במדבר, דף לימוד לפרשת חוקת

בס"ד

עורך:
רב
בית
הספר
–
יהודה
רוזנברג

מה
נלמד
מפרשת
השבוע?

"זה ממש לא צודק!"
אמרתי בקול שהרוגז וחוסר ההסכמה עם המורה היה כל כך ברור.
אם תגובתה פגעה בי,
עכשיו כבר ממש לא ידעתי איך להגיב.
היא הביטה בי עם חיוך נחמד,
שלי רק גרם ליותר כעס.
"איזה חוסר צדק!
למה מגיע לי עונש כל כך כבד?"

הכל התחיל בשבוע שעבר.
המורה נתנה לנו משימה,
למצוא דברים על מלחמת השחרור.
היא ביקשה שנביא סיכום ומצגת על הנושא,
שאולי נכין משחק למידה בנושא לכיתה.
היא הדגישה כי עלינו להכין את הדברים בעצמנו,
ולא לעבוד בשיטת "העתק הדבק"
מהאינטרנט.
למען האמת,
לא כל כך התחשק לי לעשות את העבודה,
וחבר שלי סיפר לי כי הוא ראה סיכום יפה עם משחקים באינטרנט.
אבל להעתיק הכל –
לא רציתי.
לכן פתחתי את האתר באינטרנט,
קראתי וסיכמתי את מה שקראתי.
זה אפילו התחיל לעניין אותי,
התחלתי לפתוח ספרים,
ואז נזכרתי,
הרי סבא שלי היה לוחם במלחמת השחרור,
למה שלא אשאל אותו?
אמרתי לעצמי.
התקשרתי לשאול אותו אם אוכל להגיע לראיין אותו,
והוא ממש שמח.
שנינו נהנינו מאוד.
הסיפורים קלחו,
והזמן חלף במהירות.
לפתע הופיעה סבתא בחדר,
מביטה בסבא ובי,
ואמרה "נדמה לי כי הגיע הזמן ללכת הביתה,
אתה צריך להספיק לאכול,
להתקלח,
וללכת לישון….
שלא תרדם מחר בשיעורים"
הזהירה סבתא בנפנוף אצבע,
וחיוך מלא אהבה.
רצתי הביתה,
בפתח כבר חיכה לי אבא "לאן נעלמת?
אתה יודע מה השעה?"
הוא שאל בסבר פנים חמורות.
"הכנתי עבודה לבית ספר,
ראיינתי את סבא על מלחמת השחרור"
עניתי.
"כל הכבוד,
אבל עכשיו במהירות לאכול,
להתקלח ולישון,
השעה מאוחרת מאוד!"
אמר אבא.
"אבל עוד לא הכנתי משחק"
אמרתי.
"אני נותן לך עוד עשר דקות להכין משחק"
אמר אבא בקול רציני והחלטי.
"איך אספיק בעשר דקות להכין משחק?"
חשבתי לעצמי.
"אין ברירה,
אוריד אותו מהאינטרנט"
אמרתי לעצמי.
רצתי למחשב,
נכנסתי לאתר שהחבר שלי המליץ עליו,
מצאתי משחק חבלים וסולמות על מלחמת השחרור,
הדפסתי אותו,
ארזתי והכנסתי לתיק.
למחרת,
הבאתי למורה את העבודה.
היא דפדפה בהנאה,
ממש התלהבה!
אבל לפתע היא הרצינה,
"את המשחק הורדת מהאינטרנט"
תוך שהיא מציינת את האתר במדוייק.
הסברתי לה כי עבדתי הרבה זמן על העבודה,
ושההורים שלי דרשו שאלך לאכול ולישון,
ולכן נאלצתי להוריד את המשחק,
אך היא בשלה "יכולתה לבקש עוד זמן,
אבל למה הורדת את המשחק,
בניגוד להוראות שלי,
אני לא מקבלת את העבודה שלך,
אתן לך עבודה חדשה"
היא פסקה.
הבטתי בעבודת חברי.
הוא לא עשה כלום לבדו,
הוא פשוט העתיק מאותו האתר את הסיכום והמשחק,
הוסיף עוד כמה משפטים,
והגיש את העבודה.
"תראו איזו עבודה יפה עשה אורי"
אמרה המורה על עבודת השני.
"אבל הוא ממש העתיק את העבודה מאותו אתר,
למה את העבודה שלו את מקבלת,
ועוד משבחת לפני כולם?"
שאלתי פגוע וכועס.
"בשביל אורי להצליח למצוא את האתר,
ולהעתיק ממנו – זו ממש משימה,
ואני שמחה שעה זאת.
ממך אני מצפה להרבה יותר,
תראה איזה ראיון יפה הכנת,
למה שלא תכין גם משחק לבדך?
תבין,
זה שאני דורשת ממך המון,
זו רק הוכחה כי אני מאמינה שאתה מסוגל להמון.
לכן על תכעס,
אלא תשמח".

"עכשיו אני מבין למה הקב"ה נתן עונש כל כך קשה למשה ואהרון שהיכו בסלע,
במקום לדבר אליו שיוציא מים.
ממשה רבנו ואהרון הכהן הקב"ה ממש מצפה שלא לעשות שום טעות,
ולו הקטנה ביותר.
זה בדיוק מה שאמרו חז"ל "הקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה"
אמרתי למורה.
המורה חייכה חיוך אוהד,
ואני כבר לא כעסתי,
אלא שמחתי!

שמות פרק יח

וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם:

1. מההתחלה לסוף, או מהסוף להתחלה,
   לא השתנתי במאומה.
   מי אני? (י"ט 2).

2. את הגבוה והנמוך הוספנו לתוך השרוף. מי אנחנו? (י"ט 5 – 6).

3. מה מחליף את החיטה והשעורה של שבעת המינים? (כ'
   5).

4. איך יודעים כי אם הקב"ה רוצה, אפילו הדומם שומע?
   (כ'
   8).

5. איזה אח לא הרשה לאחיו להיכנס לשטחים שלו? (כ'
   14, 21).

שם
העיר כשם המקצוע בלימודים.
מה
שמי?
(כ"א
26).