מתוך החוברת:
עיונים בספר במדבר

מאת:
יהודה איזנברג

נושא:
שאלות לעיון בספר במדבר,
ממוינים לפי פרקים

פרשת נשוא

פרק ה'

שאלה 1

מהן דרגות הטומאה השונות,
ומאילו מחנות נשלח כל טמא?
עיין גם בפרשת מסעי (לה,
34), וב"כי תצא"
(כג,
10 – 15) ומצא דינים הנובעים מקדושת ישראל ושכינת ה'
בקרב ישראל.

שאלה 2

דין גוזל ונשבע לשקר (5 –
8):

רמב"ם,
ספר המצוות,
עשה עג:

שצוונו להתוודות על העוונות והחטאים שחטאנו לפני הא–ל ולאמר "עוויתי ופשעתי ועשיתי כך וכך".
ויאריך המאמר ויבקש המחילה בזה העניין לפי צחות לשונו.
ודע שאפילו החטאים שחייבים עליהם אלו המינים מהקורבנות הנזכרים,
שאמר שיקריבם ויתכפר לו –
לא יספיק עם הקרבתם בלתי הוידוי.
והוא אמרו "איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם והתודו את חטאתם אשר עשו".
ונראה …
במכילתא שאנחנו לא נלמד מן הכתוב אלא חיוב הוידוי למטמא מקדש.
מנין לרבות כל שאר המצוות?
תלמוד לומר:
"דבר אל בני ישראל …
והתודו".
ומנין אף כריתות ומיתות בית דין?
אמר "חטאתם"
– לרבות מצוות לא תעשה.
"יעשה"
– לרבות מצוות עשה.
ושם נאמר "מכל חטאת האדם"
– מצוות שבינו לבין חברו,
על הגנבות ועל הגזלות ועל לשון הרע.
"למעול מעל"
– לרבות הנשבע לשקר והמקלל,
"ואשמה"
– לרבות כל חייבי מיתות …
הנה נתבאר לך …
כי הוידוי חובה בפני עצמה.

רמב"ם,
הלכות תשובה א,
א:

כל מצוות שבתורה בין עשה בין לא תעשה,
אם עבר אדם על אחת מהן,
בין בזדון בין בשגגה,
כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתוודות לפני הא–ל ברוך הוא,
שנאמר "איש או אשה כי יעשו …
והתוודו את חטאתם אשר עשו"
– זה וידוי דברים.
וידוי זה מצוות עשה.

א. איזו מצוות עשה נלמדת מפסוקים 5 –
8?

ב. סכם את הלימודים השונים מפרטי הפסוק!

ג. איך לומד רש"י את "והתוודו"?

ד. עיין בויקרא (ה,
20 – 26) וציין אילו דינים מופיעים בפרשתנו ואינם שם,
אילו דינים משותפים לשני המקומות,
ואילו מנויים רק שם!

שאלה 3

ב"ספרי"
(=מדרש הלכה לבמדבר ודברים)
מופיעה מחלוקת זו:
"ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו –
רשות",
דברי רבי ישמעאל.
רבי אליעזר אומר:
"חובה".
קרא בעיון את פרשת סוטה,
ובדוק כיצד מתפרשים הפסוקים לפי כל אחד מהתנאים החולקים.
עיין בייחוד פסוקים 12 –
14, 29 – 31.

שאלה 4

המים המאררים מכונים בפרשה בכינויים שונים.
רשום במחברתך את הכינויים השונים בהם מכונים המים,
ונסה להסביר את השינויים שבכינויים לפי הפסוק בו מופיע כל כינוי.
(תוכל להיעזר באברבנאל).

שאלה 5

פסוקים 19 –
22 הם השבועה שמשביע הכהן את האישה.
הסבר:

א. למה מכוון כל פרט ופרט שבשבועה.
העזר ברש"י.

ב. מדוע כפל הלשון "והשביע אותה הכהן"
(19) "והשביע הכהן את האישה"
(21) לפי רמב"ן,

ומדוע לפי אבן עזרא.

שאלה 6

קרא את הפרשה ואת באור רש"י וסכם את כל התנאים בהם אישה הופכת להיות סוטה,
ואת התנאים בהם אין האישה שותה את המים המאררים.

שאלה 7

בדין סוטה:

רמב"ם,
מורה נבוכים ג,
מט:

ומפני שחשד הזנות והספקות הנופלות בו על האישה רבות מאוד,
נצטווינו בדיני סוטה,
אשר העניין ההוא מביא לכל אישה בעולה שתשמור עצמה בתכלית השימור,
כדי שלא יחלה לב בעלה עליה –
מפני פחד מי סוטה.
שאף רוב הנקיות,
הבטוחות בעצמן,
היו פודות עצמן מן המעשה ההוא,
והוא:
פריעת ראש האישה,
וסתירת שערה,
וקריעת בגדיה עד שיתגלה לבה,
והקפתה בכל המקדש לעיני הכל,
נשים ואנשים,
ובפני בית דין הגדול.
וימנעו מפני זה הפחד חוליים גדולים מפסידים סדר בתים רבים.

א. מהו ההסבר ההגיוני לדין סוטה לפי רמב"ם?

שאלה 8

רמב"ן,
(בפסוק 20)
כותב עניין סוטה הוא "פלא ונס קבוע שיעשה בישראל".
הסבר את דבריו!

פרק ו'

שאלה 1

בהסבר דין נזיר:

רמב"ם,
מורה נבוכים ג,
מח:

וטעם הנזירות מבואר מאוד:
והוא הפרישות מן היין,
אשר הפסיד הראשונים והאחרונים,
"רבים ועצומים כל הרוגיו";
"וגם אלה ביין שגו"
(ישעיהו כח,
7). ובא מדין הנזירות מה שתראה מאיסור "כל אשר יצא מגפן היין",
להרחקה יתרה,
עד שיספיק לאדם ממנו הדבר הצריך,
כי הנשמר ממנו נקרא "קדוש".
והושם במדרגת כהן גדול בקדושה,
עד שלא יטמא אפילו לאביו ולאמו,
כמוהו.
זאת הגדולה מפני שפרש מן היין.

רבנו בחיי,
חובות הלבבות,
שער הפרישות ו:

ביאור מה שבא בספרי הקודש ודברי רבותינו,
ז"ל,
מעניין הפרישות מן העולם,
מהם – מה שאמר יעקב "ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבוש"
(בראשית כח,
20) ומהם – צום משה ארבעים יום ולילותם שלש פעמים,
וכן אליהו ארבעים יום,
כמו שנאמר "וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה"
(מלכים יט,
8). ומהם מה שנאמר בנזיר שקראו האלקים קדוש,
כמו שנאמר "כל ימי נזרו קדוש יהיה לה'"
(במדבר ו,
8), בעבור שפסק מפרי הגפן וגידל שער ראשו בלבד,
כל שכן מי שפסקה תאוותו מכל התענוגים,
שיש לו שכר וגמול יותר.

א. לעניין מה השווה רבנו בחיי את יעקב,
משה,
אליהו ונזיר?

ב. למי השווה הרמב"ם את הנזיר?
עיין פרשת אמור,
פרק כא –
וציין את הדמיון.

רבנו בחיי,
חובות הלבבות מתוך שער הפרישות:

… גדר הפרישות:
חסימת תאוות הנפש והמנע מן הדבר הנפרש ממנו,
עם היכולת עליו והזדמנותו לעילה המחייבת זה.
(=הימנעות מדבר למרות היכולת לקבלו,
בגלל סיבה מסוימת).
ונאמר:
הפרוש – מי שיכול והניח …
ומן הידוע כי הגברת התאווה על השכל היא ראש כל חטאת וסבת כל גנות,
ולא נטה עם זה אל תאוות העולם,
עד שנטו מן התורה,
והשיאם היצר להניח יישוב עולם הצלתם …
ויפה להם התפארה בו והרבות מהונו …
וכל אשר רחקו מאור האמת אשר נפרד מהם בחברת היצר אשר ידעו,
התאבכה האפלה עליהם וגדל העולם בלבם,
וייף חזקו בעיניהם,
ויישבו אותו בהיחרב שכלם.
וכל אשר נוסף העולם יישוב –
נוסף שכלם חרבן,
עד אשר חשבו דרכו הרעה כי היא הטובה,
ותעותו – כי היא הישרה,
ושמוהו לחוק ולמוסר …
ועשה כל אחד מהם כאשר ראה שעשה רעהו,
והאוחז ממנו די ספקו (=המסתפק במה שיש לו)
נקרא עצל …
ועושים בטנם –
אלהיהם,
ותורתם –
מלבושיהם.
ומוסרם –
חיזוק משכניהם …
והיה בדין בעבור זה,
שיהיו באנשי התורה אנשים יחידים נושאים הפרישות המיוחדת ומקבלים תנאיה להועיל בה אנשי התורה…
בפנות נפשם ונטות מידותם אל התאוות הבהמיות עם היצר,
ויהיו רופאים לאמונה ולנפשות …
ואם יבוא אליהם שוכח אלקים –
יזכירוהו.
והם דומים בעולם לשמש שפושטת אורה בעולם עליונו ותחתונו…

ג. מהי הגדרת הפרישות לפי רבנו בחיי?

ד. מה תפקיד נושאי הפרישות בעולם?

ה. כיצד מתאר רבנו בחיי את הידרדרות האדם ברדפו אחר מותרות?

רב סעדיה גאון,
אמונות ודעות י,
ד:

ראו אנשים כי אשר ראוי להתנהג בו האדם בעולם הזה;
הפרישות וההליכה על ההרים ולבכות ולספוד ולהתאבל על העולם הזה.

… והסתכלתי במה שאמרו העם הזה,
ומצאתיו רובו אמת,
אך טעו בעזיבת היישוב ובני אדם,
כי עזבו מה שלא יוכל אדם לעמוד בלעדיו מן המזון והכסות והמחסה…
אבל הפרישות טובה לאדם כשיתנהג בה במקומה,
והוא כשיזדמן לו המאכל והמשתה האסור והמשגל האסור והממון האסור –
ישלח המידה הזאת עד שתרחיקהו מכל זה.
כמו שאמר "כי מה הווה לאדם בכל עמלו כי כל ימיו מכאובים וכעס ענינו".

ו. מה תפקיד הפרישות לפי רס"ג?

רמב"ם,
"שמונה פרקים"
פרק רביעי:

מה שעשו החסידים בקצת הזמנים,
וקצת אנשים מהם גם כן,
מנטות אחר הקצה האחד:
כצום וקום בלילות והנחת אכילת הבשר ושתיית היין,
והרחקת הנשים,
ולבוש הצמר והשער,
ושכינת בהרים והתבודד במדברות –
לא עשו דבר מזה אלא על הרפואה (כדי להתגבר על יצרם ולחנך את עצמם).
וגם –
להפסד אנשי המדינה;
כשראו שהם נפסדים בהתחברותם אליהם וראות מעשיהם,
עד שחששו לקלקול מידותיהם בחברתם,
ברחו מהם למדברות ולמקום שאין בו אדם רע…
וכאשר ראו הסכלים שהחסידים עשו אלו המעשים,
ולא ידעו כוונתם –
חשבו אותם לטובים,
וכוונו אליהם,
באמרם להיות כמוהם.
והתחילו מענים את גופם בכל מיני עינוי,
וחשבו שקנו לעצמם מעלה ועשו טוב,
ושבזה יתקרב האדם לאלקים,
כאילו האלקים שונא הגוף ורוצה לאבדו ולכלותו.
והם לא ירגישו שהמעשים הללו רעים,
ושבהם תגיע פחיתות מפחיתיות הנפש.

ז. מה תפקיד הפרישות לפי רמב"ם?
מה בין פרוש –
חסיד לפרוש –
סכל?
ענה גם לפי ספורנו לפסוק 3.

ח. במה שונה הסברו של רמב"ם מזה של רס"ג?

רבי יהודה הלוי,
כוזרי ב,
נ:

אמר החבר:
התורה האלקית לא העבידה אותנו בפרישות,
אך בדרך השווה (=הממוצעת),
ולתת לכל כח מכוחות הנפש והגוף חלקו בצדק מבלי רבוי.
כי הרבוי בכח אחד –
קיצור בכח אחר.
ומי שנטה עם כח התאווה,
קצר בכח המחשבה.
ולהפך:
מי שנטה עם הנצחון קצר בזולתו.
ואין רוב התענית עבודה למי שתאוותיו חלושות וכחותיו חלושים וגופו רזה,
אבל טוב לו שיעדן גופו!
לא המעטת הממון עבודה (רצויה)
כאשר יזדמן מן המותר מבלי יגיעה,
ולא יטרידהו קנותו מן החכמה והמעשים הטובים …
כללו של דבר:
תורתנו נחלקת בין היראה והאהבה והשמחה.
תתקרב אל אלקיך בכל אחת מהן,
ואין כניעתך בימי התענית יותר קרובה אל האלקים משמחתך בימי השבתות והמועדים –
כשתהיה שמחתך בכוונה ולב שלם.
וכמו שהתחנונים צריכים מחשבה וכונה,
כן השמחה במצוותו ובתורתו צריכים מחשבה וכוונה …
… וצווה על שמירת השבת …
והיתה היא בעצמה הודאה באלקות,

אבל כאילו היא הודאה מעשית,
כי מי שמקבל מצוות שבת בעבור שבה היה כלות מעשה בראשית כבר הודה בחדוש העולם …
והודה במחדש העושה …
אם כן –
שמירת שבת מקרבת אל הבורא יותר מהפרישות והנזירות …

ט. האם רמב"ם וריה"ל חולקים?

י. מה תפקיד הנזירות ומה תפקיד יתר המצוות?

יא. עיין היטב בפרשת נזיר,
ונסה למצוא ראיות מן הפסוקים לגישות השונות לבעיה זו!

שאלה 2

הרמב"ם כותב בהקדמתו לדיני נזירות כי בנזיר עשר מצוות:

א)
שיגדל הנזיר פרע.
ב)
שלא יגלח שערו כל ימי נזרו.
ג)
שלא ישתה הנזיר יין ולא תערובת יין ואפילו חומץ שלהן.
ד)
שלא יאכל ענבים לחים.
ה)
שלא יאכל צמוקים.
ו)
שלא יאכל חרצנים.
ז)
שלא יאכל זגין.
ח)
שלא יכנס לאהל המת.
ט)
שלא יטמא למתים.
י)
שיגלח על הקרבנות כשישלים נזירותו או כשיטמא.

א. מצא מקורות בתורה לעשר המצוות המנויות!

ב. כמה מהמצוות הן מצוות עשה,
וכמה מצוות לא תעשה?

הערה:
עיון מפורט בדיני נזיר –
בחלק שני.

שאלה 3

לענין ברכת כהנים:

רבי יוסף אלבו,
ספר העיקרים ד,
יט:

… עניין הברכות …
הוא תפילה עם נתינת הכנה אל המקבל שיחול השפע האלקי עליו.
וזה,
שהשפעים העליונים ישתלשלו וישפעו על המקבלים בדרגות ואמצעיים,
ובתנאי שיהיו המקבלים ראויים …
ושיהיו מוכנים לקבל השפע ההוא…
וזאת היתה הכוונה בברך הכהנים את העם,
כדי שיהיו (הכהנים)
אמצעיים לחול השפע על המתברכים כפי הכנת כל אחד מהם,
והיו נושאים כפיהם בשעת הברכה,
שהוא כענין סמיכת היד.
והיתה ברכת הכהנים לכלל ישראל או לצבור,
לפי שהרבים יותר מוכנים לקבל השפע מן היחיד …
ועל זה הדרך הן ברכות הצדיקים או החסידים למתברכים על ידם,
כדי שיחול השפע באמצעותן על המתברך …

רמב"ם הלכות נשיאת כפים טו,
ז:

ואל תתמה ותאמר ומה תועיל ברכת הדיוט זה?
שאין קבול הברכה תלוי בכהנים אלא בקדוש ברוך הוא,
שנאמר "ושמו את שמי על בני ישראל,
ואני אברכם".
הכהנים עושים מצוותן שנצטוו בה,
והקדוש ברוך הוא ברחמיו מברך את ישראל כחפצו.

א. מהי מהות הברכה בכלל,
וברכת כהנים בפרט?

ב. מה תפקיד הכהנים בברכה זו?

שאלה 4

עיין בפרשת שמיני (ט,
22 – 23) ואבן עזרא במדבר (ז,
1),

האם הברכה בפרשת שמיני היא ברכת כהנים?

שאלה 5

לפרטי הברכות בברכת כהנים:

רמב"ם,
מורה נבוכים א,
לז:

"פנים"
– גם כן שם ההזהר וההשגחה:
"לא תשא פני דל";
"ונשוא פנים";
"אשר לא ישא פנים";
וזה הרבה,
לפי זה הענין גם כן נאמר:
"ישא ה'
פניו אליך וישם לך שלום"
– רצונו לומר:
הלוות ההשגחה בנו.

א. מה בין רש"י ורמב"ם בפירוש הפסוק?

ב. סכם את פירוש פרטי הברכה לפי רש"י וספורנו.
מה בכל פירוש נראה לך יותר,
ומדוע?

ג.
"ואני אברכם"
– את מי?
(2 פירושים ברש"י !)

ד. עיין רמב"ם,
ספר אהבה,
הלכות תפילה,
פרק יד וסכם את תיאור ברכת כהנים.

שאלה 6

סכם את הנושאים השונים בפרשת נשוא,
וקבע את מקומם המדויק!

(דוגמא לחלוקה לנושאים ראה:
פרק ד שאלה 3).

פרק ז'

שאלה 1

מהו תאריך הפרק?
הוכח את קביעתך על פי רש"י ושמות פרק מ.

(העזר בפרק "תאריכים בתולדות ישראל").

שאלה 2

מדוע חוזרת התורה 12
פעם על תיאור קרבנות הנשיאים?

עיין:
רמב"ן,
פסוק 2
בסוף ("והנכון בטעם הכתוב").