טבל-ספר החינוך

ועוד אמרו זכרונם לברכה בגמרא מכות [ט"ז ע"ב] בענין זה,
יכול לא יהיו חייבין אלא על הטבל שלא הורם ממנו כל עיקר.
אבל ניטלה ממנו תרומה גדולה ולא ניטלה ממנו תרומת מעשר או מעשר ראשון
או מעשר שני, ואפילו מעשר עני, מנין,
כלומר מנין שיהיה בדבר חיוב, תלמוד לומר [דברים י"ב, י"ז] לא תוכל לאכול בשעריך,
ולהלן הוא אומר [שם כ"ו, י"ב] ואכלו בשעריך ושבעו,
מה להלן מעשר עני אף כאן מעשר עני, ואמר רחמנא לא תוכל.

אמנם זה החיוב הוא למלקות,
אבל עוון מיתה אינו אלא על הטבל שלא ניטלה ממנו תרומה גדולה,
וכן נמי באוכל מעשר קודם שניטלה ממנו תרומת מעשר,
וזהו שנאמר בצוואת הלויים [במדבר י"ח, ל"ב] כשציום להוציא מעשר מן המעשר,
,ותומת אלו וללחת אל לארשי ינב ישדק תאו
שזו היא מניעה שלא לאכול מעשר ראשון בטבלו,
כן פירשוהו זכרונם לברכה [יבמות פ"ו ע"א],
ולפיכך חייבין עליו מיתה, כמו שנתבאר במסכת דמאי.

נמצא מכלל דברינו שהאוכל הטבל קודם שניטלה ממנו תרומה גדולה,
וכמו כן קודם שניטלה ממנו תרומת מעשר הוא במיתה.
ואם אכל ממנו אחר שנטל ממנו התרומה גדולה ונטל ממנו גם כן תרומת מעשר,
וכגון שהקדים ליטול תרומת מעשר קודם מעשר,
אע"פ שהוא עדיין טבול לשני המעשרות,
דהיינו מעשר ראשון ושני או מעשר עני אינו בחיוב מיתה, אבל הוא בחיוב מלקות,
וכן כל זמן שהוא טבול אפילו לאחד מן המעשרות, במלקות.
ואזהרותיה מלא תוכל לאכול בשעריך וגו', וכמו שנכתוב למטה בסדר ראה.
ושמור ענין זה, כי כן תמצא האמת
אם תזכה ללמוד דברי חכמינו בעלי הקבלה זכרונם לברכה.

הוצמה ינידמ

מה שאמרו זכרונם לברכה [עבודה זרה ע"ג ע"ב]
באיסור הטבל שאוסר תערובתו בכל שהוא. מה שאינו כן בשאר איסורין שבתורה,
חוץ מיין נסך וחמץ בפסח, כמו שכתבתי במקומו.
ונתנו טעם בטבל, מפני שאיסורו כמו התירו, מה התירו בכל שהוא,
כמו שאמרו זכרונם לברכה [שם] שאין לתרומה שיעור מן התורה
אלא אפילו חטה אחת פוטרת כרי גדול של חטים, אף איסורו כמו כן בכל שהוא,
ונמצא שאם נתערבו מעט חטים של טבל בכמה של חולין שכולן אסורין.