בראשית פרק כא: קיום ההבטחות לאברהם ביחס לישמעאל ויצחק

נושא:
בראשית כא: קיום הבטחת ה'
לאברהם ביחס לישאמעאל ויצחק

מחבר:
חגי לב

כיתות:
ז

בס"ד
בראשית
כא'
–
נושא
הפרק
:
קיום
הבטחות
ה'
לאברהם
ביחס
לישמעאל
ויצחק

עימד
וסידר
:
חגי
לב
–
מעלות.
עיקרי
הרעיונות
לקוחים
ממאמרו
של
הרב
סמט
בנידון
בספרו
עיונים
בפרשיות
השבוע

קיום הבטחת ה'
– נס לידת יצחק

(א)
וַה'
פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר:

(ב)
וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים:

(ג)
וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד
לוֹ ,
אֲשֶׁר יָלְדָה
לּוֹ שָׂרָה ,
יִצְחָק:

(ד)
וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים:

(ה)
וְאַבְרָהָם בֶּן מְאַת שָׁנָה בְּהִוָּלֶד
לוֹ אֵת יִצְחָק בְּנוֹ:

לידה ,
הנקה וגידול .
צחוק ומשתה

(ו)
וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק
עָשָׂה
לִי אֱלֹהִים כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק
לִי:

(ז)
וַתֹּאמֶר מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵינִיקָה
בָנִים שָׂרָה כִּי יָלַדְתִּי בֵן לִזְקֻנָיו:

(ח)
וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד (יצחק!)
וַיִּגָּמַל

וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה
גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק:

הקונפליקט

(ט)
וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן
הָגָר הַמִּצְרִית
אֲשֶׁר יָלְדָה
לְאַבְרָהָם מְצַחֵק:

(י)
וַתֹּאמֶר (
שרה )
לְאַבְרָהָם

גָּרֵשׁ הָאָמָה
הַזֹּאת
וְאֶת
בְּנָהּ –
כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן
הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק:

(יא)
וַיֵּרַע
הַדָּבָר
מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ: ————————————————
ציר
מרכזי
.

ופתרונו

(יב)
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל
יֵרַע
בְּעֵינֶיךָ
עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ

כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע
בְּקֹלָהּ
כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע:

(יג)

וְגַם אֶת בֶּן
הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ
כִּי זַרְעֲךָ הוּא:

צמאון וסכנת מוות .
בכי

(יד)
וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר

וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת
מַיִם

וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ

וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע:

(טו) וַיִּכְלוּ
הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת

וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם:

(טז) וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד

וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד

וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ:

קיום
הבטחת
ה'
–
נס
החייאת
ישמעאל

(יז)
וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר

וַיִּקְרָא
מַלְאַךְ
אֱלֹהִים
אֶל
הָגָר מִן
הַשָּׁמַיִם

וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם:

(יח)
קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ:

(יט)
וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר:

(כ)
וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר וַיִּגְדָּל וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת:

(כא)
וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן וַתִּקַּח לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
פ

קיום הבטחת ה'
– נס לידת יצחק /
השוואה לישמעאל

בעיני
ה'

הנער

ישמעאל

בעיני
אברהם
בנו
הילד
בעיני
הגר

בן
הגר
המצרית

בעיני
שרה

לידה ,
הנקה וגידול .
צחוק ומשתה

*
שרה דורשת בשמו של בנה.

השם יצחק לא נבחר על ידה,
אלא על ידי ה'
:

" וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו:"
( יז'
, יט )

והנימוק ,
כנראה ,
צחוקו של אברהם שקדם לזה מעט:
" וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק "
( יז'
,יז).

יתרה מכך ניתן היה להצביע על חובה לשרה שצחקה בחוסר אמון בתחילה " (יב)
וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן:"
ועכשיו דורשת שרה את השם יצחק במובן חיובי ואופטימי "
וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק
עָשָׂה
לִי אֱלֹהִים כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק
לִי"
!

*
ותאמר…
ותאמר…
השני בא להרחיב ולפרש את הראשון שמא לא היה ברור כל צורכו.

האם אמרה לעצמה ,
לסובבים אותה ?
לענ"ד לסובבים אותה ועל כן הפירוט וההרחבה .

*
יצחק מכונה כאן פעם יחידה ילד !
לעומת ישמעאל המכונה בפי הגר פעמים רבות ילד (
בפיסקה המקבילה !
)

הקונפליקט

בעקבות המשתה ליצחק עולה הקונפליקט.

צחק בבנין פיעל הוא דבר שלילי .
( לוט וחתניו בסדום ,
חטא העגל )

*תגובת שרה :
גירוש האמה ובנה.
והטעם :
מניעת ירושת בן האמה עם יצחק.
הפעם הבעייה אינה באמה אלא בבנה!
( שלא כבפעם הקודמת )

גירוש =
שחרור עבדים.
כנאמר :"כִּי בְיָד חֲזָקָה
יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ:"(
ו',
א)
, "אַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה
גָּרֵשׁ
יְגָרֵשׁ
אֶתְכֶם מִזֶּה:"(יא'
, א ).
כאשר העבד אינו רוצה להשתחרר יש צורך לשחררו בכוח–
לגרשו !

יש לציין שעפ"י חוקי חרומבי שנהגו בזמנם שרה נוהגת כשורת הדין.
שחרור האמה יבטל את ירושת בנה הבכור בנכסי האדון שאליו נשואה הגבירה.

*בן האמה המצרית =
שרה מזהה בהגר משיכה למצרים ,
כור חצבתה.
ואכן בעבר הגר ניסתה לחזור למצרים בדרך שור ונעצרה בבאר לחי רואי.
וגם הפעם ותתע בדרך המוליכה למצרים לחזור אל גלולי בית אביה.

הדבר
רע
בעיני
אברהם
וזאת
מחמת
שישמעאל
בנו
לא
פחות
מיצחק
!
הפעם
אברהם
אינו
פסיוי
כמו
בראשונה
והוא
לא
מוכן
לשלח
את
הבן
עד
שמצטווה
על
כך
!
האמה
הייתה
שייכת
לגבירתה
והיא
כטוב
בעיניה
עשתה
עימה
בעבר.
הבן
שייך
לאברהם
והוא
אינו
מוכן
לגרשו!

יש לציין שבפרק טז'
הגר כונתה שפחת שרי.
וכאן שהיא כבר בעלת ילד לאברהם היא מכונה אמה (
תואר גבוה ומכובד יותר .
באמה לא היו עושים מלאכות בזויות כבשפחה – הנצי"ב )

ופתרונו

"אַל
יֵרַע
בְּעֵינֶיךָ
עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ

כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע
בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע:

(יג)
וְגַם אֶת בֶּן
הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא:"

כלומר :

במחצית השניה של הספור יתברר לפתע שגרושי בן האמה כדי להרחיקו מיצחק – זהו הטעם הגלוי לעיני
בשר ודם ,
לעיני שרה.

ברם דווקא גירוש זה הביא לתהליך לידה מחדש של ישמעאל כעצמאי עד לכדי בניית גוי גדול שיש לו טריטוריה רחבה.
"
(טז)
אֵלֶּה הֵם בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וְאֵלֶּה שְׁמֹתָם בְּחַצְרֵיהֶם וּבְטִירֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם לְאֻמֹּתָם:…(יח)
וַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה עַד שׁוּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם בֹּאֲכָה אַשּׁוּרָה עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו נָפָל:
"
(בראשית פרק כה )

*ישמעאל מכונה בפי ה'
'נער'
– דבר המעיד על חשיבותו ועל העתיד הצפון לו (
על משה בתיבה נאמר '
והנה נער בוכה'
, על רבקה נאמר '
נשאל את פי הנערה '
ובת שלש הייתה !
)

*
בפרק טז'
אברהם שומע לקול שרי .
וכאן הוא מצווה לשמוע בקול שרה .
וההבדל ידוע .

שמיעה בקול שרי הוא לשני טעמים:
האחד (
הגלוי )
'כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע:
' וכטענת שרה 'כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן
הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק:'

השני (
נסתר מעיני שרה )
' וְגַם אֶת בֶּן
הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא:'
דווקא הגירוש יביא להתעצמותו של ישמעאל.

צמאון וסכנת מוות .
בכי

אברהם אמנם מקיים את מצוות אלוקיו אבל במינורי.

הוא מטעין על גבה של הגר רק אוכל ומים המספיקים לכברת דרך קצרה מגרר ועד באר שבע.

אברהם אינו רוצה שהגר וישמעאל יתרחקו יותר.
באר שבע מציינת בתנ"ך את גבול הארץ המיושב ברצף (
מדן ועד באר שבע ).

בפועל העניינים התגלגלו אחרת :
' ותלך ותתע במדבר באר שבע'
. [ מזכיר את יוסף 'וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה'
– תעיה שהובילה את יוסף לעבד במצרים ולגדולה לבסוף ]

קיום
הבטחת
ה'
–
נס
החייאת
ישמעאל

[בספור הנוכחי אין דיבור ישיר בין ה'
להגר כמו בבריחה הראשונה.
כאן הדיבור הוא בשם אלוקים ומן השמים.
כאן הדיון הוא ישמעאל והלאום שיצא ממנו.
]

המלאך דורש מהגר לשוב ולקחת אחריות על ישמעאל.
הגר מנסה לנתק בין גורלה לבין גורל הנער.
בעיניה הוא ילד חולה ובעיני הנבואה הוא 'נער'.
בהשלכת הילד תחת אחד השיחים היא מבטאת יאוש מהמצב.

רק לאחר שהגר ניגשת לילד לתמוך בו .
פוקח מלאך האלוקים את עיניה לראות את מקור המים שהסתתר בסביבתה.

*
בסיפור כאן מתחדש ,
אולי,
סיבה נוספת לקריאת שם הילד ישמעאל.
בפרק טז'
הגר מצווה לקרוא לילד שיולד לה ישמעאל '
כי שמע
ה' אל ענייך'.
הילד כרוך אחר אימו.
וכאן '
שמע אלוקים אל קול
הנער…'
הנער עומד בפני עצמו.

*
ישיבה במדבר פארן – מדרש השם מתאים ל'והוא יהיה פרא אדם'
!

*
אימו לוקחת לו אשה מארץ מצרים.
היא לא שולחת להביא אשה מארץ הנהרות!

*
' נער'
עניינו כנראה דמות שצפון לה עתיד גדול.
דמות שננערת מן העבר שלה ותקבל זהות חדשה משמעותית.
[ בלשון חז"ל שננער ממעי אימו ובלשוננו נאמר שננער מהסינור של אימו.
( משה בתיבה ,
דוד בעומדו לפני שאול ואבנר בן נר לאחר הכותו את גלית ,
רבקה שהייתה בת שלש ונכונו לה חיים חדשים ותפקיד במשפחת אברהם )

העקדה

נשואי ישמעאל /
הולדת רבקה

בין העקדה לבין גרוש ישמעאל מפרידה אמנם פרשית אבימלך ופיכול שר צבאו.
אלא שפרשיה זאת פותחת בלשון " וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא "
( מופיע גם בפתיחה לסיפור יהודה ותמר בתוך סיפורי יוסף .
) לשון זאת מלמדת על פרשיה בסוגרים שאינה קשורה ישירות לסיפורים שסביבה.

ועל כן הפתיחה לעקידה " וַיְהִי
אַחַר
הַדְּבָרִים
הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם "
קושרת אותנו (
ראה בהערות דעת מקרא במקום שיש שפירשו כך )
לגרוש ישמעאל .

קרי :
שתי הסיפורים הם ניסיונות לאברהם המגרש את זרעו העתידי ופועל נגד ההבטחה האלוקית לריבוי זרעו !

שני העקדות – גרוש ישמעאל ועקדת יצחק מסתיימים לבסוף בהקמת משפחות .
הגר לוקחת אשה לישמעאל ממצרים.
ואברהם מתבשר על הולדת רבקה לבתואל.

קוי דמיון נוספים בין הסיפורים :

כותרת הדף

הניתוח שהצגנו מלמדת שנושא הפרקים הוא קיום היעוד לשני הבנים…