בנימין לאו
ממרן עד מרן
משנתו ההלכתית של הרבעובדיהיוסף
נ
להזכויותשמורות פ 2005
- . – – -
.
ל-
ג
היחסלמדינתישראלולאזרחיה
פרק א
מבוא
הרב עובדיה מצליח להביך את כל מי שמנסה להגדיר את יחסו למדינת
ישראל ,לציונות ולציונים .נרי הורוביץ קבע באחד ממאמריו ש"בחינת
עמדותיו של הרב עובדיה ביחסלציונות הן נושא סבוך המחייב מחקרבפני
..
עצמו" !.בפרקזהננסה להתמודדעם האתגר
בדרך-כלל נוטה המהקר לעסוק בשאלת יחסה של היהדות הדתית
לציונות ,מתוךעיון בספרותהגותית.כך,לדוגמה,בחןאביעזררביצקי בספרו
הקץ המגולה ומדינת היהודים ,את העמדות האידיאולוגיות השונות של
רבנים מכל קצות הקשת הדתית ,בשדה התיאולוגי 2.אולם רבנים רביםאינם
מדברים במושגים תיאולוגיים ,אלא בשפה הלכתית-תלמודית ,שמבסיסה
צריך לנסות לדלות אתרעיונותהיסודהאידיאולוגיים.
אצל הרבעובדיה ,חשיבותו שלהליך כזה גדולה במיוחד ,שכן הוא בראש
ובראשונה איש הלכה ,ועם זה -מנהיג ומורה-דרך להמונים ,שהשקפת
עולמם מעוצבת מתוךספריוההלכתיים .בפרקזה לא נסתפקבכך .לא נסתפק
בעיוןבפסיקותיוונשלבגםעיוןבספרות הדרשותשלו.
מדינת ישראל כ"אתחלתא דגאולה"
במבוא לספרוהנזכר ,כותברביצקי:
החלום היה תם ושלם :יום יבוא ועם ישראל כולו " -כנסת ישראל"
השלמה -ישוב ויתקבץ כאיש אחד אל ארצו השלמהויכונן אתחייו
על פי תורת ה' התמימה .ההגשמה ההיסטורית במציאות ,לעומת
155
156
ן ממרן עד מרן
החלום ,נראית חלקית ומקוטעת :רק חלקו של העם שב והתקבץ
במדינת היהודים ,בחבלים מן הארץ ,ורק קצתו דבק בתורה ובמצוות;
מאבקיםמדינייםוצבאיים לא פסומן הארץ ,השלוםלקוי והמוסרחצוי,
ותקנתו האוניברסלית שלמין האדם אף נדמית היום רחוקה משהיתה
אתמול.נ
בגוף הספר ,בוחן רביצקי את מעמדה של המציאות המקוטעת הזו בתודעה
הדתית .הוא בוחן את הדרך שבה מבינה התודעה הדתית את מצבהביניים
שלפנינו ,שאינו גלות אך גם לא גאולה .הוא בוחן גם את הדרך שבה
מתמודדת התודעה הדתית עם התנועה הציונית ,שבישרה על גאולה חלקית
זו ,למרות היותה חילונית ואקטיביסטית .שני אלמנטים אלו הם "קשים
לעיכול" ,שכן הםמנוגדים בתכלית למסורתהיהודית; שגם התנגדה עמוקות
לחילוןוגם הסתייגה מאוד מפעילות גאולתית אקטיבית .מעטיםהיו הרבנים
שראו בעין יפה את המימוש הציוני ברעיון המדינה .ביניהם יש לכלול,
כמובן ,את הרב אברהם יצחק הכהן קוק ,שהעצים את מעמדה הדתי של
המדינההאידיליתוכינה אותה"יסוד כסא ה' בעולם"4.אנחנוננסהלבחון את
יחסו של הרבלמימדהדתיוהגאולתי שלהמדינה.
התש"ט)5ה
הדרשה על התעוררות הגאול
(מצרים ,שבתזכור
כשנה לאחר קום המדינה ,נשא הרב עובדיה ררשה בקהיר לכבוד המאורע.
הוא פתח בדברים נרגשים על מדינת ישראל בת השנה ,וציטט את המדרש
ממסכת ברכותדףג ע"א:
שלש משמרותהוי הלילה ועל כל משמר ומשמריושב הקדוש ברוך הוא
ושואג כארי ,שנאמר(ירמיהו ב"ה)" :ה' ממרום ישאג וממעון קדשויתן
קולו שאוגישאגעל נוהו",וסימןלדבר :משמרה ראשונה -חמור נוער,
שניה -כלבים צועקים ,שלישית -תינוקיונק משדי אמו ואשה מספרת
עם בעלה.
עלבסיס מדרשזהפיתח הרבעובדיה את דרשתו ואמרכך:
ותחזינהעינינו באשמורה השלישית שמתחילה בתקופה נהדרת הנה באה
ונהיתה ,וה' יגמור לטובה :אשה מספרת עם בעלה -כנסת ישראל
מתרפקת על דודה ,הקדוש ברוך הוא ,ומספרת איתו בתפילה ותורה
פסיקות בעלות מגמה חברתית
157 1
ומלאה הארץ דעה את ה',ותינוקיונק משדיאימו -זוהי ארצנו הקדושה
ותורתההיקרה…
הפרשנות של הדרשה כגמרא ,הרואה את שלוש אשמורות הלילה כמשל
לתהליך הגלות עד להבקעת אור הגאולה,מופיעה כבר אצל המהר"ל מפראג
(נצח ישראל פרק יח) .אלא שבפירושו של המהר"ל ,האשמורת השלישית
(על-פי המבנההפנימיוהרציונלי של המדרש) מתפקדתבאופןשונה:
לכך הלילה סימן לגלות .וכמו שהלילה נחלק לג' משמרות ,כך הגלות
נחלק לג' חלקים ,והם דומים לגמרי אל המשמרות שהם בלילה,כי הם
סימן אל שלשהחלקי הגלות …חלק השלישימן הגלות,אין שמד ,השם
יתברך ישמור עמו ישראל מזה ,ונוהגים האומות עם ישראל כמו שנוהג
הבעל עם האשה .כי האומות נחשבים בעל לישראל בגלות ,שנאמר
(ישעיהבו,יג)"בעלונואדוניםזולתך" .והבעל -כאשרלא תמצא האשה
חןבעיניו -הוא מגרשה(דברים כד ,א) .כך האומות ,כאשרישראלאינם
מוצאיםחןבעיניהם ,מגרשים אותם,וזהועיקר הגלות של חלקהשלישי.
שלאנתנו להם מנוחה שישבו במקום אחד ,והםגולים ממקום למקום ,עד
שנשכחהבעוונותינוהרבים התורהלגמרי מישראלבסיבתהגלות.
לפי הבנת המהר"ל" ,אשה מספרת עם בעלה" של האשמורת השלישית הוא
ציור לעוד שלב של הגלות ,השלב האחרון ,שבו הגויים וישראל אינם
מצליחים להמשיך בחיים המשותפים ,והאשה (=כנסת ישראל) מגורשת
מביתה(= הגלות)ומחייה עםבעלה(=הגויים).
זוהי חריגה מופלגת מההבנה הפשוטה של הביטוי" :אשה מספרת עם
בעלה" ,שמתפרש בדרך-כלל כתיאור של אהבה,היינו מדברתעימו בצורה
אינטימית (כפרשנותו שלרש"י בתלמוד ,שם).
בספרות הקבלה התפרשהביטוי "אשה מספרת"כקיוםיחסי אישות(זוהר,
פרשת בשלחדףמועמודא):
וכד אתי צפרא כנסת ישראל אבוא ומשתעשעאכיה כקודשא כריך הוא
ואושיט לה לגבה שרביטא דחסדולא עלה בלחודהא אלא עלהועלאינון
דמשתתפין בהדה והא אתמר דכתיב (תהלים מב) "יומם יצוה ה' חסדו
ובלילהשירהעמיתפילה לאלחי",ועל דאאילת השחדאקרי ,ואמרדבי
שמעון :בשעתאדבעי לאתנהרא צפרא אתחשך ואתקדר נהורא וקדרותא
אתחכרת אתתא בבעלה דתנינן אשה מספרת עם בעלה
אשתכח,
רי
יהבוקר ,כנסת ישראל באה ומשתעשעת עם הקדוש ברוך
א
=1וכאשרכב
158
ן ממרן עד מרן
הוא ,והוא מושיט לה את שרביט החסד ,ולא לה בלבד ,אלא לה ולכל
אלה שמשתתפים איתה ,ועל כך כתוב" :יומם יצוה ה' חסרו ובלילה
שילהעמיתפילהלאלחי",ועל זאתהיא נקראתאיילת השחר .ואמררבי
שמעון :לפני שהבוקר מאיר ,מחשיך ומתקדר האור וחשכה משתררת,
כבעת שאשה מתחברתלבעלה,ששנינו :אשה מספרת עם בעלה].
רביאליהודיוידאש6,הביאדבריםאלוכהנחיהמעשיתלאיש ואשה:
ויספר עמה באמצע הלילה או סמוך לשליש האחרון דתניא בברכות
משמרהשלישיתתינוקיונק משדי אמו ואשה מספרתעםבעלה.
אצל המהר"ל ,הגורס -כאמור -שהאשמורות מדמות את שלבי הגלות,
המעבר מהגלות הגמורה (שתי האשמורות הראשונות של הלילה) אל
האשמורת השלישית ,שכבר מבשרת את עלות השחר ,אינו קשור כלל
לארץ-ישראל ולשיבת-ציון .בשורת האשמורת השלישית היא חוסר השקט
של ישראל בגולה" :אשה מספרת עם בעלה" ,במובן של מערכת יחסים לא
חיוביתבין איש ואשה .כתוצאה מנדודים אלו "תינוק יונק משדי אמו",כי
ישראלדומים במצבזהלתינוקשאיןלוחיותעצמיתוכלתורתונשתכחה.
דרשתו של הרב עובדיה ,לעומת זאת ,קושרת ומהברת את האשה
(=עם-ישראל) לבעלה (=הקב"ה) ,והתינוק (=עם-ישראל) יונק בטוב משדי
אמו( ,היא ארץ-ישראל) 7.ניכר שדבריו נשענים על יסודות קבליים ,אךיש
בהםזיקה ברורה לתנועתהשיבה לארץ ,שהיא בשורתה של הגאולה.
בהמשך הדרשה ,מודה הרבעובדיה לה'על שנתן בלב האומות-המאוחדות
להצהיר כי לעם היהודי יש זכות להיות עם חופשי מן הגלות בארצנו
הקדושה ,וכל האומותהכירו בממשלתישראל .הוא משתמשבמילים" :להיות
עםחפשיבארצנו".זוהיללא ספק פראפרזהעלההמנוןהלאומי.
הוא מוסיף ואומר שהכרת האומות במדינת ישראל משחררת את
עם-ישראל מכבלי השבועה השלישית שבשלוש השבועות" :שלא ימררו
באומות" .במשפט זה מתחבר הרב עובדיה אל דרך החשיבה המרכזית של
של השבועות8.
התנועההציונית-דתית ,שמבטלת אתתוקפן
אומנם אחר-כך הרב עובדיה "מצנן" מעט את ההתלהבות ,שלא נטעה
לחשובשעל-ידי הכרזתהאומותכבר באה הגאולה:
אכן לא נצרכה אלא לפקידה בעלמא דחשיבאכי אתחלתא רגאולה ,כמו
שאמרובמגילהיבע"א.
פסיקות בעלות מגמה חברתית
159 1
להבנתדברים אלהישלעייןבדברי התלמוד במסכתמגילה:
כתיב (ירמיהו כ"ט) "במלאת לבבל" ,וכתיב (דניאל ט') "לחרבות
ירושלים"! -אמררבא :לפקידה בעלמא.
התלמוד מעלה סתירה-לכאורה בין שני פסוקים הקובעים את מועד קץ
הגלות.על-פי הפסוקבירמיהו כס,י":לפי מלאותלבבלשבעים שנה אפקוד
אתכם".ואילולפי הפסוק בדניאל ט ,ב" :מספרהשנים אשרהיה דבר ה' אל
ירמיה הנביא למלאות לחרבות ירושלים שבעים שנה" .הפתרון שמוצא
התלמודלפערבין הגאולההנמניתעל-פישנותחורבןירושליםלבין הגאולה
הנמנית מיום שלוט בבל ,הוא דיוק בפסוק בירמיהו" :לפקידה בעלמא".
הביטוי "פקידה" במושגי הגאולה לקוח מהפסוקיםעלגלותמצרים ,מבשורת
הגאולה העתידית הנאמרתעל-ידי יוסף (בראשית נ ,כד) " -ואלהים פקד
יפקד אתכם" -והלאה .בשורה זו כוללת כתוכה את תחילת ההתעוררות
האלוקית לקראת סיום הגלות ,אך בינה ובין הגאולה הררךעדיין ארוכה.
כוונת הרבעובדיה בציטוט התלמוד ממסכתמגילה היתה להגדיר את בשורת
הקמת המדינה כאירוע אלוקי של "פלד יפקד" ,המבשר את תחילת התהליך,
אך נכונו עוד שלבים רבים עד להשלמתו .וכך המשיך הרב עובדיה את
דרשתובתפילהובתקווה:
ויתקיימו בנו כל שאר הייעודים,כי בעוונותינו הרבים עוד כל הגולה
הערבית כמדורת אש הצרות בפרט בעירק ,ומצוה מוטלת לתמוך
ולהושיטיד לעזרה אל הנוסעים לארץ ישראלכי זה ממש פיקוח נפש
גשמית ורוחנית גם יחד,כי פה כל כך קשיםחייהיהודי והדתי בפרט…
אולם כשילכו לארץ ישראל יוכלו להסתדר בעבודה מאין מעצור לנוח
ביום שבת קודש ואף אלו שנכשלו יאזרו חיל על ידי אווירא דארץ
ישראל המחכים כמו שאמרועל הגרא"יקוק…
ואז סיפר אתהסיפור המפורסם על מה שהשיב הרב קוק לחרדים שהתנגדו
לתנועה הציונית וטענו שהארץ מלאה בפושעים .הרב קוק אמר שמטבע
הדברים ,בבית-הבראה יש יותר חולים מבריאים .כך הארץ ,בהיותה ארץ
מרפאלתחלואיהעם ,מרכזת בתוכהיותרחולאים.בסיפורזה שוב קשרעצמו
הרבעובדיהל"סיפר"הציוני-דתי ,לעומתההרדי.
לו היתה הדרשה נעצרת כאן ,היא היתה נכנסת ללב הספרות הדרשנית
מבית היוצר של הציונות הדתית :בשורת הגאולה על-ידי הקב"ה על-ירי
הסכמת האומות ,שלילת השבועות ,קריאהלעלייה לארץ-ישראל שבה אפשר
160
ן ממרן עד מרן
לשמוריותר תורהומצוות ,הסתמכותעלכתבי הרב קוקוהמגירממזריטש,כל
אלה יחד יוצרים מזיגה של רעיונות הקשורים לציונות הדתית .אולם הרב
עובדיה לא עצר כאן .הוא המשיך את דרשתו בפסקה נוספת ,ובה הזהיר את
קהל שומעיו מפני התחברות לחילונים ,שאותם כינה לאורך הררשה בשם
"רשעים" .הוא מספר להם שראה בעיניו יהודים שהיו עוסקים בתורה
ומקיימים מצוות בחו"ל ,ובבואם לארץ נתקלקלועל-ידי התחברות לרשעים
מסיבותפרנסה .במקרים כאלה ,אומרהרב,עדיףהיה שלאיסעולארץ-ישראל
אלאישארובחו"ל.
כאן מבטא הרב עובדיה את עמדתו האמביוולנטית ביחס לציונות ,ואף
כיחס לארץ-ישראל .עמדהזו תלווה אותו,כפי שנראה ,עודשנים רבות (כמו
רבים מאנשי החוגים החרדים המתונים) .חשוב להעיר שהחילוניות
האידיאולוגיתלא היתה משמעותיתכלל לקהל שומעיובמצרים .הרבהעוברי
עבירההיו שם ,אך רוכם ככולםהיו "אוכלי נבלות לתאבון" .כלומר ,אנשים
שבצוק העיתים נכשלו ולא עמדו בדרישות ההלכה .לעומתם ,החילוניות
הישראלית התאפיינה -לפחותעל-פידברי הרב עובריה -ב"אוכלי נבלות
להכעיס" .הגדרה זו קובעת את ההתייחסות אליהם בקריטריונים מחמירים
בהרבה .במצב חברתי זה ,הירהר הרב עובדיה בקול ,שמא מוטב להישאר
בגולה -מחשש התחברותלחילוניותולנושאיה .המלצתוהיתה שבכל מקרה
של ספק ,טוב יותר לנקוט בשיטה של "שב ואל תעשה" ,היינו להימנע
מהעלייה לארץ .בסיום דבריו הוא חזר על הכמיהה לעלות לארץ ,אך גם על
התנאי ,שיש להישמר מכל קשר עם החילונים האידיאולוגיים .אפילו
שמטרתה לשםשמים,להחזירם בתשובה,אינה כדאיתך
התחברות
באותה דרשה הזכיר הרב עובדיה ליושבי קהיר את המאורעות והרדיפות
שעברו במצרים בשלהי שנת תש"ח ,לאחר הכרזת המדינה ,רדיפות שזכרונן
צריךלזעזע אתישיבתם הבטוחה שליהודיהגולה,ולהובילם -אם אפשר -
לארץ-ישראל( .הוא הוציא מכלל זה את תלמידי חכמים שעלייתם עשויה
לשבש את מעמדםהכלכלי!)
בסיום הדרשה ,הצטדק הרבעובדיה על העובדה שלאקיימו בבית-הכנסת
שלו תפילה חגיגית ביום העצמאות ,דבר שהיה מתבקש לאור השמחה על
הקמת המדינה ,וסיפר שהוא מיצר על כך שלאיכול היה להשתתף במלחמה
ובשמחת היהודים בארץ-ישראל בפועל ,אלא רק ברוח .הטיעון הפורמלי
להימנעותו מאמירת ההללביום העצמאות הראשון היה" ,שאמרו חז"לאין
אומרים שירה על נס שבחוץ-לארץ" .מדבריו כאן נראה שהנס התרחש
בחוץ-לארץ ,כלומר :בגלות מצרים ,אולם בעצם התייחס לנס שקרה בארץ.
פסיקות בעלות מגמה חברתית ן
161
זהו סיום טעון המשקף התרוצצות רגשית של אדם בעל תודעה ישראלית,
שהיה שותף בכל נפשו למערכה על שחרור המרינה והרגיש את ההחמצה
שבריחוקהפיזי ממקום התרחשותהנס .מדבריו משתמע ,לכאורה,שאילוהיה
בארץ-ישראל בזמן הכרזת המדינה ומלחמת השחרור ,ודאי היה שותף
למלחמה ולשמחה .איש הלכה כמו הרב עובדיה ,איננו מכיר השתתפות
בשמחה ,אלא בדרך שלתפילה והוראה,היינותפילת הלל,וכפי שהוא עצמו
אומר ,נמנע מ"לומר שירה" רק בגלל הימצאותו בחוץ-לארץ .אך בהמשך
נביא את תשובתו המאוחרת יותר של הרב עובדיה ,כאשר כבר היה בארץ,
ושם הואמצדיקבאופןשונה אתהימנעותו מאמירתההללביום העצמאות.
הדרשהבפני קבוצתתרשב"ניי0ם,1
בעת חזרתו לארץ,
עם שובו לארץ ,בסוף שנת תש"י ( ,)1950נערכה לכבוד הרב עובדיה
קבלת-פנים ,בנוכחות רבנים וחברים .במהלך הדברים שנשא בפניהם ,סיפר
הרב עובדיה על ביקור שערך במחנות העולים החדשים שעלו ממצרים,
מעיראק וממרוקו .במהלך הביקור הוא נתקל בשני יהודים שסיפרו לו
בתמימות שהם כבר מסודרים במערכת החינוך .כשראה את תעודות הרישום
של ילדיהם ,נבהל לקרוא שהם הצהירו על רצונם בחינוך "בלתי-דתי".
כשהסב את תשומתליבם לכך הם השתוממווטענו שמנהל המחנה רשם זאת
מדעתו.
בשלב זה של הדרשה ,פתח הרב עובריה במתקפה קשה על שלטונם של
הציונים "המעבירים אותנו על דתבגזירות שמד כאלו וצרלי לשמוע מכמה
חרדים על מדינהזו מדינה שלגיהנם (זהו משחק מילים המבוסס על מילות
התפילה המובאת בתלמוד ,ברכות טז ע"ב":יהירצון מלפניךה' …שתצילני
היום ובכליום מעזי פנים ומעזות פנים ,מאדם רע …ומדינה של גיהנום").
כזאת לא תיעשה בישראל ,קומו והתעוררו להציל את ישראלמכליוןרוחני
בכדישימהר השםיתברך לרחםעלינומן השלטון החפשי הלזה"…
הוא חזר וסיפרשייעץ לכמה אנשים במצרים שלא לנסוע לארץ-ישראל,
בגללשהכיר אותם שהםבעלי תשובהואינםחזקיםמספיקכדילהתגונןמפני
שטףהחילוניות בארץ.
זהו יישום של המדיניות שאותה פרש הרב עובדיה בדרשתו במצרים,
בבחינת נאה דורש ונאה מקיים .בתוך דבריו אלו אפשר למצוא את ההיסוס
והאמביוולנטיות שמלווים אותו ביחס למרינה .הוא מתחלחל מ"גזירות
162
ן ממרן עד מרן
השמד" של השלטון החילוני ,עד כדי שהוא מאזכר את הכינוי החרדי -
"מדינה שלגיהנם".
הרב עובדיה קרא לחברים שבאו לשמוח על שובו לארץ-ישראל ,לקום
ולעשות מעשה -להציל את אחיהם מגזירות השמד .הוא לא פעל בחללריק.
באותה תקופה כבר התגבשבעולםהישיבותהליטאיות "חברהפעילים" ,שפעל
להציל אתילדיהם שלעוליתימןושלעוליםאחרים מארצותהאיסלאםממחנות
העולים ,ולכוונם לישיבות חרריות.נרי הורוביץ תיאר את פעילותו של "חבר
הפעילים" ואת עומק השפעתו על הציבור החרדי הספרדי" :הציבור החררי
הספרדי אימץ אתהדימוי שלמי שניצלו מכפירה ושמד וראו עצמםכאסירי
תודה למנהיגות הרבנית .הכרת תודה זו נשמרה על אף הקושיבין אשכנזים
לספרדים בחברה החרדיתבכלל ,ובמערכותהחינוך בפרט.רימויעצמיזה ,של
הציונות".ח
ניצולים,קיפלבתוכואימוץ עמדהליטאיתשליליתכלפי
התורה וארץ-ישראל
עובדיה,2,
כותב
בפירושו להגדה של פסח ,שהתפרסם בספרו הראשון ,חזון
הרבעובדיה:
"אילונתן לנו את התורה ולא הכניסנו לארץ ישראל -דיינו" .הדברים
הללו מכוונים נגד החלוצים החופשים החושבים לבנות את ארץ ישראל
בלא תורת ישראל ,ולכן אמר שהעיקר היא התורהכי ארץ ישראל בלא
תורה איננה טובהיותר מחוץ לארץ ,ואררבה מוטב להשאר בחו"ל ולא
לעשות עבירות בארץ ישראל שהם מכעיסים את המלך בפלטרין שלו
=1בארמון שלו ,כלומר ,עברות שנעשות בארץ ישראל דומות להתגרות
במלך בתוךארמונוןועליהם נאמר"מי ביקש זאתמידכם רמוסחצרי"'.י
דברים אלו מזכירים אתדברי המהר"מ מרוטנבורג ,מל המאה ה ,12-שהתרה
כיהודיםהעולים לארץ הקודש:
שאם יחטא שם בארץ ישראל יענש יותר מכל עבירות שיחטא בחוץ
למורד מרחוק חוץלפלטין…
לארץ…ואינו דומה מורד במלכות
י
י
ט
ל
פ
ב
ואותם שהולכים לשםורוצים לנהוג בה קלות ראש בפחזותם ולהתקומם
שמהאני קוראעליהם "ותבואו ותטמאו אתארצי".
דרשהזוהיתהתדירהבפיו שלהרבי ממונקטש,כפי שכותב רביצקי14,והיא
מבטאת את העמדה האנטי-ציונית הרשמית.אין להסיק מכך שהרב עובדיה
פסיקות בעלות מגמה חברתית ן
163
מזדהה עם מלחמותיו של הרבי ממונקטש כנגד הציונות ,אך ללא ספק הוא
נטוע ,לפחות ברגל אחת ,בעולם החרדי -שאינויכול לשאת את המחשבה
שהגאולה תבוא בלבוש שלכפירה.
אלו הל ,אפוא ,שלוש דרשות של הרב עובריה ,מראשית דרכו הרבנית,
המבטאות את עוצמת האמביוולנטיות שלו ביחס לציונות כ"אתחלתא
דגאולה".
הללביום העצמאות
בשנות ה ,70-בעת שכיהן כראשון-לציון ,נדרש הרב עובדיה להתמודד עם
השאלה של אמירת הללביום העצמאות .נושא זה משמש כסיסמוגרףעדין
ומדויק לשאלת משמעותההדתית שלהמדינה .מצד אחד עומדהקיבוץהדתי
עם הרבצבייהורהקוק,המחייבים אתאמירת ההללביום העצמאות -בערב
ובבוקר -בברכה .מן הצד השני נמצאות כל העדות החרדיות ,הנמנעות
מלומר הלל -גם ללא ברכה.ביןשני קטבים אלוניתן למצוא את כלמגוון
האפשרויות :יש שאומרים הלל בבוקר בברכה ובערב ללא ברכה ,יש
שאומריםהלל כבוקרוכערבללא ברכה,יששמשאירים את השאלה להחלטה
שרירותית שלהחזן ,ועור15.
ככל שידיעתי מגעת ,עסקו בשאלהזו רק רבנים המזדהים ברמה כזו או
אחרת עם הרעיון הציוני .רבנים השייכים למגזר החרדי כלל אינם מעלים
אותה ,שכן ליום העצמאותאין שום משמעות דתית בעיניהם .לכן ,אפשר
לומר שעצם ההתמודדות של הרב עובדיה עם מעמדו ההלכתי שליום זה,
כבר מבטאת קשר פוזיטיבי למדינה .מצד אחר ,אפשר לומר שהוא טיפל
בנושא זה במסגרת תפקידו כראשון-לציון ,תפקיד ממלכתי ,שמתוקפו הוא
התשובה~ו
מחויב לטפל גם בעניינים כאלה .בין כךובין כך,
עיון במרכיבי עובדיה,7.
מאפשרלנו לשרטט את ערכה שלהמרינה ושליום חגהבעיני הרב
התשובה נחלקת באופן ברור לשני חלקים :האחד דן בנצחון צה"ל
כמלחמת השחרור ,לאחר תנאי פתיחה בלתי-אפשריים .התחושה של הנס
הגרולשבניצחון אפפה את כלהיישובהיהודי ,והרבעובריהדן בשאלה האם
על רקעהניסים הללויש לקבוע אתיום הכרזת המדינהכיום של שירתהלל.
החלקהשנידן בערכה שלהמדינהכביטוי ל"אתחלתא דגאולה".
בתחילת תשובתו עורך הרב עובדיה בירור לגבי הצורך לומר הלל על
אירועים שלנסליחידולציבור.
הוא פותחבדברי הגמרא במסכתפסחים,הקובעים שהלל נאמרעל תשועה
164
ן ממרן עד מרן
מצרה ,ממשיך בדברי בעל הלכות גדולות (הלכות לולב רף לה סע"א),
הקובע ש"כדכניפין כולהון ישראלובעי למיסר הלל כל יומא על כל צרה
שנגאלין ממנה אמרי" =1כאשר מתכנסים כל ישראל ,ומבקשים לומר הלל
בסתםיום ,לזכר צרה שנגאלו ממנה -אומרים].
דברים אלו (המחוזקים על-ידי מסורת ארוכה של בעלי התוספות)
מצמצמים את תקנת ההלל שלהנביאים; שעל-פיה קובעים הלל רק להזכיר
אירועניסי של "כלל ישראל" ,אבל אם הנס חל רק על חלק מהאומה -אין
קובעיםעליוהלל.וכך מסכםהרבעובדיה את השלבהזה שלהדיון:
מכלהני אשלירברביילפינן=1מכל אותםגדולי תורהלמדנו] שלא קבעו
חז"ל לומר הלל על גאולתם של ישראל אלא אם כן היו כל ישראל
באותה צרהונושעו ממנה ,אבלציבוראואפילומדינה שלמה של ישראל
שנגאלו מצרתם,אינם רשאים לקבוע הלל בברכות.
הוא אינו מתכחש לנס שהתרחש לבני-ישראל היושבים בארץ-ישראל ,אולם
במובהק אינו מייחס חשיבות מיוחדת לעובדה שהנס התרחש דווקא
בארץ-ישראל .מבחינתו ,רקליושבי הארץאירע נס,ולכןאין הנס הזה מוגדר
כנסהכולל אתכלהעםהיהודי,וממילאאין מקוםלקבועלוהלל בברכה ,אלא:
נראה שהואיל והנסים שנעשו לנו במלחמת הקוממיות שהצילנו השם
יתברךמידיאויבינוושונאינו שזממו להכחידנו ,וה' הפר עצתם,כי גבר
עלינו חסדו ,כיוון שלא היה הנס לכל ישראל ,אפשר שנכון לומר הלל,
אבלבלי ברכה.
אחד המעצבים הראשיים שליום העצמאות כחג דתי היה הרב שלמה גורן,
כבר בתפקידו כרב הראשי לצה"ל בשנות ה .50-הוא קבע לומר הלל בברכה
בערב ובבוקר .כשנדרש לשאלה איך ניתן לברך על נס שהתרחש לחלק
מהעם,בניגוד לדעת הגאוניםובעלי התוספות הנ"ל ,השיב הרב גורןעל-פי
התלמוד במסכתהוריותדףג שקבעכך:
אמררבי אסי ובהוראה הלך אחר רוביושבי ארץ ישראל ,שנאמר "ויעש
שלמה את החג וכל ישראל עמו ,קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים,
לפני ה' אלהינו ,שבעת ימים ושבעת ימים" .מכדי כתיב" :וכל ישראל
עמו"" ,קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרית" למהלי? שמעמינה המ
הוא דאקרי קהל ,אבל הנך דחו"ל לא איקרי קהל =1אלה (יושבי ארץ
ישראל) הם שנקראיםקהל ,אבל אותם שבחו"ללאנקראיםקהלן.
פסיקות בעלות מגמה חברתית ן
165
וכך כתב גם הרמב"ם בפירוש המשניות (בכורות פרק ד משנה ג ,לעניין
סמיכה שאפשרית רקבארץ-ישראל):
לפי שבני ארץ ישראל הם הנקראים קהל והקב"ה קורא אותם כל הקהל
שבחו"ל,8.
ואפילוהיו עשרהאנשים,ואיןמשגיחין
לזולתי
מכאןמגיעהרבגורן למסקנה פשוטה:
נמצאנו למדים שדינם של יושבי ארץ ישראל כדין כל קהל ישראל
וגאולתו,'.
והצלתם וגאולתםהיא הצלת העם
הרבעובדיהאינומזכיר אתהרבגורן אך הוא מתמודד עםטענותיו:
ברם בקושטא =,אבל באמת] נראה שלא נאמר כן אלא לעניין הוראה,
דכתיבונעלם דברמעיני הקהל .מהשאיןכן בשארעניינים.
טענתו של הרב עובדיה היא שדברי הגמרא בהוריות ,המגדירים אתיושבי
ארץ-ישראל כ"קהל ישראל" ,נאמרו בקשרעםדינים שבהםישצורך ב"קהל".
אמירתהללאינה אחתממצוותאלוולכןאיןללמוד ממסכתהוריותלעניננו.
ברכת ההללצריכהלהיות על נס שמחוץ לטבע
מהר"ץחיותבחידושיו למסכת שבת ,בסוגיית נס חנוכה (דף כא ע"ב) ,עונה
על השאלה מדוע קבעו את ההלל בחנוכה על נס פך השמן ולא על נס
הניצחון.
משום שנס זה אינו יוצא מגרר הטבע ,שאיל אומרים הלל על נסים
נסתרים אשר הקב"ה עושה עמנו בכל עת ,מה שאין כן נס פך השמן
שהואיוצא מגדר הטבע,ולכןתקנוהללבימיחנוכה.
על סמך הערהזו ,כותב הרב עובדיה שגם מלחמות ישראלאינן מחוץ לגדר
הטבע ,שהריזהוטיבה של מלחמה ,שבהיערכותנכונהיכולים המעטים לנצח
אתהמרובים.סיועלדבריוהוא מוצאבחידושי הר"ן למסכתחולין (צה ע"ב):
שכן מנהגו של עולם ששנים או שלושה אבירי לב יניסו הרבה מן
המופחדים.
מכאן המסקנה ברורה ,שגםניסי מלחמת השחרור אינם חריגים מדרכו של
עולם:
166
ן ממרן עד מרן
ומעתה במלחמת הקוממיות שהנס היה דרך הטבע,כי כזו וכזה אכלה
החרב ,וכמה נפשותיקרותנפלו במערכות ישראל ,אםכי בסופו של דבר
תהלותלאליתברךכי לאיטוש אתעמובעבור שמוהגדול,וגברישראל,
מכל מקום אין הדבר חורג מדרך הטבע ולכן אין לקבוע על זה הלל
בברכה.
עד כאן תשובתו של הרב עובריה בהקשר הראשון ,של היחס למלחמת
השחרור והצורך להודות על נצחון ישראל באמירת הלל .מכאן הוא עובר
לחלקהשני ,לשאלת ערכההעצמי שלהמדינה.
מדינתישראל כ"אתחלתא דגאולה"
חוגיהציונות הדתית לא הסתפקו בהגדרתהמדינה כ"מקלטמדיני" .הקביעה
של יום העצמאות כ"יום-טוב" ,על-ידי גורמים שונים ברבנות הציונית
ובקהילה הציונית הרתית ,ביטאה את תחושתם שזהו שלב חדש בתולדות
האומה :סוף תקופת הגלותותחילתעידן הגאולה .בשנות ה 70-אמר הרבצבי
יהודה קוק,מנהיגההרוחני שלישיבת "מרכז הרב" ,שנגמרה כבר ה"אתחלתא
דגאולה"" :אנו עכשיו כבר באמצע הגאולה …האתחלתא היתה לפני יותר
ממאה שנה ,כאשר התחדשה ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל" 20.כדי
לבסס את מעמדו של יום העצמאות כ"יום-טוב" ,היה צורך לצקת לתוכו
תכנים.שיבטאו את קדושתו של היום .בתוך עולמה של הציונות הדתית
הופיעו דגמיםשונים שלביטויים,מהביטויהרדיקליביותר(מביתהיוצר של
הרב שלמה גורן ,אז הרב הראשי לצה"ל ,ועימו אנשי הקיבוץ הדתי) וער
לביטוי הרך ביותר (מבית-מדרשה של הרבנות הראשית לישראל ,שנמנעה
בכל שנותיה מלנסח החלטות מפורשות בשאלת עיצוב היום) .עם הגות זו
מבקש הרבעובדיה להתמודד:
הן אמנםרבים ועצומיםמגדולי ישראלרואים בהקמת המדינה אתחלתא
דגאולה,וכעין מה שכתובבירושלמי(ריש ברכות),רביחייאורבי שמעון
בן חלפתאהוומהלכיןוראואיילת השחר שהיה בוקע אורה .אמרלורבי
חייא לרבי שמעון בן חלפתא ברבי כך היא גאולתן של ישראל בתחלה
קימעאקימעאכל מהשהיא הולכתהיא רבה והולכת,מאי טעמא?=,מהו
הטעם ,המקורן "כי אשב בחשך ה' אור לי" .ובמגילה (יז ):מלחמה נמי
=1גמו אתחלתא דגאולה היא .והגר"ם,הגאון רבי מנחמן כשר שליט"א
בספרו התקופה הגדולה (עמודים שעד-שעה) הביא כרוז בשם דעת
פסיקות בעלות מגמה חברתית
167 1
תורה ,שחתומיםעליו כמעט כלגדולי הדור ,וקוראים את הקמת מדינת
ישראל בשם אתחלתאדגאולה.
הרבעובדיהמביא את הדעההזו ללא כלערעור .הזכרתהכרוז שמובא בספרו
של הרב כשר ,באהכדילסגור אתהדיוןולאכדי לפתוח אותו 1,.כלומר ,הרב
עובדיה מתחיל אתהדיון על משמעותו הדתית שליום העצמאות מנקורת
פתיחה מוסכמת ,שאכן בהכרזת המדינה יש מימד דתי של "אתחלתא
דגאולה" .אלא שנקודת מוצאזואינה מספיקהכדילחייב אמירתהלל בברכה:
מכל מקום הואיל ועדיין רב הדרך לפנינו כדי להגיע אל המנוחה ואל
הנחלה,הןמבחינהמדיניתוצבאית,והןמבחינה מוסריתורוחנית,לפיכך
איןלחייבלגמור ההללבברכה.
ההיגיון ההלכתו שמנחה אותו הואשאיןאומרים אתההלל בכרכהעלתהילת
הדרך אלא רק על סופה .המקור שמשמש אותו לטיעון זה הוא התלמוד
הירושלמי (פסחים פרקי הלכהו) ,ששואל מדוע לא אמרובני-ישראל שירה
מיד בצאתם ממצרים והמתינו ער שיטבעו המצרים בים .על כך משיב
הירושלמי:
שנייאהיא שהיא תחלתגאולתן.
לדעת הרב עובדיה ברור ,שמכל הבחינות אנו רק בתחילת הגאולה ולא
בסופה ,וכל עור מדינות ערב קמותעלינולכלותינו ,אי-אפשר להגדיר זאת
כסוףהגאולה:
מנהיגי צבאות ערב ,למרות התבוסות והמפלות שנחלו ,עורם מאיימים
השכם והערב לצאת למלחמה נגדנו .ומנפנפים בחרבותיהם
ובקשתותיהם ,חרבם תבוא בלבם וקשתותם תשברנה,אני שלוםוכי אדבר
המה למלחמה .וכמה מדינות נאורותשהיו נחשבותכידידותיותלישראל,
פנו עורף ולא פנים במלחמות שעבדועלינו ,מלחמת הקוממיות ,מבצע
קדש ,מלחמת ששתהימים ,מלחמת ההתשה ,והאחרון הכביד מלחמתיום
הכפורים ,לא שלוותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבארוגז .ועודינו תכלינה
עינינו אל ישועת ישראל האמתית ע"י צור ישראל וגואלו השם נפשנו
כחייםולאנתןלמוטרגלנו,לולא ה' שהיהלנואזיחיים כלעונו,
אך הבעיה הגדולה ,לדעת הרב עובדיה ,היא היעדר הגאולה מבחינה רוחנית
ומוסרית:
168
ן ממרן עד מרן
אשר ירוד ירדנו אלף מעלות אחורנית ,ועדים אנו להתדרדרות מוסרית
מדהימה ,המתירנות גוברת וההתפרקות משתוללת בראש כל חוצות,
חוסר צניעות ,בגדי פריצות ,ספרי פורנוגרפיה ,וסרטי קולנוע מבישים,
חילולי שבת בפרהסיא ,פתיחתאיטליזי טריפה כממדים מבהילים ,ועוד
כהנה וכהנה ,ועל הכל שמאות אלפי ישראל ,מתחנכים במוסדותחינוך
לא-דתיים ,ולומדים שם להתנכר לכל קדשי ישראל ,ולפנות עורף לצור
מחצבתם ,ולהיות ככל הגוים בית ישראל ,עזבו מקור מיםחיים לחצוב
להם בורות בורות נשברים אשר לא יכילו המים ,ונתקיימה נבואת
ישעיהו" :ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד" ,וכדרשת חז"ל בחגיגה(יד)
ו"בעקבות משיחא חוצפא ישגא ,ועמא דארעא אזלא ומדלדלא ,נערים
פניזקניםילבינו" =1בעקבות המשיח תתגבר החוצפה ,ועם הארץידלדל]
וכו' (סוטה מט ,):הלזהצפינווקווינו במשךכאלפיים שנותגלותינו,והרי
כתב הרמב"ם (בפרק ט מהלכות תשובה הלכה ב)" :לא נתאוו ישראל
לימות המשיח אלא כדי שינוחו ממלכויות שאינן מניחות להם לעסוק
בתורה ובמצות כראוי ,ובימי המשיח תרבה האמונה והדעה והחכמה
והאמת ,שנאמרכי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים,כי כולם
ידעואותי למקטנם ועדגדולם".
יש להתעכב כאן על המעבר הקליל שעושה הרב עובדיה מהמושג החיובי
"אתחלתא דגאולה" למושג השלילי "עקבתא דמשיחא" .היחס בין שני
המושגים עמד במוקד הוויכוחבין היהדות החרדית ,שתחמה חיץ עמוקבין
שניהם22,לבין הציונות הדתית (מבית-מדרשו של הרב קוק) שיצרה קורציף
בין המושגים המוליכים את העם מגלות לגאולה .בכתיבתו של הרב עובדיה
אין אפילו רמז לעמדהזו אוזו .נראהלי שהוא כללאינו חשוף ,או למצער
אינו חושף עצמו ,לוויכוח הרעיוני-הגותי הזה ,ומשאיר עצמו בתחום המוכר
לו ,בהגדרות ההלכתיות .הוא אינו מתעלם ,אומנם ,מכך שבגין ההתייחסות
למצב כ"עקבתא דמשיחא" שללורבניםרבים כלערךחיובימןהמדינה:
ומסיבות אלה הרבה משלומי אמוני ישראל אשר רואים שעדיין שכינתא
בגלותא,נוהגים שלא לומר הלל בכללביום העצמאות ,וטעמם ונימוקם
עמםלרוביגונם וצערםעלמצבינוהרוחני אשראנונתוניםבוכיום.
כחיזוק לעמדהזו ,הואמביא"כיוצא בזה" אתרברי הרבהראיה:
וכיוצא בזהראיתי בשו"ת"ישכילעבדי" חלק ( 1חלק אורחחייםסימןי
אותז) שגםכן העלהשאין לגמור ההלל בתוך תפלתיום העצמאותאפילו
פסיקות בעלות מגמה חברתית 1
169
בלא ברכה,מפנישעדייןאויבינוקמיםעלינולכלותינו,ואיןלךיוםשאין
קללתו מרובה מחבירו ,ועוונותינו היטו אלה,כי היצר הצורר בעוכרינו
להסית אתישראלמדרכי ה'וכו',ומכיווןשאיןכאן אלא אתחלתא דגאולה,
ואינה גאולה שלמהלכל עםישראל,לכןאין לתקן לומרהלל גמור בתוך
התפילה אפילו בלי ברכה ,ורק אפשר לומר מזמורי ההלל לאחר סיום
התפילה,בליברכה,כי פשוטשאיןלנולהכנס בספק ברכהלבטלה.
הנה ,שוב חוזר הרב עובדיה ומערב בין המושגים" ,עקבתא דמשיחא"
ו"אתחלתא דגאולה" ,כשהוא משתמש בהםכאילו מובנם אחד .הוא מביא את
דברי הרב הדאיה ,כאילו הם חיזוק לעמדה החרדית ,ומתעלם לחלוטין מן
ההברלהטרמינולוגי :בעוד שהחרדיםרואים אתהשכינהבגולהומגדירים את
התקופה כ"עקבתא דמשיחא" ,הרב הדאיה משמיע אומנם דברי קטרוג על
המצבהרוחני בעם ,אךאינוחדללקרואלתקופה" :אתחלתא דגאולה".
בהמשךלדברי הרב הדאיה ,מדגיש גם הרבעובדיה אתאפיונה ההתחלתי
של התקופה:
ומיהו=,אבלןמכיוון שכמה אלפים מאחינובית ישראל נהרגו במערכות
ישראל ה' ינקום דמם אין לנו לקבוע אמירת הלל בברכה .ומכל שכן
שהתאריך ה'אייר שהוכרז על מדינת ישראל כמדינהריבונית ועצמאית,
אינו יום שנגאלו מצרתם ,כי הרי המלחמה נמשכה אח"כ ביתר שאת
ורבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה ,והכרזת שביתת הנשק היתה
ביום אחר ,וגם לאחר מכן נפלו חללים ע"י אויבינו המקיפים אותנוכי
כסלא לאוגיא=,כמו העיגול החפור סביב הגפן (ביטוי שנאמר במסכת
ברכות על המזיקים)ו .ואף שע"י הכרזת המדינה יכולנו אח"כ לקלוט
עולים חדשים ולקבץ גלויותינו מארצות ערב וממדינות אירופא שרידי
חרבפליטי השואה ,מכל מקוםאין השמחה שלימה.
בסוף דבריו מסייג הרב עובדיה את הביקורת שהשמיע וציטט ,המציירת
תמונה חשוכהלחלוטין:
ולא אכחדכי באמת עם כל הצללים הנ"ל,ישנם אורותגדוליםשאיןלנו
להתעלם מהם,כי מדינת ישראל כיום היא מרכז התורה בעולם כולו,
ורבבות בחורי חמד מטובי בנינו היקרים עוסקים כתורה יומם ולילה
בישיבות הקדושות ,והתורה מחזרת על אכסניא שלה ,שאין לך תורה
כתורת ארץ ישראל ,ובירושלמי (פרק 1דנדרים סוף הלכה ח)" ,אמר
הקב"ה ,חביבהעלי כת קטנה שעוסקת בתורה בארץ ישראל ,מסנהדרין
1 170ממרן עד מרן
גדולה שבחוץ לארץ" .ורבבות משלומיאמוני ישראל מחנכים אתבניהם
י הםזרע ברך ה',
ובנותיהםעלפיחורתינו הקדושה,כלרואיהםיכירוםכ
וכאמור" :כי לא תשכח מפי זרעו" .ואף אצל המון העם אנו מוצאים אזן
קשבת שוקקה וכמהה לשמוע תורה ודעת מפי גדולי ישראל ,כהזונו
הנפלא של עמוס" :הנהימיםבאים נאום ה' והשלחתי רעב בארץ לא רעב
ללחם ולא צמא למיםכי אם לשמוע את דברי ה"'(.ועיין שבת קלח.):
ואנו תפילה שהשם יתברך יערה עלינו רוח ממרום ,וידעו תועי רוח
ובינה ,ונשובכולנו בתשובה שלמה.
ממיקנה:המדינההיהודיתאינהסיבה מספקת
לקביעת הלל בברכה
בעקבות כל האמור לעיל ,פוסק הרב עובדיה שאין לומר את ברכת ההלל
ביום העצמאות .הוא מזהיר מלהיכנס לחשש ברכה לבטלה ,שאיסורה חמור
מאור.לחיזוקדבריו הוא מצטט איגרת של ה"חזון איש" (אגרת צז) ,המזהיר
לא לקבועימים חדשים בלוח השנה היהודיכיזוהי עזות פנים (התייחסותו
נגעה להצעה לקבועיום תעניתביום השואה) .הרב עובדיה לומד מאיגרתזו
קל וחומר "שאין אנו רשאים לקבוע הלל בברכות מדי שנה בשנה ולהיכנס
לחשש ברכות לבטלה".
ר
מ
ו
ל
שמותר
,
א
י
ה
ה"קולא" היחידה שהרב עובריה מוכן למצוא
פרקי
תהילים של הלל (ללא ברכה) מיד אחרי תפילת העמידה ,כפי שרגילים
בראש-חודש ,במנהגי הספרדים .אומנם החיד"א 23הזהיר מאוד שלא לומר
מזמורים אלו אפילו ללא ברכה ,אלא בימים המיועדים להם ,בעקבות מסורת
האר"י שהקפיר מאודעל שמירת מטבעותהתפילה במקומןובסידרן.לכןהוא
פסק שלאראוי לומר את ההלל ללא ברכה ,אלא בסיום התפילה .אולם הרב
עובריה כותב:
ומכל מקום נראהלעניותדעתי שאם הקהלרוצים לומר הלל בלא ברכה
אחר תפלת שמונה עשרהאין למחות כידם ,שהרי הלל דראש הודשהוי
מנהג בעלמא …ולא הקפידו כלל על אמירת ההלל דראש חודש אחר
תפלת שמונה עשרה .ואף שנראה שדעת מרן החיד"א לחלק בזהבין
מנהג שנוסד עוד בזמן רבותינו חכמי התלמוד,ובין אמירת הלל עלפי
תקנה בעלמא בזמן הזה ,מכל מקוםעניינים כאלה שאין עליהם קפידא
אלאעלפי הסוד לא נאמרו אלאלמצניעיהם.
פסיקות בעלות מגמה חברתית
171 1
היחס לצה"לולשירותבניישיבות
גם ביחסו של הרבעובריה לצה"לניכר אותויחס אמביוולנטי שראינולעיל.
בספרות ההלכה החרדית-אשכנזית כמעט שלא ניתן למצוא פסיקות
המתייחסות לצבא .גם במקומות שבהם הצורך בהתייחסותלענייני צבא הוא
מחויב המציאות ,יש התעלמות מוחלטת .לדוגמה ,בספר שמירת שבת
כהלכתה ,שנחשב לאחד הספרים ההלכתיים הפופולריים ביותר בארון
הספרים של כלביתדתי,ציוני וחרדי,יש פסקה קטנה בלבד הדנה בבעיות
המתעוררות בשבת בקרבחייליםואנשיביטחון,בלילהזכירחלילה את השם
המפורש "צה"ל" .הזכרת צה"ל בשמו תפסול את הספר ותמנע את הכנסתו
לבתי החרדיםהאשכנזים .בפסיקת הרבעובדיהאין שמץ מדה-לגיטימציהזו.
הצבא ,בשמו המפורש ,נמצא אצלו בספרות כחלק מההוויה שבה הוא פועל
ובעבורההואכותב.
ניכר מתשובותיו שככל פנייה שהיתה אליו מגורמי צבא ,השתדל הרב
עובדיה לעשות ככל האפשר לפתור את הבעיה ,או להקל במקום שאפשר.
הדוגמה הבולטת ביותר -וללא ספק המפוארת ביותר מבחינת עוצמת
הפסיקהוגודל האחריות שהתגלו בה -היא הפעילות של הרבעובדיה לאחר
מלחמתיום הכיפורים ,כשנקרא לטפל ביותר מאלף תיקים של חללי צה"ל
שלא זוהו בוודאות ,שהיו נשואים והשאירו אלמנות צעירות עגונות .הרב
עובדיה מתאר באחת מתשובותיו(יביע אומר חלק 1אבן העזרסימן ג) את
הטכניקה שלפיה פעל,כדי להסתמך על כל בדל מידע ולהתיר את העגונות
מכבליהן .אחד המכשולים הגדולים שעמדובפניבית-הדיןבענייןחללייום
הכיפורים ,היה נושא דסקיותהזיהוי .במקרים רבים היתה הדסקית העדות
היחידה ששרדה מהחייל .הרב עובדיה נכנס בתשובתו לערימות של ספקות,
כדי להסתמך על הדסקית ולהתיר את העגונה מכבליה .כשבא אדם ברוך
לתאר את הרב עובדיה על-פי פסיקותיו ,הוא ייחד ,בצדק רב ,שני עמודים
לתיאור פסק זה של התרת העגונות" :פעולתו ההלכתית בעניין העגונות
היתה מופת הומני ומופת הלכתי .פעולת עומק בתוך החברה הישראלית
בכללותה24".
אולם מאמץ זה להתירעגונותמכבליהןאינומציב אותו בשורותהציונות
הדתית ,אלאמאפיין אתיחסוהפרגמטילמדינהולצרכיה.
הרב הראשי לצה"ל ,הרב מרדכי פירון ,פנה לרב עובדיה בשאלה כזו:
בשנת תשכ"חנהרג בחורבפיגועחבלני ונקבר בהר-המנוחותבירושלים .בעת
הלוויה אמרה אמו" :חיים ,עורנעביר אותך להר-הרצל!" מתברר שאחיו של
הבחור נהרגכחייל ונקבר בהר-הרצל .המשפחה פנתה לצבא בבקשהשיתירו
172ן ממרן עד מרן
את קבורת האחליד אחיו ,והרב הצבאי פנה לרב עובדיה בשאלה האםניתן
לקיים אתרצון האם,ולהעבירולבית-הקברותהצבאי בהר-הרצל.
בלי להיכנס כאן לעובי הקורה ההלכתית ,נאמר רק שאין בהלכה
לגיטימציה להעביר מת מקבר לקבר ,אלא אם כן הקבר החדש הוא נחלת
אבותיו ,או (לחלק מהשיטות) שמעלים את המת לקבורה בארץ-ישראל25.
בעבור אדם "לא ציוני" אין לבית-הקברות בהר-הרצל כל יתרון על פני
בית-הקברות בהר-המנוחות בירושלים .ובכל זאת אסף הרב עובדיה את כל
התקדימים שמצא בנושא העברת מת ,שבעת הקבורה כבר נאמר על-ידי
המשפחה שרצונם להעבירו למקום אחר ,ולאחר הדיון בהם הכריע שניתן
להעביר את גופת הבחור להר-הרצל .בסיום תשובתו הוא כותב (שו"תיביע
אומד חלקז -יורה דעהסימןלז):
על כל פנים בנידון דירן שהאשה אומרת שבשעת הקבורה התבטאה
שעוד יפנוהו לבית הקכרות בהר הרצל ,כוודאי שיש להקל ולהעתר
למשפחה שמפצירה ללא הרף לתת להם רשות להעבירו לבית הקברות
הצבאי,אוליימצאובזה נתמהפורתא.
הואאיננו רואה בבית-הקברות הצבאי מקוםעדיף מבחינת כבוד המת ,אלא
מגלה הבנהלרגישותה של המשפחהולרצונה.
ההתנגדותלגיוסבחוריישיבה לצבא
למרות ההבנה שמגלה הרב עובדיה לרגישות הישראלית ביחס לצה"ל ,הוא
נטוע עמוק במסורת הרבנית של הישיבות בארץ-ישראל ,ומחזיק גם הוא
בעמדתם השוללת השתלבותבני ישיבות בצבא .נושא זה הוא ללא ספק
אחדהרגישיםביותר במלחמת הדעותבציבוריותהישראלית.אי-גיוסם של
בני הישיבות לצבא ,יוצר חיץ עמוק בינם לבין שאר האזרחים הנושאים
בנטל ואף משלמיםבחייהם .הטענה המרכזית שבשמה ביקשובניהישיבות
ורבניהם להשתחרר מחובת הגיוס ,היתה הטענה התלמודית" :רבנן לא
צריכי נטירותא" =,לומדי תורה אינם צריכים שמירה 26.1ככר במלחמת
השחרור התנגד הציבור החרדי לשלוח אתבני הישיבות לצבא ,בטענהזו.
נעשו נסיונות שונים לשלב אותם במלחמה ,אך ראשי הישיבות סירבו
לקבל כל הצעה ויצאו בכרוזי "דעת תורה" לאסור את התייצבותם של
התלמידים .נגד הטענה ההלכתית הזו יצאו רבנים מעטים .לרוגמה ,הרב
שלמה יוסף זווין פירסם בשנת תש"ח חוברת מיוחדת ,תחת השם :אחד
פסיקות בעלות מגמה חברתית
173 1
הרבנים 27,ובה תקף את הטענה ש"רבנן לא בעי נטירותא" בהקשר של
מלחמת השחרור .הוא פנה לרבנים שחתמו על כרוז נגדגיוסבני הישיבות
ושאל אותם:
זומנין לכם? שבני תורה ותלמידי חכמים פטורים מלהשתתף במלחמת
מצוה של עזרתישראלמידצר הבאעליהם…זומניןלכם ,לפרסם בצורה
של הלכה פסוקה ו"דעת תורה"שבניישיבותאין להם לא להירשם ולא
להיפקד ולא להתיצב ולא כלום? …מביןאני לרוחם של "נטורי קרתא"
המתנגדים בכלל למדינה יהודית והסבורים שכל מלחמה היא מיותרת:
עלינו להכנע וחסל …אבל לאושרנו החושבים כך מתי מספר ונער
יכתבם .כל העם ,בארץ ובתפוצות ,באין הבדל חוגים וסוגים מפלגות
וכתות ,מאשר ומקיים בהתלהבות ובמסירות נפש את ההשתתפות
במלחמתהתגוננותזו שכפועלינו…
בשנות ה 80-קמה קבוצה מתוךהציונות הדתית בשם "נאמני תורה ועבודה",
והחליטה להשמיע קול גדול נגד העיוות הדתי שבאי-התגייסותם של בני
הישיבות לצבא .מאז מרבה קבוצהזו לפרסם מאמריםודברי ביקורת עלבני
הישיבות ,כולל ישיבות המזדהות עם הציונות ,כמו "מרכז הרב" 28.רק
לקבוצה אחת לא נמצאה התייחסות בכתביהם ,לטוב או לרע:לבני הישיבות
הספרדים .גם במחקר אין עליהם שום מידע ,לא מן ההיסטוריה של ימי
מלחמת השחרור ולא מהשנים שאחריה .לרוגמה ,הסוציולוג של החברה
החרדית בישראל ,מנחם פרידמן ,תיאר במאמר את מצב הישיבות בזמן
לשחרורם של התלמידים מהשירות הצבאי2'.
מלחמת השחרור ,ואת הרקע
הוא פירט שם את כל הישיבות בשמותיהן ,כולל ישיבות בינוניות בגודלן
ובחשיבותן ,אך פסח לחלוטין על עמדת ישיבת "פורת יוסף" ועל רבני
הישיבה ,כאילו הציבור הספרדי בירושלים אינו כלול בוויכוח הזה .והרי
אי-אפשר לטעון שישיבת "פורת יוסף" לא נחשבה למאומה באותה תקופה.
ההתעלמות מעמדתרבני העדה הספרדיתביחס לצבא,אינהיכולה להתפרש
אלא על רקעעיון היסטוריוגרפי ,היינו מחקר על המחקר עצמו .נראהלי
שחברי תנועת"נאמני תורה ועבודה" ,אשכנזים רובם ככולם ,לא ראו כלל את
הציבורהספרדי בשנות ה 80-כנושא מטעןדתיעצמאי.
היוםיש מקוםלחזור ולפתוח אתהסוגיההזו בכללותה ,ובפרטלאפיין את
יחסו שלהרבעובדיהלתנועההציוניתולשירותהצבאי.
174ן ממרן עד מרן
מלחמותישראל :מלחמות מצווה
והכלחייבים להשתתףבהן
בכמה מתשובותיו קבע הרב עובדיה שלמלחמות ישראל יש תוקף של
"מלחמת מצווה" .קביעהזו משמעותית ביותר וממקמת אותו הרחק מאוד
מעמדתהרבנות של העדההחרדיתבירושלים.
הוא נשאל ,לדוגמה ,האם מותרלכוהן שהשתתף בקרבותופגע והרג נפש,
להמשיך לאחר המלחמהלעלותלדוכןלברך "ברכת-כוהנים"(יחוה דעת חלק
בסימןיד).
הרקע ההלכתי לשאלה ברור :על-פי ההלכה התלמודית בברכות (דף לב
ע"ב) ,כוהן שהרג נפש אסור בברכת-כוהנים .אחרונים רבים דנו בשאלהזו
ולא התירו את הדבר .אך הרב עובדיה מבדילבין השאלות שנשאלו בדורות
קודמיםלבין השאלה שהוא נשאל:
ואמנם האריכו האחרונים בתשובותיהם בדין חיילים כהנים שחזרו
ממערכות המלחמה אם כשרים הם לנשיאות כפים ,כשיודעים שפגעו
בצבאות האויב .אולם הםדיברולפי מקומם ושעתם,והדיון נסב בעיקר
מפני שהרגו מצבאותוחיילי האויב ,אשר בתוכםיהודיםשגוייסו לצבא,
אבל כאן במלחמת מגןזו ששמו נפשם בכפם לקדםפני האויב ,להציל
נפשותישראל ,אדרבהראוי לומר להם תחזקנהידיהםויישר כחם .והדבר
ברור ללא צל של ספק שכשריםוהגונים הםלנשיאותכפים,ויבורכומפי
עליון.ויקוייםעלידם ושמו אתשמיעלבניישראלואניאברכם.
מסקנתו בשאלהזו פשוטהוברורה:
…שכהנים שהם חיילי צה"ל עומדים לגונן על ישראל ועל ארצנו
הקרושה ,שאין ספק שמצוה רבה הם עושים לקדם פני צבאות האויב
הבאים לזרוע הרס ולהשמיד ולהרוג ולאבד אנשים נשים וטף ,וזהו מה
שפסק הרמב"ם (בפרק ה' מהלכות מלכים הלכה א) ,שעזרת ישראלמיד
צר הבא עליהם היא בכלל מלחמת מצוה .ואם כן בוודאי שאין ספק
שכהנים אלהכשריםלנשיאותכפים.
ועם זאת,אין אמירה חיוביתזו משליכה כלל על שאלת שחרורם שלבני
ישיבות מהצבא .סתירה פנימית זו אפשר למצוא כבר בסוף שנות ה40-
וראשית שנות ה 50-בדברי הרב הראשי לישראל ,הרב הרצוג .טענתו היתה
שלאחר השואה ,שבה כמעט הוכחד עולם התורה ,יש צורך לייצב ולעצב
אותו מחדש.וכך הוא כתבלבן-גוריון:
פסיקות בעלות מגמה חברתית
175 1
כבר הבעתי את דעתי שזוהי מלחמת מצוה ,ולמלחמת מצוה מוציאין
אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה (אכן בנוגע לבני ישיבות כדי שלא
תשתכח תורה חס וחלילה מישראל ,שאלו שבארץ ישראל הן שארית
הפליטה,נעשוסידוריםמיוחדיםבישוב החדשלחודובירושלים לחוד)'0.
עמדתו של הרב הרצוג מייצגת את הרבנות הקשורה למדינה ורוצה ביקרה,
אך חרדה לגורל התורה בישראל .חשוב לציין שבזמן שהרב הרצוג כתב
לבן-גוריון דובר ב400-בחוריישיבה בלבד 3!.במציאות הישראלית שלהיום,
שבהפועלופוסק הרבעובדיה ,קשה מאודליישב אתהסתירההזו.
גם לרב עובדיהאין ספק שמלחמות ישראלהן "מלחמות מצווה",ועל-פי
ההלכה למלחמות כאלו הכוליוצאים ,ו"אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה".
אבלבתשובותיוההלכתיות של הרבעובדיה לא מצאתי שום תשובה שבההוא
מתמורר עם המתח שבין החיוב הדתי הרואה בגיוס מצווה ,לבין העירור
שהוא מעודד את רבבותהצעירים להישארבישיבות ולשקודעל התורה ,ללא
גיוסלצבא.
רקבשתי דרשות של הרבעובדיה מצאתיהתייחסותלענייןזה:
בדרשה עלפרקי אבות 32,על המשנה האומרת "כל המקבלעליועול תורה
מעבירין ממנו עול מלכות" ,מביא הרב עובריה את ההלכה הפוטרת את
תלמידי החכמים ממיסים ,על בסיס התלמוד במסכת בכא בתרא שציטטנו
לעיל " -רבנן לא צריכי נטירותא" .אך הוא מסיים בסיפור על שיחה של
ה"חפץ חיים" 33עם בני הישיבה לגבי פטור מהצבא .ה"חפץ חיים" הורה
לתלמידיו את המשנה הנ"ל ,והם שאלוהו מדוע אם כן חלק מהתלמידים
נלקחים בכל זאת לצבא .ענה ה"חפץ חיים"" :כי מן השמים מודדים מדה
כנגד מדה ,והכל תלוי במהות ה'מקבל' עול תורה,כי מי שהקבלה איתנה
אצלו ומתבטאת בצורה תקיפה ובבטחה ,שהוא מתמיד גדול בתורה,מעבירין
ממנועול מלכותלחלוטין"…
ר
ו
פ
י
ס
ה
א
ט
י
ל
ב
הרב עובדיה אינו מעביר אומנם את
של
הזה ,שהתרחש
טרום מלחמתהעולם הראשונה ,באופן מפורשלמציאותהישראלית ,אך עצם
הסיפור בהקשר הישראלי מעורר מחשבה של שיוך בין השניים .למרות
שלדברי הרב עובדיה עצמו ,כפי שהבאנו לעיל ,אין לדמות שירות בצבא
בחו"ל לשירות בצה"ל -שנחשב ל"מלחמת מצווה" -בדרשות הוא איננו
עושה את החלוקההזוומשאירלכל שומעלהחליטעל לקחו שלהסיפור.
בדרשה אחרת ,בבית-ננסת היזרים (שבת פרשת שופטים ,אלול תשנ"ו,
,)1996הוא דרש את הפסוקכישעיהו"יעזב רשעדרכוואישאון מחשלתיו":
176
1ממרן עד מרן
"יעזוב רשע דרכו" -זהו אדם שעובר על לאוין מהתורה שהוא רשע,
"ואישאוון מחשבותיו" -אינו רשע אלא מחשבותיו הם נגד התורה.כגון
זה האומר מהיתרוןישללומדי התורה ,שכלהזמן הםלומדים ,מדועאינם
הולכים לצבא,ואינו יודעכי אנו מקיימים בתורה את העולם ,וככתוב:
"אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" ובכוח סגולת
התורהנעשים לישראלנסים ונפלאותוניצולים אנשי צבא מפגעיםרעים
נוספים ה' ישמור ,והכלעלידי התורה והמצוות ,ואםכן החושב כךשאין
הוא "אישאוון מחשבותיו" וישוב אלה' וירחמהו34.
רווח בתורה
-
אםניתןלדייקבדברים שנאמרו בדרשהפופולרית,הרי הרבעובדיהיוצרכאן
קבוצת "הם" ו"אנחנו"" .אנחנו" -בני התורה שאיננו משתתפים בשירות
הצבאי .כנגדנויש טענות ושאלות "מה יתרון"" .הם" ,המתלוננים ושואלים
עלינו,אינם רשעים ,אולם מחשבותיהםצריכותתיקון,כיאין הםמבינים את
עוצמת התורה ועד כמה היא ורק היא מגינה על עם-ישראל כולו ,כולל על
חיילי צה"ל.
בימי "חומתמגן" התפרסמהקריאתו של הרבעובדיהלבניהישיבות לבטל
את חופשת הפסחו"להתגייסבצו 8לחזיתלימוד התורה".
באוזןהישראליתעוד מהדהדיםדבריהגידופים שהשמיע הרבעובדיה כנגד
השר יעקב נאמן ,בעקבות הצעותיו לגייס בחורי ישיבה לתקופה קצרה,
שאחריה יוכשרו למלאכה מודרנית 35.ואולם ,למרותשאינייכול לאשש זאת
במובאות ,דומני שזוהי רטוריקה ציבורית ,ואילו בדיונים פנימיים הוא קשוב
הרבהיותרלבעייתהגיוס שלמי שאיננו משתלב בכל מאודובלימוד התורה.
כמה תלמידים מובהקים של הרב עובדיה העידובאוזני שהתייעצו עימולגבי
שליחתבניהם ,שלא השתלבוכראויבישיבה,לנח"להחרדי ,והרבבירךעלכך.
לסיכום נקודה זו ,אפשר לומר שהעמדה האמביוולנטית שמייצג הרב
עובדיה אינה מייחדת אותו בלבד ,אלא מאפיינת את רוב הרבנים מחוגי
"אגודת-ישראל" הקשורים למערכת הציבורית בתפקידים רשמיים ,ברבנות,
בבתי-הדין ובגופים ציבוריים נוספים .הציבור הקשור לאותם מנהיגים נטוע
עמוק בתוך החברה הישראלית וחלקו אף מזוהה עם הרעיון הציוני .אך
בעמדותיהם הפרטיות ,כולל בבחירת זרםהחינוך שלהילדים ,נמצאיםרבנים
ואישים אלה בתוך עולם הישיבותהליטאי .שניותזו באהלידיביטוי הרכה
יותר משמעותיבדורהשניוהשלישי שלרבניםואישיםבציבורזה ,שמתקשים
להכריעבילשתיהנאמנויות.
פסיקות בעלות מגמה חברתית
177 1
דינא דמלכותאדינא
ביחוה דעת (חלק ה סימן סד) הקדיש הרב עובדיה תשובה מיוחדת לשאלת
תוקפוהדתי שלהאיסורהחילונילהעלים מס:
האם מותר מן הדין להשתמט מתשלומי מס הכנסה ,ומס ערך מוסף,
ומכס ,וכיוצא בזה ,הנועדים לקופת המדינה ,או יש להחיל עליהם את
הכללדינא דמלכותאדינא?
בתשובתו,פורשהרבעובדיה אתמלוארוחבהיריעה של המושג"דינא דמלכותא
דינא"36.לאחרהגדרתהמושג,הואבודק אתיישומובמערכתהמשפט שלמדינת
ישראל .הוא מאמץ אתגישתו של הרב קוק ,שגם בזמןשאין מלך בישראליש
דיני מלכות,על-ידי העםהיושבבישראלועל-ידי הממשלה הנבחרת -שיש לה
דין מלכות .אל פסיקתו של הרב קוק הוא מצרף את פסיקתו של הרב הדאיה
ומפנהלמאמרו שלהרבשאולישראלי,תלמידוהמובהק שלהרבקוק.
זוהי אחת הפסיקות הבולטות בזיקתו של הרב קוק לציונות .לאורה של
תשובה זו ,נבנתה הגות שלמה ביחס למעמרה ההלכתי של מדינת ישראל
הדמוקרטית .נריה גוטל 37רן (בצדק) באריכות רבה בבירור המושגים שטבע
הרב קוק,ומוכיחשעיקרהחידוששבדבריו הוא בהגדרתהמדינה הדמוקרטית
כ"מלכות" .הגררהזואינהיונקת משום מקור אלא מהגותוהעצמית של הרב
קוק .על רקע זה ,הישענותו של הרב עובדיה על תשובת הרב קוק ותלמידו
הרב ישראלי מקבלת משמעות נוספת ,שיש בה להאיר במשהו את יחסו של
הרב עובדיה למדינה .גוטל 38מביא רשימה ארוכה של פוסקים (כולל הרב
עובדיה המוזכרכאן)שנשענועלהגותו של הרבקוק.
כנגדם ,מזכיר הרב עובדיה את עמדתו הנגדית של הרב שמואל דוד מונק
(מרבני העדה החרדית בחיפה ,נפטר בשנת תשל"ט) ,שכתב בספרו פאת שרך
(סימן צא) שעלמדינתישראל ,המחוקקתחוקיהעל-ידיחברי כנסתחילונים,
אין שום מקום להחיל את העיקרון "דינא דמלכותא דינא" .על רברים אלו
כותבהרבעובדיהבקיצורובאופןנמרץ:
אילדבריונכונים להלכה.
בזה הוא מייצב את עצמו במחנה הרבני המתון ,בסמוך ובנראה לרב קוק
ולתלמידיו.וכך הואמסיים את התשובה:
נראה להלכה שבכל מה שנוגע למסים וארנוניות ומכס ,יש לקיים את
החוק שלהמדינה ,שזה בכלל מה שאמרו חז"לדינא דמלכותאדינא.
178ן ממרן עד מרן
עם זאת ,הרב עובדיה מוסיף בהערה לתשובתו ש"אנוצריכים למודעישלפי
ההלכה אסור להטיל מס על תלמידי חכמים העוסקים בתורה" .עניין זה
נתבאר אצלו בתשובה מיוחדת(יביע אומר חלקז חלק חושן משפטסימןי).
בדבריו הוא רק מביע את העמדה המחייבת את המדינה לפטור תלמידי
חכמים ממיסים .אך במפתח לספרי יחוה דעת שערך בנו הרב יצחק יוסף
(נדפס בסוף חלק א ,מהדורהשנייה,ירושלים תשל"ז) ,כתובכך(:יורה דעה
סימן רמג) "שמותר לתלמיר חכם ובן ישיבה להעלים מסים ומכס וכד'"
(וההפניה היא לתשובה שציטטתי) .כאילו במקור יש היתר לתלמידי חכמים
להעלים מס -דבר שכללאינומוזכרבדברי האב!
יחס ההלכה למערכת בתי-המשפט
יש ,אם כן ,משמעות דתית למדינת ישראל ,ויש חובה להישמעלהוקיה ,אך
לאכן הדברביחס למערכת כתי-המשפט שלה .בהקשרזהמןהראוי להקדים
סקירה קצרה על ההתנגשות שבין מערכות המשפט -החילונית והדתית -
מראשיתה.
מראשית דרכה של הציונות ,נשמעו בהביטויים בדבר הצורך בהחייאת
המשפט העברי ,כאבן-דרך מרכזית בחזונה .חברה מיוחדת בשם "חברת
המשפט העברי" ,שמייסדיה לא היו דתיים ,שמה לה מטרה -לייסד
בירושלים "במרכז חיינו הלאומיים ,מוסד למחקר ולחידוש המשפט
העברי" 39.מכאן נתפתח ונוסד ,בעשור השני של המאה ה ,20-ארגון "משפט
השלום העברי" שנתכוון לשמש מערכת משפטית שלמה וממשית ליהודים
יושבי ארץ-ישראל .תוך השוואה מתמדת לעניין הציוני בחינוך עברי
ובהחייאת השפה העברית ,דיברו מקימי "משפט השלום" על הצורך לפתח
שיטה משפטית שתיתן ביטוי "לחרות המחשבה המשפטית העברית
ולהשתחררות מעול הפורום המשפטי הזר" 40.ראשי המדברים של "משפט
השלום העברי" יצאו בחריפות נגד מערכת השפיטה של בתי-הדין הרבניים,
שהיתה -לטענתם -מיושנת ולא מפותחת" .עלינו ליצור את המשפט
העבריהחילוני שלאיהיה קשורבכבליםדתיים …כמושיצרנו אתבית הספר
העברי החילוני" 4'.הציבור הדתי ,על פלגיו השונים ,ראה את החברה הזו
כאיום על מערכתבתי-הדיןהרבניים ,ונלחם נגרה42.היום ,אחרי קרוב למאה
שנה ,חל שינוי משמעותי בקריאה להחייאת המשפט העברי .נושאי הדגל
הראשיים והכמעט בלעדיים בנושא זה הם אנשים המזוהים עם הציונות
הדתית .בראשם עומד המשנה לנשיא בית-המשפט העליון (לשעבר) מנחם
פסיקות בעלות מגמה חברתית
179 1
אלון,ולצידו פועל פרופ' נחום רקובר,כיועץלעניין המשפטהעברי במשרד
המשפטים.אין זה המקרההיחיד שבו ניכסה לעצמה הציונות הדתית חלום
בו43.
עברי-חילוני לאחרשהציבורהחילוני קץ
הציבורהחרדי לא ראה עצמו קשורלרעיון של "החייאת" המשפטהעברי.
הואאינו שותף ל"חלום" הלאומי שעליו כותבים אלון ואחרים .כל שחבריו
משתדלים לעשות ,באמצעים פוליטיים ,הוא לעגן את יהדותה של המדינה
בחוקיםשונים; לא בשםהחזון הלאומי אלא כשותפים בעיצוב הפרהסיה של
הארץ.
אבל הרבנות ,על כל גווניה ולאורך כל שנותיה של המרינה ,שללה את
מערכת המשפטהישראלית ,המבוססתעל המשפטהבריטיוהעות'מני ,וראתה
בהליכה לבתי-המשפטהחילוניים איסורמדאורייתא .כך כתב בראשית שנות
המדינה ,הרב הראשילישראל הרביצחקאייזיקהלויהרצוג:
לדעתי אלף פעמים גרוע מכל יחיד או יחידים או קהילה מישראל
ההולכים לערכאות שלגויים ,כשעם ישראל בארצו ,בתור שכזה,רן על
פיחוקיםזרים.המבליאיןאלוקיםבישראלוגו'.כברדן התשב"ץז"לעל
אלה המתדיינים בערכאות ,אפילו של המוסלימים ,כאילומייקרים שם
של אלילים שאף עלפי שהמוסלימים בוודאי אינם עובדי אלילים כלל
וכלל ,הרי אינם מכירים בתוקפה של תורת משה ,ואין צריך לומר של
תורת חז"ל שלפי טענתם כבר פקעה .ולפיכך הםדנים עלפי משפטים
משלהם .ועלכן ההולךלפניהםמייקר תורתם ומבטל תורת משה וחז"ל,
ודנוהו כמייקר שם אלילים .ומעתהאני אומר שעם ישראל בתור שכזה
ובארץ קדשו ,כשהואמזניחתורתנו הקדושהודןעלפי חוקזר ,אףעלפי
שהחוק ההוא איננו מתיימר לנבוע ממקור על אנושיואין לואופי דתי,
בכל זאת הרי הוא בועט בתורת אלוקים חיים כפי שמפרוה ופירשוה
ורבותינו הפוסקים ממשה
הנביאים ורז"ל =,ורבותינו זכרונם
~מכאיבזה ישורן44.
ה
כ
ר
ב
ל
ר
י
פ
ח
מ
ו
רבינו עדהיום,ותוצאותיו של מצב
מי
גםהיום נשמעים דברים רומים ,וגם בקרברבנים מחוגי הציונות הדתית .כך
לדוגמה ,כתב הרב יעקב אריאל ,רבה של רמת-גן ,מאמר המבקש להסביר
ליהודים דתיים שהאיסור להזדקק למערכת המשפט איננו "חומרה" של
חרדים:
חומרת האיסור להזדקק לערכאות הישראליות הקיימות לא חדרה
לתודעתהציבורהדתי הרחב ,הסבור לתומו ש"דינא דמלכותא" תופס גם
במקרהזה.יתרה מזאת ,מחוסרמודעות לחומרת הנושאמוצגיםבני תורה
180
~
ממרן עד מרן
המודעים לו כ"קיצוניים" ,ומזוהים עם מתנגדי המדינה והכופרים
בשלטונה,כביכול.נ4
בתשובתו הוא מסתמך על דברי הרשב"א ,מראשוני ספרד במאה ה.13-
בתשובת הרשב"א (שהובאה בבית יוסף חשן משפט סימן כו) ,הוא נשאל
בדברמי שמתה בתו הנשואה ,ותבע את חתנו בערכאות להחזירלוהנדוניא
של בתו .טענתו של התובעהיתה שאף-על-פישבדיני ישראל הבעליורש את
אשתו ,מכל מקום כיוון שהכול יודעים שבמקום ההוא נוהגים לדון בדיני
עכו"ם ,הרי כל הנושא אשה כאילו התנה במפורש להחזיר את הנדוניא.
והשיב הרשב"א:
חלילה לנהוג כמשפטי הגוים ,ואפילושני הצדדים מסכימים לכך ,שהרי
על זה הזהירה התורה ,ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ,ולא לפני
עכו"ם וכל הסומך לומד שהדבר מותר משוםדקיימאלןדינא דמלכותא
דינא ,הרי הוא טועה ,וגזלן הוא ,וחס וחלילה לעם קדוש ללכת בדרכי
הגוים ומשפטיהם ,ועושה אלה מפיל חומות התורה והדת ,ועתה אם
יוסיפו לחטוא לעקור דיני נחלות של תורתינו הקדושה ולסמוך על
משענת קנה רצוץ בטענה זו ,הרי הם כאילו עוקרים כל דיני התורה
השלימה ,לאמר מהלנולספרי הקודששחיברולנורבינו הקלושולאחריו
רבותינו האמוראיםרבינאורבאשי,וילמדו אתבניהםדיני העכו"ם,ויבנו
להם במות בבית מדרשי העכו"ם ,חלילה ,לא תהא כזאת בישראל ,פן
תחגור התורה שקעליהם.
הרשב"אדיבראומנםעל בתי-המשפט בחו"ל,שאינםיהודיים ,אךלדברי הרב
אריאל אין הבדל של ממש בין בתי-משפט ישראליים לבין ערכאות של
נוכרים .לטענתו ,תשובת הרשב"אאינה משמשתנימוקנוסףלאיסור ערכאות
אלאהיא מקורווגדרו שלהאיסור החמור ,שקשורלאיסור שלחילול השם.
לאחר שהוא מוכיח ,על-פי המקורות ,את חומרת האיסור -מסכם הרב
אריאלואומר:
,
י
ו
מ
ו
י
ק
של
ל
ע
משפט
ל
ע
ו
יהודידת היודע
התורה מציאותם שלתלמידי
חכמיםיודעי דתודין ,ובכל זאת הואמעדיף להישפטבפני הדיוטות אלו,
שמחמת אונסם כופרים בתורה ,נחשב למחרף ומגדף ולמריםיד בתורת
משה ,ואיסורו איסור חילול ה' מדאורייתא ודינו כהולך לערכאות של
נכרים.
פסיקות בעלות מגמה חברתית
181 1
מאמרו של הרב אריאל "זכה" לתגובה חמורה מהשופט (הדתי!) יעקב בזק:
"הקורא לבתי-משפט של מרינת ישראל 'ערכאות של גויים' איננו יודע
במחילת כבורו מה הוא שח" 46.בזה מצטרף בזק למחנהו של אלון ,ושניהם
מתייצבים כנגד הרבנים מכל הזרמים ,כפי שהשיב לו הרב אריאל" :כך
מקובלנו אצל כל פוסקי דורנו ורבניו ,ולא שמענו מהם מי שהתיר איסור
ערכאותבמדינתנו"47.
יחסו של הרבעובדיה למערכת בתי-המשפט
גם הרב עובדיה מעולם לא הסתיר את עמדתו הנחרצת האוסרת פנייה
לבתי-משפטחילוניים .אולם הוא מבחיןבין תובע לנתבע .לשיטתו ,מותר
להזרקק לערכאות אלו בהתגוננות מפני תביעה ,כדי להציל עשוק מיד
עושקו.
כךכותב הרבעובדיה בתשובה:
ולא אכחדכי שמעתידיבתרבים התועים מדרך השכל ,המתחכמים לומר
שמכיוון שכעת השופטים יהודים ,והממשלה העניקה להם סמכות לדון
ולשפוטבדיני ממונות וירושות,דינא דמלכותאדינא ,וחושבים שהותרה
הרצועהלהתדייןבפניהם .אולם הבל יפצהפיהם.ולו חכמוישכילו זאת,
שאדרבה היא הנותנת לחומרת הדבר ,שהואיל והשופטים יהודים הם
ומושבעים מהרסיני לשפוט עלפי התורה (אם בכלל ראויים הם לרון
ולשפוט)…הרי המכשלה גדולהשבעתיים מאשרלהתדייןבפני שופטים
גוים אשר לא נצטוו מעולם לרון על פי התורה שלנו …קל וחומר
לשופטיםיהודים כאלה ,שהם מוזהרים ומושבעים מהרסינילדון רק על
פי התורה ,והם פנו עורף אליה ,ותחת לשפוט עלפי חוקי התורה ,אשר
יעשה אותם האדםוחי בהם,דנים הם עלפי חוקי העותומני והמנדטורי,
בבחינת "ושפחהכיתירש גבירתה"",וילכואחרי ההבלויהבלו",ועלידי
כךמייקרים ומחשיבים את משפטי הגוים עובדי אלילים ,ונותנים כנוד
ועילוילאליליהם על אחת כמה וכמה שהדבר אסור בהחלט,והמתדיינים
בפניהם עוברים גם על"לפניעיוור לא תתן מכשול" .ולכן עורךדיןירא
שמים שנדרש לייצג בבית המשפט אדם שתובע ממון מחבירו ,לפי
ההלכה חייב להימנע מכך ,שהרי הוא מסייעבידי עוברי עבירה ,ואינו
יכול לבוא בטענה שהוא רק עושה בשליחות התובע ,והקולר תלוי
בצווארו ,זה אינו,כי דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ,ואין
שליח לדבר עבירה .אבללייצג נתבע שנאנס לבוא לבית המשפט מצד
182
1ממרן עד מרן
שהתובע סרב להתדיין בדין תורה ,וכופה את הנתבע להתדיין בבית
המשפט ,מותרלעורךדיןלייצגולהציל עשוקמידעושקו4'.
להוציא הברלי סגנון,אין שום הבדלבין דברים אלהלביןדברי הרב הרצוג
והרב אריאל .גם הרב אריאל כתב את דבריו כדי להוציא מטעותם אנשים
שבתמימותםייחסו למערכת המשפט בישראל תוקף שלדין ,בעוד שמערכת
המשפט מתעלמתלחלוטיןמדיניהתורה.
כדי שלאיבוא הקורא לטעות שבהכללה,ראוילצייןשאיןכאן שוםאמירה
המעודדת אי-ציות לחוקים ,כמו תשלומי מיסים וכדומה .העיקרון המנחה
בתשובהזו (כמו בתשובות אחרות) הוא שהכלל "דינא דמלכותא דינא" ,חל
על כלהעניינים שהשלטון מחוקק לטובת המדינה ,ואותם יש חונהלקיים.
אבל בתביעות אזרחיותשבין אדם לחברואין שום היתר לפסוקבניגודלדיני
התורה.
לסיכום,ניתן לומרשיחסו של הרבעובדיה למערכת בתי-המשפט בישראל
הוא יחס של יריבות ושלילה ,שהיא העמדה ההלכתית הרגילה של פוסקים
ציונים וחרדים .רק סגנון הדברים שהרב עובדיה נוקט בפומבי בעניין זה,
ומעמדו כמנהיג דתי ופוליטי כאחד ,הם שגורמים מדי פעם לסערות
חברתיות ,אךהבטים אלהאינםמענייננו בספרזה.
בשום מקום בכתביו של הרב עובדיה לא מצאתי התייחסות ל"משפט
העברי" ,לא בפן הלאומי-חילוני הראשוני ,ולא בגלגולוהציוני-דתי החדש.
מבחינה זו הוא בוודאי נמצא במגרשה של היהדות החררית ,גם החרדית
המתונה ,שאינה שותפה כלללחזון הגאולה הלאומי ,גם לא לגאולת המשפט
העברי.
היחס לבית-המשפטהעליון ולבטאן
מכל החומר שהבאנו עולה שהיחס המסויגכלפי מערכת המשפט הישראלית
איננו "חומרה" אלא מדיניות הלכתית ,הנובעת במישרין מעיון בספרי
הפסיקה,ושותפים להגםרבניםרביםשאינם ממתנגדיהרעיוןהציוני.
אולם המתחבין מערכת המשפטלבין עולם ההלכה אינו באלידיביטוי
בחייהיום-יום .רק מדי פעם הוא מתפרץ ,והציבור מוצא את עצמו במבוכה
מול התנגשות חזיתיתבין חוקי המדינה לבין פסקי ההלכה .במקרים אלה
נקרע הציבור הציוני-דתי לנוכח הנאמנות הכפולה .במהלך שנותיה של
המדינה נעשו בציבור זה נסיונות שונים להגדיר את מעמדה של המדינה
פסיקות בעלות מגמה חברתית ן
183
מבחינת ההלכה ולעצבו .אחת הנקודות היותר בעייתיות בהקשר זה היא
שאלת היחס של הציבור הדתי לעקרון "שלטון החוק" ,המבטא עליונות
ברורה של מערכת המשפט הישראלית (המושתתת על מערכות משפט
לא-יהודיות) ,עלפני ההלכה 49.בשנים האחרונות (במיוחד לאחר רצח ראש
הממשלהיצחקרביןז"ל) מדובר הרבהעלהקונפליקט שישלציבורהדתיבין
החוק50.
נאמנותלתורהלביןנאמנותלערכי הדמוקרטיהולשלטון
הציבור החררי קרוע הרבה פחות ,אבל גם הוא אינו שש אלי עימות.
ההתנגשויות מתרחשות בשעה שיש עימותחזיתי בשאלת הסמכות .לרוגמה:
בית-הדין הרבני נתבע לדון בשאלה של "שיתוף נכסים" ,המקנה לאשה
שוויון בבעלותעל הרכוש שהצטבר בשנותנישואיה(על-פי החוקהישראלי).
הדיינים קבעו":בית-הדין קובעבבירורכיפסיקת בית-המשפטאינהמחייבת
כלל וכלל את בית-הדין הרבני ,ובית-הדין פוסק רק לפי ההלכה היהודית
שבה לא קיים מושג של שיתוף בנכסים ,רק זכויות שמגיעות לאשה מכוח
כתובה וההלכה"51.
תנאי
התנגשויות כאלה נידונות בדרך-כלל בבית-המשפט העליון ,ולכן רואה
הציבור החרדי בבית-המשפט העליון אויב אמיתי של מורשת ישראל .מאז
נשיאותו של השופט ברק,ניכרת גם בציבורהדתיהציוניהסתייגותואי-נחת
ממוסדזה,אם-כי בדרך-כלל בצורה מתונהכהרכה.
בסוגיהזו נמצא הרב עובדיה בקרבה אידיאולוגיתלציבור החרדי-ליטאי,
וגם הוא רואה את בית-המשפטהעליוןכאויבה של ההלכה.
ר
י
כ
ז
נ
את
כהדגמה לטיב יחסו של הרב עובדיה אל בית-המשפט העליון,
מקרה קבורתה של תרזה אנגלביץ באמצע שנות ה ,80-ואת הסערה
שהתחוללהסביבו.
המנוחה נקברה בבית-קברות יהודי בראשון-לציון כיהודיה .לאחר מכן
נתברר שהיא היתה נוצריה ,ולכן ביקשה החברא-קדישא רשות להוציאה
מקברה ולהעבירה לבית-קברותנוצרי .מאחר שלאניתן לכךרשיון ,קמושני
צעיריםחרדים ,עשוריןלעצמם,והוציאו אתהגופהבאישון-לילה -בעצמם.
נשיא בית-המשפטהעליון דאז ,השופט שמגר ,הוציא צו להחזיר את הגופה
למקומה הראשון .לאחרביצועהצו ,ביקשה החברא קדישא ממשרד הבריאות
אישור נוסף להעברת הגופה ונענתה בסירוב .כנגד סירוב זה הוגשה עתירה
לבית-המשפט הגבוה לצדק ,שיבטל אתסירוב משרד הבריאות .בג"ץ החליט
לדחות את העתירה ,וקבע שמשרר הבריאות פעל על-פי המנדט שניתן לו
בחוק ,שמאפשרלולמנוע העברתגופהמסיבותבריאותיותאואחרות.
אולם השופט שמגר לא הסתפק בשיקולים המשפטיים ,אלא פנה לרבנות
184ן ממרן עד מרן
וביקש שתביא לסיום הפרשה בדרך של הבנה והשלמה כשפסק" :הרי כבוד
האדםבחייו וכמותו הואכיןערכי היהדות המקודשים,ויהיהזה עלכן כגדר
ציפייה סבירה אם גישהזו תשמש גם אתמי שכבר פעלו כאן בהענקת חסד
אחרון של אמת .בהקשר שהוא קרוב מאוד לנושא שלנו חוזרת ונשנית
במקורות ההתייחסות אלהרעיון ,שמצא שם אתביטויובמילים 'מפנידרכי
שלום'"'1.
בדיקת המקורות של הפסיקה היהודית לדורותיה ,מלמרת שיש בדברי
השופט שמגר הרבה מן האמת .איסור הקבורה שלנוכרי בבית-קברותיהודי
אינונמנה עםהאיסורים המוחלטים,וישתקדימיםרבים שבהםהתירופוסקים
שונים את השארת הנקבר הגוי בבית-קברותיהודי ,הכול בהתאם לנסיבות
הזמןוצורך השעה.
הפרופסור אליאב שוחטמן פירסם מאמר בשם "פסיקת בג"ץ בפרשת
קבורתה של תרזה אנגלביץ -מתןידלכפייה אנטי רתית?" 53שוחטמן אסף
וברק הרבה מקורות ,ומסקנתו היתה שפסיקת הבג"ץ הזו לא רק שאין בה
משום סיוע לכפייה אנטי-דתית ,אלא שהיא מבטאת את המסורת היהודית
וערכיה.
לאחר פסיקת הבג"ץ הזה ,פירסם הרב עובדיה -שכבר סיים אז את
תפקידו הרשמיכראשון-לציון -פסק הלכה המורה לכלמי שקרובי משפחתו
קבורים בסביבותיה של תרזה אנגלביץ ,להוציאם מקברם ולהרחיקם למקום
שליהודים.וזולשון הפסק:
בדבר השערוריה שקברו אשה נוצריה בבית עלמין היהודי שבעיר ראשון
לציון ,וזאת עלפי רמאות אנשי משפחתה שהטעו את החברה קדישא
והחזיקוהכיהודיה,וכשנודע הדברלאנשי החברה קדישא,ביקשולהוציא
את גופתה מהקבר שבו נטמנה על מנת לקוברה בבית קברות הנוצריים,
אךבבית המשפטהעליוןהחילוני פסקולאסורלהוציא את גופתה ממקום
קבורתה 54.ובעוונות הרבים אנו בגלותבין שופטי הערכאות החילוניים
אשר על פיהם יקום כל ריב וכל נגע ,עד שהשם יתברך ירחם עלינו,
וישיב שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחלה ויסיר ממנו יגון ואנחה.
ונשאלה השאלה האםנכוןשקרובי הנפטרים הקבוריםליד קברהנוצריה,
יפנו אותם משם לקוברם בתוך עמם ,אויש לאסור משוםניוול או הרדת
הדין? …ובנדוןדירןשאי אפשרלפנותהנוצריהמפניהיד שנשתלחהעל
ידי הערכאותהחילוניים ,נכון לפנות קברי ישראל מקבר הנוצריה ,שאין
ארור מתדבק בברוך (שו"תיביעאומר חלקז -יורה דעהסימןלו).
פסיקות בעלות מגמה חברתית ו
185
הביטוי "וישיב שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה ויסיר ממנו יגון
ואנחה" הוא אמירה קיצונית במיוחד ,המקבלת את דין המדינה כחלק
ממכאובי הגלות .אם אנוזוכרים את הדרשה שנשא הרב עובדיה בקהיר על
אשמורת הבוקרוהשכינה ששבהלביתה,הרי שכאן -כארבעים שנהאחריכן
הוא מדמה אתישראללמיששרויבעובי החשכה ובעומקהגלות.כדאי לשים לב גם לביטוי המושאל" :מפני היד שנשתלחה על-ידי
הערכאותהחילוניים" ,שמקורובקינה על מצבוהירוד של עם-ישראל שאינו
יכול לעבוד את ה'כראוי "מפניהיד שנשתלחה במקדשך" -היינו:ידם של
מחריביבית-המקדש.
חזקהעל הרבעובדיה שאםהיה חפץבכך,היה מוצא אתכלמקורותיו של
הפרופ' שוחטמן במאמרו הנ"ל ,ואף מוסיף עליהם כהנה וכהנה ומראה
שמותר להשאיר את הגופה במקומה .אלא שכאן התחולל קרב סמכויות קשה
בין הרבנות לבין מערכת המשפט ,שבו התאמץ הרב עובדיה להקשית את
עמרותיו,וממילאנמנעמלגייס את המקורות המאשרים אתפסיקתהבג"ץ.
היתרנישואין לקראים
בני ערת הקראים הגיעו ארצה בראשית שנות ה ,50-בשנות "העלייה
הגדולה" ,ביוזמת הנשיא יצחק בן-צבי .עדה קטנה זו עלתה רובה ככולה
ממצרים ,והתיישבה בכמה מרכזים ,בהם רמלה ,והמושבים מצליח ורנן .הם
ראו בעצמםציונים המשתלבים עם שאראזרחי המדינה ,למרותשעל-פי דתם
הם היו מנועים מלהינשא ליהודים ושמרו על היבדלות עדתית .השאלות
ההלכתיות לגביהם התחילו להתעורר כשבחור קראי הכיר בחורה יהודית
ונעתר לבקשתהלהירשםלנישואיןבבית-ריןרבני כדת משהוישראל.
הפתגם הידוע ביחס לקראים אומר" :הקראים אינם מתאחים לעולם"5'.
אמרהזו שאולהמדיני אבלות ,ששם מדובר על "קרעים" בעי"ן ,ומשמעותה
היא שבגד שנעשתהבוקריעהלקיום מצוות אבלותעל אבואם,אין לאחותו
(לתקנו) לעולם .בהקשר לקראים ,מבטאת האמרה את עמדת ההלכה -כפי
שהיאמופיעהבפסקי הרמ"א:
הקראים אסור להתחתן בם וכולם הם ספק ממזריםואין מקבלים אותם
אםרוצים להזור56.
בבדיקת שורשי הקרע עם הקראים אנו מגלים שתי עמדות שונותבין חכמי
ישראל .העמדה האחת ,המובעת על-ידי הרמ"א ,מבוססת על תשובה של
186
1ממרן עד מרן
אחד מן הראשונים שבבעלי התוספות בצרפת ,רבנו שמשון בן אברהם
משאנץ57:
עלכן הקראים אנו מחרימים לרמאים לרדות ולנרות ולהחרים על אותם
המשיאין להם בנותם שעוברים על לא יבוא ממזר בקהל ה' ועל לפני
עיוור לא תתן מכשול.כי נשותיהן מקודשות להן מן התורה …והואיל
מקודשותמן התורה או בכסף או בביאה כשמגרשים נשותיהן שלא כרת
ומשנים ממטבע שטבעו חכמים בגיטין ונישאות לאחרים בחיי הבעלים
נמצאוהבניםממזרים מאשתאיש.
לפי עמדה זו ,דווקא משום שהקראים הם יהודים לכל דבר ,ונישואיהם
תופסים על-פי ההלכה,כיוון שגיטי הגירושין שלהם אינם תקינים ,הרי כל
קראית שנישאת בשנית נשואה למעשה לשני בעלים ,וכניה הנולדים לה
מנישואיה השניים הם ממזרים .מכיוון שבמשך דורות רבים נהגו כך ,הרי
שכיום כל אחד מן הקראים הוא "ספק ממזר" וגם ספק אסור לבוא בקהל
ישראל58.
לעומת מסורת זו ,יש ממצאים המעירים שהיהודים הרבניים לא נמנעו
מלהתחתן עם הקראים .הטובות שבהוכחותהן שטרי כתובה מן המאות ה11-
וה ,12-שבהםמתועדיםנישואים "מעורבים"ביןקראיםלרבניים.
את העמדהההלכתיתהמנוגדתביחסלקראיםמציג הרמב"ם בתשובה:
כלזמן שהםינהגועמנו בתמימותויסירו מהם עקשות פהולזותשפתיים
מלדבר תועה על חכמי הרבנים שבדור וכל שכן כשישמרו לשונם
מלהתלוצץ ומלהלעיג בדברי רבותינו עליהם השלום …בזאת יכון לנו
לכבדם וללכת לשאול בשלומם אפילו בבתיהם ולמול את בניהם ואפילו
בשבת ולקבור מתיהם ולנחם אבליהם …דדילמא נפיק מינייהו זרעא
מעלייא והדרי בתשובה =1שכןאולייצאו מהם צאצאים מעולים ויחזרו
בתשובהן9.נ
מתשובה זו עולה בבירור שהרמב"ם אינו חושש כלל מממזרות ,ונותן להם
פתח לחזור ולהתאחות עם היהודים הרבניים .ואכן ,ידועה ערותו שלהתייר
הגדול ,אשתורי הפרחי ,על כך שבשנת 1313התייהד קהל גדול מן הקראים,
אכרהם60.
ומישטיפל כהחזרתםהיהנכרו של הרמכ"ם,הנגידרכי
אף-על-פי שגישתו של הר"ש משאנץ התפשטה גם בין חכמי המזרח,
עדייןעמרוגדוליםמביןחכמיהספרדים(בעיקרמרבנימצרים) שחלקועליו
והתירו נישואין עם קראים .הם לא יכלו אומנם להתעלם מחששו של רבנו
פסיקות בעלות מגמה חברתית
ן 187
שמשון ,שכל קראי הוא ספק-ממזר ,ולכן השתמשו בכלמיני נימוקים כרי
להסיר את חשש הממזרות .אחת התשובות החשובותבענייןהיא מראשרבני
מצרים במאה ה ,16-הרב דוד בן זמרה (הרדב"ז) ,שהעמידה בסיס הלכתי
להתיר את הקראים מחשש הממזרות שדבק בהם .בסיום תשובתו מעיד
הרדב"ז:
ועודהיום משפחות ההםידועותבמצרים מהםכהניםוישראליםמיוחסים
ולא היה אדם פוצה פה עליהם אלא אדרבה נתחתנו בהם גדולי קהילות
מצריםהרבניים6,.
פולמוס גדולבעניין זה התעוררביןרבני ארץ-ישראל בשנת .1905רבה של
טבריה ,הרב יצחק אבולעפיה ,התיר נישואי יהודי יוצא מרוקו עם קראית,
בתנאי שהקראית תקבל על עצמה את ההלכה הרבנית62.נישואין אלו עוררו
ביקורת חריפה ,ובראש החולקים עמד אחד מגדולי חכמי הספרדים ,הרב
שלמה אליעזר אלפנדרי 63.בעקבות מחלוקתזו חזר בו הרב אבולעפיה מן
ההיתר.
במצרים ,לעומת זאת,נהגו להשיאזוגותמעורבים ללא כל חשש .עם קום
המדינה ועםעליית עדת הקראים לארץ ,התעוררה שאלת היתרהחיתון בכל
חריפותה .הרב עוזיאל נשאל על-ידי מחלקת העלייה של הסוכנות מהי
המדיניות ההלכתית לגבי עלייתם של הקראים .בתשובתו הוא הורה להתיר
אתעלייתם אך אסרנישואין עימם,על-פי פסק הרמ"אועל-פי הנוהג הרווח
בארץ-ישראל 64.צעד אחדנוסף הלך הרבטולידאנו ,רבה שלתל-אביב בשנות
ה.50-איןהואמכריעלהתירם ,אך במאמרשפירסם הוא כותב:
בסיכום לדעתי שאין להשאיר הלכה זו רופפת ועל מועצת הרבנות
הראשית לעיין בדבר היטב ולהחליט בהתחשב עם החידוש שבהקמת
מדינתישראל ,המקורותהמוסמכים.י6
לפי
לעומת עמדתהרבנים הספרדים,היתה עמדתהרבניםהאשכנזים חרהובהירה
לאיסור .כדוגמה ,אצטט מתשובת הרב ולדנברג ,משנת תשט"ו (,)1955שבה הוא תוקף את הרבטולידאנועל שהראה במאמרוצדדיםלהיתר:
ולפי שלדעתיהפריז הרב הכותב הנכבד במאמרו הנ"ל על המידה.וישבו
בכדי ליצור רושם מטעה כאילו אין כאן כביכול אלא ענין של לפנים
משורתהדין וללמוד מתוך כךכי אפשר לשוב ולהתיר הדבר בנקללפי
צורך השעה ומצב הדור מבלי לחוש לעצם גדר האיסור אשר גדרו
רבותינו…
188
1ממרן עד מרן
לכןבראותיהזלזולהגדול הזהאמרתי אלליבי לא עת שתוק.ונטלתיעל
עצמי לפרסם המאמר אשר מתוכו ישתקףלעין כל חומרת הבעיה .וכל
פתרוןחיובי נושא בחובו אחריותלנסיון סתירת גדר-חיץ מחומה נשגבה
ובצורה אשר הקימוה וגדרוה גאוני וגדולי הדורות זה מאות בשנים
ונשמר בקפדנות רבהעדהיום ,מלבדאי אלובקיעים שנראה בגדראי פה
קרבנה66.
ואי שם אשרנסתמו במהרה עדכי נשכחוולאנודעכי בא אל
המגמה האשכנזית היתה לעמדתה הרשמית של הרבנות הראשית ,ובתחילת
שנות ה 60-גם הועלתה על הכתב אגבעניין אחר ,בהחלטת מועצת הרבנות
הראשיתלגבי היתרנישואין עםבני העדה ההודית"בני ישראל" ,שם נאמר
כיאיןלהקישמהיתר"בניישראל"לגבי קשר שלחיתוןעםהקראים.
ד'67.
הללודינם שונה לחלוטין ומפורש ב"שולחן ערוך" אבן העזרסימן
1הכוונההיאלדברי הרמ"א שצוטטולעיל ,האוסריםלחלוטיןנישואין עם
הקראים]
הרב עובריה ,לעומת זאת ,אינו מהסס כלל להתיר את הקראים .בתשובה
ארוכה הוא פורש את כל פרשת מעמדם ההלכתי של הקראים .במהלכה הוא
מספרעל מסורתהפסיקהשהניאעימוממצרים ,בעתשהותו שם:
וכן בהיותי משרת בקודש בקהיר ,מצרים ,זה למעלה מארבעים שנה,
מצאתי את הפנקס "מעשה בית דין" של הרבנות הראשית במצרים,
בדורות שלפנינו ,וראיתי שם מעשה בית דין על אודות קראית אחת
שבאה לפני בית הדין בדורותם ,וקיבלה עליה דברי חברות ,והתירוה
להנשאלישראל .וחתמועלזה ראש אבותבתיהרין הרבהגאוןרבי רפאל
אהרןבן שמעון ,והרבהגאוןרביאהרןמנדלהכהן ,והרבהגאון מסעודחי
בןשמעון.והוסיפובסוף המעשהביתדין הנ"ל ,שטעמםונימוקם בזה,כי
הלא אנן בדירן פה מצריםאזלינן בתרייהו דרבנן קדישי =1הולכים אחר
רבותינו הקדושים] ,הרמב"ם,ורבינו אברהם הנגיד ,והרדב"ז ,ומהריק"ש,
והרב"דרכי נועם" ,ומרבריה הרב"גינתורדים" ,שכולםהיומורי הוראה
פה מצרים ,וכולם היו מקבלים את הקראים לכתחילה ,ולהתירם לבא
בקהל ה' ,והגדיל לעשות רבינו אברהם הנגיד שנתיהדו על ידו ערה
שלמה של קראים לקהל ה',והעיד הרדב"ז שהתחתנו עמהםגדולי הדור,
ואם כן מי הוא זה בדור יתום זה פה עירנו אשריהין להחמיר יותר
מגאונינו הקדמונים ,ולחשוב את הקראים שבמצרים לספק ממזרים חס
ושלום? ועודשעינינו הרואות בחופות הקראים שאין כאןקידושין כלל,
פסיקות בעלות מגמה חברתית
189 1
וכן נאמר בספריהם .ואםקידושיןאין כאן ,ממזרותמנין? והנה כל אחד
מאתנו עשה פסקדין ארוך להתיר את כל הקראים שבמצרים בלבד .עד
כאן תמצית רבריהם .גם הגרי"מ טולידאנו זצ"ל בהיותו במשרת הרב
הראשי וראש אבותבתיהדין לתל אביביפו,הודיעני במכתבואלי ,שגם
הוא נהג לקבל קראים במצרים ולהתירם לבוא בקהל ה' ,ושגם בתל אביב
נזדמן לו קראי אחד שבא להסתופף בנחלת ה' ,ודנו בזה הוא ועמיתו
הגאוןרבייוסף צביהלוי ,אב ביתדין תל אביב ,ועוד חבר נוסף מבית
הדין ,ועשו מעשה רב והתירוהו לישא אשה מישראל ,לאחר קבלתדברי
חברות .עדכאן .גם כביתהדין הרכני חיפה פסקו הלכה למעשה להתיר
את הקראי לישא ישראלית ,מטעמים מיוחדים שהיו שם ,וסמכו על
המעשה של רבינו אברהם הנגיד והרדב"ז ,ובפרט שהרב הגאון נסים
אוחנהז"ל עםרבנים אחרים מארצות המזרחהתירובחיפהנישואי קראים
במקרים קודמים .וחתמו על הפסקדין הנזכר ,הרב הגאון רבי יהושע
קניאל ,והרב הגאון יעקב פינק ,והרב הגאון שלמה ילוז (ונדפס בספר
"המעמד האישי של הקראים" עמוד קמא והלאה) .והגאון הרב הראשי
לישראל רבי איסר יהודה אונטרמן זצ"ל עודדני מאד להקל בזה בארץ
ישראל ,כאשר נהגתי במצרים ,בעקבותגאוני מצרים הנ"ל .וכן עשיתי
מעשה68.
כשעזב הרב עובדיה את תל-אביב ,לטובת הרבנות הראשית ,פנה במכתב
אתהמדיניות הזו69.
למחליפו ,הרבחייםדודהלוי ,בבקשהשימשיך
י.
לסיכום פרק זה ,נראה שהמאפיין המרכזי של הרב עובדיה ביחסו למדינת
ישראל ולמוסדותיה ,הואגישה פרגמטית חפה מכלדיוןתיאולוגי .הואמצוי
היטב בתוך עמו ,משיב על שאלות שליום-יום,ואינו נמשך לעסוק בשאלות
של הגות .בבסיסו הוא נטוע בבית-המררש החרדי שבו גדל ,אך שורשיו
יונקים גם מהסביבה הישראלית החדשה ,והוא מכיר את ההוויה הישראלית,
על מורכבות זהותה .הוא משתדל להשתחרר מהגדרות אידיאולוגיות ביחס
לחילונים,על-ידיאימוצם אלחיקה"מסורתיות" .אולם במקום שהרבעובדיה
נפגשעםהחילוניותהאידיאולוגית ,שם הוא מקשיח אתעמדותיווקוראעליה
מלחמה.