מתוך החוברת:
עיונים בספר במדבר
מאת:
יהודה איזנברג
נושא:
שאלות לעיון בספר במדבר,
ממוינים לפי פרקים
פרשת
בלק
פרק
כ"ב
שאלה
1
עקוב
אחר חלוקת פרשת בלק לשבעה קרואים,
ותן
כותרת לכל אחד מחלקי הפרשה.
שאלה
2
"ויגר
מואב מפני העם מאוד"
(3). עיין
בדברים (ב,
9), (ב,
18), וברש"י
לפסוק (ב,
9).
מדוע
פחד מואב מישראל?
הערה:
שד"ל
מפרש את הצורך בברכת בלעם במקום קללתו
בכך ש"לא
הותר לישראל
להתגרות
במואב,
ואם
היה בלעם מקלל,
היו
בלעם ובלק מתפארים שהועילה קללתו להציל
את
המלך ואת העם אשר שכרוהו,
כי
לא ידעו כי ה'
צוה
'אל
תצר את מואב',
ויאמרו
כי
הקללה
הביאה בהם מורך לב וחתתה גבורתם".
חווה
דעתך על הסבר זה לאור הכתוב
בדברים,
ודיוקו
של רש"י
שם!
שאלה
3
"אולי
נוכל נכה בו"
– (6) פרש
לפי רש"י,
ספורנו
ורמב"ן!
שאלה
4
השווה
פסוקים 7
ו–
13. לאן
נעלמו שרי מדין?
הסבר
לפי רש"י
פסוק 7,
רמב"ן
פסוק 13.
למי
מהם
ראיה מפסוק 8?
שאלה
5
עיין
במקורות הבאים והסק מסקנות לגבי יחסי
מואב –
מדין
–
ישראל.
(כב,
4), ורש"י
בראשית (לו,
35), (כב,
7), (כה,
1 – 6), (כה,
14 – 18), (לא,
1 – 18)
ורש"י
לפסוקים הבאים:
(כה,
14, 15, 18), (לא,
2), (לא,
8). רמב"ן:
(כה,
1), (כה,
18).
שאלה
6
השווה
את פסוק 12
לפסוק
13.
מה
השמיט בלעם ולא סיפר לשלוחים?
עיין
גם בפירוש רש"י
ורמב"ן
לפסוק 13.
מה
השיטות בפירוש הפסוק,
ולמי
מהם ראיה מהשוואת פסוקים 12
– 13?
עיין
בפסוק 38,
האם
הוא עוזר לקבוע עמדה ביחס למחלוקת רש"י
–
רמב"ן?
שאלה
7
השווה
פסוקים 12
ו
–
20:
רב
סעדיה גאון,
האמונות
והדעות ג,
ט:
…
מה
שאמר הבורא לבלעם על שלוחי בלק "לא
תלך עמהם"
ואחר
כך אמר לו "לך
אתם"
– …
איננו
בטול (דבר
ה'),
כי
האנשים אשר מנעו ללכת אתם אינם האנשים
אשר צוהו ללכת עמם,
כי
אמר "ויוסף
עוד בלק שלוח שרים רבים ונכבדים מאלה".
ומנעו
ללכת עם הפחותים,
וצווהו
ללכת עם הגדולים להוסיף בגדולתו,
עד
שיאמר הציל הבורא בני ישראל מיד פלוני
האדם
הגדול.
א.
איך
פירש רס"ג
את השינוי שבדברי ה'?
ב.
מדוע
רצה ה'
שילך
עם השרים הנכבדים יותר?
ג.
מה
טוען אבן עזרא (בפסוק
19)
נגד
הסבר רס"ג,
ואיך
פירש א"ע?
ד.
איך
הסביר עניין זה רמב"ן
ומה טענתו נגד רס"ג
ונגד א"ע?
שאלה
8
מדוע
חרה אף ה'
בבלעם
כי הולך הוא,
והרי
קיבל רשות ללכת?
ענה
לפי רש"י
(פסוק
20,
23)
רמב"ן
(סוף
פסוק 20).
שאלה
9
מה
בא לרמז דיבור האתון?
(ספורנו,
פסוק
28).
שאלה
10
מדוע
בא המלאך בטענה אל בלעם "על
מה הכית את אתונך",
וכי
איך מנהגים אתון אם לא במקל?
שאלה
11
תאר
לעצמך כי בלעם קיבל רשות להצדיק את מעשיו.
מה
יוכל לומר בזכות עצמו על כל המתואר בפרק
כב?
הערה:
אל
תתפס להפרזות ספרותיות.
נמק
את דבריך והוכיחם מן הכתובים!
שאלה
12
הבדלי
גישות יש בין רש"י
ורמב"ן
בהערכת בלעם והבנת כוונותיו.
עיין
במקורות הבאים,
וציין
מה גישתו של כל אחד מהם.
נסה
להבין בכל פסוק מה הביא לפירוש,
ובדוק
אם אפשר
לפרש
את הפסוק בדרך אחרת.
המקורות:
בביאור
רש"י:
(כב,
5, 8, 13, 18, 21, 22, 23, 29, 34, 37). (כג,
4, 16).
(כד,
2, 6, 14). בביאור
רמב"ן:
(כב,
13, 20). (כג,
9). (כד,
2).
הערה:
על
מנת להבין את גישתו של רש"י
קרא להלן:
רבי
משה חיים לוצאטו,
מאמר
על ההגדות:
…
לא
כל מה שיוכל להיות מובן במילות יהיה אמת
על כל פנים.
אלא:
יש
לדבר הזה מדות
וכללים,
והם
כללי ההגדה.
והנה
יוכל לפול בזה הטעות בנקל,
אם
ידרוש איש מקרא אחד
והוא
לא השתמש בכללים …
שאז
מה שיוצא בדרש,
אפשר
שיהיה שקר גמור אשר לא יאומת
בשום
פנים.
דרך
משל:
כשדרש
רבי מאיר פסוק "עד
שהמלך במסיבו"
לגנותן
של ישראל,
אמרו
לו
"אין
דורשין שיר השירים לגנאי אלא לשבח",
לפי
שכך היה הכלל בידם,
ונמצא
הדורש
לגנאי
נוטה מכוונת רוח הקודש.
כלל
(יש
בידיהם של חז"ל),
שבמעשה
הצדיקים כל מה שיש
לדרוש
לשבח,
צריך
לדרוש לשבח.
וברשעים
להפך:
שכך
היא הקבלה,
שכוונתו
של הבורא
יתברך
במילות שהכתיב,
היתה
לרמז על כל פרטי הרשע של הרשעים ולבאר כל
חלקי גנותם.
ולהפך
בצדיקים,
להעלים
כל מה שאפשר שיהיה בהם מהגנאי,
ולבאר
כל מה שבשבחם.
ומי
שרוצה
לדרוש דרש אמיתי,
צריך
שילך לשיטת הכותב,
שאז
יסכים לדעתו.
שאלה
13
השימוש
במילים "ארה"
"קבה"
חוזר
בכל הפרשה.
עיין
ברש"י
לפסוק 11,
ונסה
להסביר את
כל
הפסוקים להלן לפי שיטתו:
המקורות:
(כב,
6), (כב,
12), (כב,
17), (כג
7
– 8), .(כג,
13), (כג,
25).
שאלה
14
רש"י
מוצא בפרשת בלק רמזים לתולדות ישראל
ולמעשי ישראל.
עיין
בדברי רש"י
לפרשה
כולה,
וסכם
את הרמזים.
לדוגמה:
(כב,
21): "ויקם
…
ויחבוש"
– כאברהם:
"וישכם
…
ויחבוש".
חבש
הוא בעצמו.
מכאן
שהשנאה
מקלקלת את השורה.
פרק
כ"ג
שאלה
1
"שבעה
מזבחות"
– למה?
ענה
לפי רש"י
ולפי אבן עזרא!
שאלה
2
פרש
את הביטויים הבאים.
עליך
לברור לך פירוש אחד מתוך הפרשנים הרשומים
לאחר כל
ביטוי.
לאחר
פירוש הביטויים השונים עליך לסכם את
רעיונות הנבואה כולה!
מראש
צורים אראנו –
רש"י,
רמב"ן
א"ע.
עם
לבדד ישכון –
אונקלוס,
ספורנו
א"ע.
ובגויים
לא
יתחשב
–
רש"י,
אונקלוס.
מי
מנה עפר יעקב –
רש"י,
אבן
עזרא,
בראשית
(יג,
16), (כח,
14).
ומספר
את רובע ישראל –
אונקלוס,
רמב"ן.
שאלה
3
איזה
פסוק מפרקנו מצוטט בשמואל א'
(טו,
29)?
מהו
הענין הדומה בשני הפרקים שהביא להכרזה
הדומה?
שאלה
4
פרש
את הביטויים הבאים.
עשה
זאת כפי שעשית בשאלה 2,
וסכם
את רעיונות הנבואה.
ברך
לקחתי וברך ולא אשיבנה –
רש"י,
א"ע,
אונקלוס.
לא
הביט און ביעקב –
רש"י,
אונקלוס,
אבן
עזרא.
ותרועת
מלך בו –
רש"י,
ספורנו.
כתועפות
ראם לו –
רש"י,
אבן
עזרא,
ספורנו,
ר"י
אלבו
(להלן).
לא
נחש ביעקב –
רש"י,
רמב"ן.
כעת
יאמר ליעקב –
רש"י,
ספורנו.
שאלה
5
כי
לא נחש ביעקב:
רבי
יוסף אלבו,
ספר
העקרים,
ג,
ח:
זה
שאמר בלעם לבלק "כי
לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל כעת יאמר
ליעקב ולישראל מה
פעל
א–ל"
– רוצה
לומר,
לא
תחשוב כי הטוב המיועד לישראל אפשר שיתבטל
הדבר הנגזר
מפאת
המערכת,
כי
זה אי אפשר,
לפי
שלא יוודע להם הדבר הנגזר מפאת הנחש והקסם,
אבל
מצד
הנבואה יוודע להם "מה
פעל א–ל",
כלומר:
מה
שגזר שיעשה.
ולזה
לא יתכן שיתבטל
משום
צד,
כי
הוא יתברך תקיף לשדר המערכת ומעשה הקוסמים
והמכשפים והנודע מחכמתם,
שהרי
הוא יתברך "א–ל
מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו"
ו"לו"
שב
אל עם מצרים,
אף
על
פי
שהוא לשון יחיד,
כמו
"ויאמר
מצרים אנוסה מפני בני ישראל",
"יהיה
מצרים כנשים",
ורוצה
לומר כי עם היות עם מצרים היה לו ידיעה
בקסמים והכשפים ותוקף גדול כתועפות
ראם
לו מצד המערכת –
הוציאם
מתחת ידם ועשה שפטים באלוהיהם.
א.
באר
את דברי בלעם לפי ר"י
אלבו!
ב.
במה
שונה פירושו מפירוש רש"י?
פרק
כ"ד
שאלה
1
"וישת
אל המדבר פניו"
(1), עיין
בתרגום אונקלוס,
בפירוש
רש"י
ובדברי רמב"ן
על רש"י.
במה
נאמן רש"י
בדברים (א,
1), לפירושו
כאן?
שאלה
2
פרש
את הביטויים הבאים.
עליך
לברור פירוש אחד מתוך הפרשנים הרשומים
לאחר כל
ביטוי.
לאחר
פירוש הביטויים עליך לסכם את רעיונות
הנבואה כולה.
שתם
העין –
רש"י,
א"ע,
רמב"ן.
נופל
וגלוי עינים –
רש"י.
מה
טובו אהליך –
רש"י,
ספורנו.
כנחלים
נטיו –
רש"י,
ספורנו.
כאהלים
–
רש"י.
מדליו
–
רש"י,
א"ע.
וזרעו
במים רבים –
רש"י.
ועצמותיהם
יגרם –
רש"י.
וחציו
ימחץ –
רש"י,
אבן
עזרא.
שאלה
3
הסבר
למה מרמז בלעם לפי מראי המקומות להלן:
פסוק
7
– עיין
שמואל –
א
טו,
והעתק
משם את הפסוק.
פסוק
9
– עיין
בראשית (יב,
2 – 3), (כז,
29), (מט,
9).
שאלה
4
פרש
את הביטויים הבאים (כנ"ל,
שאלה
2,
וסכם
את רעיונות הנבואה).
דרך
כוכב מיעקב –
אונקלוס.
ומחץ
פאתי מואב –
אונקלוס.
וקרקר
כל בני שת –
רש"י,
א"ע.
וירד
מיעקב –
רש"י,
ספורנו.
איתן
מושבך –
רש"י,
ספורנו,
רמב"ן.
לבער
קין –
רש"י.
פסוק
24
כולו.
שאלה
5
הסבר
את הרמזים שבפי בלעם לפי עיון במקורות
להלן:
פסוק
17
– עיין
שמואל ב'
(ח,
2).
פסוק
18
– עיין
שמואל ב'
(ח,
14).
פסוק
20
– עיין
שמות (יז,
14); דברים
(כה,
19).
העתק
את הפסוקים והראה במה הרמז אליהם.
הוסף
פסוקים נוספים ע"פ
עיון ברש"י.
שאלה
6
רמב"ם,
הלכות
מלכים,
יא,
א:
המלך
המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד
ליושנה לממשלה הראשונה.
ובונה
המקדש
ומקבץ
נדחי ישראל,
וחוזרים
כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם:
מקריבים
קרבנות,
עושים
שמטין
ויובלות ככל מצוותה האמורה בתורה.
וכל
מי שאינו מאמין בו,
או
מי שאינו מחכה
לביאתו
–
לא
בשאר נביאים בלבד הוא כופר,
אלא
בתורה ובמשה רבינו.
שהרי
התורה העידה
עליו
שנאמר:
"ושב
ה'
אלקך
את שבותך ורחמך ושב וקבצך …
אם
יהיה נדחך בקצה השמים …
והביאך
ה'"…
אף
בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים:
במשיח
הראשון שהוא דוד שהושיע את
ישראל
מיד צריהם,
ובמשיח
האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל
באחרונה.
ושם
הוא
אומר:
אראנו
ולא עתה –
זה
דוד;
אשורנו
ולא קרוב –
זה
מלך המשיח.
דרך
כוכב מיעקב –
זה
דוד;
וקם
שבט
מישראל –
זה
מלך המשיח.
ומחץ
פאתי מואב –
זה
דוד ;
וכן
הוא אומר:
"ויך
את מואב
וימדדם
בחבל".
וקרקר
כל בני שת –
זה
מלך המשיח,
שנאמר
בו:
"ומשלו
מים עד ים".
והיה
אדום
ירשה –
זה
דוד,
שנאמר:
"ותהי
אדום לדוד לעבדים".
והיה
ירשה שעיר אויביו –
זה
המלך
המשיח,
שנאמר:
"ועלו
מושיעים בהר ציון לשפוט בהר עשיו".
א.
השווה
את פירוש רמב"ם
לפירוש רש"י,
וציין
את ההבדלים.
ב.
מהן
תכונות ימות המשיח?
שאלה
7
יש
דמיון רב בין סוף הנבואה השניה לסוף הנבואה
השלישית.
אף
על פי כן יש הבדלים בין
הפסוקים
הזהים.
בדוק
את הדמיון,
ציין
את ההבדלים,
והסבר
מדוע אי אפשר להחליף פסוקים
כגון:
(כג,
24), ו–
(כד,
9) בלי
לעוות את משמעות הנבואה.
שאלה
8
פסוקים
רבים בפרשת בלק נראים כחוזרים פעמיים.
לאחר
העיון מתברר כי למרות הדמיון
החיצוני
יש ביניהם הבדלים,
ולעתים
קרובות ניתן להסביר את הסיבות להבדל.
לפניך
רשימת
פסוקים
חוזרים,
בדוק
את השינויים שבין הפסוקים,
ונסה
להסבירם.
העזר
בפרשנים!
א.
(כב,
5) – (כג,
7 (כינויי
עם ישראל –
עיין
ברמב"ן)
ב.
(כב,
8) – (כב,
19)
ג.
(כב,
12) – (כב,
20)
ד.
(כב,
18) – (כד,
13)
ה.
(כב,
38) – (כג,
12) – (כג,
26ַ)
ו.
(כג,
6) – (כג,
17).
שאלה
9
קרא
שנית את ארבע הנבואות של בלעם,
וציין
לעצמך בדיוק את הפסוקים בהם מופיעים
ענינים
אלה:
א.
ההכנות
השונות לנבואות.
ב.
הנבואות.
ג.
התגובות
השונות של בלק בשמעו את הנבואות.
הסבר
במה משתנות ההכנות מנבואה לנבואה,
ובמה
שונות התגובות אחריה.
שאלה
10
נסה
למצוא דירוג בנבואות השונות.
בדוק
לפי קוים אלה:
הדימויים
בנבואות,
צורת
המבט אל
העם
(התבוננות
או ראיה מרחוק),
יחס
ה'
לעם
כפי שהדבר מתואר בכל נבואה,
ראיית
אחרית,
העתיד
ועוד.
שאלה
11
למהות
נבואתו של בלעם:
רמב"ם,
מורה
נבוכים,
ב,
מה:
המדרגה
השניה (בנבואה)
היא
שימצא האדם כאילו עניין אחד חל עליו,
וכח
אחר התחדש,
וישימהו
לדבר,
וידבר
בחכמות או בתשבחות או בדברי אזהרה מועילים,
או
בענינים הנהגיים
או
אלקיים,
וזה
כלו בעת היקיצה,
והשתמש
החושים על מנהגיהם,
וזהו
אשר יאמר עליו
שהוא
מדבר ברוח הקודש …
ודע
שבלעם גם כן מזה הכת היה בעת שהיה טוב,
וזה
הענין
רוצה
באמרו:
"וישם
ה'
דבר
בפי בלעם"-
כאילו
הוא אומר שברוח הקודש ידבר.
ומזה
הענין
יאמר
הוא עצמו "שומע
אמרי א–ל".
א.
מהי
מדרגת בלעם לפי רמב"ם?
ב.
למה
מתכוון רמב"ם
באמרו "מזה
הכת היה בעת שהיה טוב"?
העזר
ביהושע יג,
22.
ג.
עיין
במקורות להלן וסכם את דעתם על נבואת בלעם:
רש"י:
(כב,
5); (כג,
4); (כד,
4).
רמב"ן:
(כב,
31); (כג,
4 – 5); (כג,
16); (כד,
1).
אבן
עזרא:
(כב,
28).
שאלה
12
עניין
בלעם מוזכר במקומות נוספים במקרא.
ציין
באיזה הקשר.
עיין:
יהושע
(כד,
9), דברים
(כג,
4 – 8),
מיכה
(ו,
5) (פרש
את הפסוק במיכה!
צטט
מפרשתנו "מה
יעץ"
ו"מה
ענה").
שאלה
13
עיין
בדברי המדרש לפרשת בלק:
תנא
דבי אליהו,
אליהו
רבא,
כח:
לא
הניח הקב"ה
דבר בעולם שלא גילה לבלעם.
ומפני
מה?
מפני
שגלוי וידוע לפניו,
יתברך
שמו,
שעתידים
כל הגויים מכחישי התורה לומר לפניו,
יתברך,
ליום
הדין:
"רבש"ע!
אלו
נתת
לנו
נביא כמשה,
היינו
מקבלים תורתך".
לפיכך
נתן להם הקב"ה
את בלעם שהיה מעולה
בחכמתו
יותר ממשה.
משה
יתר בדבר אחד מבלעם,
ובלעם
יתר בדבר אחד ממשה.
במשה
הוא
אומר:
"ויקרא
אל משה"
ובבלעם
כתוב "ויקר
אלקים אל בלעם".
במשה
הוא אומר "ואתה
פה
עמוד
עמדי",
ובבלעם
הוא אומר "נופל
וגלוי עינים".
בלעם
יתר בדבר אחד ממשה:
במשה
הוא אומר "הודיעני
נא את דרכיך",
ובבלעם
הוא אומר
"ויודע
דעת עליון".
במשה
הוא אומר "הראני
נא את כבודך",
ובבלעם
הוא אומר "מחזה
שד–י
יחזה".
ראה
מה כתיב אצל בלעם:
"עמי
זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו
בלעם
בן
בעור"
(מיכה
ו).
לא
בא בלעם אצל בלק אלא לקלל את ישראל.
צא
ולמד מדבריו
הראשונים
שדיבר בלעם בשעה ששיגר לו בלק לבלעם
שלוחים.
שנאמר:
"וישלח
בלק מלאכים
אל
בלעם …
ועתה
לכה נא ארה לי את העם הזה"
והיה
לו לבלעם לומר לשלוחי בלק שהוא
אינו
רוצה לקלל את ישראל,
והוא
לא עשה כן,
אלא
שמח שמחה גדולה לקלל את ישראל
יותר
ממה שהיה בלק מבקש.
"ויבא
אלקים אל בלעם"
… כיון
שאמר הקב"ה
לבלעם שילך עמהם,
כמו
שנאמר "אם
לקרוא
לך
באו האנשים קום לך אתם"
… היה
לו לומר:
"רבון
העולמים!
לא
איש אתה שתכזב,
ולא
בן
אדם
אתה שתגעל מעשי ידיך,
הללו
חביביך בני חביביך הם,
בני
אברהם יצחק ויעקב שעשו
רצונך
בתורתך".
והוא
לא עשה כן,
אלא
שמח שמחה גדולה והשכים ללכת מיד,
שנאמר
"ויקם
בלעם
בבקר"
ומה
כתיב בתריה (=
אחר
כך)?
"ויחר
אף אלקים כי הולך הוא".
א.
בדוק
איך פירש רש"י
את הפסוקים שהמדרש רואה בם עדיפות לבלעם
על משה,
ואיך
את הפסוקים המראים על נחיתותו ממשה.
היכן
סטה רש"י
מן המדרש,
ומדוע?
ב.
איך
מפרש רמב"ן
(כד,
1) את
ההשוואה בין נבואת משה ונבואת בלעם?
ג.
"לא
בא בלעם אצל בלק אלא לקלל את ישראל".
הוכח
את דברי המדרש!
ד.
הדברים
שצריך היה בלעם להשיב לה'
לפי
המדרש,
מנין
לקוחים?
ה.
"שמח
שמחה גדולה לקלל"
– מנין
למדרש זאת?
ו.
מדוע
כעס ה'
על
בלעם ההולך ברשות?
ענה
לפי המדרש,
וגם
לפי רש"י
(כב,
22) ספורנו
(כב,
22) רמב"ן
(כב,
20, בסוף
הדיבור).
פרק
כ"ה
שאלה
1
בענין
חטא בעל פעור:
פרקי
דרבי אליעזר,
פרק
47:
רבי
יהודה אומר:
"עצת
רשעים רחקה מני"
– בעצתו
של בלעם שיעץ למדין נפלו מישראל כ"ד
אלף.
(אמר
להם בלעם🙂
אין
אתם יכולים (לעמוד)
לפני
העם הזה אלא אם כן חטאו לפני
בוראן.
מיד
עשו חנויות חוץ למחנה ישראל והיו רואים
לבנות מדין מכחלות עיניהן כזונות,
ותעו
אחריהם.
שנאמר
"ויחל
העם לזנות אל בנות מואב"…
וכל
הנשיאים ומשה ואלעזר ופינחס ראו למלאך
המוות,
והיו
יושבים ובוכים ולא היו יודעים
מה
לעשות,
וראה
פינחס לזמרי …
וקנא
קנאה גדולה וחטף מידו של משה את הרומח ורץ
אחריו
ודקרו…
א.
עיין
היטב בתיאור המקרא וציין מה הוסיף המדרש
על המפורש במקרא.
ב.
מנין
שהעצה היתה של בלעם,
ומדוע
אין הכתוב מפרש זאת כאן?
(עיין
ברמב"ן).
רמב"ם,
הלכות
איסורי ביאה,
יב,
ד
–
ח:
כל
הבועל כותית …
בפרהסיה
…
אם
פגעו בו קנאים והרגוהו,
הרי
אלו משובחין וזריזין.
ודבר
זה
הלכה למשה מסיני הוא,
ראיה
לדבר זה מעשה פינחס וזמרי.
ואם
בא הקנאי ליטול רשות
מבית
דין להרגו –
אין
מורים לו…
ולא
עוד,
אלא
אם בא הקנאי להרוג …
והרג
(הבועל
את)
הקנאי
כדי להציל עצמו מידו,
אין
הבועל נהרג עליו.
ג.
במה
שונה דין הקנאי ממשפט מוות רגיל?
ד.
באר
את דברי הרמב"ם:
"ודבר
זה הלכה למשה מסיני הוא,
ראיה
לדברי זה מעשה פינחס וזמרי".
שאלה
2
עיין
ברש"י
לפסוק 4.
מנין
לו שראשי העם הם השופטים?
שאלה
3
נסה
להסביר מדוע אין התורה כותבת בפסוק 6
את
שם איש ישראל ואת שם המדינית,
אלא
דוחה
זאת לפסוק 14
– 15?