‪.111‬‬
‫הוא מחייב את הדרשה בציבור בסעודות מצוה ובמועדי אחרי‪ ,‬וא ד בצדדיה השוני של הדרשה‬
‫והדרש ‪ .‬ראה לעיל הערות ‪ ;7 ,6 ,5 ,2‬ולהל הערות ‪.66 ,62 ,38‬‬
‫עליו ועל חיבוריו ראה הספרות המצויינת במאמרו של אידל )לעיל הערה ‪ ,(6‬עמ' ‪ 477‬הערה ‪.11‬‬
‫אידל‪ ,‬ש‪ ,‬עמ' ‪.516‬‬
‫נדפס אצל‪ :‬י' וינשטוק‪' ,‬אלפא ביתא של מטטרו ופירושה'‪ ,‬טמירי ‪ ,‬ב )תשמ"ב(‪ ,‬עמ' עד‪ .‬לייחוס החיבור לר'‬
‫נחמיה בר' שלמה‪ ,‬ראה אידל‪ ,‬ש‪ ,‬עמ' ‪ .516‬לכ שהשמחה מביאה להשראת השכינה וממילא ליכולת דרשנית‪,‬‬
‫השווה‪ :‬מושב זקני‪ ,‬פרשת תולדות‪ ,‬לונדו תשי"ט‪ ,‬עמ' מג )לעיל הערה ‪.(7‬‬
‫אידל‪ ,‬ש‪ ,‬עמ' ‪.494‬‬
‫ראה‪ :‬אידל‪ ,‬ש‪ ,‬עמ' ‪ ,497‬והערה ‪.201‬‬
‫אידל‪ ,‬ש‪ ,‬עמ' ‪.499496‬‬
‫הפירוש כולו גדוש בחומר דרשני‪ ,‬ומרובי בו הדברי על הדרשני ודרשותיה‪ .‬ראה לעיל הערות ‪,6 ,5‬‬
‫ולהל הערות ‪ .69 ,67 ,37‬על היות ר' אפרי מחוגו של ר' נחמיה הנביא‪ ,‬ראה‪ :‬אידל‪ ,‬ש‪ ,‬עמ' ‪ ,79‬עמ' ‪480‬‬
‫הערה ‪ .40‬והשווה‪ :‬י' ד ‪ ,‬תורת הסוד של חסידות אשכנז‪ ,‬ירושלי תשכ"ח‪ ,‬עמ' ‪] 117‬ב'פירוש התורה של‬
‫רבינו אפרי ז"ל'‪ ,‬שהוציא לאור ר' חיי יוס איסר גד‪ ,‬יוהנסבורג תש"י‪ ,‬לא מצאתי כל אזכור לדרשה‬
‫ולדרש ‪ .‬פרט זה מוכיח‪ ,‬שר' אפרי זה אינו זהה לר' אפרי בר' שמשו שמחסידי אשכנז‪ ,‬וכנראה היה חכ‬
‫ספרדי‪ .‬וטעה בכ המהדיר הנ"ל‪ ,‬שציר לספר את הפיסקאות מפירוש ר' אפרי בר' שמשו שהביא חיד"א‬
‫בספריו )ראה ש‪ ,‬עמ' קכדקלב(‪ ,‬כי חיד"א התכוו לר' אפרי בר' שמשו מחסידי אשכנז[‪.‬‬
‫על ר' אביגדור‪ ,‬חכ אחר מחוגו של ר' נחמיה הנביא‪ ,‬שיתכ כי דרש ברבי‪ ,‬ראה לעיל הערה ‪.6‬‬
‫ראה פירוש רבינו אפרי‪ ,‬כי תצא‪ ,‬עמ' קצד‪" :‬ו‪ ÌÎÁ‬גימטריא ‡‪ ,ÏÂÏ‬ע התיבה‪ ,‬רצוני לומר‪ ,‬איזהו חכ‪ ,‬זה‬
‫המזכה את הרבי ודורש לה על עניני התשובה מראש חודש אלול ואיל"‪ .‬הוא קיי בעצמו תביעה זו‪,‬‬
‫כמשתמע מדרשותיו המוסריות שמצאו את מקומ בפרשיות הנקראות בחודש אלול‪ ,‬משמע שבמקור נדרשו‬

‫ירושתנו | ספר רביעי תש"ע‬

‫דרשה לברית מילה לתלמיד רבינו יהודה החסיד‬

‫מג‬

‫חכמי נוספי מחוגי חסידות אשכנז ידועי בתואר 'דרש'‪ ,‬בנוס על 'דורשני' סת‪ .39‬לא מצאנו‬
‫עדויות לדרשותיה בציבור‪ ,‬ואפשר שדרשנות הפרשנית למקרא זיכתה אות בתואר זה‪ :40‬ר' אברה‬
‫החסיד‪ ;41‬אחיו של ר' יהודה החסיד; ר' משה הדרש‪ 42‬חתנו של ר' שמואל ב ר' יהודה החסיד; בנו ר'‬
‫אלעזר הדרש מווירצבורג‪ ;43‬נכדו ר' משה עזריאל הדרש‪ ;44‬ר' מאיר הדרש‪ ;45‬ר' נת הכה הדרש‪;46‬‬

‫‪38‬‬
‫‪39‬‬

‫‪40‬‬
‫‪41‬‬

‫‪42‬‬
‫‪43‬‬
‫‪44‬‬

‫‪45‬‬

‫בזמני אלו‪ .‬בדרשותיו עורר את הע לתשובה ונת הדרכה לבעלי תשובה‪ .‬ראה פרשת שופטי‪ ,‬עמ' קפז‬
‫קפח; כי תצא‪ ,‬עמ' קצד; נצבי‪ ,‬עמ' ריט‪ .‬בי היתר אמר לקהלו‪" :‬צרי האד ליל בתמימות ולחדש מעשיו‬
‫כנגד יו הדי " )שופטי‪ ,‬עמ' קפט(‪ ,‬ו"כשילח האד עמו ]ע יצר הרע[ בכל עת‪ ,‬הקב"ה מוסרו בידו‪ ,‬וביותר‬
‫בחודש אלול‪ …‬אילולי שישראל חכמי וחוזרי בתשובה מראש חודש אלול ואיל ומסתכלי בתורה‬
‫ומעייני בה ומביני לאחרית‪ ,‬פירוש‪ ,‬לעשרת ימי תשובה שבאי אחר אלול‪ ,‬כמעט לזה היה לה איכה‪."…‬‬
‫ראה פירושי ופסקי לרא"צ‪ ,‬אחרי‪ ,‬עמ' קלח‪…" :‬זה הראש הדורש דברי תורה‪ …‬וזהו שאמר הכתוב‪' :‬קחו‬
‫עמכ דברי'‪ ,‬זה הדורש המורה לאד אי להתכפר ולשוב לבוראו"‪.‬‬
‫ראה 'דרשה לברכת כהני'‪ ,‬בתו‪ :‬ספר ראבי"ה  קדשי‪ ,‬סי' אל קנה‪ ,‬מהדורת ד' דבליצקי‪ ,‬בני ברק‬
‫תשל"ו‪ ,‬עמ' רסד‪" :‬ומצאנו שכתבו בש ¯·‪ ÌÈ˘¯Â„‰ ÈÈ˙Â‬דרשה הגונה‪ ,‬והנאני‪ ,‬ורציתי להעתיק"‪ .‬מכ‬
‫שסגנו הדרשה ברוח תורת חסידי אשכנז‪ ,‬והיות הראבי"ה תלמיד של כמה מראשוני החסידי )ראה‪ :‬א'‬
‫אפטוביצר‪ ,‬מבוא לראבי"ה‪ ,‬ירושלי תרצ"ח‪ ,‬עמ' ‪ ,(2322‬מסתבר‪ ,‬ש'דורשני' אלו נמנו על חסידי אשכנז‪.‬‬
‫השווה ג תשובת ר' יקותיאל בר' אברה למהר" מרוטנבורג‪ ,‬בתו‪ :‬א"י איגוס )מהדיר(‪ ,‬תשובות‬
‫בעלי התוספות‪ ,‬סי' מח‪ ,‬ניויורק תשי"ד‪ ,‬עמ' ‪" :121‬אבל דר תינוק ליגמל‪ ,‬ונשל ינשל‪ ,‬מניי 'תבשל'‪ ,‬לא‬
‫מצינו‪ ,‬כי א הדרשני הטעימו"‪ .‬וכוונתו לרמז ס ימי ההנקה בער הגימטרי של תיבת 'תבשל'‪ ,‬הנזכר הרבה‬
‫בחיבורי חסידי אשכנז‪ ,‬א ג במקורות קדומי לה‪ .‬ראה מאמרי 'מאימתי התינוק מתחיל לדבר'‪ ,‬פרק ב‪,‬‬
‫בתו‪ :‬סודי חומש ושאר‪ ,‬עמ' קעגקעה‪ ,‬הערה ‪.32‬‬
‫ראה‪ :‬ריינר )לעיל הערה ‪ ,(18‬עמ' ‪ ;134132‬י"ל צונ )לעיל הערה ‪ ,(27‬עמ' ‪ 514‬הערה ‪.30‬‬
‫ר' שלמה בר' שמואל מווירצבורג‪ ,‬סדר טעמי‪ ,‬כת"י פריס‪ ,‬תחילת פרשת יתרו‪" :‬כל זו הפרשה דרש ר'‬
‫אברה"‪ .‬יתכ כי לר' אברה בר' שמואל החסיד מתייחס האזכור "הר' ‡·¯‪ ̉‬זצ"ל פירש ·„¯˘‪,"ÂÏ˘ ‰‬‬
‫המצוי בפירוש דרשני לתורה הכולל שקיעי רבי מתורת ר' יהודה החסיד ובית מדרשו‪ ,‬כת"י מוסקבה –‬
‫גינצבורג ‪) 121‬במכו לתצלומי כת"י‪.(6801 :‬‬
‫ראה עליו‪ :‬י"מ תאשמע‪' ,‬רבנו ישעיה מווייל – חכ בלתי ידוע מזמ מהר" מרוטנבורג'‪ ,‬כנסת מחקרי‪ ,‬א‪,‬‬
‫ירושלי תשס"ד‪ ,‬עמ' ‪.174173‬‬
‫ראה עליו‪ :‬ד' אברמס‪' ,‬ספר הייחוד לר' אלעזר הדרש '‪ ,‬קב על יד‪ ,‬יב )כב(‪ ,‬תשנ"ד‪ ,‬עמ' ‪ .160149‬על נוסח‬
‫מצבתו שבבית העלמי בווירצבורג‪ ,‬ראה‪ :‬ריינר )לעיל הערה ‪ ,(18‬עמ' ‪.132‬‬
‫ראה עליו‪ :‬י' ד ‪ ,‬תורת הסוד של חסידות אשכנז‪ ,‬ירושלי תשכ"ח‪ ,‬עמ' ‪ .254252‬י"מ תאשמע )לעיל הערה‬
‫‪ ,(42‬עמ' ‪ .174173‬וראה ג ספר קרובה )חיבור מהמאה הי"ג על פיוטי בדר תורת הסוד האשכנזית(‪ ,‬מהדורת‬
‫א"מ הברמ ‪ ,‬ידיעות המכו לחקר השירה העברית‪ ,‬ג‪ ,‬ברלי תרצ"ז‪ ,‬עמ' צט‪" :‬כ נדרש מפי רבנו הרב ר'‬
‫עזריאל"‪ .‬הערת המהדיר ש בדבר זהותו של ר' עזריאל זה‪ ,‬אינה מסתברת‪ ,‬כי הדברי שנמסרו משמו על פירוש‬
‫'הש' ה ללא ספק מחסידי אשכנז‪ .‬ראה‪ :‬סודי חומש ושאר‪ ,‬עני ברכת כהני אות ט‪ ,‬עמ' קהקו הערה ‪.73‬‬
‫ולפיכ יתכ שהכוונה לר' משה עזריאל הדרש ‪.‬‬
‫בעיר ווירצבורג נתגלתה מצבה של "‪ …‬הדרש ‪ ,‬ב החסיד ר' מאיר"‪ ,‬שתוארכה לשני כ"אמ' )‪1280‬‬
‫‪ ,(1261‬ודרש זה היה ב למשפחה מחסידי אשכנז‪ ,‬ראה‪ :‬ריינר )לעיל הערה ‪ ,(18‬עמ' ‪ .134‬נראה‪ ,‬אפוא‪ ,‬שא‬
‫אביו החסיד היה דרש ‪ ,‬והוא הנזכר בסידור מנהג אשכנז המערבי )וורמייזא( לכל השנה‪ ,‬כת"י המוזיאו‬
‫היהודי בפראג ‪) 120‬מספרו במכו לתצלומי‪ ,(46954 :‬מהמאה הי"ד‪" :‬קינה של הרב ‪ ,Ô˘¯„‰ ¯È‡Ó‬בנגו‬
‫אמרתי שעו מני אמרר"‪ ,‬ותחילתה‪" :‬אעירה שחר בבכי ויללה" )‪129‬ב(‪.‬‬
‫ירושתנו | ספר רביעי תש"ע‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫מד‬

‫ר' שמחה שלמה מטרויש בעל 'ספר המשכיל'‪ ;47‬ר' יהודה דרש אשכנזי‪.48‬‬
‫על המגמה החברתית בתורת והגות של חסידי אשכנז כבר ניתנה הדעת במחקר והוקדשו לכ‬
‫מחקרי חשובי ומפורטי‪ .49‬ג נידונה השקפת החסידי על השוויו הרצוי בהשגי הלימודיי‪.50‬‬
‫דומה כי נית למצוא מגמה זו ג במניע לדרשה בציבור "וללמד תורה ברבי"‪ ,51‬כשהכוונה לכל רבדי‬
‫הקהילה – "אנשי ונשי וט"‪ .52‬על השתתפותה של אשת 'הרוקח' בדרשותיו‪ ,‬אנו למדי מדבריו‬
‫בקינתו עליה‪" :‬את יו השבת יושבת‪ ,‬דרשת בעלה שומעת"‪ .53‬ומשו שההוראה לרבי ִהוותה חלק‬
‫מרכזי מייעודי הדרשה החסידיתאשכנזית‪ ,‬ניתנה הרשות למשתתפי להפסיק את הדרש ולברר אצלו‬
‫את כוונת הדברי‪ ,54‬א לא תמיד הותר לה להקשות ולפרו אות‪.55‬‬
‫מסתבר‪ ,‬כי המרכיב העיקרי של הדרשות בה השתתפו "אנשי ונשי וט" מהמו הע‪ ,‬היה מוסר‬

‫‪46‬‬
‫‪47‬‬

‫‪48‬‬
‫‪49‬‬
‫‪50‬‬
‫‪51‬‬
‫‪52‬‬
‫‪53‬‬

‫‪54‬‬

‫‪55‬‬

‫פעל בסו האל החמישי‪ ,‬ובשרידי תורתו ניכרת השפעת חסידי אשכנז‪ .‬ראה‪ :‬ספר קושיות‪ ,‬סי' שנב‪ ,‬עמ'‬
‫רנא‪ ,‬וש הערה ‪ .241‬ראה ג כת"י ורשה‪ ,‬המכו להיסטוריה יהודית ‪ ,9/1‬מהמאה הט"ז‪ ,‬בו נזכר‪" :‬מקבלת‬
‫ר' נת הדרש " )ד קכא ע"ב(‪ .‬ואולי הכוונה לר' נת הכה שלפנינו‪.‬‬
‫מצאצאי רש"י ותלמיד מהר" מרוטנבורג ורבנו פר מקורביל‪ .‬במפתח שער לחיבורו 'ספר המשכיל' הוא‬
‫כותב‪" :‬ומביא ש דרש לפרשת בהעלות" )כת"י מוסקבה – גינצבורג ‪ ,508‬ד ‪3‬א(; "דרש לא תשנא" )ש(‪.‬‬
‫וכ ‪" :‬הלכות ברית מילה ודרש של ברית מילה" )ד ‪3‬ב(‪ .‬ה'דרש' לברית מילה נמצא בהמש כתה"י‪ ,‬סימ‬
‫קכז‪ ,‬ד ‪ .83‬על המחבר וחיבורו ראה‪ :‬י"מ תאשמע‪' ,‬ספר המשכיל'‪ ,‬כנסת מחקרי‪ ,‬א‪ ,‬ירושלי תשס"ד‪,‬‬
‫עמ' ‪ ;156133‬ג' פרוידנטל‪' ,‬האויר ברו הוא וברו שמו'‪ ,‬דעת‪) 3233 ,‬תשנ"ד(‪ ,‬עמ' ‪.234187‬‬
‫מחסידי אשכנז ב המאה הי"ג‪ .‬ראה‪ :‬ג' שלו‪ ,‬פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה‪ ,‬ירושלי תשל"ו‪ ,‬עמ' ‪.125‬‬
‫דברי משמו הביא ר' יצחק דמ עכו‪ ,‬מאירת עיני‪ ,‬ירושלי תשמ"א‪ ,‬עמ' מז‪.‬‬
‫ראה‪ :‬י' בער‪' ,‬המגמה הדתיתחברתית של ספר חסידי'‪ ,‬ציו ‪ ,‬ג )תרצ"ח(‪ ,‬עמ' ‪ ;501‬ח"ה ב ששו ‪' ,‬חסידי‬
‫אשכנז על חלוקת קנייני חומריי ונכסי רוחניי בי בני האד'‪ ,‬ציו ‪ ,‬לה )תש"ל(‪ ,‬עמ' ‪.7962‬‬
‫ראה‪ :‬י"מ תאשמע‪' ,‬מצות תלמודתורה כבעיה חברתיתדתית בספרחסידי'‪ ,‬ספר בראיל ‪ ,‬ידטו‬
‫)תשל"ז(‪ ,‬עמ' ‪ ;109106‬א' קנרפוגל‪ ,‬החינו והחברה היהודית באירופה הצפונית בימי הביניי‪ ,‬תלאביב‬
‫תשס"ג‪ ,‬עמ' ‪ 159‬ואיל; בער )לעיל הערה הקודמת(‪ ,‬עמ' ‪ ;1110‬ב ששו )הערה הקודמת(‪ ,‬עמ' ‪ 74‬ואיל‪.‬‬
‫אור זרוע‪ ,‬ח"א‪ ,‬אלפא ביתא‪ ,‬סי' מא‪ ,‬זיטאמיר תרכ"ב‪ ,‬ד מא ע"ג‪.‬‬
‫אור זרוע‪ ,‬ש‪ .‬והשווה‪ :‬עמנואל )לעיל הערה ‪ ,(2‬עמ' ‪ ,44‬הערה ‪.174‬‬
‫י' מייזליש )מהדיר(‪ ,‬שירת הרוקח‪ ,‬ירושלי תשנ"ג‪ ,‬עמ' ‪ .229‬ראה ג ספר חסידי‪ ,‬מ"מ‪ ,‬סי' שיג‪:‬‬
‫"והשונמית הולכת ושומעת ‪ ‰˘¯„‰‬מפי אלישע‪ …‬מכלל דבחודש ו˘·˙ הולכות"‪ .‬ושמא משתקפת כא‬
‫בבואה להשתתפות הנשי בדרשות השבת‪ .‬לעדויות נוספות על השתתפות בדרשות‪ ,‬לא מכתבי חסידי‬
‫אשכנז‪ ,‬ראה‪ :‬עמנואל )לעיל הערה ‪ ,(2‬עמ' ‪ 44‬הערות ‪.174173‬‬
‫ספר חסידי‪ ,‬מ"מ‪ ,‬סימ תתקצט‪" :‬בבית המדרש‪ ,‬בפני רבי‪ ,‬לא היו מניחי לשאול יותר משלש שאלות‪.‬‬
‫כנגד ג' פעמי שכתוב‪ ,‬שאמר הקב"ה לשלמה 'ולא שאלת'"‪ .‬אמנ אי וודאות שדבריו משקפי את מציאות‬
‫זמנו‪ ,‬שכ ה מבוססי על תוספתא‪ ,‬מהדורת צוקרמנדל‪ ,‬סנהדרי ‪ ,‬ז וז‪" :‬לא ישיב את חבירו יותר משלש‬
‫תשובות‪ …‬ולא ישאל בעיני יותר משלש הלכות"‪ .‬וכ נפסק ברמב"‪ ,‬הלכות תלמוד תורה‪ ,‬ד ז‪.‬‬
‫ספר חסידי‪ ,‬מ"מ‪ ,‬סי' תתקסג‪" :‬הרב שדורש ברבי ושמע התלמיד ויש לו קושיא במה שהרב אומר‪ ,‬א‬
‫יודע התלמיד שהרב שמח א יקשה לו ולא יהיה בוש שלא ידע להשיב ישאל‪ ,‬וא לאו אסור ואל ילבי פניו‬
‫ברבי"‪ .‬והשווה‪ :‬ש' עמנואל‪' ,‬חכמי‪ ,‬תלמידי ויצירת הספרותית'‪ ,‬בתו‪ :‬א' גרוסמ וש' יפת )עורכי(‪,‬‬
‫רש"י  דמותו ויצירתו‪ ,‬ירושלי תשס"ט‪ ,‬עמ' ‪.477‬‬

‫ירושתנו | ספר רביעי תש"ע‬

‫דרשה לברית מילה לתלמיד רבינו יהודה החסיד‬

‫מה‬

‫ואגדה‪ ,56‬מעשה פסיפס של מאמרי חז"ל בניסוח מחודש‪ ,57‬ולכל היותר פסקי הלכות קצרי‪ .58‬הלכות‬
‫חמורות‪ ,‬כדוגמת אלו המצויות בדרשת הפסח ל'רוקח'‪ ,‬נדרשו לפני בעלי תריסי בעלי ידע הלכתי‪ .59‬א‬
‫למרות שלכל הדרשני הנזכרי היה ידע רחב בתורת הסוד‪ ,‬נמנעו מלדרוש בה ברבי; לכל היותר‬
‫הזכירו עניני אלו ברמיזה‪ .60‬לעומת זאת לא נמנעו מלכלול בדרשותיה גימטריאות‪ ,‬נוטריקוני ושאר‬
‫פרפראות מקובלות‪ ,61‬על א שענייני אלו נחשבו  במוב הרחב  כחלק מתורת הסוד האשכנזית‪.‬‬
‫מרכיב נוס של מבנה הדרשה ותוכנה נ‪%‬סח בידי ר' אביגדור הצרפתי‪" :‬מכא פסק‪ ,‬כל הדרשני יש‬
‫לה לפתוח תחילה ולחתו בסו בשבחו של מקו‪ ,‬ובאמצע יאמרו"‪ .62‬א ממעט הדרשות האשכנזיות‬
‫שהגיעו לידינו איננו רואי שמנהג זה נתקיי בפועל‪' .‬הרוקח' פתח וחת את דרשתו בענייני אגדה‪,‬‬
‫ורובה של הדרשה הוקדשה להלכות היו; דג דרשה קדו שכבר נהג בזמנו של רש"י‪ .63‬היו ג‬
‫דרשני שנהגו לחתו בצפייה לגאולה העתידה‪.64‬‬
‫‪56‬‬
‫‪57‬‬
‫‪58‬‬
‫‪59‬‬
‫‪60‬‬
‫‪61‬‬

‫‪62‬‬
‫‪63‬‬
‫‪64‬‬

‫עי' הנסמ לעיל הערה ‪.8‬‬
‫ראה‪ :‬אלבוי )לעיל הערה ‪ ,(6‬עמ' ‪.341340‬‬
‫השווה‪ :‬י"מ תאשמע‪' ,‬דברי על הסמ"ג‪ ,‬על קיצור הסמ"ג ועל ספרות הקיצורי'‪ ,‬כנסת מחקרי‪ ,‬ד‪,‬‬
‫ירושלי תש"ע‪ ,‬עמ' ‪.259‬‬
‫ראה השערתי להל הערה ‪.64‬‬
‫כ בדרשה שלפנינו‪ .‬ראה להל בגו הדרשה ליד הערה ‪ .81‬על הקפדת חסידי אשכנז מלגלות את תורת הסוד‬
‫ברבי‪ ,‬עד שכתבו את הסודות באופ שלא יובנו לרבי‪ ,‬ראה‪ :‬ד' אברמס‪' ,‬השכינה המתפללת לפני הקב"ה'‪,‬‬
‫תרבי‪ ,‬סג )תשנ"ד(‪ ,‬עמ' ‪ 509‬ואיל‪ ,‬ובמיוחד בעמ' ‪.532520‬‬
‫בדרשת המילה שאני מפרס כא מועטי ענייני אלו ביחס לדרשה השניה שפרס יעקב אלבוי )ראה‪:‬‬
‫אלבוי ]לעיל הערה ‪ ,[6‬עמ' ‪ ,340‬ועמ' ‪ (346‬והחלק האגדי שבדרשת 'הרוקח' )ראה‪ :‬עמנואל ]לעיל הערה‬
‫‪ ,[2‬עמ' ‪ ,7067‬עמ' ‪ .(123122‬צר לכ‪ ,‬שכנראה בכמה מחיבורי חסידי אשכנז הרוויי גימטריאות‬
‫ופרפראות שוקעו דרשות ציבוריות‪ .‬עי' לעיל הערה ‪ ,6‬וליד הערה ‪.36‬‬
‫פירושי ופסקי לרא"צ‪ ,‬וזאת הברכה‪ ,‬עמ' תמו‪.‬‬
‫ראה‪ :‬עמנואל )לעיל הערה ‪ ,(2‬עמ' ‪ ;44‬י"מ תאשמע‪' ,‬הרחקות נדה באשכנז הקדומה‪ :‬החיי והספרות'‪,‬‬
‫סידרא‪ ,‬ט )תשנ"ג(‪ ,‬עמ' ‪.169168‬‬
‫ראה סידור הרוקח‪ ,‬עמ' תכח‪…" :‬א על פי שאנו בגולה ‡‪ …Â˙Ú¢ÈÏ ÌÈÏÁÈÈÓ Â‬וכתיב‪' :‬ול יקרא דרושה‬
‫עיר לא נעזבה'‪ ,‬והלא עזובה היא בגלות! אלא לא נעזבה מלדרוש ·„¯˘‪ ‰‬ובתפלה‪ …‬כמו שאמר במדרש‬
‫אבכי"ר‪ ,‬ב‪ ,˙ÂÓÁ ȯ·„ ‰˘¯„ ÏÎ ÛÂÒ‬וסופ א'מ ב'מהרה כ' י'הי ר'צו ‪ .‬וכ ב'ילמדינו'‪ ,‬בסו כל דרשה‬
‫דברי נחמות"‪ .‬וכ כותב תלמיד 'הרוקח'‪ ,‬כפי שציי עמנואל )לעיל הערה ‪ ,(2‬עמ' ‪ ,70‬הערה ‪ .18‬דרישה זו‪,‬‬
‫לחתו את הדרשה בצפייה לגאולה‪ ,‬קיי 'הרוקח' בעצמו בדרשתו לשבת הגדול‪ ,‬דרשתו היחידה שהגיעה‬
‫לידינו‪ ,‬החותמת בתיבת אבכי"ר‪ .‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא ג חלקה הראשו של הדרשה‪ ,‬זו שהוקדשה לעניני‬
‫אגדה‪ ,‬חותמת בענייני ימות המשיח ובני הבית העתידי וחותמת במילה‪ :‬אבכי"ר‪.‬‬
‫ביתר הדרשות של חסידי אשכנז שהגיעו לידינו לא מצאנו שנתקיימה ההוראה לחתו 'בסו כל דרשה‬
‫דברי נחמות' וצפייה לגאולה‪ ,‬א מצאנוה בדרשותיה של בני ספרד‪ ,‬דור לאחר 'הרוקח'‪ .‬ראה‪ :‬דרשות‬
‫ופירושי רבנו יונה גירונדי לחמשה חומשי תורה‪ ,‬מהדורת ש' ירושלמי‪ ,‬מבוא‪ ,‬ירושלי תש"מ‪ ,‬עמ' ‪ .5‬וכבר‬
‫ידועה השפעת חסידי אשכנז על חכמי ספרד‪ ,‬והרבה בתיווכו של ר' יונה גירונדי עצמו‪ .‬ראה‪ :‬י"מ תאשמע‪,‬‬
‫הנגלה שבנסתר‪ ,‬תלאביב תשס"א‪ ,‬עמ' ‪ ,1615‬עמ' ‪ ,4644‬ועוד; הנ"ל‪' ,‬רבינו יונה גירונדי  חסידות אשכנז‬
‫בספרד'‪ ,‬גלות אחר גולה‪ ,‬ירושלי תשמ"ח‪ ,‬עמ' ‪.195165‬‬
‫אול נראה שמנהג זה קד ל'רוקח'‪ ,‬שכ בדרשה מזרחית קדומה )משלהי זמ הגאוני?(‪ ,‬כת"י הספרייה‬
‫ירושתנו | ספר רביעי תש"ע‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫מו‬

‫מהדרש נדרש שיהיה "חכ‪ ,‬לומד ומלמד בלא גימגו"‪ .65‬א למרות היות הדרש 'הראש'‬
‫והנכבד‪ ,66‬אנו מוצאי שמעמדו בציבור לא היה מכובד ביותר‪ ,‬כדברי ר' אפרי בר' שמשו על‬
‫"הדרשני שמשימי עצמ כעפר נדוש"‪ 67‬והיו מלביני פניה ברבי בשאלות וקושיות‪ .68‬לכ יעצו‬
‫לדרש שילבש בגדי נאי‪" ,‬כדי שיהיו דבריו נשמעי‪ ,‬לפי שכתיב‪ :‬וחכמת המסכ בזויה"‪ .69‬מעמד‬
‫זה של הדרשני משתלב היטב ע הידוע לנו על יחסו המזלזל של הציבור היהודיאשכנזי הרחב אל‬
‫חסידי אשכנז‪.70‬‬

‫‪65‬‬

‫‪66‬‬

‫‪67‬‬

‫‪68‬‬

‫‪69‬‬
‫‪70‬‬

‫הבריטית ‪) 5563/5‬מספר סרט במכו לתצלומי‪ ,(6521 :‬מסיי הדרש בעני בני ירושלי וביאת המשיח‪.‬‬
‫ספר חסידי‪ ,‬מ"ו‪ ,‬סימ תתתתקצו‪ ,‬עמ' ‪…" :428‬כ צרי להיות המוכיח חכ‪ …‬ששונה ולומד ומלמד בלא‬
‫גימגו‪ ,‬ערו על לשונו והופ בה ומהפ בתורתו‪ ."…‬ובנוסח המצבה של ר' מנח בר' יעקב מוורמייזא )עי'‬
‫לעיל הערה ‪" :(18‬אבי החכמה‪ ,‬תנא דורש פוייט ואי חסר מאומה"‪.‬‬
‫השווה את הדרישה להיות הדרש "שונה ולומד ומלמד בלא גימגו"‪ ,‬לדברי ר' אהר בר' חיי הכה )ר'‬
‫חיי הוא בעל התוספות המפורס‪ ,‬תלמיד חבר לרבינו ת(‪ ,‬שפעל בצרפת במפנה המאות הי"בי"ג‪,‬‬
‫בפירושו לפיוטי שכתב סביבות שנת ד'תתקפ"ז )‪" :(1227‬ועוד ראיתי במדרש‪ ,‬שר' עקיבא כשקראו אותו‬
‫לקרוא בספר תורה‪ ,‬לא רצה לקרות‪ ,‬לפי שלא עיי הפרשה ג' פעמי‪ …‬ועוד ראיתי‪ ,‬ש‡‪˘Â¯„Ï ÏÂÎÈ Ì„‡ ÔÈ‬‬
‫‪ ÌÈ·¯· ‰Îω‬עד שחזרה ˘‪ ÌÈÓÚÙ ˘Ï‬ויהא ˘‚‪) "ÂÈÙ· ¯Â‬נדפס אצל‪ :‬א' גרוסמ ‪' ,‬פירוש הפיוטי לר' אהר‬
‫בר' חיי הכה '‪ ,‬בתו‪ :‬א"ר מלאכי )עור(‪ ,‬באורח מדע‪ ,‬לוד תשמ"ו‪ ,‬עמ' ‪ .(458‬וראה עוד‪ :‬עירובי נד ע"ב‪.‬‬
‫ראה פירושי ופסקי לרא"צ‪ ,‬אחרי‪ ,‬עמ' קלח‪…" :‬זה ‪ ˘‡¯‰‬הדורש דברי תורה‪ …‬זה הדורש המורה לאד‬
‫אי להתכפר ולשוב לבוראו"‪ .‬והשווה סידור הרוקח‪ ,‬עמ' תקנבתקנג‪" :‬ומתי התורה תמימה? כשיוצאה מפי‬
‫˙‪ ,ÌÈÓ‬שהכל אומרי‪ :‬ברו שנת התורה‪ ,‬ואומרי ‪ :‬ל נאה ‪ ,˘Â¯„Ï‬כי אתה נאה מקיי"‪ .‬אמנ נראה‪,‬‬
‫שבדרשות שנִאו בארועי משפחתיי‪ ,‬כסעודת ברית מילה וסעודת נישואי ‪ ,‬ניתנה הרשות לדרוש א לאלה‬
‫שלא הגיעו לדרגה תורנית גבוהה‪ .‬ר' יעקב הגוזר‪ ,‬ב דורו של 'הרוקח'‪ ,‬מספר על 'בחור' שנשא דרשה במילת‬
‫ֶאחיו‪ .‬ראה כללי המילה )לעיל הערה ‪ ,(21‬עמ' ‪" :6‬זאת הדרשה דרש בחור אחד על שני תאומי שנולדו‬
‫לאביו‪ ,‬ביו שנעשו תמימי"‪ .‬ולמרות שמקור זה אינו נמנה על חסידי אשכנז‪ ,‬נראה שהוא משק בפרט זה‬
‫ג את הל הרוחות שבקרב החסידי‪ .‬עוד נציי ‪ ,‬שבדורו של 'הרוקח' היה ג מצוי שהמוהל ידרוש בסעודת‬
‫המילה‪ .‬ראה כללי המילה‪ ,‬עמ' ‪" :101‬רבנו גרש המוהל דרש"‪ .‬ובהמש‪ ,‬ס"ע ‪" :103‬דרשה בעני אחר"‪.‬‬
‫פירוש רבינו אפרי‪ ,‬ל ל‪ ,‬עמ' נא‪ .‬והשווה י"א וידה‪' ,‬ליקוטי מספר מוסר בלתי ידוע לאחד רבני צרפת'‪,‬‬
‫ספר חיי שירמ ‪ ,‬בעריכת ש' אברמסו ואחרי‪ ,‬ירושלי תש"ל‪ ,‬עמ' ‪" :105‬ונאה לחכ שלא יבזה הדורש‬
‫ממנו‪ ,‬וסו הכבוד לבוא"‪ .‬מחבר ספר זה שאב הרבה מחיבורי חסידי אשכנז והיה קרוב לעולמ‪ .‬ראה‪ :‬ש‪,‬‬
‫עמ' ‪ .103‬וראה עוד‪ :‬מ"מ הוניג‪' ,‬על מהדורתו החדשה של ספר המשכיל )ספר חסידי( לר' משה בר' אלעזר‬
‫הכה '‪ ,‬ירושתנו‪ ,‬א )תשס"ז(‪ ,‬עמ' רח הערה ‪.29‬‬
‫עי' לעיל הערה ‪ ,55‬מספר חסידי‪ ,‬מ"מ‪ ,‬סי' תתקסג ]הלעג לדרשה ולדרשני היה שכיח בזמני ומקומות‬
‫אחרי‪ ,‬ואי כא המקו לדו בכ‪ .‬לדוגמא בעלמא‪ :‬משיבת נפש )לעיל הערה ‪ ,(1‬שמות‪ ,‬עמ' קטז; ש‪,‬‬
‫נשא‪ ,‬עמ' ריג‪ ,‬הערה ‪ ;*178‬ש‪ ,‬בחוקותי‪ ,‬ס"ע קצב; ר' שלמה אב לחמיש‪ ,‬אגרת מוסר‪ ,‬מהדורת א"מ‬
‫הברמ ‪ ,‬ירושלי תש"ו‪ ,‬עמ' מחמט[‪.‬‬
‫ספר חסידי‪ ,‬מ"ו‪ ,‬סימ תתתתקצה‪ ,‬עמ' ‪ .427‬והפסוק הוא בקהלת ט טז‪ .‬ושמא נרמזה תביעה זו בפירוש‬
‫רבינו אפרי‪ ,‬כי תשא‪ ,‬עמ' שג‪ ,‬הדורש את המילי "בגדי השרד" )שמות לא י(‪ „¯˘‰" :‬למפרע „¯˘‪."‰‬‬
‫היינו‪ ,‬הדרש צרי ללבוש בגדי נכבדי )'בגדי שרד'( כדי שדבריו יהיו נשמעי‪.‬‬
‫ראה‪ :‬א' מרקוס‪' ,‬הפוליטיקה ומלחמת הערכי של חסידות אשכנז'‪ ,‬דת וחברה במשנת של חסידי אשכנז‪,‬‬
‫בעריכת הנ"ל‪ ,‬ירושלי תשמ"ז‪ ,‬עמ' ‪H. Soloveitchik, 'Three Themes in Sefer Hasidim', AJS ;276273‬‬
‫‪ ;Review, 1 (1976), pp. 311-357‬א' שהשטיינר‪' ,‬שמאל דוחה וימי מקרבת'‪ ,‬בתו‪ :‬מיעוטי‪ ,‬זרי ושוני‪,‬‬

‫ירושתנו | ספר רביעי תש"ע‬

‫דרשה לברית מילה לתלמיד רבינו יהודה החסיד‬

‫מז‬

‫*‬
‫העדויות הראשונות למנהג הדרשה בסעודת ברית מילה ה מהמאה האחרונה לאל החמישי )מחצית‬
‫המאה הי"ב למניינ(‪ ,‬ויתכ שכבר נרמז המנהג במדרש‪ .71‬בתקופת רבותינו הראשוני היה מוכר המנהג‬
‫בתפוצות ישראל‪ :‬בבל‪ ,72‬ספרד‪ ,73‬אשכנז‪ ,74‬צרפת‪ ,75‬ושמא ג פרובנס‪ 76‬ואיטליה‪.77‬‬

‫‪71‬‬

‫‪72‬‬
‫‪73‬‬

‫‪74‬‬

‫בעריכת ש' וולקוב‪ ,‬ירושלי תש"ס‪ ,‬עמ' ‪ ,159133‬ובמיוחד עמ' ‪.159‬‬
‫וראה עמנואל‪' ,‬דרשה לפסח' )לעיל הערה ‪ ,(2‬עמ' ‪" :51‬המשפט האחרו בדברי ר' אלעזר ]מוורמייזא[‬
‫מלמד‪ ,‬שמנהגיה של חסידי אשכנז זכו לעתי לביקורת וא לליגלוג מציד של יהודי אשכנז‪ ,‬ור' אלעזר‬
‫מוורמייזא בא לחזק את רוח של הנוהגי בדר אבותיו ורבותיו"‪.‬‬
‫ראה קהלת זוטא‪ ,‬ז ח‪ ,‬מהדורת ש' בובר‪ ,‬ברלי תרנ"ד‪ ,‬עמ' ‪" :110‬אבויה אביו היה מגדולי ירושלי‪ .‬יו‬
‫שגמלתו אמו עשה סעודה‪ ,‬והיו ש גדולי ירושלי ור' אליעזר ורבי יהושע‪ .‬כיו דאכלי ושתי ‪ ,‬אלו אמרי‬
‫אלפא ביתא מ הכא‪ ,‬ואילי אמרי מזמורי מ הכא‪ ,‬אמר לו רבי אליעזר לר' יהושע‪ :‬עד דאלו מתעסקי‬
‫בדידהו ‪ ,‬א ‡‪ .Ô„È„· ˜ÂÒÚ Ô‬התחילו מתעסקי בתורה ובנביאי ובכתובי‪ ,‬והיו הדברי עריבי כנתינת‬
‫מהר סיני‪ ,‬וירדה האש והיתה מלהטת סביבות "‪ .‬ומקורו בירושלמי‪ ,‬חגיגה פ"ב ה"א‪ .‬וכ הוא ברו"ר‪ ,‬ו ד ]יג[‪.‬‬
‫אמנ ש לא נִאה דרשת לפני כל משתתפי הסעודה‪ ,‬כפי המנהג הפשוט העולה מהמקורות‪.‬‬
‫ראה‪ :‬י"צ לנגרמ ‪' ,‬ספר מטה עוז לר' יצחק גאו '‪ ,‬סיני‪ ,‬צח )תשמ"ה(‪ ,‬עמ' רטורכב‪ .‬הוא מתאר קוב דרשות‬
‫שנאמרו ברבי בי השני ד'תתק"עתתקצ"ב‪ ,‬ומשער כי הדרש הוא ר' יצחק גאו ששימש ב'גאונות' בבל‬
‫בשני ד'תתקפ"אה'ז'‪ .‬בקוב זה מצויות ג דרשות לברית מילה‪ ,‬ראה‪ :‬ש‪ ,‬ס"ע רטז‪ ,‬ס"ע ריז‪.‬‬
‫מקובל כי ספרו של רבנו בחיי 'כד הקמח' היא אסופה מדרשותיו הציבוריות‪ ,‬וער 'מילה' שבספר נדרש‬
‫כנראה בסעודת ברית מילה‪ .‬ראה‪ :‬כד הקמח‪ ,‬בתו‪ :‬ח"ד שעוועל )מהדיר(‪ ,‬כתבי רבנו בחיי‪ ,‬ירושלי תש"ל‪,‬‬
‫עמ' רמורמט‪ .‬נראה כי ג הדרושי העוסקי במצוַת מילה המצויי בספרי הדרשות של חברי רבנו בחיי‪ ,‬ר'‬
‫יהושע אב שועיב ור' יעקב סקילי‪ ,‬נדרשו תחילה בסעודות ברית מילה ולאחר מכ העלו המחברי על‬
‫הכתב‪ .‬ראה‪ :‬דרשות ר' יהושע אב שועיב‪ ,‬א‪ ,‬פרשת וירא‪ ,‬ירושלי תשנ"ב‪ ,‬עמ' כחל; ר' יעקב סקילי‪ ,‬תורת‬
‫המנחה‪ ,‬א‪ ,‬פרשת ל ל‪ ,‬דרשה ח‪ ,‬צפת תשנ"א‪ ,‬עמ' ‪ .5046‬ג בספר הדרשות שיוחס לר' יונה מגירונדי‬
‫מצויות שתי דרשות העוסקות במצוַה זו‪ ,‬ראה‪ :‬דרשות ופירושי רבנו יונה גירונדי לחמשה חומשי תורה‪,‬‬
‫ירושלי תש"מ‪ ,‬עמ' לד‪ ,‬עמ' קפאקפב‪ .‬ספר דרשות זה אינו לר' יונה גירונדי‪ ,‬אלא כנראה לאחד מתלמידיו‬
‫הקרובי שפעל במפנה האל השישי )ראה מה שציי י"ש שפיגל‪' ,‬דרוש לפסח לתלמיד הרא"ש'‪ ,‬מוריה‪,‬‬
‫שנה כז‪ ,‬גליו יאיב ]שכגשכד[‪ ,‬ניס תשס"ו‪ ,‬עמ' ג(‪ ,‬דרש שקד לרבנו בחיי וחבריו בדור אחד‪.‬‬
‫על דרשות בברית מילה מבני דור גירוש ספרד‪ ,‬ראה‪ :‬מ' בניהו‪' ,‬דרושיו שלרבי יוס ב מאיר גארסו '‬
‫מיכאל‪ ,‬ז )תשמ"ב(‪ ,‬עמ' נא‪ ,‬נה‪ ,‬נו‪ ,‬קלג‪ ,‬קסח‪ ,‬קסט‪ ,‬קפו‪ ,‬קפז‪ .‬והשווה לדברי ב דורו‪ ,‬ר' יהודה אב בולאט‪,‬‬
‫כלל קצר‪ ,‬מהדורת מ' רבינובי‪ ,‬בתו‪ :‬אזכרה – קוב תורנימדעי‪ ,‬מחלקה ד‪ ,‬ירושלי תרצ"ו‪ ,‬עמ' כז‪:‬‬
‫"לאשר ִחברו ִחבורי דרשות לדרוש בקהלות‪ ,‬בשבתות ובחגי ובמועדי וב‪ ˙ÂÏÈÓ‬ובחופות חתני‪ ,‬וטובי‬
‫ה אלה לעצלי ולחפצי ליטול את הש במעוט ידיעה‪) "…‬למקור זה הפנני ידידי רא"י בראדט(‪.‬‬
‫על מקורות שמחסידי אשכנז בעני ‪ ,‬ראה לעיל הערה ‪ .6‬אוסי כא מקורות אשכנזיי אחרי‪ ,‬מאלו שלא‬
‫השתייכו לחוג החסידי‪ .‬ר' יעקב הגוזר )המוהל(‪ ,‬ב דורו של 'הרוקח'‪ ,‬כותב‪" :‬מכא לאבי הב שעושה שמחה‬
‫ומשתה ביו מילת בנו‪ ,‬ומזמרי זמירות‪ ,‬ודורשי דרשות מענינו של יו‪ ,‬מעניני המילה‪ ,‬לכבוד המקו ולכבוד‬
‫הקרואי" )כללי המילה ]לעיל הערה ‪ ,[21‬עמ' ‪ .(68‬ובנו‪ ,‬ר' יעקב הגוזר‪ ,‬העתיק דברי אביו בשינויי‪" :‬ומזמרי‬
‫והא והקרואי"‬
‫שמה זמירות ודורשי דרשות מענינו של יו‪ ,‬ומענייני המילה‪ ,‬לכבוד המקו ולכבוד המילה ֵ‬
‫)כללי המילה‪ ,‬עמ' ‪ .(122‬וראה לעיל הערה ‪ ,66‬אזכורי אחרי לדרשת ברית מילה אצל ר' יעקב הגוזר‪.‬‬
‫מזמ מאוחר יותר מצוי ספר 'חת דמי'‪ ,‬פראג שס"ו‪ ,‬לר' שלמה זלמ רונקיל הראשו )שימש כרב‬
‫במגנצא והחזיק ש ישיבה‪ ,‬נפטר בי השני קע"אקע"ד(‪ ,‬המוקדש כולו לדרשת מקראות בדרכי חסידי‬
‫ירושתנו | ספר רביעי תש"ע‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫מח‬

‫להל אני מפרס דרשה לברית מילה מתו כתביד אשכנזי משלהי המאה הי"ג‪ ,78‬המחזיק מדרשי‬
‫קטני‪ ,‬אגדות וסיפורי‪ ,‬קטעי מחסידי אשכנז‪ ,‬חומר קבליספרדי וחיבורי הלכה קצרי‪ .79‬הדרשה‬
‫עשויה כולה מקשה אחת‪ ,‬ומצטיינת בפתיחה וחתימה ברורות‪ ,‬וכל שיחה ושיגה מעולמ של חסידי‬
‫אשכנז‪ ,‬בלי יסוד זר‪ .‬כיו שהדורש מציי בה 'מורי החסיד'‪ ,‬וסת 'חסיד' בכתבי חסידי אשכנז הוא ר'‬
‫יהודה החסיד‪ ,‬נמצא שהדרש שלפנינו נמנה על תלמידיו ושומעי לקחו‪ .‬הדרש מציי אישיות נוספת‬
‫המסתתרת בכינוי 'שאר' )איני יודע משמעותו(‪ ,‬ממנה קיבל דברי שבסוד‪ .80‬אי ספק שדרשה זו נאמרה‬
‫בציבור‪ ,‬כנראה בסעודת ברית מילה‪.‬‬
‫הניקוד ומרבית ההדגשות ה ממני‪ .‬השלמתי קיצורי תיבות מבלי לציי‪ .‬מלי או אותיות שנחסרו‬
‫בהעתקת הסופר השלמתי בסוגריי מרובעי‪ ,‬כמקובל‪ .‬מילי שקריאת בכתה"י אינה ברורה הוכנסו‬
‫בסוגריי חדי‪ .‬ידידי ר' מרדכי מנח הוניג העניק לי בטובו כמה הערות‪ ,‬שהבאתי כלשונ בציו שמו‪.‬‬
‫תודתי נתונה לידידי ר' יואל בינדר הי"ו‪ ,‬שנשתת עמי בכתיבת חלק מהמבוא וג הפנני לכמה מקורות‬
‫ששולבו בהערותי לדרשה‪.‬‬
‫*‬
‫הדרשה פותחת בשתי שאלות‪ :‬כיצד בקיו המילה הפ אברה לתמי‪ ,‬ומדוע בציווי המילה נתגלה אליו‬
‫ב‪' #‬שדי'‪ .‬והדרש מתר& שברית המילה‪ ,‬שצורתה כאות י‪ ,‬משלימה את ֵ‪' #‬שדי' הרמוז בגו‬
‫הקב"ה ֵ‬
‫האד‪ ,‬שהחוט צורתו כאות ש הפוכה‪ ,‬וכ היד צורתה כאות ד‪ .‬ומשו שהמילה משלימה את ֵ‪' #‬שדי'‪,‬‬

‫‪75‬‬
‫‪76‬‬

‫‪77‬‬

‫‪78‬‬
‫‪79‬‬

‫אשכנז לעניני ברית מילה ונישואי בלבד‪ .‬כנראה שימש רש"ז רונקיל כדרש מיוחד לסעודות ברית מילה‬
‫ונישואי ‪ ,‬ולאחר מכ תמצת את דרשותיו בספר‪ .‬וראה כת"י מוסקבה  גינצבורג ‪) 1121‬מספר סרט במכו‬
‫לתצלומי‪ ,(48322 :‬המכיל רפואות‪ ,‬קמיעות ודרושי בכתיבה אשכנזית משנת תקנ"ו‪ ,‬עמ' ‪" :13‬קמיע‬
‫מ‪ Ô˘¯„‰‬ר' זלמ רונקל לזיכרו ולפתיחתהלב"‪ .‬ושמא הוא רש"ז רונקל המדובר כא ‪ .‬כתשעי שנה לאחר‬
‫רש"ז רונקיל‪ ,‬סביבות שנת רס"ו‪ ,‬מזכיר ר' יוחנ לוריא‪ ,‬תושב אלזס‪ ,‬את מנהג הדרשה בברית מילה‪ ,‬ראה‪:‬‬
‫משיבת נפש )לעיל הערה ‪ ,(1‬בחוקותי‪ ,‬עמ' קצאקצב‪ ,‬ועמ' קצד‪.‬‬
‫חלק מהמקורות שהובאו לעיל הערה ‪ ,6‬ה צרפתיי )בעלי זיקה לחסידי אשכנז(‪.‬‬
‫יתכ שפירושו הדרשני של ר' יעקב בר' אבא מרי אנטולי‪ ,‬מפרובנס ואיטליה‪ ,‬לפרשת המילה )בראשית יז ט‬
‫כז(‪ ,‬מקורה מדרשות שבעלפה‪ .‬ראה ספרו‪ :‬מלמד התלמידי‪ ,‬פרשת ל ל‪ ,‬ליק תרכ"ו‪ ,‬ד טו ע"אטז ע"א‪.‬‬
‫את ספרו כתב בהיותו ב חמישי וחמש )ראה‪ :‬ש‪ ,‬לחג הסוכות‪ ,‬ד קפו רע"ב(‪ ,‬והוא מזכיר בברכת המתי‬
‫את חותנו ר' שמואל אב תבו ‪ ,‬שנפטר בער ד'תתק"צ‪.‬‬
‫מתקופת רבותינו הראשוני לא מצאתי מקור איטלקי מפורש המעיד כי דרשו בברית מילה‪ ,‬א כ נהגו ש‬
‫בתקופת הרנסנס‪ ,‬ויתכ שהוא המשכו של מנהג קדו‪ .‬על הדרשה בברית מילה באיטליה בזמ הרנסנס‪ ,‬ראה‪:‬‬
‫מ"א שולוואס‪ ,‬חיי היהודי באיטליה בתקופת הריניסאנס‪ ,‬ניויורק תשט"ו‪ ,‬עמ' ‪ ;337336‬ש' קרויס‪ ,‬קורות‬
‫בתי התפילה בישראל‪ ,‬ניו יורק תשט"ו‪ ,‬עמ' ‪ ;99‬ר' בונפיל‪' ,‬אחת מדרשותיו האיטלקיות של ר' מרדכי דאטו'‪,‬‬
‫איטליה‪ ,‬א )תשל"ותשל"ח(‪ ,‬עמ' ל‪.‬‬
‫ספריית הפלטינה בפרמא‪ ,‬מס' ‪ ;2295‬קטלוג דירוסי מס' ‪ ;563‬קטלוג ריצ'לר )ראה הערה הבאה(‪ ,‬מס' ‪.1541‬‬
‫מספר הסרט במכו לתצלומי כתבייד‪ .13202 :‬הדרשה לברית מילה נמצאת ש בדפי ‪120‬א‪121‬ב‪.‬‬
‫ראה‪B. Richler & M. Beit-Arié, Hebrew Manuscripts in the Biblioteca Palatina in Parma, Jerusalem :‬‬
‫‪2001, pp. 458-460.‬‬

‫‪ 80‬א ראה הצעת רמ"מ הוניג‪ ,‬להל ‪ ,‬בגו הדרשה‪ ,‬הערה ‪.75‬‬
‫ירושתנו | ספר רביעי תש"ע‬

‫דרשה לברית מילה לתלמיד רבינו יהודה החסיד‬

‫מט‬

‫נאמר בה "ביני וביני"‪ ,‬כש שנאמר בשבת ובקשת‪ ,‬שבכל מצוות אלו מתדמי מקיימיה לעליוני‪.‬‬
‫הדרש ממשי ואומר‪ ,‬שבאד המניח תפילי רמוז שלוש פעמי ֵ‪' #‬שדי'‪ ,‬כנגד‪ :‬שלש 'שדי'‬
‫שבשלושת האבות‪ ,‬שלושת ִאזכורי מצוות תפילי בתורה‪ ,‬שלושת 'מבעד לצמת' שבמגילת שיר‬
‫השירי‪ .‬ולפיכ נרמז למפרע בסו שמות האבות ֵ‪' #‬שדי'‪ ,‬המג מפני ה'א' הנאמר באברה וביצחק‪,‬‬
‫מחמת שיצאו מה רשעי‪.‬‬
‫בי הדברי מציי הדרש‪ ,‬שבכל מקו שנאמרה בתורה 'אות'‪ ,‬הכוונה לאות י‪ ,‬ולעני זה הוא דורש‬
‫את ה'אות' הכתובה בעני מילה‪ ,‬תפילי‪ ,‬קשת ושבת והכתובה בהזאת הד על המשקו והמזוזות‪ ,‬ומכ‬
‫ל‪ #‬הוי"ה‪ ,‬בנוס‬
‫ג מוכיח את מנהג הסופרי לרשו שלש יודי" בצורת סגול הפוכה )ייי( כתחלי ֵ‬
‫לטע קבלי אחר שמביא בהמש‪.‬‬

‫ירושתנו | ספר רביעי תש"ע‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫נ‬

‫„¯˘‪‰ÏÈÓÏ ‰‬‬
‫"וירא יי' אל אבר ויאמר אליו‪ :‬אני ֵאל שדי‪ ,‬התהל לפני והיה תמי" )בראשית יז א(‪ .‬וכי‬
‫איפשר‪ 1‬דבר זה שיקו מבשרו ויהיה‪ 2‬תמי ושל‪ ,‬והלא חסר חרא‪ 3‬בקוצצו עורלתו‪ .‬ועוד‪,‬‬
‫למה אמר הכתוב "אני ‡≈‪ È„˘ Ï‬התהל"‪ ,‬היה לו לומר "אני ‪ "'ÈÈ‬וגו'‪.4‬‬
‫אלא כשברא הקב"ה אד הראשו ונפח באפיו נשמת חיי‪ ,5‬ולא נפח הנשמה לא בפיו‬
‫ולא באוזניו ולא דר כל נקבי הללו‪ ,‬אלא באפיו‪ ,‬מקו שמתנש‪ 6‬ושורק‪ .7‬ולפי שאי בכל‬
‫האותיות הכרת שריקה אלא ב˘‪ Ô"È‬לבדה‪ ,8‬לפיכ קבע ה˘‪ Ô"È‬במקו שנפח הנשמה בגו‪,9‬‬
‫שהרי דמות החוט והאפי כדמות ˘‪ Ô"È‬הפוכה‪ ,‬כגו זה‪ .10 :‬ג‪ ,‬כי ה˘‪ Ô"È‬הוא ראשו של‬
‫‪= 1‬אפשר‪.‬‬
‫‪ 2‬בכתה"י בטעות‪ :‬והיה‪.‬‬
‫‪ 3‬לא מוב ‪ .‬וצ"ל‪' :‬חסר דבר'‪ ,‬או כיוצא בזה‪.‬‬
‫ב‪' +‬שדי'‪.‬‬
‫ב‪ +‬ה' ולא ֵ‬
‫‪ 4‬כמו בבראשית טו ז‪ .‬שהרי עד עתה התגלה אליו הקב"ה ֵ‬
‫‪ 5‬ע"פ בראשית ב ז‪" :‬וייצר ה"א את האד עפר מ האדמה‪ ,‬ויפח באפיו נשמת חיי"‪ .‬לדעת חסידי אשכנז‪,‬‬
‫הנשמה מצויה ב‪ ÁÂÓ‬כנגד נקבי הא‪ .‬ראה‪ :‬ספר גימטריאות‪ ,‬ב‪ ,‬פרשת פינחס‪ ,‬אות כא‪ ,‬עמ' תרל‪" :‬שהנשמה‬
‫על המוח נגד ניקבי הא"; סודי רזיי‪ ,‬א‪ ,‬עמ' קכח טו"ב‪" :‬הנשמה על המוח‪ ,‬ונותנת קול החוט כאשר יוצא‬
‫מ הגרגרת‪ ,‬אשר הוא כנגד נקב החי‪ ,‬כנגד חניית הנשמה"‪ .‬וראה עוד‪ :‬חכמת הנפש‪ ,‬עמ' ב טו"ב‪ ,‬עמ' יג‬
‫טו"ב; סידור הרוקח‪ ,‬עמ' ג; פירוש הרוקח לתורה‪ ,‬עמ' עח‪.‬‬
‫‪ 6‬בכתה"י הועתק בטעות‪ :‬שמת ש‪.‬‬
‫‪ 7‬משתי סיבות נקבעה הנשמה בא‪ .‡ :‬מש נוש האד ותפקיד הנשמה למשו את הנשימה‪ ,‬ונקראה 'נשמה'‬
‫מלשו 'נשימה' )עי' חכמת הנפש‪ ,‬עמ' יג טו"ב‪ ,‬עמ' כב רטו"ב; סידור הרוקח‪ ,‬עמ' ג; פירוש הרוקח לתורה‪,‬‬
‫בראשית‪ ,‬עמ' עח‪ ,‬ועוד‪ .‬והשווה‪ :‬בר"ר‪ ,‬יד ט; רש"י‪ ,‬חגיגה יב ע"ב(; ·‪ .‬הא הוא כדוגמת השמי‪ ,‬כי שורק‬
‫ומשמיע קול כשמכניס ומוציא אויר‪ ,‬ש"כל מה שנברא מ השמי שורק" )פירוש ספר יצירה לרוקח‪ ,‬עמ' לג‬
‫טו"ב(‪ ,‬ולכ נקבעה בו הנשמה שמקורה מ השמי‪ .‬הטע האחרו נזכר ג בפירוש ספר יצירה לרוקח‪ ,‬ש‪.‬‬
‫‪ 8‬אות ˘ "משמעת קול בקריאתה" )פירוש ספר יצירה לרוקח‪ ,‬עמ' כט טו"א‪ ,‬עמ' לג רטו"ב; סודי רזיי‪ ,‬א‪ ,‬עמ'‬
‫יט טו"ב(‪ .‬והמקור בספר יצירה‪ ,‬ו ו )אומ"ד‪ ,‬עמ' ‪ 242‬טו"ב(‪" :‬שלש אמות אמ"ש‪ :‬אויר‪ ,‬מי‪ ,‬אש‪ …‬מ'‬
‫דוממת‪ ,˙˜¯Â˘ '˘ ,‬א' מכריע בינתי"‪.‬‬
‫‪ 9‬היינו בחוט‪ .‬הטע שאות ˘ נקבעה בחוט‪ ,‬כי ָ‪ +‬נופחה הנשמה המושכת את הנשימה ושורקת כאות ˘‪.‬‬
‫‪ 10‬לעצ הרעיו שדמות החוט היא כאות ש הפוכה וש נופחה הנשמה‪ ,‬ראה ג סידור הרוקח‪ ,‬עמ' תקד‬
‫]=חכמת הנפש‪ ,‬עמ' קכז טו"ב‪ ,‬בשינויי[‪" :‬שי" שורקת והומה בהוצאת מפיו של אד‪ …‬כ החוט עשוי‬
‫כשי" הפוכה‪ …‬והנשמה נופחה ש‪ ,‬והרוח יוצא ש כל שעה"; פירוש הרוקח לתורה‪ ,‬בראשית‪ ,‬עמ' עח‪:‬‬
‫"ויפח באפיו נשמת חיי‪ ,‬החוט כמי שי" ‪ ,‬כמו ש מהופכת‪ ,‬לפי שהנשמה על קרו שבמוח ומנשמת‬
‫בחוט‪ ;"…‬פירושי תפילה מבית מדרש של ר"י החסיד והרוקח )בתו‪ :‬שיח תפילה‪ ,‬ירושלי תשנ"ט(‪ ,‬עמ'‬
‫קכה רטו"ב‪" :‬החוט עשוי כשי" הפוכה וש הנשמה נפוחה‪ ,‬שנאמר‪ :‬ויפח באפיו"‪ .‬והשווה‪ :‬פירוש רבינו‬
‫בחיי‪ ,‬בראשית ב ז‪ ,‬דברי כח י‪ .‬עוד להשוואת אות ש לחוט‪ ,‬ראה‪ :‬סודי רזיי‪ ,‬א‪ ,‬עמ' קכח טו"א‪" :‬ש'‬
‫שורקות‪ ,‬כ החוט בי העיני"‪ .‬וראה להל הערה ‪.22‬‬
‫ראוי לציי שבאחד הנוסחאות של 'סדר הכרת פני' )ספרות שהיתה מוכרת לחסידי אשכנז( נזכר שאות ˘‬
‫רשומה ב‪ .ÁˆÓ‬ראה‪ :‬ג' שלו‪ ,‬שדי רוחות ונשמות‪ ,‬ירושלי תשס"ד‪ ,‬עמ' ‪ 279‬שו' ‪ 13‬והערה ‪ ,98‬עמ' ‪283‬‬
‫שו' ‪ ,51‬ועוד; א' גרינולד‪' ,‬קטעי חדשי מספרות הכרתפני וסדרישרטוטי '‪ ,‬תרבי‪ ,‬מ )תשל"א(‪ ,‬עמ'‬
‫‪ ,308307‬הערה לשו' ‪ .17‬היו שראו אות זו בשרטוטי שבכ היד‪ ,‬ראה‪ :‬גרינולד‪ ,‬ש‪ ,‬עמ' ‪ 311‬שו' ‪.2120‬‬
‫ירושתנו | ספר רביעי תש"ע‬

‫דרשה לברית מילה לתלמיד רבינו יהודה החסיד‬

‫נא‬
‫‪13‬‬

‫ֵ ˘„‪ ,È‬לפיכ קבע ָ‪ ,11‬להיות דבר דבור על אופניו‪ ,12‬כדכתיב )איוב לב ח(‪" :‬ונישמת‬
‫שדי ְ‪ִ $‬בינֵ"‪.14‬‬
‫וכל זמ שאי >אד< נמול בגופו‪ ,‬לא נקבע משמו של ˘„‪ È‬אלא ˘‪ Ô"È‬ו„‪ ,˙"Ï‬לומר ל‪,‬‬
‫שאינו דומה למלא למעלה אלא ל˘„‪ ,15‬כי לכל הערלי‪ 16‬יש בגופ ˘‪ Ô"È‬ו„‪% Ô"È˘ .17˙"Ï‬‬
‫כדפרשית‪ ;18‬ו„‪ ˙"Ï‬יש לה כשפושט האד את כפיו‪ ,‬הרי הגודל והאצבע הסמו לו כאחד‪,‬‬
‫דמות כדמות „‪ .19˙"Ï‬לפיכ‪ 20‬אמר הקב"ה לאברה אבינו‪" :‬אני ֵאל ˘„‪ ,"È‬ואתה חסר מ˘„‪È‬‬
‫ב‬
‫יו"ד‪" ,‬התהל לפני" לקו את ערלת‪ ,‬ונמצאת חתומה בברית בשר‪" ,21‬והיה תמי" ָ ֵ‬
‫˘„‪ .È‬כי אז כל ֵ ˘„‪ È‬יהיה חקוק בגופ ובבשר‪ .22‬וזה שטבעו בברכת מילה‪" :‬וצאצאיו חת‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬

‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬

‫פירוש‪ :‬לכ קבע אות ˘ בחוט‪.‬‬
‫משלי כה יא‪.‬‬
‫ִ‪ַ +‬מת‪.‬‬
‫= ְונ ְ‬
‫היינו‪ ,‬הנשמה נתכנתה על ֵ‪' +‬שדי'‪.‬‬
‫כוונתו למזל האד‪ ,‬שחסידי אשכנז כינוהו 'מלאכו של אד'‪ ,‬שהוא כדמות האד שלמטה )עי' ספר גימטריאות‪,‬‬
‫ב‪ ,‬מילואי‪ ,‬מאמר מה‪ ,‬עמ' תתנג ואיל(‪ .‬שכל זמ שהאד ערל ובגופו מצויות רק אותיות 'שד'‪ ,‬א מזלו‬
‫שלמעלה כדוגמתו ודומה ל˘„‪ .‬והשווה להל הערה ‪ ,30‬שהנימול נחשב כמלא‪.‬‬
‫לאו דוקא ערלי ממש‪ ,‬כי הדרש אומר את דבריו ג על הישמעאלי המהולי‪ ,‬כי מילת אינה נחשבת והרי‬
‫ה כערלי‪ .‬עי' להל ליד הערה ‪ 29‬ובה‪.‬‬
‫יש כא ביטוי לאווירת התקופה ולשנאת היהודי לנוצרי עד שדימו לשדי‪ .‬דומה‪ ,‬כי נית לראות בדברי‬
‫אלו תגובה‪ ,‬א א בלתי מודעת‪ ,‬לדמוניזציה של היהודי ודימויי השטנית בתרבות הנוצרית‪ .‬ראה על כ‪:‬‬
‫ר' בונפיל‪' ,‬היהודי והשט בתודעה הנוצרית בימיהביניי'‪ ,‬שנאתישראל לדורותיה‪ ,‬בעריכת ש' אלמוג‪,‬‬
‫ירושלי תש"מ‪ ,‬עמ' ‪ ;122113‬א' רבלנהר‪' ,‬תיאור היהודי באומנות האנגלית בימיהביניי'‪ ,‬בתו‪ :‬ד' כ"‬
‫וי' קפל )עורכי(‪ ,‬גירוש ושיבה‪ ,‬ירושלי תשנ"ד‪ ,‬עמ' ‪.5251‬‬
‫שחוט האד כדוגמת ש הפוכה‪.‬‬
‫השווה‪ :‬ספר פרפראות לר' אביגדור צרפתי‪ ,‬כת"י‪ ,‬פרשת בחוקתי )הובא בפירושי ופסקי לרא"צ‪ ,‬פרשת‬
‫נשא‪ ,‬עמ' רכא‪ ,‬הערה לו(; ר' יעקב סקילי‪ ,‬תורת המנחה‪ ,‬דרשה יג‪ ,‬צפת תשנ"א‪ ,‬עמ' ‪ ;92‬י"מ פלס‪' ,‬פסקי‬
‫ופירושי ממהרי"ל ובני דורו'‪ ,‬ספר הזכרו לר' יעקב בצלאל ז'ולטי‪ ,‬ירושלי תשמ"ז‪ ,‬ס"ע רנב‪.‬‬
‫כא הוא מיישב את שתי שאלותיו בה פתח דרשתו‪ :‬כיצד יהיה 'תמי' א יקו ערלתו‪ ,‬ומדוע נאמר 'אני ֵאל‬
‫˘„‪ 'È‬ולא 'אני ‪.''‰‬‬
‫שלאחר המילה תהא האות י חתומה בו‪.‬‬
‫יסוד הרעיו שהמילה היא כדוגמת אות ‪ È‬ומשלימה את ֵ‪' +‬שדי' נזכר בתנחומא‪ ,‬צו‪ ,‬יד‪" :‬שכל ישראל‬
‫ה‪ +‬והחות ָ‬
‫נימולי באי בג עד ‪ ,‬כי הקב"ה ָ שמו בישראל כדי שיכנסו בג עד ‪ .‬ומה ֵ‬
‫ש בה? הוא‬
‫˘„‪ :È‬השי" ָ בא‪ ,‬והדל"ת ביד‪ ,‬והיו"ד במילה‪ .‬ולפיכ בעת שישראל הול לבית עולמו‪ ,‬יש מלא‬
‫ממונה בג עד שלוקח לכל בר ישראל שהוא מהול ומביאו בג עד ‪ .‬ואומות העול שאינ נמולי ‪ ,‬אע"פ‬
‫ששני אותיות יש בה מ הש‪ ,‬שהוא 'שדי'‪ ,‬שיש בה השי" מ הא והדל"ת מ היד‪ ,‬לא יש בה היו"ד מ‬
‫'שדי'‪ ,‬הוא לשו ˘„‪ .‬כלומר‪ ,‬שהשד מולי אותו לגיהנ"‪ .‬וראה עוד תנחומא‪ ,‬שמיני‪ ,‬ח‪…" :‬שחת שמו‪,‬‬
‫שהוא 'שדי'‪ ,‬בבני ישראל‪ :‬השי" באפי ‪ ,‬והדל"ת ביד‪ ,‬והיו"ד במילה‪ ."…‬פסקאות אלו אינ מהוספות ר'‬
‫עזרא מפאנו ששיב בתנחומא שבמהדורתו‪ ,‬מנטובה שכ"ג )ראה‪ :‬ש' בובר‪ ,‬תנ"ב‪ ,‬מבוא התנחומא‪ ,‬פרק יד‪,‬‬
‫עמ' ‪ ,(180163‬למרות שיש בה מאפייני מאוחרי‪ ,‬אלא שפסקאות אלו כבר מצויות בדפוס הראשו ‪,‬‬
‫קושנטדינא ר"פ )ועל פיו תיקנתי את הנוסח למעלה(‪.‬‬
‫ירושתנו | ספר רביעי תש"ע‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫נב‬

‫ְא ְ‪$‬נָה בריתי‪ 25‬בבשרכ‬
‫באות ברית קודש"‪ ˙‡" .23‬ברית" זהו חות ה‪ ,24„"ÂÈ‬כדכתיב‪" :‬ו ֶ‬
‫לברית עול"‪.26‬‬
‫וזהו "ו ֶ‬
‫ְא ְ‪$‬נָה בריתי ·‪) "ÍÈÈ·Â ÈÈ‬בראשית יז ב(‪ .‬כל מקו שנאמר "ביני וביני"‪ 27‬בהקב"ה‬
‫‪28‬‬
‫ובישראל‪ ,‬הרי דומי ישראל באותה מצוה כשמקיימי לעליוני‪ .‬שהרי כשאד נימול כתורה‬
‫וכמצוה‪ ,29‬דומה לבוראו בחתימת ˘„‪.30È‬‬
‫וראה עוד מנורת המאור לר' ישראל אלנקאוה‪ ,‬ח"ג‪ ,‬פרק ו‪ ,‬מהדורת ה"ג ענלאו‪ ,‬ניויורק תרצ"א‪ ,‬עמ' ‪:470‬‬
‫"גרסינ ·‪ ,˘¯„Ó‬בברית המילה‪ …‬נשל חותמו בעמו ונחלתו‪ .‬כיצד? בנחירי דמות שי" ‪ ,‬בזרוע דמות דל"ת‪,‬‬
‫במילה דמות יו"ד‪ ,‬הרי 'שדי'‪ ,‬שמו של הקב"ה‪ .‬אבל הגוי‪ ,‬שה ערלי‪ ,‬אי לה כי א בנחירי שי" ובזרוע‬
‫דל"ת‪ ,‬שד"‪ .‬והשווה ג‪ :‬פירוש רבינו בחיי‪ ,‬בראשית ב ז‪ ,‬דברי כח י‪ .‬וראה ג בקצרה‪ :‬פירושי ופסקי‬
‫לרא"צ‪ ,‬בלק‪ ,‬עמ' רעח‪" :‬ה' אלהיו עמו‪ ,‬ששמו נחת בבשרינו‪ ,‬ש שדי" ]דר אחרת לרמז ֵ‪' +‬שדי' בגו‬
‫הנימול מביא ר' ישעיה הלוי הורוי בספרו שני לוחות הברית )מסכת חולי ‪ ,‬פרק אור תורה‪ ,‬חיפה תשנ"ב‪ ,‬כר‬
‫שני‪ ,‬עמ' כה טו"א‪ ,‬סימ צג(‪" :‬ובהגהות מערכת אלהות פירש‪ ,‬ולמה אנו מברכי בברכת מילה 'וצאצאיו חת‬
‫באות ברית קודש'? כי 'שדי' חותמו של הקב"ה‪ .‬וזה ביאורו‪ :‬כי ש'‪ ,‬ראשו של אד ושתי זרועותיו זקופות‬
‫למעלה‪ ,‬נראה כדמות ש'; וכשהזרוע השמאל פשוט והימיני נח‪ ,‬נראה כדוגמת ד'; וברית מילה‪ ,‬שהוא כצורת‬
‫יו"ד‪ .‬הרי 'שדי'‪ .‬ולאומות העול שאי מילה‪ ,‬יהיה לה שד‪ ."…‬איני יודע מה 'הגהות מערכת אלהות'[‪.‬‬
‫מקורות אלו לא באו ליישב את שתי שאלות הדרש ‪ ,‬א כ הוא בזוהר‪ ,‬ח"א‪ ,‬צה סע"ארע"ב; פירוש‬
‫רבינו בחיי‪ ,‬בראשית יז א‪ .‬לטעמי אחרי מדוע נאמר לאברה 'אני ֵאל ˘„‪ 'È‬ולא 'אני ‪ ,''‰‬ראה‪ :‬תנ"ב‪ ,‬ל‬
‫ל‪ ,‬כדכה; מדרש אגדה‪ ,‬בראשית יז א; פירושי אב עזרא‪ ,‬רמב" ורבינו בחיי‪ ,‬בראשית יז א‪ .‬הערת ¯'‬
‫‪¯Ó‬ד‪ :‚ȉ ÁÓ ÈÎ‬וראה עוד‪E. R. Wolfson, "Circumcision and the Divine Name: A Study in the :‬‬
‫‪23‬‬

‫‪24‬‬

‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬

‫‪.Transmission of Esoteric Doctrine", JQR, (1987), pp. 77- 112‬‬

‫ברכת המילה נזכרה בתוספתא‪ ,‬ברכות פ"ו הי"ג‪ .‬אי הדרש נזקק למטבע חכמי כדי להוכיח שהמילה‬
‫נקראת 'אות'‪ ,‬שזה מפורש בבראשית יז יא‪" :‬ונמלת את בשר ערלתכ‪ ,‬והיה ל‡‪ ˙Â‬ברית ביני וביניכ"‪ ,‬אלא‬
‫נזקק לה מחמת תיבת 'חת'‪ ,‬ש‪' +ֵ ˙ÓÈ˙Á‬שדי' נעשה על ידי 'אות ברית קודש' – האות ‪ È‬שבמילה‪ ,‬כי‬
‫אותיות ˘'„' כבר מצויות באד מעת היוולדו‪] .‬אמנ מצאנו לר' יהודה החסיד שנזקק למטבע הברכה רק כדי‬
‫להוכיח שהמילה נקראת 'אות'‪ .‬ראה ספר גימטריאות‪ ,‬א‪ ,‬אות מח‪ ,‬עמ' מו‪" :‬ומילה נקראת 'אות' בברכת‬
‫המילה‪ :‬חות באות ברית קודש"‪ .‬וכבר תמהתי עליו ש‪ ,‬הערה ‪[.42‬‬
‫סומ על דבריו להל ליד הערה ‪" :57‬כל מקו שנאמר 'אות' לבד‪ ,‬היא היו"ד"‪ .‬נמצא כאילו נאמר במטבע‬
‫הברכה‪" :‬וצאצאיו חת ב‪ ."È‬וראה סידור הרוקח‪ ,‬ר"ע תשכה‪ ,‬שצורת המילה כאות י‪" :‬כמו י' גדולה הבשר‬
‫מעוטר‪ ;"…‬סידור חסידי אשכנז )בתו‪ :‬ר' שלמה בר' שמשו מגרמייזא‪ ,‬סידור רבינו שלמה‪ ,‬מהדורת ר"מ‬
‫הרשלר(‪ ,‬ירושלי תשל"ב‪ ,‬עמ' רפג; ספר המנהיג‪ ,‬הלכות מילה‪ ,‬ירושלי תשל"ח‪ ,‬עמ' תקעט‪" :‬באות ברית‬
‫קודש‪ ,‬זה המילה‪ ,‬שהיא עשוייה כיו"ד"‪ .‬וכ מבואר בזוהר‪ ,‬ח"ג‪ ,‬רלח ע"א )רע"מ(‪ .‬עיי"ש‪.‬‬
‫דורש 'בריתי' = ברית י‪ .‬והשווה‪ :‬פירוש רבינו אפרי‪ ,‬וארא‪ ,‬ר"ע קצא‪.‬‬
‫ְא ְ‪/‬נָה בריתי ביני ובינ"‪ .‬וש פסוק יג‪" :‬והיתה בריתי בבשרכ לברית עול"‪.‬‬
‫צירו הפסוקי בראשית יז ב‪" :‬ו ֶ‬
‫או 'ביני וביניכ'‪ ,‬ראה בסמו‪.‬‬
‫נראה שצ"ל‪' :‬שמקיימי '‪.‬‬
‫נראה שבא לשלול את מילת הישמעאלי שאינה כהלכתה‪ ,‬כי אינ פורעי‪ .‬ועוד‪ ,‬שגוי מהול חשוב כערל )עי'‬
‫משנה נדרי פ"ג מי"א; ספר גימטריאות‪ ,‬ב‪ ,‬פרשת ל ל‪ ,‬אות לז‪ ,‬עמ' שצט(‪ .‬וראה מנורת המאור לר' ישראל‬
‫אלנקאוה‪ ,‬ח"ג‪ ,‬פרק ו‪ ,‬עמ' ‪" :470‬גרסינ במדרש‪ ,‬בברית המילה‪ …‬נשל חותמו בעמו ונחלתו‪ .‬כיצד? בנחירי‬
‫דמות שי" ‪ ,‬בזרוע דמות דל"ת‪ ,‬במילה דמות יו"ד‪ ,‬הרי ˘„‪ ,È‬שמו של הקב"ה‪ .‬אבל הגוי‪ ,‬שה ערלי‪ ,‬אי לה‬
‫כי א בנחירי שי" ובזרוע דל"ת‪ .„˘ ,‬ו‪ ,‰ÏÈÓ‰ ÏÏη Ôȇ ÌÈχÚÓ˘È‰‬שהמל ולא פרע‪ ,‬כאילו לא מל"‪.‬‬

‫ירושתנו | ספר רביעי תש"ע‬

‫דרשה לברית מילה לתלמיד רבינו יהודה החסיד‬

‫נג‬

‫וכ ב˘·˙‪ ,‬דכתיב )שמות לא יג(‪" :‬כי אות היא ·‪ .31"ÌÎÈÈ·Â ÈÈ‬שהרי כששומרי את‬
‫ָפ בשביעי מכל מלאכתו אשר ברא לעשות‪ ,33‬א ]ישראל[‬
‫השבת דומי לבורא‪ ,‬מהו‪ַ ָ 32‬בת ַו ִ‪ַ +-‬‬
‫נחי ושובתי בשביעי מכל מלאכת מששת ימי המעשה‪.34‬‬
‫וכ ב˜˘˙‪ ,‬שנאמר‪" :‬כי ביני וביניכ" )עי' בראשית ט יב‪ ,‬טו(‪ .35‬כשהדור >צדיק< כעי‬
‫העליוני‪ ,‬אי צריכי לאות קשת‪.36‬‬

‫‪30‬‬

‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫‪36‬‬

‫והשווה פירוש רבינו אפרי‪ ,‬ראה‪ ,‬עמ' קעט‪" :‬שלא תאמר אפילו גבעוני או ערבי מהול‪] "…‬אול לדעת ר' יוחנ‬
‫לוריא‪ ,‬משיבת נפש‪ ,‬שמות‪ ,‬ירושלי תשנ"ח‪ ,‬עמ' קכד‪ ,‬מילת הישמעאלי נחשבת והועילה לה ש"ה פקחי‬
‫יותר מכל האומות‪ …‬ובני עשו הניחו מנהג ]למול[‪ ,‬ונתערבו בשאר האמות‪ ,‬על כ ה טפשי"[‪.‬‬
‫ראה תנ"ב‪ ,‬ל ל‪ ,‬כג‪" :‬אמר לו ]הקב"ה לאברה[‪ :‬דיו לעבד להיות ˘‪ .ÂÂ˜Ï ‰Â‬משל למל שהיה לו אוהב‪,‬‬
‫והיה עשיר יותר מדאי‪ .‬אמר המל‪ :‬מה את לאוהבי? כס וזהב עבדי ושפחות ובהמה‪ ,‬יש לו! אלא הריני‬
‫‪ .ÈÈÈÊ Â¯‚ÂÁ‬כ אמר הקב"ה‪ :‬מה את ל? כס וזהב עבדי ושפחות ובהמה‪ ,‬כבר נתתי ל‪ …‬אלא מה את‬
‫ל? דיי ˘˙‪ ,ÈÂÓÎ ‡‰‬שנאמר‪ :‬ואתנה בריתי ·‪ ."ÍÈ·Â ÍÈÈ‬וכ בבראשית רבתי‪ ,‬ל ל‪ ,‬עמ' ‪.77‬‬
‫ג ר' יהודה החסיד מדמה )באופ שונה( את הנימול לעליוני ומסביר בכ את 'ביני וביני' שבמצוַת‬
‫מילה‪ .‬ראה ספר חסידי‪ ,‬מ"מ‪ ,‬סי' שנד‪" :‬למה כתיב '·‪ 'ÍÈ·Â ÈÈ‬בברית מילה? לפי שצרי האד להסיר‬
‫ממנו הרהור עבירה‪ ."‰Â¯Ú ÂÏ Ôȇ ÂÏȇΠ,‬כא הדמיו ביניה אינו בחתימת 'שדי'‪ ,‬אלא בכ שהנימול נחשב‬
‫כאילו אי לו ערוה‪ ,‬כדוגמת המלאכי )עי' רש"י ברכות כה ע"ב(‪ ,‬כי המילה ממעטת את התאוה )עי' מו"נ‪,‬‬
‫ח"ג‪ ,‬פרק מט‪ ,‬מהדורת קאפח‪ ,‬עמ' שצח; סידור הרוקח‪ ,‬עמ' תשכה; רש"ש מטרויש‪ ,‬ספר המשכיל‪ ,‬כת"י‬
‫מוסקבה  גינצבורג ‪ ,588‬ד ‪ 82‬סע"ב‪ ,‬ועוד(‪ .‬והשווה ספר גימטריאות‪ ,‬ב‪ ,‬פרשת ל ל‪ ,‬אות לג‪ ,‬עמ' שצג‪:‬‬
‫"‪ ϯÚ‬בגימטריא ‪ ,¯ˆÈ‬לכ כתיב‪' :‬ונמלת את בשר עורלתכ'‪ ˙¯˘‰ È·ÏÓÎ Ì˙‡ ȯ‰ ,‬שאי ביניה תאות‬
‫נשי‪ ;"…‬סודי חומש ושאר‪ ,‬שיה"ש ד ז‪ ,‬עמ' עב‪" :‬וישראל נקראו 'גיבורי כח' על שמלי את בניה ‪ ,‬ועל זה‬
‫נאמר )תהלי קג כ(‪' :‬ברכו ה' ‪ ÂÈ·ÏÓ‬גיבורי כח'‪ ,‬ש·‡‪ ;"͇ÏÓÎ ‰˘Ú ¯·‡ Â˙Â‬פירוש רבינו אפרי‪ ,‬וירא‪,‬‬
‫עמ' סד‪" :‬זוכה המהול להיות במחיצת מלאכי השרת"‪ .‬וראה עוד‪ :‬סידור הרוקח‪ ,‬עמ' תשכה; סידור חסידי‬
‫אשכנז‪ ,‬ירושלי תשל"ב‪ ,‬עמ' רפד‪ .‬והשווה לעיל ליד הערה ‪ .15‬למקבילות נוספות בעני ‪ ,‬ראה בהערותיי‬
‫לספר גימטריאות וסודי חומש ושאר‪ ,‬ש וש‪ .‬אמנ יתכ ‪ ,‬שבעל הדרשה ור' יהודה החסיד כיוונו לדבר‬
‫אחד‪ .‬כי מצוַת מילה המשלימה את 'שדי' היא הופכת את הנימול לחסר ערוה‪ ,‬כדוגמת המלאכי‪.‬‬
‫יש ג לשונות קרובי‪ χ¯˘È È· ÔÈ·Â ÈÈ·" :‬אות היא לעול" )שמות לא יז(; "וג את שבתותי נתתי לה‪,‬‬
‫להיות לאות ·‪) "̉ÈÈ·Â ÈÈ‬יחזקאל כ יב(; "ואת שבתותי ַק ֵ>‪ ,<+‬והיו לאות ·‪) "ÌÎÈÈ·Â ÈÈ‬ש‪ ,‬פסוק כ(‪.‬‬
‫=מה הוא‪.‬‬
‫‪ ;"˘ÙÈÂ ˙«·L‬בראשית ב‬
‫על פי שמות לא יז‪" :‬כי ששת ימי עשה ה' את השמי ואת האר‪ ,‬וביו השביעי »‬
‫בג‪" :‬וישבות ביו ‪ Â˙·ÏÓ ÏÎÓ ÈÚÈ·˘‰‬אשר עשה‪ …‬כי בו שבת מכל מלאכתו ‡˘¯ ·¯‡ א'להי ‪."˙¢ÚÏ‬‬
‫ל"מ מקור מפורש המדמה שומר שבת להקב"ה‪ ,‬א כבר הוכיחו הדרש מ המקראות‪ .‬והשווה רש"י שמות לא‬
‫יג‪" :‬כי אות הוא ביני וביניכ‪ ,‬אות גדולה היא בינינו שבחרתי בכ‪ ,‬בהנחילי לכ את ‪ È˙ÁÂÓ ÌÂÈ‬למנוחה"‪.‬‬
‫בשני הפסוקי ליתא תיבת 'כי'‪ .‬בראשו נאמר‪" :‬זאת אות הברית אשר אני נות ביני וביניכ"; ובשני נאמר‪:‬‬
‫"וזכרתי את בריתי אשר ביני וביניכ"‪.‬‬
‫ראה‪ :‬בר"ר‪ ,‬לה ב; כתובות עז ע"ב‪ .‬אמנ לפשוטו של מקרא‪ ,‬ברית הקשת 'ביני וביניכ' היא בהתגלותה ולא‬
‫בהעדרה בדור צדיק‪ .‬שכ נאמר בעני ‪" :‬זאת אות הברית אשר אני נות ביני וביניכ‪ …‬את קשתי נתתי בענ ‪,‬‬
‫והיתה לאות ברית ביני ובי האר‪ …‬ו¯‡˙‪ ˙˘˜‰ ‰‬בענ ‪ …‬ו‪ ,ÔÚ· ˙˘˜‰ ‰˙ȉ‬וראיתיה לזכור ברית עול‬
‫בי א'להי ובי כל נפש חיה‪ ."…‬לגופו של הרעיו ‪ ,‬שכל 'ביני וביניכ' בהקב"ה ובישראל – ידמו ישראל‬
‫לעליוני‪ ,‬לא מצאתי מקור או מקבילה; וא לא לדרשת המכנה המשות )'ביני וביניכ'( שבי הברית השבת‬
‫והמילה‪ ,‬פרט למשנת רבי אליעזר‪ ,‬פרשה כ‪ ,‬עמ' ‪ ,370369‬שדורשו לענייני אחרי לגמרי‪.‬‬
‫ירושתנו | ספר רביעי תש"ע‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫נד‬

‫וכשמקיי אד מצות ˙‪ ,37ÔÈÏÈÙ‬שג נאמר בה 'אות' שנאמר )שמות יג ט(‪" :‬והיה ל‪ 38‬ל‡‪˙Â‬‬
‫על יד" וגו'‪ ,39‬אז יהיו מצוי בי בגופו בי בתפילי‪ ,40‬שלשה פעמי‪] .È„˘ ֵ 41‬ואלו[ ה‪ :‬ב'‬
‫שי" שבקמטי של עור התפילי שבראש‪ ,42‬ושי" השלישית ההפוכה בדמות האפי; הרי ‚'‬
‫שני"‪ .‬וכ ‚' דל"תדי‪ :‬שתי שבשני כפי של אד‪ ,‬כמפורש למעלה‪ ,43‬והשלישית‪ ,‬הדלי"ת‬
‫שבקשר התפילי של ראש על הצואר‪ ;44‬הרי ‚' דל"תדי‪ .‬וכ ‚' יודי"‪ :‬שתי שבתפילי של‬
‫יד‪ – 45‬האחת ברצועה הקטנה הקצרה הסמוכה לה‪ 46‬בגובה הזרוע‪ ,‬בגובהה של יד‪ ,‬והיא‬

‫‪37‬‬
‫‪38‬‬
‫‪39‬‬
‫‪40‬‬
‫‪41‬‬
‫‪42‬‬

‫כוונתו להשוות מצוַת תפילי שנאמר בה 'אות' וקיי בה ֵ 'שדי' למצוַת המילה‪ ,‬שג בה קיימי שני אלו‪.‬‬
‫בכתה"י בטעות‪.'ÎÏ :‬‬
‫ראה ג שמות יג טז‪" :‬והיה ל‡‪ ˙Â‬על ידכה"; דברי ו ח‪" :‬וקשרת ל‡‪ ˙Â‬על יד"; ש יא יח‪" :‬וקשרת‬
‫אות ל‡‪ ˙Â‬על ידכ"‪.‬‬
‫היינו‪ ,‬בגופו ובתפילי ג ‪.„ÁÈ‬‬
‫בכתה"י בטעות‪ :‬פעמי שלשה‪.‬‬
‫עי' שבת סב רע"א‪" :‬שי" של תפילי הלכה למשה מסיני"‪ .‬ופירש רש"י‪" :‬שי" שעשויה ‪ÔˆÈÁ‰ ¯ÂÚÓ‬‬
‫‪ ,ÂÓˆÚ‬קומט בו שלשה קמטי כעי שי" "‪ .‬וכ במקורות נוספי )עי' להל הערה ‪ .(44‬א הראשו המחייב‬
‫˘˙‪ Ô"ÈÈ˘ È‬בקציצת הראש הוא ספר 'שימושא רבה' מזמ הגאוני‪ .‬רוב חיבור זה נדפס לראשונה בתו‬
‫הלכות קטנות לרא"ש‪ ,‬הלכות תפילי ‪ ,‬לאחר סי' לא )במהדורת וילנאר לתלמוד בבלי‪ ,‬ד! קכג ע"בע"ג(‪,‬‬
‫והוא כבר מצוי באחד מכתביהיד של ספר הלכות גדולות )ואינו מגו! הספר(‪ ,‬ור' עזריאל הילדסהיימר‬
‫הכלילו במהדורתו לספר זה‪ .‬ראה‪ :‬הלכות גדולות‪ ,‬ח"א‪ ,‬מהדורת הנ"ל‪ ,‬ירושלי תשל"ב‪ ,‬עמ' ‪.495488‬‬
‫וש‪ ,‬עמ' ‪" :491‬ובעי דליצור בקלפא דביתא צורה דשי ‪ ,‬דימינא תלת רישי‪ ,‬ודסמאלא ארבעה רישי"‪ .‬הערת‬
‫¯' ‪ :‚ȉ ÌÁÓ È΄¯Ó‬לטיבה של השי" בתפילי ‪ ,‬ראה עוד‪ :‬ק"ח קירשנבו‪'" ,‬ש' של תפילי "‪ ,‬סיני‪ ,‬קכה‬
‫)תש"ס(‪ ,‬עמ' קפוקצא‪ .‬קירשנבו הניחה כי החקיקה של צורות שי" בתפילי הינה מנהג מאוחר יחסית‬
‫)מתקופת הגאוני?(‪ ,‬ובצורת השי" הנזכרת בתלמוד התכוונו לחריצי הבתי )ראה ש(‪ .‬אול‪ ,‬לדעתי‬
‫השי" בעלת ארבעת הראשי שמקורה ככל הנראה בתפילי הנתפס כחפ‪ #‬אפוטרופאי בספרות חז"ל ועוד‪,‬‬
‫מוכרת היתה באר‪#‬ישראל כבר בשלהי העת העתיקה‪ ,‬ושימשה בתור חות מאגי בקמיע יהודי שנתגלה‬
‫לאחרונה בציפורי‪ ,‬ראה ‪C.T. McCollough, “An Aramaic bronze amulet from Sepphoris”, Atiqot, 28‬‬
‫‪(1996), pp. 161-165; idem, “Social Magic and Social Realities in Late Roman and Early Byzantine‬‬
‫‪Galilee”, E. M. Meyers (ed.), Galilee Through the Centuries: Confluence of Cultures, Winona Lake‬‬
‫‪) 1999 , pp. 269-273‬הנ"ל לא עמד על טיבו של חות ייחודי זה(‪.‬‬

‫"‚' שיני " בתפילי של ראש )רבני! שתי שי"ני בתפילי עצמו ושי" נוספת בקשר(‪ ,‬עולה לכאורה ג‬
‫מדברי הקראי יהודה הדסי שפעל בביזנטיו במאה השתיעשרה‪ ,‬ראה‪ :‬אשכל הכפר‪ ,‬גוזלוו ‪ ,1836‬כה ע"ב‪:‬‬
‫"טוטפת תפילי שלו ‪ ¢‡¯ ȯÂÁ‡· ¯˘Â˜(Â) Ô"È˘ ˙¯ÂˆÎ‬וזהו שהראה למשה ע"ה שנ' וראית את אחורי ופני‬
‫לא יראו זה כבוד ראשו‪ ,‬ג אלה במסכת ברכותי‪ ,‬יחד ג עני התפילי מ עור השליל תפורי בגידי השור‬
‫‪ ."…Â˙¯È˘˜ Ô"È˘ ˙ÂÓ„ÎÂ‬ע"כ הערת רמ"מ הוניג‪.‬‬
‫‪ 43‬עי' לעיל ליד הערה ‪.19‬‬
‫‪ 44‬ראה‪ :‬שבת סב רע"א ומנחות לה ע"א וברש"י‪ .‬וע"ע רש"י ברכות כג ע"א‪ ,‬חולי ט ע"א‪ ,‬שבת כח ע"א‪ .‬אמנ‬
‫הרוקח רואה בקשר של ראש ˘˙‪ Ô"È˙Ï„ È‬הפוכות‪ ,‬ראה‪ :‬חכמת הנפש‪ ,‬עמ' סב טו"ב; ערוגת הבש‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪.88‬‬
‫‪ 45‬ועליה נאמר 'אות' שבתפילי ‪ ,‬כדבריו להל ליד הערה ‪" :58‬כל מקו שנאמר 'אות' לבד‪ ,‬היא ה‪ ."„"ÂÈ‬שכל‬
‫'אות' שבתפילי כתוב ב˘‪ „È Ï‬דווקא‪" :‬והיה ל לאות על יד" )שמות יג ט(; "והיה לאות על ידכה" )ש‬
‫פסוק טז(; "וקשרת לאות על יד" )דברי ו ח(; "וקשרת אות לאות על ידכ" )ש יא יח(‪.‬‬
‫ירושתנו | ספר רביעי תש"ע‬

‫דרשה לברית מילה לתלמיד רבינו יהודה החסיד‬

‫נה‬

‫עשויה כפופה כמי יו"ד‪ ;47‬והשינית‪ 48‬בקצה הרצועה הארוכה המגעת עד סופה של יד אל סו‬
‫האצבעות‪ ,‬שג יש לכופפה בסופה כעי יו"ד‪ .49‬והשלישית היא החתומה באות ברית קודש‪,‬‬
‫במילה‪.50‬‬
‫ולמה ‚' פעמי מצויי באד ֵ ˘„‪ ?È‬לפי שנאמר ב‚' אבות ‚' ˘„‪ .51È‬באברה אבינו‬
‫ואל ˘„‪È‬‬
‫כתיב )בראשית יז א(‪" :‬אני ֵאל ˘„‪ ,È‬התהל לפני" וגו'‪ .‬ביצחק כתיב )ש כח ג(‪ֵ " :‬‬
‫‪54‬‬
‫יבר‪ 52‬אות וירב" וגו'‪ .53‬ביעקב כתיב )ש לה יא(‪" :‬אני ֵאל ˘„‪ È‬פרה ורבה" וגו' ‪ .‬וזהו‬
‫‪46‬‬
‫‪47‬‬
‫‪48‬‬
‫‪49‬‬

‫‪50‬‬

‫‪51‬‬
‫‪52‬‬
‫‪53‬‬
‫‪54‬‬

‫נראה שצ"ל‪' :‬הסמוכה לה'‪ .‬כלומר‪ ,‬הסמוכה לקציצה של יד‪.‬‬
‫ראה במקורות שנסמנו לעיל הערה ‪.44‬‬
‫=והשנית‪.‬‬
‫לא מצאתי חבר לדעה מחודשת זו‪ ,‬שיש לעשות קשר בצורת יו"ד ג בסו הרצועה הארוכה‪ .‬נכו שהרמב"‬
‫)הלכות תפילי ג יב( כתב‪ ,‬שאת הרצועה של יד "יכרו ממנה על אצבעו שלש כריכות ‪ ."¯Â˘˜ÈÂ‬וכשנשאל‪:‬‬
‫"זה ‪ ÂÚ·ˆ‡ ÏÚ ¯˘˜‰‬שאחרי הכריכות הא הוא מחייב בהכרח א לאו?"‪ ,‬השיב‪" :‬קשירת הרצועה על‬
‫האצבע‪ ,‬היא אחרי הברכה‪ ,‬ובה תהיה ˜˘‪ ;‰Ó˙ ‰¯È‬ואי הקשר על האצבע מוכרח" )תשובות הרמב"‪ ,‬ח"ב‪,‬‬
‫סי' קנט‪ ,‬מהדורת י' בלאו‪ ,‬ירושלי תש"כ‪ ,‬עמ' ‪ .(306304‬ואחריו נמש ספר החינו‪ ,‬מצוה תכא‪" :‬ויכרו‬
‫ממנה על אצבעו שלש כריכות ‪ ."¯Â˘˜ÈÂ‬וכ כתב ר' שלמה שמחה מטרויש‪ ,‬ספר המשכיל )חיברו בשנת‬
‫ה'נ"ד(‪ ,‬כת"י מוסקבה  גינצבורג ‪ ,588‬ד ‪ 87‬רע"ב‪ .‬וכ נפסק בשו"ע‪ ,‬או"ח‪ ,‬סי' כז‪ ,‬סעי ח ]ראה ג‪ :‬ר'‬
‫אברה מנרבונה‪ ,‬ספר האשכול‪ ,‬ח"ב‪ ,‬הלכות תפילי ‪ ,‬מהדורת רצ"ב אוירב‪ ,‬הלברשטט תרכ"ח‪ ,‬עמ' ‪;83‬‬
‫מרדכי‪ ,‬הלכות קטנות‪ ,‬הל' תפילי ‪ ,‬ד יא ע"ד; ערוגת הבש‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪ .58‬והשווה לרימוז רצועות התפילי‬
‫ב'˜˘¯‪ Ì‬על ‡ˆ·‪) 'ÍÈ˙ÂÚ‬משלי ז ג(‪ ,‬ראה‪ :‬ספר גימטריאות‪ ,‬א‪ ,‬אות קנ‪ ,‬עמ' קנו; פירוש הרוקח לתורה‪ ,‬בא‪,‬‬
‫עמ' סו; פירוש רבינו אפרי‪ ,‬בא )'מכתיבה אשכנזית'(‪ ,‬עמ' רט[‪ .‬א כל אלו ‡‪ ÌÈ·ÈÈÁÓ ÌÈ‬את הקשר מצד‬
‫‪ ÂÓˆÚ‬אלא רק כדי שיחזיק את הכריכות שעל הזרוע והאצבעות )עי' ביאור הגר"א‪ ,‬שו"ע ש(‪ ,‬ועל כ אינ‬
‫מחייבי שהקשר שבסו הרצועה הארוכה יהיה קיי בתמידות ואפילו כשהתפילי בכיס ‪ ,‬כרהיטת לשו‬
‫הדרש ‪ .‬ועוד‪ ,‬שאי הרמב" וסייעתו מצייני שקשר זה יהיה כצורת יו"ד‪ ,‬ורק בדורות האחרוני ממש‬
‫הרחיבו את דעת הרמב" והצריכו זאת‪ ,‬וא ה הצריכוהו רק בזמ שמחזיק את הכריכות ולא חייבוהו‬
‫להשאירו תמיד‪ .‬ראה‪ :‬הרב מ' קרויזר‪ ,‬תפלה למשה‪ :‬אוצר הלכות הנחת תפילי ולבישת הציצית‪ ,‬ירושלי‬
‫תשס"ח‪ ,‬פרק יב‪ ,‬סעי מד‪ ,‬הערה פה‪ ,‬עמ' שושז‪.‬‬
‫עי' לעיל ליד הערות ‪ 24 ,22‬ובה ‪.‬‬
‫לא מצאתי מקור לעצ הרעיו ‪ ,‬שבאד שעליו תפילי יש ˘‪ ‰˘ÂÏ‬פעמי ֵ‪' +‬שדי'‪ .‬והשווה שיטה מקובצת‪,‬‬
‫מנחות לה ע"א‪ ,‬הערה כה‪ ,‬שב˙‪ ÔÈÏÈÙ‬יש ‪' ÌÈÈÓÚÙ‬שדי'‪ .‬ואול אופ חישובו שונה וא אינו מסביר היכ היו"ד‬
‫השניה‪ .‬עיי"ש‪ .‬וראה ג‪ :‬הרב מ' קרויזר )לעיל הערה ‪ ,(49‬פרק ז‪ ,‬סעי יט‪ ,‬הערה לו‪ ,‬עמ' קעט; הרב א' סימ ‬
‫טוב‪ ,‬נתיבות החיי‪ ,‬ב‪ ,‬בניברק תשנ"ד‪ ,‬סימ לב‪ ,‬סעי קיג‪ ,‬עמ' שמה‪.‬‬
‫בכל אחד מה נאמר פע אחת ֵ‪' +‬שדי'‪ ,‬כמפורש בהמש‪.‬‬
‫בכתה"י בטעות‪ :‬יבור‪.‬‬
‫ואל שדי יבר אות‪ ͯÙÈ ,‬וירב"‪.‬‬
‫בפסוק‪ֵ " :‬‬
‫באל שדי' )שמות ו ג(‪ ,‬שכתוב באברה 'אני ֵאל שדי התהל‬
‫כ בפירוש הרוקח לתורה‪ ,‬וארא‪ ,‬עמ' לג‪ֵ '" :‬‬
‫ואל שדי יבר אות'; ביעקב‪' :‬אני ֵאל שדי פרה ורבה'"‪ .‬אמנ 'שדי' הנזכר באברה‬
‫לפני'; יצחק אמר‪ֵ ' :‬‬
‫ויעקב אינו כפי הנזכר ביצחק‪ .‬שבאברה ויעקב נאמר ‪' ̉Ï‬שדי' מפי ‪ ‰"·˜‰‬והיחוס נקבע לפי ‪,ÚÓ¢‰‬‬
‫וביצחק נקבע יחוס 'שדי' לפי ‪ ,¯Ó‡‰‬והאמור ' ֵ‬
‫ואל ˘„‪ È‬יבר אות' ה „·¯‪ ˜ÁˆÈ È‬ליעקב בנו‪ .‬בלשו‬
‫אחרת‪ :‬הפסוק אינו ‪ ˙ÂÏ‚˙‰‬ליצחק בש 'שדי' ]עוד יש להעיר‪ ,‬שא קביעת יחוס 'שדי' נקבע ג לפי ‪,¯Ó‡‰‬‬
‫ואל ˘„‪ È‬ית לכ רחמי לפני האיש"‬
‫מדוע הדרש מונה ביעקב רק 'שדי' אחד‪ ,‬הרי הוא אמר לבניו‪ֵ " :‬‬
‫ירושתנו | ספר רביעי תש"ע‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫נו‬

‫באל ˘„‪ "È‬וגו'‪.55‬‬
‫ָארָא אל אברה‪ ,‬אל יצחק ואל יעקב‪ֵ ,‬‬
‫שנאמר )שמות ו ג(‪" :‬ו ֵ‬
‫וכ‪ 56‬כל מקו‪ 57‬שנאמר "אות" לבד‪ ,58‬היא ה‪ .59„"ÂÈ‬אות הקשת‪ 60‬היא ה‪ ,„"ÂÈ‬שהקשת לאות‬
‫שלא ישחית את העול‪ 61‬שנברא ב‪ 'È‬מאמרות‪ .62‬ושבת נקראת אות‪ ,„"ÂÈ % 63‬להודיע שנאסרו‬

‫‪55‬‬

‫‪56‬‬
‫‪57‬‬
‫‪58‬‬

‫‪59‬‬

‫‪60‬‬
‫‪61‬‬
‫‪62‬‬
‫‪63‬‬

‫)בראשית מג יד(‪ .‬ובשתי הזדמנויות אחרות אמר ליוס בנו‪ֵ " :‬אל ˘„‪ È‬נראה אלי בלוז" )ש מח ג(; "ואת ˘„‪È‬‬
‫ָארָא אל‬
‫ויברכ" )ש מט כה([‪ .‬וכנראה נדחק הדרש לקבוע את יחוס 'שדי' ליצחק עלפי שמות ו ג‪" :‬ו ֵ‬
‫באל ˘„‪ ."È‬משמע‪ ,‬שא ליצחק התגלה בש זה למרות שלא נתפרש הדבר‬
‫אברה‪ ,‬אל ‪ ˜ÁˆÈ‬ואל יעקב ֵ‬
‫במקרא‪ .‬והשווה‪ :‬פירוש רש"י‪ ,‬שמות ו ד; סנהדרי קיא ע"א‪" :‬הרי כמה פעמי נגליתי על אברה ‪˜ÁˆÈ‬‬
‫ויעקב ב'אל ˘„‪ ,'È‬ולא הרהרו על מדותי"‪ .‬וכבר ביאר ה'רוקח' מדוע לא ˙‪ ‡¯˜Ó· ˘¯Ù‬שא ההתגלות‬
‫ליצחק היתה ֵ‬
‫ב‪' +‬שדי'‪ ,‬כבאברה ויעקב‪ ,‬ראה‪ :‬סידור הרוקח‪ ,‬עמ' רורז; ספר הש‪ ,‬עמ' צה טו"אטו"ב;‬
‫ָארָא‪ …‬ב‡≈‪ "È„˘ Ï‬מתייחסות‬
‫סודי רזיי‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' נט טו"ב‪ .‬בר‪ ,‬במקומות אחרי סובר ה'רוקח'‪ ,‬שהמילי "ו ֵ‬
‫ָארָא' )היינו עצ‬
‫רק לאברה וליעקב ולא ליצחק‪ ,‬כי אליו לא התגלה בשמות ' ֵאל' ו'שדי'‪ ,‬ורק תיבת 'ו ֵ‬
‫ההתגלות( מתייחסת ג ליצחק‪ .‬ראה‪ :‬ספר הש‪ ,‬עמ' צה טו"ב; והשווה‪ :‬פירוש הרוקח לתורה‪ ,‬בחוקתי‪ ,‬עמ'‬
‫שו‪ .‬א עי' סודי רזיי‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' נט רטו"ב‪.‬‬
‫דומה לדברי הדרש ‪ ,‬המקביל את שלושת האזכרות 'שדי' שבתפילי ובגו האד לשלוש התגלויות 'שדי'‬
‫הנזכרי באבות‪ ,‬ראה סודי רזיי‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ג טו"ב‪" :‬ולמה כותבי 'שדי' בתפילי ? שי" בארבע בתי בראש‪,‬‬
‫דל"ת כנגד הצואר‪ ,‬יו"ד ביד‪ .‬כי 'שדי' כנגד אבות‪ .‬תדע‪ ,‬יעק· יצח˜ אברה‪ ,Ì‬סופי תיבות שלה באתב"ש‬
‫˘„‪ ."È‬וכעי זה כותב ר' שמשו בר' אליעזר‪ ,‬ברו שאמר )בתו‪ :‬מ"מ משיזהב ]מהדיר[‪ ,‬קוב ספרי סת"‪,‬‬
‫א‪ ,‬ירושלי תש"ל(‪ ,‬עמ' נב‪ ,‬בש 'הרוקח'‪.‬‬
‫כא חוזר הדרש לדבריו דלעיל ליד הערה ‪ ˙‡" :24‬ברית‪ ,‬זהו חות ה‪."„"ÂÈ‬‬
‫אול להל ליד הערה ‪ ,82‬כותב הדרש ‪" :‬ש·¯‪ ·Â‬מקומות בתורה 'אות' היא היו"ד"‪.‬‬
‫נראה שכוונתו באמרו 'לבד' לשלול 'אות' שנסמכה לה לשו נרדפת‪ ,‬כמו בפרשת נביא שקר‪" :‬ונת ל ‡‪ ˙Â‬או‬
‫‪ ,˙ÙÂÓ‬ובא ה‡‪ ˙Â‬וה‪) "˙ÙÂÓ‬דברי יג ב(; בפרשת הבריאה‪" :‬והיו ל‡‪) "ÌÈ„ÚÂÓÏ ˙Â˙Â‬בראשית א יד(‪ ,‬או כזו‬
‫שנסמכה לפניה אות שלא מאותיות השימוש )כמו "וזה ל ‪‰‬אות"; שמות ג יב(‪.‬‬
‫הדרש שולל כל לשונות 'אות' אלו‪ ,‬כנראה משו שכלל זה חל רק על 'אות' הנזכרת ב‪,˙ˆӉ È˘ÚÓ‬‬
‫ולא על זו שבסיפור דברי )כמו בפרשת הבריאה‪ ,‬בפרשת נביא שקר ובדברי הקב"ה למשה(‪ .‬ומשו כ אינו‬
‫דורש את "ויש ה' לקי ‡‪ ˙Â‬לבלתי הכות אותו כל מוצאו" )בראשית ד טו(‪ ,‬כי ג היא נאמרה בסיפור‬
‫דברי‪ .‬והשווה‪ :‬י"ש שפיגל )להל הערה הבאה(‪ ,‬עמ' ‪.619618‬‬
‫למבואר בהערה קודמת נמצא ש‪' ˘ÓÁ‬אות' שבמעשי המצוות כתובות בתורה‪ :‬בקשת‪ ,‬במילה‪ ,‬בתפילי ‪,‬‬
‫בשבת ובהזאת הד על המזוזות והמשקו‪' .‬אות' שבמילה ובתפילי כבר נדרשו לעני יו"ד‪ ,‬ועתה דורש‬
‫הדרש את היתר‪ .‬הרעיו שתיבת 'אות'‪ ,‬שמובנה הפשוט הוא סימ ומופת‪ ,‬מתפרשת במוב פונטי  אות‬
‫כתובה‪ ,‬קדו מאוד‪ .‬ראה‪ :‬י"ש שפיגל‪ ,‬עמודי בתולדות הספר העברי – כתיבה והעתקה‪ ,‬רמתג תשס"ה‪,‬‬
‫פרק שני עשר‪ ,‬עמ' ‪.619618‬‬
‫בראשית ט יביג‪" :‬זאת ‡‪ ˙Â‬הברית אשר אני נות ביני וביניכ‪ …‬את ˜˘˙‪ È‬נתתי בענ ‪ ,‬והיתה ל‡‪ ˙Â‬ברית‪."…‬‬
‫עי' בראשית ט יא‪ ,‬שהקשת היא ברית ש"לא יכרת כל בשר עוד ממי המבול‪ ,‬ולא יהיה עוד מבול לשחת האר"‪.‬‬
‫אבות‪ ,‬ה א‪ .‬ל"מ מקור או מקבילה לרמז‪ ,‬והשווה‪ :‬פירוש הרוקח לתורה‪ ,‬נח‪ ,‬עמ' קיזקיח‪ ,‬שבפרשת הקשת‬
‫נכתבו עשר לשונות 'ויאמר'‪ ,‬כמו בפרשת הבריאה‪.‬‬
‫שמות לא יגיז‪" :‬א את שבתותי תשמורו‪ ,‬כי ‡‪ ˙Â‬היא ביני וביניכ‪ …‬ביני ובי בני ישראל ‡‪ ˙Â‬היא לעול"‪.‬‬
‫וראה ג יחזקאל כ יבכ‪" :‬וג את שבתותי נתתי לה‪ ,‬להיות ל‡‪ ˙Â‬ביני וביניה‪ …‬ואת שבתותי ַק ֵ>‪ ,<+‬והיו‬
‫ל‡‪ ˙Â‬ביני וביניכ‪."…‬‬

‫ירושתנו | ספר רביעי תש"ע‬

‫דרשה לברית מילה לתלמיד רבינו יהודה החסיד‬

‫נז‬

‫כל ה‪ „"ÂÈ‬אצבעות‪ 64‬מכל מלאכה‪ .65‬ולפיכ מראה כל אצבעותיו בהבדלה‪ ,66‬להודיע שאינ‬
‫מותרי במלאכה אלא מהבדלה ואיל‪.67‬‬
‫ַע ֶ‪$‬‬
‫וכ אתה מוצא ב‪ 68·ÂË Á˜Ï‬שדורש‪" :‬והיה הד הזה לכ ל‡‪) "˙Â‬שמות יב יג(‪" ,69‬ו ְִה‪ְ /‬‬
‫אל המשקו ואל שתי המזוזות" )ש פסוק כב(‪ ,‬שהיה כותב ‪ „"ÂÈ‬אחת למעלה על המשקו‪,‬‬
‫ושתי ‪ Ô"È„ÂÈ‬למטה על שתי המזוזות‪ ,‬משני צידי הפתח‪ .70‬נמצא שלשה יודי" כתובי על הפתח‪,‬‬
‫כדמות ג' יודי" שאנו כותבי בחילו ֵ של ארבע אותיות בתפילות‪ 71‬ובכל הספרי‪ ,‬לבד‬
‫שאלו‬
‫מכ"ד ספרי‪ ,72‬כזה‪ :‬ייי‪ .73‬וכ מפורש ב‪ ,·ÂË Á˜Ï‬שעל זה סמכו‪ .74‬ואני קיבלתי מ˘‡¯‪ֵ ,75‬‬
‫‪64‬‬
‫‪65‬‬
‫‪66‬‬

‫‪67‬‬
‫‪68‬‬
‫‪69‬‬
‫‪70‬‬
‫‪71‬‬
‫‪72‬‬
‫‪73‬‬
‫‪74‬‬

‫בכתה"י בטעות‪ :‬אמצעות‪.‬‬
‫ל"מ מקבילה לרמז זה‪.‬‬
‫עי' פרקי דר"א‪ ,‬פרק כ‪" :‬פושט את ידיו לאור האש ומסתכל בצפורניו‪ ,‬שה לבנות מ הגו‪ ."…‬וראה עוד‪:‬‬
‫תשובות הגאוני שערי תשובה‪ ,‬סי' קד; ליקוטי הפרדס מרש"י‪ ,‬מונקאטש תרנ"ז‪ ,‬ד כ ע"א )בש רב‬
‫נטרונאי גאו (; ספר ראבי"ה‪ ,‬ח"א‪ ,‬מסכת ברכות‪ ,‬סי' קמא‪ ,‬מהדורת א' אפטוביצר‪ ,‬עמ' ‪ ;131‬שבלי הלקט‪,‬‬
‫ר"ס קל‪ ,‬מהדורת ש' בובר‪ ,‬וילנא תרמ"ז‪ ,‬ד נא ע"ב; ספר המנהיג‪ ,‬הלכות שבת‪ ,‬מהדורת י' רפאל‪ ,‬ירושלי‬
‫תשל"ח‪ ,‬עמ' קצו‪ .‬הערת ¯' ‪ :‚ȉ ÌÁÓ È΄¯Ó‬ראוי להדגיש‪ ,‬כי דברי הדרש ‪" :‬ולפיכ מראה ‪ÂÈ˙ÂÚ·ˆ‡ ÏÎ‬‬
‫בהבדלה"‪ ,‬ה בניגוד לקביעת הזוהר וקבלת האר"י )שהסכי לו הרמ"א(‪ ,‬להסתכל באור נר ההבדלה רק‬
‫באצבעות ‪ ÔÈÓÈ „È‬בלבד )ראה‪ :‬מ' חלמיש‪ ,‬הנהגות קבליות בשבת‪ ,‬ירושלי תשס"ו‪ ,‬עמ' ‪ .(498‬אמנ‬
‫ההדגשה להסתכל בכל עשר האצבעות מצויה ג אצל מקובל ספרדי‪ ,‬ר' יהודה בר' יהודה החסיד‪ ,‬נכד‬
‫הרמב" ‪" :‬אבל על דר החכמה שאנו צריכי להסתכל ·‪ Ìȯو ¯˘Ú‬זכר לאד העליו שהוא סוד‪ …‬לפי‬
‫שהאד נשתכלל מששת מעלות עליוני ולאחר שחטא נתמע"ט אורו והופשט מאור העליו ולא נשאר לו‬
‫אלא אור של ‪ Âȯو ¯˘Ú‬כדי להראות בו ייחוד אלהינו ב"ה שברא ·‪ ,˙¯‡ ¯˘Ú‬ועל זה אנו מסתכלי‬
‫בצפרני‪) "…‬אור זרוע על סוד ההגדה של פסח לר' דוד ב יהודה החסיד נכדו של הרמב" ‪ ,‬מהדורת ב"צ‬
‫הכה ‪ ,‬ירושלי תשס"ט‪ ,‬עמ' ‪ .(186‬והשווה‪ :‬ספר קושיות‪ ,‬סי' נג‪ ,‬עמ' לולז‪ ,‬ובהערות‪.‬‬
‫לא מצאתי מקבילה לטע זה‪ .‬והשווה פרקי דר"א‪ ,‬ש‪" :‬ראה אד ]הראשו [ עמוד של אש ושמח בלבו‪,‬‬
‫ופשט את ידו לאור האש ואמר‪ :‬בא"י אמ"ה בורא מאורי האש‪ ,‬וכשהרחיק את ידיו מאור האש אמר ‪ÂÈ˘ÎÚ‬‬
‫אני יודע ˘·„‪ ,ÏÂÁ‰ ÌÂÈÓ ˘„˜‰ ÌÂÈ Ï‬למה? שאי להבעיר אש ביו השבת"‪.‬‬
‫פירוש דרשני על התורה לר' טוביה בר' אליעזר )פעל בשליש האחרו של המאה הי"א ב"אר מלכות יו‬
‫ממדינת קשטוריאה"(‪ ,‬שנתחבב על חכמי אשכנז ובמיוחד על חסידיה‪ .‬ראה עליו‪ :‬י"מ תאשמע‪ ,‬כנסת‬
‫מחקרי‪ ,‬ג‪ ,‬ירושלי תשס"ו‪ ,‬עמ' ‪.294259‬‬
‫בפסוק ליתא תיבת 'הזה'‪.‬‬
‫דורש "והיה הד לכ ל‡‪  "˙Â‬כצורת ‪ ,„"ÂÈ‬שכל טיפת ד צורתה כ‪ ,„"ÂÈ‬כדבריו לעיל ליד הערה ‪" :59‬כל‬
‫מקו שנאמר 'אות' לבד‪ ,‬היא היו"ד"‪.‬‬
‫כוונתו לסידורי תפילה‪ .‬וזו מטבע מצויה בגאוני ובראשוני‪ ,‬ראה‪ :‬י"ש שפיגל‪ ,‬עמודי בתולדות הספר‬
‫העברי – כתיבה והעתקה‪ ,‬פרק תשיעי‪ ,‬רמתג תשס"ה‪ ,‬עמ' ‪ ,431430‬הערה ‪ ;10‬י"נ אפשטיי ‪ ,‬מחקרי‬
‫בספרות התלמוד ובלשונות שמיות‪ ,‬א‪ ,‬ירושלי תשמ"ד‪ ,‬עמ' ‪ ,306‬הערה ‪.36‬‬
‫=ספרי התנ"‪.‬‬
‫השימוש בשלש יודי" בצורה זו כתחלי לש ה' שלא בספרי המקרא‪ ,‬רווח מאוד מתקופת הגאוני‪ ,‬ראה‪:‬‬
‫י"ש שפיגל )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(59‬עמ' ‪ .620614‬וש‪ ,‬עמ' ‪ ,614‬הערה ‪ ,16‬ספרות נוספת בעני ‪.‬‬
‫י‬
‫היינו‪ ,‬על הצורה שנוצרה מהזאת הד על המשקו והמזוזות )אחד למעלה ושניי למטה( סמכו לכתוב י י‬
‫כתחלי לה'‪ .‬לא מצאתי במדרש לקח טוב לא את דרשת 'והיה הד לכ לאות' ולא את הסמ‪ ,‬זאת על א‬
‫ירושתנו | ספר רביעי תש"ע‬

‫נח‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫ג' יודי" שאנו כותבי במקו ֵ ב ארבע אותיות ה גימטריא של ֵ‪ .76‬ולא אפרש בגילוי‪,‬‬
‫שהוא ד פעמיי בטע המנהג לכתוב ג יודי" כתחלי לש‪ .‬ראה מדרש לקח טוב‪ ,‬שמות ג טו‪" :‬ולמה אנו‬
‫כותבי הש הגדול בשלשה יודי" ? על ש יו"ד של 'שד‪ ,'È‬ויו"ד של 'אלה‪ ,'È‬ויו"ד של 'אה‪È‬ה'"‪ .‬וש‪ ,‬במדבר‬
‫ו כו‪ ,‬ד צג ע"א‪" :‬וכנגד שלש יודי" '‪È‬ברכ' '‪È‬אר' '‪È‬שא' )במדבר ו כדכו(‪ ,‬כותבי את הש בשלשה יודי" "‪.‬‬
‫הרעיו שההזאה על המשקו והמזוזות היתה כצורת התחלי לש ה' נזכר במקורות נוספי‪ .‬כ כתב ר'‬
‫אפרי בר' שמשו בפירושו לתורה‪" :‬שאל השואל‪ ,‬הנה ה' יתבר ציוה למשה שית הד על שתי המזוזות ועל‬
‫המשקו‪ ,‬ומדוע ]משה רבינו[ לא שמר מצוַת ה' ושינה את דבריו וציוה לישראל שיתנו על המשקו קוד ואחר‬
‫כ על שתי המזוזות?‪ …‬דע‪ ,‬כי ה' יתבר כותבי אותו הסופרי ˘‪ .˙„˜ ˘Ï‬ואילו היו ישראל נותני הד על‬
‫שתי המזוזות ואחר כ על המשקו‪ ,‬היו עושי אותו דר כתיבתו‪ ,‬והיה בו קדושה‪ ,‬כדי שאר השמות הקדושי‪,‬‬
‫והיה צרי כל אחד מישראל לנהוג בו קדושה‪ .‬והיה ירא ]משה[ שמא לא יהיו טהורי ולא יזהרו בכתיבתו‪ ,‬ויהיו‬
‫נענשי‪ ,‬וחס על ישראל‪ .‬ויש אומרי‪ ,‬כי חס על כבודו של מקו שיהיה שמו הקדוש נכתב כדר כתיבתו‪È˙˘ ,‬‬
‫˜‪ ,‰ÏÚÓÏÓ ˙Á‡Â ‰ËÓÏÓ ˙„Â‬באר מצרי הטמאה המלאה גלולי‪ .‬ולכ ציו שיכתבוהו שלא כסדר‬
‫כתיבתו‪ ,‬שישימו נקודה אחת על המשקו קוד‪ ,‬ואחר כ ישימו שתי נקודות למטה‪ ,‬ואי זה סדר הכתיבה‪ ,‬ולא‬
‫יהיה בו קדושה כלל ועיקר" ]קטע זה אינו בפירוש רבינו אפרי הנדפס‪ ,‬והובא מכתביד בתורה שלמה‪ ,‬חלק יב‪,‬‬
‫פרשת בא‪ ,‬מילואי‪ ,‬עמ' קנב‪ .‬והשווה מ' אידל‪' ,‬פירושו של ר' נחמיה ב שלמה הנביא לפיוט אל נא לעול‬
‫תוער'‪ ,‬מורשת ישראל‪) 2 ,‬כסלו תשס"ו(‪ ,‬עמ' ‪ ,14‬הע' ‪ ,54‬ש"חיבור זה מצוי בהרבה כתבי יד ובנוסחי שוני"‪,‬‬
‫והנוסח הנדפס אינו עלפי כל כתביהיד[‪ .‬וכעי זה כתב ר' מנח ציוני‪ ,‬ספר ציוני‪ ,‬פרשת בא‪ ,‬למברג תרמ"ב‪,‬‬
‫ד כז רע"ג‪ ,‬והביא דבריו ר' יוחנ לוריא‪ ,‬משיבת נפש‪ ,‬פרשת בא‪ ,‬ירושלי תשנ"ח‪ ,‬עמ' קלט‪ .‬הרעיו א‬
‫התגלגל לחכמי ספרד‪ ,‬ושמא הוא כבר נזכר בזוהר‪ ,‬ח"ב‪ ,‬לו ע"א‪ .‬ראה‪ :‬י"ש שפיגל )לעיל הע' ‪ ,(59‬עמ' ‪620‬‬
‫‪ ,616‬והוס עליו‪ :‬פירוש רבינו בחיי‪ ,‬שמות יב כג; דרשות ר' יהושע אב שועיב‪ ,‬פרשת בא‪ ,‬ירושלי‬
‫י‬
‫תשנ"ב‪ ,‬עמ' קכא‪ .‬ואול‪ ,‬כל מקורות אלו רק ‪ ÌÈ˘¯ÙÓ‬את הצורה שנצטרפה מטיפי ההזאות עלפי התחלי י י‬
‫ואינ ‪ ÌÈÁÈÎÂÓ‬מכ שצורה זו הוא התחלי הנכו ‪ ,‬כדברי הדרש בש מדרש לקח טוב‪.‬‬
‫‪ 75‬הקריאה אינה בטוחה‪ ,‬ושמא יש לקרוא‪ .¯ÂÈ˘Ó :‬בי כ ובי כ איני יודע למי כיו ומגוו האפשרויות רחב‪,‬‬
‫כמו‪ :‬שאר  שמואל אבי רבינו‪ .‬והכונה לאביו של ר' יהודה החסיד )או לאחיו‪ ,‬ראה‪ :‬תשובות ופסקי מאת‬
‫חכמי אשכנז וצרפת‪ ,‬מהדורת א' קופפר‪ ,‬סי' קפג‪ ,‬ירושלי תשל"ג‪ ,‬עמ' ‪ ,308‬ליד הערה ‪ 14‬ובה; פרושי התורה‬
‫לר' יהודה החסיד‪ ,‬מהדורת י"ש לנגה‪ ,‬ירושלי תשל"ה‪ ,‬עמ' ‪ 167‬ליד הערה ‪ 29‬ובה‪ ,‬עמ' ‪ 177‬הערה ‪.(12‬‬
‫ושמא יש לקרוא‪ :‬משז"ר‪ .‬והכוונה לחכ ֵ‬
‫ב‪ +‬זה הנזכר במושב זקני‪ ,‬פרשת בא‪ ,‬לונדו תשיט‪ ,‬עמ' קכד‪,‬‬
‫שג זהותו אינה ידועה לי‪ .‬העיר לי ר' מרדכי מנח הוניג שקרוב מאוד כי פירושו‪ :‬משאר חכמי‪ ,‬מאחרי‪.‬‬
‫‪ 76‬כנראה כוונתו ֵ‬
‫ל‪' +‬יה'‪ ,‬שמילואו )יוד הה( בגימטריא ‪ = 30‬ייי ‪ .‬שלמרות ש'יה' הוא רק חצי ֵ‪ +‬ה' הוא רומז‬
‫יבת‪ֵ ,A‬מ ֶח ְצי‪ְ /ִ A‬ת ַמ‪ֵD‬א ֵת ָבת‪) "A‬פיוטי רבי שמעו ב"ר יצחק‪,‬‬
‫לכולו‪ ,‬כדברי ר' שמעו בר' יצחק‪ +ֵ " :‬י ִָ‪C‬רֵא ִ‪ְ B‬כ ִת ָ‬
‫מהדורת א"מ הברמ ‪ ,‬ברלי ירושלי תחר"צ‪ ,‬עמ' עז(‪ .‬וראה‪ :‬ספר קושיות‪ ,‬סי' שנד‪ ,‬עמ' רנב; סודי חומש ושאר‪,‬‬
‫עני ברכת כהני‪ ,‬סו אות ט‪ ,‬עמ' קזקח; ספר החכמה‪ ,‬ר"ע כא‪ ,‬ס"ע כה‪.‬‬
‫טע זה הובא בספר החכמה‪ ,‬ר"ע כה‪ ,‬אלא ָ‬
‫ש‪ +‬נוס אות ב בתיבת '·יה' )ישעיה כו ד(‪ ,‬ובס הכל‪.32 :‬‬
‫ל‪ +‬ה' היא כזו‪ :‬ייי[‪ ,‬הנחשבת כשלש יודי" וב' אחת‪ ,‬העולות בגימטריא ‪ .32‬וכ‬
‫כי לדעתו‪ ,‬צורת התחלי ֵ‬
‫סוברי עוד מחסידי אשכנז‪ ,‬עי' להל הערה ‪] 78‬לשיטת חישוב אחרת‪ ,‬ראה ריש"ר נורצי‪ ,‬מנחת שי‪ ,‬דברי‬
‫בדברו‬
‫לג יב‪ ,‬מהדורת צ' בצר‪ ,‬ירושלי תשס"ה‪ ,‬עמ' ‪" :384‬מצאתי כתוב בספר קבלה הנקרא 'שער השמי'‪ַ ,‬‬
‫על ע"ב שמות המצורפי מ'ויסע' 'ויבא' 'ויט'‪ ,‬בש העשרי שהוא ג' יודי" ‪ ,‬זה לשונו ש‪ :‬ובחשב חשבו‬
‫בש‪ ,‬שהוא ‪ ,Â"Î‬חבר עמו מני אותיותיו‪ ,‬יהיה הכל ‪ …'Ï‬וזהו שאנו כותבי הש בג' יודי" ‪ …‬והמבי יבי "‪.‬‬
‫פירוש‪ :‬ש הש ועוד ארבע אותיותיו שווי ‪ = 30‬ג' יודי" ‪ .‬ואיני יודע לאיזה ספר 'שער השמי' כוונתו‪.‬‬
‫בדפוס קיימי שני ספרי קבלה בעלי ש זה שנכתבו קוד שנת שפ"ו‪ ,‬בה השלי ריש"ר נורצי את ספרו‬
‫)ראה‪ :‬צ' בצר‪ ,‬ש‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪ ,(3‬ה‪ :‬שער השמי לר' יעקב בר' ששת )נדפס בתו‪ :‬אוצר נחמד‪ ,‬מחברת‬
‫ירושתנו | ספר רביעי תש"ע‬

‫דרשה לברית מילה לתלמיד רבינו יהודה החסיד‬

‫נט‬

‫כי אמרו "לעל"‪ .77‬אבל מ‪ „ÈÒÁ‰ ȯÂÓ‬לא קיבלתי כ‪ .78‬ואילו‪] 79‬ואלו[ דברי אלהי חיי ודברי‬
‫קדושה‪ .80‬ולא הוזקקתי לדבר זה‪ 81‬אלא להודיע שברוב מקומות בתורה‪' ,82‬אות' היא ה‪.„"ÂÈ‬‬
‫מעתה נחזור לשיטה עליונה‪ .83‬וכ אתה מוצא ‚' פעמי מצות תפילי בתורה‪ :‬בסיו פרשה‬
‫"בא אל פרעה" )שמות יג ט‪ ,‬טז(‪ ,84‬ובפרשיות של קרית שמע שתי פעמי‪ ,85‬הרי ‚' פעמי‪ .‬וכ‬

‫‪77‬‬
‫‪78‬‬

‫‪79‬‬
‫‪80‬‬
‫‪81‬‬
‫‪82‬‬
‫‪83‬‬
‫‪84‬‬
‫‪85‬‬

‫שלישית‪ ,‬וינה תר"כ‪ ,‬עמ' ‪ ;(165153‬שער השמי לר' יוס גיקטיליא‪ ,‬לבוב ת"ר )ובאמת היחוס מוטעה‪,‬‬
‫והוא חלק שני מ'ספר העיו ' המיוחס לרב חמאי גאו (‪ ,‬א לא מצאתי את העני בשניה[‪.‬‬
‫עפ"י שמות ג טו‪" :‬זה שמי לעל"‪ ,‬ותיבת ' ְלע ָֹל' שבכתיב חסר נדרשה מלשו העלמה‪ ,‬שיש להעלי‬
‫ולהסתיר את סודות התורה‪ .‬ראה‪ :‬פסחי נ ע"א; קדושי עא ע"א; ספר הש‪ ,‬עמ' נב טו"א‪ ,‬ועוד‪ .‬ועי' ג‬
‫להל הערה ‪.81‬‬
‫'מורי החסיד' הוא כנראה ר' יהודה החסיד‪ .‬למרות שדעתו בפירוש הסימ ייי לא הגיעה לידינו‪ ,‬מצאנו‬
‫לתלמידיו שפירשוהו‪ ,‬א לדעת צורת הסימ היא‪ :‬ייי[ ‪ .‬ראה ספר הש‪ ,‬עמ' מא טו"א‪" :‬בפסוק 'ויסע' 'ויבא'‬
‫ב‪ +‬אחד‪' :‬לפנ‪' 'È‬הל‪È‬לה' '‪È‬הו"ה'; וכ כ‪' :‬ו‪È‬סע' 'ו‪È‬בא' 'ו‪È‬ט'‪ ,‬הרי ג'‬
‫'ויט' )שמות יד יטכא( יש ג' יודי'' ֵ‬
‫יודי'' ‪ .‬לכ צרי לכתוב הש בג' יודי'' והכתר סביב‪ ,‬כ‪ .(ÈÈÈ :‬והכתר כמו ·'‪ ,‬הרי ‪ .·''Ï‬להודיענו‪ ,‬ב‪·''Ï‬‬
‫נתיבות ברא עולמו‪ ."…‬וראה עוד‪ :‬ספר הש‪ ,‬עמ' מג טו"ב; סידור הרוקח‪ ,‬עמ' שסד‪ ,‬עמ' תרצב; ספר‬
‫החכמה‪ ,‬ר"ע כה )צוטט לעיל‪ ,‬הערה ‪ ;(76‬ספר ראבי"ה  קדשי‪ ,‬סי' אל קנה )'דרשה לברכת כהני'(‪,‬‬
‫מהדורת ד' דבליצקי‪ ,‬בניברק תשל"ו‪ ,‬ס"ע רסד ]=ספר האסופות‪ ,‬כת"י‪ ,‬הובא במכתב שד"ל הנדפס אצל‪ :‬ג'‬
‫פולק‪ ,‬הליכות קד‪ ,‬אמשטרד תר"ז‪ ,‬עמ' ‪ ,68‬וראה ג‪ :‬ספר ראבי"ה‪ ,‬ש‪ ,‬הערה ‪ .[42‬ומתורת חסידי אשכנז‬
‫שאב ר' אהר הכה מלוניל‪ ,‬ארחות חיי‪ ,‬ח"א‪ ,‬די הקדיש ופירושו‪ ,‬סעי י‪ ,‬פירינצי תק"י‪ ,‬ד י ע"ג‪ .‬עי' ש‪.‬‬
‫ה‪ +‬ה שלושת היודי" ‪ ,‬ומשו כ ה מצטטי‬
‫א נראה‪ ,‬שא חסידי אשכנז אלו הסכימו שעיקר תחלי ֵ‬
‫שב‪ +‬ע"ב‪ ,‬עי' המצויי לעיל הערה‬
‫הרבה את דברי לקח טוב‪ ,‬או מצייני ששלושת היודי" ה כנגד ֵ‪ +‬ייי' ֵ‬
‫‪ .74‬וראה ג‪ :‬סידור הרוקח‪ ,‬עמ' רמא‪.‬‬
‫אמנ בצד הצורה הרווחת ייי‪ ,‬היו מחסידי אשכנז שלא מהחוג המרכזי‪ ,‬שהכירו ודרשו צורות אחרות‪ .‬ראה‬
‫פירוש רבינו אפרי‪ ,‬ויקרא‪ ,‬עמ' א‪ ,‬המזכיר ודורש את הצורה‪ :‬יי‪ .‬על היות בעל פירוש זה מחוגו של ר' נחמיה‬
‫בר' שלמה הנביא‪ ,‬שלא נמנה על החוג המרכזי של חסידי אשכנז‪ ,‬ראה‪ :‬מ' אידל )לעיל הע' ‪ ,(74‬עמ' ‪ ,14‬הע'‬
‫‪ ;54‬הנ"ל‪' ,‬בי אשכנז לקסטיליה במאה השלוש עשרה'‪ ,‬תרבי‪ ,‬עז )תשס"ח(‪ ,‬עמ' ‪ ,480479‬עמ' ‪ 522‬הע' ‪.407‬‬
‫=ואלו‪.‬‬
‫שתי השיטות ה דברי אלהי חיי‪ .‬מקור הפתג בעירובי יג ע"ב‪.‬‬
‫מאחר שאי לדרוש סודות ברבי )עי' לעיל הערה ‪ .(77‬דבר שחסידי אשכנז הקפידו עליו מאוד‪ ,‬ואפילו‬
‫כשהעלו את הסודות בספר כתבו באופ שלא יובנו לרבי‪ .‬ראה‪ :‬ד' אברמס‪' ,‬השכינה המתפללת לפני‬
‫הקב"ה'‪ ,‬תרבי‪ ,‬סג )תשנ"ד(‪ ,‬עמ' ‪ 509‬ואיל‪ ,‬ובמיוחד בעמ' ‪.532520‬‬
‫עי' לעיל הערה ‪.57‬‬
‫לעני אשר "‚' פעמי מצויי באד ֵ‪ ,"È„˘ +‬כנגד שלש 'שדי' שנאמרו באבות‪ .‬עי' לעיל ליד הע' ‪ 37‬ואיל‪.‬‬
‫אמנ למסורה יש ש ˘˙‪ È‬פרשיות בעני התפילי ‪ ,‬פרשת 'קדש לי כל בכור' )יג אי( ופרשת 'והיה כי יביא'‬
‫)ש יאטז(‪ .‬וכנראה הדרש חשב לאחת‪ ,‬משו סמיכות ‪ .‬ועי' הערה הבאה‪.‬‬
‫בפרשה ראשונה )דברי ו דט(‪" :‬וקשרת לאות על יד‪ ,‬והיו לטוטפות בי עיני" )פסוק ח(‪ .‬ובפרשה שניה‬
‫)דברי יא יגכא(‪" :‬וקשרת אות לאות על ידכ‪ ,‬והיו לטוטפות בי עיניכ" )פסוק יח(‪.‬‬
‫אמנ במכילתא )פרשת בא‪ ,‬מסכתא דפסחא‪ ,‬סו פרשה יח‪ ,‬עמ' ‪ ,(74‬נמנו ‡¯·‪ ‰Ú‬פרשיות‪" :‬ב‡¯·‪‰Ú‬‬
‫מקומות מזכיר פרשת תפילי "‪ .‬ועי' ג‪ :‬תנחומא‪ ,‬בא‪ ,‬יד‪ .‬וכ פשוט לראשוני‪ ,‬ראה‪ ,‬לדוגמא‪ :‬תוספות‪,‬‬
‫מנחות לד ע"ב‪ ,‬ד"ה טט‪" :‬שלא הוזכרו תפילי אלא בארבע פרשיות"; ספר המצוות לרמב"‪ ,‬מ"ע יג; פירוש‬
‫הרוקח לתורה‪ ,‬בא‪ ,‬עמ' סו; הלכות קטנות לרא"ש‪ ,‬הלכות תפילי ‪ ,‬סי' לג‪" :‬ויכתוב ארבע פרשיות שבתורה‬
‫ירושתנו | ספר רביעי תש"ע‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫ס‬

‫‚' פעמי בשיר השירי כתוב "מבעד לצמת" )ד א‪ ,‬ג; ו ז(‪ ,‬כי "‪ "Í˙ÓˆÏ‬בגימטריא ˙‪.86ÔÈÏÈÙ‬‬
‫וכ אתה מוצא ‚' האבות‪ ,‬סו שמות חתו ונסמ אצל אותיות ˘„‪ ,È‬באלפביתא של את בש גר‬
‫דק‪ .87‬כיצד? ב"ש‪ ,‬הרי · בסו שמו של 'יעק·'‪ ,‬ו˘‪ Ô"È‬של תחילת '˘די'; ד"ק‪ ,‬הרי „ של ֵ‬
‫'ש„י'‪ ,‬וה˜‪ Û"Â‬סו שמו של 'יצח˜'; יו"ד‪ 88‬הרי ‪ „"ÂÈ‬של 'שד‪ ,'È‬וה‪ Ì"Ó‬סו שמו של‬
‫'אברה‪.89'Ì‬‬
‫ולמה ה מצויי אחורנית באלפביתא אצל '˘„‪ 90?'È‬לומר ל‪ ,‬מה שי" >שהיא< חתומה‬
‫על שתי אפי‪ 91‬בהפיכתה‪ ,92‬א ֵאל שדי יג עלינו משתי 'אפי' הכתובי ביצחק ובאברה‪.93‬‬

‫‪86‬‬

‫‪87‬‬
‫‪88‬‬
‫‪89‬‬

‫‪90‬‬

‫‪91‬‬
‫‪92‬‬
‫‪93‬‬

‫שנזכר בה מצוַת תפילי "; ספר המנהיג‪ ,‬הלכות תפילי ‪ ,‬מהדורת י' רפאל‪ ,‬ירושלי תשל"ח‪ ,‬עמ' תקפז‪ ,‬ועוד‬
‫הרבה‪ .‬ולא מצאתי זה חבר לדרש ‪ ,‬ושמא כוונתו כדברי 'הרוקח' שבספר ברו שאמר )לעיל הערה ‪ ,(55‬עמ'‬
‫נז‪" :‬ב˘‪ ‰˘ÂÏ‬פסוקי שכתוב בה 'לטטפת' 'לטטפת' 'לטוטפת'‪ .‬אחד ב'והיה כי'‪ ,‬ואחד ב'שמע'‪ ,‬ואחד‬
‫ב'והיה א'"‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
‫=‪ .580‬גימטריא זו מצויה ג בפירוש הרוקח לשיר השירי‪ ,‬ד א )בתו‪ :‬הגדה של פסח ושיר השירי ע‬
‫פירוש הרוקח‪ ,‬מהדורת מ' הרשלר‪ ,‬ירושלי תשמ"ד(‪ ,‬עמ' רכב ]=תוספות השל‪ ,‬שיה"ש ש‪ ,‬אות ד‪,‬‬
‫בעריכת י' גליס‪ ,‬ירושלי תשס"א‪ ,‬עמ' עו טו"ב[; פירוש הרוקח לתורה‪ ,‬פרשת בא‪ ,‬עמ' סז; סודי חומש‬
‫ושאר‪ ,‬שיה"ש ד א‪ ,‬עמ' סח; תוספות השל‪ ,‬שיה"ש ד א‪ ,‬אות ז‪ ,‬עמ' עז טו"א; ברו שאמר )לעיל הערה ‪,(55‬‬
‫עמ' נז‪ ,‬בש 'הרוקח'‪ .‬בכל מקורות אלו נדרשה הגימטריא לעניני אחרי או שבכלל לא נתפרשה‪.‬‬
‫כהמש להשוואת שלושת 'שדי' שבגו אד המניח תפילי לשלושת 'שדי' שנאמרו באבות )עי' לעיל ליד‬
‫הערה ‪ ,(51‬מציי הדרש ‪ ,‬שא ב˘‪ ̉È˙ÂÓ‬של האבות נרמז 'שדי'‪.‬‬
‫נראה שצ"ל‪ :‬י"מ‪ .‬המתחלפות באתב"ש‪.‬‬
‫נבאר‪ :‬סופי התיבות של שמות האבות )אברה‪ ,Ì‬יצח˜‪ ,‬יעק·(  ‪ ,·˜Ó‬הוא בחילו אתב"ש‪ .È„˘ :‬וכ בפירוש‬
‫רבינו אפרי‪ ,‬וארא )'מכתיבה אשכנזית'(‪ ,‬עמ' קצה‪" :‬סופי תיבות של אברה‪ Ì‬יצח˜ יעק· ה אותיות ·˜‪,Ì‬‬
‫והוא ˘„‪ È‬באתב"ש"‪ .‬וכ במקורות נוספי‪ ,‬ראה‪ :‬סודי רזיי‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ג סוט"ב; פירוש רבינו אפרי‪ ,‬בלק‬
‫)'מכתיבה אשכנזית'(‪ ,‬עמ' קכט; פירוש הרוקח לתורה‪ ,‬ל ל‪ ,‬עמ' קמט; ערוגת הבש‪ ,‬א‪ ,‬ס"ע ‪ ;227‬ש‪ ,‬ג‪,‬‬
‫עמ' ‪ ,37‬ס"ע ‪ ;151‬ברו שאמר )לעיל הערה ‪ ,(55‬עמ' נב‪ ,‬בש 'הרוקח'‪ .‬וראה עוד‪ :‬ספר גימטריאות‪ ,‬א‪ ,‬אות‬
‫קמב‪ ,‬עמ' קמט; ספר הש‪ ,‬עמ' קיד טו"א‪.‬‬
‫כדי שסופי שמות האבות בחילו אתב"ש יעלו 'שדי' כסדרו‪ ,‬יש להפו את סדר האבות‪ :‬יעק· יצח˜ אברה‪Ì‬‬
‫)בקמ = שדי(‪ .‬ומהמש העני נראה שכוונתו ג לשאול‪ ,‬מדוע נהפ סדר האבות בפסוק )ויקרא כו מב(‪:‬‬
‫"וזכרתי את בריתי ‪ ,·˜ÚÈ‬וא את בריתי ‪ ,˜ÁˆÈ‬וא את בריתי ‡·¯‪ ."̉‬והשווה לדברי ערוגת הבש‪ ,‬שהובאו‬
‫להל הערה ‪.95‬‬
‫כל נחיר מכונה 'א'‪ ,‬ושניה ביחד‪ :‬אפי‪.‬‬
‫עי' לעיל ליד הערה ‪ .10‬והשי" ההפוכה על הא מסמלת הגנה ושמירה‪ ,‬כדוגמת כפיית כלי על דברמה‬
‫בשביל להג עליו‪ .‬השווה‪ :‬שבת מג ע"א‪.‬‬
‫בפסוק‪…" :‬ו‡‪ Û‬את בריתי ‪ ,˜ÁˆÈ‬ו‡‪ Û‬את בריתי ‡·¯‪ ."̉‬עי' להל בסמו‪ .‬והרי ביאור העני ‪' :‬שדי' החתו‬
‫בגו האד הוקבל ל'שדי' היוצא מסופי שמות האבות‪ .‬שכש שהשי" שבגו האד חתומה על האפי‬
‫בצורה הפוכה ובכ מסמלת את היותה מגינה ושומרת‪ ,‬כ השי" היוצאת משמות האבות הפוכה כדי להג‬
‫מפני שתי ה'א' שנכתבו באברה ויצחק‪ .‬שאת השי" היוצאת משמות האבות רואי כהפוכה מחמת‬
‫ששמותיה נִמנו 'אחורנית'‪ .‬ולכ ֵ‬
‫ש‪' +‬שדי' מג מפני הפורענות‪ ,‬ראה‪ :‬סודי רזיי‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ג טו"ב; ברו‬
‫שאמר )לעיל הערה ‪ ,(55‬עמ' נב‪ ,‬בש 'הרוקח'; רמב" ‪ ,‬בראשית יז א; ר' יעקב סקילי‪ ,‬תורת המנחה‪ ,‬דרשה‬
‫יג‪ ,‬צפת תשנ"א‪ ,‬עמ' ‪.92‬‬

‫ירושתנו | ספר רביעי תש"ע‬

‫דרשה לברית מילה לתלמיד רבינו יהודה החסיד‬

‫סא‬

‫לפי‪ 94‬שיצא מה ישמעאל ועשו‪ ,‬לפיכ כתוב 'א' ביצחק ו'א' באברה‪ .‬אבל ביעקב לא כתיב‬
‫'א'‪ ,‬שנאמר )ויקרא כו מב(‪" :‬וזכרתי את בריתי יעקב‪ ,‬ו‡‪ Û‬את בריתי יצחק‪ ,‬ו‡‪ Û‬את בריתי‬
‫אברה"‪.95‬‬
‫וכיו שבא לידינו ֵ זה‪> ,96È„˘ ,‬נאמר< ביה מילתא‪ % È„˘ :‬שי" יו"ד דל"ת‪ .‬טול ˘„‪È‬‬
‫משלשה הללו ותמנה הנעל‪ ,‬הרי הנעל משי" – ‪ ,ÔÈ‬הרי ‪ ;Ò‬והנעל מדל"ת הרי ‪ ,˙Ï‬הרי ˆ ו„'‬
‫‪ ;˙‡Ó‬והנעל מיו"ד ה ‪ ,‰¯˘Ú‬הרי ‪ .97˙Â‡Ó ˘ÓÁ‬לומר ל‪" ,‬אני ] ֵאל[ שדי"‪] ,‬אני[ הוא‬
‫שאמרתי לעולמי דיי‪ ,98‬שהוא מהל ‪ ˙Â‡Ó ˘ÓÁ‬שנה‪.99‬‬
‫‪˜ÈÏÒ‬‬

‫‪94‬‬
‫‪95‬‬

‫‪96‬‬
‫‪97‬‬
‫‪98‬‬
‫‪99‬‬

‫כא מסביר מדוע נאמר 'א' באברה ויצחק ולא ביעקב‪ ,‬וזאת ללא שייכות לנאמר קוד‪.‬‬
‫ויק"ר‪ ,‬לו ה‪" :‬ולמה נאמר באברה וביצחק 'א' ולא נאמר ביעקב 'א'? על ידי שהיתה מיטתו שלימה‬
‫לפניו‪ .‬אברה  יצא ממנו ישמעאל וכל בני קטורה‪ ,‬יצחק  יצא ממנו עשו וכל אלופי אדו‪ ,‬אבל יעקב ‬
‫מיטתו שלימה‪ ,‬כל בניו צדיקי"‪ .‬וכ בתו"כ‪ ,‬בחוקתי‪ ,‬פרשה ב‪ ,‬פרק ח )ז(; מדרש אגדה‪ ,‬ויקרא כו מב‪.‬‬
‫ועי' לעיל הערה ‪ ,90‬שכנראה כוונת הדרש לבאר ג את טע הפיכת סדר האבות בפסוק 'וזכרתי'‪ .‬וראה‪:‬‬
‫תו"כ )פרשת בחוקתי‪ ,‬פרשה ב‪ ,‬פרק ח‪ ,‬הל' ו( וויק"ר )לו ה(‪ ,‬שנתנו טע אחר לכ‪ .‬והשווה‪ :‬ערוגת הבש‪,‬‬
‫ג‪ ,‬עמ' ‪ .420‬לטעמי נוספי‪ ,‬ראה‪ :‬פירוש הרוקח לתורה‪ ,‬בחוקתי‪ ,‬עמ' שושז‪ .‬וקרוב לטע זה נזכר בערוגת‬
‫הבש‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ È„˘" :228227‬באתב"ש ·˜‪ ,Ì‬וה סופי ]שמות[ האבות‪ .‬ועל כ 'וזכרתי את בריתי יעקב'‬
‫וגו'‪ ,‬מנויי אחורנית‪ ,‬לפי סדר אתב"ש של 'שדי'"‪ .‬וכ בערוגת הבש‪ ,‬ג‪ ,‬עמ' ‪.37‬‬
‫בכתה"י בטעות‪ :‬משדי‪.‬‬
‫במילי אחרות‪ :‬האותיות הנעלמות של 'שדי' )ינ‪ ,‬וד‪ ,‬לת( ה גימטריא ‪.500‬‬
‫חגיגה יב ע"א‪ :‬בשעה שברא הקב"ה את העול‪ ,‬היה מרחיב והול כשתי פקעיות של שתי‪ ,‬עד שגער בו‬
‫הקב"ה והעמידו‪' …‬אני ֵאל שדי'‪ ,‬אני הוא שאמרתי לעול די"‪ .‬וכ בבר"ר‪ ,‬ה ח; ש‪ ,‬מו ג; תנ"ב‪ ,‬ל ל‪,‬‬
‫כה; תנחומא‪ ,‬חיי שרה‪ ,‬ג; לקח טוב‪ ,‬בראשית לה יא‪.‬‬
‫ראה‪ :‬מדרש כונ )אומ"ד‪ ,‬עמ' ‪ 255‬טו"א(‪ .‬והשווה‪ :‬פסחי צד רע"ב וברש"י; ירושלמי‪ ,‬ברכות‪ ,‬א א;‬
‫במדב"ר‪ ,‬יח כא‪.‬‬
‫הגימטריא‪ :‬ינ‪ ,‬וד‪ ,‬לת = ‪ ,500‬כרמז לעול שהוא 'מהל חמש מאות שנה'‪ ,‬כבר נזכרה בתוס'‪ ,‬חגיגה יב‬
‫ע"א‪ ,‬ד"ה 'מסו העול'‪ ,‬בש ר' מנח ברבי עזריאל )לא ידועה לי זהותו(‪ ,‬וחסידי אשכנז ִהרבו להביאה‪,‬‬
‫ראה‪ :‬סודי רזיי‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ג סוט"א‪ ,‬עמ' ג סוט"ב; ספר הש‪ ,‬עמ' מה טו"ב‪ ,‬עמ' נו טו"א‪ ,‬עמ' קט סוט"א‪ ,‬עמ'‬
‫קיד טו"א‪ ,‬עמ' רה רטו"ב; פירוש ספר יצירה לרוקח‪ ,‬עמ' ה טו"א; רזיאל המלא‪ ,‬אמשטרד תס"א‪ ,‬ד ח‬
‫רע"א; ספר החכמה‪ ,‬עמ' כא; פירוש הרוקח לתורה‪ ,‬ל ל‪ ,‬עמ' קמט; פירוש רבינו אפרי‪ ,‬וארא )'מכתיבה‬
‫אשכנזית'(‪ ,‬עמ' קצה; ערוגת הבש‪ ,‬ג‪ ,‬עמ' ‪) 37‬בש ה'רוקח'(‪ ,‬ועוד‪ .‬וראה ג‪ :‬ספר גימטריאות‪ ,‬א‪ ,‬אות‬
‫קמב‪ ,‬עמ' קמט‪.‬‬
‫ירושתנו | ספר רביעי תש"ע‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫סב‬

‫˜‪˙Â¯Â˜Ó È¯ÂˆÈ‬‬
‫‪˘Ù‰ ˙ÓÎÁ‬‬

‫ר' אלעזר בר' יהודה מוורמייזא‪ ,˘Ù‰ ˙ÓÎÁ ,‬מהדורת ר"א אייזנבא‪ ,‬בתו‪ :‬ספרי הר"א‬
‫מגרמייזא בעל הרוקח‪ ,‬ב‪ ,‬הוצאת מכו סודי רזיא‪ ,‬ירושלי תשס"ו‪.‬‬

‫‪¯‡˘Â ˘ÓÂÁ È„ÂÒ‬‬

‫תלמידי רבינו יהודה החסיד‪ ,¯‡˘Â ˘ÓÂÁ È„ÂÒ ,‬מהדורת י"י סטל‪ ,‬ירושלי תשס"ט‪.‬‬

‫‪·-‡ ,ÈÈʯ È„ÂÒ‬‬

‫ר' אלעזר בר' יהודה מוורמייזא‪ ,·-‡ ,ÈÈʯ È„ÂÒ ,‬מהדורת ר"א אייזנבא‪ ,‬בתו‪ :‬ספרי הר"א‬
‫מגרמייזא בעל הרוקח‪ ,‬א‪ ,‬הוצאת מכו סודי רזיא‪ ,‬ירושלי תשס"ד‪.‬‬

‫‪Á˜Â¯‰ ¯Â„ÈÒ‬‬

‫ר' אלעזר בר' יהודה מוורמייזא‪ ,Á˜Â¯Ï ‰ÏÈÙ˙‰ ¯Â„ÈÒ È˘Â¯ÈÙ ,‬מהדורת ר"מ הרשלררי"א‬
‫הרשלר‪ ,‬ירושלי תשנ"ב‪.‬‬

‫‪˙‡ȯËÓÈ‚ ¯ÙÒ‬‬

‫ר' יהודה בר' שמואל החסיד‪ ,˙‡ȯËÓÈ‚ ¯ÙÒ ,‬מהדורת י"י סטל‪ ,‬ירושלי תשס"ה‪.‬‬
‫‪100‬‬

‫‪‰ÓÎÁ‰ ¯ÙÒ‬‬

‫ר' נחמיה בר' שלמה הנביא)?( ‪ ,‰ÓÎÁ‰ ¯ÙÒ ,‬מהדורת ר"י קלוגמאנ ‪ ,‬בתו‪ :‬פירוש‬
‫הרוקח על התורה‪ ,‬א‪ ,‬בניברק תשס"א‪.‬‬

‫‪Á˜Â¯‰ ¯ÙÒ‬‬

‫ר' אלעזר מוורמייזא‪ ,Á˜Â¯‰ ¯ÙÒ ,‬מהדורת רב"ש שניאורסו ‪ ,‬ירושלי תשכ"ז‪.‬‬

‫‪Ì˘‰ ¯ÙÒ‬‬

‫ר' אלעזר בר' יהודה מוורמייזא‪ ,Ì˘‰ ¯ÙÒ ,‬מהדורת ר"א אייזנבא‪ ,‬בתו‪ :‬ספרי הר"א‬
‫מגרמייזא בעל הרוקח‪ ,‬א‪ ,‬הוצאת מכו סודי רזיא‪ ,‬ירושלי תשס"ד‪.‬‬

‫‪Â"Ó ,ÌÈ„ÈÒÁ ¯ÙÒ‬‬

‫ר' יהודה בר' שמואל החסיד‪ ,ÌÈ„ÈÒÁ ¯ÙÒ ,‬מהדורת י' וויסטינצקי‪ ,‬ברלי תרנ"א‪.‬‬

‫‪Ó"Ó ,ÌÈ„ÈÒÁ ¯ÙÒ‬‬

‫ר' יהודה בר' שמואל החסיד‪ ,ÌÈ„ÈÒÁ ¯ÙÒ ,‬מהדורת ר"ר מרגליות‪ ,‬ירושלי תשי"ז‪.‬‬

‫‪˙ÂÈ˘Â˜ ¯ÙÒ‬‬

‫]מחבר אנונימי[‪ ,˙ÂÈ˘Â˜ ¯ÙÒ ,‬מהדורת י"י סטל‪ ,‬ירושלי תשס"ז‪.‬‬

‫‪Ì˘·‰ ˙‚¯Ú‬‬

‫ר' אברה בר' עזריאל‪ ,Ì˘·‰ ˙‚Â¯Ú ,‬מהדורת א"א אורב‪ ,‬ירושלי תרצ"טתשכ"ג‪.‬‬
‫‪101‬‬

‫‪ ‰¯Â˙Ï Á˜Â¯‰ ˘Â¯ÈÙ‬ר' אלעזר בר' יהודה מוורמייזא )מיוחס לו( ‪ ,‰¯Â˙‰ ÏÚ Á˜Â¯‰ ˘Â¯ÈÙ ,‬מהדורת ר"י‬
‫קלוגמאנ ‪ ,‬בניברק תשס"א‪.‬‬
‫ר' אלעזר בר' יהודה מוורמייזא‪ ,‰¯ÈˆÈ ¯ÙÒÏ Á˜Â¯‰ ˘Â¯ÈÙ ,‬מהדורת ר"א‬
‫‪Á˜Â¯Ï ‰¯ÈˆÈ ¯ÙÒ ˘Â¯ÈÙ‬‬
‫אייזנבא‪ ,‬בתו‪ :‬ספרי הר"א מגרמייזא בעל הרוקח‪ ,‬ב‪ ,‬הוצאת מכו סודי רזיא‪ ,‬ירושלי‬
‫תשס"ו‪.‬‬
‫‪ Ìȯه ÂÈ·¯ ˘Â¯ÈÙ‬ר' אפרי בר' שמשו וגדולי אשכנז‪ ,‰¯Â˙‰ ÏÚ Ìȯه ÂÈ·¯ ˘Â¯ÈÙ ,‬מהדורת ר"י‬
‫קלוגמאנ ‪ ,‬ירושלי תשנ"ג‪.102‬‬
‫ר' אביגדור צרפתי‪ ,È˙Ù¯ˆ ¯Â„‚È·‡ ÂÈ·¯Ï ÌȘÒÙ ÌÈ˘Â¯ÈÙ ,‬מהדורת רא"פ‬
‫‪ˆ"‡¯Ï ÌȘÒÙ ÌÈ˘Â¯ÈÙ‬‬
‫הרשקובי‪ ,‬ירושלי תשנ"ו‪.‬‬

‫‪ 100‬על ייחוס 'ספר החכמה' לר' נחמיה בר' שלמה הנביא‪ ,‬או לפחות לאחד מבית מדרשו‪ ,‬ראה‪ :‬אידל )לעיל‬
‫הערה ‪ ,(78‬עמ' ‪.519518‬‬
‫‪ 101‬אי הפירוש לר' אלעזר מוורמייזא אלא לאחד מתלמידיו‪ .‬ראה‪ :‬י' ד ‪' ,‬פירוש התורה לר' אלעזר מגרמייזא'‪,‬‬
‫קרית ספר‪ ,‬נד )תש"מ(‪ ,‬עמ' ‪.644‬‬
‫‪ 102‬בספר זה נדפסו שני פירושי עוקבי‪ .‬הראשו מיוחס לר' אפרי בר' שמשו ‪ ,‬מחוגו של ר' נחמיה בר' שלמה‬
‫הנביא‪ ,‬שלא נמנה על בית המדרש המרכזי של חסידי אשכנז )עי' לעיל הערה ‪ ;(78‬והשני כונה בכתבהיד‬
‫)ובעקבותיו בדפוס(‪' :‬מכתיבה אשכנזית'‪ ,‬ולדעתי הוא לאחד מתלמידי 'הרוקח'‪.‬‬
‫ירושתנו | ספר רביעי תש"ע‬

⬇ הורדת הקובץ (PDF)