אוצר בית דין
כפי שציינו בשיעור הקודם ,לפני למעלה ממאה שנים ,החל עם ישראל לשוב
לארצו במספרים משמעותיים ,ובד בבד החלו נסיונות לפתח חקלאות עברית,
ולהפריח את השממה.
ההתמודדות עם מצוות השמיטה הייתה אחד האתגרים הקשים ביותר .בשיעור הקודם עסקנו בהרחבה
בפתרון של 'היתר מכירה' .פתרון נוסף שהוצע בעניין היה יצירת 'אוצר בית דין' ,דהיינו שבית הדין ימנה
את החקלאים כשליחים מטעמו לטפל בגידול היבולים ובשיווקם ,וישלם להם את שכרם כפועלים .באופן
זה ,היבולים קדושים בקדושת שביעית ,ובית הדין מחלק אותם לציבור הרחב .הצרכן משלם לבית הדין
רק עבור שכר החקלאי כשליח בית הדין ועבור השיווק.
פתרון זה מוזכר כבר בתוספתא ,והוצע מחדש על ידי הרב קוק בשנת תר"ע כפתרון משלים להיתר
המכירה .בשמיטות אחרות ,יושם אוצר בית הדין כפתרון עצמאי לטיפול ושיווק בפירות השביעית.
יש להעיר ,כי פתרון זה אינו נותן מענה לכל הדרישה לתוצרת חקלאית .ישנם גידולים שבלתי אפשרי
לגדל באמצעות אוצר בית דין ,משום שהקרקע נותרת בקדושתה ,וחלק מהעבודות ההכרחיות אסורות.
הגיע שעת הביעור -הגיע
הזמן שבו נגמרו הפירות
מהשדה ויש לבערם
התנאים
מהבית,
בתוספתא נחלקו בדיני
הביעור.
הרב שלמה סיריליו (ר"מ
בערך -שי"ד) נולד
בספרד וגורש ממנה
בילדותו .לאחר הגירוש
הגיע לקושטא ,ולמד שם
אצל רבי אליהו הלוי (בעל
שו"ת זקן אהרן) .לאחר
מכן עבר לסלוניקי שביון,
שם למד אצל רבי יעקב
ובנו
חביב,
בן
המהרלב"ח .אחר כך חזר
לטורקיה ,וכיהן כרב
אדריאנפול
בקהילת
החשובה .בשנת רצ"ה
לערך עלה לארץ יחד עם
רבי יוסף קארו ורבי
שלמה אלקבץ ,וכמוהם
התגורר גם הוא בצפת.
לאחר כמה שנים עלה
לירושלים ,ונחשב כאחד
מרבניה הגדולים .פירושו
המקיף לירושלמי היה
הפירוש הראשון שנכתב
באופן מסודר על סדר
מהירושלמי.
זרעים
הפירוש הועתק בכתבי
יד ,עד שחלקים ממנו
נדפסו לראשונה בשנת
תרל"ה על ידי הסופר
מאיר להמן .פירוש חשוב
זה צוטט על ידי מפרשים
ופוסקים ,ונחשב כאבן
יסוד לפרשני הירושלמי.
יחידה א :מקור הדין
תוספתא מסכת שביעית (ליברמן) פרק ח הלכה א
.1
בראשונה היו שלוחי בית דין יושבין על פתחי עיירות ,כל מי שמביא פירות בתוך ידו נוטלין אותן ממנו ,ונותן
לו מהן מזון שלש סעודות ,והשאר מכניסין אותו לאוצר שבעיר.
הגיע זמן תאנים שלוחי בית דין שוכרין פועלין ,עודרין אותן ועושין אותן דבילה וכונסין אותן בחביות
ומכניסין אותן לאוצר שבעיר.
הגיע זמן ענבים שלוחי בית דין שוכרין פועלין ,בוצרין אותן ודורכין אותן בגת וכונסין אותן בחביות
ומכניסין אותן לאוצר שבעיר.
הגיע זמן זתים שלוחי בית דין שוכרין פועלין ,ומוסקין אותן ועוטנין אותן בית הבד וכונסין אותן בחביות
ומכניסין אותן לאוצר שבעיר.
ומחלקין מהן ערבי שבתות ,כל אחד ואחד לפי ביתו.
הגיע שעת הביעור עניים אוכלין אחר הביעור אבל לא עשירים דברי רבי יהודה ,רבי יוסי אומר :אחד עניים
ואחד עשירים אוכלין אחר הביעור ,רבי שמעון אומר :עשירים אוכלין מן האוצר אחר הביעור.
רמב"ן ויקרא פרק כה פסוק ז
.2
ועשו להם תקנות מדבריהם :בראשונה היו בית דין עושין אוצר בכל עיר ועיר ,מתחילת יציאת הפירות היו
נוטלין אותם מיד מביאיהן ומכניסין אותן לאוצר …וכל זו התקנה והטורח של בית דין ,מפני חשד שלא יבאו
לעכבם או לעשות מהם סחורה.
לדעת הרמב"ן ,מהו הטעם לתקנת אוצר בית הדין?
ר"ש סירילאו -ירושלמי שביעית פרק ט הלכה ד ד"ה נותנין
.3
מכניסין לאוצר שבעיר …כל פירות האילן דאין בהן קדושת שביעית בשנת שביעית {פירות שעיקר גידולם
היה בשישית וסיימו לגדול בשביעית} …ובהני דלית בהו קדושה משמרין תחת ידן דבית דין עד מוצאי
שביעית ,כשבא עליהן {על פירות השביעית} ביעור דאיסורא .דאזי באותו זמן יהא להן מה לאכול …ובזה
הסדר כשבא כילוי פירות של שביעית בימים של מוצאי שביעית יהא להם מה לאכול מכל הפירות ,כסדר
סיפוק בית דין כדמפרש .ואוכלין בשמינית כל עיר ועיר מפירות שישית על ידי בית דין שבעיר שיש להן אוצר
בית גדול לכל העיר ואוכלין כל העיר מן אותו אוצר .אבל בפירות האילן דשביעית גופייהו ,דהיינו בזמנם
שיעור מספר – 32אוצר בית דין
בתחלת השנה השמינית -יתקן כל אחד כדינין השנויין במשנתנו :זיתים בקוטבי אבל לא בבית הבד ,וכן
הענבים בעריבה אבל לא בגת…
כיצד ביאר ר"ש סירילאו את התוספתא? באילו פירות היא עוסקת לדעתו? האם הוא חולק על
הרמב"ן?
מהי הקושיה אותה ניסה ר"ש סירלאו ליישב בפירושו?
דרישא איירי – …לדעת .4
חזון איש שביעית -סימן יא אות ז
ר"ש סירלאו ,התוספתא
עוסקת בפירות שישית .ומה שפירש מהר"ש סירילאו ז"ל שלוקחין פירות ששית תמוה ,וכי הפקירו בית דין פירות ששית וגזלו את
("בראשונה") כל העולם? ולא עוד אלא שאין נותנין להן אף חלקן כשאר עניים? וכן מה שכתב ז"ל דרישא איירי בפירות
הרישא
עוסקת בפירות שיש בהם דאזלינן בתר לקיטה וסיפא בפירות דאזלינן בתר חנטה זר מאד .ועוד :איך יתכן דהגיע זמן הענבים תאנים
קדושת שביעית (כי
הולכים בהם אחר וזיתים הכל אחר ראש השנה ,הלא זמן אותן הפירות בחדשי תמוז אב…
הלקיטה,
ונלקטו ואנו אין לנו אלא דברי הראשונים ז"ל ,דאיירי בשל שביעית וכשהן ביד בית דין מותר לדרכן בגת ופטורין מן
בשביעית) ,מהם מחלקים
לציבור עד הביעור .הביעור.
המשך התוספתא עוסק
בפירות שישית שאינם
עיון נוסף :עיינו במאמרו של הרב אחיטוב בקובץ 'התורה והארץ' חלק ו עמוד ,402שמיישב את
קדושים (תאנים ענבים
וזיתים שהולכים בהם
קושית החזון איש על הר"ש סירילאו.
אחר חנטה) ,וכיון שאין
בהם ביעור ,שומרים
רבי אברהם בן דוד -השגת הראב"ד לרמב"ם -הלכות שמיטה פרק ז הלכה ג
אותם ומחלקים רק .5
לאחר הביעור ,כשנגמרו
אמר אברהם …:מהו הביעור האוסר על כל אדם?
פירות השביעית.
לדעתו התוספתא אינה בשיכלו פירות העיר ותחומיה מוציאין כל אדם מה שבבתיהם ומביאין אותם לאוצר ליד בית דין ,והם
עוסקת כלל בפירות מחלקים לכל אדם שלש סעודות כדי לשבת ,וכן בכל יום ויום עד שיכלו .ואם אין שם אוצר ולא בית דין
שביעית.
מהן קושיות החזון איש על פירוש ר"ש סירילאו?
מחלקין ,מוציאן לשוק ומפקירן ,ואף הוא יכול לחזור לזכות בהן ככל אדם ,ואוכל הזוכה בהן עד שיכלו
אותם הפירות מכל הארץ.
איך מבאר הראב"ד את התוספתא? האם כרמב"ן ,כר"ש סירלאו או כשיטה שלישית?
אם הראב"ד למד את דינו מהתוספתא ,איך הוא יסביר את סוף התוספתא ,בה מתוארת עבודתם
של שלוחי בית הדין? עיינו בכתב עת 'יבולי השדה' גליון א עמודים רלט ורמג בהשגה על אוצר
בית דין ובתגובת הרב רווח בשיטת הראב"ד.
רבי דוד בן זמרא -רדב"ז הלכות שמיטה ויובל -פרק ז הלכה ג
.6
והשמיט {הרמב"ם} התוספתא ד'היו שלוחי בית דין יוצאין' וכו' לפי שאינה הלכה.
אי נמי :שאינה אלא בראשונה ,שהיו שם בית דין אוצרין ומחלקים.
האם יש הבדל להלכה בין שני הסברי הרדב"ז בשיטת הרמב"ם?
עיון נוסף :עיינו בשו"ת משנת יוסף חלק ד סימן ו שם הביא הסברים נוספים להשמטה זו.
3
שיעור מספר – 32אוצר בית דין
יחידה ב :האם מותר לבית הדין לשמור על הפירות?
בית דין הם יד עניים -
כפי שמובא בגמרא שם,
בית הדין צריכים לדאוג
לתקנת העניים ,ומזה
הסיק רשב"ש שהם
יכולים ללקוט ולשמור
עבורם פירות שביעית.
הרב בן ציון אבא שאול
רבי שלמה בן רבי שמעון דוראן -שו"ת הרשב"ש סימן רנח
.7
ולענין שאלתכם ,נראה שיש תקנה בדבר שבית דין יעמידו שומרים בגנות ופרדסים שלא יכנסו גוים ,והם
ילקטו הפירות .ובעל הבית גם כן ילקט מכללם אם רצה ,או הבית דין יתנו לו מזון ג' סעודות בכל יום,
והשאר יחלקוהו לעניים.
וכדתניא בתוספתא {מקור }1הביאה רבינו שמשון ז"ל (שביעית ט ,ח) והתוספות בפרק מקום שנהגו,
ואדוני זקני הרמב"ן ז"ל בחדושי התורה שלו :בראשונה היו שלוחי בית דין מחזירין על פתחי עיירות …כל
זה שנוי בתוספתא .נראה ממנה ששלוחי בית דין יכולין ללקוט בשביל עניים ,והוא הדין לשמור ,לפי שבית
דין הם יד עניים ,כדאיתא בפרק שור שנגח ארבעה וחמשה.
האם לדעת רשב"ש מותר לבית דין לשמור על פירות שביעית? מדוע?
.8
הרב בן ציון אבא שאול -אור לציון שביעית -עמוד סד
(תרפ"ד -תשנ"ח) נולד בעיקר תקנה זו יש לפקפק ,דהנה הרמב"ם השמיט תוספתא זו ולא הביאה בהלכותיו .וכבר עמד על זה
בירושלים .היה הבכור הרדב"ז {במקור הקודם} …הרי שהבין מדברי הרמב"ם דליתא לתקנה זו בימינו …יש לנו לילך אחר
להוריו
שעלו
מפרס,
ונתברכו בחמשה עשר הוראות הרמב"ם …וראוי שלא להקל בזה ,שכן נראה שדלעת הרמב"ם אם שומר פרדסו אף על ידי אוצר
ילדים .למד תורה בית דין ,לא קיים מצות הפקר בפירות ,אלא צריך להפקיר פירותיו לגמרי שכל הרוצה ליטול יבוא ויטול…
בהתמדה למרות הדוחק
הכלכלי .בגיל 11נכנס
ללמוד בישיבת פורת
יוסף ,ולימים התמנה
להיות אחד מראשיה.
נחשב לאחד מגדולי
הספרדים
הפוסקים
בדורנו .חיבר את סדרת
הספרים 'אור לציון'.
ולפחות ישאיר שדהו פתוחה לכל כמה שעות ביום ,ויעמוד באותן שעות וישמור על שדהו מחשש נזקים,
ובשאר הזמן שאינו יכול לשמור על השדה ,יסמוך על דין אוצר בית דין השומרים על השדה כדי לחלק אחר
כך את הפירות ,וכך לא יפקיע דין הפקר דאורייתא.
וכל זה לענין בעל הפרדס ,אבל לענין הקונים ,נראה שרשאים לקנות פירות אלו ,ואין להם לחוש משום
מסייע בידי עוברי עבירה .דכיון שבעל הפרדס עשה כן על פי הוראת רבנים אין בה משום מסייע בידי עוברי
עבירה.
לדעת הרב אבא שאול ,איזו בעייה עלולה להיות כשנעשה שימוש באוצר בית דין? האם יש לאי-
קיום המצווה גם השלכות בדיעבד?
הרב שלמה זלמן אויערבך -שו"ת מנחת שלמה תניינא (ב -ג) סימן קכג
.9
יש לדון בכפר של מאה איש ,ויש לאחד מהם פרדס ,ובקשו ממנו בני הכפר שיתעסק בזיבול והשקאה
ושמירה מנכרים שלא יבואו וכדומה ,ובעבור זה יתנו לו עבור כל קילו פירות סכום מסוים ,אם הם חייבים
אחר כך לקיים התנאי או לא ,ונראה לענ"ד פשוט שהתנאי בטל והפירות הם הפקר גמור לכל אדם ,בעל
כורחו של הבעלים ובעל כורחם של בני הכפר .וכמו שאנשים אחרים יכולים ודאי לקטוף פירות בלי שום
תשלום ,כך גם בני הכפר יכולים לעשות כן הואיל ומחמת אפקעתא דמלכא כל הפירות הפקר .אך יוכל בעל
הפרדס לתבוע מבני הכפר שישלמו לו עבור זה שאמרו לו להשקות ולזבל [ואין זה ברור אם הם חייבים
לשלם] ,אבל מכל מקום לא יתכן כלל שום בעלות על הפירות גם כלפי בני הכפר והם יכולים לקטוף חנם
ללא שום תשלום…
לדעת רבי שלמה זלמן אויערבך ,האם לבית הדין מותר למנוע מאנשים לקטוף מהיבול שבשדות?
כיצד יסביר הרב אויערבך את דברי הרשב"ש במקור ?7
הרב פרופסור שאול ליברמן -תוספתא כפשוטה שביעית {על מקור -}1עמוד 583
.10
כשהתקינו אחר כך שבית דין שוכרין פועלים וכו' ,בוודאי הושיבו שומרים על הכרמים והשדות אף
בשביעית ,שלא יבזזו אותם בני אדם לעצמן ,והשומרים שומרים שיכנסו הפירות לאוצר ,והם מתחלקים
אחר כך לכל אדם.
2
שיעור מספר – 32אוצר בית דין
אי לי שנתכבדתי – …ועל פי זה ,ורק על פי זה נבין ירושלמי תמוה בשביעית (ד ,ב) "רבי טרפון ירד לאכול קציעות מתוך {השדה}
השומרים שהכו את רבי שלו שלא בטובה כבית שמאי .חמוניה סנטיריה {ראוהו השומרים} ושורון חבטין עלוי וכו' ,אי לי
טרפון לא עזבוהו ,עד
שגילה להם שהוא רבי שנתכבדתי בכתרה של תורה" .וכל זה תמוה מאד ,כיצד היו שומרים בכרמו של רבי טרפון ,וכן מה עניין כאן
טרפון ,ועזבוהו רק מפאת לכבודה של תורה {שהרי תמיד השומרים אינם מכים את בעל השדה שנכנס לתוכה}? …אבל לפי התוספתא
כבוד תורתו.
שלנו הכל מובן .השומרים היו שומרי בית דין ושמירת שומרי בית דין היא כמו שמירה להפקר (שהרי
הפירות מתחלקות אחר כך) ואין כאן איסור משומר ,ואלמלי היה רבי טרפון אדם גדול בתורה היו חובטין
אותו אפילו אכל משלו ,שלא בטובת השומרים …נמצאנו למדים שהלכה זו של התוספתא היתה נוהגת עדיין
בימי רבי טרפון.
4
שיעור מספר – 32אוצר בית דין
יחידה ג :קצירה על ידי בית הדין
בשיעור מספר ( 7מקור )7התבאר שלפי חלק מהראשונים חל איסור לקטוף ולאסוף את פירות השביעית
בדרך בה רגילים לעשות זאת בכל שנה (ראשונים אחרים סברו שאיסור זה חל רק על פירות שנשמרו
בשביעית בעבירה ,ואחרים סברו שאין כלל איסור בקצירת פירות כדרך שאר שנים) .ביחידה זו נדון האם
איסור זה חל גם כאשר 'אוצר בית דין' מטפל ביבול.
משנה מסכת שביעית פרק ח משנה ו
.11
תאנים של שביעית :אין קוצין אותן במוקצה ,אבל קוצה אותם בחרבה…
רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק ד
.12
הלכה כב :הפירות שיוציא האילן בשביעית לא יאספם כדרך שאוסף בכל שנה שנאמר ואת ענבי נזירך לא
תבצור ,ואם בצר לעבודת האילן או שבצר כדרך הבוצרים לוקה.
הלכה כג :וכיצד עושה תאנים של שביעית אין קוצין אותן במוקצה אבל מייבשן בחרבה ,ולא ידרוך ענבים
בגת אבל דורך הוא בעריבה ,ולא יעשה זיתים בבית הבד ,אבל כותש הוא ומכניס לתוך בד קטן ביותר וטוחן
בבית הבד ובקוטב ומכניס לבד קטנה ,וכן בשאר הדברים כל שיכול לשנות משנה.
מקור דין זה של הרמב"ם הוא מהמשנה בשביעית במקור הקודם .כאמור ,פרשנים אחרים
הסבירו את המשנה באופן שונה.
ר"ש סירילאו -על הירושלמי שביעית פרק ט הלכה ו
.13
וגבי ענבים נמי תניא גבי אוצר בית דין :הגיע זמן ענבים שלוחי בית דין שוכרין פועלים ובוצרין אותן בגת,
ודורכין אותם וכו' .ואי בפירות שביעית מוקמת לה …לבצור ולדרוך אותן בגת מי שרי?…
וליכא למימר דמשום שהוו שלוחי בית דין שרינן להו למעבד בפירות שביעית כשאר פירות החול ,דהא
מקראי יליף להו {לאיסור הקצירה} בתורת כהנים …וטעמא מדכתיב' :נזירך' למדרש :לא תבצור כדרך
נזיר שלך אלא כדרך העניים שאין להם הכנות.
האם לדעת ר"ש סירילאו יש לבית הדין היתרים מיוחדים בקצירת הגידולים ,שלאדם רגיל הם
אסורים? האם לדעתו יהיה הבדל בין איסורי תורה לאיסורי דרבנן?
חזון איש שביעית סימן יב אות ו
.14
דיש שבות גם בשל ומהא דתניא בתוספתא …דבזמן שיש אוצר על פי בית דין דורכין ענבים בגת וזיתים בבית הבד ,שמעינן דהא
אחרים -יתכן שאסור דתנן (ח ,ו) שאין דורכים ענבים בגת היינו דווקא בעלים ,אבל אותן שזכו מן ההפקר מותרין בכל .וקרא
מדרבנן לקטוף כדרך
שקוטף בשאר השנים ,גם ד'לא תקצור כדרך הקוצרים' בבעלים אזהר רחמנא …ועיין לקמן …דאפשר דיש שבות גם בשל אחרים
כשקוטף
אחרים.
בשדות
של כשאוצר הרבה.
לקצור בשביעית – …גם
בשמיטה היו מביאים את
קרבן העומר ,ולצורך כך
היו קוצרים תבואה,
תוספות התקשו היאך
מותר לקצור בשביעית.
האם לדעת החזון איש בשמיטה מותר לאדם לקצור בשדה חבירו כרגיל?
הרב שלמה זלמן אויערבך -מעדני ארץ סימן ז אות ד
.15
לפי שיטתו {של החזון איש} דבשדות אחרים מותר גם אסיפה מרובה נמצא דאין איסור קצירה נוהג כלל
בשדות אחרים ,וזה ודאי דוחק …מהא דדחקו התוספות במנחות (פד ,א) איך מותר לקצור בשביעית לצורך
העומר ,והוצרכו לחדש מפני שהקצירה היא לצורך גבוה ,או משום דכמו דדחי שבת כמו כן דוחה גם לאו
דקצירה בשביעית …ותיפוק ליה שהקצירה היתה על ידי שלוחי בית דין שלא היו כלל בעלי השדה? אלא
ודאי מוכח דלענין איסור קצירה אין שום חילוק בין בעלים לאחרים.
מבואר שאף להרמב"ן רק בשלוחי בית דין יש מקום להתיר מפני שקצירתם היא לצורך עניי העיר ,אבל
שאר כל אדם אף לדעת הרמב"ן עובר שפיר בלאו דלא תקצור…
5
שיעור מספר – 32אוצר בית דין
כיצד לדעתכם יישב החזון איש את קושיית הרב אויערבך?
הרב יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי -ספר השמיטה עמוד כא
.16
נראה שאפשר להתיר להעמיד מבני ביתו ,או פועלים ,שכל אחד ואחד ילקט או יבצור מעט מעט ולהביא הכל
לביתו.
ומהאי טעמא היו נוהגין לפנים שבית דין היו לוקחין את הבציר לרשותם ושלוחיהם היו קוצרים ובוצרים
ועודרין ומוסקין וכו' שלא בשינוי ,והיו מחלקין לכל אחד בשוה ,דאחרי שכל עיקר הטעם הוא כדי להראות
שהוא הפקר ,אין לך מנהג הפקר גדול מזה.
האם הרב טוקצ'ינסקי מסכים לדברי החזון איש?
.17
הרב שאול ישראלי -חוות בנימין חלק ג סימן צח
לפי הרמב"ם השינוי הנדרש הוא לא רק רק בעצם הורדת הפרי מהשדה והאילן ,אלא כולל גם המשך
עיבודם …שגם עבודות אלו כלולות באיסור של הקציר והבצירה ,שאם עשאם כדרכם ,זה באיסור התורה.
לעומת זאת הן רואים בתוספתא בדרך הטיפול ביבול על ידי שלוחי בית דין …שהפועלים העושים במלאכה
מטעם בית דין ,עושים את כל המלאכות הדרושות כדרך שעושים בכל השנים ,ללא כל שינוי .אף על פי
שהיחיד העושה אותן המלאכות באותה צורה עובר איסור תורה ולוקה על זה …הוי אומר שאין המלאכות
אסורות מצד עצמן …אלא מה שיש בביצועם כדרך הרגיל משמעות הסותרת את הבלטת היותן פירות
הפקר …דאשר על כן בית דין שעושין את המלאכה עבור הציבור כולו ,הרי בזה יש הבלטה דוקא על היות
הפירות הללו הפקר ,כדין שאמרה תורה ,על כן אין בהם איסור.
[שם הערה :1אגב וזה נראה שיסביר לנו את תוכן השמטת הרמב"ם ,שלא הביא התוספתא הזו ,שיש בה
ענין גדול להלכה ,כנ"ל בהבדל הקיים בין אדם האוסף לצורך עצמו ,לבין שלוחי בית דין העושים בשליחות
בית דין לצורך הציבור .שכן מאחר שהגדרת איסור המלאכות הללו הוא מצד הבלטת הבעלות כשנעשות
בדרך הרגילה …כשעושים בתור שלוחי בית דין לצורך הציבור הרי פשוט שאין בו משום איסור .אם כן אין
כאן חידוש הלכה כלל ,אלא הבנתה כפשוטה .על כן אין בתוספתא רק גדר של סיפור מעשה כיצד יושמו
הדברים בפועל ולא היה ענין להביאם בספר המיועד להלכות]…
על ידי שלוחי בית דין מותרות המלאכות לא רק במה שנוגע להורדת הפרי המבושל והטיפול בו עד להבאתו
לאוצר בית הדין שבערים ,אלא גם עבודות מוקדמות ,שהפרי אכן יגדל וישמר מקלקול טרם הבשלתו ,גם זה
מותר על ידי שלוחי בית דין…
מהי לדעת הרב ישראלי הסיבה שמותר לבית הדין לעשות מלאכות עבור הציבור בשביעית?
עיון נוסף :עיינו גם בספר 'ארץ חמדה' של הרב ישראלי בנוספות לשער ב (עמודים קיד -קטז,
חלק מהדברים הובאו בשיעור מספר 15במקור )36שם הוא ממשיך לבסס את היתר זה.
הרב יהושע בן מאיר -מה נאכל בשנה השביעית עמוד 42הערה 24
.18
דבריו {של הרב ישראלי במקור הקודם} פלא ,שלדבריו שהתוספתא מהווה מקור להלכה ולהבנת איסור
קצירה ובצירה ,הרי יש בה חידוש דין גדול ,והיה על הרמב"ם להביאה .והוא עצמו כתב {בהערה …}1
שהרמב"ם השמיט את התוספתא כיון שאינה אלא 'סיפור מעשה'?
הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג -פסקים וכתבים חלק ג סימן עב -עמוד רסח -רעב ,ערה
.19
אינני רואה הכרח מהתוספתא (שביעית ח ,ב) שיש קולא כשהקצירה נעשית על ידי שלוחי בית דין .והמובן
נראה שבראשונה היה כוח בית דין יפה למנוע קלקולים בפירות שביעית והיו שולחים בעצמם לקצור
ולבצור ,אך בהיתר .למאן דאמר שמן המופקר מותר בכל אופן ,הדרך פשוטה ,ולחולקים עשו שלא כדרך
הקוצרים קימעא קימעא ,ובלי להעמיד כרי…
6
שיעור מספר – 32אוצר בית דין
זהו תמצית מה שיש לי להגיד :א .החזון איש (יב ,ה) בודאי לא צדק בחידושו שהלאו של 'שדך לא תקצור'
לא נאמר אלא בשדהו ובכרמו ,לא בשדה חבירו וכרם חבירו …ואי אפשר לנו לחדש דרשה כזאת שאין לה
רמז רמיזא בשום אחד מהראשונים ,המפרשים והפוסקים …מה שלא דרשו רז"ל להלכה באורייתא דמשה,
אנו לא נדרוש…
על כל פנים אינני רואה שום רמז בחז"ל ובראשונים שתהא מותרת מן התורה קצירה ומסיקה כדרכה
כששלוחי בית דין שוכרים הפועלים[ .וכי זה ענין של פרוזבול שמוסר שטרותיו לבית דין?] ,וכי מאין ידעתם
זה? מפני שמאמר שדך וגו' וכרמך לא תבצור ,היינו כשאתה עושה מעשי ידך אתה מבליט בעלות .ובמה
הוטב כששכירי בית דין בוצרים? לפי שהם אינם הבעלים ואין הקצירה מראה בעלות? אם כן אתם חוזרים
לדעת החזון איש .והוא הדין לבוצר של ישראל אחר ,ואם כך הרי מן התורה היה אפשר ,מבלי לעבור על
פקודתה ,והיה כל אחד עושה בשל חבירו זורע וקוצר ובוצר ומוסק.
ואף על פי כן ,אינני אומר שהרב ר"ש ישראלי נ"י שגה .אני מסביר את השקפתו בסגנון כזה :הקוצר וכו'
כדרך כל השנים בשל חבירו ,מה שייך לומר שהוא מבליט בעלות ,הלא איננו הבעלים …אך כשהבית דין של
כל ישראל קוצר על ידי שלוחיו זהו ענין אחר ,שהם אינם שלוחי בעלים ,ואין כאן הבלטה של צורה של
בעלות כל שהיא ,שהם קוצרים וכו' במופקר בשביל כל ישראל ,שזהו עצם מהות השביעית…
סבורני לנכון לסכם כדלקמן( :א) אם כך היתה הלכה ,איך זה לא מצינו רמז קל מזה בשום ראשון ,מפרש או
פוסק ,והרי הר"ש (ט ,ח) הביא ברייתא זו ולא הוציא ממנה תולדה כזאת אפילו ברמז .מהרמב"ן ז"ל אינני
מדייק כל כך הואיל והוא סובר שמן המופקר הקצירה מותרת כדרכה מן התורה ,ויתכן שלשם כך הוא
מביא ברייתא זו( …ב) בעצם הדבר לא קשיא כל כך …שהבית דין היו סוברים שבימים ההם שביעית
מדרבנן ,וראו שהיו מחזיקים בפירות ומבטלים את שמיטה לגמרי …עקרו זה מפני זה לשעה ,ופירסמו שהם
עושים ב כוח בית דין לעקור לשעה …ואמנם הפסיקו דבר זה( .ג) הלא ודאי שלא נעלמה התוספתא הזאת
מהרמב"ם ז"ל ,ואין לה אפילו הד כל שהוא בהלכותיו ,וכן הר"ש מביאה ולא עמד לדקדק בה ….על כרחך
כנ"ל שהם ז"ל תפסו שזו היתה תקנת בית דין לשעה ולא לדורות …ושאר הראשונים ז"ל סברו שהיא שלא
כהלכתא…
ותמה אני אם כך היתה דעת הרמב"ם איך לא רמז לזה אף ברמז קל …ולא היה לרבינו הגדול ז"ל למנוע
תורה ממנו? …ולא נתקבלה על דעתו הרחבה מני ים שלאחרים מותר בכל אופן.
מהי השגתו של הרב הרצוג על דברי החזון איש ועל דברי הרב ישראלי? במה נחלקו בפירוש דברי
התוספתא?
7
שיעור מספר – 32אוצר בית דין
יחידה ד :אילו תשלומים מותר לבית הדין לגבות?
הרב יעקב משה חרל"פ -מכתבי מרום אגרת עא
.20
עלה ספק בלבי ,אם אפשר לזקוף בהשכר טרחא גם את ההוצאות של המלאכות דלאוקמי אילנא כגון
ההשקאה וכיוצא ,דהיתר דלאוקמי הוא בשביל שהאילן אינו אלא לשנת השביעית והוא בשביל השנים
הבאות ,ואם כן מדוע יצטרכו הזוכין בפירות לשלם שכר טירחא שהוא בשביל הבעל הבית בעצמו? שגם אם
לא היו נושאים פירות בשנה זו גם כן היו עושים אותם ,דאם בשביל הפירות שיגדלו ,הרי אין זה לאוקמי
אלא לאברויי אילנא .לפי זה אי אפשר לזקוף במחירים אלא שכר טירחא דביצור וכיוצא ,שהם נעשים
בשביל הפירות להגיעם להזוכים אחרי שישלמו שכר טירחא.
הרב משה שטרנבוך -השמיטה כהלכתה עמוד סה -סז
.21
היתר התוספתא רק לקבל שכר עבור הלקיטה ,ההובלה והחלוקה ,אבל אי אפשר לו לדרוש שכר על כל
הוצאותיו במשך כל השנה ,כגון מה שמשקה מרסס ,מטפל על ידי מומחה ,ומעמיד כל השנה שומר ,או אם
דורש לעצמו שכר שמטפל כל הזמן וקוצץ לעצמו כפועל בטל ,לכל זה לא מצינו שום היתר ,רק הפירות הפקר
ואז מוסרם לבית דין שילקטו לכל העיר…
וניכר היטב מצות שביעית לבעלים שמפסיד מכספו להחזיק הפרדס כל השנה על חשבונו ,ואינו מקבל שום
תמורה שהכל הפקר ,ולכן אם לא סידר אוצר בית דין אסור לו ליקח בשנת השביעית מההוצאות כלל,
וכמבואר להדיא במשנה מעשר שני (ה ,ה) שאינו מנכה ההוצאות שהם הפקר…
אולם היום מצות שביעית רפויה ומעטים הם גבורי כח כאלו המוכנים לא רק לוותר על הרווחים של השנה
השביעית אלא גם שיפסידו עוד מכספם ,ולכן נהגו לבוא בתחילת השנה לבית דין ומודיעים שרצונם לשמור
שביעית כהלכה …אבל מכל מקום דורשים הם מבית דין את כל ההוצאות כמו השקאה שומר מומחה ריסוס
וזיבול המותרת וכו' ,ולפעמים אם מטפל בעצמו רוצה גם לעצמו שכר כפועל בטל ,עד שבאופן זה נמצא
שמחיר הפירות קרוב למחירם בשאר השנים ,ומכל מקום יש בתי דינים וכן רבנים שמסכימים לכך ,ובפרט
כשמדובר בעני שפרנסתו תלוי בכך …והשתוממתי מעיקרא על מה סומכין.
אמנם ,האמת שאין לזה מקור בתוספתא ובקדמונים ,אבל בשנת עת"ר סידר הגאון רבי חיים ברלין בעיר
הקודש היתר אוצר בית דין בגדר הפקר בית דין הפקר ,וכמבואר בספר משנת רבי עקיבא (סימן ד) והיינו
לאחר שבעל הבית הסכים שלא להזדקק לשטר מכירה ,ושלא יעבדו בשדהו שום מלאכות דאורייתא או
דרבנן אלא כפי הוראות הבית דין…
ובכח הפקר בית דין הפקר תיקנו שאין לאיכר המוכר זכות בפירות אלו ,אלא שיישארו תמיד הפקר ,וכל
דמים שמשלמין אינו אלא עבור הטירחא והוצאות ,וכיון שהתשלומין אינו בשביל הפירות כי הם באמת
נשארו הפקר ,ואינו אלא תקנת בית דין לשלם איזה סכום להוצאות ,זהו מכח הבית דין שיכולים לקבוע
תשלום כפי רצונם כתקנה ולא כתמורה ,שבכחם לחייב ממון לאנשי העיר …והנה עיקר היסוד שתיקנו הבית
דין דעיר הקודש דין הפקר בית דין הפקר לזה הוא חידוש פלא ,ועוד הלא עיקר מצות התורה היא
'והשביעית תשמטנה ונטשתה' לעזוב השדה שתהא כשדה הפקר ,ואין לבית דין לעודדו לטפל בהשדה ולקבל
את כל ההוצאות כשלו עבור תשלומין …בשעתו עורר הדבר תסיסה בחוגי הלומדים בעיר הקודש ,והיו
שטענו שזה דומה להיתר מכירה הנהוג …ובית הדין גופא כשקובע לו את סך כל הוצאותיו ראוי להם לעמוד
על המקח ולשלם לו רק ההוצאות שהיו לגידול הפירות של אותה שנה ,שאם הוא בלאו הכי זקוק למומחה
או שמירה וריסוס בשביל העצים ,אינם צריכים להשתתף בכל הסכום וצריכים לשקול ולשלם לו המגיע לו
לבד ,ולא לעקור ח"ו תורת הפקר מהפירות שידרוש כל ההוצאות שצריך אותם בלאו הכי…
מדוע לדעת הרב שטרנבוך ניתן לגבות תשלומים על מלאכות שנעשו לפני הקצירה?
לאיזה בית דין יש סמכות לגבות תש
לומים אלו? השוו לדברי הרב אויערבך במקור 0
8
שיעור מספר – 32אוצר בית דין
.22
הרב שאול ישראלי -חוות בנימין חלק ג -סימן צח
'הגיע זמן …שלוחי בית דין שוכרין פועלים' …לפנינו איפוא ארגון משוכלל ,שנעשה כולו בפיקוח בית דין על
ידי שלוחיהם ,השוכרים פועלים לבצע המלאכה על כל שלביה השונים ,למטרת חלוקת הפרי לבני העיר ,כל
משפחה לפי צרכיה.
לא נזכר כאן מקור הכספים שבית הדין צריך לגייס בכדי לכסות ההוצאות הכרוכות בזה ,הן בשכירת
הפועלים ,והן בשימוש בכלי המלאכה הנדרשים לכך .והרי חלוקת הפרי היתה לכל אנשי העיר ,ולא רק
לעניים ,שיתכן שיזונו מקופה של צדקה ,אך שאר האוכלוסיה ודאי שלא מקופת הצדקה יקבלו .על כרחך
אתה אומר שבחלוקת הפירות יובא בחשבון ההוצאות שהיו כרוכות מסביבן עד שהגיע לאוצר בית דין
שבעיר ,כולל גם עצם ההוצאה הכרוכה עם החלוקה ,והיו כל אלו שמקבלים הפירות מכסים זאת מכיסם.
מסתבר שגם שלוחי בית דין המנצחים על המלאכה ,אף הם קיבלו שכרם ,כפי טרחתם.
ואכן היה לפני מכתב מאת מרן הגאון הצדיק רבי יעקב משה חרל"פ זצ"ל …שפירט את המנהג של ירושלים
בשנת השמיטה שבתקופה שלפנינו ,שזה היה על פי המתכונת הזו .ומסופר שם איך שהיו מתחלקים הענבים,
שכל אחד היה משלם לפי חשבון ההוצאות והטירחה וכן עשו מלאכתם בשליחות בית דין ,כשעל כל בקבוק
היה חותם ועליו המחיר שנקבע על פי ההוצאות והטירחה…
אלה הנהנים מן הפירות בערים ישלמו עבור ההוצאות הכרוכות על ידי שכירת פועלים לבצירה ולמסיקה
וכו' .יש להביא בחשבון גם את ההוצאות המוקדמות שנעשות לצורך שמירת הפרי מקלקולו ,שזה יכול
לכלול גם את העבודות שנעשות לצורך זה עוד בשנה הששי