** המקורות המסומנים בכוכביות מומלצים למתקדמים
המלאכות האסורות בשביעית
יחידה א :מקורות איסורי מלאכות הקרקע :פסוקי התורה
.1ויקרא פרק כה פסוקים ב -ה
ָארץ ֲא ֶשר ֲאנִ י נ ֵֹּתן ָל ֶכם וְּ ָש ְּב ָתה
ָאמ ְּר ָת ֲא ֵּל ֶהםִ :כי ָתבֹאּו ֶאל ָה ֶ
(ב) ַּד ֵּבר ֶאל ְּבנֵּי יִ ְּש ָר ֵּאל ,וְּ ַּ
יעת
ּוב ָשנָה ַּה ְּש ִב ִ
בּוָאתּה( :ד) ַּ
ָ
ָאס ְּפ ָת ֶאת ְּת
ָארץ ַּש ָבת ַּלד'( :ג) ֵּשש ָשנִ ים ִת ְּז ַּרע ָש ֶד ָך ,וְּ ֵּשש ָשנִ ים ִת ְּזמֹר ַּכ ְּר ֶמ ָך ,וְּ ַּ
ָה ֶ
יר ָך לֹא ִת ְּקצֹור ,וְּ ֶאת
יח ְּק ִצ ְּ
ָארץַּ ,ש ָבת ַּלד'ָ ,ש ְּד ָך לֹא ִת ְּז ָרע וְּ ַּכ ְּר ְּמ ָך לֹא ִת ְּזמֹר( :ה) ֵּאת ְּס ִפ ַּ
ַּש ַּבת ַּש ָבתֹון יִ ְּהיֶה ָל ֶ
ָארץ:
יר ָך לֹא ִת ְּבצֹרְּ ,שנַּת ַּש ָבתֹון יִ ְּהיֶה ָל ֶ
ִענְּ ֵּבי נְּ ִז ֶ
.2שמות פרק לד פסוק כא
ּוב ָק ִציר ִת ְּשבֹת:
יעי ִת ְּשבֹתֶ ,ב ָח ִריש ַּ
ּובּיֹום ַּה ְּש ִב ִ
ָמים ַּת ֲעבֹד ַּ
ֵּש ֶשת י ִ
.3רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק א הלכה א
מצות עשה לשבות מעבודת הארץ ועבודת האילן בשנה שביעית ,שנאמר' :ושבתה הארץ שבת לד'' ,ונאמר:
'בחריש ובקציר תשבות' .וכל העושה מלאכה מעבודת הארץ או האילנות בשנה זו ,ביטל מצות עשה ועבר על
לא תעשה ,שנאמר' :שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור'.
לשבת בראשית -בשיעור
מספר ( 4מקור )11הובאו
דרשותיהן של רבי עקיבא
ורבי ישמעאל על הפסוק
'בחריש ובקציר תשבות'.
לפי רבי ישמעאל הפסוק
ולא
בשבת,
עוסק
בשמיטה.
.4הרב יחיאל מיכל אפשטיין -ערוך השולחן סימן יט סעיף א
וזה שהביא קרא ד'בחריש ובקציר תשבות' ,אף על גב דכבר ביארנו …דאנן קיימא לן כרבי ישמעאל ,דאמר
דמקרא זה הוא לשבת בראשית ,מכל מקום הביאו הרמב"ם ,לפי פשטא דקרא .ועיקר העשה הוא מן קרא
ד'ושבתה הארץ שבת לד''.
לדעת ה'ערוך השולחן' ,מדוע הרמב"ם מביא את הפסוק 'בחריש ובקציר תשבת' כמקור למצווה
לשבות ממלאכות הקרקע בשמיטה?
.5הרב בן ציון אבא שאול -אור לציון שביעית -עמוד קכד
ששת ימים תעבוד – …ונראה ליישב את דברי הרמב"ם ,דלעולם סבירא ליה שהפסוק נדרש לענין שבת ,וכך נדרש ,ששת ימים
'תשבות' תעבד ,וביום השביעי תשבת בחריש ובקציר ,ותשבת בתרא דהוא יתירה אתא לענין שביעית …ודבר מסתבר
הצווי
נסוב
הפסוק
שבתחילת
הוא …דכיון ש{הפסוק} כתב תשבת משמע דלאיסורא אתא ,ועל כרחך שבא לומר גם איסור ,ולענין שביעית
על חריש וקציר .ואילו
הצווי 'תשבות' שבסוף
הפסוק (שאינו מופיע
במשפט) מנותק ועומד
בפני עצמו ,ועוסק
בעניין שמיטה.
משמע דלאיסורא אתא…
לפי הדעה שהפסוקמדבר על שבת ,הפסוק
בא ללמד שקציר רשות
אסור ,ואילו קצירת
העומר שחלה בשבת
מותרת .לפי דרשה זו,
הפסוק מחדש רק היתר,
בעוד שמפשט הפסוק
משמע שהתורה מחדשת
איסור.
הוא דאתא ,ושפיר הביא הרמב"ם פסוק זה.
הרב שלמה יוסף זווין -לאור ההלכה עמוד קכג -בשם ה'משך חכמה'
הסדר {בפסוק שבמקור }1אינו מדוקדק :שש השנים הרי הן קודמות ל'ושבתה
הארץ' {ולמה הפסוק (ב') פותח ב'שבתה הארץ' ,וממשיך (ג') ב'שש שנים תזרע
שדך}?
אלא אמר הכתוב :שלא תדמו שהארץ שלכם לזרעה ולזמור ואחר כך המצוה
עליכם להשמיט שנה אחת …רק תיכף כי תבואו תדעו שתשבות הארץ שבת לד'.
ומתחילה אינה קנוייה לכם על שנה שביעית ,והיא לכם רק על שש שנים ,וחיוב
השנה השביעית בא מתחלת ביאתכם בראשית השש שנים.
שיעור מספר – 14המלאכות האסורות בשביעית
יחידה ב :המלאכות האסורות מהתורה
.6תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף ג עמוד א
רבא אמר …:אבות אסר רחמנא ,תולדות לא אסר רחמנא :מכדי {שהרי} ,זמירה בכלל זריעה ,ובצירה בכלל
קצירה ,למאי הלכתא כתבינהו רחמנא {במקור ?}1למימרא :דאהני תולדות {זמירה ובצירה} -מיחייב,
אאחרנייתא -לא מיחייב.
.7ספרא (תורת כהנים) בהר -פרשה א אות ד
'ושבתה הארץ' -יכול מלחפור בורות ושיחים ומערות ,ומלתקן את המקוואות? תלמוד לומר' :שדך לא
תזרע ,וכרמך לא תזמור' .אין לי אלא לזרע ולזמיר -לחריש ,לעידור ,לניכוש ולכיסוח ולביקוע מניין? תלמוד
לומר' :שדך לא' ו'כרמך לא' -כל מלאכה שבשדך ושבכרמך.
המדרש מצטט שני פסוקים" :ושבתה הארץ"" ,שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור" .מהו היחס בין
שני הפסוקים (מוסיפים זה על זה או מפרשים זה את זה)?
מה ההבדל בין 'לחפור בורות שיחין ומערות' ו'לתקן את המקוואות' לבין עידור ,ניכוש ,כיסוח
וביקוע?
האם יש מחלוקת בין הספרא לבין רבא בגמרא במקור ?6
.8תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף ג עמוד א
{הגמרא מקשה על דברי רבא במקור }:6והתניא {מקור …}7מנין לניכוש לעידור ולכיסוח ,תלמוד לומר:
'שדך לא' ו'כרמך לא'?…
מדרבנן ,וקרא -אסמכתא בעלמא.
.9רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק א
הלכה ב :אינו לוקה מן התורה אלא על הזריעה או על הזמירה ועל הקצירה או על הבצירה ,ואחד הכרם
ואחד שאר האילנות.
הלכה ג :וזמירה בכלל זריעה ובצירה בכלל קצירה ,ולמה פרטן הכתוב לומר לך על שתי תולדות אלו בלבד
הוא חייב ,ועל שאר התולדות שבעבודת הארץ עם שאר האבות שלא נתפרשו בענין זה ,אינו לוקה עליהן.
אבל מכין אותו מכת מרדות.
האם לדעת הרמב"ם מותר לעבוד בקרקע במלאכה שהיא תולדה?
.11רש"י שמות פרק כג פסוק יא
והשביעית תשמטנה ונטשתה' …:תשמטנה' -מעבודה גמורה ,כגון חרישה וזריעה' .ונטשתה' -מלזבל
ומלקשקש.
האם לדעת רש"י זיבול וקשקוש אסורים מהתורה או מדרבנן?
האם דבריו מתיישבים עם מסקנת הגמרא במקור הקודם?
.11רמב"ן שמות פרק כג פסוק יא
ואיננו נכון {פירוש רש"י שבמקור הקודם} .כי לא הוזהרנו מן התורה אלא על חרישה וזריעה ,אבל
המקשקש והמזבל ,ואפילו מנכש ועודר וכוסח וכל שאר עבודות קרקע ,אינו אסור מן התורה ,וכך העלו
בתחלת מסכת מועד קטן.
.12הרב יהודה ליוא (המהר"ל) מפראג -גור אריה שמות פרק כג פסוק יא
הרמב"ן הקשה …ואין ספק כי רש"י ראה הגמרא…
2
שיעור מספר – 14המלאכות האסורות בשביעית
התורה מסרן לחכמים -
התורה קבעה באופן כללי
שיש 'לנטוש' את האדמה
בשביעית ,ונתנה לחכמים
את הסמכות להחליט
מהן המלאכות הנוספות
שכלולות בצווי לנטוש.
אלא רוצה לומר {בגמרא} דהוי מדרבנן ,מפני שהתורה מסרן לחכמים איזה מלאכה אסורה ואיזה מלאכה
מותרת ,ומפני זה כולם דרבנן ,ומכל מקום כתב בתורה 'ונטשתה' -משאר מלאכות ,אלא שמסרן לחכמים
איזה מלאכה אסורה ואיזה מותרת ,וכהאי גוונא הוי מדרבנן.
וכך הוא בחול המועד שמסרן התורה לחכמים (חגיגה דף יח ,עמוד א) ,והוי מדרבנן.
והא דאמר שם (ג ,א) דהוי אסמכתא בעלמא ,אף על גב דלפי זה {שהתורה מסרה לחכמים} דרשה גמורה
היא? מכל מקום הוי אסמכתא ,שלא נזכר בכתוב שום מלאכה בפרט .ומה שפירש רש"י כאן 'ונטשתה -
מלזבל ולקשקש' ,לא שבכתוב כתיב בפירוש זה ,אלא שהכתוב אומר' :ונטשתה ממלאכה שאינה גמורה',
וחכמים פירשו :זהו מלזבל ומלקשקש.
לדעת המהר"ל ,מהו מעמדן של התולדות? (דאורייתא ,דרבנן ,וכו')
זמירה בכרם ובשאר אילנות
עיינו שוב ברמב"ם במקור .9מניין לדעתכם למד הרמב"ם שאיסור הזמירה נוהג מדאורייתא גם בשאר
אילנות?
.13הרב יחיאל מיכל אפשטיין – ערוך השולחן העתיד – שמיטה סימן יט סעיף ב
ודע ,דאף על גב דבתורה כתיב רק כרם ,מכל מקום הוא הדין לשארי אילני מאכל ,ומפני שבארץ ישראל רוב
נטיעתם כרמים {כתבה התורה שאיסור הזמירה הוא בכרם}…
בתוספת
התירו
שביעית – …אסור
לעשות חלק ממלאכות
לפני
עוד
הקרקע
התחילה
שהשמיטה
('תוספת שביעית') .לדעת
החזון איש ,בזמן תוספת
שביעית מותר לעשות רק
מלאכות דרבנן.
להרחבה ,עיינו שיעור
מספר .4
.14חזון איש שביעית סימן יז אות כ
ואחד הכרם ואחד שאר האילנות -יש לתמוה ,דאם כן זירוד {קיצוץ ענפי אילנות שאינם גפן ,שנועד לשפר
את צמיחת האילן} דאורייתא הוא זימור ,כמו שפרש רבינו (שמיטה ב ,ג) ,ואיך התירו בתוספת שביעית
בזמן המקדש שהוא דאורייתא באבות הכתובות בתורה? ובמסכת מועד קטן (ג ,א) …משמע דזירוד בכלל
תולדות ואין לוקין עליו? וצריך עיון.
.15חזון איש שביעית סימן כא אות טו
לכאורה רצונו {של הרמב"ם} לומר דחייב מלקות בזימור שאר אילנות וזה תימא ,וכמו שכתבתי {במקור
הקודם}.
אמנם נראה דכונת רבנו כאן לשלול שלא נאמר שאין דין שביעית באילנות אלא בכרם{ …אבל} שאר אילנות
מותר לבצור כדרך הבוצרין ומותר לבצור לעבודת האילן ,ומותר גם לנטוע להבריך ולהרכיב …ואין שייך גם
לאסור מדרבנן כיון דאין בהן כלל איסור עבודה -ולזה הקדים רבינו אף על גב דכתיב 'כרם' ,אחד כרם
ואחד שאר אילנות בכלל איסור עבודת האילן…
ולפי שהעבודות משתנות בשינוי קל ,כגון :חרישה הויא אב ,וחפירה ועידור תולדה ,כמו כן הזימור של שאר
אילנות חלוק מזימור גפן מצד טיב עבודתו ולזה מרבה שאר עבודות …ונמצא דבצירת כל אילנות לעבודת
האילן דאוריתא ולוקין עליה …וכן נטיעת כל אילנות דאוריתא כדאמר גיטין (נג ,ב) אבל חתיכת ענפים
דרבנן.
לדעת החזון איש ,מהי כוונת הרמב"ם במילים 'אחד הכרם ואחד שאר אילנות'? האם הוא חולק
על ערוך השולחן העתיד?
3
שיעור מספר – 14המלאכות האסורות בשביעית
שנאמר כלל בעשה- …
את הפסוקים 'שבת
שבתון …שדך לא תזרע
וכרמך לא תבצור …שנת
שבתון תהיה לארץ' אין
לדרוש במידת 'כלל ופרט
וכלל' ,כי הכללים נאמרו
בלשון עשה ,ואילו הפרט
נאמר בלשון לא תעשה.
לכן אין ללמוד את איסור
חרישה במידה זו.
יחידה ג :גדרי המלאכות האסורות מהתורה
חרישה
.16תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף ג עמוד א
איתמר ,החורש בשביעית ,רבי יוחנן ורבי אלעזר .חד אמר :לוקה ,וחד אמר :אינו לוקה.
לימא בדרבי אבין אמר רבי אילעא קמיפלגי ,דאמר רבי אבין אמר רבי אילעא :כל מקום שנאמר כלל בעשה,
ופרט בלא תעשה -אין דנין אותו בכלל ופרט וכלל .מאן דאמר לוקה -לית ליה דרבי אבין אמר רבי אילעא,
ומאן דאמר אינו לוקה -אית ליה דרבי אבין?
לא ,דכולי עלמא לית ליה דרבי אבין אמר רבי אילעא .מאן דאמר לוקה -שפיר .ומאן דאמר אינו לוקה -
אמר לך :מכדי ,זמירה בכלל זריעה ,ובצירה בכלל קצירה ,למאי הלכתא כתבינהו רחמנא? למימר דאהני
תולדות הוא דמיחייב ,אתולדה אחרינא -לא מיחייב.
.17רש"י מסכת ראש השנה דף ב עמוד א
לשמיטין וליובלות -משנכנס תשרי אסור לחרוש ולזרוע מן התורה.
.18ר"י קורקוס הלכות שמיטה ויובל פרק א הלכה א (על מקור )3
מכאן נראה לי לומר שדעת רבינו {הרמב"ם} הוא כדעת ר"ש (פרק ב ,משנה ב) שכתב דחרישה בשביעית
וכן נראה ממה שאמר
רבי עקיבא -לדעת רבי
עקיבא הפסוק 'בחריש
ובקציר תשבות' מלמד
שאסור לחרוש ולקצור
בזמן תוספת שביעית,
שלושים יום לפני תחילת
השנה .לדעתו ,לא יתכן
על
נסוב
שהפסוק
השביעית עצמה ,שהרי
כבר נאמר 'שדך לא תזרע
וכו'' ,ולכן אין חידוש בכך
קצירה
שמלאכות
אסורות
וחרישה
בשביעית.
אסורה מן התורה ,ואף על גב דממעטינן שאר אבות ,חרישה לא ממעטינן לה.
וכן נראה ממה שאמר רבי עקיבא :אם לענין שביעית הרי כבר נאמר' :שדך לא תזרע' וגו' ,משמע דפשיטא
ליה דחרישה בשביעית אסירא ליה מן התורה .ונראה שהדבר מוכרח מעצמו ,דכיון דאתאי הלכתא למיסר
שלשים יום קודם בחרישה ,ודאי דבשביעית גופה אסורה החרישה מן התורה ,ובכלל 'ושבתה הארץ שבת לד''.
האם לדעת הר"י קורקוס שיטת הרמב"ם כשיטת רש"י?
.19רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק א הלכות ג-ד
…על שאר התולדות שבעבודת הארץ עם שאר האבות שלא נתפרשו בענין זה אינו לוקה עליהן ,אבל מכין
אותו מכת מרדות.
כיצד? החופר או החורש לצורך הקרקע ,או המסקל או המזבל וכיוצא בהן משאר עבודת הארץ ,וכן המבריך
או המרכיב או הנוטע וכיוצא בהן מעבודת האילנות ,מכין אותו מכת מרדות מדבריהן.
מהי דעת הרמב"ם במקור זה לגבי חומר איסור החרישה?
.21רבי דוד בן זמרא -שו"ת הרדב"ז (ללשונות הרמב"ם) -חלק ה סימן קצו
שאלת ממני :אודיעך דעתי במה שכתב הרמב"ם ז"ל מצות עשה לשבות מעבודת הארץ ועבודת האילן בשנה
שביעית שנאמר' :ושבתה הארץ שבת לד' בחריש ובקציר תשבות' .משמע ,דאיכא מצות עשה מיהת בחרישה
בשביעית ,והוא ז"ל כתב באותו פרק' :אין אסור מן התורה אלא אותם שני אבות ושתי תולדות ,היינו:
זריעה ותולדתה שהיא זמירה ,קצירה ותולדתה שהיא בצירה?
תשובה :הנכון בדברי הרב ז"ל דשלשה מיני חרישה יש:
א .חרישה לתקן את הקרקע לא נאסרה מן התורה כלל .וזו היא שכתב הרב ז"ל באותו פרק כיצד החורש
או החופר לצורך הקרקע וכו' {מקור .}19
ב .חרישה לחפות את הזרעים ,וזו זריעה ממש היא…
ג .עוד יש חרישה שלישית שהיא לגדל האילנות שהיא בכלל זריעה ,כמו שהזמירה היא תולדה דזריעה
שהיא לגדל האילן ולהצמיחו כן החרישה לצורך האילנות הוי בכלל זריעה שעל ידי חרישה זו גדל האילן ,כמו
שעל ידי חרישה מגדל הזרע והוי בכלל זריעה .נמצאת למד דחרישת האילנות בשביעית אסורה מן התורה.
ולכן דקדק הרב ז"ל בלשונו' :החופר או החורש לצורך הקרקע' ,דוקא לצורך הקרקע הוי איסורו מדרבנן,
אבל לצורך הזרעים או לצורך האילנות הוי איסורו מן התורה.
4
רבי חזקיה די סילוא
(ה'פרי חדש' תט"ז -
תנ"ו) -נולד בליוורנו
שבאיטליה לפני כ350 -
שנה ,בהיותו בן עשרים
עלה לירושלים .ולמד
בישיבתו של הרב משה
גאלנטי.
בשנת תמ"ט נשלח על ידי
רבו כשליח לאירופה
לתקופה של כארבע
שנים .שם הצליח לגייס
סכומים רבים לעזרת
תושבי ירושלים.
בהשפעתו הקדיש הגביר
ר' יעקב פירירא קרן
להקמת ישיבה בירושלים
הישיבה
שמו.
על
התקיימה כ 250-שנה
ולמדו בה רבים מרבני
ירושלים וגדוליה.
רבי חזקיה התמנה לרבה
של ירושלים כשנתיים
לפני פטירתו.
דזקנה אסירא – …בזמן
תוספת שביעית אסור
לחרוש מתחת לעץ שאינו
צעיר (זקינה) אלא רק
מתחת לעץ צעיר (נטיעה)
שהחרישה חיונית לו.
פוסק כרבי יוסי -
במסכת
הירושלמי
כלאים (ח ,א) הביא את
דעת רבי יוסי שבחרישה
אין אפילו עשה.
וסוגין דתלמודא לא
אזלא כותיה -הסברה
המופיעה
הפשוטה
בתלמוד בבלי אינה
כשיטה זו.
פריך בגמרא -המשנה
להשקות
התירה
והגמרא
בשביעית,
כך,
על
הקשתה
שהשקייה דומה לחרישה
האסורות
וזריעה,
בשביעית? -ומכאן ראיה
אסורה
שחרישה
בשמיטה מן התורה ,ולא
כמו שכתב פאת השולחן.
מכת מרדות – …כשנכתב
ברמב"ם שמלקים על
איסור מכת מרדות,
בדרך כלל כוונתו שאיסור
זה אסור רק מדרבנן.
שיעור מספר – 14המלאכות האסורות בשביעית
האם לדעת הרדב"ז יש לחרישה מסוג ב' ומסוג ג' אותו מעמד של זריעה וזמירה? האם החורש
באופנים אלו נענש במלקות?
עיון נוסף :עיינו במהר"י קורקוס על הלכה ד שמסכים עם דברי הרדב"ז.
עיון נוסף :עיינו בדברי הרב עוזיאל (משפטי עוזיאל ד ,כלליים טז) שהבין שלפי רדב"ז גם
בחרישה לחיפוי הזרעים אינו לוקה ,ומביא ראייה מהגמרא במכות שלוקים עליה.
** .21רבי חזקיה די סילוא (פרי חדש) -מים חיים -על הרמב"ם במקור **3
'ונאמר :בחריש ובקציר תשבות' .ואני תמה דאם כן חרישה אסירא מן התורה בשביעית ,והרב פסק לקמן
(א ,ג) דלא אסירא אלא מדרבנן…
ותו קיימא לן דבפרק קמא דמועד קטן וממה שכתב הרב לקמן (פרק ג) משמע דזקנה אסירא הלכה למשה
מסיני בחרישה ,אפילו בתוספת שביעית ,אלמא דחרישה אסירא מן התורה בשביעית ,דאי מדרבנן למאי
אצטריך הלכתא לתוספת שביעית? וצריך עיון.
והעיקר :דמלקות ליכא ,אבל איסורא דאורייתא איכא.
מהו האיסור מדאורייתא בחרישה לדעת ה'מים חיים'?
האם ה'פרי חדש' מיישב את קושיות הר"י קורקוס?
.22הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל -שו"ת משפטי עוזיאל כרך ד -עניינים כלליים סימן טז
ראיתי בבית ישראל {פאת השולחן סימן יט} שכתב דהרמב"ם פוסק כרבי יוסי דאמר דחורש בשביעית אין
בו אפילו משום בטול עשה ד'ושבתה הארץ' ,דהואיל ופרט הכתוב שדך לא תזרע וכו' למד על הכלל ד'ושבתה
הארץ' שאינו אלא לענין לא תעשה שבו (ירושלמי כלאים ח ,א)….
ועיקר דברי הבית ישראל …אינו מחוור לעניות דעתי ,משום דסברה זו שבירושלמי היא יחידאה ,וסוגין
דתלמודא לא אזלא כותיה ,דאמאי דתנן 'משקין בית השלחין במועד ובשביעית' פריך בגמרא' …חרישה
וזריעה בשביעית מי שרי'?…
לכן נראה לענ"ד כדכתב הרדב"ז :דחרישה לצורך האילנות אסורה מן התורה בשביעית ,אלא שאין לוקין
עליהן משום דלא נתפרשו בתורה .והרי זה דומה למה שפסק הרמב"ם :המגדף עבודת כוכבים וכו' וכל כיוצא
בה כגון אלו עובר בלא תעשה שנאמר ולא תעבדם ,ואף על פי כן אינו לוקה על אחת מהם ,לפי שאינן בפירוש…
והוא הדין לענין שביעית כל דבר שהוא בכח משמעות הכתוב ,אלא שלא בא הדבר מפורש אין לוקין עליו.
לדעת הרב עוזיאל ,מדוע אין לוקים על חרישה לצורך האילנות?
עיון נוסף :האם לדעתכם ההבנה הפשוטה בדברי רדב"ז היא שלוקים על חרישה כזו?
** .23הרב חיים קנייבסקי -דרך אמונה -ציון ההלכה הלכות שמיטה -פרק א ס"ק טז**
ואף על גב דכתב רבנו בסמוך הלכה ד החורש לוקה מכת מרדות ואין דרך רבנו לכתוב מכת מרדות על איסור
דאורייתא[ …וכן קשה על נוטע] שאני הכא שהיא תקנה דרבנן על כל התולדות שלוקה מכת מרדות ,ולא
יצאו אלו מהכלל כיון שאין בהן מלקות מדאורייתא.
עיון נוסף :עיינו בחזון איש שביעית סימן יח אות ג ,האם הוא חולק על רדב"ז?
נטיעה
.24רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק א הלכה ד
…הנוטע וכיוצא בהן מעבודת האילנות מכין אותו מכת מרדות מדבריהן.
.25רבי ישראל משקלוב -פאת השולחן – בית ישראל -סימן כ אות ד
בגיטין (נג ,ב) מוכח כדברי מאן דסבירא ליה דמדאורייתא איסור עשה יש על כל פנים.
דהא על הנוטע בשבת והנוטע בשביעית קאמר שם' :מכדי הא דאוריתא והא דאורייתא'…
5
שיעור מספר – 14המלאכות האסורות בשביעית
אלא דדייק רבינו ממה שכתוב בגמרא דילן {מקור }6דזמירה ובצירה יצאו ללמד דדוקא אלו ,והשאר
אפילו אבות אינו לוקה ,כמו שכתב רבינו בהלכה ג' :שאר האבות שלא נתפרשו בענין זה ,אינו לוקה אבל
מכין אותו מכת מרדות'…
וממה שמסיים מכין אותן מכת מרדות מדבריהם ,וסידר נוטע עם מסקל ומזבל ,משמע דסבירא ליה …דאינו
אסור מן התורה אלא מדרבנן.
מהן הראיות שמביא 'פאת השולחן' מהגמרא לכך שאיסור נטיעה בשמיטה הוא מדרבנן או
מדאורייתא?
.26תוספות מסכת ראש השנה דף ט עמוד ב
דלא החמירו -רבינו תם אומר רבינו תם דלא החמירו בנטיעה כמו בחרישה משום דאין תוספת שביעית דאורייתא בנטיעה אלא בחרישה…
בא לענות על השאלה
מדוע תוספת שביעית של .27רבינו שמשון (ר"ש) -מסכת שביעית -פרק ב משנה ו
איסור חרישה מתחילה ומה שרבינו תם היה אומר דמותר ליטע בתוספת שביעית ,מידי דהוי אשאר תולדות ,דאמרינן בריש מועד
זמן רב לפני תוספת
השביעית של
נטיעה.
איסור קטן (ג ,א)' …מכדי זריעה בכלל זמירה ,ובצירה בכלל קצירה [למאי הלכתא כתבינהו רחמנא]? למימרא
דאהני תולדות הוא דמחייב ,אתולדות אחריני לא מיחייב' ,ולא גזרו בתוספת.
ולא יתכן כלל.
.28חזון איש שביעית סימן יז אות כד
אין כוונת רבינו תם דגם בשביעית נטיעה דרבנן ,דהא בהדיא אמרינן גיטין (נג ,ב) דהוא דאוריתא ,אלא
בתוספת הוא דרבנן וכמו שדקדקו תוספות בלשונם …ובר"ש העתיק דברי רבינו תם דבנטיעה הוי כשאר
תולדות ,וחלק עליו ,אבל לפי לשון התוספות אין כאן קושיא.
.29הרב חיים קנייבסקי -דרך אמונה -ביאור ההלכה הלכות שמיטה ויובל פרק א הלכה ד
כל הני אית להו עיקר מהתורה דהוו גזרה משום מלאכה דאורייתא ,ולכך הוי כדאורייתא …לפי מה
שכתבתי יש ליישב סוגיא דגיטין לפי דברי רבינו תם דנטיעה בשביעית דרבנן ,וכוונת הגמרא דדינו
כדאורייתא ,כיון שהוא גזרה משום מלאכה דאורייתא.
כיצד מיישב הרב קנייבסקי את הראייה מהגמרא לכך שנטיעה בשביעית אסורה מן התורה?
רבי יום טוב צהלון -
מהריט"ץ (שי"ט -שצ
בערך) -נולד וגדל בעיר
צפת לפני כ 450 -שנה,
ולמד מפי הרב יוסף
קארו (ה'שולחן ערוך'),
והמבי"ט.
במהלך חייו יצא למצרים
ומדינות נוספות כדי
לאסוף כספים לטובת
שחיו
צפת,
יהודי
במצוקה כלכלית באותן
שנים.
מדוע נטיעה אינה אסורה מצד זמירה?
פוסקים רבים סבורים שבנטיעה אין איסור דאורייתא בשמיטה ,למרות שזמירה אסורה מדאורייתא.
ר"ש שחלק מדבריו הובאו במקור 27כבר העלה את השאלה איך יתכן הדבר שמהתורה מותר ליטע עץ
בשמיטה ,אך אסור לתחזק אותו על ידי זמירה? בשאלה זו נעסוק בשני המקורות הבאים:
.31רבי יום טוב צהלון -שו"ת מהריט"ץ החדשות סימן קעו
צריך לתת טוב טעם ודעת לדבר …כיון דזומר את הגפן עובר בלאו ,אמאי נוטע גפן יהיה פטור מן התורה .היה לנו לומר
שחייב מן התורה מקל וחומר דזומר דתרויהו באילן הוו?
אמנם הנראה לענ"ד שהטעם הוא דזריעה הוא דבר שנהנה ממנה בשנת השמיטה ,וכן זומר את הגפנים או אילנות
נהנה ממעשיו בשנת השמיטה ,ולכך עובר .אמנם נוטע אינו נהנה ממעשיו בשנת השמיטה עד אשר יגדל נטיעתו ,ולכך
לא גזרה תורה .אמנם מדברי סופרים גזרו גם על הנטיעה.
אין מזהירין מן הדין .31 -חזון איש סימן יז אות כ
גם כאשר התורה מזהירה תימה הא אמר גיטין (נג ,ב) דנטיעה דאוריתא ,ועל כרחך נטיעה בכלל זימור …ואפשר דהוי בכלל אין
מפני עשיית איסור קל,
לא ניתן ללמוד מכך מזהירין מן הדין ,ולפיכך אין לוקין על הנטיעה אף על גב דהוי דאורייתא .ונראה דאף נוטע גרעין לא חשיב
אזהרה (לאו) לדבר חמור זורע ,וכדאמר ירושלמי פאה (א ,ד) 'זרע אילן אינם קרוים זרעים'.
ב'קל וחומר' (מכות ה ,ב).
כאן כוונת החזון איש
לומר שאין עונשים
מלקות מהקל וחומר,
אבל יש איסור בכך.
עיון נוסף :בסוף דבריו כותב החזון איש שנטיעת גרעין לא נחשבת לזריעה ,עיינו במנחת חינוך
סימן שכז ובשבת הארץ (מבוא ד ,וקונטרס אחרון ו) החולקים על כך.
6
שיעור מספר – 14המלאכות האסורות בשביעית
יחידה ד :האיסורים הכללים בשמיטה
דמלקות ליכא רק- …
הגמרא כתבה שלוקים
רק על ארבעת המלאכות
הכתובות בתורה .למרות
זאת ,לדעת ערוך השולחן
יש איסור עשה בכל
המלאכות ,אלא שאין
לוקים על איסורי עשה.
מה כולל העשה 'ושבתה הארץ'?
עיינו שוב במקור ,16מה עולה ממקור זה לגבי מצוות העשה 'ושבתה'?
.32הרב יחיאל מיכל אפשטיין – ערוך השולחן העתיד שמיטה – סימן יט סעיף ג
ויראה לי :דאף על גב דמלקות ליכא רק באלו הד' מלאכות ,מכל מקום איסור עשה יש בכל המלאכות .דהרי
בקרא ד'ושבתה הארץ' נכללו כל המלאכות ,וזה שאמרו שם {בגמרא מקור }8ד'קרא אסמכתא בעלמא',
זהו מה שריבה התורת כהנים {מקור }7ללאוין ,ואין הכוונה שרק מדרבנן אסורים ,אלא שמדרבנן יש גם
איסור לאו.
וראיה לזה :דהא שם במועד קטן {מקור }16פליגי בשביעית אם לוקה אם לאו וקימא לן דאינו לוקה …והא
להדיא כתיב 'בחריש ובקציר תשבות' ולרבי עקיבא אשביעית קאי? אלא ודאי דלא פליגי אלא לענין מלקות,
אבל עשה לכולי עלמא יש .ואף לרבי ישמעאל מקרא ד'ושבתה הארץ' .והכא נמי בכל מלאכת קרקע.
לפי שיטת ערוך השולחן מה תוקף איסור המלאכות שלא הוזכרו בתורה?
.33הרב משה פיינשטיין -שו"ת אגרות משה -יורה דעה חלק ה סימן מז
והנה ברמב"ם ריש הלכות שמיטה איתא שהעשה הוא על כל המלאכות בין עשה ד'ושבתה' ,בין עשה
הלמוד דנכתב זמירה -
התורה מציינת במפורש
שמלאכת זמירה אסורה,
למרות שמלאכה זו
כלולה במלאכת זריעה.
הגמרא (במקור )6למדה
מכך שאין להרחיב את
המלאכות
אסורי
לתולדות אחרות ,אף שהן
כלולות באב.
ד'בחריש וקציר' ,וכן איתא בחינוך .ואם כן משמע לענ"ד דהוא משום דילפינן כל המלאכות מאלו
המפורשים ,ורק ללאו אין למילף משום דאין מזהירין ואין עונשין מן הדין ,אבל לאיסור עשה שפיר ילפינן.
ורק תולדות אמר בגמרא דהוא מדרבנן משום הלמוד דנכתב זמירה אף שהוא בכלל זריעה שעליו היו גם
לוקין ככל תולדה שיליף מאב גם לחיוב סקילה משום דהוי כהאב ממש.
.34רבי חיים בן עטר -אור החיים ויקרא -פרק כה פסוק ג
בּוָאתּה :נתכוון ליתן עשה על הזריעה ועל הזמירה
ָ
ָאס ְּפ ָת ֶאת ְּת
ֵּשש ָשנִ ים ִת ְּז ַּרע ָש ֶד ָך וְּ ֵּשש ָשנִ ים ִת ְּזמֹר ַּכ ְּר ֶמ ָך וְּ ַּ
של שנה שביעית ,כי לאו הבא מכלל עשה -עשה (פסחים מא ,ב).
והגם שכתב רמב"ם בהלכות שמיטה (מקור )3כי עשה נשמע מאומרו' :ושבתה הארץ שבת' וגו' ,אף על פי כן
אינו נשמע משם עשה דזריעה ועשה דזמירה .או אולי לחייבו בב' עשין ,ועיין בפסוק ואספת.
לדעת ה'אור החיים' ,מה היחס בין הפסוק 'שש שנים' לבין הפסוק 'ושבתה הארץ'?
מהו הטעם לדעתכם שאחרונים אחרים לא למדו מפסוק זה 'לאו הבא מכלל עשה'?
עיון נוסף :שיטה נוספת בהסבר מצוות העשה מובאת במקור .43
ההבדל בין האבות לתולדות
.35שו"ת רבי בצלאל אשכנזי סימן לח
קשיא לרש"י ז"ל מדידיה אדידיה ,ומדידיה אל הגמרא ,דבמסכת שבת בריש פרק כלל גדול כתב' :אבות
דשביעית :זריעה וקצירה וזמירה ובצירה' ולפנים בפרק עצמו כתב הוא ז"ל ,על מה שאמרו בגמרא' …תנא
הזורע והזומר וכו' כולן מלאכה אחת הן' ,זה לשונו' :זורע אב מלאכה ,ונוטע נמי אב מלאכה הוא ,דהיינו
זורע ,אלא שזה בזרעים וזה באילנות ,וכן מבריך ומרכיב אבל זומר תולדה'…
לא קשיא ולא מידי :דהא כתיבנא לעיל דלגבי שבת דוקא תלוי קריאת שם אבות במשכן ,אבל בשאר מילי
כגון בנזקין תלוי במאי דכתיבא להדיא .והילכך גבי שביעית נמי תלוי במאי דכתיבא ,וזריעה וקצירה
וזמירה ובצירה דכתיבן להדיא בקרא קרויין אבות .ושאר עבודות שבשדה וכרם דאסמכינהו אקרא,
וכדאיתא במסכת מועד קטן וכדכתבינן ,הם תולדות .ולרבא לא הוו אלא מדרבנן …ומה שכתב לקמן זורע
אב מלאכה ונוטע נמי ….וזומר ובוצר הן תולדות -היינו לגבי שבת .ומיהו לגבי שביעית ,כיון דכתיבן ביה
להדיא נקראו אבות ,וכל זה ברור מאד לא ניתן ליכתב לרוב פשיטותו.
לדעת רבי בצלאל אשכנזי ,מתי נקראת מלאכה 'אב' ומתי 'תולדה' לגבי שבת ולגבי שמיטה?
7
שיעור מספר – 14המלאכות האסורות בשביעית
מכלל ופרט -בגמרא
(מקור )16נכתב לגבי
חרישה שיש שלומדים
את איסורה בשביעית
מ'כלל ופרט וכלל' -
שכתבה התורה' :שבת
שבתון' ,ואחר כך פירטה:
'שדך לא תקצור ,וכרמך
וחזרה
לא תבצור',
וכללה' :שנת שבתון
דינים
תהיה לארץ'.
שנלמדים באופן הזה
נחשבים כדיני דאורייתא
לכל דבר ועניין.
.36הרב יצחק מינקובסקי -קרן אורה מסכת מועד קטן דף ג עמוד א
וכי תימא :מאי שנא לענין שבת הוי התולדות בכלל האבות מסברא ,והכא לענין שביעית ילפינן מכלל ופרט,
ולא מסברא?
משום דלענין שבת נאמר בתורה סתם' :לא תעשה כל מלאכה' ,והתולדות בכלל האבות הם .אבל גבי
שביעית דאמרה תורה זריעה וקצירה בפרט ,לא שמעינן לתולדות מסברא ,אלא מכלל ופרט.
והא דאמרינן' :מכדי זמירה בכלל זריעה ,ובצירה בכלל קצירה ,ואם לא נאמרו ,מסברא שמעינן להו? היינו
משום דאבות הם כמותן ,וכמו שכתבתי לעיל ,אבל כל שאר מלאכות דלא דמי לגמרי לזריעה ובצירה ,ודאי
לא