רמב"ם- הלכות מעשר

כיצד פירות שדעתו להוליכן לבית אעפ"י שנגמרה מלאכתן אוכל מהן אכילת עראי עד שנכנסו
.ד
לבית ,נכנסו לבית נקבעו למעשרות ואסור לאכול מהן עד שיעשר וכן אם מכרן או בשלן באור
או כבשן במלח או הפריש מהן תרומה או נכנסה שבת עליהם לא יאכל עד שיעשר אעפ"י שלא
הגיעו לבית ,הכניסן לבית קודם שתגמר מלאכתן ה"ז אוכל מהן עראי ,התחיל לגמור מלאכתן
מאחר שנכנסו לבית חייב לעשר הכל ,כיצד הכניס קישואין ודילועין לבית קודם שישפשף משיתחיל
לשפשף אחת נקבעו הכל למעשר וכן כל כיוצא בזה ,וכן התורם פירות שלא נגמרה מלאכתן
מותר לאכול מהן עראי ,חוץ מכלכלת תאנים שאם תרמה קודם שתגמר מלאכתן נקבעה למעשר.

וכשם שמותר לאכול עראי מפירות שלא נגמרה מלאכתן כך מותר להאכיל מהן לחיה ולבהמה
.כ
ולעופות כל מה שירצה ומפקיר מהן כל מה שירצה קודם שיעשר ,ואם גמרו אעפ"י שלא נקבעו
ליכאהל רתומו, רשעיש דע עבק תליכא תופועלו היחלו המהבל ליכאי אלו, ריקפי אל רשעמל
לבהמה עראי מן הטבל ואפילו בתוך הבית ,ומאכיל פקיעי עמיר עד שיעשם חבילות.

:ד"בארה תגשה
וכשם שמותר לאכול עראי מפירות וכו 'עד שיעשם חבילות .א"א שבושים אני רואה בכאן בירושלמי
אמרינן הכי משיעמיד ערימה בראש גגו אלמא ערימה קובעת בחרובין אפילו בראש גגו ובתוספתא
תניא היתה לו ערימה של בצלים ושל גרוגרות ושל חרובין בראש גגו בורר ואוכל בורר ומניח על
השלחן בורר ומשליך לפני בהמתו אלמא בראש גגו אינו קובע אפילו משיעמיד ערימה ואפשר דמתנייתא
פליגי אהדדי דתנא דתוספתא סבר ערימה בראש גגו לא קבעה ותני עלה ורבי שמעון בן אלעזר אומר
אין בהמה אוכלת עראי בחצר ולא ידעינן אי פליגי רבנן עליה או לא וכיון דלא חזינן פלוגתא איכא
למיחש למילתיה דבתר קביעותא לא תאכל ממנו עראי ומה שלקח מן התוספתא לעולם הוא מאכיל
בפקיעי עמיר עראי עד שיעשנו חבילות בעמיר שהוא מאכל אדם כגון חבילי סיאה והקורניות שהם מאכל
אדם ומאכל בהמה וזה המאסף לא בא לפרש אלא לאסוף ולכנוס.