|
תוארקמ .א
ז-א :הכ ארקיו (א) |
|
|
:רמאל יניס רהב השמ לא 'ה רבדיו |
(א) (ב) . (ג) . . (ד) . . . (ה) . . . . (ו) . (ז) |
|
אי-י:גכ תומש (ב) |
|
|
ושש שנים תזרע את ארצך ואספת את תבואתה. התשטנו הנטמשת תיעיבשהו ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה כן תעשה לכרמך לזיתך. |
(י) (אי) . . |
תולאש  אילו ימים מכונים "שבת שבתון"? עיין: שמות לא:טו ויקרא טז:לא כג:לב ופרקנו..1 איזה דין נזכר בשמות ולא בויקרא, ואילו דינים נזכרו בויקרא ולא נזכרו בשמות? עיין.2 בהמשך הפרק בויקרא וציין את הדינים המופיעים בו! נסה להסביר את החזרה על שביתת הארץ בפסוקים ב, ד, ה..3 |
הטימשב ובייחתה יתמ .ב
|
א השרפ ,רהב ארפס (ג) |
|
"כי תבואו" – יכול משבאו לעבר הירדן? תלמוד לומר: "אל הארץ" – ארץ המיוחדת. יכול משבאו לעמון ומואב? תלמוד לומר "אשר אני נותן לכם" – ולא לעמון ומואב. מנין אתה אומר: כבשו אבל לא חלקו. חלקו למשפחות ולא חלקו לבתי אבות. חלקו לבתי אבות ואין כל אחד מכיר את חלקו – יכול יהיו חייבים בשמיטה? תלמוד לומר "שדך" – שיהא כל אחד ואחד מכיר שדהו, "כרמך" – שיהא כל אחד ואחד מכיר את כרמו. נמצאת אתה אומר: כיוון שעברו ישראל את הירדן – נתחייבו בחלה, ובערלה, ובחדש. הגיע ששה עשר בניסן – נתחייבו בעומר. שהו חמישים יום נתחייבו בשתי הלחם. לארבע עשרה שנה נתחייבו במעשרות, והתחילו מונים לשמיטה. לעשרים ואחת עשו שמיטה. לששים וארבע עשו .לבוי |
|
תולאש קבע את התאריכים שבהם נתחייבו במצוות השונות (הכניסה לארץ – בי' בניסן 2488.4 .(האירבל מהו הביטוי החוזר במצוות חלה, ערלה וחדש, המלמד כי נתחייבו מיד בכניסתם לארץ? .5 ראה: ויקרא יט:כג, כג:י-יד, במדבר טו:יח. האם רש"י בבמדבר מסכים עם דרשת הספרא או ?תרחא השרד ודיבש הוכח בדרך דומה להוכחת הספרא כאן כי נתחייבו בתרומות רק לאחר חלוקת הארץ. עיין: .6 דברים יח:ד. |
תיעיבשה תווצמ .ג
|
(ד) אבן עזרא, ויקרא בהר כה:ב "ושבתה הארץ שבת לה' " – מצווה על ישראלי שלא יעזוב גר [תושב] לזרוע שנת השבת. (פירוש יהל אור: יוכיח ממה שאמר הכתוב "ושבתה הארץ" ולא "ותשבתו"). |
|
לבויו הטימש תוכלה ,ם"במר (ה) שתשבות הארץ בשביעית ממלאכתה.מנין המצוות: מצוות עשה לשבות מעבודת הארץ ועבודת האילן בשנה שביעית.:א:א קרפ |
|
תולאש במה תלויה מצוות שמיטה לפי דברי רמב"ם במנין המצוות, ובמה לפי פרק א:א?.7 ?ע"א לש ותעד איה תועדהמ וזיא .8 מה יכול להיות ההבדל המעשי בין השיטות השונות?.9 אילו פסוקים מחזקים כל גישה?.10 |
ד. שביעית בזמן הזה
|
מחלוקת בגמרא על תקפה של מצוות שביעית בזמן הזה, ובהמשך למחלוקת זו – מחלוקת בין הפוסקים. בגמרא: חכמים אומרים ששביעית כיום מן התורה; רבי אומר: אינה מן התורה. ובפוסקים: בעל העיטור, והנצי"ב סוברים ששביעית מהתורה. רוב רובם של הראשונים סבורים כי המצווה כיום מדרבנן, ואילו יחידים (המאירי, ר' זרחיה הלוי) אומרים ששמירת שביעית בזמן הזה מדת חסידות בלבד היא. מה דעת רמב"ם – נחלקו הפוסקים: חלקם אומרים שלדעתו השמיטה מן התורה, וחלקם מבינים בדבריו כי המצווה כיום מדרבנן. |
|
(ו) מסכת מועד קטן דף ב, ע"ב :רבדמ בותכה תוטימש יתשב – "טומש הטמשה רבד הזו" :רמוא יבר (רש"י: חרישה וזריעה בשביעית. רבנו תם: יובל, שבו חוזרות קרקעות עקרק תטימש תחא (רש"י: שמיטת חובות בשביעית. רבנו תם: שביעית, שיש בה ואחת שמיטת כספים(םילעבל . בזמן שאתה משמט קרקע, אתה גם שמיטת כספים. בניגוד ליובל שבו אין החובות נשמטים) םימכחו) אי אתה משמט כספים (בזמן הזה)משמט כספים. ובזמן שאי אתה משמט קרקע אומרים שביעית בזמן הזה דאורייתא). |
|
תולאש פרש את המשפט "בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים, ובזמן שאי אתה משמט.11 קרקע אי אתה משמט כספים" לפי רש"י ולפי רבנו תם. עיין ברמב"ם, שמיטה ויובל ט:א-ג (מקור מג), וציין כיצד פירש רמב"ם את הביטויים .12 "שמיטת קרקע" ו"שמיטת כספים". האם אפשר לקבוע לפי מקור מג אם לדעת רמב"ם זריעה וקצירה בשביעית הם .13 ?אל וא אתיירואדמ |
|
ט-ח:י לבויו הטימש ,ם"במר (ז) משגלה שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה בטלו היובלות, שנאמר: "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה" (ויקרא כה:י) – בזמן שכל יושביה עליה, והוא שלא יהיו מעורבבים שבט בשבט, אלא כולן יושבים כתקנן. בזמן שהיובל נוהג בארץ נוהג בחו"ל, שנאמר "יובל היא" – בכל מקום, בין בפני הבית בין שלא בפני הבית. ובזמן שהיובל נוהג, נוהג דין עבד עברי, ודין בתי ערי חומה, ודין שדה חרמים ודין שדה אחוזה, ומקבלים גר תושב, ונוהגת שביעית בארץ והשמטת כספים בכל מקום מן התורה. ובזמן שאין היובל נוהג, אינו נוהג אחד מכל אלה חוץ משביעית בארץ והשמטת כספים בכל מקום מדבריהם, כמו שביארנו. |
|
:רבסה – הקונה בית בערים אלה יכול המוכר לגאול אותו תוך 12חודש, המוח ירע יתב .הנוקל טלחנ תיבה כ"חאו – האומר "הרי שדה זו חרם", היא לכוהן. שדה חרמים – שדה שאדם ירש, חוזר לבעליו ביובל. הזוחא הדש .חונ ינב תווצמ 7 וילע לבקמה יוג – בשות רג את המשפט האחרון ברמב"ם אפשר להבין בשתי דרכים::הרעה ובזמן שאין היובל נוהג, אינו נוהג אחד מכל אלה חוץ משביעית בארץ. והשמטת כספים .א בכל מקום – מדבריהם, כמו שביארנו. ובזמן שאין היובל נוהג, אינו נוהג אחד מכל אלה. חוץ משביעית בארץ והשמטת כספים .ב בכל מקום – מדבריהם, כמו שביארנו.
בדרך הראשונה מפרש רבי יוסף קארו ב"כסף משנה", ובדרך השנייה מפרשים בעל התרומה |
|
תולאש סכם והסבר את הדינים הנוהגים רק בזמן שהיובל נוהג. מקורות: עבד עברי – שמות, .14 משפטים כא:ב. בתי ערי חומה – ויקרא בהר, כה:כח. שדה חרמים ושדה אחוזה – בחוקותי, כז:טז-כד. גר ותושב – רמב"ם, ספר קדושה הלכות איסורי ביאה יד:ז-ח. או: ספר שופטים, הלכות מלכים, ח:י-יא. מה הן המסקנות השונות שאפשר להסיק בדבר דעת רמב"ם אם שביעית בזמן הזה .15 דאורייתא או דרבנן? |
|
זט:ו הריחבה תיב תוכלה ,ם"במר (ח) חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא כיבוש רבים, ומכיוון שנלקחה הארץ מידיהם, בטל הכיבוש ונפטרה מן התורה ממעשרות ומשביעית, שהרי אינה מן ארץ ישראל. וכיוון שעלה עזרא וקידשה, לא קידשה בכיבוש, אלא בחזקה שהחזיקו בה. ולפיכך כל מקום שהחזיקו בה עולי בבל ונתקדש בקדושת עזרא השנייה, הוא מקודש היום, ואע"פ שנלקחה הארץ ממנו, וחייב בשביעית ומעשרות על דרך שביארנו בהלכות תרומה. |
|
וכ:א המורת תוכלה ,ם"במר התרומה בזמן הזה, ואפילו במקום שהחזיקו עולי בבל, ואפילו בימי עזרא, אינה מן התורה, אלא מדבריהם. שאין לך תרומה של תורה אלא בארץ ישראל בלבד, ובזמן שכל ישראל שם, שנאמר: "כי תבואו" – ביאת כולכם, כמו שהיו בירושה ראשונה, וכמו שהם עתידין לחזור בירושה שלישית, לא כשהיו בירושה שנייה שהייתה בימי עזרא שהייתה ביאת מקצתן. ולפיכך לא חייבה אותן מן התורה. וכן יראה לי שהוא הדין במעשרות, שאין חייבין בזמן הזה אלא מדבריהם כתרומה. |
|
תולאש קבע מה דעת רמב"ם על חיוב שביעית כיום. (הוכחה זו היא של רבי ישראל משקלוב, .16 בספרו "פאת השולחן" כג הערה כג). מהו ההבדל בין קדושה ראשונה לשנייה? .17 ?תמייק היינש וליאו ,הנושאר השודקה הלטב עודמ .18 מדוע אין קדושה שנייה גורמת לחיוב במצוות התלויות בארץ גם היום?.19 סכם את הדעות השונות בשאלה אם שביעית בזמן הזה דאורייתא או דרבנן. עיין גם .20 במקור סה, ורמב"ם, שמיטה ויובל א:יא והשגת ראב"ד עליו, וכן הלכות שמיטה ויובל ד:כה וכסף משנה, ד:כט וכסף משנה, ט:ב-ד, י:ח-ט. |
תיעיבשב תורוסאה תוכאלמה .ה
|
ה-ד:הכ רהב ,ארקיו (ט) שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצור. |
|
תולאש אילו ממלאכות השדה מקבילות למלאכות הכרם? עיין גם מקור יא. .21 |
|
א אתשרפ ,רהב ארפס (י) "ושבתה הארץ" – יכול מלחפור בורות שיחין ומערות, ומלתקן את המקוואות? תלמוד לומר: "שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור". אין לי אלא לזרוע ולזמור. -לחריש, לעידור, לניכוש, ולכיסוח ולבקוע – מנין? תלמוד לומר: "שדך לא… וכרמך לא…" – כל מלאכה שבשדך .ךמרכבשו |
|
תולאש מהו סוג המלאכות המותרות בשביעית, ומה הן האסורות? .22 |
|
(יא) מועד קטן, ג:א רבא אמר: אבות אסר רחמנא, תולדות לא אסר. שכתוב: "ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ, שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא הריצבו (ערוזכ תוריפ חימצהל רמוז לש וכרדש :י"שר) העירז ללכב הרימז ירהו ."רוצבת ינהאד ,ארמימל – (מדוע כתבתן התורה?) ?אנמחר והניבתכ אתכלה יאמל – הריצק ללכב (לומר שעל המלאכות המפורשות חייבים ולא על ?בייחמ אל אתיינירחאא .בייחמ תודלות .(תורחא |
|
תולאש הראה סתירה בין דברי רבא לדברי הספרא! (הגמרא מיישבת את הסתירה ואומרת כי .23 דברי הספרא אסמכתא, והמלאכות המנויות בה אסורות רק מדרבנן). |
|
ג-ב:א לבויו הטימש ,ם"במר (בי) אינו לוקה מן התורה אלא על הזריעה או על הזמירה ועל הקצירה או על הבצירה. וזמירה בכלל זריעה, ובצירה בכלל קצירה. ולמה פרטן הכתוב? לומר לך: על שתי תולדות אלו בלבד הוא חייב, ועל שאר התולדות שבעבודת הארץ, עם שאר האבות שלא נתפרשו בעניין זה אינו לוקה עליהן. אבל מכים אותו מכת מרדות. |
|
תולאש איך פסק רמב"ם בסתירה בין הגמרא לספרא?.24 מה יהיה הדין בעידור, ניכוש וכו'? (דייק!).25 מה ההבדל בין הגדרת מלאכה בשבת ("כל מלאכה") להגדרת מלאכה בשביעית? האם .26 ?אלוק וא תיעיבש תווצמב ארמוח אוה לדבהה |
|
(יג) מועד קטן ג:א (מותר) (שהרי אינם מ- 4המלאכותירש ימ תיעיבשב (- עידור מתחת לזיתים) שוקשקו – "הנטמשת" (אי:גכ תומש) "התשטנו הנטמשת תיעיבשהו" ביתכ אהו ,(בותכב תושרופמה ייורבא דח – ווה ישוקשק ירת :אמח רב אבקוע בר רמא !?לקסלמ – "התשטנו" ;שקשקלמ (שני סוגי "קשקוש" הם: האחד אילני. וחד סתומי פילי. אברויי אילן אסור, סתומי פילי שרי – לחזק את האילן, והוא אסור. האחר – סתימת בקעיו, ומותר, כי העץ יכול למות אם לא יטפלו בו, ומלאכות הקשורות בקיום העץ מותרות). |
|
י-ז:א לבויו הטימש ,ם"במר (די) המקשקש בזיתים, אם להברות את האילן – אסור, ואם לסתום את הפצימים – מותר. משקין בית השלחין בשביעית, והיא שדה הזריעה שצמאה ביותר. וכן שדה האילנות. ועושים עוגיות לגפנים, ועושין את אמת המים כתחילה, וממלאים את הנקעים מים. ומפני מה התירו כל אלה? שאם לא ישקה תיעשה הארץ מליחה, וימות כל עץ שבה. והואיל ואיסור הדברים האלו וכיוצא בהם מדבריהם – לא גזרו על אלו, שאין אסור מן התורה אלא אותם שני אבות ושתי תולדות שלהם, כמו שביארנו. |
|
תולאש שבץ בטבלה את המלאכות הבאות, וציין את דיניהם. זריעה, קצירה, עידור, ניכוש, זיבול, .27 דילול, השקאה (מלאכות שלא פורשו – חווה דעתך לפי העקרונות שלמדת). |
| מלאכות דרבנן | אתיירואד תוכאלמ | |
|---|---|---|
| __________ |
__________ |
חיזוק העץ |
| __________ |
__________ |
קיום העץ |
|
האיסורים "לא תזרע" "לא תזמור" הם כפשוטם: אסור מוחלט על זריעה וזמירה :םויס בשביעית. האיסורים האחרים: "לא תקצור" "לא תבצור" אינם יכולים להיות איסורים מוחלטים, כדוגמת איסור קצירה בשבת, שהרי הכתוב אומר בפירוש "והייתה שבת הארץ לכם לאכלה". על כן קבלו חז"ל שהכוונה באיסורים אלה הנה לקציר בדרך של בעלות על .טכ-בכ תורוקמב ראוביש יפכ ,תוריפה |
 
|
|
 
|