|
היטרקומדו תודהי היחס בין יהדות ודמוקרטיה על פי מקורות היהדות |
|---|
|
לע תרוקיב לצב :'ד קרפ
תילארשיה היטרקומדה
'ג קלח
|
– יטפשמ טביה .3 פרופ' מנחם אלון, "חוקי היסוד: דרכי חקיקתם ופרשנותם – מאין ולאין?", מחקרי .11 : 281-261 'מע ,(ו"נשת) בי טפשמ |
|
…מבקש אני לעבור ולדון באחד הנושאים העיקריים של מאמר זה, והוא – דרך הסינתיזה שבין ערכיה של מדינה יהודית ודמוקרטית… .1דוגמאות לסינתיזה, בכיוונים שונים הנידמ לש היכרע לש וז תיכרע-וד הרטמבש הזיתניסה תלעפומו תלעופ דציכ יהודית ודמוקרטית, וכיצד בא זה ולימד על זה, ומה בא זה ומשלים את זה? סינתיזה זו, דרכים שונות לה; מן הראוי לעיין בדוגמאות מספר, ולהגות בתפיסות …היביכרמ ינשבש דוסי א. אם יש את נפשנו לדעת מהי הסינתיזה בין הערך של מדינה יהודית ומדינה תשרומ .הרורב איה הבושתה – היטרקומדה תוהמ לש וז הלאשב תיטרקומד ישראל, למן המאה העשירית, חידשה בעולמה את הרעיון הדמוקרטי בדבר החלטת הרוב המחייבת את המיעוט. וכן נתקבל במורשתנו במאה השתים-עשרה לכל המאוחר עקרון זכויות היסוד של המיעוט שאין הרוב יכול לבטלן רק מכוח היותו רוב. נחלקו הדעות, כפי שראינו, בעניין עקרון השוויון. יצירת הסינתיזה בין ערכיה של דמוקרטיה מערבית ובין ערכיה של מדינה יהודית, כאמור בסעיף ראשון של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, מחייבת אותנו לילך בעקבות ר' אליהו מזרחי, שדגל בעקרון השוויון המוחלט שממנו מורכב הרוב ופסק טפושה לע הבוח ,הרומאה הזיתניסה רבדב הנקסמל עיגהל ידכ (36).ויפ-לע לדון בשאלות של דמוקרטיה, זכויות המיעוט והשוויון לעיין ולהעמיק חקר בערכיה של מדינה יהודית, היינו בדיון המשפטי המתנהל בתשובות האמורות ובמציאות ההיסטורית שהביאה לכלל ההתעוררות החברתית לדרישה לשוויון, הן כפי שמצויה בתשובות עצמן, הן כפי שמצויה במקורות היסטוריים אחרים… יש ושתי גישות מצויות במשפט העברי, בתקופות שונות, ומקום יש, גם מבחינת …התוער תא וא תחאה השיגה תא טוקנל ,תיטרקומדה תוגהה ב. יש שעלינו להגיע לסינתיזה בין הערכים היהודיים והדמוקרטיים בדרך הפוכה, היינו, על-ידי אימוץ, מתוך ערכים דמוקרטיים שונים, אותו ערך דמוקרטי העולה בקנה אחד עם הערכים היהודיים. דוגמה לכך היא בסוגיית מעצרו של נאשם בעבירה פלילית, בטרם הכרעת דינו, בשל חומרת העבירה בלבד… לדעתי, מאחר שנוגדת היא [גישתו של השופט ברק, שניתן לעצור אדם במקרה זה, גם אם לא נשקפה סכנה לציבור] את מהותה של מדינת ישראל כמדינה לש המלועו לארשי תשרומ ,ירבעה טפשמה תורוקממ הלועש יפכ ,תידוהי היהדות, מחייבת הסינתיזה שבין שני המושגים – מדינה יהודית ודמוקרטית – להעדיף את המסקנה המתבקשת מהמושג מדינה יהודית ולפרש על-פיו את המושג מדינה דמוקרטית. גישה זו מחויבת ונכונה היא משני טעמים: האחד – בכך נמצאה הסינתיזה, בסוגיה זו, בין הערכים שבמורשת ישראל ובין מספר ניכר של מערכות משפטיות דמוקרטיות הסוברות, כפי שכך הוא במשפט העברי, שאין לעצור אדם שחשוד בעבירה, ומשפטו טרם התברר – פרט למקרה של עבירת רצח, בגידה ובדומה להן, או כאשר יש בשחרורו משום סכנה לשלום הציבור או לשיבוש ההליך המשפטי. והטעם האחר – גם אילו לא היו בנמצא מערכות משפטיות דמוקרטיות הסוברות שאין לעצור חשוד בטרם התברר דינו אלא במקרה שהוא מהווה סכנה לשלום הציבור או לעשיית משפט, מן הראוי ומן הנכון, בשאלה כה עקרונית לחירות האדם שבסעיף 5לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו נדרש אליה במפורש, שנפרש את הגישה הערכית ,תידוהיה תיכרעה השיגב התועמשמ יפ-לע תיטרקומדה …תיטרקומד הנידמ לש היכרעל תמדוקו הנושאר תרכזנש ג. דרך סינתיזה זו של העדפת המסקנה המתבקשת מערכיה של מדינה יהודית ופירוש המושג ערכיה של מדינה דמוקרטית על-פי הערכים של מדינה יהודית שהדגמנו לעיל, נלך וננקוט אותה לעניין ערכים של מדינה יהודית שקיבלו חיזוק וגיבוש מיוחדים בתקופת התחייה הלאומית וההגות הציונית… .3זכויות יסוד וחובות יסוד – גורם בשקילת הסינתיזה – המשועבדים לרעיונות (37)…יכול גם יכול, יש גם יש, ועבדי הזמן "דמוקרטיים" העולים מזמן לזמן, חדשים לבקרים – עבדי עבדים הם; חירות האדם, שבא לידי ביטוי בעיקרון הקדום של מורשת ישראל – עבדי הם, ולא עבדים לעבדים – הוא לבד חופשי. אכן, איש באמונתו התמימה יחיה, ואיש בלבטי אמונתו יחיה, ואיש בהעדר אמונתו יחיה. אך מן הראוי כי כל איש ואיש יתן דעתו לעבדי הזמן, לתאוריה ליברלית זו או אחרת שהזמן גרמה, ויהגה, מפעם לפעם, בטיבה ועולמה של הדמוקרטיה המערבית על תאוריית המימוש העצמי שבה. הוגים וסופרים בני זמננו תוהים לא מעט על תופעות ובעיות, קשות וכואבות, העולות ומזדקרות מתורת המימוש העצמי במהדורתה של הדמוקרטיה המערבית: שוויון ההזדמנויות אכן עיקרון גדול ויפה הוא, אך זכור נזכור כי נקודת המוצא לבני החברה שונות הן, ורק בפני חלק מהחברה, שתנאי חייו מאפשרים זאת, אכן פתוחות כל ההזדמנויות בפניו; ומתוך כך, עולה ותופחת חברת שפע מצד אחד תכלוה תילילפה תומילאה – וזבכ וזבו ,רחא דצמ תיב ירסחו ינוע תרבחו וגוברת. והמימוש העצמי – היכן גבולותיו? ומה עולה מכוחו של מימוש עצמי בלתי מוגבל לתא המשפחה ולחיי הקהילה? האם נשמר האיזון בין האנוכיות ובין האחריות לזולת? האם עקרון היסוד של "ואהבת לרעך כמוך", שנתפרש בדברי הלל ש"מה ששנוא עליך לחברך אל תעשה", שהוא יסוד היסודות לאחריות הדדית ולחיי חברה בונים ויוצרים, אינו נשחק לנגד עינינו, מתחת לגלגלי המימוש המופרז של ה"מימוש העצמי"? כל אלה, וכיוצא באלה, ראויים גם ראויים הם לבדיקה, לעין ולהרהורים, למען ימצא השילוב הראוי והנאות בין "העבדות" לתאוריות העולות מזמן לזמן ובין "העבדות" לתאוריות ששורשן כימות עולם". |
|
פרופ' אריאל רוזן-צבי, 'מדינה יהודית ודמוקרטית': אבהות רוחנית, ניכור.12 :499-498 'מע ,(ה"נשת) טי טפשמ ינויע ,"?לגעמה תא עברל רשפאה – הזויבמיסו |
|
איני משרטט מודל, שכן איני סבור שבכוחם של מודלים להתמודד עם מורכבות הבעיה התרבותית, האידיאולוגית, העומדת בשורש השניות הקיומית שאנו דנים בה. בכל אחד מצמד המושגים האלה, יהדות ודמוקרטיה, מתרוצצים כיוונים ומגמות שונים בחברות שונות או בגלויות שונות ובתקופות שונות. כפי שראינו, בין יהדות לדמוקרטיה מתקיימים בעת ובעונה אחת גם יחסים של אבהות רוחנית ורעות, גם יחסים של ניכור ועויינות וגם יחסים סימביוטיים [=משותפים ותלותיים]. אנסה להעלות קווי מתאר אחדים לאפיון דרכי ההתמודדות עם השניות וכיווני הפרשנות הנראים בעיני. בהיעדר מודל לפתרון המערכת של יחסי-הגומלין בין ערכיה של מדינת-ישראל כמדינה יהודית לבין ערכיה כמדינה דמוקרטית, וכאשר קיימת התנגשות בין היסוד היהודי ליסוד הדמוקרטי, אני מציע שינחו אותנו ,תישאר .תוירקיע תורטמ יתש גישהל ודעונ הלא הדימ-ינק .הדימ-ינק המכ לצמצם את תחום המחלוקת האפשרית בין יהדות לדמוקרטיה. לשם השגת מטרה זו, ניתן להשתמש בדרכי עקיפין, להיפגש במישור התוצאה בלבד ולהימנע לע דחא דוסי לש תטלחומ תוטלתשה עונמל ,תינש .תויגולואידיא תוערכהמ האחר, העלולה לפגוע במסורת תרבותית ומשפטית ולתרום להרחבה של .הנידמה יפלכ תומיוסמ הצובק לש רוכינה תשוחת (א) אני מסכים לדעה הכללית הרווחת, כי המאמץ העליון צריך להיות מכוון להשגת מכנה משותף או סינתיזה בין הערכים, תוך התייחסות לערכי-היסוד ולעקרונות-היסוד הקבועים בחוקי-היסוד… אוה הניינע ,טפשמה-תיב ינפב תדמועה הקוצמה תא רותפל שי הנושארבו שארב (ב) תוגיצמו תויעב תוררועמה תולאשל קקזיהל טפשמה-תיב לע .קדצ תיישעו שלחה תנגה תוינורקע תויגוסב תוניידתה רחא תוררגיהמ רשפאש המכ דע ענמיהלו תוקוצמ .תויגולואידיאו (ג) במסגרת הכרעת הסכסוך על דרך פתרון המצוקה, עדיף, ככל שהדבר ניתן, שבית-המשפט יעמיד פתרון בלי להיזקק לשם הכרעתו האידיאולוגית של הסכסוך. בית-המשפט אינו צריך לשמש מוסד מרכזי בהכרעת מאבקים אידיאולוגיים בשאלות המצויות, תדיר או מפעם לפעם, במרכז הדיון הציבורי והמפלגות את הציבור. .תורתוימ תויגולואידיא תותיזח תחיתפמ רשפאה לככ ענמיהל טפשמה-תיב לע (ד) לע דחא דוסי תפדעה רבדב ,העובקו תירוירפא ,תינורקע הערכהמ ענמיהל יוצר (ה) .רחא ,תוירשפא תופולח המכ ליכהל לגוסמ ,ידוהיה וא יטרקומדה ,תודוסיה דחא רשאכ (ו) יש לתת משקל עודף ליסוד האחר, היהודי או הדמוקרטי, אם זה נוטה בבירור לאחת .תופולחה (ז) לצורך הכרעה בין היסודות במצבים של התנגשות או סתירה, יש להבחין בין סוגי העניינים השונים ולבחון חלוקת תפקידים בין כל אחד מן היסודות האלה לצורך הקביעה בדבר העדפתו של אחד מהם בנסיבות שונות. על ההכרעה להיות מבוססת לא רק על איזון נקודתי, אלא גם על איזון כללי בין זכויות הפרט לבין אינטרס הציבור .ללכה תבוטו (ח) בפתרון המצוקה או בהכרעת הסכסוך, גם כאשר קיימות מחלוקת עקרונית או הנמקות שונות, יש לבחון אם ניתן להיפגש במישור התוצאה. גם כאשר אין אפשרות להגיע למכנה משותף במישור העקרוני, ניתן לעיתים למצוא את הסינתיזה בתוצאה .הדיחא |
|
חינוך לדמוקרטיה :66-65 'מע ,(5 רוקמ ,ליעל) ,רניבא עשילא ברה .13 |
|
כאן נשאלת שאלה חינוכית ממדרגה ראשונה: האם מן הראוי להדגיש את עליונותה של התורה על הדמוקרטיה או מומלץ להבליט את הדו-קיום האפשרי תחת קורת גגה של הדמוקרטיה? הוי אומר, האם עדיף לחדד את ההבדלים בין תורה לדמוקרטיה מתוך טיפול מכוון ואינטנסיבי בנושאים תיאוריטיים שבהם מתנגשת הדמוקרטיה עם התורה על מנת להבליט את עליונותה המהותית של התורה, או עדיף לרדת מן התיאוריות המופשטות ומן העקרונות התיאוריטיים אל המישור הפרקטי שבו ניתן לגשר בין פערים מתוך גישה עניינית ומעשית, על מנת להקהות את המתח ולבסס את שיתוף הפעולה בין כל חלקי העם, גם עם אלו שאינם נאמנים לתורה? במישור הפרקטי, אימוץ עקרונות הדמוקרטיה עשוי להיות בסיס נוח לשיתוף פעולה פורה בין קבוצות של אזרחים אשר דוגלות בהשקפות-עולם שונות ואף קוטביות. יש חסרונות בולטים בשתי הגישות. הראשונה עלולה להעמיק את הפער בין תורה לדמוקרטיה, עד שאדם דתי לא יהיה מוכן להזדהות עם המשטר הדמוקרטי ויערער על סמכויות השלטון גם בשעה ששום התנגשות מעשית אינה נראית באופק. תחושת המחנק המלאכותית עלולה לגבור גם בהעדר החלטה של הרוב הדמוקרטי אשר כופה על האדם הדתי לפעול בניגוד למצפונו. היא עלולה לגרום לדחייתם של המרכיבים החיוביים והחיוניים שבמשטר הדמוקרטי. מהצד השני של המתרס, עלול חידוד ההבדלים בין תורה לדמוקרטיה לגרום לריאקציה קשה של הרוב הדמוקרטי שאינו אמון על יסודות ההלכה. גם בגישה השניה מצויים ליקויים בולטים. טשטוש התחומים והעלמת העקרונות עלולים לפגוע ביחס הנכון והרצוי לתורה. מתוך בורות וחינוך מגמתי מעורפל כבר גדלים בני נוער שמעניקים משקל ערכי שווה לתורה ולדמוקרטיה, ויש אפילו ביניהם שמנשאים את הדמוקרטיה מעל לתורה. לכן, אין לנו ברירה אלא לאחוז גם בזה וגם בזה, "טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח ידך [כי ירא א-לקים יצא את כלם]" [קהלת ז' יח]. נדרשת הליכה שתמנע היווצרותם של קרעים בין תורה לדמוקרטיה אך גם תמנע לבח לע את זילותה של התורה ואת הפחתת ערכה. כל סטייה חינוכית הנה הרת אסון מבחינה חברתית. יש לפרסם ברבים את דבר ערכם ההלכתי והרוחני של עקרונות דמוקרטים אחדים ולא לחשוש מפני המלעיזים, אבל ללוות את הפרסום בהסבר מתאים, בהגדרות נכונות, בציון המרכיבים החיוביים והשליליים שבתפישה הדמוקרטית המקובלת, ובהדגשת ההבחנות בין הזרמים הדמוקרטיים השונים בחברה הישראלית. |
|
הרב ד"ר דניאל גוטנמכר, "הימין, הדתיים והדמוקרטיה", נתיב ,)1996( 9עמ' :49.14 |
|
דרוש חינוך לדמוקרטיה כערך אחד מבין הערכים הפוליטיים היהודיים – כערך תושחכתה הנניא המגמה .וישכע תוהדזהו תויצ בייחתש תירוביצ הכלהב לשאיפות למדינת הלכה בעתיד, אלא איזון שאיפה זו עם גורמים העלולים לערער את יציבות החברה. אין ציבור הכפוף למערכת שלמה של הלכות והנהגות חייב להתעלם מאידיאלים דתיים וחינוכיים, ובמצבים מסוימים אין הוא גם יכול. אי אפשר לדרוש "שלפחות יכירו בעליונות הדמוקרטיה על ההלכה". מה שנחוץ הוא העברת המסר החינוכי שבעידן המודרני, עד ביאת גואל .יבויח רבד תויהל לוכי יטרקומד רטשמ ,קדצ יתר על כן, אם המשטר הדמוקרטי הוא הביטוי של היישות הפוליטית היהודית בימינו, תתפוס השמירה עליו מקום חשוב למדי בהירארכיית הערכים של הלכות הציבור. כל זאת במסגרת ההלכה, ולא מתוך הורדתה מעליונותה בסולם הערכים הדתי. |
|
, ירושלים, תשנ"ט, עמ' :52-51 החינוך בין רדיקליות לסובלנות,רמרש .ע ר"ד .15 |
|
החשיפה הממושכת לטקסטים מעצימה בתודעתו של התלמיד בבית הספר הממלכתי ובבית הספר הדתי כאחד שני יסודות מכוננים: האחד נוגע למעמדם של הטקסטים כנושאי תכנים מוחלטים וחסינים מפני ביקורת וכמחייבים את הציבור מכוח מעמדם זה. והשני – למעמדם כטקסטים מתפרשים, דהיינו, כמקורות שתוכניהם אינם מסורים ישירות לציבור, אלא כמתווכים באמצעות פירוש הניתן להם צידי אליטה תרבותית ואידיאולוגית, המוסמכת לקבוע את תוכנם. שני יסודות אלה מטביעים בו את האמונה לפיה מצויה הידיעה האמיתית הטקסטים של התרבות, שמובנה שמור בידי המלומדים, ובידם .הריבסהל תידעלבה תוכמסה משמעה של אמונה זו בעבור התלמיד הדתי מרחיק לכת במיוחד, ולרוב אין הוא יגולואת יפוא תולעב תועיבק לש תכרעמ לבקל שרדנ אוה .ללכ הילע דמוע שתוצאתן העצימה את סמכותה של אליטה מסוימת…שליטת חכמים בידיעת הדברים, מקנה להם סמכות בלעדית. היא מייתרת מפניה את סמכותה של כל רשות אחרת הנשענת על מקור אחר – רצון העם ובחירתו, לדוגמה – המבקשת תאזכ תרחא תושרל תוכמס תאצקה .התארשהב אלשו התמכסה אלב לועפל משמעה צמצום סמכותם – ודבר זה אין לו מקום אלא אם כן יעשה על דעתם ולרצונם. תפיסה זו, אין צריך להוסיף, מרסקת כל מבנה המשלב את מושג הדמוקרטיה במושג הדת, ומערערת על עצם הלגיטימיות של הנסיון לגשר ביניהם; היא גם מעלה ספקות בדבר אפשרותו של המושג "מדינה יהודית …"תיטרקומדו אם נזכור שהטקסט הדתי ותכניו משמשים את החינוך הדתי במרב זמנו, וקבלתו – על כל הנגזר ממנה כאמור לעיל – עומדת ברום מטרותיו, כי אז יש מקום לתהות אם אין תכנית הלימודים באזרחות, הרואה עצמה מטפחת בתלמידיה השוע אמשו ,הקומע תימינפ הריתסב העקש ,יטרקומדה רטשמל תוביוחמה תא היא את מלאכתה מן השפה ולחוץ בלבד. אף זאת: אפשר שבתוככי חינוך זה פועל – באופן דיאלקטי, לא מודע ולא מכוון – מנגנון פנימי המערער את נאמנות התלמיד למוסדותיה הנבחרים של המדינה ואולי על עצם ממלכתיותה, כל עוד הם אינם סרים למשמעותה של הדת. ערעור כזה מנוגד לחלוטין לאידיאולוגיה המוצהרת של החינוך הממלכתי-דתי כפי שהיא באה לכלל ביטוי .התורפסב |
|
פרופ' מנחם אלון, "מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – איך לחנך?", רבגו�ני .16 :31-30 'מע ,(1998) 2 |
|
אם מבקשים אנו לדעת איך לחנך תפקידנו ומשימתנו המה: התריצי תאו תידוהיה הליהקה לש הדוקפתו התוהמ תא הנוכנ ראתל .א העצומה בתחום זה של ערכי יהדות ודמוקרטיה במשך תקופה כה ארוכה, עד …-18ה האמה לש הפוס ב. להכין חומר עיוני ולימודי מתוך הספרות ההלכתית העצומה שבמקורות ,-18ה האמה לש הפוס דעש המוצעה הריציהמו דומלתהמ ,ארקמהמ ,תודהיה ובתחומים לא מעטים גם אחריה, כגון רפואה והלכה, ספרי הגות וערכים, ההגות הכותמש ,הרורבו השיגנ הרוצב ,תירוטסיה תורפס תוברל ,הימרז לכ לע תינויצה ילמד התלמיד, המתבגר והמבוגר, על טיבה של מורשת ישראל ועיסוקה בתחום .היטרקומדו תודהי לש הז ג. לראות, לעיין ולהצביע על דרך פתרונן של בעיות יסוד בתחום היהדות והדמוקרטיה, על הפלורליזם שבעולמה של הלכה שעמד ביסודם של פתרונות אלה, ועל הסינתיזה שחכמי המשפט העברי קבעו כפתרונן של בעיות שהשעה גרמה וביצירת עקרונות יסוד חדשים וממשיכים. ד. להשתמש בפסיקה ענפה של בית המשפט העליון של מדינת ישראל, שבו מצויות דוגמאות לרוב ליצירה זו, בתחום הערכים היהודיים עם ערכי .הכרדו התוהמ ,היטרקומד |
|
ךשמה |
