קטעים מתוך שיחה
רהנ הרדנא 'פורפ
ז"נשת הנשב הנש
|
הרגשותיו של יהודי העולה לירושלים. :ריצקת .םילשורי :חתפמ תולימ |
|
כן, אני ירושלמי. אמנם ירושלמי חדש, "עולה חדש". קרה מאורע גורלי בחיי, המאורע הרלוונטי
של העלייה. בין שתי המלחמות, מלחמת ששת הימים, ובעקבותיה, איחודה של ירושלים, אשר על ידה חושמלתי, ומלחמת יום הכיפורים, שבה הייתי כבר בתוך עמי בירושלים, בין שני פרקים אלה עליתי מחוץ – לארץ ארצה, ונהפכתי לתושב ירושלים. בתוך ירושלים אני חושב, בתוכה אני יושב בביתי. בתוכה אני הולך לדרכי. בתוכה אני שוכב. ירושלים היא הקריאת שמע שלי. את האימפליקציות של אותה מהפכה בחיי, של אותה עלייה חדשה לארץ, של יישוב בירושלים האם כסתם יהודי איני שייך לעם היחיד שמאז ייסודה של ירושלים אהב אותה אהבה עזה, אהבת ובכל זאת, לו היו שואלים אותי על הצדקתה של ירושלים כבירת מדינת ישראל וכבירה רוחנית ידוע שלודוויג בטהובן חיבר מכתבים נפלאים לאהובה הרחוקה, הנצחית, שלו. הוא נשאר נאמן לאותה שמחה יתרה זכיתי על ידי קיום מדוקדק ומפורט של בשורת הנביא (ישעיהו סב, ד-ה): |
|
לא יאמר לך עוד עזובה ולארצך לא יאמר עוד שממה, |
|
כן, לירושלים עליתי כדת ישעיהו, כדת משה וישראל, על ידי חופה וקידושין.
לא זו בלבד שירושלים היא קריאת שמע שלי, ירושלים היא ביתי. ביתו של אדם זו אשתו. ויודעים אנחנו, אשתי ואני, כי בעזבנו את הבית שלנו בצרפת ובכניסתנו לבית החדש "ירושלים", צעדנו צעד הכרחי לכל יהודי שברצונו לעבור מהדימנסיה הרומנטית הפתטית, של סתם אהבת אירוסין של ירושלים, לדימנסיה של שמחה יתירה מתוך תפקידים מעשיים, יום-יומיים, פרגמטיים, בשיתוף פעולה עם אחינו בוני ירושלים של מטה. קל לחלום על ירושלים אידיאלית של מעלה. קשה יותר לחיות בירושלים של מטה, על כל לא זו בלבד ששמחה אנו מרוויחים. אלא, הצדקה אנו מרוויחים. הצדקה לזכות שלנו על ירושלים
הנוצרים המירו מהר את ירושלים בירושלים אחרת – ברומא. המוסלמים המירו את ירושלים
במכה. אך ורק היהודים נשארו נאמנים לירושלים ללא תחליף. ולאותה בלעדיות, אני נותן תוקף פליטי על ידי עלייתי לירושלים כיהודי. כסתם בן-אדם.
מוצדקת השאלה. אלא ששוב ירושלים מגישה לי את הפתרון. הניסיון האישי שלי כעולה חדש
אל זו בלבד שהנחתו המפורסמת של יהודה הלוי שהעם היהודי הוא הלב של ההיסטוריה
הכלל-אנושית, ושירושלים היא הלב של העם היהודי, שהנחה זו מתגשמת עכשיו לעיני, ולאוזני, בירושלים המאוחדת; שעה שאני קם חדשים לבקר להתרשם מחידוש מעשה בראשית בעלות השחר הנפלא מעל פסגת הר הצופים, ואני עד לתופעה שהייתי רוצה לקרוא אותה "חידוש מעשה אחרית", אחרית הימים, בשמעי את קול המואזין הקורא לאחי המוסלמי לתפילתו הוא, ואת קול הפעמון הקורא את אחי הנוצרי לתפילתו הוא, ואת קול אחיי היהודים שקדמוני כבר בתפילתנו אנו על ידי תיקון חצות על יד הכותל המערבי, אז מרגיש אני שירושלים היא לא רק הקריאת שמע שלי, ולא רק הבית שלי, אלא היא האוטופיה המשיחית היחידה בעולם שמצאה כבר היום את הגשמתה במציאות ההיסטורית היום-יומית. שירושלים היא כבר כעת הגשמת חזונו המזהיר של הנביא ישעיהו לאחרית הימים: "ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים". ירושלים היא בית תפילה לכל העמים.
באותו היום של חודש יוני ,1967כשפוצצו מנהיגי ירושלים את התיל- הדוקרני ואת הבטון המזוין |
