הטימש תנשב תוקריו תוריפ תיינק :וכ קרפ

דבענו רומש

תוצרת הקדושה בקדושת שביעית שלא הפקירו אותה בזמן גדילתה, יש אומרים שאסורה באכילה.
וכן תוצרת שגדלה כתוצאה מעבודות האסורות בשמיטה, יש אומרים שאסורה באכילה. אמנם חזו"א
נטה להקל באיסורים אלה. ובספר "מצוות הארץ" כתב שהיתר החזו"א היה בדברי מאכל מפני חיי
נפש, ואין מקום להקל בפרחים וכדומה.

לקשמבו הדימב הריכמ

אלא ,תודיחי רפסמ יפלו לקשמב הדימב תיעיבש תשודקב השודקה תרצות רוכמל ורסא ל"ז ונימכח
למוכרה באומד. איסור זה קיים גם כאשר המכירה נעשית באופן שאין בה איסור סחורה (ראה פרק
יב). לפיכך הקונה תוצרת של שמיטה במידה, במשקל ולפי מספר, מכשיל את המוכר באיסור זה,
ועובר משום "לפני עיוור לא תיתן מכשול".

מסירת דמי שביעית לעם הארץ

כסף הניתן תמורת פירות שביעית, מתקדש בקדושת שביעית, ואסור להשתמש בו ככסף חולין, אלא
לקנות בו דברי מאכל ולאוכלם בקדושת שביעית. לפיכך אסור לשלם למוכר שאינו שומר שמיטה
עבור פירות הקדושים בקדושת שביעית, שכן המוכר לא ישמור על קדושת המעות. איסור זה אינו
חל אם קונה בהקפה או בהבלעה כמו שנתבאר בפרק יב.

קניה מאדם שלא שומר שמיטה

תנשב הלדגש תיאלקח תרצות ונממ תונקל אלש ורזגו ,הטימש רמוש וניאש ימ תא וסנק ל"זח
שמיטה. הקונה פירות, ירקות וכדומה, ממי שאינו שומר שמיטה עובר גם על גזירת חכמים זו.

בקשר לתקופה שמצויה בשווקים תוצרת הקדושה בקדושת שביעית או האסורה באיסור ספיחים יש
:ןייצל
א. פירות וירקות תבואה וקטניות שהתחילו לגדול לפני שמיטה ונקטפו בשמיטה, פעמים שקדושים
בקדושת שביעית ופעמים לא. פרטי הדברים נתבארו בפרק טו.
ב. ירקות תבואה וקטניות שהתחילו לגדול לפני שמיטה ונקטפו בשמיטה, פעמים שאסורים באיסור
ספיחים ופעמים לא. פרטי הדברים נתבארו בפרק טז.
ג. משך הגידול שונה ממין אחד למשנהו, יש גידולים הגדלים מהר ויש הגדלים לאט.
ד. ישנם מינים עמידים, כגון, בצל, שום, גרעינים, שקדים, תפוחי עץ וכדומה, שאינם נקטפים
מהשדות במשך כל השנה ומשווקים טריים, אלא נקטפים פעם או פעמיים בשנה, ומובאים לשווקים
בתקופה שבין העונות ממחסנים ובתי קירור.לאור דברים אלה, יש זמן שונה לכל מין ומין באיזו
תקופה במשך שנת שמיטה ולאחריה, מצויה בשווקים תוצרת הקדושה בקדושת שביעית והאסורה
באיסור ספיחים. בלוח התאריכים שמתפרסם צויין לכל מין ומין מתי יש לחשוש שהתוצרת
שבשווקים קדושה בקדושת שביעית או אסורה באיסור ספיחים.

א. חנות פירות וירקות למנהג ירושלים.

למנהג ירושלים הנוהגים, בעקבות פסקו של ה"בית יוסף" ו"פאת השלחן", שאין קדושת שביעית
בתוצרת הגדלה אצל נכרים (ראה פרק יז סעיף ו). יכולים חנויות הפירות והירקות לפעול בשנת
שמיטה כמו בכל שנה ושנה ובלבד שימכרו בהם תוצרת שגדלה אצל נכרים. כמו כן מוכרים בחנויות
,הרוסא תרצות תויונחב תרכמנ אלש חיטבהל ידכ .ל"וחמ תאבוימו תישיש הנש לש תרצות הלא
קיים פיקוח על מקורות התוצרת, וכל בעל חנות שבפיקוח מקבל תעודה המאשרת את כשרותה.

ב. חנויות שמיטה לנוהגים קדושת שביעית בפירות נכרים.

הנוהגים בעקבות המבי"ט והמהרי"ט וכפי שפסק החזו"א, שיש קדושת שביעית בפירות נכרים, וכך
נהוג בבני ברק ובמקומות נוספים בארץ, אינם יכולים לקנות תוצרת נכרים בשנת שמיטה כבכל
השנים, בחנויות אלה מתנהלת מכירת התוצרת על פי הסכם מיוחד שבין המוכר לקונים. הקונים
ממנים את בעל החנות שליח לקנות עבורם תוצרת מנכרים. בעל החנות משלם עבור התוצרת וגובה
מהקונים את מה ששילם בתוספת שכר טירחה. הפירות שבחנות, אינם בבעלותו של בעל החנות
אלא בבעלותם של הקונים. בעל החנות אינו חייב לקנות בעצמו את התוצרת מהנכרים והוא יכול
למנות שליחים לכך. בדרך כלל "ועדת השמיטה" היא הקונה אצל הנכרים.

מובאים בזה שני שטרות של מינוי שליחות וכן תקנות ל"חנות שמיטה" שנוסחו על ידי החזו"א
(מעתקים מספר שנת השבע).