רמב"ם- הלכות מעשר

בימי יוחנן כהן גדול שהיה אחר שמעון הצדיק שלחו ב"ד הגדול ובדקו בכל גבול ישראל
.א
ומצאו שהכל זהירים בתרומה גדולה ומפרישין אותה ,אבל מעשר ראשון ומעשר שני ומעשר
עני היו עמי הארץ מישראל מקילין על עצמן ולא היו מפרישין אותן ,לפיכך גזרו שלא יהא
נאמן על המעשרות אלא אנשים נאמנים ,אבל עמי הארץ פירותיהן ספק ואין נאמנין לומר
מעושרין הן וזהו הנקרא דמאי.

והתקינו שלא יהא אדם מפריש מן הדמאי אלא תרומת מעשר מפני שהוא עון מיתה ,ומעשר
.ב
שני שאין בזה הפסד שהרי בעליו אוכלין אותו ,אבל מעשר ראשון ומעשר עני אין מפריש מן
הדמאי מפני שהוא ספק והמוציא מחבירו עליו הראיה ,לפיכך אומר ללוי או לעני הבא ראיה
.תורשעמ לוטו רשועמ וניאש

כשמפרישין מן הדמאי תרומת מעשר ומעשר שני אין מברכין עליהן לפי שהוא ספק ,לפיכך
.ד
מותר להפריש כשהוא ערום.

כיצד מעשרין את הדמאי ,מפריש כדי תרומת מעשר שהוא אחד ממאה מן הכל ומניחה בצד
.ה
הפירות ואומר זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו ,ואח"כ אומר זה שאמרתי עליו שהוא מעשר הרי
הוא תרומת מעשר על שאר המעשר הסמוך לו ונוטל אותה ונותנה לכהן שאינו רשאי להפריש
תרומת מעשר קודם המעשר לכתחלה ,ואח"כ מפריש מעשר שני.

ומותר להפריש מעשר שני קודם הראשון בדמאי ,ואם רצה אומר מעשר שני של פירות אלו
.ו
בצפונם או בדרומם והרי הוא מחולל על המעות ,וכן הלוקח ככר מן הנחתום מפריש ממנה
כדי תר"מ וחלה ואומר אחד ממאה ממה שיש כאן הרי הוא מעשר ושאר מעשר סמוך לו וזה
שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר על השאר הסמוך לו והיתר על אחד ממאה שיש בזה
.לכואו תועמה לע ללוחמ אוה ירהו המורדב וא הנופצב ינש רשעמו הלח אוה ירה יתשרפהש

וכן המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות אומר מערב שבת מה
.ז
שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא מעשר ושאר מעשר סמוך לו ,וזה שעשיתי מעשר עשוי
תרומת מעשר על שאר הסמוך לו ומעשר שני בצפונו או בדרומו והרי הוא מחולל על המעות
,מפני שמותר לאדם להתנות תנאים אלו על הדמאי אע"פ שאינו ברשותו ,אבל בודאי אינו
.ותושרבש רבד לע אלא הנתמ