|
|
"ועשת את התבואה לשלוש השנים" (ויקרא כ"ה, כא) השמש נטתה מערבה, כאשר ירדה צרויה עם העדר אל מעיין המים, בשיפולי בית לחם יהודה. היא הביטה אל מרחבי השדות של אביה והרהרה: על השדות האלה דיבר אבא עם אימא. אבא אמר, שבשנה הבאה, שנת שמיטה, הוא לא יעבד את השדות. בקיץ של השנה הבאה לא יכרעו שיבולי החיטים מעומס הגרעינים, חשבה צרויה בלבה. אבא לא יזרע ולא …רוצקי אלו שורחי אל ,רומזי באותו ערב, כשהסבו בני הבית וסעדו את לבם, הייתה זו אימא שחזרה אל .בישה אבאו ,הלאש אמיא .הטימשה צרויה קרבה אל אביה, ושאלה את השאלה שהטרידה אותה כל אותו יום: – מה נאכל, אבא? מה נאכל בשנה הבאה בשמיטה, אם לא תזרע, לא ?רוצקת אלו רומזת :בותכ הרותב – רמאו ותב תלאש לע באה רזח – ?לכאנ המ – |
|
:ורמאת יכו ?תיעיבשה הנשב לכאנ המ הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו! וציוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית, ועשת את התבואה לשלוש השנים. וזרעתם את השנה השמינית, ואכלתם מן התבואה ישן, ,תיעישתה הנשה דע עד בוא תבואתה תאכלו ישן". (ב"כ-'כ ,ה"כ ארקיו) |
|
:ביגהל הרהימ היורצ ,תיעיבשה לע ,תישישה לע רבודמ הרותה יקוספבו ,תיעיבשב לכאנ המ יתלאש ינא – …תיעישתה לעו תינימשה לע |
|
עיינו להלן בפירושו של הרשב"ם (רבנו שמואל בן מאיר, נכדו של רש"י). בהמשך תשיבו לצרויה על שאלתה: |
|
(לכלכת=) סנרפת תישיש תעירז תישיש תיעיבשו .תינימשו תיעישת תליחת דע תישיש תאובתמ ולכאיו וערזי .תינימשב תערזנה האובתמ וסנרפתיש (א"כ ,ה"כ ארקיו ,הרותה לע ם"בשר) |
|
עיינו גם בפירוש רש"י (ויקרא כ"ה, כ'-כ"ב), המתאר את מחזור הזריעה והקצירה של החקלאי בימי העבר, והוסיפו גם מדבריו בתשובתכם לצרויה. צרויה שאלה את השאלה ששואל כל עובד אדמה בארץ ישראל, בכל הדורות, כשקרבה .1 אתה פוגש את צרויה בשדות אביה. תאר את המפגש הדמיוני ואת תוכן |
|
הדובע
|
|
הסבר במחברתך: כיצד מגבירה מצוות השמיטה את האמונה ואת הביטחון בה'? רשום במקום המיועד במחברתך את טעם מצוות השמיטה שהוזכר לעיל. |

![]()
|
![]()
|
![]() |






