|
|
.הכרב עפש המדשה תעפוש .רימא שארל ידש תובונתו בינ ועיבי תודשל תודש זמרת הארץ בוקעת ועולה מהר וגבע. הנה קמה הקמה וגם ניצבה, ,חורה בושנב בהזה ילביש ועוני טא כי כבד עליהם ראשם, .תישישה הנשב ותכרב תא 'ד הויצ יכ |
|
סתיו. חרף. מטרות עז. ,ידש ימלת לכ וקשי הכרב ימשג ישברו רגבים צמאם. .המדא יפיעסב וטבני ערז יניערג אל ,בכשת החונמל הטקוש תתעורר עם רדת היורה, – הקומע הנשב בוש העקשו ,הוורת ,התשת .הל היהת תרצע עצרת אונים וחוסן אייל. |
|
לא נפתחו פתחי-קרקע. לא פלחו רגבים. יד הברזל לא הפכתם. מענית האיכר לא האריכה תלם על גביהם. – ודדש אלו וערז אל . . . עירזת אל יכ המדא |
|
.הממד – המדא דומם המרחב, מתייחד עם עצמו. מן הדממה הדקה בנות-קול עולות, פזמוני-דשא חרישים. ,חיש קיתממ הדשה חיש .שחר-שחלב בבודמ קריה הטעמו אי-שם יעלה גבעול ספיח, זכר לעליית שבלים. בעצלתיים ינומו אילנות, אחוזי-שרעפים יעמדו סרעפותיהם. ענבים-נזירים בסעיפי גפן יפרו. |
|
לא בסך יבואו קוצרים-בוצרים. .תלוגלוגל רמוע ול רמעי שיא שיא .ותייחמ יד ,ולכוא תסכמ גר כי יבוא בארץ וקטף מלילות בספיח. בערי יכ ינע ובא אל כרם רעהו ובצר מענביו ונקף בראש זיתיו, ואכל כנפשו שבעו, ואף אל כליו ייתן, ,הלכואל ותיבל היהו .ותפרב רשא המהבלו !"'דל הטימש ארק יכ" – |
 
|
 
|