ושנה שחרב בה, שתחילתה מתשרי שאחר החורבן – כי באב חרב – היא היתה מוצאי .2

שביעית. והיא שנת שש ושלשים ביובל של שבעה עשר. לפי שהחשבון מוציא, שמנו בארץ
ששה עשר יובלות שלמות, וביובל של שבעה עשר חרב. ואם תוסיף על המניין שמנו שבע
שנים שכבשו ושבע שחלקו, נמצא שעשו שבעה עשר יובלים גמורים: ארבע מאות
וארבעים משעת כניסתן לארץ עד בנין הבית, וארבע מאות ועשר שעמד בית ראשון. וכיון
שחרב הבית וגלו בטל המניין. וכשעלה עזרא ע"ה בשנייה, התחילו למנות משנה שעלה
וקידש בה את הארץ קדושה שנייה, והיא היתה השנה השביעית מבניין בית שני. וממנה
התחילו למנות שמיטין ויובלות, שמניין ראשון בטל משבטלה הארץ. ואף על פי שלא היה
יובל בימי עזרא ע"ה, מנו יובלות כדי לקדש שמיטין, שאין שנת היובל עולה למניין שני
שבוע אליבא דחכמים, וכן הלכה.

אלו הם הדברים המתבארים מן התלמוד, וכל אלו הדברים הם בגמרא ערכין פרק שני..3


ולפי חשבון זה נמצא הבית בראשונה ובשנייה חרב במוצאי שביעית, והיא השנה .4

שתחילתה מתשרי שאחר החורבן.

ודרך החשבון על מניין זה לידע שנת השמיטה הוא שתוסיף על מניין שטרות שלשים .5

וארבע, לפי שבשנת אחד וארבעים לחרבן התחילו למנות לשטרות, כמו שנתברר בתחילת
ע"ז (דף י:א), ותשליך הכול חמשים חמשים, והנשאר פחות מחמשים השליכהו שבעה
שבעה, ותדע בכמה שנים מן השבוע אתה עומד.

ולפי חשבון זה תהיה שנה זו, שהיא שנת שש ושמונים וארבע מאות לשטרות, שישית .6

בשבוע, והיא שנת עשרים ביובל.

אבל מצאנו תשובה לגאון רבנו האיי זצ"ל (תה"ג הרכבי סי' מ"ה. הביאה רמב"ם בה' .7

שמיטה י:ה), עניינה שמניין ראשון לא בטל, ושעליו אנו סומכים, אבל לא מנו יובלות
משחרב הבית בראשונה אלא שמיטים בלבד. ואמר באותה התשובה שהחשבון ירושה
הוא בידיהם, ושהיא סדורה בפי הכול. וכך נמצא כתוב בתשובות שקודם רבי' האיי גאון
זצ"ל מכמה שנים כדברי הגאון.

ולפי חשבון זה נמצא הבית חרב באחרונה במוצאי שביעית כמו שאמרנו. ותהיה שנה .8

[זו], שהיא ארבע מאות ושמונים ושש לשטרות, שנת שמיטה. והביא ראיה מהאי
דאמרינן בתחילת ע"ז (ט:ב): האי מאן דבעי למידע כמה שני בשבוע וכו', דשמעת מינה
דלא מנינן יובל, אלא שבעה שבעה בלבד מונה. ולא השגיח על אלו הדברים שנתפרשו
בגמרת ערכין כלל כאלו אינם כתובים. והדברים מראים דהאי מימרא דגאון וחושבנא
דיליה אזלי אליבא דמאן דאמר עזרא ע"ה לא קידש, אלא זכר בעלמא עבד, וקדושה
ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא. ואזיל מימרא קמא דאמרינן, והוא דסליק
אליבא דשמעת' מגמרת ערכין, אליבא דמאן דאמ' עזרא ע"ה קידש, וקדושה ראשונה
קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא. ודבר זה נחלקו בו התנאים והאמוראים כמו
שנתברר בגמ' שבועות פרק שני (טז:א), ובכמה מקומות בתלמוד אזלא שמעתא כמאן
דאמר לא קידש. וכמה פירושים יש לנו בדברים אלו בחיבורים שחברנו.

ועדיין הדבר אצלנו ספק בשמיטה, וחוששין אנו לדברי הגאון זצ"ל שאמר שחשבון זה .9

ירושה בידיהם. עד שיתברר לנו יפה יפה היאך הם הדברים, ויסתלק ספק זה, ואשלח
ואודיעכם בעזר האל יתע'.