השקייה בשמיטה
ביחידה זו נעסוק בהשקייה בשמיטה .כפי שראינו ביחידות הקודמות ,מלאכות
שנועדו למנוע מהצמחים להתקלקל ('לאוקמי') מותרות ,ואילו מלאכות שנועדו לשפר
ולשבח את הצמחים ('לאברויי') אסורות .ביחידה זו נבחן האם גם ההיתר
להשקות תלוי במטרת ההשקייה :אם מותר דוקא כשהיא נועדה למנוע את מות הגידולים ,או אפילו
שמטרתה לזרז את גידול היבולים.
בית השלחין -שדה יחידה א :ההשקיה המותרת בשמיטה
להשקייה
הזקוקה
השקיית בית השלחין
מנת
על
רצופה,
.1משנה מסכת מועד קטן פרק א משנה א
שהצמחים שבה יגדלו.
משקין בית השלחין במועד ובשביעית.
מסכת מועד קטן עוסקת בענייני חול המועד .מדוע לדעתכם מזכירה המשנה גם את דין
השמיטה? (השמיטה מוזכרת גם במשניות ב ,ו -ד בפרק זה)
.2תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף ב עמוד ב
תנן :משקין בית השלחין במועד ובשביעית.
בשלמא מועד משום טירחא הוא ,ובמקום פסידא שרו רבנן .אלא שביעית ,בין למאן דאמר משום זורע ,ובין
למאן דאמר משום חורש -זריעה וחרישה בשביעית מי שרי?
אמר אביי :בשביעית בזמן הזה ,ורבי היא…
רבא אמר :אפילו תימא רבנן ,אבות אסר רחמנא ,תולדות לא אסר רחמנא.
משום טירחא הוא -
איסורי המלאכה בחול
המועד נאסרו מטעם
הטירחה שבהם.
זורע …חורש -נחלקו
האמוראים ,מהו הטעם
לאיסור ההשקיה בשבת:
לפי דעה אחת האיסור
הוא משום זורע ,ולדעה
שניה משום חורש.
.3רבי משה טיראני -שו"ת מבי"ט חלק ב סימן סד
סובר
רבי
ורבי היא -
ולענין השקאת ירקות ועשבים כמו חבצלת השרון ודומיהם …כל מה שמותר להשקות במועד מותר
שתוקף השביעית בזמן
הזה הוא מדרבנן .לעומת להשקות בשביעית .וכל הני {ירקות וכדו'} מותר להשקות בחול המועד דאיכא בהו פסידא ,וכן בשביעית.
זאת ,לדעת חכמים ולא שני לן בין פסידא רבה לפסידא זוטא ,דכל מה שיפסד אם לא ישקנו הוי פסידא .דהא לא חלקו בין
מדאורייתא
שמיטה
פסידת ירקות דהוי דבר מועט לפסידת אילנות דהוי הפסד מרובה ,דכיון דיפסד הכל אם לא ישקנו לא
(שיעור מספר .)6
מפלגינן ביניהו ,והיתר זה לכולי עלמא אפילו למאן דסבר דשביעית בזמן הזה דאורייתא.
לדעת המבי"ט מה נכלל בהיתר השקיית בית השלחין?
.4חזון איש שביעית סימן טז אות ד
ודין בית השלחין נראה דמשתנה לפי מין הנזרע ולפי זמנו בתקופות השנה ,וכל שנפסד במניעת ההשקאה
הוי בכלל בית השלחין.
מה נחשב לבית השלחין? האם לדעת החזון איש זו הגדרה חקלאית?
עיון נוסף :עיינו ברש"י למועד קטן דף ו ע"ב ד"ה אמר רב ,האם דברי החזון איש מתאימים
לדברי רש"י שם?
השקיית שדה בית הבעל
עיינו שוב במשנה במקור .1האם ניתן לדייק ממנה אם מותר או אסור להשקות שדה בעל בשמיטה?
.5משנה מסכת שביעית פרק ב משנה י
בעפר לבן -שדה לבן ,ומרביצין בעפר לבן דברי רבי שמעון ,רבי אליעזר בן יעקב אוסר.
כלומר ,שדה תבואה.
6
שיעור מספר – 66השקייה בשמיטה
.6תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף ו עמוד ב
מרביצין -סוג של תניא אידך :מרביצין שדה לבן ערב שביעית כדי שיצאו ירקות בשביעית ,ולא עוד אלא שמרביצין שדה לבן
השקיה .בהמשך נראה כי בשביעית כדי שיצאו ירקות למוצאי שביעית.
נחלקו ראשונים .האם
מדובר בהשקייה מועט,
או בהשקייה רגילה.
לאיזו שיטה במשנה מתאימה ברייתא זו?
שיטת האוסרים השקייה בבית הבעל
.7בית הבחירה למאירי מסכת מועד קטן דף ב עמוד א
ודברים אלו לא הותרו אלא בבית השלחין ,אבל בבית הבעל והוא מקום שמי גשמים מספיקים לו ,ואינו
צריך למים אחרים …אף על פי שאילו היו משקין אותו היה ריוח בהשקאתו אין משקין אותו לא במועד ולא
בשביעית ,וכן הלכה .ויש מי שסובר שבשביעית אף בבית הבעל הותר ,ואינו כלום .שאף בשביעית לא הותר
אלא במקום פסידא.
.8רש"י מסכת מועד קטן דף ו עמוד ב ד"ה תרביצא
מרביצין -היינו השקאה פורתא {מועטה} ,כדי שיצאו הירקות ,וכדמפרש באידך ברייתא לקמיה ,ומשקין -
היינו השקאה גמורה של בית השלחין.
.9תוספות מסכת מועד קטן דף ו עמוד ב ד"ה מרביצין
מרביצין שדה לבן בשביעית -לגבי שביעית פירש הקונטרס השקאה פורתא …ולפירושו …צריך לומר
דהשקאה גמורה אסורה בבית הבעל ,והרבצה מועטת שרי בשביעית.
.11רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק א הלכה ח
משקין בית השלחין בשביעית והיא שדה הזריעה שצמאה ביותר .וכן שדה האילנות אם היו מרוחקין זה
מזה יתר מעשר לבית סאה מושכין את המים מאילן לאילן ,אבל לא ישקו את כל השדה .ואם היו מקורבין
זה לזה עשר לבית סאה משקין כל השדה בשבילן .וכן עפר הלבן מרביצין אותו במים בשביעית בשביל
האילנות שלא יפסדו.
.
** .11הרב יום טוב ליפמן הלר -תוספות יום טוב מסכת מועד קטן -פרק א משנה א**
הרמב"ם -נראה שאינו סובר כרש"י והרב ברטנורא ,אלא דבית הבעל נמי אסור בשביעית.
וההיא דסוף פרק ב דשביעית {מקור }5כתב בהדיא דשרייא ,משום האילנות שלא יפסדו …ופשטא
דמתניתין דהכא {מקור }1משמע ודאי דבשביעית נמי לא שרי אלא דשלחין ,וכן העתיקה הרמב"ם.
שיטת המתירים השקייה בבית הבעל
.12תוספות מסכת מועד קטן דף ו עמוד ב -במקור הקודם
ונראה ש{רש"י} חזר בו ממה שפירש במשנה {מקור :}1משקין בית השלחין במועד ,ולגבי שביעית שרי
אפילו בית הבעל.
אבל קשה לי :שמא הכא איירי בהשקאה גמורה …ואדרבה נראה לי דמיירי בהשקאה גמורה אלא לגבי
שלחין שצריך השקאה נקט משקין וגבי בית הבעל קרוי הרבצה.
תוספות משווים בין שיטת רש"י במשנה (לא מופיע בגירסת רש"י שלנו) ,שם הוא מתיר
להשקות את בית הבעל ללא הגבלה ,לשיטתו בפירוש לגמרא ,לפיה מותר להשקות בית הבעל
השקייה מועטת בלבד .כאיזו שיטה ברש"י תוספות מצדדים?
לדעת התוספות ,מהו ההבדל בין 'השקאה' ל'הרבצה'?
2
שיעור מספר – 66השקייה בשמיטה
.13רבי עובדיה מברטנורא -מסכת מועד קטן -פרק א משנה א
ובשביעית שרי להשקות בין שדה בית השלחין ,בין שדה בית הבעל.
כאיזו שיטה סובר רבי עובדיה מברטנורא?
פסיקת ההלכה
.14הרב יחיאל מיכל אפשטיין -ערוך השולחן שמיטה סימן יט סעיף יד
דעת הרמב"ם דרק בית השלחין התירו ולא בית הבעל ,וכן עיקר לדינא.
.15חזון איש סימן טז אות יג
ונראה דלענין הלכה קיימא לן :שאין משקין בית הבעל בשביעית ,וכפשטא דמשנת מועד קטן {מקור }1
דדוקא בית השלחין מותר …ולענין הרבצה נראה דיש להקל דקיימא לן כרבי שמעון אי מפרשינן ליה
בהרבצה ,וכן מבואר בירושלמי (ב ,ג) …ובית השלחין משקין את כולה.
השקיית עצים
.16משנה מסכת שביעית פרק ב משנה ד
מזהמין את הנטיעות …ומשקין אותן עד ראש השנה ,רבי אלעזר בר צדוק אומר :אף משקה הוא את הנוף
בשביעית ,אבל לא את העיקר.
.17רבי עובדיה מברטנורא מסכת שביעית פרק ב משנה ד
אבל לא על העיקר -שלא יעשה בשביעית כדרך שעושה בשאר השנים .ואין הלכה כרבי אליעזר בר צדוק,
אלא אסור להשקות האילן בשביעית בין על הנוף בין על העיקר.
.18תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף ו עמוד ב
משנה :רבי אליעזר בן יעקב אומר :מושכין את המים מאילן לאילן ,ובלבד שלא ישקה את כל השדה…
וחכמים מתירים…
גמרא :תנו רבנן :מרביצין שדה לבן בשביעית ,אבל לא במועד.
והא תניא :מרביצין בין במועד בין בשביעית?
אמר רב הונא :לא קשיא :הא -רבי אליעזר בן יעקב {שבמשנה} ,הא -רבנן.
מהו הקושי שמתעורר מהשוואת המשנה במקור זה למשנה במקור ?16כיצד לדעתכם ניתן
ליישב אותו?
** .19רבי אפרים דיין -משנה ראשונה -על המשנה במקור **16
ומשקין אותן עד ראש השנה -ובסוף פרקין דתני מרביצין אף בשביעית (מקור ,)5התם בעפר לבן ,כלומר:
בתבואה ,ולא באילנות.
ולהרמב"ם שם משמע דאדרבה אילנות פסדי טפי ,אלא דהתם הרבצה בעלמא -השקאה מועטת.
ובחיבורו (מקור )10פסק דכשהן עשר לבית סאה משקין כל השדה בשביעית ,וכשהן מרוחקין יותר אין
משקין' .אבל מושכין מאילן לאילן' -דהיינו נמי השקאה מועטת ,ולפי זה מתניתין דהכא במרוחקין
ובהשקאה מרובה.
לפי הסבר ה'משנה ראשונה בדעת הרמב"ם :מהו ההבדל בין הרבצה לבין השקייה? מדוע מותר
למשוך את המים מאילן לאילן?
מה סבר ה'משנה ראשונה' בהסבר הראשון שהוא מביא? מהן הנחות המוצא המציאותיות
השונות בין פירוש זה לפירוש הרמב"ם?
3
שיעור מספר – 66השקייה בשמיטה
גדלין על רוב מים -מי
גשמים (כרוב העצים).
דמתוך שהן – …נטיעות
הן אילנות צעירים ,ויש
להן יותר צורך בהשקייה
מאשר לאילנות בוגרים.
** .21הרב דוד רפפורט -מקדש דוד שביעית -סימן נ**
ונראה ,דשני מיני השקאות הן .דהא לכאורה קשה אמאי מושכין המים מאילן לאילן הא כל אילנות חוץ
מאתרוג גדלין על רוב מים …ואין צריכות השקאה כלל.
ועל כרחך זה דמושכין את המים מאילן לאילן היינו מי גשמים שירדו עליהן ,שצריך להמשיכן ממקום
למקום ,וזה מותר אף בשביעית ,אבל ההיא דמשקין את הנטיעות עד ראש השנה מיירי להשקותן ממעין,
דמתוך שהן נטיעות צריכות השקאה וזה שרי רק עד ראש השנה.
איזו השקייה מותרת בעצים ואיזו אסורה ,לדעת ה'מקדש דוד'?
השקייה לצורך צמחים שיגדלו במוצאי השמיטה
עיינו שוב בגמרא במקור שגיאה! מקור ההפניה לא נמצא .לפי הברייתא ,מותר להשקות שדה כדי שיצמחו
בה פירות במוצאי השמיטה.
.21חזון איש שביעית -סימן טז אות ד
והא דאמר כדי שיצאו במוצאי שביעית ,ופירש רש"י 'אבל לא כדי שיצאו בשביעית' ,אפשר דרצונו לומר
דמשום שיצאו במוצאי שביעית לא יהיו אסורין משום ספיחין…
ולפי זה אילנות משקים משום פירותיהן {גם בשמיטה} ואף על גב שהן הפקר ,מכל מקום הרי נאכלין ונהנין
מהן עד זמן ביעור.
מדוע ,לדעת החזון איש ,לפי רש"י אין להשקות כדי שיצמחו ירקות במהלך השמיטה?
הסבירו את דברי החזון איש :מדוע היה מקום לאסור להשקות אילנות לצורך פירות שיגדלו
בשמיטה כי 'הן הפקר' ,ומדוע בכל זאת מותר להשקות אותם לצורך זה?
הרב משה פיינשטיין
ה'אגרות משה' (תרנ"ה
תשמ"ו) נולד ברוסיהוכיהן שם כרב .לאחר
שעלה המשטר הסובייטי,
היגר לארצות הברית ,שם
הקים את ישיבת 'תפארת
ירושלים'.
נחשב לאחד מגדולי
בארה"ב.
הפוסקים
תשובותיו לשאלות בכל
ההלכה,
נושאי
ומשואלים מכל רחבי
העולם ,נאספו ל'שו"ת
אגרות משה'.
ובחידושיו
בתשובותיו
לש"ס ('דברות משה')
ניכר מעוף המחשבה,
העצמאי
ולימודו
בסוגיות ,כמו גם השכל
הישר שבו הוא ניגש לכל
סוגיא.
** .22הרב משה פיינשטיין -שו"ת אגרות משה -יורה דעה חלק ג סימן קל**
ובזה ניחא מה שלרש"י מועד קטן דף (ו ,ב) אסור להשקות בשביעית כדי שיצאו בשביעית ומכל מקום מותר
להשקות בשביעית כדי שיצאו למוצאי שביעית ,כמפורש שם בברייתא ,שלכאורה קשה הא אסור לעשות
בשביעית מלאכה שתועיל אף רק למוצאי שביעית …אבל לפי זה ניחא דהא השקאה אינה מלאכה מצד
עצמה אלא מחמת התועלת שעושה…
כדאמר רב יוסף במועד קטן (דף ב) מה דרכו של זורע לצמוחי פירא הכא נמי מצמח פירא ,ואם כן נמצא
שעיקר המלאכה הוא התועלת שיצא מזה .ולכן כיון שהתועלת הוא במוצאי שביעית אין כאן בשביעית שום
מלאכה מצדה ,רק מלאכת השקאה בעלמא ,ומלאכת מוצאי שביעית שאינה כלום לאסור בשביעית דמותרת
בכל מלאכה ,ולא דמי לשבת שאסור בכל מלאכה שלכן נהי שהתועלת יהיה בחול מכל מקום המלאכה דחול
עושה בשבת שאסור גם כן.
דזה ודאי מסתבר שאם יהיה שנים כשני אליהו שלא תצמיח ,אז יהיה חילוק גדול בין חרישה להשקאה
דחרישה היא על כל פנים מלאכה ,כיון שזהו מלאכה שצריך עתה לעשות ולא תיבטל מלאכתו במה שאחר
כך לא צמח מזה כלום ,אבל השקאה אם לא יצמח אחר כך מזה אגלאי מלתא שלא היתה מלאכה כלל…
ולכן בשביעית הויא זה מלאכת מוצאי שביעית שעושה בשביעית שזה מותר ,והוא טעם נכון מאד אליבא
דרש"י.
עיון נוסף :עיינו בשו"ת באהלה של תורה חלק ג ,סימן כא שכתב סברה דומה.
4
שיעור מספר – 66השקייה בשמיטה
יחידה ב :טעמו של היתר ההשקייה
.23רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק א
הלכה ח :משקין בית השלחין בשביעית והיא שדה הזריעה שצמאה ביותר ,וכן שדה האילנות אם היו
מרוחקין זה מזה יתר מעשר לבית סאה מושכין את המים מאילן לאילן ,אבל לא ישקו את כל השדה ,ואם
היו מקורבין זה לזה עשר לבית סאה משקין כל השדה בשבילן ,וכן עפר הלבן מרביצין אותו במים בשביעית
בשביל האילנות שלא יפסדו .הלכה ט :ועושין עוגיות לגפנים ,ועושין את אמת המים כתחלה וממלאין את
הנקעים מים.
הלכה י :ומפני מה התירו כל אלה ,שאם לא ישקה תעשה הארץ מלחה וימות כל עץ שבה ,והואיל ואיסור
הדברים האלו וכיוצא בהם מדבריהם ,לא גזרו על אלו ,שאין אסור מן התורה אלא אותן שני אבות ושתי
תולדות שלהם ,כמו שביארנו.
מהו הטעם שמביא הרמב"ם להיתר ההשקיה בשביעית? כדברי מי בגמרא במקור 2הוא פסק?
.24הרב אברהם יצחק הכהן קוק -שבת הארץ -קונטרס אחרון סימן יב
כל השקאת ירקות וזרעים יש להתיר דוקא כשהיא לצורך הקרקע ,שאם לא ישקוה תעשה מלחה ותהיה
גרועה גם לשנה הבאה ,או יש צורך להוצאת ירקות למוצאי שביעית ,אבל בשביל הירקות עצמן שהם
שביעית לא מצינו היתר …דרחמנא אפקריה ולא שייך להתיר עבודה בשביל הפסדם.
דברי הרב קוק קשורים לדיון אם מתירים מלאכות משום 'אוקמי פירא' ,ראו בשיעור הקודם
ביחידה ג.
בזמן שבית המקדש -
הוכחת החזון איש היא
משיטת אביי (במקור
,)2הסובר שהתירו
בשמיטה
להשקות
בגלל ששביעית בזמן
הזה מדרבנן .לפי זה,
בזמן בית המקדש,
שהשמיטה נהגה מן
ההשקייה
התורה,
היתה אסורה.
הרי
בזה
כבר…
-
.25חזון איש שביעית סימן כא אות יד
בסימן טז (אות ד) נתקשינו בלשון הרמב"ם שכתב טעם היתר השקאה כדי שלא תעשה הארץ מליחה ,וימות
כל עץ ,ובגמרא משמע דשביעית דומיא דמועד דמשום הפסד יבול הארץ שרי …ונראה דהא דכתב רבנו
ותעשה הארץ מליחה וימות כל עץ אין הכונה דתיבש העץ ,ולא תעשה פרי לעולם ,אלא ימות בשנה זו ולא
יבשיל פירותיו …תדע דאם …בזמן שבית המקדש קיים אסורה השקאה ,ואם כן בשנה שביעית ימות כל עץ
בית השלחין …וכאשר יטעו אחר שביעית לא יהיו להם תירוש ויצהר עד שנת הרביעית ,וזה דבר נמנע .ואי
יתקיימו בנס הרי זה נס יותר מהברכה בשנה שששית ולה לא הזכירו הכתוב ,ולא הזכירוהו חז"ל…
אלא ודאי כונת רבנו בשנת השביעית יפסדו כל הפירות ,ועל הפסד פירות יאמרו הפסד האילנות.
לדעת החזון איש במקור זה ,מה עלול להפסד אם לא ישקו את העץ? ומדוע התירו השקייה?
.26הרב שאול ישראלי -חוות בנימין סימן צח -עמודים תרכג -תרכד
יש תמיהה על הרמב"ם ,גם ממה שהוצרך לאריכות דברים בזה ,הרי פשוט מאחר שכפי שהוא מסביר שבלי
ברמב"ם (שמיטה א ,ז) השקאה ימות העץ ,נמצא שהשקאה היא מגדר 'אוקמי אילנא' .והרי בזה כבר נתבארו שם דבריו לפני כן…
נתבאר
שהמלאכות אלא שנראה שהוקשה לו ,שבעוד שכל אלה המותרים מצד 'אוקמי' אין ההיתר אלא בצורה מצומצמת,
שהתורה
לא
אסרה
במפורש הן 'תולדות' ,ובדקדוק ,שלא יהיו בפעולה יותר מאשר להעמיד אותו על עמדו …לפי זה היה צריך לציין גם באלה
ואסורות רק מדרבנן .שהותרה ההשקאה כדי לשמור שלא יתייבש ,שההשקאה צריכה להיות מצומצמת ,ובאומד מדוקדק ,שלא
הרמב"ם כתב שמלאכות
רק יהא בה כדי להפריח יותר ,אבל לא מצינו אזהרה מעין זו בהשקאה.
אסורות
כאלו
כשמטרתן להברות את לזאת בא הרמב"ם להסביר שיש שוני מסוים בין השקאה לשאר מלאכות ,כי השקאה היא עצם ועיקר
האילן ,ולא כשנועדו החיות של הצמח שבלעדיו נהפכת הארץ לשממה ולמדבר …על כן ראו חז"ל להתיר השקאה בשוני מכל
למנוע ממנו קלקול.
מ לאכות שהותרו ב'לאוקמי' ,כי באלה שההשקאה נצרכת ,אין בה שום הגבלה ,ואין חייבים לדקדק
בהשקאה ,שלא להשקות יותר ממה שנחוץ לקיום ,ולא להוספה .כי אין הדבר כך ,ובזה שהותר הותר
לגמרי …בזמן בית המקדש היתה אמנם גם כן השקאה מותרת כדי לשמור על ה'לאוקמי' ,כדרך כל טיפולים
מסוג זה ,שאינן בגדר מלאכות האסורות בשביעית .אולם אז היה חיוב לדקדק להשקות רק במדה
5
שיעור מספר – 66השקייה בשמיטה
מצומצמת שבלעדיה ינזק העץ .מה שאין כן בזמן הזה ששביעית דרבנן ,השקאה במקום שהותרה מותרת
מבלי צורך לדקדק שתהא רק במדה מצומצמת.
לפי הרב ישראלי ,מהו החידוש שהוסיף הרמב"ם על דברי הגמרא?
.27רבי יוסף חביבא -נימוקי יוסף -מועד קטן דף א עמוד א (על המשנה במקור )1
ספיחין שיצאו מאליהן -ובשביעית נמי משקין הספיחין שיצאו מאיליהן ,דאף על גב דכל עבודת הקרקע נאסרת בשביעית …כגון
שאסור
אף
לזרוע מזבלין ומקרסמין …כל אלו מלאכות חשובות הן ,דסגי להו בפעם אחת בשנה ,דומיא דזריעה וזמירה ,אבל
בשמיטה,
אם
יצאו
ירקות מאליהם בשמיטה השקאה דצריכה תדיר לא מיקרי עבודה חשובה ,ולפיכך שריא.
מותר גם להשקותם
איך מבאר הנימוקי יוסף את היתר המשנה להשקות את בית השלחין? האם לפי הסבר זה מותר
(כשאין בהם איסור
להשקות גם כדי 'לאברויי' ,כגון להשקות את בית הבעל?
ספיחין).
.28שיטת רבי יהודה בר ברכיה מועד קטן דף א עמוד א
כתב רבינו שלמה ז"ל דלא מלאכה שבשדות חשיבא ,ולאו היכן הוא מסקנא דגמרא אלא משום דהשקאה…
מדרבנן ובמקום פסידא לא גזרו רבנן ,ואם כדברי הרב ז"ל דלאו מלאכה שבשדות חשיבא השקאה ,אפילו
בשדה בית הבעל היתה מותרת כקשקוש הזיתים ועשיית העוגיות.
מהי קושית הרב יהודה בר ברכיה על הסבר הנימוקי יוסף ,הדומה להסבר רש"י?
מה היה ניתן לתרץ לאור מקורות ?13 – 12
עיון נוסף :עיינו בחזון איש שביעית סימן יז אות כ ,שסובר שדעת הנימוקי יוסף שצריך גם
שיהיה מקום הפסד וגם שהמלאכה לא תהיה גמורה ,על מנת להתיר.
.29הרב חיים פנחס שיינברג -אורייתא ט תשמ"ז -עמוד קיז
עיקר הקפדת התורה הקדושה {בשמיטה} שלא יהיה עסוק בפעולות שמהן מוכחות שנוהג בקרקע מנהג
בעלים …ולפי זה יש לומר שכוונת הנמוקי יוסף דמה שהוא נדיר יותר חשוב יותר ,ולא מה שהוא תמידי,
דעבודה של פעם בשנה הוי שבח בקרקע וחשוב כל כך שמתקיים לשנה שלימה ,ומה שאין כן השקאה דהא
דבעינן להשקות בתדירות מוכיח שאין תוצאתה חשובה כל כך בשבח הקרקע ,ולכן לא הוי עבודה חשובה,
ואין איסורה אלא מדרבנן.
עיון נוסף :רעיון דומה בנושא אחר ,הובא בשיעור הקודם (שיעור 15מקור )36בשם הרב ישראלי.
6
שיעור מספר – 66השקייה בשמיטה
יחידה ג :שיעור ההשקייה המותרת בשמיטה
ביחידות הקודמות ראינו שההשקייה מותרת בשמיטה כשהגידולים זקוקים להשקייה .ביחידה זו נבחן
האם חובה על המשקה לצמצם בהשקייתו ,או שהוא רשאי להשקות בנדיבות.
עלויים -שם צמח.
עיינו בדברי הרב ישראלי במקור מספר ,26מה עמדתו בסוגיה זו?
.31תוספתא מסכת שביעית (ליברמן) פרק א הלכה יב -הובא גם בירושלמי שביעית פרק ד הלכה ד
מקיימין את העלויים שבגג אבל אין משקין אותן.
תוספתא זו נפסקה להלכה בדברי הרמב"ם בהלכות שמיטה פרק א הלכה ו.
.31רבי משה חסקין -כלכלת שביעית מועד קטן -עמוד מ
והא דאמרינן בתוספתא (במקור הקודם) וברמב"ם (א ,ו)' :אבל אין משקין אותו' ,זהו רק שלא ישביחו יותר
על ידי השקאה (וכמו שפירש הפני משה שם) אבל אם יפסדו על ידי זה {שלא יושקו } -מותר להשקותן.
מה עולה מדברי הכלכלת שבת בפירוש התוספתא?
עיון נוסף :עיינו בספר השמיטה בעמוד כה ,האם הוא מפרש כפירוש ה'כלכלת שבת'?
.32רבי עקיבא איגר -אורח חיים סימן תקלז
דבר האבד -דבר שייפסד {לשון שולחן ערוך }:דבר האבד מותר לעשותו בחול המועד בלא שינוי.
אם לא ימנעו זאת וכתב ברבינו ירוחם (תולדות אדם נתיב ד ,חלק ה)' :ולא אמרינן שיעשה מלאכה עד כדי שלא יופסד ,אלא
בהקדם.
יעשה כל המלאכה מכל וכל ויגמור אותה'.
בבית יוסף בסוף סימן זה (ד"ה אסור לקצור) מבואר ,דלדעת הרמב"ם כל שאפשר לעשותו בשינוי ויהיה טוב
ממש בלא הפסד כמו בלא שינוי ,צריך לשנות.
רבי עקיבא אייגר עוסק בהלכות חול המועד ,האם לדעתכם יהיה דין זהה גם בשמיטה?
.33הרב יהושע נויבירט -שמירת שבת כהלכתה חלק ב -פרק סז הערה סג
לפי דברי הרבי עקיבא אייגר {מקור }32יוצא גם לגבי שביעית ,דקיימא לן דכל לאוקמי אילנא מותר ,ולכן
מותר להשקות עץ כדי שלא ימות (רמב"ם מקור ,)10אין הכי נמי דמותר להשקות בבת אחת אף יותר
מאשר צריך לקיום העץ ,גם אם יתר ההשקאה תשביח את העץ .כי דוקא השקאה אחרת שאינה לקיום העץ
אלא רק להשבחתו אסורה ,ואילו באותה ההשקאה עצמה בכל אופן מותר .ובחזון איש הלכות שביעית לא
מוזכר דין זה במפורש.
האם הנימוק שנותן הרב נויבירט להיתר ההשקייה הוא כנימוקו של הרב ישראלי במקור ?26
עיון נוסף :עיינו באור לציון שביעית עמוד לב שפוסק באופן דומה.
.34הרב יוסף ליברמן -שו"ת משנת יוסף -חלק א סימן א
כשאנו מתירים להשקות …וחוששים גם לפסידא זוטא ,לכאורה מותר להשקות כל צרכו .שאם יצמצם רק
כדי חיי האילן ,יכול בקלות להגיע נזק לפירות שיפסדו לגמרי ,או על כל פנים בקצתם בכמותם או
באיכותם ,והוי פסידא רבא…
אמנם בהגהות הגאון רבי עקיבא אייגר (מקור …)32מביא דברי הבית יוסף שכתב דלדעת הרמב"ם כל
שאפשר לעשותו בשינוי ויהיה טוב ממש בלא הפסד כמו בלא שינוי ,צריך לשנות …ולפי זה היה מן הראוי
להשקות בשביעית בשינוי ,ויש לברר אצל החקלאים מה הוא משינוי הנכון…
ולמעשה יש ללמוד מדברי החזון איש (כא ,יז) שאסור להשקות כבכל השנים ,אלא צריך לצמצם רק כדי
חייו ,שכתב "צריך לשקול כל עבודה ועבודה ,אם יש בזה חשש שימות העץ …ואם אפשר להסתפק בפעם
אחת אסור לעשות שתי פעמים" …ובספר שנת השבע (ח ,ג) ציין דברי חזון איש אלה גם לענין השקאה,
שמותר להשקות רק ההכרחי ביותר …ולא דמי לחול המועד דשרי לגמרי כשמשקה ,דהתם האיסור מפני
7
שיעור מספר – 66השקייה בשמיטה
טירחא ,ולכן אם בלאו הכי משקה אין איסור ,אבל בשביעית יסוד האיסור שמבטל שביתת הארץ ,וכל מה
שמשקה יותר מבטל השביתה טפי ,ולכן אין להתיר אלא מה שנחוץ לבד.
אלא שלגבי השאלה השנייה הנ"ל איך לצמצם אם בזמני ההשקאה ,או בכמות ההשקאה ,יש לסמוך על ספר
הלכות שביעית הנ"ל שמצריך מיעוט בזמני ההשקאה.
עיון נוסף :עיינו גם בשו"ת שבט הלוי חלק ב סימן רב ,שמתיר להשקות רק כדי הצורך.
ר' יהודה ליוא -המהר"ל -נתיבות עולם נתיב התורה פרק יז
'עושי דברו לשמוע בקול דברו' …בישראל מדבר הכתוב שהקדימו נעשה לנשמע,
אף כי מעשה המצות קשים על האדם וכבדים עליו מאוד ,ועם כל זה הקדימו
נעשה לנשמע ….הם גבורי כח ,כובשים את יצרם ,ועושים רצון המקום ,מה שלא
תמצא דבר זה בעליונים כלל ,ולכך הם קרובים אל השירה שהוא שבח אל השם
יתברך.
וכמו שמקדים הכתוב את הצדיקים כדכתיב' :ברכו ד' מלאכיו ,גבורי כח עושי
דברו לשמוע בקול דברו' ,כי לשון דבר שייך על דבר שהוא קשה שכן כתיב' :דבר
אתנו אדוני הארץ קשות'.
וכן בשמיטה כתיב' :וזה דבר השמיטה' ,כי השמיטה היא קשה ביותר מכל
שהאדם מניח שדהו בורה {לא מעובדת} שנה תמימה ,ואם השם יתברך צוה על
האדם לתת תרומה ומעשר ,זהו שהוא עושה טובה לאחר ,ואין דבר זה קשה,
אבל דבר זה {השמיטה} שאין עושה בזה שום טובה לאחר ,הוא דבר קשה כאשר
מפסיד ממון שלו ,ועם כל זה מקבלים ועושים בשמחה ,ואין שום דבר בעולם
קשה כמו השמיטה ,כי השמיטה שנה תמימה ויש לו הפסד ממון.
8
שיעור מספר – 66השקייה בשמיטה
יחידה ד :שפיכת מים שלא בכוונה להשקות
.35הרב מנחם מענדל פוקס -שו"ת משנת יוסף חלק א סימן סג
כאשר שוטפים את רצפת הדירה …אם מותר בשנת השמיטה להוריד את המים מהמרפסת לגינה ,או דילמא
אסור משום משקה מים לזרעים .והגם שגינות אלה בדרך כלל דינן כבית השלחין שמותר להשקותן
בשביעית ,מכל מקום הרי כבר הכריע מורי חמי הגאון שליט"א (מקור )34דאין היתר אפילו בבית השלחין
אלא ההכרחי ביותר עיין שם .ואם כן גינות אלה שהגנן הקבוע משקה אותן כפי צרכן ,הרי אסור להוסיף
להן יותר מים…
ועוד יש לעיין מדברי התוספות בס נהדרין (כו ,ב) ד"ה לעקל ,שכתבו דהקוצץ עצים בשביעית ואינו מכוין
לזמירה אלא לצורך העצים ,אף על פי כן לא שרי אלא באופן דקשה ליה לאילן …הרי דאף על פי שלא ניחא
ליה הזמירה מחמת איסור שביעית ,או שעל כל פנים אינו מכוין לזה ,אף על פי כן אסור…
ועל כל פנים עדיין אין לנו יסוד להתיר שפיכת המים מהמרפסת אל תוך הגינה.
.36הרב חיים קנייבסקי -דרך אמונה הלכות שמיטה פרק א הלכה ב -ציון יח (משפטי ארץ פרק ד
הערה )11
וכתב בספר תורת השלמים בשם מורי חמי {הרב אלישיב} :השוטף הרצפה במרפסת והמים זורמים דרך
המרזב לגינה ,אם המים ללא חומרי ניקוי -יש להקפיד שלא יזרמו המים לגינה ,אף שאין מתכוין לכך .גם
אין להפעיל מזגן אם על ידי זה יטפטפו מימיו במקום שיש בו צמחים באופן שאסור להשקותם.
.37הרב אשר וויס -מנחת אשר שביעית (תשע"ה) -עמוד כה
איסור משקה מים לזרעים בשביעית אינו אלא מדרבנן …באנו למחלוקת תרומת הדשן (סד) והמגן אברהם
(שיד ,ה) בדין פסיק רישיה בדרבנן …ואם בשבת אסור דבעינן מלאכת מחשבת קל וחומר בשאר איסורים…
אולם בנידון דידן הוי תרי דרבנן ,דהלא נקטו כל האחרונים דשביעית בזמן הזה דרבנן ,והשקאה אינו אסור
אלא מדרבנן ,וגם הוי פסיק רישיה דלא ניחא ליה…
ולשיטת החזון איש (יח ,ו ויט ,ב) יש טעם אחר להקל בזה …דאין איסור תורה בשביעית אלא במתכוין
למלאכה ,אבל בדבר שאינו מתכוין אין זה עבודת הארץ האסורה ,וכאשר מוכח ממעשיו שאינו מתכוין
למלאכה מותר אפילו מדרבנן…
ובנידון דידן נראה דלכולי עלמא מותר ,דהלא באמת אין תועלת כלל בהשקיה זו ,דכאשר משקים השקיה
מוגזמת במקום אחד ,ובפרט כאשר המים נשפכים מגובה ומכים בחוזקה על הדשא והצמחים -יש בזה נזק
גמור ,ולא תועלת …דגידול זה של המים הנשפכים במקום אחד ממרזב או ממזגן אין בו שום יופי ותועלת
אלא נזק וכיעור בלבד ,וברור שאין בו איסור כלל…
ובמזגן יש להקל עוד משום דאין כאן אלא גרמא בלבד …וברור לענ"ד משום כל הנ"ל דמותר לכתחילה
להפעיל מזגן בשביעית ,וכן לגרוף מי שטיפה לגינה…
ושוב שאלתי את פי מרן הגאון רבי חיים קנייבסקי על דבריו ב'דרך אמונה' ,ואמר שאכן אין להחמיר בזה
אלא אם כונתו להשקות את הגינה בדרך זו ,וכן שמעתי שוב גם ממרן הגרי"ש אלישיב.
האם הרב אשר וייס חולק על הרב פוקס (מקור )35בסברות הלכתיות או בהבנת המציאות?
עיון נוסף :עינו עוד בעמוד קסט בספר זה ,בעניין נטילת ידיים מעל צמחים בשמיטה.
9
שיעור מספר – 66השקייה בשמיטה
יחידה ה :מקום הפסד :מלאכת השקייה לעומת מלאכות אחרות
.38רבינו שמשון -ר"ש משאנץ -מסכת שביעית פרק ב משנה ב
ואפילו בשביעית עצמה ,במקום פסידא -כגון להשקות בית השלחין -משמע התם דשרי ,משום דתולדות
בשביעית לאו דאורייתא.
משרבו
בתחילה…
האנסין …חזרו לומר -
בתחילה היו פוסלים את
האנשים שאוספים פירות .39תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כו עמוד א
בשביעית לעדות ,אך
אחרי שהוכרחו האנשים משנה .ואלו הן הפסולין {לעדות ,מדרבנן} …סוחרי שביעית .אמר רבי שמעון :בתחילה היו קורין אותן
לזרוע ,ולאסוף את אוספי שביעית ,משרבו האנסין חזרו לקרותן סוחרי שביעית…
התב