נושא
הדף:
הלכה,
ברכות
–
סיכום
מפורט
של
הלכות
ברכות

מיועד לכתות ד–ו

המחבר:עמוס גאן

תוכן:

דיני
קדימה בברכות

א.
כאשר יש לפנינו מספר מאכלים וברצוננו לאכל מהם,
ישנם מספר כללים על מה צריך להקדים ולברך.
כללים אלו נקראים "דיני קדימה בברכות".
את כללים אלו נפרט בעז"ה בקצרה.

ב.
# כלל ראשון:
כאשר אוכלים מאכלים אשר ברכותיהם שונות,
יש להקדים ולברך לפי הסדר הבא:
'מזונות',
'גפן',
'עץ',
'אדמה',
ו'שהכל'.
(ראשי תבות מג"ע א"ש)

ג.
כלל שני:
שלם
קודם
לשאינו
שלם.
כאשר יש מספר מאכלים מאותה הברכה,
מברכים על הפרי השלם,
ופוטרים בברכה את הפרי שאינו שלם.

ד.
כלל שלישי:
כאשר יש מספר מאכלים מאותה הברכה חביב
קודם
לשאינו
חביב.
וכן פרי
גדול
קודם
לפרי
קטן.

ה.
כלל רביעי:
כאשר מונחים לפניו מספר פירות,
יש לברך תחילה על פרי שהוא מחמשת הפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל.

ו.
כלל חמישי:
פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל קודמים לשאר פירות אף אם הפרי השני חביב עליו יותר.
כגון:
היו לפניו תפוחים וענבים,
והוא אוהב יותר את התפוחים,
אף על פי כן יברך תחילה על הענבים,
שכן בדין הוא שאותם הפירות שהתורה החשיבתם יהיו פוטרים שאר מינים.

ז.
# כלל שישי:
כאשר מונחים לפניו מספר פירות משבעת המינים יש להקדים ולברך על הפרי היותר קרוב למילה 'ארץ'
שבפסוק:
"ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון,
ארץ זית שמן ודבש"
ולכן סדר העדפה בברכות הוא:
זיתים,
תמרים,
ענבים,
תאנים ורמונים.

חשוֹב!
מדוע זיתים קודמים לגפן,
הרי גפן קרוב יותר למילה 'ארץ'
הראשונה ?

ח.
יש לציין שכל דיני הקדימה שיפורטו להלן,
הם דוקא במקרה שכל המינים מונחים לפניו,
וברצונו לאכל מכולם.
אך אם אינם לפניו,
אינו צריך להמתין עד שיביאו לפניו מהפרי השני,
או לאכל פרי שאינו חפץ לאוכלו כלל.

ט.
אם הקדים וברך על פרי שברכתו מאוחרת יותר,
כגון ברך על התפוחים לפני הענבים,
אין צריך לחזור ולברך על הענבים,
שכן הקדימה בברכות היא 'לכתחילה'*,
אך לא 'לעיכובא'*.

דיני
טעות בברכות

כאשר אנו מברכים על המאכלים אנו מודים לקב"ה על הטוב והשפע שהעניק לנו.
לכן,
יש להקפיד ולברך את אותה ברכה מיוחדת שחכמים תקנו לכל אחד מהמאכלים –
על מנת שנודה לו כראוי על הדבר שאנו נהנים ממנו כרגע.

בהלכות הבאות נעסוק בעז"ה במקרים שבהם התבלבלנו וטעינו,
ובמקום לברך ברכה מסוימת,
ברכנו ברכה אחרת.

א.
אם אדם טעה וברך על מאכל או משקה ברכה שאינה מתאימה,
יש מקרים שבדיעבד*,
יצא ידי חובתו ואינו צריך לחזור ולברך,
ויש מקרים שאפילו בדיעבד לא יצא,
וצריך לחזור ולברך.
אנו נציין את המקרים השכיחים.

ב.
# אם ברך על פרי העץ 'בורא פרי האדמה'
– אינו חוזר ומברך.
אך אם ברך על פרי האדמה 'בורא פרי העץ'
– חוזר ומברך.
– ( חשבו מדוע ).

ג.
# על כל המאכלים,
( אפילו על לחם ויין )
אם בירך את ברכת 'שהכל נהיה בדברו'
יצא ידי חובתו,
ואינו צריך לחזור ולברך.
(חשבו מדוע).

מכל מקום,
אין לברך לכתחילה 'שהכל'
על שאר דברים,
אלא יש להקפיד ולברך לכל מאכל את ברכתו המיוחדת.

ד.
# חיזרו שוב על הלכות ב'
ו –
ג'
(מהעמוד הקודם)
וענו:

מה יהיה הדין לדעתכם,
אם ברך על דבר שברכתו 'שהכל נהיה בדברו'
(כגון מים)
– בורא פרי העץ.
האם יצטרך לחזור ולברך או לא ?

ה.
# אין מברכים לא על מאכל ולא על משקה,
עד שיביאוהו לפניו,
ויאחז אותו ביד ימינו בשעת הברכה.

ו.
החזיק בידו פרי שברכתו 'בורא פרי האדמה'
(כגון בננה),
וחשב שהוא פרי עץ והתחיל וברך בא"ה אמה"ע ולפני שאמר 'בורא פרי העץ'
נזכר וסיים 'בורא פרי האדמה'
– יצא,
ואין צריך לחזור ולברך.

ח.
כמה ראוי והגון שלא תהא ברכתו של האדם לבוראו 'מצוות אנשים מלומדה'*.
וכשנוטל ידיו או מברך על מאכל או כשמברך על מצוות השגורות בפי כל אדם,
יכוון ליבו לברך לשם בוראו אשר הפליא חסדו עימו,
ונתן לו הפירות או הלחם להנות מהם.
ויחזיק הפרי בידו,
ולפני שמברך יחשוב מהי הברכה שצריך לברך,
וישתדל להבין כל מילה שמוציא מפיו.

דברים
שאין מברכים עליהם

א.
הברכות אשר אנו מברכים לפני שאנו אוכלים או שותים,
נקראות 'ברכות הנהנין'.
ולכן,
עלינו לברך דוקא כאשר אנו נהנים מאכילה או שתיה זו,
אך אם איננו נהנים –
איננו צריכים לברך על כך.
בהלכות הבאות נביא בעז"ה מספר דוגמאות,
למקרים בהם אין צריך לברך.

ב.
השותה מים לצימאו –
מברך 'שהכל'.
אך מי ששותה מים על מנת להעביר מאכל שנתקע בגרונו,
או על מנת לבלוע כדור –
אינו מברך עליהם,
כיון שאינו נהנה בשתייתם.
אבל אם שתה שאר משקין כגון מיץ וכדו'
מברך עליהם שהכל,
שהרי החיך נהנה בשתייתם.

ג.
תרופות –
השותה או אוכל מאכלים שהם לצורך רפואה ולא למטרת אכילה –
אם התרופה טעימה,
וחיך נהנה מהם (כגון סרופ אקמול לילדים,
כדורי מציצה וכדו')
מברך עליהם.
אך אם אינן טעימות ואינו נהנה משתיית או אכילת התרופה –
אינו מברך עליה.

ד.
מכל מקום טוב לשתות מים לפני ששותה תרופה שאינה טעימה,
ויברך עליהם.
ויכוון לפטור בברכה זו גם את התרופה המרה.

ה.
קיים ספק הילכתי האם צריך לברך כאשר טועם תבשיל לבדוק האם הוא מוכן לאכילה,
האם הוא טעים וכדו'
– ולכן מחמת הספק לא יברך.

עיקר
וטפל

א.
כאשר אוכלים שני מאכלים,
שהאחד מהם הוא עיקר המאכל,
והשני טפל לו –
ונאכל בגלל הראשון,
מברכים על המאכל העיקרי ופוטרים בברכה זו את המאכל הטפל.

הגדרות 'עיקר'
ו 'טפל'
משתנות לפי סוגי המאכלים ובהתאם להרגלי האכילה השונים.
פרטיה של הלכה זו הינם רבים,
וראוי לבררם הלכה למעשה.

נביא עתה מספר דוגמאות למאכלים שיש בהם עיקר וטפל.

ב.
פרוסה עם שוקולד –
ילד שאוכל פרוסה עם שוקולד,
ודאי נהנה מאוד מטעם השוקולד.
אולם סיבת אכילתו היא היותו רעב,
ולכן אוכל הוא את פרוסת הלחם והשוקולד רק מוסיף לו טעם טוב בפה.
ולכן יש לברך על פרוסה זו –
'המוציא'

ג.
דוגמא נוספת:
עוגת גבינה,
בורקס עם גבינה או תפוחי אדמה,
עוגיות עם ריבה וכדו'
מברך 'מזונות'
ופוטר את ה'תוספות'
שאינם אלא לתת טעם למאכל.

ד.
האוכל 'קרמבו'
מברך 'שהכל'
על הקרמבו,
ופוטר את הבסקויט שעימו.
במה דברים אמורים שאוכל את שניהם יחד,
אך אם מניח את הבסקויט ואוכלו לבדו –
מברך עליו 'בורא מיני מזונות'.
וכן,
האוכל גלידה
בגביע,
אינו מברך על הגביע,
שנפטר בברכת 'שהכל'
על הגלידה שהיא עיקר.
אלא אם כן אוכל את הגביע לבדו בסוף.

ברכות
אחרונות

א.
"ואכלת ושבעת וברכת"
– מן התורה למדנו שלאחר אכילת פת צריכים אנו לברך ולהודות לקב"ה.
אולם חכמים תקנו לנו,
שגם לאחר שאכלנו שאר מאכלים,
צריכים אנו לברך ולהודות לקב"ה.

ב.

ג.
# אם כן למדנו ששעור האכילה שלאחריו אנו חייבים לברך ברכה אחרונה הוא לאחר אכילת 'כזית'*
של אוֹכלים,
או שתית 'רביעית'*
של משקים.

חשוֹב !!!

דני הביא לבית הספר 'ביסלי'.
הוא כיבד את חברו הטוב ליאור במעט מהביסלי שהביא.
האם צריך ליאור לברך לפני האכילה?
האם צריך לברך לאחריה 'ברכה אחת מעין שלוש'
?

ד.
# ברכה זו לאחר אכילת 'כזית'
או שתיית 'רביעית'
חייבת להיות רק אם אכלו או שתו בתוך פרק זמן של 'כדי אכילת פרס'*
( בין 9
– 4 דקות ).

חשוֹב !!!

האם לדעתך צריך לברך אחר שתיית תה חם,
או אכילת ארטיק ?

ה.
# קיים ספק הילכתי כאשר אדם אוכל בבת אחת דבר שהוא כְּ'בְּריִיָתוֹ'*
כגון ענב שלם או גרגר של רימון –
שאין בהם 'כזית'
אם מברכים עליהם ברכה אחרונה.
ולכן כדי לא להכנס לספק רצוי שיאכל כמות גדולה יותר מרביעית –
ואז ממילא יצטרך לברך.

ו.
# כְּ'בְּרִייָתוֹ'
– פירושו פרי שלם.
אם נטלו מן הפרי את הגרעין,
או אפילו חתיכה קטנה –
שוב אין נחשב הוא כבריה.
כמו כן אם אין אוכלים את הבריה בבת אחת אלא בשתי פעמים –
אין זה נחשב כאכילת בריה.

חשוֹב !!!

יוסי אוהב מאוד זיתים.
יום אחד ניגש יוסי אל המקרר,
הוציא זית אחד –
ואכלו.
את הגרעין כמובן השליך מיד לפח.
איזה ברכה ברך יוסי לפני אכילת הזית ?
האם צריך יוסי לברך ברכה אחרונה ?
אם כן,
איזו ברכה צריך יוסי לברך 'בורא נפשות'
או 'ברכה אחת מעין שלוש'
?

דיני
ברכה אחרונה

"בורא נפשות"

א.
על פרות האילן,
חוץ מחמשה מינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל,
וכן על פירות האדמה וירקות,
וכל דבר שאין גידולו מן הארץ –
אם אכל מהם כדי שעור 'כזית'*
בתוך פרק זמן של 'כדי אכילת פרס'*
– מברך עליהם ברכה אחרונה ברכת 'בורא נפשות רבות וחסרונן'.

ב.
וכן אם שתה 'רביעית'*
מים בבת אחת או שאר משקים כגון מיץ פטל,
מיץ טבעי,
קוקה קולה וכדומה,
מברך לאחר השתיה 'בורא נפשות רבות וחסרונן'.

ג.
השותה כוס תה או קפה,
וכן האוכל מרק חם (שלא בתוך הסעודה),
אינו מברך לאחריהם 'בורא נפשות'.
אולם אם שותה כוס תה צונן בפעם אחת יש לו לברך 'בורא נפשות'.

ד.
פרוש ברכת 'בורא נפשות':

בנוסח ברכת 'בורא נפשות'
כלולה הודיה לה'
שברא את ה'נפשות',
ודאג לכל 'חסרונן'
שהם הדברים ההכרחיים לקיום הברואים,
כלחם ומים.
במילים
'על
כל
מה
שבראת
להחיות
בהם
נפש
כל
חי' כלולה הודיה לה'
שברא דברים נוספים שבני אדם נהנים מהם,
אף על פי שאינם הכרחיים כל כך לקיום האדם.

ה.
שננו את ברכת 'בורא נפשות'
בעל פה.
הקפידו על פיסוק נכון .

"ברכה אחת מעין שלוש"

א.
# ברכת המזון כוללת בתוכה שלוש ברכות שהם מהתורה:
ברכת 'הזן'
(הזן את העולם כולו בטובו…)
ברכת 'הארץ'
(נודה לך ה'
אלוקינו על ארץ חמדה טובה ורחבה ורחבה שרצית והנחלת לאבותינו…)
וברכת 'בונה ירושלים'.
'ברכה אחת מעין שלוש'
– כשמה כן היא –
היא ברכה אחת,
הכוללת בתוכה את שלושת הנושאים של הברכות בברכת המזון.

ב.
# מברכים 'ברכה אחת מעין שלוש'
לאחר אכילת חמשת מיני דגן כגון:
עוגות,
איטריות,
ופלים,
וכדומה.
כמו כן מברכים 'ברכה אחת מעין שלוש'
לאחר שתיית יין,
או אכילת פירות מהמינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל.

ג.
כל שמברכים עליו בתחילה בורא מיני מזונות מברכים בסוף 'ברכה אחת מעין שלוש'.
חוץ מאורז,
שאף על פי שברכתו בתחילה 'מזונות',
מברכים עליו בסוף 'בורא נפשות'.
(ראשי תבות אמ"ן –
אורז –
מזונות,
נפשות).

ד.
פתיחת הברכה וסיומה משתנים בהתאם לסוגי המאכלים.
פתחו את הסדור בברכת 'ברכה אחת מעין שלוש'
(מובאת בסדור לאחר ברכת המזון),
וראו את סוגי הפתיחה והסיום השונים.

ה.
מי שאכל מפירות שבעת המינים ואין לו ברכון בסביבתו,
ואינו יודע לברך את ברכת 'ברכה אחת מעין שלוש'
בעל פה,
לא יברך במקומה 'בורא נפשות',
אלא עדיף שלא יברך כלל.

ו.
שננו את 'ברכה אחת מעין שלוש'
בעל פה.
הקפדו על פיסוק נכון!

ברכה במקום האכילה

א.
בכל סוגי המאכלים נכון שלא יצא ממקומו עד שיברך ברכה אחרונה.

ב.
יש הסוברים שגם האוכל מאכלים מחמשת מיני דגן,
צריך לברך ברכה אחרונה דוקא במקום האכילה,
כמו לאחר אכילת פת –
ואף אם הלך למקום אחר,
יחזור למקומו הראשון ויברך.

ג.
ראוי להודות לקב"ה ולברך ברכה אחרונה בישיבה,
בנחת ובתשומת לב למילים שהוא אומר.
ולא יברך בעמידה ובחיפזון רק בגלל שהוא מוכרח לברך.

וכן אסור בשעה שמברך לעסוק במלאכתו.
ולכן,
אין לסדר את הצלחות והשולחן בעת שמברך ברכה אחרונה –
שהרי מצוות צריכות כוונה.

ברכות
שונות

א.
במאורעות ובמקרים שונים,
מברכים ברכות מתאימות בהתאם למאורע.
ברכות אלו נקראים ברכות השבח או ברכות ההודיה.

ב.
ברכת ה'גומל'
– מי שהחלים ממחלה קשה,
חזר מחוץ לארץ,
או שהיה נתון בסכנה כלשהי וניצל ממנה,
מברך:
"ברוך אתה ה'
אלוקינו מלך העולם,
הגומל לחייבים טובות,
שגמלני כל טוב".

ג.
ברכות הרעם והברק –
הרואה ברק מברך מיד כאשר רואהו:
"ברוך אתה ה'
אלוקינו מלך העולם עושה מעשה בראשית".
אם המתין ולא ברך מיד,
אין לו לברך.

ד.
השומע רעם מברך:
"ברוך אתה ה'
אלוקינו מלך העולם שכוחו וגבורתו מלא עולם".
אם שמע רעם וראה ברק ביחד,
מברך רק את ברכת "עושה מעשה בראשית".

ברכות אלו (על הרעם והברק)
מברכים רק פעם אחת ביום

ה.
ברכה על הקשת:
"ברוך אתה ה'
אלוקינו מלך העולם זוכר הברית,
ונאמן בבריתו,
וקיים במאמרו".

ו.
היוצא בימי ניסן ורואה עצי פרי,
בזמן שהם מוציאים פרחים מברך:
"ברוך אתה ה'
אלוקינו מלך העולם,
שלא חיסר בעולמו כלום,
וברא בו בריות טובות,
ואילנות טובים,
להנות בהם בני אדם".
גם ברכה זו מברכים רק פעם אחת בשנה.

ז.
# לפני שמריחים ריח טוב מברכים את ברכת הריח.
אם הריח הוא מעשבים –
יברך 'בורא עשבי בשמים',
אם הריח בא מעצים –
יברך 'בורא עצי בשמים',
ואם הריח אינו מעשבים או מעצים יברך –
'בורא מיני בשמים'.

ברכת "שהחיינו"

ישנם ברכות שאנו מברכים אותן כהודאה לקב"ה על טובה יוצאת דופן,
או הנאה מיוחדת שהקב"ה העניק לנו.

א.
מברכים את ברכת 'שהחיינו'
על דברים חדשים שאנו שמחים בהם.
נוסח הברכה הוא:
"ברוך אתה ה'
אלוקינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".

ב.
מברכים 'שהחיינו'
כאשר אוכלים פרי חדש הנאכל בפעם הראשונה בעונתו.
(אך לא כשאוכלים אותו מקופסת שימורים).

ג.
איזו ברכה לברך קודם ?
האם ברכת שהחיינו או ברכת הפרי ?
הספרדים נוהגים לברך תחילה על הפרי,
ואח"כ לברך ברכת 'שהחיינו'.
אולם יש מהאשכנזים שנוהגים לברך תחילה 'שהחיינו',
ורק אח"כ את ברכת הפרי.

ד.
# מברכים את ברכת 'שהחיינו'
גם על קניית בגדים חשובים חדשים או כלים חדשים.
את הברכה מברכים בשעה שלובש את הבגד בפעם הראשונה ולא בשעה שקונה.

ה.
וכן לפני מצוות הבאות מזמן לזמן כגון ישיבה בסוכה,
אכילת מצה ועוד,
מברכים 'שהחיינו'
בפעם הראשונה שמקיימים את המצווה באותו החג,
שכן אנו שמחים על כך שהקב"ה זיכה אותנו לקיים שוב את המצוות האלו.

הלכות
נטילת ידיים

א.
# בזמן שבית המקדש היה קיים,
כהנים שרצו לאכל תרומה היו צריכים ליטול את ידיהם,
שמא ידיהם טמאות.
כדי שהכהנים יהיו רגילים בזה,
גזרו חכמים על כל ישראל ליטול את ידיהם.
וגם כיום לא בטלה 'תקנה'*
זו כדי שנהיה רגילים לאכל את לחמנו בטהרה.
וכשיבנה בית המקדש לא יהיה הדבר חדש בעיננו.

טעם נוסף לנטילה זו הוא משום נקיות וקדושה.

ב.
חכמים תקנו נטילת ידיים בברכה רק משעור אכילה מסויים:

אם אוכל שעור כ'ביצה'*
– נוטל ידיו בברכה,

ואם אוכל פחות מכך –
נוטל ידיו בלא ברכה.

ג.
נטילת הידיים צריכה להעשות דווקא על ידי כלי.
ושטיפת ידיו תחת ברז המים לא תחשב כנטילה.
הכלי בו אנו נוטלים את ידינו נקרא:
'נטלה'.

ד.
על מנת שנוכל ליטול ידיים בכלי,
על הכלי להיות שלם ללא שום נקב,
שפת הכלי צריכה להיות ישרה בלא פגימות,
והכלי צריך להכיל לפחות שיעור של 'רביעית'*.

ה.
נקפיד לפני נטילת הידיים שהן תהיינה נקיות מלכלוך,
דבק וכדומה כדי שלא תהיה 'חציצה'*
בין המים לידיים.
כמו כן על הבנות להסיר את הטבעות לפני נטילת ידיהן.

חשוב,
מה עוד לדעתך יכול להחשב לחציצה בנטילת הידיים.

ו.
# ילד החבוש בכף ידו בתחבושת או בגבס,
יטול רק את ידו הבריאה.
ואם מחמת החולי או הפציעה אינו יכול ליטול ידיו כלל,
יכרוך את הלחם במפית ויאכל.

ז.
בנטילת הידיים יש ליטול את כל כף היד עד פרק הזרוע,
וטוב ליטול את יד ימין תחילה ואח"כ את יד שמאל.

ח.
נטילת הידים לארוחה אינה צריכה להיות ל'סרוגין'
( כמו בנטילת ידיים של שחרית )
אלא עלינו ליטול את אותה יד ברציפות שתי פעמים,
ויש הנוהגים אף שלוש פעמים.

ט.
ילדים הנמצאים בטיול ואין מים בקרבת מקום,
יכרכו את הלחם במפית ויאכלו.

י.
# לאחר הנטילה,
מברכים "בא"ה אמה"ע אקב"ו על נטילת ידיים",
ולאחר
הברכה ינגב את ידיו –
שגם הניגוב חלק ממצוות נטילת הידיים.

ברכת
"המוציא"

דוד המלך בספר תהילים שיבח את הקב"ה באומרו "מצמיח חציר לבהמה,
ועשב לעבודת האדם –
להוציא
לחם
מן
הארץ". ובמטבע
לשון זו תקנו חכמים את ברכת 'המוציא לחם מן הארץ'.

א.
'תיכף לנטילת ידיים סעודה'
ולכן צריך להזדרז לאחר ניגוב ידיו לברך את ברכת 'המוציא'
בלי להפסיק בדיבור או לעסוק בדברים אחרים.

ב.
בשעת הברכה צריך לאחוז בידיו את פרוסת הלחם או הסנדביץ'.

ג.
אסור לדבר בין ברכת 'המוציא'
לאכילה כלל וכלל,
ואם דיבר צריך לחזור ולברך (רק את ברכת 'המוציא').

ד.
שכח,
ולא ברך את ברכת 'המוציא'
– אם נזכר לפני שסיים את ארוחתו,
יברך אז את ברכת 'המוציא'.

ה.

הנהגות בסעודה מאכלים הנאכלים
בתוך הסעודה

א.
אין משיחין בשעת הסעודה שמא יקדים קנה לושת.
ומצוה לעסוק בדברי תורה בין מנות הסעודה.

ב.
בשעת הארוחה אין לצאת ממקום האכילה למקום אחר.
אפילו אם בדעתו לחזור למקומו,
ולהמשיך בארוחה.

ג.
יש להזהר מאד מלזרוק אוכל או להשחיתו שבכך עוברים על איסור 'בל תשחית'.
ושיירי לחם במיוחד צריך לעוטפם ולהניחם בפח.

ד.
ברכת 'המוציא'
שאותה מברכים בתחילת הסעודה,
פוטרת מברכה ראשונה את המאכלים והמשקאות הבאים מחמת הסעודה.
כגון בשר,
דגים,
ירקות,
מים.

ה.
מאכלים שבאים רק לקינוח וכמנה אחרונה כגון גלידה,
פירות,
לפתן וכדומה,
צריך לברך עליהם ברכה ראשונה.
אך ברכה אחרונה אין מברך,
שאף הם נפטרים בברכת המזון.

ברכת
המזון

א.
נאמר בתורה:
"ואכלת ושבעת וברכת את ה'
אלוקיך".
מכאן למדנו שלאחר הסעודה שאוכלים בה לחם או לאחר אכילת לחם בלבד,
מברכים את ברכת המזון.

בברכת המזון יש ארבע ברכות:

א.
# ברכת ה'זן'
שתיקן משה רבנו בשעה שירד להם המן.
שכוללת בתוכה הבעת תודה לה'
על שהוא מעניק לנו בחסדו את המזון.

ב.
# ברכת ה'ארץ'
שתיקן יהושע בן נון בשעה שנכנסו לארץ.
בברכה זו יש הודיה כללית לה'
שהוציאנו ממצריים,
הנחיל לנו את הארץ ונתן לנו את התורה (
בחנוכה ופורים מוסיפים בברכה זו "על הניסים"
).

ג.
# ברכת 'בונה ירושלים'
שתקנו דוד המלך שכבש את רושלים,
ובנו שלמה שבנה את בית המקדש.
כלולה בה תפילה לה'
שירחם על עמו ישראל,
על ירושלים בית המקדש –
שיבנה במהרה.
(
בשבת מוסיפים בברכה זו 'רצה והחליצנו',
ובראשי חודשים מוסיפים 'יעלה ויבא')

ד.
# ברכת 'הטוב והמטיב'
שתקנו החכמים בעיר יבנה על 'הרוגי ביתר'.
בברכה זו מצויה הודיה לה'
על הטוב שנתן לנו,
וכן תפילה לה'
שימשיך להעניק לנו טובו.
בהמשך ישנן בקשות שמתחילות ב'הרחמן'.

מדיני ברכת המזון

א.
אף על פי שמהתורה חיוב ברכת המזון הוא רק לאחר שאכל ושבע,
תקנו חכמים שאף באכילת 'כזית'*
לחם יברך את ברכת המזון.

ב.
ילדים קטנים (מתחת לגיל בר מצוה),
חייבים מדברי חכמים לברך את ברכת המזון –
מדין מצוות חינוך.

ג.
צריך לברך באותו מקום שאכל קודם שילך ממקומו.
ובשעת הצורך,
שאין יכול לחזור למקומו הראשון –
יברך במקום שנזכר.
( וכך ראוי לנהוג בכל עת שיברך ברכה אחרונה)

ד.
את ברכת המזון יש לברך בישיבה,
על מנת שנוכל לכוון היטב.
וכן,
יש לברך בקול,
ולהשמיע לאוזננו מה שנוציא מפינו.

ה.
אם אכל ושכח לברך,
אם עדין לא עברו 72
דקות –
יברך.

(
חכמים שערו שעד זמן זה,
עדיין לא התעכל האוכל במעיו ועדיין נהנה מאכילה זו ).

ואם מסתפק אם בירך או לא,
חוזר ומברך מכיון שזו מצווה מן התורה.
– ש'ספק דאורייתא לחומרא'*.

ברכת
"בורא
מיני מזונות"

א.
על עוגות,
וופלים,
כעכים,
ושאר מיני מאכלים שנעשים מקמח של חמשת מיני דגן,
שהם:
חיטה,
שעורה,
כוסמת,
שבולת שועל ושיפון –
מברכים את ברכת 'בורא מיני מזונות'.

ב.
הרוצה לקבוע סעודה על דברים אלו צריך ליטול ידיו,
ולברך ברכת המוציא בתחילה,
וברכת המזון לבסוף,
שבקביעות זו,
חוזרת למאכלים אלו חשיבותם כלחם.

שעור קביעות סעודה הוא 4
'ביצים'*.
(224 גרם).

ג.
חלה מתוקה,
שניכר בה מאד מתיקות הסוכר,

לספרדים יברך את ברכת 'בורא מיני מזוונות',

לאשכנזים יברך את ברכת 'המוציא'

ד.
מצוֹת לאחר הפסח –
לספרדים יברך 'בורא מיני מזונות'
שחשיבותן של המצות כלחם היא רק בפסח,
שאין לחם אחר מלבדו,
ולאשכנזים דינן כלחם ויברך עליהם ברכת 'המוציא'.

ה.
האורז –
אף על פי שאינו מחמשת מיני דגן,
ברכתו בתחילה 'בורא מיני מזונות'
כיון שהוא מזין ומשביע כחמשת מיני דגן.

אך לבסוף מברך עליו בורא נפשות.

ברכת
"בורא
פרי העץ"

"על פירות האילן הוא אומר 'בורא פרי העץ',
ועל פירות הארץ והירקות אומר 'בורא פרי האדמה'".

כיצד נבחין ונדע להגדיר לכל פרי את ברכתו ?
או במילים אחרות מה מוגדר פרי עץ,
ומה מוגדר פרי האדמה ?

טעות ביד החושבים כי גובה העץ קובע את סוג הברכה,
שהרי ישנם שיחים גבוהים כמו תירס,
חמניות,
בננה וכדו'
ובכל אופן ברכתם "בורא פרי האדמה"
!

אלא קנה המידה הנכון הוא:
אם גזעו של הצמח קבוע ומדי עונה הוא מצמיח פירות,
– הרי הוא יוגדר כעץ,
ואילו גידולי קרקע שיש לזורעם בכל פעם מחדש,
ואין להם גזע הקבוע בקרקע,
עליהם נברך –
"בורא פרי האדמה".

א.
על פירות האילן –
בין שהם משבעת המינים ובין שאינם משבעת המינים –
מברך בתחילה "בורא פרי העץ".
שמפני חשיבותם הוציאום חכמים מכלל פירות הארץ,
וקבעו להם ברכה מיוחדת כדי להרבות בכבוד הקב"ה,
שברא פירות חשובים כפרי העץ.

ב.
פירות בוסר שעדיין לא הבשילו –
מברך עליהם "שהכל נהיה בדברו".

ג.
מיץ העשוי מפירות כגון מיץ תפוזים,
אע"פ שעל התפוזים מברך "פרי העץ",
על המיץ מברך "שהכל".

ברכת
"בורא
פרי האדמה"

ו"שהכל
נהיה בדברו"

א.
על ירקות מברך "בורא פרי האדמה",
אך ירקות שדרך לאוכלם מבושלים (
כגון קישואים ),
אם אכלם חיים,
מברך "שהכל".

ב.
מרק שבשלו בו ירקות –
אף אם רוצה לאכל עתה רק את המרק בלא הירקות –
מברך על המים "בורא פרי האדמה"
שהבישול במים העביר את טעם הירק לתוך המרק.

ג.
כל דבר שאין גידולו מן האדמה,
מברכים עליו את הברכה הכוללת:
"שהכל נהיה
בדברו".

בברכה זו כלולים:
בשר,
דגים,
חלב,
ביצים,
סוכריות וכדומה.

ד.
מי שהתבלבל,
ובירך על לחם או עוגיות או פירות,
ירקות וכדומה את ברכת "שהכל נהיה בדברו"
– יצא,
ואין צריך לחזור ולברך.

ה.
מאכל שהשתנה צורתו –
פירות או ירקות שריסקו או מעכו אותם עד שאיבדו לגמרי את צורתם,
ואין ממשותם קיימת (
כגון חלבה העשויה משומשום,
או ריבה שאין ניכרים בה מרכיביה )
– מברכים לפני אכילתם 'שהכל נהיה בדברו'.

ו.
פירות או ירקות שריסקם אך ממשותם עדיין קיימת (
כגון רסק תפוחי עץ )
מברך עליהם לפניהם את ברכתם הראויה:
'בורא פרי העץ'
או 'בורא פרי האדמה'.

מדוע
נברך???

כתב הרמב"ם (
רבי משה בן מימון )
בהלכות ברכות:
"וברכות רבות תקנו חכמים דרך שבח והודיה,
ודרך בקשה,
כדי לזכור את הבורא תמיד".

על ידי הברכה אנו מכירים בעובדה שכל העולם כולו,
וכל אשר יש לנו,
מתנה מהבורא.
זמן הברכה הוא רגע של התבוננות בחסד הבורא,
ובטובה שהוא מעניק לנו.

משמעות
הברכה

מה משמעות האמירה "
ברוך אתה ה'
" וכי הקב"ה זקוק שנברך אותו ?

ספר החינוך (
מצוה ת"ל )
כתב:
" הלא היגדתי לך בני,
כי לה'
ברוך הוא כל הכבוד וההוד.
וכל הטוב וכל החכמה,
וכל היכולת והברכה…
על כן צריך אתה להבחין כי באומרנו 'ברוך אתה ה'"
אין הכוונה חלילה,
להוסיף ברכה במי שאינו צריך לשום תוספת שהרי הוא אדון הכל.
"

אם כן,
באמירתנו "ברוך אתה ה'
" אין בכוונתינו לברך את הבורא אלא מכוונים אנו שהוא מקור כל הברכות,
והוא בלבד יכול לברכנו ולהענות לבקשותינו בטובו וברוב חסדו.

"אלוקינו מלך העולם"
– בכל ברכה שאנו מברכים מוזכרים שמו של ה',
ומלכותו על העולם.
וכדברי חז"ל :
"כל ברכה שאין בה שם ומלכות –
אינה ברכה".

לאחר פתיחה קבועה זו,
נאמר את נוסח הברכה המתאים לדבר שברצוננו לברך עליו.

סוגי
הברכות

הברכות נחלקות לשלושה סוגים עיקריים:

ברכות הנהנין:
מברכים לפני אכילה,
שתיה או ריח טוב.

ברכות המצוות :
מברכים לפני עשיית מצווה.
כנטילת ידיים,

הדלקת נרות שבת,
הנחת תפילין וכדומה.

ברכות השבח:
בברכות אלו מודים אנו לה'
על חסדיו

ומשבחים אותו על גדלותו.
בסוג זה נכללות

ברכת 'שהחיינו',
ברכת 'הגומל'
וכדומה.

בחוברת זו נעסוק בעיקר בברכות הנהנין,
וכן בקצרה בברכות המצוות והשבח.

זהירות
בברכות

חז"ל אמרו שכל הנהנה מהעולם הזה בלא ברכה –
כאילו מעל.
ומאידך אמרו חז"ל שכל המברך ברכה שאינה ראויה ואינה מתאימה –
עובר 'בלא תישא את שם ה'
אלוקיך לשווא'.

ולכן:
א.
בשעה שרוצה לברך,
עליו לשים לב,
ולדעת בברור איזו ברכה הוא צריך לברך עתה.

ב.
צריך להזהר מלברך 'ברכה לבטלה',
או 'ברכה שאינה צריכה'.
דוגמא ל'ברכה לבטלה'*:
מי שנמצא בסעודה שאוכל בה פת,
וברך 'המוציא',
ואח"כ מברך על מאכלים אחרים בתוך הסעודה.

דוגמא ל'ברכה שאינה צריכה'*:
מי שסיים את סעודתו וברך את ברכת המזון,
ומברך עתה על שתיית מים –
למרות שיכל לשתותם בתוך סעודתו (
ואז לא היה צריך לברך עליהם ).

כיצד
נברך

א.
עלינו לברך את כל הברכות בתשומת לב,
ולכוון בפירוש המילים.
ובמיוחד בברכות שאנו רגילים לברך פעמים רבות ביום ועלולים אנו מתוך ההרגל לברך בלא כוונה מספקת.

ב.
בשעת הברכה אסור להתעסק בשום דבר שיכול להפריע לנו לכוון בשעת הברכה.

ג.
טוב לברך בקול רם,
שאמירה בקול מעוררת את הכוונה.

ד.
"ימלא פי תהילתך"
– בשעת הברכה צריך שפינו יהיה ריק ממאכל,
ויהיה מלא רק בברכת ה'
ותהילתו.

עניית אמן

אמרו חז"ל:
"גדול העונה יותר מן המברך"
– חשיבות גדולה יחסו חכמים לעניית האמן אחר הברכה.
ולכן,
כל השומע ברכה שמברך חברו,
צריך לענות אחריו אמן.

אך המברך עצמו,
אינו עונה אמן על ברכת עצמו.

וזוהי עוד סיבה טובה לברך בקול רם –
לזכות את חברינו בעניית אמן…