חשבון שנות השמיטה

ומאימתי התחילו למנות, מאחר ארבע עשרה שנה משנכנסו לארץ שנאמר: שש שנים .ב

תזרע שדך ושש [שנים תזמור כרמך עד שיהיה כל אחד מכיר את ארצו. ושבע שנים עשו]
בכבוש הארץ ושבע שנים בחילוק, נמצאת אומר בשנת שלש וחמש מאות ואלפים ליצירה
מראש השנה מאחר מולד אדם הראשון, שהיא שנה שניה ליצירה, התחילו למנות, ועשו שנת
עשר וחמש מאות ליצירה, שהיא שנת אחת ועשרים משנכנסו לארץ שמטה, ומנו שבע שמטות
וקדשו שנת החמשים שהיא שנת ארבע וששים משנכנסו לארץ.

שבעה עשר יובלים מנו ישראל משנכנסו לארץ ועד שיצאו. ושנה שיצאו בה, שחרב הבית .ג

בראשונה, מוצאי שביעית היתה, ושנת שש ושלשים ביובל היתה. שארבע מאות שנה ועשר
שנים עמד בית ראשון. כיון שחרב הבית בטל מנין זה. משבטלה נשארה הארץ חרבה שבעים
שנה, ונבנה בית שני, וארבע מאות ועשרים שנה עמד, ובשנה השביעית מבניינו עלה עזרא,
והיא הביאה השנייה, ומשנה זו התחילו למנות מנין אחר, ועשו שנת י"ג לבנין בית שני
שמטה, ומנו שבע שמטות וקדשו שנת החמשים. אעפ"י שלא היתה שם יובל בבית שני, מונין
תוטימש שדקל ידכ ותוא ויה

:ד"בארה תגשה

שבעה עשר יובלין מנו ישראל. א"א זהו לדעת ר' יהודה דאמר שנת חמשים עולה לכאן ולכאן,
דאילו לרבנן בצרי להו שבע שכבשו ושבע שחלקו אלא שיעור יובלות קאמר. ומאי דאמר שנת
שש ושלשים היתה, זהו לדעת רבנן, דאילו רבי יהודה שנת שלש היתה ביובל.


נמצאת למד שהשנה שחרב בה הבית באחרונה, שתחילתה מתשרי שאחר החורבן כשני .ד

חדשים, שהרי מתשרי הוא המנין לשמיטים וליובלות, אותה השנה מוצאי שביעית היתה,
ושנת ט"ו מן היובל התשיעי היתה. ולפי חשבון זה, שנה זו שהיא שנת אלף ומאה ושבע
לחורבן, שהיא שנת שמנים ושבעה ואלף וארבע מאות למנין שטרות, שהיא שנת שש ושלשים
ותשע מאות וארבעת אלפים ליצירה – היא שנת שמיטה, והיא שנת אחת ועשרים מן היובל.

:ד"בארה תגשה

ושנת השמטה ידועה היא וכו' עד וכן בכל כו'. א"א הגאונים שאמרו שאין מונין משנת
החורבן אלא שבע אולי ג"כ קודם החורבן, כי יש מפרשים דסבירא להו כרבי יהודה דאמר
שנת חמישים עולה לכאן ולכאן, וסומכין את דבריהם למה שאמרו בגמרא דע"ז, ונשקול מכל
מאה תרתי ונשדי אפרטי, כי אמרו אלו המפרשים לא יתכן לחשב אחר החורבן זכר לבנין
חשבון אחר זולתי החשבון הראשון, מכל מקום אני איני סובר לא כדבריהם ולא כדבריו,
ואיני מפרש נשקול מכל מאה תרתי ונשדי אפרטי על דרך פירושם אלא לומר שאינם נותנים
ליזבל אחר חרבן שם זכר קדושה אלא כשאר שני שבוע שהם חול, מכל מקום חמשים חמשים
הם מונין דלא כר' יהודה כמו שהיו מונין בתחלה ואולי דעת הגאונים כך הוא.

משגלה שבט ראשון ושבט גד וחצי שבט מנשה, בטלו היובלות שנאמר: וקראתם דרור .ח

בארץ לכל יושביה בזמן שכל יושביה עליה, והוא שלא יהיו מעורבבין שבט בשבט אלא כולן
יושבים כתקנן, בזמן שהיובל [נוהג בארץ] נוהג בחו"ל, שנאמר: יובל היא בכל מקום בין בפני
הבית בין שלא בפני הבית.

ובזמן שהיובל נוהג, נוהג דין עבד עברי, ודין בתי ערי חומה, ודין שדה חרמים ודין שדה .ט

אחוזה, ומקבלין גר תושב ונוהגת שביעית בארץ והשמטת כספים בכל מקום מן התורה,
ובזמן שאין היובל [נוהג] אינו נוהג אחד מכל אלו חוץ משביעית בארץ והשמטת כספים בכל
מקום מדבריהם כמו שביארנו.

יתירה שביעית על היובל, שהשביעית משמטת כספים ולא יובל, ויותר יובל על השביעית שהיובל .זט

מוציא עבדים ומשמיט קרקע, וזהו דין מכירת שדות האמורות בתורה, והיא מצות עשה שנאמר:
גאולה תתנו לארץ, יובל משמיט קרקע בתחלתו ושביעית אינה משמטת כספים אלא בסופה כמו
.ונראבש