** המקורות המסומנים בכוכביות מומלצים למתקדמים
יחידה א 7מקורות וטעמי דיני הפסד
מקור הדין והטעם
משיוציא -כשיתחילו
להוציא פירות.
משישלשלו -יגדלו
ויעשו כשלשלת .גם את
הגפנים והזיתים מותר
לקצוץ עד שלב מאוחר
יותר מבשאר האילנות.
עונת המעשרות -שלב
שבו הפירות מתחייבים
במעשרות ,ובו הם נעשים
ראויים לאכילה .לכן כבר
מותר לקצוץ ,כי אינו
גורם הפסד לפירות.
.1משנה מסכת שביעית פרק ד משנה י
מאימתי אין קוצצין האילן בשביעית? בית שמאי אומרים :כל האילן משיוציא.
בית הלל אומרים :החרובין משישלשלו ,והגפנים משיגרעו ,והזיתים משינצו,
ושאר כל אילן משיוציא .וכל האילן כיון שבא לעונת המעשרות מותר לקוצצו.
.2תלמוד בבלי מסכת פסחים דף נב עמוד ב -דף נג עמוד א
רבי אילעאי קץ כפנייתא דשביעית .היכי עביד הכי? לאכלה אמר רחמנא ,ולא להפסד? וכי תימא :הני מילי -
היכא דנחית לפירא ,אבל היכא דלא נחית לפירא -לא …והא תנן (שביעית ד ,י) :מאימתי אין קוצצין את
האילנות בשביעית …אלא רבי אילעאי בדניסחני קץ.
לפי הגמרא ,מהי סיבת האיסור לקצוץ אילנות קודם שהפירות שבהם סיימו להתבשל?
כפנייתא -תמרים .3רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק ה הלכה יח
קטנים.
דנחית לפירא -אילן ואין קוצצין את הכפניות בשביעית מפני שהוא הפסד פרי.
שפירותיו סיימו לגדול.
ניסחני -סוג תמרים
שלא מתבשלים בעודם
על העץ ,אלא רק אחרי
שנקטפו.
.4פירוש המשנה לרמב"ם מסכת שביעית פרק ד משנה י
אסור לקצוץ האילנות בשנה שביעית אם התחילו להוציא פירותיהן ,מפני שהוא גוזל בני אדם ,לפי שה' נתן
פירותיהם לכל אדם.
האם הסבר האיסור בהלכות שמיטה תואם להסבר בפירוש המשנה?
.5תוספות יום טוב מסכת שביעית -פרק ד משנה י
נראה בעיני שהרמב"ם בפירושו לא נתכוין אלא לתת טעם על דרשה ד'לאכלה ולא להפסד' ,ואמר שהוא
מפני גזל הרבים …ומכל מקום לכאורה אין צריך לטעמו ,אלא כך היתה מצות השביעית ,שלא להפסיד
פירותיה ,אבל יהיו הפירות חשובים ,ולא נפסדים.
האם טעמו של הרמב"ם לאיסור קציצת האילנות ,הוא טעם רק לקציצת אילנות ,או לכל
איסור ההפסד?
.6הרב זלמן נחמיה גולדברג -מוריה קעד -עמוד קסו
נראה שהרמב"ם מפרש שזה שאסור להפסיד פירות שביעית ,משום שנאמר' :לאכלה' ,לא באה התורה
לאסור פירות שביעית ,אלא מאחר שהתורה הפקירה פירות שביעית ,ואמרה' :והיה לכם לאכלה' -לכל
ישראל ,לא הפקירה תורה לכל אחד אלא שיקח לאכול ,אבל אין רשות לקחת שלא לשם אכילה ,כגון
להפסיד או לסחורה ,שכל שלוקח לא לאכילה הרי הוא גוזל את הרבים.
יכתב סורחני -משה
ביקש שיכתב בתורה על
מה הוא נענש.
פגי שביעית -פירות
שביעית שאינם בשלים
כל צרכם (רש"י).
חומרת האיסור להפסיד פירות שביעית
.7תלמוד בבלי מסכת יומא דף פו עמוד ב
שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל ,משה ודוד .משה אמר :יכתב סורחני ,שנאמר יען לא האמנתם בי
להקדישני .דוד אמר :אל יכתב סורחני ,שנאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה.
משל דמשה ודוד למה הדבר דומה? לשתי נשים שלקו בבית דין ,אחת קלקלה ואחת אכלה פגי שביעית,
אמרה להן אותה שאכלה פגי שביעית :בבקשה מכם ,הודיעו על מה היא לוקה ,שלא יאמרו על מה שזו לוקה
זו לוקה .הביאו פגי שביעית ותלו בצוארה ,והיו מכריזין לפניה ואומרין :על עסקי שביעית היא לוקה.
מדוע האשה שאכלה פגי שביעית לקתה? עיינו גם בפירוש רש"י על הגמרא.
שיעור מס – 11הפסד פירות שביעית
.8שו"ת הריב"ש (רבי יצחק בר ששת) -סימן פז
והפגין אסורין עד שיגיעו לעונת המעשרות ,מדכתיב בקרא' :תאכלו את תבואתה' ,עד שתהא תבואה,
כדאיתא בתורת כהנים .וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל (שמיטה ה ,טו) .ומכל מקום אין בו מלקות מדאורייתא,
דהא לית בהו לאו מיוחד; ולוקה שאמרו ,רוצה לומר מכות מרדות דרבנן.
לדעת ריב"ש ,מהו המקור בפסוק לאיסור לקטוף פירות שעדיין לא בשלו?
ראיה – …בעל זהר
הרקיע (הרב שמעון בן
צמח -רשב"ץ) הוכיח
שישנה מצווה מן התורה
לאכול מפירות שביעית,
כי אלמלא היתה מצווה
כזו ,לא היה מוטל עונש
מלקות על אשה שאכלה
פגי שביעית.
.9הרב יצחק ליאון אבן צור -מגילת אסתר שכחת העשין עשה ג
ראיה שהביא בעל זוהר הרקיע (מצות עשה סו) להוכיח כי {אכילת פירות שביעית} הוא מצוה ממה שאמרו
בפרק בתרא דיומא (דף פו ע"ב) משל לשתי נשים שלוקות בבית דין ,אחת קלקלה ואחת אכלה פגי שביעית
והיתה לוקה שלא אכלה אותם כדרך אכילה …קשיא לי זה המאמר שאמר דלוקה על שאכלה פגי שביעית
דהיכן מצאנו מלקות בעובר על איסור עשה?
ולפי דעתי שלכן כתב שם רש"י והתרו בה למלקות ,שאם לא התרו בה למלקות ,לא היתה לוקה.
.11הרב פערלא -ביאור על ספר המצוות לרס"ג -עשין עשה סא
היה נראה לי לומר בזה לדעת רבינו הגאון ז"ל {הרמב"ם} דהא דממעטינן מלאכלה ולא לסחורה וכיוצא
בזה אינו לאו הבא מכלל עשה ,או עשה בפני עצמו ,אלא קאי אלאו דלא תקצור ולא תבצור .לומר :דלא
אמרתי לך לא תקצור ולא תבצור אלא לסחורה ולשאר דברים ,אבל לאכלה מותר …דלאכלה הוא דשרי
רחמנא לקצור ולבצור מן המופקר ולא לשאר דברים .וכל שעשה בהן דבר שאינו בכלל אכילה עבר למפרע
בלאו דלא תקצור…
ומעתה לפי זה ניחא שפיר ברייתא דיומא שם ,דשפיר איכא מלקות על אכילת פגי שביעית ,משום לאו דלא
תבצור .כיון דבפגין שאינן ראויין לא קרינן בהו 'לאכלה' .ואף על גב דודאי כל היכא דאיהו גופיה לא קצר
ולא בצר ליכא מלקות על האכילה ,מכל מקום איסורא דאורייתא עביד בהכי ,כיון דעל ידי כך גורם שתהיה
למפרע הקצירה או הבצירה באיסור לאו.
מהי רמת חומרת איסור הפסד לדעת הרב פערלא? מהו המקור בפסוק לאיסור זה?
2
שיעור מס – 11הפסד פירות שביעית
יחידה ב 7גדרי איסור הפסד פירות שלא הבשילו
בנדון דידן – מהרי"ט דן
באופן שרוצים להאכיל
פירות של עץ תות לתולעי
משי ,אף שעל ידי כך
ייפסדו הפירות עצמם.
.11רבי יוסף מיטראני -שו"ת מהרי"ט חלק א סימן פג
כל שאינו עכשיו ראוי לאכילה לא קרינן ביה' :לאכלה -ולא להפסד' ,דקרא לא מיירי אלא כשהוא ראוי
לאכילה .והא דאין אוכלין פגין קודם שביחלו דרשינן בספרי' :תאכלו את תבואתה -אינה נאכלת עד
שתעשה תבואה' ,אבל לצורך אחר כל שעדיין אינם ראוים לאכילה מותר…
ודוקא ליהנות בהם בדברים שדרכו ליהנות מותר ,דדרשינן בפרק מקום שנהגו (מקור ' )2והיתה שבת הארץ
לכם -לכל צרכיכם' ,ולאו הפסד היא ,הואיל ועכשיו אינו ראוי אלא לנו ,כשהוא ראוי לאכילה אין עושין
ממנו שאר צרכים ,דאז הוי הפסד .אבל כשאינו ראוי לאכילה לא הוי הפסד ,הילכך לקוץ את האילן שאין
דרך הנאתן בכך ולא מתהני כלל ממה שמוציא האילן בשביעית ,ולא מתכוין אלא לעצים ,בהא ודאי דאסור
כל היכא דחניט הפרי.
והשתא בנידון דידן הואיל ועדיין לא נראו הפירות לאכילה ,מותר לעשות מהם דברים שהם ראויים להם
כגון לאכילת תולעים אלו ,ולא קרינן' :לאכילה -ולא להפסד' ,הואיל ועדיין אינם ראויים לאכילה.
לדעת מהרי"ט ,מדוע אסור לקצוץ פירות בשביעית קודם סיום בישולם? מתי אין לאסור
מצד הפסד?
עיון נוסף 7עיינו בריב"ש שבמקור 8והשוו בינו לבין המהרי"ט לגבי מקור האיסור לאכול
פירות שטרם התבשלו.
נשמע מזה -המקרה
היחיד שבו היה מותר לר'
אילעאי לקצוץ עץ נושא
באופן
הוא
פירות
שהפירות אינם יכולים
להתבשל .ניתן ללמוד
מכך שחל איסור לקצוץ
גם פירות שעתידים
להתבשל.
.12הרב משה קליערס -תורת הארץ סימן ח
נראה דדוקא המפסיד הפירות לגמרי כגון ששורפן וכדומה אסור מהתורה ,אבל היכא דאינו מפסידם לגמרי
רק שיותר טוב לאוכלן כן והוא אוכלו באופן אחר וכדומה ,נראה דאינו אסור אלא מדרבנן כיון דאינו
מפסידם לגמרי ,ועל כל פנים הוא אוכל זה ,יש לומר דהוי לאכלה ,ורק רבנן גזרו גזירה שלא יבואו להפסיד
פירות שביעית.
והיכא דאינם ראויין לאכילה באופן זה הוי כמפסידן לגמרי ,ואף דיאכלם כך ,אסור זה מהתורה .ולפי זה
לאו כל הדברים שוים בזה.
לדעת ה'תורת הארץ' ,מתי עוברים באיסור הפסד מהתורה ,ומתי באיסור דרבנן? האם כשקוצץ
אילן שהתחילו לגדול בו פירות עובר על איסור תורה או על איסור דרבנן?
.13חזון איש שביעית -סימן יט אות כז -עמוד 653
נראה דהיינו דאסור ללקטו מן האילן ,אבל אם נשר או שכבר תלשו מותר לאכלו ,אף שאין דרכו בכך מכל
מקום אין זה הפסד ,דכי אסרת ליה כל שכן דאזיל להפסד .שאכלה פגי שביעית -לפי מה שכתבתי שאין
איסור באכילת פגין לאחר שתלשן צריך לומר דהכא דתלשה ואכלה קאמר ,והעבירה היא התלישה.
האם מדאורייתא אסור לאכול פגי שביעית לדעת החזון איש?
הרב יוסף צבי רימון – מתוך לוח השנה של מרכז הלכה והוראה
אין לך תחושת בעלות גדולה יותר מאשר היכולת להרוס! לכן בשנת השמיטה
אסור לאדם להרוס את הפירות כי אין הוא בעלים על הפירות .מכאן נלמד :אדם
איננו יכול להרוס את העולם כי העולם איננו שלו .השמיטה תלמד אותנו לשמור
על העולם ,לשמור על הקיים ,לא לזרוק ולא לבזבז .להעריך את כל הדברים
הטובים שיש לנו ולדעת לשמור על העולם הנפלא שנתן לנו אלוקים.
3
שיעור מס – 11הפסד פירות שביעית
לקרטם -לקטוף.
(בחלק
קינסתא
מהגרסאות 7קניבתא) -
חלקי הירק שאינם
נאכלים.
מסקין לה לאיגרא -
מעלים אותה לגג ,והיא
מתייבשת מעצמה.
ואי אפשר להאכילה
לבהמה -אסור להאכיל
לבהמה מאכל הקדוש
בקדושת שביעית .על מנת
להאכיל לבהמה ,היו
מייבשים את הצמחים
ופוסלים
הקדושים,
אותם מאכילת אדם.
ולא נמצא מאבד- …
הירושלמי מציין שבגלל
איסור ספיחין עוקרים
את צמח הקינריס הצומח
הירושלמי
בשמיטה.
מקשה שדבר זה אסור
משום הפסד פירות
שביעית.
וכתב הטעם -הרמב"ם
בהלכות הסביר שהמשנה
עוסקת בדיני ספיחין,
ואין הוכחה מדבריו
שאסור להפסיד בגרמא.
שאוחז את האתרוג- …
הגמרא בסוכה (לה ,ב)
אסרה ליטול אתרוג של
תרומה ,מפני הפסד
התרומה ,למרות זאת אין
היא אוסרת ליטול לולב
של שביעית מאותו
הטעם.
ישרש את הקורנס -
יעקור את צמח הקורנס
(קינריס).
יחידה ג 7הפסד בגרמא
את עלי תות העץ מאכילים לתולעי משי ,אך האכלה זו פוגעת בפירות היוצאים מן העץ ,ונגרם להם נזק,
על כן נשאל המהרי"ט האם האכלת עלים אלו לתולעים מותרת.
.14שו"ת מהרי"ט חלק א סימן פג
אף אחר יציאת הפרי מותר לקרטם בעלין ,ואף על פי שעל ידי כן הפירות מתיבשות ונושרות …אין בזה
משום לאכלה ולא להפסד הואיל וגרמא הוא ואינם מפסידן ביד.
כדמוכח בירושלמי (ז ,א) 'הדין קינסתא דירקא מסקין לה לאיגרא ,והיא יבשה מגרמה' .כלומר שמאכל
אדם הוא ואי איפשר להאכילה לבהמה אבל לאחר שיבשה ולא חזיא לאדם שרי .ותו איתא בפרק תשיעי
(הלכה א)' :הפיגם והירבוזין וכו' ,ולא נמצא מאבד אוכלי בהמה?' ומשני' :מאליהן הן אבודין'.
ואותה ששנינו( :משנה שביעית ב ,י) 'הדילועין שקיימן לזרע והוקשו לפני ראש השנה ונפסלו מאוכל אדם,
מותר לקיימן בשביעית ואם לאו אסור לקיימן בשביעית' ,שפירש הרמב"ם ז"ל דהואיל והם מאכל אדם
אסור להפסידו להשהותם לזריעה דלאכלה אמר רחמנא .ליתא מתוך הירושלמי שהבאתי ,וכבר חזר בו
בחבורו {הרמב"ם בהלכות שמיטה} ,וכתב הטעם דאסור לקיימן משום ספיחים ,וכן עיקר.
.15רבי יעקב וילובסקי בית רידב"ז פרק ה סעיף א
והנה בשתי הראיות הראשונות יש לדחות ,אבל הראיה במה שהרמב"ם חזר בו בחיבורו היא ראיה אלימתא,
וכן עיקר .אם כן לפי זה …מה שאוחז את האתרוג כדרכו לנטילת לולב ,שפיר דמי ובלבד שלא ישפשף אותו
בידים ,אלא נוטל כדרכו ,ועל כרחך בשביעית מותר גרמא ,אבל ב{אתרוג של} תרומה אסור בנטילה כדרכו,
משום דאפילו גרמא אסור משום דמשמרת תרומותי כתיב.
עיון נוסף 7עיינו בספר תורה תמימה לפרשת בהר (ויקרא פרק כה הערה כא) .כיצד הוא מבאר את
ההיתר ליטול אתרוג של שמיטה בסוכות?
.16הרב דוד רפפורט -מקדש דוד שביעית סימן מב
המהרי"ט ז"ל בתשובה כתב דלגרום הפסד לפירות שביעית מותר ,והביא לזה מהירושלמי …מיהו יש לחלק:
דלעולם אסור לגרום הפסד לפירות שביעית ,וצריך אף להציל אותם מן ההפסד ,אך זה רק מהפסד שהוא על
ידי סיבה ,ושאני ההיא דאם לא ישרש את הקורנס ,מאליהן הן אבודין שכך טבען ,ובזה אינו מחויב לעשות
טצדקא שלא יפסד .דאף בתרומה שמחויב להציל מן ההפסד ,גם כן לא מצינו שצריך לחולטה בחומץ או
שיכבש לה בירקא שלא תפסד ,דכל שנפסדת מעצמה מחמת טבעה לא איכפת לן.
והנה אדרבה יש להביא ראיה מדאמרינן בתוספתא (שביעית ה ,יג) והביאה הרמב"ם ז"ל (שמיטה ה ,ה):
'פירות המיוחדים לאדם ,אין מאכילין אותן לבהמה ,הלכה הבהמה מאליה תחת התאנה ואכלה אין
מחייבין אותו להחזירה שנאמר לבהמתך ולחיה ,'…ומכלל דבלא קרא דלבהמתך ולחיה כו' היה צריך
להחזירה משום הפסד ,אלמא דצריך גם כן למנוע שלא יבוא לידי הפסד.
.17הרב צבי פסח פרנק -שו"ת הר צבי אורח חיים ב סימן קיא
והנה הוכחת מהרי"ט מהירושלמי לכאורה תמוהה ,דהא יש לומר שאני ההיא דירושלמי שאינו אלא בגדר
שב ואל תעשה ,דהא גם בלי שום פעולה להתייבש עומדת ,מה שאין כן בנדון המהרי"ט שהוא עושה מעשה
בגוף האילן שהוא תולש העלין ומפסיק לחיותן של הפירות ,מנין לו להתיר גם בכהאי גוונא?
אלא על כרחך צריך לומר דיסודו של מהרי"ט הוא זה שכתב מקודם דמה שמאכילין לתולעים כמאכל בהמה
דמי ,ואם כן נמצא שבעצם תלישת העלין אין לדון בזה שהיא פעולה של השחתה והפסד ,שהרי הוא תולש
ומאכיל כדינם של פירות שביעית ,אלא דמכל מקום היה מקום לחשוש הא סוף סוף מניח פירות התותים
להיות כלים ונפסדים? על זה אומר דמכיון דהקלקול נחשב כמאן דלא עביד בידים ,הרי שוב מוכח
מהירושלמי דגרמא כי האי מותר.
ולכאורה מוכרח לומר בשיטת מהרי"ט דלאו כללא כייל לכל מיני גרמות ,שהרי באמת תנן דשאר כל אילן
משיוצא אסור לקוצצו משום הפסד הפירות אף שלא נגמרו לאכילה וכדמבואר בשביעית (פ"ד מ"י) ,ומעתה
אין הכרח מדברי מהרי"ט להתיר בזה שעושה פעולה המפסדת להאוכל ,ואף אם יחשב גרמא מכל מקום
אפשר דאיסורא קא עביד.
4
שיעור מס – 11הפסד פירות שביעית
.18הרב חיים קנייבסקי -דרך אמונה -הלכות שמיטה ויובל פרק ה -ציון ההלכה כט
וראיתי תשובה ממורי חמי {הרב יוסף שלום אלישיב} וזה לשונו' :לאכלה -ולא להפסד' אמר רחמנא ,ואין
עליו חיוב שמירה לשומרם מהפסד .ולכן אינו מחויב להכניס את המרק שנתבשלו בהן ירקות שיש בהן
קדושת שביעית בפריזידר (מקרר).
האם ישנה מחלוקת בין ה'דרך אמונה' ל'מקדש דוד'?
לא חזיא בפניו- …
הגמרא בחולין מציינת
שמאכל שלם שאדם
הקיא נחשב ראוי למאכל,
כי אינו מאוס בעיני מי
שלא יודע מה קרה
למאכל .בדומה לכך,
כותב הרב קוק ,שאם
הקליפה
את
נוציא
מהאשפה וננקה אותה,
היא תחשב ראויה לאדם
שלא ראה היכן היא
היתה.
השלכת פירות הראויים למאכל לאשפה
.19הרב אברהם יצחק הכהן קוק -שו"ת משפט כהן (ענייני ארץ ישראל) סימן פה
ובענין השלכת הקליפין {לאשפה} ,אם הם ראויים לנקותם ולאוכלם {אחרי שזרקום} ולא נמאסו כל כך,
יש לומר שאין בו משום הפסד.
אלא דיש לומר :שאם הוא בענין שמי שכבר ראה אותם מאוסין לא יאכלם מחמת מיאוס ,כבר נקרא הפסד.
כהא ד' :נהי דלא חזיא בפניו ,שלא בפניו מחזי חזיא' (חולין עא ,א) ,ומכל מקום מקרי זה הפסד ,שהרי בפניו
לא חזיא ,כדהתוספות כתובות (ל ,ב ד"ה לא) …לכתחילה יותר טוב לרקחן {לריבה} ,שזהו דרכן ברוב ,ואם
אינו רוצה לרקחן ,מניחם במקום שאינם נמאסין ,ואינם באין לידי תקלה שיקחום לסחורה או לרפואה,
ויהיו שם עד שירקבו.
לפי הרב קוק ,מדוע אין להשליך קליפות לאשפה? האם יהיה מותר להשליך קליפות שאינן
ראויות למאכל?
עיון נוסף 7האם דברי הרב קוק תלויים במחלוקת לעניין 'למעט מאוכליו' שהוזכרה בשיעור
הקודם במקורות ?14-13
.21הרב שלמה זלמן אויערבך -הר המור עמוד צו
מה שמחמירים לא לשים את הקליפות תוך פח האשפה ,הוא רק מפני שמקדימים אחר כך לשורפם
ולהפסידם ,בשעה שהם עדיין ראויין לבהמה ,ומה גם בזמננו שיהודים שורפים את הזבל.
.21הרב אשר וויס -מנחת אשר שביעית (תשע"ה) -עמוד קצ -קצא
הוצאת פירות לאשפה אינו הפסד בידים ,דאינו מפסיד את הפירות בעצם ,ואין בזה אלא גרם הפסד …ועיין
במהרי"ט שם שהעלאת פירות לראש הגג ליבשן נחשב גרם הפסד והוא הדין לדעתי בהנחת פירות באשפה.
ואף דהחזון איש (יד ,י) נקט דהעלאת פירות לגג הוי הפסד בידים ,נראה דבנידון דידן יודה אף החזון איש
דלא הוי מזיק בידיים דמבחינת הפירות אין נפקא מינה אם מונחים הם במרפסת ביתו או במקום האיסוף
עד אשר יבואו לאסוף אותם לאשפה ,מה שאין כן כשמעלן בראש גגו במקום שהשמש מכה ומייבשת.
לפי הרב וייס ,מהו ההבדל בין הנחת פירות בראש הגג לבין השלכתם לאשפה? האם לדעתכם
החזון איש יתיר להניח פירות על הגג במשך הלילה?
עיון נוסף 7עיינו בהמשך דברי הרב וויס .מדוע מי שמניח את הפירות בנקודת האיסוף אינו עובר
על 'לפני עוור'?
.22הרב יהודה עמיחי -התורה והארץ חלק ו עמוד 636
בזריקת השאריות לאשפה שהיא בחלקה כבר רקובה ,וגורמת להרקבת הירקות האחרים ,אין זה גרמא
מותרת אלא מעשה המזיק בפועל ,והדבר אסור .על כן נראה שיש לעטוף את קניבת הירק ואת שאריות
האוכל בנייר ,ובזה לכולי עלמא …אין בכך הפסד פירות שביעית והדבר מותר.
.23משפטי ארץ (תשע"ב) פרק כא הערה 62
הגרי"ש אלישיב הורה …בדבר שעומד להפסד אין איסור לגרום להפסדו ,משום שגרם הפסד אינו אסור מצד
עצם המעשה ,כמו הפסד בידים ,אלא מצד הפסד התכלית שלמענו עומד.
האם קליפות תפוזים ,שניתן להכין מהן ריבה ,או קליפות של ירקות הראויות למאכל בהמה,
מוגדרים כ'דבר שעומד להפסד'?
מהי לדעתכם הסברה לחלק בין הפסד בידים לבין גרם הפסד של דבר 'שעומד להפסד'? עיינו גם
בספר השמיטה של הרב יוסף צבי רימון עמוד 601הערה .22
5
שיעור מס – 11הפסד פירות שביעית
הרב יצחק אייזיק הלוי
הרצוג – (תרמ"ח –
תשי"ט) נולד בלומז'ה,
עם
היגר
פולין,
משפחתו לאנגליה בגיל
.9היה תלמיד חכם
מובהק ,שרכש גם
השכלה כללית רחבה,
וזכה בתואר דוקטור
מאוניברסיטת לונדון
(את עבודת המאסטר
הגיש בגיל 42בנושא
זיהוי התכלת) .לאחר
ברבנות
ששימש
באירלנד ,נקרא בשנת
תרצ"ו לאחר פטירת
הרב קוק לכהן כרבה
הראשי האשכנזי השני
של ארץ ישראל .היה
פעיל במבצעי ההצלה
בתקופת
באירופה
ולאחריה.
השואה
ופסקיו
בתשובותיו
את
לבנות
ניסה
המדינה היהודית על פי
ההלכה ,והיה ממקימי
'ועד הישיבות' .הישוב
משואות יצחק שבגוש
עציון נקרא על שמו
עוד בחייו.
וודאי שיש ברירה -
אומרים שהוברר כעת
שהיה
מה
(למפרע)
בכוונת האדם קודם לכן.
יחידה ד 7הפסד פירות שביעית שלא יועדו לאכילה
הפסד בעץ שלא ניטע מתחילה לאכילה
במשנה (שביעית ח ,א) נכתב שחלה קדושת שביעית על צמחים המיועדים למאכל אדם ,ואסור להשתמש
בהם לרפואת אדם .קדושה חלה גם על צמחים שמיועדים למאכל בהמה ,ובהם מותר להשתמש גם
לרפואת אדם .צמחים שאינם מיוחדים דווקא למאכל אדם או למאכל בהמה -קדושתם תלויה במחשבת
האדם שליקט אותם ,אם התכוון לגדלם לשם אדם או לשם בהמה.
.24שו"ת מהרי"ט חלק א סימן פג
ונראה לי שיש להורות היתר בענין זה {להאכיל את עלי עץ התות לתולעים למרות שגורם בכך שהפירות
יתקלקלו} מטעם שהאילנות הללו משעת נטיעתן אינם מיוחדים למאכל ולא לעשות פירות ,אלא נוטעין
אותם מתחלה לצורך המשי .ולא קרינן ביה' :לאכלה -ולא להפסד' ,הואיל ומתחילתן אינן עומדים לאכילה,
ואדרבא הפסד הוא להם אם היו מניחים אותם לפירות ,לפי שהם משתכרין יותר ויותר בגידול המשי מן
הפירות ,ולמה שהן מיוחדים שרי לאסתפוקי בהו.
באיזה מקרה המהרי"ט מתיר לגרום הפסד לפירות? האם תוכלו לחשוב על הרחבות לדבריו?
.25הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג -פסקים וכתבים חלק ג סימן סז -עמוד רסא
כבר פסק מרן המהרי"ט ז"ל שכל שמיועד לכך אין זה בגדר מפסיד אוכלי אדם ומותר להאכיל לבעלי חיים,
כגון אילנות של מולברי { = mulberryתות עץ} לתולעת המשי ,יעויין שם.
ועתה הנה העשב הזה דרכו להזרע להאכיל לעופות ו{גם} לזרע ,היינו לזרוע הגרעינים …ונמצא שאותה
הכמות שאין צורך בה להאכיל לעופות ,הוי כנזרעה לכתחילה לשם זרע ,ובשביעית דרבנן ,ומכל שכן בדרבנן
בזה וכדלעיל וודאי שיש ברירה והוברר הדבר שמתחילה לשם כך נזרע ,ואין איסור מטעם מפסיד אוכלי
בהמה שאם רק בשביל העופות לבד לא היה כדאי לזרוע כמות גדולה כל כך ,ומותר.
איזה חידוש מוסיף הרב הרצוג על דברי המהרי"ט?
האם לפי הרב הרצוג מותר להפסיד את הזרעים רק בגרמא או גם בידים?
.26הרב שלמה זלמן אויערבך -שו"ת מנחת שלמה תניינא (ב -ג) סימן קיח
דבר זה פשוט הוא שדוקא בתותין הוא דקא שרי המהרי"ט ,משום דכך דרכן דקיימי לצורך המשי ,הא
בשאר אילני מאכל אף אם נטע מעיקרא על מנת להאכיל לבהמה ודאי שבטלה דעתו אצל כל אדם ואסור…
חל איסור דכמו שלענין זה דתניא שאין מאכילין פירות שביעית לגוי ,הלא פשוט הוא דאף אם נטע מעיקרא כדי
ואסור -
להאכיל לבהמה אוכל
הקדוש בקדושת שביעית
ומיועד לאכילת אדם.
להאכיל לגוי גם כן אסור משום דהוי ליה כמו סחורה ,דאטו נאמר שאם נטע מעיקרא לסחורה יהא מותר
בסחורה?! ועל כרחך משום דהוי ליה כמכוין לעשות איסור בפירות שביעית ,והכא נמי גם לענין האכלה
לבהמה כיון דאסיקנן דטעמא דאין מאכילין לבהמה הוא משום דאוכל הראוי לאדם אם אתה מאכילו
לבהמה היינו בזוי קודש אם כן מה מהני מה שנוטעין מעיקרא לכך…
ובעיקר דברי המהרי"ט היה נראה לומר שאינו מתיר מכח זה שנטעו מעיקרא אלא להאכיל לבהמה ,שאינו
מפקיע לגמרי קדושת שביעית כיון שנוהג על כל פנים קדושת שביעית גם באוכלי בהמה ,אבל להפקיע לגמרי
קדושת שביעית לא…
אכן אם נפרש בדעת המהרי"ט כמו שנראה מפשטות דבריו דמהני נמי מחשבה אף להפקיע לגמרי קדושת
שביעית ,היה נראה לענ"ד שבזמננו יש לדון שלא יהא נוהג שביעית בארבע מינים הניטלים בחג …והיה נראה
לי דהנה דבר זה פשוט הוא דאי הוה מצינן מין גידול שאין ראוי לשום דבר אלא למצוה ,ודאי שאינו חשוב
כלל אוכל ולא נוהג בו שביעית.
מהם שני הפירושים שה'מנחת שלמה' מציע לדברי המהרי"ט? האם הבנת הרב הרצוג
במהרי"ט היא כאחד הפירושים הללו?
6
שיעור מס – 11הפסד פירות שביעית
פירות הראוים לאכילת בהמות ,כשאינן מצויות באותו מקום
.27חזון איש שביעית סימן יד אות י
הקליפה שקילף …אם רוב בני אדם אין מיחדין אותן לבהמה פקעה קדושתה ,וכמו דאמר רוב עצים להסקה
אף שראוין לבישול ולהתחמם מהם ,וכמו שכתב תוספות (בבא קמא קא ,ב).
ומיהו יש לעיין אי תלוי במקום שהן נמצאין ,או אזלינן בתר רובא דעלמא ,או הדבר מסור לחכמים כפי
התשמיש הנאות להם ,ואפשר שהתשמיש הנאות הוא ליתנן לבהמה ועדיין קדשי …והרמב"ם (כלאים ה ,יח)
כתב' :שכמוהו מקיימין רוב העם באותו מקום' משמע שמשתנה לפי המקום והזמן.
.28הרב שמואל וואזנר -שו"ת שבט הלוי חלק ב סימן קצט -על דברי החזון איש
מנא לן להקל בדבר שראוי למאכל בהמה ובהמה אוכלת אותו ,דמצד זה ראוי שתחול קדושת שביעית ,אלא
שרוב בני אדם אין חוששין להשתמש בו לצורך בהמה וזורקין אותן? …אילו היה זה יסוד גמור שיש הפקעת
קדושת שביעית במה שזורקין אותן ,גם אם הוא ראוי לתשמיש ,לא נמנעו חז"ל ללמדנו כזאת ,ואדרבא
פשטות משנתינו (שביעית ז ,ג)' :קליפי רמון והנץ שלו קליפי אגוזים וכו' יש להם שביעית' וכו' -מוכח
דהלכה קבועה היא לדורות בשביל שראויין לצביעה.
.29הרב שלמה זלמן אויערבך -שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן נא
אף אם לא חישב לעצים -דברי ידידי הגאון הנ"ל {שבט הלוי במקור הקודם} אינם נראים לענ"ד .שהרי מסתבר דבשביעית צריכים
גם כשלא חשב שרוצה להתחשב לא רק עם בהמות שבבית ,אלא גם עם עוף השמים וחיות שבשדה ,וכיון שכן אמאי לא נוהג
את הצמח כעצי הסקה.
שביעית בכל מיני עלין וקליפין ,אפילו בהנך דלא חזו כלל לבהמה ורגילין תמיד לזורקן ,דהא מכל מקום
איכא ודאי חיות כאלה שהם כן אוכלין אותן? …ועל כרחך דכיון שרגילין לזורקן אין מתחשבין בכך ,ולא
קדשי אף אם לא חישב לעצים .גם נקטינן דבפרחי נוי לא נוהג שביעית ,ואף על פי שראויין ודאי לבהמות או
לחיות ועופות.
מהי ראייתו של ה'מנחת שלמה' כנגד ה'שבט הלוי'?
.31הרב אשר וויס -מנחת אשר שביעית עמוד קנט
פירות מתולעים ואין דרך בני אדם בזמננו לאכול פירות כאלה ,הוי ליה כאילו פירות אלו כלל אינם ראויים
למאכל ,ושוב אין איסור להפסידן.
7
שיעור מס – 11הפסד פירות שביעית
סובין של חדשות -לאחר
טחינת החיטים נוהגים
לנפות אותן ,כדי להפריד
את הסולת (הקמח הטוב)
(הפסולת).
מהסובין
סובין של חיטים חדשות
של תרומה אסור לזרים
מכיון שנשאר דבוק בו
קמח רב .אבל של חיטים
ישנות מותר לזרים ,אף
שנשאר בו מעט קמח
תרומה .על אף האמור
לעיל ,נוהג בתרומה כמו
בחולין ,ורשאי לזרוק
של
הסובין
את
החיטים החדשות.
מסלת -מנפה .אם מנפה
מאוד מאוד את הקמח,
באופן שמסאה קמח
נשארו רק שני קבים
סולת ,אז אסור לאבד את
הסובין עם הקמח.
מגורה -אסם ,מבנה
שבו מאחסנים תבואה.
מכבד כדרכו -מטאטא.
יושב ומטפח -סופג
ואוסף את השמן שנשפך.
הרכינה ומיצה -אם
הרכין את הכד ,והצטברו
שאריות השמן מהכד -
הרי הן אסורות לזרים.
יחידה ה 7ההנהגה המעשית בקליפות ושאריות מזון
שאריות מזון
.31משנה מסכת תרומות פרק יא
ה 7סובין של חדשות אסורות ,ושל ישנות מותר .ונוהג בתרומה כדרך שהוא נוהג בחולין ,המסלת קב או
קבים לסאה ,לא יאבד את השאר ,אלא יניחנו במקום המוצנע 7ו :מגורה שפנה ממנה חטי תרומה ,אין
מחייבין אותו להיות יושב ומלקט אחת אחת ,אלא מכבד כדרכו ונותן לתוכה חולין :ז 7וכן חבית של שמן
שנשפכה אין מחייבין אותו להיות יושב ומטפח ,אלא נוהג בה כדרך שהוא נוהג בחולין :ח 7המערה מכד לכד
ונוטף שלש טפים ,נותן לתוכה חולין ,הרכינה ומיצה הרי זו תרומה.
מהי ההנהגה הראויה כלפי שאריות קטנות של תרומה?
האם ניתן ללמוד מכך לענין שאריות שדבוקות לכלים?
.32הרב יואל פרידמן -התורה והארץ חלק ו עמוד 630
נראה שהמשנה מדברת על שאריות בכמות קטנה מאוד שאין אפשרות לעשות בהם שימוש רגיל ,כגון בגמר
שפיכת שמן מחבית ,ונותרו רק כמה טיפות שמן שאינן נשפכות בהטיית החבית .אך ברור שכמויות גדולות
של שאריות פירות שאפשר להשתמש בהן ,ורק האדם באופן סובייקטיבי מחליט שאין רצונו בפירות אלו,
בוודאי שלא נפקע דין תרומה מהפירות והוא הדין גם לגבי קדושת שביעית.
.33הרב אשר וויס -מנחת אשר שביעית (תשע"ה) -עמוד קצג -קצד
בפירוש הרא"ש בביאור דברי המשנה (מקור ' :)31סובין של חדשות אסורות ושל ישנות מותר ונוהג בתרומה
כדרך שהוא נוהג בחולין' …וכתב הרא"ש' …ונוהג בתרומה בתיקון הפת בהוצאת סובין ומורסנן .כדרך
שנוהג בחולין ואין כאן משום מאבד תרומה כשמשליך המותר' .הרי לן דסובין חדשים של תרומה מותר
להשליכם ולאבדן .אף שיש בהם הרבה קמח שראוי לאכילה דאין זה נחשב הפסד כיון שכך הוא נוהג גם
בחולין ,ואמרו דנוהג בתרומה כדרך שהוא נוהג בחולי