במדבר, דף לימוד לפרשת קרח

בס"ד

עורך:
רב
בית
הספר
–
יהודה
רוזנברג

מה
נלמד
מפרשת
השבוע?

זה יפה לתת סטירת לחי?
ברור שלא!
אבל אולי יש פעמים שזה דווקא עוזר?
מוזר?

מישהו מעוד הרגיז אותי,
אני ממש מעוצבן עליו,
הוא קילל אותי,
העליב אותי,
ואפילו בסוף גם דחף אותי!
למה שאוותר לו?
אני ממש כועס ומרוגז,
לא הייתי מסוגל לשלוט בעצמי,
ניגשתי ונתתי לו מכה.
אבל בעצם,
למה נתתי לו מכה?
האם המכה שנתתי לו,
גרמה לכך שלי לא יכאב?
או אולי בעצם עכשיו לשנינו כואב,
ולא הרווחנו כלום?

ואם השני דואג גם להחזיר לי,
ולגייס גם חברים אחרים,
הרי הכל הופך להיות הרבה יותר קשה וכואב לכולם.
מי ניצח?
אף לא אחד!
שנינו הפסדנו,
לשנינו כואב,
שנינו נעלבנו,
אז מה הרווחנו?

אבל אם אני רואה אדם שלא שם לב,
וכמעט נופל ממצוק בטיול,
ואני ניגש אליו,
קורא לו,
והוא לא עונה.
עוד רגע והוא ייפול,
אני רץ אליו דוחף אותו אחורה,
והוא נופל.
האם עשיתי דבר רע?
נכון שהוא נפל,
ואפילו זה אולי כאב לו.
אבל ברור כי לא עשיתי לו רע.
אולי ברגע הראשון הוא יכעס עלי,
אך האם עלי להיפגע?
הוא הרי לא יודע למה דחפתי אותו,
הוא לא הבין כי הוא היה עלול ליפול לתהום מהמצוק.
הוא בטוח כי סתם דחפתי אותו,
ולכן הוא יכול לכעוס עלי.
אבל אם אסביר לו מה עשיתי,
אסביר לו כי פחדתי שייפול,
אני מאמין כי הוא יגיד לי תודה,
ויבקש סליחה על שנתן לי מכה.

בשני המקרים היה ילד שנתן מכה.
במקרה אחד המכות היו ממש מיותרות.
סתם מריבה שיכולה לגדול,
ובה שני הצדדים יצאו מפסידים.
שניהם יצאו פגועים וכואבים.

במקרה השני – הצלנו אדם,
ולפעמים האדם שהצלנו אותו,
לא מבין ונותן מכות ומקלל.
אך אנו הרי יודעים למה דחפנו אותו – כדי להציל אותו!
וגם אם הוא צועק – זה שווה לנו,
כי הצלנו חיי אדם,
הצלנו אותו!

הדוגמא הזו נכונה בהרבה נושאים ומקרים בחיים.
שני אנשים עושים בדיוק את אותה הפעולה,
האחד יקבל עונש,
והשני יקבל פרס …

בפרשת השבוע שלנו –
פרשת קרח,
אנו מוצאים את הסיפור העצוב של עדת קרח הרוצים לקבל לעצמם את התפקידים הבכירים בעם.
הם חושבים שהתפקידים האלו נותנים הרבה כבוד,
ולכן הם רוצים אותם – להיות כהן גדול.

אבל משה ואהרון חושבים כי התפקידים האלו – לא נותנים הרבה כבוד,
אלא דורשים המון סבלנות,
המון רצון לעזור לאחרים,
המון צורך ללמוד וללמד.
ממש לא קל להיות מנהיג,
כאשר כולם עושים לך בעיות.
כל פעם מאשימים אותך שאתה רוצה בעיקר לעצמך,
ואתה לא חושב על השני.
משה רואה בתפקידו משימה של "ונשאו אתך במשא העם,
ולא תשא אתה לבדך"
– אני לא מעל לעם,
אלא להפך!
אני בתור מנהיג עושה את ההפך,
נושא – סוחב –
עלי את העם.
מנסה לעזור ולחנך.

כאשר הקב"ה אומר למשה כי הוא רוצה להרוג את כל בני ישראל,
ולהוציא ממשה רבנו עם חדש וטוב,
משה מתנגד,
ונותן הסברים לקב"ה למה לא כדאי לקב"ה להרוג את כל עם ישראל.

אבל זה מוזר,
משה נלחם בשביל להציל את עם ישראל,
אבל זמן לא רב לפני כן התורה אומרת "ויחר למשה"
– משה כועס על בני ישראל?
אלא נראה לי כי באמת משה לא כועס על בני ישראל,
הם לא עשו כל רע.
אך קרח ועדתו אשר ביקשו לעצמם את התפקידים המכובדים,
רק כדי לקבל כבוד,
ולשם כך הם מוכנים לזרוק את משה שעשה הכל רק בשביל עם ישראל,
ושום דבר לא בשביל הכבוד שלו.
על כך משה כעס,
ובצדק רב!

שמות פרק יח

וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם:

1. איך קוראים לבן השמן זית?
   (ט"ז 1).

2. מה מקור הביטוי "על הפנים"? (ט"ז 4).

3. קברו אותנו חיים.
   מי אנחנו? (ט"ז 32).

4. כלים שהפכו לציפוי.
   מי הם הכלים?
   (י"ז 4).

5. עץ שפרח בין לילה, בלי להיות מחובר לאדמה. של מי היה העץ? (י"ז 23).

6. איזה שתי משמרות מוזכרות באותו פסוק? (י"ח 5).

7. מה הכהנים מקבלים בתמורה לעבודתם במשכן או במקדש? (י"ח 31).