מעשר ראשון-ספר החינוך

ואין חיוב מעשר חל בפירות עד שיגיעו לעונת מעשר, שנאמר [ויקרא כ"ז, ל'],
מזרע הארץ מפרי העץ, כלומר עד שיעשה פרי,
וכן התבואה עד שתהא תבואה, שנאמר תבואת זרעך,
ומכאן למדו זכרונם לברכה עונת המעשרות שהיא משיגיעו הפירות להזרע ולהצמיח,
הכל לפי מה שהוא. כיצד התאנים משיעשו רכין שראויין לאכול,
התפוחים והאתרוגים משיתעגלו,
וכן לכל פרי ופרי קבעו עונתו למעשר,
כלומר שקודם זמן זה הקבוע להם אוכלין מהן כל הצריך לפי שאינם בתורת מעשר כלל,
אבל אחר זמן זה אין אוכלין מהן אלא עראי עד שיקבעו להם גורנן למעשר,
ואחר שגורנן קבוע למעשר אסור לאכול מהם אפילו אכילת עראי.

ואי זהו גורנן למעשר, התבואה משימרח,
כלומר שימרח פניה ברחת כדרך שעושין בני אדם אחר שעושין ממנה כרי.
ובירושלמי מצינו עוד שאם אין דעתו למרח משיעמיד ערמה מתבואתו הוי גורנו למעשר,
דבגורן תלה הכתוב ואפילו בלא מרוח כיון שאין דעתו למרח.
ואפילו עשה ממנה גורן בתוך ביתו גם שם עושה הגורן קביעות למעשר.
והא דאמר רבי אושעיא מערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה כדי לפוטרה ממעשר,
והיא הלכה פסוקה כדאמרינן במסכת ברכות [ל"א ע"א],
ההיא מיירי בשלא העמיד ממנה ערמה בתוך ביתו וכן שלא מירחה,
אלא דש וזרה מעט מעט בלא מרוח ונתן לאוצר מעט מעט.
זהו הנראה בענין זה, ובזה הדרך כל השמועות עולות בקנה אחר בריאות וטובות.

ונוהגת בזכרים ונקבות, בישראלים ובכהנים ובלוים,
שאף על פי שכהנים ולוים נוטלין המעשר מישראל
חייבים הם לעשר הפירות שלהם בקרקעותיהם,
ובאיסור טבל הם עליהם עד שיעשרו אותן. שנאמר [במדבר י"ח, כ"ח],
כן תרימו גם אתם, ובא הפירוש עליו [ספרי כאן], אתם, הלוים, גם אתם, לרבות הכהנים.
אבל אחר שיעשרו אותן אם רצו אוכלין הם בעצמם המעשר או יתנו אותו לכהן אחר.

ומצוה זו של מעשר וגם מצות התרומה אינה נוהגת מן התורה אלא בארץ ישראל לבדה,
ובזמן שיהיו שם כל ישראל, כן פסק הרמב"ם ז"ל [פ"א מתרומות הכ"ו].