** המקורות המסומנים בכוכביות מומלצים למתקדמים
פירות שנשמרו בשביעית
יחידה א" :את ענבי נזירך לא תבצר" -פירושי רש"י ורמב"ן
בשיעור שעבר עסקנו בנושא חובת הפקרת הפירות .בשיעור זה נעסוק במקרה
בו אדם לא הפקיר את הפירות .לדעת חלק מהמפרשים ,מהפסוק "את ענבי
נזירך לא תבצר" אפשר ללמוד שאם אדם לא מפקיר את פירות שדהו בשביעית -
הפירות אסורים באכילה.
חשוב להדגיש כי בכל מקום שמדובר על 'פירות שביעית' ,הכוונה לכל יבול הקדוש בקדושת שביעית
(בכפוף לאיסור ספיחין שידון בשיעורים הבאים).
ויקרא פרק כה פסוק ה
.1
את ספיח קצירך לא תקצור ,ואת ענבי נזירך לא תבצר ,שנת שבתון יהיה לארץ
מהו לדעתכם פשט המילים "ענבי נזירך" ,שאותם אסרה התורה לבצור?
רש"י ויקרא כה פסוק ה
.2
נזירך -שהנזרת והפרשת בני אדם מהם ולא הפקרתם.
לא תבצר -אותם אינך בוצר ,אלא מן המופקר.
לפי רש"י ,מהם "ענבי נזירך"? האם ענבים אלו אסורים?
הרב אליהו מזרחי (רא"ם) פירוש לרש"י -ויקרא פרק כה פסוק ה
.3
אינו רוצה לומר :אותו שהיה מופקר מתחלתו אתה בוצר ,אבל אותו שהיה שמור ,אף על פי שהפקרתו אחר
כך אינך בוצרו .אלא הכי קאמר :כל זמן שהוא שמור ,שלא הפקרת אותו ,אי אתה בוצר ,אבל אם הפקרת
אותו אחר כך ,אתה בוצר ממנו כאחד מן העניים הבוצרים …שאפילו הענבים שהפריש בני אדם מהם ולא
הפקירם ,שפשע בהם ,אם חזר והפקירם ,הם מותרים באכילה ויכול לבצור גם הוא מהם כאחד מן העניים.
ענבי נזירות -ענבים
ששמרו אותם ,ולא
הפקירום.
תוציא בשביתתה -יבול
הצומח מבלי עבודות
ומבלי לשמור על השדה.
רמב"ן ויקרא כה פסוק ה
.4
והכונה לרב {רש"י} בזה ,שהוא סובר שהשומר שדהו ופירותיו בשביעית אין הפירות נאסרין ,וכן כתב
בפירושיו {לגמרא} …וכן הדבר הזה בדין התורה ,בראיות ברורות…
והנכון בפירוש הכתוב" ,שענבי נזירך" כמו "ספיח קצירך"" ,ולא תבצור" כמו "לא תקצור" …ופירוש
הכתוב …והגפן שלא עבדו ולא חפר ולא זמר אותו יקרא "נזיר" …ויתכן ,כי המנהג בישראל שהכרם אשר
הוא בתה {שומם ומוזנח} ,לא יזמר ולא יעבד ועולה שמיר ושית ,יקראו לו "נזיר" ,כלומר שהוא כרם הנזיר,
מפני שהנזיר אסור ביין ובענבים לחים ויבשים ואינו עובד כרמו …והנה אמר הכתוב כי …הענבים הצומחים
בכרם מבלי עבודה לא יבצור אותן .ופירוש הלאוים :שלא תקצור אותן אתה לבדך לצורך עצמך ולא תבצור
אותן לעצמך ,אבל תהיה שנת שבתון לארץ מן הזריעה והזמירה ,ותהיה "שבת הארץ" כל אשר תוציא
בשביתתה מן הספיח והנזיר לכולכם יחד לאכלה ,לך ולענייך ולחיה ולבהמה:
האם הרמב"ן והרא"ם נחלקו בהבנת דברי רש"י?
בארו את המילה "נזירך" לפי רש"י ולפי רמב"ן ,האם לדעתכם יהיה הבדל להלכה בין שני
הפירושים?
שיעור מספר -7פירות שנשמרו בשביעית
לא תאכל כל תועבה- …
מציינת
הגמרא
שמהפסוק 'לא תאכל כל
תועבה' ניתן ללמוד שכל
בו
שנעשתה
מאכל
תועבה ,כלומר מעשה
איסור ,נאסר באכילה.
ערוך לנר מסכת יבמות דף קכב עמוד א
.5
{קשה} לפירוש רש"י :דכיון דהשומר פירות שביעית עובר בעשה {כפי שהורחב בשיעור הקודם} …אם כן,
למה לא יהיה המשומר אסור באכילה ,מ'לא תאכל כל תועבה -כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל'?…
יש לומר דלא שייך כן אלא בעושה מעשה תועבה כגון מבשל בשר בחלב ,וזורע כלאים ,ושוחט אותו ואת בנו
וכדומה ,אבל הכא שלא עשה מעשה איסור כששמר ,לא נתסר מ'לא תאכל כל תועבה'.
מדוע ,לדעתכם ,השומר על פירות שביעית "לא עשה מעשה איסור"?
הרב שמשון רפאל הירש -פירוש על התורה -ויקרא פרק כה פסוק ה
ענבי נזירך .נזיר :דבר המיועד למטרה נעלה ,ושאר דברים מופרשים ממנו .מכאן "נזר":
כתר ,שהוא אות למעמד נבדל ונעלה" .נזיר אחיו" (בראשית מט ,כו) :מי שזכה לכתר
בתוך אחיו.
"נזיר" האמור כאן הוא הגפן של שנת השמיטה .הוא קנוי לה' ומיועד למטרה נעלה,
ולפיכך יד הבוצר רחקה ממנו.
לדעת הרש"ר הירש ,מה מבטאת המילה "נזירך"? מדוע פירות שביעית
נקראים כך? מהי המשמעות הרוחנית הכרוכה בהפקרת הפירות?
2
שיעור מספר -7פירות שנשמרו בשביעית
יחידה ב :שינוי בדרך הבצירה -פירוש התורת כהנים (ספרא)
תורת כהנים (ספרא) בהר פרשה א
.6
מוקצה -כלי המיועד 'ואת ענבי נזיריך לא תבצור' :מן השמור בארץ אין אתה בוצר ,אבל אתה בוצר מן המופקר.
לבצירה.
'לא תבצור' :לא תבצור כדרך הבוצרים .מיכן אמרו :תאינים של שביעית אין קוצים אותה במוקצה ,אבל
חורבה -חרב ,כלי שאינו
מיועד לבצירה( .על פי קוצה אתה בחורבה.
הערוך .לפירושים אחרים
בתורת כהנים שתי דרשות על הפסוק .למראית עין דרשות אלו סותרות זו את זו ,פרטו כיצד כל
עיינו בפרשני המשנה
דרשה מסבירה את הפסוק! האם תוכלו להציע דרך ליישב בין הדרשות כך שלא יסתרו זו את זו?
שביעית ח ,ו)
איך לדעתכם הבינו רש"י ורמב"ן את דברי תורת כהנים?
רמב"ם -פירוש המשניות שביעית -פרק ח משנה ו
.7
לפי שאמר ה' ואת ענבי נזיריך לא תבצור ,ואי אפשר לומר שרצונו בפסוק זה לאסור הבצירה לגמרי ,שהרי
כבר התיר אכילתם באמרו והיתה שבת הארץ לכם לאכלה ,ולא נתכוון כאן אלא כמו שביארו בספרא' :לא
תבצור כנגד {=כדרך} הבוצרים ,מכאן אמרו תאנים של שביעית אין קוצין אותם במקצה'.
איך פירש הרמב"ם את הפסוק "ענבי נזירך לא תבצור"? כיצד הוא הסביר את דברי התורת
כהנים ,ובפרט את הדרשה הראשונה?
עיון נוסף :עיינו בספר המצוות לרמב"ם ,לאוין רכג .האם לדעתכם הרמב"ם רומז שם גם לדרשה
הראשונה?
הסבר התורת כהנים לפי שיטת המתירים פירות שמורים
**הרב יחיאל מיכל אפשטיין -ערוך השולחן העתיד הלכות שמיטה -סימן כא הלכה ז**
.8
ודע דהרמב"ן בפירוש החומש (מקור )4כתב להדיא כן שהמשומר לא נאסר מעולם באכילה …וברור הוא
שזהו גם דעת הרמב"ם ,וגם דעת רש"י נראה כן …ולדברי רבותינו אלה ,הא דתניא בתורת כהנים' :מן
המשומר אי אתה בוצר' ,פירושו פשוט :דאסור לישראל לתלוש בעצמו הפירות ,כשהן משומרים ,אבל אם
העבריין או גוי תלשן ,מותרין באכילה.
האם לדעת ערוך השולחן יהיה מותר לאכול פירות שנשמרו עד שעת הבצירה? מה הדין לדעתו
בפירות שנשמרו ואחר כך הופקרו?
רמב"ן יבמות קכב ע"א ד"ה פירות הללו
.9
תניא בספרא' :ואת ענבי נזירך לא תבצור מן המשומר אי אתה בוצר '…אלמא ,פירות מן המשומר…
אסורין .ואנו מצינו לרש"י ז"ל שפירשה יפה כדברי עצמו בפירוש התורה …כלומר שלא בא הכתוב אלא ליתן
לאו על המשמר כרמו ובוצר אותה ואינו מפקירה ,וכענין שדרשו שם בספרא' :לא תבצור כדרך הבוצרים,'…
אלמא ,אין בהן ממשמע הכתוב אלא שינהוג בהן כהפקר ולא שיאסרו פירות לגמרי…
האם לדעת רמב"ן פירות שמורים מותרים גם כשלא הופקרו? עיינו גם בפירושו לחומש (מקור .)4
הרב משה אלשיך -תורת משה -ויקרא כה פסוק ה
שמא תאמר לא אעשה בגופה עבודה ,אך ספיחיה הגדלים מאליה אקצור ואוכל ,כי משדי המה וזכתה
לי שדי ,וכן אבצור ענבי כרמי כי כרמי שלי הוציאם .השמר לך ,לא תקח לעצמך ,כי אם את ספיח
קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצור.
והטעם הוא :כי הנה בששת השנים ממך ומקרקעך היה הפרי שנתהווה והיית אוסף תבואתה ,אך שנת
שבתון יהיה לארץ .והוא האמור ,כי הויה של שבת שבתון ,הוא רוח קדושה ,יהיה לה מהעולם העליון,
והיא המגדלת פירותיה באופן כי ברוח קדושה מהעולם העליון נתהוו .ואם כן אם תאסוף התבואה,
לא תתייחס לאוסף תבואתה כי לא ממנה נתהוו פירותיה ,כי אם מהויית קדושה שמעולם העליון אשר
הושפע בה.
לדעת ה'אלשיך' ,מהו הטעם הרוחני לאיסור קצירת הפירות הקדושים בקדושת שביעית?
3
שיעור מספר -7פירות שנשמרו בשביעית
יחידה ג :שיטת הסוברים שיש איסור בשמור
להשביח מקחו -הנכרי
משבח את פירותיו ואומר
עליהם שהם של איסור:
ערלה ,נטע רבעי או
'עזקה' (מושג שיתברר
בהמשך) .היה מקום
לחשוב שנאמין לגוי
שהפירות אסורים; אלא
שהגיוני שהגוי חושב
בטעות שאם יאמר
שהפירות ערלה ,אנשים
ירצו לקנות את פירותיו,
ולכן הוא משקר.
והקשה שם בקונטרס…
רש"י הקשה על רבותיו,'מה איסור יש כאן?' ,כי
לדעתו פירות שנשמרו לא
נאסרו .רבותיו סוברים
בוודאי שפירות שנשמרו
נאסרו.
תוספות מסכת סוכה דף לט עמוד ב -ד"ה משומר אסור
.11
ואומר רבינו תם :דפירות מן המשומר אסורין ,כדדרשינן בתורת כהנים' :ואת ענבי נזיריך לא תבצור' מן
המופקר אתה בוצר ,ואי אתה בוצר מן המשומר ,דנזיריך משמע דנזר מהן בני אדם.
וכן פירש בקונטרס בשם רבותיו בסוף יבמות (דף קכב ע"א) גבי נכרי שהיה מוכר פירות בשוק ואמר פירות
הללו של ערלה הם של נטע רבעי הם של עזקה הם לא אמר ולא כלום ,לא נתכוין זה אלא להשביח מקחו.
כלומר ,של עזקה :מפרדס מעוזק וגדר סביב לו ,והיא שביעית ,והקשה שם בקונטרס על פירושם :מה איסור
יש כאן?
רבינו תם מביא ראייה מתורת כהנים שפירות שמורים אסורים בבצירה ואכילה ,איך יפרש רבינו
תם את הדרשה השניה בתורת כהנים?
האם לדעת רבינו תם פירות שהיו שמורים ואז הופקרו נשארים אסורים? (עיינו גם במקור )8
תוספות הרא"ש מסכת סוכה דף לט עמוד ב
.11
ומיהו קשה לרבינו תם ,דלא אסר בתורת כהנים מן המשומר אלא בבצירה כדרך הבוצרים ,אבל על ידי
שינוי שרי ,כדקתני סיפא לא תבצור כדרך הבוצרים ,מכאן אמרו :תאנה של שביעית אין קוצצין אותה
במוקצה ,אבל קוצצין אותה בחרבה!…
ויש לומר דלא קאי אסיפא 'אי אתה בוצר מן המשומר' ,אלא אפירות שביעית המופקרים קאמר ,ומפרש
היאך יש לבוצרן.
כיצד הבין תוספות הרא"ש את דברי התורת כהנים בשלב הקושיה? כיצד הוא מסביר בשלב
התירוץ? האם הרמב"ם פירש את דברי התורת כהנים באותו אופן?
גמרא מנחות פד עמוד א ובבא מציעא קיח עמוד א
מתרומת הלשכה .12 -
מכספי מחצית השקל תנן התם :שומרי ספיחין בשביעית {לצורך קרבן העומר} נוטלין שכרן מתרומת הלשכה…
שכל אדם תורם לצרכי
בית המקדש.
רש"י מנחות פד עמוד א ד"ה נוטלין שכרן
.13
נוטלין שכרן מתרומת הלשכה -לפי שהם הפקר וצריך לשומרן מפני החיה ומפני העניים ,שלא ילקטוהו
קודם לעומר כדי שיהא העומר בא מהם.
תוספות מסכת ראש השנה דף ט עמוד א ד"ה וקציר
.11
מן המותר לישראל -שומרי ספיחים בשביעית …אם כן אסור כיון דמשומר {וקשה לשיטת רבינו תם}? ואמאי לא אמרינן :מן
קרבנות צריכים להיות המותר לישראל?
המותרים
מדברים
יש לומר :דלא היה שמירה ממש ,דלא היו צריכים לשומרה מבני אדם ,דמאיליהן היו פורשין כשהיו יודעין
באכילה לישראל.
שהן לצורך עומר ,ולא היו שומרין אותן אלא מבהמה וחיה ועוף.
רבי שלמה אפרים מלונטשיץ -כלי יקר -ויקרא פרק כה פסוק ג
ואת ענבי נזירך -שהפרשת לך ,ולא רצית ליתן ממנו לאחרים ,במזימות זו אשר חשבת
כי הכרם כרמך .על כן אני מצוך -לא תבצור .כי בזאת תדע שאין נכון שתנזור ותפריש
את בני האדם מהם ,אלא יד כולם יהיה שוה בה .למען תדע כי לה' הארץ ,ובידו לנזור
ליתנה למי שירצה ,ואכלו אביוני עמך משולחן גבוה.
4
שיעור מספר -7פירות שנשמרו בשביעית
הדעות ששמור אסור מדרבנן
תוספות מנחות פד עמוד א ד"ה שומרי ספיחים
.15
…ואם תאמר היאך עומר בא מן המשומר? הא בעינן :מ'משקה ישראל' {דבר המותר לישראל בשתייה}?
ובסוף יבמות (דף קכב) מוכח דאסור? …ויש לומר :דמדאורייתא בצירה דווקא אסור ,אבל באכילה שרי,
דקרא בתורת כהנים בבצירה מיירי ולא באכילה.
תוספות במנחות עוסקים בשיטת ר"ת ,אך הבנתם את שיטתו שונה מהאופן בו הבינו אותו
התוספות לעיל (מקור .)10מה לדעת התוספות במנחות נאסר מדאורייתא?
האם שיטת תוספות במנחות זהה לשיטת ערוך השולחן (במקור ?)8
האם לדעת התוס' במנחות פירות שמורים אסורים מדרבנן? דקדקו משאלת התוספות!
**חזון איש שביעית -סימן י סעיף ה -עמוד **232
.16
אבל אינש דעלמא דלא קני להו לפירות ,אם הוא אלם ומונע אחרים מליכנס ,גרמא בעלמא הוא ,וכל שכן
כאן ששומרין לא לעצמן אלא לצורך הקדש אין איסור שימור ,וכיון שאין איסור שימור אין איסור של
משומר ,וזו כוונת תוספות מנחות דף פד עמוד א.
האם ,לדעת החזון איש ,ניתן ללמוד מהתוספות במנחות ששמור לא נאסר מן התורה? מדוע?
רבי זרחיה הלוי -
(~תתע"ה -תתקמ"ו)
נולד
המאור'
'בעל
בגירונדה שבספרד (לפני
כ 900 -שנה) .בצעירותו
עבר לפרובנס (צרפת),
ולמד אצל רבנים שונים,
ביניהם רבי אברהם בן
יצחק -בעל ספר
ה'אשכול' ,יחד עם ידידו
ובר-פלוגתו רבי אברהם
('הראב"ד
דוד
בן
השלישי' בעל ההשגות על
הרמב"ם) .ספרו העיקרי
של רבי זרחיה הוא ספר
'המאור' ,שהוא השגות
והוספות להלכות הרי"ף.
הספר עורר התנגדות
רבה ,משום שלא היו
רגילים עד אז בהשגות על
דברי הרי"ף .כתגובה
נתפרסמו
לדבריו
חיבורים חשובים שנועדו
ליישב את שיטת הרי"ף
('ספר הזכות' לראב"ד,
ה''
מלחמות
'ספר
לרמב"ן).
תוספות הרא"ש מסכת בבא מציעא דף קיח עמוד א -ד"ה שומרי פירות
.17
וקשה :דהא משומר אסור להדיוט כדאיתא בפרק בתרא דיבמות (קכב ע"א) ,ואם כן אסור נמי לגבוה
{לקורבנות} כדאמרינן בפסחים (נא ע"ב) 'ממשקה ישראל -מן המותר לישראל'?
ויש לומר :דהא דתניא בתורת כהנים' :מן המופקר אתה בוצר ,ואי אתה בוצר מן המשומר' ,מדרבנן הוא,
וקרא אסמכתא בעלמא .ולגבוה -כיון דלא אפשר ,לא גזור.
אי נמי' :ענבי נזירך' דדרשינן מיניה :מן המופקר אתה בוצר ,ואי אתה בוצר מן המשומר .משמע דוקא
משומר לצורך בני אדם ,דנזירך משמע לצרכך .אבל לצורך גבוה שרי.
לדעת תוספות הרא"ש ,האם שמור אסור מדאורייתא או מדרבנן? מדוע מותר להביא קרבנות מן
השמור?
השוו בין תירוצו השני ,להסבר החזון איש במקור הקודם.
פירות שנשמרו בקרקע של גוי
בשיעור הקודם עסקנו בשאלה האם חלה חובת הפקרה על פירות המצויים בקרקע של גוי .כעת נדון
בשאלה האם לדעת הסוברים שפירות ישראל שנשמרו נאסרו ,גם פירות של גוי שנשמרו נאסרו.
עיינו שוב בתוספות (במקור ,)10מה הדין ,לפי רבותיו של רש"י ,בפירות שגוי שמר בשמיטה?
רבי זרחיה הלוי -בעל המאור -סוכה דף יט עמוד ב (מדפי הרי"ף)
.18
משומר בפירות שביעית אסור הוא באכילה מן התורה ,כדתניא בספרא' :ואת ענבי נזירך לא תבצור -מן
המשומר אי אתה בוצר אבל אתה בוצר מן המופקר' ,והיינו דתניא 'נכרי שהביא פירות ואמר של עזקה
הן ,'…ופירוש 'של עזקה הן' זה הוא מן המשומר ,כדכתיב 'ויעזקהו יסקלהו' .והרב רבי שלמה {רש"י} טרח
לפרשה במקומה בענין אחר ,וזו היתה כשגגה לפניו.
מהי שיטת בעל המאור לגבי פירות הגוי שנשמרו?
עיון נוסף :מדברי הרז"ה ניתן להביא ראייה למחלוקת הבית יוסף והמבי"ט לגבי החיוב להפקיר
בקרקע של גוי ,עליה הרחבנו בשיעור הקודם ,עיינו באבקת רוכל סימנים כב וכד.
5
שיעור מספר -7פירות שנשמרו בשביעית
כתוב שם לראב"ד מסכת סוכה דף יט עמוד ב
.19
אמר אברהם :של צרפתי {כינוי לרבינו זרחיה הלוי} הוא זה ,ואינו נכון .שלא אסרה תורה אלא המשומר
ביד ישראל ,מפני שעבר על' :והשביעית תשמטנה ונטשתה' ,אבל שמור ביד גוי לא אסרה.
ועוד ,איזה שבח יש בין שמור לשאינו שמור?
מהן שתי טענותיו של הראב"ד? האם לדעת הראב"ד פירות שמורים בשדה של יהודי נאסרו? מה
הדין בשדה גוי ,ומדוע?
6
שיעור מספר -7פירות שנשמרו בשביעית
יחידה ד" :והיתה שבת הארץ לכם לאכלה" -מקור נוסף לאיסור שמור
תוספות רי"ד מסכת יומא דף פג עמוד א ד"ה מאכילין
.21
איסור שביעית היא כגון ששמר פרדיסו ולא הפקירו ,וכדתניא בסיפרא' :והיתה שבת הארץ לכם לאכלה':
מן השבות אתה אוכל ואי אתה אוכל מן השמור.
תוספות רי"ד מסכים עם רבינו תם שיש איסור בפירות .מאיזה מקור הוא לומד את האיסור?
האם תוכלו לחשוב על נפקא מינה בהבדל בין המקורות?
האם יכול תוס' רי"ד להסכים לדברי התוס' במנחות (מקור ?)12
הכי קאמר -רש"י
בפירושו לחומש ציטט
את הסיפרא שהוזכרה
בתוספות רי"ד .רא"ם
אין
מדוע
מסביר
מהסיפרא קושיה על
רש"י הסובר ששמור
מותר בדיעבד.
מיירי בעבדו -כוונת
התורת כהנים שאין
אוכלים מן השמור .היא
באופן שלא רק שבעל
השדה שמר את הפירות,
אלא גם ביצע בפירות
האסורות
עבודות
בשמיטה ,ולכן פירות אלו
אסורים בשמיטה.
**הרב אליהו מזרחי (רא"ם) -ויקרא פרק כה פסוק ו **
.21
רא"ם :הכי קאמר :כל זמן שהוא שמור ,שעדיין לא הפקרת אותו ,אי אתה אוכל ,אבל אם חזרת והפקרת
אותו ,אתה אוכל…
אי נמי ,האי שמור דהכא אינו כשמור דלעיל ,דהתם בששמרו ולא הפקירו קמירי ,וכשחזרו והפקירו רשאין
לבצור ולאכול כשאר העניים הבוצרים .אבל שמור דהכא דדייקינן מ"שבת הארץ" ,דמיירי בלא עבדו ,ועל
כרחך לומר דשמור דדייקינן מיניה מיירי בעבדו ,דההוא אף על פי שחזר והפקירו אינו רשאי לאכלו ,כדכתיב
"והיתה שבת הארץ לכם לאכלה" ,לאפוקי אותו שעבדו כמו בכל שנה ושנה ,שאפילו חזרו והפקירו אינו
רשאי לאכלו ,והיינו דקתני בברייתא 'מכאן אמרו שדה שנטייבה …אין אוכלין פירותיה בשביעית."…
לפי שני פירושי הרא"ם ,לאיזה מקרה מתייחסת דרשת הפסוק 'והיתה שבת הארץ לכם לאכלה
מן השבות אתה אוכל'? האם הרא"ם מסכים לדברי ערוך השולחן (מקור ?)8האם לעניין זה יש הבדל בין תירוצי
הרא"ם?
איסור הנאה לפי האוסרים פירות שמורים
רבי אבהו -בגמרא
(פסחים כא ,ב) מובאת
דעת ר' אבהו ,שרק
כשכתוב בתורה בלשון
'לא יאכל' זה כולל גם
איסור הנאה ,אבל בלשון
אחרת של איסור לא נכלל
איסור הנאה .לכן גם
בפירות שביעית שנשמרו
יש רק איסור אכילה,
אבל מותר להנות מהם:
לתת מהם לבהמה ,או
להשתמש בהם כעצי
הסקה.
רבי יעקב עטלינגר -ערוך לנר -מסכת סוכה דף לט עמוד ב
.22
יש לומר דאף דלרבינו תם אסור באכילה -רק באכילה אסור ,אבל בהנאה מותר .ד'לאכלה' אכילה היא,
אבל לא הנאה ,אפילו לרבי אבהו …אם כן אפשר שיקנה להנות ממנו ,כגון להדלקת הנר ,או להאכיל
לבהמה.
מאיזה פסוק למד ערוך לנר שאין איסור הנאה אפילו לפי רבינו תם?
הרב מאיר שמחה הכהן מדוינסק -משך חכמה ויקרא -פרק כה פסוק ו
.23
רש"י :והיתה שבת הארץ לכם לאכלה (פסוק ו) -מן השבות אתה אוכל ,ואי אתה אוכל מן השמור וכו'.
משך חכמה :ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול (פסוק ז) -אף השמור.
מאילו מילים בפסוק למד משך חכמה שהפירות השמורים אינם אסורים בהנאה?
האם לאור דברי הרא"ם (מקור ,21בהסבר השני) גם שדה שנעבדה באיסור מותרת בהנאה?
עיון נוסף :עיינו בשו"ת שבט הלוי חלק ז סימן קעט .כיצד הוא דוחה את דברי משך חכמה?
**הרב חיים קנייבסקי -דרך אמונה שמיטה ויובל -פרק ח הלכה יב**
.24
ולכאורה יש נפקא מינה ,דלר"ת דיליף מקרא דמן המופקר אתה בוצר ואי אתה בוצר מן המשומר משמע
דלאו דווקא אכילה אסורה ,דהוא הדין כל ההנאות וההשתמשות (וכן כתב מרן {החזון איש} בסדר
השביעית אות א' שאסור גם לתתה לבהמתו) ,דהא התורה אסרה לבצור ולא הזכיר אכילה רק אסור לבצור
להשתמש בה ,אבל לפי הדרשא של התוספות רי"ד אי אתה אוכל מן השמור לא הוזכר אלא אכילה ,אבל
שאר הנאות מותרות.
7
שיעור מספר -7פירות שנשמרו בשביעית
**הרב שלמה זלמן אויערבך -שו"ת מנחת שלמה -חלק א סימן נא **
.25
ואף אם איסור משומר אינו נלמד מקרא ד'והיתה שבת הארץ לכם לאכלה' …אלא נלמד מקרא ד'לא
תקצור' ו'לא תבצור' ,מכל מקום כמו דלענין מופקר לא בא הכתוב אלא לאסור קצירה כדרך הקוצרין ,כך
גם במשומר אסרה תורה לקצור אפילו על ידי שינוי כדי לאכול ,אבל אם רוצה להנות מהם בעודם מחוברים
או אחר כך מהיכא תיתי נימא דאסירי בהנאה ,ואדרבא צריך עיון קצת :הרי אפשר דלא אסרה תורה אלא
לקצור ,אבל מנין דאסור גם באכילה? רק צריכים לומר :דמסתבר שלא אסר הכתוב לקצור כי אם מפני
שאין בהם היתר אכילה .אבל ,מהיכא תיתי נחדש גם איסור הנאה?! ואפשר ,דכל שאין אני קורא בו
'לאכלה' ,לא שרי רחמנא לקצור ,אבל לא דחשיב ממש כאיסורי הנאה.
8
שיעור מספר -7פירות שנשמרו בשביעית
יחידה ה :הלכה למעשה בימינו
מהר"ם בן חביב -כפות תמרים -מסכת סוכה דף לט עמוד ב ד"ה כתבו התוספות
.62
ולשטת רבותיו של רש"י והרז"ה ור"ת דסבירא להו דפירות מן המשומר אסורין אפילו דגוי ,אם כן אין
תקנה לבני ארץ ישראל לאכול פירות בשביעית ,דכל הפירות הם משמור דגוי .וכיון דראינו דפשט המנהג
לאוכלם ,משמע דסוגיא דעלמא {פסיקת ההלכה המקובלת} הוי דפירות שמורין מותרין ,כשיטת שאר
הפוסקים .מיהו יש לומר דלא פשט המנהג אלא בשמור דגוי ,אבל שמור דישראל אפשר דיש לחוש דהפירות
נאסרו ,וצ"ע לדינא.
עיון נוסף :האם ספיקו של מהר"ם חביב תלוי בשני תירוצי הרב יוסף קארו שהובאו בשיעור
הקודם (שיעור מספר – 6חובת הפקרת פירות שביעית ,מקור ?)41
הרב יחיאל מיכל עפשטיין -ערוך השולחן העתיד שמיטה -פרק כא הלכות ה -ח
.27
ולמדנו מזה דפירות שביעית אסורים להיות משומרים תחת יד הבעלים אלא יהיו במקום פתוח כהפקר ,ומי
שירצה יטול…
ונמצא לפי מה שביארנו שלוש דיעות יש בזה :דלרש"י והרמב"ם והרמב"ן מותרים לאכול הפירות
המשומרים בשביעית; ולדעת התוס' והמאור אסורים באכילה לגמרי; ולדעת הראב"ד כשהם ביד ישראל
אסורים ,וכשהם ביד עכו"ם מותרים .ואמנם לתולשן בידים פשיטא שאסור .ולכן מי שרוצה לסמוך על דעה
ראשונה אין מוחין בידו.
פשיטא שאסור -לפי
שיטת ערוך השולחן
(מקור ,)8בזמן שהפירות
שמורים ,גם לרש"י
ורמב"ן אסור לקטוף
אותם ,עד שיופקרו.
שכשלא
גם
אמנם
חזון איש סימן כו -סדר השביעית אות א
הופקרו ,אם נקטפו לא .28
נאסרו באכילה.
עבר הבעלים ולא הפקיר כרמו ,והחזיק בו כשאר השנים ,נאסרו הפירות לכל אדם ואסור לאוכלן ,ואסור
ליתנן לבהמתו.
חזון איש שביעית -סימן י אות ו
.29
ואתרוגין של שביעית ,אף על גב שמטייבין אותן בשביעית באיסור ומשמרין אותן ,אין הפירות נאסרין,
ויוצאין בהן בחג.
האם קיימת סתירה בדברי החזון איש?
הרב ולדנברג -שו"ת ציץ אליעזר -חלק ו סימן לט אות ג
.31
ולא נדע איפוא לכאורה איזוהו משנתו האחרונה …ניתן לחשוב ולבאר שזה שכתב בסדר השביעית הוא מה
שסבר לראשונה ,ודבר הקולא הוא זה שסבר לאחרונה ,והורה כן בזקנותו מעיקרא דדינא …כי בקיצור
הדינים וההלכות שלהורות נתן עבור ההמון סבר בדעתו שיש להשאיר הדבר כפי שיצא מעטו בראשונה
משום למיגדר מילתא שיזהרו ביותר במצות ההפקר ,דסוף סוף הרי ישנה גם שיטה האוסרת…
בכדי להבהיר הדבר ביותר התקשרתי על כך עם הרב קלמן כהנא שליט"א ,באשר כידוע עמד הלה בקשרים
תמידיים עם החזון איש ז"ל וממנו היה מקבל כל ההוראות לקיבוצי פא"י ,ובאשר עוד בחיים חיותו של
החזון איש הדפיס בשנת תש"ד בפשיטות בשמו בהלכות שמיטת קרקעות …להקל כנ"ל בנעבד ונשמר
דהפירות אינם נאסרים.
שאלתיו אם בשעה שכתב את דבריו ידע מדברי החזון איש שבסדר השביעית שאוסר ,וכן אם שמע מהחזון
איש שחזר בו ממה שכתב בסדר השביעית.
והשיב לי כי ידע גם ידע ממה שכתב בסדר השביעית ,ואם אמנם לא שמע מפיו בפירוש שחזר בו ,אבל לפי כל
ההוראות שקיבל ממנו בהנהגת שיווק פירות השביעית וקנייתם הרי היו כל ההוראות לפי דבר הקולא
שכתב וחזר עליה על כך כמה פעמים בספרו ,והוסיף להסביר לי כי את סדר השביעית כתב עוד בשנת תרצ"ז
9
שיעור מספר -7פירות שנשמרו בשביעית
והיה זה מעין קיצורי ופסקי הלכות בעד ההמון ,ואז עוד לא היה כל כך פרוץ שיווק פירות משומרים ,וברור
לו שכתב זה משום קנסא של המשמר.
כל זה מחזק השערתי דלעיל דעל כל פנים בזקנותו סבר החזון איש ז"ל להורות כדבר הקולא שחוזר עליה
כמה פעמים בספרו ,דפירות האילן גם אי נעבדו בשביעית או נשמרו אין הפירות נאסרין באכילה ,וזו היא
הוראתו האחרונה.
כיצד מוסברת הסתירה בין פסקי החזון איש ,לפי הדברים שמסר הרב ולדנברג בשם הרב קלמן
כהנא?
הרב ולדנברג -שו"ת ציץ אליעזר -חלק ו סימן לט אות ב
.31
עלינו לדעת דרוב רובם של רבותינו הראשונים ז"ל סבירא להו דפירות משומרים מותרים באכילה…
אפילו לשיטת רבינו תם ודעימיה {והסוברים כמותו} האוסרים משומר ,מצינו להערוך לנר (מקור )22
שמבאר כוונת דבריו {של רבינו תם} דרק באכילה אסור אבל בהנאה מותר.
באכילה
ומותרים
לאחרים -היות שבדיעבד
סומכים על המתירים
פירות שנשמרו ,גם מי
שאינו סומך על היתר
המכירה לצורך עשיית
מלאכות בשדות ,יכול
לאכול מפירות של 'היתר
מכירה'.
הרב שלמה זלמן אויערבך -מעדני ארץ -ליקוטים -סימן ז
.32
נראה לענ"ד שגם המחמירים שאינם רוצים לסמוך כלל על 'היתר המכירה' ,מכל מקום לפי מה שנוהגים
כהכרעת האחרונים להקל בזמן הזה באיסור משומר ונעבד ,וגם החזון איש כתב כן (סימן י אות ו) דבדיעבד
אין הפירות נאסרין ,ומותרין באכילה לאחרים.
עיון נוסף :עיינו בשו"ת אגרות משה (אורח חיים א ,קפו) ובראיותיו שאין איסור בפירות
שמורים.
הרב יעקב אריאל -באהלה של תורה -חלק ג סימן מט
.33
מנהג העולם לא לחוש לשיטת רבותיו של רש"י {שאוסרים פירות שמורים} ,וקל וחומר שמור ונעבד בתחום
עולי מצרים מותר.
בעבר הירדן דהוי תרי
דרבנן -בעבר הירדן לא
חלה שמיטה מהתורה,
ובצירוף הדין ששמיטה
בזמן הזה נוהגת רק
מדרבנן ,יש כאן 'תרי
דרבנן' (עיינו בשיעורים
.)1-2
הרב יצחק יעקב וויס -מנחת יצחק -חלק ח סוף סימן צה
.34
ונודע שהחזון איש סמך על מקילין במשומר בשביעית ,אמנם אנחנו פה עיר הקודש תיבנה ותיכונן
{ירושלים} מחמירין מאד שכן פסקו הגאונים זלה"ה שלפנינו כנודע…
אבל בעבר הירדן דהוי תרי דרבנן ,היינו לכל הפחות שביעית בזמן הזה דרבנן ,ועבר הירדן דרבנן כנ"ל ,והוי
שעת הדחק כמבואר בפתח דברינו ,יש לסמוך על המתירים…
10
שיעור מספר -7פירות שנשמרו בשביעית
יחידה ו :גבולות האיסור
א .גדל בהיתר
חזון איש שביעית סימן י אות ה
.35
דעת רבינו תם בתוספות סוכה (לט ע"ב) דמי ששימר שדהו נאסרו הפירות ,ואפשר דמה שגדל בעת השמור
אסור ומה שגדל בעת שהפקיר לא נאסר ,אלא מחמת התוספת האסור המעורב בו ,ואם הפקיר אחר כך ורבו
הגידולין של היתר אפשר שחוזר להיתרו כדין רבו גידולין של מוצאי שביעית (נדרים נח ע"ב).
מתי ,לדעת החזון איש ,גם לפי רבינו תם פירות שביעית שנשמרו יהיו מותרים?
הרב שמואל וואזנר -שו"ת שבט הלוי -חלק ז סימן קעט אות ו
.36
והנה אי לאו דמרן הגאון {החזון איש} נסתפק בזה יראה פשוט דגם כהאי גוונא דהיה הפקר בתחלה ואחר
כך שמרו נאסר גם עיקר הפרי ,ולא משום תערובת השמור ,דיסוד ההלכה של משומר הוא דמה שצריך
להפקיר ולא הפקירו ושמרו לא התירה תורה בשביעית ,ואם כן שעכשיו שמר מה שצריך להיות מופקר ,זה
יסוד איסורו ולא רק התערובת הבא אחר כך.
מהי טענת ה'שבט הלוי' כנגד החזון איש?
אוכלין …על השמור -
המשנה דנה בדין 'ביעור
שביעית' :התורה מתירה
אכילת פירות שביעית,
רק כל זמן שגם החיות
יכולות להנות מהפירות
המופקרים .לכן משעה
שכבר אין פירות מסוג
מסוים בשדות ,בני האדם
צריכים להוציא את
פירות השביעית ה