להורי היקרים
באהבה ובכבוד
בברכה לחיים טובים וארוכים
נר זיכרון
לחותני היקר
ר' יוסף בן זאב הלוי ושיינה ברנט ז"ל
איש תם וישר
ירא ה' ומכבד תורה ולומדיה
ניצל מהשואה באירופה
וזכה לעלות לארץ ישראל לבנות בית ומשפחה
תנצב"ה
תוכן עניינים מפורט
הסכמות ומכתבי ברכה
הקדמה
התארגנות
• רישוי מנהלי
• התיאום עם חברה קדישא
• ההתארגנות המשפחתית ללוויה
הלכות ומנהגים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
עד הקבורה
לוויה וקבורה
בבית האבל
מבוא להלכות אבלות
אבלות בתוך השבעה
אבלות לאחר השבעה
אבלות בחגים ובמועדי השנה
עלייה לקבר ואזכרה
בית הקברות
מצבים מיוחדים באבלות
מבנה הספר
מבנה הספר
עיון והגות
•
•
•
•
•
הקדיש
תרומת אברים והשתלות
העולם הבא – מהו?
מיתה ותחיית המתים
טומאה וטהרה
הדרכה למלווים ולתומכים
•
•
•
•
•
איך מודיעים למשפחה על אסון
מידע למתנדבי חברה קדישא
תהליך האבל – היבטים פסיכולוגיים
החוכמה הנשכחת של הנחמה
הנצחה
צוואות וירושות
• דיני ירושה על פי ההלכה היהודית
• ניהול עיזבון מבחינה משפטית
אוצר מושגים
פרקי תפילה אזכרה ולימוד
פרקי מידע
מפתח
5
הסכמות ומכתבי ברכה (לפי סדר א – ב) 19…………………………………………………………………
הקדמה 25……………………………………………………………………………………………………………..
תוכן עניינים
תוכן עניינים מפורט
חלק ראשון – התארגנות
בן משפחה נפטר – מה עושים?
א .רישוי מנהלי – הודעת פטירה (רפואית) .אישור המשטרה .רשיון קבורה .תעודת
פטירה (רשמית של משרד הפנים)33………………………………………………………………… .
ב .התיאום עם חברה קדישא – מיקום הקבר ושעת הלוויה .תשלום עבור קבורה.
נפטר בחוץ לארץ .תייר שנפטר בארץ .מענק פטירה34………………………………………… .
ג .ההתארגנות המשפחתית ללוויה – תיאומים מיוחדים עם החברה קדישא .הודעה
לציבור .מודעות אבל .הכנת הספדים .מה לקחת ללוויה .הכנת הבית לשבעה.
סיכום שלב ההתארגנות37………………………………………………………………………………. .
הדרכה איך להודיע למשפחה על אסון ,מופיעה לקמן בחלק הרביעי – הדרכה למלווים
ולתומכים ,עמוד .313
חלק שני – הלכות ומנהגים
עד הקבורה
מבוא 42…………………………………………………………………………………………………………..
ד .ביקור חולים – הדרכה למבקרים .מה אומרים לחולה על מחלתו .תפילות עבור
חולה .שינוי והוספת שם .כיצד להתפלל על חולה המתייסר .התיתכן תועלת
בחולי43………………………………………………………………………………………………………… .
ה .הטיפול בגוסס ובנפטר – בהתקרב הקץ .וידוי .גוסס .יציאת נשמה – פסוקי ייחוד,
פתיחת החלונות .לאחר הפטירה – קביעת המוות ,נרות .נפטר בבית .צידוק הדין.
כבוד המת .שמירת המת .הלנת המת .כהן .הרוג .שפיכת המים .שבת .הודעה
לקרובים על המיתה .ניתוחי מתים .תרומת גוף למדע .תרומת אברים48…………………. .
ו .אנינות – חלות האנינות .דיני האונן .דין התפילין .ברית מילה ופדיון הבן .נישואין.
שבת .צאת השבת .חג ומועד .קביעת זמן הלוויה .כהנים65………………………………….. .
7
תוכן עניינים
לוויה וקבורה
ז .סדרי הלוויה והקבורה – הטהרה .זיהוי .עצימת עיני הנפטר .קריעה וברכת דיין
האמת .ביאור לברכת דיין האמת .שבירת חרס .הליכת צאצאים אחר המיטה.
הספדים .צידוק הדין .מהלך הלוויה .הקבורה .מנהג ההקפות .צידוק הדין .קדיש
הגדול .אל מלא רחמים .בקשת מחילה .תחילת האבלות .עמידה בשורה .נטילת
ידיים .חזרה מהלוויה .קבורת תינוקות ,נפלים ,חלקי גוף ואברים .פרחים על הקבר.
אפר הנשרפים79……………………………………………………………………………………………. .
הדרכה למתנדבי החברה קדישא על היערכות ,ארגון וניהול הלוויה ,מובאת לקמן בחלק
הרביעי – הדרכה למלווים ולתומכים ,עמוד .323
ח .קריעה – מי קורע ועל מי קורעים .מתי והיכן קורעים .אופן הקריעה .קריעה על
אב ואם לעומת הקריעה על שאר קרובים .קריעה על כמה קרובים .קריעה בטעות.
החלפת הבגד הקרוע .כיצד לנהוג בשבת ובחג .מי שלא קרע ולא ברך דיין האמת.
איחוי הקרע100……………………………………………………………………………………………… .
בבית האבל
ט .סעודת הבראה – מתי אוכלים .מה אוכלים .איך מברים .ברכת המזון .חול המועד
ופורים106…………………………………………………………………………………………………….. .
י.
מנהגים בבית האבל – היכן לשבת .נר נשמה .כיסוי מראות ותמונות .ברכות לעילוי
נשמה .ברכת המזון .התנהגות האבל .לקיחת חפצים מבית האבל109…………………….. .
יא .ניחום אבלים – כיצד מנחמים .זמן הניחום .תנחומים על אדם גדול שנפטר בגיל
צעיר .עצות למתנחמים112……………………………………………………………………………… .
יב .תפילה בבית האבל – כללים .פרטי הלכות לתפילת הציבור – ברכת כהנים .תחנון.
קריאת התורה .סיום התפילה והוספות לתפילה .בשבת ובמועדים .פרטי הלכות
לאבל עצמו .האבל כשליח ציבור118…………………………………………………………………. .
יג .דיני אמירת הקדיש – כמה קדישים אומרים והיכן .מקצת דיני הקדיש .מי אומר
ועל מי אומרים .אמירת קדיש על ידי כמה אבלים יחד .כמה זמן נאמר .הכוונה
בקדיש126…………………………………………………………………………………………………….. .
מבוא להלכות אבלות
יד .תהליך האבלות מבחינה רעיונית – חמשת סוגי זמני האבלות .המינון הראוי
לאבלות135…………………………………………………………………………………………………… .
8
טז .על מי חלה האבלות – מי מתאבל ועל מי מתאבלים – כללים לגבי שבעת הקרובים.
איש ואשתו .כשאינם משבעת הקרובים .גרים .על תינוק שנפטר.
הפורשים מדרכי ציבור142………………………………………………………………………………. .
תוכן עניינים
טו .אבלות – המקור והטעם140……………………………………………………………………………… .
יז .כיצד מחשבים את ימי האבלות – מקצת היום ככולו147…………………………………………..
אבלות בתוך השבעה
יח .תפילין ביום הראשון 148……………………………………………………………………………………
יט .עשיית מלאכה – דבר האבד .שותפים .מלאכה בקבלנות ,צורך מצוה וצורך רבים.
עבודות בבית150……………………………………………………………………………………………. .
כ .רחיצה ,סיכה ואיפור 153…………………………………………………………………………………….
כא .נעילת הסנדל 155……………………………………………………………………………………………..
כב .תלמוד תורה 157………………………………………………………………………………………………
כג .דברים שבצנעה 159…………………………………………………………………………………………..
כד .שאילת שלום ֵורעות 160……………………………………………………………………………………
כה .שמחה ונישואין 162………………………………………………………………………………………….
כו .כיבוס ובגדים חדשים 164…………………………………………………………………………………..
כז .תספורת ,גילוח ונטילת ציפורניים 166………………………………………………………………….
כח .ישיבה על כסא 167……………………………………………………………………………………………
כט .יציאה מביתו 168………………………………………………………………………………………………
ל .שינוי מקום בבית הכנסת 170……………………………………………………………………………..
לא .שבת לאבלות – כללים .מתי קמים .הדלקת נרות .בבית הכנסת .סעודות שבת.
תלמוד תורה .מוצאי שבת172………………………………………………………………………….. .
אבלות לאחר השבעה
לב .ככלות השבעה 177……………………………………………………………………………………………
9
תוכן עניינים
לג .מנהגי אבלות בתוך השלושים – תספורת וגילוח .נטילת ציפורניים .רחיצה .בגדים
מכובסים וחדשים .כלים חדשים .שאילת שלום ושינוי מקום .שמחה – נישואין
לאבלים .השתתפות בחתונות ובשמחות .בר מצוה .סעודות מצוה .אירוח בשבת.
ביקורי חברים .מסיבות כנוסים וטקסים .טיולים .מוסיקה179……………………………….. .
לד .מנהגי אבלות עד שנים עשר חודש – תספורת .בגדים וחפצים חדשים .שמחות.
שינוי מקום .הגדרת זמן האבלות188…………………………………………………………………. .
אבלות בחגים ובמועדי השנה
לה .חגים ומועדי השנה – ה פ ס ק ת האבלות אם הספיקו לנהוג אבלות קודם
החג – הגדרת החגים .חג לעומת שבת .מה נחשב "נהג אבלות" .מתי מפסיקים.
חגים סמוכים .שבת בערב החג .כיבוס .הקדמת אזכרה .תענית בכורות .נר נשמה192. .
לו .חגים ומועדי השנה – ד ח י י ת האבלות אם נקבר בחג ,או שלא הספיקו לנהוג
אבלות לפני החג – נפטר ביום טוב .קבורה בחג – הלוויה ,קריעה ,סעודת הבראה,
מנהגי אבלות הנוהגים בחג ,ניחום אבלים ,תפילה ,נר נשמה .לאחר החג .יום טוב
שני של גלויות196………………………………………………………………………………………….. .
לז .חישוב ימי השלושים כשהחג הפסיק את השבעה – עקרונות החישוב .חישוב לגבי
כל חג וחג .נסתיימו השבעה לפני החג199………………………………………………………….. .
לח .דיני האבל במועדי השנה – ראש השנה ויום הכיפורים .סוכות ושמיני עצרת .חנוכה
ופורים .פסח .יום העצמאות .שבועות .תשעה באב202………………………………………… .
לט .האבל כשליח ציבור במועדים 206………………………………………………………………………..
עלייה לקבר ואזכרה
מ .יום השנה – "יארצייט" – זמנו .שבת שלפניו .ממנהגי יום השנה .הדלקת הנר.
תענית .מנהגי אבלות .יום השנה שחל בשבת208………………………………………………… .
מא .עלייה לקבר – המקור .מתי עולים לקבר .זמנים שאין עולים בהם לבית העלמין.
סדר האזכרה בבית העלמין .הנהגות על הקברים .נטילת ידיים214………………………… .
מב .סדר האזכרה – לימוד משניות .קדיש .ברכות לעילוי נשמה .שילוב מנחה ומעריב,
האבל שליח ציבור .בשבת ובחג .סמוך לפני חגים .סיכום ההכנות לאזכרה220………… .
מג .הזכרת נשמות והשכבה ,יזכור222……………………………………………………………………… .
10
מד .המצבה – הקמת מצבה .מתי מעמידים (גילוי מצבה) .מה כותבים .צורת המצבה
ומחירה225……………………………………………………………………………………………………. .
מה .דיני בית הקברות – כבוד בית הקברות .ברכה כשרואים קברי ישראל .קניין קבר .קבר
משפחה .קבורה בארץ ישראל .איסור הנאה מקברים .קניין בית קברות חדש .אופן
הקבורה .מידות הקברים וההרחקות ביניהם .קבורת גברים ליד נשים .הרחקה בין
קברי ישראל וקברי גויים229…………………………………………………………………………….. .
תוכן עניינים
בית הקברות
מו .פינוי קברים – הטעם לאיסור .מתי מותר לפנות .כיצד מפנים באופן המותר .מנהגי
אבלות בפינוי קבר .איסור פתיחת קבר .ליקוט עצמות238……………………………………. .
מצבים מיוחדים באבלות
מז .עיכוב בקבורה242…………………………………………………………………………………………… .
מח .מי שנודע לו על המיתה רק לאחר שקרוביו כבר החלו לשבת שבעה244………………….. .
מט .דיני שמועה
שמועה קרובה – בשבת ובחג .אם לא נהג אבלות כששמע .עיתוי האזכרה246………… .
שמועה רחוקה – עיתוי .אופן הבעת האבלות .דיין האמת .קריעה .שבעה ,שלושים
ושנים עשר חודש .שמועה על שני קרובים .טעות בשמועה .אם לא נהג אבלות
כששמע248…………………………………………………………………………………………………… .
נ .ספק אבלות – עדות לאבלות .שבויים ונעדרים251………………………………………………. .
נא .חתן וכלה – פטירת קרוב מיד אחרי החתונה .אנינות וטומאה .קריעה וברכת דיין
האמת .השתתפות בלוויה .ניחום אבלים .שבעת ימי המשתה .חג בתוך שבעת ימי
המשתה .הצטרפות לשאר האבלים .נישואין שניים .תאריך החופה בתוך השבעה
או לאחריה253………………………………………………………………………………………………. .
נב .מי שלא נהג אבלות – אבלות לקטן שגדל256……………………………………………………… .
נג .מת קרוב נוסף בתוך זמן האבלות257…………………………………………………………………. .
נד .מאבד עצמו לדעת – ההתייחסות העקרונית .דיני המאבד עצמו לדעת .מי נחשב
מאבד עצמו לדעת258…………………………………………………………………………………….. .
נה .מומר261………………………………………………………………………………………………………. .
11
תוכן עניינים
נו .קבורה בחוץ לארץ בשעת הדחק – טהרה ותכריכים .כשאין מקום בבית קברות
יהודי .אצל גויים .קבורה בארון .קבורה בשבת וביום טוב .אבלות בנישואין
אזרחיים262………………………………………………………………………………………………….. .
חלק שלישי – עיון והגות
נז .הקדיש – תרגום הקדיש .מקור הקדיש והקשרו לאבלות .לשון הקדיש בארמית.
סוגי הקדישים ומיקומם בתפילה267…………………………………………………………………. .
נח .תרומת אברים והשתלות – עמדת הרבנות הראשית לישראל.
התייחסות מעשית לתרומת אברים ולנשיאת כרטיס תורם ‑הרב יעקב אריאל
והרב שלמה אבינר276…………………………………………………………………………………….. .
נט .העולם הבא – מהו? התייחסות הרמב"ם לעולם הבא282……………………………………… .
ס .מיתה ותחיית המתים – השקפת הראי"ה קוק285……………………………………………….. .
סא .טומאה וטהרה – מה זו טומאה? מה הקשר בין טומאה למיתה? 289…………………………
א .רוחניות נצחית לעומת חומריות זמנית 291…………………………………………………….
ב .חלל 292……………………………………………………………………………………………………
ג .אי היווצרות חיים גורמת לטומאה 293…………………………………………………………..
ד .טומאת הצרעת בעור החיצוני כביטוי לחסרון החיות הפנימי 293………………………
ה .זנות כגורם לצרעת 298……………………………………………………………………………….
ו .הצרעת כתמרור אזהרה 299…………………………………………………………………………
ז .היכן לא חלה הטומאה 300………………………………………………………………………….
ח .הכהן כמטהר הצרעת 301……………………………………………………………………………
ט .פיגול ונותר 302………………………………………………………………………………………….
י.
המשלח את השעיר לעזאזל 302…………………………………………………………………..
יא .טומאת עבודת אלילים 303………………………………………………………………………….
יב .ידיים 305…………………………………………………………………………………………………..
יג .טומאת אוכל ומשקה וטומאת כלים 305……………………………………………………….
יד .מים חיים 307…………………………………………………………………………………………….
12
סב .איך מודיעים למשפחה על אסון – מבוא .חשיבות הצוותים המלווים והמודיעים.
הגדרת תפקידים – משמעות חברתית ,תפקיד רגשי – "אנחנו אתכם" ,יעוץ מעשי
וסיוע בקבלת החלטות .היערכות מקדימה של הצוות .בבית המשפחה .הודעה
לילדים .השתתפות ילדים בלוויה .תגובות אפשריות של בני המשפחה ומשמעותן.
תמיכה לתומכים313……………………………………………………………………………………….. .
תוכן עניינים
חלק רביעי – הדרכה למלווים ולתומכים
מידע על תמיכה נפשית מופיע לקמן בפרקי מידע.
סג .מידע למתנדבי חברה קדישא – מטרות .היערכות מוקדמת .הגדרת תחומי
הפעילות – טיפול בנפטר ,רישוי מנהלי ,הכנת הקבר ,טיפול במשפחה .ציוד טכני.
אחרי הלוויה323…………………………………………………………………………………………….. .
סד .תהליך האבל – היבטים פסיכולוגיים – ד"ר מאיר פרלוב326………………………………….. .
סה .תהליך האבל – היבטים ייחודיים לילדים – ד"ר פורטו בן הראש328……………………….. .
סו .החוכמה הנשכחת של הנחמה – נחי אלון ופרופסור חיים עומר331………………………… .
סז .הנצחה – חוברת זיכרון .ספר זיכרון .ספר תורה .ערב לימוד .חוג לשם לימוד.
הקדשה .צדקה וגמילות חסדים .קריאת שם לתינוק על שם נפטר333……………………. .
חלק חמישי – צוואות וירושות
סח .דיני ירושה על פי ההלכה היהודית – הרב ישי בוכריס
הגישה ההלכתית לעומת חוק הירושה .הצורך והתועלת בכתיבת צוואה כיום.
עקרונות הצוואה על פי ההלכה .צוואה המבוססת על מתנת בריא וחסרונותיה.
צוואה המבוססת על התחייבות ממונית וחסרונותיה .נוסח צוואה לדוגמא339……….. .
סט .ניהול עיזבון על ידי צוואה או צו ירושה מבחינה משפטית – השופט צבי טל
צו ירושה או צו קיום צוואה .בית דין דתי .חוק הירושה .הסתלקות יורש מחלקו.
לצוות או לא לצוות .עריכת צוואה .תוקף גם על פי ההלכה .שינוי או ביטול צוואה.
כמה עצות טובות344……………………………………………………………………………………… .
חלק שישי – אבלות מא' ועד ת' – אוצר מושגים
.
.
.
.
.
1אב הרחמים353……………………………….
2אבל רבתי 353………………………………….
3אבלות ,טעמה 353……………………………
4אבלות ישנה ואבלות חדשה 353…………
5אבלות מהתורה או מדרבנן353…………..
6 .אדם בהול על מתו354………………………
7 .אוב355…………………………………………..
8 .אותיות נשמ"ה ,ראה אלפא ביתא356…….
9 .אין חינוך לאבלות356……………………….
10.אין עושים נפשות לצדיקים357………….
13
תוכן עניינים
14
11.איסור הנאה ממת357……………………….
12.איסור לבזות המת 359………………………
13.אל מלא רחמים 359………………………….
14.אלפא ביתא360……………………………….
15.אנינות 360………………………………………
16.אפר הנשרפים 361……………………………
17.ארון המת 361………………………………….
18.אשכבתא ,ראה השכבה 364…………………
19.בית הלוויות364……………………………….
20.בית הפרס364………………………………….
21.בית הקברות 364………………………………
22.בית מועד לכל חי365………………………..
23.בית עלמין ,ראה בית הקברות 365………….
24.במתים חפשי 365…………………………….
25.בקרבי אקדש365……………………………..
26.בקשת מחילה מהמת 366………………….
27.בר מינן 367……………………………………..
28.ברא מזכי אבא367……………………………
29.ברכות לעילוי נשמה 368……………………
30.ברכת אבלים368………………………………
31.ברכת אשר יצר אתכם בדין 369…………..
32.ברכת המזון ,ראה ברכת אבלים 369………..
33.בשמים של מתים370……………………….
34.גדול הבית 370…………………………………
35.גולל ודופק 370………………………………..
36.גוסס 371………………………………………..
37.גחש"א – גמילות חסד של אמת 371…..
38.גלגול מחילות371…………………………….
39.גלגול נשמות371……………………………..
40.גמ"ח ניחומים372…………………………….
41.גניזה 372………………………………………..
42.גר ,אבלותו 373………………………………..
43.דובב שפתי ישנים 373………………………
44.דורש אל המתים 373………………………..
45.דיין האמת374…………………………………
46.דינו של אדם ביום פטירתו374……………
47.דם הנפש376…………………………………..
48.דרכי האמורי376………………………………
49.דרכי שלום 377………………………………..
50.הבלא דגרמי 377………………………………
51.הזכרת נשמות 378……………………………
52.הי"ד – ה' יקום דמו379……………………..
53.הילולה 379……………………………………..
54.הישארות הנפש 380…………………………
55.הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל
מוציאין 381…………………………………………..
56.הלכה כדברי המקל באבל381……………..
57.הלנת המת 382………………………………..
58.המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי
ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד 383…….
59.הנצחה383………………………………………
60.הספד 384……………………………………….
61.הפרדת גברים ונשים בלוויה ,ראה
נשים – הליכתן ללוויה ולבית העלמין 386…………
62.הקפות386………………………………………
63.הרוגי מלכות387………………………………
64.הריני כפרת משכבו387……………………..
65.השכבה388……………………………………..
"66.והמתים אינם יודעים מאומה" 389…….
67.וידוי390………………………………………….
68.ז' באדר391……………………………………..
69.זיבולא בתרייתא ,ראה
עד זיבולא בתרייתא 391……………………………..
70.זיהוי המת392………………………………….
71.זילוף יין על איברי המת וחפיפת ראשו
בביצים 392……………………………………………
72.זק"א – זיהוי קרבנות אסון392……………
73.זרעו לא ילך אחריו ,ראה חרם 392…………
74.חברה קדישא 392…………………………….
75.חזקת חיים 393………………………………..
76.חטוטי שכבי 393………………………………
77.חיבוט הקבר 393………………………………
78.חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך
על הטובה – ולקבלנה בשמחה 394……………
79.חינוך בית הקברות396………………………
80.חליצת כתף 396……………………………….
תוכן עניינים
81.חניטה 397………………………………………
82.חסד של אמת 398……………………………
83.חפצי הנפטר398………………………………
84.חרדת הדין 399………………………………..
85.חרם – "זרעו לא ילך אחריו" 399…………
86.טהרה 400……………………………………….
87.טומאת המת 401……………………………..
88.טומאת התהום402…………………………..
89.טומאת כהן 402……………………………….
90.טלטול המת בשבת ,ראה
אדם בהול על מתו 402……………………………….
91.יארצייט402…………………………………….
92.יום הזיכרון הכללי לחללי מערכות
ישראל403…………………………………………….
93.יום הקדיש הכללי403……………………….
94.יום השנה 403………………………………….
95.יזכור404…………………………………………
96.יסורים מכפרים 405………………………….
97.יקרא דחיי ,יקרא דשכבי 405………………
98.ירושה ,ברכתה406……………………………
99.ישיבה של מעלה 406………………………..
100.כבוד המת406………………………………….
101.כל שישן עמו בחייו נקבר עמו
במותו407……………………………………………..
102.כל שמתאבל עליו מתאבל עמו407……..
103.כליבה408……………………………………….
104.כפיית המיטה 408…………………………….
105.כרת 409………………………………………….
106.לא לפתוח פה לשטן410……………………
107.לא תתגודדו 410………………………………
108.לבישת שחורים410………………………….
109.לוויה 412………………………………………..
110.לוז413……………………………………………
111.לועג לרש 414………………………………….
112.לימוד משניות 415……………………………
113.ליקוט עצמות415…………………………….
114.לך בשלום 416…………………………………
115.מאבד עצמו לדעת 417……………………..
116.מותר המת 418………………………………..
117.מי שמתו מוטל לפניו 418………………….
118.מיתה418………………………………………..
119.מיתה ואדם הראשון418……………………
120.מיתת נשיקה420……………………………..
121.מיתת צדיקים מכפרת 421…………………
122.מלאך המוות 422……………………………..
123.מן השמים תנוחמו 424……………………..
124.מנהג ירושלים 424……………………………
125.מסכת שמחות ,ראה אבל רבתי 426……….
126.מסרוהו לכתפים426…………………………
127.מעבירים את המת מלפני הכלה426…….
128.מעבר יַ בּ ֹק427………………………………….
129.מעמד ומושב 428…………………………….
130.מערות קבורה429…………………………….
131.מערת המכפלה 429………………………….
132.מצבה 430……………………………………….
133.מצוה לקיים דברי המת 431………………..
134.מקוננות 432……………………………………
135.מקל ביד הנפטר432………………………….
136.מקצת היום ככולו433……………………….
137.מת גוי 434………………………………………
138.מת מצוה434…………………………………..
139.מת שאין לו אבלים להתנחם 435………..
140.ניוול המת436………………………………….
141.ניחום אבלים 436……………………………..
142.ניצחו אראלים את המצוקים437…………
143.נישואי אלמן 438……………………………..
144.נישואי אלמנה438……………………………
145.נישוק המת 438……………………………….
146.ניתוחי מתים 439……………………………..
147.נפש440.
148.נר נשמה440……………………………………
149.נשים – הליכתן ללוויה ולבית
העלמין442……………………………………………
150.נשמה443……………………………………….
151.סעודת הבראה 445…………………………..
152.סתימת הגולל445…………………………….
15
תוכן עניינים
16
153.עד זיבולא בתרייתא 446……………………
154.עולם הבא 446…………………………………
155.עטיפת הראש 446……………………………
156.עילוי נשמה447……………………………….
157.עליו השלום 447………………………………
158.עפר ארץ ישראל 448………………………..
159.עצימת עיני הנפטר וכיסוין בעפר449…..
160.עשר כוסות של בית האבל 449…………..
161.פינוי קבר450…………………………………..
162.פריעת הראש 451…………………………….
163.פתיחת הקבר451……………………………..
164.פתיחת קבר 451……………………………….
165.צאו כנגד האבל452…………………………..
166.צדקה 452……………………………………….
167.צוואה452……………………………………….
168.צידוק הדין 453………………………………..
169.ציוּן ,ראה מצבה454……………………………
170.ציצית בתכריכי המת454……………………
171.צרור החיים 454……………………………….
172.קבורה455……………………………………….
173.קבורה בארון או באדמה ,ראה
ארון המת 456………………………………………….
174.קבורה בארץ ישראל 456……………………
175.קבורה בקומות 457………………………….
176.קבורת אברים 462…………………………….
177.קבורת חמור 462………………………………
178.קבורת נפל462…………………………………
179.קבורת ספר תורה ,ראה גניזה 463………….
180.קבורת תרנגול 463……………………………
181.קבר המזיק את הרבים 464…………………
182.קבר הנמצא 464……………………………….
183.קבר התהום 464……………………………….
184.קבר משפחה 465……………………………..
185.קברי אבות וקברי צדיקים 465…………….
186.קדיש466………………………………………..
187.קינה 466…………………………………………
188.קריאת שם לתינוק על שם נפטר 467…..
189.קריעה 467………………………………………
190.קשה רימה למת כמחט בבשר החי468…
191.ראשי תבות – גחש"א .הכ"מ .המלוב"ן.
הי"ד .זיע"א .ז"ל .זללה"ה .זצוק"ל .זצוקללה"ה.
זצ"ל .יבדל"א .לע"נ .נבג"מ .נלב"ע .ע"ה .פ"נ.
ציס"ע .ר"ל .תנצב"ה469……………………………. .
192.רגל דוחה ואינו עולה 470…………………..
193.רגלי המת כלפי הפתח 470…………………
194.רחמנא ליצלן470……………………………..
195.רפאים 470………………………………………
196.שבירת חרס471……………………………….
197.שבעת הקרובים471………………………….
198.שבעת ימי אבלות472……………………….
199.שבעת ימי אבלות ושבעת ימי
המשתה 472………………………………………….
200.שבק חיים474………………………………….
201.שופר בלוויה474………………………………
202.שורפין על המלכים ,ראה
שריפת המתים 474……………………………………
203.שינוי והוספת שם לחולה 475…………….
204.שינוי מקום לאבל 475……………………….
205.שיר השירים – אמירתו בלוויה 475……..
206.שיר של פגעים 476…………………………..
207.שכונת קברות476…………………………….
208.שכיב מרע 477…………………………………
209.שכינה למעלה ממראשותיו של
חולה 477………………………………………………
210.שלא תדעו עוד צער 478……………………
211.שלושה ימים לבכי479………………………
212.שמועה קרובה ושמועה רחוקה 479…….
213.שמירה לאבל479……………………………..
214.שמירת המת 480……………………………..
215.שמירת קבר מחיים481……………………..
216.שפיכת המים481……………………………..
217.שריפת המתים 482…………………………..
218.תהלים על החולה ולעילוי נשמה 483…..
219.תוחלת החיים484…………………………….
220.תוספת על הקריעה 485…………………….
221.תחיית המתים 485……………………………
חלק שביעי – פרקי תפילה ,אזכרה ולימוד
•
מי שברך לחולה .שינוי והוספת שם לחולה495……………………………………………………. .
•
תפילות שאומרים בהתקרב הקץ – מזמורי תהלים .נשמת כל חי .א‑להי נשמה.
אתה גבור .פיטום הקטורת .י"ג מידות .ברכת כהנים .שמע ישראל .וידוי .מסירת
מודעה .יגדל .אדון עולם .אנא בכח .מזמורי תהלים497……………………………………….. .
•
ביקורי קברים – הפניה לברכת "אשר יצר אתכם בדין" .פרקי התהלים שאומרים
בבית הקברות" .אלפא ביתא" – מזמור קי"ט .אותיות נשמ"ה 507……………………………
•
קדיש יתום בנוסח אשכנז ובנוסח עדות המזרח520……………………………………………… .
•
נוסחים לאזכרה – אל מלא רחמים .יזכור לקרובים ,לקדושי השואה
ולחיילי צה"ל522……………………………………………………………………………………………. .
•
השכבות525…………………………………………………………………………………………………… .
•
תפילות לפני ואחרי הלימוד527………………………………………………………………………… .
•
משניות אותיות נשמ"ה531……………………………………………………………………………… .
•
רשימת פרקי משנה לפי סדר א – ב533………………………………………………………………. .
תוכן עניינים
222.תיקון אלמנה487……………………………..
223.תכפוהו אבליו487…………………………….
224.תכריכים 487……………………………………
225.תנוחמו מן השמים 490……………………..
226.תנצב"ה ,ראה ראשי תיבות 490……………..
227.תפילין ביום הראשון490……………………
228.תרומת אברים ,ראה
בהרחבה בפרק נח 491………………………………..
חלק שמיני – פרקי מידע
•
רשימה ארצית של חברות קדישא537……………………………………………………………….. .
•
רשימת לשכות הבריאות המחוזיות להוצאת רשיון קבורה550……………………………….. .
•
תמיכה נפשית – דרך הטלפון ,במפגש אישי ,תמיכה בילדים552…………………………….. .
חלק תשיעי – מפתח – אינדקס
•
555……………………………………………………….
המקורות לספר וספרות עזר594……………………………………………………………………….. .
17
הקדמה
ַעד ֲא ׁ ֶשר לֹא יֵ ָר ֵתק ֶחבֶ ל ַה ֶּכ ֶסף
וְ ָת ֻרץ ֻ ּג ַּלת ַה ָ ּז ָהב
וְ ִת ּׁ ָשבֶ ר ַּכד ַעל ַה ַּמבּ ו ַּע
וְ נָ רֹץ ַה ַ ּגלְ ַ ּגל ֶאל ַהבּ וֹ ר:
וְ יָ ׁשֹב ֶה ָעפָ ר ַעל ָה ָא ֶרץ ְּכ ׁ ֶש ָהיָ ה
וְ ָהרו ַּח ָּת ׁשוּב
ֶאל ָה ֱאל ִֹהים ֲא ׁ ֶשר נְ ָתנָ ּה:
קהלת יב ,ו-ז
הקדמה
הספר שלפניכם הוא מדריך לאבלים .הוא אינו ספר הלכה במובנו הרגיל ,אלא בא בעיקר
להדריך את האבלים וסביבתם הקרובה בהתמודדות עם פטירת קרובם .הפטירה מותירה
את האבלים בצער ובכאב ,אך גם במבוכה ובסימני שאלה רבים.
ההלכה היהודית המפורטת עשויה להעניק תמיכה ,תשובה ומענה למבוכה ולצער ,גם
אם לא באופן מלא .אך לעתים העיסוק בפרטים עלול לגרום להסחת הדעת מהעקרונות
הכוללים .הדגשת הכללים ,העקרונות וההסברים עשויה להביא להבנה נכונה ומעמיקה יותר
של פרטי ההלכות ,ולקיום נכון יותר של ההלכות והמנהגים .בנוסף לכך ,הראייה הכוללת
של תהליך האבלות המשלבת בתוכה את פרטי ההלכות והמנהגים ,עשויה להביא לאבלים
מרגוע וניחומים במידת מה.
כחלק מתפקידי כרב בכפר אדומים ,שהוא יישוב לכלל ישראל המשלב תושבים דתיים
וחילוניים החיים יחד ,וכחבר בחברה קדישא מטה בנימין ,הרגשתי מזה זמן את הצורך בספר
ה ד ר כ ה לאבלים ,שמלבד פסיקת הלכה גם יבאר באופן פשוט ונוח לשימוש את ההשקפה
היהודית ואת עקרונות ההלכה .ישנם ספרי הלכה למכביר ,ספרים טובים ומעולים שנכתבו
בידי גדולי תלמידי חכמים; אך לעתים אדם שאינו בקי בהלכה ,והוא מעוניין להבין את טעמי
הדינים ומקורותיהם ,לא מצליח להגיע לכך מתוך הקריאה בספרי ההלכה.
במיוחד נכון הדבר בקרב הציבור המסורתי והחילוני ,שלא תמיד שומר באדיקות על כלל
ההלכות ,אך חשוב לו להיות מחובר למנהגי ישראל ,בפרט סביב מעגל החיים היהודי – לידה
וברית מילה ,בר מצוה ובת מצוה ,נישואין ,ובסופו של דבר גם סביב הפטירה ,הקבורה ומנהגי
האבלות.
המדריך שלפנינו אינו מקיף אפוא את כלל הלכות אבלות באופן למדני ,אלא הוא בא לתת
הדרכה מעשית והלכתית ,כיווני חשיבה ,הסבר וטעם למצוות ולמנהגים הקשורים לאבלות,
ולעורר את האבלים להכיר את הנושאים הקשורים לעניינם .המדריך מיועד לא רק לציבור
שומר מצוות ,אלא גם לציבור מסורתי ולאנשים שאינם שומרי מצוות ,ולכן ניתן בו מקום
נרחב יותר להסבר והדרכה.
25
הקדמה
26
המגמה בכתיבת הספר היתה לכתוב את ההדרכות בשפה ברורה ושווה לכל נפש .הטעמים
נכתבו באות מוקטנת ,וגם חלק מההלכות שנוהגים בהן רק מקצת מעדות ישראל.
כאמור ,ניתן דגש מיוחד בספר על הצעת טעמי הדינים ומקורותיהם .ישנה חשיבות בהבאת
מקורות הדינים והטעמים לא רק לשוחרי הדעת ,אלא גם כדי לקרב את האבלים להלכות
ולמנהגים ,לאפשר את קיום המנהגים מתוך הבנה והכרה ,וכדי להבין את משמעות ההלכה
ורוח ההלכה גם במקרים גבוליים או במקרים שאינם כתובים בספר במפורש.
ככלל ,הספר מסודר בצורה כרונולוגית .בתחילת הספר מובאת הדרכה מעשית – התארגנות
לקראת הלוויה והקבורה :כיצד יש לנהוג מבחינה מעשית ומנהלית ,התיאום עם החברה
קדישא ,וההתארגנות המשפחתית ללוויה ולשבעה.
עיקר הספר הוא חלק ההלכות והמנהגים ,בו תובאנה ההלכות עם מבואות ,טעמים ומקורות.
ככלל ,ההוראות ההלכתיות הן על פי ספר "שלחן ערוך" לרבי יוסף קארו ,עם הגהותיו של
רבי משה איסרליש ,שהוא ספר ההלכה העיקרי שנתקבל בעם ישראל ,עם נושאי הכלים
והפרשנים עליהם .הספר "שלחן ערוך" נכתב לפני כחמש מאות שנה .כדי להביא לידי ביטוי
את ההכרעה ההלכתית בדורות האחרונים בכלל ,ומנהג ירושלים בפרט ,נכתבו ההלכות
בדרך כלל לפי פסקיו של הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי בספרו "גשר החיים" ,למנהגי עדות
אשכנז; ועל פי פסקי הראשון לציון הרב עובדיה יוסף שליט"א בספר "ילקוט יוסף" ,ופסקי
הראשון לציון הרב מרדכי אליהו שליט"א בספר "צרור החיים" ,למנהגי עדות המזרח .בנוסף
צוטטו פסקי הלכה גם מספרים רבים נוספים .המגמה בספר הייתה לנסות לתת מענה לכלל
העדות והמנהגים מחד גיסא ,ומאידך גיסא ,לא להשאיר דברים רבים מדי במחלוקת אלא
לנסות ולכתוב באופן ברור את ההלכה .לכן חלק מהמחלוקות הובאו בהערות השוליים.
אין בספר תחליף לפסיקת הלכה ,ובפרט בשאלות מורכבות ,שבהן יש לברר את הנושאים
עם רב הבקי למעשה בהלכות אבלות.
בנוסף הובאו בספר פרקי עיון והגות :הקדיש לסוגיו השונים והקשרו לאבלים; תרומת אברים
ונשיאת כרטיס תורם; השקפתם של גדולי ישראל – הרמב"ם ,הראי"ה קוק ואחרים – על
המיתה ,עולם הבא ותחיית המתים .כמו כן הובא מאמר העוסק בטומאה וטהרה ,וההקשר
למוות.
הספר מיועד גם לסביבה התומכת שסביב האבלים .לכן הובאה בספר הדרכה למלווים
ולתומכים – כיצד מודיעים למשפחה על אסון ,כיצד ינהגו החברים והקרובים המלווים את
בא ְבלָ ּה ,והיבטים פסיכולוגיים על האבלות .בחלק זה הובאה גם התייחסות מיוחדת
המשפחה ֶ
לילדים ,לרגשותיהם ולצרכיהם ,בתוך המשפחה האבלה .הדרכות אלו נכתבו על ידי אנשי
מקצוע העוסקים בתחומים אלו ,או בהדרכתם .בחלק זה מובא גם מידע למתנדבי חברה
קדישא – כיצד להתארגן מראש לעריכת הלוויה והקבורה ,הצדדים הטכניים והמנהליים,
והטיפול במשפחה .את החלק הזה בספר חותם הפרק העוסק בהנצחה.
בספר הובאו גם ראשי פרקים ראשוניים לכתיבת צוואה והתייחסות לצו ירושה ,מבחינת
המשפט העברי ומבחינת המשפט האזרחי .גם כאן המטרה היא נתינת מידע והדרכה
ראשונית בלבד ,על האפשרויות השונות ,ואין היא תחליף להתייעצות מסודרת עם מומחים
לנושאים אלו.
הקדמה
חלק מרכזי וחשוב בספר הוא אוצר מושגים הקשורים באבלות ,שנקרא בשם אבלות מא'
ועד ת' ,מעין אנציקלופדיה זוטא לענייני אבלות .הצורך והתועלת באוצר כזה יכולים להיות
משמעותיים ביותר :לעתים אדם רוצה לדעת מושג מסוים ואינו יודע היכן לחפשו; לעתים
הוא רוצה לדעת הלכה ,ואינו יודע היכן ובאיזה הקשר היא תובא בספר הלכה .אוצר כזה
המסודר לפי סדר א"ב ,יכול להקל מאוד במקרים כאלו .ישנם גם הקשרים והפניות בין
המושגים השונים.
לאחר מכן מובאים פרקי תפילה אזכרה ולימוד .הכוללים מי שברך לחולה .שינוי והוספת שם
לחולה .תפילות שאומרים בהתקרב הקץ .פרקי התהלים שאומרים בבית הקברות .קדיש יתום
בנוסח אשכנז ובנוסח עדות המזרח .נוסחי "אל מלא רחמים"" ,יזכור" ו"השכבות" .תפילות
לעילוי נשמה לאחר הלימוד .משניות ממסכת מקואות שנהגו ללמוד באזכרה .רשימת פרקי
משנה לפי סדר א – ב .אין בכך משום חידוש ,אלא הובאו מפני השימוש והצורך בהם.
לקראת סיום מובאים פרקי מידע – רשימה ארצית של חברות קדישא ,ורשימה של לשכות
הבריאות המחוזיות .כמו כן הובא מידע על האפשרויות לקבלת תמיכה נפשית .פרקים אלו
משלימים את החלק הארגוני המופיע בתחילת הספר.
את הספר חותם מפתח – אינדקס מפורט המאפשר התמצאות קלה ונוחה בספר .בסוף חלק
זה מובאים גם המקורות לספר וספרות עזר.
כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים 'עד העולם'.
משקלקלו המינים ואמרו אין עולם אלא אחד,
התקינו שיהיו אומרים 'מן העולם ועד העולם'.
משנה ברכות פרק ט
שם הספר "מעולם ועד עולם" ,בא לבטא את האמונה היהודית העמוקה בהישארות הנפש
ובנצחיותה .האדם היהודי מתבונן בעולם מתוך יראת כבוד למי שאמר והיה העולם ,מתוך
הבנה שישנם מושגים ועולמות שלמים שהם מחוץ לידיעתנו ,מתוך הודאה לריבונו של
עולם שפתח לנו פתח ואפשרות ללמוד ולהתייחס לבריאתו המופלאה ,על ידי תורת חיים
וחיי עולם שנטע בתוכנו .שם הספר בא לבטא את המעבר מעולמנו ,עולם של חיי שעה; אל
עולם של חיי נצח .גם רמז יש בו לספר גשר החיים ,שעליו נתבססתי בעיקר ,מתוך הערכה
והתפעלות מהספר וממחברו.
תחילת הפסוק "וְ ֶח ֶסד ה' ֵמעוֹ לָ ם וְ ַעד עוֹ לָ ם" באה לבטא את הרגשת התודה על חסד ה' לעילא
ולעילא שגבר עלינו .והמשך הפסוק "וְ צִ ְד ָקתוֹ לִ ְבנֵ י ָבנִ ים" היא תפילה שלא תמוש התורה
מזרענו וזרע זרענו עד עולם.
27
הקדמה
ואלו פינו מלא שירה כים ,ולשוננו רנה כהמון גליו ,ושפתותינו
שבח כמרחבי רקיע ,ועינינו מאירות כשמש וכירח ,וידינו
פרושות כנשרי שמים ,ורגלינו קלות כאילות ,אין אנו מספיקים
להודות לך ה' אלהינו ואלהי אבותינו על אחת מאלף אלפי
אלפים ורבי רבבות פעמים הטובות ,ניסים ונפלאות שעשית
עם אבותינו ועמנו.
תודות …
28
אילו פינו מלא שירה כים ,אין בידנו להודות על רוב חסדו וטובו של בורא עולם .מודה אני
לפניך שזיכיתני לעסוק בתורה ,ללמוד וללמד ,ואפילו להרהיב עוז ולחבר ספר העוסק בהלכה
ובטעמיה .יודע אני שאיני כדאי וראוי לכך ,ולכן השתדלתי להביא את דברי לפני גדולים
וטובים ממני ,כדי לנסות ולהוציא דבר מתוקן וראוי.
כאן המקום להודות לאנשים רבים וטובים שסייעו בידי רבות ,ושלדבריהם ולהתייחסותם
היתה השפעה רבה על צורת הספר ותכנו .ראשית ברצוני להודות למורי ורבי הגאון הרב נחום
אליעזר רבינוביץ שליט"א ,שעודד אותי לכתוב ,ואף הואיל לעבור על דברי הדלים ולהעיר
בפרטי פרטים את הערותיו החשובות .זה המקום להודות לרב על ליוויו ,תמיכתו והדרכתו
זה למעלה מעשרים שנה ,ולברכו שיזכה להמשיך להפיץ תורתו וירבה גבולו בתלמידים,
מתוך בריאות ושמחה לאורך ימים ושנים טובות.
ברצוני להביע תודה למורנו ורבנו הראשון לציון הרב עובדיה יוסף שליט"א על נכונותו לתת
הסכמה לספר .תודה מיוחדת למורנו ורבנו הראשון לציון הרב מרדכי אליהו שליט"א ,שענה
לי כמה וכמה פעמים על שאלותי בעל פה ובכתב ,בסבר פנים יפות ,וכן על הסכמתו וברכתו
לספר .תודה לגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א שהואיל לעבור על הספר ,ולתת את
הסכמתו וברכתו .תודה מיוחדת לגאון הרב אביגדור נבנצל שליט"א ,שהטריח עצמו לקרוא
את הספר כולו ולהעיר את הערותיו החשובות ,על שהואיל לשבת עמי כמה וכמה פעמים
ולענות לשאלותי ,ועל הסכמתו שהערותיו תהיינה משובצות בתוך הספר .תודה לגאון הרב
יעקב אריאל שליט"א על הסכמתו לשלב את מאמרו בנושא תרומת אברים בתוך הספר.
תודה מיוחדת לרה"ג הרב יעקב רוז'ה שליט"א ,הרב הפוסק של חברה קדישא בתל אביב,
הבקי בהלכות אבלות ובמנהגים למעשה בכל הקשור לאבלות ולקבורה ,על שהסכים להיפגש
איתי וכן לענות לי פעמים רבות על שאלותי .כמו כן ברצוני להביע את תודתי העמוקה לרה"ג
הרב יצחק יוסף שליט"א שעבר על הספר והעיר את הערותיו החשובות השזורות בספר.
תודה לרה"ג הרב שלמה אבינר שליט"א שנתן את הסכמתו לשלב את מאמרו לגבי תרומת
אברים בתוך הספר .ברצוני להביע את תודתי והערכתי לידידי הרב ישי בוכריס שליט"א
שנענה לבקשתי ,וכתב את העקרונות התורניים וההלכתיים לכתיבת צוואה ולדיני ירושה.
תודה גם לידידי הרב רמי ברכיהו שליט"א ששלח לי חלקים מספרו שטרם נדפסו.
אין מילים בפי להביע את תודתי ,הערכתי והוקרתי ,לידידי ורעי ,מורי ורבי ,הרה"ג הרב מנחם
בורשטין שליט"א ראש מכון פוע"ה ,שהשקיע שעות רבות מזמנו היקר ,בסבלנות אין קץ ,וקרא
יחד איתי חלקים נרחבים בספר מילה במילה ,והעיר עשרות הערות על הכתוב בספר .תודה גם
לידידי הרב אליעזר הכהן אלטשולר שליט"א ,רב הישוב סוסיא ורב משיב במכון פוע"ה ,שהעיר
הקדמה
את הערותיו לגבי דיני הכהנים .תודה גם לטובה טפר ,מזכירת מכון פוע"ה על עזרתה .ברצוני
להביע את תודתי והערכתי לספרן ר' בנימין סלומון ז"ל ,שטרח והביא למעני ספרים מהספריה
הלאומית ,ושנתבקש פתאום לישיבה של מעלה .תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
תודה לרבותי וחברי מישיבת "מאור טוביה" שבמצפה יריחו – תודה מיוחדת לראש הישיבה
הרה"ג הרב שבתי סבתו שליט"א שהואיל ללמוד עמי את החלקים מהספר הקשורים לתורת
הקבלה ,להאיר ולהעיר .תודה מקרב לב לידידי הרב חיים גרינשפן שליט"א שהיה לי לעזר
ולעצה לכל אורך הדרך ,וכן לידידי הרב צדוק אליאס שליט"א .תודה לתלמידי היקרים – ר'
ראובן ששון ,אליעזר קניגסברג ,רפאל מיוחס ודוד קורץ על עזרתם הרבה .ברצוני להביע
הכרת טובה שיש בלבי לאכסניה של תורה – ישיבת "מאור טוביה" ,שבה נכתב רובו של
החיבור שלפנינו.
לחברי מכפר אדומים – ראשית לאילן גרינפילד שפנה אלי בזמנו בבקשה לכתוב ספר
ַ
תודה
הדרכה "ידידותי" בנושאי אבלות יהודית ,המיועד גם לציבור שאינו שומר מצוות ,משום
שהדבר נחוץ ביותר .ברצוני להודות ולהביע את הערכתי העמוקה לידידי ד"ר עוזי פוקס על
הערותיו ועצותיו ,לשרה פוקס על עבודתה המסורה והדייקנית בעריכה הלשונית ,וכן לידידי
ד"ר ציון עוקשי על הייעוץ הלשוני .תודה לשכניי האהובים אלחנן וד"ר ורד נעם על עזרתם,
עצותיהם ותמיכתם .תודה מיוחדת לידידי ורעי רבי יואל בן הראש הי"ו על הכוונתו ועזרתו,
לפסיכולוג ד"ר מאיר פרלוב ולפסיכיאטר ד"ר פורטו בן הראש על כתיבתם לצורך הספר,
לעו"ד יהודה אלרם על התייחסותו לעניינים משפטיים שהובאו בספר ,וכן לאייל בן אליהו
ולאריה כהן על עזרתם .חובה נעימה היא להודות לדוד יהושע ולאחיו פטר על עבודתם
הנאה בעיצוב הספר ובעימודו .תודה מיוחדת לשופט צבי טל שנענה לבקשתי וכתב מאמר
על ניהול עיזבון על ידי צוואה או צו ירושה ,מבחינת המשפט העברי והמשפט האזרחי.
תודה מיוחדת לידידי הרב יהודה ברנדס שקרא את כתב היד הראשוני ,העיר את הערותיו
מאירות העיניים ,ופתח לפני כיווני חשיבה רבים בקשר לספר .תודה לחנניה שחור מנהל
חברה קדישא "קהילת ירושלים" שהסכים לפגוש אותי ולענות לשאלותי ,על התייחסותו
ועזרתו הרבה .תודה לרב נחום הכהן קוק ולרב מרדכי ויכלדר המסייעים בענין ניתוחי מתים,
וכן למיכאל גוטויין רכז המחלקה המשפטית של זק"א על נכונותם ששמותם ופרטיהם
יכתבו בספר לצורך מי שיזדקקו להם .תודה מיוחדת לגברת יהודית בר דור ,על עזרתה
הרבה והחשובה בכתיבת החלק הרגיש כל כך – איך להודיע למשפחה על אסון .תודה רבה
לפסיכולוג נחי אלון ולפרופסור חיים עומר על נכונותם לשלב פרק מתוך ספרם בתוך ספרי.
תודה מקרב לב לרב שאול פרבר ולארגון "עתים" ,העוסקים בליווי ותמיכה סביב מעגל
החיים היהודי ,וכן להנהלת האתר "קדישא נט" על הסכמתם לשימוש ברשימותיהם .תודה
למאיר הנגבי וליוסי מונק מהוצאת מילתא על השתתפותם ועזרתם.
לפני סיום פרק ההודאות ,ברצוני להוקיר תודה הערכה ואהבה ,למורי ורבותי הראשונים
בישיבת מעלה אדומים ,הרה"ג הרב יצחק שילת שליט"א והרה"ג הרב חיים סבתו שליט"א,
שקיבלוני לישיבה ביום ייסודה כנער צעיר ,טרם עמדו על דעתו .להדרכתם וחינוכם מאז,
היתה השפעה מכרעת על דרכי ועל המשך חיי ,ועל כך תודתי והערכתי אליהם.
אחרון אחרון חביב ,תודה אישית עמוקה ואוהבת לרעייתי ,להורי ולילדי על הסבלנות,
העידוד והתמיכה לכל אורך הדרך .יעמדו כולם על הברכה.
29
הקדמה
אני תפילה שזכיתי להבין נכונה את דברי הפוסקים ,ושלא יצאה תקלה מתחת ידי .אך
על אף המאמצים הגדולים שהושקעו בכתיבה ,ייתכן מאוד שיש דברים הטעונים תיקון
והבהרה .אם ישנה טעות בהבנת ספרי הפסיקה ,האחריות היא עלי בלבד ואני מבקש מחילה
מהפוסקים על כך שלא ירדתי לסוף דעתם .אשמח לקבל הערות והארות ,ותודה מראש לכל
מי שיעביר אלי את הערותיו על מה שנכתב בספר.
מתוך תפילה ותקווה שלא תצא תקלה מתחת ידי ,ושאזכה לכוון לאמיתה של תורה.
גבריאל גולדמן
ב"ה מנחם אב תשפ"ד
ָָמה ָָא � ִׁׁשיב ַלַ ה' ָּכ�ּ ל ַּת�ְּגְ מּוּלֹוֹ ִִהי ָָעָלָ י
הקדוש ברוך הוא זיכני ברוב חסדו וספר האבלות מעולם ועד עולם התקבל בקרב הציבור
הרחב והוא נפוץ בבתי האבלים וגם אצל הלומדים .הספר יצא בארבע מהדורות עם תיקונים
קלים ביניהן.
במשך שמונה עשר השנים מאז שהספר יצא ,קבלתי מאות מכתבים והערות על הספר.
שמרתי את ההערות הללו וכעת יוצא הספר במהדורה חמישית ,מעודכנת בכלל ההערות
וגם בהוספות מספרי אבלות וספרים נוספים שיצאו מאז.
תודה מיוחדת לרב דוב ליאור ולרב יעקב רוז'ה שענו לי על שאלותיי למהדורה הנוכחית.
תודה רבה לכל הרבנים שטרחו להעביר אלי את הערותיהם :הרב אביתר כהן ,הרב אברהם
בלידשטיין ,הרב אברהם שילר ,הרב אורי וקנין ,הרב אחיה אמיתי ,הרב אייל ורד ,הרב
אלחנן לואיס ,הרב אלישע פיקסלר ,הרב אשר עגם ,הרב בנציון עמר ,הרב גדעון ויצמן ,הרב
חזי כהן ,הרב יאיר שחור ,הרב יהושע כץ ,הרב יוני דון יחייא ,הרב יוסף פריאל ,הרב יעקב
אפשטיין ,הרב יצחק שמלוב ,הרב מאיר קמינסקי ,הרב מנחם בורשטין ,הרב מרדכי נגארי,
הרב משה ביגל ,הרב ראובן גראדנר ,הרב שבתי סבתו ,הרב שי פירון ,הרב שלמה אבינר.
כמו כן אני מבקש להודות גם לאהוד זכריה ,אוריאל פרנק ,אלי וינברגר ,דוד אברהם ,דוד
יהושע ,זאב הכהן ,חיים פלק ,יאיר רוזנבלום ,יהודה ארזוני ,יואל בן הראש ,יחזקאל ליפשיץ,
יחיאל שמשוני ,יוסף פריי ,יעקב (יוקי) מאיר ,יריב קארה ,לייב מוסקוביץ ,מיכאל בן גרשון,
נטלי לוונברג ,פסח סביץ ,צחי פנטון ,שלמה מילר ,ענניאל אהרון ושמואל צובירי ששלחו
לי הערות חשובות .התיקונים הללו סייעו לדייק את המהדורה הנוכחית ,יישר כוח לכולם.
אנו עומדים בעיצומה של מלחמה נוראה שנכפתה עלינו על ידי אויבינו מבקשי נפשנו.
במלחמה זאת נפלו מיטב בנינו ובנותינו שקמו להגן עלינו ,מאות נחטפו ,אלפים נפצעו
ורבבות נעקרו מבתיהם .לבנו עם המשפחות השכולות ,עם אחינו ואחיותינו החטופים בשבי
ביד צר ,עם הפצועים הרבים ,ועם רבבות אחינו שנאלצו לעקור מבתיהם עד יעבור זעם.
אנו נושאים תפילה לריבונו של עולם שישכין שלום בינינו ,ומתוך אהבה ואחווה ושלום
ורעות שישכנו בינינו נצליח להתגבר על אויבינו .תפילה שנזכה להביט בעין טובה על זולתנו
ומתוך כך נזכה לישועת ה' על עמו וארצו ,במהרה בימינו ,אמן.
30
ג .ג.
ילהנמ יושיר .א
התארגנות
בן משפחה נפטר – מה עושים?
ההודעה על פטירת קרוב משפחה גורמת כאב וצער רב .ההרגשה הטבעית היא של זעזוע,
סערת רגשות ומבוכה ,הגורמים לעתים צורך בהתכנסות פנימה .ואולם ,עם זאת ,על בני
המשפחה לדאוג מייד לסידורי הלוויה והקבורה .ההלכה היהודית ראתה בטיפול בנפטר
צורך מיידי וחיוני ,עד כדי הגדרה הלכתית של מצב "אנינות" ,הפוטר למעשה את הקרובים
האוננים מכל המצוות שבתורה ,כדי שיוכלו להתמסר ולטפל בנפטר ובצרכיו באופן מוחלט.
בשורות הבאות ננסה לתת הדרכה מעשית לכך.
א .רישוי מנהלי
1
לצורך הרישוי המנהלי יש לדאוג לפרטים הבאים:
• הודעת פטירה חתומה על ידי רופא.
• תעודת זהות של הנפטר.
• אישור המשטרה (רק בפטירה מחוץ לבית החולים).
• רשיון קבורה.
הודעת פטירה
במקרה של פטירה בבית יש להזמין רופא לשם קביעת המוות והכנת הודעת פטירה .הודעת
הפטירה החתומה בידי רופא ,היא מסמך רשמי של מדינת ישראל .כאשר שהה הנפטר
בבית החולים בעת הפטירה ,תינתן ההודעה על ידי בית החולים .מחוץ לבית החולים תינתן
ההודעה בדרך כלל על ידי רופא מגן דוד אדום שקבע את הפטירה או על ידי רופא המשפחה.
כדי לקבל רשיון קבורה יש צורך בהודעת הפטירה – בשלושה העתקים ,וכן בתעודת הזהות
של הנפטר .אם תעודת הזהות אינה זמינה ,אפשר לנסות לקבל רשיון קבורה גם בלעדיה.
אסור לכתוב הודעת פטירה בשבת ולכתחילה גם אין לומר לגוי לכתוב אותה בשבת .אולם
אם אין אפשרות אחרת והדבר כרוך בכבוד המת ,מותר באמצעות גוי.2
אישור המשטרה
במקרים של תאונה או של חשד למוות לא טבעי ,יש לקבל גם את אישור המשטרה .הנוהל
הוא נוהל קבוע על פי חוק .תפקיד המשטרה הוא לוודא כיצד נפטר האדם .לאחר בירור קצר
יחסית אמור להנתן אישור המשטרה לקבורה.
עותק אחד מהודעת הפטירה יימסר למשטרה ,ושניים ישארו אצל המשפחה.
1אלו הכללים הנהוגים במדינת ישראל כיום .לגבי חוץ
לארץ יש לברר את הכללים בכל מקום ומקום.
2נשמת אברהם ,אורח חיים עמוד תא ,18 ,ועמ' תקסז,
,9ועמ' תקעט ,27 ,בשם הגרש"ז אויערבך והרב נויבירט.
33
אשידק הרבחה םע םואיתה .ב
התארגנות
רשיון קבורה
רשיון קבורה מקבלים במשרד הבריאות המחוזי .מחוץ לשעות הקבלה יש לפנות לרופא
התורן של משרד הבריאות .אפשר וכדאי להיעזר בחברה קדישא .בבתי החולים הממשלתיים
אמור רשיון הקבורה להימסר למשפחה במשרד לקבלת חולים כיון שבית חולים ממשלתי שייך
למשרד הבריאות .במקרה של פטירה מחוץ לבית החולים ,תצטרך המשפחה להוציא את רשיון
הקבורה בעצמה .יש מקומות שבהם החברה קדישא מטפלת גם בהוצאת רשיון הקבורה.
לעתים מועבר הנפטר למכון לרפואה משפטית .לאחר שחרור גופת הנפטר ,יתן המכון רשיון
קבורה .ככלל ,יש למשפחה זכות להתנגד לנתיחה אם אין צו של בית משפט הדורש נתיחה זו.3
אין לקבור ללא רשיון קבורה.
תעודת פטירה
אם כבר הגעתם למשרד הבריאות ,יתכן שיש בידם טופס בקשה לתעודת פטירה ממשרד הפנים .אם
הטופס בידכם – מלאו אותו במקום ,ותעודת הפטירה תגיע לביתכם בדואר .בדרך כלל יש לפנות למשרד
הפנים כדי לקבל תעודה זו .שימו לב – תעודת הפטירה הרשמית של משרד הפנים מיועדת לצרכי ירושה
ועיזבון ,אין בה צורך לשם הקבורה.
רשימת מדורי רשיונות קבורה של משרד הבריאות מובאת בספר בעמודים 551–550
ב .התיאום עם החברה קדישא
מיקום הקבר ושעת הלוויה
יש להתקשר אל אחת מחברות הקדישא ולתאם את מיקום הקבר .צריך לדעת שישנן חלקות
שונות ,לפי העדות השונות ,לכהנים וכו' .אף על פי שהקבורה אינה כרוכה בתשלום (כמו
שיפורט לקמן) ,ישנן חלקות מיוחדות שצריך לשלם בעבורן ,וישנם גם תעריפים שונים .יש
לקבל מידע מדויק על סוג הקבר (רגיל ,קומות ,כוכים ,זוגי) ,מחירו ,ואפשרות הגישה אליו.
כדאי לברר מראש את האפשרויות השונות והמחירים השונים כדי להימנע מאי הבנות.
גם קביעת שעת הלוויה צריכה להיות בתיאום מדוקדק עם החברה קדישא .השיקול המרכזי
בקביעת זמן הלוויה הוא כבוד הנפטר .מחד גיסא ,כבודו הוא להשתדל לקברו סמוך ככל
האפשר לזמן הפטירה; מאידך גיסא ,כבודו הוא שרבים ילווהו בדרכו האחרונה ,ובמיוחד בני
משפחתו הקרובים.1
יש לקחת בחשבון זמן סביר להודעה על הפטירה והלוויה ,להתארגנות ולהגעת המלווים.
במיוחד יש להתחשב במשפחת הנפטר ,לכן אם יש בן משפחה בדרגה קרובה בחוץ לארץ,
לעתים ממתינים לו וקובעים את זמן הלוויה בהתאם לכך.2
34
3הערת הרב נבנצל שליט"א – יש להשתדל להתנגד
לנתיחה ,או במקרי רצח לצמצמה ככל האפשר ,אף אם
מאיימים (במקרי תאונות דרכים) שבהעדר ניתוח לא
יתנו פיצויים למשפחה.
לקבלת אפשרות מעשית ליעוץ בנושא זה ,ראה באוצר
המושגים ערך ניתוחי מתים.
1הנושא של זמן הקבורה ומקום הקבורה עלול לגרום
למתחים בתוך המשפחה .חשוב להתאמץ כדי לא להגיע
אשידק הרבחה םע םואיתה .ב
התארגנות
עיקרון הלכתי שמשתדלים להקפיד עליו במיוחד בירושלים הוא שלא להלין את המת ,כלומר
שלא יעבור עליו לילה ללא קבורה .3לעתים קשה לקיים עיקרון זה ,במיוחד אם הפטירה
היתה בשעות אחר הצהרים או הערב ,בכל אופן יש משפחות וחברות קדישא המעדיפות
להקפיד על עיקרון זה גם אז.
בקביעת שעת הלוויה יש להביא בחשבון שאם הקבורה תהיה לפני השקיעה ,זה נחשב ליום
שלם מבחינת השבעה .4זו סיבה נוספת להקדים את הלוויה כך שהקבורה תסתיים לפני
השקיעה ולא לאחריה.5
יש לזכור שגם החברה קדישא צריכה זמן להכנות ללוויה ולקבורה .טהרת הנפטר לוקחת
זמן ,וכן חפירת הקבר ,והסעת הנפטר .בערים הגדולות יש כמה קבורות בו ביום .כדי שגם
החברה קדישא תוכל להתארגן בהתאם ,אין להחליט ולפרסם שעת קבורה ללא תיאום עם
החברה קדישא.
רשימה ארצית של כל חברות קדישא מובאת בסוף הספר מעמוד 537ואילך
תשלום עבור קבורה
ככלל משולמים דמי הקבורה על ידי הביטוח הלאומי.
על פי הוראות המוסד לביטוח לאומי ,הקבורה בישראל במקרים הבאים היא ללא תשלום:6
.1תושב ישראל שנפטר בישראל ,ונקבר במקום מגוריו.
.2תושב ישראל שנפטר בחוץ לארץ ,ונקבר במקום מגוריו בישראל.
מימון הוצאות יום הקבורה מועבר לחברה קדישא על ידי המוסד לביטוח לאומי.
על פי החוק יכולה חברה קדישא לגבות תשלום במקרים הבאים:
.1רכישת חלקת קבורה מחיים (על פי התעריפים הקבועים בחוק .יש לציין שהתעריף שונה
ממקום למקום).
.2קבורה בחלקה חריגה (חלקה שאושרה מראש על ידי המוסד לביטוח לאומי כחריגה).
.3קבורה בבית עלמין סגור (בית עלמין שהוכרז כסגור בשל מיעוט חלקות לקבורה).
.4תושב ישראל שנפטר ,ומשפחתו מעוניינת לקברו שלא במקום מגוריו.
.5יהודי תושב חוץ לארץ שנקבר בארץ.
.6סטייה ממסלול הנסיעה הרגיל.
.7תכריכים מהודרים.
לסכסוך משפחתי עקב חילוקי דעות בתוך המשפחה.
ראה עוד להלן ,פרק סב -איך מודיעים למשפחה על
אסון ,בפיסקה 'יעוץ מעשי בקבלת החלטות' ,עמ' .317
2הערת הרב נבנצל שליט"א – אדמו"ר זללה"ה (הגרש"ז
אויערבך זצ"ל) ,לא נטה לדחות קבורה ליום אחר עקב כך.
3המינוח ההלכתי הלנת המת מבואר באוצר המושגים.
4המינוח ההלכתי מקצת היום ככולו מבואר באוצר
המושגים.
5הערת הרב נבנצל שליט"א – די בכך שסתימת הגולל
וחליצת הנעליים היו לפני השקיעה.
6האמור בפרק זה הינו לפי מידת הידיעה של מחבר הספר
נכון ליום כתיבתו .בכל מקרה יש לפנות למוסד לביטוח
הלאומי לצורך בדיקת הזכויות באופן מחייב .הפניה
למוסד לביטוח לאומי הינה באמצעות אתר האינטרנט של
המוסד לביטוח לאומי או בסניף הקרוב למקום מגוריכם או
במשרד הראשי :שד’ וייצמן 13ירושלים.
35
אשידק הרבחה םע םואיתה .ב
התארגנות
הביטוח הלאומי מכסה רק הסדרי קבורה סטנדרטיים :קבורה בתכריכים מקובלים ,ומסלול
קצר בין בית הלוויות לחלקת הקבר .אך הסדרי קבורה מיוחדים ,וכן מצבה ,מודעות אבל
והסעות – כל אלו מוטלים על משפחת הנפטר .הסעת הנפטר על ידי חברה קדישא ביום
הפטירה תהיה בדרך כלל ללא תשלום; אולם הסעה לאחר שעות העבודה המקובלות ,הסעה
חריגה או על ידי אמבולנס פרטי ,תיעשה בדרך כלל בתשלום.
נפטר בחוץ לארץ
אם מדובר באזרח ישראלי שחל עליו חוק ביטוח לאומי ,זכאי הנפטר לקבורה ללא תשלום
בעיר מגוריו ,על פי הרשום בתעודת הזהות שלו .האחריות על הטסת הארון ארצה היא על
משפחת הנפטר ,וכן הבאתו משדה התעופה עד לבית הלויות במקום שייקבר .ביטוח נסיעות
לחוץ לארץ כולל על פי רוב הוצאות אלו של העברה לארץ ,אך יש לברר כל מקרה לגופו.
בארצות הברית ניתן לפנות לבית לוויות יהודי (" )"CHAPLEושם יטפלו בדרך כלל בטהרת
הנפטר ובהלבשתו ,בהסעה ובתיאום עם הקונסוליה .החוק הבינלאומי ברוב המקומות מחייב את
רחיצת הנפטר בהעברה מארץ לארץ ,כך שברוב המקרים תתבצע הטהרה כבר בחוץ לארץ ,ומוטב כך.
באירופה יש לפנות לקונסוליה לסידור העניינים המנהליים ,ולקהילה היהודית הקרובה לטיפול
בנפטר עצמו.
במקרה של אדם שאינו זכאי לקבורה במסגרת חוק ביטוח לאומי (אינו אזרח ישראלי או
מי שירד מהארץ) .נציג המשפחה צריך לרכוש תחילה אחוזת קבר בארץ ,לקבל את אישור
החברה קדישא על כך ,ולהציג אישור זה בפני הגופים המטפלים בנפטר בחוץ לארץ ,כדי
לאפשר את התהליך של הבאת הנפטר ארצה.
תייר שנפטר בארץ
תייר יהודי שאין לו אזרחות ישראלית ונפטר בארץ ,זכאי להיקבר בעיר בה נפטר .מבחינה
הלכתית הוא יכול להיות מוגדר לצורך העניין כמת מצוה ,7ראה אוצר המושגים ערך מת מצוה,
ובעניין זה מקבל הביטוח הלאומי את עמדת ההלכה ,ומממן את קבורתו.
מענק פטירה
במקרים שהנפטר קיבל אחת מהגמלאות הבאות :זקנה ,שאירים ,נכות כללית ,הבטחת
הכנסה ,נפגעי עבודה ,ישולם מענק חד פעמי למי שהיה בן זוגו בשעת פטירתו ,ובאין בן זוג -
לילדו (כפי שמוגדר בחוק הביטוח הלאומי) .תביעה למענק פטירה יש להגיש בסניף הביטוח
הלאומי הקרוב למקום המגורים.
36
7הערת הרב נבנצל שליט"א – אם אין לו קרובים ואין
מי שמוכן לטפל בו .לאור קיומן של חברות קדישא ,אין
כמעט מת מצוה מבחינה הלכתית.
היוולל תיתחפשמה תונגראתהה .ג
תיאומים מיוחדים עם החברה קדישא
מלבד התיאום של מקום וזמן עם החברה קדישא כפי שפורט לעיל ,יש לעתים צורך
בתיאומים נוספים :המקפידים לשמור את המת 1ולומר תהלים לידו ,צריכים לדאוג לכך.
בדרך כלל נעזרים בחברים.
כאשר בני המשפחה מעוניינים לומר קדיש ,אבל אינם יודעים אם יהיה מניין גברים בקבורה,
אפשר לברר אם החברה קדישא תוכל לסייע בעניין.
משפחת כהנים צריכה להודיע זאת לחברה קדישא .בדרך כלל כהנים נקברים בסמוך לשבילים,
כדי שבני משפחתם יוכלו לבקר את קבריהם מבלי להיטמא .גם תכריכי הכהנים שונים במקצת ,ראה אוצר
התארגנות
ג .ההתארגנות המשפחתית ללוויה
המושגים ערך תכריכים.
לעתים יש צורך במערכת הגברה להספדים .כדאי לברר אם ישנה כזו בבית הלוויות .אם אין,
אפשר להשיג מערכת ניידת .יש לבדוק היטב שהמערכת פועלת ושיש מי שיודע לטפל בה.
כאשר ציבור המלווים כולל אנשים מבוגרים מאוד או חולים ,כדאי לברר עם החברה קדישא
את נושא הנגישות ,לדוגמה ,אם אפשר להגיע למקום הקבורה ברכב.
הודעה לציבור
לאחר שנקבע מקום הלוויה והקבורה וזמן הלוויה ,בתיאום עם החברה קדישא ,יש להודיע
על כך בהקדם לקרובי הנפטר ולחבריו.
יש לקחת בחשבון שחברות קדישא עובדות לעתים בלוח זמנים צפוף ועמוס ,ובדרך כלל לא
יוכלו לחרוג מהשעה שסוכמה איתם מראש .אפשר לומר מראש למלווים לקחת מקדם זמן
ולהגיע מעט מוקדם ,כדי למנוע לחץ של המתנה למאחרים.
אין צורך שהאבלים עצמם יעמדו שעות ארוכות ליד הטלפון כדי להודיע .אפשר להודיע
לאדם אחראי מכל מעגל היכרות (משפחה של כל אחד מהצדדים ,שכנים ,מקום עבודה וכו'),
ולהטיל עליהם להעביר את ההודעה הלאה.
ככלל ,עדיף להיעזר בחברים וידידים .האבלים על פי רוב נסערים מאוד ,ועקב עצמת הרגשות
הגואה בקרבם קשה להם לקבל החלטות .היעזרות בחברים ,שמטבע הדברים יכולים לסייע
לקרובים בקבלת ההחלטות באופן שקול ורגוע יחסית ,מתוך כבוד והתחשבות ומתוך
זיהוי הצרכים של הקרובים ,יכולה להקל מאוד על הלחץ הנפשי שקרובי הנפטר נתונים בו.
ההזדהות והצער של החברה והקהילה שסביב האבלים ,גורמת בדרך כלל לנכונות ולעתים
גם לרצון עז לעזור לאבלים .מלבד עצם העזרה ,שלעתים רבות היא חשובה ומשמעותית,
האפשרות לסייע לאבלים ,מעניקה רגשות חיוביים לא רק לאבלים ,אלא גם למסייעים.
1התייחסות הלכתית לכך מובאת לקמן מעמוד .55
37
היוולל תיתחפשמה תונגראתהה .ג
התארגנות
מודעות אבל
משפחת אבלים שברצונה לפרסם מודעות אבל ,תפנה לבית דפוס שעוסק בעניין .ניתן לקבל
שירות של הדבקת המודעות ,תמורת תוספת תשלום .לחילופין ,ניתן להסתפק בהדפסת
מודעות במחשב ביתי ובהדבקתן בעזרת ידידים.
בדרך כלל מנסחים במודעה את שם הנפטר ,הכתובת שבה יושבים שבעה ,רשימת האבלים.
אם המודעות מתפרסמות לפני הלוויה ,אפשר להוסיף את מיקום הלוויה ומועדה .אפשר
לכלול גם זמני תפילה בבית האבלים אם כבר הוחלט על כך .בדרך כלל יש בבתי הדפוס
נוסחים מקובלים שניתן להיעזר בהם.
כדאי שהמשפחה תשאיר בידה כמה מודעות כדי לתלות בפתח בתי האבלים ,ובמקום שבו
יושבים שבעה.
הכנת הספדים
יש לתכנן מראש מי מהמשפחה יאמר את ההספדים או את דברי הפרידה .מי שעליו מוטלת
משימה זו ,צריך להקדיש לכך זמן ומחשבה ,לכן כדאי לתאם זאת מוקדם ככל שניתן .אמנם
אפשר לבקש מרבנים ומאישי ציבור לומר דברים גם תוך כדי הלוויה ,ביחוד מפני שלא תמיד
יודעים מי יגיע .אך אם אפשר – מוטב לתכנן מראש .אם הרב המספיד לא הכיר את הנפטר,
כדאי לספר לו אודות הנפטר ותכונותיו מבלי להגזים בהן .בכל מקרה כדאי לבחור אדם קרוב
שירכז את נושא ההספדים ויעמוד בקשר עם החברה קדישא בעניין זה .לעתים מבקשים
ידידים בשעת הלוויה להוסיף גם הם כמה מילים .זה יכול להיות מכובד ומרגש אך עלול גם
להיות למורת רוח המשפחה ,ויש להיערך גם לכך.
יש לקחת בחשבון שהקהל עומד על רגליו ,לעתים בצפיפות ובתנאי מזג אויר מכבידים.
לעתים מדובר באנשים מבוגרים או זקנים שקשה להם עוד יותר ,וגם הצער מכביד .לכן כדאי
לקצר בדברים כדי לא להטריח על הציבור .אפשר לומר זאת לפני כן בנימוס למספידים.
מה לקחת ללוויה
הלוויה והקבורה לוקחים זמן .אם נוסיף לכך את המאמץ הרגשי והעומס הנפשי ,הרי שיש
צורך להיערך לכך מראש ,נפשית וגם מעשית.
כדאי לקחת מראש בקבוקי מים ,כיסוי ראש ,ביגוד מתאים ,ממחטות נייר (טישיו) ,משקפי
שמש ,כיפות לגברים וכיסויי ראש לנשים .אם יש זקנים או חולים – כסאות מתקפלים.
בסיום הלוויה מתחילה האבלות ,הבאה לידי ביטוי בהחלפת הנעליים הרגילות לנעלי בד,
או לחילופין חליצת המנעלים ונעילתם עם מעט עפר בתוכם ,כדי להביע באופן סמלי את
תחילת האבלות .אם מחליטים לעבור לנעלי בד או גומי יש להביאם ללוויה .מותר להחליף
בגדים לפני הלוויה או לקראתה .יש להביא בחשבון שעל פי ההלכה ,בני המשפחה הקרובים ביותר
38
(הורים ,אחים ואחיות ,בנים ובנות ,בני זוג) יעברו במהלך הלוויה קריעה בבגד .האבלים אמורים להישאר
עם אותו הבגד הקרוע 2במשך כל השבעה .זה הבגד שבו ישבו על הרצפה או על מצע נמוך במשך השבעה.
לכן כדאי להקדיש רגע מחשבה אלו בגדים יתאימו לשבוע מורכב זה ,גם מבחינת נוחות וצניעות בעת
היוולל תיתחפשמה תונגראתהה .ג
התארגנות
הישיבה .נשים העוברות את קריעת הבגד צריכות לאחות את המקום מיד לאחר הקריעה
מפני צניעותן .לצורך כך יש להביא ללוויה סיכות ביטחון.
אבלים המתכוונים לומר קדיש בלוויה ואינם בקיאים באמירת קדיש ,מומלץ שינסו להגות
נכונה את הקדיש עוד בטרם הלוויה .כדאי להביא ללוויה את נוסח הקדיש באותיות ברורות,
רצוי מנוקד .אבל שאינו בקי באמירת הקדיש ,עדיף לשנן מראש כדי שלא להישמע עילג.
המנהג הרווח במערב ללבוש בגדים שחורים ,אינו נהוג בקהילות ישראל ,ראה באוצר המושגים
ערך לבישת שחורים.
הכנת הבית לשבעה
האבלים חוזרים מהלוויה והקבורה אל המקום שבו החליטו לשבת שבעה .יש לחשוב מראש
היכן לשבת .העדיפות ההלכתית הראשונית היא לשבת בבית הנפטר ,אך אם יש צורך אפשר
לשבת גם במקום אחר ,בו תהיה אפשרות נוחה יותר לאבלים .ככלל ,האבל לא יוצא מביתו
במשך השבעה .אך במצבים מסוימים ניתן לשקול אפשרות שהאבל יעבור מקום תוך כדי
השבעה ,לדוגמה ,כדי להתחשב במנחמים ,לחסוך מהם נסיעות ארוכות.
אל המקום שנבחר יש להביא :נרות נשמה ,ספסלים וכסאות לאבלים ולמנחמים ,סידורים
וכיפות לתפילות בבית האבל .משניות לחלוקה ,תהלים לבית האבל ולבית העלמין .אם
יש אפשרות – גם ספר תורה לצורך קריאת התורה ,אפשר לברר על אפשרות כזאת בבית
הכנסת הקרוב .אם יתפללו באותו מקום גם בשבת ,יש להביא גם חומשים .אפשר גם עמוד
לחזן .יש קהילות המחזיקות ערכה לבית האבל 'גמ"ח ניחומים' עם פריטים אלו להשאלה.
יש להכין מראש את המקום בו ישבו האבלים עצמם .האבלים יושבים בדרך כלל על גבי
מזרונים או כסאות נמוכים .כדאי לחשוב מראש איך לתכנן את הישיבה בבית .כאשר צפויים
מנחמים רבים יש המכינים מחוץ לבית סוכת אבלים ,כדי שיהיה מקום לכולם .במקרה כזה
צריך להכין גם תאורה מתאימה.
הסעודה הראשונה שאוכלים האבלים לאחר הלוויה נקראת סעודת הבראה ותפורט לקמן
בחלק ההלכתי .סעודה זו מכינים בדרך כלל המקורבים לאבלים ,ואוכלים אותה בבית
האבלים.
3
בדרך כלל מקובל להגיש שתייה וכיבוד קל לאורחים .יש מושג של 'ברכות לעילוי נשמה' בו
המבקרים מברכים לעילוי נשמת הנפטר ,כפי שיובא להלן באוצר המושגים ערך ברכות לעילוי נשמה.
הנוהגים כך צריכים לדאוג לשתייה ולכיבוד ולעתים יעדיפו להיעזר בכלים וכוסות חד
פעמיים .רצוי גם מיחם.
בחלק מהמקומות מעמידים קופת צדקה לעילוי נשמת הנפטר.
משפחה שעוזבת את ביתה כדי לשבת שבעה ,מומלץ לבקש משכנים לשמור על הבית .למרבה הצער היו
מקרים שגנבים ניצלו את היעדרות האבלים כדי לפרוץ לביתם בזמן הלוויה או השבעה.
2הערת הרב נבנצל שליט"א – זו חובה רק לבני הנפטר
ולבנותיו.
3הערת הרב נבנצל שליט"א – אין זה מקובל אצל
האשכנזים.
39
םוכיס
התארגנות
סיכום שלב ההתארגנות
☑הודעת פטירה ורשיון קבורה
☑תיאום עם החברה קדישא – מקום וזמן הלוויה
☑העברת הנפטר (לא תמיד יש צורך בכך ,בדרך כלל יתבצע
על ידי החברה קדישא)
☑הודעה לציבור ומודעות אבל
☑הכנת הספדים ודברי פרידה
☑ציוד ללוויה
☑קביעת הבית שבו ישבו שבעה והכנתו
40
מבוא
בהקדמה לספר צוין כבר כי ההלכה היהודית מדריכה את האדם בכל צעד
ושעל בחייו .בהלכות אבלות מקבלת הדרכה פרטנית כזאת משמעות וצורך
נוספים .דווקא הוראות פרטניות ומובנות כאלה עשויות בדרך כלל להקל
מאוד על משפחת הנפטר ,המתקשה בשעות אלה ליזום ולתכנן פעולות
שיביעו ויתארו את הצער והאבל .המפגש של האבלים עם כללי הטקס
הקבועים והמוכרים ,עשוי לתת הרגשת ביטחון לאבלים שנחשפו לתחושות
קשות של תהיות ,חוסר ביטחון וחוסר ודאות .המפגש עם טקס מוכר עשוי
להרגיע ולשחרר במידה מסוימת.
גם מבחינת ההשתייכות החברתית ,החיונית כל כך לתמיכה ולחיזוק בזמן
האבלות ,הכללים הנורמטיביים מקילים הן על האבלים השרויים בתחושת
האובדן ,והן על החברה שסביבם שיכולה להזדהות עם האבלים ולתמוך
בהם .ההשתייכות למסגרת התנהגותית מוכרת ומקובלת ,מעניקה תמיכה
וביטחון.
הסתכלות כזאת עשויה לתת משמעות שונה לגמרי להלכות אבלות .דווקא
ההוראות המדוקדקות ,הטקסטים הקבועים והסדרים המוכרים עשויים
לשחרר את האבלים מהצורך להפנות אנרגיות לתכנון אבלותם ,ומאפשרים
להם להתרכז באבלם.
לאור הסתכלות זו יש לבחון את ההוראות דלקמן ,שגם בהן יתכנו רמות
שונות של דקדוק והקפדה ,לפי תחושותיהם ומנהגיהם של האבלים.
יש להבדיל בין הלכות קבועות לבין מנהגים .בהדרכה דלקמן ננסה להתייחס
להבדלים אלו ולהגדיר גם אותם.
םילוח רוקיב .ד
ד .ביקור חולים
1
הלכות ומנהגים
הלכות עד הקבורה
ם תלֵ כוּ" (דברים יג ,ה)? וכי אפשר לו
"א ֲח ֵרי ה' ֱאל ֵֹהיכֶ ֵּ
אמר רבי חמא ברבי חנינא :מאי דכתיב ַ
כבר נאמר "כי ה' ֱאל ֶֹה ָיך ֵא ׁש אֹכְ לָ ה הוּא" (שם ,ד ,כד)?! אלא הלך
ִּ
לאדם להלך אחר שכינה ,והלא
אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא … הקדוש ברוך הוא ביקר חולים דכתיב "וַ ֵ ּי ָרא ֵאלָ יו ה' ְ ּב ֵאלֹנֵ י
ַמ ְמ ֵרא" (בראשית יח ,א) ,אף אתה בקר חולים.
סוטה יד ,א
שישה דברים אדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ,ואלו הן … ביקור
חולים…
שבת קכז ,א
מצות עשה של דבריהם לבקר חולים… ואלו הן גמילות חסדים שאין להם שיעור .אף על פי שכל
מצוות אלו מדבריהם ,הרי הן בכלל "וְ ָא ַהבְ ָּת לְ ֵר ֲע ָך ָּכמוֹ ָך" (ויקרא יט ,יח) .כל הדברים שאתה רוצה
שיעשו אותם לך אחרים ,עשה אתה אותן לאחיך בתורה ובמצוות.
רמב"ם הלכות אבל יד ,א
הדרכה למבקרים
א.
מצוה גדולה לבקר את החולה ,2ורמוזה היא במקראות "וְ הוֹ ַד ְע ָּת לָ ֶהם ֶאת ַהדֶּ ֶר ְך יֵ לְ כ ּו ָב ּה"
(שמות יח ,כ) – זה ביקור חולים .3שמתוך כך יבקש עליו רחמים וגם יוכל לעיין בענייניו
ובצרכיו ולסייע לו ,ונמצא שמחייהו .שמצות ביקור חולים מצד המבקר היא בגוף
ובנפש :בגוף – בטיפול בחולה ובצרכיו ,משמעות הביטוי "ביקור חולים" כוללת גם ביקורת
על צרכי החולה ואם יש לחולה את כל הדרוש לו; ובנפש – להתפלל עבורו .וכל שביקר ולא
ביקש עליו רחמים ,לא קיים את המצוה כראוי .4מעבר לכך ,לכוח הרצון של החולה יש תפקיד
משמעותי ומרכזי מבחינת הריפוי ,כי הרצון הוא שנותן את התקוה והסיכוי להתגבר על המחלה .לכן
יש משמעות רבה לעידוד ,לחיזוק ולתמיכה נפשית בחולה ,החיוניים כדי לעזור לו להתרפא .ביקור
חולים המסייע פיזית ונפשית לחולה להרפא ,יש בו גם ממצות ריפוי החולה.
1קיימת התלבטות האם להכניס הלכות ביקור חולים
בספר על הלכות אבלות .בסופו של דבר הוכנסו בקיצור
הלכות ביקור חולים המבוססות בעיקר על ספר גשר
החיים הפותח בהלכות אלו ,כך גם סדר ההלכות בשלחן
ערוך (יורה דעה מסימן שלה ואילך).
2לדעת הרמב"ם זו מצוה דרבנן ,ולדעת רבנו יונה
(ברכות פרק ג) היא מצוה מהתורה .וראה בילקוט יוסף
(סימן א ,א) שהביא כמה סיבות מדוע אין מברכים עליה.
3בבא קמא ק ,א; בבא מציעא ל ,ב.
4תורת האדם לרמב"ן עמוד יז ,מובא בבית יוסף
וברמ"א ,יורה דעה ,סימן שלה ,ד.
43
םילוח רוקיב .ד
הלכות ומנהגים
ב.
יש להיזהר לא להכביד על החולה .חולה שאינו דורש עזרה או צוותא ,יבוא המבקר
לזמן קצר ,ישאל בשלומו ,יתפלל עבורו ויצא .חולה שקשה לו גם הביקור הקצר ,אין
נכנסים כלל לחדרו אלא דורשים בשלומו על ידי בני ביתו.
ג.
אם יש שני חולים אחד עני ואחד עשיר ,ורבים הולכים לעשיר – תלך אתה אצל העני;
"א ׁ ְש ֵרי ַמשְׂ ִּכיל ֶאל דָּ ל" (תהלים מא ,ב).5
ועל זה נאמר ַ
ד.
המבקר חולה לא ישב למראשותיו ,ששכינה למעלה ממראשותיו של חולה .לכן אם
החולה שוכב על הארץ ,לא ישב המבקר על כסא למעלה ממשכב החולה .ראה באוצר
המושגים ערך שכינה למעלה ממראשותיו של חולה .אם יש צורך לחולה ,ודאי שמצוה ומותר
לשבת למראשותיו או לרגליו או למעלה ממנו .6כיום שהחולים שוכבים על גבי מיטות
אפשר לשבת על גבי כסא וספסל.
ה .מי שאינו רגיל להיכנס לביתו של החולה בדרך כלל ,אינו נכנס לבקרו בשלושת הימים
הראשונים של חוליו .ואם הכביד עליו חוליו בבת אחת נכנס לבקרו מיד.
ו.
אומרים לו שיתן דעתו על ענייניו ,אם הלוה או הפקיד אצל אחרים ,או אחרים הלוו או
הפקידו אצלו ,ואל יפחד מפני זה מהמוות .7לא בכל מקרה ולא אצל כל אדם אפשר לומר
משפטים כאלו .אך לעומת זאת ,יכולה להיות הקלה גדולה לאדם החולה כשירגיש שמשאיר את
ענייניו מסודרים וברורים .לכן יש לשקול בדעת מתי לומר ומתי להחריש ,והחכם עיניו בראשו.
ז.
יש מי שכתב שראוי לאדם שלפני פטירתו יסדר צוואה לביתו בכל ענייניו ,ויש לעוררו
על כך .אך אם נראה שתחלש דעתו של החולה עקב כך ,לא ידברו איתו על כך.8
מה אומרים לחולה על מחלתו
ח .המטרה העיקרית ביחסנו לחולה היא לעודדו ולחזקו .לכן חולה שנפטר לו קרוב ,אין
מספרים לו על כך ,אם יש חשש שהידיעה תשבור את רוחו .9לפי זה יש גם להימנע
מלספר את המצב הרפואי באופן בוטה מחשש שיפול ליאוש ולדיכאון .ניתן לומר לו
בעדינות וברגישות שמחלתו מסוכנת ושראוי להרבות בתפילה ובתשובה .בכל מצב אין
לומר לחולה שאבדו סיכויו ,ותמיד יש להשאיר פתח של תקוה .גם מפני שאיננו יכולים
לדעת בוודאות ,וגם כדי שלא לשבור את לבו של החולה.10
תפילות עבור חולה
בני ,הוי זהיר לבקר את החולה ,כי המבקרו מקל חוליו .השתדל עמו לשוב לקונו והתפלל עליו
וצא .אל תכביד עליו ישיבתך כי די לו מכובד חוליו .כשתכנס לחולה ,תכנס אצלו בשמחה ,כי לבו
ועיניו על הנכנסים אליו.
צוואת רבי אליעזר הגדול11
44
5גשר החיים פרק א ,א ,ד; בשם ספר חסידים (סי' שסא).
6גשר החיים פרק א ,א ,ה.
7שלחן ערוך יורה דעה סימן שלה ,ז.
8נטעי גבריאל חלק א ,פרק א ,א – ב.
9שלחן ערוך יורה דעה סימן שלז ,א.
10על פי פניני הלכה חלק ג עמוד .262
םילוח רוקיב .ד
מתפללים בעברית דווקא וצריך להזכיר שמו.
י.
בתפילות עבור חולה מזכירים שמו ושם אמו .12אם לא יודעים שם אמו יזכירו שם
אביו ,13ואם לא יודעים נהגו לומר בן חוה .14מנהג בני תימן להזכיר שמו ושם אביו.15
יא .בתפילה לרפואת החולה יש לכלול אותו בתוך שאר חולי ישראל שמתוך כך נמצא מתפלל
גם על שאר החולים וזו גם זכות לחולה שבגללו מתפללים גם על חולים אחרים .ככלל ,יש לציבור
זכויות מעבר לזכויות היחיד ,ולכן בכלל צריך אדם להשתתף עם הציבור ,ובפרט חיוני הדבר בזמן
שהיחיד צריך עזרה ותמיכה.
הלכות ומנהגים
ט.
כשמתפללים עבור החולה בפניו ,אין צריך להזכיר שמו שהרי משה התפלל על מרים ואמר
"אל נָ א ְר ָפא נָ א לָ ּה" (במדבר יב ,יג) ,ולא הזכיר שמה; ואפשר להתפלל גם בלעז .ושלא בפניו
ֵ
יב .בשבת אומרים "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא".
יג .טוב להתפלל עליו בפסוקים אלו:16
ימם ָּב ְך וּנְ ָתנָם
ְש ָ
וְ הֵ ִסיר ה' ִמ ְּמ ָך ָּכל ח ִֹלי וְ כָ ל ַמ ְדוֵי ִמ ְצ ַריִם הָ ָר ִעים אֲ ׁ ֶשר י ַָד ְע ּ ָת לֹא י ִׂ
ְ ּבכָ ל ׂשֹנְ אֶ ָ
יך (דברים ז ,טו).
ֹאמר ִאם ׁ ָשמוֹ ַע ִּת ְׁש ַמע ְלקוֹ ל ה' אֱ לֹהֶ ָ
ָשר ְ ּב ֵעינָיו ּ ַתעֲ ׂ ֶשה וְ הַ אֲ זַנְ ּ ָת ְל ִמ ְצוֹ ָתיו
יך וְ הַ י ּ ׁ ָ
וַ י ּ ֶ
יך ִ ּכי אֲ נִ י ה' ר ְֹפאֶ ךָ
וְ ׁ ָש ַמ ְר ּ ָת ָּכל חֻ ָּקיו ָּכל הַ ּ ַמחֲלָ ה אֲ ׁ ֶשר ׂ ַש ְמ ִּתי ְב ִמ ְצ ַריִם לֹא אָ ִׂשים ָעלֶ ָ
(שמות טו ,כו).
אתיו (ישעיהו נז ,יט).
חוק וְ לַ ָּקרוֹ ב אָ ַמר ה' ו ְּרפָ ִ
ּבוֹ ֵרא נִ יב ְׂשפָ ָתיִם ׁ ָשלוֹ ם ׁ ָשלוֹ ם לָ ָר ֹ
לֹא ְתאֻ ּנֶה אֵ לֶ ָ
יך ָר ָעה וְ ֶנגַע לֹא י ְִק ַרב ְ ּבאָ הֳלֶ ָךּ ִ :כי ַמ ְלאָ כָ יו יְצַ ּוֶה ָּל ְך ִל ְׁש ָמ ְר ָך ְ ּבכָ ל
דְּ ָרכֶ ָ
יך (תהלים צא ,י – יא).
ש ָעה ִ ּכי ְת ִה ָּלתנ ּו אָ ּ ָתה (מתפלת העמידה .מבוסס על ירמיהו
יענו ונִ ָ ּו ׁ ֵ
ְרפָ אנו ה' ונ ֵָרפֵ א הוֹ ִׁש ֵ
יז ,יד).
יד .אומרים תהלים לרפואת החולה .נהגו לומר ח"י ( )18מזמורים אלו :ב ,ו ,יג ,כב ,כה ,ל ,לב ,לח,
סט ,פח ,קב ,קג ,קז ,קטז ,קיח ,קמב ,קמג ,קל .אם רוצים להרבות בתפילה מוסיפים ח"י מזמורים
נוספים :ט ,טז ,יז ,יח ,כג ,לא ,לג ,לו ,לט ,מא ,מט ,נה ,נו ,פו ,פט ,צ ,צא ,קד.
טו .לאחר מכן אומרים את הפסוקים ממזמור קיט בתהלים (לקמן מעמוד )511המרכיבים
את שמו של החולה (עיין באוצר המושגים ערך אלפא ביתא) ,ופסוקי קר"ע שט"ן ויהי רצון
שאומרים לחולה (לקמן עמודים .)496–495
11מובא בסוף פרקי דרבי אליעזר.
12אמנם לגבי נפטר האשכנזים מזכירים שמו ושם אביו
ועדות המזרח מזכירים שמו ושם אמו ,אבל על חולה
לכל הדעות יש להזכיר שמו ושם אמו .המקור הוא בספר
הזהר (פרשת לך לך דף פד) "והושיעה לבן אמתך …אדכר
לאמא" .גשר החיים פרק לא ,ב ,י.
13הערת הרב נבנצל שליט"א – יש נוהגים שאין
מזכירים שם האב ,וגם לא בן חוה ,אלא בן שרה .במקרה
של חולה ששמה שרה ,אפשר לומר בת רבקה.
14ילקוט יוסף סימן א ,כ.
15שלחן ערוך המקוצר עיני יצחק ,יורה דעה חלק ב
סימן קעה ,ד.
16גשר החיים פרק א ,ג ,א.
45
םילוח רוקיב .ד
הלכות ומנהגים
שינוי והוספת שם
טז .רבים נוהגים לשנות שם של חולה מסוכן ,דהיינו שמוסיפים לו שם חדש .שינוי השם
מבטא את התפילה והרצון לבטל את רוע הגזרה שנגזרה על האדם .כיון שלעתים אי אפשר לשנות
את הגזרה ,משנים את שמו של האדם כדי שהגזרה לא תחול עליו .וכמו שאומרים בתפילה לשינוי
השם ,שאם נגזרה גזרה על פלוני ,על אדם אחר לא נגזרה הגזרה .כשמוסיפים לחולה שם
מתפללים ואומרים תהלים בעשרה ,17מי שברך לחולה ,שלוש עשרה מדות ,ויהי רצון
של הוספת השם (לקמן עמודים .)496–495
יז .השם הנוסף יתווסף בראש .18כגון אם נקרא משה והוסיפו לו רפאל ,יקרא רפאל משה.
יח .אם הבריא מחוליו ,אפילו מעט ,ונתחזק בשמו החדש בחזקת 'קם מחוליו' שלושים יום,
גם אם נפטר לאחר מכן – נשאר בשמו החדש לעד (לעניין כיתוב על המצבה והזכרת
שמו בלימוד ותפילה לעילוי נשמה) .אבל אם לא נתחזק בשמו החדש ולא קם מחוליו
למשך שלושים יום ,נזכר רק בשמו הקודם.
כיצד להתפלל על חולה המתייסר
אותו יום שנפטר רבי יהודה הנשיא גזרו חכמים תענית וביקשו רחמים .אמרו :כל מי שיאמר
"רבי מת" – ידקר בחרב .עלתה שפחתו של רבי לגג ואמרה :עליונים מבקשים את רבי ,ותחתונים
מבקשים את רבי; יהי רצון שיכופו תחתונים את העליונים .כיון שראתה את רבי שהוא מצטער
הרבה ,אמרה :יהי רצון שיכופו עליונים את התחתונים .לא פסקו חכמים מלבקש רחמים .נטלה
כד וזרקה מן הגג לארץ; נשתתקו חכמים ,ויצאה נשמתו של רבי.
כתובות קד ,א
יט .חולה המתיסר ואין תקוה וסיכוי לרפואתו ,מותר וראוי להתפלל עליו שימות במיתה
קלה ולא יתארכו יסוריו .19באופן זה אין להאריך את ימיו ביסורים ,אבל גם אסור לקצרם.
מותר ומצוה לתת לחולה כזה משככי כאבים כדי להקל על יסוריו .אלו העקרונות הכלליים,
התייחסות מפורטת יותר לענייני טיפול בחולים חורגת ממסגרת ספר זה .יש לברר ברגישות ובכובד
ראש כל מקרה לגופו עם מורה הוראה.
כ.
46
ניתן להתפלל לה' שיעשה את הטוב בעיניו עבור החולה .לעתים טוב לחולה שיתייסר כדי
לזכך עוונותיו ,ואיננו יכולים לדעת .לכן אנו משליכים על ה' יהבנו שיעשה את הטוב בעיניו.
17הערת הרב נבנצל שליט"א – ואין זה לעיכובא,
ואפשר להוסיף שם גם ביחידות.
18גשר החיים פרק א ,ג ,ה.
19ערוך השלחן יורה דעה סימן שלה ,ג; אגרות משה
חושן משפט חלק ב ,עג ,א ,על פי הגמרא בנדרים מ ,א,
שממנה משמע שלעתים יש להתפלל על החולה שימות.
גם במקרים כאלו אין ראוי שבני משפחתו יתפללו עליו
שימות ,שמא תיכנס בלבם כוונה זרה לטובת עצמם
להקל מעליהם את המעמסה של הטיפול בחולה.
הערת הרב נבנצל שליט"א – ויש חולקים ,ולענ"ד טוב
להתפלל שהקב"ה יעשה הטוב בשבילו ,כדלקמן.
םילוח רוקיב .ד
ֹאמר
עד יעקב אבינו לא היתה מחלה בעולם .בא יעקב והתפלל ונהיתה מחלה בעולם ,שנאמר "וַ ּי ֶ
לְ יוֹ ֵסף ִה ֵ ּנה ָאבִ ָיך חֹלֶ ה" (בראשית מח ,א).
בבא מציעא פז ,א.
ככלל ,אנו מיחלים ומתפללים שה' יברכנו בחיים טובים ובריאים ,וימנע מאיתנו מחלות ופגעים .כמו
שכתוב בפסוק "וְ ֵה ִסיר ה' ִמ ְּמ ָך ָּכל חֹלִ י" (דברים ז ,טו) ,אך לעתים באים על בני האדם קשיים ומחלות
ויסורים .כשכבר מגיע מצב כזה ,יש להתבונן אם ניתן להגיע לתובנות למסקנות ולמעשים דווקא מתוך
המשבר והקושי .להלן מובאים דברים מתוך ספר גשר החיים (פרק א ,ד) המבוססים על הגמרא והמדרש,
שבקריאה ראשונה אינם מובנים כלל .כיצד יתכן שיעקב אבינו ביקש שיהיה חולי בעולם?!
הלכות ומנהגים
התיתכן תועלת בחולי
מיום שנבראו שמים וארץ לא היה אדם מתעטש וחי ,אלא בכל מקום שהיה הולך אם בדרך ואם
בשוק היתה נפשו יוצאת .עד שבא יעקב אבינו וביקש רחמים על כך .אמר לפניו :ריבונו של עולם,
ֹאמר לְ יוֹ ֵסף ִה ֵ ּנה ָאבִ ָיך חֹלֶ ה"…
אל תקח נפשי עד שאצוה את בני ,ונעתר לו שנאמר "וַ ּי ֶ
ילקוט שמעוני איוב ,סימן תתקכז20
חסד עשה הקדוש ברוך הוא עם בני אדם שיהא חולי בעולם ,ולא יהא אדם הולך בשוק וגווע
בפתאומיות ,כאשר ביקש יעקב אבינו עליו השלום ,ועל ידי החולי עשוי להתעורר לתשובה
ולצוות על ענייניו .ואם החולי הוא חסד מהקדוש ברוך הוא ,אף אתה השתדל שיהא החולי של
חברך לחסד ולברכה ולא רק למכאוב ולדאבון שלא לתועלת.
בזמן שאדם הולך על רגליו ומשוקע בשאון החיים ,מסיח דעתו מכך שכל החיים עתידים למות .
גם כשמזכירים לו על כך ,האדם חושב":הלא יש עוד זמן לזה…" .כל ימי חייו הוא חי ,רואה
שאנשים אחרים מתים ולא הוא ,ומה כל החרדה ,הרי יש לו זמן…
ורוב בני האדם אינם גומרים את חשבונותיהם ומשאירים אותם באמצע .מעטים הם הפקחים
אשר עיניהם פקוחות ורואים את הנולד מראש לסדר את ענייניהם מדי שנה בשנה או מדי פעם
בפעם ,בין אדם לחברו ובין אדם למקום .ומי שאיננו שוטה מתעורר על כך לכל הפחות כשיחלה,
בטרם יגיע לסכנה ח"ו.
וזה שאינו יודע לשאול גם בעת חוליו – את פתח לו ,ועשה אתו חסד לעוררו על כך שיצוה על
ענייניו :א – בנוגע לרכושו ומה שרוצה לצוות על כך .ב – אם חייב למישהו או שיש לו פקדונות
של אחרים .ג – בנוגע לצדקה שרוצה לתת .ד – על וידוי דברים של תשובה .
המעורר לחולה על כך ישקול דבריו בדעת ובהשכל ,ואם אינו יכול יציע דבריו לפני מי שיודע
לדבר עניינים כאלו.
גשר החיים ,פרק א ,פיסקה ד
התיחסות נוספת לוידוי תובא להלן ,עמוד .49
20סיום המדרש :לפיכך חייב אדם להודות כשמתעטש
ונהפך ממות לחיים שנאמר "עטישותיו תהל אור" (איוב
מא ,ט) .לכן אומרים "לבריאות" או "אסותא" (רפואה)
למי שמתעטש.
47
רטפנבו ססוגב לופיטה .ה
הלכות ומנהגים
ה .הטיפול בגוסס ובנפטר
רבי אליעזר אומר :שוב יום אחד לפני מיתתך .שאלו תלמידיו את רבי אליעזר :וכי אדם יודע
באיזה יום ימות? אמר להם :וכל שכן! ישוב היום שמא ימות למחר ,ונמצא כל ימיו בתשובה .
ֹאש ָך ַאל יֶ ְח ָסר" (קהלת ט ,ח) .
ל עת יִ ְהי ּו בְ גָ ֶד ָיך לְ בָ נִ ים וְ ׁ ֶש ֶמן ַעל ר ׁ ְ
"בכָ ֵ
ואף שלמה אמר בחכמתוּ ְ :
אמר רבי יוחנן בן זכאי :משל למלך שזימן את עבדיו לסעודה ולא קבע להם זמן .פקחים שבהם
קישטו את עצמם וישבו על פתח בית המלך ,אמרו :כלום חסר לבית המלך?! טפשים שבהם הלכו
למלאכתם ,אמרו :כלום יש סעודה בלא טורח?! פתאם ביקש המלך את עבדיו .פקחים שבהם
נכנסו לפניו כשהם מקושטים ,הטפשים נכנסו לפניו כשהם מלוכלכים .שמח המלך לקראת
הפקחים וכעס לקראת טפשים .אמר :הללו שקשטו את עצמם לסעודה ישבו ויאכלו וישתו,
הללו שלא קשטו את עצמם לסעודה יעמדו ויראו.
שבת קנג ,א
ספרות ההלכה והמנהג מתארת בפירוט רב את שלבי הגסיסה האחרונים .בעבר היה מדובר בדרך כלל
באנשים הגוועים לאיטם ,בבית ,מוקפים בקרוביהם ,ברמה יחסית די גבוהה של הכרה ומודעות להתקרב
הקץ.
בימינו מצבים כאלו נדירים יותר .בני אדם מתים בדרך כלל בבתי חולים ,תוך נסיונות רפואיים לדחות את
הקץ ,ולעתים לאחר נסיונות החיאה שבהם האדם כלל אינו בהכרה .אף על פי כן ,יש להחשיב זאת כזכות
ומקדש את שעת הפרידה
ֵ
המרומם
ֵ
לנפטר ולמשפחתו כאשר האדם נמצא במצב בו ניתן להגיע למעמד
מן הנפש היקרה ,שעת הפטירה מן העולם .למצבים מעין אלו נכתבו השורות הבאות.
בהתקרב הקץ
"הב ּו לַ ה' ְ ּבנֵ י
א .בהתקרב הקץ יש חולים הנוטלים ידיהם ואומרים מזמור כ"ט בתהלים ָ
"א ָּתה גִ בּ וֹ ר לְ עוֹ לָ ם ה' " – כל אלו
"אל ֵֹהי נְ ׁ ָש ָמה" או ַ
ֵאלִ ים" .יש אומרים "נִ ׁ ְש ַמת ָּכל ַחי" או ֱ
ללא חתימת הברכה( 1לקמן עמודים .)499–497
ב.
"פ ּטוּם ַה ְּקט ֶֹרת" מילה במילה בכוונה ובהטעמה( 2לקמן עמוד .)500
יש אומרים ּ ִ
ג.
בשעה האחרונה ,אם אפשר הדבר ,טוב שיאמר החולה הפסוקים הללו:
ֹשא ָעוֹ ן וְ עֹבֵ ר ַעל ּ ֶפ ׁ ַשע ִל ְׁשאֵ ִרית ַנחֲלָ תוֹ לֹא הֶ חֱזִ יק לָ ַעד אַ ּפוֹ ִּכי חָ פֵ ץ
ִמי אֵ ל ָּכמוֹ ָך נ ׂ ֵ
חֶ ֶסד הוּא :י ָׁשוּב י ְַרח ֲֵמנ ּו י ְִכ ּב ֹׁש עֲ וֹ נ ֵֹתינ ּו וְ ַת ְׁש ִל ְ
ֹאותם (מיכה ז ,יח – יט)
יך ִ ּב ְמצֻ לוֹ ת יָם ָּכל חַ ּט ָ
יתה אוֹ ִתי ה' אֵ ל אֱ ֶמת (תהלים לא ,ו)
ְ ּבי ְָד ָך אַ ְפ ִקיד רו ִּחי ּ ָפ ִד ָ
ָ
ָ
ָ
ָשם ְלך ׁ ָשלוֹ ם
ִשא ה' ּ ָפנָיו אֵ לֶ יך וְ י ׂ ֵ
ִש ְמ ֶר ָך ,יָאֵ ר ה' ּ ָפנָיו אֵ לֶ יך וִ יחֻ ּנ ּ ֶָך ,י ּ ׂ ָ
יְבָ ֶר ְכ ָך ה' וְ י ְׁ
(במדבר ו ,כד – כו).
48
1גשר החיים פרק ב ,א.
2הקונטרס היחיאלי ,בית עולמים פרק טו .וכתב שם
הטעם כדי להציל הנשמה מפחד ומצער מלאך המות,
כדי שימות על ידי מלאך רחמים .עוד הוסיף שם טעמים,
עיין שם.
רטפנבו ססוגב לופיטה .ה
ה' אֵ ל אֱ ֶמת (תהלים לא ,ו)
ֹשה אֱ ֶמת וְ תוֹ ָרתוֹ אֱ ֶמת.
מ ֶׁ
ִש ָראֵ ל ה' אֱ להֵ ינ ּו ה' אֶ חָ ד
ְׁש ַמע י ְׂ
ָּברו ְּך ׁ ֵשם ְ ּכבוֹ ד ַמ ְלכוּתוֹ ְלעוֹ לָ ם וָ ֶעד.
(דברים ו ,ד)
וידוי
הלכות ומנהגים
יתי ה' (בראשית מט ,ח)
ישו ָּע ְת ָך ִק ִּו ִ
ִל ׁ
ר ב ֲא ׁ ֶשר הוּא ׁ ָשם" (בראשית כא ,יז) – בזכות עצמו .יפה תפילת
ל ה ַּנ ַע ַ ּ
ים אל קוֹ ַ
י ש ַמע ֱאל ִֹה ֶ
"כ ׁ ָ
ִּ
החולה לעצמו יותר מכל.
בראשית רבה פרשה נג ,יז
וידוי הוא חלק ממצות התשובה .עצם המודעות לחטא היא שלב הכרחי בהכרה ובצורך בתיקון המעשים.
מדובר בוידוי המבטא את הרגשות הכנים של האדם ולא דברים מן השפה ולחוץ ,רגשות המביעים את
הרצון האנושי העמוק והפנימי להיות אדם טוב וישר ,מתוך הסתכלות על החיים כסולם שהאדם משתדל
להתקדם ולעלות בו מבחינה ערכית ואנושית .אצל אדם המוטל על ערש דווי ואין בכוחו לעשות מעשה,
הוידוי הוא כעין הצהרה על מגמה רוחנית של רצון להתעלות והטבה.
ד.
מצוה על החולה להתוודות קודם פטירתו .כיון שצריך רגישות רבה כדי לומר זאת
לחולה ,נהגו לומר לו שישנם הרבה שהתוודו וחיו ,ויש שלא התוודו ומתו .ואין אומרים
דברים אלו בפני עם הארץ ולא בפני נשים וקטנים ,כדי שלא יבכו וישברו את לבו.3
ה .נוסח הוידוי:4
מוֹ ֶדה אֲ נִ י ְלפָ נ ָ
ית ִתי ְ ּבי ְָד ָך ַעל ָּכל הַ חַ י ִּים וְ צָ ְרכֵ י
בו ַתי ׁ ֶש ְרפו ָּא ִתי ו ִּמ ָ
ֶיך ה’ אֱ לֹהַ י וֶאלֹהֵ י אֲ ֹ
הַ חַ י ִּים ׁ ֶש ּנ ַָת ּ ָת ִלי .י ְִהי ָרצוֹ ן ִמ ְּלפָ נ ָ
ֶיך ׁ ֶש ְּת ַר ּ ְפאֵ נִ י ְרפו ָּאה ְׁשלֵ ָמה ,וְ ִאם אָ מוּת חַ ס וְ ׁ ָשלוֹ ם
יתי וְ ׁ ֶש ּ ָפ ׁ ַש ְע ִּתי
אתי וְ ׁ ֶש ָעוִ ִ
ית ִתי ַּכ ּ ָפ ָרה ַעל ָּכל חֲטָ ִאים וַ עֲ וֹ נוֹ ת ו ְּפ ׁ ָש ִעים ׁ ֶשחָ טָ ִ
ְּתהֵ א ִמ ָ
ְלפָ נ ָ
יקים .אֵ ל נָא ְרפָ א נָא ִלי.
ֶיך .וְ ֵתן חֶ ְל ִקי ְ ּבגַן ֵע ֶדן וְ ז ּ ֵַכנִ י לָ עוֹ לָ ם הַ ָּבא הַ ָּצפוּן לַ ַּצדִּ ִ
גם יאמר:
אֲ נִ י ַמאֲ ִמין ּ ֶבאֱ מ ּונָה ְׁשלֵ ָמה ַּבה’ אֱ ל ִֹהים אֱ ֶמת ו ְּׁשמוֹ אֱ ֶמת ו ִּב ְׁשל ׁ ָֹשה ָע ׂ ָשר הָ ִע ָּק ִרים.
וימחול לכולם ויבקש מחילה מכולם.
ו.
נוסח הוידוי הקצר – "אם אמות ,תהא מיתתי כפרה על כל עוונותי".
אפשר להאריך בוידוי ולומר את הנוסח שאומרים ביום הכיפורים ,כמובא במחזורים.5
ז.
אם אינו יכול להתוודות בפיו ,יתודה בלבו ,או שאדם אחר יאמר לפניו.
3שלחן ערוך יורה דעה סימן שלח ,א.
4תורת האדם לרמב"ן ,שער המיחוש עמוד מז .שלחן
ערוך יורה דעה סימן שלח ,ב.
5נוסח ארוך ומפורט על פי הקבלה מובא בקונטרס
היחיאלי ,בית עולמים ,ונקרא ספר הביקורים.
49
רטפנבו ססוגב לופיטה .ה
הלכות ומנהגים
ח .אפשר לומר וידוי גם במקום שאינו נקי ,אך ללא הזכרת שם ומלכות.6
ט .טוב לתת צדקה או לייחד כסף לצדקה ,קודם אמירת הוידוי.
י.
אפשר לומר וידוי גם בשבת ויום טוב.7
יא .יש האומרים את הפיוט "יגדל" הכולל בתוכו את שלושה עשר עקרי האמונה .הטעם
מפני שכתוב (ראה שני לוחות הברית ,עשרת הדברות ,מסכת פסחים ,הגהות בסוף נר מצוה) שבשעה
שנשמתו של אדם יוצאת ממנו ,השטן עומד על ימינו לשטנו ואומר לו :כפור בה' אלהי ישראל .מה
תקנתו להנצל ממנו? יכוון בשלושה עשר עקרי האמונה ,ובפסוק "שמע ישראל" כדי לקבל עליו עול
מלכות שמים ,ולהודות ביחוד ה' בעולם .ניתן לבאר שהיסורים עלולים לפעמים לגרום לאדם הרהורי
חטא וספקות אמוניים .התקנה לכך היא להתחזק באמונה ולכן משננים את עיקרי האמונה .וכן הטעם
באמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" ,על פי המדרש המובא בגמרא (פסחים נו ,ב):
ֹאמר ֵה ָא ְספ ּו וְ ַא ִ ּג ָידה לָ כֶ ם …" (בראשית מט ,א) – ביקש יעקב לגלות
"וַ ִ ּי ְק ָרא יַ ֲעקֹב ֶאל ָ ּבנָ יו וַ ּי ֶ
לבניו קץ הימים ,ונסתלקה ממנו שכינה .אמר :שמא חס ושלום יש במטתי פסול ,כאברהם
שיצא ממנו ישמעאל ,וכאבי יצחק שיצא ממנו עשו?! אמרו לו בניו :שמע ישראל ה' אלהינו ה'
אחד( .שמע אתה אבינו ישראל) ,כשם שאין בלבך אלא אחד ,כך אין בלבנו אלא אחד .באותה
שעה פתח יעקב אבינו ואמר :ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
וכן יש קבלת עול מלכות שמים בפסוקים הנוספים שמזכירים לפניו .וכיון שאין הגוסס יכול לומר,
אומרים לפניו.
יש שכתבו שנכון לומר עם החולה מסירת מודעה בהיותו בדעה צלולה :שאם יבוא השטן וכת דיליה
חס ושלום ברגע האחרון להסית אותי לעבור על אחד מעיקרי האמונה או אחת מכל מצוות ה'
ואפילו מדרבנן ,יהיו דברי בטלין ומבוטלין.8
אומרים את הפיוט "אדון עולם"" ,אנא בכח"" ,על כן נקוה לך" .הכל מובא לקמן מעמוד .504
יב .אם הדבר אפשרי ,יברך החולה את בניו ואת בני משפחתו לפני מותו .ירחץ ידיו ויניח
שתי ידיו על ראשם ויאמר לבנים" :יְ שִׂ ְמ ָך ֱאל ִֹהים ְּכ ֶא ְפ ַריִ ם וְ כִ ְמנַ ּׁ ֶשה" (בראשית מח ,כ),
ֹימ ְך ֱאל ִֹהים ְּכ ָש ָֹרה ִר ְב ָקה ָר ֵחל וְ לֵ ָאה"" .יְ ָב ֶרכְ ָך ה' וְ יִ ׁ ְש ְמ ֶר ָך :יָ ֵאר ה' ּ ָפנָ יו ֵאלֶ ָ
יך
ולבנות" :יְ ִש ֵ
ָ
ָ
יח ֶּנ ָּך :יִ ּ ָׂשא ה' ּ ָפנָ יו ֵאלֶ יך וְ יָ שֵׂ ם לְ ך ׁ ָשלוֹ ם" (במדבר ו ,כד-כו)" .וְ נָ ָחה ָעלָ יו רו ַּח ה' רו ַּח
וִ ֻ
ָחכְ ָמה ו ִּבינָ ה רו ַּח ֵע ָצה וּגְ בו ָּרה רו ַּח דַּ ַעת וְ יִ ְר ַאת ה' " (ישעיהו יא ,ב) .ואחר שברך את
"ה ַּמלְ ָא ְך ַהגּ ֵֹאל א ִֹתי ִמ ָּכל ָרע יְ ָב ֵר ְך ֶאת ַה ְּנ ָע ִרים וְ יִ ָּק ֵרא ָב ֶהם ׁ ְש ִמי וְ ׁ ֵשם ֲאב ַֹתי
כולם יאמרַ :
9
ַא ְב ָר ָהם וְ יִ ְצ ָחק וְ יִ ְדגּ ּו לָ רֹב ְ ּב ֶק ֶרב ָה ָא ֶרץ" (בראשית מח ,טז) .
ויצוה אותם על תכלית החיים לשמור את דרך ה' ,בין אדם לחברו ובין אדם למקום.
יג .אין זועקים ומתפללים עליו בפניו כי עלולים לגרום לו להתאמץ להמשיך שעותיו
ביסורים .לכן נהגו לשלוח את קרוביו שיצאו מהחדר בשעת הוידוי ,שמא יבכו וישבר
50
6שמירת שבת כהלכתה חלק ב ,פרק סד ,א.
7שמירת שבת כהלכתה שם ,בשם באר היטב ,אורח
חיים סימן רפח ,ג.
8נטעי גבריאל חלק א ,פרק א ,יא .המקור ברבנו ירוחם
בשם הרמב"ן .הנוסח מובא לקמן עמודים .504-503
9נטעי גבריאל חלק א ,פרק א ,יג .וראה גם בערוך
השלחן ,יורה דעה סימן שלט ,ח.
רטפנבו ססוגב לופיטה .ה
גוסס
גוסס הוא מושג הלכתי המגדיר את מצבו של החולה הסופני בשלבים האחרונים של חייו.
הלכות הטיפול בגוסס ארוכות ומפורטות ואין כאן המקום להאריך בהן ,אך אלו הם העקרונות ההלכתיים
הראשיים:
הלכות ומנהגים
לבו של הנוטה למות .אולם קרוביו וביחוד בניו שיכולים להישאר לידו ,ראוי ונכון
שיעמדו בקרבתו.
יד .יש לטפל בחולה כל זמן שעדיין יש תקוה להחיותו.
טו .חולה המתיסר יש להמשיך לתת לו את כל הטיפול השגרתי כגון נוזלים ,מזון וחמצן,
ואסור לנתקו ממכשירים רפואיים כדי לקרב את קיצו .אך אין חובה לתת לו טיפולים
חריגים כגון החייאה ,אם אין סיכוי לריפוי אלא רק להארכת חייו במידת מה ,כיון שאין
להאריך את חייו ביסורים.10
טז .יש לתת תרופות הרגעה לחולה כדי להקל את יסוריו ,אף על פי שישנו חשש מסוים
שתרופות אלה עלולות לקרב את מותו .הואיל ואין ודאות שהתרופות יגרמו למיתתו,
חוזרת החובה הבסיסית להקל את יסוריו; יתכן גם שהרגשה טובה קצת יותר ,תתן לו
כוח להתמודד עם המחלה.11
יז .בשעת גסיסה כשכבר אין יותר אפשרות לטפל ,אין להזיז את הגוסס ממקומו ואסור
לקרב את מיתתו .אולם אם יש דבר המעכב את יציאת הנפש ,מותר להסיר את המונע.12
חכמים השוו את הגוסס לנר שדועך ,על פי הפסוק "נֵ ר ה' נִ ׁ ְש ַמת ָא ָדם" (משלי כ ,כז) .בנר דועך כל
מגע קל עלול להחיש את כיבויו ,לכן לגבי גוסס אסרו חכמים כל מגע העלול להחיש את מיתתו.
מותר ללטף את ידו של גוסס המפחד ,כדי להרגיעו .13כיון שמדובר בעניינים מורכבים,
עדינים ורגישים ביותר מבחינה הלכתית ומעשית ,צריך שאלת חכם לגבי כל מקרה.
יח .פשוט שאין לעשות שום הכנות ללוויה או לקבורה קודם יציאת הנפש .14מותר ומצוה
ללמוד מראש (בצנעה) את ההלכות הקשורות ביציאת הנפש ,ואין בכך שום סימן רע
לחולה.
יט .נוהגים לומר במחיצת הגוסס פרקי תהלים שמתאימים לרוח השעה .כפי שיובא להלן,
עמודים .506–505
10נשמת אברהם כרך ב ,סימן שלט ,ד.
11ציץ אליעזר חלק יג ,פז.
12שלחן ערוך והגהות הרמ"א ,יורה דעה סימן שלט,
א .על ההבדל בין פעולה אסורה הגורמת או מזרזת את
המיתה לבין הפעולה המותרת של הסרת מונע נכתב
רבות ,כמו כן נכתב על ההתייחסות להארכת חיים באופן
מלאכותי העלולה לגרום יסורים לחולה .ראה סיכום
באנציקלופדיה הלכתית רפואית כרך ד ,ערך 'נוטה למות',
מעמוד 366ואילך.
13נשמת אברהם ,יורה דעה סימן שלט ,עמ' תצד ,בשם
הגרש"ז אויערבאך.
14שלחן ערוך יורה דעה סימן שלט ,א.
51
רטפנבו ססוגב לופיטה .ה
הלכות ומנהגים
יציאת נשמה
שנו רבותינו :המעצם עיניו של מת עם יציאת הנפש הרי זה שופך דמים .משל לנר שכבה והולך,
אם אדם נותן אצבעו עליו – מיד כבה.
שבת קנא ,ב
כ.
בשעת יציאת נשמה מצוה לעמוד ליד הגוסס ,ולא ישאירוהו יחידי ;15וטוב שיעמדו
עשרה מישראל .על פי הקבלה לא יעמדו לרגלי המיטה אלא מצדיה.16
בבית החולים לעתים מוציאים את הקרובים סמוך לפטירה .אך אם הדבר אינו מפריע ,ובני המשפחה
מעוניינים להישאר בחדר ,ניתן לבקש זאת מהצוות הרפואי.
כא .בשעת המיתה יזהרו העומדים שם לוודא שלא יוצא שום אבר של הגוסס חוץ למיטה.
על פי הסוד יש להקפיד שלא יצא שום אבר חוץ למיטה בשעת יציאת נשמה ,17כמו שכתוב אצל
יעקב אבינו "וַ ֶ ּי ֱאסֹף ַרגְ לָ יו ֶאל ַה ִּמ ּ ָטה" (בראשית מט ,לג) .ואם בכל זאת יצא ,לא יגעו בו אלא יכסו
בסדין גדול.18
כב .העומדים ליד הגווע יתנו לבם לשוב בתשובה ,יתבוננו מה אנוש כי תזכרנו ,וזה גם לזכות
הגווע .על פי חכמי הקבלה ,יציאת הנשמה היא על ידי גילוי שכינה; הנפטר רואה את האור הגדול
ומשתוקק ונכסף אליו ואז נשמתו יוצאת .זכות היא לנפטר שיעמדו לידו וזכות היא גם לעומדים
לידו .לכן יש להתייחס בכבוד הראוי ובתשומת לב מיוחדת למעמד נשגב זה.
כג .אומרים פסוקי ייחוד – ׁ ְש ַמע יִ שְׂ ָר ֵאל ה' ֱאל ֵֹהינ ּו ה' ֶא ָחד
ד מלְ כוּתוֹ לְ עוֹ לָ ם וָ ֶעד – שלוש פעמים
ם כבוֹ ַ
• ָ ּברו ְּך ׁ ֵש ְּ
• ה' הוּא ָה ֱאל ִֹקים – שבע פעמים
• ה' ֶמלֶ ְך ה' ָמלָ ְך ה' יִ ְמלוֹ ְך לְ עוֹ לָ ם וָ ֶעד
כד .נהגו לפתוח את החלונות בשעת יציאת הנפש .פעולה שמסמלת את עזיבת הנשמה מהמרחב
הגשמי המוגבל של הגוף ,ואת המעבר שלה אל מרחבי העולם הרוחני הבלתי מוגבל .כל ימי חייו היה
האדם מחובר לבית גשמי מוגדר .פתיחת החלונות מסמלת את המעבר אל חלל האויר והשמים
האינסופיים.
על פי ההלכה יש להתפלל בבית שיש בו חלונות .החלונות מסמלים את האפשרות לקשר עם
האלוהים בתפילה .גם בפטירה פותחים חלונות ,לסמל שהנשמה חוזרת ומתחברת אל האלוהים
אשר נתנה.19
52
15
16
17
18
שלחן ערוך יורה דעה סימן שלט ,ד.
הטעם מובא באוצר המושגים ערך מלאך המוות.
מעבר יַ בּ ֹק מאמר שפתי רננות פרק ו.
הקונטרס היחיאלי ,בית עולמים פרק טו ,יב.
19על פי מעבר יַ בּ ֹק מאמר שפתי צדק פרק כו .שם
מביא טעמים נוספים על פי הקבלה כדי להבריח את
הרוחות הרעות.
רטפנבו ססוגב לופיטה .ה
כה .בעבר נהגו להניח נוצה רכה סמוך לאפו של הנפטר כדי לבדוק אם נותרה רוח חיים
באפיו .כיום למעשה רק רופא מוסמך לקבוע את המוות.
כו .מצד עיקר הדין כל העומדים על המת בשעת יציאת נשמה גם מי שאינם קרובי משפחה,
חייבים לקרוע .20אולם בדורות האחרונים נשתנה דין זה ,ואין קורעים על המת בשעת
יציאת נשמה .והטעם לכך כיון שחוששים שלא יימצא אדם שיעמוד אצל המת בשעת יציאת
נשמה ,ונמצא מת יחידי בעגמת נפש; כי הנפש משתוממת בשעה שהיא יוצאת מן הגוף .21ומנהג
בני תימן שכל העומדים שם קורעים ומברכים ברכת דיין האמת בשעת יציאת נשמה.22
הלכות ומנהגים
לאחר הפטירה
כז .מצד עיקר הדין הקרובים צריכים לקרוע ולברך ברכת "דיין האמת" בשעת יציאת נשמה,
או כששומעים על הפטירה .אך למעשה נהגו כיום לקרוע ולברך בתחילת הלוויה (מנהג
האשכנזים) או לאחר הקבורה (מנהג עדות המזרח) .הטעם הוא כיון שבדרך כלל בשעת
הפטירה ,הקרובים נמצאים בסערת נפש ולא יודעים מה לעשות בזמן זה ,לכן בפועל קורעים
ומברכים בלוויה כשאנשי החברה קדישא מדריכים אותם כיצד לנהוג .מכל מקום ,המדקדק
לקרוע ולברך בשעת יציאת נשמה או בשעת שמועה על הפטירה – כדין הוא עושה.23
כח .העומדים על המת בשעת יציאת נשמה שאינם קרוביו ,מברכים "ברוך דיין האמת" בלי
שם ומלכות.24
כט .מדליקים שני נרות למראשותיו ,ויש נוהגים על פי הסוד להדליק שבעה נרות .הנר מסמל
ביהדות את הנשמה – "נֵ ר ה' נִ ׁ ְש ַמת ָא ָדם" (משלי כ ,כז) .חכמים השתמשו בדימוי זה כדי לכבד את
נשמת הנפטר .המושג "אור" מסמל במקרא דימויים שונים:
• הקב"ה כמקור האור – "ה' אוֹ ִרי וְ יִ ׁ ְש ִעי" (תהלים כז ,א).
• נוכחות השכינה – "יָ ֵאר ה' ּ ָפנָ יו ֵאלֶ ָ
יח ֶּנךָּ " (במדבר ו ,כה).
יך וִ ֻ
"כעֹלְ לִ ים לֹא ָרא ּו אוֹ ר" (איוב ג ,טז).
• האור כמקבילה לחיים – ְּ
"כי נֵ ר ִמ ְצוָ ה וְ תוֹ ָרה אוֹ ר" (משלי ו ,יג).
• התורה – ִּ
כל הדימויים הללו הם ניגוד למוות ולחושך .מתוך ההסתכלות על נצחיות הנשמה ,כינו חכמים את
הנשמה בשם נר – "נשמה שנתתי בכם קרויה נר".25
הנר מורכב מחומר הבעירה הפיזי ומהלהבה עצמה שהיא עיקר הנר ותכליתו ,אבל אין לה משקל
ונפח .גם באדם ישנו יסוד פיזי שהוא גוף האדם הגשמי ,שתכליתו ועיקרו היא הנשמה הרוחנית שאי
אפשר להגדירה במונחים פיזיקליים ,והיא עיקר משמעות האדם.
20מועד קטן כה ,א .שלחן ערוך יורה דעה סימן שמ ,ה.
21גשר החיים פרק ד ,ט; בשם שלחן גבוה.
22שלחן ערוך המקוצר עיני יצחק ,יורה דעה סימן קעו,
ה .באר לחי רואי סימן ג.
23גשר החיים פרק ד ,ו.
24באר היטב אורח חיים סימן רכג ,ו .וראה משנה
ברורה (שם) שכתב שכך נוהגים העולם ואינו נכון לנהוג
כן ,ועל כל פנים על תלמיד חכם או אדם גדול שמרגיש
צער במיתתו צריך לברך בשם ובמלכות .גשר החיים
פרק ג ,א ,ג.
25שבת לב ,א.
53
רטפנבו ססוגב לופיטה .ה
הלכות ומנהגים
אור הנר נמשך כלפי מעלה ,למרות שחומר הבעירה מגיע מתחתיו .אפשר לדמות זאת לנשמה
המחוברת לגוף החומרי אך כמהה לעולמות העליונים .כשהאדם נפטר אל בית עולמו ,הרוח חוזרת
אל האלוהים אשר נתנה ,לעולמות העליונים .הנר האנושי חוזר אל מקור האור( .על פי הקבלה נתנו
משמעות נוספת להדלקת הנר ליד הגוסס .הטעם מובא באוצר המושגים ערך נר נשמה).
נפטר בבית
ל.
אם נפטר בבית ,משאירים את הנפטר במיטה כעשרים דקות ,ואין לגעת בו .הטעם כיון
שיתכן שיש לו עדיין גדר של גוסס ,אולי עדיין יש בו חיות כלשהי .אסור לגעת בגוסס כדי שלא
להחיש את גסיסתו ,כפי שנתבאר לעיל ,לכן ממתינים זמן מה אחרי פטירתו.
לא .אחרי כן מכסים את הנפטר בסדין לבן ומשכיבים אותו על הרצפה .הטעם לכך הוא כדי
למנוע ריח רע של הנפטר ,ולכן רצוי שהנפטר יושכב במקום צונן ככל האפשר .יש טעם נוסף על פי
הקבלה .26בכל פעם לפני שמזיזים אותו מבקשים ממנו מחילה.
לב .פושטים ממנו את בגדיו כשהוא מכוסה בסדין ,ומקפידים שלכל הפחות פני הנפטר
והערוה יהיו מכוסים כל הזמן .גברים יטפלו בנפטר ,ונשים בנפטרת .סוגרים את עיניו
ואת פיו ,מיישרים את ידיו ואת רגליו ומצמידים אותן זו לזו כשרגליו לכיוון הפתח .27אם
אין כוחות נפש לעשות זאת ,אפשר להמתין לאנשי החברה קדישא שיפנו ויטפלו.
לג .יש להודיע מייד לחברה קדישא המקומית על הפטירה כדי שאפשר יהיה לטפל בהקדם
האפשרי בסדרי הלוויה והקבורה.
לד .התייחסות לגבי שבת תובא להלן ,עמוד .60
צידוק הדין
לה .לאחר שמכסים את פני הנפטר 28בבד או בסדין לבן ,אומרים צידוק הדין:
ָּברו ְּך דַּ יַּן הַ אֱ ֶמת.
שם ה' ְמב ָֹר ְך (איוב א ,כא)
ה' נ ַָתן וַ ה' לָ ָקח י ְִהי ׁ ֵ
ָשר הוּא (דברים
לו ִ ּכי כָ ל דְּ ָרכָ יו ִמ ְׁש ּ ָפט ,אֵ ל אֱ מ ּונָה וְ אֵ ין ָעוֶל צַ דִּ יק וְ י ׁ ָ
הַ ּצוּר ּ ָת ִמים ּ ָפעֳ ֹ
לב ,ד)
54
26מניחים את המת על גבי קרקע שאינה מקבלת
טומאה כדי למנוע מכוחות הטומאה להחזיק במת ,וכך
עדיף מאשר שישאר במטה שהיא כלי המקבל טומאה.
גם כיסוי המת בסדין ,נעשה כדי להעלימו ממידת הדין
השולטת רק על הנראה לעין (ספר מעבר יַ בּ ֹק מאמר
שפתי צדק ,עמוד .)112והוסיף טעם (שם ,במאמר
שפתי רננות פרק ט) שכל דבר שואף לחזור למקורו וזו
מנוחתו .לכן הנשמה חוזרת למעלה ששם מקורה; והגוף
חוזר אל העפר ,כי עפר הוא ואל עפר ישוב .ובקונטרס
היחיאלי (בית עולמים פרק טו) הוסיף טעם שהשמתו על
הקרקע עשויה להחשב כסקילה כדי לכפר עליו .ובנטעי
גבריאל חלק א (פרק ה ,ג) הביא טעם בשם ספר זכור
לאברהם שנהגו כך בארץ ישראל מפני קדושת הקרקע,
"כי ָרצ ּו ֲע ָב ֶד ָ
יה" (תהלים קב ,טו).
יך ֶאת ֲא ָבנֶ ָ
כמו שכתוב ִּ
27פירוט והסבר על כך מובא באוצר המושגים ערך
רגלי המת כלפי הפתח.
28טעמים לכך על פי הקבלה מובאים בגשר החיים (פרק
ג ,א ,א) ובספר מעבר יַ בּ ֹק מאמר שפתי רננות פרק ט.
רטפנבו ססוגב לופיטה .ה
לֵ ְך ּ ֶב ָשלוֹ ם וְ ָתנוּחַ וְ ַתעֲ מֹד ְלג ָֹר ְל ָך ְל ֵקץ הַ י ּ ִָמין.
בשבת ויום טוב אין אומרים צידוק הדין ,אבל אומרים ברוך דיין האמת.29
כבוד המת
היות וגופו של הנפטר שימש ככלי קיבול לנשמה שהיא חלק אלוה ממעל ,יש לנהוג בגוף כבוד.
חכמים השוו אדם מישראל לספר תורה .גם בספר תורה וגם באדם מישראל יש ביטוי להשראת שכינה.
לכן העומד על אדם מישראל בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע ,כאילו רואה ספר תורה שנשרף .30כמו
שנוהגים כבוד בספר תורה שבלה ,כך נוהגים כבוד בגופו של אדם מישראל לאחר שנשמתו פרחה ממנו,
ונפטר מן העולם .נוהגים כבוד גם בעצמות או באברים ,ואפילו בכזית מן המת ,שהם כחלקי גויל של ספר
תורה.
הלכות רבות קשורות לכבוד המת – שמירה ,רחיצה ,טהרה ,הלבשה ,לוויה וקבורה ,כובד ראש בפני המת
או בבית הקברות.
הלכות ומנהגים
ֶיך ִצ ְד ֶק ָך ְ ּכבוֹ ד ה' יַאַ ְספֶ ָ
וְ הָ לַ ְך ְלפָ נ ָ
ך (ישעיהו נח ,ח)
לו .אין נוהגים קלות ראש בפני המת .אין אוכלים ושותים בפניו .אין לעשן לידו .אין מניחים
תפילין ,לא מברכים ולא לומדים תורה בתוך ארבע אמות שלו או בחדר שהמת שם .גם
אין ראוי לשיח שם בדברי חולין (גשר החיים פרק ה ,א ,ג-ד).
לז .מותר ורצוי לומר תהלים לעילוי נשמת הנפטר .יש אוסרים לקרובים האוננים לומר
תהלים מדין איסור לימוד תורה ,ויש מתירים.31
לח .במקרים של המתנה ארוכה לפינוי הנפטר ,צריך לקרר את הנפטר על ידי מאוורר,
מזגן או קרח כדי למנוע ריח רע ,בייחוד בקיץ .אין לחלל שבת כדי להפעיל מכשירים
חשמליים לצורך כך ,ולכן יש להשתמש בקרח.
שמירת המת
תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר :תינוק בן יומו חי ,אין צריך לשמרו מן החולדה ומן העכברים .
אבל עוג מלך הבשן מת ,צריך לשמרו מן החולדה ומן העכברים .
שבת קנא ,ב.
שמירת המת היא מכמה טעמים :האחד משום כבודו ,שאם יניחוהו לבד הרי זה כאלו עזבוהו ככלי אין חפץ
בו ,ומוטל בביזיון (ירושלמי ,ברכות פרק ג .רמ"א יורה דעה ,סימן שעג ,ה) .הטעם השני ,שהגוף נרתיק קדוש
שהורקה הנשמה ממנו .ולפי מה שכתבו המקובלים ,שואפים אז כוחות הטומאה לחדור אל תוכו .משל
29גשר החיים פרק ג ,א ,ו.
30מועד קטן כה ,א.
31ראה בילקוט יוסף( ,סימן ח ,יא) מעשה רב מהרב
עובדיה יוסף ,שגער באונן שאמר תהלים ליד מיטת
הנפטר .אך בציץ אליעזר (חלק ה ,רמת רחל סימן מו)
כתב להתיר אמירת תהלים על ידי האוננים.
הערת הרב נבנצל שליט"א – אמירת תהלים עבור
הנפטר ,יש מתירים.
55
רטפנבו ססוגב לופיטה .ה
הלכות ומנהגים
לחבית שהורקה מדבש ,שנוהרין לתוכה שקצים ורמשים .כמו שכתוב בזהר (אמור פח" ):וכל כמה דגופא
לא אקבר וכו' רוח דמסאבותא מזדמן לשריא עליה ולסאבא ההוא גופא".
כל שכן כשצריך לשמור את המת מביזיון והשחתה ,אם מונח במקום שמצויים עכברים או חולדות וכלבים,
או שמוטל במקום שיש חשש לדלקה או שמוטל ברחוב או במקום הפקר .חייבים לשמרו מהשחתה
ומביזיון ולהביאו למקום מכובד ושמור.
לט .הנפטר טעון שמירה עד הקבורה או עד הפינוי לחברה קדישא.32
מ .המשמר את המת נחשב עוסק במצוה של כבוד המת .והעוסק במצוה פטור מן המצוה,
ופטור מקריאת שמע ותפילה .אם עובר זמן קריאת שמע יכול לצאת ולקרוא קריאת
שמע ,אך אינו חייב .ואם הם שניים ,אחד משמר את המת והשני קורא ומתפלל
ומתחלפים ביניהם.33
מא .המשמר את המת צריך לומר דברים שבקדושה לשמירת המת – מזמורי תהלים
ותפילות ,ולא לעסוק בדברים בטלים.
מב .גם בשבת צריך שמירה.34
מג .שומרי המת אין שואלים ואין משיבים שלום.
מד .אין אוכלים בפני המת .ואם צריך יאכל במקום אחר ,או יעשה מחיצה ,או לפחות יסב
פניו ויאכל.35
מה .כהן אבל שהמת מוטל עליו ,מותר לו להיטמא כדי לשמור את המת .ויש מתירים לכהן
לשמרו אפילו בשבת ,למרות שאי אפשר לטפל אז בקבורתו.36
מו .המהלך בין המתים צריך ליטול ידיו לאחר מכן.37
מז .מותר לקבל שכר עבור שמירת המת.38
הלנת המת
אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בר יוחאי :מנין למלין את מתו שעובר עליו בלא תעשה? תלמוד
ם ההוּא" (דברים כא ,כג).
ר ת ְק ְ ּב ֶר ּנ ּו ַ ּביּוֹ ַ
י קבוֹ ִּ
ל ה ֵעץ ִּכ ָ
לומר "ל ֹא ָתלִ ין נִ בְ לָ תוֹ ַע ָ
56
32אם השומרים המחליפים אינם מגיעים בזמן שנקבע,
והשומרים הנוכחיים חייבים לעזוב מפני שאחרת לא
יוכלו לתפקד למחרת בעבודתם ,מותר להם לעזוב את
המת לאחר שעשו מאמצים ,עד כמה שניתן ,לאתר את
המחליפים (צרור החיים פיסקה מ).
33שלחן ערוך יורה דעה סימן תג ,ט .צרור החיים
פיסקה מג.
34הגהות הרמ"א על שלחן ערוך יורה דעה סימן שעג,
ה .ילקוט יוסף במבוא .צרור החיים פיסקה לו.
35שלחן ערוך יורה דעה סימן שמא ,א ,ופתחי תשובה
שם סעיף קטן ב.
36גשר החיים פרק ה ,ד ,ג.
37שלחן ערוך אורח חיים סימן ד ,יח; ויש מחמירים
להצריך נטילה שלוש פעמים על כל יד לסירוגין (משנה
ברורה שם).
38נטעי גבריאל חלק א ,פרק י ,י .ובהערה שם כתב
שמותר לקבל שכר אפילו עבור שמירת המת בשבת.
רטפנבו ססוגב לופיטה .ה
האזהרה שלא להלין את המת אלא לקברו בו ביום ,נלמדת מהפסוק "לֹא ָתלִ ין נִ ְבלָ תוֹ ַעל ָה ֵעץ ִּכי ָקבוֹ ר
ִּת ְק ְ ּב ֶרנּ ּו ַ ּביּוֹ ם ַההוּא" (דברים כא ,כג) .ואף שהפסוק נאמר על הרוגי בית דין שנהרגו ונתלו ,למדו מהם על
כל המתים.
מלבד הלאו ישנה גם מצות עשה לקבור את המת בו ביום קודם שקיעת החמה ,שגם היא נלמדה מהפסוק
"כי ָקבוֹ ר ִּת ְק ְ ּב ֶרנּ ּו ַ ּביּוֹ ם ַההוּא".
ִּ
הגמרא בסנהדרין (מז ,א) למדה שהאיסור הוא דווקא דרך ביזיון בדומה לתלוי על העץ ,אבל אם הלינו
לכבודו מותר וכך גם נפסק להלכה (שלחן ערוך יורה דעה ,סימן שנז ,א).
הטעם כתבו משום כבודו של הגוף ,שלא תראה הלנתו כביזיון .רש"י באר הטעם (על פי הגמרא בסנהדרין
מו ,ב) שזלזולו של מלך הוא ,שהאדם עשוי בדמות דיוקנו של ה' וישראל הם בניו .משל לשני אחים שהיו
דומים זה לזה ,אחד נעשה מלך ואחד נתפס ללסטיות ונתלה .כל הרואה אותו אומר :המלך תלוי .ציוה
ַּכ�ְּּב�ֵּהמֹוֹ ת ִנִ ְְדמּוּ".
המלך והורידוהו .ויש שהסמיכו זאת לפסוק בתהלים (מט ,יג) "ְוְ ָָא ָָדם ִּב�ּ ָיָקר ַּב�ּ ל ָיָ ִלִ ין ִנִ ְְמַׁש�ׁ ל ֵ
שהאדם שהוא יקר מכל יקר "בל ילין" ,שאם ילינוהו – יהיה נמשל כבהמות נדמו (זהר נשא) .יש גם יתרון
פסיכולוגי גדול במצוה זו .המצב של נפטר שאינו קבור ,הוא מעמסה גדולה על המשפחה .הבאת המת
למקום מנוחתו מהווה הקלה נפשית משמעותית למשפחה (דרכה של היהדות במוות ובאבלות ,עמוד .)40
הלכות ומנהגים
הלינו לכבודו :לשמע עליו עיירות ,להביא לו מקוננות ,להביא לו ארון ותכריכים – אינו עובר עליו;
שכל העושה אינו אלא לכבודו של מת.
סנהדרין מו ,ב – מז ,א
מח .מצות עשה לקבור את המת בו ביום קודם שקיעת החמה ,וכן ישנה אזהרה שלא להלין
את המת אלא לקברו מייד ,אלא אם כן הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכים או כדי
שיבואו קרובים.39
מט .אם הטהרה מתעכבת ,מותר להלין את המת לצורך טהרתו ,כיון שזה נחשב לכבודו.40
ובכל אופן יש להקדים את הטהרה ככל האפשר.
נ.
אם נקבר בלילה קודם עלות השחר ,לא נחשב שהלינוהו.
נא .אפילו אם נתנו את המת בארון ולא קברו את הארון בקרקע ,עוברים על הלאו ועל
העשה כל זמן שלא קברו את המת או את הארון בקרקע.
נב .בגוי ,בנפל ,בעצמות ובאברים לא עוברים על הלאו ועל העשה .הרמב"ן (דברים כא ,כב)
מחדש שיש בארץ ישראל לאו נוסף "וְ לֹא ְת ַט ֵּמא ֶאת ַא ְד ָמ ְת ָך" (דברים כא ,כג) ,ולכן בארץ ישראל יש
להקפיד גם בגוי.41
נג.
אין להלין רשע ,כדי שתהיה לו כפרה בביזיון ההלנה או כדי להצילו מעונש .כגון שמת
ביום חמישי ורוצה לקברו סמוך לשבת כדי להצילו מחיבוט הקבר.42
39עיין בילקוט יוסף (סימן ח ,ז) ,שכתב שגם אם
ציוה להלינו – חייבים לקברו מיד ,כדי למנוע צער גדול
מנשמתו .ובכל בו על אבלות (עמ' 37הערה )9כתב
שאפילו כדי להמתין שיבואו כל בניו ובנותיו אין זה ברור
שההמתנה היא לכבודו.
40במראה הבזק חלק ג ,סימן סב.
41גשר החיים פרק ז ,ב ,א.
42ילקוט יוסף סימן ח ,ח .ובשו"ת רדב"ז כתב שאין זה
מועיל כלום.
57
רטפנבו ססוגב לופיטה .ה
הלכות ומנהגים
נד .בירושלים אין מלינים את המת כלל ,אפילו לכבודו ,43אלא אם מת בה אדם ,קוברים
אותו מיד .44איסור זה נוהג גם בזמן הזה בירושלים שלפנים מן החומה ,45אך בעיר
ירושלים שאינה בתוך החומות נוהג הכלל הרגיל ,שלכבוד הנפטר מלינים אותו .46יש מי
שכתב שיש להחמיר בכל ארץ ישראל כמו בירושלים.47
כהן
נה .מצד עיקר הדין אין לכהן להיכנס לבית שיש בו גוסס.48
נו .כהן שנמצא לבד עם אדם גוסס צריך לצאת מהמקום .אך אם הגוסס עדיין בהכרה
ומפחד להישאר לבדו ,ויש חשש שהפחד יקרב מיתתו ,אסור לכהן לצאת מהחדר.49
נז .עם יציאת הנשמה ,אסור לכהן שאינו משבעת הקרובים לנפטר להמצא בבית ,עד
לאחר הוצאת המת מן הבית( .הלכות טומאת כהן מפורטות לקמן מעמוד .)75
נח .נכון שהכהן יחמיר על עצמו ולא ייטמא לקרובו בשבת .ישנו דיון בפוסקים האם הכהן
מצווה להיטמא רק לצורך הנפטר ולקבורתו ,או להיטמא גם שלא לצורך .בשבת ,שאי אפשר לקבור
את המת ,זו טומאה שלא לצורך .מסקנת הפוסקים שראוי להחמיר ולא להיטמא .אם יש צורך
שהכהן ישמור את קרובו המת ,מותר לו להיטמא שהרי זו טומאה לצורך.50
נט .בשבת מותר להוציא את הנפטר מן הבית על ידי גויים ,לצורך כהנים שנמצאים בבית
הנפטר ,כיון שאסור להם לשהות באהל המת .על ידי יהודים מותר לפנות את הנפטר רק
לצורך כהן חולה שנמצא בבית .המת נחשב למוקצה ,וההיתר לטלטלו הוא אגב בגדיו שאינם
מוקצה .51ההיתר להוצאתו הוא רק למקום שאינו רשות הרבים גמורה.52
הרוג
דם היוצא מהנפטר בזמן המיתה נקרא דם הנפש וטעון קבורה .בהרוג ישנה סבירות שדם הנפש נבלע
בבגדיו ובנעליו ,לכן אין מלבישים את ההרוג בתכריכים אלא נקבר בבגדיו .לכן גם אוספים עפר שבלע
מדמו ונקבר עמו53.
58
43בבא קמא פב ,ב.
44ומסורת היא בידנו ואין טעם לדבר ,רש"י שם.
45דהיינו במקום המקודש לאכילת קדשים קלים
ומעשר שני .הגבולות מבוארים בספר עיר הקדש
והמקדש ,חלק ב פרק א ,ובגשר החיים פרק ז ,ג ,ג.
46הערת הרב נבנצל שליט"א – ונוהגים במידת האפשר
שלא להלין גם בעיר החדשה ,וקוברים במידת הצורך
אפילו בשעה מאוחרת בלילה.
47צרור החיים פיסקה מו .יתכן שעל פי דברי הרמב"ן
דלעיל ,שכתב שבארץ ישראל יש לאו נוסף "ולא תטמא
את אדמתך".
48שלחן ערוך יורה דעה סימן שע .אמנם יש פוסקים
מקילים המתירים לכהן להיכנס כל זמן שלא מת .עיין
שם בבית יוסף ובהגהות הרמ"א.
49הגרש"ז אויערבך ,נשמת אברהם ,יורה דעה סימן
שלט ,עמ' תצז.
50שלחן ערוך ורמ"א ,יורה דעה סימן שעג ,ה .שמירת
שבת כהלכתה חלק ב ,פרק סד ,ו.
51הערת הרב נבנצל שליט"א – אם נרצח ח"ו ,כגון
בפיגוע ,הוא נקבר בבגדיו להעלות חימה ,ואז הם
מוקצים; ויש להניח עליו משהו אחר.
52שמירת שבת כהלכתה שם ,יד .דווקא אם קרובי
המת רוצים להוציאו.
53שפתי כהן יורה דעה סימן שסד סעיף קטן יא.
בפיגועים הנוראים שחוינו ניתן היה לראות את אנשי
זק"א (זיהוי קרבנות אסון) המלקטים כל בדל אבר וכל
פיסה שהיתה שייכת להרוגים כדי להביאה בכבוד לקבר
ישראל.
רטפנבו ססוגב לופיטה .ה
סא .יש לאסוף במידת האפשר כל דבר שבלע מדם ההרוג – בגדים ,סדינים וגם עפר שבלע
מהדם ,וקוברים עמו.
סב .אם טבע או נחנק ולא יצא ממנו דם ,מטהרים אותו ומלבישים אותו תכריכים כשאר
מתים.
הלכות ומנהגים
ס .הרוג קוברים כשהוא לבוש בבגדיו ובנעליו עם הדם שנספג בהם ,וכורכים אותו בסדין,
שנקרא סובב ,מעל בגדיו.54
סג .אם נהרג על ידי גויים ,אף שלא יצא ממנו דם ,קוברים אותו בבגדיו .הטעם שהוזכר
בפוסקים הוא כדי להעלות חימה ולנקום נקם .55כלומר שאי אפשר לעבור לסדר היום ולקבור
באופן הרגיל כמו שקוברים אדם שסיים את חייו; אלא קוברים אותו בבגדיו כדי להביע כלפי שמים
שקוברים כביכול אדם חי ,אדם שהיה אמור לחיות אלא שנהרג או נרצח על ידי הגויים ,פעמים רבות
בגלל עצם היותו יהודי .יש בכך מעין זעקה כלפי ריבונו של עולם לגאול את עמו ולמנוע את חילול
השם ואת המצב שבו יהודים נהרגים ונרצחים רק בגלל היותם יהודים.
סד .אם נפצע פצעי מוות ,ויצא ממנו דם ומת לאחר כמה ימים; אין צורך לקבור את הדם.
כיון שהחובה לקבור היא רק בדם הנפש היוצא בשעת מיתה ,ולא את הדם שיצא קודם לכן.56
סה .יולדת שנפטרה בלידתה ,מנהג ירושלים להלבישה תכריכים .אם יש בגדים הבלועים
מדם הנפש ,נקברים עמה.57
שפיכת המים
סו .נהגו לשפוך את המים שיש בבית הנפטר ובשכנותו הקרובה( 58בסירים אגרטלים וכו').
הטעמים לכך מובאים באוצר המושגים ערך שפיכת המים .לא שופכים מים שבבקבוקים או
במיכלים סגורים .בשבת וביום טוב אין צריך לשפוך .בשעת הצורך מותר להשתמש
במים לשטיפה או רחיצה.59
סז .יש מי שכתב שאין לשפוך מים מכוסים או מים שבישלו בהם וכן אין שופכים בשבת,
ושיש להקל הרבה בעניין זה .60ויש מי שכתב שהיום אין נוהג דין שפיכת המים כלל אצל
שכני הנפטר ,וגם בבית הנפטר עצמו יש להתיר אלא שיש לפתוח מעט את הברזים
לשפוך מעט מהמים.61
54שלחן ערוך יורה דעה סימן שסד ,ד .באוצר המושגים
ערך הי"ד – ה' יקום דמו מובא טעם לכך על פי הקבלה.
55שפתי כהן על שלחן ערוך יורה דעה סימן שסד סעיף
קטן יא .חכמת אדם כלל קנז ,יב.
56דם שיצא לאחר מיתה יש לקבור .עיין גשר החיים
פרק יא ,ה.
57רמ"א ,יורה דעה סימן שסד ,ד .גשר החיים פרק יא ,ו.
58שלחן ערוך יורה דעה סימן שלט ,ה .מדובר בשני
הבתים הסמוכים לבית הנפטר (גשר החיים פרק ג
פיסקה ג).
59מים חמים – יש אוסרים (גשר החיים פרק ג ,ג,
י .ילקוט יוסף סימן ו ,ו); ויש מתירים (צרור החיים
סימן רצו).
60ערוך השלחן יורה דעה סימן שלט ,ט.
61הר צבי יורה דעה סימן רסא .ילקוט יוסף סימן ו ,ג.
חיים וחסד פרק א ,כ.
59
רטפנבו ססוגב לופיטה .ה
הלכות ומנהגים
שבת
חלק מהלכות שבת שלפנינו כבר נכתבו במקומם ,אך הבאנום כאן באופן מרוכז.
סח .מחללים שבת לצורך פיקוח נפש של החולה ,ומותר לחלל שבת אפילו כדי להאריך את
חייו לשעה קלה בלבד.62
סט .חולה שנטה למות אומרים איתו וידוי גם בשבת וביום טוב.63
ע.
אין קורעים בשבת וביום טוב אלא במוצאי שבת ומוצאי יום טוב ,64אבל מותר לברך ברכת
"דיין האמת".65
עא .מותר להוציא מחטים וצינורות מגוף הנפטר ,מבלי להזיזו .מותר לנקות את הנפטר
מבלי לסחוט בד או צמר גפן לצורך כך.
עב .גם בשבת מורידים את הנפטר לרצפה ,ודואגים לקרר את הנפטר .66אבל אסור לחלל
שבת לצורך כך ,או כדי להזמין חברה קדישא ,או לשם פינוי המת.*66
עג .בשבת אין שופכים מים שבכלים ,גם במוצאי שבת אין שופכים אותם.67
עד .הלכות כהן בשבת ,פורטו לעיל עמוד .58
הודעה לקרובים על המיתה
עה .מצד עיקר הדין אין חיוב להודיע לקרובים שמת להם מת ,אפילו באב ואם .ולא עוד אלא
שחז"ל דרשו על מי שמודיע ,את הפסוק ממשלי (י ,יח) – "ּוּמֹוֹ ִִצא ִִד ָָּב� ה הּוּא ְכְ ִִסיל".68
העיקרון הוא שאין עניין לגרום צער רק לשם עצם ההודעה ,אם אין בה צורך ולא תועלת אלא
62שלחן ערוך אורח חיים סימן שכט ,ד ,וביאור הלכה
שם דיבור המתחיל 'אלא'.
63שמירת שבת כהלכתה חלק ב ,פרק סד ,א; בשם
באר היטב ,אורח חיים סימן רפח ,ג.
64אלא אם כן נקבר ביום טוב עצמו על ידי נכרים
שאז הקריעה נדחית מחול המועד לאחר המועד( .ראה
שלחן ערוך אורח חיים סימן תקכו ,א .למעשה היום אין
קוברים ביום טוב).
65גשר החיים פרק ד ,כג .כבר נכתב לעיל שהאשכנזים
נהגו לברך בתחילת הלוויה ,ועדות המזרח נוהגים לברך
אחרי הלוויה .ראה גם בשמירת שבת כהלכתה חלק ב,
פרק סד הערה ז( .וכן בשלחן ערוך יורה דעה סימן שלט ,ג).
60
66מסקנת גשר החיים (פרק ג ,ב ,ג) לאחר הדיון על
טלטול המת בשבת; וגם התיר להפשיט ממנו את בגדיו
כדי שלא יסריח ,לא רק בקיץ אלא גם בחורף .אמנם
הגרש"ז אויערבך כתב שאם אין חשש שיסריח ,אין
להפשיט ממנו את בגדיו (והובאו דבריו בלב אברהם חלק
ב עמוד כא; ובאנציקלופדיה הלכתית רפואית ערך 'שבת',
כרך ו עמוד .)397וכעין זה כתב במבוא לילקוט יוסף
(עמוד ד) ,אך ציין שיש נוהגים שלא לגעת בנפטר כלל
בשבת ויום טוב .בנטעי גבריאל (חלק א ,פרק ה ,ד) הזכיר
מנהג פרסבורג שבשבת אין מניחים את המת על הקרקע.
*66למרות האמור כאן ,אפשר להתיר לפנות את
הנפטר על ידי גוי .לכן ,המוקד לפינוי נפטרים של הרבנות
הראשית ( )*0120פועל גם בשבת ,ומופעל באופן מלא
על ידי גויים העונים לטלפון ומפנים את הנפטר לבית
חולים או לחדר קירור .במקרה שיש צורך לדאוג לפינוי
הנפטר בשבת (כגון שהנפטר הלך לעולמו סמוך לאחר
כניסת השבת ,או שיש יום טוב הסמוך לשבת ,או שמזג
האוויר חם והנפטר עלול להסריח או שיש למשפחה
קושי נפשי בלתי נסבל להישאר עם הנפטר ומסיבות
נוספות) ,מותר להתקשר למוקד באמצעות גוי או בשינוי
ולדאוג לפינוי הנפטר .על פי הרב יוסף צבי רימון והרב
יצחק ריגר ,הלכות אבלות ,עמ' ,212הערה .9כמו כן ,אם
יש חשש לעבירה פלילית ,יש לצלצל למשטרה אף שיש
בכך חילול שבת מאחר וזה לכבודו של הנפטר ,כך הורה
הרב יעקב רוז'ה ,שם.
67שמירת שבת כהלכתה חלק ב ,פרק סד ,ז.
68שלחן ערוך יורה דעה סימן תב ,יב.
רטפנבו ססוגב לופיטה .ה
עו .בשבת וביום טוב יש עניין נוסף לדחות את ההודעה ,במידת האפשר ,למוצאי היום .הן
מצד שאי אפשר לטפל בשבת וביום טוב בלוויה ובקבורה ,וגם כדי לא לגרום צער בשבת וביום טוב.
ומכל מקום יש לדון בכל מקרה לגופו ,ובפרט יש לקחת בחשבון ,אם בין כה וכה ההודעה תגיע במשך
היום.
הלכות ומנהגים
תוצאתה היא גרימת צער בלבד .כמובן שכיום קשה להסתיר מידע כזה ,ולכן האפשרות הפשוטה
בדרך כלל היא להודיע לקרובים ,כדי שיוכלו להערך כראוי ללוויה ולקבורה ,פן תגיע הבשורה
הקשה באופן בלתי ראוי ,או מחשש שייגרם כעס על אי ההודעה .כיום למעשה נהגו להודיע
על הפטירה הן לקרובים והן באופן פומבי ,אפילו ברמקולים ברחובה של עיר ,כיון שמטרת
ההודעה היא לאפשר לאנשים לבוא ללוויה או לנחם את האבלים.
עז .יש להודיע ברגישות ובאחריות ,ולשון חכמים מרפא .יפורט לקמן בפרק סב – איך מודיעים
למשפחה על אסון.
עח .מצד עיקר הדין נהגו להודיע לבנים על פטירת הוריהם ,כדי שיאמרו עליהם "קדיש".69
עט .כל זמן שלא נודע לקרובים על הפטירה ,אין עליהם שום חיובי אבלות .לכן מעיקר
הדין אפילו אדם אחר שיודע ,מותר לו להזמין את הקרובים לסעודת נישואין ולשאר
שמחות.70
פ.
מעיקר הדין מותר להשהות את ההודעה על הפטירה עד סמוך לתום השבעה ,כך
שהקרוב יוכל להצטרף לשאר קרוביו ולשבת עימם אפילו זמן מועט בסיום השבעה,
ויסיים את השבעה יחד איתם .וכן מותר להמתין כדי שהשמועה הקרובה תהפוך להיות
רחוקה ,ויוכל לשבת זמן מועט ולא יצטרך שבעה ושלושים .וראה עוד לקמן לקמן בפרק
מט – דיני שמועה .אם מדובר בערב החג ,כדאי להודיעם כדי שישבו שעה קצרה לפני
החג ויסיימו בזאת את השבעה.71
פא .אם הקרובים שואלים על הנפטר אין לשקר להם ולומר שהוא עדיין חי ,אבל מותר לומר
להם בלשון שמשתמעת לשני פנים.
פב .אם ההודעה עלולה לגרום לנזק בריאותי ,בפרט אצל אנשים זקנים או חולים ,צריך
לשקול אם כדאי להסתיר מהם את הידיעה על הפטירה .כמובן ,רק באופן שברור
שהדבר לא עלול להוודע להם באקראי ללא הכנה נפשית מתאימה.
ניתוחי מתים
פג .ככלל ,משום כבוד המת 72וגם משום איסור הנאה מהמת ,יש לאסור ניתוחי מתים.73
הזכרנו כבר לעיל שחכמי ישראל השוו אדם מישראל לספר תורה ,וכשם שספר תורה שבלה אסור
69רמ"א שם.
70שלחן ערוך יורה דעה סימן תב ,יב .ולפי זה מותר
לאיש ולאשתו לשמש יחד ,אם אחד מהם אבל ,ולא ידוע
לו על כך ,למרות שלבן הזוג ידוע .חידושי הגרשוני שם
בשם ספר חסידים ,וכן בילקוט יוסף סימן לח ,יב בהערה.
71ילקוט יוסף סימן יט ,ג .ובסימן ל ,לח .נטעי גבריאל
חלק א ,פרק קכח ,יב.
72הערת הרב נבנצל שליט"א – גם משום מצוָ ת קבורה.
73יש מי שכתב שיש בזה גם משום מצות "ואהבת
לרעך כמוך" (עמוד הימיני לד) .ואם בגלל הניתוח
הקבורה מתעכבת ביום ,יש בזה גם משום איסור "לא
תלין" (דברים כא ,כג).
61
רטפנבו ססוגב לופיטה .ה
הלכות ומנהגים
להשחיתו ולקלקלו גם לאחר שנפסל ,אלא יש לנהוג בו כבוד ולגנזו ,כך גם את הגוף שהיה כלי קיבול
לנשמה שהיא חלק אלוה ממעל ,אסור לבזות ולהשחית.
פד .אין היתר לנתח נפטר כדי להתלמד עליו .הטענה שניתוח לצורך לימוד רפואה יוכל
בעתיד להציל חיים נידונה באריכות על ידי הפוסקים .ככלל ניתן לומר שטענה זו
מקובלת על הפוסקים כיון שפיקוח נפש דוחה את כלל המצוות ,74אך יש גישות שונות
באלו מקרים יש לישמה .יש גישות המקבלות טענה זו רק במקרה שיש שני חולים
לפנינו החולים באותה מחלה ,ואחד מהם נפטר ,והרופאים אומרים שאפשר לנסות
ולהציל את החולה השני ,אם ינתחו את הנפטר וילמדו מכך על המחלה (המינוח
ההלכתי לכך – "חולה לפנינו") .75ישנן דעות מקילות יותר המתחשבות בעובדה שהיום
הודות לקשר המיידי והתמידי בין המרכזים הרפואיים השונים ,ניתן לומר שההגדרה
ההלכתית "חולה לפנינו" קיימת תמיד ,כיון שלמידה במקום אחד יכולה לסייע מייד
לחולה הנמצא במקום אחר .76על פי גישה זו הורה הרב הרצוג שהיה הרב הראשי
לישראל:
…ועדה של שלושה רופאים מומחים מורכבים באופן זה :אחד מהם ראש
המחלקה בבית החולים הנידון ,אחד מהם מיופה כח הרבנות המקומית ,ואחד
מהם מהמשפחה של הנפטר ידונו; ואם יחליטו שיש סיכויים שהניתוח יפיץ אור
על המחלה שממנה מת המת …אזי על פי החלטתם בכתב ובחתימת ידיהם מותר
לנתח ,ובלבד שלא ינתחו אלא את ההכרחי ביותר ,ושיחזירו אחר כך הכל לחברה
קדישא לקבורה.77
פה .גם לפי הדעות המחמירות מותר לשאוב מעט דם או רקמות כדי לבצע בדיקות .78בדיקות
אלו נותנות בדרך כלל מידע העשוי למנוע את הצורך בניתוח .ואם יש חולה לפנינו ומתוצאות
הבדיקה אפשר יהיה ללמוד איך לעזור לו ,מותר לבצע את הביופסיה אף בשבת.79
פו .מותר לנתח אדם שנרצח כדי להפליל את רוצחו.80
פז .אם היתה רשלנות רפואית שבגללה נפטר אדם ,מותר לנתח את הנפטר כדי לתבוע את
הרופא ,על מנת למנוע רשלנות רפואית עתידית .זאת בתנאי שאדם מטעם המשפחה
יהיה נוכח בנתיחה ,ויוודא שכל אבריו יובאו לקבורה לאחר הנתיחה.81
62
74יומא פד ,ב .נודע ביהודה חלק ב ,יורה דעה סימן רי.
75בגשר החיים (פרק ה ,פיסקה ו) מובאות דעות אלה
ונימוקיהן .ועיין עוד באגרות משה יורה דעה חלק ב ,קנא.
76חזון איש יורה דעה סימן רח ,ז .בתחומין (כרך יב,
עמוד )382מובא מכתבו של הרב יחיאל יעקב ויינברג
לרב קלמן כהנא שהיה אז סגן שר החינוך ,ובו התייחסותו
לעניין .לדעתו כיום נחשב כל מקרה כ'חולה לפנינו' ,מפני
שהאינפורמציה עוברת מייד ממקום למקום .לפי זה יש
יותר מקום להקל.
77מכתבו של הרב הרצוג מיום ד' באייר תשי"ד מובא
בפסקים וכתבים של הרב הרצוג כרך ה סימן קנה.
78אגרות משה יורה דעה חלק ב ,קנא .בסוף התשובה.
79נשמת אברהם ,אורח חיים סימן שכא ,א ,1 ,בשם
הגרש"ז אויערבך ,וגם בחלק יורה דעה סימן שמט ,עמ'
תקכב.2 ,
80ציץ אליעזר חלק ד ,יד ,ט.
81תשובה בעל פה מהרב עובדיה יוסף שליט"א
שנמסרה לי על ידי בנו הרב יצחק יוסף שליט"א .המקרה
שהובא לפניהם היה ניתוח לצורך קבלת דמי ביטוח ,אך
ההיתר ההלכתי היה מניעת רשלנות רפואית.
רטפנבו ססוגב לופיטה .ה
עקב מורכבות הנושא והרגישות הכרוכה בו ,הובאו כאן רק ראשי פרקים .מקורות נוספים לעניין
הובאו בהערות.82
סיוע ויעוץ בעניין זה ניתן לקבל אצל הרב נחום הכהן קוק – ;03‑6741778, 03‑5748157, 0522‑503630
או אצל הרב מרדכי ויכלדר – .03‑6743858, 0522‑729659הסיוע ניתן בהתנדבות ללא תשלום .כמו כן
בארגון זק"א אצל מיכאל גוטויין רכז המחלקה המשפטית של זק"א באמצעות עורכי דין מתנדבים –
.0505‑766128, 0577‑292459
הלכות ומנהגים
פח .גם על פי חוק אסור לנתח את הנפטר ללא הסכמת המשפחה או צו מבית משפט .בכל
מקרה יש לשאול שאלת רב.
תרומת גוף למדע
פט .מבחינה הלכתית אין משמעות לכך שאדם מישראל ציוה לתרום את גופו ואבריו למדע.
התפיסה היהודית הבסיסית היא שהאדם אינו ריבון על גופו ,אלא הגוף ניתן לו כפיקדון מריבונו של
עולם לתקופה מוגבלת .לכן אסור לאדם לחבול בגופו או לאבד עצמו לדעת או לתרום את גופו
ואבריו למדע.
צ.
אמנם לבקשה כזאת יכולות להיות שתי משמעויות .משמעות אחת היא ביטול או
עיכוב הקבורה ,כגון שיניחו את השלד במוזיאון .והשנייה ,הסכמה לניתוח הגופה .לגבי
ביטול הקבורה כבר נפסק להלכה שאם אדם ציוה שלא יקברוהו אין לשמוע לו ,83כיון
שיש בכך ביזיון למשפחתו ולכל ישראל .לכן הסכמתו לביטול הקבורה או דחייתה אינה
מועילה כלום.
צא .אבל אם אדם ציוה לנתח את גופו ומיד לאחר מכן לקברו ,יש דעות שונות בפוסקים .לפי
רוב הדעות גם לאדם עצמו אין זכות להתיר לבזות את גופו כיון שאדם נברא בצלם אלוהים
ואין לאדם רשות לבזות את הגוף שהיה משכן לנשמה .84לעומת זאת ,יש דעות המתירות
לנתח גופת אדם שהסכים לכך בחייו כיון שהטעם לאיסור הוא כדי שלא לפגוע בכבודו .אבל
אם הוא מחל על כבודו ,אין איסור .85כך פסקה גם מועצת הרבנות הראשית בראשותו של
הרב הרצוג 86כיון שהרופאים יכולים לסמוך בזה על דעת המתירים.
צב .קרוביו של מי שמסר את גופו למדע ,וציווה שלא לקברו ,אינם צריכים לנהוג אבלות
עליו .כיון שאז נכלל בגדר "הפורשים מדרכי ציבור" שפרק מעליו כל עול מצוות ,ואין מתאבלים
עליו כלל .87ויש אומרים שמי שציווה למסור גופו למדע ,צריך לנהוג עליו אבלות ,אף
82סיכום רחב מופיע בציץ אליעזר חלק ד ,יד.
באנציקלופדיה הלכתית רפואית כרך ד ערך ניתוח המת,
בכל בו על אבלות מעמוד 40ואילך ,וכן בפניני הלכה
חלק ג .הרב קלמן כהנא פרסם סקירה ביבליוגרפית של
מאמרים בנושא "ניתוחי מתים בהלכה" בקובץ "המעיין"
(תשכ"ז חוברת ב עמוד ,43 – 72ומילואים בחוברת ג
עמוד .)71 – 72התייחסות לשאלה האם מותר ליהודי
לטלפן בשבת כדי להציל מת מביזיון ניתוח הובאה
בנשמת אברהם ,יורה דעה סימן שמט ,עמ' תקלד.
83הלכות אבל לרמב"ם פרק יב ,א.
84חתם סופר יורה דעה סימן שלו .הראי"ה קוק דעת
כהן סימן קצט .אגרות משה יורה דעה חלק ג ,קמ .ילקוט
יוסף סימן יד ,יד.
85ציץ אליעזר חלק ד ,יד.
86אנציקלופדיה הלכתית רפואית כרך ד עמוד .537
87כך הורה לי הרב יעקב רוז'ה שליט"א בשם הרב
מרדכי אליהו שליט"א ,על פי שלחן ערוך יורה דעה סימן
שמה ,ה.
63
רטפנבו ססוגב לופיטה .ה
הלכות ומנהגים
על פי שעשה מעשה חמור מאוד .ואם היה אפיקורוס הכופר בתחיית המתים ,אין
צריך להשתדל להביאו לקבר ישראל .ואם היה טועה וחשב שבמעשהו הריהו גומל
חסד להציל נפשות מישראל ,ובחייו לא היה פורש מדרכי ציבור ,מצוה להביאו לקבר
ישראל.88
תרומת אברים
צג .תרומת אברים של הנפטר להצלת חיים:
מבחינה עקרונית יש בתרומת אברים מצוה גדולה; אך עם זאת יש מגבלות הלכתיות,
עקרוניות וגם מעשיות .כיון שהנושא מורכב ביותר ,לא נאריך כאן .לקמן תובא עמדתה הרשמית
של הרבנות הראשית לישראל בנושא השתלת אברים ,ובנוסף לכך עמדות מעשיות שונות (בפרקי
עיון והגות מעמוד 276ואילך) .כמו כן ראה באוצר המושגים ערך איסור הנאה ממת.
צד .מי שנתן את הסכמתו שאם יהיה חולה מסוכן נוטה למות ,ינתחוהו ויקחו את לבו
להשתלה באדם אחר ,יושבים עליו שבעה ,כיון שלא עשה כן מתוך אפיקורסות וכפירה
בתחיית המתים ובהישארות הנפש.89
רבי יוחנן כשהיה מסיים ספר איוב ,אמר כך :סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה ,והכל למיתה
הם עומדים .אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו ,וגדל בשם טוב ונפטר
ם ה ָּולְ דוֹ " (קהלת ז,
ם ה ָּמוֶ ת ִמיּוֹ ִ
ם מ ּׁ ֶש ֶמן טוֹ ב וְ יוֹ ַ
בשם טוב מן העולם .ועליו אמר שלמה" :טוֹ ב ׁ ֵש ִ
א).
ברכות יז ,א
ם ה ָּולְ דוֹ " (קהלת ז ,א) .נולד אדם הכל שמחים ,מת הכל
ם ה ָּמוֶ ת ִמיּוֹ ִ
ם מ ּׁ ֶש ֶמן טוֹ ב וְ יוֹ ַ
"טוֹ ב ׁ ֵש ִ
בוכים .ואינו כן ,אלא נולד אדם אין שמחים לו שאין יודעים באיזה פרק ומעשים יעמוד ,אם צדיק
ואם רשע אם טוב ואם רע .מת צריכים לשמוח שנפטר בשם טוב ויצא מן העולם בשלום .משל
לשתי ספינות פורשות לים הגדול ,אחת יוצאת מן הלימן (הנמל) ואחת נכנסת ללימן .היוצאת מן
הלימן הכל שמחים והנכנסת ללימן לא שמחו לה .היה שם פקח אחד ,אמר להם חלוף דברים אני
רואה …אתה מוצא שכשהצדיקים נולדים אין בריה מרגשת ,וכשמתים הכל מרגישים .נולד משה
רבנו ולא הרגישה בו בריה ,וכשמת הרגישו בו הכל.
קהלת רבה פרשה ז ,ד
64
88ילקוט יוסף סימן יד ,יג; וכן מט ,ב.
89ילקוט יוסף סימן יד ,טו.
תונינא .ו
מי שמתו מוטל לפניו ,פטור מקריאת שמע ומן התפילה ומן התפילין ומכל מצוות האמורות
בתורה
ברכות יז ,ב
רבי שמעון בן אלעזר אומר :אל תנחם את חברך ,בשעה שמתו מוטל לפניו
פרקי אבות ד ,כ
הלכות ומנהגים
ו .אנינות
האנינות היא השלב הקודם לאבלות ,טרם הקבורה .משמעות המלה אנינות היא עצב או צער עמוק.1
האנינות היא מצב שבו האבל לא עוסק בשום דבר מלבד הטיפול בנפטר ובקבורתו ,לעומת האבלות שהיא
תהליך ארוך ,מדורג ומתפתח .האנינות מסמלת את הצער בלב פנימה ,2לעומת האבלות שהיא גלויה
וניכרת כלפי חוץ ,במעשי האבל ובהתנהגותו.
הטעמים לדיני אנינות ,הפוטרים את האונן מכל מצוות עשה שבתורה ,הם מפני כבודו של המת .כלומר,
מבחינה רעיונית האונן מראה שכל כולו מרוכז בצער על פטירת קרובו שנפטר .ועוד ,מפני הצורך המעשי
המרבית.
לטפל בכל צרכי הלוויה והקבורה בזריזות וביעילות ֵ
את ָך ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ַריִ ם
טעם נוסף מובא בתלמוד הירושלמי (ברכות פרק ג ,א) :שנאמר "לְ ַמ ַען ִּתזְ כּ ֹר ֶאת יוֹ ם ֵצ ְ
כּ ֹל יְ ֵמי ַח ֶ ּי ָ
יך" (דברים טז ,יג) .וחכמים דרשו – "כל ימי חייך" – ימים שאתה עוסק בחיים ,ולא ימים שאתה
עוסק בהם במתים.
האונן נקרא בפי חז"ל "מי שמתו מוטל לפניו" ,דהיינו – כיון שהאונן יכול לטפל בנפטר ,עליו מוטלת החובה
לטפל בו .מטעם זה אם אין האונן מסוגל לטפל בנפטר ,כגון אם הוא מעוכב בגלל השלטונות או שהנפטר
כבר נמסר לחברה קדישא שתקבור אותו במקום אחר; אין לו גדר הלכתי של אונן.
חלות האנינות
א .מי שמת לו אחד משבעה קרוביו – אב ,אם ,בעל או אשה ,אח ,אחות ,בן ,בת – נחשב
אונן משעת הפטירה ועד הקבורה ,ופטור מכל מצוות עשה .כפי שהזכרנו במבוא ,הטעם
לפטור הוא הצורך המוטל עליו לעסוק בצרכי המת ובקבורתו ,וגם מפני כבוד המת שלא יהיה נראה
כמי שמסיח דעתו ממנו .ברור שהאנינות אינה מתירה לעבור על איסור כלשהו ,כפי שיובא
להלן ,הלכה טז.
ב.
דין אנינות נוהג בכל שבעת סוגי הקרובים ,גם באלו שלא מתעסקים בפועל בסידורי
הלוויה והקבורה .אפילו אם ציוה האב שדווקא אחד מבניו יטפל בקבורתו ,והשאר לא
יטפלו ,יקיימו את דבריו ,אבל האנינות חלה על כולם.3
ג.
דין אנינות חל רק אם יש באפשרות הקרובים לטפל בנפטר ובצרכיו .גם אם אינם
נמצאים במקום שבו נמצא הנפטר אבל בכל זאת יכולים לטפל בענייניו ,הרי הם אוננים.
אם אין הקרובים יכולים לטפל בענייני הנפטר ,אין להם דין אנינות .ויבואר עוד לקמן.
"בן אוֹ נִ י" (בראשית לה ,יח) שמשמעותו בן צערי.
1כמו ֶ ּ
"לֹא ָאכַ לְ ִּתי ְבאֹנִ י ִמ ֶּמנּ וּ" (דברים כו ,יד).
" 2אין אנינות אלא בלב" – סנהדרין מו ,ב.
3צרור החיים פיסקה ו .ילקוט יוסף סימן ז ,מ.
65
תונינא .ו
הלכות ומנהגים
ד.
אם קרוביו לא יכולים לטפל בענייניו או שכבר סיימו לטפל בנפטר ומסרוהו לחברה
קדישא ,4לא חל דין אנינות 5על הקרובים שנשארים בבית ,אולם הם מתחילים את
האבלות רק לאחר סיום הקבורה .המלווים את המת לקבורה ,ממשיכים את האנינות
עד סיום הקבורה ,וראה כאן בהערה שיש דעות שהאנינות נמשכת גם כשסיכמו עם החברה
קדישא את כל פרטי הלוויה והקבורה ,ואין הנפטר מוטל עליהם.6
ה .קרובי משפחה המלווים את ארון הנפטר לארץ ישראל ,נוהגים אנינות בזמן הטיסה ,ולא
יאכלו בשר עד הקבורה .אך הקרובים הנשארים בחוץ לארץ מתחילים לנהוג אבלות
מיד בפרידתם מהנפטר ,אלא אם כן ממשיכים לטפל בסדרי הלוויה ,שאז ממשיכה
האנינות.7
ו.
במקרה שהקבורה משתהה ובינתיים אין צורך לטפל בנפטר ובקבורתו ,כגון שממתינים
כמה ימים להבאת ארון הנפטר מחוץ לארץ ,לא חל דין אנינות גם על מי שישתתפו בלוויה.8
פירוט נוסף מובא בפרקמז – עיכוב בקבורה .וע"ע באוצר המושגים ערך גדול הבית.
ז.
אין להודיע על הפטירה לקרוב שעומד באמצע תפילת שמונה עשרה; ואף אם
הודיעוהו ,לא יפסיק אלא יסיים תפילתו .9וכן הדין לגבי מי שהיה מברך ברכת המזון.
ואם אין דחיפות להודיע לקרובים ,נכון לא להודיעם על הפטירה בבוקר ,אלא רק לאחר
שיתפללו10
ח .אם נפטר לאדם קרוב בארץ אחרת ואין בדעתו להשתתף בלוויה ,יש אומרים שיתחיל
את האבלות רק מזמן הקבורה ,ויש אומרים שדיני האבלות חלים עליו מיד.11
66
4המושג ההלכתי – "מסרוהו לכתפים" מובא גם באוצר
המושגים.
5שלחן ערוך יורה דעה סימן שמא ,ג .גשר החיים פרק יח,
א ,ד – ו ,ובמיוחד שם בהערה .1גשר החיים חלק ב פרק
טו ,ט .כל בו על אבלות עמוד .118ועיין עוד בהערה הבאה.
6פתחי תשובה על שלחן ערוך יורה דעה סימן שמא,
סעיף קטן כא בשם נודע ביהודה .גשר החיים פרק יח ,ב,
כא .אמנם בספר צרור החיים (פיסקה ו) כתב שלפי מנהג
עדות המזרח נמשכת האנינות עד לאחר הקבורה גם אם
אין הקרובים מתעסקים בקבורה ,ולמעשה הורה שגם
האשכנזים צריכים לנהוג דיני אנינות עד לאחר הקבורה.
גם בילקוט יוסף (סימן ז ,א) כתב שהאונן פטור מכל
המצוות אפילו אם סיכם עם החברה קדישא על הטיפול
בנפטר ,ואינו מוטל עליו לקברו .והוסיף על כך הרב יצחק
יוסף שליט"א ואמר לי שכיון שלמעשה ,גם כשסיימו
לכאורה לטפל בנפטר עדיין עוסקים בדרך כלל בהודעה
על הלוויה ובהתארגנות לקראת הלוויה ,יש להמשיך לנהוג
אנינות עד הלוויה .גם מדברי הרב נבנצל שליט"א נראה
שאם ממשיכים להודיע על הלוויה ,ממשיכים באנינות.
אבל מהירושלמי המובא בנודע ביהודה הנ"ל וכן ממשנה
ברורה (סימן עא סעיף קטן ד) ,משמע שמעיקר הדין חייבים
במצוות כבר מזמן שמסרוהו לכתפים כיון שכבר אינו מוטל
עליהם .כלומר ,יש גישה אחת שהמסירה לכתפים מפקיעה
לגמרי את האנינות .וגישה אחרת שהמסירה לכתפים לא
מפקיעה דין אנינות אלא שנחשב שהסיחו דעתם מן המת,
אבל אם ילכו ללוויה מתברר שלא הסיחו דעתם ממנו ולכן
דין אנינות ממשיך עד סיום הקבורה .ועיין עוד בכל בו
על אבלות עמ' ,124 – 120וביסודי הלכה עמ' קנד – קנה,
ובספר הלכות אבלות פרק א ,כב .וראה ערוך השלחן
(שמא ,כ-כב) שמסירה לכתפים מפסיקה את האנינות למי
שאינם הולכים לקבורה אך לא מפסיקה את האנינות למי
שאמורים להשתתף בקבורה.
7אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן קע .ילקוט יוסף
סימן ז ,יד.
8הגהות הרמ"א יורה דעה סימן שמא ,ג .גשר החיים
פרק יח ,א ,ד; ובחלק שני עמוד קמג הלכה ט( .אמנם הרב
יעקב רוז'ה שליט"א אמר לי שיש נוהגים ,משום כבוד
הנפטר ,להמשיך אנינות ביום מיתה או ביום קבורה .ואם
הזמן מתארך יותר – אין נוהגים אנינות.
9משנה ברורה (סימן עא ,יא) כתב שיש דעות בזה בין
האחרונים .וראה שם (סוף ס"ק ד) שכתב שהאונן לא צריך
להשלים אותה תפילה בתפילה הסמוכה דווקא אם מתו
היה מוטל לפניו מעת התחלת חיוב התפילה ועד השלמת
זמנה ,אבל אם מת לאחר שכבר התחיל חיוב התפילה עליו,
תונינא .ו
י.
על תינוק שנפטר בתוך שלושים יום מלידתו ,אין אנינות ואין אבלות.13
יא .קטן שגדל בתוך זמן האנינות ,חייב באנינות משעה שהגדיל.14
הלכות ומנהגים
ט .אם המת מוחזק על ידי גורמים שמחזיקים בו ולא מאפשרים לקברו ,לא חלה אנינות
כיון שאי אפשר לקברו (וגם אבלות לא חלה מפני שלא נתייאשו מלקברו) .האנינות לא
חלה גם אם קרובי המת מוחזקים באופן שאינם יכולים לטפל בקבורתו (למשל אסיר).12
דיני האונן
יב .האונן צריך להתנהג בכובד ראש ,להיות טרוד בטרדות המת ,ולא יראה קלות ראש
בעצמו.
יג.
אלו הדברים שהאונן אסור בהם :אכילת בשר 15ושתיית יין ,ובכלל אוכל באופן עראי ולא
מסב כדרכו ;16השתתפות בשמחות וחיי אישות .ההכרעה ההלכתית היא שההגבלות
המוטלות על האבל חלות גם על האונן ,והן :רחיצה 17ותספורת ,נטילת ציפורניים
וגילוח ,מלאכה ומסחר ושאילת שלום ותלמוד תורה כפי שיפורט להלן .18למעשה ההבדל
בין האונן לאבל הוא שהאונן נועל מנעליו כרגיל לעומת האבל שחולץ מנעליו ,והאונן אסור בבשר
ויין לעומת האבל שבשר ויין מותרים לו .הטעם לדבר כדי שלא יראה האונן כמסיח דעתו מן המת.
חייב להשלים התפילה שהחסיר בתפילה הבאה ,הואיל
וחל עליו חיוב התפילה טרם שנעשה אונן .אך ברכי יוסף
(יורה דעה ,סימן שמד ס"ק יז) חלק על כך וכתב שבכל
מקרה לא צריך להשלים כיוון שהיה פטור בשעת החיוב.
10ילקוט יוסף סימן ז ,ו; שם כז – כח.
11ילקוט יוסף סימן ז ,טו .בספר חיים וחסד (פרק ג,
יג) הביא את פירוט הדעות השונות באריכות .ולהלכה
כתב להקל אם מדובר בערב חג ,כדי שיוכל לנהוג אבלות
מועטת קודם כניסת החג ,והרגל יבטל גזרת שבעה.
למעשה אמר לי הרב יעקב רוז'ה שליט"א בשם הגרש"ז
אויערבך שהאבלות חלה מיד ,ומסתבר שלא רק בארץ
אחרת אלא גם באותה ארץ.
12שלחן ערוך יורה דעה סימן שמא ,ד .ילקוט יוסף
סימן ז ,יב .פירוט נוסף יובא לקמן בפרק נ -ספק אבלות,
בפיסקה 'שבויים ונעדרים' ,עמ' .252
13פתחי תשובה סימן שמא ,א .ברכי יוסף בשם
ירושלמי ,יבמות סוף פרק יא .גם בכל בו על אבלות
(עמוד )140כתב שבמקום שאין אבלות אין אנינות
(מלבד בהרוגי בית דין) .וראה לקמן עמוד 145שאם כלו
לו חדשיו מתאבלים עליו ,ובהערה שם.
14כל בו על אבלות עמוד 144הלכה כ.
15בשר עוף בכלל האיסור .שלחן ערוך אורח חיים סימן
תקנא ,י .ילקוט יוסף סימן ז ,ז .וכתב שם שיש אומרים
ששאר משקאות חריפים אינם בכלל יין ,אלא שיש
ליזהר משכרות .וראה עוד באוצר המושגים ערך עשר
כוסות של בית האבל.
16שלחן ערוך יורה דעה סימן שמא ,א .גשר החיים
פרק יח ,ב ,ג; על פי בבלי וירושלמי ברכות תחילת פרק ג.
17אבל האונן רשאי לנקות את עצמו בממחטות לחות,
(ילקוט יוסף סימן ז ,לד) .וראה להלן בסוף ההערה הבאה.
18אמנם לפי שיטת הרמב"ם האונן אינו אסור ברחיצה,
בכיבוס ,בתספורת ובשאר גזרות שבעה ,אבל לפי שיטת
הרמב"ן האונן אסור בכל הדברים שהאבל אסור בהם ,חוץ
מנעילת הסנדל שהתירו לאונן מפני שהוא טרוד בעסקי
המת .בשלחן ערוך (יורה דעה סימן שמא) לא הזכיר את
ההגבלות הנוהגות באבלות על האונן ומשמע שמקל
כרמב"ם (כך כתב ערוך השלחן שמא ,כח) ,אך הרמ"א
(שם סעיף ה) הזכיר את השיטה המחמירה בשם "יש
אומרים" .למעשה ,הפוסקים האחרונים – הן האשכנזים
(גשר החיים פרק יח ,ב ,ג) והן עדות המזרח (ילקוט יוסף
סימן ז ,לד) – כתבו להחמיר .וראה עוד בכל בו על אבלות
(עמוד )150שאמנם היו מקומות שנהגו להקל ברחיצה
ותספורת קודם הקבורה ,ולא מיחו בהם כיון שסמכו על
דעות המקילים ,אבל בארץ הצבי נהגו לאסור בכך .ומנהג
בני תימן כרמב"ם (הלכות אבל פרק א ,ב) ,שאין האונן
אסור בשום דבר מן הדברים שהאבל אסור בהם (שלחן
ערוך המקוצר עיני יצחק ,יורה דעה סימן קעח ,ה).
נראה שבמציאות כיום שבני אדם רבים רגילים להתרחץ
מדי יום ביומו ,ואם לא יתרחצו יהיה להם צער גדול ,יש
להם גדר איסטניס ויש להקל להם ברחיצה שאינה של
תענוג.
67
תונינא .ו
הלכות ומנהגים
יד .יש מי שכתב שקודם שיודיעו לאונן על הפטירה ,יאמרו לו שמצב קרובו מסוכן ,כדי
שיוכל להסתפר ולהתרחץ ולהחליף בגדיו ,טרם שיודיעוהו על הפטירה .כיון שכל זמן
שאין האונן יודע על פטירת קרובו ,מותר לו להסתפר ולהתרחץ.19
טו .מעיקר הדין האונן צריך לשבת על הארץ כמו האבל ,אולם נהגו להקל לשבת על כסא
קודם הקבורה ,משום חולשה .וכאשר הוא מטפל בענייני הלוויה והקבורה ,מותר לו
לשבת על כסא.20
טז .האונן פטור מכל המצוות האמורות בתורה ,אבל אינו פטור ממצוות לא תעשה ,ואפילו ממצוות
דרבנן .לכן האונן חייב ליטול ידיו ,בלי ברכה ,בקומו בבוקר ולפני אכילת פת ,ולאחר
שעשה צרכיו.
יז .האונן פטור מקריאת שמע ומתפילה ,אבל אומר קריאת שמע על המיטה וברכת
המפיל .21ואינו מברך שום ברכה ואינו עונה אמן .22אין האונן רשאי להחמיר על עצמו
ולהתפלל או לברך כדי שלא יֵ ראה כמזלזל בכבוד המת.
יח .אף על פי שהאונן פטור ממצוות ,נהגו להקל ולהתיר לו לומר קדיש לפני הקבורה 23שהרי
זה חלק מכבוד המת .ומותר לו ללכת לבית הכנסת לצורך כך ,אם יש מי שיטפל בצרכי
הנפטר.24
יט .האונן אינו מצטרף לזימון ולא משלים מניין ,אלא אם כן הוא לצורך אמירת הקדיש.25
כ.
אונן לא מברך ברכת בית הקברות ,גם אם לא ראה קברים במשך שלושים יום .לפני
הקבורה לא מברך מפני שהוא אונן .ואחרי הקבורה לא יברך כיון שהיה פטור כשראה את הקברים
לראשונה .26וראה עוד לקמן עמוד 231הלכה יא.
כא .האונן אסור בתלמוד תורה ,חוץ מדיני אבלות ואנינות שיכול ללמוד ,אך התירו לאונן
לומר דברי תורה בהספד כיון שהוא לכבוד הנפטר .27יש אוסרים לקרובים האוננים לומר
תהלים מדין איסור לימוד תורה ,ויש מתירים.28
68
19ילקוט יוסף סימן ז ,לד.
20מחצית השקל אורח חיים סימן תקנא ,ח .בגשר
החיים (פרק יח ,הערה )5מלמד זכות על המנהג להקל
ולשבת על כסא קודם הקבורה .ילקוט יוסף סימן ז ,לו.
בצרור החיים (פיסקה ח) כתב שאונן שקשה לו יכול
להקל לשבת על כסא ,ושהאשכנזים נהגו להקל בדין
ישיבה על כסא.
21ספר הלכות אבלות פרק א ,י; בשם הגרש"ז
אויערבך .בספר צרור החיים (פיסקה כא) כתב שיכול
לומר קריאת שמע מדין שמירה ,ועדיף שישמע מאחר.
כך גם לגבי תפילת הדרך – יאמר כיון שהיא מדין שמירה
(שם פיסקה כד).
22צרור החיים עמוד 28ובפיסקה ו .וכן פסק בילקוט
יוסף (סימן ז ,ג) והוסיף שאם מסר האונן את מתו לחברה
קדישא והם מטפלים בכל ענייני הקבורה ,העונה אמן יש
לו על מה שיסמוך.
23גשר החיים פרק יח ,ב ,סוף הלכה ג .אמנם בצרור
החיים (פיסקה יז) כתב שאין דין קדיש לפני הקבורה,
אבל מנהג ירושלים לומר קדיש לפני הקבורה (שם
בהקדמה לפרק ה).
24נטעי גבריאל חלק א ,פרק יז ,א.
25גשר החיים פרק יח ,ב ,ג .ובילקוט יוסף (סימן ז ,כט)
התיר לצרף את האונן למניין לצורך אמירת הקדיש ,רק
לאחר שנמסר המת לחברה קדישא.
26גשר החיים פרק יח ,ב ,ג .פני ברוך סימן ה ,יד.
27נטעי גבריאל חלק א ,פרק כא ,ב.
תונינא .ו
כג .האונן לובש טלית קטן בלי ברכה.29
כד .מותר לאונן לנעול נעליים כרגיל ,חליצת מנעלים נוהגת רק אחרי הקבורה שאז מתחיל
לנהוג דיני אבלות .ויש מי שכתב שכיום שיש נעלי בד נוחות ,אין מניעה לאונן לנעול נעלי בד
ללוויה ,כדי שמיד אחרי הקבורה יִ ָמ ֶצא ללא נעלי עור.30
הלכות ומנהגים
כב .האונן יכול לתת צדקה בזמן האנינות.
כה .יש שהתירו במקום צורך גדול ,שהאונן ימכור חנותו או עסקו בזמן האנינות ,קודם
האבלות .וכדי לבצע קניין מועיל יפנו לרב הבקי בעניין .ומותר למכור עסקו לאשתו או
לבני ביתו אם אינם עוסקים בו במשך כל השנה.31
כו .לאחר הקבורה משלים האונן תפילה שהגיע זמנה ,אבל לא משלים תפילות קודמות.32
אפשר לקרוא קריאת שמע וברכותיה ולהתפלל שחרית עד שליש היום ,ובדיעבד עד
חצות היום .33תפילת מוסף ,ברכות התורה וברכות "שלא עשני גוי"" ,שלא עשני עבד",
"שלא עשני אשה" ,אפשר להשלים כל היום עד הערב .34ויש אומרים שצריך להשלים
את כל ברכות השחר עד השקיעה .35והטעם כיון שברכות השחר נתקנו על סדר העולם בכלל,
והן נכונות כל היום כולו.
כז .הלכות כיבוס ורחיצה ושאר ההלכות המקבילות לאנינות ואבלות ,מפורטות לקמן בהלכות אבלות.
דין התפילין
כח .האונן אסור להניח תפילין ביום המיתה וגם ביום הקבורה .36הטעם מפני שהתפילין נקראו
"פאר" ,והאבל ביום הראשון מעולל בעפר קרנו וראשו .דהיינו ,התפילין מסמלים חירות ,כבוד והדר,
העומדים בניגוד גמור לצער וליגון העוטפים וכורכים את האוננים .חז"ל גם התייחסו לניגוד בין
המילים "פאר" ו"אפר" ,המורכבות מאותן אותיות ויש בהן ניגוד משמעויות .התפילין הן פאר לעומת
28ראה בילקוט יוסף (סימן ח ,יא) מעשה רב מהרב
עובדיה יוסף שגער באונן שאמר תהלים ליד מיטת
הנפטר ,וגם בצרור החיים (פיסקה יא) אסר .אך בציץ
אליעזר (חלק ה ,רמת רחל סימן מו) כתב להתיר אמירת
תהלים על ידי האוננים.
הערת הרב נבנצל שליט"א – אמירת תהלים עבור
הנפטר ,יש מתירים.
29מנחת שלמה חלק א ,סימן צא ,סעיף כה ,אות ג.
ילקוט יוסף סימן ז ,מד .וכן אמר לי הרב מרדכי אליהו
שליט"א.
30ילקוט יוסף סימן ט ,ב.
31נטעי גבריאל חלק א ,פרק כב.
32שלחן ערוך יורה דעה סימן שמא ,ב .אמנם אם לא
הספיק להתפלל קודם שנהיה אונן וכבר חל עליו חיוב
התפילה (למשל אם נפטר בלילה ולא הספיק להתפלל
מעריב) ,אם נקבר בבוקר והתפלל שחרית ,צריך להשלים
גם מעריב כיון שחל חיובה עוד קודם הפטירה .אבל אם
לא חל עליו חיוב תפילת מעריב (כגון שנפטר קודם
הלילה) ,אינו צריך להשלים מעריב .משנה ברורה סימן
עא ,סוף סעיף קטן ד .ובילקוט יוסף (סימן ז ,ל) תלה
הדבר ,שאם דעתו מיושבת עליו יתפלל ,ויתנה שאם אינו
חייב ,תהיה תפילת נדבה.
33שלחן ערוך אורח חיים סימן נח ,ו .אמנם במשנה
ברורה (סעיף קטן כו) כתב שאם ברך ברכות קריאת
שמע לאחר זמן זה הוי ברכה לבטלה ,אבל בביאור הלכה
(שם) כתב שאם היה אנוס – המנהג להקל לברך עד
חצות .לגבי שחרית – שלחן ערוך שם סימן פט ,א.
34משנה ברורה סימן עא ,סעיף קטן ד.
35צרור החיים פיסקה לא.
36טור סימן שמא .וראה גשר החיים (פרק יח ,ד ,א-ב)
שאינו מניח תפילין גם אחרי הקבורה .וגם אם נדחתה
הקבורה ליום המחרת או למחרתיים ,אינו מניח תפילין
ביום הקבורה כל אותו יום.
69
תונינא .ו
הלכות ומנהגים
האונן המסומל באפר .כך על פי הפסוק בישעיהו (סא ,ג) – "לָ שׂ וּם לַ ֲא ֵבלֵ י ִציּוֹ ן לָ ֵתת לָ ֶהם ּ ְפ ֵאר ַּת ַחת
ֵא ֶפר ׁ ֶש ֶמן שָׂ שׂ וֹ ן ַּת ַחת ֵא ֶבל ַמ ֲע ֵטה ְת ִה ּ ָלה ַּת ַחת רו ַּח ֵּכ ָהה".
כט .כאשר נדחתה הקבורה בכמה ימים :אם יש מקום לטפל בקבורה באותם ימים ,חלה
אנינות וגם לא מניח תפילין .אבל כאשר אין אפשרות לטפל בענייני המת ,ביום המיתה
פטור מן התפילין ובשאר הימים עד הקבורה חייב בתפילין.37
ל.
ביום קבורה שאינו יום המיתה ,מנהג ירושלים שהאבל מניח בו תפילין בצנעה בלי
ברכה .38אבל אם נפטר בשבת ונקבר במוצאי שבת ,האבל לא מניח תפילין ביום
ראשון.39
הלכות תפילין לאבל מפורטות לקמן בהלכות אבלות ,מעמוד .148
ברית מילה ופדיון הבן
לא .אם האונן צריך למול את בנו ,יקברו מוקדם ואז ימולו .ואם אי אפשר ,ימולו קודם
הקבורה ויברך הסנדק ברכת "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" .יש לנהוג כך גם
במילה שלא בזמנה ,ואין לדחות את המילה עוד עקב האנינות.40
לב .בפדיון הבן יקברו מוקדם ואז יפדו ,אבל אם אי אפשר לקברו בו ביום ,ידחו את הפדיון
עד למחרת אחר הקבורה .41הטעם להבדל בין מילה לפדיון הבן הוא כיון שבמילה יש חיוב על
האב למול את בנו ,אבל החיוב הוא גם על בית הדין ועל כלל ישראל .לעומת זאת בפדיון הבן החיוב
הוא רק על האב ,וכיון שהוא אונן הוא פטור ממצוה זו כל זמן האנינות עד לאחר הקבורה.42
לג .אונן שהוא מוהל ,אם יש מוהל אחר לא ימול .אם אין מוהל אחר ,אם אפשר יקברו את
המת קודם .אם אי אפשר ,ימסרו קודם את המת לחברה קדישא ואז יוכל למול בברכה.
ואם גם זה אי אפשר ,ימול ,ואת הברכה יברך אבי הבן או הסנדק.43
לד .אין לפדות את הבן על ידי כהן אונן .אך אם אין כהן אחר ,יפדה הכהן האונן ,ואחר יברך
את ברכת בורא פרי הגפן.
נישואין
לה .חתן וכלה לא נוהגים אנינות .הם חייבים בכל המצוות לפני הקבורה ,והחתן מניח
תפילין 44כמבואר לקמן ,עמוד .253
70
37גשר החיים פרק יח ,ד ,ג – ד .מנחת שלמה תנינא
סימן צה.
38ילקוט יוסף סימן ז ,כה; וסימן כה ,א .צרור החיים
פיסקה קכה .פני ברוך סימן יב הערה ח .
הערת הרב נבנצל שליט"א – וכן הורה אדמו"ר הגרש"ז
אויערבך זללה"ה.
39ילקוט יוסף סימן כה ,ד .אמנם בהערה שם הביא
דעות חולקות.
40קיצור שלחן ערוך סימן קצו ,טז .ראה גם נשמת
אברהם ,יורה דעה סימן רסד ,עמוד שמב.
41גשר החיים פרק יח ,ב ,יז – יח .ועיין עוד שלחן ערוך
יורה דעה סימן שס.
42הערת הרב נבנצל שליט"א – במילה בזמנה יש גם
חיוב מיוחד שאי אפשר לקיימו למחר.
43נטעי גבריאל חלק א ,פרק לז ,א.
44גשר החיים פרק יח ,ד ,יב .הערת הרב נבנצל
תונינא .ו
שבת
לז .כשעה לפני כניסת השבת 46פוסקת האנינות ,מפני שאז כבר אי אפשר לקבור ,ולכן
באותו זמן יכול להתפלל מנחה .ואם באותו זמן עדיין צריך לעסוק בצרכי המת והקבורה,
עדיין חלה האנינות.47
הלכות ומנהגים
לו .אם האונן צריך להשיא את בנו ,וכבר אין מוטל עליו להתעסק בצרכי המת ,רשאי
להשתתף בחתונה גם כשמנגנים ,אבל לא ישתתף בריקודים כלל ,ולא יאכל שם.45
לח .בשבת לא נוהגים דיני אנינות ,הן למי שנפטר לו קרוב בשבת והן למי שקרובו נפטר לפני השבת
וטרם נקבר ,מפני שאי אפשר לעסוק בצרכי המת ובקבורתו .48מותר לאכול בשר ולשתות
יין ,מברך ומתפלל וחייב בכל המצוות ,אבל נוהג איסור אישות בין איש לאשתו .49הכלל
הוא שבאנינות בשבת נוהג מנהגי אבלות בדברים שבצנעה בלבד ולא בפרהסיה.
לט .אם האונן לא גר במקום המת ,יש מתירים בשבת חיי אישות ,ובפרט מצות עונה.50
מ.
לגבי סעודות שבת וזמירות דינו כמו האבל ,כמפורט לקמן עמוד .175
מא .האונן ראוי שימנע מלהיות שליח ציבור או קורא בתורה ,אלא אם כן אין אחר או שהוא
בעל קורא קבוע ,ואם ימנע הוי כאבלות בפרהסיה.51
מב .האונן מותר לקרוא בשבת שניים מקרא ואחד תרגום.52
מג .כהן לא יעלה לדוכן משום שאינו בשמחה.53
מד .אסור לבקש מהרופא לכתוב הודעת פטירה בשבת וביום טוב .אבל מותר לבקש שגוי
יכתבנה.54
שליט"א – צריך ביאור מה הטעם ,שהרי אף ברגל שייכא
אנינות כשאפשר לקבור( .בגשר החיים הובאה התייחסות
לשאלה זו באריכות בחלק ב ,פרק טו ,ג .ובפשטות ניתן
לומר שברגל כולם חייבים באופן שווה בכבוד הרגל,
ומכיון שכולם מתחייבים בקבורה ,כולם אוננים .אבל
בחתן ,רק הוא חתן והקבורה יכולה להתבצע על ידי שאר
הקרובים ,ולכן הוא אינו אונן .ואמנם אם אין קרובים
אחרים שיטפלו ,נחשב למת מצוה ,והחתן ינהג אנינות).
45נטעי גבריאל חלק ב ,פרק טז ,יח .מתבסס בעיקר
על שיטת הרמב"ם שכל זמן שלא נקבר המת אינו אסור
בדברים שהאבל אסור בהם .ואע"פ שהרמ"א (יורה דעה
סימן שמא ,ה) פסק כרמב"ן לאסור גם על האונן דברי
אבלות ,בשעת הדחק מקילים כרמב"ם.
46יש אומרים שרק בכניסת השבת ממש פוסקת
האנינות .שתי הדעות מובאות בצרור החיים פיסקה
יג .בשמירת שבת כהלכתה (חלק ב ,פרק סד ,כב) כתב:
סמוך לכניסת השבת /החג ,באופן שלא נשאר זמן
להביאו לקבורה ,לא חל דין אנינות.
47נטעי גבריאל חלק א ,פרק כה ,א.
48הערת הרב נבנצל שליט"א – ואם עוסק בצרכי
הנפטר ,כגון לדבר עם החברה קדישא על סדרי הלוויה,
או להודיע למלווים ולמספידים ,פטור מכל המצוות.
49שלחן ערוך יורה דעה סימן שמא ,א.
50נטעי גבריאל חלק א ,פרק כה ,ח.
51ילקוט יוסף סימן ז ,כב.
52צרור החיים פיסקה טז.
53גשר החיים ,פרק יח ,א ,יב.
54שמירת שבת כהלכתה חלק ב ,פרק סד ,כט.
71
תונינא .ו
הלכות ומנהגים
צאת השבת
מה .יש אומרים שסמוך לפני צאת השבת יקרא האונן שלוש פרשיות של קריאת שמע ללא
ברכה.55
מו .יש מי שכתב שהאונן יתפלל תפילת מעריב של מוצאי שבת מבעוד יום ,כשעדיין לא
חלה האנינות .56אולם למעשה כתבו הפוסקים שאין לאבל להתפלל מעריב מבעוד יום,
כיון שגם כשיגיע זמנה לא יתחייב בה ,אלא יתפלל רק לאחר הקבורה.57
מז .במוצאי שבת רשאי לאכול ללא הבדלה ,ויבדיל אחרי הקבורה עד שקיעת החמה של
יום שלישי בשבוע .58על הבשמים והנר מברכים רק כשמבדילים במוצאי שבת.
מח .אם האונן שמע הבדלה מאדם אחר ונתכוון לצאת ידי חובה ,יצא ידי חובתו ,ואחר
הקבורה אין צריך לחזור ולהבדיל ,כיון שהחברה קדישא מטפלת בנפטר ובקבורתו.59
מט .בהבדלה לאחר הקבורה ,אין אומרים את פסוקי השמחה שלפני הברכות אלא מתחילים
בברכות.
נ.
עדיף להבדיל על יין שיקבל משכניו כדין סעודת הבראה.
נא .אף על פי שמותר לאונן לעשות מלאכה גם קודם הבדלה ,טוב שיאמר אחרי צאת
השבת "ברוך המבדיל בין קודש לחול" לפני עשיית מלאכה.60
נב .אם האונן מתפלל מעריב במוצאי שבת אחרי הקבורה אומר "אתה חוננתנו" .אבל אם
קבר את מתו מיום ראשון ואילך ומתפלל ,לא יאמר "אתה חוננתנו".
חג ומועד
יום טוב וחול המועד
נג .מצד עיקר הדין נפסק להלכה שמת ביום טוב ראשון יתעסקו בו גויים ,וביום טוב שני
יתעסקו בו ישראל ,אפילו ביום טוב שני של ראש השנה .61כיום אין קוברים בארץ ביום
טוב כלל ,גם לא ביום השני של ראש השנה ,מחשש לחילול קדושת יום טוב ,ולמעשה
72
55שלחן ערוך אורח חיים סימן עא ,ב .מסקנת המשנה
ברורה שם סעיף קטן י .שמירת שבת כהלכתה שם ,כה.
56טורי זהב אורח חיים סימן עא ,סעיף קטן ד .ילקוט
יוסף סימן ז ,כב .וראה גם בכל בו על אבלות עמוד .130
57משנה ברורה סימן עא ,סעיף קטן י ,ולשיטתו יקרא
קריאת שמע מבעוד יום בלי ברכות ולא יתפלל מעריב.
גשר החיים פרק יח ,ב ,ט .וטעמו שלא נהגו כלל להתפלל
מעריב בשבת מבעוד יום .וגם אם יש אפשרות כזאת,
היא מיועדת למי שיתחייב להתפלל במוצאי שבת,
וכאן האונן לא יתחייב להתפלל במוצ"ש .ובילקוט יוסף
עצמו בהערה הביא את דברי השבות יעקב שכתב שכיון
שמתפלל מבעוד יום ,הרי הוא אצלו כחול וחלה עליו
אנינות ,ואינו יכול להתפלל.
58שלחן ערוך יורה דעה סימן שמא ,ב; שפתי כהן סעיף
קטן יב .שמירת שבת כהלכתה חלק ב ,פרק סד ,כה.
אמנם יש פוסקים שיבדיל בברכה רק עד סוף יום ראשון
ולאחר מכן יאמר המבדיל בלי שם ומלכות (בן איש חי
שנה ב ,פרשת ויצא כג; כף החיים אורח חיים רצט ,כו).
ובמוצאי יום טוב ויום הכיפורים יכול להבדיל רק עד סוף
היום שלאחריו ,שמירת שבת כהלכתה שם.
59ילקוט יוסף סימן ז ,כג.
60שמירת שבת כהלכתה שם ,כו.
תונינא .ו
נד .במוצאי יום טוב רשאי לאכול ללא הבדלה ,ויבדיל אחרי הקבורה עד שקיעת החמה של
יום המחרת.62
נה .בחול המועד חלה אנינות ,כיון שמטפלים בנפטר וקוברים בחול המועד.63
הלכות ומנהגים
אין מציאות של אנינות ביום טוב .לכן בפועל אוכל בשר ושותה יין ,ומברך בקידוש
שהחיינו .אמנם במקרה שהנפטר יקבר ביום טוב ,אכן יחולו דיני אנינות בזמן שאפשר
לטפל בצרכי הנפטר.
פסח וספירת העומר
נו .בבדיקת חמץ עדיף שהאונן ימנה שליח לבדוק במקומו .אם השליח גר בבית ,יברך
השליח ,ואם אינו גר בבית ,ישמע מאחר שבודק לצורך עצמו ,ויכוון לפטור גם את בית
האונן .64אם אין אחר ,יבדוק האונן בלי ברכה .האונן פטור ממצוות עשה ,ובדיקת חמץ נועדה
גם כדי שלא לעבור על איסור ולכן יש לקיימה .לכן האונן יבטל חמצו ויכול גם למכור חמצו.
נז .אונן בכור יתענה בערב פסח ולא ישתתף בסיום מסכת ,ואם קשה לו יאכל מיני תרגימא
ולא לחם ,65או יפדה את התענית בצדקה.
נח .בליל הסדר חייב האונן בכל המצוות ,וחייב בהסיבה.66
נט .האונן יכול לספור ספירת העומר בלי ברכה ,67כדי לא לאבד את המשך הספירה.
ראש השנה ויום הכיפורים
ס .אונן שתקע בשופר בראש השנה להוציא רבים ידי חובתם ,יש אומרים שמוציאם ידי
חובה אפילו אם קובר את מתו בראש השנה .68ופשוט שאם דוחה את הקבורה לאחר
ראש השנה ,שמוציאם ידי חובה.
61שלחן ערוך אורח חיים סימן תקכו ,א – ד .ולפי זה
כתב במשנה ברורה (סימן עא ,סעיף קטן יא) שהאונן
בראש השנה לא יתקע בשופר ,אולם אם לא יטפלו
בקבורה עד אחרי גמר התפילה ,אין לו דין אונן עד אז.
כך נפסק גם בגשר החיים פרק יח ,א ,יא; ובשמירת שבת
כהלכתה חלק ב ,פרק סד ,כג .ועיין עוד בשו"ת הר צבי
(יורה דעה רצג) ,שהתיר להוליך את הנפטר לקבורה ביום
טוב אפילו ברכב הנהוג על ידי גוי.
62משנה ברורה סימן רצט ,סעיף קטן טז ,בשם רבי
עקיבא איגר .ובילקוט יוסף (סימן ז ,נח) כתב שאם נקבר
למחרת יו"ט אין לו תשלומין ,ויאכל בלי הבדלה.
63שלחן ערוך יורה דעה סימן שצט ,ב.
64בגשר החיים (פרק יח ,ב ,יג – יד) כתב שהשליח יכול
לברך לצורך בדיקת בית האבל .אולם בילקוט יוסף (סימן
ז ,עא) האריך להוכיח שהשליח לא יברך על בדיקת בית
האונן.
65נטעי גבריאל חלק א ,פרק לה ,ד .והטעם כיון שאיסור
אכילה היא מצות לא תעשה שחייב בה ,ומאידך אסור
בתלמוד תורה ופטור מסעודת מצוה בסיום מסכת .אך
אם קשה לו לצום ,ובפרט עקב טרדת הקבורה והצער
על הפטירה ,יסמוך על הדעות שבתענית בכורות נאסר
רק לחם.
66כיון שכל דבר הטעון הסיבה ,אם עשאו בלי הסיבה
לא יצא ידי חובתו .ובמשנה ברורה (אורח חיים סימן
תעב ,סעיף קטן יג) כתב שהנכון שלא יסב על מיטה
כבודה וכלולה אלא יסב בשינוי קצת.
67הערת הרב נבנצל שליט"א – ואם יקברו בו בלילה,
יספור בברכה ואחר הקבורה.
68ילקוט יוסף סימן ז ,נט ,בשם הפרי מגדים.
73
תונינא .ו
הלכות ומנהגים
סא .בערב יום הכיפורים אסור בבשר ויין ,אך מותר לעת ערב לרחוץ ולטבול במקווה שאז לא
חלה אנינות.69
סב .ביום הכיפורים אין אנינות כלל ,מאחר שאין אפשרות לקבור בו.
סוכות
סג .בערב סוכות ,אם אין מי שיבנה עבורו סוכה ,או אין מי שיקנה ויאגוד עבורו את ארבעת
המינים ,יכול לבנות סוכה או לקנות ולאגוד את ארבעת המינים ,בתנאי שלא ידחה על
ידי כך את הלוויה והקבורה.70
סד .אונן פטור מסוכה חוץ מלילה ראשון שחייב לאכול בסוכה .71אמנם בזמן הזה שאין
קוברים ביום טוב ,ממילא לא חלה בו אנינות ,וחייב בסוכה גם ביום טוב עצמו.
סה .בחול המועד פטור מסוכה ,ויש מי שכתב להחמיר לחייבו בסוכה בלי לברך "לישב
בסוכה" ,בפרט אם כבר מסר את הטיפול בנפטר לחברה קדישא.
סו .בשמחת תורה יכול לעלות לתורה ,ויכול להשתתף בהקפות אך לא בריקודים.72
סז .אם כבר הזמינוהו להיות חתן תורה או חתן בראשית ,ונפטר לו קרוב ברגל ,מותר לו
להיות חתן כדי שלא יראה כאבלות בפרהסיה ברגל .73ויש דעות שעדיף שילך לבית כנסת
אחר וימנו חתן אחר תחתיו.74
חנוכה
סח .בחנוכה עדיף שידליק ויברך אחד מבני הבית במקום האונן ,ואם הוא מתגורר לבדו,
ידליקו האונן או שלוחו בלי ברכה.75
פורים
סט .במקום שאי אפשר לקבור בפורים ,לא חלה אנינות כלל.76
ע.
אך אם אפשר לקבור בפורים ,עדיף לקרוא את המגילה אחרי הקבורה שאז כבר אינו
אונן .ואם לא תהיה שהות אחרי הקבורה ,ישמע קריאתה קודם הקבורה מאדם אחר.77
עא .אם אנשי החברה קדישא דוחים את הקבורה עד לאחר קריאת המגילה ,באותו זמן לא
חלה אנינות ויכול האונן לשמוע אז את קריאת המגילה.78
74
69נטעי גבריאל חלק א ,פרק לא ,ו.
70שם ,פרק לב ,א – ב.
71הערת הרב נבנצל שליט"א – ואם עוסק בנפטר ,כגון
בשמירתו ,פטור גם בלילה הראשון .וכנ"ל לגבי ליל הסדר.
72גשר החיים פרק כג ,ג ,ז.
73ילקוט יוסף סימן כב ,כג .שם לח ,כז.
74ראה בפני ברוך סימן כט ,יא .ובנטעי גבריאל (חלק א,
פרק לב ,יא) כתב שאדם רגיל ילך לבית כנסת אחר ,ואילו
רב או אדם חשוב ,שאם לא ילך הוי כאבלות בפרהסיה,
מותר לו לעלות כחתן.
75משנה ברורה סוף סימן תרע .ילקוט יוסף סימן ז ,סו.
76שלחן ערוך אורח חיים סימן תרצו ,ז ,משנה ברורה
שם סעיף קטן כד .ערוך השלחן שם יא.
ק 77שלחן ערוך אורח חיים תרפז ,ב; ילקוט יוסף
סימן ז ,ע.
78משנה ברורה סימן עא ,סעיף קטן יא.
תונינא .ו
עג .ביום פורים ישלח משלוח מנות בדברים שאינם משמחים ,ויתן מתנות לאביונים.81
עד .אנינות נוהגת בי"ד אדר בירושלים וכן בשושן פורים בערי הפרזות.82
הלכות ומנהגים
עב .אונן ביום פורים ,מותר לאכול בשר ולשתות יין ,ולברך עליהם .79שאין עשה של אבלות
היחיד דוחה עשה של רבים לשמוח בפורים .אבל בלילה אסור בבשר ויין ,כיון שכתוב "ימי
משתה ושמחה".80
תענית ציבור ותשעה באב
עה .אונן חייב לצום בתענית ציבור .ואם יחלש ולא יוכל לטפל בקבורת המת ,פטור
מלהתענות .ואם כבר נמסר המת לחברה קדישא ,אינו פטור מהתענית.83
עו .בלילה לא יוצא מביתו לבית הכנסת ,ולא קורא איכה ,אף על פי שהקבורה תהיה רק
ביום.84
עז .אונן בתשעה באב ינעל נעלי בד או גומי.85
קביעת זמן הלוויה
עח .בקביעת זמן הלוויה העיקרון הוא כבוד הנפטר .מחד גיסא כבודו הוא שלא להתמהמה
בקבורתו .מאידך גיסא ,כבודו הוא שיוכלו קרוביו ללוותו .לכן אין להתעכב בקבורת
הנפטר ,אלא אם כן צריכים קרוביו להגיע ממקום רחוק ויהיה לנפטר כבוד בכך ,ובלבד
שלא יתעכבו יותר מדי( .כמו שנתבאר לעיל בפיסקה על הלנת המת ,מעמוד .)56
עט .כבר הזכרנו שמנהג ירושלים לקבור את הנפטר ביום פטירתו ולא להלין את המת .יש
פוסקים האומרים שכך ראוי לנהוג בכל ארץ ישראל.86
כהנים
פ.
לכהנים גברים אסור להיטמא למתים ,גם לכהן בעל מום .מצוה לשמור אפילו על ילד
כהן שלא ייטמא.87
פא .משמעות הציווי היא שאסור לכהן לגעת במת ,ולא לעזור בנשיאת המיטה; אסור לו
להאהיל על טומאה כלומר לעמוד או לעבור מעל קבר או מת; ולא להיכנס באהל המת כלומר
79גשר החיים פרק יח ,ב ,טו .הערת הרב נבנצל
שליט"א – צריך ביאור מאי שנא מחול המועד.
80שלחן ערוך אורח חיים תרצו ,ז; מגן אברהם שם.
81פסקי תשובות תרצו ,יא.
82שער הציון סימן תרצו סעיף קטן כח.
83ילקוט יוסף סימן ז ,עח.
84משנה ברורה סימן תקנט ,סעיף קטן כד.
85ילקוט יוסף שם עט .ואם יקשה עליו להתעסק
בצרכי המת ללא מנעליו ,כתב במנחת שלמה (סימן צא,
כה ,ח) שמותר בנעילת הסנדל .כיום יש נעלי בד וגומי
נוחות ,ובוודאי יכול להסתפק בהן.
86צרור החיים פיסקה מו.
87שלחן ערוך יורה דעה סימן שעג ,א.
75
תונינא .ו
הלכות ומנהגים
לעמוד מתחת לגג משותף עם הטומאה ,כמו למשל להיכנס למבנה שיש בתוכו מת (אהל המת) או
קבר .88לכן אסור לכהנים להיכנס לקברי צדיקים – אפילו למערת המכפלה וקבר רחל.89
פב .אסור לכהן להיכנס בתוך ארבע אמות (כ‑ 2מטר) של קבר או של מת .90לכן אסור לכהן
להיכנס לבית הקברות .ואם יכול להיזהר להרחיק עצמו ארבע אמות מהקברים ,כגון
שקוברים את המת בסוף בית הקברות ,מותר לו להיכנס לבית הקברות .91במקום שיש
מחיצה או גדר בגובה עשרה טפחים ( 96סנטימטר) יכול להתקרב עד מרחק ארבעה
טפחים (כ 40ס"מ) .92כהן שרוצה לעלות לקברי קרוביו ביום השנה וכדומה ,יוודא מראש ששביל
הגישה רחב דיו ומרוחק לכל ארכו לפחות ארבע אמות מהקברים ,או שיש מחיצה בין הקברים
לשביל .יש לבדוק שאין עצים המאהילים על הקברים ועל השביל .לעתים העצים גדלים ומתפרסים
עם השנים ,אך אפשר לגזמם כדי לאפשר את כניסת הכהנים .יש מי שכתב שכהן שהולך ביום השנה
אפילו רק כדי לראות את הקבר ,הרי זה כמשתטח על הקבר ותועלת גדולה היא.93
פג .לא רק מת שלם אלא אפילו חלק קטן מן המת או נפל מטמאים .שן ושער או ציפורן מן
המת לא מטמאים.94
פד .כהן מותר ומצווה 95להיטמא לשבעה קרוביו – אביו ואמו ,אשתו שנשאה בהיתר ,96בנו
ובתו ,אחיו מאביו ,אחותו הרווקה מאביו; לכל אלו נטמא אפילו אם הם פסולי חיתון,
בתנאי שאמם יהודיה.
פה .אסור לכהן שנטמא לקרובו להיטמא למתים אחרים באותו זמן .ויש מתירים לו להיטמא
למתים אחרים כל זמן שעוסק במתו.97
פו .הכהן מחויב להיטמא למת מצוה שאין לו קוברים .98המושג מבואר לקמן באוצר המושגים
ערך מת מצוה.
76
88שלחן ערוך יורה דעה סימן שסט .אמנם מעיקר הדין
מותר לכהן להיטמא באהל של מת גוי ,אבל לא במגע
ובמשא .ומכל מקום נכון להיזהר גם באהל של מת גוי,
שכך פסק בשלחן ערוך (יורה דעה בסימן שעב ,ב),
ובילקוט יוסף סימן נז ,ז .וראה עוד לקמן הלכה צד.
89בתוספות בבא מציעא (קיד ,א‑ב) מובא המדרש על
אליהו הנביא שקבר את רבי עקיבא ,וכיצד אליהו שכהן
היה ,נטמא כדי לקברו .היו פוסקים שעל יסוד מדרש זה
התירו לכהן להיטמא בקברי צדיקים ,אך למעשה פסק
בשו"ת יחוה דעת (סימן נח) לאסור .גם בגשר החיים
(פרק ו ,ג) פסק לאסור .אך ראה בספרו של הרב עידו
אלבה "טהרת שדה המכפלה" ,שלדעתו יכולים הכהנים
להיכנס למבנה שמעל מערת המכפלה .הערת הרב נבנצל
שליט"א – צריך עיון אם אסור בקבר רחל ,מאחר שזה
קבר מלפני הדיבור (לפני מתן תורה)( .ראה נזיר נד ,א,
ותוספות בבא בתרא נח ,א).
90שלחן ערוך יורה דעה סימן שעא ,ה .אמנם יש דעות
המתירות להתקרב יותר בשעת הלוויה ,עיין שפתי כהן
שם סעיף קטן יח.
91ציץ אליעזר חלק ד ,טו .כל בו על אבלות עמוד .249
92שלחן ערוך שם .את המידות בס"מ כתבנו לפי שיעור
חזון איש המחמיר שטפח = 9.6ס"מ ,כיון שמדובר
באיסורי תורה .אמנם לפי שיעור הרב חיים נאה טפח = 8
ס"מ ,ולפי זה עשרה טפחים הם 80ס"מ ,וארבעה טפחים
הם 32ס"מ.
93חזון למועד פרק כז ,ד ,בשם דודאי השדה.
94בגשר החיים פרק ו מביא באריכות את הפרטים
השונים בענייני טומאת הכהן למת.
95שלחן ערוך יורה דעה סימן שעג ,ג.
96אבל לארוסה או גרושה לא נטמא ,וכן לא נטמא אם
נשאה באיסור כגון כהן שנשא גרושה .אבל לאמו נטמא
אפילו אם נתחללה .שלחן ערוך יורה דעה סימן שעג ,ד.
97שלחן ערוך ורמ"א יורה דעה סימן שעג ,ז.
98שלחן ערוך יורה דעה שעד ,א.
תונינא .ו
פח .מותר לכהן להיטמא למת מצוה גם אם היה יכול לשכור אחרים שיקברו את המת.101
פט .כהן נטמא לקרוביו רק במת שגופו נשאר שלם ,102ובמת מצוה אפילו אם מצאו חסר,
בתנאי שנמצא ראשו ורובו.103
צ.
הכהן מתאבל על קרוביו שנטמא להם ,ונוהג אבלות גם על קרובים נוספים שלא נטמא
להם :אחיו ואחותו מאמו ואחות נשואה מאב ,בתנאי שאמם יהודיה.104
הלכות ומנהגים
פז .כהן נטמא כדי לטפל במת מצוה גם אם יש גויים שיכולים לקברו ,99ויש אוסרים.100
צא .לפי חלק מהפוסקים מותר לכהן להיטמא לקרוביו אפילו שלא לצורך טיפול בנפטר
ובקבורתו ,ואפילו בשבת כשאי אפשר לטפל; ויש אומרים שדווקא לצורך ,וממילא לא
בשבת .גם לדעת המחמירים ,כשיש אפשרות לטפל ,מצוה על הכהן להיטמא ולטפל גם
כשיש אחרים שיטפלו.105
צב .לכהן מותר להיטמא רק בזמן הקבורה עד סתימת הגולל ,106ולא בשום הזדמנויות
אחרות כגון בעלייה לקבר בשבעה ,בשלושים או ביום השנה שאז אסור לו להיטמא .משום כך
נהגו לקבור את קרובי הכהנים בשורות ההקפיות בבית העלמין ,כדי שהכהנים ובני משפחתם יוכלו
להתקרב במידת האפשר לקברי יקיריהם באזכרות.
צג .אפר המת אינו מטמא באוהל ,ולכן אין איסור על הכהן להיכנס לאוהל יזכור ביד ושם.107
צד .לגבי קברי גויים נפסק להלכה שנכון לכהן להיזהר מלהיטמא בהם ,אף על פי שיש
פוסקים שהקלו בכך.108
צה .הלכות טומאת כהן הן הלכות מורכבות ביותר .לא רק בקשר לקבורה ,אלא גם לגבי
כניסה למוזיאונים שיש בהם עצמות ושלדים ,נסיעה ברכבת שעוברת מעל בית
99גשר החיים פרק ו ,ז ,ג .כל בו על אבלות עמוד .71
100ערוך השלחן יורה דעה סימן שעד ,ג.
101רמ"א יורה דעה שעד ,ג .גשר החיים שם.
102אם היה האבר חסר עוד מחיים ,כגון שנכרתה
ידו ,נטמא לו לאחר מיתה (שלחן ערוך יורה דעה שעג,
ט; כהכרעת הרא"ש) .וכן נטמא אם נחסר אבר פנימי
שאינו ניכר (אגרות משה יורה דעה חלק א ,סימן רנא;
ציץ אליעזר חלק ט ,סימן מח) .לכן אשה שעברה כריתת
רחם ,מותר לבניה הכהנים להיטמא לה( .ילקוט יוסף
סימן נז ,ג) .יש אומרים שהרוג נחשב לחסר ואין להיטמא
לו ,הגהות הרמ"א על השלחן ערוך שם.
103שלחן ערוך יורה דעה סימן שעד ,ב .כל בו על
אבלות עמוד 71בשם אור זרוע.
104שלחן ערוך יורה דעה סימן שעד ,ד.
105שלחן ערוך ורמ"א יורה דעה סימן שעג ,ה .גשר
החיים פרק ו ,ה ,ו.
106לפי השלחן ערוך (יורה דעה שעג ,ז) אפילו בזמן
שמותר לכהן להיטמא לקרובו ,אסור לו להיטמא למת
אחר .ולרמ"א (שם) ההגבלה מלהיטמא למתים אחרים
מתחילה רק בגמר קבורת מתו .נפקא מינה אם מותר
לאונן להיכנס לבית הקברות בזמן הלוויה ,ולהיטמא
למתים אחרים .לפי שלחן ערוך אסור ולרמ"א מותר עד
סתימת הגולל.
107משנה אהלות פרק ב ,ב .במראה הבזק חלק ה ,קב.
108שלחן ערוך יורה שעה סימן שעב ,ב .הדעה
המקילה היא דעת הרמב"ם (הלכות טומאת מת פרק א,
יג; ובהלכות אבל פרק ג ,ג) .והטעם כיון שכתוב "אדם
כי ימות באהל" (במדבר יט ,יד) – אתם קרויים אדם ואין
עובדי כוכבים קרויים אדם (שפתי כהן בשלחן ערוך שם).
גם לדעת הרמב"ם ,למרות שאין הגוי מטמא בטומאת
אהל ,הרי הוא מטמא במגע ובמשא.
77
תונינא .ו
הלכות ומנהגים
קברות ,109או טיסה במטוס שמוביל נפטר .גם בבתי החולים יש הגבלות על כניסת
כהנים ,מפני שיש נפטרים בבתי החולים .למעשה יש לברר את המציאות ולהתייעץ עם
פוסק מוסמך .בייחוד צריכים הדרכה כזאת רופא ואח כהנים ,גם בשלבי הלימוד וגם
במהלך עבודתם.110
צו .גם בקשר ליציאה לחוץ לארץ ,נפסק להלכה בשלחן ערוך שאסור לכהן להיטמא בארץ
העמים .אמנם הפוסקים האחרונים נחלקו אם דין טומאת ארץ העמים נוהג גם כיום ,או
שנהג רק בזמן שנהגו בטהרות בארץ ישראל.110
התייחסות למהותה של טומאה והקשר הרעיוני בין טומאה ומיתה ,יבוארו לקמן בפרקי עיון והגות,
פרק סא.
78
109הרב עובדיה יוסף מתיר לכהן לנסוע בה לצורך
פרנסתו מטעם שהרכבת עצמה נחשבת לאוהל החוצץ
בפני הטומאה (ילקוט יוסף סימן נז ,ד ,ראה שם
באריכות).
110מותר לכהן להיות רופא – כל בו על אבלות עמוד
.19אסור לכהן ללמוד רפואה על ידי טומאה למתים.
אסור לאח להיטמא למתים .ראה אגרות משה ,יורה
דעה חלק ג ,סימן קנה .ילקוט יוסף סימן נז ,ח – ט.
ראה בהרחבה באנצ' הלכתית רפואית כרך ג ערך כהן,
מעמוד 201ואילך .ראה את הצעתו של הרב שלמה גורן
שלדעתו מאפשרת לכהנים ללמוד רפואה גם על ידי
טומאה למתים ,ואף ביקור ואשפוז כהנים בבתי חולים,
וראה הרב שלמה כלאב' ,דין כהן הלומד רפואה' ,אסיא
סט-ע ,עמ' 84-65
111שלחן ערוך יורה דעה סימן שסט .לפי שפתי כהן
וטורי זהב (שם) אין כיום טומאת ארץ העמים לגבי
הכהנים .אולם בשו"ת שבות יעקב פסק שגם כיום נוהג
דין זה (מובא בפתחי תשובה שם) .בשלחן ערוך (שם
שעב ,א) פסק לאסור ,אבל התיר לצאת לארץ העמים
כדי לישא אשה או ללמוד תורה .גם הגרש"ז אויערבך
פסק שיש לחוש לדעה האוסרת ,פרט להיתרים
המובאים בשלחן ערוך לצורך מצוה :לישא אשה או
ללמוד תורה וכיוצא בזה (יסודי הלכה עמוד קעה).
הרובקהו היוולה ירדס .ז
אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה ,והקרן קיימת לו לעולם הבא ,ואלו הן… לווית
המת…
שבת קכז ,א
תיאור הלוויה המובא כאן הוא כללי .יתכנו הבדלים בין מנהגי העדות השונות ,המקומות
השונים ,ולפי מנהגי החברה קדישא העורכת את הלוויה.
רשימת הכנות לפני הלוויה מופיעה לעיל ,מעמוד .37
הלכות ומנהגים
ז .סדרי הלוויה והקבורה
הטהרה
עושין כל צרכי המת ,סכין ומדיחין אותו…
משנה שבת קנא ,א
רבי ירמיה ציוה לפני מותו :הלבישוני בתכריכים לבנים ,ותנו מנעלים ברגלי ומקלי בידי ,והשכיבוני
על צדי ,כדי שאהיה מוכן להתעורר ולעמוד בביאת המשיח.
ירושלמי כלאים פרק ט ,ג (תרגום)
בקשתי מאד שיטהרוני במתון מאד ,ובטהרה ובנקיות בין אצבעות ידיים ורגלים ,ויחופו ראשי
ויסרקוני במסרק כדרך החיים ,ויטלו ציפורני ידי ורגלי ,כדי שאבוא טהור ונקי למנוחה ,כמו
שהלכתי לבית הכנסת בכל שבת בחפיפה ובנטילת ציפורניים ובבדיקת נקבים ,כן יעשו גם לי
למנוחת עולמים.
צוואת רבי אליעזר ברבי שמואל ,זקנו של מהרי"ל1
בדרך כלל החברה קדישא דואגת לטהרה של הנפטר לפני הקבורה .הטהרה כוללת את רחיצת הנפטר
והלבשתו בתכריכים לפני הקבורה .גברים מטפלים בנפטר ונשים מטפלות בנפטרת .הטהרה נעשית מתוך
כבוד לנפטר – כבוד לנשמה שהיא חלק אלוה ממעל ,וכבוד לגוף ששימש כמשכן לנשמה.
טקס הטהרה מתקיים בבית הלוויות בחדר מיוחד המיועד לכך .תוך כדי הטהרה אומרים המטהרים פסוקים
שונים הקשורים לרחיצה ולטהרה ,למשל – "וְ זָ ַר ְק ִּתי ֲעלֵ יכֶ ם ַמיִ ם ְטהוֹ ִרים ו ְּט ַה ְר ֶּתם ִמכּ ֹל ֻט ְמאוֹ ֵתיכֶ ם ו ִּמ ָּכל
ִ ּגלּ וּלֵ יכֶ ם ֲא ַט ֵהר ֶא ְתכֶ ם" (יחזקאל לו ,כה) .הסיבה לאמירת הפסוקים היא כפולה – הן מצד תוכן הפסוקים
הנוגע לטקס הטהרה ,והן כדי למנוע מהמתעסקים לעסוק בדיבורים בטלים ובשיחות חולין ,מתוך כבוד
לנפטר.
עיקר הטהרה היא שפיכה של תשעה קבין מים (כעשרים ליטר) על הנפטר .יש הנוהגים לטבול גבר שנפטר
במקוה טהרה לאחר הרחיצה ,קודם ההלבשה בתכריכים .פירוט מובא באוצר המושגים ערך טהרה.
לאחר הרחיצה ,מלבישים את הנפטר בתכריכים לבנים פשוטים .ניתן לבקש מראש בתוספת תשלום,
תכריכים מבד פשתן מהודר .הטעמים להעדפת בד פשתן מובאים באוצר המושגים ערך תכריכים .לאחר
1ספר דברים נחמדים ,הוסיאטין תרס"ב .מובא בספר כל בו על אבלות ,עמוד .86
79
הרובקהו היוולה ירדס .ז
הלכות ומנהגים
הטהרה אין משאירים את הנפטר בחדר הטהרה אלא מעבירים אותו לפתח שמשם יוציאוהו .2נהגו לעטוף
גבר שנפטר בטלית בזמן הלוויה ,אך לא נהגו לקבור את הטלית .3פירוט והסבר מובא באוצר המושגים,
ערך ציצית בתכריכי המת .פירוט כללי לגבי התכריכים וההלבשה מובא באוצר המושגים ערך תכריכים.
א .אין לאדם להשתתף או להיות נוכח בטהרת אביו מפני כבוד אביו ,וכן לא בטהרת חמיו
או בעל אמו או בעל אחותו; אך מותר לאב להיות בטהרת בנו ולחותן בטהרת חתנו.4
ב.
תלמידים היודעים לבצע את הטהרה ,רשאים לעסוק בטהרת רבם אם יקבלו רשות לכך
מהחברה קדישא .ואם אינם יודעים לטהר ,אל יכנסו כלל לחדר הטהרה.5
ג.
יש לטהר גם מי שחלה במחלה מדבקת ,בתנאי שיקפידו מאוד על ניקיון וסטריליות
לבל ידבקו המטהרים .ולכן ילבשו כפפות ובגדים מיוחדים ויתייעצו עם רופא על כך.
ומן הראוי שהעוסקים בטהרה יקבלו את החיסונים הדרושים .במקום סכנה ,כשאין
אפשרות לנקוט באמצעי הזהירות הנדרשים ,יש לקבור ללא טהרה.6
ד.
אף על פי שכבוד המת מחייב לקברו מהר ככל האפשר ,טהרת המת היא חלק מכבודו,
ומותר לדחות את הקבורה כדי לבצע טהרה.7
זיהוי
ה .עם גמר הטהרה נוהגים אנשי החברה קדישא לקרוא לבן הנפטר או קרוב אחר ,כדי
שיזהה את הנפטר .הזיהוי נחוץ וחיוני גם כדי למנוע טעויות חס וחלילה ,וכבר היו דברים מעולם.
ו.
אין מגלים את פני המת שלא לצורך.8
עצימת עיני הנפטר
אלכסנדר מוקדון חזר ממדינת אפריקי .בדרכו ישב ליד מעין מים ,אכל לחם ודגים מלוחים .
כששטף את הדגים במים ,הריח בהם ריח טוב ,אמר :מעין זה מימיו מגן עדן .הלך בעקבות המים
עד לשערי גן עדן ,וקרא בקול רם :פתחו לי את השער! ענו לו" :זֶ ה ַה ּׁ ַש ַער לַ ה' ַצדִּ ִיקים יָ בֹא ּו בוֹ "
(תהלים קיח ,כ) .אמר להם :מלך חשוב אני! תנו לי דבר .נתנו לו גלגל עינו של אדם .שקל את גלגל
העין במאזנים ,ושם בכף השנייה כל כסף וזהב שהיו לו; והכריע גלגל העין את כל הכסף והזהב .
שאל את החכמים :מה משמעות הדבר? אמרו לו :עינו של אדם בשר ודם ,לא תשבע לעולם מן
העושר .אמר להם :מנין אדע שכך הוא? אמרו לו :שים מעט עפר על העין .שם מעט עפר ומיד
י ה ָא ָדם ל ֹא ִתשְׂ ַ ּב ְענָ ה" (משלי כז ,כ).
הוקלה ועלתה אותה כף .זה שאומר הפסוק "וְ ֵעינֵ ָ
מסכת תמיד לב ,ב
80
2גשר החיים פרק יב ,א .פני ברוך סימן ד ,יג.
3הדיון ההלכתי לגבי טלית כשרה או פסולה לנפטר,
מובא בטור ובשלחן ערוך יורה דעה סימן שנא.
4גשר החיים פרק יב ,ב ,ד.
5גשר החיים שם ,ב.
6במראה הבזק ,כרך ב ,עמוד .135
7במראה הבזק חלק ד ,עמ' .174
8כל בו על אבלות ,עמוד 36הלכה י; על פי מועד קטן
כז ,א ,והוריות יג ,ב.
הרובקהו היוולה ירדס .ז
המקור לעצימת עיני המת מופיע בספר הזהר (פרשת שלח קס"ט) ,שאדם יכול לראות בעולם
העליון ,רק אחרי שיסתתמו עיניו מהעולם הזה .ובמקום נוסף (זהר ויחי רכ"ו) מובא שהאדם לא יכול
לראות את כבוד ה' בעודו חי ,אבל במיתתו רואה ,ולכן הסובבים אותו צריכים לעצום את עיניו.
קריעה וברכת דיין האמת
ח.
הלכות ומנהגים
ז.
הבן שם מעט עפר על עיני אביו או אמו ,ועוצמן .בשעת הנתינה אומר הבן את הפסוקים
"כי ָע ָפר ַא ָּתה וְ ֶאל ָע ָפר ָּת ׁשוּב" (בראשית ג ,יט)" ,וְ יוֹ ֵסף יָ ׁ ִשית יָ דוֹ ַעל ֵעינֶ ָיך" (שם מו ,ד).
ִּ
לפני תחילת הלוויה נהגו לקרוע ,אם לא קרעו קודם לכן בשעת יציאת נשמה .אמנם
מעיקר הדין יש לקרוע בזמן יציאת הנשמה .אך למעשה נהגו האשכנזים לקרוע לפני תחילת הלוויה9
ועדות המזרח נהגו לקרוע אחרי הלוויה.
ט .הקרובים קורעים את בגדיהם ומברכים:
"ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם דיין האמת"
י.
המנהג הוא שכל אחד מהקרובים מברך לעצמו .אך אם יש קרוב שאינו יודע לברך ,יכול
קרוב אחר לברך ויתכוונו שיצא גם האחר בברכתו.10
התייחסות מפורטת יותר להלכות קריעה מובאת לקמן בפרק ח – קריעה ,מעמוד .100
ביאור לברכת דיין האמת
אמרו חכמים 11שחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה .דהיינו לקבל באותה
מידה את הרעה ואת הטובה .אמירה זו קשה לקבלה ,והיא טעונה הסבר.
הראי"ה קוק בסידורו "עולת ראיה" ,12מתייחס לעניין בלשונו הפיוטית:
בטול הרגש ,עד שלא יבחין בין טובה לרעה ,ולא יעריך כלל ערך עצמותו הפרטית
בזה ,אינה ממעלת הנפשות ,ולא זאת היא התעודה הראויה לאיש המעלה .כי
אם ידע ידע האיש המשכיל את הטוב ואת הרע ,את נעם טוב החיים ואת מגרעת
מחסור הרע גם שבחיי ההווה לכל פרטיהם ,ויעריכם בערכם הראוי.
כלומר ,העיקרון שמברכים על הרעה כשם שמברכים על הטובה ,אסור לו שיטשטש אצל האדם את
ההבדלים בין טוב לרע ובין שמחה לעצב .להפך – האדם המשכיל צריך להבחין ולדעת ולהעריך את הטוב
ואת הנעם בניגוד לרע ולמחסור.
אם כן ,עדיין נשאלת השאלה – כיצד אפשר לברך על הרעה באותה הרגשה שמברכים על הטובה?
אמנם ידע שיותר מכל אלה באין ערוך הוא הטוב האלהי והיושר המלא של
ההשגחה העליונה ,שראוי להמסר אליה בכל לב ונפש .על כן עם כל ידיעתו
9גשר החיים פרק ד ,ו.
10גשר החיים פרק ד ,ז .ילקוט יוסף סימן ט ,ח.
11מסכת ברכות ס ,ב.
12חלק א עמוד תג.
81
הרובקהו היוולה ירדס .ז
הלכות ומנהגים
והרגשתו במעלות החיים וערכיהם ,יקבל בשמחה את כל אשר נטל עליו ,מאהבת
השם יתברך ודרכיו המלאים צדק ומישרים .ואף על פי שהברכות שעל המאורעות,
צריכות להיות במטבע ההרגשה שמרגשת בהם הנפש באותה שעה ,ובהכרח הן
משתנות בין טוב לרע ,אבל הדעת השלמה עולה וכוללת כל אלה במשפט ובחשבון,
לקבלינהו בשמחה.
כלומר ,האדם צריך אמנם לדעת שהטוב האלוהי והיושר של ההשגחה העליונה הוא לאין ערוך יותר מכל
ההסתכלויות וההרגשות האנושיים המצומצמים .מתוך אהבת ה' והכרת העיקרון שכל מעשי ה' במשפט,
בחמלה ובצדק ,יבוא לכלל דעת שלמה המאפשרת לאיש המעלה לברך על הרעה מתוך השלמה ואפילו
שמחה ,ממש כאילו היה מברך על הטובה.
שבירת חרס
"ה ּ ַפח נִ ׁ ְש ָ ּבר
יא .לפני תחילת הלוויה כשמוציאים את המת ,יש נוהגים לשבור חרס ולומר ַ
וַ ֲאנַ ְחנ ּו נִ ְמלָ ְטנוּ" (תהלים קכד ,ז) .13יש בשבירה סמל לצער על המיתה ועל הנפטר (כמו שבירת
כוס בחופה זכר לחורבן ירושלים) .החרס השבור מסמל גם את שבירת הגוף על ידי המיתה ,שהוא
כחרס הנשבר שאין לו קיום .כלי חרס שנטמא ,נטהר על ידי שבירתו; גם אדם מישראל שמת ,מותו
"ה ּ ַפח נִ ׁ ְש ָ ּבר וַ ֲאנַ ְחנ ּו נִ ְמלָ ְטנוּ" מסמלת את הרצון שלא יקרה דבר רע
מכפר על חטאיו .האמירה ַ
למשפחת הנפטר .כביכול להמיר את השבירה הנפשית שיש במשפחת הנפטר ,ולהעבירה אל החרס
שנשבר .החרס ישבר והמשפחה תמשיך לחיים טובים וארוכים( .כעין מה שאומרים בכפרות בערב
יום הכיפורים :זה התרנגול ילך למיתה ,ואנו נכנס לחיים טובים ארוכים ולשלום).
יב .על פי הקבלה יש התוקעים בשופר בעת הוצאת הנפטר ללוויה ,ויש מהם התוקעים גם לאחר אמירת
הקדיש ובעת הלוויה .14מפורט לקמן באוצר המושגים ערך שופר בלוויה.
הליכת צאצאים אחר המיטה
יג .מנהג ירושלים – על פי הקבלה – שצאצאיו של נפטר זכר (בניו ובנותיו נכדיו וניניו) לא
הולכים אחר מיטתו (חתניו ונשי בניו אינן בכלל זה) .על פי מנהג זה ,יש שאינם מגיעים
כלל לבית הקברות וזאת האפשרות המועדפת לפי מנהג זה; אם הצאצאים בכל זאת רוצים
להיות בשעת הקבורה ,הם מגיעים לקבר עוד לפני הנפטר ,וכך לפחות לא ילכו אחר המיטה
אלא לפניה .הטעם מובא לקמן באוצר המושגים בערך חרם – "זרעו לא ילך אחריו".
במקומות שבהם הצאצאים לא הולכים אחר המיטה ,בני המשפחה מבקשים מחילה מהנפטר עוד
לפני תחילת הלוויה .בסוף הלוויה נציג החברה קדישא מבקש שוב מחילה מהנפטר.
יד .יש שנהגו שאשה מעוברת אינה הולכת ללוויה ,אך מצד הדין מותר לה .אמנם יש לברר
מבחינה רפואית שההתרגשות ולפעמים גם הצפיפות והמאמץ לא יזיקו לבריאותה.15
82
13גשר החיים פרק יב ,ד ,א .בקונטרס היחיאלי ,בית
עולמים פרק ט הביא טעם נוסף לשבירת החרס.
14הקונטרס היחיאלי ,בית עולמים פרק טו ,מא .הטעם
על פי ספר הזהר (פרשת ויקהל דף קצו) כדי להגן עליו
מהמזיקים.
15נטעי גבריאל חלק א ,פרק סז ,ז.
הרובקהו היוולה ירדס .ז
ולבית העלמין.
טז .מותר ללכת ללוויה של שונאו ,ואין חוששים לשמחה לאיד ,כיון שהוא סוף כל האדם.18
הספדים
הלכות ומנהגים
טו .מנהג המקובלים על פי האר"י שנשים בנידתן לא נכנסות כלל לבית הקברות כל עוד לא
טבלו ,ויש מקילים בימי ליבונה .16אם היא מקרובי הנפטר ומתביישת לא ללכת ,מותר
לה להיכנס גם בזמן נידותה .17פירוט על כך מובא באוצר המושגים ערך נשים – הליכתן ללוויה
וא חבְ רוֹ ן ְ ּב ֶא ֶרץ ְּכנָ ַען וַ ָ ּיבֹא ַאבְ ָר ָהם לִ ְס ּפֹד לְ שָׂ ָרה וְ לִ בְ כּ ָֹת ּה:
וַ ָּת ָמת שָׂ ָרה ְ ּב ִק ְריַ ת ַא ְר ַ ּבע ִה ֶ
בראשית כג ,ב
תולין מפתחו ופנקסו של מת בארונו של מת מפני עגמת נפש; וכשמת שמואל הקטן תלו לו
מפתחו ופנקסו בארונו מפני שלא היה לו בן ,והיו רבן גמליאל ורבי אלעזר מספידין עליו ,ואמרו
על זה נאה לבכות ,ועל זה נאה להתאבל ,כשהמלכים מתים מניחין כתריהן לבניהם ,עשירים
מתים ומניחין עושרם לבניהם ,שמואל הקטן נטל כל חמודות של עולם והלך לו
מסכת שמחות פרק ח ,ז
לוויה בכלל והספד בפרט ,עשויים לעורר במשתתפים הרהורים על משמעות החיים .מתוך כך יכול האדם
להתעורר לתשובה ולחשוב כיצד יוכל להיות היום אדם טוב יותר מאשר היה אתמול ,וכיצד יוכל מחר
להיות אדם טוב יותר מאשר היום .מחשבות והרהורי תשובה כאלו נחשבים על פי חכמינו כזכות לנפטר.
יז .מצוה להספיד את הנפטר כראוי לכבודו ,ולשבח אותו במעשים הטובים שעשה בחייו,
ומותר להוסיף קצת בתכונותיו הטובות אך אין להוסיף יותר מדי .כל המזכיר על מי
שלא היה בו כלל או שמוסיף יותר מדי ,גורם רעה לעצמו ולמת.19
יח .חכמינו דנו האם ההספד הוא לכבוד החיים או לכבוד הנפטר .מסקנתם היא שההספד הוא מכבוד
המת ,ולכן מי שציוה שלא יספידוהו ,שומעים לו .20גדול הדור שציוה שלא יספידוהו,
המקילים להספידו כדי לעורר את העם בתשובה ,יש להם על מה שיסמוכו ,אך יקצרו
בשבחיו .21עיין באוצר המושגים ערך הספד וערך יקרא דחיי ,יקרא דשכבי.
יט .אין להכניס לבית הכנסת שום מיטה של מת ,כדי להספידו שם; אלא אם כן מדובר
בחכם ואלוף וגאון ,יחיד בדורו.22
16ילקוט יוסף סימן י ,כד.
17צרור החיים פיסקה נה .ובדרכי טהרה (עמוד נז) כתב
שעל פי תורת הסוד היה ראוי שנשים לא תלכנה כלל
לבית העלמין.
18שפתי כהן על שלחן ערוך יורה דעה סימן שלה,
סעיף קטן ב ,בשם בית חדש.
19שלחן ערוך יורה דעה סימן שדמ ,א.
20שם סימן שמג ,י.
21פתחי תשובה שדמ ,א .ע"ע בילקוט יוסף סימן י ,ו
ובהערה.
22שלחן ערוך יורה דעה סימן שדמ ,כ .ואמנם בשלחן
ערוך (שם ,יט) מובא שמספידים תלמידי חכמים
ונשותיהם בבית הכנסת ובבית המדרש ,אבל המנהג
שאין עושים כך אלא לגדולי הדור (גשר החיים פרק
יג ,ב) .ובנטעי גבריאל (חלק א פרק נא ,יז) הביא דעות
שגם רב העיר מרא דאתרא מותר להכניס מיטתו לבית
הכנסת להספידו ,ואשת הרב אין המנהג להכניסה לבית
הכנסת.
83
הרובקהו היוולה ירדס .ז
הלכות ומנהגים
כ.
יש ימים שאין מספידים בהם :ערבי שבת וחג אחר חצות היום ,23ראש חודש ,חול
המועד ,אסרו חג ,בין יום הכיפורים לסוכות ,חנוכה ,פורים ושושן פורים ,חודש ניסן,
פסח שני ול"ג בעומר ,שנים עשר הימים הראשונים של חודש סיון .24אפשר לומר בימים
אלו דברי תורה ודברי פרידה שאינם מעוררים לבכי .25תלמיד חכם בפניו מספידים
בזמנים אלו ,אך לא בחול המועד.26
כא .אין מספידים ביום העצמאות.27
כב .במוצאי שבת מותר להספיד אפילו קודם חצות הלילה ,ונהגו לקצר אז בהספד.28
כג .יש להשתדל לא להטריח את הציבור ולא להאריך יותר מדי בהספדים .בדרך כלל הציבור
עומד על רגליו ,לעתים רבות מדובר באנשים מבוגרים ,וגם במזג אויר העלול להכביד .כדאי להכין
מראש את סדר המספידים ,ולקבוע מראש אדם שיעמוד בקשר עם החברה קדישא בעניין זה .יש
המספידים בתחילת הלוויה ואפשר להספיד גם בסיום הקבורה.
צידוק הדין
29
מעשה היה בר' מאיר שהיה יושב ודורש בבית המדרש בשבת במנחה ,ומתו שני בניו .מה עשתה
אמם? הניחה שניהם על המיטה ופרשה סדין עליהם .במוצאי שבת בא ר' מאיר מבית המדרש
לביתו .אמר לה :היכן שני בני? אמרה :לבית המדרש הלכו .אמר לה :צפיתי לבית המדרש ולא
ראיתים .נתנה לו כוס של הבדלה והבדיל .חזר ואמר :היכן שני בני? אמרה לו :הלכו למקום פלוני
ועכשיו הם באים .הקריבה לפניו המאכל ואכל ובירך .לאחר שבירך אמרה לו :רבי ,שאלה אחת יש
לי לשאול לך .אמר לה :אמרי שאלתך .אמרה לו :רבי ,קודם היום בא אדם אחד ונתן לי פיקדון,
ועכשיו בא ליטול אותו .נחזיר לו או לא נחזיר? אמר לה :בתי ,מי שיש פיקדון אצלו צריך להחזירו
לבעליו! אמרה לו :רבי ,חוץ מדעתך לא הייתי נותנת אצלו .מה עשתה? תפשתו בידו ,והעלתה
אותו לאותו חדר ,והקריבה אותו למיטה ,ונטלה סדין מעליהם ,וראה שניהם מתים ומונחים
על המיטה .התחיל בוכה ואומר :בני בני! רבותי רבותי! בני בדרך ארץ ,ורבותי שהיו מאירים פני
בתורתם .באותה שעה אמרה לו לר' מאיר :רבי ,לא כך אמרת לי שאנו צריכים להחזיר הפיקדון
י שם ה' ְמב ָֹר ְך" (איוב א כא) .
לבעליו .אמר" :ה' נָ ַתן וַ ה' לָ ָקח יְ ִה ׁ ֵ
מדרש משלי פרשה לא
84
23הערת הרב נבנצל שליט"א – אין זה פשוט לענ"ד.
בתשובה לשאלתי אמר הרב שאמנם נוהגים שלא
להספיד ,אבל יתכן שיש להספיד מפני שישנה מצוה
להספיד את הנפטר ,אלא שיקצרו בהספד .שדווקא
בזמנים דרבנן הכתובים במגילת תענית התקינו שלא
להספיד ,כיון שחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל
תורה .אבל לא אסרו להספיד בזמנים מדאורייתא כגון
ערבי שבתות וימים טובים .בתשובה לשאלה נוספת ענה
לי הרב שלהלכה אין חילוק בין דברי פרידה להספד.
24שלחן ערוך אורח חיים סימן תכט ,ב .צרור החיים
פיסקה ס.
ק 25צרור החיים פיסקה נט .נטעי גבריאל חלק א,
פרק נב ,ד .כך אמרו לי גם בחברה קדישא קהלת
ירושלים .הערת הרב נבנצל שליט"א – ויש חולקים( .ראה
בהערה 23כאן).
26ביאור הלכה סימן תקמז בשם פוסקים וכמסקנת
גשר החיים (פרק יג ,י) ופני ברוך (סימן ג ,י) .אמנם
בילקוט יוסף (סימן יא ,ה) כתב להספיד תלמיד חכם גם
בחול המועד.
27ראה שו"ת קול מבשר סימן כא ,ג ,על פי חתם סופר.
28נטעי גבריאל חלק א ,פרק נב ,יד.
29מנהג ארץ ישראל הוא שצידוק הדין נאמר פעמיים,
פעם אחת בתחילת הלוויה בשעת ברכת דיין האמת,
ופעם שניה לאחר הקבורה .והטעם הוא כיון שהיו חילוקי
מנהגים בזה :היו מקומות שהיו אומרים קודם הקבורה
והיו מקומות שאמרו לאחר הקבורה; לכן הנהיגו בארץ
הרובקהו היוולה ירדס .ז
עקביא בן מהללאל אומר :הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה .דע מאין באת
ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון .מאין באת – מטיפה סרוחה ,ולאן אתה
הולך – למקום עפר רימה ותולעה ,ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון – לפני מלך מלכי המלכים
ֹר את
הקדוש ברוך הוא" (פרקי אבות ג ,א) .ואמר רבי לוי :שלושתן דרש עקביא מתיבה אחת" :וּזְ כ ֶ
בּ וֹ ְר ֶא ָיך" (קהלת יב ,א) – בארך ,בורך ,בוראך" .בארך" – ממקום שבאת" ,בורך" – למקום שאתה
הולך" ,בוראך" – שלפניו אתה עתיד ליתן דין וחשבון.
ירושלמי סוטה פרק ב ,ב
הלכות ומנהגים
צידוק הדין לא בא להצדיק בדיעבד גזרה משמים שאי אפשר להתנגד לה .אלא מבטא השלמה עם
מציאות שבה האדם קיבל את נשמתו כפיקדון שעתיד לחזור לבעליו .ומשימתו היא להשתמש
בנשמה – בפיקדון – באופן היותר נכון ,כל זמן שהיא בקרבו.
כד .בתחילת הלוויה אומר החזן:
ידי עֲ בֵ ָרה .דַּ ע,
לשה ְדבָ ִרים וְ אֵ ין אַ ּ ָתה בָ א ִל ֵ
עֲ ַק ְביָא בֶ ן ַמהֲלַ ְלאֵ ל אוֹ ֵמרִ :ה ְס ּ ַת ּ ֵכל ִ ּב ְׁש ׁ ָ
את – ִמ ִּט ּ ָפה
את ו ְּלאָ ן אַ ּ ָתה הוֹ לֵ ְך וְ ִל ְפנֵי ִמי אַ ּ ָתה ָע ִתיד ִל ּ ֵתן דִּ ין וְ חֶ ְׁש ּבוֹ ןֵ .מאַ יִן ָּב ָ
ֵמאַ יִן ָּב ָ
ְ
ְסרוּחָ ה ,30ו ְּלאָ ן אַ ּ ָתה הוֹ לֵ ך – ִל ְמקוֹ ם ָעפָ ר ִר ּ ָמה וְ תוֹ לֵ ָעה ,וְ ִל ְפנֵי ִמי אַ ּ ָתה ָע ִתיד ִל ּ ֵתן
ש ָּברו ְּך הוּא (פרקי אבות ג ,א).
דִּ ין וְ חֶ ְׁש ּבוֹ ן – ִל ְפנֵי ֶמלֶ ְך ַמ ְלכֵ י הַ ְּמלָ ִכים הַ ָּקדוֹ ׁ
יע
ידע ְלהוֹ ִד ַ
31הוּא הָ יָה אוֹ ֵמר :הַ י ִּּלוֹ ִדים לָ מוּת ,וְ הַ ּ ֵמ ִתים ְלהֵ חָ יוֹ ת ,וְ הַ חַ י ִּים ִלדּ וֹ ן .לֵ ַ
ו ְּל ִה ָ ּו ַדעֶ ׁ ,שהוּא אֵ ל ,הוּא הַ י ּוֹ צֵ ר ,הוּא הַ ּבוֹ ֵרא ,הוּא הַ ּ ֵמ ִבין ,הוּא הַ דַּ יָּן ,הוּא ֵעד ,הוּא
ַּב ַעל דִּ ין ,וְ הוּא ָע ִתיד לָ דוּןָּ .ברו ְּך הוּא ׁ ֶשאֵ ין ְלפָ נָיו לֹא ַעוְ לָ ה וְ לֹא ִׁש ְכחָ ה ,וְ לֹא ַמ ּׂשוֹ א
פָ נִ ים וְ לֹא ִמ ַּקח ׁשוֹ חַ ד .וְ ַדע ׁ ֶשהַ כּ ֹל ְל ִפי הַ חֶ ְׁש ּבוֹ ן וְ אַ ל י ְַב ִטיח ָ
ֲך י ְִצ ֶר ָך ׁ ֶשהַ ּ ְׁשאוֹ ל ּ ֵבית
ֲך אַ ּ ָתה חַ י ,וְ ַעל ָּכ ְרח ָ
ֲך אַ ּ ָתה נוֹ לָ ד ,וְ ַעל ָּכ ְרח ָ
ָמנוֹ ס לָ ְךֶ ׁ .ש ַעל ָּכ ְרח ָ
ֲך אַ ּ ָתה ֵמת ,וְ ַעל
ָּכ ְרח ָ
ש ָּברו ְּך הוּא (פרקי
ֲך אַ ּ ָתה ָע ִתיד ִל ּ ֵתן דִּ ין וְ חֶ ְׁש ּבוֹ ן ִל ְפנֵי ֶמלֶ ְך ַמ ְלכֵ י הַ ְּמלָ ִכים הַ ָּקדוֹ ׁ
אבות ד ,כט).
לאחר מכן אומר החזן את פסוקי צידוק הדין:
יליָּה אֲ ׁ ֶשר ֵעינ ָ
יש
ֶיך ְפקֻ חוֹ ת ַעל ָּכל דַּ ְרכֵ י ְ ּבנֵי אָ ָדם לָ ֵתת ְל ִא ׁ
ְ ּגדֹל הָ ֵעצָ ה וְ ַרב הָ עֲ ִל ִ
ִ ּכ ְד ָרכָ יו וְ ִכ ְפ ִרי ַמעֲ לָ לָ יו( :ירמיהו לב ,יט)
ָשר ה' צו ִּרי וְ לֹא ַעוְ לָ ָתה ּבוֹ ( :תהלים צב ,טז)
ְלהַ ִ ּגיד ִּכי י ׁ ָ
ְ
שם ה' ְמב ָֹרך( :איוב א ,כא)
ה' נ ַָתן וַ ה' לָ ָקח י ְִהי ׁ ֵ
ומסיים בפסוק –
ֲמתוֹ (תהלים
וְ הוּא ַרחוּם יְכַ ּ ֵפר ָעוֹ ן וְ לֹא י ְַׁש ִחית וְ ִה ְר ָּבה ְלהָ ִׁשיב אַ ּפוֹ וְ לֹא י ִָעיר ָּכל ח ָ
עח ,לח)
ישראל לומר גם קודם הקבורה וגם לאחריה (גשר החיים
חלק שני פרק כד ,ד) .את הנוסח הארוך אומרים לאחר
הקבורה.
30את המילים "מטיפה סרוחה" נהגו להבליע ולומר
בשקט.
31הערת הרב נבנצל שליט"א – לא כולם אומרים
85
הרובקהו היוולה ירדס .ז
הלכות ומנהגים
כה .אין אומרים צידוק הדין בערב שבת וערב יום טוב אחר חצות היום ,32ולא בימים שאין
אומרים בהם תחנון .ומנהג ירושלים שלא לומר גם ערב יום שאין אומרים בו תחנון,
אחר חצות היום (כגון ערב ראש חודש) .האשכנזים אין אומרים צידוק הדין בלילה.
עדות המזרח אומרים בכל הימים וגם בלילה .33עדות המזרח שנוהגים על פי בן איש חי
אין אומרים צידוק הדין בלילה.34
כו .האבלים אומרים קדיש .דיני אמירת הקדיש מובאים לקמן מעמוד .126נוסח הקדיש המתורגם
ומשמעויותיו מובאים לקמן בפרקי עיון והגות ,עמוד .267
כז .אבל שאינו בקי באמירת הקדיש ,עדיף לשנן מראש כדי שלא להשמע עילג.
כח .גם בן קטן (יותר מגיל )6שהגיע לחינוך ויודע למי מברכים ,אומר קדיש בזמן הלוויה,
ויעמוד אצלו גדול שיאמר עמו קדיש מלה במלה.35
התייחסות להשתתפות ילדים בלוויה תובא להלן בפרק סב – איך מודיעים למשפחה על אסון,
בפיסקה 'השתתפות ילדים בלוויה' ,עמ' .320
ראה גם פרק סה – תהליך אבל – היבטים יחודיים לילדים ,עמ' .330-328
נוסח אשכנזי:
י ְִת ּגַדַּ ל וְ י ְִת ַקדַּ ׁש ְׁש ֵמ ּה ַר ָּבאּ ְ .ב ָע ְל ָמא דִּ י ְב ָרא ִכ ְרעו ֵּתה ,וְ י ְַמ ִל ְ
יך ַמ ְלכו ֵּתה[ ,וְ י ְַצ ַמח
ִש ָראֵ לַּ ,בעֲ גָלָ א ו ִּבזְ ַמן
יק ֵרב ְמ ִׁשיחֵ ּהּ ְ .]36בחַ יֵּיכוֹ ן ו ְּביוֹ ֵמיכוֹ ן ו ְּבחַ יֵּי ְדכָ ל ּ ֵבית י ְׂ
ּ ֻפ ְר ָקנֵה ,וִ ָ
ְ
ְ
ִש ּ ַת ַּבח
ָק ִריב ,וְ ִא ְמר ּו אָ ֵמן .יְהֵ א ְׁש ֵמ ּה ַר ָּבא ְמבָ ַרך ְל ָעלַ ם ו ְּל ָע ְל ֵמי ָע ְל ַמיָּא .י ְִת ָּב ַרך וְ י ְׁ
ַשא וְ י ְִתהַ דָּ ר וְ י ְִת ַע ּ ֶלה וְ י ְִתהַ ָּלל ְׁש ֵמ ּה דְּ קֻ ְד ׁ ָשאּ ְ ,ב ִר ְ
יך הוּא.
וְ י ְִת ּ ָפאַ ר וְ י ְִתרוֹ ַמם וְ י ְִתנ ּ ׂ ֵ
ְל ֵע ָּלאִ 37מן ָּכל ִ ּב ְרכָ ָתא וְ ִׁש ָיר ָתאֻ ּ ,ת ְׁש ְ ּבחָ ָתא וְ ֶנח ֱָמ ָתא ,דַּ אֲ ִמ ָירן ְ ּב ָע ְל ָמא ,וְ ִא ְמר ּו אָ ֵמן.
ִש ָראֵ ל ,וְ ִא ְמר ּו אָ ֵמן .עוֹ ׂ ֶשה
יְהֵ א ְׁשלָ ָמא ַר ָּבא ִמן ְׁש ַמיָּא ,וְ חַ י ִּים טוביםָ 38עלֵ ינ ּו וְ ַעל ָּכל י ְׂ
ִש ָראֵ ל ,וְ ִא ְמר ּו אָ ֵמן.
ׁ ָשלוֹ םּ ִ 39ב ְמרוֹ ָמיו ,הוּא יַעֲ ׂ ֶשה ׁ ָשלוֹ ם ָעלֵ ינ ּו וְ ַעל ָּכל י ְׂ
נוסח עדות המזרח:
י ְִת ּגַדַּ ל וְ י ְִת ַקדַּ ׁש ְׁש ֵמ ּה ַר ָּבאּ ְ .ב ָע ְל ָמא דִּ י ְב ָרא ִכ ְרעו ֵּתה ,וְ י ְַמ ִל ְ
יך ַמ ְלכו ֵּתה ,וְ י ְַצ ַמח
ִש ָראֵ לַּ ,בעֲ גָלָ א ו ִּבזְ ַמן
יק ֵרב ְמ ִׁשיחֵ ּהּ ְ .בחַ יֵּיכוֹ ן ו ְּביוֹ ֵמיכוֹ ן ו ְּבחַ יֵּי ְדכָ ל ּ ֵבית י ְׂ
ּ ֻפ ְר ָקנֵה ,וִ ָ
ִש ּ ַת ַּבח
ָק ִריב ,וְ ִא ְמר ּו אָ ֵמן .יְהֵ א ְׁש ֵמ ּה ַר ָּבא ְמבָ ַר ְך ְל ָעלַ ם ו ְּל ָע ְל ֵמי ָע ְל ַמיָּא .י ְִת ָּב ַר ְך וְ י ְׁ
ַשא וְ י ְִתהַ דָּ ר וְ י ְִת ַע ּ ֶלה וְ י ְִתהַ ָּלל ְׁש ֵמ ּה דְּ קֻ ְד ׁ ָשאּ ְ ,ב ִר ְ
יך הוּאְ .ל ֵע ָּלא
וְ י ְִת ּ ָפאַ ר וְ י ְִתרוֹ ַמם וְ י ְִתנ ּ ׂ ֵ
ִמן ָּכל ִ ּב ְרכָ ָתא וְ ִׁש ָיר ָתאֻ ּ ,ת ְׁש ְ ּבחָ ָתא וְ ֶנח ֱָמ ָתא ,דַּ אֲ ִמ ָירן ְ ּב ָע ְל ָמא ,וְ ִא ְמר ּו אָ ֵמן.
יש המוסיפים בנוסח זה
86
משנה זו.
32רמ"א יורה דעה סימן תא ,ו.
33שלחן ערוך יורה דעה סימן תא ,ו .רמ"א אורח חיים
סימן תכט ,ב; כף החיים שם סעיף קטן ל .שפתי כהן סימן
שעו סעיף קטן ג .גשר החיים פרק טז ,ו ,ב .ילקוט יוסף
סימן כט ,יח .פני ברוך סימן ה ,יח בשם שדי חמד ערך
אבלות סימן ריב .נטעי גבריאל חלק א ,פרק עח ,ט.
34תשובה במכתב מהרב מרדכי אליהו שליט"א.
35ילקוט יוסף סימן י ,יח.
36משפט זה נאמר בנוסח ספרד בלבד.
37בעשרת ימי תשובה הנוסח "לעילא לעילא מכל
ברכתא"…
38המלה "טובים" בנוסח ספרד בלבד.
39בעשרת ימי תשובה "עושה השלום".
הרובקהו היוולה ירדס .ז
ישו ָּעה וְ נֶחָ ָמה וְ ׁ ֵשיזָבָ א ו ְּרפוּאָ ה וּגְ אֻ ָּלה ו ְּס ִליחָ ה
יְהֵ א ְׁשלָ ָמא ַר ָּבא ִמן ְׁש ַמיָּא ,חַ י ִּים וְ ׂ ָשבָ ע וִ ׁ
ִש ָראֵ ל וְ ִא ְמר ּו אָ ֵמן .עוֹ ׂ ֶשה ׁ ָשלוֹ םּ ִ 41ב ְמרוֹ ָמיו ,הוּא
וְ כַ ּ ָפ ָרה וְ ֵריוַ ח וְ הַ ָּצלָ ה ,לָ נ ּו ו ְּלכָ ל ַע ּמוֹ י ְׂ
ִש ָראֵ ל ,וְ ִא ְמר ּו אָ ֵמן.
ְ ּב ַרח ֲָמיו יַעֲ ׂ ֶשה ׁ ָשלוֹ ם ָעלֵ ינ ּו וְ ַעל ָּכל י ְׂ
מהלך הלוויה
הלכות ומנהגים
ִש ָראֵ ל
ישין י ְַע ֵדי ִמ ַּננָא ו ִּמ ְ ּנכוֹ ן ו ֵּמ ַעל ַע ֵמיה י ׂ
ִּת ְת ְ ּכלֵ י חַ ְר ָּבא וְ ַּכ ְפנָא וְ מוֹ ָתנָא ו ַּמ ְר ִעין ִ ּב ִ
וְ ִא ְמר ּו אָ ֵמן40
אמר רב יהודה אמר רב :הרואה את המת ואינו מלוהו ,עובר משום "ל ֵֹעג לָ ָר ׁש ֵ ח ֵרף עֹשֵׂ הוּ" (משלי
אומר "מלְ וֵ ה ה' חוֹ נֵ ן דָּ ל" (שם יט ,יז),
ַ
יז ,ה) .ואם ליוהו מה שכרו? אמר רב אסי :עליו הכתוב
"ו ְּמכַ ְ ּבדוֹ חֹנֵ ן ֶאבְ יוֹ ן" (שם יד ,לא).
ברכות יח ,א
כט .מצוה ללוות את המת והוא בכלל מצוות "וְ ָא ַה ְב ָּת לְ ֵר ֲע ָך ָּכמוֹ ָך" ,וילווהו לפחות ארבע
אמות (כשני מטר).
ל.
אפילו במקום שאין צריך ללוות את המת ,צריך לעמוד מפניו.42
לא .מבטלים תלמוד תורה ללווית המת .ואם יש לו כל צרכו אין מבטלים ,בתנאי שיש שם
עשרה לקדיש .ומי שלימד תורה לאחרים מבטלים בשבילו גם אם יש כבר אלפים
שמלווים אותו.43
לב .נהגו שהמלווים את המת ארבע אמות וברצונם להמשיך לדרכם ,ממתינים עד שתעלם
המיטה מן העין.44
לג .בזמן הלוויה אין שואלים לשלום ,וכן בבית הקברות סמוך לקבר .45מנהג בני תימן שהפוגש
את רעהו בשעת מסע הלוויה או בבית הקברות ,אומר לו" :תינצל מכל צרה" ,וכן משיב רעהו.46
לד .כשבאים הכתפים לשאת את המת נהגו לומר "ו ִּבנְ ס ַֹע ַה ִּמ ׁ ְש ָּכן יוֹ ִריד ּו אֹתוֹ ַהלְ וִ ִ ּים ו ַּב ֲחנֹת
ֹאמר מ ׁ ֶֹשה קו ָּמה ה' וְ יָ ֻפצ ּו
ַה ִּמ ׁ ְש ָּכן יָ ִקימ ּו אֹתוֹ ַהלְ וִ ִ ּים" (במדבר א ,נא)" ,וַ יְ ִהי ִ ּבנְ ס ַֹע ָה ָארֹן וַ ּי ֶ
יך ִמ ּ ָפנֶ ָ
יך וְ יָ נֻ ס ּו ְמשַׂ נְ ֶא ָ
אֹיְ ֶב ָ
יך" (שם י ,לה) .47פסוקים אלו עוסקים במשכן ובארון הברית .כשם
שבארון ובמשכן הגשמיים היתה השראת השכינה הרוחנית ,כך גם האדם מישראל שהוא גוף – כלי
גשמי ,שמונחת בו הנשמה ,חלק אלוה ממעל ,היתה השראת בו שכינה .האדם מישראל מושווה
לספר תורה ,שקוראים לפניו את הפסוק "ויהי בנסע הארון" .כשם שספר התורה מסמל את שיא
ההתנהגות החיובית והראויה ,כך גם אמור להיות אדם מישראל.
40תרגום – תכלה חרב ורעב ומיתה ומאורעות רעים,
יעביר מאיתנו ומכם ומעל כל עמו ישראל ואמרו אמן.
הנוסח מופיע בתורת האדם לרמב"ן (עמוד קנה) ובטור
(יורה דעה סימן שעו) ,ומצוטט גם בספר צרור החיים
עמוד ,127 – 125תוספת זו מוזכרת שם בכל נוסחי
הקדיש הנאמרים בלוויה .על פי מנהגי תימן הנוסח
מורחב עוד יותר.
41בעשרת ימי תשובה "עושה השלום"
42שלחן ערוך יורה דעה שסא ,ד .ומבואר במפרשים
שם שעומדים מפני העוסקים במת שהם גומלי חסדים.
43שלחן ערוך יורה דעה שסא ,א.
44ילקוט יוסף פרק י ,ב ,בשם החזקוני פרשת שופטים
(דברים כא ,ז) "ועינינו לא ראו" – מכאן למלווה את חברו
שצריך לעמוד במקומו עד שיתעלם מעיניו.
45גשר החיים פרק יד ,א ,טז.
46שלחן ערוך המקוצר עיני יצחק ,יורה דעה סימן קפ,
ב .באר לחי רואי סימן מה.
47מעבר יַ בּ ֹק מאמר שפתי רננות פרק טו.
87
הרובקהו היוולה ירדס .ז
הלכות ומנהגים
לה .יש מקובלים שכתבו בצוואתם שרק מי שטבל ישא את מטתם .יש שנהגו כך בלוויות של גדולי
ישראל.48
לו .אין מניחים ספר תורה על מיטתו של חכם שנפטר .אולם אם הנפטר חיבר ספרים,
יכולים להניחם על מיטתו לתת בזה כבוד לנפטר.49
לז .נהגו לשאת את הנפטר כשרגליו קדימה כלפי כיוון ההליכה .טעם לכך מובא באוצר
המושגים ערך רגלי המת כלפי הפתח .ומנהג בני תימן לשאת המת כשראשו כלפי כיוון
ההליכה.50
לח .אין איסור להוליך את המת לקבורה ,בעגלה הרתומה לסוסים.51
הבעל חייב …בקבורתה (של אשתו) ,רבי יהודה אומר אפילו עני שבישראל לא
יפחות משני חלילים ומקוננת.
משנה כתובות פרק ד ,ד
לט במהלך הלוויה מותר לנגן בכלי נגינה מנגינות המתאימות ללוויה ,וכפי שמקובל באותו
מקום.52
מ.
תוך כדי מסע הלוויה אומרים 53מזמור צ"א בתהלים – "יושב בסתר עליון" .המזמור
מבטא שמירה על האדם מאויבים וממזיקים .מובא בספרי הקבלה ,שהמת שנשמתו נסתלקה
ממנו ,נמצא במצב שבו הוא זקוק לשמירה מפני כוחות הטומאה וממלאכי חבלה .מזמורי התהלים
נאמרים לשמירה על המת ,במיוחד בפרק הזמן מהמיתה ועד הקבורה .מזמור צ"א מבטא שמירה זו
במיוחד.
י ׁ ֵֹשב ְ ּבסֵ ֶתר ֶע ְליוֹ ן ְ ּבצֵ ל ׁ ַשדַּ י י ְִתלוֹ נָן :א ַֹמר לַ ה' ַמ ְח ִסי ו ְּמצו ָּד ִתי אֱ לֹהַ י אֶ ְבטַ ח ּבוֹ ִּ :כי
יל ָך ִמ ּ ַפח יָקו ּׁש ִמדֶּ בֶ ר הַ וּוֹ תּ ְ :באֶ ְב ָרתוֹ יָסֶ ְך לָ ְך וְ ַתחַ ת ְ ּכנָפָ יו ּ ֶת ְח ֶסה ִצ ּנָה וְ סֹחֵ ָרה
הוּא ַי ִּצ ְ
ְ
הלֹך ִמ ֶּקטֶ ב י ָׁשוּד
אֲ ִמ ּתוֹ :לֹא ִת ָירא ִמ ּ ַפחַ ד לָ יְלָ ה ֵמחֵ ץ יָעוּף יוֹ ָמםִ :מדֶּ בֶ ר ָּבאֹפֶ ל ַי ֲ
ָ
ימינ ֶָך אֵ לֶ ָ
ָשַ :רק ְ ּב ֵעינֶיך ַת ִ ּביט וְ ִׁש ּ ֻל ַמת
יך לֹא ִי ּג ׁ
צָ ה ֳָריִם :י ִּפֹל ִמ ִּצדְּ ָך אֶ לֶ ף ו ְּרבָ בָ ה ִמ ִ
ְר ׁ ָש ִעים ִּת ְראֶ הּ ִ :כי אַ ּ ָתה ה' ַמ ְח ִסי ֶע ְליוֹ ן ׂ ַש ְמ ּ ָת ְמעוֹ נ ֶָך :לֹא ְתאֻ ּנֶה אֵ לֶ ָ
יך ָר ָעה וְ ֶנגַע
ָ
לֹא י ְִק ַרב ְ ּבאָ הֳלֶ ָךּ ִ :כי ַמ ְלאָ כָ יו יְצַ ּוֶה ָּל ְך ִל ְׁש ָמ ְר ָך ְ ּבכָ ל דְּ ָרכֶ ָ
ִשאוּנְ ך ּ ֶפן
יךַ :על ַּכ ּ ַפיִם י ּ ָׂ
ִּת ּגֹף ָּבאֶ בֶ ן ַרגְ לֶ ָךַ :על ׁ ַשחַ ל וָ פֶ ֶתן ִּת ְדר ְֹך ִּת ְרמֹס ְ ּכ ִפיר וְ ַת ִ ּניןּ ִ :כי ִבי חָ ׁ ַשק וַ אֲ פַ ְּלטֵ ה ּו
אֲ ׂ ַש ְ ּגבֵ ה ּו ִ ּכי י ַָדע ְׁש ִמי :י ְִק ָראֵ נִ י וְ אֶ עֱ נֵה ּו ִע ּמוֹ אָ נ ִֹכי ְבצָ ָרה אֲ חַ ְּלצֵ ה ּו וַ אֲ כַ ְ ּב ֵדהוּ :א ֶֹר ְך י ִָמים
ישו ָּע ִתי:
יעה ּו וְ אַ ְראֵ ה ּו ִ ּב ׁ
אַ ְׂש ִ ּב ֵ
ולאשה אומרים גם "אשת חיל" (משלי פרק ל"א).
88
48כך אמר לי הרב יעקב רוז'ה שליט"א שהוא מנהג
המקובלים.
ק 49שלחן ערוך יורה דעה סימן שנג ,ב .ילקוט יוסף
סימן י ,כא.
ק 50שלחן ערוך המקוצר עיני יצחק ,יורה דעה
סימן קעט ,ו.
51ואין בזה חשש משום חוקות הגויים .ילקוט יוסף
סימן יב ,ב ,בשם הכתב סופר ומהר"ם שיק.
52משנה ,כתובות פרק ד ,ד ,מצוטטת כאן .רמב"ם הלכות
אישות ,פרק יד ,כג .שלחן ערוך ,אבן העזר ,סימן פט ,א.
53הסבר על דרך הקבלה מובא בספר מעבר יַ בּ ֹק מאמר
שפתי רננות פרק טו.
הרובקהו היוולה ירדס .ז
הלכות ומנהגים
אֵ ׁ ֶשת חַ יִל ִמי י ְִמצָ א וְ ָרחֹק ִמ ּ ְפנִ ינִ ים ִמ ְכ ָר ּהָּ :בטַ ח ָּב ּה לֵ ב ַּב ְעלָ ּה וְ ׁ ָשלָ ל לֹא י ְֶח ָסר:
ְ ּג ָמלַ ְתה ּו טוֹ ב וְ לֹא ָרע כּ ֹל י ְֵמי חַ יֶּיהָ :דָּ ְר ׁ ָשה צֶ ֶמר ו ִּפ ְׁש ִּתים וַ ּ ַת ַע ׂש ְ ּבחֵ פֶ ץ ַּכ ּ ֶפיהָ :הָ י ְָתה
ית ּה וְ חֹק
ָּכאֳ נִ י ּוֹ ת סוֹ חֵ ר ִמ ּ ֶמ ְרחָ ק ּ ָת ִביא לַ ְח ָמ ּה :וַ ּ ָת ָקם ְ ּבעוֹ ד לַ יְלָ ה וַ ִּת ּ ֵתן טֶ ֶרף ְלבֵ ָ
ְלנַעֲ ר ֶֹתיהָ :ז ְָמ ָמה ׂ ָש ֶדה וַ ִּת ָּקחֵ ה ּו ִמ ּ ְפ ִרי כַ ּ ֶפיהָ נ ְָט ָעה ָּכ ֶרם :חָ גְ ָרה ְבעוֹ ז ָמ ְתנֶיהָ וַ ְּתאַ ּ ֵמץ
ישוֹ ר וְ כַ ּ ֶפיהָ
זְ רֹעוֹ ֶתיהָ :טָ עֲ ָמה ִ ּכי טוֹ ב ַס ְח ָר ּה לֹא י ְִכ ּ ֶבה בַ ּ ַליְלָ ה נ ֵָר ּה :י ֶָדיהָ ִׁש ְּלחָ ה בַ ִ ּכ ׁ
ית ּה ִמ ּ ׁ ָשלֶ ג ִ ּכי כָ ל
ּ ָת ְמכ ּו פָ לֶ ְךַּ :כ ּ ָפ ּה ּ ָפ ְר ׂ ָשה לֶ ָענִ י וְ י ֶָדיהָ ִׁש ְּלחָ ה לָ אֶ ְביוֹ ן :לֹא ִת ָירא ְלבֵ ָ
ית ּה לָ בֻ ׁש ׁ ָשנִ יםַ :מ ְרבַ דִּ ים ָע ְׂש ָתה ָּל ּה ׁ ֵש ׁש וְ אַ ְר ּג ָָמן ְלבו ׁ ָּש ּה :נוֹ ָדע ַּב ּ ְׁש ָע ִרים ַּב ְעלָ ּה
ּ ֵב ָ
ְ ּב ִׁש ְב ּתוֹ ִעם זִ ְקנֵי אָ ֶרץָ :ס ִדין ָע ְׂש ָתה וַ ִּת ְמכּ ֹר וַ חֲגוֹ ר נ ְָתנָה לַ ְ ּכנַעֲ נִ י :עֹז וְ הָ ָדר ְלבו ׁ ָּש ּה
וַ ִּת ְׂשחַ ק ְליוֹ ם אַ חֲרוֹ ןִ ּ :פיהָ ּ ָפ ְתחָ ה ְבחָ ְכ ָמה וְ תוֹ ַרת חֶ סֶ ד ַעל ְל ׁשוֹ נ ָּה :צוֹ ִפיָּה ה ֲִליכוֹ ת
ית ּה וְ לֶ חֶ ם ַע ְצלוּת לֹא תֹ אכֵ לָ :קמ ּו בָ נֶיהָ וַ יְאַ ּ ְׁשרוּהָ ַּב ְעלָ ּה וַ יְהַ ְללָ ּהַ :ר ּבוֹ ת ָּבנוֹ ת ָע ׂש ּו
ּ ֵב ָ
חָ יִל וְ אַ ְּת ָע ִלית ַעל ּ ֻכ ָּלנָהֶ ׁ :ש ֶקר הַ חֵ ן וְ הֶ בֶ ל הַ י ּ ִֹפי ִא ּ ׁ ָשה י ְִראַ ת ה' ִהיא ִת ְתהַ ָּללְּ :תנ ּו
לָ ּה ִמ ּ ְפ ִרי י ֶָדיהָ וִ יהַ ְללוּהָ בַ ּ ְׁש ָע ִרים ַמעֲ ׂ ֶשיהָ :
מא .על פי הקבלה ,יש האומרים שיר השירים במהלך הלוויה .הטעם מובא במילון המושגים ערך שיר
השירים – אמירתו בלוויה.
מב .יש נוהגים כשעוברים עם הנפטר על יד בית כנסת נעמדים עם המיטה ,ואומרים את
"הצּ וּר ָּת ִמים ּ ָפ ֳעלוֹ ִּכי
המשנה "עקביא בן מהללאל אומר" ,ושני פסוקים לצידוק הדיןַ :
כָ ל דְּ ָרכָ יו ִמ ׁ ְש ּ ָפטֵ ,אל ֱאמוּנָ ה וְ ֵאין ָעוֶ ל ַצדִּ יק וְ יָ ׁ ָשר הוּא" (דברים לב ,ד)ּ ְ ,
"גדֹל ָה ֵע ָצה וְ ַרב
ָה ֲעלִ ילִ ָ ּיה ֲא ׁ ֶשר ֵעינֶ ָ
יך ְפ ֻקחוֹ ת ַעל ָּכל דַּ ְרכֵ י ְ ּבנֵ י ָא ָדם לָ ֵתת לְ ִא ׁיש ִּכ ְד ָרכָ יו וְ כִ ְפ ִרי ַמ ֲעלָ לָ יו"
(ירמיהו לב ,יט) .אחר כך אומרים הבנים או קרובים אחרים קדיש .54כשנעמדים באופן זה,
אם הנפטר נמצא בתוך רכב ,פותחים את הדלת האחורית באותו זמן.
מג .חכם ואלוף וגאון מכניסים מיטתו לבית המדרש במקום שהיה דורש ,וסופדים אותו.55
הקבורה
ל ע ּמוֹ
ֹר את ָאבִ יו …וַ ַ ּי ַע ִ
יוסף זכה לקבור את אביו ואין באחיו גדול ממנו ,שנאמר" :וַ ַ ּי ַעל יוֹ ֵסף לִ ְקבּ ֶ
ם פ ָר ׁ ִשים" (בראשית נ ,ז ,ט) .מי לנו גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה .משה זכה
ם רכֶ ב ַ ּג ּ ָ
ַ ּג ֶ
בעצמות יוסף ואין בישראל גדול ממנו ,שנאמר" :וַ ִ ּי ַּקח מ ׁ ֶֹשה ֶאת ַע ְצמוֹ ת יוֹ ֵסף ִע ּמוֹ " (שמות יג,
יט) .מי גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא המקום ,שנאמר" :וַ ִ ּי ְקבּ ֹר אֹתוֹ בַ ַ ּגיְ " (דברים לד ,ו).
משנה סוטה פרק א ,ט
שחיבוב קבורת המת הוא לשני טעמים .האחד על דרך מדה טובה והוא שישא אדם פנים למי
ר היִ ָית בְ ַא ְרצוֹ " (דברים
י כי גֵ ָ
שנהנה ממנו ,כמו שבא בתורה ללמד מדה טובה "לֹא ְת ַת ֵעב ִמ ְצ ִר ִּ
כג ,ח) ,וכן ראוי שלא יתועב הגוף אחר שהנפש גרה בו ,והלא תראה האדם כשיחרב ביתו ,יחמול
עליו ולבו יכאב אם יהיה למחראות ,וכן קשה לנפש כשתראה הגוף מתבזה .ועל דרך זו אמרו
קשה רימה למת כמחט בבשר חי ,והדמיון הזה דמיון במציאות הקושי לא בדמותו .וכן בא על
דרך זה חיבוב קבורת הגוף ושאר הכבוד הנעשה לו במותו והוא כחיבוב תשמישי קדושה שהן
54עיין באוצר המושגים ערך מעמד ומושב.
55שלחן ערוך יורה דעה סימן שדמ ,כ .ועיין עוד שו"ת
יביע אומר חלק ט ,יורה דעה סימן מו.
89
הרובקהו היוולה ירדס .ז
הלכות ומנהגים
נגנזין ,מצורף אל זה שקרובי המת מוצאין נחמה בכבוד ההוא …והטעם השני והוא החזק והצריך
לאמונתנו בתחיית המתים כי אילו היו משליכין גוף האדם המת כאחת הנבלות היו בני אדם
אומרים נמשל כבהמות נדמו ,ולא היו מקבלין אמונת התחיה כמו שהן מקבלין עם קבורתו
בראותם כי יבנו לו בית וילבשינו וכל שכן בראותם כי יקברוהו אצל אבותיו ובני משפחתו להיות
עתידים לעמוד יחד בני המשפחה .ולקיים זאת האמונה ההכרחית נכתב בתורה מה שבא בקבורת
ם אב ַֹתי" (בראשית מז ,ל).
י ע ֲ
האבות ובקפדותם במקום קבורתם "וְ ׁ ָשכַ בְ ִּת ִ
כלבו סימן קיד
מד .לכתחילה יש להשתדל לקבור ביום ולא בלילה .אך אם יש צורך בדבר קוברים גם בלילה.
למשל :כדי שלא להלינו ,בוודאי שיש לקבור מיד בלילה.56
מה .יש מקומות בהם איש החברא קדישא המוריד את הנפטר לקבר חולץ נעליו .57מורידים את הנפטר
לקבר כשרגליו תחילה .משכיבים את המת על גבו כשפניו למעלה 58ורגליו כלפי ירושלים .בתוך
הקבר מתיר איש החברה קדישא את הקשרים הזמניים של התכריכים ,מיישר את אברי הנפטר
ופושט את אצבעותיו הקפוצות .את הכיסוי בלוחות בתוך הקבר מתחילים מראשו.59
אין מברכים על קבורת המת ,לפי שגם אומות העולם כשרות לקבורה.60
בשעת הורדת המת לקבר נוהגים לומר שלוש עשרה מידות של רחמים:
ֹשא ָעוֹ ן וָ פֶ ׁ ַשע
ה' ,ה' אֵ ל ַרחוּם וְ חַ ּנוּן אֶ ֶר ְך אַ ּ ַפיִם וְ ַרב חֶ סֶ ד וֶאֱ ֶמת נֹצֵ ר חֶ סֶ ד לָ אֲ לָ ִפים נ ׂ ֵ
אתנ ּו וּנְ חַ ְל ּ ָתנ ּו (שמות לד ,ו – ז ).
וְ חַ ּ ָטאָ ה וְ נ ֵַּקה וְ ָסלַ ְח ּ ָת לַ עֲ וֹ נֵנ ּו ו ְּלחַ ּ ָט ֵ
וְ הוּא ַרחוּם יְכַ ּ ֵפר ָעוֹ ן וְ לֹא י ְַׁש ִחית ,וְ ִה ְר ָּבה ְלהָ ִׁשיב אַ ּפוֹ ,וְ לֹא י ִָעיר ָּכל ח ֲָמתוֹ (תהלים עח ,לח).
המיתה והקבורה נחשבות ככפרת עוונות .וכבר נאמר בסוף שירת האזינו (דברים לב ,מג) "וְ כִ ּ ֶפר
ַא ְד ָמתוֹ – ַע ּמוֹ " ,דהיינו שהמיתה והקבורה עצמן מכפרות .לכן מזכירים את מדות הרחמים בקבורה.61
מו .זכות ומצוה ליטול חלק במצוות הקבורה על ידי נשיאת המיטה או כיסוי הקבר בעפר.
מצוה גם על קרובי המת להשתתף בכיסוי הקבר.
מז .בכיסוי הקבר אין מעבירים את המעדר מיד אדם ליד חברו ,אלא מניחים על הארץ
וכל אחד נוטלו בעצמו .והטעם כדי שלא יהיה כמושיט צרה לחברו .62וגם כדי לסמל שמבחינה
עקרונית תופעת המוות לא אמורה להיות קבועה בעולם ,אלא היא תופעה זמנית שנגרמה עקב חטא
"ב ּ ַלע ַה ָּמוֶ ת לָ נֶ ַצח ,ו ָּמ ָחה ִה' ֱאל ִֹהים דִּ ְמ ָעה
אדם בגן עדן .אבל לעתיד לבוא ,בזמן שיתוקן העולם – ִ ּ
ֵמ ַעל ָּכל ּ ָפנִ ים" (ישעיהו כה ,ח).
90
56כל בו על אבלות עמ' .189 – 188
57גשר החיים פרק טו ,ב ,א.
58שלחן ערוך יורה דעה סימן שסב ,ב .יש שלמדו זאת
מהפסוק "וַ ָ ּי ָקם ַא ְב ָר ָהם ֵמ ַעל ּ ְפנֵ י ֵמתוֹ " (מנחם אבלים
אות ה סעיף כ בשם רבי חיים בן עטר).
59גשר החיים פרק טז ,ה ,א.
60במסכת מנחות (מב ,א) "כל מצוה שכשרה בנכרי,
בישראל אין צריך לברך" .ופרש רש"י" :שאין יכול לומר
"אשר קדשנו" שהרי כשרה גם בגוי" .כלומר שמצוָ ת
קבורה של אדם מישראל ,יכולה להתקיים בדיעבד גם
על ידי גוי .כל בו על אבלות עמוד .173
61יש מי שכתב שהקוברים את המת יכוונו שכל אותה
הזוהמה הרוחנית שנתערבה במת זה על ידי חטא אדם
הראשון ,תתעכל בקרקע וישאר נקי (חזון למועד פרק י,
ו ,בשם האריז"ל).
62מעבר יַ בּ ֹק מאמר שפת אמת פרק כ"ז.
הרובקהו היוולה ירדס .ז
מנהג ההקפות
מט .מנהג ירושלים ,מנהג חסידים ומנהג בני תימן לערוך "הקפות" סביב הנפטר קודם קבורתו .מנהג זה
בנוי על יסודות מתורת הקבלה .הפרטים מובאים לקמן באוצר המושגים ערך הקפות.
נ.
לאחר הקבורה יש שנהגו להפוך את מטת הנפטר שלוש פעמים ,כי מיטה בגימטריה דין ,לרמז
"ה ַפכְ ָּת ִמ ְס ּ ְפ ִדי לְ ָמחוֹ ל לִ י" (תהלים ל ,יב).63
שיתהפך הדין לרחמים והמספד למחול .זכר לדבר ָ
הלכות ומנהגים
מח .מדות הקברים וצורת הקבורה מפורטות לקמן בפרק מה – בית הקברות (עמוד .)236
צידוק הדין
נא .אחר הקבורה אומרים שוב צידוק הדין (רק בימים שאומרים בהם תחנון; לא בערב שבת
ולא בערב ראש חודש לאחר חצות ,או כשהקבורה בלילה; והזכרנו לעיל שחלק מעדות
המזרח אומרים גם בלילה):
ָשר הוּא .הַ ּצוּר
הַ ּצוּר ּ ָת ִמים ּ ָפעֳ לוֹ ִ ּכי כָ ל דְּ ָרכָ יו ִמ ְׁש ּ ָפט ,אֵ ל אֱ מ ּונָה וְ אֵ ין ָעוֶל צַ דִּ יק וְ י ׁ ָ
ֹאמר לוֹ ַמה ִת ְפ ָעל ,הַ ּש ִליט ְ ּב ַמ ּ ָטה ו ְּב ַמ ַעלֵ ,מ ִמית ו ְּמחַ ֶי ּה,
ּ ָת ִמים ְ ּבכָ ל ּפ ַֹעלִ ,מי י ַ
ֹאמר לוֹ ַמה ּ ַתעֲ ֶשה ,הָ אוֹ ֵמר וְ ע ׂ ֶֹשה,
מוֹ ִריד ְׁשאוֹ ל וַ י ּ ַָעל .הַ ּצוּר ּ ָת ִמים ְ ּבכָ ל ַמעֲ ֶשהִ ,מי י ַ
חֶ ֶסד ִח ָנּם לָ נ ּו ַתעֲ ׂ ֶשה ,ו ִּבזְ כוּת הַ ֶנּעֱ ַקד ְ ּכ ׂ ֶשה ,הַ ְק ִשיבָ ה וַ עֲ ׂ ֵשה .צַ ִ ּדיק ְ ּבכָ ל ְ ּד ָרכָ יו הַ צוּר
ּ ָת ִמים ,אֶ ֶר ְך אַ ּ ַפיִם ו ָּמלֵ א ַרח ֲִמים ,ח ֲָמל נָא וְ חוּס נָא ַעל אָ בוֹ ת וּבָ נִ יםּ ִ ,כי ְל ָך ,אָ דוֹ ן,
הַ ְּס ִליחוֹ ת וְ הָ ַרח ֲִמים .צַ ִ ּדיק אַ ּ ָתה ה' ְלהָ ִמית ו ְּלהַ חֲיוֹ ת ,אֲ ׁ ֶשר ְ ּבי ְָד ָך ּ ִפ ְקדוֹ ן ָּכל רוּחוֹ ת,
חָ ִלילָ ה ְל ָך זִ ְכרוֹ נֵנ ּו ִל ְמחוֹ ת ,וְ י ְִהי ּו נָא ֵעינ ָ
ֶיך ְ ּב ַרח ֲִמים ָעלֵ ינ ּו ְפקוּחוֹ תִּ ,כי ְל ָך ,אָ דוֹ ן,
הָ ַרח ֲִמים וְ הַ ְּס ִליחוֹ ת .אָ ָדם ִאם ּ ֶבן ָשנָה י ְִחיֶה ,אוֹ אֶ לֶ ף ׁ ָשנִ ים י ְִחיֶהַ ,מה י ְִתרוֹ ן לוֹ ,
ְ ּכלֹא הָ יָה י ְִהיֶהָּ ,ברוּך דַּ יָּן הָ אֱ ֶמתֵ ,מ ִמית ו ְּמחַ ֶי ּהָּ .ברו ְּך הוּאּ ִ ,כי אֱ ֶמת דִּ ינוֹ ,ו ְּמ ׁשוֹ טֵ ט
הַ כּ ֹל ְ ּב ֵעינוֹ ,ו ְּמ ׁ ַש ּ ֵלם ְלאָ ָדם חֶ ְׁש ּבוֹ נוֹ וְ ִדינוֹ ,וְ הַ כּ ֹל ִל ְׁשמוֹ הוֹ ָדיָה י ּ ִֵתנוּ .י ַָד ְענ ּו ה' ִ ּכי צֶ ֶדק
ִמ ְׁש ּ ָפטֶ ָךִּ ,ת ְצ ַ ּדק ְ ּב ָד ְב ֶר ָך וְ ִתזְ ּ ֶכה ְ ּב ָש ְפטֶ ָך ,וְ אֵ ין ְלהַ ְרהֵ ר אַ חַ ר ִמדַּ ת ׁ ָש ְפטֶ ָך ,צַ דִּ יק אַ ּ ָתה
ָשר ִמ ְׁש ּ ָפטֶ ָ
יך .דַּ יָּן הָ אֱ ֶמתׁ ,שֹפֵ ט צֶ ֶדק וֶאֱ ֶמתָּ ,ברו ְּך דַּ יַּן הָ אֱ ֶמתּ ִ ,כי כָ ל ִמ ְׁש ּ ָפטָ יו
ה' ,וְ י ׁ ָ
צֶ ֶדק וֶאֱ ֶמת .נֶפֶ ׁש ָּכל חַ י ְ ּבי ֶָד ָך ,צֶ ֶדק ָמ ְלאָ ה י ְִמינ ֶָך וְ י ֶָד ָךַ ,רחֵ ם ַעל ּ ְפלֵ יטַ ת צֹאן י ֶָדיךָ,
אמר לַ ּ ַמ ְלאָ ָך הֶ ֶרף י ֶָד ָך.
ותֹ ַ
(יש הנוהגים לדלג על הפסוקים הראשונים ולהתחיל רק כאן):
יל ָי ּה ,אֲ ׁ ֶשר ֵעינ ָ
יש
ֶיך ּ ְפקוּחוֹ ת ַעל ָּכל ַ ּד ְרכֵ י ְבנֵי אָ ָדם ,לָ ֵתת ְל ִא ׁ
ְ ּגדֹל הָ ֵעצָ ה וְ ַרב הָ עֲ ִל ִ
ָשר ה' ,צו ִּרי וְ ּלא ַעוְ לָ ָתה ּבוֹ .ה' נ ַָתן ,וַ ה' לָ ָקח,
ִ ּכ ְד ָרכָ יו וְ ִכ ְפ ִרי ַמעֲ לָ לָ יוְ .להַ ִ ּגיד ִ ּכי י ָ
י ְִהי שֵ ם ה' ְמבוֹ ָר ְך .וְ הוּא ַרחוּם יְכַ ּ ֵפר ָעוֹ ן וְ לֹא י ְַׁש ִחית ,וְ ִה ְר ָּבה ְלהָ ִׁשיב אַ ּפוֹ ,וְ לֹא י ִָעיר
ָּכל ח ֲָמתוֹ .
תפילת צידוק הדין הנוהגת בעדות המזרח:
ָשר ִמ ְׁש ּ ָפטֶ ָ
יך ,צַ דִּ יק ה' ְ ּבכָ ל דְּ ָרכָ יו ,וְ חָ ִסיד ְ ּבכָ ל ַמעֲ ׂ ָשיוִ .צ ְד ָק ְת ָך
צַ דִּ יק אַ ּ ָתה ה' ,וְ י ׁ ָ
ְ
צֶ ֶדק ְלעוֹ לָ ם ,וְ תוֹ ָר ְת ָך אֱ ֶמתִ .מ ְׁש ּ ְפטֵ י ה' אֱ ֶמת ,צָ ְדק ּו י ְַחדָּ וַּ .באֲ ׁ ֶשר דְּ בַ ר ֶמלֶ ך ִׁש ְלטוֹ ן,
63חכמת אדם כלל קנח סעיף לא; גשר החיים פרק
טו ,ב ,ג; פני ברוך סימן ה ,כא; שלחן ערוך המקוצר עיני
יצחק ,יורה דעה סימן קפ ,יז.
91
הרובקהו היוולה ירדס .ז
הלכות ומנהגים
ְשיבֶ ּנוּ ,וְ נ ְַפ ׁשוֹ ִא ְּו ָתה וַ י ּ ַָע ׂשָ .קטֹן וְ גָדוֹ ל ׁ ָשם
ֹאמר לוֹ ַמה ּ ַתעֲ ׂ ֶשה .וְ הוּא ְבאֶ חָ ד ו ִּמי י ִׁ
ו ִּמי י ַ
הוּא ,וְ ֶעבֶ ד חָ ְפ ִׁשי ֵמאֲ דֹנָיו .הֵ ן ַּבעֲ בָ ָדיו לֹא יַאֲ ִמין ,ו ְּב ַמ ְלאָ כָ יו י ִָׂשים ּ ָתהֳלָ ה .אַ ף ִּכי אֱ נוֹ ׁש
ִר ּ ָמה ,וּבֶ ן אָ ָדם ּתוֹ לֵ ָעה .הַ ּצוּר ּ ָת ִמים ּ ָפעֳ לוֹ ִ ּכי כָ ל דְּ ָרכָ יו ִמ ְׁש ּ ָפט ,אֵ ל אֱ מ ּונָה וְ אֵ ין ָעוֶל
ָשר הוּא .דַּ יָּן הָ אֱ ֶמתׁ ,שֹפֵ ט צֶ ֶדק וֶאֱ ֶמתָּ ,ברו ְּך דַּ יַּן הָ אֱ ֶמתּ ִ ,כי כָ ל ִמ ְׁש ּ ָפטָ יו צֶ ֶדק
צַ דִּ יק וְ י ׁ ָ
וֶאֱ ֶמתּ ִ .ב ּ ַלע הַ ּ ָמוֶת לָ נֶצַ ח ,ו ָּמחָ ה ִה' אֱ ל ִֹהים דִּ ְמ ָעה ֵמ ַעל ָּכל ּ ָפנִ ים ,וְ חֶ ְר ּ ַפת ַע ּמוֹ י ִָסיר
ֵמ ַעל ָּכל הָ אָ ֶרץ ִ ּכי ה' דִּ ּ ֵבר .י ְִחי ּו ֵמ ֶת ָ
יך נְ בֵ לָ ִתי יְקוּמוּן ,הָ ִקיצ ּו וְ ַר ְ ּננ ּו ׁש ְֹכנֵי ָעפָ ר ִּכי טַ ל
אוֹ רֹת טַ ּ ֶל ָך ,וָ אָ ֶרץ ְרפָ ִאים ּ ַת ּ ִפיל .וְ הוּא ַרחוּם יְכַ ּ ֵפר ָעוֹ ן וְ לֹא י ְַׁש ִחית ,וְ ִה ְר ָּבה ְלהָ ִׁשיב
יעה ,הַ ּ ֶמלֶ ְך יַעֲ נֵנ ּו ְביוֹ ם ָק ְראֵ נוּ.
אַ ּפוֹ ,וְ לֹא י ִָעיר ָּכל ח ֲָמתוֹ .ה' הוֹ ִׁש ָ
קדיש הגדול
נב .לאחר צידוק הדין אומרים קדיש מיוחד הנקרא "קדיש הגדול"( 64לקמן עמוד .)274
נג .בימים שאין אומרים צידוק הדין אין אומרים קדיש הגדול ,ובמקומו אומרים מזמור ט"ז
בתהלים "מכתם לדוד" ולאחריו קדיש יתום.65
יתי בָ ְך :אָ ַמ ְר ְּת לַ ה' אֲ דֹנָי אָ ּ ָתה טוֹ בָ ִתי ַּבל ָעלֶ ָ
יך:
ִמ ְכ ּ ָתם ְל ָדוִ ד ׁ ָש ְמ ֵרנִ י אֵ ל ִ ּכי חָ ִס ִ
בו ָתם אַ חֵ ר ָמהָ ר ּו ַּבל אַ ִּסיךְ
ִל ְקדוֹ ִׁשים אֲ ׁ ֶשר ָּבאָ ֶרץ הֵ ּ ָמה וְ אַ דִּ ֵירי ָּכל חֶ ְפ ִצי בָ ם :י ְִר ּב ּו ַע ְּצ ֹ
נִ ְס ּ ֵכיהֶ ם ִמדָּ ם וּבַ ל אֶ ּ ׂ ָשא אֶ ת ְׁשמוֹ ָתם ַעל ְׂשפָ ָתי :ה' ְמנָת חֶ ְל ִקי וְ כוֹ ִסי אַ ּ ָתה ּתוֹ ִמ ְ
יך
ג ֹּו ָר ִלי :חֲבָ ִלים נ ְָפל ּו ִלי ַּב ְ ּנ ִע ִמים אַ ף ַנחֲלָ ת ׁ ָש ְפ ָרה ָעלָ י :אֲ בָ ֵר ְך אֶ ת ה' אֲ ׁ ֶשר י ְָעצָ נִ י אַ ף
ימינִ י ַּבל אֶ ּמ ֹוט :לָ כֵ ן ָׂש ַמח ִל ִ ּבי
יתי ה' ְלנֶגְ דִּ י ָת ִמיד ִ ּכי ִמ ִ
לֵ ילוֹ ת י ְִּסרוּנִ י ִכ ְליוֹ ָתיִׁ :ש ִּו ִ
ִשכּ ֹן לָ בֶ טַ חּ ִ :כי לֹא ַתעֲ זֹב נ ְַפ ִׁשי ִל ְׁשאוֹ ל לֹא ִת ּ ֵתן ח ֲִס ְיד ָך ִל ְראוֹ ת
וַ ָי ּגֶל ְ ּכבוֹ ִדי אַ ף ְ ּב ׂ ָש ִרי י ְׁ
ָ
ָ
ימינְ ך נֶצַ ח:
יענִ י א ַֹרח חַ י ִּים ׂשֹבַ ע ְׂש ָמחוֹ ת אֶ ת ּ ָפנֶיך נְ ִעמוֹ ת ִ ּב ִ
ׁ ָשחַ תּ :תוֹ ִד ֵ
אל מלא רחמים
נד .בסיום הלוויה אומרים "אל מלא רחמים".
אֵ ל ָמלֵ א ַרח ֲִמים ׁשוֹ כֵ ן ַּב ְּמרוֹ ִמים הַ ְמצֵ א ְמנוּחָ ה נְ כוֹ נָה ַעל ַּכנְ פֵ י הַ ּ ְׁש ִכינָהּ ְ 66ב ַמעֲ לוֹ ת
יע ַמזְ ִה ִירים ְלנִ ְׁש ַמת (פלוני/ת בן/בת פלוני/ת) ׁ ֶשהָ לַ ְך/
ְקדוֹ ִׁשים ו ְּטהוֹ ִרים ְּכזֹהַ ר הָ ָר ִק ַ
ׁ ֶשהָ ְלכָ ה ְלעוֹ לָ מוֹ /הַּ .בעֲ בוּר ׁ ֶש ִּמ ְׁש ּ ַפ ְח ּתוֹ /ה נוֹ ֶדבֶ ת ְ ּב ַעד הַ זְ ָּכ ַרת נִ ְׁש ָמתוֹ /ה ְ ּבגַן ֵע ֶדן
ְּתהֵ א ְמנוּחָ תוֹ /ה לָ כֵ ן ַּב ַעל הָ ַרח ֲִמים י ְַס ִּת ֶירהוּ/ה ְ ּבסֵ ֶתר ְּכנָפָ יו ְלעוֹ לָ ִמים ,וְ י ְִצרוֹ ר ִ ּב ְצרוֹ ר
ֹאמר אָ ֵמן.
הַ חַ י ִּים אֶ ת נִ ְׁש ָמתוֹ /ה ה' הוּא ַנחֲלָ תוֹ /ה וְ יָנוּחַ /וְ ָתנוּחַ ְ ּב ׁ ָשלוֹ ם ַעל ִמ ְׁש ָּכבוֹ /ה וְ נ ַ
לפי נוסח עדות המזרח אומרים השכבה:
לאדם גדול בתורה וביראת שמים אומרים
וְ הַ חָ ְכ ָמה ֵמאַ יִן ִּת ּ ָמצֵ א ,וְ אֵ י זֶה ְמקוֹ ם ִ ּבינָה :אַ ְׁש ֵרי אָ ָדם ָמצָ א חָ ְכ ָמה ,וְ אָ ָדם י ִָפיק ְּתב ּונָה:
ָמה ַרב טו ְּב ָך אֲ ׁ ֶשר צָ פַ נְ ּ ָת ִּל ֵיראֶ ָ
יךָ ּ ,פ ַע ְל ּ ָת לַ חוֹ ִסים ָּב ְךֶ ,נגֶד ְ ּבנֵי אָ ָדםַ :מה י ּ ָָקר חַ ְסדְּ ָך
92
64שלחן ערוך יורה דעה סימן שעו ,ד.
65גשר החיים פרק טז ,ו ,ד.
66יש לומר "על כנפי השכינה" .והאומר "תחת כנפי
השכינה" טובה שתיקתו מדיבורו .ילקוט יוסף סימן לב,
ב ,בשם ספר שני לוחות הברית ומקורות נוספים.
הרובקהו היוולה ירדס .ז
הלכות ומנהגים
ית ָך ,וְ נַחַ ל עֲ ָדנ ָ
אֱ ל ִֹהים ,ו ְּבנֵי אָ ָדם ְ ּבצֵ ל ְ ּכנָפֶ ָ
ֶיך ַת ְׁש ֵקם :טוֹ ב
יך ֶיח ֱָסיוּן :י ְִרוְ יֻן ִמדֶּ ׁ ֶשן ּ ֵב ֶ
ׁ ֵשם ִמ ּ ׁ ֶש ֶמן טוֹ ב ,וְ יוֹ ם הַ ּ ָמוֶת ִמי ּוֹ ם ִה ָ ּו ְלדוֹ :סוֹ ף דָּ בָ ר הַ כּ ֹל נִ ְׁש ָמע ,אֶ ת הָ אֱ ל ִֹהים י ְָרא וְ אֶ ת
ִמ ְצוֹ ָתיו ְׁשמוֹ ר ִ ּכי זֶה ָּכל הָ אָ ָדם :י ְַע ְלז ּו ח ֲִס ִידים ְ ּבכָ בוֹ ד ,י ְַר ְ ּננ ּו ַעל ִמ ְׁש ְ ּכבוֹ ָתםְ :מנוּחָ ה
יע ְמ ִא ִירים ו ַּמזְ ִה ִירים.
ישיבָ ה ֶע ְליוֹ נָהּ ְ .ב ַמעֲ לַ ת ְקדוֹ ִׁשים ו ְּטהוֹ ִריםּ ְ .כזוֹ הַ ר הָ ָר ִק ַ
נְ כוֹ נָהּ ִ .ב ִׁ
וְ ִח ּלוּץ עֲ צָ ִמים .וְ כַ ּ ָפ ַרת אֲ ׁ ָש ִמים .וְ הַ ְרחָ ַקת ּ ֶפ ׁ ַשע .וְ הַ ְק ָרבַ ת י ׁ ֶַשע .וְ חֶ ְמלָ ה וַ חֲנִ ינָהִ .מ ִּל ְפנֵי
ישיבַ ת נֶפֶ ׁש
ׁשוֹ כֵ ן ְמעוֹ נָה .וְ חוּלָ ָקא טָ בָ אְ .לחַ יֵּי הָ עוֹ לָ ם הַ ָּבאָ ׁ .שם ְּתהֵ א ְמנַת ו ְּמ ִחיצַ ת וִ ִׁ
הַ ּ ׁ ֵשם הַ ּטוֹ ב הַ ְּמרוּחָ ם (פלוני בן פלוני) רוּחַ ה' ְּתנִ יחֶ ּנ ּו ְ ּבגַן ֵע ֶדן .דְּ ִא ְת ּ ְפטָ ר ִמן ַע ְל ָמא
יה ְׁש ַמיָּא וְ אַ ְר ָעאֶ .מלֶ ְך ַמ ְלכֵ י הַ ְּמלָ ִכים ְ ּב ַרח ֲָמיו י ְַרחֵ ם ָעלָ יו.
הָ ֵדין ִ ּכ ְרעוּת אֱ לָ הָ א ָמ ֵ
אר ּ
וְ יָחוֹ ס וְ י ְַחמוֹ ל ָעלָ יוֶ .מלֶ ְך ַמ ְלכֵ י הַ ְּמלָ ִכים ְ ּב ַרח ֲָמיו י ְַס ִּת ֵירה ּו ְ ּבצֵ ל ְ ּכנָפָ יו ו ְּבסֵ ֶתר אָ הֳלוֹ
ידהוּ .ו ִּמ ּנַחַ ל עֲ ָדנָיו י ְַׁש ֵקהוּ .וְ י ְִצרוֹ ר
לַ חֲזוֹ ת ְ ּבנוֹ ַעם ה' ו ְּלבַ ֵּקר ְ ּבהֵ יכָ לוֹ .ו ְּל ֵקץ הַ י ּ ִָמין יַעֲ ִמ ֵ
ִ ּב ְצרוֹ ר הַ חַ י ִּים נִ ְׁש ָמתוֹ .וְ י ִָׂשים ָּכבוֹ ד ְמנוּחָ תוֹ .ה' הוּא ַנחֲלָ תוֹ .וְ י ִָּלוֶה אֵ לָ יו הַ ּ ׁ ָשלוֹ ם וְ ַעל
ִמ ְׁש ָּכבוֹ י ְִהיֶה ׁ ָשלוֹ םּ ְ .כ ִד ְכ ִתיב :יָבוֹ א ׁ ָשלוֹ ם יָנוּח ּו ַעל ִמ ְׁש ְ ּכבוֹ ָתם .הֹלֵ ְך נְ כֹחוֹ .הוּא וְ כָ ל
ֹאמר אָ ֵמן:
ִש ָראֵ ל הַ ּ ׁשוֹ ְכ ִבים ִע ּמוֹ ִ ּב ְכלַ ל הָ ַרח ֲִמים וְ הַ ְּס ִליחוֹ ת .וְ כֵ ן י ְִהי ָרצוֹ ן וְ נ ַ
ְ ּבנֵי י ְׂ
השכבה בנוסח עדות המזרח לאשה
אֵ ׁ ֶשת חַ יִל ִמי י ְִמצָ א ,וְ ָרחֹק ִמ ּ ְפנִ ינִ ים ִמ ְכ ָר ּהֶ ׁ :ש ֶקר הַ חֵ ן וְ הֶ בֶ ל הַ י ּ ִֹפיִ ,א ּ ׁ ָשה י ְִראַ ת ה'
ִהיא ִת ְתהַ ָּללְּ :תנ ּו לָ ּה ִמ ּ ְפ ִרי י ֶָדיהָ ,וִ יהַ ְללוּהָ בַ ּ ְׁש ָע ִרים ַמעֲ ׂ ֶשיהָ ַ :רח ֲָמנָא דְּ ַרח ֲָמנו ָּתא ִדי
יה צַ ְד ָקנִ י ּוֹ ת
יה ִהיא ו ְּב ֵמ ְ
יה ִא ְת ְ ּב ִריא ּו ָע ְל ַמיָּא ַע ְל ָמא הָ ֵדין וְ ַע ְל ָמא דְּ אָ ֵתי וּגְ נַז ּ ֵב ּ
ימ ֵר ּ
לֵ ּ
יעל קֳ ָדמוֹ ִהי דּ ו ְּכ ָרן
ֵאמר ְל ֵמ ַ
יה י ַ
פֵ
ּק
ְ
ו
ת
ּב
ְ
ו
יה
ר
ֵ
יק
ָ
ּב
ִ
ו
יה
ר
ֵ
ימ
ְ
מ
ֵ
ּב
ְ
ו
יה
ּת
ֵ
ו
ע
ר
ְ
ן
ד
ָ
ב
ְ
ע
ַ
דְּ
ת
ּוֹ
י
נִ
דָּ
ס
וְ חַ ְ
ּ
ּ
ּ
ּ
נֶפֶ ׁש הָ ִא ּ ׁ ָשה הַ ְ ּכבו ָּדה וְ הַ ְּצנו ָּעה וְ הַ ִ ּנ ְכ ּ ֶב ֶדת ָמ ַרת (פלונית בת פלונית) רוּחַ ה' ְּתנִ יחֶ ּנָה
יה ְׁש ַמיָּא וְ אַ ְר ָעא .הַ ּ ֶמלֶ ְך
ְ ּבגַן ֵע ֶדן .דְּ ִא ְת ּ ְפטָ ַרת ִמן ַע ְל ָמא הָ ֵדין ִ ּכ ְרעוּת אֱ לָ הָ א ָמ ֵר ּ
ְ ּב ַרח ֲָמיו יָחוֹ ס וְ י ְַחמוֹ ל ָעלֶ יהָ .וְ י ִָּלוֶה אֵ לֶ יהָ הַ ּ ׁ ָשלוֹ ם וְ ַעל ִמ ְׁש ָּכבָ ה י ְִהיֶה ׁ ָשלוֹ םּ ְ .כ ִד ְכ ִתיב:
ִש ָראֵ ל הַ ּ ׁשוֹ ְכבוֹ ת ִע ּ ָמ ּה
יָבוֹ א ׁ ָשלוֹ ם יָנוּח ּו ַעל ִמ ְׁש ְ ּכבוֹ ָתם .הֹלֵ ְך נְ כֹחוֹ ִ .היא וְ כָ ל ְ ּבנוֹ ת י ְׂ
ֹאמר אָ ֵמן:
ִ ּב ְכלַ ל הָ ַרח ֲִמים וְ הַ ְּס ִליחוֹ ת .וְ כֵ ן י ְִהי ָרצוֹ ן וְ נ ַ
הנוסח הקצר של עדות המזרח:
הַ ְמ ַרחֵ ם ַעל ָּכל ְ ּב ִרי ּוֹ ָתיו הוּא יָחוּס וְ י ְַחמֹל וִ ַירחֵ ם ַעל נֶפֶ ׁש רוּחַ וּנְ ׁ ָש ָמה ׁ ֶשל ּ ְפלוֹ נִ י/ת ּ ֵבן/
ִש ָראֵ ל הַ ּ ׁשוֹ ְכ ִבים ִע ּמוֹ /
ּא/היא וְ כָ ל ְ ּבנֵי י ְׂ
ַּבת ּ ְפלוֹ נִ י ו ְּפלוֹ נִ ית רוּחַ ה’ ְּתנִ יחֶ ּנ ּו ְ ּבגַן ֵע ֶדן הו ִ
ֹאמר אָ ֵמן.
הַ ּ ׁשוֹ ְכבוֹ ת ִע ּ ָמ ּה ִ ּב ְכלַ ל הָ ַרח ֲִמים וְ הַ ְּס ִליחוֹ ת וְ כֵ ן י ְִהי ָרצוֹ ן וְ נ ַ
בקשת מחילה
לאחר מכן מבקשים מהנפטר מחילה .איש החברה קדישא אומר:
ישאּ ְ ,ב ׁ ֵשם הַ חֲבֵ ִרים ׁ ֶש ִה ְת ַע ְּסק ּו ְ ּב ָךּ ְ ,ב ׁ ֵשם
ן/בת ּ ְפלוֹ נִ י/ת) ְ ּב ׁ ֵשם הַ חֶ ְב ָרה ַקדִּ ׁ ָ
(פלוֹ נִ י/ת ֶ ּב ַ ּ
ְּ
ָ
ָ
ָ
ידיך אֲ נִ י ְמבַ ֵּק ׁש ִמ ְּמך ְמ ִחילָ הִ ,אם חַ ס וְ ׁ ָשלוֹ ם ּ ָפג ְַמנ ּו אֵ יזֶה דָּ בָ ר ַּב ּ ָטה ֳָרה
ִמ ְׁש ּ ַפ ְח ְּתך וִ ִיד ֶ
ח/ס ְל ִחי נָא לָ נ ּו ִ ּכי ְׁשגָגָה ִהיאָּ .כל ַמה ּ ׁ ֶש ָע ִׂשינ ּו
ו ִּבנְ ִׂשיאַ ת הַ ִּמ ּ ָטה אוֹ ְ ּב ִת ּקוּן הַ ֶּקבֶ רְ .סלַ ִ
ישא .אָ נ ּו ּפוֹ ְט ִרים אוֹ ְת ָך ִמ ְהיוֹ ת חָ בֵ ר/חֲבֵ ָרה
הגֵי הַ חֶ ְב ָרה ַקדִּ ׁ ָ
הָ יָה ִל ְכבוֹ ְד ָך ַעל ּ ִפי ִמנְ ֲ
ְ ּבכָ ל חֶ ְב ָרה אוֹ אֲ גֻדָּ ה ׁ ֶש ִהיא .67לֵ ְך/לֵ ִכי ְב ׁ ָשלוֹ ם וְ ָתנוּחַ /וְ ָתנו ִּחי ַעל ִמ ְׁש ָּכ ְב ָך/בֵ ְך ְ ּב ׁ ָשלוֹ ם,
67בשעת פטירתו של אדם ,נשמתו נותנת דין וחשבון
על כל מעשיו .המגמה היא להקל עליו ,ולכן פוטרים
אותו מכל המחויבויות הכרוכות בחברויות באגודות או
חברות למיניהן.
93
הרובקהו היוולה ירדס .ז
הלכות ומנהגים
היִי נָא ֵמ ִליץ/צָ ה טוֹ ב/טוֹ בָ ה ְ ּב ַעד
היֵהֲ /
/לגוֹ ָרלֵ ְך ְל ֵקץ הַ י ּ ִָמיןֱ .
וְ ַתעֲ מֹד/וְ ַת ַע ְמדִּ י ְלגוֹ ָר ְל ָך ְ
יד ָ
ִש ָראֵ ל ַעד הָ עוֹ לָ ם.
/די ְִך .וְ חַ י ִּים וְ ׁ ָשלוֹ ם י ְִהיֶה לָ נ ּו ו ְּלכָ ל י ְׂ
יך ַ
/ת ְך וִ ִיד ֶ
ִמ ְׁש ּ ַפ ְח ְּת ָך ּ ֵ
תחילת האבלות
בכו לאבלים ולא לאבידה
שהיא למנוחה ואנו לאנחה
מועד קטן כה ,ב
במעבר מהאנינות אל האבלות ,ישנה הפנייה של תשומת הלב מהנפטר אל האבלים.
נה .לאחר סיום הקבורה האבלים מחליפים מנעליהם לנעלי בד או גומי ,או שמניחים מעט
עפר במנעלים ונועלים אותם .פעולה סמלית זו מביעה שמכאן ואילך מתחילים דיני
האבלות.68
נו .בערב שבת סמוך לשבת ,אם התכוון לקבל אבלות ,גם אם לא קיבל בפועל את האבלות
(לא חלץ מנעלים ,לא ישב על הארץ ,לא נחמוהו) ,נחשב לו אותו יום למניין השבעה.
אך אם לא היתה שהות או לא התכוונו לקבל אבלות ,מונים מהשבת עצמה.69
נז .שבעת ימי האבלות נמנים מגמר כיסוי הקבר – סתימת הגולל .לכן ראוי להזדרז בקבורה
מבעוד יום כדי שיום הקבורה יכלל במניין שבעת ימי האבל .בדיעבד ,גם אם הקבורה
היתה מיד אחרי השקיעה (עד שלוש עשרה דקות אחרי השקיעה 70ויש אומרים אפילו שבע
עשרה דקות אחרי השקיעה ,)71אפשר עדיין להחשיב את אותו היום למניין אבלות .אבל
אם כבר התפלל מעריב אפילו מבעוד יום ,לא עולה לו אותו יום ומונה אבלות ממחרת.72
נח .כיום שסוגרים בלבנים את הקבר לפני כיסויו בעפר ,זו נחשבת סתימת הגולל ,וכבר
מאותו זמן מתחילה האבלות.73
נט .קרוב שלא משתתף בלוויה ,מתחיל את השבעה מזמן סיום הקבורה כמו שאר הקרובים.
אך אם אינו יודע מתי הלוויה או שהלוויה נדחית ביום ,יתחיל לשבת מיד .74יש מי שכתב
94
68שלחן ערוך יורה דעה סימן שעו ,ד.
69גליון מהרש"א ופתחי תשובה יורה דעה סימן שעה,
א .גשר החיים פרק כא ,יב ,ד .פני ברוך סימן ח ,הערה ג.
וראה עוד לקמן עמוד 172שבת לאבלות.
70צרור החיים פיסקה עה .כיון שכל עניין האבלות הוא
מדרבנן ,אפשר לסמוך להקל.
71גשר החיים פרק יט ,ד ,א .פני ברוך סימן ח ,י .ובילקוט
יוסף (סימן טו ,ב) כתב שאפילו נתאחרה הקבורה עד
תוך 18דקות אחר השקיעה ,מונים מהיום שלפניו;
וטעמו כיון שיש אומרים שהילוך מיל הוא 24דקות,
ממילא שלשת רבעי מיל הם 18דקות .אבל אי אפשר
להסתמך על דעת רבינו תם שמחשיב שלושה ורבע מיל
אחר השקיעה כיום שלפניו ,כיון שבארץ ישראל פשט
המנהג שלא כרבינו תם ,ואין אומרים הלכה כדברי המקל
באבל במקום שהמנהג להיפך.
72שלחן ערוך יורה דעה סימן שעה ,יא וכן בסימן תב,
יא .והטעם כתב הטורי זהב משום דהוי תרי קולי דסתרי
אהדדי (שתי קוּלוֹ ת הסותרות זו את זו ,שאם התפלל
מעריב כבר מחשיב זמן זה ליום המחרת ולכן לא יוכל
למנותו כיום קודם לעניין האבלות).
73ילקוט יוסף סימן טו ,א.
74שלחן ערוך יורה דעה סימן שעה ,ב .גשר החיים פרק
יט ,ד ,ח .צרור החיים פיסקה עו .ועיין עוד לקמן פרק
מז – עיכוב בקבורה מעמוד .242
הרובקהו היוולה ירדס .ז
עמידה בשורה
ס .הגברים שבקרב המלווים עומדים בשתי שורות ,והגברים האבלים חולצים את נעליהם
או שמים בהם מעט עפר ,ועוברים בין שתי השורות בתווך .העומדים בשורה אומרים
להם – "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ,ולא תוסיפו לדאבה עוד".
עדות המזרח אומרים – "מן השמים תנוחמו" .לפי מנהג תימן אין עומדים בשורה ,ובמקום
זאת המלווים עוברים לפני האבלים ,גברים בנפרד ונשים בנפרד ,ומנחמים אות.76
הלכות ומנהגים
שאם מוליכים את הנפטר מארץ לארץ מתחילים לשבת מיד גם אם יודעים מתי תהיה
הקבורה ,כיון שהקבורה תהיה בריחוק מקום.75
סא .נהגו לעשות שורה רק לגברים האבלים ,77והוא מדיני צניעות שהקפידו בהם ,אפילו בבית
הקברות .אך במקום שאין בו מנהג בעניין זה ,וישנה בקשה לעשות שורה של נשים
לנשים ,והרב המקומי יסבור שיש מקום להתיר זאת בקהילתו ,אפשר לעשות שורה
של נשים לניחום הנשים האבלות.78
סב .שורה נוהגת גם בראש חודש ,בחנוכה ובפורים ואפילו בחול המועד.79
נטילת ידיים
סג .ביציאה מבית העלמין נוטלים ידיים ,כדי להעביר את רוח הטומאה שיש בבית
הקברות .80מצד עיקר הדין מספיקה פעם אחת על כל יד ,ויש שנוטלים שלוש פעמים על כל יד
לסירוגין .נהגו לא לנגב את הידיים לאחר נטילתן (למרות שהדבר מותר ,)81כדי להשאיר את רושם
הלוויה וזיכרון הנפטר לעוד זמן מה .זוהי מעין הצהרה על קושי הפרידה מהנפטר ,ועל אי הסחת
הדעת מהאבלות .82נהגו להקפיד שלא להיכנס לבית קודם נטילת הידיים.83
סד .הנטילה לא חייבת להיעשות על ידי כלי.84
סה .כשנוטלים ידיים בכלי נהוג שלא להעביר את הכלי מאדם לאדם .מקור המנהג כדי שלא
יהיה כמושיט צרה לחברו ,וכמו שנזכר לעיל (עמוד 90הלכה מא) שאין מעבירים את המעדר בכיסוי
הקבר מאדם לאדם ,אלא מניחים אותו על הארץ וכל אחד נוטל בעצמו .יש שרוחצים גם את
"ב ּ ַלע ַה ָּמוֶ ת לָ נֶ ַצח ,ו ָּמ ָחה ִה' ֱאל ִֹהים דִּ ְמ ָעה ֵמ ַעל ָּכל ּ ָפנִ ים" (ישעיהו
הפנים ואומרים ִ ּ
כה ,ח).
75אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן קע .ועיין
עוד כל בו על אבלות עמוד .269הערת הרב נבנצל
שליט"א – אבל אם עומדים בקשר טלפוני וכיוצא בזה,
ונותנים הוראות באיזה כלי תקשורת לפרסם ,ולאיזה
מכרים להודיע וכיוצא בזה ,עדיין נמשכת האנינות.
76נפש כל חי ,פרק ז ,הלכה כב ,בשם הרמב"ם.
77גשר החיים פרק טז ,ז ,ד .וטעמו כיון שנהגו שהנשים
לא ילוו את המת לבית הקברות.
78במראה הבזק חלק ה ,צג.
79גשר החיים פרק טז ,ז ,ב.
80הגהות הרמ"א על שלחן ערוך יורה דעה סימן שעו,
ד .וראה משנה ברורה סימן ד ,ס"ק לט.
81ילקוט יוסף סימן י ,כו .הערת הרב נבנצל
שליט"א – ואדמו"ר זללה"ה (הגרש"ז אויערבך זצ"ל),
הורה שאם נטל פעם רביעית על כל יד ,יכול לנגבן.
82מעבר יַ בּ ֹק מאמר שפתי רננות פרק יט.
83שם סוף פרק כ .ילקוט יוסף שם.
84צרור החיים פיסקה נח.
95
הרובקהו היוולה ירדס .ז
הלכות ומנהגים
סו .יש נוהגים לתלוש עפר ועשבים ולהשליך אחריהם 85ולומר "זָ כוּר ִּכי ָע ָפר ֲאנָ ְחנוּ"
(תהלים קג ,יד)" ,וְ יָ ִציצ ּו ֵמ ִעיר ְּכ ֵעשֶׂ ב ָה ָא ֶרץ" (תהלים עב ,טז) .והטעם כדי להראות את
האמונה בתחיית המתים .המים מסמלים את ראשית היצירה ,העפר מסמל את המיתה ואת סיום
החיים .העשבים מסמלים את תחיית המתים ,כמו הצמחים שנבלעים בקרקע ולאחר מכן נובטים
וצומחים .והדבר רמוז בפסוק שאומרים "וְ יָ ִציצ ּו ֵמ ִעיר ְּכ ֵעשֶׂ ב ָה ָא ֶרץ" .86הרמב"ן 87כתב שיש בזה
רמז לטהרת הטומאה שנעשית במים ואפר ואזוב (הכוונה לאפר פרה אדומה שיש בו אזוב ומערבים
אותו במי מעיין) .לכן נוטלים ידיים במים וזורקים עפר ועשבים .בזריקת העפר כלפי מעלה ,יש ביטוי
יהם ַה ּׁ ָש ָמיְ ָמה" (איוב ב ,יב) .יש מי
אש ֶ
לצער ולאבלות ,כמו שכתוב אצל רעי איוב "וַ ִ ּיזְ ְרק ּו ָע ָפר ַעל ָר ׁ ֵ
שכתב שבזריקה כלפי מעלה יש ביטוי לכך שהמתים בתחיה יתעלו בגוף טהור וזך הרבה למעלה
מהחומר כעת .88טעם נוסף ,להורות כי הנפטר נסתלק מהמזון החומרי לנפשו הבהמית הנרמז בעשב
מן הארץ ,ונתעלה ללחם אבירים שהוא מזון עליון לנפש.89
חזרה מהלוויה
סז .יש נוהגים שכשחוזרים מהלוויה הולכים בדרך אחרת .90הטעם הוא כדי שלא לפגוש בנשים
המלוות את המת .ראה פירוט באוצר המושגים ערך נשים ,הליכתן ללוויה ולבית העלמין .לכן
כשאדם חוזר מביקור בבית העלמין שלא בזמן לוויה ,מותר לו ללכת ולחזור באותה הדרך.
קבורת תינוקות ,נפלים ,חלקי גוף ואברים
קבורת תינוק היא טראומה למשפחה .כל פטירה היא חוויה קשה ,אך קבורת תינוקות קשה באופן מיוחד
בהיותה מנוגדת לטבע האנושי מכמה וכמה בחינות :הן מצד הגיל הצעיר כל כך .הן מחמת המצב שבו
ההורים קוברים ילד – הפך הטבע שעל פיו הבנים אמורים לקבור את הוריהם .הן מצד השאלות האמוניות
על כך שנפטר מי שלא הספיק לחטוא.
"כי לֹא ַמ ְח ׁ ְשבוֹ ַתי ַמ ְח ׁ ְשבוֹ ֵתיכֶ ם וְ לֹא ַד ְרכֵ יכֶ ם דְּ ָרכָ י נְ ֻאם ה'ִּ :כי גָ ְבה ּו
איננו יודעים חשבונותיו של בורא עולםִּ :
ׁ ָש ַמיִ ם ֵמ ָא ֶרץ ֵּכן ָ ּג ְבה ּו ְד ָרכַ י ִמדַּ ְרכֵ יכֶ ם ו ַּמ ְח ׁ ְשב ַֹתי ִמ ַּמ ְח ׁ ְשב ֵֹתיכֶ ם" (ישעיהו נה ,ח – ט) .אנו מאמינים בריבונו
של עולם שכל דרכיו צדק ואמת ,ולפיכך יש משמעות ותפקיד גם לחיים קצרים ביותר של תינוק בן יומו ,וכל
הורדת נשמה לעולם יש בה זכות להורים וזכות לנפטר .יש סודות של נשמות וגלגולי נשמות ,שאין בנו יכולת
לדעת ולהבין .לעתים נשמה היתה צריכה לבוא לתיקון מועט ,וכשסיימה את תפקידה חזרה לצור מחצבתה.
דווקא בגלל הקושי הנפשי הגדול בקבורת תינוק ,צריך להדגיש את החזרה להמשך החיים .ההלכה היהודית,
עם כל הכבוד לנפטרים ,ועם כל ההשתתפות בצער המשפחה ,מעדיפה את החיים על פני המתים .מצבים
פתולוגיים של התקשרות לנפטרים יתר על המידה ,עלולים להפריע ולחבל בהמשך החיים התקינים .לכן
המטרה בקבורת תינוקות היא להמעיט בקשר בין ההורים והמשפחה לבין הנפטר ,כדי לנסות ולצמצם את
הזכרונות והחוויות הקשות ,ולאפשר עד כמה שניתן המשך חיים טבעיים ונורמליים למשפחה.
לכן קבורה של תינוק עד גיל שנה ,מתבצעת בדרך כלל על ידי החברה קדישא ,ללא נוכחות הורים ומשפחה.
96
85
86
87
88
שלחן ערוך יורה דעה סימן שעו ,ד.
מחזור ויטרי עמוד .247טור יורה דעה סימן שעו.
תורת האדם עמוד קנו.
מעבר יַ בּ ֹק מאמר שפתי רננות פרק כ .מנחם אבלים
ערך מת.
89טעמי המנהגים ומקורי הדינים עמוד תמ סימן
תתרכט.
90גשר החיים פרק יד ,א ,כ .צרור החיים פיסקה נז.
הרובקהו היוולה ירדס .ז
סח .מבחינה הלכתית ,תינוק מעל שלושים יום נקבר ככל אדם ,ועומדים עליו בשורה,
ואומרים צידוק הדין וקדיש ,ונוהגים עליו אבלות.
הלכות ומנהגים
הקבורה מתבצעת בחלקה המיוחדת לכך; אין שם על המצבה ,וגם לא נהגו לעלות לקבר .כל זאת מתוך
הדגשת הצורך בהמשכיות החיים .בשנים האחרונות השתנתה התייחסות של חלק מההורים שמבקשים
לערוך לוויה וקבורה גם לתינוקות רכים שלא חיו שלושים יום ,כפי שעורכים לתינוקות שחיו שלושים יום,
ובוודאי שיש לכבד את רצונם.
סט .יש חובת קבורה גם לגבי תינוקות שנפטרו מתחת לשלושים יום ,למרות שאין נוהגים
עליהם אבלות.91
ע.
נפל שיש בו ריקום אברים יש לקבור באדמה .הן מצד איסור הנאה מהמת ,הן מחשש
טומאה לכהנים ,והן מצד שעתיד לחיות בתחיית המתים .מטעם זה החברה קדישא
נותנת שם לנפל לפני שקוברים אותו.
עא .קוברים נפלים אחד על השני בהפסק עפר.92
עב .יש מי שהגדיר את הצורך בקבורה לפי התפתחות העובר ,שנפל בן חמישה חודשים
שהוא שלם באבריו צריך קבורה ,ונפל פחות משלשה חודשי הריון אין צריך קבורה.93
עג .נפל זכר ,או תינוק שנולד ונפטר קודם שהספיקו למול אותו ,מלים אותו בלי ברכה
בחדר הטהרה קודם הקבורה להסיר חרפתו ממנו שלא ייקבר בערלתו ,94ונותנים לו שם כדי
שיזכרוהו וירחמוהו ויחיה בתחיית המתים .95גם לתינוקת שנפטרה נותנים החברה קדישא
שם לפני הקבורה ,אם לא הספיקו לתת לה שם קודם לכן.96
השליה אינה חייבת בקבורה ,97אך אף על פי כן המנהג הוא לקבור אותה
עד .מעיקר הדין ִ
98
ולא לזרוק אותה ,ויש שכתבו שיש בכך מידה טובה .ויש שכתבו שהמנהג שלא לקבור
שליה.99
ארבעה פתחו בנדרים .שלושה שאלו שלא כהוגן והשיבן הקב"ה כהוגן ,ואחד שאל שלא כהוגן
והשיבו הקב"ה שלא כהוגן .ואלו הן :אליעזר עבד אברהם וכלב ושאול ויפתח …יפתח היה נישול
ר ב ָע ֵרי גִ לְ ָעד"
ח ה ִ ּגלְ ָע ִדי וַ ִ ּי ָּקבֵ ְ ּ
איברים איברים ונקבר במקומות הרבה ,הכי הוא דכתיב "וַ ָ ּי ָמת יִ ְפ ָּת ַ
(שופטים יב ,ז) .בעיר גלעד אין כתוב כאן אלא בערי גלעד ,מלמד שהיה איבר נישול ממנו כאן
ונקבר במקומו ,ואיבר נישול ממנו במקום אחר ונקבר במקומו .
ויקרא רבה פרשה לז
91שלחן ערוך יורה דעה סימן שנג ,ד .שעד ,ח.
92הרב מרדכי אליהו ,בפגישתו עם רבני פוע"ה ,כ"ב
בתמוז תשס"ד.
93נטעי גבריאל חלק א ,פרק קלה ,לב – לג.
94פרישה על בית יוסף יורה דעה סימן רסג ,ה.
95שלחן ערוך יורה דעה סימן רסג ,ה; שנג ,ו.
96גשר החיים פרק טז ,ג ,ב.
97שו"ת אגרות משה ,יורה דעה ,חלק ג ,סוף סימן קמא.
98שו"ת ציץ אליעזר ,חלק י ,סימן כה ,פרק ח ,ט.
בירושלמי (סוף פרק יח) הובא טעם משום שהיא ערבון
לארץ ,שגם האדם ישוב לעפר שממנו לוקח.
99גשר החיים שם ,ג .הרב מרדכי אליהו (בפגישתו
הנ"ל עם רבני פוע"ה) אמר בשם זבחי צדק ,שאין לקבור
שליה ואף יש סכנה בדבר.
97
הרובקהו היוולה ירדס .ז
הלכות ומנהגים
עה .גם אברי אדם יש לקבור .גם כאן שייכים הטעמים של איסור הנאה וגם משום חשש טומאה.
מלבד זאת ,היהדות רואה בגוף האדם הקבלה לספר תורה .ספר התורה הוא כלי קיבול למסר האלוהי
הרוחני שנמסר מריבונו של עולם לעם ישראל ,ומשום כך נוהגים כבוד וקדושה בספר התורה; גם
הגוף הוא כלי קיבול לנשמה שהיא חלק אלוה ממעל ,ועל כן יש לכבדו .כמו שבספר תורה יש קדושה
לכל גויל וגויל ,למרות שהוא חלקי .כך יש קדושה גם בחלקי הגוף.100
לכן ,כשנחתך חלק מגוף האדם בניתוח או בתאונה ,קוברים את אותו אבר .נוהגים
לרחוץ את האבר ולנקותו ,לכרוך אותו בבד פשתן ולקברו .אם יש לאדם חלקת קבר
מחיים ,קוברים את האבר באותו מקום בו הוא עתיד להיקבר.101
הרחבה נוספת מובאת באוצר המושגים ,ערך קבורת אברים.
102
בקבורת נפלים או אברים אין צריך להעמיק כל כך את הקבר ואין מדקדקים בצורתו .
כיום יש בתי חולים מסודרים ,שבהם מפנים וקוברים נפלים ואברים בנוהל קבוע ומכובד.
אפשר לברר זאת אצל רב בית החולים ,אם יש שם רב .אם לא ,יש לפנות לחברה קדישא
שיש לה הסדרי קבורה מיוחדים לכך.
פרחים על הקבר
עו .אמנם לכתחילה יש הסתייגות הלכתית מהנחת פרחים על הקבר ,אך אין למחות ביד
הנוהגים כן .103יש פוסקים המתנגדים לכך משום חוקות הגויים .104אך נראה שמעיקר הדין מותר,
כיון שרק דבר שיש בו פריצת גדרי הצניעות או דבר שאין לו טעם כלל ,נאסר משום חוקות הגויים.105
וכיון שהנחת פרחים היא מדרכי כבוד המתים ,אין בזה איסור משום חוקות הגויים.
ביחוד אין לאסור כיון שהיה מנהג קדום שנזכר בגמרא ובפוסקים ,106להניח הדסים על מיטת המת.
לכן אין למחות בנוהגים להניח פרחים על הקבר.107
אפר הנשרפים
עז .איסור חמור לשרוף את המת ,והשורפו מבטל מצות עשה של קבורת המת .וגורם
תקלה גדולה וביזיון למת .108אי קבורת המת נחשבת בתנ"ך לקללה (למשל בירמיהו ח ,ב; יד ,טז;
"על ׁ ְשל ׁ ָֹשה ּ ִפ ׁ ְש ֵעי מוֹ ָאב וְ ַעל ַא ְר ָ ּב ָעה לֹא ֲא ׁ ִש ֶיבנּ ּו
טז ,ד; שם ו) ,ושרפת המת נחשבת בתנ"ך לפשע – ַ
ַעל שָׂ ְרפוֹ ַע ְצמוֹ ת ֶמלֶ ְך ֱאדוֹ ם לַ ּ ִׂשיד" (עמוס ב ,א).
98
100עיין מעבר יַ בּ ֹק מאמר שפתי רננות פרק כה .ועיין
עוד בילקוט יוסף סימן מה ,ט; שכתב שאין חובה מעיקר
הדין לקבור אברים או נפלים ,אך טוב ונכון לעשות כן.
101גשר החיים פרק טז ,ב ,ב.
102שם ,ה ,ג.
103הערת הרב נבנצל שליט"א – האשכנזים מקפידים
שלא להניח.
104למשל צרור החיים פיסקה נו .שלחן ערוך המקוצר
עיני יצחק ,יורה דעה סימן קצד ,ו.
105הגהת הרמ"א על שלחן ערוך יורה דעה קעח ,א.
106נידה לז ,א וברש"י שם .שלחן ערוך אורח חיים
תקכו ,ד.
107כל בו על אבלות עמ' .59שו"ת יביע אומר חלק ג,
יורה דעה כד .צרור החיים שם .שאילת שלמה חלק ו ,קי.
108שריפת המת חמורה מאשר קבורה אצל גויים .לכן
בחוץ לארץ במקומות ששורפים את המתים ,עדיפה
קבורה אצל גויים מאשר שריפה .כך הורה לי הרב מרדכי
אליהו שליט"א.
הרובקהו היוולה ירדס .ז
המתים ,אין בקבורתו ההכשר ליעוד התחייה – סר מעליו צלם הקדושה ,ואין באפרו מהקדושה,
ואין בקבורתו ההכשר לתחייה".109
עט .מי שנשרף על ידי אסון ,קוברים את אפרו באדמה .אף על פי שאין מצות קבורה על
אפר ,וגם אינו מטמא. 110
הלכות ומנהגים
עח .מי שציוה לשרוף את גופו ,אין שומעים לו .ואם שרפו את גופו ,אין קוברים את אפרו
בקברי ישראל" .והטעם ,שאדם שבחייו לא רצה במצות וסגולת הקבורה ,וכפר ביעוד תחיית
הטעמים לקבורת האפר:
• משום איסור הנאה מן המת.
• משום שאפר הנשרפים דומה לאפר הקרבנות ,הטעון גניזה.
• משום שבאפר נשאר ה"לוז" – אותה נצחיות שממנה עתיד האדם לחיות בתחיית המתים.
פ.
אפשר לקבור את האפר באדמה בתוך כלי ,אך עדיף לקבור באדמה ממש.
פא .מעיקר הדין אין חובת לוויה באפר ,וגם אין חובה לבנות מצבה .אין עומדים עליו בשורה,
ואין אומרים ברכת אבלים.
פב .האבלות מתחילה מזמן השריפה ,ולא מזמן קבורת האפר.111
התייחסות לתרומת גוף למדע מובאת לעיל בעמוד .63התייחסות לליקוט עצמות מובאת לקמן
מעמוד .238
109גשר החיים פרק טז פיסקה ט .אמנם אם שרפו
מתוך אי ידיעה כיון שכך הנהיגו השלטונות ,יש שרצו
להקל ולהתיר לקבור את האפר כיון שהם כתינוקות
שנשבו (תשובה בעל פה מהרב יעקב רוז'ה שליט"א
בשם הרב מרדכי אליהו שליט"א).
110משנה אהלות פרק ב ,ב.
111גשר החיים פרק טז פיסקה ח.
99
העירק .ח
הלכות ומנהגים
ח .קריעה
ים ר ִ ּבים
ל בנוֹ יָ ִמ ַ
ל ע ְ ּ
ק ב ָמ ְתנָ יו וַ ִ ּי ְת ַא ֵ ּב ַ
וַ ִ ּי ְק ַרע יַ ֲעקֹב שִׂ ְמל ָֹתיו וַ ָ ּישֶׂ ם שַׂ ְ ּ
בראשית לז ,לד
קריעת הבגד היא סימן לצער ואבלות ,כמו שלמדנו מיעקב אבינו שקרע שמלותיו בחשבו כי יוסף בנו
מת .מלבד זאת מצאנו פעמים רבות בתנ"ך קריעת בגדים כסימן לאבלות – דוד על שאול ויהונתן; דוד על
אבנר; דוד כשבאה השמועה שאבשלום הרג את כל בניו; אלישע על הסתלקות אליהו; איוב על בניו .יש
דוגמאות רבות נוספות של קריעת בגדים כביטוי לצער ושמועות קשות – יהושע וכלב בפרשת המרגלים,
יפתח על בתו.
הקריעה מסמלת את הצער ואת הקריעה הנפשית שעוברים האבלים ,עד כדי כך שהנביא היה צריך
להוכיח את העם "וְ ִק ְרע ּו לְ ַב ְבכֶ ם וְ ַאל ִ ּבגְ ֵדיכֶ ם" (יואל ב ,יג) .הקריעה משמשת כביטוי מעשי לרגשות העזים
הפוקדים את האבלים בזמן הקשה והטעון שבין המיתה והקבורה .ביטוי מעשי זה של רגשות האבל עלול
לעורר ,להתסיס ולהעלות אל פני השטח את רגשות הצער ביתר שאת .לכן ,גם בתוך זמן הלוויה ,פרק
הקריעה נחשב לזמן קשה במיוחד .עם זאת ,דווקא הביטוי המעשי יכול לשמש מעין פורקן לרגשות הבאים
בכך לידי ביטוי ,ולא נשארים מודחקים פנימה .גם בין המפרשים היו שכתבו שהקריעה באה לעורר את
הצער ,ויש שכתבו להפך – שהקריעה באה להטריד את מחשבת האבל שתהיה על הפסד הבגד ,ולהסיח
דעתו במקצת מאסון קרובו .1אפשר לשלב בין הטעמים ולומר שהאבלים זקוקים להביע במעשה את
צערם ואבלם ,והביטוי הסמלי – המעשי הוא בקריעת הבגד .קריעת הבגד מעוררת את הצער מחד גיסא,
אבל גם מאפשרת לאבלים לפרוק באופן סמלי את רגשות האבל והיגון מאידך גיסא.
המקור לציווי על קריעת הבגד נלמד מהציווי שנאמר לאהרן ולבניו ביום חנוכת המשכן .באותו מעמד מתו
שני בני אהרן נדב ואביהוא .אהרן ובניו קיבלו ,באופן יוצא מן הכלל ,ציווי שלא לנהוג אבלות – "ו ִּבגְ ֵדיכֶ ם
לֹא ִת ְפרֹמוּ" (ויקרא י ,ו) .מכאן למדו חכמים שבמקרים רגילים האבלים מצווים לקרוע בגדיהם (מועד קטן
כד ,א; הלכות אבל לרמב"ם ,פרק ח ,א .שלחן ערוך יורה דעה סימן שמ).
חכמים החמירו מאוד בדין הקריעה ,למרות שחיובה הוא רק מדרבנן (הרמב"ן בספר תורת האדם מעמוד
סג ואילך ,בית יוסף תחילת סימן שמ).
מי קורע ועל מי קורעים
א .כל מי שמת לו אחד משבעת קרוביו – אב ,אם ,בעל או אשה ,אח ,אחות ,בן ,בת ,חייב
לקרוע עליו.
100
ב.
נשים חייבות בקריעה כמו אנשים.
ג.
צריך לקרוע על רבו מובהק שלמד רוב חכמתו ממנו.2
1גשר החיים פרק ד ,א.
2שלחן ערוך יורה דעה סימן שמ ,ז – ח.
חכם ששואלים אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה,
נפסק בשלחן ערוך שקורעים עליו ,ורמ"א כתב שנהגו
שאין קורעים עליו אלא אם כן הוא רבו או שיודעים
משמועותיו שחידש דהיינו רבו .ובשפתי כהן נשאר
בצריך עיון מדוע אין קורעים על חכם גדול שיודעים
משמועותיו שחידש.
העירק .ח
לבר קיימא ולכן אין קורעים ואין מתאבלים עליו.
ה.
על תינוק שנולד בעל מום או שהושם באינקובטור ,מפורט לקמן בפרקטז – על מי חלה האבלות,
עמוד .145
ו.
קטן שמת לו מת אחרים קורעים לו מפני עגמת נפש כלומר כדי להרבות בצער ובהספד ,ולא
מצד עצם החיוב ,כיון שאין קטן נוהג אבלות כלל .קטן שגדל מפורט דינו לקמן ,עמוד .256
ז.
חולה שמת לו מת ,אין מודיעים לו ואין קורעים לו כדי שלא תטרף דעתו עליו .4ועיין לעיל
עמוד 44בפיסקה "מה אומרים לחולה על מחלתו".
הלכות ומנהגים
ד.
על תינוק בן פחות משלושים יום ,אין קורעים ולא מברכים "דיין האמת" ולא מתאבלים
עליו .3הטעם הוא כיון שתינוק נחשב לבר קיימא רק משעברו עליו שלושים יום .לפני כן אינו נחשב
ח .חולה שנודע לו שמת לו מת ,אם דעתו צלולה אלא שאינו יכול לקרוע מחמת חוליו,
פטור אחר כך מלקרוע ,אלא אם כן הוא בתוך השבעה .אך אם לא היתה דעתו צלולה,
חייב לקרוע כשיחזור לבריאותו בתוך שלושים ,שאז היא שעת חימום וצער שלו .5ויש
מי שפסק שבכל מקרה חייב לקרוע כשיחזור לבוריו.6
ט.
חתן וכלה אינם קורעים ,אף על פי שמברכים ברכת דיין האמת .יפורט לקמן בעמוד .253
י.
בן מאומץ יכול לקרוע על הוריו המאמצים ,אך אינו חייב .אמנם יש שכתבו שיקרע
בלי ברכה ,אבל גם אם יברך ,יש לו על מה שיסמוך ,כיון שהברכה אינה על הקריעה אלא על
הבשורה הרעה.7
יא .יש מי שכתב שחובה על אדם לקרוע על אביו החורג שגידלו ותמך בו והחזיקו ,כיון שכל
קיומו הכלכלי והחינוכי בא ממנו.8
לגבי קריעה על מת שאינו קרובו בשעת יציאת נשמה ,ראה לעיל עמוד 53הלכה כו.
3שלחן ערוך יורה דעה סימן שעד ,ח .הקריעה נוהגת
רק במתים שראוי להתאבל עליהם – שם סימן שמ ,א.
וראה לקמן עמוד 145בהערה .26
4שלחן ערוך יורה דעה סימן שלז ,א.
5טורי זהב יורה דעה סימן שצו ,א.
6שפתי כהן שם.
7לגבי מי שאינם קרובים ומבקשים לקרוע ,כגון
חתנים וכלות של הנפטר ,הבעייה ההלכתית היא של
"בל תשחית" .אך כיון שלהלכה נפסק שקורעים על
אדם כשר ,אם הנפטר מתאים להגדרה זו ,מבחינה
הלכתית מותר להם לקרוע (כך הורה לי הרב יעקב רוז'ה
שליט"א) .הרב יעקב אריאל שליט"א כתב שבקריעה על
קרוב שאין מחויבים בקריעה עליו אין איסור בל תשחית,
כיון שהיא נעשית מתוך צער עמוק אמיתי (בתוך "דרכה
של היהדות במוות ובאבלות" עמוד .)360
8הרב שלמה מן ההר .הובאו דבריו ביסודי הלכה עמוד
קפז .לפי זה חובה גם על בן מאומץ לקרוע על הוריו.
101
העירק .ח
הלכות ומנהגים
מתי והיכן קורעים
יב .מצד עיקר הדין יש לקרוע בשעת יציאת נשמה או בשעת השמועה על הפטירה .אולם
בדרך כלל נהגו לקרוע בתחילת הלוויה .עדות המזרח נהגו לקרוע לאחר הקבורה בבית
העלמין או בבית האבל .9לגבי שבת ויום טוב יבואר לקמן.
יג.
מצד הדין קורעים גם על שמועות רעות ,ועל "ברכת" ה' (הכוונה לקללה) ,ועל ספר תורה שנשרף,
ועל ראיית ערי יהודה וירושלים והמקדש שעומדים בחורבנם.10
אופן הקריעה
יד .מותר להחליף לבגד פשוט לצורך הקריעה .11יש להביא בחשבון שבדרך כלל זה הבגד
שעתידים ללכת בו במשך כל השבעה.
טו .קורעים בעמידה .לומדים זאת מדוד המלך שלאחר ששמע שמתו בניו – "וַ ָ ּי ָקם ַה ֶּמלֶ ְך וַ ִ ּי ְק ַרע ֶאת
ְ ּבגָ ָדיו" (שמואל ב' ,יג ,לא); ובתלמוד ירושלמי למדו מאיוב שנאמר עליו "וַ ָ ּי ָקם ִאיּוֹ ב וַ ִ ּי ְק ַרע ֶאת ְמ ִעלוֹ "
(איוב א ,כ).
טז .מי שקרע בישיבה חוזר וקורע באותו בגד בעמידה ללא ברכה .חולה או נכה שלא יכולים
לעמוד ,ישענו בזמן הקריעה ,ואם אינם יכולים – קורעים בישיבה.12
יז .קורעים מלפנים – בבית הצואר.13
יח .האבל מברך – "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם דיין האמת" ,וקורע בידו טפח (כ
10 – 8ס"מ) לאורך הבגד כלפי מטה .מנהג בני תימן לקרוע לרוחב הבגד .14הסבר על
הברכה מובא לעיל עמוד .81
יט .נוהגים שאחר מתחיל וחותך בסכין או במספריים 15מעט מבגד האבל .יש בכך עגמת נפש
גדולה יותר כשאחר קורע כסותו והוא שותק .יש בכך גם משום קבלת דינו של הקב"ה ,מעין צידוק
102
9בספר גשר החיים (פרק ד ,ו) נתן כמה טעמים לדחיית
הקריעה .א .כיון שאין כולם בקיאים בהלכות קריעה,
דחו את הקריעה לזמן שנמצאים אנשי החברה קדישא
שמדריכים את האבלים .ב .בדרך כלל אדם אחר מתחיל
את הקריעה והאבל ממשיך ,לכן ממתינים שיהיו בני
אדם אחרים מלבד הקרובים כדי לסייע להם .ג .תחילת
הלוויה היא זמן התגברות הצער ואז גם מתקבצים כל
האבלים יחד ,לכן הנהיגו שקודם הוצאת המת יקרעו
כולם יחד.
10מועד קטן כו ,א .רמב"ם הלכות אבל פרק ט ,ב.
שלחן ערוך אורח חיים סימן תקסא ויורה דעה סימן שמ,
לו – לח.
11גשר החיים פרק ד ,א .גליון מהרש"א על שלחן ערוך
יורה דעה סימן שמ ,ט .אמנם בהר צבי (סימן רסג) כתב
שעל אביו ואמו לא יחליף אלא יקרע בבגד שלבוש בו,
אך בחזון למועד (ו ,ח) כתב שגם על אביו ואמו יכול
להחליף .ובצרור החיים (פיסקה לג) כתב שמעיקר הדין
יש לקרוע את אותו בגד שלובש ,אבל למעשה נהגו
להקל בזה ולהחליף בגדים יקרים לבגדים פשוטים.
12ילקוט יוסף סימן ט ,ד .צרור החיים פיסקה סג .פני
ברוך סימן א ,ח .וראה גם שלחן ערוך אורח חיים סימן
צד ,ו; ומשנה ברורה סימן קמא סעיף קטן ד.
13שלחן ערוך יורה דעה סימן שמ ,ב .טעם לכך על פי
הקבלה מובא בספר מעבר יַ בּ ֹק מאמר שפתי רננות פרק ט.
14שלחן ערוך המקוצר עיני יצחק ,יורה דעה סימן קעז,
ב .באר לחי רואי סימן כו בשם ספר נפש כל חי ורבני
תימן.
15ברוב הספרים כתוב בסכין ,אבל הרב מרדכי אליהו
שליט"א אמר לי שאין הבדל ואפשר גם במספריים .וכן
בשלחן ערוך המקוצר עיני יצחק ,יורה דעה סימן קעז ,ו.
העירק .ח
כ.
איש קורע לאיש ,ואשה קורעת לאשה.
כא .אשה הקורעת ,קורעת במקום ובאופן צנוע ,ותסגור מיד את הקרע בסיכת ביטחון .אם
אין אפשרות לסגור את הקרע באופן צנוע ,תדחה את הקריעה.18
הלכות ומנהגים
הדין .16מנהג בני תימן שאין קורעים על ידי אחר ,וכן לא מתחילים הקריעה על ידי אחר
אלא האבל בעצמו.17
כב .הקורע בבגד שאול לא יצא.19
פירוט על סוגי הבגדים שקורעים מובא בפיסקה הבאה.
קריעה על אב ואם לעומת הקריעה על שאר קרובים
כג .על כל המתים קורע האבל מימין ,על אביו ואמו קורע משמאל כנגד הלב; ואם טעה
והחליף יצא ידי חובה.20
כד .על כל המתים קורע בצנעה ,על אביו ואמו קורע בחוץ בפני כל אדם ,21ואשה תמיד
קורעת בצנעה .ומנהג בני תימן לקרוע בשעת יציאת נשמה או בשעת שמועה אף שאין
שם אדם .22והמנהג כיום שכל האבלים קורעים בבית הקברות.
כה .על כל המתים קורע ביד או בכלי ,על אביו ואמו קורע דווקא ביד .אך חותכים בשפת
הבגד בכלי ,כדי לאפשר את המשך הקריעה ביד.
כו .על כל המתים קורע בגד אחד ,על אביו ואמו קורע כל הבגדים שעליו עד שמגלה את
לבו .אין קורעים ציצית וגם לא גופיה ,23ולא פיג'מה או חלוק בית .24אין קורעים מעיל
ולא סוודר .25לגבי חליפה יש מנהגים שונים :עדות המזרח לא קורעים ,26ואילו לפי מנהג
האשכנזים יש ספק ,ולכן יש מי שכתב שמוטב לא ללבוש באותו זמן את החליפה.27
העיקרון הוא שקורעים את הבגד שלובשים בדרך כלל ,28ולא בגד עליון שלובשים מפני הגשם או
הקור ,או רק לאירועים מכובדים .לכן תלוי גם מה הוא המלבוש הרגיל לכל אדם .ולפי זה מי שהולך
באופן קבוע עם חליפה או עם מעיל עליון – קורע ,וכך נהגו האשכנזים.
16חידושים ובאורים יד אפרים ,הלכות קריעה סעיף ב.
17באר לחי רואי סימן טז.
18צרור החיים פיסקה סא.
19חזון למועד פרק ו ,ז ,משפתי כהן יורה דעה סימן
שמ ,סעיף קטן נ.
20חכמת אדם כלל קנב ,ו .פני ברוך סימן א ,יב.
21שלחן ערוך יורה דעה סימן שמ ,יג.
22באר לחי רואי סימן כה.
23רמב"ם הלכות אבל פרק ח ,ג .אמנם בספר צרור
החיים (פיסקה סד) כתב לקרוע גם גופיה.
24ילקוט יוסף סימן ט ,יט .מועד לכל חי סימן יא ,טו,
בשם הגר"ש פישר ויקרא דחיי.
25ילקוט יוסף סימן ט ,טז.
26שלחן ערוך יורה דעה סימן שמ ,י.
27גשר החיים פרק ד ,יד.
28טורי זהב יורה דעה סימן שמ ,סוף סעיף קטן ה.
103
העירק .ח
הלכות ומנהגים
קריעה על כמה קרובים
כז .מי שמתו לו שני קרובים בבת אחת ,או ששמע על מיתתם בבת אחת ,קורע קריעה
אחת על שניהם.
כח .אם קרע על קרוב אחד שנפטר ,ובתוך השבעה על המת הראשון נודע לו על קרוב אחר
שמת; קורע מחדש על המת השני .ואם נודע לו על הקרוב האחר שנפטר ,לאחר סיום
השבעה על הראשון ,יכול להוסיף על הקרע הראשון אפילו מעט.
כט .על אב ואם תמיד קורע עד שמגלה לבו ואי אפשר להסתפק בתוספת על קרע קודם.29
קריעה בטעות
ל.
אמרו לו בטעות שמת אביו וקרע עליו ,ונתברר שמת בנו; או אם אמרו לו שמת אביו
וקרע עליו ,ונתברר שבאותו זמן היה חי ,ונפטר רק לאחר מכן – צריך לקרוע שוב.30
החלפת הבגד הקרוע
לא .בשאר קרובים יכול במקום צורך להחליף במשך השבעה את הבגד הקרוע ואין צורך
לקרוע מחדש .על אב ואם צריך לקרוע גם בגד שמחליף במשך השבעה.31
כיצד לנהוג בשבת ובחג
לב .בשבת וביום טוב אין קורעים .מי שקרע בטעות בשבת ,אף על פי שחילל שבת ,יצא ידי
חובת קריעה.32
לג .בחול המועד יש מנהגים שונים ,ובמקום שאין מנהג ברור יש לקרוע על כל הקרובים.33
מנהג ירושלים לקרוע בחול המועד רק על אב ואם ,ועל שאר קרובים יקרעו רק במוצאי
החג כשמתחילים לנהוג אבלות.34
לד .כאשר הקריעה נידחת עד לאחר החג ,מברכים ברכת דיין האמת מיד ,אפילו בשבת
וביום טוב ,ואין ממתינים לתחילת האבלות .כיון שהברכה אינה על האבלות אלא על עצם
השמועה ,35לכן מברכים מיד אף על פי שהאבלות מתחילה לאחר החג.
לה .אחרי הקריעה בחול המועד יש להחליף את הבגד הקרוע כיון שאין אבלות במועד.
ובמוצאי החג ילבש שוב את הבגד הקרוע כדי שלא יצטרך לקרוע בגד נוסף.
104
29שלחן ערוך יורה דעה סימן שמ ,כא – כב.
30שם ,כד – כה .ואם תיקנו את ההודעה מיד תוך כדי
דיבור ,אין צריך לקרוע שוב.
31שם ,יד.
32שם ,כח ,ולא.
33הגהות הרמ"א על שלחן ערוך אורח חיים סימן
תקמז ,ו .יורה דעה סימן שמ ,לא.
34ילקוט יוסף סימן ט ,כה .ואם מת ונקבר ביום טוב על
ידי גויים ,כיון שנדחתה הקריעה – שהרי אין קורעים ביום
טוב – נדחית הקריעה עד למוצאי הרגל .משנה ברורה
תקמז ,סעיף קטן יא .גשר החיים פרק ד ,כג ,הערה .5
35גשר החיים פרק ד ,כו.
העירק .ח
מי שלא קרע ולא ברך דיין האמת
לז .אם לא קרע בזמנו יקרע בתוך השבעה ,ואחר השבעה אינו קורע .37ואם היה חולה
או אנוס ולא היה יכול לקרוע ,קורע כשיוכל אפילו אחר השבעה .38אם שמע רק לאחר
הלכות ומנהגים
לו .בני ארץ ישראל שבאו לחוץ לארץ ,אפילו דעתם לחזור ,נוהגים ביום טוב כבני חוץ
לארץ כיון שהקריעה בפרהסיה .בני חוץ לארץ שבאו לארץ ישראל ודעתם לחזור,
נוהגים כבני חוץ לארץ לעניין קריעה ואבלות.36
השבעה ,עיין בדיני שמועה ,לקמן עמוד .246
לח .על אביו ואמו קורע לעולם.39
לט .האשכנזים מברכים ברכת דיין האמת רק בתוך שלושת הימים הראשונים של השבעה.40
לפי מנהג עדות המזרח מברכים רק ביום הראשון של השבעה.
מ .גם מי שמסרב לקרוע ,יכול לברך ברכת דיין האמת.41
איחוי הקרע
ֵעת לִ ְקרוֹ ַע וְ ֵעת לִ ְת ּפוֹ ר
קהלת ג ,ז
מא .איחוי הקרע – על כל הקרובים מותר לחבר לאחר השבעה את מקום הקרע בסיכה ,וכן
מותר לתופרו בתפירה לא ישרה ,ולאחר שלושים מותר לתופרו כרגיל .על הורים מותר
לחברו על ידי סיכה או לתופרו בתפירה לא ישרה רק אחרי שלושים ,ולתפור כרגיל
אסור לעולם.42
מב .הדין של איחוי הקרע אינו מצוי כיום ,כיון שבדרך כלל זורקים את הבגד הקרוע לאחר
השבעה.
36נטעי גבריאל חלק א ,פרק סא ,יא.
37שלחן ערוך יורה דעה סימן שצו ,א.
38שפתי כהן על שלחן ערוך שם ,א .וע"ע לעיל עמוד
101הלכה ח.
39
40
41
42
שלחן ערוך יורה דעה סימן שמ ,יח; שצו ,א.
גשר החיים פרק ד סוף הלכה כו על פי החיד"א.
ילקוט יוסף סימן ט ,יא.
שלחן ערוך יורה דעה סימן שמ ,טו.
105
הארבה תדועס .ט
הלכות ומנהגים
בבית האבל
ל בית ֵאבֶ ל
טוֹ ב לָ לֶ כֶ ת ֶא ֵ ּ
ל בית ִמ ׁ ְש ֶּתה
ִמ ֶּלכֶ ת ֶא ֵ ּ
ל ה ָא ָדם
ַ ּב ֲא ׁ ֶשר הוּא סוֹ ף ָּכ ָ
וְ ַה ַחי יִ ֵּתן ֶאל לִ בּ וֹ
קהלת ז ,ב
ט .סעודת הבראה
סעודת הבראה היא הסעודה הראשונה שמאכילים את האבל בשובו מהקבורה .בתנ"ך מוזכר שהעם בא
להברות את דוד אחרי שנהרג אבנר בן נר (שמואל ב' ,ג ,לה) .חכמים למדו שהאבל ביום הראשון אסור
לאכול משלו מיחזקאל הנביא שמתה אשתו ,והנביא הוזהר שלא להתאבל .ליחזקאל הנביא נאמר "וְ לֶ ֶחם
ֲאנָ ׁ ִשים לֹא תֹאכֵ ל" דהיינו שלא יאכל סעודת הבראה .הנביא הוא היוצא מן הכלל ,המלמד שהאבל בדרך
כלל אוכל סעודת הבראה משל אחרים (מועד קטן כז ,ב) .בספר הושע (ט ,ד) נזכר "לֶ ֶחם אוֹ נִ ים" שלפי חלק
מהמפרשים הוא לחם האבלים שנאכל בצער ובאנינות.
טעם הדבר כי האבל דואג ונאנח על מתו ,ואינו חפץ לאכול .על כן בתחילת תהליך האבלות מודגש דווקא
הצורך הבסיסי ביותר של האדם החי – אכילה .ממד נוסף בסעודת ההבראה הוא השתתפות הקהילה
והחברה סביב האבלים בצערם ,ויש בה סוג מסוים של ניחום אבלים .יש שנתנו טעם בעל משמעות הפוכה,
והוא מה שאמרו חז"ל שמי שמצפה וסמוך על שלחן אחרים עולם חשוך בעדו ,ובמצב כזה הוא האבל.
מתי אוכלים
א .כששבים האבלים מבית הקברות ,מצוה על השכנים או הקרובים שאינם מתאבלים,
שיאכילום משלהם .סעודה זו היא הנקראת "סעודת הבראה".1
ב.
106
אם לא האכילום השכנים ,יכולים האבלים לאכול משל עצמם .ככלל ,סעודת הבראה אינה
חובה גמורה ,אלא שהסעודה הראשונה ביום הקבורה צריכה להיות משל אחרים .מעיקר הדין מותר
לאבל לא לאכול ביום הראשון עד הערב ,ואז לאכול משלו.2
1שלחן ערוך יורה דעה סימן שעח .מנהג בני תימן
שהאבלים עורכים בסוף היום השביעי סעודה גדולה
משלהם ומזמינים אליה את כל המנחמים שבאו אליהם
במהלך השבעה ,והיא נקראת בפיהם "הבראה" .וכן
מנהגם שהמנחמים מביאים עמם צרכי מאכל ומשתה
כל שבעת ימי האבל ,ואוכלים יחד עמם( .שלחן ערוך
המקוצר עיני יצחק ,יורה דעה סימן קצד ,ג; ושם קפז,
יא .הליכות תימן ,מנהגי קבורה ואבלות עמוד .332
הרב קאפח מעיר שם שעקב ריבוי ההוצאות ומיעוט
הפרנסה ,נתמעטו המנחמים אצל האבלים ,כיון שלא
יכלו להביא כיבוד .לפיכך עמדו רבני העדה ונכבדיה
ותיקנו להמעיט בכיבוד שמביאים אצל האבלים .תקנות
אלו החזיקו מעמד שנים ספורות בלבד ,ועתה שוב
ההוצאות עצומות).
2שלחן ערוך יורה דעה סימן שעח ,ג.
הארבה תדועס .ט
ד.
אם היתה הקבורה בין השמשות ,נחשב הלילה ליום שני לאבלות ,ואין בו סעודת
הבראה .להגדרת בין השמשות ראה לעיל עמוד 94הלכה נא.
ה .בערב שבת או חג ,כשעתיים וחצי לפני הדלקת נרות ,אין מברים את האבלים כלל מפני
כבוד השבת ,אלא ממתינים עד סעודת הערב.4
ו.
הלכות ומנהגים
ג.
אם היתה הקבורה בלילה מברים (מאכילים) אותם בלילה ,ואם לא האכילום בלילה
מברים אותם ביום שלמחרת.3
אם הסעודה מתעכבת ,מותר לאבלים לשתות בינתיים תה או קפה משל עצמם.
מה אוכלים
"וַ ָ ּיזֶ ד יַ ֲעקֹב נָ זִ יד וַ ָ ּיבֹא ֵעשָׂ ו ִמן ַה ּ ָׂש ֶדה וְ הוּא ָעיֵ ף" (בראשית כה ,כט) .אותו היום נפטר אברהם אבינו
מן העולם ,ועשה יעקב אבינו תבשיל של עדשים לנחם את יצחק אביו .ולמה של עדשים? אמרו
במערבא (בארץ ישראל שהיא מערבית לבבל) משמו של רבה בר מרי :מה עדשה זו אין לה פה,
אף אבל אין לו פה .דבר אחר :מה עדשה זו מגולגלת ,אף אבלות מגלגלת ומחזרת על באי עולם.
בבא בתרא טז ,ב
ז.
עיקר סעודת הבראה בלחם .5ונהגו להאכיל פת או כעכים עם ביצים קשות או עדשים
שהם מאכל אבלים .6המאכלים העגולים מסמלים את מעגל החיים ואת האבלות שהיא גלגל
חוזר בעולם .למאכלים העגולים אין פה כמו האבל שאין לו פה ,שיושב ודומם מחמת צערו ואבלותו.
ונכון לתת לאבלים את הביצים כשהן קלופות כדי שלא יראה האבל כרעבתן .יש הנוהגים
"תנ ּו ׁ ֵשכָ ר לְ אוֹ ֵבד וְ יַ יִ ן לְ ָמ ֵרי נָ ֶפ ׁש" (משלי לא ,ו).7
לשתות יין בסעודת הבראה כמו שכתוב ְּ
איך מברים (איך מאכילים)
בראשונה היו מוליכין לבית האבל .עשירים בקלתות של כסף ושל זהב ועניים בסלי נצרים של
ערבה קלופה ,והיו עניים מתביישים .התקינו שיהו הכל מביאין בסלי נצרים של ערבה קלופה,
מפני כבודם של עניים.
3פתחי תשובה יורה דעה סימן שעח ,ב בשם נודע
ביהודה.
4שלחן ערוך יורה דעה סימן שעח ,ה .גשר החיים פרק
כ ,ב ,יא .אמנם בספר צרור החיים (פיסקה עא – עב)
כתב שבזמן זה ,יאכלו סעודת הבראה בקפה ועוגה ולא
בפת .ואם לא הספיקו לאכול סעודת הבראה לפני שבת,
יאכילום סעודת הבראה במוצאי שבת .ובילקוט יוסף
(סימן יג ,ט) כתב שאם לא הספיקו להברות בערב שבת,
אין צריך להברות במוצאי שבת; וכך גם פסק בשמירת
שבת כהלכתה (חלק ב ,פרק סה ,א) על פי דברי הרמ"א
(יורה דעה סימן שעח ,יא).
ובילקוט יוסף שם הוסיף שאם נקבר בערב יום טוב או
בחול המועד ,מברים אותו במוצאי יום טוב ,כיון שאז
מתחילה האבלות.
5פת או עוגה – גשר החיים פרק כ ,ב ,ד .ובילקוט יוסף
(סימן יג ,ד) הצריך לכתחילה נטילת ידים ואכילת פת.
6שלחן ערוך יורה דעה סימן שעח ,ט.
7אמר רבי חנן :לא נברא יין אלא לנחם אבלים… שנאמר
"תנ ּו ׁ ֵשכָ ר לְ אוֹ ֵבד וְ יַ יִ ן לְ ָמ ֵרי נָ ֶפ ׁש" – סנהדרין ע ,א; ילקוט
ְּ
החיים והשלום עמ' לז ועמ' נג.
107
הארבה תדועס .ט
הלכות ומנהגים
בראשונה היו משקין בבית האבל .עשירים בזכוכית לבנה ועניים בזכוכית צבועה ,והיו עניים
מתביישים .התקינו שיהו הכל משקין בזכוכית צבועה מפני כבודן של עניים.
מועד קטן כז ,ב
ח.
אדם אחר בוצע את הפת ,ונותן פרוסה ביד האבל .לומדים זאת מהפסוק ממגילת איכה (א,
יה" ,הוא רמז לפרוסה שנותנים ביד האבל( .לאדם שאינו אבל מניחים את הלחם
"פ ְרשָׂ ה ִציּוֹ ן ְ ּביָ ֶד ָ
יז) ּ ֵ
8
לפניו ולא נותנים בידו) .
ט .אנשים מברים לאיש ,ונשים מברות לאשה .כשיש אבלים ואבלות באותו חדר ,אין
להקפיד בכך.9
י.
אשה נשואה אין לבעלה להברותה משלו .מאחר וחייב במזונותיה ,נחשבת הסעודה
שלה.
ברכת המזון
יא .בסעודת הבראה אין האבל מצטרף לזימון עשרה ,ורצוי שגם לא ישבו שלושה כדי שלא
להתחייב בזימון כלל .10בשאר הסעודות מזמן ומזמנים עליו.
יב .יש נוסח מיוחד לברכת המזון בבית האבל .יובא לקמן בעמוד .110
בחול המועד ובפורים
יג .בחול המועד ובפורים אוכלים סעודת הבראה בעת שיושבים על כסאות רגילים ,ואין
אוכלים ביצים ועדשים אלא קפה ועוגה וכדומה.
יד .יש מי שכתבו שמנהג ירושלים להברות בחול המועד רק על אב ואם .ויש מי שכתב
שכך מנהג ירושלים גם בפורים.11
טו .מי שמת לו מת קודם הרגל ולא נהג עליו אבלות לפני הרגל ,לפי מנהג עדות המזרח
מקיימים סעודת הבראה כשמתחילים לשבת שבעה לאחר הרגל .ולפי מנהג האשכנזים
אין מקיימים סעודת הבראה במקרה כזה.12
108
8שלחן ערוך ,אורח חיים סימן קסז ,יח.
9ערוך השלחן יורה דעה סימן שעח ,ג .גשר החיים פרק
כ ,ב ,ז .ילקוט יוסף סימן יב ,ב.
10שפתי כהן על שלחן ערוך יורה דעה סימן שעט,
סעיף קטן ו .גשר החיים חלק ב פרק יח ,א .אמנם בילקוט
יוסף (סימן יג ,טו) כתב שהאבלים מצטרפים לזימון,
כפשטות לשון השלחן ערוך שם.
11ילקוט יוסף סימן יג ,י ,וכן בפני ברוך (סימן כח ,יא)
ובשמירת שבת כהלכתה (חלק ב ,פרק סה ,ד) ,הזכירו
מנהג זה לגבי חול המועד .אמנם לפי גשר החיים (פרק כ,
ב ,י) מברים בחול המועד על כל הקרובים (בקפה ועוגה
ולא בביצים ועדשים) .ובספר גשר החיים (שם) הזכיר
מנהג זה בשם ספר מזבח אדמה וכתב שלא נתברר לנו
מנהג זה ואין לנו מקור על זה.
12צרור החיים פיסקה עג.
לבאה תיבב םיגהנמ .י
היכן לשבת
א.
בדרך כלל יושבים בבית הנפטר ,ומצוה להתפלל שם במניין .ראה פירוט להלן עמוד .118
ב.
יש נוהגים בשבעת ימי האבלות לשבת שבעה בבית הכנסת מפני ריבוי המנחמים,
והדירה צרה מלהכילם .ונראה שאין זה מנהג נכון כלל ,שהרי אסור להיכנס לבית
הכנסת מפני החמה והגשמים ,ואין מספידים שם ואין אוכלים ושותים שם .ואף על פי
כן אין למחות ולבטל המנהג בחזקה ,ולהרבות בריב ומדנים ומחלוקות .אלא מענה רך
ישיב חמה ,דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.1
הלכות ומנהגים
י .מנהגים בבית האבל
נר נשמה
ג.
נהגו להדליק נר נשמה בבית האבל משעת הפטירה ובמשך כל השבעה ,לפי הפסוק "נֵ ר ה'
נִ ׁ ְש ַמת ָא ָדם" (משלי כ ,כז) .מהדרים להדליק בנר שמן זית ואם לא ידליקו בשעווה ,ובבתי
כנסת נהגו להסתפק בנר חשמלי כדי להימנע מלכלוך .משמעות הנר בקשר לנפטר ,מובאת
לקמן באוצר המושגים ערך נר נשמה.
כיסוי מראות ותמונות
ד.
נהגו לכסות את המראות בבית האבל ,בפרט אם מתפללים שם .אין צורך לכסות
תמונות ,אולם בזמן התפילה יש לכסות את התמונות שמתפללים כנגדן .הטעם הפשוט
לפי שעל פי רוב מתפללים בבית האבל ,ומבואר שאסור להתפלל נגד המראה ,שלא יאמרו לבבואה
שלו הוא משתחוה .2טעם פשוט נוסף הוא שהמראה משמשת בדרך כלל ליפוי הגוף ,ובבית האבל
מתאבלים על הגוף העתיד להיפסד ולהרקב.3
נראה פשוט שיש להקל לאישה להתבונן התבוננות אקראית קצרה בראי כדי להסתכל על עצמה איך היא
נראית ,ואין בכך גדר התקשטות ואיפור אלא רגישות נשית רגילה ,הן מצד עצמה והן מפני המנחמים.
ברכות לעילוי נשמה
ה .המנהג ,בעיקר אצל עדות המזרח ,להגיש כיבוד קל למנחמים כדי שיברכו עליו לעילוי
נשמת הנפטר .4אין זו חובה .הכיבוד בדרך כלל סמלי כדי לא להכביד על האבלים ,וגם
מפני שעיקר העניין היא הברכה ולא עצם האכילה.
ביאור המושג ברכות לעילוי נשמה וטעמו ,מובא לקמן באוצר המושגים.
1ילקוט יוסף סימן כט ,ב.
נראה שבמקום צורך יש מקום להקל בחדרים הסמוכים
לבית הכנסת .ראה תוספות דיבור המתחיל 'דאכלו',
פסחים קא ,א.
2שם סימן כח ,ו ,ובהערה שם הוסיף טעם על פי
הקבלה ,עיין שם.
3כדבריו של רבי אליעזר על יופיו של רבי יוחנן שעתיד
לבלות בעפר – "להאי שופרא דבלי בארעא" ,ברכות ה,
ב" .והטעם הפשוט ,לפי שהמראה נעשתה לשם קישוט,
שמא ישכח האבל ויקשט עצמו במראה .או אולי יראה
פניו הזעומים ויפחד ממראה פניו שנהפכו כשולי קדרה"
(אור לאבל עמוד ,126מתוך י' גליס – מנהגי ארץ ישראל).
4הערת הרב נבנצל שליט"א – ואצל אשכנזים אין
אוכלים בבית האבל.
109
לבאה תיבב םיגהנמ .י
הלכות ומנהגים
ברכת המזון
ו.
יש נוסח מיוחד לברכת המזון בבית האבל .בזימון אומרים – "נברך מנחם אבלים
שאכלנו משלו" ,ועונים – "ברוך מנחם אבלים שאכלנו משלו ובטובו הגדול חיינו".
ז.
בברכה שלישית מוסיפים:
נַחֵ ם ה' אֱ לֹהֵ ינ ּו אֶ ת אַ ְבלֵ י יְרו ׁ ָּשלַ יִם וְ אֶ ת הָ אֲ בֵ ִלים הַ ִּמ ְתאַ ְ ּב ִלים ָּבאֵ בֶ ל הַ זֶּה .נ ְַח ֵמם
יש אֲ ׁ ֶשר ִא ּמוֹ ְּת ַנח ֲֶמ ּנ ּו ּ ֵכן אָ נ ִֹכי אֲ נַחֶ ְמכֶ ם
"כ ִא ׁ
ֵמאֶ ְבלָ ם וְ ׁ ַש ְּמחֵ ם ִמיגוֹ נָםָּ ,כאֲ מוּר ְ ּ
ו ִּבירו ׁ ָּש ִ ַלם ְּתנֻחָ מוּ" ָּברו ְּך אַ ּ ָתה ה' ְמנַחֵ ם ִצי ּוֹ ן ְ ּב ִבנְ יַן יְרו ׁ ָּשלַ יִם.5
הקישור בין האבלות הפרטית של האבלים לבין האבלות הלאומית על חורבן המקדש וירושלים
מופיע בכמה מקומות .בניחום האבלים אומרים את המשפט" :המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי
ציון וירושלים" .הרחבה בעניין זה מופיעה בפרק יא – ניחום אבלים ,להלן עמ' .115-114
ח .בברכה רביעית אחרי "הוא הטיב הוא מטיב הוא יטיב לנו" ,מוסיפים:
לו ֵקחַ נְ פָ ׁשוֹ ת ְ ּב ִמ ְׁש ּ ָפט,
הַ ּ ֶמלֶ ְך הַ חַ י הַ ּטוֹ ב וְ הַ ּ ֵמ ִטיב ,אֵ ל אֱ ֶמת דַּ יַּן אֱ ֶמתׁ ,שוֹ פֵ ט ְ ּבצֶ ֶדק ֹ
ׁ ַש ִּליט ְ ּבעוֹ לָ מוֹ לַ עֲ ׂשוֹ ת ּבוֹ ִּכ ְרצוֹ נוֹ ּ ִ ,כי כָ ל דְּ ָרכָ יו ִמ ְׁש ּ ָפט וַ אֲ נ ְַחנ ּו ַע ּמוֹ וַ עֲ בָ ָדיו ,וּבַ כּ ֹל
ִש ָראֵ ל הוּא יִגְ דּ ֹר הַ ּ ִפ ְרצָ ה הַ זּוֹ ֵמ ָעלֵ ינ ּו
אֲ נ ְַחנ ּו חַ י ּ ִָבים ְלהוֹ דוֹ ת לוֹ ו ְּלבָ ְרכוֹ ,גּוֹ ֵדר ּ ִפ ְרצוֹ ת י ְׂ
ו ֵּמ ַעל אַ בֶ ל זֶה ְלחַ י ִּים ו ְּל ׁ ָשלוֹ ם.6
וממשיכים" ,הוא גמלנו" וכו' .עדות המזרח ובני תימן נהגו לאמרו ,ומנהג עדות אשכנז
כיום לא לאמרו.7
ט .גם האוכלים עם האבלים מברכים ברכת המזון בנוסח זה.8
י.
הנוהגים לומר ,לא יאמרו בשבת כשיש אנשים נוספים בבית ,כדי שלא תהיה אבלות
בפרהסיה.
יא .מותר לאבלים לזמן ,ומותר לזמן על כוס של יין ולשתות ממנו ,אבל אין לשתות כמות
מרובה של יין.9
יב .יש מקומות שנוהגים לתת לאבל לזמן ולברך כל שנים עשר חודש ,שהיא תועלת
לנפטר .הטעם הפשוט הוא ההקבלה לקדיש .בקדיש האבל קורא לאנשים אחרים לברך ולשבח,
לפאר ולרומם את רבונו של עולם .גם בזימון ,המזמן קורא לאנשים סביבו לברך לרבונו של עולם.
שבח גדול הוא לאבל המתגבר על צערו ומנשא ומהלל את מי שאמר והיה העולם ,ומתוך כך גם
מרבה זכויות עבור הנפטר.10
110
5והחותם "מנחם אבלים בבניין ירושלים" אין למחות
בידו ,ילקוט יוסף סימן יג ,יז.
6טור ושלחן ערוך יורה דעה סימן שעט על פי מסכת
ברכות מו ,ב.
7גשר החיים פרק כ ,ב ,יג .צרור החיים עמ' .69
8צרור החיים פיסקה קכט.
9שלחן ערוך יורה דעה סימן שעח ,ח.
10משנה ברורה סימן רא ,סעיף קטן א .פתחי תשובה
סימן שעה סעיף קטן ג .כל בו על אבלות עמוד .378את
הטעם שמעתי מהרב יעקב רוז'ה שליט"א.
לבאה תיבב םיגהנמ .י
יג .אין האבל צריך לעמוד אף מפני אדם חשוב ,11אבל צריך לעמוד מפני ספר תורה.
יד .כשהאבל עומד אין לומר לו "שב" ,שעלול להישמע – שב באבלות שלך.12
טו .אסור לאדם לפגוע בעצמו ,לשרוט את גופו ,למרוט שערותיו או לקרוח קרחה מתוך
הצער על המת .יסוד האיסור הוא בציווי התורה "לֹא ִת ְתגּ ְֹדד ּו וְ לֹא ָתשִׂ ימ ּו ָק ְר ָחה ֵ ּבין ֵעינֵ יכֶ ם לָ ֵמת"
הלכות ומנהגים
התנהגות האבל
ֹאשם …ו ִּב ְבשָׂ ָרם לֹא יִ שְׂ ְרט ּו שָׂ ָר ֶטת" (ויקרא כא ,ה) .גדידה היא
(דברים יד ,א) ,לֹא יִ ְק ְרח ּו ָק ְר ָחה ְ ּבר ׁ ָ
חתך או שריטה בעור הנעשית מתוך הצער על המיתה ,והיא מחוקות הגויים .חלק מקבלת דינו של
הבורא היא הבעת הצער בגבולות סבירים ,והימנעות מהפרזה העלולה לפגוע באדם עצמו( .עיין
באוצר המושגים ערך לא תתגודדו).
העוסקים בהספד …הם עומדים ומתפללים והאבל עומד ומצדיק עליו את הדין ,ואומר :ריבון
העולמים ,הרבה חטאתי לפניך ולא נפרעת ממני אחד מני אלף .יהי רצון מלפניך ה' אלקינו,
שתגדור פרצותינו ופרצות כל עמך בית ישראל ברחמים.
אמר אביי :לא צריך אדם לומר כך .שכך שנו משמו של רבי יוסי :לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן.
ברכות יט ,א
רב שמואל בר יהודה מתה לו בתו .אמרו חכמים לעולא :עמוד ונלך לנחמו .אמר להם :מה לי
אצל נחמת הבבליים ,שאינה אלא גידוף .שהם אומרים" :מה אפשר לעשות" .אבל אילו היו
יכולים – היו עושים.
בבא קמא לח ,א
טז .לא יאמר האדם – "לא נפרעתי כפי מעשי" (כלומר "מגיעים לי יסורים ,בגלל מעשי הרעים"),
או כיוצא בדברים אלו ,שלא יפתח פה לשטן .גם לא יאמר "מה לעשות" שעלול להשמע
כגידוף כלפי מעלה .13חלק מעקרונות האמונה הישראלית הוא קבלת דינו של ריבונו של עולם,
שכל משפטיו צדק ואמת .גם במקרים שנדמה לנו שאנו מבינים את פעולות ה' בעולם ,וגם ובפרט
כשאין לנו את היכולת להבין זאת.
לקיחת חפצים מבית האבל
יז .יש נוהגים לא להוציא חפצים מבית האבל כל השבעה ,מפני רוח רעה השורה שם .ויש
שאין חוששים לכך כיון שאין למנהג זה שום עיקר.14
11רמ"א על שלחן ערוך יורה דעה סימן שעו ,א.
ובילקוט יוסף (סימן כא ,ו) הביא ארבעה טעמים שונים
לפטור זה :או מפני שהאבל טרוד בצערו ולכן פטרוהו;
או מפני שאין זו קימה של הידור ,שהאבל קרנו מעולל
בעפר; או מפני שהאבל הוקש למלך ,שמיסב בראש
(כתובות סט ,ב); או כדי למנוע מצב שבו יאמרו לאבל
"שב" כמבואר בהלכה הבאה .אמנם לפי מסקנתו רשאי
האבל לקום מפני תלמיד חכם או זקן.
12הגהות הרמ"א על שלחן ערוך יורה דעה סימן שעו ,ב.
13רמ"א שם.
14כל בו על אבלות עמוד .262ילקוט יוסף סימן כח ,ח.
פני ברוך סימן י ,ו .נשמת אברהם ,יורה דעה סימן שפ,
עמ' תקפ.
111
םילבא םוחינ .אי
הלכות ומנהגים
112
יא .ניחום אבלים
ר אבֵ לִ ים יְ נַ ֵחם
ּד כ ֲא ׁ ֶש ֲ
ֹאש וְ ֶא ׁ ְשכּ וֹ ן ְּכ ֶמלֶ ְך ַ ּב ְ ּגדו ַּ
ֶאבֲ ַחר דַּ ְר ָּכם וְ ֵא ׁ ֵשב ר ׁ
איוב כט ,כה
ם תלֵ כוּ" (דברים יג ,ה)? וכי אפשר לו
"א ֲח ֵרי ה' ֱאל ֵֹהיכֶ ֵּ
אמר רבי חמא ברבי חנינא :מאי דכתיב ַ
כבר נאמר "כי ה' ֱאל ֶֹה ָיך ֵא ׁש אֹכְ לָ ה הוּא" (דברים ד ,כד)?! אלא
ִּ
לאדם להלך אחר שכינה ,והלא
י א ֲח ֵרי מוֹ ת
הלך אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא … הקדוש ברוך הוא ניחם אבלים דכתיב "וַ יְ ִה ַ
ק בנוֹ " (בראשית כה ,יא) ,אף אתה נחם אבלים.
ים את יִ ְצ ָח ְ ּ
ַאבְ ָר ָהם וַ יְ בָ ֶר ְך ֱאל ִֹה ֶ
סוטה יד ,א
כשמת בנו של רבן יוחנן בן זכאי ,נכנסו תלמידיו לנחמו .נכנס רבי אליעזר וישב לפניו ואמר לו:
רבי ,רצונך שאומר דבר אחד לפניך? אמר לו :אמור .אמר לו :אדם הראשון היה לו בן ומת ,וקיבל
ד את ִא ׁ ְש ּתוֹ " (בראשית ד ,כה),
עליו תנחומין .ומנין שקיבל עליו תנחומין? שנאמר "וַ ֵ ּי ַדע ָא ָדם עוֹ ֶ
אף אתה קבל תנחומין .אמר לו :לא די לי שאני מצטער בעצמי ,אלא שהזכרת לי צערו של אדם
הראשון?!
נכנס רבי יהושע ואמר לו :רבי ,רצונך אומר דבר אחד לפניך? אמר לו :אמור .אמר לו :איוב היו
לו בנים ובנות ומתו כולם ביום אחד וקיבל עליהם תנחומין ,אף אתה קבל תנחומין .ומנין שקיבל
י שם ה' ְמב ָֹר ְך" (איוב א ,כא) .אמר לו :לא די לי שאני
איוב תנחומין שנאמר "ה' נָ ַתן וַ ה' לָ ָקח יְ ִה ׁ ֵ
מצטער בעצמי אלא שהזכרת לי צערו של איוב?!
נכנס רבי יוסי וישב לפניו ,אמר לו :רבי ,רצונך אומר דבר אחד לפניך? אמר לו :אמור .אמר לו:
ֹם א ֲהרֹן"
אהרן היו לו שני בנים גדולים ומתו שניהם ביום אחד וקיבל עליהם תנחומין שנאמר "וַ ִ ּידּ ַ
(ויקרא י ,ג) .אין שתיקה אלא תנחומין ,ואף אתה קבל תנחומין .אמר לו :לא די לי שאני מצטער
בעצמי אלא שהזכרתני צערו של אהרן?!
נכנס רבי שמעון ואמר לו :רבי ,רצונך אומר דבר אחד לפניך? אמר לו :אמור .אמר לו :דוד המלך
היה לו בן ומת וקיבל תנחומין ,ואף אתה קבל תנחומין .ומנין שקיבל דוד תנחומין? שנאמר
"וַ יְ נַ ֵחם דָּ וִ ד ֵאת ַ ּבת ׁ ֶשבַ ע ִא ׁ ְש ּתוֹ וַ ָ ּיבֹא ֵאלֶ ָיה וַ ִ ּי ׁ ְש ַּכב ִע ָּמ ּה וַ ֵּתלֶ ד ֵ ּבן וַ ִּת ְק ָרא ֶאת ׁ ְשמוֹ ׁ ְשלֹמֹה וַ ה'
ֲא ֵהבוֹ " (שמואל ב ,יב ,כד) .אף אתה רבי קבל תנחומין .אמר לו :לא די שאני מצטער בעצמי אלא
שהזכרתני צערו של דוד המלך?!
נכנס רבי אלעזר בן ערך .כיון שראהו אמר לשמשו טול כלי ולך אחרי לבית המרחץ לפי שאדם
גדול הוא ואיני יכול לעמוד בו .נכנס וישב לפניו ואמר לו :אמשול לך משל למה הדבר דומה,
לאדם שהפקיד אצלו המלך פיקדון .בכל יום ויום היה בוכה וצועק ואומר :אוי לי אימתי אצא מן
הפיקדון הזה בשלום .אף אתה רבי ,היה לך בן שקרא תורה מקרא נביאים וכתובים משנה הלכות
ואגדות ונפטר מן העולם בלא חטא ,ויש לך לקבל תנחומין כשהחזרת פקדונך שלם .אמר לו :רבי
אלעזר בני ,נחמתני כדרך שבני אדם מנחמין.
אבות דרבי נתן פרק יד
מצות ניחום אבלים מתחילה כבר בבית הקברות לאחר סתימת הגולל .המנחמים עומדים בשתי שורות
ואומרים את מילות הניחום בזמן שהאבלים עוברים ביניהם .המשך המצוה הוא בביקור המנחמים בבית
האבלים.
םילבא םוחינ .אי
הלכות ומנהגים
מצות ניחום אבלים היא מצוה חברתית .יש בה הבעת השתתפות בצער האבלים ובכך היא עשויה להקל
על האבלים .הן מצד עצם ההגעה לבית האבלים וההתייחסות אליהם ,המביעה הזדהות עם רגשותיהם .הן
מצד ההתייחסות המכובדת לנפטר והדיבור בשבחו.
ההשתתפות החברתית והקהילתית סביב בית האבלים נותנת מסגרת של תמיכה נפשית ועידוד,
המסייעים לאבלים לעבור את פרק האבלות .היחיד מרגיש שאינו נעזב לנפשו ושאינו מתמודד לבד עם
צערו ,הרגשה שהיא חיונית במיוחד בשעת משבר .בניחום אבלים יורדות מחיצות חברתיות של מעמד
ושל כבוד ,המכובד מנחם את הפשוט והפשוט מנחם את המכובד .גם אבלים שביקורי תנחומים מטרידים
אותם בשעת מעשה ,מגלים לאחר מעשה שהביקורים משמשים מקור לסיפוק ולכבוד.
התמיכה החברתית היא גם פיזית ממשית – יש קהילות שבהן החברים והמנחמים מביאים אתם אוכל,
עוזרים בסידור הבית ובנקיונו ,במיוחד כאשר הבית מלא מבקרים ,דואגים לטפל בילדים ,בקניות ובסידורים
הכרחיים לאבלים שהאבלים לא יכולים לטפל בהם בעצמם.
1
בנוסף לתמיכה באבלים ,גם הקהילה התומכת מקבלת הרגשה של אחדות ,ליכוד חברתי וסיפוק .
התיחסות נוספת לניחום אבלים מובאת בפרק סו – החוכמה הנשכחת של הנחמה.
כיצד מנחמים
יו ר ִא ִיתי וְ ֶא ְר ּ ָפ ֵאה ּו וְ ַאנְ ֵחה ּו וַ ֲא ׁ ַש ֵּלם נִ ֻח ִמים לוֹ וְ לַ ֲאבֵ לָ יו
דְּ ָרכָ ָ
ישעיהו נז ,יח
עיקר התנחומין הוא כשיתן החי אל לבו ,שזה המת זכה לרב טוב הצפון לצדיקים ,וכי הוא נעתק
מן עולם האפל אל האור הנצחי
כלי יקר על בראשית לז ,לה
לא תמיד פנוי האבל לשיחת רעים .לעתים רבות העומס הרגשי הרב מעיק עד כדי חוסר אפשרות לשיחה
ספונטנית .לכן ממתינים שהאבל יפתח ראשון בשיחה .יזמתו של האבל מראה את רצונו ליצור קשר של שיחה
עם המנחם .למעשה ,גם אנחה או רמיזה מצד האבל כלפי המנחמים עשויה להספיק כדי להתחיל בשיחה.
א .מצוה גדולה לנחם אבלים ,והיא גמילות חסדים עם החיים ועם המתים.2
ב.
אין המנחמים רשאים לפתוח בדברים עד שיפתח האבל .3לומדים זאת מרעי איוב שבאו
לנחמו" ,וַ ֵ ּי ׁ ְשב ּו ִא ּתוֹ לָ ָא ֶרץ ׁ ִש ְב ַעת יָ ִמים וְ ׁ ִש ְב ַעת לֵ ילוֹ ת וְ ֵאין דּ ֵֹבר ֵאלָ יו דָּ ָבר ִּכי ָרא ּו ִּכי גָ ַדל ַה ְּכ ֵאב ְמאֹד:
ַא ֲח ֵרי כֵ ן ּ ָפ ַתח ִאיּוֹ ב ֶאת ּ ִפיהוּ" ,רק לאחר מכן הרעים מדברים (איוב ב ,יג) .4גם לשתיקה עשויה להיות
משמעות חזקה של הזדהות והשתתפות בצער ,באין מילים להביע את עומק הרגשות .אם ניכר
למנחמים שאין באפשרות האבל לפתוח בדיבור ,מתחילים הם לדבר בשבח הנפטר.5
האבלים כמהים לשמוע סיפורים על הנפטר ,בוודאי לשמוע בשבחו.
1על פי ספר קץ החיים (מעמוד 213ואילך).
2לכן ניחום אבלים קודם לביקור חולים כשאי אפשר
לקיים את שניהם .אבל כשאפשר לקיים שניהם ,ביקור
חולים קודם שעל ידי כך מחייה את החולה (רמ"א יורה
דעה סוף סימן שלה ושפתי כהן שם).
3שלחן ערוך יורה דעה סימן שעו ,א.
4מועד קטן כה ,ב.
5ילקוט יוסף סימן כו ,ו .תשובת הרב וולדנברג שהביא
גם מעשה רב מהחזון איש שהיה פותח בדברים כשהבחין
שקשה לאבל לדבר מעוצר יגון ומיראת הכבוד (קונטרס
אהל חנה בסוף ספר פני ברוך עמוד תעב).
113
םילבא םוחינ .אי
הלכות ומנהגים
ג.
אין אומרים "שלום" לאבל ,לא בתחילת השיחה ולא בסופה ,שלום הוא לשון שלמות .אי
אפשר לומר שלום לאבל כיון שהאבל אינו בשלום אלא בצער .הרחבה ופירוט בעניין זה מובאים
לקמן מעמוד .160
ד.
האבל יושב על שרפרף ,כסא נמוך ,או על מזרון ולא על כסא רגיל .והמנחמים יושבים
על כסא כרגיל .גם גילוי זה של צער מופיע בפסוק שצוטט לעיל לגבי איוב ורעיו" :וַ ֵ ּי ׁ ְשב ּו ִא ּתוֹ
לָ ָא ֶרץ" .ובאמת מצד עיקר הדין גם המנחמים צריכים היו לשבת על גבי קרקע ,וכמו שמופיע בפסוק.
אך אם אמר להם האבל לשבת על ספסלים ,רשאים כיון שהאבל מחל על כבודו .ולכן כעת המנחמים
לא יושבים על הקרקע ,שמסתמא מחל להם האבל .6הרחבה ופירוט בעניין זה מובאים לקמן
עמוד .167
ה .צריך להקפיד לא להכביד על האבלים ,בפרט במצבים שבהם באים מנחמים רבים במשך
היום והלילה .לכן מוטב להיות רגישים מתי לבוא ועד כמה להישאר .אם המבקרים
מכבידים על האבל ,אינם רשאים להישאר שם .7ניחום אבלים מעודד ותומך ,אך לעתים עלול
להתיש .במיוחד כשיש הרבה מנחמים במשך היום וגם עד מאוחר בלילה .מותר לאבלים ללכת לנוח
מדי פעם ,ולעשות תורנות ביניהם מי יקבל את המנחמים .יש גבול עדין ,בו מחד גיסא יש לכבד את
המנחמים שטרחו ובאו במיוחד לנחם ,ומאידך גיסא יש לאפשר לאבלים הפוגות הכרחיות למנוחה,
מנוחת הנפש ומנוחת הגוף.
ו.
דרך ארץ בניחום :המנחם בא כדי לנחם את האבלים ,להקשיב להם ולהזדהות איתם ,ולא כדי לספר
על עצמו או איך נפטרו אבותיו .עדיף לא לשאול "איך הוא מת" ,אלא "איך הוא חי" ,וגם כאן – לתת
למנחמים להתבטא מבלי להפריע להם .כל דבר תורה הוא לכבודו של הנפטר .אם אתה תלמיד חכם
אמור רעיון קצר וברור ,ואם אפשר קשר זאת לנפטר .אם מבקשים ממך ללמד משניות ,אל תסרב.
אל תפטפט בצד עם מנחמים אחרים ,או שתדבר עם האבלים או שתקשיב להם .כמו כן ,יש להימנע
ממשפטים מייאשים (זה נורא! מה תעשו עכשיו?) .השתדל לחזק את רוחם של האבלים באופן
שיכול להתקבל על דעתם ולתת להם עידוד ותקווה.
ז.
כשנפרדים מהאבלים ,אומרים משפט נחמה .מנהג עדות המזרח לומר" :מן השמים
תנוחמו" .מנהג בני תימן לומר" :תנוחמו מן השמים" בכניסה לבית האבל וגם ביציאה.
האשכנזים נהגו לומר בפרידתם מהאבלים" :המקום 8ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון
וירושלים" (ולא תוסיפו לדאבה עוד .10)9האבלים יכולים לענות "אמן".
יש זיקה קבועה בין היחיד מישראל לבין הכלל .בשיא השמחה הפרטית של חתן וכלה ,אנו מצהירים
"אם ֶא ׁ ְש ָּכ ֵח ְך יְ רו ׁ ָּש ִָלם ִּת ׁ ְש ַּכח יְ ִמינִ י" ,ושוברים כוס לזכר החורבן.
ִ
114
6דרישה על טור יורה דעה סימן שפז .מובא בשפתי
כהן שם.
7שלחן ערוך יורה דעה סימן שעו ,א.
8בפשטות "המקום" הוא אחד הכינויים לקב"ה .אך
אפשר לבאר ש"המקום" הוא המקום הרוחני בו נמצא
הנפטר בעולם העליון ,המקום והמדרגה הרוחנית
שהנפטר זכה להגיע אליהם בזכות מעשיו ופעולותיו
הטובות; מקום זה הוא מקור הנחמה שיש לאבלים( .על
פי ילקוט יוסף סימן כו הערה ג).
9הכנסנו משפט זה בתוך סוגריים מפני הערת הרב
נבנצל שליט"א שאין לזה מקור.
10המנהג העממי לומר "שלא תדעו עוד צער" ,אין לו
מקור .וראוי לומר את הניחום היהודי המזכיר שם שמים.
כיון שיש מנחמים שאינם יודעים לומר את הנוסח
ועלולה להגרם מבוכה ,יש בתי אבלים שבהם כותבים
את הנוסח באופן שבו המנחמים יוכלו לראותו ולאמרו.
םילבא םוחינ .אי
הלכות ומנהגים
גם באבלות היחיד אנו מעלים את זכר ירושלים – "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון
וירושלים".
יש יסוד סמלי עמוק בקישור בין הממד הלאומי בעם ישראל לבין הממד האישי .כל בניין אישי – כמו
חופה וקידושין ,נתפס כחלק ממימוש בניין הבית הלאומי – גאולה וקיבוץ גלויות .על כן אמרו חז"ל
שכל המשמח חתן וכלה כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים .כך הם דברי הגמרא 11על פי פסוקי
ירמיהו:12
כּ ֹה ָא ַמר ה' עוֹ ד יִ ּׁ ָש ַמע ַ ּב ָּמקוֹ ם ַה ֶּזה ֲא ׁ ֶשר ַא ֶּתם א ְֹמ ִרים ָח ֵרב הוּא ֵמ ֵאין ָא ָדם ו ֵּמ ֵאין ְ ּב ֵה ָמה ְ ּב ָע ֵרי
יְ הו ָּדה ו ְּב ֻחצוֹ ת יְ רו ׁ ָּש ִַלם ַהנְ ׁ ַש ּמוֹ ת ֵמ ֵאין ָא ָדם ו ֵּמ ֵאין יוֹ ׁ ֵשב ו ֵּמ ֵאין ְ ּב ֵה ָמה :קוֹ ל שָׂ שׂ וֹ ן וְ קוֹ ל שִׂ ְמ ָחה
קוֹ ל ָח ָתן וְ קוֹ ל ַּכ ּ ָלה קוֹ ל א ְֹמ ִרים הוֹ ד ּו ֶאת ה' ְצ ָבאוֹ ת ִּכי טוֹ ב ה' ִּכי לְ עוֹ לָ ם ַח ְסדּ וֹ ְמ ִב ִאים ּתוֹ ָדה ֵ ּבית
אשֹנָ ה ָא ַמר ה'.
ה' ִּכי ָא ׁ ִשיב ֶאת ׁ ְשבוּת ָה ָא ֶרץ ְּכ ָב ִר ׁ
הפסוק ,ובעקבותיו גם חז"ל ,קושרים בין הבניין הפרטי לבניין הלאומי.
לא רק בשמחה יש שיתוף ,אלא גם באבלות .כל חורבן אישי הוא חלק מן החורבן הלאומי .ועל כן
מנחמים את האבלים על מת פרטי – "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים" .הקישור
הוא קבוע ,בעת שמחה ובעת צער.
במיוחד בא קישור זה לידי ביטוי אצל מי שנפל בקרב או נהרג באירוע על רקע לאומי ,מפני היותו
שייך לעם ישראל .האבלות נתפסת אז ,לא רק בממד האישי – המשפחתי ,אלא בהתייחסות לאומית
רחבה וכוללת.
ח .אמנם מצד עיקר הדין אין יוצאים ידי חובת ניחום בטלפון ,במכתב או במברק .אך אם
אי אפשר להגיע ,הרי שעדיף לפחות להביע תנחומים באופנים אלו.13
ט.
לא ינחם אבל שהוא שונאו ,שלא יחשוב ששמח לאידו .14עם זאת ,יש לבחון כל מקרה
לגופו .לעתים ,לאחר הכנה מתאימה על ידי גורם שלישי שיברר מראש אצל האבל אם ניחא לו
בניחום כזה ,דווקא מחווה מצד המנחם עשויה לקרב לבבות .והדברים עדינים ומורכבים ויש לברר
היטב מצבים כאלו.
י.
מנחמים אבלים גויים מפני דרכי שלום.15
יא .לעתים משפחות כותבות "נא להימנע מביקורי תנחומים" ,והמבוכה רבה .מחד גיסא ,החברים רוצים
לכבד את רצון המשפחה ,ולא רוצים לכפות את עצמם על האבלים .מאידך גיסא ,לרוב בני האדם
ניחום בזמן האבלות הוא צורך חיוני ,העשוי לסייע מאוד לאבלים להתגבר על כאבם וצערם ,לנסות
לחזור למסלול החיים התקין ,ולא לשקוע באבל ובצער מעבר למידה .ככלל ניתן גם לומר ,שלעתים
דווקא אלו הכותבים להימנע מביקורי תנחומים ,הם אלה הזקוקים לכך ביותר; וחוסר האפשרות
הנפשית להתמודד עם המצב הקשה ,בא לידי ביטוי גם בחוסר יכולת ורצון לפגוש מנחמים ,ומכתיב
11ברכות ו ,א.
12ל"ג ,י'‑ י"א.
13צרור החיים פיסקה קמה .ובילקוט יוסף (סימן כו ,ט)
כתב שאם הניחום הוא מדין יקרא דשכבי ,לא יועיל ניחום
דרך הטלפון ,אבל אם הניחום הוא יקרא דחיי – מועיל.
ולכן אם אינו יכול להגיע ,לפחות ינחם את האבלים דרך
הטלפון ,ויקיים בזה יקרא דחיי.
14רמ"א יורה דעה סימן שלה ,ב.
15שלחן ערוך יורה דעה סימן שסז ,א .וראה באוצר
המושגים ערך דרכי שלום.
115
םילבא םוחינ .אי
הלכות ומנהגים
בסופו של דבר את ההודעה להימנע מביקורי תנחומים .אך כשמגיעים המנחמים בכל זאת ,מתברר
שהביקור והניחום מתקבלים ברצון ,באופן שהוא ממש חיוני לאבלים .לפעמים מצהירים להימנע
מביקורי תנחומים ,כדי לסנן מבקרים פחות מקורבים ,ולראות מי בכל זאת יגיע .אפשר לגשש
בזהירות וברגישות דרך המקורבים לאבלים ,אם ניתן להתקרב אליהם בכל זאת .אולי לאחר יום או
יומיים ,האבלים נמלכו בדעתם ,ואז חשוב מאוד לבקרם ולקיים מצות ניחום אבלים .ניתן גם לנסות
ולבקר את האבלים באופן בלתי פורמלי לאחר שעברו ימי השבעה ,כדי לחזקם ולתמוך בהם .אפשר
גם לכתוב מכתב תנחומים קצר לאבלים כדי להביע הזדהות ,כבוד ורגישות ,השתתפות ותמיכה.
זמן הניחום
יב .יש נוהגים שאין מנחמים בשלושת הימים הראשונים ,16ויש שאין מקפידים בכך .הטעם,
שאז עיקר הצער בשיא עצמתו .והוא מעין מה שאמרו חכמים במסכת אבות (פרק ד ,כג) "אל תרצה
את חברך בשעת כעסו ואל תנחמהו בשעה שמתו מוטל לפניו" .אמנם כבר אין מתו מוטל לפניו ,אבל
בגלל חריפות ועזות הרגש באותם הימים ,יש הממתינים לאחר שיעברו שלושה ימים; ובאותם הימים
מתיחדים האבלים עם עצמם ועם יגונם רק במחיצת אנשים קרובים ביותר או עם בני המשפחה.
נראה שיש להתייחס לכל מקרה לגופו ,ונודעת משמעות רבה גם לטיב הקשר בין האבלים לבין
מי שרוצים לבוא ולנחמם .יש אבלים הזקוקים לתמיכה ולתנחומים דווקא בשעות הקשות ביותר,
ובפרט מקרובי משפחה ומחברים קרובים.
יג.
אם בין האבלים יש צאצאים הגרים במיקום אחר מהבית שבו יושבים שבעה ,כדאי לוודא היכן בדיוק
הם יושבים כדי למנוע נסיעה לשווא .יש אבלים היושבים שבעה בביתם חלק מהזמן.
יד .לכתחילה לא נהגו לנחם בשבת וביום טוב ,אך במקום צורך מותר לבוא לביקור אצל
האבלים ,כדי להרגיע את לבם בדברי נחמה .17בשבת אומרים "שבת היא מלנחם ונחמה
קרובה לבוא".
טו .אם לא ניחמֹו תוך שבעה יכול תוך שלושים ,ועל אביו ואמו עד שנים עשר חודש .לאחר
זמן זה אין מדבר עמו תנחומים כדרכו אלא רק אומר לו בקיצור "תתנחם" .18לרוב,
כשנפגשים עם מי שלא ניחמוהו בשבעה פותחים בהתנצלות על אי ההגעה .אפשר במקום זאת
לפתוח בדברי ניחומים ,ולקיים תחילה מצות ניחום אבלים.
תנחומים על אדם גדול שנפטר בגיל צעיר
"מתו ָּקה ׁ ְשנַ ת ָהע ֵֹבד ִאם ְמ ַעט וְ ִאם
כשנפטר רבי בון בנו של רבי חייא ,בא רבי זעירא והספידו ,ופתח בפסוק ְ
ַה ְר ֵ ּבה יֹאכֵ ל" (קהלת ה ,יא) ,ולמד ממנו שיש אנשים שמקבלים שכר מלא גם על זמן קצר .והמשיל משל:
116
16גשר החיים פרק כ ,ה ,ה .הערת הרב נבנצל
שליט"א – אדמו"ר זללה"ה (הגרש"ז אויערבך זצ"ל)
אמר שאין לכך מקור .על כל פנים גם הנמנעים מלבוא
סתם ,באים לתפילות.
17שלחן ערוך אורח חיים סימן רפז ,על פי הגמרא
במסכת שבת (יב ,ב) "בקושי התירו לנחם אבלים בשבת".
ילקוט יוסף סימן כו ,ב .הערת הרב נבנצל שליט"א – נהגו
שבשבת באים רק המקורבים.
18שלחן ערוך יורה דעה סימן שפה ,ב.
םילבא םוחינ .אי
הלכות ומנהגים
למה היה רבי בון בר' חייא דומה? למלך ששכר פועלים הרבה והיה שם פועל אחד והיה משתכר
במלאכתו יותר מדאי .מה עשה המלך? נטלו והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות .לעיתותי ערב באו
אותם פועלים ליטול שכרן ונתן לו שכרו עמהן מושלם .והיו הפועלים מתרעמין ואומרים :אנו
יגענו כל היום וזה לא יגע אלא שתי שעות ונתן לו שכרו עמנו מושלם?! אמר להן המלך :יגע זה
לשתי שעות יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו .כך יגע רבי בון בתורה לעשרים ושמונה
שנה מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמוד למאה שנה.
ירושלמי ,ברכות פרק ב ,הלכה ח
עצות למתנחמים
כדאי להכין מחברת למנחמים בה יוכלו לכתוב תנחומים וזכרונות .יש משפחות שירצו לשמור מכתבים,
מברקים ,מודעות אבל וקטעי עתונות למזכרת .יש כאלו שירצו להקליט סיפורים על הנפטר מפי חברים
ומכרים .לעתים אין מודעות לכך בתוך השבעה ,ולאחר השבעה מתעוררים לכך ומנסים לשחזר וללקט את
שנאמר ונשלח .כאן גם המקום של החברים לחשוב ולסייע לאבלים בעניין זה.
כשנפטר בנו של ריש לקיש ,הלכו לבית האבל לנחמו .אמר רב חייא בר אבא למתורגמן :קום
אמור דברים כנגד שבחו של הקב"ה ,פתח ואמר :האל הגדול ברוב גדלו ,אדיר וחזק ברוב נוראות,
מחיה מתים במאמרו ,עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר ,ברוך אתה ה' מחיה
המתים .
אמר לו :קום אמור דברים כנגד האבלים ,פתח ואמר :אחינו המיוגעים המדוכאין באבל הזה ,תנו
לבבכם לחקור את זאת ,זאת היא עומדת לעד ,נתיב הוא מששת ימי בראשית ,רבים שתו רבים
ישתו ,כמשתה ראשונים כך משתה אחרונים ,אחינו ,בעל נחמות ינחם אתכם ,ברוך מנחם אבלים .
אמר לו :קום אמור דברים כנגד מנחמי אבלים ,פתח ואמר :אחינו גומלי חסדים בני גומלי חסדים,
המחזיקים בבריתו של אברהם אבינו .אחינו ,בעל הגמול ישלם לכם גמולכם ,ברוך אתה משלם
הגמול .
אמר לו :קום אמור דברים כנגד כל ישראל ,פתח ואמר :ריבון העולמים ,פדה והצל ,מלט ,הושע
את עמך ישראל מן הדבר ומן החרב ומן הביזה ,ומן השדפון ומן הירקון ,ומכל מיני פורעניות
המתרגשות ובאות לעולם ,טרם נקרא ואתה תענה ,ברוך אתה עוצר המגפה .
כתובות ח ,ב
117
לבאה תיבב הליפת .בי
הלכות ומנהגים
יב .תפילה בבית האבל
המקור לתפילה בבית האבל נסמך על מה שאמר רב יהודה (מסכת שבת קנב ,א‑ב) :מת שאין לו מנחמים,
באים עשרה בני אדם ויושבין במקומו כל שבעת ימי האבלות .בהמשך הגמרא שם מסופר על אדם שהיה
בשכנות לרב יהודה ונפטר ,ולא היו לו מנחמים .כל שבעת ימי האבלות אסף רב יהודה עשרה אנשים וישבו
במקומו .לאחר שבעה ימים נראה המת בחלום לרב יהודה ואמר לו :תנוח דעתך שהנחת את דעתי .וכתב
בספר מעבר ַיַ ֹּב� ֹק 1שמסתבר שאסף עשרה כדי להתפלל במניין .בפשטות ,כיון שהאבל אינו יוצא מביתו כל
שבעה ,מתפללים בבית האבל.
כללים
א .מצוה להתפלל במניין בבית שנפטר בו המת ,והוא חסד עם הנפטר ועם האבלים.
וכשאין אפשרות להתפלל שם כגון אם נפטר בבית החולים ,נוהגים להתפלל במקום
שהאבלים יושבים בו שבעה.
ב.
מצוה לקיים מניין במקום שהאבלים יושבים כדי לאפשר להם להתפלל בציבור ולומר
קדיש בלי שיצטרכו לצאת מביתם.
ג.
אם אין אפשרות לקיים מניין בבית הנפטר ,עדיף לשבת שבעה במקום אחר שבו יוכלו
לקיים מניין.2
ד.
כיום נהגו האבלים שאין להם מניין בביתם ,ללכת לבית הכנסת גם בימי חול ,3כדי
להתפלל במניין ולומר קדיש.4
ה .יש מי שכתב שבישוב קטן אין לקיים מניין בבית האבל אם הדבר יגרום לביטול המניין
בבית הכנסת .5ויש מי שכתב שבכל זאת עדיף לקיים את המניין בבית האבלים.6
ו.
האבל מצטרף למניין גם ביום הראשון לאבלות למרות שאינו מניח תפילין.
פרטי הלכות לתפילת הציבור
ברכת כהנים
ז.
118
לפי מנהג האשכנזים ,הכהנים אינם נושאים כפיהם בבית האבל .הטעם ,כיון שהכהן
המברך צריך להיות בשמחה כשמברך ,ובית האבל הוא מקום צער ועצבות .החזן אומר "אלהינו
ואלהי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת" וכו' .*6הכהנים יוצאים לפני "רצה" ,7ואם בכל
זאת קראו להם "כהנים" – עולים לדוכן.
1מאמר עתר ענן הקטרת פרק א.
2צרור החיים פיסקה עט.
3הערת הרב נבנצל שליט"א – וישתדלו לילך בצנעה
ועם שומר.
ק 4ילקוט יוסף סימן כט ,ג ,בשם הריטב"א (מועד
קטן כג ,א).
5צרור החיים פיסקה קמח.
6חיים וחסד פרק י ,יח ,בשם רבי דוד פרדו.
*6גשר החיים ,פרק כ ,ג ,ה .אמנם במשנה ברורה (סימן
קכא ,ו) כתב שאין לומר 'אלוהינו ואלהי אבותינו' בבית
האבל ,אך מסתבר שדבריו הם לפי מנהג חו"ל שהכהנים לא
נושאים כפיים בימות החול .אולם בארץ ישראל ,שנושאים
כפיים בכל יום ,בבית האבל כשאין נושאים כפיים ,יש לומר
'אלוהינו ואלהי אבותינו' ,וכך כתב בשערי תשובה שם ,ב.
לבאה תיבב הליפת .בי
ט .מנהג יש בירושלים שאפילו האבל עצמו עולה לדוכן לברך ,אפילו ביום חול ובפרט
בשבת .במיוחד יש לכך מקום אם אין כהן אחר שיברך והמצוה עלולה להתבטל ,או
במקרה שיש רק כהן אחד והאבל מצטרף אליו לברך ,כיון שיש דעה שהמצוה מתקיימת רק
כאשר שני כהנים מברכים.9
הלכות ומנהגים
ח .מנהג עדות המזרח שהכהנים נושאים את כפיהם בבית האבל ,אבל האבל עצמו אינו
נושא את כפיו.8
תחנון
י.
אין אומרים "תחנון" (וידוי) בבית האבל ,גם אם האבלים לא מתפללים שם באותו זמן.10
הטעם שאין אומרים תחנון ,משום ששבעת ימי האבל הושוו לשבעת ימי החג ,כמו שכתוב "וְ ָה ַפכְ ִּתי
ַח ֵ ּגיכֶ ם לְ ֵא ֶבל" (עמוס ח ,י) .וכמו שאין אומרים תחנון בחג ,כך אין אומרים בבית האבל .11טעם נוסף
הוא כדי שלא לעורר את מידת הדין בבית האבל .12כלומר ,יש בתפילה חלקים המסמלים חסד,
כגון השבח לה' המוזכר בתפילה ,וכן הבקשות בתפילה שהן בקשת חסד מריבונו של עולם .התחנון
לעומת זאת ,הוא וידוי של האדם על חטא או על שגיאות שעשה; והוא עלול לגרום לאדם הנמכה
מסוימת ,החיונית בזמנים רגילים לצורך בדיקה עצמית ותיקון המעשים .אך לאבלים ,הנמצאים
ממילא בזמן קשה של שפלות רוח ,אין לעורר אצלם תחושות כאלה מעבר למידה.
יא .אם האבל בא לבית הכנסת בתוך השבעה ,הציבור אומר תחנון והאבל אינו אומר .13ואם
האבל שליח ציבור בבית הכנסת ,גם הציבור אינו אומר תחנון.14
יב .אין אומרים "אל ארך אפים" וכן "למנצח מזמור לדוד יענך ה' ביום צרה" בבית האבל,
גם אין אומרים ב"ובא לציון" פסוק "ואני זאת בריתי" .מהטעם הקודם שאין לעורר מידת
הדין בבית האבל ,לכן אין מזכירים "ביום צרה" .אין מזכירים "ואני זאת בריתי" בבית האבל ,שלא
יראה ככורת ברית על הצער והאבלות .עוד כתבו שהטעם כיון שהאבל אסור בדברי תורה הנקראת
ברית – "אם לא בריתי יומם ולילה" ,לכן אין אומרים פסוק זה .15ובשבת אומרים אותו כדי לא
להראות אבלות בפרהסיה ,והאבלים עצמם ידלגו בלחש.16
יג .אומרים "יהי רצון" אחרי קריאת התורה ,על פי הכללים המקובלים בדרך כלל.
קריאת התורה
אבל אינו יכול לקרוא בתורה או לעלות לתורה ,ראה להלן פרק כב – תלמוד תורה ,עמ' ,157הלכה א.
יד .מותר להביא ספר תורה לבית האבל לצורך קריאת התורה .יש בתי כנסת שאפשר לשאול
מהם ספר תורה ,וצריך לבקש רשות מן הגבאים או מן הרב .יש לדאוג מראש למקום מכובד
7ביאור הלכה על שלחן ערוך אורח חיים סימן קכח,
מג ,דיבור המתחיל יצא .אמנם בגשר החיים (פרק כ ,ג,
ה) כתב שיצאו לפני "הטוב שמך" (כלומר לפני שקראו
להם "כהנים").
8ילקוט יוסף סימן כט ,ח.
9גשר החיים שם; צרור החיים פיסקה קנא; שמירת
שבת כהלכתה חלק ב ,פרק סה ,לא.
10צרור החיים פיסקה קנד.
11בית יוסף על אורח חיים קלא( ,ד).
12משנה ברורה סימן קלא ,סעיף קטן כ.
13משנה ברורה שם .צרור החיים פיסקה קנה .ראה גם
באריכות בחזון עובדיה ,אבלות חלק ג ,עמ' יד ,הערה ז.
14גשר החיים פרק כ ,ג ,יא.
15מעבר יַ בּ ֹק מאמר עתר ענן הקטרת פרק א.
16ילקוט יוסף סימן כט ,יז.
119
לבאה תיבב הליפת .בי
הלכות ומנהגים
ויציב ,שאליו יובא הספר עוד לפני הקריאה ולשם יוחזר לאחר הקריאה ,מיקום הספר
יהיה גבוה לפחות עשרה טפחים ( 96 – 80ס"מ) ועדיף להביאו בתוך ארון קודש נייד.
טו .אפשר להביא את הספר ביום הקריאה ,וישהה שם הספר יום או יומיים ,17והמנהג
לדקדק שיקראו בו לפחות שלוש פעמים .18יש להתנהג במקום שנמצא בו ספר התורה
בכבוד ובאופן הולם.
טז האבל רשאי להחליט שלא יובא ספר תורה לביתו ,והוא יתפלל בבית הכנסת בימי
קריאת התורה.19
יז .כשאין ספר תורה בבית האבל נהגו ללכת לאחר התפילה לבית הכנסת כדי להשלים את
הקריאה בתורה ,ואין האבל הולך עמהם.20
הוספות לתפילה
יח .נוהגים לומר "תתקבל צלותהון" וכו' בבית האבל ,גם כאשר האבל הוא שליח הציבור.21
יט .בסוף תפילת שחרית ומעריב (ויש הנוהגים אחרי שחרית ומנחה) ,נוהגים לומר מזמור
מ"ט שבתהילים ,במזמור זה מובאת התייחסות לגורל האדם לאחר מותו ,והשתדלותו להגיע לחיי
נצח .המשורר מנגיד את העשיר הבוטח ומתהלל בחילו וחושב שעושרו יצילנו לאחר מותו ,לאדם
המאמין הבוטח בה' ואינו מתירא מן המיתה ,והוא מודה ומברך את ה' על כך.
לַ ְמ ַנ ֵ ּצחַ ִל ְבנֵי ק ַֹרח ִמזְ מוֹ רִׁ :ש ְמע ּו זֹאת ָּכל הָ ַע ִּמים הַ אֲ זִ ינ ּו ָּכל י ְֹׁשבֵ י חָ לֶ דּ :גַם ְ ּבנֵי אָ ָדם
יש יַחַ ד ָע ִׁשיר וְ אֶ ְביוֹ ןִ ּ :פי י ְַד ּ ֵבר חָ ְכמוֹ ת וְ הָ גוּת ִל ִ ּבי ְתבוּנוֹ ת :אַ ּ ֶטה ְל ָמ ׁ ָשל אָ זְ נִ י
ּגַם ְ ּבנֵי ִא ׁ
ימי ָרע עֲ וֹ ן עֲ ֵקבַ י יְסו ּ ֵּבנִ י :הַ ּב ְֹט ִחים ַעל חֵ ילָ ם ו ְּברֹב
יד ִתי :לָ ּ ָמה ִא ָירא ִ ּב ֵ
אֶ ְפ ּ ַתח ְ ּב ִכנּוֹ ר ִח ָ
יש לֹא י ּ ִֵתן לֵ אל ִֹהים ָּכ ְפרוֹ :וְ י ֵַקר ּ ִפ ְדיוֹ ן נ ְַפ ׁ ָשם
ָע ְׁש ָרם י ְִתהַ ָּללוּ :אָ ח לֹא פָ דֹה י ְִפדֶּ ה ִא ׁ
יחי עוֹ ד לָ נֶצַ ח לֹא י ְִראֶ ה הַ ּ ׁ ָשחַ תּ ִ :כי י ְִראֶ ה חֲכָ ִמים יָמוּת ּו יַחַ ד ְּכ ִסיל
וְ חָ ַדל ְלעוֹ לָ ם :וִ ִ
וָ בַ ַער יֹאבֵ ד ּו וְ ָעזְ ב ּו לַ אֲ חֵ ִרים חֵ ילָ םִ :ק ְר ָּבם ָּב ּ ֵתימוֹ ְלעוֹ לָ ם ִמ ְׁש ְ ּכנ ָֹתם ְלדֹר וָ דֹר ָק ְרא ּו
יקר ַּבל י ִָלין נִ ְמ ׁ ַשל ַּכ ְ ּבהֵ מוֹ ת נִ ְדמוּ :זֶה ַד ְר ָּכם ּ ֵכסֶ ל לָ מוֹ
מות :וְ אָ ָדם ִ ּב ָ
ִב ְׁשמוֹ ָתם עֲ לֵ י אֲ ָד ֹ
ְש ִרים לַ ּב ֶֹקר
וְ אַ ח ֲֵריהֶ ם ְ ּב ִפיהֶ ם י ְִרצ ּו ֶסלָ הַּ :כ ּצֹאן ִל ְׁשאוֹ ל ׁ ַש ּת ּו ָמוֶת י ְִר ֵעם וַ י ְִּרדּ ּו בָ ם י ׁ ָ
וְ צו ָּרם ְלבַ ּלוֹ ת ְׁשאוֹ ל ִמ ְז ּבֻ ל לוֹ :אַ ְך אֱ ל ִֹהים י ְִפדֶּ ה נ ְַפ ִׁשי ִמיַּד ְׁשאוֹ ל ִ ּכי י ִָּקחֵ נִ י סֶ לָ ה:
יש ִּכי י ְִר ּ ֶבה ְ ּכבוֹ ד ּ ֵביתוֹ ּ ִ :כי לֹא ְבמוֹ תוֹ י ִַּקח הַ כּ ֹל לֹא י ֵֵרד אַ ח ֲָריו
אַ ל ִּת ָירא ִ ּכי יַעֲ ִׁשר ִא ׁ
ְ
ָ
ְ
יטיב לָ ךָ ּ :תבוֹ א ַעד דּ וֹ ר אֲ בוֹ ָתיו ַעד נֵצַ ח לֹא
ְ ּכבוֹ דוֹ ּ ִ :כי נ ְַפ ׁשוֹ ְ ּבחַ יָּיו יְבָ ֵרך וְ יוֹ ֻדך ִ ּכי ֵת ִ
יקר וְ לֹא י ִָבין נִ ְמ ׁ ַשל ַּכ ְ ּבהֵ מוֹ ת נִ ְדמוּ:
י ְִרא ּו אוֹ ר :אָ ָדם ִ ּב ָ
120
17רמ"א אורח חיים סימן קלה ,יד; ומשנה ברורה שם.
ובילקוט יוסף (סימן כט ,יב) כתב להקל להביאו אף
באותו יום.
18ערוך השלחן אורח חיים סימן קלה ,לב .פני ברוך
סימן י ,כד .בקונטרס אהל חנה ,בסוף ספר פני ברוך
(עמוד תסה) ,כתב הרב הורוויץ שאין להקפיד לקרות
שלש פעמים בספר התורה .אך יש להקפיד מאוד לנהוג
בכבוד ספר התורה כראוי .גם בצרור החיים (פיסקה קנב)
לא הצריך שיקראו בו שלש פעמים .אם כי לשיטתו צריך
שילוו את ספר התורה עשרה אנשים ממקום למקום.
19חוברת קיצור הלכות אבלות של הרב יוני דון יחייא
בשם הרב יעקב רוז'ה .וראה גם חזון עובדיה ,אבלות
חלק ג ,עמ' יח-כא ,שהביא דעות שאין להוציא ספר
תורה ממקומו כלל ,גם לא לבית האבלים.
20ילקוט יוסף סימן כט ,יג .והוסיף שם שמי שיש לו
אונס ,כגון שממהר לעבודתו ,פטור מלשמוע ספר תורה.
21גשר החיים פרק כ ,ג ,ח; ילקוט יוסף סימן כט ,יא; פני
ברוך סימן י ,כג .למרות שיש דעות שאם האבל שליח
ציבור ,לא יאמר תתקבל.
לבאה תיבב הליפת .בי
יתי בָ ְך :אָ ַמ ְר ְּת לַ ה' אֲ דֹנָי אָ ּ ָתה טוֹ בָ ִתי ַּבל ָעלֶ ָ
יך:
ִמ ְכ ּ ָתם ְל ָדוִ ד ׁ ָש ְמ ֵרנִ י אֵ ל ִ ּכי חָ ִס ִ
בו ָתם אַ חֵ ר ָמהָ ר ּו ַּבל אַ ִּסיךְ
ִל ְקדוֹ ִׁשים אֲ ׁ ֶשר ָּבאָ ֶרץ הֵ ּ ָמה וְ אַ דִּ ֵירי ָּכל חֶ ְפ ִצי בָ ם :י ְִר ּב ּו ַע ְּצ ֹ
נִ ְס ּ ֵכיהֶ ם ִמדָּ ם וּבַ ל אֶ ּ ָׂשא אֶ ת ְׁשמוֹ ָתם ַעל ְׂשפָ ָתי :ה' ְמנָת חֶ ְל ִקי וְ כוֹ ִסי אַ ּ ָתה ּתוֹ ִמיךְ
ג ֹּו ָר ִלי :חֲבָ ִלים נ ְָפל ּו ִלי ַּב ְ ּנ ִע ִמים אַ ף ַנחֲלָ ת ׁ ָש ְפ ָרה ָעלָ י :אֲ בָ ֵר ְך אֶ ת ה' אֲ ׁ ֶשר י ְָעצָ נִ י אַ ף
ימינִ י ַּבל אֶ ּמ ֹוט :לָ כֵ ן ׂ ָש ַמח ִל ִ ּבי
יתי ה' ְלנֶגְ דִּ י ָת ִמיד ִ ּכי ִמ ִ
לֵ ילוֹ ת י ְִּסרוּנִ י ִכ ְליוֹ ָתיִׁ :ש ִּו ִ
ָ
ִשכּ ֹן לָ בֶ טַ חּ ִ :כי לֹא ַתעֲ זֹב נ ְַפ ִׁשי ִל ְׁשאוֹ ל לֹא ִת ּ ֵתן ח ֲִס ְידך ִל ְראוֹ ת
וַ ָי ּגֶל ְ ּכבוֹ ִדי אַ ף ְ ּב ׂ ָש ִרי י ְׁ
ָ
ָ
ימינְ ך נֶצַ ח:
יענִ י א ַֹרח חַ י ִּים ׂשֹבַ ע ְׂש ָמחוֹ ת אֶ ת ּ ָפנֶיך נְ ִעמוֹ ת ִ ּב ִ
ׁ ָשחַ תּ :תוֹ ִד ֵ
הלכות ומנהגים
כ.
בימים שאין אומרים תחנון אומרים במקומו מזמור ט"ז .המזמור מבטא את ביטחונו של
האדם בה' גם לאחר פטירתו מן העולם .יש במזמור ביטויי שמחה" :לכן שמח לבי"" ,שובע שמחות";
ביטויים היכולים להאמר דווקא בימים שיש בהם ממד מסוים של שמחה ,ימים שאין אומרים בהם
תחנון.
כא .עדות המזרח נהגו לומר צידוק הדין והשכבה לנפטר לאחר תפילת שחרית בכל יום
שאומרים בו תחנון ,ויש אומרים גם אחרי תפילת מנחה לפני השקיעה .יש שאומרים
צידוק הדין גם ביום שלא אומרים בו תחנון ,וכל מקום יעשה כמנהגו.22
כב .נוהגים ללמוד משניות במשך ימי השבעה בבית האבל לעילוי נשמת הנפטר ,בעיקר
בין מנחה למעריב .נוהגים ללמוד פרקי משניות המתחילות באותיות שמו של הנפטר,
ראה באוצר המושגים ערך אלפא ביתא .יש נוהגים ללמוד לאחר מכן ארבע משניות ממסכת
מקוואות בפרק ז' (משניות ד – ה – ו – ז שסדרן אותיות נשמ"ה) לקמן עמוד ,531ואומרים
תפילת "אנא" לקמן מעמוד ,528והאבל אומר קדיש דרבנן לקמן עמוד .274ישנם ספרים
מיוחדים עם משניות מסודרות לפי סדר א‑ב לצורך לימוד בבית האבל .יש קהילות שבהן מחזיקים
באופן קבוע ערכה של "גמ"ח ניחומים" עם ספרי המשניות וספרי הלכה בענייני אבלות ,ומשאילים
ערכות כאלו לבתי האבלים .אם קשה להם ללמוד פרקי משניות אלו ,יכולים ללמוד משניות
אחרות כי כולן מסוגלות לעילוי נשמה.
כג .כל לימוד תורה מסוגל לעילוי נשמה .לכן נהגו שאם בא תלמיד חכם לבית האבלים,
יאמר דברי תורה לעילוי נשמת הנפטר.
בשבת ובמועדים
אמנם בארץ בדרך כלל לא נהגו לארגן מניין בשבת בבית האבל ,כי אין אבלות בפרהסיה בשבת והאבלים
יכולים לבוא לבית הכנסת .23אך בכל זאת הבאנו את ההלכות לצורך המקומות שנהגו להתפלל גם בשבת
בבית האבל .אם האבל מתפלל בבית הכנסת ,ההלכות מובאות לקמן ,פרק 'שבת לאבלות' ,עמוד .172
22סידור קול אליהו עמוד .940
23הערת הרב יעקב אריאל שליט"א ,בתוך "דרכה של
היהדות במוות ובאבלות" ,עמוד .357
121
לבאה תיבב הליפת .בי
הלכות ומנהגים
כד .אומרים קבלת שבת גם בבית האבל .יש שנהגו שהאבל עצמו מתחיל רק מ"מזמור שיר
ליום השבת".24
כה .חלק מעדות המזרח נהגו לא לומר בערב שבת 'במה מדליקין' .25
כו .אין אומרים ברכה מעין שבע בבית האבלים בערב שבת ,26ויש מי שכתב שבירושלים
נהגו לאמרה.27
כז .אחר קריאת התורה בבית האבל מזכירים נשמת הנפטר בתפילת "אל מלא רחמים"
אפילו בשבת מברכים ,שאז אין מזכירים נשמות שאר מתים.28
כח .בשחרית אומרים שם "אב הרחמים" ובמנחה אומרים "צדקתך צדק" .29יש שבמנחה
אין אומרים "ואני תפילתי".
כט .בשבת ,בחול המועד ובפורים אין אומרים את המזמורים המיוחדים לבית האבל.30
במוצאי שבת לאחר מעריב אומרים מזמור ט"ז.
ל.
במוצאי שבת אומר "המבדיל בין קודש לחול" וחולץ מנעליו ,ועובר לפני התיבה .31ויש
נוהגים שחולץ אחר תפילת מעריב.32
לא .בראש חודש לפי מנהג האשכנזים אין אומרים "הלל" בבית האבל .וטעם הדבר מפני שכל
מהותו של ההלל היא הודאה על אותו הזמן ,ולכן אומרים בהלל "זֶ ה ַהיּוֹ ם ָעשָׂ ה ה' נָ גִ ילָ ה וְ נִ שְׂ ְמ ָחה
בוֹ " ,והאבלים נמצאים בזמן שלא מתאים לומר בו הלל .טעם נוסף שמובא הוא בגלל הפסוק "לֹא
ַה ֵּמ ִתים יְ ַהלְ ל ּו יָ ּה" ,שלא ישמע כלעג לרש – למתים שלא יכולים להלל .המתפללים שאינם
אבלים ישלימו את קריאת ההלל לאחר התפילה מחוץ לבית האבל ,ועדיף להשלים
בבית הכנסת .33מנהג עדות המזרח לומר הלל בראש חודש בבית האבל ,חוץ מאשר
האבל עצמו שאינו אומר.34
לב .אם חל ראש חודש ביום השביעי לאבלות ,יכולים לומר לאבל את פסוקי הנחמה לאחר
חזרת הש"ץ ,ויקום מאבלותו ,ואז יוכל האבל לומר את ההלל כדרכו.35
לג .יש אומרים שבחנוכה אין אומרים הלל בבית האבל ,אבל הציבור צריכים לאומרו אחר
כך בביתם .36ויש אומרים שהציבור יאמרו בבית האבל חוץ מאשר האבל שאינו אומר.37
122
24גשר החיים פרק כ ,ג ,ט .פני ברוך סימן כג ,ו .שמירת
שבת כהלכתה חלק ב פרק סה ,יג.
25בית יוסף ,יורה דעה סימן שצג בשם כל בו .וראה כף
החיים סימן רע ,יא .בסידור ספרדי 'עוד יוסף חי' על פי
בן איש חי כתוב שאין אומרים ,אך בסידור עבודת השם
כתב שהרב עובדיה יוסף נהג לומר במה מדליקין בבית
האבל.
26שלחן ערוך אורח חיים סימן רסח ,י.
27ילקוט יוסף סימן כט ,טז.
28מגן אברהם על שלחן ערוך אורח חיים סימן רפד ,ז.
29שמירת שבת כהלכתה שם ,טז.
30שם ,יח.
31רמ"א על שלחן ערוך אורח חיים סימן תקנג ,ב; גשר
החיים פרק כ ,ג ,ט; שמירת שבת כהלכתה שם ,הלכה לג.
32ילקוט יוסף סימן לד ,ח.
33צרור החיים פיסקה קנ.
34ילקוט יוסף סימן כט ,יד .והוסיף שם שלפי מנהג
ירושלים ,אם מתפללים במקום שנפטר המת ,הציבור
יוצא לחדר אחר לקרות את ההלל וחוזר לאחר מכן .ואם
נפטר בבית חולים או בבית אחר ,אינם צריכים לצאת כלל.
35ילקוט יוסף שם.
36מגן אברהם על שלחן ערוך אורח חיים סימן קלא,
סעיף קטן י.
37משנה ברורה סימן תרפג ושערי תשובה שם .ובגשר
החיים (פרק כ ,ג ,ז) הביא דעות שגם האבל יאמר אחר
כך לבדו את ההלל.
לבאה תיבב הליפת .בי
לד .אומרים "אבינו מלכנו" בעשרת ימי תשובה ,אף על פי שאין אומרים תחנון .39בסליחות
מקצרים ואין אומרים מ"זכור רחמיך" עד "שמע קולנו" ואומרים שלושה פסוקים
ראשונים מ"שמע קולנו" ומפסיקים".40
הלכות ומנהגים
ויש אומרים שגם האבל יאמר הלל בברכה כדרכו , 38ונראה שכך יש לנהוג .וטעם הדבר
כיון שהלל בראש חודש הוא מנהג ,אבל הלל בחנוכה הוא מעיקר הדין ולכן יש לאמרו גם בבית
האבל.
לה .יום העצמאות ויום ירושלים דינם כחנוכה .אומרים הלל בבית האבל אך האבל אינו
אומר ,ואם שרים את ההלל ,יצא האבל לחדר אחר.41
פרטי הלכות לאבל עצמו
לו .האבל ,אף על פי שאסור בנעילת הסנדל ,מברך ברכת "שעשה לי כל צרכי".
לז .מעיקר הדין אבל כהן אינו נושא את כפיו בתוך השבעה ,בין בחול בין בשבת ,אלא יצא
חוץ לחדר קודם ברכת כהנים .42ויש אומרים שבשבת נושא את כפיו כדי לא להראות
אבלות בפרהסיה .43וכבר הוזכר לעיל עמוד 119שמנהג ירושלים שיש כהנים אבלים
הנושאים כפיהם גם בימי החול שבתוך השבעה.
לח .האבל אינו עולה לתורה גם אם הוא כהן או לוי ואין אחר ,44ואפילו אם קראו לו בשמו
לעלות לא יעלה .ואינו צריך לצאת מהחדר אף אם הוא כהן יחיד.45
לט .מותר לאבל להוציא ולהכניס ספר תורה ,וכן מותר לכבדו בהגבהה או בגלילה.
וכשמכבדים אותו בהגבהה מותר לו אחר כך לשבת על כסא עם ספר התורה.
מ .מותר לו לברך ברכת "הגומל" ,וכן מותר לו לברך ברכת "שהחיינו" על פרי חדש אם לא
יוכל למצאו לאחר השבעה ,וכן הדין לגבי ברכת "הטוב והמטיב".46
מא .אין לאבל לקדש את הלבנה אם יוכל לקדשה אחר ימי אבלו ,קידוש לבנה בא לתאר את
שמחת ההתחדשות בבריאה ,והשמחה עלולה לבוא בניגוד גמור לרגשי האבלות וסיום החיים .לכן
אם ניתן הדבר ,ממתינים עד חלוף השבעה כדי לקדש את הלבנה .ואם לא ישאר זמן מותר לו
לצאת מביתו ולקדש ,אבל יאמר רק את הברכה ולא יאמר "שלום עליכם" ואת שאר
התוספות ,47ויש אומרים שמותר לאחרים לומר "שלום עליכם" לאבל בקידוש לבנה.48
38
39
40
41
42
43
ילקוט יוסף סימן כט ,יד.
פסקי תשובות ,סימן תרב ,ב.
גשר החיים פרק כ ,ג ,ד.
הרב יעקב אריאל ,אתר ישיבה.
שלחן ערוך אורח חיים סימן קכח ,מג.
ילקוט יוסף סימן כט ,ח.
44שלחן ערוך יורה דעה סימן שפד ,ב .ראה להלן עמ'
157הלכה א.
45ילקוט יוסף סימן כב ,יח.
46כל בו על אבלות עמוד .281ילקוט יוסף סימן לח ,י.
47משנה ברורה סימן תכו ,סעיף קטן יא .שמירת שבת
כהלכתה חלק ב ,פרק סה ,לו.
48ילקוט יוסף סימן כג ,ז .צרור החיים פיסקה קמט.
123
לבאה תיבב הליפת .בי
הלכות ומנהגים
האבל כשליח ציבור
מב .האשכנזים וחלק מעדות המזרח נוהגים שאבל על אביו ואמו מתפלל כשליח ציבור
במשך שנת האבל ,אחד עשר חודש .49גם על שאר קרובים יכול להיות שליח ציבור אם
אין אחר שיתפלל.50
מג .לפי מנהג האשכנזים ,האפשרות המובחרת היא שאבל על אב ואם יעבור לפני התיבה
ויתפלל כשליח ציבור .51אם אינו יודע לעבור לפני התיבה במשך כל התפילה ,יכול
לעבור לפני התיבה רק מ"אשרי" "ובא לציון" ואז יכול לומר קדיש תתקבל ,בתנאי
שיאמר בקול רם באופן שהציבור יענו אחריו יחד "קדוש קדוש קדוש" וגם "ברוך כבוד
ה' ממקומו".52
מד .מצד הדין אין חובה על האבל להיות שליח ציבור .לכן אם קשה לו לכוון בתפילתו
כשהוא שליח ציבור ,או שאין לו כוח לעבור לפני התיבה ,אינו מחויב בכך ,אך יש בכך
מעלה גדולה אם הוא מסוגל לכך .ולכן ישקול כיצד הוא רוצה לנהוג .אפילו אם יזדמן
לו מדי פעם ,תבוא עליו ברכה.53
מה .אם אינו עובר כלל לפני התיבה ,מסתפק בקדיש יתום .גם מי שעובר לפני התיבה אומר
קדיש יתום.
מו .כשיש כמה אחים אבלים בבית האבל ,אין צורך לסדר מניין עבור כל אחד מהם כדי
שיוכל לשמש כשליח ציבור ,אלא יעשו ביניהם תורנות .כשיש שני אבלים בבית הכנסת,
מותר לציבור להתחלק לשני מניינים באופן מכובד ומסודר ,כדי לאפשר לשני האבלים
לעבור לפני התיבה .54ואם רוצים ,מותר לחלק את המניינים גם בבית האבל ,כדי לאפשר
לשני אבלים לשמש כשליחי ציבור.55
מז .אין האבל צריך לשנות את מקום תפילתו הקבוע כדי לחזר אחר מקום שיוכל לעבור לפני
התיבה ,אלא יעבור לפני התיבה במניינו הקבוע כשיזדמן לו .חוץ מיום השנה שאז יחזר
אחר מקום אחר שיוכל לעבור שם לפני התיבה .וכן אם כדי לעבור לפני התיבה יצטרך
להתפלל במהירות ותיגרע כוונתו ,יתפלל במתינות כהרגלו ולא יעבור לפני התיבה.56
מח .סדר עדיפויות לעבור לפני התיבה לפי מנהג האשכנזים :אבל בתוך שבעה קודם לכל
השאר .אבל בתוך שלושים קודם לאבל תוך השנה .בעל יארצייט (יום השנה) קודם
124
49גשר החיים א ,פרק ל ,ז ,ו.
50שלחן ערוך יורה דעה סימן שפד ,ג .גשר החיים פרק
כ ,ג ,ב .ילקוט יוסף סימן כט ,ד; ובסימן לא ,ו .פני ברוך
סימן י ,יט .בספר צרור החיים עמוד 75ובפיסקה רטו כתב
שמנהג עדות המזרח שאין האבל על אב ואם מתפלל
כשליח ציבור ,אלא אם כן אין אחר שיוכל לשמש כשליח
ציבור ,כפשטות לשון השלחן ערוך.
51הגהות הרמ"א על שלחן ערוך יורה דעה סימן שעו ,ד.
52גשר החיים פרק ל ,ח ,ג.
53על פי צרור החיים פיסקה רטו.
54ילקוט יוסף סימן לא ,ז – ח ,בשם הגרש"ז אויערבך
(הליכות שלמה ,תפילה עמוד רכג ועמוד ס).
55צרור החיים פיסקה קנג.
56ספר הלכות אבלות פרק ג ,רלח ,בשם הגרש"ז
אויערבך.
לבאה תיבב הליפת .בי
מט .מי שמתפלל בדרך כלל בנוסח אחד ומשמש כשליח ציבור בבית כנסת שמתפללים בו
בנוסח אחר ,יתפלל בלחש בנוסח שרגיל בו ובחזרת הש"ץ יתפלל מתוך הסידור בנוסח
בית הכנסת ויש חולקים .58אבל הנכנס לבית כנסת שאינו מכיר ,כדאי שיברר מראש מהו הנוסח
ומהו הסידור לפיו מתפללים .כמו כן כדאי לברר ,מהו מנהג המקום לגבי נוסחים שונים או שליחי
ציבור הרגילים להתפלל בדרך כלל בנוסח אחר מהמקובל באותו בית כנסת .אם יש "מנהג המקום"
שיש לו בסיס הלכתי ,יש ללכת לפיו.
נ.
הלכות ומנהגים
לאבל בתוך השנה .57מתפלל קבוע בבית הכנסת קודם לאורח ,גם אם האורח בעדיפות
מבחינת האבל (למשל אבל בתוך השנה קודם לאורח בתוך השלושים).
יש להיזהר מאוד שלא להגיע לריב ומחלוקת בכלל ,ולעניין קדיש ולעבור לפני התבה
בפרט .שהרי מחלוקת וריב גורמים לחילול השם ,ומטרת התפילה והקדיש היא לקדש
את השם ולהוסיף בכבוד שמים .ומסתבר שיש יותר נחת רוח לנשמת הנפטר בעולם
האמת כשבנו מוותר בשביל השלום.
נא .נהגו שאין האבל עובר לפני התיבה בשבת ויום טוב בתוך השנה ,למרות שאין איסור
בדבר ,59יפורט לקמן מעמוד ,206אבל אומר קדיש יתום .לפי מנהג עדות המזרח האבל
יכול לעבור לפני התיבה גם בחגים ובשבתות.60
נב .נהגו שהאבל עובר לפני התיבה במוצאי שבת ,הוא הזמן בו הנשמות חוזרות לגיהנום לאחר
הפוגת השבת ,וכשהבן מתפלל ומקדש שם ה' ברבים ,יכול לפדות אביו ואמו מן הגיהנום.
נג .יש מי שכתב שיש להשתדל בכל תפילת מעריב לעבור לפני התיבה ,שאז יש התגברות
הדינים .61יש מי שכתב שאין לעבור לפני התיבה בכל שלוש התפילות של כל יום ויום,
אלא די באחת מהן .ועדיף בתפילת מעריב מהטעם הנ"ל.62
נד .יש שנהגו שהאבל ישתדל לעלות למפטיר בשנת האבל ,63אם יודע לקרוא בטעמים
כראוי .ויש להיזהר ממחלוקות בשל כך ,וראוי לוותר כדי למנוע מחלוקת.64
57גשר החיים פרק ל ,י .ומשמע ממנו שבעל היארצייט
קודם לאבל תוך שלושים .צרור החיים פיסקה רטז.
58פני ברוך סימן לה ,ג ,בשם שו"ת שואל ומשיב
והנצי"ב .ובאגרות משה (אורח חיים חלק ב ,כט) כתב
שאין לשליח הציבור לשנות בין הנוסח בלחש ובין מה
שיתפלל בקול רם .עיין שם בפני ברוך בהערה.
59רמ"א יורה דעה סימן שעו ,ד.
60צרור החיים פיסקה רטו.
61קיצור שלחן ערוך סימן כו ,א.
62האדמו"ר ממונקץ' בספר נשמת ישראל דף תקעג.
מצוטט באוצרות התורה חלק שני ,מנהגי אבלות
עמוד .1026
63רמ"א יורה דעה סימן שעו ,ד .צרור החיים עמוד ,88
סעיף .5ובפיסקה רטו .בשמירת שבת כהלכתה (חלק ב,
פרק סה הערה קלז*) נתן טעם שברכות ההפטרה יש בהן
מעין צידוק הדין .הערת הרב נבנצל שליט"א – וגם מזכה
את הציבור בעניית אמן.
64ילקוט יוסף סימן מ ,לז – לח.
125
שידקה תרימא יניד .גי
הלכות ומנהגים
יג .דיני אמירת הקדיש
תרגום הקדיש ,הסברו ,הקשר של הקדיש לאבלות ,סוגי הקדישים השונים ומתי הם נאמרים – מובא
לקמן בפרקי עיון והגות ,פרק נז -הקדיש ,מעמוד .267דיני הקדיש מפורטים בשלחן ערוך בעיקר בחלק
אורח חיים סימנים נה – נו ,כאן יובאו בעיקר ההלכות הקשורות לקדיש הנאמר על ידי האבלים.
אמנם הקדיש אינו תפילה על המת ולא בא להנציח את זכרו ,אלא בא לשבח לפאר לרומם ולנשא את שמו
הגדול של הבורא בעולם ,ושייך לסדרי התפילה הקבועים .אולם אמירת הקדיש על ידי האבלים עושה נחת
רוח גדולה לנפש הנפטר ,ומלמדת עליו זכות ,לכן מזכים את האבלים ,ובעיקר יתומים ,לומר את ה"קדיש
דרבנן" הבא כחתימה ללימוד תורה ,כדי שילמדו זכות על הנפטר (כמבואר בפרקי העיון דלקמן).
כמה קדישים אומרים והיכן
א .סדר התפילה כולל שבעה קדישים לפחות בכל יום .1וכל ציבור וכל יחיד צריך לשמוע
בכל יום לפחות שבעה קדישים .ובשם המקובלים והאר"י הביאו שצריך שנים עשר,
וכיום נוהגים לומר שלושה עשר קדישים בכל יום.2
ב.
אין להרבות בקדישים מעבר למה שמוזכר בהלכה.3
ג.
האבלים נהגו לומר קדיש דרבנן בשחרית בתחילת התפילה לאחר "רבי ישמעאל אומר:
בשלֹש עשרה מידות ."…בנוסח אשכנז מוסיפים קדיש לאחר "מזמור שיר חנוכת הבית
לדוד" .לקראת סיום תפילת שחרית אומרים קדיש לאחר "שיר של יום" ,וקדיש דרבנן
לאחר "אין כאלוהינו" ו"פיטום הקטרת" .האשכנזים מוסיפים קדיש גם אחרי "עלינו
לשבח".
ד.
במנחה ובמעריב עדות המזרח אומרים קדיש לפני "עלינו לשבח" ,והאשכנזים אומרים
גם אחרי "עלינו לשבח" .האשכנזים המתפללים בנוסח ספרד מוסיפים קדיש במעריב
גם לפני "עלינו לשבח" .חלק מעדות המזרח מוסיפים חצי קדיש לאחר "עלינו לשבח".
ה .במקומות שאומרים שיר השירים בכניסת השבת ,האבלים אומרים לאחריו קדיש.
ו.
האבלים אומרים קדיש אחרי קבלת שבת .עדות המזרח ונוסח אשכנז מוסיפים קדיש
דרבנן אחרי "במה מדליקין".
ז.
בראש חודש אומרים קדיש אחרי "ברכי נפשי" ,ובשבת ובחג אחרי "אנעים זמירות".
אומרים קדיש יתום אחרי קידוש לבנה.
אמירת קדיש במועדי השנה לא תפורט כאן עקב ריבוי הנוסחים והמנהגים ,וינהג כל אדם לפי מנהג
עדתו כפי שמופיע בסידורים ובמחזורים ,ובהתאם לבית הכנסת שהוא מתפלל בו.
126
1בית יוסף אורח חיים ,ריש סימן נה ,בשם האגור ושבלי
הלקט ,וראה שם שהקדישים הם חלק מסדר התפילה.
2גשר החיים פרק ל ,ז ,א .וראה פירוט על כך לקמן
בפרקי עיון והגות מעמוד .272
3בערוך השלחן (אורח חיים סימן נה ,ג) כתב" :יש
מהמון בני ישראל שסוברים שמצוה להרבות בקדישים,
וכמה טועים הם ,וקורא אני עליהם "תשתפכנה אבני
קדש בראש כל חוצות" ,ואין משתמשים בשרביטו של
מלך מלכי המלכים הקב"ה רק כפי מה שהרשה אותנו,
והמרבה בהם מזלזל בהדרת קדש."…
שידקה תרימא יניד .גי
לתורה.4
ט .מותר לאבל לומר קדיש באמצע פסוקי דזמרה אם לא ימצא אחר כך מניין לומר קדיש.5
י.
אם האבל אינו שליח ציבור לכל התפילה ,יכול לעבור לפני התיבה רק מ"אשרי ובא
לציון" ואז יכול לומר קדיש תתקבל .במקרה כזה עליו להקפיד לומר בקול רם "וקרא
זה אל זה ואמר" כדי שהציבור יענו יחד "קדוש קדוש קדוש" .וכן יאמר בקול "ואשמע
אחרי קול רעש גדול" ,כדי שהציבור יענו יחד "ברוך כבוד ה' ממקומו".6
הלכות ומנהגים
ח.
אם האבל עלה אחרון לתורה ,אומר חצי קדיש אחרי קריאת התורה בשחרית (אבל אחר
קריאת התורה במנחה אין אומרים קדיש) ,ומצד עיקר הדין יכול לומר קדיש גם אם לא עלה
יא .אם האבל אחר לבית הכנסת ואין לו שהות להתפלל קודם שיגיע הציבור ל"קדושא
דסידרא" ("ובא לציון גואל") ,יכול לעבור לפני התיבה ולומר "קדושא דסידרא" עם
הציבור ולאחריו קדיש תתקבל 7באופן שפורט בהלכה הקודמת.
יב .אבל הבא לבית הכנסת ומצא מניין ראשון בסוף התפילה ,יוכל לומר קדיש גם במניין זה
אף על פי שאינו מתפלל עמהם ,וגם במניין השני שמתפלל בו.8
יג .האבל אומר קדיש דרבנן לאחר לימוד אגדה .לכן נהגו לומר אחרי לימוד תורה את
המשנה "רבי חנניא בן עקשיא אומר" ,שהיא מענייני אגדה ,ולאחריה קדיש דרבנן
הנקרא גם "יהא שמיה רבה דאגדתא".9
יד .לכתחילה צריך שכל העשרה ישתתפו בלימוד ,10אך בדיעבד ניתן לומר קדיש דרבנן גם
אם לא היו עשרה בלימוד אלא רק בקדיש.11
מקצת דיני הקדיש
טו .אומרים קדיש רק במניין עשרה .התחילו לומר בעשרה ויצאו מקצתם ,אם נשארו שישה
(רוב מניין) גומרים את הקדיש שהתחילו בו .מכל מקום עבירה היא לצאת ועליהם נאמר
"ועוזבי ה' יכלו" ,אבל אם נשארו עשרה מותר לצאת .12אם אחד מהעשרה מתפלל ולא
יכול לענות ,בכל זאת מצטרף להשלים את המניין.13
4גשר החיים פרק ל ,ח ,ב .בצרור החיים (פיסקה רעו)
כתב שהוא מנהג עדות המזרח ,אך כאמור מופיע מנהג
זה גם בגשר החיים.
5פני ברוך סימן לד ,יט ,בשם אביו שהביא מהאורחות
חיים.
6גשר החיים פרק ל ,ח ,ג.
7פני ברוך שם בשם פחד יצחק.
8במראה הבזק חלק ד סימן קיז ,בשם חלקת יעקב.
9סוטה מט ,א.
ק 10מגן אברהם על שלחן ערוך אורח חיים ,תחילת
סימן רלד.
11טורי זהב על שלחן ערוך אורח חיים סימן נה ,סעיף
קטן ג .גשר החיים פרק ל ,ח ,יא.
12שלחן ערוך ורמ"א ,אורח חיים סימן נה ,א – ב.
13שלחן ערוך אורח חיים סימן נה ,ו.
127
שידקה תרימא יניד .גי
הלכות ומנהגים
טז .אבל המאריך בתפילתו בדרך כלל ,צריך להזדרז בתפילה כדי שיוכל לומר קדיש.14
יז .יש לומר את הקדיש בקול רם .אולם אדם צרוד שקשה עליו הדבר ,יכול לומר את
הקדיש בלחש ולהצטרף לאחרים האומרים את הקדיש בקול רם.15
יח .אומר קדיש מעומד ,ויכוון רגליו כמו שמתפלל שמונה עשרה.16
יט .בסוף הקדיש פוסע האומר שלוש פסיעות לאחריו ,לאחר מכן אומר "עושה שלום
במרומיו" (ולא תוך כדי הפסיעות) .17הטעם לפסיעות בסוף הקדיש מפני שהוא כתלמיד
הנפטר מרבו דרך כבוד ,ורק לאחר כמה פסיעות עם פניו כלפי רבו ,נפנה והולך לו .זה הטעם גם
לפסיעות בסוף תפילת שמונה עשרה.
כ.
האבלים יכולים להתאמן בבית על אמירת הקדיש ,כדי שיוכלו לאמרו כראוי ,ובפרט
קדיש דרבנן שבו עלולים לטעות יותר.18
כא .עשרה יהודים לועזים ,ואין מי שיודע לומר בלשון הקודש ,להוציא אותם ידי חובתם,
אחד מהם יכול להיות שליח ציבור ולומר קדיש וקדושה בלשון לע"ז .19למעשה נוהגים
גם מי שאינם יודעים עברית לומר את הקדיש כלשונו ,כשמילותיו כתובות בלועזית אך ההגייה היא
כלשון הקדיש המקורית.
מי אומר ועל מי אומרים
כב .עיקר תועלת הקדיש היא על ידי בני הנפטר .20ואם אין לו בנים ,יכולים לומר חתניו או
בני הבנים לאחר שיקבלו רשות מהוריהם .ואם אין לו ,יאמר אביו .ואם אין לו אב ,יאמר
אחיו או קרוב אחר .אם אין קרוב שיאמר ,יכול לומר גם אדם אחר .רצוי שהאחר יאמר
בשכר ,21גם משום שבשכר ישנה יותר מחויבות מצד אומר הקדיש ,גם משום שזו זכות יתרה
לנפטר וגם למשפחתו שמשקיעה מאמץ ומשאבים עבורו .כאשר ממנים אדם עני שיאמר בשכר ,יש
בזה גם מצות צדקה .בכל אופן ,אם ישנם בנים ,מצוה עליהם להתאמץ ולומר את הקדיש בעצמם
ולא לפטור עצמם על ידי תשלום.
כג .אותו אדם שאומר בשכר ,יאמר בבוקר קודם התפילה שכל הקדישים שיאמר במשך
היום יהיו לעילוי נשמת פלוני בן פלוני .הכוונה היא שהקדישים הם לכבוד ה' יתברך ,אלא
שזכותם תהיה לפלוני בן פלוני.
יש מי שכתב 22שיאמר נוסח זה:
128
14צרור החיים פיסקה רעח.
15ילקוט יוסף סימן ל ,יד.
16ראה כף החיים ,סימן נה ,ט ,ושו"ת רבבות אפרים,
חלק ד סימן מד ,ו ,וספר הקדיש של דוד אסף ,עמ' ריב.
17שלחן ערוך אורח חיים סימן נו ,ה.
18באגרות משה (אורח חיים חלק ב ,נו) כתב שגם גדול
הצריך להתלמד מותר לומר ברכות בשם ומלכות ,כדי
שלא יטעה .ומסתבר שהוא הדין בקדיש.
19משנה ברורה סימן נה ,א ,בשם תשובת דבר שמואל.
20רמ"א על שלחן ערוך יורה דעה סימן שעו ,ד.
21בית יוסף סוף סימן תג .גשר החיים פרק ל ,ח ,ז.
ילקוט יוסף סימן ל ,יט ,כב.
22כך מובא בספר הקדיש עמוד קסו ,בשם כף החיים
(אורח חיים סימן נה ,ב) ,אך בכף החיים לא מצאתי נוסח
זה ,אלא כתוב שיאמר שהוא לעילוי נפש רוח ונשמה של
פלוני ,ויהי נועם וכו' (שם ,סעיף ל).
שידקה תרימא יניד .גי
הלכות ומנהגים
ש ּ ָתחוּס וְ ִת ְמחַ ל ו ְּת ַרחֵ ם ְ ּברֹב ח ֲָס ֶד ָ
י ְִהי ָרצוֹ ן ִמ ְּלפָ נ ָ
יך ַעל
ֶיך ה’ אֱ לֹהַ י וֵאלֹהֵ י אֲ בוֹ ָתיֶ ׁ ,
ישים ׁ ֶשאָ ַמ ְר ִּתי אֲ נִ י ַע ְבדְּ ָך הַ י ּוֹ ם הַ זֶּה,
נֶפֶ ׁש רוּחַ וּנְ ׁ ָש ָמה ׁ ֶשל ּ ְ(פלוֹ נִ י ֶּבן ּ ְפלוֹ נִ י) ,ו ְּל ַמ ַען הַ ַּקדִּ ִׁ
ְּתבַ ּ ֵטל ָּכל הַ ְמ ַק ְט ְרגִ ים וְ הַ ּ ַמ ְׂש ִטינִ ים וְ י ַַע ְמדּ ּו ְמ ִליצֵ י י ׁ ֶֹשר ְלהַ ְמ ִליץ טוֹ ב ַעל נ ְַפ ׁשוֹ רוּחוֹ
ילוֶה אֲ לֵ יהֶ ם הַ ּ ׁ ָשלוֹ ם וְ י ְֵׁשב ּו ִ ּב ְמנוּחַ ת ׁ ָשלוֹ ם הַ ְׁש ֵקט וָ בֶ טַ ח ,וְ ַתגְ ִ ּביר חַ ְס ְדךָ
וְ נִ ְׁש ָמתוֹ ,וִ ָּ
ַעל ִמדַּ ת הַ דִּ ין וְ י ְִמ ְתק ּו הַ ְ ּגבוּרוֹ ת הַ ָּק ׁשוֹ ת ַעל י ְֵדי ּ ֶפלֶ א הָ ֶע ְליוֹ ן ׁ ֶשהוּא ח ֲָס ִדים ְ ּגדוֹ ִלים
וְ ַרח ֲִמים ְ ּגמו ִּרים.
ָ
י ְִהי ּו ְל ָרצוֹ ן ִא ְמ ֵרי ִפי וְ הֶ גְ יוֹ ן ִל ִ ּבי ְלפָ נֶיך ה’ צו ִּרי וְ גֹאֲ ִלי.
כד .בהרבה מקומות נהגו שמי שיש לו אב ואם אינו אומר קדיש יתום .אבל אם ההורים לא
מקפידים על כך אפשר לומר ,וצריך לבקש מהם רשות.23
כה .מי שנפטר בנו או בתו ,מעיקר הדין אינו צריך לומר קדיש .אבל אם מרגיש צורך לומר
קדיש ,ובפרט אם נפטרו צעירים או שלא השאירו אחריהם בנים שיאמרו קדיש ,יכול
לומר עליהם קדיש במשך שנים עשר חודש .וכן הדין על אחיו שיכול לומר עליו קדיש,
אם אביהם אינו מקפיד על כך.24
כו .אחי הנפטר יכולים לומר קדיש יחד עם בניו של הנפטר .אביו ואחיו של הנפטר יכולים
לומר קדיש יחד ,אם האב אינו מקפיד.25
כז .כיון שמצוה על הבן לומר קדיש לעילוי נשמת אמו ,אין לאב למחות בבנו מלומר קדיש
לעילוי נשמת האם .אם בכל זאת האב מקפיד ,לא יאמר הבן קדיש יתום ,ויוכל להיות
שליח ציבור ולומר את הקדישים של שליח הציבור .26וירבה בלימוד תורה לעילוי נשמת
אמו.
כח .מי שנפטרה אשתו אינו מחויב אך רשאי לומר עליה קדיש .ואם מתה בלא בנים שיאמרו
עליה קדיש ,נכון שיאמר הבעל קדיש על אשתו במשך שנים עשר חודש.27
כט .נפטר אדם שהיו לו רק בנות ,יכולים חתניו או נכדיו לומר עליו קדיש ,אם הוריהם לא
מקפידים על כך .אך יש לדאוג שמישהו יקבל על עצמו את אמירת הקדיש באופן
מסודר.28
ל.
יתום קטן והוא בן יותר משש שנים ,שהגיע לחינוך ויודע למי מברכים וגופו נקי ,29נכון
לחנכו ולהרגילו לומר קדיש יתום על אביו ואמו .וכשיש ספק אם יודע למי מברכים,
ימתינו עד שיגיע לגיל תשע .בקדישים שבתפילה נכון שהחזן יאמר עמו את הקדיש
מלה במלה ,אבל בקדיש של רשות יכול האבל הקטן לומר לבד .30פשוט שקטן לא יכול
23ראה רמ"א אורח חיים סימן קלב ,ב ,ויורה דעה סימן
שעו ,ד,
24ילקוט יוסף סימן ל ,לה ,לז.
25צרור החיים פיסקה ערב – רעג.
26רמ"א יורה דעה סימן שעו ,ד .ובילקוט יוסף (סימן
מא ,א) כתב שישמע לאביו רק אם האב חושש לסכנת
חייו ,אך אם בגלל כעס על האם ציוהו שלא לומר קדיש,
לא ישמע לו ,שהרי זה כאומר לבנו לעבור על דברי תורה
שאין שומעים לו ועיין עוד שם פרטי הלכות.
27ילקוט יוסף סימן ל ,לו.
28צרור החיים פיסקה ער.
29ילקוט יוסף סימן ל ,יח.
30כף החיים סימן נה ,כא.
129
שידקה תרימא יניד .גי
הלכות ומנהגים
להיות שליח ציבור ולא יכול לומר קדישים של שליח הציבור .קטן שגדל מפורט דינו לקמן
עמוד .256
לא .אפשר לומר קדיש לעילוי נשמת כמה נפטרים .31לכן ,במקום שאין מי שיאמר קדיש,
אפשר לבקש ממי שכבר אומר קדיש ,שיאמר ויתכוון גם לעילוי נשמת אדם נוסף.
לב .כיון שאפשר לומר קדיש לעילוי נשמת כמה נפטרים ,מי שהתחיל לומר קדיש בשכר
לעילוי נשמת אדם שנפטר ,ולאחר מכן נפטר קרובו ,יכול להמשיך ולומר קדיש אחד על
שניהם.32
לג .יש מי שכתב שהאומר קדיש בשכר עבור כמה נפטרים ,יכול לומר באופן שלכל נפטר
יהיה לפחות קדיש אחד בכל יום .וטוב שיאמר מראש לקרובי הנפטר שהתחייבותו היא
על קדיש אחד ליום ,משום שיותר לא צריך .שהרי במקומות שנהגו לחלק את הקדישים בין
האבלים ,היו מצבים בהם האבל היה אומר רק קדיש אחד ליום.33
לד .אדם שיוצא למילואים או ישהה במקום שלא יוכל לומר קדיש .אם יש לו אחים נוספים
שאומרים קדיש די בכך .אם הוא היחיד שאומר ,ישכור אדם אחר שיאמר עבורו.34
לה .אומרים קדיש גם על קטן שהיה בר דעת ,ואפשר לומר קדיש גם על תינוק .אך אין
אומרים קדיש על תינוק שנפטר בתוך שלושים יום וגם אין מתאבלים עליו .והטעם כיון
שבתוך שלושים יום ללידתו לא נחשב התינוק כבר קיימא .כמובא לקמן בעמוד .145
לו .בן מאומץ יכול וראוי שיאמר קדיש על הוריו המאמצים.35
לז .גר צדק יכול לומר קדיש לזכר אביו או אמו הגויים ,ונכון שינהג כך .למרות שחובת הקדיש
היא רק על ישראל שנפטר ,הרי כיון שהקדיש הוא שבח וקילוס לה' ,אין איסור לאמרו גם לזכר
נשמת גוי .כמו כן יש בכך גם הכרת תודה מצד הבן הגר לאביו ולאמו שהביאוהו לחיי העולם הזה.
וכן מותר לומר קדיש לנשמת גוי שהציל יהודים בשואה.36
לח .אומרים קדיש גם על אדם רשע וגם על מי שאיבד עצמו לדעת .37כיון שגם באב רשע
שייך הדין של "ברא מזכה אבא" – הבן מזכה את האב .ובן חייב בכבוד אביו הרשע( ,כמו שמובא
ברמב"ם – הלכות ממרים פרק ו ,יא).
לט .אין אומרים קדיש על מומר ,אולם אם נהרג המומר על ידי גויים ,בניו אומרים עליו
קדיש.38
130
31הגהות הרמ"א על שלחן ערוך יורה דעה שעו ,ד.
גשר החיים פרק ל ,ח ,ח.
32ילקוט יוסף סימן ל ,כג .והוסיף שם שיכול להמשיך
ולקבל שכר עבור הקדיש לנפטר הראשון.
33אגרות משה ,יורה דעה חלק א ,רנד.
34צרור החיים פיסקה רעז.
35ילקוט יוסף סימן ל ,כד.
36שם ,כה – כו.
37גשר החיים פרק ל ,ח ,י .בספר במראה הבזק (חלק ה,
צב) כתבו לומר קדיש גם על מי שציוה לשרוף את גופתו
לאחר מותו ,על אף חומרת מעשהו.
38רמ"א יורה דעה סוף סימן שע"ו .והטעם כתב בדרכי
משה שם שהריגתו מכפרת עליו .ובנטעי גבריאל (חלק
ב ,פרק מ ,ד) כתב לומר קדיש גם על מומר כדי לכפר על
עוונו ולהצילו מרדת שחת.
שידקה תרימא יניד .גי
מא .מי שציוה שלא לאמר עליו קדיש אחר פטירתו ,בכל זאת יש לומר עליו קדיש.40
מב .אפשר לומר קדיש גם על מי שספק אם נפטר .אך אם הוא אדם נשוי אין אומרים עליו
קדיש יתום כל זמן שבית דין לא התיר את אשתו להינשא .העיקרון הוא שאין נוהגים אבלות
ולא אומרים קדיש במקרים של ספק ,מחשש שמא על ידי האבלות או הקדיש יצא קול שאדם זה
נפטר בוודאות ,ועל ידי כך אשתו תינשא בטעות .41וראה להלן בפרק נ – ספק אבלות ,מעמוד .251
הלכות ומנהגים
מ .ממזר רשאי לומר קדיש על אביו ועל אמו ,ויאמר גם בחודש השנים עשר.39
מג .אם הנפטר לא השאיר בן אלא בת ,והיא קטנה מתחת לגיל שתים עשרה ,היו קהילות
שהתירו לה לומר קדיש יתום בבית הכנסת ,והיו קהילות שלא התירו בבית הכנסת אלא
רק במניין בבית פרטי ,42ויש שאסרו בכל מקרה .43התייחסות לאמירת קדיש על ידי נשים
מובאת כאן בהערה.44
אמירת קדיש על ידי כמה אבלים יחד
מד .במצב שיש כמה אומרי קדיש יתום ,יש שלושה מנהגים :אחד מעולה ,אחד טוב ואחד
גרוע.
המנהג המעולה הוא לחלק את הקדישים בין האבלים ,כך שבכל פעם אומר אבל אחד
בלבד קדיש ,וזה מועיל על כלל מתי ישראל .יש כללי קדימה המבוארים בפוסקים כיצד
מחלקים את הקדישים בין האבלים .45גם על פי כללים אלו אי אפשר "לחטוף" קדיש מאדם
אחר ,כי כבר כתבו הפוסקים שמי שאמר קדיש המגיע לחברו ,לא הועיל למי שהוא אמר בשבילו
39נטעי גבריאל חלק ב ,פרק מ ,יא ,בשם שו"ת דברי
סופרים .הטעם כיון שיש עליו מצות כיבוד אב ואם ,וכיון
שנולד באיסור יאמר גם בחודש שנים עשר לכפר על הוריו.
40ראה שלחן ערוך ,אבן העזר סימן יז ,ה.
41ילקוט יוסף סימן מא ,ג .אמנם בפתחי תשובה (יורה
דעה סימן שמד ,סעיף קטן א) הביא דעה שיש לציית
לציווי האב .אולם כיון שעיקר הטעם לאמירת הקדיש
הוא לקדש את שם ה' בעולם ,אין סמכות לשום אדם
לצוות להימנע מכך ,ולכן יש לומר קדיש (ע"ע בפני ברוך
סימן לד הערה ו).
42גשר החיים פרק ל ,ח ,ה .מביא שם מקורות מבאר
היטב אורח חיים סימן קלב ,ומשו"ת חוות יאיר המובא
בפתחי תשובה ליורה דעה סימן שעו ,ג; ומשדי חמד
אבלות סימן קס .ובספר אור לאבל (עמוד )148הביא
ממשפטי עוזיאל אורח חיים מהדורה תניינא סימן יב,
ומהרב הענקין בהפרדס לח חוברת ו סימן מה.
43ילקוט יוסף סימן ל ,כא.
" 44לאחרונה הנושא מועלה על הפרק .בנות להורים
שלא השאירו אחריהם בן זכר מעוררות את השאלה בדבר
אמירת קדיש על ידן .אישה דתית מודרנית פעילה יותר
בחיים הדתיים הקהילתיים והיא מרגישה גם מחויבות
רבה יותר למורשתה הרוחנית של משפחתה .יש לכך
שני היבטים .האחד – רצון כן ואמיתי להנציח את זכר
האב או האם על ידי אמירת קדיש .השני – אינו נוגע כלל
לזכר ההורים ,אלא הוא נובע מעימותים חברתיים כלליים,
והקדיש אינו אלא הזדמנות להשתמש בו ככלי לנגח
באמצעותו את סדרי בית הכנסת .כידוע ,קיימת בבית
הכנסת הפרדה (גם ווקאלית) בין גברים לנשים ,כדי שכל
אחד יוכל להתייחד עם קונו ,ללא נוכחותו של מין אחר.
יש להבחין בין המניעים השונים .המניע הראשון ראוי
להתחשבות ,אך במסגרת ההלכה .דהיינו ,אישה יכולה
לומר קדיש בעזרת נשים ,כאשר בו זמנית גברים אומרים
קדיש בעזרת גברים .אולם המניע השני ראוי לו שיידחה
למחוזות אחרים .אין לנצל את הנפטר למאבקים חברתיים
שלא כאן מקומם" .תשובת הרב יעקב אריאל שליט"א,
בתוך "דרכה של היהדות במוות ובאבלות" ,עמוד .358
ראה גם במראה הבזק ,חלק א עמ' ,38שלמרות הסתייגות
הפוסקים ,בכל זאת התירו לאישה לומר קדיש בקול רגיל
בעזרת הנשים .וראה שם שהציעו אפשרות פשוטה יותר,
לשכור אדם שיאמר קדיש במקומה.
45כמפורט לעיל לגבי שליח ציבור (עמוד 124הלכה
מה) ,וביתר פירוט בהגהות הרמ"א יורה דעה סימן שעו,
ד; בביאור הלכה לאורח חיים סימן קלב; בקיצור שלחן
ערוך סימן כו; בגשר החיים פרק ל פיסקה י.
131
שידקה תרימא יניד .גי
הלכות ומנהגים
אלא למי שהיה באמת מגיע לו .מלבד זאת צריך לדעת שקדיש אחד עולה לכמה מתים ,ואם כן אין
מקום לתחרות או למחלוקת מי יאמר את הקדיש.46
המנהג הטוב הוא ,שכל האבלים אומרים יחד את הקדיש מילה במילה ,באופן שכל
הציבור יוכל לענות יחד "אמן" ו"אמן יהא שמיה רבא מבורך".47
המנהג הגרוע הוא שכולם אומרים יחד ,כל אחד בקצב שלו ,מבלבלים את הציבור ,ואת
אומרי הקדיש האחרים .על ידי כך מחטיאים את מטרת הקדיש – לשבח את שמו של
הקדוש ברוך הוא בעולם.
לכן יש לחלק את הקדישים בין האבלים ,או לאומרם יחד מילה במילה בקול רם
ובמתינות .וישנם בתי כנסיות שכל האבלים עומדים יחד במקום אחד כדי שיוכלו לומר
את הקדיש במתואם.48
מה .בן עדות המזרח המתפלל במניין אשכנזי ,או להיפך ,לא ישנה מהנוסח שרגיל בו אם
הוא היחיד האומר קדיש .אולם מותר לבן עדות המזרח המתפלל במניין אשכנזי ,לקצר
את נוסח "יהא שלמא" כפי האשכנזים ,אם הוא אומר את הקדיש יחד עם מתפללים
אשכנזים ,כדי שיסיימו כולם ביחד.49
למעשה נהגו לומר כל אדם בנוסח שלו ולהמתין למי שאומר נוסח ארוך יותר .על מנת להתאים
את קצב הקדישים בין הנוסחים השונים של העדות ,נציין שני מקומות עיקריים שיש להמתין בהם:
בתחילת הקדיש יש להמתין לנוסח ספרד ולנוסח עדות המזרח האומרים "ויצמח פורקניה ויקרב
משיחיה" .ולקראת סיום הקדיש ב"יהא שלמא רבא" להמתין לנוסח עדות המזרח ששם הנוסח
ארוך יותר.
מו .כשכמה אבלים אומרים קדיש יחד ,והאחד מקדים את חברו ,אם השומע ענה אמן
לאחד תוך כדי דיבור של חברו ,עולה האמן לשניהם .ואם ההפסק ביניהם יותר מתוך
כדי דיבור ,עונה על כל קדיש בנפרד.50
מז .כשאומרים קדיש בבית האבל ,מותר למנחמים לומר קדיש יחד עם האבלים .כך לפי
המנהג המצוי שכל האבלים אומרים קדיש יחד .לפי המנהג המעולה שבו אבל אחד אומר קדיש בכל
פעם ,האבל בתוך שבעה שבביתו מתפללים קודם לשאר האבלים.
כמה זמן נאמר
מח .האשכנזים אומרים קדיש לעילוי נשמת אב ואם במשך אחד עשר חודש ,51גם בשנה
מעוברת ,ויש יחידים שנהגו שנים עשר חודש פחות שבוע .52עדות המזרח אומרים
קדיש אחד עשר חודש ,מפסיקים מלומר במשך שבוע ,וחוזרים לומר קדיש עד סיום
שנים עשר חודש .53הטעם שנהגו לומר פחות משנים עשר חודשים מלאים ,לפי שאמרו חז"ל
"משפט רשעי ישראל בגיהנום שנים עשר חודש" ,54וכשאומר קדיש הוא זכות לנפטר לעילוי נשמתו
132
46גשר החיים פרק ל ,י ,טו.
47בגשר החיים (שם יב) ,ובילקוט יוסף (סימן ל ,יג)
כתבו שכן הוא מנהג הספרדים ועדות המזרח.
48גשר החיים פרק ל ,י ,יב; שאילת שלמה חלק ה ,עה.
49ילקוט יוסף סימן ל ,נז.
50גשר החיים שם יד .ילקוט יוסף סימן ל ,טו.
51רמ"א יורה דעה סימן שעו ,ד .יום ההפסקה הוא יום
אחד קודם יום השנה בחודש הקודם .כגון ,אם נקבר ביום
ח' בחשון ,יום ההפסק הוא ז' בתשרי ,ובשנה מעוברת
מפסיק בז' באלול; גשר החיים פרק לב ,יג.
52גשר החיים פרק ל ,ט ,ג.
53ילקוט יוסף סימן ל ,ה .צרור החיים פיסקה רסג.
שידקה תרימא יניד .גי
מט .אם ההורים ציוו לומר במשך שנים עשר חודש ,פשוט שיעשה כדבריהם .55שהרי כל
הסיבה לומר פחות משנים עשר חודש היא כדי לא לפגוע בכבודם .ואם צוו לומר שנים עשר חודש,
לעשות כדבריהם זהו כבודם.
נ.
הלכות ומנהגים
ולהצילו מדין גיהנום .כיון שאין זה מכבוד אביו ואמו להחזיקם כרשעים ,חלילה ,זו הסיבה שאין
אומרים קדיש שנים עשר חודשים שלמים .לכן ,על מאבד עצמו לדעת ,יש לומר שנים עשר חודש
שלמים( .ראה לקמן בפרק נד – מאבד עצמו לדעת ,עמוד .)259
לאחר שנת האבל יכול הבן להמשיך לומר קדיש ,אך רצוי לומר רק פעם בשבוע ,ויגיד
מראש "בלי נדר" כדי שלא יתחייב באמירת קדיש כנדר.56
נא .את חשבון אחד עשר חודש ושנים עשר חודש מחשבים מיום הקבורה ,57כמו שאר
מנהגי האבלות .את יום השנה מחשבים מיום הפטירה.58
נב .קדיש דרבנן אומרים במשך שנים עשר חודש .קדיש זה יכול להאמר גם על ידי מי שיש
לו אב ואם .59הטעם הוא שאמירת קדיש לאחר לימוד מדרש או אגדה היא מעיקר הדין ,60ולכן יש
לאמרו גם אם אין יתום.
נג .קרובי הנפטר שאינם בניו אומרים עליו קדיש במשך שלושים יום .61אך אם נפטר ללא
בנים ,קרוביו אומרים עליו קדיש במשך שנים עשר חודש ,למרות שמתאבלים רק
שלושים יום .62במקרה כזה אפשר לומר שנים עשר חודש ממש ולא אחד עשר חודש כמו אצל
אב ואם .שכל הטעם לומר אחד עשר חודש הוא משום כבוד אב ואם .ובשאר קרובים לא שייך טעם
זה .בכל זאת יש שנהגו גם על שאר קרובים לומר רק אחד עשר חודש.63
נד .אבל האומר קדיש על אב או אם ,ובתוך השנה החל לומר קדיש גם על קרוב אחר ,לפי מנהג
עדות המזרח יפסיק למשך שבוע בתחילת החודש השנים עשר ,וימשיך לאחר מכן .64ויש
אומרים שלא יפסיק לעבור לפני התיבה ולומר קדיש לאחר אחד עשר חודש אפילו ליום
אחד ,אלא ימשיך לומר קדיש ללא הפסקה ,כיון שזו גם תקופת האבלות למת הנוסף.65
לפי האשכנזים ,יש אומרים שיפסיק רק ביום הראשון והאחרון של החודש השנים עשר,
ויש אומרים שיבקש או ישכור אדם אחר שיאמר במקומו חודש זה.66
54רש"י קידושין לא ,ב ,דיבור המתחיל "מכאן ואילך".
55גשר החיים פרק ל ,ט ,ו.
56צרור החיים פיסקה רסז .ילקוט יוסף סימן לט ,ד.
57קונטרס 'מאמר קדישין' ,מובא בבאור הלכה סימן
קלא .וכתב שם שאם עברו ימים רבים בין מיתה לקבורה,
מונים מיום המיתה.
58גשר החיים פרק ל ,ט ,י.
59שם ,ג .צרור החיים פיסקה רסג.
60רמב"ם סדר תפילות כל השנה ,בסוף ספר אהבה:
"קדיש דרבנן ,כל עשרה מישראל או יתר שעוסקין בתלמוד
תורה שעל פה ,ואפילו במדרשות או בהגדות ,כשהן
מסיימין אומר אחד מהם קדיש …הנקרא קדיש דרבנן".
אמנם נוסח קדיש דרבנן לפי הרמב"ם שונה מנוסחנו ,והוא
הנקרא בפינו "קדיש הגדול" ,וכמו שיפורט לקמן בפרק נז.
61הערת הרב נבנצל שליט"א – שאר הקרובים אינם
אומרים קדיש ,ולעניין זה הרי הם כשאר ישראל .אם
רצונם לומר קדיש יכולים לעבור לפני התיבה או יאמרו
קדיש דרבנן.
62צרור החיים פיסקה רסה ופיסקה רעג.
63גשר החיים פרק ל ,ט ,ד.
64צרור החיים פיסקה רסד.
65ילקוט יוסף סי' ל ,ח .וכתב שכן הובא בספר הליכות
שלמה (הלכות תפילה עמ' רכה) בשם הגרש"ז אויערבך.
66גשר החיים פרק ל ,ט ,ח .צרור החיים שם.
133
שידקה תרימא יניד .גי
הלכות ומנהגים
נה .אם שמע שנפטרו הוריו זמן רב אחר פטירתם ,בכל זאת יאמר קדיש רק עד אחד עשר
חודש מפטירתם .אם שמע בחודש השנים עשר יאמר כל החודש חוץ מיום אחרון .אם
שמע לאחר שנים עשר חודש ,לא יאמר יותר.67
הכוונה בקדיש
נו .יש לזכור שמטרת הקדיש הראשונה היא לשבח ולרומם את שמו הגדול של ה' יתברך
בעולם ,ולא לשום תכלית אחרת .אלא שיש בשבח שנאמר לכבוד ריבונו של עולם,
זכות לנפטר שלמענו נאמר הקדיש.
נז .יש להשתדל לומר את הקדיש בדקדוק ובכוונה .מן הראוי לאמרו מן הכתוב כדי לא
להשמיט תיבות וכדי להגות היטב את המילים.
נח .עיקר נחת רוח שאדם עושה להוריו אחר פטירתם הוא בלימוד התורה .לכן יש לאבלים
להתחזק בלימוד תורה ,ולהשתדל להשתתף בשיעורי תורה מדי יום ,ובכל עת פנוי
יעסקו בתורה לפי מדרגתם.68
נט .על פי ההשקפה היהודית ,כל מעשה טוב וגמילות חסדים שאדם עושה לזכר הנפטר
או לכבודו נזקף לזכותו של הנפטר בחשבונות של מעלה .ראה אוצר המושגים ערך 'עילוי
נשמה' ,עמ' .447
134
67גשר החיים פרק ל ,ט ,ה .פני ברוך סימן לד ,ד – ה.
אמנם בכל בו על אבלות (עמוד )378כתב שיאמר קדיש.
68ילקוט יוסף סימן ל ,יא.
תינויער הניחבמ תולבאה ךילהת .די
צריך האדם להתעשר בפרטים תחילה ,כדי שיוכל לתן לרוחו חופש והרווחה לסקירות כלליות,
שזהו כל עונג רוח האדם ,השואף להרחבת הנהר של הבינה העליונה.
אחר שבא למדרגה הוגנת של רכישת פרטים ,אז הולך הרוח ויוצר לו ערכים כלליים ,שהם הולכים
ומתנשאים מעל כל הפרטים .וכשהם משתלמים בצביונם ,מרחפים הערכים של הבינה העליונה
על הפרטים הרבים ,כיונה זו שמרחפת על קנה ,להוציא מן הכח אל הפועל את החיים והאור הגנוז
בכל פרט ופרט ,על ידי תבונה חודרת ,השואבת מהבינה העליונה ,ומענקת עושר לפרטים רבים,
בהמון שינויי גווניהם.
אז מגיע תור הגדלות לאדם ,שתובע ממנו שלא תהיינה פעולותיו מצות אנשים מלומדה ,אלא
שכל פעולה וכל הרגל ,כל עבודה וכל מצוה ,כל רגש וכל רעיון ,כל תורה וכל תפילה ,תהיה מוארה
באור הגנוז ,באור הכללי ,הגנוז בנשמה העליונה ,לפני הופעת פעולתם.
הראי"ה קוק ,אורות הקדש חלק א ,חכמת הקדש פיסקה לח
הלכות ומנהגים
מבוא להלכות אבלות
ההלכה היהודית מדריכה את האדם בכל צעד ושעל מחייו ,עד לפרטי פרטים .הלימוד הכולל
של הפרטים עשוי לגרום לאדם להתעלות ולהבין כיצד פרטי הפרטים מרכיבים יחד ערכים
ועקרונות כלליים נשגבים .הבנה כוללת כזו של העקרונות עשויה לחזור שוב אל הפרטים
שנלמדו ולהאירם מחדש באור נעלה ועליון ,להעשיר את האדם מבחינה רוחנית ,ולגרום לו
להתייחס באופן שונה אל הפרטים ,מתוך ההבנה המחודשת כיצד הפרטים משפיעים על
העקרונות הגדולים והכוללים.
יד .תהליך האבלות מבחינה רעיונית
מעבר ללימוד הלכות אבלות ,נודעת חשיבות רבה גם להבנת תהליך האבלות בכלל .המגמה
הכללית כאן היא להראות שהאבלות היא תהליך הדרגתי ,מהזמן הקשה מאוד של תחילת
האבלות ,ועד לחזרה למסלול חיים שגרתי ונורמלי במידת האפשר .יש להדגיש שתהליך האבל
הוא אישי ומשתנה מאדם לאדם ,אך בכל זאת יש תהליך כולל המשותף לכלל בני האדם.
לצורך העניין נעזר במודל גרפי פשוט:
ציר הזמן אבלות חדשה
אבלות ישנה
135
תינויער הניחבמ תולבאה ךילהת .די
הלכות ומנהגים
אבלות ישנה היא אבלות על חורבן המקדש וירושלים .אבלות חדשה היא על קרוב משפחה
שנפטר .בשניהם יש תהליך מגמתי ,אך התהליכים בשני המקרים מהופכים.
המודל בא לסמל את התהליכים .בסיס המשולש מסמל את המצב היומיומי הרגיל ,ללא
רגשות או אירועים מיוחדים .קדקוד המשולש מסמל את המצב הרוחני הטעון והרגשי
ביותר ,השיא הנפשי של התהליך .באבלות ישנה התהליך הוא מהיומיום אל השיא .באבלות
חדשה התהליך הוא מהשיא אל היומיום.
באבלות ישנה אנו מעוניינים להכניס את האדם לתחושת אבלות אבדן וצער על החורבן.
האדם הרגיל טרוד בדרך כלל בענייניו היומיומיים ואינו פנוי דיו להצטער על החורבן.
כדי למנוע מצב של הגעה פתאומית לתשעה באב כשרגשות האדם אינם מופנים כלל לצער
החורבן ,תקנו חכמים הדרגתיות הלכתית שיש לה גם משמעות של הדרגתיות רגשית.
כך למשל זמן בין המצרים המתחיל בשבעה עשר בתמוז כולל בתוכו הגבלות הלכתיות
ההולכות ומחמירות בראש חודש אב ,בשבוע שחל בו תשעה באב ויותר מכך בערב תשעה
באב .השיא מבחינה הלכתית ורגשית הוא כמובן ביום תשעה באב עצמו .המהלך מתוכנן
מראש כך שאדם המגיע לתשעה באב עבר כבר תהליך הדרגתי שהכין אותו מבחינה הלכתית
וגם רגשית לצער על החורבן ,אותו רצו חכמים להדגיש.
תהליך הפוך לחלוטין מייצגות ההלכות באבלות חדשה ,כאן מתחילים מהשיא .הצער והכאב
הקשים ביותר ,המלווים פעמים רבות ברגשות עזים של תסכול הלם וכעס ,הם בשיאם מיד
לאחר המיתה .גם מבחינה הלכתית ההגבלות והכללים החמורים ביותר הם דווקא בתחילת
התהליך.
האנינות אינה חלק מהמודל שתיארנו .האונן הוא מי שמתו מוטל לפניו ,והוא פטור מכל המצוות .הטעמים
שנאמרו בעניין זה הם מפני כבודו של המת וגם כדי שיוכלו לעסוק בצרכי הקבורה .בזמן האנינות עדיין
אין כלל התחלה של תהליך האבלות ,וממילא גם לא שייכים תנחומי אבלים .רק לאחר הקבורה אפשר
להתחיל תהליך – הלכתי ונפשי – של ניחום אבלים.
המגמה בהדרכה כאן היא לנסות ולהגיע לתהליך נפשי פנימי של צעידה איטית ומדורגת ,מתוך הזעזוע
הראשוני ,לקראת השלמה עם המצב החדש .בפרט אמורים הדברים באנשים צעירים שנפטרו או נרצחו
בפתאומיות ,שם עלולות להווצר תופעות קשות שתדרושנה לעתים גם התערבות מקצועית .אולם גם
במקרים של קרובים אהובים שהלכו לעולמם בשיבה טובה ובמיעוט יסורים ,גם אז יש רגשות עזים וצורך
משמעותי בהדרכה בליווי ובתמיכה.
חמשת סוגי זמני האבלות
את האבלות עצמה ניתן לחלק לחמשה זמנים ,השונים זה מזה בדיניהם ובחומרתם:1
.1יום ראשון לאבלות ,עיקרו מהתורה .2אין מניחים בו תפילין אף לאחר הקבורה ,ואינו
אוכל משלו סעודה ראשונה.
3
.2שלושה ימים ראשונים הנקראים שלושה ימים לבכי ,שבהם האבלות חמורה יותר .
136
1גשר החיים פרק כא ,א; וחלק ב פרק כח.
2אמנם בשלחן ערוך (יורה דעה סימן שצח) מביא גם
דעה שאבלות מדרבנן .יש גם משמעות על מי נוהגים
אבלות ,יפורט לקמן בפרק טז -על מי חלה אבלות,
מעמוד 142ואילך.
תינויער הניחבמ תולבאה ךילהת .די
כיום למעשה עיקר המושגים הידועים והמשמעותיים הם השבעה ,השלושים ושנים
עשר חודש ,בפרט השבעה לעניין מה שנקרא בפי העם "לשבת שבעה" ,שלושים לגילוח
ותספורת ,ושנים עשר חודש על אב ואם .סקירה של כל הזמנים שהוזכרו לעיל יכולה לתאר
תהליך שלם ,ארוך טווח ,מובנה ומדורג ,שתכליתו אפשרות להגיע חזרה למצב הנורמלי,
לחיי היומיום.
ניתן להשוות את האבלות החדשה למכה גופנית פתאומית קשה וכואבת ,הגורמת לפצע
עמוק בגוף .הטיפול הראשוני הוא תחבושת גדולה ומסורבלת המתחלפת עם הזמן
בתחבושת קטנה יותר ,ולאחר מכן ברטייה מינימלית .כך גם העוצמה ההלכתית המקבילה
לעוצמה הרגשית ,אמורה ללכת בכיוון של פוחת והולך .אבל יש להדגיש ,שגם בסופו של
התהליך כשכבר מורידים את כל התחבושות – עדיין נשארת צלקת .כך גם מבחינה רגשית,
גם לאחר התהליך הממושך של האבלות שמטרתה להחזיר את האבל לסדר יום רגיל,
לכאורה כמו המצב שהאבל היה נתון בו לפני פטירת האדם היקר והאהוב לו ,גם כאן תשאר
צלקת נפשית .לעולם לא תהיה חזרה מוחלטת למצב הקודם .אך כמו שתהליך של ריפוי
נכון יכול לסייע באופן משמעותי מבחינה גופנית ,כך גם תהליך נכון של אבלות יכול לסייע
בצורה משמעותית לאבלים להגיע למצב של חזרה לשיגרה .מודעות עצמית לתהליך נפשי
זה ,יכולה לסייע לעצם התהליך ולהצלחתו.
חכמים התייחסו לעניין גם במדרש המתאר את מידת הדין המתוחה על האבלים ,המעבירה
מסר של צורך בזהירות ושמירה יתרה מצד האבלים על עצמם ,ועל התהליך של חזרה
הדרגתית למצב הרגיל והנורמלי:
הלכות ומנהגים
.3שבעת ימי אבלות (דהיינו ארבעה נוספים על השלושה הנ"ל) ,הם הידועים והמפורסמים,
הקבועים לכל דיני האבלות.4
.4השלושים ,בהם נוהג בקצת דיני אבלות.5
.5שנים עשר חודש הנוהגים אך ורק על אביו ואמו ,שנים עשר חודש ולא שנה.
כל שבעה החרב שלופה ,עד שלושים היא רופפת ,לאחר שנים עשר חודש היא
חוזרת לתערה.
6
למה הדבר דומה? לכיפה של אבנים ,כיון שנתערערה אחת מהן ,נתערערו כולן .
ובגירסה אחרת:
כל שלושה ימים יראה האבל כאילו חרב מונחת לו בין כתפיו ,משלושה ועד
שבעה כאילו זקופה נגדו בקרן זוית ,משבעה ועד שלושים כאילו עוברת
3כגון איסור מלאכה בעצמו ,ושאינו משיב שלום גם
למי שאמר לו ,ושלא יוצא מביתו כלל .בירושלמי (מועד
קטן פרק ג ,ה) כתוב ששלושה ימים ראשונים הנפש
מרחפת על הגוף וסוברת לחזור לתוכו ,כיון שרואה
שנשתנה פרצוף הפנים שלו ,היא מניחתו והולכת לה.
4היינו – איסור מלאכה ומשא ומתן .רחיצה וסיכה.
תספורת .כיבוס וגיהוץ .תלמוד תורה .שאילת שלום.
שמחה .נישואין .נעילת הסנדל .חיי אישות .ואינו יושב
על כסא.
5תספורת .גיהוץ .נישואין .שמחה .לילך לסחורה
ממדינה למדינה.
6ירושלמי מועד קטן פרק ג הלכה ג.
137
תינויער הניחבמ תולבאה ךילהת .די
הלכות ומנהגים
לפניו בשוק ,7וכל אותה שנה מידת הדין מתוחה כנגד אותה משפחה ,ואם נולד בן
זכר – נתרפאת כל המשפחה כולה.8
לא רק על משפחת האבלים מוטלת האחריות לכובד ראש ולזהירות ,גם הקהילה והחבורה
סביב הנפטר אמורה לקבל מהמוות הסתכלות אחרת על החיים .לעתים רבות ההתייחסות
לאירועים בחיים משתנה בעקבות פטירה של אדם קרוב .היחס והפרופורציה מתאזנים,
ופתאם לומדים להעריך דברים באופן אחר; לומדים שדברים רבים בחיים לא מובנים
מאליהם ,אפילו עובדת היותנו חיים .דברים פשוטים כמו בריאות ,משפחה ופרנסה מקבלים
משמעות אחרת .הרהורים אלו עשויים להאיר באור אחר את האנשים הקרובים לנו שאנו
חולקים אתם את חיינו ,להוסיף אליהם אהבה והערכה .גם מחשבות והרהורי תשובה
עשויים לעלות – האם אנו מנהלים את חיינו באמת לפי העקרונות בהם אנו מאמינים? האם
אנו מקדישים את הזמן הראוי ומתייחסים באופן נכון ואמיתי לאנשים ולעקרונות החשובים
לנו?
חז"ל ביטאו את הצורך בהרהורים ובמחשבות אלו במשפט קצר ותמציתי:
"אחד מהחבורה שמת ,תדאג כל החבורה כולה".9
אין הכוונה לדאגה במובנה השלילי ,המשתק והמדאיב ,אלא במובן של הסתכלות וחשבון
נפש העשוי להביא לעשייה ולהתחדשות ,וכדאמרן לעיל.
המינון הראוי לאבלות
על פי השקפת היהדות ,עם כל הצער על הפטירה ,אין להתקשות ולבכות על המת יותר מן
המידה שקבעו חז"ל .חז"ל מביאים מעשה נורא בהקשר זה:
אמר רב יהודה אמר רב :כל המתקשה על מתו יותר מדי ,על מת אחר הוא בוכה .אשה אחת
היתה בשכונתו של רב הונא .היו לה שבעה בנים ,מת אחד מהם .היתה בוכה עליו יותר מדי.
שלח לה רב הונא :לא תנהגי כך .לא השגיחה בו .שלח לה :אם תשמע – מוטב ,ואם לא – (עלולה
להגיע למצב בו) תתקן תכריכים לשאר בניה ,ומתו כולם .היתה בוכה .לבסוף שלח לה :תתקן
תכריכים לעצמה ,ומתה.10
חכמים נתנו את השיעור החיוני והמדורג ,בהתאמה לתהליך הנפשי שעוברים האבלים:
"אל ִּת ְבכּ ּו לְ ֵמת וְ ַאל ָּתנֻ ד ּו לוֹ " .11אל תבכו למת – יותר מדי ,ואל תנודו לו – יותר
ַ
מכשיעור .הא כיצד? שלושה ימים לבכי ,ושבעה להספד ,ושלושים לגיהוץ
ולתספורת .מכאן ואילך אמר הקדוש ברוך הוא :אין אתם רחמנים יותר ממני.12
138
7מועד קטן כז ,ב.
8ירושלמי מועד קטן פרק ג הלכה ז .שלחן ערוך יורה
דעה סימן שצד ,ד.
9שבת קו ,א .שלחן ערוך יורה דעה סימן שצד ,ה.
10מועד קטן כז ,ב.
11ירמיהו כב ,י.
12מועד קטן ,שם.
תינויער הניחבמ תולבאה ךילהת .די
אין מתקשים על המת יותר מדי ,וכל המתקשה עליו יותר מדי – על מת אחר הוא
בוכה .אלא שלושה ימים לבכי ,שבעה להספד ,שלושים לגיהוץ ולתספורת.13
כאשר האדם מצטער יתר על המידה ,עלולה להשתמע מכך התרסה ועלבון כלפי שמיא.
האמונה היהודית העמוקה בהישארות הנפש גם היא גורם העשוי למתן את הצער ,14שהרי
הנשמה לא אובדת אלא עוברת לעולם רוחני.
עם זאת ,חכמים הצריכו את האדם להתאבל ולהצטער על פטירת קרובו .וכל מי שאינו
מתאבל הרי זה אכזר .15כליון החיים הוא סיבה לצער לאבל ולחשבון נפש ,ומי שאינו מצטער
נחשב לאכזרי.
הלכות ומנהגים
כך גם נפסק להלכה:
כל מי שאינו מתאבל כמו שצוו חכמים הרי זה אכזרי ,אלא יפחד וידאג ויפשפש
במעשיו ויחזור בתשובה.16
כל המוריד דמעות על אדם כשר ,הקדוש ברוך הוא סופרן ומניחן בבית גנזיו.17
והבוכה ומתאבל ומוריד דמעות על קרובים ,וכל שכן על אדם כשר ,מידת חסידים
ונביאים ואנשי מעשה היא ,ומורה על טהרת נפשו והכנעת לבו לפני קונו.18
בכל אסון שקורה לאדם ,עליו להרהר בתשובה ולתקן דרכיו ומדותיו .אין זאת
אומרת שעליו להאשים את עצמו במה שקרה ,אלא שעליו להתעמק בתוכן חייו.19
תנו רבנן :כשחרב הבית באחרונה רבו פרושים בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין.
נטפל להם ר' יהושע בן חנניא ,אמר להם :בני מנין לכם? אמרו לו :נאכל בשר שהיו מקריבין על
גבי המזבח ועכשיו בטל?! נשתה יין שהיו מנסכין ע"ג המזבח ועכשיו בטל?! אמר להם :אם כן
לחם לא נאכל שכבר בטלו מנחות? אמרו לו :אפשר בפירות .אמר להם :פירות לא נאכל שכבר
בטלו בכורים? אמרו לו :אפשר בפירות אחרים .אמר להם :מים לא נשתה שכבר בטל נסוך
המים? שתקו .אמר להם :בני בואו ואומר לכם ,שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר שכבר נגזרה
גזרה .להתאבל יותר מדאי אי אפשר שאין גוזרין גזרה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכולין
לעמוד בה .אלא כך אמרו חכמים :סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בה דבר מועט – אמה על
אמה וכנגד הפתח .עושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר בה דבר מועט …עושה אשה תכשיטיה
"אם ֶא ׁ ְש ָּכ ֵח ְך יְ רו ׁ ָּש ִָלם ִּת ׁ ְש ַּכח יְ ִמינִ יִּ ,ת ְד ַ ּבק לְ ׁשוֹ נִ י לְ ִח ִּכי ִאם לֹא
ומשיירת דבר מועט …שנאמר ִ
ֹאש שִׂ ְמ ָח ִתי".20
ֶאזְ ְּכ ֵרכִ י ִאם לֹא ַא ֲעלֶ ה ֶאת יְ רו ׁ ָּש ִַלם ַעל ר ׁ
13
14
15
16
שלחן ערוך יורה דעה סימן שצד ,א.
רמב"ן על התורה ,דברים יד ,א.
רמב"ם פרק יג מהלכות אבל הלכה יב.
שלחן ערוך יורה דעה סימן שצד ,ו.
17
18
19
20
שבת קה ,ב.
שו"ת הרדב"ז חלק ג ,סימן תקנ"ה.
שאילת שלמה חלק שביעי עמ' .236
תהלים קלז ,ה .בבא בתרא ס ,ב.
139
םעטהו רוקמה – תולבא .וט
הלכות ומנהגים
טו .אבלות – המקור והטעם
ד עינֶ ָיך ְ ּב ַמ ֵ ּג ָפה וְ ל ֹא ִת ְס ּפֹד וְ ל ֹא ִתבְ ֶּכה
ם הנְ נִ י ל ֵֹק ַח ִמ ְּמ ָך ֶאת ַמ ְח ַמ ֵ
י דבַ ר ה' ֵאלַ י לֵ אמֹרּ ֶ :בן ָא ָד ִ
וַ יְ ִה ְ
ים ב ַרגְ לֶ ָיך וְ ל ֹא
ים אבֶ ל ל ֹא ַת ֲעשֶׂ ה ּ ְפ ֵא ְר ָך ֲ חבוֹ ׁש ָעלֶ ָיך וּנְ ָעלֶ ָיך ָּתשִׂ ְ ּ
ֹם מ ִת ֵ
וְ לוֹ א ָתבוֹ א דִּ ְמ ָע ֶת ָךֵ :ה ָאנֵ ק דּ ֵ
י ב ָע ֶרב וָ ַא ַעשׂ ַ ּבבּ ֶֹקר
ם בבּ ֶֹקר וַ ָּת ָמת ִא ׁ ְש ִּת ָ ּ
ל ה ָע ַ ּ
ר א ָ
ם אנָ ׁ ִשים ל ֹא תֹאכֵ ל :וָ ֲא ַד ֵ ּב ֶ
ַת ְע ֶטה ַעל שָׂ ָפם וְ לֶ ֶח ֲ
ר צ ֵּו ִיתי:
ַּכ ֲא ׁ ֶש ֻ
יחזקאל כד ,טו – יח
מנהגי האבלות הם צורך אנושי בסיסי לאבלים ,הן מההיבט האנושי והן מהצד החברתי .מנהגי אבלות
מקיפים את האדם באשר הוא עוד מימי קדם .להלן נתייחס למנהגי אבלות יהודיים ,למקורם ולטעמם.
המקור
יש רמז לאבלות שבעת ימים מהתורה ,שנאמר ביוסף "וַ ַ ּי ַעשׂ לְ ָא ִביו ֵא ֶבל ׁ ִש ְב ַעת יָ ִמים"
(בראשית נ ,י) .גם דרשו על הפסוק "וַ יְ ִהי לְ ׁ ִש ְב ַעת ַה ָ ּי ִמים ו ֵּמי ַה ַּמבּ וּל ָהי ּו ַעל ָה ָא ֶרץ" (בראשית
ז ,י) – אלו שבעת ימי אבלותו של מתושלח הצדיק שהקב"ה המתין ולא הוריד את המבול,
ללמדך שהספדן של צדיקים מעכב את הפורענות מלבוא .1אסמכתא נוספת הביאו מהפסוק
"וְ ָה ַפכְ ִּתי ַח ֵ ּגיכֶ ם לְ ֵא ֶבל" (עמוס ח ,י) – מה חג שבעה ,אף אבלות שבעה .2במדרש 3דרשו
"ו ִּמ ּ ֶפ ַתח א ֶֹהל מוֹ ֵעד לֹא ֵת ְצא ּו ׁ ִש ְב ַעת יָ ִמים" (ויקרא ח ,לג) ,אמר להם משה לאהרן ולבניו:
שמרו אבלות שבעת ימים עד שלא יגיע בכם.4
אף על פי שאבלות מהתורה נוהגת רק יום אחד ,5משה רבנו התקין שבעת ימי אבלות .6ניתן
לומר שמשה רבנו נתן את התוקף ההלכתי למנהג הקדום עוד מימי האבות ומימי עולם.
הלכות רבות בדיני אבלות נלמדות מהפסוקים המצוטטים לעיל מספר יחזקאל .ליחזקאל
נאמר שאשתו תמות ,וכהוראת שעה נצטווה ש ל א להתאבל .מתוך פרטי האבלות שנאמרו
אצל יחזקאל ,למדו חכמים מקורות להלכות אבלות כפי שיפורט לקמן.
טעם האבלות
יש מי שכתב שהוא כדי לעורר את האדם לתשובה ולהתבוננות ,וכדי למנוע את המחשבה
המוטעית כי מות האדם כמות הבהמה ומקרה אחד להם .7ויש מי שכתב שהטעם הוא כדי
להשריש את חשיבות חיי האדם ,חיי רצון ובחירה ,שאפשר לרכוש על ידם חיים עצמיים.
140
1סנהדרין קח ,ב
2מועד קטן כ ,א.
3תנחומא תחילת פרשת שמיני.
4אוצר דינים ומנהגים ערך אבלות עמוד .4
5הרמב"ם (הלכות אבל א ,א) למד ממה שאמר אהרן
יטב ְ ּב ֵעינֵ י ה' ?!" שאדם חייב
"וְ ָאכַ לְ ִּתי ַח ּ ָטאת ַהיּוֹ ם ַה ִ ּי ַ
להתאבל על מיתת קרובו כל היום ,גם לאחר קבורתו,
ואסור לו לאכול קדשים כל אותו היום .בספר המצוות
(עשין לז) כתב הרמב"ם – מצות עשה להיות הכהנים
מטמאים לקרוביהם ומתאבלים עליהם כשאר קרובים
שהן מצווים להתאבל .ולמד זאת מהפסוק "לָ ּה יִ ּ ַט ָּמא".
לפי הרמב"ם ,הרמב"ן והגאונים עיקר דין אבלות מן
התורה .ואילו לפי רבנו תם ,ר"י והרא"ש אין אבלות מן
התורה כלל אלא מדרבנן .וע"ע בטור יורה דעה סי' שצח.
6ירושלמי כתובות פרק א ,הלכה א.
7ספר החינוך מצוה רסד.
םעטהו רוקמה – תולבא .וט
הלכות ומנהגים
ולהבחין בין מיתת בהמה שאינה אלא הפסד ממון ,לבין מיתת האדם שהיא הפסד בעצמיות
היצירה.8
עיקר הטעם לנוח מעסקיו שבוע אחד כדי לתת כבוד למת ולזכור אותו .והחי יתן אל לבו כי
זה סוף כל האדם ויפשפש במעשיו .שאם היה הולך לעסקיו ולמלאכתו היה שוכח את מתו
ויום המר ,ולכן התירה התורה טומאה לכהנים ,כדי שיתעסקו בקרוביהם שמתו ויתאבלו
עליהם.9
ההלכה משוכנעת עמוקות ,כי האדם הוא יצור חופשי וכי הוא שליט לא רק על מעשיו אלא
גם על רגשותיו …ההלכה – אשר גילתה סובלנות כה גדולה כלפי המתאבל בתקופת האנינות,
והתירה לו לצוף על גליו הגואים של הייאוש הקודר – תובעת ממנו כעת ,לאחר קבורת המת,
בעוצמה ותוך הסטת נקודת הכובד ,לסיים בפתאומיות את השלב הראשון של תחושת הצער
והכאב ולפתוח בשלב השני ,שלב האבלות.
עם תחילת תקופת האבלות מצווה ההלכה על האבל לקבל על עצמו משימה הרואית :להתחיל
ולאסוף את שברי אישיותו המנופצת ולקומם את עצמו מחדש כאדם ,להחזיר על כנם את הדרו
האבוד ,את כבודו ואת יחודו .במקום לחזור ולשנן לעצמו פעם אחר פעם כי "מותר האדם מן
הבהמה אין ,כי הכל הבל" (קהלת ג ,יט) ,מצטווה האדם לפתע בידי ההלכה לשית את ליבו אל
האנטיתזה" :אתה הבדלת אנוש מראש ותכירהו לעמוד לפניך" (מתוך תפילת נעילה של יום
הכיפורים)…
לפני הקבורה ,בשלב האנינות ,האדם מתאבל בחשכה מוחלטת ומבולבלת ,וצערו מתבטא
במעשה של התנתקות מגדולתו ומעצם היותו יצור נבחר .לאחר הקבורה ,בשלב השני ,מתאבל
האדם במצב של מודעות נאורה ,וצערו מתבטא בהיותו מודע לגדולת האדם ולעצם הבחירה בו .
נקודת המפנה הטקסית שבה נעשית האבלות לאנינות ,שבה מחליפה העצבות מתוך תבונה את
הייאוש ,שבה באה הצהרת האני במקום שלילת העצמי ,נקודת מפנה זו מצויה באמירת הקדיש
ליד הקבר.
הקדיש מציין את תחילתו של שלב חדש של אבלות אמיצה והרואית ,אשר מסר של גאולה
נמסך אל תוכה …באמצעות הקדיש אנו מכריזים על סירובנו לציית למוות ולמזימה המרושעת
שרקם כנגד האדם .כשאומר האבל "יתגדל ויתקדש שמיה רבה "…הריהו מצהיר :ככל שיהיו
המוות חזק וסופו של האדם מכוער ,ככל שיהיה הקבר מבעית והכול נראה כחסר טעם ואבסורדי,
ככל שיהיה הייאוש קודר והחיים מעוררי גועל ,בכל זאת אנחנו מצהירים וטוענים בפומבי ,בכובד
ראש ובנחישות ,כי אין אנו מוותרים ואין אנו נכנעים; נמשיך במעשי אבותינו כאילו דבר לא
אירע ,ולא נבוא על סיפוקנו בפחות ממימוש מלא של המטרה העילאית – כינון עולם במלכות
שדי ,תחיית המתים וחיי נצח לאדם .
הרב יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק ,מן הסערה ,אנינות ואבלות ,עמ' 55–53
8גשר החיים פרק יט פיסקה ב.
9ילקוט יצחק מצוה רסד ,מובא באוצר דינים ומנהגים
שם.
141
םילבאתמ ימ לעו לבאתמ ימ – תולבאה הלח ימ לע .זט
הלכות ומנהגים
טז .על מי חלה האבלות – מי מתאבל ועל מי מתאבלים
אבלות נוהגת בשבעת סוגי הקרובים שיכולים להיות לאדם .קרובים אלו מוזכרים בפסוקים הבאים:
י א ֲהרֹן וְ ָא ַמ ְר ָּת ֲאלֵ ֶהם לְ נֶ ֶפ ׁש ל ֹא יִ ּ ַט ָּמא ְ ּב ַע ָּמיו:
ים בנֵ ַ
ל הכּ ֲֹהנִ ְ ּ
ֹר א ַ
ֹאמר ה' ֶאל מ ׁ ֶֹשה ֱאמ ֶ
וַ ּי ֶ
י אם לִ ׁ ְש ֵארוֹ ַה ָּקרֹב ֵאלָ יו לְ ִא ּמוֹ וּלְ ָאבִ יו וְ לִ בְ נוֹ וּלְ בִ ּתוֹ וּלְ ָא ִחיו:
ִּכ ִ
וְ לַ ֲאחֹתוֹ ַה ְ ּבתוּלָ ה ַה ְּקרוֹ בָ ה ֵאלָ יו ֲא ׁ ֶשר ל ֹא ָהיְ ָתה לְ ִא ׁיש לָ ּה יִ ּ ַט ָּמא:
ויקרא כא ,א – ג
כללים לגבי שבעת הקרובים
א .בפרק הדן בדיני הכהנים (ויקרא כא) אנו למדים על שבעת סוגי הקרובים ,שעליהם
גם הכהן חייב להיטמא כדי לעסוק בקבורתם ולהתאבל עליהם .והם :איש על אשתו1
ואשה על בעלה ,אב ואם ,בן ובת ,אח ואחות מאב – אחות רווקה בלבד .ומדברי סופרים
החיוב להתאבל הוא גם על אח ואחות מאם ,וגם על אחות נשואה ,אף על פי שאין הכהן
נטמא להם.2
לפי הכללים דלעיל ,יוצא שלא נוהגים דיני אבלות על סבא וסבתא ,לא על נכדים; לא על דודים ולא
על אחיינים.
רמז לשבעה קרובים אלו מצאו חכמים במלה "אבל"
א – אב ,אם ,אח ,אחות ,אשה;
ב – בן ,בת ,בעל;
ל – בגימטריה שלושים ,כלומר שלושים ימי אבלות.
אמנם על אב ואם תקופת האבלות נמשכת שנים עשר חודש.
ב.
בן שמעולם לא הכיר את אביו או את אמו ,אף על פי כן כשנודע לו על פטירת אחד
מהם ,חייב להתאבל עליהם.
דיני בן מאומץ יפורטו לקמן.
ג.
על אחיו ואחותו ועל בנו ובתו מתאבל אפילו אם הם פסולים מלבוא בקהל ,בתנאי שהם
יהודים.3
ד.
קטנים שלא הגיעו למצוות אינם חייבים להתאבל ,אבל נוהג בהם דין קריעה .ומנהג בני
תימן שקטן שהגיע לחינוך נוהג אבלות ,וכל שכן כשהגדיל בימי השבעה .4
התייחסות מיוחדת לקטן שהגיע למצוות תוך כדי תקופת האבל ,מובאת לקמן בעמוד .256
142
"כי ִאם לִ ׁ ְש ֵארוֹ " – שארו זו אשתו.
1על פי דרשת הגמרא ִּ
וכתיב "לֹא יִ ּ ַט ָּמא ַ ּב ַעל ְ ּב ַע ָּמיו לְ ֵה ַחלּ וֹ " (לכאורה סתירה
בין שני המקורות) .הא כיצד? מיטמא הוא לאשתו כשרה
ואינו מיטמא לאשתו פסולה (יבמות כב ,ב).
2שלחן ערוך יורה דעה סימן שעד ,ד; וכך היא שיטת
הרמב"ן (תורת האדם עמוד ריג) .אבל לפי הרמב"ם
(הלכות אבל פרק ב ,א) אבלות של איש על אשתו ואשה
על בעלה היא מדרבנן (ע"ע לעיל עמוד 140הערה .)5
הערת הרב נבנצל שליט"א – ויש אומרים שכל אבלות
היא מדרבנן.
3אבל רבתי פרק ד ,יז .שלחן ערוך שם.
4שלחן ערוך המקוצר עיני יצחק ,יורה דעה סימן קפו,
יג .באר לחי רואי סימן ו – ז.
םילבאתמ ימ לעו לבאתמ ימ – תולבאה הלח ימ לע .זט
איש ואשתו
תנא :אין איש מת אלא לאשתו ,ואין אשה מתה אלא לבעלה .
אין איש מת אלא לאשתו – שנאמר וַ ָ ּי ָמת ֱאלִ ֶימלֶ ְך ִא ׁיש נָ ֳע ִמי (רות א ,ג),
י ר ֵחל (בראשית
י מ ּ ַפדָּ ן ֵמ ָתה ָעלַ ָ
י בב ִֹא ִ
ואין אשה מתה אלא לבעלה – שנאמר וַ ֲאנִ ְ ּ
מח ,ז) .
סנהדרין כב ,ב
ו.
מתאבל על אשתו הנשואה לו כהלכה .אבל בארוסה ,או בנשואה שלא כדין אינו צריך
להתאבל.6
ז.
בני זוג הנמצאים בהליכי גירושין ,נחשבים עדיין כקרובים וצריכים לנהוג אבלות זה על
זו ,7ויש אומרים שאין צריכים לנהוג אבלות זה על זו.8
הלכות ומנהגים
ה .מי שנפטר קרובו שחייב להתאבל עליו ,ולא נודע לו על כך ,לא חלה עליו אבלות כלל.
ומותר מעיקר הדין להזמינו לסעודת נישואין וכיוצא בזה.5
ח .אשה שמת בעלה ונתיאשו מלקברו ,ונישאה שוב ולאחר מכן ניתן הראשון לקבורה,
אינה מתאבלת עליו כיון שנישואי השני הפקיעו את קירבת הראשון.9
ט .מי שנפטר בלי ילדים ,ואשתו המתינה ליבום או לחליצה ובתוך זמן זה נפטרה ,מעיקר
הדין היבם חייב בקבורתה ומתאבל עליה ;10אך יש פוסקים שאין היבם חייב להתאבל
עליה ,ובפרט בארץ ישראל שפשט המנהג להקל בזה.11
כשאינם משבעת הקרובים
י.
על רבו שלימדו חוכמה מתאבל יום אחד.12
יא .בן מאומץ מעיקר הדין אינו חייב לנהוג אבלות על הוריו המאמצים ,אך יראה עצמו
בצער על פטירתם .וראוי שיאמר קדיש על הוריו המאמצים ,במיוחד אם אין בנים
אחרים שיאמרו .13ויש שכתבו שיש לעודדו לנהוג אבלות על הוריו המאמצים מדין
הכרת טובה ,אך לא יקל בשל כך להיבטל מלימוד תורה.14
5שלחן ערוך יורה דעה סימן תב ,יב .ולפי זה מותר לאיש
ולאשתו לשמש יחד ,אם אחד מהם אבל ,ולא ידוע לו על
כך ,למרות שלבן הזוג ידוע .חידושי הגרשוני שם בשם
ספר חסידים ,וכן בילקוט יוסף סימן לח ,יג בהערה.
6שלחן ערוך יורה דעה סימן שעד ,ד.
7צרור החיים פיסקה ג .ילקוט יוסף סימן יד ,כ .כל בו
על אבלות עמוד ( .314אמנם שם בעמוד 315הביא דעות
והוכחות שלא לנהוג אבלות).
8הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה סימן
שעד ,דיבור המתחיל "ונשואה" בשם ים של שלמה .גשר
החיים פרק ו ,ה ,ד .ילקוט יוסף סימן יד ,כ .נטעי גבריאל
חלק א ,פרק קכו ,ב – ג .בספר פני ברוך (סימן ט ,ד) הביא
את שתי הדעות.
9ילקוט יוסף סימן יד ,יט ,בשם חתם סופר.
10שלחן ערוך יורה דעה סימן שעג ,ד; בשם תשובת
הרשב"א.
11ילקוט יוסף סימן יד ,ד .בספר פני ברוך (סימן ט ,ג)
הביא את שתי הדעות.
12מועד קטן כה ,ב .רמב"ם פרק ט ,יב .שלחן ערוך יורה
דעה שעד ,י.
13ילקוט יוסף סימן יד ,יח; ובסימן ל ,כד.
14במראה הבזק חלק ה ,צא ,בשם הרב שטרנבוך
143
םילבאתמ ימ לעו לבאתמ ימ – תולבאה הלח ימ לע .זט
הלכות ומנהגים
יב .קרוב משפחה שאינו בכלל שבעת הקרובים ,המרגיש צורך להתאבל ולנהוג חלק
ממנהגי אבלות ,רשאי לנהוג חלק ממנהגי האבלות .15ברם ,אסור לו לשבת ממש שבעה
ולנהוג בכל האיסורים ,16אבל יכול לומר קדיש אם הוריו מסכימים .17כך למשל ילדים
מאומצים על הוריהם המאמצים ,וכן גם אדם על חמיו וחמותו.
יג .ישנו כלל הלכתי "כל שמתאבל עליו מתאבל עמו" .18העיקרון הוא שמשום כבוד שבעת
קרוביו נוהג בפניהם אבלות כשהם נוהגים באבלות .כגון שמת בן בנו שאינו חייב לנהוג
עליו אבלות ,בכל זאת קורע בפני בנו ונוהג אבלות בפניו .אבל שלא בפניו אינו נוהג
אבלות .באשתו נוהג אבלות בפניה רק על אביה ואמה משום כבוד חמיו וחמותו ולא
בשאר קרוביה ,וכן האשה נוהגת אבלות בפני בעלה רק על חמיה וחמותה ולא על שאר
קרובי בעלה.
הרמ"א 19מעיר שכעת נוהגים להקל באבלות זו שאין זה אלא משום כבוד המתאבלים,
ועכשו נהגו כולם למחול .ונוהגים כעת שלא להתאבל כלל עם המתאבלים ,וכל המחמיר
בזה אינו אלא מן המתמיהים .ומכל מקום נהגו שקרובי המת ,מראים לו קצת אבלות
בעצמם כל שבוע הראשונה ,דהיינו עד אחר שבת הראשונה; שאין רוחצים ואין משנים
קצת בגדיהם כמו בשאר שבת ,ואין הולכים לסעודת מצוה .20ומי שרוצה להחמיר על
עצמו להתאבל על מי שאינו צריך ,אין מוחים בידו .ובדברים אלו הולכים אחר המנהג.21
ויש מי שכתב שהיום אין נוהגים באבלות זו.22
גרים
יד .גר או גיורת שהתגיירו עם קרוביהם ,מצד עיקר הדין אינם חייבים להתאבל כיון שגר
שהתגייר דומה לקטן שנולד ,ולכן הקירבה הביולוגית לא נחשבת לקורבה .23אף על פי
כן נהגו להחמיר ולהתאבל .מכל מקום לא נאסרים בלימוד תורה בזמן האבלות ,וכן לא
יברכו "דיין האמת" וראה כאן בהערה.24
טו .גויים שקיבלו עליהם דת ישראל ומתו קודם שהספיקו לטבול ,נספדים ונקברים
כישראלים.25
144
(תשובות והנהגות חלק ג ,שעד) ונשמת אברהם (חלק
ה ,עמוד קמא).
15רמ"א יורה דעה סימן שעד ,ו.
16פתחי תשובה שם סעיף קטן ז.
17צרור החיים פיסקה ב .פני ברוך סימן ט ,י .ובילקוט
יוסף סימן יד ,ג ,כתב שמנהג עדות המזרח שהחתן
משתתף בתפילות בלימודים ובאזכרות לעילוי נשמת
חמיו ,ואם אין לחמיו ולחמותו בן יאמר עליהם קדיש אם
הוריו אינם מקפידים .ומנהג ישראל תורה הוא.
18מועד קטן כ ,ב .נפסק להלכה ברמב"ם הלכות אבל
ב ,ד – ה .תורת האדם לרמב"ן עמוד קמא – קמד .שלחן
ערוך יורה דעה שעד ,ו .ראה באוצר המושגים ערך כל
שמתאבל עליו מתאבל עמו.
19בשלחן ערוך שם.
20בית חדש שם ,מובא גם בשפתי כהן ובטורי זהב.
21שפתי כהן שם סוף סעיף קטן ז.
22פני ברוך סימן ט הערה כו ,בשם הרב צבי פסח
פראנק .אך לא ברור לו אם רק בירושלים לא נהגו ,או
בכל מקום.
23שלחן ערוך יורה דעה סימן שעד ,ה.
24צרור החיים פיסקה ה .הערת הרב נבנצל
שליט"א – לענ"ד אם מצטער יכול לברך.
25כל בו על אבלות עמ' .190הערת הרב נבנצל
שליט"א – צריך עיון לענ"ד ,כיון שכל עוד לא טבלו,
אינם יהודים.
םילבאתמ ימ לעו לבאתמ ימ – תולבאה הלח ימ לע .זט
טז .אין נוהגים אבלות על תינוק שנפטר בתוך שלושים יום ללידתו .26ואם ידוע שהשלים
תשעה חודשי הריון גמורים מתאבלים עליו ,אפילו הוא תינוק בן יומו.27
יז .תאומים שאחד נפטר בתוך שלושים יום ,והשני לאחר שלושים ,על הראשון אין
מתאבלים ,ועל השני חייבים להתאבל כיון שיצא מכלל נפל.28
יח .תינוק שנולד בזמנו וחי יותר משלושים יום על ידי מכשירי הנשמה ,יש לנהוג עליו
אבלות כיון שיצא מכלל נפל .29וכן הדין בתינוק שנולד עם מום המסכן את חייו ההגדרה
ההלכתית היא "טריפה" ונפטר לאחר שלושים ,שמתאבלים עליו ,למרות שהאריכו את
חייו באופן מלאכותי .30ויש אומרים שאין לנהוג עליו אבלות במקרה כזה.31
הלכות ומנהגים
על תינוק שנפטר
יט .תינוק שנולד טרם זמנו ושהה באינקובטור למעלה מחודש ,ונפטר ,יש הסוברים שיש
למנות לו שלושים יום מלידתו ולכן יש להתאבל עליו .ויש שכתבו שאין להתאבל עליו
כיון שנתברר שמראש לא היה בן קיימא ,והלכה כדברי המקל באבל.32
בשנים האחרונות חל שינוי ביחס לתינוקות שנפטרו .כיום מקובל להציע מסגרת של אבלות לא
רשמית למצבים שאין בהם חובת אבלות ,אך ההורים מרגישים צורך להתאבל על התינוק שנפטר.
התייחסות כזאת היא במסגרת ההלכה ,היא עשויה להתאים לחלק מהזוגות שירצו לבחור בה ,והיא
עשויה להקל על כאב האובדן שאין לו ביטוי הלכתי רשמי .ראה לדוגמה ספרו של הרב ימין לוי
התמודדות עם אובדן תינוק -היבט אישי ויהודי ,וכן ספרו של הרב אברהם סתיו כחלום יעוף ,הכולל
הדרכה הלכתית ורוחנית להתמודדות עם הפלה ולידה שקטה.
הפורשים מדרכי ציבור
כ.
בזמן הזה מתאבלים כרגיל על מחללי שבתות ומי שאינם שומרי תורה.33
26שלחן ערוך יורה דעה סימן שעד ,ח .וכתבו בתוספות
יבמות (לו ,ב) שאפילו נפל מהגג או אכלו ארי (כלומר
שמת בתאונה) אין מתאבלים עליו ,ולא הולכים בזה
אחר הרוב (שרוב התינוקות נולדים לתשעה חודשים
שלמים) ,כיון שלענין אבלות כל זמן שלא חי שלושים
יום ,ולא ידוע לנו שכלו לו חודשיו ,מקילים לא להתאבל.
והרמב"ן (מועד קטן כ ,א) כתב שאפילו למאן דאמר
אבלות יום ראשון מדאורייתא – פטור ,כיון שכל ספק
בן קיימא אין לבו של אדם דוה עליו ,ולכן אין מתאבלים
עליו .והובאו דבריהם בפני ברוך סימן ט ,הערה יא .כך
גם הורה לי הרב יעקב רוז'ה שליט"א (הרב הפנה לספר
זכרון מאיר על אבלות ,המביא מחלוקת אחרונים בענין),
והוסיף שלמעשה גם לא נוהגים אנינות וקריעה בתינוק
שמת מתאונה בתוך שלושים ללידתו.
27למעשה ,נראה שגם בנושא הזה חל שינוי חברתי,
ובתינוק שברור שכלו לו חודשיו ,וסתם תינוקות הם
בגדר הזה ,נוהגים אבלות .כך גם הורה הרב יעקב רוז'ה
(בתמוז תשפ"ד) ,הלכה למעשה בשאלה שהפנו אליו
רבני פוע"ה ,על תינוק שנהרג בתאונה קודם שמלאו
לו שלושים יום ,וכתב לנהוג עליו אבלות .כל זה בניגוד
למה שהובא בשמו בהערה הקודמת וכנראה שחל שינוי
חברתי בנושא זה כפי שנכתב לעיל.
28ילקוט יוסף סימן יד ,ו.
29שם ,ז.
30הערת הרב נבנצל שליט"א – אדמו"ר זללה"ה
(הגרש"ז אויערבך זצ"ל) פסק שגם על טריפה מתאבל
אם חי שלושים יום לאחר שיצא מהאינקובטור.
31צרור החיים ,פרק א פיסקה ד.
32הדיון מובא בילקוט יוסף סימן יד ,ח .ובהערה שם
פירט את הדעות למנות מלידתו ,כיון שהאינקובטור
נחשב כמכשיר עזר לרפואת התינוק ולא כהמשך ההריון.
והרב עובדיה יוסף עצמו סובר שאין להתאבל על תינוק
כזה כיון שנתברר מראש שלא היה בר קיימא ,וכן פסק
בשבט הלוי ,וכן כתב בנטעי גבריאל חלק א ,פרק קכו,
ה .הערת הרב נבנצל שליט"א – וכן פסק אדמו"ר זללה"ה
(הגרש"ז אויערבך זצ"ל).
33ילקוט יוסף סימן יד ,טז .והטעם כיון שדינם
כתינוקות שנשבו ואינם כופרים ברבונו של עולם.
145
םילבאתמ ימ לעו לבאתמ ימ – תולבאה הלח ימ לע .זט
הלכות ומנהגים
כא .עבריין פוקר מפורסם שפרש מדרכי ישראל ושפרק מעליו כל עול ישראל – אין
מתאבלים עליו ,ואין אוננים עליו ,ואין קורעים עליו ,ואין קרוביו משנים בגדיהם ,ואין
מראים עליו עצבות ואין צריך לחלוק לו כבוד .אבל צריכים להתעסק בקבורתו ונקבר
בקבר ישראל מן הצד.34
כב .קרוביו של מי שמסר את גופו למדע ,וצווה שלא לקברו ,אינם צריכים לנהוג אבלות
עליו .כיון שאז נכלל בגדר "הפורשים מדרכי ציבור" שפרק מעליו כל עול מצוות ,ואין מתאבלים
עליו כלל .35ויש אומרים שמי שציוה למסור גופו למדע ,צריך לנהוג עליו אבלות ,אף על
פי שעשה מעשה חמור מאוד .36מצד כבוד המת אין לכבדו ואין לשבת עליו שבעה ,אך מצד
כבוד החיים יש לכך מקום .ראה אוצר המושגים ערך יקרא דחיי ,יקרא דשכבי ,להלן עמ' .405
כג .מי שהיה נשוי לגויה ונפטר בלי שיחזור בו ,או מי שהיתה נשואה לגוי ,אין לקרוביהם
לשבת עליהם שבעה ,אלא יישבו עליהם שעה אחת בלבד .37אך נקברים בקברי ישראל
ומתעסקים בקבורתם.38
כד .מומר אין לקברו בקברי ישראל ,ויבואר דינו לקמן עמוד .261
אב רשע
כה .במקרה שבו האבלים נושאים עימם פגיעה חמורה (פגיעה מינית ,רגשית ,או פגיעה
חמורה אחרת) אותה חוו מההורה ,והם קרועים בנפשם מהרגשות הקשים שהם נושאים
עימם ,מחד גיסא ,ומהחיוב ההלכתי לשבת שבעה על ההורה ,מאידך גיסא; והם חוששים
שישיבה בין מנחמים עלולה – במקום להוקיר את זכר הנפטר – להעצים את הכעס,
להביא לגנות הנפטר בעיני האבל ,ואולי אף להביא לפגיעה נפשית או אף בריאותית של
האבל ,יש לשקול בזהירות אפשרות לשבת שבעה בצנעה ולהימנע מקבלת מנחמים.
חשוב לציין שגם במקרה זה אין הם פטורים ממנהגי האבלות ,ובמקרה כזה ילכו האבלים
לבית הכנסת לומר קדיש .ההלכה נוסחה לגבי אב אך יכולה להיות מתאימה גם לקרוב אחר.
חולה
כו .חולה יכול לנהוג מנהגי אבלות רק באופן שלא יפגעו בבריאותו ,ואסור לחולה להחמיר
ולנהוג אבלות אם יקלקל את בריאותו .ואפילו חולה שאין בו סכנה ייזהר מישיבה על
הקרקע או לילך יחף אם תתקלקל בריאותו על ידי זה ,ורק ישמור בדברים שלא יהיה
קלקול לבריאותו.39
146
34גשר החיים פרק כה ,ד ,א.
35כך אמר לי הרב יעקב רוז'ה שליט"א בשם הרב
מרדכי אליהו שליט"א ,על פי שלחן ערוך יורה דעה סימן
שמה ,ה.
36ילקוט יוסף סימן יד ,יג.
37ילקוט יוסף שם ,יב .הרב יעקב אריאל שליט"א הורה
לא להתאבל עליהם כלל ,ולא לומר עליהם קדיש כיון
שפרשו מעם ישראל( .בתוך "דרכה של היהדות במוות
ובאבלות" עמוד .)358
38במראה הבזק חלק ג ,סימן סה.
39ערוך השלחן ,סימן שלז ,ג.
תולבאה ימי תא םיבשחמ דציכ .זי
האבלות מתחילה מיד בסיום הקבורה .לכן מונים שבעה ,שלושים ,ושנים עשר חודש על אב
ואם ,מהקבורה ולא מהפטירה.
אבלות היום הראשון נמשכת מסיום הקבורה ועד הערב .אף אם נקבר סמוך לשקיעת החמה,
אם הספיקו האבלים לחלוץ מנעלים לפני השקיעה ,נחשב כיום שלם ,כיון שמקצת היום
ככולו .וכבר הזכרנו לעיל שנהגו להחשיב את יום הקבורה כאחד מימי השבעה ,אפילו אם הקבורה היתה
הלכות ומנהגים
יז .כיצד מחשבים את ימי האבלות
אחרי שלוש עשרה וחצי דקות מהשקיעה ויש אומרים עד שבע עשרה דקות מהשקיעה.
הדין של מקצת היום ככולו נוהג גם בסוף השבעה ,וגם בסוף השלושים .1לכן אבלות השבעה
מסתיימת בבוקר היום השביעי ,והשלושים מסתיימים בבוקר יום השלושים .הדין של מקצת
היום ככולו אינו נוהג לגבי אבלות שנים עשר חודש .הטעם מבואר באוצר המושגים ערך מקצת
היום ככולו.
1שלחן ערוך יורה דעה סימן שצה ,א.
147
ןושארה םויב ןיליפת .חי
הלכות ומנהגים
אבלות בתוך השבעה
יח .תפילין ביום הראשון
"פ ֵא ְר ָך ֲחבוֹ ׁש ָעלֶ ָ
יך" (כד ,יז) .ולמדו שדווקא
איסור הנחת תפילין למדנו מיחזקאל הנביא שנאמר לו ּ ְ
ליחזקאל הנביא נאמרה הוראת שעה כזו ,אבל שאר אבלים אסורים בהנחת תפילין .1וכמה הסברים נאמרו
בעניין זה :משום כבוד התפילין ,שהאבל מעולל בעפר קרנו ,ואין זה פאר לתפילין .2או שלפי שכשמתפאר
בתפילין ,מראה בעצמו שאינו אבל .3דהיינו ,התפילין מסמלים חירות כבוד והדר ,ועומדים בניגוד גמור
לצער וליגון העוטפים וכורכים את האבלים .חז"ל גם התייחסו לניגוד בין "פאר" ובין "אפר" ,המורכבים
מאותן אותיות ויש ביניהן ניגוד משמעויות .התפילין הן פאר לעומת האבל המסומל באפר .כך על פי
הפסוק בישעיהו (סא ,ג) – "לָ שׂ וּם לַ ֲא ֵבלֵ י ִציּוֹ ן לָ ֵתת לָ ֶהם ּ ְפ ֵאר ַּת ַחת ֵא ֶפר ׁ ֶש ֶמן שָׂ שׂ וֹ ן ַּת ַחת ֵא ֶבל ַמ ֲע ֵטה ְת ִה ּ ָלה
ַּת ַחת רו ַּח ֵּכ ָהה" .ויש אומרים שהטעם מפני שאין האבל יכול לכוון דעתו למצות תפילין בתחילת אבלו
לפי שהוא טרוד באבל ,ואסור להניח תפילין כשלא מכוון דעתו .לעומת זאת ,הוא אינו יכול לכוון דעתו
לתפילין שהרי מצוותו להתאבל.4
א .האבל ביום הראשון אסור להניח תפילין.5
ב.
היום הראשון הוא יום הקבורה אף על פי שאינו יום המיתה ,כיון שהוא היום הראשון
לאבלות.
ג.
ביום קבורה שאינו יום המיתה ,מנהג ירושלים שהאבל מניח בו תפילין בצנעה בלי
ברכה.6
ד.
אם נקבר בלילה ,האבל לא מניח תפילין ביום שלמחרת .אם נקבר בין השמשות (תוך
שלוש עשרה וחצי דקות מהשקיעה) ,האבל מניח למחרת תפילין בברכה.7
ה .אם נפטר בשבת ונקבר במוצאי שבת ,האבל לא מניח תפילין ביום ראשון.8
148
1מועד קטן טו ,א.
2רש"י כתובות ו ,ב.
3רש"י סוכה כה ,א.
4מלא הרועים .מובא באנצקלופדיה תלמודית ערך
אבלות הערה .93
5שלחן ערוך אורח חיים סימן לח ,ה.
6ילקוט יוסף סימן כה ,א .וכעין זה בצרור החיים פיסקה
קכה .פני ברוך סימן יב הערה ח בשם הגרש"ז אויערבך
(כך פסק מהריט"ץ בחידושיו לפרק איזהו נשך ,שכך יש
לנהוג מעיקר הדין ולא רק מנהג ירושלים .והובאו דבריו
בבאר היטב לשלחן ערוך אורח חיים סימן לח סעיף קטן
ד) .הערת הרב נבנצל שליט"א – וחולץ את התפילין מיד
לאחר שהניחן.
7ילקוט יוסף סימן כה ,ג .ובפני ברוך (סימן יב ,ו) כתב
שיניחם בלי ברכה.
8פני ברוך שם ,בשם מהרש"ם בדעת תורה .הערת הרב
נבנצל שליט"א – כמדומני שיש חולקים וסוברים שגם
במקרה זה מניח תפילין בצנעה ביום ראשון ,וחולצן מיד.
ןושארה םויב ןיליפת .חי
ז.
שמועה קרובה נחשבת כיום הקבורה ואסור להניח תפילין ,ואפילו היה עטור תפילין
ושמע שמועה קרובה – חולצן .אם שמע בלילה ,לא מניח תפילין ביום שלמחרת.10
ח .מי שלא התחיל לנהוג אבלות בזמן ,בשוגג או במזיד ,או קרוב שבא לבית האבלים
ונגרר עמם באבל ,ואינו יום שמועה ,מניח תפילין כדרכו ביום הראשון שהתחיל לנהוג
אבלות.11
הלכות ומנהגים
ו.
מי שקובר את מתו במועד ,מניח תפילין ביום הראשון שלאחר המועד ,כיון שכבר
ניחמוהו במועד ,וכבר הוציא צערו במועד.9
ט .בשמועה רחוקה מותר להניח תפילין ,ואם על ידי השמועה בא לידי בכי – חולצן מיד.
י.
אבל שדרכו להניח תפילין של רבינו תם ,מניחן גם בשבעת ימי אבלו כדרכו.12
יא .אבל מתעטף בטלית כדרכו גם ביום הראשון.13
9ילקוט יוסף סימן מב ,יז.
10טורי זהב על שלחן ערוך יורה דעה סימן תב ,א בשם
הרמב"ן .גשר החיים פרק יח ,ד ,ח.
11כל בו על אבלות עמוד .275מועד לכל חי סי' יז ,ו – ז.
12ילקוט יוסף סימן כה ,ה .בפני ברוך (שם ס"ק יא)
הביא שתי דעות האם יניחם או לא ,והביא דעה בהערה
שיניחם בצינעה.
13דרכי משה יורה דעה שפח ,א ,בשם המרדכי.
149
הכאלמ תיישע .טי
הלכות ומנהגים
יט .עשיית מלאכה
חלק מהלכות אבלות הוא האיסור על עשיית מלאכה .אין הכוונה לאיסור מלאכה כמו בשבת ויום טוב,
אלא הכוונה היא שלא הולכים לעבודה ,ואין עושים מלאכה וסחורה בזמן האבלות .אמנם מלאכת "דבר
האבד" התירו כפי שיפורט לקמן .המשמעות היא שבירת רצף השגרה שהאדם נוהג בה בדרך כלל ,ונתינת
הפוגה המאפשרת לאדם את הפנאי והמחשבה על הנפטר ,על החיים בכלל ומשמעותם ,ועל חייו בפרט.
כמו כן הפוגה זו חיונית כחלק מתהליך נפשי של ניחומים (המבואר בפרוטרוט בפרק י"ד – 'תהליך האבלות
מבחינה רעיונית').
איסור מלאכה לאבלים נלמד מהפסוק "וְ ָה ַפכְ ִּתי ַח ֵ ּגיכֶ ם לְ ֵא ֶבל" (עמוס ח,י) .חז"ל למדו מההשוואה שכשם
ששבעת ימי החג אסורים בעשיית מלאכה ,כך גם שבעת ימי האבלות אסורים במלאכה.1
דבר האבד
א .ככלל ,אין עושים מלאכה בשבעת ימי האבלות .דהיינו ,האבלים לא הולכים לעבודתם
בימי השבעה .גם אין עושים מלאכתם על ידי אחרים וגם לא על ידי גוי.2
ב.
עם זאת ,יש התחשבות ורגישות לנזקים העלולים להיגרם לאבלים כתוצאה מאי
עשיית מלאכה .לכן אם יש חשש מנזק שייגרם המוגדר בהלכה כ"דבר האבד" ,יש
אפשרות שתיעשה המלאכה בשלושת הימים הראשונים 3על ידי אחרים ,אפילו אם
יש בה טירחה ,ולאחר 4שלושה ימים מותר גם בעצמו .ואם אי אפשר על ידי אחרים,
ובהפסד מרובה ,יש מקילים גם בשלושת הימים הראשונים בעצמו ,ובצנעה.5
ג.
"דבר האבד" מוגדר כחשש מנזק ולא מניעת רווחים .אם יש הזדמנות מיוחדת לרווחים
(למשל סוף עונה או לפני חגים) מותר למכור ולקנות על ידי אחרים.
ד.
מקילים בנזק המוגדר כ"דבר האבד" לא רק של האבלים ,אלא גם אם ייגרם נזק ב"דבר
האבד" של אנשים אחרים.6
ה .האיסור על עשיית מלאכה הוא על האבל עצמו .לא על אשתו של האבל או על בעלה
של האישה האבלה .ראה לעיל פרק טז – על מי חלה האבלות ,הלכה יג ,עמ' .144לכן ,אם יש
לאישה עסק על שמה ובעלה יושב שבעה ,מותר לה להפעיל אותו ,ואם לאיש יש עסק על שמו
מותר להפעיל אותו אף על פי שאשתו אבלה.
150
1מועד קטן כ ,א; כא ,ב .שלחן ערוך יורה דעה סי' שפ.
2שלחן ערוך שם .ילקוט יוסף סימן טז ,ה.
3לפי הרמ"א (שלחן ערוך יורה דעה סימן שצג ,א) מקצת
היום השלישי ככולו .בילקוט יוסף (סימן טז ,ג) ובפני ברוך
(סימן יג ,ב) הביאו דעות חולקות המצריכות לעניין מלאכה
שלושה ימים שלמים ,וכך פסק למעשה בילקוט יוסף.
4צרור החיים (פיסקה פו) כתב שהאבל יכול להשתתף
בפגישות חשובות בענייני פרנסה הנערכות בביתו אם
נחשבות לדבר האבד .לדבריו ,לפי מנהג האשכנזים יש
להחמיר בשלושת הימים הראשונים ולכן כדאי לדחות את
הפגישות לאחר שלושה ימים ,אך לפי מנהג עדות המזרח
אין הבדל בין שלושת הימים הראשונים לשאר הימים.
5הגהות הרמ"א על שלחן ערוך סימן שפ ,ה.
6פתחי תשובה ,יורה דעה סימן שפ ,א ,בשם חמודי
דניאל .ואם הוא רופא שהולך לטפל באחרים ,שנחשב
דבר האבד אפילו אצל חולה שאין בו סכנה ,מותר לו לקבל
החזר הוצאות עבור נסיעתו אך לא לקחת שכר .הגרש"ז
אויערבך ,נשמת אברהם ,יורה דעה סימן שפ ,עמ' תקפ.
הכאלמ תיישע .טי
ז.
מותר לתבוע חוב אם חושש שלאחר השבעה לא ימצאנו.8
ח .בעל מלאכה המחזיק פועלים ומשלם להם ,נחשב "דבר האבד" ויכולים הפועלים
להמשיך ולעסוק במלאכתם.9
הלכות ומנהגים
ו.
מותר לאבל לערוך את חשבונותיו ההכרחיים כדי למנוע שכחה והפסד .אם יש צורך
מותר לברר בטלפון את היתרה בבנק ,ומותר לשלם חשבונות בטלפון ובמרשתת
(אינטרנט) באמצעות כרטיס אשראי.7
שותפים
ט .שותפים שאחד מהם אבל ,סוגרים את העסק או החנות לשבעת הימים ,והשותף
יכול לעשות מלאכה בביתו ובצנעה .כיום ,בעיקר במקרים של חשש להפסד ממון,
נהגו להקל לשותף שימשיך את הפעילות העסקית כבר לאחר שלושה ימים ,10ויש מי
שמתיר אם ייגרם הפסד ממון ,לפתוח את החנות מיד.11
י.
האפשרות המועדפת היא שהחנות תימכר בזמן האנינות בקניין סודר ,לשותף או לאדם
אחר למשך ימי האבל או שהאבל יסלק עצמו מהעסק .אם אפשר ,יש לבצע מכירה כזו
עוד לפני הפטירה .במקרה כזה יש לרשום בחזית החנות שהחנות נמכרה ומנוהלת על
ידי אחר .למעשה יש לפנות למורה הוראה כדי להתייעץ בכל מקרה לגופו.12
יא .אם לשותפים יש שתי חנויות וכל אחד יושב בחנותו והם שותפים ברווח ,מותר לשותף
לפתוח את חנותו אפילו ביום הראשון.13
יב .אם השותף עצמו נפטר הרי במיתתו בטלה השותפות ,ומעיקר הדין מותר לשותפו
לפתוח את העסק .14למעשה ,מדין דרך ארץ ,כדאי לתאם את הדבר מראש ברגישות הנדרשת
עם משפחת הנפטר.
מלאכה בקבלנות ,צורך מצוה וצורך רבים
יג .אם האבל נתן לאחרים לבצע דבר בקבלנות עוד לפני האבלות ,ואין המלאכה ניכרת
שהיא של האבל ,מותר לקבלן לעשות המלאכה בביתו אך לא בבית האבל.
יד .מותר לאבל להשכיר מונית שלו לנהג אחר תמורת אחוזים.15
7ערוך השלחן יורה דעה סימן שפ ,י .צרור החיים
פיסקה פז.
8שלחן ערוך יורה דעה סימן שפ ,ח.
9גשר החיים פרק כא ,ב ,ג בשם ערוך השלחן.
10גשר החיים שם ,ז.
11צרור החיים פיסקה צ – צא.
12גשר החיים פרק כא ,ב ,יד .כל בו על אבלות עמוד
.324ילקוט יוסף סימן טז ,ד .למעשה הורה לי הרב רוז'ה
שליט"א שאם לא הספיקו למכור לפני הפטירה ,יש
למכור את העסק בזמן האנינות ,מפני שלאחר תחילת
האבלות קשה מאוד להתיר .אמנם אם מדובר בצורכי
רבים ,מתירים בדוחק למכור את העסק ביום השלישי
בבקר ,שמקצת היום ככולו.
13גשר החיים פרק כא ,ב ,ח.
14שם ,י ,על פי שלחן ערוך חושן משפט סי' קעו ,יט.
15בשלחן ערוך יורה דעה סימן שפ ,טו ,הביא מתירים
151
הכאלמ תיישע .טי
הלכות ומנהגים
טו .מותר לאבל לעשות מלאכה במקום שהוא צורך מצוה וצורך רבים .לכן מותר לאבל
לתקן ספר תורה ,אם אין ספר תורה אחר ואין סופר אחר .וכן הדין ברופא ,במוהל או
בשוחט במקום שאין אחר .ומותר במקום הצורך גם לצאת מביתו לצורך כך ,ולקבל
החזר הוצאות (בלבד) על עבודתו.16
טז .כשיש חנות ביישוב קטן ,זו סיבה נוספת להתיר לפתוח אותה בגלל צרכי רבים .כפי
שפורט לעיל ,על ידי מכירה של החנות לאדם אחר.
יז.
מותר לאבל לקבל משכורת על הימים שנעדר בהם מחמת אבלותו ,כיון שהאיסור הוא על
עשיית מלאכה ולא על קבלת שכר.
יח .מותר לברר מחירי מצבות ,כיון שיש עניין גדול להזדרז בהקמת המצבה.17
עבודות בבית
יט .מותר לאבלים לבצע את עבודות הבית הנצרכות ,כגון הכנת האוכל ,סידור הבית
ושטיפתו .18לגבי כיבוס וגיהוץ יפורט לקמן בפרק כו.
כ.
152
אין לבצע עבודות מלאכת יד במשך השבעה ,כגון סריגה ,תפירה ותיקון בגדים.
ואוסרים .אך כיון שכיום המנהג שמשכירים מוניות,
והשוכר עושה כן לצורך עצמו – מותר .ילקוט יוסף סימן
טז ,כב.
16ילקוט יוסף סימן טז ,יט – כ.
17צרור החיים פיסקה פח.
18שלחן ערוך יורה דעה סימן שפ ,כב.
רופיאו הכיס ,הציחר .כ
ההימנעות מרחיצה וסיכה כסימן לאבלות מופיעה כבר בתנ"ך .יואב שר צבא דוד אמר לאשה החכמה
"ה ְת ַא ְ ּבלִ י נָ א וְ לִ ְב ׁ ִשי נָ א ִבגְ ֵדי ֵא ֶבל וְ ַאל ָּתסוּכִ י ׁ ֶש ֶמן וְ ָהיִ ית ְּכ ִא ּׁ ָשה זֶ ה יָ ִמים ַר ִ ּבים ִמ ְת ַא ֶ ּבלֶ ת ַעל ֵמת"
מתקועִ :
(שמואל ב' יד ,ב) .הרחיצה והסיכה הן רעננות והתחדשות של הגוף .האבל המתאבל על גופו של המת
העתיד להתבלות ולחזור לעפר ,מנוע מהטיפול והחידוש בגופו שלו.
הלכות ומנהגים
כ .רחיצה ,סיכה ואיפור
א .אסור לאבל לרחוץ את כל גופו ,אפילו בצוננים .אבל חלקים מגופו ,בחמין אסור ובצונן
מותר .מים פושרים הרי הם בכלל צונן ,כיון שאין נהנים מחום המים.1
ב.
מותר לצחצח שיניים.
ג.
האיסור הוא רק ברחיצה של תענוג ,לכן מותר להתרחץ כדי להעביר לכלוך .וכן מי
שהוא איסטניס הרגיל להתרחץ ,ואם לא יתרחץ יש לו צער גדול – מותר לו לרחוץ
אפילו בחמין ,ובצנעה .אך אין מתירים לכל מי שאומר "איסטניס אני" .2כל שכן
שהקלו ביולדת או בחולה – גם בחולה שאין בו סכנה – אם הרופא או החולה אומרים
שהרחיצה תחזק את בריאותו .3ואם אין צורך כל כך ,יש להחמיר ביום הראשון.
ד.
יש מתירים למי שרגיל לטבול לכבוד שבת או לטבול לקריו ,לטבול גם בתוך השבעה,
בצוננים ובצנעה ובקצרה ,ובזמן שאין בני אדם מצויים במקוה ,כיון שאין הטבילה
לתענוג אלא לטהרה.4
ה .אשה אבלה יכולה לרחוץ חלקים מגופה לצורך הפסק טהרה ,אבל לא תטבול בתוך
השבעה .5אם עברה וטבלה ,אינה צריכה לטבול שוב לאחר השבעה.6
ו.
אשה שבעלה אבל והיא לא אבלה ,יכולה לטבול כדרכה בזמנה למרות שאסורים בחיי
אישות.
ז.
מי שאירעו לו שתי אבלויות רצופות ,מותר לו לרחוץ כל גופו בצונן כבר בסיום האבלות
הראשונה.7
ח .סיכה לשם תענוג אסורה ,אבל לשם רפואה או ניקיון מותר .לכן מותר להשתמש
בקרמים למניעת יובש ,לצורך ניקיון או לרפואה .מותר להשתמש בדאודורנט לא
מבושם.
1פסקי תשובות סימן תקנא ,מח ,בשם שערים
המצוינים בהלכה.
2שלחן ערוך יורה דעה סימן שפא ,ג .נראה שבמציאות
כיום שהרבה בני אדם רגילים להתרחץ מדי יום ביומו ,יש
להם גדר איסטניס ומותרים לרחוץ רחיצה קצרה שאינה
של תענוג .ראה כעין זה שו"ת שיח נחום (סימן לד) שהתיר
רחיצה של נקיות בתשעת הימים כיוון שאינה לתענוג.
3גשר החיים פרק כא ,ג ,א.
4נטעי גבריאל חלק א ,פרק קה ,ב ,ובפרק קיד ,ז.
5שלחן ערוך יורה דעה סימן שפא ,ה.
6כל בו על אבלות עמ' .295
7שלחן ערוך יורה דעה סימן שפא ,ד .ובערוך השלחן
(יורה דעה שפא ,ז) הוסיף שלאחר שלושים לאבלות
הראשונה מותר לרחוץ גם בחמין.
153
רופיאו הכיס ,הציחר .כ
הלכות ומנהגים
ט .אשה אבלה לא תתאפר בשבעת ימי האבל .לכלה במשך שלושים יום לאחר נישואיה,
ולבחורה בגיל שידוכים ,התירו להתאפר אפילו בתוך שבעת ימי האבלות.8
י.
אישה אבלה שהתירו לה להשתתף בחופת בתה אפילו בתוך השבעה ,כפי שיובא להלן
בפרק כה – 'שמחה ונישואין' ,הלכה יב ,יש מקום להקל לה להתאפר לכבוד החתונה ,כיוון
שהאיסור להתאפר הוא מנהג .ומטעם זה מותר לה גם לענוד תכשיטים לכבוד החתונה.9
יא .אישה שרגילה להתאפר לכבוד שבת ,ואם לא תתאפר ייראה הדבר כאבלות בפרהסיה,
מותר לה להתאפר לכבוד שבת ,וראוי שתמעט מעט באיפור.
התייחסות להסתכלות אקראית קצרה במראה הובאה לעיל בפרק י הלכה ד ,עמוד .109
154
8שלחן ערוך יורה דעה סימן שפא ,ו .והטעם הוא כיון
שעומדת להינשא .כלומר שדווקא בימי השבעה יכנסו
הרבה מבקרים ומבקרות לבית האבלים ויראוה ,כיון שכך
צריך שתהיה נאה .מסתבר שאין להגזים באיפור שהרי
מדובר על זמן אבלות.
9כך הורה לי הרב יעקב רוז'ה.
לדנסה תליענ .אכ
יך ָּתשִׂ ים ְ ּב ַרגְ לֶ ָ
איסור נעילת הסנדל נלמד מיחזקאל הנביא ,שנאמר לו כהוראת שעה "וּנְ ָעלֶ ָ
יך" (כד ,יז) ולא
יתים עֹלֶ ה
"ודוִ ד עֹלֶ ה ְב ַמ ֲעלֵ ה ַה ֵּז ִ
לנהוג אבלות ,מכלל שלאבלים אסור .הליכה יחף מסמלת אבלות וצער – ָ
ֹאש לוֹ ָחפוּי וְ הוּא הֹלֵ ְך יָ ֵחף" (שמואל ב' טו ,ל; בברחו מפני אבשלום בנו).
וּבוֹ כֶ ה וְ ר ׁ
ד עלָ יו ַא ְד ַמת ק ֶֹד ׁש הוּא
ר א ָּתה עוֹ ֵמ ָ
ם א ׁ ֶש ַ
י ה ָּמקוֹ ֲ
ל רגְ לֶ ָיך ִּכ ַ
ֹם של נְ ָעלֶ ָיך ֵמ ַע ַ
ל ת ְק ַרב ֲהל ׁ ַ
ר א ִּ
ֹאמ ַ
וַ ּי ֶ
שמות ג ,ה
הלכות ומנהגים
כא .נעילת הסנדל
הזכיר 'של' מלשון 'שלילה' ,הזהירו שישלול ממנו החומריות שהמשילם לנעליים ,לפי שהחומר
דבק בגוף כמו שהמנעל דבק ברגל.
רבנו בחיי שם
על דרך הקבלה יש למנעלים משמעות של חיבור ,הן במשמעות הפשוטה של חיבור האדם לקרקע
ולמציאות ,וגם במשמעות של נעילה – סגירה חיבור וחיתום .ממגילת רות (ד ,ז) אנו למדים שנתינת מנעל
סימלה קיום והסכמה – "וְ זֹאת לְ ָפנִ ים ְ ּביִ שְׂ ָר ֵאל ַעל ַה ְ ּגאו ּ ָּלה וְ ַעל ַה ְּתמו ָּרה לְ ַק ֵ ּים ָּכל דָּ ָברָ ׁ ,שלַ ף ִא ׁיש נַ ֲעלוֹ וְ נָ ַתן
לְ ֵר ֵעה ּו וְ זֹאת ַה ְּתעו ָּדה ְ ּביִ שְׂ ָר ֵאל".
בחליצה ,כשהיבם ממאן לייבם את יבמתו ,מתבצע תהליך הפוך – היבמה חולצת את נעלו ,כעין מחאה
"של נְ ָעלֶ ָ
יך" שנאמר למשה רבנו ,מלמד על מגמה של
על שהלה ממאן להתחבר ולהקשר בה .גם הציווי ׁ ַ
ניתוק מהחומריות ומעבר לממד הרוחני של הנבואה .חליצת המנעל מסמלת ניתוק ,הפך נעילת המנעל
או מסירתו המסמלת חיבור.
אצל הנפטר התבצע הניתוק מן החיים ,הוא נפטר מן העולם .על פי הסבר זה ,הפטירה והניתוק באים לידי
ביטוי גם אצל קרובי הנפטר שהולכים יחפים ללא מנעל.
א .אסור לאבלים לנעול נעלי עור ,אבל מותר לנעול נעלי גומי ,בד ,עץ או פלסטיק .יש
מקילים לנעול סנדל (שאינו עשוי עור) אף על פי שהרצועה המחזקת את הרגל עשויה
מעור .1על פי חכמת הנסתר אין לאבל ללכת יחף ,ולכן יגרוב גרביים או ינעל נעלי גומי ,2ויש מי
שכתב שבארץ ישראל שעפרה קדוש מותר ללכת יחף.3
ב.
כבר נכתב לעיל בסדר הלוויה ,שהאבל חולץ מנעליו מיד בסיום הקבורה .בדרך כלל
בסיום הלוויה חולצים את הנעליים ונותנים בהן מעט עפר ,והולכים בהן עד למקום
שיושבים בו שבעה .יש שמביאים ללוויה נעלי גומי ומחליפים במקום.
ג.
יולדת בתוך שלושים יום ללידתה או חולה שקשה לו ,מותרים לנעול נעלי עור אם יש
צורך בכך .כמו כן התירו גם למי שצריך ללכת ברחוב לעניין נחוץ ,וקשה לו ומצטער
בלי נעליים .וכל שכן כשיש סכנת עקרב וכדומה ,התירו לנעול נעלי עור .כיון שיש כיום
1גשר החיים פרק כא ,ד ,א; ילקוט יוסף סימן כ ,ב.
2צרור החיים פיסקה קיד.
3ילקוט יוסף סימן כ ,ד.
155
לדנסה תליענ .אכ
הלכות ומנהגים
נעליים טובות מגומי ,יש להימנע מנעילת נעלי עור במידת האפשר; ואם בכל זאת נועל
נעלי עור ,ראוי שיתן קצת עפר במנעליו ומיד כשיוכל יחלצם.
ד.
בברית מילה או בפדיון הבן מותר להורים לנעול נעלי עור ,4ויש מחמירים ואוסרים.5
ה .מותר לקנות נעלי בד או גומי לצורך השבעה ,אם אין לו ,וילבשם אדם אחר תחילה זמן
מועט.6
ו.
מותר לצחצח נעליים בתוך השבעה.7
ז.
האבל מברך "שעשה לי כל צרכי" למרות שאינו נועל מנעליו.8
ח .בשבת אין אבלות בפרהסיה ולכן נועלים נעלי עור ,וכן בחול המועד ובשני ימי פורים.
לגבי שימוש בנעלי הנפטר ,ראה באוצר המושגים ערך חפצי הנפטר.
156
4גשר החיים פרק כא ,ח ,ח.
5ילקוט יוסף סימן כ ,ז .צרור החיים פיסקה קכג.
6ילקוט יוסף סימן כ ,ג .מועד לכל חי סימן יז ,נ,
בשם יקרא דחיי ונטעי גבריאל .הערת הרב נבנצל
שליט"א – צריך עיון אם יש בזה שמחה כיון שנעלי הבד
עצמן מעוררות את זיכרון האבל והצער ,ולכן יתכן שאין
צורך באדם אחר שילבשם תחילה.
7ילקוט יוסף סימן יז ,יג .צרור החיים פיסקה פה.
8משנה ברורה סימן תקנד סעיף קטן לא ,לעניין תשעה
באב .הערת הרב נבנצל שליט"א – ויש נמנעים בתשעה
באב וביום הכיפורים ,כשכל עם ישראל חלוץ נעליים.
הרות דומלת .בכ
איסור תלמוד תורה נלמד מיחזקאל הנביא ,שנאמר לו " ֵה ָאנֵ ק דּ ֹם" (כד ,יז) .בירושלמי (מועד קטן פ"ג,
ה"ה) למדו ממה שנאמר באיוב (ב ,יג) "וְ ֵאין דּ ֵֹבר ֵאלָ יו דָּ ָבר" – אפילו דבר של תורה .הכלל הוא שלימוד
תורה אסור ,אך יש היתרים שונים כפי שיפורט לקמן.
א .אסור לאבלים לעלות לתורה ,אף אם הוא כהן יחיד בבית הכנסת ,1או ללמוד תורה
"פ ּקו ֵּדי ה' יְ ׁ ָש ִרים
במשך השבעה ,מפני שלימוד תורה משמח את הלב ,כמו שכתוב – ּ ִ
ְמשַׂ ְּמ ֵחי לֵ ב" (תהלים יט ,ט) ,וכמו כן מתוך הלימוד וההתעמקות בו ,עלול האבל להסיח
דעתו מן האבלות.
ב.
האיסור ללמוד תורה חל גם על הנשים האבלות.
ג.
אין לאבל ללמוד גם שאר דברים כדי שלא יסיח דעתו מהאבלות.2
ד.
התירו לאבלים ללמוד עניינים שלא מוסיפים שמחה ללומד ,כגון ספר איוב או נבואות
החורבן שבירמיהו ודיני אבלות .ההיתר הוא דווקא בלימוד פשוט ולא בפלפול המביא
לידי שמחה .ויש מי שהתיר לימוד מוסר ואפילו פרקי אבות.3
הלכות ומנהגים
כב .תלמוד תורה
ה .האבלים יכולים וצריכים ללמוד ענייני אבלות בכלל והלכה למעשה בפרט .לכן האבל
מברך ברכות התורה גם בשבעת ימי האבלות.
ו.
אמנם מצד עיקר הדין אין לומר דברי תורה בבית האבל גם על ידי אנשים אחרים.4
אבל כבר נהגו להקל ולומר דברי תורה בבית האבל ואין למחות בידם ,וכל שכן כשהוא
לעילוי נשמת הנפטר .5מנהג תימן שלומדים ודורשים בבית האבל רק בענייני אבלות,
(מלבד מה שקוראים תהלים או זוהר).6
ז.
מותר לומר מזמורי תהלים שאין בהם שמחה ,ובמקום צורך מותר לומר גם שאר
מזמורים ,דרך תפילה והתעוררות7
ח .מותר לאבל לומר פרשת התמיד ומשנת 'איזהו מקומן' ומדרש רבי ישמעאל שבסדר
תפילת שחרית ,8אבל אינו אומר פרשת הקרבנות ופיטום הקטורת .9ויש שנהגו לומר
הכל ללא דילוג.10
1טור יורה דעה סימן שפד בשם רי"ץ גיאות ורמב"ן.
שלחן ערוך שם ,ב.
2ערוך השלחן יורה דעה סימן שפד ,ט.
3ילקוט יוסף סימן כב; ב ,ה.
4שלחן ערוך יורה דעה סימן שעח ,ז; ממסכת מועד
קטן כג ,א.
5ילקוט יוסף סימן כב ,יב.
6הליכות תימן ,מנהגי קבורה ואבלות עמוד .332 – 331
7ילקוט יוסף סימן כב ,ו .הערת הרב נבנצל שליט"א – אין
זה פשוט כיון שאמירת תהלים היא גם תלמוד תורה .גם
התהלים שאומרים על החולה יש בהם בחינה של לימוד
תורה ,שמבקשים להעניק לחולה ולזכות אותו.
8שלחן ערוך אורח חיים סימן תקנד ,ד ,ומשנה ברורה
שם סעיף קטן ז; ובסימן א ,סעיף קטן יז.
9הגהות הרמ"א על שלחן ערוך אורח חיים סימן
תקנט ,ד.
10ילקוט יוסף סימן כט ,ז.
157
הרות דומלת .בכ
הלכות ומנהגים
ט .אדם המפורסם בשקדנותו בתורה ולהוט אחר לימודה ,יש מקום להתיר לו ללמוד
כדרכו .11משום שהימנעות מתלמוד תורה במקום שלבו חפץ גורמת לו צער גדול ,הקלו לו.
י.
מעיקר הדין ,תלמיד חכם המורה הוראה ודורש לרבים ,יכול לענות תשובות הלכתיות
לשואלים; ואפילו ללמד בזמן אבלותו אם הרבים צריכים לו ,כדי למנוע מהרבים ביטול
תורה .12מקור הדברים בגמרא (מועד קטן כא ,א) "תנו רבנן :אלו דברים שהאבל אסור בהם… ואסור
לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ,ולשנות במשנה ,במדרש ובהלכות ובהש"ס ובאגדות ,ואם היו
רבים צריכים לו אינו נמנע .ומעשה ומת בנו של רבי יוסי בצפורי ,ונכנס לבית המדרש ודרש כל
היום כולו ."…יש שלמדו מכאן שגם מלמד תורה לילדים יכול ללמדם בזמן אבלותו כיון
שנחשב שרבים צריכים לו.13
יא .מחנך כיתה היושב שבעה ומתעוררות שאלות חינוכיות בכיתתו ,מותר להתייעץ עימו
כשיש צורך חיוני בכך .אך אסור לו לבדוק מבחנים או להכין שיעורים בזמן השבעה.14
פירוט לגבי שבת יובא לקמן מעמוד .172
158
11ילקוט יוסף סימן כב ,יג; בשם ירושלמי מועד קטן
פרק ג.
12שלחן ערוך ורמ"א ,יורה דעה שפד ,א; וראה ילקוט
יוסף סימן כב ,יד בהערה שציין שכך נהג למעשה הרב
עובדיה יוסף שליט"א באבלותו על אביו ז"ל ,שלימד
את שיעורו הקבוע במוצאי שבת בנוכחות כחמש מאות
איש ,בהלכות אבלות.
13שפתי כהן וטורי זהב על שלחן ערוך יורה דעה שפד,
א .ומסתבר שדווקא אם אי אפשר למצוא מלמד אחר,
ילקוט יוסף סימן כב ,כט .כיום למעשה ב"ה יש הרבה
מלמדי תורה ,ולכן קשה להתיר ללמד .אמנם אם מדובר
באדם שאין אחר כמותו ,מותר .לכן מסתבר שהרב
עובדיה יוסף עצמו נתן את שיעורו ברבים ,כיון שאין
אחר כמותו (כמו שהובא בהערה הקודמת) ,אך למעשה
גם הרב עובדיה יוסף נתן את שיעורו בהלכות אבלות.
14צרור החיים פיסקה פט.
הענצבש םירבד .גכ
יה וַ ִ ּי ׁ ְש ַּכב ִע ָּמ ּה" (שמואל ב',
איסור חיי אישות נלמד מדוד ,שנאמר "וַ יְ נַ ֵחם דָּ וִ ד ֵאת ַ ּבת ׁ ֶש ַבע ִא ׁ ְש ּתוֹ וַ ָ ּיבֹא ֵאלֶ ָ
יב ,כד) ,מכלל שקודם לכן כשהיו אבלים על מות בנם ,היו אסורים בחיי אישות.
א .אבלים בתוך שבעה אסורים ביחסי אישות ,אבל מותרים בשאר קריבות .וראוי להחמיר
"עת
בחיבוק ונישוק ושלא לישון באותה מיטה .1סמך לזה נמצא בתרגום קהלת על הפסוק ֵ
הלכות ומנהגים
כג .דברים שבצנעה
לַ ֲחבוֹ ק וְ ֵעת לִ ְרחֹק ֵמ ַח ֵ ּבק" – "עידן בחיר לגפפא אתתא ועידן בחיר לרחקא מגפפא בשבעת ימי
אבלא" .2אך אין להחמיר בדיני הרחקות.3
ב.
אם חלה טבילתה של אשה בימי אבלה ,אינה טובלת .4ואם בעלה חולה ,ואין מי שיטפל
בו ,מותרת לטבול רק לצורך הטיפול בו.5
ג.
אשה שבעלה יושב שבעה מותר לה לטבול ,6אך אסורים ביחסי אישות כנזכר לעיל.
ד.
איסור חיי אישות חל גם בשבת.
התייחסות לחיי אישות חיי אישות ביום השביעי ובלילה שלפניו ,תובא לקמן בפרק לב – ככלות השבעה,
עמוד ,177ובאוצר המושגים ערך מקצת היום ככולו.
טיפולי פוריות תוך כדי השבעה
7
זוג שהתחיל טיפולי פוריות ,ולקראת היום הקובע להזרעה או לשאיבת ביציות ,נפטר אחד משבעת
הקרובים של הבעל או של האשה כך שיום הטיפול יוצא בתוך שבעת ימי האבלות ,האם עליהם לוותר על
הטיפול או שמותר לבצעו? אם מותר – מהו האופן המועדף לנתינת הזרע? אם האשה טרם טבלה ,האם
עדיף שתטבול תוך כדי השבעה או שעדיף שהטיפול יתבצע לפני טבילה?
ה .זוג שעובר טיפולי פוריות (בהיתר) הכולל הכנה הורמונלית של האשה לקראת הטיפול,
ובזמן המיועד לטיפול נפטר אחד מקרובי האיש או האשה ,אפשר לסמוך על הפוסקים
המתירים בשעת צורך גדול כזה את ביצוע הטיפול בתוך השבעה.
ו.
במצב כזה עדיף שנתינת הזרע לא תהיה על ידי יחסי אישות ולא על ידי נתינת זרע
בידיים אלא על ידי חיבוק ונישוק .יש לקבל הדרכה מעשית על ידי רב יועץ במכון פוע"ה.
ז.
אם מתאפשר לאישה לטבול תוך כדי השבעה ,עדיף שתטבול לפני הטיפול.
1שלחן ערוך ,יורה דעה סימן שפג ,א .ברמ"א שם
משמע שאסור מדינא.
2מובא בחידושי ר' עקיבא איגר בשלחן ערוך שם.
3דרכי טהרה עמוד ריד.
4ויש שהתירו ,ראה תשובת בנימין זאב ,הובאה בבית
חדש ,יורה דעה סימן שפא ,ד.
5ילקוט יוסף סימן יח ,י.
6ויש שהחמירו ,ראה תשובת מהר"ם שיק ,יורה דעה,
סימנים שסד-שסה.
7על פי הרב אריה כץ' ,טיפולי פוריות לאבל היושב
שבעה' ,אסיא צג-צד ,אדר א תשע"ד ,עמ' .43–31ראה
שם בנספח תשובותיהם של הרב שמאי קהת הכהן גרוס,
הרב שלמה דיכובסקי ,הרב יצחק זילברשטיין ,הרב דוב
ליאור ,הרב מאיר ניסים מזוז ,הרב אביגדר נבנצל והרב
שלמה משה עמאר.
159
תועֵרו םולש תליאש .דכ
הלכות ומנהגים
שלום ורעות
ֵ
כד .שאילת
"ה ָאנֵ ק דּ ֹם" .שלום הוא לשון שלמות .האבלים אינם
איסור שאלת שלום נלמד מיחזקאל הנביא שנאמר לו ֵ
בשלמות אלא בחסרון ,ולכן אין מברכים אותם בשלום וגם הם לא אומרים שלום .זו גם הסיבה שלעתים
משאירים בבית האבל את הדלת הראשית פתוחה ,כדי להימנע מאמירת שלום לאבלים בכניסה לבית.
חז"ל אשר הקפידו ללמד כי על כל אדם להקדים ברכת שלום לזולתו כל אימת שהוא פוגש את חברו
או את שכנו או כל אדם אחר ברחוב ,השכילו להבין כי אין מקום להתנהגות כה נימוסית במצבו של
האבל בזמן השבעה ,כשהוא שרוי בצער על אבדן יקירו .לכן אסרו על המבקר לברך בשלום את האבל,
וכן פטרו את האבל מלברך את אלה שבאים לנחמו .הרי זה נראה כאבסורד לשאול אבל שזה עתה
איבד את יקירו" :שלום ,איך אתה מרגיש" .דחיית ברכת השלום בזמן כזה אינה צריכה להתפרש
כדחייה של המוסכמות החברתיות בנוגע לנימוס ולהתנהגות נאותה בין אנשים ,להיפך – היא באה
להסביר את ההבנה והרגישות של המנחמים למצבו הכואב והמיוחד של האבל .
הרב משה לאם ,דרכה של היהדות במוות ובאבלות ,עמוד .123
א .אבל אסור בשאילת שלום.
ב.
מעיקר הדין ההימנעות היא דווקא מלומר את המילה "שלום" שהיא אחד משמותיו
של ה' .ולכן יש מהפוסקים שהתירו לומר "בוקר טוב" וכו' ,אם לא מזכירים את המלה
"שלום" עצמה ,1ויש שאסרו אף באופן זה .2לכל הדעות מותר לנענע בראשו במקום
שאילת שלום.
ג.
גם בשיחות טלפון אין מסיימים במילה "שלום" ,אלא "להתראות"" ,כל טוב" וכדומה,
או במילות ניחומים.
ד.
בשלושת הימים הראשונים לא שואל בשלום וגם לא משיב למי שדרש בשלומו ,אלא
יודיענו שהוא אבל .משלושה ועד שבעה אינו שואל ,אבל משיב ,ובשפה רפה .משבעה
ועד שלושים שואל בשלום אחרים ,אבל אין אחרים שואלים בשלומו .ואם בשאלת
שלום נאסר ,קל וחומר שלא ירבה דברים ושלא ישחוק.3
ה .האבל מותר לברך אדם אחר ומותר לאחרים לברך אותו .אבל שיש לו שמחה מותר
לומר לו "מזל טוב".4
ו.
160
מותר להושיט יד בשעה שמברכים .5אמנם יש שאסרו כיון שהושטת יד נחשבת
לשאילת שלום .6אבל לכל הדעות ,אם הושיטו לאבל יד ,יכול להושיט חזרה.
1באר היטב סימן שפה ,ב .ילקוט יוסף סימן כג ,א ,ח.
צרור החיים פיסקה קפה .יסודי הלכה עמוד קפח בשם
הרב שלמה מן ההר.
2גשר החיים פרק כא ,ז ,ה; כתב לא לומר "צפרא טבא"
אבל התיר בלשונות אחרים.
3שלחן ערוך יורה דעה סימן שפה ,א.
4גשר החיים פרק כא ,ז ,ז.
5פני ברוך סימן טז ,יד; על פי שו"ת הר צבי סימן ר"צ.
ילקוט יוסף סימן כג ,יא.
6צרור החיים פיסקה צב.
תועֵרו םולש תליאש .דכ
ח .מותר לאבל לומר "שבת שלום" כיון שבשבת אין אבלות בפרהסיה .לגבי אמירת "שבת
שלום" לאבל ,תלוי במנהג המקום ,יש מקומות שאומרים ויש שאין אומרים.9
ט.
האבל לא משתתף בסעודת מרעים בתקופת אבלותו .הפרטים יבוארו לקמן ,פרק לג – מנהגי
אבלות בתוך השלושים ,בפיסקה 'ביקורי חברים' ,עמ' .186
י.
אין נותנים מתנה לאבל בזמן האבל ,כיון שנתינת המתנה מוגדרת מבחינה הלכתית כאמירת
שלום .10הפוסקים השוו בין אמירת שלום לבין משלוח מנות שהוא כעין דרישת שלום בין חברים.
הלכות משלוח מנות מפורטות לקמן עמוד .204‑203
7משנה ברורה סימן תכו ,יא .שמירת שבת כהלכתה
חלק ב ,פרק סה ,לו.
8ילקוט יוסף סימן כג ,ז.
9צרור החיים פיסקה קס .שמירת שבת כהלכתה
שם ,הלכה יב .בגשר החיים (פרק כא ,יב ,ב) כתב שיש
מחמירים בתוך שלושים לא לשאול בשלום האבל
בשבת .המחמירים נמנעים מלפגוש את האבל כדי שלא
יראה כאבלות בפרהסיה .בילקוט יוסף (סימן כג ,ו) כתב
לומר שבת שלום לאבלים ,כרמב"ם ,שהוא מכלל דברים
שבפרהסיה ,וכך המנהג בירושלים.
10רמ"א יורה דעה סימן שפה ,ג .צרור החיים פיסקה
ריא.
הלכות ומנהגים
ז.
אין לאבל לקדש את הלבנה אם ישאר זמן לקדש אחר ימי אבלו ,ואם לא ישאר זמן
מותר לו לצאת מביתו ולקדש ,אבל יאמר רק את הברכה ולא יאמר "שלום עליכם"
ואת שאר התוספות ,7ויש אומרים שמותר לאחרים לומר "שלום עליכם" לאבל בקידוש
לבנה.8
161
ןיאושינו החמש .הכ
הלכות ומנהגים
כה .שמחה ונישואין
א .האבל אסור בשמחה בתוך השבעה ואפילו בדברים העלולים להביאו לידי שמחה ,כגון
להחזיק תינוק בחיקו ולשחק עמו .1מותר להורים לטפל בילדיהם.
ב.
בהבדלה בבית האבל לא אומרים פסוקי שמחה ,אלא מתחילים מברכת בורא פרי
הגפן.
ג.
ראוי לא לברך שהחיינו על פרי חדש בתוך השבעה ,2אלא אם כן לא יוכל למצאו לאחר
השבעה .אבל בברית מילה או בפדיון הבן ,אבי הבן מברך שהחיינו גם בתוך השבעה.
כלומר ,נמנעים מברכת שהחיינו על שמחת חידוש (פרי או בגד חדש) ,אבל מברכים שהחיינו על
שמחה של מצוה שקבוע לה זמן כגון מילה ,פדיון הבן ,נר חנוכה וכיוצא בזה.
ד.
בברית מילה או פדיון הבן מותר להורים ללבוש בגדי שבת ולנעול נעלי עור ,3ויש
מחמירים ואוסרים נעלי עור.4
ה .מותר לאבי הבן לעלות לתורה ביום הברית ,ויש מעדיפים שישתמט מלעלות לתורה.5
ו.
מותר לאבי הבן לערוך את סעודת המצוה בביתו ולהשתתף בה אפילו בתוך השבעה.6
אם אין מקום בבית מותר לערוך את הסעודה בבית הכנסת.
ז.
גם מילה שלא בזמנה יש לקיים בתוך השבעה ,ואין לדחותה עוד עקב האבלות.7
ח .סבא וסבתא אבלים יכולים להשתתף בברית אך לא בסעודה ,וראה עוד בהערה.8
ט .אחר המילה או הפדיון ,דיניו ככל אבל.
י.
162
מותר לאבל להיות מוהל או סנדק אפילו בתוך השבעה ,ואם הוא כהן יכול לפדות בכור
(פדיון הבן) .ומותר לו לצאת לצורך זה למקום השמחה ,אבל לא ילבש בגדי שבת ולא
נועל מנעליו בתוך השבעה וראה כאן בהערה .9אבל אינו יכול לצאת מביתו כדי להכניס
את התינוק לברית (הנקרא קוואטר) .10טעם החילוק הוא שלהיות מוהל או סנדק או לפדות
1שלחן ערוך יורה דעה סימן שצא ,א.
2אך אין בכך איסור .ראה מגן אברהם ,סימן תקנא ,ס"ק
מב.
3גשר החיים פרק כא ,ח ,ח.
4הרב עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר חלק ט ,יורה דעה
סימן מב; ובילקוט יוסף סימן כ ,ז .ובספר צרור החיים
(פיסקה קכג) כתב שמותר לאבי הבן ללבוש בגדי שבת
(לא מכובסים) אך לא ינעל נעלי עור ולא ישתתף בסעודה.
5גשר החיים פרק כא ,ח ,ח .ובנטעי גבריאל (חלק ב,
פרק כד ,ד) כתב שאינו רשאי לעלות לתורה.
6הגהות הרמ"א על שלחן ערוך יורה דעה סימן שצא,
ב .גשר החיים פרק כא ,ח ,ו .וכבר הזכרנו שבצרור החיים
(פיסקה קכג) אסר להשתתף בסעודה בתוך שבעה.
7ילקוט יוסף סימן לח ,כב.
8צרור החיים פיסקה קכד .הערת הרב נבנצל
שליט"א – אולי לדעת אדמו"ר זללה"ה (הגרש"ז
אויערבך זצ"ל) מותרים להשתתף בסעודה( .בתשובה
לשאלתי הורה לי הרב נבנצל שליט"א הלכה למעשה,
להקל לסבא וסבתא אבלים להשתתף גם בסעודה ,כיון
שהוא יום טוב שלהם).
9ברכי יוסף סימן שצא ,א; מובא בפני ברוך סימן כ ,ו.
ילקוט יוסף סימן לח ,כג .הערת הרב נבנצל שליט"א – גם
כאן יש לו אותו דין כמו אבי הבן (לעיל הלכה ד) שיש
אוסרים ויש מתירים בנעילת הסנדל.
ןיאושינו החמש .הכ
באבלות על אב ואם לא יכול להחליף את בגדו הקרוע ,אבל על שאר קרובים יכול
להחליף בגד.
יא .בר מצוה שהגיע למצוות ואביו או אמו יושבים שבעה ,מקיימים את העלייה לתורה
והנחת תפילין בזמנה ,ואם אין ספר תורה בבית האבל ילכו לכבודו לבית הכנסת ,ואת
סעודת המצוה יקיימו אחר השבעה.12
הלכות ומנהגים
בכור נחשב למצוה ,ואם צריכים את האבל לקיום המצוה התירו לו לצאת מביתו .11אבל להכניס את
התינוק לא נחשב למצוה ולכן לא התירו לאבל לצאת מביתו ,לכן אם הברית בביתו אפשר להתיר.
יב .התירו להורים אבלים של חתן או של כלה להשתתף בחופת ובחתונת ילדיהם ,אפילו
בתוך השבעה אחר היום הראשון ,אבל לא התירו להם לאכול שם במקום המכובד אלא
במקום אקראי ,מנה פה מנה שם .13האבל יכול ללבוש בגדי שבת ,ולגבי בגד חדש יפורט
בפרק הבא.
יג .ככלל ,נישואין אסורים לאבל אפילו בתוך השלושים.
יד .אירוסין , 14מעיקר הדין מותר לעשות אפילו בתוך השבעה .ללא מסיבות ושמחה אלא כדי
שלא תתפרד החבילה (המכונה "וורט").
דין חתן וכלה שאירעה להם אבלות מפורט לקמן מעמוד .253
10פני ברוך סימן כ ,ז; בשם שדי חמד.
11הגהות הרמ"א על שלחן ערוך יורה דעה סי' שצג ,ג.
12מועד לכל חי סימן יז ,קכא ,בשם זכרון יצחק ונטעי
גבריאל.
13אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן קסט וסימן
קעא .והטעם בגלל שצער גדול הוא להם אם לא יוכלו
להשתתף בחופת בנם או בתם .היתר זה מוגבל לאב
ואם בלבד .בילקוט יוסף (סימן לח ,יז) כתב שלאחר
החופה יש לחזור לבית להמשך השבעה .גם הרב יעקב
רוז'ה שליט"א הורה לי שלמעשה יכולים להישאר כל
החתונה ,אך לא יאכלו במקום המכובד המיועד להורי
החתן והכלה אלא ישבו במקום צדדי ויאכלו שם.
14הכוונה בימינו בדרך כלל לשידוכים שאינם מחייבים
הלכתית ,אלא נותנים תוקף פומבי על ההחלטה להינשא.
אמנם מצד עיקר הדין יש מתירים אירוסין גמורים שנהגו
בהם בזמן המשנה אפילו ביום המיתה ,אך למעשה כיום
האירוסין והנישואין נעשים ברצף אחד ,כך שבדרך כלל
אין משמעות מעשית לכך( .שלחן ערוך ורמ"א ,יורה
דעה סימן שצב ,א).
163
םישדח םידגבו סוביכ .וכ
הלכות ומנהגים
כו .כיבוס ובגדים חדשים
יה ִה ְת ַא ְ ּבלִ י נָ א וְ לִ ְב ׁ ִשי
ֹאמר ֵאלֶ ָ
איסור כיבוס נלמד מהפסוק "וַ ִ ּי ׁ ְשלַ ח יוֹ ָאב ְּתקוֹ ָעה וַ ִ ּי ַּקח ִמ ּׁ ָשם ִא ּׁ ָשה ֲחכָ ָמה וַ ּי ֶ
נָ א ִבגְ ֵדי ֵא ֶבל וְ ַאל ָּתסוּכִ י ׁ ֶש ֶמן וְ ָהיִ ית ְּכ ִא ּׁ ָשה זֶ ה יָ ִמים ַר ִ ּבים ִמ ְת ַא ֶ ּבלֶ ת ַעל ֵמת" (שמואל ב' ,יד ,ב) .משמע שלא
היו נאים אלא מנוולים משאר בגדים (מועד קטן טו ,ב).
כיבוס
א .אסור לאבל בתוך השבעה לכבס בגדיו אפילו כיבוס פשוט ,ואסור לו ללבוש בגדים
מכובסים.
ב.
במקום צורך מותר להחליף לבנים וגרביים בתוך השבעה ,וכן אפשר להחליף בגדים
שהתלכלכו או שספוגים בזיעה באופן שמפריע לאבל ,1שלא אסרו אלא כשמחליף לתענוג.
ג.
אבל על אביו ואמו אמור לשבת בבגד קרוע כל השבעה ,ואם מחליף חולצה צריך לקרוע
גם את החולצה האחרת .על שאר קרובים אין צריך לקרוע שוב.2
ד.
אשה אבלה מותרת ללבוש בגד נקי לספירת שבעה נקיים.
ה .בגד שהתלכלך בכתם מותר להסיר את הלכלוך במים.
ו.
אם מסר בגדיו למכבסה קודם שנעשה אבל ,מותר להם לכבסם.3
ז.
מותר לכבס בגדי ילדים קטנים שמתו הוריהם.4
ח .אשה אבלה לא תכבס את בגדי ילדיה.
ט .בני ביתו של האבל (שאינם אבלים) מותרים לכבס בגדיהם ,וכן מותרים ללבוש בגדים
מכובסים.
י.
עדות המזרח נהגו באיסור כיבוס רק במשך השבעה .5האשכנזים נהגו להחמיר מללבוש
בגדים שכובסו בסבון עד השלושים ,מלבד מה שהוזכר בסעיף ב ,ואפילו בתוך השבעה ,אלא
אם כן לבשם אדם אחר לזמן מה ,או שהניחם על גבי קרקע עולם (לא מקום מרוצף),
כדי לקלקל מעט את קיפולי הגיהוץ .6הרעיון הוא שכיון שהאבלות עדיין חלה בתוך השלושים,
שחלק ממנה היא ההגבלה על כיבוס; לכן לובשים בגדים מכובסים רק אם "קלקלו" באופן סמלי את
הכיבוס והגיהוץ.7
164
1ערוך השלחן שפט ,ז .גשר החיים פרק כא ,י ,א בשם
פתחי תשובה סימן שפט ,ב .צרור החיים פיסקה קיט.
2צרור החיים פיסקה קיט.
3שלחן ערוך יורה דעה סימן שפט ,ד.
4שם ,ב.
5שם ,א.
6הגהות הרמ"א על שלחן ערוך יורה דעה סימן שפט,
א .ובפני ברוך סימן יח הערה יח הביא בשם הכרם שלמה
שכך הדין גם אם מניח על גבי קרקע או מקלקל מעט את
הקיפולים .וכן בנטעי גבריאל חלק ב ,פרק י ,ה .וכן התיר
בשלחן ערוך המקוצר עיני יצחק יורה דעה סימן קצ ,ה;
אם נתלכלך הבגד מעט על גבי קרקע.
7הערת הרב נבנצל שליט"א – סבורני שאדמו"ר
זללה"ה (הגרש"ז אויערבך זצ"ל) היה מחמיר בזה.
םישדח םידגבו סוביכ .וכ
יא .אין לובשים בגדים חדשים .אם צריך ,מותר ללבוש בגד חדש לאחר שאדם אחר ילבשנו
במשך יומיים שלושה.8
יב .מותר לקנות כלים ורהיטים חדשים רק לאחר השלושים ,ויש מתירים גם בתוך
השלושים.9
הלכות ומנהגים
בגדים חדשים
יג .מותר לסייד את הבית אפילו בתוך שלושים.10
התייחסות לשבת תובא להלן בפרק לא – שבת לאבלות ,מעמוד .172
8גשר החיים פרק כא ,י ,ג.
9כך הורה לי הרב נבנצל שליט"א ,כיון שהחמירו רק
בבגדים ולא בכלי בית.
10ילקוט יוסף סימן יז ,יד .פני ברוך סימן יח ,יב בשם
מורי הוראה.
165
םיינרופיצ תליטנו חוליג ,תרופסת .זכ
הלכות ומנהגים
כז .תספורת ,גילוח ונטילת ציפורניים
אשיכֶ ם ַאל ִּת ְפ ָרעוּ" (ויקרא י ,ו) .מכלל
איסור תספורת נלמד מהאזהרה לאהרן ולבניו ,כהוראת שעה ָ"ר ׁ ֵ
שכל המתאבל אסור לספר שערו אלא מגדל פרע (מועד קטן יד ,ב).
גידול שיער והאיסור על גילוח ותספורת נחשב כסימן לאבלות ,ויכולים לסמל הזנחה מסוימת בטיפוח
הגוף .עיקרון זה חוזר בכמה צורות ומשמעויות בהלכות אבלות .פחות התייחסות לגוף שסופו לכלות
ולבלות בעפר ויותר התמקדות בנשמה הנצחית .גם בהתייחסות לנפטר שגופו נקבר ואינו עמנו ,אנו
מעוניינים להתרכז ולשים דגש על הצד הרוחני שבו.
תספורת וגילוח
א.
אבל אסור לגלח שערו ולהסתפר כל שלושים ,שער ראשו ,זקנו ובכל גופו .לכן גם אם
יחול חג בתוך השבעה ,לא יבטל איסור תספורת .התייחסות לאיסור תספורת לאבל על אב ואם
תובא להלן ,עמ' .188
ב.
שער השפם שמפריע לאכילה ,נהגו להקל אפילו בתוך שבעה.1
ג.
מותר להסתרק בתוך השבעה ,גם אם נושר שיער עקב כך.2
ד.
אבל אסור בתספורת גם אחרי השבעה .התייחסות תובא להלן מעמוד .179
ציפורניים
ה .אין קוצצים ציפורניים בכלי כל שלושים ,אבל התירו בשינוי – בידיים ,בשיניים ,בפצירה
או בסכין ,אפילו בתוך השבעה .מותר לעשות סדק קטן בכלי כדי לסיים בידיים.3
ו.
166
ציפורן שנשברה או נסדקה ומפריעה ,מותר לגוזרה.
1שלחן ערוך (יורה דעה סימן שצ ,א) התיר רק אחרי
השבעה ,אך ראה ביאור הגר"א שם בשם הרמב"ן שהקל
אף בתוך השבעה.
2ילקוט יוסף סימן לז ,ב .ובצרור החיים (פיסקה קיב)
כתב שמותר להסתרק ,אך הגברים נהגו לא להסתרק.
3ילקוט יוסף סימן לז ,ח.
אסכ לע הבישי .חכ
איסור ישיבה על כסא נלמד מאיוב שנאמר בו "וַ ֵ ּי ׁ ְשב ּו ִא ּתוֹ לָ ָא ֶרץ" (ב ,יג) ,או מדוד המלך שנאמר בו "וַ ָ ּי ָקם
ַה ֶּמלֶ ְך וַ ִ ּי ְק ַרע ֶאת ְ ּבגָ ָדיו וַ ִ ּי ׁ ְש ַּכב ָא ְר ָצה" (שמואל ב' יג ,לא).
א .האבל בתוך השבעה יושב על גבי קרקע ,1מזרון או כסא נמוך עד גובה שלושה טפחים.2
זקן או חולה שקשה להם הדבר ,יכולים להקל ולשבת כדרכם על כסא ,3ויש מי שכתב
שכך ראוי לנהוג לכתחילה לגבי נשים ,אם הישיבה הנמוכה עלולה לפגוע בצניעותן.4
ב.
האבל אינו חייב לשבת כל היום אלא רק בשעה שנמצאים אצלו המנחמים ,ובשאר
היום יכול לעמוד ולהסתובב בבית.
ג.
אם האבל בא לבית הכנסת לאזכרה או לתפילה ,הקלו שישב על כסא.5
ד.
אף שמעיקר הדין ראוי היה לאבל לישון על מזרון או על גבי קרקע ,נהגו להקל לאבל
לישון במיטה ,כיון שהכל נחשבים כחולים לגבי שינה על הקרקע.6
הלכות ומנהגים
כח .ישיבה על כסא
התייחסות לישיבת המנחמים הובאה לעיל ,עמוד ,114הלכה ד.
1בילקוט יוסף (סימן כא ,א) כתב להקל לשבת על
קרקע מרוצפת ואין בזה משום חשש המקובלים שלא
לישב על גבי קרקע משום רוח רעה ,ומכל מקום טוב
להפסיק בבגד בינו לבין הקרקע.
2לדעת הבן איש חי עדיף שיהיה בגובה טפח אחד
בלבד (צרור החיים עמוד .)60
3צרור החיים פיסקה קב.
4שאילת שלמה חלק ראשון עמוד .410
5ילקוט יוסף סימן כא ,ג.
6גשר החיים פרק כ ,ה ,יא .ילקוט יוסף סימן כא ,ה.
אמנם בפתחי תשובה (יורה דעה שפז ,ב) הביא דעה
האוסרת על האבל לישון על גבי מטה .וגם בספר צרור
החיים (עמ' )60כתב שהאבל ישן על גבי מזרון נמוך ולא
כדרכו.
167
ותיבמ האיצי .טכ
הלכות ומנהגים
כט .יציאה מביתו
תנו רבנן :אבל שבת ראשונה (שבוע ראשון) אינו יוצא מפתח ביתו .שנייה יוצא ואינו יושב במקומו .
שלישית יושב במקומו ואינו מדבר .רביעית הרי הוא ככל אדם.
מועד קטן כג ,א
א .ככלל אבל אינו יוצא מביתו כל שבעה ,ובמיוחד הקפידו שלא יצא מביתו בשלושת
הימים הראשונים של השבעה .הטעם הוא כדי שלא יתערב בין האנשים ויסיח דעתו מהאבלות.
גם אין לאבל בעצם למה לצאת ,כיון שאסור במלאכה ובטיול.1
ב.
אין לאבל לצאת גם לצורך מצוה כגון ברית מילה או נישואין או לוויה ,2ויכול ללכת
ללוויה לאחר שעברו שלושת הימים הראשונים מהשבעה.3
ג.
המנהג הוא שהאבל אינו יוצא מביתו גם לצורך ניחום אבלים .אמנם בגמרא מופיע שאחר
שלושה ימים הולך לבית האבל ,ואינו יושב במקום המנחמים אלא במקום המתנחמים; אך בזמננו
לא נהוג לצאת לצורך כך.4
ד.
התירו לאבל לצאת לצורך מצוה שחייב בה בגופו ,כגון למול את בנו או להשתתף בלוויה
של קרובו שנפטר; או לצורך גדול ,כגון "דבר האבד" (הפסד כספי) או ללוות את אשתו
בלידתה .5אבל אם אין צורך גדול ,כגון תור לרופא כשמדובר בחולה שאין בו סכנה ,יש
לדחות.6
ה .יש מי שכתב שאבל שחש לא בטוב ,עדיף להזמין רופא הביתה מאשר לצאת מביתו ,על
אף ההוצאה הכספית הכרוכה בכך.7
168
ו.
בשעת הצורך ,מותר לאבל לשבת בבית האבלים עם משפחתו ,ולחזור בערב לישון
בביתו ;8ומותר לו לנסוע בצנעה בערב שבת לביתו כדי לעשות את השבת עם בני ביתו.9
ז.
אשה היושבת שבעה בבית הנפטר ,יכולה בשעת הצורך ללכת לביתה כדי לטפל בילדיה
הזקוקים לה ,ועדיף לעשות זאת בצנעה.10
1בערוך השלחן (יורה דעה סימן שצג ,א – ד) הדגיש
שאין מדובר באיסור ,ולכן יש מקום להקל במקום הצורך.
2גשר החיים פרק כא ,יג ,ד .על פי הרמ"א יורה דעה
שצג ,א.
3שלחן ערוך יורה דעה סימן שצג ,א .אמנם בצרור
החיים (פיסקה צט) כתב שרק לפי מנהג עדות המזרח
אפשר לצאת אחר שלושה ימים ,אבל גם בגשר החיים
(פרק כא ,יג ,ד) כתב שכך המנהג ,אלא שילך ארבע
אמות בלבד ולא בין המלווים אלא בריחוק מהם.
4גשר החיים פרק כא ,יג ,א בהערה .אמנם בשלחן ערוך
(יורה דעה סימן שצג ,א) פסק כגמרא שיוצא לאחר
שלושה ימים ,אך הרמ"א בהגהותיו כתב שאין נוהגים כך
ושב ואל תעשה עדיף.
5אגרות משה ,יורה דעה חלק ד ,סימן מה.
6צרור החיים פיסקה צח.
7שם פיסקה צז.
8כל בו על אבלות עמוד .262ובצרור החיים (פיסקה
צג) התיר דווקא בשעת הדחק ,כגון שיש צפיפות ורעש
במקום שבו יושבים.
9ילקוט יוסף סימן לג ,א – ג .צרור החיים פיסקה צה.
10צרור החיים פיסקה צד.
ותיבמ האיצי .טכ
ט .גם כשהתירו לו ,יצא בצנעה ככל שאפשר ,ולכן עדיף שיצא בלילה או באופן שלא
יפגוש בני אדם .האבל צריך שימור ולכן עדיף שלא ילך יחידי .ראה באוצר המושגים ערך שמירה
לאבל.
י.
מתפללים במניין בבית האבל גם כדי שלא יצטרך לצאת מביתו להתפלל ולומר קדיש.
ואם אין לו מניין בביתו ,מקילים לו לצאת לבית כנסת קרוב .ואם בית הכנסת לא קרוב,
יכול לצאת לשם אחר שלושה ימים בצנעה .ואם צריך לעבור בין הרבה בני אדם ,לא
יצא כלל .12ויש מתירים בכל אופן לצאת מביתו כדי להתפלל במניין ולומר קדיש.13
הלכות ומנהגים
ח .יש מי שהתיר לאבל לעבור באמצע השבעה ממקום למקום ,כדי לחסוך מהמנחמים
נסיעות ארוכות.11
יא .בשבת נוהגים ללכת לבית הכנסת.
יב .אבל אינו אומר קידוש לבנה אם תישאר שהות לכך אחרי ימי השבעה .אך אם יעבור
זמן קידוש לבנה ,יאמר בתוך ימי השבעה.14
11צרור החיים פיסקה צו .שאילת שלמה חלק ה ,עב.
הערת הרב נבנצל שליט"א – ואדמו"ר זללה"ה (הגרש"ז
אויערבך זצ"ל) התנגד לזה.
12גשר החיים פרק כא ,יג ,ו.
13ציץ אליעזר חלק ה ,אבן יעקב סימן נז ,ח.
14באור הלכה סימן תכו ,ב ,דיבור המתחיל 'קודם
תשעה' ,בשם שערי אפרים.
169
תסנכה תיבב םוקמ יוניש .ל
הלכות ומנהגים
ל .שינוי מקום בבית הכנסת
ראה שלמה שמידת גמילות חסדים גדולה לפני הקדוש ברוך הוא ,לפיכך כשבנה בית המקדש בנה שני
שערים :אחד לחתנים ,ואחד לאבלים ומנודים .והיו ישראל הולכים בשבתות ויושבים בין השערים
הללו .הנכנס בשער חתנים היו יודעים שהוא חתן ,והיו אומרים לו :השוכן בבית הזה ישמחך בבנים
ובבנות .הנכנס בשער אבלים ושפמו מכוסה היו יודעים שהוא אבל ואומרים לו :השוכן בבית הזה
ינחמך.
משחרב בית המקדש ,התקינו חכמים שיהו חתנים ואבלים הולכים לבתי כנסיות ובתי מדרשות ,ואנשי
המקום רואים את החתן ושמחין עמו; ואת האבל ויושבים עמו לארץ ,כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן
בגמילות חסדים .ועליהן הוא אומר :ברוך נותן שכר טוב לגומלי חסדים.
מדרש פרקי דרבי אליעזר פרק שבעה עשר
א .האבל משנה מקומו בבית הכנסת 1בתוך השלושים .לפי מנהג האשכנזים אבל על אביו
ואמו משנה מקומו כל שנים עשר חודש .ניתן להשוות זאת באופן סמלי לכעין גלות ,שהאדם
גולה ממקומו הקבוע שיש לו בו ביטחון ורגילות ,ועוקר למקום אחר .השינוי נחשב כסימן נוסף
לאבלות .האבל מתנהג באופן שונה גם כדי להביע את צערו וגם כדי להסב את תשומת לב הסובבים
אותו לעובדת היותו אבל ,כך יוכלו להשתתף בצערו ולנחמו .מקור לכך מצינו כבר במשנה (מדות ב,
ב) בה מתוארת התקנה שהאבל הולך כנגד כיוון התנועה של ההולכים:
כל הנכנסים להר הבית נכנסין דרך ימין ,ומקיפין ויוצאין דרך שמאל,
חוץ ממי שארעו דבר (שהוא אבל) שהוא מקיף לשמאל.
‑ "מה לך מקיף לשמאל"?
‑ "שאני אבל"
‑ "השוכן בבית הזה ינחמך".
170
ב.
שיעור השינוי ארבע אמות ,ואם אי אפשר – אין קפידה על כך .2ויש מי שכתב להקל גם
אם רק ניכר ששינה מקומו משום אבלותו.3
ג.
השינוי לא יהיה למקום חשוב יותר.4
ד.
בשבת אין נוהגים אבלות בפרהסיה ,ולכן לפי מנהג עדות המזרח ובני תימן לא ישנה
מקומו ,ולפי האשכנזים ישנה מקומו רק בתוך השלושים.5
1דווקא בבית הכנסת ולא בביתו ,גשר החיים פרק כב,
ג .בספר צרור החיים (עמוד )69כתב לשנות גם בביתו.
2גשר החיים שם.
3ציץ אליעזר חלק ה ,אבן יעקב סימן נח ,ב .גם בנטעי
גבריאל (חלק ב ,פרק יב ,ט) כתב בשם מהר"ם שיק שאין
צריך להרחיק ארבע אמות ,אלא העיקר הוא לשנות
ממקומו הקבוע המיוחד לו.
4נטעי גבריאל (שם ,י) בשם מהר"ם שיק.
5גשר החיים שם על פי שלחן ערוך ורמ"א ,יורה דעה
שצג ,ד .ובשמירת שבת כהלכתה (חלק ב ,פרק סה,
כד) כתב שמשנה מקומו כל שנים עשר חודש ,וכן כתב
בצרור החיים (פיסקה קסא) שכך הוא מנהג האשכנזים.
ומנהג בני תימן הובא בספר באר לחי רואי סימן קלה,
מספר ענף עץ אבות ומספר נפש כל חי.
תסנכה תיבב םוקמ יוניש .ל
ו.
רב קהילה ,ששינוי מקומו יורגש בעליל ,אין צריך לשנות מקומו בשבת .7ויש מי שכתב
שכך הדין גם לגבי גבאי או אדם חשוב.8
ז.
המשנה מקומו עקב האבלות ,יכול להישאר שם גם לאחר תום תקופת האבלות.
הלכות ומנהגים
ה .מותר לבן לשבת במקומו של אביו לאחר פטירתו ,ואף על פי שיש מי שהחמירו בכך יש
להקל ,שמסתמא האב מוחל ,וזהו כבודו של האב שהבן ישב במקומו לאחר מותו.6
ח .מנהג בני תימן שלא ישב שום אדם במקומו של הנפטר בבית הכנסת במשך שלושים
יום או שלושה חודשים .ואם היה אדם חשוב ,יש נוהגים כך עד שנים עשר חודש.9
6ציץ אליעזר חלק טו ,סימן מא ,ב .ילקוט יוסף סימן
כא ,י.
7ציץ אליעזר חלק ה ,אבן יעקב סימן נח ,ו .ובנטעי
גבריאל (חלק ב ,פרק יב ,יב) הביא דעה שישנה מקומו
מעט ,כדי שהמון העם ילמדו ממנו.
8במראה הבזק חלק ג סימן סז.
ק 9שלחן ערוך המקוצר עיני יצחק ,יורה דעה סימן
קצג ,ה.
171
תולבאל תבש .אל
הלכות ומנהגים
לא .שבת לאבלות
רבי יוסי בן חלפתא היה משבח את רבי מאיר לפני אנשי ציפורי ,שאדם גדול וקדוש וצנוע הוא .פעם
אחת ראה רבי מאיר אבלים בשבת ושאל בשלומם .אמרו לרבי יוסי :הזה האיש שהפלגת בשבחו?!
אמר להם :מה עשה? אמרו לו .אמר להם רבי יוסי :רוצים אתם לדעת במה כוחו ,בא להודיענו שאין
"ב ְר ַּכת ה' ִהיא ַת ֲע ׁ ִשיר וְ לֹא יוֹ ִסף ֶע ֶצב ִע ָּמ ּה" (משלי י ,כב) .ברכת ה' היא
אבלות בשבת .שכתוב ִ ּ
תעשיר – זו ברכת שבת ,ולא יוסיף עצב עמה – זו אבלות (שאינה נוהגת בשבת).
ירושלמי מועד קטן פרק ג הלכה ה
את לַ ּׁ ַש ָ ּבת עֹנֶ ג" (ישעיהו נח ,יג) ,בשונה מהחגים שמוגדרים כזמן של
השבת מוגדרת "עונג" – "וְ ָק ָר ָ
ְ
ית ַאך שָׂ ֵמ ַח" (דברים טז ,יד – טו) .השינוי במינוחים משמעותי לעניין
"שמחה" – "וְ שָׂ ַמ ְח ָּת ְ ּב ַח ֶ ּג ָך …וְ ָהיִ ָ
האבלות.
החגים הם שבירה של השיגרה ,הם מסמלים התפרצות של שמחה ,ולכן הם קוטעים את רצף האבלות או
דוחים אותו .אי אפשר לחג ולאבלות לדור בכפיפה אחת .לכן בחגים אין אבלות ,ואם ישנה – היא נפסקת
או נדחית ,כמו שיבואר לקמן.
השבת לעומת זאת היא אמנם פסגת ימי השבוע ,ויש בה אתנחתא והתעלות מששת ימי המעשה .אך כיון
שהיא חלק קבוע ברצף ימי השבוע ,אין בה את אותה מידה של התנתקות מחיי היומיום כמו בחגים .לכן
האבלות ממשיכה לנהוג בשבת ,אבל רק בצנעה.
כללים
א.
שבת לא מפסיקה את האבלות ונכללת בימי השבעה .שהרי בכל שבעה יש שבת אחת ,ואם
היתה השבת מפסיקה את האבלות ,הרי שלעולם לא היו שבעה ימים .מלבד זאת ,כיון שנוהגים בה
מקצת דיני אבלות; היא נכללת ונספרת במניין השבעה.1
ב.
אם נקבר בערב שבת והספיקו לנהוג אבלות אפילו זמן מועט ,מונים מיום שישי .אבל
אם לא היתה שהות לנהוג אבלות לפני כניסת השבת ,או שלא ידעו שאפשר לקבל
אבלות ביום שישי ולכן לא נהגו אבלות ,השבת נמנית לראשון מהשבעה וקמים ביום
שישי .2הטעם כיון שגם בשבת נוהגים אבלות בצנעה ולכן נמנית לשבעה וכדאמרן לעיל.
ג.
אם ידעו שנקבר מבעוד יום והתכוונו לקבל אבלות ,מונים מיום שישי גם אם לא נהגו
אבלות בפועל .אם לא השתתפו בלוויה ולא ידעו מתי נקבר ,אך נהגו מספק מנהג
אבלות (כגון חליצת הנעליים) ,ונתברר שנקבר מבעוד יום ,מונים מיום שישי.3
ד.
בשבת לא נוהגים אבלות בפרהסיה ,אבל נוהג אבלות בדברים שבצנעה בין איש לאשתו,
וברחיצה ,ולצורך שבת התירו רק לרחוץ פניו ידיו ורגליו .וכבר הזכרנו לעיל בדיני רחיצה,
שהרחיצה שנאסרה היא רחיצה של תענוג .אבל אם האבל מזיע או איסטניס התירו לו לרחוץ רחיצה
קצרה בצונן או בפושרים כדי להעביר את הזיעה ומשום כבוד הבריות.
172
1שלחן ערוך יורה דעה סימן ת ,א.
2גשר החיים פרק כא ,יב ,ד.
3גשר החיים שם .גליון מהרש"א ופתחי תשובה יורה
דעה סימן שעה ,א.
תולבאל תבש .אל
מתי קמים
ו.
האבל קם שעה ורבע קודם השקיעה .5אמנם יש מקילים שעתיים וחצי לפני השקיעה
שהוא זמן מנחה קטנה ,ויש שהחמירו עד סמוך להדלקת נרות( .6הדלקת הנרות היא בדרך
כלל עשרים וחמש דקות או חצי שעה לפני השקיעה ,ובירושלים בדרך כלל ארבעים דקות לפני
השקיעה ,ויש לחשב בהתאם).
הלכות ומנהגים
ה .האבל נועל מנעליו ,מחליף לבנים 4ולובש בגדי שבת לכבוד שבת.
הדלקת נרות
ז.
אשה שרגילה להדליק נרות שבת כמניין אנשי הבית ונפטר אחד מבני הבית ,תמשיך
להדליק את אותו מספר נרות שהדליקה קודם הפטירה.7
בבית הכנסת
אם מתפללים בבית האבל ,הכללים מפורטים לעיל מעמוד .122
ח .האבל הולך לבית הכנסת ויושב על כסא כדרכו .לפי מנהג עדות המזרח ובני תימן לא
ישנה מקומו בשבת ,ולפי האשכנזים משנה מקומו רק בתוך שלושים.8
ט .המנהג בקהילות האשכנזים ,שמקבלים את פני האבל בערב שבת בבואו לבית הכנסת
לפני "מזמור שיר ליום השבת" ,באמירה "צאו כנגד האבל" .אמירה זו היא ניחום אבלים
וגם אזכור לכך שבקבלת השבת פוסקת האבלות שבפרהסיה .למעשה מתאים לנהוג כך
רק במקומות שמקבלים שבת באמירת "מזמור שיר ליום השבת" ,אולם בפועל בחלק ניכר ממנייני
התפילה שבת נכנסת עוד לפני כן .כנראה הסיבה שמנהג זה לא נוהג כיום למעשה במניינים אלו ,היא
כדי לא לנהוג אבלות בפרהסיה בשבת.9
י.
יש אומרים שהאבל אינו אומר מזמורי קבלת שבת ו"במה מדליקין" ,ומתחיל מ"מזמור
שיר ליום השבת" ,ויש אומרים לומר קבלת שבת כרגיל.10
4גליון מהרש"א יורה דעה סימן שפט ,א .ובילקוט יוסף
(סימן לד ,ב) כתב לא להחליף לבנים.
5פלג המנחה ,כהכרעת גשר החיים פרק כא ,יב ,ג.
6ילקוט יוסף סימן לד ,א .וכן מנהג בני תימן ,באר לחי
רואי סימן קנז בשם בית מועד ונפש כל חי .הערת הרב
נבנצל שליט"א – כן דעת אדמו"ר זללה"ה (הגרש"ז
אויערבך זצ"ל).
7צרור החיים פיסקה רצב.
8גשר החיים פרק כב ,ג; על פי שלחן ערוך יורה דעה
סימן שצג ,ד .ובשמירת שבת כהלכתה (חלק ב ,פרק סה,
כד) כתב שמשנה מקומו כל שנים עשר חודש .ומנהג בני
תימן הובא בספר באר לחי רואי סימן קלה ,מספר ענף
עץ אבות ומספר נפש כל חי.
9טורי זהב אורח חיים סימן תקכו ,א.
10גשר החיים פרק כ ,ג ,ט .שמירת שבת כהלכתה חלק
ב ,פרק סה ,יג .צרור החיים פיסקה קסב .ובילקוט יוסף
(סימן כט ,טו) ובנטעי גבריאל (חלק א ,פרק קטו ,ה)
כתבו לומר לכתחילה כדרכו .ובנטעי גבריאל כתב עוד
שמי שרגיל בכל ערב שבת מותר לו לומר שיר השירים
לאחר שקיבל עליו שבת.
173
תולבאל תבש .אל
הלכות ומנהגים
יא .אבלים כהנים עולים בשבת לדוכן לברך ברכת כהנים ,11ויש שגם בשבת אינם עולים.
אם אין כהן אחר או שיש רק כהן אחד ,ראוי שהאבל יעלה לדוכן ויברך.12
יב .האבל לא עולה לתורה ,אלא אם כן הוא כהן או לוי ואין אחר ,או שקראוהו בטעות
לעלות לתורה ,13או שהוא חתן בתוך שבעת ימי המשתה .14ויש אומרים שעולה לתורה
גם אם יש לו יארצייט.15
יג .אבל שנולד לו בן ,והמנהג להעלות את אבי הבן לתורה בשבת ,מותר לו לעלות לספר
תורה כדי שלא יראה כאבלות בפרהסיה ,ויש מי שכתב שיקצרו בשירה לכבודו.16
יד .אבל שהוא בעל קורא קבוע ,מותר לו לקרוא בשבת שבתוך השבעה.17
טו .אם יום שביעי שלו חל בשבת ,נהגו האשכנזים שלא עולה בשחרית אלא במנחה .ולפי
מנהג עדות המזרח יש הנוהגים כמנהג עיר הקודש חברון ,שקודם ברוך שאמר ניגשים
החזן והגבאים אל האבל ואומרים לו את פסוקי הקימה מאבלות "לֹא יָ בוֹ א עוֹ ד ׁ ִש ְמ ׁ ֵש ְך"
וכו' והשכבה ,והאבל יוצא מגזרת שבעה ויכול לעלות אפילו בשחרית.18
טז .אחר קריאת התורה מזכירים נשמת הנפטר בתפילת "אל מלא רחמים" אפילו בשבת
מברכים שאין מזכירים נשמות שאר מתים .19
יז .מותר לו להגביה ולגלול ,וכן להוציא ולהחזיר את ספר התורה.
יח .מותר לעשות לאבל "מי שברך" .20אם האבל גבאי ,מותר לו להעלות אנשים לתורה
ולומר "מי שברך" כדרכו.
יט .מותר לאבל לומר "שבת שלום" בשבת כיון שאין אבלות בפרהסיה .לגבי אמירת "שבת
שלום" לאבל ,תלוי במנהג המקום ,יש מקומות שאומרים ויש שאין אומרים .21התייחסות
לאמירת שלום הובאה לעיל ,פרק כד – שאילת שלום ורעות ,עמ' .161-160
174
11ילקוט יוסף סימן כט ,ח .צרור החיים פיסקה קסה.
12גשר החיים פרק כ ,ג ,ה.
13שלחן ערוך יורה דעה סימן ת ,א.
14פני ברוך סימן כג ,כז בשם שדי חמד ,ובמקום
שנוהגים לקרוא לחתן פרשת ואברהם זקן ,יעשו לו ככל
החתנים .והעיר על כך הרב נבנצל שליט"א שאז אינו
אבל ,אבל אולי אסור בתלמוד תורה.
15פני ברוך שם ,כה ,כתב שאין לעלות במקרה זה ,אבל
יש מתירים.
16חיים וחסד פרק יג ,כז.
17שו"ת יביע אומר חלק ט סימן מה .אמנם יש
שהעדיפו שלא יקרא ואפילו שילך לבית כנסת אחר; פני
ברוך סימן כג ,כג.
18צרור החיים פיסקה קסד .ילקוט יוסף סימן לד ,ז.
19מגן אברהם על שלחן ערוך אורח חיים סימן רפד ,ז.
חלק מההלכות פורטו כבר לעיל בפרק יב -תפילה בבית
האבל ,בפיסקה 'בשבת ובמועדים' עמ' .122
20גשר החיים פרק כא ,ז ,ז .שמירת שבת כהלכתה
חלק ב ,פרק סה ,הערה נא.
21צרור החיים פיסקה קס .שמירת שבת כהלכתה
שם ,הלכה יב .בגשר החיים (פרק כא ,יב ,ב) כתב שיש
מחמירים בתוך שלושים לא לשאול בשלום האבל
בשבת .המחמירים נמנעים מלפגוש את האבל כדי שלא
יראה כאבלות בפרהסיה .בילקוט יוסף (סימן כג ,ו) כתב
לומר שבת שלום לאבלים ,כרמב"ם ,שהוא מכלל דברים
שבפרהסיה; וכך המנהג בירושלים.
תולבאל תבש .אל
כ.
האבל אומר "שלום עליכם" בליל שבת בביתו ,מברך את הבנים ואומר זמירות שבת
כדרכו ,גם אם אין אנשים נוספים בבית מלבד האבלים ,22הטעם הפשוט הוא כיון שאין
אבלות בפרהסיה בשבת .יש מי שנהגו לא לומר שלום עליכם ולא לברך הבנים בשבת
שבתוך השבעה.23
תלמוד תורה
הלכות ומנהגים
סעודות שבת
כא .האבל אסור בדברי תורה ,אבל מי שרגיל לומר שניים מקרא ואחד תרגום ,התירו לו.24
ויש מי שהתיר בכל קביעות ללימוד או שיעור קבוע שיש לאדם בשבת.25
כב .מעיקר הדין האבל אינו אומר פרקי אבות אחרי מנחה וגם לא "ברכי נפשי" .ויש מתירים
לומר פרקי אבות אפילו בחול באופן שמעורר למוסר ויראת שמים.26
כג .מי שמלמד שיעור קבוע בכל שבת ,נראה שמותר לו ללמד את השיעור כדי שלא ייראה
כאבלות בפרהסיה .ראה שלחן ערוך ,יורה דעה סימן ת ,את המעשה ברבנו תם ,וראה גם לעיל,
פרק כב -תלמוד תורה ,עמ' ,158הלכה י.
מוצאי שבת
כד .במוצאי שבת אומר "המבדיל בין קודש לחול" וחולץ מנעליו ,ועובר לפני התיבה ;27ויש
נוהגים שחולץ אחר תפילת מעריב.28
כה .בהבדלה מדלג פסוקי השמחה ומתחיל מהברכות .יש מי שכתב שהאשכנזים אין
מברכים על הבשמים .29הטעם ,שהרי התקינו לברך ולהריח בשמים במוצאי שבת ,כיון שבשבת
ישנה לאדם נשמה יתרה מחמת קדושת השבת ,המרוממתו ומשמחתו .במוצאי שבת עוזבת
הנשמה היתרה את האדם ,והאדם מיצר על הסתלקות הנשמה היתרה ,וכמעט עלולה להסתלק
ממנו גם נפשו .לכן ,כדי לעודד ולהשיב את רוחו של האדם המצטער ,התקינו חכמים להריח בשמים
במוצאי השבת ,ומתוך כך נמצא האדם נושם ומתעודד ומתחזק.
האבל טרוד ומצטער מחמת אבלו .גם בשבת ,למרות שאין ביטויים חיצוניים לאבלות ,הרי שבתוך
תוכו עלול האבל להיות ללא שמחה וללא נשמה יתרה .הדעות שאין לאבל לברך על הבשמים
22כל בו על אבלות עמוד .281שמירת שבת כהלכתה
שם ,טו .צרור החיים פיסקה קסו .ילקוט יוסף סימן כב,
י( .והעירני ידידי הרב שמואל קדר שליט"א שהמקור
למתירים לומר זמירות שבת בשלחן הוא בשבולי הלקט,
ושם כתב לומר בשבת זמירות בהקשר של פסוקי דזמרא
ולא של זמירות שבת .וכיון שזמירות שבת בשלחן הן
שמחה ואינן מצוה מסתבר שאין לאמרן בשבת).
23גשר החיים פרק כא ,יב ,א .פני ברוך סימן כג ,יא – יב.
24שלחן ערוך יורה דעה סימן ת ,א .גשר החיים פרק
כא ,יב ,א .ילקוט יוסף סימן כב ,ח .אך בספר צרור החיים
פיסקה קסח כתב שלפי מנהג עדות המזרח לא יקרא,
וישלים לאחר האבלות.
25ערוך השלחן יורה דעה סימן ת ,ו; ובסימן שפד,
ג – ה .ונסמך על הירושלמי במועד קטן שאם היה להוט
אחר התורה מותר לו ללמוד ,עיין שם באריכות .הערת
הרב נבנצל שליט"א – לא כל שומע שיעור להוט אחר
התורה .להוט הוא מי שאינו מבטל זמן בכלל.
26ילקוט יוסף סימן כב ,ה.
27רמ"א על שלחן ערוך אורח חיים סימן תקנג ,ב .גשר
החיים פרק כ ,ג ,ט.
28ילקוט יוסף סימן לד ,ח.
29צרור החיים פיסקה קע.
175
תולבאל תבש .אל
הלכות ומנהגים
176
במוצאי שבת ,מתייחסות להרגשת האבל שכביכול לא הצליח לקבל בשבת נשמה יתרה מחמת
צערו .ומנהג העולם שהאבל מברך על הבשמים במוצאי שבת 30לפי הדעות שיש לברך ,הרי
שלכל אדם יש נשמה יתרה בשבת .כוח סגולת השבת מרומם את האדם באשר הוא ,ולכן יש לברך
על הבשמים במוצאי שבת.
כו .אם האבלות נסתיימה בשבת בבוקר ,פשוט שאין צורך לשבת במוצאי שבת.
30גשר החיים פרק כ ,ג ,י .ילקוט יוסף סימן כו ,יד .פני ברוך סימן כג ,לה.
העבשה תולככ .בל
לב .ככלות השבעה
הלכות ומנהגים
אבלות לאחר השבעה
א .מנהג עדות המזרח לערוך סעודה ולימוד לעילוי נשמת הנפטר בלילה אור ליום השביעי.
מותר לאבלים לצאת אז מביתם כדי ללכת לבית הכנסת לשמוע הדרשות ,ומותר להם
לשבת שם על כסא ואינם חייבים לשבת על גבי קרקע .1אם היום השביעי חל בשבת,
מקדימים ליום חמישי בלילה.
ב.
רוב הספרדים נוהגים לערוך סעודה כזאת גם בחול המועד ,בתום שבעה ימים מהקבורה.2
ג.
ביום השביעי בבוקר אחר התפילה יושבים האבלים שעה קלה ומנחמים אותם,
ולאחריה אומרים להם "קומו" .לפי מנהג עדות המזרח אומרים את הפסוק "לֹא יָ בוֹ א
עוֹ ד ׁ ִש ְמ ׁ ֵש ְך וִ ֵיר ֵח ְך לֹא יֵ ָא ֵסףִּ ,כי ה' יִ ְהיֶ ה ּ ָל ְך לְ אוֹ ר עוֹ לָ ם וְ ׁ ָשלְ מ ּו יְ ֵמי ֶא ְבלֵ ְך" (ישעיהו ס ,כ),
"כ ִא ׁיש ֲא ׁ ֶשר ִא ּמוֹ ְּתנַ ֲח ֶמנּ ּו ֵּכן ָאנֹכִ י ֲאנַ ֶח ְמכֶ ם ו ִּבירו ׁ ָּש ִַלם ְּתנֻ ָחמוּ" (שם סו,
וכן את הפסוק ְּ
יג).
ד.
מיד לאחר שהאבלים קמים ,הם מותרים בכל הדברים שהיו אסורים להם במשך
השבעה (מלבד גילוח ,תספורת ושמחה ,כמו שיפורט לקמן בפרק הבא) ,ומותר להם להחליף
את הבגד הקרוע.
העיקרון ההלכתי הוא מקצת היום ככולו .עיקרון זה נאמר גם בתחילת ימי השבעה וגם בסופם.
בתחילת השבעה ,גם אם נקבר זמן מועט לפני השקיעה או אפילו בין השמשות ,והאבלים הספיקו
לנהוג אבלות אפילו זמן מועט ,נחשב ליום הראשון מהשבעה .גם בסוף השבעה ,יושבים זמן מועט
לאחר התפילה וקמים ,שמקצת היום ככולו.3
כלומר שאם התחילו את האבלות ביום ראשון ,אפילו סמוך לפני השקיעה ,האבלות נפסקת בשבת
בבוקר ואין צורך לשבת במוצאי שבת.
ה .גם לגבי יחסי אישות אומרים מקצת היום ככולו ,ויש אוסרים עד הלילה.4
1ילקוט יוסף סימן לה ,ח.
2ילקוט יוסף ,סימן מב ,לג .ראה גם להלן עמ' .221
3שלחן ערוך יורה דעה סימן שצה ,א.
4טורי זהב על שלחן ערוך אורח חיים סימן תקנה ,וכן
ביורה דעה סימן תב ,ה .ערוך השלחן יורה דעה סימן
שצה ,ג .שמירת שבת כהלכתה חלק ב ,פרק סה ,י .יש
לציין בהקשר זה שאין לשמש ביום אלא לצורך גדול
ובבית אפל (שולחן ערוך אורח חיים סימן רמ ,יא ,ובאבן
העזר סימן כה ,ה).
5הרמב"ן בתורת האדם (עמוד רטו) ,מובא בטור יורה
דעה סימן שצה .בשלחן ערוך לא פסק כרמב"ן אלא
כמהר"ם מרוטנבורג שצריך דווקא מקצת היום ,אלא
שבשעת הדחק מסתמכים על הדעה המקילה .מפאת
אריכותם יפורטו הדברים לקמן באוצר המושגים ערך
מקצת היום ככולו .למעשה גם בגשר החיים (פרק כא,
יד ,ג) כתב להקל בדברים שבצנעה בלילה שלפני היום
השביעי .אבל בצרור החיים (פיסקה קסט) כתב לאסור
בליל היום השביעי כיון שעדיין חלה האבלות.
177
העבשה תולככ .בל
הלכות ומנהגים
ו.
יש אומרים שלצורך גדול גם ליל יום השביעי יכול להחשב "מקצת היום ככולו".5
ז.
מי שאין לו מנחמים וכן בשבת שאין באים לנחם ,נפסקת האבלות בזמן שהיה אפשר
לנחם ,דהיינו אחר זמן התפילה הרגיל באותו מקום ,או כשרגילים לצאת מבית הכנסת.
לפי עדות המזרח האבלות מסתיימת ביום השביעי אחרי הזריחה.
ח .ביום השביעי שחל להיות בשבת ,יש שנהגו שלא עולה לתורה בשחרית אלא במנחה.
ומי שיעלה בשחרית ,יש לו על מה שיסמוך .ועיין לעיל מנהג חברון ,בעמוד 174הלכה טו.
ט .חשוב לסיים את השבעה בבית הנפטר ,שבו ישבו שבעה .אך בשעת הצורך כגון
כאשר היום השביעי חל בשבת ,וביום שישי רוצים האבלים לחזור לביתם ולהיות עם
משפחתם – מותר להם לעזוב את בית הנפטר ,ולסיים את השבעה בביתם.6
י.
נוהגים לעלות ביום השביעי לקבר .7סדר האזכרה בבית העלמין מובא לקמן מעמוד .216מותר
לאבלים לאכול לפני העלייה לקבר ,ומותר להם גם להחליף בגדים.8
יא .אם חל היום השביעי בשבת ,עולים לקבר ביום ראשון ,ואין מקדימים ליום שישי .ואם
יש אבלים שצריכים לחזור לביתם בחוץ לארץ מיד ביום ראשון בבוקר ,יכולים לעלות
לקבר ביום שישי .9הלכות העלייה לקבר מפורטות לקמן מעמוד .214
יב .מנהג בני תימן שבפעם הראשונה שעולה האבל לתורה לאחר שקם מאבלו ,אומר אחר
הברכה האחרונה את הפסוק "אוֹ ְד ָך ה' ִּכי ָאנַ ְפ ָּת ִ ּבי יָ ׁשֹב ַא ּ ְפ ָך ו ְּתנַ ֲח ֵמנִ י".10
דיני הקמת מצבה מפורטים לקמן מעמוד .225
178
6צרור החיים פיסקה עז.
7הערת הרב נבנצל שליט"א – ויש שאין עולים.
8ילקוט יוסף סימן לה ,ה.
9ילקוט יוסף סימן לה ,ג.
10שלחן ערוך המקוצר עיני יצחק ,יורה דעה סימן
קצד ,ב.
םישולשה ךותב תולבא יגהנמ .גל
י אבֶ ל מ ׁ ֶֹשה
ל את מ ׁ ֶֹשה ְ ּב ַע ְרבֹת מוֹ ָאב ׁ ְשל ׁ ִֹשים יוֹ ם וַ ִ ּי ְּתמוּ יְ ֵמי בְ כִ ֵ
וַ ִ ּיבְ כּ ּו בְ נֵ י יִ שְׂ ָר ֵא ֶ
דברים לד ,ח
מדברי סופרים שיהיה האבל נוהג במקצת דיני אבלות כל של ֹשים יום .ומנין סמכו חכמים לשל ֹשים
יום? שנאמר "וּבָ כְ ָתה ֶאת ָאבִ ָיה וְ ֶאת ִא ָּמ ּה יֶ ַרח יָ ִמים" (דברים כא ,יג) .מכלל שהאבל מצטער כל של ֹשים
יום.
רמב"ם הלכות אבל פרק ו ,א
הלכות ומנהגים
לג .מנהגי אבלות בתוך השלושים
אמנם יש בדברים שלפנינו חזרה מסוימת על מה שנכתב לעיל ,אך כדי להקל על המעיינים העדפנו לרכז
את מנהגי האבלות בתוך השלושים ובתוך שנים עשר חודש .כאן הובאו בעיקר הכללים ,ויתכן שפרטים
שאינם מופיעים כאן מפורטים לעיל .לגבי חגים החלים בתוך תקופת האבלות ,יובא פירוט נוסף מעמוד
192ואילך.
א .לאחר שבעת ימי האבלות עודנו אבל עוד עשרים ושלושה יום עד תום שלושים יום,
ונוהג בהם מקצת מנהגי אבלות.1
ב.
כשם שביום השביעי אומרים "מקצת היום ככולו" ,כך גם ביום השלושים.
ג.
גם את השלושים מחשבים מיום הקבורה ולא מיום המיתה.
תספורת וגילוח
ד.
אין להסתפר ולהתגלח בתוך שלושים.
ה .לפי מנהג עדות המזרח ,אשה מותרת להסתפר אחר שבעה .לפי האשכנזים ,ככלל ,דין
איש ואשה שוה לעניין תספורת , 2אך אשה מותרת להסיר שיער שדרכה להסירו בדרך
כלל ,וכל שכן לצורך טבילה.3
ו.
על אב ואם חל האיסור גם אחרי השלושים ,עד שיגערו בו חבריו .משמעות הגערה היא
שכלפי חוץ כבר ניכר גידול השיער באופן מוגזם ,עד כדי כך שחבריו מוצאים לנכון לגעור בו שצריך
כבר להסתפר ולהתגלח .יפורט בפרק הבא.
ז.
מותר לחתן וכלה להסתפר בתוך שלושים ,אפילו באבלות על אב ואם.
ח .סנדק ,מוהל ואבי הבן ,אסורים להסתפר בתוך שלושים ,ויש מתירים לאבי הבן.4
1הרמב"ן (תורת האדם עמוד קמה) הביא ירושלמי
אשיכֶ ם ַאל ִּת ְפ ָרעוּ" (ויקרא י ,ו)
שלמד זאת מהפסוק ָ"ר ׁ ֵ
ומהשוואה לנזיר ַ ּ
ֹאשוֹ " וסתם נזירות
"גדֵּ ל ּ ֶפ ַרע שְׂ ַער ר ׁ
שלושים יום .ובירושלמי שלפנינו לא נמצא לשון זה.
2שלחן ערוך יורה דעה סימן שצ ,ה .יש מי שרצה לחלק
בין צביעה ועיצוב שיער במספרה שיאסר בתוך שלושים,
לבין חפיפה וסידור שיער במספרה שניתן להתיר בתוך
שלושים (דרכה של היהדות במוות ובאבלות ,עמוד
.)128למעשה יש להקל לאישה לצבוע את השיער בתוך
שלושים .קיצור הלכות אבלות ,הרב יוני דון יחייא בשם
הרב יעקב רוז'ה ,עמ' .15
3שפתי כהן שם ,ס"ק ב ,בשם בית חדש .נטעי גבריאל
חלק שני ,פרק ג ,יח.
4ילקוט יוסף סימן לז ,ז.
179
םישולשה ךותב תולבא יגהנמ .גל
הלכות ומנהגים
ט.
אם צריך להתגלח ולהסתפר לטובת הכלל ,יש מתירים לאחר השבעה .למשל רופא או
נושא תפקיד ציבורי ,שבו הופעה של אדם לא מגולח היא בלתי נסבלת; ויסתפר בצנעה.5
י.
אין להקל בגילוח לצורך שמחה בתוך שלושים .אולם כיון שיש מתירים בגילוח לצורך
שמחה בתוך השלושים ,מי שיקל כמותם בצורך גדול מאוד ,יש לו על מי שיסמוך.6
יא .יש מי שכתב שלמרות שמחמירים בתספורת וממתינים שיעור גערה ,יש מקום להקל
בגילוח הזקן כיון שמצער ומנוול הרבה את האבלים .לפי דעות אלה יש מקום להקל
ולהתגלח כבר לאחר שבועיים – שלושה.7
יב .לצורך רפואי כגון שיש לו כינים וכדומה ,מותר להתגלח ולהסתפר.8
יג .אם צריך להסתיר את הפטירה והאבלות מקרוב חולה ,מחשש שידיעה על הפטירה
עלולה להזיק לו ולסכנו ,מותר לו להסתפר ולהתגלח לצורך כך.9
יד .אם יום השלושים חל בשבת ,יש מתירים לאבל על שאר קרובים (חוץ מאב ואם),
להסתפר בערב שבת ,ויש אוסרים.10
טו .אם חל חג בתוך שלושים ,יכול האבל על שאר קרובים (חוץ מאב ואם) ,להסתפר בערב
חג ,כיון שהחג מבטל ממנו גזרת תספורת.
טז .אם יום שלושים חל בערב חג ,מותר גם לאבל על אביו או אמו להסתפר לאחר שיגערו
בו חבריו .11ויש מי שהתיר לאבל על אב ואם להסתפר בערב החג ,אפילו אם החג חל
ביום שלושים עצמו ,ואפילו ללא גערה.12
יז .אם נשלמו השלושים יום בימים שבין י"ז תמוז לשבוע שחל בו תשעה אב מותר
להתגלח .13אבל אם נשלמו בתוך השבוע שחל בו תשעה באב ,גוזז מקצת שערו בתער
ולא במספריים.14
יח .אם נשלמו ימי השלושים בין ראש חודש אייר לל"ג בעומר מותר להסתפר ,ויש חולקים
ואוסרים.15
180
5שאלות ותשובות דברי אהרן של סבי זקני ז"ל ,יורה
דעה סימן מד.
6במראה הבזק חלק ה ,צד.
7כל בו על אבלות עמוד ,352על פי סברת הנודע
ביהודה (קמא ,אורח חיים סימן יד) כיון שכיום מגלחים
זקנם ,הרי נמאסים כבר אחרי שבועיים – שלושה ,ועל כן
נחשב אז "ראוי לגערה" .אלא שכתב שגם בראוי לגערה
לא התירו אלא לאחר שלושים יום .החתם סופר סמך
על סברת הנודע ביהודה בתכפה עליו אבלות של רבים
בתוך שלושים.
8נטעי גבריאל חלק ב ,פרק ג ,יג.
9נטעי גבריאל שם ,יז.
10שמירת שבת כהלכתה חלק ב ,פרק סה ,מג.
11ילקוט יוסף סימן לז ,ג .וכתב שבמקרה כזה גם
האשכנזים יכולים להקל ,אף במקומות שנהגו להמתין
בדרך כלל עד יום שלושים ואחד.
12צרור החיים פיסקה קפ .פרטים נוספים מובאים
לקמן בדיני המועדים עמוד .200
13משנה ברורה סימן תקנא סעיף קטן פז .אך יש דעות
המתירות רק לפני ראש חודש אב ,ובשער הציון כתב
להקל בשעת הדחק.
14שלחן ערוך אורח חיים סימן תקנא ,טו.
15פני ברוך סימן יט ,יח; ראה שם מקורותיו.
םישולשה ךותב תולבא יגהנמ .גל
יט .אין ליטול ציפורניים בכלי .מותר ליטול ציפורניים בשינוי – בסכין ,בידיים או בשיניים.
יש שהקלו גם בפצירה .16מותר להתחיל בכלי ולסיים ביד.17
כ.
מותר לאשה לגזור ציפורניה לצורך טבילה לאחר שבעה על ידי אשה אחרת ,ואם אין
אחרת מותר לה ליטול בעצמה.18
הלכות ומנהגים
נטילת ציפורניים
כא .אם חל יום שלושים בשבת ,מותר ליטול ציפורניים בערב שבת ,אפילו באבלות על אב
ואם.19
כב .אם הציפורניים גדולות ,מותר לגוזזן לכבוד שבת.20
כג .מותר לחתן וכלה ליטול ציפורניים בתוך שלושים ,אפילו באבלות על אב ואם.
רחיצה
כד .רחיצה מותרת לאחר השבעה .האשכנזים נוהגים לא להתרחץ רחיצה של תענוג כל
השלושים ,לדוגמה הליכה לבריכת שחייה ,אבל רחיצה להסיר הזיעה מותרת גם במים
חמים ,21וכל שכן לצורך רפואי .22יש מי שכתב שבארץ ישראל נוהגים גם האשכנזים
להקל להתרחץ לאחר השבעה ,ובפרט בקיץ.23
כה .אשה מותרת לטבול טבילה של מצוה ,ומותר לה לחפוף ולהתכונן לטבילה כדרכה.
כו .אשה נשואה מותרת לרחוץ כדרכה במקום צורך ,כדי שלא תתגנה על בעלה.24
בגדים מכובסים וחדשים
כז .לפי מנהג עדות המזרח מותר ללבוש בגדים מכובסים לאחר שבעה ,מלבד בגד לבן
שהחמירו בו כיון שהכיבוס יפה לו .לפי האשכנזים ,כשלובשים בגדים מכובסים צריך
לתת אותם מקודם לאחר ללובשם זמן מה ,ואחר כך מותר לו ללובשם .יש נוהגים
להניחם על גבי האדמה ואז נחשב כאילו לבשם אחר ,ומותר אז ללובשם.25
16צרור החיים פיסקה קעד .מועד לכל חי סימן כא ,כ,
בשם רב פעלים.
17ילקוט יוסף סימן לז ,ח .פני ברוך סימן יט ,ה ,בשם
שו"ת שבות יעקב.
18שלחן ערוך יורה דעה סימן שצ ,ז .בצרור החיים
(פיסקה קעה) כתב שמותר לה ליטול צפרניים כדרכה
לצורך הטבילה .בחוברת קיצור הלכות אבלות (עמ'
)15כתב בשם הרב יעקב רוז'ה ,שאישה נשואה מותרת
לגזור ציפורניים כרגיל לאחר השבעה.
19ילקוט יוסף סימן לז ,ט.
20גשר החיים פרק כא ,יא ,ט .שמירת שבת כהלכתה
חלק ב ,פרק סה ,מד.
21גשר החיים פרק כב ,א ,ז .נטעי גבריאל חלק ב ,פרק
ח ,ב .בשמירת שבת כהלכתה (שם ,מב) כתב להקל
לרחוץ בצונן לכבוד שבת.
22ערוך השלחן יורה דעה סימן שפא ,ה.
23צרור החיים פיסקה קעב.
24שלחן ערוך יורה דעה סימן שפא ,ו.
25גשר החיים פרק כב ,א ,ג .צרור החיים פיסקה קעג
(אך כתב שזו עצה דחוקה) .ילקוט יוסף סימן יז ,ה.
פורט לעיל בהלכות כיבוס בתוך השבעה (עמוד .)164
הערת הרב נבנצל שליט"א – אדמו"ר זללה"ה (הגרש"ז
אויערבך זצ"ל) לא היה מתיר זאת.
181
םישולשה ךותב תולבא יגהנמ .גל
הלכות ומנהגים
כח .אין לקנות או ללבוש בגדים חדשים ,אלא אם כן אדם אחר לבש את הבגד יומיים
שלושה .26יש הנוהגים איסור רק בבגד לבן מגוהץ ומתירים בשאר בגדים חדשים.27
כט .מותר ללבוש לבנים וגרביים חדשים כיון שאינם בגדי כבוד.
כלים חדשים
ל.
מותר לאבל לקנות כלי חשמל או ריהוט חדש הנצרך ,אם קשה לו להמתין עד אחר
השלושים.28
שאילת שלום ושינוי מקום
לא .מעיקר הדין לא שואלים בשלומו בתוך שלושים ,אבל הוא שואל בשלום אחרים .אמנם
למעשה נהגו להקל כרמ"א 29שאמירת שלום שלנו (כגון "מה שלומך" "מה נשמע")
אינה נחשבת שאילת שלום .30במיוחד יש להקל במקום שיש לחוש שהאבל אינו יודע
הלכה זו ,ועלול להפגע כשיפגוש אדם מוכר שאינו אומר לו "בוקר טוב"" ,מה שלומך"
וכדו'.31
לב .אין נותנים מתנה לאבל בזמן האבל ,כיון שנתינת המתנה מוגדרת הלכתית כאמירת שלום.32
פירוט יובא להלן בפרק יב – מנהגי אבלות עד שנים עשר חודש ,עמוד .189
לג .לפי מנהג עדות המזרח אבל משנה מקומו בבית הכנסת בתוך שלושים .לפי האשכנזים
אבל על אביו ואמו משנה מקומו בבית הכנסת במשך כל שנת האבל.33
שמחה
נישואין לאבלים
לד .ככלל אין לקבוע חתונה בתוך שלושים לחתן או לכלה .34אך אם קבעו את מועד החתונה
קודם שנעשו אבלים ,לא ידחו אותה ,ואפילו באבלות על אב ואם .מותר להסתפר
ולהתגלח ביום חופתו ,וכן בתוך שבעת ימי המשתה .35מותר לקנות את כל הדרוש
לחתונה .בחתונה מותר לשמוח כרגיל ,עם ריקודים ומוסיקה.36
182
26גשר החיים פרק כא ,י ,ג.
27ילקוט יוסף סימן לח ,ג.
28ילקוט יוסף שם ,ד.
29הגהות הרמ"א לשלחן ערוך יורה דעה סימן שפה ,א.
30הערת הרב נבנצל שליט"א – "מה נשמע" נראה
פשוט שמותר ,שהרי גם בבית האבל נשמעים דברים,
ורק בשלום אינו שרוי.
31צרור החיים פיסקה קפה( .שיניתי את הנוסח הכתוב
שם ,על פי הערת הרב נבנצל שליט"א).
ק 32רמ"א יורה דעה סימן שפה ,ג .צרור החיים
פיסקה ריא.
33שלחן ערוך ורמ"א ,יורה דעה סימן שצג ,ב .צרור
החיים פיסקה ריד .ילקוט יוסף סימן לח ,ה.
34עיין גשר החיים פרק כא ,ט ,הערה .10בנטעי גבריאל
(חלק ב ,פרק טו ,ד) כתב שאפשר לקבוע את החתונה
בליל שלושים.
35ילקוט יוסף סימן לז ,ו.
36צרור החיים פיסקה קפב .ילקוט יוסף סימן לח ,טו.
םישולשה ךותב תולבא יגהנמ .גל
לו .להחזיר גרושתו מותר אפילו בתוך שלושים ,אך אין לערוך סעודת נישואין.38
לז .מתה אשתו ,מעיקר הדין לא ישא אשה אחרת עד שיעברו עליו שלושה רגלים .הטעם
הוא כדי ששמחת הרגל תעביר את הצער ואת זיכרון אשתו הראשונה ,ויוכל לפנות לבו לאהבת
אשתו השנייה .ואם יש לו בנים קטנים או שאין לו מי שתשמשנו מותר לקדש מיד ולכנוס
הלכות ומנהגים
לה .נישואין לאחר שלושים מותר אפילו באבל על אביו ואמו .ומי שלא קיים פריה ורביה
התירו לו אפילו אחרי שבעה.37
אחר שבעה ,אבל לא יבוא עליה עד לאחר שלושים יום ,אלא אם כן לא קיים פריה
ורביה שאז מותר לבוא עליה אחר שבעה .39ובזמן הזה רבים מקילים לאבל שמתה
אשתו לישא אשה אחרת כבר לאחר שלושים יום.40
לח .אשה שמת בעלה מותרת להינשא לאחר שלושה חודשים .הטעם אינו מדין אבלות ,אלא
כדי להבחין בין זרע הבעל הראשון לזרע הבעל השני .דין זה קיים גם בגרושה .41ואם יש לה תינוק
מעיקר הדין אסורה להינשא עד מלאת לו עשרים וארבעה חודש .42המונח ההלכתי נקרא
מעוברת חברו ומינקת חברו.
לט .שידוכים ,מעיקר הדין מותר לעשות אפילו בתוך השבעה .ללא מסיבות ושמחה אלא כדי
שלא תתפרד החבילה.
השתתפות בחתונות ובשמחות
מ .אבל אסור בשמחה כל שלושים ,ועל אב ואם כל שנים עשר חודש .לכן בזמנים אלו הוא
מנוע מלהיכנס לבית המשתה ,למסיבת מרעים או להשתתף בשמחות.
מא .מותר לאבל להיות נוכח בחופה ולשמוע את הברכות ,אך אסור לו להשתתף בסעודה.
השמחה המתפרצת בחתונה עומדת בסתירה לרגשות הצער המתמשכים של האבלות .אי
ההשתתפות בשמחה היא אחד הביטויים לאבלות .מכיון שהגבלה זו גורמת לעתים צער לחתן
ולכלה שקרוביהם מנועים מלהשתתף בשמחתם ,בנוסף לצערם של הקרובים המעוניינים להשתתף
בשמחות המשפחתיות ,לכן במקום הצורך יש מתירים לאבל בתוך שלושים ,או בתוך שנים
עשר חודש על אביו ואמו ,להיות משמש בסעודה (כעין מלצר) ,ולאכול בשלחן צדדי.43
37שלחן ערוך יורה דעה סימן שצב ,ב .ולכתחילה
גם אם לא קיים פריה ורביה אין לקבוע נישואין בתוך
השלושים כיון שיש דעות המתירות רק לאחר שלושים.
טור יורה דעה סימן שצב.
38ערוך השלחן יורה דעה סימן שצב ,א .והטעם כתב
כיון שאין בזה שמחה ,שהרי מותר אפילו בחול המועד
ואין חשש שאין מערבין שמחה בשמחה.
39שלחן ערוך יורה דעה סימן שצב ,ב.
40רמ"א שם .ילקוט יוסף סימן לח ,יד .הערת הרב נבנצל
שליט"א – לא נהגו כן ,אלא אם כן זקוק למי שתשמשנו.
41שלחן ערוך אבן העזר סימן יג ,א.
42שם יג ,יג.
43רמ"א יורה דעה סימן שצא ,ג .ערוך השלחן שם
יג .אמנם בספר צרור החיים (פיסקה קצב) הסתייג
וכתב שעצה זו אינה מועילה כיום ,ובוודאי אם מגיש
רק באופן סמלי – אין הדבר מועיל .הערת הרב נבנצל
שליט"א – וכן סבר אדמו"ר זללה"ה (הגרש"ז אויערבך
זצ"ל).
183
םישולשה ךותב תולבא יגהנמ .גל
הלכות ומנהגים
כך יוכל להשתתף באירוע של שמחה ואפילו בחתונה ,אך לא בריקודים .היתר זה ניתן
לקרובי משפחה .44אם מדובר באחים לחתן או כלה ,התירו אפילו בתוך שלושים על
אביו ואמו .אם האבלים הם הורי החתן והכלה ,התירו להם להשתתף גם אם לא יהיו
"משמשים בסעודה" .ההורים יכולים גם להיות שושבינים ,דהיינו להוליך את החתן
והכלה לחופה ,45אך לא ירקדו בחתונה אם היא בתוך שלושים יום לאבלותם.46
מלבד זאת יש מקרים נוספים בהם ניתן להקל בשעת הצורך:
• אם יש צורך חיוני שהאבל ישתתף בשמחה ,כגון שהעדרותו תגרום צער גדול לחתן
ולכלה ושמחתם תיפגע.47
• מותר לסבא וסבתא להשתתף בשמחת נכדיהם ,אפילו בתוך אבלות שלושים על אב
ואם.48
• אם צריך את האבל להשלים מניין לחתונה או לשבע ברכות או לפנים חדשות.49
• אם האבל עורך סעודת שבע ברכות בביתו ,יש מחמירים ויש מקילים ,50אך מותר
לערוך סעודת שבע ברכות בביתו ,אם בלעדיו היא עלולה להתבטל ,גם בשבת וגם
בחול.51
• למרות שאין האבלים רשאים להשתתף בסעודת שבע ברכות מחוץ לביתם ,בכל זאת
התירו לקרובים שחסרונם ניכר (כגון אחי הכלה והחתן) להשתתף בסעודה זו בשבת,
כדי שלא יראה כאבלות בפרהסיה.52
גם במקרים אלו לא ישתתף בריקודים ,ויאכל במקום צדדי ,וישמש בסעודה .אם עורך
שבע ברכות בביתו ,לא ינגנו בכלי זמר.
מב .אין איסור לשלוח הזמנות לאבלים ,למרות שידוע שלא יוכלו להשתתף בשמחה מחמת
אבלם.
בר מצוה
מג .אב או אם אבלים בתוך שלושים העורכים בר מצוה לבנם ,יכולים ללבוש בגדים חגיגיים
ולהשתתף בסעודה ,כיוון שהם משמשים את האורחים ;53ויערכו את החגיגה ללא
מוסיקה ,ויש מקילים שמותר גם להשמיע מוסיקה .54ויכולים לשבת בסעודה ,וכך
אפשר לנהוג למעשה.
184
44בגשר החיים (פרק כא ,ח ,יא) כתב להתיר רק לקרובי
החתן והכלה .אך בנטעי גבריאל (חלק ב ,פרק כ ,ד) כתב
שאין הבדל בין קרובים לשאינם קרובים ,ואם משמש
את האורחים כראוי או שימוש שאינו לפי כבודו בדרך
כלל ,מותר לכל אדם.
45גשר החיים פרק כא ,ח ,יא.
46צרור החיים פיסקה קפג.
47ערוך השלחן יורה דעה שצא ,ה.
48ערוך השלחן יורה דעה שצא ,י ,מביא שם דעות
המקילות בכלל בסעודת מצוה ,ושכל ההגבלות הן
בסעודות רשות .ערוך השלחן כתב כהוראה כללית שיש
לסמוך על הדעות המקילות במקום ההכרח ,שהלכה
כדברי המקל באבל.
49גשר החיים כא ,ח ,ז .פני ברוך סימן כ ,כא .הערת
הרב נבנצל שליט"א – אך אין מכבדים את האבל בברכה
משבע ברכות.
50רמ"א יורה דעה סימן שצא ,ב ,כתב להחמיר ,ובפני
ברוך (סימן כ הערה ל) כתב ששמע מגדולי הוראה להקל
בכך.
51על פי הוראת הרב נבנצל שליט"א.
52גשר החיים פרק כא ,ח ,יב .פני ברוך סימן כ ,טז.
53כלבו על אבלות עמוד 360הלכה כז.
54כך הורה לי למעשה הרב נבנצל שליט"א .וכן הורה
שמותר להורים לשבת בסעודה כיון שיום טוב שלהם
הוא ,וממילא כיון שהם המארחים ,גם ישמשו את
האורחים.
םישולשה ךותב תולבא יגהנמ .גל
מד .מותר לאבל להשתתף באירועים של מצוה שאין בהם כלי זמר ,כגון ברית מילה ,פדיון
הבן ,חנוכת בית ואירוסין ,שלא בשעת הסעודה ,55ומותר לטעום שם כיבוד קל; ויש
שהתירו להשתתף גם בסעודה ,ובמקום הצורך אפשר לסמוך על דבריהם .56אך אם יש
שם ריקודים או תזמורת יש להימנע מלהשתתף ,ויש שהקלו בכך (כפי שמבואר בהערה)
והלכה כדברי המקל באבל.57
הלכות ומנהגים
סעודות מצוה
מה .בסעודות שיש בהן תזמורת כגון בר מצוה ,אפשר לבוא בשעת הדרשה ,לומר מזל טוב
ולצאת .אפשר לבוא בקבלת הפנים בראשיתה שאז האוירה עדיין לא של שמחה.58
מו .האבל לא משתתף בסעודת סיום מסכת ,אלא אם כן הוא מסיים בעצמו ויש שהתירו
לו להשתתף .59ולהשתתף בלי לאכול בוודאי מותר .60ואם מגישים כיבוד קל ,לא נחשב
לסעודה .61ואם עושים סיום מסכת או משניות לכבוד הנפטר ,מותר לו להשתתף גם
אם לא סיים עמהם.
מז .בסעודות שהאבל אסור להשתתף בהן ,אם עורכים שלחן בצד לאבלים שיאכלו שם,
נחשב שאוכלים בסעודה לעצמם.62
אירוח בשבת
מח .בשבת ויום טוב מותר להזמין אורחים לסעודה ,ומותר להתארח לסעודה אצל חברים.63
מט .מותר להשתתף בקידוש שעורכים בבית הכנסת בשבת בבקר אחרי התפילה.
נ.
מותר ללכת לשלום זכר (ברית יצחק) או להשתתף בעונג שבת שאומרים בו דברי תורה
ושרים שירי שבת ,ויש מתירים רק אם היעדרותו של האבל תבלוט ,כדי שלא תהיה אבלות
בפרהסיה בשבת.64
נא .מותר לעבור בסעודת שבע ברכות כדי לאחל מזל טוב ,כיון שאינו אוכל ואינו שוהה שם
בריקודים.
55רמ"א יורה דעה שצא ,ב .גשר החיים פרק כא,
ח ,א .פני ברוך סימן כ ,כג .צרור החיים פיסקה קצא.
ובפיסקה קצה החמיר אפילו לסבא על נכד ,להשתתף
רק בברית ולא בסעודה .גם למחמירים ,אין להימנע
מלהשתתף בשבת בברית ,שלום זכר ,סעודת חתן תורה
וכו' אם ההעדרות תבלוט ,כיון שעלול להיראות כאבלות
בפרהסיה (שם פיסקאות קצו – קצז) .לסנדק ולמוהל
התירו גם להשתתף בסעודה לאחר שבעה על שאר
קרובים ולאחר שלושים על אב ואם .גשר החיים פרק
כא ,ח ,י .פני ברוך סימן כ ,יד.
56ערוך השלחן יורה דעה סימן שצא ,י .ילקוט יוסף
סימן לח ,ז ,אמנם בסעיף כה כתב שיש רבים שנהגו
להחמיר לא להשתתף בסעודה ,ובשבע ברכות כתב שם
להחמיר ולא להשתתף כלל.
57הערת הרב נבנצל שליט"א – צריך עיון כנ"ל (כמו
בהערה .)53וכן העיר להקל גם בסיום הלכה זו( .שיטת הרב
להקל לאבלים להשתתף בסעודות מצוה לאחר שבעה גם
אם יש כלי זמר ,אך האבלים לא ירקדו ולא ישירו).
58שאילת שלמה ה ,עד.
59שפתי כהן ,יורה דעה סימן רמו ,סעיף קטן כז.
60נטעי גבריאל חלק ב ,פרק כט ,א.
61מגן אברהם סימן תקנא ,י.
62צרור החיים פיסקה קצג.
63צרור החיים סימן רא .אך ראה הערת הרב נבנצל,
להלן פרק לד ,כא ,עמוד ,190הערה .28
64צרור החיים פיסקה קצו .בשמירת שבת כהלכתה
(חלק ב ,פרק סה ,סה) הביא דעה מחמירה ומקילה .טל
לברכה חלק ב ,קו.
185
םישולשה ךותב תולבא יגהנמ .גל
הלכות ומנהגים
נב .מותר להשתתף בסעודה שלישית אף אם היא נמשכת לתוך הלילה.
ביקורי חברים
נג .לפי מנהג האשכנזים ,סעודת מרעים אסורה ,לכן יש לאבל להימנע מלהזמין אנשים
לסעוד אצלו במשך שנת האבלות על אביו ואמו או בתוך שלושים על שאר קרובים.65
אם אחרים הזמינו אותו ,יש מתירים לו ללכת ,66ויש מי שאוסר.67
נד .הזקוקים לתמיכה נפשית על ידי חבריהם ,מותר להם להזמין חברים לסעודה.68
מרעות.
נה .ביקורי חברים לא נחשבים שמחת ֵ
נו .כבר צוין לעיל שבשבת מותר להזמין אורחים לסעודה ,ומותר גם להתארח לסעודה.
נז .לפי מנהג עדות המזרח אין הגבלה בסעודת מרעים שאין בה שמחה.69
מסיבות כינוסים וטקסים
נח .מסיבות שמחות אסורות .מסיבות של גן הילדים ,או מסיבות של בית ספר עם תוכנית
רצינית מותרות.
נט .מותר להשתתף בכנסים מקצועיים וגם להשתתף בסעודות ,כיון שהן חלק מהכינוס
ונחשבות כחלק מעבודתו.70
ס .מותר להשתתף בטקס קבלת דרגות או סיום קורס של בן בצבא ,כיון שהולך לכבוד הבן
ולא כדי ליהנות מהמופע.71
טיולים
סא .טיול משפחתי לחיק הטבע מותר .טיול לאתר שעשועים הומה אסור .כך גם לגבי
הליכה למסעדה – מקום שקט וצנוע אפשר .מקום ציבורי הומה אסור.72
סב .מותר לצאת לחופשה לצורך רפואי ,לצורך משפחתי ,לצורך לימודי או לצורך מנוחה,
אבל לא לצורך תענוג.73
סג .מדריך טיולים או מורה שצריך לצאת לטיול במסגרת עבודתו ,מותר להם להשתתף
בטיול.74
186
65הגהות הרמ"א יורה דעה סימן שצא ,ב.
66צרור החיים פיסקה קפד ופיסקה ר .שאילת שלמה
ה ,עד.
64פני ברוך סימן לא ,יד .תשובת הגרש"ז אויערבך
בקונטרס אהל חנה (שם עמוד תנט).
68צרור החיים פיסקה ר.
69החיד"א בברכי יוסף ,הובאו דבריו בילקוט יוסף סימן
לח ,כד.
70צרור החיים פיסקה רג.
71שם פיסקה רב.
72שם פיסקה רה .שאילת שלמה ה ,עג.
73צרור החיים פיסקה קצט.
74שם פיסקה רה.
םישולשה ךותב תולבא יגהנמ .גל
סד .האבל אסור לשמוע מוסיקה משמחת .75אמנם משפחת האבל לא חייבת להתנזר
ממוסיקה בגלל האבל ,וכן עובדים במקום העבודה ,חברים לחדר או הנוסעים ברכב עם
האבל .האבל אינו חייב לאטום את אזניו ,אך צריך להתאמץ לא ליהנות מן המוסיקה
ולא ללכת בכוונה למקום שמנגנים אלא רק אם יש צורך .למרות שמותר לבני ביתו
של האבל לשמוע מוסיקה ,בוודאי שראוי שלא ישמיעו מוסיקה בקולי קולות .76מותר
לאבל לשמוע מוסיקה תוך כדי נהיגה אם הדבר יועיל לו לשמור על ערנות.77
הלכות ומנהגים
מוסיקה
סה .סטודנט ומורה למוסיקה יכולים להמשיך ללמוד וללמד מוסיקה לאחר השבעה .ההיתר
אינו להרחבת הדעת ,אלא להמשך לימודים סדיר לתלמיד ,ולפרנסה למורה.78
75יש מקום לחלק בין מוסיקה משמחת לבין מוסיקה
עצובה שבפשטות יש מקום להתירה ,שהרי במשנה
(כתובות ד ,ד; שבת כג ,ד) מובא שהיו מנגנים בחלילים
תוך כדי הלוויה עצמה ,ומסתבר שהיו מנגנים מנגינות
עצובות .כמו כן ,יש להבדיל בין שמיעה של מנגנים
בהופעה חיה שיש בה חגיגיות מסוימת לבין שמיעת
מוסיקה ממכשיר חשמלי ביתי שהכול רגילים לשמוע
ואין בה שמחה מיוחדת .גם יש לחלק בין מוסיקה
בעוצמה גבוהה שיש לה נוכחות חזקה לבין מוסיקת רקע
שקטה .ראה כעין זה בפניני הלכה ,זמנים ,עמ' .144-147
76שם פיסקה רח .שאילת שלמה ה ,עד.
77צרור החיים פיסקה רז .הערת הרב יצחק יוסף
שליט"א – אך עדיף להמנע ממוסיקה ועדיף שיסתפק
בשמיעת הרצאה וכדומה .ורק כשאין ברירה ויש חשש
שירדם ,יש להקל.
78כך הורה לי הרב מרדכי אליהו שליט"א .ומסתבר
שהטעם הוא מפני שמוסיקה גורמת שמחה ולכן נאסרה
לאבלים .אבל לימוד מוסיקה או נגינה לצורך פרנסה
אינם לתענוג ושמחה ,ולכן במקום הצורך אפשר להתיר.
187
שדוח רשע םינש דע תולבא יגהנמ .דל
הלכות ומנהגים
לד .מנהגי אבלות עד שנים עשר חודש
אמר רב :אין המת משתכח מן הלב
אלא לאחר שנים עשר חודש
ברכות נח ,ב
על אב ואם עדיין נחשבים הבנים והבנות כאבלים עד שנים עשר חודש ,מפני כיבוד אב ואם.
ישנו גדר של כיבוד אב ואם בחייהם וישנו גדר של כיבוד אב ואם לאחר מיתתם .האבלות הממושכת על
אב ואם דווקא ,קשורה לכבוד המיוחד ולמחוייבות האינסופית שאדם מחויב כלפי הוריו .פרק זה עוסק
במנהגי האבלות ואינו כולל את מנהגי אמירת הקדיש במשך אחד עשר חודש ואת מנהג קהילות אשכנז
שהאבל עובר לפני התיבה .פרטים על מנהגים אלו פורטו במקומם לעיל.
כמה מדיני השלושים ממשיכים לנהוג גם אחרי השלושים:
תספורת
א .אבל על אביו ואמו אסור בתספורת גם אחרי שלושים ,עד שיגערו בו חבריו שצריך
להסתפר .1גם אשתו ובני ביתו יכולים לגעור בו שצריך להסתפר ,ואף האבל יכול לרמוז
שיגערו בו.2
ב.
הגערה מועילה רק מיום השלושים ואילך .אם לא גערו בו ,ממתין שיעור גערה ומותר
בתספורת וגילוח .3ויש מי שהצריך שיגערו בו בפועל.4
ג.
שיעור גערה – נהגו שלושים יום לגילוח ,5אבל לתספורת נהגו להמתין שלושה חודשים
מאז התספורת האחרונה ,ויש מחמירים שלושה חודשים מתחילת האבלות .6ויש
הממתינים שנים עשר חודש .7לפי מנהג עדות המזרח די בהמתנת שני חודשים .8ויש
מי שהתיר לעדות המזרח וגם לאשכנזים לאחר שלושים ואחד יום ,וכשגערו בו.9
בגדים וחפצים חדשים
ד.
188
אין קונים בגדים חדשים לאחר שלושים עד שיגיע החג ויגערו בו חבריו ,והאשכנזים
נהגו איסור בבגדים חדשים כל שנים עשר חודש .10אך בגדים חדשים שחייבים לקנות
מותר ומברך שהחיינו .למשל מי שבלו בגדיו או מעונין לקנות בגד חדש לחג .גם אשה
1שלחן ערוך יורה דעה סימן שצ ,ד.
2ילקוט יוסף סימן לז ,א .צרור החיים פיסקה קעו.
3גשר החיים פרק כב ,ב ,א.
4צרור החיים פיסקה קעח.
5תשובת חתם סופר מובאת בפתחי תשובה בשלחן
ערוך שם ,סעיף קטן ד ,וראה עוד לעיל בפרק הקודם ,דיני
גילוח בתוך השלושים .הערת הרב נבנצל שליט"א – צריך
עיון לענ"ד (על שלושים יום לגילוח).
6גשר החיים פרק כא ,יא ,ג.
7הגהות הרמ"א על שלחן ערוך סימן שצ ,ד.
8ילקוט יוסף סימן לז ,ד.
9צרור החיים פיסקה קעו .אמנם לשיטתו צריך גערה
ממש ולא מספיק שיעבור זמן שיעור גערה.
10שלחן ערוך ורמ"א יורה דעה סימן שפט ,ג ,ה.
שדוח רשע םינש דע תולבא יגהנמ .דל
ה .במקום צורך מותר לקנות נעליים חדשות לאחר שלושים.13
ו.
תשמישי מצוה כגון טלית ,מותר לקנות; כי מצוות לאו ליהנות ניתנו.
ז.
קניות של מותרות – אסורות ,וקניות שיש בהן צורך אמיתי – מותרות .למשל מותר
להחליף רכב ברכב יותר בטיחותי או מרווח יותר ,כדי שיוכל להסיע את משפחתו.14
הלכות ומנהגים
אבלה יכולה לקנות בגדים אם היא מרגישה שאין לה מה ללבוש .11ההגבלה היא רק
בבגדים חשובים ,אבל בגדים פשוטים כמכנסיים וכיוצא בזה ,מותר .אם אדם אחר
ילבש את הבגד זמן מה ,מותר גם בבגדים חשובים.12
ח .מותר לאבל לקנות מתנה לאדם אחר ולתת לו אותה ,אבל לא ישלח דברים של שמחה.
דברים אחרים מותר ,אף שעצם הנתינה גורמת לו שמחה.15
ט .אין נותנים מתנה לאבל בשנת האבל ,כיון שנתינת המתנה מוגדרת הלכתית כאמירת שלום.16
אך מותר לתת מתנה לאבל כשמתחתן בתוך שנים עשר חודש לאבלותו ,ומותר לחתן
לשלוח מתנות לכלתו כשהיא בתוך שנים עשר חודש לאבלותה .17מותר וראוי שהבעל
יקנה לאשתו האבלה מתנה לכבוד יום טוב ,לשם קירוב הדעת ושלום הבית ,וכך גם
לכבוד יום הולדת ,יום נישואין וכדומה ,וכן מתנות קטנות שעיקרן אינו הבעת שמחה
אלא תשומת לב ואהבה בין איש לאשתו.
י.
מותר לשפץ את הבית במהלך שנת האבל אם יש צורך בדבר :לבנות ,להחליף ריצוף
וכו' .אך אין לשפץ לצורך מותרות.18
יא .מותר לעבור דירה ואפילו לעבור לבית חדש אם יש צורך בדבר .מותר לערוך סעודה
לחנוכת הבית ללא מוסיקה.19
יב .מותר לטעת עצי נוי ועצי פרי.20
שמחות
יג .לגבי השתתפות בשמחה ,במסיבות ובטיולים ,ככלל פורטו הדינים לעיל בדיני אבלות
בתוך השלושים ,וכך גם לגבי שמיעת מוסיקה משמחת.
יד .מותר להשתתף בסעודת בר מצוה אם אין שם תזמורת וריקודים.21
11צרור החיים פיסקה רט.
12ערוך השלחן יורה דעה סימן שפט ,יא.
13נטעי גבריאל חלק ב ,פרק י ,יז.
14צרור החיים פיסקה רי .הערת הרב נבנצל
שליט"א – מעיקר הדין אין לאסור אפילו קניות של
מותרות .אולי רק מדין למעט בעסקיו.
15שלחן ערוך אורח חיים סי' תרצו ,ו ,ומגן אברהם שם.
ק 16רמ"א יורה דעה סימן שפה ,ג .צרור החיים
פיסקה ריא.
17ילקוט יוסף סימן כג ,יז – יח.
18צרור החיים פיסקה ריב .הערת הרב נבנצל
שליט"א – לענ"ד נראה שיש להקל( .ראה בהערה .)14
19ילקוט יוסף סימן לח ,ד .חיים וחסד פרק יד ,יב; בשם
שו"ת אמרי יציב לאדמו"ר מצאנז.
20צרור החיים פיסקה ריג.
21תשובת הגרש"ז אויערבך ,קונטרס אהל חנה בסוף
ספר פני ברוך עמוד תנט .הגרש"ז כתב שמותר לטעום
משהו וללכת.
189
שדוח רשע םינש דע תולבא יגהנמ .דל
הלכות ומנהגים
טו .אסור להשתתף בחתונות אבל יכול להשתתף בחופה כשאינה בבית החתונה .מותר לו
לאכול שם רק אם ישמש בסעודה.22
טז .מותר לאבל בתוך השנה להשתתף כרגיל בחתונת בנו או בתו ,וכן בשבע ברכות .גם
לאחי החתן והכלה מותר להשתתף בחתונה אם העדרותם תגרום צער לחתן ולכלה.23
יז .אין לדחות חתונה של בן או בת בגלל שאחד ההורים נמצא בתוך אבלות שנים עשר
חודש; ואדרבה ,יש לזרז את מועד החתונה.24
יח .לכתחילה אשה אבלה אינה יכולה להצטרף לבעלה כדי ללכת לחתונה ,אך כשיש חשש
לשלום בית מותר לה ללכת איתו לחתונה.25
יט .מותר לרב אבל לערוך חופה בתוך שנת האבל ,אולם לא התירו לו להשתתף בסעודה,
בריקודים ובשמחה שלאחר החופה.26
כ.
אב ואם שציוו את בניהם לא להימנע משמחה במשך שנים עשר חודש ,מותר לבנים
לנהוג כפי שהורו להם ,לאחר השלושים .27הטעם הוא שאבלות שנים עשר חודש מיוחדת
לאב ואם משום כבודם ,ואם מחלו על כבודם ,מצוה לקיים דבריהם .ראה אוצר המושגים ערך מצוה
לקיים דברי המת .ראוי שיציינו שכך אמרו להם הוריהם ,משום מראית העין.
כא .מותר לאבל להזמין אורחים לשבת ,28וגם מותר להתארח בשבת אם הזמינוהו.29
כב .מותר להשתתף ב'שבת מחזור' (שבת בוגרים של מוסד חינוכי) בתוך שנת האבלות.
כג .מותר לתלמיד בבית ספר להשתתף בפעילות ספורט ובטיולים .אך לא ישתתף בפעילות
הכוללת שירים ,ריקודים ושמחה.30
שינוי מקום
כד .לפי מנהגי האשכנזים אבל משנה מקומו כל שנים עשר חודש ,אך בשבתות לאחר
השלושים לא משנה מקומו.31
הגדרת זמן האבלות
כה .הגדרת האבלות על אב ואם היא שנים עשר חודש ולא שנה .לכן גם בשנה מעוברת
נוהגים אבלות רק שנים עשר חודש.
190
22גשר החיים פרק כב ,ב ,ו.
23צרור החיים פיסקאות קפז – קפט.
24ילקוט יוסף סימן לח ,יח.
25אגרות משה יורה דעה חלק א סימן רנה.
26צרור החיים פיסקה קצ .וראה גם בילקוט יוסף סימן
לח ,כא.
27שפתי כהן יורה דעה סימן שמד ,סעיף קטן ט .ילקוט
יוסף סימן מא ,ג.
28הערת הרב נבנצל שליט"א – אינו נראה לענ"ד ,אלא
אם כן לארח אנשים הזקוקים לאירוח .גם לגבי להתארח
בשבת צריך עיון לענ"ד.
29צרור החיים פיסקה רא.
30צרור החיים פיסקה רד.
31כהכרעת גשר החיים פרק כב ,ג.
שדוח רשע םינש דע תולבא יגהנמ .דל
בשנים עשר חודש מונים חודשים ,ובחודשים לא מתאים הכלל שנקבע על הימים.35
כז .מנהג האשכנזים להמשיך לנהוג מנהגי אבלות של שנים עשר חודש גם ביום השנה
הראשון (יארצייט) וגם בשאר השנים ביום השנה.36
הלכות ומנהגים
כו .את שנים עשר החודשים מונים מיום הקבורה 32ויש אומרים מיום הפטירה .33אין
אומרים בהם "מקצת היום ככולו" ,ולכן מונים עד סוף היום האחרון של שנים עשר
חודש .34הטעם מפני שבשבעה ובשלושים מונים ימים ,ובהם נוהג הכלל "מקצת היום ככולו" .אבל
כח .נהוג שכל שנים עשר חודש כשאומר דבר הלכה בשם אביו או אמו אומר "הריני
כפרת משכבו /משכבה" ,וגם בכתיבה מציין זאת בראשי תבות – "הכ"מ" .טעם והסבר
לכך מובא באוצר המושגים ערך הריני כפרת משכבו .לאחר שנים עשר חודש אומר עליהם
"זכרונם לברכה" .37גם בתוך שנים עשר חודש יכול לומר "זכרונם לברכה" ,אבל לאחר
שנים עשר חודש לא יאמר "הריני כפרת משכבו" .הטעם כיון שמשפט רשעים בגיהנום רק
שנים עשר חודש.38
כט .נקבע זמן מוגדר לאבלות ולניחום אבלים .חכמים הביעו הסתייגות ממי שמביע
תנחומים לאחר שנים עשר חודש:
אמר רבי מאיר :המוצא את חברו אבל לאחר שנים עשר חודש ,ומדבר עמו תנחומין ,למה הוא דומה?
לאדם שנשברה רגלו וחיתה (נתרפאה) .מצאו רופא ואמר לו :כלך אצלי ,שאני שוברה וארפאנה ,כדי
שתדע שסממנים שלי יפים.
מועד קטן כא ,ב
32משנה ברורה ,סימן תקסח ,ח (כדעת השפתי כהן
ומשאת בנימין) .ילקוט יוסף סימן מ ,ד.
33צרור החיים עמוד ( 88כדעת הטורי זהב).
34שלחן ערוך יורה דעה סימן שצה ,ג.
35טורי זהב שם סעיף קטן ב ,בשם תרומת הדשן.
36רמ"א יורה דעה סימן שצה ,ג .וכן בסוף סימן שצא.
37שלחן ערוך יורה דעה סימן רמ ,ט.
38שפתי כהן שם אות יג .ובילקוט יוסף (סימן לט,
ד) כתב שרשאי להחמיר ולומר גם לאחר שנים עשר
חודש.
191
גחה םדוק תולבא יגהנמ גוהנל וקיפסה םא תולבאה תקספה .הל
הלכות ומנהגים
אבלות בחגים ובמועדי השנה
לה .חגים ומועדי השנה – ה פ ס ק ת האבלות אם
הספיקו לנהוג מנהגי אבלות קודם החג
פרק זה עוסק באבלים שקברו את מתם קודם לחג והספיקו לנהוג מקצת מדיני אבלות,
אפילו זמן מועט וסמלי בלבד.1
אמרו חז"ל "מעבירים את המת מלפני הכלה" (כתובות יז ,א) .חכמים רצו ללמד עיקרון ונתנו דוגמא כדי
להמחיש זאת .כגון שבאה לוויה מצד אחד וכלה מצד שני ,באותו הרחוב ממש ,ובאותו זמן .אי אפשר
שיעברו שניהם יחד ,מפני שבלתי אפשרי לעמת באותו מקום ובאותו זמן רגשות קוטביים כאלו .שיאים
של צער ויגון מחד גיסא עם מצהלות חתנים ,גילה רינה דיצה וחדוה מאידך גיסא .אחד הצדדים מוכרח
לפנות את מקומו ולהשאיר את הבמה לזולתו באופן בלעדי .יש קושי נפשי עצום לעשות זאת כיון שלכל
אחד מהארועים יש משמעות רגשית עמוקה ביותר .ונשאלת השאלה :במצב כזה ,מי צריך לפנות את
מקומו? למי יש זכות קדימה?
הכלל שקבעו חכמים הוא "מעבירים את המת מלפני הכלה" .הלוויה עוברת לרחוב אחר כדי לאפשר את
שמחתה המלאה של הכלה באופן מושלם.
מעבר להתייחסות הנקודתית למקרה המסוים דלעיל ,חכמים גם באו לקבוע עיקרון כולל :צריך להגביר
ולחזק את רגשות השמחה ,גם כשיש רגשות צער ואבלות .החיים צריכים להימשך ,ובשמחה.
גם באבלות של כלל ישראל חכמים לימדונו שאדם סד את ביתו כדי שיהיה יפה ומקושט ,ומשאיר אמה
על אמה לא מסוידת כנגד הפתח זכר לחורבן .אותו העיקרון – ממשיכים ומתחתנים ובונים בתים יפים
ומקשטים ומסיידים אותם .בתוך כל זה משאירים את הפינה של זכר לחורבן במקום בולט ,כדי שלא
נשכח .אבל הכלל הוא להמשיך בחיים מתוך בניין של שמחה.
כבר הזכרנו לעיל בהקדמה להלכות אבלות בשבת ,את ההבדל בין שבת לחגים לעניין אבלות .החגים הם
ית ַא ְך שָׂ ֵמ ַח" – ולכן הם קוטעים גם את האבלות ,ואם
ביטוי להתפרצות של שמחה – "וְ שָׂ ַמ ְח ָּת ְ ּב ַח ֶ ּג ָך …וְ ָהיִ ָ
הפטירה והקבורה היו בחג עצמו ,האבלות נדחית ומתחילה רק לאחר תום החג.
מצות השמחה בחג דוחה את האבלות .הן מפני שההלכה מעדיפה להעצים ולחזק את השמחה על פני
הצער במקרה של התנגשות ביניהם ,כמו שביארנו לעיל .והן מפני שמצות השמחה בחג היא ציבורית
וכוללת ,וההלכה מעדיפה אותה על פני צער היחיד .על דרך הסוד הוסיפו שהטעם שהחג מבטל גזרת
שבעה ושלושים ,הוא כיון שהחג מבטל דין שמים מהנשמה ואינה חוזרת לדין אחר החג.2
192
1במסכת מועד קטן (יט ,א – ב) ובאבל רבתי (פרק ז,
א) מובאות דעות שונות כמה זמן יש לנהוג אבלות לפני
הרגל כדי שתתבטל .להלכה נפסק כחכמים (באבל רבתי
כתוב בית הלל) שאפילו נהגו זמן מועט אבלות ,הרגל
מפסיקה .טור ושלחן ערוך יורה דעה סימן שצט.
2שו"ת חתם סופר יורה דעה סימן שמח (מובא בפני
ברוך סימן כז הערה א) .צרור החיים עמוד .98
גחה םדוק תולבא יגהנמ גוהנל וקיפסה םא תולבאה תקספה .הל
א" .יום טוב" נאמר על המועדים הנזכרים בתורה ,והם שלושת הרגלים :פסח שבועות
וסוכות ,וכן ראש השנה ויום הכיפורים שדינם כרגלים לעניין אבלות .3יש להבדיל בינם
לבין חנוכה ופורים – חגים מדרבנן – שדינם שונה ,ועליהם יפורט בנפרד.
חג לעומת שבת
ב.
הלכות ומנהגים
הגדרת החגים
חג שונה משבת לעניין אבלות בכמה דברים:
• החג מפסיק ומבטל אבלות שבעה ,אם נהג אבלות קודם לחג .ביאור הדברים :מי שמת לו
מת קודם החג ונקבר בערב החג ,והספיקו להתחיל ולנהוג אבלות אפילו זמן מועט ,או לעשות איזו
שהיא פעולה של אבלות כגון חליצת מנעל ,הרי שהחג מפסיק ומסיים את השבעה.
• החג מפסיק ומבטל אבלות שלושים ,אם כבר נסתיימו השבעה קודם לחג.
• החג דוחה את האבלות לאחר החג ,אם הפטירה היתה בחג או שלא הספיקו להתחיל
לשבת שבעה קודם לחג .במקרה זה ימי החג לא נמנים למניין השבעה אבל נמנים
לשלושים.4
מה נחשב "נהג אבלות"
ג.
אם לא הספיק לנהוג אבלות קודם לחג ,וכל שכן אם נפטר בחג – אין החג מפסיק
האבלות ,אלא נוהג בחג דברים שבצנעה ,5ומתחיל למנות שבעה לאחר החג .ויפורט
לקמן בפרק הבא .וראה גם בעמוד 247הלכה יא.
ד.
אפילו אם נהג האבל רק דברים שבצנעה ,כגון ששמע שמועה קרובה בשבת ערב החג,
שאז נוהג רק דברים שבצנעה ,מבטל את השבעה.6
ה .מי שלא היה יכול לנהוג אבלות מחמת חולשה או אונס ,כגון חולה או יולדת ,כיון שנודע
להם על מיתת המת בטלה מהם אבלות שבעה.7
ו.
אשה שקיבלה עליה קדושת החג מבעוד יום ונודע לה שמת לה קרוב משפחה ונקבר,
יכולה לשבת באבלות כמה רגעים ולהפקיע ממנה את שבעת ימי האבלות.8
ז.
מת לו מת בערב יום טוב ונתיירא שמא לא יספיק לקברו מבעוד יום ,ומסרו לגויים
שיוליכוהו לקבורה .כיון שהוציאוהו מן העיר ונתכסה מעיני הקרובים חלה עליו אבלות,
ואם הוא שעה אחת כלומר זמן קצר קודם החג ,ונהג בה אבלות; בטלה ממנו אבלות
שבעה אף על פי שנקבר בחג.9
3שלחן ערוך יורה דעה סימן שצט ,ו.
4שלחן ערוך אורח חיים סימן תקמח ,א .גשר החיים
פרק כג ,א ,א – ב.
5הערת הרב נבנצל שליט"א – לדעת הרמב"ם אינו נוהג
בחג דברים שבצנעה.
6
7
8
9
שלחן ערוך יורה דעה סימן שצט ,א .תב ,י.
משנה ברורה סימן תקמח סעיף קטן נג.
ילקוט יוסף סימן מב ,ג.
שלחן ערוך יורה דעה סימן שצט ,יד.
193
גחה םדוק תולבא יגהנמ גוהנל וקיפסה םא תולבאה תקספה .הל
הלכות ומנהגים
ח .אם הוא בארץ ומת לו קרוב בחוץ לארץ ,והקבורה תהיה בחוץ לארץ בערב יום טוב; אם
קיבל עליו אבלות שעה אחת קודם יום טוב פטור מהשבעה ,למרות שבחוץ לארץ לא
קברו עדיין .10וראה עוד לקמן בפרק מז -עיכוב בקבורה ,עמוד .242
מתי מפסיקים
ט .כדי שהאבלים יוכלו להיכנס לחג ,מפסיקים את מנהגי אבלות השבעה שעה קודם
כניסת החג .11דהיינו :רחיצה מותרת גם במים חמים אחר תפילת מנחה סמוך לערב,
וכן מפסיקים את שאר מנהגי האבלות ;12ומעדות המזרח יש שנהגו להמתין עד חשכה
אלא אם כן הוא בערב שבת שאז התירו לרחוץ סמוך לחשכה.
י.
בערב פסח מותר הכל מחצות היום כיון שאז הוא כחג לכל דבר.
יא .בערב יום כיפור מותר לרחוץ ולטבול סמוך לערב גם קודם תפילת מנחה ,13ומותר
לו ללכת לבית הכנסת לתפילת מנחה ,14וכן מותר לו לאכול סעודה מפסקת על כסא
וספסל.15
יב .אבל שאין מי שיבנה לו סוכה ,מותר לו לבנותה בעצמו ,וכן לגבי קניית ארבעת
המינים.16
חגים סמוכים
יג .אם באמצע השבעה חל חג ובתוך השלושים חל חג נוסף ,החג הראשון מבטל גזרת
שבעה והחג השני מבטל גזרת שלושים ,17כמו שמפורט לקמן מעמוד .199באבלות על
שאר קרובים מסתיימת האבלות ,על אב ואם נשארות ההגבלות של שנים עשר חודש.
שבת בערב החג
יד .מת לו מת בערב שבת ואותה שבת היא ערב יום טוב ,יש מתירים לרחוץ בערב שבת
סמוך לחשיכה לכבוד החג.18
194
10נטעי גבריאל חלק א ,פרק קלג ,טו.
11משנה ברורה תקמח ,סעיף קטן מב .גשר החיים פרק
כג ,ג ,א .צרור החיים פיסקה רכח .רל.
12שלחן ערוך ורמ"א ,יורה דעה סימן שצט ,ה .שפתי
כהן שם סעיף קטן יד .גשר החיים פרק כג ,ג ,א .שמירת
שבת כהלכתה חלק ב ,פרק סה ,מה.
13משנה ברורה סימן תרו ,סעיף קטן כה.
14דרכי משה יורה דעה סימן שפד ,ג.
15פתחי תשובה סימן שפז ,א.
16נטעי גבריאל חלק א ,פרק קכב ,ב.
17אמנם בטור יורה דעה שצט הביא דעות שלא
מקילים שתי קולות באבלות אחת ,דהיינו שרגל אחד
יבטל גזרת שבעה ורגל שני יבטל גזרת שלושים ,אך
להלכה נפסק להקל שתי פעמים באבלות אחת ,וכך
נוהגים למעשה – בית יוסף ושלחן ערוך שם.
18שפתי כהן שם סעיף קטן טז.
גחה םדוק תולבא יגהנמ גוהנל וקיפסה םא תולבאה תקספה .הל
כיבוס
טז .כשחל רגל באמצע השבעה ,מותר לכבס בצנעה בחול המועד ,כיון שלא יכלו לכבס קודם
המועד עקב האבלות.20
הלכות ומנהגים
טו .באבלות על שאר קרובים ,אם נתבטל ממנו דין שלושים ולא התגלח ערב החג ,אסור
לו להתגלח בחול המועד כיון שיכול היה להתגלח קודם החג .אבל אם חל שביעי שלו
בשבת ערב החג ,מותר להתגלח בחול המועד כיון שלא יכול היה להתגלח ערב החג.19
הקדמת אזכרה
יז .הנוהגים לערוך אזכרה בליל השבעה ,וימי השבעה התקצרו עקב החג; יקדימו את
האזכרה ללילה שלפני סיום השבעה (אור לערב חג).
התייחסות לעלייה לקבר כשימי השבעה התקצרו תובא להלן ,עמ' 201
תענית בכורות
יח .בכור אבל בתוך השבעה לא יצא מביתו כדי להשתתף בסיום מסכת להיפטר מתענית
בכורות ,אלא יפדה התענית בצדקה.21
נר נשמה
יט .אף על פי שהחג מבטל את השבעה ,משאירים נר דולק לזכר הנפטר שבעה ימים
מלאים.22
תספורת וגילוח באבלות על אביו ואימו
כ .דיני האבלות שהחג מבטל אינם כוללים תספורת וגילוח באבלות על אביו ואימו ,אלא
צריך שיעברו עליו שלושים יום ויגערו בו חבירו כדי להתיר תספורת.23
19שלחן ערוך אורח חיים סימן תקמח ,ח .גשר החיים
פרק כג ,ג ,ד.
20צרור החיים פיסקה רכח.
21ילקוט יוסף סימן מג ,ד .ובחזון למועד (פרק יג,כט)
כתב שמותר למסיים המסכת לבוא לבית האבל .הערת
הרב נבנצל שליט"א – ויש אומרים שיצום.
22משנה ברורה סימן תקמח סעיף קטן ג .הערת הרב
נבנצל שליט"א – אבל לא ישאירוהו במקום שאוכלים.
אמנם בצרור החיים סימן רכו כתב שאין צריך להדליק נר
כל שבעת הימים ,לשיטתו (שם עמ' )98שהרגל מבטל
גזרת שבעה ושלושים גם מהנפטר ולא רק מהחיים.
23שלחן ערוך ,אורח חיים סימן תקמח ,ט; יורה דעה
סימן שצ ,ד.
195
גחה ינפל תולבא יגהנמ גוהנל וקיפסה אלש וא גחב רטפנ םא תולבאה תייחד .ול
הלכות ומנהגים
לו .חגים ומועדי השנה – דחיי ת האבלות אם נפטר בחג,ק
או שלא הספיקו לנהוג מנהגי אבלות לפני החג
אם נפטר בחג ,או שלא הספיקו לנהוג אבלות קודם לחג ,מתחילים לנהוג מנהגי אבלות רק
אחרי החג.
נפטר ביום טוב
א.
ככלל ההלכות מקבילות לנפטר בשבת .כדלעיל עמוד .60הלכות אנינות בשבת וביום טוב מובאות
בעמוד .71
קבורה בחג
הלוויה
ב.
ככלל לא קוברים ביום טוב עצמו.1
ג.
בחול המועד קוברים .קודם צאת הלוויה מחליף האבל בגדיו לבגדי חול וקורע בהם
כמבואר לקמן ,ולאחר הלוויה מחליף שוב בגדיו לבגדי חג.
ד.
אין מספידים בחול המועד.2
ה .אין אומרים צידוק הדין ,ועדות המזרח נהגו לומר צידוק הדין.3
ו.
אחרי הלוויה עומדים ב"שורה" כרגיל ,אלא שהאבל אינו חולץ מנעליו.
קריעה
ז.
אין קורעים ביום טוב אלא במוצאי יום טוב .יש קהילות שנוהגות שכל הקרובים קורעים
בחול המועד ,ומנהג ירושלים שרק אבלים על הוריהם קורעים ,ושאר הקרובים קורעים
רק לאחר החג.4
ח .כל הקרובים מברכים ברכת "דיין האמת" בחול המועד.
196
1שלחן ערוך אורח חיים סימן תקכו ,א .אמנם מצד
הדין אפשר לקברו על ידי גויים אבל מציאות זו נדירה
כיום בארץ ישראל .בחוץ לארץ יש לברר את המציאות
בכל מקום ומקום.
2שלחן ערוך יורה דעה סימן תא ,א .הערת הרב נבנצל
שליט"א – ועל חכם בפניו יש מתירים ,כדלעיל.
3שלחן ערוך ורמ"א ,יורה דעה סימן תא ,ו .ועיין עוד
לעיל בפרק ז -סדרי הלוויה והקבורה ,בפיסקה 'צידוק
הדין' ,מעמוד .84ובהערה שם .וכן בעמוד .91
4בגשר החיים (פרק ד ,כד) מביא ארבע שיטות שונות
במנהגי הקריעה בחול המועד .ולמעשה כתב שבמקום
שאין מנהג יש לקרוע על כל הקרובים( .ע"ע שלחן ערוך
אורח חיים סימן תקמז ,ו).
גחה ינפל תולבא יגהנמ גוהנל וקיפסה אלש וא גחב רטפנ םא תולבאה תייחד .ול
ט .אין אוכלים סעודת הבראה ביום טוב .5לפי מנהג עדות המזרח עורכים סעודת הבראה
במוצאי הרגל ,כיון שאז מתחילה האבלות; ולפי מנהג האשכנזים אין עורכים סעודת
הבראה כלל במוצאי הרגל כיון שנדחתה האבלות.6
י.
בחול המועד אוכלים סעודת הבראה בישיבה על כסאות רגילים ,7ואין אוכלים ביצים
קשות ,כמו שנוהגים בדרך כלל ,אלא רק מיני מזונות וכדומה .יש אומרים שמנהג ירושלים
שרק אבלים על הורים אוכלים סעודת הבראה ,אבל לא על שאר קרובים.8
הלכות ומנהגים
סעודת הבראה
מנהגי אבלות הנוהגים בחג
יא .נוהגים בחג אבלות בצנעה – אין רוחצים לתענוג ונמנעים מחיי אישות .יש מי שהתיר
בשעת הדחק ,לאשה אבלה שחל ליל טבילתה בחול המועד ,לטבול ולשמש לפני
תחילת אבלותה .9מנהג בני תימן על פי הרמב"ם שאין נוהגים אבלות כלל בחול המועד,
אפילו דברים שבצנעה ,זולת הניחום בעמידה בשורה לאחר הקבורה.10
יב .מעיקר הדין כהן אבל אינו נושא כפיו .11וכבר הוזכר לעיל עמוד 118שיש כהנים הנושאים
כפיהם בשבת בתוך השבעה ,ומנהג ירושלים שיש כהנים הנושאים כפיהם אפילו בימי החול בתוך
השבעה.
יג .יש להקל בתלמוד תורה ,12כיון שאין לך דבר האבד גדול מזה ,למרות שיש פוסקים
שהחמירו בכך .בליל הושענא רבה נהגו שגם האבלים לומדים ,כדי שלא יראה כאבלות
בפרהסיה.13
יד .מותר להתרחץ לכבוד יום טוב אחרון ולהחליף לבנים.14
טו .מלאכת "דבר האבד" המותרת במועד מותרת גם לאבל.15
טז .לאחר שעברו שבעה ימים מהקבורה ,אף על פי שעדיין לא נגמרה האבלות ,מותר
לעשות מלאכה על ידי אחרים בבתיהם אפילו אינו "דבר האבד" .ולפי מנהג בני תימן
נאסרים במלאכה כל שבעת ימי האבלות ,כיון שלא נהגו אבלות כלל במועד.16
5שלחן ערוך יורה דעה סימן תא ,ד.
6שלחן ערוך ורמ"א ,יורה דעה סימן שעח ,יא .גשר
החיים פרק כ ,ב ,יא .ילקוט יוסף סימן יג ,יג .צרור החיים
פיסקה עג.
7שלחן ערוך אורח חיים סימן תקמז ,ח .יורה דעה סימן
תא ,ד.
8עיין באוצר המושגים ערך מנהג ירושלים.
9ילקוט יוסף סי' יט ,א; וסי' מב ,ח ,על פי דעת הרמב"ם
שאין אבלות נוהגת כלל ברגל ,אפילו דברים שבצנעה.
והתיר דווקא בשעת הדחק כגון שבעלה עלול להיכשל
בהוצאת זרע לבטלה .וכן הדין גם אם הבעל באבלות.
10באר לחי רואי סימן קמד בשם ספר שתילי זיתים
ומהרי"ץ ,בית מועד ונפש כל חי.
11מגן אברהם סימן קכח ,סעיף קטן סו.
12גשר החיים פרק כג ,א ,ד .ילקוט יוסף סימן מב ,ט.
13צרור החיים פיסקה רכד .ילקוט יוסף שם י ,בשם
רבני ירושלים.
14פתחי תשובה יורה דעה סימן שפט ,א.
15גשר החיים פרק כג ,א ,ד .אמנם בשמירת שבת
כהלכתה (חלק ב ,פרק סה ,לח) התיר לאבל ,רק אם אין
אדם אחר שיוכל למכור במקומו.
16באר לחי רואי שם.
197
גחה ינפל תולבא יגהנמ גוהנל וקיפסה אלש וא גחב רטפנ םא תולבאה תייחד .ול
הלכות ומנהגים
ניחום אבלים
יז .אף על פי שאין יושבים שבעה בחול המועד ,באים הקרובים והחברים לנחם את
האבלים.17
תפילה
יח .אומרים הלל בבית האבל אם מתפללים שם ,כיון שאין נוהג אבלות .גם האבל אומר הלל.18
יט .האבל לא משנה מקומו בחג בבית כנסת ,אפילו במקום שנהגו לשנות מקומם בשבת.
נר נשמה
כ.
מדליקים נר נשמה בחול המועד למרות שמתחילים אבלות רק לאחר המועד.19
כא .ביום טוב עצמו אין להדליק נר נשמה אלא אם כן משתמש בו .20ההיתר להדליק אש ביום
טוב הוא לצורך בישול או הנאה אחרת שיש לאדם .נר נשמה אינו לצורך הנאה לאדם ,לכן ביום טוב
אי אפשר להדליק נר נשמה ,אלא אם כן יהנה ממנו גם באופן אחר .לכן מי ששכח להדליק בערב יום
טוב ,ידליק ביום טוב במקום שלומדים בו או שאוכלים בו כדי להוסיף אורה .ונכון להדליקו בבית
הכנסת שמצוה להרבות שם אור.21
לאחר החג
כב .מי שמת לו מת בחג ומתחיל למנות שבעת ימי אבלות לאחר החג ,מניח תפילין ביום
הראשון לאבלות כיון שעיקר צערו על המת היה כבר בתוך המועד ,22וכבר נהג אבלות
בצנעה במועד ,ויום הראשון לאבלות אינו היום המר של תחילת הצער.23
כג .אם שביעי של פסח חל בערב שבת ,והאבלים יושבים שבעה לאחר הפסח .השבת עולה
למניין שבעה וקמים מהשבעה ביום שישי בבוקר.24
יום טוב שני של גלויות
כד .פשט המנהג שלא להתאבל ביום טוב שני של גלויות על שום מת ,אפילו הוא יום מיתה
וקבורה.25
כה .יום טוב שני של גלויות נמנה למניין שבעה למרות שאין נוהגים בו אבלות.26
198
17שלחן ערוך יורה דעה סימן שצט ,א .צרור החיים
עמוד .100
18פני ברוך סימן כח ,כ; בשם משמרת שלום.
19גשר החיים פרק כ ,א ,ב.
20שלחן ערוך אורח חיים סימן תקיד ,ה .ביאור הלכה
שם דיבור המתחיל "נר של בטלה".
21ילקוט יוסף סימן מ ,מה.
22שם סימן מב ,יז.
23גשר החיים פרק יח ,ד ,יא.
24ילקוט יוסף סימן מב ,יח.
25שלחן ערוך יורה דעה סימן שצט ,יג; בשונה ממה
שפסק באורח חיים סימן תקמח ,ג .ילקוט יוסף סימן
מב ,כה .וראה טעם לכך באוצר המושגים ערך אבלות
מהתורה או מדרבנן.
26שלחן ערוך שם ,ב .וראה שם פתחי תשובה ,ה ,בשם
בית חדש שכך הדין גם אם יום טוב שני חל בשבת וכן
הדין בשני ימים טובים של ראש השנה.
העבשה תא קיספה גחהשכ םישולשה ימי בושיח .זל
עקרונות החישוב
א .אדם הקובר את מתו בחול המועד ,ימי המועד נמנים למניין השלושים אף על פי שהחל
לשבת שבעה רק לאחר המועד .והטעם כיון שנוהג במועד חלק ממנהגי אבלות כגון דברים
שבצנעה ,גיהוץ ,תספורת ,בגדים חדשים ושמחה.1
ב.
הלכות ומנהגים
לז.חישוב ימי השלושים כשהחג הפסיק את השבעה
אם כבר סיימו האבלים את השבעה קודם החג ,החג מבטל מהם גזרת שלושים .גם אם
היום השביעי לאבלות היה בערב החג ,כיון שמקצת היום ככולו – עולה לכאן ולכאן,
נחשב המשך היום כיום שלושים והחג מבטל גזרת שלושים.2
חישוב לגבי כל חג וחג כשהחג הפסיק את את השבעה
ג.
הזמן שיושבים בו לפני פסח נחשב לשבעה ימים אפילו ישבו זמן מועט ביותר .הטעם
הפשוט הוא שפרק זמן זה הוא בעצם זמן השבעה ,שהרי הרגל הפסיק את השבעה .יחד עם שבעת
ימי הפסח הם ארבעה עשר יום למניין השלושים ,ואחר הפסח צריך להשלים רק שישה
עשר יום לתשלום השלושים ,כלומר שמסיים את השלושים בז' באייר בבוקר ,שמקצת
היום ככולו.3
ד.
גם בשבועות צריך להשלים אחר החג רק שישה עשר יום ,כיון שהזמן שלפני חג
השבועות נחשב לשבעה ימים וחג השבועות עצמו נחשב כשבעה ימים ,ומסיים בכ"ב
בסיון בבוקר .אך באבלות על אביו ואימו צריך להשלים שלושים יום ולהסתפר רק
לאחר שלושים יום ואחר גערה ,4וכפי שיבואר להלן הלכה יב.
ה .אם נהג אבלות אפילו זמן מועט לפני ראש השנה ,צריך לנהוג אבלות שלושים רק עד
יום כיפור ,ויום כיפור מבטל אבלות שלושים .5גם אם קבר את מתו בג' בתשרי – צום
גדליה – יום כיפור מבטל גזרת שלושים ,שהיום השביעי עולה לכאן ולכאן.
ו.
אם נהג אבלות זמן מועט לפני יום כיפור ,נוהג אבלות שלושים עד חג הסוכות ,וחג
הסוכות מבטל אבלות שלושים.
ז.
אם נהג אבלות זמן מועט לפני חג הסוכות ,יחד עם ימי החג נחשב לארבעה עשר יום,
ושמיני עצרת נחשב שבעה הרי עשרים ואחת ,ואסרו חג עשרים ושתים .ומשלים עוד
שמונה ימים ,ומסיים בא' במרחשוון בבוקר.
1שלחן ערוך יורה דעה סימן שצט ,א.
2שלחן ערוך שם ,ג.
3בשלחן ערוך (יורה דעה סימן שצט ,ז) חישב לפי חוץ
לארץ ששם נוהגים יום טוב שני של גלויות .אבל בארץ
משלימים שישה עשר יום .גשר החיים פרק כג ,ב ,ז.
4ילקוט יוסף סימן מב ,כח.
5שלחן ערוך שם .גשר החיים שם .וראה לעיל עמוד
194הערה 17בפיסקה 'חגים סמוכים'.
199
העבשה תא קיספה גחהשכ םישולשה ימי בושיח .זל
הלכות ומנהגים
ח .אם הקבורה היתה בחול המועד סוכות ,שמיני עצרת לא מבטל את האבלות .לפי
מנהג עדות המזרח שמיני עצרת נחשב ליום אחד מתוך השלושים ,חלק מהפוסקים
האשכנזים מקילים להחשיבו כשבעה ימים מתוך השלושים.6
נסתיימו השבעה לפני החג
ט .אם נסתיימו שבעת ימי האבלות קודם החג ,אפילו נסתיימו בערב החג בבוקר ,החג
מבטל את כל הנהגות אבלות שלושים .לכן כל האבלים מותרים ברחיצה ,בכיבוס,
בגיהוץ ובנטילת ציפורניים .7במקרים אלו יכול אבל על שאר קרובים (לא על אב ואם)
להסתפר ולהתגלח ולהתרחץ סמוך לערב אחר תפילת מנחה ,וכשיש צורך גדול אפשר
מחצות היום .בערב פסח עדיף להסתפר ולהתגלח קודם חצות היום.8
י.
באבלות על שאר קרובים ,כאשר חל היום השביעי בערב שבת והחג חל ביום ראשון,
התירו להסתפר ולהתגלח בערב שבת לכבוד החג שיחול ביום ראשון .במקרה זה אם
לא הסתפר בערב שבת או בערב החג ,אסור לו להסתפר בחול המועד כיון שיכול היה
להסתפר לפני המועד ,אבל מותר להסתפר אחרי החג כיון שבטל ממנו דין שלושים.9
יא .אם חל היום השביעי לאבלות בשבת החלה בערב חג ,אסור להסתפר בערב שבת.
במקרה זה מותר לו להסתפר בחול המועד כיון שלא היה יכול היה להסתפר קודם
החג.10
יב .אבל על אביו ואמו אסור להסתפר ולהתגלח עד שיעברו שלושים יום מהקבורה ,ולאחר
שלושים יום צריך שיגערו בו חבריו שעליו להסתפר ולהתגלח ,ואין החג מבטל ממנו
איסור תספורת אפילו לאחר שלושים עד שיגערו בו .11יש מי שמקל גם לאבל על אב
ואם לאחר שלושים להסתפר בערב החג ,אפילו ללא גערה .12ולעיל כתבנו שאם כבר שהה
שיעור שראוי לגעור בו דהיינו ששערותיו ארוכות ונראה מנוול ,יכול לגלח ולהסתפר אף על פי שלא
גערו בו .ויש מי שכתב להקל בגילוח הזקן כשיש צורך גדול ,לאבל על אביו ואמו אפילו
בתוך שלושים ,בערב יום טוב ולאחר שיגערו בו.13
200
6שלחן ערוך יורה דעה סימן שצט ,ב; ובשפתי כהן
וטורי זהב שם .במשנה ברורה (סימן תקמח סעיף קטן ד)
כתב ששמיני עצרת נחשב ליום אחד בלבד .בגשר החיים
(פרק כג ,ב ,יב) כתב להקל רק בשעת הדחק להחשיבו
כשבעה ימים .ילקוט יוסף סימן מב ,יט.
7ערוך השלחן יורה דעה סימן שצט ,יג .וכל זה גם לדעת
הרמ"א שהחמיר ברחיצה לאחר שבעה (סימן שפא ,א),
ולדעת השלחן ערוך שם ממילא מותר ברחיצה לאחר
שבעה.
8שלחן ערוך ורמ"א ,יורה דעה סימן שצט ,ג .משנה
ברורה סימן תקמח סעיף קטן לא.
9שלחן ערוך יורה דעה סימן שצט ,ג .גשר החיים פרק
כג ,ב ,ה.
10שלחן ערוך שם.
11שלחן ערוך אורח חיים סימן תקמח ,ט .יורה דעה
סימן שצט ,ד.
12צרור החיים פיסקה קפ.
13ילקוט יוסף סימן מב ,כב .וטעם לכך הביא ביביע
אומר חלק א ,יורה דעה סימן כה.
העבשה תא קיספה גחהשכ םישולשה ימי בושיח .זל
עלייה לקבר ואזכרה
יד .אם ימי השבעה הסתיימו בערב חג ,עולים לקבר בערב חג.
טו .אם ימי השבעה התקצרו עקב החג ,עולים לקבר מיד אחרי החג ולא בערב חג.
הלכות ומנהגים
יג .אבל על אביו ואמו ששלמו שלושים יום לאבלותו בחול המועד וגערו בו חבריו ,מותר
לו להסתפר ולהתגלח בחול המועד.14
טז .אין איסור לעלות לקבר באסרו חג ,15אך יש שנהגו לא לעלות אז.
יז .אם החג ביטל שלושים ,העלייה לקבר תהיה בזמנה ,דהיינו אחר שלושים יום מהקבורה,
אפילו אם האבלות התקצרה פעמיים ,כגון שראש השנה ביטל שבעה ויום הכיפורים
ביטל שלושים ,או שיום הכיפורים ביטל שבעה וסוכות ביטל שלושים.
• אם יום השלושים חל בראש השנה או ביום הכיפורים או בחג ראשון של סוכות,
עולים לקבר בערב חג.
• אם יום השלושים חל בחול המועד ,יעלו מיד אחרי החג.
• אם התחילו אבלות בין יום הכיפורים לסוכות ,נהגו לעלות לקבר רק אחרי שלושים
יום מהקבורה.
יח .עדות המזרח הנוהגים לערוך אזכרה וסעודה בלילה שלפני סיום השבעה יקיימו זאת
גם בחול המועד ,בלילה שלפני סיום שבעה ימים מהקבורה ,גם אם קמו מהשבעה
בערב החג.16
14ילקוט יוסף סימן מב ,כג.
15גשר החיים ,פרק כט ,ו .וכתב שאם חל יום השביעי
בחול המועד ,דהיינו שהרגל קיצר את השבעה ,יש
שדוחים את הביקור עד לאחר השלושים ויש שהולכים
מיד אחר החג .הרב יעקב רוז'ה כתב לי שכשהרגל ביטל
את השלושים עולים אחרי שלושים יום מלאים מיום
הקבורה.
16ילקוט יוסף סימן מב ,לג.
201
הנשה ידעומב לבאה יניד .חל
הלכות ומנהגים
לח .דיני האבל במועדי השנה
ראש השנה ויום הכיפורים
א .אבל בתוך שבעה לא יוצא מביתו לאמירת סליחות ויאמר ביחידות או יאסוף מניין
בביתו .חוץ מאשר בערב ראש השנה שמרבים בסליחות שאז מותר לצאת מביתו לבית
הכנסת.1
ב.
אבל תוך שלושים או תוך שנים עשר חודש ,לכתחילה אין ממנים אותו לבעל תוקע או
לשליח ציבור בימים נוראים ,אלא אם כן הוחזק לכך או שאין הגון כמותו לכך .2ומנהג
בני תימן שהאבל יכול להתמנות לבעל תוקע או לשליח ציבור בשבתות ובימים טובים
בזמן אבלות שנים עשר חודש.3
סוכות ושמיני עצרת
ג.
האבל חייב בסוכה.4
ד.
לפי האשכנזים אבל על אב ואם תוך שנים עשר חודש (או תוך שלושים על שאר
קרובים) לא מקיף בלולבו את הבימה בחול המועד ,5והטעם כיון שכתוב "ּוְּׂש�ְ ַַמ ְְחֶּת�ֶ ם ִלִ ְְפֵנֵ י ה'
ֱֱאֹל ֵֵֹהיֶכֶ ם ִׁש� ִ ְְב ַַעת ָיָ ִִמים" והוא בשעת ההקפה .6אבל יכול להקיף ביום טוב ובהושענא רבא ,ומי
שיקיף בכל יום יש לו על מה שיסמוך .7ויש מי שכתב שהאבל חייב להקיף עם הלולב
כדרכו ,ושאין לחלק בזה בין אשכנזים למנהג עדות המזרח.8
ה .בשמחת בית השואבה יכול להשתתף באמירת שיר המעלות ולא בריקודים.
ו.
האבל יכול להשתתף בלימוד ליל הושענא רבה כדרכו ,אפילו אם נפטר קרובו בחג
הסוכות.9
ז.
בשמחת תורה ,לפי עדות המזרח מותר לאבל לאחר שבעה ימים מהפטירה ,להשתתף
כרגיל בריקודים .לפי מנהג האשכנזים רשאי האבל להקיף עם ספר התורה ,אבל אינו
משתתף בריקודים.10
ח .מותר לכבד את האבל בתוך שנים עשר חודש להיות חתן תורה או חתן בראשית ,וכן
מותר לו להיות חתן תורה או חתן בראשית ,אם כבר הזמינוהו לכך ונפטר לו קרוב ברגל
202
1שלחן ערוך אורח חיים סימן תקפא ,א .ובצרור החיים
(פיסקה קא) כתב שהאבל צריך לצאת מביתו לסליחות,
ולא חילק.
2גשר החיים פרק כג ,ד ,א – ב .ובילקוט יוסף (סימן מג,
פורים ,ג) כתב שמנהג עדות המזרח להקל בזה .ואסור
שהאבל יתקע בשופר ואחר יברך שהחיינו ,כיון שנראה
כאבלות בפרהסיה.
ק 3שלחן ערוך המקוצר עיני יצחק ,יורה דעה סימן
שצ ,ו.
4שלחן ערוך אורח חיים סימן תרמ ,ה.
5הגהות הרמ"א על שלחן ערוך אורח חיים תרס ,ב.
6משנה ברורה שם ,סעיף קטן ט.
7גשר החיים פרק כג ,ג ,ז.
8צרור החיים פיסקה רלד ,שלא כרמ"א.
9ילקוט יוסף סימן כב ,כד ,בשם רבני ירושלים.
10גשר החיים פרק כג ,ג ,ז .צרור החיים פיסקה רלה.
הנשה ידעומב לבאה יניד .חל
חנוכה ופורים
ט .חנוכה ופורים לא מפסיקים את האבלות .ימי החנוכה והפורים נמנים למניין אבלות
השבעה .אך יש הבדל בין חנוכה ופורים כפי שיפורט לפנינו.
הלכות ומנהגים
כדי שלא ייראה כאבלות בפרהסיה ברגל .11ויש דעות שאם אירע לו אבל בחג ,עדיף שילך
לבית כנסת אחר וימנו חתן אחר תחתיו.12
חנוכה – ההלכות דלהלן מתייחסות לאבלות שבעה
י.
בחנוכה נוהגים כל דיני אבלות .האבל מברך "שהחיינו" בלילה הראשון בביתו ,אבל לא
בבית הכנסת ,כיון שברכה זו היא לצורך הציבור בלבד שהרי בביתו צריך לברך שוב.13
יא .האבל יכול לשמש כשליח ציבור בחנוכה ,אך לא ישמש כחזן באמירת הלל .יש אומרים
שאין לומר הלל בבית האבל בחנוכה אך הציבור צריכים לאומרו אחר כך בביתם .14ויש
אומרים שהציבור יאמרו בבית האבל חוץ מאשר האבל שאינו אומר , 15ויש אומרים
שגם האבל יאמר הלל בברכה כדרכו ,ראה לעיל עמ' .16 123-122
פורים‑ ההלכות דלהלן מתייחסות לאבלות שבעה
יב .בשני ימי הפורים לא נוהגים אבלות בפרהסיה ,אלא רק דברים שבצנעה – בין איש
לאשתו ורחיצה .17ומנהג בני תימן שכל מנהגי אבלות נוהגים בפורים.18
יג .האבלים חייבים לקיים את כל מצוות היום :קריאת המגילה ,משלוח מנות ,מתנות
לאביונים וסעודת פורים.
יד .כל הקרובים קורעים בפורים ,ואחר הלוויה מחליפים בגדים לבגדי חג ,כדי שלא להראות
אבלות בפרהסיה.
טו .אוכלים סעודת הבראה ,אבל לא ביצים קשות כנהוג ,אלא מיני מזונות וכדומה.19
טז .מותר להחליף בגדים לבגדי חג ,ומותר לנעול נעלי עור ,אבל צריך למעט במיני שמחה
שעושים.
11ילקוט יוסף סימן כב ,כג .שם לח ,כז.
12ראה בפני ברוך סימן כט ,יא.
13משנה ברורה ,סימן תרעא ,מד.
14מגן אברהם על שלחן ערוך אורח חיים קלא ,סעיף
קטן י.
15משנה ברורה סימן תרפג ושערי תשובה שם.
16ראה גשר החיים פרק כ ,ג ,ז.
17אמנם בשלחן ערוך (אורח חיים תרצו ,ד) כתב שכל
דברי אבלות נוהגים בפורים .אבל בחלק יורה דעה (סימן
תא ,ז) פסק שבפורים נוהגים רק דברים שבצנעה .כך
פסק גם הרמ"א בהגהותיו בחלק אורח חיים וכן פסק
במשנה ברורה שם .כך גם פסק בגשר החיים פרק כג ,ג,
ט; ובצרור החיים סימן רלו.
18כשיטת הרמב"ם (הלכות אבל פרק יא ,ג) ,באר לחי
רואי סימן קנז ,ממהרי"ץ ובית מועד ושם טוב.
19בילקוט יוסף (סימן מג ,פורים ,א) כתב שמנהג
ירושלים להברות בפורים רק על אב ואם ,כמו בחול
המועד .ועיין לעיל עמוד 108הערה 10שבספר גשר
החיים (פרק כ ,ב ,י) כתב שאין מקור למנהג זה.
203
הנשה ידעומב לבאה יניד .חל
הלכות ומנהגים
יז .האבל חייב במשלוח מנות ,ונהגו ששולח רק משלוח פשוט אחד לקיום המצוה.
יח .על פי מנהגי האשכנזים אין שולחים לאבל משלוח מנות ,אבל מותר לשלוח לאשתו
של האבל ולילדיו .אם שלחו לו ,יכול לשלוח חזרה .20יש שנהגו לשלוח לאבל לאחר
שלושים ,אפילו בתוך שנים עשר חודש על אביו ואמו .21עדות המזרח נהגו לשלוח
מנות לאבל כרגיל.22
יט .אם האבל הוא עני ,ברור שמותר ואף מצוה לשלוח לו מתנות לאביונים בפורים.
כ.
בליל פורים אם יכול האבל לסדר מניין בביתו לתפילה ולקריאת המגילה ,יתפלל ויקרא
המגילה בביתו ,ואם אי אפשר מותר לו ללכת לבית הכנסת .ביום מותר ללכת לבית
הכנסת לקריאת מגילה אף אם הוא יכול לסדר מניין בביתו .אבל ביום י"ד בירושלים וביום
ט"ו בפרזים ,אינו יוצא מביתו כדי להתפלל בבית הכנסת.
כא .מעיקר הדין האבל יכול לקרוא את המגילה בציבור כדי להוציאם ידי חובה ,ובודאי שיש
להתיר אם יש צורך בכך לציבור ,23ואדם אחר יברך הברכות ,משום ברכת שהחיינו; ויש
מתירים לאבל לברך שהחיינו ,שהרי ברכה זו היא גם בשבילו ,כי גם אם היה קורא לעצמו היה
מברך שהחיינו.24
כב .אף על פי שאין אבלות בפרסיה נוהגת בפורים ,אפשר לבוא ולנחם את האבלים.25
כג .דיני פורים המשולש בירושלים ,מובאים כאן במקורות.26
כד .אם חל פורים ביום השביעי לאבלות ,עולים לקבר האבלים לבדם ולא מוסיפים אנשים
למניין.27
כה .נגן שהוא אבל בתוך שנים עשר חודש ,מותר לנגן לכבוד פורים או בסעודת מצוה.28
כו .אין היתר לאבל בתוך שנים עשר חודש להשתתף בסעודת פורים שיש בה נגינת
תזמורת או הצגות מבדחות ,אך מותר לו להשתתף אם אינה כוללת דברים כאלה ,גם
אם הסעודה מתקיימת מחוץ לביתו.29
204
20צרור החיים פיסקה רלז.
21גשר החיים פרק כא ,ז ,י .על פי הרמ"א ביורה דעה
סוף סימן שפה ,שבמקום שנהגו לשאול בשלום אבל
בשבת שולחים מנות לאחר שלושים .הערת הרב נבנצל
שליט"א – ויש שלא נהגו כן.
22ילקוט יוסף סימן כג ,טז.
23משנה ברורה תרצו ,סעיף קטן יב.
24משנה ברורה תרצב ,סעיף קטן ב .פני ברוך סימן כט,
כא ובהערה שם.
25שהרי אפילו במועד התירו לנחמם ,שלחן ערוך יורה
דעה שצט ,א.
26ביום שישי ,לדעת הסוברים שבכל שנה אין דיני
אבלות נוהגים בפורים ,כך הדין גם בשנה זו .ולגבי יום
ראשון בירושלים ,יש אומרים שדינו כפורים ממש ואין בו
אבלות בפרהסיה (הגרש"ז אויערבך) .ויש אומרים שכל
דיני אבלות נוהגים בו (הגרי"ש אלישיב והגרב"צ אבא
שאול) .ויש אומרים שנוהג דיני אבלות מלבד ישיבה על
הקרקע (הגרח"ז גרוסברג) .ויש מי שכתב שנוהג אבלות
במשך היום מלבד זמן הסעודה (הגר"מ שטרנבוך) .וראה
בפירוט בספר מקראי קודש (הרב הררי) פרק טו ,י ,כו.
27גשר החיים פרק כג ,ג ,ט.
28ילקוט יוסף סימן מג ,פורים ,ח.
29ראה במראה הבזק כרך ב ,עמ' .145
הנשה ידעומב לבאה יניד .חל
כז .אין מברים את האבל בערב פסח מזמן איסור חמץ ואילך.
כח .אבל חייב בהסיבה ,ומכל מקום יסב בשינוי קצת.
כט .בליל פסח אומר הלל כדרכו.
יום העצמאות ויום ירושלים
ל.
הלכות ומנהגים
פסח
יש מי שכתב שביום העצמאות וביום ירושלים נוהגים כל דיני האבלות .30ויש מי שהורה
שדינו של יום העצמאות כחנוכה ,31ויש מי שכתב שדינו של יום העצמאות כפורים,
דהיינו שלא נוהגים בו אבלות בפרהסיה אלא רק דברים שבצנעה.32
שבועות
לא .בליל שבועות יכול לומר תיקון ליל שבועות אם רגיל לקרותו כל שנה.
תשעה באב
לב .בתשעה באב התירו לאבל לצאת לבית הכנסת ביום ,ולאחר שלושה ימים גם בלילה.
ולא צריך לשנות מקומו כיון שאז כולם אבלים.33
לג .מעיקר הדין מותר לאבל לעלות למפטיר בתשעה באב בשחרית כיון שההפטרה בשחרית
היא מדברים הרעים שבירמיהו ,אך לא במנחה .אך למעשה עדיף שלא יעלה.34
30הרב משה מימון ,מתוך "הלכות יום העצמאות ויום
ירושלים" עמוד שמא.
31הרב יעקב אריאל ,אתר ישיבה.
32הרב שלמה גורן ,תרומת הגורן חלק שני ,סימן צא.
33שלחן ערוך אורח חיים תקנט ,ו; ומשנה ברורה שם.
הערת הרב נבנצל שליט"א – הישיבה על הארץ היא
עצמה שינוי מקום .אבל במנחה ,כשכבר אין יושבים על
הארץ ,נראה שהאבל צריך לשנות מקומו.
34ילקוט יוסף סימן כב ,כ – כב.
205
םידעומב רוביצ חילשכ לבאה .טל
הלכות ומנהגים
לט .האבל כשליח ציבור במועדים
א .המנהג הוא שאין האבל נעשה שליח ציבור בשבת ויום טוב ,1גם לא בראש השנה ויום
כיפור ,אפילו במנחה ומעריב ,אפילו בפסוקי דזמרה .2הטעם ,כיון שמידת הדין מתוחה על
האבל .ואם אין אחר כמותו ,מותר .3ומנהג עדות המזרח שהאבל עולה כשליח ציבור גם
בראש השנה וביום הכיפורים.4
ב.
אם האבל הוא שליח הציבור הקבוע ,התירו לו לעבור לפני התיבה בשבת ויום טוב
ובימים נוראים .אם אין אחר מוכשר כמוהו גם כן יכול לשמש כשליח ציבור .במקרים
אלו התירו לו אפילו אם מת לו קרוב בתוך החג והאבלות נדחתה לאחר החג .אמנם יש
שהקפידו לאפשר לאבל לשמש כחזן רק אם כבר פגע בו החג אחר השבעה וביטל את
השלושים .5ודין בעל תוקע כדין שליח ציבור .אבל קורא בתורה קבוע מותר אפילו בתוך
שבעה.6
ג.
דין חול המועד לעניין זה כדין יום טוב.
ד.
בראש חודש ,בחנוכה ובפורים ,7נהגו האשכנזים שהאבל שליח ציבור במנחה ובמעריב
במשך כל התפילה ,ואילו בשחרית האבל שליח ציבור עד הלל ,והלל ומוסף מתפלל
אחר; ולפי מנהג עדות המזרח יכול להיות שליח ציבור גם בהלל .8יש שנמנעו בראש
חודש גם בשחרית ;9ויש שנמנעו לגמרי בימים אלו.10
ה .לפי מנהג האשכנזים מותר לאבל לשמש כשליח ציבור בסליחות ,אפילו בתוך השבעה.
לפי מנהג עדות המזרח ,בתוך השבעה לא ישמש כשליח ציבור בסליחות וגם לא
בתפילה ,אלא אם כן אין אחר הראוי כמותו .11ויש מי שכתב שבתוך השבעה גם לפי
האשכנזים אין לאבל להיות שליח ציבור בסליחות ,וכל שכן בערב ראש השנה ,כיון
שמידת הדין מתוחה עליו ,ואין מתאים שהוא יהיה שליח הציבור.12
206
ו.
אבל לאחר השבעה יכול להיות שליח ציבור בסליחות.13
ז.
המנהג שהאבל עובר לפני התיבה בימים שאין אומרים תחנון.14
1הגהות הרמ"א על שלחן ערוך יורה דעה סימן שעו ,ד.
שמירת שבת כהלכתה חלק ב ,פרק סה ,כז.
2גשר החיים פרק כג ,ד ,א.
3מגן אברהם על שלחן ערוך אורח חיים סימן תקפא,
סעיף קטן ד .משנה ברורה שם סעיף קטן ז .פסקי
תשובות שם ,סעיף קטן יג ,וראה שם ס"ק יד לגבי
סליחות .שפתי כהן יורה דעה סימן שעו סעיף קטן יד.
4ילקוט יוסף סימן כט ,ה.
5גשר החיים שם הלכה ג.
6פסקי תשובות ,סימן תקפא ,יג.
7הערת הרב נבנצל שליט"א – אדמו"ר זללה"ה
(הגרש"ז אויערבך זצ"ל) נקט שאין האבל עובר לפני
התיבה ביום הפורים של אותו מקום כלל.
8צרור החיים פיסקה ריז.
9משנה ברורה סימן תקפא סעיף קטן ז.
10קונטרס מאמר קדישין מובא בביאור הלכה אורח
חיים סימן קלב.
11צרור החיים פיסקה קנז.
12פני ברוך סימן כט ,ב ,בשם מטה אפרים .אמנם
בהערה שם הביא את דעת הנודע ביהודה ,שאין שום
סמך למחות ביד האבל מלהיות שליח ציבור בעשרת ימי
תשובה גם בתוך השבעה.
13משנה ברורה סימן תקפא ,סעיף קטן ז.
14קונטרס מאמר קדישין הנ"ל.
םידעומב רוביצ חילשכ לבאה .טל
15גשר החיים פרק כג ,ד ,ח.
הלכות ומנהגים
ח .אבל שדרכו להיות שליח ציבור ביום השנה על אחד מקרוביו ,והוא אחר השבעה
לאבלות על קרוב אחר ,ויום השנה חל בשבת יכול להיות שליח ציבור בשבת ,כיון שאין
אבלות בפרהסיה בשבת ,אפילו חל היום השביעי בשבת.15
207
"טייצראי" – הנשה םוי .מ
הלכות ומנהגים
עלייה לקבר ואזכרה
מ .יום השנה – "יארצייט"
ם ה ָּולְ דוֹ " .
ם ה ָּמוֶ ת ִמיּוֹ ִ
ם מ ּׁ ֶש ֶמן טוֹ ב וְ יוֹ ַ
"טוֹ ב ׁ ֵש ִ
נולד אדם מונים לו למיתה .
מת – מונים לו לחיים.
קהלת רבה פרשה ז ,ד
זמנו
א.
יום הזיכרון הוא ביום המיתה ולא ביום הקבורה גם בשנה הראשונה .1אמנם מנהגי האבלות
נמנים מיום הקבורה שאז החלה האבלות ,אבל מנהגי יום השנה (כגון אזכרה ,תענית ועלייה לקבר)
נוהגים ביום המיתה.
ב.
גם בשנה מעוברת יום השנה הוא יום המיתה ,למרות שהאבלות הפסיקה אחרי שנים
עשר חודש .2ולמנהג הספרדים ,בשנה הראשונה יום השנה נחשב אחרי שנים עשר
חודש .וראה להלן ,הלכה כה.3
ג.
אם נפטר באדר בשנה פשוטה ,לפי מנהג עדות המזרח ובני תימן יום הזיכרון בשנה
מעוברת הוא באדר שני .ולפי מנהג האשכנזים באדר ראשון ,ויש אשכנזים המחמירים
לקבוע בשניהם .4יסוד המחלוקת הוא מה נקרא סתם אדר בפי בני אדם ,ולפי מנהג האשכנזים
נוסף גם הטעם שאין מעבירים על המצוות.5
ד.
החודשים חשון וכסלו לעתים מלאים (שלושים יום) ולעתים חסרים (עשרים ותשעה יום) .לכן אם
נפטר בל' בחשון או בל' בכסלו ,הולכים אחר יום השנה הראשון – אם היה החודש
מלא ,יקבע תמיד בראש חודש; ואם היה החודש חסר ,יקבע לעולם בכ"ט בחודש .6ויש
אומרים שיקבע בא' שלאחריו.7
ה .אם נפטר בל' באדר ראשון שהוא ראש חודש אדר שני ,יקבע את יום השנה בשנה
רגילה בל' בשבט שהוא ראש חודש אדר ,כיון שאדר הרגיל הוא אדר השני .ויש אומרים
שיקבע בא' בניסן( 8בחודש אדר רגיל יש רק 29יום).
208
1ואם נתאחרה קבורתו אחר שלושה ימים או יותר ,יש
מהאשכנזים הנוהגים בשנה הראשונה לקבוע את יום
הזיכרון הראשון ביום הקבורה ,ובשנים שלאחריו ביום
המיתה (משנה ברורה תקסח ,סעיף קטן מד .שפתי כהן
יורה דעה תב ,סעיף קטן י .צרור החיים פיסקה רמא).
2גשר החיים ,פרק לב ,ט ,עמ' שמה.
3ונוהגים לערוך אזכרה גם במלאת אחד עשר חודש.
ילקוט יוסף סימן ל ,ז .ולפי בן איש חי עורכים שלוש
אזכרות -בסיום אחד עשר חודש ,שנים עשר חודש
ושלושה עשר חודש .צרור החיים סימן רמג.
4שלחן ערוך ורמ"א ,אורח חיים סימן תקסח ,ז .רמ"א
יורה דעה סימן תב ,יב .גשר החיים פרק לב ,י.
5משנה ברורה שם סעיף קטן מא.
6גשר החיים פרק לב ,יא; כמגן אברהם וכמשנה ברורה
שם סעיף קטן מב.
7אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן קנט .וטעמו שבכ"ט
היה עדיין חי ואי אפשר לקבוע אז ,אבל בא' כבר נפטר.
8אגרות משה הנ"ל.
"טייצראי" – הנשה םוי .מ
ז.
אם נמצא מת ולא יודעים מתי נפטר ,נותנים עליו חזקת חיים ואומרים שמת ביום
השני .11ואם נמצא ללא נשימה וללא פעימות לב לפני השקיעה ,ועשו לו החייאה
ממושכת אך ללא הצלחה ,ומותו נקבע באופן רשמי אחרי השקיעה ,מתברר למפרע
שנפטר כבר ביום הראשון וקובעים את יום הפטירה ביום הראשון למרות שזמן הפטירה
הרשמי נכתב רק ביום השני.12
ח.
קובעים את יום השנה לפי מקום הנפטר ולא לפי מקום הקרובים .למשל אם נפטר בחוץ
לארץ בזמן שבארץ ישנו כבר תאריך שונה.13
הלכות ומנהגים
ו.
אם יש לו ספק לגבי יום השנה כגון שנפטר בין השמשות ,יאמר קדיש בשניהם וגם
ישתדל לעבור לפני התיבה בשני הימים ,ואת העלייה לקבר והאזכרה יעשו ביום
הראשון .9ויש מי שכתב שאם נפטר בין השמשות ,בזמן המוקדם אולי היה חי אבל בזמן
המאוחר בוודאי היה מת ואין ספק מוציא מידי ודאי והולכים אחר הזמן המאוחר.10
ט .אם יודע באיזה חודש נפטר אבל לא יודע באיזה יום בחודש ,יקבע את יום השנה ביום
האחרון של החודש ,כיון שמעמידים אותו בחזקת חי כל זמן שלא ידוע שנפטר .ויש אומרים
שיקבע ביום הראשון של החודש ,כדי להקדים את הקדיש והלימוד לעילוי נשמה ,לפני יום
הפטירה.14
י.
אם אי אפשר לדעת את יום הפטירה ,יש לבחור יום ולקבעו כיום השנה .15כמו שקבעו
את יום עשרה בטבת למי שנרצחו בשואה ולא ידוע תאריך פטירתם.
יא .יש אומרים שאדם צריך לשמור את מנהגי יום השנה לפטירת קרוביו ,עד חמישים שנה
מהפטירה .ויש אומרים שלעולם צריך לשמור.16
יב .יש מעלה גדולה לקיים את יום השנה דווקא בזמנו ,לכן אין לדחותו .עיקר העניין הוא
לעבור לפני התיבה ולומר את הקדישים .גם את העלייה לקבר עדיף לקיים באותו היום,
אך ניתן להקדימה אם יש צורך בכך.17
שבת שלפניו
כתוב בשם האר"י ,היות שביום השבת עולות כל הנשמות לגן עדן ,והיות וביום השנה יש עילוי לנשמה ,אם
כן בשבת שלפני כלות שנים עשר חודש עולה ואינה יורדת .זמן זה מסוגל יותר לעלייה אם הבן מתפלל.
9גשר החיים פרק לב ,יב .ילקוט יוסף סימן ל ,לג .ובסימן
מ ,ה ,כתב שיש לקבוע את היום הראשון כדי לעורר
זכויות על נפש הנפטר קודם יום הפטירה .גם בצרור
החיים (פיסקה רמב) כתב שיום השנה ביום הראשון.
10אגרות משה ,יורה דעה חלק ג ,סימן קנט.
11אגרות משה שם.
12נשמת אברהם ,יורה דעה סימן שצז ,עמ' תקפו,
בשם הרב יהושע נויבירט.
13גשר החיים שם ,סעיף יד.
14כף החיים סימן תקסח סעיף קטן עח ,מביא את
הדעה הראשונה בשם חכמת אדם וסובר כדעה השניה.
גם בילקוט יוסף (סימן ל ,לד) הביא את שתי הדעות,
ולמסקנתו יקבע ביום הראשון של החודש.
15משנה ברורה שם סעיף קטן מב .ראה במראה הבזק
(חלק ב עמ' ,)147שמי שאינו יודע את תאריך הפטירה
וקיבל על עצמו את יום י"ז בתמוז כיום השנה ,בשנה
שי"ז בתמוז חל בשבת ידחה את יום השנה ליום ראשון
שלמחרתו שהוא יום הצום.
16בילקוט יוסף (סימן מ ,לא) הביא בשם האדמו"ר
מצאנז ובעל הקהילות יעקב ,שלאחר יובל שנים הגיעה
הנשמה למקומה ואין יותר תועלת בעלייה לקבר .אך
על פי האריז"ל יש עלייה לנשמה בכל שנה ושנה ,ויש
להמשיך את כל מנהגי יום השנה אפילו מאה שנה.
17צרור החיים פיסקה רנא.
209
"טייצראי" – הנשה םוי .מ
הלכות ומנהגים
יג .בשבת שלפני יום השנה הבן עולה לתורה .לפי מנהג עדות המזרח עולה לעליית משלים
(שביעי שאומר קדיש) ולפי האשכנזים לעליית "מפטיר".
יד .יש נוהגים לומר קדיש אחר "מזמור שיר ליום השבת" בליל שבת שלפני יום השנה.
לפי מנהג עדות המזרח מתחילים לומר קדיש מליל שבת קודם יום השנה ,אחרי "במה
מדליקין" ,בכל התפילות ,עד יום השנה ועד בכלל .ואם חל יום השנה בשבת ,מתחילים
לומר קדיש מליל שבת שלפניו.18
טו .יש נוהגים לעבור לפני התיבה בשבת בכל התפילות ,ויש הנוהגים להתפלל כשליח
ציבור בתפילת מוסף ואומרים קדיש דרבנן קודם עלינו ,גם אם אינו שליח ציבור יאמר קדיש
דרבנן .וראוי להתחשב במנהג המקום ,או באבלים אחרים ,אם ישנם כאלה.
טז .האבל מתפלל כשליח ציבור במעריב במוצאי שבת ,שאז הוא זמן שחוזרות הנשמות לגיהנום
לאחר ששבתו בשבת ,לכן צריך אז יותר זכויות לנפטרים .19לפי עדות המזרח יש הנוהגים
להמשיך כשליחי ציבור ממוצאי שבת שלפני יום השנה עד יום השנה.20
ממנהגי יום השנה
יז.
ביום הזיכרון של המנוח מתפללים לעילוי נשמתו .והוא יום דין לנפטר .על פי קבלת האר"י,
הקדיש שאומרים הבנים כל שנים עשר חודש הוא כדי להעלות אביהם מגיהנום לגן עדן ,וביום
השנה הוא להעלותו בגן עדן למדרגה יותר מעולה.
יח .נוהגים שהבן מתפלל כשליח ציבור ביום הזיכרון להורים בכל התפילות ואומר כל
הקדישים .אם שכח ולא אמר קדיש ביום הזיכרון ,יאמר מיד ביום שייזכר ,כי קדיש
ולימוד ומצוה שיעשה הבן בכל זמן ,עושה בכך נחת רוח לאביו ולאמו.21
יט .לכתחילה לא יצא הבן לדרך סמוך ליום השנה אם יודע שבאופן זה לא יוכל להשתתף
במניין לאמירת הקדיש ,אלא בשעת דחק והפסד .22אם נמצא הבן במקום שלא יכול
להשיג מניין בשום אופן ,יבקש מקרוב משפחה או ישכור מי שיאמר במקומו.
כ.
נוהגים לעלות לתורה ,ואם חל יום הזיכרון בימים שאין קוראים בהם בתורה ,יש נוהגים
לעלות לתורה בימים שלפניו ,ואומרים אל מלא רחמים.23
כא .נוהגים לעלות לקבר ומתפללים שם לעילוי נשמת הנפטר .יש מי שכתב שאם לא יכול
לעלות לקבר קרוביו ,ילך לבית קברות סמוך ויתפלל שם .הלכות העלייה לקבר מפורטות
מעמוד 214ואילך.
כב .יש הנוהגים להתענות ביום השנה לפטירת ההורים ,ויפורט לקמן.
210
18ילקוט יוסף סימן ל ,ט .צרור החיים עמ' 105סעיף .5
19הערת הרב נבנצל שליט"א – ויש נמנעים ,כדי שלא
להניח שנשמות ההורים בגיהנום ח"ו.
20ילקוט יוסף סימן ל ,ט.
21שם סימן מ ,לו.
22פני ברוך סימן לט ,ד; בשם מטה אפרים ומשמרת
שלום.
23גשר החיים פרק לב ,א ,ב.
"טייצראי" – הנשה םוי .מ
כד .יש נוהגים לערוך סעודה לכבוד הנפטר ביום השנה ,ולומר בה דברי תורה ולברך לעילוי
נשמתו .ואם הבן או הבת הם בני תורה ,נכון שיסיימו מסכת או סדר משניות ביום השנה
לעילוי נשמת הנפטר .ומלבד עילוי נשמה לנפטר ,גם הסעודה היא סעודת מצוה ,גם
הברכות שמברכים בה הן לעילוי נשמה לנפטר ,וגם אומר קדיש הגדול בסיום המסכת.24
כה .אצל עדות המזרח נוהגים לערוך סעודה ואזכרה בלילה אור ליום השנה ,ולומר השכבה.
בשנה הראשונה נהגו גם לאחר אחד עשר חודש וגם ביום השנה .למנהגם ,יום השנה
הראשון בשנה מעוברת הוא לאחר שנים עשר חודש ,כפי שנתבאר לעיל ,הלכה ב ,ואם
ירצו לערוך אזכרה נוספת ביום השנה ,תהיינה שלוש אזכרות.25
הלכות ומנהגים
כג .נוהגים לקיים אזכרה ביום השנה ,כמפורט לקמן עמוד .220
כו .כל הסעודות שעורכים הן מצד מנהג ואינן חיוב .לכן אם יש קושי לקיימן ,אין להקפיד
על כך ,כיון שהעיקר הוא לומר קדיש .לכן גם אין להפריז בהוצאות כספיות לסעודות
גדולות.26
כז .מותר לקיים את הלימוד והאזכרה והסעודה בבית הכנסת ,בתנאי שינהגו בכובד ראש
ובצניעות.
הדלקת הנר
כח .מנהג קדמונים להדליק נר "יארצייט" שיהיה דלוק בכל היממה של יום הזיכרון .אין
מכבים אותו גם אם כבר עבר היום.
כט .עדיף להדליק בשמן זית ,פחות ממנו נר שעוה ,ופחות ממנו נר חשמל.27
ל.
יש מדליקים את הנר בבית ,ויש מדליקים בבית הכנסת.
לא .יש להדליק נר נשמה לפני כניסת יום טוב ,ואם שכחו אפשר להדליקו במקום שאוכלים
כדי שיהיה אפשר גם ליהנות מאורו ,ויותר טוב להדליקו בבית הכנסת אם ניתן.28
לב .אפשר להדליק נר נשמה אחד עבור שני נפטרים.29
לג .אשה שיש לה יארצייט על בעלה הראשון לא תדליק נר זיכרון עבורו ובפרט לא בפני
בעלה השני ,וכן הבעל לא ידליק נר זיכרון עבור אשתו הראשונה בפני אשתו השנייה.30
24ילקוט יוסף סימן ל ,מג.
25צרור החיים פיסקה רמג על פי בן איש חי .ובילקוט
יוסף (סימן ל ,ז) כתב שאין צורך לערוך אזכרה שלישית
ביום הפטירה ,כיון שבשנה הראשונה המשמעות
היא לחודשים ולא ליום השנה .וגם לשיטתו ,המחמיר
לערוך אזכרה נוספת גם ביום הפטירה ,תבוא עליו ברכה.
והוסיף שהאזכרה העיקרית היא בסיום שנים עשר
חודש (סימן מ ,ג).
26ילקוט יוסף במבוא ,עמוד ז .ובסימן מ ,ג.
27גשר החיים פרק כ ,א ,א.
28ביאור הלכה לשלחן ערוך אורח חיים תקיד ,ה.
ילקוט יוסף סימן מ ,מה .ובגשר החיים (פרק לב ,א,
ד) כתב בלילה להדליק בבית וביום להדליק רק בבית
הכנסת .הטעם נתבאר לעיל בעמוד 198ומובא גם באוצר
המושגים.
29ואין בזה משום "אין עושין מצוות חבילות חבילות",
ילקוט יוסף סימן מ ,לד .צרור החיים פיסקה רסב.
30כל בו על אבלות עמוד .404
211
"טייצראי" – הנשה םוי .מ
הלכות ומנהגים
תענית
לד .מצוה להתענות ביום השנה של פטירת אביו או אמו .31והטעם כיון שביום ההוא איתרע מזלו
של הבן וכמו שאמרו חז"ל שמגלגלים חובה ליום חייב .גם כיון שההורים נידונים שוב בכל יום שנה.
מעבר לכך ,הבנים יכולים לתת ליום זה משמעות של זיכרון וגעגועים ,התבוננות ומחשבה .צום עשוי
לטהר ולזכך את האדם ,לפנותו מעט מענייני החומר אל עבר הממדים הרוחניים והמחשבתיים.
לה .אף על פי שיש עניין גדול ומצוה לצום ביום השנה של ההורים ,אם הצום פוגע מאוד
בתפקוד היומיומי – אין צורך לצום .שכיר או עובד ציבור יכול להקל ולא להתענות אם
הצום יפגע בתפקידו המקצועי או בשירות לציבור .32מלמד תינוקות לא יתענה כדי
שלא ימעט בלימוד תורה ובמלאכת שמים.33
לו .תלמיד חכם שהצום עלול לפגוע בלימודו לא יתענה ,אלא ירבה בלימוד תורה ביום זה.
ואם אפשר ילמד ביום זה תוך כדי תענית דיבור.34
לז .בתענית יחיד צריך לקבל את התענית במנחה של היום שלפניו .35אבל מי שרגיל
להתענות ביום השנה ,אין קבלת התענית מעכבת.
לח .אם חל יום השנה בשבת או בראש חודש ,ואפילו ביום שאין אומרים בו תחנון ,נהגו לא
להתענות כלל ,36וירבו בתורה ובתפילה ובצדקה ביום זה .אם חל בשבת יש המחמירים
להתענות למחרת ,ואין מקדימים ,37ויש שכתבו שעדיף להקדים ליום חמישי.38
לט .אם חלה תענית ציבור בתוך שבוע מיום השנה ,אין מתענים ביום השנה וירבו בתורה
בתפילה ובצדקה ביום זה.39
מ .חתן בתוך שבעת ימי המשתה או חתן בר מצוה ביום שנעשה בר מצוה ,פטורים
מהתענית .אם הוא בעל ברית – אבי הבן או מוהל או סנדק ,אינו מתענה .וכן בפדיון
הבן ,אבי הבן והכהן הפודה לא מתענים.
מא .רבים מקילים שאם מסיים מסכת לא מתענה .40כבר הוזכר לעיל שמנהג יפה הוא לסיים
מסכת או סדר משניות לעילוי נשמת הנפטר .הסעודה שבסיום מסכת היא סעודת מצוה וגם
הברכות שמברכים בה הן לעילוי נשמה .סעודת המצוה פוטרת מהתענית.
מב .אם התענה ביום השנה הראשון ולא אמר "בלי נדר" ,נחשב שקיבל עליו מעתה ואילך
להתענות ביום השנה ,וצריך התרת נדרים אם ירצה להפסיק .41לכן טוב שהמתענה
212
31רמ"א יורה דעה סימן שעו ,ד .תב ,יב.
32צרור החיים פיסקה רמה.
33בן איש חי שנה שניה ,פרשת כי תצא ,כג.
34ילקוט יוסף סימן מ ,טו.
35שלחן ערוך אורח חיים תקסב ,ה.
36רמ"א יורה דעה סימן תב ,יב.
37שלחן ערוך אורח חיים תקסח ,ט.
38ילקוט יוסף סימן מ ,כד ,על פי דברי האריז"ל.
והטעם כתב שם בהערה כדי להרבות זכות לנפטר עוד
לפני הבאתו לדין ביום השנה לפטירתו ,כדי להעלותו
ממדרגה לממדרגה בגן עדן ,ואם ידחה ליום ראשון – מה
שהיה כבר היה.
39צרור החיים פיסקה רמז.
40גשר החיים פרק לב ,ז.
41רמ"א יורה דעה סוף סימן תב .ועיין עוד פתחי
תשובה שם סעיף קטן ח .ובילקוט יוסף (סימן מ ,יז) כתב
שאם נהג שלוש פעמים ורוצה לבטל מנהגו לגמרי צריך
התרת נדרים .אך אם רוצה לבטל מנהגו באופן חד פעמי
מסיבת חולי ,אין צריך התרה.
"טייצראי" – הנשה םוי .מ
מג .יש פוסקים המקילים בתענית ביום השנה ,בפרט בזמננו שהדור חלוש ואין בכוחו
להתענות .על כן תיקנו להוסיף בלימוד תורה ,בצדקה ומעשים טובים .ונהגו לאחר
התפילה לתת משקה ומזונות בבית הכנסת לברך לעילוי נשמה.42
מנהגי אבלות
הלכות ומנהגים
יתנה מראש שתעניתו בלי נדר ובלי קבלה ,ויועיל לו להקל אם תקשה עליו התענית או אם
ירצה לא להשלים תעניתו כשתחול ביום שישי ,או כשירצה להקל בסעודת סיום מסכת.
מד .יש מחמירים לא לשמוע מוסיקה ביום השנה.43
מה .האשכנזים נוהגים לא להשתתף בשמחת נישואין ביום השנה או בלילו ,44ויש אומרים
שהמנהג להחמיר הוא רק בשנה הראשונה .45עדות המזרח נוהגים להחמיר גם בשאר
שמחות ,ואם תיגרם אי נעימות כתוצאה מכך ,אפשר ללכת לחתונה כדי לאחל מזל
טוב ולתת מתנה ,ולאחר מכן לצאת .46ויש אומרים שעדות המזרח מעיקר הדין מותרים
להשתתף בשמחות ,אך טוב שיחמירו בזה במקום שאפשר .ואם יש צער לחתן ולכלה
מהיעדרותו ,מותר להשתתף.47
יום השנה שחל בשבת
מו .עלייה לקבר – עדות המזרח מקדימים והאשכנזים מאחרים .ואם יש צורך אפשר להקדים
או לאחר לא רק לפי העדה אלא לפי הצורך.
מז .נוהגים לעבור לפני התיבה בכל תפילות היום ,כבכל יארצייט ,כמובן רק אם הדבר
מתאפשר ורצוי מבחינת הציבור .לגבי תענית – פורט לעיל ,הלכה לז.
מח .עלייה לתורה – נהגו לעלות לתורה בשבת שלפני כן 48ויש שנהגו גם באותה שבת .לפי
מנהג עדות המזרח העלייה המובחרת היא משלים (שביעי שאומר קדיש) .האשכנזים
נהגו לעלות למפטיר ,ויש גם מעדות המזרח שהעדיפו עליית מפטיר מאשר משלים;
וברור שיש להתרחק ממחלוקת ,אף אם יצטרך בשל כך להימנע מלעלות לתורה.49
מט .קדיש – אומר באותה שבת .עדות המזרח מתחילים לומר כבר מהשבת הקודמת ליום
השנה.50
אם חל יום השנה בחג או בחול המועד ,ראה עמוד 214הלכה ד.
42פני ברוך סימן לט ,לד.
43צרור החיים פיסקה רנז .ילקוט יוסף סימן מ ,ב.
44רמ"א יורה דעה סוף סימן שצא ,ופתחי תשובה שם
אות ח.
45ערוך השלחן יורה דעה סימן שצא ,יד .וכתב שם
דברי בעל הלבוש שלא ראה מנהג זה כלל ,וזהו סניף
נוסף להקל במקום הצורך.
46צרור החיים פיסקה רנז.
47ילקוט יוסף סימן מ ,ב.
48פני ברוך סימן לט ,א .והטעם כדי לזכות את נשמת
הנפטר קודם שתגיע לדין ביום השנה.
49ילקוט יוסף סימן מ ,לז – לח.
50ילקוט יוסף סימן ל ,ט .וגם בצרור החיים (פיסקה
רנח) כתב שטוב לנהוג כך.
213
רבקל היילע .אמ
הלכות ומנהגים
מא .עלייה לקבר
ל מ ׁ ְש ְּכבוֹ ָתם הֹלֵ ְך נְ כֹחוֹ " (ישעיהו נז ,א) .על גופן של צדיקים אומר" :יָ בוֹ א ׁ ָשלוֹ ם
"יָ בוֹ א ׁ ָשלוֹ ם יָ נוּח ּו ַע ִ
ים את ה' ֱאל ֶֹהיך"ָ
ּ
ר ה ַח ִי ֵ
י צרו ָּרה ִ ּב ְצרוֹ ַ
ל מ ׁ ְש ְּכבוֹ ָתם" ,ועל נשמתן הוא אומר" :וְ ָהיְ ָתה נֶ ֶפ ׁש ֲאדֹנִ ְ
יָ נוּח ּו ַע ִ
(שמואל א' כה ,כט).
שבת קנב ,ב
המקור
המקור הראשון להשתטחות על קברים מצאנו במדרש אצל יוסף כשהורד מצרימה ,שהשתטח על קבר
רחל אמו ובכה ,ואמו ענתה לו שה' יציל אותו מכל צרה.
גם את הפסוק "וָ ֶא ְק ְ ּב ֶר ָה ּׁ ָשם ְ ּב ֶד ֶר ְך ֶא ְפ ָרת ִהוא ֵ ּבית לָ ֶחם" (בראשית מח ,ז) מפרש רש"י שקברה שם על פי
הדיבור ,שתהא לעזרה לבניה כשיַ גלה אותם נבוזראדן ויהיו עוברים דרך שם ,יוצאת רחל על קברה ובוכה
יה" (ירמיהו לא,
ומבקשת עליהם רחמים ,שנאמר "קוֹ ל ְ ּב ָר ָמה נִ ׁ ְש ָמע נְ ִהי ְ ּבכִ י ַת ְמרו ִּרים ָר ֵחל ְמ ַב ָּכה ַעל ָ ּבנֶ ָ
ְ
יתך נְ ֻאם
"כי יֵ ׁש שָׂ כָ ר לִ ְפ ֻע ּ ָל ֵת ְך נְ ֻאם ה' וְ ׁ ָשב ּו ֵמ ֶא ֶרץ אוֹ יֵ ב :וְ יֵ ׁש ִּת ְקוָ ה לְ ַא ֲח ִר ֵ
יד) .והקדוש ברוך הוא משיבהִּ :
ה' וְ ׁ ָשב ּו ָבנִ ים לִ גְ בוּלָ ם" (שם ,טו – טז).
גם אצל כלב בן יפנה נאמר "וַ ָ ּיבֹא ַעד ֶח ְברוֹ ן" (במדבר יג ,כב) וחז"ל למדו שפרש מהמרגלים והלך ונשתטח
על קברי האבות ,ואמר להם :בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת המרגלים (סוטה לד ,ב).
גם מדברי ברזילי הגלעדי שאמר "וְ ָא ֻמת ְ ּב ִע ִירי ִעם ֶק ֶבר ָא ִבי וְ ִא ִּמי" (שמואל ב' יט ,לח) למדו שיש הנאה
למתים שבניהם ואוהביהם ילכו על קברם לתפילה ולהשכבה ,שהנפש מרחפת על הקבר (מעבר יַ בּ ֹק מאמר
שפתי רננות פרק כג).
מתי עולים לקבר
א .נוהגים לפקוד קברי אבות וקברי קרובים ,במיוחד ביום כלות השבעה או שלושים או
שנים עשר חודש ,1וביום השנה (יארצייט).
214
ב.
אם חל יום השביעי בשבת עולים לקבר ביום א' שלאחריו .אם חל יום השלושים או יום
השנה בשבת ,עדות המזרח מקדימים ליום חמישי ומהאשכנזים יש המקדימים ויש
המאחרים ליום א' .2ואם ראש חודש חל בערב שבת או ביום ראשון ,מעדיפים לעלות
ביום שאינו ראש חודש .ואם הקבורה היתה למחרת יום המיתה ,וחל יום השנה בשבת,
דוחים את העלייה ליום ראשון.3
ג.
אם חל יום השביעי בתוך החג ,הולכים ביום שלאחר החג ,אפילו אם עדיין לא עברו
שבעה מהפטירה ,ומותר לעלות לקבר באסרו חג .4אם הרגל ביטל שלושים ,עולים
אחרי שלושים ימים מלאים מהקבורה .פירוט הובא לעיל ,עמ' .201
ד.
אם יום השנה חל בחג או בחול המועד ,מנהג עדות המזרח להקדים ומנהג האשכנזים
לאחר.5
1צרור החיים פיסקה קפו.
2אפילו בשנה מעוברת .פני ברוך סימן לג ,יז ,על פי
שלחן ערוך ,סימן שדמ ,כ.
3גשר החיים פרק לב ,ה.
4גשר החיים פרק כט ,ו .וכתב שם שלאחר פסח או
סוכות ,דהיינו כשהרגל קיצר את השבעה ,יש הממתינים
עד לאחר השלושים.
רבקל היילע .אמ
ו.
מי שהוא זקן או חולה או חלוש והעלייה לקבר אבותיו קשה לו ,או שהוא לומד תורה
והעלייה לקבר תגרום לו לביטול תורה ,רשאי להימנע מלעלות לקברי אבותיו .ויאמר
קדיש וינהג בשאר מנהגי יום השנה – השכבה או "אל מלא רחמים" ,ולימוד לעילוי
נשמה .כיון שהעלייה לקבר היא מנהג ואינה חובה מעיקר הדין.7
ז.
יש שנהגו ללכת גם בערב ראש השנה ובערב יום הכיפורים ובתשעה באב .עדות המזרח
נהגו לעלות לקבר בערב ראש חודש ניסן ובערב ראש חודש אלול.
הלכות ומנהגים
ה .מותר להקדים את העלייה לקבר בכמה ימים לפני יום השנה אם הדבר יותר נוח
למשפחה ,ולמרות שאינו יום השנה יש לומר קדיש אם ישנם עשרה ,וכן יאמרו
המזמורים כרגיל .את הקדיש יאמרו כרגיל ביום השנה וכן את התפילות בבית הכנסת
מהשבת לפני כן לפי מנהגם.6
ח .יש נוהגים לבקר קברי אבות וקרובים וקברי צדיקים להתפלל שם על חולים ועל כל צרה
שלא תבוא .ראה אוצר המושגים ערך קברי אבות וקברי צדיקים.
ט .מעיקר הדין אין איסור ללכת לבית העלמין בלילה .יש נמנעים מכך בלילה קודם חצות
שאז שורה מידת הדין ,אך העולם נוהגים ללכת.8
י.
בימים שהיו גוזרים תענית על הציבור היו יוצאים לבית הקברות .כלומר הרי אנו חשובים לפניך כמתים,
או כדי שיבקשו עלינו המתים רחמים (תענית טז) .ראה אוצר המושגים ערך דורש אל המתים.
זמנים שאין עולים בהם לבית העלמין
יא .אין עולים לבית הקברות בחול המועד ובפורים .אם חל יום השנה בחול המועד ,עדות
המזרח מקדימים לפני החג והאשכנזים מאחרים ,9ויש שדוחים לגמרי את הביקור.10
הטעם שאין עולים בחול המועד הוא כדי שלא יבואו לידי בכי .לכן אם אחרי כמה שנים רוצים להראות
לקרובים או לילדים היכן קבור הסבא וכדומה ,מותר לעלות ,אם וכאשר אין חשש לצער ובכי.11
יב .אם חל יום השביעי או השלושים או יום השנה בראש חודש או בחנוכה ,יש שדוחים
לאחריהם את העלייה לקבר ויש שעולים לקבר ואומרים את המזמורים וקדיש ,אבל לא
אומרים אל מלא רחמים .12ועדות המזרח נהגו לא לעלות בראש חודש ובחנוכה אלא
להקדים לעלות לפני כן.13
5צרור החיים פיסקה רנב .ובגשר החיים (שם ,ז) כתב
לאחר ,אלא אם כן חל ביו"ט ראשון של סוכות או פסח,
שאז מקדימים.
6צרור החיים פיסקה רנא.
7ילקוט יוסף סימן מ ,י .נטעי גבריאל חלק ב ,פרק עו,
ג בשם החזון איש .ובצרור החיים (פיסקה רמח) כתב
שהעניין חשוב מספיק כדי לבטל תורה ,אך אם מלמד
תורה לרבים ובית הקברות רחוק ,ירבה בלימוד תורה
לעילוי נשמת הנפטר במקום לנסוע.
8ראה נטעי גבריאל כרך שני ,פרק פב ,י.
9צרור החיים פיסקה רנב .ילקוט יוסף סימן לו ,ה.
10גשר החיים פרק לב ,ה; פרק כט ,ז.
11ילקוט יוסף סימן מ ,כה.
12גשר החיים פרק כט ,ה .וראה לקמן הלכה כא.
13צרור החיים פיסקה רנג .ובילקוט יוסף (סימן לה ,י)
כתב שאם חל היום השביעי לאבלות בראש חודש ,ראוי
לדחות את העלייה עד לאחר ראש חודש ,כיון שבדרך
כלל מתגבר עליהם הבכי .אבל אם האבלים יוכלו לשמור
על איפוק ולא לבכות בעלייה לקבר ,יכולים לעלות
בראש חודש .ואם חל היום השביעי בחנוכה ,יש לדחות
215
רבקל היילע .אמ
הלכות ומנהגים
יג.
אף על פי שביום השנה יש מקום להקל ולעלות לקבר גם בחנוכה ובפורים ,כיון שגזרה
על המת שישתכח מן הלב לאחר שנים עשר חודש ,מוטב גם ביום השנה להקדים את העלייה
לקבר.14
יד .בחודש ניסן נהגו לא לילך לבית הקברות .אולם ביום השבעה ,ביום השלושים וביום
השנה עולים גם בחודש ניסן ,15ואומרים את המזמורים וקדיש ,אבל לא אומרים אל
מלא רחמים.
טו .על פי הקבלה אין מבקרים את הקבר בשנה הראשונה כדי להתפלל על חולה או שאר דברים ,כיון
שנשמת המת נידונת אז בבית דין של מעלה ,אלא רק מתפללים לעילוי נשמתו .ורבים נוהגים למעט
ולבקר את הקבר בשנה הראשונה גם אם הביקור נועד להתפלל לעילוי נשמה .ואם נוסע למקום
רחוק ולא יוכל לבוא אחר כך ,אפשר לבקר גם בתוך השנה הראשונה .המנהג הפשוט אצל עדות
המזרח הוא שמותר לבקר את הקבר גם בשנה הראשונה.16
טז .אין הולכים פעמיים באותו יום על קבר אחד.17
יז.
יש נמנעים מללכת בכלל לבית הקברות אלא לצורך הלוויה בלבד .בכתבי האר"י מובא
שיש להימנע מללכת לבית העלמין למי שהוא בעל קרי ולא טבל ,מפני שכוחות הטומאה נידבקים
בו .18וכן מובא באגרת הגר"א לבני ביתו .וכן נמנעים מללכת לקברי רשעים .גם לפי דעות אלה מותר
לילך לקברי צדיקים או לעלות לקבר אביו או אמו לכבודם.19
יח .על פי הקבלה אין לנשים בזמן נידותן ללכת לבית הקברות ,20אבל לצורך אזכרה מותר
להן ללכת .21לכל הדעות מותר לנשים ללכת לקברי צדיקים (כגון מערת המכפלה ,קבר
רחל ,קבר רבי שמעון בר יוחאי וכדו') אם אינם בתוך בית קברות .22פירוט נוסף מובא
באוצר המושגים ערך נשים – הליכתן ללוויה ולבית העלמין.
סדר האזכרה בבית העלמין – (פרקי התהלים והתפילות מפורטים לקמן עמוד .)507
יט .נהגו לומר שם לעילוי נשמה שבעה מזמורי תהלים אלו :ל"ג ,ט"ז ,י"ז ,ע"ב ,צ"א ,ק"ד,
"כי לֹא ַת ֲעזֹב
ק"ל .יש במזמורים אלו התייחסות לחיי האדם ומותו ,ולנצחיות נשמתו .כמו למשל ִּ
"ת ֵֹסף רו ָּחם יִ גְ וָ עוּן וְ ֶאל ֲע ָפ ָרם יְ ׁשוּבוּןְּ :ת ׁ ַש ּ ַלח רו ֲּח ָך
נַ ְפ ׁ ִשי לִ ׁ ְשאוֹ ל לֹא ִת ֵּתן ֲח ִס ְיד ָך לִ ְראוֹ ת ׁ ָש ַחת"ּ ,
216
את העלייה לקבר עד לאחר חנוכה.
14ילקוט יוסף סימן לו ,ד.
15גשר החיים פרק כט ,ה .בצרור החיים (פיסקה רנד)
כתב שביום השנה הראשון עולים בחודש ניסן אך בשאר
השנים אין עולים בניסן.
16צרור החיים פיסקה ריח.
17המקור לכך הוא מצוואת רבי יהודה החסיד ,סעיף
יב .והטעם לכך כתב בדמשק אליעזר שבזה שהולך
מגלה שבפעם הראשונה לא התפלל המת בעבורו ,ויש
ביזיון למת שמחשיבו לאכזר .ולכן אם התחדש לאדם
צורך מסוים ,יכול ללכת פעם נוספת ,אפילו באותו היום;
או אם חשב מראש ללכת פעמיים באותו יום ,מותר
(צרור החיים עמוד ,129ב) .טעם נוסף הוא כדי שלא
להטריד את מנוחת המת.
18מגן אברהם על שלחן ערוך אורח חיים ,סוף סימן
תקנט.
19ילקוט יוסף סימן י ,כה.
20פתחי תשובה על שלחן ערוך יורה דעה סימן קצה,
סעיף קטן יט .גשר החיים פרק כט ,יג בשם האר"י .וכתב
שאין לנשים לילך לבית העלמין בטרם טבלו .ובילקוט
יוסף (סימן י ,כד) כתב שהמניעה דווקא בזמן נידותן,
אבל בימי ליבונה מותר אף בטרם טבלה.
21הערת הרב נבנצל שליט"א – אין כולם מסכימים
לזה ,ואדרבה יש שמונעים אף כשאינן נידות.
רבקל היילע .אמ
כ.
אחר כך אומרים ממזמור קי"ט את האותיות משמו הפרטי של הנפטר ואותיות נשמ"ה.
מזמור קי"ט בנוי לפי סדר הא' – ב' .שמונה פסוקים הפותחים באות א' ,שמונה פסוקים הפותחים
באות ב' וכן הלאה .נוהגים לומר את הפסוקים הפותחים באותיות שמו של הנפטר .לאחר מכן
אומרים את הפסוקים הפותחים באותיות נשמ"ה הנוסח מופיע לקמן בעמוד .511ראה אוצר
המושגים ערך אלפא ביתא.
הלכות ומנהגים
יִ ָ ּב ֵראוּן ו ְּת ַחדֵּ ׁש ּ ְפנֵ י ֲא ָד ָמה" ,מזמור צ"א כולו המביע את בטחונו של האדם בה' המציל אותו .הצלה
בחיים אך גם שמירה על הנשמה לאחר המיתה.
כא .אומרים תפילת "אנא" (עמוד )528עבור נשמת הנפטר וקדיש יתום .לאחר כך מזכירים
נשמתו בתפילת "אל מלא רחמים" (עמוד .)522עדות המזרח אומרים השכבות (עמוד
.)525
כב .בימים שאין אומרים תחנון ,האשכנזים לא נוהגים לומר תפילת "אנא" ו"אל מלא
רחמים" ,כדי לא לעורר צער ובכי .23ויש שכתבו לומר "אל מלא רחמים" בתוך השבעה
שלא בשעת הלוויה ,24או ביום השנה.25
כג .יש להשתדל לקבץ מניין כשעולים לקבר .אך גם אם אין מניין ,יש בהחלט עניין לעלות
לקבר .ויש מי שכתב שאין צורך לטרוח כדי שיהיו עשרה אנשים דווקא.26
כד .כשיש מניין אומרים קדיש ,אך אם אין מניין אין לומר קדיש .אם אין מניין אפשר
להתאסף בכניסה לבית העלמין עם אנשים אחרים ולומר שם קדיש .27את מזמורי
התהלים ,תפילת "אנא" ו"אל מלא רחמים" ,אפשר לומר ליד הקבר גם אם אין מניין.
הנהגות על הקברים
כה .נוהגים להניח יד שמאל על הקבר ואומרים פסוק:
יע ְ ּבצַ ְחצָ חוֹ ת נ ְַפ ׁ ֶש ָך וְ ַע ְצמ ֶֹת ָ
וְ ָנח ָ
ִית ְ ּכגַן ָרוֶה ו ְּכמוֹ צָ א ַמיִם
יך ַיח ֲִליץ וְ הָ י ָ
ֲך ה' ּ ָת ִמיד וְ ִה ְׂש ִ ּב ַ
ימיו:
אֲ ׁ ֶשר לֹא יְכַ ְז ּב ּו ֵמ ָ
ָ
וּבָ נ ּו ִמ ְּמ ָך חָ ְרבוֹ ת עוֹ לָ ם מוֹ ְס ֵדי דוֹ ר וָ דוֹ ר ְּתקוֹ ֵמם וְ ק ָֹרא ְלך ּג ֵֹדר ּ ֶפ ֶרץ ְמ ׁשֹבֵ ב נְ ִתיבוֹ ת
שבֶ ת( :ישעיהו נח ,יא‑ יב)
לָ ׁ ָ
'תשכב בשלום עד בא מנחם משמיע שלום'
כו .נוהגים להניח על הקבר אבן או עשב ,כדי להראות שהיה על קברו .טעם נוסף – יש לקחת
בחשבון שבעבר כשלא היו מצבות אבן ,היו מקימים גלי אבנים על הקבר .גלי האבנים היו מתפזרים
עם הזמן .חלק מפקידת הקבר היא גם הדאגה לציון הקבר על ידי הוספת אבנים על הקבר.
22צרור החיים פיסקה רצא.
23רמ"א יורה דעה סימן תא ,ו .כל בו על אבלות עמ' .104
24מגן אברהם על שלחן ערוך אורח חיים סימן תרצו,
סעיף קטן ה.
25משנה ברורה סימן תקמז ,סעיף קטן ח.
26ספר הלכות אבלות פרק ו ,לו.
27צרור החיים פיסקה רמט.
217
רבקל היילע .אמ
הלכות ומנהגים
כז .יש הנוהגים להדליק נר נשמה ליד הקבר .יש הבונים מראש את המצבה עם מקום
מיוחד להצבת הנר באופן שלא יכבה.
כח .ישנו מושג של "ל ֵֹעג לָ ָר ׁש" שבגללו אסור ללמוד תורה סמוך לקבר .שהרי הנפטר לא יכול ללמוד תורה
ולקיים מצוותיה לאחר פטירתו .מסיבה זו גם אסור ללכת עם תפילין בבית העלמין או כשהציציות
גלויות בתוך ארבע אמות של קבר .28אף על פי שאין ללמוד תורה בתוך ארבע אמות לקבר,
מותר לומר ליד הקבר מזמורי תהלים ודברי תורה לכבוד הנפטר אפילו סמוך לקבר.
שהרי אמירת התהלים ודברי התורה שאומרים שם הם לכבוד הנפטר ולעילוי נשמתו.29
כט .כשמתפלל על קברי אבותיו או על שאר קברים ,אל יתפלל למתים ואל יבקש מהם ואל
ישים מגמתו כנגד המתים כדי שלא יהיה בכלל דורש אל המתים ,אלא יתפלל לקב"ה.
וכשמתפלל על קברי צדיקים יבקש מה' שיתן עליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר.
אמונת היחוד בה' כוללת מחויבות לפנות לה' לבדו ולא דרך "מתווכים" .לכן אין להתפלל למלאכים
או לצדיקים או לנפטרים שיעזרו לאדם .התפילות הן לה' בלבד ,אלא שיתכנו זכויות יתר שנותנים
לאדם כדי שתתקבל תפילתו .כך למשל תפילת הציבור מתקבלת יותר מאשר תפילת היחיד.
התפילה בימי הסליחות והרחמים מתקבלת יותר מאשר בשאר זמנים .כך גם יכולה תפילה על קברי
צדיקים ללמד זכות על האדם המתפלל שם .אולם העיקרון של אמונת היחוד בה' שאין זולתו ,חייב
להשמר בכל מקרה .האלילות העתיקה החלה כתוצאה מטעות כזאת .30אמנם יש שהתירו לבקש
מהמתים להיות מליצי יושר עבור החיים ,וכן עמא דבר .ראה אוצר המושגים ערך דורש אל המתים.
ל.
יש נוהגים שמי שלא הלך על קבר אביו עשר שנים ,שוב לא ילך על קברו .31יש מי שכתב
שאין להקפיד על כך.32
לא .אין איסור לנשק את המצבה.33
לב .אלמן או אלמנה שנישאו בשנית ,לא יעלו לקבר בן הזוג הראשון .ביום השנה יעלו לקבר
רק הילדים ושאר בני המשפחה .34העיקרון הוא שאין לזיכרון העבר לעכב את בניין העתיד .לכן,
עם כל הצער ,זיכרון המתים נדחה מפני ההתמקדות החיונית בהמשך בניית החיים .ואף על פי כן ניתן
לבחון את המצב המשפחתי בכלל ,ואת היחס של בן/בת הזוג בפרט .ישנם זוגות שהסכימו מראש
כיצד לנהוג ,וככלל אם ישנה הסכמה בין בני הזוג שלא מעיבה על מערכת היחסים ביניהם – לא
218
28שלחן ערוך אורח חיים סימן כג וסימן מה ,יורה
דעה סימן שסז ,ב – ג .בצרור החיים (פיסקה נ) הוסיף
שאין ללכת עם ספר קודש בבית הקברות או בתוך ארבע
אמות של מת אף על פי שלא קורא בו.
29שלחן ערוך יורה דעה סימן שדמ ,יז; שסז ,ג.
30עיין ברמב"ם הלכות עבודה זרה א ,א.
31ישנו מושג של כיבוד אב ואם בחייהם ויש כיבוד אב
ואם לאחר מותם ,כגון אמירת הקדיש ועשיית מצוות
ומעשים טובים לאחר מותם מתוך כוונה לזכותם ולעילוי
נשמתם .ביקור קברם נתפש כחלק מכבוד הצאצאים
כלפי אבותם .התפיסה במנהג זה היא שעלולה להיות
הקפדה על מי שלא הלך על קברם לכבדם פרק זמן כה
ממושך .גם לפי תפיסה זו נראה שאם היה אנוס לא
יקפידו עליו ויוכל לעלות לקברם גם אחרי הרבה שנים.
פני ברוך עמוד תב ,הערה מז .וראה עוד בילקוט יוסף
סימן מ ,יד בהערה ,שהאריך בזה.
32גשר החיים פרק כט ,טז .כל בו על אבלות עמוד .180
33צרור החיים פיסקה רנה.
34צרור החיים פיסקה ש .ובגשר החיים (פרק כט ,ח)
כתב שאם יודעת שאין זה נגד רצון בעלה יש להקל
שתבקר את קבר בעלה הראשון ,ואם אין זה לרוחו לא
תבקר .וכך יש לנהוג באלמן לגבי עלייה לקבר אשתו
הראשונה.
רבקל היילע .אמ
לג .גם כהנים נוהגים לעלות לבית הקברות באזכרות .אך כבר נזכר לעיל בדיני הכהנים,
שאסור לכהנים להיטמא למתים באזכרות ובעלייה לקבר .הפירוט הובא לעיל מעמוד .75
נטילת ידיים
הלכות ומנהגים
אמורה להיות מניעה מלבצעה .אך יש לבחון מראש בעדינות וברגישות אם בכלל ניתן להעלות את
הנושא ,ואם הדבר מקובל ורצוי .במקרים של ספק ,נראה ש"שב ואל תעשה – עדיף".
לד .כשמבקרים בבית העלמין נוטלים ידיים קודם שמתפללים על הקברים ונוטלים שוב
ביציאה משם ,ויש רוחצים גם הפנים .35טעם לדבר הובא לעיל בפרק ז -סדרי הלוויה והקבורה,
עמ' .95
35משנה ברורה סימן ד ,סעיף קטן מב.
219
הרכזאה רדס .במ
הלכות ומנהגים
מב .סדר האזכרה
א .ביום השלושים וביום השנה נוהגים לקיים אזכרה לנפטר .מנהג עדות המזרח לערוך
סעודה ולימוד לעילוי נשמת הנפטר גם בלילה שלפני סיום השבעה.
ב.
האזכרה כוללת עלייה לקבר כמפורט בפרק הקודם.
לימוד משניות
ג.
נוהגים ללמוד משניות לעילוי נשמת הנפטר .ביאור לעניין מובא באוצר המושגים ערך לימוד
משניות.
ד.
המנהג הוא ללמוד פרקי משניות המתחילים באותיות שמו של הנפטר .רשימה של פרקי
משניות לפי סדר א"ב מובאת לקמן בעמוד .533אחר כך נהגו ללמוד את ארבע המשניות
האחרונות בפרק שביעי ממסכת מקוואות ,המתחילות באותיות נשמ"ה ,לקמן עמוד .531
ה .אם קשה ללמוד פרקי משנה לפי סדר אותיות שם הנפטר ,אפשר ללמוד משניות
אחרות כי כולן מסוגלות לעילוי נשמה .אם רוצים אפשר ללמוד לימוד תורני אחר ,עם
לימוד המשניות או בלעדיו.
ו.
אחרי הלימוד אומרים תפילת "אנא" כמובא בעמוד – 528חוץ מאשר בימים שאין אומרים
בהם תחנון .1עדות המזרח אומרים השכבה לעילוי נשמה .ענייני השכבה והלכותיה מובאים
בפרק הבא.
ז.
לאחר הלימוד אומרים את המשנה:
ר' חנניה בן עקשיא אומר :רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה
להם תורה ומצוות שנאמר" :ה' ָח ֵפץ לְ ַמ ַען ִצ ְדקוֹ יַ גְ דִּ יל ּתוֹ ָרה וְ יַ ְאדִּ יר".2
פירושים רבים נכתבו על משנה זו .לצורך ענייננו ניתן לומר שנהגו לומר משנה זו בסיום לימוד לפני קדיש
דרבנן ,היות והקדיש נאמר על לימוד אגדה ,לכן נקרא הקדיש "על ישראל" גם בשם קדיש דאגדתא .כיון
שמשנה זו עוסקת בדברי אגדה ,היא נאמרת לאחר הלימוד ,לפני הקדיש.
קדיש
ח .הבנים אומרים "קדיש דרבנן" ,מובא לקמן עמוד .274כשאין בנים ,אומרים את הקדיש
קרובים אחרים.
ברכות לעילוי נשמה
ט.
220
לאחר הלימוד והתפילה נהגו להגיש כיבוד קל כדי שיברכו לעילוי נשמת הנפטר ,כמבואר
לקמן באוצר המושגים ערך ברכות לעילוי נשמה.
1פני ברוך סימן לט ,יג.
2ישעיהו מב ,כא; סיום פרקי אבות.
הרכזאה רדס .במ
י.
בדרך כלל משתדלים לקבוע את הלימוד לשעות אחר הצהרים .כך אפשר לשלב בלימוד
גם תפילת מנחה או מעריב או שתיהן ,והאבל משמש כשליח ציבור ואומר קדיש.
בשבת ובחג
יא .גם אם חל יום השבעה או יום השלושים או יום השנה בחג או בשבת ,מותר לעשות
סעודה ולימוד ולומר שם דברי תורה ומוסר לעילוי נשמת הנפטר .כלומר ,אף על פי שאין
הלכות ומנהגים
שילוב מנחה ומעריב ,האבל שליח ציבור
עולים לבית העלמין בשבת ובחג ,מכל מקום אם רוצים ,מותר לערוך את הלימוד והסעודה בשבת
או בחג.
סמוך לפני חגים
יב .חכמים התקינו שאין לתכנן אזכרות בתוך שלושים הימים שלפני החג .הטעם הוא כדי לא לעורר
מחדש את הצער על הנפטר ,צער העלול להימשך ולהשפיע גם בחג .3אף על פי שאין לתכנן
אזכרות בתוך שלושים הימים שלפני החג ,אם יום השלושים או יום השנה חלו בתוך
תקופה זו ,מותר.4
יג .לפי מנהג עדות המזרח ,אם הרגל ביטל את השבעה ,מקיימים את האזכרה והלימוד
בחול המועד בליל יום השביעי מיום הקבורה ,ואין לדחותה לאחר החג .ואם הקבורה
הייתה בחול המועד מקיימים את האזכרה בליל יום השביעי מיום הקבורה כשכלו
שבעה ימים מיום הקבורה ,אף על פי שנסתיימו באמצע ימי השבעה של האבלות .וכן
יש לנהוג לגבי אזכרת השלושים לקיימה בליל השלושים מיום הקבורה אף אם חל רגל
בינתיים .5ויש מי שכתב לערוך את האזכרה בלילה שלפני הרגל כיוון שאז מסיימים את
השבעה ,אך הסכים שאזכרת השלושים יש לערוך אחרי שלושים מהקבורה.6
סיכום ההכנות לאזכרה:
• קביעת עיתוי – יום ושעה ,בתיאום מראש עם קרובי משפחה אחרים.
• להביא בחשבון את זמן השקיעה ואת משך השיעור ,אם רוצים להתפלל מנחה לפני האזכרה
ומעריב לאחריה.
• בעלייה לבית העלמין לקחת את הספרונים עם פרקי התהלים שנהגו לומר בבית העלמין.
• מיקום האזכרה .אם המיקום בבית כנסת ,יש לתאם עם הגבאים.
• לקבוע מראש מי ילמד את המשניות או את השיעור.
• כיבוד .שתיה .כלים.
• הודעה לקרובים ולחברים.
3משנה מועד קטן ח ,א .שלחן ערוך אורח חיים סימן
תקמז ,ג .יורה דעה סימן שמז.
4שלחן ערוך יורה דעה סימן שמז ,ג .פני ברוך סימן ג,
ט .הערת הרב נבנצל שליט"א – צריך עיון לענ"ד.
5ילקוט יוסף ,מהדורת תשס"ד ,סימן מב ,לג (עמ'
תרפב-תרפג) .ילקוט יוסף ,ארבע תעניות וקיצור הלכות
אבלות ,מהדורת תשע"ט ,סימן תא ,יב (עמ' תתקלח).
6שו"ת ישכיל עבדי ,חלק ח ,יורה דעה סימן לה.
221
רוכזי ,הבכשהו תומשנ תרכזה .גמ
הלכות ומנהגים
מג .הזכרת נשמות והשכבה ,יזכור
מנהג זכירת המתים בשבת ,אין ספק שזכירתם ביום המנוחה מועיל להם מאד מפני שהם נחים ועל
ידי הזכירה נשמתם מתחדשת ,שיש תלייה לשם עם הנשמה… שכל שם מורה על מהות ועצמות
האדם… והנה בהזכרת שמו מתחדשת שם מנוחתו ויהיה עתה במנוחה ודיוקן נשמתו מאירה.
וכשמזכיר שמו במנוחה אחר מיתתו צריך כוונה מפני שדיבור התחתונים פועל בעליונים מאד בסוד
הבל פה העולה ,ובפרט אם יזכר המת מבנו או מקרובו ובבית הכנסת שהיה רגיל להתפלל בו וכל שכן
אם בנה אותה או הקדיש בה הקדשות ,שהכל מסייע להשכין נשמתו בענג שמתגלה באותו היום
הקדוש על הנשמות הקדושות .וכמו שהקדוש ברוך הוא מקדש נשמות הצדיקים החיים ,כל שכן
שנשמות המתים יקבלו גם כן מנוחה וענג ובפרט על ידי התעוררות המזכירים אותם.
מעבר יַ בּ ֹק מאמר שפתי רננות פרק כג
עיקרון יסודי בהזכרת נשמות הוא שהחיים יכולים להיטיב עם נשמות הנפטרים ,עיקרון זה משותף גם
לאמירת הקדיש .בתוך נוסח "יזכור" מופיעה ההתחייבות לנתינת צדקה ,מפני שהתפילות הן חלק ממכלול
של מעשי צדקה וחסד שמטרתם לגרום לעילוי נשמת הנפטר .כבר הוזכר לעיל שעל פי האמונה היהודית,
כל מעשה טוב שהקרוב עושה לזכותו של הנפטר ,מלמד עליו זכות בעולם האמת.
הזכרת נשמות והשכבה
א .נוהגים להזכיר נשמות בתפילת "אל מלא רחמים" בשנה הראשונה בשבתות של כל
השנה ,ובשאר השנים בשבת שלפני יום הזיכרון.
ב.
עיקר התועלת הוא בנתינת הצדקה לעילוי הנשמה .יש להקפיד מאוד לתת את הצדקה
שנדבו ,ועדיף מייד ,1והמובחר לתת תחילה ולומר "בעבור שנתתי" .2עדיף לומר "בעבור שמשפחתו
נודבת" ולא "נודרת" ,כדי לא להתחייב התחייבות חמורה של נדר .עם זאת ,אין להימנע מעשיית
השכבה לנפטר אפילו אם אין נודבים צדקה.3
ג.
בימים שאין אומרים בהם תחנון אין אומרים הזכרת נשמות ,וכן אם יש חתן או ברית
מילה בבית הכנסת.
ד.
אין מזכירים נשמות בשבת מברכים אלא רק למי שחל יום השנה שלו באותו שבוע ;4וכן
אין מזכירים בארבע פרשיות.5
ה .האשכנזים ובני תימן 6נוהגים להזכיר את שם הנפטר (או הנפטרת) בשמו ושם אביו.
עדות המזרח נוהגים להזכיר שם הנפטר בשמו ושם אביו ,ואשה בשמה ושם אמה; ויש
הנוהגים להזכיר תמיד שם האם ,ואין דברים אלו מעכבים ,ובכל מקום ינהגו כמנהגם.7
222
1פני ברוך סימן לט ,יז.
2גשר החיים פרק לא ,ב ,ג.
3ילקוט יוסף סימן לב ,א.
4מגן אברהם על שלחן ערוך אורח חיים סימן רפד
סעיף קטן ז.
5משנה ברורה סימן תרפה סעיף קטן יח.
6שלחן ערוך המקוצר עיני יצחק ,יורה דעה סימן קפז ,יד.
7גשר החיים פרק לא ,ב ,י .ילקוט יוסף סימן לב ,ג .ויש
מי שכתב שבעדות המזרח מזכירים שם אביו ושם אמו
(ספר הלכות אבלות פרק ו ,יח).
רוכזי ,הבכשהו תומשנ תרכזה .גמ
נוסח הזכרת נשמות מובא לקמן עמוד .522
נוסחי השכבה מובאים לקמן עמוד .525
"כ ּ ֵפר לְ ַע ְּמ ָך יִ שְׂ ָר ֵאל"
לכך רגילים להזכיר המתים בשבת ,שלא ישובו לגיהנום .שכן כתוב בתורת כהניםַּ :
ר פ ִד ָית" – אלו המתים .מכאן שהחיים פודים את המתים .לכך אנו
"א ׁ ֶש ּ ָ
(דברים כא ,ח) – אלו החייםֲ ,
נוהגים להזכיר את המתים ביום הכפורים ולפסוק עליהם צדקה.
מדרש תנחומא פרשת האזינו
הלכות ומנהגים
ו.
יש להזכיר את שם הנפטר כפי שהיה נקרא בפי רוב העולם .ולכן אפילו היה לו שם עברי
ונשתקע ,וקראו לו בשם הלועזי ,גם בהשכבה יש להזכיר את השם הלועזי.8
יזכור
ז.
האשכנזים נוהגים להתפלל תפילת "יזכור" כל אחד לעילוי נשמת הוריו וקרוביו בארבעה
פרקים בשנה :ביום הכיפורים ,בשמיני עצרת ,בשביעי של פסח ובחג השבועות .9עדות
המזרח נהגו לעשות השכבות בליל יום הכיפורים 10ושבוע לפני יום השנה.
ח .אומרים יזכור גם בשנה הראשונה לפטירה .11אומרים יזכור אפילו למי שנקבר בחול
המועד וטרם התחילו לנהוג עליו אבלות.12
ט .מזכירים נשמות גם ברגלים וביום הכיפורים כשחלו בשבת.
י.
נוהגים שכל מי שיש לו אב ואם יוצאים מבית הכנסת בזמן שאומרים יזכור ,לכן נהגו
שהשמש מכריז קודם לכן "יזכור" .13כיום נהגו בחלק מהמקומות ,שמי שיש להם אב
ואם אינם יוצאים החוצה ,ובזמן אמירת יזכור הם אומרים תפילה הודאה מיוחדת על
כך שיש להם אב ואם ,ויש שנהגו לומר באותו זמן גם תפילה ותחינה על הילדים שיגדלו
לתורה ,לחופה ולמעשים טובים .וכל מקום ינהג כמנהגו על פי מרא דאתרא והסכמת
הקהל .נוסח התפילה על אב ואם מובא בעמוד הבא.
8ילקוט יוסף שם ,ה .הערת הרב נבנצל שליט"א – צריך
עיון לענ"ד; בני ישראל נגאלו ממצרים כיון שלא שינו את
שמם.
9לפי דברי הלבוש (אורח חיים סימן תצ ,ט) המנהג
בחו"ל הוא להזכיר נשמות דווקא ביום טוב שני של
גלויות ,כיוון שקריאת התורה מסתיימת בפסוק "איש
כמתנת ידו ,כברכת ה' אלקיך אשר נתן לך" (דברים טז,
יז) ,פסוק שעניינו מתן צדקה .בגשר החיים (פרק לא)
כתב שבארץ ישראל התקבל המנהג להזכיר נשמות
בימים האחרונים של שלושת הרגלים למרות שבימים
אלה אין קוראים את אותה הקריאה .בציץ אליעזר (חלק
יב סימן לט) הביא טעמים נוספים לאמירת יזכור בימים
האחרונים של הרגלים.
10ילקוט יוסף סימן לב ,ח.
11גשר החיים פרק לא ,ב ,ז .ואף שיש שנתנו טעם לא
להזכיר נשמות בשנה ראשונה ,כבר נמנו וגמרו שהמנהג
שלא להזכיר נשמות בשנה הראשונה אין לו טעם
ויסוד ,ואדרבה בשנה הראשונה יש יותר צורך בהזכרת
נשמותיהם .כל בו על אבלות עמוד .404
12גשר החיים פרק לא ,ב ,ז.
13ראה הרב נח ויז'ונסקי' ,האם לצאת ביזכור?' ,תחומין
יז (תשנ"ז) ,עמ' ,57-55שהביא טעמים ליציאה זו .וראה
שם מסקנתו שעדיף לא לצאת ביזכור ואת הטעמים
שהביא לכך.
223
רוכזי ,הבכשהו תומשנ תרכזה .גמ
הלכות ומנהגים
תפילה לשלום המשפחה ,לאמירתה בעת הזכרת נשמות14
י ש ַ ּב ּׁ ָש ַמיִ ם,
ָאבִ ׁ ֶ
ָ
י אלֶ יךֱ ,אל ַֹהיּ ְ ,בהוֹ ָדיָ ה ִמ ֵּלב ׁ ָשלֵ םַ ,על
י את ֵעינַ ֵ
ִ ּב ׁ ְש ַעת ַהזְ ָּכ ַרת נְ ׁ ָשמוֹ ת ֵא ֶּלה ׁ ֶש ָהלְ כוּ לְ עוֹ לָ ָמם ,נֹשֵׂ א ֲאנִ ֶ
ּ
ים פֹה ִע ִּמי .
ים ח ִי ּ
י ה ְ ּי ָק ִר ַ
ׁ ֶש ְ ּב ַח ְסדְּ ָך ַה ָ ּגדוֹ ל הוֹ ַר ַ
ת .ח ְז ֵּקם וְ ַא ְּמ ֵצם לְ ַח ִ ּיים
ים רבּ וֹ ת וְ טוֹ בוֹ ַ
ד שנִ ַ
ם בבְ ִריאוּת טוֹ בָ הֵּ ,תן לָ ֶהם כּ ַֹח ַ רב לִ ְחיוֹ ת ִא ָּתנ ּו עוֹ ׁ ָ
ָ ּב ְרכֵ ִ ּ
ְ
ם ש ִ ּיזְ כּ וּ לֵ ָהנוֹ ת וּלְ ִה ְת ָ ּב ֵרך ִמ ֶ ּצ ֱא ָצ ֵא ֶיהםֶ ׁ ,ש ְּת ֵהא ּ ַפ ְרנָ ָס ָתם
ּף .ב ְרכֵ ׁ ֶ
ים בבְ ִריאוּת ַה ֶ ּנ ֶפ ׁש וּבְ ִריאוּת ַה ּגו ָ ּ
טוֹ בִ ִ ּ
ְמצוּיָ ה וְ ׁ ֶש ִּת ְהיֶ ה ַה ְ ּב ָרכָ ה ְ ּבבֵ ָיתם.
ּ
ים כ ָראוּי .
ם מ ְצוַ ת ִּכבּ וּד הוֹ ִר ָּ
ל מאוֹ ַדי ,וּלְ וַ אי וְ ֶאזְ ֶּכה לְ ַק ֵי ִ
ם בכָ ל כּ וֹ ִחי וּבְ כָ ְ
י שאוּכַ ל לְ ָעזְ ָר ְ ּ
ָחזָ ק אוֹ ִת ׁ ֶ
ם כזְ כוּת וְ ל ֹא ְּכנֵ ֶטלֵ ,מ ַא ֲהבָ ה וְ ל ֹא ִמכּ ַֹרחּ ְ ,בשִׂ ְמ ָחה
י רצוֹ ן ׁ ֶש ָאבִ ין ֶאת ָה ַא ְח ָריוּת ַה ְ ּגדוֹ לָ ה ְּכלַ ּ ֵפ ֶיה ִּ
יְ ִה ָ
וּבְ נַ ַחת וְ לֹא ְ ּבק ֶֹצר רו ַּח .
י רצוֹ ן ׁ ֶש ֶאזְ ֶּכה לִ ְהיוֹ ת ְמקוֹ ר שִׂ ְמ ָחה לְ הוֹ ַרי ו ִּמ ׁ ְש ּ ַפ ְח ִּתי .
וַ יְ ִה ָ
ּ
ים של אוֹ ָרה וְ ַא ֲהבָ ה,
ם בבְ ִריאוּת טוֹ בָ ה וּבְ ַח ִי ׁ ֶ
ש ְּמ ֵחם וּבָ ְרכֵ ִ ּ
י מ ׁ ְש ּ ַפ ְח ִּתיׂ ַ ,
ל בנֵ ִ
ָ ּב ֵר ְך ֶאת ַא ַחי וְ ַא ְחיוֹ ַתי וְ כָ ְ ּ
וְ נִ זְ ֶּכה ֻּכ ָּלנוּ ,יַ ַחד ,לְ ַח ִ ּיים טוֹ בִ ים וַ ֲא ֻר ִּכים.
י בי יִ ְר ָא ְת ָך וְ ַא ֲהבָ ְת ָך לְ ָעבְ ְד ָך ְ ּבלֵ בָ ב ׁ ָשלֵ ם.
וַ ְּת ִה ִ ּ
יא .עיקר אמירת יזכור והזכרת נשמות הוא בציבור ,אבל גם יחיד יכול לאמרה בביתו או
בבית הקברות כשאין מניין.15
יב .אפשר לומר הזכרת נשמות גם על קטנים שנפטרו.16
יג .מותר לאדם להזכיר נשמת אשתו הראשונה גם כשנשא אשה אחרת ,וכן אשה נשואה
על בעלה הקודם .למרות שיש הסתייגות והגבלה לאדם שלא יעלה לקבר אשתו הראשונה לאחר
שנישא בשנית ,וגם לא ידליק נר נשמה ביום פטירתה בפני אשתו השנייה ,בהזכרת נשמות התירו.
הטעם הוא כיון שעלייה לקבר והדלקת הנר הן פומביות ,ויש לאדם להתמקד בבניין ביתו הנוכחי,
גם אם במידה מסוימת הדבר בא על חשבון זכרונות העבר .אבל הזכרת נשמות נאמרת ביחידות בין
אדם לבוראו ,ובאופן צנוע ואישי כזה היא לא אמורה להשפיע על בניין המשפחה הנוכחי.
יד .חייל דרוזי שנפל על משמרתו בצה"ל ,מותר לומר השכבה לעילוי נשמתו בבית הכנסת.
וכן מותר לומר השכבה לעילוי נשמת גוי שהציל יהודים בשואה .17גר יכול לערוך
אזכרה להוריו הגויים שנפטרו .ויש מי שכתב שעליו לעשות רק חלק מהדברים הנוהגים
באזכרה כדי שיהיה ניכר הבדל בין נשמות יהודים לנשמות גויים.18
טו .נוהגים להדליק נרות לעילוי נשמת ההורים והקרובים שמזכירים נשמותיהם בארבעה
פרקים אלו.
התייחסות מפורטת לנר נשמה מובאת לקמן באוצר המושגים.
נוסח יזכור מובא לקמן עמוד .522
224
14מבוסס על תפילת הרב פ .קרליבך ממנצ'סטר.
15פני ברוך סימן לח ,טז .פסקי תשובות ,סימן תרכא ,ז.
16גשר החיים פרק לא ,ב ,ח.
17ילקוט יוסף סימן ל ,כו – כז.
18ראה במראה הבזק חלק א ,עמ' .79
הבצמה .דמ
מד .המצבה
הלכות ומנהגים
בית הקברות
ם א ָדם וּבָ נָ ה ֶא ְצלוֹ
אמר רבי שמעון בן פזי :רמז לציון קברות מן התורה מנין? תלמוד לומר "וְ ָר ָאה ֶע ֶצ ָ
ִצ ּיוּן" (יחזקאל לט ,טו).
מועד קטן ה ,א
הקמת מצבה
מימות עולם נהוג להקים מצבה על הקבר.
שלושה שמות יש – מצבה ,ציון ,נפש.
בתורה מצאנו שם "מצבה" – "וַ ַ ּי ֵ ּצב יַ ֲעקֹב ַמ ֵ ּצ ָבה ַעל ְק ֻב ָר ָת ּה ִהוא ַמ ֶ ּצ ֶבת ְק ֻב ַרת ָר ֵחל ַעד ַהיּוֹ ם" (בראשית
לה ,כ).
ֹאמר ּו ֵאלָ יו ַאנְ ׁ ֵשי ָה ִעיר ַה ֶּק ֶבר ִא ׁיש
ֹאמר ָמה ַה ִ ּצ ּיוּן ַה ּ ָלז ֲא ׁ ֶשר ֲאנִ י ר ֶֹאה וַ ּי ְ
בנביאים מצאנו שם "ציון" – "וַ ּי ֶ
ָה ֱאל ִֹהים ֲא ׁ ֶשר ָ ּבא ִמיהו ָּדה" (מלכים ב' ,כג ,יז).
במשנה ובגמרא שם "נפש" – "בונים לו נפש על קברו" (משנה מסכת שקלים ,פרק ב ,ה).
הטעמים להקמת המצבה –
• לזיכרון המת שלא ישתכח מן הלב .אמנם חז"ל אמרו שאין עושים נפשות (מצבות) לצדיקים ,כיון
שדבריהם הם הם זכרונם 1וכך פסק הרמב"ם .2אך האריז"ל כתב 3שהמצבה היא צורך גדול ויש בה
תיקון לנפש .והרשב"א כתב 4שהוא כבוד למת .וכן נוהגים עתה לעשות מצבות גם לרבנים גדולים.
• לדעת את מקום הקבר כדי לבקרו ולהתפלל עליו.
• לציין את מקום הטומאה ולהזהיר את הכהנים.
• כבוד לנפש המרחפת שם.
יש הקבלה בין שלושת השמות לטעמים .השם מצבה על שם התייצבות ,בא להבליט את הקבר שיהיה ניכר
כדי שיוכלו לבקרו ,ולזיכרון המת שלא ישכח .השם ציון בא לציין את מקום הקבר כדי להזהיר מטומאה.
והשם נפש על שם נפש הנפטר המרחפת שם ,כמו שמוזכר בספר הזוהר.5
1ירושלמי שקלים ב ,ה.
2הלכות אבל ד ,ד.
3שער המצוות פרשת ויחי.
4שו"ת הרשב"א סימן שע"ה.
5על פי גשר החיים פרק כח ,א א.
225
הבצמה .דמ
הלכות ומנהגים
מתי מעמידים (גילוי מצבה)6
א .טוב להעמיד את המצבה כבר בסוף השבעה 7ויש נוהגים לקראת השלושים .יש
שמאחרים עד לאחר שנים עשר חודש.
ב.
אם חל רגל בתוך השלושים ,עדיף להקדים את הקמת המצבה קודם לכן.
ג.
מנהג להספיד את המת בשעת הקמת המצבה .לכן יש שכתבו שאין להעמיד את
המצבה בימים שאין מספידים בהם.8
ד.
יש עניין להקים מצבה גם אחרי שנים רבות .כגון אם המשפחה גילתה את הקבר רק לאחר
תקופה ממושכת שהקבר היה ללא מצבה ,כיוון שהמצבה היא לנפש הנפטר.9
מה כותבים
ה .נוהגים לכתוב את שם הנפטר על המצבה .האשכנזים מציינים את שמו ושם אביו,
ועדות המזרח מציינים את שמו ושם אמו .10כיום נהגו לכתוב את שמות ההורים .אם
ההורים בחיים מוסיפים ליד שמם הי"ו (ה' ישמרם ויחיים) ,ואם כבר הלכו לעולמם
כותבים ז"ל.11
ו.
אין לכתוב שבחים גדולים על הנפטר אם באמת לא היו בו שבחים אלו.12
ז.
אם מחליפים מצבה ,אין למעט בשבחים במצבה החדשה ממה שהיה כתוב במצבה
הקודמת.13
ח .מי שהוסיפו לו שם בחוליו וקם מחוליו והוחזק שלושים יום בשמו החדש ,כותבים על
המצבה גם את שמו החדש .אבל אם לא קם מחוליו ,אין כותבים את שמו החדש על
המצבה.
ט .כותבים על המצבה את יום פטירתו בתאריך העברי ,ואל לנו לכתוב תאריך לועזי.14
226
6בארץ אין מנהג כזה בפועל אלא רק שימוש מילולי
בשם זה .גם בהלכה אין איזכור לטקס כזה ,לכן אין
צורך בהסרת כיסוי כלשהו מעל המצבה( .הערת הרב
יעקב אריאל שליט"א בתוך "דרכה של היהדות במוות
ובאבלות" עמוד .)360
7גשר החיים פרק כח פיסקה ב .הקונטרס היחיאלי דף
נה .כל בו על אבלות עמוד .379ילקוט יוסף סימן נ ,א.
פני ברוך סימן לו ,ב .בצרור החיים כתב שמנהג עדות
המזרח להעמיד את היסודות כבר בשבעה ,ולהעמיד את
המצבה מיד לאחר מכן ולא ממתינים לשלושים .ואילו
האשכנזים נוהגים לערוך גילוי מצבה ביום השלושים.
8שו"ת מנחת יצחק חלק ג ,נא.
9הרב יעקב רוז'ה בשם ספר מעבר יבוק.
10גשר החיים פרק כח ,ג ,א .פני ברוך סימן לו ,ג.
11צרור החיים פיסקה רפב.
12ילקוט יוסף סימן נ ,ג .והוסיף שם שאם סבל יסורים
לפני מותו טוב לכתוב על המצבה שסבל יסורים,
שהיסורים מכפרים עוון ואשרי מי שיסורים באו עליו.
13אגרות משה יורה דעה חלק א סימן רכח.
14גשר החיים פרק כח ,ג ,ד .היו פוסקים שחששו לאיסור
תורה בכתיבת תאריך לועזי ,משום "וְ ׁ ֵשם ֱאל ִֹהים ֲא ֵח ִרים
לֹא ַתזְ ִּכירוּ" (שו"ת מהר"ם שיק יורה דעה סימן קעא
יהם לֹא ֵתלֵ כוּ"
וחושן משפט סימן נו) ,או משום "ו ְּב ֻח ּק ֵֹת ֶ
(רבי יצחק פלאג'י בספרו יפה ללב חלק חמישי סימן קעח).
ובילקוט יוסף (סימן נ ,ו – ז) כתב שאין לכתוב תאריך
לועזי אף שמעיקר הדין אין בכך איסור ,ואם כתבו – יש
לטוח התאריך הלועזי בטיט .ובכל בו על אבלות (עמוד
)380כתב שאם נהגו לכתוב באותו מקום תאריך לועזי,
הבצמה .דמ
יא .בסוף המצבה נהגו לכתוב תנצב"ה – תהא נשמתו צרורה בצרור החיים .16ראה באוצר
המושגים ערך צרור החיים.
יב .מי שהורה לא לבנות מצבה על קברו ,אין שומעים לו .אך אם ציוה שלא לכתוב תארים
על מצבתו ,שומעים לו.17
יג.
הלכות ומנהגים
י.
בארץ ישראל יש לכתוב על המצבה בכתב עברי ,ולא בלועזית.15
יש להקפיד שהכתב על המצבה יהיה שקוע בתוך המצבה ולא בולט ,כיון שעל פי תורת
הסוד צריכים להיזהר שלא לקרוא כתב בולט שעל הקבר.18
יד .אם כותבים פסוק על המצבה שיש בו שם ה' ,יש לכתוב כינוי ולא שם ממש (לדוגמה,
אלוקים ולא אלוהים) שמא הכיתוב יימחק במשך השנים .כמו כן אין כותבים פסוק
שלם על המצבה.19
טו .אין לחקוק את תמונת הנפטר על המצבה.20
צורת המצבה ומחירה
בראשונה היתה הוצאת המת קשה לקרוביו יותר ממיתתו ,עד שהיו מניחים אותו ובורחים .עד
שבא רבן גמליאל ונהג קלות ראש בעצמו והוציאוהו בכלי פשתן .ונהגו כל העם אחריו להוציא בכלי
פשתן.
אמר רב פפא :וכעת נוהג העולם אפילו בצדרא בן זוז (באריג זול ופשוט שמחירו זוז אחד).
כתובות ח ,ב
טז .יש שכתבו להעדיף מצבה שוכבת .אולם גם לשיטה זו ,אם בבית הקברות המצבות
עומדות ,אין איסור לנהוג כמנהג המקום.21
יז .יש הנוהגים מראש לבנות את המצבה עם מקום להדלקת נר באופן שלא יכבה.
יח .יש להשתדל לבנות מצבה כמנהג אותה העיר ,שלא תהיה פחותה מדי כדי לכבד את
הנפטר .לעומת זאת מוטב לא להוציא ממון רב מדי על המצבה .במיוחד יש להימנע
מבזבזנות ראוותנית ומנקרת עיניים .אם יבנו מצבה רגילה במקום להוציא ממון רב מדי
על מצבה מפוארת ,ואת יתרת הכסף יעבירו לעניים הנצרכים לכך ,יוכלו לגרום נחת רוח
יתרה לנשמת הנפטר ולזכותו.
אין לעשות מחלוקת בשל כך מכיון שאין מתכוונים לדבר
רע .ואם כותבים את שני התאריכים ,ודאי שפיר דמי.
15ילקוט יוסף שם בשם מהר"ם שיק.
16יש הכותבים ת.נ.צ.ב.ה .אך מבחינה לשונית יש
לכתוב בראשי תיבות – תנצב"ה ,שכן השימוש בניקוד
במקום בראשי תיבות לקוח מן הלועזית.
17ילקוט יוסף סימן נ ,ז .פני ברוך סימן לו ,י.
18צרור החיים פיסקה רפג.
19על פי הרב יעקב רוז'ה שליט"א.
20צרור החיים פיסקה רפו.
21צרור החיים פיסקה רפז .הטעם אינו הלכתי ,אלא
שמחיר מצבה עומדת עלול להיות גבוה ,ויש להשתדל
לא לייקר את העלות כמו שיבואר לקמן .לכן במקום
חדש כשכותבים תקנון לחברה קדישא ,מצבות שוכבות
עדיפות.
227
הבצמה .דמ
הלכות ומנהגים
228
ככלל ניתן לומר (במחירים של זמן הוצאת הספר) שעלות מינימלית למצבה פשוטה היא
.₪ 2000 – 1500המצבה הפשוטה היא משיש חברוני בהיר .שינוי גוון עלול לייקר מאוד את מחיר
המצבה .אבן גרניט שחורה או אדומה יקרה אף יותר .אותיות חרוטות או צבועות הן הסטנדרט.
אותיות מובלטות יקרות יותר וגם בעייתיות מבחינה הלכתית .מקובל שבמחיר המצבה כלולות
70 – 60אותיות .כמובן ,מדובר בהערכה כוללנית ביותר העשויה להשתנות ממקום למקום ומזמן
לזמן.
הביטוח הלאומי אינו משלם את ההוצאות לבניית היסוד למצבה ולבניית המצבה ,אלה יחולו על
המשפחה .הביטוח הלאומי מממן הקמת מצבה לנפטר גלמוד ,שאין לו בישראל קרוב משפחה
שנמנה על אחד מאלה :הורה ,בן זוג ,בן או בת של הנפטר .את המצבה תקים החברה קדישא שטיפלה
בקבורה .המצבה תוקם 12חודשים לאחר יום הקבורה .אם קרובי הנפטר חיים מהבטחת הכנסה ,הם
יכולים להגיש בקשה למענק עבור הקמת המצבה .הביטוח הלאומי אינו מחזיר תשלומים לקרוב
משפחה שהקים מצבה.
תורבקה תיב יניד .המ
כבוד בית הקברות
בית הקברות נקרא "בית מועד לכל חי" (על פי איוב ל ,כג) ,ובשם "בית עולם" (על פי קהלת יב ,ח) ,ובלשון
חז"ל נקרא "בית עלמין" (למשל בסנהדרין יט) .גם נקרא בשם "בית החיים" (על שם מעבר החיים ממצב
למשנהו).
הלכות ומנהגים
מה .דיני בית הקברות
א .אף על פי שאין לבזבז סכומי כסף גבוהים על מצבות מפוארות ויקרות ,יש להקפיד על
ניקיון וכבוד בית העלמין .צריך שיהיו הקברים מסודרים שורות שורות ,ושיהיו שבילים
מסודרים כדי שלא יאלצו לדרוך על קברים.
ב.
ברוב הקהילות בארץ ובחוץ לארץ נוטעים בבית הקברות אילנות ופרחים לכבוד
המתים .בנטיעה יש להקפיד שהעצים לא יאהילו על הקברים וגם על השטח מחוץ
לבית הקברות ,כדי לא להכשיל כהנים באיסור טומאת אהל המת .כמו כן יש להקפיד
ששורשי העצים לא יונקים מהקברים עצמם.1
ג.
יהם לֹא ֵתלֵ כוּ" ,2כיון שהאיסור חל רק על דברים שנזכרו
אין בנטיעת עצים איסור של "ו ְּב ֻח ּק ֵֹת ֶ
במפורש בגמרא.3
ד.
בערים העתיקות – ירושלים ,צפת ,טבריה וחברון יש שנהגו לא לטעת עצים בבית
הקברות .הטעם מפני מה שנהגו משנים קדמוניות שהיו נזהרים בטהרה לא לנטוע אילנות כדי
שלא יאהילו על הקברים ועל הכהנים או מי שנזהרים מטומאה ,וכיון שמקום אילנות מושך יותר
לבוא לשם טיול ,נמנעו מנטיעת אילנות בבתי הקברות .4יש מי שכתב שגם בשאר מקומות אין
לנטוע אילנות ופרחים בבתי הקברות.5
ה .אין ללכת בבית הקברות כשתפילין בראשו ,וכן אין ללכת כשהציציות גלויות אלא
מכוסות .הטעם משום 'לועג לרש' מבואר באוצר המושגים .אין ללמוד או להתפלל בתוך בית
הקברות אלא אם כן הוא לעילוי נשמת המתים .יש מקילים בלימוד ותפילה בתוך בית
הקברות אם הוא במרחק ארבע אמות מהנפטר ומהקברים.6
ו.
אין נוהגים קלות ראש בבית הקברות ,כגון לאכול ולשתות שם או לחשוב חשבונות ,או
לקצר משם את הדרך .7אין לעשן שם .8כמו כן מכבוד המקום להיכנס בו בלבוש צנוע
ובכיסוי ראש.
1שפתי כהן על שלחן ערוך יורה דעה סימן שסח ,סעיף
קטן ד.
2ויקרא יח ,ג.
3שו"ת הרשב"א חלק א סימן תתכה .וראה גם במראה
הבזק חלק ה ,צז.
4דעת כהן סימן ריב .גשר החיים פרק כז ,א ,ב.
5ילקוט יוסף סימן יב ,ג.
6שלחן ערוך יורה דעה סימן שסז ,ג ,ו; גשר החיים פרק
כז ,ב ,ב .וראה באור הלכה אורח סימן מה ,שהביא שלוש
שיטות כיצד להגדיר את המקום שבו אין להיכנס עם
תפילין .בפועל ,כשרוצים להתפלל בבית העלמין ,אפשר
באזור המשרדים ששם לא הוקדש לקברים ,או לפחות
ארבע אמות מחוץ לאזור שהוקדש לקבורה.
7שלחן ערוך יורה דעה סימן שסח ,א.
8ילקוט יוסף סימן מ ,יא.
229
תורבקה תיב יניד .המ
הלכות ומנהגים
ז.
מותר ומומלץ לנקות ולצחצח את המצבות ,ולבצע עבודות שימור ואחזקה ,גם אם
עבודה זו נועדה לצורך תיעוד ומחקר הסטורי .יש לשמור את העפר בתוך בית הקברות,
ואין לחפור מתחת למצבות.9
ברכה כשרואים קברי ישראל
ח .מי שלא ראה קברי ישראל בתוך שלושים יום ,כשבא לבית הקברות מברך:10
שר יָצַ ר אֶ ְתכֶ ם ַּבדִּ ין וְ זָן אֶ ְתכֶ ם ַּבדִּ ין וְ ִכ ְל ּ ֵכל
ָּברו ְּך אַ ּ ָתה ה' אֱ לֹהֵ ינ ּו ֶמלֶ ְך הָ עוֹ לָ ם אֲ ׁ ֶ
אֶ ְתכֶ ם ַּבדִּ ין וְ הֵ ִמית אֶ ְתכֶ ם ַּבדִּ ין וְ יוֹ ֵד ַע ִמ ְס ּ ָפר ּ ֻכ ְּלכֶ ם וְ הוּא ָע ִתיד ְלהַ חֲיוֹ ְתכֶ ם ו ְּל ַקיֵּם
אֶ ְתכֶ ם ַּבדִּ יןָּ .ברו ְּך אַ ּ ָתה ה' ְמחַ יֶּה הַ ּ ֵמ ִתים.
יעְ .מכַ ְל ּ ֵכל חַ י ִּים ְ ּבחֶ סֶ ד ְמחַ יֶּה
אַ ּ ָתה ִ ּג ּבוֹ ר ְלעוֹ לָ ם ה' ְמחַ יֶּה ֵמ ִתים אַ ּ ָתה ַרב ְלהוֹ ִׁש ַ
ֵמ ִתים ְ ּב ַרח ֲִמים ַר ִ ּבים סוֹ ֵמ ְך נוֹ ְפ ִלים וְ רוֹ פֵ א חוֹ ִלים ו ַּמ ִּתיר אֲ סו ִּרים ו ְּמ ַקיֵּם אֱ מ ּונָתוֹ
ְשו ָּעה
ישנֵי ָעפָ ר ִמי כָ מוֹ ָך ַּב ַעל ְ ּגבוּרוֹ ת ו ִּמי דּ וֹ ֶמה לָ ְך ֶמלֶ ְך ֵמ ִמית ו ְּמחַ יֶּה ו ַּמ ְצ ִמיחַ י ׁ
ִל ׁ ֵ
וְ נֶאֱ ָמן אַ ּ ָתה ְלהַ חֲיוֹ ת ֵמ ִתים.
תחילת הברכה מבוססת על המשנה בפרקי אבות (סוף פרק רביעי):
על כרחך אתה נוצר ,ועל כרחך אתה נולד ,ועל כרחך אתה חי ,ועל כרחך אתה מת ,ועל כרחך
אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.
תחילה מדגישה המשנה את שלטונו המוחלט של הבורא באדם:
לידע להודיע ולהוודע שהוא אל ,הוא היוצר הוא הבורא ,הוא המבין הוא הדיין ,הוא עד הוא
בעל דין הוא עתיד לדון.
שלטון כה מוחלט עלול לעורר באדם חששות לגבי מידת הצדק שבו .לכן מדגישה המשנה שם
באופן חד משמעי:
ברוך הוא ,שאין לפניו עולה ולא שכחה ,ולא משוא פנים ולא מקח שוחד ,שהכל שלו .ודע
שהכל לפי חשבון.
יש במשנה את היסודות שעליהן נבנתה הברכה :הכרה באדנות הבורא ובשלטונו המוחלט בעולם,
העומד בניגוד גמור לכורח האנושי להוולד ,לחיות בעולם ,ולהיפטר מן העולם .המשנה מדגישה את
מידת הצדק המוחלט שיש בדינו של הבורא .אותה מידת צדק המאפשרת לאדם להצדיק את דינו
של הקדוש ברוך הוא ,למרות שאי אפשר לו לאדם לעמוד בסוד ה' ולהבין את עומק דינו.
המשך הברכה מבוסס על ברכת גבורות שבתפילת שמונה עשרה ,11המסתיימת בברכת מחיה
המתים .תחיית המתים היא אחד משלושה עשר עיקרי האמונה על פי הרמב"ם ,וגם בברכה
230
9במראה הבזק חלק ג ,סימן עד.
10שלחן ערוך אורח חיים רכד ,יב.
11על פי הקבלה אומרים חלק זה לאחר הלוויה ,כדי
להבריח את כוחות הטומאה בכח שמות הקדושים שיש
בברכה זו .הפירוט והביאור מובאים בספר מעבר יַ בּ ֹק
מאמר שפתי רננות פרק כ.
תורבקה תיב יניד .המ
הלכות ומנהגים
מודגש נושא האמונה – "ונאמן אתה להחיות מתים" .יש משמעויות רבות לתחיית המתים .אחת
המשמעויות שניתן ללמוד לצורך ענייננו היא ,שלמרות שהאדם הוא זמני בעולם ולמרות שחייו
קצובים ומסתיימים .בכל זאת בסופו של דבר ישנה משמעות נצחית לנפש האלוקית שניתנה בו,
אותו חלק אלוה ממעל שיש בו יסוד שאינו מתכלה .חלק זה עתיד לגרום לתחייה מחודשת של
החלק הגופני שהוא זמני וכלה ,ולתת בו את היסוד של חיי נצח.
בעצם גם בזמן שהאדם חי ,בכל רגע ורגע הוא מקבל את חיותו מריבונו של עולם .תשומת לב יתרה
שלנו היתה מסייעת לנו לראות שבכל רגע ורגע מתקיימת בנו תחיית המתים .לכן בברכות השחר
מופיעה ברכת "המחזיר נשמות לפגרים מתים" ,שבאה לעורר ולחדד את התודעה על התחדשות
הגוף מדי יום ביומו ,ובעצם בכל רגע ורגע.
הברכה קושרת בין תחיית המתים שלעתיד לבוא ,ובין גבורותיו של ה' – סומך נופלים ורופא חולים
ומתיר אסורים; פעולות המאפשרות את המשך החיים האנושי בעולם .מתחיית המתים שיש בנו
בכל יום ויום ,אנו למדים על תחיית המתים שלעתיד לבוא.
ט .מותר לברך את הברכה גם בתוך ארבע אמות לקבר.12
י.
מברכים גם אם רואים את הקברים בשבת או ביום טוב .13כיון שאין ברכה זו נחשבת לצידוק
הדין ,אלא מתארת את פעולותיו של הקדוש ברוך הוא עם כל בריותיו .אמנם אין נכון להיכנס לבית
הקברות בשבת מפני הרוח הרעה השורה שם.14
יא .נכון שאונן לא יברך ברכה זו .ואם ברך ,יש לו על מה שיסמוך.15
יב .אף על פי שכתבו שאין לברך בלוויה ברכה זו ,16כיון שבזמן הלוויה עוסקים במצות הקבורה
ופטורים מלברך ,וגם מפני שלרוב לא עוברים שלושים יום מבלי שאנשי החברה קדישא יראו את
הקברים ,בכל זאת יש לקיים את המנהג שחזן החברה קדישא מברך בבית הקברות בכל
לוויה ברכת "אשר יצר אתכם בדין" ,אף על פי שהוא בתוך שלושים יום מאז שראה
קברי ישראל .הטעם מפני שבכל תוספת קבר יכול לברך על התוספת ,17וכן כוונתו לפטור אחרים
שלא ראו קברי ישראל שלושים יום ולהוציאם ידי חובת הברכה.18
קניין קבר
יג.
טוב לאדם שייקבר בקבר הקנוי לו .19אברהם אבינו הקפיד לרכוש את מערת המכפלה קודם
קבורת שרה – "וַ ָ ּי ָקם שְׂ ֵדה ֶע ְפרוֹ ן ֲא ׁ ֶשר ַ ּב ַּמכְ ּ ֵפלָ ה ֲא ׁ ֶשר לִ ְפנֵ י ַמ ְמ ֵרא ַה ּ ָׂש ֶדה וְ ַה ְּמ ָע ָרה ֲא ׁ ֶשר בּ וֹ וְ כָ ל ָה ֵעץ
ֲא ׁ ֶשר ַ ּב ּ ָׂש ֶדה ֲא ׁ ֶשר ְ ּבכָ ל ְ ּג ֻבלוֹ ָס ִביב :לְ ַא ְב ָר ָהם לְ ִמ ְקנָ ה לְ ֵעינֵ י ְבנֵ י ֵחת ְ ּבכֹל ָ ּב ֵאי ׁ ַש ַער ִעירוֹ :וְ ַא ֲח ֵרי כֵ ן ָק ַבר
ַא ְב ָר ָהם ֶאת שָׂ ָרה ִא ׁ ְש ּתוֹ ֶאל ְמ ָע ַרת שְׂ ֵדה ַה ַּמכְ ּ ֵפלָ ה ַעל ּ ְפנֵ י ַמ ְמ ֵרא ִהוא ֶח ְברוֹ ן ְ ּב ֶא ֶרץ ְּכנָ ַען" (בראשית כג,
"ק ְבר ּו א ִֹתי ֶאל ֲאב ָֹתיּ ַ …ב ְּמ ָע ָרה ֲא ׁ ֶשר
יז-יט) .גם יעקב אבינו הדגיש את הקניין של מערת המכפלה – ִ
12גשר החיים פרק כט ,יז.
13כל בו על אבלות עמ' .165ילקוט יוסף סימן י ,לג.
14כל בו שם בשם הדרת קדש .את הטעם אמר לי הרב
יעקב רוז'ה שליט"א.
15ילקוט יוסף סימן י ,לד .וראה לעיל עמוד 68הלכה כ.
16
17
18
19
גשר החיים פרק כט ,יז.
כל בו על אבלות עמ' .166
ילקוט יוסף סימן י ,לו.
גשר החיים פרק טז ,א ,ד.
231
תורבקה תיב יניד .המ
הלכות ומנהגים
ִ ּבשְׂ ֵדה ַה ַּמכְ ּ ֵפלָ ה ֲא ׁ ֶשר ַעל ּ ְפנֵ י ַמ ְמ ֵרא ְ ּב ֶא ֶרץ ְּכנָ ַען ֲא ׁ ֶשר ָקנָ ה ַא ְב ָר ָהם( " …שם מט ,ל) .גם בקבורת יוסף
מודגש – "וְ ֶאת ַע ְצמוֹ ת יוֹ ֵסף ֲא ׁ ֶשר ֶה ֱעל ּו ְבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל ִמ ִּמ ְצ ַריִ ם ָק ְבר ּו ִב ׁ ְשכֶ ם ְ ּב ֶחלְ ַקת ַה ּ ָׂש ֶדה ֲא ׁ ֶשר ָקנָ ה
יַ ֲעקֹב" (יהושע כד ,לב) .ולצורך כך התירו אפילו לפנותו מקבר שנקבר בו לקברו הקנוי לו,
כפי שיתבאר לקמן.
יד .לכן ישנם הרבה שרוכשים קבר עוד בחייהם .אם לא קנה מחיים ,היורשים קונים את
הקבר ,ועדיף לפני הקבורה .אם אין ליורשים לשלם ,עדיף שישלמו אפילו סכום סמלי,
ייקנה הקבר למשפחת הנפטר .אם אין מי שיקנה קבר עבור הנפטר ,אזי
כדי שעל ידי כך ָ
הציבור מקנה לו את קברו.20
טו .הקונה קבר בחייו ,יש הנוהגים לחפרו ,להכין את האהל בתוכו ולכסותו.
טז .כשחופרים קבר מראש ,יש להיזהר לא להניחו פתוח אלא לכסותו באותו יום.21
לעתים אנשי החברה קדישא מקילים וחופרים קברים מראש כדי להיות מוכנים ,ולא
מסיימים את החפירה ואז אין הקפדה בעניין; ובאותו יום שרוצים לקבור ,משלימים את
החפירה .22ומותר במקום הצורך גם לחפור ולכסות בנסרים.23
קבר משפחה
יז.
אם יש אפשרות ,יש לקבור אדם אצל משפחתו .24מצאנו במקרא הקפדה על קבורה בקברי
משפחה :אברהם אבינו קנה את מערת המכפלה בחברון כדי לקבור את שרה ,ושם גם נקבר אברהם.
שם נקברו יצחק ורבקה .שם קבר יעקב את לאה וציוה על יוסף "ו ְּק ַב ְר ַּתנִ י ִ ּב ְק ֻב ָר ָתם" .על פי המדרש
יעקב התנצל בפני יוסף על כך שלא הצליח לקבור את רחל אמו בחברון (ראה רש"י בראשית מח,
ז) .אלעזר בן אהרן הכהן נקבר בגבעת פנחס בנו (סוף ספר יהושע) .גדעון נקבר בקבר אביו יואש
(שופטים ח ,לב) .את עצמות שאול המלך ויהונתן בנו קברו בארץ בנימין ,בקבר קיש אבי שאול
(שמואל ב' כא ,יד) .את עשהאל קברו בקבר אביו (שמואל ב' ,ב ,לב) .רחבעם נקבר בקברי אבותיו
"ה ִעיר ֵ ּבית ִק ְברוֹ ת ֲאב ַֹתי" (נחמיה
(מלכים א' יד ,לא) ,וכן מלכים נוספים .נחמיה מכנה את ירושלים ָ
ב ,ב).
והטעם הוא כיון שנוח לו לאדם שיהיה קבור אצל אבותיו ,ניתן ללמוד זאת מדברי ברזילי הגלעדי
שאמר "וְ ָא ֻמת ְ ּב ִע ִירי ִעם ֶק ֶבר ָא ִבי וְ ִא ִּמי" (שמואל ב' יט ,לח).
יח .עד כדי כך חשוב הדבר ,שהתירו לפנות נפטר מקברו כדי לקברו אצל אבותיו.25
232
20כיום על פי המצב המשפטי במדינת ישראל ,רכישת
הזכות להיקבר במקום מסוים אינה מקנה זכות קנינית
של 'בעלות' ,כי אם 'זיקת הנאה' באותם מקרקעין .מכל
מקום ,לאחר רכישת אותה הזכות ,הרי שהזכות להיקבר
באותו מקום שמורה לאדם שבעבורו נרכשה זכות זו,
כל עוד לא נקבר במקום אחר( .על פי מכתב מהלשכה
המשפטית של המשרד לענייני דתות לעו"ד יהודה
אלרם).
21הגהות הרמ"א על שלחן ערוך יורה דעה סימן
שלט ,א; בשם רבינו ירוחם ,מצוואת רבי יהודה החסיד
(אות ב).
22גשר החיים פרק כז ,ח ,ב.
23ילקוט יוסף סימן ה ,ז.
24שלחן ערוך יורה דעה סימן שסו.
25שם סימן שסג ,א.
תורבקה תיב יניד .המ
כ.
אין חיוב הלכתי לקבור בני זוג זה ליד זה ,אך טוב לנהוג כן .27לכן אשה קוברים אצל
בעלה ,אך גרושה קוברים אצל אבותיה ומשפחתה.
כא .אשה שהיתה נשואה פעמיים ,אומדים היכן היתה מעדיפה להיקבר .אם היו לה בנים
מאחד מהם בלבד ,מסתבר שהוא עדיף .ואם היו לה או לא היו לה בנים משניהם ואין
יודעים דעתה ,נקברת אצל הראשון.28
הלכות ומנהגים
יט .אם האב נקבר במקום אחד והאם במקום אחר ,קוברים אצל האב.26
כב .אשה שקנתה חלקת קבר ליד בעלה ,אך שינתה דעתה ורוצה להיקבר במקום אחר,
מותר לה לשנות את מקום קבורתה.29
קבורה בארץ ישראל
י חן ְ ּב ֵעינֶ ָיך שִׂ ים נָ א יָ ְד ָך ַּת ַחת
את ֵ
ֹאמר לוֹ ִאם נָ א ָמ ָצ ִ
וַ ִ ּי ְק ְרבוּ יְ ֵמי יִ שְׂ ָר ֵאל לָ מוּת ,וַ ִ ּי ְק ָרא לִ בְ נוֹ לְ יוֹ ֵסף וַ ּי ֶ
י מ ִּמ ְצ ַריִ ם ו ְּקבַ ְר ַּתנִ י
אתנִ ִ
ם אב ַֹתי וּנְ שָׂ ַ
י ע ֲ
י ב ִמ ְצ ָריִ ם :וְ ׁ ָשכַ בְ ִּת ִ
י ח ֶסד וֶ ֱא ֶמת ַאל נָ א ִת ְק ְ ּב ֵרנִ ְ ּ
יְ ֵרכִ י ,וְ ָעשִׂ ָית ִע ָּמ ִד ֶ
י א ֱעשֶׂ ה כִ ְדבָ ֶרךָ:
ר אנֹכִ ֶ
ֹאמ ָ
ִ ּב ְקבֻ ָר ָתם ,וַ ּי ַ
בראשית מז ,כט – ל
כג .זכות גדולה להיקבר בארץ ישראל .אמרו חכמים שכל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור
תחת המזבח .30ואשרי האדם הזוכה שארץ ישראל קולטתו מחיים ונשמתו יוצאת
במקום הטהרה המכוון לשער השמים .31אבל גם אם נפטר בחוץ לארץ ,ישנה זכות
להיקבר בארץ ישראל.
חכמים מנו יתרונות למי שנקבר בארץ ישראל:32
• הקבורה בארץ ישראל מכפרת ,כמו שכתוב "וְ כִ ּ ֶפר ַא ְד ָמתוֹ ַע ּמו" (דברים לב ,מג),
• התחיה בארץ ישראל ללא גלגול מחילות,33
• ניצל מחיבוט הקבר,34
• אינו נעשה רימה ותולעה,35
• הנשמה עולה דרך שער השמים באופן ישר ,וכמו שכתוב בספר הזוהר שכל הנשמות עוברות דרך
ירושלים .ובמקום אחר בספר הזוהר 36מובא שבצאת נשמת האדם מעולם הזה ,באה תחילה אל
מערת המכפלה.
אמנם חז"ל גינו את מי שמתו בחוץ לארץ ובאו להיקבר בארץ ישראל ,עד שאמרו עליהם" :אני קורא
עליהם 'וְ נַ ֲחלָ ִתי שַׂ ְמ ֶּתם לְ תוֹ ֵע ָבה' – בחייכם' ,וַ ָּתבֹא ּו וַ ְּת ַט ְּמא ּו ֶאת ַא ְר ִצי' – במיתתכם" ,37אך בכל זאת
לימדו זכות על המנהג להיקבר בארץ ,כגון שהגינוי היה רק על מי שיכלו לבוא לארץ ולא באו .או
26גשר החיים פרק כז ,ז ,א.
27צרור החיים פיסקה רפט.
28גשר החיים שם ב.
29במראה הבזק כרך ב עמוד .137
30כתובות קיא ,א.
31על זה אמרו חכמים (שם במסכת כתובות) שאינו
דומה קולטתו מחיים לקולטתו לאחר מיתה.
32על פי גשר החיים פרק כז ,ט ,א.
33עיין באוצר המושגים ערך גלגול מחילות.
34עיין באוצר המושגים ערך חיבוט הקבר.
35הערת הרב נבנצל שליט"א – צריך עיון לענ"ד.
36זהר חדש פרשת נח.
37ירושלמי כלאים פרק ט סוף הלכה ד ,על פי פסוקי
ירמיהו ב ,ז.
233
תורבקה תיב יניד .המ
הלכות ומנהגים
שזכותה של ארץ ישראל מכפרת עליהם – "וְ כִ ּ ֶפר ַא ְד ָמתוֹ ַע ּמו" ,ומצינו להרבה מגדולי ישראל שציוו
לקברם בארץ למרות שנפטרו בחוץ לארץ.
כד .מעיקר הדין אין להוליך נפטר מעיר אחת כדי לקברו בעיר אחרת ,משום כבוד המתים
הקבורים באותה העיר שלא לבזותם כשלא נקבר עמהם .אלא אם כן מחוץ לארץ לארץ ישראל,
או שמוליכים אותו להיקבר בקברות אבותיו ,או שציוה לקברו במקום אחר .38למעשה
בארץ ישראל לא נהגו להקפיד על כך ,ומעבירים את הנפטרים לקבורה בעיר אחרת,
ולא חוששים לביזיון המת .אמנם יש שהקפידו שלא להוציא את הנפטר מירושלים
ומחברון מפני מעלתן אלא לקבור שם ,ויש שהקפידו על כך גם בצפת ובטבריה.39
כה .אין מוציאים נפטרים מארץ ישראל לחוץ לארץ .לפי הכלל של "הכל מעלין לארץ ישראל
ואין הכל מוציאין" ,ראה ביאורו באוצר המושגים .דהיינו ,ישנה זכות קדימה לארץ ישראל על פני
חוץ לארץ .כך למשל בויכוח בין בני זוג ,שאחד מהם רוצה להישאר בארץ והשני רוצה לרדת לחוץ
לארץ ,ידו של מי שרוצה להישאר בארץ על העליונה .כך גם לגבי בן חוץ לארץ שנפטר בארץ ובן ארץ
ישראל שנפטר בחוץ לארץ – מעלים את הנפטר מחוץ לארץ לארץ ,ואין מוציאים את מי שנפטר
בארץ לחוץ לארץ.40
כו .בקבורה בחוץ לארץ ,יש הנוהגים לתת מעפר ארץ ישראל בקבר ,ויש למנהג זה על מה
שיסמוך.41
כז .רשאים לפנות קבר כדי להעלותו מחוץ לארץ לקבורה בארץ ישראל.
איסור הנאה מקברים
כח .בניין הקבר אסור בהנאה ,42לכן אין לדרוך על קברים ,אין להישען על קבר ולא לשבת
עליו .לצורך מצוה מותר לדרוך על הקבר לפי שעה (למשל נושאי המת בלוויה) ,43ונהגו
לבקש מחילה מהנפטר כשמוכרחים לדרוך שם.
כט .גם המצבה ואפילו עפר בית הקברות אסורים בהנאה ,44אבל קרקע עולם אינה נאסרת
בהנאה .45כלומר שהקרקע שפינו ממנה קבר אינה נאסרת בהנאה ,כיון שאי אפשר לאסור קרקע
234
38שלחן ערוך יורה דעה סי' שסג ,ב ,ושפתי כהן שם.
39גשר החיים פרק כז ,ט ,ג .הערת הרב נבנצל
שליט"א – אין מוציאים נפטר מעיר לעיר ,משום כבוד
המתים בעיר הראשונה ,שלא יאמרו שאין כבודו לנוח
איתם .מותר להוציא מחוץ לארץ לארץ ישראל ,או מעיר
אחרת לקברי משפחה.
40תייר שהגיע לביקור בארץ ונפטר ונקבר בארץ,
ובני משפחתו מחוץ לארץ מבקשים להעבירו לקבר
המשפחה בחוץ לארץ ,אין להתיר לפנות את הנפטר
אשר זכה להיקבר בארץ ישראל ,אף אם גילה דעתו
בחייו ובקש לקברו בחוץ לארץ .ויש להסביר הדברים
לבני המשפחה שהם מרי נפש ולדבר על לבם כי מאת
ה' היתה זאת לטובתו ולהנאתו ,ויש זכות לנפטר שזכה
להיקבר בארץ ישראל (ילקוט יוסף סימן נב ,ז).
41הגהות הרמ"א על שולחן ערוך יורה דעה סימן שסג ,א.
42שלחן ערוך יורה דעה סימן שסד ,א.
43טורי זהב על שלחן ערוך שם סעיף קטן א.
44הגהות הרמ"א על שלחן ערוך יורה דעה סימן שסח,
א .נהגו לקחת מעפר הר הזיתים כדי לשלוח לחוץ לארץ,
ולצרכי המתים התירו .גשר החיים פרק כז ,ד ,ד.
45שלחן ערוך יורה דעה סימן שסד ,א; על פי הכלל
העקרוני המופיע בגמרא (סנהדרין מז ,ב).
תורבקה תיב יניד .המ
ל.
קבר שפינו ממנו מת ,מותר לקבור שם מת אחר .46אם היה הקבר מיועד לאביו וקברו
במקום אחר ,לא ייקבר בו עולמית משום כבוד אביו ,אבל אדם אחר מותר להיקבר בו.47
לא .אם מחליפים את המצבה אסור להשתמש במצבה הישנה ,למכרה או לקבל עבורה
תמורה או הנחה .מותר לתתה עבור מת אחר ללא תמורה.48
הלכות ומנהגים
בהנאה .זהו כלל עקרוני גם בתחומים אחרים כגון קרקע שעבדו בה עבודת כוכבים ,שאינה נאסרת,
למרות שעבודת כוכבים עצמה אסורה בהנאה.
לב .ככלל ,ארון מתים שפינו המת ממנו אסור בהנאה .וכן הדין בדברים אחרים שהשתמשו
בהם לצורך המת .אמנם יש מי שכתב שהרוצה ליהנות מארון שנשלח בו המת מחוץ
לארץ לארץ ישראל ,ונקבר המת בארץ ללא הארון ,יש לו על מה שיסמוך ,ובפרט כשיש
הפסד מרובה.49
לג .צמחים ופירות האילנות שגדלו על הקברים עצמם – אסורים .אבל מותר להשתמש
בהם או למכרם לצורך בית הקברות עצמו.
לד .אילנות שנוטעים בבית הקברות שאינם על הקברים עצמם ,מותר ללקט פירותיהם.50
קניין בית קברות חדש
לה .כשמייעדים שטח לבית קברות חדש ,או כשמוסיפים שטח לבית קברות קיים ,אומרים
בעת קניית הקרקע שקונים אותה על מנת שיבולע המות לנצח .כדי שלא ליתן פתחון פה.
לו .יש מקומות שנוהגים שלפחות מניין מאנשי החברה קדישא ,מקיפים את השטח
המיועד לבית הקברות שבע הקפות .מקיפים מקרן מזרחית דרומית כלפי ימין (כל
המזרח ,הצפון ,מערב ודרום) .לפני ההקפות אומרים מזמורי תהלים ובתוכם "ויהי נעם"
ו"יושב בסתר עליון" (מזמור צ"א) ,פרשת הקטורת והברייתא שעוסקת בקטורת (לקמן
עמוד ,)500ו"אנא בכח" .תוך כדי ההקפות אומרים שוב "ויהי נעם" ו"יושב בסתר"
ו"אנא בכח" .אחרי שבע ההקפות אומרים את שם העיר מתוך פסוקי א – ב שבמזמור
קיט (מובא לקמן עמוד .)511וכן פסוקי האותיות קר"ע שט"ן.
חלק מהקהילות מוסיפות תפילות מיוחדות ופסוקים נוספים .51ראה גם באוצר המושגים
ערך חינוך בית הקברות.
46גשר החיים פרק כז ,ג ,יא.
47שלחן ערוך יורה דעה סימן שסד ,ז.
48שם יד – טו .ובקשר לשימוש בגדר בית העלמין ראה
שם הלכה יט.
49ילקוט יוסף סימן נא ,א .והטעם כיון שהשולחים
מחוץ לארץ סמכו על דעת החברה קדישא בארץ ,וכיון
שבארץ לא נהגו לקבור עם הארון ,לא הוקדש הארון
להיאסר .ואף אם נאמר שלא ידעו ממנהג הארץ ,הוי
הקדש בטעות ואינו הקדש .והוסיף שיש לברר את דעת
השולחים ,ואם דעתם היתה על מנת שהארון יקבר עמו,
אין להקל.
50שלחן ערוך יורה דעה סימן שסח ,ב .גשר החיים פרק
כז ,ה ,ב .פני ברוך סימן לז ,כז.
51הפירוט מובא בספר גשר החיים פרק כז ,יא; וכתב
שם שבירושלים ובשאר הערים העתיקות שבארץ
ישראל לא נהגו בהקפות הללו .ועיין עוד כל בו על
אבלות עמוד .163
235
תורבקה תיב יניד .המ
הלכות ומנהגים
אופן הקבורה
לז .נהגו לקבור את הנפטר על גבו 52כשפניו כלפי מעלה באופן שרגליו כלפי ירושלים.
ובחוץ לארץ כלפי ארץ ישראל .עם זאת ,גם אם לא הקפידו על כך ,אין ליחיד לשנות
את הכיוון הכללי הקיים בבית העלמין.53
"אל ֶּת ֱאסֹף ִעם ַח ּ ָט ִאים נַ ְפ ׁ ִשי" (תהלים כו ,ט).
לח .אין לקבור רשע אצל צדיק .שנאמר ַ
לט .שניים שהיו שונאים זה לזה ,אין לקברם זה ליד זה.54
מ .יש מקומות שנהגו לכתחילה לקבור איש ליד איש ואשה ליד אשה .אך אין
קפידה – במקום שנוהגים כך – לקבור איש ליד אשה.55
על אופני קבורה שונים בבית הקברות – קבורת שדה ,קבורת רמה ,כוכים ,קבר משפחתי /זוגי; ראה באוצר
המושגים ערך קבורה בקומות.
מידות הקברים וההרחקות ביניהם
מא .העיקרון הוא שמידות הקבר צריכות להיות באופן שהנפטר יהיה מונח בתוכן ברווח.
יתכנו הבדלים בין מקום למקום .אך ככלל נהגו 2.00מטר אורך 0.70 ,רוחב .עומק הקבר 1.20מטר.
(על פי הקבלה היו שרצו להעמיק יותר ,אפילו כקומת אדם) .בתוך הקבר בונים מסגרת מבלוקים או
לבנים בגובה 40ס"מ .לאחר הקבורה של הנפטר בתוך המסגרת ,מניחים על המסגרת לוחות כיסוי
באופן שישאר חלל של טפח ( 8ס"מ) מעל הנפטר.
מב .המרחק בין קבר לקבר צריך להיות שישה טפחים .כשיש סלע או בהפרדה של מלט
בין קברים אפשר להקל בהפסק של שש אצבעות (קצת יותר מ 12ס"מ) .היו מקומות שמפני
דוחק המקום הקלו בשש אצבעות גם כשלא היה סלע ,אולם ראוי להרחיק שישה טפחים .בדרך
כלל המרחק בין קבר לקבר 65 – 55ס"מ .זה מה שנהוג בחלק גדול מהמקומות ,והדברים עשויים
להשתנות ממקום למקום ומזמן לזמן.
מג .בקבר משפחה אפשר להרחיק רק שש אצבעות (קצת יותר מ 12ס"מ) בין קבר לקבר.56
מד .אם נתמלא בית הקברות ואי אפשר להשיג עוד קרקע זמינה לקבורה ,מצד עיקר הדין
מותר למלא עפר על הקברות הישנים בגובה שישה טפחים (כשישים ס"מ) כדי להכין
236
52מנהג בני תימן להניח את הנפטר על צידו ,אלא שפניו
כלפי מעלה (שלחן ערוך המקוצר עיני יצחק ,יורה דעה
סימן קפא ,א ,בהערה) .המנהג בתימן היה לחפור כוך
בצד חפירת הקבר ולהכניס את המת בתוכו ,וסותמים
הכוך באבנים ומכסים את החפירה בעפר( .שם ,וכך
כתב גם הרב קאפח בספר הליכות תימן ,מנהגי קבורה
ואבלות עמוד .)328
53כל בו על אבלות עמ' .178 – 177
54שלחן ערוך יורה דעה סימן שסב ,ה – ו.
55כל בו על אבלות עמוד .179כך אמר לי גם חנניה
קהלת ירושלים בשם הרב
שחור מנהל חברה קדישא ִ
קוליץ.
56גשר החיים פרק כז ,ז ,ב.
תורבקה תיב יניד .המ
באופן זה כשמדובר באיש ואשה ,גם אם הם בעל ואשתו.58
מה .במקרה אסון חלילה ,כשמוכרחים לקבור רבים בבת אחת ,עושים לפחות מחיצה דקה
בין נפטר לנפטר.59
הלכות ומנהגים
למעלה קברים חדשים .57למעשה כיום כשישנה מצוקת מקום לקבורה ,נהגו לקבור בקומות על
פי הגדרים ההלכתיים המאפשרים זאת .במיוחד במקומות הרריים שישנם הפרשי גובה ,כגון הר
המנוחות בירושלים .ראה אוצר המושגים ערך קבורה בקומות .יש מי שכתב להימנע מקבורה
קבורת גברים ליד נשים
מו .נראה ברור מהפוסקים שאין איסור לקבור אישה ליד גבר 60שאינו בעלה .ומכל מקום
יש לנהוג כפי שהעיד הרב משה פיינשטיין שהמנהג לקבור אישה ליד בעלה ולידו
קוברים איש ,ואשתו בצד השני וכך הלאה כל השורה.61
הרחקה בין קברי ישראל לקברי גויים
מז .שיעור ההרחקה בין קברי ישראל לקברי גויים הוא ארבע אמות או מחיצה בגובה עשרה
טפחים .המחיצה יכולה להיעשות גם על ידי גדר חיה של צמחים צפופים.62
57שלחן ערוך יורה דעה סימן שסב ,ד .אמנם בבית יוסף
כתב בשם הרמב"ן בתורת האדם שדי בשלושה טפחים.
גם ר' עקיבא איגר (שם) כתב שדי בשלושה טפחים .גם
בפתחי תשובה (שם ג) כתב שבמקום שאי אפשר ניתן
להסתפק בפחות משישה טפחים .אבל בגשר החיים
(פרק כז ,ו ,ו) פסק שיש להקפיד על רווח שישה טפחים,
ושאין להקל בפחות .גם בצרור החיים (פיסקה רצ) כתב
שיש להתיר קבורה בקומות במקום שאין ברירה ,והצריך
שישה טפחים בין קבר לקבר.
58הרב שאול ישראלי במראה הבזק כרך ב עמוד .136
59גשר החיים פרק כז ,ו ,ד.
60ראה כל בו על אבלות ,עמוד ,179שהביא אחרונים
שכתבו שלא מצאנו קפידא על כך.
61אגרות משה ,יורה דעה חלק ג ,סימן קמח .וראה
במראה הבזק ,חלק א עמ' .37
62על פי במראה הבזק ,חלק א עמ' ,69ראה שם מקורות
מפורטים.
237
םירבק יוניפ .ומ
הלכות ומנהגים
מו .פינוי קברים
הטעם לאיסור
א .איסור פינוי מת הוא מפני "ניוול המת" ,שגופו של המת מוזז ממקומו ועלול להתפרק
או להראות באופן בלתי מכובד; ומפני "חרדת הדין" ,שעל ידי התעסקות בגופתו,
מטרידים את המת ממנוחתו .זכר למנוחת המתים ,מה שאמר איוב על שאיפתו למות "יָ ׁ ַשנְ ִּתי
ָאז יָ נו ַּח לִ י" (ג ,יג) ,ומה שאמר שמואל הנביא לשאול "לָ ָּמה ִה ְר ַ ּגזְ ַּתנִ י לְ ַה ֲעלוֹ ת א ִֹתי" (שמואל ב' ,כח,
טו) .1
מתי מותר לפנות
ב.
ככלל אין מפנים נפטר מקברו ,אלא מאחת הסיבות הבאות:2
• כדי לקברו בקברי אבותיו ומשפחתו.
• להעבירו מקבר שאינו שלו לקבר שלו.
• אם קבור בין הגויים או ליד גוי.
• אם נקבר בקבר גזול ,דהיינו שלא ברשות בעליו.
• אם הקבר מזיק את הרבים ,כגון שהוא סמוך לדרך.
• כדי להביאו מחוץ לארץ לארץ ישראל.
• אם קבור במקום שאינו משתמר ,ויש חשש שהקבר ינזק.
• אם קברוהו על דעת לפנותו משם .או שהוא ציוה לפני מותו לפנותו מקברו למקום
אחר.
ג.
ברור שאסור לפנות עצמות מתים לצורך מחקרים .גם במקרה שמותר להעביר עצמות
מתים מקברם ,יש לקברם מייד בכבוד הראוי.
ד.
אם כבר נקבר בארץ ישראל ,אין מוציאים אותו מקברו כדי להעלותו לירושלים .בדומה
לכלל "הכל מעלין לארץ ישראל" ,יש כלל הלכתי מקביל – "הכל מעלין לירושלים ואין הכל מוציאין".
אולם הכלל "הכל מעלין לירושלים" תקף רק בחיים ולא לאחר מיתה .לכן אף על פי שרשאים לפנות
נפטר מחוץ לארץ כדי לקברו בארץ ,אין לפנות נפטר בארץ כדי להעלותו לירושלים .פירוט על כללים
אלו מובא באוצר המושגים ערך הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין.
ה .מצד עיקר הדין מת מצוה קנה מקומו ואין מפנים אותו ,3ובזמן הזה אין נוהג דין זה ויש
לפנותו לבית הקברות .4הגדרות ופירוט יובאו באוצר המושגים ערך מת מצוה.
238
1שפתי כהן על שלחן ערוך יורה דעה סימן שסג ,סעיף
קטן א.
2שלחן ערוך יורה דעה סימן שסג ,א .נחלקו הפוסקים
האם מותר להעביר אישה כדי לקוברה ליד בעלה.
במראה הבזק (חלק ז עמ' )240הביא את הדעות השונות
ולמסקנה התיר להעביר קבר אישה ליד קבר בעלה אף
שכבר נקברה בסמוך לקברי אבותיה.
3שם סימן שסד ,ג .על פי הגמרא בבא קמא פא ,ב.
ק 4חזון איש יורה דעה סימן רט ,יג .ילקוט יוסף סימן
יד ,כג.
םירבק יוניפ .ומ
ז.
קבר המזיק את הרבים כגון שהוא סמוך לדרך ,אפילו נקבר שם מדעת בעל השדה מותר
לפנותו ומקומו טהור .הקרקע אינה נאסרת בהנאה.6
ח .אם קבר או בית קברות נמצאים בביזיון גדול ,התירו לפנות את הקברים .אך יש לבדוק
היטב קודם לכן שמוצו כל האפשרויות לשמור על כבוד הקברים ,ויש לשאול שאלת
חכם המכיר את כל הנתונים.7
הלכות ומנהגים
ו.
המוצא קבר בתוך שדהו ואינו יודע אם נקבר שם מדעת בעל השדה הקודם ,מותר
לפנותו ומקומו טהור .אבל אם מדעת בעל השדה נקבר שם ,אסור לפנותו ואם פינהו
מקומו טמא ואסור בהנאה.5
כיצד מפנים באופן המותר
ט .גם כשמפנים מת באופן המותר ,צריך להשתדל לחכות עד שיתעכל הבשר ויפנו רק את
העצמות .ואם מפנים ארון ,אין פותחים אותו.
י.
בפינוי מת צריך ליטול גם את העפר שהיה מונח שם ובלע מהמת ,ולקבור עמו במקום
החדש .והשיעור הוא 3אצבעות ( 6ס"מ) בעומק ומכל צד.
יא .המוליך עצמות ,עליו לעשות זאת באופן היותר מכובד שאפשר ,מתוך רגישות וכבוד
לצלם אלוקים שהיה באדם זה שאלו עצמותיו .בגמרא (ברכות יח ,א) מובא" :המוליך עצמות
ממקום למקום הרי זה לא יתנם בדסקיא (תיק עור) ויתנם על גבי החמור וירכב עליהם ,מפני שנוהג
בהם מנהג ביזיון .ואם היה מתיירא מפני נכרים ומפני לסטים – מותר" .כלומר שהיחס לעצמות נמדד
לפי תנאי המציאות ,והעיקרון המנחה הוא כבוד המת.
מנהגי אבלות בפינוי קבר
יב .אם קברו את המת על דעת לפנותו בתוך השבעה ,מתחילים להתאבל רק מהקבורה
השנייה.
יג .אם קברו את המת על דעת לפנותו משם לאחר שבעה ,מתחילים למנות אבלות מיד
לאחר הקבורה הראשונה .אם פינוהו בתוך שבעה חוזרים ומונים מהקבורה השנית .אם
פינוהו לאחר שבעה אין מתאבלים עליו שוב.
יד .אם קברו את המת על דעת שלא לפנותו ,אף על פי שנמלכו ופינוהו אין מונים לו אבלות
מחדש אלא נוהגים כדין ליקוט עצמות.8
5לשון הטור יורה דעה סימן שסד ,וכך גם נפסק להלכה
בשלחן ערוך שם סעיף ב .ראה אוצר המושגים ערך קבר
הנמצא.
6שלחן ערוך יורה דעה סימן שסד ,ה .שפתי כהן שם
סעיף קטן יב ,על פי הגמרא בסנהדרין מז ,ב – "קרקע
עולם אינה נאסרת".
7אגרות משה יורה דעה חלק א ,רמו .וראה גם במראה
הבזק חלק ה ,צה.
8שלחן ערוך יורה דעה סימן שעה ,ג .גשר החיים פרק
יט ,ד ,ט .פני ברוך סימן ח ,ב.
239
םירבק יוניפ .ומ
הלכות ומנהגים
איסור פתיחת קבר
טו .אחרי סתימת הגולל אין לפתוח את הקבר ,גם אם אין מזיזים את המת ,גם במת קטן.9
טז .האיסור הוא בפתיחת הכיסוי הפנימי הסמוך מעל הנפטר – "האהל" .לכן אם יש צורך
אפשר לחטט בעפר שמעל האהל אם נפל שם דבר .קודם סתימת הגולל מותר לפתוח
את כיסוי האהל אם הוא לצורך.
יז .אם נזכרו אחר סתימת הגולל שהנפטר ציוה לקבור עמו דבר מסוים ,יקברו בתוך העפר
שמעל האהל ולא יפתחו את האהל עצמו.
יח .מותר לפתוח את הקבר לזהות אדם ,כדי להתיר את אשתו מעיגון.10
יט .תינוק שלא נימול ושכחו למולו על קברו ,מותר בתוך יום או יומיים לפתוח הקבר כדי
למולו .אבל לאחר מכן אין לפתוח הקבר ,משום ניוול המת.
כ.
אם שכחו להלביש את המת באחד מתכריכיו ,פותחים ומלבישים בתוך יום או יומיים
רק במת קטן פחות משלוש עשרה שנה .אבל לא במת גדול ,כדי למנוע ממנו חרדת
הדין.
כא .אם לא הניחוהו כראוי או שלא ישרו את אבריו כראוי בקבר ,מותר לפתוח הקבר בתוך
יום או יומיים גם במת גדול.
ליקוט עצמות
בזמן התלמוד היו קוברים בכוכים לפי שעה ,ולא היו מפנים את המת עד שנתעכל הבשר ,ואז היו מלקטים
את העצמות וקוברים אותן במקום אחר .בעת ליקוט העצמות היו נוהגים אבלות יום אחד (מסכת שמחות
פרק יב) .כיום דין זה נוהג רק בהבאה לקבורה מחדש .חשוב לציין שההעברה מחו"ל לארץ לוקחת כמה
ימים ,וכיוון שהאבלות היא בליקוט העצמות ולא בקבורה ,לכן למעשה כשקוברים ,בדרך כלל אין נוהגים
אבלות .ראה להלן הלכות כו-כז-כח.
כב .מיד כשמתחילים ללקט את העצמות ,נוהג הקרוב אבלות – קורע שוב ,יושב על הארץ,
חולץ מנעליו ונוהג אבלות עד הערב .משחשך היום מפסיק אבלותו גם טרם שנקברו
העצמות .11למחרת אינו נוהג אבלות כלל ,גם אם ממשיכים אז ללקט העצמות וגם אם
קוברים אותן אז .לפיכך אין מלקטים סמוך לחשכה כדי שלא יצא שלא התאבל על
ליקוט העצמות כלל.12
240
9שלחן ערוך יורה דעה סימן שסג ,ז.
10ילקוט יוסף סימן נב ,ט.
11גשר החיים פרק כו ,ד ,ח .קודם לכן (סעיף ה) כתב
שלדעתו אין איסור "לא תלין" בליקוט עצמות אלא רק
כשהבשר קיים.
12שלחן ערוך יורה דעה סימן תג ,א .לפי החזון איש
(יורה דעה סימן ריג ,ד) נוהג אבלות מגמר הליקוט.
לפיכך אם ליקט ביום וסיים בלילה נוהג אבלות כל יום
המחרת.
םירבק יוניפ .ומ
כד .דין אבלות בליקוט עצמות נוהג גם אם הבשר קיים.
כה .אין אנינות בליקוט עצמות ,לכן מותר לאכול בשר ולשתות יין.13
כו .אם לא נהג אבלות ביום ליקוט העצמות ,אינו נוהג אבלות למחרת.
הלכות ומנהגים
כג .בשעת ליקוט העצמות אין מספידים ,אבל אומרים דברי שבח וקילוסין על הנפטר ועל
הקב"ה שהוא ממית ומחיה.
כז .הקרובים נוהגים אבלות באותו יום גם אם לא נכחו בליקוט העצמות אלא רק שמעו
באותו יום על כך ,אבל אם שמעו על כך למחרת אין נוהגים אבלות.
כח .אין חובה להודיע לקרובים על ליקוט העצמות ,ויש אומרים שעדיף לא להודיעם כדי
לא להצריכם להתאבל שוב.14
כט .יש לנהוג כבוד בעצמות שנלקטו ,ולשמרן ולשאת אותן כדרך שנושאים מת.
ל.
אין מלקטים עצמות במועד ,כדי שלא לעורר את הצער.
לא .כשמלקטים עצמות של שני מתים או יותר ,מקפידים שלא לערבב בין העצמות .מותר
לקבור בקבר אחד גדול ,בארון נפרד לכל נפטר.15
לב .אין הבן מפנה בידיו עצמות אביו ואמו ,וכל שכן אם הגוף קיים שאז אסור מדינא .הטעם
משום כבוד אביו ואמו.
לג .אם הבן כהן אסור לו להיטמא לקרוביו ,שמא חסר מהגוף ,ואין הכהן רשאי להיטמא
לגוף שאינו שלם.16
לד .אם נקבר באופן זמני על דעת לפנותו ,ופינהו תוך שבעה – מתחיל שבעה מחדש .ואם
פינהו אחר שבעה ,נוהג יום אחד.
לה .דין ליקוט עצמות נוהג פעם אחת בלבד ,ואין ליקוט אחר ליקוט.
לו .העברה מארון לאדמה או מאדמה לארון נחשבת ליקוט עצמות .העברת ארון בשלמותו
ממקום למקום לא נחשבת ליקוט עצמות.17
13שלחן ערוך שם.
14בילקוט יוסף (סימן נט ,ב) כתב שבמקרה של העברת
חללי המלחמה לקבורת קבע ולמנוחת עולמים ,יפה נהגו
שלא להודיע על מועד הפינוי למשפחות החללים כדי
לא להצריכם לשבת שוב באבלות.
15ילקוט יוסף סימן נב ,יב.
16שפתי כהן יורה דעה סימן תג ,סעיף קטן א.
17גשר החיים פרק כו ,ד ,יב .שו"ת יביע אומר חלק ט
סימן מח .אמנם באגרות משה (יורה דעה חלק א ,רס)
כתב להחמיר ולנהוג אבלות במקרה כזה .וראה עוד
במראה הבזק כרך ב עמוד .139
241
הרובקב בוכיע .זמ
הלכות ומנהגים
מצבים מיוחדים באבלות
מז .עיכוב בקבורה
א .אם הקבורה מתעכבת לזמן קצוב שיש בו אפשרות וצורך לטפל בנפטר ובקבורתו ,עדיין
יש דין אנינות על הקרובים .1אם אין אפשרות או צורך לטפל בנפטר ,אין דין אנינות.2
ראה לעיל בפיסקה "חלות האנינות" ,עמוד .65
ב.
אם שלחו את המת לעיר אחרת ולא ידוע מתי ייקבר ,ככלל ,הנשארים בבית מתחילים
לנהוג אבלות מיד כשחוזרים מהלוויה ,3ואלו שנסעו עם המת לקברו מתחילים אבלות
לאחר הקבורה .4פירוט והתייחסות נוספת להלכה זו תובא בפרק הבא.
ג.
אם קיבל ידיעה שמת לו מת בעיר אחרת והקבורה מתעכבת ואינו נוסע למקום הקבורה,
האבלות חלה רק מזמן הקבורה 5ויש אומרים שחלה מיד .6לפי זה אם הוא בארץ ומת
לו קרוב בחוץ לארץ ,והקבורה תהיה בחוץ לארץ בערב יום טוב ,אם קיבל עליו אבלות
שעה אחת קודם יום טוב פטור מהשבעה ,למרות שבחוץ לארץ לא קברו עדיין.7
ד.
מי שהחל וסיים את אבלות השבעה קודם לשאר קרוביו ,מסיים גם את השלושים קודם
לשאר קרוביו .בכל אופן את העלייה לקבר יעשו רק לאחר שלושים יום מהקבורה.8
ה .אם נתנו את המת בארון והניחוהו בחדר אחר ולא קברוהו לפי שהיתה העיר במצור,
מונים לו מיד שבעה ושלושים לאבלות אף על פי שדעתם לקברו בבית הקברות אחר
המצור .וסתימת הארון נחשבת לגביהם כקבורה וחלה עליהם אבלות מיד.9
242
1יד אפרים הלכות אונן ,א.
2כל בו על אבלות עמוד .118בזמנו היו תקנות
ממשלתיות במקומות מסוימים שאין לקבור נפטר בתוך
48שעות מפטירתו ,כדי לוודא שאמנם מת .מצב זה עורר
את השאלה לגבי גדר אנינות באותו זמן על הקרובים.
ראה למשל שם (מעמוד ,)119התייחסויות הלכתיות לכך.
3הערת הרב נבנצל שליט"א – אם עומדים בקשר
טלפוני וכיוצא בזה ,ונותנים הוראות היכן לקבור וכו',
עדיין הם אוננים.
4שלחן ערוך יורה דעה סימן שעה ,ב .גשר החיים פרק
יט ,ד ,ח .ועיין עוד לעיל בפיסקה על תחילת האבלות,
עמוד .94
5גשר החיים פרק יט ,ד ,י .פני ברוך סימן ח ,יא .במראה
הבזק חלק ב עמוד .144אמנם כששלחו את המת
לקבורה בעיר אחרת נוהגים אבלות מיד כיון שגמרו את
הטיפול בו ,אבל כשמקבל אבלות על פי ידיעה והידיעה
אומרת שיקבר למחר ,נוהג אבלות מהקבורה .אמנם יש
שדחו סברה זו ולכן לדעתם גם במקרה זה נוהג אבלות
מיד ולא צריך להמתין לקבורה .גם לפי הדעה שצריך
להמתין עד הקבורה ,מסתבר שאינו נוהג אנינות כיון
שאינו טרוד בקבורה (פני ברוך שם הערה כג) .הערת הרב
נבנצל שליט"א – אלא אם כן מעביר הנחיות.
6כך הורה לי הרב דוב ליאור ,בתשובה לשאלתי,
שהיות והאבל לא משתתף בלוויה וגם לא מתייעצים
עימו בקשר לכך ,נחשב כמי שמסרוהו לכתפים והאבלות
חלה מיד .כמהרש"ם (שו"ת חלק ב ,סימן רו) ולא כנצי"ב.
7נטעי גבריאל חלק א ,פרק קלג ,טו.
8כך הורה לי הרב יעקב רוז'ה שליט"א ,כיון שהאבלות
קשורה בקרובים ונמדדת לפי הזמן שבו הם החלו לנהוג
אבלות ,ואילו העלייה לקבר קשורה בעניינים של עליית
הנשמה ,ועניינים אלו נקבעים לפי הקבורה.
9שלחן ערוך יורה דעה סימן שעה ,ד.
הרובקב בוכיע .זמ
ז.
מי שנהג אבלות על קרובו שמת כיון שהיה סבור שכבר נקבר ,ונודע לו לאחר מכן
שטעה ,אותה אבלות שנהג לא עולה לו וצריך לנהוג שוב מזמן שנקבר או משעה
שנתייאשו לקברו.11
ח .אם שלחו את המת לעיר אחרת והחלו לנהוג אבלות ,ולאחר מכן עיכבו את הקבורה
זמן ארוך ,אין צריכים להפסיק אבלותם וגם לא צריכים לחזור ולהתאבל מאחר שנהגו
כדין.12
הלכות ומנהגים
ו.
הרוגי מלכות שאין מניחים אותם לקברם ,מתחילים להתאבל עליהם ולמנות שבעה
ושלושים משעה שנתיאשו לקברם ברשות המלכות.10
ט .אם הקבורה מתעכבת ואין אפשרות להקדימה ,מותר לכבודו של הנפטר להקפיא את
הגופה או להזריק לה חומרים משמרים.13
10שם סעיף ה.
11רמ"א שם סעיף א ,שלחן ערוך שם סעיף ו.
12רמ"א יורה דעה סימן שעה ,ז .פני ברוך סימן ח ,ט.
13כך הורה לי הרב מרדכי אליהו שליט"א( .וכעין זה
משמע מהרמ"א יורה דעה סימן שסג ,ב .אמנם שם
מדובר על זירוז תהליך וכאן על עיכובו ,אך העיקרון
המשותף הוא כבוד הנפטר).
243
העבש תבשל ולחה רבכ ויבורקש רחאל קר התימה לע ול עדונש ימ .חמ
הלכות ומנהגים
מח .מי שנודע לו על המיתה רק לאחר ק
שקרוביו כבר החלו לשבת שבעה
א .קרוב שלא ידע שמת קרובו ובא באמצע השבעה לבית האבלים ,או שידע אבל לא החל
לנהוג אבלות קודם שבא אצל שאר הקרובים היושבים שבעה ,לעתים מתחיל למנות
לעצמו שבעה ,ולעתים מצטרף למנות שבעה עם שאר האבלים.
ב.
מושג משמעותי בהלכה זו הוא "גדול הבית" .גדול הבית הוא הדמות המרכזית
במשפחה ,האבל שענייני המת וקבורתו נחתכין על פיו ,לאו דווקא הגדול בשנים.
ג.
אם יושב עם האבלים גם גדול הבית – מצטרף הקרוב לאבלים ויושב רק את מספר
הימים שהם משלימים ,וקם מהשבעה יחד אתם.
ד.
ישנם ארבעה תנאים כדי שיוכל הקרוב להצטרף אל האבלים:
• כשלא ידע שמת ,או אפילו ידע אבל לא התחיל לנהוג אבלות עד שבא למקום
האבלים .אבל אם התחיל למנות לעצמו ,לא מצטרף אפילו אם בא אליהם.
• כשגדול הבית בין האבלים (אפילו אם רק ישב שם וכבר הלך).
• כשהאבלים יושבים בעיר שמת או שנקבר שם.
1
• שהקרוב היה בזמן הקבורה לא רחוק יותר ממהלך יום אחד ממקום הקבורה .
אם לא מתקיימים כל ארבעת התנאים ,מונה הקרוב שבעה ימים לעצמו מהזמן שנודע
לו.
ה .גם אם אין גדול הבית במשפחה ,כגון אחים השוים ביניהם ,מחשיבים את רוב האחים
כגדול הבית ,ונהגו להקל שהקרוב יצטרף עם שאר האבלים.
ו.
אפילו בא ביום השביעי ,אם עדיין לא קמו – יושב אתם שעה קלה וקם יחד אתם,
ולאחר שקם אתם מניח תפילין בברכה .2אם כבר קמו מאבלותם – מתחיל למנות
שבעה לעצמו.
ז.
אם האבל מצטרף לקרוביו ויושב אתם ,אפילו חזר אחר כך לביתו נגרר אחרי גדול הבית,
וקם בזמן שגדול הבית קם.
ח .גדול הבית עצמו שבא למקום האבלים ואז נודע לו על המיתה ,לא מצטרף אתם ,ויש
מי שמקל שמצטרף עמם.3
244
1בשלחן ערוך (יורה דעה סימן שעה ,ח) נפסק שאם
היה במקום קרוב ,שהוא כשיעור מהלך עשר פרסאות,
שאפשר שיבוא ביום אחד – מצטרף עם שאר האבלים.
נחלקו האחרונים אם אפשר כיום להחשיב מהלך יום
אחד ברכבת או במטוס .למעשה כיום שאפשר להגיע
בעזרת מטוסים למרחקים גדולים ,מחשיבים לפיהם
מרחק של יום אחד .סיכום הדעות מובא בילקוט יוסף
סימן טו ,הערה ג .ועוד הוסיף (שם הלכה ו) שאם יש
אפשרות עקרונית להגיע תוך 12שעות ,למרות שבפועל
הזמן מתארך בגלל חניות ביניים ,עדיין נחשב מהלך יום
אחד ,ומצטרף עמהם .ראה גם דברי מלכיאל ,חלק ב,
סימן צט.
2ילקוט יוסף סימן נח ,יד.
3שם סימן טו ,ח.
העבש תבשל ולחה רבכ ויבורקש רחאל קר התימה לע ול עדונש ימ .חמ
י.
כשמוליכים את המת מעיר לעיר ,וחלק מהקרובים נשארים וחלקם מלווים את הנפטר
לעיר האחרת ,ככלל ,אלו שאינם מלווים את המת מונים שבעת ימי אבלות משיחזירו
פניהם מהמת ,ואלו שהולכים עמו מונים מסתימת הגולל .אבל כשגדול הבית הולך עם
הנפטר ללוותו ,ולא עתיד לחזור לשאר האבלים ,כולם נגררים אחריו ומונים משעה
שייקבר ,ודווקא כשמקום הקבורה אינו רחוק יותר משלושה ימי הגעה .אבל אם מקום
הקבורה רחוק יותר משלושה ימי הגעה ,מתחילים למנות מיד .ואם גדול הבית עתיד
לחזור בתוך שבעה לבית האבלים ,מונים הנשארים שבעה משיחזירו פניהם מהמת,
והחוזרים מצטרפים אליהם וקמים יחד אתם.4
הלכות ומנהגים
ט .גדול הבית שהתחיל אבלות ובא והודיע לקרוביו ,מתחילים למנות לעצמם ולא
מצטרפים איתו .שאין הנמצא נגרר אחרי הבא ,אלא הבא נגרר אחרי הנמצא.
יא .אדם ששמע שמת לו קרוב בעיר אחרת ,ואין בכוונתו להשתתף בלוויה ,אם יודע
שהלוויה תתקיים באותו יום – ימתין ויתחיל לשבת שבעה מזמן סיום הקבורה .אם
הקבורה מתאחרת ,ולא תתקיים באותו יום – יתחיל לשבת מיד ולא ימתין לקבורה .אם
אינו יודע מתי תהיה הלוויה ,יתחיל באבלות מרגע ששמע על הפטירה.5
יב .מי שקיבל הודעה על קרובו שנפטר בחוץ לארץ ,אינו מניח תפילין ביום ההודעה.
לכתחילה יתחיל לנהוג אבלות רק לאחר הקבורה ,ויש אומרים שיכול לנהוג אבלות
מיד ,ובפרט אם לא ידוע מתי ייקבר .ואם החל לנהוג אבלות מיד ונתברר לו שנקבר
קרובו רק לאחר שלושה ימים ,אינו צריך להשלים שלושה ימים נוספים באבלות.6
4שלחן ערוך יורה דעה סימן שעה ,ב .גשר החיים פרק
יט ,ה ,ו .חכמת אדם כלל קסב ,טו.
5צרור החיים פיסקה עו.
6ילקוט יוסף סימן טו ,י .ובהערה שם דן אם יש מציאות
של אבלות קודם הקבורה.
245
העומש יניד .טמ
הלכות ומנהגים
מט .דיני שמועה
שמועה קרובה
כללו של דבר :יום שמועתו הקרובה כיום הקבורה.
רמב"ם הלכות אבל ,פרק ז ,א
א .קרוב שנודע לו על פטירת קרובו בתוך השלושים למיתה או ביום השלושים עצמו,
נקראת שמועתו "שמועה קרובה".1
ב.
בשמועה קרובה האבל לא מניח תפילין ,וחייב לקרוע ,ואוכל סעודת הבראה ,וחייב
לנהוג אבלות שבעה ושלושים מיום השמועה.
ג.
מברכים דיין האמת מיד כששומעים ,גם בשבת וביום טוב מברכים.2
ד.
דין שמועה קרובה יתכן גם לפני הקבורה .לדוגמא :לפי הדעה שיתחיל לנהוג אבלות מיד מזמן
השמועה ,כאשר שמע על פטירת קרובו ,ולא עתיד להשתתף בלוויה .וראה עוד בפרק הקודם הלכה
יא – יב.
בשבת ובחג
ה .אם שמע שמועה קרובה בשבת ,השבת מצטרפת לשבעה ,כיון שנוהג אבלות בצנעה ,וקם
ביום שישי בבוקר.3
ו.
אם שמע שמועה קרובה בערב החג ,גם אם ערב החג חל בשבת ,החג מבטל את
השבעה.4
ז.
אם שמע שמועה קרובה ביום טוב ,מברך דיין האמת .במוצאי יום טוב קורע רק כשחל
בחול ולא בחול המועד ,כיון שאין זו שעת חימום וצער וגם לא שעת שמועה .5אין החג עולה
לו למניין "שבעה" אלא מתחיל לשבת לאחר החג ,אבל ימי הרגל עולים למניין שלושים.
ח .מי ששמע אחרי הרגל שקרובו נפטר קודם הרגל ,כיון שלא נהג כלל אבלות קודם הרגל,
צריך להתחיל לנהוג אבלות שבעה מיום השמועה.6
ט .אין אוכלים סעודת הבראה בשבת וביום טוב .7אך אם שמע שמועה קרובה בשבת או
בחג ,לפי מנהג עדות המזרח עורכים סעודת הבראה במוצאי שבת ויום טוב ,כיון שאז
246
1שלחן ערוך יורה דעה סימן תב ,א.
2שמירת שבת כהלכתה חלק ב ,פרק סה ,מט.
3שלחן ערוך יורה דעה סימן תב ,ז.
4שם סימן שצט ,א; תב ,י .שמירת שבת כהלכתה
שם ,נ.
5משנה ברורה סימן תקמז ,סעיף קטן יא.
6שלחן ערוך אורח חיים סימן תקמח ,כ; יורה דעה סימן
תב ,ח.
7שלחן ערוך יורה דעה סימן תא ,ד.
העומש יניד .טמ
י.
אם שמע שמועה קרובה בחול המועד ,דינו כמת בחול המועד .ואם תהיה רחוקה לאחר
המועד ,קורע בחול המועד על כל אחד מקרוביו.9
יא .סופרים שלושים יום מהמיתה וגם אם חל חג בינתיים אין מחשבים בו קיצורי ימים .כך
למשל ,אם שמע עשרה ימים אחרי סוכות שמת לו מת ערב החג ,אף על פי שאם היינו מחשיבים
שעה לפני החג לשבעה ימים ,ובצירוף שבעת ימי החג ושמיני עצרת שגם הוא נחשב לשבעה ימים
נקבל עשרים ואחת יום ,ובצירוף עשרה ימים שעברו נגיע לשלושים ואחת ,אין לזה דין שמועה
רחוקה אלא שמועה קרובה .שאין החג עולה למי שלא נהג אבלות קודם לחג ,וכל שכן למי
הלכות ומנהגים
מתחילה האבלות; ולפי מנהג האשכנזים אין עורכים סעודת הבראה כלל במוצאי שבת
ויום טוב ,כיון שנדחתה האבלות.8
שלא ידע שמת לו מת.10
אם לא נהג אבלות כששמע
יב .אם שמע שמועה קרובה ולא נהג אבלות ,עדיין יש עליו חיוב להתחיל ולמנות שבעה
ושלושים ,כל זמן שלא עברו שלושים יום מיום השמועה .הטעם הוא כיון שיום השמועה
כיום הקבורה ,ודינו כמי שלא נהג אבלות שבתוך שלושים חייב להשלים .ואם עברו שלושים יום
גם מיום השמועה ולא נהג אבלות ,אינו יכול להשלים יותר .11ויש אומרים שאם עברו
שלושים יום מהמיתה ,אינו צריך להתאבל.12
יג .חתן או כלה ששמעו שמועה קרובה בתוך שבעת ימי המשתה ,ולאחריהם תהיה רחוקה,
נוהגים אבלות בצנעה עד תום ימי המשתה ,ולמוצאי ימי המשתה נוהגים באבלות זמן
קצר כדין שמועה רחוקה.13
עיתוי האזכרה
יד .אף על פי שדיני השבעה והשלושים נוהגים מיום השמועה ,את האזכרה בשלושים
עורכים בליל או ביום השלושים מהקבורה.14
8שלחן ערוך ורמ"א ,יורה דעה סימן שעח ,יא .גשר
החיים פרק כ ,ב ,יא .ילקוט יוסף סימן יג ,יג.
9גם לפי המנהג שבחול המועד קורעים רק על אב ואם.
שלחן ערוך יורה דעה סימן שמ ,לב; תא ,ג .גשר החיים
פרק ד ,כה.
10שלחן ערוך אורח חיים סימן תקמח ,כ; יורה דעה
סימן תב ,ח.
11גשר החיים פרק כד ,א ,ז.
12נטעי גבריאל חלק ב ,פרק לח ,יג ,בשם החיד"א.
13שם ,טז.
14ילקוט יוסף סימן לו ,ו.
247
העומש יניד .טמ
הלכות ומנהגים
שמועה רחוקה
אבל אם הגיעה לו השמועה אחר השל ֹשים יום ,הרי זו שמועה רחוקה ואינה נוהגת אלא יום אחד ואינו
קורע ,וכאילו יום השמועה הוא יום שביעי ויום של ֹשים ,ומקצת היום ככולו .
רמב"ם ,שם
עיתוי
טו .אם הגיעה אליו השמועה אחר שלושים למיתה אפילו בליל שלושים ואחד נקראת
שמועתו "שמועה רחוקה".
טז .שמועה רחוקה מונים מיום המיתה ולא מיום הקבורה.15
יז .אפשר לנהוג את האבלות הקצרה גם בלילה.16
אופן הבעת האבלות
יח .בשמועה רחוקה נוהג אבלות רק שעה קלה ,וגם אז אינו נוהג כל דיני האבלות אלא
די במעשה אחד שניכר בו שעושהו משום אבלות ,כגון חליצת הנעליים או להתיישב
בכסא נמוך ,ומיד אחר כך הוא יכול לנעול נעליו או לקום מהכסא.17
יט .אם היה עוסק בתורה או במלאכה או ברחיצה ושמע שמועה רחוקה ,פוסק ,אך אינו
צריך לחלוץ תפילין .בכל מקרה צריך שיעשה מעשה בפועל שניכר שעושהו משום
אבלות.
כ.
בשמועה רחוקה אין סעודת הבראה.18
דיין האמת
כא .צריך לברך "דיין האמת" על כל הקרובים .אם לא ברך וכבר עברו 24שעות מאז ששמע,
כבר פג עיקר הצער הראשוני ולא יברך.19
248
15שלחן ערוך יורה דעה סימן תב ,א .אמנם יש דעות
המחמירות להחשיב רק מיום הקבורה ,אך בגשר
החיים (פרק כד ,א ,א) כתב שהרוצה להקל יש לו על
מה שיסמוך ,וגם בילקוט יוסף (סימן נח ,ד) ,ובפני ברוך
(סימן כו ,ג) כתבו להקל.
16שלחן ערוך יורה דעה סימן שצה ,ב .אמנם לגבי
השבעה יש מחלוקת אם אומרים מקצת היום ככולו גם
בלילה .אבל לגבי שמועה רחוקה לכל הדעות אומרים
מקצת היום ככולו גם בלילה (טור שם) .וכן שם סימן תב ,א.
17שלחן ערוך יורה דעה סימן תב ,ב.
18שם סימן שעח ,יב.
19גשר החיים פרק כד ,ב ,ג .למרות שמי שיושב
באבלות ולא ברך יכול לברך תוך שלושה ימים ,שם
מדובר במי שיושב בפועל באבלות והצער מורגש יותר,
ולכן יכול לברך עד שלושה ימים.
העומש יניד .טמ
כב .אין קורעים על שאר קרובים אלא רק על אב ואם ,ועליהם לעולם קורע ,20וקורע כל
בגדיו כמו שפורט לעיל בדיני קריעה על אב ואם.
כג .בחול המועד אין קורעים בשמועה רחוקה על אביו ואמו ,וקורע רק לאחר המועד.21
אבל מברכים ברכת דיין האמת מיד ,אפילו בשבת ויום טוב.22
הלכות ומנהגים
קריעה
שבעה ,שלושים ושנים עשר חודש
כד .שמועה רחוקה לאחר שנהג אבלות שעה קצרה ,מבטלת דיני שבעה ודיני שלושים.
אבל על אב ואם ממשיכים לחול הדינים המיוחדים הנוהגים גם לאחר שלושים :אסור
בתספורת עד שיגערו בו חבריו ,אינו מחדש בגדים וחפצים ,נמנע משמחות וכו' (כמו
שפורט מעמוד .)188הגבלות אלה נמנות מיום הפטירה ולא מיום השמועה ,לפיכך אם
שמע שמועה על אביו ואמו לאחר שנים עשר חודש מהפטירה ,קורע ונוהג רק שעה
קלה ודיו.23
כה .שמע שמועה רחוקה על אביו ואמו ונהג אבלות שעה קלה ,ופגע בו החג בתוך שלושים
יום לאבלו ,מותר לו להסתפר בערב יום טוב לכבוד החג.24
כו .אם שמע בשבת או ביום טוב אינו נוהג בהם שום מנהג אבלות ,גם לא דברים שבצנעה.
וינהג במוצאי שבת שעה קצרה כאמור לעיל.25
כז .שמועה קרובה שנעשית רחוקה – אם שמע בשבת או ביום טוב שהם יום שלושים,
ולמוצאי שבת או מוצאי יום טוב נעשית שמועה רחוקה .אף על פי שנוהג בשבת וביום
טוב אבלות בצנעה ,נחשבת במוצאי שבת או מוצאי יום טוב כשמועה רחוקה .26יש
אומרים שהוא הדין בפורים ,אם שמע שמועה קרובה בפורים ולמוצאי פורים נעשתה
רחוקה דינו כשמועה רחוקה.27
כח .שמועה שעוברת מארץ לארץ ,מחשיבים לפי המקום של השומע ולא לפי מקום
הנפטר .כך למשל אם הגיעה שמועה מארצות הברית ששם הוא בתוך שלושים אבל בארץ כבר יום
שלושים ואחד ,נחשבת שמועה רחוקה .ולהפך – אם נפטר בארץ וכאן כבר ליל שלושים ואחד אבל
שם עדיין יום שלושים ,נחשבת שמועה קרובה.28
20שלחן ערוך יורה דעה סימן שמ ,יח .סימן תב ,ד.
21משנה ברורה סימן תקמז ,סעיף קטן יד .גשר החיים
פרק ד ,כד.
22כיון שהברכה נתקנה על שמועות רעות .בגשר
החיים (פרק ד ,כו) כתב שאלו הנוהגים לסמוך את
הברכה לקריעה ,דוחים את הברכה למוצאי שבת ויום
טוב שאז קורעים ,אבל דווקא בהמתנה קרובה כזאת ולא
בהמתנה ארוכה מחול המועד ועד לאחר המועד.
23שלחן ערוך יורה דעה סימן תב ,א .גשר החיים פרק
כד ,ב ,ד.
24ילקוט יוסף סימן נח ,ג.
25שלחן ערוך אורח חיים סימן תקמח ,יח .יורה דעה
סימן תב ,ו.
26שלחן ערוך יורה דעה סימן תב ,ה.
27פני ברוך סימן כו ,טו.
28ילקוט יוסף סימן נח ,י.
249
העומש יניד .טמ
הלכות ומנהגים
כט .שמועה ספק קרובה ספק רחוקה ,יש להקל שלא לקרוע על שאר קרובים ,ויושב שעה
אחת ודיו.29
ל.
חכם שבאה שמועתו לאחר שנים עשר חודש ,אין סופדים אותו.
שמועה על שני קרובים
לא .אם שמע על שני קרובים ,שמועה קרובה או רחוקה ,נוהג אבלות בבת אחת על
שניהם.
לב .אם שמע על קרוב אחד ולאחר יום או יותר שמע על קרוב נוסף ,מתחיל לנהוג אבלות
מחדש על הקרוב השני והימים נחשבים לו גם לראשון .30פירוט מובא לקמן בפרק נג – מת
קרוב נוסף בתוך זמן האבלות.
טעות בשמועה
לג .אם שמע שמועה ומספק החשיבה לרחוקה ולאחר שלושים נודע לו שהיתה קרובה ,או
שהטעו אותו על שמועה קרובה ואמרו לו שהיא רחוקה ,או שטעה בעצמו ונהג אבלות
בשמועה קרובה כאילו היתה שמועה רחוקה ,אינו צריך לנהוג שוב אבלות.31
לד .שמע שמת לו מת ונהג שבעת ימי אבלות ,ולאחר מכן נודע לו שמת רק כעת ,צריך
לישב שוב שבעת ימי אבלות .וכן הדין אם נהג בטעות שבעה על קרובו שנפטר ולאחר
מכן נתברר שלא אותו קרוב נפטר אלא קרוב אחר נפטר ,צריך לשבת שבעה שוב.32
אם לא נהג אבלות כששמע
לה .אם לא נהג אבלות בשעת שמועה ,צריך להשלימה אחר כך.33
250
29אמנם יש דעות שחייב להתאבל כיון שנותנים חזקת
חיים לאדם שנפטר ואומרים שרק לאחרונה מת (בית
חדש ,יורה דעה שצז) .והטורי זהב חלק עליו מטעם
שאין אומרים חזקת חיים למי שכבר נפטר ,ולכן אין
להתאבל במקרה של ספק כזה ,בפרט שאנו אומרים
שהולכים באבל להקל .וכן פסק בגשר החיים פרק כד ,ב,
ז; ובילקוט יוסף סימן נח ,ח .ובפני ברוך (סימן כו ,ד) הביא
בשם שבט הלוי (יורה דעה סימן ריג) שבזמננו שאפשר
לברר בקלות בטלפון וכדומה ,יש להחמיר עד שיברר.
30שלחן ערוך יורה דעה סימן תב ,ט.
31ילקוט יוסף סימן נח ,ט .פני ברוך סימן כו ,ו .ועיין עוד
גשר החיים פרק כד ,ב ,ט.
32פני ברוך שם ז – ח.
33ציץ אליעזר חלק ז ,סימן מט ,פרק י.
תולבא קפס .נ
במקרים של ספק אבלות ,הכלל היסודי שנפסק להלכה הוא :כל עדות שמשיאים את האשה על פיה,
מתאבלים על פיה .כלומר ,שאם זו עדות שניתן להסתמך עליה כדי להשיא אשה של אדם שנעדר ,ניתן גם
להסתמך עליה כדי להחיל דין אבלות על הקרובים.1
דיני היתר עגונה מורכבים ביותר .ככלל ניתן לומר שחכמים הקלו והתירו להסתמך על עדויות שבאופן רגיל
אין מסתמכים עליהן ,כדי לשחרר את האשה מעגינותה ולאפשר לה להינשא .הסיבות שחכמים אפשרו
להסתמך על עדויות לא מוצקות הן :האשה תדייק היטב לפני שתינשא בשנית ,ולא תינשא כל עוד יש
אפשרות שבעלה חי עדיין (הביטוי ההלכתי – "אשה דייקא ומינסבא") .טעם נוסף – עדים לא ישקרו בדבר
העתיד להתגלות (הביטוי ההלכתי – "מילתא דעבידא לאיגלויי ,לא משקרי אינשי").
אמנם בעדות לאבלות מתאים רק הטעם השני .אך ההכרעה ההלכתית בסופו של דבר היא להסתמך גם
על עדויות פחות מבוססות ,שבאופן רגיל אין מסתמכים עליהן.
הלכות ומנהגים
נ .ספק אבלות
עדות לאבלות
א .מתאבלים על פי עד אחד או עדה אחת או עד מפי עד שהעידו שקרובו מת ,ועל גוי
המסיח לפי תומו .2כלומר שלא בא מתוך מגמה ורצון להעיד שאז יש חשש שמא יש לו אינטרס
בעדותו ,ועדותו לא תתקבל .אלא כשהוא מסיח לפי תומו – מספר עובדות ללא כוונה מיוחדת
להעיד או להשפיע בדבריו.
ב.
עד אומר מת ועד אומר לא מת ,או שניים אומרים מת ושניים אומרים לא מת – אין
מתאבלים .כיון שיש לאדם חזקת חיים כל זמן שלא נודע לנו שמת .כשהעדות שקולה אנו
משאירים את האדם בחזקתו – חזקת חיים.
ג.
מונים שבעה ושלושים מיום שהודיעו להם .הודיעו לקרובים שמת קרובם ,והם אינם
יודעים אם הוא בתוך שלושים ,ואז צריך לשבת שבעה כדין שמועה קרובה ,או לאחר
שלושים ,ואז אין צריך לשבת כי אם זמן מועט כדין שמועה רחוקה; יש דעות לכאן ולכאן.
ובמקום שיש מחלוקת ,הלכה כדברי המקל באבל ואין צריך לשבת שבעה .3וכן אם הורו
לו שלא יתאבל ,ואחר כך נודע שהיה בתוך שלושים כשהודיעוהו ,אין צריך להתאבל
אחר השלושים.4
1רמב"ן בתורת האדם (עמוד רלט).
2שלחן ערוך יורה דעה סימן שצז ,א .אמנם יש פוסקים
שכתבו שאין לסמוך על גוי מסיח לפי תומו (טורי זהב
שם בשם אור זרוע ורש"ל) ,אבל בגשר החיים (פרק יט,
ט ,א) כתב שיש לנהוג כשלחן ערוך ולהסתמך גם על גוי
מסיח לפי תומו כדי לנהוג אבלות.
3טורי זהב סימן שצז ,ב .ערוך השלחן יורה דעה סוף
סימן שצז.
4טורי זהב שם .אמנם בשפתי כהן שם כתב שצריך
להתאבל ,אך בגשר החיים (יט ,ט ,ד) כתב שאין לנהוג
אבלות (ובשפתי כהן נפלה טעות סופר וגם לדעתו אין
לנהוג אבלות ,כמו שמובא בנקודות הכסף שם).
251
תולבא קפס .נ
הלכות ומנהגים
252
ד.
אדם נשוי שיש ספק אם נפטר ,אין מתאבלים עליו ואין אומרים עליו קדיש עד שבית
דין יתירו את אשתו להינשא.5
שבויים ונעדרים
ה .מי שנפל בשבי ולא יודעים אם הוא עדיין בחיים ,או אם ידוע שמת או נהרג ולא נמצאה
גופתו ,אין מתאבלים עליו כל עוד לא נתייאשו ויש סיכוי למצוא את הגופה ולהביאה
לקבר ישראל .6אם עבר זמן ואפסו הסיכויים יש לשאול שאלת חכם.
ו.
אם נתייאשו מלמצאו מתחילים להתאבל עליו ולומר עליו קדיש מזמן שנתייאשו.7
מונים אחד עשר או שנים עשר חודש מהזמן שנתייאשו מלמצאו ,אפילו אם מצאוהו
לאחר מכן וקברוהו.8
ז.
אם נתייאשו מלמצאו ונהגו עליו אבלות וישבו עליו שבעה ,ואחר כך נמצאה גופתו ,אין
נוהגים עליו אבלות שוב .אם המת הוא אביו או אמו קורע עליהם כדין שמועה רחוקה.
אם הוא במקום שנמצא המת נוהג אבלות אותו היום בלבד.9
5שלחן ערוך אבן העזר סימן יז ,ה .שפתי כהן על שלחן
ערוך יורה דעה סימן שעה סעיף קטן ז ,ומקורו בתשובת
הרי"ף המובאת בבית יוסף שם .העיקרון הוא שכל זמן
שלא התירו את אשתו להינשא הריהו בגדר חי ואין
מתאבלים עליו .זאת עקב החשש שאם יתאבלו עליו
ללא הוכחות מספקות ,עלולה לצאת מכך תקלה חמורה
שאשתו תחשוב בטעות שהיא כבר יכולה להינשא ותלך
ותינשא.
6שלחן ערוך יורה דעה סימן שעה ,ה .הגדר של
"נתייאשו" הוא על מי שבידם לחפש .אם מדובר בחיילים,
ההגדרה בדרך כלל היא על הממשלה האחראית.
במקרים מסוימים ,אזרחיים ואפילו צבאיים ,המשפחה
לוקחת אחריות ומחפשת בעצמה ,ואז ההגדרה של
נתייאשו מוסבת על המשפחה.
7שם סעיף ז.
8גשר החיים פרק ל ,ט ,יא.
9שלחן ערוך יורה דעה סימן שעה ,ז.
הלכו ןתח .אנ
בחתן וכלה שאירעה אצלם אבלות ,יש התנגשות קשה בין שיא של שמחה מחד גיסא ,עם צער האבלות
מאידך גיסא .ההתייחסות ההלכתית להתנגשות זו היא באותם כלים רעיוניים כמו במפגש של חג עם
אבלות (כמובא באוצר המושגים ערך מעבירים את המת מלפני הכלה).
פטירת קרוב מיד אחרי החתונה
הלכות ומנהגים
נא .חתן וכלה
א .העיקרון הוא ששבעת ימי הנישואין של חתן וכלה דינם כחג .לכן אם מת לחתן או
לכלה קרוב לאחר החתונה ,בתוך שבעת ימי המשתה ,קודם משלימים את שבעת ימי
השמחה ,ואחר כך נוהגים את ימי האבלות.1
ב.
ההשוואה לחגים אינה מוחלטת ,כיון שבחגים נוהגים איסור חיי אישות וגם איסור
תספורת וגיהוץ .לעומת זאת בימי הנישואין נוהגים רק איסור חיי אישות ,אבל מלבד
זאת אין הגבלות הקשורות לאבלות .לכן מי שמת לו מת בחג ,מונה שלושים מיום
הקבורה ,כיון שנהג מקצת אבלות; ואילו בחתן וכלה מתחילים למנות את השלושים רק
מסיום שבעת ימי הנישואין.
אנינות וטומאה
ג.
חתן וכלה לא נוהגים אנינות.2
ד.
החתן מניח תפילין גם ביום הראשון ,ומותר בבשר וביין.3
ה .יש אומרים שחתן כהן לא נטמא לקרוביו ,אפילו לא לאביו ואמו ,4ויש אומרים שמחויב
להיטמא לקרוביו.5
קריעה וברכת דיין האמת
ו.
לעניין קריעה ,לפי רוב הפוסקים חתן וכלה אין קורעים כלל.6
ז.
אף על פי שחתן וכלה אינם נוהגים אבלות ,אבל מברכים ברכת דיין האמת.
1גשר החיים פרק יט ,ז ,יא .ועיין עוד בשלחן ערוך יורה
דעה סימן שמב.
2גשר החיים סוף פרק יח .אמנם בילקוט יוסף (סימן ז,
נ) כתב שאנינות נוהגת בחתן ,והתירו רק בעילת מצוה.
ולמעשה נראה שאם יש קרובים אחרים שיטפלו בלוויה
ובקבורה ,לא ינהגו החתן והכלה אנינות .אך אם אין
קרובים שיטפלו בכך ,הרי זה כמת מצוה וצריכים לטפל
בו ,ואז נוהגים החתן והכלה אנינות.
3גשר החיים פרק יח ,ד ,יב .חלק שני סוף פרק טו.
4גשר החיים פרק יט ,ז ,ט .כל בו על אבלות עמוד .70
5מנחת שלמה תנינא ,סימן פט .אמנם למעשה נשאר
בצריך עיון.
6אמנם יש פוסקים שעל אב ואם מחליפים בגדים
וקורעים בצנעה ,ומיד חוזרים ולובשים בגדי חתן וכלה,
אולם עדיף לא לקרוע כלל .גשר החיים עמוד קצ פיסקה
ה .כך פסק גם בילקוט יוסף סימן טו ,ט.
253
הלכו ןתח .אנ
הלכות ומנהגים
השתתפות בלוויה ובאזכרה
ח .חתן וכלה יכולים ללוות את הנפטר כמה צעדים ,אך לא ילכו לבית העלמין כדי שלא
להשבית שמחתם .ולעתים עדיף לדחות את ההודעה על הפטירה .ויש מי שכתב שמצוה עליהם
ללכת ללוויה .7נראה שכך יש לנהוג גם לגבי אזכרה .דהיינו ,לכתחילה עדיף שלא ילכו כדי לא להשבית
את שמחתם .אך אם ייגרם להם צער גדול אם לא ישתתפו ,אין לאסור עליהם ללכת לאזכרה.
ניחום אבלים
ט .סברה פשוטה היא שאין מנחמים חתן וכלה בשבעת ימי המשתה .8אך ברור שמותר
ומצוה לבקרם ולשמחם.
י.
מותר לחתן וכלה לנחם אבלים אחרים.
שבעת ימי המשתה
יא .בשבעת ימי הנישואין לא אומרים מקצת היום ככולו (כמו שאומרים באבלות) ,אלא
שבעה ימי שמחה שלמים.
יב .החתן והכלה אינם רשאים למחול על שמחתם ולנהוג אבלות בשבעת ימי המשתה.9
חג בתוך שבעת ימי המשתה
יג .אם פגע חג בתוך שבעת ימי הנישואין ,אין החג מבטל שבעה ,כיון שחג מבטל שבעה
רק אם נהגו אבלות קודם החג .בשבעת ימי הנישואין לא התחילו אבלות ולכן החג לא
מבטלה .10אך יש פוסקים שהחג מפסיק את האבלות כיון שנוהגים דברים שבצנעה.11
הצטרפות לשאר האבלים
יד .אם אירעה לחתן או לכלה האבלות בתוך ימי השמחה ,באופן שיתחילו לשבת
שבעה כששאר קרוביהם כבר יושבים ,הרי הם נגררים אחר קרוביהם ,ויושבים אתם
שבעה ,וקמים מהשבעה יחד אתם (כמפורט לעיל מעמוד 244ובערך גדול הבית באוצר
המושגים) .ואפילו אם מצטרפים החתן או הכלה רק בסוף היום השביעי לפני שקמו
שאר האבלים – קמים אתם .12אולם אם לא היו יכולים להצטרף עמהם ,כיון ששאר
האבלים קמו לפני סיום שבעת ימי הנישואין ,מתחילים לשבת ומונים שבעה ימי
אבלות לעצמם.
254
7בגשר החיים (פרק יט ,ז ,ז) כתב להימנע מללכת
לבית העלמין ,ובילקוט יוסף (סימן י ,ט) כתב שמצוה
להשתתף ,ובסימן טו ,ט ,כתב שרשאי מעיקר הדין
להשתתף בלוויה.
8גשר החיים פרק יט ,ז ,ה.
9ילקוט יוסף סימן טו ,ט.
10עיין גשר החיים פרק יט ,ז ,ב.
ק 11ילקוט יוסף סימן מד ,ה .כל בו על אבלות
עמוד .66
12גשר החיים פרק יט ,ז ,ד.
הלכו ןתח .אנ
טו .בנישואין שניים לשני בני הזוג (כגון אלמן שנשא אלמנה) ,חל אותו עיקרון של השלמת
ימי השמחה לפני ימי האבלות ,אך בהבדל אחד – בנישואין שניים כאלו נוהגים שלושה
ימים בלבד לשמחה.
תאריך החופה בתוך השבעה או לאחריה
הלכות ומנהגים
נישואין שניים
טז .אם נפטר אחד משבעה קרובים לחתן או לכלה עוד לפני שנכנסו לחופה ,ומועד החתונה
היה מתוכנן בתוך השבעה ,דוחים את החופה .נוהגים תחילה שבעת ימי אבלות ,וביום
השביעי מותרים להיכנס לחופה.13
יז .כלה אבלה יכולה לבצע הפסק טהרה בתוך שבעת ימי האבל ,כדי שתוכל לטבול מיד
לאחריהם לקראת חתונתה.
יח .אם מועד החתונה הוא לאחר סיום השבעה ,אין דוחים את החופה ומקיימים את
החתונה כרגיל עם מוסיקה וריקודים.
13אמנם מעיקר הדין בגמרא (כתובות ד ,א) אם הכינו
את כל צרכי החתונה ומת אביו של חתן או אמה של כלה
ואם יידחו את החתונה יש חשש שלא יהיה מי שיטפל
בצרכי החתונה ,הקלו חכמים שתחילה מכניסים את
החתן והכלה לחופה ,ובועל בעילת מצוה ופורש ,ולאחר
מכן קוברים את המת ,ונוהג תחילה שבעת ימי המשתה
ולאחריהם שבעת ימי אבלות ,וראה גשר החיים (פרק
יט ,ז ,יב) שכיום זאת מציאות רחוקה אך אפשרית.
וראה אגרות משה (יורה דעה חלק א ,סימן קכז ,במקרה
שקבעו חופה למוצאי שבת ,ואם הכלה נפטרה ביום
חמישי שלפניו) ,שכתב שיכולים לערוך את החופה ביום
חמישי קודם הקבורה ,וכיוון שלא תחול עליה אבלות
יוכלו לקיים במוצ"ש את סעודת הנישואין כפי שתוכנן
מראש.
למעשה הורה הרב פיינשטיין ,שיערכו את הנישואין
במוצ"ש באמצע ימי האבלות ,מפני הפסד הסעודה,
גם מפני שהיה מדובר שם בחתן שטרם קיים פריה
ורביה ,ותנהג תחילה את שבעת ימי האבלות ואחריהם
את שבעת ימי המשתה ,ומותרת לטבול טבילת מצווה
ולקיים ביאת מצווה רק אחרי תום ימי השבעה.
255
תולבא גהנ אלש ימ .בנ
הלכות ומנהגים
נב .מי שלא נהג אבלות
א .מי שלא נהג אבלות כלל כל שבעה ,בשוגג או במזיד ,מונה שבעה אחר כך ,כל זמן שלא
עברו שלושים יום מהקבורה .לאחר שלושים הוא מעוות שלא יוכל לתקון.1
ב.
אם נהג אבלות רק בחלק מהימים ,אין לו אפשרות להשלים את הימים שהחסיר.
ג.
קריעה יכול לקרוע רק בתוך השבעה ,ועל אביו ואמו קורע לעולם.
ד.
אם לא נהג אבלות כל שבעה מחמת שהיה חולה ,והיתה דעתו להתאבל אלא שלא היה
באפשרותו להתאבל מחמת מחלתו ,נחשבים לו ימי השבעה ואין צריך להשלימם.2
ה .אם נהג אבלות שבעה אבל לא נהג אבלות שלושים ,אין צריך להשלים.3
אבלות לקטן שגדל
ו.
ילד או ילדה קטנים שגדלו והגיעו למצוות תוך כדי השבעה ,פטורים מעיקר הדין
מלשבת שבעה כיון שבתחילת השבעה לא היו בני חיוב ,4אבל נהגו שמשלימים מזמן
שגדלו .5אם גדלו אחר השבעה אינם צריכים לנהוג מנהגי אבלות כלל מפני שבזמן
הפטירה היו פטורים לגמרי ,שהרי אין חינוך לקטן לאבלות .6ומנהג בני תימן שקטן
שהגיע לחינוך נוהג אבלות ,וכל שכן כשהגדיל בימי השבעה.7
אינם נוהגים אבלות
ז.
256
חולה וכן מעוברת שמצטערת הרבה ,אין להם להתאבל.8
1שלחן ערוך יורה דעה סימן שצו ,א .על פי קהלת א,
טו.
2גשר החיים פרק כא ,טו ,ד; על פי ערוך השלחן שצו,
ב .אמנם בפני ברוך (סימן כה ,ג) הביא דעות שצריך
להשלים את ימי האבלות ,אולם גם מסקנתו שלו בסופו
של דבר להקל .גם בילקוט יוסף (בסוף הספר עמוד
תשעט) כתב להקל בזה.
3כל בו על אבלות עמוד .351
4שלחן ערוך יורה דעה סימן שצו ,ג.
5גשר החיים פרק יט ,ג ,ג.
6צרור החיים פיסקה רצג .אמנם יש פוסקים שהחמירו
שאם הגדיל בתוך שלושים הרי שצריך למנות שבעה
ושלושים (מהר"ם) .ויש מי שכתב שיתכן שיש לנהוג
אבלות שנים עשר חודש ,שהיא משום כבוד אביו ואמו
(חכמת אדם כלל קסח ,ו) אבל בגשר החיים (פרק יט ,ג,
ג) כתב שהמקל יש לו על מה שיסמוך כפשטות לשון
השלחן ערוך.
7שלחן ערוך המקוצר עיני יצחק ,יורה דעה סימן קפו,
יג .באר לחי רואי סימן ו – ז.
8שערים המצוינים בהלכה ,סימן רד ,ס"ק יג.
תולבאה ןמז ךותב ףסונ בורק תמ .גנ
המינוח ההלכתי נקרא "תכפוהו אבליו" ,דהיינו שהאבלויות באו עליו בתכיפות ,ובטרם סיים האבל תקופת
אבלות אחת ,צריך להתחיל אבלות מחדש על קרוב אחר שנפטר.
א .מי שמתו לו שני מתים ביום אחד ,נוהג אבלות בבת אחת על שניהם.1
ב.
מי שמת לו קרוב נוסף בתוך שבעת ימי אבלותו ,מתחיל למנות מחדש שבעה למת
האחרון ועולים לו גם לשבעה של המת הראשון.2
ג.
יש כמה הקלות בהלכה למי שתכפוהו אבליו .אם הכביד שערו יכול להסתפר
בשינוי – על ידי תער ולא במספריים .לאחר שעברו השבעה מהאבלות הראשונה יכול
לכבס כסותו במים (בלבד) אף על פי שממשיך את השבעה על המת השני; וכן הדין אם
ארעה לו אבלות סמוך לשבוע שחל בו תשעה באב ,רוחץ בצונן ולא בחמין.3
ד.
כבר נזכר לעיל בהלכות קדיש שאבל האומר קדיש על אב או אם ,ובתוך השנה החל
לומר קדיש גם על קרוב אחר ,לפי מנהג עדות המזרח יפסיק למשך שבוע בתחילת
החודש השנים עשר ,וימשיך לאחר מכן .4ויש אומרים שלא יפסיק לעבור לפני התיבה
ולומר קדיש לאחר אחד עשר חודש אפילו ליום אחד ,אלא ימשיך לומר קדיש ללא
הפסקה .כיון שזו גם תקופת האבלות למת הנוסף .5לפי האשכנזים יש אומרים שיפסיק
רק ביום הראשון והאחרון של החודש השנים עשר ,ויש אומרים שיבקש או ישכור אדם
אחר שיאמר במקומו במשך חודש זה.6
1שלחן ערוך יורה דעה סימן תב ,ט.
2שם סימן שעה ,י.
3מועד קטן יז ,ב .רמב"ם הלכות אבל פרק ו ,יג .שלחן
ערוך אורח חיים סימן תקנא ,טו .שלחן ערוך יורה דעה
סימן שפט ,א .שצ ,ג.
4צרור החיים פיסקה רסד.
5ילקוט יוסף סימן ל ,ח .וכתב שם שכן הובא בספר
הליכות שלמה (הלכות תפילה עמוד רכה) בשם הגרש"ז
אויערבך.
6גשר החיים פרק ל ,ט ,ח.
הלכות ומנהגים
נג .מת קרוב נוסף בתוך זמן האבלות
257
תעדל ומצע דבאמ .דנ
הלכות ומנהגים
נד .מאבד עצמו לדעת
ָאנָ ה ֵאלֵ ְך ֵמרו ֶּח ָך וְ ָאנָ ה ִמ ּ ָפנֶ ָיך ֶאבְ ָרח:
ל ה ֶ ּנךּ ָ:
ם א ָּתה וְ ַא ִ ּצ ָיעה ּׁ ְשאוֹ ִ
ם ש ָ
ק ש ַמיִ ׁ ָ
ם א ַּס ׁ ָ
ִא ֶ
ר א ׁ ְש ְּכנָ ה ְ ּב ַא ֲח ִרית יָ ם:
י ש ַח ֶ
ֶא ּ ָׂשא כַ נְ ֵפ ׁ ָ
ֹאחזֵ נִ י יְ ִמינֶ ָך:
ם שם יָ ְד ָך ַתנְ ֵחנִ י וְ ת ֲ
ַ ּג ׁ ָ
ְ
ְ
ר ב ֲע ֵדנִ י:
ר אך ח ׁ ֶֹשך יְ ׁשו ֵּפנִ י וְ לַ יְ לָ ה אוֹ ַ ּ
וָ א ַֹמ ַ
ַ ּגם ח ׁ ֶֹש ְך ל ֹא יַ ְח ׁ ִש ְיך ִמ ֶּמךָ
יר כ ֲח ׁ ֵשיכָ ה ָּכאוֹ ָרה:
וְ לַ יְ לָ ה ַּכיּוֹ ם יָ ִא ַּ
תהלים מזמור קלט
ההלכה היהודית התייחסה בחומרה רבה למאבד עצמו לדעת .ההשקפה היהודית גורסת ,שכיון שאין
הנשמה של האדם עצמו ,אלא של ריבונו של עולם שנתנה בקרבו ,לכן אין רשות לאדם לנתק את הקשר
בין הגוף לבין הנשמה .כך לגבי אדם אחר – לא תרצח ,וכך גם לגבי האדם עצמו .לכן המאבד עצמו לדעת
מוגדר כרוצח לכל דבר.1
מבחינה הלכתית רעיונית ,מבחינות מסוימות גדול עוון הרוצח עצמו ,יותר מאשר רוצח נפש אחרת.
המאבד עצמו לדעת מדגיש במעשהו את הכפירה בריבונו של עולם שנתן לו את נשמתו ,ושרק לו יש את
הרשות ליטלה מהאדם .האדם השולח יד בנפשו ,כביכול לוקח מריבונו של עולם את האדנות על הנשמה
שנתן בקרבו ,ומכחיש את הידיעה הפשוטה שהוא – האדם – לא היה שותף כלל ביצירה שלו עצמו.
מעבר לכך ,המות נחשב לכפרה על האדם החוטא .ובמקרה של המאבד עצמו לדעת ,לא רק שהמיתה
אינה מכפרת על האדם ,אלא אדרבה – היא המרשיעתו בעבירה החמורה של רצח.
מלבד זאת ,המאבד עצמו לדעת כופר בהישארות הנפש .ההתאבדות מבטאת בריחה מהחיים ,אך לפי
האמונה היהודית הנשמה היא נצחית ,ואי אפשר לברוח מריבונו של עולם .האדם יצטרך לתת דין וחשבון
על מעשיו גם לאחר מיתתו.
גם מבחינה מוסרית וחברתית התאבדות היא בריחה מאחריות ,בגידה והפקרה של בני המשפחה והחברים,
לכן מכל בחינה שהיא יש לשלול אותה מכל וכל.
למרות התייחסות עקרונית חמורה זו ,חכמים ניסו לרכך מעט את ההתייחסות המעשית למי ששלחו יד
בנפשם ,כפי שיפורט בהמשך.
ההתייחסות העקרונית
א .את ההתייחסות העקרונית למאבד עצמו לדעת ביטאו חז"ל במשפט:
כללו של דבר :כל שהוא כבוד החיים מתעסקים.
וכל שאינו לכבוד החיים (אלא כבוד המת),
אין הרבים מתעסקים עמו לכל דבר.2
258
1על פי גשר החיים ,פרק כה .אמנם במנחת חינוך (מצוה
לד) כתב על פי הרמב"ם (הלכות רוצח ב ,ב) שאינו בגדר
לא תרצח אלא מיתה בידי שמיים ,אך מבחינה רעיונית
יש הקבלה .ראה גם כל בו על אבלות (עמוד ,321-318
מט-נ) שדן מה המקור למאמר שהמאבד עצמו לדעת
אין לו חלק לעולם הבא .וראה גם נשמת אברהם ,אורח
חיים סימן שכח ,עמ' תט.
2מסכת שמחות פרק ב ,א.
תעדל ומצע דבאמ .דנ
ב.
אין נוהגים אנינות עליו ,ויש חולקים וסוברים שיש אנינות על קרוביו 3יש שני טעמים לדיני
אנינות הפוטרים את קרוביו של הנפטר מכל המצוות עד הקבורה :הטעם האחד הוא הצורך המעשי
לטפל בקבורה ,והטעם האחר הוא כבודו של הנפטר ,שמחשבת קרוביו תהיה מרוכזת בו .במאבד
עצמו לדעת חל רק הטעם המעשי ,כיון שיש להביאו לקבורה ,אך לא קיים הטעם של כבוד הנפטר.
ג.
אין קורעים עליו ,אם כי יש מהפוסקים שלפיהם שבעת קרוביו קורעים עליו.4
ד.
קרוביו לא מברכים דיין האמת ,כי טרף נפשו בכפו נגד רצון ה' ואין מקום לומר "דיין
האמת" .ומכל מקום קרוב הרוצה לברך יש לו על מה שיסמוך ,כיון שאין הברכה על
הלכות ומנהגים
דיני המאבד עצמו לדעת
האבלות אלא על עצם השמועה הרעה והצער.5
ה .אין מספידים אותו ולא חולקים לו כבוד.
ו.
קוברים אותו בריחוק ארבע אמות משאר הקברים.
ז.
קרובו הכהן לא נטמא לו.6
ח.
עומדים עליו בשורה ומנחמים את האבלים ,כיון שזה כבוד החיים.
ט .כעיקרון אין מתאבלים עליו .אולם כיון שיש פוסקים המחשיבים את האבלות ככבוד
החיים (ולא ככבוד המת),לכן המשפחה החפצה בכך יכולה להתאבל עליו .למעשה נוהגים
להתאבל גם על מאבד עצמו לדעת.7
י.
אומרים קדיש גם על מאבד עצמו לדעת ,ואומרים שנים עשר חודש שלמים .בדרך כלל
אומרים קדיש רק אחד עשר חודש ,כיון שמשפט רשעי ישראל בגיהנום שנים עשר חודש ,וכדי לא
להחזיק אביו ואמו כרשעים אומר הבן קדיש רק אחד עשר חודש .אבל על עבירה חמורה כזאת של
מאבד עצמו לדעת קשה ללמד זכות ,וכדי לתת לו יותר זכויות אומרים עליו קדיש שנים עשר חודש
שלמים.
יא .פשוט וברור שאין בעל תשובה רשאי לאבד עצמו לדעת כדי לכפר על עוונותיו הרבים,
וזהו איסור חמור ביותר .ומכל מקום אם עבר ועשה כן מתאבלים עליו כיון שלבו היה
לשמים.8
3לפי גשר החיים (פרק כה ,ב ,ו) אין נוהגים אנינות ,ולפי
הציץ אליעזר (חלק ה ,אבן יעקב סימן ב) יש דיני אנינות.
בכל בו על אבלות (עמוד )142מסתפק לגבי דין אנינות
על הקרובים ,עיין שם.
4הדעה הראשונה היא לפי מסכת שמחות המצוטטת
לעיל בהלכה א ,וכך פסק שלחן ערוך ,סימן שמה .הדעה
השנייה היא דעת הרמב"ן והטור .כמו בהלכה כאן כך
נחלקו גם להלן ,הלכה ט.
5ילקוט יוסף סימן נו ,א.
6שלחן ערוך יורה דעה שעג ,ח.
7בצרור החיים פיסקה רצד כתב שבספר בן איש חי
הביא שבעה נימוקים להקל ולהתאבל עליו ,ושכך יש
לנהוג למעשה.
8ילקוט יוסף סימן נו ,ג .וראה שם בהערה את
ההתייחסות ליקים איש צרורות שקיים בעצמו ארבע
מיתות בית דין כדי לכפר על עוונותיו.
259
תעדל ומצע דבאמ .דנ
הלכות ומנהגים
מי נחשב למאבד עצמו לדעת
מעשה בבנו של גורגוס בלוד שברח מבית הספר ,והראה לו אביו באזנו ,ונתיירא מאביו והלך ואיבד
עצמו בבור .ובאו ושאלו את רבי טרפון ואמר :אין מונעים ממנו כל דבר .
אבל רבתי פרק ב ,ד
יב .ברוב המקרים של מאבד עצמו לדעת ,משתדלים בדיעבד לא לדון אותו בהגדרה חמורה
זו .9לכן בכל מקרה שניתן לומר שנהרג בתאונה ,או על ידי אחר ,או שלא היה שפוי
בדעתו ,או שהיה מבולבל ,או שלאחר ששלח יד בנפשו התחרט על מעשהו; מנסים
בדיעבד ללמד עליו זכות ולהקל ולא להחשיב אותו כרוצח נפשו .אפילו אם אמר או
השאיר מכתב על כונתו לשלוח יד בנפשו והיה רווח של זמן עד המעשה ,מנסים ללמד
עליו זכות שמא חזר בו לאחר מכן.10
יג .אדם ששלח יד בנפשו והוא אנוס ,כגון שאול המלך שפחד שהפלשתים יתעללו בו ,או
ילד קטן ששלח יד בנפשו ,אין להם דין מאבד עצמו לדעת.
יד .יש שרצו ללמד זכות על מי ששלח יד בנפשו מרוב צרותיו ,שאין לו גדר מאבד עצמו
לדעת .ויש שדחו זאת ,כיון שכל מאבד עצמו עושה זאת מרוב צרות.11
260
9הערת הרב נבנצל שליט"א – צריך עיון אם כדאי
להקל ,או שמא עדיף להחמיר כדי להרתיע אחרים.
10ראה דוגמאות נוספות בשלחן ערוך ,סימן שמה ,ב,
ובפתחי תשובה שם.
11גשר החיים פרק כה ,ג ,ד; בשם בשמים ראש .הערת
הרב נבנצל שליט"א – שהוא ספר מפוקפק ,כידוע.
(הספר היה מיוחס לרבנו הרא"ש ,ויצאו על כך עוררין).
רמומ .הנ
א .מומר – יהודי שהמיר את דתו ,אף על פי שבכל זאת נשאר עליו שם ישראל ,מעיקר
הדין אין קורעים עליו ואין מתאבלים עליו ואין קוברים אותו בקברי ישראל ואין אחריות
על קרוביו לקברו .1בכל זאת כתבו הפוסקים שלמעשה יש על קרוביו חובה לקברו.2
ב.
בשעת מיתתו אין צורך לקרוע.
ג.
מומר שנהרג על ידי גויים ,יש אומרים שמתאבלים עליו ,וכן ילד קטן שהמיר עם אביו
או אמו ,כיון שנחשב כאנוס.3
ד.
מומר שחזר בו ,וקיבל עליו לעשות תשובה ולשוב לדת ישראל ,ולא הספיק ,ומת ,נחשב
כישראל לעניין קבורה ואבלות.4
הלכות ומנהגים
נה .מומר
ה .מתאבלים על מומר מזמן שהמיר דתו .5יושבים בשעת השמועה על ההמרה יום אחד,6
ויש שכתבו שמנהג ירושלים להתאבל ארבע עשר יום .7וקורעים כדין שמועה רעה,
ומברכים ברכת דיין האמת.
1הגהות הרמ"א על שלחן ערוך יורה דעה סי' שמ ,ה.
2שו"ת חתם סופר ,יורה דעה סימן שמא.
3הגהות הרמ"א על שלחן ערוך יורה דעה סימן שמ ,ה.
למרות שמסקנת הרמ"א שם היא שאין להתאבל עליהם,
בשפתי כהן שם (סעיף קטן ט) כתב שמתאבלים עליהם,
כיון שמיתתם על ידי גויים היא כפרתם.
4במראה הבזק חלק ד סימן קכג ,על פי הרמ"א בחושן
משפט סימן לד ,כב.
5גשר החיים פרק כה ,ד ,ג.
6הערת הרב נבנצל שליט"א – ויש אומרים שבעה,
ורבנו גרשום מאור הגולה נהג ארבע עשר יום.
7ציץ אליעזר חלק ה ,אבן יעקב סימן ד.
261
קחדה תעשב ץראל ץוחב הרובק .ונ
הלכות ומנהגים
נו .קבורה בחוץ לארץ בשעת הדחק
לכתחילה יש לעשות כל מאמץ אפשרי ,להביא כל יהודי מכל מקום בעולם לקבר ישראל .את כל מנהגי
הטהרה ,הלוויה והקבורה יש לקיים על פי כללי ההלכה ומנהגי ישראל .בדרך כלל יש אפשרות לכך ,גם אם
הדבר מחייב מאמץ מרובה .אם אי אפשר לשמור על כל הכללים ,יש לנסות לקיים את כל מה שמתאפשר.
ההוראות דלהלן הן בדיעבד ומיועדות לשעת הדחק בלבד ,כשלאחר כל המאמצים לא ניתן לקבור את
המת על פי כל כללי מסורת ישראל .ההוראות נכתבו בעקבות התייעצות עם הרב מרדכי אליהו שליט"א.
טהרה ותכריכים
א .החוק הבינלאומי ברוב המקומות מחייב את שטיפת הנפטר בהעברה מארץ לארץ.1
כלומר שאמורה להיות מערכת אזרחית לא יהודית המבצעת פעולה המקבילה לטהרה .יש
להתאמץ כדי לאפשר טהרה בכל מקום בו נמצאים ,ואם ניתן יש להיעזר במערכת
האזרחית המקומית.
ב.
אמנם מצד עיקר הדין אין איסור בשעת הדחק להיעזר בגויים בטהרת המת ,2ואולם
לכתחילה יש להשתדל ולהקפיד שלא יגעו במת לא גויים ולא בעלי קרי ולא נידה .3אם
נעזרים בגויים ,לאחר שיסיימו הגויים את הטהרה ויסלקו את ידיהם ,ישליך היהודי מים
על כל גופו של הנפטר ,כך שסוף טהרתו תהא על ידי ישראל.4
ג.
כשאין אפשרות לבצע טהרה ,יש לנקות מבחוץ על ידי משקה ערק או חומר חיטוי
וניקוי אחר.5
ד.
אם אין תכריכים בנמצא ,יש לכרוך את הנפטר בבד לבן.
כשאין מקום בבית קברות יהודי
ה .כשבית הקברות היהודי מלא עד אפס מקום ,מותר לקבור מעל קבר קיים בתנאים
הבאים:6
• שעת הדחק ,אין מקום אחר.
• רווח של שישה טפחים (שישים ס"מ) עפר בין קבר לקבר.
• אבד זכרו של התחתון – המשפחה לא פוקדת את הקבר.
• עדיף לצלם את המצבה הישנה ,ולכתוב על צד המצבה החדשה גם את שם האדם
הקבור מתחת.
262
1כך אמר לי חנניה שחור ,מנהל חברה קדישא קהילת
ירושלים.
" 2מת ביום טוב ראשון ,יתעסקו בו עממים" – ביצה ו,
א; וכך נפסק להלכה בשלחן ערוך אורח חיים סימן תקכו,
א.
3גשר החיים פרק יב ,א ,ב; על פי פרק מעשה המת
להלל הזקן.
4במראה הבזק חלק ג ,סימן סו.
5תשובה במכתב מהרב מרדכי אליהו שליט"א.
6עיין באוצר המושגים ערך קבורה בקומות.
קחדה תעשב ץראל ץוחב הרובק .ונ
אצל גויים
ז.
אין לקבור יהודי אצל גויים ,אך אם יש חשש שישרפו את גופת הנפטר ,עדיפה קבורה
אצל גויים מאשר שריפה.
הלכות ומנהגים
ו.
בשעת הדחק אפשרית קבורה עילית ,מעל פני הקרקע .דהיינו ישימו עפר על יציקת
בטון ובתוך העפר ייקבר הנפטר.
ח .כשקוברים בדלית ברירה בבית קברות של גויים:
•
• אם לא ניתן להרחיק ארבע אמות ,יעשו מחיצה בגובה עשרה טפחים (כמטר) ,אפילו
גדר רשת.
• אם אי אפשר ,יעמיקו את הקבר במטר נוסף.
• ישתדלו לקנות את הקרקע לצמיתות כדי שלא יבואו לפנות את הקברים ממקומם.
יש להרחיק ארבע אמות מקבר הגוי (כשני מטרים) ,ולכתחילה שמונה אמות.7
ט .גם כשנאלצים לקבור אצל גויים ,כל פעולה בטהרה ,בלוויה ובקבורה ,יש לבצע במידת
האפשר על ידי יהודים בלבד.
קבורה בארון
י.
אם נקבר בארון ,עדיף שיהיו חורים בארון מתחתיו או לפחות מצידיו ,לפחות בגודל של
כמוציא שורש (קוטר 4ס"מ ,ויש שנהגו כמטבע של .)₪ 5התיחסות לקבורה בארון ראה
באוצר המושגים ערך ארון המת.
קבורה בשבת וביום טוב
הלכות אלו לא מיוחדות לחוץ לארץ .אבל כיון שלמעשה בארץ אין קוברים ביום טוב ,עיקר המשמעות
היא לחוץ לארץ.
יא .אין קוברים בשבת וביום הכיפורים ,אפילו על ידי גויים.8
יב .מצד עיקר הדין ,ביום טוב מותר לחפור קבר ולבצע את ההכנות על ידי גויים ,ולקברו על
ידי ישראל .וביום טוב שני של גלויות ואפילו ביום טוב שני של ראש השנה ,מותר לבצע
גם את כל ההכנות על ידי ישראל ,שיום טוב שני לגבי מת עשאוהו חכמים כיום חול.9
יג .כמו כן ,מצד עיקר הדין ,ביום טוב שני מותר להסיע את הנפטר לקבורה על ידי נהג
גוי .ומותר לאחדים מהחברה קדישא לנסוע כדי לקברו .ואם אין נהג גוי ,יסיע נהג
ישראל .10כיום ,כתבו הפוסקים ,שאין לקבור ביום טוב שני בחוץ לארץ מפני שהדבר
7מנחת אלעזר ,מובא בכל בו על אבלות עמוד .163
8שלחן ערוך אורח חיים סימן תקכו ,ג.
9שלחן ערוך שם ד .והרמ"א שם כתב שלכתחילה יעשו
מלאכות על ידי גויים ,ובגשר החיים (פרק יז ,ב ,ב) כתב
שהיום גם הספרדים נוהגים לחפור ביו"ט שני של ראש
השנה על ידי גויים.
10גשר החיים פרק יז ,ב ,ד.
263
קחדה תעשב ץראל ץוחב הרובק .ונ
הלכות ומנהגים
עלול לגרום לחילול יום טוב וגם מפני שיש היום פתרונות להשהות את הנפטר בקירור
מבלי שיתבזה.11
יד .נפטר בשבת ולמחרת חל יום טוב ,ויש חשש לניוול המת ,יש מי שהתיר למתי מספר
מהחברה קדישא לנסוע על ידי נהג גוי כדי לקבור ,אפילו ביום טוב ראשון.12
טו .אין להשהות מת מיום טוב ראשון ליום טוב שני כדי שיתעסקו בו ישראל.
טז .יום טוב שני של גלויות נמנה למניין שבעה למרות שאין נוהג בו אבלות.13
יז.
אם נקבר בשבת נגד רצונם ,אין להשתתף בלוויה ,כיון שבהכרח ייגרם מזה חילול שבת.
אולם יכול להגיד קדיש בבית הכנסת .במקרה כזה מונה את שבעת ימי האבלות משבת.
אבלות בנישואין אזרחיים
יח .מבחינה הלכתית אין שום משמעות לנישואין ולגירושים אזרחיים לעניין שבעה ומנהגי
אבלות.
264
11ראה שו"ת אגרות משה ,אורח חיים חלק ג ,סימן עו,
ושו"ת שיח נחום ,סימן כט.
12הרב צבי פסח פראנק .מובא בגשר החיים שם ,ה.
13טור יורה דעה סימן שצט .שלחן ערוך אורח חיים
סימן תקמח ,ב .גשר החיים פרק כג ,ב ,טו ,הכריע להקל
גם בראש השנה.
שידקה .זנ
עיון והגות
בפרקים הבאים נתייחס לנושאים עקרוניים שיש בהם מקום להרחבה ופירוט ,אך לא היה
מקום להאריך בהם בתוך מסגרת הספר.
נז .הקדיש
הקדיש היא תפילה מוכרת וידועה ,אפילו למי שאינם בקיאים במסורת ישראל .הקדיש
מופיע בהקשר העממי בדרך כלל בהקשר לתפילות ,לאבלות ,לימי זיכרון ,ליתמות לשכול
ולאבדן.
הקדיש מביע תהילה לה' ,עם תפילה ובקשה שיתגדל שמו של הקדוש ברוך הוא בעולם.
לכאורה ,מה הקשר בין הקדיש לבין אבלות?
תרגום הקדיש
ראשית נתרגם ,כדי להבין את מילות הקדיש (נוסח אשכנזי):
י ְִת ּגַדַּ ל וְ י ְִת ַקדַּ ׁש ְׁש ֵמ ּה ַר ָּבא
יה
ְ ּב ָע ְל ָמא דִּ י ְב ָרא ִכ ְרעו ֵּת ּ
וְ י ְַמ ִל ְ
יה
יך ַמ ְלכו ֵּת ּ
(וְ י ְַצ ַמח ּ ֻפ ְר ָקנ ֵּה
1
יק ֵרב ְמ ִׁשיחֵ ּה )
וִ ָ
ְ ּבחַ יֵּיכוֹ ן ו ְּביוֹ ֵמיכוֹ ן
ִש ָראֵ ל
ו ְּבחַ יֵּי ְדכָ ל ּ ֵבית י ְׂ
ַּבעֲ גָלָ א ו ִּבזְ ַמן ָק ִריב
וְ ִא ְמר ּו אָ ֵמן
יְהֵ א ְׁש ֵמ ּה ַר ָּבא ְמבָ ַרךְ
ְל ָעלַ ם ו ְּל ָע ְל ֵמי ָע ְל ַמיָּא
ִש ּ ַת ַּבח וְ י ְִת ּ ָפאַ ר וְ י ְִתרוֹ ַמם
י ְִת ָּב ַר ְך וְ י ְׁ
ַשא וְ י ְִתהַ דָּ ר וְ י ְִת ַע ּ ֶלה וְ י ְִתהַ ָּלל
וְ י ְִתנ ּ ׂ ֵ
ְ
ְׁש ֵמ ּה דְּ קֻ ְד ׁ ָשא ְ ּב ִריך הוּא
ְל ֵ ֽע ָּלא ִמן ָּכל ִ ּב ְרכָ ָתא וְ ִׁש ָיר ָתא
ּ ֻת ְׁש ְ ּבחָ ָתא וְ ֶנח ֱָמ ָתא
דַּ אֲ ִמ ָירן ְ ּב ָע ְל ָמא
וְ ִא ְמר ּו אָ ֵמן
יתגדל ויתקדש שמו הגדול
בעולם שברא כרצונו
וימליך מלכותו
(ויצמיח ישועתו
ויקרב ביאת משיחו)
בחייכם וביומיכם
ובחיי כל בית ישראל
במהרה ובזמן קרוב
ואמרו אמן
יהא שמו הגדול מבורך
לעולם ולעלמי עולמים
יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם
ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל
שמו של הקדוש ברוך הוא
למעלה מכל הברכות והשירות
התשבחות והנחמות
הנאמרות בעולם
ואמרו אמן
1רק בנוסח ספרד ולא בנוסח אשכנז ,וכן בנוסח הקדישים דלקמן
267
שידקה .זנ
עיון והגות
יְהֵ א ְׁשלָ ַָמא ַר ָּבא ִמן ְׁש ַמיָּא
וְ חַ י ִּים (טוֹ ִבים)2
ִש ָראֵ ל
ָע ֵ ֽלינ ּו וְ ַעל ָּכל י ְׂ
וְ ִא ְמר ּו אָ ֵמן
ע ׂ ֶֹשה ׁ ָשלוֹ ם ִ ּב ְמרוֹ ָמיו
הו ּּא 3יַעֲ ׂ ֶשה ׁ ָשלוֹ ם ָע ֵ ֽלינו
ִש ָראֵ ל
וְ ַעל ָּכל י ְׂ
וְ ִא ְמר ּו אָ ֵמן
יהי שלום רב מן השמים
וחיים (טובים)
עלינו ועל כל ישראל
ואמרו אמן
עושה שלום במרומיו
הוא יעשה שלום עלינו
ועל כל ישראל
ואמרו אמן
מקור הקדיש והקשרו לאבלות
מתוך קריאה פשוטה של הקדיש ,עולה הקריאה לשבח את ריבונו של עולם .ונחזור לשאלתנו
הראשונה – מה לקדיש ולאבלות?
כדי לענות על שאלה זו נניח תחילה כמה הנחות יסוד .ההנחה הראשונה היא שיש לעם
ישראל תפקיד בעולם.
ִיתם ִלי ְסג ָֻּלה ִמ ָּכל הָ ַע ִּמים ִּכי
יתי וִ ְהי ֶ
וְ ַע ּ ָתה ִאם ׁ ָשמוֹ ַע ִּת ְׁש ְמע ּו ְ ּבק ִֹלי ו ְּׁש ַמ ְר ּ ֶתם אֶ ת ְ ּב ִר ִ
ִלי ָּכל הָ אָ ֶרץ :וְ אַ ּ ֶתם ִּת ְהי ּו ִלי ַמ ְמלֶ כֶ ת כּ ֹהֲנִ ים וְ גוֹ י ָקדוֹ ׁש.4
עם ישראל נועד להיות עם נבחר ומקודש ,ויש משימות ואתגרים המיוחדים לו ,מעבר
למשימות שהוטלו על כלל האנושות .יותר מצוות ויותר דרישות מוסריות ניתנו לעם המסוגל
לעמוד בדרישות תובעניות אלו .עם סגולה לא כגזענות שתלטנית ועושקת ,חלילה וחלילה.
אלא כעם שקיבל עליו לא רק שבע מצוות בני נח ,אלא תרי"ג מצוות ,ונוסף להן אינספור
תקנות ומנהגים טובים וישרים שהוסיף עם ישראל במשך הדורות.
ְראֵ ה ִל ּ ַמ ְד ִּתי אֶ ְתכֶ ם חֻ ִ ּקים ו ִּמ ְׁש ּ ָפ ִטים ַּכאֲ ׁ ֶשר ִצ ַ ּונִ י ה' אֱ לֹהָ י לַ עֲ ׂשוֹ ת ּ ֵכן ְ ּב ֶק ֶרב הָ אָ ֶרץ
יתם ִ ּכי ִהוא חָ ְכ ַמ ְתכֶ ם ו ִּבינ ְַתכֶ ם ְל ֵעינֵי
אֲ ׁ ֶשר אַ ּ ֶתם ָּב ִאים ׁ ָש ּ ָמה ְל ִר ְׁש ּ ָת ּה :ו ְּׁש ַמ ְר ּ ֶתם וַ עֲ ִׂש ֶ
ִש ְמעוּן אֵ ת ָּכל הַ חֻ ִ ּקים הָ אֵ ּ ֶלה וְ אָ ְמר ּו ַרק ַעם חָ כָ ם וְ נָבוֹ ן הַ גּוֹ י הַ ּגָדוֹ ל
הָ ַע ִּמים אֲ ׁ ֶשר י ְׁ
הַ זֶּהּ ִ :כי ִמי גוֹ י ּגָדוֹ ל אֲ ׁ ֶשר לוֹ אֱ ל ִֹהים ְקר ִֹבים אֵ לָ יו ַּכה' אֱ לֹהֵ ינ ּו ְ ּבכָ ל ָק ְראֵ נ ּו אֵ לָ יו :ו ִּמי
יקם ְ ּככֹל הַ ּתוֹ ָרה הַ זֹּאת אֲ ׁ ֶשר אָ נ ִֹכי נ ֵֹתן ִל ְפנֵיכֶ ם
גּוֹ י ּגָדוֹ ל אֲ ׁ ֶשר לוֹ חֻ ִ ּקים ו ִּמ ְׁש ּ ָפ ִטים צַ דִּ ִ
הַ י ּוֹ ם.5
מטרת המצוות – שנרבה טוב ומוסריות בעולם ,שנוכל להנחיל לעצמנו – ומתוך כך גם לעולם
כולו – את ערכי היושר הצדק המוסר האהבה והאחווה .זו המשימה המיוחדת שהקדוש
ברוך הוא הטיל עלינו .כדי שנוכל להצליח במשימה עצומה זו ,קיבלנו מהקדוש ברוך הוא
הדרכה מפורטת בתורה שנתן לנו.
268
2רק בנוסח ספרד ולא בנוסח אשכנז ,וכן בנוסח
הקדישים דלקמן.
3הערת הרב נבנצל שליט"א – בבית האבל יש
המוסיפים "ברחמיו"
4שמות יט ,ה – ו.
5דברים ג ,ה – ט.
שידקה .זנ
6מועד קטן כה ,א.
7תהלים קטז ,טו.
עיון והגות
סגולה – כעין אבן יקרה שהכל צופים ומתבוננים בה .כך התנהגותו של עם ישראל נבחנת
בקפידה על ידי אומות העולם .ואם אנו זוכים להתנהג כראוי ,אנו יכולים לקוות שאומות
העולם תלמדנה ממעשינו הטובים .הדרישה מאיתנו היא שנהיה כל כך מוסריים ,כל כך
ישרים ,עד שאומות העולם יעמדו בתור מתוך רצון ללמוד ממעשינו ,שהודרכו על ידי ריבונו
של עולם ,כפי שציונו בתורתו .על פי זה ,התנהגות ראויה מצד עם ישראל יכולה בהחלט
להקרא בשם קידוש שם שמים .שהרי היא עשויה לשמש מודל חיובי להזדהות ולחיקוי על
ידי אומות העולם .והוא אותו האופן הראוי להתנהגות שריבונו של עולם היה חפץ שיתקיים
בעולמו.
לפי הנחת יסוד זו ,כל יהודי בעולם נושא את שמו של ריבונו של עולם .כל יהודי הוא נציג
יחודי ומיוחד לבטא את גילוי אור ה' בעולם .כל יהודי יכול לבטא זאת במעשים טובים ,בעיון
בתורה ובקיום מצוותיה בין אדם לחברו ובין אדם למקום ,במידות טובות של אהבה ורחמים,
עדינות חמלה וטוהר ,ישרות ואמת ,פשטות וענוה .שלוש תכונות יש באומה זו – ביישנים,
רחמנים וגומלי חסדים.
"העומד על אדם מישראל בשעה שנפטר ,קורע בגדיו .הא למה זה דומה? לרואה ספר תורה
שנשרף" .6כל אדם מישראל הוא כספר תורה ,המסמל את דבר ה' בארץ .אפשר ללמוד מוסר
ומידות טובות מתוך עיון בספר התורה ,וצריך שתהיה אפשרות כזאת ללמוד מהסתכלות על
מעשיו המתוקנים והישרים של אדם מישראל .אין ספר תורה דומה למשנהו .כל ספר תורה,
אף על פי שאותיותיו זהות לאלו של ספר תורה אחר ,הוא יחודי ומיוחד .כל אדם מישראל
יש בו את היחודיות שלו ,שאין למצוא אותה בשום אדם אחר .בכל אדם מישראל קיימת
האפשרות לגילוי שכינה כאן בארץ ,באופן שאי אפשר לו לאדם אחר להביא לידי ביטוי.
בשעה שאדם מישראל מסתלק מן העולם ,צער גדול יש לפני ריבונו של עולם" .יָ ָקר ְ ּב ֵעינֵ י
ה' ַה ָּמוְ ָתה לַ ֲח ִס ָידיו" .7פירש רש"י – "הראני הקדוש ברוך הוא שדבר קשה וכבד הוא בעיניו
להמית את חסידיו" .שהרי כל אדם מישראל הוא חלק מהשראת שכינה בארץ .ובהסתלק
אדם מישראל מן העולם ,כביכול גם השכינה מסתלקת קימעא מן העולם ,באותו חלק מיוחד
שאותו אדם מישראל היה יכול לבטא בעולם .נוצרת פגימה כביכול בשמו של ריבונו של
עולם ,באותה משמעות החסרה כעת ,עם פטירתו של אותו אדם מישראל.
את אותה פגימה בשמו של הקב"ה ,בא הקדיש לתקן .הקדיש בא לגדל ולקדש את שמו
הגדול של ריבונו של עולם ,שנפגם על ידי מיעוט השראת השכינה ,בעקבות פטירתו של
אותו אדם מישראל .במקום שנוצר חלל ופגיעה רוחנית בעולם ,שם בא הקדיש כגורם מאזן,
המוסיף ומתקן.
ומכאן אתה למד על גדלותם של ישראל .עומד לו אדם מישראל ,אדם אבל שלבו קרוע
ומורתח על מות קרובו היקר והאהוב .ואותו אדם מישראל אומר קדיש – עוסק בהגדלת
שמו של הקדוש ברוך הוא בעולם .כביכול מניח לשעה את צערו ,ועוסק בצער השכינה
ובהתמעטותה ,וברצון לתקן את הפגם שנוצר בשמו של הקדוש ברוך הוא בעולם ,לגדל שם
שמים בעולם ,לעטרו לפארו ולרוממו – יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר
ויתעלה ויתהלל שמו הגדול בעולם.
269
שידקה .זנ
עיון והגות
כל תוספת במעשים טובים וישרים על ידי האבלים לזכר הנפטר ,בין אדם למקום ובין אדם
לחברו ,וכל תוספת בקידוש שם שמים ,במידות טובות ישרות ומתוקנות ,היא חלק מאותו
עיקרון הבא לידי ביטוי בקדיש .היא המלמדת זכות על הנפטרים ,היא המלמדת זכות על
החיים ,והיא הגורמת להשראת שכינה בעם ישראל.
לימוד הזכות על הנפטר יש בו גם צד נוסף .חשבון מעשיו של האדם נמדד לפי מה שהצליח
לעשות בחייו .אולם יש פעולות הממשיכות מכוחו וממעשיו גם לאחר פטירתו .כאשר ישנם
מעשים חיוביים הממשיכים מכוחו לאחר פטירתו ,בפרט על ידי בניו שבאו ממנו באופן
הישיר ביותר; יש בכך לימוד זכות על הנפטר גם לאחר פטירתו.
המקור הקדום ביותר לקדיש מופיע בתרגום הירושלמי לתורה ,8והוא מיוחס ליעקב אבינו.
בשעה שברך יעקב את בניו לפני פטירתו ,ביקש לגלות להם את הקץ ,ונסתלקה ממנו שכינה.
אמר :שמא חס ושלום יש במיטתי פסול ,כאברהם אבי אבא שיצא ממנו ישמעאל ,וכיצחק
אבי שיצא ממנו עשו? אמרו לו בניו" :שמע ישראל ,ה' אלהינו ה' אחד" .כשם שאין בלבך אלא
אחד ,כך אין בלבנו אלא אחד .ענה יעקב אבינו ואמר" :יהא שמיה רבה מברך לעלמי עלמן".9
מקור נוסף מובא בחז"ל:
מעשה ברבי עקיבא שהיה מהלך בבית הקברות בדרך ,ופגע באדם אחד שהיה ערום ושחור כפחם,
והיה טעון משאוי (משא) גדול של קוצים על ראשו .כסבור היה רבי עקיבא שהוא חי ,והיה רץ כסוס .
גזר עליו רבי עקיבא והעמידו .אמר לו :מה לאותו האיש לעשות עבודה קשה כזאת? אם עבד אתה
[ואדונך] עושה לך [כך] ,אני אפדה אותך מידו ,ואם עני אתה ובני אדם באים עליך בעקיפין ,אני
מעשיר אותך .אמר לו :בבקשה ממך ,אל תעכבני ,שמא ירגזו בי הממונין עלי .אמר לו :מה זו ומה
מעשיך? אמר לו :אותו האיש מת ,ובכל יום שולחים אותי לחטוב עצים .אמר לו :בני ,מה היתה
מלאכתך בעולם שבאתה ממנו? אמר לו :גבאי המכס הייתי ,והייתי נושא פנים לעשירים והורג את
העניים .אמר לו :כלום שמעת מאותם הממונין עליך לפורענות איזו דבר שיש לו תקנה? אמר :בבקשה
ממך ,אל תעכבני ,שמא ירגזו עלי בעלי פורענות ,שאותו האיש אין לו תקנה .אלא שמעתי מהם דבר
שלא היה יכול להיות ,שאלמלא היה לו לעני זה בן שהוא עומד בקהל ,ואומר "ברכו את ה' המבורך"
והם עונים אחריו "יהא שמיה רבה מברך" ,מיד מתירין אותו מן הפורענות .ואותו האיש לא היה לו בן
מעולם ,והניח את אשתו מעוברת ,ואיני יודע אם ילדה זכר ,ואם ילדה זכר – מי מלמדו תורה? שאין
לאותו האיש אוהב מעולם.
מיד קיבל עליו רבי עקיבא לילך לחפש אם הוליד לו בן זכר כדי ללמדו תורה ויעמידנו לפני הציבור .
אמר לו :מה שמך? אמר לו :עקיבא .ושם אשתך? אמר לו:שושניבא .ושם עירך? לודקיא .מיד נצטער
רבי עקיבא צער גדול ,והלך ושאל עליו .כיון שבא לאותו מקום שאל עליו .אמרו לו :ישחקו עצמותיו
של אותו האיש .שאל על אשתו .אמרו לו :ימחה זכרה מן העולם .שאל על בנו .אמרו לו :הרי ערל הוא,
אפילו מצות מילה לא עסקנו בו .מיד מל ֹו רבי עקיבא ,והושיבו בספר לפניו ,ולא היה מקבל התורה עד
שישב ארבעים יום בתענית .יצתה בת קול ואמרה לו :לזה אתה מתענה? אמר לפניו :רבונו של עולם,
270
8בראשית מט ,א.
9הגירסה בגמרא פסחים (נו ,א) וברוב המדרשים
היא שיעקב אמר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
אולם לפי גירסת התרגום הירושלמי ענה יעקב אבינו
כגירסת הקדיש ,ויש הקבלה בין לשונות אלה המברכות
ומשבחות ומפארות את שם ה' הגדול בעולם.
שידקה .זנ
עיון והגות
והלא לפניך ערכתי אותו! מיד פתח הקטן את לבו ולימדו תורה וקריאת שמע וברכת המזון ,והעמידו
לפני הקהל ואמר "ברכו" ,והם ענו אחריו "ברוך ה' המבורך" .באותה שעה התירו אותו מן הפורענות.
מיד בא אותו האיש לרבי עקיבא בחלום ,ואמר :יהי רצון מלפני הקדוש ברוך הוא שתנוח דעתך בגן
"ה' ש ְמ ָך לְ עוֹ לָ ם ה' זִ כְ ְר ָך לְ דֹר וָ דֹר"
עדן שהצלת אותי מדינה של גיהנום .מיד פתח רבי עקיבא ואמרִ ׁ :
(תהלים קלה ,יג) .ועל כן נהגו לעבור לפני התיבה במוצאי שבת אדם שאין לו אב או אם ,לומר ברכו
או קדיש.
מחזור ויטרי סימן קמד
מקור לאמירת הקדיש על ידי האבל כדי לזכות את הנפטר ,מצאנו כבר במקורות קדומים.
שם הובא המעשה דלעיל ,שראה רבי עקיבא (ולגירסאות אחרות רבן יוחנן בן זכאי) דמות
משונה ומעונה מאוד; וסיפר לו שהוא מת מזה חודשים אחדים ,ובחייו היה עבריין ידוע
ונידון באופן קשה .רק לאחר שלימד ר' עקיבא את בנו של המת לומר קדיש ,ניצל אותו מת
מדינה של גיהנום.10
טעם נוסף לאמירת הקדיש על ידי האבלים דווקא ,הוא כיון שיש באמירתו גם סוג מסוים
של צידוק הדין .האבל ,מתוך מרירות לבו ,עלול חס ושלום להתרעם על ריבונו של עולם ועל
מידת הדין שלקחה ממנו כביכול את יקירו .לעומת זאת ,באמירת הקדיש ,האבל מקבל עליו
את הדין ,ומשבח לריבונו של עולם שכל משפטיו צדק ואמת.
הקדיש כולל בתוכו שבחים לקדוש ברוך הוא ,וכן בקשות ותפילות לישועת עם ישראל,
את עיקרי האמונה היהודית – בריאת העולם ,משיח וגאולה .בקדיש הגדול מובאים עיקרי
אמונה נוספים – תחיית המתים ,בניין ירושלים ובית המקדש.
בגמרא ,בספר הזהר ובפוסקים ,מובאת המעלה הגדולה שיש כשאומרים קדיש וכשעונים
אמן ,ועד כמה צריך להשתדל לכוון באמירתו ובענייתו .בגמרא מובאת אגדתא על רבי יוסי
בן חלפתא שפגש את אליהו באחת מחורבות ירושלים ,ואמר לו אליהו:
בשעה שישראל נכנסים לבתי כנסיות ובתי מדרשות ועונים יהא שמיה הגדול
מבורך ,הקדוש ברוך הוא מנענע בראשו ואומר :אשרי המלך שמקלסים אותו כך.11
זכויות רבות יש למי שעונה אמן בכל כוחו:
אמר ר' יהושע בן לוי :כל העונה אמן יהא שמיה רבא מבורך בכל כוחו ,קורעים
לו גזר דינו .אמר ריש לקיש :כל העונה אמן בכל כוחו פותחים לו שערי גן עדן,
10תנא דבי אליהו זוטא סוף פרק יז .מסכת כלה רבתא
פרק ב .מחזור ויטרי סימן קמד .עיין בספר גשר החיים
פרק ל ,א ,שכתב פירוש למילות הקדיש ומשמעותן,
מדוע נאמר בארמית וכיצד יש לכוון בו .מקורות
מוקדמים יותר מופיעים בטור אורח חיים סימן נו וברמ"א
יורה דעה סימן שעו ,ד .הרב דוד אסף כתב ספר הקדיש,
מקורו ,משמעותו ודיניו ,העוסק בהרחבה בקדיש ומביא
מקורות רבים .פירוש ראשוני מתומצת מובא גם בספר
הסידור והתפילה של הרב שטיינזלץ (כרך א' מעמוד
293ואילך) .ספרים רבים נוספים נכתבו בעניין ואין כאן
המקום לפרטם.
11ברכות ג ,א.
271
שידקה .זנ
עיון והגות
"פ ְתח ּו ׁ ְש ָע ִרים וְ יָ בֹא גוֹ י ַצדִּ יק ׁש ֵֹמר ֱא ֻמנִ ים ;"12אל תקרי ׁ'ש ֵֹמר ֱא ֻמנִ ים' אלא
שנאמר ּ ִ
13
'שאומרים אמן' .מאי אמן? אמר רבי חנינא :אל מלך נאמן .
בתקופת התלמוד נהגו להתכנס בשבת ובמועד בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לשמיעת
דרשות ,ונהגו לומר אחרי סיום דרשתו של הדרשן "יהא שמיה רבה" .האמורא רבא מסביר
את החשיבות הגדולה של ענייה זו:
ואלא עלמא אמאי מקיים? אקדושא דסדרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא .פירוש:
ואלא העולם על מה עומד? על קדושא דסדרא (קדוש ,קדוש ,קדוש שאומרים לאחר "ובא
לציון") ועל "יהא שמיה רבא" שלאחר לימוד האגדה ברבים.14
לשון הקדיש בארמית
הנימוק ההיסטורי לאמירת הקדיש בארמית הוא משום שבתחילה נהגו לומר את הקדיש
לאחר שמיעת הדרשה" ,והיו שם עמי ארצות ולא היו מבינים כולם לשון הקודש ,לכן תקנוהו
בלשון התרגום (ארמית) שהיו הכל מבינים שזה היה לשונם" .15טעם היסטורי נוסף המובא
בעניין זה" :לפי שבימיהם גזרו שלא יאמרו שמו הגדול מבורך ,לכך הנהיגו לאמרו בלשון
ארמי שלא היו האויבים מכירים בו; ואף על פי שבטלה הגזרה לא רצו להחזיר הדבר ליושנו
לאמרו בלשון עברי ,כדי שלא ישתכחו הניסים והנפלאות וכדי לעשות פומבי לדבר".16
נימוקים נוספים המבוססים על סודות התורה ,מופיעים בהקשר זה" :לפי שתפילה נאה
ושבח גדול הוא ,על כן נתקן בלשון ארמי ,שלא יבינו המלאכים ויהיו מתקנאים בנו".18 17
סוגי הקדישים ומיקומם בתפילות
המשותף לכל הקדישים הוא הקריאה לקדש את שמו של ה' בעולם ,כפי שנאמר לעיל .והוא
הקטע הראשון המופיע בכל הקדישים.
לקדישים יש סיומות שונות ,ועל פיהן נקרא הקדיש בכינויים שונים – "חצי קדיש"" ,קדיש
יתום"" ,קדיש שלם" הנקרא גם "קדיש תתקבל" ,קדיש שלם בלא תתקבל הוא קדיש יתום" ,קדיש
דרבנן" ,ויש גם נוסח מיוחד הנקרא "הקדיש הגדול".
כל ציבור וכל יחיד צריך לשמוע בכל יום לפחות שבעה קדישים .19ארבעה בשחרית :לפני "יוצר
אור" ,אחרי חזרת הש"ץ ,אחרי "ובא לציון גואל" ,ולאחר "עלינו לשבח" .שניים במנחה :אחרי "אשרי"
272
12ישעיהו כו ,ב.
13שבת קיט ,ב.
14סוטה מט ,א( .מעובד על פי אור לאבל עמוד .)151
15תוספות ברכות ג ,א; דיבור המתחיל "ועונין".
16ספר תניא רבתי (איטליה המאה הי"ד) פרק ב ,מו.
מובא באור לאבל עמוד .158
17תוספות ברכות שם מביא דעה זו ודוחה אותה.
18לדעת רש"י ,הסיבה שהקדיש מתחיל בעברית (יתגדל
ויתקדש) וממשיך בארמית (שמיה רבא)" ,לפי שעכשיו
לא כשנכתב הוא נקרא ,כי הוא נקרא באל"ף דל"ת; לפי
שהשם המיוחד (שם המפורש הנכתב ביו"ד ה"א) הוא
בלשון ארמי ,ואין אנו רשאים להזכיר ככתיבתו ,דכתיב
"זה שמי לעֹלם" .וכך אנו אומרים אמן יהא שמיה רבא
בארמית ,ולעולם הבא יקרא בכתיבתו כדכתיב "ביום ההוא
יהיה ה' אחד ושמו אחד" (ספר הפרדס עמוד שכג ,מובא
בספר הקדיש עמוד סה) .ולא זכיתי להבין דברי רש"י.
19בית יוסף ריש סימן נה ,בשם האגור ושבלי הלקט.
הפירוט הוא לפי גשר החיים (פרק ל ,ז ,א).
שידקה .זנ
הקטורת" .ועוד שישה במנחה ומעריב( .לפי עדות המזרח שניים במנחה וארבעה במעריב ,ולפי האשכנזים
שלושה במנחה ושלושה במעריב) .מיקום הקדישים הוא במעבר בין החלקים השונים בתפילה,
ועל פי המקובלים הם חובה לצורך עליית העולמות:
עיון והגות
ואחרי חזרת הש"ץ .ואחד במעריב :קודם שמונה עשרה .ובשם המקובלים והאר"י הביאו שצריך
שנים עשר ,20שישה בשחרית :ארבעה המפורטים לעיל ,אחד קודם "הודו" ,ואחד אחרי "פיטום
מה שתקנו חז"ל קדישים בשחרית עניינם הוא כך ,שהתפילה היא לצורך תיקון ועילוי עולמות
אבי"ע (אצילות ,בריאה ,יצירה ,עשייה) .והוא כי מהתחלת התפילה עד ברוך שאמר הוא בעולם
העשייה .ומשם עד יוצר אור בעולם היצירה .ומשם עד תפילת שמונה עשרה בעולם הבריאה.
ותפילת שמונה עשרה היא באצילות .ואחר כך יורדים מעילא לתתא( …כלומר שגם הירידה
היא הדרגתית).
ולכן תיקנו קדיש בין כל עולם ועולם ,שעל ידי הקדיש המתוקן על פי הסוד במספר התיבות
והאותיות שבו ,תהיה שלמות עליית העולמות למעלה ממדרגתם.21
ואנו נוהגים שלושה עשר קדישים בכל יום ,22ומוסיפים קדיש לאחר שיר של יום ,שאינו חובה.
"חצי קדיש" – הוא חציו הראשון של הקדיש ,עד "דאמירן בעלמא ואמרו אמן" .זהו בסיס
הקדישים כולם (למעט הקדיש הגדול) ,ועליו מוסיפים לפי העניין חלקים נוספים .23קדיש כזה
לעצמו נאמר במקומות מסוימים בתפילה ,כהקדמה לסדר תפילות בתוך התפילה ,וכסיום
לקריאת התורה .האבלים בדרך כלל אינם אומרים חצי קדיש ,אלא כאשר הם משמשים
כחזנים שליחי ציבור .חלק מעדות המזרח אומרים חצי קדיש בסוף התפילה או לפניה.
"קדיש יתום" – הוא הקדיש המופיע לעיל .24זה הקדיש שאומרים האבלים בדרך כלל .הוא
נאמר בסיום חלקים מסוימים בתוך סדר תפילת הציבור ,וכן לאחר אמירת פרקי תהלים.
נאמר על ידי יתומים ,או לעילוי נשמות נפטרים.
"קדיש שלם" – "קדיש תתקבל" – הוא הקדיש הנאמר אחרי תפילת העמידה ,ונוספת בו
פיסקה המביעה בקשה שתתקבל תפילתם ובקשתם של כל בית ישראל לפני אביהם שבשמים:
ִּת ְת ַק ּ ֵבל ְצלוֹ ְתהוֹ ן וּבָ עו ְּתהוֹ ן
ִש ָראֵ ל
דְּ כָ ל ּ ֵבית י ְׂ
קֳ ָדם אֲ בוּהוֹ ן דִּ י ִב ְׁש ַמיָּא וְ ִא ְמר ּו אָ ֵמן
20כף החיים סימן נה ,יט.
21בן איש חי שנה ראשונה פרשת ויחי ,א .וראה שם
סעיף יב שהתייחס לקדישים שקודם "הודו" ,וקודם "יוצר
אור" ,וכן לקדישים לאחר תפילת העמידה קודם "אשרי",
וקודם "תפילה לדוד" (קדיש תתקבל אחר "ובא לציון"),
ולפני פיטום הקטורת; שהם נתקנו לצורך העולמות.
וכנראה שדבריו מכוונים גם לעליית העולמות וגם לירידה
תתקבל תפילתם ובקשתם
של כל בית ישראל
לפני אביהם שבשמים ואמרו אמן
ההדרגתית .משל למי שמתקרב למלך באופן מדורג ,וגם
כשמתרחק ממנו לאחר שיא המפגש – תפילת שמונה
עשרה ,עושה זאת באופן הדרגתי.
22גשר החיים פרק ל ,ז ,א.
23הערת הרב נבנצל שליט"א – הוא הקדיש האמיתי.
השאר הן הוספות מצד המנהגים.
24נקרא גם קדיש "יהא שלמא".
273
שידקה .זנ
עיון והגות
בשחרית בימי חול נאמר קדיש זה אחרי "ובא לציון גואל" ,בשבתות ובחגים נאמר קדיש זה
לאחר תפילת שחרית ,לפני קריאת התורה; ופעם נוספת אחרי תפילת מוסף.
"קדיש דרבנן" – הוא הקדיש הנאמר אחרי לימוד תורה שבעל פה .יש בקדיש זה תוספת,
ובה תפילה לכבוד החכמים ותלמידיהם ,וברכה ללומדי התורה בישראל .האבלים נוהגים
לומר קדיש זה אחרי לימוד משניות או לימוד אחר מתורה שבעל פה.
ִש ָראֵ ל וְ ַעל ַר ָּבנָן
ַעל י ְׂ
ידי
ידיהוֹ ן וְ ַעל ָּכל ּ ַת ְל ִמ ֵ
וְ ַעל ּ ַת ְל ִמ ֵ
ידיהוֹ ן וְ ַעל ָּכל ָמאן דְּ ָע ְס ִקין
ַת ְל ִמ ֵ
ְ ּבאוֹ ַרי ְָתא
ישא הָ ֵדין
דִּ י ְבאַ ְת ָרא ַקדִּ ׁ ָ
וְ ִדי ְבכָ ל אֲ ַתר וַ אֲ ַתר
יְהֵ א להוֹ ן ו ְּלכוֹ ן ְׁשלָ ָמא ַר ָּבא
ִח ּנָא וְ ִח ְסדָּ א וְ ַרח ֲֵמי וְ חַ יֵּי אֲ ִריכֵ י
ו ְּמזוֹ נֵי ְרוִ יחֵ י
וּפֻ ְר ָקנָא ִמן קֳ ָדם אֲ בוּהוֹ ן דִּ י ִב ְׁש ַמיָּא
וְ ִא ְמר ּו אָ ֵמן
על ישראל ועל רבותינו
ועל תלמידיהם ועל כל תלמידי
תלמידיהם ועל כל מי שעוסקים
בתורה
אשר במקום קדוש זה
ואשר בכל מקום ומקום
יהי להם ולכם שלום רב
חן וחסד ורחמים וחיים ארוכים
ומזונות מרווחים
וגאולה מלפני אביהם שבשמים
ואמרו אמן
"הקדיש הגדול" – נקרא גם בשם "קדיש דאגדתא" .25הקדיש עוסק בתחיית המתים לעתיד
לבוא ובבניין המקדש .הקדיש נאמר רק במקרים מיוחדים – אחר צידוק הדין בבית העלמין,
ובסיום לימוד מסכת מהתלמוד .עדות תימן אומרים את הקדיש גם בבית האבל וגם אחרי
לימוד תורה שבעל פה.
י ְִת ּגַדַּ ל וְ י ְִת ַקדַּ ׁש ְׁש ֵמ ּה ַר ָּבא
ְ ּב ָע ְל ָמא דִּ י הוּא ָע ִתיד ְל ִא ְתחַ ְד ּ ָתא
הון ְלחַ ֵי ּי
ו ְּלאַ ֲחיָאה ֵמ ַת ָי ּא ו ְּלאַ ּ ָס ָקא י ְַּת ֹ
ָע ְל ָמא ו ְּל ִמ ְבנָא ַק ְר ּ ָתא ִ ּדי יְרו ְּשלֵ ם
ו ְּל ׁ ַש ְכ ְללָ א הֵ יכָ לֵ ּה ְ ּבג ַָו ּּה
ו ְּל ֶמעֱ ַקר ּפו ְּלחָ נָא נו ְּכ ָראָ ה ִמן אַ ְר ָעא
ו ְּלאָ ָתבָ א ּפו ְּלחָ נָא ִ ּדי ְׁש ַמ ָי ּא ְלאַ ְת ָר ּה
וְ י ְַמ ִליך קו ְּד ׁ ָשא ְ ּב ִר ְ
יך הוּא
יק ֵר ּה
ּב ַמ ְלכו ֵּתה וִ ָ
ְ ּבחַ יֵּיכוֹ ן ו ְּביוֹ ֵמיכוֹ ן ו ְּבחַ יֵּי ְדכָ ל ּ ֵבית
ִש ָראֵ ל ַּבעֲ גָלָ א ו ִּבזְ ַמן ָק ִריב וְ ִא ְמר ּו אָ ֵמן
י ְׂ
יתגדל ויתקדש שמו הגדול
בעולם שהוא עתיד להתחדש
ולהחיות המתים ולהביאם לחיי
עולם ולבנות את העיר ירושלים
ולשכלל המקדש בתוכה
ולעקור פולחן נכרי מהארץ
ולהחזיר עבודת ה' למקומה
ולהמליך את הקדוש ברוך הוא
במלכותו ובכבודו
בחייכם וביומיכם ובחיי כל בית
ישראל במהרה ובזמן קרוב ואמרו אמן
(מכאן ממשיך הקדיש כרגיל)
274
25נזכר במסכת סופרים סוף פרק יט ,ובתורת האדם לרמב"ן עמוד קנה.
שידקה .זנ
ִש ָראֵ ל
וְ ַעל ָּכל י ְׂ
וְ ִא ְמר ּו אָ ֵמן
עיון והגות
יְהֵ א ְׁש ֵמ ּה ַר ָּבא ְמבָ ַר ְך
ְל ָעלַ ם ו ְּל ָע ְל ֵמי ָע ְל ַמיָּא
ִש ּ ַת ַּבח וְ י ְִת ּ ָפאַ ר וְ י ְִתרוֹ ַמם
י ְִת ָּב ַר ְך וְ י ְׁ
ַשא וְ י ְִתהַ דָּ ר וְ י ְִת ַע ּ ֶלה וְ י ְִתהַ ָּלל
וְ י ְִתנ ּ ׂ ֵ
ְׁש ֵמ ּה דְּ קֻ ְד ׁ ָשא ְ ּב ִר ְ
יך הוּא
ְל ֵע ָּלא ִמן ָּכל ִ ּב ְרכָ ָתא וְ ִׁש ָיר ָתא
ּ ֻת ְׁש ְ ּבחָ ָתא וְ ֶנח ֱָמ ָתא
דַּ אֲ ִמ ָירן ְ ּב ָע ְל ָמא
וְ ִא ְמר ּו אָ ֵמן
יְהֵ א ְׁשלָ ָמא ַר ָּבא ִמן ְׁש ַמיָּא
וְ חַ י ִּים טוֹ ִבים
ִש ָראֵ ל
ָעלֵ ינ ּו וְ ַעל ָּכל י ְׂ
וְ ִא ְמר ּו אָ ֵמן
עוֹ ׂ ֶשה ׁ ָשלוֹ ם ִ ּב ְמרוֹ ָמיו
הוּא יַעֲ ׂ ֶשה ׁ ָשלוֹ ם ָעלֵ ינ ּו
יהא שמו הגדול מבורך
לעולם ולעלמי עולמים
יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם
ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל
שמו של הקדוש ברוך הוא
למעלה מכל הברכות והשירות
התשבחות והנחמות
הנאמרות בעולם
ואמרו אמן
יהי שלום רב מן השמים
וחיים טובים
עלינו ועל כל ישראל
ואמרו אמן
עושה שלום במרומיו
הוא יעשה שלום עלינו
ועל כל ישראל
ואמרו אמן
275
תולתשהו םירבא תמורת .חנ
עיון והגות
נח .תרומת אברים והשתלות
תרומת אברים והשתלות אברים ,מלבד חשיבותם הרפואית וההלכתית ,משמשים גם סמל
ודוגמא ליכולת השילוב בין הלכה לרפואה בכלל .שילוב זה מתבקש ואף הכרחי בקרב
העוסקים בריפוי ובהדרכה ,בעצה ובעידוד ,בתמיכה ובהטבת איכות החיים האנושית.
היכולת לשלב בין ההלכה לרפואה תלויה בראש ובראשונה במי שהקדישו את חייהם
ועוסקים בנושאים אלו – הפוסקים והרופאים ,והציבור מצפה לאמירות ברורות ובהירות
בנושא כה רגיש ומשמעותי .להלן תובא עמדתה הרשמית של הרבנות הראשית לישראל,
וכן שתי עמדות מנוגדות של פוסקי זמננו ,הנובעות בין השאר גם כתוצאה מחוסר שיתוף
הפעולה הראוי בין המערכת הרפואית למערכת ההלכתית .לכן יש לעודד ולקדם בברכה כל
הידברות ושיתוף פעולה בין הרופאים לבין הפוסקים ,שיתוף פעולה שאינו בגדר מותרות
אלא הוא נצרך וחיוני להצלת חיים.
השתלות לב – עמדת הרבנות הראשית לישראל
1
הנוסח המלא של החלטת מועצת הרבנות הראשית בנושא ההשתלות:
מועצת הרבנות הראשית בישיבתה היום ,א' דראש חודש מרחשון תשמ"ז ,אישרה פה אחד
את המלצות ועדת ההשתלות כדלקמן:
.1
הרבנות הראשית לישראל נתבקשה על ידי משרד הבריאות לקבוע את עמדת ההלכה
ביחס להשתלות לב בישראל .לשם כך מינתה הרבנות הראשית ועדה משותפת של
רבנים ורופאים ,אשר למדה בעיון את ההיבטים הרפואיים וההלכתיים הנוגעים לשאלה.
הועדה נעזרה בייעוץ וחוות דעת של גדולי הרופאים בתחום זה בבתי החולים הדסה
ושערי צדק בירושלים.
.2בתחילת עידן השתלות הלב (לפני 17שנה) נפסק על ידי הגאון הרב משה פיינשטיין
זצ"ל והרה"ר לישראל הגרא"י אונטרמן זצ"ל לאסור השתלת לב מדין רציחה כפולה של
התורם והמושתל כאחד.
בעשר השנים האחרונות חל שינוי יסודי בנתונים העובדתיים והרפואיים הנוגעים
להשתלות לב כדלקמן:
א .הצלחת הניתוח אצל המושתל מגיעה לכ 80%של "חיי עולם" (הוותרות בחיים
לפחות שנה אחרי ההשתלה) וכ 70%נשארים בחיים חמש שנים.
ניתן כיום לקבוע באופן אמין ובטוח שהפסקת הנשימה של הנפטר היא סופית
ב.
ובלתי ניתנת לחזרה.
276
1חשוב לציין שיש פוסקים הסוברים שהפטירה נקבעת
לפי הלב ולא לפי המוח ,ולדעתם קיים איסור מוחלט
להוציא איבר מאדם שמוגדר כמת מוות מוחי כל זמן
שלבו פועם ,כיון שאדם זה מוגדר כחי .לשיטתם אין
אפשרות לבצע השתלת לב או כבד בשום מקרה .ראה
סיכום הדעות ומקורות באנציקלופדיה הלכתית רפואית
כרך ב ,ערך השתלת אברים עמוד .224וכן בנשמת
אברהם ,יורה דעה סימן שלט ,עמ' תנא-תעט.
תולתשהו םירבא תמורת .חנ
.3
מאחר והשאלה נוגעת לפיקוח נפש ממש ,חובה עלינו להכריע בשאלה זו באופן ברור
בבחינת יקוב הדין את ההר.
.4
בהסתמך על יסודות הגמרא ביומא (פ"ה) ופסק החתם סופר חלק יורה דעה סימן שלח,
נקבע המות על פי ההלכה בהפסקת הנשימה (וראה שו"ת אגרות משה חלק יורה דעה
חלק ג' סימן קלב) .לכן יש לוודא שהנשימה פסקה לחלוטין באופן שלא תחזור עוד.
זאת ניתן לקבוע ע"י הוכחת הרס המוח כולו שהוא הוא המפעיל את הנשימה העצמית
באדם.
עיון והגות
הובאו לפנינו עדויות שאף הגר"מ פיינשטיין זצ"ל התיר בזמן האחרון ביצוע
ג.
השתלת לב בארה"ב .וכן ידוע לנו על רבנים גדולים המיעצים לחולי לב לעבור השתלת
לב.
.5המקובל בעולם הרפואה שקביעה כנ"ל (בסעיף )4דורשת 5תנאים:
א .ידיעה ברורה של סיבת הפגיעה.
הפסקה מוחלטת של הנשימה הטבעית.
ב.
הוכחות קליניות מפורטות שאכן גזע המוח הרוס.
ג.
הוכחות אוביקטיביות על הרס גזע המוח באמצעות בדיקה מדעית כגון .BEAR
ד.
ה .הוכחה שהפסקת הנשימה המוחלטת ואי פעילות גזע המוח נשארים בעינם למשך
12שעות לפחות ,תוך כדי טיפול מלא ומקובל.
.6
לאחר שעיינו בהצעה לקביעת המוות כפי שהוצעה על ידי רופאי בית החולים הדסה
בירושלים בתאריך ח' בתמוז תשמ"ה והוגשה לרה"ר בתאריך ה' בתשרי תשמ"ז ,אנו
מוצאים אותה כיכולה להיות מקובלת על פי ההלכה אם תתוסף לה בדיקה אוביקטיבית
מדעית ( )BEARשל גזע המוח.
.7לאור האמור ,הרבנות הראשית לישראל מוכנה להתיר השתלת לב (מנפגעי תאונה)
במרכז הרפואי הדסה בירושלים בתנאים הבאים:
א .קיום כל התנאים לקביעת מותו של התורם כפי שאמור למעלה.
שיתוף נציג הרבנות הראשית לישראל כחבר מלא בצוות הקובע את מותו של
ב.
התורם .נציג זה ימונה על ידי משרד הבריאות מתוך רשימה שתוגש למשרד הבריאות
ע"י הרבנות הראשית ,פעם בשנה.
תנתן מראש הסכמה בכתב של התורם או משפחתו למתן תרומת הלב.
ג.
הקמת ועדת מעקב עליונה מטעם משרד הבריאות בשיתוף הרבנות הראשית
ד.
( )COMMITTEE REVIEWלבדיקת כל מקרי השתלות הלב בישראל.
ה .משרד הבריאות יקבע בתקנות ארציות את כל הנהלים הנ"ל.
.8
עד לקבלת התנאים המפורטים בסעיף 7אין עדיין שום היתר לבצוע השתלות לב
בישראל.
277
תולתשהו םירבא תמורת .חנ
עיון והגות
.9
אם ינתן היתר על פי התנאים המפורטים בסעיף ,7אזי תוקם ועדת מעקב של הרבנות
הראשית שתפקידה לוודא מילוי של תנאי ההיתר.
נספחים:
א .הקריטריונים לקביעת מוות מוחי לפי הצעת הדסה ירושלים.
פרוטוקול לביצוע .BEAR
ב.
•••
התייחסות הלכתית מעשית לתרומת אבריםק
ולנשיאת כרטיס תורם
השתלת אברים
הרב יעקב אריאל ,הרב הראשי לרמת גן
278
לפי ההלכה ,מצוה לתרום אברים חיוניים להשתלה ,הן מאדם חי והן מאדם מת.
כידוע ,מצוות פיקוח נפש דוחה את כל התורה ,אפילו שבת ויום כיפור וכדומה .מותר ואף
מצוה ,אפוא ,לכאורה ,להשתמש באבריהם של נפטרים כדי להציל חיים .אולם יש שלוש
עברות חמורות שאינן נדחות מפני פיקוח נפש והן :עבודה זרה ,גילוי עריות ושפיכות דמים.
לענייננו ,אסור לקטוע חיי אדם כדי להציל אדם אחר .חיים אינם נערכים במדד כמותי או
איכותי .חיים הם ערך מוחלט .אסור להציל ,למשל ,צדיק במחיר חייו של רשע ,בריא במחיר
חייו של חולה ,צעיר במחיר חייו של זקן וכדו' .לכל רגע של חיים ערך משלו .נטילת אברים
מגופו של אדם ,לצורך הצלת חייו של אחר מותרת ,אפוא ,רק לאחר שהוברר מעל לכל ספק
שהוא מת מוות ודאי.
המוות אינו רק הגדרה ביולוגית ,אלא הגדרה אתית‑משפטית .כי המוות הוא תהליך ,הוא
מתחיל עוד במה שנחשב בעינינו חיים .מאידך חלק מהחיים נמשך גם אחרי מה שמכונה
אצלנו מוות .יש אפוא צורך לקבוע נקודה מוחלטת בתהליך המוות שממנה ואילך אין האדם
נחשב עוד לחי .קביעה זו אינה רפואית אלא משפטית .עליה להתחשב בנתונים הרפואיים,
אולם עליה להכריע במדויק באיזה רגע בתוך התהליך הארוך ייקבע המוות.
הבעיה קיימת בעיקר כאשר פעילות מסוימת ממשיכה בגוף ,האם יש להחשיב פעילות זו
כחיים או לא?
בתלמוד (חולין כ"א ,א) מובאת דוגמא מאלפת:
"הותזו ראשיהן – אף על פי שמפרכסין – טמאים ,כזנב הלטאה שמפרכסת".
כלומר ,זנב הלטאה אמנם מפרכס ,אך אלו אינם חיים ,כי הזנב מנותק מהגוף .והוא הדין לגוף
המנותק מהראש .כלומר ,לב הפועם ללא ראש ,אינו לב חי .השאלה היא מה דינו של מוות
מוחי?
לדעת הגר"ש ישראלי זצ"ל ,הגר"א שפירא ,והגר"מ אליהו יבדל"א; החיים מתמצים
כעיקרון בנשימה ,שנאמר" :כל אשר נשמת רוח חיים באפיו" (בראשית ז' כ"ב) .ולכן בדורות
הקודמים ,כשלא היו מכשירי החייאה ,נקבע המוות על פי הנשימה בלבד (יומא פ"ה ,א,
תולתשהו םירבא תמורת .חנ
עיון והגות
רמב"ם הל' שבת פ"ב הי"ט) .אולם כאשר הנשימה היא מלאכותית וברור כשמש שאין
נשימה עצמונית כל שהיא ,ואין שום סיכוי שתהיה נשימה כזאת ,כי פיקוד הנשימה במוח
נהרס לחלוטין – נחשב האדם למת ,כי אם פיקוד הנשימה לא קיים ,ממילא אין כאן נשימה.
משום כך כדי להתיר השתלת אברים יש לעמוד על כמה תנאים:
א .הוכחות קליניות מפורטות שגזע המוח נהרס לחלוטין.
הוכחות אובייקטיביות על הרס גזע המוח ,כגון בדיקת .BEAR
ב.
הוכחה שהנשימה העצמונית נפסקה לגמרי ולא חל כל שינוי במשך 12שעות.
ג.
לרופאים הקובעים את המוות אין שום קשר ישיר או עקיף לרופאים המשתילים
ד.
את האברים בחולה.
ה .שיתוף נציג הרבנות הראשית בצוות הקובע את המוות .נציג זה יכול להיות רופא
המכיר את ההלכה ,שיקוליה ודרך חשיבתה.
(החלטות הרה"ר ,מא' מרחשון תשמ"ז ,פורסמו ב"ברקאי" ד' עמ' .)11
לכשיתמלאו התנאים האמורים ,תתאפשר השתלת אברים על פי ההלכה ,בעידודה
ובתמיכתה .לצערנו ,כרגע טרם נתמלאו כל התנאים ולכן נמנעת עזרתה של ההלכה במצוות
פיקוח נפש החשובה כל כך .שיתוף פעולה בין הרופאים לבין הרבנים יכול להביא להצלת
חיים ולהרמוניה בין רפואה לבין הלכה ,ואולי לשמש דוגמא טובה לחיי חברה תקינים
והרמוניים גם בתחומים אחרים.
אך על אף שעברו שנים ארוכות מאז ההחלטה הנ"ל ,בתי החולים ומשרד הבריאות לא עשו
די כדי לממש אותה( .יתרה מזאת ,בחוזר המנכ"ל מי"א באייר תשנ"ו ,ניתנו הוראות ברורות
באשר לקביעת המוות ,תוך התעלמות מדרישות הרבנות :אין הוראה חד משמעית לבצע
בדיקות מעבדתיות ,כגון , BEAR:אלא במקרים שיש ספק באשר לבדיקות הקליניות .כמו כן
קוצרה תקופת ההמתנה מ 6שעות ל 2שעות .ואין שום אזכור לנציג הרבנות בוועדה).
הכדור נמצא אפוא בידי בתי החולים ומשרד הבריאות ,ועליהם מוטלת האחריות הכבדה
לכך שהשתלות רבות אינן מתבצעות מחוסר תורמים.
ראיותיהם של המתירים לאדם לשאת כרטיס המתיר לקחת ממנו אברים להשתלה גם בזמן
שבתי החולים אינם פועלים על פי הקריטריונים הללו ,ידועות מכבר בעולם ההלכה ,אך רובן
דחויות( .הכוונה ל"כרטיס תורם" – כלומר ,אדם שמעוניין לתרום את אבריו במקרה של
מוות פתאומי ,מצטייד בכרטיס שמעיד על הסכמתו לתרומה).
אין להקיש ממקרה של מניעת הצלה ,או גרם מיתה ,להפסקה אקטיבית וישירה של חיי
אדם.
לדוגמא ,המנחת חינוך (מצוה רצו ס"ק כח) מסתפק במקרה שגויים דורשים מסיעה של
ישראל שימסרו להם אחד למיתה ,ולא – יהרגו את כולם ,שמותר למסור להם אדם המוגדר
כ"טרפה" (חולה שאבר חיוני שלו נפגע ללא תקנה) .שם מדובר במסירה לגויים ,לא בהריגה
בידיים .המנחת חינוך לא התיר לרצוח טרפה בידיים כדי להציל את היתר.
וכן המקרה המפורסם בתלמוד (בבא מציעא סב ,א) בעניין שניים שהלכו במדבר ורק לאחד
יש קיתון של מים ,ובו נפסקה ההלכה כר' עקיבא שחייך קודמין לחיי חברך .אף על פי כן
כתבו הפוסקים (פתחי תשובה יו"ד סי' רנב ס"ק א; משפט כהן סי' קמד אות טו) שמותר
לבעל הקיתון לוותר על שלו למען חברו .אך לא מדובר במעשה בידיים .אין היתר לאדם
279
תולתשהו םירבא תמורת .חנ
עיון והגות
280
להתאבד בידיים כדי להציל את חברו( .רק במקרה של ספק ,התירו הפוסקים לאדם להיכנס
לחשש סכנה כדי להציל את חברו מסכנה ודאית :עי' סמ"ע חו"מ סי' תכו ס"ק ב; פתחי
תשובה שם ס"ק ב; שו"ת ציץ אליעזר חלק ט סי' יז פרק ה).
וכן המקרה במסכת נדרים (כב ,א) ,שבו היה עולא בסכנת חיים ,שהרגו את חברו והוא נאלץ
לומר לרוצח :פרע לו את בית השחיטה .כלומר ,הרוג אותו לגמרי .אם לא היה אומר כן,
היה הדבר עולה לו בחייו .גם שם הוא רק אמר לרוצח את מה שאמר ,אך לא עשה שום
מעשה בידיים( .אם כי התפארת‑ישראל ,סוף יומא ,בועז ד"ה ונ"ל ,מסתפק שמא מותר היה
לעולא לפרוע את בית השחיטה של חברו כדי להציל את עצמו .אולם אין ספקו של התפארת
ישראל ,מוציא מידי ודאותם של רוב הפוסקים).
נשארה רק מחלוקתם של הר"י פיק והנודע ביהודה (מהדורה תנינא חו"מ סי' נ"ט) .המקרה
שבו נחלקו לגבי עובר המסכן את אמו והוא טרפה .לדעת הר"י פיק עדיף להרוג את העובר
ולהציל את האם ,ולדעת הנודע ביהודה הדבר אסור .אולם מחלוקת זו לא הוכרעה .וגם
לדעת הר"י פיק ,המתיר ,הקשר בין הריגת הטרפה להצלת המסוכן הוא ישיר ,מה שאין כן
בנידון דידן :יש חולה אנוש הזקוק לאבר חיוני ,ויש גוסס שניתן להשתמש באבריו להצלת
החולה .האיום על חיי החולה אינו ישיר ,הקשר בין התורם לחולה נוצר בגלל ידיעתנו את
הנתונים כיום ,באמצעות מחשב המאתר את השניים ,ואין לדמות את הדברים( .סיכום לכל
הנ"ל ראה בנשמת אברהם ,יו"ד סי' רנב ס"ק ב).
אמנם גם המתירים לשאת כרטיס זה ,מודים שאין בדבריהם היתר לכתחילה לרופאים
הנוטלים את האברים ,אלא רק "ריכוך" חומרת הרציחה .לדעתנו אין בכך פתרון לבעיה אלא
אדרבה החרפתה .כי כרגע אין אמון בין המשפחות לבין הרופאים .רק קבלת תנאיה של
הרבנות תגביר את מידת הסכמתן של המשפחות לנטילת אברי יקירם לשם השתלה בחולה
הזקוק לכך.
חלק מהרופאים מתנגד בעיקר להשתתפותו של נציג הרבנות בוועדה הקובעת את המוות
(כאמור ,נציג זה יכול להיות רופא המתמצא בהלכה) .קשה להם לעכל את מה שנראה
כ"השגחת כשרות" כביכול מטעם הרבנות .הם רואים בכך הטלת דופי וחוסר אמון ,ולא
היא .המטרה היא לשמור על קשר צמוד בין הפסיקה ההלכתית לבין הוצאתה לפועל .יש
דינמיקה ברפואה .יש מצבים משתנים .גם ההוראות ההלכתיות צריכות להתיישם בהתאם.
חייב להיות היזון חוזר בין העשייה היום יומית לבין הפסיקה ההלכתית .נציג הרבנות בוועדה
מונע את הנתק שעלול להיווצר בין ההלכה התאורטית לבין יישומה בחיי המעשה .לדוגמא,
כיום התגלתה בדיקה לקביעת המוות מדויקת יותר מה ,BEARשאין בה צורך להזיז את
החולה (דבר שיאפשר לפוסקים נוספים להסכים לקביעתה) ,מידע זה יש בו בכדי לשנות את
הדרישה ההלכתית.
אנו עוסקים בבעיה ציבורית קשה שפתרונה פשוט :על ידי מתן הנחיה נכונה לבתי החולים
לפעול בתיאום עם הרבנות ,ועל פי הנחיותיה יש לפעול כדי להציל חיים בישראל.
מתוך עלון "מעייני הישועה" תנועה לתרבות ישראל .גליון קח – קט – קי.
יש לציין שרוב רבני ישראל המתירים השתלות מצדדים בעמדת הרב יעקב אריאל .
תולתשהו םירבא תמורת .חנ
שאלה :האם מצוה היא לתרום אברים? האם ראוי למלא כרטיס תורם?
תשובה :אכן ,תרומת אברים כרוכה בבעיות הלכתיות קשות .הלא הן :מצות הקבורה של
אותם אברים ,כבוד המת ,ניוול המת בחיתוך הבשר ,ועוד.
אולם השתלת אברים היא פיקוח נפש ,כפשוטו .מצילים אדם ממות ,או מאיכות חיים נוראה
של יסורים וסבל כגון מי שיש לו כליה מלאכותית .פיקוח נפש דוחה אותם איסורים .לפעמים
אדם מציל שבע נפשות :לאחד נתן לב ,לשני כליה ,לשלישי ריאה וכיוצא בזה – גדול הוא
במותו מאשר בחייו .הבעייה הכבדה היא שמא התורם לא ממש מת ,אלא הוא גוסס .אסור
לרצוח אדם א' כדי להציל אדם ב' ,גם אם אדם א' גוסס ונראה חסר כל סיכוי.
על כך יש כמה תשובות:
א .הרופאים אינם רוצחים ,אלא אנשים טובים המוסרים את נפשם להציל את הזולת,
והם לא יעשו כדבר הזה .הם אנשים מוסריים וישרים ולא יעברו על ההנחיות שהן גם
הנחיות הרבנות הראשית לישראל וגם הנחיות של משרד הבריאות.
גם אם יש רופא מושחת ,ובשביל מוניטין ההצלחה הוא נכון לעשות כעוולה
ב.
הזאת – הרי אנשים מושחתים יש בכל מקצוע ,בכל פלג חברה ובכל מקום – הנה גם
אותו רופא מושחת לא יעיז לקחת סיכון זה ,כי אם זה יתגלה ,הוא ישלם ביוקר ,הוא וכל
בית החולים ,זה יהיה סוף הקריירה שלו.
אך אם בכל זאת יעיז אותו רופא לעשות דבר נגד ההלכה ונגד החוק ,אין זו עבירה
ג.
של התורם אלא של הרופא ,שהרי התרומה אינה זקוקה לאותה עבירה .משל למה
הדבר דומה? אם אדם תורם כסף לעניים ביום שישי כדי שיחולק עוד באותו יום ,אבל
המקבל נוסע ברכב ומחלק בשבת .היש עבירה לתורם? לא ,לתורם יש מצוה ולמחלק יש
עבירה .כך לענייננו ,אם הרופא יעבור על ההנחיות ,לתורם יש מצוה ולרופא עבירה.
זו באמת שערוריה ,שטרם סודר על ידי מוסדות הרפואה פיקוח רבנים ,או פיקוח רופאים
מטעם רבנים .זה מעכב רבים מלתרום ,הן דתיים והן חילוניים .יש הרבה יהודים שהנם
חילוניים בחייהם ,אבל במותם אינם רוצים לעשות דבר נגד הדת.
אני מכיר אישית מקרים של אנשים שנהרגו בתאונה ,ואבריהם הצילו אנשים רבים.
זו מצוה גדולה לרכוש כרטיס תורם ולתרום את כל האברים ,כולל קרנית עין .גם לי הדל יש
כרטיס כזה .נקווה שבעתיד תהיה חקיקה מתאימה ויתרבה מספר התורמים .אך בינתיים גם
במציאות העכשווית מצוה גדולה לתרום.
כמובן ,גם מי שלא מלא בחייו כרטיס תורם ,יוכלו בני משפחתו לתרום אברים ,כי היא מצוה
גדולה.
יש מי שחושש שמא יחסרו לו אותם אברים בתחיית המתים .ודאי יהיו לו ,גם לחולים וגם
לאלו שנפצעו במלחמה ,יהיו לו אותם אברים לעילא ולעילא.
גם מי שלא יזדמן לו לתרום ויחיה עד מאה ועשרים ,ויש לו כרטיס כזה בכיס ,הריהו צדיק
גדול.
מתוך "באהבה ובאמונה" עלון שבועי בהוצאת מכון מאיר ,עלון מספר .284
עיון והגות
הרב שלמה אבינר ,רב הישוב בית אל וראש ישיבת עטרת כהנים
281
אבה םלועל ם"במרה תוסחייתה ?והמ – אבה םלועה .טנ
עיון והגות
נט .העולם הבא – מהו? התייחסות הרמב"ם לעולם הבא
משנה תורה לרמב"ם – הלכות תשובה פרק ח'
הלכה א
הטובה הצפונה לצדיקים היא חיי העולם הבא והיא החיים שאין מות עמהן והטובה שאין
עמה רעה ,הוא שכתוב בתורה "למען ייטב לך והארכת ימים" ,מפי השמועה למדו "למען
ייטב לך" לעולם שכולו טוב "והארכת ימים" לעולם שכולו ארוך ,וזה הוא העולם הבא .שכר
הצדיקים הוא שיזכו לנועם זה ויהיו בטובה זו ,ופרעון הרשעים הוא שלא יזכו לחיים אלו
אלא יכרתו וימותו .וכל מי שאינו זוכה לחיים אלו הוא המת שאינו חי לעולם אלא נכרת
ברשעו ואבד כבהמה .וזהו כרת הכתובה בתורה שנאמר "הכרת תכרת הנפש ההיא" ,מפי
השמועה למדו "הכרת" בעולם הזה "תכרת" לעולם הבא .כלומר שאותה הנפש שפירשה מן
הגוף בעולם הזה אינה זוכה לחיי העולם הבא אלא גם מן העולם הבא נכרתת.
הלכה ב
העולם הבא אין בו גוף וגויה אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף כמלאכי השרת .הואיל
ואין בו גויות אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא דבר מכל הדברים שגופות בני אדם צריכין להן
בעולם הזה ,ולא יארע דבר בו מן הדברים שמארעין לגופות בעולם הזה ,כגון ישיבה ועמידה
ושינה ומיתה ועצב ושחוק וכיוצא בהן ,כך אמרו חכמים הראשונים" :העולם הבא אין בו
לא אכילה ולא שתייה ולא תשמיש אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן ונהנין מזיו
השכינה" .הרי נתברר לך שאין שם גוף לפי שאין שם אכילה ושתייה ,וזה שאמרו "צדיקים
יושבין" דרך חידה אמרו ,כלומר הצדיקים מצויין שם בלא עמל ובלא יגיעה ,וכן זה שאמרו
"עטרותיהן בראשיהן" כלומר דעת שידעו שבגללה זכו לחיי העולם הבא מצויה עמהן והיא
העטרה שלהן כעניין שאמר שלמה "בעטרה שעטרה לו אמו" ,והרי הוא אומר "ושמחת
עולם על ראשם" ואין השמחה גוף כדי שתנוח על הראש כך עטרה שאמרו חכמים כאן היא
הידיעה .ומהו זהו שאמרו "נהנין מזיו שכינה"? שיודעים ומשיגין מאמתת הקב"ה מה שאינם
יודעים והם בגוף האפל השפל.
הלכה ג
282
כל נפש האמורה בעניין זה אינה הנשמה הצריכה לגוף ,אלא צורת הנפש שהיא הדעה
שהשיגה מהבורא כפי כחה והשיגה הדעות הנפרדות ושאר המעשים ,והיא הצורה שביארנו
ענינה בפרק רביעי מהלכות יסודי התורה היא הנקראת "נפש" בעניין זה .חיים אלו לפי שאין
עמהם מות שאין המות אלא ממאורעות הגוף ואין שם גוף נקראו "צרור החיים" שנאמר
"והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים" ,וזהו השכר שאין שכר למעלה ממנו והטובה שאין
אחריה טובה והיא שהתאוו לה כל הנביאים.
אבה םלועל ם"במרה תוסחייתה ?והמ – אבה םלועה .טנ
וכמה שמות נקראו לה דרך משל :הר ה' ,ומקום קודשו ,ודרך הקודש ,וחצרות ה' ,ונועם
ה' ,ואהל ה' ,והיכל ה' ,ובית ה' ,ושער ה' ,וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת
לצדיקים סעודה ,וקורין לה בכל מקום העולם הבא.
עיון והגות
הלכה ד
הלכה ה
הנקמה שאין נקמה גדולה ממנה שתכרת הנפש ולא תזכה לאותן החיים שנאמר "הכרת
תכרת הנפש ההיא עונה בה" ,וזה האבדון הוא שקורין אותו הנביאים דרך משל :באר שחת
ואבדון ותפתה ועלוקה וכל לשון כלייה והשחתה קוראין לו לפי שהיא הכלייה שאין אחריה
תקומה וההפסד שאינו חוזר לעולם.
הלכה ו
שמא תקל בעיניך טובה זו ותדמה שאין שכר המצות והיות האדם שלם בדרכי האמת,
אלא להיותו אוכל ושותה מאכלות טובות ובועל צורות נאות ולובש בגדי שש ורקמה ושוכן
באהלי שן ומשתמש בכלי כסף וזהב ודברים הדומים לאלו ,כמו שמדמין אלו הערביים
הטפשים האוילים השטופים בזמה .אבל החכמים ובעלי דעה ידעו שכל הדברים האלו דברי
הבאי והבל הם ואין בהם תועלת ואינה טובה גדולה אצלנו בעולם הזה אלא מפני שאנו בעלי
גוף וגויה וכל הדברים האלו צרכי הגוף הם ואין הנפש מתאוה להם ומחמדתן אלא מפני
צורך הגוף ,כדי שימצא חפצו ויעמוד על בוריו ,ובזמן שאין שם גוף נמצאו כל הדברים האלו
בטלים .הטובה הגדולה שתהיה בה הנפש בעולם הבא אין שום דרך בעולם הזה להשיגה
ולידע אותה ,שאין אנו יודעים בעולם הזה אלא טובת הגוף ולה אנו מתאוין .אבל אותה
הטובה גדולה עד מאד ואין לה ערך בטובות העולם הזה אלא דרך משל .אבל בדרך האמת
שנערוך טובת הנפש בעולם הבא בטובות הגוף בעולם הזה במאכל ובמשתה אינו כן ,אלא
אותה הטובה גדולה עד אין חקר ואין לה ערך ודמיון ,הוא שאמר דוד "מה רב טובך אשר
צפנת ליראיך" וגו'.
הלכה ז
וכמה כמה (כ' קמוצה) דוד והתאוה לחיי העולם הבא שנאמר "לולא האמנתי לראות בטוב ה'
בארץ חיים" .כבר הודיעונו החכמים הראשונים שטובת העולם הבא אין כח באדם להשיגה
על בוריה ואין יודע גדלה ויפיה ועצמה אלא הקב"ה לבדו ,ושכל הטובות שמתנבאים בהם
הנביאים לישראל אינן אלא לדברים שבגוף שנהנין בהן ישראל לימות המשיח בזמן שתשוב
הממשלה לישראל .אבל טובת חיי העולם הבא אין לה ערך ודמיון ולא דמוה הנביאים כדי
שלא יפחתו אותה בדמיון ,הוא שישעיהו אמר "עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה
לו" ,כלומר הטובה שלא ראתה אותה עין נביא ולא ראה אותה אלא אלהים ,עשה אותה
האלהים לאדם שמחכה לו ,אמרו חכמים :כל הנביאים כולן לא ניבאו אלא לימות המשיח
אבל העולם הבא עין לא ראתה אלהים זולתך.
283
אבה םלועל ם"במרה תוסחייתה ?והמ – אבה םלועה .טנ
עיון והגות
הלכה ח
זה שקראו אותו חכמים "העולם הבא" לא מפני שאינו מצוי עתה וזה העולם אובד ואחר
כך יבא אותו העולם ,אין הדבר כן ,אלא הרי הוא מצוי ועומד שנאמר "אשר צפנת ליראיך
פעלת" וגו' ,ולא קראוהו עולם הבא אלא מפני שאותן החיים באין לו לאדם אחר חיי העולם
הזה שאנו קיימים בו בגוף ונפש וזהו הנמצא לכל אדם בראשונה.
התייחסויות רבות נוספות יש לעולם הבא ולתחיית המתים .מתוכן נציין הפניה לספרו של רבי סעדיה גאון
"הנבחר באמונות ודעות" ,מאמר שביעי העוסק כולו בעניין תחיית המתים .בשער הגמול לרמב"ן (בסוף
תורת האדם) מובאת התייחסות לשכר ועונש ולעולם הבא.
284
קוק ה"יארה תפקשה – םיתמה תייחתו התימ .ס
הפסקאות דלקמן מלוקטות מספרו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק "אורות הקדש" חלק ב' ,בקובץ
הנקרא "החיות העולמית" מפיסקה לח עד פיסקה מב .הפיסקאות עמוקות ,מורכבות וקשות להבנה,
אך לימודן נותן הסתכלות שונה ומקורית על החיים והמוות.
עיון והגות
ס .מיתה ותחיית המתים – השקפת הראי"ה קוק
הטל העליון
אותו הטל של תחיית המתים הוא עצמו אותו הנושא שמלאכי השרת חיים ומתקימים
ממנו ,חיים איתנים ,חיים שאין עמם מות ושפע החיים הללו הולך הוא ופועל את פעולתו,
עובד הוא את עבודתו התדירית ,להביא את העולם לידי מעמדו .ואין לך כל הטבה והארה
שבעולם ,מקטנה ועד גדולה ,מחיצונה עד פנימית ,שאינה עשויה דרגה של סולם לאושר
החותם העליון ,של תחיית המתים ,של נצחון הטוב המוחלט ,לא רק במובן החברותי לבד
בצמצומו ,כי אם במובן הכללי של כל העולמים ,ובמובן הפרטי של כל בריה ,מגדולה ועד
קטנה.
ואותו הטל העליון ,שסיגיו ומותרותיו הם הם הנותנים כח לכל מרץ החיים ,עקרו ופנימיותו
הוא הוא הגנוז בתורה ,והתורה בהתגלמותה ,גם בהסתעפות ההבטאה היותר חיצונה
ומפוצלת ,לכל ערכי החיים ,והדמיונות המתוארים ,היא היא התגלמות עצמית של אותו
הטל העליון ,שמחיה את המתים .וכל המשתמש בטל תורה טל תורה מחייהו ,כי טל אורות
טלך.
אור החיים
התענוג הנפלא של תחיית המתים ,באור החיים ,של עדן העליון ,של טל אורות טלך ,הוא
משעשע את הצדיקים ומשמחם בשמחה עליונה תמיד ,עד שכל ההפסקה שבין ההוה
להעתיד הגדול הזה ,וההרפתקאות שבינתים ,אינה נחשבת אצלם למאומה ,ובטלים הם
ממש כניצוץ קטן לפני גלגל חמה.
וכל אור גדול זה הושיטו לנו אבותינו בתיקון ברכת תחיית המתים בתפלה .ועם כל גדלו וזהרו
של תענוג עליון זה ,כלא הוא נחשב לגבי ציור התענוג והשלמות של דעת עליון שבעליונים,
זהו סוד חפץ ד' ואהבתו ,שצדיקים קשורים בו .וכל נשמת ישראל בו דבקה ,וכל התמצית
של האורה האלהית ,המחיה את כל הבריות ,ומתקנתם לסעודה העליונה ,שם היא שרויה.
ואלו הצחצחות מתמלאים תמיד שעשועים נפלאים ,מלאי הוד ועדנים ,גוונים מגוונים שונים
זה מזה ,ומשפיעים ומופיעים בשפעת נחלים גדולים וימים רבים ואדירים זה על זה ,וזכרם
מתוק ונעים ,מתוקן ומקובל ,פותח שערי חסד ורחמים ,אורה וישועה לעד.
285
קוק ה"יארה תפקשה – םיתמה תייחתו התימ .ס
עיון והגות
חזיון המות
המות הוא חזיון שוא ,טומאתו היא שקרו ,מה שבני אדם קוראים מות הרי הוא רק תגבורת
החיים ותעצומתם .ומתוך השקיעה התהומית בקטנות ,אשר יצר לב האדם השקיע אותו
בה ,הרי הוא מצייר את תגבורת החיים הזאת בצורה מדאיבה וחשוכה ,שהוא קוראה מות.
מתעלים הם הכהנים בקדושתם מהקשבה שקרית זו ,שאי אפשר להמלט ממנה כל זמן
שהממשל הכזבי כל כך שולט בעולם ,כי אם בהעברת העינים מהמחזה המביא את רשמי
ההטעאה הללו אל הנפש ,על כל נפשות מת לא יבא ,לנפש לא יטמא בעמיו.
השחרור מיראת המות
286
יראת המות היא מחלת האדם הכללית ,הבאה בעקב החטא .החטא יצר את המות ,והתשובה
היא התרופה האחת להכחיד אותו מן העולם .כל עמל האדם סובב והולך הוא להנצל
מן המות ,ולא יבא למטרתו כי אם בהגדילו את נשמתו ,ממקורה הפנימי .השיקוע בעפר
החומריות ,וההתלהבות הנפשית בכל ערכיה ,הוא רק מגדיל את המות ,וממילא הוא מוסיף
יראה על יראתו ,וכל מה שיתאמץ האדם שלא להתירא מפניו לא יועיל לו כלום ,מאחר שהוא
משקיע את כל הויתו בתוכנים כאלה ,שמות שולט בהם ,והוא מהרסם ומכלה אותם .איך לא
יתפלץ הלב על יופי הנהפך לכיעור ועל חמדה שמתהפכת לבחילה .באין לחיים מטרה ,המות
מוכרח להיות מאוים ,המלחמה נגדו לשוא היא ,העזות מאומה לא תועיל.
התרופות האמתיות שבהן העולם הולך ומשתחרר משעבוד המות הן גנוזות באוצר חיים,
בנשמתא דאורייתא ,המתגלה בכל גילוייה ,והולכת ומסתתרת בחביון עזה.
ראש לכל התרופות היא אריכות ימים ,אריכות ימים בכדי השעור המספיק לטבעו של אדם,
הרוחני והחמרי ,האישי והמשפחתי ,העולמי והמדיני .כשברכה זאת מתפשטת בעולם,
הולכת היא צורת המות ,המטלת אימה ,ומתבטלת ,ותחתיה באה צורה של חזיון הויה,
הראוי להערך בערכו האמתי .ואז איננו עוד משבש את הדעות ,והבינה חוזרת להתגלות ,איך
שלא יש כאן מות כלל ,על פי אותו הציור המדכא וההרוס ,שהוא שוכן בלב החיים לדכאם,
ומסתכלים ביום המיתה ואומרים שירה ,ד' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת.
אריכות הימים באה על ידי תיקון החיים ,בכל מובנם ,וביחוד בהמובן המוסרי ההולך ומתרחב,
הולך ומתעמק בכל השבילים ,שהם מתפצלים ממנו .רוח המוסר העליון ,הממדד את החיים
בערכם ,חי הוא ושוכן בנפש ,על פי אותה המידה שהחיים מושקפים ממנו באורם ,ולא יוכלו
החיים להשקף באורם המלא ,כי אם בדעת אל חי ,מקור חכמה ,חסד וגבורה ,המאוחדים.
מועיל הוא גם כן פתוחו של הרוח הלאומי ,במה שהאדם מרגיש את אושר הקיבוץ הכללי
בהרגשה חיה פנימית ,ושמח בשמחת האומה ,בתור אבר מאבריה ,שבזה פחד המות מצד
מראה הכליון החמרי שלו מתקלש ,שהרי נשארה היא האומה בדורותיה ,שבה כל מעיניו.
אבל אין זאת עצמותה של ההצלה מיראת המות ,שהרי סוף כל סוף העצמיות הפרטית
מתבהלת משידוד מהותה.
עצם ההדרכה להסרת יראת המות צריכה לבוא על ידי ההתרגלות של אהבת החיים בערכם
האמיתי .כל זמן שהכל מדומדם ,וחשבון החיים בא רק במהומה ,אי אפשר להמדות
קוק ה"יארה תפקשה – םיתמה תייחתו התימ .ס
אמנם לא תמיד צריכים החיים לעמוד במדרגה זו הפחותה ,עד שאין ערכם נמצא בעצמם,
כי אם ביראת הפכם .על ידי קדושת החיים בתכנם העליון ,אפשר לבא לאהבת החיים
העצמותית .לזה אמנם צריך שיגלה בנפש ערכו של הכלל ,כלומר המציאות בכל היקפה,
האדם ונשמתו ,ערך הרצון הטוב ,והמוסר המוחלט ,בתכונת הנצח ,ערכה של ההרמוניה
הרוחנית עם החיים וההויה המגושמת .וזה כבר כולל חלק חשוב מהתוכן של חכמת האלהות
והכרותיה הפנימיות.
עיון והגות
שתזוקקנה ,וממילא אי אפשר שהחיים יהיו נאהבים .כל עניין אהבת החיים בא רק על ידי
הפחד הדמיוני מהמות ,ואי אפשר כלל לדבר על דבר הסרת יראה זו ,שהיא מלח החיים.
היסוד מונח בעילוי הרצון והתעמקותו במעמקה של ההכרה ,זיווגו עמה והתאחדותו
המוחלטת בקרבה.
סוד הסרת הערלה הוא עליית חפץ החיים למידה העליונה המגמתית ,עד שכל הנטיה
ההולדית ,וכל סעיפיה הרוחניים ,המקושרים עמה ,כל המון הרומנטיקה וכל ענפיה ,כולם
הם סעיפי הקודש של חוסן חפץ החיים ,עד כדי להמציאו מתוך ההעדר במרום עז וטהרת
חשק ,המטביע את נעימת האהבה בכל היקום.
החיים כשהם מוכרים בערכם הטוב ,הם בעצמם מסירים הם את התבלול מעיני ההכרה,
המעכב בעד הבירור של ידיעת המהות הרוחנית וערכי חייה המוחלטים .אז מתחיל העולם
הרוחני להשתרע בכל הוד מילואו ,מרגיש הוא אז בקרבו את עצמו וחופשו ,והחיים הנשמתיים
מתגלים ,לא רק בתור איזה שריד של חיים גופניים ,שהם הנראים כהמלאים ,אלא בתור גודל
עצמי ,שרק ניצוץ וצל של חיים הנם החיים של קישור הגוף ותנאיו ההוים לעומתו .באופן
זה כשהאמצעיים הצדדיים גם כן עוזרים ,כשהמעמד האיקונומי ,המשפחתי ,הלאומי ,ועצם
שביעתם של החיים הטבעים ,בא עמו ,סר פחד המות לגמרי ,ונהפך הוא למקור שמחה
ובטחון וחסה במותו צדיק .וכשתכונת חיים כזאת מתפשטת בעולם ,בא השחרור ממלאך
המוות ,במרום מילואו.
ומעמד חיים כמו אלה ,אפשר להכשיר את העולם אליהם .אבל לא היחיד יעצר כח לזה כי
אם האומה ,אומה בין האומות אומה קדושה מופתית ,אומה נבחרה ,הסגולה מכל העמים,
שבניה בנים לד' אלהיהם הם ,הם הם המצווים על לא תתגדדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם
למת ,כי עם קדוש אתה לד' אלהיך ובך בחר ד' אלהיך להיות לו לעם סגלה מכל העמים אשר
על פני האדמה ,ולהעביר המות ,שהוא חרפה לעם קדוש ,וכל מוראיו ועצבונותיו ,שהיא
תחלת התרבות המכוננת ,המאשרת את החיים בכל תפקידיהם.
לזה הננו נקראים ,ובשביל כך אנו נלחמים ,וכל הנפילות אשר נפלנו לא יתיקו רגלינו מהמטרה
העליונה ,הנשואה בנשמתנו ,בא נבא אליה ,דרך כל השלבים ,ודרך כל השבילים המסובכים,
אבל בא נבא לאותה החירות אשר עבורה הננו חיים.
חיים עד העולם
המות בא בעקב החטא ,לולא החטא הקדמון ,לולא הלך האדם אחרי תאותיו הבהמיות,
היתה התחושה הרוחנית מופיעה עליו ברוב אורה.
287
קוק ה"יארה תפקשה – םיתמה תייחתו התימ .ס
עיון והגות
288
אין אנו מתחילים את התולדה האנושית מהגשמתו הגלויה של האדם ,שבאה אחרי נפילה
עמוקה .יסוד המציאות מתחיל באדם בהויתו העליונה ,בהיותו מואר הארה רוחנית לפי
תכונת עצם נשמתו .והנשמה במילוי החיים מוארה היא חוצה לגויתו ופנימה ,היצירה
הגופנית המרתקת את מאורה של הנשמה אל הגוף ,והיא פועלת בו את פעולתה.
לולא נפל האדם ברשת השכחה ,ושאיפתו אל הגדולה העליונה ,שהיא העבודה האלהית,
עבודת גן עדן לעבדה ולשמרה ,לא חדלה ,והיא רק היא היתה מכשרת את המשכת החיים,
אז החיים בעצמם ,בהתאימם אל המטרה הנשאה הכללית ,של הויתו של האדם האצילית,
אינם צריכים להפסק.
מדוע זה לא תתקשר הנשמה בגויה להחיותה תמיד ,מדוע לא תמצא את כל מרחביה,
בהיותה מנצחת על עבודתה החיה במרכזה הנשא ,הגויה וכליה .רק מפני שכרע הרצון תחת
המחשך של השעבוד השפל של העבדות הבהמית הגופנית ,ורפש זה נטבע בו האדם עד אין
מנוס .לא שאיפה רוממה ונצחית של יצירת חיים נשאים פועל בהעלאת נר החיים ביצירות
גופיות ,אלא כח אחר מעורב ,יצר סוכן ,והתעוררות שפלה סמויה ,על כן אין הקישור אמיץ,
והמחשכים רבו.
כפי ערכו של הזיכוך הרעיוני ,תעלה יקרת הנשמה המופעת ,ושלטונה על הגוף יגדל ,אבל
לנצח את המות לא תוכל ,עטיו של נחש מפעפע ומחלחל ,עד אשר יפוח היום ,והשאיפה
העליונה תלך ותתגשם ,הרצון הנשגב ,של שכלול חיים שלמים ונשאים ,יגדל ויגבר על כל
נטיה ,וההשפלה העבדותית ,אשר לחומר ותנאיו הנלחצים ,לא תהיה מעורבת בכח היצירה.
הנשמות שבגוף תכלינה ,נשמות חדשות ,שהן למעלה מן הגוף ,יוצרות אותו ,מתרכזות בו,
ושואפות ממנו ועל ידו למרומים נשאים מאד ,הן יופעו ,והתולדה שהקריאה אל חייה נובעת
בפועל מחפץ רומם זה של שאיפת יקיצה לחיים עליונים ,היא תהיה המנצחת בעולם ,לפניה
יכרע המות ברך ,ולא יזכר ולא יפקד ,ובולע לנצח.
המות מום הוא ביצירה ,ישראל נועד להעבירו ,חרפת עם הוא לנו ,וחרפת עמו יסיר מעל כל
הארץ ,כי ד' דבר.
?התימל האמוט ןיב רשקה המ ?האמוט וז המ – הרהטו האמוט .אס
המאמר כתוב כמאמר עצמאי בהקשר של טעמי מצוות בכלל ולא של דיני אבלות ,אבל הובא כאן כיון
שהוא מתייחס לקשר בין טומאה למיתה.
עיון והגות
סא .טומאה וטהרה – מה זו טומאה?
מה הקשר בין טומאה למיתה?
א .רוחניות נצחית לעומת חומריות זמנית
ב .חלל
ג .אי היווצרות חיים גורמת לטומאה
ד .טומאת הצרעת בעור החיצוני כביטוי לחסרון החיות הפנימי
ה .זנות כגורם לצרעת
ו .צרעת כתמרור אזהרה
ז .היכן לא חלה הטומאה
ח .הכהן כמטהר הצרעת
ט .פיגול ונותר
י .המשלח את השעיר לעזאזל
יא .טומאת עבודת אלילים
יב .ידיים
יג .טומאת אוכל ומשקה ,וטומאת כלים
יד .מים חיים
כשאנו נכנסים לתוך אותה החלקה הרחבה ,להמקצוע הגדול של דרישת טעמי המצוות ,לא נוכל
להפטר מהשתוממות על דלות ההפריה בחלק הספרותי החשוב מאד הזה ,שלפי תכנו היה ראוי
להיות דשן ורחב הרבה יותר משאר מצוותיה של דרישת התורה .בדורנו הזה הננו מרגישים הרבה את
חסרון החקירה במחקר הזה החשוב מאד; הדאגה על דבר חיזוק היהדות ,העיונית והמעשית ,מקפת
את החלק היותר נכבד מבעלי הכשרון שבקרבנו ,העומדים במעמד מוצק וקיים על בסיס היהדות
ונכונים להקריב את נפשם עליה .ולכאורה דבר פשוט הוא ,שיסוד התחיה ותגבורת החיים ואפילו
העמדת החיים במצבם ההווה ,צריך הוא להמשך מהזלת אור חיים פנימיים ,מלח טל של דעה ורגש,
הגורם לחבב ולהעמיד את המעשים הנסמכים עליהם .ולתכלית זו הלא העבודה היותר נצרכה היא:
הרחבת הדרישה בטעמי מצוות באופן עמוק ,המלא חיים מקוריים.
המקום היותר עלול לקבל בתוכו את שפעת כל הזרמים כולם ,האלהי ,המוסרי ,האמוני והלאומי,
בתכלית החיים והאורה ,אשר פריו יוכל להיות נכר בקרוב בימינו ,ושרשיו יכו בעומק להיות למחיה
לדור דורים – הוא החלק הנעזב כמעט של דרישת טעמי מצוות אשר יזריח אור גדול על העולם
המדעי של היהדות ,לשובב את נתיבותיה.
הראי"ה קוק
טללי אורות – השקפה על טעמי המצוות
מאמרי הראיה חלק א
289
?התימל האמוט ןיב רשקה המ ?האמוט וז המ – הרהטו האמוט .אס
עיון והגות
הדרישה הנשמעת היום יותר ויותר היא לדעת ל מ ה ו מ ד ו ע לקיים מצוות ,ולא רק איך
וכמה .הדרישה על טעמי המצוות עולה בכל חריפותה ,ומכריחה אותנו להעמיק ולברר
לעצמנו את הצווים האלוקיים .העמקה ועיון בדברי תורה ובטעמי מצוותיה ,עשויים להביא
לנו ברכה גדולה ועצומה ,הן מבחינת העמקת הרצון לקיום המצוות והן מבחינת הדקדוק
בהן.
קודם שננסה לברר לעצמנו טעמי מצוות ,יש לתת כמה הגבלות.
ראשית ,ברור שאין אנו מתיימרים לדעת לומר מהם הטעמים שכוון בהם ריבונו של עולם
"כי לֹא ַמ ְח ׁ ְשבוֹ ַתי ַמ ְח ׁ ְשבוֹ ֵתיכֶ ם וְ לֹא ַד ְרכֵ יכֶ ם דְּ ָרכָ י נְ ֻאם ה'ִּ :כי גָ ְבה ּו ׁ ָש ַמיִ ם ֵמ ָא ֶרץ ֵּכן
יתעלהִּ .
ָ ּג ְבה ּו ְד ָרכַ י ִמדַּ ְרכֵ יכֶ ם ו ַּמ ְח ׁ ְשב ַֹתי ִמ ַּמ ְח ׁ ְשב ֵֹתיכֶ ם" .1צריך להגדיר שכל דברינו הם בגדר ניסיון
בלבד ,לדעת ללמוד ולהבין ,מפני שתורה היא ולימוד היא צריכה .ויתכן שאם ננסה להבין,
אולי נזכה במידה מסוימת לכוון לאמיתה של תורה .אם אמנם נזכה ,יתכן שגם קיום המצוות
על ידנו יהיה בצורה מעמיקה ונכונה יותר.
שנית ,דבר פשוט ומובן מאליו ,שמחויבותנו לקיום המצוות לא תלויה באיזו שהיא הבנה,
כזאת או אחרת .המחויבות לקיום המצוות היא מעצם הציווי האלוקי ,אם נבין אותו ואם
לאו.
2
זהירות מופלגת זו כבר נדרשה על ידי רבותינו :
אמר רבי יצחק :מפני מה לא נתגלו טעמי תורה – שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן,
ונכשל בהן גדול העולם .כתיב "לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו" ,אמר שלמה :אני
ארבה ולא אסור ,וכתיב "ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו" .כתיב "לא
ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה" ,אמר שלמה :אני ארבה ולא אשיב,
וכתיב "ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה".
בתוך התחום המורכב של טעמי מצוות ,ענייני טומאה וטהרה הם התחום הנסתר והרחוק
ביותר .ענייני טומאה וטהרה הם בבחינת חוקה חקקתי ,גזרה גזרתי ,ואין לך רשות להרהר
אחריהם .אם לגבי טעמי מצוות בכלל צריך זהירות ,קל וחומר לגבי ענייני טומאה וטהרה:
דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזרות הכתוב הן ,ואינן מדברים שדעתו של
אדם מכרעתו והרי הן מכלל החוקים .וכן הטבילה מן הטומאות מכלל החוקים
הוא ,שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים אלא גזרת הכתוב היא.3
הטומאה היא מושג רוחני שרק התורה תוכל להגבילו על פי עצת עליון ,לא על
פי ארחות החוש הטבעי הפשוט .וההגבלה הזאת היא נעלה מכל הגבלה טבעית,
ואין הטבעית כי אם טפילה לה ובטילה אליה ,בתור אחורי כל כלי המתבטל לערך
גופו ותוכו ופנימיותו של הכלי ,כן ההגבלה הטבעית היא גם כן נכללת בתוך המון
ההשלמות הגדולות הנכללות בתורה לטובת האנושיות המציאות בכללה ,אבל
290
1ישעיהו נה ,ח – ט.
2סנהדרין כא ,ב.
3רמב"ם הלכות מקוואות פרק יא הלכה יב.
?התימל האמוט ןיב רשקה המ ?האמוט וז המ – הרהטו האמוט .אס
בשורות הבאות ננסה להציע בזהירות התייחסות רעיונית לענייני טומאה וטהרה .העיקרון
שלפיו ננסה ללכת הוא ,שהטומאה מסמלת את הסתלקות החיים .לפי אותו עיקרון ,הטהרה
היא תוספת חיים.
עיון והגות
הפנים עצמם בתורה הם גנוזים .על כן ההבדל שבין טמא לטהור על פי ארחות
התורה צריך שיקח את המעמד היותר גדול בחיים ,וממילא תוכלל בה ההדרכה
הטבעית ,כי דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום.4
א .רוחניות נצחית לעומת חומריות זמנית
יש בחיים הרוחניים ממד של נצחיות שלא קיים בממד החומרי ,שהרי כל דבר חומרי סופו
כליה .העצמיות האנושית רוחנית היא ,ורק בה לבדה יש נצחיות .המערכות החומריות
שבאדם מתחלפות עם הזמן .שערות וציפורניים גדלות ונגזזות .התאים שבגוף – תאי הדם,
העצמות השרירים והגוף ,מתחלפים ללא הרף ,ואת מקום התאים המתים תופסים תאים
חדשים ,במערכה תמידית שאינה פוסקת .הנקודה הנצחית האינסופית שבאדם היא נשמתו
הרוחנית – חלק אלוה ממעל.
הטהרה מסמלת את האפשרות והרצון לנסות ולהידבק באור אינסוף ,על ידי הכלים
החומריים הזמניים והסופיים .הטומאה מסמלת את ההחמצה ואת חוסר היכולת להעפיל
מהממד החומרי ,הכלה ,הסופי והמצומצם ,אל עבר הרוחני העליון הנצחי והאינסופי.5
הדוגמא הבולטת ביותר היא המת – אבי אבות הטומאה .הגוף שהיה כלי קיבול לרוחניות
האינסופית ,הפך להיות בשר עור ועצמות .הנצחי הפך לזמני ,האינסופי לסופי ,ההויה
להעדר .בהעדר הממד הרוחני הופך החומר האנושי לרימה ותולעה.
וגוף האדם המת פירשו חכמים שהוא אבי אבות הטומאה ,כלומר :שיש לו טומאה
חזקה עד מאד למעלה מכל טומאה .והעניין הוא ,כי בהפרד מעליו צורת השכל
החיה הטובה וישאר הוא לבדו ,בשגם הוא בשר פחות וגרוע ומשתוקק אל הרעות,
וגם ברעתו רבה החטיא הנפש היקרה בעודה שוכנת אצלו ,על כן ראוי שיטמא כל
סביביו בהתפשט מעליו כל הודו שזהו נפשו ולא נשאר בו כי אם החומר הרע.6
"מים חיים אל כלי" – שהמת אבי אבות הטומאה ,וזה מצד הגוף העומד למיתה.
והטהרה מצד הנשמה הבאה משורש הנשמות ,בחינת חי החיים …וכפי התגברות
4עין איה מסכת שבת פרק ראשון ,ס.
5הטהרה – תכונתם של ישראל.
תכונתם המיוחדת של ישראל ,היא הדבקות הנפשית בד'
אלקים חיים ומלך עולם – מתוך דעת אמת ובר אמונה
של שייכות פנימית עצמית" .הדבקים בה' אלקיכם חיים
כולכם היום".
וכן הטהרה ,המכשירה ומבססת את הקדושה ,היא
שייכת לתכונת עצמיותם של ישראל .כמו שברית קדש
החתומה בבשרנו קובעת זהות מהותם של ישראל,
וכל ישראל נקראו מולים ,כן שלילת הברית מזדהה עם
הטומאה – "ערל וטמא".
(לצניעות ולטהרה בישראל ,הרב צבי יהודה קוק .אורות
הטהרה ,תדפיס מתוך נר ליחזקאל ,לזכר יחזקאל עזרא
בצלאל הי"ד ,ירושלים תשל"ב).
6ספר החינוך אמור ,מצוה רסג.
291
?התימל האמוט ןיב רשקה המ ?האמוט וז המ – הרהטו האמוט .אס
עיון והגות
הנשמה על הגוף זוכים לטהרה …וזהו שורש כל המצוות לדבק הגוף לחיות
הנשמה ,כמו שכתוב וחי בהם ,שנעשה הגוף כלי על ידי המצוות ,ואז הנשמה מים
חיים אל כלי .וזהו רמז המים והאפר ,התקשרות הנשמה בגוף ,שמזה באה הטהרה.
זאת חקת התורה ,שהתורה היא משיבת נפש והעוסק בתורה יוכל להחזיר הנפש
לבחינת נשמת חיים כבראשונה ,ואז נעשה טהור כהשקה המטהרת המים.7
גם בטומאות שרץ ונבלה ישנה הסתלקות החיים ,אך כיון שבבעלי חיים דרגת החיים היא
נמוכה יותר ,גם הסתלקותה של אותה חיות מסמלת טומאה בדרגה נמוכה יותר .לכן טומאות
שרץ ונבלה ,חמורות פחות מאשר טומאת מת.8
ב .חלל
מלת מפתח שאפשר להזכיר בהקשר זה היא המלה "חלל" .למלה "חלל" כמה משמעויות:
אדם הרוג ,כהן שנתחלל מכהונתו או מי שנולד לפסולי כהונה ,וכן משמעות של מקום ריק
וחלול .9למלה חלל יש גם זיקה למשמעות של חולין ,בניגוד לקודש .המשמעויות השונות
של המלה "חלל" יכולות להתקשר לענייננו – מותו של אדם יוצר חלל במציאות .סילוק
הקדושה והחיות הפנימית שהיתה צפונה בו באופן בלעדי ומיוחד ,שרק אותו אדם היה יכול
להוציא אותה מן הכוח אל הפועל.
אדוני אבי ז"ל הגיד בפרשת פרה שמטהר מטומאת מת ,שהיא הסתלקות החיות
הפנימית .והעצה לכך להיות בטל כעפר ואפר אל חיות ה' יתברך ,ועל ידי זה
מתחדשת החיות .לכך פרשת החודש אחר כך .עד כאן דברי פי חכם חן.10
292
7שפת אמת שמות פרשת פרה תרס"ד.
8רש"ר הירש בפירושו לתורה מסביר בצורה שונה את
משמעות הטומאה .עיין למשל בראשית ז ,ב .שמות כח,
לח .ויקרא ז ,יט.
9אין לנו עסק בנסתרות ,אבל לצורך ענייננו נצטט מעט
ממה שמוזכר בספרים הפנימיים הקדושים (עץ חיים
היכל א ,היכל א"ק [אדם קדמון] שער א ענף ב דרוש
עיגולים ויושר):
"דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הברואים ,היה אור
עליון פשוט ממלא כל המציאות ולא היה שום מקום פנוי
בבחינת אויר ריקני וחלל ,אלא הכל היה ממולא מן אור
אינסוף …וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות
ולהאציל הנאצלים ,להוציא לאור שלימות פעולותיו
ושמותיו וכינוייו …צמצם את עצמו אין סוף בנקודה
האמצעית …ואז נשאר מקום פנוי ואויר וחלל ריקני".
כלומר שבתחילה היה אור אינסוף ממלא כל עלמין .רק
לאחר הצמצום ,נבראו העולמות ובהם נבראים ויצורים
לאין מספר.
לצורך ענייננו אפשר לומר ,שהצמצום גרם לירידת
המציאות העליונה והמושלמת של אור אינסוף ,אל
מציאות נמוכה של נבראים .הצמצום ויצירת החלל
הפנוי ממנו יתברך ,היא בעצם כעין ירידה וטומאה
יחסית למציאות העליונה שקדמה לה .יצירת החלל
הפנוי היא זו שמאפשרת לנבראים את פעולתם במאמץ
האנושי לנסות ולהתעלות אל הממד הרוחני האינסופי.
רק במקום שיש סיכוי ופוטנציאל לעלייה ,רק שם תיתכן
טומאה ,אבל שם הוא סוד האפשרות לעלייה .מי שאין
בו האפשרות להתעלות ,לא שייכת בו טומאה וטהרה.
אולי רק טומאה תיתכן בו מפני שיש בו את יסוד סילוק
החיוניות .הטהרה מסומלת ביכולת להתעלות מעל
כבלי החומר אל עבר הרוחני העליון האינסופי .והדברים
עמוקים ומי ישורם.
וראה עוד בשם משמואל (ויקהל תרע"ז) – "דכל
התהוות עניין הטומאה הוא מחמת צמצום והעדר אור
אלקי ,שהיה מוכרח למען יהיה העולם יכול להבראות
ולא יתבטל במציאות."…
?התימל האמוט ןיב רשקה המ ?האמוט וז המ – הרהטו האמוט .אס
ועניין הטומאה שתהיה הארץ טמאה ,ולא ישכון בה כבוד ה' בהיות בה דם נקי,
שלא נתכפר בדם שופכו.11
הביטוי חלל נאמר גם על כהן שנתחלל מכהונתו ,או על כהן שהביא לעולם צאצאים שאינם
יכולים להביא לידי ביטוי את הקדושה ,ועל כן הוא מסמל את סילוק הפן הרוחני העליון ,ואת
אי המימוש של האפשרות לעלייה הרוחנית והקדושה .זו גם המשמעות של חולין כניגוד
לקודש .חול כהסתפקות בפן החומרי שבעולם ,ללא המיקוד של הקדושה המאפשרת
העפלה והתקדמות אל הרוחני האינסופי.
12
הרשעים בחייהם קרויים מתים – "ואתה חלל רשע נשיא ישראל" .עצם החלל שנוצר
כתוצאה מסילוק הקדושה ,יוצר את הטומאה ואת המיתה .למרות מציאותם הפיזית הקיימת
של הרשעים ,הרי שהחלל שנוצר עקב סילוק הממד הרוחני מהם ,גורם לכך שייחשבו כמתים
עוד בחייהם .סילוק הממד הרוחני בא באופן הדרגתי .ככל שהאדם מדגיש פחות ממד זה,
ממילא התייחסותו לרוחניות פוחתת ,וחוזר חלילה .אור ה' אינו שוכן בו כתוצאה מכך ,והוא
הופך מת מבחינה רוחנית:
עיון והגות
מציאות החלל גורמת לסילוק שכינה מהארץ ,כעין חלל הפנוי מכבוד ה':
תנא דבי ר' ישמעאל ,עבירה מטמטמת לבו של אדם .שנאמר "ולא תטמאו בהם
ונטמתם בם" ,אל תקרי ונטמתם אלא ונטמטם.
תנו רבנן ,אל תטמאו בהם ונטמתם בם ,אדם מטמא עצמו מעט ,מטמאין אותו
הרבה .מלמטה מטמאין אותו מלמעלה .בעולם הזה מטמאין אותו לעולם הבא.13
בניגוד גמור לכך ,צדיקים אינן מטמאים במיתתם:
וטעם טומאת המת בעטיו של נחש ,14כי הנפטרים בנשיקה לא יטמאו מן הדין.
והוא שאמרו – צדיקים אינן מטמאין.15
10שפת אמת פרשת פרה תרל"א.
11רמב"ן על התורה במדבר לה ,לג.
12יחזקאל כא ,ל.
13יומא לט ,א.
14בבא בתרא יז ,א.
15רמב"ן על התורה" ,זאת חקת התורה" ,במדבר יט ,א.
דברי הרמב"ן יבוארו על פי לשון הרקנאטי:
סיבת טומאת המת הוא מצד מלאך המות שהטיל בו
זוהמא והמטמא בו צריך טהרה .ואולם מי שמת בנשיקה,
מת על פי ה' כפי הדבקה בשכינה ואין רוח הטומאה
שורה במיתתן .ולפיכך אין האויר נפסד לפי ששמרו
נשמתן ,ולא נתפתו ביצר הרע ,ונשארו טהורות ולבנות
כמו שנופחו מפי ה' יתברך .ומקורו מהזהר בראשית
(הערת הרב שעוועל).
דברי רבינו מבוארים על פי מה שמופיע בזהר וישלח
(קסח ,א):
ר' אלעזר אמר כל מאן דאישתדל באורייתא לשמה לאו
מיתתיה על ידא דיצר הרע ,בגין דהוא נחש והוא מלאכא
דמותא ,אלא מיתתהון בנשיקה וכו' .ובגין כך צדיקיא
דמשתדלי באורייתא לא מסתאבי גופא דילהון אלא הוא
דכי ,כגון אליהו בבי קברי דאשכחוהו רבנן ושאילו ליה
ולאו כהן הוא ,אמר לון צדיקיא לא מסאבי במיתתהון
דלא שרא עלייהו רוח מסאבא.
הערת הרב נבנצל שליט"א – לא נוקטים כך להלכה.
293
?התימל האמוט ןיב רשקה המ ?האמוט וז המ – הרהטו האמוט .אס
עיון והגות
ג .אי היווצרות חיים גורמת לטומאה
טומאות נוספות שניתן להסביר על פי מהלך זה הן הטומאות הקשורות לזב וזבה ,נידה,
יולדת ובעל קרי .כל אדם נוצר מדם הנידה ומזרע האיש .אשה יודעת שהיא לא הרה ,כאשר
מתחיל המחזור החודשי שלה .משמעות המחזור היא שאותו דם שיכול היה להפוך להיות
אדם ,נפש חיה ,רוח ממללא – לא הצליח להתעלות מעל הממד החומרי הזמני ,אל עבר
הממד הרוחני האינסופי .כך גם לגבי זרע האיש המכיל פוטנציאל של מיליוני נשמות .בעל
קרי מסמל את אי מימוש אותו פוטנציאל עצום .לכן נידה ,בעל קרי או אשה הפולטת שכבת
זרע ,נחשבים טמאים.
חמורה מטומאת בעל קרי ונידה היא טומאת הזב והזבה .הזב והזבה נמצאים במצב של
חולי ממשי באברי ההולדה ,וזהו מצב חמור במידה מסוימת מאי מימושה של האפשרות
להביא חיים .מכיון שהבעייה של חוסר האפשרות להביא את כוחות החיים שבהם לידי
ביטוי ,חמורה יותר ,הרי שהזב צריך שבעה נקיים כדי להיטהר ,בעוד שבעל קרי טמא טומאת
ערב .גם הזבה צריכה לישב שבעה נקיים ,בעוד שנידה יכולה מדין תורה לטבול בליל שמיני,
זמן קצר אחרי שפסק דמה .העיקרון בטומאות החמורות יותר הוא שככל שהפגם בחוסר
האפשרות לנתינת החיים חמור יותר ,כך גם הטומאה חמורה יותר.
זה נראה בטבע המציאות ,שכל כח שנמצא בכל דבר וטבעו לפעול הוא פועל
בהכרח .וכיון שהוא פועל ,אם יזדמנו לו מצבים שפעולתו תהיה מסודרת לו אל
השלמות ותכלית הנרצה ,יפעול טוב; ואם לא יתנהג כפי הסדר והתכלית ,יפעול
הריסות ורע על ידי תנועתו .זה נוהג בין בדבר שנמצא בו כח לפעול גדול ומסודר
ונעשקו ממנו האמצעים קודם שהגיע לתכליתו ,ובין במה שהכח כבר שלט והוציא
פעולות גדולות והגונות ואחר כך נעשקו ממנו האמצעים להתמדת פעולתו .ויש
לזה שורש גדול בדרכי הרע וההפסד של טומאת מת ונבילות וטומאות היוצאות
מגופו של אדם.16
לפי זה טומאת היולדת נראית במבט ראשון בלתי מובנת ,שהרי היא המעניקה חיים
באופן המשמעותי היותר .היולדת הופכת את הפוטנציאל הגלום בזרע האיש ובדם הנידה
לאדם – כלי קיבול לחיוניות ולאור אינסוף .אבל דווקא נתינת החיים באופן נשגב זה ,היא
הסיבה לטומאה שכן הלידה הפסיקה את התהליך .כל זמן הריונה האשה לא אמורה
להיטמא ,שהרי היא עסוקה בנתינת חיים .דווקא הפסקת התהליך של נתינת החיים על ידי
פעולת הלידה ,היא המטמאת את האשה .לכן פעולת הלידה שהיא שיא נתינת החיים מחד
גיסא ,אבל גם 17הפסקת התהליך מאידך גיסא – מסומלת על ידי טומאת הלידה.18
294
16מוסר אביך עמוד פג – "פיתוח הכוחות באדם
ובאומה הישראלית".
17וכעין זה כתב הרמב"ן לגבי הנזיר הנדרש להביא
קרבן חטאת ביום מלאת ימי נזרו (נשא ו ,יא):
וטעם החטאת שיקריב הנזיר ביום מלאת ימי נזרו לא
נתפרש ,ועל דרך הפשט ,כי האיש הזה חוטא בנפשו
במלאת הנזירות ,כי הוא עתה נזיר בקדושתו ועבודת ה',
וראוי היה לו שיזיר לעולם ויעמוד כל ימיו נזיר וקדוש
לאלוקיו …והנה הוא צריך כפרה בשובו להיטמא בתאוות
העולם.
הערת הרב נבנצל שליט"א – אמנם ההשוואה אינה
מלאה כיון שהיולדת אינה יכולה להמשיך בהריון ,וגם
אין בזה תועלת.
18יתכן גם שעקב כך יש מציאות של דם טוהר אצל
?התימל האמוט ןיב רשקה המ ?האמוט וז המ – הרהטו האמוט .אס
טומאה נוספת שניתן להסביר על דרך זו ,היא טומאת הצרעת .ההשוואה הראשונית היא
לטומאת מת ,שהרי המצורע חשוב כמת:
ארבעה הם חיים וקראם הכתוב מתים ,ואלו הן :האביון והמצורע והעוור ומי שאין
לו בנים .המצורע מנין שנאמר "בשנת מות המלך עוזיהו" ,ולמה כנהו הכתוב מת?
אלא שנצטרע שנאמר "בשנת מות המלך עוזיהו" – כשנצטרע.19
עיון והגות
ד .טומאת הצרעת בעור החיצוני כביטוי לחסרון החיות הפנימי
יתכן כי הצרעת והזיבות תלויות בטומאת המת .כי המות הוא ההפסד הכללי לגוף,
והאבר המצורע דומה למת .וכן הזרע הנפסד ,כי יש בו רוח חיים טבעי ובו ההכנה
להיות לטפת דם ממנה יתהוה האדם .הפסדו של זרע זה הוא ,אם כן ,ניגוד לתכונת
החיות ורוח החיים.20
הצרעת מסמלת עור חולה ,עור שהחיוניות שבו נסתלקה .אבל מלבד משמעות פשוטה
זו ,ישנה גם משמעות פנימית לצרעת .ישנו קשר פנימי בין צרעת לבין חטא .חטא – כשמו
כן הוא – החטאת המטרה .ובהקשר שבין צרעת לחטא ,הצרעת מביעה את ההחמצה
של היכולת להתקרב למציאות הרוחנית הנעלה .צרעת מסמלת את הסתלקות החיוניות
הפנימית ,אותו צלם אלוקים באדם ,שבא לידי ביטוי בעקרונות הרוחניים האמורים להדריך
את האדם .אדם הזונח עקרונות רוחניים ובמקום זאת חוטא והולך בשרירות לבו אחרי יצריו
הגופניים בלבד ,עלול להווכח שהחומר שלו חולה .הסימן לחומרו החולה עקב החטאת דרכו
ועקב הניתוק מהרוחניות ,היא הצרעת.
ומראה הנגע וגו' – עניין זה יגיד סוד אמרו "אך בצלם יתהלך איש" ,והוא מראה
הבשר החי ,וכשישלוט בחינת הרע באדם ירשום בבשר האדם הסתלקות זהרת
החיוני ,ולזה יראה חסרון המראה ויהיה עמוק מהעור.21
היולדת ,שלא קיים באשה במצבים אחרים .ואפשר
להציע ,שעצם פעולתה של האשה כנותנת חיים ,הופך
את הדימום לאחר פרק זמן מסוים לדם טוהר – אותה
הטהרה המסמלת את נתינת החיים בעצמם .אצל
זבה שתראה דם ימים רבים ,דימום זה מסמל שיבוש
במערכות של נתינת החיים ולכן הטומאה אצלה חמורה.
אצל היולדת אמנם עצם הפסקת נתינת החיים מטמאת,
כדאמרן לעיל ,אבל לאחר פרק זמן מסוים הדם הופך
להיות דם טוהר ,שהרי אלו ספיחים של אותו דם שהיה
ברחם כתוצאה מהענקת החיים לעובר וגידולו ,ולא
כתוצאה של שיבוש המערכות כמו בזבה.
ילוד זכר נכנס ביומו השמיני בבריתו של אברהם אבינו.
הברית עצמה מסמלת את התחברותו של התינוק
למערכת החיים העליונה של כלל ישראל .מבחינה
רעיונית ניתן לומר ,שהתחברותו זו של התינוק מאפשרת
לדם אמו להפוך לדם טוהר ביום שבנה נכנס בברית.
הערת הרב נבנצל שליט"א – גם אם אין התינוק נימול,
הופך הדם לדם טוהר .ואולי מפני שהתורה ניתנה לפי
המצב הרגיל.
19מדרש תנחומא (ורשא) פרשת צו סימן יג ,דיבור
המתחיל זאת תורת.
20ספר הכוזרי מאמר שני ,ס.
21אור החיים על התורה ,ויקרא יג ,ג.
295
?התימל האמוט ןיב רשקה המ ?האמוט וז המ – הרהטו האמוט .אס
עיון והגות
296
אמר ר' יהודה הלוי בן ר' שלום :על אחד עשר 22דברים הצרעת באה – על קללת
השם ,ועל גילוי עריות ,ועל שפיכות דמים ,ועל האומר על חבירו דבר שאינו בו,
ועל גסות הרוח ,ועל הנכנס בתחום שאינו שלו ,ועל לשון שקר ,ועל הגניבות ,ועל
שבועת שקר ,ועל המחלל שם שמים ,ועל עבודת כוכבים .רבי יצחק אמר על עין
רעה ,ורבותינו אומרים על מי שמנאץ בדברי תורה.
על דעתיה דרבי יצחק דאמר על עין הרע כשאדם צר עין ואינו משאיל את כליו,
הקב"ה משלח צרעת בביתו ומוציא כליו לחוץ ,והבריות אומרים – פלוני שלא היה
משאיל כליו ואומר שלא היו לו כלים ,הרי שהיו לו כלים.
ועל שפיכות דמים מקין שנאמר "וישם ה' לקין אות" ,אמר ר' נחמיה זו הצרעת.
נאמר כאן אות ונאמר בחזקיהו אות .מה אות האמור בחזקיהו שחין ,אף כאן שחין.
ואם אין ,את למד מיואב ששפך דמים ,מה כתיב בו‑ "ואל יכרת מבית יואב זב
ומצורע".
ועל האומר דבר לחבירו שאינו בו ,זה משה .בשעה שאמר לו האלהים שילך אצל
ישראל ,אמר לו – רבוני ,והרי אינן מאמינין אותי שנאמר – "והן לא יאמינו לי"
וגו' .אמר לו האלהים – הא משה הא משה ,כבר את יודע שאינן מאמינין אותך?!
מאמינין בני מאמינין הם .אמרת לי "והן לא יאמינו לי" הבא נא ידך בחיקך וגו'.
מיד – "ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג".
ועל גסות הרוח זה נעמן שנאמר "ונעמן שר צבא מלך ארם היה איש גדול" .מהו
גדול? שהיתה רוחו גסה מפני שהיה גבור חיל ,ועל ידי כך נצטרע.
ועל הנכנס בתחום שאינו שלו ,זה עוזיהו שביקש להיכנס בתחום הכהונה .ומה
כתיב בו "והצרעת זרחה במצחו".
ועל לשון שקר זו מרים ,שנאמר "ותדבר מרים ואהרן במשה" .ומה כתיב
אחריו – "ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת".
ועל הגנבות ועל שבועת שקר דכתיב "ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי
לשקר" .אי זו היא מכה שהיא מכלה את העצים ואת האבנים ,הוי אומר זו הצרעת.
שנאמר "ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו".
ועל המחלל שם שמים ,זה גיחזי שרץ אחר נעמן ליטול ממנו ממון .שנאמר "וירדוף
גיחזי אחרי נעמן" וגו' .אלישע קידש שמו של הקב"ה שלא רצה ליטול מנעמן
כלום ,וגיחזי רדף אחריו ונשבע לו לשקר ששלח אצלו שישלח לו ממון .נמצא זה
מחלל שם שמים מה שקידש אלישע .אמר לו הקב"ה לגיחזי – רשע ,אתה אמרת
"חי ה' כי אם רצתי אחריו ולקחתי מאתו מאומה" ,נשבעת בשמי כדי לחללו .חייך,
מאומה אמרת ,ומומו אתה נוטל – "וצרעת נעמן תדבק בך".
22המספר אחד עשר בעצמו מסמל את היתר שהופך
לחסר .את הניסיון לחרוג מהמידה הרצויה והנכונה
(המסומלת במספר עשר) אל ההשתלטות אל מעבר
למידה בבחינת תפסת מרובה לא תפסת .הצורך בתיקון
לפגם זה בא לידי ביטוי באחד עשר סממני הקטורת.
ואכמ"ל.
?התימל האמוט ןיב רשקה המ ?האמוט וז המ – הרהטו האמוט .אס
עיון והגות
ועל עבודה זרה ,אלו ישראל .כשעשו אותו מעשה נעשו מצורעים .שנאמר "וירא
משה את העם כי פרוע הוא" ואומר "וכאב אנוש" (ישעיה יז) .לפיכך אמר אלהים
למשה הפרש המצורעים שביניכם ממחנה ישראל שהם עשו אותו המעשה,
"וישלחו מן המחנה כל צרוע".23
אין כאן המקום לנתח בפרוטרוט את כל התופעות השליליות המתוארות לעיל ,המלמדות
על פגמים מוסריים .הגורם המשותף לכולן הוא שהצרעת היא רק הביטוי החיצוני לפגמים
רוחניים פנימיים אלו .פגם רוחני מלמד על צמצום הממד הרוחני העליון שבאדם ,על נפילה
ברשת של תכונות חומריות מגושמות; ועל הצורך החיוני לנסות ולהתעלות אל הממד
הרוחני העיקרי שבאדם.24
תופעת הצרעת מיוחדת לעם ישראל ולארץ ישראל ,דווקא מפני מעלתם הרוחנית .במקום
המסוגל להתעלות מבחינה רוחנית ,ופוטנציאל החיים שבו אינו ממומש – שם קיימת
הסתלקות החיים ,שם מקום הטומאה:
"והבגד כי יהיה בו נגע צרעת" :זה אינו בטבע כלל ולא הווה בעולם ,וכן נגעי הבתים.
אבל בהיות ישראל שלמים לה' יהיה רוח ה' עליהם תמיד להעמיד גופם ובגדיהם
ובתיהם במראה טוב .וכאשר יקרה באחד מהם חטא ועון ,יתהוה כיעור בבשרו או
בבגדו או בביתו להראות כי ה' סר מעליו .ולכך אמר הכתוב 'ונתתי נגע צרעת בבית
ארץ אחוזתכם' ,כי היא מכת ה' בבית ההוא .והנה אינו נוהג אלא בארץ שהיא נחלת
ה' ,כמו שאמר שם 'כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחזה' .ואין הדבר
מפני היותו חובת קרקע ,אבל מפני שלא יבוא העניין ההוא אלא בארץ הנבחרת
אשר ה' הנכבד שוכן בתוכה.25
וזה השינוי האמור בבגדים ובבתים שקראתו תורה צרעת בשותפות השם אינו
ממנהגו של עולם אלא אות ופלא היה בישראל כדי להזהירן מלשון הרע ,שהמספר
בלשון הרע משתנות קירות ביתו .אם חזר בו יטהר הבית ,אם עמד ברשעו עד
שהותץ הבית ,משתנין כלי העור שבביתו שהוא יושב ושוכב עליהן .אם חזר בו
יטהרו ,ואם עמד ברשעו עד שישרפו ,משתנין הבגדים שעליו .אם חזר בו יטהרו,
ואם עמד ברשעו עד שישרפו ,משתנה עורו ויצטרע ויהיה מובדל ומפורסם לבדו,
עד שלא יתעסק בשיחת הרשעים שהוא הליצנות ולשון הרע .ועל עניין זה מזהיר
בתורה ואומר השמר בנגע הצרעת ,זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים בדרך.
הרי הוא אומר התבוננו מה אירע למרים הנביאה ,שדיברה באחיה שהיתה גדולה
ממנו בשנים וגידלתו על ברכיה וסיכנה בעצמה להצילו מן הים .והיא לא דברה
23במדבר רבה (וילנא) פרשה ז.
24ההשוואה בין הצרעת לפגמים רוחניים בהקשר
לטומאה ,עולה ממדרש העוסק בפרה אדומה הבאה
לטהר מטומאה .המדרש משוה בין פרה אדומה למצורע
מחד גיסא ,ולמת מאידך גיסא:
…ולמה ציוה בפרה לעשות כמו במצורע ,לפי שמעשה
פרה אדומה לא נעשית אלא לכפר על מעשה העגל
שהוא צרעת הרוח לפיכך דינם שוה .ולמה ציוה בפרה
לעשות בטומאת מת ולא בטומאה אחרת ,לפי שהמצורע
לטומאת מת איתקש שנאמר אל נא תהי כמת( .אוצר
המדרשים – אייזנשטיין ,עמוד תעד ,דיבור המתחיל כי
תבואו).
25רמב"ן על התורה ויקרא יג ,מז.
297
?התימל האמוט ןיב רשקה המ ?האמוט וז המ – הרהטו האמוט .אס
עיון והגות
בגנותו אלא טעתה שהשוותו לשאר נביאים ,והוא לא הקפיד על כל הדברים
האלו שנאמר והאיש משה ענו מאד ,ואע"פ כן מיד נענשה בצרעת; קל וחומר
לבני אדם הרשעים הטפשים שמרבים לדבר גדולות ונפלאות .לפיכך ראוי למי
שרוצה לכוין אורחותיו להתרחק מישיבתן ומלדבר עמהן ,כדי שלא יתפס אדם
ברשת רשעים וסכלותם .וזה דרך ישיבת הלצים הרשעים ,בתחילה מרבין בדברי
הבאי כעניין שנאמר וקול כסיל ברוב דברים ,ומתוך כך באין לספר בגנות הצדיקים
כעניין שנאמר תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק ,ומתוך כך יהיה להן
הרגל לדבר בנביאים ולתת דופי בדבריהם ,כעניין שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי
האלהים ובוזים דברים ומתעתעים בנביאיו ,ומתוך כך באין לדבר באלהים וכופרין
בעיקר כעניין שנאמר ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' אלהיהם ,והרי
הוא אומר שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ .מי גרם להם לשית בשמים
פיהם? לשונם שהלכה תחילה בארץ ,זו היא שיחת הרשעים שגורמת להן ישיבת
קרנות וישיבת כנסיות של עמי הארץ וישיבת בתי משתאות עם שותי שכר .אבל
שיחת כשרי ישראל אינה אלא בדברי תורה וחכמה ,לפיכך הקדוש ברוך הוא עוזר
על ידן ומזכה אותן בה ,שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע
ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו.26
ה .זנות כגורם לצרעת
לעיל הזכרנו את טומאת בעל קרי ונידה שלא הביאו לידי ביטוי את היכולת ליצור חיים.
באופן חמור יותר באה לידי ביטוי טומאה זו בנגעי צרעת ,במקרים בהם מראש החומריות
הבהמית היא המטרה הבלעדית ,ללא מגמה רוחנית כלשהי של הוספת חיים:
"אדם כי יהיה בעור בשרו" – על מה הנגעים באים? על הזנות .וכן אתה מוצא
בירושלים לפי שהיו שטופין בזנות לקו בצרעת .מה כתיב שם "ויאמר ה' יען כי גבהו
בנות ציון" וגו' ,ואומר "ושפח ה' קדקד בנות ציון" ,ואין ספח (שפח) אלא צרעת
שנאמר "שאת או ספחת" ,ואומר "ולשאת ולספחת".27
הפגם והענישה בזנות באו לידי ביטוי חמור יותר ,עקב החמרת התופעה של התמעטות
החיים .הן מבחינת החטא של אי הבאת חיים חדשים לעולם ,אבל בעיקר בגלל הפגם המוסרי
שבזנות ,המחמיצה את הקשר הרוחני המיוחד בין בני זוג ,והדרדרות לחומריות בצורתה
השפלה והמאוסה .על הסוטה דרשו חכמים – "כשם שמעשיה מעשה בהמה ,כך קרבנה
מאכל בהמה" .28עקב הורדת החומר האנושי לדרגות נחותות ,משל כבהמות נדמו; מופיעה
הטומאה בצורה חריפה ואגרסיבית יותר.
298
26רמב"ם הלכות טומאת צרעת פרק טז הלכה י.
27מדרש תנחומא (בובר) פרשת תזריע סימן טו.
28סוטה טו ,ב.
?התימל האמוט ןיב רשקה המ ?האמוט וז המ – הרהטו האמוט .אס
"ולא תטמאו בהם" ,מלמד שכל העריות קרויות טומאה" ,ולא תטמאו בהם
ונטמתם בם" ,אם מטמאים אתם בהם נפסלים אתם מאחרי ,מה הנאה יש לי בכם,
ואתם מתחייבים לי כלייה .לכך נאמר "אני ה' אלהיכם".29
עיון והגות
חומרה מיוחדת מצינו בדברי חכמים על טומאת עריות:
הביטוי החריף בטומאת עריות – "מה הנאה יש לי בכם ,ואתם מתחייבים לי כליה" ,יכול
להתבאר על פי דברנו דלעיל .שהרי כל אדם מישראל יכול להיות מקום להשראת שכינה ,אם
מעשיו ישרים ומתוקנים .טומאת עריות מסלקת את הקדושה והחיוניות מהאדם הישראלי
ולכן גם לא מאפשרת לאותו אדם להיות מרכבה לשכינה .על כך בא הביטוי – מה הנאה יש
לי בכם .כיון שהממד הרוחני באותו אדם מסתלק ,ממילא גם מתחייב אותו אדם כלייה ,לא
כעונש אלא כתוצאה ישירה ממעשיו .סילוק שכינה משמעותו כליה.
ו .צרעת כתמרור אזהרה
את הרעיון שהצרעת מלמדת על פגם רוחני ,ושהיא תמרור אזהרה לאדם ותפקידה לכוון את
האדם לתיקון מעשיו ,מצינו במדרשים מפורשים:
כך אמר הקב"ה "נכונו ללצים שפטים" .אמר הקב"ה עד שלא בראתי את האדם
התקנתי לו חמשה מגלבין – שאת ספחת בהרת שחין ומכוה ,ואית דאמרי צרעת.30
"אדם כי יהיה בעור בשרו" ,זה שאמר הכתוב "איום ונורא הוא ,ממנו 31משפטו
ושאתו יצא" .שבשעה שאדם חוטא הרי מביא עליו הקב"ה יסורין בגופו .למה?
שאין מדותיו של הקב"ה כבשר ודם .מידת בשר ודם כשסרח עליו עבדו מביא עליו
את הכבלים וכובלו ,מביא את המגלבין ומכהו .והקב"ה אינו כן ,אלא מגופו של
אדם רודה אותו .ומנין? ממה שכתוב בעניין "אדם כי יהיה בעור בשרו".32
"אדם כי יהיה בעור בשרו" – קשה לפני הקב"ה לפשוט ידו באדם זה ,אלא מתרה
בו ומלקה ביתו ,שנאמר "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם" .חזר בו יפה ,ואם
לאו מלקה את בגדו ,שנאמר "והבגד כי יהיה בו נגע צרעת" ,חזר בו יפה ,ואם לאו
באין על גופו ,שנאמר "אדם כי יהיה בעור בשרו".33
"ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם" ,ארץ מה חטאת שהיא לוקה ,אלא בעון
בני אדם הארץ לוקה ,שנאמר "ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה" .למה מרעת? כדי
29ספרא ,אחרי מות פרק יג.
30במדבר רבה (וילנא) פרשה יג ,דיבור המתחיל
'המקריב'.
31הדגש בפסוק בחבקוק (א ,ז) ממנו משפטו ושאתו
יצא .כלומר שהמשפט והשאת – הצרעת – יוצאים
מהאדם עצמו .הענישה אינה חיצונית לאדם ,אלא כיון
שהאדם גרם שחמריותו תתקלקל על ידי קלקול מדותיו.
אותה החמריות המקולקלת באדם שניתק עצמו ממקור
חיותו ,באה לידי ביטוי בנגע בשאת ובצרעת ,והם המורים
לו על הצורך בתשובה ובתיקון מעשים ,שיגרמו להחזרת
החיות לגופו .אותה חזרת החיות ,אנו מסמלים בטהרה.
32תנחומא תזריע ,ח.
33מדרש תנחומא (בובר) פרשת תזריע סימן יד.
299
?התימל האמוט ןיב רשקה המ ?האמוט וז המ – הרהטו האמוט .אס
עיון והגות
שיראו הבריות וילמדו ,וכן הוא אומר "כי כאשר משפטיך לארץ ,צדק למדו יושבי
תבל" ,מפני מה היסורין באין לעולם? מפני הבריות כדי שיראו ויסתכלו ויאמרו – מי
שחטא לוקה ומי שלא חטא אין לוקה .ולמה העצים והאבנים והכותלים לוקין? כדי
שיראו בעליהם ויעשו תשובה.34
ז .היכן לא חלה הטומאה
הטומאה מופיעה דווקא במקומות שיש בהם דינמיות ויכולת להתעלות מבחינה רוחנית.
שם יש משמעות לחוסר הניצול של אפשרות העלייה .במקומות שאין אפשרות להתעלות
מבחינה רוחנית ,תופעת הטומאה חסרת משמעות .לכן למשל אין הגויים נטמאים בנגעים.
אין מטמאים בנגעים אלא ישראל ,שנאמר "אדם כי יהיה בעור בשרו" ,ונאמר
"ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם" .35אתם קרוים אדם ואין הגויים קרוים אדם.36
"ואנכי עפר ואפר" – בשכר שאמר אברהם אבינו "ואנכי עפר ואפר" ,זכו בניו
לשתי מצוות :לאפר פרה ועפר סוטה .37פירוש ,היסודות אינם מקבלים טומאה,
כי כל הנבראים מוכרחים בפעולתם ,והטומאה רק באדם והקרוב לו מצרכו מצד
התנגדות רצונו ,וכוחותיו ורצונו המכריחים בדרך בה יבחר .וה' הבדיל את עמו
ישראל והזהירם על טהרת הנפש ,והרחיק דברים הללו שהם סיבה לטומאתם .וכל
מי שיש בו שלמות יותר ,עלול יותר לטומאה ,על כן העכו"ם אינם מקבלים טומאה
שלא נצרפו באש התורה.38
לכן גם אין בתי עובדי כוכבים נטמאים בצרעת:
ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם – ארץ אחוזתכם מטמאה בנגעים ,ואין בתי
עובדי כוכבים מטמאין בנגעים.39
רעיון זה של "לפי חיבתן טומאתן" מופיע במשנה מפורשת:40
אומרים צדוקים :קובלין אנו עליכם פרושים .שאתם אומרים כתבי הקודש מטמאין
את הידיים וספרי הומרוס אינם מטמאים את הידיים .א"ר יוחנן בן זכאי וכי אין לנו
על הפרושים אלא זו בלבד?! הרי הם אומרים :עצמות חמור טהורים ועצמות יוחנן
כהן גדול טמאים! אמרו לו :לפי חבתן היא טומאתן ,שלא יעשה אדם עצמות אביו
ואמו תרוודות .אמר להם :אף כתבי הקודש לפי חבתן היא טומאתן ,וספרי הומרוס
שאינן חביבין אינן מטמאין את הידיים.
300
34מדרש תנחומא (ורשא) פרשת מצורע סימן ד ,דיבור
המתחיל (ד) ילמדנו רבינו.
35יחזקאל לד ,לא.
36מדרש החפץ כת"י .מובא בתורה שלמה להרב כשר,
תזריע יג ,א.
37
38
39
40
סוטה יז ,א.
משך חכמה בראשית יח ,כז.
גיטין פב ,א.
מסכת ידיים פרק ד משנה ו.
?התימל האמוט ןיב רשקה המ ?האמוט וז המ – הרהטו האמוט .אס
עיון והגות
באותו כיוון מחשבה ניתן אולי לומר ,שנבראים פשוטים ביותר אין בהם היכולת להתעלות,
ולכן ממילא לא יוכלו לקבל טומאה .כלי אבן למשל לא מקבלים טומאה ,בניגוד לכלים
שנוצרו מחומרים מורכבים יותר .המורכבות מאפשרת עלייה ,אך יש בה סיכון גדול יותר
לקלקול.
לעומת זאת ישנם מקומות שורשיים שדרגתם הרוחנית קביעא וקיימא ,ואין יכולת ביד
האדם לקלקל ולדרדר את מצבם העליון:
ירושלים אינה מטמאה בנגעים – דכתיב" :ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם",
וירושלים לא נתחלקה לשבטים.41
חכמים סימלו את השמים כממד רוחני שלא תיתכן בו טומאה – "אין דבר טמא יורד מן
השמים" .42גם המחובר לקרקע לא מקבל טומאה – "אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור".43
דברי תורה מסמלים את קישור האדם עם מושגי החיים האלוקיים .לכן נפסק להלכה שטמא
מותר בלימוד תורה:
תניא ר' יהודה בן בתירא היה אומר ,אין דברי תורה מקבלין טומאה …שנאמר "הלא
כה דברי כאש נאם ה' " ,מה אש אינו מקבל טומאה ,אף דברי תורה אינן מקבלים
טומאה.44
כלומר ,ישנם גדרים שהם קבועים ואין אפשרות לשנותם .בין אם הם מראש ברמה נמוכה
ללא יכולת התעלות; או בדרגה רוחנית שורשית גבוהה וקבועה .אבל בנבראים שבהם
הגדרים מאפשרים יכולת השתנות ,שם תבוא הטומאה והטהרה .שם יכולה לבוא לידי ביטוי
באופן המשמעותי ביותר ,יכולת הבחירה של האדם ,בהשראת שכינה וכביטוי לממד הרוחני
אלוקי הצפון בו.
ח .הכהן כמטהר הצרעת
כיון שהצרעת מלמדת על פגם רוחני שמסמל סילוק חיים .וכיון שתיקונו מתאפשר על ידי
תוספת חיים .לכן רפואתו של המצורע היא בקשר עם מי שמסמל חיים" .נֶ גַ ע ָצ ַר ַעת ִּכי
ִת ְהיֶ ה ְ ּב ָא ָדם וְ הו ָּבא ֶאל ַהכּ ֵֹהן" .45דמות הכהן המסמלת אהבה בין בני האדם ,כאהרן הכהן
שהיה משכין שלום בין אדם לחברו .ומי שמסמל את הקשר עם עבודת המקדש ,עם לימוד
"כי שִׂ ְפ ֵתי כ ֵֹהן יִ ׁ ְש ְמר ּו ַד ַעת וְ תוֹ ָרה יְ ַב ְק ׁש ּו ִמ ּ ִפיה ּו ִּכי ַמלְ ַא ְך ה' ְצ ָבאוֹ ת
תורה ,ועם אור אינסוף – ִּ
הוּא".46
41
42
43
אין
(א,
בבא קמא ,פב ,ב.
סנהדרין נט ,ב.
ויקרא יא ,לו .ופירש רש"י שם – המחוברים לקרקע
מקבלים טומאה .והוא מהמשנה בריש מקואות
ד) "נפל לתוכן מת או שהלך בהן הטמא ,ושתה
טהור – טהור" .והטעם מפני שלא נתלשו מן הקרקע.
44ברכות כב ,א.
45ויקרא יג ,ט .בפרשיות המצורע מוזכרת ההבאה
לכהן והקשר עמו פעמים נוספות.
46מלאכי ב ,ז.
301
?התימל האמוט ןיב רשקה המ ?האמוט וז המ – הרהטו האמוט .אס
עיון והגות
על פי זה מובן מדוע לכהן אסור להיטמא למתים – "מה לכהן בבית הקברות?!" .מי שכל
מהותו היא תוספת חיים ,אסור לו להתקרב למה שמסמל יותר מכל את הסתלקות החיים.47
ט .פיגול ונותר
קרבן – כשמו כן הוא ,מכשיר להתקרב לריבונו של עולם ,לאור אינסוף .ניסיון להיעזר בבהמה
גשמית נמוכה וירודה ,בעוף או במנחה ,כדי להביע רעיונות רוחניים .48רעיונות של תודה לה',
בקשת מחילה ,התרוממות רוח וחגיגה במועדים ,או כקשר יומיומי קבוע עם הקב"ה – שאין
לו גוף ואין לו דמות הגוף ,שאין בו יסוד חומרי כלל .הקרבן מבטא רצון וניסיון להפוך את
הסופי לאינסופי ,להשתמש בחומר כדי להגיע לרוחניות.
הפיגול והנותר המטמאים ,מסמלים את סילוק החיוניות שהיתה גנוזה בקרבן .הקרבן
שהיה בו הפוטנציאל והסיכוי להתקרב לה' ,ולא נתממש .המפגל עקב הכנסת מחשבות
זרות שפגמו בקרבן החומרי ולא אפשרו את הפיכתו מגורם חומרי לביטוי של מהלך רוחני.
הנותר גם כן מסמל את החמצת השעה והסיכוי .גם כאן ,עקב אי מימוש הסיכוי ,בסופו של
דבר נותר החומר בלבד .סילוק הממד הרוחני והשארות החומר בלבד ,הם עצם הטומאה
בהתגלמותה.
י .
המשלח את השעיר לעזאזל
י ה ּ ְׂש ִע ִירם גּוֹ ָרלוֹ ת גּוֹ ָרל ֶא ָחד לַ ה' וְ גוֹ ָרל ֶא ָחד לַ ֲעזָ אזֵ ל:
ל שנֵ ַ
וְ נָ ַתן ַא ֲהרֹן ַע ׁ ְ
וְ ִה ְק ִריב ַא ֲהרֹן ֶאת ַה ּ ָׂש ִעיר ֲא ׁ ֶשר ָעלָ ה ָעלָ יו ַהגּוֹ ָרל לה' וְ ָעשָׂ ה ּו ַח ּ ָטאת:
ד חי לִ ְפנֵ י ה' לְ כַ ּ ֵפר ָעלָ יו לְ ׁ ַש ַּלח אֹתוֹ לַ ֲעזָ אזֵ ל ַה ִּמ ְד ָ ּב ָרה:
וְ ַה ּ ָׂש ִעיר ֲא ׁ ֶשר ָעלָ ה ָעלָ יו ַהגּוֹ ָרל לַ ֲעזָ אזֵ ל יָ ֳע ַמ ַ
ֹאש ַה ּ ָׂש ִעיר ַה ַחי וְ ִה ְתוַ דָּ ה ָעלָ יו ֶאת ָּכל ֲעוֹ נֹת ְ ּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל וְ ֶאת ָּכל ּ ִפ ׁ ְש ֵע ֶיהם
ת ש ֵתי יָ ָדיו ַעל ר ׁ
וְ ָס ַמ ְך ַא ֲהרֹן ֶא ּׁ ְ
י ה ִּמ ְד ָ ּב ָרה:
ד א ׁיש ִע ִּת ַ
ֹאש ַה ּ ָׂש ִעיר וְ ׁ ִש ַּלח ְ ּביַ ִ
ֹאתם וְ נָ ַתן א ָֹתם ַעל ר ׁ
לְ כָ ל ַח ּט ָ
302
47הראי"ה קוק התייחס לאיסור הכהנים להיטמא:
המות הוא חזיון שוא ,טומאתו היא שקרו ,מה שבני
האדם קוראים מות הרי הוא רק תגבורת החיים
ותעצומתם .ומתוך השקיעה התהומית בקטנות ,אשר
יצר לב האדם השקיע אותו בה ,הרי הוא מצייר את
תגבורת החיים הזאת בצורה מדאיבה וחשוכה ,שהוא
קוראה מות.
מתעלים הם הכהנים בקדושתם מהקשבה שקרית זו,
שאי אפשר להמלט ממנה כל זמן שהממשל הכזבי כל כך
שולט בעולם ,כי אם בהעברת העינים מהמחזה המביא
את רשמי ההטעאה הללו אל הנפש ,על כל נפשות מת
לא יבא ,לנפש לא יטמא בעמיו( .אורות הקדש חלק ב,
החיות העולמית פיסקה מ').
48למחשבתו וכוונתו של האדם יש משמעות רבה
בהקרבת הקרבן:
כי בעבור שמעשי בני אדם נגמרים במחשבה ובדבור
ובמעשה ,ציוה ה' כי כאשר יחטא ויביא קרבן ,יסמוך ידיו
עליו כנגד המעשה ,ויתודה בפיו כנגד הדיבור ,וישרוף
באש הקרב והכליות שהם כלי המחשבה והתאוה,
והכרעים כנגד ידיו ורגליו של אדם העושים כל מלאכתו.
ויזרוק הדם על המזבח כנגד דמו בנפשו; כדי שיחשוב
אדם בעשותו כל אלה ,כי חטא לאלקיו בגופו ובנפשו,
וראוי לו שישפך דמו וישרף גופו ,לולא חסד הבורא
שלקח ממנו תמורה וכפר הקרבן הזה שיהא דמו תחת
דמו ,נפש תחת נפש .וראשי אברי הקרבן כנגד ראשי
אבריו ,והמנות [חלקי הקרבן המתחלקים לכהנים]
להחיות בהם מורי התורה שיתפללו עליו (רמב"ן על
התורה ,ויקרא א ,ט).
החלק שמגיע למזבח ומכפר הוא הדם .הגורם היותר
רוחני שיש בעוף ובבהמה – "כי הדם הוא הנפש".
תמצית הנפש מסומלת בדם.
?התימל האמוט ןיב רשקה המ ?האמוט וז המ – הרהטו האמוט .אס
שעיר אחד זכה לכפר על ידי קירבה לפני ה' ,והוא מסמל מיצוי מלא של האפשרות לתיקון
רוחני על ידי ביטוי חומרי ,ההתקרבות והתיקון שבו מתבצעים על ידי הכהן הגדול המסמל
את שיא הטהרה .לעומת זאת המשלח את השעיר לעזאזל נטמא .השעיר המוקרב מסמל
את היכולת להתקרב לה' ,ואילו השעיר לעזאזל מסמל את החמצתה של יכולת זו .50אי
היכולת להתקשר לה' היא בעצמה סילוק החיוניות.51
עיון והגות
וְ נָ שָׂ א ַה ּ ָׂש ִעיר ָעלָ יו ֶאת ָּכל ֲעוֹ נ ָֹתם ֶאל ֶא ֶרץ ְ ּגזֵ ָרה וְ ׁ ִש ַּלח ֶאת ַה ּ ָׂש ִעיר ַ ּב ִּמ ְד ָ ּבר:
וְ ַה ְמ ׁ ַש ֵּל ַח ֶאת ַה ּ ָׂש ִעיר לַ ֲעזָ אזֵ ל יְ כַ ֵ ּבס ְ ּבגָ ָדיו וְ ָר ַחץ ֶאת ְ ּבשָׂ רוֹ
ַ ּב ָּמיִ ם וְ ַא ֲח ֵרי כֵ ן יָ בוֹ א ֶאל ַה ַּמ ֲחנֶ ה.49
יא .טומאת עבודת אלילים
שש טומאות הן מדרבנן ,ורובן הן חומרות יתר לטומאות מן התורה (מת ,נבלה ,יולדת,
נידה ,זב וזבה) .לעומת זאת ,טומאת עבודה זרה היא טומאה חדשה שגזרו עליה .52גם
כאן ההליכה אחרי עבודה זרה היא הסתלקות משורש החיים .עבודה זרה אינה רק טעות
דתית – תיאולוגית גרידא ,אלא בעייה מוסרית חריפה ביותר.
לריבונו של עולם יש שמות וכינויים רבים המלמדים על מידותיו השונות .שם אלוקות מלמד
על היותו בעל הכוחות כולם .איילות היא כוח ,גבורה ,וגם כינוי כבוד לאלקים שהוא מקור
הכוח" :אילותי לעזרתי חושה".53
אבל ריבונו של עולם אינו רק בעל הכוחות .יש כינויים רבים לריבונו של עולם – רחום וחנון,
ארך אפים ורב חסד ואמת ,דיין אלמנות ואבי יתומים .אלו תכונות טובות וחשובות ,מעולות
ותרומיות כל כך ,עד שהתורה צותה אותנו לנסות ולאמץ אותן:
49ויקרא טז ,ח – י; כא – כב ,כו.
50הרב יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק התייחס לסמליות זו:
בפסוק זה של 'ונתן אהרן על שני השעירים גורלות ,גורל
אחד לה' וגורל אחד לעזאזל' ,גילה הקב"ה את הסוד
הגדול של מידת החסד המופעלת ביום הכיפורים.
צא וראה את כל רגשות הצער ,האכזבה ,התיסכול
ועגמת הנפש שאדם מתנסה בהם – לא מחמת מסירות
נפש להקב"ה ,אלא מחמת החמדנות האנושית הקטנה,
חמדת ממון או תאוות כבוד .צא וראה את האדם כאשר
הוא מגיע למצב של בדידות נוראה ,כשהחברה מתנכרת
לו ,בניו מזלזלים בו ,נכדיו זרים לו ,כשהוא חש מדולדל
ועני ,עזוב ומוזנח – ואין זה בדרך כלל תוצאה מעבודת
ה' .אדם העוסק כל ימיו בתורה ועובד את ה' באמונה,
גם אם יזקין לא ירגיש עזוב ומנודה .הרגשה נוראה זו של
עזובה ובדידות אינה באה על האדם אלא מחמת רדיפה
יתרה אחרי הבלי הבלים ,יסורי הנפש של אכזבה ותיסכול
הבאים על האדם אינם תוצאה של הגורל לה' – אלא של
הגורל לעזאזל.
(על התשובה ,הרב יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק ,עמ'
.)291 – 290
51אמנם יש להעיר שאין יכולת בידנו להסביר מדוע
דווקא המשלח את השעיר נטמא ולא הנוגע בשעיר.
כך מובא במשנה (מסכת פרה ח ,ג) :השורף פרה ,ופרים,
והמשלח את השעיר – מטמא בגדים.
פרה ופרים ושעיר המשתלח עצמן – אין מטמאים
בגדים.
הרי זה אומר :מטמאיך לא טמאוני ,ואתה טמאתני?!
ברור שכל דברינו הם בגדר ניסיון לגשש ולנסות למצוא
מהלך שיסביר את ענייני טומאה וטהרה באופן כוללני.
ירידה לפרטים בלתי אפשרית במסגרת זו .כמו כן לא
נתייחס לטומאת מי חטאת המטמאה את הטהורים
ומטהרת את הטמאים ,שעל פי חז"ל ,רק למשה רבנו
נתגלה טעמה ,וכבר שלמה המלך אמר עליה "אמרתי
אחכמה והיא רחוקה ממני".
52שבת פב.
53תהלים כב ,כ.
303
?התימל האמוט ןיב רשקה המ ?האמוט וז המ – הרהטו האמוט .אס
עיון והגות
כך למדו בפירוש מידה זו .54מה הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון .מה הוא נקרא
רחום אף אתה היה רחום .מה הוא נקרא קדוש אף אתה היה קדוש .ועל דרך זו
קראו הנביאים לאל בכל אותן הכינויים – ארך אפים ורב חסד ,צדיק וישר ,תמים
גבור וחזק וכיוצא בהן; להודיע שהן דרכים טובים וישרים .וחייב אדם להנהיג עצמו
בהן ולהדמות אליו כפי כחו.55
בניגוד גמור לקב"ה שהוא בעל מדות חיוביות רבות ומגוונות ,הרי שהאלילים מציינים רק
את תופעת הכוח .השם היחיד של עבודה זרה מסמל את כוחניותם ותו לא .חלק מהאלילים
נחשבו גם על ידי עובדיהם ומעריציהם כמושחתים מבחינה מדותית ,מה שלא מנע מהם את
הפולחן לאלילים מושחתים אלו .העובדה שעובדי האלילים לא ציינו את האלילים כטובים
דווקא או כבעלי תכונות נאצלות ,ושסגדו והשתעבדו להם רק עקב כוחם; היא הנקודה שבה
אנו מאתרים את הבעייה המוסרית הנוראה שיש בעבודה זרה.
כוח יכול להיות יתרון עצום כשהוא ניתן בידי גורם צדיק ,ישר דרך ואחראי .בעולם יש צורך
מתמיד בשיפור ותיקון המציאות .כדי לתקן צריך משאבים וכוחות רבים .כוחות כאלו מצויים
בעולם והשאלה היא לאן הם מופנים .מנהיג חזק היודע לנתב כוחות אלו כראוי הוא ברכה
גדולה לעולם .היפוכו של דבר עלול לקרות כשהכוח ניתן ביד רשע" .תחת שלֹש רגזה ארץ
ותחת ארבע לא תוכל שאת :תחת עבד כי ימלך .56"…אצל העבד הכוח אינו אמצעי לקידום
עקרונות נעלים אלא משמש כמטרה עצמאית שתכליתה בדרך כלל אינה טובה וחיובית.
גרוע ממנו הרשע ,העלול להשתמש בכוח למטרות שליליות והרסניות.
העובדה שהכוח אצל הרשעים הוא מטרה לעצמה ,בעוד שאצל הצדיקים הכוח הוא רק
אמצעי לתכליות ומטרות נעלות ,גורמת לכך שהכוח הופך לגורם נערץ ונחשק על הרשעים
דווקא ,יותר מאשר אצל הצדיקים .משום כך הכוח עלול להימצא אצל הרשעים דווקא.
כוחניות מושכת אחריה כוחניות נוספת ,והתוצאה של ריכוז כוחות אצל הרשעים דווקא
עלולה להיות קשה עוד יותר.
בהשקפה התורנית כוחניות לשמה אינה ערך העומד בפני עצמו ,אלא היא חייבת להיות
אמצעי למטרה שהיא ערך עצמאי ונעלה .על פי ערכי התורה הוטלו על החזקים המשימות
של התחשבות והצורך לסייע לחלש – לגר ליתום ולאלמנה .מצוות רבות ואזהרות רבות
נאמרו בתורה כדי לבסס גישה חינוכית זו ,שמטרתה לעדן את הכוח ולחנך את בעלי הכוחות
להשתמש בהם אך ורק על פי עקרונות ישרים צודקים ונעלים.
העיקרון האלילי מנוגד בתכלית לעקרונות התורה .בעבודת האלילים הכוח הוא הערך עצמו.
הסגידה היא לכוח ,והכוח הוא הסיבה הבלעדית לפולחן ולהערצה .במצב כזה עלולים עובדי
האלילים להגיע למצבים המנוגדים בתכלית למוסר לצדק ליושר ולמשפט ,פשוט מפני
שמושגים אלו אינם משמעותיים כלל בתרבות האלילית ,או ליתר דיוק מפני שמושגים אלו
בכלל לא קיימים בתרבות האלילית .המושג היחיד הוא כוח ,והערכים נמדדים אך ורק על
פיו .אם יש גורם בעל כוח יש להתחשב בו ,מתוך חשש או מתוך כדאיות גרידא ,כדי שלא
יפריע לעובד האלילים ואולי גם כדי שיוכל לנצל אותו לצרכיו .גורם שאינו בעל כוח אינו
304
" 54והלכת בדרכיו".
55משנה תורה לרמב"ם .פרק א מהלכות דעות הלכה ו'.
56משלי ל ,כא – כב.
?התימל האמוט ןיב רשקה המ ?האמוט וז המ – הרהטו האמוט .אס
עיון והגות
גורם שיש להתחשב בו .כחלש הוא עלול להיות מנוצל עד גמירא ,ואז להפוך לגורם חסר
משמעות באין יותר יכולת להפיק ממנו תועלת כלשהי.
הגישה הכוחנית עלולה לחנך את עובד האלילים להפוך לדמות גרועה ביותר של מתרפס
ומשתחוה לפני החזק ממנו ,ומאידך למשעבד אכזרי בחלשים ממנו .מכאן לא ארוכה הדרך
להפוך עיקרון מושחת זה לאידיאולוגיה שלמה ,שלפיה החזק מותר וראוי לו להשתמש
בעריצות בחלשים ממנו עד כדי התיאוריות הנאציות המפלצתיות שהפכו את הרצח של
חלשים ונכים לאידיאל.
ברור שדרך חיים מושחתת כזו היא הסתלקות ממקור החיים .דרך הכוחניות האלילית סוגדת
לכוחות חומריים חולפים ,תוך התעלמות מערכים רוחניים נצחיים .אם נכונים דברינו ,יתכן
שכך אפשר להסביר את דברי חכמינו שגזרו טומאה על עבודת האלילים.
יב .ידיים
וכשמקיץ משנתו ונשמתו חוזרת אליו ,בכל מה שיגע בידיו יטמא הכל ,משום
שרוח הטומאה שורה עליהם.57
שכבר הוכן בסדרי ההנהגה ,שבהיות האדם ישן ,חלקי נשמתו העליונים מסתלקים
ממנו ,וטועם טעם מיתה במקצת ,ונמצא שאז מתגבר בגופו החושך יותר ,בהעדר
אור הנשמה המזכך אותו ,על כן נמצא שם בית כניסה יותר אל הטומאה לשרות
עליו ,והוא עניין רוח הרעה שפירשו חכמינו ששורה על הידיים.58
שינה היא אחד משישים ממיתה .האדם הישן מסתלקת ממנו מידה מסוימת של חיותו
הפנימית .אשר על כן צריך האדם להחזירה לעצמו בקומו בבוקר:
וירחץ בנקיון כפיו ויברך ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו
וצונו על נטילת ידיים.59
המים המסמלים חיים באים לטהר את האדם בקומו משנתו בבוקר .המחזיר נשמות לפגרים
מתים.
יג .טומאת אוכל ומשקה ,וטומאת כלים
האוכלין ,המשקין והכלים הם אמצעים .אפשר להשתמש באמצעים אלו כדי להתעלות,
ואפשר חלילה להתגנות על ידיהם:
57זהר בראשית ב ,שכב.
הערת הרב נבנצל שליט"א – טומאת הידיים שגזרו עליה
חז"ל היא גם בהקיץ .שעשו סתם ידיים שניות לטומאה.
58רמח"ל מאמר העקרים בתורה ובמצוות.
59טור אורח חיים ריש סימן ד ,הלכות הנהגת אדם
בבוקר.
הערת הרב נבנצל שליט"א – זו מחלוקת הראשונים אם
בגלל השינה או בגלל התפילה.
305
?התימל האמוט ןיב רשקה המ ?האמוט וז המ – הרהטו האמוט .אס
עיון והגות
306
צריך האדם שיכוון לבו וכל מעשיו כולם לידע את השם ברוך הוא בלבד ,ויהיה
שבתו וקומו ודבורו הכל לעומת זה הדבר .כיצד ,כשישא ויתן או יעשה מלאכה
ליטול שכר ,לא יהיה בלבו לקבוץ ממון בלבד ,אלא יעשה דברים האלו כדי שימצא
דברים שהגוף צריך להם מאכילה ושתייה וישיבת בית ונשיאת אשה .וכן כשיאכל
וישתה ויבעול לא ישים בלבו לעשות דברים האלו כדי ליהנות בלבד ,עד שנמצא
שאינו אוכל ושותה אלא המתוק לחיך ויבעול כדי ליהנות ,אלא ישים על לבו
שיאכל וישתה כדי להברות גופו ואיבריו בלבד .לפיכך לא יאכל כל שהחיך מתאוה
ככלב וחמור אלא יאכל דברים המועילים לגוף אם מרים אם מתוקים ,ולא יאכל
דברים הרעים לגוף אע"פ שהן מתוקים לחיך.
המנהיג עצמו על פי הרפואה ,אם שם על לבו שיהיה כל גופו ואבריו שלמים בלבד
ושיהיו לו בנים עושין מלאכתו ועמלין לצורכו אין זו דרך טובה ,אלא ישים על לבו
שיהא גופו שלם וחזק כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את ה' ,שאי אפשר שיבין
וישתכל בחכמות והוא רעב וחולה או אחד מאיבריו כואב ,וישים על לבו שיהיה
לו בן אולי יהיה חכם וגדול בישראל .נמצא המהלך בדרך זו כל ימיו עובד את ה'
תמיד ,אפילו בשעה שנושא ונותן ואפילו בשעה שבועל ,מפני שמחשבתו בכל כדי
שימצא צרכיו עד שיהיה גופו שלם לעבוד את ה' ,ואפילו בשעה שהוא ישן ,אם
ישן לדעת כדי שתנוח דעתו עליו וינוח גופו כדי שלא יחלה ולא יוכל לעבוד את ה'
והוא חולה ,נמצאת שינה שלו עבודה למקום ברוך הוא .ועל עניין זה צוו חכמים
ואמרו וכל מעשיך יהיו לשם שמים ,והוא שאמר שלמה בחכמתו בכל דרכיך דעהו
והוא יישר אורחותיך.60
כשם שהחכם ניכר בחכמתו ובדעותיו והוא מובדל בהם משאר העם ,כך צריך
שיהיה ניכר במעשיו במאכלו ובמשקהו ובבעילתו ובעשיית צרכיו ובדבורו ובהילוכו
ובמלבושו ובכלכול דבריו ובמשאו ובמתנו ,ויהיו כל המעשים האלו נאים ומתוקנים
ביותר .כיצד ,תלמיד חכם לא יהיה גרגרן אלא אוכל מאכל הראוי להברות גופו,
ולא יאכל ממנו אכילה גסה ,ולא יהא רודף למלאת בטנו כאלו שמתמלאין ממאכל
ומשתה עד שתיפח כריסם ,ועליהם מפורש בקבלה וזריתי פרש על פניכם ,אמרו
חכמים אלו בני אדם שאוכלין ושותין ועושין כל ימיהם כחגים ,והם האומרים אכול
ושתה כי מחר נמות ,וזהו מאכל הרשעים ,ושלחנות אלו הם שגינה הכתוב ואמר
כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום .אבל החכם אינו אוכל אלא תבשיל אחד
או שנים ואוכל ממנו כדי חייו ודיו ,הוא שאמר שלמה – צדיק אוכל לשובע נפשו.61
אבל המסבות לשתיית המשכרים תהיה חרפתם בעיניך יותר גדולה מהתקבצות
בני אדם עירומים חשופי שת הנפנים ביום במקום אחד.62
60משנה תורה לרמב"ם ,פרק ג מהל' דעות הלכה
ב – ג.
61שם ,פרק חמישי הלכה א.
62מורה נבוכים לרמב"ם ,חלק שלישי פרק ח ,תרגום
הרב קאפח.
?התימל האמוט ןיב רשקה המ ?האמוט וז המ – הרהטו האמוט .אס
עיון והגות
מי שזוכים להעלות את הכלים ,האוכלים והמשקים ולהשתמש בהם לשם שמים ,מוסיפים
חיות בעולם .גם כאן החומריות מקבלת משמעות רוחנית ,כדאמרן לעיל .גם כאן החמצת
ההזדמנות גוררת עמה טומאה.63
ככל שדרגת הרוחניות יכולה להיות גבוהה יותר ,כך גדלה הרגישות לטומאה .לכן יש
בתרומה חומרה יתרה מאשר בחולין ,ובקודש יתר מבתרומה ,ובמי חטאת יתר מבקודש.64
ככל שהסיכוי להתעלות גדול יותר ,כך גם הסיכון להחמצה גדול יותר ,וכדאמרן לעיל .עם
זאת ,הזוכה לטהר מעשיו יכול להגיע להישגים עדינים ומעולים יותר ,באמצעות אותן דרגות
הקפדה של טהרה עליונה .לשם כך אין די בחכמה ,אלא יש צורך בדעת:
ודעת ,זה סדר טהרות .כשם שהאדם צריך למעשים שירוממו את נפשו להתנשא
אל המושכלות העליונות בידיעת ה' יתברך ודרכי טובו ,שהם גבוהים ונעלים
הרבה מדרכי החיים החומריים ,שהיא החכמה מצד עצמה שמקומה בקודש,
בהנהגה נבדלת מהמון החיים של חול המתעלים לקודש ,כן צריך גם כן השפעה
מעשית המיוסדת על חוקי דעה מעשית ,איך לנהל את כל דרכי החיים החומריים
ותוצאותיהם ,באופן שהמה יהיו שלמים ומאושרים ומכל מקום לא יתפרצו
מגבולם להמשיך את האדם מגבול הקודש ,למען תשאר נפשו טהורה גם בהיותה
עסוקה עם כל חמדות החיים וכל חליפותיהם המרובים והמסובכים .זהו כח הדעת,
שנבדל מכח החכמה המופשטת העסוקה בענייני קודש .אבל הדעת דרך חול לה
לשמור את אורח האדם בהיותו עסוק בכל עסקי חיי הגופות לכל ירידותיהם ,שלא
תושבת נפשו מטהרה .שהגדרים הרחבים המתגדרים על פי עצת ה' הגדולה בתורת
חיים ,הם הלימודים אשר בסדר טהרות .דעת היא החכמה המעשית המצטרפת
עם הנהגת החיים ,ההולכת עם החיים ושוכנת אתם בכל טומאותם ומשמרת את
הגבול הראוי ומיעצת איך להטהר ממה שהחיים החמריים מטמאים בהכרח .כל
אלה המה ענייני הדעת ,שכולם גנוזים בסדר טהרות .ודעת ,זה סדר טהרות. 65
יד .מים חיים
ציינו לעיל שהטומאה מסמלת את הסתלקות החיים עקב תכונות מגונות שבכללן גאוה
וגסות רוח .לעומת זאת טהרת הטמאים היא על ידי מים חיים דווקא ,66המסמלים בשמם
63יתכן שגם הטומאה שגזרו על הידיים עשויה
להתקשר לטומאת אוכלין .רוב הפעולות שאדם עושה,
בידיו הן ,לטוב ולמוטב .ממש כמו האוכלין המסמלים
את החמריות שאפשר לכוון אותה לאפיקים שונים ,כך
גם הידיים .האכילה והידיים שניהם דברים אלמנטריים
יומיומיים שמקשרים בין האדם לחומר .טהרת הידיים
מסמלת מגמה של שאיפה לרוחניות גם בחיים בעצמותם.
כמובן ,צריך להיזהר שהרחיצות תהיינה בעלת משמעות
פנימית ולא להסתפק ברחיצה חיצונית גרידא.
64הערת הרב נבנצל שליט"א – אין מי חטאת קדושים
יותר מהקודש .אדרבה ,פרה כשרה בטבול יום .אבל
מפני שזלזלו בה להוציא מלבם של צדוקים ,גזרו עליה
גזרות רבות שאין בקודש.
65עין איה מסכת שבת פרק שני ,קנח.
66אמנם לא כל הטמאים זקוקים למים חיים דווקא ,אך
זו דרגת טהרה גבוהה המועילה בכלל הטומאות.
307
?התימל האמוט ןיב רשקה המ ?האמוט וז המ – הרהטו האמוט .אס
עיון והגות
ובמהותם את החיים .המים מהוים את הניגוד לתכונות הגאוה של המצורע; אותם המים
המביאים חיים לחי ולצומח ,הם המים המסמלים גם מבחינה רוחנית ענוה וצניעות:
דברי תורה נמשלו כמים שנאמר הוי כל צמא לכו למים ,לומר לך מה מים אינם
מתכנסין במקום מדרון אלא נזחלין מעליו ומתקבצים במקום אשבורן .כך דברי
תורה אינם נמצאים בגסי הרוח ולא בלב כל גבה לב אלא בדכא ושפל רוח. 67
לא רק לגבי טומאת הצרעת אלא ככלל ,המים הם הגורם המטהר:
דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזרות הכתוב הן ,ואינן מדברים שדעתו של
אדם מכרעתו והרי הן מכלל החוקים .וכן הטבילה מן הטומאות מכלל החוקים הוא,
שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים אלא גזרת הכתוב היא והדבר תלוי
בכוונת הלב ,ולפיכך אמרו חכמים טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל .ואעפ"כ רמז יש
בדבר ,כשם שהמכוין לבו לטהר כיון שטבל טהור ואע"פ שלא נתחדש בגופו דבר,
כך המכוין לבו לטהר נפשו מטומאות הנפשות שהן מחשבות האון ודעות הרעות,
כיון שהסכים בלבו לפרוש מאותן העצות והביא נפשו במי הדעת – טהור .הרי הוא
אומר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר
אתכם.68
יש במים תכונות מושיעות לעולם .העולם כולו עלול בדרך כלל להגיע למעגל של ירידה
ונפילה .כאשר אדם נקי הנוגע באדם מלוכלך ,המלוכלך לא הופך נקי אלא הנקי מתלכלך.
אדם טהור וטמא הנוגעים זה בזה ,הטמא לא נטהר אלא הטהור נטמא .69העולם שואף לאי
סדר .קל מאוד לקלקל ,וצריך מאמץ כדי לתקן ולסדר .הנפילה והבלבול ,הבערות הלכלוך
והטומאה ,הם בטבע העולם .בתוך מעגל זה של ירידה ונפילה ,המים הם היוצא מן הכלל.
אפשר להשיק מים טמאים וטהורים ,והמים הטמאים יטהרו .אדם או כלי טמא או מלוכלך,
יטהרו ויתנקו בטבילה במים .אילולא האנומליה יוצאת הדופן של המים ,לא היתה לעולם
תקומה ,באין אפשרות לצאת ממעגל הנפילה .המים הם סוד התיקון העלייה וההטהרות.
מעבר לטבילה הפיזית ,נדרשת מן האדם הטובל גם כוונה וחשיבה על המשמעות הרוחנית
של הטבילה .ההדבקות בריבונו של עולם היא בעצמה מקוה טהרה:
אמר ר' עקיבא :אשריכם ישראל ,לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם? אביכם
שבשמים .שנאמר "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם" ,ואומר "מקוה ישראל
ה' " .מה מקוה מטהר את הטמאים ,אף הקב"ה מטהר את ישראל.70
308
67רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה ט.
68רמב"ם הלכות מקוואות פרק יא הלכה יב.
69ומקרא מפורש הוא בספר חגי (ב ,יב ‑יג) .אמנם
חכמים דרשוהו לגבי ענייני רביעי וחמישי לטומאה,
ונחלקו אי אשתביש כהני או לא אשתביש כהני (פסחים
טז – יז) ,אבל פשוטו של מקרא כדאמרן ,וכך פירש אבן
עזרא.
70משנה אחרונה במסכת יומא.
?התימל האמוט ןיב רשקה המ ?האמוט וז המ – הרהטו האמוט .אס
הקיום שבא בלא הכרה פנימית והכשר עצמי לאורה של תורה וטעמי מצוותיה ,המלאים – אף
במה שנגלה מהם לכל דורשי אמת – זיו חיים יושר וצדק ,הולך הוא דווקא על פי עצם סדרה של
תורה .רק כפי המבואר בתורה יוכל אדם כזה לעשות רצון קונו ,אבל לא יוכל לחדש ולדון דבר מדבר
בחידושי אמת ,באופן שיהיו כל הרעיונות והדעות המתילדים בלבבו מצד קדושתה של תורה ,הולכים
ומצטרפים ,הולכים ומתרבים ,עד אין קץ .לא כן הוא חלק האדם שכבר התעלה להכשר השכלתה של
תורה ,שבא למידה זו שיודע את קונו ,ומשיג את החפץ העליון המבוקש בכללותה של תורה ,והכח
הגנוז המתפרט בפרטיה מאור העליון ,הוא משתמש בכל ענייני התורה והמצוות וכוונותיהם כשימוש
האותיות הכוללים כל הצירופים שבעולם ,להביע בהם המון מחשבות ורגשות לאין תכלית .אלה הם
דבקים בתורה בעצמם ובבשרם ,אצלם מאירה אורה של תורה אפילו באור פניהם החיצוני ,אצלם
עומדת התורה כולה במדרגת אותיות הכוללים כל המבטאים ,והמבטאים נולדים מהם חדשים בכל
עת ורגע" ,כי עדותיך שיחה לי" .סידורה של תורה וערכה נערכת אצלם כערך כלל האותיות ,שהם
אבות כל מה שמצורף ושעתיד להצרף ,כך כל מה שנולד ושיולד לטובה ,לאמת ,ליושר ולחכמה ,הכל
נובע מאורה של תורה ,והדרכת מצוותיה למימינים בה ,ובכל עת מצטרפים הרעיונות הפזורים לדברים
שלמים ,המפיעים דברים מלאים לכל עניין וכל חפץ.72
עיון והגות
אמר הקב"ה :בעולם הזה ,מפני העוונות הייתם מתייסרין ומטהרין ,וחוזרין
ומתייסרין .לעתיד לבוא אני הוא שמטהר אתכם ,שנאמר "וזרקתי עליכם מים
טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גילוליכם אטהר אתכם.71
יסוד הדרישה בטעמי מצוות בנוי על פי ידיעת אמת בסוד החכמה האלוקית ,איך שכל מה שהוה
בעולם אף על פי שיוצא הוא מצד סיבות שונות ,ואפילו אותן היוצאות מסיבות מנהגים אנושיים
מונהגים ברצון או בהסכמה ,או כל דרכים של חידוש שמקבלת החברה האנושית ,הכל מונהג מטעם
ההשגחה האלוקית להוציא לאור את תכלית הטוב של החפץ האלוקי .ואותם האורות השכליים
שיוצאים על ידי פגישת השכל האנושי עם משפטי התורה ,הם תולדות נאמנות שהונחו לכך כדי
להוציאם אל הפועל על ידי הפגישה הזאת .על כן אם יש לכל אחת מן המצוות דרכים רבים ,שכולם
מושגים להיות נכונים לתכליות וטעמים אליה ,אל יחשוב החושב כי די לייחס רק אחד מן הטעמים,
שכבר מספיק הוא ליתן למצוה מציאות ,כי לא כן הדבר .כי כל מה שאנו רואים שיש לו התלות ויחס
למצוה כבר הוא מאוחד עמה מטעם החכמה העליונה שהכל גלוי וצפוי לפניה ,וה' חפץ למען צדקו
יגדיל תורה ויאדיר.73
71תנחומא ישן ,מצורע סימן ח.
72עין איה מסכת שבת פרק חמישי ,לד.
73עין איה שם פרק שני ,כו.
309
ןוסא לע החפשמל םיעידומ ךיא .בס
דרש רבי שמלאי :תורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים .תחילתה גמילות חסדים
ה' אל ִֹהים לְ ָא ָדם וּלְ ִא ׁ ְש ּתוֹ ָּכ ְתנוֹ ת עוֹ ר וַ ַ ּילְ ִ ּב ׁ ֵשם" .וסופה גמילות חסדים דכתיב "וַ ִ ּי ְקבּ ֹר
ֱ
דכתיב "וַ ַ ּי ַעשׂ
אֹתוֹ בַ ַ ּגיְ ".
סוטה יד ,א
המסורת היהודית הדגישה והחשיבה מאז ומעולם את התמיכה החברתית ,והעניקה לה מקום מרכזי.
דווקא בעיתות משבר יש משמעות יתר לקהילה ולחברה מלווה ותומכת ,וניתן לומר שבמקרים רבים יש
לחברה שסביב האבלים השפעה מכרעת על אופן הרגשתם והתנהגותם.
הדרכה למלווים ולתומכים
סב .איך מודיעים למשפחה על אסון
לעתים קרובות יש מצבים שבהם החברה סביב האבלים רוצה מאוד לעזור ,אך אין בידה את הכלים והידע
כיצד לסייע .תופעה זו גורמת לעתים למבוכה ולחשש מהתקרבות אל האבלים ,שדווקא בזמן זה זקוקים
מאוד לתמיכה .השורות הבאות מנסות לתת הדרכה והכוונה לחברה התומכת שסביב האבלים.
הפרק שלפנינו מיועד לחברה שסביב האבלים בכלל ,ולצוות שצריך להודיע למשפחה על אסון או על
פטירה בפרט .פרק זה נכתב בעזרתה הרבה של יהודית בר דור העוסקת שנים רבות בתחום קשה וכואב
זה .ברצוני להביע כאן את תודתי והערכתי אליה.
מבוא
אסון משפחתי ,ובפרט שכול פתע בלתי צפוי ,מהווה זעזוע עצום ,ששום ביטוי מילולי לא
יוכל לתארו .בני המשפחה והקרובים מוטחים בבת אחת למציאות חדשה ,קשה ,כואבת
ומאיימת ,עם עוצמת רגשות עזה ביותר; פעמים רבות ,ללא יכולת להתכונן מראש ,וללא
כלים מתאימים להתמודדות .הודעת אסון מזעזעת את כל המערכות האנושיות :הרגשית,
הגופנית ,ההכרתית והתפקודית ,וגורמת לקריסת הנורמות הרגילות ,עד שכמעט כל תגובה
תיתכן בשלב ההלם הראשון.
מציאות זו תובעת מבני המשפחה אנרגיות רגשיות עצומות ,והתארגנות מעשית בקבלת
החלטות ,בביצוע פעולות ובהתנהגות.
דווקא בקושי הנפשי הגדול ביותר ,נדרשות תעצומות הנפש הגדולות ביותר ,ולא תמיד יש
את הכוחות לכך .הודעת האסון גורמת לעתים להרגשת חידלון ואפיסת כוחות מוחלטת
מצד המשפחה ,לעומת זאת ,יש הרגשת כורח לבירור המציאות – מה צריך לעשות? ממה
מתחילים? למי פונים?
בעת כזאת ,זקוקים בני המשפחה ,כפרטים וכיחידה משפחתית ,לתמיכה חברתית שתסייע
להם לעמוד אל מול האסון ,לקלוט אותו באופן ראשוני ,ולגייס כוחות להתמודדות.
גם מבחינה מעשית ,נדרשת דווקא בשעות הקשות ביותר קבלת החלטות משמעותיות שאין
חזרה מהן :למי להודיע קודם ,ואיך בכלל מודיעים; מקום הקבורה ,ומועדה – לחכות או לא
לחכות ,ולמי; סדרי הלוויה – מי משתתפים בלוויה (ילדים ,כן או לא ,מאיזה גיל .מי יתמוך
בהם וילווה אותם) ,מי ישא דברים בלוויה ,מה אומרים; זיהוי הנפטר – מי ילך ,מי מסוגל
313
ןוסא לע החפשמל םיעידומ ךיא .בס
הדרכה למלווים ולתומכים
לעמוד בכך; היכן יושבים שבעה .החלטות שיש הכרח לקבלן בזמן אמת מחד גיסא ,ומאידך
גיסא הן טעונות במטענים רגשיים עצומים ,לעתים תוך כדי חילוקי דעות בתוך המשפחה.
לעתים יש מחשבה מוטעית ,שעקב העוצמה הקשה של האסון ,קטנה המשמעות של
הפרטים סביב ההודעה למשפחה ושל הליווי הראשוני לאחר האסון ,ואין הדברים כן .רוב
האנשים שקיבלו הודעות אסון זוכרים לפרטי פרטים מי הודיע להם ,וכיצד; אלו דברים נאמרו,
וכיצד חשו אז .אופן התנהגות המלווים והדברים שנאמרים על ידם ,חשובים ומשמעותיים
ביותר בעיני בני המשפחה .לעתים קרובות ,רגעים אלו נצרבים בתודעתם של בני המשפחה,
הנוטים לחזור ולהיזכר בהם שוב ושוב עקב משמעותם הרבה.
רבים מבטאים הערכה ,או לחילופין ביקורת ,בדבר אופן מסירת הבשורה המרה .חריקות
וכשלים באופן מסירת ההודעה במעמד שהוא כה רגיש ופגיע ,גורמים לתחושה קשה
וכואבת ,להגברת בלבול ולתחושת כעס ואין אונים או לתחושת ניכור ,ומותירים משקעים
קשים .לעומת זאת ,ליווי ותמיכה נכונים מסייעים באופן כל כך משמעותי ,שלעתים קשה
לתארו במילים .המשפחה מרגישה שקיבלה כוחות ותמיכה שמאפשרים לה להתמודד עם
המשבר ,והיא אסירת תודה על כך.
לכן יש חשיבות עצומה לאופן מסירת ההודעה הראשונית למשפחה ,ולליווי המשפחה,
ביחוד בשלב הראשוני אל מול האסון ,בסמוך לקבלת ההודעה .מסירת ההודעה על ידי אדם
רגיש ואחראי ,הנכון ומסוגל לבצע את התפקיד ,מקלה על המשפחה לקלוט באופן ראשוני
את הבשורה המרה ,ומסייעת להסתגלותה הראשונית למצבה הטראגי החדש.
כמו כן ,מסירת הודעה באופן נכון ומותאם עשויה לתרום (בסיוע גורמים נוספים) לצמצום
הסיכון להתפתחות תגובות פתולוגיות בשלבים מאוחרים יותר לאחר קרות האסון (כמו אבל
פתולוגי ודיכאון ,ועד לניסיונות אובדניים).
מצב פתולוגי הוא מצב של התכנסות לאורך זמן; אי התעניינות בזולת; חוסר יכולת לחזור לשיגרה; אי
יכולת להתנתק מהאסון ולהתרחק ממנו; שום דבר אינו מעורר עניין; אין שמחה; אין ציפייה לשום דבר;
הרגשת חוסר משמעות; התנהלות טכנית של המשך החיים.
לעתים רגשות אשמה עלולים לגרום להחמרת המצב .תופעות של מרירות ,ביקורתיות ותובענות כלפי
חוץ ,עלולים לגרום להתרחקות מצד הסביבה ,שהיא לעתים חיונית כל כך למשפחה האבלה.
התייחסות וליווי נאותים לאבלים ,במיוחד בשלבים הראשונים ,עשויים לסייע ולהשפיע
באופן חיובי על תהליך נפשי נכון ,שמטרתו – כאמור לעיל – חזרה לחיים נורמליים במידת
האפשר( .כמו שנתבאר לעיל בפרק יד -תהליך האבלות מבחינה רעיונית ,ויבואר עוד לקמן
בפרק סד – תהליך האבל).
המטרה בליווי ובתמיכה היא להחיל תהליך אבל שלם ,שיאפשר בסופו חזרה הדרגתית
לשיגרה ולחיים נורמליים ככל שניתן ,ללא לפיתה קבועה משתקת ומתמשכת של תחושת
האסון; חיים בהם ניתן לחוות לצד הכאב והשכול הנשארים תמיד ,גם תחושת שליטה
בחיים ,עניין ,סיפוק ושמחה.
314
להלן יובאו התוויות אחדות למי שמלווים את המשפחה בשעותיה הקשות ביותר .יש להדגיש כמובן
שמדובר בהתוויות ובראשי פרקים בלבד .יש מקום רב לרגישות ולמחשבה בכל מפגש ובכל מקרה
לגופו.1
ןוסא לע החפשמל םיעידומ ךיא .בס
האדם ,כל אחד מאיתנו ,הוא יצור חברתי ,הזקוק לקשרים בין אישיים משמעותיים ,לשיתוף
ברגשות ,מחשבות ולבטים ,להיתמך ולהישען בעת מצוקה ,ולהתייעץ בעת הצורך.
אל מול אסון ,במיוחד בעת קבלת הודעה על דבר אסון ובשלבים הראשונים לאחריה,
רבה חשיבותה של נוכחות זולת בעל אישיות וכלים מתאימים ,בנוסף לסביבה הטבעית
של המשפחה ,הקרובים והידידים .המודיע והמלווים נערכים רגשית ומעשית למפגש עם
המשפחה באסונה ,והם בעלי יכולת רבה יותר לשמור מרחק אובייקטיבי מהמצב ,ללא
סתירה לאכפתיות ולהבעת אמפתיה כלפי המשפחה הכואבת והמתייסרת (בהבדל מניכור
ומריחוק רגשי) .שמירת מרחק יחסי ללא מעורבות רגשית יתרה ,מאפשרת למודיע להבין
את תגובות בני המשפחה ,לזהות את צרכיהם השונים והמשתנים ,ולהגיב אליהם בעיתוי
ובאופן המתאימים.
כפי שכבר הזכרנו ,המסורת וההלכה היהודית מדגישות ביותר את הצורך בתמיכה החברתית
והקהילתית .הנוהג הוא שדמויות בעלות משמעות בקהילה – רב או אדם הנושא בתפקיד
ציבורי ,מגיעים לבית המשפחה כדי להודיע על אסון .מסירת ההודעה על דבר אסון היא
באופן אישי ,וככל שניתן – פנים אל פנים( .להבדיל ,למשל ,מארצות בהן נהוג להודיע במברק
על נפילת חייל במלחמה).
הדרכה למלווים ולתומכים
חשיבות הצוותים המודיעים והמלווים
מזה שנים קיים בצה"ל מערך של צוותי מודיעים במסגרת קצין העיר .הצוותים מורכבים מחיילי מילואים
ולפי הצורך באנשי קבע ביחידות קצין העיר ,שהביעו נכונות ונטלו על עצמם תפקיד רגיש וקשה זה.
המודיעים עוברים הכשרה והשתלמויות המקנות להם ידע וכלים על מנת לבצע את תפקידם באופן
המותאם ביותר עבור המשפחה.
גם העיריות והמועצות המקומיות ערוכות למסירת הודעות על דבר אסון ,ללוות את המשפחה ולתת
סיוע מקצועי במידת הצורך ,במיוחד בעשרים וארבע השעות הראשונות לאחר האירוע ,באמצעות צוותי
רווחה המיומנים בתחום זה( .אמור לגבי נפגעי פעולות איבה ואסונות אזרחיים).
בד בבד ,נערכים ארגונים נוספים (ענף נפגעים בצה"ל ,עובדי שיקום במשרד הביטחון ובביטוח הלאומי)
לליווי ולמתן סיוע למשפחה בתקופה שלאחר עשרים וארבע שעות מעת הודעת האירוע למשפחה.
הגדרת תפקידים
למודיעים ולמלווים יש כמה תפקידים:
• משמעות חברתית.
• תפקיד רגשי – "אנחנו אתכם".
• ייעוץ מעשי וסיוע בקבלת החלטות.
1הערת הרב נבנצל שליט”א – כדאי שיתלווה למודיע
גם רופא ,שבשעת צורך ח”ו יוכל להזריק משהו ,או ליתן
טיפול אחר.
315
ןוסא לע החפשמל םיעידומ ךיא .בס
הדרכה למלווים ולתומכים
משמעות חברתית
המודיע הוא נציג החברה /הארגון שאליו השתייך הנפטר או משתייכת המשפחה .בעצם
הגעתו של המודיע לבשר על האסון מבוטא מסר :לנפטר ולכם – בני המשפחה – משמעות
עבורנו .אסונכם הוא גם אסוננו ,כאבכם כאבנו ,אכפת לנו ואנחנו אתכם.
תפקיד רגשי – "אנחנו אתכם"
כאמור ,לעצם נוכחות הזולת ,כשהיא מתקיימת באופן נכון ,יש ערך ומשמעות רבה עבור
המשפחה .באופן זה מועברת למשפחה ,תכופות גם ללא מילים ,התחושה והמסר "אנחנו
כאן אתכם ולרשותכם".
רבות מהלכות האבלות ורבים ממנהגיה מקפלים בתוכם ומבטאים את המשמעות שהיהדות
נותנת לתמיכה זו .ראה פירוט במבוא לפרק יא – ניחום אבלים ,מעמוד .112עצם נוכחות הזולת
משרה בדרך כלל תחושת ביטחון (יחסית למצב הנורא) ומקנה למשפחה תחושה שהיא
מחוזקת אל מול ההצפה הרגשית ,תחושת הבלבול וחוסר האונים הפוקדות אותה בזמן
זה .נוכחות זו ,מספקת נוגדן כלשהו לתחושות ולתפיסות של "אין טעם"" ,הכל קרס"" ,אין
עתיד" ,ולהרגשת הבדידות ,ביחוד כשלמתבשר או לקרובים אין קרובים ורשת חברתית ,או
כשסביבתו הטבעית אינה יכולה לשמש גורם תמיכה ,מסיבות שונות.
תפקידו של המודיע /המלווה ברמה הלא מילולית:
להטות אוזן קשבת ולב חם – לאפשר לבני המשפחה לבטא את רגשותיהם ,לקבלם ולהכילם,
מבלי להסות ,להצטדק ,לשפוט או להתווכח ,גם בתגובה להאשמות המופנות כלפי המודיע
או כלפי הארגון אליו משתייכים הנפטר או בני המשפחה.
לשדר חמימות – גם בהתנהגות ובדיבור .במידת הצורך ובמסגרת ההלכה ,גם באופן
גופני – מגע יד או חיבוק (לא באופן אוטומטי ,אלא על פי התרשמות והבנה של המודיע).
להיות נוכח ,מבין ואמפתי – ואם יש צורך למשפחה – בשתיקה ללא דיבור .כמו שכתוב על
רעי איוב:
ז ה ֵּת ָימנִ י
,אלִ ַיפ ַ
מ ְּמקֹמוֹ ֱ
ּ א ׁיש ִ
ה עלָ יו וַ ָ ּיבֹאו ִ
ֹאת ה ָ ּב ָא ָ
ַ
ה ה ּז
ל ה ָר ָע ַ
ב את ָּכ ָ
י איּוֹ ֵ
ּ של ׁ ֶֹשת ֵר ֵע ִ
וַ ִ ּי ׁ ְש ְמעו ׁ ְ
ּ
ּ
ם מ ָרחוֹ ק וְ ל ֹא
ת עינֵ ֶיה ֵ
ּ א ֵ
ר ה ַ ּנ ֲע ָמ ִתי ,וַ ִי ָּו ֲעדוּ יַ ְחדָּ ו לָ בוֹ א לָ נוּד לוֹ וּלְ נַ ֲחמוֹ :וַ ִישְׂ או ֶ
ד ה ּׁשו ִּחי וְ צוֹ ַפ ַ
וּבִ לְ דַּ ַ
ם ה ּׁ ָש ָמיְ ָמה :וַ ֵ ּי ׁ ְשבו ִּ א ּתוֹ לָ ָא ֶרץ
אש ֶיה ַ
ל ר ׁ ֵ
ר ע ָ
או קוֹ לָ ם וַ ִ ּיבְ כּ וּ וַ ִ ּי ְק ְרעו ִּ א ׁיש ְ מ ִעלוֹ וַ ִ ּיזְ ְרקו ָּ ע ָפ ַ
ִה ִּכ ֻירהוּ וַ ִ ּישְׂ ּ
ב מאֹד:
ל ה ְּכ ֵא ְ
או ִּכי גָ ַד ַ
ר אלָ יו דָּ בָ ר ִּכ ָ
ׁ ִשבְ ַעת יָ ִמים וְ ׁ ִשבְ ַעת לֵ ילוֹ ת וְ ֵאין דּ ֹבֵ ֵ
י ר ּ
איוב ב ,יא – יג
316
להימנע בשלב זה מדברי ניחומים – כמו שלימדונו חכמים "אל תנחם את חברך בשעה שמתו
מוטל לפניו" (פרקי אבות ד ,כג) .יש להימנע מאמירות עידוד (כמו" :אתה תתגבר"" ,יהיה
טוב").
ןוסא לע החפשמל םיעידומ ךיא .בס
העברת מידע הלכתי ראשוני :שמירת המת ,הלנתו ,הגדרת "אנינות" ומשמעויותיה .מידע
לגבי רישוי מנהלי .הצבת האפשרויות השונות לגבי לוויה ,קבורה ,עיתוי ,גורמי סיוע וכיוצא
בזה בפני המשפחה .הפרטים המעשיים מובאים בפרק הראשון שבספר – התארגנות ,מעמוד 33ואילך.
מעבר לסיוע באינפורמציה ,נודעת חשיבות גם להדרכת המשפחה בצורך בקבלת החלטות
בין האפשרויות השונות .בהקשר זה יש להדגיש כמה נקודות:
קבלת ההחלטות אינה באה בשלב הראשון .השלב הראשון הוא עצם ההודעה למשפחה .אי
אפשר לקבל מיד החלטות ,אלא צריך קודם כל לשמוע ולקבל את הבשורה הקשה.
הצורך המיידי להתמודד עם האסון ,והמחויבות המיידית לטפל בנושא הלוויה והקבורה,
יוצרים לחץ ומועקה ,בנוסף על סערת הרגשות והבלבול מעצם האסון .עצם נכונותם של
אנשים נוספים לשאת בנטל עשויה להקל מאוד על המשפחה.
הדרכה למלווים ולתומכים
ייעוץ מעשי וסיוע בקבלת החלטות
אין זה מתפקידנו להחליט בשביל המשפחה ,אלא לפרוס לפניהם בצורה ברורה ופשוטה
ככל שניתן ,את האפשרויות השונות העומדות בפניהם .זאת כדי לאפשר להם החלטה נכונה
ומתאימה לרצונותיהם ולצרכיהם .יש גם מסר סמוי בהעברת הצורך לקבלת החלטות אל
המשפחה – למרות האסון ,המשפחה ממשיכה לתפקד ולקבל החלטות .מסר זה מהווה
העצמה מסוימת גם בשיא הקושי הנפשי.
עלינו להימנע מהיסחפות רגשית ,ובוודאי מילולית ,גם אם תופעה זו מתרחשת בקרב
המשפחה.
אם יש ויכוח בתוך המשפחה עלינו להיזהר לא להפוך לשופטים .ניתן ורצוי להסביר את
המשמעויות השונות ,אך בזהירות יתרה כדי ששום אדם לא ייפגע מדברינו .הסבר נבון יכול
לשכנע כאשר הוא נאמר מתוך כבוד ורגישות ,בפרט כשמזהים את הצרכים של מי שחושב
אחרת ,ומנסים להתייחס ולתת פתרונות לצרכים אלו.
ניתן להסתייע בדמות מהמשפחה או מסביבתה הטבעית (שכנים וחברים המתאספים בבית
המשפחה); דמות המגלה שליטה עצמית ויכולת להתייחס בסבלנות וברגישות לעמדות
השונות בתוך המשפחה ,ויש לה יכולת להידבר עם בני המשפחה ,ולשמש על פי הצורך
כנציג המשפחה בתקשורת עם הצוות המודיע.
מאידך ,צריך לפעמים קצת אסרטיביות ,כדי לבודד קצת את המשפחה מהמון אנשים
שסביבם ,וכדי לאפשר להם קבלת מידע ,שאילת שאלות וקבלת החלטות .פעולה זו צריכה
להתבצע בעדינות ,בכבוד מקסימלי ,וברגישות רבה מאוד.
היערכות מקדימה של הצוות
עם קבלת ההודעה בדבר האסון ,יתכנס הצוות המודיע.
להתכנסות זו כמה מטרות:
.1הכנה רגשית והיערכות אישית של חברי הצוות( .במיוחד כשהנפטר או בני משפחתו
מוכרים למודיעים והם עצמם צריכים לקלוט את האסון ולהפנים את משמעותו).
317
ןוסא לע החפשמל םיעידומ ךיא .בס
הדרכה למלווים ולתומכים
.2היערכות נפשית אל מול המשפחה .חברי הצוות צריכים להכין את עצמם לאפשרות,
שייחשפו למצבים רגישים או אינטימיים של המשפחה (התנהגות חריגה ,סכסוך פנים
משפחתי ,התעוררות משינה ,לבוש חלקי וכו').
.3התארגנות טכנית של הצוות עצמו (הודעה על ביטול פגישות ,סידור לילדים).
.4איסוף מידע רלוונטי על המשפחה ,מהר ככל שניתן:
• מצב משפחתי – מי הם בני המשפחה מדרגה ראשונה .היכן הם נמצאים באותה עת.
מי יכול ללוותם במקום בו הם נמצאים כעת .אסונות קודמים במשפחה .גירושין או
אלמנות בעבר.
• מצב רפואי – הריון ,מחלות (לב ,לחץ דם גבוה ,אסטמה ,אפילפסיה ,מחלות
נפש ,טיפול נפשי) .האם יש קרובי משפחה במצב רפואי המחייב נוכחות רופא בזמן
ההודעה.
• זיקה דתית ותרבותית .שפת דיבור.
הצוות יערך ,על סמך המידע שנאסף ,לאופן מסירת ההודעה :למי להודיע ראשון ,האם
לצרף אחות ,רופא ,אדם נוסף הדובר את שפת המשפחה .מי ילווה בני משפחה הנמצאים
במקום אחר.
מחד גיסא אין למהר ולרוץ לבית המשפחה ללא מחשבה והכנה מוקדמת .מאידך גיסא
אין להתמהמה ,כדי לצמצם את האפשרות שדבר האסון יוודע למשפחה בדרכים אחרות
(שמועות ,תקשורת וכו').
בבית המשפחה
• כדאי להיכנס למשפחה כצוות ולא לבד .ה"ביחד" מחזק גם אותנו – המלווים.
• עם הכניסה יש לציין את שם המודיע ותפקידו (רב ,עובד סוציאלי ,נציג עיריה/
מועצה /צה"ל).
• יש לוודא כי האנשים שבבית הם אכן מי שלהם יש למסור את ההודעה .לברר מי
נמצא בבית בנוסף לקרובים.
• להימנע מלהודיע בפתח הבית .לשאוף למסור את ההודעה כשבני המשפחה
יושבים.
• יש להודיע באופן ישיר ,בהיר וקצר; ובשלב הראשון ,מבלי להיכנס לפרטים.
• למסור מידע באופן אמין – מבלי לרכך ,להוסיף או להפחית .רק מה שנמסר למודיע
באופן רשמי.
נוסח אפשרי:
"האם את גב' (לציין שם)? – אנחנו מאוד מצטערים ,אבל באנו לומר לך דבר קשה מאוד…
קרה אסון .מר (לציין שם) בעלך נהרג" .במידה והמתבשר מגיב" :קרה משהו לבני? לבעלי?" יש
לאשר – "כן ,לצערנו קרתה תאונה ל(לציין שם) שנהרג בתאונה זו".
318
• לא להבטיח דברים שלא תוכלו בוודאות לקיימם.
ןוסא לע החפשמל םיעידומ ךיא .בס
ומשמעותן תובא לקמן.
ד חי
ת ה ֶ ּילֶ ַ
ּ :ה ֵ ּנה בִ ְהיוֹ ַ
י א ְמרו ִ
ת ה ֶ ּילֶ דִּ ,כ ָ
י מ ַ
י דוִ ד לְ ַה ִ ּגיד לוֹ ִּכ ֵ
ּ עבְ ֵד ָ
ת ה ָ ּילֶ ד .וַ ִ ּי ְראו ַ
ם ה ּׁ ְשבִ ִיעי וַ ָ ּי ָמ ַ
י ביּוֹ ַ
וַ יְ ִה ַ ּ
ְ
ה ר ָעה?!
ת ה ֶ ּילֶ ד וְ ָעשָׂ ָ
יו מ ַ
ר אלָ ֵ
ֹאמ ֵ
ע בקוֹ לֵ נוּ ,וְ ֵאיך נ ַ
ֹא ש ַמ ְ ּ
דִּ ַ ּב ְרנו ֵּ אלָ יו וְ ל ׁ ָ
שמואל ב' ,יב ,יח
• יש לגלות ערנות למצבים ,תנאים והתנהגויות העלולים להיות הרי אסון :יש לסקור
את המקום ולהיות דרוכים .חלון פתוח – לעקוב ,לסגור במידת הצורך .לשים לב לנשק
ולהרחיקו .לצאת בעקבות בן משפחה היוצא מן הבית בסערת נפש .לשים לב לילדים
ולמתבגרים.
הדרכה למלווים ולתומכים
• יש לאפשר מרחב נפשי לתגובות הספונטאניות של המשפחה ,אין צורך להתערב
ולהפריע וליטול פיקוד .בשלבים הראשונים ,כמעט כל תגובה ספונטאנית היא
לגיטימית ,אם אין בה חשש לסיכון או ביזוי .התייחסות מפורטת לתגובות האפשריות
• יש לעצור באופן עדין ,רגיש ותקיף (לא תוקפני!) את מי שנמצא בסערה רגשית,
העלולה להוביל להתנהגות מסוכנת ,חריגה או מבזה ,שסביר שאותו אדם יצטער עליה
(מטיח ראשו בקיר ,תולש שיער ,משתטח על הרצפה כשחלק מלבושו מופשל או מוסט
וגופו נחשף).
• ניתן להזעיק ,לפי הצורך ובשיקול דעת ,עזרה נוספת (רופא ,מד"א ,שכנים).
• לא לשכוח אף אחד מבני המשפחה .לברר למי הודיעו כבר ולמי עדיין צריך להודיע.
תמיד עדיף להודיע פנים אל פנים ולא בטלפון .אם יש קרובים בעיר אחרת אפשר
לבקש מצוות מקצועי שיודיע להם .אם אין אפשרות כזאת ,יש לנסות לאתר אדם אמין
ואחראי שיוכל להודיע ישירות או לפחות להיות ליד אותו קרוב בזמן קבלת ההודעה.
הודעה לילדים
• הכרחי וחיוני לומר לילד מה קרה .הילד מרגיש שקרה משהו ,גם אם אינו מראה
זאת כלפי חוץ .בהעדר אמירה מפורשת ,עלול הילד להיכנס לבלבול ולחוסר אפשרות
להבדיל בין דמיון למציאות .ההודעה הכרחית ,גם כדי שהילד יוכל לתת אמון במבוגרים,
שמודיעים לו את המציאות ולא מעלימים אותה ממנו.
• חשוב שהילד יקלוט את עובדת המוות ,הסופיות ואי ההפיכות ,כדי שיתאפשר לו
להתאבל ,וכדי לצמצם התפתחות מחשבות מאגיות ,רגשי אשם או פחד קיומי.
• עדיף שההורים יודיעו לילדים .אם ההורה מרגיש צורך – יש לוודא שקרוב ,חבר,
איש צוות או יועץ מקצועי יצטרף אליו כדי לסייע .איש המקצוע לא אמור להחליף את
ההורה" .השתלטות" של איש מקצוע עלולה לתת להורה הרגשה שאינו מסוגל להתמודד ,בעוד
שהמגמה צריכה להיות דווקא חיזוק ההורה .יכולת עמידה בתפקיד המודיע עשויה להעצים
את ההורה ,ולתת לו הרגשת מסוגלות להתמודד גם בהמשך.
• יש ליידע ילדים על מות יקירם ועל נסיבות המוות ,באופן שירגישו מוחזקים
ונתמכים.
319
ןוסא לע החפשמל םיעידומ ךיא .בס
הדרכה למלווים ולתומכים
השתתפות ילדים בלוויה
יש מספר גורמים שכדאי לקחת בחשבון :
• הלוויה והקבורה מבררים לילד את עובדת מות יקירם באופן סופי ,כמובן באופן
ובכלים שיכולתו של הילד מאפשרים לו לקלוט עובדה זו.
• יש להתייחס לגיל התפתחותי ולא רק לגיל ביולוגי .אך באופן מאוד כוללני ניתן לומר
שהמגמה היא שילד מגיל 12 – 10ויותר ישתתף בלוויה .מתחת לגיל 8 – 6עדיף שלא.
• האופי של הילד המסוים.
• רמת הקירבה המשפחתית והנפשית.
• עמדת ההורים .הם המכירים את הילד .יתכן שבשלב ראשוני ההורים ירצו "להגן"
על הילד ולמנוע ממנו להשתתף בלוויה .אך יש לקחת בחשבון שילד שלא משתתף
בלוויה – הרגשתו היא שכולם שם ורק הוא לא נמצא שם .הוא עלול להרגיש בדידות.
לעתים החוויה של אי השתתפות עלולה להיות קשה לילד ,לפעמים הדמיון קשה
מהמציאות.
• ילד שאינו רוצה להשתתף בלוויה – יש לשוחח עמו על כך ולברר בעדינות את הסיבה
להתנגדותו .אם אינו מעוניין – לא ללחוץ.
• בכל מקרה ,ליווי צמוד ותומך הכרחי לילדים בזמן הלוויה .אם הילד נשאר בבית ,צריך
דמות קרובה ומשמעותית לילד ,שתיתן לו מסגרת ותקח אחריות מושלמת על הילד,
בזמן שכל הדמויות הקרובות אליו לא נמצאות לידו אלא בלוויה .גם אם הילד הולך
ללוויה יש צורך באדם שיהיה צמוד אליו .אדם שהילד קשור אליו מחד גיסא ,ומאידך
גיסא ,אדם שחוץ מהרגשתו האישית ,יכול גם להתפנות לילד.
• כשילד משתתף בלוויה ,על המלווה להסביר לו מה קורה .ישנם דברים שמובנים
למבוגרים מאליהם ,אך הם בלתי מוכרים לילד .על המלווה "לתווך" לילד את החוויה
בצורה קצרה ,פשוטה ,שקטה וברורה.
התייחסות נוספת לילדים מובאת בפרק סה – תהליך אבל – היבטים יחודיים לילדים ,להלן מעמ' .328
תגובות אפשריות של בני המשפחה ומשמעותן
ם ,מי יִ ֵּתן מו ִּתי
י אבְ ׁ ָשלוֹ ִ
ם ,בנִ י בְ נִ ַ
י אבְ ׁ ָשלוֹ ְ ּ
:בנִ ַ
ר בלֶ כְ ּתוֹ ְ ּ
ֹה א ַמ ְ ּ
ת ה ּׁ ַש ַער וַ ֵ ּיבְ ךְּ וְ כ ָ
ל עלִ ַ ּי ַ
ל ע ֲ
ז ה ֶּמלֶ ְך וַ ַ ּי ַע ַ
וַ ִ ּי ְר ַ ּג ַ
ָ
ם בנִ י בְ נִ י.
,אבְ ׁ ָשלוֹ ְ ּ
י ת ְח ֶּתיך ַ
ֲאנִ ַ
ם בנִ י בְ נִ י:
ם ,אבְ ׁ ָשלוֹ ְ ּ
י אבְ ׁ ָשלוֹ ַ
ל :בנִ ַ
ק ה ֶּמלֶ ְך קוֹ ל ָ ּגדוֹ ְ ּ
ת פנָ יו וַ ִ ּיזְ ַע ַ
ט א ּ ָ
וְ ַה ֶּמלֶ ְך לָ ַא ֶ
שמואל ב' ,יט ,א ,ה
320
ידיעה מקדימה ועירנות לתגובות האפשריות ולמשמעותן ,מאפשרת למודיעים ולמלווים
להיערך בהתאם .הן בהיבט האישי – רגשי ,והן לגבי אופן התגובה והתמיכה במשפחה.
בני המשפחה עשויים להגיב בטווח תגובות רחב ,כולל תגובות קיצוניות וחריפות .אופן
התגובה תלוי במרכיבים שונים ,הקשורים זה בזה ביחסי גומלין :האופי ומבנה האישיות,
אמונה דתית ותפיסת עולם ,תרבות ,אופי הקשר עם הנפטר ,אסונות קודמים ,מצב גופני
ונפשי ומצב משפחתי.
ןוסא לע החפשמל םיעידומ ךיא .בס
הדרכה למלווים ולתומכים
התגובות עשויות להתבטא בטווח רחב ,על פני רצף בין שני קצוות .בקצה האחד תגובות של
שתיקה ,התכנסות עצמית ,ללא קשר עם הסביבה .במקרים קיצוניים – קיפאון ,התאבנות.
בקצה השני – תגובתיות רבה וסוערת ,פרץ רגשות עז ,שטף מילולי ,התרוצצות ופעילות
רבה .במקרים קיצוניים – הלקאה עצמית ,הטחת ראש בקיר ,תלישת שיער.
להלן חלק מהתופעות הקיצוניות ,רובן ביטויי כעס ,אשם והאשמה:
• כלפי הארגון אליו השתייך הנפטר ("תמיד מזלזלים שם בנושא הבטיחות"" ,לאף
אחד שם לא אכפת").
• כלפי בן משפחה ("אתה עודדת אותו להתנדב ליחידה המסוכנת הזאת"" ,למה
הרשית לו לקנות אופנוע").
• כלפי עצמו ("לא אסלח לעצמי על שנתתי לו לנסוע בלילה בדרך מסוכנת").
• כלפי המודיע – ביטויים מילוליים שונים ,ועד למקרים קיצוניים בהם משפחה מונעת
בעד המודיעים מלהיכנס לבית /הודפת אותם אל מחוץ לדלת /תוקפת פיזית את
המודיעים.
• כלפי הנפטר ("איך עזבת אותי דווקא כעת כשאני חולה").
• התעלמות מהאסון ,העדר ביטויי כאב ,התנהגות שגרתית ("סליחה ,אך עלי לצאת
כעת לצעידת הערב שלי"" ,רק אסיים לבשל ואצטרף אליכם").
• הכחשת האסון ("אני יודעת שהוא חי"" ,לא יכול להיות שזה הוא ,הוא היה אמור
להיות במקום אחר").
כבר הזכרנו לעיל שבשלב הראשוני ,עם קבלת ההודעה או בסמוך לה ,כלל התגובות הן
טבעיות ובתחום הנורמה .אין להתייחס אליהן כפתולוגיות .שם גם הזכרנו באלו מקרים יש
להתערב מחשש לסיכון או ביזוי עצמי.
לתגובות בני המשפחה יש דינמיקה ומשמעות .תחושת כעס אופיינית וטבעית אל מול אסון
פתע .המתבשר המתמלא כעס נורא על האסון שנחת עליו במפתיע ,פורק לעתים את זעמו
כלפי המודיע או גורמים אחרים המתקשרים באופן ישיר לאסון.
תגובות הימנעות ממגע עם האסון ,הכחשתו או שלילתו מהווים מנגנון הגנה המגויס על ידי
קרובי הנפטר ,שלא בהחלטה ובבחירה מודעת ,כאמצעי להיפגש בתודעה ובאופן רגשי עם
העובדות הקשות באופן הדרגתי .התעמתות ישירה ומיידית עם האסון היא מעבר ליכלתם
הנפשית .תגובות אלו גם נותנות למתבשרים תחושה (שהיא בעצם אשליה) של שליטה
מסוימת ,שעדיין ניתן לשנות ,להרחיק או למנוע את המציאות המרה.
הרחקת המודיע נובעת מהקישור של האסון עם המודיע .חשיבה לא רציונלית לפיה המבשר
נתפס כמקור האסון ,והרחקתו תגרום להרחקת האסון או לביטולו.
המפגש של המודיעים והמלווים עם תגובות המתבשרים ,במיוחד אל מול תגובות חריפות
ואפילו עוינות ,קשה להם מאוד .מפגש זה עלול לעורר רגשות של חשש ,מבוכה ,בלבול,
אשמה ופחד ,ומערער את הביטחון והשליטה העצמיים.
הידיעה כי לתגובות הקשות יש תפקיד ומשמעות פסיכולוגיים ,כפי שתואר לעיל ,מסייעת
למודיעים להימנע מלהתייחס אל התגובות הקשות כמכוונות אליהם אישית ,ולהרחיב את
מסוגלותם לשמש לבני המשפחה כדמויות תומכות ומסייעות.
321
ןוסא לע החפשמל םיעידומ ךיא .בס
הדרכה למלווים ולתומכים
322
תמיכה לתומכים
תפקיד המודיע והמלווה חושף את מבצעו להתמודדות קשה וכואבת .המפגש החוזר ונשנה
עם מוות ושכול מעורר בכל פעם מחדש מעורבות רגשית בעוצמה גבוהה.
תפקיד המודיע והמלווה הוא תפקיד טעון ,מורכב וקשה מכמה טעמים:
• החשיפה הישירה והמיידית עם עוצמת הכאב החריפה של הזולת.
• המפגש עם המוות מהווה איום קיומי ,שאנו נוטים להדחיקו; אנו ממעטים לחשוב
על אפשרות מותנו ,והדחקה זו מאפשרת לנו לנהל את חיי היום יום עם כוחות ,תקווה
ואופטימיות ,בעוד שהתעמתות עם מות הזולת מהווה תזכורת על היותנו בני תמותה.
• האחריות הרבה הכרוכה בתפקיד.
• אי הוודאות לגבי אופן תגובת השומעים .שמא יתמוטט ,יוצף בסערת רגשות או אין
אונים ,יתפרץ או יאבד שליטה עד כדי חשש לפגיעה בעצמו.
• אי הוודאות והחשש לגבי אופן התגובה שלי – המודיע ,המלווה( .מה נכון לומר ,מה
יקרה אם אאבד שליטה /יבלעו המילים בפי /קולי ירעד /אפרוץ בבכי .האם אוכל
להתמודד עם המצב?).
• המפגש הישיר עם אסון עלול לעורר אצל המודיע זיכרון חד של אסונות אישיים.
עם זאת ,ישנה תחושת הסיוע והעידוד ,שהמודיעים והמלווים עשויים להעניק .לא תמיד
יקבלו המלווים תודה או הערכה על פעולתם ,ולעתים אף יקבלו תגובות עוינות .לכן תמיכתם
ועזרתם היא בגדר של מצוה לשמה.
חשוב לקיים מסגרת פנימית תומכת לצוותי מלווים ומודיעים .בצוותים המתנסים בכך
בקביעות ,מסגרת תומכת הינה הכרחית להמשך פעילות תקינה.
אשידק הרבח יבדנתמל עדימ .גס
בישובים פועלים לעתים צוותים של חברה קדישא כמתנדבים לפי הצורך .מתנדבי החברה קדישא צריכים
ייעוץ ומידע איך כדאי להערך מראש ואיך לנהל את הלוויה .מצ"ב נהלי חברא קדישא מטה בנימין.
הרשימות דלהלן הן הצעה לאנשי החברה קדישא לפי ניסיון מצטבר ,וכמובן יש להתאימן לפי הצורך
והשעה בכל מקום ומקום.
מטרות
א .לטפל בנפטר ולהביאו לקבורה בכבוד לפי כללי ההלכה היהודית.
ב .לטפל במשפחת הנפטר בכבוד וברגישות ,לסייע ולהדריך.
ג .לדאוג לסדרי הלוויה נאותים.
הדרכה למלווים ולתומכים
סג .מידע למתנדבי חברה קדישא
היערכות מוקדמת
יש להכין רשימה עדכנית של כל חברי החברה קדישא בפועל כולל טלפונים ,סלולריים,
ביפרים וכו' לשם איתור מיידי .רשימה כזאת אפשר להדפיס על כרטיס קומפקטי כדי שכל
חבר יוכל להחזיקו בכיסו.
יש לקבוע מי אחראים ומי ממלאי מקומם בהעדרם.
מיפוי קברים בתוך בית העלמין .על כל קבר רישום :פנוי /שמור ל(פלוני) /קבור (ציון
השם).
"גמ"ח ניחומים" – ערכה לבית האבלים הכוללת סידורים ,ספרי הלכה ,כיפות ,נרות נשמה .
אפשר להוסיף פריטים לפי הרשימה דלקמן (עמוד .)325
הגדרת תחומי הפעילות
את עבודת החברה קדישא עד הלוויה ,אפשר לחלק לארבעה תחומי פעילות עיקריים:
.1הטיפול בנפטר עצמו .טהרה .הסעה.
.2רישוי מנהלי .הודעת פטירה .רשיון קבורה .במקרה של מוות לא טבעי גם אישור
המשטרה.
.3הכנת הקבר .חפירה .יש להקפיד על המיקום.
.4טיפול במשפחה .הדרכה הלכתית ,קריעה ,הספד.
אחרי הלוויה יש צורך בפעולות נוספות כפי שיפורט לקמן.
פירוט תחומי הפעילות
.1טיפול בנפטר – סוגרים את עיניו ואת פיו .משאירים את הנפטר במיטה כעשרים דקות,
ואין לנגוע בו .אחרי כן מורידים אותו על הרצפה – לא על סדין ולא על שטיח ,כשרגליו
לצד הדלת .בכל פעם לפני שמזיזים אותו מבקשים ממנו מחילה .מדליקים שני נרות
למראשותיו .אומרים מזמורי תהילים כ"ג וצ"א .מכסים את הנפטר בסדין לבן .חולצים את
נעליו ,ומפשיטים את בגדיו כשמקפידים כל הזמן שהפנים והערווה יהיו מכוסים .גברים
יטפלו בנפטר ,ונשים בנפטרת .אם אין כוחות נפש לעשות זאת ,יש לחכות לאנשי החברה
323
אשידק הרבח יבדנתמל עדימ .גס
הדרכה למלווים ולתומכים
קדישא הקבועים שיעשו זאת בבית הלוויות .הרוג קוברים בבגדיו .בשבת אי אפשר לטלטל
את הנפטר באופן הרגיל .במקרים של המתנה ארוכה צריך לקרר את הנפטר ,במיוחד בקיץ.
יש צורך בשמירה על הנפטר .לעתים צריך לשמור גם בבית החולים כדי למנוע נתיחה בניגוד
לרצון המשפחה.
טהרה – הטהרה מתבצעת בדרך כלל על ידי החברה קדישא .יש לקבוע מראש נוהל – היכן
תתבצע הטהרה ,מי מוביל את הנפטר לשם ומשם.
הסעת הנפטר – בדרך כלל יש רכב מיוחד להסעת הנפטר ,בפועל אין זה מעכב וניתן להשתמש
בכל רכב שמתאים לעניין מבחינה טכנית .יש אלונקה מיוחדת ואפשר גם להשתמש באלונקה
רגילה .יש לדאוג לכיסוי הנפטר במשך הסעתו ברכב ובמהלך הלוויה עד הקבורה .יש אנשים
המכינים לעצמם מראש תכריכים .לברר מראש ,ואם ישנם – למסרם לאנשי החברה קדישא
לפני הטהרה.
.2רישוי מנהלי .הודעת פטירה – חתומה על ידי רופא .רשיון קבורה – ממשרד הבריאות.
במקרה של מוות לא טבעי יש לקבל את אישור המשטרה ,עוד לפני רשיון הקבורה.
כל הפרטים מופיעים לעיל בפרק א – התארגנות ,מעמוד 33ואילך .רשימת חברות קדישא
מופיעות לקמן עמוד .537
324
.3הכנת הקבר .צריך נוהל מסודר וקבוע לגבי עבודות החפירה כדי שיתבצעו בצורה יעילה
וזמינה .יש להקפיד מאוד על מיקום הקבר .בבתי העלמין יש לעתים מקומות שמורים .מפה
צריכה להיות אצל האחראי ,וכן גיבוי של מפות נוספות המתעדכנות לפי הנתונים בשטח.
מידות הקבר עומק 1.20מטר .אורך 2.00מטר .רוחב 0.50מטר .בתוך הקבר יש לבנות מסגרת
מלבנים או בלוקים בגובה 40ס"מ .עובי הבלוקים 15ס"מ .כמו כן יש לדאוג לפלטות כיסוי.
את הבלוקים והפלטות ניתן בדרך כלל להשיג במועצה הדתית .כדאי להכין מראש מלאי
נוסף למקרה שפלטה תישבר או תחסר .כדאי גם להשתמש בארבעה מקלות באורך כ‑2
מטר כל אחד ,שיושמו בארבע פינות הקבר בתום הקבורה ולפני הכיסוי בעפר ,כדי לסמן את
מיקום הקבר לאחר מילויו בעפר לצורך הקמת המצבה (אלא אם כן הקברים חפורים מראש
עם פלטת בטון מלמעלה).
בדרך כלל המרחק בין הקברים כ 60 – 50ס"מ( .בבתי עלמין בערים רווח זה הוא בין הנפטרים,
בעוד שהרווח בין המצבות למעלה מצומצם יותר) .לכהנים יש להקצות קברים בהיקף
החיצוני כדי לאפשר גישה לקרובי המשפחה .יש להשאיר רווח של שלושה מטרים לפחות
בין הקברים החיצוניים לבין גדר בית העלמין.
בשביל נפטרים גבוהים מאוד ,או נפטרים גדולים ושמנים מאוד ,יש להיערך למידה ארוכה
יותר ויש להודיע זאת מראש לחופרים.
כשחופרים קבר מראש ,יש להיזהר לא להניחו פתוח אלא לכסותו באותו יום .לעתים אנשי
החברה קדישא מקילים וחופרים קברים מראש כדי להיות מוכנים ,ולא מסיימים את החפירה
ואז אין הקפדה בעניין; ובאותו יום שרוצים לקבור ,משלימים את החפירה .באזורים שבהם
האדמה קשה ,אפשר ועדיף לחפור ולהכין מראש קברים ולמלאם בחול ים כדי להקל על
החפירה בשעת הצורך.
אשידק הרבח יבדנתמל עדימ .גס
ציוד טכני לצורך הלוויה
מים – אם הולכים ברגל מרחק ניכר מן הישוב רצוי להכין עוקב מים או נקודות מים בדרך,
בעיקר במזג אויר חם ובמסלול הליכה ארוך יחסית .יש לדאוג למים גם ביציאה מבית העלמין
לצורך נטילת ידיים ,לעתים יש לפתוח ברזי מים ליד בית העלמין או לבדוק שהם פעילים.
מעדרים ואתים לכיסוי הקבר .כמו כן צריך להכין שלט עם שם הנפטר .לעתים צריך להכין
אמבולנס במצב הכן עם צוות רפואי מתאים .בלוויות גדולות יש צורך במערכת הגברה.
הדרכה למלווים ולתומכים
.4טיפול במשפחה .המשפחה זקוקה לתמיכה חברתית ומשפחתית .בנוסף לכך הם
צריכים הדרכה הלכתית מיידית .ההדרכה תשתנה לפי המשפחה ותלויה במשתנים רבים:
שמירת מצוות ,עדה ,מנהגים ,שאלות נקודתיות במצבים מיוחדים .אם רב המקום לא נמצא
אפשר להיעזר בתלמידי חכמים הגרים בישוב או הקשורים למשפחה.
קריעה ,ברכת דיין האמת ,לוויה ,הספדים ,קבורה ,ניחום אבלים – עדיף להעזר באנשי חברה
קדישא או ברב.
לצורך הקריעה יש להכין מראש מספריים ,לנשים צריך להכין גם סיכות ביטחון .רצוי להכין
מראש גם בגד עליון רזרבי למקרה שבגד האשה נקרע יותר מדי .לפי חלק מהמנהגים בתחילת
הלוויה שוברים חרס ,אפשר להשתמש בקרמיקה פשוטה לצורך כך.
אחרי הלוויה
אחרי הלוויה יש לדאוג לסעודת הבראה .כלומר הסעודה הראשונה שאוכלים האבלים לאחר
הלוויה ,שמכינים להם שכניהם .נהגו לאכול ביצים קשות ודברים עגולים.
נהגו להדליק נר נשמה בבית האבל .נהגו לכסות את המראות בבית האבל ,בפרט אם
מתפללים שם .אין צורך לכסות תמונות ,אולם בזמן התפילה יש לכסות את התמונות
שמתפללים כנגדן .יש להכין מראש את המקום שהאבלים ישבו בו .נהגו לשבת נמוך על גבי
מזרונים או כסאות נמוכים .כדאי לתכנן מראש את הישיבה בבית .יש להכין ספסלים וכסאות
למנחמים .בזרם מבקרים גדול יש המכינים מחוץ לבית סוכת אבלים כדי להצליח לקלוט את
כל המנחמים .אם כך צריך להכין גם תאורה מתאימה.
בחלק מעדות ישראל מקובל להגיש כיבוד ושתייה לאורחים .הנוהגים כך צריכים לדאוג
לכיבוד ולעתים יעדיפו להיעזר בכלים וכוסות חד פעמיים .רצוי גם מיחם.
בחלק מהמקומות מעמידים קופת צדקה לעילוי נשמת הנפטר.
תפילה בבית האבלים – לפי רצון המשפחה .אפשר ורצוי להיעזר בגבאים של בית הכנסת
הסמוך .יש לדאוג לסידורים וכיפות ,אם יתקיימו תפילות בבית האבל ,ואם אפשר גם ספר
תורה לצורך קריאת התורה .יש קהילות המחזיקות ארון קודש נייד קטן לצורך כך .אפשר
עמוד לחזן .אם יתפללו בשבת – גם חומשים .יש לקבוע שעות תפילה .נהגו ללמוד משניות
או לומר פרקי תהלים לעילוי נשמת הנפטר .יש המחלקים פרקי משנה בין המבקרים המוכנים
ללמוד לעילוי נשמה .כדאי להכין גם תהלים לבית העלמין.
ל פנִ ים
ל כ ּ ָ
ה מ ַע ָּ
ה ה' אל ִֹהים דִּ ְמ ָע ֵ
ֱ
ע ה ָּמוֶ ת לָ נֶ ַצח ,ו ָּמ ָח
ִ ּב ַּל ַ
325
ינילק גולוכיספ – בולרפ ריאמ ר"ד םייגולוכיספ םיטביה – לבאה ךילהת .דס
הדרכה למלווים ולתומכים
סד .תהליך האבל – היבטים פסיכולוגייםא
ד"ר מאיר פרלוב ,פסיכולוג קליני
בחשיבה הפסיכולוגית המודרנית נחשב תהליך האבל לתהליך רגשי בעל חשיבות רבה
לבריאות הנפשית של האדם .זאת ,בהתאם להשקפה כי נפש בריאה מסוגלת להכיר ולבטא
את הרגשות ,במקום להדחיק ,להכחיש או לבטל אותם .הרגשות נחשבים כמרכיב חשוב
באנרגיה הנפשית הבסיסית ,שזרימתה החופשית היא תנאי לחיי נפש בריאים .האבל הינו
תהליך טעון – רגש ומהווה אתגר לנפש ,אתגר שהעמידה בו עשויה להגביר את חוסנה
ובריאותה ,ואילו אי העמידה בו עלולה לגרום לקשיים נפשיים בעתיד.
רגשות רבים עלולים להתעורר בתהליך האבל – רגשות צפויים ומקובלים ,כגון צער ,עצב
וגעגועים ,אך גם רגשות בלתי צפויים ולעתים לא מקובלים ,כגון אשמה ("למה הוא ולא
אני") ,כעס (כלפי הנפטר או אפילו כלפי הקדוש ברוך הוא) ,ואפילו שמחה (במיוחד כאשר
תהליך הגסיסה היה ארוך וכרוך בסבל רב) .בתהליך האבל עולים רגשות אלה לעתים בעוצמה
רבה ,והמתאבל זקוק למסגרת תומכת ומקבלת ,שתאפשר לו זמן ומקום שבהם יוכל לחוות
ולבטא רגשות אלה מבלי שירגיש שהחברה מסביבו מבקרת אותו על כך.
ההלכה שקבעה מצוות ניחום אבלים ,מפגישה את האבלים עם דמויות שונות משלבים
שונים בחייהם הן של המתאבל והן של הנפטר .מפגשים אלה מאפשרים העלאת זכרונות
שנוגעים לצדדים שונים באישיותו של הנפטר ,ובעקבות הזכרונות עשויים לעלות גם מגוון
רחב של רגשות שונים .בכך נותנת המסורת היהודית מקום לתהליך האבל הנפשי על מכלול
הרגשות שעולים בו; כל זאת ,תחת המסר הכללי – "מן השמיים תנוחמו" או "המקום ינחם
אתכם וכו' ".
326
עיקרון זה הינו עיקרון פסיכולוגי מרכזי נוסף ביחס לתהליך האבל – עם כל המקום שאנחנו
נותנים כעת לכאב ולרגשות השונים ,הרי רגשות אלה יעברו ,וחיי הנפש של המתאבל
עתידים לחזור למצב שיש בו מקום גם לרגשות שמחה .זאת בניגוד להרגשה המיידית,
במיוחד במקרים של מוות פתאומי שלא בעתו ,שהרגשות הקשים והכואבים שמציפים
כעת את המתאבל עתידים לשלוט בחייו מכאן ולהבא (כדברי יעקב אבינו "כי ארד אל בני
אבל שאולה" – בראשית לז ,לה) .לעתים ,אין המתאבל מוכן לשמוע דברי ניחומים (כמו
שמצינו אצל יעקב אבינו "וימאן להתנחם") ,ומרגיש רצון להתמיד באבלותו ,כביטוי לעוצמה
הרגשית שהוא מרגיש כעת – "אם אני מרגיש את האבל כל‑כך חזק כעת ,אז ארגיש כך
(או ראוי שארגיש כך) לעד" .לעתים רגשי האהבה כלפי הנפטר והמסירות אליו מביאים
את האדם להרגיש שחובה עליו להתמיד באבלו ,כאילו שרק בכך תוכח האהבה והמסירות
לנפטר .תחושות אלה והתבטאויות מעין אלה ,מקבלות מקום בתהליך האבל כחלק
מההבעה הרגשית העוצמתית ,ואיננו חייבים לעמת את המתאבל באותו רגע עם העובדות
המציאותיות של המשך החיים וכל הכרוך בכך .לעתים עלינו לקבל את הצורך הרגשי של
המתאבל להתבטא בצורה קיצונית כביטוי של העוצמות הרגשיות שהוא מתמודד מולן,
מתוך תקווה שלקראת סיום תקופת האבל ,הביטוי הרגשי המספק של האבל יאפשר לו גם
לחזור לתפקוד הרגיל ,הן מבחינה מעשית והן מבחינה רגשית .עם זה ,אנחנו אכן מצפים
ינילק גולוכיספ – בולרפ ריאמ ר"ד םייגולוכיספ םיטביה – לבאה ךילהת .דס
הדרכה למלווים ולתומכים
שהמתאבל יצליח לעבד את רגשותיו ויוכל לשוב לחייו הקודמים ,זהו המסר שבאמירה "מן
השמיים תנוחמו".
חז"ל קבעו מסגרות אבלות שונות (שבעה ,שלושים ,שנה) ומידות שונות של מנהגי אבלות
ביחס לכל אחת מהן .מהמחקר הפסיכולוגי המודרני אנחנו יודעים שתהליכי אבל במצבים
קיצוניים עלולים להמשך גם יותר משנה .לעתים המתאבל נזקק לעזרה נפשית מקצועית
כדי להתמודד עם אבלו ,כאשר הוא מתקשה לחזור לתפקוד סביר .לרוב ,כמובן ,מסגרת
האבלות שקבעה ההלכה מאפשרת את תהליכי הריפוי הנפשי שהאדם זקוק להם כדי לחזור
לחייו הקודמים.
327
םידליל םיידוחיי םיטביה – לבא ךילהת .הס
הדרכה למלווים ולתומכים
328
סה .תהליך אבל – היבטים ייחודיים לילדים א
א ד"ר פורטו בן הראש ,פסיכיאטר ילדים
בבית החולים הדסה הר הצופים
לשם התמציתיות ,פרק זה אינו מנסה כלל להקיף את הנושא אלא רק להדגיש בקיצור רב כמה
נקודות ייחודיות לילדים .ישנם היבטים נוספים חשובים שכבר הוזכרו בפרקים אחרים בספר זה
ולכן לא נחזור עליהם כאן.
השלב הראשון הוא השלב החריף ביותר ,והוא כולל את השבועות הראשונים לאחר אירוע
המוות .בשלב זה כמעט כל תגובה היא טבעית .דווקא העדר תגובה עלולה ללמד על בעיה
רגשית.
לאחר השלב החריף ,אם התגובות נמשכות ללא שינוי ,חשוב להתייעץ עם איש מקצוע
המתמחה בטיפול בילדים .יחד עם זה ,אסור להתייחס לילד כאל אדם עם "בעיה" או
"פתולוגיה" .רק איש המקצוע מוסמך לקבוע שיש צורך בהתערבות חיצונית ,אחרי שאסף
מספיק נתונים על הילד וסביבתו.
עם זאת ,יש להביא בחשבון שלעתים קרובות מצוקה רגשית אצל ילד אינה מזוהה ,כי הילד
נראה מתפקד או משחק כרגיל.
לעתים הילד מרגיש באינטואיציה (באופן לא מודע) שהמבוגרים סביבו מוצפים רגשית .כדי
"להגן עליהם" ,הוא נמנע מביטוי מצוקתו ,אך בעצם הוא נשאר בודד.
מצוקה רגשית אצל ילד יכולה לבוא לידי ביטוי באופנים רבים ושונים ,למשל:
• קושי בריכוז בלימודים.
• תלונות גופניות שונות כגון כאב ראש" ,משהו" מפריע בגרון ,עייפות ,כאב בטן.
• תאבון ירוד או תאבון יתר.
• קושי להירדם ,חלומות מטרידים או הרטבת לילה.
• פחדים חדשים (גם אם לא קשורים ישירות למוות או לאירוע המסוים) כגון פחד
מחושך או פחד מהליכה לשירותים לבד.
• נסיגה התפתחותית (אובדן של הישגים שכבר הגיע אליהם קודם כגון במוטוריקה,
בדיבור ,בעצמאות).
• נסיגה חברתית.
• פעילות יתר או הפרעות בהתנהגות.
• חוסר עניין בדברים שקודם היו מהנים עבורו.
אנשים רבים מתייחסים לרגשות היגון והאובדן כאל דברים שצריך "להוציא החוצה" כמה
שיותר מהר .על פי תפיסה זו ,היגון הוא מין "מחלה" ,וניתן להימנע מהתוצאות השליליות
של "מחלה" זו על ידי ביטוי הרגשות הקשים עד להקהייתם .אלה שמתייחסים כך לאבל
מדברים על "החלמה" ,על "מיצוי החוויה" תוך זמן קצוב ,או על "לשים את זה מאחור".
לעתים קרובות תפיסה זו איננה מתאימה למה שילדים ומתבגרים באבל חווים בפועל .הם
מרגישים שהם נתונים לתהליכים רבים ושונים של שינוי ,הסתגלות ומעבר .לגביהם העניין
אינו רק "להרגיש כמה רגשות קשים".
םידליל םיידוחיי םיטביה – לבא ךילהת .הס
קווים מנחים בגישה לילד המתאבל
אין מרשם קל איך להקל על הכאב ,אבל יש דרכים שבהן אנשים קרובים לילד ולמשפחה
יכולים לעזור למתאבלים להרגיש יותר יכולת התמודדות עם קשיי המעבר למצב החדש
בחיים:
א .מבוגרים רבים שואלים" :האם לדבר על זה עם הילד או לא"?
התשובה :יש ליצור סביב הילד אווירה שמאפשרת דיבור והקשבה כנים .הילד ידבר או לא
ידבר – על פי צרכיו ,ויש לכבד זאת.
שני הקצוות שצריך להימנע מהם:
• לחץ לדבר.
• הכחשת הנושא או הימנעות מיחס לנושא.
ב .חשוב שכל ילד ייכלל בתהליכים ובטקסים המשפחתיים של האבל (כמובן בדרכים
המתאימות לגילו ולרמתו ההתפתחותית).
ג .ההורים חייבים ללמוד איך לדבר עם ילדים על הנפטר ,על נסיבות המוות ,על הכאב
המשותף ועל איך הם יבנו ביחד את המשך חייהם.
ד .כשמדברים עם ילד באבל ,יש להקשיב לסיפור הפרטי שלו ,לא להגיד לו איך הוא מרגיש
או איך הוא צריך להרגיש .יש לתת לו לומר ולהביע למבוגר איך הוא מרגיש בפועל .חלק
מהילדים לא רוצים שום יחס מיוחד וחלק לא רוצים לדבר .יש לכבד את ההבדלים הללו.
ה .לגבי ילדים רבים ,חשוב יותר שידברו על הנפטר ועל מה הם איבדו עם מותו ,מאשר
שידברו על איך הם מרגישים .חשוב שהילד ירגיש לגיטימציה להתייחסויות שונות לנפטר,
כולל לזכור תכונות חיוביות ושליליות ,לחפש דרכים להמשך התקשרות עם דמות הנפטר,
ועוד.
ו .יש להימנע מהכללות ומדעות קדומות.
ז .עדיף להימנע מלתת עצות כשלא מתבקשים לכך.
ח .יש ילדים שזקוקים למקום להתבודד בו לזמן קצר ,למשל במהלך השבעה או בבית
הספר .ילדים אחרים זקוקים לעתים לעיסוק יזום .יש צורך ברגישות לביטויים של הילד לגבי
מה הוא צריך ומתי.
ילדים ,כמו מבוגרים ,זקוקים לאהבה ולסבלנות .לעתים המבוגרים נלחצים מתגובות של
ילדים מעבר למידה ,ולעתים מוסיפים או משליכים עליהם את בעיותיהם שלהם .לחץ זה
הדרכה למלווים ולתומכים
לכן ,תפיסה נכונה יותר של האבל היא זו המגדירה אותו כשלב מעבר במעגל החיים .תפיסה
זו מתייחסת לטווח הרחב של נושאים ותפקידים שהילד והוריו צריכים להתמודד אתם
בעקבות האובדן והשפעתו על חייהם (שינוי דפוסי חיים ,הסתגלות לשינויים ועוד).
במילים אחרות ,יש לזכור:
• אבל הוא בעיקר שלב מעבר ושינוי.
• התהליך הטבעי הוא כאשר הילד ,במסגרת משפחתו וחבריו ,מוצא בעצמו את דרכי
ההתמודדות עם המצב המשתנה ,דרכים שמתאימות לו.
• תפקיד העזרה לילד המתאבל הוא לחזק את יכולתו למצוא את דרכי התמודדות.
329
םידליל םיידוחיי םיטביה – לבא ךילהת .הס
הדרכה למלווים ולתומכים
330
כמובן אינו מיטיב עם הילדים .לכן התנהגות פשוטה של אהבה ותמיכה ,ביטחון ,סבלנות
ואופטימיות ,היא היכולה לסייע לילדים ולמבוגרים כאחד.
התייחסות להודעה על אסון לילדים ולהשתתפות ילדים בלוויה הובאה לעיל בפרק סב – איך מודיעים
למשפחה על אסון ,עמ' .320-319
רמוע םייח רוספורפו ןולא יחנ – המחנה לש תחכשנה המכוחה .וס
נחי אלון ופרופסור חיים עומר
1
ז ה ֵּת ָימנִ י
,אלִ ַיפ ַ
מ ְּמקֹמוֹ ֱ
ּ א ׁיש ִ
ה עלָ יו וַ ָ ּיבֹאו ִ
ֹאת ה ָ ּב ָא ָ
ַ
ה ה ּז
ל ה ָר ָע ַ
ב את ָּכ ָ
י איּוֹ ֵ
ּ של ׁ ֶֹשת ֵר ֵע ִ
וַ ִ ּי ׁ ְש ְמעו ׁ ְ
ם מ ָרחוֹ ק וְ ל ֹא
ת עינֵ ֶיה ֵ
ּ א ֵ
ר ה ַ ּנ ֲע ָמ ִתי ,וַ ִ ּי ָּו ֲעדוּ יַ ְחדָּ ו לָ בוֹ א לָ נוּד לוֹ וּלְ נַ ֲחמוֹ :וַ ִ ּישְׂ או ֶ
ד ה ּׁשו ִּחי וְ צוֹ ַפ ַ
וּבִ לְ דַּ ַ
ם ה ּׁ ָש ָמיְ ָמה :וַ ֵ ּי ׁ ְשבו ִּ א ּתוֹ לָ ָא ֶרץ
אש ֶיה ַ
ל ר ׁ ֵ
ר ע ָ
או קוֹ לָ ם וַ ִ ּיבְ כּ וּ וַ ִ ּי ְק ְרעו ִּ א ׁיש ְ מ ִעלוֹ וַ ִ ּיזְ ְרקו ָּ ע ָפ ַ
ִה ִּכ ֻירהוּ וַ ִ ּישְׂ ּ
ב מאֹד:
ל ה ְּכ ֵא ְ
או ִּכי גָ ַד ַ
ר אלָ יו דָּ בָ ר ִּכ ָ
ׁ ִשבְ ַעת יָ ִמים וְ ׁ ִשבְ ַעת לֵ ילוֹ ת וְ ֵאין דּ ֹבֵ ֵ
י ר ּ
איוב ב ,יא – יג
מאז ומעולם נחשב מעשה הניחום למצווה .בעולם המודרני ירדה הנחמה מגדולתה .ביטויים
עכשוויים כגון 'נחמה זולה' משקפים את ירידת ערכה .אפילו נוסחי הנחמה המסורתיים איבדו
מכוחם בעידן המודרני ,והם נאמרים במגומגם ,אם הם בכלל נאמרים .מתמיהה במיוחד
העובדה ,שמיומנויות נחמה כמעט ואינן תופסות מקום בהכשרתם של מטפלים .מדוע? יתכן
שמטפלים סבורים שמיומנויות אלה אינן ניתנות ללמידה ,או שמטפלים השואפים ל'ריפוי
אמיתי' רואים את הנחמה כמשנית בחשיבותה ,או שמטפלים אינם מכירים בחשיבותה כיון
שהם נכנסים לפעולה רק לאחר שמאמצי הנחמה נכשלו .מכל מקום ,בעיני מטפלים רבים
משתרע תחום הטיפול הנפשי 'האמיתי' הרחק אל מעבר לתחום הנחמה ,שהיא תחומם של
אנשי הדת והדיוטות .כך היתה הנחמה לחוכמה נשכחת.
הנחמה ,כאחותה התאומה הקבלה ,היא מידה טרגית .בחברה המייחסת ערך מרכזי לשליטה,
לא נודע ערך רב לפתרונות שאינם שלמים .לעומת זאת ,נקודת המוצא של הראייה הטרגית
היא שהמצוקה מצויה בכל .באשר יש חיים ,שם ישנה מצוקה ,ועל כן אין פתרון שלם .הראייה
הטרגית חותרת לבקש אושר צנוע בעולם קשה .ולכן היא נוטה לקבלה ולהקלה יותר מאשר
לריפוי .תקוות הריפוי שואפת למטרה אחת – היעלמות הסבל .ואילו לנחמה שתי פנים:
פנים מקבלות ופנים מעודדות .הקבלה מופנית אל הסבל ,ואילו העידוד – אל האפשרות
לצמצם את הסבל או להיטיב לשאתו .הסבל והאובדן אמנם אינם נעלמים ,אבל האדם יכול
להתבונן בהם אחורנית בעודו צועד קדימה .פנים אלו של הנחמה קשורים זה בזה ,שכן
הנכונות לחתור להקלה דורשת להסתלק מן החלומות של ריפוי שלם .הנחמה היא אפוא
גלולה מרה – מתוקה :מידת העידוד שבה היא כמידת נכונותו של האדם לקבל את מצוקתו.
יש רק אופן אחד של עידוד שאין עמו קבלה כלל :העידוד הנגזר מן הגירסה הפופולרית של
'החשיבה החיובית' ,הרואה כל תלונה כחבלה ב'עמדה הנכונה של אופטימיות' .אנו סבורים,
כי אופן זה של עידוד אינו מעודד ביותר :בדחותו את זכותו של הסובל לסבול הוא קרוב יותר
לגינוי מאשר לנחמה.
נחמה אפשר להושיט ,לא לכפות .ניסיון לאלץ את הסובל להתנחם נידון בהכרח לכישלון.
יתכן שנכונות הסובל להתנחם תופיע ויתכן שלא ,הכל על פי צרכיו של הסובל .בסיפור
1נחי אלון הוא פסיכולוג קליני .פרופסור חיים עומר
הוא מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב .פרק זה
בנוי מציטוטים מתוך ספרם “השטן שבינינו” ,בהוצאת
“ספרים ,הוצאה לאור” ,פרק חמישי מעמוד 153ואילך.
ברצוני להודות להם ולהוצאה לאור על נכונותם ורשותם
לצטט מתוך הספר.
הדרכה למלווים ולתומכים
א
סו .החוכמה הנשכחת של הנחמה
331
רמוע םייח רוספורפו ןולא יחנ – המחנה לש תחכשנה המכוחה .וס
הדרכה למלווים ולתומכים
332
המקראי ממאן יעקב להתנחם על אובדן יוסף .יהיה זה אבסורד לטעון שיעקב 'מרחם על
עצמו' או ש'הוא סובל מאבל פתולוגי' .אילו השתכנע יעקב שעליו לחדול מאבלו היה מן
הסתם מרגיש לאחר מכן שבגד ביקר לו ביותר .ניתן להבין את הכעס שהסובלים מבטאים
לעתים כלפי המנחמים אותם :לעתים רומזת הנחמה שעל הסובל להניח לסבל .בחווית
האדם הסובל רמיזה זו כמוה כשלילת זכותו למחות על אכזריות הגורל שפגעה בו .הטעות
השכיחה של האצה בסובל נעשית תכופות מתוך חוסר רגישות ובחוסר מודעות.
לעתים יוצר המנחם את הרושם שהוא חושש מן המגע עם הסובל כמי שחושש מהידבקות.
הפסיכולוגית מריאנה אמיר המנוחה ,שחלתה בסרטן שלימים נפטרה ממנו ,כתבה מאמר
בשם 'נוס על נפשך' שבו תיארה את השפעתה של עמדת הימנעות זו על הסובל .אחת
מחברותיה נהגה להתקשר בשעה שידעה שאין איש בבית ולהשאיר הודעה מוקלטת:
"רציתי לדעת איך את מרגישה ,אבל לא רציתי להפריע .אין צורך שתתקשרי חזרה" .אחר
השאיר זר פרחים ליד הדלת .שלישית קיצרה את ביקורה והיתה נפרדת בנימה עליזה" :הכל
יהיה בסדר" .בין עמיתיה היו שמתחו ביקורת על עצבונה ועל התייחסותה אל המחלה,
באמרם שהיא איננה עוזרת לעצמה להחלים .עמדה זו היתה לה הגרועה ביותר מכל עמדות
העידוד .אפשר כמובן להבין את הקושי שחווים במצבים כאלו חברים ,עמיתים ורופאים,
בהיותם מוצפים בחרדה ובחוסר אונים .עם זאת ,עמדת הימנעות איננה מאפשרת לנחם.
האצה נטולת סבלנות משקפת היבט נוסף ביחסי הניחום :המידה שבה מרגיש המנחם שהוא
דומה לסובל .העוזר חסר הסבלנות מעביר מסר של הבדל בין השניים" :איננו באותה הסירה:
אתה שט לדרכך ואני לדרכי!" לא פלא שהסובל מרגיש נטוש .פוטנציאל סיוע גדול יותר יש
לניסיון נחמה המבטא לא רק קרבה אלא גם דמיון בסיסי בין המנחם למנוחם" :מה שקרה
לך יכול לקרות גם לי" .אין הכרח ,כמובן ,שמסר זה יאמר ישירות .די אם הוא מצטייר מתוך
עמדתו של המנחם.
הנחמה כרוכה גם בהסרת המחיצה בין המנחם לבין המנוחם .כאשר הנחמה מתקבלת הופך
גם הנותן למקבל .הנחמה ,כמו החמלה ,מבליטה את הדמיון הבסיסי שבין הצדדים ואת
זיקת הגומלין שביניהם.
החצנה .זס
הפרק שלפנינו אינו פרק הלכתי אלא בא להתייחס באופן רעיוני ומעשי להנצחה .פרק זה נתוסף עקב
הצורך הנפשי והמעשי בהנצחה שיש לקרובי הנפטר ,כמו שיתבאר לפנינו.
הנצחה כשמה כן היא .הצורך היסודי בהנצחה נובע מהצורך הבסיסי של האדם לאחוז בנצח ,להרגיש
שמותו לא ימחק אותו מהעולם ומהתודעה .באופן טבעי כשאדם הולך לבית עולמו צאצאיו ממשיכים
אותו באופן הביולוגי וגם מבחינה רוחנית .דהיינו ,הם זוכרים את קיומו ,ממשיכים לשאת את שמו וכיוצא
בזה.
הצורך בהנצחה קיים במיוחד במי שנפטר טרם זמנו ,או ללא צאצאים שימשיכוהו .התורה מצווה לאדם
ליבם את אשת אחיו שמת בלא בנים ,כדי שלא ימחה שמו מישראל (דברים כה ,ו) .המקרא מספר לנו על
היבום של יהודה את תמר כלתו (בראשית לח) ,עוד לפני מתן תורה .מגילת רות עוסקת בבעז הנושא את
יתי לִ י לְ ִא ּׁ ָשה
רות כדי להקים את זכרו של מחלון בעלה הראשון" .וְ גַ ם ֶאת רוּת ַה ּמ ֲֹא ִב ָ ּיה ֵא ׁ ֶשת ַמ ְחלוֹ ן ָקנִ ִ
לְ ָה ִקים ׁ ֵשם ַה ֵּמת ַעל נַ ֲחלָ תוֹ וְ לֹא יִ ָּכ ֵרת ׁ ֵשם ַה ֵּמת ֵמ ִעם ֶא ָחיו ו ִּמ ּׁ ַש ַער ְמקוֹ מוֹ " (רות ד ,י) .המקרא משתמש
בביטוי 'גואל' למי שיקים את שם המת על נחלתו.
הדרכה למלווים ולתומכים
סז .הנצחה
גם איוב ביקש הנצחה לעצמו לאחר שבניו ובנותיו מתו והוא נשאר ערירי:
ן ב ֵּס ֶפר וְ יֻ ָחקוּ:
י מי יִ ֵּת ַ ּ
ּן מ ָּל ִ
ן אפוֹ וְ יִ ָּכ ְתבו ִ
ִמי יִ ֵּת ֵ
ד בצּ וּר יֵ ָח ְצבוּן:
ט ב ְרזֶ ל וְ ע ָֹפ ֶרת לָ ַע ַ ּ
ְ ּב ֵע ַ ּ
ל ע ָפר יָ קוּם:
ן ע ָ
י חי וְ ַא ֲחרוֹ ַ
וַ ֲאנִ י יָ ַד ְע ִּתי ּג ֲֹאלִ ָ
איוב יט ,כג – כה
איוב הערירי מבקש שדבריו ומלותיו יחקקו לעד בספר ובצור .גם הוא מכנה בשם 'גּ ֲֹאלִ י' את מי שיקרא את
דבריו .אותו אדם אלמוני שיתיחס לדברי איוב ,וידע שאיוב היה קיים ,הוא גואלו של איוב! הוא המאפשר
לאיוב לאחוז בנצח שנים רבות לאחר שאיוב עבר מן העולם .החומר הוא זמני ,אך מסר רוחני נשאר לעד.
רק הרוחניות היא נצחית.
גם כיום קיים צורך עז בהנצחה ,בעיקר לאנשים צעירים שהלכו מאיתנו בטרם עת ,אך לא רק במקרים אלו.
הצורך והרצון הם להמשכיות רוחנית בחיים ,גם לאחר שהנשמה נפרדה מן הגוף.
מעבר לצורך הנפשי של הקרובים בזיכרון ובהנצחה ,ישנה גם משמעות לעשיה וליצירה דווקא מתוך
הכאב והצער .העיסוק בפעילות חיובית יוצרת עשוי לרפא במידה מסוימת את רגשות האבל .במצבים
בהם החיים נראים לאבלים כאילו איבדו חלק ממשמעותם ,פעילות כזו עשויה ליצוק תוכן חיובי ומעודד.
מעבר לכך ,ניתן לומר שעל פי ההשקפה היהודית ,כל מעשה חיובי ערכי הבא לכבוד הנפטר ,מלמד עליו
זכות בעולם האמת.
יש לבחון מראש את הצורך והעניין הציבורי שבהנצחה .האם יש תועלת ומשמעות אמיתית
להנצחה ,המצדיקה את המאמץ הגדול מצד הקרובים .כמו כן יש לבחון היטב את המחיר,
הכלכלי והנפשי ,האם המשפחה מסוגלת ומעונינת בהוצאה כזו .האם עקב סערת הנפש
שלאחר הפטירה ,לא נכנסים בטעות להוצאות ועלויות מוגזמות שלעתים לא מסוגלים
לעמוד בהן .אפשר ורצוי להתייעץ עם משפחות שכבר התנסו בכך .משפחות בדרך כלל ינסו
להתאים את ההנצחה לנפטר .נשתמש במונח 'נפטר' אך כמובן שההנצחה יכולה להיות לזכר רבים או
אפילו קהילה שלמה .להלן יובאו דרכים והצעות שונות להנצחה:
333
החצנה .זס
הדרכה למלווים ולתומכים
חוברת זיכרון
בדרך כלל ייאספו בה תולדות חיים של הנפטר עם תמונות ,מכתבים וזכרונות .החוברת
מאפשרת מפגש מיידי עם הנפטר .היא מאוד אישית וזמינה ,ונוחה לחלוקה.
ספר זיכרון
ים א ֱח ֶסה בְ ֵס ֶתר ְּכנָ ֶפ ָיך ֶּ סלָ ה (תהלים סא ,ה) .
ָאגו ָּרה בְ ָא ָהלְ ָך עוֹ לָ ִמ ֶ
וכי עלתה על דעתו של דוד שיהא חי וקיים לעולמי עולמים? אלא כך אמר דוד לפני הקדוש ברוך
הוא :ריבונו של עולם ,אזכה שיהיו דברי נאמרים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות .שמעון בן נזירא בשם
רבי יצחק אמר :כל תלמיד חכם שאומרים דבר הלכה מפיו בעולם הזה ,שפתותיו רוחשות עמו בקבר .
יש ִרים דּ וֹ בֵ ב שִׂ ְפ ֵתי יְ ׁ ֵשנִ ים" (שיר השירים ז ,י) .מה כומר של
ין ה ּטוֹ ב הוֹ לֵ ְך לְ דוֹ ִדי לְ ֵמ ׁ ָ
שנאמר "וְ ִח ֵּכ ְך ְּכיֵ ַ
ענבים זה כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב ,אף שפתותיהם של צדיקים ,כיון שאומרים דבר
הלכה מפיהם ,שפתותיהם דובבות בקבר.
ירושלמי שקלים פרק שני הלכה ה
הספר יכול להיות ספר זיכרון שכל כולו עוסק בנפטר .אפשרות זו קיימת בעיקר לגבי תלמידי
חכמים גדולים או אישים בעלי מידות מיוחדות ,שניתן ללמוד ממעשיהם ,ועצם הקריאה על
פעלם יש בה משמעות והתפעלות.
אפשרות נוספת היא ספר שחלקו או רובו לא קשור לנפטר .אסופת מאמרים המכונסים
בספר זיכרון ,ומוסיפים להם קטעים אישיים הקשורים לנפטר .פעמים רבות מקובל לבחור
נושא תורני ולבקש מתלמידי חכמים לכתוב מאמר בנושא .לפעמים מצרפים רשימת נושאי
משנה הקשורים לנושא המרכזי .כדאי מאוד לבחור נושא מרכז לספר כדי לאפשר לספר להיות יותר
שימושי .כשיש נושא אחד ובמיוחד כשהנושא אקטואלי ,יש יותר סיכוי שיקראו בספר לצורך הנושא
וממילא גם יתייחסו לפרקי הזיכרון לנפטר הכלולים בספר.
גם בחוברת וגם בספר כדאי לא להחפז! גורם הזמן חיוני כדי לכתוב את הדברים לטווח יותר ארוך ולא רק
בדחף של סערת הנפש הסמוכה לפטירה .כדאי לבחור נושא שיש בו עניין ציבורי .עדיף להוציא את הספר
יותר מאוחר ,באופן שקול ,ענייני ומכובד ככל שניתן ,כדי שיקראו את הספר או החוברת במשך שנים רבות
בגלל איכותם הגבוהה.
ספר תורה
334
כבר הזכרנו שאדם מישראל מושווה לספר תורה (לעיל עמוד ,)269כתיבת ספר תורה או רכישתו
באה לסמל השוואה זו .אפשר לקנות ספר תורה ואפשר לכתוב במיוחד .יש המעניקים את
ספר התורה לבית כנסת או לקהילה ,ויש המשאילים את הספר .יש המעדיפים להכניס את
ספר התורה לבית כנסת או למקום שאין בו הרבה ספרי תורה כדי שיקראו בו באופן תדיר.
כתיבת ספר תורה או רכישתו היא הנצחה משמעותית ביותר ויקרה .יש סוגים רבים ושונים
של כתיבה ויש גם פער ניכר במחירים .יש להתייעץ עם מומחים לעניין זה לפני קבלת החלטה.
יש מי שכתב שעדיף לתרום כסף להוצאת ספר הלכה שנתחבר על ידי תלמיד חכם שהגיע
להוראה ,או ספר הלכה מכתב יד של הקדמונים ,מאשר קניית ספר תורה שיונח בבית
החצנה .זס
ערב לימוד
לשם ההנצחה אפשר גם לקיים ערב לימוד או יום עיון ,בדרך כלל בנושא תורני .כדאי להיזהר
מלהאריך את הלימוד יותר מדי כדי שלא יהפוך לטורח .יש להגדיר מראש את הנושאים ואת מידת הזמן
ללימוד .מאוד לא נעים כשהלימוד מתארך מעבר למידה ואנשים מתחילים לעזוב .עדיף לימוד ענייני
ומרוכז שמשאיר טעם של רצון ללימוד נוסף .אפשר לשלב בלימוד גם קטעים אישיים על
הנפטר או דברים שכתב .אפשר ולעתים גם רצוי להיעזר באמצעים דידקטיים .עזרים טכניים
יש להפעיל על ידי אדם מיומן ולא באופן חובבני.
הדרכה למלווים ולתומכים
הכנסת .שאין לקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה ,וזכות הוצאת ספר כזה
היא מצוה גדולה לעילוי נשמה.1
חוג לשם לימוד
ניתן ליסד חוג לימוד של שיעורים ,אמירת תהלים ,תלמוד תורה לילדים וכו' לזכר נפטר.
לימוד תורה לזכר נפטר יש בו זכות גדולה לנפטר ולמשפחתו.
הקדשה
דרך נפוצה להנצחה היא על ידי כיתוב בשלט ,הקדשת ספר תורה ,בית כנסת ,ישיבה ,בית
מדרש או חלקים מהם ,ארון קודש או פרוכת ,ריהוט לבית כנסת ,ספריה תורנית או ספריה
רגילה ,אמבולנס או מכשירים רפואיים ,מילגת לימודים או ציוד לימודי .אפשר גם להקדיש
ספר תורני ,ללא קשר ישיר בין הנפטר לכותב או לנושא הספר ,אך הספר מוקדש לזכרו
ולהנצחתו של הנפטר.
צדקה וגמילות חסדים
דרך להנצחה על ידי פעילות סעד חברתית .אפשר להקים קופת עזרה לנזקקים (גמ"ח =
גמילות חסדים) למתן צדקה ,הלוואות או כל עזרה אחרת .דוגמא מפורסמת היא 'יד שרה'
שהחלה כגמ"ח להשאלת ציוד רפואי והפכה למפעל ארצי של עזרה וחסד .פעילות התנדבותית לסיוע
לחולים ,לקשישים ,לתלמידים מתקשים ,לעולים חדשים ,לנכים או לכל קבוצה או יחידים
הזקוקים לסיוע .פעילות זו חשובה ביותר מפני שהיא לאורך זמן ,ומנקזת את רגשות הצער
והכאב לפעילות של תמיכה וסיוע .פעילות חסד מתמשכת אין בה פאר ולעתים גם אין שלט
הנצחה ,אך יש בה משמעות אמיתית ועמוקה.
יש פעילויות נוספות כגון טיול לזכר הנפטר ,שיפוץ של אתר טבע או קריאתו על שם הנפטר,
הוצאת תקליטור ,הקמת תערוכה ,אירוע ספורט .יש הנצחה חד פעמית ויש הנצחה של
1ילקוט יוסף סימן ל ,יב.
335
החצנה .זס
הדרכה למלווים ולתומכים
336
פעילות מתמשכת .מבחינה יהודית כבר הזכרנו לעיל שכל פעילות שיש בה ממד יהודי ערכי,
יש בה זכות גם לנפטר ולמשפחתו.
קריאת שם לתינוק על שם נפטר
כמה חיבורים וספרים גדולים נכתבו בעניין קריאת שמות ,ואין כאן מקום להאריך בענין מעבר למידה.
הפיסקה הקצרה דלקמן היא על פי הספר "קוראי שמו" שכתב ידידי הרב מישאל רובין שליט"א .המבקשים
להעמיק בענין יוכלו לראות בהרחבה את הדברים שם או בספרים אחרים שנכתבו על נושא זה.
מנהג ישראל לקרוא שם על שם אב ,אם או שאר קרובי משפחה .המנהג בקהילות אשכנז
הוא לקרוא רק על שם קרובי משפחה שכבר נפטרו מן העולם ,ומנהג עדות המזרח לתת
שמות אף בחייהם של הקרובים ,והדבר נחשב לסגולה לאריכות ימים.
לפי רוב השיטות ניתן לקרוא לילד גם בשם הדומה לשם הנפטר ,או לצרף לשם הנפטר שם
נוסף .יש אומרים שאין לקרוא לילד בשם של מי שנפטר לאחר לידתו.
לפי רוב הדעות ,לא יקרא אדם לבנו או לבתו על שם איש או אשה שהיה מזלם רע כגון
שנפטרו צעירים וכדומה ,אלא יקרא בשם שונה מעט 2או בתוספת שם אחר (וישתמש גם
לאחר מכן בשני השמות) ,ויש המקפידים במקרה כזה לתת את שם הנפטר כשם שני .3יש
אומרים שאין שום מניעה מלקרוא שם על שם אדם שנפטר בצעירותו .4יש אומרים שאם
נהרג על קידוש ה' – ניתן לקרוא על שמו גם ללא תוספת.
2אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן קכב.
3ילקוט יוסף ,כיבוד אב ואם חלק ב עמוד צד.
4הרב חיים דוד הלוי ,עשה לך רב חלק ו ,סט .והביא
מעשה רב מבתו של הגר"א שבניה היו מתים בילדותם,
ואמר לה אביה לקרוא לילד שיוולד בשמו של הילד
שנפטר ,אך יוסיפו לו שם חדש והשם החדש יהיה
הראשון.
סירכוב ישי ברה – תידוהיה הכלהה יפ לע השורי יניד .חס
הרב ישי בוכריס
הגישה ההלכתית לעומת חוק הירושה
חוק הירושה קובע מי הם היורשים על פי חוק המדינה אם לא נכתבה צוואה ,אך אם אדם
עורך צוואה המועילה על פי חוק ,החוק מכיר בכך ומקיים את דבר הצוואה .על פי ההלכה אין
אפשרות לערוך צוואה באותו אופן כפי שחוקי המדינה קובעים .ההלכה רואה את שליטתו
של האדם רק בעודו חי ,לאחר מיתתו הרכוש נעשה רכוש היורשים ,וממילא אין לו יכולת
לשלוט על ממונו לאחר מיתתו.
יש אמנם יוצא מן הכלל והוא צוואת “שכיב מרע” .כאשר אדם מוטל על ערש דווי ,תיקנו חז”ל
שיש לקבל את צוואתו ,על אף שמצווה שיחולו הציוויים לאחר מותו .זאת כדי שהמצוֶ ה לא
יחשוש מאי קיום צוואתו ,ועובדה זו תשמש כזירוז למיתתו .אך אדם שאינו מוגדר כ”שכיב
מרע” אינו יכול לצוות על נכסיו לאחר מותו כאמור לעיל.1
יש דרך נוספת בהלכה לחלוקת רכוש על פי צוואה ,הנקראת “מצוה לקיים דברי המת”.
כלומר ,אם ציווה אדם על חלוקת נכסיו בדרך כל שהיא ,יש מצוה לקיים את דבריו .אך דרך
זו כרוכה בכמה תנאים הקשים לביצוע .התנאי העיקרי הוא שהנכסים שאותם הוא מעוניין
לחלק ,יושלשו ביד שליש בעודו בחייו .ישנו חיסרון נוסף לדעת רבים מן הפוסקים והוא
שאין זכות משפטית למקבל המתנה אלא יש מצוה על היורשים לקיים דברי המת ,ואם אינם
חפצים בכך ,יתכן שלא ניתן לכפות זאת עליהם.
לסיכום :החוק רואה במוריש בעלים על נכסיו אף לאחר מותו ,ואילו ההלכה רואה במוריש
בעלים על נכסיו עד מותו ,אך מאז ואילך אין הוא יכול לצוות על העיזבון.
על אף האמור לעיל ,יש דרך משפטית המועילה על פי ההלכה שבה יוכל לחלק את נכסיו
בהתאם לרצונו ,ונביא אותה לקמן .כמובן ,יש המערערים על דרך זו משום שיש בזה מעין
עקיפת רוח ההלכה ,הקובעת חלוקה מסוימת ואילו המוריש הנ”ל גורם לחלוקה אחרת .יש
שראו בכך מעשה הגובל באיסור ,וכך נאמר בשולחן ערוך (חושן משפט רפב ,א):
צוואות וירושות
סח .דיני ירושה על פי ההלכה היהודית נ
כל הנותן נכסיו לאחרים והניח היורשים ,אף על פי שאין היורשים נוהגים בו כשורה
אין רוח חכמים נוחה הימנו ,וזכו האחרים בכל מה שנתן להם .ומידת חסידות שלא
להעיד בצוואה שמעבירין בה הירושה מהיורש ,אפילו מבן שאינו נוהג כשורה,
לאחיו חכם ונוהג כשורה.
כדי להתגבר על חיסרון זה יש המציעים להשאיר חלק מן העיזבון שיחולק על פי דיני הירושה
לפי ההלכה.
1אף בזה יש דעות הסוברות שכל אדם המצווה על
נכסיו מוגדר כ”מצווה מחמת מיתה” ודומה דינו לצוואת
“שכיב מרע” ,אך להלכה נקטו הפוסקים שלא כשיטות
אלו .
339
סירכוב ישי ברה – תידוהיה הכלהה יפ לע השורי יניד .חס
צוואות וירושות
הצורך והתועלת בכתיבת צוואה כיום
כיום אנו חיים במדינה שיש בה חוקי ירושה השונים מדיני הירושה על פי ההלכה ,ולכן כדאי
לכתוב צוואה אף למי שמעונין שהחלוקה תהא על פי ההלכה בלא שינוי כלל ,משום שאם
לא תיכתב צוואה ,העיזבון יחולק על פי החוק ולא על פי ההלכה .אם מעוניינים בחלוקה
השונה אפילו במקצת מזו של החוק ומזו של ההלכה ,יש לכתוב זאת באופן ברור ומפורט
בצוואה .צריך להקפיד שהצוואה תועיל על פי ההלכה וגם על פי החוק.
מדין תורה הבנות לא יורשות .אך חכמים הקנו להן לעתים זכויות יתר מופלגות מאשר לבנים,
(לדוגמא -הן מתפרנסות מהנכסים כל זמן שלא נישאו -כתובות קח ,ב; הן מקבלות עישור
נכסים לצורך נדוניה כדי שתוכלנה להינשא – שם ,סח) .ומנהג העולם ,המצוטט גם בספרי
פסיקה תורניים ,הוא לתת גם לבנות חלק ,פעמים רבות חלק זהה לחלק של בן .יש לכך גם
הגדרה בספרי הפוסקים “שטר זכר” ,שמשמעותו היא שבת נוטלת כמו הבנים הזכרים ,או
שנוטלת חצי מהבנים – “שטר חצי זכר” (רמ”א אבן העזר סוף סימן קח ,גשר החיים פרק א,
ח ,ב).
יש תועלת מרובה בנתינת חלק מהנכסים גם לבנות ,וראוי לעשות כן .ראשית מפני שזהו
מנהג העולם ,וחז”ל עצמם תיקנו תקנות רבות דווקא עבור הבנות .שנית ,כדי למנוע ריב
ומחלוקת בין יורשיו ,למנוע מצב שבו חלק מהיורשים יתבעו ללכת על פי דין תורה ,וחלק
אחר יתבע לקיים את חלוקת העיזבון על פי חוקי המדינה העומדים בניגוד לדין תורה.
גם אם לא השאיר המנוח צוואה ,יהדרו הבנים להשתוות ולתת מחלקם לבנות מטעמים אלו,
וכל שכן שיש לעשות כן ביחס לאשת המנוח (גשר החיים שם).
עקרונות הצוואה על פי ההלכה
כאמור לעיל ,לאחר מות המוריש אין הוא נחשב כבעלים על העיזבון ,ועל כן אין הוא יכול
לצוות עליו .כדי לפתור בעיה זו יש שתי אפשרויות של צוואה המועילות על פי ההלכה:
א .צוואה המבוססת על מתנת בריא -הקנאת הנכסים כמתנה בהיותו חי.
ב.
צוואה המבוססת על התחייבות ממונית למוטב הרצוי.
צוואה המבוססת על מתנת בריא ,וחסרונותיה
ברור שאדם יכול לתת מתנות מנכסיו כאוות נפשו כל עוד הוא חי ,כיון שהוא הבעלים של
נכסיו .אמנם משום שעיקרון הצוואה הינו כמתנה של אדם חי ,ישנם חסרונות בשיטה זו ,ויש
כמה גורמים שצריכים להילקח בחשבון:
א .אם נותן המתנה הקנה את הנכס ,כיצד יוכל הוא להשתמש בו עד סוף ימיו?
ב.
340
מתנה אפשר לתת רק מנכסים שברשותו של הנותן .נכסים שעתידים להיות של הנותן
לאחר עריכת הצוואה לא תחול המתנה לגביהם.
סירכוב ישי ברה – תידוהיה הכלהה יפ לע השורי יניד .חס
ד.
ישנם קניינים המועילים לקרקעות ואינם מועילים להקנות מטלטלין ,ויש להיפך ,ויש
שמועילים לקרקעות ולמטלטלין אך לא לחובות כספיים ולפקדונות בנק .על כן צריך
לתת את הדעת באשר לשאר הנכסים שלא מועיל להם הקניין.
צוואה המבוססת על התחייבות ממונית ,וחסרונותיה
צוואות וירושות
ג.
אין אפשרות לתת מתנה לאדם שנולד לאחר נתינת המתנה ,ועל כן אם משעת עריכת
הצוואה ועד למותו של המוריש נולדו לו ילדים נוספים הם לא יכללו בחלוקת הירושה.
יש שיטה נוספת לכתיבת צוואה על פי ההלכה ,והיא התחייבות ממונית על סך מסוים שאותו
חפצים להעניק למוטב מסוים ,אשר על פי ההלכה לא זכאי לקבל חלק מן הירושה .כך לדוגמא
אם לראובן בת ושלושה בנים (שאין אף אחד מהם בכור ,כיון שמדין תורה הבכור אמור לקבל פי שניים
מאשר שאר האחים) ,וסך העיזבון שוויו ,₪1000והוא חפץ שבירושה יחלקו כל ילדיו בחלקים שווים ,הרי
שעליו להתחייב לבתו סכום של ₪250ובכך יגרום שהחלוקה תהא שווה.
החסרונות בשיטה זו
א .כיון שאין המוריש יודע מה הוא סכום העיזבון לכשימות ,לא ידע כמה עליו להתחייב.
ב.
ע”פ שיטה זו יקבל המוטב את סכום כסף ההתחייבות ,ולא חלק מהירושה ממש כמו
שאר היורשים.
ג.
אם ימכרו היורשים את כל הנכסים ולא יפרעו למוטב שמורישם התחייב כלפיו ,כיצד
ניתן לגבות את חוב מורישם?
ישנם חסרונות נוספים ,ויש דרכים לפתור חלק מן החסרונות ,אך אין זה המקום להאריך
בכך .בשתי השיטות המוצעות לעיל יש חסרונות .על כן נציע כאן נוסח של שטר צוואה
שמועיל על פי ההלכה ועל פי החוק ,ובא לפתור את רוב החסרונות.
נוסח צוואה לדוגמא
אני החתום מטה _______ בעל מס’ תעודת זהות_______ כותב צוואה זו בדעה צלולה
ומרצוני הטוב כדי שתקוים לאחר אריכות ימי ושנותי (.)1
א .אני מבטל בזאת כל צוואה ומסמך מחייב אחר שכתבתי או שהתחייבתי על פיו ,ועורך
צוואה זו (.)2
ב.
אני מקנה את כל רכושי מהיום ושעה אחת קודם מותי פרט לסכום השווה לארבעה
דולרים לכל יורש האמור לרשת אותי על פי ההלכה ,ולבכור סכום השווה לשמונה
דולרים( .)3למוטבים הבאים אני מקנה לפי החלוקה הבאה.
לראובן נכס פלוני וסכום מסוים.
לשמעון נכס פלוני וסכום מסוים.
341
סירכוב ישי ברה – תידוהיה הכלהה יפ לע השורי יניד .חס
צוואות וירושות
את שאר רכושי שלא הקניתי ,יירשו יורשי על פי דין תורה.
ג.
את כל הרכוש הנ”ל אני מודה שהקניתי בקניין המועיל ביותר כל דבר לפי עניינו (.)4
ד.
אם יש דבר שהקניין אינו מועיל בו לא יגרע מתוקף שאר הדברים הנקנים (.)5
ה .על רכוש שהקניין לא מועיל הנני מודה בהודאה גמורה שהתחייבתי בקניין גמור
אגב סודר למוטבים הבאים לפלוני כך וכך אחוזים מהרכוש ,לאלמוני כך וכך אחוזים
מהרכוש (.)6
ו.
בכל ספק בפירוש צוואה זו יד המוטבים תהא על העליונה ,וכן בכל ספק הלכתי ידונו
לפי הפוסקים המקיימים צוואה זו.
ז.
התניתי עם המוטבים הנ”ל שאם אחזור בי מצוואה זו ע”י כתיבת צוואה אחרת או
ע”י חזרה בכתב עם עדים כשרים מכל הצוואה או מחלקה תתבטל צוואה זו או חלקה
כאמור.
ח .כל תנאי שבצוואה זו נעשה כחומר כל תנאים העשויים כתיקון חז”ל וכתנאי בני גד ובני
ראובן (.)7
ט .זכו בשטר זה עבור כל המוטבים בצוואה זו וקנו ממני בקניין המועיל על כל הנ”ל וכאילו
נעשה בבי”ד חשוב.
על זה באתי על החתום היום___________ ,נאום____________ .
אנו החתומים מטה מאשרים בזה שהמצווה____________ בהיותו בדעה צלולה אמר לנו
הוו עלי עדים על כל האמור בצוואה זו ,ובפנינו חתם על כך ,וזכינו עבור כל המוטבים לעיל,
וקנינו ממנו בקניין המועיל על כל האמור לעיל.
היום____________
נאום____________ עד
נאום____________ עד.
הסברים לנוסח הצוואה
( )1כל צוואה היא בעצם התחייבות ועל כן צריך שתיעשה בדעה צלולה ,וכיון שהמוריש
מצהיר שהוא בדעה צלולה והעדים חותמים על כך ,הרי שיש העדאת עדים לא רק על
הצוואה אלא גם על צלילות הדעת.
( )2סעיף זה נועד כדי לא ליצור כפילויות בצוואה ,מעשה העלול לפסול את שתי
הצוואות.
342
( )3יש הסוברים ,שאסור להעביר נחלה מהאמורים לרשת ,אף שהדבר נעשה בצוואה
המועילה על פי ההלכה ,וכדי להתגבר על כך משאיר המוריש סכום מסוים ,שאותו
סירכוב ישי ברה – תידוהיה הכלהה יפ לע השורי יניד .חס
( )4כיון שהקניין לקניית קרקע שונה מהקניין הנצרך לקניית מטלטלין ומהקניין הנצרך
לקניית חובות ,בא סעיף זה לומר שהקניינים נעשו בדרך המועילה לכל עניין.
( )5יש הסוברים שאם בשטר יש סעיף מסוים שנתבטל ,הרי שבכך נפסל כל השטר .לשם
כך נועד סעיף זה ,שאומר שאף אם יתבטל חלק מן השטר לא יגרום הדבר לפסילת
השטר כולו.
צוואות וירושות
היורשים יירשו לפי דין תורה( .בנוסח הצוואה הנ”ל ,הסכום ,הינו סכום השווה לארבעה
דולרים לכל אחד מהבנים ,וסכום השווה לשמונה דולרים לבכור).
( )6כאמור יש עניינים שאין הקניין מועיל להם מחמת סיבות שונות ,ומשום כך נקטנו סעיף
זה ,שמועיל מדין הודאת בעל דין ,או שהוא בעצמו מהווה קניין מיוחד המועיל בהרבה
מהמקומות ,שקניינים אחרים אינם מועילים.
( )7כל תנאי שאדם מתנה בקניינים צריך שיעשה לפי נוסח מסוים (לדוגמה צריך לכפול
התנאי ועוד כללים שונים) .סעיף זה בא להכליל את כל כללי התנאי בלא לפרט אותם.
343
לט יבצ טפושה – תיטפשמ הניחבמ השורי וצ וא האווצ ידי לע ןובזיע לוהינ .טס
צוואות וירושות
סט .ניהול עיזבון על ידי צוואה או צו ירושה מבחינה משפטית נ
השופט צבי טל
צו ירושה או צו קיום צוואה
בני המשפחה קמים מאבלם ,ולפעמים בתוך ימי ה”שבעה” הם שואלים את עצמם מה עושים
בעניין הרכוש שהשאיר המנוח ,היינו העיזבון( .לשם הקיצור נקטנו לשון זכר“ ,המנוח” ,והוא
הדין כמובן ל”מנוחה”).
כדי שיהיה אפשר יהיה לחלק את העיזבון בין הזכאים לכך ,או לעשות בו כל פעולה שהיא,
צריך לקבל מבית המשפט המוסמך “צו ירושה” או אם המנוח השאיר צוואה – “צו קיום
צוואה”.
תהליך זה עשוי להימשך זמן מה ,במקרה הטוב כמה שבועות ,ולפעמים צריך לעשות פעולות
דחופות בעיזבון ,כגון להציל רכוש שעלול להתבזבז או לרדת לטמיון; לגבות חובות המגיעים
לעיזבון; לעמוד בהתחייבויות של המנוח; להוציא כסף מחשבון הבנק של המנוח למחיה;
למנוע השתלטות על הרכוש וכיוצא בזה .במקרים כאלו אין פנאי להמתין עד להוצאת צו
ירושה או צו קיום צוואה ויש לפנות בדחיפות בבקשה למינוי מנהל עיזבון זמני שיכול להיות
גם אחד מבני המשפחה .המנהל הזמני יקבל סמכויות לכנס ולשמר את נכסי העיזבון ,לשלם
חובות דחופים ולמנוע השתלטות על הרכוש.
בית המשפט המוסמך הוא בית המשפט לענייני משפחה הקרוב למקום מושבו של המנוח
(או למקום הימצא הרכוש ,אם לא היה המנוח תושב המקום) .הפנייה נעשית בהגשת בקשה
אל רשם בית משפט זה ,במשרד האפוטרופוס הכללי הקרוב.
בין אם מבקשים מינוי מנהל עיזבון זמני ובין אם לאו ,יש לבדוק אם המנוח השאיר צוואה.
גם אם אין איש מבני המשפחה יודע על כך ,אין זאת אומרת שלא קיימת צוואה .יש לבדוק
היטב בבית ,אצל עורך הדין שהמנוח היה רגיל להיוועץ בו וכן במשרד האפוטרופוס הכללי,
שבו קיים מירשם להפקדת צוואות מחיים .נמצאה צוואה ,יש לפנות אל בית המשפט הנ”ל
בבקשת צו קיום הצוואה .לא נמצאה צוואה ,יש לפנות לשם בבקשה ל”צו ירושה”.
בית דין דתי
344
גם בתי דין דתיים מוסמכים לאשר צוואות ולהוציא צווי-ירושה (בית דין דתי – בית דין רבני,
בית דין שרעי ,בית דין של עדה נוצרית ובית דין דרוזי) .ואולם ,סמכותם מותנית בכך שכל
הנוגעים בדבר יסכימו לכך בכתב( .קטין יכול להסכים באמצעות אפוטרופוסו) .בית דין דתי
מוסמך לדון לפי הדין הדתי .בהיעדר צוואה ,בית דין רבני ,למשל ,יכול להחליט כדין תורה
(חלק כפול לבכור ,בת אינה יורשת במקום שיש בנים ואשה אינה יורשת את בעלה – יש לה
כתובה ומזונות) .בזמננו נוהג בית הדין “לקבל קניין” מן הבנים על הסכמתם שאחיותיהם
יקבלו את חלקם כמו הבנים ,וכן האלמנה את זכויותיה.
לט יבצ טפושה – תיטפשמ הניחבמ השורי וצ וא האווצ ידי לע ןובזיע לוהינ .טס
בהיעדר צוואה ,נקבעו בחוק הירושה (משנת התשכ”ה )1965 -הכללים הבאים (בלשון
עממית):
.1
השאיר המנוח בן-זוג בלבד – בן זוגו נוטל הכל( .הוא הדין לבת-זוג).
.2
השאיר המנוח ילדים בלבד – הם נוטלים הכל ,ומתחלקים ביניהם שווה בשווה ,בנים
כבנות.
.3
השאיר המנוח בן-זוג וילדים ,בן-הזוג נוטל את כל המטלטלים (כולל מכונית נוסעים)
השייכים לפי המקובל ולפי הנסיבות למשק הבית המשותף ,וכן נוטל הוא משאר כל
העיזבון – מחצית ,ואילו המחצית השנייה מתחלקת בשווה בין כל הילדים.
.4
לא השאיר המנוח ילדים (או צאצאיהם) אבל השאיר בן זוג והורה (או הורים) ,נוטל בן-
הזוג מחצית והמחצית האחרת להורה (או להורים בשווה).
.5
השאיר המנוח רק בן זוג והורי–הורים (סבים וסבתות או מי מהם) או צאצאיהם נוטל בן
הזוג שני שלישים ( )2/3והשליש הנותר להורי ההורים או לצאצאיהם.
.6
לא השאיר המנוח שום קרוב מן האמורים או צאצאיהם – נוטלת מדינת ישראל את
העיזבון למטרות חינוך ,מדע ,בריאות וסעד.
צוואות וירושות
חוק הירושה
בנוסף לכללים הנ”ל יש לציין :
א) ילד מאומץ כדין ,דינו כילד טבעי.
ב)
מי שבמותו היה נשוי ליותר מאשה אחת ,שתיהן כאחת נוטלות את חלק בן הזוג.
ג)
כאשר בן הזוג נוטל שני שלישים בעיזבון (מקרה 5לעיל) ,הוא נוטל את כל חלקו של
המוריש בדירת המגורים שלהם (ובלבד שהם היו נשואים שלוש שנים או יותר ודרו יחד
באותה דירה).
ד) איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף וידועים בציבור ורואים את הנשאר
בחיים כאילו ציווה לו המוריש אותו חלק המגיע לבן הזוג (אלא אם כן הורה אחרת
בצוואתו).
הסתלקות יורש מחלקו
יורש יכול להסתלק מחלקו בעיזבון ,כולו או מקצתו ,על ידי הודעה בכתב לבית המשפט,
ודוק :אין הוא יכול להסתלק מנכס מסוים ,אלא מחלקו בכלל העיזבון (או מחלק מחלקו).
הסתלק יורש הסתלקות סתם – ולא ציין לטובת מי הוא מסתלק – החלק שממנו הסתלק
מתחלק בין שאר כל היורשים ורואים אותו כאילו לא היה יורש לכתחילה .אבל ניתן להסתלק
345
לט יבצ טפושה – תיטפשמ הניחבמ השורי וצ וא האווצ ידי לע ןובזיע לוהינ .טס
צוואות וירושות
גם לטובת בן זוגו ,ילדו או אחיו של המוריש ,ואז החלק שממנו הסתלק היורש ,מתוסף על
חלקו של המוטב .שים לב -ההסתלקות היא בלתי הפיכה ,ואי אפשר להתחרט ולחזור ממנה.
עניין זה חשוב כאשר אלמנה למשל ,יורשת יחד עם הילדים את דירת המגורים .כאשר דירת
המגורים רשומה על שם שני בני הזוג ,יש לכל אחד רק מחצית מן הדירה .נפטר הבעל,
עוברת מחצית מאותה מחצית אל האשה ,והרי היא מעתה בעלת ¾ מן הדירה .הרבע
הנותר עובר אל הילדים .נניח שהיו 3ילדים ,מקבל כל אחד מהם 1/12מן הדירה .פיצול
זה איננו נוח .כל פעולה שתעשה האלמנה בדירה ,טעונה חתימתם של כל הילדים (או של
מיופה כוח .גם האם יכולה להיות מיופת כוח) .גם אם היחסים במשפחה טובים ,והילדים
יעשו רצון האלמנה ,הדבר מסורבל והאלמנה מרגישה עצמה נפגעת מכך שבכל דבר היא
תלויה בהסכמת הילדים .במקרה כזה טוב יעשו הילדים אם יסתלקו מחלקם בעיזבון לטובת
האלמנה ,ונמצאת היא בעלת הדירה כולה.
לצוות או לא לצוות !!
אם סדר הירושה הקבוע בחוק (ראה לעיל “חוק הירושה”) נראה לך טוב ויפה – אינך צריך
להשאיר צוואה .עזבונך יחולק בהתאם לחוק ,ותחסוך מן היורשים התדיינויות מיותרות.
אבל גם אז אין העניין פשוט .מי ינהל את העיזבון עד לחלוקתו וידאג שכל אחד יקבל את
חלקו? מי יודע אם הילדים יוותרו לטובת האלמנה באשר לבעלות על דירת המגורים? כל
שכן אם רצונך שחפצים מסוימים ילכו לאנשים מסוימים ושגם אישים או מוסדות שמחוץ
ליורשים ייטלו חלק בעיזבון .שיקולים אלה וכאלה מביאים את האדם להחלטה לצוות מה
ייעשה ברכושו .ויש שלא הרכוש בראש דאגותיו של האדם ,אלא הוא מבקש להדריך את
ילדיו ולהנחותם בדרך הנראית בעיניו ,ואת משאלותיו האחרונות ,הוא כותב בצוואתו.
פרק גדול ונפלא על צוואות ,כתב השופט ש”ז חשין ז”ל בספרו דמויות מבית המשפט
(הוצאת מסדה תשי”ג) בין היתר הוא כותב:
346
ואין לך אמת גדולה מזו המובעת בצוואה .זוהי אמיתו הפנימית של האדם ,ללא
כיסוי וללא הערמה .הוא כותב את אשר הוא כותב ומצווה את אשר הוא מצווה,
ללא פניה וללא חנופה .אין הוא אומר למצוא חן בעיני מישהו ,או לרכוש לו ידיד
ורע .אף שום סיכוי לטובת הנאה אין הוא משווה לנגד עיניו ,שהרי גלוי וידוע לפניו,
כי לכשתיפתח צוואתו ותפורסם ברבים ,יהא הוא עצמו מצוי מאחורי הפרגוד,
והבלי העולם הזה לא ישעשעו את נפשו עוד .מבחינה זו נושאת הצוואה אופי של
וידוי ,וידויו הגדול והאחרון של אדם לעצמו ובפני עצמו .ללא כחל ולא סרק .אין
הוא מצפה לחסדו של מישהו ואין הוא מתיירא מפני מישהו .משום כך אף אינו
חושש לכתוב ככל אשר עם לבבו ,אהבתו לבני אדם ,רגשי ידידותו ,שמחתו ,כעסו,
זעפו ושנאתו -כל אלה ניתן להם ביטוי קולע וחודר בצוואתו .אתה מכיר אדם זמן
רב ,ונדמה לך כי תהית על קנקנו ואתה יודע אותו תוכו כברו ,לימים אתה קורא את
צוואתו ,ומיד קם לפניך אדם אחר ,מופלא ,מלא הוד ומלא קסם ,ואתה תמה :כלום
זה הוא האיש שהכרת? אפילו נוכלים וצבועים נגלים באור אחר בצוואה אשר הם
עורכים ,ואולי אורם זה ,האור הגנוז ,הוא אורם הנכון והאמיתי.
לט יבצ טפושה – תיטפשמ הניחבמ השורי וצ וא האווצ ידי לע ןובזיע לוהינ .טס
צוואות וירושות
הצוואה אינה נייר משפטי מת .אין היא גם יצור חנוט ומאובן .היא מדברת ,היא
מספרת .יש לה צורה ותוכן חיים .היא מגלה את נבכי נפשו העמוקים ביותר של
אדם .לפעמים יש בה קצת היסטוריה משפחתית ,התהדרות והתפארות בשלשלת
היוחסין ,בגדולי התורה אשר דמם זורם בעורקיהם של המצווה ושל בניו .לפעמים
יש בה עצה טובה והדרכה מועילה ,כינויי החיבה ,שבהם מכנה המצווה את
קרוביו וידידיו ,ואותות ההערצה אשר הוא מראה להם ולאחרים ,מורים על יחסו
למשפחתו ולעולם הסובב אותו.
במסורת שלנו מצאנו צוואות .כבר במקרא יעקב מצווה לבניו (בראשית מט) ,דוד -לשלמה
בנו (מלכים – א’ ב’) .שטר צוואה נקרא במשנה “דייתיקי” ,וההלכה עוסקת הרבה בצוואות
לסוגיהן .בתלמוד מובאת צוואתו של רבנו הקדוש ,רבי יהודה הנשיא“ :תנו רבנן בשעת
פטירתו של רבי אמר :לבניי אני צריך .נכנסו בניו אצלו .אמר להם היזהרו בכבוד אמכם…”
(שהיתה אמם החורגת) .נוגעת מאוד ללב היא צוואתו של הגאון רבי נפתלי כץ ,בעל “סמיכת
חכמים” במאה ה 17 -שנפטר גולה ואביון ,ובצוואתו הוא מפציר באשתו ,בשם אהבתם,
שתמחול לו על שאין בעזבונו כדי סילוק כתובתה.
ואולם יש שהצוואה משמשת מכשיר של נקמה ונטירה ,שבה המצווה משלח את חיציו
האחרונים בקרוביו שנואי נפשו .יש שהוא מדיר אותם מנכסיו או נותן להם פחות משווה
פרוטה למען הרעימם ,או שהוא מתנה את ירושתם בתנאים מוזרים ומשפילים .ויש שכוונתו
לטובה והוא מתנה את ירושתם בהליכתם בדרך טובה ,כגון בעלייתם לארץ ,או בנשיאת
אשה או איש מבני עמנו .צוואות כאלה ודומיהן ,שימשו עילות להתדיינויות אין -קץ וכר
נרחב לבתי המשפט ,בארץ ובעולם ,לבטא את השקפותיהם על תקנת הציבור.
עריכת צוואה
כשמחליטים לכתוב צוואה ,אפשר לעשות זאת באחת משלוש דרכים:
א .צוואה בכתב יד ,שנכתבה כולה בכתב יד המצווה ,והיא נושאת תאריך וחתומה על ידי
המצווה.
ב.
צוואה חתומה על ידי המצווה בפני שני עדים .מצוינת בתאריך ,והמצווה מצהיר בפני
העדים שזו צוואתו .הצוואה תיחתם על ידי שני העדים ,שמאשרים באותו מעמד
בחתימת ידם שהמצווה הצהיר וחתם.
ג.
צוואה בפני רשות ,היינו אמירת דברי הצוואה בעל-פה בפני שופט או רשם או נוטריון,
הרושמים את דברי המצווה .איש הרשות יחזור ויקרא לפניו את מה שרשם מפיו או מה
שהעתיק מכתב היד ,המצווה מצהיר שזו צוואתו ואיש הרשות יאשר כל זאת על פני
הצוואה .במקום קריאת הצוואה על ידי איש הרשות ,יכול המצווה לקרוא לפניו.
ד.
צוואה בעל-פה ,אפשרות נוספת היא צוואה בעל-פה של “שכיב-מרע” (חולה) או מי
שרואה עצמו בנסיבות מוצדקות ,מול פני המוות .הוא יכול לצוות בפני שני עדים
השומעים לשונו .דברי המצווה בציון היום והנסיבות לעשיית הצוואה יירשמו בזיכרון
347
לט יבצ טפושה – תיטפשמ הניחבמ השורי וצ וא האווצ ידי לע ןובזיע לוהינ .טס
צוואות וירושות
דברים שייחתם בידי שני העדים סמוך ככל האפשר לשמיעה ,ויופקדו בבית המשפט.
אם המצווה יאריך ימים חודש לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו את עשיית הצוואה,
הרי הצוואה הזאת בטלה מאליה.
תוקף גם על פי ההלכה
כל צורות הצוואה דלעיל תקפות על-פי החוק .שומרי תורה ומצוות מקפידים שיהיה
לצוואתם תוקף גם לפי דין תורה .דיני הנחלות בתורה נקראו “חוקת משפט” ,ואי אפשר
להתנות עליהם .לכן מי שאומר על מי שאינו ראוי לרשת אותו לפי דין תורה ,כי הוא יירש
אותו ,לא אמר כלום .אבל ההלכה מאפשרת לאדם לתת מתנות כרצונו .לכן ,הלשון בצוואה
המתאימה לירושת הבת או האשה היא לשון מתנה ולא לשון ירושה.
המבנה של “צוואת בריא” (צוואה שאדם עושה כשהוא איננו “שכיב מרע” או “מצווה מחמת
מיתה”) הוא כזה שהמצווה מקנה את גוף נכסיו מהיום במתנה לזוכים ,ואילו “הפירות”
כלומר השימוש בנכסים הללו הוא שומר לעצמו עד שעה אחת לפני מותו ,בעיה הלכתית
נוספת היא ,שצוואת בריא כזאת ,אינה תופסת לגבי נכסים שהמצווה יקנה לאחר מכן .כדי
להחיל את הצוואה גם על נכסים כאלה ,הריהו מצהיר בצוואתו כי התחייב והשתעבד לכל
זוכה לפי שווים של הנכסים הללו שעה אחת קודם פטירתו .בעיה נוספת שיש להתגבר עליה
היא שכדי שלמתנה יהיה תוקף ,היא צריכה להיות גלויה .ואילו צוואה פעמים הרבה אין אדם
מבקש לפרסמה עד לאחר מותו.
כדי להתגבר על כל הבעיות הללו ,חיברו משפטנים יודעי דת ודין נוסחאות של צוואות שיש
להן תוקף גם לפי החוק וגם לפי ההלכה.1
שינוי או ביטול צוואה
כל צוואה ניתנת לשינוי או לביטול על ידי המצווה בכל עת .ביטול יכול להיעשות על ידו
בהשמדה פיזית או באותו אופן שבו נערכה הצוואה .גם תוספת או שינוי יכולים להיעשות
באחד האופנים לעריכת הצוואה .כשיש סתירה בין הוראות בצוואות שונות ,האחרונה בזמן
מבטלת את קודמתה.
כמה עצות טובות
אף על פי שכל אדם יכול לעשות בעצמו צוואה באחת מן הצורות המנויות לעיל ,טוב יעשה
אם יוועץ במשפטן הבקי בתחום זה .כמה קולמוסים נשתברו וכמה דיו נשפך וכמה אלפי
משפטים נערכו בענייני צוואות ,ובוודאי אין אדם רוצה שיורשיו יפלו ברשת זו .המשפטן
הבקי ינקוט כמה וכמה אמצעי זהירות מראש ,כדי למנוע ממי שיחשוב שקופח בצוואה
מלתקוף אותה בבית-המשפט .הוא ידאג שהעדים יהיו כשרים ולא תהא להם שום טובת
הנאה מן הצוואה .הוא יבקש לשמוע מראש טענות שהמצווה לא היה כשיר או צלול או
348
1נוסח לדוגמא מובא בפרק הקודם.
לט יבצ טפושה – תיטפשמ הניחבמ השורי וצ וא האווצ ידי לע ןובזיע לוהינ .טס
צוואות וירושות
שפעל מתוך לחץ או השפעה לא הוגנת (למשל ,על ידי צילום בסרט וידאו של כל התהליך).
אם המצווה היה מאושפז בעת עריכת הצוואה הוא ידאג לתיעוד רפואי מתאים בדבר
כשירות המצווה וצלילות דעתו .הוא יציע למצווה למנות אדם שינהל את העיזבון ויוציא
לפועל את הצוואה ויחשוב על כל מיני אפשרויות שלא עולות על הדעת בדרך כלל .משפטן
בקי גם יוכל להשיב על שאלות ,למשל:
• האם אפשר לצוות לפלוני ואחריו לפלוני אחר? (אפשר ,פלוני הראשון יכול לעשות
הכל ברכוש ,גם לאוכלו או למכרו ,ורק מה שיישאר אחריו ילך לפלוני השני ,אבל
הראשון אינו יכול לנשל את השני וצוואתו ממה שיישאר מן העיזבון שקיבל).
• האם אפשר להתחייב כלפי פלוני לכלול הוראה זו או אחרת בצוואה? (אי אפשר!).
• האם אני יכול להשאיר למנהל עזבוני את שיקול הדעת למי לחלק (אי אפשר!).
• האם מה שהאשה זכאית לקבל בתוקף כתובתה מנוכה מחלקה בעיזבון? (כן).
• האם האשה והילדים זכאים למזונות מן העיזבון מול זכאים שזכו בצוואה ? (כן,
בנסיבות מסוימות).
• האם ילד שנולד למוריש לאחר פטירתו ,יורש? (כן ,אם הוא נולד תוך שלוש מאות
ימים מפטירת המוריש .אם נולד מאוחר יותר ,אין הוא מתייחס למוריש .אבל כיום,
כאשר יש אפשרות שאשה תיכנס להיריון מזרעו המוקפא של המוריש זמן רב לאחר
מותו ,יצטרכו בתי המשפט לתת דעתם אם הילד שיוולד ייחשב ליורש למרות שנולד
לאחר שלוש-מאות יום מפטירת המוריש .ודאי שהכנסת כגוף מחוקק צריכה לתת
דעתה על כך).
ועוד כהנה וכהנה.
ועוד עצה טובה .חכמינו לא ראו בעין יפה נישול יורש מחלקו .וכך אמר האמורא שמואל
לתלמידו הגדול רב יהודה :תלמידי השנון ,אל תהא מעורב בהעברת נחלה! ואפילו מבן רע
לבן טוב!
הצוואה אינה צריכה לשמש מכשיר להתחשבנות ,ולא להפליה שאינה ראויה בין הילדים.
349
הסבר המושגים המוגש כאן נועד להקל על הכרתם והבנתם גם ללא ההקשר
שבו הם מופיעים בגוף הספר.
יש כמה מטרות לאוצר המושגים :ביאור המושגים ,הבאת מושגים שלא
הוזכרו בספר ,הפניה וקישור להלכות אבלות בתוך הספר ,הפניות גם
למקורות מחוץ לספר .חלק מההסברים חופפים למה שכבר נזכר בספר
ובחלק מהמושגים פורטו גם מקורות ופרטים שלא הובאו בספר עצמו .חלק
מהמושגים הם מושגים בקבלה ,ולמרות שאין לנו עסק בנסתרות ,הובאו
ציטוטים אחדים מהספרים העוסקים בכך ,שהם בגדר ראשי פרקים והגדרות
ראשוניות בלבד כקריאת כיוון.
בביאור המושגים יש הכרח להתייחסות ראשונית ומצומצמת בלבד .על חלק
מהמושגים המצוטטים לקמן ניתן לכתוב ספרים גדולים וארוכים ,ובוודאי
שאין בשורות הספורות שלפנינו ניסיון יומרני להקיף את מכלול המושגים.
לכן יש להתייחס לביאורים דלקמן בבחינת "את פתח לו" – פתיחה ראשונית
בלבד ,חלקית ומצומצמת ,בדרך כלל עם הפניות להמשך העיון בבחינת "תן
לחכם ויחכם עוד".
ההפניות הן בדרך כלל לספרי ההלכה העיקריים המקובלים בעם ישראל .משנה תורה
לרמב"ם – רבי משה בן מימון (ספרד ,צפון אפריקה ומצרים) שחי לפני כשמונה מאות
וחמישים שנה .החיבור "משנה תורה" כולל בתוכו ארבעה עשר ספרים המקיפים את כל
תחומי התורה ,ובכללם גם הלכות שאינן נוהגות כעת כגון קרבנות וטהרה .ההפניות כאן
לרמב"ם הן בדרך כלל להלכות אבל שבספר שופטים.
טור – ספר ארבעה טורים נכתב על ידי רבי יעקב בן אשר לפני כשש מאות שנה
(נולד באשכנז והגיע עם אביו הרא"ש לספרד) .הספר מחולק לארבעה חלקים :אורח
חיים – תפילה ,ברכות ,שבת ומועדים .יורה דעה – איסור והיתר .אבן העזר – בינו לבינה.
חשן משפט – דיני ממונות .על הספר ארבעה טורים כתב רבי יוסף קארו (ממגורשי
ספרד ,תורכיה ,צפת) חיבור למדני ארוך בשם בית יוסף .לאחר מכן תימצת וקיצר את
ספרו זה לספר היותר מוכר – שלחן ערוך ,שנתקבל כספר הלכה מרכזי אצל עדות
ספרד .בגלל חשיבותו של ספר זה ,כתב עליו רבי משה איסרליש הגהות כדי להתאימו
גם למנהגי עדות אשכנז ,וכך נתקבל ספר שלחן ערוך כספר ההלכה המרכזי בכל עדות
ישראל .סימני ההלכות בטור ובשלחן ערוך תואמים.
ההפניות כאן לטור ושלחן ערוך הן בדרך כלל לחלק יורה דעה.
מושגים המוזכרים בתוך ערכים אחרים מובאים באות מודגשת.
ןנברדמ וא
הרותהמ תולבא םימחרה בא
תפילה שאומרים להזכיר נשמות הקהילות והיחידים שנהרגו על קידוש השם ,להתפלל
עליהם ולבקש שה' יקום את נקמתם .תפילה זו מצויה רק במנהגי אשכנזים ,מפני שנתקנה
לזכר הנהרגים על קידוש השם בעת מסעי הצלב – גזרות תתנ"ו ( )1096ותתק"ו (.)1146
ע"ע אל מלא רחמים .הזכרת נשמות .השכבה .יזכור.
אוצר מושגים
אב הרחמים
אבל רבתי
מסכת העוסקת בענייני אבלות ,ונקראת בלשון סגי נהור גם בשם מסכת שמחות .המסכת
כלולה בתוך המסכתות הקטנות שהן ברייתות ,ומודפסת בש"ס בדרך כלל בסוף סדר
נזיקין .ענייני אבלות מופיעים בש"ס במקומות רבים ומפוזרים ,אך הם מרוכזים בעיקר
במסכת מועד קטן העוסקת בענייני חול המועד ,ואגב ענייני אבלות בחול המועד מובאים
ענייני אבלות בכלל.
אבלות ,טעמה
מכלול הרגשות ,המעשים הדינים והמנהגים הנוהגים בעקבות מות אחד משבעת
הקרובים .טעם מרכזי לאבלות הוא עניין התשובה .כך כתב הרמב"ם (הלכות אבל פרק
יג ,יב) שהאבל ידאג ויפשפש במעשיו ויחזור בתשובה .כך הם דברי הרמב"ן (בהקדמה
לספר תורת האדם) ,וכך כתב גם בעל ספר החינוך (מצוה רסד)" :כי ה' לא יענה מלבו ויגה
בני איש (על פי הפסוק באיכה ג ,לג) כי אם מצד חטאים ,…ובתת האדם אל לבו עניין זה
במעשה האבלות ,ישית דעתו לעשות תשובה ויכשיר מעשיו כפי כוחו".
טעם נוסף לאבלות הוא כדי להשריש את חשיבות חיי האדם ומשמעותם ,חיי רצון
ובחירה ,שאפשר לרכוש על ידם חיים עצמיים ,ולהבדיל בין חיי האדם הרוחניים לבין
החיים הבהמיים .בפשטות עיקר הטעם לאבלות הוא לנוח מעסקיו שבוע אחד כדי לתת
כבוד למת ולזכור אותו ,והחי יתן אל לבו כי זה סוף כל האדם ויפשפש במעשיו .שאם
היה הולך לעסקיו ולמלאכתו היה שוכח את מתו ויום המר ,ולכן התירה התורה טומאה
לכהנים ,כדי שיתעסקו בקרוביהם שמתו ויתאבלו עליהם (אוצר דינים ומנהגים בשם
ספר ילקוט יצחק מצוה רסד).
אבלות ישנה ואבלות חדשה
אבלות ישנה היא האבלות הכללית שיש בעם ישראל על חורבן המקדש .אבלות חדשה
היא אבלות פרטית שיש לאדם על קרובו שנפטר .יש דמיון מסוים בהלכות המעשיות
בשני סוגי האבלות .פירוט והשוואה מובאים במבוא להלכות אבלות מעמוד 135ואילך.
אבלות מהתורה או מדרבנן
יש דעות שונות אם אבלות עיקרה מהתורה או מדרבנן:
353
ותמ לע לוהב םדא
אוצר מושגים
לפי חלק מהדעות עיקר מצות אבלות מן התורה (ירושלמי מועד קטן פרק ג ,ה) .ולמדו
זאת מיוסף שנאמר עליו "וַ ַ ּי ַעשׂ לְ ָא ִביו ֵא ֶבל ׁ ִש ְב ַעת יָ ִמים" (בראשית נ ,י) ,וכן ממשה רבנו
שציוה לאהרן ולבניו "ו ֶּפ ַתח א ֶֹהל מוֹ ֵעד ֵּת ׁ ְשב ּו יוֹ ָמם וָ לַ יְ לָ ה ׁ ִש ְב ַעת יָ ִמים ו ׁ ְּש ַמ ְר ֶּתם ֶאת
ִמ ׁ ְש ֶמ ֶרת ה' " (ויקרא ח ,לה) .כשם ששימר הקדוש ברוך הוא את עולמו שבעה ,כך אתם
שמרו על אחיכם שבעה .שידע הקדוש ברוך הוא שעתידים למות ביום השמיני .ויש מי
שלמד שם בירושלמי ממה שכתוב קודם המבול "וַ יְ ִהי לְ ׁ ִש ְב ַעת ַה ָ ּי ִמים" (בראשית ז ,י)
שדרשו שהיו אלו שבעת ימי אבלו של מתושלח שבגללם נדחה המבול( .דרשה זו נזכרה
גם בבבלי סנהדרין קח ,ב; ובאבות דרבי נתן פרק לב).
לפי רוב הדעות אבלות מן התורה רק ביום הראשון שהוא יום המיתה ויום הקבורה ולא
בשאר הימים ,ומשה רבנו התקין להם לישראל שבעת ימי אבלות ושבעת ימי המשתה
(גאונים ,רמב"ם ,רי"ף ,רמב"ן וראב"ד) .הדברים אמורים לגבי הקרובים המפורשים בתורה
בתחילת פרשת אמר (ויקרא פרק כא) ,אבל שאר הקרובים שהוסיפו חכמים ,אפילו ביום
הראשון ,האבלות מדרבנן (שלחן ערוך יורה דעה סימן שצח) ,ע"ע שבעת הקרובים וכן
בעמוד .140
יש דעות שאין אבלות מן התורה אפילו ביום הראשון ,אלא אנינות בלבד מהתורה ומצות
אבלות מדרבנן (רבנו תם והרא"ש) .נפקא מינה במחלוקת זו היא האם יש לנהוג אבלות
ביום טוב שני של גלויות שהוא מדרבנן .אם אבלות היא מהתורה ,הרי היא דוחה את
שמחת יום טוב שני שהיא מדרבנן .אך אם אבלות מדרבנן ,היא אינה דוחה את יום טוב
שני ואין להתאבל אז.
שלחן ערוך (יורה דעה סימן שצח וסימן שצט ,יג) פסק שעיקר אבלות מהתורה ולכן
יש להתאבל ביום טוב שני (וכך פסק גם בחלק אורח חיים תקמח ,ג) ,אך בהמשך דבריו
כתב שהעולם נוהגים שלא להתאבל ביום טוב שני של גלויות על שום מת ,אפילו הוא
יום מיתה וקבורה; וכן פסק הרמ"א שכן המנהג פשוט ואין לשנות (הרמ"א לשיטתו גם
באורח חיים וגם ביורה דעה).
(הרחבה וביאור מובאים בגשר החיים חלק שני פרק טו).
אדם בהול על מתו
מתוך שאדם טרוד בהצלת מתו ,יש חשש שיבוא לעבור על איסור.
354
כלל הלכתי המופיע בגמרא (שבת מג ,ב; יומא פה ,א) ,שמשמעותו שחכמים הקלו
והתירו לעבור על איסור קל מדרבנן ,ולטלטל את המת בשבת באופנים מסוימים ,כדי
להציל את המת מן הדליקה בשבת .זאת למרות ההגדרה הבסיסית של המת כמוקצה
בשבת ,והאיסור מעיקר הדין לטלטלו .החשש הוא שאם לא יתירו את טלטול המת
שהוא איסור מתקנת חכמים ,עלול האדם לבוא לידי כיבוי הדליקה בשבת ,שהיא איסור
תורה; מתוך שאדם בהול על מתו .להלכה נפסקו פסיקות מקילות נוספות בעניין טלטול
המת ,מתוך הקפדה על כבוד המת .פרטי הדינים ,סוגי הטלטול השונים והדעות השונות
מבוארות בשלחן ערוך אורח חיים סימן שיא.
בוא
כישוף שמטרתו להגיד נסתרות ועתידות לנשאלים בו.
יש כמה אופנים של מעשה האוב:
בעל אוב זה פיתום המדבר משחיו .בעל אוב זה המדבר מבין הפרקים ומבין
אצילי ידיו .בעל אוב זה המעלה בזכורו או הנשאל בגולגולת (סנהדרין סה,
א – ב).
אוצר מושגים
אוב
יש פירושים שונים להגדרות דלעיל .לפי רש"י "פיתום" הוא שם המכשף ,והוא המעלה
את המת מן הארץ ומושיבו בשחיו ,ומדבר מן השחי של המכשף.
הרמב"ם מגדיר:
כיצד הוא מעשה האוב ,זה שהוא עומד ומקטיר קטרת ידועה ואוחז שרביט
של הדס בידו ומניפו והוא מדבר בלאט בדברים ידועים אצלם עד שישמע
השואל כאלו אחד מדבר עמו ומשיבו על מה שהוא שואל בדברים מתחת
הארץ בקול נמוך עד מאד וכאלו אינו ניכר לאוזן אלא במחשבה מרגיש בו,
וכן הלוקח גולגולת המת ומקטיר לה ומנחש בה עד שישמע כאילו קול יוצא
מתחת שחיו שפל עד מאד ומשיבו ,כל אלו מעשה אוב הן (הלכות עבודת
כוכבים פרק ו ,א).
פירושים נוספים מובאים באנציקלופדיה תלמודית ערך "אוב".
יש סוברים שכל מה שאמרו במעשה האובות הוא דמיון כוזב .שבעל האוב מטעה
את הנשאל שידמה שכך הוא רואה ושומע .ונחלקו הגאונים בבעלת האוב שהעלתה
את שמואל הנביא (שמואל א' ,פרק כח) ,אם היה זה דמיון והיא רימתה את שאול ,או
שבאמת החיה ה' את שמואל שישמיע לשאול את דבריו .אבל בעל האוב בעצמו בוודאי
אין בכוחו להחיות את המת( .עיין באריכות באוצר הגאונים חגיגה סימן ד – ו .בתשובת
ר' אברהם בן הרמב"ם מהדורת פריימן סימן כז .רד"ק בספר שמואל (פרק כח) בסיפור
בעלת האוב).
אזהרה מיוחדת הזהירה תורה על עשיית אוב ,מלבד האזהרה על מעשה כשפים בכלל,
אבֹתֲ …אנִ י ה' ֱאל ֵֹהיכֶ ם" (ויקרא יט ,לא) .אם עבר ועשה אוב בזדון
"אל ִּת ְפנ ּו ֶאל ָה ֹ
שנאמר ַ
חייב כרת ,שנאמר "וְ ַה ֶּנ ֶפ ׁש ֲא ׁ ֶשר ִּת ְפנֶ ה ֶאל ָהאֹבֹת …וְ נָ ַת ִּתי ֶאת ּ ָפנַ י ַ ּב ֶּנ ֶפ ׁש ַה ִהוא וְ ִהכְ ַר ִּתי
אֹתוֹ ִמ ֶּק ֶרב ַע ּמוֹ " (ויקרא כ ,ו) .ואם עבר בעדים והתראה ,חייב סקילה (משנה סנהדרין נג,
א) .גם השואל באוב ,אף על פי שאינו עושה האוב בעצמו ,עובר על איסור לאו מהתורה
(מניין המצוות בתחילת הלכות עבודת כוכבים לרמב"ם).
"ת ִמים ִּת ְהיֶ ה ִעם ה' ֱאל ֶֹה ָ
יך" (דברים
יש מן הראשונים שמנו מצוה מיוחדת ממה שנאמר ָּ
יח ,יג) ,שהיא אזהרה להיות לבבנו תמים עם ה' .וכל המכשפים לדעת עתידות ,ואוב
בכללם ,עוברים על מצוה זו (רמב"ן בהשגותיו לספר המצוות מצוה ח .יראים השלם
מצוה תלא) .ויש סוברים שאין זו מצוה מיוחדת ,אלא טעם לאיסור על כישוף:
355
תולבאל ךוניח
ןיא ה"משנ תויתוא
אוצר מושגים
ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן והם שהטעו בהן עובדי כוכבים
הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהגו אחריהן ,ואין ראוי לישראל שהם
חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש תועלת
בהן ,שנאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל ,ונאמר כי הגויים האלה
אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן וגו'.
כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה
אבל התורה אסרתן אינן אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ובכלל הנשים
והקטנים שאין דעתן שלמה ,אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות
ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תהו והבל
שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן ,ומפני זה אמרה
תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים "תמים תהיה עם ה' אלהיך" (רמב"ם
הלכות עבודת כוכבים פרק יא הלכה טז).
ע"ע דורש אל המתים .דרכי האמורי .הישארות הנפש .חרדת הדין.
אותיות נשמ"ה
ע"ע אלפא ביתא.
אין חינוך לאבלות
356
חינוך הוא "הכנסת אדם או כלי לאומנות שהוא עתיד לעמוד בה" ,כך מגדיר זאת רש"י
"חנ ְֹך לַ ַּנ ַער ַעל ּ ִפי ַד ְרכּ וֹ ַ ּגם ִּכי
בפירושו לפסוק "וַ ָ ּי ֶרק ֶאת ֲחנִ יכָ יו" (בראשית יד ,יד) .לכן ֲ
יַ זְ ִקין לֹא יָ סוּר ִמ ֶּמ ָּנה" (משלי כב ,ו) ,הכוונה היא להכניס מראש את הנער הצעיר למסלול
חיובי ונכון ,כדי שימשיך בדרך זו עד זקנותו .לפי זה "חנכת המזבח" (במדבר פרק ז)
ו"חנכת הבית" (תהלים מזמור ל) הן הכנסת המזבח והבית לתפקידם ,השימוש והתפקוד
הראשון של המזבח והבית.
בחינוך בני אדם בכלל ,וצעירים בפרט ,המגמה היא להכניס מראש תבניות התנהגות
ראויות ונכונות ,מתוך מטרה שהחניך ימשיך בדרך הנכונה והראויה שהותוותה לו
בחינוכו .חכמים קבעו כלל שאין חינוך לאבלות ,כלומר אין אנו חפצים להכניס את
הצעירים שאינם חייבים עדיין במצוות ,למסלול של לימוד ורכישת ההתנהגות הראויה
בזמן של אבלות.
התפיסה בבסיס קביעה זו היא שהמות והאבלות אינם חלק קבוע מהחיים בעולם .הם
תוצאה של חטא האדם ולא של הבריאה האלוהית .למרות שבמציאות העכשווית
אין אדם שיכול להמלט מהמות ,בכל זאת הקביעה העקרונית היא שהאדם מתחילה,
כשנברא והיה בגן עדן ,לא היה מחויב למציאות של מוות וחדלון .גם במצב הסופי של
תיקון העולם ,העולם והאדם ישתחררו מהמות.
הכלל אין חינוך לאבלות בא לידי ביטוי באופן זה גם לגבי אבלות ישנה ,דהיינו צומות
וצער על חורבן המקדש וירושלים .גם כאן באה לידי ביטוי התפיסה שהמקדש לא היה
תממ האנה רוסיא םיקידצל תושפנ םישוע ןיא
אוצר מושגים
אמור להחרב כלל .רק חטאי עם ישראל הם שגרמו לחורבנו .על פי תפיסה זו החטא
נתפס כדבר זמני ומקרי ,ולא כחלק מהותי ועקרוני .החטא הוא תופעה זמנית ומצערת,
בעולם שאמור לשאוף לתיקון לעלייה ולהשלמה .במצב של עולם מתוקן ,אין מקום
לחטא .ממש כמו שמחלה אינה חלק מהותי מהאדם ,ולמרות שמחלות הן תופעה נפוצה
שאין אדם נמלט מהן ,בכל זאת המצב הנורמלי הוא של אדם בריא בגופו ובנפשו .כך
המות והאבלות הם מצב לא נורמלי ,שהעולם אמור לשאוף להתעלות ולהשתחרר מהם.
על פי תפיסה זו ,יש ברפואה השואפת להתגבר על המחלות ולהאריך את חיי האדם,
ממד של תחיית המתים.
תפיסה נוספת המבוטאת בכלל זה ,היא שעקרונית יתכן שעד שהקטן יגדיל ,יש תקוה
שהעולם יבוא לידי תיקונו ,המקדש וירושלים יבנו ,תהיה תחיית המתים ,וממילא לא
תהיה משמעות לחינוך לאבלות שכל מהותה זמנית ומקרית .הדבר הקבוע והאמיתי הם
החיים ,חיי הנצח שיבואו בעקבות תיקון העולם והתעלותו .ע"ע תחיית המתים.
אין עושים נפשות לצדיקים
מקור הביטוי בירושלמי (שקלים פרק ב ,ה) ,וסיום הביטוי" :דבריהם הם הם זכרונם".
בפשטות הכוונה היא שאין עושים נפשות (מצבות) לצדיקים ,כיון שדבריהם הם הם
זכרונם; כלומר שזיכרון הצדיקים אינו במצבות גדולות ומפוארות אלא בזיכרון מעשיהם
ודבריהם הטובים ,וכך אמנם פסק הרמב"ם (הלכות אבל ד ,ד) .אך האריז"ל כתב (בשער
המצוות פרשת ויחי) שהמצבה היא צורך גדול ויש בה תיקון לנפש ,וגם הרשב"א כתב
שהוא כבוד למת (שו"ת הרשב"א סימן שעה) ,וכן נוהגים עתה לעשות מצבות גם לרבנים
גדולים.
פירוש אחר לביטוי הוא ,שבעבר לא נהגו לכתוב כלל את שם הנפטר על המצבה .אחד
הטעמים למצבה הוא לציין את מקום הטומאה ולהזהיר את הכהנים ,ולכך אין צורך בשם
הנפטר .ובאמת בבית הקברות העתיק בחברון לא נהגו לכתוב על המצבה את שמות
הנפטרים ,ומי שהיה בא לבקר קבר מסוים היה נעזר לצורך כך בפנקס החברה קדישא
במקום (גשר החיים פרק כח ,ג ,ב) .אמנם לפי הטעמים האחרים – לדעת את מקום הקבר
כדי לבקרו ולהתפלל עליו ,צריך לחקוק את שם הנפטר על המצבה ,וכך נוהגים היום בכל
מקום.
ע"ע מצבה .נפש.
איסור הנאה ממת
מתוך תפיסת העולם היהודית הבסיסית ,המכירה בכך שאין האדם ריבון על נשמתו
וגופו ,נגזרו התייחסויות ותקנות בהלכה היהודית :לאדם אסור לפגוע או לחבול בעצמו,
וקל וחומר שאסור לו לאבד עצמו לדעת .כמו כן אסור ליהנות מהמת ,אלא יש לכבדו
ולקברו כראוי לו.
הרמב"ם (הלכות אבל פרק יד ,כא – כד) הגדיר את עיקר הכללים:
357
תממ האנה רוסיא
אוצר מושגים
358
• המת אסור בהנאה כולו ,וכן ארונו וכל תכריכיו אסורין בהנאה ,אבל כלים המוכנים
לתכריך לא נאסרו בהנאה ,אפילו ארג בגד למת לא נאסר עד שיגיע במיטה הנקברת
עמו ,שאין ההזמנה אוסרת.
• כל הכלים שזורקין על המת על המיטה הנקברת עמו אסורין בהנאה ,שלא יתחלפו
בתכריכין.
• היו אביו ואמו מזרקין כלים בחמתן על המת ,מצוה על אחרים להצילן ,ואם הגיעו
למיטה הנקברת עמו אין מצילין אותן.
• מלמדין את האדם שלא יהא חבלן ולא יפסיד את הכלים וישליכם לחבלה ,מוטב לתתם
לעניים ואל ישליכם לרימה ותולעה ,וכל המרבה כלים על המת עובר בלא תשחית.
אמנם לפי הרמב"ם מותר ליהנות משער המת .אולם השלחן ערוך (יורה דעה סימן שמט,
ב) פסק שנויי המת המחוברים בגופו כגון פאה נכרית וכיוצא בה ,אסורים כמו המת עצמו,
אבל אם אינם קשורים בו מותר .ולכן מותר ליטול טבעות שבידם של מתים וכיוצא בזה.
לפי רוב הדעות איסור הנאה מן המת הוא מן התורה .אמנם פוסקים רבים התירו
להשתמש בקרנית עין שהוציאו ממת כיון שאינו כדרך הנאתו וגם מפני שמחשיבים את
האבר המושתל כאילו קם לתחיה (שו"ת יביע אומר חלק ג סימן כא ,ט; ילקוט יוסף סימן
נג ,ב .ראה פירוט בנשמת אברהם ,יורה דעה סימן שמט ,עמ' תקכו-תקכט).
גם עור המת אסור בהנאה .אמנם יש דעות שהתירו (תוספות זבחים עא ,ב; נידה נה ,א);
אבל להלכה נפסק כרוב דעות הפוסקים שעור המת אסור בהנאה (יביע אומר שם אות ח).
השאלה עלתה למעשה כשרצו להקים "בנק עור" לשעת חירום לצורך הצלת נפגעי כויות .הרב
ישראלי דן באריכות בנושא (בתחומין כרך א מעמוד )237ובסופו של דבר התיר להשתמש
אם המת מחל בחייו ונתן רשות להשתמש בעורו לצורך ריפוי .וראה עוד מאמרו של הרב
שלום משאש בענין (תחומין ז מעמוד )193ותשובת הרב ישראלי לדבריו (שם מעמוד )206
ונשמת אברהם (שם ,עמ' תקל ,וכן הובאה שם התייחסות ללקיחת כליה מן המת).
קוצב לב המושתל בלבו של אדם ,יש אומרים שמותר להוציאו מגוף המת כדי להשתמש בו
בחולה אחר ,והמקל בזה יש לו על מי שיסמוך .וטוב יותר שבית החולים יתן לו את הקוצב
דרך השאלה ,ויחתום שרשאים להוציאו ממנו לאחר מיתה כדי לתתו לאדם אחר (ילקוט
יוסף סימן נג ,ה .ראה פירוט בנשמת אברהם ,יורה דעה סימן שמט ,עמ' תקכו-תקכט).
שיניים תותבות ושיני זהב שהיו למת – אם היו מחוברים בגופו והיה מוציאם רק לפרקים,
אסורים בהנאה .אבל אם לא היו משמשים לאכילה ,אלא בעיקר לנוי כדי לא להראות
חסר שיניים ,והיה מוציאם כל לילה כשישן; יש להם דין של תכשיט שלא נאסר בהנאה
(כל בו על אבלות עמוד 57בשם שו"ת בנין ציון סימן קיד).
גם מת גוי אסור בהנאה (שלחן ערוך יורה דעה סימן שמט) .לפי חלק מהפוסקים אין
איסור הנאה במת גוי .ויש מי שכתב שמת ישראל אסור בהנאה מהתורה ומת גוי אסור
בהנאה מדרבנן (תשובת אבן שהם מובאת בפתחי תשובה שם) .ולפי זה מותר יהיה
להשתמש בקרנית של מת גוי להשתלה (יביע אומר שם סימן כ – תשובת הרב בן ציון
אבא שאול; וכבר כתבנו שהרב עובדיה יוסף (שם בסימן כא) התיר גם במת ישראל).
ע"ע דרכי האמורי .חפצי הנפטר .מותר המת .שריפת המתים .לגבי איסור הנאה מקברים
עיין מעמוד .234
םימחר אלמ לא תמה תוזבל רוסיא
האיסור מופיע בירושלמי (מועד קטן פרק ג ,א)" :המבזה את הזקן ,אפילו לאחר מיתה,
צריך נידוי" .במדרש תנחומא (ואתחנן ו) משמע שגדול עוון המבזה את המת יותר מן
החי .שמשה רבנו נענש על כך שאמר "וְ ִה ֵּנה ַק ְמ ֶּתם ַּת ַחת ֲאב ֵֹתיכֶ ם ַּת ְרבּ וּת ֲאנָ ׁ ִשים ַח ּ ָט ִאים"
(במדבר לב ,יד) .אמר לו הקב"ה :וכי אברהם יצחק ויעקב חטאים היו שאמרת לבניהם
"מ ְח ּתוֹ ת ַה ַח ּ ָט ִאים ָה ֵא ּ ֶלה ְ ּבנַ ְפ ׁש ָֹתם" (במדבר יז,
כך?! אמר משה :ממך למדתי ,שאמרת ַ
ג) .אמר לו הקב"ה :אני אמרתי בנפשתם ולא באבותם .אמנם מפשט הירושלמי משמע
שביזוי החיים חמור יותר ,שכתב "אפילו אחר מיתה" ,וכן פירש ראבי"ה שם( .עיין גשר
החיים פרק ה פיסקה ג שמיישב את הסתירה בין השיטות).
בשלחן ערוך (אורח חיים סימן תרו ,ג) נפסק – "תקנת קדמונינו בחרם ,שלא להוציא שם
רע על המתים" .וכתב בספר כף החיים (שם סעיף קטן מו) שאמנם לא מצינו שנקנס משה
רבנו בחרם ,חס ושלום .אלא שקדמונינו החמירו אף לחייב חרם.
אוצר מושגים
איסור לבזות המת
המדבר רע על שוכני עפר ,צריך לקבל עליו תעניות ותשובה ועונש ממון כפי
ראות בית דין .ואם קבורים בסמוך לו ילך על קבריהם ויבקש מהם מחילה,
ואם הם רחוקים ישלח שם שלוחו (רמ"א חושן משפט סימן תכ ,לח).
מי שציוה לבזות את גופו לאחר מיתה משום כפרה – שומעים לו .שכל מה שעושים
לטובת המת אין זה גנאי (כל בו על אבלות עמוד .)59מצינו גם שחזקיהו המלך ביזה את
אביו אחז המלך לאחר מותו כדי שתהיה לו כפרה בבזיונו (פסחים נו ,א).
אם בייש את המת או הוציא עליו שם רע ,צריך לבקש ממנו מחילה.
ע"ע בקשת מחילה מהמת .כבוד המת.
אל מלא רחמים
תפילה הנאמרת על הקבר לאחר סיום הקבורה או באזכרה בימים שעולים לקבר ,ובה
פניה לה' שיקבל את נשמת הנפטר ,ינחילנה חיי עולם ויאפשר לה מנוחה בגן עדן.
אומרים אל מלא רחמים באזכרה בבית העלמין וגם בבית הכנסת אחר קריאת התורה.
החזן האומר אל מלא רחמים בבית הכנסת נוטל את ספר התורה בימינו ,משום שנודבים
"צ ֶדק ָמלְ ָאה יְ ִמינֶ ָך" (תהלים מח ,יא) ,וגם התורה ניתנה בימין שנאמר
צדקה ונאמר ֶ
ימינוֹ ֵא ׁש דָּ ת" (דברים לג ,ב); וגם כדי שתהא עליו אימת התורה ויתפלל על המת
"מ ִ
ִ
בכוונה.
הנוסח הוא "אל מלא רחמים שוכן במרומים ,המצא מנוחה נכונה על כנפי השכינה…",
והאומרים בטעות "תחת כנפי השכינה" ,טובה שתיקתם מדיבורם (ילקוט יוסף סימן לב,
ב ,בהערה; בשם ספר שני לוחות הברית).
תפילת "אל מלא רחמים" נתקנה לשליח הציבור ,בשונה מתפלת "יזכור" שנועדה לכל
יחיד ויחיד לאמרה עבור קרוביו (גשר החיים פרק לא ,ב ,ג) .יזכור נאמר רק בארבע
פעמים בשנה (בשלושה רגלים וביום הכיפורים) ותפילת אל מלא רחמים נאמרת גם
בעלייה לקבר וגם באזכרות.
359
תונינא אתיב אפלא
אוצר מושגים
נוסח אל מלא רחמים חובר כנראה בשנות הפרעות ת"ח – ת"ט ( ,)1649 – 1648על
ידי הרב יחיאל מיכל מקהילת נמירוב בפולין ,או לזכרו .בעבר היו כמה נוסחים ,רובם
הסתיימו בביטוי המשמעותי ביותר בתפילה זו – "תהא נשמתו צרורה בצרור החיים"
(גשר החיים פרק לא ,ב ,א [ובהערה שם הזכיר בהקשר זה את התאריך כ' בסיון שנקבע
לזכר חורבן קהילות פולין ונזכר גם במשנה ברורה סוף סימן תקפ וכן תקסו ,י .בשונה
הלכות תקפ ,ג מביא מקורות נוספים] .אור לאבל עמ' .)146
המנהג שאין אומרים אל מלא רחמים בימים שאין אומרים תחנון ,כדי שלא לעורר צער
ובכי ,ואף על פי כן נהגו לומר תפילה זו בשבת (ראה אגרות משה ,אורח חיים חלק ב,
סימן עד ,על פי בית יוסף והגר"א סוף סימן רפד) .אפשר לומר אל מלא רחמים גם אם אין
מניין עשרה .הנוסח מובא בעמוד .522
ע"ע אב הרחמים .הזכרת נשמות .השכבה .יזכור .צרור החיים.
אלפא ביתא
מזמור קי"ט בתהלים הבנוי לפי סדר הא"ב .במזמור שמונה פסוקים הפותחים באות א',
שמונה פסוקים הפותחים באות ב' וכן הלאה ,בסך הכל 176פסוקים ( 8פסוקים כפול
22אותיות) .נוהגים לומר בתפילה לרפואתו של חולה את הפסוקים הפותחים באותיות
שמו( ,הערת הרב נבנצל שליט"א – ואחר כך אותיות קר"ע שט"ן) .גם בעלייה לקבר נהגו
לומר את אותיות השם ,ולאחר מכן אומרים את הפסוקים הפותחים באותיות נשמ"ה.
בספר בראשית (ב ,כ) ,מובא שאדם הראשון נתן שמות לבעלי החיים .נתינת שם היא
הגדרת התוכן הפנימי של הדבר בעצמותו .כלפי חוץ רואים את הצדדים החומריים
שאינם משקפים את המהות הפנימית .השם הוא בבחינת נשמה והבעת התוכן הפנימי
של עצם הדבר .שמו של האדם מסמל את מהותו ,עצמותו ופנימיותו .לאחר פטירת
האדם ,גופו – המסמל את חיצוניותו הזמנית של האדם – נקבר ומתכלה ,אך עדיין
נשארת מהותו הפנימית המסומלת בנשמתו .תוכן נצחי זה מובע באמירת אותיות שמו
ולאחר מכן אותיות נשמ"ה.
ישנם כמה וכמה מזמורים בתהלים לפי סדר הא"ב .מזמור קי"ט בנוי בא"ב כפול שמונה.
המספר שמונה מסמל ביהדות את הממד העל טבעי בעולם (המספר שבע מסמל את
הטבע ,ושמונה שלאחריו מסמל את העל טבעי .עיין במהר"ל תפארת ישראל פרק ב).
באמירת הפסוקים לעילוי נשמה ,באים לבטא את היות הנשמה שייכת לממד העל טבעי
ואת נצחיותה.
המזמור ואותיות נשמ"ה מובאים לקמן מעמוד .511
על פי עקרון זה ,ישנו גם לימוד משניות לפי אותיות שמו של הנפטר ,לעילוי נשמה.
רשימת פרקי משניות על פי סדר א"ב מובאת לקמן עמוד .533ע"ע עילוי נשמה.
אנינות
360
הזמן מהפטירה ועד הקבורה .אנינות היא לשון צער ועצב .מהתורה אנינות נוהגת רק
ביום הפטירה עד הערב ,ומשמעותה ההלכתית היא לאיסור אכילת קדשים (ויקרא י ,יט),
ומעשר שני (דברים כו ,יד) .מדרבנן אנינות נוהגת גם לאחר מכן עד הקבורה (ברכות טז,
תמה ןורא םיפרשנה רפא
אוצר מושגים
ב) .האנינות היא השלב הקודם לאבלות ,והיא מצב קבוע ,שבו האבל לא אמור לעסוק
בשום דבר מלבד הטיפול בנפטר ובקבורתו ,לעומת האבלות שהיא תהליך ארוך ,מדורג
ומשתנה.
הטעמים לדיני אנינות ,הפוטרים את האונן מכל מצוות עשה שבתורה ,הם שניים :האחד,
מפני כבודו של מת ,כלומר ,מבחינה רעיונית האונן מראה שכל כולו מרוכז בצער על
פטירת קרובו שנפטר .השני ,מפני הצורך המעשי לטפל בכל צרכי הלוויה והקבורה,
בזריזות וביעילות המירבית.
האונן נקרא בפי חז"ל "מי שמתו מוטל לפניו" (ברכות יז ,ב) ,דהיינו – אם האונן יכול לטפל
בנפטר ,עליו מוטלת החובה לטפל בו .מטעם זה אם אין האונן מסוגל לטפל בנפטר ,כגון
אם הוא מעוכב בגלל השלטונות או שהבאתו מארץ לארץ מתעכבת ,או שכבר נמסר
לחברה קדישא האמורה לקברו במקום אחר ,אין לו גדר הלכתי של אונן.
ע"ע מי שמתו מוטל לפניו.
אפר הנשרפים
מי שנשרף באסון ,קוברים את אפרו באדמה .אף על פי שאין מצות קבורה על אפר ,וגם
אינו מטמא (משנה אהלות פרק ב ,ב) .הטעמים לקבורת האפר :משום איסור הנאה מן
המת .משום שאפר הנשרפים דומה לאפר הקרבנות הטעון גניזה .משום שבאפר נשאר
ה"לוז" – אותה נצחיות שממנה עתיד האדם לחיות בתחיית המתים.
אפשר לקבור את האפר באדמה בתוך כלי ,אך עדיף לקבור באדמה ממש.
מעיקר הדין אין חובת לוויה באפר ,וגם אין חובה לבנות מצבה .גם אין עומדים עליו
בשורה ,ואין אומרים ברכת אבלים .האבלות מתחילה מזמן שנפטר ,ולא מזמן הקבורה
(גשר החיים פרק טז ,ח – ט) .ע"ע לוז.
ארון המת
קבורת המת בארון נהגה עוד מימים קדומים ,ונזכרה בתורה אצל יוסף "וַ ִ ּיישֶׂ ם ָ ּב ָארוֹ ן
ְ ּב ִמ ְצ ָריִ ם" (בראשית נ ,כו) .אף חכמי ישראל נקברו בארונות ,כגון עקביא בן מהללאל
(עדיות פרק ה ,ו) ,רבי יהודה הנשיא (ירושלמי כלאים פרק ט ,ג ) ועוד.
אין להסתפק בקבורה בארון ולהניחו בלא קבורה בקרקע ,כיון שהמצוה מן התורה היא
לקבור את המת בעפר .לכן הנותן את מתו בארון ולא קברו בקרקע ,עובר משום בל תלין
את המת .אלא שאם נתנו בארון וקבר את הארון בקרקע אינו עובר עליו .מכל מקום
"כי ָע ָפר ַא ָּתה וְ ֶאל
טוב לקבור את המת בקרקע ממש ,ואפילו בחוץ לארץ ,כמו שנאמר ִּ
ָע ָפר ָּת ׁשוּב" (בראשית ג ,יט) .לכן רבי יהודה הנשיא ציוה לנקב את ארונו (צוואת רבי
בירושלמי כלאים פרק ט ,ג; וירושלמי כתובות פרק יב ,ג) .כך גם פסק הרמב"ן להלכה
(תורת האדם עמוד קיז) ,וכך גם נפסק להלכה בשלחן ערוך (יורה דעה סימן שסב ,א).
גם בפרקי דרבי אליעזר (פרק לד) משמע שיש עניין לקבור דווקא בארץ ,וישנה משמעות
לקשר בין הגוף והעפר – "רבי שמעון אומר :כל הגופות נוגעים בעפר הארץ עד שאינו
משתייר מן הגוף אלא כמלוא תרווד רקב ,והוא מתערב בעפר הארץ כשׂ אור שהוא
מתערב בעיסה – מיפה ומרבה ומעלה את כל הגוף בלא מום ,כשׂ אור שהוא מיפה ומרבה
361
תמה ןורא
אוצר מושגים
את העיסה" .גם בזהר מובא יתרון הקבורה בקרקע ממש – "כמה טב לון בין לצדיקי בין
לחייבי ,למהוי גופא דילהון דבוק בארעא ולאתעכלא גו עפרא" (פרשת תרומה דף קנא).
הקבורה בכוכים ובמערות שנהגה בזמן המשנה והתלמוד ,היתה בארונות שניתנו
בתוך הכוכים .הארונות היו מעץ ,מאבן ,ממתכת ומחרס .תחילה היו קוברים בחפירות
עמוקות ,ולאחר שהיה מתעכל הבשר היו מלקטים את העצמות וקוברים אותן בארון.
בבבל היו קוברים בארון ,אלא שהיו נותנים עפר על פניו ועל עיניו (תשובת רב נטרונאי
גאון ,מובאת בתורת האדם לרמב"ן ,עמוד קטז) .כיום יש לקבור בארונות של עץ (רמב"ם
הלכות אבל פרק ד ,ד ,מצוטט בבית יוסף יורה דעה סימן שסב).
היו מקומות שנהגו לקבור כהנים ובכורים בארון משום חשיבות ,אך הפוסקים קראו תגר
על מנהג זה ,משום שעיקר מצות קבורה היא בקרקע ממש (חכמת אדם כלל קנח ,א) .גם
בספר הזהר (פרשת ויחי דף רנא) כתב שאין להניח שום אדם בארון ,אלא רק צדיק כיוסף
ששמר ברית קודש ,אבל לשאר בני אדם יש לקברם בקרקע( .ראה הקונטרס היחיאלי,
בית עולמים פרק ח).
בגשר החיים (חלק ב פרק ז) האריך לבאר את ההבדל בין ארון למיטה .למרות האפשרות
לנשיאה ולקבורה בארון ,הדגיש את העדיפות לנשיאת המת במיטה וקבורה בקרקע,
(זאת בעקבות דרישה שהיתה בזמנו לשאת את הנפטר בארון ולא בכליבה ,עיין שם).
הרב הוכיח שבכל הדורות הקודמים נהגו לישא את המת רק במיטה ,והארון שמש רק
לקבורה בתוך הקבר ,או לנשיאת הנפטר למרחקים גדולים כמו למשל אצל יעקב אבינו
או אצל יוסף( .עיקר עניינו של הרב היה למנוע מצב שבו יחזרו לקבור בארונות ,וכתוצאה
מכך ירצו לקשט יותר ויותר את הארונות ,עד שיגיעו שוב למה שמתואר במסכת מועד
קטן ,שהיו העניים מתביישים .לעומת זאת בזמן שהכל נוהגים במיטה פשוטה – זהו
כבודו של מת).
גם בקונטרס היחיאלי (בית עולמים פרק ז) הוכיח שהיו מוציאים את המת במיטה ולא
בארון ,ובארון היו משתמשים רק להעביר את הנפטר ממקום למקום:
המורם מכל האמור ,שהיו מוציאים את מתיהם במטות ולא בארונות ,ואפילו
בחוץ לארץ …ובארץ ישראל לא היו משתמשים בארונות כלל ,אם לא לעת
הצורך שהוא להולכה מעיר לעיר ,ועל פי רוב אחר עיכול הבשר .וקוברים
בארץ ממש בכדי שיתעכל הבשר מהר ויתבטלו הצער והדינים מעליו .כנזכר
בזהר הקדוש (פרשת משפטים) שכל זמן שהבשר קיים ,מידת הדין נפרעת
ממנו.
ההכנסה לארון יכולה להחשב בתנאים מסוימים במניין זמן האבלות:
אם נתנו את המת בארון ונתנוהו בחדר אחר ולא קברוהו לפי שהיתה העיר
במצור ,מונים לו מיד שבעה ושלושים לאבלות אף על פי שדעתם לקברו
בבית הקברות אחר המצור .וסתימת הארון נחשבת לגביהם כקבורה וחלה
עליהם אבלות מיד (שלחן ערוך יורה דעה סימן שעה ,ד).
362
כשמכניסים את המת לארון אומרים פסוקים מיוחדים:
תמה ןורא
יה ׁ ִש ְב ָעה
יה ָעלֶ ָ
ֹאש ּה וְ ׁ ִש ְב ָעה נֵ ר ֶֹת ָ
יתי וְ ִה ֵּנה ְמנוֹ ַרת זָ ָהב ֻּכ ּ ָל ּה וְ גֻ ּ ָל ּה ַעל ר ׁ ָ
ָ"ר ִא ִ
ֹאש ּה" (זכריה ד ,ב).
וְ ׁ ִש ְב ָעה מו ָּצקוֹ ת לַ ֵּנרוֹ ת ֲא ׁ ֶשר ַעל ר ׁ ָ
ֹאשה ְּת ׁ ֻשאוֹ ת ֵחן
"מי ַא ָּתה ַהר ַה ָ ּגדוֹ ל לִ ְפנֵ י זְ ֻר ָ ּב ֶבל לְ ִמ ׁישֹר וְ הוֹ ִציא ֶאת ָה ֶא ֶבן ָהר ׁ ָ
ִ
ֵחן לָ ּה" (שם פסוק ז).
"וְ ַע ָּתה יִ גְ דַּ ל נָ א כּ ַֹח ֲאדֹנָ י ַּכ ֲא ׁ ֶשר דִּ ַ ּב ְר ָּת לֵ אמֹר :ה' ֶא ֶר ְך ַא ּ ַפיִ ם וְ ַרב ֶח ֶסד נֹשֵׂ א ָעוֹ ן
אוצר מושגים
"וְ לֹא יָ בֹא ּו לִ ְראוֹ ת ְּכ ַב ּ ַלע ֶאת ַה ּק ֶֹד ׁש וָ ֵמתוּ" (במדבר ד ,כ).
וָ ָפ ׁ ַשע וְ נַ ֵּקה לֹא יְ נַ ֶּקה ּפ ֵֹקד ֲעוֹ ן ָאבוֹ ת ַעל ָ ּבנִ ים ַעל ׁ ִש ּ ֵל ׁ ִשים וְ ַעל ִר ֵ ּב ִעיםְ :סלַ ח
אתה לָ ָעם ַה ֶּזה ִמ ִּמ ְצ ַריִ ם וְ ַעד ֵה ָּנה:
נָ א לַ ֲעוֹ ן ָה ָעם ַה ֶּזה ְּכג ֶֹדל ַח ְסדֶּ ָך וְ כַ ֲא ׁ ֶשר נָ שָׂ ָ
ֹאמר ה' ָסלַ ְח ִּתי ִּכ ְד ָב ֶר ָך :וְ אוּלָ ם ַחי ָאנִ י וְ יִ ָּמלֵ א כְ בוֹ ד ה' ֶאת ָּכל ָה ָא ֶרץ" (במדבר
וַ ּי ֶ
יד ,יז – כא).
יש כוונות מיוחדות שיש לכוון בהן על פי הקבלה כשאומרים פסוקים אלו והן מובאות
בספר מעבר יַ בּ ֹק (מאמר שפתי רננות פרק יד) המשווה את הכנסת המת לארון לכניסת
נח לתיבה.
כיום מקובל בארץ ישראל לקבור בקרקע ממש ,חוץ מאשר הרבנות הצבאית שקוברת
בארון .יש לנקב את הארון .המקור לכך – "תהא ארוני נקובה" אצל רבי יהודה הנשיא
(ירושלמי כתובות פרק יב ,ג) .תשובה מפורטת לגבי קבורה צבאית בארון ,מובאת
בספר "משיב מלחמה" של הרב גורן (כרך ג שער ו) .הרב גורן קובע שם שנהלי הקבורה
הצבאיים יכולים להיות שונים מאשר הנהלים האזרחיים ,ואין בזה משום שינוי מנהג
המקום כיון שהצבא נחשב כקהילה נפרדת .בחוץ לארץ יש מדינות שבהם המנהג לקבור
בארון .התייחסות לקבורה בארון ,סוגי הארונות ומחיריהם ,מובאת בספר "דרכה של
היהדות במוות ובאבלות" בעמוד .38
כיום כשמעבירים מתים מחוץ לארץ לארץ ישראל ,מוציאים אותם מן הארון וקוברים
אותם בקרקע .ואם ירצו לשנות ולקבור עם הארון ,יש בזה פגיעה בכבוד המתים ,וגם הוא
נגד המנהג המקובל בישראל .לכן אין לשנות (ילקוט יוסף סימן מה ,א).
לגבי שימוש בארון המת לאחר שהוציאו ממנו את המת .במקום שאין קוברים בארון,
והעבירו את המת בארון מעיר לעיר ,מכיון שהניחו את המת בארון על דעת לפנותו
משם – לא נאסר .אבל אם הביאו את המת בארון מחוץ לארץ – מקום שנהגו לקבור
בארון ,ויש לשער שהניחוהו בארון על דעת לקברו בו ,הרי הוקצה הארון למת ונאסר
בהנאה (גשר החיים פרק ח ,יא – יב) .גם לגבי טלית :בארץ ישראל לא נהגו לקבור בה את
המת ,ולכן אינה נאסרת בהנאה כיון שכיסו בה את המת רק לפי שעה .אבל אם נשלח
המת מחוץ לארץ מעוטף בטלית ממקום שנהגו לקבור את המת בטליתו ,הרי הקצו את
הטלית למת ונאסרה בהנאה .למעשה כיון שאין רוצים לשנות מלבושי מת אחד משאר
מתים ולקברו בטלית ,קוברים את הטלית מעל אהל המת בתוך הקבר (גשר החיים פרק
י פיסקה ה).
ע"ע איסור הנאה מהמת .כליבה .קבורה.
363
תורבקה
תיב אתבכשא
אוצר מושגים
אשכבתא
ע"ע השכבה.
בית הלוויות
בדרך כלל מקום טהרת הנפטר ,ברוב המקומות בצמוד לבית הקברות .סדר הטיפול
בנפטר הוא :לאחר הרישוי המנהלי מתבצעת טהרת הנפטר על ידי החברה קדישא.
לאחר מכן מועבר הנפטר למקום יציאת הלוויה (אלא אם כן הלוויה יוצאת מבית הלוויות
עצמו) ,משם יוצאת הלוויה לבית העלמין .ע"ע בית הקברות.
בית הפרס
שדה שיש בו ספק טומאת מת .כגון שדה שהיה בו קבר ונחרש ,וחוששים שעצמות המת
ועפר הקבר נתפזרו בשדה.
יש כמה הסברים לשם בית הפרס .או על שם התפרסות והתפשטות הטומאה על פני כל
השדה ,או מלשון פרוסה ,שעצמות המת נפרסו ונשברו ,ונתפרסו בשדה .ויש שפירשו
לשון פרסה ,שפרסות בני האדם נמנעות לילך שם מפני הטומאה.
יש שלושה סוגי בית הפרס :שדה שנחרש בו קבר ,כאמור לעיל .שדה שאבד קבר בתוכו.
שדה בוכין – שבוכים שם על המתים ורוחצים אותם ,והחשש הוא שמא נידלדל אבר מן
המת ונפל שם .החשש בשדה בוכין פחות חמור מאשר בשדה שנחרש בו קבר או שדה
שאבד בו קבר (משנה אהלות פרק יח ,ב).
שיעורו של בית הפרס ,מאה אמות ממקום הקבר שנחרש ,לכל רוח.
בית הפרס שטיהרוהו ,הרי זה טהור (שם משנה ה).
מקורות – משנה אהלות פרקים יז – יח .משנה תורה לרמב"ם פרק עשירי מטומאת מת.
שלחן ערוך יורה דעה סימן שסט; שעב.
בית הקברות
364
מקום קבוע לקבורת המתים .נקרא גם "בית מועד לכל חי" (על פי איוב ל ,כג) ,ובשם "בית
עולם" (על פי קהלת יב ,ח) ,ובלשון חז"ל נקרא "בית עלמין" (למשל בסנהדרין יט) .נקרא
גם בשם "בית החיים" על שם מעבר החיים ממצב למשנהו.
יש כללים למיקום בית הקברות ולהתנהגות בתוכו .היו מרחיקים את בית הקברות מחוץ
לעיר חמשים אמה (משנה בבא בתרא ב ,ט; שלחן ערוך יורה דעה סימן שסה ,ב) .אין
נוהגים קלות ראש בבית הקברות (שלחן ערוך יורה דעה סימן שסח) .לא יהלך אדם
בבית הקברות ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו מפני שהוא לועג לרש (שלחן ערוך שם
סימן שסז ,ב – ג) .הנכנס לבית הקברות לאחר שלושים יום מברך ברכת אשר יצר אתכם
בדין .בבית הקברות יש טומאה ולכן אסור לכהן להיכנס שם אלא רק לשבעה קרובים.
בימים שהיו גוזרים תענית על הציבור היו יוצאים לבית הקברות ,כלומר הרי אנו חשובים
שדקא יברקב יח לכל דעומ תיב
אוצר מושגים
לפניך כמתים ,או כדי שיבקשו עלינו המתים רחמים (תענית טז) .כשמבקשים מהמתים
שיבקשו עלינו רחמים ,צריך להיזהר שלא להיות דורש אל המתים.
נהגו להשתטח על קברי אבות .נהגו לעלות לבית הקברות בתשעה באב ובחודש אלול
ובעשרת ימי תשובה ,ובפרט בערב ראש השנה וערב יום הכפורים ,ומרבים בתחינות
ונותנים שם צדקה לעניים.
ע"ע בית מועד לכל חי .ברכת אשר יצר אתכם בדין .טומאה .לועג לרש .קברי אבות.
בית מועד לכל חי
"כי יָ ַד ְע ִּתי ָמוֶ ת ְּת ׁ ִש ֵיבנִ י ו ֵּבית
במקור כינוי לבית הקברות ,על פי הפסוק באיוב ל ,כג – ִּ
מוֹ ֵעד לְ כָ ל ָחי" .משמעות הביטוי היא כינוי למקום שבסופו של דבר כל חי עתיד להגיע
אליו ,שהרי סוף כל אדם למיתה .כיום משמש הביטוי בעיקר לבית הלוויות בו מספידים
את הנפטר ושם מתחילה הלוויה .ע"ע בית הקברות.
בית עלמין
ע"ע בית הקברות.
במתים חפשי
ביטוי הבא לציין את התנתקותו של המת מהאפשרות לקיים מצוות .מבוסס על הגמרא
(מסכת שבת ל ,א):
לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות קודם שימות .שכיון שמת ,בטל מן
התורה ומן המצוות ואין לקדוש ברוך הוא שבח בו .והיינו שאמר רבי יוחנן:
"ב ֵּמ ִתים ָח ְפ ׁ ִשי" (תהלים פח ,ו)? כיון שמת אדם ,נעשה חפשי מן
מהו שכתוב ַ ּ
התורה ומן המצוות.
ע"ע לועג לרש.
בקרבי אקדש
ביטוי שמשמעותו שמיתת צדיקים מכפרת .המקור הוא בדברי משה רבנו אל אחיו
הגדול ממנו – אהרן הכהן הגדול ,בשם ה' .הדברים נאמרו אחרי מות שני בני אהרן נדב
ואביהוא ,בהקריבם אש זרה לפני ה' (ויקרא י ,ג) .נדב ואביהוא הקטירו לפני ה' ונכנסו
אל הקודש ללא ציווי וללא רשות ,בניגוד לכללי ההתנהגות במשכן ,ועקב כך מתו .נדב
ואביהוא ,מלבד היותם בני אהרן ,היו תלמידים מובהקים של משה רבנו ,נחשבו מגדולי
תלמידי החכמים שבדור ,והיו המועמדים לכהונה גדולה לאחר אביהם .יזמתם ,חטאם
ומיתתם נידונים בהרחבה בדברי חז"ל ובפרשנים.
מיתתם אירעה בשיאו של אירוע לאומי נדיר ונשגב ,חנוכת המשכן והמזבח ,והשראת
שכינה בישראל .התרחשות בו זמנית של התפרצות שמחה עצומה מצד העם ,עקב
365
תמהמ הליחמ תשקב
אוצר מושגים
השראת השכינה במשכן לאחר הציפיה הדרוכה לכך – "וַ ַ ּי ְרא ָּכל ָה ָעם וַ ָ ּירֹנּ ּו וַ ִ ּי ּ ְפל ּו ַעל
יהם" ,עם האסון הכבד שארע לחתן השמחה המרכזי – אהרן הכהן הגדול ,גרמה
ּ ְפנֵ ֶ
לצער ואבל ,וגם למבוכה רבה ולצורך בהדרכה צמודה מצד משה רבנו כיצד יש לנהוג
במצב מורכב זה .משה הורה לאהרן ולבניו לא לנהוג אבלות בשל קדושת המעמד ועקב
התפקיד והמשמעות הציבורית שיש להם .האבלות הפרטית נדחתה מפני השמחה
הציבורית.
רש"י שם פירש "הוּא ֲא ׁ ֶשר דִּ ֶ ּבר ה' לֵ אמֹר ִ ּב ְקר ַֹבי ֶא ָּק ֵד ׁש" – היכן דבר? "וְ נ ַֹע ְד ִּתי ׁ ָש ָּמה לִ ְבנֵ י
יִ שְׂ ָר ֵאל וְ נִ ְקדַּ ׁש ִ ּבכְ ב ִֹדי" (שמות כט ,מג) ,אל תקרי 'בכבודי' אלא 'במכובדי' .אמר לו משה
לאהרן :אהרן אחי ,יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום ,והייתי סבור או בי
"ב ְקר ַֹבי ֶא ָּק ֵד ׁש – שלא
או בך .עכשיו אני רואה שהם גדולים ממני וממך" .והרמב"ן כתבּ ִ :
יהרסו אל קדושתי ,וְ ַעל ּ ְפנֵ י כָ ל ָה ָעם ֶא ָּכ ֵבד – שיהיו נוהגים כבוד במקדשי".
ניתן לומר שעצם גילוי השכינה גורם להקפדה יתרה כלפי בני האדם .קירבה אל המלך
מחייבת יותר את המקורבים אליו .ככל שהקירבה גדולה יותר ,המחויבות להתנהגות
ראויה ומושלמת עמוקה יותר .יש לאדם לנהוג משנה זהירות בעמדו לפני המלך .נדב
ואביהוא היו קדושי עליון אך מתברר שנטלו מדעתם יוזמה שלא במקומה .מיתתם היתה
מכה קשה לעם ישראל ,אך לימדה את ישראל שהמושג עם סגולה הוא מושג מחייב
ותובעני .העמידה לפני ה' אין בה שררה וכוחניות ,אלא דרישה להתנהגות מוסרית ראויה
וצודקת ללא רבב.
ניתן להשוות זאת לחשמלאי העובד עם זרם במתח גבוה ,שעליו להיזהר כפל כפליים
מאשר בזרם ביתי .יש כוח עצום למתח הגבוה היכול להביא תועלת מרובה .אך אסור
לאדם לגשת אליו ללא הדרכה מתאימה .עם ישראל העומד לפני ה' נמצא ב"מתח רוחני
גבוה" .וככל שדרגת האדם הפרטי גבוהה יותר ,כך הדרישות הרוחניות ממנו גבוהות
יותר .כל שגיאה קטנה אצל אדם גדול יש בה משמעות ,בשונה מאדם שדרגתו הרוחנית
קטנה .לכן אמרו חכמים שה' מדקדק עם צדיקים כחוט השערה .השראת שכינה בעם
ישראל בכלל וגם באדם בפרט היא פסגת השאיפות ,תכלית המעלה האנושית והשיא
הרוחני שניתן להגיע אליו .ממותם של נדב ואביהוא למדו ישראל ששכינה עשויה
לשרות ביניהם ,אך גם נוכחו לדעת שיש כללי התנהגות ראויים ומחויבים לכך.
ע"ע מיתת צדיקים מכפרת.
בקשת מחילה מהמת
366
החוטא לחברו ,ומת חברו קודם שיבקש מחילה ,מביא עשרה בני אדם
ומעמידן על קברו ,ויאמר בפניהם – חטאתי לה' אלהי ישראל ולפלוני זה,
שכך וכך עשיתי לו .ואם היה חייב לו ממון ,יחזיר ליורשים (הלכות תשובה
לרמב"ם פרק ב ,יא).
אם חרפו לאחר מיתה אין צריך לילך על קברו ,אלא מבקש ממנו מחילה
במקום שביישו (מגן אברהם אורח חיים סימן תרו סעיף קטן ז) .אמנם בספר
אבא יכזמ ארב ןנימ רב
לקראת סיום הקבורה מבקשים מחילה מהמת.
איש החברה קדישא אומר:
(פלוני/ת בן/בת פלוני/ת) בשם החברה קדישא ,בשם החברים שהתעסקו
בך ,בשם משפחתך וידידיך ,אני מבקש ממך מחילה ,אם חס ושלום פגמנו
איזה דבר בטהרה ובנשיאת המיטה או בתיקון הקבר.
סלח/י נא לנו כי שגגה היא .כל מה שעשינו היה לכבודך על פי מנהגי החברה
קדישא.
אנו פוטרים אותך מהיות חבר/ה בכל חברה או אגודה שהיא.
לך/לכי בשלום ותנוח/י על משכבך בשלום ,ותעמוד/ותעמדי לגורלך לקץ
הימין.
היה/היי נא מליץ/מליצה טוב/ה בעד משפחתך וידידיך.
וחיים ושלום יהיה לנו ולכל ישראל עד העולם.
אוצר מושגים
כף החיים (שם סעיף קטן לה) הכריע כדעות המחמירות שצריך לילך על
הקבר גם אם ביישו לאחר מיתה.
ע"ע והמתים אינם יודעים מאומה.
בר מינן
כינוי לנפטר .המשמעות המילולית בארמית היא "חוץ מאיתנו" ,כמו שאומרים "לא
עלינו" .זו דוגמא לכך שמי שדיברו על מוות או על נפטר ,ניסו להרחיק מעצמם את
המיתה ,ולהבדיל את עצמם מן המת .גם כשמזכירים את המת בהקשר עם אדם חי,
נוהגים לומר על החי "יבדל לחיים ארוכים" .ע"ע רחמנא ליצלן .שבק חיים.
ברא מזכי אבא
ביטוי בארמית שמשמעותו המילולית היא "הבן מזכה את האב" .העיקרון הוא שאדם
יכול להוסיף זכויות לנפטרים בכלל ולאביו ואמו בפרט ,על ידי מעשים טובים ומצוות
שיעשה לכבודם ,לזכותם ולעילוי נשמתם .באופן זה הבן מזכה את הוריו ומכבדם לא רק
בחייהם אלא גם לאחר מותם.
מדברי ברזילי הגלעדי שאמר (שמואל ב' ,יט ,לח) "אמות בעירי" נראה כי יש
הנאה למתים שבניהם ואוהביהם ילכו על קבריהם להשכיב אותם ולבקש
לנשמתם טובה ,ומטיבים להם באותו עולם .ותפלת הבן על אביו שלמדו
תורה וכן תלמיד על רבו ותלמידי חכמים הלומדים זה על זה ,ודאי תהיה יותר
רצויה ותעשה להם יותר נייחא מתפילת אחרים… ואם האבות צוו לבנים
לעשות דברים לאחר מותם ,כשיעשו הבנים הוא כאילו יעשוהו האבות כי
367
םילבא תכרב המשנ יוליעל תוכרב
אוצר מושגים
ברא מזכי אבא ,כיון שעל ידי האב זכה הבן לעשות (מעבר יַ בּ ֹק מאמר שפתי
רננות פרק כג).
ע"ע דובב שפתי ישנים .עילוי נשמה .קדיש.
ברכות לעילוי נשמה
ברכה ואכילה לעילוי נשמת המת.
בדרך כלל אדם אוכל מחמת רעב ,צורך או תענוג .אמנם אדם מישראל מברך לפני אכילת
מזונו ,ומשמעות הברכה היא הבעת תודה על האכילה ונטילת רשות לאכול .אבל עיקר
עניינה של האכילה הוא הצורך האנושי.
בברכות לעילוי נשמה העניין הפוך – עיקר עניינה של האכילה הוא לברך את ה' ,וכדי
שאפשר יהיה לברך את ה' – אוכלים .האכילה היא אמצעי לברך את ריבונו של עולם,
ולא כבדרך כלל ,שעצם האכילה היא העיקר והברכה היא המכשיר לה.
על פי ההשקפה היהודית ,כל מעשה טוב הנעשה בגלל הנפטר או לכבודו נזקף לזכותו
בחשבונות של מעלה .הדוגמא היותר מפורסמת היא הקדיש – מקדשים את שמו של
הקדוש ברוך הוא כדי לזכות בכך את נשמת הנפטר.
כיון שכל המטרה היא לזכות את האוכלים בברכה ולא באכילה ,הרי שהאכילה היא
בעיקר סמלית .כך למשל אדם אוכל צימוק אחד כדי לברך "בורא פרי העץ" ,אוכל בוטן
אחד כדי לברך "בורא פרי האדמה" .ואין תכלית האכילה אותו הבוטן או הצימוק אלא
התכלית היא לזכות לברך את ריבונו של עולם .וזכות הברכה עומדת לזכות נשמת אותו
הנפטר שלעילוי נשמתו מברכים.
כדי שאפשר יהיה לברך כמה שיותר ברכות ,יש סדר בברכות .בכיבוד בבית האבלים
כשלא אוכלים לחם הסדר הוא – בורא מיני מזונות ,בורא פרי הגפן ,בורא פרי העץ ,בורא
פרי האדמה ,שהכל נהיה בדברו (ראשי תבות מג"ע א"ש).
יש בתי אבלים שכותבים בהם במקום נראה לעין ,שהברכות הן לעילוי נשמת הנפטר
(פלוני/ת בן/בת פלוני/ת).
ע"ע ברא מזכי אבא .עילוי נשמה .קדיש.
ברכת אבלים
לאחר הקבורה ,כשהיו מגיעים לרחבה של עיר ,היו מברכים ברכת אבלים .לכן יש מקומות
בהן נקראת ברכה זו בשם ברכת רחבה .המקור מובא בגמרא (כתובות ח ,ב):
368
כשנפטר בנו של ריש לקיש ,הלכו לבית האבל לנחמו .אמר רב חייא בר אבא
למתורגמן :קום אמור דברים כנגד שבחו של הקב"ה ,פתח ואמר :האל הגדול
ברוב גדלו ,אדיר וחזק ברוב נוראות ,מחיה מתים במאמרו ,עושה גדולות
עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר ,ברוך אתה ה' מחיה המתים .אמר לו:
קום אמור דברים כנגד האבלים ,פתח ואמר :אחינו המיוגעים המדוכאין
באבל הזה ,תנו לבבכם לחקור את זאת ,זאת היא עומדת לעד ,נתיב הוא
ןוזמה תכרב ןידב םכתא רצי רשא תכרב
אוצר מושגים
מששת ימי בראשית ,רבים שתו רבים ישתו ,כמשתה ראשונים כך משתה
אחרונים ,אחינו ,בעל נחמות ינחם אתכם ,ברוך מנחם אבלים .אמר לו :קום
אמור דברים כנגד מנחמי אבלים ,פתח ואמר :אחינו גומלי חסדים בני גומלי
חסדים ,המחזיקים בבריתו של אברהם אבינו .אחינו ,בעל הגמול ישלם
לכם גמולכם ,ברוך אתה משלם הגמול .אמר לו :קום אמור דברים כנגד כל
ישראל ,פתח ואמר :ריבון העולמים ,פדה והצל ,מלט ,הושע עמך ישראל
מן הדבר ומן החרב ומן הביזה ,ומן השדפון ומן הירקון ,ומכל מיני פורעניות
המתרגשות ובאות לעולם ,טרם נקרא ואתה תענה ,ברוך אתה עוצר המגפה.
הרמב"ן (תורת האדם עמוד קנ) מביא בשם הגאונים נוסח אחר לברכה" :ברוך אתה ה'
אלוהינו מלך העולם דיין הרחמים שופט אמונות שדינו דין אמת כדכתיב הצור תמים
פעלו ,ברוך אתה ה' מנחם אבלים" .משמע מהרמב"ן שמנהגות אלו בטלו בתקופתו
למרות שנהגו בדורות הקודמים ,כיון שאין ברכות אלו חובה אלא רשות ,שהן ברכות
השבח (שם ,קנג – קנד).
ברכה זו מוזכרת גם בטור (יורה דעה סימן שעו) אך לא נפסקה להלכה בשלחן ערוך ואין
נוהגים בה כיום.
ברכת אבלים היא גם כינוי לתוספת שמוסיפים בברכת המזון כשמברכים אותה בבית
האבל .הנוסח מובא לעיל עמוד .110אף שברכה זו נזכרת בגמרא (ברכות מו ,ב .מסכת
שמחות סוף פרק יד) ובספרי ההלכה ,ונפסקה בשלחן ערוך (אורח חיים סימן קפט ,יורה
דעה סימן שעט) ,והיא מצויה בסידורים בנוסחים שונים ,אין האשכנזים נוהגים לאומרה.
לפי מנהגי עדות המזרח ולפי מנהג תימן נהוג לאומרה כנוסח אחר של ברכת הטוב
והמטיב ,ועיקרה דברי תנחומים ובקשה שלא תהא עוד צרה ויגון.
הטעם שמוסיפים ניחום לאבלים דווקא בברכת המזון ולא בתפילה ,כי בשעת ברכת
המזון הוא עת שמחה ורצון .כי כשהאדם שבע הוא מברך בעין טובה .וכשם שהוא מברך
בחדוה ועין טובה ,כך מתברך ונותנים לו בחדוה ובעין טובה .ולכן טוב עין הוא יברך וינחם
בברכת הטוב והמטיב (מעבר יַ בּ ֹק מאמר שפת אמת פרק לו).
ברכת אשר יצר אתכם בדין
הברכה שמברכים כשרואים את בית הקברות ,למי שלא ראה קברי ישראל שלושים
יום .יש בתי עלמין שהברכה מופיעה בכניסה אליהם .את הברכה ופירושה ניתן למצוא
בעמוד .230
ברכת המזון
ע"ע ברכת אבלים.
369
קפודו ללוג םיתמ לש םימשב
אוצר מושגים
בשמים של מתים
בימי התלמוד היו משתמשים בבשמים אצל המת ,כדי להעביר את הריח .להלכה אין
מברכים על בשמים של מתים ,כיון שלא נעשו להריח בהם אלא רק כדי להעביר את
הריח הרע (שלחן ערוך אורח חיים סימן ריז ,ב).
על פי מנהגי תימן ,נהגו לשים חבילות של שיחי בושם ,כגון ריחן ,בתוך תכריכי המת,
כדי שלא יתבזו מתים שכבר התחילו להסריח .ועוד נהגו שכשנושאים את המיטה לבית
הקברות ,עוצרים ועושים מעמד ומושב ,שניים או שלושה נערים מחזיקים בידם מחתה
מלאה גחלי אש ועוברים בקרבת המיטה ,ומקטרים עליהם גרגרי לבונה כדי שלא יתבזה
המת שכבר התחיל להסריח .משום כך נקראת הלבונה "מוגמר של מתים" (הליכות תימן,
מנהגי קבורה ואבלות עמוד .)329
גדול הבית
החשוב במשפחה ,שכל בני הבית נגררים אחריו בנוגע למניין ימי האבלות כשמת אחד מן
הקרובים .האבל שענייני המת וקבורתו נחתכין על פיו ,לאו דווקא הגדול בשנים.
קרוב שלא ידע שמת קרובו ובא באמצע השבעה לבית האבלים ,ושם יושב גם גדול
הבית – מצטרף לאבלים ויושב רק את מספר הימים שהם משלימים ,וקם מהשבעה יחד
אתם .אפילו בא ביום השביעי ,אם עדיין לא קמו – יושב אתם שעה קלה וקם יחד אתם.
ואם כבר קמו מאבלותם – מתחיל למנות שבעה לעצמו.
יש ארבעה תנאים כדי שיוכל הקרוב להצטרף אל האבלים:
• כשלא ידע שמת או שלא התחיל באבלות עד שבא למקום האבלים.
• כשגדול הבית בין האבלים (אפילו רק ישב שם והלך משם).
• כשהאבלים יושבים בעיר שמת או שנקבר שם.
• שהקרוב היה בזמן הקבורה לא רחוק ממהלך יום אחד ממקום הקבורה.
אם לא מתקיימים כל ארבעת התנאים ,מונה הקרוב שבעה ימים לעצמו מהזמן
שנודע לו.
כשמוליכים את המת מעיר לעיר ,וחלק מהקרובים נשארים וחלקם מלווים את הנפטר
לעיר האחרת .ככלל ,אלו שאינם מלווים את המת מונים שבעת ימי אבלות משיחזירו
פניהם מהמת ,ואלו שהולכים עמו מונים מסתימת הגולל .אבל כשגדול הבית הולך עם
הנפטר ללוותו ,כולם נגררים אחריו ומונים משעה שייקבר .ודווקא כשמקום הקבורה
אינו רחוק יותר משלושה ימי הגעה.
(טור ושלחן ערוך יורה דעה סימן שעה .גשר החיים פרק יט סעיף ה .אנציקלופדיה
תלמודית ערך גדול הבית .בספרנו בפרק מח – מי שנודע לו על המיתה רק לאחר שקרוביו
כבר החלו לשבת שבעה ,מעמוד .)244
גולל ודופק
370
ע"ע סתימת הגולל ,ובמשנה אהלות ב ,ד.
תומשנ לוגלג ססוג
לשון גוסס הוא מלשון להגיס בקדירה ,שהליחה מתהפכת בגרונו (תוספות יום טוב על
המשנה בערכין פרק א ,ג) .נקרא גם שכיב מרע או נוטה למות .אדם שקרובה שעתו למות
מפני מחלה או פציעה.
להלכה הגוסס מוגדר כחי ,אסור לפגוע בו או לקצר את חייו .אסור לגעת בו או להזיזו,
וכל הנוגע בו הרי הוא כשופך דמים .יש דיונים הלכתיים לגבי הסרת מונע כדי לאפשר את
המיתה (שלחן ערוך יורה דעה סימן שלט ,א ,בהגהת הרמ"א) .אף על פי שרוב גוססים
למיתה ,אין מעידין עליו שמת עד שתצא נפשו ממש .אף על פי שרוב גוססים למיתה,
כיון שיש מיעוט שיחיו – מחויבים לטפל בו אם עדיין יש תקוה להחיותו ,ומותר לחלל
שבת לשם כך .סיכום נרחב על ההיבטים ההלכתיים מובא באנציקלופדיה הלכתית
רפואית כרך ד ,ערך 'נוטה למות'.
ע"ע וידוי .חזקת חיים .שכיב מרע.
אוצר מושגים
גוסס
גחש"א – גמילות חסד של אמת
ראשי תבות "גמילות חסד של אמת" או "גומלת חסד של אמת" (גשר החיים פרק לג ,א).
כינוי לחברה קדישא על שם שעושים חסד של אמת עם המתים ,וגם מפני שעושים חסד
עם הנפטרים להעבירם לעולם האמת הנצחי .ע"ע חברה קדישא .חסד של אמת.
גלגול מחילות
על פי חז"ל ,המתים שבחוץ לארץ מגיעים לארץ ישראל על ידי גלגול מחילות .המקור
הוא בגמרא (כתובות קיא ,א)" :כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל – מובטח לו
שהוא בן העולם הבא .וצדיקים שבחוץ לארץ אינם חיים? אמר רבי אילעא :על ידי גלגול,
אתנִ י ִמ ִּמ ְצ ַריִ ם ו ְּק ַב ְר ַּתנִ י ִ ּב ְק ֻב ָר ָתם"
מחילות נעשות להם בקרקע" .גם דרשו על הפסוק "וּנְ שָׂ ַ
(בראשית מז ,ל ) :יודע היה יעקב אבינו שצדיק גמור היה ,ואם מתים שבחוצה לארץ
חיים ,למה הטריח את בניו? שמא לא יזכה למחילות .כיוצא בדבר דרשו "וַ ַ ּי ׁ ְש ַ ּבע יוֹ ֵסף
ֶאת ְ ּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל לֵ אמֹר ּ ָפקֹד יִ ְפקֹד ֱאל ִֹהים ֶא ְתכֶ ם וְ ַה ֲעלִ ֶתם ֶאת ַע ְצמ ַֹתי ִמ ֶּזה" (בראשית נ,
כה) ,א"ר חנינא :דברים בגו ,יודע היה יוסף בעצמו שצדיק גמור היה ,ואם מתים שבחוצה
לארץ חיים ,למה הטריח את אחיו ארבע מאות פרסה? שמא לא יזכה למחילות .ראה
רד"ק על חזון העצמות היבשות ביחזקאל לז ,יב .ע"ע הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל
מוציאין .קבורה בארץ ישראל.
גלגול נשמות
מושג על פי הקבלה .נחשב לסתרי תורה .מושג יסודי ועקרוני בספרי הקבלה.
העיקרון הוא שנשמות הנפטרים חוזרות שוב לעולם ,ומתגלגלות מחדש בגוף של אדם
אחר .המשמעות היא שניתנת לנשמה זו הזדמנות נוספת לתיקון( .על פי רמז – "תינוק"
אותיות "תיקון") .זיכוך של אותו גרעין נשמתי – אותה נשמה חוזרת כדי לתקן את מה
שלא הספיקה לתקן בגלגול קודם.
371
הזינג םימוחינ ח"מג
אוצר מושגים
כך למשל דרשו (באופן שונה מהמקובל) ,את הפסוק "דור הולך ודור בא" – אותו דור
שהולך ,הוא הדור שבא .כמו עץ שנרקב או נשרף ומתכלה ,וממנו עצמו צומח עץ חדש
בלבוש שונה ,כך אותה נשמה חוזרת בלבוש אחר – בגוף אחר .ועוד דרשו ,גלגול מלשון
גילוי – התגלות של אותה נשמה באופן אחר .פנים חדשות המאפשרות תיקון באופן
מחודש.
על פי שער הגלגולים לאריז"ל (רבי יצחק לוריא אשכנזי – גדול המקובלים בדורות
האחרונים .חי בצפת לפני כחמש מאות שנה) ,יש הדרגתיות בתיקונים .תחילה מתקנים
את הדרגות הנמוכות ,ולאחר מכן את הדרגות הגבוהות יותר .לכן תחילה מתקנים את
הנפש ,אחר כך את הרוח ולאחר מכן את הנשמה .מה שכבר תוקן בגלגול אחד – לא
מתקלקל יותר ואין צורך לתקנו שוב .תיתכן ירידה רוחנית בפרטים אצל אותו גלגול
מחודש ,אבל לא בכלל .לכן ההתמודדות היא בדרגות הגבוהות יותר.
היו מחכמי ישראל ששללו לחלוטין רעיון זה .כך למשל רבי סעדיה גאון בספרו הנבחר
באמונות ובדעות (סוף מאמר שישי פרק ח ,מעמ' ריד במהדורת הרב קאפח) .אך לאחר
תקופת האר"י כבר נתקבל עקרון זה באופן רחב בעם ישראל.
ע"ע הבלא דגרמי .לוז .נשמה .תחיית המתים.
גמ"ח ניחומים
השאלת ציוד לבית האבל .במקרים של אבלות נוצר צורך מיידי בבית האבל לספרים
ולחפצים שונים לצורך האבלים .יש קהילות שמכינות מראש ערכות כאלה .תוכן הערכה
בדרך כלל :ספר תורה עם ארון קודש נייד ,סידורים וכיפות ,ספרי משניות לצורך לימוד
(בדרך כלל בין תפילת מנחה למעריב) ,ספרי הלכה בענייני אבלות ,נרות נשמה ,כסאות
נמוכים לאבלים ,כסאות וספסלים למנחמים .יש גמחי"ם המשאילים פריטים אלו או
חלקם .ע"ע בספרנו בעמוד .325
גניזה
372
החיוב לגנוז ולקבור כתבי קודש – ספרי תורה ,תפילין ,מזוזות וספרי קודש שיש בהם
שמות הקב"ה או דברים שבקדושה .אסור לאבדם או להניחם במקום הפקר ,כדי שלא
יתבזו ,וכל שכן שאסור לשרפם.
המנהג היה לקיים הגניזה תחת הבימה או בכתלי בית הכנסת או בעלית הגג ששם היו
מניחים את הספרים שנפסלו ודפים שיש בהם שמות ה' ואזכרות .וכאשר נתמלא המקום
מוציאים אותם משם וקוברים אותם בבית הקברות כמו מת מצוה .ספר תורה שבלה,
נותנים אותו בכלי חרס וקוברים אותו בקבר תלמיד חכם (מגילה כו ,ב .בבא בתרא כ,
ב .שלחן ערוך אורח חיים קנד ,ה; יורה דעה רפב ,י) .מותר לקבור את הגניזה מתחת
לקברים .יש לכסות את הגניזה בעפר בגובה שישה טפחים ,ועל גביו קוברים את הנפטרים
(במראה הבזק חלק ז ,עמ' .)236
הרואה ספר תורה שנשרף ,חייב לקרוע שתי קריעות – אחת על הגויל ואחת על הכתב
(מועד קטן כו ,א) .ע"ע קריעה.
םיתמה לא שרוד ותולבא ,רג
גר או גיורת שהתגיירו עם קרוביהם ,מצד עיקר הדין אינם חייבים להתאבל כיון שגר
שהתגייר דומה לקטן שנולד ,ולכן הקירבה הביולוגית לא נחשבת לקורבה (יבמות צז ,ב.
שלחן ערוך יורה דעה סימן שעד ,ה) .אף על פי כן נהגו להחמיר ולהתאבל .מכל מקום
רשאים ללמוד תורה ,וכן לא יברכו "דיין האמת" (צרור החיים פיסקה ה) .הערת הרב
נבנצל שליט"א – אם מצטערים ,נראה לענ"ד שיכולים לברך .ע"ע במפתח הספר ערך
גוי.
אוצר מושגים
גר ,אבלותו
דובב שפתי ישנים
ביטוי הלקוח מפסוק בשיר השירים (ז ,י) הנדרש על המתים שהם בבחינת ישנים ,אך
תורתם הנשארת בעולם וממשיכה להלמד מעניקה להם ממד של נצחיות.
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי :כל תלמיד חכם שאומרים דבר
שמועה מפיו בעולם הזה ,שפתותיו דובבות בקבר .אמר ר' יצחק בן זעירא,
יש ִרים
ואיתימא שמעון נזירא :מאי קראה? "וְ ִח ֵּכ ְך ְּכיֵ ין ַה ּטוֹ ב הוֹ לֵ ְך לְ דוֹ ִדי לְ ֵמ ׁ ָ
דּ וֹ ֵבב שִׂ ְפ ֵתי יְ ׁ ֵשנִ ים" ,ככומר של ענבים ,מה כומר של ענבים – כיון שמניח
אדם אצבעו עליו מיד דובב ,אף תלמידי חכמים – כיון שאומרים דבר שמועה
מפיהם בעולם הזה ,שפתותיהם דובבות בקבר (יבמות צז ,א; סנהדרין צ ,ב;
בכורות לא ,ב).
וזה חסד של אמת שיוכל אדם לעשות עם הצדיקים ,לקדושים אשר בארץ,
חלקם בחיים ,ללמוד דבריהם; וזכותם תהיה למגן וצנה עליהם… .וחובה זו
ביותר מוטלת על יוצאי חלציו של מחבר ספר לדור דורים ,ללמוד ספרי זקנם
ולתרץ דבריו …והם יחוסו עליהם וימליצו טובה בעדם (פלא יועץ ,ערך דובב
שפתי ישנים).
ע"ע ברא מזכי אבא.
דורש אל המתים
איסור שאלת עתידות ונסתרות מהמתים.
אסור לדרוש אל המתים שנאמר "לֹא יִ ָּמ ֵצא ְב ָך …וְ ׁש ֵֹאל אוֹ ב וְ יִ דְּ עֹנִ י וְ ד ֵֹר ׁש ֶאל ַה ֵּמ ִתים"
(דברים יח ,י – יא).
איזהו דורש אל המתים זה המרעיב את עצמו והולך ולן בבית הקברות
כדי שיבא מת בחלום ויודיעו מה ששאל עליו ,ויש אחרים שהם לובשים
מלבושים ידועים ואומרים דברים ומקטירין קטרת ידועה וישנים לבדם כדי
שיבא מת פלוני ויספר עמו בחלום .כללו של דבר כל העושה כדי שיבא המת
ויודיעו – לוקה ,שנאמר לא ימצא בך מעביר וגו' ודורש אל המתים (רמב"ם
הלכות עבודת כוכבים פרק יא ,יג).
373
ותריטפ םויב םדא לש וניד תמאה ןייד
אוצר מושגים
ההולכים לבית הקברות לבקר קברי אבות וקברי צדיקים ,אל ישימו מגמתם
כנגד המתים הקבורים שם ,שלא יראה כדורש אל המתים .אלא להתפלל
שם לה' לבדו במקום שתהא תפלתו נשמעת ,ויבקש מה' יתברך שיתן עליו
רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר (משנה ברורה סוף סימן תקפא).
אמנם יש מהפוסקים האחרונים שסוברים שאין איסור דורש אל המתים אפילו כשמבקשים
מהמתים שיתפללו על החיים .והוכיחו זאת מהגמרא (תענית טז ,א) שבתענית ציבור
על הגשמים יוצאים לבית הקברות כדי שיבקשו עלינו המתים רחמים .וכן הוכיחו מכלב
בן יפונה שהלך ונשתטח על קברי האבות ואמר להם "אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל
מעצת מרגלים" (סוטה לד ,ב) .גם מספר הזהר (ויקרא עא ,ב) מפורש שאין בזה משום
דורש אל המתים .בן איש חי (שנה ראשונה פרשת נצבים ,ב) התיר לבקש מהצדיק הקבור
שיתפלל בעדו .וכן פסק להלכה בילקוט יוסף (סימן מ ,י) .וע"ע בגשר החיים פרק כט ,ט;
וביתר הרחבה בחלק שני פרק כו .ע"ע אוב .קברי אבות וקברי צדיקים.
דיין האמת
ברכה שמברכים כששומעים שמועות רעות .האבלים מברכים ברכה זו בשעת הקריעה
של הבגד .נוסח הברכה קדום ומופיע כבר במשנה (ברכות ט ,ב) .הברכה ,למרות הקשרה
המצער ,נחשבת בין ברכות ההודאה .ועל כך אמרו חז"ל שצריך האדם לקבל את הרע
מתוך אהבה ,ממש כשם שמקבל את הטובה.
ישנה משמעות עמוקה לברכה זו ,דווקא בשיא של כאב וצער .האדם מצהיר שהוא מודע
לכך שכל מה שקורה בעולם בא מריבונו של עולם – "יוֹ ֵצר אוֹ ר וּבוֹ ֵרא ח ׁ ֶֹש ְך ,עֹשֶׂ ה ׁ ָשלוֹ ם
וּבוֹ ֵרא ָרעֲ ,אנִ י ה' עֹשֶׂ ה כָ ל ֵא ּ ֶלה" (ישעיהו מה ,ז) .התייחסותו של הראי"ה קוק לברכה
מובאת בעמוד .81ע"ע חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה.
דינו של אדם ביום פטירתו
374
"צדִּ יק וְ יָ ׁ ָשר הוּא" (דברים לב ,ד) ,מלמד שבשעת פטירתו של אדם לבית
ַ
עולמו כל מעשיו נפרטין לפניו ,ואומרים לו :כך וכך עשית במקום פלוני ביום
"ביַ ד ָּכל ָא ָדם
פלוני ,והוא אומר :הן ,ואומרים לו :חתום! וחותם ,שנאמר ְ ּ
יַ ְח ּתוֹ ם" (איוב לז ,ז) .ולא עוד ,אלא שמצדיק עליו את הדין ואומר להם :יפה
דנתוני ,לקיים מה שנאמר "לְ ַמ ַען ִּת ְצדַּ ק ְ ּב ָד ְב ֶר ָך" (תהלים נא ,ו .מסכת תענית
יא ,א).
כשם ששוקלין זכיות אדם ועוונותיו בשעת מיתתו ,כך בכל שנה ושנה
שוקלין עוונות כל אחד ואחד מבאי העולם עם זכיותיו ביום טוב של ראש
השנה( …רמב"ם הלכות תשובה פרק ג ,ג).
ועכשיו אנו צריכים לפרש מהו הדין הזה שאדם נידון בו ,והלא אמרו חכמים
ז"ל כי בשעת מיתתו של אדם נידון ,כמו שאמרו בפרק קמא דתענית (יא ,א)
בשעת פטירתו של אדם כל מעשיו נפרטין לפניו ואומרים לו כך וכך עשית
ותריטפ םויב םדא לש וניד
אוצר מושגים
ביום פלוני והוא אומר הן וכו' ,ולא עוד אלא שמצדיק עליו את הדין ואומר
יפה דנתוני וכו' ,וכן במקומות הרבה .ואם נאמר שאדם נידון בראש השנה
ונחתם ביום הכיפורים ,אם כן אין דינו בשעת מיתה אלא על מה שעשה
מראש השנה עד יום המיתה ,ורבותינו אומרים בפירוש שכל מעשיו נפרטין
לפניו .עוד הזכירו חכמים שיום הדין הוא לעתיד לבא בזמן תחיית המתים כמו
ששנינו (סנהדרין קז ,ב) דור המבול אין להם חלק לעולם הבא ואין עומדין
בדין ,אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא אבל עומדין בדין .ויום הדין זה
מזכירין אותו רבותינו ז"ל בהגדות ובמדרשים וקורין לו יום הדין הגדול…
אבל כך הוא הענין הזה ,בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו ונידון כל
אחד ואחד בעניני העולם הזה ,אם זכה לתת לו חיים ושלום ועושר ונכסים
וכבוד או נתחייב למות בשנה זו או ליסורין וצער ועוני .כללו של דבר על
כל ענין שבגוף ושבעולם הזה כגון בני חיי ומזוני ,אבל אינו נידון על הנפש
אם תזכה לגן עדן ולחיי העולם הבא או תתחייב לגיהנם ואבדון …וכן בגמרא
אמרו שלשה ספרים נפתחין בראש השנה צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין
לאלתר לחיים רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה ,הזכירו בכאן
חיים ומיתה ולא אמרו לגיהנם ולחיי העולם הבא …כללו של דבר ראש השנה
יום הדין הוא לעולם הזה ,ושעת מיתתו של אדם הוא יום הדין שלו שהוא
נידון בנפשו על אותו עולם שהוא עולם הנשמות ,וכל מעשיו נפרטין לפני
בוראו יתברך ,ואם תזכה נפשו לגן עדן העליון והתחתון ולאיזו מעלה ממנו,
או תתחייב נפשו לגיהנם ויסורין הרבים ובאיזה דין תתחייב להיות נידונת בו,
הרי למדנו יום הדין לגוף ויום הדין אחר לנפש.
עוד יש יום דין אחר שהוא יום דין לשניהם לגוף ולנפש ,והוא שהנביאים
"ה ֵּנה ַה ּיוֹ ם ָ ּבא בּ ֵֹער ַּכ ַּתנּ וּר וְ ָהי ּו כָ ל
מזכירין אותו ומפליגין עליו כענין שנאמר ִ
"ה ֵּנה
זֵ ִדים וְ כָ ל עֹשֵׂ ה ִר ׁ ְש ָעה ַק ׁש וְ לִ ַהט א ָֹתם ַה ּיוֹ ם" וגו' (מלאכי ג ,יט) ,ואומר ִ
ָאנֹכִ י ׁשֹלֵ ַח לָ כֶ ם ֵאת ֵאלִ ָ ּיה ַה ָּנ ִביא לִ ְפנֵ י בּ וֹ א יוֹ ם ה' ַה ָ ּגדוֹ ל וְ ַהנּ וֹ ָרא" (שם ,כג),
והיום הזה הוא בתחילת תחיית המתים והוא הנקרא יום הדין הגדול ,וכל
באי העולם שמבראשית נידונין בו בגוף ובנפש ,אם ראוי זה לתחיית המתים
ולנועם הגוף והנפש בכל אותן הזמנים המתגלגלין ובאין אחרי כן ,ולאי זו
מעלה יזכה מהם ,או יתחייב זה שלא יחיה וישאר בגיהנם במקום שהוא שם,
או שיכפל עליו עונש יתר ממדה רעה לקשה ממנה ,וזו היא מה שהזכירו
במשנה (סנהדרין קז ,ב) אין עומדין בדין ועומדין בדין ,והזכירו בברייתא
(ראש השנה טז ,ב) שלש כיתות ליום הדין .צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים
לאלתר לחיי העולם הבא ורשעים גמורים נכתבים ונחתמין לאלתר לגיהנם…
והכתוב אומר (דניאל יב ,ב) "וְ ַר ִ ּבים ִמ ְ ּי ׁ ֵשנֵ י ַא ְד ַמת ָע ָפר יָ ִקיצ ּו ֵא ּ ֶלה לְ ַח ֵ ּיי עוֹ לָ ם"
וגו' .והרמב"ם ז"ל כתב בהלכות תשובה כלשון הזה "כשם ששוקלים עונות
האדם וזכיותיו בשעת מיתתו ,כך שוקלין עונות כל אחד ואחד מבאי העולם
עם זכיותיו ביום טוב של ראש השנה" ,וכך כתב עוד הברייתא של שלש
כתות הן ליום הדין עם הדין הזה של ראש השנה ,ונראה מדבריו שלא דקדק
375
ירומאה יכרד שפנה םד
אוצר מושגים
בכך (דרשת הרמב"ן לראש השנה ,מובאת בכתבי רמב"ן חלק ראשון ,מעמוד
רכא).
ע"ע תחיית המתים.
דם הנפש
הדם היוצא בשעת מיתה .יש חובה לקבור את דם הנפש היוצא מן האדם .לכן הרוג שיש
חשש שדם הנפש נבלע בבגדיו ,נקבר בבגדיו .גם אוספים וקוברים עפר או בגדים שבלעו
מדם הנפש .דם שיצא לפני מיתה ,אינו נחשב דם הנפש ואין חובה לקברו .אם ניתז דם על
בגדים שלא היה לבוש בהם אין צריך לקברם ,אלא מכבסים אותם ,ואת המים המאדמים
קוברים (גשר החיים פרק יא ,ב).
דרכי האמורי
כינוי למנהגים ולאמונות טפלות של העמים עובדי האלילים .חלק ממנהגים אלו קשור
במתים ובקבורתם ,עקב עצמת החששות והרגשות סביב המוות.
יש איסור על ישראל ללכת בדרכי האמורי או שאר עמים ,שנאמר "לא תנחשו" .כגון
האומר נפלה פתי מידי או נפל מקלי מידי ,איני הולך למקום פלוני .או הואיל ועבר שועל
מימיני ,איני יוצא מפתח ביתי היום ,שאם אצא יפגעני אדם רמאי (סנהדרין סה ,ב .רמב"ם
הלכות עבודת כוכבים יא ,ד) .מעין האיסורים :דורש אל המתים .בעל אוב וידעוני.
ודברים אלו כולן דברי שקר וכזב הן .והם שהטעו בהן עובדי כוכבים
הקדמונים לעמי הארצות .ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך
בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהם (רמב"ם הלכות עבודת
כוכבים פרק יא ,טז).
חכמים מנו פעולות המותרות שאין בהן חשש של דרכי האמורי:
מתירין שערות לכלות ומגלין פניהם של חתנים ונותנין דיו וקולמוס בצדו
ואין חוששין משום דרכי האמורי .תולין מפתחו של מת ופנקסו של מת
בארונו משום עגמת נפש .עושין חופות לחתנים וכלות ותולים בהם דברים
שלא הביאו אוכל נפש .כללו של דבר כל התלוי בחופתו של מת אסור בהנאה
לפיכך אין תולין בו דברים שהביאו אוכל נפש ,שאין אוסרין אוכלין ואין
מפסידין אותן שלא לצורך (טור ושלחן ערוך יורה דעה סימן שנ ,מברייתא
במסכת שמחות פרק ז).
גם פוסקי זמננו נזקקו לעניינים אלו:
376
יש נוהגים שאחר שמת להם מת ,מעמידים בבית קערה מלאה מים על
קרקע עולם ,עד תום שבעת ימי האבלות ,ואצלו נר דלוק במשך כל שבעת
ימי האבלות .ואין למחות בנוהגים כן ,כיון שמצינו איזה טעם לזה .וכבר
כתבו כמה פוסקים כל כהאי גוונא ליכא בהכי משום דרכי האמורי .והטעם,
ימרגד אלבה םולש יכרד
ויש שקראו תגר על מנהג זה ולכן שב ואל תעשה עדיף (נטעי גבריאל חלק א ,פרק צב ,ד).
ע"ע אוב .דורש אל המתים .קבורת תרנגול .שריפת המתים.
אוצר מושגים
שהנר רומז לנשמה ,נר ה' נשמת אדם .והשמן רומז להשפעה .והמים רומזים
"כי מוֹ ת נָ מוּת וְ כַ ַּמיִ ם ַה ִּנ ָ ּג ִרים ַא ְר ָצה" (שמואל ב'
לחומר שנפסד ,וכמו שכתוב ִּ
יד ,יד) ,המשיל הכתוב הפסד החומר למים הניגרים (ילקוט יוסף סימן כח ,ה).
דרכי שלום
מנהגים ומעשים שנהגו בהם כדי לשמור על השלום בין הבריות ,בתוך עם ישראל וגם בין
ישראל לעמים .הביטוי והמנהגים אינם בענייני קבורה ואבלות בלבד ,אך להלן נמנה דרכי
שלום שנהגו בהם בקבורה ובאבלות.
תנו רבנן :מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל ,ומבקרין חולי נכרים עם חולי
ישראל ,וקוברין מתי נכרים עם מתי ישראל ,מפני דרכי שלום (גיטין סא ,א).
ופירש רש"י :לא שיקברום בקבר ישראל ,אלא שמשתדלים בקבורתם כמו שמשתדלים
בקבורת ישראל.
כך גם נפסק להלכה בשלחן ערוך:
קוברים מתי גויים ומנחמים אבליהם מפני דרכי שלום (יורה דעה סי' שסז ,א).
ע"ע מת גוי.
הבלא דגרמי
מושג בתורת הקבלה .האור הרוחני המועט שנשאר בקבר וחופף על העצמות .מינימום
החיות שנשאר בעצמות וממתין לתחיית המתים.
כי אותו החלק הרוחני הנקרא הבלא דגרמי נשאר תמיד על הקבר ואינו נפרד
ממנו עד עת התחיה (עץ חיים ,שער מוחין דקטנות פרק ב).
כי האדם בנוי מחושך הגופניות… ומרוחניות המחיה אותו ומזככו ,תולדות
הארת פניו (של הבורא) .ובהיות הבורא מתהלך עם האדם ,גם האדם חי
בעולמו .אך כאשר יניח ידו האדון ברוך הוא מהאיר פניו אליו ,ויניח החשך
אשר בטבעו לבדו ,כן תסתלק הנשמה מן הגוף ההוא וישאר הגוף מת כאבן
דומם.
ואמנם כאשר לא לגמרי יסתיר הבורא פני טובו לעולם ,כי איזה שביב מאורו
יגיה חשכת הסתר הפנים לקיומו של עולם ,לכן לא יבטל גם הגוף הזה ביטול
גמור ולא תעזבהו הנשמה לגמרי ,אלא תמצא עם העצמות שבקבר איזה
חלק חיות הנקרא בלשון רבותינו הקדושים הבלא דגרמי ,המקיים המתים
לצורך התחיה ,שלא יהיו הקמים בתחיה בריאות חדשות ,אלא אותם שכבר
377
תומשנ תרכזה
אוצר מושגים
מתו עצמם .כמו שכתוב בפסוק (ישעיהו נח ,יא)" :וְ ִהשְׂ ִ ּב ַיע ְ ּב ַצ ְח ָצחוֹ ת נַ ְפ ׁ ֶש ָך
וְ ַע ְצמ ֶֹת ָ
יך יַ ֲחלִ יץ" (דעת תבונות סימן קל) .
גם הנשמה בהסתלקותה משארת רושם בגוף ,והוא הבלא דגרמי אשר
באמצעותו שומע בקשת החיים ומתפלל עליהם (הקונטרס היחיאלי בית
עולמים סוף פרק ה).
ע"ע גלגול נשמות .לוז .תחיית המתים.
הזכרת נשמות
המנהג להתפלל בעד נשמות המתים ולנדב צדקה בעדם ,ולומר תפילת אב הרחמים
שהיא הזכרה כללית על נשמות המתים על קידוש השם.
המקור למנהג מופיע בירושלמי (בבא קמא פרק א ,ה) על המשנה – ולא יעורר על מתו
ולא יספידנו ,איזהו עירור? מזכירו בין המתים .במדרש תנחומא פרשת האזינו" :לכך
"כ ּ ֵפר לְ ַע ְּמ ָך
רגילים להזכיר המתים בשבת ,שלא ישובו לגיהנום .שכן כתוב בתורת כהניםַּ :
ית" – אלו המתים .מכאן שהחיים פודים את המתים.
"א ׁ ֶשר ּ ָפ ִד ָ
יִ שְׂ ָר ֵאל" – אלו החייםֲ ,
לכך אנו נוהגים להזכיר את המתים ביום הכפורים ולפסוק עליהם צדקה .וכך נפסק
להלכה בשלחן ערוך (אורח חיים סימן תרכא ,ו).
בספר גשר החיים (פרק לא ,ב) מדייק שהזכרת נשמות בסתמא היא תפלת "אל מלא
רחמים" שנאמרת על ידי שליח הציבור בשבתות השנה ובימים שני וחמישי אחרי קריאת
התורה .ותפילת "יזכור" נאמרת על ידי היחידים על קרוביהם ,ונאמרת ארבע פעמים
בשנה :ביום הכיפורים וברגלים.
מנהג זכירת המתים בשבת ,אין ספק שזכירתם ביום המנוחה מועיל להם
מאד מפני שהם נחים ועל ידי הזכירה נשמתם מתחדשת ,שיש תלייה לשם
עם הנשמה… שכל שם מורה על מהות ועצמות האדם… והנה בהזכרת שמו
מתחדשת שם מנוחתו ויהיה עתה במנוחה ודיוקן נשמתו מאירה.
וכשמזכיר שמו במנוחה אחר מיתתו צריך כוונה מפני שדיבור התחתונים
פועל בעליונים מאד בסוד הבל פה העולה ,ובפרט אם יזכר המת מבנו או
מקרובו ובבית הכנסת שהיה רגיל להתפלל בו וכל שכן אם בנה אותה או
הקדיש בה הקדשות ,שהכל מסייע להשכין נשמתו בענג שמתגלה באותו
היום הקדוש על הנשמות הקדושות .וכמו שהקדוש ברוך הוא מקדש נשמות
הצדיקים החיים ,כל שכן שנשמות המתים יקבלו גם כן מנוחה וענג ובפרט
על ידי התעוררות המזכירים אותם (מעבר יַ בּ ֹק מאמר שפתי רננות פרק כג).
378
ע"ע אב הרחמים .אל מלא רחמים .השכבה .יזכור.
הלוליה ומד םוקי 'ה
-ד"יה
דיבור או כיתוב על מצבה אגב הזכרת שמו של מי שנפל בידי מרצחים או שמסר נפשו
על קידוש השם.
ומנהג בהרבה מקומות לקבור הנהרגים – בר מינן ,לבדם; כי תמיד תובעים
דין עד כי ישפך דם הרוצח .וזה שאמר הכתוב"ׁ :ש ֵֹפ ְך דַּ ם ָה ָא ָדם ָ ּב ָא ָדם דָּ מוֹ
יִ ּׁ ָש ֵפ ְך" ,פירוש – בקטרוג שעושה נגדו אותו אדם שהרג ,גורם שפיכת דמו;
ואם לא בעולם הזה – בעולם הבא .ולכן אין מלבישים אותם תכריכים רק
כורכים סדין על בגדיהם למען לא יתבייש בפני שאר מתים ולא יראו להם
החוצה בגדי הנקם .שנוח לו לאותו הרוח להתלבש בם ,ואין לו נייחא
להתלבש במלבושים אחרים כשאר מתים ,כדי להתראות לפני המלך
המשפט בדמו התוסס עליהם ובתוכם ,וקול דמיו צועקים אליו מן האדמה,
ירא ה' וישפוט .כמו שאמרו בדמי נבות שלעולם תבעו דין על אחאב ואיזבל
במקום שפיכתם .ועושים לנהרג נחת רוח כשמזכירים אותו ,לומר ה' יקום
דמו…" (מעבר יַ בּ ֹק מאמר שפת אמת פרק י)
אוצר מושגים
הי"ד – ה' יקום דמו
"ה ְרנִ ינ ּו גוֹ יִ ם ַע ּמוֹ ִּכי ַדם ֲע ָב ָדיו יִ ּקוֹ ם וְ נָ ָקם יָ ׁ ִשיב לְ ָצ ָריו
מסתבר שהביטוי מתקשר לפסוק ַ
וְ כִ ּ ֶפר ַא ְד ָמתוֹ ַע ּמו ֹ" (דברים לב ,מג).
ע"ע הרוגי מלכות.
הילולה
חגיגה שעורכים ביום פטירתו של צדיק .הילולה מלשון הלל ,הודאה ושמחה .שמחה
לאותו צדיק שבפטירתו מן העולם נשתחרר ממאסר החומר וכבליו ,ובעת שנשמתו
חופשיה הוא זוכה להתעלות רוחנית ולהשגות רוחניות שאי אפשר לו לאדם לזכות
כשהוא בתוך מגבלות החומר .כך כתב הרמב"ם:
העולם הבא אין בו גוף וגויה אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף כמלאכי
השרת …כך אמרו חכמים הראשונים העולם הבא אין בו לא אכילה ולא
שתיה ולא תשמיש אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן ונהנין מזיו
השכינה …ומהו זהו שאמרו נהנין מזיו שכינה? שיודעים ומשיגין מאמתת
הקב"ה מה שאינם יודעים והם בגוף האפל השפל (הלכות תשובה פרק ח ,ב;
וע"ע במורה נבוכים חלק ג ,ט).
על פי מה שכתוב בכתבי האר"י ביום השנה הנשמה עולה בגן עדן למדרגה יותר מעולה.
(כמו שמובא בגשר החיים פרק לב ,א) .על פי מה שכתוב בספרים הפנימיים הקדושים,
ההילולה היא גם שמחה גדולה בשמים על הצטרפות הצדיק לפמליה של מעלה .היא
גם שמחה לעם ישראל על הצדיק שמצטרף לפמליה של מעלה ,כדי ללמד זכות על עם
ישראל .זו שמחה מיוחדת למשתתפים בהילולה ומרגישים את הקירבה לצדיק ,לתורתו
ולמעלותיו המיוחדות .ע"ע יום השנה .מיתת צדיקים מכפרת .עולם הבא.
379
שפנה תוראשיה
אוצר מושגים
הישארות הנפש
אלהי ,נשמה שנתת בי טהורה היא
אתה בראת ,אתה יצרת ,אתה נפחת בי
ואתה משמרה בקרבי
ואתה עתיד ליטלה ממני
ולהחזירה בי לעתיד לבוא
מברכות השחר – על פי מסכת ברכות ס ,ב
עיקרון יסודי באמונה היהודית .כל תורת ה' ,המורה לאדם את הדרך ילך בה ,וכל המצוה
והשכר והעונש הכתוב בה – הכל מיוסד על יסוד הקיום הנשמתי בחיים והטוב העתידי.
ולא רק הישארות הנפש ,אלא החייאת הנפש והנשמה.
רבים הם הכתובים והמאמרים הרומזים על הישארות הנפש ,כגון "וְ ָהיְ ָתה נֶ ֶפ ׁש ֲאדֹנִ י
ְצרו ָּרה ִ ּב ְצרוֹ ר ַה ַח ִ ּיים ֵאת ה' ֱאל ֶֹה ָ
"א ְך ֱאל ִֹהים יִ ְפדֶּ ה נַ ְפ ׁ ִשי ִמ ַ ּיד
יך" (שמואל א' כה ,כט)ַ ,
ׁ ְשאוֹ ל ִּכי יִ ָּק ֵחנִ י ֶסלָ ה" (תהלים מט ,טז)" ,וְ ָהרו ַּח ָּת ׁשוּב ֶאל ָה ֱאל ִֹהים ֲא ׁ ֶשר נְ ָתנָ ה"ּ (קהלת
יב ,ז).
וכל עונש הכרת מבוסס על העיקרון של הישארות הנפש ,שנשמת האדם נצחית היא.
והמחויב כרת ,תכרת נשמתו מנצחיות זו.
לפיכך המיתה היא רק שינוי לבוש ,מלבוש חומרי מגושם ,ללבוש רוחני מזוכך ואצילי.
"כמה דיהבי לנשמתא לבושא דמתלבשא למיקם בהאי עלמא ,הכי נמי יהבי לה לבושא
דזיהרא עילאה למיקם ביה לההוא עלמא" (זוהר נח ס"ו ,על פי גשר החיים חלק ג ,ו; עיין
שם באריכות).
ולפי דעתי כי טעם "עם קדוש" הבטחה בקיום הנפשות לפניו יתברך ,יאמר
אחרי שאתה עם קדוש וסגולת ה' ולא ישא אלהים נפש וחשב מחשבות
לבלתי ידח ממנו נדח ,אין ראוי לכם להתגודד ולהקרח על נפש ואפילו ימות
בנוער .ולא יאסור הכתוב הבכי ,כי הטבע יתעורר לבכות בפירוד האוהבים
ונדודם אף בחיים .ומכאן סמך לרבותינו (מועד קטן כז ,ב) באסרם להתאבל
על נפש יותר מדי (רמב"ן על התורה ,דברים יד ,א).
כתוב בארחות חיים :אם מתה האם קודם ברית מילה אומר ותגל האם בגן
עדן עדנה וכן אם מת האב יאמר ישמח האב בגן עדן עדנו ולא ידלגם כי
מצאנו לשון שמחה וגילה אחר המיתה אברהם יגל יצחק ירנן ישמח משה
וכל זה לקיים אמונת הישארות הנפש ותחיית המתים (בית יוסף יורה דעה
סימן רסה ,א; דיבור המתחיל ואבי הבן).
380
בתנ"ך ובדברי חז"ל אנו מוצאים דוגמאות להישארות הנפש .שמואל הנביא דבר עם
שאול המלך לאחר שהעלהו באוב (שמואל א' כח) .בגמרא מצאנו מעשים בהם דברו
ושמעו מה שהנפשות מדברות לאחר מיתה .כך המעשה בחסיד שישן בבית הקברות
ושמע שתי נערות שדיברו לאחר מותן (ברכות יח ,ב) ,רב נחמן שדבר עם אחאי בר
לבאב לקמה ירבדכ הכלה ןיאיצומ לכה ןיאו
לארשי ץראל ןילעמ לכה
אוצר מושגים
יאשיה לאחר מותו (שבת קנב ,ב) ,ורבי אלעזר ברבי שמעון שהיה משיב לאחר מותו
(בבא מציעא פד ,ב).
ההתייחסות להישארות הנפש היא עמוקה ארוכה ומפורטת ,ואין כאן מקומה .הרמב"ן
מאריך בעניין בתורת האדם ,שער הגמול .ראה גם קונטרס הישארות הנפש בספר עשה
לך רב (הרב חיים דוד הלוי) חלק שני.
ע"ע נשמה .כרת .עולם הבא .תחיית המתים.
הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין
כלל הלכתי המופיע במשנה (כתובות קי ,ב) ,שמשמעותו היא שיש זכות קדימה לארץ
ישראל על פני חוץ לארץ .כך למשל בויכוח בין בני זוג ,שאחד מהם רוצה להישאר בארץ
ישראל והשני רוצה לרדת לחוץ לארץ ,ידו של מי שרוצה להישאר בארץ על העליונה.
כלל זה נפסק להלכה גם ברמב"ם (הלכות אישות פרק יג ,יט – כ) ובשלחן ערוך (אבן
העזר סימן עה ,ג – ד).
לפי כלל זה של "הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין" ,גם אין מוציאים נפטרים
מארץ ישראל לחוץ לארץ .דהיינו ,מי שנפטר בארץ ,אין מוציאים אותו מהארץ כדי
להיקבר בחוץ לארץ .אפילו אורח מחוץ לארץ שבא לארץ לימים אחדים ויש לו קבר
משפחתי בעירו ,כשמת בארץ ישראל נקבר בה (גשר החיים פרק כז ,ט ,ב) .לעומת זאת,
מי שנפטר בחוץ לארץ – מעלים את גופתו מחוץ לארץ לארץ ישראל .על פי עיקרון זה
פסק הרב עובדיה יוסף שתייר שהגיע לביקור בארץ ונפטר ונקבר בארץ ,ובני משפחתו
מחוץ לארץ מבקשים להעבירו לקבר המשפחה בחוץ לארץ ,שאין לפנות את הנפטר
אשר זכה להיקבר בארץ ישראל ,אף אם גילה דעתו בחייו ובקש לקברו בחוץ לארץ.
ויש להסביר הדברים לבני המשפחה שהם מרי נפש ולדבר על לבם כי מאת ה' היתה
זאת לטובתו ולהנאתו ,ויש זכות לנפטר שזכה להיקבר בארץ ישראל (ילקוט יוסף סימן
נב ,ז).
אם כבר נקבר בארץ ישראל ,אין מוציאים אותו מקברו כדי להעלותו לירושלים .אמנם
בדומה לכלל של "הכל מעלין לארץ ישראל" ישנו כלל הלכתי מקביל – "הכל מעלין
לירושלים ואין הכל מוציאין" .אולם הכלל של "הכל מעלין לירושלים" שייך רק בחיים
ולא לאחר מיתה .לכן אף על פי שרשאים לפנות נפטר מחוץ לארץ כדי לקברו בארץ ,אין
לפנות נפטר בארץ כדי להעלותו לירושלים.
ע"ע גלגול מחילות .עפר ארץ ישראל .קבורה בארץ ישראל.
הלכה כדברי המקל באבל
כלל הלכתי המופיע בגמרא (עירובין מו ,א .מועד קטן יח ,א; ובמקומות נוספים) הקובע
שבמחלוקות המופיעות בגמרא ,ויש רבים המחמירים ויחיד המקל – מקילים כיחיד נגד
הרבים .וזהו חידוש ,כיון שבדרך כלל יחיד ורבים הלכה כרבים.
יש כמה הגבלות לכלל זה – הכלל נאמר לגבי מחלוקות בגמרא ולא בפוסקים (גשר
החיים פרק יט ,ח ,א); ויש אומרים שכלל זה נוהג גם בפוסקים (כל בו על אבלות עמוד
381
תמה תנלה
אוצר מושגים
.)257יש דיון האם הכלל חל גם באנינות ובקריעה .להלכה הכלל אינו נוהג לגבי קריעה
(מועד קטן כו ,ב – אבלות לחוד וקריעה לחוד) .ע"ע גשר החיים פרק יט פיסקה ח .אם
נתפשט דין או מנהג בישראל ,ועתה קם אחד להקל ,אין אומרים הלכה כדברי המקל (כל
בו על אבלות עמוד .)258
בילקוט יוסף (בסופו ,מעמוד תתא) סיכם את הכללים בעניין זה:
• הלכה כדברי המקל באבל ,הוא גם במחלוקת הפוסקים.
• הלכה כדברי המקל באבל אמרינן גם כנגד רוב הפוסקים.
• הלכה כדברי המקל באבל אפילו ביחיד במקום רבים .ודווקא באבלות ,אבל לא
באנינות.
• לא אומרים הלכה כדברי המקל באבל נגד דעת מרן השלחן ערוך .אבל במקום שנהגו
להקל או במקום מצות תלמוד תורה ,מקילים גם נגד השלחן ערוך.
• אם נהגו להחמיר ,אין לומר הלכה כדברי המקל באבל.
• הלכה כדברי המקל באבל ,אפילו ביום הראשון לאבלות .וגם לגבי תספורת.
הלנת המת
382
אזהרה שלא להלין את המת אלא לקברו בו ביום .לומדים זאת מהפסוק "לֹא ָתלִ ין נִ ְבלָ תוֹ
ַעל ָה ֵעץ ִּכי ָקבוֹ ר ִּת ְק ְ ּב ֶרנּ ּו ַ ּב ּיוֹ ם ַההוּא" (דברים כא ,כג) .ואף שהפסוק נאמר על תלוי ,למדו
ממנו על כל המתים.
"כי ָקבוֹ ר ִּת ְק ְ ּב ֶרנּ ּו ַ ּב ּיוֹ ם
מצות עשה לקבור הרוגי בית דין שנהרגו ,באותו יום .שנאמר ִּ
ַההוּא" (דברים כא ,כג) .ומכאן למדו חכמים לכל מתי ישראל שמצוה לקברם ביום מותם
(ספר המצוות לרמב"ם ,מצות עשה רל"א).
הגמרא בסנהדרין (מז ,א; וכן במסכת שמחות פרק יא) למדה שהאיסור להלין המת,
הוא דווקא דרך ביזיון בדומה לתלוי על העץ ,אבל אם הלינו לכבודו מותר ,וכך גם נפסק
להלכה (שלחן ערוך יורה דעה סימן שנז ,א) .בירושלים היו נזהרים שלא להלין כלל את
המת (בבא קמא פב ,ב .תוספתא נגעים פרק ו ,ב).
הטעם כתבו משום כבודו של הגוף ,שלא תראה הלנתו כביזיון ,והסמיכו זאת לפסוק
בתהלים (מט ,יג) "וְ ָא ָדם ִ ּב ָיקר ַ ּבל יָ לִ ין נִ ְמ ׁ ַשל ַּכ ְ ּב ֵהמוֹ ת נִ ְדמוּ" .שהאדם שהוא יקר מכל
יקר – בל ילין ,שאם ילינוהו – יהיה נמשל כבהמות נדמו (זהר נשא) .יש גם יתרון
פסיכולוגי גדול במצוה זו .המצב של נפטר שאינו קבור ,הוא מעמסה נפשית גדולה
על המשפחה .הבאת המת למקום מנוחתו מהווה הקלה נפשית משמעותית למשפחה
(דרכה של היהדות במוות ובאבלות ,עמוד .)40
יש בעניין זה הבדל בין אביו ואמו לשאר מתים – "כל המתים ,הממהר להוציא מטתו
הרי זה משובח .אבל על אביו ואמו ,הרי זה מגונה .אלא אם כן היה ערב שבת או ערב
יום טוב ,או שהיו גשמים מזלפים על מטתו" (מסכת שמחות פרק ט) ,וכך נפסק להלכה
בשלחן ערוך (יורה דעה סימן שנז ,ב) .הטעם לחלק בין שאר מתים לבין אביו ואמו ,כתב
השפתי כהן שם" :לפי שאין דרך להספיד על שאר המתים הרבה ,הלכך יותר כבוד להם
כשנקברים במהרה ,מאשר שיעמדו הרבה ולא יספידום .אבל על אביו ואמו שחייב
החצנה דוע הבאדל ופיסות אלו םילשוריו ןויצ ילבא ראש ךותב םכתא םחני
םוקמה
אוצר מושגים
להספידם ולקונן עליהם הרבה ,הממהר להוציא הרי זה מגונה" .ועכשיו נהגו גם באביו
ואמו למהר להוציאם ואין מחלקים בין אביו ואמו לשאר מתים (פני ברוך סימן ד ,י בשם
ספר בית הלל).
אין מניחין ברחוב מיטה של אשה מפני הכבוד ,מפני שקרובה לניוול וגנאי הוא לה (שלחן
ערוך יורה דעה סימן שנה) .ע"ע כבוד המת .סמוך למיתה קבורה .קבורה.
המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים
ולא תוסיפו לדאבה עוד *
מילות הניחומים שאומרים לאבלים כשנפרדים מהם ,על פי מנהגי האשכנזים.
יש זיקה קבועה בין היחיד מישראל לבין הכלל .בשיא השמחה הפרטית של חתן וכלה,
"אם ֶא ׁ ְש ָּכ ֵח ְך יְ רו ׁ ָּש ִָלם ִּת ׁ ְש ַּכח יְ ִמינִ י" ,ושוברים כוס לזכר החורבן .להבדיל,
אנו מצהירים ִ
באבלות היחיד ,אנו מעלים את זכר ירושלים גם כן – "המקום ינחם אתכם בתוך שאר
אבלי ציון וירושלים".
יש יסוד סמלי עמוק בקישור בין הממד הלאומי בעם ישראל לבין הממד האישי .כל בניין
אישי כגון חופה וקידושין ,נתפס כחלק ממימוש בניין הבית הלאומי – גאולה וקיבוץ
גלויות .על כן אמרו חז"ל שכל המשמח חתן וכלה כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים.
כך הם דברי הגמרא (ברכות ו ,א) על פי פסוקי ירמיהו (לג ,י – יא):
כּ ֹה ָא ַמר ה' עוֹ ד יִ ּׁ ָש ַמע ַ ּב ָּמקוֹ ם ַה ֶּזה ֲא ׁ ֶשר ַא ֶּתם א ְֹמ ִרים ָח ֵרב הוּא ֵמ ֵאין ָא ָדם
ו ֵּמ ֵאין ְ ּב ֵה ָמה ְ ּב ָע ֵרי יְ הו ָּדה ו ְּב ֻחצוֹ ת יְ רו ׁ ָּש ִַלם ַהנְ ׁ ַש ּמוֹ ת ֵמ ֵאין ָא ָדם ו ֵּמ ֵאין יוֹ ׁ ֵשב
ו ֵּמ ֵאין ְ ּב ֵה ָמה :קוֹ ל שָׂ שׂ וֹ ן וְ קוֹ ל שִׂ ְמ ָחה קוֹ ל ָח ָתן וְ קוֹ ל ַּכ ּ ָלה קוֹ ל א ְֹמ ִרים הוֹ ד ּו ֶאת
ה' ְצ ָבאוֹ ת ִּכי טוֹ ב ה' ִּכי לְ עוֹ לָ ם ַח ְסדּ וֹ ְמ ִב ִאים ּתוֹ ָדה ֵ ּבית ה' ִּכי ָא ׁ ִשיב ֶאת ׁ ְשבוּת
אשֹנָ ה ָא ַמר ה'.
ָה ָא ֶרץ ְּכ ָב ִר ׁ
הפסוקים קושרים בין הבניין הפרטי לבניין הלאומי ,ובעקבותיו גם חז"ל.
לא רק בשמחה יש שיתוף ,אלא גם באבלות .כל חורבן אישי הוא חלק של החורבן
הלאומי .ועל כן מנחמים את האבלים על מת פרטי – "המקום ינחם אתכם בתוך שאר
אבלי ציון וירושלים" .הקישור הוא קבוע ,בעת שמחה ובעת צער.
ע"ע ברכת אבלים .ניחום אבלים.
הנצחה
הנצחה כשמה כן היא .הצורך היסודי בהנצחה נובע מהצורך הבסיסי של האדם לאחוז
בנצח ,להרגיש שמותו לא ימחק אותו מהעולם ומהתודעה .באופן טבעי כשאדם הולך
לבית עולמו צאצאיו ממשיכים אותו באופן הביולוגי ,וגם מבחינה רוחנית .דהיינו ,זוכרים
את קיומו ,ממשיכים לשאת את שמו וכיוצא בזה.
* ראה הערת הרב נבנצל ,לעיל עמ' 114הערה .9
383
דפסה
אוצר מושגים
הצורך בהנצחה קיים במיוחד לגבי מי שנפטר טרם זמנו ,או ללא צאצאים שימשיכוהו.
התורה מצווה לאדם ליבם את אשת אחיו שמת בלא בנים ,כדי שלא ימחה שמו מישראל
(דברים כה ,ו) .המקרא מספר לנו על היבום של תמר כלתו של יהודה (בראשית לח) ,עוד
לפני מתן תורה .מגילת רות עוסקת בבעז הנושא את רות כדי להקים את זכרו של מחלון
יתי לִ י לְ ִא ּׁ ָשה לְ ָה ִקים ׁ ֵשם ַה ֵּמת
בעלה הראשון" .וְ גַ ם ֶאת רוּת ַה ּמ ֲֹא ִב ָ ּיה ֵא ׁ ֶשת ַמ ְחלוֹ ן ָקנִ ִ
ַעל נַ ֲחלָ תוֹ וְ לֹא יִ ָּכ ֵרת ׁ ֵשם ַה ֵּמת ֵמ ִעם ֶא ָחיו ו ִּמ ּׁ ַש ַער ְמקוֹ מוֹ " (רות ד ,י) .המקרא משתמש
בביטוי 'גואל' למי שיקים את שם המת.
גם איוב ביקש הנצחה לעצמו לאחר שבניו ובנותיו מתו והוא נשאר ערירי:
ִמי יִ ֵּתן ֵאפוֹ וְ יִ ָּכ ְתבוּן ִמ ָּלי
ִמי יִ ֵּתן ַ ּב ֵּספֶ ר וְ יֻ ָחקוּ:
ְ ּב ֵעט ַ ּב ְרזֶ ל וְ עֹפָ ֶרת
לָ ַעד ַ ּבצּ וּר יֵ ָחצְ בוּן:
וַ ֲאנִ י יָ ַד ְע ִּתי ּג ֲֹאלִ י ָחי
וְ ַא ֲחרוֹ ן ַעל ָעפָ ר יָ קוּם:
איוב יט ,כג – כה
איוב הערירי מבקש שדבריו ומלותיו יחקקו לעד בספר ובצור .גם הוא מכנה בשם 'גּ ֲֹאלִ י'
את מי שיקרא את דבריו .אותו אדם אלמוני שיתיחס לדברי איוב ,וידע שאיוב היה קיים;
הוא גואלו של איוב .הוא המאפשר לאיוב לאחוז בנצח שנים רבות לאחר שאיוב עבר מן
העולם .החומר הוא זמני ,אך מסר רוחני נשאר לעד .רק הרוחניות היא נצחית.
התייחסות מעשית להנצחה מופיעה בספר בפרק סז – הנצחה ,מעמוד 333ואילך.
ע"ע קריאת שם לתינוק על שם נפטר.
הספד
384
דרשה לכבוד הנפטר ,להזכיר טובו ומעשיו הטובים .להביע רגשות צער ועצב על פטירתו
ולעורר עליו בכי .הספד עורכים בשעת הלוויה והקבורה .ויש שקיימו במשך השנה
הראשונה לפטירה ,וכיום קוראים לכך אזכרה.
מצינו במקרא שאברהם ספד לשרה ,וליעקב ספדו בניו וכל מצרים .כשמת שמואל
הנביא ספדו לו כל ישראל (שמואל א' כה ,א).
מצוה גדולה להספיד על המת כראוי לו .בימים קדמונים שכרו ספדנים ושלמו להם שכר
רב .מסופר שאשה אחת נתנה מעות שכינס בעלה כדי לעלות לרגל ,לידי הספדן ,ונמנע
ולא עלה לרגל (מועד קטן ח ,א) .לפי רוב השכר כך רבו השבחים ,ועל זה אמרו חז"ל
"כשם שנפרעים מן המתים ,כך נפרעים מן הספדנים" (ברכות סב ,א) ,אם אומרים דברי
שקר .לכן אסור להוסיף בשבחו יותר מדי .וכל המזכיר מדות טובות על מי שלא היה בו
כלל ,או שמוסיף להפליג יותר מדי על מה שהיה בו ,גורם רעה לעצמו ולמת .מאידך,
יש להקפיד לספוד כהלכה בני אדם ותלמידי חכמים הראויים לשבח .אמרו חז"ל" :כל
המוריד דמעות על אדם כשר ,הקדוש ברוך הוא סופרן ומניחן בבית גנזיו .כל המתעצל
בהספדו של חכם ,ראוי לקברו בחייו ,ואינו מאריך ימים" .דרשו זאת מהפסוקים על
דפסה
חכם ואלוף וגאון מכניסים מטתו לבית המדרש במקום שהיה דורש ,וסופדים אותו
(שלחן ערוך יורה דעה סימן שדמ ,כ .וע"ע שו"ת יביע אומר חלק ט ,יורה דעה סימן מו).
בגמרא דנו האם ההספד הוא לכבוד החיים או לכבוד המת (סנהדרין מו ,ב) ,לעניין אם
הנפטר ציוה שלא יספידוהו .להלכה נפסק שיש לקיים צוואתו ,ואם ציוה – אין מספידים
אותו (שלחן ערוך שם ,י) ,וכמו שציוה רבי יהודה הנשיא "אל תספידוני בעיירות"
(כתובות קג ,ב) .גדול הדור שציוה שלא יספידוהו ,המקילים להספידו כדי לעורר את
העם בתשובה יש להם על מה שיסמוכו (פתחי תשובה על שלחן ערוך שם שדמ ,א; וע"ע
בילקוט יוסף סימן יא ,ו ובהערה).
אוצר מושגים
יהושע בן נון שלא נספד כראוי (שבת קה ,ב) ,וישראל נענשו כיון שלא הספידו את שאול
המלך כראוי (שמואל ב' כא ,א) .עוד אמרו" :על ארבעה דברים חמה לוקה… על אב בית
דין שמת ואינו נספד כהלכה" (סוכה כט ,א).
יש ימים שאין מספידים בהם ,מפני שנוהגים בהם מקצת יום טוב .ימים אלו נאספו
במגילת תענית ,שהיא חיבור ָתנַ ִאי קדום בשפה הארמית ,ובו רשימה של ימים "דלא
למספד בהון".
לא יעורר אדם על מתו ולא יספוד לו קודם הרגל שלושים יום (המשמעות כיום – אין
מתכננים אזכרה בפרק זמן זה) .והטעם כיון שמעורר את הצער ,ואין המת משתכח מן
הלב שלושים יום .אך אם נפטר בתוך שלושים יום שלפני החג ,מותר להספידו ביום
השבעה ואפילו בערב החג .כיון שהצער והמרירות כבר קבוע לאבל בלבו ואינו מתווסף
בגלל ההספד (משנה מועד קטן ח ,א .שלחן ערוך אורח חיים סימן תקמז ,ג; יורה דעה
סימן שמז) .אם יום השלושים או השנה יוצא בפרק זמן זה ,מותר לערוך אזכרה (שלחן
ערוך אורח חיים סימן תקמז ,ה .פני ברוך סימן ג ,ט).
מלבד המשמעויות ההלכתיות ,יש להספד גם משמעויות חברתיות:
ההספד משמש גורם מנחם לאבלים בתתו התייחסות מכובדת ומעריכה כלפי הנפטר,
דמותו ומעשיו.
ההספד גם עשוי להרגיע רגשות אשם העלולים לקנן בלב האבלים כלפי הנפטר ,שמא
לא עשו די למענו או שמא פגעו בו .הספד ומתן כבוד ראוי לנפטר עשויים לגרום הקלה
ופיצוי לרגשות אלו.
השימוש במטבעות לשון ובמילים רכות יותר ,עשוי לעדן את עובדת המיתה .כמו כן,
השמיעה של ההספד והדיבור על יקירם כמי שהלך לעולמו ,עשויה לסייע לאבלים
לקלוט ולהפנים את העובדה שקרובם נפטר.
בהספדים מדגישים פעמים רבות ערכים חברתיים עליונים ומקובלים ומקשרים אותם
לנפטר; עובדה המחזקת את ההזדהות עם ערכים אלו ועם דמותו של הנפטר .ההספד
עשוי גם לחזק לכידות חברתית סביב ערכים אלו ,דווקא בהקשר לפטירת אותו אדם
שמספידים ,כדי להתגבר במשותף על האבידה (על פי "קץ החיים" – ניסן רובין,
עמוד .)205
ע"ע יקרא דחיי ,יקרא דשכבי .כבוד המת.
385
תופקה היוולב םישנו םירבג
תדרפה
אוצר מושגים
הפרדת גברים ונשים בלוויה
ע"ע נשים – הליכתן ללוויה ולבית העלמין.
הקפות
מנהג ירושלים ,מנהג חסידים ומנהג תימן לערוך "הקפות" סביב הנפטר קודם קבורתו.
מטרת ההקפות היא לשמור את גוף הנפטר ונשמתו מכוחות הטומאה העלולים להדבק
בהם .המנהג רק בנפטר זכר – כיון שזכר צריך שמירה יתרה (ע"ע חרם – זרעו לא ילך
אחריו) ,רק ביום ולא בלילה – כיון שבלילה הוא זמן שלטון כוחות הטומאה ולא יוכלו
לבטלם ,ורק ביום שאומרים בו תחנון – כיון שבימים טובים קדושת היום דוחה את
כוחות הטומאה .המקיפים אוחזים איש בזרוע חברו מבלי להפרד זה מזה ומקיפים שבע
פעמים את גופת הנפטר ,כשבכל סיבוב אומרים פסוקים ממזמור צ"א – מ"יושב בסתר
עליון" עד "כי אתה ה' מחסי" ,בצירוף פיסקה מ"אנא בכח" ובקשת רחמים על הנפטר.
"ראש הדגל" הוא ראש החברה קדישא ,משמש כחזן .הוא נוטל שבעה מטבעות או שברי
מטבעות ,ובכל הקפה זורק מטבע אחד ,תוך כדי אמירת הפסוק "וְ לִ ְבנֵ י ַה ּ ִפילַ גְ ׁ ִשים ֲא ׁ ֶשר
לְ ַא ְב ָר ָהם נָ ַתן ַא ְב ָר ָהם ַמ ָּתנֹת וַ יְ ׁ ַש ּ ְל ֵחם ֵמ ַעל יִ ְצ ָחק ְ ּבנוֹ ְ ּבעוֹ ֶדנּ ּו ַחי ֵק ְד ָמה ֶאל ֶא ֶרץ ֶק ֶדם".
לפני ההורדה לקבר אומרים:
אל מלך יושב על כסא רחמים ,מתנהג בחסידות ,מוחל עוונות עמו ,מעביר
ראשון ראשון ,מרבה מחילה לחטאים וסליחה לפושעים ,עושה צדקות עם
כל בשר ורוח ,לא כרעתם תגמול .אל הורית לנו לומר שלֹש עשרה ,וזכר לנו
היום ברית שלֹש עשרה ,כמו שהודעת לענו מקדם כמו שכתוב וַ ֵ ּי ֶרד ה' ֶ ּב ָענָ ן
וַ ִ ּי ְתיַ ֵ ּצב ִע ּמוֹ ׁ ָשם וַ ִ ּי ְק ָרא ְב ׁ ֵשם ה'.
בהורדה לקבר אומרים:
וַ ַ ּי ֲעבֹר ה' ַעל ּ ָפנָ יו וַ ִ ּי ְק ָרא ה' ה' ֵאל ַרחוּם וְ ַחנּ וּן ֶא ֶר ְך ַא ּ ַפיִ ם וְ ַרב ֶח ֶסד וֶ ֱא ֶמת:
אתנ ּו
נ ֵֹצר ֶח ֶסד לָ ֲאלָ ִפים נֹשֵׂ א ָעוֹ ן וָ ֶפ ׁ ַשע וְ ַח ּ ָט ָאה וְ נַ ֵּקה .וְ ָסלַ ְח ָּת לַ ֲעוֹ נֵ נ ּו וּלְ ַח ּ ָט ֵ
וּנְ ַחלְ ָּתנוּ.
386
לאחר מכן ממשיכים בסדר הקבורה הרגיל – צידוק הדין ,קדיש הגדול.
על פי הקבלה ,ההקפות הן שמירה לנפטר ונקראות בשפת הקבלה "אור מקיף" .הנפטר
טעון שמירה ,במיוחד בפרק הזמן מהמיתה ועד הקבורה .מלבד ההקפות והשמירה יש
בזריקת המטבעות כעין נתינה למקטרגים ,שמשמעותה היא שהמקטרגים יקחו את
המטבעות ,ויניחו לנשמת הנפטר .בכל פעם זורקים מטבע אחד או כמה מטבעות ,את
שאר הכסף מעבירים לצדקה .בספר מעבר יַ בּ ֹק (מאמר שפתי צדק עמוד )115יחס את
הפסוקים והבקשות שאומרים ברחיצה ובהקפות להלל הזקן( .ע"ע בגשר החיים פרק טו
פיסקה א).
בני תימן נוהגים גם כן לערוך שבע הקפות ,ואומרים נוסח ההיתר ברשות בית דין של
מעלה וכו' ,ובסופו אומרים כל הקהל יחד שלוש פעמים שרוי ומחול ומותר .ואומרים
ובכשמ תרפכ ינירה תוכלמ יגורה
הרוגי מלכות
עשרת הרוגי מלכות היו עשרה חכמים מגדולי חכמי ישראל שנהרגו על ידי מלכות רומי
הרשעה .חז"ל קשרו את הריגתם לחטא מכירת עשרת האחים את יוסף:
אוצר מושגים
פסוק "וְ לִ ְבנֵ י ַה ּ ִפילַ גְ ׁ ִשים ֲא ׁ ֶשר לְ ַא ְב ָר ָהם נָ ַתן ַא ְב ָר ָהם ַמ ָּתנֹת וַ יְ ׁ ַש ּ ְל ֵחם "…וכו' (הליכות תימן,
מנהגי קבורה ואבלות עמוד ;328שלחן ערוך המקוצר עיני יצחק ,יורה דעה סימן קפ ,טז).
ע"ע חיבוט הקבר .חרם – "זרעו לא ילך אחריו" .שופר בלוויה.
אמר ר' יהושע בן לוי לא נמשכו עשרה הרוגי מלכות אלא בחטא מכירתו של
יוסף (מדרש משלי פרשה א ,יג).
המושג הרוגי מלכות הורחב לכל מי שנהרגו על ידי הגויים בתקופות השמד:
מהו "לֹא ׁ ָשכַ ח ַצ ֲע ַקת ֲענָ וִ ים"? אינו שוכח דמן של ישראל מיד אומות העולם,
ולא דמן של צדיקים בלבד אלא כל מי שנהרג בימי השמד ,ודמן של עשרה
הרוגי מלכות ,ואלו הן ,רבן שמעון בן גמליאל ,ור' ישמעאל בן אלישע כהן
גדול ,ור' ישבב הסופר ,ור' חוצפית המתורגמן ,ור' יוסי ,ור' יהודה בן בבא,
ורבי יהודה הנחתום ,ור' שמעון בן עזאי ,ור' חנינא בן תרדיון ,ור' עקיבא.
"כי ד ֵֹר ׁש דָּ ִמים אוֹ ָתם זָ כָ ר" (מדרש תהלים (בובר) מזמור ט,
ועליהם נאמר ִּ
ד"ה כי דורש דמים).
כיוצא בזה מסופר על רב יוסף בנו של רבי יהושע בן לוי שחלה מאוד עד שנפשו עלתה
למרום וכמעט נפטר מן העולם ,לאחר מכן חזרה אליו נפשו ונתרפא .לאחר שחזר ,סיפר
על מה שראה ושמע בשמים ,ובין השאר סיפר:
ושמעתי שהיו אומרים :הרוגי מלכות אין אדם יכול לעמוד במחיצתן .ומאן
נינהו (מי הם)? אילימא רבי עקיבא וחבריו – משום הרוגי מלכות ותו לא (אם
מדובר ברבי עקיבא וחבריו ,הלא להם יש הרבה זכויות מעבר לכך שהם הרוגי
מלכות)? – אלא :הרוגי לוד.
רש"י שם פירש (על פי הגמרא בתענית יח ,ב) שהרוגי לוד היו שני אחים – לולינוס ופפוס
שנהרגו ,כשנמצאה בתו של המלך הרוגה ,ואמרו :היהודים הרגוה .וגזרו גזרה על ישראל
ועמדו אלו ופדו את ישראל ואמרו "אנו הרגנוה" ,והרג המלך לאלו בלבד (פסחים נ ,א;
בבא בתרא י ,ב) .הרוגי מלכות של ימינו הם חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות הטרור
שמתו ונהרגו מפני שהם יהודים .ראה גם בספר הלכות אבלות של הרב יוסף צבי רימון
והרב יצחק ריגר ,עמ' .223-219ע"ע הי"ד – ה' יקום דמו.
הריני כפרת משכבו
ביטוי שאומר האבל על אביו ואמו וכן על רבו מובהק במשך שנים עשר החודשים שהוא
אבל עליהם( .בראשי תיבות הכ"מ) .מקור הביטוי בגמרא (קידושין לא ,ב):
387
הבכשה
אוצר מושגים
תנו רבנן :מכבדו בחייו ומכבדו במותו .בחייו כיצד? ,…במותו כיצד? היה
אומר דבר שמועה מפיו ,לא יאמר – 'כך אמר אבא' ,אלא – 'כך אמר אבא
מרי ,הריני כפרת משכבו' .וכך אומר בתוך שנים עשר חודש .מכאן ואילך
אומר – 'זכרונו לברכה לחיי העולם הבא'.
כך גם נפסק להלכה (שלחן ערוך יורה דעה סימן רמ ,ט; רמב ,כח) .על אביו ואמו אומר
ביטוי זה רק כשמזכיר דבר הלכה או דבר שמועה מפיהם ,ובילקוט יוסף (סימן לט ,א)
באר שהחיוב לומר ביטוי זה דווקא בהקשר לציטוט דבר הלכה או שמועה מפיהם ,הוא
כדי שאם יטעה הבן בדבריו ,העונש שצריך להגיע על טעות זו יבוא עליו ולא על הוריו.
גם בתוך שנים עשר חודש יכול לומר 'זכרונם לברכה' ,אבל לאחר שנים עשר חודש לא
יאמר 'הריני כפרת משכבו' .הטעם כיון שמשפט רשעים בגיהנום רק שנים עשר חודש
(שפתי כהן שם רמ ,יג).
ככלל ,האבלות על אב ואם חמורה מאשר האבלות על שאר קרובים .למשל האבלות
על שאר קרובים נמשכת שלושים יום ,והרגל מפסיק האבלות .ואילו אבלות על אב ואם
נמשכת שנים עשר חודש ,למרות שיש רגלים בינתיים .הסיבה לכך היא כבוד אב ואם
שנוהג בחייהם וגם לאחר מותם ,מתוך המחויבות האינסופית של אדם כלפי אביו ואמו.
חלק ממחויבות זו הוא הביטוי הנוקב 'הריני כפרת משכבו' ,בו מצהיר האדם על נכונותו
להיות כפרת אביו ואמו .ביטוי של מסירות נפש ממש עבור אביו ואמו .כמו שפרש רש"י
שם" :עלי יבוא כל רע הראוי לבוא על נפשו".
ביטוי זה הפך לביטוי כללי של חיבה למי שמוכנים למסור את הנפש עבורם .כך למשל
אמר רבי ישמעאל" :בני ישראל – אני כפרתן!" (משנה נגעים פרק ב ,א).
השכבה
מהמלה הארמית "אשכבתא" שמשמעותה הספד ,למשל "אשכבתיה דרבי" (כתובות
קג ,ב) .כיום במשמעות של תפילה לנשמת המת על פי מנהגי עדות המזרח .למנוחה
נכונה ,לחמלה ,לכפרה ,ולחיי העולם הבא .בעיקר בזמן הקבורה ,בימי פקידת הקבר
וביום השנה.
388
… על כן ראוי ומחויב בכל השלושים יום לבקש על המת רחמים יום ולילה
לא ישבות בכל עונה ,להזכירו לטוב לפני שוכן מעונה ולעשות לו גם כן זיכרון
נשמות לפחות בכל שבת .וכן נהגו בני ספרד בהשכבת מתיהם וכבר נתנו
טעם לשבח למנהג זה הפוסקים .וטוב להרגילה לפחות פעם אחת בכל יום
מהשלושים ,ובפרט אם הנפטר היה תלמיד חכם והיה לו בית מיוחד לעסוק
בו בתורה ,וכל שכן אם היה מחזיק ישיבה .בניו ובני ביתו ,או החזן (אם
אינם יכולים) ,ודאי כי יעשו לו נחת רוח ורווחא לנשמתו להשכיבו שם בכל
השלושים יום .ואם יהיה בסוד ישרים ועדה ,מה טוב ונעים .וכן ישכיבוהו
בסוף החודש והשנה .והפסוקים עם המזמורים המיוחדים הנה הנם ראויים
"המואמ םיעדוי םניא םיתמהו"
בהשכבה טוב להזכיר שמו ושם אביו ,ולאשה עדיף שמה ושם אמה .ויש נוהגים לעשות
תמיד על שם האם .ואין הדברים הללו לעיכובא ,ובכל מקום ומקום יעשו כמנהגם ,ואין
לשנות מן המנהג (ילקוט יוסף סימן לב ,ג).
יש להזכיר את שם הנפטר כפי שהיה נקרא בפי רוב העולם .ולכן אפילו היה לו שם עברי
ונשתקע ,וקראו לו בשם הלועזי ,גם בהשכבה יש להזכיר את השם הלועזי (ילקוט יוסף
שם ,ה) .הערת הרב נבנצל שליט"א – צריך עיון לענ"ד; בני ישראל נגאלו ממצרים ,שלא
שינו את שמם.
על קטן פחות משלוש עשרה שנה לא נהגו לומר השכבה ,וכן מנהג בני תימן .והטעם כיון
שאינו בן עונשין ,אין צורך לבקש עליו מיתוק הדינים (באר לחי רואי סימן קד).
ע"ע אל מלא רחמים .יזכור.
אוצר מושגים
והגונים לבקש רחמים על האדם גם אחר פטירתו ,והחכמים יוסיפו עליהם
מדעתם (מעבר יַ בּ ֹק מאמר שפת אמת פרק כא).
"והמתים אינם יודעים מאומה"
פסוק בספר קהלת (ט ,ה) .בגמרא (ברכות יח ,ב) מובא דיון האם המתים יודעים או
אינם יודעים .מסופר שם על בני רבי חייא ששכחו תלמודם ,והצטערו ורצו לזכרו .דנו
"א ְך ְ ּבשָׂ רוֹ ָעלָ יו יִ כְ ָאב
בינם לבין עצמם האם אביהם שנפטר יודע בצערם ,כמו שכתוב ַ
וְ נַ ְפ ׁשוֹ ָעלָ יו ֶּת ֱא ָבל" (איוב יד ,כב) ,או שאינו יודע כמו שכתוב "יִ כְ ְ ּבד ּו ָבנָ יו וְ לֹא יֵ ָדע" (שם
כא) .בהמשך שם מובאים מעשים על רוחות של נפטרים שדברו בינם לבין עצמם ,וידעו
דברים העתידים להיות ,הנסתרים מבני אדם ,וכן על נפטרים שדברו עם החיים וענו
לשאלותיהם.
בהמשך הגמרא מובא "כל המספר אחרי המת ,כאילו אחרי האבן" ,יש אומרים בגלל
שאין המתים יודעים ,ויש אומרים שהמתים יודעים אבל לא אכפת להם ממה שאומרים
עליהם בארץ.
במקום אחר בגמרא (שבת קנב ,ב) מובאת מימרה בשם רבי אבהו ,שהמת שומע ויודע
דברים האומרים בפניו עד שיסתם הגולל ,ויש הסוברים שעד שיתעכל הבשר .בירושלמי
מובא שהמת יודע ושומע קילוסו (ההספד עליו) כמתוך חלום ,וכל שאומרים בפניו יודע
עד שיסתם הגולל (מובא בטורי זהב על שלחן ערוך יורה דעה סימן שמד ,א).
בגמרא מובאים מעשים על גדולי ישראל שידעו ודברו לאחר מותם .מסופר על רבי אלעזר
ברבי שמעון שלאחר מותו לא קברוהו אלא היה מוטל בעליית ביתו בין שמונה עשרה
שנה לעשרים ושתים שנה ,והיו באים לפניו לדין והיו שוטחים טענותיהם ,ובת קול היתה
יוצאת ואומרת "איש פלוני אתה חייב ,איש פלוני אתה זכאי" (בבא מציעא פד ,ב) .על רבי
יהודה הנשיא מסופר שהיה בא לביתו בכל ערב שבת לאחר מותו (כתובות קג ,א).
יפנה נשתטח על קברי
מצינו כי המתים מתפללים על החיים ,שכן כלב בן ֻ
אבות וממעשה שארע לרבי אבא (מובא בזהר פרשת שמות דף טז ,ב)
ששאל למת :ידעתון בצערא דחיי? והשיב לו שר הקבר :אי לאו בעותא דילן
389
יודיו
אוצר מושגים
על חיי ,לא יתקיימון פלגות יומא (אלולא תפילתנו – המתים – על החיים,
לא היו החיים מתקיימים אפילו מחצית היום) .וכבר נודע התעוררות המתים
להתפלל בעד החיים בעת צרתם באמצעות ספר תורה כשר המביאים אותו
לבית הקברות על ידי בעלי תורה (כאשר מובא בזהר פרשת ויחי דף רכה
ובפרשת אחרי מות דף עא) ,אך צריך תשובה גדולה והכנות רבות וספר תורה
כשר .וכן בליל הושענא רבה שבו חתימת חיי האדם כי בשמיני הוא חתימת
הפרנסה ובלילה ההוא הנשמות יוצאות ומתפללות על החיים ושוטטות
לשמוע גזר הדין ופעמים מודיעים לחיים בחלומות ,ובספר חסידים (בסימן
תנב) הביא מעשים על זה.
וכתוב בזהר פרשת תרומה (דף קמא) כי הנפש נמצאת בתוך הקבר
כשהגוף בלוי בעפר ,ואז מתגלגלת בעולם ונמצאת בין החיים ויודעת צער
שלהם ומתפללת עליהם (מעבר יַ בּ ֹק מאמר שפתי רננות פרק כד ,עיין שם
באריכות).
ע"ע הישארות הנפש.
וידוי
הכרת העון ואמירת החטא בפיו.
מצות עשה שישוב החוטא מחטאו לפני ה' ויתודה.
כל מצוות שבתורה בין עשה בין לא תעשה אם עבר אדם על אחת מהן בין
בזדון בין בשגגה ,כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל
אתם ֲא ׁ ֶשר
"א ׁיש אוֹ ִא ּׁ ָשה ִּכי יַ ֲעשׂ ּו וגו' וְ ִה ְתוַ דּ ּו ֶאת ַח ּ ָט ָ
ברוך הוא ,שנאמרִ :
ָעשׂ וּ" ,זה וידוי דברים .וידוי זה מצות עשה ,כיצד מתודין? אומר :אנא השם
חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי במעשי
ולעולם איני חוזר לדבר זה ,וזהו עיקרו של וידוי ,וכל המרבה להתודות ומאריך
בענין זה הרי זה משובח ,וכן בעלי חטאות ואשמות בעת שמביאין קרבנותיהן
על שגגתן או על זדונן אין מתכפר להן בקרבנם עד שיעשו תשובה ,ויתודו
יה" ,וכן כל מחוייבי מיתות בית
וידוי דברים שנאמר" :וְ ִה ְתוַ דָּ ה ֲא ׁ ֶשר ָח ָטא ָעלֶ ָ
דין ומחוייבי מלקות אין מתכפר להן במיתתן או בלקייתן עד שיעשו תשובה
ויתודו ,וכן החובל בחבירו והמזיק ממונו אף על פי ששילם לו מה שהוא
"מ ָּכל
חייב לו אינו מתכפר עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם שנאמרִ :
ַח ּטֹאת ָה ָא ָדם" (הלכות תשובה לרמב"ם א ,א).
390
יהושע אמר לעכן להתוודות – "שִׂ ים נָ א כָ בוֹ ד לה' ֱאל ֵֹהי יִ שְׂ ָר ֵאל וְ ֶתן לוֹ תוֹ ָדה וְ ַה ֶ ּגד נָ א לִ י
ית" (יהושע ז ,יט) .עיקר הוידוי הוא בפה להיות מודה בשפתיו על החטא .במדרש
ֶמה ָעשִׂ ָ
"מוֶ ת וְ ַח ִ ּיים ְ ּביַ ד לָ ׁשוֹ ן" – לשונו של אדם
שוחר טוב דרשו על הפסוק במשלי (יח ,כא) ָ
מביאתו לחיי עולם הבא .מי גרם לדוד שבא לחיי העולם הבא? פיו שאמר "חטאתי".
בזהר פרשת פנחס אמרו "מאן דמפרש חובוי ,כל בי דינא בדלין מיניה".
אלוביז רדאב 'ז
אתיירתב
אוצר מושגים
מי שחלה ונטה למות אומרים לו – התוודה (שבת לב ,א).
המנהג בקהילות מסוימות היה כזה ,שכשאדם חולה ביום השלישי לחוליו,
הולכים אליו גבאי ביקור חולים ,או שאר אנשים ,ואומרים לו – 'אתה ידעת
שכן הוא התיקון והמנהג אצל כל החולים ,ולכן אין לך לדאוג מזה כלום ,ולכן
תעשה צוואה מה שתרצה ,ומה שאתה חייב ,או אחרים חייבים לך' .ועוד
אומרים לו – 'התוודה ,כי כל המתוודה על חטאיו ,מוחלין לו' .וכיון שבאותן
קהילות המנהג כן ,אין החולה דואג מזה כלום ,וכן ראוי לתקן בכל עיר ועיר.
אך במקום שאין מנהג זה ,אין אומרים כן לחולה שמא ידאג על מיתתו
(חכמת אדם כלל קנא ,יא).
מכל מקום ,כשרואים המבקרים שנטה למות ,מסבבים עמו בדברים ,ואומרים
לו 'התודה ואל תדאג מזה ,כי הרבה התוודו ולא מתו ,והרבה שלא התוודו
מתו .ובשכר שאתה מתוודה אתה חי ,וכל המתוודה יש לו חלק לעולם הבא'.
ואם אינו יכול להתוודות בפיו ,יתודה בלבו (ספר תורת האדם לרמב"ן ,שער
הוידוי .מהדורת שעוועל עמוד מו).
נוסח הוידוי הקצר – 'אם אמות ,תהא מיתתי כפרה על כל עונותי' .אך הקדמונים הוסיפו
על כך נוסחים שונים .ויש המתודים כנוסח של יום הכיפורים.
בימינו כמעט שבטלה אמירת הוידוי של חולים הנוטים למות .יש אומרים שהטעם הוא
מחמת העובדה שרוב בני אדם מתים בבתי חולים ,ולא תמיד קיימת האפשרות המעשית
לקיים מצות וידוי .ויש האומרים שאמירת הוידוי עלולה להזיק לחולה מחמת טירוף
הדעת (אנציקלופדיה הלכתית רפואית ערך וידוי) .ע"ע גוסס .שכיב מרע.
ז' באדר
יום פטירתו של משה רבנו .כיון שהקב"ה עצמו קבר את משה ,ככתוב "וַ ִ ּי ְקבּ ֹר אֹתוֹ ַב ַ ּגיְ "
(דברים לד ,ו) ,נבחר יום זה להיות יום החברה קדישא .משה רבנו עליו השלום התעסק
בעצמו בחסד של אמת ,כשהעלה את עצמות יוסף ממצרים לקבורה בארץ.
ביום זה מתענים בני החברה קדישא ,והולכים לבית העלמין ומבקשים מחילה מהמתים
אם לא נהגו בהם כבוד כראוי כשהתעסקו בהם .ומתפללים שם ,והרב דורש לפניהם דברי
כיבושים על אודות חובות החברה קדישא כלפי המתים ,ועוסקים בצרכי המתים ובצרכי
בית העלמין .ואחר תפילת מעריב עושים סעודה גדולה ומחזקים זה את זה ,וגדולה
לגימה שמקרבת לבבות (גשר החיים פרק לג).
במדינת ישראל נבחר יום ז' באדר ליום הזיכרון לחללי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע,
כמו שמקום קבורתו של משה רבנו לא נודע "וְ לֹא יָ ַדע ִא ׁיש ֶאת ְק ֻב ָרתוֹ ַעד ַה ּיוֹ ם ַה ֶּזה"
(דברים שם) .ע"ע יום הזיכרון לחללי צה"ל .חברה קדישא.
זיבולא בתרייתא
ע"ע עד זיבולא בתרייתא.
391
אשידק הרבח תמה יוהיז
אוצר מושגים
זיהוי המת
המשנה ביבמות (פרק טז ,ג) מגדירה מדדים לזיהוי המת – "אין מעידין אלא על פרצוף
הפנים עם החוטם ,אף על פי שיש סימנים בגופו ובכליו" .זיהוי מתבצע על ידי טביעת
עין ,דהיינו אדם המכיר את הנפטר ומזהה אותו ,או על ידי סימנים מובהקים בגופו (לא
בחפציו) .בגמרא ,בפוסקים ובספרות השו"ת ישנם דיונים רבים על כללים אלו .הזיהוי
חיוני גם לעצם הידיעה ,ויש לזיהוי גם השלכות הלכתיות :כדי להתיר את אשתו של
הנפטר להינשא ,כדי לדעת אם לשבת שבעה .הלכות זיהוי המת מופיעות ברמב"ם בפרק
יג מהלכות גירושין הלכה כא ,ובשלחן ערוך אבן העזר סימן יז ,כד .ע"ע חזקת חיים.
זילוף יין על איברי המת וחפיפת ראשו בביצים
מנהג חברה קדישא שנזכר ברמ"א (יורה דעה סוף סימן שנב) ,ובשו"ת חתם סופר (יורה
דעה סימן שכז) ,בתשובה למי שרצה לבטלו .לא ידוע כיום על קיום מנהג כזה.
זק"א – זיהוי קרבנות אסון
ארגון מתנדבים שמטרתו בעיקר איסוף ופינוי גופות ,תוך הקפדה על כבוד המת ,זיהוי
הלכתי ברור ,והבאה לקבר ישראל .הוקם בתשנ"ה בעקבות הפיגועים ההמוניים .ע"ע
זיהוי המת .חברה קדישא .חסד של אמת.
זרעו לא ילך אחריו
ע"ע חרם – זרעו לא ילך אחריו.
חברה קדישא
חבורה המיועדת לעסוק בצרכי המתים ובקבורתם .היא נקראת כך מפני שהיא עוסקת עם
הנפטרים שעליהם נאמר "לִ ְקדוֹ ׁ ִשים ֲא ׁ ֶשר ָ ּב ָא ֶרץ ֵה ָּמה" (מנחות נג ,א) .סיבה נוספת היא
מפני שמקדישים עצמם לכבוד המת ולכל צרכיו .לעומת זאת ,השם קדישא הוא בלשון
סגי נהור מפני שהם נטמאים למתים .בני החבורה נקראים גם מתעסקים (מועד קטן כד ,ב),
וגומלי חסדים (כתובות ח ,ב) ,החבורה נקראת גם נקראת גחש"א – גמילות חסד של אמת.
המקור מופיע בגמרא:
מת בעיר – כל בני העיר אסורים בעשיית מלאכה .רב המנונא נזדמן למקום
ששמו דרומתא .שמע קול שופר שמודיע שיש מת בעיר .ראה אי אלו אנשים
שעובדים עבודה .אמר להם :יהיו אלו האנשים בנידוי! וכי אין מת בעיר? אמרו
לו :חבורות יש במקום (הממונות לטפל במתים) .אמר להם :אם כך – מותר
לכם (תרגום ממסכת מועד קטן כז ,ב).
392
להלכה נפסק:
רבקה טוביח םייח תקזח
כלומר ,שחברה קדישא מאפשרת לשאר בני אדם להמשיך ולעסוק בצרכיהם ,כיון
שחבריה מתעסקים ומטפלים במתים ובקבורתם.
אסור לבני החברה קדישא המתעסקים במת לאכול סעודה קבועה קודם קבורת המת
(משנה ברורה סימן תקכו ,סעיף קטן נב).
פירוט מובא בפרק סג -מידע למתנדבי חברה קדישא ,מעמוד .323
ע"ע גחש"א ,חסד של אמת ,ז באדר .זק"א – זיהוי קרבנות אסון.
אוצר מושגים
מת בעיר ,כל בני העיר אסורים במלאכה ,שכל הרואה את המת ואינו מלוהו
עד שיהא לו כל צרכו ,בר נידוי הוא .ואם יש חבורות בעיר ,שכל אחת
מתעסקת במתים ביומה ,מותר ביום שאינו יומה (שלחן ערוך יורה דעה סימן
שמג ,וכעין זה גם בסימן שסא ,ב).
חזקת חיים
אדם שהיה ידוע שהוא חי ועכשיו איננו בפנינו ,מעמידים אותו על חזקתו ואומרים שהוא
חי ,ואפילו לזמן מרובה .כיון שיש לו חזקת חיים ,לא משנים חזקה זו ללא ידיעה על שינוי
במציאות.
יש השלכות רבות ומשמעותיות לחזקה זו .כך למשל אם שני עדים מעידים על אדם שמת
ושניים מעידים שלא מת ,מספק אין מתאבלים עליו כיון שמעמידים אותו בחזקת חי .או
למשל בת ישראל הנשואה לכהן ממשיכה לאכול בתרומה גם אם בעלה הלך למדינת
הים ואינה יודעת עליו דבר ,מכוח החזקה שהוא עדיין חי( .בת ישראל הנשואה לכהן ואין
לה ילדים ממנו ,אוכלת בתרומה רק כל זמן שבעלה הכהן חי מכוח נישואיה לו).
יש דיונים בגמרא לגבי זקן שהגיע לגבורות ,גיל שמונים ,האם גם בגיל מופלג כזה נותנים
לו חזקת חיים.
לגוסס אין חזקת חיים שרוב גוססים למיתה .אבל לחולה יש חזקת חיים ,שרוב חולים
לחיים (משנה גיטין כח ,א).
ע"ע זיהוי המת.
חטוטי שכבי
חיטוט קברי המתים.
את הפסוק "וְ ָהיְ ָתה יַ ד ה' ָ ּבכֶ ם ו ַּב ֲאב ֵֹתיכֶ ם" (שמואל א' יב ,טו) דרשו חז"ל שגם המתים
נענשים (יבמות סג ,ב) .ע"ע איסור לבזות המת .חרדת הדין .כבוד המת .ניוול המת.פינוי קבר.
חיבוט הקבר
מושג בתורת הקבלה .יסורים לנפש הנפטר לאחר מיתתו.
הטעם לכך הוא ,שכיון שבנפש נדבקות תכונות רעות ,כעין זיהום רוחני (המונח בספרי
הקבלה "קליפות") ,וצריך לנערן ולבררן מהנפש ,לכן יש חיבוט וניעור .החיבוט כפי עביות
הקליפה – ככל שיש יותר קליפות ,צריך חיבוט קשה יותר .כמו בגד שמתלכלך – ככל
393
החמשב הנלבקלו -הבוטה לע ךרבמש םשכ הערה לע ךרבל םדא בייח
אוצר מושגים
שהלכלוך עבה וגס יותר וככל שיש יותר לכלוך ,צריך אמצעים חריפים יותר כדי לסלק
לכלוך זה ,על מנת שהבגד ישאר נקי וטהור.
יש מושג של אדם שאינו זוכר את שמו ביום המיתה .גם כאן ,כוחות הטומאה –
הקליפות – גורמים לשכחה .שכחה אותיות חשכה ,הקליפות מכסות את האור שמסמל
ידיעה וזיכרון .בממד הרוחני הטהור אין שכחה .אדם שלא זוכר את שמו ,כלומר ששכח
את מהותו ,הקליפות ,התכונות השליליות ,גרמו לו לברוח מעצמו ,והסתירו ממנו מי הוא
באמת .חלק ממושג חיבוט הקבר הוא כדי לנער מהאדם תכונות שליליות אלה ולהכיר
את עצמו ואת מהותו .כשאדם שוכח את שמו החיבוט קשה וכבד ,כי זו שכחה מהותית.
אבל כשזוכר את שמו ,החיבוט קל ורפה.
מי שנקבר ביום שישי אחר חצות אין לו חיבוט הקבר מחמת קדושת השבת (הקונטרס
היחיאלי ,בית עולמים פרק טו ,לט; ושם כתב שכבר משעה חמישית ביום שישי מתחילה
קדושת השבת) .אבל אסור לאדם להשהות את מתו על מנת שייקבר בזמן שאין בו
חיבוט הקבר .ע"ע בספר מעבר יַ בּ ֹק מאמר שפתי רננות פרק מב.
יסורים מכפרים גם על החיים:
כל כך זוכה האדם ביסורים הבאים עליו כשסובלם בסבר פנים יפות ,כמו
שזוכה בעשיית מצוה .והטעם כיון שעל ידי היסורים הגוף מתחלש שהוא כח
הטומאה… ובזה מזדככת הנשמה מטומאתה ונשארת טהורה ונקייה ומוכנה
להתלבש מכתנות אור מגן עדן שהיתה לבושה בהן… (מעבר יַ בּ ֹק מאמר
שפתי צדק פרק כ ).
לפי הסבר זה ,יסורים דומים לאנטיביוטיקה האמורה להחליש את החיידקים הרעים
על מנת לסייע לגוף להתגבר עליהם .גם כאן ,ככל שיש פחות תכונות שליליות שצריך
למחוק ולזקק – צריך פחות יסורים .מי שגופו בריא מבחינה רוחנית ,אינו זקוק ליסורים.
מושג זה נתבאר באופן אחר על ידי רבי סעדיה גאון.
ע"ע הקפות .יסורים מכפרים .נשמה.
חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה –
ולקבלנה בשמחה
הגמרא (ברכות ס ,ב) מביאה ארבעה מקורות מהפסוקים לעיקרון זה:
394
"ח ֶסד ו ִּמ ׁ ְש ּ ָפט ָא ׁ ִש ָירה לְ ָך ה' ֲאזַ ֵּמ ָרה" – אם
אמר ר' אחא משום ר' לוי מאי קרא? ֶ
חסד אשירה ,אם משפט אשירה.
"באל ִֹהים ֲא ַה ּ ֵלל דָּ ָבר ַ ּבה' ֲא ַה ּ ֵלל דָּ ָבר" – בה'
ר' שמואל בר נחמני אמר מהכאּ ֵ :
אהלל דבר זו מידה טובה ,באלוהים אהלל דבר זו מידת פורענות ( שם ה'
נחשב למידת החסד ,בניגוד לשם אלוקים הנחשב למידת הדין).
"צ ָרה וְ יָ גוֹ ן ֶא ְמ ָצא
ר' תנחום אמר מהכא" :כּ וֹ ס יְ ׁשוּעוֹ ת ֶא ּ ָׂשא ו ְּב ׁ ֵשם ה' ֶא ְק ָרא"ָ ,
ו ְּב ׁ ֵשם ה' ֶא ְק ָרא".
תורבקה תיב ךוניח
בשלחן ערוך (אורח חיים סימן רכב ,ב) נפסק:
חייב אדם לברך על הרעה ,בדעת שלמה ובנפש חפצה ,כדרך שמברך בשמחה
על הטובה .כי הרעה לעובדי ה' היא שמחתם וטובתם ,כיון שמקבל באהבה
מה שגזר עליו ה' ,נמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד את ה' ,שהיא שמחה לו.
אוצר מושגים
רבנן אמרי מהכא " :ה' נָ ַתן וַ ה' לָ ָקח יְ ִהי ׁ ֵשם ה' ְמב ָֹר ְך"
הראי"ה קוק בסידורו עולת ראיה (חלק א ,עמוד תג) ,מתייחס לעניין בלשונו הפיוטית.
בטול הרגש ,עד שלא יבחין בין טובה לרעה ,ולא יעריך כלל ערך עצמותו
הפרטית בזה ,אינה ממעלת הנפשות ,ולא זאת היא התעודה הראויה לאיש
המעלה .כי אם ידֹע ידע האיש המשכיל את הטוב ואת הרע ,את נעם טוב
החיים ואת מגרעת מחסור הרע גם שבחיי ההווה לכל פרטיהם ,ויעריכם
בערכם הראוי.
(כלומר ,העיקרון של לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה ,אסור לו שיטשטש
אצל האדם את ההבדלים בין טוב לרע ובין שמחה לעצב .להפך – האדם המשכיל צריך
להבחין ולדעת ולהעריך את הטוב ואת הנעם בניגוד לרע ולמחסור .אם כן – כיצד אפשר
לברך על הרעה באותה הרגשה שמברכים על הטובה?)
אמנם ידע שיותר מכל אלה באין ערוך הוא הטוב האלהי והיושר המלא של
ההשגחה העליונה ,שראוי להמסר אליה בכל לב ונפש .על כן עם כל ידיעתו
והרגשתו במעלות החיים וערכיהם ,יקבל בשמחה את כל אשר נטל עליו,
מאהבת השם יתברך ודרכיו המלאים צדק ומישרים .ואף על פי שהברכות
שעל המאורעות ,צריכות להיות במטבע ההרגשה שמרגשת בהם הנפש
באותה שעה ,ובהכרח הן משתנות בין טוב לרע ,אבל הדעת השלמה עולה
וכוללת כל אלה במשפט ובחשבון ,לקבלינהו בשמחה.
(אמנם צריך האדם לדעת שהטוב האלהי והיושר של ההשגחה העליונה הוא לאין ערוך
יותר מכל ההסתכלויות וההרגשות האנושיים המצומצמים .ומתוך אהבת ה' והכרת
העיקרון שכל מעשי ה' במשפט ,בחמלה ובצדק; יבוא לכלל דעת שלמה המאפשרת לאדם
המעלה לברך על הרעה מתוך השלמה ואפילו שמחה ,ממש כאילו היה מברך על הטובה).
בספר מעבר יַ בּ ֹק כתב בהקשר זה על מנחמי האבלים:
ועיקר הנחמה הוא שיצדק דין שמים בלב האבל עד שבפיו יודה למלך המשפט
"כי לָ ְק ָחה ִמ ַ ּיד ה'
ויברך על הרעה מעין הטובה ,שאז יזכה למה שאמר הנביא ִּ
יה" .ירצה כי ישראל יקבלו נחמות כפלים מחטאתיהם ,אחד
ֹאת ָ
ִּכ ְפלַ יִ ם ְ ּבכָ ל ַח ּט ֶ
על כי יעשו תשובה מאהבה ,ושנית על קבלת היסורים מאהבה וכן צריך האבל
לקיים בעצמו .והמנחמים יזכירו ויזהירו על זה (מאמר שפתי רננות פרק יט).
ע"ע צידוק הדין .ניחום אבלים.
395
ףתכ תצילח
אוצר מושגים
חינוך בית הקברות
כשלוקחים אנשי הקהילה שדה לבית הקברות או כשמוסיפים על בית הקברות נוהגים
לעשות חינוך .בעת חינוך בית קברות ישנו חשש שלא ליתן פתחון פה לנפטרים נוספים
חלילה ולכן ישנן פעולות סמליות לשמירה וגם מתפללים ואומרים מזמורי תהלים
לשמירה ,ויש שצמים ואומרים סליחות ומתעוררים לתשובה כדי ללמד זכות על אנשי
אותו המקום כמו שיבואר לקמן.
כתוב בספר מעבר יַ בּ ֹק בשם ר' יהודה החסיד ,שטוב לקבור תרנגול הנקרא גבר בקבר
ריקן ,אולי בזה יחליש ויטמין כח הדין המושפע מצד המלאך גבריאל הנקרא גבר ,לבל
יעיר חמתו .ונוהגים כשקוברים בבית הקברות המת הראשון ,ששוחטים תרנגול בלא
ברכה וקוברים לרגליו .אין לחוש בזה משום דרכי האמורי (ילקוט יוסף סימן מה ,יא).
סדר חינוך בית הקברות :אומרים בעת קניית הקרקע שקונים אותה על מנת שיבולע
המות לנצח .יש נוהגים שאנשי החברה קדישא מתענים ביום זה לפחות עד חצות היום,
ומרבים בסליחות בשחרית .והולכים לבית הקברות ואומרים מזמור צ"א "יושב בסתר
עליון" הנקרא שיר של פגעים .מזמור המתאר את השמירה האלוקית על האדם המצילתו
מפגעים .לאחר מכן אומרים את פרשת פיטום הקטורת שעל פי הקבלה יש בה שמירה
גדולה מרוחות הטומאה .וקוראים בתורה בפרשת קרח (במדבר יז ,יא‑יג) שלושה
פסוקים עד "והמגפה נעצרה" .יש המוסיפים תפלה מיוחדת .אומרים מזמורים ק"ב וק"ג
המתארים את אפסות האדם וארעיותו ,מול נצחיות הבורא ואת חסד ה' בעולם.
יש הנוהגים להקיף שבע הקפות את בית הקברות המיועד ואומרים ויהי נעם ומזמור צ"א
הנ"ל ו"אנא בכח" .ומזמור ק"ד ו"שירו לה' שיר חדש" עד "יגדיל תורה ויאדיר" (ישעיהו
"ת ְס ִּתיר ּ ָפנֶ ָ
יך
מב ,י – כא) המשבחים את פעל ה' בעולם ,וגם את מחזור החיים שבעולם ַּ
יִ ָ ּב ֵהלוּן ּת ֵֹסף רו ָּחם יִ גְ וָ עוּן וְ ֶאל ֲע ָפ ָרם יְ ׁשוּבוּןְּ :ת ׁ ַש ּ ַלח רו ֲּח ָך יִ ָ ּב ֵראוּן ו ְּת ַחדֵּ ׁש ּ ְפנֵ י ֲא ָד ָמה".
לאחר שבע ההקפות אומרים את שם העיר על פי מזמור קיט "אלפא ביתא" ואותיות
קר"ע שט"ן .ומסיימים בתפילה – יהי רצון שתסיר מעלינו ומעל כל עמך בית ישראל כל
מיני חולי ומשחית ופגע רע ותצילנו מגזרות קשות וכו' .בלע המות לנצח .ואומרים אל
מלא רחמים למתים ומבקשים מהם מחילה .ונותנים צדקה לעניים.
ע"ע בית הקברות .הקפות .קבורת תרנגול .דרכי האמורי.
חליצת כתף
396
ביטוי לאבלות על אב ואם או על נשיא הסנהדרין .שמוציא כתפו חוץ לקרע ונמצא זרועו
עם כתפו מגולין (לשון הטור יורה דעה סימן שמ .רמב"ם הלכות אבל פרק ח ,ג) .המקור
מופיע בגמרא (בבא קמא יז ,א) לגבי חזקיהו המלך ש"כָ בוֹ ד ָעשׂ ּו לוֹ ְבמוֹ תוֹ " (דברי הימים
ב' ,לב ,לג) ,ומסבירה הגמרא שיצאו לפניו שלושים ושישה אלף חלוצי כתף .כך גם נפסק
להלכה בשלחן ערוך (יורה דעה סימן שמ ,טז – יז)" :על כל המתים ,אם רצה חולץ .על
אביו ואמו חייב לחלוץ כתף ,והולך כך לפני המיטה עד שייקבר .ואם הבן אדם גדול ,ואין
כבודו שילך חלוץ כתף ,אין צריך לחלוץ .נשיא דומה לאב לחליצת כתף" .הרמ"א (בשלחן
ערוך שם) כתב שכיום לא נהגו לחלוץ כתף כלל ,וכן המנהג כעת שאין חולצין כתף .זולת
הטינח
אוצר מושגים
מנהג תימן שרבים נהגו לחלוץ כתף גם כיום (הליכות תימן ,מנהגי קבורה ואבלות עמוד
,326שלחן ערוך המקוצר עיני יצחק ,יורה דעה סימן קפ ,ט .באר לחי רואי סימן כד).
ויש מי שכתב שגם עדות המזרח טוב שיחלצו כתף על הוריהם .ואם הבן תלמיד חכם
מפורסם ,לא יחלוץ (ילקוט יוסף סימן ט ,כז; וכך נהג למעשה הרב עובדיה יוסף בפטירת
אמו ,וכך הורה לבניו לנהוג בפטירת אמם) .ע"ע קריעה.
חניטה
פעולה הנעשית לשימור גופת הנפטר מפני סרחון ורקבון על ידי מילוי בבשמים .מקור
יה" (שיר השירים ב ,יג).
"ה ְּת ֵאנָ ה ָחנְ ָטה ַפ ֶ ּג ָ
השם העברי הוא מלשון בושם וריח טוב ,כמו ַ
המצרים נהגו לחנוט את מתיהם ,והיו שיטות שונות לכך.
תיאור החניטה מוזכר במקרא אצל יעקב אבינו ואצל יוסף .נחלקו תנאים אם עשה יוסף
כהוגן כשחנט את אביו:
למה מת יוסף בפני אחיו? רבי אמר על שחנט את אביו .אמר לו הקב"ה :לא
"אל ִּת ְיר ִאי ּתוֹ לַ ַעת יַ ֲעקֹב"?!
הייתי יכול לשמור את צדיקי?! לא כך אמרתי לו ַ
ורבנן אמרי ,הוא שציוה אותם שיחנטו אותו ,דכתיב "וַ ַ ּי ֲעשׂ ּו ָבנָ יו לוֹ ֵּכן ַּכ ֲא ׁ ֶשר
ִצ ָּום" (בראשית רבה ק ,ד).
נחלקו המפרשים והפוסקים כיצד היתה החניטה אצל יעקב ואצל יוסף .על פי הזהר (סוף
פרשת ויחי) החניטה לא היתה כלל על ידי ניתוח הגוף אלא על ידי משיחה חיצונית,
והשמן היה נספג בגוף ובמיוחד נכנס דרך הטבור .יש שכתבו שהיו חותכים את כריסו של
הנפטר ומוציאים את בני מעיו שלא יסריח ,והיו מושחים את כל הגוף מבפנים ומבחוץ
בשמן אפרסמון וממלאים אותו במיני בשמים המייבשים את הגוף ,והיו צריכים להחליף
את הבשמים יום יום ,עד שהגוף התקשה והתייבש ,ואינו מתעפש ואינו מסריח .ואף
שלפי שיטה זו חתכו את הבטן והוציאו האברים ,אין כאן לא משום צער למת ולא משום
ביזיון ,משום שהדבר נעשה לכבודו ולצרכו של המת (שו"ת הרשב"א חלק א ,סימן שסט.
שו"ת הרדב"ז חלק א ,סימן תפד) .ויש פוסקים הסבורים שחניטה בדרך של חתך בבטן
והוצאת אברים אסורה משום ביזיון וניוול המת ,ומשום ביטול קבורה של חלקי גוף.
אבל אם מחדירים הסממנים דרך נקבים בגוף ,אין בזה חשש (שו"ת צפנת פענח חלק א,
סימן כא .שו"ת מהר"ץ חיות סימן ו) .ויש מי שכתב לאסור כל חניטה ,אפילו בלא חיתוך
והוצאת אברים ,הן מפני שהנותן את מתו בארון ולא קברו עובר משום בל תלין ,וגם
משום שעיכול בשר המת הוא חלק מהכפרה למת ,ואם כן בחניטה כשמונעים את עיכול
הבשר ,מעכבים את כפרת המת (אגרות משה יורה דעה חלק ג ,סימן קמג – קמד).
בישראל לא נוהגים לבצע כל פעולה לשימור המת .אכן אם צריך להוליך המת לקבורה
למקום רחוק ,נוהגים לבצע פעולות שימור ,כגון הכנסת סממנים שונים דרך הנחיריים,
כדי לעכב את רקבונו וסרחונו .אם יש צורך בפעולת שימור יעילה יותר ,כדי להוליך את
המת למרחקים גדולים ,נוהגים להחדיר לדמו חומרים משמרים .יש לאסוף את הדם
397
רטפנה יצפח תמא לש דסח
אוצר מושגים
והלחלוחית שהוציאו מגוף המת בצנצנת ,ולשולחה עם המת להיקבר עמו ,ומכל מקום
אין להוציא אברים פנימיים מגופו של המת.
להרחבה – שו"ת עמק הלכה חלק א סימן מט .אנציקלופדיה הלכתית רפואית ערך
'חניטה' .גשר החיים פרק ה פיסקה ז .כל בו על אבלות עמוד .53 – 51התנגדות רעיונית
לחניטה מובאת בספר "דרכה של היהדות במוות ובאבלות" מעמוד 36והלאה.
חסד של אמת
"וְ ָעשִׂ ָית ִע ָּמ ִדי ֶח ֶסד וֶ ֱא ֶמת" – וכי יש חסד של שקר ,שהוא אומר 'חסד ואמת'? אמר לו :אם תעשה
לי חסד לאחר מיתתי ,הוא חסד של אמת.
בראשית רבה פרשה צו ,ה.
לווית המת נחשבת לחסד של אמת .על פי צוואת יעקב לבנו יוסף (בראשית מז ,כט):
אתנִ י ִמ ִּמ ְצ ַריִ ם
ית ִע ָּמ ִדי ֶח ֶסד וֶ ֱא ֶמת ַאל נָ א ִת ְק ְ ּב ֵרנִ י ְ ּב ִמ ְצ ָריִ ם :וְ ׁ ָשכַ ְב ִּתי ִעם ֲאב ַֹתי וּנְ שָׂ ַ
"וְ ָעשִׂ ָ
ו ְּק ַב ְר ַּתנִ י ִ ּב ְק ֻב ָר ָתם" .החסד שעושים עם המת הוא אמיתי – לשם שמים בלבד ,שהרי המת
לא יוכל להחזיר טובה למי שליוה אותו .גם מפני שעושים חסד עם הנפטרים להעבירם
לעולם האמת הנצחי .היו שנתנו רמז בראשי התבות של המילה "אמת" – ארון ,מיטה,
תכריכים; שהם צרכי הקבורה .ע"ע גחש"א .חברה קדישא.
חפצי הנפטר
398
מותר להשתמש בבגדים וחפצים של הנפטר אפילו בתוך השבעה ,פרט לנעלים ,שנהגו
לא להשתמש בהם (גשר החיים פרק ח ,ז .צרור החיים עמוד .123המקור מספר חסידים
תנד) .ויש שכתבו שהמניעה רק בנעליים שהיה נעול בהם בשעת מותו ,אבל בנעליים
שלא היו ברגליו בשעה שמת ,אין להחמיר .ואם לבו נוקפו וחושש מזה ,יתן אותן לעניים
ויודיעם על כך (ילקוט יוסף סימן כא ,יא) .בגשר החיים (שם בהערה ,)2הביא מקור
מהגמרא בברכות נז ,ב; וכתב שההקפדה היא רק בנעליים שנעל בשעת חוליו ובפרט
בפטירתו ,אבל מה שנעל כשהיה בריא ובפרט אם לא נעלם שלושים יום קודם שנפטר,
אין חשש.
מותר לבנים ללבוש בגדי הוריהם שנפטרו ,חוץ מאשר נעליים שנהגו להחמיר בהם ,על
פי הכללים לעיל (ילקוט יוסף שם וכן נג ,ח).
כנראה שהיה מנהג בישראל להנעיל נעליים למתים .ביבמות (קד ,א) מוזכר מנעל של זקן
העשוי לכבודו ,ופירש רש"י :לתכריכי מיתה .בירושלמי כלאים (פרק ט ,ג) מוזכר שרבי
ירמיה ציוה לקברו במנעליו .יש מי שרצה ללמוד מכאן על מקור המנהג שלא להשתמש
במנעלים של מת ,שמא הוקצו לתכריכים והם אסורים בהנאה (כל בו על אבלות עמוד 91
בהערה) .אולי החמירו במנעלים כדי למנוע מצב בו החי "נכנס לנעליו" של הנפטר ,מצב
כזה ישנו למשל כשאדם מייבם את אשת אחיו ,ובמידה מסוימת נכנס תחתיו כדי שלא
ימחה שמו מישראל ,ואם היבם ממאן ,יבמתו חולצת את נעלו .וראה עוד בעמוד 155
במבוא לאיסור נעילת הסנדל .ע"ע איסור הנאה ממת .מותר המת .תכריכים.
"וירחא ךלי אל וערז" -םרח ןידה תדרח
על פי ההשקפה היהודית גם למתים ישנו דין .יש למתים חרדה מהדין כאשר יש שינויים
פיזיים או רוחניים הקשורים בהם – ממש כמו אצל אנשים חיים .שמואל אמר לשאול:
"לָ ָּמה ִה ְר ַ ּגזְ ַּתנִ י לְ ַה ֲעלוֹ ת א ִֹתי" (שמואל א' כח ,טו) ,ובגמרא דרשו ששמואל נתיירא מן
הדין והביא עמו את משה רבנו שילמד עליו זכות (חגיגה ד ,ב) .מבחינה הלכתית אחת
הסיבות שאין לפנות מת מקברו היא שאין להרגיז את המת ממנוחתו (שפתי כהן על
שלחן ערוך יורה דעה סימן שסג ,סעיף קטן א) .יום הכיפורים נקרא כך (בלשון רבים)
כיון שגם למתים יש כפרה ביום הכיפורים (שלחן ערוך אורח חיים סימן תרכב ,ו) .בראש
השנה ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפני ה' לדין .במשמעות הפשוטה מדובר על
החיים – מי יחיה ומי ימות; אך לפי האמור לעיל ניתן להסביר כפשטות הלשונית שגם
החיים וגם המתים נידונים.
ע"ע אוב" .והמתים אינם יודעים מאומה" .פינוי קבר.
אוצר מושגים
חרדת הדין
חרם – "זרעו לא ילך אחריו"
על פי הקבלה ,בזמן שהנשמה עוזבת את הגוף ,נוצר כעין ריק וחלל רוחני בגוף .כיון שיש
כוחות רוחניים שליליים שאין להם מקום מנוחה פיזי הם מחפשים גוף כדי לשכון בו,
ועלולים לנסות ולמצוא מקום דווקא בגוף שנתרוקן מהנשמה ושטרם נקבר .לכן יש עניין
לא לעכב את הקבורה כדי לנסות ולמנוע מהנפטר צער מיותר.
במיוחד עלולות להחריד את המת טיפות הקרי שראה במשך חייו ,שהיו יכולות לשמש
לצורך יצירת חיים חדשים בעולם ,ושיצאו לבטלה .אותו חלל רוחני שנוצר עקב כך ,עלול
במיוחד להפריע את מנוחת הנפטר ,בטענה על שמנע ממנו למלא את יעודו .כדי למנוע
מאותן ישויות רוחניות שלא הגשימו את עצמן להחריד את המת ,מטילים אנשי החברה
קדישא חרם (יש המכריזים "בחרם יהושע בן נון") על זרעו של הנפטר שלא ילוהו ולא
ילך אחר מיטתו כלל וכלל.
לפי זה ,גם צאצאיו של הנפטר צריכים לא ללכת אחריו ,שהרי גם הם כלולים בזרעו .לכן
בחלק מהמקומות נהגו שצאצאיו לא יגיעו כלל למקום הקבורה כדי לא ללכת אחריו.
במקרים שהצאצאים רוצים בכל זאת להיות נוכחים בקבורה ,נהגו בחלק מהמקומות
לומר לצאצאים להגיע למקום הקבר עוד לפני הנפטר ,כדי לא ללכת אחריו אלא לפניו.
כמובן שחרם זה נוהג אך ורק בנפטר זכר .אם צאצאי הנפטר הולכים בכל זאת אחרי
מטתו ,אין מכריזים ,או אולי יפרטו "שלא ילוהו מזרעו שאינו כשר" (גשר החיים פרק יב
פיסקה ג) .הטלת החרם מתבצעת סמוך ככל האפשר למיתה.
ההקפדה על המנהג היא בעיקר בירושלים ,אולם ביתר ערי הארץ אין מקפידים על כך כל
כך .ובחוץ לארץ נהגו שכל האבלים משתתפים בלוויה .על כן אין למחות בחזקה באלו
שעלו מחוץ לארץ ומנהגם ללוות את האב הנפטר ורוצים להחזיק במנהגם בירושלים.
אבל אם יש בהם בני תורה ומוקירי רבנן ,ראוי לתלמידי חכמים לדבר עמם באמירה
נעימה שלא לשנות מן המנהג שנעשה לטובת הנפטר ,ואם לא יאבו שמוע הנח להם,
399
הרהט
אוצר מושגים
והמוחה בידם בחוזק עלול לגרום ריב ומדנים .ובשאר ערי הארץ טוב לומר להם שינהגו
בזה כמנהג ירושלים (ילקוט יוסף סימן י ,ז).
ע"ע רמ"א סימן שנח ,ג .גשר החיים פרק יב ,ג .וע"ע בצרור החיים (פיסקה מז) שהתבטא
באופן נחרץ ,שהצאצאים לא ילכו כלל ללוויה .נוסח הטלת החרם מובא בקונטרס "החיים
והשלום" עמוד כג מתוך שדי חמד בצוואת המחבר ערך גסיסה.
ע"ע הלנת המת .הקפות .חיבוט הקבר.
טהרה
החברה קדישא דואגת לטהרה של הנפטר לפני הקבורה .הטהרה היא רחיצת הנפטר
והלבשתו בתכריכים לפני הקבורה .גברים מטפלים בנפטר ונשים מטפלות בנפטרת.
הטהרה נעשית מתוך כבוד לנפטר – כבוד לגוף ולנשמה ששכנה בגוף.
טקס הטהרה מתקיים בבית הלוויות בחדר מיוחד המיועד לכך .המטהרים נוטלים את
ידיהם ואומרים תפילה מיוחדת קודם הטהרה (מובאת בספר גשר החיים פרק ט ,א,
מספר מעבר יַ בּ ֹק ,ומקורה קדום מאוד עוד מסדר הרחיצה הגדולה המיוחסת להלל
הזקן) .תוך כדי הטהרה אומרים המטהרים פסוקים שונים הקשורים לרחיצה ולטהרה,
למשל – "וְ זָ ַר ְק ִּתי ֲעלֵ יכֶ ם ַמיִ ם ְטהוֹ ִרים ו ְּט ַה ְר ֶּתם ִמכּ ֹל ֻט ְמאוֹ ֵתיכֶ ם ו ִּמ ָּכל ִ ּגלּ וּלֵ יכֶ ם ֲא ַט ֵהר
ֶא ְתכֶ ם" (יחזקאל לו ,כה) .הסיבה לאמירת הפסוקים היא כפולה – הן מצד תוכן הפסוקים
הנוגע לטקס הטהרה ,והן כדי למנוע מהמתעסקים לעסוק בדיבורים בטלים ובשיחות
חולין ,מתוך כבוד לנפטר .ע"ע באריכות בספר מעבר יַ בּ ֹק מאמר שפתי רננות פרקים
ד – ה – ו ובפרק יב ,שם מפורטים המזמורים שיש לומר ,עם הכוונות על פי הקבלה,
וכן הכוונות ברחיצה ובהלבשה .בספר גשר החיים (פרק ט פיסקאות א – ב) מובאים
הפסוקים שאומרים ברחיצה של כל אבר ואבר בגוף.
הרחיצה מתבצעת כשהנפטר מושכב על גבו ופניו כלפי מעלה ,מכוסה בסדין כדי לשמור
על כבודו וצניעותו בזמן הרחיצה .הרחיצה כוללת שפשוף בסבון ובספוג ,וגם שטיפה
פנימית של הנפטר דרך פי הטבעת ,עד שהמים יוצאים זכים ונקיים .לאחר מכן מנקים
את הציפורניים של הנפטר בידיים וברגלים.
עיקר הטהרה היא שפיכה של תשעה קבין מים (כעשרים ליטר) על הנפטר (כמפורט
בגשר החיים פרק ט פיסקה ד).
יש הנוהגים לטבול נפטר גבר במקוה טהרה לאחר הרחיצה קודם ההלבשה בתכריכים.
400
מדיחין אותו כדי להעביר זוהמתו ,שלא יקוצו העם בטלטולו (כל בו ,מובא
בבית יוסף סימן שנב).
הטעם שרוחצים המת ,שלכאורה מה תועלת יש לו ברחיצה זו? שאפילו אם
יבואו עליו כל מימות שבעולם אינם מוציאות אותו מטומאתו כי הוא אבי
אבות הטומאה .והטעם מפני שאנחנו בני ישראל מצפים לתחיית המתים,
ומחמת ביעתותא דמלאך המוות רואה האדם קרי .לכן רוחצים אותו
מטומאה זו כדי שיהיה האדם טהור במעמדו בתחיית המתים (ספר מנחם
אבלים אות ר' ערך רחיצה).
תמה תאמוט
אוצר מושגים
וטעם לרחיצה זו הואיל ומלבושי התכריכים דוגמת מלבושי הכהנים ,ויען
שבכהנים כתוב "וְ ָר ַחץ ַ ּב ַּמיִ ם ֶאת ְ ּבשָׂ רוֹ וּלְ ֵב ׁ ָשם" ,לזה נהגו גם כן לרחוץ את
גוף המתים קודם הלבשתם .עוד טעם לרחיצה זאת ,שכשם שרוחצים אותו
בצאתו מרחם אמו ,גם כן בצאתו ממהעולם הזה רוחצים אותו .וטעם למה
שנהגו לנקותו מהצואה שבפי הטבעת ולפנים …כדי למרק אכילה מן המעיים
להיות נקיים וטהורים כמלאכי השרת .וכן כתוב באבות דרבי נתן (פרק א):
אמר רבי נתן ,מפני מה נתעכב משה כל ששת ימים (לפני עלותו להר סיני)
ולא שרה עליו הדיבור? בשביל שימרק מכל אכילה ושתייה שהיה במעיו,
בשביל שיתקדש ויהא כמלאכי השרת …ולזה נהגו לנקות מעיים של כל אדם
כדי שיהא נקי וזכאי לעולם הבא ויזכה לשמוע דיבור מהשכינה .וסותמים
כל נקביו עליונים ותחתונים היות ונזכר בגמרא (יומא פה ,סוכה מה ,נידה
ל) שבהיותו ברחם אמו פיו סתום וטבורו פתוח וכו' ,ובצאתו לעולם נפתח
הסתום ונסתם הפתוח .לזה גם בצאתו מהעולם סותמים כל נקביו (הקונטרס
היחיאלי בית עולמים פרק ד).
לאחר הרחיצה מלבישים את הנפטר בתכריכים לבנים פשוטים ,והמהדרים מקפידים על
תכריכי פשתן .על פי הקבלה יש עניין גדול בלבישת בגדי פשתן בלבד ללא בד אחר ,כדי
להגן על הנפטר מכוחות הטומאה (מנחם אבלים אות ת' ערך תכריכים ,בשם רבי משה
קורדובירו .הקונטרס היחיאלי בית עולמים פרק ב) .פשתן הוא מהצומח ומקביל לאדמה,
בשונה למשל מבגדי צמר הבאים מהחי .כמו שיש באדמה יכולת לקבל מטענים חשמליים
ולספוג אותם ,כך יש לאדמה יכולת לקבל ולספוג מטענים רוחניים העלולים לפגוע במת,
וזו גם אחת הסיבות לקבורה באדמה .מבחינה זו יש הקבלה בין בגדי הפשתן ובין האדמה,
ולכן יש המהדרים לקבור בתכריכי פשתן .שיש בהם מעין הגנה נוספת על הנפטר.
נהגו לעטוף נפטר גבר בטלית בזמן הלוויה .לא נהגו לקבור את הטלית .הדיון ההלכתי על
עיטוף הנפטר בטלית כשרה או שיש לפסלה ,מובא בטור ובשלחן ערוך יורה דעה סימן
שנא ,ולקמן בערך ציצית בתכריכי המת.
אין לאדם להשתתף או להיות נוכח בטהרת אביו מפני כבוד אביו ,וכן לא בטהרת חמיו
או בעל אמו או בעל אחותו ,אך מותר לאב להיות בטהרת בנו ולחותן בטהרת חתנו (גשר
החיים פרק יב ,ב ,ד) .יש לבצע טהרה גם למי שחולה במחלה מדבקת ,תוך כדי נקיטת כל
אמצעי הזהירות למניעת הדבקה למטהרים .הרוג אין מטהרים אלא נקבר בבגדיו .פירוט
לגבי התכריכים וההלבשה ע"ע תכריכים.
טומאת המת
הטומאה החמורה ביותר מכלל הטומאות ונקראת אבי אבות הטומאה .טומאה זו נידונת
יחד עם שאר הטומאות בסדר טהרות בפרט ,ובש"ס בכלל.
טומאה בכלל היא מושג מיוחד בתורה ,שאינו קשור להיגיינה אלא היא אחת מחוקות
התורה שאין להן הסבר .במאמר טומאה וטהרה שבספר (פרק סא) ניסינו לתת הסבר
וטעם לסיבות הגורמות לטומאה ,וכיצד משפיעים הגורמים המטהרים.
401
טייצראי ןהכ תאמוט
אוצר מושגים
טומאת התהום
טומאת מת שלא היתה מציאותה ידועה לשום אדם בעולם ,בשעה שנטמא בה אדם,
כיוון שהמת שהיה טמון ומוסתר בתהום ,במקום שאף אדם בעולם לא ידע עליו ,ורק
לאחר שנטמא נמצא אותו המת משוקע במקום סתרו .ע"ע קבר התהום.
טומאת כהן
אסור לכהן להיטמא למת ,חוץ מאשר לשבעה קרוביו שמצוה להיטמא להם :אביו ואמו,
בנו ובתו ,אחיו ואחותו הבתולה (מאביו ,אבל לא אחים שהם רק מצד אמו) ,ולאשתו
(ויקרא כא ,א – ג; יבמות ס ,א) .לשאר קרוביו (כגון אחים מאם או אחות נשואה) ,אף
על פי שאינו נטמא ,בכל זאת מתאבל עליהם .העיקרון הוא שחובת הכהן להיטמא היא
לצורך המת וקבורתו .לגבי אחות נשואה או באחים למחצה רק מצד האם ,לא חייבה
תורה את הכהן להיטמא אלא הטילה חובה זו על קרובים אחרים.
הכהן מצווה להיטמא גם למת מצוה .החובה וההיתר להיטמא הם בקבורה ,ועד סתימת
הגולל בלבד .אבל אסור לו להיטמא בשבעה או כשעולים לקבר .ופתגם הוא – מה לכהן
בבית הקברות.
אסור לכהנים להיכנס באהלי קברי צדיקים .ואף על פי שכתוב במדרש (ילקוט שמעוני
משלי סימן תתקמד) שצדיקים אין מטמאים במיתתם ,אין לסמוך על כך .בהקשר זה
כתוב בתוספות (בבא מציעא קיד ,ב ,דיבור המתחיל מהו) שאליהו הנביא שהיה כהן קבר
את רבי עקיבא ,ונטמא לו בגלל שהיה מת מצוה ,ולא מהטעם שצדיקים אינם מטמאים.
כהנת לא מוזהרת על הטומאה שנאמר "בני אהרן" ולא בנות אהרן .אשת כהן מעוברת וקרבו
ימיה ללדת ,מותרת להיכנס באהל המת (שפתי כהן על יורה דעה סימן שעא סעיף קטן א).
לפי הרמב"ם טומאת כהן דחויה היא אצל הקרובים (הלכות אבל פרק ב ,ו ,טו) .ולפי
הרמב"ן טומאת כהן הותרה לגמרי אצל קרובים ואינה דחויה .כיון שאי אפשר לקיים את
קבורת המת אלא רק כשהכהן עובר על לא תעשה של טומאת כהנים ,על כרחך שהתורה
התירה לגמרי את האיסור (תורת האדם שער המיחוש עניין הכהנים סוף דיבור המתחיל
תורת; כתבי רמב"ן כרך ב ,עמוד קלז במהדורת שעוועל).
התייחסות לשאלה האם כהן שנטמא לקרוביו מותר לו להיטמא באותו זמן למתים
אחרים ,ראה שלחן ערוך יורה דעה ,סימן שעג ,ז.
הלכות טומאת כהן מופיעות בשלחן ערוך יורה דעה סימן שס"ט – שע"ד.
ע"ע טומאת המת .בית הקברות.
טלטול המת בשבת
ע"ע אדם בהול על מתו.
יארצייט
402
יום השנה לפטירתו של אחד מבני המשפחה הקרובים .הביטוי "יארצייט" לקוח משפת
אידיש ומשמעותו זמן השנה .ע"ע יום השנה.
הנשה םוי לארשי תוכרעמ יללחל יללכה ןורכיזה םוי
נקבע לתאריך ד' באייר .ימי הזיכרון הראשונים התקיימו ביום העצמאות עצמו .השילוב
בין האזכרות לנופלים ושמחת העצמאות היה טעון מבחינה רגשית ומעשית ,ולכן נקבע
בשנת תשי"א ( )1951שיום הזיכרון יחול תמיד יום אחד לפני יום העצמאות.
טקס יום הזיכרון מתחיל בצפירת דומיה בשעה שמונה בערב .מאז שחרור ירושלים
נערכת העצרת הממלכתית הפותחת את יום הזיכרון ברחבת הכותל המערבי .תוכן היום
כולל תפילות ופרקי תהלים ואמירת "יזכור" לזכר הנופלים ,הדלקת נרות זיכרון ,צפירת
דומיה נוספת בשעה אחת עשרה לפני הצהריים ,טקסים ממלכתיים בבתי הקברות
הצבאיים ,טקסים בבתי הספר ,במחנות צה"ל ובמקומות ציבוריים.
בשנים האחרונות מוקדש יום הזיכרון גם לחללי הטרור שנהרגו ונרצחו בפיגועים.
מלבד יום הזיכרון הכללי ,ישנו גם יום הזיכרון לחללי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע,
ע"ע ז' באדר.
אוצר מושגים
יום הזיכרון הכללי לחללי מערכות ישראל
יום הקדיש הכללי
יום הקדיש הכללי נתקן על ידי הרבנים הראשיים לישראל ,הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג
והרב יצחק נסים ,כיום זיכרון ואמירת קדיש לכל הנספים בשואה שלא ידוע יום מותם.
יום הקדיש הכללי נקבע לעשרה בטבת שהוא יום צום ותענית עוד מימי חורבן בית
"בן ָא ָדם ְּכ ָתב לְ ָך ֶאת ׁ ֵשם ַה ּיוֹ ם
המקדש הראשון .יום זה נזכר כבר בספר יחזקאל (כד ,ב) – ֶ ּ
ֶאת ֶע ֶצם ַה ּיוֹ ם ַה ֶּזה ָס ַמ ְך ֶמלֶ ְך ָ ּב ֶבל ֶאל יְ רו ׁ ָּש ִַלם ְ ּב ֶע ֶצם ַה ּיוֹ ם ַה ֶּזה" .ביום הזה החל המצור על
ירושלים עד לנפילתה בידי הבבלים וחורבנה יחד עם חורבן המקדש.
בחוברת שהוציאה הרבנות הראשית לישראל בשנת תשט"ז נכתב:
יום העשירי בטבת נקבע על ידנו בזמנו ,לשעה ולדורות ,ליום השנה לקהילות
הקודש ,אנשים נשים וטף ,שנספו בהמוניהם באכזריות חימה בידיה
הטמאות של המפלצת הנאצית באירופה ,ועשן הכבשונות שבהם עלו על
המוקד ,כסה עליהם ועל יום פקודתם.
לאלה מליוני החללים ,שאין סימוכים לקביעת יום מותם – קדוש יום זה
לזכרם ולעילוי נשמותיהם הזכות והטהורות .דינו של יום זה ,יום העשירי
בטבת ,לבניהם ולקרוביהם ,כדינו של יום המיתה לאמירת קדיש ,ללימוד
משניות ולהדליק נר נשמה.
ע"ע אב הרחמים .אל מלא רחמים .הזכרת נשמות .יום השנה .יזכור.
יום השנה
התאריך העברי של פטירת אדם מישראל .מנהגים רבים נוהגים סביב יום השנה לפטירת
קרוב או צדיק .ביום זה אומרים קדיש ,ואם אפשר גם עובר הבן לפני התיבה .בשבת
שלפני יום השנה יש לו דין קדימה למפטיר ולתפילת מוסף שלאחריה .נהגו גם שעובר
403
רוכזי
אוצר מושגים
לפני התיבה במוצאי שבת שלפני יום השנה .הערת הרב נבנצל שליט"א – ויש אומרים
שבמוצאי שבת לא יעבור לפני התיבה ,שלא להחזיק הוריו ח"ו כרשעים.
על פי מה שכתוב בכתבי האר"י ,ביום השנה זוכה הנשמה לעלות למדרגה יותר מעולה
(כמו שמובא בגשר החיים פרק לב ,א) .לכן ביום זה מתפללים ונודבים צדקה לעילוי
נשמתו .מנהג קדום היה לצום ביום שמת בו אביו או אמו .עניין זה נזכר כבר בגמרא
(נדרים יב ,א) ונפסק בשלחן ערוך (אורח חיים תקסח ,ח; ובמקומות נוספים) .הטעם על
פי הקבלה הוא כדברי האריז"ל :כדי שיפשפש במעשיו ויתחרט עליהם ,ועל ידי זה מזכה
את אביו ואת אמו למדרגה עליונה בגן עדן .וכבר נתפשט בעולם מנהג החסידים שאין
מתענים ביום זה ,אלא מביאים לבית הכנסת מיני מאכל ומשקה חריף ,ולאחר התפילה
מברכים המתפללים ברכות על המאכל והשתייה לזכות נשמת הנפטר .והוא נקרא כרגיל
"תיקון" .הערת הרב נבנצל שליט"א – ולדעת הגר"א אין צורך לצום ,כי הגמרא עסקה רק
באותה שנה שמת אביו או רבו.
ע"ע ברכות לעילוי נשמה .הילולה .יארצייט.
יזכור
404
המנהג להזכיר את נשמות המתים ולנדב צדקה לעילוי נשמתם .נוהגים להתפלל תפילת
"יזכור" כל אחד לעילוי נשמת הוריו וקרוביו בארבעה פרקים בשנה :ביום הכיפורים,
בשמיני עצרת ,בשביעי של פסח ובחג השבועות .תפילת "יזכור" נועדה לכל יחיד ויחיד
לאמרה עבור קרוביו ,ותפילת "אל מלא רחמים" נתקנה לשליח הציבור .לכן ביזכור אומר
נשמת אבי או אמי או קרובי (פלוני בן פלוני) בעבור שאתן או שנתתי צדקה עבור הזכרת
נשמתם ,ובתפילת אל מלא רחמים אומר שליח הציבור בעבור שנדב צדקה בעבור הזכרת
נשמתו או נשמתה או נשמותיהם (גשר החיים פרק לא ,ב ,ג).
עניינו של מנהג זה ,שעל ידי מצות הצדקה (ומצוות בכלל) לזכרו של אדם שנפטר,
מתקשרים מעשיהם של החיים עם מעשי הנפטר .וכיון שמצות הצדקה נעשתה מכוח
זיכרון הנפטר ולכבודו ,יש בכך משום לימוד זכות עליו.
נוסח הזכרת נשמות – יזכור אלקים את נשמת (האב ,האם ,קרובים אחרים) פלוני בן
פלוני שהלך לעולמו ,בעבור שאני נודב צדקה בעדו .ומסיימים באב הרחמים .הנוסח
המלא מובא לקמן עמוד .522
מנהג האשכנזים שכל מי שיש לו אב ואם יוצא מבית הכנסת בשעת הזכרת נשמות .נתנו
לכך טעמים שונים ,וביניהם – שלא יהיו חלק מהקהל מתפללים והאחרים דוממים .ויש
שחששו משום עין הרע .בשנים האחרונות נתקבל מנהג בחלק מהקהילות שאין יוצאים,
ומי שיש לו אב ואם מתפלל עבורם לחיים טובים וארוכים.
בין האשכנזים נחשב מאוד עניין זה של הזכרת נשמות .ואף אנשים שלא היו באים בדרך
כלל לבית הכנסת ,היו באים להזכרת נשמות מתוך כבוד לנפטרים.
תפילה זו חוברה כנראה מיד לאחר גזרות תתנ"ו (( )1096גשר החיים שם א; אור לאבל
עמוד .)145
ע"ע אב הרחמים .אל מלא רחמים .הזכרת נשמות .השכבה.
יבכשד ארקי ,ייחד ארקי םירפכמ םירוסי
אמר רבי שמעון בן לקיש :נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין; נאמר ברית
במלח ,דכתיב (ויקרא ב ,יג) "וְ לֹא ַת ׁ ְש ִ ּבית ֶמלַ ח ְ ּב ִרית" ,ונאמר ברית ביסורין,
"א ּ ֶלה ִד ְב ֵרי ַה ְ ּב ִרית" .מה ברית האמור במלח – מלח
דכתיב (דברים כח ,סט) ֵ
ממתקת את הבשר ,אף ברית האמור ביסורין – יסורין ממרקין כל עונותיו של
אדם (ברכות ה ,א).
אוצר מושגים
יסורים מכפרים
מבחינה מעשית ,המלח שואב את הדם מתוך הבשר ,וכששוטפים את המלח גם הדם
נשטף .כך גם היסורים שואבים תכונות שליליות מהאדם ,ובהסתלק היסורים מהאדם,
"א ֶּולֶ ת
הוא יכול להישאר נקי מתכונות שליליות שדבקו בו .וכבר אמר שלמה המלךִ :
ְק ׁשו ָּרה ְבלֶ ב נָ ַער ׁ ֵש ֶבט מו ָּסר יַ ְר ִח ֶיק ָּנה ִמ ֶּמנּ וּ" (משלי כב ,טו) .לכן אל לו לאדם לבעט
ביסוריו ,וגם לא להחמיצם .אלא יתפלל שלא יבואו עליו יסורים ,ואם בכל זאת באים
יראה כיצד יעזר בהם (ראה למשל "בסוד היחיד והיחד" של הרב יוסף דוב סולוביצ'יק,
במאמר קול דודי דופק ,במיוחד מעמוד 339ואילך).
אמר רבי יהודה :חסידים הראשונים היו מתיסרים לפני מיתתן בחולי מעים
כעשרה כעשרים יום כדי למרק את הכל ,כדי שיבואו זכאים לעתיד לבוא.
"מ ְצ ֵרף לַ ֶּכ ֶסף וְ כוּר לַ ָּז ָהב וְ ִא ׁיש לְ ִפי ַמ ֲהלָ לוֹ " (מסכת
שנאמר (משלי כז ,כא)ַ :
שמחות פרק ג ,י) .כשם שהכלי הנקרא מצרף מזקק הכסף ,והכלי הנקרא
כור מזקק את הזהב מכל סיג ופסולת שבתוכו; כן הצדיקים ממרקן הקב"ה
בעולם הזה כדי שיבואו נקיים וזכאים לעולם הבא (פירוש נחלת יעקב שם).
יש המצווים לאנשי החברה קדישא לקיים בהם אחרי הפטירה כעין ארבע מיתות בית דין,
ויש לקיים צוואתם .דהיינו שיגביהו את הנפטר בחדר הטהרה שלושה טפחים ויעזבוהו
בנחת כדי שיפול לארץ ,והרי זה כעין סקילה .וכן מטפטפים שעווה לתוך פיו כעין שריפה,
וכן כיוצא בזה (ילקוט יוסף סימן ט ,טז) .וראה בצוואת רבי אלכסנדר זיסקינד שהודפסה
בסוף ספרו "יסוד ושורש העבודה" ,שציוה על אנשי חברה קדישא שיקיימו בו לאחר
פטירתו דין ארבע מיתות לכפר על עוונותיו.
ע"ע חיבוט הקבר .חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה – ולקבלנה בשמחה.
כליבה .צידוק הדין.
יקרא דחיי ,יקרא דשכבי
כבוד החיים ,כבוד המתים .ישנם דיונים בגמרא לגבי ההספד ,האם הוא מכבוד החיים או
מכבוד המתים .נפקא מינה למי שציוה שלא לספדו .אם זה כבוד החיים אפשר להספיד,
אך אם זה כבוד המת והמת ציוה שלא לספדו ,יש לשמוע לו .כך גם כדי להכריע בשאלה
האם להשהות קבורה כדי שיוכלו להספיד באופן מכובד יותר .אם זהו כבוד המת אפשר
להמתין ,אך אם זה כבוד החיים אין לעכב לצורך כך את הקבורה .למסקנת הגמרא
ההספד הוא יקרא דשכבי ,כלומר מכבוד המתים (סנהדרין מו – מז) .לכן מי שציוה שלא
405
תמה דובכ התכרב ,השורי
אוצר מושגים
יספדוהו ,שומעים לו .אך מי שציוה שלא יקברוהו אין שומעים לו ,שהקבורה מצוה ,ואי
קבורה היא ביזיון גם לחיים (רמב"ם הלכות אבל פרק יב ,א .שלחן ערוך יורה דעה סימן
שמח ,ב‑ג).
ע"ע הספד .כבוד המת .מצוה לקיים דברי המת .קבורה.
ירושה ,ברכתה
מת אביו מברך "דיין האמת" .אם אביו הניח לו ממון בירושה ואין לו אחים מברך
"שהחיינו" ,ואם יש לו אחים מברך כל אחד מהם "הטוב והמטיב" (שלחן ערוך אורח חיים
סימן רכג ,ב ,על פי הגמרא ברכות נט ,ב) .ואף על פי שיותר היה רוצה שלא ימות ,מכל
מקום יברך שהחיינו ,שאין ברכה זו תלויה בשמחה אלא בדבר שמגיע לו תועלת ממנו,
ואף על פי שמתערב עמה צער ואנחה (משנה ברורה שם על פי הרשב"א).
הרמ"א שם העיר שרבים מקילים בברכות אלו .ויש מי שכתב שבפרט במצב זה אין לברך.
שלא שמענו מעולם שכשמת אביו ,שיברך אז שהחיינו או הטוב והמטיב ,ומחזי כאכזריות
ופגם בכבוד אביו ששמח בסיבת מיתתו ברווח ירושתו .ועוד ,איך יברך "שהחיינו לזמן
הזה" והוא מר לו .וסיים ,המברך בימינו אינו אלא מן המתמיהים (נמוקי אורח חיים ,מובא
בנטעי גבריאל חלק א ,פרק לח ,הערה ז) .גם הגרש"ז אויערבך כתב שהמון יראי ה' לא
נהגו כלל לברך על ירושה ,כי אם יחידי סגולה (הליכות שלמה פרק כג ,הערה לג) .ויש מי
שכתב שאין לברך אלא אם מת אביו בשיבה טובה ,זקן ובא בימים ,שאין הדרך להרגיש
צער גדול כל כך (שלחן הטהור ,מובא בנטעי גבריאל שם וכן בפסקי תשובות שם).
התייחסות הלכתית ומשפטית לירושה מובאת בפרקים סח – סט מעמוד .339
ע"ע חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה – ולקבלנה בשמחה.
ישיבה של מעלה
כינוי לכינוס של מלאכי השרת ונשמות הצדיקים בעולם האמת“ .כל המטיל מלאי לכיס
של תלמידי חכמים זוכה ויושב בישיבה של מעלה” (פסחים נג ,ב) .גם בתפילת כל נדרי
מזכירים “בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה”.
נתבקש בישיבה של מעלה – נפטר .נאמר בדרך כלל על אדם גדול שמת“ .רבה בר נחמני
נתבקש בישיבה של מעלה” (בבא מציעא פו ,א).
כבוד המת
406
היות וגופו של הנפטר שימש ככלי קיבול לנשמה שהיא חלק אלוה ממעל ,יש לנהוג בו
כבוד.
חכמים השוו אדם מישראל לספר תורה .גם בספר תורה וגם באדם מישראל יש ביטוי
להשראת שכינה .לכן העומד על אדם מישראל בשעת יציאת הנשמה חייב לקרוע ,כאילו
רואה ספר תורה שנשרף (מועד קטן כה ,א) .כמו שנוהגים כבוד בספר תורה שבלה ,כך
נוהגים כבוד בגופו של אדם מישראל לאחר שנשמתו פרחה ממנו ,ונפטר מן העולם.
ומע לבאתמ וילע לבאתמש לכ ותומב ומע רבקנ וייחב ומע ןשיש לכ
הלכות רבות קשורות לכבוד המת – השמירה ,הרחיצה ,הטהרה ,ההלבשה ,הלוויה
והקבורה .אין נוהגים קלות ראש בפני המת או בבית הקברות .אין אוכלים ואין שותים
בפני המת.
ע"ע בקשת מחילה מהמת .חניטה .יקרא דחיי ,יקרא דשכבי .לועג לרש .מעבירים את המת
מלפני הכלה .שמירת המת.
אוצר מושגים
נוהגים כבוד גם בעצמות או באברים ,ואפילו בכזית מן המת ,שהם כחלקי גויל של ספר
תורה.
כל שישן עמו בחייו נקבר עמו במותו
כלל הלכתי .להלכה אין קוברים שני מתים זה בצד זה ,אלא אם כן היה דופן הקבר מפריד
ביניהם .אבל נקבר האיש עם בתו הקטנה ,והאשה עם בנה הקטן או עם בן בנה הקטן
(מסכת שמחות פרק יג; שלחן ערוך יורה דעה סימן שסב ,ג) .כלומר ,יש כללים בהלכות
יחוד עם מי מותר ועם מי אסור להתיחד ,ועם מי מותר ועם מי אסור לישון באותה מיטה.
כלל זה מיושם גם בהלכות קבורה .הסיכום העקרוני הוא ,שניתן לקבור ילדים קטנים עם
הוריהם או עם סבא וסבתא.
למעשה לא נהגו בכך היום כלל ,חוץ מאשר אשה שנפטרה עם עוברה בלידה ,שקוברים
את הוולד על ידה ,בזרועה הימנית (חיים וחסד פרק ו ,טז).
כל שמתאבל עליו מתאבל עמו
כלל הלכתי המופיע בגמרא (מועד קטן כ ,ב) ,ונפסק גם להלכה (רמב"ם הלכות אבל ב,
ד‑ ה .תורת האדם לרמב"ן עמוד קמא – קמד .שלחן ערוך יורה דעה סימן שעד ,ו).
העיקרון הוא שמשום כבוד שבעת קרוביו נוהג בפניהם אבלות כשהם נוהגים באבלות.
כגון שמת בן בנו שאינו חייב לנהוג עליו אבלות ,בכל זאת קורע בפני בנו ונוהג אבלות
בפניו .אבל שלא בפניו אינו נוהג אבלות .באשתו נוהג אבלות בפניה רק על אביה ואמה
משום כבוד חמיו וחמותו ולא בשאר קרוביה ,וכן האשה נוהגת אבלות בפני בעלה רק על
חמיה וחמותה ולא על שאר קרובי בעלה.
הרמ"א (בשלחן ערוך שם) מעיר שכעת נוהגים להקל באבלות זו שאין זה אלא משום כבוד
המתאבלים ,ועכשו נהגו כולם למחול .ונוהגים כעת שלא להתאבל כלל עם המתאבלים,
וכל המחמיר בזה אינו אלא מן המתמיהים .ומכל מקום נהגו שקרובי המת מראים לו
קצת אבלות בעצמם כל שבוע הראשון ,דהיינו עד אחר השבת הראשונה ,שאין רוחצים
ואין משנים קצת בגדיהם כמו בשאר שבת ,ואין הולכים לסעודה ,אפילו סעודת מצוה
(בית חדש שם) .ומי שרוצה להחמיר על עצמו להתאבל על מי שאינו צריך ,אין מוחים
בידו .ובדברים אלו הולכים אחר המנהג (שפתי כהן שם ,סוף סעיף קטן ז) .ויש מי שכתב
שהיום אין נוהגים באבלות זו (פני ברוך סימן ט הערה כו ,בשם הרב צבי פסח פראנק) ,אך
לא ברור לו אם רק בירושלים לא נהגו או בכל מקום .ע"ע שבעת הקרובים.
407
תייפכ הבילכ
הטימה
אוצר מושגים
כליבה
סוג של מטה ארעית למת( .יש גורסים כליכה)ַ .הכְ לָ ָבה היא חיבור או תפירה לא מדויקים
אלא ארעיים.
תנו רבנן …בראשונה היו מוציאין עשירים בדרגש ועניים בכליבה והיו העניים
מתביישים .התקינו שיהו הכל מוציאין בכליבה מפני כבודן של עניים (מועד
קטן כז ,א).
מעשה בבנו של רבי חנינא בן תרדיון שיצא לתרבות רעה ותפסוהו ליסטין
והרגוהו .נמצא תפוח לאחר שלושה ימים ,נתנוהו בכליבה (על פי גירסת
הגר"א) והניחוהו על גבי המיטה( …מסכת שמחות סוף פרק יב).
מטת המת הנהוגה בירושלים עשויה משני מוטות ושמונה עשרה אונקלאות
(חוליות) ,מקובלת בירושלים ובצפת משנות דור (גשר החיים חלק ב פרק
ז ,א).
בעיר הקודש ירושלים אין נושאים את המת בארון כלל ,אלא על שני מוטות,
מיוחדים לכל המתים …כי כן נוהגים בעיר הקודש צפת על פי האר"י ז"ל
לשאת את המת בשני מוטות מחוברות בכבלי ברזל ,ויש סמך לזה מפסחים
(נו ,א) משום כפרה והודו לו חכמים …לכן מועילה צדקה לאחר מיתה
(הקונטרס היחיאלי ,בית עולמים פרק ז).
…אצלנו נהגו בכליבות של ברזל למיטה לכפרה ,או במקום חיבוט הקבר
שנעשה לכל אדם בחוץ לארץ להפרדת הקליפות ממנו ,ובכליבות הברזל
האלו על ידי דחיקת גוף האדם בהם אז מועילים לו לכפרה (שם).
המקור מופיע עוד בדברי התנאים (דלעיל ,וגם במשנה מסכת פרה יב ,ט) ,המשך המנהג
וטעמו על פי הקבלה רומז לכפרה שיש לנפטר על ידי שנושאים אותו בכליבה פשוטה
כזו .ההשוואה לחזקיהו מלך יהודה שגרר עצמות אביו על מיטה של חבלים כדי שתהיה
לו כפרה ,מלמדת בבירור על מגמה זו של כפרה .לפי זה השימוש בכליבה הוא פעולה
סמלית של כעין יסורים שתכליתם לכפר על הנפטר .שמונה עשרה חוליות שיש בכליבה
מקבילות לשמונה עשרה חוליות שיש לאדם בשדרה.
ע"ע ארון המת .חיבוט הקבר .יסורים מכפרים.
כפיית המיטה
408
הפיכת המיטה לאות אבל.
האבל חייב לכפות מטתו .הפיכת המיטה מתארת את הזעזוע ואת חוסר היציבות
שהאבלים שרויים בהם עקב פטירת יקירם .הטעם המוזכר אצל חז"ל :משום "דמות דיוקני
("כי ְ ּב ֶצלֶ ם ֱאל ִֹהים ָעשָׂ ה ֶאת ָה ָא ָדם") ,ובעוונותיכם הפכתיה – כפו מטותיכם
נתתי בכם ִּ
עליה" (מועד קטן טו ,א – ב .ירושלמי פרק ג ,ה) .כלומר ,שימוש בזעזוע כקריאה לחשבון
נפש של האבלים .חשבון נפש של עיקר וטפל ,מה משמעותו של האדם כצלם אלהים.
האם האדם מודע לצלם אלהים שבו .האם מעשיו תואמים הגדרה זו .הביטוי המעשי
תרכ
מצד הדין "לא מטתו בלבד הוא כופה ,אלא כל מטות שיש לו בתוך ביתו הוא כופה.
אפילו בעשרה בתים ובעשר עיירות"" .אבל עכשיו אין נוהגין כן ,מפני שיאמרו הנכרים
מעשה כישוף הוא .ועוד שאין המיטות שלנו כמיטות שלהם ,ואין הכפייה ניכרת בהם"
(תוספות שם במועד קטן .שלחן ערוך יורה דעה סימן שפז ,ב) .כך שלמעשה דין זה לא
נוהג כיום.
אוצר מושגים
של הפיכת המיטה מעצים את הביטוי הרגשי ,ודווקא הרגשת החידלון והאפסות עקב
המוות ,עשויה להשפיע על האדם להתייחס לערכים אלו.
כרת
עונש בידי שמים המוזכר בתורה פעמים רבות "וְ נִ כְ ְר ָתה ַה ֶּנ ֶפ ׁש ַה ִהוא" .המשנה מונה
שלושים ושש עברות שחייבים עליהן כרת (מסכת כריתות א ,א).
מהו עונש כרת? רש"י פירש (שבת כה ,ב) שימיו נכרתים – מת לפני זמנו ,ערירי בלא
צאצאים .בגמרא (מועד קטן כח ,א) מובאת ברייתא "מת בחמישים שנה זו היא מיתת
כרת" .ורבה אמר" :מחמישים שנה ועד שישים שנה זו היא מיתת כרת" .רב יוסף כשנעשה
בן שישים שנה עשה יום טוב לחכמים ,אמר :יצאתי מידי כרת.
אבן עזרא בפירושו לתורה (בראשית יז ,יד) מביא דעה כי כרת היינו שיכרת שמו במות
זרעו .כי מי שיש לו בנים כאילו הוא חי ושמו לא נכרת .וכן מובא בגמרא (יבמות נה ,א)
יש לו בנים – קוברם ,אין לו בנים – הולך ערירי.
הרמב"ם כותב (הלכות תשובה ח ,ה) כי בעונש כרת תיכרת הנפש ותאבד ולא תזכה
לחיי העולם הבא .הרמב"ן (בפירושו לספר ויקרא יח ,כט) משיג על הרמב"ם ומבדיל
בין שלושה מיני כרת :האחד ,שנאמר בו "וְ נִ כְ ַרת ָה ִא ׁיש" שאם הוא צדיק ורובו זכויות,
אבל גברה עליו תאוותו ונכשל בעבירה של כרת ,יכרתו ימיו וימות בנעורים קודם שיגיע
לימי הזקנה ,והם שישים שנה; אבל יהיה לו חלק לעולם הבא והוא העולם שאחרי
התחיה .השני ,שנאמר בו "וְ נִ כְ ְר ָתה ַה ֶּנ ֶפ ׁש" ,שאם מלבד החטא של כרת עוונותיו מרובים
מזכויותיו ,עונש הכרת מגיע לנפש החוטאת לאחר שתפרד מן הגוף ,והיא נכרתת מעולם
הנשמות; וזה אין לו כרת בגופו ,אלא פעמים יחיה ויגיע לימים רבים .אבל נשמתו נכרתת
"ה ָּכ ֵרת ִּת ָּכ ֵרת ַה ֶּנ ֶפ ׁש ַה ִהוא",
מחיי גן עדן .והשלישי ,שנאמר בעובד עבודה זרה ומגדף ִ
"ת ָּכ ֵרת" – לעולם הבא ,לומר שגופו נכרת מחיי העולם
"ה ָּכ ֵרת" – בעולם הזהִּ ,
ודרשוִ :
הזה ,ונפשו נכרתת מחיי גן עדן ומהעולם הבא ,שמת בדמי ימיו ואין לו חלק לעולם הבא.
(דברי הרמב"ם מצוטטים לעיל בעמוד .283הרמב"ן מביא הערה נוספת על דברי הרמב"ם
בספרו תורת האדם ,שער הגמול .דבריו מובאים גם בהגהות מימוניות על הרמב"ם
בהלכות תשובה ,עיין שם .ע"ע בספר מעבר יַ בּ ֹק מאמר שפתי רננות פרק כה)
(תיקון כרת הוא מושג קבלי .תיקון כרת עושים לעילוי נשמת הנפטר בסיום השבעה,
בשלושים וביום השנה .עיין בספר הקונטרס היחיאלי סימן נא).
409
םירוחש תשיבל ןטשל הפ חותפל אל
אוצר מושגים
לא לפתוח פה לשטן
העוסקים בהספד …הם עומדים ומתפללים והאבל עומד ומצדיק עליו את הדין ,ואומר :ריבון
העולמים ,הרבה חטאתי לפניך ולא נפרעת ממני אחד מני אלף .יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ,שתגדור
פרצותינו ופרצות כל עמך בית ישראל ברחמים.
אמר אביי :לא צריך אדם לומר כך .שכך שנו משמו של רבי יוסי :לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן.
ברכות יט ,א
לא יאמר האדם – "לא נפרעתי כפי מעשי" (כלומר "מגיעים לי יסורים ,בגלל מעשי
הרעים") ,או כיוצא בדברים אלו ,שלא יפתח פה לשטן .כך גם נפסק להלכה (הגהות
הרמ"א ,יורה דעה סימן שעו ,ב) .ע"ע נישוק המת.
לא תתגודדו
גדידה היא חתך או שריטה עמוקה בעור הנעשית על ידי כלי" .שריטה וגדידה אחת היא,
אלא ששריטה ביד וגדידה בכלי" (מכות כא ,א) .קרחה היא תלישת שיער הראש מתוך
צער על המת.
גדידה וקרחה מתוך צער על המת הן מחוקות הגויים .מצות לא תעשה שלא להתגודד
ושלא לשרוט בבשרו לעבודה זרה ועל מתו ,ושלא לשים קרחה בין העיניים למת .שנאמר
"בנִ ים ַא ֶּתם לַ ה' ֱאל ֵֹהיכֶ ם לֹא ִת ְתגּ ְֹדד ּו וְ לֹא ָתשִׂ ימ ּו ָק ְר ָחה ֵ ּבין ֵעינֵ יכֶ ם לָ ֵמת" (דברים יד ,א).
ָּ
ונאמר "וְ שֶׂ ֶרט לָ נֶ ֶפ ׁש לֹא ִת ְּתנ ּו ִ ּב ְבשַׂ ְרכֶ ם" (ויקרא יט ,כח).
משרשי המצוה ,כדי שלא נעשה בנו שום עניין בעולם דומה לעובדי עבודה
זרה .ונמנענו מן הגדידה על מת ,כי לא יאות לעם הנבחר בעלי חכמת התורה
היקרה להצטער בדבר ממעשי האל ,רק על דבר שצונו להצטער בו .אבל
שנשחית גופנו ונקלקל עצמנו כשוטים – לא טוב לנו ולא דרך חכמים ואנשי
בינה .והרמב"ן ז"ל כתב :מכאן סמך לרבותינו באסרם להתאבל על מת יותר
מדי (על פי ספר החינוך).
השורט בשרו על מת חייב מלקות ,ואפילו מכה על בשרו עד שדמו שותת
אסור .ואסור לקלל את עצמו .ואין לתלוש שערות ראשו על המת .ויצדיק דין
שמים על עצמו בשתיקה ודומיה (ילקוט יוסף סימן כז ,ט).
להרחבה – מסכת יבמות יג ,ב .מסכת מכות כ ,א .ספר החינוך תסז ,תסח .רמב"ם הלכות
עבודת כוכבים יב ,יב .טור ושלחן ערוך יורה דעה סימן קפ .ע"ע דרכי האמורי.
לבישת שחורים
מימים קדומים בגדים שחורים סימלו מוות ואבלות .בגמרא (יומא לט ,א) מובא:
410
באותה שנה שמת בה שמעון הצדיק ,אמר להם :בשנה זו הוא מת .אמרו לו:
מנין אתה יודע? אמר להם :בכל יום הכיפורים היה מזדמן לי זקן אחד ,לבוש
לבנים ועטוף לבנים ,נכנס עמי ויצא עמי .והיום נזדמן לי זקן אחד ,לבוש
םירוחש תשיבל
כמו כן מצינו שרבי ינאי ביקש מבניו:
אל תקברוני לא בכלים לבנים ולא בכלים שחורים .לבנים – שמא לא אזכה,
ואהיה כחתן בין אבלים .שחורים – שמא אזכה ,ואהיה כאבל בין חתנים
(שבת קיד ,א).
אוצר מושגים
שחורים ועטוף שחורים ,נכנס עמי ולא יצא עמי .אחר הרגל חלה שבעה ימים
ומת.
משמע שהאבלים היו לובשים שחורים.
במסכת שמחות (פרק ב ,ח) מובא לגבי הפורשים מדרכי ציבור שאין מתאבלים עליהם:
"אחיהם וקרוביהם לובשים לבנים ,ומתעטפים לבנים ,ואוכלים ושותים ושמחים".
התנהגות הקרובים במקרה כזה הפוכה מהרגיל ,הבאה לידי ביטוי באופן חריג באכילה
ושתייה של שמחה ובבגדים לבנים דווקא .אפשר ללמוד מכך שבמקרים הרגילים של
אבלות לובשים שחורים.
גם בסוף תקופת הגאונים נהגו ללבוש שחורים ,כפי שמובא בשם רבי יצחק בן גיאת
(ארחות חיים הל' אבל ,חלק שני עמ' :)563
מכאן אתה שומע שאבלים וקרובי המת היו נוהגים ללבוש שחורים ולהתעטף
בשחורים .וחתנים לובשים לבנים ומתעטפים לבנים… וכן מצינו באגדה
שאמר לו משה ליהושע :לבוש עלי שחורים ותתכסה עלי שחורים ,וכל מקום
יעשה כמנהגו (מובא ברמב"ן ,תורת האדם עמוד פה).
רבנו אשר כתב בתשובה שרשאי אדם ללבוש שחורים על חמיו שנפטר ,והרוצה להחמיר
על עצמו להתאבל או ללבוש שחורים על קרובו ,אין מוחים בידו (שו"ת הרא"ש כלל כז
סימן ט) .וכך פסק להלכה גם הרמ"א בשלחן ערוך (יורה דעה סימן שעד ,ו).
כשהתחילו יהודי גרמניה לחקות את מנהגי הגויים וללבוש באבלם בגדים שחורים
חדשים ,הוכיחו אותם על כך רבי צבי הירש קיידאנובר ורבי יעקב עמדין ,אולם לא
התנגדו ללבישת בגדים שחורים ישנים.
במצרים פשט המנהג ללבוש שחורים מיד לאחר השבעה ,כל שנים עשר חודש.
וכשנשאל הרב עובדיה יוסף על אלו שעונדים סרט שחור על זרועותיהם ,ועונבים עניבה
יהם לֹא ֵתלֵ כוּ" וצריך
שחורה בתקופת ימי האבל; האם יש בזה איסור משום "ו ְּב ֻח ּק ֵֹת ֶ
למחות בידם ,או שיש להם על מה שיסמוכו .השיב ,שעיקר מנהג לבישת שחורים לאבל
יסודתו בהררי קודש ,בש"ס ומדרשים .והביא מקורות רבים לכך ,והוסיף שלבישת
שחורים מלמדת על צער והכנעת הלב .ולא הסכים לקבל הדעות שרצו לאסור בארץ
ישראל מטעם חוקות הגויים .כיון שהלובשים שחורים אינו כדי להידמות לגויים ,אלא
משום הצער על הנפטר.
למסקנתו" :הנוהגים לענוד סרט שחור על לבושיהם ,וכן לענוב עניבה שחורה ,יש להם
על מה שיסמוכו מצד עיקר הדין וההלכה… ומכל מקום טוב הדבר שלא לחוש למנהג זה,
וילבוש כרגיל כמנהג ארץ ישראל משנים קדמוניות .ומכל שכן שאין נכון להנהיג תלבושת
411
היוול
אוצר מושגים
מיוחדת של שחורים לחברה קדישא בעת ההלוויה ,כדרך המחפשים חדשות ,ואף על פי
שאין בזה איסור מהתורה… מכל מקום לא נכון לשנות במנהגי החברה קדישא" (שאלות
ותשובות יביע אומר חלק ג סימן כה).
בספר גשר החיים כתב שהיום לא נוהגים ללבוש בגדים שחורים באבלות ,מטעם איסור
חוקות הגויים .וכן המנהג הפשוט היום בארץ ישראל .גם בצרור החיים (פיסקה רצז)
כתב שאין ללבוש בגדים שחורים באבלות( .ע"ע בקונטרס היחיאלי בית עולמים פרק יב
שחלק בין חוץ לארץ ששם אפשר ללבוש שחורים לבין ארץ ישראל שיש להימנע בה
מללבוש שחורים ,וטעמיו על פי הקבלה) .ע"ע דרכי האמורי.
לוויה
מצוה גדולה ללוות את המת ,והיא בכלל וְ ָא ַה ְב ָּת לְ ֵר ֲע ָך ָּכמוֹ ָך.
הרואה את המת ואינו מלוהו ,עובר משום "ל ֵֹעג לָ ָר ׁש" (משלי יז ,ה) ,ובר נידוי הוא .ולפחות
ילוונו ארבע אמות (שלחן ערוך יורה דעה סימן שסא) .ונהגו שהמלווים את המת ארבע
אמות או יותר והולכים לדרכם ,ממתינים עד שתעלם המיטה מן העין ויש לזה סימוכין
ממה שכתב החזקוני בסוף פרשת שופטים "וְ ֵעינֵ ינ ּו לֹא ָראוּ" – מכאן למלַ וה את חברו
שצריך לעמוד במקומו עד שיתעלם מעיניו (ילקוט יוסף סימן י ,ב).
מבטלים תורה ללווית המת .למי שלימד אחרים אין לו שיעור ,ואפילו יש עמו כמה
אלפים מתבטל מלימודו כדי ללוותו .אבל למי שלא שנה אין מבטלים אם יש לו מי
שיתעסק עמו ,והוא שיש שם עשרה כדי שיוכלו לומר קדיש וברכת אבלים .אבל אם אין
שם מתעסקים קבועים ,צריכים ליבטל ממלאכה כל בני העיר ,ובשעת הוצאת המת הכל
בטלים ממלאכה.
כשבאים הכתפים לשאת את המת נהגו לומר "ו ִּבנְ ס ַֹע ַה ִּמ ׁ ְש ָּכן יוֹ ִריד ּו אֹתוֹ ַהלְ וִ ִ ּים ו ַּב ֲחנֹת
ֹאמר מ ׁ ֶֹשה קו ָּמה ה' וְ יָ ֻפצ ּו
ַה ִּמ ׁ ְש ָּכן יָ ִקימ ּו אֹתוֹ ַהלְ וִ ִ ּים" (במדבר א ,נא)" ,וַ יְ ִהי ִ ּבנְ ס ַֹע ָה ָארֹן וַ ּי ֶ
יך ִמ ּ ָפנֶ ָ
יך וְ יָ נֻ ס ּו ְמשַׂ נְ ֶא ָ
אֹיְ ֶב ָ
יך" (שם י ,לה) .הטעם ,כיון שאדם מישראל מושווה לספר
תורה .ספר התורה אמור להיות דוגמא וסמל להתנהגות חיובית וראויה וכך גם אמור
להיות אדם מישראל .בפסוקים דלעיל מוזכרים המשכן וארון הברית ,וכמו שבתוך הארון
והמשכן הגשמיים היתה השראת השכינה הרוחנית ,כך גם הגוף הריהו הכלי הגשמי בו
מונחת הנשמה הרוחנית ,חלק אלוה ממעל.
על דרך הקבלה והסוד הוסיפו עניינים נוספים בחשיבות הלוויה:
412
נשיאת המת הצדיק על הכתף הוא בסוד ויביאו את המשכן אל משה ובנסוע
המשכן שהיא הנשמה הזו הממושכנת בעולם הזה בעל כרחה… וגם בחנות
המשכן כשהולכת למקום מנוחתה יש ללוויתה שרפי קודש אשר פעל
"ה ָּזר ַה ָּק ֵרב יו ָּמת".
ומלאכים אין מספר מול צדקותיו אשר עשה… באופן כי ַ
פירוש ,הזר הקרב לנגד נשמה זו ,יומת ויבולע כי סקל המסלה ופנה לו דרך
לעלות לה' בלי עכוב; ו"קוֹ ל קוֹ ֵרא ַ ּב ִּמ ְד ָ ּבר" שהם כוחות החיצונים השוכנים
"פנּ ּו דֶּ ֶר ְך ה' " .ואם כן המלווים את המת נעשים מרכבה
במקום חורב – ּ ַ
למלווים העליונים ,וכמו שהם מלווים גופו למטה בגופם כן יכוונו ללוות נפשו
זול
והסדר שתקן יעקב לבניו בנשיאת מטתו כמו שכתוב במדרש ,כיון שבא
יעקב אבינו להפטר מן העולם קרא לבניו וצום וזרזם על דרכי האלהים וקבלו
עליהם מלכות שמים .משגמר דבריו אמר להם :כשתטלו אותי ,ביראה
ובכבוד לוו אותי ולא יגע אדם אחר במטתי .וכן ממה שציוה רבנו הקדוש
וממה שנתבאר בקבורת רבי שמעון בר יוחאי נראה בפירוש כי כבוד והדר
ונייחא רבא יש לצדיקים כשאנשים הגונים מתעסקים בהם אחר פטירתם,
ולא כל הרוצה ליטול את השם יטול .ואם בכניסת חתן וכלה לחופה המנהג
לעשות על ידי גדול ,כל שכן וקל וחומר להכניס הנשמה והנלוים אליה עם
הגוף למקום משכן כבודם ,כי כבוד יעשו לו במותו על ידי אנשים של צורה.
"כי
ואמר רבי שמעון בר יוחאי כי קבורה מצוה מן התורה ונלמדת מהפסוק ִּ
ָקבוֹ ר ִּת ְק ְ ּב ֶרנּ ּו ַ ּב ּיוֹ ם ַההוּא" .ובירושלמי אמרו כי לווית המת קודם לתלמוד
תורה ,וחכמי המשנה חשבו דבר זה לזכות גדולה ,עד שאמרו (סוטה פרק
א ,ט)" :יוסף זכה לקבור את אביו ואין באחיו גדול ממנו ,שנאמר" :וַ ַ ּי ַעל יוֹ ֵסף
לִ ְקבּ ֹר ֶאת ָא ִביו …וַ ַ ּי ַעל ִע ּמוֹ ַ ּגם ֶרכֶ ב ַ ּגם ּ ָפ ָר ׁ ִשים" .מי לנו גדול מיוסף שלא
נתעסק בו אלא משה .משה זכה בעצמות יוסף ואין בישראל גדול ממנו,
שנאמר":וַ ִ ּי ַּקח מ ׁ ֶֹשה ֶאת ַע ְצמוֹ ת יוֹ ֵסף ִע ּמוֹ " .מי גדול ממשה שלא נתעסק בו
אלא המקום ,שנאמר":וַ ִ ּי ְקבּ ֹר אֹתוֹ ַב ַ ּגיְ " .ובעת הלוויה יכוונו ללוות הקדושה
עמו בכח ניצוצות נשמת כל אחד מהם ,שהקדושה חופפת ושוכנת בכל עדה
מישראל כדכתיב "וְ נִ ְקדַּ ׁ ְש ִּתי ְ ּבתוֹ ְך ְ ּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל" .וכבר אמרנו כי היודע סוד
הלוויה לחיים ,ממנה יבין צורך הלוויה למת .ועוד יתוסף ללווית המת כוונות
אחרות ונרמז קצת מהכוונה של הלוויה בזהר (פרשת וירא דף קכו) ,ולא
לחנם תלמוד תורה נדחה מפניה ,ולמי ששונה לאחרים אין לו שיעור (מעבר
יַ בּ ֹק מאמר שפתי רננות פרק טו).
אוצר מושגים
בסוד נפשם ,ורוחו ברוחם ונשמתו בנשמתם ,כי נשמת המת ורוחו ונפשו
מלווים הגוף לקבר ,ולא לחנם הזהירו חכמים כל כך בכבוד המת ובלוויתו
ואמרו הרואה את המת ואינו מלווהו עובר משום לועג לרש ודברים הרבה
כיוצא בזה ,כי ודאי לא כוונו אל הכבוד המדומה לגוף בלבד…
ע"ע ארון המת .חברה קדישא .חסד של אמת .לועג לרש.
לוז
עצם רוחנית בעורף האדם בעמוד השדרה .נקודת חיות בראשיתית ממנה נברא האדם
וממנה הוא עתיד לחזור ולהווצר בתחיית המתים .נקודת חיים מרוכזת בלתי ניתנת
למחייה ולכליון.
ֹאמר ה' ֶא ְמ ֶחה ֶאת ָה ָא ָדם" – אפילו לוז של שדרה שממנו הקב"ה מציץ
"וַ ּי ֶ
(בורא) את האדם לעתיד לבוא נמחה (במבול).
413
שרל געול
אוצר מושגים
אדרינוס שחיק עצמות שאל את ר' יהושע בן חנניה ,אמר לו :מהיכן הקב"ה
מציץ את האדם לעתיד לבוא? אמר לו :מלוז של שדרה .אמר לו :מנין אתה
יודע? אמר לו איתיתה לידי (הביאהו לידי) ואנא מודע לך .טחנו בריחים ולא
נטחן; שרפו באש ולא נשרף; נתנו במים ולא נמחה; נתנו על הסדן והתחיל
מכה עליו בפטיש ,נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום (בראשית רבה
פרשה כח ,ג; ויקרא רבה פרשה יח ,א).
ובסידורים מפרש אבר יש באדם ו"נסכוי" ,שמו ואינו נהנה מאכילה אלא
במוצאי שבת (בית יוסף על טור אורח חיים סימן ש .הדברים הובאו להלכה
גם בספרי הפוסקים האחרונים ,משנה ברורה וערוך השלחן).
וכתבו המקובלים :יש עצם באדם שאינו נהנה משום אכילה אלא רק מסעודה
רביעית דמוצאי שבת .ועצם זה נשאר קיים בקבר ואין שולט בו רקבון; והוא
הנקרא "נסכוי" וגם נקרא "לוז" וגם נקרא "בתואל" .ומזה העצם יבנה הגוף
בתחיית המתים ,וזה יהיה לישראל דווקא שנאמר בהם "וְ ַא ֶּתם ַהדְּ ֵב ִקים ַ ּבה'
ֱאל ֵֹהיכֶ ם ַח ִ ּיים ֻּכ ּ ְלכֶ ם ַה ּיוֹ ם" (בן איש חי פרשת וישלח שנה שנייה הלכה כז).
אמרו רבותינו ז"ל שיש באדם עצם ששמו לוז ואינו שולט בו מיתה ,ומשם
מתהוה האדם בתחיית המתים .שכל העצמות נרקבות חוץ מעצם זה .ובזה
פירשו הזקנים פסוק ׁ"ש ֵֹמר ָּכל ַע ְצמוֹ ָתיו ַא ַחת ֵמ ֵה ָּנה לֹא נִ ׁ ְש ָ ּב ָרה" (תהלים לד,
כא) ,שהקדוש ברוך הוא שומר כל עצמותיו לתחיית המתים גם מפי אריות,
מה"א ַחת ֵמ ֵה ָּנה" – שהיא עצם הלוז – "לֹא נִ ׁ ְש ָ ּב ָרה" לעולם ,עומדת וקיימת;
ַ
ומשם יתהוו כל עצמותיו… .
והטעם שאינו שולט מיתה בעצם זה הנקרא לוז ,בעבור שלא נהנית מאכילת
הפרי שאכל אדם הראשון .לפי שכל האברים נהנים ממה שאוכל האדם כל
ששת ימי השבוע ,חוץ מזו שאינה נהנית כי אם ממה שאוכל האדם במוצאי
שבת .ואדם הראשון אכל מהעץ ביום שישי ונמצא שעצם זו לא נהנית
מהפרי ,לכך אינו שולט בו מיתה (מנחם אבלים אות ת' ערך תחיית המתים).
ע"ע הבלא דגרמי .תחיית המתים.
לועג לרש
414
"אמר רבי יהודה :כל הרואה את המת ואינו מלוהו עובר משום לועג לרש" (ברכות יח ,על
פי הפסוק במשלי יז ,ה – "ל ֵֹעג לָ ָר ׁש ֵח ֵרף עֹשֵׂ הוּ" שמשמעותו היא שהלועג לרש – במקרה
שלנו המת ,שאין בכוחו יותר לקיים מצוות ,פוגע בכך גם בעושהו ,דהיינו ריבונו של
עולם) .כך גם נפסק להלכה (שלחן ערוך יורה דעה סימן שסא ,ג) וצריך ללוותו לפחות
ארבע אמות.
יש הגבלות נוספות הקשורות למושג זה – אסור ללמוד תורה סמוך למת או סמוך לקבר
או בבית העלמין ,והטעם כיון שעושה דבר מצוה שאין המת יכול לעשות ,שהרי המת
לא יכול ללמוד תורה ולקיים מצוותיה לאחר פטירתו ,עלול להראות כלועג לו .מסיבה
זו גם אסור ללכת עם תפילין או כשהציציות גלויות בבית העלמין או בתוך ארבע אמות
תומצע טוקיל תוינשמ דומיל
אוצר מושגים
של קבר (שלחן ערוך אורח חיים סימן מה ,א; יורה דעה סימן שסז ,ב – ו) .מחוץ לארבע
אמות מותר ,אולם בבית שהמת בתוכו ,מחמירים לתת לבית כולו דין ארבע אמות .יש
נוהגים לקשור שתי ציציות שבשתי הכנפות זה עם זה כשנכנסים לבית הקברות ,ולא
הועילו כלום בתקנתם (בית יוסף אורח חיים סימן כג) .דין זה שייך גם במת קטן ,אך אינו
שייך באשה שפטורה מתפילין ומציצית (משנה ברורה סימן כג ,ה).
אף על פי שאין ללמוד תורה בתוך ארבע אמות לקבר ,מותר לומר בטהרה של הנפטר
פסוקים לכבודו ,וכן נהגו לומר מזמורי תהלים ודברי תורה לכבוד הנפטר אפילו סמוך
לקבר; שהרי פסוקי התהלים ודברי התורה שאומרים שם הם לכבוד הנפטר ולעילוי
נשמתו ,וכל שהוא לכבודו מותר (שלחן ערוך יורה דעה סימן שדמ ,יז).
מותר לברך ברכת דיין האמת וברכת אשר יצר אתכם בדין שהן מעניין המתים וקבלת
גזרתו של הקב"ה .ע"ע בית הקברות .כבוד המת .לוויה.
לימוד משניות
נהגו ללמוד משניות לעילוי נשמת הנפטר .יש באדם ממד חומרי זמני וכלה ,ויש נשמה
רוחנית נצחית .יש ניגוד בין הגוף החומרי שבלה וכלה בעפר ,לבין לימוד רעיונות רוחניים
נצחיים .הלימוד מנסה להתעלות מעל החומריות הזמנית החולפת ,אל עבר הנצחיות
והרוחניות .עצם הלימוד והעיסוק בתורה נחשב ביהדות כזכות לנפטר .באופן סמלי
בא הדבר לידי ביטוי באותיות "משנה" שהן אותיות "נשמה" .אם הפטירה והלימוד
שבעקבותיה גורמים לשומעים לדבוק במעשים טובים ,גם זו נחשבת כזכות לנפטר.
כעיקרון ניתן ללמוד משניות כל שהן או כל לימוד תורה שהוא לעילוי נשמה .אבל בדרך
כלל נהגו ללמוד משניות לפי אותיות שמו של הנפטר (כל משנה פותחת באות אחת
משם הנפטר ,לפי הסדר) ,או משניות ממסכת אבות העוסקות בדרך ארץ ומידות טובות
שראוי לאדם להנהיג עצמו ,או משניות ממסכת מקואות .הסתלקות המת מן העולם
מתקשרת לטומאה .מסכת מקוואות עוסקת בטהרה .לכן יש בלימוד ענייני טהרה ,מעין
השלמה ותיקון להסתלקות הנפטר .המשניות ממסכת מקוואות ,הן לפי הסדר של
אותיות נשמ"ה והלימוד מסתיים במילות טהרה .המשניות מובאות לקמן עמוד .531
יש נוהגים ללמוד במוצאי שבתות כל שנים עשר חודש את פרק כד ממסכת כלים שכל
משניותיו מסתימות בטהרה .יש המשתדלים לסיים שישה סדרי משנה על ידי חלוקת
מסכתות לאנשים רבים שלוקחים על עצמם ללמוד מסכת אחת או יותר עד השלושים
או עד יום השנה .ע"ע ברכות לעילוי נשמה .עילוי נשמה.
ליקוט עצמות
בזמן התלמוד היו קוברים בכוכים ובמערות לפי שעה ,ולא היו מפנים את המת עד
שנתאכל הבשר ,ואז היו מלקטים את העצמות וקוברים אותן במקום אחר .בעת ליקוט
העצמות היו נוהגים אבלות יום אחד ,לפיכך היו מלקטים אותן סמוך לחשכה כדי לקצר
האבלות (מסכת שמחות פרק יב).
דיני ליקוט עצמות מפורטים בשלחן ערוך יורה דעה סימן תג .ובספרנו בעמוד .240
415
םולשב ךל
אוצר מושגים
לך בשלום
אמר רבי אבין הלוי :הנפטר מחברו (החי) ,אל יאמר לו 'לך בשלום' אלא 'לך
לשלום' .שהרי יתרו אמר לו למשה 'לך לשלום' ,עלה והצליח .דוד שאמר לו
לאבשלום 'לך בשלום' ,הלך ונתלה .ואמר רבי רבין הלוי :הנפטר מן המת אל
יאמר לו 'לך לשלום' אלא 'לך בשלום' .שנאמר (לאברהם אבינו ,בראשית טו,
טו) "וְ ַא ָּתה ָּתבוֹ א ֶאל ֲאב ֶֹת ָ
יך ְ ּב ׁ ָשלוֹ ם" (ברכות סד ,א).
כך גם נפסק להלכה (רמב"ם הלכות אבל ד ,ד; מגן אברהם סימן קי ,ט).
בגמרא ובמדרש מובאת התייחסות לקשר בין השלום והנפטרים (שבת קנב ,ב .ילקוט
שמעוני פרשת נשא רמז תשי"א):
גדול השלום שניתן לצדיקים ,שבשעה שהן נפטרין מן העולם שלוש כתות
של מלאכי שלום מקדימין אותן ,הראשונה אומרת "יָ בוֹ א ׁ ָשלוֹ ם" ,השנייה
אומרת "יָ נוּח ּו ַעל ִמ ׁ ְש ְּכבוֹ ָתם" ,והשלישית אומרת "הֹלֵ ְך נְ כֹחוֹ " (ישעיהו נז,
ב) ,ולא דיין לצדיקים (אלא) שמיתתן ביד כבוד שנאמר "וְ ָהלַ ְך לְ ָפנֶ ָ
יך ִצ ְד ֶק ָך
ְּכבוֹ ד ה' יַ ַא ְס ֶפ ָך" (שם נח ,ח) ,ולא עוד אלא שהן מקלסים לפניהם ואומרים
"יָ בוֹ א ׁ ָשלוֹ ם יָ נוּח ּו ַעל ִמ ׁ ְש ְּכבוֹ ָתם הֹלֵ ְך נְ כֹחוֹ " .גדול השלום שהוא נמנע מן
הרשעים ,שבשעה שהן מתים שלוש כתות של מלאכי חבלה מקדימין אותן.
"א ַמר ֱאל ַֹהי לָ ְר ׁ ָש ִעים" (שם
"אין ׁ ָשלוֹ ם" ,השנייה אומרת ָ
הראשונה אומרת ֵ
נז ,כא) ,השלישית אומרת "לְ ַמ ֲע ֵצ ָבה ִּת ׁ ְש ָּכבוּן" (שם נ ,יא) ,ולא דיין לרשעים
אלא שמיתתן ביד מחבלים שנאמר "וַ ִּת ְק ַרב לַ ּׁ ַש ַחת נַ ְפ ׁשוֹ וְ ַח ָ ּיתוֹ לַ ְמ ִמ ִתים"
(איוב לג ,כב)" ,יֶ ְהדְּ ֻפה ּו ֵמאוֹ ר ֶאל ח ׁ ֶֹש ְך ו ִּמ ֵּת ֵבל יְ נִ דֻּ הוּ" (שם יח ,יח)" ,יִ ְהי ּו ְּכמֹץ
לִ ְפנֵ י רו ַּח ו ַּמלְ ַא ְך ה' דּ וֹ ֶחה" (תהלים לה ,ה) ,ולא עוד אלא שהם מתקנטרין
"אין ׁ ָשלוֹ ם ָא ַמר ֱאל ַֹהי לָ ְר ׁ ָש ִעים"" ,לְ ַמ ֲע ֵצ ָבה ִּת ׁ ְש ָּכבוּן".
לפניהם ,ואומר ֵ
בטעם הדבר כתב המהר"ל (נתיבות עולם נתיב השלום פרק א):
וכן ניתן השלום לצדיקים כאשר נפטרים מן העולם ,כי כאשר נפטרים מן
העולם הרי זה נחשב שהגיעו אל ההשלמה .כי החי אי אפשר שיבא אל
ההשלמה הגמורה ,כי תמיד אפשר שיקבל השלמה על ההשלמה .לפיכך
אמרו בסוף ברכות :הנפטר מן החי אל יאמר 'לך בשלום' ,כי היה משמע
שילך בהשלמה שכבר קנה השלמתו ,והחי אפשר תמיד שיקבל השלמה .רק
יאמר 'לך לשלום' ,כלומר שיהיה מתחבר אל השלום ותמיד יוסיף שלום .אבל
הנפטר מן המת יאמר 'לך בשלום' ,כי כבר הגיע אל שלמותו האחרון ,ושייך
לומר בזה 'לך בשלום' כאשר כבר הושלם ,וזה אינו קונה השלמה .לפיכך אמר
שהשלום ניתן לצדיקים כאשר נפטרים מן העולם ניתן להם השלום ,על שם
שהגיעו אל ההשלמה.
416
ע"ע עליו השלום.
תעדל ומצע דבאמ
ההלכה היהודית התייחסה בחומרה רבה למאבד עצמו לדעת .ההשקפה היהודית גורסת,
שכיון שאין הנשמה של האדם עצמו ,אלא של ריבונו של עולם שנתנה בקרבו ,הרי שאין
רשות לאדם לנתק את הקשר בין הגוף לבין הנשמה .כך לגבי אדם אחר – איסור לא
תרצח ,וכך גם לגבי האדם עצמו .לכן המאבד עצמו לדעת מוגדר כרוצח לכל דבר.
מבחינה הלכתית רעיונית ,מבחינות מסוימות גדול עון הרוצח עצמו יותר מאשר רוצח
נפש אחרת .המאבד עצמו לדעת מדגיש במעשהו את הכפירה בריבונו של עולם שנתן
לו את נשמתו ,ושרק לו יש את הרשות ליטלה מהאדם .האדם השולח יד בנפשו ,כביכול
לוקח מריבונו של עולם את האדנות על הנשמה שנתן בקרבו ,ומכחיש את הידיעה
הפשוטה שהוא – האדם – לא היה שותף כלל ביצירה שלו עצמו.
מלבד זאת ,המות נחשב לכפרה על האדם החוטא .ובמקרה של המאבד עצמו לדעת ,לא
רק שהמיתה אינה מכפרת על האדם ,אלא אדרבה – היא המרשיעתו בעבירה החמורה
של רצח.
מלבד זאת ,המאבד עצמו לדעת כופר בהישארות הנפש .ההתאבדות מבטאת בריחה
מהחיים ,אך לפי האמונה היהודית הנשמה נצחית היא ,ואי אפשר לברוח מריבונו של
עולם .האדם יצטרך לתת דין וחשבון על מעשיו גם לאחר מיתתו.
למרות התייחסות עקרונית חמורה זו ,חכמים ניסו לרכך מעט את ההתייחסות המעשית
למי ששלח יד בנפשו ,ולא לדון אותו כמאבד עצמו לדעת .כגון אם ניתן לומר שמת
כתוצאה מתאונה ,או על ידי אחר ,או שמא נכנסה בו רוח שטות .מי שנשתטה נחשב
כאנוס ואין לו דין מאבד עצמו לדעת .גם קטן לא נחשב מאבד עצמו לדעת .אנוס,
כגון שאול המלך שפחד שיתעללו בו הפלשתים ,לא נחשב מאבד עצמו לדעת (מסכת
שמחות פרק ב .טור ושלחן ערוך יורה דעה סימן שמה) .יש דיונים הלכתיים לגבי שיכור
כלוט" .כללו של דבר ,במאבד עצמו לדעת תלינן בכל איזה תלייה כל שהוא ,כגון לתלות
ביראה או בצער ,או שיצא מדעתו ,או שסבור היה שזה מצוה לבלי להכשל בעברות
אחרות וכיוצא באלו הדברים .מפני שזהו באמת דבר רחוק שאדם יעשה נבלה כזו בדעה
צלולה" (ערוך השלחן יורה דעה סימן שמה ,ה) .הערת הרב נבנצל שליט"א – לענ"ד אין
כדאי להקל ,כי רצוי מאוד להרתיע אחרים מלהתאבד.
ההגדרה ההלכתית לאיסור כוללת שלושה תנאים עיקריים :אמר בפה מלא שהולך
להתאבד; ביצע מיד מה שאמר; עשה פעולתו דרך כעס .על שלושה אלו הוסיפו הפוסקים
תנאים נוספים :שמא חזר בו לאחר ששלח יד בנפשו ,והתחרט על מעשהו ,אפילו השאיר
מכתב שבו הוא מודיע שהורג את עצמו ונכתב בדעה צלולה – אפשר שאחרי שנכתב
המכתב חזר בו .יש מי שכתב שדווקא אם התאבד לאחר שהתרו בו שלא ישלח יד
בנפשו .מי שמתאבד לצורך תשובה או כשיצרו תוקפו לעבור עברה ,אף שהדבר אסור
לגמרי – לא מחשיבים אותו כמתאבד (גשר החיים פרק כה ,ג ,ד).
הכלל ההלכתי לגבי אבלות על המאבד עצמו לדעת – כל שהוא כבוד לחיים מתעסקים
בו .כל שאין בו כבוד של חיים ,אין מתעסקים בו לכל דבר (מסכת שמחות ב ,א .רמב"ם
הלכות אבל א ,יא .שלחן ערוך שם).
אוצר מושגים
מאבד עצמו לדעת
417
ןושארה םדאו התימ תמה רתומ
אוצר מושגים
יש מצוות שאדם מחויב למסור את נפשו ולא לעבור עליהן – עבודה זרה ,גילוי עריות
ושפיכות דמים (סנהדרין דף עד) .והיו מקרים בהם אנשים מישראל שלחו יד בנפשם
מיראה שמא יכריחום לעבור עבירות אלו או עברות אחרות .ע"ע הישארות הנפש .כרת.
מותר המת
מת שלא היו לו צרכי קבורה ,וגבו לצרכו מעות או שאר דברים והותירו .אם גבו לצורך
מת זה – ינתן ליורשיו ,ואם גבו סתם יעשו מהם צרכי מתים אחרים (טור ושלחן ערוך
יורה דעה סימן שנו) .הטעם הוא כיון שאם גבו לצרכו ,כבר השתמשו בשמו של המת
לצורך המגבית ,ואומדן הדעת שהמת שכבר נתבזה בכך היה מעדיף להעביר כסף זה
ליורשיו .אך אם גבו סתם לצורך מתי ישראל ,למרות שעיקר מגמתם היתה לצורך מת זה,
כיון שנותר כסף יועבר לצורך מתי ישראל (תורת האדם לרמב"ן עמוד צז).
ע"ע חפצי הנפטר.
מי שמתו מוטל לפניו
הגדרת האונן .זו תחילת הפרק השלישי במסכת ברכות ,העוסק בדיני האונן שמתו מוטל
לפניו .ע"ע אנינות.
מיתה
חכמים מנו סוגים שונים של מיתה וכינו אותן בכינויים שונים:
תנו רבנן :מת פתאם ,זו היא מיתה חטופה .חלה יום אחד ומת ,זו היא מיתה
דחופה; רבי חנניא בן גמליאל אומר זו היא מיתת מגפה .חלה שני ימים
ומת ,זו היא מיתה דחויה .שלושה – גערה .ארבעה – נזיפה .חמשה – זו
היא מיתת כל אדם .מת בחמישים שנה ,זו היא מיתת כרת .חמישים ושתים
שנה ,זו היא מיתתו של שמואל הרמתי .שישים ,זו היא מיתה בידי שמים.
שבעים – שיבה .שמונים – גבורות .אמר רבה :מחמישים שנה ועד שישים
שנה זו היא מיתת כרת (מועד קטן כח ,א).
לגבי חלק מההגדרות כבר אמרו המפרשים ,שאין אנו יודעים להסביר באופן ברור את
ההשלכות והבדלים ביניהן .בהמשך מספרת הגמרא על רב הונא שנפטר פתאם ,ודאגו
החכמים .בא זוג תלמידי חכמים ולימדום :לא שנו אלא שלא הגיע לגבורות ,כלומר
לשמונים שנה .אבל הגיע לגבורות ,אפילו מת בפתאומיות ,זו היא מיתת נשיקה.
ע"ע כרת .מיתת נשיקה .תוחלת החיים.
מיתה ואדם הראשון
418
מיתה נקנסה על בני האדם עקב חטא אדם הראשון.
ןושארה םדאו התימ
מדוע נקנסה מיתה על אדם הראשון? יש דעות שלא קושרות מיתה דווקא לאדם הראשון
אלא למין האדם בכלל:
אוצר מושגים
היה רבי מאיר אומר :אדם הראשון חסיד גדול היה ,כיון שראה שנקנסה
מיתה על ידו ישב בתענית מאה ושלֹשים שנה ,ופירש מן האשה מאה
ושלֹשים שנה (עירובין יח ,ב).
רבי חמא ברבי חנינא אמר :ראוי היה אדם הראשון שלא יטעום טעם מוות,
ולמה נקנסה בו מיתה? אלא צפה הקב"ה שנבוכדנצר וחירם עתידין לעשות
"ב ֵע ֶדן ַ ּגן ֱאל ִֹהים
עצמן אלוהות ,לפיכך נקנסה בו מיתה .הכי הוא דכתיב ְ ּ
ית" וגו' (יחזקאל כח יג); וכי בעדן היה חירם? אתמהא! אלא אמר לו :את
ָהיִ ָ
הוא שגרמת לאותו שבעדן שימות (בראשית רבה פרשה ט ,דיבור המתחיל
וירא אלוהים את כל אשר עשה).
על פי הסבר זה מיתה נקנסה על מין האדם בכלל עקב החשש שהאדם יעשה מעצמו
אלוה ,כמו שאמנם קרה מספר פעמים בתולדות האנושות .על פי גישה זו המיתה נקנסה
על אדם הראשון עצמו עקב חטאי צאצאיו.
ישנן דעות הקושרות את המיתה לאדם הראשון דווקא ,כיון שלא הצליח לעמוד בציוויו
של הקדוש ברוך הוא:
אילו המתינו ישראל למשה ולא היו עושים אותו מעשה (חטא העגל) לא
היו גלויות ולא מלאך המוות שולט בהן .וכן הוא אומר (שמות לב) "וְ ַה ִּמכְ ָּתב
ִמכְ ַּתב ֱאל ִֹהים הוּא ָחרוּת ַעל ַה ּ ֻלחֹת" ,מהו חרות? ר' יהודה אומר :חירות מן
הגלויות ,ור' נחמיה אומר :חירות ממלאך המוות .בשעה שאמרו ישראל" :כּ ֹל
ֲא ׁ ֶשר דִּ ֶ ּבר ה' נַ ֲעשֶׂ ה וְ נִ ׁ ְש ָמע" אמר הקב"ה :אדם הראשון צויתיו מצוה אחת
"הן ָה ָא ָדם
כדי שיקיימנה ,והשויתיו למלאכי השרת שנאמר (בראשית ג) ֵ
ָהיָ ה ְּכ ַא ַחד ִמ ֶּמנּ וּ"; אלו שהן עושין ומקיימין תרי"ג מצות חוץ מן הכללים
ומן הפרטים ומן הדקדוקים ,אינו דין שיהיו הן חיין וקיימין לעולם?! וכן הוא
יאל" – שנחלו מהקב"ה שיהיו חיים וקיימין
אומר (במדבר כא) "ו ִּמ ַּמ ָּתנָ ה נַ ֲחלִ ֵ
"א ּ ֶלה ֱאל ֶֹה ָ
יך יִ שְׂ ָר ֵאל" בא מוות עליהן .אמר הקב"ה:
לעולם .כיון שאמרו ֵ
בשיטתו של אדם הראשון הלכתם ,שלא עמד בנסיונו שלֹש שעות ,ובתשע
"אנִ י ָא ַמ ְר ִּתי ֱאל ִֹהים ַא ֶּתם" והלכתם אחר מדותיו
שעות נקנסה עליו מיתהֲ .
"אכֵ ן ְּכ ָא ָדם ְּתמוּתוּן" (שמות רבה וילנא פרשה לב דיבור
של אדם הראשון – ָ
המתחיל "הנה אנכי").
על הקשר בין חטא אדם הראשון למיתה נכתב רבות .נצטט מקור אחד בעניין:
כי מחמת האכילה מעץ הדעת בו ביום נתמעטה קומתו וניתן לו אחר
כך מזון מתייחס לתמורת הניתך . …והנה אבינו הראשון היה עתיד לילך
בכח האכילה ההיא מחיל אל חיל ,ולהגיע בגוף ונפש אל העדן אשר אין
שם אכילה ושתייה אלא ההנאה מזיו השכינה .אבל אחר החטא התמידה
419
הקישנ תתימ
אוצר מושגים
ההתכה בכל יום ואין המזון תמורה מספקת ,וכל שכן בהיותו יגע בו אלא
לסעדו לחיי שעה .עד שהגיע אל הגויעה בסוף ימיו לכלא הפשע ולהתם
חטאת (ספר עשרה מאמרות לרבי מנחם עזריה מפאנו ,מאמר חקור הדין
חלק ב פרק ו).
על פי תפיסה זו ,אדם הראשון היה אמור לחיות חיי נצח .כיון שחטא ,התקלקל מזונו,
וגופו אינו מסוגל להחזיק מעמד .בעצם ניתן לומר שהאדם מתחיל למות ברגע שנולד,
ותהליך המיתה מסתיים במיתתו .על כך ניתן לדרוש את הפסוק "טוֹ ב ׁ ֵשם ִמ ּׁ ֶש ֶמן טוֹ ב,
וְ יוֹ ם ַה ָּמוֶ ת ִמ ּיוֹ ם ִה ָּולְ דוֹ ".
ראה גם הקדמת רבי עובדיה ספורנו לספר בראשית.
ע"ע כרת .מיתת נשיקה .מערת המכפלה .תוחלת החיים.
מיתת נשיקה
שתי משמעויות .משמעות אחת היא כינוי למיתה בלא יסורים:
תשע מאות ושלֹשה מיני מיתה נבראו בעולם … ,קשה שבכולן אסכרה,
קלה שבכולן נשיקה( .מכאן ואילך תרגום המשך הגמרא) – אסכרה דומה
כקוץ בגיזת הצמר שלאחור היא נושרת ,שעם הקוץ הנמשך החוצה נקרע
גם הצמר עצמו; או כחבלים בפי הוושט הנכנסים בדוחק ומשיכתם גורמת
יסורים .ומיתת נשיקה דומה כהוצאת שערה מחלב (ברכות ח ,א).
משמעות נוספת למיתת נשיקה – כינוי לצדיקי עליון שמתו באופן מיוחד ועילאי ,לא על
ידי מלאך המוות אלא על פי ה':
תנו רבנן :שישה לא שלט בהן מלאך המוות ,ואלו הם – אברהם יצחק ויעקב,
משה אהרן ומרים .אברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו "בכל"" ,מכל"" ,כל";
משה אהרן ומרים דכתיב בהו "על פי ה' " .והא מרים לא כתיב בה "על פי ה'"?
אמר רבי אלעזר :מרים גם כן בנשיקה מתה (בבא בתרא יז ,א).
ופירש רש"י שם" :שלא שלט בהם מלאך המוות – אלא מתו בנשיקה על פי שכינה".
על פי ספר הזהר גופם של צדיקים לא נטמא עקב כך:
ר' אלעזר אמר כל מאן דאישתדל באורייתא לשמה לאו מיתתיה על ידא
דיצר הרע ,בגין דהוא נחש והוא מלאכא דמותא ,אלא מיתתהון בנשיקה וכו'.
ובגין כך צדיקיא דמשתדלי באורייתא לא מסתאבי גופא דילהון אלא הוא
דכי ,כגון אליהו בבי קברי דאשכחוהו רבנן ושאילו ליה ולאו כהן הוא ,אמר
לון צדיקיא לא מסאבי במיתתהון דלא שרא עלייהו רוח מסאבא (זהר וישלח
קסח ,א).
420
גם הרמב"ן בפירושו על התורה (על הפסוק "זאת חקת התורה" במדבר יט ,א) כתב כך:
תרפכמ םיקידצ תתימ
דברי הרמב"ן מבוארים על פי לשון הרקנאטי:
סיבת טומאת המת הוא מצד מלאך המוות שהטיל בו זוהמא והמטמא בו
צריך טהרה .ואולם מי שמת בנשיקה ,מת על פי ה' כפי הידבקה בשכינה ואין
רוח הטומאה שורה במיתתן .ולפיכך אין האויר נפסד לפי ששמרו נשמתן,
ולא נתפתו ביצר הרע ,ונשארו טהורות ולבנות כמו שנופחו מפי ה' יתברך.
ומקורו מהזהר בראשית (הערת הרב שעוועל שם במהדורת מוסד הרב
קוק).
אוצר מושגים
וטעם טומאת המת בעטיו של נחש ,כי הנפטרים בנשיקה לא יטמאו מן הדין.
והוא שאמרו :צדיקים אינם מטמאים.
וכעין זה מבואר גם בספר מעבר יַ בּ ֹק:
ואמרו כי מלאכא דמותא לא שליט על מאן דאשתדל באורייתא לשמה ,אלא
מיתתיה על פי ה' והיא הנשיקה דהוא דבקותא דנפשא בשכינתא ובעיקרא
דיליה .בגין כך צדיקים אינם מטמאים במיתתן ,כמה דתנינן "ביום שמת רבי
בטלה כהונה" כלומר דאעסקו ביה כיון דלא שרא עליה רוח מסאבא (מאמר
שפתי רננות פרק ג).
הערת הרב נבנצל שליט"א – ואין סומכים על זה להלכה.
מיתת צדיקים מכפרת
חכמים למדו זאת מסמיכות פרשיות בתורה.
למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? לומר לך ,מה פרה אדומה
מכפרת ,אף מיתתן של צדיקים מכפרת .למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי
כהונה? לומר לך ,מה בגדי כהונה מכפרים ,אף מיתתן של צדיקים מכפרת
(מועד קטן כח ,א).
במדרש למדו:
מפני מה מזכיר מיתתן של בני אהרן ביום הכיפורים? מלמד שכשם שיום
הכיפורים מכפר ,כך מיתתן של צדיקים מכפרת .ומנין שיום הכיפורים מכפר?
"כי ַב ּיוֹ ם ַה ֶּזה יְ כַ ּ ֵפר" (ויקרא טז ,ל) .ומנין שמיתתן של צדיקים מכפרת?
דכתיב ִּ
שנאמר "וַ ִ ּי ְק ְ ּבר ּו ֶאת ַע ְצמוֹ ת ׁ ָשאוּל וִ יהוֹ נָ ָתן ְ ּבנוֹ ְ ּב ֶא ֶרץ ִ ּבנְ יָ ִמן ְ ּב ֵצלָ ע ְ ּב ֶק ֶבר ִק ׁיש
ָא ִביו וַ ַ ּי ֲעשׂ ּו כּ ֹל ֲא ׁ ֶשר ִצ ָּוה ַה ֶּמלֶ ְך וַ ֵ ּי ָע ֵתר ֱאל ִֹהים לָ ָא ֶרץ ַא ֲח ֵרי כֵ ן" (שמואל ב' כא,
יד; ילקוט שמעוני ויקרא סימן תקכ"ה).
רש"י פירש:
421
תוומה ךאלמ
אוצר מושגים
כשהקדוש ברוך הוא עושה דין בצדיקים ,מתיירא ומתעלה ומתקלס .אם כך
באלו ,קל וחומר ברשעים .וכן הוא אומר "נוֹ ָרא ֱאל ִֹהים ִמ ִּמ ְקדָּ ׁ ֶש ָ
יך" (תהלים
סח ,לו) ,אל תקרי ממקדשיך אלא ממקודשיך (ויקרא י ,ג).
לגבי משמעות הביטוי :מדובר בדברים שהם כבשונו של עולם ,והנסתרות לה' אלהינו.
אך באופן פשוט ניתן לומר שמיתת צדיקים גורמת לבני האדם צער ויסורים .היסורים הם
גורם מכפר ,וריבונו של עולם מחשיב את היסורים לבני האדם כחלק מכפרה .נוסף על
כך ,הצער עשוי לגרום לבני האדם לחשבון נפש ולהרהורי תשובה .הרהורי תשובה עצמם
הם גורם מכפר בהיותם מגדילים את שאיפות הטוב והיושר שיש באדם .מלבד זאת,
הרהורי תשובה גם עשויים להוביל את האדם למעשים טובים וישרים ,מעשים כאלו
שהם גורם מכפר .ניתן לסכם ולומר שאירוע של מיתת צדיקים יכול לשמש מנוף לחיזוק
מוסרי ומעשי לבני האדם.
הסבר נוסף שאפשר לומר :אדם נשפט יחסית לסביבה שבה הוא גדל .אם הצדיק נמצא
במקום ,הדרישה הרוחנית ממנו ומסביבתו עולה .אפשר להביא דוגמא לכך מהאשה
הצרפתית שטענה כלפי אליהו שבא להזכיר את עוונה (מלכים א' יז ,יח) ,שעד שבא
אליהו היתה נחשבת לצדקת ,ולאחר שבא כבר היתה בצלו ודקדקו איתה יותר .אם
הצדיק מסתלק ,הרמה הרוחנית יורדת ,סביבתו נחשבת כיתומה מבחינה רוחנית ולכן
מתייחסים אליה בסלחנות מסוימת.
"ה ַ ּצ ִדיק ָא ָבד וְ ֵאין ִא ׁיש שָׂ ם ַעל לֵ ב וְ ַאנְ ׁ ֵשי ֶח ֶסד נֶ ֱא ָס ִפים ְ ּב ֵאין ֵמ ִבין ִּכי
(בישעיהו נז ,א – ַ
ִמ ּ ְפנֵ י ָה ָר ָעה נֶ ֱא ַסף ַה ַ ּצדִּ יק"; ישנה התייחסות למיתת צדיקים ,אך במובן אחר).
ע"ע בקרבי אקדש.
מלאך המוות
מלאך ממונה על נטילת הנשמה מבני האדם.
אמר ריש לקיש :הוא שטן ,הוא יצר הרע ,הוא מלאך המוות .במתניתא תנא:
יורד ומתעה ,עולה ומרגיז ,נוטל רשות ונוטל נשמה (בבא בתרא טז ,א).
הרמב"ם התייחס למקור הזה בהרחבה במורה הנבוכים (חלק ג ,כב) ,ראה שם דבריו.
422
אמרו עליו על מלאך המוות שכולו מלא עיניים .בשעת פטירתו של חולה
עומד מעל מראשותיו וחרבו שלופה בידו ,וטיפה של מרה תלויה בו .כיון
שחולה רואה אותו ,מזדעזע ופותח פיו ,וזורקה לתוך פיו .ממנה מת ,ממנה
מסריח ,ממנה פניו מוריקות (עבודה זרה כ ,ב).
רב יוסף כשהיה מגיע לפסוק זה היה בוכה – "וְ יֵ ׁש נִ ְס ּ ֶפה ְ ּבלֹא ִמ ׁ ְש ּ ָפט" (משלי
יג ,כג) ,אמר :האם יש מי שהולך בלא זמנו? ומשיבים :כן! כמו מעשה זה ברב
ביבי בר אביי שהיה מצוי אצלו מלאך המוות .אמר לו מלאך המוות לשלוחו:
לך הבא לי את מרים הגודלת (הקולעת) שער נשים .הלך והביא לו את מרים
מגדלת התינוקות .אמר לו מלאך המוות :אני את מרים גודלת השער אמרתי
תוומה ךאלמ
אוצר מושגים
לך להביא! אמר לו השליח :אם כן אחזיר אותה לחיים?! אמר לו מלאך המוות:
הואיל וכבר הבאת אותה – שתהיה כאן במניין המתים .שאלו רב ביבי :כיון
שלא הגיע זמנה ,היאך יכלת להמיתה? אמר השליח שהאשה היתה מכבדת
ומנקה את התנור ונכוותה ואיתרע מזלה ולכן יכול היה להביאה .אמר לו
רב ביבי :יש לכם רשות לעשות כך? אמר לו :וכי לא כתוב "וְ יֵ ׁש נִ ְס ּ ֶפה ְ ּבלֹא
ִמ ׁ ְש ּ ָפט"? אמר לו רב ביבי :והרי כתוב "דּ וֹ ר הֹלֵ ְך וְ דוֹ ר ָ ּבא" (ומשמע מכך שלכל
דור יש שנים קצובות עד המיתה) ! אמר לו מלאך המוות :רועה אני אותם
עד שימלאו להם שנות הדור ,ולאחר מכם אני מוסרם למלאך הנקרא דומה
(הממונה על נשמות המתים) .אמר לו רב ביבי :סוף סוף ,בשנות החיים
של אותה אשה מה אתה עושה? אמר לו :אם יש תלמיד חכם שמעביר על
מדותיו ,אני מוסיף לו על שנותיו כחילופי שנותיהם (תרגום ממסכת חגיגה
ה ,א).
"וַ ִ ּי ּ ָׂשא ָדוִ יד ֶאת ֵעינָ יו וַ ַ ּי ְרא ֶאת ַמלְ ַא ְך ה' ע ֵֹמד ֵ ּבין ָה ָא ֶרץ ו ֵּבין ַה ּׁ ָש ַמיִ ם וְ ַח ְרבּ וֹ
ׁ ְשלו ָּפה ְ ּביָ דוֹ נְ טוּיָ ה ַעל יְ רו ׁ ָּש ִָלם" (דברי הימים א' כא ,טז) .מה עשה המלאך?
לקח את חרבו וקנח בטליתו של דוד ,וראה דוד חרבו של מלאך המוות והיה
מרתיע בכל אבריו עד יום מותו ,שנאמר (דברי הימים א' כא ,ל) "וְ לֹא יָ כֹל דָּ וִ יד
לָ לֶ כֶ ת לְ ָפנָ יו לִ ְדר ֹׁש ֱאל ִֹהים ִּכי נִ ְב ַעת ִמ ּ ְפנֵ י ֶח ֶרב ַמלְ ַא ְך ה' " (פרקי דרבי אליעזר
פרק מג).
האבות מסרו לנו כי המלאך אשר הבורא שלח אותו להפריד ביניהם מתגלה
לאדם בצורת אש ירוקה מלאת עיניים של אש כחולה ,ובידו סיף שלוף מכוון
כנגדו ,וכאשר רואהו כך נחרד מפניו ורוחו נפרדת מגופו .וכאשר התבוננתי
בכתובים מצאתי את המצב בו כפי שמסרו לנו ,כאמרו בזמן המגפה "וַ ִ ּי ּ ָׂשא
ָדוִ יד ֶאת ֵעינָ יו וַ ַ ּי ְרא ֶאת ַמלְ ַא ְך ה' ע ֵֹמד ֵ ּבין ָה ָא ֶרץ ו ֵּבין ַה ּׁ ָש ַמיִ ם וְ ַח ְרבּ וֹ ׁ ְשלו ָּפה
ְ ּביָ דוֹ נְ טוּיָ ה ַעל יְ רו ׁ ָּש ִָלם" (דברי הימים א' כא ,טז) ,וכאשר התפלל והקריב
ֹאמר ה' לַ ַּמלְ ָא ְך וַ ָ ּי ׁ ֶשב ַח ְרבּ וֹ ֶאל נְ ָדנָ ּה" (שם פסוק כז) .ולמדתי
נאמר אחר כך "וַ ּי ֶ
יהם ְּכגַ ֲחלֵ י
מכך שגווית המלאכים מאש ירוקה שנאמר "ו ְּדמוּת ַה ַח ּיוֹ ת ַמ ְר ֵא ֶ
ֵא ׁש בּ ֲֹערוֹ ת ְּכ ַמ ְר ֵאה ַה ּ ַל ּ ִפ ִדים" (יחזקאל א ,יג) ,ושכולם מלאים עיניים שנאמר
יהם וְ ָהאוֹ ַפ ִּנים ְמלֵ ִאים ֵעינַ יִ ם ָס ִביב" (שם י,
יהם וְ כַ נְ ֵפ ֶ
"וְ כָ ל ְ ּבשָׂ ָרם וְ גַ ֵ ּב ֶהם וִ ֵיד ֶ
יב) … .וכבר ידעת כי מראה האש הגדולה כמעט היו אבותינו מתים מחמתה,
כאמרו "וְ ַע ָּתה לָ ָּמה נָ מוּת" (דברים ה ,כב) ,כל שכן אם היתה מכוונת כנגד
האדם עם חרב שלופה .וכבר ידעת כי המלך דוד עליו השלום כאשר ראה
אותו המלאך ואף על פי שלא היה מכוון כנגדו להדיא ,פחד וחל ורעד ,כאמרו
"כי נִ ְב ַעת ִמ ּ ְפנֵ י ֶח ֶרב ַמלְ ַא ְך ה' " (דברי הימים א' כא ,ל) ,ולא חדל מאותו היום
ִּ
להיות רועד עד שמת כאמרו "וַ יְ כַ ּ ֻסה ּו ַ ּב ְ ּבגָ ִדים וְ לֹא יִ ַחם לוֹ " (מלכים א' א ,א),
וכל שכן מי שהוא מכוון כנגדו (הנבחר באמונות ודעות ,רבי סעדיה גאון,
המאמר השישי פרק ז).
מצאתי קצת סמך למנהג ישראל שלא לעמוד לרגלי המיטה שבה הגוסס ,יען
כי מלאך המוות כנגדו וחרבו בידו כמו שאמרו רבנן ,ואין להתקרב אליו ולא
423
םילשורי גהנמ ומחונת םימשה ןמ
אוצר מושגים
לדחוק מקומו .כתוב בזהר (פרשת פנחס דף רלד עמוד ב) המבקר את החולה
לא ליתוב מראשותיו משום ששכינתא על רישיה ולא לרגלוהי דמלאך המוות
לרגלוהי… (מעבר יַ בּ ֹק מאמר שפתי רננות פרק ו).
שישה לא שלט בהם מלאך המוות – ע"ע מיתת נשיקה.
מן השמים תנוחמו
מילות הניחומים שאומרים לאבלים כשנפרדים מהם ,על פי מנהגי עדות המזרח.
ע"ע המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים .ניחום אבלים.
מנהג ירושלים
424
נוסף על ההלכות והדינים שנפסקו ,יש הרבה חילוקי מנהגים באבלות .בירושלים ישנם
מנהגים מיוחדים ,ולתועלת המעיינים אספנום כאן.
• מנהג ירושלים לקבור את הנפטר ביום פטירתו ולא להלין את המת כלל ,אפילו לכבודו.
כלל זה נוהג בירושלים העתיקה שבין החומות .הערת הרב נבנצל שליט"א – ולהלינו בין
החומות אסור מצד הדין (חוץ מבשבת).
• מטת המת הנהוגה בירושלים עשויה משני מוטות ושמונה עשרה אונקלאות (חוליות),
מקובלת בירושלים ובצפת משנות דור (גשר החיים חלק ב פרק ז ,א) .ע"ע כליבה.
• מנהג ירושלים – על פי הקבלה – שצאצאיו של נפטר זכר (בניו ובנותיו נכדיו וניניו) לא
הולכים אחר מיטתו .על פי מנהג זה ,יש שאינם מגיעים כלל לבית הקברות – האפשרות
המועדפת לפי מנהג זה; או – אם בכל זאת הצאצאים משתתפים בלוויה – שהצאצאים
יגיעו לקבר עוד לפני הנפטר ,כך לפחות לא ילכו אחר המיטה אלא לפניה .ע"ע
חרם – "זרעו לא ילך אחריו".
• מנהג ירושלים ומנהג חסידים לערוך "הקפות" סביב הנפטר קודם קבורתו .מטרת
ההקפות היא לשמור את גוף הנפטר ונשמתו מכוחות הטומאה שעלולים להדבק בהם.
ע"ע הקפות.
• מנהג ירושלים ועדות המזרח שהכהנים נושאים את כפיהם בבית האבל .אבל האבל
עצמו לא ישא כפיו ביום חול ,ובשבת ישא כפיו כדי לא להראות אבלות בפרהסיה (גשר
החיים פרק כ ,ג ,ה .צרור החיים פיסקה קנא) .הערת הרב נבנצל שליט"א – ויש שנהגו
שגם האבל נושא כפיו ,גם בחול.
• מקילים לאבל לומר קדיש גם לפני הקבורה (גשר החיים פרק יח ,ב ,ג) .אמנם בספר
צרור החיים (פיסקה יז) כתב שאין דין קדיש לפני הקבורה ,אבל מנהג ירושלים לומר
קדיש לפני הקבורה (שם בהקדמה לפרק ה) .ע"ע אנינות.
• יולדת שנפטרה בלידתה ,מנהג ירושלים להלבישה תכריכים .אם יש בגדים הבלועים
מדם הנפש ,נקברים עמה (גשר החיים פרק יא ,ו) .ע"ע דם הנפש.
• צידוק הדין – עדות המזרח אומרים בכל הימים וגם בלילה .עדות המזרח שנוהגים על
פי בן איש חי אין אומרים צידוק הדין בלילה .האשכנזים אין אומרים צידוק הדין בלילה,
םילשורי גהנמ
אוצר מושגים
ולא בימים שאין אומרים בהם תחנון .ומנהג ירושלים שלא לומר גם בערב יום שאין
אומרים בו תחנון ,לאחר חצות היום (כגון בערב ראש חודש).
• בשבת וביום טוב אין קורעים .בחול המועד יש מנהגים שונים ,ובמקום שאין מנהג
ברור יש לקרוע על כל הקרובים .מנהג ירושלים לקרוע בחול המועד רק על אב ואם ,ועל
שאר קרובים יקרעו רק במוצאי הרגל כשמתחילים לנהוג אבלות (ילקוט יוסף סימן ט,
כה) .ע"ע קריעה.
• מנהג ירושלים לערוך סעודת הבראה לחברה קדישא לאחר שסיימו לקבור את הנפטר,
כדי להראות שהאחראים לקבורה אסור להם לאכול סעודת קבע קודם הקבורה (גשר
החיים פרק לג ,ב ,ב).
• בחול המועד מברים בקפה ועוגות ולא בביצים ועדשים .ומברים על כסאות ולא על
הקרקע .ומנהג ירושלים שבחול המועד רק אבלים על הורים אוכלים סעודת הבראה,
אבל לא על שאר קרובים (ילקוט יוסף סימן יג ,י; פני ברוך סימן כח ,יא) .אמנם בספר
גשר החיים (פרק כ ,ב ,י) הזכיר מנהג זה בשם ספר מזבח אדמה וכתב שלא נתברר
לנו מנהג זה ואין לנו מקור על זה( .ובילקוט יוסף (סימן מג ,פורים ,א) העתיק מנהג
זה שמברים רק על הורים גם לפורים כמו בחול המועד ,ולכאורה דבריו סותרים למה
שכתב בסימן יג ,ז ,ששם כתב שאין חילוק בין אב ואם לשאר קרובים).
• מנהג ירושלים שאין מנגבים את הידיים אחר הנטילה ביציאה מבית הקברות (גשר
החיים פרק יד ,כא) .הערת הרב נבנצל שליט"א – והורה אדמו"ר זללה"ה (הגרש"ז
אויערבך זצ"ל) שאם נטל ידיים ב' פעמים על כל יד ,יכול לנגבן.
• אם נקבר יום לאחר המיתה ,מנהג ירושלים שהאבל מניח בו תפילין בצנעה בלי ברכה.
אבל אם נפטר בשבת ונקבר במוצאי שבת ,האבל לא מניח תפילין ביום ראשון (ילקוט
יוסף סימן ז ,כה .וכעין זה כתב בצרור החיים פיסקה קכה) .ע"ע תפילין ביום הראשון.
• אין אומרים ברכה מעין שבע בבית האבלים בערב שבת (שלחן ערוך אורח חיים סימן
רסח ,י) ,ויש מי שכתב שבירושלים נהגו לאמרה (ילקוט יוסף סימן כט ,טז).
• מנהג ירושלים לומר שבת שלום לאבלים ,כדברי הרמב"ם ,שהוא מכלל דברים
שבפרהסיה (ילקוט יוסף סימן כג ,ו).
• מנהג עדות המזרח לומר הלל בראש חודש בבית האבל חוץ מאשר האבל עצמו
שאינו אומר (ילקוט יוסף סימן כט ,יד) .והוסיף שם שלפי מנהג ירושלים ,אם מתפללים
במקום שנפטר המת ,הציבור יוצא לחדר אחר לקרות את ההלל וחוזר לאחר מכן .ואם
נפטר בבית חולים או בבית אחר ,אינם צריכים לצאת כלל.
• אסור להכניס מת לפנים מן החומה בירושלים .המקור הוא במשנה (כלים א ,ז) "…
מסבבין לתוכה מת עד שירצו .יצא – אין מחזירין אותו" .לפי זה ,אם מת לפנים מן
החומה ,מותר להוליכו לכבודו כמה שירצו .הגבלה זו נוהגת מחמת קדושת ירושלים.
(הפרטים והגבולות המקודשים מובאים בגשר החיים פרק יד פיסקה ד ,וביתר פירוט
בספר "עיר הקדש והמקדש" של הרב טוקצינסקי חלק ב פרק יב).
425
הלכה ינפלמ
תמה תא םיריבעמ תוחמש תכסמ
אוצר מושגים
מסכת שמחות
ע"ע אבל רבתי.
מסרוהו לכתפים
מונח הלכתי בהלכות אנינות המתאר את העברת האחריות על הנפטר מקרוביו לחברה
קדישא .כל זמן שהנפטר נמצא באחריות קרוביו ,יש עליהם דין אנינות .הם אסורים בבשר
ויין ,ופטורים מכל מצוות עשה .מזמן שמסרוהו לכתפים – חברה קדישא ,המכונים כך
מפני המנהג שהיה לשאת את הנפטר על הכתף; עוברת האחריות על הנפטר וקבורתו
לחברה קדישא .זהו השלב בו ההתייחסות ההלכתית לקרובים משתנה ,והקרובים
מותרים לאכול בשר ולשתות יין וחייבים שוב בכל המצוות (שלחן ערוך יורה דעה סימן
שמא ,ג).
הערת הרב נבנצל שליט"א – אלא אם כן יכולים עדיין לחשוב מי יספיד ,ולמי להודיע,
ומה לומר בהספד וכדומה.
ע"ע אנינות .חברה קדישא.
מעבירים את המת מלפני הכלה
426
כלל הלכתי המובא בגמרא (כתובות יז ,א) ,ונפסק גם להלכה (טור ושלחן ערוך יורה דעה
סימן שס) .חכמים רצו ללמד עיקרון ונתנו דוגמא כדי להמחיש זאת .כגון שבאה לוויה
מצד אחד וכלה מצד שני ,באותו הרחוב ממש ,בו זמנית .אי אפשר שיעברו שניהם יחד
באותו הרחוב ,באותו זמן .בלתי אפשרי לעמת באותו מקום ובאותו זמן ,רגשות קטביים
כאלו .שיאים של צער ויגון מחד גיסא ,עם מצהלות חתנים ,גילה רינה דיצה וחדוה
מאידך גיסא .גם מבחינה מעשית אין מקום לכל הקהל ולפמליות המלוות .אחד הצדדים
מוכרח לפנות את מקומו ,ולהשאיר את הבמה לזולתו באופן בלעדי .ישנו קושי נפשי
עצום לעשות זאת כיון שלכל אחד מהארועים ישנה משמעות רגשית עמוקה ביותר.
ונשאלת השאלה :במצב כזה ,מי צריך לפנות את מקומו? למי יש זכות קדימה?
הכלל שקבעו חכמים הוא "מעבירים את המת מלפני הכלה" .הלוויה עוברת לרחוב אחר
כדי לאפשר את שמחתה של הכלה באופן מלא .מעבר להתייחסות הנקודתית למקרה
המסוים ,חכמים גם באו לקבוע עיקרון כולל :צריך להגביר ולחזק את רגשות השמחה ,גם
כשיש רגשות צער ואבלות .החיים צריכים להמשך .צריך להמשיך ,ובשמחה.
גם באבלות של כלל ישראל חכמים לימדונו שאדם סד את ביתו כדי שיהיה יפה
ומקושט ,אך יש להשאיר אמה על אמה לא מסוידת כנגד הפתח זכר לחורבן .אותו
העיקרון – ממשיכים ,ומתחתנים ,ובונים בתים יפים ומקשטים ומסיידים אותם .בתוך כל
זה משאירים את הפינה של זכר לחורבן ,במקום בולט כדי שלא נשכח .אבל הכלל הוא
להמשיך בחיים מתוך בניין של שמחה.
העיקרון ההלכתי מורכב וכפול ,ונראה כסותר את עצמו:
קֹּבַי רבעמ
ולעומת זאת:
מת וכלה שפגעו זה בזה בדרך ,מעבירין את המת מלפני הכלה (רמב"ם
שם).
אוצר מושגים
מי שהיה לפניו מת וכלה ,מניח את הכלה ומתעסק עם המת .וכן הוא אומר
(קהלת ז ,ד) "לֵ ב ֲחכָ ִמים ְ ּב ֵבית ֵא ֶבל וְ לֵ ב ְּכ ִסילִ ים ְ ּב ֵבית שִׂ ְמ ָחה" (רמב"ם הלכות
אבל פרק יד ,ח).
המקור להעדפת המת לקוח מברייתא במסכת שמחות" :בית האבל ובית המשתה,
בית האבל קודם" .ישנם כמה הסברים כיצד לשלב את שני המאמרים .לפי הרמב"ן יש
להעדיף את הכלה בזמן החופה ,ואת סעודת האבל על פני בית המשתה לאחר החופה
(תורת האדם עמוד קט) .ויש מי שכתב שכבוד הכלה קודם ולכן מקדימים אותה ,שכבוד
החי עדיף מכבוד המת .אבל כשיש צורך לעסוק באחת המצוות עדיף לעסוק בקבורת
המת .ודווקא כשיש מי שיעסקו גם בהכנסת הכלה לחופה .אבל אם יש אפשרות לקיים
רק אחת משתי המצוות ,כבוד החיים קודם ויש להעדיף הכנסת כלה (לחם משנה על
הרמב"ם שם; שלחן ערוך שם סימן שס; ילקוט יוסף סימן י ,ח) .כלומר ,כבוד החיים
קודם ,ועקרונית יש להעדיף הכנסת כלה על פני לווית המת .אבל באופן פרטי יש לו
לאדם להקדים ולעסוק במת .וכמו שכתוב במסכת שמחות (פרק יב)" :אבל חסידים
הראשונים היו מקדימים לבית האבל מלבית המשתה ,שנאמר "טוֹ ב לָ לֶ כֶ ת ֶאל ֵ ּבית ֵא ֶבל
ִמ ּ ֶלכֶ ת ֶאל ֵ ּבית ִמ ׁ ְש ֶּתהּ ַ ,ב ֲא ׁ ֶשר הוּא סוֹ ף ָּכל ָה ָא ָדם וְ ַה ַחי יִ ֵּתן ֶאל לִ בּ וֹ " (קהלת ז ,ב) .ע"ע
כבוד המת.
מעבר יַ בּ ֹק
ביטוי בתורת הקבלה המבוסס על הפסוקים המתארים את המעבר של יעקב אבינו
בדרכו חזרה מחרן לארץ כנען .על יעקב אבינו כתוב" :וַ ַ ּי ֲעבֹר ֵאת ַמ ֲע ַבר יַ בּ ֹק …וַ ִ ּי ָּו ֵתר
יַ ֲעקֹב לְ ַבדּ וֹ וַ ֵ ּי ָא ֵבק ִא ׁיש ִע ּמוֹ ַעד ֲעלוֹ ת ַה ּׁ ָש ַחר" (בראשית לב ,כב – כד) .במעבר זה נאלץ
יעקב להאבק עם המלאך כל הלילה עד עלות השחר .בקבלה זהו מושג המתאר מעבר
מורכב ,ולעתים מעבר קשה ובעייתי ממצב למצב ,המצריך סיוע .מעבר קשה שבסופו
מגיע האור ,כמו אצל יעקב אבינו שנאבק עד עלות השחר "וַ ִ ּיזְ ַרח לוֹ ַה ּׁ ֶש ֶמ ׁש ַּכ ֲא ׁ ֶשר ָע ַבר
ֶאת ּ ְפנו ֵּאל" .כך למשל בכניסה לבית שהוא מקום רגיש ולעיתים בעייתי ומורכב ,ישנה
מצוה לקבוע מזוזה .זכות המצוה אמורה לסייע ולהגן על האדם במעבר מהבית המוגן אל
ההתמודדות בחוץ ,ולהגן על הבית עצמו מגורמים חיצוניים.
כך למשל גם בלידה .הלידה היא מצב של מעבר מורכב ביותר ,גם לאם וגם לתינוק
שנולד .במשנה (שבת פרק ב ,ו) מובא שעל שלוש עברות נשים מתות בשעת לידתן,
על שאינן זהירות בנידה ובחלה ובהדלקת הנר .שלוש המצוות הללו נמצאות במעברים
מורכבים וחשובים .הנידה היא מעבר משמעותי ביותר לאשה ולבעלה מטהרה לטומאה
ומטומאה לטהרה ,וחוזר חלילה .הפרשת חלה מן העיסה נמצאת במעבר מחמרי הגלם
הטבעיים שהם מאכל בהמה ,אל הלחם שהוא המאכל האנושי הבסיסי ביותר ,המסמל
427
בשומו דמעמ
אוצר מושגים
את יכולת האדם לייצר את מאכלו .הדלקת הנר היא המעבר מימי החול לשבת קודש,
מהממד החומרי של ששת ימי המעשה ,אל הרוחניות והקדושה .בכל אחד ממעברים
אלו ישנה מצוה ,המעניקה משמעות רוחנית ומחילה שם שמים על הפעולות האנושיות.
זכות המצוה נותנת הגנה וביטחון .על דרך החיוב ניתן לומר ,שהזהירות של האשה
במצוות הללו המייצגות מעברים מורכבים ,מאפשרת לה הגנה כשהיא עצמה נמצאת
בתהליך של לידה ,במעבר מורכב ומסוכן של נתינת חיים.
גם בפטירה כמו בלידה יש צורך בתמיכה ובסיוע לנשמה העוברת ממצב למצב .חלק
ממנהגי הלוויה והקבורה ,בעיקר מנהגים המבוססים על תורת הקבלה והסוד ,קשורים
לגישה זו של סיוע לנפטר ולנשמתו בעת הפטירה ,הלוויה והקבורה.
השם "יַ בּ ֹק" מורכב על פי הקבלה מצירופי שמות א.ה.י.ה .ה.ו.י.ה .א.ד.נ.י .שיחד הם קי"ב
= יבק" .וגם יַ בּ ֹק שהוא שם קדוש ועליו נאמר ויעבר את מעבר יַ בּ ֹק והוא סוד יעננו ביום
קראנו…" (מעבר יַ בּ ֹק מאמר שפתי רננות פרק ה .עיין שם באריכות ובפרוטרוט).
ע"ע הקפות .חרדת הדין .חרם – זרעו לא ילך אחריו .מעמד ומושב .שיר של פגעים.
מעמד ומושב
כשנושאים את המת לקברו ,היו יושבים שבע פעמים לבכות את המת והרוצה לספדו
היה סופד .ובכל פעם אמר הממונה "עמדו יקרים עמודו"" ,שבו יקרים שבו" (מגילה כג,
"ה ֵבל
ב ,ורש"י שם) .שבעה מעמדות ומושבות הן כנגד שבעה "הבלים" שבקהלת (א ,ב) ֲ
ֲה ָבלִ ים ָא ַמר ק ֶֹהלֶ ת ֲה ֵבל ֲה ָבלִ ים ַהכּ ֹל ָה ֶבל" (בבא בתרא ק ,ב)" .בחזירתם מן הקבר הולכים
מעט ויושבים שבע פעמים להרבות צער על המת ולתת איש אל לבו לשוב בתשובה ,כי
חיי האדם הבל" (רשב"ם שם) .אין עושים מעמד ומושב בפחות מעשרה (משנה מגילה
ד ,ג) .בזמן הגאונים הפסיקו לנהוג מנהג זה (אוצר הגאונים משקין סימן קכג; תשובות
הגאונים שערי צדק ,חלק ג שער ד ,כ) .הרמב"ם פסק זאת להלכה (הלכות אבל פרק יב ,
ד – ה) וכך גם הרמב"ן (תורת האדם עמוד קנא) ,והרמ"א (על שלחן ערוך יורה דעה בסוף
סימן שנח) .בגשר החיים (פרק יד ,ג ,א) כתב שכיום אין מדקדקים במספר המעמדות
אלא כשתעבור המיטה לפני בית הכנסת אומרים את המשנה "עקביא בן מהללאל",
פסוקים וקדיש .ואם אין עוברים ליד בית כנסת ,מעמידים את מיטת הנפטר פעם או
פעמיים לפני בית הקברות .גם בחזור מהלוויה היו נוהגים לשבת שבע פעמים ויש שנהגו
שלֹש פעמים (הרמ"א בסימן שעו ,ד .גשר החיים שם) .מנהג בני תימן לעשות מעמד
ומושב גם כיום (הליכות תימן ,מנהגי קבורה ואבלות עמוד ;327שלחן ערוך המקוצר עיני
יצחק ,יורה דעה סימן קפ ,יג).
הסבר על דרך הקבלה מצינו בספר מעבר יַ בּ ֹק" :ובכל זמן שעומדים עם הארגז (הארון)
להחליף ,יכוונו להבריח מעליו ומסביביו הרוחות כי בכל עמידה הרוחות פורחים ואולי
אין להם רשות רק להלך ולא לעמוד ,כמו שהמזיק אין לו רשות לזוז ממקומו" (מאמר
שפתי רננות פרק טו .כך מובא גם בשפתי כהן על שולחן ערוך סימן שנח ,ג).
428
ע"ע מעבר יבֹק.
הלפכמה תרעמ הרובק תורעמ
בימי קדם קברו בתוך מערות .הדוגמא המפורסמת ביותר היא מערת המכפלה שקנה
אברהם אבינו כדי לקבור את שרה אשתו ,ושהפכה להיות מקום קבורת אבותינו – אברהם
יצחק ויעקב ,ואמותינו – שרה רבקה ולאה.
ע"ע מערת המכפלה.
תיאור מדוקדק של המערות והכוכים מובא במשנה ובתלמוד ,בהקשר של מקח וממכר
(בבא בתרא סוף פרק שישי).
אוצר מושגים
מערות קבורה
מערת המכפלה
מערת קבורה בה נקברו אדם וחוה וכן אבות האומה – אברהם ושרה ,יצחק ורבקה ,יעקב
ולאה .לכן המקום נקרא "קרית ארבע" ,על שם ארבע הזוגות הקבורים בה .על פי הקבלה
מערת המכפלה היא פתח גן עדן ומקום מעבר הנשמות מהעולם הזה לעולם הבא .אין
לנו עסק וידע בנסתרות ,אך נצטט בזהירות מעט מזעיר ממה שכבר נדפס בספרים
הקדושים.
הראשון שנגלה אליו סוד המערה היה אדם הראשון:
… סלק הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון למעלה מכל הארצות ,לתבל,
במקום ארץ ישראל ,בחברון .ושם חצב לו קבר ,ועשה מערה לפנים ממערה
סמוך לגן עדן ,ושם היתה קבורתו וקבורת אברהם יצחק ויעקב והאמהות.
רבי קסמא אומר :מערת המכפלה סמוך לפתח גן עדן .בשעה שמתה חוה,
בא אדם לקברה שם ,ושם הריח מריחות גן עדן באותו הריח שהיה שם .רצה
לחצוב יותר ,יצתה בת קול ואמרה :דייך! באותה שעה עמד ולא חצב יותר,
ושם נקבר (זהר חדש רות ,דף עט ,ד .מהדורת הסולם פיסקה ריד).
לאחר שנים רבות בהן התעלם המקום ונתכסה ,נגלה המקום לאברהם אבינו:
… ולא היה מי שיודע בו ,עד שבא אברהם אבינו ונכנס לשם וראה אותו,
והריח ריח בשמים של גן עדן ,ושמע קול מלאכי השרת אומרים :אדם
הראשון קבור שם ,ואברהם יצחק ויעקב מוכנים יהיו למקום הזה .ראה הנר
הדולק ויצא .מיד היתה תאוותו על המקום הזה.
אמר רב הונא :קודם שבא אברהם ,רבים היו מבקשים להיקבר שם ,ומלאכי
השרת היו שומרים המקום ,ורואים אש דולקת שם ,ולא יכלו להיכנס .עד
שבא אברהם ונכנס וקנה את המקום (זהר חדש רות ,שם .מהדורת הסולם
פיסקה רטו – רטז).
מערת המכפלה ,פתח גן עדן ,היא מקום עליית הנשמות כולן לגנזי מרומים:
וכאשר הנשמה יוצאת מהעולם הזה באה למערת המכפלה ששם הוא פתח
גן עדן ,ופוגשת באדם הראשון ובאבות אשר שם .אם זכאית היא ,שמחים
429
הלפכמה תרעמ
אוצר מושגים
בה ופותחים לה הפתחים ונכנסת; ואם לא – דוחים אותה לחוץ .אם זוכה
נכנסת לגן עדן .כיון שנכנסת יושבת שם בגן ,ומתלבשת שם בלבושה כמו
שהיה לה בעולם הזה (תרגום הזהר לך לך פיסקה צה).
תנא ,שבע פתחים יש לנפשות הצדיקים להיכנס עד מקום מעלתם; ועל כל
פתח ופתח – שומרים .הפתח הראשון – נכנסת הנשמה במערת המכפלה
שהיא סמוכה לגן עדן ,ואדם הראשון שומר עליו .זכתה – הוא מכריז ואומר:
פנו מקום ,שלום בואך! (זהר חדש ,מדרש הנעלם נח ,כא ,א).
מהות זו של המערה אינה ניתנת ,כמובן ,להבנה כפשוטה .כל כולה היא בתחום הרמז,
הדרש והסוד .יש לעיין מה משמעותו של "פתח גן עדן" המצוי במקום מסוים ,כמהות
רוחנית? כיצד יהיה מקום גשמי ,שדה ומערה; פתח גן עדן ,מקום עידון הנשמות?
מפרשים ומקובלים העמיקו לחקור ולבאר מהות זו ,ונצטט מעט מדבריהם:
אין הכוונה שיהיה גן עדן תחת קרקע העולם ,חס ושלום להאמין בזה .אמנם
יראה שדרך אותו הגשמי אשר במערה יזדכך מעט מעט עד שידבק ברוחני,
ונמצא דבקות הרוחני שם (ספר "אור החכמה" לרבי משה קורדוברו ,תלמידו
של האר"י הקדוש מצפת; על זהר בראשית דף קכז ,ב).
ועם היות שיחסו אל הגן מקום ,דהיינו לצד מזרח דכתיב ַ ּ
"גן ְ ּב ֵע ֶדן ִמ ֶּק ֶדם";
אינו מושג כלל אלא אל נשמות הצדיקים .והגן מכוון נגד כל העולם כולו ,ויש
בו צד מתקרב אל העולם הזה ,ושם בחינתו – הדבק הגוף עם הנפש ,ומשם
יסתעף אל העולם כולו ואפילו כנגד ישובנו זה .והפתח שדרך בו נכנסות
הנשמות ,הוא דרך מערת המכפלה .ולא שיהא הגן במערה תחת הקרקע,
אלא שמשם יכנסו הגשמי אל הרוח (ספר "חסד לאברהם" לרבי אברהם
אזולאי ,מעין חמישי נהר מד).
כי תקרא חברון על התחברות של המערה ההיא עם העולם העליון כנודע
אצלנו ,כי היא כניסה לגן עדן הארץ (אלשיך על פרשת חיי שרה).
לפי זה ,גן עדן הוא מקום עידון הנשמות במעבר מהחומרי לרוחני ,וחברון על שם חיבור
הרוחני בגשמי .ולפי זה מערת המכפלה – עולם כפול ,חומרי ורוחני המחוברים יחד.
והדברים עמוקים ונשגבים ,רזין עילאין טמירין.
וע"ע בחוברת "עמק חברון – מערת המכפלה וזכות אבות במדרשי חז"ל" בהוצאת
מדרשת חברון ,ובספר מעבר יַ בּ ֹק מאמר אמרי נועם פרק כז.
ע"ע מיתה ואדם הראשון .מערות קבורה.
מצבה
430
מימות עולם נהוג להקים מצבה על הקבר .במות רחל הציב יעקב מצבה על קבורתה.
שלושה שמות הם – מצבה ,ציוּן ,נפש.
בתורה מצאנו שם "מצבה" – "וַ ַ ּי ֵ ּצב יַ ֲעקֹב ַמ ֵ ּצ ָבה ַעל ְק ֻב ָר ָת ּה ִהוא ַמ ֶ ּצ ֶבת ְק ֻב ַרת ָר ֵחל ַעד
ַה ּיוֹ ם" (בראשית לה ,כ )
תמה ירבד םייקל הוצמ הבצמ
אוצר מושגים
ֹאמר ּו ֵאלָ יו ַאנְ ׁ ֵשי
ֹאמר ָמה ַה ִ ּצ ּיוּן ַה ּ ָלז ֲא ׁ ֶשר ֲאנִ י ר ֶֹאה וַ ּי ְ
בנביאים מצאנו שם "ציון" – "וַ ּי ֶ
ָה ִעיר ַה ֶּק ֶבר ִא ׁיש ָה ֱאל ִֹהים ֲא ׁ ֶשר ָ ּבא ִמיהו ָּדה" (מלכים ב' ,כג ,יז ).
במשנה ובגמרא שם "נפש" – "בונים לו נפש על קברו" (משנה שקלים ב ,ה).
הטעמים להקמת המצבה:
• לזיכרון המת שלא ישתכח מן הלב .לכן אמרו חז"ל שאין עושים נפשות (מצבות)
לצדיקים ,דבריהם הם הם זכרונם (ירושלמי שקלים ב ,ה) ,וכך אמנם פסק הרמב"ם
(הלכות אבל ד ,ד) .אך האריז"ל כתב (שער המצוות פרשת ויחי) שהמצבה הוא צורך
גדול ויש בה תקון לנפש .והרשב"א כתב שהוא כבוד למת (שו"ת הרשב"א סימן שעה).
וכן נוהגים עתה לעשות מצבות גם לרבנים גדולים.
• לדעת את מקום הקבר כדי לבקרו ולהתפלל עליו.
• לציין את מקום הטומאה ולהזהיר את הכהנים.
• כבוד לנפש המרחפת שם.
יש הקבלה בין שלושת השמות לטעמים .השם מצבה על שם התייצבות ,בא להבליט את
הקבר שיהיה ניכר כדי שיוכלו לבקרו ,ולזיכרון המת שלא ישכח .השם ציון בא לציין את
מקום הקבר כדי להזהיר מטומאה .והשם נפש על שם נפש הנפטר המרחפת שם ,כמו
שמוזכר בספר הזוהר (על פי גשר החיים פרק כח).
מי שציוה שלא להניח מצבה על קברו אין שומעים לו .אך אם ציוה שלא לכתוב תארים
על מצבתו ,שומעים לו (ילקוט יוסף סימן מא ,ג) .ע"ע מצוה לקיים דברי המת.
מצוה לקיים דברי המת
כלל הלכתי המופיע בגמרא ובפוסקים בהקשרים שונים .בהקשר לאבלות ההתייחסות
בדרך כלל היא שאם הציווי של המת היה בדברים הקשורים לכבודו והוא מוחל על כך,
מקיימים דבריו .אבל אין שומעים לו בדברים שהם מצוה או שהם מכבוד האבלים.
ההספד כבוד המת הוא ,לפיכך אם ציוה שלא יספדוהו אין סופדין אותו .אבל אם ציוה
"כי ָקבוֹ ר ִּת ְק ְ ּב ֶרנּ ּו
שלא יקברוהו ,אין שומעין לו ,שהקבורה מצוה שנאמר (דברים כא ,כג) ִּ
ַ ּב ּיוֹ ם ַההוּא" (רמב"ם הלכות אבל פרק יב ,א; שלחן ערוך יורה דעה סימן שמח ,ב – ג ).
גדול הדור שמת וציוה שלא להספידו ,יש שכתבו להקל ולהספידו כנגד מה
שציוה (פתחי תשובה על שלחן ערוך שם סימן שמד ,א).
אם ציוה שלא לנהוג עליו שבעה ושלושים אין שומעים לו .אבל אב או אם
שצוו לא לנהוג עליהם אבלות שומעים להם .כיון שאבלות שנים עשר חודש
היא יקרא דשכבי – כבוד המתים ,לעומת אבלות שבעה ושלושים שלא
נתברר אם היא מכבוד החיים או המתים ,ולכן אין שומעים למת שציוה
לבטלה (רמ"א בשלחן ערוך יורה דעה סימן שמד ,י; על פי תשובת מהר"י
וייל).
יש מי שכתב שאם אדם ציוה שבנו לא יאמר קדיש אחריו ,שומעין לו (פתחי
תשובה שם) .אמנם בילקוט יוסף (סימן מא ,ג) כתב שאין שומעים לו לבטל
אמירת הקדיש .והטעם כתב בהערה שאילו ידע הנפטר את התועלת הגדולה
431
תוננוקמ
אוצר מושגים
בקדיש לא היה מצווה שלא לומר עליו קדיש ,ועתה כשהוא בעולם האמת
ניחא ליה שיאמרו עליו קדיש.
מי שציוה שלא להניח מצבה על קברו אין שומעים לו .אך אם ציוה שלא
לכתוב תארים על מצבתו ,שומעים לו .וכן אם מחל על כבודו וציוה לא
להמנע משמחה במשך שנים עשר חודש ,שומעים לו (ילקוט יוסף שם).
אם ציוה שלא לקרוע עליו ,יש מי שכתב שיש לשמוע למת .אמנם יש שחלקו
על כך וסברו שאין לשמוע למת לבטל קריעה שהיא מצוה ואין בסמכות המת
לבטלה (פתחי תשובה שם ,ב).
מי שציוה שאחד מבניו יטפל בקבורתו ולא שאר בניו ,צריך לקיים דבריו.
ובכל זאת יש לכל האחים דין אונן (ילקוט יוסף סימן מא ,ה).
אם האב ציוה על בניו לעשות איזה דבר אחר פטירתו לכבודו ,והדבר כרוך
בהוצאות ,יש אומרים שהבנים חייבים לקיים צוואתו ולהוציא את הממון
מדמי הירושה (הכלל ההלכתי הקשור בעניין זה – "מצוה על היתומים לפרוע
חוב אביהם" .מסכת כתובות צא ,ב; בבא בתרא קנז ,א .דיון על כך ודעת
הראשונים בעניין ,מובאים בילקוט יוסף סימן מא ,ד).
ע"ע יקרא דשכבי .צדקה .צוואה.
מקוננות
נשים שאומנותן לקונן על המת ,לספוד ולעורר בכי ויללה .בימי קדם היתה זו אומנות
"ה ְתבּ וֹ נְ נ ּו וְ ִק ְרא ּו לַ ְמקוֹ נְ נוֹ ת ו ְּתבוֹ ֶאינָ ה" (ירמיהו ט ,טז) .גם
נפוצה הנזכרת כבר בתנ"ך ִ
במשנה נזכרו המקוננות – "אפילו עני שבישראל לא יפחות משני חלילים ומקוננת"
כחלק מחיובי הבעל כלפי אשתו (משנה כתובות ד ,ד) .גם צורת הקינה מבוארת במשנה:
"המקוננות אומרות קינות ומטפחות – מספקות כף אל כף – ואחת מדברת וכולן עונות
אחריה" (משנה מועד קטן פרק ג ,ח – ט) .יש גם התייחסות הלכתית כיצד יש לקונן בחול
המועד בשונה מאשר בימים רגילים (שלחן ערוך יורה דעה סימן תא ,ה) .טעמים על
דרך הסוד מדוע דווקא הנשים מקוננות מובאים בספר מעבר יַ בּ ֹק (מאמר שפתי רננות
פרק י).
כיום לא מצויה בישראל תופעה כזו כמקצוע או אומנות .ע"ע קינה.
מקל ביד הנפטר
רבי ירמיה ציוה לפני מותו :הלבישוני בתכריכים לבנים ,ותנו מנעלים ברגלי ומקלי בידי ,והשכיבוני
על צדי ,כדי שאהיה מוכן להתעורר ולעמוד בביאת המשיח.
ירושלמי כלאים פרק ט ,ג (תרגום)
432
יש נוהגים לתת חתיכת עץ (שקורים געפליך) בידו של המת בקבורה ,ויש אומרים לבטל
המנהג .בפתחי תשובה (יורה דעה סוף סימן שנב) הביא את המנהג וכתב שיש לבטלו
מפני שפושטים את אצבעות הנפטר ולא קופצים אותן .בשו"ת חתם סופר (יורה דעה
ולוככ םויה תצק
מ רטפנה דיב לקמ
מקצת היום ככולו
עיקרון זה נאמר גם בתחילת השבעה וגם בסופם .בתחילת השבעה ,גם אם נקבר זמן
מועט לפני השקיעה ,או אפילו בבין השמשות (הגדרות מדויקות מובאות בעמוד ,)94
והאבלים הספיקו לנהוג אבלות אפילו זמן מועט ,נחשב ליום הראשון מהשבעה .גם בסוף
השבעה ,יושבים זמן מועט לאחר התפילה וקמים .לפי השלחן ערוך כיון שהנצה החמה
נסתיימה האבלות ,לרמ"א בסוף השבעה יש להמתין עד הזמן בו היו המנחמים רגילים
לבוא (שלחן ערוך יורה דעה סימן שצה ,א).
כלל זה נוהג גם לגבי השלושים .ובסוף השלושים אחר הנץ החמה ,כלו השלושים
ונפסקת האבלות .ישנו מצב בו אותו יום נחשב גם לשבעה וגם לשלושים .כגון
כשהשבעה מסתיימים ערב הרגל שאז מקצת היום ככולו ופסקה אבלות שבעה ,ושאר
היום נחשב כחלק מאבלות שלושים שמקצת היום ככולו עולה לכאן ולכאן (גם לשבעה
וגם לשלושים) .כך יוצא שכשנכנס החג ,הריהו מבטל גזרת שלושים (שלחן ערוך שם
סימן שצט ,ג ).
גם ביום השלישי אומרים מקצת היום ככולו (רמ"א שם סימן שצג ,א .גשר החיים פרק
כא ,א ,ז) .כלל זה לא נאמר באבלות של שנים עשר חודש על אב ואם ,ולכן נוהגים אבלות
עד סוף היום האחרון של שנים עשר חודש (שלחן ערוך שם סימן שצה ,ג) .הטעם מפני
שבשבעה ובשלושים מונים ימים ,ובהם שייך לומר מקצת היום ככולו .אבל בשנים עשר
חודש מונים חודשים ,ובחודשים לא שייך לומר את הכלל החל על הימים (טורי זהב שם
סעיף קטן ב).
גם לגבי יחסי אישות אומרים מקצת היום ככולו (טורי זהב על שלחן ערוך אורח חיים
סימן תקנה .ערוך השלחן יורה דעה סימן שצה ,ג .טורי זהב סימן תב ,ה) ויש אוסרים עד
הלילה (פני ברוך סימן כד ,ה מביא את שתי הדעות).
יש אומרים שלצורך גדול אומרים גם לגבי ליל יום השביעי מקצת היום ככולו .הטור
בסימן שצה הביא את דעת הרמב"ן (תורת האדם עמוד רטו) שמקצת הלילה נחשב ככל
היום ולפי זה היה מותר לרחוץ או לקיים יחסי אישות כבר בליל היום השביעי .אמנם
השלחן ערוך (יורה דעה סימן שצה ,א) פסק להלכה כמהר"ם מרוטנבורג שבשבעה
אי אפשר להחשיב את מקצת הלילה ככל היום ,אבל לגבי שמועה רחוקה לכל הדעות
אומרים מקצת היום ככולו גם בלילה.
יש מהפוסקים האחרונים שהתירו יחסי אישות ותלמוד תורה כבר בלילה השביעי כיון
שהם מצוה (פתחי תשובה על שלחן ערוך שם בשם תשובת הרדב"ז ,ילקוט יוסף סימן
כב ,כה) אבל יש להמתין בלילה יותר מן הרגילות כדי שיהא נוהג מקצת אבלות גם בלילה.
על תשובה זו הסתמכו להקל רק בשעת הדחק ,כגון שהבעל צריך לנסוע ביום השביעי;
והכל לפי מה שהוא אדם ויהיו מעשיו לשם שמים (שדי חמד אבלות אות כה .למעשה גם
אוצר מושגים
סימן שכז) כתב שלא לבטל המנהג כי לא לחינם נקבע .ויש שהביאו ראייה מרבי ירמיה
שציוה לתת מקלו בידו (למרות שאת שאר ציוויו לתת מנעלים ברגליו ולהשכיבו על
צידו ,אין נוהגים) .וראה עוד מקורות בנטעי גבריאל חלק א ,פרק עו ,יד.
433
הוצמ תמ יוג תמ
אוצר מושגים
בגשר החיים (פרק כא ,יד ,ג) כתב להקל בדברים שבצנעה בלילה שלפני היום השביעי ,גם
בכל בו על אבלות (עמוד )295כתב להקל אם הבעל אמור לנסוע למחרת .וע"ע באריכות
בפני ברוך סימן כד הערה י).
מת גוי
תנו רבנן :מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל ,ומבקרים חולי נכרים עם עניי ישראל ,וקוברים מתי
נכרים עם מתי ישראל מפני דרכי שלום
גיטין סא ,א
כלומר ,למרות שציווי התורה "וְ ָא ַה ְב ָּת לְ ֵר ֲע ָך ָּכמוֹ ָך" (ויקרא יט ,יח) נאמר על רעך מבני
עמך ,תקנת חכמים לנהוג גמילות חסדים עם כל אדם ,גם מי שאינו מעם ישראל .תכונתם
של ישראל היא גמילות חסדים ,וזו מידתו של אברהם אבינו שנהג חסד עם כלל בני
האדם .וכיון שכך ,ראוי לישראל שימשיכו את מידותיהם המתוקנות של האבות.
את הביטוי "קוברים מתי נכרים עם מתי ישראל" ,פירש רש"י :לא שיקברום בקבר ישראל,
אלא שמשתדלים בקבורתם כמו שמשתדלים בקבורת ישראל.
כך גם נפסק להלכה" :קוברין מתי גויים ומנחמים אבליהם ומבקרים חוליהם מפני דרכי
שלום" (רמב"ם הלכות אבל פרק יד ,יב וכן בשלחן ערוך יורה דעה סימן שסז ,א).
לגבי השתתפות בלוויה וקבורה של גויים ,אם אין סממנים של דת אחרת מותר .אך אם
ישנו טקס דתי של דת אחרת ,או שהטקס נערך בתוך כנסיה נוצרית ,אין להשתתף בטקס
(כך הורה לי הרב יעקב רוז'ה שליט"א).
תקנות מועצת הרבנות הראשית לישראל לגבי קבורת נוכרים במדינת ישראל מיום ט
בחשוון תשנ"ז הובאו בשם הרב ישראל מאיר לאו והרב אליהו בקשי דורון ,בתחומין יז,
עמ' .134ראה שם (עמ' )133-123גם מאמרו של הרב בקשי דורון בעניין זה.
ע"ע דרכי שלום.
מת מצוה
מת שאין לו קרובים שיתעסקו בקבורתו והוא עלול להיות מוטל בביזיון ,מצוה על כל מי
שיכול לטפל בו ולהביאו לקבורה.
איזהו מת מצוה? כל שהוא צווח ואין בני העיר שומעין את קולו .אבל בני
העיר שומעין את קולו ,אין זה מת מצוה .לעולם הוא מת מצוה עד שיהא שם
כדי נושאי מיטה וקובריה (מסכת שמחות פרק ד ,כט – ל).
434
כיון שמצוה גדולה היא לקבור את המת ,מת שאין מי שייקברנו הכל חייבים בקבורתו.
אפילו כהן גדול ונזיר האסורים להיטמא למת ,נטמאים למת מצוה .מבטלים רוב מצוות
כדי לקבור מת מצוה .קבורת מת מצוה קודמת למקרא מגילה אם יש שהות לקרוא
מגילה לאחר מכן .ויש אומרים שאפילו אם אין שהות לאחר מכן ,מת מצוה קודם (מגילה
ג ,ב; שלחן ערוך אורח חיים סימן תרפז ,ב; משנה ברורה שם).
םחנתהל םילבא ול ןיאש תמ
הגדרת מת מצוה היא רק אם מצאו ראשו ורובו (בבא קמא פא ,א – ב; שלחן ערוך יורה
דעה סימן שסד ,ג; שעד ,א – ג).
אמר רבי עקיבא זו היתה תחילת תשמישי לפני חכמים ,השכמתי ומצאתי
הרוג אחד והייתי מטפל בו ב(מרחק של) שלֹשה תחומי שבת עד שהבאתיו
למקום קבורה וקברתיו וכשבאתי והשערתי דברים לפני חכמים ,אמרו לי על
כל פסיעה ופסיעה שהיית פוסע מעלין עליך כאילו היית שופך דמים .ודנתי
קל וחומר בעצמי ,ומה אם עכשיו שנתכוונתי לזכות חטאתי ,אילו נתכוונתי
למעט על אחת כמה וכמה .וכשהיו אומרים דבר זה לפני רבי עקיבא היה
אומר זו היתה תחילת זכותי (מסכת שמחות סוף פרק ד).
אוצר מושגים
אחד מעשרה תנאים שהתנה יהושע בן נון הוא שמת מצוה קנה מקומו ולכן נקבר במקום
שנמצא – אם מצאו מחוץ לתחום ,אבל מצאו בתוך תחום העיר מביאו לבית הקברות.
תוספות (כתובות יז ,א) כתבו שההקפדה על רבי עקיבא היתה מפני שמת מצוה קנה
מקומו .פירוש שני בתוספות מפרש שההקפדה עליו היתה כיון שלא שימש תלמידי
חכמים ,וכך הגירסה בירושלמי נזיר (פרק ז ,א) "באותה שעה לא זזתי מלשמש תלמידי
חכמים .הוא היה אומר :דלא שמש חכימיא – קטלא חייב".
בזמן הזה אין נוהג דין מת מצוה שקונה מקומו ,וצריך לפנותו לבית הקברות .והטעם כיון
שאי אפשר לפקח כראוי על ציון קברים לכן יש לקבור בבתי קברות קבועים ,שזה מגן על
טהרת ארץ ישראל .וגם מסתבר שכך הוא רצון המשפחה שייקבר בבית קברות מסודר
ולא בשממון ,ואם כן אפשר להחשיב זאת כאילו נקבר על מנת לפנותו .טעם נוסף הוא
כדי למנוע תקלה מהכהנים כדי שלא ייטמאו (חזון איש יורה דעה סימן רט ,יג).
ע"ע גניזה .טומאת כהן .פינוי קבר .קבר הנמצא.
מת שאין לו אבלים להתנחם
מת שאין לו אבלים להתנחם ,באים עשרה בני אדם כשרין ויושבין במקומו
כל שבעת ימי האבלות ,ושאר העם מתקבצין עליהן .ואם לא היו שם עשרה
קבועין בכל יום ויום ,מתקבצין עשרה משאר העם ויושבין במקומו (רמב"ם
הלכות אבל פרק יג ,ד .שלחן ערוך יורה דעה סימן שעו ,ג; אמנם הרמ"א שם
כותב שלא ראה שנוהגים כן למרות שכך ראוי היה לנהוג).
המקור לדברים הוא בגמרא (שבת קנב ,א – ב) שם מסופר על אדם שהיה בשכנות לרב
יהודה ונפטר ,ולא היו לו מנחמים .כל שבעת ימי האבלות אסף רב יהודה עשרה אנשים
וישבו במקומו .לאחר שבעה ימים נראה המת בחלום לרב יהודה ואמר לו :תנוח דעתך
שהנחת את דעתי.
435
נ תמה לווינ
םילבא םוחי
אוצר מושגים
ניוול המת
חרפה וגנאי למת .יש להיזהר לא לגרום לניוול המת .זו אחת מהסיבות שאין לפנות את
המת מקברו ,וגם אסור לפתוח את קברו ,וכן אסור לנתחו .אולם לצורך גדול כגון נטילת
קרנית ממת כדי להשתילה במי שנפגע מאור עיניו ,יש מי שאוסר לקחת ממת ישראל
ויש מי שמתיר ,ויש לסמוך על המתירים בשעת דחק גדול כשאי אפשר להשיג ממתי
גויים (ילקוט יוסף סימן נג ,ב) .מקורות – בבא בתרא קנד ,א .חולין יא ,ב .שלחן ערוך יורה
דעה סימן שסג ,ז .ע"ע כבוד המת .פינוי הקבר .תרומת אברים.
ניחום אבלים
מנהג קדמון לנחם אבלים מיגונם .יצחק התנחם אחרי אמו (בראשית כז ,סז) .יעקב חשב
שיוסף מת ולכן "וַ ִ ּי ְק ַרע יַ ֲעקֹב שִׂ ְמל ָֹתיו וַ ָ ּישֶׂ ם שַׂ ק ְ ּב ָמ ְתנָ יו וַ ִ ּי ְת ַא ֵ ּבל ַעל ְ ּבנוֹ יָ ִמים ַר ִ ּבים :וַ ָ ּי ֻקמ ּו
כָ ל ָ ּבנָ יו וְ כָ ל ְ ּבנ ָֹתיו לְ נַ ֲחמוֹ " (שם לז ,לד – לה) .בגמרא (סוטה יד ,א) מצינו שה' בעצמו מנחם
אבלים ,ממה שכתוב "וַ יְ ִהי ַא ֲח ֵרי מוֹ ת ַא ְב ָר ָהם וַ יְ ָב ֶר ְך ֱאל ִֹהים ֶאת יִ ְצ ָחק ְ ּבנוֹ " (בראשית כה,
יא) ,ופירש רש"י שם "ויברך אלהים את יצחק" – נחמו על אביו וברכו ברכת אבלים .גם
אצל יעקב אבינו לאחר שנתבשר על פטירת אמו נחמו ה' בברכת אבלים (רש"י בראשית
לה ,ח – ט ).
בספרות חז"ל מצאנו התייחסות רבה לנושא ניחום אבלים כחלק מגמילות חסדים,
למנהגים שונים לפי האנשים ומעמדם .מנהגים שהשתנו בעקבות אירועים ,לפי המקומות
ולפי הזמנים.
436
בראשונה היו אבלים עומדים וכל העם עוברים ,והיו שתי משפחות בירושלים
מתגרות זו בזו .זו אומרת אני עוברת תחילה ,וזו אומרת אני עוברת תחילה.
התקינו שיהו העם עומדים ,ואבלים עוברים (סנהדרין יט ,א).
ראה שלמה שמידת גמילות חסדים גדולה לפני המקום ,וכשבנה בית המקדש
בנה שני שערים :אחד לחתנים ואחד לאבלים ולמנודים .והיו ישראל הולכים
בשבתות ויושבים בין שני שערים הללו .הנכנס בשער חתנים ,היו יודעים
שהוא חתן ,והיו אומרים לו :השוכן בבית הזה ישמחך בבנים ובבנות .והנכנס
בשער אבלים והיה שפמו מכוסה ,היו יודעים שהוא אבל ,והיו אומרים לו:
השוכן בבית הזה ינחמך .כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתם בגמילות חסדים.
משחרב בית המקדש התקינו שיהיו חתנים ואבלים הולכים לבתי כנסיות
ובתי מדרשות ,ואנשי המקום רואים את החתן ושמחים עמו ,ורואים את
האבל ויושבים עמו על הארץ ,כדי שישבו ויצאו ישראל ידי חובתם בגמילות
חסדים .ועליהם הוא אומר "ברוך אתה ה' גומל שכר טוב לגומלי חסדים"
(פרקי רבי אליעזר סוף פרק שבעה עשר ,מובא גם בטור יורה דעה סימן שצג).
כהן גדול כשהוא מנחם אחרים ,דרך כל העם עוברין בזה אחר זה ,והממונה
ממצעו בינו לבין העם .וכשהוא מתנחם מאחרים ,כל העם אומרים לו "אנו
כפרתך" ,והוא אומר להם "תתברכו מן השמים" (משנה סנהדרין פרק ב ,א).
םיקוצמה תא םילארא וחצינ
אוצר מושגים
כל הנכנסין להר הבית נכנסין דרך ימין ,ומקיפין ויוצאין דרך שמאל .חוץ ממי
שארעו דבר (אבל) שהוא מקיף לשמאל .מה לך שאתה מקיף לשמאל"?
"שאני אבל"" .השוכן בבית הזה ינחמך" (משנה מידות פרק ב ,ב).
רבי נתן בן יוסף אומר ,תנחומי אבלים וביקור חולים וגמילות חסדים מביאין
טובה לעולם (אבות דרבי נתן פרק ל).
כעת נוהגים אחר שנקבר המת ,עושים שתי שורות מן המלווים והאבלים
עוברים דרך שם ,והעומדים בשורות אומרים להם "המקום ינחם אתכם בתוך
שאר אבלי ציון וירושלים" .וגם הולכים לנחמם בתוך שבעת ימי האבלות
(אוצר דינים ומנהגים ערך ניחום אבלים).
בערב שבת קודם חשכה תוך השבעה ,הולך האבל לבית הכנסת לקבלת
שבת ,ועומד באולם עד "בואי כלה" .והרב או השמש קורא את האבל לכנוס
לפנים ,ואחרי שגומרים "בואי כלה" ,אומרים לאבלים "המקום ינחם אתכם
וכו' (שם).
חלק נוסף בניחום האבלים הוא סעודת הבראה שהיא הסעודה הראשונה שמברים את
האבלים אחר הקבורה.
בברכת המזון אומר :נברך מנחם אבלים שאכלנו משלו ,והם עונים :ברוך מנחם אבלים
שאכלנו משלו ובטובו חיינו .מנהג עדות המזרח לומר "מן השמים תנוחמו" .מנהג עדות
תימן לומר "תנוחמו מן השמים" .האשכנזים נהגו לומר "המקום ינחם אתכם בתוך שאר
אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד" .המנהג העממי לומר "שלא תדעו עוד צער",
אין לו מקור ,וראוי לומר את הניחום היהודי המזכיר שם שמים .כיון שיש מנחמים שאינם
יודעים לומר את הנוסח ועלולה להיגרם מבוכה ,יש בתי אבלים בהם כותבים את הנוסח
כך שהמנחמים יוכלו לראותו ולאמרו.
לאחר ברכת בונה ירושלים מוסיפים ברכה מיוחדת לאבלים .הברכה מופיעה
בעמוד .110
ע"ע ברכת אבלים.
ניצחו אראלים את המצוקים
הביטוי השלם "נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש" (כתובות קד ,א).
"הן ֶא ְר ֶא ּ ָלם ָצ ֲעק ּו ֻח ָצה ַמלְ ֲאכֵ י ׁ ָשלוֹ ם ַמר
אראלים הם מלאכים ,כך לפי ישעיהו לג ,ז – ֵ
יִ ְב ָּכיוּן" .מצוקים הם הצדיקים ,מצוקי ארץ .ארון הקודש הוא סמל לצדיק שנפטר.
מקור הביטוי מפטירתו של רבי יהודה הנשיא ,כשכל חכמי ישראל גזרו תענית ועמדו
בתפילה כדי למנוע את פטירתו .למרות כל המאמצים ,נפטר רבי .משמעות הביטוי הוא
שמלאכי מעלה ניצחו את הצדיקים אשר בארץ ,והצדיק נפטר מן העולם (ארון הברית
באמת נשבה פעם אחת ,ראה שמואל א ,מפרק ד).
437
תמה קושינ ןמלא יאושינ
אוצר מושגים
נישואי אלמן
אלמן אמור כעיקרון להמתין שלושה רגלים לפני שינשא בשנית (מועד קטן כג ,א) .הטעם
אינו משום תוספת אבלות אלא כדי שתשתכח האשה הראשונה מדעתו ויוכל לשמוח
באשתו החדשה ,ושמחת החגים מסייעת לשכחה .לכן דווקא שלושה רגלים ,אבל ראש
השנה ויום הכיפורים לא נחשבים רגלים לעניין זה כיון שאין בהם שמחה (רבינו אשר
במועד קטן והרמב"ן בתורת האדם ,הובאו בבית יוסף סימן שצב) .אך אם לא קיים פריה
ורביה או שיש לו ילדים קטנים או צורך ,יכול להינשא מיד לאחר שבעה אם לא קיים
פריה ורביה ,או אחר שלושים אם כבר קיים פריה ורביה (שלחן ערוך יורה דעה סימן
שצב ,ב .וכן פסק למעשה בילקוט יוסף סימן לח ,יד).
נישואי אלמנה
אלמנה צריכה להמתין תשעים יום קודם שתינשא ,ואין כוללים במניין תשעים הימים
את יום המיתה ואת יום הנישואין .הטעם הוא כדי שיוודע אם היא מעוברת או אינה
מעוברת ,כדי להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של אחרון .כלל זה נוהג בכל הנשים ,גם
באשה זקנה או אשה שאינה מסוגלת ללדת (שלחן ערוך אבן העזר סימן יג ,א) .על פי
המקובלים ישנו נוסח שאומרים לעילוי נשמת הבעל הראשון לפני שאלמנתו תינשא
בשנית.
ראה תיקון אלמנה.
נישוק המת
עניין זה אינו הלכתי אלא תלוי בעניינים שבתורת הסוד והקבלה .בכל זאת מצאנו לנכון
לצטט מספר מעבר יַ בּ ֹק העוסק בצדדים הקבליים הקשורים למיתה ,מכיון שנשאלות
שאלות על ידי האבלים המבקשים התייחסות ותשובה .יש לציין שהצדדים הקבליים
אינם מקובלים באופן מוחלט על ידי כלל תלמידי החכמים; וישנם תלמידי חכמים ,רבנים
ומלומדים שלא יקבלום ולא יחששו להם .על זה אמרו חז"ל "כל דקפיד – קפדי בהדיה,
ודלא קפיד – לא קפדי בהדיה ,ומיהו למיחש בעי" (פסחים קי ,ב) .כלומר שמי שחושש
לעניינים אלו – מקפידים עמו בעניינים אלו .אבל מי שאין חושש לכך ,גם משמיא לא
מקפידים עמו בכך ,בכל אופן יש לחוש לדבר ,ושומר מצוה לא ידע דבר רע.
438
מי שמת בנו או בתו אל ינשק אותם .הגם שמצינו נשיקה מהבן לאב שיוסף
נשק ליעקב ,וכן במדרש (בראשית רבה פרשה סה ,יח) על הפסוק ְ ּ
"ג ׁ ָשה ָּנא
ו ׁ ְּש ָקה ּ ִלי ְ ּבנִ י" ,אמר לו (יצחק ליעקב) :אתה נושקני בקבורה ואין אחר נושקני
בקבורה .וכתוב בספר צרור המור מכאן אמרו זו נשיקת פרישות ,ומכאן
שצריך אדם לנשק את מתו על פרישתו .מכל מקום בנו או בתו שונה הדבר,
וכן אל יניח אשתו לנשק בנו או בתו שמתו כי עלולים לקצר ימי בניהם או
בנותיהם.
םיתמ יחותינ
משמע שהמניעה היא מלנשק בנים או בנות ,אך אין מניעה מלנשק קרובים אחרים
שנפטרו לבית עולמם (כך גם פסק להלכה בשלחן ערוך המקוצר עיני יצחק ,יורה דעה
סימן קעט ,ז ,בשם ספר חסידים וצוואת רבי יהודה החסיד) .אלא שבפירוש אור החיים
על התורה ,על הפסוק "וַ ִ ּי ּפֹל יוֹ ֵסף ַעל ּ ְפנֵ י ָא ִביו וַ ֵ ּי ְב ְּך ָעלָ יו וַ ִ ּי ּׁ ַשק לוֹ " (בראשית נ ,א) ,כתב:
"פירוש ,לו נשק ,אבל אין לעשות כן למת אחר ,כי המת גדוש בטומאה וטומאתו בוקעת
ועולה עד לרקיע ,ותפגם הנפש הנושקת .אלא לו ליעקב כי חי הוא ,אלא דורמיטא
קראתו כישן ונרדם" .משמע שאין לנשק שום מת .וכך פסק להלכה בנטעי גבריאל חלק
א ,פרק ד ,יז.
אוצר מושגים
וכן אין לומר למתו שמוטל לפניו שיבוא ליטול אותו ,וכל שכן שאין לתפוס
ידו בידו שיוליך אותו אחריו… כי לעולם לא יפתח אדם פיו לשטן (מעבר יַ בּ ֹק
מאמר שפת אמת פרק יא) .ע"ע לא לפתוח פה לשטן.
ניתוחי מתים
ככלל ,משום כבוד המת ,וגם משום איסור הנאה מהמת ,יש לאסור ניתוחי מתים .חכמינו
השוו אדם מישראל לספר תורה; וכשם שספר תורה שבלה אסור להשחיתו ולקלקלו גם
לאחר שנפסל ,אלא יש לנהוג בו כבוד ולגנזו; כך גם בגוף שהיה כלי קיבול לנשמה שהיא
חלק אלוה ממעל ,אסור לבזות ולהשחית את הגוף.
אין היתר לנתח נפטר גם כדי להתלמד עליו .הטענה שניתוח לצורך לימוד רפואה יוכל
בעתיד להציל חיים נידונה באריכות על ידי הפוסקים .ככלל ניתן לומר שטענה זו מקובלת
על הפוסקים אך יש גישות שונות באילו מקרים אפשר לישמה .ישנן גישות המקבלות
טענה זו רק במקרה שיש שני חולים לפנינו החולים באותה מחלה ,ואחד מהם נפטר,
והרופאים אומרים שאפשר לנסות ולהציל את החולה השני אם ינתחו את הנפטר וילמדו
מכך על המחלה .ישנן דעות מקילות יותר המתחשבות בעובדה שהיום עקב הקשר
המיידי והתמידי בין המרכזים הרפואיים השונים ,ניתן לומר שההגדרה ההלכתית "חולה
לפנינו" קיימת תמיד ,כיון שלמידה במקום אחד יכולה לסייע מייד לחולה הנמצא במקום
אחר .על פי גישה זו הורה הרב הרצוג שהיה הרב הראשי לישראל:
…ועדה של שלושה רופאים מומחים מורכבים באופן זה :אחד מהם ראש
המחלקה בבית החולים הנידון ,אחד מהם מיופה כח הרבנות המקומית,
ואחד מהם מהמשפחה של הנפטר ידונו; ואם יחליטו שיש סיכויים שהניתוח
יפיץ אור על המחלה שממנה מת המת …אזי על פי החלטתם בכתב ובחתימת
ידיהם מותר לנתח ,ובלבד שלא ינתחו אלא את ההכרחי ביותר ,ושיחזירו
אחר כך הכל לחברה קדישא לקבורה.
ב"תחומין" (כרך יב) מובא מכתבו של הרב יחיאל יעקב ויינברג לרב קלמן כהנא שהיה אז
סגן שר החינוך ובו התייחסותו לעניין .לדעתו ,כיום שהאינפורמציה עוברת מייד ממקום
למקום נחשב כל מקום כ"חולה לפנינו" ,לפי זה יש יותר מקום להקל .הרב כהנא עצמו
439
המשנ רנ שפנ
אוצר מושגים
פרסם סקירה ביבליוגרפית של מאמרים בנושא ניתוחי מתים בהלכה בקובץ "המעיין"
(המקורות מופיעים במאמר בתחומין שם בהערה .)1
מבחינה הלכתית אין משמעות לכך שאדם ציוה לתרום את גופו ואבריו למדע .האדם
אינו ריבון על גופו ,אלא הגוף ניתן לו כפיקדון מריבונו של עולם לתקופה מוגבלת .לכן
אסור לאדם לחבול בגופו או לאבד עצמו לדעת או לתרום את גופו ואבריו למדע .בוודאי
שלקרוביו וליורשיו אין סמכות כזאת.
גם על פי חוק אסור לנתח את הנפטר ,ללא הסכמת המשפחה או צו מבית משפט.
במקרים מיוחדים יש לשאול רב.
סיוע ויעוץ בעניין זה ניתן לקבל אצל הרב נחום הכהן קוק ,03-5748157 ,03-6741778
;0522-503630או אצל הרב מרדכי ויכלדר .0522-729659 ,03-6743858הסיוע ניתן
בהתנדבות ללא תשלום .כמו כן בארגון זק"א אצל מיכאל גוטויין ,רכז המחלקה
המשפטית של זק"א באמצעות עורכי דין מתנדבים .0577-292459 ,0505-5766128
(להרחבה – שו"ת נודע ביהודה מהדורה תניינא ,יורה דעה תשובה ר"י .חתם סופר יורה
דעה סימן של"ו .גשר החיים פרק ה פיסקה ו .מכתבו של הרב הרצוג מיום ד באייר תשי"ד
מובא בפסקים וכתבים של הרב הרצוג כרך ה סימן קנה .בתחומין כרך יב מאמרו של הרב
וינברג .נשמת אברהם ,יורה דעה סימן שמט ,עמ' תקיז-תקכג) .ע"ע תרומת אברים.
נפש
אחד הכינויים למצבה ,ע"ע מצבה .במשמעות הפשוטה זהו אחד הכינויים לנשמה .ראה
בדברי הרמב"ם על עולם הנשמות ועולם הבא (מעמוד .)282רבי סעדיה גאון התייחס
לעניין הנפש במאמר השישי מספרו "הנבחר באמונות ודעות".
ע"ע נשמה.
נר נשמה
440
כינוי מקובל לנר שמדליקים לכבוד הנפטר .רבי יהודה הנשיא ציוה לפני מותו "נר יהא
דלוק במקומו" (כתובות קג ,א) .נהגו להדליק נר במשך כל השבעה ,ויש שנהגו כל
השלושים ,ויש שנהגו כל שנים עשר חודש.
כמו כן נהגו להדליק נר נשמה ביום השנה ,נר שידלוק "מעת לעת" – 24שעות .לכן
מכינים מראש נרות נשמה שידלקו לפחות פרק זמן כזה.
האשכנזים נהגו להדליק נר נשמה בארבעת הפרקים בשנה שמזכירים נשמות :ביום
הכיפורים (רמ"א על שלחן ערוך ,אורח חיים ,סימן תרי ,ד) ,בשמיני עצרת ,בשביעי של
פסח ובחג השבועות (גשר החיים ,פרק לא ,ב ,ה .ציץ אליעזר ,חלק ו ,סימן י).
יש שנהגו להדליק בבית הכנסת נר זיכרון לנפטר המשמש כנר תמיד .הדלקת הנר
מתקשרת למה שנהגו ללמוד תורה לעילוי נשמת הנפטר ,ולכן נהגו להאיר ללומדים
לעילוי נשמתו בבית הכנסת .לאחר מכן עבר המנהג גם לבית שבו ישבו שבעה ,ונהגו
ללמוד בו לעילוי נשמת הנפטר .מעבר לכך ישנם טעמים רוחניים פנימיים שיפורטו להלן.
המשנ רנ
אוצר מושגים
נהוג בחלק מהקהילות שהעובר לפני התיבה ביום השנה מדליק לפניו נר .יש שנהגו
להדליק שני נרות ,ויש שנהגו על פי הקבלה להדליק חמישה נרות ,כנגד חמש המדרגות
שבנפש (נפש ,רוח ,נשמה ,חיה ,יחידה).
מהדרים להדליק בשמן זית ,ואם אין מדליקים בשעווה ,ואם אין מדליקים בנפט ,ואם אין
מדליקים נר חשמלי.
הנר מסמל ביהדות את הנשמה – "נֵ ר ה' נִ ׁ ְש ַמת ָא ָדם" (משלי כ ,כז) .חכמים השתמשו
בדימוי זה כדי לכבד את נשמת הנפטר .המושג "אור" מסמל במקרא דימויים שונים:
• הקב"ה כמקור האור – "ה' אוֹ ִרי וְ יִ ׁ ְש ִעי" (תהלים כז ,א).
• נוכחות השכינה – "יָ ֵאר ה' ּ ָפנָ יו ֵאלֶ ָ
יח ֶּנ ָּך" (במדבר ו ,כה)
יך וִ ֻ
"כעֹלְ לִ ים לֹא ָרא ּו אוֹ ר" (איוב ג ,טז)
• האור כמקבילה לחיים – ְּ
"כי נֵ ר ִמ ְצוָ ה וְ תוֹ ָרה אוֹ ר"( .משלי ו ,יג)
• התורה – ִּ
כל הדימויים הללו בניגוד למות ולחושך .מתוך ההסתכלות על נצחיות הנשמה ,חכמים
כינו את הנשמה בשם נר – "נשמה שנתתי בכם קרויה נר" (מסכת שבת לב ,א).
הנר מורכב מחומר הבעירה הפיזי ומהלהבה עצמה שהיא עיקר ותכלית הנר ,אבל אין
לה משקל ונפח .גם באדם יש יסוד פיזי שהוא גוף האדם הגשמי ,שתכליתו ועיקרו
היא הנשמה הרוחנית שאי אפשר להגדירה במונחים פיזיקליים ,והיא עיקר משמעות
האדם.
אור הנר נמשך כלפי מעלה ,למרות שחומר הבעירה מגיע מתחתיו .אפשר לדמות זאת
לנשמה המחוברת לגוף החומרי אך יש בה כמיהה לעולמות העליונים .כשהאדם נפטר
אל בית עולמו ,הרוח חוזרת אל האלוהים אשר נתנה ,לעולמות העליונים .הנר האנושי
חוזר אל מקור האור.
על פי הקבלה נתנו משמעות נוספת לנר:
מנהגם של ישראל להדליק נרות בפני הגוסס .וטעם לזה נודע מדברי חכמים
שסגולת הנר להבריח המזיקים ואפילו בלילה עת שליטתם .ולכן בעור החמץ
והמחמצת (שהם מסמלים את המזיקים – רוחות הטומאה) ,הוא בכח אור
נר כי יהל עליהם .כי נר ,אור רשעים ידעך .כל שכן שתועיל ביום לשבר
מתלעות עוול ולהניס אותם החוצה .כי שלהבת הנר רומז ליחוד עליון ,לכן
אמר הכתוב נֵ ר ה' נִ ׁ ְש ַמת ָא ָדם (מעבר יַ בּ ֹק מאמר שפת אמת פרק טו ,עיין
שם באריכות).
נר שבת – אשה הרגילה להדליק נרות שבת כמניין אנשי הבית ונפטר אחד מבני הבית,
תמשיך להדליק את אותו מספר נרות שהדליקה קודם הפטירה (צרור החיים פיסקה
רצב).
מת ברגל ,אף על פי שמתחילים לשבת שבעה רק לאחר הרגל ,מדליקים נר נשמה מיד.
ביום טוב עצמו אין להדליק נר נשמה אלא אם כן משתמש בו .ההתר להדליק אש ביום
טוב הוא לצורך בישול או הנאה אחרת שיש לאדם .נר נשמה אינו לצורך הנאה לאדם,
לכן ביום טוב אי אפשר להדליק נר נשמה אלא אם כן יהנה ממנו גם באופן אחר .לכן יש
להדליק במקום שאוכלים או במקום שיוסיף אורה .אך בשעת הדחק אפשר להתיר בכל
441
ןימלעה תיבלו היוולל ןתכילה -םישנ
אוצר מושגים
442
אופן כיון שהוא כעין נר של מצוה שהוא לכבוד אבותיו (ביאור הלכה לסימן תקיד ,דיבור
המתחיל "נר של בטלה").
ע"ע דרכי האמורי .עילוי נשמה.
נשים – הליכתן ללוויה ולבית העלמין
בגמרא (סנהדרין כ ,א) מובא "מקום שנהגו נשים לצאת אחר המיטה יוצאות ,לפני המיטה
יוצאות" .ובשלחן ערוך נפסק (יורה דעה סימן שנט ,א) "ועכשו נהגו שאין יוצאות אלא
לאחר המיטה ואין לשנות" .בירושלמי (סנהדרין ב ,ד; מובא גם בתוספות בסנהדרין שם)
מובא שהטעם לדעה שהיו יוצאות לפני המיטה ,מפני שהן גרמו מיתה לעולם .והטעם
לדעה שהיו יוצאות אחרי המיטה ,מפני כבודן של בנות ישראל .לפי שגנאי לבנות ישראל
שיסתכלו בהן אנשים.
שלחן ערוך פסק" :יש למנוע מלצאת נשים לבית הקברות אחר המיטה" (שם ,ב) .כלומר
שאף על פי שמעיקר הדין מותר להן לצאת אחר המיטה ,טוב יותר שלא תצאנה .המקור
לעניין הוא בגמרא (ברכות נא ,א)" :שלֹשה דברים סח לי מלאך המוות… ,ואל תעמוד לפני
הנשים בשעה שחוזרות מן המת .מפני שאני מרקד ובא לפניהן ,וחרבי בידי ויש לי רשות
לחבל" .מקור נוסף מובא גם בספר הזהר (ויקהל קצו) .גם בספר מעבר יַ בּ ֹק (שפתי רננות
פרק י) הזהיר על כך בכל תוקף .ואכן יש היום מנהג בארץ ישראל להכריז שהגברים יוצאים
ראשונה מבית הלוויות ללוויה ,ולאחר הקבורה מכריזים שהגברים יוצאים ראשונה לעשות
שורה לניחום האבלים ,וכן ראוי לעשות .ואם אי אפשר למחות בידן ,אפשר לומר שיש להן
על מה שיסמוכו (במראה הבזק חלק ג תשובה עג בשם שו"ת "דברי חכמים").
יש מי שכתב להקל שאין למנוע מהנשים לילך לבית הקברות כשמלווים את המת ,ושגם
על פי ספר הזהר הסכנה רק כשחוזרים מהקבורה .אבל בלוויה אם הגברים לפני המטה
והנשים אחריה אין סכנה .גם אם נהרג ולא מת ממלאך המות ,אין סכנה (בית לחם יהודה
על שלחן ערוך יורה דעה סימן שנט).
הרמ"א (בדרכי משה שם) מביא מנהג שהנשים הולכות בלוויה אחרונות ,וחוזרות מן
הלוויה ראשונות.
גם בהספד יהיו הגברים לחוד והנשים לחוד ,כמו שכתוב בספר זכריה (יב ,יב – יד) –
יהם לְ ָבדִ ,מ ׁ ְש ּ ַפ ַחת
"וְ ָס ְפ ָדה ָה ָא ֶרץ ִמ ׁ ְש ּ ָפחוֹ ת ִמ ׁ ְש ּ ָפחוֹ ת לְ ָבדִ ,מ ׁ ְש ּ ַפ ַחת ֵ ּבית דָּ וִ יד לְ ָבד וּנְ ׁ ֵש ֶ
יהם
יהם לְ ָבד …כּ ֹל ַה ִּמ ׁ ְש ּ ָפחוֹ ת ַה ִּנ ׁ ְש ָארוֹ ת ִמ ׁ ְש ּ ָפחֹת ִמ ׁ ְש ּ ָפחֹת לְ ָבד וּנְ ׁ ֵש ֶ
ֵ ּבית נָ ָתן לְ ָבד וּנְ ׁ ֵש ֶ
לְ ָבד" (סוכה נב ,א).
משמע שעיקר ההקפדה היא דווקא בזמן הלוויה (ראה הקונטרס היחיאלי ,פרק ט) ,אבל
באזכרה לא הקפידו ,מלבד מי שחששו לאסור על דרך הסוד (דרכי טהרה סוף פרק ה)
עיקר ההקפדה היא בנשים בזמן נידותן ,ועדיף שלא תתקרבנה ממש עד הקברים אלא
תעמודנה במרחק ארבע אמות מהקברים (צרור החיים עמוד .)129בגשר החיים (פרק
כט ,יג) כתב בשם האר"י שאין לנשים לילך לבית העלמין בטרם טבלו .ובילקוט יוסף
(סימן י ,כד) כתב שהמניעה דווקא בזמן נידותן ,אבל בימי ליבונה מותר אף בטרם טבלה.
לפי מנהג עדות המזרח אין הקפדה על הליכת נשים הרות לבית העלמין יתר משאר
נשים .האשכנזים נהגו שנשים הרות לא תלכנה לבית הקברות בזמן הריונן ,ואין לנו מקור
המשנ
אוצר מושגים
לכך (שו"ת מנחת יצחק חלק י סימן מב .ובהמשך שם כתב שאולי מתוך שנשים הרות
היו משמרות עצמן מכל טומאה בזמן המקדש ,כדי לזכות את בניהם להיות טהורים
לצורך מילוי מים לפרה אדומה .ומהרה יבנה המקדש ,ואפשר שמכאן המקור) .אולי
החשש הוא מתחושה נפשית לא נעימה לאשה ההרה ,העלולה להזיק לה עקב רגישותה
היתרה .אבל אשה בתחילת הריונה ואינה מעוניינת שידעו על כך ,יכולה להקל ולהיכנס
אם יש צורך ,ללא חשש (כך הורה לי למעשה הרב יעקב רוז'ה שליט"א) .גם בנטעי
גבריאל (חלק א ,פרק סז ,ז) כתב שיש שנהגו שאשה מעוברת אינה הולכת ללוייה ,אך
מדינא מותר.
נשמה
ישות רוחנית נצחית השוכנת במשך תקופת חיי האדם בתוך הגוף ובמותו היא עוזבת את
הגוף ועוברת לחיי עולם בעולם האמת.
על גופם של צדיקים הוא אומר" :יָ בוֹ א ׁ ָשלוֹ ם יָ נוּח ּו ַעל ִמ ׁ ְש ְּכבוֹ ָתם הֹלֵ ְך נְ כֹחוֹ "
(ישעיהו נז ,ב) ועל נשמתם הוא אומר" :וְ ָהיְ ָתה נֶ ֶפ ׁש ֲאדֹנִ י ְצרו ָּרה ִ ּב ְצרוֹ ר
ַה ַח ִ ּיים ֵאת ה' ֱאל ֶֹה ָ
יך" (שמואל א' ,כה ,כט) .על גופם של רשעים הוא אומר:
"אין ׁ ָשלוֹ ם ָא ַמר ֱאל ַֹהי לָ ְר ׁ ָש ִעים" (ישעיהו נז ,כא) ועל נשמתם הוא אומר:
ֵ
"וְ ֵאת נֶ ֶפ ׁש אֹיְ ֶב ָ
יך יְ ַק ּ ְל ֶע ָּנה ְ ּבתוֹ ְך ַּכף ַה ָּקלַ ע" (שמואל א' ,שם).
תניא רבי אליעזר אומר :נשמתם של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד,
שנאמר "וְ ָהיְ ָתה נֶ ֶפ ׁש ֲאדֹנִ י ְצרו ָּרה ִ ּב ְצרוֹ ר ַה ַח ִ ּיים" ,ושל רשעים זוממות
והולכות .ומלאך אחד עומד בסוף העולם ומלאך אחר עומד בסוף העולם
ומקלעין נשמתם זה לזה ,שנאמר "וְ ֵאת נֶ ֶפ ׁש אֹיְ ֶב ָ
יך יְ ַק ּ ְל ֶע ָּנה ְ ּבתוֹ ְך ַּכף ַה ָּקלַ ע"
(שבת קנב ,ב).
ומה יהיה מצבה (של הנשמה) אחר יציאתה מן הגוף? ואשיב שהיא משתמרת
עד עת הגמול ,כאמרו "וְ נ ֵֹצר נַ ְפ ׁ ְש ָך הוּא יֵ ָדע וְ ֵה ׁ ִשיב לְ ָא ָדם ְּכ ָפ ֳעלוֹ " (משלי כד,
יב) .ויהיה מקום שמירת הזכות שבהן למעלה ,והדעוכות בתחתיות… וכמו
שאמרו הראשונים "נשמתם של צדיקים גנוזה תחת כסא הכבוד ושל רשעים
משוטטת בעולם".
ובתחילת זמן הפירוד תשאר זמן מסוים בלתי נחה במנוחתה עד אשר יבלה
הגוף ,ועניין דבר זה עד שיתפרדו חלקיו ,ובמשך זמן זה יקשה עליה מה
שתדע ממה שעובר על הגוף מן התולעת והרמה וכדומה לכך ,כמו שיקשה
על האדם ידיעתו שהבית שהיה גר בו נחרב וצומחים בו קוץ ושמיר ,וצער
זה יהיה לנפש פחות או יותר כפי שהיא ראויה לו ,כשם שעל ביתו שבעולם
השפל יהיה פחות או יותר קשה עליו לפי הראוי לו .ועל כך אומרים קדמונינו
"קשה רמה למת כמחט בבשר החי" (ברכות יח ,ב) .והסכימו את זה למה
"א ְך ְ ּבשָׂ רוֹ ָעלָ יו יִ כְ ָאב וְ נַ ְפ ׁשוֹ ָעלָ יו ֶּת ֱא ָבל" (איוב יד ,כב) .וזה מה
שאמר הכתוב ַ
שאני יודע ממה שנקרא דין הקבר או חיבוט הקבר (הנבחר באמונות ודעות,
רבי סעדיה גאון .המאמר השישי פרק ז).
443
המשנ
אוצר מושגים
מסעות הנשמה והנפש בהפרדן מן הגוף
על פי הקבלה הנשמה נפרדת מן הגוף בשבעה מסעות ,כנגד שבעה דינים שאדם נידון
בצאתו מן העולם .פרקי זמן אלו מקבילים לשלבי האבלות המדורגים בהלכה .הסילוק
הרוחני של הנשמה בא לידי ביטוי מעשי באופני האבלות המשתנים עם הזמן .בהקשר
זה ניתן לציין שגם סילוק שכינה מן המקדש היה בשלבים ,ובמקביל היתה גם גלות
הסנהדרין .הסילוק הרוחני של השכינה ,בא לידי ביטוי מעשי בגלות הסנהדרין .כמו
שמתואר בגמרא – "עשר מסעות נסעה שכינה ,מקראי .וכנגדן גלתה סנהדרין ,מגמרא.
מכפ ֶֹרת לכרוב ,ומכרוב לכרוב ומכרוב למפתן,
עשר מסעות נסעה שכינה ,מקראיַּ :
וממפתן לחצר ,ומחצר למזבח ,וממזבח לגג ,ומגג לחומה ,ומחומה לעיר ,ומעיר להר,
ומהר למדבר ,וממדבר עלתה וישבה במקומה" (ראש השנה לא ,א).
(כל הקטע הבא עוסק בסתרי תורה ,ונסתפקתי אם לכלול אותו בספר ,כשם שנסתפקתי
לגבי קטעים אחרים ,כיון שאין לנו עסק בנסתרות .בכל זאת ,בעקבות שאלות רבות
שנשאלות בעניין ,הובאו הדברים מספר גשר החיים (חלק שני פרק כז) כציטוט ,לא מתוך
ידיעה או הבנה ,אלא רק כדי לקבל מושג ראשוני).
א .שלושים יום לפני פטירתו מתחילה הנשמה להפרד פירוד חלקי והצלם עובר ממנו
(זוהר ויחי רכז).
ב.
בשעות האחרונות עוזב את האדם צלם אלקים שבו (יש באדם שני סוגי צלם) ,והאדם
רואה את מלאך המוות ,מפריד אברים קשורים ומקשר מפורדים (זוהר אמור פה).
ג.
יציאת הנפש .אדם אינו עוזב את העולם עד שרואה את השכינה ,ונפשו נמשכת אל
אור השכינה כמו אל מגנט עצום ,ועוזבת את העולם .באותו יום עיקר האנינות על
הסתלקותו.
ד.
אחרי שלושה ימים לפטירתו מזניחה הנפש את הגוף" .כל תלתא יומין נפשא טייסא על
גופה ,סברה דהיא חזרה לגבה .כיון דחזיא (אחרי שלושה ימים) דאישתני זיווי דאנפוי,
שבקה לה ואזלא" (ירושלמי מועד קטן פרק ג ,ה) .במקביל בשלושת הימים הראשונים
עיקר תוקף האבלות ,בגמרא (מועד קטן כז ,ב) מוזכרים "שלֹשה ימים לבכי" .גם לגבי
זיהוי הנפטר ,מעידים עליו עד שלושה ימים (יבמות קכ ,א) .ע"ע שלושה ימים לבכי.
ה .אחרי שבעה – פרידה נוספת" .כל שבעה יומין נשמתא אזלא מביתא לקברא ומקברא
לביתא …בתר שבעה יומין נשמתא אעלית לדוכתא דאעלת לאתר דאעלת" (זוהר ויחי
ריט) .במקביל ,עיקר דין האבלות שבעה ימים.
444
ו.
אחרי שלושים יום מוסיפה הנשמה להסתלק ולהתעלות" ,כל אינון תלתין יומין אתדנו
נפשא וגופא כחדא …לבתר נשמתא סלקא וגופא אתבלי בארעא" (זוהר ויקהל קצט).
לפיכך נוהג גם בשלושים מקצת דיני אבלות.
ז.
אחר שנים עשר חודש נפרדת הנשמה מכל ענייני העולם הגשמי ,מתעלה למקורה
העליון ואין לה עניין להשגות הגשמיות הפעוטות .כמו שכתוב בגמרא (שבת קנב,
ללוגה תמיתס הרובק התימל ךומס
סמוך למיתה קבורה
אוצר מושגים
ב) – "כל שנים עשר חודש גופו קיים (עדיין) ונשמתו עולה ויורדת .לאחר שנים עשר
חודש גופו בטל ונשמתו עולה ושוב אינה יורדת" .משום כך יש כל שנים עשר חודש
ענייני אבלות על אב ואם.
ע"ע חיבוט הקבר .נפש .תחיית המתים.
מהפסוק "וַ ָּת ָמת ׁ ָשם ִמ ְריָ ם וַ ִּת ָּק ֵבר ׁ ָשם" (במדבר כ ,א) לומדים שיש להסמיך את הקבורה
למיתה ככל שניתן ,במיוחד אצל אשה (מועד קטן כח ,א) .כך נפסק גם להלכה (שלחן
ערוך יורה דעה סימן שנז) .לכן יש לעשות כל מאמץ לא להשהות את הקבורה אלא
לקבור מיד כשאפשר .ע"ע הלנת המת.
סעודת הבראה
סעודת הבראה היא הסעודה הראשונה שמאכילים את האבל בשובו מהקבורה .בתנ"ך
מוזכר שהעם בא להברות את דוד אחרי שנהרג אבנר בן נר (שמואל ב' ג ,לה) .חכמים
למדו שהאבל ביום הראשון אסור לו לאכול משלו מיחזקאל הנביא שמתה אשתו,
והנביא הוזהר שלא להתאבל .ליחזקאל הנביא נאמר "וְ לֶ ֶחם ֲאנָ ׁ ִשים לֹא תֹאכֵ ל" דהיינו
שלא יאכל סעודת הבראה .הנביא הוא היוצא מן הכלל ,המלמד שהאבל בדרך כלל אוכל
סעודת הבראה משל אחרים (מועד קטן כז ,ב).
טעם הדבר כי האבל דואג ונאנח על מתו ,ואינו חפץ לאכול .על כן תחילת תהליך האבלות
מדגישה דווקא את הצורך הבסיסי ביותר של האדם החי – אכילה .ממד נוסף בסעודת
ההבראה הוא השתתפות הקהילה והחברה סביב האבל בצערם ,ויש בה סוג מסוים של
ניחום אבלים .יש שנתנו טעם בעל משמעות הפוכה ,והוא מה שאמרו חז"ל שמי שמצפה
וסמוך על שלחן אחרים עולם חשוך בעדו ,ובמצב כזה הוא האבל.
דיני סעודת הבראה מפורטים בשלחן ערוך יורה דעה סימן שעח ,ובספרנו מעמוד .106
מנהג ירושלים לערוך סעודת הבראה לחברה קדישא לאחר שסיימו לקבור את הנפטר,
כדי להראות שהאחראים לקבורה אסור להם לאכול סעודת קבע קודם הקבורה (גשר
החיים פרק לג ,ב ,ב).
סתימת הגולל
הגולל הוא הכיסוי שעל הקבר או על המת .בזמן שהיו קוברים בכוכים שבמערות היו
גוללים אבן על הכוך או על פתח המערה ,והאבן היתה עגולה .וכדי שלא תתגלגל החוצה
היו שמים תחתיה אבן אחרת דקה לצד הגולל ועבה כלפי חוץ שנקראה דופק .כשקוברים
באדמה ,בונים מסגרת סביב המת ומעל המסגרת מכסים באבנים שטוחות .המסגרת
נקראת דופק ,והכיסוי נקרא גולל.
445
שארה תפיטע אתיירתב אלוביז דע
אוצר מושגים
האבלות מתחילה מסתימת הגולל ,דהיינו מסתימת האהל על המת או מסתימת העפר
בקבר שהיא גמר הקבורה (מועד קטן כז ,א) .אמנם יש דעות שסתימת הגולל היא סתימת
הארון במסמרים (רמב"ן) ,ויש אומרים שסתימת הגולל היא האבן למצבה (תוספות
כתובות ד ,ב) .כיום אפשר להחשיב את סתימת הגולל מכיסוי הקבר בלבנים ,עוד לפני
הכיסוי בעפר (ילקוט יוסף סימן טו ,א).
עד זיבולא בתרייתא
לבעי אינש רחמי אפילו עד זיבולא בתרייתא שלמא
ברכות ח ,א.
ביטוי תלמודי .זיבולא היא בארמית את חפירה ,ומשמעותה בביטוי היא :עד חפירת את
אחרונה לכיסוי הקבר ,כלומר עד סוף קבורתו" .לבעי אינש רחמי (יבקש אדם רחמים)
אפילו עד זיבולא בתרייתא שלמא" – יבקש אדם רחמים שיהא לו שלום בחייו ואף ביום
קבורתו ,עד השלכת עפר אחרונה שבכיסוי קבורתו (רש"י שם).
עולם הבא
החיים הרוחניים לאחר המיתה .המשנה (סנהדרין פרק יא) אומרת שכל ישראל יש להם
חלק לעולם הבא ,חוץ מאלו שנמנים בה שאין להם חלק לעולם הבא :האומר אין תחיית
המתים מן התורה ,ואין תורה מן השמים ואפיקורוס .המשנה מונה שלושה מלכים
וארבעה הדיוטות שאין להם חלק לעולם הבא .השקפת הרמב"ם לגבי עולם הבא הובאה
בעמוד .282
ע"ע הישארות הנפש .נשמה .כרת .תחיית המתים.
עטיפת הראש
446
אחד מסימני האבלות שמצווה בו האבל (מועד קטן טו ,א) ,כדי שיתעטף כאדם נכנע
ונשבר (המאירי שם) .נלמד מהצווי ליחזקאל הנביא כהוראת שעה "לֹא ַת ְע ֶטה ַעל שָׂ ָפם"
(כד ,יז) ,מכלל ששאר האבלים חייבים בעטיפת הראש .והסודר שמכסה בו ראשו ,עוטה
ממקצתו על פיו שנאמר "וְ ַעל שָׂ ָפם יַ ְע ֶטה" (ויקרא יג ,מה) ,ואונקלוס תרגם "כאבלא
יתעטף" (על פי לשון הרמב"ם בהלכות אבל פרק ה ,ט) .ויכסה גם ראש החוטם ,אבל
כשבאים מנחמים אצלו ,מגלה ראשו לכבודם (שלחן ערוך יורה דעה סימן שפ"ו) .וכתב
הרמ"א (שם) שאין נוהגים במדינות אלו בעטיפת הראש וכן המנהג פשוט ,ואין להחמיר
במה שלא נהגו אבותינו .והטעם כתבו האחרונים מפני שמביא לידי שחוק גדול מן
העובדי כוכבים ועבדים ושפחות שבינינו .ומכל מקום יש לנהוג בעטיפה קצת ,דהיינו
למשוך הכובע למטה לפני העיניים.
מנהג בני תימן גם כיום ללכת בלוויה ולשבת בשבעה עטופים בטלית על ראשם ומקצת
גופם ,והוא עיטוף הראש (שלחן ערוך המקוצר עיני יצחק ,יורה דעה סימן קפ ,ט; קצ ,ג).
םולשה וילע המשנ יוליע
על פי ההשקפה היהודית ,כל מעשה טוב שנעשה בגלל הנפטר או לכבודו ,נזקף לזכותו
בחשבונות של מעלה .הדוגמא היותר מפורסמת היא הקדיש – מקדשים את שמו של
הקדוש ברוך הוא בעולם על ידי אמירת הקדיש ,כדי לזכות בכך את נשמת הנפטר .נהגו
בדרך כלל לומר מזמורי תהלים או ללמוד משניות (משנה אותיות נשמ"ה) כדי לזכות
את הנפטר ,ויש המשתדלים לסיים שישה סדרי משנה על ידי חלוקת מסכתות לאנשים
רבים שלוקחים על עצמם ללמוד מסכת אחת או יותר עד השלושים או עד יום השנה.
נהגו לתת צדקה ,ויש שנהגו לתרום ספרי קודש כדי שהלימוד יהיה לעילוי נשמה .נהגו
להדליק נר נשמה לעילוי נשמה( .ראה התייחסות לכך בילקוט יוסף סימן ל ,לא).
ע"ע אלפא ביתא .ברכות לעילוי נשמה .נר נשמה .לימוד משניות .צדקה .ראשי תבות.
אוצר מושגים
עילוי נשמה
עליו השלום
ביטוי של כבוד בהזכרת שמו של אדם יקר שנפטר .כך לדוגמא" :אברהם אבינו עליו
השלום" (מסכת אבות פרק ה ,ג) .הביטוי מבוסס על הפסוק בישעיהו (נז ,ב)" :יָ בוֹ א ׁ ָשלוֹ ם
יָ נוּח ּו ַעל ִמ ׁ ְש ְּכבוֹ ָתם הֹלֵ ְך נְ כֹחוֹ " ,כפי שיבואר לקמן.
בתלמוד ובמדרשים מובאות התייחסויות לקשר בין השלום והצדיקים הנפטרים.
כך מובא לגבי ההבטחה האלוקית לאברהם אבינו:
גדול השלום שאפילו מתים צריכים שלום שנאמר (בראשית טו ,טו) "וְ ַא ָּתה
ָּתבוֹ א ֶאל ֲאב ֶֹת ָ
יך ְ ּב ׁ ָשלוֹ ם" (ספרי במדבר פיסקא מב ,דיבור המתחיל "וישם
לך").
כך מובא לגבי פטירתו של משה רבנו:
מלאכי השרת כתים כתים חבורות חבורות ,מקלסות היו לפני מטתו של
משה ואמרו "יָ בוֹ א ׁ ָשלוֹ ם יָ נוּח ּו ַעל ִמ ׁ ְש ְּכבוֹ ָתם הֹלֵ ְך נְ כֹחוֹ " (אבות דרבי נתן
פרק כה).
וכך מובא גם לגבי פטירתו של רבי יהודה הנשיא:
בשעת פטירתו של רבי ,זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה ,אמר :רבונו של
עולם ,גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה ולא נהניתי אפילו
באצבע קטנה ,יהי רצון מלפניך שיהא שלום במנוחתי ,יצתה בת קול ואמרה:
יָ בוֹ א ׁ ָשלוֹ ם יָ נוּח ּו ַעל ִמ ׁ ְש ְּכבוֹ ָתם …מסייע ליה לר' חייא בר גמדא ,דאמר רבי
חייא בר גמדא אמר ר' יוסי בן שאול :בשעה שהצדיק נפטר מן העולם ,אומרים
מלאכי השרת לפני הקב"ה :רבונו של עולם ,צדיק פלוני בא! אומר להם :יבואו
צדיקים ויצאו לקראתו ,ואומרים לו :יָ בוֹ א ׁ ָשלוֹ ם יָ נוּח ּו ַעל ִמ ׁ ְש ְּכבוֹ ָתם .אמר
ר' אלעזר :בשעה שהצדיק נפטר מן העולם ,שלש כיתות של מלאכי השרת
יוצאות לקראתו ,אחת אומרת לו :בא בשלום ,ואחת אומרת :הֹלֵ ְך נְ כֹחוֹ ,
447
לארשי ץרא רפע
אוצר מושגים
ואחת אומרת לו :יָ בוֹ א ׁ ָשלוֹ ם יָ נוּח ּו ַעל ִמ ׁ ְש ְּכבוֹ ָתם .בשעה שהרשע נאבד מן
העולם ,שלש כיתות של מלאכי חבלה יוצאות לקראתו ,אחת אומרתֵ :אין
ׁ ָשלוֹ ם ָא ַמר ֱאל ַֹהי לָ ְר ׁ ָש ִעים ,ואחת אומרת לו :למעצבה ישכב ,ואחת אומרת
לוְ :ר ָדה וְ ָה ׁ ְש ְּכ ָבה ֶאת ֲע ֵרלִ ים (כתובות קד ,ב).
בטעם הדבר כתב המהר"ל (נתיבות עולם נתיב השלום פרק א):
וכן ניתן השלום לצדיקים כאשר נפטרים מן העולם ,כי כאשר נפטרים מן
העולם הרי זה נחשב שהגיעו אל ההשלמה .כי החי אי אפשר שיבא אל
ההשלמה הגמורה ,כי תמיד אפשר שיקבל השלמה על ההשלמה …לפיכך
אמר שהשלום ניתן לצדיקים כאשר נפטרים מן העולם ניתן להם השלום ,על
שם שהגיעו אל ההשלמה.
יש אזכור לעניין השלום (המבוסס על הפסוק בישעיהו) ,גם בהשכבות בנוסח עדות
המזרח ,לאדם גדול:
"…וְ יִ ּ ָלוֶ ה ֵאלָ יו ַה ּׁ ָשלוֹ ם וְ ַעל ִמ ׁ ְש ָּכבוֹ יִ ְהיֶ ה ׁ ָשלוֹ םְּ .כ ִדכְ ִתיב :יָ בוֹ א ׁ ָשלוֹ ם יָ נוּח ּו ַעל
ִמ ׁ ְש ְּכבוֹ ָתם .הֹלֵ ְך נְ כֹחוֹ ( "…לקמן עמוד )526
ע"ע לך בשלום .ראשי תיבות.
עפר ארץ ישראל
448
רבים משלומי אמוני ישראל שבחוץ לארץ ,משתדלים לקבל חבילת עפר מארץ ישראל,
(ויש המהדרים מהר הזיתים) ,כדי לפזרו בקברם (רמ"א בשלחן ערוך יורה דעה סימן
שסג ,א) .בתוך הקבר מפזרים מתחת לנפטר .יש מפזרים מעט גם על גופו מתחת הטלית
או הסובב .יש מקומות שנוהגים לפזר על הפנים ,המצח וגבות עיניו ועל ברית המילה
(גשר החיים פרק כז ,י; בשם ספר מעבר יַ בּ ֹק מאמר שפת אמת פרק כז).
המקור הוא בירושלמי (כלאים פרק ט ,סוף הלכה ד) "כיון שמגיעים לארץ ישראל,
נוטלים גוש עפר ומניחים על ארונו כדכתיב "וְ כִ ּ ֶפר ַא ְד ָמתוֹ ַע ּמו" .ואמנם שם מדובר על
מי שהביאוהו לארץ ישראל ,אבל גם בעפר ארץ ישראל יש מקדושת הארץ וסגולתה.
ובספר גשר החיים (פרק כז ,סוף פיסקה י) כתב שיש בו גם תועלת לתחיית המתים,
"כי ָרצ ּו ֲע ָב ֶד ָ
יה וְ ֶאת ֲע ָפ ָר ּה
יך ֶאת ֲא ָבנֶ ָ
הן מצד עצמו ,הן מצד שאיפת המנוח בקיימו ִּ
יְ חֹנֵ נוּ" (תהלים קב ,טו) ,וגם מצד הכלל שכל דבר חוזר למקומו ומקורו .אדם נברא עפר
מן האדמה ,ואליה הוא חוזר .אדם הראשון נברא מעפר ארץ ישראל ,מאבן השתיה
שעליה עמד קודש הקודשים של בית המקדש (הלכות בית הבחירה לרמב"ם פרק ב ,א;
על פי הירושלמי בנזיר) .כולנו בני אדם הראשון ,והמקום שממנו הושתת העולם – אבן
השתיה ,הוא גם המקום שממנו נבראו כל בני האדם .כשמניחים אפילו מעט עפר ארץ
ישראל בקבר ,באופן סמלי "סוגרים את המעגל".
ע"ע גלגול מחילות .הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין .קבורה בארץ ישראל.
לבאה תיב לש תוסוכ רשע רפעב ןיוסיכו רטפנה יניע תמיצע
לאחר הפטירה הבן שם מעט עפר על עיני אביו או אמו ,ועוצמן .בשעת הנתינה אומר הבן
"כי ָע ָפר ַא ָּתה וְ ֶאל ָע ָפר ָּת ׁשוּב"" ,וְ יוֹ ֵסף יָ ׁ ִשית יָ דוֹ ַעל ֵעינֶ ָ
יך" .המקור לעצימת
את הפסוקים ִּ
עיני המת מופיע בספר הזהר (פרשת שלח קס"ט) ,שאדם יכול לראות בעולם ההוא,
רק אחרי שיסתתמו עיניו מהעולם הזה .ובמקום נוסף (זהר ויחי רכ"ו) שהאדם לא יכול
לראות את כבוד ה' בעודו חי ,אבל במיתתו רואה .ולכן הסובבים אותו צריכים להעצים
את עיניו (ע"ע בספר מעבר יַ בּ ֹק מאמר שפתי רננות פרק ט).
ההסבר לשימת עפר על עיני הנפטר יכול להתבאר על פי האגדתא המובאת בגמרא
(תמיד לב ,ב):
אוצר מושגים
עצימת עיני הנפטר וכיסוין בעפר
אלכסנדר מוקדון חזר ממדינת אפריקי .בדרכו ישב ליד מעין מים ,אכל לחם
ודגים מלוחים .כששטף את הדגים במים ,הריח בהם ריח טוב ,אמר :מעין זה
מימיו מגן עדן .הלך בעקבות המים עד לשערי גן עדן ,וקרא בקול רם :פתחו
לי את השער! ענו לו" :זֶ ה ַה ּׁ ַש ַער לַ ה' ַצדִּ ִיקים יָ בֹא ּו בוֹ " (תהלים קיח ,כ) .אמר
להם :מלך חשוב אני! תנו לי דבר .נתנו לו גולגולת אדם .שקל את הגולגולת
במאזנים ,ושם בכף השנייה כל כסף וזהב שהיו לו; והכריעה הגולגולת את כל
הכסף והזהב .שאל את החכמים :מה משמעות הדבר? אמרו לו :גולגולת של
אדם בשר ודם ,לא תשבע לעולם מן העושר .אמר להם :מנין אדע שכך הוא?
אמרו לו :שים מעט עפר על הגולגולת .שם מעט עפר ומיד הוקלה ועלתה
אותה כף .זה שאומר הפסוק "וְ ֵעינֵ י ָה ָא ָדם לֹא ִתשְׂ ַ ּב ְענָ ה" (משלי כז ,כ).
עשר כוסות של בית האבל
אמר עולא ,ואמרי לה במתניתא תנא :עשרה כוסות תקנו חכמים בבית האבל,
שלֹשה קודם אכילה – כדי לפתוח את בני מעיו ,שלֹשה בתוך אכילה – כדי
לשרות אכילה שבמעיו ,וארבעה לאחר אכילה – אחד כנגד הזן ,ואחד כנגד
ברכת הארץ ,ואחד כנגד בונה ירושלים ,ואחד כנגד הטוב והמטיב; הוסיפו
עליהם ארבעה – אחד כנגד חזני העיר ,ואחד כנגד פרנסי העיר ,ואחד כנגד
בית המקדש ,ואחד כנגד רבן גמליאל ,התחילו שותין ומשתכרין ,החזירו
הדבר ליושנו (כתובות ח ,ב).
עשר כוסות נזכרו גם בסוף מסכת שמחות:
עשרה כוסות בבית האבל :שנים קודם המזון וחמשה בתוך המזון ,שלֹשה
לאחר המזון :אחד לברכת אבלים ואחד לתנחומי אבלים ואחד לגמילות
חסדים .חזרו והוסיפו עוד שלֹשה :אחד לראש הכנסת ואחד לחזן הכנסת
ואחד לרבן גמליאל ,וכשראו בית דין שהיו משתכרין גזרו עליהן והחזירו
למקומן.
449
רבק יוניפ
אוצר מושגים
רמז לכוס של תנחומים ניתן למצוא כבר במקרא ,בירמיהו (טז ,ז) מובאת נבואת פורענות
קשה ,שאפילו לא ינחמו את האבלים" :וְ לֹא יִ ְפ ְרס ּו לָ ֶהם ַעל ֵא ֶבל לְ נַ ֲחמוֹ ַעל ֵמת וְ לֹא יַ ׁ ְשק ּו
אוֹ ָתם כּ וֹ ס ַּתנְ חו ִּמים ַעל ָא ִביו וְ ַעל ִא ּמוֹ ".
המקרא ככלל וספר משלי בפרט מסתייגים משתיית יין (למשל בסוף פרק כג) .המנהג
לשתות יין בהקשר של אבלות יכול לסמל את הצורך של האבלים להסיח דעתם מהצער
ומהאבל ,אפילו באמצעים שבדרך כלל אין להמליץ עליהם:
אמר רבי חנן :לא נברא יין בעולם אלא לנחם אבלים ולשלם שכר לרשעים,
"תנ ּו ׁ ֵשכָ ר לְ אוֹ ֵבד וְ יַ יִ ן לְ ָמ ֵרי נָ ֶפ ׁש" (סנהדרין ע ,א).
שנאמר (משלי לא ,ו) ְּ
כיון שהנהיגו לשתות יין בבית האבל ,קישרו את היין לברכות כדי שלא להישאר בממד
החומרי בלבד של היין על כל משמעויותיו הבעייתיות .לכן שתיית היין באה במסגרת של
ברכות – ברכות על המזון ,ברכות לאבלים ולמנחמיהם ,ברכות על המקדש .מלבד עידון
שתיית היין על ידי הברכות ,שיתוף המושגים החברתיים והלאומיים מסמל את קישור
האבלים לחברה ולעם ומהווה בעצמו מסר של ניחום לאבלים.
הגמרא מעידה על ביטול המנהג עוד בזמנם ,אך בני תימן המשיכו במנהג זה .נהגו למזוג
"תנ ּו ׁ ֵשכָ ר
יין או ערק לפני האבלים ,ואם נתרוקן – ממלאים אותו שוב; לקיים מה שנאמר ְּ
לְ אוֹ ֵבד וְ יַ יִ ן לְ ָמ ֵרי נָ ֶפ ׁש" .בכל פעם שאחד המנחמים לוגם יין או ערק הוא אומר "אלקים
ינחם אבלים" ,שאר המנחמים חוזרים אחריו והאבלים עונים "אמן" .כשהאבל לוגם
הוא אומר "בעל הגמול ישלם לכם גמול טוב" ,והנמצאים שם עונים "ה' ינחמכם נחמה
שלמה" (הליכות תימן ,מנהגי קבורה ואבלות עמוד .)333
ע"ע ברכת אבלים .סעודת הבראה.
פינוי קבר
450
איסור פינוי מת הוא מפני "ניוול המת" ,שגופו של המת מוזז ממקומו ועלול להתפרק או
להראות באופן בלתי מכובד .ומפני "חרדת הדין" ,שעל ידי התעסקות בגופתו ,מטרידים
את המת ממנוחתו.
ככלל אין מפנים נפטר מקברו ,אלא מאחת הסיבות הבאות:
• כדי לקברו בקברי אבותיו ומשפחתו.
• להעבירו מקבר שאינו שלו לקבר שלו.
• אם קבור בין הנכרים או ליד נכרי.
• אם נקבר בקבר גזול ,דהיינו שלא ברשות בעליו.
• אם הקבר מזיק את הרבים ,כגון שהוא סמוך לדרך.
• כדי להביאו מחוץ לארץ לארץ ישראל.
• אם קבור במקום שאינו משתמר ,ויש חשש שהקבר ינזק.
• אם קברוהו על דעת לפנותו משם ,או שהוא ציוה לפני מותו לפנותו מקברו למקום
אחר.
לבאה דגנכ ואצ שארה תעירפ
אוצר מושגים
גם כשמפנים מת באופן המותר ,צריך להשתדל לחכות שיתעכל הבשר ויפנו רק את
העצמות .ואם מפנים ארון ,אין פותחים אותו .בפינוי מת צריך ליטול גם את העפר שהיה
מונח שם ובלע מהמת ,ולקבור עמו במקום החדש (משנה נזיר פרק ט ,ג; אהלות טז ,ג),
והשיעור הוא 3אצבעות ( 6ס"מ ,ולשיטת חזון איש 7.2ס"מ) בעומק ומכל צד .לאחר
פינוי הקבר הקרקע לא נאסרת בהנאה שקרקע עולם אינה נאסרת (סנהדרין מז ,ב .שלחן
ערוך יורה דעה סימן שסד ,א) .הלכות פינוי קברים מובאות בשלחן ערוך שם סימן שסג,
ובספרנו מעמוד .238
ע"ע חרדת הדין .ניוול המת .קבר המזיק את הרבים .קבר הנמצא.
פריעת הראש
אשיכֶ ם ַאל ִּת ְפ ָרעוּ" (ויקרא
האיסור על האבל להסתפר .נלמד ממה שהוזהרו בני אהרן ָ"ר ׁ ֵ
י ,ו) .בני אהרן הוזהרו באופן יוצא מן הכלל שלא לנהוג אבלות ולא ללכת פרע ,אלא
להסתפר ,כיון שזמן אבלותם חל בזמן חנוכת המזבח והמשכן .מכאן נלמד לשאר אבלים
שאסורים לספר שערם אלא מגדלים פרע( .טור ושלחן ערוך יורה דעה סימן שצ).
פתיחת הקבר
ביטוי הלכתי לפתיחת הרחם בתחילת הלידה (משנה אהלות פרק ז ,ד; שבת קכט ,א).
התפיסה של לידה היא של מעבר מעולם לעולם ,כעין תחיית המתים של העובר שמגיע
"א ׁ ֶשר לֹא מוֹ ְת ַתנִ י ֵמ ָר ֶחם
לעולם .מצינו במקרא ביטויים שבהם הרחם מושווה לקברֲ :
וַ ְּת ִהי לִ י ִא ִּמי ִק ְב ִרי וְ ַר ְח ָמה ֲה ַרת עוֹ לָ ם" (ירמיהו כ ,יז) .המשמעות של לידה היא בעצם
תחיית המתים לעובר .העובר היה שרוי במקום שהוא כמו קבר ,וכשהגיעה שעתו קיבל
חיים ובא לעולם .גם בקבורה מכניסים את מי שנפטר מן העולם לקבר ,על מנת שיקום
בתחיית המתים.
הביטוי מופיע גם בהקשר של תחיית המתים:
יתי ֶא ְתכֶ ם ִמ ִּק ְברוֹ ֵתיכֶ ם
כּ ֹה ָא ַמר ֲאדֹנָ י ה' ִה ֵּנה ֲאנִ י פ ֵֹת ַח ֶאת ִק ְברוֹ ֵתיכֶ ם וְ ַה ֲעלֵ ִ
אתי ֶא ְתכֶ ם ֶאל ַא ְד ַמת יִ שְׂ ָר ֵאל :וִ ַיד ְע ֶּתם ִּכי ֲאנִ י ה' ְ ּב ִפ ְת ִחי ֶאת
ַע ִּמי וְ ֵה ֵב ִ
יתם
ִק ְברוֹ ֵתיכֶ ם ו ְּב ַה ֲעלוֹ ִתי ֶא ְתכֶ ם ִמ ִּק ְברוֹ ֵתיכֶ ם ַע ִּמי :וְ נָ ַת ִּתי רו ִּחי ָבכֶ ם וִ ְחיִ ֶ
יתי נְ ֻאם ה' " (חזון
וְ ִה ַּנ ְח ִּתי ֶא ְתכֶ ם ַעל ַא ְד ַמ ְתכֶ ם וִ ַיד ְע ֶּתם ִּכי ֲאנִ י ה' דִּ ַ ּב ְר ִּתי וְ ָעשִׂ ִ
העצמות היבשות ,יחזקאל לז ,יב – יד).
ע"ע תחיית המתים.
פתיחת קבר
האיסור לפתוח קבר אחרי סתימת הגולל ,מפני ניוול המת ומפני חרדת הדין .פירוט הובא
לעיל בפרק מו – 'פינוי קברים' ,עמ' .240
451
האווצ הקדצ
אוצר מושגים
צאו כנגד האבל
המנהג לנחם האבלים קודם כניסת השבת בבואם לבית הכנסת .לפני מזמור שיר ליום
השבת היו מכריזים "צאו כנגד האבל" ,והיו מכניסים את האבלים לבית הכנסת .יש בכך
גם ניחום אבלים וגם אמירה שבקבלת שבת פוסקת האבלות שבפרהסיה.
למעשה שייך לנהוג כך רק במקומות שמקבלים שבת באמירת "מזמור שיר ליום השבת".
אולם בפועל בחלק ניכר ממנייני התפילה ,שבת נכנסת עוד לפני כן .כנראה זאת הסיבה
שמנהג זה לא נוהג כיום בפועל במניינים אלו ,כדי לא לנהוג אבלות בפרהסיה בשבת.
צדקה
נהגו לתת צדקה לעילוי נשמת הנפטרים ,במיוחד בזמן הלוויה .כל מעשה חיובי וטוב
שעושים האבלים או שאר בני אדם מכוח האבלות והצער ולעילוי נשמת הנפטר ,נזקף
לזכות המת .העניים המקבלים צדקה צריכים להתפלל עבור המתים או החיים שמכוחם
קיבלו צדקה .והנותן צדקה צריך להתפלל לה' שימציא לו אנשים מהוגנים ראויים לקבלת
הצדקה .והעשיר יתן הצדקה בסתר ולא בגלוי .והצדקה תועיל למתים במיוחד אם היה
מנהגם לעשות אותה בחייהם ,ובודאי אם ישלש הכסף לצדקה עוד מחיים כי יותר זכות
תחשב לו ,שעל זה נאמר מצוה לקיים דברי המת( .ע"ע מעבר יַ בּ ֹק מאמר שפתי רננות
פרקים כא – כב – כג).
ע"ע עילוי נשמה.
צוואה
452
הבקשה האחרונה שמבקש האדם לפני מותו מבני ביתו ומבאי כוחו .משאלות או ציווים
שאדם משאיר לבניו ,בכתב או בעל פה.
יש צוואה במתנת בריא ,והיא מסמך הלכתי משפטי שעל פי דין תורה צריך לכתוב בה
קניין ,או לבצע בה קניין( .אם עושים אותה אצל עורך דין ורוצים שתהיה תקפה על פי דין
תורה ,יש לציין בצוואה שנעשה גם קניין באופן המועיל על פי דין תורה) .יש צוואת שכיב
מרע – דהיינו של אדם הנוטה למות ,שחכמים קבעו שבמקרה זה מספיקה אמירת פיו,
כיון שכל דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמו .ע"ע שכיב מרע.
אף על פי שיש כללי ירושה בתורה ,שאי אפשר לשנותם ,כגון "וְ ָהיָ ה ְ ּביוֹ ם ַהנְ ִחילוֹ ֶאת ָ ּבנָ יו
ֵאת ֲא ׁ ֶשר יִ ְהיֶ ה לוֹ לֹא יוּכַ ל לְ ַב ֵּכר ֶאת ֶ ּבן ָה ֲאהו ָּבה ַעל ּ ְפנֵ י ֶבן ַה ּ ְׂשנו ָּאה ַה ְ ּבכֹר" (דברים כא,
טז); בכל זאת יש אפשרות לאדם לחלק את נכסיו כפי שירצה ,בתנאי שיחלקם בתורת
מתנה ולא בתורת ירושה.
רצוי וראוי לאדם שיכתוב מבעוד מועד צוואה ,כדי להורות כיצד לחלק את נכסיו לאחר
מותו וכדי למנוע מצב של קטטה או מריבה בין יורשיו .ויצוה את משפחתו ואת בניו
ובנותיו לנהוג ביניהם באהבה ובכבוד ,ועל ידי כך יניח להם שלום ושלוה .יש שכתבו שיש
לאדם לכתוב צוואה בהגיעו לגיל חמישים שנה (חיים וחסד פרק כה).
ןידה קודיצ
אוצר מושגים
אם אדם חושש שבניו יתקוטטו ביניהם על מה שיוריש להם ,יחלק נכסיו
קודם מותו כדי למנוע מריבה בביתו .ואוי לנפש האב הגורם בהנהגתו קטטה
בין בניו ,שגם הוא לא ינוח בשלום על משכבו בהשקט .ואם הוא חכם ורואה
את הנולד ומתקן עד מקום שידו מגעת ,עליו נאמר וחוסה במותו צדיק .ואם
הבנים מחמת צוואתו יתנהגו באחוה בשלום ובמישור ,יתנו מעדנים לנפשו
וישכב ואין מחריד (מעבר יַ בּ ֹק מאמר שפתי צדק פרק ח).
מלבד הצוואה המשפטית של חלוקת רכוש ,ישנה צוואה רוחנית של אדם ,בעיקר לבניו
ולבנותיו; על תכלית החיים ,על הנהגות טובות בין אדם לחברו ובין אדם למקום.
התייחסות מפורטת לכתיבת צוואה על פי ההלכה וגם על פי החוק ,מובאת בפרקים
סח – סט בספר ,מעמוד 339ואילך .ע"ע מצוה לקיים דברי המת .שכיב מרע.
צידוק הדין
ברכה ותפילה שאומרים בלוויה ובקבורה ,שהאבלים מצדיקים עליהם את דינו של
הקדוש ברוך הוא .המקור לכך מופיע בגמרא (עבודה זרה יח ,א):
בשעה שהוציאו את רבי חנניא בן תרדיון ואשתו ובתו להריגה ,צדקו עליהן
"הצּ וּר ָּת ִמים ּ ָפ ֳעלוֹ ִּכי כָ ל דְּ ָרכָ יו ִמ ׁ ְש ּ ָפט" (דברים לב ,ד).
את הדין .הוא אמרַ :
"אל ֱאמוּנָ ה וְ ֵאין ָעוֶ ל ַצדִּ יק וְ יָ ׁ ָשר הוּא" (שם) .בתו אמרהּ ְ :
"גדֹל
אשתו אמרהֵ :
ָ
ָה ֵע ָצה וְ ַרב ָה ֲעלִ ילִ ָ ּיה ֲא ׁ ֶשר ֵעינֶ יך ְפ ֻקחוֹ ת ַעל ָּכל דַּ ְרכֵ י ְ ּבנֵ י ָא ָדם לָ ֵתת לְ ִא ׁיש
ִּכ ְד ָרכָ יו וְ כִ ְפ ִרי ַמ ֲעלָ לָ יו" (ירמיהו לב ,יט) .אמר רבי :כמה גדולים צדיקים הללו
שנזדמנו להם שלֹש מקראות של צידוק הדין בשעת צידוק הדין.
בשבת אחרי תפילת מנחה אומרים "צדקתך צדק" שהם שלושה פסוקים מתהלים (קיט,
קמב; עא ,יט; לו ,ז) שהם כעין צידוק הדין על שלושה גדולי עולם שנפטרו מן העולם
באותה שעה :יוסף הצדיק ,משה רבנו ודוד המלך.
אין אומרים צידוק הדין בימים שאין אומרים תחנון ,וכן בערב שבת ובערב יום טוב אחר
חצות היום .מנהג ירושלים לא לומר צידוק הדין גם בערב ראש חודש אחר חצות היום.
והאבל יצדיק עליו דרכי ה' כדאמרינן בסנהדרין ובירושלמי דרבי אבהו מת לו
תינוק אחד ואמר לעומדים לפניו ,שאם רשות של מטה שיש בה שקר וכזב
נאמר בה (סנהדרין מו ,א)" :הקרובים באים ושואלים בשלום הדיינים ובשלום
העדים כלומר שאין בלבנו עליכם ,שדין אמת דנתם"; רשות של מעלה שאין
בה לא כזב ולא שקר ולא גניבת דעת ולא משוא פנים ולא מקח שחד ,והוא
חי וקיים לעולמי עולמים ,על אחת כמה וכמה שחייבים אלו לקבל עליהם
מידת הדין (מעבר יַ בּ ֹק מאמר שפתי רננות פרק כא).
ועיקר הנחמה הוא שיצדק דין שמים בלב האבל עד שבפיו יודה למלך המשפט
"כי לָ ְק ָחה ִמ ַ ּיד
ויברך על הרעה מעין הטובה ,שאז יזכה למה שאמר הנביא ִּ
יה" .ירצה כי ישראל יקבלו נחמות כפליים מחטאתיהם,
ֹאת ָ
ה' ִּכ ְפלַ יִ ם ְ ּבכָ ל ַח ּט ֶ
453
רורצ ןּויצ
םייחה
אוצר מושגים
אחד על כי יעשו תשובה מאהבה ,ושנית על קבלת היסורים מאהבה וכן צריך
האבל לקיים בעצמו .והמנחמים יזכירו ויזהירו על זה .ולכן אמרו שנחמת
הבבליים היא גידוף (כמו שמסופר במסכת בבא קמא לח ,א; שרב שמואל
בר יהודה מתה לו בתו .אמרו חכמים לעולא :עמוד ונלך לנחמו .אמר להם:
מה לי אצל נחמת הבבליים ,שאינה אלא גידוף .שהם אומרים" :מה אפשר
לעשות" .אבל אילו היו יכולים – היו עושים) כיון שלא היו משתדלים עם
האבל שיצדיק עליו דין שמים (מעבר יַ בּ ֹק מאמר שפתי רננות פרק יט).
ע"ע חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה.
צי ּו ן
ע"ע מצבה.
ציצית בתכריכי המת
יש דיון הלכתי בין הפוסקים אם להצריך ציצית בתכריכי המת אם לאו .צריך להקדים
יתם
יצת ו ְּר ִא ֶ
ולומר שהציצית מסמלת את כלל המצוות ,כמו שכתוב בתורה "וְ ָהיָ ה לָ כֶ ם לְ ִצ ִ
אֹתוֹ וּזְ כַ ְר ֶּתם ֶאת ָּכל ִמ ְצוֹ ת ה' " ,והדיון ההלכתי בציצית יכול לסמל את היחס הכללי בין
המצוות לבין הנפטר( .ראה תוספות פסחים מ ,ב ,דיבור המתחיל "אבל עושהו").
הסיבה להצריך ציצית בתכריכי המת היא משום לועג לרש ,שלא יהיו נושאי המת
מעוטפים בציצית והמת לא .מאידך הביאו גם סיבות לפטור :המת פטור ממצוות כמו
"א ׁ ֶשר ְּתכַ ּ ֶסה ָ ּב ּה" (דברים
"ב ּ ֵמ ִתים ָח ְפ ׁ ִשי" (תהלים פח ,ו) ,גם כיון שכתוב בציצית ֲ
שכתוב ַ ּ
כב ,יב) ,והתכריכים לא מיועדים לכסות אלא לקבורה .יש מהפוסקים שכתבו שמי שהקפיד
על ציצית בחייו גם ייקבר בה במותו; ומי שלא הקפיד בחייו לא ייקבר בציצית במותו כיון
שדווקא עטיפתו בציצית עלולה להיות כעין לעג לרש ,שבחייו לא נהג ודווקא במותו
כשהוא פטור ממצוות יהא עטוף בטלית ,לכן יש לפסול או לקשור את אחת הציציות.
הדיון ההלכתי מובא בתורת האדם לרמב"ן (עמ' צח – ק) ובשלחן ערוך (יורה דעה
סימן שנא) .להלכה פסק השלחן ערוך שיש לקברו עם ציצית .הרמ"א שם כתב שאין
צורך לקברו בציצית אך נהגו לקברו בציצית שפסלו אחת מציציותיה או שכרכו אחת
מכנפותיה .בגשר החיים (פרק י ,ה) כתב שהמנהג שמכסים את הנפטר (גברים בלבד)
בטלית מצויצת עד הקבר וקוברים אותו ללא הטלית .דיון מורחב מובא בגשר החיים חלק
שני פרק יד (שם מובאות חמש שיטות הלכתיות בנושא זה).
ע"ע במתים חפשי .לועג לרש .תכריכים.
צרור החיים
454
הביטוי לקוח מדברי אביגיל אשת נבל הכרמלי לדוד – "וְ ָהיְ ָתה נֶ ֶפ ׁש ֲאדֹנִ י ְצרו ָּרה ִ ּב ְצרוֹ ר
ַה ַח ִ ּיים" (שמואל א' ,כה ,כט) .ומשמעותו חיבור וקישור ,כמו צרור המחבר ומקשר .צרור
החיים היא המשכיות החיים .הקישור הנצחי לבורא נמשך גם לאחר מיתה .הנשמה
הרובק
אף הקדוש ברוך הוא על גופן של צדיקים אומר" :יָ בוֹ א ׁ ָשלוֹ ם יָ נוּח ּו ַעל
ִמ ׁ ְש ְּכבוֹ ָתם" ,ועל נשמתם הוא אומר" :וְ ָהיְ ָתה נֶ ֶפ ׁש ֲאדֹנִ י ְצרו ָּרה ִ ּב ְצרוֹ ר ַה ַח ִ ּיים
ֵאת ה' ֱאל ֶֹה ָ
יך" .תניא רבי אליעזר אומר נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא
הכבוד שנאמר "וְ ָהיְ ָתה נֶ ֶפ ׁש ֲאדֹנִ י ְצרו ָּרה ִ ּב ְצרוֹ ר ַה ַח ִ ּיים".
אוצר מושגים
נצחית וממשיכה להיות קשורה לבוראה .מי שמתנתק מבוראו נקרא רשע .רשעים
בחייהם קרויים מתים .צדיקים במיתתם קרויים חיים.
הביטוי מופיע במשמעות זו גם בגמרא (שבת קנב ,ב):
הרמב"ם מפרש את הביטוי כחיי נצח:
חיים אלו לפי שאין עמהם מות – שאין המות אלא ממאורעות הגוף ואין שם
גוף – נקראו צרור החיים ,שנאמר "וְ ָהיְ ָתה נֶ ֶפ ׁש ֲאדֹנִ י ְצרו ָּרה ִ ּב ְצרוֹ ר ַה ַח ִ ּיים",
וזהו השכר שאין שכר למעלה ממנו והטובה שאין אחריה טובה ,והיא
שהתאוו לה כל הנביאים (הלכות תשובה פרק ח ,ג).
"כל ְקד ׁ ָֹשיו ְ ּביָ ֶד ָך" (דברים לג ,ג) דרשו – אלו נפשותיהם של צדיקים שהן
על הפסוק ָּ
נתונות עמו באוצר ,שנאמר "וְ ָהיְ ָתה נֶ ֶפ ׁש ֲאדֹנִ י ְצרו ָּרה ִ ּב ְצרוֹ ר ַה ַח ִ ּיים ֵאת ה' ֱאל ֶֹה ָ
יך" (ספרי
דברים פיסקה שמד) .לפי זה צרור החיים הוא מקום גניזת כל הנשמות.
על המצבות נהגו לכתוב תנצב"ה – תהא נשמתו/ה צרורה בצרור החיים.
ע"ע אל מלא רחמים .נשמה .תנצב"ה.
קבורה
הטמנת המת באדמה או בכוכים המיועדים לכך .הקבורה מרומזת בעונש אדם הראשון
"עד ׁשו ְּב ָך ֶאל ָה ֲא ָד ָמה ִּכי ִמ ֶּמ ָּנה לֻ ָּק ְח ָּת ִּכי ָע ָפר ַא ָּתה וְ ֶאל ָע ָפר ָּת ׁשוּב"
שאכל מעץ הדעת ַ
(בראשית ג ,יט).
מתוך הביזיון שמיחס המקרא למי שאינם נקברים ,מתבררת חשיבות הקבורה .אי קבורה
נחשבת במקרא לקללה" :וְ ָהיְ ָתה נִ ְבלָ ְת ָך לְ ַמ ֲאכָ ל לְ כָ ל עוֹ ף ַה ּׁ ָש ַמיִ ם וּלְ ֶב ֱה ַמת ָה ָא ֶרץ" (דברים
כח ,כו) .גם ירמיהו השתמש בביטוי זה בנבואת פורענות על דורו (טז ,ד).
"כי ָקבוֹ ר ִּת ְק ְ ּב ֶרנּ ּו ַ ּב ּיוֹ ם
מצות עשה לקבור הרוגי בית דין באותו יום שנהרגו ,שנאמר ִּ
ַההוּא" (דברים כא ,כג) .ומכאן למדו חכמים לכל מתי ישראל שמצוה לקברם ביום מותם
(ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה רל"א).
מצות לא תעשה שלא להלין נבלת התלוי על העץ ,שנאמר "לֹא ָתלִ ין נִ ְבלָ תוֹ ַעל ָה ֵעץ".
כל המלין את מתו עובר בלא תעשה (סנהדרין מו ,ב .רמב"ם הלכות סנהדרין פרק טו,
ח) .בפרט היו נזהרים שלא להלין את המת בירושלים (בבא קמא פב ,ב .תוספתא נגעים
פרק ו ,ב).
הקבורה צריכה להיות בקרקע ממש" .לפי שבכל אדם יש זוהמה מזוהמת הנחש ,ועל ידי
המיתה שישוב אל העפר ,חוזרת הזוהמה אל הארץ ונידבקת בעפר כי נחש עפר לחמו,
ונשאר האדם זך בלי שמרים" (ספר מנחם אבלים אות מ' ערך מת – טעם המיתה).
455
לארשי ץראב הרובק המדאב וא ןוראב הרובק
אוצר מושגים
הנותן את מתו בארון ולא קברו בקרקע ,עובר משום מלין את המת (שלחן ערוך יורה דעה
סימן שסב ,א).
יש דיון בגמרא (שם) האם הקבורה באה כדי לכפר על הנפטר או כדי למנוע ממנו ביזיון.
מצוה שהקבורה תיעשה על ידי ישראל דווקא ,רק אם אין אפשרות (כגון ביום טוב
במקום שקוברים אז) ייקבר על ידי גויים .הטעם גם בגלל שזו סגולה למת וגם בגלל שזו
מצוה של תורה שיוכל לזכות בה ישראל (גשר החיים פרק טז ,א ,ה).
הבן חייב בקבורת אבותיו (שלחן ערוך שם סימן שמח ,ב) .הבעל חייב בקבורת אשתו
(שלחן ערוך אבן העזר סימן פט).
אין קוברים רשע אצל צדיק ,ואפילו לא צדיק אצל חסיד מופלג .אבל קוברים בעל תשובה
אצל צדיק גמור .שניים שהיו שונאים זה לזה ,אין לקברם יחד.
קוברים את המת כשהוא שוכב על גבו ופניו למעלה (שלחן ערוך יורה דעה סימן שסב,
ב) .נהגו לקבור המת כשרגליו כלפי ירושלים.
ע"ע ארון המת .יקרא דחיי יקרא דשכבי .כל שישן עמו בחייו נקבר עמו במותו.
קבורה בארון או באדמה
ע"ע ארון המת.
קבורה בארץ ישראל
ארץ ישראל נקראת ארץ החיים (יחזקאל כו ,כ) וארצות החיים (תהלים קטז ,ט) .בגמרא
(כתובות קיא ,א) – אמר רבי אלעזר :מתים שבחוץ לארץ אינם חיים .שנאמר "וְ נָ ַת ִּתי ְצ ִבי
ְ ּב ֶא ֶרץ ַח ִ ּיים" – ארץ שצביוני בה ,מתיה חיים ,שאין צביוני בה ,אין מתיה חיים .הגמרא
שואלת על רבי אלעזר :וכי לדעתו צדיקים שבחוץ לארץ אינם חיים? הגמרא עונה שתי
תשובות :או שחיים על ידי גלגול ,או על ידי מחילות.
למרות שכל הקבור בארץ ישראל ,כאילו קבור תחת המזבח ,אינו דומה קולטתו מחיים
לקולטתו לאחר מיתה (שם) ,דהיינו אם נפטר בחוץ לארץ והובא לארץ לקבורה( .בספר
מעבר יַ בּ ֹק ,מאמר שפתי רננות פרק יב ,מוזכר שבחוץ לארץ כוחות הטומאה רבים מאשר
בארץ ,ולכן צריך התעוררות בפסוקי רחמים על הנשמה ובפרט בזמן הטהרה).
בזהר (אחרי מות עב ,ב) ,מובאת התייחסות מחמירה למי שנפטר בחוץ לארץ ומובא
לארץ ישראל לקבורה:
456
זכאה חולקיה מאן דזכי בחייוי למשרי מדורא בארעא קדישא .דכל מאן
דזכי ליה ,זכי לאנגדא מטלא דשמיא דלעלא דנחית על ארעא .וכל מאן
דזכי לאתקשרא בחייוי בהאי ארעא קדישא ,זכי לאתקשרא לבתר בארעא
קדישא עלאה.
וכל מאן דלא זכי בחייוי ,ומייתין ליה לאתקברא תמן ,עלה כתיב "וְ נַ ֲחלָ ִתי
שַׂ ְמ ֶּתם לְ תוֹ ֵע ָבה" .רוחה נפיק ברשותא נוכראה אחרא ,וגופה אתי תחות
רשותא דארעא קדישא .כביכול עביד קודש חול וחול קודש.
תומוקב הרובק
אוצר מושגים
וכל מאן דזכי למיפק נשמתה בארעא קדישא ,אתכפרו חובוי ,וזכי לאתקשרא
תחות גדפוי דשכינתא ,דכתיב "וְ כִ ּ ֶפר ַא ְד ָמתוֹ ַע ּמו".
(תרגום :זכאי חלקו של מי שזוכה לגור בחייו בארץ הקדושה .שכל מי
שזוכה לכך ,זוכה למשוך מטל השמים העליון היורד על הארץ .וכל מי
שזוכה להתקשר בחייו בארץ הזו הקדושה ,זוכה להתקשר לאחר מכן בארץ
הקדושה העליונה.
וכל מי שלא זוכה בחייו ,ומביאים אותו להיקבר שם ,עליו כתוב "וְ נַ ֲחלָ ִתי
שַׂ ְמ ֶּתם לְ תוֹ ֵע ָבה" .רוחו יוצאת ברשות נכרית אחרת ,וגופו בא תחת רשות
הארץ הקדושה .כביכול עושה קודש חול והחול קודש.
וכל מי שזוכה להוצא נשמתו בארץ הקדושה ,מתכפרים חובותיו ,וזוכה
להקשר תחת כנפי השכינה כמו שכתוב "וְ כִ ּ ֶפר ַא ְד ָמתוֹ ַע ּמו").
למרות זאת הבאת המת לקבורה בארץ נחשבת למצוה ,ומותר אפילו לפנות את המת
מקברו לצורך כך (שלחן ערוך יורה דעה סימן שסג) .אם אי אפשר לקברו בארץ ישראל,
יש נוהגים לשים בקבר מעפר ארץ ישראל (רמ"א בשלחן ערוך שם).
ע"ע גלגול מחילות .עפר ארץ ישראל .פינוי קבר.
קבורה בקומות
אין נותנים שני ארונות זה על זה .ואם נתן – כופים העליון שיפנה .ואם יש ביניהם עפר
שישה טפחים – מותר (שלחן ערוך יורה דעה סימן שסב ,ד) .אמנם בבית יוסף כתב בשם
הרמב"ן בתורת האדם שדי בשלושה טפחים .גם ר' עקיבא איגר (שם) כתב על פי זה
שדי ברווח שלושה טפחים .גם בפתחי תשובה (שם סעיף קטן ג) הביא תשובת שבות
יעקב שאף שפשוט שצריך להרחיק בין המתים ,קברו בזמנו סמוך זה לזה ואף זה על
גבי זה ,מפני שהמקום היה מצומצם להם ,ודיני ההרחקה בין הקברים נאמרו במקום
שהארץ רחבת ידיים .ומכל מקום כתב שיש להשתדל לנהוג כפי הדין במקום שיש
אפשרות לכך .אבל בגשר החיים (פרק כז ,ו ,ו) פסק שיש להקפיד על רווח שישה טפחים,
ושאין להקל בפחות .כיום ישנה מצוקת מקום לקבורה ,ולכן נהגו לקבור בקומות על פי
הגדרים ההלכתיים המאפשרים זאת .במיוחד במקומות הרריים שישנם הפרשי גובה,
כגון הר המנוחות בירושלים .בשו"ת במראה הבזק (חלק ד תשובה קיד) הובאה תשובה
מפורטת בנושא זה ,המצטטת את היתר מועצת הרבנות הראשית לקבורה בקומות ,וכן
את מאמרו של הרב שאול ישראלי ,שמדבריו עולה כי המבנה בקומות צריך להיות בנוי
באופן שיחשב בסופו של דבר כמערת קבורה .ע"ע ילקוט יוסף סימן מה ,ז – ח.
מבחינה מעשית מבחינים היום בחברה קדישא בין ארבעה סוגי קברים:
קבורת שדה – היא הקבורה הרגילה והמקובלת מדורי דורות.
קבורת רמה – משטח קבורה אופקי הבנוי על גבי רצפת בטון (כעין מרפסת) ,הנתמכת
בעמודים .על המשטח כמות עפר גדולה המחוברת להר שבצדה .השיטה מקבילה
לקבורת שדה רגילה פרט לעובדה שמתחת למשטח הבטון המשמש רצפה ,ישנו חלל
המשמש לקבורה במפלס נמוך יותר.
457
תומוקב הרובק
אוצר מושגים
כוכים – בניית קברים בתוך קירות תמך .מיועד בדרך כלל למקומות הרריים ,כמו למשל
בהר המנוחות בירושלים .בקיר התמך נבנה חלון המשמש כפתח ,לקבר הבנוי בהר
שמאחורי הקיר .המצבה מופיעה על גבי הקיר שלפני הקבר.
קבר משפחתי/זוגי – קבר לשני נפטרים ,האחד על גבי השני בשטח של קבר שדה אחד
ובעומק כפול .הראשון מבין בני הזוג שילך לעולמו ייקבר בקבר העמוק יותר ,ובן הזוג
הנותר ייקבר בקבר העליון .המצבה שתוצב על הקבר לאחר קבורת הראשון ,תפורק ביום
הקבורה של הנפטר השני ,ותיבנה מחדש לאחר קבורתו .המצבה תכיל בסופו של דבר
את הכיתוב לשני הנפטרים.
הכינויים לקברים ולצורות הקבורה נערכו על פי נהלי חברה קדישא "קהלת ירושלים",
התמונות והתרשימים המצורפים לקמן ניתנו לי על ידי מר חנניה שחור ,מנכ"ל חברה
קדישא "קהלת ירושלים" ,ואני מודה לו על כך.
בתמונה ניתן לראות בנייה של קבורה בקומות .משמאל ניתן לראות הכנה לקבורה בכוכים.
458
בנייה של הקבורה בקומות .ניתן לראות שלושה מפלסי קבורה.
תומוקב הרובק
אוצר מושגים
תרשים זה הוא מבט על קבורה בקומות מהחזית .הקברים מחוברים להר על ידי חיבור משטח הקבורה
כולו להר ,אך מתחת למשטח יש חלל ובו קברים נוספים ,כפי שניתן לראות בתמונה הבאה.
קבורה בקומות ,מבט מהמפלס מתחת למשטח הקבורה העליון .מעל התקרה ישנם קברים המחוברים להר
על ידי חיבור המשטח כולו להר .על הקיר מימין נראית הקבורה בכוכים.
459
תומוקב הרובק
אוצר מושגים
תרשים של קבורה בכוכים במבט מן הצד.
460
קבורה בכוכים
תומוקב הרובק
אוצר מושגים
תרשים של קבר משפחתי /זוגי ,קבר על גבי קבר .בתמונה הבאה ניתן לראות את צילום הקבר כפי שהוא
נראה בפועל ,עם פירוט המידות :ארבעים ס"מ לקבר עצמו בו מונח הנפטר ושישים ס"מ (יותר משישה
טפחים) מעל כל קבר .זהו המרחק בין הנפטרים גם בגובה וגם ברוחב.
461
לפנ תרובק םירבא תרובק
אוצר מושגים
קבורת אברים
גם אברי אדם יש לקבור ,משום איסור הנאה וגם משום חשש טומאה לכהנים .מעבר
לכך ,היהדות רואה בגוף האדם הקבלה לספר תורה .ספר התורה הוא כלי קיבול למסר
האלהי הרוחני שנמסר מריבונו של עולם לעם ישראל ,ומשום כך נוהגים כבוד וקדושה
בספר התורה .גם הגוף הוא כלי קיבול לנשמה שהיא חלק אלוה ממעל ,ועל כן יש לכבדו.
כמו שבספר תורה יש קדושה לכל גויל וגויל ,למרות שהוא חלקי .כך יש קדושה בגוף גם
כשהוא חלקי .לכן ,כשנחתך חלק מגוף האדם בניתוח או בתאונה ,קוברים את אותו אבר.
נוהגים לרחוץ את האבר ולנקותו ,לכרוך אותו בבד פשתן ולקברו .אם יש לאדם חלקת קבר
מחיים ,קוברים את האבר באותו מקום שבו הוא עתיד להיקבר (גשר החיים פרק טז ,ב ,ב).
בשו"ת שבות יעקב כתב שנשאל על מי שנולדה לו מכה ברגלו והוצרך לחתוך לו את
רגלו ,אם מחויב לקבור אותו אבר או לא .והשיב שאף שבמסכת כתובות (כ ,ב) משמע
שיש לקברו ,יש לומר שאין זה מצד החיוב לקבור ,ומי שחושש לעצמו משום סכנה
אפשר שאינו מחויב לקבור .מכל מקום צריך ליתנו בחדר אחד שלא יכנסו שם הכהנים כי
אבר מן החי מטמא (מובא בפתחי תשובה שסב ,א) .כך פסק גם הנודע ביהודה (מהדורה
תניינא יורה דעה סימן רט).
הרב פיינשטיין באגרות משה (יורה דעה חלק א ,רלב; חלק ג ,קמא) כתב שיתכן שיש
לחייב קבורה רק על אבר מן החי ולא על בשר מן החי .לכן צריכים לקבור רק אברים שיש
בהם בשר וגידים ועצמות ,אבל אין חיוב לקבור בני מעיים או שפיר ושיליה שאין בהם
צורת ולד.
בשו"ת ציץ אליעזר (חלק י ,סימן כה ,פרק ח) פסק שאין מצות קבורה באבר הפורש
ונחתך מאדם חי ,אבל יש לקברו משום המנהג ,וגם כדי שלא יבואו הכהנים להיטמא
בו .בשעת צורך מיוחד התיר להצניעו בחדר מיוחד .מותר ליהנות מאבר הפורש מן החי
ומותר לרופאים להתלמד עליו דרכי הרפואה ,אך אסור להשליכו לאחר מכן בביזיון אלא
יש להצניעו או לקברו .ע"ע בנשמת אברהם חלק ב יורה דעה סימן שסב ,א.
קבורת חמור
"קבו ַּרת ֲחמוֹ ר יִ ָּק ֵבר ָסחוֹ ב וְ ַה ׁ ְשלֵ ְך ֵמ ָהלְ ָאה לְ ׁ ַש ֲע ֵרי
כינוי לקבורה בזויה מתוך זלזול במתְ :
יְ רו ׁ ָּש ִָלם" (ירמיהו כב ,יט) .בגמרא ובפוסקים המשמעות היא קבורה בזויה של הנפטר
בעמידה בתוך כוך קבורה ,במקום בשכיבה ,לכן אין לקבור באופן זה (בבא בתרא קא ,א.
תורת האדם לרמב"ן עמוד קטז).
קבורת נפל
462
נפל יש לקבור באדמה .נפל אחרי פחות משלושה חודשי הריון אין חובה לקבור ,מחמישה
או שישה חודשי הריון יש חובה לקבור( .ראה נשמת אברהם ,יורה דעה סימן רסג ,יא,
עמוד שלז) .הפוסקים הזכירו שלוש סיבות לכך :מצד איסור הנאה מהמת; מחשש
טומאה לכהנים; ומצד שעתיד לחיות בתחיית המתים .מהטעם של תחיית המתים ,נהגו
לוגנרת תרובק הרות רפס תרובק
אוצר מושגים
לתת שם לנפל לפני שקוברים אותו .נפל זכר ,או תינוק שנולד ונפטר קודם שהספיקו
למול אותו ,מלים אותו קודם הקבורה .התייחסות לקבורת שליה הובאה לעיל ,עמוד .97
(המקור למילת תינוק שנפטר הוא מתשובת רב נחשון גאון ,המובאת גם בתורת האדם
לרמב"ן ,עמוד פז; ובטור ושלחן ערוך יורה דעה סימן שנג ,ו).
אין אבלות על נפל ,ואפילו לא על תינוק שנפטר בתוך שלושים יום ללידתו ,כיון שעדיין
מוגדר כנפל.
תינוק שנולד טרם זמנו ושהה באינקובטור למעלה מחודש ונפטר ,יש הסוברים למנות
לו שלושים יום מלידתו ולכן יש להתאבל עליו .ויש שכתבו שאין להתאבל עליו כיון
שנתברר שמראש לא היה בן קיימא ,והלכה כדברי המקל באבל (ילקוט יוסף סימן יד ,ח.
מביא שם גם את הדעות החולקות).
קבורת נפל נעשית בצנעה על ידי החברה קדישא ,בדרך כלל ללא השתתפות בני
המשפחה:
קטן עד בן שלֹשים יום ,מוציאים אותו בחיק לבית הקברות ולא בארון.
בן שלֹשים (יום) עד שנה יוצא בגלוסקמא (נסר רחב) הניטלת באגפיים
(בזרועות) .בן שנים עשר חודש יוצא במיטה (מועד קטן כד).
התייחסות הובאה בספרנו עמ' .145
קבורת ספר תורה
ע"ע גניזה.
קבורת תרנגול
המנהג במצרים וירושלים שאם ימותו שני מתים בשנה אחת בתוך חצר
אחת ,אזי קודם הוצאת המת השני מפתח החצר קוראים לשוחט ,ושוחט
עוף כפרה על כל בני החצר .וקוברים הראש והרגליים אצל המת השני כדי
שיהיה העוף הנשחט הוא השלישי ,ולא תאונה רעה לשכנים בחצר .והיא
דוגמת כפרות בערב יום כיפור ואין בזה ניחוש (ספר נהר מצרים ,הלכות
ניחוש סימן ב).
בספר מעבר יַ בּ ֹק (מאמר שפת אמת סוף פרק יא) כתב בשם רבי יהודה החסיד שטוב
לקבור בקבר ריק תרנגול שנקרא גבר ,אולי על ידי כך יחליש ויטמין כוח הדין המושפע
מצד המלאך גבריאל הנקרא גבר לבל יעיר כל חמתו.
יש פוסקים שהתנגדו לכך ,כיון שיש בכך משום דרכי האמורי .אולם הרב עובדיה יוסף פסק
שאין לחוש לדרכי האמורי (שו"ת יחוה דעת חלק שישי סימן נ) .גם בשו"ת חתם סופר (יורה
דעה סימן קלט) כתב שאין לחוש בכגון זה לדרכי האמורי ,אבל הוסיף שיותר טוב שלא
לחוש כלל לדברים אלו שלא הוזכרו בש"ס .וכך פסק למעשה גם בילקוט יוסף (סימן יב ,ו).
ע"ע דרכי האמורי.
463
םוהתה רבק םיברה תא
קיזמה רבק
אוצר מושגים
קבר המזיק את הרבים
קבר המזיק את הרבים כגון שהוא סמוך לדרך ,אפילו נקבר שם מדעת בעל
השדה ,מותר לפנותו ומקומו טהור ,ואסור בהנאה אם קדם הקבר .אבל אם
קדם הדרך מקומו מותר בהנאה (שלחן ערוך יורה דעה סימן שסד ,ה).
הדיון על מותר או אסור בהנאה הוא רק לגבי בניין הקבר ,אבל קרקע עולם אינה נאסרת
(סנהדרין מז ,ב; שלחן ערוך שם א) .ע"ע פינוי קבר .קבר הנמצא.
קבר הנמצא
קבר שמצאוהו מחוץ לבית הקברות.
המוצא קבר בתוך שדהו ואינו יודע אם נקבר שם מדעת בעל השדה ,מותר
לפנותו ומקומו טהור .אבל אם מדעת בעל השדה נקבר שם ,אסור לפנותו
ואם פינהו מקומו טמא ואסור בהנאה (לשון הטור יורה דעה סימן שסד ,וכך
פסק להלכה גם בשלחן ערוך שם סעיף ב).
המקור הוא בגמרא (סנהדרין מז ,ב) .ההיתר לפנות קבר כזה הוא מפני שנקבר ללא רשות
בעל השדה .מרש"י שם משמע שההיתר לפנות הוא רק אם יודעים שנקבר בניגוד לדעת
הבעלים ,אך לפי הטור והשלחן ערוך משמע שגם מסתמא מותר לפנותו ,אלא אם כן
ידוע לנו שנקבר מדעתו של בעל השדה ,שאז אסור לפנותו.
יוצא מן הכלל הוא מת מצוה שקנה מקומו ואין מפנים אותו גם אם נקבר שלא מדעת
בעל השדה (טור ושלחן ערוך שם על פי הגמרא בבא קמא פא ,ב) .ובזמן הנה אין נוהג דין
זה ויש לפנותו לבית הקברות .ע"ע מת מצוה .פינוי קבר .שכונת קברות.
קבר התהום
קבר הנמצא במעמקי האדמה ואין ידוע מקומו .המקור במשנה (פרה ג ,ב) "חצרות
היו בירושלים בנויות על גבי סלע ותחתיהם חלול מפני קבר התהום" .אם יש אהל על
הטומאה (בגודל מינימלי של טפח על טפח בגובה טפח) ,הטומאה נעצרת באותו אהל
ולא מטמאת את מה שמעליה .אבל אם אין חלל טפח מעל הטומאה ,זו נקראת טומאה
רצוצה ומטמאת את כל מה שעליה .לכן בירושלים ,כשהיו רוצים לוודא שאין טומאה
בקבר התהום העלולה לטמא ,היו בונים על גבי חלל שלא יאפשר לטומאה לעלות
ולטמא אלא תעצר במקומה .בהקשר זה ניתן להביא את הביטוי "כפין על גבי כפין" לגבי
הכבש שבנו מהר הבית להר המשחה (שם משנה ו) .גם הר הבית היה בנוי על גבי כפין,
מפני קבר התהום (שם משנה ג).
464
ע"ע טומאת התהום.
םיקידצ ירב
קו תובא ירבק החפשמ רבק
אם אפשר ,יש לקבור אדם אצל משפחתו .מצאנו במקרא הקפדה על קבורה בקברי
משפחה :אברהם קנה את מערת המכפלה בחברון כדי לקבור את שרה ,ושם נקבר גם
אברהם עצמו .שם נקברו יצחק ורבקה .שם קבר יעקב את לאה ,וציוה על יוסף "ו ְּק ַב ְר ַּתנִ י
ִ ּב ְק ֻב ָר ָתם" .על פי המדרש ,יעקב התנצל בפני יוסף על כך שלא הצליח לקבור את רחל
אמו בקברי האבות שבחברון.
אלעזר בן אהרן הכהן נקבר בגבעת פנחס בנו (סוף ספר יהושע) .גדעון נקבר בקבר אביו
יואש (שופטים ח ,לב) .את עצמות שאול המלך ויהונתן בנו קברו בארץ בנימין ,בקבר
קיש אבי שאול (שמואל ב' כא ,יד) .את עשהאל קברו בקבר אביו (שמואל ב' ב ,לב).
רחבעם נקבר בקברי אבותיו (מלכים א' יד ,לא) ,וכן מלכים נוספים .נחמיה מכנה את
"ה ִעיר ֵ ּבית ִק ְברוֹ ת ֲאב ַֹתי" (נחמיה ב ,ב).
ירושלים ָ
והטעם הוא כיון שנוח לו לאדם שיהיה קבור אצל אבותיו .ניתן ללמוד זאת מדברי ברזילי
הגלעדי שאמר "וְ ָא ֻמת ְ ּב ִע ִירי ִעם ֶק ֶבר ָא ִבי וְ ִא ִּמי" (שמואל ב' יט ,לח).
עד כדי כך חשוב הדבר ,שהתירו לפנות נפטר מקברו כדי לקברו אצל אבותיו (שלחן ערוך
יורה דעה סימן שסג).
ע"ע קברי אבות וקברי צדיקים.
אוצר מושגים
קבר משפחה
קברי אבות וקברי צדיקים
ונכתבה זאת הפרשה (קבורת שרה אמנו במערת המכפלה) …כי רצה להודיענו מקום קבורת האבות
באשר אנחנו חייבים לכבד מקום קבורת אבותינו הקדושים
פירוש הרמב"ן לבראשית כג ,יט
העלייה לקברי אבות ולקברי צדיקים ,יש בה משמעות פנימית ורצון להתחבר לנשמות
האבות והצדיקים ולמהותן .העולים מבקשים שבזכות הצדיק הקשר עם רבונו של עולם
יתהדק ,ללא חציצות העלולות להגרם מתכונות אנושיות שליליות .הרצון להדמות
לצדיקים ולקבל מהם השפעה לתיקון המידות ,עשוי לסייע ביד בני האדם השואפים לכך
להסיר את המחיצות בינם לבין האור והטוב האלקי .כך למשל בתחילת תפילת שמונה
עשרה אנו מזכירים את אבותינו – אברהם ,יצחק ויעקב ,מתוך אזכור חסדי אבות וגם
מתוך ההזדהות הפנימית העמוקה עם המודל המוסרי שהנחילו.
אסור לכהנים לבקר אצל קברי צדיקים ,אפילו מערת המכפלה וקבר רחל .אך ראה בספרו
של הרב עידו אלבה "טהרת שדה המכפלה" ,שלדעתו יכולים הכהנים להיכנס למבנה
שמעל מערת המכפלה .הערת הרב נבנצל שליט"א – צריך עיון אם אסור בקבר רחל,
מאחר שזה קבר מלפני הדיבור (לפני מתן תורה).
כשאדם מתפלל ליד הקברים ,עליו להקפיד להתפלל לה' שיעשה חסד בזכות הצדיקים,
ושלא להתפלל אל המתים עצמם ,כדי שלא יהיה בכלל דורש אל המתים (רמ"א אורח
חיים סימן תרה).
465
הניק שידק
אוצר מושגים
(ע"ע בהרחבה בגשר החיים חלק שני פרק כו ,פירוט ההתייחסויות השונות האם מותר
לבקש מהמתים שיתפללו בעד החיים או שמותר רק לבקש מה' שיעשה בזכות המתים).
ע"ע דורש אל המתים .קבר משפחה.
קדיש
תפילה של שבח לה' .נתקנה בלשון ארמי כדי שיבינו גם עמי הארץ שלא היו בקיאים
בעברית בזמן התלמוד .בתלמוד נקרא הקדיש בשם "יהא שמיה רבה מברך" (יהא שמו
הגדול מבורך) ,שהוא עיקר השבח שבקדיש.
בנוסח הקדיש יש שהזכירו עשרה מיני שבח :יתגדל ויתקדש ,יתברך וישתבח ויתפאר
ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל ,כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם .ויש
שמנו חמשה עשר מיני שבח ,והוסיפו על העשרה דלעיל גם :וימליך ,ברכתא ושירתא
תושבחתא ונחמתא ,והם כנגד חמשה עשר שירי המעלות שאמר דוד בספר תהלים( .זהו
גם מספר השבחים שיש בישתבח ובאמת ויציב) .הציבור עונים "יהא שמה רבה מברך
לעלם ולעלמי עלמיא" ,שהם שבע מילים ועשרים ושמונה אותיות כמו בפסוק הראשון
בספר בראשית ,ועל סמך זה אמרו שהעונה "יהא שמה רבה מברך" וכו' כאילו נעשה
שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית.
על הקשר בין הקדיש לאבלות עיין באריכות בספרנו מעמוד .267על סוגי הקדישים
השונים – חצי קדיש ,קדיש שלם ,קדיש יתום ,קדיש תתקבל ,קדיש דרבנן ,קדיש הגדול.
עיין מעמוד .272פירושים רבים יש לקדיש לסוגיו ולנוסחאותיו השונים( .כך למשל ספר
הקדיש .גשר החיים פרק ל'" .הסידור והתפילה" לרב שטיינזלץ ועוד).
קינה
שיר אבל ,הספד פיוטי על מת או על חורבן וצרה .המשנה האחרונה במסכת מועד קטן
מגדירה את ההבדל בין ענוי לבין קינה" :איזהו ענוי? שכולן עונות כאחד .קינה? שאחת
מדברת וכולן עונות אחריה" ,שנאמר (ירמיהו ט ,יט) "וְ לַ ֵּמ ְדנָ ה ְבנוֹ ֵתיכֶ ם נֶ ִהי וְ ִא ּׁ ָשה ְרעו ָּת ּה
ִקינָ ה".
מצאנו קינות בתנ"ך" :וַ יְ קֹנֵ ן דָּ וִ ד ֶאת ַה ִּקינָ ה ַה ּזֹאת ַעל ׁ ָשאוּל וְ ַעל יְ הוֹ נָ ָתן ְ ּבנוֹ " (שמואל ב',
"ש ְמע ּו ֶאת ַהדָּ ָבר ַה ֶּזה ֲא ׁ ֶשר ָאנֹכִ י נֹשֵׂ א ֲעלֵ יכֶ ם ִקינָ ה ֵ ּבית יִ שְׂ ָר ֵאל" (עמוס ה ,א);
א ,יז); ׁ ִ
ֹאש ָק ְר ָחה
יתי ַעל ָּכל ָמ ְתנַ יִ ם שָׂ ק וְ ַעל ָּכל ר ׁ
"וְ ָה ַפכְ ִּתי ַח ֵ ּגיכֶ ם לְ ֵא ֶבל וְ כָ ל ׁ ִש ֵיריכֶ ם לְ ִקינָ ה וְ ַה ֲעלֵ ִ
ית ּה ְּכיוֹ ם ָמר" (שם ח ,י).
יה ְּכ ֵא ֶבל יָ ִחיד וְ ַא ֲח ִר ָ
וְ שַׂ ְמ ִּת ָ
מגילת איכה נקראת "קינות"" ,מגילת קינות"" ,ספר קינות" (בבא בתרא יד ,ב .חגיגה ה,
ב .ירושלמי שבת טז ,א).
466
ע"ע מקוננות.
העירק רטפנ םש לע קוניתל םש
תאירק
מנהג ישראל לקרוא שם על שם אב ,אם או שאר קרובי משפחה .המנהג בקהילות אשכנז
הוא לקרוא רק על שם קרובי משפחה שכבר נפטרו מן העולם ,ומנהג עדות המזרח לתת
שמות אף בחייהם של הקרובים ,והדבר נחשב לסגולה לאריכות ימים.
לפי רוב השיטות ניתן לקרוא לילד גם בשם הדומה לשם הנפטר ,או לצרף לשם הנפטר
שם נוסף .יש אומרים שאין לקרוא לילד בשם של מי שנפטר לאחר לידת הילד.
לפי רוב הדעות ,לא יקרא אדם לבנו או לבתו על שם איש או אשה שהיה מזלם רע ,כגון
שנפטרו צעירים וכדומה ,אלא יקרא בשם שונה מעט (אגרות משה יורה דעה חלק ב
סימן קכב) ,או בתוספת שם אחר (וישתמשו בשני השמות) ,ויש המקפידים במקרה כזה
לתת את שם הנפטר כשם שני (ילקוט יוסף ,כיבוד אב ואם חלק ב עמוד צד) .יש אומרים
שאין שום מניעה מלקרוא שם על שם אדם שנפטר בצעירותו (הרב חיים דוד הלוי ,עשה
לך רב חלק ו ,סט .והביא מעשה רב מבתו של הגר"א שבניה היו מתים בילדותם ,ואמר
לה אביה לקרוא לילד שיוולד בשמו של הילד שנפטר ,אך יוסיפו לו שם חדש והשם
החדש יהיה הראשון) .יש אומרים שאם נהרג על קידוש ה' – ניתן לקרוא על שמו גם
ללא תוספת.
כמה חיבורים וספרים גדולים נכתבו בענין קריאת שמות ,ואין כאן מקום להאריך מעבר
למידה .הכתיבה של פיסקה זו היא על פי הספר "קוראי שמו" שכתב ידידי ,הרב מישאל
רובין שליט"א .המבקשים להעמיק בעניין יוכלו לראות בהרחבה את הדברים שם או
בספרים אחרים שנכתבו על נושא זה .ע"ע הנצחה.
אוצר מושגים
קריאת שם לתינוק על שם נפטר
קריעה
קריעת הבגד היא סימן לצער ולאבלות ,כמו יעקב אבינו שקרע שמלותיו בשמעו כי יוסף
בנו מת .מלבד זאת מצאנו פעמים רבות בתנ"ך קריעת בגדים כסימן לאבלות – דוד על
שאול ויהונתן ,דוד על אבנר ,יפתח על בתו ,אלישע על הסתלקות אליהו ,איוב על בניו.
יש דוגמאות רבות נוספות של קריעת בגדים כביטוי לצער ולשמועות קשות.
מהו תוקף החיוב? – מלשון הגמרא "אבל שלא פרע ולא פרם חייב מיתה" (מועד קטן כד,
א) משמע שהציווי מהתורה .אולם לפי רוב הפוסקים תוקף הציווי מדרבנן (גשר החיים
פרק ד ,א).
בטעמי הקריעה יש שכתבו שבא לעורר הצער ,ויש שכתבו להפך – להטריד את מחשבת
האבל שתהיה על הפסד הבגד ,ולהסיח דעתו במקצת מאסון קרובו .בפשטות ,הקריעה
מבטאת קריעה נפשית של המתאבל והמצטער ,עד כדי כך שהנביא השתמש בדימוי זה
כדי להוכיח "וְ ִק ְרע ּו לְ ַב ְבכֶ ם וְ ַאל ִ ּבגְ ֵדיכֶ ם" (יואל ב ,יג) .בספר מעבר יַ בּ ֹק (מאמר אמרי נועם
פרקים לא‑לב) מובא הסבר על דרך הקבלה לעניין הקריעה ופרטי הלכותיה .פירוט נוסף
מובא בספר בעמוד .100
מצד עיקר הדין יש לקרוע על המת בשעת יציאת נשמה ,אף על פי שאינו קרובו .כיום
נהגו למעשה לקרוע בתחילת הלוויה (לפי מנהגי האשכנזים) או אחרי הקבורה (לפי
מנהגי עדות המזרח).
467
יחה רשבב טחמכ תמל המיר השק
אוצר מושגים
ברור שיש לקרוע את הבגד ואי אפשר לקרוע חתיכת בד המוצמדת לבגד – "ומה נורא
המנהג החדש …שלפני זמן קריעה תולים על בגדי אבלים איזה חתיכה של משי שחור,
וקורעים בחתיכה זו קרע כל שהוא אשר אינם יוצאים בזה ידי חובת קריעה( " …כל בו על
אבלות עמוד .)13
בדרך כלל יכול האבל לאחות את הקרע לאחר תקופת האבלות ,אך על אביו ואמו אינו
מאחה את הקרע לעולם .מצד הדין כשם שאדם קורע על אביו ועל אמו (קרע שלא
מתאחה לעולם) ,כך קורע על רבו שלמדו תורה ,ועל נשיא הסנהדרין ועל אב בית דין,
ועל שמועות הרעות ,ועל ברכת ה' ,ועל ספר תורה שנשרף ,ועל ערי יהודה ועל ירושלים
ועל המקדש.
הרואה ספר תורה שנשרף ,חייב לקרוע שתי קריעות – אחת על הגויל ואחת על הכתב.
למדו זאת ממה שכתוב בספר ירמיהו שהמלך יהויקים שרף את המגילה שכתב ירמיהו,
יהם" .הגמרא לומדת שלא נהגו כשורה
וכתוב על שרי יהודה" :וְ לֹא ָפ ֲחד ּו וְ לֹא ָק ְרע ּו ֶאת ִ ּבגְ ֵד ֶ
אלא היו חייבים לקרוע .כך גם נפסק להלכה" :הרואה ספר תורה שנשרף או תפילין או
אפילו מגילה אחת מהנביאים או מהכתובים ,קורע שתי קריעות .ודווקא ששורפין אותו
בזרוע ,וכמעשה שהיה" (מועד קטן כו ,א .מסכת שמחות פרק ט .רמב"ם הלכות אבל
פרק ט ,ב .שלחן ערוך אורח חיים סימן תקסא ויורה דעה סימן שמ ,לו – לח).
ע"ע בילקוט יוסף אבלות סימן ט ,כח ,לגבי ספר תורה שנשרף בגלל קצר בבית הכנסת,
ולגבי ספרי התורה שהושחתו על ידי ערבים במערת המכפלה.
ע"ע חליצת כתף.
קשה רימה למת כמחט בבשר החי
המקור לביטוי הוא בגמרא (מסכת ברכות יח ,ב ,ובמסכת שבת יג ,ב ,ושם קנב ,א),
בהקשר לשאלה האם המתים יודעים על החיים .הביטוי בא לתאר את הקושי של הנפש
בהתפרקות הגוף הגשמי.
שחיבוב קבורת המת …על דרך מדה טובה והוא שישא אדם פנים למי שנהנה
ית ְב ַא ְרצוֹ "
ממנו ,כמו שבא בתורה ללמד מדה טובה "לֹא ְת ַת ֵעב ִמ ְצ ִרי ִּכי גֵ ר ָהיִ ָ
(דברים כג ,ח) ,וכן ראוי שלא יתועב הגוף אחר שהנפש גרה בו .הלא תראה
האדם כשיחרב ביתו ,יחמול עליו ולבו יכאב אם יהיה למחראות ,וכן קשה
לנפש כשתראה הגוף מתבזה ,ועל דרך זו אמרו "קשה רימה למת כמחט
בבשר חי" ,והדמיון הזה דמיון במציאות הקושי לא בדמותו (ספר כלבו סימן
קיד ,דיבור המתחיל כתב הבעל).
468
הרדב"ז (שאלות ותשובות חלק א ,תפד) הזכיר עיקרון זה בהתייחסו לשאלה האם מותר
לבצע פעולות שיזרזו את עיכול הבשר ,והאם נגרם כתוצאה מכך צער לנפטר .מסקנתו
היא שכל דבר שנעשה לכבוד הנפטר או לתועלתו מותר ,ואין בו משום צער או ביזיון
לנפטר .אך אין להתחכם ולזרז תהליכים כאלו ,ותמים תהיה עם ה' אלקיך .הרב עובדיה
יוסף (יביע אומר חלק ג ,יורה דעה סימן כג) מזכיר עניין זה בדיון על שימוש בקרנית
תובת ישאר
ראשי תבות
יש שימוש רב בראשי תבות בהקשר לאבלות ,למצבות ולהנצחה .חלק מהפירוט שלפנינו
נמצא בשימוש לא רק בהקשר לאבלות.
גחש"א – גמילות חסד של אמת ,כנוי לחברה קדישא .ע"ע גחש"א.
הכ"מ – הריני כפרת משכבו .ע"ע הריני כפרת משכבו.
המלוב"ן – המלומד בניסים .כינוי לצדיקים מפורסמים ,בעלי ניסים ומופתים .בגמרא
מוזכרים כמלומדים בניסים רבי שמעון בר יוחאי (מעילה יז ,ב) ונחום איש גמזו (תענית
כא ,א; סנהדרין קט ,א).
הי"ד – ה' יקום דמו .ע"ע הי"ד – ה' יקום דמו.
זיע"א – זכותו יגן עלינו ,אמן .צדקתו תעמוד לנו ,דיבור מקובל אגב הזכרת צדיק
שנפטר.
ז"ל – זכרונו לברכה .מקור הביטוי בגמרא (קידושין לא ,ב)" .תנו רבנן :מכבדו בחייו
ומכבדו במותו .בחייו כיצד? …במותו כיצד? היה אומר דבר שמועה מפיו ,לא יאמר – "כך
אמר אבא" ,אלא – "כך אמר אבא מרי ,הריני כפרת משכבו" .וכך אומר בתוך שנים עשר
חודש .מכאן ואילך אומר – "זכרונו לברכה לחיי העולם הבא".
זללה"ה – "זכרונו לברכה לחיי העולם הבא" .גם ביטוי זה לקוח מהגמרא הנ"ל
בקידושין.
זצוק"ל – זכר צדיק וקדוש לברכה .מבוסס על הפסוק בספר משלי (י ,ז) "זֵ כֶ ר ַצדִּ יק לִ ְב ָרכָ ה
וְ ׁ ֵשם ְר ׁ ָש ִעים יִ ְר ָקב".
זצוקללה"ה – זכר צדיק וקדוש לברכה לחיי העולם הבא .מבוסס על הביטוי בגמרא עם
הפסוק בספר משלי (י ,ז) "זֵ כֶ ר ַצדִּ יק לִ ְב ָרכָ ה".
זצ"ל – "זכר צדיק לברכה" .מבוסס על הפסוק בספר משלי (י ,ז) "זֵ כֶ ר ַצדִּ יק לִ ְב ָרכָ ה".
יבדל"א – יבדל לחיים ארוכים .בשימוש כשמזכירים בבת אחת אדם חי בהקשר לאדם
שכבר נפטר ,כדי לא לקשור את החי למיתה( .לעתים גם יבדלחט"א – יבדל לחיים טובים
אמן) .ע"ע בר מינן.
לע"נ – לעילוי נשמת .ע"ע ברכות לעילוי נשמה .עילוי נשמה.
נבג"מ – נשמתו בגנזי מרומים.
ְ
"כי הֹלֵ ך ָה ָא ָדם ֶאל ֵ ּבית
נלב"ע – נלקח לבית עולמו .על פי הפסוק בקהלת (יב ,ה) ִּ
עוֹ לָ מוֹ ".
ע"ה – עליו השלום .על פי מאמר חז"ל הקושר את השלום עם הצדיקים" .היה ר' מאיר
אומר :גדול הוא השלום שלא ברא הקב"ה מידה יפה מן השלום שניתנה לצדיקים,
אוצר מושגים
עין ממת ,ומוכיח מהביטוי ,שהצער הוא לנפשו של המת ולא לגופו .וכן פסק למעשה
להתיר לשים סיד כדי לזרז את עיכול הבשר ,כדי לאפשר את העברתו לקבר אבותיו
(סימן נב ,יז).
ע"ע והמתים אינם יודעים מאומה .תחיית המתים.
469
סרח תריבש הלוע וניאו החוד לגר
אוצר מושגים
שבשעה שנפטרין מן העולם שלֹש כתות של מלאכי השרת מקדימין אותן בשלום,
הראשונה אומרת יבא שלום( "…ספרי זוטא ,נשא כו) .ע"ע עליו השלום.
פ"נ – פה נקבר/ה .כיתוב מקובל על מצבות.
ציס"ע – צדיק יסוד עולם .מבוסס על הפסוק במשלי (י ,כה) .כינוי לצדיקי עליון שבזכותם
העולם עומד (ראה יומא לח ,ב; חגיגה יב ,ב).
ר"ל – רחמנא ליצלן (בארמית .שבת פד ,ב) ,בעברית – ה' יצילנו .ע"ע רחמנא ליצלן.
תנצב"ה – כיתוב מקובל על המצבה .ראשי תבות "תהא נשמתו נשמתה צרורה בצרור
החיים"( .יש הכותבים ת.נ.צ.ב.ה .אך מבחינה לשונית יש לכתוב בראשי תיבות – תנצב"ה,
שכן השימוש בניקוד במקום בראשי תיבות לקוח מן הלועזית) .ע"ע צרור החיים.
רגל דוחה ואינו עולה
כלל הלכתי לגבי אבלות ברגל .שמשמעותו היא שהרגל דוחה את האבלות אם הספיקו
להתחיל ולנהוג אבלות אפילו זמן מועט קודם הרגל .במקרה כזה מפסיקים לשבת שבעה
סמוך לפני כניסת הרגל ,ואין משלימים את השבעה לאחר מכן .אבל אם לא הספיקו
לנהוג אבלות קודם הרגל או שנפטר הקרוב ברגל ,אין ימי הרגל נחשבים למניין השבעה,
ומתחילים לשבת שבעה רק אחרי הרגל .מפורט בספרנו בפרקים לה – לו.
רגלי המת כלפי הפתח
נהגו להשכיב את המת כשרגליו כלפי הפתח (גשר החיים פרק ג ,ב ,א) .בטעם הדבר
יש שכתבו שהכוונה לרמז כי המת מוכן להוציאו מן הפתח הזה ,ועל ידי כך מציל את
הפתחים האחרים מטומאה (מעבר יַ בּ ֹק) .ביאור העניין :המת שמושכב בתוך חדר ,כל
הפתחים שבחדר טמאים מפני שיתכן שהמת יוצא מכל אחד מהם .אבל אם נפתח אחד
מהפתחים ,אותו הפתח טמא כיון שמסתבר שיוציאו המת דרכו ,וכל שאר הפתחים
האחרים טהורים ,כיון שנתברר שהמת לא יוצא מהם (על פי המשנה במסכת אהלות
פרק שביעי משנה ג ,המצוטטת גם בגמרא מסכת ביצה י ,א) .מסתבר שעקב כך נהגו גם
להוליך את המת כשרגליו כלפי כיוון ההליכה .לעומת זה ,מנהג בני תימן לשאת את המת
על כתפיהם כשראשו כלפי כיוון ההליכה (שלחן ערוך המקוצר עיני יצחק ,יורה דעה
סימן קעט ,ו).
רחמנא ליצלן
בארמית (שבת פד ,ב) .בעברית – ה' יצילנו .דיבור מקובל אגב הזכרת דבר רע ומסוכן,
כעין האמירות :לא עלינו ,חס ושלום ,ה' ישמור .ע"ע בר מינן .ראשי תבות .שבק חיים.
רפאים
470
"שאוֹ ל ִמ ַּת ַחת ָרגְ זָ ה לְ ָך לִ ְק ַראת בּ וֹ ֶא ָך
כינוי במקרא למתים או לרוחות המתים בשאול – ׁ ְ
"מ ִתים ַ ּבל יִ ְחי ּו ְר ָפ ִאים ַ ּבל יָ ֻקמוּ" (שם כו ,יד); "יִ ְחי ּו
עוֹ ֵרר לְ ָך ְר ָפ ִאים" (ישעיהו יד ,ט); ֵ
ש םיבורקה תעבש
תולבא ימי תעב
אוצר מושגים
ֵמ ֶת ָ
יך נְ ֵבלָ ִתי יְ קוּמוּן ָה ִקיצ ּו וְ ַר ְּננ ּו ׁשֹכְ נֵ י ָע ָפר ִּכי ַטל אוֹ רֹת ַט ּ ֶל ָך וָ ָא ֶרץ ְר ָפ ִאים ַּת ּ ִפיל" (שם יט);
ָ
"הלַ ֵּמ ִתים ַּת ֲעשֶׂ ה ּ ֶפלֶ א ִאם ְר ָפ ִאים יָ קוּמ ּו יוֹ דוּך ּ ֶסלָ ה" (תהלים פח ,יא); "וְ לֹא יָ ַדע ִּכי ְר ָפ ִאים
ֲ
יהם" (איוב
"ה ְר ָפ ִאים יְ חוֹ לָ ל ּו ִמ ַּת ַחת ַמיִ ם וְ ׁשֹכְ נֵ ֶ
יה" (משלי ט ,יח); ָ
ׁ ָשם ְ ּב ִע ְמ ֵקי ׁ ְשאוֹ ל ְק ֻר ֶא ָ
כו ,ה).
רפאים הוא גם שם של עם קדום שנזכר פעמים רבות במקרא ואינו עניין לכאן.
ע"ע נשמה.
שבירת חרס
לפני תחילת הלוויה ,כשמוציאים את המת מפתח הבית ,נהגו לשבור חרס על פתח הבית
"ה ּ ַפח נִ ׁ ְש ָ ּבר וַ ֲאנַ ְחנ ּו נִ ְמלָ ְטנוּ" (תהלים קכד ,ז) .טעמים אחדים ניתנו למנהג זה:
ולומר ַ
• יש בשבירה סמל לצער על המיתה ועל הנפטר (כמו שבירת כוס בחופה זכר לחורבן
ירושלים) .ע"ע שבעת ימי אבלות ושבעת ימי המשתה.
• החרס השבור מסמל גם את שבירת הגוף על ידי המיתה ,שהגוף הוא כחרס הנשבר
שאין לו קיום .בקונטרס היחיאלי (בית עולמים פרק ט) כתב להפך ,שכמו שהחרס
הנשבר יש לו תקנה בהולכתו אל היוצר שמתקנו ומחזירו לכבשן האש ,כך מתי ישראל
הקב"ה מחיה אותם לאחר מיתה .ע"ע תחית המתים.
• כלי חרס שנטמא ,נטהר על ידי שבירתו .גם אדם מישראל שמת ,מותו מכפר על
חטאיו .ע"ע יסורים מכפרים.
"ה ּ ַפח נִ ׁ ְש ָ ּבר וַ ֲאנַ ְחנ ּו נִ ְמלָ ְטנוּ" מסמלת את הרצון שלא יקרה דבר רע למשפחת
• האמירה ַ
הנפטר .כביכול להמיר את השבירה הנפשית שיש במשפחת הנפטר ,ולהעבירה אל
החרס שנשבר .החרס ישבר והמשפחה תמשיך לחיים טובים וארוכים( .כעין מה
שאומרים בכפרות בערב יום הכיפורים :זה התרנגול ילך למיתה ,ואנו נכנס לחיים טובים
ארוכים ולשלום) .ע"ע קבורת תרנגול.
שבעת הקרובים
ֹאמר ה' ֶאל מ ׁ ֶֹשה ֱאמֹר ֶאל ַהכּ ֲֹהנִ ים ְ ּבנֵ י ַא ֲהרֹן וְ ָא ַמ ְר ָּת ֲאלֵ ֶהם לְ נֶ פֶ ׁש לֹא יִ ּ ַט ָּמא ְ ּב ַע ָּמיו:
וַ ּי ֶ
ִּכי ִאם לִ ׁ ְש ֵארוֹ ַה ָּקרֹב ֵאלָ יו לְ ִא ּמוֹ וּלְ ָאבִ יו וְ לִ בְ נוֹ וּלְ בִ ּתוֹ וּלְ ָא ִחיו:
וְ לַ ֲאחֹתוֹ ַה ְ ּבתוּלָ ה ַה ְּקרוֹ בָ ה ֵאלָ יו ֲא ׁ ֶשר לֹא ָהיְ ָתה לְ ִא ׁיש לָ ּה יִ ּ ַט ָּמא:
ויקרא כא ,א – ג
הקרובים שמתאבלים עליהם הם :אב ואם ,אח ,אחות ,בן ,בת ,בעל על אשתו ואשה על
בעלה.
הקרובים מהתורה מפורטים בספר ויקרא (כא ,ב) :אביו ואמו ,בנו ובתו ,אחיו ואחותו
מאביו .מדברי סופרים מתאבלים גם איש על אשתו ואשה על בעלה ,וגם על אחיו ואחותו
מאמו (הלכות אבל לרמב"ם ,פרק ב ,א) .ראה בהרחבה בספר מעמוד .142
ע"ע כל שמתאבל עליו מתאבל עמו.
471
התשמה ימי תעבשו תולבא ימי תעבש
אוצר מושגים
שבעת ימי אבלות
משה רבנו התקין שבעת ימי אבלות ,אף על פי שאבלות מהתורה נוהגת רק יום אחד
(ירושלמי כתובות פרק א) .יש לאבלות שבעת ימים רמז ממה שנאמר ביוסף "וַ ַ ּי ַעשׂ לְ ָא ִביו
ֵא ֶבל ׁ ִש ְב ַעת יָ ִמים" (בראשית נ ,י) .גם דרשו על הפסוק "וַ יְ ִהי לְ ׁ ִש ְב ַעת ַה ָ ּי ִמים ו ֵּמי ַה ַּמבּ וּל
ָהי ּו ַעל ָה ָא ֶרץ" (בראשית ז ,י) – "אלו שבעת ימי אבלותו של מתושלח הצדיק שהקב"ה
המתין ולא הוריד את המבול ,ללמדך שהספדן של צדיקים מעכבין את הפורענות מלבא"
(סנהדרין קח ,ב) .אסמכתא נוספת הביאו מהפסוק "וְ ָה ַפכְ ִּתי ַח ֵ ּגיכֶ ם לְ ֵא ֶבל" (עמוס ח,
י) – "מה חג שבעה ,אף אבלות שבעה" (מועד קטן כ ,א) .במדרש (תנחומא תחילת
פרשת שמיני) דרשו "ו ִּמ ּ ֶפ ַתח א ֶֹהל מוֹ ֵעד לֹא ֵת ְצא ּו ׁ ִש ְב ַעת יָ ִמים" (ויקרא ח ,לג) – "אמר
להם משה לאהרן ולבניו :שמרו אבלות שבעת ימים עד שלא יגיע בכם".
עיקר הטעם לנוח מעסקיו שבוע אחד כדי לתת כבוד למת ולזכור אותו .והחי יתן אל לבו
כי זה סוף כל האדם ויפשפש במעשיו .שאם היה הולך לעסקיו ולמלאכתו היה שוכח
את מתו ויום המר ,ולכן התירה התורה טומאה לכהנים ,כדי שיתעסקו בקרוביהם שמתו
ויתאבלו עליהם (אוצר דינים ומנהגים ערך אבלות ,עמוד ,4מתוך ילקוט יצחק מצוה
רסד .הטעם לשבעת ימי אבלות על פי הקבלה מופיע בספר מעבר יַ בּ ֹק מאמר שפת אמת
פרק יט).
ע"ע נשמה – מסעות הנשמה והנפש בהפרדן מן הגוף.
שבעת ימי אבלות ושבעת ימי המשתה
משה רבנו תיקן להם לישראל
שבעת ימי אבלות ושבעת ימי המשתה.
רמב"ם הלכות אבל פרק א ,א
472
יש הקבלות רבות בין שבעת ימי אבלות לשבעת ימי המשתה של חתן וכלה .בנוסף
למניין הימים המקביל בשבעה ,ישנה הקבלה גם במושגים של שלושים יום ושל שנה.
יש שלושים יום באבלות ,וגם לגבי נישואין ,להבדיל ,כלה מוגדרת ככלה במשך שלושים
יום מנישואיה ,ולכן למשל יכולה לרחוץ פניה ביום הכיפורים (משנה יומא עג ,א) .אבלות
שנים עשר חודש על אב ואם מקבילה לשנת הנישואין הראשונה ,שבה מצוּוֶ ה החתן
לשמח את אשתו ,ולכן אינו יוצא לצבא בתקופה זו (דברים כד ,ה) .הרמב"ם (הלכות
ברכות פרק ה ,ה) כותב שהיו מזכירים בזימון "שהשמחה במעונו" שלושים יום אחרי
הנישואין ,ואם היתה זו סעודה מחמת הנישואין ,מזכירים "שהשמחה במעונו" עד שנים
עשר חודש מהנישואין.
חתן מיסב בראש וגם אבל מיסב בראש (מועד קטן כח ,ב) .חתן דומה למלך וחולקים
לו כבוד מיוחד ,גם לאבל חולקים כבוד – "הכל חייבים לעמוד מפני נשיא ,חוץ מאבל
וחולה" (רמב"ם הלכות אבל פרק יג ,ה).
מנהג ההקפות בקבורה שמקיפים נפטר שבע פעמים לאחר הקבורה ,מקביל למנהג
שהכלה מקיפה את החתן שבע פעמים מתחת לחופה.
התשמה ימי תעבשו תולבא ימי תעבש
אוצר מושגים
מתחת לחופה שוברים כוס לזכר חורבן ירושלים .ויש מנהג של שבירת חרס בתחילת
הלוויה.
היה מנהג קדום המוזכר בגמרא (כתובות ח ,ב) ונפסק להלכה (רמב"ם הלכות אבל פרק
"תנ ּו
יג ,ח) של עשר כוסות של יין שהיו משקים בבית האבל ,ויש לכך סימוכין במקרא ְּ
ׁ ֵשכָ ר לְ אוֹ ֵבד וְ יַ יִ ן לְ ָמ ֵרי נָ ֶפ ׁש" (משלי לא ,ו) ,מנהג שמזכיר את בית משתה היין בשבעת ימי
המשתה של חתן וכלה.
הגמרא (שם ח ,א – ב) משוה ברכת חתנים לברכת אבלים ,ברכת חתנים בעשרה וברכת
אבלים בעשרה .הרמב"ן (תורת האדם עמוד קנד ,קנה) כותב שהיו מברכים ברכת אבלים
כל שבעה אם היו פנים חדשות ,כמו שמקובל לגבי שבע ברכות של חתן וכלה.
המנהג בזמן המשנה והתלמוד היה לקבור בליווי מקוננות וכלי זמר (משנה כתובות ד ,ד),
כמו שיש כלי זמר בחופה ,אך כמובן שהתכלית והמנגינות שונות ואף הפוכות.
ההלכה כוללת ניחום אבלים וקבורת המת ,עם המצוה לשמח חתן וכלה:
מצות עשה של דבריהם לבקר חולים ,ולנחם אבלים ,ולהוציא המת ,וללוות
האורחים ,ולהתעסק בכל צרכי הקבורה ,לשאת על הכתף ,ולילך לפניו
לספוד ולחפור ולקבור ,וכן לשמח הכלה והחתן ולסעדם בכל צרכיהם; ואלו
הן גמילות חסדים שאין להם שיעור .אף על פי שכל מצוות אלו מדבריהם,
הרי הן בכלל וְ ָא ַה ְב ָּת לְ ֵר ֲע ָך ָּכמוֹ ָך (ויקרא יט ,יח) .כל הדברים שאתה רוצה
שיעשו אותם לך אחרים ,עשה אתה אותן לאחיך בתורה ובמצוות (רמב"ם
הלכות אבל פרק יד ,א).
לאחר שראינו את ההקבלות ,ננסה לתת להן הסבר .כדי להסביר את ההקבלה בזמנים
נתמקד במילה 'תהליך' .מדובר באירועים המשמעותיים ביותר בחייו של אדם ,אירועים
הגורמים לשינויים בהמשך החיים ,לעתים השינויים המשמעותיים ביותר בחיים .אמנם
בנישואין ישנה שמחה עצומה בהיפוך גמור מהצער העמוק של האבלות ,אולם למרות
הבדל תהומי זה ,יש עיקרון משותף של תהליך הסתגלות הדרגתי למצב שנתחדש .כך
ניתן להסביר את מושגי הזמן – שבעה ,שלושים ושנה – כחלק מהסתגלות הדרגתית זו.
לגבי הכבוד שמעניקים לחתן ולאבל :ההלכה היהודית מדריכה את החברה ואת הקהילה
להתמקד וללוות את החתן והכלה וגם את האבלים .הכבוד המיוחד אמנם שונה בסיבותיו,
אך יש הכרה למעמד המיוחד גם אצל החתן והכלה וגם אצל האבל ,ובאופן סמלי בא
הדבר לידי ביטוי בכך שמושיבים אותם בראש .אצל האבלים וגם אצל חתן וכלה עלול
להתעורר חשש כתוצאה מהשינוי הגדול שעבר עליהם ,לעיתים עד כדי פחד מהעתיד
הבלתי ידוע .אצל האבלים עקב הזעזוע לאחר פטירת יקירם ,ואפילו אצל החתן והכלה
שעזבו את הבית המוכר והבטוח של אבא ואמא ,ומקבלים עליהם את האחריות לבנות
בית עצמאי .לכן יש מצוה לשמח חתן וכלה ,ולהבדיל ,לנחם אבלים .הכרה חברתית
ברגשות האבל וברגשות החתן והכלה מלמדת על ההשתתפות ברגשותיהם ,שהיא
חיונית ,תומכת ומעודדת.
לגבי ההקפות :ההקפות מסמלות שמירה ,ולכן מקיפים את הנפטר להגן עליו מכוחות
הטומאה המתנכלים לו בזמן הרגיש של הקבורה .כך גם ההקפות בחופה ,חז"ל אמרו
473
תפסוהו יוניש םייח קבש
הלוחל םש
אוצר מושגים
שכל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה בלא ברכה בלא טובה בלא תורה בלא חומה
ובלא שלום (יבמות סב ,ב) .הכלה מהווה שמירה לבעלה משגיאות החיים ומפיתוייהם.
האבלות והנישואין הם מעברים בחיים בשלבים רגישים המצריכים שמירה .ההקפות
מסמלות שמירה זו .ע"ע הקפות .מעבר יבק.
לגבי הברכות המיוחדות :הברכות באות להזכיר שם שמים ,וללמד על קבלת תהליכי
מעגל החיים וההשלמה עמהם ,גם בשמחה וגם באבלות" .כּ וֹ ס יְ ׁשוּעוֹ ת ֶא ּ ָׂשא ו ְּב ׁ ֵשם ה'
ל"צ ָרה וְ יָ גוֹ ן ֶא ְמ ָצא ו ְּב ׁ ֵשם ה' ֶא ְק ָרא" (שם ג – ד) ,תמיד
ֶא ְק ָרא" (תהלים קטז ,יג) ,מקביל ָ
קוראים בשם ה'.
ע"ע חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה .עשר כוסות של בית האבל.
שבק חיים
נפטר ,מת .בהשאלה מארמית .המשמעות המילולית היא דווקא שהנפטר השאיר
חיים .חכמים השתמשו בלשון זו כדי להבדיל בין המת שהלך לעולמו ,ובין בני האדם
החיים שנשארו בעולם .לכן השתמשו בלשון חיובית ,שהמת עזב את החיים ,ושבק
חיים – השאיר חיים לכל ישראל (ברכות סא ,ב – לא שביק מר חיי לכל בריה – לא
השאיר מר חיים לכל בריה)" .ששאלת על ראובן שנפטר ושבק חיים לכל ישראל"…
(שו"ת הרמ"א סימן לא).
ע"ע בר מינן .רחמנא ליצלן.
שופר בלוויה
מנהג התקיעה בשופר בלוויה הוא מנהג על פי הקבלה ומקורו בספר הזהר (פרשת ויקהל
דף קצו ,מסימן לב ואילך במהדורת הסולם .וכן מופיע בספר הקונטרס היחיאלי ,בית
עולמים פרק טו ,מא):
בא וראה ,לא לחנם התקינו הקדמונים לתקוע בשופר להוצאת המת מביתו
לבית הקברות .אם תאמר שהוא בשביל המת לכבודו בלבד – לא! אלא כדי
להגן על החיים ,שלא ישלוט עליהם מלאך המוות ,להשטין עליהם למעלה;
וישמרו ממנו.
השופר משבר את כוחות השטן ,כמו שאנו קוראים בראש השנה פסוקים בראשי תיבות
"אם יִ ָּת ַקע
קר"ע שט"ן .מעבר לטעמים הקבליים ,השופר מעורר לתשובה כמו שכתוב ִ
ׁשוֹ ָפר ְ ּב ִעיר וְ ָעם לֹא יֶ ֱח ָרדוּ"?! (עמוס ג ,ו) ,ויש בכך זכות לחיים וגם לנפטר .נהגו לתקוע
בשופר בפטירת צדיק ובפרט אם הגיע לגבורות .ע"ע מלאך המוות.
שורפין על המלכים
ע"ע שריפת המתים.
474
היוולב ותרימא -
םירישה ריש לבאל םוקמ יוניש
חילוף שם שהיה לאדם בשם אחר .מצאנו שינוי השם אצל האבות ,להורות על משמעויות
ושינויים בחייהם.
בזמן התלמוד השתמשו בשינוי השם לחולה כדי לקרוע את גזר דינו אם נגזר עליו למיתה
(ראש השנה טז ,ב) ,כלומר שהוא אחר ולא זה שנגזר עליו למיתה .נהגו לתת צדקה בעד
החולה ולברכו ב"מי שברך" ,ומוסיפים "ואף אם נגזר עליו בבית דינך הצדק מיתה שימות
מחולי זה ,הנה רבותינו הקדושים אמרו שלושה דברים קורעים גזר דינו של אדם ,ואחד
מהם שינוי השם ,שישנו שמו של החולה .וקיימנו דבריהם ונשתנה שמו כי אחר הוא .ואם
על (פלוני בו פלוני – השם הקודם) נגזר הדין ,על (פלוני בן פלוני – השם החדש) לא נגזר .כי
אחר הוא ואינו הוא הנקרא בשם הראשון .וכשם שנשתנה שמו כן ישתנה הדין מעליו ,מדין
לרחמים וממיתה לחיים וממחלה לרפואה שלמה ל (פלוני בן פלוני – השם החדש) ,ותאריך
ימיו ושנותיו בנעימים ,ויבלה בטוב ימיו ברוב עוז ושלום מעתה ועד עולם אמן סלה".
הנוסח המלא מופיע בספר בעמוד .495
הרמב"ם (הלכות תשובה ב ,ד) מזכיר את שינוי השם כאחד מתיקוני התשובה – "ומשנה
שמו כלומר אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותם המעשים".
אוצר מושגים
שינוי והוספת שם לחולה
שינוי מקום לאבל
האבל משנה מקומו בבית הכנסת .ניתן להשוות זאת באופן סמלי לכעין גלות ,שהאדם
גולה ממקומו הקבוע שבו יש לו ביטחון ורגילות ,ועוקר למקום אחר.
השינוי גם נחשב כסימן לאבלות .האבל מתנהג באופן שונה הן כדי להביע את צערו והן
כדי להסב את תשומת לב הסובבים אותו לעובדת היותו אבל ,כך יוכלו להשתתף בצערו
ולנחמו .מקור לכך מצינו כבר במשנה (מדות ב ,ב) שבה מתוארת התקנה שהאבל הולך
כנגד כיוון התנועה של ההולכים:
כל הנכנסים להר הבית נכנסין דרך ימין ומקיפין ויוצאין דרך שמאל,
חוץ ממי שארעו דבר (שהוא אבל) שהוא מקיף לשמאל.
"מה לך מקיף לשמאל"?
"שאני אבל"
"השוכן בבית הזה ינחמך".
גם כשנפטר אב בית דין נוהגים לשנות מקום בבית המדרש מחמת האבלות .היושבים
בצפון עוברים לשבת בדרום ,היושבים בדרום עוברים לשבת בצפון .המקור במסכת
מועד קטן (כב ,ב – כג ,א) .כך גם נפסק להלכה (שלחן ערוך יורה דעה סימן שצג; ב ,ד).
שיר השירים – אמירתו בלוויה
והטעם היות וידוע שזה השיר הוא מעולה מכל השירים .שהוא קודש
קודשים ,והוא מעורר אהבת דודים והידבקות כנסת ישראל בשכינה ,וממשיך
475
ערמ ביכש םיעגפ לש ריש
אוצר מושגים
השכינה להיות שורה על ישראל ודבקות הנשמה בו יתברך .וידוע שאין דבר
שכורת הקליפות כמו השיר והניגון שהוא מסיר הדאגה והעצבון ורוח הרעה
שבאדם ,ורוח אלהים מפעמת בקרבו; ולכן אומרים אותו לפני המת לדחות
הקליפות והמקטרגים (הקונטרס היחיאלי בית עולמים פרק טו ,מ .כן הוזכר
מנהג זה בשלחן ערוך המקוצר עיני יצחק ,יורה דעה סימן קפ ,יב).
ע"ע הקפות .מעבר יבֹק .שיר של פגעים.
שיר של פגעים
מזמור צ"א בספר תהלים .המזמור נקרא כך מפני שמובאת בו הצלה של האדם מפגעים
שונים העלולים לבוא עליו ,ואת מבטחו של האדם בה' המציל אותו .נהגו לומר את
המזמור בעת הלוויה לשמור את נשמת הנפטר מכוחות הטומאה וממלאכי חבלה (מעבר
יַ בּ ֹק מאמר שפתי רננות פרק כ).
בגמרא (שבועות טו ,ב) נקרא המזמור בשם "שיר של פגעים" ויש אומרים "שיר של
נגעים" .המזמור מיוחס למשה רבנו שאמרו בחנוכת המשכן (רש"י שם).
גם הרמב"ם (מורה הנבוכים חלק שלישי פרק נא) מביא את המזמור כמתאר את השמירה
שיש לאדם השלם ,הצדיק המושגח על ידי ה'.
ע"ע הקפות .מעבר יבֹק .שיר השירים – אמירתו בלוויה.
שכונת קברות
הגדרה הלכתית למקום שנמצאו בו קברים בסמיכות זה לזה ,ויתכן שישנם באזור קברים
נוספים שטרם נמצאו .במקום כזה חוששים לטומאה יותר מאשר אם היו מוצאים קבר
בודד.
המוצא מת בתחלה מושכב כדרכו נוטלו ואת תבוסתו .מצא שנים נוטלן ואת
תבוסתן .מצא שלֹשה ,אם יש בין זה לזה מארבע אמות ועד שמנה כמלא
מיטה וקובריה הרי זו שכונת קברות ,בודק ממנו ולהלן עשרים אמה .מצא
אחד בסוף עשרים אמה בודק ממנו ולהלן עשרים אמה שרגלים לדבר,
שאילו מתחלה מצאו נוטלו ואת תבוסתו.
"מ ְתבּ וֹ ֶס ֶסת ְ ּב ָד ָמיִ ְך" (יחזקאל טז ,ו) .ויש גורסים
תבוסתו – העפר שספג מדמו ,מלשון ִ
'תפושתו' היינו עפר מן הקרקע שתפס המת (משנה נזיר פרק ט ,ג; אהלות פרק טז ,ג).
לעתים כשמוצאים עצמות בחפירת יסודות לבתים ,מתעוררת השאלה האם יש לחשוש
לעצמות נוספות או שהשטח היה בית עלמין( .ראה למשל תשובת חוות יאיר המובאת
בפתחי תשובה סימן שסד ,ד) .יש לנסות ולברר גם האם העצמות הן של יהודים.
ע"ע טומאת כהן .קבר הנמצא.
476
הלוח לש ויתושארממ הלעמל הניכש
כינוי לחולה הנוטה למות ,ההגדרה היא בעיקר לעניינים משפטיים .חז"ל קבעו כלל "דברי
שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמו" .והטעם כדי שלא תיטרף דעתו אם ידע שאין דבריו
קיימים ,לכן קבעו חכמים שתתקיים צוואתו באמירה בעלמא .ע"ע צוואה.
המנהג ששכיב מרע מברך בניו ובנותיו .כמו שמצאנו ביצחק אבינו וביעקב אבינו.
ע"ע גוסס .וידוי.
אוצר מושגים
שכיב מרע
שכינה למעלה ממראשותיו של חולה
המקור לביטוי הוא בגמרא (מסכת שבת יב ,ב) ונלמד מהפסוק "ה' יִ ְס ָע ֶדנּ ּו ַעל ֶע ֶרשׂ דְּ וָ י"
(תהלים מא ,ד) .את הביטוי "שכינה למעלה ממראשותיו של חולה" מצינו כשיוסף הולך
ֹאש ַה ִּמ ּ ָטה" ,וגם שם למדו חכמים
לבקר את יעקב אביו .שם מוזכר "וַ ִ ּי ׁ ְש ַּתח ּו יִ שְׂ ָר ֵאל ַעל ר ׁ
ששכינה למעלה ממראשותיו של חולה.
מה פירוש הביטוי? מדוע ישנה השראת שכינה דווקא אצל החולה? מדוע דווקא למעלה
ממראשותיו?
ניתן לפרש על פי מענה אליהוא הראשון לאיוב (בפרק לב) .עד מענה אליהוא היה ויכוח
בין איוב לבין רעיו מדוע באו יסורים כה קשים על איוב .הרעים טענו שהיסורים באו על
איוב עקב חטאיו ,בעוד איוב טען שלא חטא ושהיסורים באו עליו לחנם .הויכוח התמשך
באריכות ואף החריף ,עד שהגיע לנקודה שבה לא הוסיפו הרעים להתווכח עם איוב כיון
שהחזיק את עצמו צדיק בעיניו .בנקודת זמן זו ,כשהויכוח הגיע למבוי סתום ולא היה
אפשר להמשיכו ,נכנס אליהוא והציע את דבריו לפני איוב ורעיו.
מענהו של אליהוא מורכב ויכול להיות נתון לפרשנויות שונות .ניתן לפרשו באופן
שאליהוא בא לתת כיוון אחר לגמרי ליסוריו של איוב .לא כפי הסברם המרשיע של רעי
איוב ,וגם לא כפי איוב שטען שאין משמעות וקשר בין היסורים לבין מעשיו .מהי אפוא
דעתו של אליהוא ,לשם מה באו יסורי איוב?
ִּכי ְב ַא ַחת יְ ַד ֶ ּבר ֵאל ו ִּב ׁ ְש ַּתיִ ם לֹא יְ ׁשו ֶּר ָּנה:
ַ ּב ֲחלוֹ ם ֶחזְ יוֹ ן לַ יְ לָ ה ִ ּבנְ פֹל ַּת ְרדֵּ ָמה ַעל ֲאנָ ׁ ִשים ִ ּב ְתנוּמוֹ ת ֲעלֵ י ִמ ׁ ְש ָּכב:
ָאז יִ גְ לֶ ה אֹזֶ ן ֲאנָ ׁ ִשים ו ְּבמ ָֹס ָרם יַ ְח ּתֹם… :
וְ הוּכַ ח ְ ּב ַמכְ אוֹ ב ַעל ִמ ׁ ְש ָּכבוֹ וְ רוֹ ב ֲע ָצ ָמיו ֵא ָתן… :
וַ ִּת ְק ַרב לַ ּׁ ַש ַחת נַ ְפ ׁשוֹ וְ ַח ָ ּיתוֹ לַ ְמ ִמ ִתים:
ִאם יֵ ׁש ָעלָ יו ַמלְ ָא ְך ֵמלִ יץ ֶא ָחד ִמ ִּני ָאלֶ ף לְ ַה ִ ּגיד לְ ָא ָדם יָ ׁ ְשרוֹ :
אתי כ ֶֹפר:
ֹאמר ּ ְפ ָד ֵעה ּו ֵמ ֶר ֶדת ׁ ָש ַחת ָמ ָצ ִ
וַ יְ ֻח ֶּננּ ּו וַ ּי ֶ
ימי ֲעלו ָּמיו:
ֻר ֲט ַפ ׁש ְ ּבשָׂ רוֹ ִמנּ ַֹער יָ ׁשוּב לִ ֵ
יֶ ְע ַּתר ֶאל ֱאלוֹ ַּה וַ ִ ּי ְר ֵצה ּו וַ ַ ּי ְרא ּ ָפנָ יו ִ ּב ְתרו ָּעה וַ ָ ּי ׁ ֶשב לֶ ֱאנוֹ ׁש ִצ ְד ָקתוֹ :
איוב לג ,יד – כו
הפסוקים קשים ומורכבים אך לצורך ענייננו נלמד מהם עיקרון מרכזי אחד:
477
יכבל םימי השולש רעצ דוע ועדת אלש
אוצר מושגים
"ב ֲחלוֹ ם ֶחזְ יוֹ ן לַ יְ לָ ה ִ ּבנְ פֹל ַּת ְרדֵּ ָמה ַעל ֲאנָ ׁ ִשים ִ ּב ְתנוּמוֹ ת
ה' מדבר עם האדם בשני אופנים – ַ ּ
ֲעלֵ י ִמ ׁ ְש ָּכב" .אך ה' מדבר עם האדם גם בדרך היסורים! "וְ הוּכַ ח ְ ּב ַמכְ אוֹ ב ַעל ִמ ׁ ְש ָּכבוֹ ".
היסורים באים להעביר לאדם מסר ,לעורר אותו לפעול ,להעיר אותו מתרדמת חיי
השיגרה ,לזעזע אותו כדי להיות אדם חושב ופועל .גדול כוח היסורים בשבירת הכללים
הרגילים והמקובלים .יש בשבירה זו קריאה לבניית כללים וכלים גדולים וטובים יותר,
לפעולות גדולות ומשמעותיות יותר .אמנם יש ברכה רבה בשיגרה היומיומית המאפשרת
לאדם התקדמות איטית והדרגתית העשויה להביא עם הזמן לתוצאות מבורכות .אולם
לעתים האדם זקוק לזעזוע שעל ידו יוכל להעפיל בבת אחת ,כהוראת שעה ,לפעולות
שקשה להגיע אליהן מתוך השלוה היומיומית והשגרתית.
לפי זה יובן הביטוי "שכינה למעלה ממראשותיו של חולה" .השכינה באה כעת לדבר
עם החולה על ידי יסוריו .לפי דברי אליהוא יש בגילוי זה הקבלה לחלום חזיון לילה .כמו
שחזיון ,הארה וגילוי עשויים לעורר את האדם לפעול ,כך היסורים .לפי זה אסור לו לאדם
להחמיץ את יסוריו .לכן אמרו חז"ל שמי שרואה שבאו עליו יסורים יפשפש במעשיו
וימשמש במעשיו .ומי שרגיש לצוננים לא יאלץ להיות נידון ברותחין( .התייחסות רחבה
לעניין זה מובאת בספר "בסוד היחיד והיחד" של הרב יוסף סולוביצ'יק ,מאמר "קול דודי
דופק" מעמוד 333ואילך) ,וכן בספר 'איוב -עולם בנוי וחרב ובנוי' ,מעמ' 469ואילך.
אמנם בתפילה אנו מבקשים בכל יום ויום :אל תביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון .על
השאלה "חביבין עליך יסורים"? ענה ר' אליעזר" :לא הן ולא שכרן" (ברכות ה ,ב) .האדם
איננו חפץ ביסורים ובהתמודדויות מעבר למידה .הן בגלל הקושי הגדול שבהתמודדות והן
מהחשש שלא יצליח לעמוד במשימה ,ולכן מבקש לא לבוא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון .אך
לא שואלים את האדם אם הוא חפץ בהתמודדות ,והיסורים ,הקשיים והנסיונות לעתים
מגיעים .המגמה במצב כזה היא לפעול מתוך הסתכלות על המציאות הקשה כאתגר
להתמודדות .אתגר המאפשר לאדם לגלות בעצמו כוחות רדומים שלא היה מודע להם.
הסבר נוסף מדוע שכינה למעלה ממראשותיו של חולה ,ראה הראי"ה קוק ,עין איה,
שבת יב ,פיסקה נא.
מלבד הפעולות הנדרשות יש גם צורך בתפילה ,שהפעולות תהיינה טובות מועילות
וראויות:
"יֶ ְע ַּתר ֶאל ֱאלוֹ ַּה וַ ִ ּי ְר ֵצה ּו וַ ַ ּי ְרא ּ ָפנָ יו ִ ּב ְתרו ָּעה וַ ָ ּי ׁ ֶשב לֶ ֱאנוֹ ׁש ִצ ְד ָקתוֹ ".
ע"ע יסורים מכפרים.
שלא תדעו עוד צער
478
אמירה ישראלית עממית למנחמים היוצאים מבית האבל .חז"ל ניסחו למנחמים אמירות
המזכירות שם שמים בניחום ,וראוי ללמדן ולאמרן .יש בתי אבלים שבהם כותבים את
הנוסח במקום שבו יוכלו המנחמים לראותו ולאומרו.
ע"ע המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים .מן השמים תנוחמו .ניחום
אבלים .תנוחמו מן השמים.
לבאל הרימש הקוחר העומשו הבורק העומש
אז עיקר הצער .אמרו חז"ל שלושה ימים לבכי ,שבעה להספד ,שלושים לגיהוץ ולתספורת
(מועד קטן כז ,ב) .לדעתו של בר קפרא בירושלמי "אין תקפו של אבל אלא עד שלושה
ימים" (מועד קטן פרק ג ,ה).
עד תלתא יומין נפשא ייתבא על קברה ,סבורה היא חוזרת .כיון דהיא חמיא
"א ְך ְ ּבשָׂ רוֹ ָעלָ יו
דאישתני זיו דאפוי ,אזלא לה ושבקה ליה .הדא הוא דכתיב ַ
יִ כְ ָאב וְ נַ ְפ ׁשוֹ ָעלָ יו ֶּת ֱא ָבל" (איוב יד ,כב).
אוצר מושגים
שלושה ימים לבכי
פירוש :עד שלושה ימים הנשמה יושבת על קברה ,סבורה שהיא חוזרת אל הגוף .כיון
שרואה שנשתנה זיו פניו ,עוזבת אותו והולכת לה.
אמר ר' לוי :כל שלֹשה ימים הראשונים יראה האבל את עצמו כאילו חרב
מונחת לו בין כתפיו .משלֹשה ועד שבעה כאילו מונחת בקרן זוית .מכאן
ואילך כאילו עוברת נגדו בשוק (בבלי מועד קטן שם .שלחן ערוך יורה דעה
סימן שצד ,ד).
בספר הזוהר משווים את שלושת הימים שהיה יונה במעי הדגה ,לשלושת הימים
הראשונים שאדם נמצא בקבר (פרשת ויקהל קצט) .גם מבחינה הלכתית יש חומרות
בשלושת הימים הראשונים יותר מאשר בשבעה (לעניין מלאכה ,יציאה מביתו וניחום
אבלים).
ע"ע נשמה – מסעות הנשמה והנפש בהפרדן מן הגוף.
שמועה קרובה ושמועה רחוקה
שמועה קרובה – קרוב שלא נודע לו על פטירת קרובו בעת הפטירה והשבעה ,ונודע לו
אחר כך בתוך השלושים או ביום השלושים למיתה ,נקראת שמועתו "שמועה קרובה".
בשמועה קרובה חייב האבל לנהוג אבלות שבעה ושלושים מיום השמועה.
שמועה רחוקה – אם הגיעה אליו השמועה אחר שלושים למיתה אפילו בליל שלושים
ואחד ,נקראת שמועתו "שמועה רחוקה" .בשמועה רחוקה נוהג אבלות רק שעה קלה,
וגם אז אינו נוהג כל דיני האבלות רק די במעשה אחד של אבלות ,כגון חליצת הנעליים או
להתיישב על גבי קרקע ,ומיד אחר כך הוא יכול לנעול נעליו או לקום מהקרקע.
דיני שמועה מפורטים בספר מעמוד .246
שמירה לאבל
האבלים נתפסים בהשקפה היהודית כמי שעברה עליהם מידת הדין .מי שכבר נחשפו
למידה זו הם רגישים ופגיעים ועלולים להיפגע עקב כך ביתר קלות .יש מגמה לשמור על
האבלים ,כדי למנוע מהם פגיעה נוספת.
479
םייחמ רבק
תרימש תמה תרימש
אוצר מושגים
אמר רב יהודה :שלֹשה צריכים שימור ,ואלו הם :חולה ,חתן וכלה .במתניתא
תנא :חולה ,חיה (יולדת) ,חתן וכלה .ויש אומרים אף אבל( …ברכות נד ,ב .מגן
אברהם סימן רלט ,ז).
חכמים התייחסו לכך במדרש המתאר את מידת הדין המתוחה על האבלים ,המעבירה
מסר של צורך בזהירות ושמירה יתרה מצד האבלים על עצמם ,ועל תהליך של חזרה
הדרגתית למצב רגיל ונורמלי:
כל שבעה החרב שלופה ,עד שלֹשים היא רופפת ,לאחר שנים עשר חודש
היא חוזרת לתערה.
למה הדבר דומה? לכיפה של אבנים ,כיון שנתערערה אחת מהן ,נתערערו
כולן (ירושלמי מועד קטן פרק ג ,ג).
ובגירסה אחרת:
כל שלֹשה ימים יראה האבל כאילו חרב מונחת לו בין כתפיו
משלֹשה ועד שבעה כאילו זקופה נגדו בקרן זוית
משבעה ועד שלֹשים כאילו עוברת לפניו בשוק (מועד קטן כז ,ב).
וכל אותה שנה מידת הדין מתוחה כנגד אותה משפחה
ואם נולד בן זכר – נתרפאת כל המשפחה כולה (ירושלמי מועד קטן פרק ג ,ז.
שלחן ערוך יורה דעה סימן שצד ,ד).
ע"ע שבירת חרס .שיר השירים – אמירתו בלוויה.
שמירת המת
המת צריך שמירה אפילו ביום ,אפילו במקום שאין שום חשש להפסד גופו.
שמירת המת היא משני טעמים :האחד משום כבודו ,שאם יניחוהו לבד הרי זה כאילו
עזבוהו ככלי אין חפץ בו ,ומוטל בביזיון (ירושלמי ברכות פרק ג .רמ"א יורה דעה סימן
שעג ,ה) .הטעם השני ,שהגוף נרתיק קדוש שהורקה הנשמה ממנו ,ולפי מה שכתבו
המקובלים ,שואפים אז יצורי דמסאבותא (הטומאה) לחדור אל תוכו .משל לחבית
שהורקה מדבש ,שנוהרין לתוכה שקצים ורמשים .כמו שכתוב בזהר (אמור פח" ):וכל
כמה דגופא לא אקבר וכו' רוח דמסאבותא מזדמן לשריא עליה ולסאבא ההוא גופא"
(מעבר יַ בּ ֹק מאמר שפת אמת פרק כד).
כל שכן כשצריך לשמור את המת מביזיון והשחתה ,אם מונח במקום שמצויים עכברים
או חולדות וכלבים ,או שמוטל במקום שיש חשש לדלקה או שמוטל ברחוב או במקום
הפקר ,חייבים לשמרו מהשחתה ומביזיון ולהביאו למקום משומר.
ע"ע כבוד המת.
480
םימה תכיפש
טוב לאדם שייקבר בקבר הקנוי לו .אברהם הקפיד לרכוש את מערת המכפלה קודם קבורת
שרה – "וַ ָ ּי ָקם שְׂ ֵדה ֶע ְפרוֹ ן ֲא ׁ ֶשר ַ ּב ַּמכְ ּ ֵפלָ ה ֲא ׁ ֶשר לִ ְפנֵ י ַמ ְמ ֵרא ַה ּ ָׂש ֶדה וְ ַה ְּמ ָע ָרה ֲא ׁ ֶשר בּ וֹ וְ כָ ל
ָה ֵעץ ֲא ׁ ֶשר ַ ּב ּ ָׂש ֶדה ֲא ׁ ֶשר ְ ּבכָ ל ְ ּג ֻבלוֹ ָס ִביב :לְ ַא ְב ָר ָהם לְ ִמ ְקנָ ה לְ ֵעינֵ י ְבנֵ י ֵחת ְ ּבכֹל ָ ּב ֵאי ׁ ַש ַער ִעירוֹ :
וְ ַא ֲח ֵרי כֵ ן ָק ַבר ַא ְב ָר ָהם ֶאת שָׂ ָרה ִא ׁ ְש ּתוֹ ֶאל ְמ ָע ַרת שְׂ ֵדה ַה ַּמכְ ּ ֵפלָ ה ַעל ּ ְפנֵ י ַמ ְמ ֵרא ִהוא ֶח ְברוֹ ן
ְ ּב ֶא ֶרץ ְּכנָ ַען" (בראשית כג ,יז) .גם יעקב הדגיש את הקניין של מערת המכפלה – " ִק ְבר ּו
א ִֹתי ֶאל ֲאב ָֹתיּ ַ …ב ְּמ ָע ָרה ֲא ׁ ֶשר ִ ּבשְׂ ֵדה ַה ַּמכְ ּ ֵפלָ ה ֲא ׁ ֶשר ַעל ּ ְפנֵ י ַמ ְמ ֵרא ְ ּב ֶא ֶרץ ְּכנָ ַען ֲא ׁ ֶשר ָקנָ ה
ַא ְב ָר ָהם( " …שם מט ,ל) .גם בקבורת יוסף מודגש בספר יהושע (כד ,לב) – "וְ ֶאת ַעצְ מוֹ ת
יוֹ ֵסף ֲא ׁ ֶשר ֶה ֱעל ּו ְבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל ִמ ִּמצְ ַריִ ם ָק ְבר ּו ִב ׁ ְשכֶ ם ְ ּב ֶחלְ ַקת ַה ּ ָׂש ֶדה ֲא ׁ ֶשר ָקנָ ה יַ ֲעקֹב".
לכן ישנם הרבה שרוכשים קבר עוד בחייהם .אם לא קנו מחיים ,היורשים קונים את
הקבר ,ועדיף לפני הקבורה .כיום על פי המצב המשפטי במדינת ישראל ,רכישת הזכות
להיקבר במקום מסוים אינה מקנה זכות קנינית של 'בעלות' ,כי אם 'זיקת הנאה' באותם
מקרקעין .מכל מקום ,לאחר רכישת אותה הזכות ,הרי שהזכות להיקבר באותו מקום
שמורה לאדם שעבורו נרכשה ,כל עוד לא נקבר במקום אחר( ,על פי מכתב מהלשכה
המשפטית של משרד הדתות לעו"ד יהודה אלרם).
אוצר מושגים
שמירת קבר מחיים
שפיכת המים
מנהג לשפוך את המים שבבית הנפטר ובשכונתו הקרובה .הטעם כדי להודיע שיש מת
בשכונה שצריך ללוותו ולגמול עמו חסד ,ולא יצטרכו להודיע בפה ויהיו מוציאים דיבה
(שלחן ערוך יורה דעה סימן תב ,יב) .אין מקום לבשר בשורות רעות אם אין צורך ענייני
בכך ,וניתן לומר שהמגמה ביהדות היא להימנע מלהודיע בפה בשורות רעות (כך למשל
בשמואל ב' ,יח מפסוק יט ובמיוחד פסוק כז).
יש אומרים שטעם המנהג מפני שמלאך המוות מפיל למים טיפת סם המות,
כיון שניתנה לו רשות אז מתגבר בכל עוז להפוך כוחות החסד לרוגז ודין.
על כן אנו שופכים המים על גבי קרקע מקום מוצאם שאינם עלולים לקבל
טומאה שם ,ובזה גם מעוררים ומתפשטים מידת החסד בעולם כמנהג
אנשי החסד השופכים לפניהם מים בימי העצרת והתענית (ראה בהקשר זה
שמואל א' ז ,ו) .עוד תהיה שפיכת המים הוראה לבני האדם ,כי יהבילו ענייני
העולם הזה .כי אפילו המים המטהרים והם הכרחיים לכל צרכי בני אדם,
אינם נחשבים (אפילו) לדבר קל לעומת העולם שאחר המוות .כי סוף החיים
הם כמים הניגרים ארצה והכל כלה ואבד .רק נפשות חסידיו שלעולם נשמרו.
עוד טעם לשפיכת המים על העפר ,יבשר ויודיע שעתיד הקב"ה לגבול עפרו
בטל העליון ויבוא כגשם לנו בשפע וכמלקוש יורה ארץ (רומז לתחיית
המתים וטל שעתיד להחיותם .מעבר יַ בּ ֹק מאמר שפת אמת פרק כג).
סיבה נוספת היא כדי להזהיר את הכהנים מטומאת המת .כך גם נפסק להלכה (שלחן
ערוך שם סימן שלט ,ה).
481
םיתמה תפירש
אוצר מושגים
דין זה קיים רק בבית פרטי ולא בבית חולים .בשבת ויום טוב אין שופכים .אין צורך
לשפוך בקבוקי מים ,אפילו אינם חתומים .יש דעות שונות לגבי מים חמים .לא שופכים
מים שבחביות גדולות ,אבל פותחים את הברז לזמן מועט וסוגרים (צרור החיים סעיף
רצו .ילקוט יוסף סימן ו ,ג) .יש מי שכתב שהיום אין נוהג דין שפיכת המים כלל אצל שכני
הנפטר ,וגם בבית הנפטר עצמו יש להתיר ,אלא שיש לפתוח מעט את הברזים לשפוך
מעט מהמים (ילקוט יוסף שם .חיים וחסד פרק א ,כ) .יש מי שכתב להקל הרבה בדין זה
של שפיכת המים (ערוך השלחן יורה דעה סימן שלט ,ט).
שריפת המתים
איסור חמור לשרוף את המת ,והשורפו מבטל מצות עשה של קבורת המת ,וגורם תקלה
גדולה למת ,וגורם לו ביזיון .אי קבורת המת נחשבת בתנ"ך לקללה (למשל בירמיהו ח ,ב;
יד ,טז; טז ,ד; טז ,ו) ,ושרפת המת נחשבת בתנ"ך לפשע – "כּ ֹה ָא ַמר ה' ַעל ׁ ְשל ׁ ָֹשה ּ ִפ ׁ ְש ֵעי
מוֹ ָאב וְ ַעל ַא ְר ָ ּב ָעה לֹא ֲא ׁ ִש ֶיבנּ ּו ַעל שָׂ ְרפוֹ ַע ְצמוֹ ת ֶמלֶ ְך ֱאדוֹ ם לַ ּ ִׂשיד" (עמוס ב ,א).
בגמרא מוזכר שטיטוס ציוה לשרוף את גופו ולפזר את אפרו על פני שבעה ימים ,כדי
שלא יוכל למצוא אותו אלהי היהודים (גיטין נו ,ב).
מי שציוה לשרוף את גופו ,אין שומעים לו .ואם שרפו את גופו ,אין קוברים את אפרו
בקברי ישראל .והטעם ,שאדם שבחייו לא רצה במצות הקבורה ובסגולתה ,וכפר בייעוד
של תחיית המתים ,אין בקבורתו ההכשר ליעוד התחייה – סר מעליו צלם הקדושה ,ואין
באפרו מהקדושה ,ואין בקבורתו ההכשר לתחייה (גשר החיים פרק טז פיסקה ט).
אמנם במקרא מוזכרת שרפה לגבי מלכים שמתו ,אבל השרפה שהוזכרה במקרא לגבי
המלכים לא היתה שרפת הגוף ,אלא שרפה של חפציהם שנעשתה לכבודם לאחר מותם,
ובין השאר מתוך העיקרון שאסור לשום אדם להשתמש בחפציו של המלך:
כבוד גדול נוהגים במלך ,ומשימים לו אימה ויראה בלב כל אדם ,שנאמר "שׂ וֹ ם
ָּתשִׂ ים ָעלֶ ָיך ֶמלֶ ְך" – שתהא אימתו עליך .אין רוכבים על סוסו ,ואין יושבים על
כסאו ,ואין משתמשים בשרביטו ,ולא בכתרו ,ולא באחד מכל כלי תשמישיו.
וכשהוא מת – כולם נשרפים לפניו (הלכות מלכים לרמב"ם פרק ב ,א).
"ב ׁ ָשלוֹ ם ָּתמוּת וּכְ ִמשְׂ ְרפוֹ ת ֲאבוֹ ֶת ָ
יך ַה ְּמלָ כִ ים
כך למשל מה שאמר ירמיהו הנביא לצדקיהו ְ ּ
ְ
אשֹנִ ים ֲא ׁ ֶשר ָהי ּו לְ ָפנֶ ָ
ּ
יך ֵּכן יִ שְׂ ְרפ ּו לָ ְך וְ הוֹ י ָאדוֹ ן יִ ְס ְפד ּו לָ ך" (ירמיהו לד ,ה) .וכן מה שנזכר
ָה ִר ׁ
אצל יהורם בן יהושפט "וְ לֹא ָעשׂ ּו לוֹ ַע ּמוֹ שְׂ ֵר ָפה ִּכשְׂ ֵר ַפת ֲאב ָֹתיו" (דברי הימים ב' כא ,יט).
והעניין מבואר יותר אצל אסא מלך יהודה שכתוב בו "וַ ִ ּי ְק ְ ּב ֻרה ּו ְב ִק ְבר ָֹתיו ֲא ׁ ֶשר ָּכ ָרה לוֹ
ְ ּב ִעיר דָּ וִ יד וַ ַ ּי ׁ ְש ִּכ ֻיבה ּו ַ ּב ִּמ ׁ ְש ָּכב ֲא ׁ ֶשר ִמ ּ ֵלא ְ ּבשָׂ ִמים וּזְ נִ ים ְמ ֻר ָּק ִחים ְ ּב ִמ ְר ַק ַחת ַמ ֲעשֶׂ ה וַ ִ ּישְׂ ְרפ ּו
לוֹ שְׂ ֵר ָפה ְ ּגדוֹ לָ ה ַעד לִ ְמאֹד" (שם טז ,יד) .בכולם מפורש ששרפו לכבודם ,ולא אותם.
גם בזמן המשנה נהגו לשרוף על מלכים ועל הנשיאים .כך מובא בגמרא (עבודה זרה יא,
א; מסכת שמחות פרק ח):
482
שורפין על המלכים ואין בו משום דרכי האמורי .וכשם ששורפין על המלכים,
שורפין על הנשיאים .ומה הם שורפין על המלכים? מיטתן וכלי תשמישן.
המשנ יוליעלו הלוחה לע םילהת
כך גם נפסק להלכה בשלחן ערוך "שורפין על המלכים או על הנשיאים מטתן וכלי
תשמישן ,אבל על ההדיוטות אסור" (יורה דעה סימן שמח ,א).
גם הגויים הקדמונים נהגו לשרוף על מלכיהם כחלק מפולחן עבודת האלילים ,ואותו
יום היה נחשב ליום איד (חג) שלהם .חז"ל הגדירו "כל מיתה שיש בה שריפה ,יש בה
עבודת כוכבים .ושאין בה שריפה ,אין בה עבודת כוכבים" (עבודה זרה ח ,א) .כך גם נפסק
להלכה (רמב"ם הלכות עבודת כוכבים ט ,ה) .עקב כך התעוררה בגמרא השאלה האם אין
יהם לֹא ֵתלֵ כוּ" ,דהיינו מנהגי הגויים שיש בהם חשש
בשרפה על המתים משום "ו ְּב ֻח ּק ֵֹת ֶ
עבודה זרה או מנהגים וחוקים המנוגדים ליהדות .תשובת הגמרא היתה ,שכיון ששריפה
יהם לֹא
זו מוזכרת במקרא עוד לפני שהגויים נהגו במנהג זה ,אין בכך משום "ו ְּב ֻח ּק ֵֹת ֶ
ֵתלֵ כוּ" ,כיון שמתברר שלא מהם נלמד העניין – "לאו מינייהו קא גמרינן".
להלכה פסק הרמב"ם:
• כל הכלים שזורקין על המת על המיטה הנקברת עמו ,אסורין בהנאה.
• היו אביו ואמו (של המת) מזרקין כלים בחמתן על המת ,מצוה על אחרים להצילן.
ואם הגיעו למיטה הנקברת עמו ,אין מצילין אותן.
• מלמדין את האדם שלא יהיה חבלן ולא יפסיד את הכלים וישליכם לחבלה .מוטב לתתן
לעניים ואל ישליכם לרימה ותולעה .וכל המרבה כלים על המת עובר בלא תשחית.
• מלך או נשיא שמת ,יש להן לשרוף מטתו וכל כלי תשמישו ואין בזה משום דרכי
"ב ׁ ָשלוֹ ם ָּתמוּת וּכְ ִמשְׂ ְרפוֹ ת ֲאבוֹ ֶת ָ
יך
האמורי ולא משום השחתה .שנאמר (ירמיהו לד ,ה) ְ ּ
אשֹנִ ים …יִ שְׂ ְרפ ּו לָ ְך" (הלכות אבל פרק יד ,כב – כו).
ַה ְּמלָ כִ ים ָה ִר ׁ
כעין זה נפסק גם בשלחן ערוך (שם סימן שמט ,ג – ד).
ראה בספר גשר החיים (חלק שני פרק יג) על ההבדל בין קבורה לשריפה.
ע"ע איסור הנאה ממת .אפר הנשרפים .דרכי האמורי .קבורה.
אוצר מושגים
ומעשה שמת רבן גמליאל הזקן ,ושרף עליו אונקלוס הגר (רכוש) בשבעים
מנה צורי.
תהלים על החולה ולעילוי נשמה
מנהג ישראל לומר מזמורי תהלים על כל צרה שלא תבוא ,ובמיוחד לרפואת חולה או
לעילוי נשמה .ספר תהלים מבטא את רגשות האדם בשמחה ובצער ,בעת רצון ובמצוקה,
לכן הפך ספר תהלים לספר התפילות וההודאות לבני ישראל .כל אדם יכול להביע את
רגשותיו באמצעות מזמורי התהלים .חלקים ניכרים מהתפילה מבוססים על מזמוריו,
והלווים היו שרים אותם במקדש.
כי אין לנו דבר גדול יותר מספר תהלים ,שכולל הכל :שבחים רבים לה' יתברך,
ומזמורים רבים להתעוררות לתשובה ,ובקשת מחילה וסליחה ,הכל בכתב מיד
ה' עלי השכיל .חברו דוד המלך עליו השלום ברוח הקודש .והאומר תהלים הוא
כמתפלל והוא גם כן כעוסק בתורה .כי כבר ביקש דוד המלך עליו השלום ,שיהו
מקבלים שכר הקוראים בתהלים כעוסקים בעומק התורה בנגעים ואהלות
(אוצר דינים ומנהגים ערך תהלים בשם השל"ה בספר עמוד התשובה).
483
םייחה תלחות
אוצר מושגים
תוחלת החיים
סיכוי משוער של אורך החיים .חכמי ישראל דנו בשאלה האם אורך חיי האדם קבוע
מראש או משתנה.
"בן ֵמ ָאה וְ ֶעשְׂ ִרים ׁ ָשנָ ה ָאנֹכִ י ַה ּיוֹ ם" (דברים לא ,ב) דרשה הגמרא (ראש השנה יא,
על הפסוק ֶ ּ
א) "היום מלאו ימי ושנותי .שהקדוש ברוך הוא יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום
"את ִמ ְס ּ ַפר יָ ֶמ ָיך ֲא ַמ ּ ֵלא" (שמות כג ,כו) .שבו ביום מלאו למשה
ליום ומחודש לחודש שנאמר ֶ
רבנו מאה ועשרים שנה ,וכך מקובל לומר על צדיקי עליון שנולדים ונפטרים באותו תאריך.
ועתה אדבר בעניין קץ חיי האדם ,ואומר ,כי בוראם כבר עשה להתחברותם
"את ִמ ְס ּ ַפר יָ ֶמ ָ
יך ֲא ַמ ּ ֵלא" (שמות כג ,כו) ,ואמר לאדון
זמן מסוים קצוב ,כאמרו ֶ
"הן ָק ְרב ּו יָ ֶמ ָ
יך לָ מוּת" (למשה רבנו ,דברים לא ,יד) ,ואמר לאחד
הנבראים ֵ
ָ
ָ
"כי יִ ְמלְ א ּו יָ ֶמיך וְ ׁ ָשכַ ְב ָּת ֶאת ֲאב ֶֹתיך" (לדוד המלך ,שמואל ב' ז ,יב).
החסידים ִּ
ואומר אני כי יש שהוא מוסיף על אותו הזמן וגורע ,ואין אותו הזמן לדעתי
בלתי ידוע לפניו שהוא ישאיר את הנפש בגוף ,כי ידיעתו אינה שונה מאמתת
הדבר ,אלא אותה הקצבה לדעתי הסובלת את התוספת והגרעון היא משך זמן
הכוחות אשר ניתנו בגוף שיתקיים ,והוא שמתחילת בריאתו אין ספק שהוא
בנהו בכוחות מוגבלים אם רבים ואם מעטים ,ומשך קיום אותן הכוחות הוא
הנקרא קץ חיי האדם .ויכול הוא להוסיף בהן ויתקיימו עם השבעים שלושים
אחרות ,ויכול להחלישן ולהרפותן ויתפרקו בארבעים… כי יסוד כח הגוף בנה
אותו על שבעים ,ושהוא יוסיף עליהן שלושים או יגרע מהן שלושים.
ומאין אני מחייב שיש תוספת או גרעון ,ממה שנאמר "יִ ְר ַאת ה' ּתוֹ ִסיף יָ ִמים
ו ׁ ְּשנוֹ ת ְר ׁ ָש ִעים ִּת ְקצ ְֹרנָ ה" (משלי י ,כז) ,ונאמר באחד הצדיקים "וְ ה ַֹס ְפ ִּתי ַעל
יָ ֶמ ָיך ֲח ֵמ ׁש ֶעשְׂ ֵרה ׁ ָשנָ ה" (על חזקיהו ,מלכים ב' כ ,ו) ,ואמר בהרבה מן הגמולות
"לְ ַמ ַען יַ ֲא ִריכֻ ן יָ ֶמ ָיך" (שמות כ,יא; דברים ה ,טז; ו ,ב; כה ,טו) וכל הדומה לכך,
ואמר במקצת הרשעים "וה' ִה ָּכה כָ ל ְ ּבכוֹ ר ְ ּב ֶא ֶרץ ִמצְ ַריִ ם" (שמות יב ,כט)" ,וַ ִ ּי ְהי ּו
ַה ֵּמ ִתים ַ ּב ַּמ ֵ ּג ָפה" (במדבר כה ,ט) וכדומה לכך .ואילו היו מתים לפי כח קץ ימיהם
לא היתה זו מגפה בגלל חטאיהם ,ומאומה לא נסתלק בפעולתו של פנחס
(שעצר את המגפה) .וכבר עשה הנביא את המגפה זולת קץ ימי חייו שנאמר
"אוֹ יוֹ מוֹ יָ בוֹ א וָ ֵמת אוֹ ַב ִּמלְ ָח ָמה יֵ ֵרד וְ נִ ְס ּ ָפה" (דוד אמר על שאול ,שמואל א',
כו ,י).
ואומר אני שלא כל צדיק מוסיפין על ימיו ,ולא כל רשע גורעין ,אלא לפי
רצון הבורא ולפי הצדיק .ואותם הצדיקים שלא הוסיפו להם הרי גמול העולם
הבא לפניהם ,ומי שלא נכרת מן הרשעים הרי עונש האחרית לפניהם ,כאמרו
"כי ֵעת לְ כָ ל ֵח ֶפץ וְ ַעל ָּכל ַה ַּמ ֲעשֶׂ ה ׁ ָשם" (קהלת ג ,יז).
ִּ
הנבחר באמונות ודעות ,רבי סעדיה גאון ,המאמר השישי פרק ו
484
ע"ע בהקדמת רבי עובדיה ספורנו לספר בראשית .ע"ע מיתה ואדם הראשון .מלאך
המוות.
םיתמה תייחת העירקה לע תפסות
מי שקרע על מת ,ונפטר לו קרוב נוסף .אם הוא בתוך השבעה קורע קרע אחר .לאחר
השבעה מוסיף על הקרע הראשון כלשהו .אם נפטר לו קרוב שלישי לאחר שבעה ,מוסיף
עליו כלשהו (מועד קטן כו ,ב .שלחן ערוך יורה דעה סימן שמ ,כא) .ע"ע קריעה.
אוצר מושגים
תוספת על הקריעה
תחיית המתים
לָ כֵ ן ִה ָּנבֵ א וְ ָא ַמ ְר ָּת ֲאלֵ ֶיהם כּ ֹה ָא ַמר ֲאדֹנָ י ה' ִה ֵּנה ֲאנִ י פ ֵֹת ַח ֶאת ִקבְ רוֹ ֵתיכֶ ם וְ ַה ֲעלֵ ִיתי ֶא ְתכֶ ם ִמ ִּקבְ רוֹ ֵתיכֶ ם
אתי ֶא ְתכֶ ם ֶאל ַא ְד ַמת יִ שְׂ ָר ֵאל :וִ ַיד ְע ֶּתם ִּכי ֲאנִ י ה' ְ ּבפִ ְת ִחי ֶאת ִקבְ רוֹ ֵתיכֶ ם וּבְ ַה ֲעלוֹ ִתי ֶא ְתכֶ ם
ַע ִּמי וְ ֵהבֵ ִ
ִמ ִּקבְ רוֹ ֵתיכֶ ם ַע ִּמי :וְ נָ ַת ִּתי רו ִּחי בָ כֶ ם וִ ְחיִ ֶיתם וְ ִה ַּנ ְח ִּתי ֶא ְתכֶ ם ַעל ַא ְד ַמ ְתכֶ ם וִ ַיד ְע ֶּתם ִּכי ֲאנִ י ה' דִּ ַ ּב ְר ִּתי
וְ ָעשִׂ ִיתי נְ ֻאם ה'
יחזקאל לז ,יב – יד
מכלכל חיים בחסד ,מחיה מתים ברחמים רבים ,…ומקיים אמונתו לישני עפר .מי כמוך בעל גבורות
ומי דומה לך ,מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה .ונאמן אתה להחיות מתים ,ברוך אתה ה' מחיה
המתים.
תפילת שמונה עשרה
אחד משלושה עשר עקרי האמונה שיסד הרמב"ם ,שנתקבלו בכל ישראל .והוא להאמין
שתהיה תחיית המתים בעת שיעלה רצון מאת הבורא ,ואז יקומו המתים מקברם לחיים
(סוף ההקדמה לפרק חלק).
הרמב"ם ייחד אגרת מיוחדת לעניין זה הנקראת אגרת תחיית המתים ,וציין בה שהתורה
לא הזכירה במפורש את תחיית המתים ,אולם יש במקרא רמזים לתחיית המתים :בשירת
חנה (שמואל א' ב ,ו) "ה' ֵמ ִמית ו ְּמ ַח ֶ ּיה מוֹ ִריד ׁ ְשאוֹ ל וַ ָ ּי ַעל" .בחזון העצמות היבשות של
יחזקאל המצוטט לעיל .בישעיהו (כו ,יט) "יִ ְחי ּו ֵמ ֶת ָ
יך נְ ֵבלָ ִתי יְ קוּמוּן ָה ִקיצ ּו וְ ַר ְּננ ּו ׁשֹכְ נֵ י ָע ָפר
ִּכי ַטל אוֹ רֹת ַט ּ ֶל ָך וָ ָא ֶרץ ְר ָפ ִאים ַּת ּ ִפיל" .ובמיוחד בספר דניאל (יב ,ב) "וְ ַר ִ ּבים ִמ ְ ּי ׁ ֵשנֵ י ַא ְד ַמת
ָע ָפר יָ ִקיצ ּו ֵא ּ ֶלה לְ ַח ֵ ּיי עוֹ לָ ם וְ ֵא ּ ֶלה לַ ֲח ָרפוֹ ת לְ ִד ְראוֹ ן עוֹ לָ ם" וכן בפסוק החותם את הספר
"וְ ַא ָּתה לֵ ְך לַ ֵּקץ וְ ָתנו ַּח וְ ַת ֲעמֹד לְ ג ָֹרלְ ָך לְ ֵקץ ַה ָ ּי ִמין".
עיקרון יסודי זה נאמר בכל הנוסחים של תפילת שמונה עשרה ,כשיא גבורותיו של רבונו
של עולם.
רק הצדיקים יחיו בתחיית המתים ,ולא הרשעים .לכן נאמר לדניאל "וְ ַר ִ ּבים ִמ ְ ּי ׁ ֵשנֵ י ַא ְד ַמת
"א ּ ֶלה לְ ַח ֵ ּיי עוֹ לָ ם וְ ֵא ּ ֶלה לַ ֲח ָרפוֹ ת לְ ִד ְראוֹ ן עוֹ לָ ם".
ָע ָפר יָ ִקיצוּ" ולא כולם .גם מאלו שיקומוֵ ,
"מ ִתים ַ ּבל יִ ְחי ּו ְר ָפ ִאים ַ ּבל יָ ֻקמ ּו לָ כֵ ן ּ ָפ ַק ְד ָּת וַ ַּת ׁ ְש ִמ ֵידם וַ ְּת ַא ֵ ּבד ָּכל
גם ישעיהו אמר (כו ,יד) ֵ
זֵ כֶ ר לָ מוֹ ".
מצינו במקרא תופעות של החיאת המת על ידי נביאים :אליהו החיה את בנה של האשה
האלמנה (מלכים א' יז ,יז – כד); אלישע החיה את בן האשה השונמית (מלכים ב' ד,
לב – לז); כשהשליכו איש שמת לקבר אלישע ,ועצמותיו נגעו בעצמות אלישע ,חיה
האיש וקם על רגליו (שם יג ,כא).
485
םיתמה תייחת
אוצר מושגים
איוב אמר ביטויים שעליהם אמרו חכמים (בבא בתרא טז ,א) שאיוב כפר בתחיית המתים:
ָּכלָ ה ָענָ ן וַ ֵ ּילַ ְך ֵּכן יוֹ ֵרד ׁ ְשאוֹ ל לֹא יַ ֲעלֶ ה (ז ,ט).
ִּכי יֵ ׁש לָ ֵעץ ִּת ְקוָ ה ִאם יִ ָּכ ֵרת וְ עוֹ ד יַ ֲחלִ יף וְ יֹנַ ְק ּתוֹ לֹא ֶת ְחדָּ ל:
ִאם יַ זְ ִקין ָ ּב ָא ֶרץ ׁ ָש ְר ׁשוֹ ו ֶּב ָע ָפר יָ מוּת ִ ּגזְ עוֹ :
יח ַמיִ ם יַ ְפ ִר ַח וְ ָעשָׂ ה ָק ִציר ְּכמוֹ נָ ַטע:
ֵמ ֵר ַ
וְ גֶ ֶבר יָ מוּת וַ ֶ ּי ֱחלָ ׁש וַ ִ ּיגְ וַ ע ָא ָדם וְ ַא ּיוֹ … :
וְ ִא ׁיש ׁ ָשכַ ב וְ לֹא יָ קוּם ַעד ִ ּבלְ ִּתי ׁ ָש ַמיִ ם לֹא יָ ִקיצ ּו וְ לֹא יֵ עֹר ּו ִמ ּׁ ְשנָ ָתם… :
יפ ִתי( :יד ,ז – יד)
ִאם יָ מוּת ֶ ּג ֶבר ֲהיִ ְחיֶ ה ָּכל יְ ֵמי ְצ ָב ִאי ֲאיַ ֵחל ַעד בּ וֹ א ֲחלִ ָ
הגמרא (סנהדרין צ ,ב – צא ,א) מביאה הוכחות נוספות לעניין תחיית המתים מן
המקראות ,וכן דיונים וויכוחים שהיו לחכמי ישראל בעניין זה עם אומות העולם.
יש מחלוקת עקרונית לגבי השלמות הנצחית באחרית הימים .לפי הרמב"ם המתים יחיו,
וימותו שוב לאחר תחיית המתים .בהתאם לשיטתו העקרונית ,שאין אפשרות לנצחיות
בגוף ,כיון שהגוף חומרי ואין לחומריות ממד נצחי .השלמות הנצחית תהיה לנשמה בלי
הגוף .לעומת זאת ,גישת רבי סעדיה גאון ,גישת הרמב"ן והרמח"ל המיצגים את שיטת
חכמי הקבלה היא ,שלאחר המיתה הגוף אמנם נרקב ומתכלה .אבל לעתיד לבוא בתחיית
המתים הגוף יזדכך ויוכל לזכות לחיי נצח .כלומר שהנצחיות תהיה לגוף ולנשמה גם יחד.
הרמב"ן מתייחס לדעת הרמב"ם בהרחבה ובכבוד (בסוף חיבורו תורת האדם) ,למרות
מחלוקתם בעניין .הרמב"ן מסכם" :והכל מודים בתחיית המתים …זולתי דעת הרב רבי
משה (הרמב"ם) שנותנת קצבה לזמן התחיה ,ומחזיר הכל לעולם הנשמות .ואנו מקיימים
אנשי התחיה לעדי עד ,מימות תחיית המתים עד לעולם הבא שהוא עולם שכולו ארוך".
(ע"ע בספרי הרמח"ל "דרך ה' " חלק ראשון פרק שלישי" ,דעת תבונות" סימן סו – עה).
גם הראב"ד משיג על הרמב"ם ,ומביא הוכחות מהגמרא שתחיית המתים היא גם לגוף
ולא רק לנשמה (הלכות תשובה פרק ח ,ב).
אמנם היתה דעה שתחיית המתים המוזכרת במקרא אינה כפשוטה אלא היא משל וסמל
להחיאת השלטון ולתחיית האומה .רבי סעדיה גאון מבאר באריכות מדוע יש להבין את
הפסוקים במשמעותם הפשוטה של תחיית המתים ממש ,בעולם הזה ,ומוכיח זאת
מפסוקי יחזקאל ודניאל .רבי סעדיה גאון דן שם בהרחבה על נושאים רבים הקשורים
לתחיית המתים :מי יקומו וכיצד יקומו ,האם יאכלו ישתו ויתחתנו ,אם לא ימותו לאחר
התחייה כיצד יעברו לעולם הבא ,האם יכירו זה את זה ,כיצד תכיל הארץ את כולם ,האם
יוכלו לחטוא ואם יקבלו גמול על מעשיהם .ותשובת כל אלו העניינים הנכבדים חורגת
ממסגרת זו ,ומבקשי הדעת יוכלו לראות את הדברים במקורם (הנבחר באמונות ודעות,
רבי סעדיה גאון ,המאמר השביעי כולו).
אחד מטעמי הקבורה ,הוא לחיזוק האמונה בתחיית המתים:
486
שחיבוב קבורת המת הוא לשני טעמים …והטעם השני והוא החזק והצריך
לאמונתנו בתחיית המתים כי אילו היו משליכין גוף האדם המת כאחת
הנבלות ,היו בני אדם אומרים "נִ ְמ ׁ ַשל ַּכ ְ ּב ֵהמוֹ ת נִ ְדמוּ" ,ולא היו מקבלין אמונת
םיכירכת וילבא והופכת
אוצר מושגים
התחייה כמו שהן מקבלין עם קבורתו ,בראותם כי יבנו לו בית וילבישנו וכל
שכן בראותם כי יקברוהו אצל אבותיו ובני משפחתו להיות עתידים לעמוד
יחד בני המשפחה .ולקיים זאת האמונה ההכרחית נכתב בתורה מה שבא
בקבורת האבות ובקפדנותם במקום קבורתם וְ ׁ ָשכַ ְב ִּתי ִעם ֲאב ַֹתי ,ורבותי ז"ל
אמרו על זה למה האבות תובעין ומחבבין קבורת ארץ ישראל? אמר רבי
"א ְת ַה ּ ֵל ְך לִ ְפנֵ י ה' ְ ּב ַא ְרצוֹ ת ַה ַח ִ ּיים" (תהלים קטז ,ט) ,נמצא
פלוני דברים בגוֶ ,
שהכוונה היא לאמונת התחייה לחזק האמונה הזאת ,אמרו עתידין צדיקים
שיעמדו בלבושיהן ולא על כל אדם אמרו רק על הצדיקים ,ועל הדרך הזה
היא ההקפדה ברוב כבוד גופות המתים (כלבו סימן קיד).
בספר פני ברוך בסופו מובא מאמר תחיית המתים הדן בנושא ומביא מקורות נוספים.
ע"ע נשמה.
תיקון אלמנה
תפילה שמתפלל אדם שנושא אלמנה ,ורוצה למנוע מעצמו חשש מרוחו של בעלה
הראשון .תיקון אלמנה נאמר במניין .במהלכו החתן נודב צדקה עבור נשמת הבעל
הראשון המנוח ,ומבקש מבית הדין שיסכימו ויצהירו שרוח הנפטר תסתלק מאשתו,
ולא תזיק את הבעל החדש ואת האישה .לאחר מכן לומדים משניות ואומרים קדיש
לעילוי נשמת הנפטר .נוסח תיקון אלמנה מאת הרב שלום שרעבי (הרש"ש) מובא בבתים
לבדים ,סוף סימן כא ,ובספר לשון חכמים חלק ב ,בשם רבי יוסף חיים מבגדד .ראה גם
ציץ אליעזר חלק ז ,סימן מט ,ה.
תכפוהו אבליו
מושג הלכתי .מי שארעו לו כמה מקרים של פטירת קרוביו בתכיפות ,ובטרם סיים תקופת
אבלות אחת ,היה צריך להתחיל אבלות מחדש על קרוב אחר שנפטר ,מונה שבעה למת
האחרון ,ועולה לו גם למניין השבעה על המת הראשון (שלחן ערוך יורה דעה סימן
שעה ,יא) .יש כמה הקלות בהלכה למי שתכפוהו אבליו .אם הכביד שערו יכול להסתפר
בשינוי – על ידי תער ולא במספריים .לאחר שעברו השבעה מהאבלות הראשונה יכול
לכבס כסותו במים (בלבד) אף על פי שממשיך את השבעה על המת השני; וכן הדין אם
ארעה לו אבלות סמוך לשבוע שחל בו תשעה באב ,רוחץ בצונן ולא בחמין (מועד קטן יז,
ב .מסכת שמחות פרק ד ,ט .רמב"ם הלכות אבל פרק ו ,יג .שלחן ערוך אורח חיים סימן
תקנא ,טו; יורה דעה סימן שפט ,א .שצ ,ג).
תכריכים
בגדים שעושים לגוף המת ובהם כורכים וקוברים את המת .בארמית נקראים התכריכים
בלשון מליצה "זוודתא" (מועד קטן כז ,ב) המקבילה למלה העברית "זיווד" ,כלומר צידה
לדרך למתים (רש"י מסכת עבודה זרה ,יז ,א).
487
םיכירכת
אוצר מושגים
מתחילה היו נוהגים לעשות התכריכים מבגדים יקרים לכבוד המת ,מנהג שעורר קושי
רב:
בראשונה היתה הוצאת המת קשה לקרוביו יותר ממיתתו ,עד שהיו מניחים
אותו ובורחים .עד שבא רבן גמליאל ונהג קלות ראש בעצמו וציוה להוציאו
בכלי פשתן ,ונהגו כל העם אחריו להוציא בכלי פשתן (מועד קטן שם;
כתובות י ,ב).
ובאמת מצינו שעני אחד נאלץ לקבור את בתו במחצלת של קנים (ברכות יח ,ב) .מאז
רבן גמליאל המנהג לקבור בבגדי פשתן לבנים וגם החוטים הם של פשתן לבן ,וכך פסק
הרמב"ם "ומלבישין אותו תכריכין תפורין בחוט של פשתן לבנים ,ולא יהיו דמיהן יקרים"
(הלכות אבל ד ,א) .בגדי לבן מסמלים פשטות ,ישרות וטוהר .המקובלים השוו את עניין
בגדי הפשתן הלבנים לבגדי הכהנים ,ולבגדי כהן גדול ביום הכיפורים .על פי הקבלה יש
עניין גדול בלבישת בגדי פשתן בלבד ללא בד אחר ,גם כדי להגן על הנפטר מכוחות
הטומאה (מעבר יַ בּ ֹק מאמר שפת אמת פרק כג .הקונטרס היחיאלי בית עולמים פרק ב).
דע שיש סוד גדול בלבישת בגד פשתן ,שכל הנפטר שנתלבש בבגדי פשתן
אפילו נפטר בחוץ לארץ ,כל קטיגור נעשה סניגור( …ילקוט הראובני פרשת
מקץ מובא בפתחי תשובה סימן שנב ,ב).
וישמע העם וצדיק יכין לו בחיים תכריכים של פשתן דווקא בלי תערובת מין
אחר .ויהיו המעות שקונה בהן התכריכים מיגיע כפו ולא יתערב בהן ערוב
מעושק חס ושלום ,כלל וכלל לא (מנחם אבלים אות ת' ערך תכריכים ,בשם
רבי משה קורדובירו).
הרב קורדובירו מדגיש תחילה הקפדה על עניין טכני :שלא יתערבב בפשתן מין אחר.
לאחר מכן משוה הרב ומתייחס לעניין עקרוני – שלא יתערבב כסף "לא כשר" בקניית
התכריכים .הטוהר בבגד ,בא לידי ביטוי גם בטוהר המידות.
במקום שאין בד פשתן או שהוא יקר ,מלבישים בבד לבן פשוט וזול( ,וכך המנהג היום
ברוב המקומות ,זולתי מי שמבקשים בשבילו תכריכי פשתן במיוחד) .עשיר שציוה
להלבישו בבגדים יקרים אין שומעים לו:
ואסור לקבור בתכריכין של משי ובגדים המוזהבין הרקומין אפילו לנשיא
בישראל ,שזהו גסות הרוח והשחתה ומעשה עובדי כוכבים (רמב"ם הלכות
אבל פרק ד ,ב).
כך גם פסק השלחן ערוך להלכה" :אין קוברים המת בתכריכים יקרים אפילו לנשיא
שבישראל" (יורה דעה סימן שנב ,א).
488
תניא ר' נתן אומר כסות היורדת עם האדם לשאול היא עולה עמו לעתיד
"ת ְת ַה ּ ֵפ ְך ְּכח ֶֹמר חוֹ ָתם וְ יִ ְתיַ ְ ּצב ּו ְּכמוֹ לְ בו ּׁש" (מסכת
לבא ,שנאמר (איוב לח ,יד) ִּ
שמחות סוף פרק ט).
םיכירכת
הרמב"ן (תורת האדם ,עניין ההוצאה עמוד צה) צטט את דברי רבי ינאי וכתב שנהגו העם
בתכריכים לבנים וכן ראוי לעשות .כך גם פסקו בטור ובשלחן ערוך (שם סימן שנב ,ב).
המקובלים הסבירו שהתכריכים צריכים להיות לבנים כיון שהלבן מורה על הרחמים
"אם יִ ְהי ּו ֲח ָט ֵאיכֶ ם ַּכ ּׁ ָשנִ ים ַּכ ּׁ ֶשלֶ ג יַ לְ ִ ּבינוּ" .וכיון
העליונים ,וגם על כפרת העוון ,כמו שנאמר ִ
שגם המיתה מכפרת ,מרמזים התכריכים הלבנים על הכפרה( .ע"ע בקונטרס היחיאלי
שם פרק ג שהביא שבעה טעמים ללבנים דווקא ,ובפרק יב האריך מדוע יש לאסור שחור
כיון שמלמד על מידת הדין).
המנהג לתפור את התכריכים בידיים ,ותופרות אותם נשים (מפני שהאשה הביאה
מיתה לעולם) .ומדקדקים שהנשים התופרות תהיינה זקנות וטהורות שכבר לא צריכות
טבילה.
התכריכים צריכם להיות נקיים מכל כתם ולכלוך .לא עושים בהם שפה לבגד ולא כיס
(כדי להראות שהנפטר אינו יכול לשאת עמו דבר לקברו) .אין עושים בהם קשר אלא
עניבה ,להראות שזהו בגד ארעי עד התחיה .תכריכי הגברים והנשים זהים .לילדים קטנים
אין מלבישים תכריכים אלא כורכים אותם בסדין לבן (גשר החיים פרק יב ,ו ,ב).
שמונה לבושים הם (ובכהן עוד אחד) .וסדר הלבשתם.1 :מצנפת.2 .חגור הנקרא "טלית
קטן" .3 .מכנסיים.4 .כתונת.5 .מעיל.6 .סובב שהוא סדין ארוך ורחב שנכרך סביב הנפטר
ונקשר בשלושה קשרים זמניים עד הקבורה .בשלב זה שמים מעט עפר על העיניים על
ידי הבנים ,ואומרים "וְ יוֹ ֵסף יָ ׁ ִשית יָ דוֹ ַעל ֵעינֶ ָ
יך" .אם אין בנים ,שמים אנשי החברה קדישא
"כי ָע ָפר ַא ָּתה וְ ֶאל ָע ָפר ָּת ׁשוּב".7 .מסוה על הפנים .8 .מטלית מרובעת
עצמם ואומרים ִּ
על הראש והעיניים הנקראת "טלית גדול" .לכהן מוסיפים גם כפפות על הידיים ,ובזמן
הלבשתם אומרים את פסוקי ברכת כהנים.
אוצר מושגים
אמר רבי ינאי לבניו :בני ,אל תקברוני לא בכלים (בגדים) לבנים ולא בכלים
שחורים .בלבנים לא ,שמא לא אזכה (לגן עדן) ואהיה כחתן בין אבלים.
בשחורים לא ,שמא אזכה ואהיה כאבל בין חתנים .אלא בבגדים האולירין
(צבועים קצת) (שבת קיד ,א).
והנה כל בגדי הלבשתו הם כבגדי כהונה ,ורק אבנט לא עושים שבאבנט צריך
חגירה וקשר ,ובתכריכי המת אין עושים שום קשר וחגירה .והטעם שבחיותו
כל נפש רוח ונשמה שלו קשורים ומחוברים …אשר לא כן בפטירתו מהעולם
הזה נפרדו נפש רוח ונשמה וכל אחת הלכה למקומה( …הקונטרס היחיאלי
בית עולמים פרק ה .עיין שם באריכות שמביא טעם לכל בגד מהתכריכים
ומשמעותו).
בשעת ההלבשה אומרים פסוקים" :נֵ ְרדְּ וְ כַ ְרכּ ֹם ָקנֶ ה וְ ִק ָּנמוֹ ן ִעם ָּכל ֲע ֵצי לְ בוֹ נָ ה מֹר וַ ֲא ָהלוֹ ת
אשי ְבשָׂ ִמים" (שיר השירים ד ,יד) .בשעת הלבשת המכסה הנקרא "טלית גדול"
ִעם ָּכל ָר ׁ ֵ
ישנִ י ִ ּבגְ ֵדי יֶ ׁ ַשע ְמ ִעיל ְצ ָד ָקה יְ ָע ָטנִ י
אומרים" :שׂ וֹ שׂ ָאשִׂ ישׂ ַ ּבה' ָּתגֵ ל נַ ְפ ׁ ִשי ֵ ּבאל ַֹהי ִּכי ִהלְ ִ ּב ׁ ַ
ֹאשוֹ
יה" (ישעיהו סא ,י)" .וָ א ַֹמר יָ שִׂ ימ ּו ָצנִ יף ָטהוֹ ר ַעל ר ׁ
ֶּכ ָח ָתן יְ כַ ֵהן ּ ְפ ֵאר וְ כַ ַּכ ּ ָלה ַּת ְעדֶּ ה כֵ לֶ ָ
ְ
"כי כָ ָא ֶרץ
ֹאשוֹ וַ ַ ּילְ ִ ּב ׁ ֻשה ּו ְ ּבגָ ִדים ו ַּמלְ ַאך ה' ע ֵֹמד" (זכריה ג ,ה)ִּ .
וַ ָ ּישִׂ ימ ּו ַה ָ ּצנִ יף ַה ּ ָטהוֹ ר ַעל ר ׁ
489
ןושארה םויב ןיליפת םימשה ןמ ומחונת
אוצר מושגים
יח ְצ ָד ָקה ו ְּת ִה ּ ָלה נֶ גֶ ד ָּכל ַהגּ וֹ יִ ם" (ישעיהו
יח ֵּכן ֲאדֹנָ י ה' יַ ְצ ִמ ַ
יה ַת ְצ ִמ ַ
ּתוֹ ִציא ִצ ְמ ָח ּה וּכְ גַ ָּנה זֵ רו ֶּע ָ
ָ
ָ
ית ְּכגַ ן ָרוֶ ה וּכְ מוֹ ָצא
סא ,יא)" .וְ נָ ֲח ָך ה' ָּת ִמיד וְ ִהשְׂ ִ ּב ַיע ְ ּב ַצ ְח ָצחוֹ ת נַ ְפ ׁ ֶשך וְ ַע ְצמ ֶֹתיך יַ ֲחלִ יץ וְ ָהיִ ָ
ימיו" (ישעיהו נח ,יא) .הכוונות שיש לכוון על פי הקבלה מפורטות
ַמיִ ם ֲא ׁ ֶשר לֹא יְ כַ ְּזב ּו ֵמ ָ
בספר מעבר יַ בּ ֹק (מאמר שפתי רננות פרקים יב – יד .גשר החיים פרק י פיסקה ד).
יש שמצוים לתת בין התכריכים שלושה בדי הדס ויש השמים אזוב בין התכריכים או
ברחיצה (הקונטרס היחיאלי בית עולמים פרק טו; טו ,יט).
לאחר ההלבשה בתכריכים ,מכסים נפטר גבר בטלית מצויצת עד קברו ,ושם מסירים
אותה ממנו .אין קוברים את הנפטר בטלית .אשה כורכים בסדין לבן.
מי שנהרג והדם בלוע בבגדיו ,קוברים הבגדים עמו .ומי שנהרג על ידי רוצחים ,קוברים
אותו כמו שהוא לבוש ,ומכסים התכריכים על בגדיו כדי לעורר נקמת ה' לנקום נקמתו.
מנהג בני תימן שמלבישים את הנפטר בבגדיו החשובים שהיה לובשם בשבת ויום טוב,
לסימן אמונה בתחיית המתים ,ולא יהיו יקרים יותר מדי .ומעל בגדים אלו עוטפים אותו
בתכריכים של בד לבן (באר לחי רואי סימן סג ,על פי ספר ענף עץ אבות עמוד תרצז).
יש שמכינים התכריכים בעודם בחיים כדי שיזכרו יום המיתה ויחזרו בתשובה ,כפסוק
"בכָ ל ֵעת יִ ְהי ּו ְבגָ ֶד ָ
יך לְ ָבנִ ים" ,ועל דרך מה שאמרו חכמים במסכת אבות
בקהלת (ט ,ח) ְ ּ
"שוב יום אחד לפני מיתתך".
כנראה שהיה מנהג בישראל להנעיל נעלים למתים .ביבמות (קד ,א) מוזכר מנעל של זקן
העשוי לכבודו ,ופירש רש"י :לתכריכי מיתה .בירושלמי כלאים (פרק ט ,ג) מוזכר שרבי
ירמיה ציוה לקברו במנעליו (אף על פי שקשה להביא ראייה מרבי ירמיה שגם ציוה לקברו
על צדו ,בניגוד לקבורה המקובלת בישראל על הגב .וכן ציוה לתת מקלו בידו ,ואין נוהגים
כך כיום .אמנם בשו"ת חתם סופר (יורה דעה סימן קעה) למד מכאן מקור שנותנים ביד
הנפטר שרביטים (געפליך) אך כאמור אין נוהגים כך כיום) .יש מי שרצה ללמוד מכאן
על מקור המנהג שלא להשתמש במנעלים של מת ,שמא הוקצו לתכריכים והם אסורים
בהנאה (כל בו על אבלות עמוד 91בהערה).
ע"ע חפצי הנפטר .טהרה .ציצית בתכריכי המת .תחיית המתים.
תנוחמו מן השמים
נוסח ניחום האבלים על פי מנהג עדות תימן .ע"ע ניחום אבלים.
תנצב"ה
ע"ע ראשי תבות.
תפילין ביום הראשון
490
אסור לאבל להניח תפילין ביום הראשון .איסור זה נלמד מיחזקאל הנביא שנאמר לו
"פ ֵא ְר ָך ֲחבוֹ ׁש ָעלֶ ָ
יך" (כד ,יז) .ולמדו שדווקא ליחזקאל הנביא נאמרה הוראת שעה כזו,
ְּ
אבל שאר אבלים אסורים בהנחת תפילין (מועד קטן טו ,א) .וכמה הסברים נאמרו בעניין
םירבא תמורת
אוצר מושגים
זה :משום כבוד התפילין ,שהאבל מעולל בעפר קרנו ,ואין זה פאר לתפילין (רש"י כתובות
ו ,א) .או שלפי שכשמתפאר בתפילין ,מראה בעצמו שאינו אבל (רש"י סוכה כה ,א).
דהיינו ,התפילין מסמלים חירות כבוד והדר .העומדים בניגוד גמור לצער וליגון העוטפים
וכורכים את האוננים .חז"ל גם התייחסו לניגוד בין המילים "פאר" ו"אפר" ,המורכבות
מאותן אותיות ויש ביניהן ניגוד משמעויות .התפילין הן פאר לעומת האונן המסומל
באפר .כך על פי הפסוק בישעיהו (סא ,ג) – "לָ שׂ וּם לַ ֲא ֵבלֵ י ִצ ּיוֹ ן לָ ֵתת לָ ֶהם ּ ְפ ֵאר ַּת ַחת
ֵא ֶפרֶ ׁ ,ש ֶמן שָׂ שׂ וֹ ן ַּת ַחת ֵא ֶבלַ ,מ ֲע ֵטה ְת ִה ּ ָלה ַּת ַחת רו ַּח ֵּכ ָהה" .ויש אומרים שהטעם מפני
שאין האבל יכול לכוון דעתו למצות תפילין לפי שהוא טרוד באבלו ,ואסור להניח תפילין
כשלא מכוון דעתו .ומאידך אינו יכול לכוון דעתו לתפילין שהרי מצוותו להתאבל (מלא
הרועים).
תרומת אברים
ראה בהרחבה בפרק נח – תרומת אברים והשתלות ,מעמוד .276
491
מי שברך לחולה ,שינוי והוספת שם לחולה 495……………………………………….
תפילות שאומרים בהתקרב הקץ 497…………………………………………………….
נשמת כל חי 497………………………………………………………………………….
אלהי נשמה ,אתה גבור 499…………………………………………………………..
פיטום הקטורת 500……………………………………………………………………..
ברכת כהנים ,שמע ישראל ,וידוי 502………………………………………………
מסירת מודעה 503……………………………………………………………………….
שלושה עשר עיקרי האמונה ,אדון עולם 504……………………………………
אנא בכח ומזמורי תהלים 505………………………………………………………..
בקורי קברים ואזכרות 507……………………………………………………………………
מזמורי התהלים שאומרים בבית הקברות 507………………………………….
מזמור קי"ט – "אלפא ביתא" 511……………………………………………………
אותיות נשמה 518……………………………………………………………………….
קדיש יתום 520………………………………………………………………………………….
נוסחים לאזכרה 522……………………………………………………………………………
אל מלא רחמים 522……………………………………………………………………..
יזכור לקרובים 522……………………………………………………………………….
לקדושי השואה 523……………………………………………………………………..
לחיילי צה"ל 524………………………………………………………………………….
השכבות 525……………………………………………………………………………………..
תפילות לפני ואחרי הלימוד 527……………………………………………………………
משניות אותיות נשמ"ה 531…………………………………………………………………
רשימת פרקי משנה לפי סדר א – ב 533…………………………………………………
הלוחל םש תפסוהו יוניש ,הלוחל ךרבש ימ
לאיש
הרֹן ָ ּדוִ ד ו ְּׁשלֹמֹה,
משה וְ אַ ֲ
ִמי ׁ ֶש ּ ֵב ַר ְך אֲ בוֹ ֵתינ ּו אַ ְב ָרהָ ם י ְִצחָ ק וְ יַעֲ קֹבֶ ׁ ,
ָש ָֹרה ִר ְב ָקה ָרחֵ ל וְ לֵ אָ ה ,הוּא יְבָ ֵר ְך וִ ַיר ּ ֵפא אֶ ת הַ חוֹ לֶ ה (פלוני בן פלוני),
ַּבעֲ בוּר ש(פלוני בן פלוני) י ּ ִֵתן ְצ ָד ָקה ְ ּב ִלי נ ֶֶדר ַּבעֲ בוּרוֹ ּ ִ .ב ְשֹכַ ר זֶה הַ ָּקדוֹ ׁש
ָּברו ְּך הוּא י ְַמ ּ ֵלא ַרח ֲִמים ָעלָ יו ְלהַ ח ֲִלימוֹ ו ְּל ַר ּ ְפאֹתוֹ ,ו ְּלהַ חֲזִ יקוֹ ו ְּלהַ חֲיוֹ תוֹ ,
פרקי תפילה אזכרה ולימוד
מי שברך לחולה ,שינוי והוספת שם לחולה
ידיו
לו ְמהֵ ָרה ְרפוּאָ ה ְׁשלֵ ָמה ִמן הַ ּ ׁ ָש ַמיִם ְלכָ ל אֵ בָ ָריו ו ְּלכָ ל ִ ּג ָ
ִשלַ ח ֹ
וְ י ְׁ
ִש ָֹראֵ לְ ,רפוּאַ ת הַ ּנֶפֶ ׁש ו ְּרפוּאַ ת הַ ּגוּף[ .בשבת – ׁ ַש ָּבת
ְ ּבתוֹ ְך ְׁשאָ ר חוֹ לֵ י י ְ
ִהיא ִמ ִל ְז ּעוֹ ק ו ְּרפוּאָ ה ְקרוֹ בָ ה לָ בוֹ א[ ].ביום טוב – י ּוֹ ם טוֹ ב הוּא ִמ ִל ְז ּעוֹ ק
ֹאמר אָ ֵמן.
ו ְּרפוּאָ ה ְקרוֹ בָ ה לָ בוֹ א ].הַ ְׁש ּ ָתא ַּבעֲ גָלָ א ו ִּבזְ ַמן ָק ִריב וְ נ ַ
כשמוסיפים שם אומרים תחילה ל"ז מזמורי תהלים אלו :כ ,ו ,ט ,יג ,טז ,יז ,יח ,כב,
כג ,כה ,ל ,לא ,לב ,לג ,לו ,לז ,לח ,לט ,מא ,מט ,נה ,נו ,סט ,פו ,פח ,פט ,צ ,צא ,קב ,קג,
קד ,קז ,קטז ,קיח ,קמב ,קמג ,קכח .אחר כך יאמרו ממזמור קיט – "אלפא ביתא" ,את
אותיות שמו של החולה ,ואחר כך את אותיות קר"ע שט"ן.
הוספת שם לכתחילה עושים בעשרה אנשים
וְ אַ ף ִאם נִ גְ זַר ָעלָ יו ְ ּבבֵ ית ִ ּדינְ ָך הַ ֶ ּצ ֶדק ׁ ֶשיָּמוּת ֵמח ִֹלי זֶהִ ,ה ּנֵה ַר ּבוֹ ֵתינ ּו
הַ ְ ּקדוֹ ִׁשים אָ ְמר ּו ְׁשל ׁ ָֹשה ְ ּדבָ ִרים קוֹ ְר ִעים ְ ּגזַר ִ ּדינוֹ ׁ ֶשל אָ ָדם ,וְ אֶ חָ ד
שם ׁ ֶשל הַ חוֹ לֶ ה .וְ ִקי ּ ְַמנ ּו ִ ּד ְב ֵריהֶ ם וְ נִ ְׁש ּ ַת ּנָה
ֵמהֶ ם ִׁש ּנוּי הַ ּ ׁ ֵשם ׁ ֶשי ׁ ְַּש ּנ ּו הַ ּ ׁ ֵ
ְׁשמוֹ ִ ּכי אַ חֵ ר הוּא .וְ ִאם ַעל (פלוני בן פלוני – השם הישן) נִ גְ זַר הַ ִ ּדיןַ ,על
(פלוני בן פלוני – השם החדש) לֹא נִ גְ זַר ,לָ כֵ ן אַ חֵ ר הוּא וְ אֵ ינוֹ הוּא הַ ִ ּנ ְק ָרא
ִש ּ ַת ּנֶה ְ ּגזַר הַ ִ ּדין ֵמ ָעלָ יו,
אשוֹ ן .ו ְּכ ׁ ֵשם ׁ ֶש ִ ּנ ְׁש ּ ַת ּנָה ְׁשמוֹ ֵ ּ ,כן י ְׁ
ַּב ּ ׁ ֵשם הָ ִר ׁ
יתה ְלחַ י ִּים ,ו ִּמ ּ ַמחֲלָ ה ִל ְרפוּאָ ה ְׁשלֵ ָמה
ִמ ִ ּדין ְל ַרח ֲִמים ,ו ִּמ ִּמ ָ
ל(פלוני
בן פלוני – השם החדש)ּ ְ ,ב ׁ ֵשם ָּכל הַ ּ ׁ ֵשמוֹ ת הַ ְ ּכתו ִּבים ְ ּבסֵ פֶ ר ּתוֹ ָרה זֶה,
ו ְּב ׁ ֵשם ָּכל הַ ּ ַמ ְלאָ ִכים הַ ְּממוּנִ ים ַעל ָּכל הָ ְרפוּאוֹ ת וְ הַ הַ ָ ּצלוֹ ת ִּת ְׁשלַ ח
ְמהֵ ָרה ְרפוּאָ ה ְׁשלֵ ָמה ל(פלוני בן פלוני – השם החדש) ,וְ ַתאֲ ִר ְ
יך י ָָמיו ו ְּׁשנוֹ ָתיו
495
הלוחל םש תפסוהו יוניש ,הלוחל ךרבש ימ
פרקי תפילה אזכרה ולימוד
ימים ,וִ יבָ לֶ ה ְ ּבטוֹ ב י ָָמיו ְ ּברֹב עֹז וְ ׁ ָשלוֹ ם ֵמ ַע ּ ָתה וְ ַעד עוֹ לָ ם ,אָ ֵמן
ַּב ְ ּנ ִע ִ
סֶ לָ ה.
לאשה
הרֹן ָ ּדוִ ד ו ְּׁשלֹמֹה,
משה וְ אַ ֲ
ִמי ׁ ֶש ּ ֵב ַר ְך אֲ בוֹ ֵתינ ּו אַ ְב ָרהָ ם י ְִצחָ ק וְ יַעֲ קֹבֶ ׁ ,
ָש ָֹרה ִר ְב ָקה ָרחֵ ל וְ לֵ אָ ה ,הוּא יְבָ ֵר ְך וִ ַיר ּ ֵפא אֶ ת הַ חוֹ לַ ה (פלונית בת פלונית),
ַּבעֲ בוּר ש(פלוני בן פלוני) י ּ ִֵתן ְצ ָד ָקה ְ ּב ִלי נ ֶֶדר ַּבעֲ בו ָּר ּהּ ִ .ב ְשֹכַ ר זֶה הַ ָּקדוֹ ׁש
יק ּה
ימ ּה ו ְּל ַר ּ ְפא ָֹת ּה ,ו ְּלהַ חֲזִ ָ
ָּברו ְּך הוּא י ְַמ ּ ֵלא ַרח ֲִמים ָעלֶ יהָ ְלהַ ח ֲִל ָ
ִשלַ ח לָ ּה ְמהֵ ָרה ְרפוּאָ ה ְׁשלֵ ָמה ִמן הַ ּ ׁ ָש ַמיִם ְלכָ ל אֵ בָ ֶריה
ו ְּלהַ חֲיוֹ ָת ּה ,וְ י ְׁ
ִש ָֹראֵ לְ ,רפוּאַ ת הַ ּנֶפֶ ׁש ו ְּרפוּאַ ת הַ ּגוּף.
ידיהָ ְ ּבתוֹ ְך ְׁשאָ ר חוֹ לֵ י י ְ
ו ְּלכָ ל ִ ּג ֶ
[בשבת – ׁ ַש ָּבת ִהיא ִמ ִל ְז ּעוֹ ק ו ְּרפוּאָ ה ְקרוֹ בָ ה לָ בוֹ א[ ].ביום טוב – י ּוֹ ם טוֹ ב
הוּא ִמ ִל ְז ּעוֹ ק ו ְּרפוּאָ ה ְקרוֹ בָ ה לָ בוֹ א ].הַ ְׁש ּ ָתא ַּבעֲ גָלָ א ו ִּבזְ ַמן ָק ִריב
ֹאמר אָ ֵמן.
וְ נ ַ
כשמוסיפים שם אומרים את המזמורים כנ"ל ,ואומרים:
וְ אַ ף ִאם נִ גְ זַר ָעלֶ יהָ ְ ּבבֵ ית ִ ּדינְ ָך הַ ֶ ּצ ֶדק ׁ ֶש ּ ָתמוּת ֵמח ִֹלי זֶהִ ,ה ּנֵה ַר ּבוֹ ֵתינ ּו
קו ְר ִעים ְ ּגזַר ִ ּדינוֹ ׁ ֶשל אָ ָדם ,וְ אֶ חָ ד ֵמהֶ ם
הַ ְ ּקדוֹ ִׁשים אָ ְמר ּו ְׁשל ׁ ָֹשה ְ ּדבָ ִרים ֹ
שם ׁ ֶשל הַ חוֹ לֶ ה .וְ ִקי ּ ְַמנ ּו ִ ּד ְב ֵריהֶ ם וְ נִ ְׁש ּ ַת ּנָה ְׁש ָמ ּה
שם ׁ ֶשי ׁ ְַּש ּנ ּו הַ ּ ׁ ֵ
ִׁש ּנוּי הַ ּ ׁ ֵ
ִ ּכי אַ חֵ ר הוּא .וְ ִאם ַעל (פלונית בת פלונית – השם הישן) נִ גְ זַר הַ ִ ּדיןַ ,על
(פלונית
בת פלונית – השם החדש) לֹא נִ גְ זַר ,לָ כֵ ן אֲ חֶ ֶרת ִהיא וְ אֵ ינ ָּה ִהיא הַ ִ ּנ ְק ֵראת
ִש ּ ַת ּנֶה ְ ּגזַר הַ ִ ּדין ֵמ ָעלֶ יהָ ,
אשוֹ ן .ו ְּכ ׁ ֵשם ׁ ֶש ִ ּנ ְׁש ּ ַת ּנָה ְׁש ָמ ּהֵ ּ ,כן י ְׁ
ַּב ּ ׁ ֵשם הָ ִר ׁ
יתה ְלחַ י ִּים ,ו ִּמ ּ ַמחֲלָ ה ִל ְרפוּאָ ה ְׁשלֵ ָמה
ִמ ִ ּדין ְל ַרח ֲִמים ,ו ִּמ ִּמ ָ
ל(פלונית בת
מות הַ ְ ּכתו ִּבים ְ ּבסֵ פֶ ר ּתוֹ ָרה זֶה ,ו ְּב ׁ ֵשם
ש ֹ
פלונית – השם החדש)ּ ְ ,ב ׁ ֵשם ָּכל הַ ּ ׁ ֵ
ָּכל הַ ּ ַמ ְלאָ ִכים הַ ְּממוּנִ ים ַעל ָּכל הָ ְרפוּאוֹ ת וְ הַ הַ ָ ּצלוֹ ת ִּת ְׁשלַ ח ְמהֵ ָרה
ְרפוּאָ ה ְׁשלֵ ָמה ל(פלונית בת פלונית – השם החדש) ,וְ ַתאֲ ִר ְ
יך י ֶָמיהָ ו ְּׁשנוֹ ֶתיהָ
עולָ ם ,אָ ֵמן
ימים ,ו ְּתבָ לֶ ה ְ ּבטוֹ ב י ֶָמיהָ ְ ּברֹב עֹז וְ ׁ ָשלוֹ ם ֵמ ַע ּ ָתה וְ ַעד ֹ
ַּב ְ ּנ ִע ִ
סֶ לָ ה.
496
ץקה ברקתהב םירמואש תוליפת
מובאים בזה מזמורי תהלים ותפילות שנהגו לומר לפני ובזמן יציאת נשמה .מדובר
בזמן רגיש במיוחד ,עקב הרגשות העזים האופפים את האדם הנפטר מן העולם ,ואת
קרוביו העומדים לצדו בשעה זו.
מזמור כ"ט
ִמזְ מוֹ ר ְל ָדוִ ד הָ ב ּו לַ ה' ְ ּבנֵי אֵ ִלים הָ ב ּו לַ ה' ָּכבוֹ ד וָ עֹז :הָ ב ּו לַ ה' ְ ּכבוֹ ד
ְׁשמוֹ ִה ְׁש ּ ַתחֲו ּו לַ ה' ְ ּבהַ ְד ַרת ק ֶֹד ׁש :קוֹ ל ה' ַעל הַ ּ ָמיִם אֵ ל הַ ָּכבוֹ ד ִה ְר ִעים
פרקי תפילה אזכרה ולימוד
תפילות שאומרים בהתקרב הקץ
ה' ַעל ַמיִם ַר ִ ּבים :קוֹ ל ה' ַּב ּכֹחַ קוֹ ל ה' ּ ֶבהָ ָדר :קוֹ ל ה' ׁשֹבֵ ר אֲ ָרזִ ים
ידם ְ ּכמוֹ ֵעגֶל ְלבָ נוֹ ן וְ ִׂש ְריֹן ְ ּכמוֹ בֶ ן
ְש ּ ֵבר ה' אֶ ת אַ ְרזֵי הַ ְּלבָ נוֹ ן :וַ י ּ ְַר ִק ֵ
וַ י ׁ ַ
ְראֵ ִמים :קוֹ ל ה' חֹצֵ ב לַ הֲבוֹ ת אֵ ׁש :קוֹ ל ה' י ִָחיל ִמ ְד ָּבר י ִָחיל ה' ִמ ְד ַּבר
ֱשֹף י ְָערוֹ ת ו ְּבהֵ יכָ לוֹ ּ ֻכ ּלוֹ א ֵֹמר ָּכבוֹ ד:
ָק ֵד ׁש :קוֹ ל ה' יְחוֹ לֵ ל אַ יָּלוֹ ת וַ ֶי ּח ׂ
ְ
ֵשב ה' ֶמלֶ ְך ְלעוֹ לָ ם :ה' עֹז ְל ַע ּמוֹ י ּ ִֵתן ה' יְבָ ֵרך אֶ ת
ָשב וַ י ּ ׁ ֶ
ה' לַ ּ ַמ ּבוּל י ׁ ָ
ַע ּמוֹ בַ ּ ׁ ָשלוֹ ם:
נִ ְׁש ַמת ָּכל חַ י ְּתבָ ֵר ְך אֶ ת ִׁש ְמ ָך ה' אֱ לֹהֵ ינוּ .וְ רוּחַ ָּכל ָּב ׂ ָשר ְּתפָ אֵ ר
ו ְּתרוֹ ֵמם זִ ְכ ְר ָך ַמ ְל ּ ֵכנ ּו ּ ָת ִמידִ .מן הָ עוֹ לָ ם וְ ַעד הָ עוֹ לָ ם אַ ּ ָתה אֵ ל.
ו ִּמ ַּב ְל ָע ֶד ָ
יעּ .פוֹ ֶדה ו ַּמ ִ ּציל ו ְּמפַ ְרנֵס וְ עוֹ נֶה
יך אֵ ין לָ נ ּו ֶמלֶ ְך גּוֹ אֵ ל וּמוֹ ִׁש ַ
ו ְּמ ַרחֵ ם ְ ּבכָ ל ֵעת צָ ָרה וְ צו ָּקה .אֵ ין לָ נ ּו ֶמלֶ ְך עוֹ זֵר וְ סוֹ ֵמ ְך אֶ ָּלא אָ ּ ָתה.
אשוֹ נִ ים וְ הָ אַ חֲרוֹ נִ ים .אֱ לוֹ ּ ַה ָּכל ְ ּב ִריוֹ ת .אֲ דוֹ ן ָּכל ּתוֹ לָ דוֹ ת.
אֱ לֹהֵ י הָ ִר ׁ
(ברוֹ ב) הַ ִּת ְׁש ָּבחוֹ ת .הַ ְּמנַהֵ ג עוֹ לָ מוֹ ְ ּבחֶ סֶ ד ו ְּב ִרי ּוֹ ָתיו
הַ ְּמהֻ ָּלל ְ ּבכָ ל ְ ּ
ְשנִ ים .וְ הַ ּ ֵמ ִקיץ
ִישן .הַ ְמעוֹ ֵרר י ׁ ֵ
ְ ּב ַרח ֲִמים .וַ ה' ֵערִ .ה ּנֵה לֹא יָנוּם וְ לֹא י ׁ ָ
(מחַ יֵה ֵמ ִתים וְ רוֹ פֵ א חוֹ ִלים ּפוֹ ֵקחַ ִעוְ ִרים וְ זוֹ ֵקף ְ ּכפו ִּפים)
נִ ְר ָ ּד ִמיםְ .
ְ
וְ הַ ּ ֵמ ִׂשיחַ ִא ְל ִמים .וְ הַ ּ ַמ ִּתיר אֲ סו ִּרים .וְ הַ ּסוֹ ֵמך נוֹ ְפ ִלים .וְ הַ זּוֹ ֵקף ְ ּכפו ִּפים.
וְ הַ ְּמפַ עֲ נֵחַ נֶעֱ לָ ִמים .ו ְּל ָך ְלבַ ְ ּד ָך אֲ נ ְַחנ ּו מוֹ ִדים .וְ ִא ּל ּו ִפינ ּו ָמלֵ א ִׁש ָירה
יע .וְ ֵעינֵינ ּו
ַּכיָּם .ו ְּל ׁשוֹ נֵנ ּו ִר ּנָה ַּכהֲמוֹ ן ּג ַָּליו .וְ ִׂש ְפתוֹ ֵתינ ּו ׁ ֶשבַ ח ְ ּכ ֶמ ְרחֲבֵ י ָר ִק ַ
ְמ ִאירוֹ ת ַּכ ּ ׁ ֶש ֶמ ׁש וְ כַ י ּ ֵָרחַ .וְ י ֵָדינ ּו ְפרו ּׂשוֹ ת ְ ּכנִ ְׁש ֵרי ׁ ָש ָמיִם .וְ ַרגְ לֵ ינ ּו ַק ּלוֹ ת
497
ץקה ברקתהב םירמואש תוליפת
פרקי תפילה אזכרה ולימוד
יקים ְלהוֹ דוֹ ת ְל ָך ה' אֱ לֹהֵ ינ ּו וֵאלֹהֵ י אֲ בוֹ ֵתינוּ.
ָּכאַ יָּלוֹ ת .אֵ ין אֲ נ ְַחנ ּו ַמ ְס ּ ִפ ִ
ו ְּלבָ ֵר ְך אֶ ת ִׁש ְמ ָך ַמ ְל ּ ֵכנוַּ .על אַ חַ ת ֵמ ָאלֶ ף אֶ לֶ ף אַ ְלפֵ י אֲ לָ ִפים וְ ִר ּ ֵבי
ית ִעם אֲ בוֹ ֵתינ ּו וְ ִע ּ ָמנוּ.
ְרבָ בוֹ ת ּ ְפ ָע ִמים .הַ ּטוֹ בוֹ ת נִ ִּסים וְ נִ ְפלָ אוֹ ת ׁ ֶש ָע ִׂש ָ
יתנוּּ ְ .ב ָר ָעב
ִמ ְּלפָ נִ ים ִמ ִּמ ְצ ַריִם ְ ּגאַ ְל ּ ָתנ ּו ה' אֱ לֹהֵ ינוּ .ו ִּמ ּ ֵבית עֲ בָ ִדים ּ ְפ ִד ָ
זַנְ ּ ָתנוּ .ו ְּב ׂ ָשבָ ע ִ ּכ ְל ַּכ ְל ּ ָתנוֵּ .מחֶ ֶרב ִה ַ ּצ ְל ּ ָתנוּ .ו ִּמ ֶ ּדבֶ ר ִמ ּ ַל ְט ּ ָתנוּ .ו ֵּמחֳלָ יִם
יתנוַּ .עד הֵ ּנָה עֲ זָרוּנ ּו ַרח ֲֶמ ָ
יך .וְ לֹא עֲ זָבוּנ ּו
ָר ִעים וְ ַר ִ ּבים וְ נֶאֱ ָמנִ ים ִ ּד ִּל ָ
ח ֲָס ֶד ָ
יך ה' אֱ לֹהֵ ינוּ .וְ אַ ל ִּת ְּט ׁ ֵשנ ּו ה' אֱ לֹהֵ ינ ּו לָ נֶצַ חַ .על ּ ֵכן אֵ בָ ִרים
ׁ ֶש ּ ִפ ּ ַלגְ ּ ָת ָּבנוּ .וְ רוּחַ וּנְ ׁ ָש ָמה ׁ ֶש ּנָפַ ְח ּ ָת ְ ּבאַ ּ ֵפינוּ .וְ לָ ׁשוֹ ן אֲ ׁ ֶשר ׂ ַש ְמ ּ ָת ְ ּב ִפינוּ.
יש ּו
ישוֹ ְרר ּו וִ ירוֹ ְממ ּו וְ יַעֲ ִריצ ּו וְ י ְַק ִ ּד ׁ
יש ְ ּבח ּו וִ יפָ אֲ ר ּו וִ ׁ
הֵ ן הֵ ם יוֹ ד ּו וִ יבָ ְרכ ּו וִ ׁ ַ
וְ י ְַמ ִליכ ּו אֶ ת ִׁש ְמ ָך ַמ ְל ּ ֵכנ ּו ּ ָת ִמידּ ִ .כי כָ ל ּ ֶפה ְל ָך יוֹ ֶדה .וְ כָ ל לָ ׁשוֹ ן ְלךָ
ִת ּ ׁ ָשבַ ע .וְ כָ ל ַעיִן ְל ָך ְּתצַ ּ ֶפה .וְ כָ ל ּ ֶב ֶר ְך ְל ָך ִת ְכ ַרע .וְ כָ ל קוֹ ָמה ְלפָ נ ָ
ֶיך
ִיראו ָּך .וְ כָ ל ֶק ֶרב ו ְּכלָ יוֹ ת ְיז ְַּמר ּו ִל ְׁש ֶמ ָך.
ִת ְׁש ּ ַת ֲחוֶה .וְ כָ ל הַ ְּלבָ בוֹ ת י ָ
אמ ְרנָה ה' ִמי כָ מוֹ ָךַ .מ ִ ּציל ָענִ י ֵמחָ זָק
ת ַ
ַּכ ָ ּדבָ ר ׁ ֶש ָּכתוּבָּ .כל ַע ְצמוֹ ַתי ּ ֹ
ִמ ּ ֶמ ּנוּ .וְ ָענִ י וְ אֶ ְביוֹ ן ִמגּוֹ זְ לוֹ ַ ׁ .שוְ ַעת עֲ נִ י ִּים אַ ּ ָתה ִת ְׁש ַמע .צַ עֲ ַקת הַ ַ ּדל
ִשוֶה ָּל ְך .ו ִּמי יַעֲ ָר ְך לָ ְך .הָ אֵ ל
יעִ .מי י ְִד ֶמה ָּל ְך .ו ִּמי י ְׁ
ּ ַת ְק ִׁשיב וְ תוֹ ִׁש ַ
הַ ּגָדוֹ ל הַ ִ ּג ּבוֹ ר וְ הַ נּוֹ ָרא אֵ ל ֶע ְליוֹ ן .קוֹ נֵה ׁ ָש ַמיִם וָ אָ ֶרץ .נְ הַ ּ ֶל ְל ָך וּנְ ׁ ַש ּ ֵבחֲךָ
וּנְ פָ אֶ ְר ָך וּנְ בָ ֵר ְך אֶ ת ׁ ֵשם ָק ְד ׁ ֶש ָךָּ .כאָ מוּרְ .ל ָדוִ דָּ .ב ְר ִכי נ ְַפ ִׁשי אֶ ת ה'.
וְ כָ ל ְק ָרבַ י אֶ ת ׁ ֵשם ָק ְד ׁשוֹ .
הָ אֵ ל ְ ּב ַתעֲ צֻ מוֹ ת עֻ ז ּ ֶָך .הַ ּגָדוֹ ל ִ ּב ְכבוֹ ד ְׁש ֶמ ָך .הַ ִ ּג ּבוֹ ר לָ נֶצַ ח וְ הַ נּוֹ ָרא
ְ ּבנוֹ ְראוֹ ֶת ָ
יך .הַ ּ ֶמלֶ ְך הַ י ּוֹ ׁ ֵשב ַעל ִ ּכ ּ ֵסא ָרם וְ נִ ּ ׂ ָשאׁ .שוֹ כֵ ן ַעד ָמרוֹ ם וְ ָקדוֹ ׁש
ְש ִרים נָאוָ ה ְת ִה ָּלה.
יקים ַּבה' .לַ י ׁ ָ
ְׁשמוֹ .וְ כָ תוּב ַר ְ ּננ ּו צַ ִ ּד ִ
ְש ִרים ִּת ְתרוֹ ָמם.
ְ ּב ִפי י ׁ ָ
יקים ִּת ְת ָּב ַר ְך.
ו ְּב ִׂש ְפ ֵתי צַ ִ ּד ִ
ו ִּב ְל ׁשוֹ ן ח ֲִס ִידים ִּת ְת ַק ָ ּד ׁש.
498
ו ְּב ֶק ֶרב ְקדוֹ ִׁשים ִּת ְתהַ ָּלל.
ץקה ברקתהב םירמואש תוליפת
רו ֵמם ְלהַ ֵ ּדר ו ְּל ַנ ֵ ּצחַ ְלבָ ֵר ְך
אֲ בוֹ ֵתינוְּ .להוֹ דוֹ ת ְלהַ ּ ֵלל ְל ׁ ַש ּ ֵבחַ ְלפָ אֵ ר ְל ֹ
ִשי ַע ְב ְ ּדךָ
ְל ַע ּ ֵלה ו ְּל ַק ּ ֵלסַ .על ָּכל ִ ּד ְב ֵרי ִׁשירוֹ ת וְ ִת ְׁש ְ ּבחוֹ ת ָ ּדוִ ד ּ ֶבן י ׁ ַ
ְמ ִׁשיחֶ ָך.
ִש ּ ַת ַּבח ִׁש ְמ ָך לָ ַעד ַמ ְל ּ ֵכנוּ .הָ אֵ ל הַ ּ ֶמלֶ ְך הַ ּגָדוֹ ל וְ הַ ָּקדוֹ ׁש ַּב ּ ׁ ָש ַמיִם
ו ְּבכֵ ן י ְׁ
ָ
וּבָ אָ ֶרץּ ִ .כי ְלך נָאֶ ה ה' אֱ לֹהֵ ינ ּו וֵאלֹהֵ י אֲ בוֹ ֵתינוִּׁ .שיר ו ְּׁשבָ חָ ה .הַ ּ ֵלל
וְ זִ ְמ ָרה .עוֹ ז ו ֶּמ ְמ ׁ ָשלָ ה .נֶצַ ח ְ ּג ֻד ָּלה וּגְ בו ָּרהְּ .ת ִה ָּלה וְ ִת ְפאֶ ֶרתְ .ק ֻד ּ ׁ ָשה
ו ַּמ ְלכוּתּ ְ .ב ָרכוֹ ת וְ הוֹ ָדאוֹ ת ְל ִׁש ְמ ָך הַ ּגָדוֹ ל וְ הַ ָּקדוֹ ׁש .ו ֵּמעוֹ לָ ם וְ ַעד עוֹ לָ ם
פרקי תפילה אזכרה ולימוד
ִש ָראֵ לּ ְ .ב ִר ּנָה י ְִת ּ ָפאֵ ר ִׁש ְמ ָך ַמ ְל ּ ֵכנ ּו
ו ְּב ַמ ְקהֲלוֹ ת ִר ְבבוֹ ת ַע ְּמ ָך ּ ֵבית י ְׂ
ְ ּבכָ ל ּדוֹ ר וָ דוֹ רֶ ׁ .ש ּ ֵכן חוֹ בַ ת ָּכל הַ יְצו ִּריםְ .לפָ נ ָ
ֶיך ה' אֱ לֹהֵ ינ ּו וֵאלֹהֵ י
אַ ּ ָתה אֵ ל.
ָּברו ְּך אַ ּ ָתה* ,אֵ ל ֶמלֶ ְך ּגָדוֹ ל ו ְּמהֻ ָּלל ַּב ִּת ְׁש ָּבחוֹ ת .אֵ ל הַ הוֹ ָדאוֹ ת .אֲ דוֹ ן
הַ ִ ּנ ְפלָ אוֹ תּ .בוֹ ֵרא ָּכל הַ ְ ּנ ׁ ָשמוֹ תִ .ר ּבוֹ ן ָּכל הַ ּ ַמעֲ ִׂשים .הַ ּבוֹ חֵ ר ְ ּב ִׁש ֵירי
זִ ְמ ָרהֶ .מלֶ ְך י ִָחיד אֵ ל חֵ י הָ עוֹ לָ ִמים.
את ּה .אַ ּ ָתה יְצַ ְר ּ ָת ּה.
אֱ לֹהַ י ,נְ ׁ ָש ָמה ׁ ֶש ּנ ַָת ּ ָת ִ ּבי ְטהוֹ ָרה ִהיא .אַ ּ ָתה ְב ָר ָ
אַ ּ ָתה נְ פַ ְח ּ ָת ּה ִ ּבי .וְ אַ ּ ָתה ְמ ׁ ַש ְּמ ָר ּה ְ ּב ִק ְר ִ ּבי .וְ אַ ּ ָתה ָע ִתיד ִל ְּטלָ ּה ִמ ּ ֶמ ִ ּני.
ו ְּלהַ חֲזִ ָיר ּה ִ ּבי לֶ ָע ִתיד לָ בוֹ אָּ .כל זְ ַמן ׁ ֶשהַ ְ ּנ ׁ ָש ָמה ְ ּב ִק ְר ִ ּבי מוֹ ֶדה אֲ נִ י
ְלפָ נ ָ
ֶיך ה' אֱ לֹהַ י וֵאלֹהֵ י אֲ בוֹ ַתיִ .ר ּבוֹ ן ָּכל הַ ּ ַמעֲ ִׂשים אֲ דוֹ ן ָּכל הַ ְ ּנ ׁ ָשמוֹ ת.
ָּברו ְּך אַ ּ ָתה ,הַ ּ ַמחֲזִ יר נְ ׁ ָשמוֹ ת ִל ְפ ִגָרים ֵמ ִתים.
יעְ .מכַ ְל ּ ֵכל
אַ ּ ָתה ִ ּג ּבוֹ ר ְלעוֹ לָ ם אֲ דֹנָיְ .מחַ יֵּה ֵמ ִתים אַ ּ ָתה ַרב ְלהוֹ ִׁש ַ
חַ י ִּים ְ ּבחֶ סֶ דְ .מחַ יֶּה ֵמ ִתים ְ ּב ַרח ֲִמים ַר ִ ּבים .סוֹ ֵמ ְך נוֹ ְפ ִלים .וְ רוֹ פֵ א
ישנֵי ָעפָ רִ .מי כָ מוֹ ָך ַּב ַעל
חוֹ ִלים ו ַּמ ִּתיר אֲ סו ִּרים .ו ְּמ ַקיֵּם אֱ מ ּונָתוֹ ִל ׁ ֵ
ְשו ָּעה .וְ נֶאֱ ָמן
ְ ּגבוּרוֹ ת ו ִּמי דוֹ ֶמה ָּל ְךֶ .מלֶ ְך ֵמ ִמית ו ְּמחַ יֶּה ו ַּמ ְצ ִמיחַ י ׁ
אַ ּ ָתה ְלהַ חֲיוֹ ת ֵמ ִתים.
* הברכה כאן וגם להלן – אלהי ,נשמה – נאמרות ללא חתימה.
499
ץקה ברקתהב םירמואש תוליפת
פרקי תפילה אזכרה ולימוד
פיטום הקטורת:
אַ ּ ָתה הוּא ה' אֱ לֹהֵ ינ ּו ׁ ֶש ִה ְק ִטיר ּו אֲ בוֹ ֵתינ ּו ְלפָ נ ָ
ֶיך אֶ ת ְקט ֶֹרת הַ ּ ַס ִּמים
ֹשה נְ ִביאָ ְך
ית אוֹ ָתם ַעל יַד מ ׁ ֶ
ִ ּבזְ ַמן ׁ ֶש ּ ֵבית הַ ִּמ ְק ָ ּד ׁש ַקיָּם ַּכאֲ ׁ ֶשר ִצ ִּו ָ
ַּכ ָּכתוּב ְ ּבתוֹ ָר ָת ְך:
בנָה
ֹשה ַקח ְל ָך ַס ִּמים נָטָ ף ו ְּׁשחֵ לֶ ת וְ חֶ ְל ְ ּבנָה ַס ִּמים ו ְּל ֹ
ֹאמר ה' אֶ ל מ ׁ ֶ
וַ י ּ ֶ
ית א ָֹת ּה ְקט ֶֹרת ר ַֹקח ַמעֲ ׂ ֵשה רוֹ ֵקחַ ְ .ממֻ ָּלח
ז ַָּכהַּ .בד ְ ּבבַ ד י ְִהיֶה :וְ ָע ִׂש ָ
טָ הוֹ ר ק ֶֹד ׁש :וְ ׁ ָשחַ ְק ּ ָת ִמ ּ ֶמ ּנָה הָ ֵדק וְ נ ַָת ּ ָתה ִמ ּ ֶמ ּנָה ִל ְפנֵי הָ ֵע ֻדת ְ ּבאֹהֶ ל
מוֹ ֵעד אֲ ׁ ֶשר ִא ָ ּו ֵעד ְל ָך ׁ ָש ּ ָמה .ק ֶֹד ׁש ָק ָד ִׁשים ִּת ְהיֶה לָ כֶ ם :וְ נֶאֱ ַמר וְ ִה ְק ִטיר
יטיבוֹ אֶ ת הַ ּ ֵנרֹת י ְַק ִט ֶיר ּנָה:
הרֹן ְקט ֶֹרת ַס ִּמיםַּ .ב ּב ֶֹקר ַּב ּב ֶֹקר ְ ּבהֵ ִ
ָעלָ יו אַ ֲ
הרֹן אֶ ת הַ ּ ֵנרֹת ּ ֵבין הָ ַע ְר ַּביִם י ְַק ִט ֶיר ּנָהְ .קט ֶֹרת ּ ָת ִמיד ִל ְפנֵי
ו ְּבהַ עֲ לֹת אַ ֲ
ה' ְלדֹר ֵֹתיכֶ ם:
ּ ָתנ ּו ַר ָּבנָן ּ ִפ ּטוּם הַ ְ ּקט ֶֹרת ּ ֵכיצַ דְׁ .של ֹׁש ֵמאוֹ ת וְ ִׁש ּ ִׁשים ו ְּׁשמוֹ נָה ָמנִ ים הָ י ּו
בָ ּהְׁ .של ֹׁש ֵמאוֹ ת וְ ִׁש ּ ִׁשים וַ ח ֲִמ ּ ׁ ָשה ְ ּכ ִמנְ יַן יְמוֹ ת הַ חַ ּ ָמה ָמנֶה ְ ּבכָ ל יוֹ ם.
ַמח ֲִציתוֹ ַּב ּב ֶֹקר ו ַּמח ֲִציתוֹ ָּב ֶע ֶרב .ו ְּׁשל ׁ ָֹשה ָמנִ ים י ְֵת ִרים ׁ ֶש ּ ֵמהֶ ם ַמ ְכנִ יס
כּ ֹהֵ ן ּגָדוֹ ל וְ נוֹ טֵ ל ֵמהֶ ם ְמלֹא חָ ְפנָיו ְ ּב ֹיום הַ ִ ּכ ּפו ִּרים .ו ַּמחֲזִ ָירן ְל ַמ ְכ ּ ֶת ׁ ֶשת
ְ ּב ֶע ֶרב יוֹ ם הַ ִ ּכ ּפו ִּרים ְ ּכ ֵדי ְל ַקיֵּם ִמ ְצוַ ת ַ ּד ָּקה ִמן הַ ַ ּד ָּקה .וְ אַ חַ ד ָע ׂ ָשר
ַס ּ ָמנִ ים הָ י ּו בָ ּה .וְ אֵ ּל ּו הֵ ן
(ג)
וְ הַ חֶ ְל ְ ּבנָה.
(ו)
יעה.
ו ְּק ִצ ָ
ָע ׂ ָשר ָמנֶה.
(ד)
(ז)
(ט)
(ב)
וְ הַ ִ ּצ ּפוֹ ֶרן.
וְ הַ ְּלבוֹ נָהִ .מ ְׁש ַקל ִׁש ְב ִעים ִׁש ְב ִעים ָמנֶה.
מוֹ ר.
(טוב למנותם באצבעותיו) (א)
וְ ִׁש ּבוֹ לֶ ת נ ְֵר ְ ּד.
(ח)
הַ ּצ ֳִרי.
(ה)
וְ כַ ְר ּכוֹ םִ .מ ְׁש ַקל ִׁש ּ ׁ ָשה ָע ׂ ָשר ִׁש ּ ׁ ָשה
הקוֹ ְׂש ְט ְׁשנֵים ָע ׂ ָשר.
(י)
וק ּלוּפָ ה ְׁשל ׁ ָֹשה.
ִ
(יא)
וק ּנָמוֹ ן
ִ
יסין ְס ִאין ְּתלָ ת וְ ַק ִ ּבין
ִּת ְׁש ָעהּ .בוֹ ִרית ַּכ ְר ִׁשינָא ִּת ְׁש ָעה ַק ִ ּבין .יֵין ַק ְפ ִר ִ
יסין ֵמ ִביא ח ֲַמר ִחיוָ רין ַע ִּתיקֶ .מלַ ח
ְּתלָ ָתא .וְ ִאם לֹא ָמצָ א יֵין ַק ְפ ִר ִ
ְסדוֹ ִמית רוֹ בַ עַ .מעֲ לֶ ה ָע ׁ ָשן ָּכל ׁ ֶשהוּאִ .ר ִ ּבי נ ָָתן הַ ַּב ְב ִלי אוֹ ֵמר אַ ף
ִ ּכ ּ ַפת הַ י ּ ְַר ֵ ּדן ָּכל ׁ ֶש ִהיאִ .אם נ ַָתן ָּב ּה ְ ּדבַ ׁש ּ ְפ ָסלָ ּה .וְ ִאם ִח ּ ֵסר אַ חַ ת ִמ ָּכל
50 0
יתה:
ַס ּ ֲמ ָמנֶיהָ חַ יָּב ִמ ָ
ץקה ברקתהב םירמואש תוליפת
הַ ְ ּקטָ ףּ .בוֹ ִרית ַּכ ְר ִׁשינָא ְל ָמה ִהיא בָ אָ ה ְ ּכ ֵדי ְל ׁ ַש ּפוֹ ת ָּב ּה אֶ ת הַ ִ ּצ ּפוֹ ֶרן
יסין ְל ָמה הוּא בָ א ְ ּכ ֵדי ִל ְׁשרוֹ ת ּבוֹ אֶ ת
ְ ּכ ֵדי ׁ ֶש ְּתהֵ א נָאָ ה .יֵין ַק ְפ ִר ִ
יסין
הלֹא ֵמי ַרגְ לַ יִם י ִָפין לָ ּה אֶ ָּלא ׁ ֶשאֵ ין ַמ ְכנִ ִ
הַ ִ ּצ ּפוֹ ֶרן ְ ּכ ֵדי ׁ ֶש ְּתהֵ א ַעזָּה .וַ ֲ
ֵמי ַרגְ לַ יִם ַּב ִּמ ְק ָ ּד ׁש ִמ ּ ְפנֵי הַ ָּכבוֹ ד:
ּ ַתנְ יָא ִר ִ ּבי נ ָָתן אוֹ ֵמר ְ ּכ ׁ ֶשהוּא ׁשוֹ חֵ ק אוֹ ֵמר הָ ֵדק הֵ יטֵ ב .הֵ יטֵ ב הָ ֵדק.
יע
יש ו ְּל ָר ִב ַ
ִמ ּ ְפנֵי ׁ ֶשהַ ּקוֹ ל יָפֶ ה לַ ְ ּב ׂ ָש ִמיםִ ּ .פ ְּט ָמה לַ חֲצָ ִאין ְ ּכ ׁ ֵש ָרהְ .ל ׁ ָש ִל ׁ
לֹא ׁ ָש ַמ ְענוּ .אָ ַמר ִר ִ ּבי יְהו ָּדה זֶה הַ ְ ּכלָ ל ִאם ְ ּכ ִמ ָ ּד ָת ּה ְ ּכ ׁ ֵש ָרה לַ חֲצָ ִאין.
פרקי תפילה אזכרה ולימוד
ַר ָּבן ִׁש ְמעוֹ ן ּ ֶבן ּג ְַמ ִליאֵ ל אוֹ ֵמר הַ ּצ ֳִרי אֵ ינוֹ אֶ ָּלא ְׁש ָרף הַ נ ֹּוטֵ ף ֵמעֲ צֵ י
יתה:
וְ ִאם ִח ּ ֵסר אַ חַ ת ִמ ָּכל ַס ּ ֲמ ָמנֶיהָ חַ יָּב ִמ ָ
ּ ָתנֵי בַ ר ַק ּ ָפ ָרא אַ חַ ת ְל ִׁש ּ ִׁשים אוֹ ְל ִׁש ְב ִעים ׁ ָשנָה הָ י ְָתה בָ אָ ה ׁ ֶשל ִׁש ַיריִם
לַ חֲצָ ִאין .וְ עוֹ ד ּ ָתנֵי בַ ר ַק ּ ָפ ָרא ִא ּל ּו הָ יָה נוֹ ֵתן ָּב ּה ָק ְרטוֹ ב ׁ ֶשל ְ ּדבַ ׁש
אֵ ין אָ ָדם יָכוֹ ל לַ עֲ מוֹ ד ִמ ּ ְפנֵי ֵריחָ ּה .וְ לָ ּ ָמה אֵ ין ְמ ָע ְר ִבין ָּב ּה ְ ּדבַ ׁש ִמ ּ ְפנֵי
שה לַ ה':
ׁ ֶשהַ ּתוֹ ָרה אָ ְמ ָרה ִ ּכי כֹל ְׂשאֹר וְ כָ ל ְ ּדבַ ׁש לֹא ַת ְק ִטיר ּו ִמ ּ ֶמ ּנ ּו ִא ּ ׁ ֶ
ה' ְצבָ אוֹ ת ִע ּ ָמנוִּ .מ ְׂש ּגַב לָ נ ּו אֱ לֹהֵ י יַעֲ קֹב סֶ לָ ה :ה' ְצבָ אוֹ ת .אַ ְׁש ֵרי אָ ָדם
יעה .הַ ּ ֶמלֶ ְך יַעֲ נֵנ ּו ְביוֹ ם ָק ְראֵ נוּ :וְ ָע ְרבָ ה לַ ה' ִמנְ חַ ת
ּבֹטֵ חַ ָּב ְך :ה' הוֹ ִׁש ָ
ימי עוֹ לָ ם ו ְּכ ׁ ָשנִ ים ַק ְדמֹנִ י ּוֹ ת:
יְהו ָּדה וִ ירו ׁ ָּשלָ יִםּ ִ .כ ֵ
ּ ָתנָא ְדבֵ י אֵ ִליָּהוָּּ .כל הַ ּ ׁשוֹ נֶה הֲלָ כוֹ ת ְ ּבכָ ל יוֹ ם מֻ ְבטַ ח לוֹ ׁ ֶשהוּא ּ ֶבן
הָ עוֹ לָ ם הַ ָּבאֶ ׁ .ש ּנֶאֱ ַמר ה ֲִליכוֹ ת עוֹ לָ ם לוֹ .אַ ל ִּת ְק ֵרי ה ֲִליכוֹ ת אֶ ָּלא
הֲלָ כוֹ ת:
ידי חֲכָ ִמים ַמ ְר ִ ּבים ׁ ָשלוֹ ם
אָ ַמר ִר ִ ּבי אֶ ְל ָעזָר אָ ַמר ִר ִ ּבי חֲנִ ינָא ּ ַת ְל ִמ ֵ
ָּבעוֹ לָ ם ׁ ֶש ּנֶאֱ ַמר וְ כָ ל ָּב ַני ְִך ִל ּמו ֵּדי ה' וְ ַרב ְׁשלוֹ ם ָּב ָני ְִך .אַ ל ִּת ְק ֵרי בָ ַניִךְ
אֶ ָּלא בוֹ ָני ְִך:
50 1
ץקה ברקתהב םירמואש תוליפת
פרקי תפילה אזכרה ולימוד
י ְִהי ׁ ָשלוֹ ם ְ ּבחֵ ילֵ ְך ׁ ַש ְלוָ ה ְ ּבאַ ְר ְמנוֹ ָתי ְִךְ :ל ַמ ַען אַ חַ י וְ ֵר ָעי אֲ ַד ְ ּב ָרה ּנָא
ׁ ָשלוֹ ם ָּב ְךְ :ל ַמ ַען ּ ֵבית ה' אֱ לֹהֵ ינ ּו אֲ בַ ְק ׁ ָשה טוֹ ב לָ ְך :ו ְּראֵ ה בָ נִ ים ְלבָ נ ָ
ֶיך
אהֲבֵ י תוֹ ָר ֶת ָך וְ אֵ ין לָ מוֹ ִמ ְכ ׁשוֹ ל :ה' עֹז
ִש ָראֵ לָ ׁ :שלוֹ ם ָרב ְל ֹ
ׁ ָשלוֹ ם ַעל י ְׂ
ְ
ְל ַע ּמוֹ י ּ ִֵתן .ה' יְבָ ֵרך אֶ ת ַע ּמוֹ בַ ּ ׁ ָשלוֹ ם:
בשעה האחרונה אם אפשר הדבר ,טוב שיאמר החולה הפסוקים הללו:
ֹשא ָעוֹ ן וְ עֹבֵ ר ַעל ּ ֶפ ׁ ַשע ִל ְׁשאֵ ִרית ַנחֲלָ תוֹ לֹא הֶ חֱזִ יק
ִמי אֵ ל ָּכמוֹ ָך נ ׂ ֵ
לָ ַעד אַ ּפוֹ ִ ּכי חָ פֵ ץ חֶ סֶ ד הוּא :י ָׁשוּב י ְַרח ֲֵמנ ּו י ְִכ ּב ֹׁש עֲ וֹ נ ֵֹתינ ּו וְ ַת ְׁש ִל ְ
יך
יתה אוֹ ִתי ה' אֵ ל
ֹאותםּ ְ :בי ְָד ָך אַ ְפ ִקיד רו ִּחי ּ ָפ ִד ָ
ִ ּב ְמצֻ לוֹ ת יָם ָּכל חַ ּט ָ
אֱ ֶמת:
ִש ְמ ֶר ָך
יְבָ ֶר ְכ ָך ה' וְ י ְׁ
יָאֵ ר ה' ּ ָפנָיו אֵ לֶ ָ
יך וִ יחֻ ּנ ּ ֶָך
ִשא ה' ּ ָפנָיו אֵ לֶ ָ
ָשם ְל ָך ׁ ָשלוֹ ם:
יך וְ י ׂ ֵ
י ּ ָׂ
יתי ה':
ישו ָּע ְת ָך ִק ִּו ִ
ִל ׁ
ה' אֵ ל אֱ ֶמת:
ֹשה אֱ ֶמת וְ תוֹ ָרתוֹ אֱ ֶמת.
מ ֶׁ
ִש ָראֵ ל ה' אֱ לֹהֵ ינ ּו ה' אֶ חָ ד
ְׁש ַמע י ְׂ
ָּברו ְּך ׁ ֵשם ְ ּכבוֹ ד ַמ ְלכוּתוֹ ְלעוֹ לָ ם וָ ֶעד
לאחר מכן אומר החולה את הוידוי ,אם אינו יכול לומר,
יאמר קרוב עמו או לפניו את הנוסח:
מוֹ ֶדה אֲ נִ י ְלפָ נ ָ
ית ִתי ְ ּבי ְָד ָך
ֶיך ה' אֱ לֹהַ י וֶאלֹהֵ י אֲ בוֹ ַתי ׁ ֶש ְרפוּאָ ִתי ו ִּמ ָ
ַעל ָּכל הַ חַ י ִּים וְ צָ ְרכֵ י הַ חַ י ִּים ׁ ֶש ּנ ַָת ּ ָת ִלי .י ְִהי ָרצוֹ ן ִמ ְּלפָ נ ָ
ֶיך ׁ ֶש ְּת ַר ּ ְפאֵ נִ י
ית ִתי ַּכ ּ ָפ ָרה ַעל ָּכל
ְרפוּאָ ה ְׁשלֵ ָמה ,וְ ִאם אָ מוּת חַ ס וְ ׁ ָשלוֹ ם ְּתהֵ א ִמ ָ
ָ
יתי וְ ׁ ֶש ּ ָפ ׁ ַש ְע ִּתי ְלפָ נֶיך .וְ ֵתן
אתי וְ ׁ ֶש ָעוִ ִ
חֲטָ ִאים וַ עֲ וֹ נוֹ ת ו ְּפ ׁ ָש ִעים ׁ ֶשחָ טָ ִ
50 2
יקים .אֵ ל נָא ְרפָ א נָא ִלי.
חֶ ְל ִקי ְ ּבגַן ֵע ֶדן וְ ז ּ ֵַכנִ י לָ עוֹ לָ ם הַ ָּבא הַ ָ ּצפוּן לַ ַ ּצ ִ ּד ִ
ץקה ברקתהב םירמואש תוליפת
אֲ נִ י ַמאֲ ִמין ּ ֶבאֱ מ ּונָה ְׁשלֵ ָמה ַּבה' אֱ ל ִֹהים אֱ ֶמת ו ְּׁשמוֹ אֱ ֶמת ו ִּב ְׁשל ׁ ָֹשה
ָע ׂ ָשר הָ ִע ָּק ִרים.
וימחול לכולם ויבקש מחילה מכולם.
נוסח הוידוי הקצר "אם אמות ,תהא מיתתי כפרה על כל עוונותי".
אפשר להאריך בוידוי ולומר את הנוסח שאומרים ביום הכיפורים ,כמובא במחזורים.
יש שכתבו שנכון לומר עם החולה מסירת מודעה 1בהיותו בדעה צלולה ,שאם יבוא
השטן וכת דיליה חס ושלום ברגע האחרון להסית אותו לעבור על אחד מעיקרי
האמונה או אחת מכל מצוות ה' ואפילו מדרבנן ,יהיו דבריו בטלין ומבוטלין.2
פרקי תפילה אזכרה ולימוד
גם יאמר:
ִׁש ְמע ּו ַר ּבוֹ ַתי ,ה ֲֵרי אֲ נִ י מוֹ סֵ ר מוֹ ָד ָעה ִ ּב ְפנֵיכֶ םּ ְ ,ב ִאם יָבוֹ א הַ ּ ׂ ָשטָ ן אוֹ
יה ְלהַ ִּסית אוֹ ִתי לַ עֲ בוֹ ר ַעל אַ חַ ת ִמ ִּמ ְצוֹ ת ה' ,הֵ ן ִמ ְצוֹ ת עֲ ׂ ֵשה
ַּכת ִ ּדילֵ ּ
וְ הֵ ן ִמ ְצוֹ ת לֹא ּ ַתעֲ ׂ ֶשה ,הֵ ן ִמ ְצוֹ ת ׁ ֶשחַ י ּ ִָבים עֲ לֵ יהֶ ן ָּכ ֵרתוֹ ת אוֹ ִמיתוֹ ת
לום ,ו ִּב ְפ ָרט
ּ ֵבית ִ ּדין ,אוֹ נְ ָד ִרים אוֹ ְסיָגִ ים ,אוֹ ַעל הַ ְ ּכלָ ל ּ ֻכ ּלוֹ חַ ס וְ ׁ ָש ֹ
ִאם יָבוֹ א ֵעת ּ ְפקו ָּד ִתי ְלהָ ִׁשיב הַ ּ ִפ ָּקדוֹ ן אֲ ׁ ֶשר הֻ ְפ ַקד ִא ִּתי ,י ִַּסית וְ י ִ ַּדיחַ
ימה וְ ַר ַעד וְ טֵ רוּף ו ִּב ְל ּבוּל הַ ַ ּד ַעת ,אוֹ ֶדה לוֹ חָ ִלילָ ה
אוֹ ִתי ,ו ֵּמח ֲַמת אֵ ָ
ֲשבָ ה אוֹ ְ ּב ִד ּבוּר ,אוֹ ְ ּבכָ ל ַמה ּ ׁ ֶשהַ ּ ֶפה יוּכַ ל ְל ַד ּ ֵבר
וְ חָ ִלילָ ה ,הֵ ן ְ ּב ַמח ׁ ָ
ֲשוֹ ב ,אַ ף ַעל ּ ִפי ׁ ֶשאָ ְמר ּו חֲכָ ִמים אֵ ין אָ ָדם נִ ְת ּ ָפס ַעל צַ עֲ רוֹ ִ ,אם
וְ לֵ ב לַ ח ׁ
אֵ ינוֹ עוֹ ׂ ֶשה ּ ֻכ ָּל ּה – עוֹ ׂ ֶשה ְמ ִחיצָ ה ּ ֵבינוֹ ְלבֵ ין אָ ִביו ׁ ֶש ַּב ּ ׁ ָש ַמיִםּ ְ .3בכֵ ן אֲ נִ י
ֲשבָ הָּ ,בטֵ ל ו ְּמבֻ ּ ָטל
מוֹ סֵ ר מוֹ ָד ָעה ִ ּב ְפנֵיכֶ ם ׁ ֶשי ְִּהיֶה אוֹ תוֹ ִ ּד ּבוּר אוֹ ַמח ׁ ָ
ֲש ְב ִּתי אוֹ ִ ּב ְר ִמיז ִָתי,
ְ ּכחֶ ֶרס הַ ִ ּנ ְׁש ָּבר ,וְ לֹא י ְִהיֶה ַמ ּ ָמ ׁש ְ ּב ִד ּבו ִּרי אוֹ ְ ּב ַמח ׁ ַ
ֹשה ַע ְב ְד ָך אֱ ֶמת וְ תוֹ ָרתוֹ
ִ ּכי אֲ נִ י ַמאֲ ִמין ְ ּב ִׁש ְמ ָך הַ ּגָדוֹ ל ׁ ֶשאַ ּ ָתה אֱ ֶמת ּומ ׁ ֶ
אֱ ֶמת ,וְ אַ ּ ָתה י ִָחיד ו ְּמיֻחָ ד וְ אֵ ין י ְִחידוּת ָּכמוֹ ָך ְ ּב ׁשוּם ּ ָפנִ ים ,הָ יָה הוֹ וֶה
וְ י ְִהיֶה ,ה' ֶמלֶ ְך ה' ָמלָ ְך ה' י ְִמל ְֹך ְלעוֹ לָ ם וָ ֶעדַּ ,בי ּוֹ ם הַ הוּא י ְִהיֶה ה'
אֶ חָ ד ו ְּׁשמוֹ אֶ חָ דּ ִ ,כי אֵ ין ָּכמוֹ ָך ָּבאֱ ל ִֹהים ַּב ּ ׁ ָש ַמיִם ִמ ּ ַמ ַעל וְ ַעל הָ אָ ֶרץ
1מודעה היא מושג הלכתי בו אדם מודיע מראש
שהוא עלול לבצע מתוך אונס פעולה שאינו חפץ
לעשות ולכן מראש הוא מפקיע את תוקפה.
2נטעי גבריאל חלק א ,פרק א ,יא .המקור ברבנו
ירוחם בשם הרמב"ן .הנוסח המובא כאן מצוטט
מספר חזון למועד עמוד עט.
3כלומר שאף על פי שיש מקום ללמד זכות על
מי שיטעה ויתבלבל בשעת הפטירה מחמת צערו
כיון שאין אדם נתפס על צערו ,בכל זאת עלולה
מחשבה לא נכונה לגרום לכעין מחיצה רוחנית בין
אדם לאביו שבשמים ,לכן מוסרים את המודעה
כדי שמחשבות כאלו לא יעשו שום רושם כלל.
50 3
ץקה ברקתהב םירמואש תוליפת
פרקי תפילה אזכרה ולימוד
ִמ ּ ַתחַ ת אֵ ין עוֹ דָּ ,ברו ְּך הוּא וּבָ רו ְּך ְׁשמוֹ לָ ַעדָּ ,ברו ְּך ׁ ֵשם ְ ּכבוֹ ד ַמ ְלכוּתוֹ
ְלעוֹ לָ ם וָ ֶעד.
היושבים יעמדו ויאמרו:
ְ ּבצֵ רוּף קֻ ְד ׁ ָשא ְ ּב ִר ְ
יך הוּא ו ְּׁש ִכינְ ּ ֵת ּהִ ,ק ַּב ְלנ ּו ְמ ִס ַירת הַ ּמוֹ ָד ָעה אֲ ׁ ֶשר
ָמ ַסר (פלוני בן פלוני) ּגוּפוֹ נ ְַפ ׁשוֹ רוּחוֹ וְ נִ ְׁש ָמתוֹ ְל ִע ּ ַלת ָּכל הָ ִע ּלוֹ ת וְ ִס ַּבת
ָּכל הַ ִּס ּבוֹ ת ,וְ כָ ל ַמה ּ ׁ ֶשיַּעֲ ׂ ֶשה ֵמהַ י ּוֹ ם ֶנגֶד ְמ ִס ַירת הַ ּמוֹ ָד ָעה הַ זֹּאת הֵ ן
ֲשבָ ה ,אֲ נ ְַחנ ּו ְמבַ ְּט ִלים אוֹ תוֹ הַ ּ ַמעֲ ׂ ֶשה
ְ ּב ַמעֲ ׂ ֶשה הֵ ן ְ ּב ִד ּבוּר וְ הֵ ן ְ ּב ַמח ׁ ָ
ְ ּבצֵ רוּף קֻ ְד ׁ ָשא ְ ּב ִר ְ
יך הוּא ו ְּׁש ִכנְ ּ ֵת ּה ,וְ לֹא יַעֲ ׂ ֶשה ׁשוּם ר ׁ ֶֹשם ְ ּכלָ ל.
שלושה עשר עיקרי האמונה:
ִש ּ ַת ַּבח ,נִ ְמצָ א ,וְ אֵ ין ֵעת אֶ ל ְמ ִציאוּתוֹ :אֶ חָ ד וְ אֵ ין
יִגְ ַ ּדל אֱ ל ִֹהים חַ י וְ י ְׁ
י ִָחיד ְ ּכיִחוּדוֹ ,נ ְֶעלָ ם ,וְ גַם אֵ ין סוֹ ף ְלאַ ְח ּדוּתוֹ :אֵ ין לוֹ ְדמוּת הַ גוּף וְ אֵ ינוֹ
אשוֹ ן
ּגוּף ,לֹא נַעֲ רוֹ ְך אֵ לָ יו ְק ֻד ּ ׁ ָשתוֹ ַ :ק ְדמוֹ ן ְלכָ ל ָ ּדבָ ר אֲ ׁ ָשר נִ ְב ָראִ ,ר ׁ
אשיתוֹ ִ :הנּוֹ אֲ דוֹ ן עוֹ לָ םְ ,לכָ ל נוֹ צָ ר .יוֹ ֶרה גְ ֻד ָּלתוֹ
אשית ְל ֵר ִׁ
וְ אֵ ין ֵר ִׁ
ו ַּמ ְלכוּתוֹ ֶ ׁ :שפַ ע נְ בוּאָ תוֹ נְ ָתנוֹ ,אֶ ל אַ נְ ׁ ֵשי ְסגו ָּּלתוֹ וְ ִת ְפאַ ְר ּתוֹ :לֹא ָקם
ִש ָראֵ ל ְ ּכמֹשֶ ה עוֹ ד ,נ ִָביא ו ַּמ ִ ּביט אֶ ת ְּתמ ּונָתוֹ ּ :תוֹ ַרת אֱ ֶמת נ ַָתן
ְ ּבי ְׂ
ְל ַע ּמוֹ ,אֵ לַ ,על יַד נְ ִביאוֹ נֶאֱ ַמן ּ ֵביתוֹ :לֹא ַיח ֲִליף הָ אֵ ל וְ לֹא י ִָמיר ָ ּדתוֹ .
ְלעוֹ לָ ִמיםְ ,לזוּלָ תוֹ :צוֹ פֶ ה וְ יוֹ ֵד ַע ְס ָת ֵרינוַּ ,מ ִ ּביט ְלסוֹ ף ָ ּדבָ ר ְ ּב ַק ְד ָמתוֹ :
ִשלַ ח ְל ֵקץ
יש חֶ סֶ ד ְ ּכ ִמ ְפ ָעלוֹ ,נוֹ ֵתן ְל ָר ׁ ָשע ָרע ְ ּכ ִר ְׁש ָעתוֹ :י ְׁ
גּוֹ ֵמל ְל ִא ׁ
תוֵ :מ ִתים ְי ֲחיֶּה אֵ ל ְ ּברוֹ ב
ְשו ָּע ֹ
הַ י ִָמין ְמ ִׁשיחֵ נוִּ ,ל ְפדוֹ ת ְמחַ ּ ֵכי ֵקץ י ׁ
חַ ְסדוֹ ָּ ,ברו ְּך עֲ ֵדי ַעד ׁ ֵשם ְּת ִה ָּלתוֹ :
אֲ דוֹ ן עוֹ לָ ם אֲ ׁ ֶשר ָמלַ ְךּ ְ ,בטֶ ֶרם ָּכל י ְִציר נִ ְב ָראְ .ל ֵעת נַעֲ ׂ ָשה ְבחֶ ְפצוֹ כּ ֹל,
אֲ זַי ֶמלֶ ְך ְׁשמוֹ נִ ְק ָרא .וְ אַ ח ֲֵרי ִ ּכ ְכלוֹ ת הַ כּ ֹלְ ,לבַ ּדוֹ י ְִמלוֹ ְך נוֹ ָרא .וְ הוּא
הָ יָה ,וְ הוּא הוֹ ֶה ,וְ הוּא י ְִהיֶהּ ְ ,ב ִת ְפאָ ָרה .וְ הוּא אֶ חָ ד וְ אֵ ין ׁ ֵשנִ יְ ,להַ ְמ ִׁשיל
אשית ְ ּב ִלי ַת ְכ ִלית ,ולוֹ הָ עוֹ ז וְ הַ ִּמ ְׂש ָרה .וְ הוּא
לוֹ ְלהַ ְח ִ ּב ָירהּ ְ .ב ִלי ֵר ִׁ
50 4
אֵ ִלי וְ חַ י ּגֹאֲ ִלי ,וְ צוּר חֶ ְב ִלי ְ ּב ֵעת צָ ָרה .וְ הוּא נִ ִּסי ו ָּמנוֹ ס ִלי ְמנָת כּ וֹ ִסי
ץקה ברקתהב םירמואש תוליפת
ְי ָי ִלי וְ לֹא ִא ָירא.
ת ִּתיר ְצרו ָּרה.
ָא ּנָא ְ ּבכֹחַ ְ ּג ֻד ַּלת ְי ִמינְ ָך ּ ַ
ש ְ ּגבֵ נ ּו טַ ה ֲֵרנ ּו נוֹ ָרא.
ַק ֵּבל ִר ּנַת ַע ְּמ ָך ׂ ַ
ש ְמ ֵרם.
ָנא גִ ּבוֹ ר ּדוֹ ְר ׁ ֵשי ִיחו ְּד ָך ְּכבָ בַ ת ׁ ָ
ת ִמיד ָ ּג ְמלֵ ם.
ָּ
ַנהֵ ל עֲ ָד ֶת ָך:
ב ְרכֵ ם טַ ה ֲֵרם ַרח ֲֵמם ִצ ְד ָק ְת ָך
ָּ
ח ִסין ָקדוֹ ׁש ְ ּברוֹ ב טו ְּב ָך
ֲ
ָ
ָי ִחיד ּגֵאֶ ה ְל ַע ְּמך ּ ְפנֵה זוֹ ְכ ֵרי
ְק ֻד ּ ׁ ָש ֶת ָך.
פרקי תפילה אזכרה ולימוד
ועם רו ִּחי ְ ּגוִ י ּ ִָתי,
ישן וְ אָ ִע ָירהִ .
ְ ּביוֹ ם אֶ ְק ָראּ ְ .ביָדוֹ אַ ְפ ִקיד רו ִּחיּ ְ ,ב ֵעת ִא ׁ ַ
תעֲ לֻ מוֹ ת.
ׁ ַשוְ ָע ֵתנ ּו ַק ֵּבל ּו ְׁש ַמע צַ עֲ ָק ֵתנ ּו יוֹ ֵד ַע ּ ַ
מ ְלכוּתוֹ ְלעוֹ לָ ם וָ ֶעד.
ָּברו ְּך ׁ ֵשם ְ ּכבוֹ ד ַ
ַעל ּ ֵכן נְ ַק ּוֶה ְל ָך ְי ָי אֱ לֹהֵ ינוִּ ,ל ְראוֹ ת ְמהֵ ָרה ְ ּב ִת ְפאֶ ֶרת עֻ ז ּ ֶָךְ ,להַ עֲ ִביר
ילים ָּכרוֹ ת י ִָּכ ֵרתוּן ְ .ל ַת ֵּקן עוֹ לָ ם ְ ּב ַמ ְלכוּת
גִ לו ִּלים ִמן הָ אָ ֶרץ וְ הָ אֱ ִל ִ
ׁ ַש ַ ּדי ,וְ כָ ל ְ ּבנֵי בָ ׂ ָשר י ְִק ְרא ּו ִב ְׁש ֶמ ָךְ .להַ ְפנוֹ ת אֵ לֶ ָ
יך ָּכל ִר ְׁש ֵעי אָ ֶרץ.
י ִ ַּכיר ּו וְ י ְֵדע ּו ָּכל ֹיו ְׁשבֵ י ֵתבֵ לּ ִ ,כי ְל ָך ִּת ְכ ַרע ָּכל ּ ֶב ֶר ְךִּ ,ת ּ ׁ ָשבַ ע ָּכל לָ ׁשוֹ ן:
ְלפָ נ ָ
יק ְ ּבל ּו כֻ ָּלם
ֶיך ְי ָי אֱ לֹהֵ ינ ּו י ְִכ ְרע ּו וְ י ִּפֹלוּ .וְ ִל ְכבוֹ ד ִׁש ְמ ָך י ְָקר י ּ ִֵתנוּ .וִ ַ
אֶ ת עוֹ ל ַמ ְלכו ֶּת ָך .וְ ִת ְמל ְֹך עֲ לֵ יהֶ ם ְמהֵ ָרה ְלעוֹ לָ ם וָ ֶעדּ ִ .כי הַ ּ ַמ ְלכוּת
שֶ ְל ָך ִהיא ,ו ְּלעוֹ ְל ֵמי ַעד ִּת ְמלוֹ ְך ְ ּבכָ בוֹ דַּ :כ ָּכתוּב ְ ּבתוֹ ָר ֶת ָךְ ,י ָי י ְִמל ְֹך
ְלעוֹ לָ ם וָ ֶעד :וְ נֶאֱ ַמר ,וְ הָ יָה ְי ָי ְל ֶמלֶ ְך ַעל ָּכל הָ אָ ֶרץַּ ,בי ּוֹ ם הַ הוּא י ְִהיֶה
ְי ָי אֶ חָ ד ,ו ְּשמוֹ אֶ חָ ד:
אומרים מזמורי תהלים שהם לרוח השעה:
מזמור קכ"א
ִׁשיר לַ ּ ַמעֲ לוֹ ת אֶ ּ ׂ ָשא ֵעינַי אֶ ל הֶ הָ ִרים ֵמאַ יִן ָיבֹא ֶעזְ ִריֶ :עזְ ִרי ֵמ ִעם ה'
ע ׂ ֵֹשה ׁ ָש ַמיִם וָ אָ ֶרץ :אַ ל י ּ ִֵתן לַ ּמוֹ ט ַרגְ לֶ ָך אַ ל יָנוּם ׁש ְֹמ ֶר ָךִ :ה ּנֵה לֹא
ִש ָראֵ ל :ה' ׁש ְֹמ ֶר ָך ה' ִצ ְּל ָך ַעל יַד י ְִמינ ֶָך :יוֹ ָמם
ִישן ׁשוֹ ֵמר י ְׂ
יָנוּם וְ לֹא י ׁ ָ
ִשמֹר אֶ ת נ ְַפ ׁ ֶשךָ:
ָ
ִש ָמ ְרך ִמ ָּכל ָרע י ְׁ
הַ ּ ׁ ֶש ֶמ ׁש לֹא י ּ ֶַכ ָּכה וְ י ֵָרחַ ַּב ָּליְלָ ה :ה' י ְׁ
את ָך וּבוֹ אֶ ָך ֵמ ַע ּ ָתה וְ ַעד עוֹ לָ ם:
ִש ָמר צֵ ְ
ה' י ְׁ
50 5
ץקה ברקתהב םירמואש תוליפת
פרקי תפילה אזכרה ולימוד
מזמור ק"ל
את ָ
יך ה' :אֲ דֹנָי ִׁש ְמ ָעה ְבקוֹ ִלי ִּת ְהיֶינָה
ִׁשיר הַ ּ ַמעֲ לוֹ ת ִמ ּ ַמעֲ ַמ ִ ּקים ְק ָר ִ
אָ זְ נ ָ
שבוֹ ת ְלקוֹ ל ּ ַתחֲנ ּונָיִ :אם עֲ וֹ נוֹ ת ִּת ְׁש ָמר י ָּה אֲ דֹנָי ִמי יַעֲ מֹדּ ִ :כי
ֶיך ַק ּ ׁ ֻ
יתי ה' ִק ְּו ָתה נ ְַפ ִׁשי וְ ִל ְדבָ רוֹ הוֹ חָ ְל ִּתי:
ִע ְּמ ָך הַ ְּס ִליחָ ה ְל ַמ ַען ִּת ָ ּו ֵראִ :ק ִּו ִ
ִש ָראֵ ל אֶ ל ה'
נ ְַפ ִׁשי לַ אדֹנָי ִמ ּ ׁש ְֹמ ִרים לַ ּב ֶֹקר ׁש ְֹמ ִרים לַ ּב ֶֹקר :יַחֵ ל י ְׂ
ִש ָראֵ ל ִמכּ ֹל
ִ ּכי ִעם ה' הַ חֶ סֶ ד וְ הַ ְר ּ ֵבה ִע ּמוֹ ְפדוּת :וְ הוּא י ְִפ ֶ ּדה אֶ ת י ְׂ
עֲ וֹ נ ָֹתיו:
מזמור צ"א
י ׁ ֵֹשב ְ ּבסֵ ֶתר ֶע ְליוֹ ן ְ ּבצֵ ל ׁ ַש ַ ּדי י ְִתלוֹ נָן :א ַֹמר לַ ה' ַמ ְח ִסי ו ְּמצו ָּד ִתי אֱ לֹהַ י
יל ָך ִמ ּ ַפח יָקו ּׁש ִמ ֶ ּדבֶ ר הַ וּוֹ תּ ְ :באֶ ְב ָרתוֹ יָסֶ ְך לָ ְך
אֶ ְבטַ ח ּבוֹ ּ ִ :כי הוּא ַי ִ ּצ ְ
וְ ַתחַ ת ְ ּכנָפָ יו ּ ֶת ְחסֶ ה ִצ ּנָה וְ סֹחֵ ָרה אֲ ִמ ּתוֹ :לֹא ִת ָירא ִמ ּ ַפחַ ד לָ יְלָ ה ֵמחֵ ץ
הל ְֹך ִמ ֶּקטֶ ב י ָׁשוּד צָ ה ֳָריִם :י ִּפֹל ִמ ִ ּצ ְ ּד ָך אֶ לֶ ף
יָעוּף יוֹ ָמםִ :מ ֶ ּדבֶ ר ָּבאֹפֶ ל ַי ֲ
ָשַ :רק ְ ּב ֵעינ ָ
ימינ ֶָך אֵ לֶ ָ
ֶיך ַת ִ ּביט וְ ִׁש ּ ֻל ַמת ְר ׁ ָש ִעים
יך לֹא ִי ּג ׁ
ו ְּרבָ בָ ה ִמ ִ
ִּת ְראֶ הִּ :כי אַ ּ ָתה ה' ַמ ְח ִסי ֶע ְליוֹ ן ׂ ַש ְמ ּ ָת ְמעוֹ נ ֶָך :לֹא ְתאֻ ּנֶה אֵ לֶ ָ
יך ָר ָעה
וְ ֶנגַע לֹא י ְִק ַרב ְ ּבאָ הֳלֶ ָךּ ִ :כי ַמ ְלאָ כָ יו יְצַ ּוֶה ָּל ְך ִל ְׁש ָמ ְר ָך ְ ּבכָ ל ְ ּד ָרכֶ ָ
יך:
ִשאוּנְ ָך ּ ֶפן ִּת ּגֹף ָּבאֶ בֶ ן ַרגְ לֶ ָךַ :על ׁ ַשחַ ל וָ פֶ ֶתן ִּת ְדר ְֹך ִּת ְרמֹס
ַעל ַּכ ּ ַפיִם י ּ ׂ ָ
ְ ּכ ִפיר וְ ַת ִ ּניןּ ִ :כי ִבי חָ ׁ ַשק וַ אֲ פַ ְּלטֵ ה ּו אֲ ׂ ַש ְ ּגבֵ ה ּו ִ ּכי י ַָדע ְׁש ִמי :י ְִק ָראֵ נִ י
יעה ּו
וְ אֶ עֱ נֵה ּו ִע ּמוֹ אָ נ ִֹכי ְבצָ ָרה אֲ חַ ְּלצֵ ה ּו וַ אֲ כַ ְ ּב ֵדהוּ :א ֶֹר ְך י ִָמים אַ ְׂש ִ ּב ֵ
ישו ָּע ִתי:
וְ אַ ְראֵ ה ּו ִ ּב ׁ
אין זה מעכב ואפשר לומר גם מזמורים אחרים.
50 6
םירבק ירוקיב
פרקי תפילה אזכרה ולימוד
ביקורי קברים
ברכת "אשר יצר אתכם בדין"
מי שלא ראה קברי ישראל בתוך שלושים יום ,כשבא לבית הקברות מברך ברכת
"אשר יצר אתכם בדין" .הברכה ופירושה מופיעים בעמוד 230
מזמורי התהלים שנהוג לומר בבית הקברות כשעולים לקבר
ביאור כיצד הפרקים הללו קשורים להזכרת המת ולעלייה לקבר מובא בספר הלכות
אבלות של הרב יוסף צבי רימון והרב יצחק ריגר ,מעמ' 265ואילך
מזמור ל"ג
(א)
ְש ִרים נָאוָ ה ְת ִה ָּלה:
יקים ַּבה' לַ י ׁ ָ
ַר ְ ּננ ּו צַ ִ ּד ִ
ָע ׂשוֹ ר ז ְַּמר ּו לוֹ :
(ג)
יטיב ּו ַנ ּגֵן ִ ּב ְתרו ָּעה:
ִׁשיר ּו לוֹ ִׁשיר חָ ָד ׁש הֵ ִ
ָשר ְ ּדבַ ר ה' וְ כָ ל ַמעֲ ׂ ֵשה ּו ּ ֶבאֱ מ ּונָה:
י ָׁ
ָמ ְלאָ ה הָ אָ ֶרץ:
(ו)
(ה)
יָגוּר ּו ָּכל י ְֹׁשבֵ י ֵתבֵ ל:
(ט)
(ח)
ְל ַנחֲלָ ה לוֹ :
(ז)
(יב)
כּ ֹנֵס
י ְִירא ּו ֵמה' ָּכל הָ אָ ֶרץ ִמ ּ ֶמ ּנ ּו
ִ ּכי הוּא אָ ַמר וַ י ּ ִֶהי הוּא ִצ ָ ּוה וַ יַּעֲ מֹד:
הֵ ִפיר עֲ צַ ת גּוֹ יִם הֵ נִ יא ַמ ְח ְׁשבוֹ ת ַע ִּמים:
ַמ ְח ְׁשבוֹ ת ִל ּבוֹ ְלדֹר וָ דֹר:
(ד)
ִ ּכי
אֹהֵ ב ְצ ָד ָקה ו ִּמ ְׁש ּ ָפט חֶ סֶ ד ה'
ִ ּב ְדבַ ר ה' ׁ ָש ַמיִם נַעֲ ׂש ּו ו ְּברוּחַ ּ ִפיו ָּכל ְצבָ אָ ם:
ַּכ ּנֵד ֵמי הַ יָּם נ ֵֹתן ְ ּבאֹצָ רוֹ ת ְּתהוֹ מוֹ ת:
(יג)
(ב)
הוֹ ד ּו לַ ה' ְ ּב ִכנּוֹ ר ְ ּבנֵבֶ ל
(יא)
(י)
ה'
עֲ צַ ת ה' ְלעוֹ לָ ם ּ ַתעֲ מֹד
אַ ְׁש ֵרי הַ גּוֹ י אֲ ׁ ֶשר ה' אֱ לֹהָ יו הָ ָעם ָּבחַ ר
ִמ ּ ׁ ָש ַמיִם ִה ִ ּביט ה' ָראָ ה אֶ ת ָּכל ְ ּבנֵי הָ אָ ָדם:
(יד)
ִמ ְּמכוֹ ן
ִׁש ְב ּתוֹ ִה ְׁש ִ ּגיחַ אֶ ל ָּכל י ְֹׁשבֵ י הָ אָ ֶרץ:
ָּכל ַמעֲ ׂ ֵשיהֶ ם( :טז) אֵ ין הַ ּ ֶמלֶ ְך נוֹ ׁ ָשע ְ ּב ָרב חָ יִל ִ ּג ּבוֹ ר לֹא ִי ּנָצֵ ל ְ ּב ָרב כּ ֹחַ :
(טו)
(יז)
ׁ ֶש ֶקר הַ ּסוּס ִל ְת ׁשו ָּעה ו ְּברֹב חֵ ילוֹ לֹא י ְַמ ּ ֵלט:
י ְֵראָ יו לַ ְמ ַיח ֲִלים ְלחַ ְס ּדוֹ :
(כ)
הַ יֹּצֵ ר יַחַ ד ִל ָּבם הַ ּ ֵמ ִבין אֶ ל
(יט)
(יח)
ִה ּנֵה ֵעין ה' אֶ ל
ְלהַ ִ ּציל ִמ ּ ָמוֶת נ ְַפ ׁ ָשם ו ְּלחַ י ּוֹ ָתם ָּב ָר ָעב:
ִש ַמח ִל ּ ֵבנ ּו ִ ּכי
נ ְַפ ׁ ֵשנ ּו ִח ְ ּכ ָתה לַ ה' ֶעזְ ֵרנ ּו ו ָּמגִ ּנֵנ ּו הוּא( :כא) ִ ּכי בוֹ י ְׂ
ְב ׁ ֵשם ָק ְד ׁשוֹ בָ טָ ְחנוּ( :כב) י ְִהי חַ ְס ְ ּד ָך ה' ָעלֵ ינ ּו ַּכאֲ ׁ ֶשר יִחַ ְלנ ּו לָ ְך:
מזמור ט"ז
יתי בָ ְך( :ב) אָ ַמ ְר ְּת לַ ה' אֲ דֹנָי אָ ּ ָתה
(א) ִמ ְכ ּ ָתם ְל ָדוִ ד ׁ ָש ְמ ֵרנִ י אֵ ל ִ ּכי חָ ִס ִ
טוֹ בָ ִתי ַּבל ָעלֶ ָ
יך( :ג) ִל ְקדוֹ ִׁשים אֲ ׁ ֶשר ָּבאָ ֶרץ הֵ ּ ָמה וְ אַ ִ ּד ֵירי ָּכל חֶ ְפ ִצי
בָ ם( :ד) י ְִר ּב ּו ַע ְ ּצבוֹ ָתם אַ חֵ ר ָמהָ ר ּו ַּבל אַ ִּס ְ
יך נִ ְס ּ ֵכיהֶ ם ִמ ָ ּדם וּבַ ל אֶ ּ ׂ ָשא
50 7
םירבק ירוקיב
פרקי תפילה אזכרה ולימוד
אֶ ת ְׁשמוֹ ָתם ַעל ְׂשפָ ָתי( :ה) ה' ְמנָת חֶ ְל ִקי וְ כוֹ ִסי אַ ּ ָתה ּתוֹ ִמ ְ
יך גּוֹ ָר ִלי:
(ו) חֲבָ ִלים נ ְָפל ּו ִלי ַּב ְ ּנ ִע ִמים אַ ף ַנחֲלָ ת ׁ ָש ְפ ָרה ָעלָ י( :ז) אֲ בָ ֵר ְך אֶ ת ה'
אֲ ׁ ֶשר י ְָעצָ נִ י אַ ף לֵ ילוֹ ת י ְִּסרוּנִ י ִכ ְליוֹ ָתי:
(ח)
יתי ה' ְלנֶגְ ִ ּדי ָת ִמיד
ִׁש ִּו ִ
ִשכּ ֹן
ימינִ י ַּבל אֶ ּמוֹ ט( :ט) לָ כֵ ן ׂ ָש ַמח ִל ִ ּבי וַ ָי ּגֶל ְ ּכבוֹ ִדי אַ ף ְ ּב ׂ ָש ִרי י ְׁ
ִ ּכי ִמ ִ
לָ בֶ טַ ח( :י) ִ ּכי לֹא ַתעֲ זֹב נ ְַפ ִׁשי ִל ְׁשאוֹ ל לֹא ִת ּ ֵתן ח ֲִס ְיד ָך ִל ְראוֹ ת ׁ ָשחַ ת:
(יא)
יענִ י א ַֹרח חַ י ִּים ׂשֹבַ ע ְׂש ָמחוֹ ת אֶ ת ּ ָפנ ָ
ימינְ ָך נֶצַ ח:
ֶיך נְ ִעמוֹ ת ִ ּב ִ
ּתוֹ ִד ֵ
מזמור י"ז
(א) ְּת ִפ ָּלה ְל ָדוִ ד ִׁש ְמ ָעה ה' צֶ ֶדק הַ ְק ִׁשיבָ ה ִר ּנ ִָתי הַ אֲ זִ ינָה ְת ִפ ָּל ִתי
ֶיך ִמ ְׁש ּ ָפ ִטי יֵצֵ א ֵעינ ָ
ְ ּבלֹא ִׂש ְפ ֵתי ִמ ְר ָמה( :ב) ִמ ְּלפָ נ ָ
יש ִרים:
ֶיך ּ ֶת ֱחזֶינָה ֵמ ׁ ָ
(ג) ָּבחַ נְ ּ ָת ִל ִ ּבי ּ ָפ ַק ְד ּ ָת ּ ַליְלָ ה ְצ ַר ְפ ּ ַתנִ י בַ ל ִּת ְמצָ א ז ַּמ ִֹתי ַּבל יַעֲ בָ ר ּ ִפי:
(ד) ִל ְפעֻ ּלוֹ ת אָ ָדם ִ ּב ְדבַ ר ְׂשפָ ֶת ָ
יך אֲ נִ י ׁ ָש ַמ ְר ִּתי אָ ְרחוֹ ת ּ ָפ ִריץ( :ה) ּ ָתמ ְֹך
את ָ
ש ַרי ְ ּב ַמ ְע ְ ּגלוֹ ֶת ָ
יך ִכי ַתעֲ נֵנִ י אֵ ל הַ ט
יך ַּבל נָמוֹ ּט ּו ְפ ָע ָמי( :ו) אֲ נִ י ְק ָר ִ
אֲ ׁ ֻ
אָ זְ נְ ָך ִלי ְׁש ַמע ִא ְמ ָר ִתי( :ז) הַ ְפלֵ ה ח ֲָס ֶד ָ
יע חוֹ ִסים ִמ ִּמ ְתקוֹ ְמ ִמים
יך מוֹ ִׁש ַ
ישוֹ ן ַּבת ָעיִן ְ ּבצֵ ל ְ ּכנָפֶ ָ
יך ּ ַת ְס ִּת ֵירנִ י( :ט) ִמ ּ ְפנֵי
ימינ ֶָך( :ח) ׁ ָש ְמ ֵרנִ י ְ ּכ ִא ׁ
ִ ּב ִ
איְבַ י ְ ּבנֶפֶ ׁש י ִ ַּקיפ ּו ָעלָ י:
ְר ׁ ָש ִעים ז ּו ׁ ַש ּדוּנִ י ֹ
ְבגֵאוּת:
(יא)
(י)
חֶ ְל ָּבמוֹ ּ ָסגְ ר ּו ּ ִפימוֹ ִ ּד ְ ּבר ּו
ש ֵרינ ּו ַע ּ ָתה ְסבָ בוּנ ּו ֵעינֵיהֶ ם י ִָׁשית ּו ִלנְ טוֹ ת ָּבאָ ֶרץ:
אַ ּ ׁ ֻ
(יב) ִ ּד ְמיֹנוֹ ְ ּכאַ ְריֵה י ְִכסוֹ ף ִל ְטרוֹ ף וְ ִכ ְכ ִפיר י ׁ ֵֹשב ְ ּב ִמ ְס ּ ָת ִרים( :יג) קו ָּמה
יעה ּו ּ ַפ ְּלטָ ה נ ְַפ ִׁשי ֵמ ָר ׁ ָשע חַ ְר ּ ֶב ָך( :יד) ִמ ְמ ִתים י ְָד ָך
ה' ַק ְ ּד ָמה פָ נָיו הַ ְכ ִר ֵ
ִש ְ ּבע ּו בָ נִ ים
ה' ִמ ְמ ִתים ֵמחֶ לֶ ד חֶ ְל ָקם ַּבחַ י ִּים ו ְּצפוּנְ ָך ְּת ַמ ּ ֵלא ִב ְטנָם י ְׂ
וְ ִה ִ ּניח ּו י ְִת ָרם ְלעוֹ ְללֵ יהֶ ם( :טו) אֲ נִ י ְ ּבצֶ ֶדק אֶ ֱחזֶה פָ נ ָ
ֶיך אֶ ְׂש ְ ּב ָעה ְבהָ ִקיץ
ְּתמ ּונ ֶָת ָך:
מזמור ע"ב
(א) ִל ְׁשלֹמֹה אֱ ל ִֹהים ִמ ְׁש ּ ָפטֶ ָ
יך ְל ֶמלֶ ְך ּ ֵתן וְ ִצ ְד ָק ְת ָך ְלבֶ ן ֶמלֶ ְך:
ַע ְּמ ָך ְבצֶ ֶדק וַ עֲ נִ י ּ ָ
ִשא ּו הָ ִרים ׁ ָשלוֹ ם לָ ָעם וּגְ בָ עוֹ ת
ֶיך ְב ִמ ְׁש ּ ָפט( :ג) י ְׂ
ִיראו ָּך
יד ּ ֵכא עוֹ ׁ ֵשק( :ה) י ָ
יע ִל ְבנֵי אֶ ְביוֹ ן וִ ַ
ִש ּפֹט עֲ נִ יֵּי ָעם יוֹ ִׁש ַ
ִ ּב ְצ ָד ָקה( :ד) י ְׁ
(ב)
ִעם ׁ ָש ֶמ ׁש וְ ִל ְפנֵי י ֵָרחַ ּדוֹ ר ּדוֹ ִרים:
50 8
אָ ֶרץ:
(ז)
(ו)
י ִָדין
יבים ז ְַרזִ יף
י ֵֵרד ְ ּכ ָמטָ ר ַעל ּגֵז ִ ּכ ְר ִב ִ
י ְִפ ַרח ְ ּבי ָָמיו צַ ִ ּדיק וְ רֹב ׁ ָשלוֹ ם ַעד ְ ּב ִלי י ֵָרחַ :
(ח)
וְ י ְֵר ְ ּד ִמיָּם
םירבק ירוקיב
יְלַ חֵ כוּ:
(י)
י ְַק ִריבוּ:
יש וְ ִאי ִּים ִמנְ חָ ה י ִָׁשיב ּו ַמ ְלכֵ י ְׁשבָ א ו ְּסבָ א אֶ ְׁש ָּכר
ַמ ְלכֵ י ַת ְר ִׁש ׁ
(יא)
ִש ּ ַתחֲו ּו לוֹ כָ ל ְמלָ ִכים ָּכל גּוֹ יִם י ַַע ְבדוּהוּ:
וְ י ְׁ
(יב)
אֶ ְביוֹ ן ְמ ׁ ַש ּו ֵַע וְ ָענִ י וְ אֵ ין עֹזֵר לוֹ :
ֵיקר ָ ּד ָמם ְ ּב ֵעינָיו:
יע( :יד) ִמ ּתוֹ ְך ו ֵּמחָ ָמס יִגְ אַ ל נ ְַפ ׁ ָשם וְ י ַ
יוֹ ִׁש ַ
(יג)
ִ ּכי ַי ִ ּציל
ָיחֹס ַעל ַ ּדל וְ אֶ ְביוֹ ן וְ נ ְַפ ׁשוֹ ת אֶ ְביוֹ נִ ים
יחי
וִ ִ
(טו)
וְ י ּ ִֶתן לוֹ ִמ ְז ּהַ ב ְׁשבָ א וְ י ְִת ּ ַפ ּ ֵלל ַּבעֲ דוֹ ָת ִמיד ָּכל הַ י ּוֹ ם יְבָ ֲרכֶ נְ הוּ:
(טז)
י ְִהי
ֹאש הָ ִרים י ְִר ַע ׁש ַּכ ְּלבָ נוֹ ן ּ ִפ ְריוֹ וְ י ִָציצ ּו ֵמ ִעיר ְ ּכ ֵע ׂ ֶשב
ִפ ּ ַסת ַּבר ָּבאָ ֶרץ ְ ּבר ׁ
הָ אָ ֶרץ( :יז) י ְִהי ְׁשמוֹ ְלעוֹ לָ ם ִל ְפנֵי ׁ ֶש ֶמ ׁש ִינּוֹ ן ְׁשמוֹ וְ י ְִת ָּב ְרכ ּו בוֹ ָּכל גּוֹ יִם
ִש ָראֵ ל ע ׂ ֵֹשה נִ ְפלָ אוֹ ת ְלבַ ּדוֹ :
יְאַ ּ ְׁשרוּהוּ( :יח) ָּברו ְּך ה' אֱ ל ִֹהים אֱ לֹהֵ י י ְׂ
(יט)
פרקי תפילה אזכרה ולימוד
ַעד יָם ו ִּמ ּנָהָ ר ַעד אַ ְפ ֵסי אָ ֶרץ:
(ט)
איְבָ יו ָעפָ ר
ְלפָ נָיו י ְִכ ְרע ּו ִצי ִּים וְ ֹ
וּבָ רו ְּך ׁ ֵשם ְ ּכבוֹ דוֹ ְלעוֹ לָ ם וְ י ּ ִָמלֵ א ְכבוֹ דוֹ אֶ ת כּ ֹל הָ אָ ֶרץ אָ ֵמן וְ אָ ֵמן:
(כ)
ִשי:
ָּכ ּל ּו ְת ִפ ּלוֹ ת ָ ּדוִ ד ּ ֶבן י ׁ ָ
מזמור צ"א
(א) י ׁ ֵֹשב ְ ּבסֵ ֶתר ֶע ְליוֹ ן ְ ּבצֵ ל ׁ ַש ַ ּדי י ְִתלוֹ נָן:
יל ָך ִמ ּ ַפח יָקו ּׁש ִמ ֶ ּדבֶ ר הַ וּוֹ ת( :ד) ְ ּבאֶ ְב ָרתוֹ
אֱ לֹהַ י אֶ ְבטַ ח ּבוֹ ( :ג) ִּכי הוּא ַי ִ ּצ ְ
יָסֶ ְך לָ ְך וְ ַתחַ ת ְּכנָפָ יו ּ ֶת ְחסֶ ה ִצ ּנָה וְ סֹחֵ ָרה אֲ ִמ ּתוֹ ( :ה) לֹא ִת ָירא ִמ ּ ַפחַ ד
(ב)
א ַֹמר לַ ה' ַמ ְח ִסי ו ְּמצו ָּד ִתי
לָ יְלָ ה ֵמחֵ ץ יָעוּף יוֹ ָמם( :ו) ִמ ֶ ּדבֶ ר ָּבאֹפֶ ל ַי ֲהל ְֹך ִמ ֶּקטֶ ב י ָׁשוּד צָ ה ֳָריִם:
ָש( :ח) ַרק ְ ּב ֵעינ ָ
ימינ ֶָך אֵ לֶ ָ
ֶיך ַת ִ ּביט
יך לֹא ִי ּג ׁ
(ז) י ִּפֹל ִמ ִ ּצ ְ ּד ָך אֶ לֶ ף ו ְּרבָ בָ ה ִמ ִ
וְ ִׁש ּ ֻל ַמת ְר ׁ ָש ִעים ִּת ְראֶ ה( :ט) ִּכי אַ ּ ָתה ה' ַמ ְח ִסי ֶע ְליוֹ ן ׂ ַש ְמ ּ ָת ְמעוֹ נ ֶָך:
(י) לֹא ְתאֻ ּנֶה אֵ לֶ ָ
יך ָר ָעה וְ ֶנגַע לֹא י ְִק ַרב ְ ּבאָ הֳלֶ ָך( :יא) ִּכי ַמ ְלאָ כָ יו יְצַ ּוֶה
ָּל ְך ִל ְׁש ָמ ְר ָך ְ ּבכָ ל ְ ּד ָרכֶ ָ
יך:
(יג) ַעל ׁ ַשחַ ל וָ פֶ ֶתן ִּת ְדר ְֹך ִּת ְרמֹס ְּכ ִפיר וְ ַת ִ ּנין( :יד) ִּכי ִבי חָ ׁ ַשק וַ אֲ פַ ְּלטֵ ה ּו
(יב)
אֲ ׂ ַש ְ ּגבֵ ה ּו ִּכי י ַָדע ְׁש ִמי:
וַ אֲ כַ ְ ּב ֵדהוּ:
(טז)
(טו)
ִשאוּנְ ָך ּ ֶפן ִּת ּגֹף ָּבאֶ בֶ ן ַרגְ לֶ ָך:
ַעל ַּכ ּ ַפיִם י ּ ָׂ
י ְִק ָראֵ נִ י וְ אֶ עֱ נֵה ּו ִע ּמוֹ אָ נ ִֹכי ְבצָ ָרה אֲ חַ ְּלצֵ ה ּו
ישו ָּע ִתי:
יעה ּו וְ אַ ְראֵ ה ּו ִ ּב ׁ
א ֶֹר ְך י ִָמים אַ ְׂש ִ ּב ֵ
מזמור ק"ד
(א)
ָּב ֲר ִכי נ ְַפ ִׁשי אֶ ת ה' ה' אֱ לֹהַ י ּג ַָד ְל ּ ָת ְּמאֹד הוֹ ד וְ הָ ָדר לָ בָ ְׁש ּ ָת:
(ב)
עֹטֶ ה
יעה:
אוֹ ר ַּכ ּ ׂ ַש ְל ָמה נוֹ טֶ ה ׁ ָש ַמיִם ַּכי ְִר ָ
ָע ִבים ְרכוּבוֹ הַ ְמהַ ּ ֵל ְך ַעל ַּכנְ פֵ י רוּחַ ( :ד) ע ׂ ֶֹשה ַמ ְלאָ כָ יו רוּחוֹ ת ְמ ׁ ָש ְר ָתיו
(ג)
הַ ְמ ָק ֶרה בַ ּ ַמיִם עֲ ִלי ּוֹ ָתיו הַ ּ ָׂשם
50 9
םירבק ירוקיב
פרקי תפילה אזכרה ולימוד
אֵ ׁש לֹהֵ ט( :ה) י ַָסד אֶ ֶרץ ַעל ְמכוֹ נֶיהָ ַּבל ִּת ּמוֹ ט עוֹ לָ ם וָ ֶעד:
ַּכ ְּלבו ּׁש ִּכ ִּסיתוֹ ַעל הָ ִרים י ַַע ְמד ּו ָמיִם( :ז) ִמן ּגַעֲ ָר ְת ָך יְנוּסוּן ִמן קוֹ ל
ַר ַע ְמ ָך יֵחָ פֵ זוּן( :ח) יַעֲ ל ּו הָ ִרים י ְֵרד ּו ְב ָקעוֹ ת אֶ ל ְמקוֹ ם זֶה י ַָס ְד ּ ָת לָ הֶ ם:
(ו)
(ט)
ְשוּבוּן ְלכַ ּסוֹ ת הָ אָ ֶרץ:
ְ ּגבוּל ׂ ַש ְמ ּ ָת ַּבל יַעֲ בֹרוּן ַּבל י ׁ
ַמ ְעיָנִ ים ַּב ְ ּנחָ ִלים ּ ֵבין הָ ִרים יְהַ ּ ֵלכוּן:
(יא)
(י)
ְּתהוֹ ם
הַ ְמ ׁ ַש ּ ֵלחַ
ִש ְ ּבר ּו
י ְַׁשק ּו ָּכל חַ יְתוֹ ָׂש ָדי י ְׁ
ִשכּ וֹ ן ִמ ּ ֵבין עֳ פָ איִם י ְִּתנ ּו קוֹ ל:
ְפ ָר ִאים ְצ ָמאָ ם( :יב) עֲ לֵ יהֶ ם עוֹ ף הַ ּ ׁ ָש ַמיִם י ְׁ
(יג) ַמ ְׁש ֶקה הָ ִרים ֵמעֲ ִלי ּוֹ ָתיו ִמ ּ ְפ ִרי ַמעֲ ׂ ֶש ָ
יך ִּת ְׂש ַּבע הָ אָ ֶרץ( :יד) ַמ ְצ ִמיחַ
חָ ִציר לַ ְ ּבהֵ ָמה וְ ֵע ׂ ֶשב לַ עֲ ב ַֹדת הָ אָ ָדם ְלהוֹ ִציא לֶ חֶ ם ִמן הָ אָ ֶרץ:
(טו)
וְ ַייִן
ְש ּ ַמח ְלבַ ב אֱ נוֹ ׁש ְלהַ ְצ ִהיל ּ ָפנִ ים ִמ ּ ׁ ָש ֶמן וְ לֶ חֶ ם ְלבַ ב אֱ נוֹ ׁש י ְִס ָעד:
י ַׂ
(טז)
ִש ְ ּבע ּו עֲ צֵ י ה' אַ ְרזֵי ְלבָ נוֹ ן אֲ ׁ ֶשר נָטָ ע:
י ְׂ
(יז)
אֲ ׁ ֶשר ׁ ָשם ִצ ּפ ֳִרים י ְַק ּנֵנ ּו
ית ּה( :יח) הָ ִרים הַ ְ ּגב ִֹהים לַ י ְֵּע ִלים ְסלָ ִעים ַמ ְחסֶ ה
ידה ְ ּברוֹ ִׁשים ּ ֵב ָ
ח ֲִס ָ
לַ ְׁשפַ ִ ּנים( :יט) ָע ָׂשה י ֵָרחַ ְלמוֹ עֲ ִדים ׁ ֶש ֶמ ׁש י ַָדע ְמבוֹ אוֹ ( :כ) ּ ָת ׁ ֶשת ח ׁ ֶֹשךְ
יהי לָ יְלָ ה ּבוֹ ִת ְרמ ֹׂש ָּכל חַ יְתוֹ
וִ ִ
י ַָער( :כא)
הַ ְּכ ִפ ִירים ׁשֹאֲ גִ ים לַ ּ ָט ֶרף ו ְּלבַ ֵּק ׁש
ֵמאֵ ל אָ ְכלָ ם( :כב) ִּתזְ ַרח הַ ּ ׁ ֶש ֶמ ׁש יֵאָ סֵ פוּן וְ אֶ ל ְמעוֹ נ ָֹתם י ְִר ָּבצוּן:
אָ ָדם ְלפָ עֳ לוֹ וְ לַ עֲ ב ָֹדתוֹ עֲ ֵדי ָע ֶרב( :כד) ָמה ַר ּב ּו ַמעֲ ׂ ֶש ָ
יך ה' ּ ֻכ ָּלם ְ ּבחָ ְכ ָמה
(כג)
ית ָמ ְלאָ ה הָ אָ ֶרץ ִקנְ ָינ ֶָך:
ָע ִׂש ָ
יֵצֵ א
זֶה הַ יָּם ּגָדוֹ ל ו ְּרחַ ב י ָָדיִם ׁ ָשם ֶר ֶמ ׂש
(כה)
וְ אֵ ין ִמ ְס ּ ָפר חַ י ּוֹ ת ְקטַ נּוֹ ת ִעם ְ ּגדֹלוֹ ת:
יָצַ ְר ּ ָת ְל ׂ ַשחֶ ק ּבוֹ ( :כז) ּ ֻכ ָּלם אֵ לֶ ָ
ְש ּ ֵברוּן לָ ֵתת אָ ְכלָ ם ְ ּב ִע ּתוֹ ( :כח) ִּת ּ ֵתן
יך י ׂ ַ
ִש ְ ּבעוּן טוֹ ב( :כט) ּ ַת ְס ִּתיר ּ ָפנ ָ
תסֵ ף
ֶיך י ִָּבהֵ לוּן ּ ֹ
לָ הֶ ם י ְִלקֹטוּן ִּת ְפ ּ ַתח י ְָד ָך י ְׂ
(כו)
ְשוּבוּן:
רוּחָ ם יִגְ וָ עוּן וְ אֶ ל עֲ פָ ָרם י ׁ
אֲ ָד ָמה:
(לא)
ְ ּבעוֹ ִדי:
ְּת ׁ ַש ַּלח ר ּוח ָ
ֲך י ִָּב ֵראוּן ו ְּתחַ ֵ ּד ׁש ּ ְפנֵי
ִש ַמח ה' ְ ּב ַמעֲ ָׂשיו:
י ְִהי ְכבוֹ ד ה' ְלעוֹ לָ ם י ְׂ
וַ ִּת ְר ָעד ִי ּגַע ּ ֶבהָ ִרים וְ יֶעֱ ׁ ָשנוּ:
(לד)
(ל)
ׁ ָשם אֳ נִ י ּוֹ ת יְהַ ּ ֵלכוּן ִלוְ י ָָתן זֶה
(לג)
(לב)
הַ ּ ַמ ִ ּביט לָ אָ ֶרץ
אָ ִׁש ָירה לַ ה' ְ ּבחַ יָּי אֲ ז ְַּמ ָרה לֵ אלֹהַ י
יחי אָ נ ִֹכי אֶ ְׂש ַמח ַּבה':
יֶעֱ ַרב ָעלָ יו ִׂש ִ
(לה)
י ּ ִַת ּמ ּו חַ ּ ָט ִאים ִמן
הָ אָ ֶרץ ו ְּר ׁ ָש ִעים עוֹ ד אֵ ינָם ָּב ֲר ִכי נ ְַפ ִׁשי אֶ ת ה' הַ ְלל ּו י ָּה:
מזמור ק"ל
את ָ
יך ה':
(א) ִׁשיר הַ ּ ַמעֲ לוֹ ת ִמ ּ ַמעֲ ַמ ִ ּקים ְק ָר ִ
ִּת ְהיֶינָה אָ זְ נ ָ
שבוֹ ת ְלקוֹ ל ּ ַתחֲנ ּונָי( :ג) ִאם עֲ וֹ נוֹ ת ִּת ְׁש ָמר י ָּה אֲ דֹנָי
ֶיך ַק ּ ׁ ֻ
יתי ה' ִק ְּו ָתה נ ְַפ ִׁשי
ִמי יַעֲ מֹד( :ד) ִ ּכי ִע ְּמ ָך הַ ְּס ִליחָ ה ְל ַמ ַען ִּת ָ ּו ֵרא( :ה) ִק ִּו ִ
(ב)
5 10
אֲ דֹנָי ִׁש ְמ ָעה ְבקוֹ ִלי
םירבק ירוקיב
(ז)
ִש ָראֵ ל אֶ ל ה' ִּכי ִעם ה' הַ חֶ סֶ ד וְ הַ ְר ּ ֵבה ִע ּמוֹ ְפדוּת:
יַחֵ ל י ְׂ
(ח)
וְ הוּא
ִש ָראֵ ל ִמכּ ֹל עֲ וֹ נ ָֹתיו:
י ְִפ ֶ ּדה אֶ ת י ְׂ
מזמור קי"ט – "אלפא ביתא"
מזמור קי"ט בתהלים בנוי לפי סדר האל"ף – בי"ת .שמונה פסוקים הפותחים באות
א' ,שמונה פסוקים הפותחים באות ב' וכן הלאה .נוהגים לומר את הפסוקים הפותחים
באותיות שמו של הנפטר .לאחר מכן אומרים את הפסוקים הפותחים באותיות
נשמ"ה
(א)
(ב)
(ג)
(ד)
(ה)
(ו)
(ז)
(ח)
(ט)
(י)
(יא)
(יב)
(יג)
(יד)
(טו)
(טז)
(יז)
(יח)
(יט)
ימי ָד ֶר ְך הַ ה ְֹל ִכים ְ ּבתוֹ ַרת ה':
אַ ְׁש ֵרי ְת ִמ ֵ
אַ ְׁש ֵרי נ ְֹצ ֵרי ֵעד ָֹתיו ְ ּבכָ ל לֵ ב י ְִד ְר ׁשוּהוּ:
פרקי תפילה אזכרה ולימוד
וְ ִל ְדבָ רוֹ הוֹ חָ ְל ִּתי:
(ו)
נ ְַפ ִׁשי לַ אדֹנָי ִמ ּ ׁש ְֹמ ִרים לַ ּב ֶֹקר ׁש ְֹמ ִרים לַ ּב ֶֹקר:
אַ ף לֹא פָ עֲ ל ּו ַעוְ לָ ה ִ ּב ְד ָרכָ יו הָ לָ כוּ:
יתה ִפ ּ ֻק ֶד ָ
יך ִל ְׁשמֹר ְמאֹד:
אַ ּ ָתה ִצ ִּו ָ
אַ חֲלַ י יִכּ ֹנ ּו ְד ָרכָ י ִל ְׁשמֹר חֻ ֶּק ָ
יך:
יטי אֶ ל ָּכל ִמ ְצוֹ ֶת ָ
יך:
אז לֹא אֵ בוֹ ׁש ְ ּבהַ ִ ּב ִ
ָ
אוֹ ְד ָך ְ ּבי ׁ ֶֹשר לֵ בָ ב ְ ּבלָ ְמ ִדי ִמ ְׁש ּ ְפטֵ י ִצ ְד ֶקךָ:
אֶ ת חֻ ֶּק ָ
יך אֶ ְׁשמֹר אַ ל ּ ַת ַעזְ בֵ נִ י ַעד ְמאֹד:
ב ּ ֶמה ְיז ּ ֶַכה ּנ ַַער אֶ ת אָ ְרחוֹ ִל ְׁשמֹר ִ ּכ ְדבָ ֶר ָך:
ַּ
יך אַ ל ּ ַת ְׁש ּגֵנִ י ִמ ִּמ ְצוֹ ֶת ָ
ְ ּבכָ ל ִל ִ ּבי ְד ַר ְׁש ִּת ָ
יך:
ְ ּב ִל ִ ּבי צָ פַ נְ ִּתי ִא ְמ ָר ֶת ָך ְל ַמ ַען לֹא אֶ חֱטָ א לָ ְך:
ברו ְּך אַ ּ ָתה ה' לַ ְּמ ֵדנִ י חֻ ֶּק ָ
יך:
ָּ
ִ ּב ְׂשפָ ַתי ִס ּ ַפ ְר ִּתי כּ ֹל ִמ ְׁש ּ ְפטֵ י ִפ ָ
יך:
ְ ּב ֶד ֶר ְך ֵע ְדוֹ ֶת ָ
יך ׂ ַש ְׂש ִּתי ְ ּכ ַעל ָּכל הוֹ ן:
יטה א ְֹרח ֶֹת ָ
ְ ּב ִפ ּ ֻק ֶד ָ
יך:
יך אָ ִׂשיחָ ה וְ אַ ִ ּב ָ
ְ ּבחֻ ּק ֶֹת ָ
יך אֶ ְׁש ּ ַתעֲ ׁ ָשע לֹא אֶ ְׁש ַּכח ְ ּדבָ ֶר ָך:
ְ ּגמֹל ַעל ַע ְב ְ ּד ָך אֶ ְחיֶה וְ אֶ ְׁש ְמ ָרה ְדבָ ֶר ָך:
ַ ּגל ֵעינַי וְ אַ ִ ּביטָ ה נִ ְפלָ אוֹ ת ִמ ּתוֹ ָר ֶת ָך:
ֵּגר אָ נ ִֹכי בָ אָ ֶרץ אַ ל ּ ַת ְס ּ ֵתר ִמ ּ ֶמ ִ ּני ִמ ְצוֹ ֶת ָ
יך:
5 11
םירבק ירוקיב
פרקי תפילה אזכרה ולימוד
(כ)
(כא)
(כד)
ַ ּגל ֵמ ָעלַ י חֶ ְר ּ ָפה וָ בוּז ִ ּכי ֵעד ֶֹת ָ
יך נָצָ ְר ִּתי:
ַ ּגם י ְָׁשב ּו ׂ ָש ִרים ִ ּבי נִ ְד ָּבר ּו ַע ְב ְ ּד ָך י ִָׂשיחַ ְ ּבחֻ ֶּק ָ
יך:
ַ ּגם ֵעד ֶֹת ָ
ש ָעי אַ נְ ׁ ֵשי עֲ צָ ִתי:
יך ׁ ַשעֲ ׁ ֻ
(כה)
ד ְב ָקה לֶ ָעפָ ר נ ְַפ ִׁשי חַ יֵּנִ י ִ ּכ ְדבָ ֶר ָך:
ָּ
(כב)
(כג)
(כו)
(כז)
(כח)
(כט)
(ל)
(לא)
(לב)
(לג)
(לד)
(לה)
(לו)
(לז)
(לח)
(לט)
(מ)
(מא)
(מב)
(מג)
5 12
ָ ּג ְר ָסה נ ְַפ ִׁשי ְל ַתאֲ בָ ה אֶ ל ִמ ְׁש ּ ָפטֶ ָ
יך ְבכָ ל ֵעת:
ָ ּג ַע ְר ּ ָת ז ִֵדים אֲ רו ִּרים הַ ּ ׁשֹגִ ים ִמ ִּמ ְצוֹ ֶת ָ
יך:
(מד)
ד ָרכַ י ִס ּ ַפ ְר ִּתי וַ ּ ַתעֲ נֵנִ י לַ ְּמ ֵדנִ י חֻ ֶּק ָ
יך:
ְּ
יך ה ֲִבינֵנִ י וְ אָ ִׂשיחָ ה ְ ּבנִ ְפ ְלאוֹ ֶת ָ
ד ֶר ְך ּ ִפ ּקו ֶּד ָ
יך:
ֶּ
ד ְלפָ ה נ ְַפ ִׁשי ִמ ּתוּגָה ַקי ְֵּמנִ י ִ ּכ ְדבָ ֶר ָך:
ָּ
ָ
ְ
ד ֶרך ׁ ֶש ֶקר הָ סֵ ר ִמ ּ ֶמ ִ ּני וְ תוֹ ָר ְתך חָ ּנֵנִ י:
ֶּ
ד ֶר ְך אֱ מ ּונָה בָ חָ ְר ִּתי ִמ ְׁש ּ ָפטֶ ָ
יתי:
יך ִׁש ִּו ִ
ֶּ
דבַ ְק ִּתי ְב ֵע ְדוֹ ֶת ָ
ישנִ י:
יך ה' אַ ל ְּת ִב ׁ ֵ
ָּ
ד ֶר ְך ִמ ְצוֹ ֶת ָ
יך אָ רוּץ ִ ּכי ַת ְר ִחיב ִל ִ ּבי:
ֶּ
הוֹ ֵרנִ י ה' ֶ ּד ֶר ְך חֻ ֶּק ָ
יך וְ אֶ ְ ּצ ֶר ּנָה ֵע ֶקב:
ה ִבינֵנִ י וְ אֶ ְ ּצ ָרה תוֹ ָר ֶת ָך וְ אֶ ְׁש ְמ ֶר ּנָה ְבכָ ל לֵ ב:
ֲ
הַ ְד ִריכֵ נִ י ִ ּבנְ ִתיב ִמ ְצוֹ ֶת ָ
יך ִ ּכי בוֹ חָ פָ ְצ ִּתי:
הַ ט ִל ִ ּבי אֶ ל ֵע ְדוֹ ֶת ָ
יך וְ אַ ל אֶ ל ָּבצַ ע:
הַ עֲ בֵ ר ֵעינַי ֵמ ְראוֹ ת ׁ ָשוְ א ִ ּב ְד ָרכֶ ָך חַ יֵּנִ י:
הָ ֵקם ְל ַע ְב ְ ּד ָך ִא ְמ ָר ֶת ָך אֲ ׁ ֶשר ְלי ְִראָ ֶת ָך:
הַ עֲ בֵ ר חֶ ְר ּ ָפ ִתי אֲ ׁ ֶשר ָיג ְֹר ִּתי ִ ּכי ִמ ְׁש ּ ָפטֶ ָ
יך טוֹ ִבים:
ה ּנֵה ּ ָתאַ ְב ִּתי ְל ִפ ּ ֻק ֶד ָ
יך ְ ּב ִצ ְד ָק ְת ָך חַ יֵּנִ י:
ִ
וִ יבֹאֻ נִ י ח ֲָס ֶד ָך ה' ְּת ׁשו ָּע ְת ָך ְ ּכ ִא ְמ ָר ֶת ָך:
וְ אֶ עֱ נֶה ח ְֹר ִפי ָדבָ ר ִ ּכי בָ טַ ְח ִּתי ִ ּב ְדבָ ֶר ָך:
וְ אַ ל ּ ַת ֵ ּצל ִמ ּ ִפי ְדבַ ר אֱ ֶמת ַעד ְמאֹד ִ ּכי ְל ִמ ְׁש ּ ָפטֶ ָך יִחָ ְל ִּתי:
וְ אֶ ְׁש ְמ ָרה תוֹ ָר ְת ָך ָת ִמיד ְלעוֹ לָ ם וָ ֶעד:
םירבק ירוקיב
(מו)
(מז)
(מח)
(מט)
(נ)
(נא)
(נב)
(נג)
(נד)
(נה)
(נו)
(נז)
(נח)
(נט)
(ס)
(סא)
(סב)
(סג)
וְ אֶ ְׁש ּ ַתעֲ ׁ ַשע ְ ּב ִמ ְצוֹ ֶת ָ
יך אֲ ׁ ֶשר אָ הָ ְב ִּתי:
יך אֲ ׁ ֶשר אָ הָ ְב ִּתי וְ אָ ִׂשיחָ ה ְבחֻ ֶּק ָ
וְ אֶ ּ ׂ ָשא כַ ּ ַפי אֶ ל ִמ ְצוֹ ֶת ָ
יך:
זְ כֹר ָ ּדבָ ר ְל ַע ְב ֶ ּד ָך ַעל אֲ ׁ ֶשר יִחַ ְל ּ ָתנִ י:
זֹאת נֶחָ ָמ ִתי ְב ָענְ יִי ִ ּכי ִא ְמ ָר ְת ָך ִחי ּ ְָתנִ י:
יתי:
ֵז ִדים ה ֱִליצֻ נִ י ַעד ְמאֹד ִמ ּתוֹ ָר ְת ָך לֹא נ ִָט ִ
ָזכַ ְר ִּתי ִמ ְׁש ּ ָפטֶ ָ
יך ֵמעוֹ לָ ם ה' וָ אֶ ְתנֶחָ ם:
ַז ְל ָעפָ ה אֲ חָ ז ְַתנִ י ֵמ ְר ׁ ָש ִעים עֹזְ בֵ י ּתוֹ ָר ֶת ָך:
זְ ִמרוֹ ת הָ י ּו ִלי חֻ ֶּק ָ
יך ְ ּבבֵ ית ְמגו ָּרי:
ָזכַ ְר ִּתי בַ ַּליְלָ ה ִׁש ְמ ָך ה' וָ אֶ ְׁש ְמ ָרה ּתוֹ ָר ֶת ָך:
זֹאת הָ י ְָתה ִּלי ִ ּכי ִפ ּ ֻק ֶד ָ
יך נָצָ ְר ִּתי:
חֶ ְל ִקי ה' אָ ַמ ְר ִּתי ִל ְׁשמֹר ְ ּדבָ ֶר ָ
יך:
יתי פָ נ ָ
ֶיך ְבכָ ל לֵ ב חָ ּנֵנִ י ְ ּכ ִא ְמ ָר ֶת ָך:
ִח ִּל ִ
ִח ּ ׁ ַש ְב ִּתי ְד ָרכָ י וָ אָ ִׁשיבָ ה ַרגְ לַ י אֶ ל ֵעד ֶֹת ָ
יך:
חַ ְׁש ִּתי וְ לֹא ִה ְת ַמ ְה ָמ ְה ִּתי ִל ְׁשמֹר ִמ ְצוֹ ֶת ָ
יך:
חֶ ְבלֵ י ְר ׁ ָש ִעים ִע ְּו ֻדנִ י ּתוֹ ָר ְת ָך לֹא ׁ ָשכָ ְח ִּתי:
חצוֹ ת לַ יְלָ ה אָ קוּם ְלהוֹ דוֹ ת לָ ְך ַעל ִמ ְׁש ּ ְפטֵ י ִצ ְד ֶק ָך:
ֲ
חָ בֵ ר אָ נִ י ְלכָ ל אֲ ׁ ֶשר י ְֵראו ָּך ו ְּל ׁש ְֹמ ֵרי ּ ִפ ּקו ֶּדיךָ:
(סד)
חַ ְס ְ ּד ָך ה' ָמ ְלאָ ה הָ אָ ֶרץ חֻ ֶּק ָ
יך לַ ְּמ ֵדנִ י:
(סה)
ית ִעם ַע ְב ְ ּד ָך ה' ִ ּכ ְדבָ ֶר ָך:
טוֹ ב ָע ִׂש ָ
(סו)
(סז)
(סח)
(סט)
פרקי תפילה אזכרה ולימוד
(מה)
וְ אֶ ְתהַ ְּלכָ ה בָ ְרחָ בָ ה ִ ּכי ִפ ּ ֻק ֶד ָ
יך ָד ָר ְׁש ִּתי:
וַ אֲ ַד ְ ּב ָרה ְב ֵעד ֶֹת ָ
יך ֶנגֶד ְמלָ ִכים וְ לֹא אֵ בוֹ ׁש:
טוּב טַ ַעם וָ ַד ַעת לַ ְּמ ֵדנִ י ִ ּכי ְב ִמ ְצוֹ ֶת ָ
יך הֶ אֱ ָמנְ ִּתי:
שגֵג וְ ַע ּ ָתה ִא ְמ ָר ְת ָך ׁ ָש ָמ ְר ִּתי:
טֶ ֶרם אֶ עֱ נֶה אֲ נִ י ׁ ֹ
טוֹ ב אַ ּ ָתה ו ֵּמ ִטיב לַ ְּמ ֵדנִ י חֻ ֶּק ָ
יך:
ט ְפל ּו ָעלַ י ׁ ֶש ֶקר ז ִֵדים אֲ נִ י ְ ּבכָ ל לֵ ב אֶ ּצֹר ּ ִפ ּקו ֶּד ָ
יך:
ָ
5 13
םירבק ירוקיב
פרקי תפילה אזכרה ולימוד
(ע)
(עא)
(עב)
(עג)
(עד)
(עה)
(עו)
(עז)
(עח)
(עט)
(פ)
(פא)
(פב)
(פג)
(פד)
(פה)
(פו)
(פז)
(פח)
(פט)
(צ)
(צא)
(צב)
(צג)
5 14
(צד)
טפַ ׁש ַּכחֵ לֶ ב ִל ָּבם אֲ נִ י ּתוֹ ָר ְת ָך ִׁשעֲ ׁ ָש ְע ִּתי:
ָ
ֵיתי ְל ַמ ַען אֶ ְל ַמד חֻ ֶּקיךָ:
טוֹ ב ִלי ִכי עֻ ּנ ִ
טוֹ ב ִלי תוֹ ַרת ּ ִפ ָ
יך ֵמאַ ְלפֵ י זָהָ ב וָ כָ סֶ ף:
יך ָע ׂשוּנִ י וַ יְכוֹ נְ נוּנִ י ה ֲִבינֵנִ י וְ אֶ ְל ְמ ָדה ִמ ְצוֹ ֶת ָ
ָי ֶד ָ
יך:
ְי ֵראֶ ָ
ִש ָמח ּו ִ ּכי ִל ְדבָ ְר ָך יִחָ ְל ִּתי:
יך י ְִראוּנִ י וְ י ְׂ
ָי ַד ְע ִּתי ה' ִ ּכי צֶ ֶדק ִמ ְׁש ּ ָפטֶ ָ
יתנִ י:
יך וֶאֱ מ ּונָה ִע ִ ּנ ָ
ְי ִהי נָא חַ ְס ְ ּד ָך ְל ַנח ֲֵמנִ י ְ ּכ ִא ְמ ָר ְת ָך ְל ַע ְב ֶ ּד ָך:
ְיבֹאוּנִ י ַרח ֲֶמ ָ
ש ָעי:
יך וְ אֶ ְחיֶה ִ ּכי תוֹ ָר ְת ָך ׁ ַשעֲ ׁ ֻ
ֵיב ֹׁש ּו ז ִֵדים ִ ּכי ׁ ֶש ֶקר ִע ְּותוּנִ י אֲ נִ י אָ ִׂשיחַ ְ ּב ִפ ּקו ֶּד ָ
יך:
יך וְ י ְֹד ֵעי ֵעד ֶֹת ָ
ָי ׁשוּב ּו ִלי י ְֵראֶ ָ
יך:
ְי ִהי ִל ִ ּבי ָת ִמים ְ ּבחֻ ֶּק ָ
יך ְל ַמ ַען לֹא אֵ בוֹ ׁש:
ָּכ ְל ָתה ִל ְת ׁשו ָּע ְת ָך נ ְַפ ִׁשי ִל ְדבָ ְר ָך יִחָ ְל ִּתי:
ָּכל ּו ֵעינַי ְל ִא ְמ ָר ֶת ָך לֵ אמֹר ָמ ַתי ְּת ַנח ֲֵמנִ י:
ִיתי ְ ּכנֹאד ְ ּב ִקיטוֹ ר חֻ ֶּק ָ
יך לֹא ׁ ָשכָ ְח ִּתי:
ִ ּכי הָ י ִ
ּ ַכ ּ ָמה י ְֵמי ַע ְב ֶ ּד ָך ָמ ַתי ּ ַתעֲ ׂ ֶשה ְבר ְֹדפַ י ִמ ְׁש ּ ָפט:
ָּכר ּו ִלי ז ִֵדים ִׁשיחוֹ ת אֲ ׁ ֶשר לֹא ְכתוֹ ָר ֶת ָך:
ָּכל ִמ ְצוֹ ֶת ָ
יך אֱ מ ּונָה ׁ ֶש ֶקר ְר ָדפוּנִ י ָעזְ ֵרנִ י:
ִ ּכ ְמ ַעט ִ ּכ ּלוּנִ י בָ אָ ֶרץ וַ אֲ נִ י לֹא ָעז ְַב ִּתי ִפ ּ ֻק ֶד ָ
יך:
ְ ּכחַ ְס ְ ּד ָך חַ יֵּנִ י וְ אֶ ְׁש ְמ ָרה ֵעדוּת ּ ִפ ָ
יך:
ְלעוֹ לָ ם ה' ְ ּדבָ ְר ָך נִ ָ ּצב ַּב ּ ׁ ָש ָמיִם:
ְלדֹר וָ דֹר אֱ מ ּונ ֶָת ָך כּ וֹ נַנְ ּ ָת אֶ ֶרץ וַ ּ ַתעֲ מֹד:
יך ָע ְמד ּו הַ י ּוֹ ם ִ ּכי הַ ּכֹל עֲ בָ ֶד ָ
ְל ִמ ְׁש ּ ָפטֶ ָ
יך:
ש ָעי אָ ז אָ בַ ְד ִּתי ְב ָענְ יִי:
לוּלֵ י תוֹ ָר ְת ָך ׁ ַשעֲ ׁ ֻ
ְלעוֹ לָ ם לֹא אֶ ְׁש ַּכח ּ ִפ ּקו ֶּד ָ
ִּיתנִ י:
יך ִ ּכי בָ ם ִחי ָ
יענִ י ִ ּכי ִפ ּקו ֶּד ָ
יך ָד ָר ְׁש ִּתי:
ְל ָך אֲ נִ י הוֹ ִׁש ֵ
םירבק ירוקיב
(צו)
(צז)
(צח)
(צט)
(ק)
(קא)
(קב)
מה אָ הַ ְב ִּתי תוֹ ָר ֶת ָך ָּכל הַ י ּוֹ ם ִהיא ִׂשיחָ ִתי:
ָ
איְבַ י ְּתחַ ְ ּכ ֵמנִ י ִמ ְצוֹ ֶת ָך ִ ּכי ְלעוֹ לָ ם ִהיא ִלי:
מ ֹ
ֵ
ִמ ָּכל ְמלַ ְּמ ַדי ִה ְׂש ַּכ ְל ִּתי ִ ּכי ֵע ְדוֹ ֶת ָ
יך ִׂשיחָ ה ִלי:
ִמ ְז ּ ֵקנִ ים אֶ ְת ּבוֹ נָן ִ ּכי ִפ ּקו ֶּד ָ
יך נָצָ ְר ִּתי:
אתי ַרגְ לָ י ְל ַמ ַען אֶ ְׁשמֹר ְ ּדבָ ֶר ָך:
ִמ ָּכל א ַֹרח ָרע ָּכ ִל ִ
ִמ ִּמ ְׁש ּ ָפטֶ ָ
יך לֹא ָס ְר ִּתי ִ ּכי אַ ּ ָתה הוֹ ֵר ָתנִ י:
(קד)
מה ִ ּנ ְמ ְלצ ּו ְל ִח ִ ּכי ִא ְמ ָר ֶת ָך ִמ ְ ּדבַ ׁש ְל ִפי:
ַ
ָ
ֵאתי ָּכל א ַֹרח ׁ ָש ֶקר:
ִמ ּ ִפ ּקו ֶּדיך אֶ ְת ּבוֹ נָן ַעל ּ ֵכן ׂ ָשנ ִ
(קה)
ֵנר ְל ַרגְ ִלי ְדבָ ֶר ָך וְ אוֹ ר ִלנְ ִתיבָ ִתי:
(קג)
(קו)
(קז)
(קח)
(קט)
(קי)
(קיא)
(קיב)
(קיג)
(קיד)
(קטו)
(קטז)
(קיז)
(קיח)
(קיט)
פרקי תפילה אזכרה ולימוד
(צה)
ִלי ִק ּו ּו ְר ׁ ָש ִעים ְלאַ ְ ּב ֵדנִ י ֵעד ֶֹת ָ
יך אֶ ְת ּבוֹ נָן:
יתי ֵקץ ְרחָ בָ ה ִמ ְצוָ ְת ָך ְמאֹד:
ְלכָ ל ִּת ְכלָ ה ָר ִא ִ
נִ ְׁש ַּב ְע ִּתי וָ אֲ ַקי ּ ֵָמה ִל ְׁשמֹר ִמ ְׁש ּ ְפטֵ י ִצ ְד ֶק ָך:
ֵיתי ַעד ְמאֹד ה' חַ יֵּנִ י ִכ ְדבָ ֶר ָך:
ַנעֲ נ ִ
נִ ְדבוֹ ת ּ ִפי ְרצֵ ה נָא ה' ו ִּמ ְׁש ּ ָפטֶ ָ
יך לַ ְּמ ֵדנִ י:
ַנ ְפ ִׁשי ְבכַ ּ ִפי ָת ִמיד וְ תוֹ ָר ְת ָך לֹא ׁ ָשכָ ְח ִּתי:
ָנ ְתנ ּו ְר ׁ ָש ִעים ּ ַפח ִלי ו ִּמ ּ ִפ ּקו ֶּד ָ
יתי:
יך לֹא ָת ִע ִ
ָנחַ ְל ִּתי ֵע ְדוֹ ֶת ָ
יך ְלעוֹ לָ ם ִ ּכי ְׂש ׂשוֹ ן ִל ִ ּבי הֵ ּ ָמה:
יתי ִל ִ ּבי לַ עֲ ׂשוֹ ת חֻ ֶּק ָ
יך ְלעוֹ לָ ם ֵע ֶקב:
ָנ ִט ִ
ֵאתי וְ תוֹ ָר ְת ָך אָ הָ ְב ִּתי:
סעֲ ִפים ׂ ָשנ ִ
ֵ
ִס ְת ִרי ו ָּמגִ ִ ּני אָ ּ ָתה ִל ְדבָ ְר ָך יִחָ ְל ִּתי:
סוּר ּו ִמ ּ ֶמ ִ ּני ְמ ֵר ִעים וְ אֶ ְ ּצ ָרה ִמ ְצ ֹות אֱ לֹהָ י:
ישנִ י ִמ ּ ִׂש ְב ִרי:
ס ְמכֵ נִ י ְכ ִא ְמ ָר ְת ָך וְ אֶ ְחיֶה וְ אַ ל ְּת ִב ׁ ֵ
ָ
ְס ָע ֵדנִ י וְ ִא ָ ּו ׁ ֵש ָעה וְ אֶ ְׁש ָעה ְבחֻ ֶּק ָ
יך ָת ִמיד:
ית ָּכל ׁשוֹ גִ ים ֵמחֻ ֶּק ָ
יתם:
יך ִ ּכי ׁ ֶש ֶקר ּ ַת ְר ִמ ָ
ס ִל ָ
ָ
ִסגִ ים ִה ְׁש ַּב ּ ָת כָ ל ִר ְׁש ֵעי אָ ֶרץ לָ כֵ ן אָ הַ ְב ִּתי ֵעד ֶֹת ָ
יך:
5 15
םירבק ירוקיב
פרקי תפילה אזכרה ולימוד
(קכ)
(קכא)
(קכב)
(קכג)
(קכד)
(קכה)
(קכו)
(קכז)
(קכח)
(קכט)
(קל)
(קלא)
(קלב)
(קלג)
(קלד)
(קלה)
(קלו)
(קלז)
(קלח)
(קלט)
(קמ)
(קמא)
(קמב)
(קמג)
5 16
(קמד)
ס ַמר ִמ ּ ַפ ְח ְ ּד ָך ְב ׂ ָש ִרי ו ִּמ ִּמ ְׁש ּ ָפטֶ ָ
אתי:
יך י ֵָר ִ
ָ
יתי ִמ ְׁש ּ ָפט וָ צֶ ֶדק ַּבל ּ ַת ִ ּניחֵ נִ י ְלע ְֹׁש ָקי:
ָע ִׂש ִ
עֲ רֹב ַע ְב ְ ּד ָך ְלטוֹ ב אַ ל י ַַע ְׁשקֻ נִ י ז ִֵדים:
ישו ָּע ֶת ָך ו ְּל ִא ְמ ַרת ִצ ְד ֶק ָך:
ֵעינַי ָּכל ּו ִל ׁ
עֲ ׂ ֵשה ִעם ַע ְב ְ ּד ָך ְכחַ ְס ֶ ּד ָך וְ חֻ ֶּק ָ
יך לַ ְּמ ֵדנִ י:
ַע ְב ְ ּד ָך אָ נִ י ה ֲִבינֵנִ י וְ אֵ ְד ָעה ֵעד ֶֹת ָ
יך:
ֵעת לַ עֲ ׂשוֹ ת לַ ה' הֵ פֵ ר ּו ּתוֹ ָר ֶת ָך:
ַעל ּ ֵכן אָ הַ ְב ִּתי ִמ ְצוֹ ֶת ָ
יך ִמזָּהָ ב ו ִּמ ּ ָפז:
ֵאתי:
ִש ְר ִּתי ָּכל א ַֹרח ׁ ֶש ֶקר ׂ ָשנ ִ
ַעל ּ ֵכן ָּכל ּ ִפ ּקו ֵּדי כֹל י ּ ׁ ָ
אות ֵע ְדוֹ ֶת ָ
יך ַעל ּ ֵכן נְ צָ ָר ַתם נ ְַפ ִׁשי:
ּ ְפלָ ֹ
פ ַתח ְ ּדבָ ֶר ָ
יך י ִָאיר ֵמ ִבין ּ ְפ ָתיִים:
ֵּ
ּ ִפי פָ ַע ְר ִּתי וָ אֶ ְׁשאָ פָ ה ִ ּכי ְל ִמ ְצוֹ ֶת ָ
יך יָאָ ְב ִּתי:
אהֲבֵ י ְׁש ֶמ ָך:
ּ ְפנֵה אֵ לַ י וְ חָ ּנֵנִ י ְ ּכ ִמ ְׁש ּ ָפט ְל ֹ
ּ ְפ ָע ַמי הָ כֵ ן ְ ּב ִא ְמ ָר ֶת ָך וְ אַ ל ּ ַת ְׁשלֶ ט ִ ּבי כָ ל אָ וֶן:
ּ ְפ ֵדנִ י ֵמע ׁ ֶֹשק אָ ָדם וְ אֶ ְׁש ְמ ָרה ּ ִפ ּקו ֶּד ָ
יך:
ֶיך הָ אֵ ר ְ ּב ַע ְב ֶ ּד ָך וְ לַ ְּמ ֵדנִ י אֶ ת חֻ ֶּק ָ
פנ ָ
יך:
ָּ
פ ְלגֵי ַמיִם י ְָרד ּו ֵעינָי ַעל לֹא ׁ ָש ְמר ּו תוֹ ָר ֶת ָך:
ַּ
ָשר ִמ ְׁש ּ ָפטֶ ָ
יך:
צַ ִ ּדיק אַ ּ ָתה ה' וְ י ׁ ָ
ית צֶ ֶדק ֵעד ֶֹת ָ
יך וֶאֱ מ ּונָה ְמאֹד:
ִצ ִּו ָ
ִצ ְּמ ַת ְתנִ י ִקנְ ָא ִתי ִ ּכי ׁ ָש ְכח ּו ְדבָ ֶר ָ
יך צָ ָרי:
ְצרוּפָ ה ִא ְמ ָר ְת ָך ְמאֹד וְ ַע ְב ְ ּד ָך אֲ הֵ בָ ּה:
צָ ִעיר אָ נ ִֹכי וְ נִ ְבזֶה ּ ִפ ּ ֻק ֶד ָ
יך לֹא ׁ ָשכָ ְח ִּתי:
ִצ ְד ָק ְת ָך צֶ ֶדק ְלעוֹ לָ ם וְ תוֹ ָר ְת ָך אֱ ֶמת:
צַ ר ו ָּמצוֹ ק ְמצָ אוּנִ י ִמ ְצוֹ ֶת ָ
ש ָעי:
יך ׁ ַשעֲ ׁ ֻ
צֶ ֶדק ֵע ְדוֹ ֶת ָ
יך ְלעוֹ לָ ם ה ֲִבינֵנִ י וְ אֶ ְחיֶה:
םירבק ירוקיב
(קמו)
(קמז)
(קמח)
(קמט)
(קנ)
(קנא)
(קנב)
(קנג)
(קנד)
(קנה)
(קנו)
(קנז)
(קנח)
(קנט)
(קס)
(קסא)
(קסב)
(קסג)
(קסד)
(קסה)
(קסו)
(קסז)
ֶשף וָ אֲ ׁ ַש ּו ֵָעה ִל ְדבָ ְר ָך יִחָ ְל ִּתי:
ִק ַ ּד ְמ ִּתי בַ ּנ ׁ ֶ
ִק ְ ּדמ ּו ֵעינַי אַ ְׁשמֻ רוֹ ת לָ ִׂשיחַ ְ ּב ִא ְמ ָר ֶת ָך:
קוֹ ִלי ִׁש ְמ ָעה ְכחַ ְס ֶ ּד ָך ה' ְ ּכ ִמ ְׁש ּ ָפטֶ ָך חַ יֵּנִ י:
ָק ְרב ּו ר ְֹדפֵ י זִ ּ ָמה ִמ ּתוֹ ָר ְת ָך ָרחָ קוּ:
ָקרוֹ ב אַ ּ ָתה ה' וְ כָ ל ִמ ְצוֹ ֶת ָ
יך אֱ ֶמת:
ֶק ֶדם י ַָד ְע ִּתי ֵמ ֵעד ֶֹת ָ
יך ִ ּכי ְלעוֹ לָ ם י ְַס ְד ּ ָתם:
פרקי תפילה אזכרה ולימוד
(קמה)
אתי ְבכָ ל לֵ ב עֲ נֵנִ י ה' חֻ ֶּק ָ
יך אֶ ּצ ָֹרה:
ָק ָר ִ
יענִ י וְ אֶ ְׁש ְמ ָרה ֵעד ֶֹתיךָ:
ָ
אתיך הוֹ ִׁש ֵ
ְק ָר ִ
ְראֵ ה ָענְ יִי וְ חַ ְּלצֵ נִ י ִ ּכי תוֹ ָר ְת ָך לֹא ׁ ָשכָ ְח ִּתי:
יבי וּגְ אָ לֵ נִ י ְל ִא ְמ ָר ְת ָך חַ יֵּנִ י:
ִריבָ ה ִר ִ
ְשו ָּעה ִ ּכי חֻ ֶּק ָ
יך לֹא ָד ָר ׁשוּ:
ָרחוֹ ק ֵמ ְר ׁ ָש ִעים י ׁ
יך ַר ִ ּבים ה' ְ ּכ ִמ ְׁש ּ ָפטֶ ָ
ַרח ֲֶמ ָ
יך חַ יֵּנִ י:
ַר ִ ּבים ר ְֹדפַ י וְ צָ ָרי ֵמ ֵע ְדוֹ ֶת ָ
יתי:
יך לֹא נ ִָט ִ
יתי בֹגְ ִדים וָ אֶ ְתקוֹ טָ ָטה אֲ ׁ ֶשר ִא ְמ ָר ְת ָך לֹא ׁ ָש ָמרוּ:
ָר ִא ִ
ְראֵ ה ִ ּכי ִפ ּקו ֶּד ָ
יך אָ הָ ְב ִּתי ה' ְ ּכחַ ְס ְ ּד ָך חַ יֵּנִ י:
אש ְ ּדבָ ְר ָך אֱ ֶמת ו ְּלעוֹ לָ ם ָּכל ִמ ְׁש ּ ַפט ִצ ְד ֶק ָך:
רֹ ׁ
ש ִרים ְר ָדפוּנִ י ִח ּנָם ו ִּמ ְ ּדבָ ְר ָך ּ ָפחַ ד ִל ִ ּבי:
ָׂ
ָ
ש ׂש אָ נ ִֹכי ַעל ִא ְמ ָר ֶתך ְ ּכמוֹ צֵ א ׁ ָשלָ ל ָרב:
ָׂ
ָ
ֵאתי וַ אֲ ַת ֵעבָ ה ּתוֹ ָר ְתך אָ הָ ְב ִּתי:
ש ֶקר ׂ ָשנ ִ
ֶׁ
שבַ ע ַּבי ּוֹ ם ִה ּ ַל ְל ִּת ָ
יך ַעל ִמ ְׁש ּ ְפטֵ י ִצ ְד ֶק ָך:
ֶׁ
מו ִמ ְכ ׁשוֹ ל:
אהֲבֵ י תוֹ ָר ֶת ָך וְ אֵ ין לָ ֹ
שלוֹ ם ָרב ְל ֹ
ָׁ
ישו ָּע ְת ָך ה' ו ִּמ ְצוֹ ֶת ָ
יתי:
יך ָע ִׂש ִ
ש ַּב ְר ִּתי ִל ׁ
ִׂ
ש ְמ ָרה נ ְַפ ִׁשי ֵעד ֶֹת ָ
אהֲבֵ ם ְמאֹד:
יך וָ ֹ
ָׁ
(קסח)
יך וְ ֵעד ֶֹת ָ
ש ַמ ְר ִּתי ִפ ּקו ֶּד ָ
יך ִ ּכי כָ ל ְ ּד ָרכַ י נֶגְ ֶ ּד ָך:
ָׁ
(קסט)
ִּת ְק ַרב ִר ּנ ִָתי ְלפָ נ ָ
ֶיך ה' ִ ּכ ְדבָ ְר ָך ה ֲִבינֵנִ י:
5 17
םירבק ירוקיב
פרקי תפילה אזכרה ולימוד
(קע)
(קעא)
(קעב)
(קעג)
(קעד)
(קעה)
(קעו)
תבוֹ א ְת ִח ּנ ִָתי ְלפָ נ ָ
ֶיך ְ ּכ ִא ְמ ָר ְת ָך הַ ִ ּצילֵ נִ י:
ָּ
ת ַּב ְענָה ְׂשפָ ַתי ְּת ִה ָּלה ִ ּכי ְתלַ ְּמ ֵדנִ י חֻ ֶּק ָ
יך:
ַּ
ת ַען ְל ׁשוֹ נִ י ִא ְמ ָר ֶת ָך ִ ּכי כָ ל ִמ ְצוֹ ֶת ָ
יך ֶ ּצ ֶדק:
ַּ
ְּת ִהי י ְָד ָך ְל ָעזְ ֵרנִ י ִ ּכי ִפ ּקו ֶּד ָ
יך בָ חָ ְר ִּתי:
ש ָעי:
ישו ָּע ְת ָך ה' וְ תוֹ ָר ְת ָך ׁ ַשעֲ ׁ ֻ
תאַ ְב ִּתי ִל ׁ
ָּ
ְּת ִחי נ ְַפ ִׁשי ו ְּתהַ ְללֶ ּ ָך ו ִּמ ְׁש ּ ָפטֶ ָך י ַַעזְ ֻרנִ י:
יתי ְ ּכ ׂ ֶשה אֹבֵ ד ַּב ֵּק ׁש ַע ְב ֶ ּד ָך ִ ּכי ִמ ְצוֹ ֶת ָ
יך לֹא ׁ ָשכָ ְח ִּתי:
ת ִע ִ
ָּ
אותיות נשמ"ה
(קה)
(קו)
(קז)
(קח)
(קט)
(קי)
(קיא)
(קיב)
(קסא)
(קסב)
(קסג)
(קסד)
(קסה)
(קסו)
(קסז)
5 18
(קסח)
ֵנר ְל ַרגְ ִלי ְדבָ ֶר ָך וְ אוֹ ר ִלנְ ִתיבָ ִתי:
נִ ְׁש ַּב ְע ִּתי וָ אֲ ַקי ּ ֵָמה ִל ְׁשמֹר ִמ ְׁש ּ ְפטֵ י ִצ ְד ֶק ָך:
ֵיתי ַעד ְמאֹד ה' חַ יֵּנִ י ִכ ְדבָ ֶר ָך:
ַנעֲ נ ִ
נִ ְדבוֹ ת ּ ִפי ְרצֵ ה נָא ה' ו ִּמ ְׁש ּ ָפטֶ ָ
יך לַ ְּמ ֵדנִ י:
ַנ ְפ ִׁשי ְבכַ ּ ִפי ָת ִמיד וְ תוֹ ָר ְת ָך לֹא ׁ ָשכָ ְח ִּתי:
ָנ ְתנ ּו ְר ׁ ָש ִעים ּ ַפח ִלי ו ִּמ ּ ִפ ּקו ֶּד ָ
יתי:
יך לֹא ָת ִע ִ
ָנחַ ְל ִּתי ֵע ְדוֹ ֶת ָ
יך ְלעוֹ לָ ם ִ ּכי ְׂש ׂשוֹ ן ִל ִ ּבי הֵ ּ ָמה:
יתי ִל ִ ּבי לַ עֲ ׂשוֹ ת חֻ ֶּק ָ
יך ְלעוֹ לָ ם ֵע ֶקב:
ָנ ִט ִ
ש ִרים ְר ָדפוּנִ י ִח ּנָם ו ִּמ ְ ּדבָ ְר ָך ּ ָפחַ ד ִל ִ ּבי:
ָׂ
ש ׂש אָ נ ִֹכי ַעל ִא ְמ ָר ֶת ָך ְ ּכמוֹ צֵ א ׁ ָשלָ ל ָרב:
ָׂ
ֵאתי וַ אֲ ַת ֵעבָ ה ּתוֹ ָר ְת ָך אָ הָ ְב ִּתי:
ש ֶקר ׂ ָשנ ִ
ֶׁ
שבַ ע ַּבי ּוֹ ם ִה ּ ַל ְל ִּת ָ
יך ַעל ִמ ְׁש ּ ְפטֵ י ִצ ְד ֶק ָך:
ֶׁ
מו ִמ ְכ ׁשוֹ ל:
אהֲבֵ י תוֹ ָר ֶת ָך וְ אֵ ין לָ ֹ
שלוֹ ם ָרב ְל ֹ
ָׁ
ישו ָּע ְת ָך ה' ו ִּמ ְצוֹ ֶת ָ
יתי:
יך ָע ִׂש ִ
ש ַּב ְר ִּתי ִל ׁ
ִׂ
ש ְמ ָרה נ ְַפ ִׁשי ֵעד ֶֹת ָ
אהֲבֵ ם ְמאֹד:
יך וָ ֹ
ָׁ
יך וְ ֵעד ֶֹת ָ
ש ַמ ְר ִּתי ִפ ּקו ֶּד ָ
יך ִ ּכי כָ ל ְ ּד ָרכַ י נֶגְ ֶ ּד ָך:
ָׁ
םירבק ירוקיב
(צח)
(צט)
(ק)
(קא)
(קב)
(קג)
(קד)
(לג)
(לד)
(לה)
(לו)
(לז)
(לח)
(לט)
(מ)
ִמ ָּכל ְמלַ ְּמ ַדי ִה ְׂש ַּכ ְל ִּתי ִ ּכי ֵע ְדוֹ ֶת ָ
יך ִׂשיחָ ה ִלי:
ִמ ְז ּ ֵקנִ ים אֶ ְת ּבוֹ נָן ִ ּכי ִפ ּקו ֶּד ָ
יך נָצָ ְר ִּתי:
אתי ַרגְ לָ י ְל ַמ ַען אֶ ְׁשמֹר ְ ּדבָ ֶר ָך:
ִמ ָּכל א ַֹרח ָרע ָּכ ִל ִ
ִמ ִּמ ְׁש ּ ָפטֶ ָ
יך לֹא ָס ְר ִּתי ִ ּכי אַ ּ ָתה הוֹ ֵר ָתנִ י:
מה ִ ּנ ְמ ְלצ ּו ְל ִח ִ ּכי ִא ְמ ָר ֶת ָך ִמ ְ ּדבַ ׁש ְל ִפי:
ַ
ָ
ֵאתי ָּכל א ַֹרח ׁ ָש ֶקר:
ִמ ּ ִפ ּקו ֶּדיך אֶ ְת ּבוֹ נָן ַעל ּ ֵכן ׂ ָשנ ִ
פרקי תפילה אזכרה ולימוד
(צז)
מה אָ הַ ְב ִּתי תוֹ ָר ֶת ָך ָּכל הַ י ּוֹ ם ִהיא ִׂשיחָ ִתי:
ָ
ָ
איְבַ י ְּתחַ ְ ּכ ֵמנִ י ִמ ְצוֹ ֶתך ִ ּכי ְלעוֹ לָ ם ִהיא ִלי:
מ ֹ
ֵ
הוֹ ֵרנִ י ה' ֶ ּד ֶר ְך חֻ ֶּק ָ
יך וְ אֶ ְ ּצ ֶר ּנָה ֵע ֶקב:
ה ִבינֵנִ י וְ אֶ ְ ּצ ָרה תוֹ ָר ֶת ָך וְ אֶ ְׁש ְמ ֶר ּנָה ְבכָ ל לֵ ב:
ֲ
ָ
הַ ְד ִריכֵ נִ י ִ ּבנְ ִתיב ִמ ְצוֹ ֶתיך ִ ּכי בוֹ חָ פָ ְצ ִּתי:
הַ ט ִל ִ ּבי אֶ ל ֵע ְדוֹ ֶת ָ
יך וְ אַ ל אֶ ל ָּבצַ ע:
הַ עֲ בֵ ר ֵעינַי ֵמ ְראוֹ ת ׁ ָשוְ א ִ ּב ְד ָרכֶ ָך חַ יֵּנִ י:
הָ ֵקם ְל ַע ְב ְ ּד ָך ִא ְמ ָר ֶת ָך אֲ ׁ ֶשר ְלי ְִראָ ֶת ָך:
הַ עֲ בֵ ר חֶ ְר ּ ָפ ִתי אֲ ׁ ֶשר ָיג ְֹר ִּתי ִ ּכי ִמ ְׁש ּ ָפטֶ ָ
יך טוֹ ִבים:
ה ּנֵה ּ ָתאַ ְב ִּתי ְל ִפ ּ ֻק ֶד ָ
יך ְ ּב ִצ ְד ָק ְת ָך חַ יֵּנִ י:
ִ
5 19
םותי שידק
פרקי תפילה אזכרה ולימוד
קדיש יתום
נוסח אשכנז
י ְִת ּג ַ ַּדל וְ י ְִת ַק ַ ּד ׁש ְׁש ֵמ ּה ַר ָּבא.
(הקהל :אָ ֵמן).
ְ ּב ָע ְל ָמא ִ ּדי ְב ָרא ִכ ְרעו ֵּתה ,וְ י ְַמ ִל ְ
יך ַמ ְלכו ֵּתה,
יק ֵרב ְמ ִׁשיחֵ ּה.)4
(וְ י ְַצ ַמח ּ ֻפ ְר ָקנֵה ,וִ ָ
(הקהל :אָ ֵמן).
ִש ָראֵ ל,
יכון ו ְּבחַ יֵּי ְדכָ ל ּ ֵבית י ְׂ
ֵיכון ו ְּב ֹיו ֵמ ֹ
ְ ּבחַ י ּ ֹ
ַּבעֲ גָלָ א ו ִּבזְ ַמן ָק ִריב ,וְ ִא ְמר ּו ָא ֵמן.
(הקהל :אָ ֵמן .יְהֵ א ְׁש ֵמ ּה ַר ָּבא ְמבָ ַר ְך ְל ָעלַ ם ו ְּל ָע ְל ֵמי ָע ְל ַמיָּא).
יְהֵ א ְׁש ֵמ ּה ַר ָּבא ְמבָ ַר ְך ְל ָעלַ ם ו ְּל ָע ְל ֵמי ָע ְל ַמיָּא.
ַשא
רו ַמם וְ י ְִתנ ּ ׂ ֵ
ִש ּ ַת ַּבח וְ י ְִת ּ ָפאַ ר וְ י ְִת ֹ
י ְִת ָּב ַר ְך וְ י ְׁ
וְ י ְִתהַ ָ ּדר וְ י ְִת ַע ּ ֶלה וְ י ְִתהַ ָּלל ְׁש ֵמ ּה ְ ּדקֻ ְד ׁ ָשאּ ְ ,ב ִר ְ
יך הוּא.
(הקהל :אָ ֵמן).
ְל ֵע ָּלא ִמן ָּכלּ ִ 5ב ְרכָ ָתא וְ ִׁש ָיר ָתאֻ ּ ,ת ְׁש ְ ּבחָ ָתא וְ ֶנח ֱָמ ָתא,
ַ ּדאֲ ִמ ָירן ְ ּב ָע ְל ָמא ,וְ ִא ְמר ּו ָא ֵמן.
(הקהל :אָ ֵמן).
יְהֵ א ְׁשלָ ָמא ַר ָּבא ִמן ְׁש ַמיָּא ,וְ חַ י ִּים (טוביםָ )6עלֵ ינ ּו
ִש ָראֵ ל ,וְ ִא ְמר ּו ָא ֵמן.
וְ ַעל ָּכל י ְׂ
רו ָמיו ,7הוּא 8יַעֲ ׂ ֶשה ׁ ָשלוֹ ם ָעלֵ ינ ּו
לום ִ ּב ְמ ֹ
עו ׂ ֶשה ׁ ָש ֹ
ֹ
ִש ָראֵ ל ,וְ ִא ְמר ּו ָא ֵמן.
וְ ַעל ָּכל י ְׂ
(הקהל :אָ ֵמן).
5 20
4נאמר רק בנוסח ספרד.
5בעשרת ימי תשובה "לְ ֵע ּ ָלא לְ ֵע ּ ָלא ִמ ָּכל ִ ּב ְרכָ ָתא
וְ ׁ ִש ָיר ָתא".
6נאמר רק בנוסח ספרד.
7בעשרת ימי תשובה "עושה השלום במרומיו".
8יש המוסיפים בבית האבל "ברחמיו".
םותי שידק
י ְִת ּג ַ ַּדל וְ י ְִת ַק ַ ּד ׁש ְׁש ֵמ ּה ַר ָּבא.
(הקהל :אָ ֵמן).
ְ ּב ָע ְל ָמא ִ ּדי ְב ָרא ִכ ְרעו ֵּתה ,וְ י ְַמ ִל ְ
יך ַמ ְלכו ֵּתה,
יק ֵרב ְמ ִׁשיחֵ ּה.
וְ י ְַצ ַמח ּ ֻפ ְר ָקנֵה ,וִ ָ
פרקי תפילה אזכרה ולימוד
נוסח עדות המזרח
(הקהל :אָ ֵמן).
ִש ָראֵ ל,
יכון ו ְּבחַ יֵּי ְדכָ ל ּ ֵבית י ְׂ
ֵיכון ו ְּב ֹיו ֵמ ֹ
ְ ּבחַ י ּ ֹ
ַּבעֲ גָלָ א ו ִּבזְ ַמן ָק ִריב ,וְ ִא ְמר ּו ָא ֵמן.
(הקהל :אָ ֵמן .יְהֵ א ְׁש ֵמ ּה ַר ָּבא ְמבָ ַר ְך ְל ָעלַ ם ו ְּל ָע ְל ֵמי ָע ְל ַמיָּא).
יְהֵ א ְׁש ֵמ ּה ַר ָּבא ְמבָ ַר ְך ְל ָעלַ ם ו ְּל ָע ְל ֵמי ָע ְל ַמיָּא.
ַשא
רו ַמם וְ י ְִתנ ּ ׂ ֵ
ִש ּ ַת ַּבח וְ י ְִת ּ ָפאַ ר וְ י ְִת ֹ
י ְִת ָּב ַר ְך וְ י ְׁ
וְ י ְִתהַ ָ ּדר וְ י ְִת ַע ּ ֶלה וְ י ְִתהַ ָּלל ְׁש ֵמ ּה ְ ּדקֻ ְד ׁ ָשאּ ְ ,ב ִר ְ
יך הוּא.
(הקהל :אָ ֵמן).
ְל ֵע ָּלא ִמן ָּכל ִ ּב ְרכָ ָתא וְ ִׁש ָיר ָתאֻ ּ ,ת ְׁש ְ ּבחָ ָתא וְ ֶנח ֱָמ ָתא,
ַ ּדאֲ ִמ ָירן ְ ּב ָע ְל ָמא ,וְ ִא ְמר ּו ָא ֵמן.
(הקהל :אָ ֵמן).
יְהֵ א ְׁשלָ ָמא ַר ָּבא ִמן ְׁש ַמיָּא,
ישו ָּעה וְ נֶחָ ָמה וְ ׁ ֵשיזָבָ א ו ְּרפו ָּאה וּגְ אֻ ָּלה
חַ י ִּים וְ ׂ ָשבָ ע וִ ׁ
ו ְּס ִליחָ ה וְ כַ ּ ָפ ָרה וְ ֵריוַ ח וְ הַ ָ ּצלָ ה,
ִש ָראֵ ל וְ ִא ְמר ּו ָא ֵמן.
לָ נ ּו ו ְּלכָ ל ַע ּמ ֹו י ְׂ
רו ָמיו ,הוּא ְ ּב ַרח ֲָמיו יַעֲ ׂ ֶשה ׁ ָשלוֹ ם ָעלֵ ינ ּו
לוםּ ִ 9ב ְמ ֹ
עו ׂ ֶשה ׁ ָש ֹ
ֹ
ִש ָראֵ ל ,וְ ִא ְמר ּו ָא ֵמן.
וְ ַעל ָּכל י ְׂ
(הקהל :אָ ֵמן).
9בעשרת ימי תשובה "עושה השלום במרומיו".
5 21
הרכזאל םיחסונ
פרקי תפילה אזכרה ולימוד
נוסחים לאזכרה
"הזכרת נשמות" בשבת אחרי קריאת התורה לפני "אב הרחמים" לפי נוסח אשכנזי
לאיש
אֵ ל ָמלֵ א ַרח ֲִמים ׁשוֹ כֵ ן ַּב ְּמרוֹ ִמים .הַ ְמצֵ א ְמנוּחָ ה נְ כוֹ נָה ַעל ַּכנְ פֵ י
יע ַמזְ ִה ִיריםְ ,לנִ ְׁש ַמת
הַ ּ ְׁש ִכינָהּ ְ .ב ַמעֲ לוֹ ת ְקדוֹ ִׁשים ו ְּטהוֹ ִרים ְ ּכזֹהַ ר הָ ָר ִק ַ
(פלוני בן פלוני) ׁ ֶשהָ לַ ְך ְלעוֹ לָ מוֹ ַּ .בעֲ בוּר ׁ ֶש ִּמ ְׁש ּ ַפ ְח ּתוֹ נוֹ ֶדבֶ ת ְצ ָד ָקה ְ ּב ַעד
הַ זְ ָּכ ַרת נִ ְׁש ָמתוֹ ְ ּבגַן ֵע ֶדן ְּתהֵ א ְמנוּחָ תוֹ .לָ כֵ ן ַּב ַעל הָ ַרח ֲִמים י ְַס ִּת ֶירה ּו
ְ ּבסֵ ֶתר ְ ּכנָפָ יו ְלעוֹ לָ ִמים ,וְ י ְִצרוֹ ר ִ ּב ְצרוֹ ר הַ חַ י ִּים אֶ ת נִ ְׁש ָמתוֹ ,ה’ הוּא
ֹאמר אָ ֵמן.
ַנחֲלָ תוֹ ,וְ יָנוּחַ ְ ּב ׁ ָשלוֹ ם ַעל ִמ ְׁש ָּכבוֹ ,וְ נ ַ
לאשה
אֵ ל ָמלֵ א ַרח ֲִמים ׁשוֹ כֵ ן ַּב ְּמרוֹ ִמים .הַ ְמצֵ א ְמנוּחָ ה נְ כוֹ נָה ַעל ַּכנְ פֵ י
יע ַמזְ ִה ִיריםְ ,לנִ ְׁש ַמת
הַ ּ ְׁש ִכינָהּ ְ .ב ַמעֲ לוֹ ת ְקדוֹ ִׁשים ו ְּטהוֹ ִרים ְ ּכזֹהַ ר הָ ָר ִק ַ
(פלונית בת פלונית) ׁ ֶשהָ ְלכָ ה ְלעוֹ לָ ָמ ּהַּ .בעֲ בוּר ׁ ֶש ִּמ ְׁש ּ ַפ ְח ּ ָת ּה ֹנו ֶדבֶ ת ְצ ָד ָקה
ְ ּב ַעד הַ זְ ָּכ ַרת נִ ְׁש ָמ ָת ּהּ ְ ,בגַן ֵע ֶדן ְּתהֵ א ְמנוּחָ ָת ּה .לָ כֵ ן ַּב ַעל הָ ַרח ֲִמים
י ְַס ִּת ֶירהָ ְ ּבסֵ ֶתר ְ ּכנָפָ יו ְלעוֹ לָ ִמים ,וְ י ְִצרוֹ ר ִ ּב ְצרוֹ ר הַ חַ י ִּים אֶ ת נִ ְׁש ָמ ָת ּה,
ֹאמר אָ ֵמן.
ה’ הוּא ַנחֲלָ ָת ּה ,וְ ָתנוּחַ ְ ּב ׁ ָשלוֹ ם ַעל ִמ ְׁש ָּכבָ ּה ,וְ נ ַ
תפילת "יזכור" הנאמרת ביום הכפורים ,בשמיני
עצרת ,בשביעי של פסח ובחג השבועות.
בעבור נשמת האב
מו ִרי (פלוני בן פלוני) ׁ ֶשהָ לַ ְך ְלעוֹ לָ מוֹ ַּ ,בעֲ בוּר
יִזְ כּ ֹר אֱ ל ִֹהים אֶ ת נִ ְׁש ַמת אָ ִבי ֹ
ׁ ֶשאֲ נִ י נוֹ ֵדב ְצ ָד ָקה ַּבעֲ דוֹ ּ ִ .ב ְׂשכַ ר זֶה ְּתהֵ א נ ְַפ ׁשוֹ ְצרו ָּרה ִ ּב ְצרוֹ ר הַ חַ י ִּים
ִעם נִ ְׁש ַמת אַ ְב ָרהָ ם י ְִצחָ ק וְ יַעֲ קֹבָ ׂ ,ש ָרה ִר ְב ָקה ָרחֵ ל וְ לֵ אָ ה ,וְ ִעם ְׁשאָ ר
5 22
ֹאמר אָ ֵמן.
יקים וְ ִצ ְד ָקנִ י ּוֹ ת ׁ ֶש ְ ּבגַן ֵע ֶדן ,וְ נ ַ
צַ ִ ּד ִ
הרכזאל םיחסונ
יִזְ כּ ֹר אֱ ל ִֹהים אֶ ת נִ ְׁש ַמת ִא ִּמי מוֹ ָר ִתי (פלונית בת פלונית) ׁ ֶשהָ ְלכָ ה ְלעוֹ לָ ָמ ּה.
ַּבעֲ בוּר ׁ ֶשאֲ נִ י נוֹ ֵדב ְצ ָד ָקה ַּבעֲ ָד ּהּ ִ .ב ְׂשכַ ר זֶה ְּתהֵ א נ ְַפ ׁ ָש ּה ְצרו ָּרה ִ ּב ְצרוֹ ר
הַ חַ י ִּים ִעם נִ ְׁש ַמת אַ ְב ָרהָ ם י ְִצחָ ק וְ יַעֲ קֹבָ ׂ ,ש ָרה ִר ְב ָקה ָרחֵ ל וְ לֵ אָ ה ,וְ ִעם
ֹאמר אָ ֵמן.
יקים וְ ִצ ְד ָקנִ י ּוֹ ת ׁ ֶש ְ ּבגַן ֵע ֶדן ,וְ נ ַ
ְׁשאָ ר צַ ִ ּד ִ
בעבור נשמות סבא וסבתא ושאר קרובים
יִזְ כּ ֹר אֱ ל ִֹהים אֶ ת נִ ְׁש ַמת ָס ִבי וְ ָסבָ ִתי ,זְ ֵקנַי וּזְ ֵקנוֹ ַתי ּדוֹ ַדי וְ דוֹ דוֹ ַתי ,אַ חַ י
וְ אַ ְחיוֹ ַתיֵ ּ ,בין ִמ ַ ּצד אָ ִבי ּ ֵבין ִמ ַ ּצד ִא ִּמי ׁ ֶשהָ ְלכ ּו ְלעוֹ לָ ָמםַּ ,בעֲ בוּר ׁ ֶשאֲ נִ י
רור הַ חַ י ִּים
נוֹ ֵדב ְצ ָד ָקה ַּבעֲ ָדםּ ִ .ב ְׂשכַ ר זֶה ִּת ְה ֶינָה נ ְַפ ׁשוֹ ָתם ְצרוּרוֹ ת ִ ּב ְצ ֹ
פרקי תפילה אזכרה ולימוד
בעבור נשמת האם
ִעם נִ ְׁש ַמת אַ ְב ָרהָ ם י ְִצחָ ק וְ יַעֲ קֹבָ ׂ ,ש ָרה ִר ְב ָקה ָרחֵ ל וְ לֵ אָ ה ,וְ ִעם ְׁשאָ ר
ֹאמר אָ ֵמן.
יקים וְ ִצ ְד ָקנִ י ּוֹ ת ׁ ֶש ְ ּבגַן ֵע ֶדן ,וְ נ ַ
צַ ִ ּד ִ
בעבור נשמות המומתים על קידוש השם
מות ָּכל
יִזְ כּ ֹר אֱ ל ִֹהים אֶ ת נִ ְׁש ַמת (פלוני בן פלוני) (פלונית בת פלונית) וְ נִ ְׁש ֹ
ְקרוֹ בַ י ו ְּקרוֹ בוֹ ַתי ּ ֵבין ִמ ַ ּצד אָ ִבי ּ ֵבין ִמ ַ ּצד ִא ִּמיֶ ׁ ,שהו ְּמת ּו וְ ׁ ֶש ּ ֶנה ְֱרג ּו
וְ ׁ ֶש ִ ּנ ְׁשחֲט ּו וְ ׁ ֶש ִ ּנ ְׂש ְרפ ּו וְ ׁ ֶש ִ ּנ ְט ְ ּבע ּו וְ ׁ ֶש ּנ ְֶחנְ ק ּו ַעל ִק ּדו ּׁש הַ ּ ׁ ֵשםַּ .בעֲ בוּר ׁ ֶשאֲ נִ י
נוֹ ֵדב ְצ ָד ָקה ְ ּב ַעד הַ זְ ָּכ ַרת נִ ְׁש ָמ ָתםּ ִ .ב ְׂשכַ ר זֶה ִּת ְה ֶינָה נ ְַפ ׁשוֹ ָתם ְצרוּרוֹ ת
ִ ּב ְצרוֹ ר הַ חַ י ִּים ִעם נִ ְׁש ַמת אַ ְב ָרהָ ם י ְִצחָ ק וְ יַעֲ קֹבָ ׂ ,ש ָרה ִר ְב ָקה ָרחֵ ל
ֹאמר אָ ֵמן.
יקים וְ ִצ ְד ָקנִ י ּוֹ ת ׁ ֶש ְ ּבגַן ֵע ֶדן ,וְ נ ַ
וְ לֵ אָ ה ,וְ ִעם ְׁשאָ ר צַ ִ ּד ִ
"יזכור" לקדושי השואה
אָ ִבינ ּו ַמ ְל ּ ֵכנ ּו אֵ ל אֱ לֹהֵ י הָ רוּחוֹ ת ְלכָ ל ָּב ׂ ָשר ,הַ ְמצֵ א ְמנוּחָ ה נְ כוֹ נָה ַעל
יע ַמזְ ִה ִירים ,אֶ ת
ַּכנְ פֵ י הַ ּ ְׁש ִכינָהּ ְ ,ב ַמעֲ לוֹ ת ְקדוֹ ִׁשים ו ְּטהוֹ ִרים ְ ּכזֹהַ ר הָ ָר ִק ַ
ָשים יְלָ ִדים
ָשים נ ִׁ
ִש ָראֵ ל ,אֲ נ ִׁ
נִ ְׁשמוֹ ֵתיהֶ ם ׁ ֶשל ׁ ֵש ׁש ְמאוֹ ת ִר ְבבוֹ ת אַ ְלפֵ י י ְׂ
ידי ִמ ְפ ְלצוֹ ת
וִ ילָ דוֹ תֶ ׁ ,ש ּ ֶנה ְֱרג ּו וְ ׁ ֶש ִ ּנ ְט ְ ּבח ּו וְ ׁ ֶש ּנ ְֶחנְ ק ּו וְ ׁ ֶש ִ ּנ ְק ְ ּבר ּו חַ י ִּים ִ ּב ֵ
הַ ּצוֹ ְר ִרים ְ ּבגָלוּת אֵ ירוֹ ּ ָפה ו ִּב ְׁשאָ ר ְמקוֹ מוֹ תֻ ּ .כ ָּלם ְקדוֹ ִׁשים ו ְּטהוֹ ִרים,
יקים אַ ְרזֵי הַ ְּלבָ נוֹ ן וְ אַ ִ ּד ֵירי הַ ּתוֹ ָרהּ ְ ,בגַן ֵע ֶדן ְּתהֵ א
ָּבהֶ ם ְ ּגאוֹ נִ ים וְ צַ ִ ּד ִ
ְמנוּחָ ָתם .לָ כֵ ן ַּב ַעל הָ ַרח ֲִמים י ְִצרוֹ ר ִ ּב ְצרוֹ ר הַ חַ י ִּים אֶ ת נִ ְׁשמוֹ ֵתיהֶ ם,
ִש ָראֵ ל זְ כו ָּתם .אֶ ֶרץ
ה' הוּא ַנחֲלָ ָתם ,וּזְ כֹר לָ נ ּו עֲ ֵק ָד ָתם ,וְ ַתעֲ מֹד ְלכָ ל י ְׂ
5 23
הרכזאל םיחסונ
פרקי תפילה אזכרה ולימוד
ִש ָראֵ ל
אַ ל ְּתכַ ִּסי ָ ּד ָמם ,וְ אַ ל י ְִהיֶה ָמקוֹ ם ְלזַעֲ ָק ָתםּ ִ .בזְ כו ָּתם נִ ְדחֵ י י ְׂ
י ָׁשוּב ּו לַ אֲ ח ּוז ָָתם ,וְ הַ ְ ּקדוֹ ִׁשים ְלזִ ָּכרוֹ ן ּ ָת ִמיד ֶנגֶד ֵעינ ָ
ֶיך ִצ ְד ָק ָתםָ .יבֹא ּו
ֹאמר אָ ֵמן.
ׁ ָשלוֹ ם יָנוּח ּו ַעל ִמ ְׁש ְ ּכבוֹ ָתם ,וְ נ ַ
"אל מלא רחמים" לחיילי צה"ל
רו ִמים ,הַ ְמצֵ א ְמנוּחָ ה נְ כוֹ נָה ַעל ַּכנְ פֵ י
אֵ ל ָמלֵ א ַרח ֲִמים ׁשוֹ כֵ ן ַּב ְּמ ֹ
יע ַמזְ ִה ִירים,
הַ ּ ְׁש ִכינָהּ ְ ,ב ַמעֲ לוֹ ת ְקדוֹ ִׁשים ְטהוֹ ִרים וְ גִ ּבוֹ ִריםּ ְ ,כזֹהַ ר הָ ָר ִק ַ
ִש ָראֵ לַּ ,ב ּ ַמ ְח ּ ֶת ֶרת ו ִּב ְצבָ א
ְלנִ ְׁשמוֹ ת הַ ְ ּקדוֹ ִׁשים ׁ ֶש ִ ּנ ְלחֲמ ּו ְ ּבכָ ל ַמ ַע ְרכוֹ ת י ְׂ
ידם ,ו ָּמ ְסר ּו
ִש ָראֵ ל ,וְ ׁ ֶש ּנ ְָפל ּו ְ ּב ִמ ְלחַ ְמ ּ ָתם ו ְּב ֵעת ִמ ּלוּי ּ ַת ְפ ִק ָ
הַ הַ ָ ּגנָה ְלי ְׂ
שםּ ְ ,בהַ ָ ּגנַת הָ ָעם וְ הָ אָ ֶרץַּ .בעֲ בוּר ׁ ֶשאָ נ ּו ִמ ְת ּ ַפ ְּל ִלים
נ ְַפ ׁ ָשם ַעל ְק ֻד ּ ׁ ַשת הַ ּ ׁ ֵ
ְל ִע ּלוּי נִ ְׁשמוֹ ֵתיהֶ ם .לָ כֵ ן ַּב ַעל הָ ַרח ֲִמים י ְַס ִת ֶירם ְ ּבסֵ ֶתר ְ ּכנָפָ יו ְלעוֹ לָ ִמים,
וְ י ְִצרוֹ ר ִ ּב ְצרוֹ ר הַ חַ י ִּים אֶ ת נִ ְׁשמוֹ ֵתיהֶ ם ,ה’ הוּא ַנחֲלָ ָתםּ ְ ,בגַן ֵע ֶדן ְּתהֵ א
ִש ָראֵ ל זְ כו ָּתם,
ְמנוּחָ ָתם ,וְ יָנוּח ּו ְ ּב ׁ ָשלוֹ ם ַעל ִמ ְׁש ְ ּכבוֹ ָתם ,וְ ַתעֲ מֹד ְלכָ ל י ְׂ
ֹאמר אָ ֵמן.
וְ י ַַע ְמד ּו ְלגוֹ ָרלָ ם ְל ֵקץ הַ י ּ ִָמין ,וְ נ ַ
"יזכור" לחיילי צה"ל
יצים ,חַ יָּלֵ י ְצבָ א הַ הַ ָ ּגנָה
יִזְ כּ ֹר אֱ ל ִֹהים אֶ ת ָּבנָיו ו ְּבנוֹ ָתיו הַ ּנֶאֱ ָמנִ ים וְ הָ אַ ִּמ ִ
ִש ָראֵ ל ,וְ כָ ל לוֹ ח ֲֵמי הַ ּ ַמ ְח ּ ָתרוֹ ת וַ ח ֲִטיבוֹ ת הַ ּלוֹ ח ֲִמים ְ ּב ַמ ְע ְרכוֹ ת הָ ָעם,
ְלי ְׂ
ִש ָראֵ ל ,וְ כָ ל אֵ ּל ּו ׁ ֶש ִ ּנ ְר ְצח ּו
אֲ ׁ ֶשר חֵ ְרפ ּו נ ְַפ ׁ ָשם ַּב ִּמ ְלחָ ָמה ַעל ְּתקו ַּמת י ְׂ
ִש ָראֵ ל
ידי הַ ְמ ַר ְ ּצ ִחים ֵמ ִא ְר ּג ּונֵי הַ ּ ֵטרוֹ ר .יִזְ כּ ֹר י ְׂ
ָּבאָ ֶרץ ו ֵּמחוּצָ ה לָ ּה ִ ּב ֵ
וְ י ְִת ָּב ֵר ְך ְ ּבז ְַרעוֹ וְ יֵאָ בֵ ל ַעל זִ יו הָ עֲ לו ִּמים וְ חֶ ְמ ַדת הַ ְ ּגבו ָּרה ו ְּק ֻד ּ ׁ ַשת הָ ָרצוֹ ן
ו ְּמ ִסירוּת הַ ּנֶפֶ ׁש אֲ ׁ ֶשר נִ ְס ּפ ּו ַּב ּ ַמעֲ ָרכָ ה הַ ְ ּכבֵ ָדה .י ְִהי ּו ִ ּג ּבוֹ ֵרי ִמ ְלחֲמוֹ ת
ִש ָראֵ ל ְלדוֹ ר ּדוֹ ר.
ִש ָראֵ ל עֲ טו ֵּרי הַ ִ ּנ ָ ּצחוֹ ן ,חֲתו ִּמים ְ ּבלֵ ב י ְׂ
י ְׂ
5 24
תובכשה
השכבות
על פי דברי האריז"ל טוב ומועיל לומר לנשמת הנפטר השכבה בקיצור .וכתוב בספר
"שער הכוונות" (פרשת ויחי) שהיה האר"י מלעיג על המאריכים בהשכבות .והיה אומר
שלא היו מעלין לנשמת המת ,אבל לפעמים היו מורידין אם אין נפש המת ראויה לכך.
גם הרב מרדכי אליהו שליט"א כתב לי בתשובה לשאלתי ,שנוסח ההשכבה הארוך
נאמר רק בלוויה .עם כל זה הבאנו גם את נוסח ההשכבות הארוך למי שנוהג בכך.
ָשר ִמ ְׁש ּ ָפטֶ ָ
יך :צַ דִּ יק ה' ְ ּבכָ ל דְּ ָרכָ יו וְ חָ ִסיד ְ ּבכָ ל ַמעֲ ׂ ָשיוִ :צ ְד ָק ְת ָך צֶ ֶדק
צַ דִּ יק אַ ּ ָתה ה' וְ י ׁ ָ
ְ
ֹאמר
עולָ ם וְ תוֹ ָר ְת ָך אֱ ֶמתִ :מ ְׁש ּ ְפטֵ י ה' אֱ ֶמת צָ ְדק ּו י ְַחדָּ וַּ :באֲ ׁ ֶשר דְּ בַ ר ֶמלֶ ך ִׁש ְלטוֹ ן ו ִּמי י ַ
ְל ֹ
פרקי תפילה אזכרה ולימוד
גדול השלום שאפילו מתים צריכים שלום שנאמר "וְ ַא ָּתה ָּתבוֹ א ֶאל ֲאב ֶֹת ָ
יך ְ ּב ׁ ָשלוֹ ם".
ספרי במדבר פיסקא מב
ְשיבֶ ּנ ּו וְ נ ְַפ ׁשוֹ ִא ְּו ָתה וַ י ּ ַָע ׂשָ :קטֹן וְ גָדוֹ ל ׁ ָשם הוּא וְ ֶעבֶ ד
לוֹ ַמה ּ ַתעֲ ׂ ֶשה :וְ הוּא ְבאֶ חָ ד ו ִּמי י ִׁ
חָ ְפ ִׁשי ֵמאֲ דֹנָיו :הֵ ן ַּבעֲ בָ ָדיו לֹא יַאֲ ִמין ו ְּב ַמ ְל ָאכָ יו י ִָׂשים ּ ָתהֳלָ ה :אַ ף ִ ּכי אֱ נוֹ ׁש ִר ּ ָמה וּבֶ ן
ָשר
אָ ָדם ּתוֹ לֵ ָעה :הַ ּצוּר ּ ָת ִמים ּ ָפעֳ לוֹ ִ ּכי כָ ל דְּ ָרכָ יו ִמ ְׁש ּ ָפט ,אֵ ל אֱ מ ּונָה וְ אֵ ין ָעוֶל צַ דִּ יק וְ י ׁ ָ
הוּא :דַּ יָּן הָ אֱ ֶמתׁ .שֹפֵ ט צֶ ֶדק וֶאֱ ֶמתָּ .ברו ְּך דַּ יַּן הָ אֱ ֶמתּ ִ .כי כָ ל ִמ ְׁש ּ ָפטָ יו צֶ ֶדק וֶאֱ ֶמת.
נוסח השכבה קצר:
הַ ְמ ַרחֵ ם ַעל ָּכל ְ ּב ִרי ּוֹ ָתיו הוּא יָחוֹ ס וְ י ְַחמוֹ ל וִ ַירחֵ ם ַעל נֶפֶ ׁש ,רוּחַ
וּנְ ׁ ָש ָמה ׁ ֶשל (פלוני/ת בן/בת פלוני/ת) .רוּחַ ה' ְּתנִ יחֶ ּנ ּו (לאשה – ְּתנִ יחֶ ּנָה)
ְבגַן ֵע ֶדן:
לאחר ההשכבה אומרים:
ִ ּב ּ ַלע הַ ּ ָמוֶת לָ נֶצַ ח ,ו ָּמחָ ה ה' אֱ ל ִֹהים ִ ּד ְמ ָעה ֵמ ַעל ָּכל ּ ָפנִ ים ,וְ חֶ ְר ּ ַפת
ַע ּמוֹ י ִָסיר ֵמ ַעל ָּכל הָ אָ ֶרץ ִ ּכי ה' ִ ּד ּ ֵבר .י ְִחי ּו ֵמ ֶת ָ
יך נְ בֵ לָ ִתי יְקוּמוּן,
הָ ִקיצ ּו וְ ַר ְ ּננ ּו ׁש ְֹכנֵי ָעפָ ר ִ ּכי טַ ל אוֹ רֹת טַ ּ ֶל ָך ,וָ אָ ֶרץ ְרפָ ִאים ּ ַת ּ ִפיל.
וְ הוּא ַרחוּם יְכַ ּ ֵפר ָעוֹ ן וְ לֹא י ְַׁש ִחית ,וְ ִה ְר ָּבה ְלהָ ִׁשיב אַ ּפוֹ ,וְ לֹא י ִָעיר ָּכל
יעה ,הַ ּ ֶמלֶ ְך יַעֲ נֵנ ּו ְביוֹ ם ָק ְראֵ נוּ.
ח ֲָמתוֹ .ה' הוֹ ִׁש ָ
השכבה בנוסח עדות המזרח לאיש
לאדם גדול בתורה וביראת שמים אומרים:
וְ הַ חָ ְכ ָמה ֵמאַ יִן ִּת ּ ָמצֵ א ,וְ אֵ י זֶה ְמקוֹ ם ִ ּבינָה :אַ ְׁש ֵרי אָ ָדם ָמצָ א חָ ְכ ָמה,
וְ אָ ָדם י ִָפיק ְּתב ּונָהָ :מה ַרב טו ְּב ָך אֲ ׁ ֶשר צָ פַ נְ ּ ָת ִּל ֵיראֶ ָ
יךָ ּ ,פ ַע ְל ּ ָת לַ חוֹ ִסים
ָּב ְךֶ ,נגֶד ְ ּבנֵי אָ ָדםַ :מה י ּ ָָקר חַ ְס ְ ּד ָך אֱ ל ִֹהים ,ו ְּבנֵי אָ ָדם ְ ּבצֵ ל ְ ּכנָפֶ ָ
יך
5 25
תובכשה
פרקי תפילה אזכרה ולימוד
ית ָך ,וְ נַחַ ל עֲ ָדנ ָ
ש ֶמן טוֹ ב,
טוב ׁ ֵשם ִמ ּ ׁ ֶ
ֶיך ַת ְׁש ֵקםֹ :
ֶיח ֱָסיוּן :י ְִרוְ יֻן ִמ ֶ ּד ׁ ֶשן ּ ֵב ֶ
וְ יוֹ ם הַ ּ ָמוֶת ִמי ּוֹ ם ִה ָ ּו ְלדוֹ :
סוֹ ף ָ ּדבָ ר הַ כּ ֹל נִ ְׁש ָמע ,אֶ ת הָ אֱ ל ִֹהים י ְָרא וְ אֶ ת ִמ ְצוֹ ָתיו ְׁשמוֹ ר ִּכי זֶה
ָּכל הָ אָ ָדם :י ְַע ְלז ּו ח ֲִס ִידים ְ ּבכָ בוֹ ד ,י ְַר ְ ּננ ּו ַעל ִמ ְׁש ְּכבוֹ ָתםְ :מנוּחָ ה נְ כוֹ נָה.
יע ְמ ִא ִירים
ישיבָ ה ֶע ְליוֹ נָהּ ְ .ב ַמעֲ לַ ת ְקדוֹ ִׁשים ו ְּטהוֹ ִריםְּ .כזוֹ הַ ר הָ ָר ִק ַ
ִ ּב ִׁ
ו ַּמזְ ִה ִירים .וְ ִח ּלוּץ עֲ צָ ִמים .וְ כַ ּ ָפ ַרת אֲ ׁ ָש ִמים .וְ הַ ְרחָ ַקת ּ ֶפ ׁ ַשע .וְ הַ ְק ָרבַ ת
י ׁ ֶַשע .וְ חֶ ְמלָ ה וַ חֲנִ ינָהִ .מ ִּל ְפנֵי ׁשוֹ כֵ ן ְמעוֹ נָה .וְ חוּלָ ָקא טָ בָ אְ .לחַ יֵּי הָ עוֹ לָ ם
ישיבַ ת נֶפֶ ׁש הַ ּ ׁ ֵשם הַ ּטוֹ ב הַ ְּמרוּחָ ם
הַ ָּבאָ ׁ .שם ְּתהֵ א ְמנַת ו ְּמ ִחיצַ ת וִ ִׁ
(פלוני
בן פלוני) רוּחַ ה' ְּתנִ יחֶ ּנ ּו ְ ּבגַן ֵע ֶדןּ ְ .ד ִא ְת ּ ְפטָ ר ִמן ַע ְל ָמא הָ ֵדין ִּכ ְרעוּת אֱלָ הָ א
יה ְׁש ַמיָּא וְ אַ ְר ָעאֶ .מלֶ ְך ַמ ְלכֵ י הַ ְּמלָ ִכים ְ ּב ַרח ֲָמיו י ְַרחֵ ם ָעלָ יו .וְ יָחוֹ ס
ָמ ֵ
אר ּ
וְ י ְַחמוֹ ל ָעלָ יוֶ .מלֶ ְך ַמ ְלכֵ י הַ ְּמלָ ִכים ְ ּב ַרח ֲָמיו י ְַס ִּת ֵירה ּו ְ ּבצֵ ל ְּכנָפָ יו ו ְּבסֵ ֶתר
ידהוּ .ו ִּמ ּנַחַ ל
אָ הֳלוֹ לַ חֲזוֹ ת ְ ּבנוֹ ַעם ה' ו ְּלבַ ֵּקר ְ ּבהֵ יכָ לוֹ .ו ְּל ֵקץ הַ י ּ ִָמין יַעֲ ִמ ֵ
עֲ ָדנָיו י ְַׁש ֵקהוּ .וְ י ְִצרוֹ ר ִ ּב ְצרוֹ ר הַ חַ י ִּים נִ ְׁש ָמתוֹ .וְ י ִָׂשים ָּכבוֹ ד ְמנוּחָ תוֹ .ה'
הוּא ַנחֲלָ תוֹ .וְ י ִָּלוֶה אֵ לָ יו הַ ּ ׁ ָשלוֹ ם וְ ַעל ִמ ְׁש ָּכבוֹ י ְִהיֶה ׁ ָשלוֹ םְּ .כ ִד ְכ ִתיב:
ִש ָראֵ ל
יָבוֹ א ׁ ָשלוֹ ם יָנוּח ּו ַעל ִמ ְׁש ְּכבוֹ ָתם .הֹלֵ ְך נְ כֹחוֹ .הוּא וְ כָ ל ְ ּבנֵי י ְׂ
ֹאמר אָ ֵמן:
הַ ּ ׁשוֹ ְכ ִבים ִע ּמוֹ ִ ּב ְכלַ ל הָ ַרח ֲִמים וְ הַ ְּס ִליחוֹ ת .וְ כֵ ן י ְִהי ָרצוֹ ן וְ נ ַ
השכבה בנוסח עדות המזרח לאשה
אֵ ׁ ֶשת חַ יִל ִמי י ְִמצָ א ,וְ ָרחֹק ִמ ּ ְפנִ ינִ ים ִמ ְכ ָר ּהֶ ׁ :ש ֶקר הַ חֵ ן וְ הֶ בֶ ל הַ י ּ ִֹפי,
ִא ּ ׁ ָשה י ְִראַ ת ה' ִהיא ִת ְתהַ ָּללְּ :תנ ּו לָ ּה ִמ ּ ְפ ִרי י ֶָדיהָ ,וִ יהַ ְללוּהָ בַ ּ ְׁש ָע ִרים
יה ִא ְת ְ ּב ִריא ּו ָע ְל ַמיָּא
יה ִהיא ו ְּב ֵמ ְ
ימ ֵר ּ
ַמעֲ ׂ ֶשיהָ ַ :רח ֲָמנָא ְ ּד ַרח ֲָמנו ָּתא ִדי לֵ ּ
יה צַ ְד ָקנִ י ּוֹ ת וְ חַ ְס ָ ּדנִ י ּוֹ ת ְ ּד ַע ְב ָדן
ַע ְל ָמא הָ ֵדין וְ ַע ְל ָמא ְ ּדאָ ֵתי ,וּגְ נַז ּ ֵב ּ
יעל קֳ ָדמוֹ ִהי ּדו ְּכ ָרן
ֵאמר ְל ֵמ ַ
יה י ַ
יה ו ִּב ָ
יה ,ו ְּב ֵמ ְ
יה ו ְּבתו ְּקפֵ ּ
יק ֵר ּ
ימ ֵר ּ
ְרעו ֵּת ּ
נֶפֶ ׁש הָ ִא ּ ׁ ָשה הַ ְ ּכבו ָּדה וְ הַ ְ ּצנו ָּעה וְ הַ ִ ּנ ְכ ּ ֶב ֶדת ָמ ַרת
(פלונית
בת פלונית) רוּחַ
יה
ה' ְּתנִ יחֶ ּנָה ְ ּבגַן ֵע ֶדןּ ְ .ד ִא ְת ּ ְפטָ ַרת ִמן ַע ְל ָמא הָ ֵדין ִ ּכ ְרעוּת אֱ לָ הָ א ָמ ֵר ּ
ְׁש ַמיָּא וְ אַ ְר ָעא .הַ ּ ֶמלֶ ְך ְ ּב ַרח ֲָמיו יָחוֹ ס וְ י ְַחמוֹ ל ָעלֶ יהָ .וְ י ִָּלוֶה אֵ לֶ יהָ
הַ ּ ׁ ָשלוֹ ם וְ ַעל ִמ ְׁש ָּכבָ ה י ְִהיֶה ׁ ָשלוֹ םּ ְ .כ ִד ְכ ִתיב :יָבוֹ א ׁ ָשלוֹ ם יָנוּח ּו ַעל
ִש ָראֵ ל הַ ּ ׁשוֹ ְכבוֹ ת ִע ּ ָמ ּה ִ ּב ְכלַ ל
ִמ ְׁש ְ ּכבוֹ ָתם .הֹלֵ ְך נְ כֹחוֹ ִ .היא וְ כָ ל ְ ּבנוֹ ת י ְׂ
5 26
ֹאמר אָ ֵמן:
הָ ַרח ֲִמים וְ הַ ְּס ִליחוֹ ת .וְ כֵ ן י ְִהי ָרצוֹ ן וְ נ ַ
דומילה ירחאו ינפל תוליפת
יש מעדות המזרח שנהגו לומר קודם הלימוד
לאיש
י ְִהי ָרצוֹ ן ִמ ְּלפָ נ ָ
צון ִל ּמוּד
ֶיך ה' אֱ לֹהֵ ינ ּו וֶאלֹהֵ י אֲ בוֹ ֵתינוֶּ ׁ ,שיַּעֲ לֶ ה ְל ָר ֹ
לו ְמ ִדים ְל ׁ ֵשם נִ ְׁש ַמת (פלוני בן פלוני) ָעלָ יו הַ ּ ׁ ָשלוֹ ם .ו ִּבזְ כוּת
זֶה ׁ ֶשאֲ נ ְַחנ ּו ֹ
ִל ּמוּד זֶה ,הָ אֵ ל הַ ּגָדוֹ ל הַ ִ ּג ּבוֹ ר וְ הַ נּוֹ ָרא ׁשוֹ כֵ ן ַעד וְ ָקדוֹ ש ְׁשמוֹ ֶ ׁ ,ש ִּת ְצרוֹ ר
פרקי תפילה אזכרה ולימוד
תפילות לפני ואחרי הלימוד
יקים וְ הַ ח ֲִס ִידים
נִ ְׁש ָמתוֹ ִ ּב ְצרוֹ ר הַ חַ י ִּים ,וְ ָת ִׂשים ְמ ִחיצָ תוֹ ִ ּב ְמ ִחיצַ ת הַ ַ ּצ ִ ּד ִ
ֶיך וּנְ הֵ נִ ים ֵמאוֹ ר זִ יו ּ ָפנ ָ
יְסוֹ ֵדי עוֹ לָ ם הָ עוֹ ְמ ִדים ְלפָ נ ָ
ֶיך .וְ ִת ּ ֵתן לוֹ ַמ ְה ְל ִכים
ּ ֵבין הָ ע ְֹמ ִדים ְלפָ נ ָ
ֶיך ,וְ ִת ְמחַ ל וְ ִת ְסלַ ח ו ְּתכַ ּ ֵפר וְ ִת ְמחֶ ה וְ ִת ְמחֹק ָּכל ַמה
שחָ טָ א וְ ָעוָ ה וּפָ ׁ ַשע ְלפָ נ ָ
ֶיך ,אוֹ ָע ׂ ָשה ָ ּדבָ ר ׁ ֶש ּלֹא ִ ּכ ְרצוֹ נְ ָך .וְ אַ ל ִּתזְ כּ ֹר
ּ ֶׁ
לוֹ ׁשוּם חֵ ְטא וְ ָעוֹ ן וּפֶ ׁ ַשע וַ עֲ בֵ ָרה ,אֶ ָּלא ָּכל הַ ִּמ ְצוֹ ת ׁ ֶש ָע ׂ ָשה ִּתזְ ְ ּכ ֵרם לוֹ
יע ְ ּבחֵ לֶ ק הַ י ּוֹ ְׁש ִבים ְ ּבגַן ֵע ֶדן ,וְ נִ ְׁש ָמתוֹ ִּת ְת ַע ֵ ּדן ַּב ּטוֹ ב
ְלטוֹ בָ ה .וְ רוּחוֹ ּ ַת ְר ִ ּג ַ
יקים .וְ ָת ִׁשיב ְ ּבכָ בוֹ ד ְמנוּחָ תוֹ ,ו ְּל ֵקץ הַ י ּ ִָמים יַעֲ מֹד ְלגוֹ ָרלוֹ ,
הַ ָ ּצפוּן לַ ַ ּצ ִ ּד ִ
ילוֶה אֵ לָ יו הַ ּ ׁ ָשלוֹ ם וְ ַעל ִמ ְׁש ָּכבוֹ יָבוֹ א ׁ ָשלוֹ םּ ְ ,כ ִד ְכ ִתיב "יָבוֹ א ׁ ָשלוֹ ם
וִ ָּ
ִש ָראֵ ל הַ ּ ׁשוֹ ְכ ִבים ִע ּמוֹ
יָנוּח ּו ַעל ִמ ְׁש ְ ּכבוֹ ָתם הֹלֵ ְך נְ כֹחוֹ " .הוּא וְ כָ ל ְ ּבנֵי י ְׂ
ֹאמר אָ ֵמן.
ִ ּב ְכלַ ל הָ ַרח ֲִמים וְ הַ ְּס ִליחוֹ ת ,וְ כֵ ן י ְִהי ָרצוֹ ן וְ נ ַ
לאשה
י ְִהי ָרצוֹ ן ִמ ְּלפָ נ ָ
צון ִל ּמוּד
ֶיך ה' אֱ לֹהֵ ינ ּו וֶאלֹהֵ י אֲ בוֹ ֵתינוֶּ ׁ ,שיַּעֲ לֶ ה ְל ָר ֹ
זֶה ׁ ֶשאֲ נ ְַחנ ּו לוֹ ְמ ִדים ְל ׁ ֵשם נִ ְׁש ַמת (פלונית בת פלונית) ָעלֶ יהָ הַ ּ ׁ ָשלוֹ ם.
ו ִּבזְ כוּת ִל ּמוּד זֶה ,הָ אֵ ל הַ ּגָדוֹ ל הַ ִ ּג ּבוֹ ר וְ הַ נּוֹ ָרא ׁשוֹ כֵ ן ַעד וְ ָקדוֹ ׁש ְׁשמוֹ ,
יקים
ׁ ֶש ִּת ְצרוֹ ר נִ ְׁש ָמ ָת ּה ִ ּב ְצרוֹ ר הַ חַ י ִּים ,וְ ָת ִׂשים ְמ ִחיצָ ָת ּה ִ ּב ְמ ִחיצַ ת הַ ַ ּצ ִ ּד ִ
ֶיך וּנְ הֵ נִ ים ֵמאוֹ ר זִ יו ּ ָפנ ָ
וְ הַ ח ֲִס ִידים יְסוֹ ֵדי עוֹ לָ ם הָ עוֹ ְמ ִדים ְלפָ נ ָ
ֶיך .וְ ִת ּ ֵתן
לָ ּה ַמ ְה ְל ִכים ּ ֵבין הָ ע ְֹמ ִדים ְלפָ נ ָ
ֶיך ,וְ ִת ְמחַ ל וְ ִת ְסלַ ח ו ְּתכַ ּ ֵפר וְ ִת ְמחֶ ה
שחָ ְט ָאה וְ ָעוְ ָתה וּפָ ְׁש ָעה ְלפָ נ ָ
ֶיך ,אוֹ ָע ְׂש ָתה ָ ּדבָ ר ׁ ֶש ּלֹא
וְ ִת ְמחֹק ָּכל ַמה ּ ׁ ֶ
ִ ּכ ְרצוֹ נְ ָך .וְ אַ ל ִּתזְ כּ ֹר לָ ּה ׁשוּם חֵ ְטא וְ ָעוֹ ן וּפֶ ׁ ַשע וַ עֲ בֵ ָרה ,אֶ ָּלא ָּכל הַ ִּמ ְצוֹ ת
5 27
דומילה ירחאו ינפל תוליפת
פרקי תפילה אזכרה ולימוד
יע ְ ּבחֵ לֶ ק הַ י ּוֹ ְׁש ִבים ְ ּבגַן ֵע ֶדן,
ׁ ֶש ָע ְׂש ָתה ִּתזְ ְּכ ֵרם לָ ּה ְלטוֹ בָ ה .וְ רוּחָ ּה ּ ַת ְר ִ ּג ַ
יקים .וְ ָת ִׁשיב ְ ּבכָ בוֹ ד ְמנוּחָ ָת ּה,
וְ נִ ְׁש ָמ ָת ּה ִּת ְת ַע ֵ ּדן ַּב ּטוֹ ב הַ ָ ּצפוּן לַ ַ ּצ ִ ּד ִ
ילוֶה אֵ לֶ יהָ הַ ּ ׁ ָשלוֹ ם וְ ַעל ִמ ְׁש ָּכבָ ּה יָבוֹ א
ו ְּל ֵקץ הַ י ּ ִָמים ּ ַתעֲ מֹד ְלגוֹ ָרלָ ּה ,וִ ָּ
ְ
ׁ ָשלוֹ םּ ְ ,כ ִד ְכ ִתיב "יָבוֹ א ׁ ָשלוֹ ם יָנוּח ּו ַעל ִמ ְׁש ְ ּכבוֹ ָתם הֹלֵ ך נְ כֹחוֹ "ִ .היא
ִש ָראֵ ל הַ ּ ׁשוֹ ְכבוֹ ת ִע ּ ָמ ּה ִ ּב ְכלַ ל הָ ַרח ֲִמים וְ הַ ְּס ִליחוֹ ת ,וְ כֵ ן י ְִהי
וְ כָ ל ְ ּבנוֹ ת י ְׂ
ֹאמר אָ ֵמן.
ָרצוֹ ן וְ נ ַ
תפילה על הנפטר אחרי הלימוד
לאיש
יש ,י ְִהיֶה
אַ ּנָא ה' ָמלֵ א ַרח ֲִמים ,אֲ ׁ ֶשר ְ ּבי ְָד ָך נֶפֶ ׁש ָּכל חַ י וְ רוּחַ ָּכל ְ ּב ׂ ַשר ִא ׁ
נָא ְל ָרצוֹ ן ְלפָ נ ָ
ֶיך ּתוֹ ָר ֵתנ ּו ו ְּת ִפ ָּל ֵתנ ּו ַּבעֲ בוּר נִ ְׁש ַמת (פלוני בן פלוני) ,וּגְ מֹל
נָא ְ ּבחַ ְס ְד ָך הַ ּגָדוֹ ל ִל ְפ ּתוֹ חַ לָ ּה ׁ ַשעֲ ֵרי ַרח ֲִמים וְ ׁ ַשעֲ ֵרי גַן ֵע ֶדן ,ו ְּת ַק ּ ֵבל
אוֹ ָת ּה ְ ּבאַ הֲבָ ה ו ְּב ִח ָּבה ,ו ְּׁשלַ ח לָ ּה ַמ ְלאֲ כֵ ָ
יך הַ ְ ּקדוֹ ִׁשים וְ הַ ְּטהוֹ ִרים,
יקים
ְלהוֹ ִליכָ ּה ו ְּלהוֹ ִׁשיבָ ה ּ ַתחַ ת ֵעץ הַ חַ י ִּים ,אֵ צֶ ל נִ ְׁשמוֹ ת הַ ַ ּצ ִ ּד ִ
יע ּה
וְ הַ ִ ּצ ְד ָקנִ י ּוֹ ת ,ח ֲִס ִידים וַ ח ֲִסידוֹ תִ ,ליהֲנוֹ ת ִמ ִז ּיו ְׁש ִכינ ְָת ָך ו ְּלהַ ְׂש ִ ּב ָ
יקים .וְ הַ ּגוּף יָנוּחַ ַּב ֶּקבֶ ר ִ ּב ְמנוּחָ ה נְ כוֹ נָהּ ְ ,בחֶ ְדוָ ה
ִמ ּטו ְּב ָך הַ ָ ּצפוּן לַ ַ ּצ ִ ּד ִ
ו ְּב ִׂש ְמחָ ה ו ְּב ׁ ָשלוֹ םּ ְ ,כ ִד ְכ ִתיב "יָבוֹ א ׁ ָשלוֹ ם יָנוּח ּו ַעל ִמ ְׁש ְ ּכבוֹ ָתם",
"אם
ו ְּכ ִתיב "י ְַע ְלז ּו ח ֲִס ִידים ְ ּבכָ בוֹ ד י ְַר ְ ּננ ּו ַעל ִמ ְׁש ְ ּכבוֹ ָתם" ,ו ְּכ ִתיב ִ
ִּת ְׁש ַּכב לֹא ִת ְפחָ ד וְ ׁ ָשכַ ְב ּ ָת וְ ָע ְרבָ ה ְׁשנ ֶָת ָך" .וְ ִת ְׁשמֹר אוֹ תוֹ ֵמ ִח ּבוּט
הַ ֶּקבֶ ר ו ֵּמ ִר ּ ָמה וְ תוֹ לֵ ָעה ,וְ ִת ְסלַ ח וְ ִת ְמחֹל לוֹ ַעל ָּכל ּ ְפ ׁ ָש ָעיו ִ ּכי אָ ָדם אֵ ין
צַ ִ ּדיק ָּבאָ ֶרץ אֲ ׁ ֶשר יַעֲ ׂ ֶשה טוֹ ב וְ לֹא ֶיחֱטָ א ,וּזְ כֹר לוֹ זְ כֻ י ּוֹ ָתיו וְ ִצ ְדקוֹ ָתיו
שן ַע ְצמוֹ ָתיו ַּב ֶּקבֶ ר ֵמרֹב טוֹ ב
יע לוֹ ִמ ִ ּנ ְׁש ָמתוֹ ְל ַד ּ ׁ ֵ
אֲ ׁ ֶשר ָע ׂ ָשה ,וְ ַת ְׁש ּ ִפ ַ
ָ
ָ
"מה ַרב טו ְּבך אֲ ׁ ֶשר צָ פַ נְ ּ ָת ִּל ֵיראֶ יך",
יקיםּ ְ ,כ ִד ְכ ִתיב ָ
הַ ָ ּצפוּן לַ ַ ּצ ִ ּד ִ
ִשכּ וֹ ן ּ ֶבטַ ח
"ש ֵֹמר ָּכל ַע ְצמוֹ ָתיו אַ חַ ת ֵמהֵ ּנָה לֹא נִ ְׁש ָּב ָרה" .וְ י ְׁ
ו ְּכ ִתיב ׁ
5 28
ָּב ָדד ִמ ּ ַפחַ ד ָר ָעה וְ אַ ל י ְִראֶ ה ּ ְפנֵי גְ ִה ּנָם ,וְ נִ ְׁש ָמתוֹ ְּתהֵ א ְצרו ָּרה ִ ּב ְצרוֹ ר
ִש ָראֵ ל ְ ּב ַרח ֲִמים ,אָ ֵמן.
הַ חַ י ִּים ִעם ָּכל ְמ ֵתי ַע ְּמ ָך י ְׂ
דומילה ירחאו ינפל תוליפת
יש,
אַ ּנָא ה' ָמלֵ א ַרח ֲִמים ,אֲ ׁ ֶשר ְ ּבי ְָד ָך נֶפֶ ׁש ָּכל חַ י וְ רוּחַ ָּכל ְ ּב ׂ ַשר ִא ׁ
י ְִהיֶה נָא ְל ָרצוֹ ן ְלפָ נ ָ
ש ַמת (פלונית בת
ֶיך ּתוֹ ָר ֵתנ ּו ו ְּת ִפ ָּל ֵתנ ּו ַּבעֲ בוּר נִ ְׁ
פלונית) ,וּגְ מֹל נָא ְ ּבחַ ְס ְד ָך הַ ּגָדוֹ ל ִל ְפ ּתוֹ חַ לָ ּה ׁ ַשעֲ ֵרי ַרח ֲִמים וְ ׁ ַשעֲ ֵרי גַן
ֵע ֶדן ,ו ְּת ַק ּ ֵבל אוֹ ָת ּה ְ ּבאַ הֲבָ ה ו ְּב ִח ָּבה ,ו ְּׁשלַ ח לָ ּה ַמ ְלאֲ כֵ ָ
יך הַ ְ ּקדוֹ ִׁשים
וְ הַ ְּטהוֹ ִריםְ ,להוֹ ִליכָ ּה ו ְּלהוֹ ִׁשיבָ ה ּ ַתחַ ת ֵעץ הַ חַ י ִּים ,אֵ צֶ ל נִ ְׁשמוֹ ת
יקים וְ הַ ִ ּצ ְד ָקנִ י ּוֹ ת ,ח ֲִס ִידים וַ ח ֲִסידוֹ תִ ,ליהֲנוֹ ת ִמ ִז ּיו ְׁש ִכינ ְָת ָך
הַ ַ ּצ ִ ּד ִ
יקים .וְ הַ ּגוּף יָנוּחַ ַּב ֶּקבֶ ר ִ ּב ְמנוּחָ ה
יע ּה ִמ ּטו ְּב ָך הַ ָ ּצפוּן לַ ַ ּצ ִ ּד ִ
ו ְּלהַ ְׂש ִ ּב ָ
נְ כוֹ נָהּ ְ ,בחֶ ְדוָ ה ו ְּב ִׂש ְמחָ ה ו ְּב ׁ ָשלוֹ םּ ְ ,כ ִד ְכ ִתיב "יָבוֹ א ׁ ָשלוֹ ם יָנוּח ּו ַעל
פרקי תפילה אזכרה ולימוד
לאשה
ִמ ְׁש ְ ּכבוֹ ָתם" ,ו ְּכ ִתיב "י ְַע ְלז ּו ח ֲִס ִידים ְ ּבכָ בוֹ ד י ְַר ְ ּננ ּו ַעל ִמ ְׁש ְ ּכבוֹ ָתם",
"אם ִּת ְׁש ַּכב לֹא ִת ְפחָ ד וְ ׁ ָשכַ ְב ּ ָת וְ ָע ְרבָ ה ְׁשנ ֶָת ָך" .וְ ִת ְׁשמֹר אוֹ ָת ּה
ו ְּכ ִתיב ִ
ֵמ ִח ּבוּט הַ ֶּקבֶ ר וְ ֵמ ִר ּ ָמה וְ תוֹ לֵ ָעה ,וְ ִת ְסלַ ח וְ ִת ְמחֹל לָ ּה ַעל ָּכל ּ ְפ ׁ ָש ֶעיהָ ִ ּכי
אָ ָדם אֵ ין צַ ִ ּדיק ָּבאָ ֶרץ אֲ ׁ ֶשר יַעֲ ׂ ֶשה טוֹ ב וְ לֹא ֶיחֱטָ א ,וּזְ כֹר לָ ּה זְ כֻ י ּוֹ ֶתיהָ
יע לָ ּה ִמ ִ ּנ ְׁש ָמ ָת ּה ְל ַד ּ ׁ ֵשן ַע ְצמוֹ ֶתיהָ
וְ ִצ ְדקוֹ ֶתיהָ אֲ ׁ ֶשר ָע ְׂש ָתה ,וְ ַת ְׁש ּ ִפ ַ
"מה ַרב טו ְּב ָך אֲ ׁ ֶשר
יקיםּ ְ ,כ ִד ְכ ִתיב ָ
ַּב ֶּקבֶ ר ֵמרֹב טוֹ ב הַ ָ ּצפוּן לַ ַ ּצ ִ ּד ִ
צָ פַ נְ ּ ָת ִּל ֵיראֶ ָ
"ש ֵֹמר ָּכל ַע ְצמוֹ ָתיו אַ חַ ת ֵמהֵ ּנָה לֹא נִ ְׁש ָּב ָרה".
יך" ,ו ְּכ ִתיב ׁ
וְ ִת ְׁשכּ וֹ ן ּ ֶבטַ ח ָּב ָדד ִמ ּ ַפחַ ד ָר ָעה וְ אַ ל ִּת ְראֶ ה ּ ְפנֵי ְ ּג ִה ּנָם ,וְ נִ ְׁש ָמ ָת ּה ְּתהֵ א
ִש ָראֵ ל ְ ּב ַרח ֲִמים ,אָ ֵמן.
ְצרו ָּרה ִ ּב ְצרוֹ ר הַ חַ י ִּים ִעם ָּכל ְמ ֵתי ַע ְּמ ָך י ְׂ
יש מעדות המזרח שאומרים לאחר הלימוד
י ְִהי ָרצוֹ ן ִמ ְּלפָ נ ָ
ֶיך ה' אֱ לֹהֵ ינ ּו וֶאלֹהֵ י אֲ בוֹ ֵתינוַּ ,מ ְל ּ ֵכנ ּו ַמ ִ ּצילֵ נ ּו ּבוֹ ְראֵ נ ּו
יוֹ ְצ ֵרנ ּו וְ עוֹ ׂ ֵשנוֶּ ׁ ,ש ְּת ַק ּ ֵבל ְ ּבחֶ סֶ ד ו ְּב ַרח ֲִמים ִל ּמו ֵּדנ ּו אֲ ׁ ֶשר לָ ַמ ְדנ ּו ְלפָ נ ָ
ֶיך,
ִלזְ כוּת וְ ִל ְמנוּחַ ת נֶפֶ ׁש נִ ְׁש ַמת (פלוני/ת בן/בת פלוני/ת) וְ יַעֲ ל ּו ְל ָרצוֹ ן ו ְּלנַחַ ת
יע ָעלֶ יהָ ִׁש ְפ ַעת י ְִפ ַעת אוֹ רוֹ ת טַ ּ ֶל ָךּ ְ ,כ ֵדי
רוּחַ ִל ְפנֵי ִּכסֵ א ְכבוֹ ֶד ָךְ ,להַ ְׁש ּ ִפ ַ
ׁ ֶש ִּת ָּכנֵס ְלגַן ֵע ֶדן הָ ֶע ְליוֹ ןְ ,לאוֹ ר ְ ּבאוֹ ר ּ ָפנ ָ
ֶיך וְ ִליהֲנוֹ ת ִמ ִז ּיו ְׁש ִכינ ְָת ָך.
וְ ִת ְהיֶה לָ ּה ְמנוּחָ ה נְ כוֹ נָה ְ ּבגַן ֵע ֶדן מוֹ ׁ ָשבָ ּהָּ ,כל הַ י ּ ִָמים ִ ּב ְמ ִחיצָ ָתם ׁ ֶשל
יקים ,וְ י ַַע ְמד ּו ָעלֶ יהָ ַמ ְלאָ ִכים הֲמוֹ נֵי ַמ ְעלָ ה ְלהַ ְמ ִליץ טוֹ ב ַּבעֲ ָד ּה,
צַ ִ ּד ִ
ָ
וְ י ִָּק ְרא ּו ְלפָ נֶיך זְ כֻ י ּוֹ ֶתיהָ .ו ִּבזְ כוּת ָּכל הַ ּ ׁ ֵשמוֹ ת וְ הַ ֵ ּצרו ִּפים וְ הַ ּסוֹ דוֹ ת
הַ י ּוֹ ְצ ִאים וְ הָ ְרמוּזִ ים וְ הַ ְמצ ָֹר ִפים ַּב ִּל ּמוּד ׁ ֶש ָּל ַמ ְדנוִּּ ,ת ְת ַק ּ ֶב ְלנָה ְ ּכ ָק ְר ָּבנוֹ ת
5 29
דומילה ירחאו ינפל תוליפת
פרקי תפילה אזכרה ולימוד
ו ְּמנָחוֹ ת וְ נִ חוֹ ִחים .ו ְּבצֶ ֶדק ּ ַתעֲ נֶה נוֹ ָראוֹ ת ְלכַ ּ ֶלא הַ ּ ֶפ ׁ ַשע ו ְּלהַ ּ ֵתם
ילווּהָ ,
חַ ּ ָטאת .וְ י ְִפ ְּתח ּו לָ ּה ׁ ַש ַער הַ ּ ׁ ָש ַמיִם וְ ַעל ֵמי ְמנוּחוֹ ת ְי ַנהֲלוּהָ וִ ָּ
ית ָך ו ְּמקוֹ ם ִמ ְׁש ַּכן ְ ּכבוֹ ֶד ָך ,וְ י ְַס ִּתירוּהָ ְ ּבסֵ ֶתר ֶע ְליוֹ ן
וְ יוֹ ִׁשיבוּהָ ִ ּב ְמעוֹ ן ּ ֵב ֶ
יע ּה ִמ ּ ׂ ָשטָ ן ַרע ו ִּמ ְּמ ַק ְט ְרגִ ים ָר ִעים.
ׁשוֹ כֵ ן רוּם חֶ ְביוֹ ן ְלהַ ִ ּצילָ ּה ו ְּלהוֹ ִׁש ָ
וְ ִת ְהיֶה ְמנוּחָ ָת ּה ָּכבוֹ ד ִ ּב ְמנוּחַ ת ׁ ָשלוֹ ם וְ ׁ ַש ְלוָ ה וְ הַ ְׁש ֵקט וָ בֶ טַ חּ ְ .כ ִד ְכ ִתיב
ֹחו"ַ .עד ׁ ֶש ּ ַתעֲ מֹד ְלגוֹ ָרלָ ּה
"יָבוֹ א ׁ ָשלוֹ ם יָנוּח ּו ַעל ִמ ְׁש ְ ּכבוֹ ָתם הֹלֵ ְך נְ כ ֹ
"ב ּ ַלע הַ ּ ָמוֶת לָ נֶצַ ח ,ו ָּמחָ ה ִה'
ְל ֵקץ הַ י ּ ִָמין ,וְ י ְִת ַקיֵּם ָּבנ ּו ִמ ְק ָרא ׁ ֶש ָּכתוּב ִ ּ
אֱ ל ִֹהים ִ ּד ְמ ָעה ֵמ ַעל ָּכל ּ ָפנִ ים ,וְ חֶ ְר ּ ַפת ַע ּמוֹ י ִָסיר ֵמ ַעל ָּכל הָ אָ ֶרץ ִ ּכי
ה' ִ ּד ּ ֵבר" .וְ אַ ּ ָתה ה' ְ ּב ַרח ֲֶמ ָ
אמר ְלצָ רוֹ ֵתינ ּו ָ ּדי.
ת ַ
יך הָ ַר ִ ּבים ,אֵ ל ׁ ַש ַ ּדיֹ ּ ,
אַ ּנָא ה' ָמ ְלטָ ה הַ ּ ַמ ֲחנֶה הַ ִ ּנ ְׁשאָ ר ִל ְפלֵ טָ ה .ו ְּק ָרא ָעלֶ יהָ אֶ ת הַ ְ ּק ִריאָ ה
ַעל הַ ְ ּגאֻ ָּלה וְ ַעל הַ ְּתמו ָּרהּ ִ ,כי אֵ ין זוּלָ ְת ָך ִלגְ אֹל ו ְּל ַק ּ ֵבץ ׂ ֶשה ְפזו ָּרה,
ו ְּמהֵ ָרה יָבוֹ א ְל ִצי ּוֹ ן גּוֹ אֵ ל וְ נָקו ָּמה וְ נַעֲ לֶ ה ּ ֵבית אֵ ל ,אָ ֵמן ּ ֵכן י ְִהי ָרצוֹ ן.
530
המשנ יוליעל תוינשמ דומיל
נהגו ללמוד משניות לעילוי נשמת הנפטר .יש באדם ממד חומרי זמני וכלה ,וישנה
נשמה רוחנית נצחית .בלימוד רעיונות רוחניים נצחיים ,יש ניגוד לגוף החומרי שבלה
וכלה בעפר .הלימוד מנסה להתעלות מעל הזמניות החולפת ,אל הנצחיות והרוחניות.
עצם הלימוד והעיסוק ברוחניות נחשב ביהדות כזכות לנפטר .באופן סמלי בא הדבר
לידי ביטוי באותיות "משנה" שהן אותיות "נשמה" .אם הפטירה והלימוד שבעקבותיה
גורמים לשומעים לדבוק במעשים טובים ,גם זו נחשבת כזכות לנפטר.
פרקי תפילה אזכרה ולימוד
משניות אותיות נשמ "ה
כעיקרון ניתן ללמוד משניות כל שהן או כל לימוד תורה שהוא לעילוי נשמה .אבל
בדרך כלל נהגו ללמוד משניות לפי אותיות שמו של הנפטר (כל משנה פותחת באות
אחת משם הנפטר ,לפי הסדר) .יש נוהגים ללמוד משניות מסכת אבות העוסקות
בדרך ארץ ומידות טובות שראוי לאדם להנהיג עצמו ,או משניות ממסכת מקוואות
המובאות כאן.
הסתלקות המת מן העולם מתקשרת לטומאה .מסכת מקוואות עוסקת בטהרה .לכן
יש בלימוד ענייני טהרה ,מעין השלמה ותיקון להסתלקות הנפטר .המשניות דלקמן
הן ברצף מתוך מסכת מקוואות ,לפי הסדר של אותיות נשמ"ה .הלימוד מסתיים
במילות טהרה.
משניות שלומדים לעילוי נשמה – מסכת מקוואות פרק ז.
משנה ד
ָנפַ ל ְלתוֹ כוֹ ַייִן אוֹ מֹחַ ל וְ ִׁש ּנ ּו ִמ ְקצָ ת ַמ ְראָ יוִ ,אם אֵ ין ּבוֹ ַמ ְראֵ ה ַמיִם
אַ ְר ָּב ִעים ְסאָ ה ,ה ֲֵרי זֶה לֹא י ְִט ּבוֹ ל ּבוֹ :
משנה ה
לשה לֻ ִ ּגין ַמיִם ,וְ נָפַ ל ְלתוֹ כָ ן ק ְֹרטוֹ ב ַייִן ,וַ ה ֲֵרי ַמ ְראֵ יהֶ ן ְ ּכ ַמ ְראֵ ה
ש ָׁ
ְׁ
לשה לֻ ִ ּגין ַמיִם חָ סֵ ר ק ְֹרטוֹ ב ,וְ נָפַ ל
הַ ַי ּיִן ,וְ נ ְָפל ּו לַ ִּמ ְקוֶה ,לֹא ְפ ָסלוּהוְּׁ .ש ׁ ָ
ְלתוֹ כָ ן ק ְֹרטוֹ ב חָ לָ ב ,וַ ה ֲֵרי ַמ ְראֵ יהֶ ן ְ ּכ ַמ ְראֵ ה הַ ּ ַמיִם ,וְ נ ְָפל ּו לַ ִּמ ְקוֶה ,לֹא
ְפ ָסלוּהוַּ .ר ִ ּבי יוֹ חָ נָן ּ ֶבן נו ִּרי אוֹ ֵמר ,הַ כּ ֹל הוֹ לֵ ְך אַ חַ ר הַ ּ ַמ ְראֶ ה:
531
המשנ יוליעל תוינשמ דומיל
פרקי תפילה אזכרה ולימוד
משנה ו
ִמ ְקוֶה ׁ ֶשי ּ ֶׁש ּבוֹ אַ ְר ָּב ִעים ְסאָ ה ְמכֻ ָ ּונוֹ ת ,י ְָרד ּו ְׁש ַניִם וְ טָ ְבל ּו זֶה אַ חַ ר
אשוֹ ן טָ הוֹ ר וְ הַ ּ ׁ ֵשנִ י טָ ֵמאַ .ר ִ ּבי יְהו ָּדה אוֹ ֵמרִ ,אם הָ י ּו ַרגְ לָ יו
זֶה ,הָ ִר ׁ
הורִ .ה ְט ִ ּביל ּבוֹ אֶ ת הַ ּ ָסגוֹ ס
שנִ י טָ ֹ
אשוֹ ן נוֹ גְ עוֹ ת ַּב ּ ַמיִם ,אַ ף הַ ּ ׁ ֵ
ׁ ֶשל ִר ׁ
וְ הֶ עֱ לָ הוִּ ,מ ְקצָ תוֹ נוֹ ג ֵַע ַּב ּ ַמיִם ,טָ הוֹ ר .הַ ַּכר וְ הַ ּ ֶכ ֶסת ׁ ֶשל עוֹ רֵ ּ ,כיוָ ן
תוכָ ן ְׁשאו ִּביןֵ ּ .כיצַ ד יַעֲ ׂ ֶשה,
יה ִׂש ְפתוֹ ֵתיהֶ ם ִמן הַ ּ ַמיִם ,הַ ּ ַמיִם ׁ ֶש ְ ּב ֹ
ׁ ֶש ִהגְ ִ ּב ּ ַ
ַמ ְט ִ ּבילָ ן ו ַּמעֲ לֶ ה אוֹ ָתם ֶ ּד ֶר ְך ׁשוּלֵ יהֶ ם:
משנה ז
ה ְט ִ ּביל ּבוֹ אֶ ת הַ ִּמ ּ ָטה ,אַ ף ַעל ּ ִפי ׁ ֶש ַרגְ לֶ יהָ ׁשוֹ ְקעוֹ ת ַּב ִּטיט הֶ ָעבֶ ה,
ִ
ימיו ְמ ֻר ָ ּד ִדין ,כּ וֹ בֵ ׁש אֲ ִפ ּל ּו
ְטהוֹ ָרהִ ,מ ּ ְפנֵי ׁ ֶשהַ ּ ַמיִם ְמ ַק ְ ּד ִמיןִ .מ ְקוֶה ׁ ֶש ּ ֵמ ָ
ח ֲִבילֵ י ֵע ִצים ,אֲ ִפ ּל ּו ח ֲִבילֵ י ָקנִ יםְּ ,כ ֵדי ׁ ֶשי ְִּת ּ ְפח ּו הַ ּ ַמיִם ,וְ יוֹ ֵרד וְ טוֹ בֵ ל.
ַמחַ ט ׁ ֶש ִהיא נְ ת ּונָה ַעל ַמעֲ לוֹ ת הַ ְּמ ָע ָרה ,הָ יָה מוֹ ִל ְ
יך ו ֵּמ ִביא ַּב ּ ַמיִם,
ּ ֵכיוָ ן ׁ ֶש ָעבַ ר ָעלֶ יהָ הַ ּגַלְ ,טהוֹ ָרה:
ִש ָראֵ ל ְטהוֹ ָרה ,ו ִּמ ְקוָ אוֹ ֶתיהָ ְטהוֹ ִרים.
אֶ ֶרץ י ְׂ
532
ב -א רדס יפל תוינשמ יקרפ תמישר
האות מסמנת את הפרק המתחיל באותה אות .אם יש שתי
אותיות ,ישנם שני פרקים במסכת המתחילים באותה אות.
א
ב פאה ו .שבת ב ,ד ,ה ,ו .כתובות א .יומא ז .ביצה א .אבות ד ,ה .מגילה ג.
ג פאה ה .בבא בתרא י .חולין ז .נגעים ו.
ד סנהדרין א ,ג .זבחים יא .כריתות ה .נידה ז.
ה ברכות ב ,ט .פאה ד .שבת ח ,י ,יא ,יב .קידושין א ,ב ,ג .סוכה ה .בבא קמא ט ,י.
ו דמאי ב .נדרים ב ,יא .סנהדרין ט .מכות ג .מועד קטן ג.
ז טהרות ט .מכשירין ב .עוקצים ב.
ח שבת כב .עירובין ז .יבמות א ,יד .חגיגה ג .בבא בתרא ב .חלה א.
ט יומא ד .זבחים יב .כלים יב.
י ביכורים א .שבת א .יומא ח .ביצה ב .ראש השנה ד .בבא בתרא ח .יבמות ט.
כ ברכות ו .פאה ז .שבת ג ,ז ,טז ,יז .פסחים ב ,ז .בבא קמא ב .סנהדרין ב ,י.
ל מעשר שני ג .סוכה ג ,ד .בבא בתרא ב .עבודה זרה א .תמיד ד.
מ ברכות א ,ג .פאה ג ,ח .שבת יח ,כד .פסחים ד ,ט .תענית א .מגילה א .אבות א.
נ שבת כא .יבמות יא .כתובות ד .נדרים י .סנהדרין ו .ידיים ב.
ס תרומות ה .סוכה א .תענית ב ,ג .כריתות ד .אהלות טו.
ע אבות ג .עירובין ב .פסחים י .קידושין ד .סוטה ט .שביעית א ,ב.
פ חלה ב .זבחים יד .מדות ד .פרה ד.
צ פרה ט ,יא.
ק כלאים ד .נדרים ח .זבחים ו .מעילה א ,ד .קינים ב.
ר שבת יג ,יט ,כ .ראש השנה ג .יבמות ה .נדרים ט .עדיות ב ,ה ,ו .אבות ב.
ש ברכות ז .שביעית ו ,י .שבת יד ,כג .יומא א ,ו .כתובות יא .אבות ו .שבועות א ,ג ,ד.
ת ברכות ד .פסחים ה .כלים ה .אהלות ה .נידה י.
ברכות ה ,ח .פאה א .שבת ט ,טו .בבא קמא א .פסחים א .ביצה ג .יומא ג.
יש נוהגים ללמוד במוצאי שבתות כל שנים עשר חודש את פרק כד ממסכת כלים,
שכל משניותיו מסתימות בטהרה .ולאחר מכן לומדים פרק שביעי ממסכת מקוואות
המובא לעיל.
פרקי תפילה אזכרה ולימוד
רשימת פרקי משנה לפי סדר א – ב
533
להלן רשימות חברה קדישא ברחבי הארץ לפי סדר א‑ב .חלקן פועלות
כחלק מהמועצה הדתית וחלקן עצמאיות .בעת הצורך ,אל תהססו
להתקשר בשעות הערב למספרים הניידים ולבתים הפרטיים .שיחות
אלה מקובלות וצפויות מטבע התפקיד.
פרקי מידע
רשימה ארצית של חברות קדישא
מטבע הדברים ,הרשימות נכונות ליום כתיבתן והפרטים עשויים להשתנות.
בכל זאת הבאנו כאן את הפרטים .הן מפני שחלקם נשאר קבוע ,וגם אם ישנם
שינויים ,לעתים ישנו קצה חוט שניתן להיעזר בו .הרשימות דלהלן נלקחו
מחוברת "קבורה ואבלות" של פרויקט "עתים" בראשותם של הרב שאול פרבר
ושלומית טור פז ,ואני מודה להם על כך .ברשימה זו שולבו שמות וטלפונים גם
מאתר "קדישא נט" ,ואני מודה גם להנהלת אתר זה על מתן רשותם לשבץ בספר
את רשימותיהם.
ניתן למצוא רשימות מעודכנות גם באתרים עצמם .אתר עתים – ייעוץ
ומידע במעגל החיים היהודי . www.itim.org.ilאתר קדישא‑נט
.www.kadishanet.co.ilכמו כן גם באתר ממשלת ישראל – משרד
http://www.religions.gov.il/hevrot_kadisha/
הדתות
.kvorot.asp
לתשומת לבכם ,חלק מחברות הקדישא פועלות כחברות עצמאיות
(חברות קדישא – גחש"א – גמילות חסד של אמת) וחלקן פועלות
כחלק מן המועצה הדתית המקומית .באחדות מן הערים פועלות
מספר חברות קדישא ותוכלו לבחור בזו התואמת את מנהגכם
לפי מוצאכם העדתי .ביישובים קטנים ובקיבוצים נערכת הקבורה
במסגרת היישוב או המועצה הדתית האזורית.
537
הי-ןבא
ןולקשא הדו
פרקי מידע
אבן‑יהודה
אלפי‑מנשה
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח' אסותא
,4ת"ד 37טל’ ( 09‑8997127זמין 24שעות
ביממה) פקס 09‑8995714יושב ראש ח"ק/
מועצ"ד :שמואל שיר.
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח' גלבוע
116טל’ 09‑7925757פקס 09‑7925208
יושב ראש ח"ק/מועצ"ד :מויאל שמעון
09‑7925501נייד .050‑4036018
אופקים
אלקנה
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח' אלי
כהן ,9ת"ד 7טל’ 08‑9923073; 08‑9923736
פקס 08‑9926108ממונה :משה דהן
,054‑6554125אחראי בית העלמין :חיים
רומי .054‑6554127
חברה קדישא במועצה הדתית ,ת.ד2 .
(ליד אזור התעשייה) טל’ 03‑9363438פקס
03‑9063142יו"ר מועצ"ד :חנוך קליין –
מעונו.03‑9362085, 050‑5736661 :
אפרת
אורנית
ראו תל‑אביב.
אור‑עקיבא
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח' עשרת
הרוגי מלכות ( 3מקביל לעירייה) ,טל’
04‑6361054; 04‑6264380פקס 04‑636351
אחראי :יוסף קודי .054‑7728502רחל ביטון:
.054‑7728501
אילת
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח' אילת
409/4ת.ד( 15 .ליד קופת חולים כללית)
טל’ 08‑6376135/6פקס 08‑6374092מנהל:
מיכאל מדינה .057‑7717100
אליכין
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח'
שבזי‑ מרכז אליכין טל’ ,04‑6365839
פקס 04‑6365108ממונה מועצ"ד :יהודה
ימין ,050‑5271313מנהל ח"ק :בנימין לוי
.050‑4001908
538
חברה קדישא במועצה הדתית ,מרכז
מסחרי תאנה ,ת.ד 1019 .טל’ ;02‑9931772
02‑9933120פקס 02‑9933858מנהל :בוב
לנג .050‑7767038
אריאל
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח' משעול
א' ( 7ליד בית המשפט) טל’ ;03‑9366088
03‑9067721/18פקס 03‑9364033מנהל:
עמוס צוריאל 054‑5691280מעונו
.03‑9366803
אשדוד
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח'
הנרייטה סאלד ,2ת.ד( 2161 .ליד ביטוח
לאומי) טל’ ; 08‑8630630, 08‑8630639
08‑8560779שלוחה 4פקס .08‑8523021
מפקח בית העלמין – הרב אברהם דרעי:
.052‑7149335
אשקלון
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח'
אשתאול 1ת.ד( 48 .מגדל אמירים ,סיטי)
םי תב בקעי-ראב
באר‑יעקב
בני‑ברק
חברה קדישא גחש"א ,רח' ז'בוטינסקי 3
(בתוך סמינר באר יעקב) מנכ"ל :הרב שבתי
לויסון 054‑8436656מעונו .03‑9658872
חברה קדישא גחש"א – ראו תל‑אביב.
חברה קדישא חרדי ,רח' חזון איש ,6
טל ‘ 03‑6181205תורנים :גבריאל שיינק
03‑6184933יצחק וייס 03‑5709202,
,050‑7552644רפאל רוטשילד .03‑6189733
חברה קדישא – 'שומרי הדת' ,רח'
קובלסקי ,9משרד בבית הלוויות בילינסון
03‑9223726; 03‑9376295, 03‑9247722
מנכ"ל :יוסף שפיגל .050‑5265899
חברה קדישא – פונוביץ' ,טל’
03‑6183111/2/3שלוחה ,3מנכ"ל :מאיר
בולק .054‑4930890
חברה קדישא – זכרון מאיר (הלפרין),
השל"ה ,18מנכ"ל :הרב יצחק כהן טל'
03‑6182863או .03‑6194699
באר‑שבע
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח'
התלמוד 8טל’ 08‑6204000; 054‑4348749
פקס 08‑6237234מנכ"ל :הרב אברהם
לורבר 054‑4348735אחראי :הרב שלמה
אוחיון .054‑4458580
בית‑דגן
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח' הבנים
19טל ‘ 03‑9605775פקס 03‑9601234
אחראי מתנדב :אהרוני אהרון נייד
050‑5422201מעונו .077‑9304390
פרקי מידע
טל’ 08‑6714401פקס .08‑6714402מנהל:
אלי יפרח .050‑6483115
02‑9997526מנהל :יצחק פרייליך
.050‑5322030
בנימינה
בית‑שאן
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח' הרצל
( 5ליד העיר העתיקה) טל ‘ 04‑6586249או
04‑6588610פקס 04‑6588166מנכ"ל :הרב
מרדכי דרעי 050‑8334257מזכיר :מאיר
שמחון .050‑6808800
בית‑שמש
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח' הרצל
615ת.ד( 43 .ליד מחלקת גביה ,עירייה) טל’
;02‑9911361; 02‑9912867פקס 02‑9917714
מזכיר :שלמה קקון .052‑3120481
חברה קדישא 'ארץ החיים' – חלקות
מיוחדות לקהילות מארה"ב ,הרטוב צומת
שמשון ,בית שמש טל' ;02‑9911446
בית העלמין ,רח' נילי 22פינת רח' הארז.
מנהל :אשר דהן 054‑8189123טלפקס
.04‑6288749
אימייל .asher15@bezeqint.net
בני‑עייש
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח'
הכלניות 135ת"ד 371טל’ 08‑8593333 ,
08‑8592554פקס 08‑8598923יושב ראש
ח"ק/מועצ"ד :אהרן ענאקי .050‑7631906
בת ים
ראו תל‑אביב.
539
הפיח הדע-
פרקי מידע
גבעת‑עדה
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח' הדקל
,30טל’ 04‑6389873פקס 04‑6289217
ממונה ח"ק/מועצ"ד :משולם שרעבי
04‑6380261נייד .050‑3481729
גדרה
חברה קדישא – אשכנזים (למי שכבר רכש
חלקת קבר) ,רח' פוקס 2טל’ 08‑9441769
מנהלים :גד גרייבר ואברהם כהנוב .אחראי:
בני קרניאל .054‑4651348
חברה קדישא – במועצה הדתית ,רח'
פינס 1ת.ד ,177 .טל’ 08‑8597917פקס
,08‑8592625שלמה תנעמי 052‑5344455
יהודה כלף .050‑7263039
תעבג
מנכ"ל :הרב אברהם סויסה מעונו:
,08‑6553780נייד .057‑770597 :שמעון
אגרבלי.0577700446 :
הוד‑השרון
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח' בית
זקיף ( 5מרכז מגדיאל) טל’09‑7481152 :
שלוחה 107פקס 09‑7460658 :יו"ר:
אבי בלושטיין .052‑5772860יוסי ידעי
.056‑508159
הרצליה
חברה קדישא גחש"א ,רח' פינסקר ת.ד.
( 107ליד הקאנטרי קלאב) טל’09‑9542246 :
טלפקס 09‑9565186 :מנכ"ל :יצחק פלח:
.050‑5392277
גוש‑דן
זכרון ‑יעקב
תושבי אור יהודה ,אזור ,בני ברק ,בת ים,
גבעת שמואל ,גבעתיים ,גני תקווה ,חולון,
יפו ,קרית אונו ורמת גן – ראו תל אביב.
חברה קדישא גחש"א ,רח' המייסדים טל’:
04‑6396448ממן חביב.050‑5358629 :
גוש עציון
חדרה
חברה קדישא במועצה הדתית גוש עציון.
ת.ד 195 .אלון שבות ,טל’ .02‑9932816
יו"ר מועה"ד/ח"ק נסים סוויד מעונו:
02‑9931258נייד ,057‑7718728 :מזכיר:
אמנון ראשי .057‑7718723
חברה קדישא גחש"א ,סמטת פלטרין
ת.ד( 377 .ליד השוק) טל’04‑6324040 :
פקס 04‑6323035 :מנכ"ל :הרב יוסף
גרשון 050‑6977500מזכיר :חיים אברמן
050‑6977501רב החברה קדישא :רוני דואני
.050‑6977502
גן‑יבנה
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח' הרצל
1ת"ד 8טל’ 08‑8574410 :פקס08‑8571172 :
יו"ר ח"ק/מועצ"ד :ציון כהן .050‑5485359
חולון
ראו תל‑אביב.
חיפה
דימונה
חברה קדישא במועצה הדתית ,ת.ד
( 11מרכז מסחרי חדש ,קומה א') טל’:
08‑6554062; 08‑6554258פקס08‑6555862 :
540
חברה קדישא חיפה ,רח' הרצל ,63טל’:
,04‑8688000אחראי :מר שמואל אדלר
. 053‑3123312
םחורי תילילגה רוצח
חצור הגלילית
חברה קדישא במועצה הדתית ,חצור ת"ד
19טל’ 04‑6936485 :פקס04‑6931089 :
מזכיר :צביקה מימון.057‑7705948 :
טבריה
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח' הלילך
6ת.ד( 52 .ליד בית הספר ביאליק) טל’:
.;08‑9437‑151/71
פקס ,08‑9431940 :מנהל :מאיר מור יוסף
.054‑9789359
פרקי מידע
חברה קדישא – ספרדים ,רח' אחד העם
,14טל’ 04‑8621910 :מנהל :יעקב נזרי
.052‑6544202
חברה קדישא – כורדים וספרדים ,רח'
סוקולוב ,19טל’ 04‑8672917 :פקס:
.04‑8627174
חברה קדישא – עולי צפון אפריקה
והספרדים ,רח' יל"ג ,16טלפקס:
,04‑8662619טל' נוסף 04‑8622126 :מנהל:
שמואל שטרית .050‑5252355
יבנה
יהוד
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח' צבי
ישי 13ת.ד( 32 .ליד קופת חולים כללית)
טל’ ;03‑5360870 :פקס .03‑5367107 :מנהל:
אביחיל זייד .052‑6070557
יסוד‑המעלה
חברה קדישא במועצה המקומית,
טל’ ,04‑6937511, 04‑6937601 :פקס:
04‑6934390רב היישוב :יעקב רייצס
.052‑7707283
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח'
הגליל ת.ד 73 .טל’ 04‑6720993/21 :פקס:
.04‑6720280ראש המועצה :יעקב שטרית
.050‑5404710
ראו תל‑אביב.
טירת כרמל
יקנעם
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח' עמידר
19ת.ד 120 .טל’04‑8570242, 04‑8570243 :
פקס.04‑8574203 :
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח'
התמר ( 1מרכז דרוקר) טל’04‑9893616 :
טלפקס 04‑9890261 :אחראי :שרלי בוחבוט
050‑5271288קולט איבגי.050‑5679951 :
חברה קדישא במועצה הדתית ,ת.ד159 .
(בבניין המועצה) טל’ 04‑6708599 :פקס:
04‑6708076ממונה מועצ"ד/ח"ק :אברהם
הרנוי 050‑2003901 :מ0נהל :אבינועם
גרינברג מעונו.04‑6708521 :
ירוחם
יפו
יבנאל
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח'
העליה ת.ד( 43 .במבנה כיבוי אש)
טל’ 08‑6580281; 08‑6580039 :פקס:
.08‑6583191אחראי :ר' יעיש אביסרור
.057‑2201140
541
והירמש-רפכ םילשורי
פרקי מידע
542
ירושלים
חברה קדישא 'קהילת ירושלים' ,רח'
אלישר 1מענה קולי 02‑6252281פקס:
02‑6221757מנכ"ל :חנניה שחור.
חברה קדישא הראשית והכללית
(פרושים) ,רח' פינס ( 15ליד הדוידקה)
טל’ 02‑5384144 :מנכ"ל :אלעזר גלבשטיין
050‑5240063סדרן לוויות :שמוליק
גלבשטיין .050‑5205763
חברה קדישא – העדה הספרדית ,רח'
הרב קוק ( 8מרכז העיר) טל’02‑6254371 :
פקס 02‑6231827 :סמנכ"ל :יוסי גיל .מספרי
טלפון במקרים דחופים לאחר שעות
העבודה.052‑6678622, 052‑6678620 :
חברה קדישא – בבלים ,רח' שערי צדק 1
(מול תחנת דלק הטורים) טל’02‑6252842 :
פקס 02‑6257716 :מנכ"ל :יאס נאג'ח
.050‑5217943
חברה קדישא – מערבים יוצאי צפון
אפריקה (לא פעיל משנת .)2014למידע
– רח' מסילת ישרים ( 1מרכז העיר) טל’:
02‑6255504או לרב אנקונינו .050‑5230239
חברה קדישא – כורדים ,רח' בית יעקב
11א טלפקס02‑6234797; 02‑6258469 :
מנהל :אליהו ברוך .כשהמשרד סגור מופעל
במספר 02‑6234797משיבון ובו הפניה
לתורן.
חברה קדישא – פרסים ,רח' נסים
בכר 46טל’02‑6248612; 02‑6248322 :
פקס 02‑6248613 :אחראי :יצחק נחמד
050‑5259587מעונו.02‑5811685 :
חברה קדישא – תימנים ,רח' הנביאים
65טל’ 02‑5378169; 02‑5383786 :פקס:
02‑5000724יו"ר :הרב שרעבי שלמה.
מנכ"ל :אברהם מלאכי .050‑7626183
חברה קדישא 'עץ החיים' – ספרדים ,רח'
בצלאל אשכנזי ( 18שכונת הבוכרים – בית
ישראל) טלפקס 02‑5826466 :מנהל :יצחק
שרבאני .050‑8877861
חברה קדישא – חסידים ,רח' המביט
( 21שכונת גאולה) טל’;02‑5384518/89 :
פקס 02‑5380101 :מנכ"לים :הרבנים חיים
יצחק 052‑5111150הרב שמואל שיליץ
.052‑7619565
כפר‑הרא"ה
חברה קדישא במועצה הדתית עמק
חפר ,כפר הרא"ה טל’ ,04‑6301140 :פקס:
04‑6301325יושב ראש המועצה הדתית:
יאיר בטיטו נייד 050‑6388851 :מנהל :הרב
אליהו עמאר .050‑6388852
כפר‑חסידים ‑רכסים
חברה קדישא גחש"א ,רח' האורנים 40
ת.ד( 6 .ליד המועצה ברכסים) מנהל:
אהרון קלמן איגרא 052‑2614764מעונו:
.04‑9846175
כפר‑יונה
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח' הרצל
12ת"ד 20טל’09‑8985635, 09‑8987343 :
פקס 09‑8942804 :מנהל :זמיר ברהום
.054‑5707410
כפר‑סבא
חברה קדישא גחש"א ,רח' הכרמל 57טל’:
09‑7672478; 09‑7670786פקס09‑7670671 :
מנכ"ל :מרדכי אלבום .052‑6403700
כפר‑שמריהו
חברה קדישא גחש"א ,רח' החורש 13ת.ד.
9148טל' 09‑9562070 :מנהל :משה לוי
.054‑6888144
הימחנמ רו
חברה קדישא במועצה הדתית ,ת"ד
317טל’ 04‑6767065 :פקס04‑6767384 :
מ"מ יו"ר המועצ"ד :עירית אברהמי:
.050‑7561405
עמר 054‑2327137אחראי :שמעון זגורי
.054‑2327123אחראי בית העלמין יהודה
בן הרוש .054‑2327131 :רב חברה קדישא
אשר בן דוד.054‑2327132 :
מודיעין
כרכור
חברה קדישא גחש"א ,רח' המייסדים ,48
טל’ ,0772345735 :טלפקס,077‑2345035 :
מנהל :משה לוי .052‑3335004
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח'
חשמונאים ( 8בקרוואנים ליד הרבנות) טל’
.08‑9726170לאיש קשר נא לפנות למוקד
העירוני.08‑9726020 :
כרמיאל
מזכרת בתיה
חברה קדישא במועצה הדתית ,שדרות
נשיאי ישראל 100ת.ד 50019 .טל’:
;04‑9985630פקס 04‑9989819:בערב:
.050‑5416804, 054‑4411266, 057‑7266844
חברה קדישא גחש"א ,רח' עמנואל
הלזנר 4ת.ד ,380 .טל’ 08‑9349486 :פקס:
08‑9349290מנהל :הרב אפרים זלמנוביץ’
.050‑5403730
לוד
מטולה
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח'
גרטבול ( 11ליד העירייה הישנה) טל’:
08‑9234158; 08‑9235618; 08‑9224769
פקס ,08‑9225552 :יו"ר וועדה ממונה :הרב
עמרם איבגי מנהל חברה קדישא :הרב חיים
גלינסקי .054‑7770804
משתמשים בשירותי חברת הקדישא של
קרית שמונה.
מגדל
חברה קדישא במועצה הדתית ,בניין
המועצה המקומית ת"ד 289טלפקס:
.04‑6721648רב היישוב :הרב יגאל ממליה
,057‑7780007אחראי בהתנדבות :יתרו
עטיה.050‑5377133 :
מגדל העמק
חברה קדישא במועצה הדתית ,רמת
יזרעאל ת.ד( 18 .בנין המשטרה הישן)
טל’ 04‑6440134; 04‑6541849 :פקס:
04‑6042015יו"ר המועצ"ד/ח"ק :הרב יעקב
פרקי מידע
כפר‑תבור
בת-רפכ
מיתר
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח' תמנע,
ת.ד ,9 .טל’08‑6517325, 08‑6510913 :
פקס 08‑6510914 :יו"ר המועצ"ד :ציון חדד
052‑6259933יו"ר חברה קדישא :הרב
שמחה שטטנר .054‑4676405
מנחמיה
חברה קדישא במועצה הדתית ,קרן
היסוד ת"ד 332טל’ 04‑6709755 :פקס:
04‑6709771יושב ראש ח"ק/מועצ"ד :פרץ
מרדכי 04‑6752294נייד .050‑5305532 :רב
היישוב דוד ועקנין.054‑3031228 :
543
וכע תו
פרקי מידע
מעלות
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח'
המעפילים ( 1מול חטיבת אורט) ת"ד
,04‑9979689, 04‑9973689 1204פקס:
04‑9977181מזכיר המועצה הדתית :אלי
אלפסי .054‑4377490
מצפה רמון
חברה קדישא במועצה הדתית ,שדרות
בן גוריון ת.ד( 13 .בנין המועצה המקומית)
טל’ 08‑6588111 :פקס 08‑6595234 :מנהל:
הרב דניאל בר מוחה 050‑2012030מעונו:
.08‑6588379
נהריה
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח'
ישורון ( 9ליד העירייה) טל' בבית העלמין:
04‑9923367; 04‑9922316מנהל :מרדכי
ועקנין 054‑8030708מעונו.04‑9922783 :
נס‑ציונה
חברה קדישא גחש"א ,רח' ויצמן 8
טל’ .08‑9403753 :מתניה רוטשילד:
.050‑5975460
נוף הגליל
שירותי קבורה בעירייה ,בית עלמין ת.ד.
513אזור תעשייה ג' טל’04‑6555605 :
אחראי :שמעון עמוס .052‑4770773
עירייה :רח' גלבוע 16ממונה :רבקה בן גל
.04‑6478954
נשר
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח'
צבר ( 19ליד המכללה הטכנולוגית) טל’:
04‑8215215פקס 04‑8214370 :מנהל בית
544
לעמ
עלמין :שלמה בוזגלו .054‑3077652מזכיר:
אריאל ביטון .054‑3077651
נתיבות
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח' חפץ
חיים 404טל’08‑9941027; 08‑9933555 :
פקס 08‑9945802 :מנהל :יצחק אלפסי
.054‑7533318
נתניה
חברה קדישא גחש"א ,רח' פתח תקווה 12
(ליד הקניון) טל’ 09‑8333419/76 :בערב:
09‑8610752; 03‑5703822; 03‑5703975
פקס 09‑8337662 :מנכ"ל :הרב שלמה
שטיגליץ.
סביון
חברה קדישא במועצה המקומית ,רח'
השקמה 8סביון ,טל’ ,03‑7370900 :טל':
פקס 03‑5349320 :רב היישוב דוד ברודמן:
,03‑5348977, 050‑5364775אחראי
במועצה :חנן קרן .052‑2446794
עומר
חברה קדישא גחש"א ,רח' רותם 1ת.ד 1
טל’ 08‑6291147 :פקס 08‑6291110 :מנהל:
שמעון ביטון .057‑6484185
עכו
חברה קדישא במועצה הדתית ,יהושפט
29ת"ד 174טל’ 04‑9910402 :פקס:
04‑9917708, 04‑9817055ממונה על בתי
העלמין :רונן סרי ,054‑2100934בנימין
ביטון .054‑2100932
עברא תירק רפח קמע
חברה קדישא במועצה הדתית עמק
חפר ,כפר הרא"ה טל’ ,04‑6301140 :פקס:
04‑6301325יושב ראש המועצה הדתית:
יאיר בטיטו נייד 050‑6388851 :מנהל :הרב
אליהו עמאר .050‑6388852
חברה קדישא גחש"א ,רח' הראשונים 6
(ליד הדואר המרכזי) טל’03‑9302738; :
03‑9311328בשעות הערב057‑7791164 :
מנהל :יהודה פורת . 039311328
פרקי מידע
עמק חפר
פתח‑תקוה
צפת
עפולה
חברה קדישא במועצה הדתית,
שדרות ארלוזורוב ( 34ליד העירייה)
טל’ .04‑6426200/400:מזכיר :שלום מזרחי
.050‑3199273אליהו גבאי .050‑3199271
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח'
הפלמ"ח ( 68ליד מתנ"ס וולפסון)
טל’04‑6971633; 04‑6972438/29 :
פקס 04‑6921311 :מזכיר :רחמים כהן
.052‑3742114
ערד
קדימה‑צורן
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח'
יהודה 34טל’08‑9959419; 08‑9957269; :
08‑9959758שלוחה 2פקס08‑9954629 :
אחראי :יוסי חיימן .054‑9170472
חברה קדישא במועצה הדתית ,הרב הרצוג
2טל’ 09‑8990086 :פקס09‑8995085 :
יושב ראש ח"ק/מועצ"ד :עופר גואטה
.054‑7493222
עתלית
קיסריה
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח'
הכלניות ( 1ליד בית הכנסת אהבת שלום)
טל’ 04‑9842141/922 :פקס04‑9842922 :
מנהל :הרב יהודה אלמקייס 052‑3766478
מעונו.04‑9842836 :
חברה קדישא גחש"א ,יו"ר :דניס רנסיה:
.052‑2666750
פרדס‑חנה
חברה קדישא גחש"א ,רח' הדקלים .68
טל’ 04‑6373471 :פקס 04‑6379074 :מנהל:
שלום ישראלי טלפון 0508332261 :אימייל:
.kadishaph42@gmail.com
קצרין
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח' חוקוק
( 41ליד בית הכנסת שבת אחים) טל’:
04‑6961585פקס 04‑6962036 :מנהל :הרב
דוד זפרני 050‑4421401מעונו.04‑6961073 :
במקרים דחופים :הרב לוי יוסף ;04‑6962233
.050‑4421402החברה גם אחראית על
קבורת לא‑יהודים וחסרי דת תושבי קצרין.
יש לפנות ליעקב פרשה .052‑2694951
פרדסיה
חברה קדישא במועצה המקומית ,שבזי 3
טל’ 09‑8940878 :פקס. 09‑8989024 :
קרית ארבע
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח' יהושע
בן נון 15/9ת.ד 18 .טל’ 02‑9961083 :פקס:
02‑9961656יו"ר.057‑7722881 :
545
ןיעה-שאר אתא תירק
פרקי מידע
קרית אתא
קרית ים
חברה קדישא – אשכנזים ,רח' נורדאו
( 2ליד קופת חולים פינסקר) טלפקס:
04‑8449959מנהל :ישראל גישייד
04‑8443085במקרים דחופים :ירוחם רויכר,
מעונו :רח' סוקולוב 04‑8447705 13מיכאל
דסקל ,מעונו.04‑8446929 :
חברה קדישא – ספרדים ,רח' סוקולוב
17א טל’ 04‑8442511 :יו"ר :יהודה תורג'מן
052‑611263אחראי :מיכאל אילוז
.04‑8437778
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח'
להמן ( 15ליד קופת חולים כללית) טל’:
04‑8753819; 04‑8753771; 04‑8777153
פקס 04‑8755039 :מנהל :רחמים גלעדי
.054‑8119134
קרית ביאליק
חברה קדישא גחש"א ,רח' הזית 13טל’:
( 04‑8780878; 054‑3237358שולמית)
פקס 04‑8732130 :מנהל :שי צרבנסקי
.054‑2495081
קרית מוצקין
חברה קדישא גחש"א ,שדרות משה
גושן ( 76ליד העירייה) טל’04‑8710575 :
טלפקס .04‑8702730 :מנהל :אלברט בן
יאיר 052‑3796080ר"צ בית העלמין :שלמה
פוקס .053‑9214278
קרית מלאכי
חברה קדישא במועצה הדתית ,צה"ל 1
שערי העיר טל’;08‑8581337; 08‑8587867 :
מנהל :מרדכי .050‑2060201; 052‑6249329
קרית גת
חברה קדישא במועצה הדתית,
שדרות לכיש ( 11ליד בנק המזרחי)
טל’ 08‑6881691 :שלוחה ;7רב העיר:
08‑6600553פקס 08‑6681729 :מנכ"ל :הרב
משה גוזלן .057‑2395197
קרית עקרון
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח'
הרצל 44ת.ד( 4 .בנין המועצה המקומית)
טלפקס ,08‑9413786 :מנהל :שלמה מרחבי
.054‑8057889; 08‑9414743
שרותי קבורה – עמר דורון – .050‑9331515
קרית טבעון
חברה קדישא במועצה הדתית ,האלונים
78ת"ד 1008טל’04‑9832714, 04‑9832715 :
פקס 04‑9836264 :מנהל :מנשה אלטהויז
.054‑9770585
חברת קדישא אל‑רואי ,המזרח ,8שכונת
אל‑רואי ,קרית טבעון טל’04‑9834373 :
יו"ר :אברהם בן‑בנימין בית04‑9830726 :
נייד.050‑5554134 :
546
קרית שמונה
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח' הירדן
7ת.ד 585 .טל’04‑6940221; 04‑6940358 :
פקס 04‑6950375 :יו"ר :הרב יצחק קקון
.050‑4644162
ראש‑העין
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח'
העצמאות 10ת.ד 7טל’,03‑9389689 :
פקס 03‑9382932:מנהל בית העלמין :שלמה
נהרי .054‑6640692
םהוש הניפ שאר
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח'
מעלה גיא אוני ( 223מול המרפאה) טל’:
04‑6936277פקס 04‑6936019 :יו"ר :דוד
ברדוגו .050‑2905091
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח'
סוקולוב 47טל’ 03‑5406004/7 :ישיר:
03‑5406579פקס 03‑5498156 :אחראי:
אברהם גמליאל .050‑5362929
ראשון לציון
רמת ישי
חברה קדישא גחש"א ,רח' חלוצי יסוד
המעלה ( 8מרכז העיר פינת לבונטין) טל’:
03‑966‑5522טלפקס .03‑9665522 :ישראל
הורביץ .057‑3180983אתר אינטרנט :חברה
קדישא ראשון לציון והמרכז (.)hkr.org.il
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח' מעלה
שיטים ( 1ליד הדואר) ת.ד 5496 .טל’:
04‑9836410פקס 04‑9532081 :יושב ראש
ח"ק/מועצ"ד :אבנר שלמה 04‑9836271
נייד.052‑2611176 :
רחובות
רעננה
חברה קדישא גחש"א כללית ,רח' בנימין 28
(ליד חברת חשמל) טל’ 08‑9451041 :שעות
פעילות המשרד :ימים א'‑ה' בין השעות
8:00‑16:00ובימי חג וערבי חג מ‑8:00
עד .12:00מנהל :הרב נתן וינפלד ,טל:
;050‑4133378לתיאום לוויות לאחר שעות
העבודה :משה נוימן ,בטל'.052‑5367580 :
חברה קדישא מרמורק – תימנים ,רח'
הירשנזון 6טל’ ;08‑9456677 :פקס:
.08‑9455288מנהל :ראובן שרעבי:
.052‑2726793
חברה קדישא שעריים ,רח' הרב
משולם יוסף 4טל’ 08‑9457206 :מנכ"ל:
יששכר חרזי 050‑5534737איתי בדישי:
.050‑5381919
חברה קדישא גחש"א ,רח' קלאוזנר 18
(בניין המועצה הדתית) טל’.09‑7454167 :
פרקי מידע
ראש פינה
רמת השרון
שבי ציון
חברה קדישא בועד מקומי שבי ציון ,ת"ד
22806 25טל’ 04‑9820251 :מנהל :דוד תמים
בית 04‑9820179 :נייד.054‑5621411 :
שדרות
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח'
ההסתדרות ת.ד( 107 .ליד מד"א) טל’:
08‑6897034; 08‑6897666פקס08‑6610333 :
מנהל בית עלמין וחברה קדישא :נתן בר
יוחאי .050‑7641139
שוהם
רמלה
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח' גולומב
( 25פינת טרומפלדור) טל’08‑9225360 :
(שלוחה )2פקס 08‑9229272 :מנהל:
גבריאל דיין .052‑8362496
לשכת הרבנות שהם ,רח' האודם ,63טלפון:
,03‑9723065פקס 03‑9794674 :רכז דת
וקבורה :ארמונד בן‑נעים .052‑5979002
הרב דוד סתיו .052‑4280124
547
ת ימולש
דנומ-ל
פרקי מידע
שלומי
חברה קדישא במועצה הדתית ,רח' נתן
אלבז ת.ד( 100 .ליד בית הספר בן‑צבי)
טל’ 04‑9875245/7 :פקס 04‑9875568 :יו"ר
מועצ"ד /ח"ק :משה מגירה .052‑3270494
תל‑אביב‑יפו וגוש דן
חברה קדישא גחש"א ,רח' מוהליבר 33
(ליד נחלת בנימין) טל’ 03‑7953600 :מוקד
חירום 03‑5117180 :פקס03‑7972251 :
מנהל :יהודה פרידלנדר ;052‑2776455
.052‑7630010; www.kadisha‑tlv.co.il
תל‑מונד
חברה קדישא גחש"א ,רח' הדקל 51
ת.ד( 95 .בניין המועצה הדתית) טל’:
09‑7964949פקס 09‑7966030 :מנהל :יניב
לוי .050‑5218763
משרד הדתות מחלקת קבורה 02 – 5311105
בטוח לאומי ,מחלקת דמי קבורה 09 – 8602862
548
תויזוחמה רואיבה תוכשל תמישרהנומש-תירק
מטבע הדברים ,הרשימות נכונות ליום כתיבתן והפרטים עשויים להשתנות .בכל זאת הבאנו
כאן את הפרטים .הן מפני שחלקם נשאר קבוע ,וגם אם ישנם שינויים ,לעתים ישנו קצה חוט
שניתן להיעזר בו.
פרקי מידע
רשימת לשכות הבריאות המחוזיות והנפתיות
אשקלון – נפה
ד"ר נטליה בילנקו | מרכז רפואי ברזילי ,אשקלון | פקס ,08-6745158 :מרכזיה08-6745555 :
באר שבע – מחוז
ד"ר מיכאל גדלביץ | רח' התקווה ,4באר שבע | פקס ,08-6280286 :מרכזיה08-6263511 :
השרון – נפה
ד"ר שמואל גרוס | שדרות חיים ויצמן ,23נתניה | פקס ,09-8611546 :מרכזיה09-8300111 :
חדרה – נפה
ד"ר אירנה וולוביק | רח' הלל יפה ,13חדרה | פקס ,04-6323958 :מרכזיה04-6240801 :
חיפה – מחוז
ד"ר שמואל רשפון | שדרות הפלי"ם 15א ,חיפה | ת.ד ,800מיקוד 81999
פקס ,04-8632915 :מרכזיה04-8633111 :
יזרעאל – נפה
ד"ר עמוס מור | רח' ירושלים ,4עפולה | פקס ,04-6099049 :מרכזיה04-6099000 :
ירושלים – מחוז
ד"ר חן זמיר שטיין | רח' יפו ,86ירושלים | פקס ,02-5314861 :מרכזיה02-5314811 :
כנרת – נפה
ד"ר חיים דר | רח' אלחדיף ,1טבריה | פקס ,04-6720627 :מרכזיה04-6710300 :
מרכז – מחוז (לוד)
ד"ר עפרה חבקין | קריית הממשלה,שדרות הרצל ,91רמלה
פקס ,08-9788668 :מרכזיה08-9788660 :
549
תויזוחמה רואיבה תוכשל תמישרהנומש-תירק
פרקי מידע
נצרת – נפה
ד"ר אהוד מירון | רח' ,114נצרת עילית | פקס ,04-6457098 :מרכזיה04-6557000 :
עכו – נפה
ד"ר שיאהב שיאהב | רח' דוד נוי ,17עכו | פקס ,04-9917957 :מרכזיה04-9955111 :
פתח תקווה – נפה
ד"ר יורם סיון | רח' אחד העם ,31פתח תקווה | פקס ,03-9306686 :מרכזיה03-9051818 :
צפון-נצרת – מחוז
ד"ר מיכל כהן-דר | רח' המלאכה ,3נצרת | פקס ,04-6561465 :מרכזיה04-6557888 :
צפת – נפה
ד"ר חיים דר | רח' הפלמ"ח ,52צפת | פקס ,04-6971576 :מרכזיה04-6994200 :
רחובות – נפה
ד"ר מרינה פוליאקוב | רח' דוד רמז ,80רחובות | פקס ,08-9469130 :מרכזיה08-9485858 :
רמלה – נפה
ד"ר זהר מור רח' דני מס ,3רמלה | פקס ,08-9251607 :מרכזיה08-9181212 :
תל אביב – מחוז
ד"ר רבקה שפר | רח' הארבעה ,14-12תל אביב | פקס ,03-5634840 :מרכזיה03-5634848 :
550
תישפנ הכימת
יש מי שסביבתו המשפחתית והחברתית מספקת לו את כל התמיכה הדרושה לו ויש מי
שמעדיף להיות עם עצמו בשעות הקשות שלאחר האובדן .עם זאת ,תמיכה ממקורות
נוספים ושיתוף אנשים נוספים עשויים להקל על הכאב ועל המועקה ולסייע בהבנת
האירועים ובעיבודם .גם הרשימות דלהלן נלקחו מחוברת "קבורה ואבלות" של פרויקט
"עתים" בראשותם של הרב שאול פרבר ושלומית טור פז ,ואני מודה להם על כך.
פרקי מידע
תמיכה נפשית
תמיכה דרך הטלפון:
ער"ן‑עזרה ראשונה נפשית 1201מכל טלפון ,בשפות עברית ,רוסית ,אמהרית וערבית.
מוקדים עירוניים :ירושלים ;02‑5610303 ,גוש דן ;03‑6391063 ,חיפה,04‑8672222/3 ,
ברוסית ;04‑8672223 :חדרה ; 04‑6346789 ,כרמיאל ; 04‑9888770 ,באר‑שבע; 08‑6494333 ,
נתניה .09‑8625110
אוזן קשבת‑אגריפס ,111ירושלים .02‑6243358
מוקדים עירוניים – 106שירותים פסיכולוגיים ופקידי סעד.
תמיכה במפגש אישי:
ארגון 'נחמה' – סיוע בעיבוד האבל בעברית ובאנגלית .054‑6385269
תמיכה בילדים:
שפ"י – שירות יעוץ וטיפול פסיכולוגי לנוער ולילדים ברחבי הארץ .02‑5603249/51
הפנייה מתבצעת דרך היועצות בבתי הספר.
הקו הפתוח של משרד החינוך – לתלמידים ,02‑5602538שיחת חינם .1‑800‑222‑003
נע"נ – נוער עונה לנוער‑ירושלים .02‑6249959
נמע"ן – נוער מדבר עם נוער‑מרכז .03‑5254065
551
122
אב הרחמים
ערך באוצר המושגים 353
אב ואם
אב חורג ,קריעה עליו 101
אב נוכח בטהרת בנו 80
אבלות עליהם .ראה אבלות על אב ואם.
אם האב מקפיד שהבן לא יאמר קדיש
על אמו 129
בר מצוה לבן בתוך שבעה 163
הסכמתם שבנם יאמר קדיש בחייהם 144
השתתפותם בחופת ילדיהם בתוך
השבעה 163
להיקבר בקבר שהיה מיועד לאביו 235
לשבת במקומו של אביו
לאחר מותו 171
שימוש בבגדיהם לאחר שנפטרו 398
אבינו מלכנו
אמירתו בבית האבל
123
אבל
אם נודע לו על הפטירה רק באמצע
השבעה 244
בעניני תפילה וברכות 123
יציאה מביתו לבית הכנסת 169
יציאה מביתו לצורך מצוה 168
כהן ,לשאת את כפיו 424 ,119 ,118
כשאינו משתתף בלוויה,
מתי מתחיל אבלות 242
לברך "מי שברך" 174
לברך אחרים או שיברכו אותו 160
לברך שעשה לי כל צרכי 156
מפתח
המפתח בנוי בחלקו סביב נושאים כלליים ,מהם מסתעפים נושאי המשנה .לכן אם ערך
מסוים לא מופיע ,יש להגדיר תחילה מהו הנושא הכללי אותו מחפשים ,ובתוכו את נושאי
המשנה המתבקשים.
להגביה או לגלול ספר תורה 174 ,123
להשלים מניין לחתונה או לשבע
ברכות 184
להתייעץ עמו בענינים
חינוכיים חיוניים 158
לכבדו כחתן תורה או חתן בראשית 202
לנגן בפורים או לצורך מצוה 204
לעבור באמצע השבעה
ממקום למקום 168
לשלוח לו הזמנה לשמחה
שלא יוכל להשתתף בה 184
לשמש כמלצר בסעודת נישואין 183
לשמש כסנדק או מוהל 162
לתת או לקבל מתנה 189
צירופו למניין 118
רב ,לערוך חופה בתוך
שנים עשר חודש 190
שינוי מקומו .ראה שינוי מקום לאבל170 .
124
אבל כשליח ציבור
באזכרה 221
בחול המועד 206
בחנוכה 206 ,203
ביום השנה 210
בימים נוראים 202
בימים שאין אומרים תחנון 206
במועדים 206
במוצאי שבת 210 ,125
בסליחות 206
בעל קורא קבוע בשבת
בתוך השבעה 174
בפורים 206
בקריאת מגילה 204
555
מפתח
בראש חודש 206
בשבת ויום טוב 125
בשבת ויום טוב אם הוא חזן קבוע 206
בשבת שלפני יום השנה 210
כשיום השנה חל בשבת 207
כשיש כמה אחים אבלים 124
כשקשה לו הדבר 124
לשנות בית כנסת כדי להיות חזן 124
סדר עדיפויות בין האבלים 124
פיצול מנין כשיש כמה אבלים 124
אבל רבתי
ערך באוצר המושגים 353
אבלות ראה גם פירוט ערכי אבלות לקמן.
היחס המיוחד בין איש לאשתו 143
המקור והטעם 140
התהליך ההדרגתי 135
טעמה 353
מידת הדין מתוחה 137
מקור לאבלות שלושים 179
פרטים וכללים 135
אבלות בשבת ,דיניה
556
אל מלא רחמים 174
ברכת כהנים 174
דברים שבצנעה 159
הבדלה 175
השמטות בתפילה 173
חל יום השביעי בשבת 174
יציאה מביתו לבית הכנסת 169
כללי האבלות 172
לארח ולהתארח 190 ,185
להשתתף בעונג שבת או בשלום זכר 185
להשתתף בשבע ברכות 184
להשתתף בשיעור תורה קבוע 175
לומר שלום עליכם וזמירות שבת 175
לטבול במקוה למי שרגיל
בכל ערב שבת 153
לערוך שבע ברכות בביתו 184
מוצאי שבת 175
מתי קמים לפני כניסתה 173
נעילת הסנדל 156
סעודה שלישית אל תוך הלילה 185
עלייה לתורה 174
צאו כנגד האבל 451 ,173
קריעה 104
שבת לעומת חג 172
שינוי מקום 173 ,170
אבלות ,דיניה בתוך השבעה
איפור 154
בחנוכה 203
בסיום השבעה 177
בפורים 203
ברכת שהחיינו 162
בשבת .ראה אבלות בשבת ,דיניה.
דברים שבצנעה .ראה דברים שבצנעה.
החלפת בגדים 164
הנחת תפילין .ראה תפילין.
יציאה מביתו לאמירת סליחות 202
ישיבה בבית הכנסת 167
ישיבה על כסא 177 ,167 ,114
כיבוס .ראה כיבוס.
ללמוד דברי חולין 157
לצאת מביתו לבית הכנסת
לבר מצוה לבן 163
לצאת מביתו לבית הכנסת
לשמוע דרשה 177
נטילת ציפורניים 166
נעילת הסנדל .ראה נעילת הסנדל.
סיוד הבית 165
סיכה 153
עשיית מלאכה .ראה עשיית מלאכה.
קניית בגדים או כלים חדשים 165
רחיצה .ראה רחיצה.
שאילת שלום .ראה שאילת שלום.
שינה במיטה או על גבי קרקע 167
שינוי מקום .ראה גם שינוי מקום לאבל170 .
שמחה .ראה שמחה.
179
אבלות ,דיניה בתוך השלושים
בגדים מכובסים וחדשים 181
טיולים 186
מוסיקה 187
נטילת ציפורניים 181
שאילת שלום 182
שינוי מקומו בבית הכנסת 182
שמחה .ראה שמחה.
תספורת וגילוח .ראה תספורת וגילוח.
אבלות ,דיניה בתוך שנים עשר
חודש
188
טיולים ,ריקודים ושמחה 190
נטיעת עצים 189
קניית בגדים וחפצים חדשים 188
שיפוץ הבית 189
תספורת וגילוח .ראה תספורת וגילוח.
אבלות ,חלותה
אב ואם שציוו לא לנהוג אבלות יב
חודש 190
אם אינו יודע מתי תערך הלוויה 245
אם הורו לו בטעות לא להתאבל 251
אם החל לנהוג אבלות
קודם לשאר קרוביו 242
אם חלק מהקרובים מלווים המת
וחלקם לא 245
אם לא ישתתף בלוויה 245
אם לא נהג אבלות 256
אם מת קרוב נוסף בזמן האבלות 257
אם נהג אבלות בטעות 250
אם נהג אבלות בטעות לפני הקבורה 243
אם נהג שבעה ולא שלושים 256
אם נמצאה גופתו לאחר
שהתאבלו עליו 252
אם נשלח המת לקבורה
מפתח
תלמוד תורה .ראה תלמוד תורה.
תספורת וגילוח .ראה תספורת וגילוח.
תפילין ביום הראשון .ראה גם תפילין148 .
ולא ידוע מתי יקבר 242
אם ציוה לא לנהוג עליו אבלות 431
אם קיבל אבלות על קרובו
בחו"ל שטרם נקבר 242
אם שמע על קרובו שנפטר בחו"ל 245
בבן מאומץ 143
בגר על קרוביו 144
בזוג הנמצא בהליכי גירושין 143
בחגים ומועדי השנה .ראה
חגים ומועדי השנה.
בחתן וכלה 253
ביום הראשון 147 ,136
בליקוט עצמות 240
בנישואין אזרחיים 264
בפינוי קבר 239
בקטן 142
בשמועה קרובה 246
בתוך שלושים 179
בתוך שנים עשר חודש 188
האיסור להתאבל יותר מדי 138
החיוב להתאבל 139
המקור והטעם לאבלות 140
השלמת אבלות לאחר זמן 256
התהליך ההדרגתי 135
זמן הפסקת אבלות השבעה 177
חישוב השלושים לאחר חג 199
חמשת הזמנים השונים באבלות 136
יום המיתה ויום הקבורה .ראה
יום המיתה ויום הקבורה.
כל שמתאבל עליו מתאבל עמו 144
כשיום השביעי חל בשבת 178 ,176 ,174
כשיש ספק אם נפטר 251
כשנקבר סמוך לכניסת השבת 94
כשסמוכה לתשעה באב 257
למי שלא ידוע על פטירת קרובו 143
לפי איזה עדות מתאבלים 251
מאימתי מונים שלושים 179
מאימתי מונים שלושים בחג,
ובחתן וכלה 253
מאימתי מתחילה 147 ,94
557
מפתח
מאימתי מתחילה כשאינו
משתתף בלוויה 94
מדת הדין מתוחה 137
מקור לאבלות שבעה 140
מקור לאבלות שלושים 179
מקצת היום ככולו.
ראה מקצת היום ככולו.
נולד בן בתוך השנה 138
סיום השבעה 177
על אב ואם כשלא הכירם מעולם 142
על אדם נשוי שספק אם נפטר 252
על אשתו 183 ,143
על בעלה 183
על בעלה הראשון לאחר
שנישאה שוב 143
על מאבד עצמו לדעת .ראה
מאבד עצמו לדעת.
על מומר 261
על מחללי שבתות 145
על מי מהקרובים חלה האבלות 142
על מי שהיה נשוי לגויה 146
על מי שמסר גופו למדע 63
על סבא או נכד 144 ,142
על עבריין פורק כל עול ישראל 145
על קרובים פסולים 142
על רבו 143
על שבויים ונעדרים 252
על שומרת יבם 143
על תינוק 145
קטן שגדל 256
קימה ביום השביעי
שחל בשבת 178 ,174
קימה מהשבעה 177
שלושה ימים לבכי 136
135
אבלות ישנה ואבלות חדשה
ערך באוצר המושגים 353
אבלות לפני הקבורה
558
בשמועה קרובה 246
כשיקבר בארץ אחרת 66
כשנמסר לחברה קדישא 66
כשנשלח המת לעיר
אחרת לקבורה 245 ,242
אבלות מהתורה או מדרבנן
ערך באוצר המושגים 353
אבלות על אב ואם
אב חורג ,קריעה עליו 101
איסור על הבן ללקט עצמותיהם
בידיו 241
אם צוו לא לנהוג עליהם אבלות 431
אם ציוו לא להתאבל
יותר משלושים יום 190
ביקורי חברים 186
בשמועה רחוקה 249
החלפת הבגד הקרוע
במשך השבעה 164 ,104
הריני כפרת משכבו 387 ,191
השתתפות בשמחות בתוך
שנים עשר חודש לפטירתם 183
חג לא מבטל אבלות
שנים עשר חודש 200 ,194
חליצת כתף 396
חתן כהן להיטמא להם 253
חתן ,להסתפר תוך שלושים 179
טהרת אביו ,איסור להיות נוכח 80
כיבודם לאחר מיתתם 465 ,191 ,188
כשלא הכירם מעולם 142
לא בקר קברם עשר שנים 218
לא למהר להוציא מטתם 382
לאחר שלושים 188
להיות נוכח בחופה 183
להקיף בהושענות את הבימה 202
להתחתן בתוך שלושים לפטירתם 182
משלוח מנות 203
ניחום אבלים ,משך זמנו 116
סעודת הבראה בחול המועד
ובפורים 108
אבן
הנחתה על הקבר 217
על הקבר ,גולל ודופק 445
אברים
אין הלנת המת באברים 57
איסור טומאה לכהנים 76
בשעת מיתה לא יצאו
אברי הגוסס חוץ למיטה 52
כבוד המת 407 ,55
לוז 414
קבורתם 462 ,97
תרומת אברים 276 ,64
תרומתם למדע 440 ,63
אדם בהול על מתו
ערך באוצר המושגים 354
אוב
ערך באוצר המושגים 355
אונן .ראה אנינות.
מפתח
קדיש עליהם ,על ידי מי נאמר 128
קדיש ,אמירתו על ידי גר 130
קדיש ,זמן אמירתו עליהם 132
קריעה 256 ,105 ,103
קריעה בחול המועד 104
קריעה בשמועה רחוקה 249
שימת עפר על עיניהם 81
שינוי מקומו 182 ,170
שליח ציבור וקדיש ביום השנה 210
שליח ציבור ,הבן כשליח ציבור 124
שנים עשר חודש 190 ,137
תספורת וגילוח אחר שלושים 188
תספורת וגילוח בחול המועד 201
תספורת וגילוח בערב חג 200
תספורת וגילוח בתוך שלושים 179 ,166
תענית ביום השנה 211
אותיות נשמה .ראה אוצר
המושגים ערך אלפא ביתא.
220
אזכרה .ראה גם עלייה לקבר.
בשבת וחג 221
הקדמתה ללילה לפני ערב חג 221 ,195
לימוד משניות 220
נוסח אשכנזי 522
סדר האזכרה בבית העלמין 216
סיכום ההכנות לאזכרה 221
סמוך לפני חגים 221
עיתויה בשמועה קרובה 247
אחד עשר חודש
משך אמירת הקדיש 259 ,132
סעודה לעילוי נשמה 211
אין חינוך לאבלות
ערך באוצר המושגים 356
אין עושים נפשות לצדיקים
ערך באוצר המושגים 357
61
איסור הנאה ממת
ערך באוצר המושגים 357
איסור לבזות המת
ערך באוצר המושגים 359
איפור
בתוך השבעה 154
אישור משטרה
לצורך רשיון קבורה 33
אישים
אברהם אבינו 447 ,429 ,420 ,107
אברהם אבינו ושרה אמנו ,231 ,83
384 ,232
אדם הראשון 429 ,418 ,414 ,360
559
מפתח
560
אהרן הכהן 420 ,301 ,140 ,100
איוב 384 ,333 ,167 ,100
אליהו הנביא 420 ,402
אלישע הנביא 100
אלכסנדר מוקדון 449 ,80
אלעזר בן אהרן הכהן 232
ברוריה 84
בעז ורות 384 ,333
ברזילי הגלעדי 232 ,214
גדעון בן יואש 232
דוד המלך ,159 ,155 ,100
483 ,445 ,423 ,283 ,167
הלל הזקן 400 ,386
חזקיהו המלך 408 ,396 ,359
יהודה ותמר 384 ,333
יהושע בן נון 384 ,100
יוסף הצדיק ,214 ,140 ,89
438 ,413 ,397 ,371 ,362 ,361 ,354 ,232
יחזקאל הנביא ,155 ,148 ,140
446 ,445 ,157
יעקב אבינו ,107 ,100 ,50 ,47
,427 ,420 ,413 ,398 ,371 ,270 ,232 ,231
438 ,436 ,431
יפתח הגלעדי 100
יצחק אבינו 438 ,436 ,420 ,232
יתרו 416
כלב בן יפנה 389 ,214 ,100
לולינוס ופפוס הרוגי לוד 387
מרים 445 ,421 ,420
משה רבנו ,365 ,354 ,140 ,89
447 ,420 ,413 ,411 ,399 ,391
מתושלח 354 ,140
נדב ואביהוא 421 ,365
נחום איש גמזו 469
נחמיה בן חכליה 232
עקביא בן מהללאל 361
עשהאל בן צרויה 232
עשרת הרוגי מלכות 387
רב יוסף 409
רבי אלעזר בן ערך 112
רבי אלעזר ברבי שמעון 389
רבי חנינא בן תרדיון 453
רבי יהודה הנשיא ,363 ,361 ,46
447 ,440 ,437 ,389 ,385
רבי יהושע בן חנניה 139
109
רבי יוחנן (בהערה)
רבי יוסי בן חלפתא 172
רבי ינאי 411
רבי ירמיה 433 ,79
רבי מאיר 172
רבי מאיר 84
רבי עקיבא 435 ,387 ,270
רבי שמעון בר יוחאי 469 ,413
רבן גמליאל 227
רבן יוחנן בן זכאי 112
רחבעם בן שלמה 232
רחל אמנו 214
שאול המלך 421 ,417 ,384 ,232
שלמה המלך 436 ,170
שמואל הנביא 418 ,399 ,384 ,355
שמואל הקטן 83
שמעון הצדיק 410
אל מלא רחמים .ראה גם הזכרת נשמות.
אחר קריאת התורה 122
באזכרה בבית העלמין 217
באזכרה בימים שאין אומרים תחנון 217
בחודש ניסן 216
ביום השנה 210
בלוויה 92
בראש חודש או בחנוכה 215
בשבת בתוך השבעה 174
בשבתות השנה הראשונה 222
הנוסח 522
לאמרו אם אין מניין 217
לחיילי צה"ל ,הנוסח 524
ערך באוצר המושגים 359
אלמן ,אלמנה
כתיבת זכויותיהם בצוואה 346
אלפא ביתא
בחינוך בית קברות 396
בלימוד משניות 415
ערך באוצר המושגים 360
פסוקי המזמור 511
אמירת שלום .ראה שאילת שלום.
65
אנינות
אם אין אפשרות לטפל בנפטר 67
אם אין הקרובים מטפלים בנפטר 65
אם האב ציוה שרק בן אחד
יטפל בקבורתו 432 ,65
אם נמסר לחברה קדישא 66
בהורי חתן וכלה 71
בהשוואה לאבלות 136 ,65
בחול המועד 73
בחתן וכלה 253 ,70
ביום טוב 72
בליקוט עצמות 241
במוצאי שבת 72
במצוות השייכות למועדים 73
בעל קורא קבוע ,בשבת 71
בשבת 71
דברים שבצנעה בשבת 71
דיני האונן 67
האם רשאי להחמיר ולברך 68
הטעם לאנינות 136 ,65
המשמעות הלשונית 65
השלמת תפילות 69
חלותה 65
חליצת מנעלים 69
טלית קטן 69
ישיבה על כסא 68
לבנות סוכה ולקנות ארבע מינים 74
לברך ברכת אשר יצר
אתכם בדין 231 ,68
מפתח
לעלות לקבר בן הזוג הראשון 218
מאימתי יכולים להנשא שנית 438
להשלים מניין או זימון 68
לומר דברי תורה בהספד 68
לומר קדיש לפני הקבורה 68
לומר תהלים 68 ,55
למול או לפדות את הבן 70
לקרובים בחוץ לארץ 66
מכירת העסק למשך זמן האבלות 69
נטילת ידיים 68
עיכוב בקבורה ,האם
נמשכת האנינות 242
על מאבד עצמו לדעת 259
על תינוק 67
ערך באוצר המושגים 360
קודם שיודיעו על הפטירה 68
קטן שגדל תוך כדי האנינות 67
קריאת שמע על המיטה 68
תפילין 69
תפילת הדרך (בהערה) 68
אסרו חג
לעלות לקבר
214 ,201
98
אפר הנשרפים
ערך באוצר המושגים 361
ארון המת
איסור הנאה ממנו 363 ,235
האם נחשב הלנת המת 57
העברתו ממקום למקום
לא נחשבת ליקוט 241
ללא קבורה ,ממתי מתחילים אבלות 242
לנקוב בו חורים 263
ערך באוצר המושגים 361
פינויו 239
אשכבתא .ראה השכבה.
אשר יצר אתכם בדין .ראה בית הקברות.
561
מפתח
אתה חוננתנו
כשקובר מתו במוצאי שבת 72
בגדים .ראה גם כיבוס.
החלפה לבגדי חג בחול המועד 196
החלפה לבגדי חג בפורים 203
החלפת הבגד הקרוע 164
החלפתם במשך השבעה 164
חדשים ,בתוך השבעה 165
חדשים ,בתוך השלושים 182
חדשים ,בתוך שנים עשר חודש 188
לבישת שחורים 410
ביטוח לאומי
השתתפותו בהקמת מצבה 228
השתתפותו בתשלום עבור קבורה 35
מענק פטירה 36
בין השמשות
אם נפטר אז ,לעניין יום השנה 209
אם נקבר אז ,לעניין סעודת הבראה 107
אם נקבר אז ,לעניין תפילין 148
אם נקבר אז ,מאימתי מונים
את השבעה 94
הגדרת הזמן 94
43
ביקור חולים
בשלושת הימים הראשונים 44
להתפלל עבור החולה 44
בית האבל
562
היכן לשבת 109
כיסוי מראות ותמונות 109
להתפלל שם 118
לומר שם דברי תורה 157
לימוד משניות 121
לנקותו ולסדרו במשך השבעה 152
לערוך בו סעודת ברית מילה 162
לקיחת חפצים משם 111
קדיש ,אמירתו על ידי המנחמים 132
בית הלוויות
ערך באוצר המושגים 364
בית הפרס
ערך באוצר המושגים 364
בית הקברות .ראה גם קבורה.
איסור הנאה מצמחים ועצים שם 235
איסור הנאה מקברים 234
בחו"ל כשאין מקום 262
ברכת אשר יצר אתכם בדין 230
דיניו 229
חינוכו 235
כבודו 229
לא להשאיר קבר פתוח 232
להכנס בו בשבת 231
להתפלל בתוכו 229
מידות הקברים וההרחקות ביניהן 236
נטילת ידיים 95
נטיעת עצים בתוכו 229
ערך באוצר המושגים 364
קבורת יהודי ,בסמיכות לגויים 263
קבר משפחה 232
קבר שפינוהו ,לקבור שם אדם אחר 235
קניין בית קברות חדש 235
קניין קבר 231
שמותיו 229
תלישת עשבים 96
בית מועד לכל חי
ערך באוצר המושגים 365
בל תשחית
להימנע מלזרוק כלים על המת,
כדי שלא יאסרו בהנאה 483 ,358
קריעה על ידי מי שאינו
חייב בכך (בהערה) 101
במתים חפשי
ערך באוצר המושגים 365
בקרבי אקדש
ערך באוצר המושגים 365
(93 ,)54
בקשת מחילה מהמת
ערך באוצר המושגים 366
בר מינן
ערך באוצר המושגים 367
בר מצוה
השתתפות האבלים באירוע 189 ,185
כיצד לקיים בתוך השבעה 163
כיצד לקיימו בתוך השלושים 184
תענית ביום השנה 212
ברא מזכי אבא
ערך באוצר המושגים 367
ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד 50
מפתח
בקורי קברים .ראה עלייה לקבר.
ברכת התורה לאבלים בתוך השבעה 157
הגומל 123
על בשמים במוצאי שבת 175
על ירושה 406
שהחיינו או הטוב והמטיב 123
שהחיינו בחנוכה 203
שהחיינו בקריאת מגילה 204
שהחיינו על בגד חדש 188
שהחיינו על מצוה 162
שעשה לי כל צרכי 156 ,123
109
ברכות לעילוי נשמה
ערך באוצר המושגים 368
ברכת אבלים
ערך באוצר המושגים 368
ברכת הבנים
בשבת שבתוך השבעה 175
ברכת המזון .ראה גם זימון.
הנוסח בבית האבל 110
ברית מילה
באנינות 70
השתתפות בה בתוך השלושים 185
השתתפות סבא וסבתא
בתוך השבעה 162
כיצד לקיימה בתוך השבעה 162
להעלות לתורה את אבי הבן
בשבת שבתוך השבעה 174
לנפל או תינוק שנפטר 97
מוהל אבל 162 ,151
מוהל אונן 70
סנדק אבל 162
תספורת לסנדק או למוהל אבל 179
תענית ביום השנה 212
ברכות
אשר יצר אתכם בדין 369 ,230
אשר יצר אתכם בדין ,באנינות 230 ,68
ברכת כהנים
אמירתה בזמן הלבשת
כהן בתכריכים 489
בבית האבל בתוך השבעה 118
בבית האבל ,מנהג ירושלים 424
ברגל שקבר בו את מתו 197
כהנים אבלים ,בשבת
שבתוך השבעה 174
לאבל בתוך השבעה 123
בשמים של מתים
ערך באוצר המושגים 370
בשר ,אכילתו
ההבדל בין אנינות לאבלות
באנינות בשבת
באנינות בפורים
67
71
75
563
מפתח
פרושים אחרי החורבן
בליקוט עצמות
139
241
244
גדול הבית
ערך באוצר המושגים 370
גוי
גחש"א
אמירת קדיש על גויים 130
דינו באמצע תהליך הגיור 145
דרכי שלום עם הגויים 377
האם מותר לכהן להיטמא בקברו 77
הלנת המת 57
הרוג ישראל על ידי גויים 59
חוקות הגויים -לא תתגודדו 410 ,111
חוקות הגויים -לבישת שחורים 410
חוקות הגויים -נטיעת עצים
בבית הקברות 229
חוקות הגויים -פרחים על הקבר 98
חוקות הגויים -שריפת המתים 482
לבקש ממנו לכתוב הודעת
פטירה בשבת 71
להוציא על ידו מת מהבית בשבת 58
להעזר בו לצורך טהרה 262
להשתמש בקרנית עין שלו להשתלה 358
לומר עליו השכבה 224
לנהוג אבלות על פי עדותו 251
לנחם אבלי גויים 377 ,115
לקבור באמצעותו ביום טוב 263
לקבור באמצעותו בשבת 263
לקבור יהודי ביום טוב 72
לקבור יהודי ליד גוי 263
מת גוי 434
מת גוי אסור בהנאה 358
נפטר גוי אינו מקבל טומאה 300
גולל ודופק
וידוי 49
טיפול בו 51
יציאת נשמה 52
ערך באוצר המושגים 371
ריכוז הלכות לטיפול בשבת 60
ערך באוצר המושגים 371
גילוח ראה תספורת וגילוח.
גילוי מצבה .ראה מצבה.
גלגול מחילות
ערך באוצר המושגים 371
גלגול נשמות
ערך באוצר המושגים 371
323 ,39
גמ"ח ניחומים
ערך באוצר המושגים 372
גניזה
ערך באוצר המושגים 372
גערה .ראה תספורת וגילוח.
גר ,אבלותו .ראה גם גוי.
ערך באוצר המושגים 373
גרושה
היכן נקברת 233
להחזיר גרושתו בתוך שלושים 183
דאודורנט
370
שימוש בו בתוך השבעה 153
דבר האבד
564
48
גוסס
הכנות ללוויה 51
159
הסרת מונע 51דברים שבצנעה
150
דובב שפתי ישנים
הבלא דגרמי
ערך באוצר המושגים 377
הודעה לקרובים
ערך באוצר המושגים 373
דורש אל המתים
בליקוט עצמות 241
הודעה לקרובים על המיתה
ערך באוצר המושגים 373
102 ,81
דיין האמת
בחול המועד 196
בחתן וכלה 253
בשבת וביום טוב 104 ,60
בשמועה רחוקה 248
הסבר הברכה 81
עד מתי אפשר לברך 105
על מומר 261
על קרובי הגר 373
על תינוק שנפטר 101
ערך באוצר המושגים 374
שמועה קרובה בשבת ויום טוב 246
דייתיקי
באנינות במוצאי שבת 72
באנינות ,במוצאי יום טוב 73
במוצאי שבת בתוך השבעה 175
מפתח
אם נהגו בערב חג ,מבטלים אבלות 193
באנינות בשבת 71
בחג 197
בחתן וכלה 253
בשבת 172 ,159
מקצת היום ככולו 177
שמועה רחוקה בשבת וביום טוב 249
הבדלה
347
דינו של אדם ביום פטירתו
ערך באוצר המושגים 374
59 ,58
דם הנפש
ערך באוצר המושגים 376
דרכי האמורי
ערך באוצר המושגים 376
דרכי שלום
ערך באוצר המושגים 377
60 ,37
דחייתה כדי שיוכלו
להתרחץ ולהסתפר 68
האם יש חיוב להודיע 60
כדי שיאמרו קדיש 61
כשעלולה לגרום נזק 61
להמתין עד שיסיימו להתפלל 66
הודעת פטירה
33
הושענא רבה .ראה סוכות.
הזכרת נשמות .ראה גם אל מלא רחמים.
בימים שאין אומרים תחנון 222
בשבת מברכים ובארבע פרשיות 222
ההבדל בינה לבין תפילת יזכור 378
הטעם שמזכירים בשבת וביום כיפור 223
הנוסח 522
מועדה 222
ערך באוצר המושגים 378
שם הנפטר עם שם אביו או שם אמו 222
החייאה .ראה גוסס.
הי"ד – ה' יקום דמו
ערך באוצר המושגים 379
הילולה
379
565
מפתח
139
הישארות הנפש
מאבד עצמו לדעת 417 ,258
ערך באוצר המושגים 380
הכל מעלין לארץ ישראל
ואין הכל מוציאין
להכניס מיטת הנפטר לבית
הכנסת 89 ,83
ערך באוצר המושגים 384
ציוה שלא יספידוהו 431 ,83
העברת קבר לארץ .ראה קבר ,פינוי קברים
ערך באוצר המושגים 381
הלכה כדברי המקל באבל
ערך באוצר המושגים 381
הפורשים מדרכי ציבור
145 ,63
הפיכת המיטה .ראה כפיית המיטה.
של הנפטר לאחר הקבורה 91
הלל
אם האבל שליח ציבור 206
בבית האבל בחג 198
בבית האבל בחנוכה 203 ,122
בבית האבל בראש חודש 122
בליל הסדר 204
56
הלנת המת
בגוי בנפל ובאברים 57
בירושלים 58
ברשע כדי לכפר עליו 57
לצורך טהרתו 57
ערך באוצר המושגים 382
המקום ינחם אתכם…
הפסק טהרה
בתוך השבעה 153
לכלה ,בתוך השבעה 254
הקפאת הנפטר
243
הקפות
ערך באוצר המושגים 386
הרבנות הראשית לישראל
עמדתה בעניין השתלות לב 276
עמדתה בעניין ניתוחי מתים 62
עמדתה בעניין תרומת
גוף למדע 63
ערך באוצר המושגים 383
333
הנצחה
ספר תורה או הוצאת ספר הלכה 335
ערך באוצר המושגים 383
58
הרוג
על ידי גויים 59
הרוגי מלכות
ערך באוצר המושגים 387
566
83
הספד
בזמן הקמת המצבה 226
בחול המועד 196
בליקוט עצמות 241
במאבד עצמו לדעת 259
הכנה ותיאום מראש 38
ימים שאין מספידים 84
כבוד החיים או כבוד המתים 83
הריני כפרת משכבו
ערך באוצר המושגים 387
222
השכבה
אחרי התפילה 121
הנוסח 525
לאחר הקבורה 92
השתלות לב
עמדת הרבנות הראשית 276
התקשות על המת
מפתח
לאחר לימוד 220
על גוי 224
ערך באוצר המושגים 388
שם הנפטר ,עם שם אביו
או שם אמו 222
טהרה 79
כשחופרים מראש קבר,
לא להשאירו פתוח 232
מידע למתנדבי חברה קדישא 323
ערך באוצר המושגים 392
קידוש בית קברות חדש 235
רשימה ארצית 537
תיאום קודם הקבורה 54 ,37 ,34
תשלום עבור שירותים מיוחדים 35
138
חגים ומועדי השנה .ראה גם יום טוב .ראה
192
גם חול המועד.
והמתים אינם יודעים מאומה
דחיית האבלות לאחר החג 196
ערך באוצר המושגים 389
האבל כשליח ציבור 206
הגדרת חגים 193
49
וידוי
הפסקת אבלות בערב חג 193 ,192
בשבת ויום טוב 50
הקדמת אזכרה 195
הנוסח 502
זמן הפסקת האבלות בערב הרגל 194
ערך באוצר המושגים 390
חג לעומת שבת 193 ,172
חול המועד .ראה חול המועד.
ז' באדר
חישוב השלושים כשהחג
ערך באוצר המושגים 391
הפסיק את השבעה 199
חישוב זמן האבלות לפני ואחרי החג 199
80
זיהוי המת
יום טוב שני של גלויות 198
ערך באוצר המושגים 392
יזכור 223
מנהגי אבלות הנוהגים בחג 197
זימון
מסרו את המת לגויים לקבורה לפני
בבית האבל 110
הרגל ,האם לנהוג אבלות 193
לצרף אונן לזימון 68
נפטר בחג 196
על ידי האבל שנים עשר חודש 110
סעודת הבראה 246 ,197
צירוף האבל לזימון 108
ערב חג בתוך השבעה שחל בשבת 194
קבורה ביום טוב 196
192
זכר לחורבן
קיבלה עליה יום טוב ,האם
יכולה לנהוג אבלות 193
זק"א – זיהוי קרבנות אסון
רגל מבטל גזרת שלושים 200
ערך באוצר המושגים 392
רגלים סמוכים 199 ,194
שמועה קרובה ביום טוב 246
חברה קדישא
שמועה קרובה בשבת ערב חג 246
בקשת מחילה מהנפטר 93
תחילת האבלות בשבת לאחר החג 198
המנהג שהחזן מברך בלוויה
תלמוד תורה 197
אשר יצר אתכם בדין 231
567
מפתח
חול המועד
אבל שלא התגלח בערב חג 195
איסור ליקוט עצמות 241
אם חל בו יום השנה,
מתי עולים לקבר 215
האבל כשליח ציבור 206
הספד 196
כיבוס בו כשהרגל ביטל את השבעה 195
מלאכת דבר האבד לאבל 197
ניחום אבלים 198
נר נשמה 198
קבורה בחול המועד 196
קריעה 196 ,104
שמועה קרובה 247
שמועה רחוקה 249
תספורת וגילוח לאחר
שלושים וגערה 201
תספורת ,כשיכול היה בערב חג 200
חולה .ראה גם ביקור חולים.
אבל לצאת מביתו לרופא 168
הזכרת שמו ,עם שם אביו או שם אמו 45
חולה לפנינו 62
לא יכול היה לנהוג אבלות 256
לא יכול היה לקרוע בזמנו 105
לברך את בניו לפני מותו 50
להודיע לו שמת לו מת 101
לספר לו על מחלתו 44
לשבת למראשותיו 44
מי שברך לחולה 495
מפסיק אבלות בערב חג אע"פ
שלא נהג אבלות 193
נעילת הסנדל 155
עלייה לקבר ביום השנה 215
קריעה 102 ,101
רחיצה 153
חופה
הורים אבלים כשושבינים 184
568
השוואה בין מנהגי חופה
למנהגי אבלות 472
השתתפות האבל בה בתוך שלושים 183
השתתפות האבל בה בתוך
שנים עשר חודש 190
מתי דוחים אותה עקב אבלות 255
סמלית ,לחתן וכלה שמתו,
משום עגמת נפש 376
רב אבל לערוך חופה 190
חופשה
בזמן האבלות 186
חוקות הגויים .ראה גוי -חוקות הגויים.
251
חזקת חיים
ערך באוצר המושגים 393
חטוטי קברי
ערך באוצר המושגים
393
חיבוט הקבר
ערך באוצר המושגים 393
חיי אישות .ראה דברים שבצנעה.
חייב אדם לברך על הרעה
כשם שמברך על הטובה
ערך באוצר המושגים 394
235
חינוך בית הקברות
ערך באוצר המושגים 395
חליצת כתף
ערך באוצר המושגים 396
חליצת מנעלים .ראה נעילת הסנדל.
חלל
292
חנוכת בית
השתתפות האבל 185
על ידי האבלים בתוך שנת האבל 189
חניטה
טבילה
ערך באוצר המושגים 397
בערב יום כיפור 194
לאבל בתוך שבעה בערב שבת 153
לאשה אבלה שבעלה חולה 159
לאשה שבעלה אבל 159
ליל טבילה בתוך השבעה 159
ליל טבילה בתוך השבעה במועד 197
לנושאי המיטה 88
לנפטר 79
נטילת ציפורניים לצורך טבילה 181
רחיצה לצורך טבילה
בתוך שלושים 181
ערך באוצר המושגים 399
79
טהרה
בחו"ל בשעת הדחק 262
לחולה במחלה מדבקת 80
מתעכבת ,האם להלין את המת 57
נוכחות קרובים 80
על ידי גויים 262
ערך באוצר המושגים 400
חסד של אמת
ערך באוצר המושגים 398
חפצי הנפטר
ערך באוצר המושגים 398
חרדת הדין
ערך באוצר המושגים 399
חרם " -זרעו לא ילך אחריו"
חתן .ראה גם חתן וכלה.
כהן ,להיטמא לקרוביו 253
לעלות לתורה בשבת 174
תענית ביום השנה 212
תפילין ביום הראשון 253
חתן וכלה
אנינות 253 ,70
הצטרפותם לשאר האבלים
במהלך השבעה 254
השתתפות בלוויה 254
השתתפות האבלים בחתונתם
כדי לשמחם 184
נטילת ציפורניים 181
נפטר קרוב בתוך שבעת
ימי המשתה 254
נפטר קרוב לפני החופה 255
נפטר קרוב ,בנישואין שניים 255
מפתח
203
חנוכה
באנינות 74
קריעה ודיין האמת 253
שמועה על פטירה בתוך
ימי המשתה 247
שמתו ,עושים להם חופה
משום עגמת נפש 376
תספורת וגילוח 179
289
טומאה וטהרה
טומאה רצוצה 464
טומאת המת
בתוך מאמר טומאה וטהרה 291
ערך באוצר המושגים 401
טומאת התהום
ערך באוצר המושגים
402
טומאת כהן
בתוך מאמר טומאה וטהרה 301
569
מפתח
ערך באוצר המושגים 402
טיולים בזמן האבלות
190 ,186
טלית .ראה גם ציצית.
איסור הנאה אם כיסו
בה את המת 363
התעטפות ביום הראשון 149
טלית קטן לאונן 69
לנפטר במהלך הלוויה 80
לקנות טלית חדשה
בתקופת האבלות 189
טעמי מצוות
מדוע לא נתגלו 290
יארצייט .ראה יום השנה.
402
יבום
333
יולדת .ראה גם חולה.
הסבר לטומאה לאחר הלידה 294
הפסקת אבלות בערב חג
אע"פ שלא נהגה אבלות 193
לנעול נעלי עור באבלות שבעה 155
רחיצה בתוך השבעה 153
תכריכים ,מנהג ירושלים 425 ,59
ערך באוצר המושגים 403
191 ,148
יום המיתה ויום הקבורה
יום השנה ,קביעתו 208
יום העצמאות
יום טוב .ראה גם חגים ומועדי השנה.
דין אנינות בו 72
הדלקת נר נשמה 211 ,198
קבורה בו 263
קריעה 104
אבלות בו 198
נמנה למניין שבעה 264 ,198
קבורה בו 263
יום ירושלים
דיני האבלות בו
205
יום כיפור
205
יום הקדיש הכללי
570
אמירת אל מלא רחמים
בשבת שלפניו 222
הראשון ,לנהוג בו מנהגי אבלות 191
זמנו 208
זמנו בשנה מעוברת 208
זמנו כשיש ספק 209
כשחל בחג 214
כשחל בשבת 213
לאחר חמישים שנה מהפטירה 209
להתענות בו 211
להתענות בו ,כשחל בשבת 212
לעלות לתורה כשחל
בשבת בתוך השבעה 174
מנהגי אבלות בו 213
מנהגיו 210
נר נשמה 440 ,211
סעודה ולימוד לעילוי נשמה 210
ערך באוצר המושגים 403
קביעתו כשאין ידוע מתי נפטר 209
יום טוב שני של גלויות
יום הזכרון הכללי לחללי
מערכות ישראל
דיני האבלות בו
יום השנה
ערך באוצר המושגים 403
באנינות 74
השכבה 223
יזכור 223
מבטל אבלות שבעה או
יזכור
אמירתו ביחיד 223
ברגלים וביום כיפור 223
בשנה הראשונה 223
הנוסח 522
לחיילי צה"ל ,הנוסח 524
לקדושי השואה 523
מי שיש לו אב ואם יוצא 223
על אשתו הראשונה או
על בעלה הראשון 223
ערך באוצר המושגים 404
יחסי אישות.
ראה דברים שבצנעה.
מפתח
שלושים 199
ממתי מפסיקים אבלות
בערב יום כיפור 194
סעודה מפסקת ,לשבת על כסא 194
לבית הכנסת ,לבר מצוה של בן 163
לברית מילה או פדיון הבן 162
לצורך מצוה 177 ,168
לקידוש לבנה 123
יקרא דחיי ,יקרא דשכבי
ערך באוצר המושגים 405
ירושה ,ברכתה
ערך באוצר המושגים 406
ירושלים .ראה אוצר המושגים מנהג ירושלים.
אין מוציאים את המת מתוכה 234
רגלי הנפטר כלפי ירושלים 236
ישיבה על כסא .ראה אבלות,דיניה
בתוך השבעה -ישיבה על כסא.
ישיבה של מעלה
ערך באוצר המושגים 406
יין
באנינות 67
באנינות ביום טוב 73
באנינות בפורים 75
באנינות בשבת 71
בסעודת הבראה 107
הבדלה באנינות 72
לאבלים 110
ילד קטן .ראה קטן.
יסורים מכפרים
ערך באוצר המושגים 405
יציאת האבל מביתו
בשבת 169
בתשעה באב 205
כדי להתפלל בבית הכנסת 169
כדי לישון בביתו 168
לאמירת סליחות 202
61 ,55
כבוד המת
ערך באוצר המושגים 406
כהן
אבל ,לשאת כפיו בתוך השבעה 123
איסור להיטמא למת 75
איסור להיטמא לקרוביו
בליקוט עצמות 241
ברכת כהנים בשבת 174
הגבלות עקב איסור הטומאה 78
החיוב להיטמא לקרוביו 142 ,76
חתן ,להיטמא לקרוביו 253
כמטהר הצרעת 301
כניסה לבית הקברות 76
לבקר בקברי צדיקים 76
להיטמא בקברי גויים 77
להיטמא לגוסס ולנפטר 58
להיטמא למאבד עצמו 259
להיטמא למת מצוה 435 ,77
571
מפתח
להיטמא לקרובו בשבת 58
להיטמא לקרוביו שלא לצורך 77
להיכנס לאוהל יזכור ביד ושם 77
לנהוג אבלות גם כשלא נטמא 77
לפדות בכור בתוך השבעה 162
לשאת כפיו בבית האבל 424 ,118
שמירת המת 56
כיבוס
בחול המועד ,כשהרגל
ביטל את השבעה 195
בני ביתו של האבל 164
בתוך השבעה 164
בתוך השלושים 181
המקור לאיסור 164
הסרת כתם מבגד 164
מסר בגדים למכבסה קודם האבלות 164
משך זמן האיסור 164
כל שישן עמו בחייו נקבר עמו במותו
ערך באוצר המושגים 407
כל שמתאבל עליו מתאבל עמו
ערך באוצר המושגים 407
כליבה
ערך באוצר המושגים 408
עיכול הבשר 397
עצם המיתה 417 ,258 ,90 ,82
צדקה 452
ציוה לבזותו לאחר מיתה 359
קבורה בארץ ישראל 233
תכריכים לבנים 489
כרטיס תורם לתרומת אברים
278
כרת
הגדרת הרמב"ם 283 ,282
ערך באוצר המושגים 409
תיקון כרת 409
111
לא לפתוח פה לשטן
ערך באוצר המושגים 410
256
לא נהג אבלות
ביום ליקוט עצמות 241
בשמועה קרובה 247
בשמועה רחוקה 250
האם החג מבטל את האבלות 246 ,193
111
לא תתגודדו
ערך באוצר המושגים 410
לבישת שחורים
ערך באוצר המושגים 410
כפיית המיטה
ערך באוצר המושגים 408
כפרה
572
בקשה בהשכבה 388
בקשה בוידוי 391 ,49
בשחיטת עוף 463
הלנת המת לצורך כפרה 57
יסורים 422 ,405 ,393
למתים ביום הכיפורים 399
מיתת צדיקים 421 ,365
נשיאת המת בכליבה 408
לוויה
בקשת מחילה מהנפטר 93
הולכת הנפטר בעגלה
הרתומה לסוסים 88
הליכת הבנים אחר המיטה 82
השכבה לאחר הקבורה 92
השתתפות חתן וכלה 254
חזרה בדרך אחרת 96
לבטל תורה כדי ללוות המת 87
מה לקחת ללוויה 38
עמידה בשורה 95
מומר
מפתח
עמידה בשורה ,בחול המועד 196
עקביא בן מהללאל -הנוסח 85
ערך באוצר המושגים 412
צידוק הדין לאחר הקבורה 91
קביעת זמנה 75
שיר השירים ,אמירתו 475 ,89
מוהל .ראה ברית מילה.
החובה לקברו 261
נהרג על ידי גויים או אנוס 261
מוסיקה
לוז
ערך באוצר המושגים 413
218
לועג לרש
ערך באוצר המושגים 414
תפילין וציצית בבית הקברות 229
בבר מצוה תוך שלושים 184
בחתונה בתוך השלושים 255 ,182
ביום השנה 213
בתוך שלושים 187
מותר המת
ערך באוצר המושגים 418
121
לימוד משניות
באזכרה 220
משניות נשמ"ה 531
ערך באוצר המושגים 415
רשימה לפי סדר א -ב 533
240
ליקוט עצמות
האיסור ללקט במועד 241
ערך באוצר המושגים 415
מי שברך
אמירתו עבור האבל או על
ידי האבל 174
495
מי שברך לחולה
הוספת שם 495 ,474 ,46
מי שמתו מוטל לפניו
ערך באוצר המושגים 418
לך בשלום
ערך באוצר המושגים 416
מאבד עצמו לדעת
מיתה
אבלות עליו 259
אמירת קדיש עליו 259 ,133
אנוס 260
אנינות עליו 259
בעל תשובה שרצה להתכפר 259
דיניו 259
השקפה והתייחסות עקרונית 258
ללמד עליו זכות 260
ערך באוצר המושגים 417
מודעות אבל
מילה .ראה ברית מילה.
ביטויי צער עליה 471 ,111 ,100 ,82
דם היוצא בשעת מיתה 376 ,58
השקפת הראי"ה קוק 286 ,285
טומאה וטהרה 289
יום המיתה 148 ,69
מכפרת 489 ,417 ,258 ,90 ,82
מסומלת בעפר 96
ערך באוצר המושגים 418
שעת המיתה 52
תחיית המתים .ראה תחיית המתים.
38
573
מפתח
מיתה ואדם הראשון
ערך באוצר המושגים 418
מיתת נשיקה
ערך באוצר המושגים 420
365
מיתת צדיקים מכפרת
ערך באוצר המושגים 421
מלאך המוות
ערך באוצר המושגים 422
מלאכה .ראה עשיית מלאכה.
מן השמים תנוחמו
ערך באוצר המושגים 424
מנהג בני תימן
574
אבלות בפורים 203
אבלות בקטן 256 ,142
אופן הנחת הנפטר בקבר (בהערה) 236
אין אבלות כלל בחול המועד 197
איסור מלאכה לאחר המועד
כשנקבר בחול המועד 197
אנינות ,חלותה (בהערה) 67
ברכת דיין האמת 53
ברכת המזון בבית האבל 369 ,110
האבל שליח ציבור במועדים 202
המנחמים מביאים עמם
מאכל ומשתה (בהערה) 106
הקפות 386 ,90
חליצת כתף 396
חפירת כוך בצד הקבר (בהערה) 236
כיצד להזכיר את שם החולה 45
כיצד להזכיר את שם הנפטר 222
לא לשבת על מקום הנפטר
בבית הכנסת 171
לימוד תורה בבית האבל 157
מעמד ומושב 428
114 ,95
ניחום אבלים
נשיאת המת 470 ,88
סעודת הבראה בסוף
השבעה (בהערה) 106
עיטוף הראש 446
95
עמידה בשורה
קביעת יום השנה בשנה מעוברת 208
קדיש הגדול 274
קימה מהשבעה לקראת
שבת (בהערה) 173
קריעה 103 ,102 ,53
שאילת שלום בבית הקברות 87
שינוי מקומו בשבת 173 ,170
מנהג חברון
אין מוציאים את המת מתוכה 234
בנטיעת עצים בבית הקברות 229
לא לכתוב את שם הנפטר
על המצבה 357
קימה מהשבעה כשחל בשבת 174
מנהג ירושלים
ערך באוצר המושגים 424
מנהג עדות המזרח
אבל כשליח ציבור במועדים
ובסליחות 206 ,125
ברכות לעילוי נשמה 109
ברכת המזון בבית האבל 369 ,110
ברכת כהנים בבית האבל 119
גערה ,שיעורה לעניין תספורת 188
הלל בראש חודש בבית האבל 122
העלייה המובחרת לתורה
ביום השנה 213
הפסקת אבלות בערב הרגל 194
השכבה 223 ,220 ,121 ,92
השכבה ,הנוסח 525
השתתפות בשמחות ביום השנה 213
זמן סיום השבעה 178
יהי רצון לאחר הלימוד 529
יהי רצון קודם הלימוד 527
מנהג צפת וטבריה
בנטיעת עצים בבית הקברות 229
לעניין הוצאת המת 234
מטת המת 408
מנהג תימן .ראה מנהג בני תימן.
מניין .ראה תפילה.
על ידי שכיב מרע לפני פטירה 503
מפתח
כיבוס ,משך איסורו 181 ,164
כשיום השנה חל בחג 214
להשתתף בריקודים בשמחת תורה 202
משלוח מנות 204
ניחום אבלים 114 ,95
סעודה ואזכרה לאחר
אחד עשר חודש 211
סעודה ולימוד בסוף השבעה 220 ,177
עלייה לקבר בחול המועד 215
עלייה לקבר בחנוכה ובראש חודש 215
עלייה לקבר כשחל בשבת 214 ,213
עלייה לקבר ערב ראש
חודש ניסן ואלול 215
צידוק הדין 91 ,86
צידוק הדין בחול המועד 196
צידוק הדין ,הנוסח 91
קביעת יום השנה בשנה מעוברת 208
קדיש 257 ,132 ,86
קדיש ביום השנה שחל בשבת 213
קדיש יתום ,נוסחו 521
קדיש ,חצי קדיש בסוף התפילה 273 ,126
קדיש ,מהשבת שלפני יום השנה 209
קדיש על קרוב נוסף ,רצף אמירתו 133
קימה מהשבעה 177
קריעה 103 ,102 ,81
שינוי מקום לאבל 182
שינוי מקום לאבל בשבת 173 ,170
שם הנפטר ,עם שם אביו
או שם אמו 226 ,222
שמיני עצרת ,איך להחשיבו
במניין השלושים 200
מסירת מודעה
מסכת שמחות .ראה אבל רבתי.
מסרוהו לכתפים
ערך באוצר המושגים 426
מעבירים את המת מלפני הכלה 192
ערך באוצר המושגים 426
מעבר יַ בּ ֹק
ערך באוצר המושגים 427
מעוברת .ראה נשים.
מעמד ומושב
ערך באוצר המושגים 428
מערות קבורה
ערך באוצר המושגים 429
מערת המכפלה
כניסת כהנים 465 ,76
כניסת נשים 216
מקום מעבר הנשמות 430 ,233
ערך באוצר המושגים 429
מפטיר
ביום השנה 213
בשבת לפני יום השנה 403 ,209
לאבל בשנת האבל 125
לאבל בתשעה באב 205
מצבה
איסור הנאה 234
אם ציוה לא להניח מצבה
על קברו 432 ,431
החלפת מצבה 226
הכנה מראש לנר נשמה 227 ,218
575
מפתח
המקור והטעם 225
השתתפות ביטוח לאומי 228
כשקוברים מעל קבר קיים 262
כתב שקוע ולא בולט 227
מה כותבים 226
מתי מעמידים 226
נישוק 218
עלות 227
ערך באוצר המושגים 431
שוכבת או עומדת 227
שם הנפטר 226
339
מצוה לקיים דברי המת
ערך באוצר המושגים 431
מקוננות
ערך באוצר המושגים 432
מקל ביד הנפטר
ערך באוצר המושגים 433
147
מקצת היום ככולו
ביום השלושים 179
בערב חג 200 ,199
בשבעה 177
בשבעת ימי המשתה אין אומרים כן 254
בשנים עשר חודש אין אומרים כן 191
דברים שבצנעה 177
ערך באוצר המושגים 433
מראה
להתבונן בה במהלך השבעה
109
מת .ראה גם נפטר.
מת גוי
ערך באוצר המושגים 434
מת מצוה
576
הגדרתו 434
כהן נטמא לו 402 ,77
ערך באוצר המושגים 434
קונה מקומו 464 ,238
מת שאין לו אבלים להתנחם
ערך באוצר המושגים 435
מתנה
בצוואה 452 ,348 ,340
לאבל 189 ,182 ,161
לאשתו האבלה לכבוד יום טוב 189
מהאבל לאדם אחר 189
נטילת ידיים
אצל חולה בהתקרב הקץ 48
באונן 68
בכניסה וביציאה מבית העלמין 219
בלוויה ,ביציאה מבית העלמין 95
נידה
הפסק טהרה בתוך השבעה 153
טבילה בתוך שבעת ימי האבלות
שלה או של בעלה 153
כניסה לבית הקברות 83
ללבוש בגדים נקיים לשבעה נקיים 164
ניוול המת
ערך באוצר המושגים 436
112
ניחום אבלים
אבלות היחיד לעומת אבל הציבור 114
אמירת שלום 114
אצל שונאו 115
בברכת המזון 110
בחול המועד 198
בחתן וכלה 254
בלוויה 95
במאבד עצמו לדעת 259
במקדש ובבית הכנסת 170
בפורים 204
ניצחו אראלים את המצוקים
ערך באוצר המושגים 437
נישואין .ראה גם שמחה.
אזרחיים ,משמעותם 264
חל חג בתוך שבעת ימי המשתה 254
כשאחד מהורי חתן וכלה באבלות 190
כשהורי חתן וכלה באנינות 71
כשמת בעלה 183
כשמתה אשתו 183
לאבל בתוך שלושים 182 ,163
לאלמן או לאלמנה 438
נישואי תערובת ,אבלות עליהם 146
שבעת ימי אבלות ושבעת
ימי המשתה 472
שבעת ימי המשתה דינם כחג 253
שבעת ימי המשתה ,הגדרתם 254
שניים ,נפטר קרוב בימי השמחה 255
נישוק המת
ערך באוצר המושגים 438
ניתוחי מתים
61
מפתח
בקימה מהשבעה 177
בשבת ויום טוב 116
בשלושת הימים הראשונים 116
הטעם שאין מנחמים באנינות 136
לאבלים גויים 115
לאחר השבעה 116
לפתוח בשיחה עם האבל 113
מעבר האבל ממקום למקום
לצורך המנחמים 169
מת שאין לו מנחמים 118
נא להימנע מביקורי תנחומים 115
נוסח משפטי הניחום 114
עמידה בשורה 95
ערך באוצר המושגים 436
שורה של נשים לנשים 95
שלא תדעו עוד צער 478
הוראת הרבנות הראשית 62
המכון לרפואה משפטית 34
כדי להפליל רוצח 62
לצורך לימודי רפואה 62
ערך באוצר המושגים 439
שאיבת דם או רקמות 62
נכד .ראה סבא וסבתא.
155
נעילת הסנדל
אצל חולה או יולדת 155
בחול המועד 196
בפורים 203
בשבת 156
בשמועה רחוקה 248
המקור והטעם לאיסור 155
חליצת המנעלים בלוויה 94
חליצת המנעלים במוצאי שבת 175
להורי תינוק הנימול 162 ,156
ללכת יחף 155
נעלי בד חדשות 156
צחצוח נעליים 156
שעשה לי כל צרכי 156
נעליים .ראה גם נעילת הסנדל.
אונן מותר לנעלן 69 ,67
חדשות ,קנייתן בזמן האבלות 189
חליצתן היא תחילת האבלות 94
למתים ,כחלק מהתכריכים 490
לצחצחם בתוך השבעה 156
של הנפטר ,שימוש בהן 398
נפטר
אופן הנחתו בקבר 236
איסור הוצאתו לקבורה
מהארץ לחו"ל 381 ,234
בחו"ל ,נוהל הבאתו ארצה 36
בקשת מחילה ממנו 93 ,82
בקשת מחילה ממנו כשמוכרחים
לדרוך על קברו 234
577
מפתח
ההתנהגות בפניו 55
הזכרתו עם שם אביו או שם אמו 226
העברתו לקבורה בעיר אחרת 234
טיפול ראשוני בו 323 ,54
להקפיאו כשמתעכבת הקבורה 243
לזרז את עיכול הבשר 468
לפנותו מקברו ,מתי התירו 238
מסר גופו למדע 63
פתיחת קברו כדי לזהותו 240
ציון שמו על המצבה 226
קבורתו ביום טוב או השהייתו 264
קירורו 55
נשיאת כפים .ראה ברכת כהנים.
נשים
אמירת קדיש 131
בהריון ,השתתפות בלוויה 82
בהריון ,כניסתן לבית העלמין 442
חיובן לקרוע 100
ישיבה נמוכה או על כסא 167
כניסה לבית הקברות 83
ללכת לקברי צדיקים 216
נשים -הליכתן ללוויה ולבית העלמין
ערך באוצר המושגים 442
נפל
הלנת המת 57
קבורתו 97
נפש
הגדרת הרמב"ם 282
ערך באוצר המושגים 440
53
נר נשמה
אם שכח להדליקו בערב יום טוב 198
בבית האבל 109
בחג ,כשהשבעה התקצרו 195
בחגים שמזכירים נשמות 440
בחול המועד 198
ביום השנה 211
ביום טוב 211 ,198
ברגלים וביום כיפור 224
ליד הנפטר 53
ליד הקבר 218
עבור שני נפטרים 211
על אשתו הראשונה או בעלה
הראשון 211
ערך באוצר המושגים 440
נר שבת
אם נפטר בן ,כמה נרות להדליק 441 ,173
578
נשמה
ערך באוצר המושגים 443
שלבי פרידתה מהגוף 444
48
נשמת כל חי
הנוסח 497
סבא וסבתא
אבלות עליהם 144 ,142
אמירת קדיש על ידי הנכדים 129
הליכת נכדים אחרי
מיטת סבא 424 ,399 ,82
השתתפות בברית נכדם
בתוך השבעה 162
השתתפות בנישואי נכד
בתוך השלושים 184
לקבור נכד בקברם 407
סוכה
אבל שאין מי שיבנה עבורו
את הסוכה 194
אונן שאין מי שיבנה עבורו את הסוכה 74
חיוב האונן בה 74
סוכות
חיוב האבל בסוכה 202
סליחות
בחינוך בית הקברות 395
האבל כשליח ציבור 206
הנוסח המקוצר בבית האבל 123
יציאת האבל מביתו בשבעה
לצורך אמירתם 202
סמוך למיתה קבורה
ערך באוצר המושגים 445
סעודה
אכילת האבל בשלחן צדדי 185
השתתפות האבל בסעודה של
שמחה בשבת 184
השתתפות האבל כמלצר
בסעודת נישואין 190 ,183
לבני החברה קדישא קודם הקבורה 393
לעילוי נשמה .ראה עילוי נשמה.
סעודת מרעים לאבלים 186
106
סעודת הבראה
בחול המועד 197 ,108
ביום טוב 197
במוצאי שבת ומוצאי יום טוב 246 ,197
בערב פסח 204
בערב שבת 107
בפורים 203 ,108
בשמועה קרובה 246
בשמועה קרובה בשבת וחג 246
בשמועה רחוקה 248
מידת חיובה 106
ערך באוצר המושגים 445
ספירת העומר
באנינות 73
הבאתו לבית האבל 119
החיוב לאבל לעמוד מפניו 111
היתר לאבל להוציאו ולהגביהו 123
השוואה לאדם מישראל ,61 ,55
269 ,97 ,87
חיוב לקרוע אם ראהו נשרף 372 ,102
כהנצחה 334
להניחו על מיטת חכם שנפטר 88
לתקנו על ידי אבל בתוך השבעה 151
מפתח
להקיף בהושענות את הבימה 202
שמחת תורה ושמחת בית השואבה 202
תיקון ליל הושענא רבה 202 ,197
ספר תורה
סתימת הגולל
ערך באוצר המושגים 445
עד זיבולא בתרייתא
ערך באוצר המושגים 446
עדות לאבלות
251
עובר ,קבורתו .ראה קבורת נפל.
462
עולם הבא
הגדרת הרמב"ם 284 ,283 ,282
ערך באוצר המושגים 446
עוסק במצוה פטור מן המצוה
56
עטיפת הראש
ערך באוצר המושגים 446
עילוי נשמה
ברא מזכי אבא 367
ברכות באזכרה 221
ברכות לעילוי נשמה 109
האבל כשליח ציבור 124
זימון על ידי האבל 110
יזכור וצדקה 406
לימוד וצדקה במקום תענית
ביום השנה 213
לימוד משניות 415 ,220 ,121
579
מפתח
לימוד תורה 157 ,134
מפטיר 125
סיום מסכת 210
סעודה ביום השנה 210
סעודה ולימוד בסוף השבעה 177
סעודה ,הקדמתה 177
ערך באוצר המושגים 447
223 ,222 ,128 ,92
צדקה ,ראה גם צדקה.
קדיש 210 ,134
עליו השלום
ערך באוצר המושגים 447
580
214
עלייה לקבר .ראה גם בית הקברות.
אם אין מניין 217
אם הקרובים החלו את האבלות
בזמנים שונים 242
אשתו הראשונה או בעלה הראשון 218
בחודש ניסן 216
ביום השנה 210
בסיום השבעה 178
בערב ר"ה וערב ר"ח ניסן ואלול 215
בפורים 204
בראש חודש או בחנוכה 215
בשבת 231
בשנה הראשונה 216
בתוך השבעה 178
המקור 214
הנהגות על הקברים 217
ימים שאין עולים לבית העלמין 215
כשהיום השביעי חל בשבת 178
כשיום השנה חל בחול המועד 215
כשיום השנה חל בחנוכה או פורים 216
כשיום השנה חל בשבת 213
כשלא יכול לעלות לקבר קרוביו 210
לא להיות דורש אל המתים 218
לא להרבות בכך 216
לא עלה עשר שנים לקבר אבותיו 218
להקדימה לפני יום השנה 215
לזקן או חולה שקשה להם 215
לנשים 216
מתי עולים 214
על חולים ומפני צרות 215
פעמיים באותו יום 216
עלייה לתורה
באנינות בשמחת תורה 74
ביום השנה 210
ביום השנה שחל בשבת 213
בשבת בסיום השבעה 178
בשבת בתוך השבעה 174
בשבת לפני יום השנה 209
בתוך השבעה 123
העלייה המובחרת 213
לאבי הבן ביום הברית 162
עמידה בשורה
95
עפר ארץ ישראל
ערך באוצר המושגים 448
עצימת עיני הנפטר וכיסויו בעפר 81
ערך באוצר המושגים 449
עצמות .ראה גם ליקוט עצמות.
לא לערבב בין שני מתים 241
לנהוג בהן כבוד 241
150
עשיית מלאכה בתוך השבעה
אצל שותפים 151
בחשש דבר האבד 150
דבר האבד ברגל 197
כשהאבלות נדחתה עקב החג 197
להשכיר מונית תמורת אחוזים 151
לצחצח נעליים 156
לקבל משכורת על ימי העדרות 152
מכירת העסק למשך ימי השבעה 151
מלאכת יד ,סריגה ותפירה 152
עבודות הבית 152
על ידי פועליו 151
עשר כוסות של בית האבל
ערך באוצר המושגים 449
פדיון הבן
באנינות 70
בתוך השבעה 162
על ידי כהן אבל 162
203
פורים
באנינות 74
לשלוח לאבל מתנות לאביונים 204
מקרא מגילה 204
משלוח מנות 204 ,203
סעודת הבראה 108
עלייה לקבר 216 ,215
פורים המשולש 204
שמועה קרובה
שנעשית רחוקה 249
48
פיטום הקטרת
אמירתה על ידי האבל בשבעה 157
הנוסח 500
פינוי קבר
ערך באוצר המושגים 450
פסח
אמירת הלל 204
בדיקת ומכירת חמץ באנינות 73
הסיבה בליל הסדר לאבל 204
ליל הסדר באנינות 73
ממתי מפסיקים אבלות
בערב פסח 194
סעודת הבראה בערב פסח 204
תספורת בערב חג 200
תענית בכורות לאבל 195
תענית בכורות לאונן 73
פריעת הראש
מפתח
תביעת חוב 151
פרחים על הקבר
98
ערך באוצר המושגים 451
פתיחת הקבר
ערך באוצר המושגים 451
240
פתיחת קבר
ערך באוצר המושגים 451
173
צאו כנגד האבל
ערך באוצר המושגים 451
צדקה .ראה גם עילוי נשמה.
אצל חולה הנוטה למות 47
כהנצחה 335
כשאומרים אל מלא רחמים 359 ,92
למי שאומר קדיש 128
לפדות תענית בכורות לאבל 195
לפדות תענית יום השנה 213
מכפרת על המת 408
נתינתה בזמן אנינות 69
נתינתה קודם הוידוי 50
ערך באוצר המושגים 452
צו ירושה
344
צו קיום צוואה
344
344 ,339
צוואה
נוסח צוואה לדוגמא 341
ערך באוצר המושגים 452
ראוי לכתבה 44
84
צידוק הדין
בחול המועד 196
בלוויה 85
בשבת ויום טוב 55
ימים שאין אומרים אותו 86
581
מפתח
לאחר הפטירה 54
ערך באוצר המושגים 453
ציון .ראה מצבה.
166
ציפורניים ,נטילתם
באנינות 67
בחתן וכלה אבלים 181
בערב חג לאחר שבעה 200
בתוך שלושים 181
בתוך שלושים לצורך שבת 181
לצורך טבילה 181
ציצית .ראה גם טלית.
בבית הקברות 229 ,218
ציצית בתכריכי המת
ערך באוצר המושגים 454
צרור החיים
הגדרת הרמב"ם 282
ערך באוצר המושגים 454
582
89
קבורה ,ראה גם בית הקברות .קבר.
אופן הנחת הנפטר בקבר 236 ,90
איסור הוצאה מהארץ לחו"ל 380 ,234
איש ליד אשה 236
אשה שנישאה פעמיים ,היכן תקבר 233
בארון 263
בארץ ישראל ,מעלותיה 233
בחו"ל בשעת הדחק 262
ביום טוב 263
בכוכים ובמערות 415 ,362
בלילה 90
בלילה או בבין השמשות,
לעניין תפילין למחרת 148
במאבד עצמו לדעת 259
במי שחי עם גויה 146
בני זוג 233
בעבריין פורק עול 145
בקומות או על קברים קיימים 236
גרושה היכן נקברת 233
היכן לקבור אם הוריו קבורים בנפרד 233
העברה מעיר לעיר בארץ 234
העברת מעדר מאדם לאדם 90
הפיכת המיטה 91
הקפות 90
השתתפות קרובים 90
חלקי גוף ואברים 96
טעמה 89
יהודי אצל גויים 263
כשאי אפשר לקבור,
ממתי מתחילים אבלות 243
לפנות נפטר כשקבור ליד גוי 238
לפנות נפטר מקברו כדי
לקברו אצל אבותיו 232
מדורי קבורה במשרד הבריאות 550
מרחק בין קברים 236
סוגים שונים של קבורה 457
סמוך לכניסת השבת 172
סמוך לשקיעה 94
עיכוב ,האם יש דין אנינות 242
עיכוב ,להזריק חומרים משמרים 243
על דעת לפנותו 238
על פני הקרקע 263
עפר ארץ ישראל בקבר 234
ערך באוצר המושגים 455
פינוי מקברו כדי
להעלותו לירושלים 381 ,238
פינוי קבר מחו"ל לארץ 234
קבורה בשבת ,האם להשתתף 264
קבורה המונית ,הרחקה בין קברים 237
קבורה זמנית ,ופינוהו תוך שבעה 241
97
קבורת שליה
תייר אזרח חוץ 36
תינוק ,נפל 96
תשלום עבורה 35
קבורה בארץ ישראל
ערך באוצר המושגים 456
קבורה בקומות
ערך באוצר המושגים 457
קבורת אברים
ערך באוצר המושגים 462
מפתח
קבר הנמצא
קבר התהום
ערך באוצר המושגים 462
קבורת חמור
ערך באוצר המושגים 464
קבר משפחה
ערך באוצר המושגים 462
קבורת נפל
ערך באוצר המושגים 465
קבר רחל
ערך באוצר המושגים 462
קבורת תרנגול
כניסת כהנים 463 ,76
כניסת נשים 216
פקידת יוסף את קבר אמו 214
ערך באוצר המושגים 463
קביעת המות
קברי אבות וקברי צדיקים
53
קבר .ראה גם קבורה.
איסור פתיחתו 240
גזול 238
המזיק את הרבים 239
הנמצא ,האם מותר לפנותו 239
מידותיו 236
מעל קבר קיים 262
פינוי קברים ,הטעם לאיסור 238
פינוי קברים ,כיצד מפנים 239
פינוי קברים ,מתי מותר לפנות 238
פתיחתו אם לא הונח הנפטר
כראוי בקבר 240
פתיחתו כדי להשלים
תכריכים למת 240
פתיחתו כדי לזהות את הנפטר 240
פתיחתו כדי למול תינוק 240
רכישת קבר בחיים 232
שהיה מיועד לאדם אחר 235
קבר המזיק את הרבים
ערך באוצר המושגים 464
ערך באוצר המושגים 465
קדיש
אחד עשר או שנים עשר חודש 259 ,132
אם האב מקפיד שהבן לא
יאמר על אמו 129
אם יודע שלא יוכל לומר
מספר ימים 130
אם ציוה לא לומר עליו קדיש 432 ,131
אם ציוה לומר שנים עשר חודש 133
אם שמע על הפטירה רק לאחר זמן 134
אמירת חצי קדיש לאחר
קריאת התורה 127
אמירת קדיש תתקבל אם האבל
לא היה חזן 127
אמירתו בלועזית 128
אמירתו בשכר 128
אמירתו בתוך פסוקי דזמרה
מחשש שלא ישאר מניין 127
אמירתו לאחר שנת האבל 133
אמירתו על ידי אשה 131
אמירתו על ידי בן מאומץ 143 ,130
אמירתו על ידי המנחמים
בבית האבל 132
אמירתו על ידי חתניו או נכדיו 129
583
מפתח
584
אמירתו על ידי כמה אבלים יחד 131
אמירתו על ידי מי שיש לו
אב ואם (בהערה) 144 ,129
אמירתו על ידי ממזר על הוריו 131
אמירתו על ידי קטן 129 ,86
אמירתו על שני קרובים ,מתי יפסיק 257
ביום השנה 210
ביוצא לדרך ולא יהיה מניין 210
בשבת שלפני יום השנה 209
בשכר ,על כמה נפטרים אפשר לומר 130
דיני אמירתו 126
הטעם לאמירתו פחות
משנים עשר חודש 132
המטרה באמירתו 134 ,126
הפסיעות בסופו 128
התאמה בין אומרי נוסחים שונים 132
יצאו מקצתם תוך כדי אמירתו 127
כמה זמן נאמר על אב ואם 132
כמה זמן נאמר על ידי קרוביו
שאינם בניו 133
כמה קדישים אומרים והיכן 126
כשיום השנה חל בשבת 213 ,209
כשנקבר בשבת 264
לא להרבות בקדישים 126
לדקדק באמירתו 134
להזדרז בתפילתו כדי לומר קדיש 128
להתאמן עליו כדי לאמרו כראוי 128
לומר בשכר כשאומר גם על קרובו 130
לצרף למניין מי שלא יכול לענות 127
מאימתי מחשבים את זמן אמירתו 133
מי אומר 128
נוסח אשכנזי 520
נוסח בני תימן -קדיש הגדול 274
נוסח עדות המזרח 521
על אדם נשוי שספק אם נפטר 252
על אשתו 129
על בן או בת או אח 129
על גויים 130
על כמה נפטרים 130
על מאבד עצמו לדעת 259 ,130
על נעדר 252 ,131
על רשע או מומר 130
על שני קרובים ,מתי יפסיק 133
על תינוק 130
עניית אמן כשזה מקדים וזה מאחר 132
ערך באוצר המושגים 466
קדיש דרבנן אחרי לימוד 127
קדיש דרבנן בתפילת שחרית 126
קדיש דרבנן ,כמה זמן נאמר 133
קדיש דרבנן ,לאחר משנת
רבי חנניה בן עקשיא 220
קדיש הגדול 274 ,92
שכח לאמרו ביום השנה 210
תשלום עבור אמירתו 128
קטן
גדל תוך כדי השבעה 256
גדל תוך כדי זמן האנינות 67
לומר קדיש 129
לעניין קריעה 101
קינה
ערך באוצר המושגים 466
קניית בגדים או חפצים חדשים
בתוך השבעה 165
בתוך השלושים 182
בתוך שנים עשר חודש 188
קריאת התורה
בבית האבל 119
בבית האבל ,הזכרת נשמות לאחריה 122
הזכרת נשמות לאחריה 378 ,174
חצי קדיש לאחריה 273 ,127
קריאת שם לתינוק על שם נפטר 336
ערך באוצר המושגים 467
קריאת שמע
השלמתה לאחר הקבורה 69
100 ,81
קריעה
אופן הקריעה 102
איחוי הקרע 105
אם החליף בגדיו בתוך השבעה 164
אם לא קרע 256 ,105
אם ציוה שלא יקרעו עליו 432
באילו בגדים 103
באשה 103
בבן מאומץ 101
בחול המועד 104
בחולה 101
בחתן וכלה 253
בטעות 104
ביום טוב ובחול המועד 196
בילד שנפטר קרובו 101
ביציאת נשמה 53
בישיבה 102
במאבד עצמו לדעת 259
בני ארץ ישראל בחוץ לארץ או
בני חוץ לארץ בארץ ישראל 105
בפורים 203
בשבת וביום טוב 104 ,60
בשמועה קרובה 246
בשמועה קרובה בחול המועד 247
בשמועה קרובה ביום טוב 246
בשמועה רחוקה 249
החלפת בגד לצורך כך 102
החלפת הבגד הקרוע 164 ,104
החלפת הבגד הקרוע
בסיום השבעה 177
מי חייב לקרוע 100
מתי קורעים 102
מפתח
על המיטה ,באנינות 68
פטור מקריאתה לאונן 68
פטור מקריאתה למי שמתו
מוטל לפניו 65
פטור מקריאתה למשמר את המת 56
קריאתה לפני צאת השבת
טרם הקבורה 72
על אב ואם 103
על אב חורג 101
על ידי מי שאינו מחויב
בכך (בהערה) 101
על מומר 260
על מי שאינו קרובו בשעת
יציאת נשמה 53
על רבו מובהק 100
על שמועות רעות 102
על שני קרובים 104
על תינוק שנפטר 101
ערך באוצר המושגים 467
קשה רימה למת כמחט בבשר החי
ערך באוצר המושגים 468
ראש השנה
מבטל אבלות שבעה ושלושים 199
סליחות ,שליח ציבור ,בעל תוקע 202
קבורה בו 263
ראשי תבות
ערך באוצר המושגים 469
רגל דוחה ואינו עולה
ערך באוצר המושגים 470
199 ,193
רגל מבטל גזרת שבעה
בשמועה רחוקה 249
האם גם בחתן וכלה בימי המשתה 254
רק אם נהג אבלות קודם לחג 247 ,193
שמועה קרובה בשבת ערב הרגל 246
רגלי המת כלפי הפתח
ערך באוצר המושגים 470
רופא
הודעת פטירה 33
הודעת פטירה ,כתיבתה בשבת 71
כהן ,להיזהר מטומאת מת 78
585
מפתח
לבקר חולה בתוך שבעה 151
להתגלח לאחר השבעה 180
קביעת המוות 53
רשלנות רפואית ,נתיחת
המת כדי לתבעו 62
המשמר את המת 56
לומר בקר טוב 160
שבת שלום 174 ,161
שבועות
נחשב כשבעה ימים 199
תיקון ליל שבועות 205
רחיצה
בערב חג 200
בערב חג שמבטלת אבלות שבעה 194
בערב שבת בתוך השבעה
כששבת בערב חג 194
בתוך השבעה 153
בתוך השבעה בשתי
אבלויות רצופות 153
בתוך השבעה לחולה או ליולדת 153
בתוך השבעה לצורך הפסק טהרה 153
בתוך השבעה לצורך שבת 172
בתוך שלושים 181
לכבוד יום טוב אחרון 197
צחצוח שינים 153
82
שבירת חרס
ערך באוצר המושגים 470
142
שבעת הקרובים
ערך באוצר המושגים 471
שבעת ימי אבלות,
148
ראה אבלות ,דיניה בתוך השבעה.
ערך באוצר המושגים 471
שבעת ימי אבלות ושבעת
ימי המשתה
ערך באוצר המושגים 472
רחמנא ליצלן
ערך באוצר המושגים 470
שבק חיים
ערך באוצר המושגים 474
רשיון קבורה
34
רשע
אין לקברו אצל צדיק 236
אמירת קדיש עליו 130
אנינות ואבלות עליו 145
הלנתו 57
התעסקות בקבורתו 145
נשוי לגויה ,האם לנהוג אבלות 146
רשעים בחייהם קרויים מתים 293
586
160
שאילת שלום
בלוויה ובבית הקברות 87
בשיחות טלפון 160
הושטת יד 160
המקור והטעם לאיסור 160
שבת
אבלות בשבת .ראה אבלות בשבת ,דיניה.
אמירת "שבת שלום" 161
אנינות 71
בתוך השבעה בערב חג,
רחיצה בערב שבת 194
בתוך השבעה בערב חג,
תספורת בערב שבת 200
גוסס ,ריכוז הלכות לטיפול בו 60
האבל כשליח ציבור 206
הבדלה 175 ,162
הוצאת הנפטר לצורך כהנים 58
הזמנת חברה קדישא 60
הפסקת האבלות ,זמנה 178
מפתח
השתתפות בשבת בוגרים
בתוך זמן האבלות 190
וידוי 50
טיפול בנפטר 60
כהן להיטמא לקרובו 58
כמה נרות להדליק אם נפטר בן 441 ,173
כניסה לבית הקברות 231
לכתוב הודעת פטירה 71
נטילת ציפורניים לכבוד
שבת בתוך השלושים 181
צידוק הדין 55
קבורה סמוך לכניסת השבת 172
קבורה ,האם להשתתף 264
קריעה 60
שבת לעומת חג 193
שמועה קרובה 246
שמועה קרובה שנעשית רחוקה 249
שמועה רחוקה 249
תחילת אבלות בשבת 264 ,246 ,198
46
שינוי והוספת שם לחולה
הנוסח 495
ערך באוצר המושגים 474
170
שינוי מקום לאבל
בחג 198
בשבת 173 ,170
בתוך השלושים 182
בתוך שנים עשר חודש 190
ערך באוצר המושגים 475
שיר השירים
אמירתו בערב שבת בתוך
השבעה (בהערה) 173
89
שיר השירים -אמירתו בלוויה
ערך באוצר המושגים 475
שיר של פגעים
ערך באוצר המושגים 476
שונא
לא לקבור שני שונאים יחד 456 ,236
ללכת ללוויתו 83
ללכת לנחמו 115
שופר
אם האונן יכול להוציא
אחרים ידי חובה 73
בלוויה 82
שכונת קברות
ערך באוצר המושגים 476
339
שכיב מרע ,ראה גם גוסס.
ערך באוצר המושגים 476
שכינה למעלה
ממראשותיו של חולה
ערך באוצר המושגים 477
שופר בלוויה
ערך באוצר המושגים 474
שלא תדעו עוד צער
ערך באוצר המושגים 478
שורה .ראה ניחום אבלים.
שידוכים
בתוך השבעה 183
שינה
לאבל בתוך השבעה 167
שלום .ראה שאילת שלום.
שלום בית
הצטרפות אשה לבעלה לחתונה
בזמן אבלותה 190
587
מפתח
שלוש עשרה מידות של רחמים
90
138 ,136
שלושה ימים לבכי
ערך באוצר המושגים 478
שליח ציבור .ראה אבל כשליח ציבור.
שמות
שמועה .ראה גם שמועה קרובה,
שמועה רחוקה.
טעות בשמועה 250
מארץ לארץ ,חישוב השלושים 249
ספק קרובה ספק רחוקה 251 ,250
על ליקוט עצמות 241
על קרוב שהמיר דתו 261
על שני קרובים בבת אחת 250
ערך באוצר המושגים 479
שמועה קרובה
246
אם החל לנהוג אבלות
עוד לפני הקבורה 245
בחול המועד 247
בשבת ובשבת ערב חג 246
דיניה 246
הגדרתה 246
כיצד מחשיבים את השלושים 247
לא נהג אבלות 247
לעניין תפילין 149
עיתוי האזכרה 247
קודם הקבורה 246
שמע לאחר הרגל שנפטר
קרובו קודם הרגל 246
שנעשית רחוקה 249
248
שמועה רחוקה
בחול המועד 249
בשבת וביום טוב 249
דיניה 248
הגדרתה 248
לעניין תפילין 149
588
מבטלת שבעה ושלושים
ולא שנים עשר חודש 249
על אב ואם לאחר שנים עשר חודש 249
על חכם לאחר שנים עשר חודש 250
רגל בתוך שלושים לשמועה 248
כיצד להזכיר את שם החולה 45
כיצד להזכיר את שם הנפטר 222
כיצד לכתוב את שם הנפטר
על המצבה 226
שמחה
162
אב ואם שציוו לא להימנע
משמחה לאחר שלושים 190
אב שציוה לא להימנע משמחה
לאחר פטירתו 432
אירוסין בתוך השבעה 163
אשה אבלה שבעלה מקפיד
שתבוא עמו לחתונה 190
ביקורי חברים וסעודת מרעים 186
בפורים 203
בר מצוה בתוך השבעה 163
בר מצוה בתוך השלושים 184
ברית מילה בתוך השבעה 162
בשבת 185 ,184
השתתפות במסיבות,
כינוסים וטקסים 186
השתתפות בסעודות מצוה 185
השתתפות בשמחות ביום השנה 213
השתתפות בשמחות בתוך שלושים 183
השתתפות בשמחות בתוך
שנים עשר חודש 189
השתתפות בשמחת נכדיו
בתוך שלושים 184
השתתפות האבל -מתי התירו 184
השתתפות הורים אבלים
בתוך השבעה 163
חנוכת בית 189
לא לדחות נישואין בגלל אבלות שנה 190
שמחת תורה .ראה שמיני עצרת.
שמיני עצרת
אבל או אונן להיות חתן תורה 202 ,74
יזכור 404 ,223
כיצד נמנה למניין השלושים 200
כמה ימי אבלות נחשב 199
לעלות לתורה ולהשתתף בהקפות
בזמן אנינות 74
נר נשמה 440
שמירה לאבל
ערך באוצר המושגים 479
55
שמירת המת
בשבת 56
ערך באוצר המושגים 480
232
שמירת קבר מחיים
ההגדרה המשפטית (בהערה) 232
ערך באוצר המושגים 480
מפתח
לומר לאבל "מזל טוב" 160
לערוך שבע ברכות בבית האבל 184
נגן אבל בפורים או לצורך מצוה 204
נישואין כשמת בעלה 183
נישואין כשמתה אשתו 183
נישואין לאבל בתוך השלושים 182
נישואין להחזיר גרושתו 183
שושבינים 184
שידוכים בתוך השבעה 183
שמחת תורה ושמחת בית השואבה 202
בשבת 60
ערך באוצר המושגים 481
98
שריפת המתים
לקבור אצל גויים מחשש שריפה 263
ערך באוצר המושגים 482
תבוסת המת
476
תהלים
אותיות נשמ"ה ,הנוסח 518
אותיות נשמ"ה בעלייה לקבר 217
אלפא ביתא ,בעלייה לקבר 217
אלפא ביתא ,ההסבר 360
אלפא ביתא ,הנוסח 511
אמירה על ידי הקרובים האוננים 68 ,55
אמירתם ליד הקבר 218
בהתקרב הקץ 505 ,497
במהלך הלוויה 88
בקידוש בית קברות חדש 235
ברכי נפשי בשבת 175
המזמורים שאומרים בעלייה לקבר 216
המזמורים שאומרים בעלייה
לקבר ,הנוסח 507
לאמרם בתוך השבעה 157
ליד הגוסס 51 ,48
ליד הנפטר 55
מזמורים שמוסיפים בבית האבל 120
עבור החולה 45
שיר של פגעים 476
תהלים על החולה ולעילוי נשמה
ערך באוצר המושגים 483
שמע ישראל
52 ,50 ,49
שניים מקרא ואחד תרגום
תוחלת החיים
ערך באוצר המושגים 484
באבלות בשבת 175
באנינות ,בשבת 71
תוספת על הקריעה
ערך באוצר המושגים 485
שפיכת המים
59
589
מפתח
תחיית המתים
השקפת הראי"ה קוק 285
ערך באוצר המושגים 485
תחנון
אין אומרים בבית האבל 119
לאמרו בבית הכנסת כשבא
לשם האבל 119
תייר
זכות להיקבר בארץ 36
תינוק שנפטר
אנינות ואבלות עליו 67
ברית מילה 97
נתינת שם 97
קבורתו 96
קברוהו ונזכרו ששכחו למולו 240
257
תכפוהו אבליו
ערך באוצר המושגים 487
תכריכים
בהרוג 59
ביולדת 59
הידור לעשותם מפשתן 401
כשאין בנמצא 262
סיבה לעשותם פשוטים 227
ערך באוצר המושגים 487
שכחו להלבישו אחד מתכריכיו 240
תלמוד תורה .ראה גם לימוד משניות.
590
באבלות בשבת ,שניים מקרא
ואחד תרגום 175
באנינות בשבת ,שניים מקרא
ואחד תרגום 71
בחול המועד ובהושענא רבה 197
הטעם לאיסור 157
הלימוד שהתירו לאבלים 157
לימוד הלכות אבלות בתוך השבעה 157
לעילוי נשמה בבית האבל 157
לשמוע דרשות 177
מלמד תורה לילדים 158
סמוך לקבר 218
פרקי אבות בשבת 175
תיקון ליל שבועות 205
תלמיד חכם מורה הוראה 158
תנוחמו מן השמים
ערך באוצר המושגים 490
תנצב"ה
470 ,227
תספורת וגילוח
בחול המועד לאחר שלושים וגערה 201
בחול המועד ,כשיכול היה בערב חג 200
בחתן וכלה 179
בסנדק ומוהל 179
בערב חג 200 ,180
ברופא או נושא תפקיד ציבורי 180
בתוך שלושים 179
גערה ,שיעורה 188
המקור והטעם 166
כדי להסתיר את האבלות
מקרוב חולה 180
כשיום שלושים חל בשבת 180
לאחר השלושים 188
לצורך רפואי 180
משך זמן האיסור 166
מת קרוב נוסף בזמן האבלות 257
נשלמו השלושים בין המצרים 180
נשלמו השלושים לפני ל"ג בעומר 180
צביעת שיער (בהערה) 179
רמיזת האבל שיגערו בו 188
שפם בתוך השבעה 166
תעודת פטירה
34
תענית בכורות
באבלות שבעה 195
באנינות 73
באנינות 75
169 ,118
תפילה בבית האבל
אבינו מלכנו 123
בחול המועד 198
בחנוכה 203 ,122
בראש חודש 122
ברכת כהנים 118
ברכת מעין שבע 122
בשבת ומועד 121
הוספות לתפילה 120
הלל 198 ,122
המקום המועדף לכך 118
השמטות מהתפילה 119
כשאין מניין 118
כשעלול להתבטל המניין
בבית הכנסת 118
סליחות 123
קריאת התורה 119
שעשה לי כל צרכי 156
תחנון 119
תפילות .ראה גם תפילה בבית האבל.
אלהי נשמה ,הנוסח 499
אנא בכח 505
בהתקרב הקץ 497
בשעה האחרונה 502
בתוך בית הקברות 229
וידוי 502
לפני ואחרי לימוד לעילוי נשמה 527
נשמת כל חי 497
עבור החולה 495 ,44
על חולה המתיסר 46
תפילת "אנא" לאחר לימוד
עבור הנפטר 220 ,217
תפילין
אם נקבר בלילה או בבין השמשות 148
אם קבל הודעה על קרובו
מפתח
תענית ציבור
שנפטר בחו"ל 245
אם קבר את מתו במועד 149
בבית הקברות 229 ,218
בחתן 253
ביום הראשון 490 ,148
ביום הראשון לאבלות שנדחתה
לאחר החג 198
ביום קבורה שאינו יום מיתה 148 ,70
בשמועה קרובה 246 ,149
בשמועה רחוקה 248 ,149
כשהתחיל לנהוג אבלות מאוחר 149
של רבנו תם ,להניחן בזמן האבלות 149
תפילין ביום הראשון
ערך באוצר המושגים 490
תרומת אברים
281 ,278 ,276 ,64
63
תרומת גוף למדע
פסיקת הרבנות הראשית 63
תשלום
לאבל ,לקבל משכורת
על ימי העדרות 152
מחירי מצבות 227
נפטר בחו"ל 36
עבור אמירת קדיש 128
עבור הסעת הנפטר 36
עבור קבורה 35
עבור שירותים מיוחדים בקבורה 35
עבור שמירת המת 56
עבור תכריכי פשתן 79
תייר יהודי שנפטר בארץ 36
תשמיש המיטה .ראה דברים שבצנעה.
205
תשעה באב
אבלות סמוך לתשעה באב 257
נעילת הסנדל באנינות בו 75
תהליך אבלות ישנה 136
591
מפתח
אמר רבי יהושע בן לוי :עתיד הקדוש ברוך הוא להנחיל לכל צדיק וצדיק
יהם
של ֹש מאות ועשרה עולמות ,שנאמר “לְ ַהנְ ִחיל א ֲֹה ַבי יֵ ׁש 1וְ א ְֹצר ֵֹת ֶ
ֲא ַמ ֵּלא” (משלי ח ,כא).
אמר רבי שמעון בן חלפתא :לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק
ברכה לישראל אלא השלום ,שנאמר “ה’ עֹז לְ ַע ּמוֹ יִ ֵּתן ה’ יְ ָב ֵר ְך ֶאת ַע ּמוֹ
ַב ּׁ ָשלוֹ ם” (תהלים כט ,יא).2
592
“ 1יש” בגימטריה שלש מאות ועשר.
2משנה בסוף מסכת עוקצין – המשנה האחרונה
בש”ס.
מקורות
מקורות
אגרות משה – הרב משה פיינשטיין ,אגרות משה ,ניו יורק תשי"ט – תשנ"ו.
אוצר דינים ומנהגים – יהודה דוד אייזענשטיין ,אוצר דינים ומנהגים( ,דפוס צילום) תל אביב
תשל"ה.
אוצר המדרשים – יהודה דוד אייזענשטיין ,אוצר המדרשים ,ניו יורק תרע"ה.
אוצר טעמי המנהגים – שמואל פנחס גלברד ,אוצר טעמי המנהגים ,פתח תקוה תשנ"ו.
אוצרות התורה – הרב משה צוריאל ,אוצרות התורה ,בני ברק תשס"ה.
אור החיים – רבי חיים בן עטר ,פירוש לתורה ,מובא במקראות גדולות.
אור לאבל – שמואל גליק ,אור לאבל – להתפתחותם של עיקרי מנהגי אבלות במסורת
ישראל ,ירושלים תשנ"א.
אורות הקדש – הרב אברהם יצחק הכהן קוק ,אורות הקדש ,ירושלים תשמ"ה.
איוב – עולם בנוי וחרב ובנוי – גבריאל גולדמן ,איוב – עולם בנוי וחרב ובנוי ,מוסד הרב קוק,
ירושלים ,תשפ"ד
אנציקלופדיה הלכתית רפואית – אברהם שטיינברג ,אנציקלופדיה הלכתית רפואית,
ירושלים תשמ"ח.
אנציקלופדיה תלמודית – הרב מאיר בר אילן ,הרב שלמה יוסף זוין (עורכים) ,אנציקלופדיה
תלמודית ,ירושלים תש"ז – תשס"ד.
ארבעה טורים – רבי יעקב בן אשר ,ארבעה טורים ,מוסדות שירת דבורה ,מכון ירושלים
תשנ"ג.
באר לחי רואי – הרב יוחאי עמר ,באר לחי רואי ,קרית מלאכי תשס"א.
ביאור הלכה – ראה משנה ברורה.
בית חדש – רבי יואל סירקיס ,בית חדש ,פירוש לספר ארבעה טורים.
בית יוסף – רבי יוסף קארו ,בית יוסף ,פירוש לספר ארבעה טורים.
במראה הבזק – שו"ת במראה הבזק – תשובות לשאלות שנשלחו על ידי רבני התפוצות לרב
שאול ישראלי ,נשיא "ארץ חמדה" ,ירושלים תשנ"א – תשע"ז.
593
מקורות
בן איש חי – הרב יוסף חיים מבגדד ,בן איש חי ,מהדורת הרב נסים בן עוזיאל ,ירושלים
תרצ"ב.
גשר החיים – הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי ,גשר החיים ,ירושלים תש"ך.
דברי אהרן – הרב אהרן הלוי גולדמן ,שאלות ותשובות דברי אהרן ,ירושלים תשמ"א.
דעת כהן – הרב אברהם יצחק הכהן קוק ,דעת כהן – תשובות בהלכות שלחן ערוך יורה
דעה ,ירושלים תשנ"ג.
דעת תבונות – רבי משה חיים לוצאטו ,דעת תבונות ,בני ברק תשמ"ט.
דרכה של היהדות במוות ובאבלות – הרב משה לאם ,דרכה של היהדות במוות ובאבלות,
ירושלים .2005
דרכי הלכה – הרב מנחם עמי רוטנברג ,דרכי הלכה – הלכות אבלות ,ירושלים תשנ"ה.
דרכי טהרה – הרב מרדכי אליהו ,דרכי טהרה – הלכות נידה וטהרה ,ירושלים תשד"ם.
הכוזרי – רבי יהודה הלוי ,ספר הכוזרי ,מהדורת יהודה אבן שמואל ,תל אביב תשל"ג.
הלכה סדורה – גלעד גרוס ,הלכה סדורה – הלכות אבלות – שאלות ותשובות מורחבות
בענייני אבלות ,מעלה אדומים תשנ"ט.
הליכות תימן – הרב יוסף קאפח ,הליכות תימן – חיי היהודים בצנעה ובנותיה ,ירושלים
תשס"ב.
הלכות יום העצמאות ויום ירושלים – נחום רקובר ,הלכות יום העצמאות ויום ירושלים,
ירושלים תשמ"ה.
הלכות אבלות – יצחק צבי אושינסקי ,הלכות אבלות ,ירושלים תשס"ב.
הלכות אבלות – הרב יוסף צבי רימון והרב יצחק ריגר ,הלכות אבלות ,מהדורת פישל ,הוצאת
מגיד ,סולמות ,אלון שבות התש"ף.
הנבחר באמונות ובדעות – רב סעדיה גאון ,הנבחר באמונות ובדעות ,מהדורת הרב יוסף
קאפח ,ירושלים תשנ"ג.
הסידור והתפילה – הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ ,הסידור והתפילה ,תל אביב תשנ"ד.
הקדיש – מקורו ,משמעותו ודיניו – הרב דוד אסף ,הקדיש מקורו ,משמעותו ודיניו ,חיפה
תשכ"ו.
הקדמות הרמב"ם למשנה – הרב יצחק שילת (מהדיר) ,הקדמות הרמב"ם למשנה ,מעלה
אדומים ,תשנ"ב.
594
הקונטרס היחיאלי – הרב יצחק אלפייה ,הקונטרס היחיאלי ,ירושלים תשנ"ד.
זוהר – זוהר עם פירוש הסולם לרבי יהודה ליב אשלג ,ירושלים תשמ"ט.
זכרון לברכה – שאול מייזליש ,זכרון לברכה – מנהגי פטירה ואבלות במסורת ישראל ,תל
אביב .1987
מקורות
השטן שבינינו – נחי אלון וחיים עומר ,השטן שבינינו ,ספרים ,הוצאה לאור.2005 ,
חזון איש – הרב אברהם ישעיהו קרליץ ,חזון איש חלק יורה דעה ,בני ברק תשנ"א.
חזון למועד – הרב חנוך זונדל גרוסברג ,חזון למועד (הלכות שמחות) ,ירושלים תשל"ה.
חיים וחסד – הרב שמואל פנחסי ,חיים וחסד – הלכות שמחות ,ירושלים תשס"א.
חכמת אדם – הרב אברהם דאנציג ,חכמת אדם ,ירושלים תשנ"ו.
חתם סופר – הרב משה סופר ,חתם סופר – שאלות ותשובות ,ירושלים תשל"ב.
טהרת שדה המכפלה – הרב עידוא אלבה ,טהרת שדה המכפלה – בירור בדיני קברים
טומאתם וטהרתם ,קרית ארבע חברון תשס"ב.
טורי זהב – רבי דוד הלוי ,טורי זהב (ט"ז) ,פירוש לשלחן ערוך.
טל לברכה – הרב רמי רחמים ברכיהו ,טל לברכה ,ירושלים תשנ"ט.
טעמי המנהגים ומקורי הדינים – הרב אברהם יצחק שפרלינג ,טעמי המנהגים ומקורי הדינים,
ירושלים תשמ"ב.
יביע אומר – הרב עובדיה יוסף ,יביע אומר – שאלות ותשובות ,ירושלים תשמ"ו – תשס"ב.
יד אפרים – הרב אפרים זלמן מרגליות ,יד אפרים – חידושים ובאורים על שלחן ערוך יורה
דעה ,נדפס בסוף שלחן ערוך יורה דעה.
יהדות הלכה למעשה – הרב ישראל מאיר לאו ,יהדות הלכה למעשה ,כתב וערך שאול
מייזליש ,גבעתיים .1978
ילקוט החיים והשלום – הרב אליהו עטייה והרב מרדכי עטייה ,ילקוט החיים והשלום,
ירושלים תשמ"ח.
ילקוט יוסף – הרב יצחק יוסף ,ילקוט יוסף – הלכות ביקור חולים ואבלות ,נערך על פי פסקי
הרב עובדיה יוסף ,ירושלים תשס"ד( .ההפניות בספר הן בדרך כלל לחלק זה אלא אם
כן צוין אחרת).
יסודות התפילה – אליעזר לוי ,יסודות התפילה ,תל אביב תש"ז.
יסודי הלכה – הרב שמואל דביר ,יסודי הלכה – הלכות אבלות ,כרמי צור תשנ"ה.
ישכיל עבדי – הרב עובדיה הדאיה ,שו"ת ישכיל עבדי ,ירושלים תש"מ.
595
מקורות
כבוד אחרון – הרב אחיה אמיתי וחגי גרוס ,כבוד אחרון ,חוברת עזר והדרכה למשפחה
האבלה ,עמותת צהר – חלון בין עולמות ,תל אביב תשס"ג.
כל בו על אבלות – הרב יקותיאל יהודה גרינוואלד ,כל בו על אבלות ,ניו יורק תש"ז.
כף החיים – הרב יעקב חיים סופר ,כף החיים – פירוש על שלחן ערוך אורח חיים וחלק מיורה
דעה ,ירושלים תרפ"ט.
מאמרי הראי"ה – הרב אברהם יצחק הכהן קוק ,מאמרי הראי"ה – קובץ מאמרים ,ירושלים
התשד"ם.
מגן אברהם – הרב אברהם אבלי גומבינר ,מגן אברהם ,ביאור לשלחן ערוך אורח חיים.
מדריך לתלמוד – הרב עדין שטיינזלץ ,מדריך לתלמוד ,ירושלים .1992
מדרש רבה – ירושלים ,דפוס צילום וילנא תרל"ח.
מדרש תנחומא – מדרש תנחומא ירושלים תשי"ח ,מהדורת צילום ורשא תרל"ה.
מוסר אביך – הרב אברהם יצחק הכהן קוק ,מוסר אביך ,ירושלים תשל"ג.
מועד לכל חי – הרב אליהו ביטון ,מועד לכל חי – אוצר דינים ומנהגים בענייני ביקור חולים
ואבלות ,ביריה תש"ס.
מורה הנבוכים – רמב"ם ,מורה הנבוכים ,מהדורת הרב קאפח ,ירושלים תשנ"ד.
מחזור ויטרי – ש' הורוביץ מהדיר ,מחזור ויטרי ,נירנברג תרפ"ג.
מנחם אבלים – הרב מנחם בן שמעון מרדכי ,מנחם אבלים – הלכות אבלות ,ניו יורק
תשל"ח.
מנחת יצחק – הרב יצחק יעקב וויס ,מנחת יצחק – שאלות ותשובות ,ירושלים תשנ"ג.
מנחת שלמה – הרב שלמה זלמן אויערבך ,מנחת שלמה ,ירושלים תש"ס.
מעבר יַ בּ ֹק – הרב אהרן ברכיה בן הרב משה ממודינה ,מעבר יַ בּ ֹק ,בני ברק תשכ"ז.
מקראי קודש – הרב משה הררי ,מקראי קודש – הלכות פורים ,ירושלים תשנ"ד.
משיב מלחמה – הרב שלמה גורן ,משיב מלחמה – שאלות ותשובות בענייני צבא ,מלחמה
ובטחון ,ירושלים תשנ"ד.
משך חכמה – הרב מאיר שמחה הכהן מדווינסק ,משך חכמה ,מהדורת הרב יהודה קופרמן,
ירושלים תשנ"ב.
596
משנה ברורה – הרב ישראל מאיר הכהן ("החפץ חיים") ,משנה ברורה ,פירוש לשלחן ערוך
אורח חיים ,כולל פירוש נוסף בשם "ביאור הלכה" וציון מקורות בשם "שער הציון".
משנה – ששה סדרי משנה.
נודע ביהודה – הרב יחזקאל סג"ל לנדא ,נודע ביהודה – שאלות ותשובות ,ירושלים
תשס"ג.
מקורות
משנה תורה – רבי משה בן מימון (הרמב"ם) ,משנה תורה.
נטעי גבריאל – הרב גבריאל ציננער ,נטעי גבריאל – הלכות אבלות ,ירושלים תש"ס.
נשמת אברהם – הרב אברהם סופר אברהם ,נשמת אברהם – הלכות חולים רופאים ורפואה
ירושלים תשנ"ג.
נתיבות עולם – רבי יהודה ליוואי בן רבי בצלאל (מהר"ל) ,נתיבות עולם ,בני ברק תש"מ.
סדר לוויה ואזכרה – הרב יעקב גרוס ,סדר לוויה ואזכרה – רבנות משטרת ישראל ,ירושלים,
תש"ס.
ספר החינוך – הרב אהרן הלוי ,ספר החינוך ,ירושלים ,תשי"ח.
ספרא דבי רב הנקרא גם תורת כהנים ,ירושלים תשי"ט.
עולת ראיה – הרב אברהם יצחק הכהן קוק ,עולת ראיה – סדר תפלה עם פירוש ,ירושלים
תשכ"ג.
עין איה – הרב אברהם יצחק הכהן קוק ,עין איה ,ירושלים תשמ"ז – תש"ס.
על התשובה – הרב יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק ,על התשובה (בעריכת פנחס הכהן פלאי),
ירושלים תשל"ט.
עמוד הימיני – הרב שאול ישראלי ,עמוד הימיני .ירושלים ,תשכ"ו.
עמק חברון – נעם ארנון ,עמק חברון – מערת המכפלה וזכות אבות במדרשי חז"ל ,חברון
תשנ"ו.
עץ חיים – רבי חיים ויטאל ,עץ חיים ,ירושלים ,תר"ע.
ערוך השלחן – הרב יחיאל מיכל עפשטיין ,ערוך השלחן ,ירושלים תשמ"ז.
עשרה מאמרות – הרב מנחם עזריה מפאנו ,עשרה מאמרות ,ירושלים תשמ"ח.
פני ברוך – הרב חיים בנימין גולדברג ,פני ברוך – אבלות בהלכה ,ירושלים תשמ"ו.
פניני הלכה – הרב אליעזר מלמד ,פניני הלכה ,תל אביב – הר ברכה ,תשנ"ג – תשס"ה.
פסקי תשובות – הרב שמחה ב"צ א' רבינוביץ ,פסקי תשובות – ליקוט מספרי שו"ת וספרי
הלכה ,על סדר שלחן ערוך אורח חיים ומשנה ברורה ,ירושלים תשנ"ז.
פסקים וכתבים – הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג ,פסקים וכתבים ,ירושלים תש"ן.
597
מקורות
פרקי דרבי אליעזר – מהדורת מ' היגר ,ניו יורק תש"ד.
פתחי תשובה – הרב אברהם צבי איזנשטט ,פסקי תשובה ,נדפס בתוך מהדורות שלחן ערוך.
ציץ אליעזר – הרב אליעזר יהודה וולדינברג ,שאלות ותשובות ציץ אליעזר ,ירושלים
תשמ"ה.
צרור החיים – צרור החיים – פסקי הרב מרדכי אליהו בהלכות אבלות( ,הרב מישאל רובין עורך),
המכון לרבני יישובים ,קרית ארבע חברון ,מהדורה שניה מתוקנת ומורחבת ,תשס"ג.
קבורה ואבלות – הרב שאול פרבר ,שלומית טור פז ,קבורה ואבלות – חוברת הדרכה,
ירושלים תשס"ג.
קול אליהו – סידור על פי נוסח האר"י על פי פסקי הרב מרדכי אליהו ,ירושלים תשנ"ז.
קוראי שמו – הרב מישאל רובין ,קוראי שמו – הלכות ומנהגים בעניני שמות וקריאתם,
חברון תשס"ב.
קיצור הלכות אבלות – הרב יוני דון יחייא ,קיצור הלכות אבלות (חוברת) ,מדריך מעשי
לשאלות מצויות של אבלות ומנהגי העדות השונות ,מהדורה שביעית ,שבט תשפ"ג.
קיצור שלחן ערוך – הרב שלמה גאנצפריד ,קיצור שלחן ערוך ,מהדורת הרב שריה דבליצקי,
בני ברק תשל"ח.
קץ החיים – ניסן רובין ,קץ החיים – טקסי קבורה ואבל במקורות חז"ל ,תל אביב .1997
רמ"א – רבי משה איסרליש ,הגהות על ארבעת חלקי שלחן ערוך ,משולבות בתוך נוסח
שלחן ערוך.
רמב"ם – רבי משה בן מימון ,ראה משנה תורה.
רמב"ן – רבי משה בן נחמן ,פירושי התורה ,מהדורת הרב חיים דב שעוועל ,ירושלים תשי"ט.
רש"י – רבי שלמה יצחקי ,פירוש לתורה ,מהדורת הרב חיים דב שעוועל ,ירושלים תשמ"ג.
רש"י – פירוש לתלמוד ,המובאות מדפוס וילנא וצילומיו.
שאילת שלמה – הרב שלמה אבינר ,שאלות ותשובות שאילת שלמה ,בית אל תשס"א.
שדי חמד – הרב חזקיהו מדיני ,שדי חמד ,ניו יורק תשכ"ב‑תשכ"ג.
שונה הלכות – הרב חיים קניבסקי והרב אלעזר צדוק טורצין ,שונה הלכות ,בני ברק
תשס"ב.
שיח מנחמים – מרדכי יצהרי ,שיח מנחמים – הלכות אבלות על פי מנהגי תימן ,תשנ"ו .1996
598
שלחן ערוך – רבי יוסף קארו ,שלחן ערוך.
שמירת שבת כהלכתה – הרב יהושע ישעיה נויבירט ,שמירת שבת כהלכתה ,ירושלים תשמ"ח.
מקורות
שלחן ערוך המקוצר – עיני יצחק ,הרב יצחק רצאבי ,שלחן ערוך המקוצר – עיני יצחק,
הלכות פסוקות על פי מנהגי כל קהילות קודש תימן ,בני ברק תש"ס.
שם משמואל – הרב שמואל בורנשטיין ,שם משמואל ,ירושלים תשס"ד.
שערי צדק – תשובות הגאונים – שערי צדק ,ירושלים תשכ"ו.
שפת אמת – הרב יהודא אריה ליב מגור ,שפת אמת ,המכון התורני ישיבת אור עציון
תש"ס – תשס"ב.
שפתי כהן – הרב שבתי ב"ר מאיר הכהן ,שפתי כהן (ש"ך) ,ביאורים והוספות על שלחן ערוך
יורה דעה וחושן משפט .נדפס במהדורות הרגילות של שלחן ערוך.
תוספות יום טוב – רבי יום טוב ליפמן הלר ,פירוש לששה סדרי משנה.
תורה שלמה – הרב כשר ,תורה שלמה ,מכון תורה שלמה ,ירושלים תרפ"ז – תשנ"א.
תורת האדם – רבי משה בן נחמן ,תורת האדם – הלכות חולים ואבלות ,בתוך :כתבי רמב"ן,
ירושלים תשכ"ד.
תחומין – תורה חברה ומדינה ,קובץ הלכתי ,יב ,אלון שבות תשנ"א.
תלמוד בבלי – על פי דפוס וילנא וצילומיו.
תלמוד ירושלמי – על פי דפוס ונציה רפ"ג וצילומיו.
תפילות ומנהגי גחש"א – הרב אברהם חיים שאג וישראל בר זכאי ,תפילות ומנהגי גחש"א
(גמילות חסד של אמת) לפי מנהגי ירושלים ,חברה קדישא קהלת ירושלים ,ירושלים
תשכ"א.
תניא רבי מאיר אומר "טוֹ ב לָ לֶ כֶ ת ֶאל ֵ ּבית ֵא ֶבל ִמ ֶּלכֶ ת ֶאל ֵ ּבית ִמ ׁ ְש ֶּתה
ַ ּב ֲא ׁ ֶשר הוּא סוֹ ף ָּכל ָה ָא ָדם וְ ַה ַחי יִ ֵּתן ֶאל לִ בּ וֹ " דברים של מיתה .דיספד
יספדוניה ,דיקבר יקברוניה ,דיטען יטענוניה ,דידלי ידלוניה.
היה ר' מאיר אומר גדול הוא השלום שלא ברא הקב"ה מידה יפה מן
השלום שניתנה לצדיקים ,שבשעה שנפטרין מן העולם של ֹש כתות
של מלאכי השרת מקדימין אותן בשלום ,הראשונה אומרת יָ בוֹ א
ׁ ָשלוֹ ם ,שנייה אומרת יָ נוּח ּו ַעל ִמ ׁ ְש ְּכבוֹ ָתם ,והשלישית אומרת הֹלֵ ְך
נְ כֹחוֹ ,ולא דיין לצדיקים שמיתתן בידי כבוד שנאמר כבוד ה' יאספך
אלא שמקלסין לפניו יָ בוֹ א ׁ ָשלוֹ ם יָ בוֹ א ׁ ָשלוֹ ם.1
1תורת האדם לרמב"ן עמוד רמא על פי הברייתא במועד קטן כח ,ב; וספרי זוטא נשא כו.
599
ב"ה ניסן תשס"ו
ִּכי לְ ָא ָדם ׁ ֶש ּטוֹ ב לְ ָפנָ יו נָ ַתן ָחכְ ָמה וְ ַד ַעת וְ שִׂ ְמ ָחה
קהלת ב ,כו
דף זיכרון לסבתא אסתר
סמוך להוצאת הספר נסתלקה מאיתנו סבתא אסתר מרמורוש בשיבה טובה .סבתא זכתה
לילדים ,נכדים ונינים רבים .כחודש וחצי לפני פטירתה אף זכתה לחבוק בידיה את הדור
החמישי – הנכד של נכדה .רצינו בשורות אלו להעלות את זכרה הטהור ומקצת מתכונותיה
המבורכות והטובות.
סבתא אסתר נולדה בארגנטינה בשנת תר"פ [ ]1920להוריה יצחק ויפה פרסיה ,כבת בכורה
לשמונה אחים ואחיות .סבתא גדלה בקהילה היהודית בבואנוס איירס שבארגנטינה,
ובהיותה בת שמונה עשרה נישאה לסבא שלנו -ר' משה פראואה .סבא משה עסק כל ימיו
בצרכי ציבור באמונה .היה באופן קבוע בעל קורא ,חזן ,תוקע בשופר ,מלמד תורה והכין
דורות של נערים לבר מצוה ,גם בארגנטינה וגם בארץ ישראל .לסבא וסבתא נולדו ארבעה
ילדים :שפרה (גולדמן) ,מלכה (מרמור) ,יוסף (פורת) ,ושושנה (שפיר) .בשנת תשכ"א []1961
עזבה המשפחה את ביתה המבוסס בארגנטינה ועלתה לארץ ישראל ,להתחיל מבראשית.
סבא משה עבד במפעל "קרגל" וסבתא עבדה כתופרת .סבא משה נפטר בשנת תשכ"ט
[ ]1969וסבתא עברה לאחר פטירתו לגור בירושלים בשכונת בית וגן ,סמוך לבית הכנסת
הספרדי בו נהגה להתפלל .לאחר כמה שנים נישאה סבתא לסבא שמואל מרמורוש ,סבא
יקר ואהוב בעל חוש הומור מפותח ,איתו היתה נשואה באושר במשך כעשרים וחמש שנה.
סבא שמואל נפטר בשנת תש"ס [ ]2000וסבתא המשיכה לחיות את חייה באופן עצמאי עד
סמוך לפטירתה.
סבתא היתה אשה רבת פעלים ,עסקה הרבה בעשיית חסד ,חיתה בצניעות וחילקה לזולת
מהמעט שהיה לה .סבתא היתה אשת חברה וזכתה להתחבב וליצור קשרים חברתיים
רבים .ביתה היה מקום מפגש משפחתי לצאצאיה ומשפחתה באופן יומיומי כמעט .ילדיה,
נכדיה וניניה העריצו את פעלה ואת חכמת החיים שניחנה בה .גם ילדיה ,נכדיה וניניה שלה,
וגם ילדי ונכדי סבא שמואל ז"ל שאהבוה וכבדוה ממש כאמא וכסבתא.
סבתא הרבתה להתפלל על משפחתה ,על ארץ ישראל ועל כלל ישראל ,הצטערה בצער
הציבור ושמחה בשמחתו .סבתא היתה מלאה באהבה ובשמחה ,והעניקה רגשות חיוביים
אלו בנדיבות למי שזכו להיות במחיצתה.
סבתא אסתר נתבקשה לישיבה של מעלה ביום כ"ו אדר תשס"ו ,ונקברה בירושלים.
תהא נשמתה צרורה בצרור החיים