השאלה הראשונה היא אם יש איסור ספיחין בפירות שעלו בשדה נכרי. מן התורה, צמחים שעלו
מאליהם בשנת השמיטה מותרים באכילה, ויש בהם קדושת שביעית. חכמים גזרו איסור על ירקות
שהחלו גידולם בשנת השמיטה, או גידולי גרעין שהגיעו לשליש גידולם בשנת השמיטה. איסור זה
נקרא "איסור ספיחין", והוא נגזר כדי שלא יזרעו את השדות בסתר, ויאמרו שהגידולים הם מספיחי
השנה שעברה, ועלו מאליהם. אם הנכרי מגדל צמחים בשדהו, אין משמעות לאיסור ספיחין, שהרי
אין עליו איסור לזרוע בשמיטה. השאלה היא אם יש בגידולים אלה קדושת שביעית, ואז הם פטורים
ממעשרות, או שכל מה שעלה בשדה נכרי אין בו כל דין שביעית, ולכן אם ישראל יסיים את המלאכה
בשדה ("מירוח"), יהיו הפירות חייבים בתרומות ובמעשרות.

מדברי הרמב"ם קשה להסיק מסקנה ברורה. וכך כותב הרמב"ם בהלכות שמיטה ויובל ד,כט: "נכרי
שקנה קרקע בארץ ישראל וזרעה בשביעית פירותיה מותרין, שלא גזרו על הספיחין אלא מפני עוברי
עבירה, והנכרים אינן מצווין על השביעית כדי שנגזור עליהם". מה פירוש "פירותיה מותרין"? מותרים
מאיסור ספיחין, או פטורים משאר איסורי שביעית, ואין בהם חובת ביעור, ומותר לייצא אותם לחו"ל?

שאלה שניה הקובעת את דין הפירות היא אם יש קניין לנכרי בארץ ישראל. אם יש לנכרי קניין, אזי
האדמה שקנה הופקעה מקדושתה, וגידוליה לא יהיה בהם קדושת שביעית. אם אין לנכרי קניין –
האדמה בקדושתה עומדת, ויהיה בפירות קדושת שביעית. איסור ספיחין, כאמור, לא יהיה על פירות
.תיעיבשב עורזל רתומ ירכנל- וליאו ,רתסב ערזי אלש לארשי לע הריזג אוה רוסיאה יכ ,הלא

השאלה אם יש לנכרי קניין בארץ ישראל, יש לה השלכות מעבר לעניין הקדושה בפירות שדהו.
שאלה זו קובעת את ההתייחסות להיתר מכירת הקרקעות בשביעית: אם אין לנכרי קניין בארץ, אין
תוקף למכירת הקרקעות, והיתר שביעית אינו תקף. בהמשך הדברים נראה כי ברקע הויכוח בדורות
האחרונים נמצא היתר המכירה, והויכוח על דינם של פירות הנכרי הוא בעצם ויכוח על היתר
.הריכמה

תפצב סומלופה

הדיון המעשי בשאלה זו החל בצפת, במאה ה- 16למניינם, ולא שכך עד היום הזה. תחילת
המחלוקת היא בין רבי יוסף קארו והמבי"ט. רבי יוסף קארו ( ,)1575-1488היה חבר בבית דינו
של רבי יעקב בירב, ולאחר פטירתו נחשב כממלא מקומו. יחד אתו עמד בראש בין הדין רבי משה
מטראני (המבי"ט) ( .)1580-1500בפולמוס השתתף לאחר זמן גם בנו של המבי"ט, רבי יוסף
טראני, (מהרי"ט, או מהרימ"ט בפי הספרדים) (.)1639-1568
רבי יוסף קארו פסק שאין בפירות נכרים קדושה, והם חייבים במעשרות, אם גמר המלאכה נעשה
בידי ישראל. המבי"ט פסק שיש קדושת שביעית בפירות נכרים. מחלוקת זו נמשכה ארבעים ושלוש
שנים, שבע שמיטות: משמיטת רצ"ב ( )1532ועד שמיטת של"ד ( .)1574המחלוקת קיימת עד היום,
והוא משקפת שני מנהגים: מנהג ירושלים הוא כמנהג רבי יוסף קארו, הפוסק שאין קדושה בפירות
נכרי. ואילו מנהג בני ברק, שהנהיגו ה"חזון איש", הוא כשיטת המבי"ט והמהרי"ט, הפוסקים שיש
.הלא תוריפב השודק

במאמר זה נעמוד על דרכי הויכוח במחלוקת זו, נעמוד על מקצת ההוכחות שהובאו על ידי החולקים,
ונבחן את השתקפות המחלוקת בימינו. נתרכז בעיקר בדרך בה השתמשו בעלי הדעות השונות
בעדויות שהיו לפניהם, וכיצד סתרו את נקודת המבט המתנגדת לשיטתם העקרונית.
נקודת המוצא היא דבריו של רבי יוסף קארו, בספר "אבקת רוכל".

בספר "אבקת רוכל" מובאת תשובתו של המהרי"ט ותגובת רבי יוסף קארו עליה:

אמר יוסף קארו:

אחר שכתב החכם הר' משה מטראני אגרת זאת השנית, רצה לעשות מעשה כדבריו
וחור תא השקה ,[1574] ד"לשה תנש איהש ,וז הטימשבו .ודיב וחימו ,הרבעש הטימשב
ואמץ את לבבו, לתקוע עצמו לעשות מעשה כדבריו ביד רמה, וקמו כל חכמי העיר, ועיינו
בדבריו הראשונים והאחרונים, וראו שאין בהם ממש, והכריזו בבתי כנסיות בגזרת נידוי,
שכולם יפרישו תרומות ומעשרות מפירות הגוי שנתמרחו ביד ישראל בשביעית, כמו בשאר
.םינש

סיכום הדברים עד כאן מעלה עובדות אלה:

.1רבי יוסף קארו מדווח על מנהג קדמונים, בירושלים ובצפת, להפריש תרומות ומעשרות מפירות
.תיעיבשב לארשי ידיב וחרמנש ירכנ
.הלא תוריפ רשעמ וניאש ימ לע יודינ וזירכה תפצב תסנכה יתבב .2
.3רבי משה מטראני פסק שיש קדושה בפירות, ועל כן אין לעשר אותם.

"ספר חרדים"

רבי אלעזר אזכרי, כתב את "ספר חרדים", ובו פרק על מצוות התלויות בארץ. הפרק נכתב בשנת
13 ,1588שנים לאחר מותו של רבי יוסף קארו, 8שנים לאחר מותו של רבי משה מטראני. הוא
מתאר את המחלוקת בדרך אחרת.

וכבר עמד על עניין זה החיד"א בברכי יוסף, ואחריו החזיקו רבים. להלן דבריו של הרב יצחק יעקב
וייס ז"ל, שהיה דיין באנגליה, ולאחר מכן דיין בעדה החרדית בירושלים:

דומה כי התשובה תבוא אם נפרש את המונח "הכריחו" במשמעות "הוכיחו". כך משמעות המונח
במקורות נוספים: ב"אבקת רוכל" כה, בדברי מהרי"ט עצמו: "והרי הוא מוכרח שהברייתא דברה
בפירות של קרקע גוי". בשו"ת מהרש"ל סימן מא: "שהם ז"ל הכריחו והוכיחו שאין כופין אותו מן
הדין". בשו"ת רדב"ז חלק ו סימן ב אלפים שטז: "אבל לישראל ודאי לא חיישינן שמא נתרצית וכן
הכריחו האחרונים ז"ל". מכל אלה עולה כי "מוכרח" – משמעו מוכח, במשמעות של הוכחה נמרצת.

ועדיין יש שני מקורות סותרים זה את זה: מצד אחד המקורות מחוגו של רבי יוסף קארו, המעידים כי
היה איתן בדעתו שיש לעשר, אף נידה את אלה שאינם מעשרים, ולא חזר בו מעמדתו עד שנה לפני
מותו. וכך עדויות על הנוהג בירושלים ובצפת, שמעשרים פירות נכרי, ועדותו של רבי משה גלאטאני,
תלמידו של רבי יוסף קארו, על נאמנות התשובה. מצד שני עדותם של רבי אלעזר אזכרי ומהרי"ט,
שגם רבי יוסף קארו גמגם בדבר, ושהמנהג השתנה, ושהכריחו שיש קדושה בפירות נכרי.

ניסיון לפתור את הקושי הזה ניתן למצוא בדברי החיד"א:

רבי ישעיה הלוי הורביץ: השל"ה

בשנת שפ"ב [ ]1622עולה לארץ רבי ישעיה הלוי הורביץ, בעל "שני לוחות הברית" (של"ה). וכך הוא
:ירכנ תוריפ לע בתוכ

וואלקשמ לארשי יבר

מאתים ושלושים שנה אחרי רבי אלעזר אזכרי עולה לצפת רבי ישראל משקלאוו, והוא מפרסם את
ספרו "פאת השלחן". הוא כותב כדעת רבי יוסף קארו:

ה"חזון איש"

בדברי ה"חזון איש" אנו עוברים לדיון בנושא בדורנו. ה"חזון איש" התנגד נמרצות למכירת הקרקע
לנכרי כדי להפקיעה מקדושת שביעית, משום שלדעתו אין קניין לנכרי בארץ ישראל. על פי עמדה
:וירבד הלאו .ירכנ תמדא לע ולדגש תיעיבש תוריפב השודק היהת יכ רובס אוה וז תינורקע

דעות הסוברים שיש קדושה

וכן כתב בפשיטות ב"ספר חרדים" וזה לשונו: "וגם בפירות שגדלו בקרקע גוי בשביעית, או
מה שזרע, כשבאו לידי ישראל מוכח בהדיא מכל מה שכתבנו למעלה, דהם כגדלו בקרקע
ישראל, ופטורין מן התרומות ומן המעשרות, וכן היה נוהג ומנהיג גדול הדור מו"ה משה מטרני
ז"ל, גם מו"ה גדול הדור כבוד ר"י קארו זצ"ל בסוף ימיו וכו', וכן עמא דבר".
וכן כתב השל"ה, וזה לשונו: "ומאחר שאין קניין בא"י להפקיע, נמצא קדושת שביעית גם בשל
כותי לאכול בקדושת שביעית" כו'. ולהלן הוא כותב: "ונמצינו למידין, שכל פירות שקונה
ישראל בשביעית, כל קדושת שביעית נוהג בהם" כו'.
והנה מבואר דעת מבי"ט ומהרי"ט ומהר"י קורקוס והחרדים והשל"ה דנהוג קדושת שביעית
בשל נכרי. והחרדים העיד שכן עמא דבר, וכולם סמכו בלשון רבנו (הרמב"ם) פרק ד הלכה
כ"ט, שכתב גם "נכרי שקנה קרקע כו' פירותיה מותרין שלא גזרו" כו', ופירשו דזה טעם על
הא דמותרין. דאע"ג דקדושת שביעית נהגא בשל נכרי, מ"מ איסור ספיחין לא נהגא, משום
שהיא משום גזרה, ולא שייך בשל נכרי.

דברי "פאת השלחן" ותשובה לדבריו

וב"פאת השלחן" כ"ג, שתמך שאין קדושת שביעית בשל נכרי, ד"מותרין" היינו בלא קדושת
שביעית, והא דהוצרך למיהב טעמא באיסור ספיחין שלא גזרו, היינו משום דאע"ג שאין
קדושת שביעית בשל נכרי, יש מקום לומר דספיחין אסורין, כיוון דאין איסור ספיחין משום
.ורזג אל ירכנ לשב מ"מד ,ונבר בתכ הזלו .ערזי אלש ,אתלמ רדגמ אלא ,השודק
ואמנם בלשון רבנו (הרמב"ם) בתשובה כ"ב מבואר בהדיא, דזה שהוא מדרבנן גורם היתר
ספיחין בשל נכרי. ומתוך דבריו נלמד דלרבי עקיבא, דספיחין דאורייתא, גם בשל נכרי אסורין.
ואילו ראה ה"פאת השלחן" לשון רבנו בתשובה ודאי היה מכריע על פיו.

ברור דברי "ספר חרדים"

והנה החרדים עמד בשנת שמ"ח, והיא שמיטה השניה אחר שנת של"ד. ואילו גזרו חכמים
באיסור חרם לעשר, בוודאי לא היה הדבר משתנה בשנת שמ"ח. והחרדים מעיד "וכן עמא
דבר", ואין ידוע לו כלל איסור. ואדרבא, אומר שמרן חזר בו סוף ימיו, וזה מכחיש בהחלט מה
שנדפס ב"אבקת רוכל", שהכריזו איסור בשנת של"ד. ועל הדפוס אין לסמוך, שנדפס אחרי
שנים רבות, והטעות סופר מצויות. ואפשר שצריך לומר שכ"ז, והחילוף בין כ' ל-ל' מצוי, וכן בין
ד' ל-ז'. או שלא היה כת"י מרן כלל, ולא ידענו מי כתבה, וכתבה אחר מפי השמועה.

סוף דבר: עדותן של החרדים והשל"ה שהיו במקומו של הב"י (ר' יוסף קארו) וסמוכין כל כך
למרן אי אפשר להכחיש. ונמצא דה"פאת השלחן" קבע המנהג להקל נגד המנהג הקדום
…רימחהל

הסבר דברי החיד"א ב"ברכי יוסף"

אח"כ הגיע לידינו ספר "ברכי יוסף" וכתב דכתב יד מרן היה מקוים ע"י מהר"ם גלנטי ואין בו
ספק. ויפה כתב ה"ברכי יוסף" דאחר שנידה ה"בית יוסף" בראשית שנת של"ד נשתנה המנהג
.ט"יבמה י"פע תפצב
ואמנם מה שכתב ה"ברכי יוסף" שהיה הדבר אחר פטירת מרן או בחוליו שלא בהסכמתו, תמוה
מאוד, דוודאי חכמי צפת שהסכימו עם מרן, לא היו עושין דבר נגד מרן ונגד דעת עצמן. גם לשון
מהרי"ט מבואר שהכריחו למרן ונענה להם. ואם עדות הזקנים הייתה שלאחר פטירתו או בחוליו
עשו כן, היה כותב כן בהדיא.
אבל עיקר דברי ה"ברכי יוסף" אינם מובנים, כי זו לא שכיח שגאון יחזור מהוראתו?! והלא קדוש
מרן וכל החכמים כל מגמתם למען הדין והאמת, ושפיר יש לומר, דאחר הכרזת נידוי לעשר כי
הדבר ספק וראוי להחמיר, הרבה עליו המבי"ט בראיות, וקם מרן בשיטת מבי"ט והתיר הנידוי
ונתן להם רשות שלא לעשר, ומרן משך ידו, כי היה הדבר מרופה בידו, ולא עשה מעשה לצוות
שלא לעשר, ואין כאן שום קושיא, ויהיה אמת מה שכתב החרדים דנהגו שלא לעשר.
ואפשר דמקצת חכמים חזרו לדעת המבי"ט, ונהיה רוב נגד מרן רבי יוסף קארו, והוכרע על פי
הרוב, והוכרח מרן לבטל דעתו. ולכן לא ידעו אי גם "בית יוסף" חזר בו.
בכל אופן נתבאר שנהגו בצפת כהמבי"ט. ואף לדברי ה"ברכי יוסף" שהיה אחר פטירת מרן,
מ"מ הוא מנהג כהלכה, כי לעולם ההלכה כשופט אשר בימים ההם. והנידוי שהכריז ה"בית
יוסף" נתבטל, כיוון שב"ד שלאחריו חלקו על עיקר דינו, וממילא אינו נוהג לדורות.
ואמנם העיקר כעדות מהרי"ט, שמרן בעצמו חזר בו.

גהנמכו ,ירכנ לשב תיעיבש תשודק גוהנש ,הבושתב ונבר ירבד פ"ע וז הכלה הערכוה רבכו…
הקדום, וכמו שכתבו הרי"ק מבי"ט מהרי"ט החרדים והשל"ה. וכן כתב הגאון בעל חיי אדם
בהלכות א"י שחיבר, וכן המנהג ביישוב החדש.

הרב עובדיה יוסף

הרב עובדיה יוסף מתייחס לבעיה אגב דיון בשאלה אם מותר להשתמש בשמן של שביעית להדלקת
נר חנוכה או לייצוא לחו"ל. כיוון שרוב השמן הוא מתוצרת נוכרים, מתעוררת השאלה אם יש קדושה
.הלא תוריפב

כאמור, השאלה אם יש קדושה בפירות נכרי יש לה השלכות מעבר לדין הספציפי של השימוש
בפירות. אם יש קדושה בפירות, כל היתר המכירה אין לו תוקף, כי עיקרו מכירת הקרקע לנכרי כדי
:וירבד הלאו .התשודקמ העיקפהל

יש לנהוג כשיטת ר' יוסף קארו

ולפע"ד, לעניין הלכה אין לנו לזוז מדברי מרן בשו"ת "אבקת רוכל" (סי' כה) שהעלה שאין
שביעית נוהגת בפירות של גויים. ע"ש. וכן פסק הרדב"ז ח"ה (סי' ב אלפים רכא) שאין דין
שביעית נוהג בפירות של גוים בין להקל בין להחמיר (לעניין תרו"מ). ע"ש.
והנה מרן בתשובת "אבקת רוכל" סיים בזה הלשון: אמר יוסף קארו, אחר שכתב ה"ר משה
וחימו הרבעש הטימשב וירבדכ השעמ תושעל הצר ,תינשה תאז תרגא (ט"יבמה) ינארטמ
בידו. ובשמיטה זו שהיא שנת ה'של"ד הקשה את רוחו ואימץ את לבבו לתקוע עצמו לעשות
מעשה כדבריו ביד רמה, וקמו כל חכמי העיר (צפת), ועיינו בדבריו הראשונים והאחרונים
וראו שאין בהם ממש, והכריזו בבתי כנסיות בגזירת נידוי, שכולם יפרישו תרו"מ מפירות גוי
שנתמרחו ביד ישראל בשביעית, כמו בשאר שנים. ע"כ. וקיים כתב ידו של מרן ז"ל, תלמידו
הרב המוסמך המהר"ם גלאנטי ז"ל. ע"ש.

החרם שהחרימו בצפת מחזק את ר"י קארו

ובשו"ת מהרשד"ם (יו"ד קצב) בד"ה "ולעניין שנת השמיטה", מבואר שחכמי צפת ת"ו נידו
תרזגב ורזג תורשעמו תומורת תשרפה לע קר אלש אצמנ .ש"ע ,תיעיבש ירמושל ומירחהו
נידוי, אלא גם על שומרי שביעית (בפירות של גויים).

וראק י"ר קספ תא ששאמ א"דיחה

ומרן החיד"א ז"ל ב"ברכי יוסף" (סי' שלא סק"י) האריך לדחות דברי האומרים שמרן ז"ל חזר
בו בסוף ימיו, וכתב, שלכן הוצרך מהר"ם גלאנטי להעיד על כתב ידו של מרן בשנת ה'של"ד,
שהייתה השמיטה האחרונה לימי חייו, ללמדנו דעד זיבולא בתרייתא הנה זה עומד מרן ז"ל
בסברתו. ולכל הדברות ידענו נאמנה כי דעת מרן מתחלה ועד סוף כרבני ירושת"ו לעשר.
.ל"ז א"דיחה ד"תכע…

שיטת ה"חזון איש" היא נגד החרם שהוטל בצפת

…והנה חדשים מקרוב באו לנהוג להחמיר כדעת המבי"ט ע"פ הוראת מופת הדור ה"חזון
איש" ז"ל שהכריע כן. ומסופקני אם לא יצא שכרם בהפסדם, כי מי לא יחוש לגזרת נידוי
וחרם שהחרימו מרן וכל קדושים עמו להנוהגים דיני שביעית בפירות של גויים. ומכ"ש
באתריה דמרן ז"ל, שבודאי היא חומרה המביאה לידי קולא…. וכנראה שנעלם מעיני
המחמירים דברי מהרשד"ם הנ"ל, וסברו שלא החרימו חכמי צפת אלא להנוהגים לפטרם
מדיני תרו"מ. (שהיא קולא גמורה). אבל להחמיר לנהוג בהם דיני שביעית לא החרימו,
שהרי המחמיר תבוא עליו ברכה. אולם בהגלות נגלות דברי מהרשד"ם הנ"ל שהחרימו
לשומרי שביעית, נראה דאיבעי לן למיחש טובא לדבריהם. ובפרט לדידן שקבלנו הוראות
.ל"ז ןרמ
… ולא מבעיא לדידן בני ספרד, דאזלינן בתר שיפולי גלימיה דמרן ז"ל בכל דבר אשר
יאמר כי הוא זה, אלא אף לבני אשכנז, הואיל וגם הם נהגו בזה כדעת מרן, וכמו שפסק
ה"פאת השלחן", אם יבאו לשנות איכא משום "לא תתגודדו".
…וכן דעת הגאון ר' יצחק אלחנן, וגאונים רבים אשר אתו, שהסכימו להיתר המכירה
כנודע. וכן העלה הגרא"י קוק במבוא לספר שבת הארץ. ע"ש.

היתר המכירה בנוי על ההנחה שאין קדושה

…ונראה שעליהם כיון הגאון ישועות מלכו (חיו"ד סי' נג) שכתב בדבר השמיטה:
תמהני, שהלא היתר פשוט הוא למכור הקרקע לגוי, וכל ישראל שבחו"ל נוהגים כן, בין לעניין
חמץ בפסח ומכירת בכורות, ובין לעניין אלה שיש להם כפרים ושדות בשבתות השנה. ובפרט
כי גדולי רבני ספרד, אשר ציפורנם עבה מכריסם של חכמי אשכנז, הם מתירים ע"י מכירה,
ע"י שיעבדו הגויים בשביעית. ואיך נוכל לעשות תורתם פלסתר. והאמת שע"י פחזותם של
האשכנזים יצאה מכשלה גדולה שיעבדו ישראל בעצמם את שדותיהם (אף בלי היתר
המכירה). ומעולם לא עלה על דעתי שיהיה מי שחושש בזה להחמיר. עכת"ד.
…וכבר נודע בשערים המצוינים בהלכה שיטת הרבה מן הראשונים דס"ל שאין שביעית נוהגת
בזה"ז אף מדרבנן. …וע"כ בודאי דחזו לאצטרופי להקל בשעת הדחק גדול כזה, ע"י היתר
המכירה. הגם שהיא הערמה גלויה.
ומיהו היכא דאפשר טוב לחוש לשיטת המחמירים לקנות בשביעית פירות מקרקע גוי, וכאשר
הרבה חרדים חוששים לזה. והמחמיר בזה תע"ב. והמיקל לא הפסיד. וקיצרתי מאוד בזה,
בהיות שהדברים ידועים וגלויים לעין כל. ואכ"מ.

באשר למקורות הסותרים באשר לנוהג בצפת ובארץ בכלל, הרב עובדיה יוסף מתעלם מדברי "ספר
חרדים", ומקבל באופן מלא את הכתוב ב"אבקת רוכל".

מציין כי מנהג קדמונים בצפת ובירושלים להתייחס לפירות שגדלו בשדה רבי יוסף קארו, מקור :1
נכרי כפירות שאין בהם קדושת שביעית, וחובה לעשרם אם נתמרחו בידי ישראל.

ימלשוריו ,אתפסותו אתיירבו הנשממ ,ארבסהמ השודק תוריפב שיש תויאר איבמ :2 רוקמ ,ט"יבמה
ודברי המפרשים, אך אין הוא מסתמך על מסורת ומנהג.

שירפהל "יודינ תרזגב תויסנכ יתבב וזירכה" ריעה ימכח לכ יכ חוודמרבי יוסף קארו, מקור :2
.תורשעמו תומורת

מציין כי רבי יוסף קארו חזר בו ב"שלחן ערוך" רבי אלעזר אזכרי, ב"ספר חרדים", מקור :3
מההלכה שהורה ב"אבקת רוכל", והסכים כי יש קדושה בפירות, וכי כך "עמא דבר" – כך נוהגים
.לכה

עד כאן כל המדברים נמצאים באותה תקופה, באמצע המאה ה- ,16ועדותם היא עדות מכלי ראשון.

תמהים על דברי "ספר חרדים", שהרי שלחן ערוך נכתב :4 רוקמ "קחצי תחנמ" וירחאו א"דיחה
לפני "אבקת רוכל", והתשובה ב"אבקת רוכל" נכתבה שנה לפני פטירת ר' יוסף קארו. ה"חזון איש"
מקבל את דברי "ספר חרדים", והוא עונה לשאלה בכמה דרכים: יתכן שהשנה הרשומה משובשת,
והתשובה ב"אבקת רוכל" אינה משנת של"ד, אלא משנת שכ"ז, והמודפס שגוי. יתכן גם שכל האמור
ב"אבקת רוכל" שגוי, כי הספר נדפס רק כ- 200שנה לאחר מות ר' יוסף קארו.

תובקעב יכ רסומ אוהו ,16 -ה האמה לש הינשה תיצחמב לעפ :5 רוקמ ,ט"יבמה לש ונב ,ט"ירהמ
ההוראה של המבי"ט, "הכריחו אבא מארי ז"ל וחכמים שעמו בפומבי שלא יעשרו כל עיקר". כמו
כן הוא מוסר כי ר' יוסף קארו עצמו הפריש בלא ברכה, מחמת הספק שמא יש קדושה בפירות.
כיצד מתיישבת עדות זו עם הדברים הידועים מ"אבקת רוכל"? "פאת השלחן" משיב כי העדות
של המהרי"ט אינה נאמנה. המבי"ט מת בהיות בנו בן 12שנים, ולכן דבריו הם עדות מפי אחרים,
שייתכן שזכרו את מה שהיה בתחילת הויכוח, ולא את סופו, כאשר ר' יוסף קארו הנהיג את שיטתו
בצפת. (לטענה זו אפשר להוסיף את העובדה שמהרי"ט חי רוב חייו בקושטא, ובצפת היה לכל
היותר 13שנים בבגרותו. ועיין מרגליות, "אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל", ע' .)770ה"חזון
איש", מאידך, מקבל את דברי מהרי"ט כלשונם.

פעל במחצית השניה של המאה ה- ,18למעלה ממאתיים שנה אחרי ר' יוסף :6 רוקמ ,א"דיחה
קארו והמבי"ט. הוא מנסה ליישב את הדברים שכתב מהרי"ט, מהם עולה שהכריחו את ר' יוסף
קארו לנהוג להפך מדעתו. לדעתו מרן לא חזר בו, אבל בשנת חייו האחרונה הצליח המבי"ט לכפות
.ותעד תא לבקל תפצ יבשוי לע

מאתיים שנה אחרי החיד"א, מקבל את דברי המבי"ט כלשונם. לדעתוה"חזון איש", מקור :9
לאחר שהמבי"ט הרבה ראיות לשיטתו, קיבל מרן את דבריו, ביטל את הנידוי, ולא הורה עוד לעשר,
.ט"יבמה ומכ הרוהש בורה תעדל ענכנ וליפא וא
יש להעיר כי שני פירושים קשים אלה נובעים מן הפירוש "הכריחו=כפו". אם נפרש את המונח
"הכריחו" במובן "הוכיחו", כפי שהראינו למעלה, אין הכרח בפירושים אלה. משמעות דברי המהרי"ט
תהיה כי אביו הוכיח את צדקת דבריו, אבל אין בכך טענה על כפיה שכפה על רבי יוסף קארו לנהוג
בניגוד להלכות שהורה. מה גם ששנה לפני מותו כתב מהרי"ק את התשובה ב"אבקת רוכל".

תיעיבש תשודק שי יכ ,תפצ סומלופ ירחא הנש 75 -כ ,17 -ה האמה תליחתב בתוכ :7 רוקמ ,ה"לשה
.ט"יבמה ירבדכ קסופ אוהו ,תוריפב

בסוף המאה ה- ,18פוסק כר' יוסף קארו, ומציין כי כך המנהג בכל ארץ "פאת השלחן", מקור :9-8
.לארשי

פוסק באופן נחרץ כשיטת המבי"ט. הוא מבסס את דבריו על "ספר ה"חזון איש", מקור :10
חרדים", המהרי"ט, השל"ה, ועל העובדה שגם ר' יוסף קארו, לפי דברי מהרי"ט, נכנע וקיבל את
עמדת החולקים עליו.

חוזר לפסוק כר' יוסף קארו. לספרדים – העניין ברור, שהרי קיבלו את הרב עובדיה יוסף, מקור :11
פסקי מרן בכל דבר. גם אשכנזים, אינם יכולים להיפרד ולנהוג אחרת, שהרי במקורות מובא שנהגו
כשיטת ר' יוסף קארו. ומלבד זאת, היתר מכירת הקרקעות קשור למחלוקת זו, ורוב הציבור קיבל את
.הריכמה