נושא: שמות,
פרק י"א :
מכת בכורות
מחבר: אראל
בלום
כיתה: ט
(מעודכן לתשע"ה)
בס"ד. מכת
בכורות
.
פרק
י"א
.
1
השאלת הכלים.
נקרא
פסוקים א'
– ג'
.
-
מדוע
השאילו עם ישראל כלים ולא החזירו אותם ?
נעיין
בדף מקורות :
רבינו בחיי שמות פרק יא'
פסוק ב'
[מקור א']
:
וישאלו
איש
מאת
רעהו.
אין שאלה זו כשאלה האמורה בכלים שהיא שאלה על מנת להחזיר,
אלא צוה שישאלו
מהם
במתנה
2
,
והקב"ה יתן להם חן בעיני המצריים ויתנו להם,
ואין זה גנבת דעת שיצוה בה הקב"ה ח"ו,
אבל היה הדבר מותר להם,
שהרי
העבודה
שעשו
להם
אין
לה
ערך ואין לשכר המלאכה ולשויה סוף ותכלית 3 והלא דין תורה הוא בעבד שעבד את אדניו שבע שנים שהוא חייב בהענקה שנאמר (דברים טו)
וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם העניק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך . על אחת כמה וכמה המצריים שהיתה אצלם עבודת ישראל של רד"ו שנים 4 .
ונספר
את הסיפור :
סנהדרין צא ע"א [מקור ב']
: …שוב פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון אמרו לו הרי הוא אומר וה'
נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו אמר גביהא בן פסיסא לחכמים תנו לי רשות ואלך ואדון עמהן לפני אלכסנדרוס אם ינצחוני אמרו להם הדיוט שבנו נצחתם ואם אני אנצח אותם אמרו להם תורת משה רבינו נצחתכם נתנו לו רשות והלך ודן עמהן אמר להן מהיכן אתם מביאין ראייה אמרו לו מן התורה אמר להן אף אני לא אביא לכם ראייה אלא מן התורה שנאמר ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה תנו לנו שכר עבודה של ששים ריבוא ששיעבדתם במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה אמר להן אלכסנדרוס מוקדון החזירו לו תשובה אמרו לו תנו לנו זמן שלשה ימים נתן להם זמן בדקו ולא מצאו תשובה מיד הניחו שדותיהן כשהן זרועות וכרמיהן כשהן נטועות וברחו ואותה שנה שביעית היתה .
סיכום
: ישראל
עבדו בפרך 210
שנים
ולכן ודאי היה מגיע להם שכר עבודתם ולכן
צדקו כשלא החזירו למצרים את כליהם .
ובכל
זאת השתדלו ישראל שלא תצא מילת שקר מפיהם
ולכן לא אמרו שיחזירו את הכלים אלא רק
ביקשו לשאול ומשמעות מילה זו היא גם
"בבקשה"
כמו
שכתוב בתהילים :
"שְׁאַל
מִמֶּנִּי
וְאֶתְּנָה
גוֹיִם
נַחֲלָתֶךָ
וַאֲחֻזָּתְךָ
אַפְסֵי–אָרֶץ:
"
מכת בכורות .
נקרא את
הפרק ונפרש בעזרת רש"י
.
פסוק
ד'
: כחצות–
רש"י
: שלא
יטעו האצטגנינים
ויאשימו את משה ואת ה'
שהם
אינם מדייקים .
פס'
ה': מי
ימות
במכת הבכורות ?
ומדוע
?
נעיין
ברש"י
פסוק ה'
[מקור
ג']
:
עד
בכור
השבי,
למה לקו השבויים ? כדי שלא יאמרו יראתם תבעה עלבונם והביאה פורעניות על מצרים:
מבכור
פרעה
עד
בכור
השפחה.
כל הפחותים מבכור פרעה וחשובים מבכור השפחה היו בכלל , ולמה לקו בני השפחות ? שאף הם היו משעבדים בהם ושמחים בצרתם:
וכל
בכור
בהמה,
לפי שהיו עובדין לה וכשהקדוש ברוך הוא נפרע מן האומה נפרע מאלהיה (מכילתא):
-
נסביר
את רש"י
:
בכור
השבי מת
–
שלא
יאמרו
המצרים :
כי
אם הם לא היו מתים היו המצרים אומרים :הע"ז
הגנה
על בכורי
השבי
בגלל שהמצרים פגעו בהם–
ולכן
נענשו המצרים !!
בכורי
השפחות
מתו –
כיוון
שגם
הם
שעבדו
את
ישראל
ושמחו
בצרתם.
בכורי
בהמה
מתו –כיוון
שהבהמות היו
עבודה
זרה של מצרים –
וכשהקב"ה
מעניש עם ,
הוא
מעניש גם את אלוהיהם .
פסוק ז'
: אֲשֶׁר יַפְלֶה ה' בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל:
. מפרש
רש"י
יפלה –
יבדיל ! –
יש
השגחה פרטית
וה' מבדיל
בין הבכורות !
-
מה
לימד הקב"ה
במכת בכורות ?
סיכום
:
-
א.
מכת
בכורות היא שיא שלטון ה':
השלטון
על החיים
של בני אדם עצמם ובהם ה'
מבדיל
בין הבכורות ובין העמים!
-
ב.
במכת
בכורות התגלתה ידיעת ה'
בנסתרות
בכך שה'
ידע
להבחין בין מי שהוא בכור לבין מי שאינו
בכור .
[שהרי
רק ה'
ידע
אם אשה מצריה בגדה…5
]
הסברים
נוספים
לעשרת
המכות
.
-
בחז"ל
נמצאים הסברים נוספים לשאלה מדוע הביא
הקב"ה
דוקא את עשרת המכות הללו על המצרים.
נלמד
אותם :
מדרש
תנחומא
פרשת
בא
סימן
ד.
[מקור
ד']
ארז"ל כטקסין של מלכים הביא הקב"ה עליהן את המכות מלך בשר ודם כשמדינה מורדת עליו משלח עליה לגיונות ומקיפים אותה.
בתחלה סוכר אמת המים שלהם חזרו מוטב, ואם לאו מביא עליהם קלאנים [עושי קולות מפחידים ומרגיזים],
חזרו מוטב ואם לאו יורה בהם חצים, חזרו הרי מוטב וא"ל מביא עליהם ברבריים [חיות רעות] , חזרו מוטב, וא"ל מביא עליהם דורמוסיות [מגפות (בשעת המצור )], חזרו מוטב ואם לאו זורק בהם נפט, חזרו מוטב, ואם לאו משליך עליהן אבני בליסטראות חזרו מוטב ואם לאו מגרה בהן אוכלוסין הרבה, חזרו יפה, ואם לאו אוסר אותן בבית האסורין,
חזרו יפה, ואם לאו הורג גדולים שבהם כך הקב"ה בא על מצרים כטקסין של מלכים בתחלה סוכר אמת המים שלהם שנא' (תהלים עט) ויהפך לדם יאוריהם לא חזרו הביא עליהם קלאנים אלו צפרדעים, ר'
יוסי בר חנינא אמר קרקורן היה קשה להם מהשחתם, לא חזרו ירה עליהם חצים אלו הכנים שנא' ותהי הכנם באדם ובבהמה היו נכנסים בגופם של מצרים כחצים לא חזרו הביא עליהן ברבריים זה ערוב שנא' (שם תהלים ע"ט ) ישלח בם ערוב, לא חזרו הביא עליהם דורמוסיות זה הדבר והרג את מקניהם, לא חזרו הביא עליהם נפט זה השחין, שנאמר ויהי שחין אבעבועות פורח באדם, לא חזרו השליך עליהם אבני בליסטראות זה הברד, לא חזרה גירה בהן אוכלוסין הרבה זה ארבה, לא חזרו חבשן בבית האסורים זה חשך שנאמר ויהי חשך אפלה, לא חזרו הרג גדולים שבהם שנאמר וה' הכה כל בכור.
-
מדוע
השוו חז"ל
את המכות מצרים למלך בשר ודם ?
והרי
הקב"ה
אינו בשר ודם .
תשובה
: ללמד
שכמו שמלך בשר ודם נלחם לאט ומאפשר לצד
השני להכנע ,
כך
הקב"ה
אפשר למצרים להכנע ,
אבל
הם לא נצלו זאת .
-
ומדרש
נוסף (שם)
מדרש
תנחומא
פרשת
בא
סימן
ד.
[מקור
ה']
כל מה
שחשבו המצרים על ישראל הקב"ה
הביא עליהן,
חשבו שיהיו שואבין מימיהן לפיכך ויהפך יאוריהם לדם, חשבו כדי שיהו טוענין פרגמטיהן הביא עליהם צפרדעים והיתה משרפת אותן, חשבו להיות עושין להן בארץ, הרחיש את הארץ כנים, חשבו שיהו טוענין אותן כפדגוג שלח בהן ערוב אריות זאבים נמרים ודובים ונשרים היה למצרי חמשה בנים והיה נותנן לישראל להוציאן לשוק בידו בא ארי נוטל אחד זאב נוטל אחד דוב אחד נמר א' נשר א', היה נכנס לתוך ביתו של מצרי לבדו אומר לו היכן בני הוא אומר לו אעשה חשבון בא הארי נטל אחד והזאב אחד הדוב אחד ונמר אחד ונשר א' חשבו כדי שיהיו רועין את מקניהם שלח בהן את הדבר שנאמר הנה יד ה' הויה וגו', חשבו כדי שיהיו מחמין להן חמין, שלח בהן את השחין, חשבו לסקלם באבנים, הביא עליהם את הברד, חשבו כדי שיהיו כורמיהן,
הביא עליהם את הארבה ואכל אילנותיהן ויאכל את כל עשב הארץ ואת כל פרי העץ חשבו לחבוש אותם בבית האסורין,
הביא עליהן את החשך, חשבו להרוג אותם, וה'
הכה כל בכור, חשבו לשקע אותן במים, ונער פרעה וחילו בים סוף (תהלים קלו), וכל מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים הוא עתיד להביא על אדום, שנא'
(ישעיה כג) כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צור…..
סיכום
:
חז"ל
מסבירים שני הסברים לעשרת המכות :
א.
הקב"ה
נתן את עשרת המכות כמו מלך בשר ודם שנלחם
על עיר ונותן להם אפשרות לחזור בהם בין
מכה למכה .כך
הקב"ה
אפשר למצרים לחזור בהם בין מכה למכה .
ב.
עשרת
המכות הם מידה כנגד מידה .
בס"ד. דף מקורת . מכת
בכורות
.
פרק
י"א
.
א.
רבינו בחיי שמות פרק יא'
פסוק ב'
[מקור א']
:
וישאלו
איש
מאת
רעהו.
אין שאלה זו כשאלה האמורה בכלים שהיא שאלה על מנת להחזיר,
אלא צוה שישאלו
מהם
במתנה
6
,
והקב"ה יתן להם חן בעיני המצריים ויתנו להם,
ואין זה גנבת דעת שיצוה בה הקב"ה ח"ו,
אבל היה הדבר מותר להם,
שהרי
העבודה
שעשו
להם
אין
לה
ערך ואין לשכר המלאכה ולשויה סוף ותכלית והלא דין תורה הוא בעבד שעבד את אדניו שבע שנים שהוא חייב בהענקה שנאמר (דברים טו)
וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם העניק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך . על אחת כמה וכמה המצריים שהיתה אצלם עבודת ישראל של רד"ו שנים .
ב.
סנהדרין צא ע"א [מקור ב']
: …שוב פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון אמרו לו הרי הוא אומר וה'
נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו אמר גביהא בן פסיסא לחכמים תנו לי רשות ואלך ואדון עמהן לפני אלכסנדרוס אם ינצחוני אמרו להם הדיוט שבנו נצחתם ואם אני אנצח אותם אמרו להם תורת משה רבינו נצחתכם נתנו לו רשות והלך ודן עמהן אמר להן מהיכן אתם מביאין ראייה אמרו לו מן התורה אמר להן אף אני לא אביא לכם ראייה אלא מן התורה שנאמר ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה תנו לנו שכר עבודה של ששים ריבוא ששיעבדתם במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה אמר להן אלכסנדרוס מוקדון החזירו לו תשובה אמרו לו תנו לנו זמן שלשה ימים נתן להם זמן בדקו ולא מצאו תשובה מיד הניחו שדותיהן כשהן זרועות וכרמיהן כשהן נטועות וברחו ואותה שנה שביעית היתה .
1. הסבר מדוע צדקו ישראל שלא החזירו את הכלים למצרים ? [שני הסברים]
________________________________
___________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
ג.
רש"י
פסוק ה' :
עד
בכור
השבי,
למה לקו השבויים ? כדי שלא יאמרו יראתם תבעה עלבונם והביאה פורעניות על מצרים:
מבכור
פרעה
עד
בכור
השפחה.
כל הפחותים מבכור פרעה וחשובים מבכור השפחה היו בכלל ,
ולמה לקו בני השפחות ?
שאף הם היו משעבדים בהם ושמחים בצרתם:
וכל
בכור
בהמה,
לפי שהיו עובדין לה וכשהקדוש ברוך הוא נפרע מן האומה נפרע מאלהיה (מכילתא):
2. הסבר על פי רש"י מדוע נענשו בכורי השבי , בכורי השפחות ובכורי הבהמות ?
_____________________________
____________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
ד.
מדרש
תנחומא
פרשת
בא
סימן
ד.
ארז"ל כטקסין של מלכים הביא הקב"ה עליהן את המכות מלך בשר ודם כשמדינה מורדת עליו משלח עליה לגיונות ומקיפים אותה.
בתחלה סוכר אמת המים שלהם חזרו מוטב,
ואם לאו מביא עליהם קלאנים [עושי קולות מפחידים ומרגיזים],
חזרו מוטב ואם לאו יורה בהם חצים,
חזרו הרי מוטב וא"ל מביא עליהם ברבריים [חיות רעות]
, חזרו מוטב,
וא"ל מביא עליהם דורמוסיות [מגפות (בשעת המצור)],
חזרו מוטב ואם לאו זורק בהם נפט,
חזרו מוטב,
ואם לאו משליך עליהן אבני בליסטראות חזרו מוטב ואם לאו מגרה בהן אוכלוסין הרבה,
חזרו יפה,
ואם לאו אוסר אותן בבית האסורין,
חזרו יפה,
ואם לאו הורג גדולים שבהם כך הקב"ה בא על מצרים כטקסין של מלכים בתחלה סוכר אמת המים שלהם שנא'
(תהלים עט)
ויהפך לדם יאוריהם לא חזרו הביא עליהם קלאנים אלו צפרדעים,
ר'
יוסי בר חנינא אמר קרקורן היה קשה להם מהשחתם,
לא חזרו ירה עליהם חצים אלו הכנים שנא'
ותהי הכנם באדם ובבהמה היו נכנסים בגופם של מצרים כחצים לא חזרו הביא עליהן ברבריים זה ערוב שנא'
(שם תהלים ע"ט ) ישלח בם ערוב,
לא חזרו הביא עליהם דורמוסיות זה הדבר והרג את מקניהם,
לא חזרו הביא עליהם נפט זה השחין,
שנאמר ויהי שחין אבעבועות פורח באדם,
לא חזרו השליך עליהם אבני בליסטראות זה הברד,
לא חזרה גירה בהן אוכלוסין הרבה זה ארבה,
לא חזרו חבשן בבית האסורים זה חשך שנאמר ויהי חשך אפלה,
לא חזרו הרג גדולים שבהם שנאמר וה'
הכה כל בכור.
ה.
מדרש תנחומא פרשת בא סימן ד.
כל מה שחשבו המצרים על ישראל הקב"ה הביא עליהן,
חשבו שיהיו שואבין מימיהן לפיכך ויהפך יאוריהם לדם,
חשבו כדי שיהו טוענין פרגמטיהן הביא עליהם צפרדעים והיתה משרפת אותן,
חשבו להיות עושין להן בארץ,
הרחיש את הארץ כנים,
חשבו שיהו טוענין אותן כפדגוג שלח בהן ערוב אריות זאבים נמרים ודובים ונשרים היה למצרי חמשה בנים והיה נותנן לישראל להוציאן לשוק בידו בא ארי נוטל אחד זאב נוטל אחד דוב אחד נמר א'
נשר א',
היה נכנס לתוך ביתו של מצרי לבדו אומר לו היכן בני הוא אומר לו אעשה חשבון בא הארי נטל אחד והזאב אחד הדוב אחד ונמר אחד ונשר א'
חשבו כדי שיהיו רועין את מקניהם שלח בהן את הדבר שנאמר הנה יד ה'
הויה וגו',
חשבו כדי שיהיו מחמין להן חמין,
שלח בהן את השחין,
חשבו לסקלם באבנים,
הביא עליהם את הברד,
חשבו כדי שיהיו כורמיהן,
הביא עליהם את הארבה ואכל אילנותיהן ויאכל את כל עשב הארץ ואת כל פרי העץ חשבו לחבוש אותם בבית האסורין,
הביא עליהן את החשך,
חשבו להרוג אותם,
וה'
הכה כל בכור,
חשבו לשקע אותן במים,
ונער פרעה וחילו בים סוף (תהלים קלו),
וכל מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים הוא עתיד להביא על אדום,
שנא'
(ישעיה כג)
כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צור…..
3. כתוב על פי המדרשים שני הסברים לשאלה מדוע הביא הקב"ה דוקא את עשרת המכות הללו למצרים ?
_____________
________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
שאלות בבקיאות .
1. מה צריכים ישראל לשאול מהמצרים ? [ב']
2. כיצד עזר הקב"ה לישראל לקבל את הכסף והזהב ? [ג']
3. אילו בכורות ימותו ?
4. איזו צעקה תהיה במכת בכורות ? [ו']
5. מה עתידים עבדי פרעה לעשות אחרי מכת הבכורות ? [ח']
6. עיין ברש"י לפסוק ח' : א.
למי הכוונה ב"עבדיך"
?
ב.
מדוע כינה משה את פרעה – "עבדיך"
?
1
מה שצבוע בכחול
יש לכתוב על הלוח ולבקש מהתלמידים שיעתיקו
למחברת .
2
כמו שכתוב בתהילים פרק ב' פסוק ח' :
שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי–אָרֶץ:
3
וכ"כ האור
החיים פרק ג' פסוק יח'
: ….ועדיין צריך לתת לב סוף
כל סוף למה יצו ה' דברים
שאינם מהמוסר לגנוב דעתם, בין
בהליכתם בין בהשאלת חפציהם, והאמת
כי כל המעשה הוא "משפט
צדק" כי לצד ששעבדו
בישראל צריכין להעלות שכר שכיר, וצא
ולמד מתשובת איש ישראל למצרי (סנהדרין
צא,) כשתבעו מהם כליהם אשר
שאלום .
4
המשך רבנו בחיי שם : ומה
שהזכיר לשון רעהו ורעותה, יראה
לי שקודם מתן תורה היו כל הבריות חברים
כאחד אבל לאחר מתן תורה שהחזיר הקב"ה
את התורה על כל אומה ולשון ולא קבלוה עד
שקבלוה ישראל יצאו כל האומות מן האחוה
והריעות ונשאר השם הזה בעם ישראל בלבד
שנקראו אחים ורעים למקום הוא שכתוב (תהלים
קכב) למען אחי ורעי,
וזהו שדרשו רז"ל
(דברים כב) לכל
אבדת אחיך, אחיך ולא
גוי, וכן (שם
כג) לא תשיך לאחיך אחיך
ולא גוי:
5
רש"י פרק יב'
פסוק ל' : כי
אין בית אשר אין שם מת . יש
שם בכור מת אין שם בכור גדול שבבית קרוי
בכור שנאמר (תהלים פט)
אף אני בכור אתנהו . ד"א
מצריות מזנות תחת בעליהן ויולדות
מרווקים פנויים והיו להם בכורות הרבה
פעמים הם חמשה לאשה אחת כל אחד בכור לאביו:
6
כמו שכתוב בתהילים פרק ב' פסוק ח' :
שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי–אָרֶץ: