הטימש ברע העירזו העיטנ :א קרפ

כאמור, בזמן הזה לא נאסרה עבודת הארץ קודם שביעית מדין "תוספת שביעית". מכל .ב

מקום ישנן הגבלות לגבי נטיעה וזריעה בשנה השישית סמוך לראש השנה כפי שיפורט להלן.

עצים חשופי שורש מותר לנטוע רק עד ט"ז באב סמוך לשקיעת החמה (חזו"א סי' יז ס"ק .ד

כט, סי' כו ס"ק ב ובדיני ערלה אות ב), וי"א עד ט"ו באב (פשטות לשון הרמב"ם הל' מעשר
ח"וא אנינת הדוהיב עדונה לש ורבסה יפכו .ד 'יעס דצר 'יס ד"רוי ע"ושהו ,א-ח 'לה ט"פ ינש
סי' סד). וכן הדין לגבי זריעה של גרעיני עצים אלו.

המעביר עץ מאכל ממקום למקום, אם עוקרו ומעבירו עם גוש עפר סביב שרשיו, והגוש .ה

גדול דיו כדי שהעץ ימשיך לחיות בתקופת הביניים עד שיקלט במקומו החדש, מותר לנוטעו עד
'יעס דצר 'יס ד"רוי ע"וש ,ב"יה י"פ ינש רשעמ ם"במרב ,ג הנשמ א"פ הלרע תכסמ) הנשה שאר
יט, חזו"א ערלה סי' ב ס"ק י-יב ובדיני ערלה אות יח). היה הגוש קטן מזה, או שתוך כדי
העברה הגוש מתפורר ולא נשאר סביב לשורשים אדמה בכמות מספקת, או שמתרופפת אחיזת
שורשי העץ באדמת הגוש, מותר לנוטעו כפי התנאים שבסעיף ד (רמב"ם שם פ"י הי"א, חזו"א
.(אי-י ק"ס בי 'יס הלרע

הנוטעים עצי מאכל במטעים או בחצרות הבתים, בדרך כלל אינם זורעים גרעינים ולא .ו

נוטעים עצים חשופי שורש, אלא קונים שתיל בן כמה חדשים הגדל בעציץ או בשקית ניילון.
לעציצים אלה פעמים יש דין של "עציץ נקוב" ופעמים של "עציץ שאינו נקוב" ויש חילוק בין
הנטוע בעציץ נקוב לנטוע בעציץ שאינו נקוב לגבי הזמן שמותר לנוטעו קודם שמיטה כפי
שיפורט להלן. כדי שיחשב העציץ לנקוב צריך שיהיה בתחתית העציץ, נקב בקוטר 2-2.5ס"מ,
ולא תהא חציצה בין הנקב לאדמה (ראה מקורות לזה, במשפטי ארץ ערלה פ"ג).

עץ שנשתל בעציץ נקוב (ראה סעיף ו) עד ט"ז באב (ולדעה השניה שבסעיף ד – עד ט"ו באב), .ז

מותר להעבירו עם כל גוש העפר שבעציץ, ולשותלו בקרקע עד ראש השנה (הנטוע בעציץ נקוב
הרי הוא כנטוע בקרקע). במה דברים אמורים כשנשאר הגוש שלם, אבל אם נופלת אדמה
מהגוש ואין באדמה הנשארת כדי שיחיה בה העץ עד שייקלט מחדש, או שמתרופפת אחיזת
השרשים באדמת הגוש, מותר לנוטעו רק כבסעיף ד.

עץ שניטע בעציץ שאינו נקוב עד ט"ז באב (ולדעה השניה שבסעיף ד – עד ט"ו באב), מותר .ח

להעבירו עם גוש העפר שבעציץ, ולשותלו בקרקע, עד כ"ט באב סמוך לשקיעת החמה (החזו"א
ערלה סי' ב ס"ק יג ובדיני ערלה אות לב ). במה דברים אמורים – כשנשאר הגוש שלם, אבל אם
נופלת אדמה מהגוש ואין באדמה הנשארת כדי שיחיה בה העץ עד שייקלט מחדש, או
שמתרופפת אחיזת השרשים באדמת הגוש, מותר לנוטעו רק כבסעיף ד.

יש להסתפק עד מתי מותר לנטוע עץ מאכל בעציץ שאינו נקוב (כיוון שהנטיעה בעציץ .ט

שאינו נקוב אינה נטיעה כדרכה, יתכן שלא גזרו חכמים על נטיעה קודם שמיטה).

החותך עץ מאכל כדי שיגדל מחדש מהגזע הנשאר, אם חותכו סמוך לפני הקרקע, מונים לו .י

מחדש שנות ערלה משעת הקציצה (רמב"ם הל' מעשר שני פ"י הי"ג), על כן מותר לחותכו עד
כ"ט באב סמוך לשקיעת החמה (במקרה זה אין צורך בימי קליטה, כיון שהוא קלוט בקרקע,
ומספיק שלושים יום מהחיתוך כדי שיחשב כשנה). אם משאיר מהגזע 10ס"מ (טפח) לפחות,
מעל פני הקרקע, אין מונים לו שנות ערלה מחדש, על כן מותר לחותכו עד סמוך לראש השנה.

מותר להרכיב עד ראש השנה, על עץ זקן או על עץ שניטע עד ט"ז באב. וכן מותר להרכיב .אי

על עץ שנקצץ קודם ל' באב או שנשאר בגזעו 10ס"מ מעל פני הקרקע כנ"ל (וכבר דנו
הראשונים בארוכה מתי הרכבה מחייבת מניין מחדש, ובחזו"א דיני ערלה אותיות יט-כד,
ומסקנת הדברים היא, שהרכבה בעץ מאכל לא מחייבת במניין מחדש). וי"א שמותר להרכיב
רק עד ט"ז באלול סמוך לשקיעת החמה (כדי שלא תהא הקליטה של ההרכבה בשמיטה), וי"א
.לולאב ו"ט דע

הברכה המחייבת מניין מחדש של שנות ערלה (רמב"ם פ"ג הל' יא), דהיינו כשחתכו את .בי

הענף המוברך מהזקינה או שאינו יונק ממנו (רמב"ם הל' מעשר שני פ"י הי"ד, ש"ע יור"ד סי'
רצד סעי' טז), מותרת עד ט"ז באב סמוך לשקיעת החמה, וי"א עד ט"ו באב. ואם ההברכה
מחוברת לזקינה ויונקת ממנה, מותר להבריך עד ראש השנה. וי"א שמותר להבריך רק עד ט"ז
.וב ו"ט דע א"יו ,לולאב

עצי סרק ושיחים

עצי סרק (דהיינו עצים שאינם נושאים פרי), שיחי פרחים, שיחי נוי ושיחי בושם שאין .די

בהם איסור ערלה, מותר לנטוע עד ראש השנה (חזו"א סי' יז ס"ק כה, סי' כב ס"ק ה, סי' כה
ס"ק יג, וסי' כו ס"ק ג, שאין איסור במה שנקלט בשמיטה), וי"א שמותר רק עד ט"ו באלול
וי"א עד ט"ז בו כדי שיקלטו לפני ראש השנה (אגלי טל זורע ס"ק ח אות ב, שבת הארץ פ"ג הל'
יא, מנחת שלמה סי' מח וסי' נא אות ד, ומשום שביתת שדהו). אף לדעה זו, כשמעביר עם גוש
העפר שסביב שורשיו ממקומו הקודם או מעציץ, מותר לנטוע עד ראש השנה.

תוקריו תוינטק האובת

תבואה, קטניות וירקות שלא נזרעו בידי אדם אלא גדלו מאליהם בשנת שמיטה מזרעים .וט

שנפלו בשדה קודם שמיטה, מותרים בשימוש דבר תורה. משרבו עוברי עבירה שזרעו בשמיטה
ואמרו שגדלו מעצמם, אסרום חז"ל בשימוש (רמב"ם פ"ד ה"ב) וציוו לעוקרם (חזו"א סי' ט
ס"ק ד). תקנה זו ידועה כ"איסור ספיחים". בכלל תקנה זו אסרו גם את מה שנזרע קודם
שמיטה, אם לא הגיע לשלב מסויים בגידול קודם שמיטה כדלהלן.

תבואה וקטניות שביום א' תשרי של שמיטה לא הגיעו גרגריהם לשליש גודלם _ חל .זט

עליהם איסור ספיחין (רמב"ם שם הל' ט, י), לכן, אין לזרוע תבואה וקטניות אם יגיעו
גרגריהם לשליש גדלם בשנת שמיטה.

ירקות שהתחילו לצמוח בשמיטה חל עליהם איסור ספיחים (חזו"א שם ס"ק יז וסי' כב .זי

ס"ק ב, הש"ך יור"ד סי' רצג ס"ק ב הביא את דברי תרומת הדשן, שתבואה שנזרעה שלושה
ימים קודם לעומר, נחשב שנשרשה לפני העומר כמבואר בפסחים דף נה), וכן דינם של פרחים
חד שנתיים העומדים לריח, צמחי תבלין וצמחי תה. לכן אין לשתול שתילים של מינים אלה
אלא אם יקלטו לפני ראש השנה, דהיינו לשותלם באדמה רטובה עד כ"ז באלול סמוך לשקיעת
החמה. אם מעבירם ממקום אחר עם גוש עפר גדול דיו כדי שיוכלו לחיות בו עד שיקלטו
במקום החדש, והגוש לא מתפורר בהעברה, מותר לשותלם עד ראש השנה. זרעים של מינים
אלה מותר לזרוע רק אם ינבטו מעל פני הקרקע קודם ראש השנה, כל מין לפי זמן נביטתו
.עודיה

פרחים המיועדים רק לנוי אבל יש להם ריח, י"א שדינם כפרחים המיועדים לריח ויש .טי

בהם איסור ספיחים לדעת כולם. וי"א שדינם כפרחים שאין להם ריח (להלן פרק טז).

שתילה בעציץ

בעציצים שאינם נקובים אין איסור ספיחים (שם), בין עציצים שבתוך בית ובין בחוץ, ולכן .כ

מותר לשתול ולזרוע בהם עד ראש השנה, וי"א שצריך שיקלטו לפני ראש השנה, ולכן מותר
לשותלם עד כ"ז באלול. י"א שגם בעציצים נקובים אין איסור ספיחים.