שיר השירים א,ב: "ישקני מנשיקות פיהו" –
אבן עזרא: נשיקה שהיא בלא למ"ד, היא בפה, כמו" וישקהו" – בראשית לג,ד. ועם הלמד – ביד או בכתף או בלחי, על פי מנהג המדינות, כמו" ושקה לי" – בראשית כז,כו; "וישק לו" – שם כז; "וישק יעקב לרחל" בראשית כט, יא.
התלמוד הבבלי הוא אחד מספרי היסוד של המורשת היהודית, אם לא הספר, אולי אפילו יותר מהתנ"ך. ההשפעה שלו על עולם ההלכה והמחשבה נוכחת בכל צעד ובכל דבר הלכה של יהודי המחויב לעולם של הלכה ושל תורה ומצוות.
גם בנושאים של מיניות, הדיון הוא כנה, פתוח וישיר בניגוד להלכי הרוח בתקופות שונות לאחר מכן, ואף בימינו. הסיבה היא פשוטה: התלמוד הביט על מיניות כעל חלק בלתי נפרד מהחיים, ולכן אי אפשר למסגר אותה בקופסא של: למבוגרים בלבד. גם צעירים, רווקים וילדים הם יצורים מיניים, וממילא אי אפשר וגם לא רצוי להשתיק את הדיון.
נראה כיצד עוסקים מקורות ישראל בנושא הנשיקה.
הגמרא במסכת ברכות דף ח ע"ב אומרת את הדברים הבאים:
"תניא, אמר רבי עקיבא: בשלשה דברים אוהב אני את המדיים [בני מדי, פרס או אירן של היום]: כשחותכים את הבשר – אין חותכים אלא על גבי השולחן, כשנושקים – אין נושקים אלא על גב היד, וכשיועצים – אין יועצים אלא בשדה.
רש"י מסביר במקום: "על גב היד – את יד חברו הוא נושק, ודרך חשיבות הוא זה, מפני הרוק."
רבי עקיבא אהב את הנקיות של אנשי מדי בכך שהם נושקים אחד את השני לשם ברכת שלום על היד, ולא פה אל פה או בפנים, מפאת הנקיות שבדבר.
מהרש"א [מגדולי התורה ומפרשני התלמוד החשובים מהמאה ה – 16] אומר כאן את הדברים הבאים:
אלא על גבי היד כו'. … אבל הכתוב משבח נשיקות פה אל פה, כמו שכתוב "ישקני מנשיקות פיהו". … ונראה לפרש … דנשיקות פה הוא קירוב בשר, הוא ראוי בין איש לאשה במקום צניעות. אבל באחרים – הוא דרך פריצות…
על הפסוק הפותח בשיר השירים: "ישקני מנשיקות פיהו" אומר רש"י את הדברים הבאים:
"זה השיר אומרת בפיה בגלותה ובאלמנותה: מי יתן וישקני המלך שלמה מנשיקות פיהו כמו מאז. לפי שיש מקומות שנושקים על גב היד ועל הכתף, אך אני מתאווה ושוקקת להיותו נוהג עמי כמנהג הראשון, כחתן אל כלה: פה אל פה."
רש"י, כמו לאחר מכן המהרש"א מדבר על הנשיקה הנהוגה בין חתן וכלה: פה אל פה, וכך אנו שואפים ביחסים שלנו עם ריבונו של עולם. לא נשיקה מרוחקת של נימוס על גב היד, אלא נשיקה של קירוב: פה אל פה.
הנשיקה בין איש ואישה היא דבר שראוי להשקיע בו מחשבה. יש הנוהגים לתת נשיקה חטופה כל פעם שהם יוצאים מהבית או מתראים. הבעיה בנשיקה כזאת בחברה המחנכת להפנמה ולא להחצנה של מנהגי קירוב בשר, שבסביבה פומבית או ליד הילדים עולה השאלה האם זה ראוי. רבים אינם מרגישים בנוח להתנשק ליד הילדים. מצד שני, אם לא ננהג אף פעם בקירוב מגע ובשר ליד ילדינו, איך יידעו איזו התנהגות ראויה וטובה הם צריכים לאמץ כשיגיע זמנם להקים את הזוגיות שלהם? נראה, שמידי פעם, אולי בנשיקה של שבת שלום לאחר הדלקת נרות, ראוי לבני הזוג להתנשק "פה אל פה", כמו שרש"י כותב כאן, כדי שהילדים יגדלו בבית של אווירה בריאה של חיבת בעל לאשתו, שבא לידי ביטוי גם בצורה גופנית.
עניין נוסף בנשיקה, היא מקומה לפני קיום יחסי אישות. לרבים, הנשיקה היא רק הקדמה ל"דבר האמתי". אבל באמת, הנשיקה היא מטרה וייעוד בפני עצמה, וראוי להשקיע בה, בין אם תוביל להמשך או לא. היא עומדת בפני עצמה, ולא רק כהקדמה או כחלק ראשון של יחסי אישות. לפעמים לזוג לוקח זמן רב, עד שהם מוכנים להתמסר זה לזו בנשיקה עמוקה הכוללת שפתיים ולשון, והדבר אכן קשור לאינטימיות ולאימון בין בני הזוג.
רנה יסנק אמר על הנשיקה: "הנשיקה גורמת לשני אנשים להיות כל כך קרובים זה לזה, שהם לא רואים אף מום אחר בגופם".