** המקורות המסומנים בכוכביות מומלצים למתקדמים
כללי המלאכות בשמיטה
מסירים
מתליעין -
תולעים מהעץ.
מזהמין -כשיש מכה
באילן ונשרה מקצת
קליפתו ,מדביקים שם
זבל וקושרים שלא
ימות (רש"י) .ויש
שפרש שמשקים את
האילן מים (ומדשנים)
בזבל (רבינו חננאל).
מגזמין -גוזמים.
אוקמי אילנא -שמירת
שלא
האילן,
מצב
יתקלקל -ולא כדי
להשביחו.
אברויי -חיזוק והשבחת
העץ.
לסתומי פילי -לסתום
חורים ובקעים.
סכין שמן לגזום -
מושחים את גדם העץ
החתוך בשמן ,על מנת
שהעץ לא ינזק.
דבר האבד -מלאכה
שאם לא תתבצע ,האילן
או הפירות ילכו לאיבוד.
יחידה א :אוקמי ואברווי
.1תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף נ עמוד ב
…רבה בר ירמיה …אייתי מתניתא בידיה :מתליעין ומזהמין בשביעית,
ואין מתליעין ומזהמין במועד ,כאן וכאן אין מגזמין…
מאי שנא זיהום דשרי ,ומאי שנא גיזום דאסור?!
מי דמי :זיהום -אוקומי אילנא ושרי ,גיזום -אברויי אילנא ,ואסור…
תני :מתליעין ומזהמין בשביעית ,ורמינהי :מזהמין את הנטיעות ,וכורכין אותן ,וקוטמין אותן ,ועושין להם
בתים ,ומשקין אותן עד ראש השנה{ …אבל} בשביעית לא?
ודלמא כדרב עוקבא בר חמא ,דאמר רב עוקבא בר חמא :תרי קשקושי הוו ,חד לאברויי אילנא ואסור ,וחד
לסתומי פילי ושרי .הכא נמי תרי זיהמומי הוי :חד לאוקומי אילני ושרי ,וחד לאברויי אילני ואסור…
תני :סכין שמן לגזום בין במועד ובין בשביעית .ורמינהי :סכין את הפגין ,ומנקבין ,ומפטמין אותן עד ראש
השנה; עד ראש השנה אין ,בשביעית לא .מי דמי? הכא אוקומי אילנא ושרי ,התם פטומי פירא ואסור!
.2רש"י מסכת סוכה דף מד עמוד ב
סתומי פילי -שהשרשים מגולים ,וצריך לכסותם שלא ייבש האילן ,ואוקומי אילני הוא שלא ימות ,ואינו
עושה להשביחן אלא לקיימן -שרי.
וחד אברויי אילני -כמו וברא אותם בחרבותם (יחזקאל כג) -לנקוב העפר שעל השרשים ולהזיזו שיהא רך
ותיחוח ,והאילן משביח ,כך שמעתי .לישנא אחרינא :להבריא את האילן ולהשביחו.
.3הרב יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי -ספר השמיטה עמוד כב הערה 1
יש לחקור …מהו "לאוקמי"? אם דוקא שלא ימות האילן ,או אפילו שלא יתקלקל? …והנראה לענ"ד
שהקפידא היא גם על הקלקול ,כדמשמע שם בסוגיא שדבר האבד מותר ….וכן משמע בכמה דברים ,שרק
לאברויי ולאשבוחי אסור ,ואי לאו הכי מותר ,ומכל שכן לפי מה שכתבנו לעיל {בדעת בעלי התוספות
שבמקור …}32דאפילו אם לא מקשי ולא עלויי שרי…
** .4הרב דוד רפפורט -מקדש דוד שביעית סימן מח**
והנה יש לחקור בטעם דאוקמא אילנא שרי :אי בשביעית אסורין רק מלאכות שמועילים בפועל אבל
המונעים רק הפסד אינן בכלל מלאכות האסורות בשביעית .או דלא שנא ,ורק מיירי התם בתולדות שאינן
אסורין רק מדבריהם ובמקום פסידא לא גזרו…
ומזה דאמרינן גבי "משקין בית השלחין בשביעית" דהטעם {שמותר להשקות הוא} משום דתולדות דרבנן
ובמקום פסידא לא גזרו ,ומכלל דאי הוי דאורייתא הוי אסור ,אין להוכיח דאף מלאכות המונעות הפסד הן
מלאכות האסורות בשביעית .דהתם שאני נהי דאיכא פסידא אם לא ישקו אותה מכל מקום כשמשקין
איכא גם תיקון בפועל ,דאמרינן שם דבהשקאה איכא משום זורע ומשום חורש דמרפיא ארעא ומצמיח
פירי ,אם כן ודאי מלאכה גמורה היא ורק משום פסידא התירו לפי שהוא רק מדרבנן ,אבל אוקמא אילנא
דליכא תיקון בפועל כלל יש לדון אי חשיבא מלאכה לשביעית…
.5תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף פ עמוד ב
אין קוצצין בתולת השקמה בשביעית ,מפני שהיא עבודה; ר' יהודה אומר :כדרכו אסור ,אלא מגביה י'
טפחים וקוצץ ,או גומם מעם הארץ; מעם הארץ הוא דקשי ,הא אידך מעלי לה! אמר אביי :ג' טפחים מעלי
לה ,מעם הארץ ודאי קשי לה ,מכאן ואילך -לא מקשי קשי לה ולאו עלויי מעלי לה ,גבי שביעית עבדינן
מידי דודאי קשי לה.
שיעור מספר -55כללי המלאכות בשמיטה
.6תוספות מסכת בבא בתרא דף פ עמוד ב
לא מקשי קשי לה ולא עלויי מעלי לה -לאו דוקא דאם כן גבי שביעית אמאי אסור? הא אמר בעבודה זרה
(נ ,ב) אוקמי אילנא שרי אברויי אילנא אסור? אלא לא ודאי מיקשי קשיא ולא עלויי מעלי לה.
.7הרב דוד רפפורט -מקדש דוד שביעית סימן מח המשך מקור 4
הנה בבבא בתרא (פ ,ב) …כתבו התוספות …והא התם גבי בתולת שקמה אם לא יקצוץ כלל ליכא פסידא
באילן ,רק כשקוצץ אמרינן דלא יקוץ פחות משלושה טפחים משום דלא קשי לה ולא מעלי לה ,אם כן מה
זה ענין לההיא דאוקמא אילנא שרי? ומוכח דסבירא ליה להתוספות דזה דאוקמא אילנא שרי אין זה
דמשום פסידא התירו ,רק כל שהמלאכה אינה מועלת בפועל אינה מלאכה לענין שביעית.
ר' צדוק הכהן מלובלין -פרי צדיק ויקרא פרשת בהר אות ח
בזוהר הקדוש (פרשה זו ,קי ב)' :כי תאמרו מה נאכל ,רבי יהודה פתח בטח בה',
לעולם בר נש {אדם} יהא זהיר במארי {באדונו} וידבק לביה במהימנותא
עילאה {באמונה עליונה}.
דשמיטה היא כמו השבת שהוא תכלית שמים וארץ ,שלזה היה כוונת הבריאה
שיכירו כח מלכותו .והיינו ביום השבת שאומה שלימה מניחין עסקיהם לכבוד
שמים…
וכן השמיטה בארץ ישראל שהיה רוב עסקיהם בעבודת השדה ,וישראל מניחין
שנה שלימה מעבודתה לכבוד שמים שמכירין כי לד' הארץ ,וכמו שאמרו (ויקרא
רבה א ,א)' :גבורי כח עושי דברו -בשומרי שביעית הכתוב מדבר' וכו' ודין חמי
חקליה ביירה ,כרמיה ביירה ויהבי ארנונא ושתיק {זה רואה שדהו וכרמו
מוזנחים ,ומשלם מס ,ואינו מתרעם כלפי שמיא} ,יש לך גבור גדול מזה?!
ועל זה דרש בטח בד' שהוא מבטחון בד' .וכמו שנאמר 'וכי תאמרו מה נאכל
בשנה השביעית'? 'וצויתי את ברכתי לכם'.
וכן בשבת כתיב בטח בד' כי שבת הוא חלק שביעית מהשנה וישראל מניחין כל
עסקיהם לכבוד שמים ,והוא מבטחונם בד' שאדרבה ממה שמכבדין את השבת
מתעשרין.
2
שיעור מספר -55כללי המלאכות בשמיטה
יחידה ב :הגבלות על ההיתר לבצע מלאכות ל'אוקמי'
שיטת הרמב"ם ב'אוקמי ואברויי'
.8רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק א הלכה ה
ולא יחתוך היבולת מן האילנות ,ולא יפרק העלין והבדים היבשים ,ולא יאבק את צמרתו באבק ,ולא יעשן
תחתיו כדי שימות התולעת ,ולא יסוך את הנטיעות בדבר שיש לו זוהמא ,כדי שלא יאכל אותו העוף כשהוא
רך.
.9רבי חזקיה די סילוה (ה'פרי חדש') -חידושי מים חיים -הלכות שמיטה ויובל פרק א הלכה ה
אין זה מחוור דהא במסכת עבודה זרה …משנינן דתרי זיהמומי הוי :חד לאוקומי אילני ושרי ,וחד לאברויי
אילני ואסור .ואם כן מה שכתב הרב ש'אין לסוך הנטיעות כדי שלא יאכל אותו העוף' אינו נכון .דאין זה
אלא לאוקומי אילני ושרי …אבל מאי דאסור הוא זיהום דאברויי אילני.
.11תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת שביעית פרק ב הלכה ג
מזהמין את הנטיעות :מתניתין דרבי ,ברם כרבנן מזהמין ומתליעין בשביעית ,אבל לא במועד .כאן וכאן אין
מגזמין.
האם הירושלמי סובר כשיטת הבבלי במקור ?1איך הוא מתרץ את סתירת המשנה והברייתא?
האם שיטת הרמב"ם מתיישבת עם הירושלמי?
רבי אברהם משה די
בוטון (ש? -שמח) נולד
בסלוניקי לפני כ450 -
שנה ,לצאצאי מגורשי
ספרד.
היה תלמידו של ר'
מודינה
די
שמואל
(המהרשד"ם).
את פירושו 'לחם משנה'
על הרמב"ם התחיל
לכתוב לפני שהכיר את
הפירוש 'כסף משנה' (של
רבי יוסף קארו ,בעל
ה'שולחן ערוך') ,שהתגלה
לו במהלך חיבור הפירוש
להלכות תפילה.
.11רבי אברהם משה די בוטון -לחם משנה -הלכות יום טוב פרק ח הלכה י
ורבינו ז"ל בפרק ה מהלכות שמיטה ויובל כתב סתם 'ולא יסוך את הנטיעות בדבר שיש לו זוהמא' דהיינו
זיהום …ואם כן היה לו לחלק בין הני תרי זיהומי ,ולומר :דאם הוא זיהום להברות האילן אסור ואם
לאוקומי האילן שרי…
יש לומר דרבינו ז"ל סבירא ליה דפליגי תנאי בירושלמי ,דלא מפליג בין הני תרי זיהומי ,כמו שכתב רבינו
שמשון שם ,והוא ז"ל פסק כתנא דמתניתין דאמר אין מזהמין בשביעית …והטעם דסבירא ליה דמתניתין
דירושלמי ,משום דגמרא דידן לא אמר תירוצא דתרי זיהומי בלשון ודאי ,אלא בדרך דילמא .וכיון
דבירושלמי אמר 'תנאי היא' בדרך ודאי ,אין ספק דגמרא דידן מוציא מידי ודאי דהירושלמי ,זו היא דעתו.
עיינו עוד בפאת השולחן סימן כ בבית ישראל (יא) ,שחיזק את דברי הלחם משנה שהרמב"ם
פסק כירושלמי ,ובבית רידב"ז שם (א ,ה) שלמד שגם למסקנת הבבלי אין הכרעה בשאלה זו.
.12מעשה רקח הלכות שמיטה ויובל פרק א הלכה ה
וראיתי להפרי חדש (מקור )9שחלק על דברי רבינו …אכן הדבר מבואר שאין כאן קושיא…
דההיא דאוקומי אילנא דשרי היינו משום שנגזם האילן ,דהיינו שחתכו או נחתכה ענף ממנו וכדי שלא ימות
התירו לסוכו ,וכמו שכתב רש"י שם …מאחר שכבר אירע הקלקול התירו לתקנו כדי שלא יאבד כולו .מה
שאין כן בדבר שלעתיד ,דהיינו לסוך הנטיעות כדי שלא יאכלום העופות פשיטא ודאי דאסור.
.13הרב יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי -ספר השמיטה -עמוד כג -הערה36
ואחרי בקשת הסליחה רבה ממרן גאון ישראל (זקן אשתי) בעל פאת השולחן ושאר רבותינו הקדושים,
רואה אני בעניי כאן בעזרת השם דרך סלולה …:כל אילן וצמח מאז שנתקללה הארץ 'וקוץ ודרדר תצמיח'
דרכו ללקות בעקולים ותסבוכות טבעיים מהם בקוצים מהם בתולעים או באבנים וכו' ,וכן מהשמש
והגשם ,הרוח והברד ,שעיקרם להצמיח ויש שמכים אותם לפרקים ,כל אלו הדברים שהם מטבע הצמיחה
אם בא להסירם על ידי עבודה בשביעית הרי זה לאברויי ,היינו לאשבוחי מכל שאר אילנות וצמחים .אבלכל הסרת נזק בלתי מצוי ורגיל זוהי לאוקמי (שוב מצאתי עיקר הסבר זה בתפארת ישראל פרק ב ס"ק ז,
ולתמהוני שעם כל זה מקשה שם בס"ק כו על הרמב"ם )…ועל פי זה אין כאן מחלוקת בין הרמבם ושאר
פוסקים בענין עבודה בגוף האילן וגם הוא פוסק כהבבלי ,וכל העקוב היה למישור והוסרו הרבה תסבוכות
ומחלוקות ,גם בעניין הברחת עופות והסרת קוצים והרבה כדומה.
3
שיעור מספר -55כללי המלאכות בשמיטה
עיון נוסף :עיינו בבית רידב"ז (א ,ה) שכתב באופן דומה ,ובסוף ספרו בקונטרס 'משמרת לבית'
עמוד ג דן בתירוץ זה ביחס למקור .28
עיינו גם בדברי הרב קוק במקור ,17שמיישב את שיטת הרמב"ם בדרך נוספת.
אין מזבלין – …בגמרא
במסכת מועד קטן נכתב
שאסור לזבל בשמיטה
את הקרקע ,כדין עבודה
שבשדה ובכרם .ומכך
משמע שמלאכת זיבול
מדאורייתא,
אסורה
בניגוד לנאמר בגמרא
במסכת עבודה זרה,
ממנה עולה שזיבול אסור
מדרבנן.
רבינו חננאל שם במסכת
עבודה זרה -לדעת רבינו
חננאל ההיתר לזהם את
האילנות הוא להשקותם
מים וזבל ,וההבדל בין
זיהום מותר לזיהום
אסור הוא בכמות -
זיהום מועט מותר כי
מטרתו להחיות האילן,
וזיהום מרובה אסור כי
מטרתו להשביח האילן.
אביי שסובר – …כפי
שהובא בשיעור הקודם,
לדעת אביי תולדות
מהתורה,
אסורות
ולמרות זאת יש היתר
'לאוקמי'.
אין קנין – …אין לגוי
קניין בארץ ישראל באופן
את
שמפקיע
כזה
ממצוות
הגידולים
התלויות בארץ באחת
היחידות הבאות נעסוק
בכך בהרחבה בעזרת ד'.
אילני סרק -שאין בהם
פירות ,ולא יהיה הפסד
ממוני אם העץ ינזק.
'לאוקמי' במלאכה דאורייתא
העבודות האסורות מהתורה בשמיטה הן העבודות שנעשות גם בשדה וגם בכרם .נברר האם גם בהם
הותרה מלאכה 'לאוקמי'.
.14רש"י מסכת עבודה זרה דף נ עמוד ב
ומזהמין -כשיש מכה באילן ונשרה קצת קליפתו ,מדביקין שם זבל וקושרין {כדי} שלא ימות .ולא דמי
האי ל'אין מזבלין' דמועד קטן (דף ג) ,דהתם זבול דקרקע ,והויא עבודה שבשדה ושבכרם.
אבל סכין שמן לגיזום -כדי שלא ימות האילן אם נגזם קודם לכן .מלאכה שהיא עבודת קרקע אסר רחמנא,
והני לאו מלאכת קרקע נינהו ,דאוקומי אילנא בעלמא הוא שלא ימות ואין משביחו לאילן ,אלא מעמידו
בכמות שהוא.
הסבירו את כוונת רש"י במילים 'דהתם זבול דקרקע והויא עבודה שבשדה ושבכרם'.
.15הרב אברהם יצחק הכהן קוק -שבת הארץ פרק א הלכה ה
ויש אומרים שמותר גם להשקות את האילן מים ולזבלו בזבל אם יש צורך בדבר שלא ימות ,ואינו אסור כי
אם להברותו יותר.
ויש אומרים שזיבול בקרקע לעולם אסור ,אפילו אם הוא כדי שלא ימות האילן .ולאוקמי אילנא גם כן
אסור ,שכל מה שהוא 'עבודה שבשדה ובכרם' לא הותרה משום לאוקמי אילנא .ומה שמותר לזהם הוא רק
כשמשים את הזבל על האילן עצמו ,שהיא עבודה מיוחדת רק לאילנות ,והיא מותרת כשהיא לאוקמי אילנא
ולהחזיקו במעמדו שלא ימות.
האם ניתן להביא סיוע מדברי רש"י (במקור הקודם) לאחת השיטות?
.16הרב שלמה זלמן אויערבך -שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן נא אות ח
האם הותרו גם עבודות דאורייתא לאוקמי אילנא בכללא דלאוקומי שרי?
נראה דעבודות דאורייתא אסירי .שהרי היתר חרישה בעשר נטיעות מבואר בירושלמי דהוא כדי שלא
יתיבשו …ואפילו הכי בשביעית עצמה אסור {והיתר החרישה המיוחד בנטיעות הוא רק בתוספת
שביעית}…
ועיין בריש מועד קטן לענין משקין בית השלחין דקרי ליה בגמרא משום פסידא ואפילו הכי מבואר שם דלא
שרי אלא בדרבנן…
גם יש מקום לומר דהשקאה וחרישה שרגילין תמיד לעשותן חשיבי שפיר עבודת שדה וכרם ושפיר אסירי
בדאורייתא ,מה שאין כן עבודה שעושין רק בדרך מקרה אפשר דרק לאברויי חשוב להקרא בשם עבודה ולא
לאוקומי …ולכן אפילו מאן דסבור דתולדות נמי אסירי מן התורה ,אפילו הכי מודה דלאוקומי שרי [ואף
שהנמוקי יוסף בריש מועד קטן כתב להיפך ,דהואיל והשקאה צריכין תדיר לא מיקרי עבודה חשובה ,אפילו
הכי אין זה סותר דברינו]
ועיין בשבת הארץ (א ,כ) ובהלכות שביעית להגרי"מ טוקצ'ינסקי ז"ל ,שכתבו דמותר לאוקומי אף בזימור
דאורייתא והסתמכו על פירוש רבינו חננאל שם במסכת עבודה זרה …נראה כדבריהם ,משום דמסתבר שגם
אביי דסובר שגם תולדות אסירי מדאורייתא גם כן סובר הך כללא דלאוקמי שרי.
אך יש להסתפק בשל גוי למאן דאמר אין קנין ,או באילני סרק ,אם גם בהם יש ההיתר של לאוקמי .וכן אם
מותר להפסיד קוצים שהם אוכלי בהמה ויש להם קדושה כדי שלא יפסידו האילנות ,ומשכחת נמי בזימור
שצריכים להוריד יחור שיש עליו פירות שיש להם קדושת שביעית אם מותר להפסידם כדי לאוקמי אילנא.
עיון נוסף :עיינו במאמרו של הרב רא"ם הכהן באתר ישיבת עתניאל (מאמר מתוך גולות יא,
עמודים ,)18- 17שדן בדברי הרב שלמה זלמן אויערבך וראייתו מדברי אביי.
4
שיעור מספר -55כללי המלאכות בשמיטה
יחידה ג :את מה מותר להעמיד ב'אוקמי'?
אין מכוונים -לפי
התוספתא (שביעית א ,ו)
שהובאה גם בירושלמי
(ב ,ב) מותר 'לכוון' את
העץ רק עד ראש השנה,
ולא בשמיטה.
'אוקמי פירא'
.17הרב אברהם יצחק הכהן קוק -שבת הארץ פרק א הלכה ה
וכן אין 'מכוונים' ,שהוא לקוץ את הקוצים היוצאים מן האילן ,המזיקים את הפירות .וזה אסור לכל
הדעות ,שאפילו להאומרים שמותר לעשות עבודה שהיא לאוקמי אילנא אפילו בגוף האילן -זהו דוקא
להעמיד את האילן שיהיה ראוי לעבודתו לאחר השמיטה .אבל עבודה שהיא לצורך הפירות -לעולם
אסורה ,שמה שהוא לצורך הפירות -הפקיעה תורה ,שהפקירה את פירות שביעית לכל ,וסלקה יד הבעלים
מהם .ואפילו כשהם נאבדים אסור לעשות עבודה בשבילם.
.18הרב יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי -ספר השמיטה עמוד כד הערה 5
כמעט ברור שמותרת עבודה לאוקמי אף בשביל הפירות ,וכמה הוכחות לזו :חדא בעבודה זרה (מקור )1
אמרו בטעם 'אין סכין הפגין בשביעית' שהוא לפטומי פירא ,מוכח שאם לאוקמי פירא שרי ….ועל כרחך הא
דאמרן בלשון 'לאוקמי אילנא' זהו משום שבפירות צריכין לבאר דוקא בספיחין המותרין…
עיון נוסף :עיינו בדבריו המלאים של הרב טוקצ'ינסקי ובראיותיו.
.19הרב אברהם יצחק הכהן קוק -שו"ת משפט כהן -סימן עט
והרב ר' מיכל טוקצינסקי חיבר קונטרס בהלכות שביעית ,והביא דברי אלה מתוך מכתב שכתבתי לו ,והשיג
עליהם מתוך איזה ספרים ,אבל נראה לי שלדעת רש"י והרמב"ם העיקר הוא כמו שכתבתי לחומרא,
והספרים המקילים אינם תחת ידי כעת לעמוד על יסודם.
.21הרב יהושע לייב דיסקין -שו"ת מהרי"ל דיסקין קונטרס אחרון אות רנט -עמוד פד
בכל מקום דשרינן איסור משום פסידא ,יש לעיין אם אין הדבר שלו כי אם הפקר ועדיין לא זכה ביה ,אי
שרינן ליה .
והיה נראה להביא ראיה ממאי דשרינן פרק קמא דמועד קטן בשביעית בכל מקום משום פסידא ,במקום
שאין הפסד לגוף הקרקע כי אם לפירי …ואיך שרינן להאי עבודת קרקע משום פירי דלאו דיליה?
אך יש לומר דהא כיון דכתב קרא 'אביוני עמך' אם כן חשיבי הני פירי דשייכי לכלל ישראל.
האם הנחת המוצא של הרב דיסקין היא שמותר לעשות מלאכות להצלת הפירות ,או שהדבר
אסור?
האם לדעת הרב דיסקין מותרות מלאכות 'לאוקמי' לענפי העצים (שאינם מופקרים בשביעית)
גם בעצים שאינם שייכים למי שעושה את המלאכה?
.21הרב שאול ישראלי -בצומת התורה והמדינה חלק ט-י עמוד שמו
אף אם ננקוט שמותרות עבודות דרבנן עבור פירות ההפקר וכמו שנוקט בפשיטות מהרי"ל דיסקין בקונטרס
וממרסין
באורז
-
משקים את שדה
האורז .השקיית האורז
נקראת 'מירוס' מכיון
צריך
שלהשקייתו
להשתמש במים רבים.
מכסחין -זומרים עלים
משיבולת
להשביחה.
על
מנת
אחרון ,אין זה אלא עבור פירות שישנם כבר בעולם ,אבל לא עבור מה שאינו עדיין בעולם .וטעמא דמילתא,
שאף על פי שמתירים עבור פירות הפקר ,היינו מצד שפירות שביעית שייכים לכלל ישראל ,וכמו שהביא שם
לדייק ,ועל כן הרי זה כמו הפסד של מה ששייך לבעלים .אבל מה שלא בא לעולם אין זה אלא הרוחה …ועל
פי זה נראה בירקות שנלקט מהם היבול הראשון ,אלא שעל ידי גזימה וזיבול יוכל להניב שנית ,שמלאכות
אלו דרבנן לא הותרו ,כי הפרי עוד איננו ולא שייך להתיר מצד פסידת הפרי.
עיון נוסף :עיינו בחזון איש שביעית סימן כא ס"ק יד שמתיר אוקמי פירא ,וגם על דבריו מתבסס
הרב ישראלי.
.22משנה מסכת שביעית פרק ב משנה י
ממרסין באורז בשביעית ,רבי שמעון אומר :אבל אין מכסחין.
5
שיעור מספר -55כללי המלאכות בשמיטה
.23תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת שביעית פרק ב הלכה ב
רבי שמעון אומר אף נוטל הוא את העלים מן האשכול בשביעית.
מחלפא שיטתיה דרבי שמעון :תנינא תמן ממרסין את האורז בשביעית דברי רבי שמעון אבל לא מכסחין,
וכא{ן} הוא אומר אכין {כך}?
שנייא הוא הכא שהוא כמציל מן הדליקה.
.24רבי שמשון משאנץ -ר"ש מסכת שביעית -פרק ב משנה ב
ומשני דנטילת עלין של אשכול אינו אברויי אילנא אלא אוקמי אילנא כאדם המציל מן הדליקה דאוקמי
בעלמא הוא אבל גבי אורז אברויי אילנא הוא ואסר…
האם ניתן להוכיח ממקורות 24 -22אם 'אוקמי פירא' מותר או אסור? עיינו גם במקור .28
עיון נוסף :עיינו בחזון איש כא אות יד ,ובשבת הארץ פרק א הלכה טו ,שמסבירים את המשנה
והירושלמי הללו לשיטתם.
'לאוקמי' יופי
.25הרב שלמה זלמן אויערבך -שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן נא אות ח
גם מסופקני בפרחי נוי שעיקר המטרה הוא הנוי והיופי ,שאפשר שאם גוזז וזומר כדי לשמור על צורתם
דחשיב נמי כאוקמי אילנא ושרי .וצריך עיון.
.26משפטי ארץ (תשנ"ד) -פרק ד אות א
כשם שהתירו חז"ל לעשות מלאכות דרבנן בצמחי מאכל כדי להציל את הצמחים או למנוע איבוד הפירות
כמבואר ,כך התירו לעשות מלאכות אלו בצמחי נוי (המבי"ט ב ,סד כתב שמותר להשקות צמחי בושם אף
על פי שערכם מועט ,וכן כתוב בסדר השביעית שהוציא לאור במחיצתו של החזון איש ,הרב החשוב ר' זליג
שפירא) כדי למנוע מיתת צמחים או כדי למנוע פגם ניכר בנויים של הצמחים באופן שלא יוכלו להמשיך
לשמש ליעודם המקורי .אמנם אם הקלקול בנוי הצמחים הוא לשנת שמיטה בלבד ,וניתן להשיב את נוי
הצמחים לקדמותו לאחר שמיטה ללא הוצאה מרובה ,נראה שאסור לעשות מלאכות כדי למנוע פגם בנוי
הצמחים למשך שנת שמיטה בלבד…
ויש אומרים שבמקרה של צורך גדול אפשר להחשיב גם נזק זמני בנוי הצמחים לנזק ,בתנאי שקלקול הנוי
בולט ביותר ,והמחמיר בזה תבוא עליו ברכה.
מהי לדעתכם הסברה לחלק בין פגם קבוע בנוי הצמח לבין פגם זמני לשנת השמיטה? (השוו גם
לשיטות הסוברות שיש הבדל בין 'אוקמי אילנא' לבין 'אוקמי פירא')
דכל שאין הפעולה- …
יש שיטות הסוברות
מההיתר
שכחלק
'לאוקמי' נכללות כל
הפעולות שאינן מיועדות
להשביח את הגידולים
(עיינו במקור .)4
.27הרב יוסף ליברמן -שו"ת משנת יוסף -חלק א סימן ח
הביא בקונטרס 'שביעית ושמינית למעשה' כי 'לכל צמח תפקיד משלו …לשיחי נוי לתת יופי ונועם ,אם כן
כמו שבעצי פרי במידה ולא ימלאו את תפקידם מותר לגזמם לקיום הפרי ,כך גדר חיה ,באם לא נגזום לא
תמלא את תפקידה'…
ואמנם מסתייג שם המחבר מטעם זה ,ובצדק ,כי מי יוכל על יסוד סברות כרס כאלה להתיר מלאכות
בשביעית? שאם חז"ל התירו 'אוקמי אילנא' ,הרי זה פשוטו כמשמעו לקיים את האילן …אבל לאוקמי את
הנוי ,זה לא שמענו[ ,ואדרבא בשנת השמיטה זהו הנוי ,שלא יהיה מעובד]…
אפילו אם נקבל את הסברא הנ"ל להלכה ,דכל שאין הפעולה פעולת תקון אילן הרי זה מותרת ,מכל מקום
שייכת סברא זו רק לגבי סילוק היזק שאין לו שייכות עם תיקון האילן .אבל סילוק כיעור הנוי ,הרי הוא
תקנה לצמח עצמו ,שלשם כך הוא נשתל.
6
שיעור מספר -55כללי המלאכות בשמיטה
הסבירו את דברי הרב ליברמן בקטע האחרון ,שמחלק בין 'סילוק היזק שאין לו שייכות עם
תיקון האילן' לבין 'סילוק כיעור הנוי' שהוא 'תקנה לצמח עצמו'.
מדוע לדעתכם סובר הרב ליברמן כי 'בשנת השמיטה זהו הנוי ,שלא יהיה מעובד'?
תפילה שעצים יצמחו
תולין תוכין -תולים
ייחורים של תאנה בעץ
תאנה ,כסגולה להצמחת
פירות (עיינו בפירושו של
פרופ' פליקס לירושלמי,
בו הוא מבאר גם מהי
החקלאית
התועלת
שבדבר).
מנבל פירותיו -פירותיו
נושרים.
סוקרין אותו בסיקרא…
מסמנים את העץ בצבעאדום ,על מנת למנוע את
נשירת פירותיו.
גב – …לדברי
במסכת שבת,
עץ שמשיר
בצבע ,על מנת
ידעו ממחלתו,
עליו רחמים
אף על
הגמרא
צובעים
פירותיו
שאנשים
ויבקשו
שיבריא.
כמו טוענו באבנים -
בגמרא במסכת שבת
עצים
שיש
נכתב
שמשירים את הפירות
בגלל שכוחם חזק מדי,
ולכן מניחים אבנים על
העץ ,כדי להחליש את
העץ ,והפירות לא ינשרו.
.28תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת שביעית פרק ד הלכה ד
אין תולין תוכין ב{עץ ה}תאנה …ולא כן תנא :אילן שהוא מנבל פירותיו ,סוקרין אותו בסקרא ומטעינן
אותו אבנים ,ומבהתין {מפחידים} ליה דיעבוד {שיעשה פירות}?
אמר :תמן -דלא יתן {ישיר} פירותיו ,והכא דיעבוד {שיעשה פירות} לכתחילה.
.29חזון איש סימן יט אות כ
בירושלמי …:ומסקינן דאסור{ .לעשות סגולה להצמחת פירות} .ודוקא סוקרו בסיקרא וטוענו באבנים
מותר שלא ישיר ,אבל ש ַיעֲבוד לא.
והא דפריך מסוקרו בסיקרא ,אף על גב דהתם אינו משום סגולה ,וכדאמר שבת (סז ,א) ,מכל מקום אסרו
חכמים כל השתדלות במעשה שלא יבואו לידי עבודה.
אלא שלא ישיר הוא רק אצולי הפסד ,וגם בעבודה מותר ,כמו טוענו באבנים דליכחיש חיליה.
.31הרב חיים קנייבסקי -דרך אמונה -ביאור ההלכה הלכות שמיטה ויובל פרק א הלכה ז
ומבואר דאסור לעשות סגולה לאילן שיעשה פירות בשביעית דהוי עבודה .
ויש לעיין ,דבסנהדרין (קא ,א) אמרינן' :לוחשין לחישת נחשים ועקרבים בשבת ,ואין בכך משום צידה'…
אף על גב דעל ידי הלחש אינו יכול לזוז ממקומו עד שנוכל לתופסו -מכל מקום מותר ,דאין זה צידה
טבעית .ויש לעיין מא י שנא גבי שביעית דאסור גם פעולה שאינה טבעית ,ומאי שנא שבת דמותר? …ויש
לומר דיש לחלק בין שבת לשביעית ,דבשבת עיקר קפידת התורה שינוח ולא יעשה הוא מלאכה ,ולחישה אין
זו שום מלאכה .אבל בשביעית שהתורה רוצה שהארץ תשבות ,כמו שכתוב בעבודה זרה (טו ,ב) ,ודעת כמה
ראש ונים שגם על ידי גוי יש בזה חיוב דאורייתא .ואפילו להחולקים על כל פנים האיסור הוא שהארץ לא
תיעבד -ולכן גם על ידי סגולה הרי הארץ נעבדה על ידו.
בעל שם טוב -פרשת כי תשא
עצבות וקליפות החומר מעכב שמחת הנשמה בעשיית המצוה.
לכך עצה יעוצה' :ושבתה הארץ שבת לד'' ,הכוונה שיעשה נייחא ושביתה לארץ
שהוא החומר והגוף ,לשמוח בשמחה מגשמי {האדם ישמח שמחה גשמית} ,ועל
ידי זה תוכל הנשמה לשמוח ברוחני {שמחה רוחנית}.
וזהו שבת לד' :כי שתי בחינות אלו צריך לעשותן {גם} בשבת.
7
שיעור מספר -55כללי המלאכות בשמיטה
יחידה ד :אינו מתכוון למלאכה
כהן וזמר? -אנשים
החשודים על חילול
השביעית היו מכונים
כהנים ,כיון שכהנים
בשנה
זלזלו
רבים
השביעית ,כי חשו שכמו
שתרומה הותרה להם
יותר מלישראלים ,כך
הותרו להם גם מצוות
אחרות התלויות בארץ.
הזומר וצריך לעצים- …
אדם הזומר עץ ,עושה
פעולה שעוזרת לצמיחת
העץ -ולפיכך חייב על
נטיעה; אם הוא גם זקוק
לענפים הוא עובר גם על
איסור קצירה .אם
העבירה נעשתה בשוגג,
יהא עליו להביא שני
קורבנות חטאת.
נחלקו תנאים לגבי איסורי המלאכה בשבת :האם עוברים על איסורי שבת גם כאשר אין כוונה לביצוע
המלאכה (למשל :גורר ספסל ואגב כך חורש) .ביחידה זו נברר האם מחלוקת זו נכונה גם לגבי השמיטה.
.31תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כו עמוד א
גמרא
תרגום
רבי חייא בר זרנוקי ורבי שמעון בן יהוצדק הוו
קאזלי לעבר שנה בעסיא .פגע בהו ריש לקיש,
איטפיל בהדייהו ,אמר :איזיל איחזי היכי עבדי
עובדא…
חזייה לההוא גברא דהוה כסח בכרמי ,אמר להן:
כהן וזמר? אמר לו :יכול לומר 'לעקל בית הבד אני
צריך' .אמר להם' :הלב יודע אם לעקל ,אם
רבי חייא בר זרנוקי ורבי שמעון בן יהוצדק הלכו
לעבר את השנה במקום ששמו עסיא .פגש בהם ריש
לקיש ,והצטרף אליהם .אמר ,אלך ואראה כיצד הם
עושים מעשה…
ראה ריש לקיש אדם שהיה זומר בכרמיו .אמר לר'
חייא ולר' שמעון :כהן וזומר? השיבו לו :יכול אותו
כהן לומר שהוא צריך את הזמורות עצמן ,כחבל
לעקלקלות'.
לשימוש בבית הבד (עקל) .השיב להם ריש לקיש:
הלב יודע אם אם כוונתו לשם היתר או לשם איסור.
.32תוספות מסכת סנהדרין דף כו עמוד א ד"ה לעקל
וקשה …מכל מקום הוה משביח הכרם? דהכי אמרינן פרק כלל גדול (שבת עג ,ב)' :הזומר וצריך לעצים
חייב שתים :משום קוצר ,ומשום נוטע' .הכא נמי לחייב משום עבודת נוטע?
ויש לומר :דעביד ליה באותו ענין דודאי קשה ליה ,דליכא לחייבו משום נוטע{ …ו}גבי שביעית אין לאסור
רק היכא דמשביח הקרקע ,אבל הכא קשיא ליה וכהאי גוונא שרי.
האם לדעת התוספות מותר לעשות מלאכות בשמיטה אם אינו מתכוון לשם התועלת החקלאית
שלהן?
.33רבי יוסף דיטראני -שו"ת מהרי"ט -חלק א סימן פג
ושם כתבו התוספות …דעביד ליה בענין דקשה לה …אבל במילתא דמוכח שאין כוונתו אלא לצורך מה
שקוצץ ,ולא חייש אמאי דגדלי אחר כך ,ודאי שרי דתנן (ד ,ו)' :המזנב בגפנים והקוצץ קנים ,רבי יוסי
הגלילי אומר :ירחיק טפח ,רבי עקיבא אומר :קוצץ כדרכו' .אלמא כל שאינו מתכוין לכך ,אף על פי שגורם
זימור שרי.
במה פליגי – …במשנה
בשביעית נחלקו תנאים
לגבי אדם "המזנב בגפנים
והקוצץ קנים" :לדעת
רבי יוסי הגלילי יש
לשנות באופן הקציצה
וירחיק טפח ו"ר' עקיבא
אומר :קוצץ כדרכו
במגל
או
בקרדום
מה
ובכל
ובמג