|
|
(טו) מועד קטן ג:א  .הקול וניא רמא דחו ,הקול רמא דח :(ונידב וקלח)החורש בשביעית – רבי יוחנן ורבי אלעזר לימא בדרבי אבין אמר רבי אילעא קמיפלגי! דאמר: כל מקום שנאמר "כלל" בעשה, ו"פרט" . (ללכו) בלא תעשה – אין דנים אותו בכלל ופרט |
|
עיין במקור א' וראה כי פסוקים ד-ה מנוסחים בכלל-ופרט-וכלל: שבת שבתון; לא :רבסה תזרע לא תזמור; שנת שבתון. בלימוד כלל-ופרט-וכלל רגיל, לומדים לרבות כל הדומה לפרט. לפי זה נלמד מאיסור זריעה וזמירה גם חרישה, כי החריש דומה להם – כלומר עבודת קרקע. כאן, שניסוח הכלל ניסוח חיוב: "עשה", וניסוח הפרט שלילי: "לא תעשה", אומר רב אבין בשם רבי אילעא, שהלימוד יהיה כדרך לימודי כלל-ופרט. במקרה כזה לומדים רק את הפרטים שפורשו, ולא כל פרט אחר. אם הלימוד יהיה כך – חריש לא ייכלל באיסור קצירה .הרימזו האפשרויות של דין חרישה יהיו, אפוא, שלוש: חרישה אסורה בעשה ("ושבתה הארץ") .א (ללכו-טרפו-ללכ) השעת אלב הרוסא השירח .ב חרישה מותרת מן התורה (כלל-ופרט). .ג |
|
תולאש  מי אומר שחריש אסור בעשה, ומה דרך לימודו? .28 מי אומר שחריש אסור בלא תעשה, ומה דרך לימודו? (ראה גם מקור י)..29 תתכנה שתי סיבות שאין לוקים על חרישה. מהן?.30 |
|
ד,א:א לבויו הטימש ,ם"במר (זט) מצוות עשה לשבות מעבודת הארץ ועבודת האילן בשנה השביעית, שנאמר "ושבתה הארץ .(אכ:דל תומש) "תובשת ריצקבו שירחב" רמאנו (ב:הכ ארקיו) " 'הל תבש החופר או החורש לצורך הקרקע, או המסקל או המזבל וכיוצא בהן משאר עבודות הארץ, וכן המבריך או המרכיב או הנוטע וכיוצא בהן מעבודות האילנות – מכין אותו מכת מרדות מדבריהם. |
|
הלק השע ,תווצמה רפס ,ם"במר (זי) שצוונו לשבות מעבודת הארץ בשנה השביעית, והוא אמרו יתעלה "בחריש ובקציר תשבות". וכבר נכפל זה הציווי פעמיים, ואמר "שבת שבתון יהיה לארץ" ואמר גם כן "ושבתה הארץ" .(הכ ארקיו) |
|
תולאש ?גל רוקמ ,תופסותו י"שר תעד המו ?תיעיבשב השירח לע ם"במר תעד המ .31 |
|
הרעה (חי) רמב"ם (מקור טז-יז) מצטט את הפסוק "בחריש ובקציר תשבות" כמכוון למצוות שמיטה. ברש"י (שמות לד:כא) מובאת מחלוקת בין רבי עקיבא ורבי ישמעאל למה מכוון הפסוק. רבי עקיבא אומר שהוא מכוון לתוספת שביעית שאסורה. ורבי ישמעאל לומד מפסוק זה "מה חריש רשות" (שאין שום מצוות לחרוש) אף קציר רשות (בו נאמר "תשבות") יצא קציר .תבשה תא החודו הווצמ אוהש רמועה אונקלוס מתרגם את הפסוק "בזרוע ובחצדא תנוח" דהיינו: בזריעה ובקצירה תשבות. ואמנם אין אף תנא המסתמך על פסוק זה לומר שחרישה בשביעית אסורה. יתרה מזו: רמב"ם עצמו פוסק כרבי ישמעאל, שמותר לקצור את העומר בשבת (הלכות תמידים ומוספים ז:ו). הפרשנים מתלבטים בביאור דברי רמב"ם אלה. |
ז. איסור ספיחין
|
שתי קבוצות בצמחים לעניין שביעית: פרי העץ ופרי האדמה. בפרי האדמה קיים איסור .ןיחיפס חיפס' ארקי ,תעדל העירזו השירח ילבמ הדשב וילאמ חמוצה" – ן"במר רידגמ – "חיפס" קציר', שהוא נספח אל קציר השנה שעברה". לשיטת רמב"ן, וכן הלכה, הספיחין האסורים הם הגדלים בזמן האיסור. בתבואה – כל שהביאה שליש בשביעית, ובירקות – כל שצמחו בשביעית. אבל ירקות שצמחו בשישית ונלקטו בשביעית, יש בהן קדושת שביעית אך לא איסור ספיחין. |
|
ה:ד רהב ארפס (טי) "וכי תאמרו מה נאכל" (כה:כ) – "וכי תאמרו" עתידים אתם לומר. "מה נאכל בשנה השביעית, הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו" – אם אין זורעים, מה אנו אוספים? אמר רבי עקיבא: מכאן סמכו על הספיחים שיהיו אסורים בשביעית. וחכמים אומרים: אין ספיחים אסורים מדברי תורה, אלא מדברי סופרים. אם כן למה נאמר "הן לא נזרע ולא נאסוף?" אמרת לנו לא תזרעו, ומה שאנו אוספים, אין מכניסים לקיום. אמרת לנו בערוהו – ומה אנו אוכלים מן הביעור ואילך? |
|
ה:הכ רהב ן"במר (כ) לדברי חכמים אין איסור הספיחים אלא מדבריהם, כלומר: שגזרו בהם לאסרם לגמרי משום חשד, שלא יזרעו ויאמרו ספיחים הם. ולכך אמרו בירושלמי, אמר רבי ינאי כל הספיחים אסורים חוץ מן העולים בשדה בור, בשדה ניר, בשדה כרם, בשדה זרע. שדה בור – שלא (כי העשבים משגיח עליה… שדה כרם – שלא לאסור כרמו; שדה זרע – שאין רוצים בקיומו מזיקים שם). ומן המחלוקת הזו שנו בתורת כוהנים "את ספיח קצירך לא תקצור – מכאן סמכו לספיחין שהם אסורים בשביעית". שנו משנתם כדברי רבי עקיבא ש"לא תקצור" – כלל. אבל כדברי חכמים, פירושו, שלא תעשה אותם קציר לעצמך, ולא תעשה אותם בציר לעצמך, אלא נהוג בהם מנהג הפקר. |
|
תולאש פרש את ויקרא כה:ה, לפי ר"ע ורבנן. .32 מתי אין איסור ספיחין לשיטת רבנן? מה יאמר רבי עקיבא על מקרים אלה? מדוע? .33 |
|
ב-א:ד לבויו הטימש ,ם"במר (אכ) כל מה שתוציא הארץ בשנה השביעית… הכול מותר לאכלו מן התורה, שנאמר: "והייתה שבת הארץ לכם לאכלה". ואפילו שדה שנטייבה בשביעית וצמחה, פירותיה מותרים באכילה. וזה שנאמר "את ספיח קצירך לא תקצור", שלא יקצור כדרך שקוצר בכל שנה, ואם קצר כדרך הקוצרים – לוקה. כגון שקצר כל השדה, והעמיד כרי ודש בבקר… אלא קוצר מעט מעט, .לכואו טבוחו ומדברי סופרים שיהיו כל הספיחים אסורים באכילה. ולמה גזרו עליהם? מפני עוברי עבירה: שלא ילך ויזרע תבואה וקטניות וזרעוני גינה בתוך שדהו בסתר, וכשיצמח יאכל מהם ויאמר ספיחים הן. לפיכך אסרו כל הספיחים הצומחים בשביעית. |
|
תולאש איך פסק רמב"ם במחלוקת ר"ע וחכמים? .34 |
|
איסור ספיחין מהווה קושי רב לחקלאים, שכן גם אם יזרעו את השדות לפני שנת השמיטה, כדי שגשמי השמיטה ינביטו את הגידולים – יהיו אלה אסורים באיסור ספיחין. ה"חזון איש" מצא דרך לצמצם את איסור ספיחין, לפי הדברים שהובאו ברמב"ן מקור כ, ונפסקו להלכה ברמב"ם פרק ד:ד. לפי דברים אלה אין איסור ספיחין חל על שדה שאין דרך לגדל בו צמחים. החקלאות בנויה כיום על מחזור קבוע של גידולים (למשל: שחת, חיטה, סורגום). מחזור זה מתוכנן כך שכל צמח מנצל חומרים אחרים מן הקרקע, והאדמה אינה מתדלדלת בגלל ניצול חומר אחד כמה שנים רצופות. ה"חזון איש" הורה, כי אם זורעים בניגוד למחזור הזרעים המקובל, אין איסור ספיחין על הצמחים העולים בשביעית, כי למעשה עולה צמח שאין דרך לזרעו בשדה זו בשנה זו. |
תיעיבשה תוריפ רקפה .ח
|
פירות וירקות שאינם בכלל איסור ספיחים וגדלו בשביעית, חלה עליהם קדושת שביעית. לקדושה זו כמה דרכי ביטוי: הפקר הפירות, איסור סחורה, חובת שימוש כדרך השימוש הרגיל וביעור הפירות בזמן הביעור. |
|
ב השרפ אפסכד אתכסמ ,אתליכמ (בכ) – (טמשל) הרות הרמא המ ינפמ (רמאת אלש) (אי:גכ תומש) "התשטנו הנטמשת תיעיבשהו" לא כדי שיאכלו אותה עניים?! הרי אני מכניסה ומחלקה לעניים! תלמוד לומר "והשביעית " – מגיד שפורץ בה פרצות, אלא שגדרו חכמים מפני תיקון העולם.(התשטנו הנטמשת) |
|
דכ:ד לבויו הטימש ,ם"במר (גכ) מצוות עשה להשמיט כל מה שתוציא הארץ בשביעית, שנאמר "והשביעית תשמטנה ונטשתה". וכל הנועל כרמו או סג שדהו בשביעית, בטל מצוות עשה, וכן אם אסף כל פירותיו לתוך ביתו. אלא יפקיר הכול, ויד הכול שווין בכל מקום, שנאמר: "ואכלו אביוני עמך" (שמות כג:יא). ויש לו להביא לתוך ביתו מעט, כדרך שמביאין מההפקר. |
|
תולאש האם אסור לנעול כרמו ולסוג שדהו או שצריך גם להפקיר? .35 איך פירש רש"י את הפסוק "והשביעית…" ואיזה דין למד מהפסוק, שמות כג:יא? .36 |
|
רהב ארפס (דכ) "לא תבצור" – לא תבצור כדרך הבוצרים. מכאן אמרו: תאנים של שביעית אין קוצים אותם (מוקצה: מקום מיועד לקציעות – ראב"ד. חורבה – בית במוקצה, אבל קוצה אותם בחורבה. אין דורכים ענבים בגת, אבל דורכים בעריבה. אין עושים חרב, מקום שאין דרך לקצות שם). סינכמו (השתכמב) שתוכ לבא (קורה ואבן, שעליה, שבהם עוצרים שמן)זיתים בבד ובקוטב (מקום קטן – ראב"ד). הדדובל .בכ:ד הכלהל ז"בדר ירבדו גכ:ד לבויו הטימש ,ם"במרו ו:ח תיעיבש הנשמ :הוושה |
|
ה:הכ רהב ,ן"במר (הכ) פירוש: משלא כתוב "ענבי הנזיר לא תבצור" וכתוב "נזירך" – לדרוש לא תבצור אותם כדרך נזיר שלך, אבל תבצור אותם עם העניים כדרך שהם בוצרים. לומר: שלא ישמרם לעצמו, (ןפג) אבל ילקוט אותם עם העניים כהפקר, וינהג בהם גם כן כדרך שהעניים נוהגים לדורכן בעריבה. וכן העניין שאמרו שאין קוצים התאנים במקצוע, ולא דורכים הענבים בגת – גדר ואסמכתא מדבריהם, כדי שלא יבואו לידי שימור ואסיפת הפירות ויגזלו אותם מן העניים. |
|
תולאש !חכוה ?"רוצבת אל" שוריפ המ .37 מה בין "ענבי הנזיר" לבין "ענבי נזירך"? .38 |
|
א רהב ,ארפס (וכ) "ואת ענבי נזירך לא תבצור" – מן השמור בארץ אין אתה בוצר, אבל אתה בוצר מן .ג .רקפומה 
|
|
ה:הכ רהב ,י"שר (זכ) "נזירך" – שהנזרת והפרשת בני אדם מהם ולא הפקרתם – "לא תבצור" – אותם אינך בוצר, אלא מן המופקר. |
|
(כח) רמב"ן, שם בזה, שהוא סובר שהשומר שדהו ופירותיו בשביעית, אין הפירות נאסרים. (י"שר) ברל הנווכה וזו ששנויה בתורת כוהנים "מן השמור בארץ אין אתה בוצר, אבל אתה בוצר מן המופקר" – ריקפת לבא ,(כשהם שמורים)יפרש הרב לומר: ענבי נזירותם לא תבצור אותם בנזירותם הכול ותבצור עם העניים. |
|
תולאש רבדמב ,ב:בכ ארקיו ,וכ:טמ תישארב :האר ."ריזנ" הלמה רואיבב העובק הטיש י"שרל .39 .ד:א והיעשי ,ב:ו רמב"ן מבין את הביטוי "ענבי נזירך" במובן של ענבים שגדלו ללא טיפול, ככרמו של הנזיר .40 .וז השיג יפל קוספה תא ראב .וב לפטמ וניאש |
|
(כט) סוכה דף לט, ע"ב, תוספות ד"ה במה אומר רבנו תם, שפירות מן המשומר אסורים. כמו שאנו דורשים בתורת כוהנים "ואת ענבי נזירך לא תבצור – מן המופקר אתה בוצר, ואי אתה בוצר מן המשומר". ש"נזירך" משמע שניזר מהם בני אדם. |
|
תולאש פרש את דברי הספרא "מן המופקר אתה בוצר" לפי רש"י ולפי רבנו תם. .41 איך פירש רבנו תם את "ענבי נזירך" – כרש"י או כרמב"ן? .42 איך פסק רמב"ם, מקור כג? .43 |
ט. איסור סחורה ושינוי מדרך השימוש
|
ב:בי תורוכב תכסמ (ל) "והייתה שבת הארץ לכם לאכלה" – לאכלה ולא לסחורה. |
|
ג:ח תיעיבש הנשמ (אל) אין מוכרים פירות שביעית לא במידה ולא במשקל ולא במניין, ולא תאנים במניין ולא ירק .לקשמב ר"ע ברטנורא: כדי שימכרו בזול. אי נמי: מתוך שאין מוכרים אותם כדרך שמוכרים בשאר שנים – ינהגו בהם קדושת שביעית, ולא יבואו לזלזל בהם. |
|
תולאש פרש את ויקרא כה:ו. מהי "שבת הארץ"? .44 ,ן"במר תטישל רקפהה תבוחו הרימש רוסיאל ארונטרב תטישל הריכמ רוסיא המוד המב .45 ?הכ רוקמ |
|
א:ו לבויו הטימש ,ם"במר (בל) אין עושין סחורה בפירות שביעית. ואם רצה למכור מעט מפירות שביעית – מוכר, ואותן הדמים הרי הן כפירות שביעית. ולוקח בהן מאכל ויאכל בקדושת שביעית, ואותו הפרי .היהשכ ותשודקב אוה ירה רכמנה |
|
(לג) קידושין כ:א רבי יוסי ברבי חנינא אומר: בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית: אדם נושא ונותן בפירות שביעית לסוף מוכר את מטלטליו, שנאמר "בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו" וסמיך ליה "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך" – דבר הנקנה מיד ליד. לא הרגיש – לסוף מוכר את שדותיו, שנאמר "כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו"… אבה ואל אוהש ,היתוריפב הרוחס השועה ,הבש לקה רוסיא – תיעיבש לש הקבא :י"שר .הרוחסל אלו – "הלכאל" – השע ללכמ בשנת היובל הזאת… וכי תמכרו – אם תמכרו ותקנו מה שאסרתי לכם בו, סופך למכור ממכריך וכל כלי ביתך. לא הרגיש – לא שם לבו לפורענות הבא עליו לחזור בו מעבירה שבידו. אלא וניא תיעיבש רוסיא רקיעש .הבש לק רוסיא :שוריפ "תיעיבש לש הקבא" :תופסות .הדימ דגנכ הדימ – (תיעיבש |
|
תולאש איסור סחורה בפירות שביעית הוא דאורייתא או דרבנן? מה משמע מרש"י ותוספות, מה .46 ?ם"במרמ המו ארונטרב ירבדמ |
|
ו:א רהב ,ארפס (דל) אלו – "הלכאל" .(רבנו הלל: גויים)"והייתה שבת הארץ לכם לאכלה" – "לכם" ולא לאחרים (פסחים נב: "לאכלה" ולא להפסד).להביא ממנה מנחות, ולא להביא נסכים ממנה "ואכלו אביוני עמך" (שמות כג:יא) הראוי לאדם – לאדם. והראוי לבהמה – לבהמה. |
|
תולאש סכם את צורות השימוש האסורות בפירות שביעית. .47 |
|
תוריפ תא לוכאל תדחוימ הווצמ שיש השוריפ "הרוחסל אלו הלכאל" השרדה ,ן"במר תעדל יכ ,('ג הווצמ) ם"במרל תווצמה רפסל ויתוגשהב ן"במר בתוכ ,רבדל היארו .תיעיבשה הנשה הניסוח בתורה הוא "ואכלו אביוני עמך". אם לא הייתה מצווה לאכול את הפירות, היה הכתוב אומר "לאביוני עמך תעזוב אותם". הניסוח "ואכלו" הוא ניסוח של מצוות עשה. |
 
|
|
 
|