מעשה בבן שמיעט במתן תרומות ומעשרות
מדרש תנחומא (בובר) פרשת ראה סימן ז
דחאב השעמ יול יבר רמאד ,יוארכ ויתורשעמ איצומ וניאש הזב ארק רתפ יול יבר [ז]
שהיה מוציא מעשרותיו כראוי, והיה לו שדה אחת, והיתה עושה אלף מדות בכל שנה, והיה
,ותיב ינבו אוה סנרפתמ היה רתומהמ ,ויתורשעמל תודמ האמ הנממ איצומ
בשעת מיתתו קרא לבנו, א"ל בני תן דעתך על שדה זו, כך וכך מדות היא עושה,
וכך וכך אני מוציא מעשר, וממנה הייתי מתפרנס כל ימי,
שנה ראשונה זרעה אותו הבן ועשתה אלף מדות,
והוציא ממנה למעשר מאה מדות, לשנה שניה נכנס בו עין רעה, ופיחת הוא עשרה, ופיחתה
היא מאה, וכן [שלישית] רביעית וחמישית, עד שעמדה על מעשרותיו,
כשראו קרוביו ואוהביו לבשו לבנים ונתעטפו לבנים, נכנסו אצלו,
אמר להם למה באתם לשמח על אותו איש שנדוה,
אמרו לו חס ושלום, לא באנו אלא לשמח עמך, לשעבר היית בעל הבית, והקב"ה
כהן, אבל עכשיו הקב"ה נעשה בעל הבית, ואתה כהן,
לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר.
